ספר

בעזרת השם יתברך

"כתר תורה"

שער תרי"ג מצות

בו יבואר מעלת וחשיבות לימוד התרי"ג מצות, וגודל הענין לחזור עליהם תמיד, כדי לזכור בעל פה כל התרי"ג מצות. מלוקט מפי ספרים וסופרים, וגם מעשה רב מכמה צדיקים שנהגו כן.

ולתועלת הענין העתקנו כאן התרי"ג מצות בקצרה שנתחלק לשבעת ימי השבוע, כפי שנדפס בהרבה ספרים כדי שיקל לחזור בקביעות ולגומרם בכל שבוע ושבוע.

1. ושננתם לבניך שיהיו מצות התורה מחודדין בפיך ובפי בניך

כתב הרבינו משה מקוצי זכרונו צדיק לברכה בעל הסמ"ג (בהקדמתו על העשין) וזה לשונו: המצות אשר צוה אדון העולם יש לידע יסודותיהם אף על פי שאינם צריכין עתה, כי על כל המצות נטוינו ולמדתם אותם ונאמר שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם וגו', ונאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם הא למדת שהשמירה והעשיה שני דברים הם כו', וכן אמרו ושמרתם זה המשנה ועשיתם זו העשיה כו' והתורה הזהירה ושננתם לבניך שיהיו מצות התורה מחודדין בפיך ובפי בניך וכו' עד כאן לשונו.

2. וזכרתם ועשיתם את כל מצותי – הזכירה כמעשה

רבינו יצחק מקורביל בעל הסמ"ק כתב (בהקדמה) וזה לשונו: יש הרבה מצות שאין אדם חייב לעשות עד שבאו לידו וכשהוא קוראם ומעלם בלבו לעשותם מעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו עשה המצוה כו' וכן מצינו גבי ישראל שנאמר וילכו ויעשו בני ישראל את הפסח [וכדפרש"י שם] ועוד כדאיתא בספרי וזכרתם ועשיתם את כל מצותי מכאן שהזכירה כמעשה עד כאן לשונו.

3. גודל מעלת אמירת ולימוד התרי"ג מצות

גם הגאון הקדוש השל"ה זכרונו לברכה כתב בחלק תורה שבכתב בהקדמתו לתרי"ג מצות והאריך מאוד בגודל מעלת אמירת ולימוד התרי"ג מצות ולכן סידר שם סדר התרי"ג מצות כדעת הרמב"ם זכרונו לברכה עיין שם, ועיין בספר מצות השם בהקדמה מכל זה.

4. הש"ך ז"ל הדפיס הקונטרס "פועל צדק" על התרי"ג מצות – ומי שאי אפשר לו לחזור את כולם בכל יום פעם אחת יחזור אותם על כל פנים בשבוע אחד

הש"ך זכרונו לברכה בהקדמתו לספר פועל צדק על התרי"ג מצות כתב וזה לשונו: מפני שראיתי בני עמינו אין משימין על לב להיות התרי"ג מצות שגורים בפיהם ולדעתי שזה כיוונו חכמינו זכרונם לברכה באמרם עתידה תורה שתשתכח מישראל על כן סידרתי לי ולבני גידלי ולדורותי, ואתן אותם רשום בכתב אמת ובקצרה למען יהיה בניקל כל איש מישראל לקרוא אותם פעם אחת בכל יום ובזה יקויים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' ומי שאי אפשר לו לחזור את כולם בכל יום פעם אחת יחזור אותם על כל פנים בשבוע אחד וכו', עד כאן לשונו.

5. אשרי אדם יתמיד לקרותו בכל שבוע וזאת התורה הוא העולה כאלו קיים המצות

החיד"א בספרו שם הגדולים מערכת ספרים אות פ' סימן ה' כותב וזה לשונו: פועל צדק מהש"ך הוא קיצור המצות לדעת הרמב"ם בלשון הכתוב מסודר יפה ונחלק לזיי"ן ימי השבוע ואשרי אדם יתמיד לקרותו בכל שבוע וזאת התורה הוא העולה כאלו קיים המצות שאינו יכול לקיימם במעשה.

עוד שם: וכבר בא חכם הגאון הרב שפתי כהן וסידר ספר קטן פועל צדק אקרי, סדר המצות וכו' ללמוד הסדר הזה בכל שבוע, ובאמת כי טוב לשמוע אל הכהן הגדול ואל ילוזו מעיניו המצות וכן כתב הרדב"ז בתשובה שעשה סדר קצר ברמזי המצות ותמיד הי' ספר זה באפונדתו לא יסור ממנו וכו', עכ"ל.

6. הרדב"ז הזהיר על לימוד תרי"ג מצות – וכהן משמיע ללמוד הסדר הזה [ספר פועל צדק] בכל שבוע ובאמת כי טוב לשמוע אל הכהן הגדול

הרדב"ז על לימוד תרי"ג מצות וכל קדושים עמו כמו שכתב בשם הגדולים (חלק ב' מערכת מ'), וזה לשונו: וכהן משמיע ללמוד הסדר הזה [ספר פועל צדק] בכל שבוע ובאמת כי טוב לשמוע אל הכהן הגדול ואל ילוזו מעיניו המצות.

וכן כתב הרדב"ז בתשובה שעשה סדר קצר ברמזי המצות ותמיד היה ספר זה באפונדתו לא יסור ממנו.

7. החתם סופר מזיר ללמוד התרי"ג מצות

בעל החתם סופר זי"ע בצוואתו לבניו הזהיר מאוד ללמוד תמיד מנין המצות בדרך קצרה כאשר כתבם הרמב"ם בתחלת ספר המדע עיין שם, שם הגדולים (חלק ב' מערכת מ').

8. אשריו הקורא אותו בכל שבוע

בספר עבודת הקודש (במורה באצבע) כתב סדר המצות קצר שסידר הש"ך סדר קצר נאה ויאה לא יעבור מלקרות ולשנות בו ואשריו הקורא אותו בכל שבוע עיין שם עוד.

9. למען תהיה תורת ה' בפיך – היה נוהג לחזור אותם בכל יום עד שכולם שגורים בפיו בעל פה

השל"ה (במסכת שבועות) כתב: למען תהיה תורת ה' בפיך ראיתי אחד מהמדקדקים שהיה לו רושם תרי"ג מצות בקונטרס קטן והיה נוהג לחזור אותם בכל יום עד שכולם שגורים בפיו בעל פה והיה יודע מצוה פלונית הוא מצוה מ' או ס' או כ' או כיוצא בזה וכל מי שמנדב לבו לאהבת התורה יעשה כן, עד כאן לשונו הקדוש.

