קריאה נרגשת לעשירי עולם
 הצלת הדת

יצא לאור
על ידי וועד המרכזי העולמי
למען קיום היהדות

הוצאה שביעית - ברוקלין נוא יארק

שנת תשנ"ח לפ"ק

THEN YOSEF COULD NOT REFRAIN HIMSELF BEFORE ALL THEM THAT STOOD BY HIM. (BERESHIT 45)

R. Chiya discoursed on the text: He has scattered abroad; he has given to the needy; his charity endures for ever (Ps. 112: 9). ‘Observe’, he said, ‘that Hashem created the world and set man to be king over all. Now from the first man there have branched out different classes of men, righteous and wicked, foolish and wise, rich and poor; and among these each class can win merit for itself through the medium of the other, that is, the righteous through the wicked, the wise through the foolish, the rich through the poor. For it is by these means that a man becomes worthy of being joined to the tree of life; and what is more, the charity that he dispenses stands him for ever in good stead, as it says: “his charity endures for ever”.’

ZOHAR HA KADDOSH I 208a

IT IS BEST TO GIVE THE TZEDDAKA TO SCHOLARS WHO ARE G-D FEARING AND STUDY IN ORDER TO ACCOMPLISH THE MITZVOT

If a person is wealthy, instead of building a synagogue or bet midrash (study hall) he rather should give his money to respected scholars to enable them to study Torah. But he should not donate it to lose fake scholars who spout questions and answers, posing as intellectuals who know the entire Talmud, but in reality who have never studied the Talmud. All they are doing is quoting questions and answers they read in books, in an effort to impress people with their brilliant minds." Let the rich people give their donations to G-d fearing men who study in order to fulfill the mitzvot properly.

Sefer Chassidim 1039

1.     שקולה ככל המדות (ירושלמי פאה).

2.     גדולה מקרבנות (ילקוט הושע).

3.     וזה אחד מג' עמודי העולם (אבות פרק א').

4.     כפרת עונות (אבות דרבי נתן פרק א').

5.     מציל ממיתה (משלי יא, ויורה דעה תחלת הלכות צדקה).

6.     מסוגל לאריכות ימים (ראש השנה דף יח).

7.     ולבנים (בבא בתרא דף ט').

8.     ושיהיו בניו תלמידי חכמים, צדיקים, עשירים (בבא בתרא דף ט').

9.     וזכותו לכל הדורות אחריו (ירושלמי פאה).

10.      ניצול מחבלי משיח (סנהדרין דף צח).

11.      ומדינה של גיהנם (תנא דבי אליהו זוטא פרק א').

12.      זוכה לימות המשיח ועולם הבא (תנא דבי אליהו זוטא פרק א').

13.      אוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא (פאה פרק א').

14.      יצרו מסור בידו (עבודה זרה דף ה').

15.      תפלתו נשמעת (מדרש שוחר טוב פרק כ"ה).

16.      יצרו מסור בידו (עבודה זרה דף ה').

17.      זוכה להיות במחיצת השי"ת (עירובין דף פו).

18.      ממשיך חסד לכל העולם (ירושלמי סנהדרין פרק י"ז).

19.      כל המוטבים מאתו ימליצו בעדו לזכותו ביום הדין (מעיל צדקה).

20.      זוכה להיות במחיצת הת"ח וצדיקים שהחיה אותם (פסחים דף נג).

21.      חושבים לאדם כל ההטבות שיתגלגלו מזה להמוטב ולב"ב ולכל התלויים בו ולכל זרעם עד סוף כל הדורות (פסחים דף נג) ועל פי זה יכול להיות שעל ידי פעולה טוב הקטנה יחשב לו שהחי כמה מאות נפשות, וכל תורה ומעשים טובים שלהם כאלו הוא עשאם, ואין לזה שיעור וערך, ובפרט בהחיות תלמיד חכם וירא שמים (אהבת חסד).

22.      לזכות למעלה עליונה על ידי עסק התורה ועבודת התפלה לאו כל מוחא סביל דא, אבל בעסק החסד כל אחד מי שהוא יכול לזכות להיות על ידי זה מבני עליה ממש, וכמו שמצינו בחז"ל כמה עובדות מאנשים פשוטים שהגדילו לעשות חסד וזכו על ידי זה להיות במדרגת הצדיקים הגדולים בגן עדן, ויותר מזה בילקוט וזה לשונו: אפילו רשעים שאין בידם אלא זכות של צדקה לבדה בזכותה זוכים שמקבלים פני השכינה (חסד לאברהם סימן א, אתו א' ועיין בספר תולדות קונטרס אחרון שבעל הקונטרס אחרון העיד על הגה"ק מהרצ"ה מליסקא זצ"ל שזכה למדריגותיו על ידי מצות צדקה, ועיין בספר טיול בפרדס על אגרת הטיול דף א' שבעל הקול אריה זצ"ל היה דרכו תמיד ללכת לאסוף מעות עבור עניים ואלמנות, ותלמידי חכמים, עיין שם).

23.      גם עני יכול להתדבק במדת הצדקה, כגון להיות מעשה אחרים לעשות צדקה וחסד בכל כחו,  וגמילות חסדים שבגופו, והכנסת אורחים בלינה ושימוש וכיוצא (חסד לאברהם סימן א' ד').

סגולה בדוקה ומנוסה מחז"ל

מציל ממות ומוסיף חיים

 (ט) מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה פעם אחת הלך וישב בספינה בא הרוח וטבע ספינתו בים.

ראהו רבי עקיבא ובא לפני בית דין להעיד על אשתו להנשא.

עד שלא הגיע עת לעמוד, בא אותו האיש ועמד לפניו אמר ליה את הוא שטבעת בים?

אמר ליה הן, ומי העלך מן הים? אמר ליה צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים, אמר ליה מאין אתה יודע?

אמר ליה כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו, וזו אומר לזו, רוצו ונעלה
      את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימיו.

באותה שעה פתח רבי עקיבא ואמר:

ברוך אלקים אלקי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים, שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם
      ולעולמי עולמים שנאמר (קהלת יא) "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו", ועוד כתיב (משלי י):
      "וצדקה תציל ממות".

 (י) מעשה בבנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה ובאתה אשה אחת לפניו אמרה לו רבי פרנסני.
       אמר לה העבודה שאין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו רבי אם אין אתה מפרנסני הנני מתה וארבעה
       בנים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה בנימין הצדיק והיה מצטער על המטה. אמרו מלאכי השרת לפני
       הקב"ה רבונו של עולם אתה אמרת:

כל המקיים נפש אחת מישראל (מעלה עליו הכתוב) כאילו קיים עולם מלא"

ובנימין הצדיק שקיים אלמנה וארבעה בנים על אחת כמה וכמה והוא מצטער בצער חולי זה על המטה,

מיד בקשו עליו רחמים וקרעו לו גזר דינו והוסיפו לו עשרים ושתים שנה על שנותיו. (אבות דרבי נתן פרק ג' אות ט' י').

