דיון מעמיק של האדמו"ר מהאלמין על שאלות הקוראים בענין טרחא של הציבור, מה נקרא להטריח את הציבור? וכמה לצערינו חמור העוון הזה, שהס"א עורב בפתח, ומחטיא שליחי ציבור ומתפללים, דבר הגורר עבירות רבות , כמו בן נעסוק בחשיבות העליונה של כשרות התפילין והמזוזות. עד כמה חשוב להקפיד על כשרותם המזוזות והתפילין בדורינו זה, וידוע שכל המקפיד על מצוות מזוזה מאריכים ימיו וימי בניו. וכמו כן נעסוק בענין הצלת נפשות
תשובה של האדמו"ר מהאלמין על שלשה נושאים האלה
א. בענין טירחא דציבורא, מה נקרא טירחא וכו' – ובפרט בין אדם לחבירו כמה זהירות צריך בזה. [השאלה במירון] לקריאה לחץ כאן: ספר טרחא דציבורא
ב. שאלות בענין כשרות תפילין ומזוזות, [שאלה בבני ברק מאשה שסובלת הרבה צרות ויסורים] לקיראה לחץ כאן: מכתב תוכחה למזוזות ותפילין
ג. בענין הצלת נפשות, עד כמה צריך האדם למסור נפשו על זה? – חלק א'- ואי"ה יהיה לי זמן אמשיך בזה בע"ה [שאלה מאשקלון] לקיראה, לחץ כאן: שאלה בענין הצלת נפשות ברוחניות
ספר טרחא דציבורא: לפתיחה לחץ כאן: ספר טרחא דציבורא
ענין כשרות תפילין ומזוזות
קריאה דחופה
לרבני ישראל בארה"ק וברחבי תבל "להקהל ולעמוד על נפשם"
באנו בזה
בקריאה דחופה לכל הרבנים בארץ הקודש ובכל העולם כולו לנצל את הדרשות בבית הכנסת
להסביר לקהל הרחב את הסכנות הגדולות הנגרמות לאחינו בני ישראל עם האסונות הנוראות
הצומחות ועולות מיום ליום אסונות גדולות ונוראות שלא שמענו מעולם ואין אנו יודעים
על מה ולמה עשה ה' לנו ככה?
כעת הזמן, להקהל
ולעמוד על נפשם להתאסף בכינוסים מיוחדים של הסברת ההלכה מפורשת בשולחן ערוך המגלות
לנו שכל האסונות באים בעקבות שהקדושת הסת"ם נפלה לרשות הסט"א רח"ל,
והם הם המושלים עלינו כמבואר בבית יוסף ובמ"ב ועוד.
יראה כל רב חובה קדושה
לעצמו להביא את דבר ה' זו הלכה הפסוקה לכל בית ישראל בעירו ובשכונתו.
להלן נעתיק דברי
השו"ע:
שאלה: איך קורה מידי יום ביום אסונות גדולות כאלו?
תשובה: הנה הבית יוסף בסימן רצ"ו כותב: שמי שיש לו מזוזה כשירה נעשה לו נס וניצול מכל וצוקה, ואילו היו המזוזות והתפילין כשרים היו המצות מגינות עליהם, ועכשיו הקולר הזה תלוי על ראש המספקים וראשי הסוחרים והסופרים.
אי לכך צריך להזהיר גדולים על הקטנים על כשרות שבסת"ם שנכתבו על קלף פסול בלי הכשר.
אוי לנו שכך עלתה בימינו שהסת"ם שאנו משלמים בממון ודמים תרתי משמע, ולבסוף נתברר שהקלף בא ממקומות של ערבים יריחו ועזה ומסין יפן ועוד בלי שום השגחה כלל.