10. כל הירא את דבר ה' ישית לבו להרגיל עצמו בקריאת התרי"ג מצות

בספר אלה המצות ממהר"ם חאגיז (בהקדמה) כתב וזה לשונו: ולכן גמרתי לכתוב אלה הדברים בספר להיות בידם מפתח שמכח הלימוד התדירי יהיו המצות שגורות בפיו ולבו שוין לטובה לקיים מה שנאמר ושננתם לבניך ודברת בם וכו' עד כאן לשונו [וגם זה לא הביא בספר ברית משה הנ"ל], ועיין שם (במצוה תי"ט) שמלמד דעת לכל הירא את דבר ה' שישית לבו להרגיל עצמו בקריאת התרי"ג מצות בכל יום עיין שם באריכות יותר.

11. ראוי לאדם שיקבע על כל פנים יום אחד בחודש על החזרה של התרי"ג מצות

בספר יסוד ושורש העבודה (שער ו' פרק ג') כתב מצאתי אומר קלוס ומשובח בספרים שחיוב גדול על האדם להיות בקי בכל התרי"ג מצות דרך כלל בעל פה ממש, לכן ראוי לאדם שיקבע על כל פנים יום אחד בחודש על החזרה של התרי"ג מצות בספר אור השנים וכו' עיין שם.

12. נכון לגמור תרי"ג מצות בכל שבת

בספר קטן דרך חיים מחד מגדולי קדמאי כתב נכון לגמור תרי"ג מצות בכל שבת באיזה חדר המוסגר בענין המצות בספר תיקון ליל שבועות או בשאר ספרים וראוי לרשום לו תרי"ג מצות בקיצור נמרץ כסדר התורה ולחזור אותן בעל פה ולגמור אותן בעל פה בכל שבת באשר דלכולא עלמא בשבת נתנה התורה עד כאן לשונו.

13. בכל שבת קודש בבוקר היה גומר התרי"ג מצות

מנהגו של מרן הגאון הקדוש בעל ייטב לב זצ"ל היה, שבכל שבת קודש בבוקר היה גומר התרי"ג מצות.

14. תהיו זריזין בניי להיות בקיאים בספר מצות השם

בספר רחמי האב כתב ותהיו זריזין בניי להיות בקיאים בספר מצות השם לדעת כל מצוה בעל פרטיה.

15. לחזור אותם בין הפרקים ואחר התפלות ואחר הסעודה ובתוך הסעודה ותאחז בזה כל ימי חייך

ובספר הנהגות ישרות כתב: ראוי ללמד את המצות ולחזור אותם כמה פעמים להיותם ערוכים ושמורים אצלו ולהבין כל מצוה על בוריה בכל דיניה ודקדוקיה על דרך ושננתם וכו' ותלך בתחלה דרך קצרה ללמוד תחלה ראשי פרקים של התרי"ג מצות עד שיהיו ערוכים ושגורות בפיך גם בעל פה ולחזור אותם בין הפרקים ואחר התפלות ואחר הסעודה ובתוך הסעודה כדי לפטור את השלחן מדברגי תורה תחזור איזה מצות ותאחז בזה כל ימי חייך ויהיו חרותים על לבך ובפרט בפיך ובלבבך ובשכלך ואל תשכחהו ובזה תרוויח עוד דבר אחד מה שכתב בספר התוכחה טוב להיות שגור בפיך איזה מסכת בעל פה ולאו דוקא ככתבה וכלשונה אלא אפילו מקצתה אפילו אשכנ"ז כדי שתוכל לחזור בעל פה אם אין לך נר וספרים וכו' ולא תשב בטל עד כאן לשונו, ותוכל לצאת זה על ידי לימוד המצות בדרך קצרה שיהיו נזכרים בפיך ואז יהיו לך ללמוד בעל פה בזמנים הנ"ל, ועל פי זה יהיו חרותים על לבך עיין שם באריכות מזה.

16. יגמור בכל שבוע תרי"ג מצות

בספר דרך חיים הנ"ל כתב: יגמור בכל שבוע תרי"ג מצות לחזור באיזה ספר דהיינו בכל יום מאה מצות ובשבת י"ג ובזה יהיו בכל עת נגד עיניו, יהיה לו בכל יום עת קבוע ללמוד השייך לתרי"ג מצות כפי הרשום בספר עיר מקלט או בשאר ספרים.

17. בעל קב הישר מזהיר על לימוד תרי"ג מצות

בקב הישר (פרק ג"ן) כתב: גם כן הוי רגיל בלימוד תרי"ג מצות.

18. לחזור בכל חודש תרי"ג מצות

בספר ברכת הארץ בשם הרב הקדוש מורנו הרב ר' מנחם מענדל זכרונו לברכה מטבריא ללמוד תרי"ג מצות ולהיות בקי בהם על כל פנים לחזור בכל חודש תרי"ג מצות.

19. צריך להשלים תרי"ג מצות במעשה ובדיבור ובמחשבה

באור הישר שבסידור הרמ"ק זכרונו לברכה כתב צריך להשלים תרי"ג מצות במעשה ובדיבור ובמחשבה ולכן יש ללמוד יד הגדולה להרמב"ם או סמ"ג וסמ"ק שיש שם ביאור התרי"ג מצות.

20. יחשב לפני היוצר כל כאילו גמר ולמד כל דיני המשנה בש"ס ופוסקים כי אחר המרבה

בספר דרך פקודיך (הקדמה ד' אות ו') כתב וזה לשונו: מהראוי לכל אדם ללמוד בספרי מוני המצות כגון ספר הסמ"ג, ומי שדעתו קצר גם לזה ילמוד בדברים הקטנים מוני המצות כגון ספר אלה המצות וספר מצות השם וכל אחד יראה לחדש בשכלו כפי אשר מן השמים איזה דינים מחודשים בכל מצוה ומצוה ואיזה טעם בכל מצוה ותחשב לו לצדקה ויחשב לפני היוצר כל כאילו גמר ולמד כל דיני המשנה בש"ס ופוסקים כי אחד המרבה וכו' עיין שם.

21. וראוי ונכון להזהיר את המלמדים שילמדו אותם את תלמידיהם

החיי אדם בהקדמתו לספרו זכרו תורת משה כותב וז"ל: וראוי ונכון להזהיר את המלמדים שילמדו אותם את תלמידיהם וכו' וחנוך לנער על פי דרכו עד שיהיו כל המצוות שגורים בפיהם בדרך כלל וכו', עכ"ל.

22. החובת הלבבות בשער חשבון הנפש פ"ב כתב וז"ל:

ועל המאמין לחשוב עם נפשו כמה שהוא חייב לאלקים ית' וידקדק בדבר בתכלית יכלתו וכפי השגתו ממנו ומה שיגיע אליו במעשה ישתדל בו ויטרח ומה שלא יוכל להשיגו במעשה ישיגהו בידיעה ויתאווהו (ויכסוף אליו בלבו) כמו שכתוב דוד המלך עליו השלום אחלי יכונו דרכי לשמור חקיך ע"כ.