מעשה נורא בענין צדקה 

סיפור נורא מובא בספה"ק היכל הברכה פרשת ואתחנן (על פסוק הטיבו כל אשר דברו), מהרה"ק הרבי ר' זושא מהאניפאלי זי"ע,  וז"ל: "וסיפר לי מורי חמי הצדיק המפורסם מוהר"ר אברהם מרדכי מפינטשוב ששמע מאיש אלקים קדוש מוהר"ר ר' זוסיא מאניפאלי שסיפר לו איך בעניותו היה שמש בעיר אוסטראה והיה דרכו להתענות שנים ושלשה ימים, ואחר כך היה הולך לבקש מאיזה בעל הבית שיתן לו על לחם להשיב נפשו. ופעם אחד אמר בלבו שזהו חסרון אמונה לילך ולבקש לחם אלא יבטח באלקיו באמונה שלימה שלא יחסר מזונו, ופעם אחד התענה שלשה ימים כדרכו ואחר התענית לא היה מי שיתן לו מעט לחם והלך והתענה עד שהיה קרוב למות ולא היה מי שיתן לו שום דבר, והיה רעש גדול למעלה ולא היה בכל המקום מי שיזדמן לפניו זה המצוה הגדולה לקיים נפש קדוש כזה. כי לא היה אפילו אחד שיהיה ראוי לזה אף שהיו שם אנשים כשרים הרבה לא היו ראוים למצוה זאת שישלח לו השם יתברך דורון כזה כמבואר בזוהר הקדוש (ויקהל דף קצ"ח ע"א), וברא לו השם יתברך שני דדין בפיו, אחד הוציא דבש ואחד הוציא חלב, ושלשה חדשים היה ניזון מזה הדבש וחלב שהיה יונק מן הדדין שבפיו, ואחר עבור שלשה חדשים בא אליו אחד ואמר לו זוסיא קח לך ששה גראשין וקנה לך לחם אזי ברגע נפסק זה הדבש וחלב, כך סיפר הצדיק בפיו למורי וחמי", עכ"ל בספר היכל הברכה.

העצה לזכות ליתן לעני הגון:

 ועל כן צריכים להתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה לעזור לעני תלמיד חכם הגון, ולא חס ושלום לעזור לרבני ועסקני הערב רב שנלחמים נגד הקדוש ברוך הוא, ואז תהיה הצדקה חשובה לפני הקדוש ברוך הוא.

THE MITZVAH OF TZEDDAKA IN SHORT

-   It is considered equal to all other good traits (Yerushalmi Pea)

-  It is greater than the sacrifices (Yalkut Hoshea)

-   It is one of the 3 pillars upon which the world stands (Pirke Avot)

-  It atones for our sins (Avot de rabbi Natan)

-  It saves from death (Mishle 11)

-  It is a segulah for length of days

-  It leads to having righteous sons who will have an easy life

-   The merit of the one who performs it lasts for all generations (Yerushalmi Pea)

-  It saves from the birth pangs of the arrival of Mashiach (Sanhedrin 98)

-  It saves from the judgments of Gehinomm (Tanna debe Eliyahu Zuta Alef)

- It protects him when he comes in judgment before the Holy One Blessed be he (Meil Tzeddaka)

- All good actions originated from his act of kindness are accredited to him, for if he sustains the soul of a Torah scholar, then he has a portion in all his Torah from then on (Ahavat Chessed)

-  Not everyone merits great levels in Torah, but he who wants to merit great levels in Kindness, has all the opportunity in the world to do it, as it says: “even evildoers whose only merit is the Tzeddaka they have done, they will receive the Shechina (Chessed Le Abraham Siman Alef)

-  The poor also have ample opportunity to do Kindness to others for it is not exclusively with money that kindness is done. (Chessed Le Abraham Siman Alef)

IF WE GIVE LESS THAN A FIFTH TO CHARITY WE TRANSGRESS A FEW NEGATIVE COMMANDMENTS EVERY DAY

“For the sake of Hashem, give a fifth of all earnings to Tzeddaka. Do not give less, as I have already warned you, because that causes the transgression of several positive and negative mitzvot every minute! It also implies a rejection of the Holy Torah, G-d forbid”.

Iggeret ha Gra

THE MAIN ASPECT OF KINDNESS
IS THROUGH SPEECH

The main part of kindness is through speech, for if a person gave his friend all the good gifts in the world, and he did it with anger showing on his face, is as if he had given his friend nothing at all

Avot de Rabbi Natan Perek 13

THE BEST KIND OF KINDNESS IS THE ONE DONE LESHEM SHAMAIM [WITH NO ULTERIOR MOTIVES]

A person has to be careful not to boast about the acts of kindness that he performs for the best kind of kindness is the one that is done Leshem shamaim [Without ulterior motives]. This is why you see that many people who perform acts of kindness with selfish motivations, increase continually in the amount of kindness that they do, much more so than the people who are G-d fearing, because the Yetzer hara [The Satan] does not oppose them and does not withhold them from acts of kindness, for their Tzeddaka is done with ulterior motives.

Chessed le Abraham Siman Beit, Hei

THE COMMANDMENT TO GIVE TZEDDAKA

It is a positive commandment to give charity, as the Torah states, "Open your hand generously, and extend to [your needy brother] any credit he needs to take care of his wants" (Deuteronomy 15:8).

Mishne Torah Matanot la Aniyim 7:1

GREATER IS HE WHO GIVES TZEDDAKA IN SECRET THEN MOSHE RABBENU

…When one gives charity, he must give it secretly, so that he not shame the poor man who receives it, viz. (Deuteronomy 15:8): "But open, open your hand to him" - Open your hand "between Yourself and him," so that your other hand not be aware of it, [i.e., do it secretly] so that the poor man not be ashamed.

And our sages of blessed memory have said (Bava Bathra 9b): If one gives charity in secret, the Holy One Blessed be He "forces off" from him and the members of his family the angel of death, which is called "wrath," viz. (Proverbs 21:14): "A gift in secret quells wrath." Concerning this, our sages of blessed memory have said: Greater is he who gives charity in secret than Moses our teacher. For in respect to Moses our teacher it is written (Deuteronomy 9:19): "Because I feared the wrath and the fury," whereas in respect to one who gives charity in secret it is written (Proverbs 21:14): "A gift in secret quells wrath, and emolument in the bosom, great fury. And our sages of blessed memory have said (Sifrei, Re'eh 15:10): "Give shall you give to him" - "Give shall you give," even a hundred times; "to him" - between you and him [i.e., in secret] - whence they said (Shekalim 5:6): There was a "compartment of the discrete" in [the Temple] in Jerusalem. In it, the fearers of sin would deposit charity in secret, and the poor, fallen from their estate, would provide themselves there from in secret.

Sefer maalot ha midot

Reishit Chochmah Perek HaDinin, p. 257a :

He who is proper and fears sin should involve himself in the needs of Israel... He should share their burden and suffer with them in times of trouble. He who acts in this manner sustains the world, as it is written, Through justice the king establishes the land (Mishley 29:4). On the other hand, he who refrains from sharing their burden and repairing their breaches, acting as if he was terumah separated from the dough, destroys the world, as it is written, But a man set aside (ish terumot) destroys it (ibid.).

The story is told of Rabbi Abahu: When he was about to leave this world, the Sages of Israel entered and found him weeping. They said to him: "Why are you crying? All of your life you toiled in Torah. You taught so many disciples. Moreover, you even had a special quality: you did not engage in legal disputes." He replied: "That is exactly why I am crying, for I did not share the burden ofIsrael. Thus, I epitomized the verse: But a man set aside destroys it” (Midrash Tanchuma. Mishpatim 2)

“If a person says: ‘This coin is donated to charity so that my son shall live,’ he is completely righteous.”
(Talmud Pesachim 8a-b)

Rabbi Mordechai Benett ZTK”L explains: The Talmud chooses its words carefully. It does not say that, ‘A person who gives charity so that his son should live is completely righteous,” rather it states, “If a person says: ‘This coin is donated to charity so that my son shall live,’ he is completely righteous.”