מרן הגאב"ד רבי יצחק טוביה ווייס שליט"א עם הגה"צ רבי משה שטרנבוך וכל הביד"ץ של העדה הרדית, והר"ש ואזנר שליט"א, ועוד 30 רבנים בארצה"ב יצאו בקול קורא'ס נגד הסופרים והמוכרים והקונים שמוכרים וקונים סת"ם בלי השגחה ונכשלים בחוסר ידיעה באיסורים שכותבים על קלף שאינו כשר ועי"ז לא יצאו במצות סת"ם ויצאו בקריאה ליראי ה' ולחושבי שמו לקנות קלף ושאר דברי סת"ם אך ורק בהשגחה מעולה, ולדאבונינו סיפרו לי סופרים איך שערביים פונים אליהם לקנות מהם
קלף לסת"ם, ולא לבד זה שהערביים מביאים מאשאיות שלימים מיריחו ועזה, כמו שתפסו אותם כבר, וזה לא די להם אלא הם הולכים מסופר לסופר ומוכרים במחיר זול מאוד, ותפסו הרבה סוחרים בארצינו הקדושה שקונים ישר מהערביים, וכל הדוקמנטים הביאו להגר"ש ואזנר שליט"א, שכבר יצא לפני 17 בקול קורא'ס ע"ז, אבל לדאבונינו אין די אנשים שיעוררו על המכשול הגדול הזה. מרן הגאב"ד ירושלים שליט"א כותב שם שאם הקלף אינו כשר לא קיים מצות תפילין מיומיו, ובירך ברכות
לבטלה.
היום בא אלי סופר וסיפר לי שהרב שלו סיפר לו שבמכס בלוד תפסו יהודי שהביא 11.000 חתיכות קלף מוכן לכתוב מזוזות, ושאלו אותו מה זה? וענה זה דברים שבקדושה למזוזות, ואנשי המכס לא האמינו לו. וקראו את הרב של שדי התעופה והראו לו את זה, ואמר שזה נכון, זה קלף לכתוב עליו מזוזות. ודברים כאלו הולך כבר שנים הרבה רח"ל.
מרן
בעל שו"ת
חתם סופר או"ח
סימן ר"ה
כותב המלך זקן וכסיל (הוא היצר הרע) יושב על כסא של ג' רגלים: רגל א': החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל. רגל ב': שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל. רגל ג': סופרים הכותבין תפילין ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום
סופרי סת"ם שאינם הגונים: החת"ס (ח"י סימן פ"ג) כותב מכתב לאחד הרבנים בני דורו שהסופרים בזמנם
אינם בקיאים בנושא ועל ידי כן מכשילים את הרבים. וישנם מאות יהודים חרדים אשר לא הניחו מעולם תפילין כשרים והרבנים מתעלמים מכך. גם בעל הקסת סופר כותב כגון זה בשם בעל משנת חכמים חכמים.
ב"ה
שאלפי יהודים מדקדקים בכשרות הפסיקו לקנות אצל סופרי וסוחרי סת"ם כמו שהיו סומים עד עכשיו שהאמינו להסופרים וסוחרים ולהחניות בלי שום תעודת הכשר על הקלפים. אבל כשאנו רואים האסונות הגדולים, רואים בעליל שזה בעון הסת"ם כמבואר בבית יוסף.
כל
הזהיר במצות מזוזה יאריכו ימיו וימי בניו: מצות מזוזה: הנה כתיב (דברים ו, ח) "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", ונשנה בפ' עקב (יא, כ). ובפ' עקב שם (פסוק כ"א) מפורש שכר המצוה: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ".
וז"ל הטור (יורה דעה סימן רפ"ה): וכל הזהיר בה [במצות מזוזה]
יאריכו ימיו וימי בניו, דכתיב למען ירבו ימיכם וימי בניכם (וממשיך, וז"ל: ואם אינו זהיר בה יתקצרו, דמכלל הן אתה שומע לאו. וכן דרשו חכמים (שבת דף ל"ב ע"ב) בעון מזוזה בניו ובנותיו מתים קטנים דכתיב (ירמי' ב, לד) דם נפשות אביונים נקיים וסמיך ליה לא במחתרת מצאתים, עכ"ל). , עכ"ל. ועד"ז הוא בשו"ע שם (סעיף א'): וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו (ומסיים: ואם אינו זהיר בה יתקצרו, עכ"ל).