23. הבעל מחבר פירש מרפא לנפש על ס' חובת הלבבות בספר הזכירות שלו ובזכירת מתן תורה כתב וז"ל:

וראוי לכל הירא את דבר ד' להיות לטוטפות בין עיניו כל התרי"ג מצוות מפני כמה תועלת הנמשך מזה: הא' כי כשאדם יודע וזוכר המצוות מקיים כל אחד בזמנו אבל אם אינו יודע אותם ואינו זוכרם איך יקיימם כי אין בור ירא חטא וכתיב וזכרתם ועשיתם וכתיב במלך וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה אותו. והב' כבר ידוע מאמר חז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה וכן הוא בשאר המצוות מה שאין ביכולת האדם לקיימם בפועל יצא ידי חובתו בלימודה וכו' עכ"ל.

24. הברית משה על הסמ"ג עשין י"ב כתב שם:

מצות עשה ללמוד בנו תורה ומצוות, זה קאי על התרי"ג מצוות שגם זה חייב האב ללמד את בנו והרב לתלמידו וכן מלמד תינוקות עם התינוקות שלו עיין שם.

25. יזהר להסתכל בכל יום בתרי"ג מצות

בספר אור צדיקים בספר מוסר כתב וזה לשונו: יזהר להסתכל בכל יום בתרי"ג מצות לקיים כל מה דאפשר ועל מה שעבר יתחרט חרטה גמורה ויקבל על עצמו לתקן המעוות בכל כחו וכו' עד כאן לשונו עיין שם.

26. כתב בספר שבט מוסר (פרק מ'):

מצאתי בכתבי קודש מקדושים אשר בארץ הק' המה בענין כשאדם כותב מצוה יאמר יהי רצון ה' אלקינו ואלקי אבותינו שיהא חשוב ומקובל לפניך כתיבת מצוה זו שהוא כך וכך כאילו קיימתי אותה כהלכתה בכל תנאיה ופרטותיה ויהא מתוקן אותו העבר מרמ"ח אברים שמרמזת מצוה זו מהרמ"ח מצות עשה עליו כדי שאזכה לעלות למעלה למקום שמצוה זו מרמזת שם בעולם העליון ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. עד כאן.

בעזרת השם יתברך

גליון # 2 – שש מצות

ארגון עולמי לקיים מה שכתוב החינוך דששה מצות תמידיות לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו

דף היומי

על ידי שנקיים ששה מצות אלו כדבעי נזכה בקרוב ממש להגאולה שלימה בב"א

סידרנו דף היומי בענינים של שש מצות הנ"ל, ללמוד וללמד את בני ישראל עניני שש המצות, ויהיה חק ולא יעבור עליהם דבר יום ביומו

דבר השבוע

מלוקט מדברי חז"ל בש"ס בבלי ירושלמי ומדרשים, זוהר הקדוש תיקונים וספרי הראשונים, ומספרי מוסר וספרי ח"ן מגדולי האחרונים וספרי תלמידי הבעל שם טוב זצללה"ה/

טבריה - ארץ ישראל

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ביאור הלכה סימן א ד"ה הוא

הוא כלל גדול בתורה וכו' - הרוצה לקיים שויתי כראוי יזדרז לקיים מה שנכתוב בשם ספר החינוך ומפני גודל חביבותם העתיקום כמה גדולים בספריהם וז"ל החינוך [בהקדמתו ובסימן כ"ה כ"ו תי"ז תי"ח תל"ב תפ"ז] שש מצות חיובן תמידי לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע אחד כל ימיו וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהן קיים מצות עשה ואין קץ למתן שכר המצות ואלו הם:

א) להאמין שיש אלוה אחד בעולם שהמציא כל הנמצאות ומחפצו ורצונו הוא כל מה שהוא עכשיו ושהיה ושיהיה לעדי עד ושהוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו התורה וזהו מצות עשה דכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' ופירושו תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה המשגיח שהרי הוצאתיך מארץ מצרים.

ב) שלא נאמין בשום אלהים זולתו שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואפילו מודה שהקדוש ברוך הוא שולט על הכל רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב הרי זה מודה בעל זה ועובר על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אלא יאמין שהקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ואין לשום נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו ולכן נקרא הקדוש ברוך הוא אלהי האלהים.

ג) ליחדו שנא' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ופירושו שמע ישראל ודע כי ה' שהווה את הכל ברצונו והוא אלהינו המשגיח בכל העולמות הוא ה' אחד בלי שום שיתוף.

ד). לאהוב המקום ב"ה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך וגו' וכיצד יגיע האדם לאהבה הוא ע"י התורה וכדאיתא בספרי לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד לאהוב את המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם כלומר שע"י ההתבוננות בתורה יכיר את גדולתו של הקדוש ברוך הוא שאין לו ערך ולא קץ ותתיישב האהבה בלבו בהכרח. וענין המצוה שיראה האדם להשים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת השם יתברך ויעריך בלבו כי כל מה שיש בעולם מעושר ובנים וכבוד הכל הוא כאין נגד אהבתו ית' וייגע תמיד בבקשת חכמת התורה למען ישיג ידיעה בה'. והקובע את מחשבתו בענינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לשם שמים רק להתענג ולהשיג כבוד ביטל עשה זו ועונשו גדול.

ה). להיות יראת השם יתברך על פניו תמיד לבלתי יחטא ועל זה נאמר את ד' אלהיך תירא ומי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהקדוש ברוך הוא משגיח בכל מעשי בני אדם אף אם יהיו במחשך מעשיהם וישיב להם נקם לפי רוע המעשה וכדכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' וגו'.

ו). שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' ואמרו חכמים אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו.

כל זה לקטתי מלשונו הנחמד בקצרה וקילורין הם לעינים ואשרי המקיימם כראוי ועיין בחיי אדם כלל א' שהאריך גם כן בהם:, עד כאן לשונו.