This refers to a person who is giving alms to an indigent without any interest in his own personal benefit. However, in order to make the poor man feel good, the donor says, “Please, do me a favor and take this money from me because I need the merit of the mitzvah of tzedakah so that my dangerously ill son should live or so that I should have some virtue that will get me a portion in the World to Come.” The person who goes to such lengths, to make the pauper feel that he is giving rather than receiving, truly is completely righteous.

The RAMA writes in the Shulchan Aruch (Yore Deah 249:13)

A person should never glorify himself with the Tzeddaka that he gives. And if he does, not only does he forfeit all the reward for the Mitzvah, but he will be punished as well for glorifying himself

THE FIRST PERSON GIVES BECAUSE HE BELIEVES IN HASHEM AND THE MITZVOT OF THE TORAH AND THEREFORE HE HOPES THAT THROUGH THE MERIT OF TZEDDAKA HIS SON SHALL BE CURED AND LIVE.

HOWEVER THE PERSON WHO GLORIFIES HIMSELF THROUGH THE TZEDDAKA THAT HE GIVES, HE SHOWS THAT HIS INTENTION IS TO GAIN HONOR, HE DOESN'T CARE FOR THE MITZVAH IN ITSELF AND HE DOESN'T SHOW THAT HE BELIEVES IN HASHEM FOR IF HE DID:  WHY DOES HE HAVE TO PUBLICIZE THE MITZVAH? ISN'T HASHEM AWARE OF THIS PERSON'S ACTIONS? THE TZEDDAKA THAT HE GIVES IS ONLY A TOOL HE USES TO GAIN HONOR AND RECOGNITION

BUT THE FIRST PERSON GIVES TZEDDAKA IN ORDER TO FIND FAVOR IN THE EYES OF HASHEM, AND HE IS NOT WORRIED AND DOEN'T CARE TO FIND FAVOR IN THE EYES OF OTHER PEOPLE

SEFER EMUNAT HA ARETZ

ONE HAS TO BE MORE CAREFUL ON THE MITZVAH OF TZEDDAKA MORE SO THAN ANY OTHER MITZVAH

It is our duty to be more scrupulous in the performance of the mitzvah of tzedakah than any other positive commandment, for giving tzedakah is a mark of a righteous man who is of the seed of our father Abraham, as it is said, "For I have known him to the end that he may command his children ... to do righteousness." The throne of Israel cannot be established, nor true faith made to stand up, except through charity. As it is said, "In righteousness shall you be established." Nor will Israel be redeemed except through the practice of charity as it is said, "Zion shall be redeemed with justice, and they who return to her through righteousness."      

Hilchot Matanot la evyonim Perek 10, Hal Alef

“And The Tzaddik will live through his EMUNA” (Chabakuk)

 “And Tzeddaka saves from death” (Mishle)

‘A door that does not open to charity will open to the doctor’ (Bemidbar Rabbah 9:3)

 The RaMBaN (Rabbi Moshe ben Nachman of Girondi, 1194-1270), who was himself a physician, states in his classic Commentary on the Torah:

“In the era of prophecy the tzaddikim consulted not doctors but prophets. For what place do doctors have in the house of those who carry out the will of G-d, after He promised that ‘He will bless their bread. and their water, and remove illness from their midst’? (Exodus 23:25) Although the Rabbis said that the physician has been given sanction to heal, this does not mean that license has been given to the sick to resort to medicine! What the Rabbis meant is that if a patient has already come to the doctor, the doctor should not refrain from treating him. But when a person’s ways find favor in G-d’s eyes, he has no business with doctors”

 (Ramban on  Leviticus 26:11).

 NACHUM OF GAMZU'S AFFLICTIONS CAME FROM NOT BEING QUICK TO GIVE TZEDDAKA

People said about Nachum of Gamzu that he was blind in both eyes, both his hands and legs were amputated, and his whole body was covered with sores, that he was lying in a tottering house, and the legs of his bed were standing in buckets of water to prevent the ants from crawling on him. One time, his disciples wanted to move his bed and then clear the things out of his house, but he said to them, "My children, first clear out the things from the house and then move out my bed, for I am confident that as long as I am in the house it will not collapse." So they first cleared out the things and then moved out the bed, whereupon the house immediately caved in. His disciples then asked him, "Rabbi, since you are so perfectly righteous, why has all this suffering come upon you?"

 He replied, "It's all my own fault. I was once traveling to my father-in-law, and I had with me three donkeys, one loaded with food, one loaded with drink, and a third loaded with all kinds of delicacies. Suddenly a poor man approached me and said, 'Rabbi, please give me some food.' I replied, 'Wait until I unload my donkey.' But before I finished unloading, the poor man died [from hunger]. So I fell on his face and cried out, 'May my eyes which had no pity on your eyes become blind; may my hands which had no pity on your hands be cut off; may my legs which had no pity on your legs be amputated,' and I was not satisfied until I said, 'May my whole body be covered with sores.'" Hearing this his disciples moaned, "How dreadful that we have seen you like this!" Nachum answered, "It would have been worse if you had not seen me like this!"

[The  Maharsha comments , if I had not received my punishment in this world ].

Massechet Taanit 20b

IF ONLY THE SONS OF MEN KNEW THE GREATNESS OF THE REWARD TO HIM WHO FOLLOWS THE ENDEAVORS OF THE RIGHTEOUS AND BRINGS EVILDOERS BACK TO THE GOOD PATH, THEY WOULD PURSUE AFTER THEM LIKE ONE WHO RUNS AFTER LIFE ITSELF. A POOR MAN’S BENEFACTOR GAINS MANY GOOD THINGS, MANY SUPERNAL TREASURES, BECAUSE HE HELPS HIM TO EXIST, BUT EVEN HE CAN’T BE COMPARED TO HIM WHO ENDEAVORS TO SAVE THE SOUL OF A SINNER. FOR THE LATTER CAUSES THE FORCES OF THE OTHER SIDE (THE OTHER G-DS) TO BREAK AND NOT TO RULE. HE CAUSES THE ELEVATION OF THE HOLY ONE TO HIS THRONE OF GLORY. HE CAUSES THE SINNER TO HAVE ANOTHER SOUL. HAPPY INDEED IS HIS LOT! 

(ZOHAR HA KADDOSH TERUMAH 129a)

WHAT IS THE REAL CHESSED AND THE REAL TZEDDAKA THAT A PERSON NEEDS TO DO TOWARDS HIS FELLOW JEW? 

TO SHOW HIM THE RIGHT PATH

 THE YEAROT DEVASH TZK’L REVEALS SECRETS REGARDING THOSE WHO CAUSED THE BET HA MIKDASH TO BE DESTROYED

Because of the destruction of the Bet ha Mikdash the Jews should have been redeemed immediately, but they did not guard the sign of the Holy Covenant [Brit Milah], and they also hated one another…

…Come and see how great is the sin of baseless hatred and how much goodness is withheld because of it, and through our many sins this disease spread among the Holy Jews, that is to say, G-d forbid that we say that a Jew doesn’t love the body of another Jew, and if something happens to any Jew don’t the others run to help him with all their strength and means? And when someone becomes ill, don’t all the others pray for him and visit him?  And when a woman starts feeling the pains of labor, Don’t all women rush to her home in the middle of the night to help her? Is there any greater love and friendship than this? Fortunate is the portion of the holy people before the Holy One Blessed be He, and this is our glory in front of the Goyyim for they speak of the love that one Jew has for the other.

THE BASELESS HATRED THAT EXISTED AMONG
 JEWS WAS THAT OF THE SOUL

But all this concerns only the love of the body.  But the love of the soul, which is the main part of love, the love which is required and the love that endures forever, because of our many sins there is only very little of this love present among us. For when a man sees his fellow Jew acting rebelliously doing what his heart desires, he will not correct him, he will not tell him that that is not the holy way that our holy Torah prescribes, on the contrary his heart almost rejoices for he hates his fellow and if he sees his friend talking in the synagogue where it is forbidden to speak, he will not rebuke him, or if he sees him talking to women or talking with obscene language or talking LASHON HARA he will not rebuke him at all.