שמירת הבית על ידי המזוזה הוא נס נגלה: על מ"ש בטור שם: וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה וכו',
כתב הבית יוסף, וז"ל: א"וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו" קאי. ואעל גבי דיותר חביב לאדם אריכות ימים משמירת הבית, משום דאריכות ימים הוא נס נסתר ושמירת הבית הוא נס נגלה, שהדרים בשאר בתים שאין בהם מזוזה נזקין והדר בבית שיש בו מזוזה ניצול, קרי לשמירת הבית גדול. א"נ, משום דשמירת הבית הוא הפך מנהג מלך של ב"ו, שהוא מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, קרי לי גדול, עכ"ל.
ובפרישה הביא את דברי הב"י הנ"ל, וכתב על זה, וז"ל ואפשר דקאי אדסמיך, ובא לומר, לא זו [בלבד] שאינן מתים כשיש מזוזה, אלא אפי' אינן ניזוקין, משא"כ כשאין שם מזוזה דמתים, כמ"ש לפני זה.
גדולה מצוה מזוזה משאר כל המצוות, דמלבד השכר על קיום מצוה זו (אריכות ימים), מגיע לו הנאה וריוח מגוף המצוה עצמה, שהבית נשמר על ידה
והב"ח כתב על זה, וז"ל: לפי עניית דעתי נראה דהכי קאמר, וגדול מזה, דלא לבד שהקב"ה נותן לאדם שכרו על קיום מצוה זו, דהיינו אריכות ימים הוא ובניו, אלא אף זה דהמצוה עצמה היא שומרת ביתו, שעל ידי נשמר (מבית) [הבית] מכל היזק. משא"כ בשאר כל המצוות, דאעל גבי דנאמן הוא יתברך שישלם לאדם שכר לעתיד על קיום מצותיו, מכל מקום אין מגיע לו שום הנאה וריוח מגוף קיום המצוה בעצמה. ממ שאין כן במצוה זו דאיכא הנאה וריוח מגוף המצוה עצמה, שהבית נשמר על ידה. וזה נוסף לו על השכר שיתן לו הקב"ה על קיום המצוה, כמו שנותן שכר על כל שאר קיום מצוותיו לפום צערא אגרא,
עכ"ל.
הרי אנו רואים כי נקבע על פי תורתינו הקדושה – תורת חיים, מזוזה ותפילין שנכתבה על קלף של גוי –
ערביים ואפילו שנעשה ע"י ישראל והסוחר אין לו הכשר, הוא האסון הכי הגדולה וזה הגורם לפיקו"נ ושפיכת דמים באופן הכי הגדול לעם ישראל. וכמבואר במכתבי וקול קורא'ס של רבוהה"ק.
זכות שמירת כשרות תפילין ומזוזות וס"ת תגן בעדינו שנזכה לגאולה שלימה בב"א.
המצפה לישועת ה' הקרובה
הרב
שלום יהודה גראס
אבדק"ק
האלמין בית שמש
נ.ב. אעתיק מעשה נורא שנדפס
בדברי תורה פרשת ואתחנן:
מעשה נורא מאוירון שנפל עם 179 בני אדם ורק 5 יהודים ניצלו לפני כשלושים שנה דרשתי ברבים בבית
המדרש בבארא פארק מענין קדושת התפילין והמזוזות.
באותה שבוע קרה מעשה נורא במדינת ארגענטינא [מטוס שנסע לטשילע]: מטוס שהיו עליו 179 בני אדם, התרסק בהיותו בגובה עשרת אלפים רגל. בין נוסעי המטוס הזה היו גם ששה אנשים מאחבנ"י (רב אחד, משגיח אחד ועוד ארבע יהודים). והנה חמשה מבין ששה היהודים הללו נשארו בחיים. אחד מהם נמצא תלוי על אילן, בלי שום היזק בעז"ה, א' מהם הי' ג"כ על האילן, אבל רגלו האחת נשברה ל"ע, ושניים מהם היו על הר גבוה עם פצעים קלים, ואחד
מצאו עם תפילין בראשו והיה באמצע התפילה ולא קרה לא כלום, והששי נהרג אז ל"ע.
עלה אז בדעתו של אחד מהניצולים של התאונה, שאולי הששי שנהרג ל"ע לא היו לו מזוזות כשרות בדלתות ביתו. וכשהלך
לנחם את משפחת היהודי הששי שנלב"ע, בדק את המזוזה בחדר שהי' ישן הנהרג, ומצא בנרתיק המזוזה (מזוזה-האלטער) עשרת הדברות שהיו מודפסים על נייר פשוט!!! כל הנוכחים ראו כן תמהו.