בעזרת השם יתברך

גליון # 3 – שש מצות

ארגון עולמי לקיים מה שכתוב החינוך דששה מצות תמידיות לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו

דף היומי

על ידי שנקיים ששה מצות אלו כדבעי נזכה בקרוב ממש להגאולה שלימה בב"א

דבר השבוע

טבריה - ארץ ישראל

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

ספר חיי אדם - חלק ראשון - כלל א

כלל א דין כשיתעורר משנתו ודין מצוות הנוהגות בכל רגע (בש"ע סי' א' ב'):

(א) מצות עשה מן התורה שיהיה אדם דבוק תמיד במחשבתו בהקדוש ברוך הוא, כדכתיב, את ה' אלהיך תירא גו' ובו תדבק. וכי אפשר לאדם שיהיה דבוק בהקדוש ברוך הוא, אלא ר"ל שידבק תמיד מחשבתו בו, כדכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד. והוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים, כי אין ישיבת האדם והוא לבדו בביתו כישיבתו ועסקיו ותנועותיו והוא לפני מלך גדול. ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו כדבורו במושב המלך, וכל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקדוש ברוך הוא אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כדכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השם יתברך ובשתו ממנו תמיד (סימן א'). ואל יתבייש מפני בני האדם המלעיגים עליו בעבודת הבורא יתברך שמו, ועכ"פ לא יתקוטט עמהם. (והעיקר בעבודת הבורא בהצנע לכת להסתיר מעשיו הטובים מבני אדם. והבט נא וראה מה דאיתא בזוהר הקדוש פרשת חיי ופ' שלח, זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא, כמה איהו רב ועילאה בההוא עלמא כו'. מאן דאיהו זעיר, איהו רב. ומאן דאיהו רב, איהו זעיר). אך גם בזאת צריך האדם לדעת אם חס ושלום פיתוי היצר הוא לבל עשות מעשה טוב מחמת שיהיה בפרהסיא, על זה נאמר ובתחבולות עשה מלחמה. ועיין בחובת הלבבות שער יחוד המעשה (פ"ח). וכשידבק האדם מחשבתו בה' ית"ש, בודאי יהיו כל מעשיו לשם שמים, כדכתיב בכל דרכיך דעהו, ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו. שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו, אינו משובח. אלא יכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו. וכן אפילו לישב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאותו, אינו משובח, אלא אם כן עשה לשם שמים. וכן בשכיבה, אין צורך לומר שבזמן שיוכל לעסוק בתורה ובמצות, לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו, אינו משובח. אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה. וכן בתשמיש, אפילו עונה האמורה בתורה, אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו, הרי זה מגונה. ואפילו אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וממלאים מקומו, אינו משובח. אלא יכוין שיהיו לו בנים לעבורת בוראו או לכוין שיקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו. וכן בשיחה, אפילו לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כוונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו. כללו של דבר, חייב אדם לתת עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו. וכשרואה דבר שיבא לידי עבודת הבורא ית', יעשהו. ואם לאו. לא יעשהו. ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד (סימן רל"א), וראיתי לאנשי מעשה שקודם אכילה היו אומרים, הנני רוצה לאכול ולשתות כדי שאהיה בריא וחזק לעבודת הבורא ית"ש (ועיין לקמן כלל מ"ה סי' ד'). וזהו שאמר הכתוב במשלי, בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, ובארתי שכוונת הכתוב שיהיה אדם כמו סומא שאי אפשר לו להלך כי אם ע"י המושך אותו, ובאם שילך יחידי יפול ויסתכן, כן האדם יהיה בכל מעשיו שא"א לו לעשות איזה דבר כי אם ע"פ התורה, וזש"ה בהתהלכך תנחה אותך, ר"ל תנהג אותך. ואפילו בשעה שא"א לך לעסוק בתורה כגון בעת השינה, תדע שהיא תמתין עליך, מלשון ואביו שמר. ואז תיכף בהקיצך היא תשיחך, תיכף תשיח ותדבר עמך. וכמו שכתוב החסיד בחובת הלבבות, לא יישן כי אם על יצועי אהבתו, ואל יקיץ כי אם במתיקת זכרו. ולכן תיכף כשיעור משנתו יאמר מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך, אף שעדיין אין ידיו נקיות, כיון שאינו מזכיר שום שם:

(ב) יתגבר על יצרו ויקום בזריזות, ואסור לשכב כך במטתו כמתעצל, ועל זה נאמר עד מתי עצל תשכב, ונאמר הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו. וידמה בדעתו אילו היה עליו עבודת מלך בשר ודם כמה היה זריז, כל שכן עבודת הבורא ית"ש. ראוי לכל ירא שמים להיות מיצר ודואג על חורבן בית המקדש. ובענין חצות האריכו האחרונים בזה על פי ספרי המקובלים אימת זמן חצות (ועיין במג"א סימן א' סק"ד):

(ג) אף שראוי לכל ירא שמים לעמוד איזה שעות קודם אור היום בחורף וגם בקיץ להתפלל כותיקין, עכ"פ חוב גמור הוא לקום שעה ולפחות חצי שעה קודם קריאת השמש לבהכ"נ, כדי שיוכל להכין עצמו ולפנות ולהתפלל בצבור ובנקיות:

(ד) אע"ג שעדיין לא בירך ברכת התורה ואסור לדבר דברי תורה, מכל מקום מה שיוכל לקיים, יקיים. ולכן יפנה מחשבתו לקיים מצות התלויות בלב ויכול האדם לקיים אותם בכל רגע במחשבה, וגם יקבל עליו לקיים כל מצות התורה הן מצות דאורייתא או מצות דרבנן בכל עת שתבא לידו לקיים. וכל הפורק ממנו עול מצוה אחת, שיאמר שיקיים כל המצות חוץ מזו, אפילו היא מצוה קלה, הרי זה נקרא רשע, ועליו נאמר ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, ולא נאמר אשר לא יעשה, אלא אשר לא יקים, ר"ל שאינו מקבל עליו לקיים כל התורה (ש"ת לר"י):

ספר חיי אדם - חלק ראשון - כלל א

(ה) ואלו הן המצות התלויות בלב, וחיובן תמידי, ולא יפסקו מהאדם אפילו רגע אחד, וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהם, קיים מצות עשה, שאין קצבה למתן שכר של מצות:

(א) להאמין שיש אלוה אחד בעולם שהמציא כל הנמצאות, ומחפצו ורצונו היה כל מה שהוא עכשיו, ושהיה ושיהיה לעדי עד, ושהוא הוציאנו ממצרים, ונתן לנו התורה. ולא נחשוב חס ושלום שהיה במקרה, אלא בהשגחה פרטית, כי הוא ב"ה משגיח בכל העולמות, וזהו מצות עשה דכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך כו', ופירושו תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה המשגיח, שהרי הוצאתיך מארץ מצרים:

(ב) שלא נאמין בשום אלקים זולתו, שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים וכו'. ואפילו מודה שהקדוש ברוך הוא שולט בכל העולם, רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב או לאדם, הרי זה מודה בעכו"ם וכופר בעיקר ובהקדוש ברוך הוא. אלא יאמין שהקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ואין למלאך וכוכב שום כח לעשות דבר בלתי רצונו, ולכן נקרא אלהי האלהים:

(ג) ליחדו, שנאמר שמע ישראל כו' ה' אחד, ופירושו שמע ישראל ודע כי ה' שהוה הכל ברצונו והוא אלהינו המשגיח בכל העולמות, הוא ה' אחד בלא שום שיתוף. וענין אמונה זו בג' מצות אלו, הוא שיקבע בנפשו שהאמת כן הוא ושאי אפשר בחילוף זה בשום פנים, ואפילו אם יראה במופת חותך להיפך חס ושלום, יאמין שהמופתים הם שקר מוחלט, וכמו שכתוב בפרשת ראה, כי יקום נביא כו' ובא האות והמופת כו' לא תשמע אל דברי הנביא כו' כי מנסה ה' אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה'. והאמת מה שקבלנו מאבותינו, כי אדם הראשון ראה בחדוש העולם ומסר למתושלח, והוא לנח, ונח לשם ולאברהם עד משה רבינו עליו השלום. וגם במשה רבינו עליו השלום לא האמינו בו ישראל מחמת המופתים, אלא מחמת שראו בשעת מתן תורה. ולא תמצא שכתוב אצל ישראל מופת, אלא ויעש האותות, אבל גבי פרעה כתיב תנו לכם מופת (והארכתי בזה בפי' הגדה ש"פ). ושם במעמד הגדול והקדוש והנורא אשר ראו כלם עין בעין, יותר מששים רבוא גברים לבד מטף ונשים, כמו שכתוב אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל, ופירושו כי אל הוא לשון חוזק, כמו שנאמר אילי הארץ, ואמר כי ה' הוא כח של כל הכחות, כמ"ש הודו לאלהי האלהים, ר"ל לכח של כל הכחות (ועיין דבר זה באריכות בפרק ח' מהלכות יסודי התורה). ועל ג' מצות אלו ומכללם להאמין ביציאת מצרים, ובכל האותות והמופתים שהראה הקדוש ברוך הוא על ידי משה, ובנתינת התורה שבכתב ושבעל פה, כל אשר בשם ישראל יכונה מחויב למסור גופו למיתה אכזרית, כמו שקדשו שם שמים אלפים ורבבות מישראל, שלא להכחיש חס ושלום דבר קטן או גדול מתורה שבכתב ותורה שבעל פה שהיא הגמרא הקדושה שהיא הפירוש על תורה שבכתב כפי שקיבל משה רבינו עליו השלום בהר סיני הפירוש הזה מפי הקדוש ברוך הוא ומסר ליהושע, וכן דור אחר דור, וכן אנחנו מקבלים עלינו ועל זרעינו ודורותינו למסור גופינו למיתה על אמונה זו בלא שום פקפוק, ונפשנו ורוחנו ונשמתנו יעלו לשמים למקום מחצבם:

(ד) לאהוב המקום ב"ה, שנאמר ואהבת את ה' כו'. וענין אהבה זו, שישים האדם כל מחשבתו וכל מגמתו לאהבת השם יתברך, ויעריך בלבו כי כל התענוגים שיש בעולם מעושר ובנים וכבוד, הכל כאין אפס ותוהו נגד אהבתו יתברך. וכיצד יגיע האדם לאהבה זו, הוא ע"י התורה, כמו שכתוב ואהבת כו' ואחר זה אמר והיו הדברים האלה כו', שע"י התבוננות בתורה תתיישב האהבה בלבו, והקובע מחשבתו בענינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לשם שמים, רק להתענג ולהשיג כבוד, ביטל עשה זו, וענשו גדול:

(ה) לירא מפני ה' ולשום יראתו על פניו תמיד, כמ"ש את ה' אלהיך תירא. וענין היראה, לידע כי אף שהקדוש ברוך הוא הוא נעלם מכל, מכל מקום רואה מעשינו ומבין מחשבותינו, כי הוא בוחן לב ויודע כל תעלומות, כמש"כ אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו:

(ו) שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' ואמרו חכמים, אחרי לבבכם, זו מינות. ואחרי עיניכם, זו זנות (ברכות פ"א). ובכלל מינות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה. ובכלל זנות הוא כל תאות העוה"ז, שאם יסיח דעתו למלאות תאותו בדבר אחד, ימשוך מזה שלעולם יתאוה לה. אלו מצות שיכול אדם לקיים בכל רגע (ספר החינוך בהקדמה סימן כ"ה תכ"ו י"ז תי"ח תל"ב תפ"ז), וממילא מקיים עוד מצות עשה ולדבקה בו:

(ו) יקבל על עצמו בפרטות לאהוב כל אחד ואחד מבני אדם כגופו, כמו שכתוב ואהבת לרעך כמוך. ועל ידי זה יכלול תפלתו בכלל תפלות כל ישראל ויהיו לאחדים:

(ז) כששוכב ערום, לא ילבש חלוקו מיושב, דאז בהכרח יגלה גופו, אלא יקח חלוקו ויכניס בו ראשו וזרועותיו בעודנו שוכב, ונמצא כשיקום יהיה מכוסה. וידקדק בחלוקו ללבשו כדרכו, שלא יהפוך הפנימי לחוץ (סי' ב) ואל יטול חלוקו שחרית מיד השמש וילבש (סי' ד' מ"א סק"א):

(ח) כשנועל מנעליו, ינעול תחלה של ימין. ואם יש בו רצועות לקשור, אזי לא יקשרנו עד שינעול של שמאל ויקשרנו, ואחר כך יקשור של ימין. סימן לדבר תפילין, דחשיבות התפילין היא בקשירה על יד שמאל (ט"ז סי' ב' ס"ק ב'), לזה חלקו כבוד לרגל שמאל להקדים הקשירה. וכשחולץ, יחלוץ תחלה של שמאל. וכשהוא רוחץ וסך, ימין תחלה. וכשרוחץ כל גופו, ראש תחלה (מ"א בשם הגמרא):

(ט) אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך בגלוי ראש, והכל כדי שתחול עליו יראת ה', ואסור להוציא מפיו דבר שבקדושה בגילוי ראש, ואפילו כשמניח ידו עליו, לא מהני. אבל הנחת יד חבירו, מהני (סימן ב' וצ"א):

The Beyur Halachah writes the following in the name of the Sefer Ha-Chinuch:

There are six mitzvos that are a perpetual obligation, which do not cease to be incumbent upon a person even for a single moment, all his life. At all times and every moment that one bears them in mind he fulfils a positive commandment. The reward for these mitzvos is infinite.

They are the following:

1) To believe that there is a single G-d in the universe Who brought all existence into being, that all that exists now is because of His desire and will, that He has been and will be eternally in existence and that He took us out of Egypt and gave us the Torah. This is a positive precept, as it is written (Shemos 20:2), “I am Hashem your G-d, Who took you out, etc.” This means, know and believe that the universe has a G-d Who supervises, for I took you out of the land of Egypt.