IS THERE ANY GREATER SIN THAN REFRAINING FROM REBUKING THE ONES WE LOVE? BECAUSE THERE WAS NO REBUKE THE TZEDDOKIM  STRENGTHENED

Woe to us, is there any hater greater than this one? He sees his fellow Jew drowning in the river and he doesn’t help him? And this is the Baseless hatred that existed at the time of the second Bet ha Mikdash, because the number of sinners increased but none would rebuke them, and because of this the number of sects increased including the sects of the TZEDDOKIM, and they contradicted the words of the Oral Torah [TORAH SHE BEAL PE] and rebelled against the Bet Din that was in Yerushalaim,  and this is a greater sin than all other sins, because this falls in the category of HERESY [KEFIRAH] and the one who says that there were no great sins at the time of the second Bet ha Mikdash is greatly mistaken, for Is there a greater sin that the APIKORSIM that reneged on the Oral Torah and the teachings of the Sanhedrin who sat at the seat of Hashem and Hashem was found among them? And thus the number of these sects increased just like the number of TZEDDOKIM and BAUTHUSIM increased.

And the sect of the Jews of Galilee, and the sect of the Jews who lived in the desert and in caves, all of them went against the will of the Sages of Israel who did follow the TORAH SHE BEALPE [The Perushim], for those Jews belonging to the sects did not observe the festivities, and many of those sects did not marry women at all, and behaved towards the Goyyim like brothers and sisters, and the Goyyim learnt from those sects all the customs that they had, and many of those sects reneged on the eternity of the soul and the resurrection of the dead.

EVEN THE KOHEN GADOL AT THAT TIME WAS
A HERETIC, G-D SAVE US

Is there a greater sin than this? And who needs to hear about a greater sickness than this, where even the KOHEN GADOL, that served during the year that the Bet ha Mikdash was destroyed was A TZEDDOKI, as JOSEF BEN GURION [JOSEPHUS] wrote in his book to the Romans. May the spirit of that KOHEN OF IDOLATRY ROT, May his name be blotted out that the destruction occurred during his tenure. And how was the day of fasting chosen by Hashem? A time of favor before Hashem for Israel to receive the compassion of Hashem, with a man as hateful as him coming into the Holy of Holies?

Therefore what our Holy Sages said [YOMAH 9b] that in the second Bet ha Mikdash there was the sin of Baseless hatred, the intention is to say that that is the root of the bitterness, for through it came all the bad things, and that is the sickness, that because people were quiet regarding the sins of the others, through this, evil increased exceedingly and the TZEDDOKIM and APPIKORSIM and the MINNIM increased greatly.

A FRIEND WHO REBUKES IS WORTH TEN
 TIMES MORE THAN A RABBI

And in truth most of the people think that it is incumbent only upon the Rabbis to rebuke but not upon regular people, and this is a lie as I have already mentioned many times, and on the contrary when the Rabbi rebukes people say: “Oh not everybody can be like a Rabbi and a teacher, and who can act the way he does? And this one will say this and that will say that, and everyone will oppose the Rabbi.

But when a common man, just like the other rebukes him, and says to him I am just the same as you and I am on the same level as you, only that you are not acting according to the ways of Hashem, And why don’t you have mercy on your soul? And why will you anger your Creator?

And I know fully well that these things have more effect than all the rebukes that I have given in a very long time, therefore Our Sages have said [AVOT 1:6]: “Make a Rabbi for yourself, and buy a friend for yourself” For a friend is more necessary than a Rabbi, to the point where you have to acquire him with lots of money, and G-d forbid that one befriends a RASHA, for a friend can achieve more than ten Rabbis, and most of the people refrain from rebuking for they think: “Lest they scream at me, and lest they say : “Who made you into a Rabbi? Look at this one, now he thinks he can come and rebuke us” And similar things of jesting and scoffing.

THE MORE THEY LAUGH AT YOU FOR REBUKING
THE GREATER YOUR REWARD

But who is the wise man who understands all these things, that the more that they laugh about him the more reward he will receive, and at the end his words will be standing and all the jesting will disappear, and as Akavya said in EDUYOT 5:6 “It is better for a person to be considered a fool all his life than to be an evildoer for one moment before the Holy One Blessed be He” And the laughs that people can make about him can not compare to the praise and the reward that the Holy One will give him, as it is brought in the Zohar ha Kaddosh, that when the Jews pray in the congregation and they conclude the blessing of the resurrection of the dead, a proclamation goes forth in heaven and says: “Who is the person who rebukes sinners and turns them away from the wrong path, and guides them along the ways of the Holy King? And an angel comes and brings the image of such a person…, See further how they praise and talk about the great reward awaiting him, And if this is so: What importance can the laugh and the shame that he goes through in this world have compared to the reward and the doing of the will of Hashem and bringing Him pleasure, Fortunate the man who acts thus.

YEAROT DEVASH CHELEK RISHON 10

IT IS IMPOSSIBLE TO OBSERVE THE COMMANDMENT TO LOVE YOUR NEIGHBOR AS YOURSELF IF WE DON’T INFORM HIM OF THE REWARD AND PUNISHMENT FOR HIS ACTIONS

The author of the Holy book KAV HAYASHAR (Chapter 5) writes: “You shall love your neighbor as you love yourself” (Levit, Kedoshim), Our Rabbis of Blessed Memory said (Torat cohanim, Kedoshim 4), this verse contains one of the biggest principles of the Torah, and there is no greater love than that of him who sees something wrong (any sin) in his neighbor and he rebukes him for that. Because the souls of Israel are joined and connected to each other. The law requires that if someone knows about the suffering of the soul and the punishments that come to the soul after death when it leaves the body, he shall explain his neighbor, and maybe through this he can bring merit to his neighbor and he may leave the wrong path and “turn around and be healed” (Isaiah 6,10). We can thus understand what was said by our Sages of blessed memory, that loving your fellow Jew as you love yourself is a great rule in the Torah, because the greatest love is in correcting and bringing him to the Torah. And he shouldn’t only reprimand him for doing something wrong, but should also tell him what the punishment for the sin he is committing, so maybe he can leave the wrong path and take good care of not falling back on it.

WHY THE MITZVAH NOT TO HATE YOUR FELLOW JEW AND THE MITZVAH TO REBUKE HIM COME ON THE SAME
 VERSE IN THE TORAH

And the book Noam ha Mitzvot brings an idea that is very much related to what we just learned from the Kav Ha yashar. The Noam ha Mitzvot refers to the verse in the Torah (Leviticus 19:17): “You shall not hate your neighbor in your heart, You shall certainly rebuke your neighbor and not suffer sin on his account” What is the reason that the Holy Torah put together these two mitzvot; one: not to hate our neighbor and two: To rebuke your neighbor? Because in reality the Rebuke originates only from the love that a Jew has for his fellow Jew, that is why he has pity on him, in order to save his fellow’s soul from the judgment of Gehinom. But if on the contrary, one hates his fellow Jew then he will not rebuke him because what does he care if his fellow whom he hates is punished from heaven? 

THE ONES WHO LIMIT THE POOR FROM ASKING TZEDDAKA FOLLOW THE CUSTOM  OF SODOM AND AMORAH

When Reb Levi Yitzchak accepted the appointment of Rav of Berditchev, he stipulated that the local lay leaders were not to burden him with attendance at communal meetings, unless some new custom was to be ordained.