בעת ההוא דיווחו כל עיתוני הסביבה אודות המאורע, וכולם (אף הנכרים) הוסיפו, שרואים בחוש איך שהקב"ה שומר את עמו ישראל, שאף אחד מהנכרים לא ניצול מתאונת המטוס, רק ה' אנשים מאחבנ"י, והי' מזה קידוש השם גדול.
ראו עד היכן הדברים מגיעים, גודל כוחה של המזוזה, ומה שיכול לקרות כשחסרה השמירה וההצלה של מזוזה כשרה על דלת החדר והבית.
מעשה נורא מספר הגן ודרך משה:
ז"ל ספר הגן ודרך משה (ליום אחד עשר – דף י"ח סע"א ואילך): ואין אני יכול להתאפק מלהודיע לכם המעשה
במדינת פיהם, שהכה הרעמים וברק בתוך בית יהודי אחד בארץ אצל מזוזות הבית בלי שום היזק, וכאשר באתי לעיר ההוא לבדוק המזוזות כמנהגי, סיפר לי היהודי הנ"ל את המאורע. אמרתי לו: שמא המזוזה היא פסולה, אמר לי: זה ימים מועטים שקניתי את המזוזה. אמרתי לו אף על פי כן. ובדקתי אותה ומצאתי חסר הפסוק
למען ירבו וכו'. על כן יזהר כל אחד לבדוק מזוזותיו אף אם הם חדשים מקרוב באו, עכ"ל.
המזוזות שיש לנו – האם הם באמת כשרים?
אנו מלמדים את בנינו לנשק את המזוזה בכל ערב קודם השינה, ואומרים להם שהמזוזה היא שמירה על הבית, כמרומז בשם שד"י שעל גבי המזוזה, שהוא ר"ת ש'ומר ד'לתות י'שראל (או ש'ומר ד'ירת י'שראל), כמשנ"ת בארוכה לעיל (ח"א אות כ"ב).
אמנם לזה נחוץ מאוד לדעת אם המזוזה היא באמת כשרה. וכמ"ש בדרכי משה (יו"ד סימן רפ"ו אות ד', מהמרדכי בשם
מהר"ם[1]), וז"ל: מובטח אני, שכל בית מתוקן במזוזה כהלכתה, אין שום מזיק יכול לשלוט בו, עכ"ל. ובסידור
האריז"ל[2] (מצות מזוזה) כתב, וז"ל: צריך לבדוק המזוזה שתהי' כשירה תמיד, שאז הבית ניצל משדים ומרוחות רעות, עכ"ל. וכעין זה כתב ג"כ בספר הגן ודרך משה שנעתק לעיל (ח"א אות כ"ה), בענין "סוד מזוז"ת אותיות ז"ז מו"ת", "שזז והולך מהחדר שיש בו מזוזה כשרה",
עכ"ל. ועיי"ש סיפור נפלא.
ואיתא בספה"ק "ישמח משה", שבמצוות ציצית, תפילין ומזוזה צריכים לדקדק בכל פרטיהם ודקדוקיהם,
וכמבואר באריכות בספרינו "מזוזת שלום".
ע"כ צריכים ליזהר מאוד בקניית סת"ם שתהא כשרה למהדרין מן המהדרין, והדבר הראשון שהקלף יהיה נעשה רק ע"י יהודים שומרי תו"מ ובהכשר טוב שיכולים לסמוך עליו, וכפי שביררתי בנתיים שההכשר של בד"ץ עדה החרדית עבודת יד הוא המהודר ביותר, לכן כל מי שיראת ה' נוגע בלבבו, יזהר ויזהיר לכל אחד ואחד שיזהרו במצוה הזאת שנזנחה מאוד בעוה"ר.
עוד צריך להיזהר כשקונה הקלף מסוחר שיראה את הפלאמבע על כל חתיכת קלף, כי א"א לסמוך על סוחרים כמבואר בפוסקים.
[1]) ועיין ג"כ לעיל אות כ' קרוב לתחילתו.