2) That we should not believe in any god other than Him, as it is stated (Shemos 20:3), “You should not have other gods before Me.” Even if one acknowledges that the Holy One, Blessed be He, rules everything, but imagines that He handed over the conduct of the world to an angel or a heavenly body, this is acknowledgement of a foreign deity and he transgresses the commandment, “You should not have other gods before Me.” Instead, one should believe that the Holy One, Blessed be He, in Person, supervises all the worlds and no creature has the power to do anything contrary to His will. That is why the Holy One, Blessed be He, is termed the G-d of gods.

3) To profess His unity, as it is stated, (Devarim 6:4) , “Hear, Israel, Hashem, our God, Hashem is One. “ This means—hear, Israel, and know, that Hashem Who causes all that exists with His will, and is our G-d, Who supervises all the worlds, is one G-d, without any partnership.

4) To love the Omnipresent, Blessed be He. For it is stated (Devarim 6:5), “And you should love Hashem your God, etc.” A person can attain this “love” by means of the Torah. This conforms with what is stated in the Sifre: Now that it is stated, “And you should love,” I would not know how to love the Omnipresent. We are therefore taught in the next verse, “And these words which I command you today should be on your heart,” as through this one will become cognizant of the One upon Whose instruction the universe came into being. In other words, by contemplating the Torah, one will become cognizant of the greatness of the Holy One, Blessed be He, which cannot be assessed and is infinite, and love for Him will perforce settle in his heart. The nature of the mitzvah is that a person must see that he sets all his aims and devotes all his thoughts to the pursuit of the love of Hashem, may He be blessed. He should consider in his heart that whatever there is in the universe, of wealth, children and honor, is all of no significance as opposed to the love of Him, may He be blessed, and he should toil continually in quest of Torah wisdom in order to attain knowledge of Hashem. Someone who directs his thoughts to material matters and to the vanities of the world, not for the sake of Heaven, but only to enjoy himself and achieve honor, forsakes this mitzvah and his punishment will be severe.

5) That the fear of Hashem, may He be blessed, should be before one, always, so that he will not sin. It is stated concerning this (Devarim 10:20), “You should fear Hashem, your G-d.” Someone who is presented with a matter of transgression is obliged to stir his conscience and impress upon his heart at that juncture that the Holy One, Blessed be He, observes all man’s deeds, even if his deeds are perpetrated in darkness, and will repay him with a vengeance which will accord with the evil of the deed. This conforms with what is stated (Yirmeyah 23:24), “If a person will hide in hideouts, will I not see him, says Hashem, etc.”

6) That we should not stray after the designs of the heart and whatthe eyes see, as it is stated (Bamidbar 15:39) , “And you should not stray after your heart and after your eyes, etc.” The Sages said that “after your heart” refers to free thought and “after your eyes” refers to licentiousness. Free thought includes all foreign thoughts which contradict the outlook of the Torah. Licentiousness includes the pursuit of worldly desires, without intending them for any good purpose. In other words, if one does not engage in them so that he will be healthy and able to strive in the service of his Creator, but intends always to further his own inordinate pleasures. The Beyur Halachah notes that one should fulfil these mitzvos briskly, if he wishes to observe this rule given by the Rema as it should be observed.

בעזרת השם יתברך

ספר

פועל צדק

מאת הגאון אמתי שר התורה זלל"ה

רבי שבתי בן מאיר הכהן זללה"ה

בעל מחבר ספר שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה וחושן משפט הנודע בכל תפוצות ישראל בשם בעל הש"ך

הספר פועל צדק מכיל בתוכו תרי"ג מצות עם הפסוקים של התורה

הגאון בעל הש"ך זללה"ה חילק המצות בשבעה חלקים לפי סדר של ימי השבוע חלק לכל יום

הספר פועל צדק נדפס בנייר משובח אותיות גדולות עם נקודות קל מאוד לאמרם

ביאור על חשיבות הספר ראה בסוף הספר

הוצאת לאור ע"י ברח"י זצ"ל עברין

שנת תש"י לפ"ק ניו יארק נ.י.

בדפוס האחים טווערסקי – 1555 מעקאמבס דר. בראָנקס 52 נ.י.
הקדמה קצרה

אמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת מכות (דף כג:) דרש רבי שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני שס"ה כמנין ימות החמה רמ"ח כנגד איבריו של אדם אמר רב המנונא מאי קראה תורה צוה לנו משה תורה בגימטריא תרי"א אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום הרי סך הכל תרי"ג.

ואמרו חכמינו זכרונם לברכה במדרש תנחומא[1] פר' כי תצא, על הפסוק כי יקרא קן צפור לפניך שלח תשלח את האם זש"ה מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד) א"ר אדא רמ"ח מצות עשה יש בתורה כמנין איברין שבאדם ובכל יום ויום צועקים על האדם עשה אותנו שתחיה בזכותינו ותאריך ימים ושס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה ובכל יום ויום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת צווחת ואומרת לאדם גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה אל תעבור בי את העבירה הזאת ואל תכריע אותך ואת העולם כלו לכף חובה הרי תרי"ג מצות.

ובספר אור המצות כתב בהקדמה שמרן בעל דברי חיים מצאנז זי"ע שינן הרבה פעמים בימי נעוריו התרי"ג מצות ישר והפוך וכששאלוהו למה הוא מתאמץ כל כך בידיעת תרי"ג מצות השיב כי כשם שכל אחד מאנשי החיל היוצאים לצבא מוטל עליו להיות בקי בכל תפקידי הצבא כמו כן אנו אנשי חיל של צבאות ה' צריכים לידע כל פיקודי ה' כדי להיות חיילים נאמנים בצבא ה' עכ"ד. וכבר כתב השל"ה הקדוש במסכת שבועות שכל מי שמנדב לב... לאהבת התורה יחזור אותם בכל יום עד שכולם שגורים בפיו בעל פה, ולקמן בשער תרי"ג מצות הארכתי בגודל חשיבות לימוד התרי"ג מצות ע"ש.

חשיבותו של הספר

הספר פועל צדק נדפס לפני שלש מאות שנה מאת הגאון רבי שבתי בן מאיר הכהן ידוע בשם בעל הש"ך זלה"ה.

הספר פועל צדק אע"פ שהוא מעט הכמות אבל חשיבותו הוא מאד ורב ערך. אם גאון כזה מדפיס ספר קטן בודאי הוא רק קטן המשקל או במדה אבל לחשיבותו אין ערוך. יכולים לראות מה שכתב הגאון ז"ל בהקדמתו לספר זה, וזה דבריו הספר הזה עשיתי בשבילי ובשביל אוהבי ואקוה שכולם שכולם ילמדו לומר ספר זה כל יום ובזה יקיימו מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, וממשיך שם דמי שאינו יכול לומר הספר כולו בכל יום חלקתי הספר גם לשבעה חלקים לכל ימי השבוע ואם יאמר לפי סדר זה יגמור כל התורה בכל שבוע ואע"פ שלא למד וגם עכשיו אינו יכול ללמוד מכל מקום ע"י אמירתו בספר פועל צדק המצות עם הפוסקים כמו שהם כתובים בתורה הוא כאילו למד תורה. זמן אמירת המצות איננו מוגבל ויכול לאמרן ביום או בלילה ואינו לוקח רק כמה דקות, ומי אינו מבטל כמה דקות בכל יום לריק ובמקום זה יאמר המצות לכמה דקות בלבד.