In due course they called a meeting which was to introduce a new regulation: That paupers would be forbidden henceforth to knock on the doors of householders; instead, they would be given a monthly grant from the community chest. In anticipation of the new statute, they invited Reb Levi Yitzchak and, at the meeting, proceeded to explain their proposition.

Reb Levi Yitzchak protested: "My brothers! Did we not agree that I was not to be bothered with discussions over old regulations?"

"Begging your pardon, rabbi, this is a new piece of legislation!'

Reb Levi Yitzchak was not convinced: "There is nothing novel in your proposal. In fact it has an ancient history, dating all the way back to Sodom and Amora. They too had a statute forbidding people to give alms to the needy... "   The proposal was removed from the agenda there and then.

Sippure Chassidim

מצוה אנציקלופדיה

ספר

מצוות צדקה השלם

י"ד חלקים

דיניו ומנהגיו

והוא מדריך ומורה דרך לקיים מצות הצדקה כהלכתה
שיתנו לאנשים מהוגנים ולא לערב רב חס ושלום

ליקוט גדול ונפלא מכל דברי הפוסקים ראשונים ואחרונים הנוגעים בדיני ומנהגי הצדקה, מעשר, וחומש המתרחשים יום יומית, בלשון צח וקצר

אוסף ענקי כעין זה עדיין לא ראה אור הדפוס עד היום הזה

בו נקבצו הלכות למאות המפיצים אור נוגע לכל הבא לגשת אל הקודש פנימה, לחשוב מחשבות לעשות בכל עניני צדקה וחסד, בון יבין את אשר לפניו, הדרך הקדוש ילך בה, והמעשה אשר יעשה, לקיים מצוות הצדקה וחסד כראוי וכיאות בלי שום מגרעת בהשכל ובדעת, ללמוד וללמד על מנת לשמור ולעשות

יצא לאור בשנת תשס"ג לפ"ק

על ידי "חברה מעורר ישנים" מיסודו של הגה"צ רבי שלום יהודה גראס אבדק"ק האלמין ברוקלין נוא יארק.

By HaGaon HaTzaddik Rebbi Sholom Yehudah Gross, Av Beis Din Halmin, shlita. Brooklyn NY.

ברוקלין נוא יארק

מצוה אנציקלופדיה

מצוות צדקה השלם

י"ד חלקים - דיניו ומנהגיו

o   חלק א: והוא ספר הצדקה ומעשר והערב רב פרשת וישלח

o   חלק ב: והוא ספר הצדקה ומעשר והערב רב פרשת בשלח

o   חלק ג: והוא ספר הצדקה ומעשר והערב רב פרשת נשא

o   חלק ד: והוא ספר הצדקה ומעשר והערב רב פרשת ראה (חלק א').

o   חלק ה: והוא ספר הצדקה ומעשר והערב רב פרשת ראה (חלק ב').

o   חלק ה: והוא ספר צדקה וחסד הלכות וסדר
     הכנסת אורחים, ואיך להתנהג בעניני חסד - דיניו ומנהגיו

o   חלק ו: והוא ספר הצדקה ומעשר והערב רב: ספר צדקת יצחק,
     הלכות ומנהגים בענין צדקה מעשר וחומש - דיניו ומנהגיו

o   חלק ז: והוא ספר הצדקה ומעשר וחומש: - סדר הדין תורה לעשירים בבית דין של מעלה.

o   חלק ח: והוא ספר הצדקה ומעשר וחומש: מכתב מוסר לעשירים בגודל
     האחריות עליהם להציל את הכלל ישראל מרדת שחת

o   חלק ט: והוא ספר הצדקה ומעשר וחומש: גודל החויב להפריש חומש,
     ואם לאו עובר על עבירות חמורות, מהגר"א.

o   חלק י: והוא ספר הצדקה ומעשר והערב רב: הצלת נפשות בארגנטינא.
     למה מיליוני יהודים יורדים לטמיון? מי אשם בזה? ומה שהעשירים ובעלי צדקה
     יכולים לפעול בזה ובבא, ולמה חלק גדול מהעשירם יורדים לטמיון ל"ע. המוסר בזה.

o   חלק יא: והוא ספר בית אברהם: דרוש לפתיחת בית הכנסת אורחים בבראזיל.

o   חלק יב: והוא מכתב לר' משה רייכמאן נ"י: מכתב דחוף להנגיד ר' משה רייכמאן ואחיו שליט"א. - להציל את עם ישראל מרדת שחת, - בו יבואר איך שאפשר להציל 17 מיליון יהודים להחזירם בתשובה, - מחברה מזכי הרבים העולמי.

o   חלק יג: והוא ספר מלחמות השם: חלק ד' מגבית הצלה – קריאה נרגשת להציבור
      הרחב יהדות החרדית    שבכל העולם , הצלת היהדות.

o   חלק יד: והוא ספר הכנסת אורחים: - על הלכות הכנסת אורחים - מהרה"ג רבי שלום יהודה גראס אבדק"ק האלמין ור"מ בישיבה וכולל מכון להוראה בשחיטות ובדיקות, ברוקלין נ"י שנת תשמ"ז.

בספרים האלו יתבארו גודל ענין חיוב הלימוד של עניני צדקה וקדושת הממון, ומעלת וחשיבות טהרת הצדקה וסגולתה שגדולה מאוד רק אם הולכת למקום קדוש וטהור וכמו שכתוב ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, וכמו שכתוב במדרש זוטא (שיר השירים פרשה א') ומנין אתם אומרים שבזכות הצדקה הגאולה באה ובית המקדש נבנה, שכן אומר ישעיהו ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (ישעיה א' כ"ז), במשפט תפדה זו הגאולה, ושביה בצדקה אלו הגליות, שבזכות הצדקה הגליות מתכנסות. ובילקוט שמעוני [ישעיהו רמז שצא] אמר עולא אין ירושלם נפדית אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.

האם ידעת? גודל מעלת הצדקה כשנותנים למקום קדוש שאין לערב רב שליטה ויד בו?

האם קיימת כל החיים שלך מצות צדקה לשם שמים בשביל כבוד השכינה באמת, ולא שהיית שותף לנערב שהיא אך ורק לעשות לנו שם?

מורי ורבותי! אנחנו עומדים כעת באותה מצב של הדור שרבני הערב רב הצועקים בקול גדול של הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, (ראה באריכות בספר נעשה לנו שם) בואו ונצעק כלנו:

מִי לַה' אֵלָי !!! ולא לאלו שצועקים:

"הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם"

THE EREV RAV BUILD GREAT SYNAGOGUES
AND YESHIVOT ONLY TO  BECOME FAMOUS
 AND NOT FOR HASHEM'S SAKE

Zohar ha Kaddosh I 25

See also Introduction  to Etz Chayim R Chayim Vital

מה אומר רבי חיים וויטאל והבעל שם טוב זי"ע

על הבנינים הגדולים והמפוארים בירושלים ובכל ארץ ישראל ובכל העולם

הבנין הכי הגדול בירושלים - הערב רב הכי הגדול בעולם

אתה נותן להם כסף אתה מחזיק את הערב רב הכי הגדול השטן הכי הגדול בעולם שילחם נגד משיח צדקינו 

עם הכסף שלך שאתה מחזק אותם אתה נלחם נגד הקדוש ברוך הוא, שלפני ביאת המשיח הקדוש ברוך ילחם עם הערב רב, ואתה מחזק את השונא הגדול של הקדוש ברוך הוא

כמה יותר ספרי תורה שהוא מכניס בבית המדרש שלו יותר קליפה מכניס, כי כל זה עושים בשביל הגאווה הגדולה שמסריח מסוף העולם ועד סופו (ראה באריכות בעץ חיים הקדמה א', ובתולדות יעקב יוסף פ' נשא).