[2]) כתיבת יד הרה"ק ר' אברהם שמשון ז"ל, בן רבינו בעל
תולדות יעקב יוסף ז"ל. דפוס-צילום, בני-ברק תשנ"ה.
ענין הצלת נפשות
שאלה
בענין הצלת נפשות ברוחניות
לכבוד…
שליט"א
היות שנתעוררתי ע"י אברך הנ"ל לעשות איזה פעולות ממשיות כדי להציל כמה נפשות
מישראל מאבדון רוחני וגשמי.
והשאלה הוא: היות והנ"ל יושב ולומד בכולל ולפני שהוא עוסק באיזה ענין, הוא רוצה לברר להלכה מתוך השו"ע והפוסקים מה שהוא מחויב על פי התורה לעשות כמו שכתוב ושמרתם ועשיתם אותם, ועי' ב"ק דף יז ע"א וכו'. ע"כ ביקש ממנו לברר לו את כל הענין של הצלת נפשות מה שהתורה מחייבת אותנו.
השאלה נחלקת לשנים: א. בגוף. ב. בממון.
א).
מנין שחייבים בכלל לעסוק בזה? תחת איזה מצות עשה שבתורה נכנס דבר הצלות נפשות רוחני?.
ב). האם עוברים גם על ל"ת אם אין עוסקין בזה? מה הן הל"ת?.
ג). אברך היושב ולומד בכולל מה גדר חיובו בזה?.
ד). האם יש מקור שצריכים לסגור הגמרא להציל נשמות תועות? או אפשר שאסור לבטל מלימוד עבור זה כלל, שת"ת כנגד כולם?.
ה). ואם יש חיוב לסגור הגמרא עבור זה, כמה זמן החיוב להקדיש?.
ו). בוודאי כבר בדורות התנאים או אמוראים היה קיים מציאות זו, איך הם נהגו בנדון זה?.
ז). האם יש חיוב לתת צדקה עבור זה? ואם כן כמה?.
ח). האם די במעשר או חייבים לתת חומש או יותר?.
ט). אם זה בכלל צדקה באיזה מדריגה הוא, האם דבר זה של הצלת נפשות הוא קודם לשאר צדקות או לא?
נא לברר לי בדיוק הכל כאשר לכל עפ"י חז"ל והפוסקים ואז יהי' בידינו בעזהי"ת ג"כ לקיים מה שאנחנו מחויבים על פי התורה לעשות ולקיים הכתוב ושמרתם ועשיתם אותם. וע"ז באעה"ח יום ח' תמוז תשנ"ח לפ"ק.
ידידכם הק'
שלום יהודה גראס
אבדק"ק האלמין
אחדשת"ה באה"ר ואהבת עולם, הנה קיבלתי מכתבו רצוף אהבה, תהי משכורתו שלימה מאת אבינו שבשמים. וע"ד שאלתו שאלת חכם חצי תשובה, אכתוב מה שעלתה במצודתי בעזהי"ת.