ועתה ראה אם אדם גדול כמו הש"ך זללה"ה וחביריו שהיו עוסקים בתורה יומם ולילה עם כל זה הרגישו בעצמם שיש להם צורך לומר המצות שבפועל צדק שחשבו שכמה שלומדים מכל מקום אינם יכולים ללמוד כל התורה כולה כל יום אבל ע"י אמירת המצות כל יום יחשב להם כאילו למדו כל התורה ולכן המליץ הש"ך זללה"ה לכל אדם לומר המצות שבספר פועל צדק כל יום.

ואם תאמר היתכן אדם שלא למד מעולם ואינו יודע ללמוד אם יאמר הפועל צדק בהמשך ימי השבוע יחשב לו כאילו למדו כל התורה כל שבוע? אבל האמת נכון הוא הדבר כאשר אבאר בראיות מהרבה מקומות ויותר מזה לא רק שחשוב כאילו למד כל התורה אלא חשוב הוא גם כן כאילו עשה כל המצות שבתורה.

וראי' ראשונה הוא מגמרא מסכת תענית דף כ"ז עמוד ב' אברהם אבינו שאל מהקב"ה מה תעשה עם בני כשיחטאו ואמר לו הקב"ה יביאו לפני קרבנות ואני אמחול להם. שאל אברהם אבינו תינח בזמן שיש מקדש אבל בזמן שאין בית המקדש קיים מה? אמר לו הקב"ה אם יקראו לפני סדר הקרבנות יחשב לי כאילו הביאו הקרבנות ואני אכפר להם. הרי רואין אנו שבזמן שאין בהמ"ק קיים אמירת קרבנות הוי כאילו הביא וא"כ ה"ה לכל שאר מצות שאין אנו יכולין לקיים בזמן הזה אם אומרים את הדינים חשוב כאילו עשה אותם.

ואיתא במדרש ילמדינו דכשהקב"ה הראה ליחזקאל הנביא תבנית בית המקדש שיכתוב אותו לכלל ישראל היאך לעשותו אמר רבש"ע עכשיו אנו נמצאים בגלות בין השונאים ואתה אומר לי ללמדם לתבנית בית המקד וכי יכולים אותו עתה לעשותו, טוב להניחם עתה עד שיצאו מהגלות ואז אלמדם היאך לבנותו. אמר לו הקב"ה וכי אם בני עתה בגלות לא יעשו בית המקדש לא-גדול הוא לפני לימוד דיני בניית המקדש יותר מהבניה עצמה לך אמור להם לישראל שילמדו בתורה דיני בניית המקדש, וכשיהיו עסוקים לפני בלימוד הדינים יחשב לפני כאילו בנו הבית המקדש. הרי לפניך דלימוד הדינים של בנין המקדש הוא גדול יותר מהבנין עצמו, ויש הרבה ראיות לזה ונסתפק במה שהבאתי להוכיח בזה שלימוד הדינים הוא כאילו קיים אותם.

הסמ"ג כתב בהקדמתו למצות עשה דיש אנשים שאומרים למה לנו ללמוד ספר קדשים שהוא סדר עבודת הקרבנות הלא בזמן הזה לא שייך הלכות אלו וגם סדר טהרות לא נפקא מינה בזמן הזה, וסדר זרעים נוגע רק בארץ ישראל. אבל האמת אינו כן דכל המצות שצוה לנו הקב"ה צריכין אנו לדעת מקורם ואע"פ שאין נוהגין עכשיו, מצווים אנו במצות ולמדתם אותם וקאי על כל המצות כל התרי"ג ולא משנה אם הוא צעיר או זקן עני או עשיר בריא או חולה ל"ע, עם הארץ או תלמיד חכם, דהרי למדנים גדולים מהש"ך וחבריו אין לנו בזמנינו והם טרחו עצמם ללמוד התרי"ג מצות מספר פועל צדק כל שכן אנחנו שיש לנו ללמוד ספר זה הכולל כל המצות.

והשל"ה הקדוש במסכת שבועות כתוב בפסוק למען תהיה תורת ה' בפיך שראה יראים שהיו מונח אצלם תרי"ג מצות כתובים בספר והיו לומדים אותם כל יום עד שהיו זוכרים כל התרי"ג מצות בעל פה והיו יודעים כל מצוה איזה מספר מצוה היא זו וכן ראוי לכל אדם לעשות.

הגמרא במסכת קידושין (מא:) אמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה וכתבו התוספות דקאי על דין וחשבון לאחר מיתה ותחילה דנים אותו על שלא קבע עתים לתורה. ועתה כמה אנשים יש שלא למדו כלל ואינם יודעים ללמוד ואפילו היודעים ללמוד אין להם זמן ללמוד ועסוקים כל היום על המחיה ועל הכלכלה ומה יענו ליום הדין ומה יאמרו ליום התוכחה, יש כאלו אנשים שחושבים שאינם צריכים ללמוד בעצמם אם מחזיקים אחרים ללמוד תורה כמו ישיבות ותלמודי תורה או תלמידי חכמים. אמת שהצדקות מאוד חשובים אשריו ואשרי חלקו אבל כשישאלו אותו בבית דין של מעלה קבעת עתים לתורה לא יהי' לו תשובה כי הגם שהחזיק ביד אחרים ללמוד אבל הוא עצמו לא למד ולכן עשה דבר טוב הגאון בעל הש"ך זללה"ה וצוה להגיד דבר יום ביומו הפועל צדק ובזה מקיים הפסוק לא ימוש, והגית בו יומם ולילה ואז יהי' לו מה לענות כשישאלו אותו קבעת עתים לתורה. וגם ע"י החמש מינוטי"ן של אמירת הפועל צדק יחשב כאילו קיים כל המצות.

ואם לא נומר הפועל צדק איך תערב לנו תפלתינו ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו או ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו אם אינם רוצים עכשיו לומר לכל הפחות המצות לכן עכשיו בהתקרב הגאולה שלימה נקיים את עצת הגאון בעל הש"ך סללה"ה לומר כל יום המצות על סדר השבוע כפי מה שחילקם הש"ך זללה"ה ובזכות זה ירחם הקב"ה עלינו וישלח לנו משיחו גואל צדק ונזכה לבנין בית המקדש ולהביא קרבנות בפועל ממש כמו שאמר דוד אז יעלו על מזבחך פרים אמן ואמן.