 האם ידעת? איזה עשירים הם ראשי הערב רב, מעכבים את הגאולה שלימה ונלחמים ישר נגד הקדוש ברוך הם עם כל הצדקות שנותנים, וכמה יותר צדקות שנותנים מעכבים יותר את הגאולה שלימה והם יהיו עיקר הגורמים שיהיה חס ושלום גירוש לעם ישראל [עם צרות גדולות אשר לא היתה כמוהו], וכולם יפסידו הפרנסות, וכל זה יהיה האשמה שלהם. וכל זה הם יכולים לתקן על ידי תוכחה, שיפרסמו וידפיסו הסידי הזה עד שיגיע לכל אחד ואחד מישראל, אבל רק אם יעשו את זה תיכף ומיד ממש, כי כל יום הוא פסידא דלא הדרי, כי הזמן עבר. ואם לא יעשו את זה הם יהיו הראשונים שילכו בגירוש ויהיה להם צרות גדולות אשר לא היתה כמוהו ח"ו (משכיל אל דל מהצה"ק רבי הלל מקאלאמאייע).

בספר עץ חיים הקדמת מוה"ר חיים וויטאל זי"ע על שער ההקדמות הקדמה א' וז"ל:

אָמַר הַצָעִיר מֵעִיר, הַדַל בְּאַלְפֵי חַיִים וִיטַאל בֶּן לַאַדוֹנִי אָבִי הָרַב יוֹסֵף ווִיטַאל זלה"ה, בִּהְיוֹתִי בֶּן שְׁלֹשִׁים לְכֹּחַ תָּשַׁשׁ כֹּחִי יָשַׁבְתִּי מִשְׁתּוֹמֵם, וּמַחְשְׁבוֹתַי תְּמֵהִים, כִּי עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ וְאַנַחְנוּ לֹא נוֹשָׁעְנוּ, רְפוּאָה לֹא עָלְתָה לְמַחַלָתֵינוּ, אֵין מָזוֹר לְבְּשָׂרֵנוּ, וְלֹא עָלְתָה אֲרוּכָה לְמַכָּתֵינוּ לְחֻרְבַּן בֵּית מִקְדָשֵׁינוּ... וְכָּלוּ כָּל הַקִצִין וְעַדַיִין בֶּן דָוִד לֹא בָּא.

וְנוֹדַע אֵת אַשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל דוֹר שֶׁלֹא נִבְנֶה בֵּית הַמִקְדָשׁ בְּיָמָיו כְּאִלוּ נֶחְרַב בְּיָמָיו, וְאֶתְּנָה אֶת פָּנַי לַחְקוֹר וְלָדַעַת מַה זֶה וְעַל מַה נִתְאַרֵךְ קִיצֵינוּ וְגָלוּתֵינוּ, וּמַדוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי, וּמָצָאתִי אָוֶן לִי וְאָנִינָה בְּקִרְבִּי וְלִבִּי דַוָּי, מִמַאֲמַר א' הוּבָא בְּסֵפֶר הַתִּיקוּנִים תִּיקוּן ל' דַף ע"ז ע"ב, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תַּנִינָא כָּתַב וְרוּחַ אֱלֹהִי"ם מֵרַחֶפֶת וגו' מַאי וְרוּחַ אֶלָא בְּוַדַאי בִּזְמַנָא דִשְׁכִינְתָּא נָחְתַת בְּגָלוּתָא הַאי רוּחַ נָשִׁיב עַל אִינוּן דְמִתְעַסְקִי בְּאוֹרַיְיתָא בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְאִשְׁתַּכְּחַת בֵּינַיְיהוּ וְהַאי רוּחַ אִתְעַבִיד קָלְא וְיַמָא הָכִי אינון דמיכין דשינתא בחוריהון סתימין עינין אטימי לבא קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סכלתנו למינדע ביה ואיהו בינייכו ורזא דמלה קול אומר קרא, כגון קרא נא היש עונך וגו' והיא אומרה מה אקרא כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירה דאכלי חציר, וכל חסדו כציץ השדה כל חסד דעבדי לגרמייהו הוא דעבדי, ובההוא זמנא מ"כ ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דא איהו רוחו של משיח, ווי לון מאן דגרמי דיוזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה וגרמין דאסתלק נביעו דְחָכְמָה דְאִיהוּ יו"ד מִינָהּ וְאִשְׁתְּאָרַת בי"ת יְבֵישָׁה וַי לוֹן דְּגָרְמִי עֲנִיוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בְּעָלְמְא, וְהַאי רוּחַ דְּאִסְתַּלַּק, אִיהוּ רוּחַ דְּמָשִׁיחַ כְּמָה דְאִתְּמַר. וְאִיהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאִיהוּ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'.

פִּקוּדָא תִּנְיָנָא, וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר, ובג"ד אָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עָד שֶׁתַּחְפֹּץ כו' דְאִיהוּ רְחִימוּ בְּלֹא פְּרָס וְלֹא עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס, וְיִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס אִיהִי שִׁפְחָה וְתַחַת שָׁלֹש רָגְזָה אֶרֶץ וגו', תַחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְבִירְתָּה עכ"ל.

וְהִנֵה מַה שֶׁכָּתַב בִּתְּחִילַת דְבָרָיו וַאֲפִילוּ כָּל אִינוּן דְמִשְׁתַּדְלֵי בְּאוֹרַיְיתָא כָּל חֶסֶד דְעַבְדֵי לְגַרְמַיְיהוּ וכו' עִם הֶיוֹת שֶׁפָּשְׁטוּ מְבוּאָר וּבִּפְרַט בִּזְמַנֵינוּ זֶה בַּעֲוֹונוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשִׂית קַרְדּוּם לַחְתּוֹךְ בָּה אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בְּתּוֹרָה עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס וְהַסְפֵקוֹת יְתֵירוֹת וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדִינֵי סַנְהֶדְרָאוֹת לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים, מִגְדָל וְרֹאשׁוֹ בַשָׁמַיִם וְעִיקָר סִיבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶׁכָּתוּב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שָׁם, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזוֹהַר בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דף כ"ה ע"ב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

עַל פָּסוּק אֵלֶה תּוֹלְדוֹת הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שְׁחַמִשָׁה מוֹנִים יֵשׁ בְּעֵרֶב רַב וּמִן הַג' מִינִים מֵהֶם הוּא הַנִקְרָא כַּת גִבּוֹרִים דְעַלֵייהוּ אִתְּמַר הֵמָה הַגִבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אֲנְשֵׁי הַשֵׁם וְאִינוּן מִסִטְרָא דְאִילֵין דְאִיתְּמַר בְהוֹן הָבָה נִבְנֶה לָנוּ עִיר וּמִגְדָל וגו' וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיַן בָּתֵּי כְנֵסִיוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשָׁוִין בְהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעַטָרָה עַל רֵישֵׁיה וְלֹא לִשְׁמָה אֶלָא לְמֶעְבַּד לוֹן וכו' וְהִנֵה עַל הַכַּת הַזֹאת אָמְרוּ בִגְמָרָא כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹא לִשְׁמָה נוֹחַ לוֹ שְׁנֶהֶפְכָה שִׁלְיָיתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לְאַוִיר הָעוֹלָם. וְאָמְנָם הָאַנָשִׁים הָאֵלֶה מַרְאִים תֵּימָה וְעֲנָוָה בְּאָמְרָם כִּי כָל עִסְקָם בַּתּוֹרָה הוּא לִשְׁמָה.