דוד המלך ע"ה אמר בספר תהלים קי"ט שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב וצריך ביאור וכי אין שמחה יותר ממוצא שלל רב, אבל ע"פ מה שנתבאר חשיבות אמירת הפועל צדק יבואר נכון דכשיבוא אדם לדין של מעלה וישאלו קבעת עתים לתורה וכשיזכור שלמד הפועל צדק הרי הוא כאילו למד וקיים המצות וזה כמוצא שלל רב שלא טרח ועמל עליו כלום ולכך שמחתו גדולה וכן הוא במצות שאין בזה שום טורח ועמל באמירתם וחשוב כאילו למד וקיים כל התורה ולכן מהיום ולהבא נקבל על עצמינו ללמוד הפועל צדק ובזכות זה ירחם השי"ת וישלח הגואל צדק במהרה בימינו אנצ"ו.

חזק

בנל"כ ואע"י

באמערקונג?

כאשר נתבאר דע"י אמירת המצות חשוב כאילו עשה הכל לא יחשוב האדם חלילה דאין צריך לקיים המצות בפועל שכבר חשוב כאילו קיים, דלא קאי אלא על מצות שאין נהוגין בזמן הזה כקרבנות או מצות הנהוגות רק בארץ ישראל, אבל המצות שאפשר לקיים מחוייבים לעשותם ועכ"ז צריך לומר המצות דאין אדם יכול לעשות כל המצות.

פירוש מצות עשה ולאו

בתורה הקדושה יש תרי"ג מצות וחלוקים לשתים, יש שס"ה לאוין – לאו פירושו כל דבר שאסור לעשותו כגון לא יאכל חמץ בפסח, ומי שאוכל חמץ עובר על לאו וכן הוא בשס"ה לאוין ויש חלק שקורין מצות עשה שהתורה מחייבת לעשותם כגון לאכול בליל א' של פסח כזית מצה ואם אינו אוכל עובר על מצות עשה ויש בתורה רמ"ח מצות עשה וכולם ביחד הם תרי"ג ת' – הוא ד' מאות, ר' – הוא ב' מאות, י' – הוא עשרה, מ' – הוא שלשה וביחד הם תרי"ג, שש מאות ושלוש עשרה, וצריך כל אדם לדעת כל התרי"ג מצות ומי שיודעם וזוכרם הוא כאילו יודע כל התורה כולה על פה

[1]) כי יקרא קן צפור לפניך שלח תשלח את האם זש"ה מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (משלי ד) א"ר אדא רמ"ח מצות עשה יש בתורה כמנין איברין שבאדם ובכל יום ויום צועקים על האדם עשה אותנו שתחיה בזכותינו ותאריך ימים ושס"ה מצות לא תעשה כמנין ימות החמה ובכל יום ויום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת צווחת ואומרת לאדם גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה אל תעבור בי את העבירה הזאת ואל תכריע אותך ואת העולם כלו לכף חובה הרי תרי"ג מצות. וכל מצוה ומצוה נזכר מתן שכרה כגון כבוד אב ואם ושלוח הקן שכתוב בהן אריכות ימים ויש מצות שמתן שכרה בנים כמו שרה שאירחה את האורחים ושונמית על שקבלה את אלישע ויש עבירה טעונה סקילה שריפה הרג וחנק ואין לך מצוה קלה בכל המצות יותר משלוח הקן ומה שכרה למען ייטב לך והארכת ימים מלה"ד למלך שהכניס פועלים לשדהו לנטוע ולא גילה להם שכר נטיעתן לערב כל מי שנטע אילן אחד נתן לו זהוב אחד התחילו הכל תמהין ואומרין ומה זה שלא נטע אלא אילן אחד קל ופחות נתן לו זהוב אחד אנו שנטענו הרבה עאכ"ו ומה שכר שילוח הקן שכרה אריכת ימים שכר מצות שיש בהן חסרון וטורח והחיית נפשו עאכ"ו לפיכך לא פירש הקב"ה שכר עושי מצוה בתורה שיהיו ישראל עושין אותן מעצמן להרבות שכר שכך שנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס לכך כתיב מכל משמר נצור לבך מעשה באחד שעלה לראש האילן לקיים מצות שלוח הקן ונפל ומת לפי שנא' כי יקרא קן צפור לפניך בדרך לא שתראה אותן בראש האילנות ותעלה אחריה אמר הכתוב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים צד) אמר רבי אלעזר בן יעקב צריך אדם להחזיק טובה להקב"ה בזמן שהיסורין באין עליו למה שהיסורין מושכין את האדם להקב"ה שנא' (משלי ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה אמר רשב"י אם מת לאדם בן לא יהא קורא תגר שהבן מרצה אותו להקב"ה מלה"ד למלך שכעס על בן בתו ובא אחר ורצה את המלך לבן בתו אומר אותו בן בתו אין צריך להחזיק לו טובה לאותו שריצהו כך אם מת בן אדם יחזיק טובה להקב"ה שריצה הבן את אביו לבוראו למה כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו' לכך אמר דוד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה אם באו יסורים על האדם יעמוד בהן ויקבלן למה שאין סוף למתן שכרו ומנין אתה למד משן ועין שעבד עברי יוצא בהן לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם אינו דין שתהא לו כפרה א"ר חייא בר אבא מה מי שמקיים מצות שלוח הקן נאמר למען ייטב לך אדם שמת בנו על אחת כמה וכמה שיכפר לו ואת הבנים תקח לך אם אין לך בנים בשכר מצוה זו אני נותן לך בנים ד"א שלח תשלח אם שלחתן כעל גמולות ה' כעל גמולות כעל ישלם (ישעיה נט) מה כתיב עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם גואלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם (ירמיה נ) והיה כעוף נודד קן משולח תהיינה בנות מואב מעברות לארנון (ישעיה טז) זשה"כ קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט וגו' (ירמיה יז) מה כתיב אחריו כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו מה ענין זה לזה מי שהוא אומר קורא דגר שהוא אומר כסא כבוד ללמדך שהקורא הזה מביא ביצים אחרים משאר עופות ויושב עליהם עד שיוצאין מקליפיהן ויצאו אפרוחים והן עולין אחריו ומורטין את כנפיו ואוכלין אותו כשהוא רוצה לפרוח אינו יכול שנמרטו כנפיו מצא אותו חיה או שרץ אוכלו מי גרם לו על שגזל ביצים שאינו שלו כך יהיו עכו"ם ומואבים ועמונים שפשטו ידיהם בכסא כבודו והחריבו מקדשו ושרפו היכלו והגלו את ישראל הקב"ה יאבד את זכרם מענין שנא' (צפניה ב) לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדום תהיה וגו':