וְהִנֵה הַחָכָם הַגָדּוֹל הַתַּנָא רַבִּי מֵאִיר עָלָיו הַשָׁלוֹם הֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹא כַּךְ הוּא בְּאוֹמְרוֹ לְשׁוֹן כְּלָלוּת כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָה זוֹכֶה לְדִבְרֵי הַרְבֶּה וכו' וּמְגַלִים לוֹ רָזֵי תּוֹרָה וְנַעֲשֶׂה כְּנָהָר שְׁאֵינוֹ פּוֹסֵק וְהוֹלֵךְ וּכְמַעְיָין הַמִתְגַבֵּר מֵאֵלָיו בִּלְתִּי הִצְטַרְכוּ לִטְרוֹחַ וּלְעַיֵין בָּה וּלְהוֹצִיא טִיפִּין טִיפִּין שֶׁל מֵימֵי הַתּוֹרָה מִן הַסֶלַע הִנֵה זֶה יוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָה כְּהִלְכָתָה וּמִי זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִזְלוּ עֵינָיו דְמָעוֹת בִּרְאוֹתוֹ הַמִשְׁנָה הַזֹאת וְרוֹאֶה חֶסְרוֹנוֹ וּפְחִיתוּתוֹ.

הֲאָמְנָם אַף עַל פִּי שֶׁלְכְאוֹרָה אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ לְשׁוֹן הַמַאֲמָר עַל אוֹפָן זֶה [הגהה - אֶפְשָׁר כַּוָונָתוֹ עַל לְקַנְטֵר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הַתּוֹס' פְּסָחִים נ' ע"ב אב"ן ח"ן, ובע"ח כת"י שֶׁל הַחָסִיד בַּעַל יוש"ה גָרַס אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ כו' עַל עַם הָאָרֶץ וְלֹא עַל תַּלְמִיד חָכָם כו'], עִם כָּל זֶה דָבָר קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לוֹמַר וְכִי בְּשׁוּפְטְנִי עַסְקִינָן וְלֹא בִכְלָלוּת כָּל הַתַּלְמִידֵי חַכָמִים הָעוֹסְקִים בַתּוֹרָה וְ הָרְאָיָה עַל זֶה אוֹמְרוֹ דֶרֶךְ כְּלָלוּת  וְאַפִילוּ כָּל אִינוּן דְמִשְׁתַּדְלֵי בְאוֹרַיְיתָא כָּל חֶסֶד דְעָבְדֵי לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדֵי וְאֵין לוֹמַר דְמִלַת כָּל הִיא יְתֵירָה וּמְשַׁבַּשְׁתָּא שְׁהַרֵי מִקְרָא דוֹרֵשׁ וְכָל חַסְדוֹ כְּצִיץ הַשָׂדֶה שֶׁלֹא נֶאֶמַר וְחַסְדוֹ אֶלָא וְכָל חַסְדוֹ לִרְמוֹז כִּי כָּל הַתַּלְמִידֵי חַכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה הַנִקְראֵת תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָה הֵם דוֹמִים בְּחֶסֶד הַהוּא אֶל צִיץ הַשָׂדֶה מִשׁוּם דְלְגַרְמַיְיהוּ עַבְדֵי אַבָל בִּיאוּר לָשׁוֹן הַנִזְכָּר לְעֵיל יוּבָן רֵאשִׁיתוֹ מֵאַחֲרִיתוֹ בְּאוֹמְרוֹ וְיִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקָבֵּל פְּרָס אִיהִי שִׁפְחַה וְתַחַת שָׁלֹש רָגְזָה אֶרֶץ.

וְהָעִנְיָן יוּבָן בְּמַה שֶׁכָּתוּב בס"ה בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דַף כ"ז ע"ב, ובג"ד אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֹא טוֹב הֶיוֹת הָאָדָם לְבַדוֹ אֶעֱשֶה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדוֹ דָא מִשְׁנָה אִיתְתָא דְהַהוֹא נַעַר וְאִיהוּ שִׁפְחָה דִשְׁכִינְתָּא וְאִי זָכוּ יִשְׂרָאֵל אִיהִי עֵזֶר לוֹן בְּגָלוּתָא מִסִטְרָא דְהֵיתְּר טָהוֹר כָּשֵׁר וְאִי לֹא אִיהִי כְּנֶגְדוֹ מִסִטְרָא דְטָמֵא פָּסוּל אָסוּר וכו' דְלֵית יִחוּדָא עַד דְעֵרֶב רַב יִתְמָחוּן מִן עָלְמָא ובג"ד אִתְקַבֵר מֹשֶׁה לְבַר מֵאַרְעָא קַדִישָא וּקְבוּרְתָּא דִילֵיה אִיהִי מִשְׁנָה דְשָׁלְטָא עַל מַטְרוּנִיתָא דְאִיהִי קבלה לְמֹשֶׁה וּמַלְכָּא וּמַטְרוּנִיתָא מִתְפַּרְשָׁא מִבַּעֲלָה ובג"ד תַּחַת שָׁלֹש רָגְזָה אֶרֶץ תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ דָא עָבְדָה יְדִיעָה ושפחה דא משנה ונבל כי ישבע לחם דא ערב רב.

הִנֵה מְבוּאָר כִּי תּוֹרָתֵינוּ הַקְדוֹשָׁה כְּלוּלָה וְנִמְצֵאתְ בְּכָל ד' עוֹלָמוֹת אבי"ע וּבִהְיוֹתָה בָּעוֹלָם הָאַצִילוּת אָז נִקְרְאָה קַבָּלָה כִּי שָׁם הִיא מוּפְשֶׁטֶת מִכָּל הַלְבוּשִׁים הַנִקְרָא פְּשַׁט מִלָשׁוֹן פָּשַׁטְתִּי אִם כּוּתֹּנְתִּי שֶׁהוּא בְחִינַת הַמַלְבּוּשִׁים הַחִיצוֹנִי שֶׁהוּא עַל גַבֵּי עוֹר אָדָם הַמִתְפַּשֵׁט מֵעָלָיו לִפְעָמִים וְזֶהוּ עיקַר מִלַת פְּשַט.

וְאָמְנָם בָּעוֹלָם הָאַצִילוּת אַשֶׁר שָׁם הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּנִזְכַּר במדרז"ל וְגַם בְּדִבְרֵי הַמִתַּרְגֵם עַל פָּסוּק דוֹדִי צַח וְאָדוֹם וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב וְאֶהֱיֶה אֶצְלוֹ אָמוּן וגו' הַנִדְרַשׁ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁהָיָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא עוֹלָמוֹת וְאֵין סָפֵק כִּי לֹא כְמַעֲשֵׂה אָדָם הָרִאשׁוֹן וְלֹא כְמַעֲשֵׂה דִבְנֵי חָרִי וּכְמַעֲשֵׂה אַתוֹנוֹ דְבִלְעָם וְכַיוֹצֵא בָהֵם בִּהְיוֹתָם כְּפְּשׁוּטָם הָיָה מִשְׁתַּעְשֵׁעַ בָהֶם הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַלְפַּיִם שָׁנָה קוֹדֶם שֶׁנִבְרָא הָעוֹלָם וּבוֹרֵא בָהֶם עוֹלָמוֹת.

אָמְנָם שַׁעְשׁוּעוֹת שֶׁל הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְהְיוֹתוֹ בּוֹרֵא בָּה אֶת עוֹלָמוֹ הָיְתָה בִּהְיוֹתוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּבְחִינַת הַנְשָׁמָה הַפְּנִימִית שֶׁבָּה הַנִקְרָא רָזֵי תּוֹרָה הַנִקְרָא מַעֲשֶׁה מְרְכָּבָה הִיא חָכְמַת הַקַבָּלָה כְּנוֹדַע אֶל הַיוֹדְעִים וְטַעַם הַדָבָר הוּא לִהְיוֹתוֹ עוֹלָם הָאַצִילוּת הָעֶלְיוֹן מְאֹד טוֹב וְלֹא רָע דְלֹא יָכִיל לְהִתְעַרְבָא עִמֵיהּ קְלִיפָּה וְעֲלֵיה אִתְּמַר וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן כְּנִזְכַּר בְּסֵפֶר הַתִּיקוּנִין דַף ס"ו תִּיקוּן י"ח וְכֵן בסה"ז בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית דַף כ"ח ע"א עַיֵין שָׁם וְלָכֵן גַם הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם אֵינֶנָה רַק מוּפְשֶׁטֶת מִכָּל לְבוּשֵׁי הַגוּפְנִים מַה שֶׁאֵין כֵּן לְמַטָה בָּעוֹלָם הַיְצִירָה עוֹלָם דְמַטַטְרוּ"ן הַנִקְרָא עֶבֶד טוֹב וְהוּא הַנִקְרָא עֵץ הַדַעַת טוֹב מֵסִטְרָא וּמֵסִטְרָא דִסְמָאל שֶׁהוּא קְלִיפִּין דִילֵיה נִקְרָא עֶבֶד רַע כִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׁם הֵם שִׁית סד"מ הַנִקְרָאִים שִׁפְחָה כְּנִזְכַּר לְעֵיל וּכְנִזְכַּר בְּפָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית שָׁם דַף כ"ז עָמוּד א וְלָכֵן נִקְרַאת מִשְׁנָה לְפִי שְׁשָׁם יֵשׁ שִׁינוּיִים הַפוּכִים טוֹב מֵסִטְרָא דְעֶבֶד טוֹב הֵיתֶּר כָּשֵׁר טָהוֹר רַע מֵסִטְרָא דְעֶבֶד רַע אִיסוּר טָמֵא פָּסוּל, גַם הוּא מִלָשׁוֹן כִּי מָרְדְכַי הַיְהוּדִי מִשְׁנֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה שִׁפְחָה הַנִקְרָא עֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ גַם נִקְרָא מִלָשׁוֹן שֵׁינָה כְּנִזְכַּר בְּפָּרָשַׁת פִּינְחָס דַף רמ"ד עָמוּד ב קם זמנא תנינא ואמר מארי מתניתין נשמתין ורוחין ונפשין דילכון אתערו כען ואעברו שינתא מניכון דאיהו ודאי משנה אורח פשט דהאי עלמא ואנא לא אתערנא בכו אלא ברזין עילאין דעלמא דאתי דאתון בהון לא ינום ולא ישן, וזה יובן במ"ש יותר למעלה שם ורבנן דמתניתין ואמוראי כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה ונמצא כי המשנה והש"ס הם הנקרא גופי תורה,

וְהִנֵה דִבְרֵיהֶם כַּחַלוֹם בְּלִי פִּתְרוֹן וּרְזִיָה וְסִתְרֵיה הַפְּנִימִים הַנִקְרָא נִשְׁמַת הַתּוֹרָה הֵם הֵם פִּתְרוֹן הַחַלוֹם הַנִפְתָּר בְּהָקִיץ בְּסוֹד אַנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר וכמ"ש חַכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַחַשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם זֶה תַלְמוּד בַּבְלִי אֲשֶׁר אֵינֶנוּ מֵאִיר אֶלָא עַל יְדֵי ס"ה הֵם הֵם רָזֵי תּוֹרָה וְסִתְרֵיה אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נֶאֶמַר וְתּוֹרָה אוֹר וְאֵין סָפֵק כִּי כְּמוֹ שֶׂהַיֵצֶר נִקְרַאת עֶבֶד וְשִׁפְחָה בֶּעֶרֶך הָאַצִילוּת וְנִקְרָא קְלִיפִּין וּלְבוּשִׁין דְחוֹל כְּנִזְכַּר בְּהַקְדָמַת סֵפֶר הַתִּיקוּנִין דַף ג' עָמוּד ב' וְזֶה לְשׁוֹנוֹ וּבְיוֹמֵי דְחוֹל לָבִישׁ עֶשֶׂר כִּתּוֹת דְמַלְאָכַיָא דִמְשַׁמְשֵׁי לְיוּ"ד סְפִירוֹת דְבְּרִיאָה וְאִם כֵּן אֵין לִתְּמוֹהַ כִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם שֶׁהִיא הַמִשְׁנָה תִּהְיֶה נִקְרָא שִׁפְחָה וּקְלִיפִּין דְתּוֹרָה דְאֲצִילוּת וְזֶה סוֹד כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר הְנִזְכַּר לְעֵיל בְּמַאֲמַר הָרִאשׁוֹן כִּי כְּמוֹ שְׁהַחִטָה שֶׁהִיא בְּגִימַטְרִיָא כְּמִנְיַן כ"ב אוֹתִיוֹת הַתּוֹרָה הַגְנוּזָה תּוֹךְ כַּמָה קְלִיפִּין וּלְבוּשִׂין שְׂהֶם הַסוּבִּין וְהַמוּרְסָן וְהַתֶּבֶן וְהַקַשׁ וְהָעֵשֶׂב הַנִקְרָא חָצִיר כֵּן הַמִשְׁנָה אֵצֶל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה נִקְרָא חָצִיר וְזֶה נִרְמַז בס"ה פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא בְרַעֲיָא מֵהֵימְנָא דַף רע"ה עָמוּד ב' אֵצֶל רַבָּנָן וַוי לְאִינוּן דְאָכְלִין תֶּבֶן דְאוֹרַיְיתָא וְלֹא יָדְעֵי בְסִתְרֵי אוֹרַיְיתָא אֶלָא קָלִין וַחַמוֹרִין דְאוֹרַיְיתָא קָלִין אִינוּן תֶּבֶן דְאוֹרְיַיתָא וַחַמוֹרִין אִינוּן חִטָה דְאוֹרַיְיתָא ח"ט ה' אִלָנַא דְטוֹב וְרַע וכו' וְאִלוּ בָּאְתִי לְהַרְחִיב דְרוּשׁ זֶה לֹא יַסְפִּיקוּ מֵאָה קוּנְטְרְסִין בְּלִי סָפֵק בְּלִי שׁוּם גוּזְמָא הֲאָמְנָם הֲחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ כִּי דִבְרֵי אֶמֶת אַנִי אוֹמֵר וְאַל יִתְמַה הָאָדָם בִּרְאוֹתוֹ סֵפֶר הַזוֹהַר אֵיךְ קוֹרֵא אֶל הַמִשְׁנָה שִׁפְחָה וּקְלִיפִּין כִּי עֵסֶק הַמִשְׁנָה כְּפִי פַּשְׁטֵיה אֵין סָפַק שֶׁהֵם לְבוּשִׁין וּקְלִיפִּין חִצוֹנִים בְּתַכְלִית אֵצֶל סוֹדוֹת הַתּוֹרַה הַנִגְנָזִים וְנִרְמָזִים בִּפְּנִימִיוּתָה כִּי כָּל פַּשְׁטֵיה הֵם בָּעוֹלָם הַזֶה בִּדְבָרִים חוּמְרִים תַּחְתּוֹנִים. עכ"ל.