א. ראשית אברר מה שהעליתי במצודתי בענין הצלת נפשות מכליון
רוחני באיזה גדר הוא נכנס, היות וכבר הורונו חכז"ל שהמחטיא את הנפש יותר חמור
מן ההורגו ורציחת הנפש יותר חמור מרציחת הגוף:
ב. בילקוט פ' מטות
על הפסוק "נקום נקמת ישראל מאת המדינים" וז"ל: נקום נקמת, אחד כנגד מדין ואחד כנגד מואב, והלא
מואב הי' תחלה לעצה רעה על ישראל שנאמר ויאמר מואב אל זקני מדין ומה נשתנו מדין
ממואב שנא' נקום נקמת בנ"י מאת המדינים ובמואב כתיב אל תצר את מואב והאריך
ומסיים עצת מואב לא היתה על ישראל אלא
להריגה, שנאמר אולי אוכל נכה בו, אבל עצת מדין לא היתה אלא להחטיא את ישראל, ועל
ידן נפלו כ"ד אלף מישראל ועל ידן
נתחייבו כליה, שהמחטיאו לאדם קשה מן ההורגו, עכ"ל:
ג. בספרי (הובא
בילקוט פ' מטות) עה"פ ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו ונשא את עונה וז"ל: אחרי שמעו אחרי קיום את הנדר
ונשא את עונה, מגיד שהוא מוכנס תחתיה לעון, והרי דברים ק"ו ומה אם מדת פורעניות מועטת הגורם תקלה לחבירו
הרי הוא מוכנס תחתיו, ק"ו למדת הטובה שהיא מרובה עכ"ל:
ד. בירושלמי
סנהדרין (פ' י"א) וז"ל: "ואת כל שללה תקבוץ" אמר ר"ש ק"ו הדברים, מה אם נכסים שאין בהן דעת לא לטובה ולא לרעה ועל ידי שגרמו לצדיקים לדור עם הרשעים אמרה תורה שישרפו המכוון להטות את חבירו, ומטהו מדרך
טובה לדרך רעה עאכו"כ עכ"ל:
ה. בספרי (פ' כי
תצא) "לא תתעב אדומי" ר' שמעון אומר מצרים הם טבעו את ישראל בים,
ואדומים הם קדמו את ישראל בחרב ולא אסרן הכתוב אלא עד ג' דורות, עמונים ומואבים
מפני שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב איסור עולם למדך, שהמחטיא האדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו אין
מוציאו אלא מן העוה"ז והמחטיאו מוציאו מן העוה"ז ומן העוה"ב, עכ"ל:
ו. בשערי תשובה לרבינו יונה ש"ג אות קס"א,
וז"ל: וכן כת המחבלים כרם ה' כמו המחטיאי הרבים, הנה הם שונאי ה' כאשר תאמר
כי האנשים המשחיתים ערי המלך או כרמו ופרדסו כי הם שונאי המלך, ונאמר כי כרם ה'
צבאות בית-ישראל, ונאמר על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפונך, ונאמר כי נועצו לב
יחדיו עליך ברית יכרותו, ונאמר ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, על כן אמרו
ז"ל, כי אותן שחטאו והחטיאו את הרבים
יורדים לגיהנם שם נידונין לדורי דורות,
עכ"ל.
ז. בתנחומא (פ' פנחס) על הפסוק צרור את המדינים וז"ל:
ר' שמעון אומר מנין אתה אומר שכל המחטיא
את חבירו קשה מן ההורגו, שההורגו בעוה"ז יש לו חלק לעוה"ב, והמחטיאו
הורגו בעוה"ז ולעוה"ב, שתי
אומות קדמו את ישראל בחרב ושתים בעבירה, מצרים ואדומים קדמו בחרב, המצרים קדמו
בחרב שנאמר "אמר אויב ארדוף וגו' אריק חרבי", ואדום שנאמר "ויאמר
אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך", ושתים בעבירה מואבים
ועמונים, ם דנין אותן כפי חטאיהם ויש להן
חלק לעוה"ב שכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב אעפ"י שחטאו שנאמר
"ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ", ארץ זו משל כלומר ארץ החיים והוא
עוה"ב, וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק לעוה"ב עכ"ל:
עוד שם בהלכה ו' וז"ל: ואלו הן שאין להן חלק לעוה"ב אלא נכרתים
ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים המינים ואפיקורסין
והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים ובביאת הגואל והמומרים ומחטיאי הרבים, והפורשין מדרכי צבור והעושה
עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים והמוסרים עכ"ל.
ט. עוד שם (בהלכה י') וז"ל: מחטיאי הרבים כיצד, אחד
שהחטיא בדבר גדול כגון ירבעם וצדוק ובייתוס
ואחד שהחטיא בדבר קל אפילו לבטל מצות עשה, ואחד האונס אחרים עד שיחטאו
כמנשה שהי' הורג את ישראל עד שיעבדו עכו"ם
או שהטעה אחרים והדיחם עכ"ל:
יא. במס' שמחות (פ"ח) וז"ל: דורשי חמורות אומרים
ונתצתם את מזבחותם מה חטאו עצים ואבנים אלא לפי שבא לאדם תקלה על ידיהם אמר הכתוב
ונתצתם והרי דברים קל וחומר ומה אם עצים ואבנים שאין בהם לא זכות ולא חובה לא טובה
ולא רעה על שבאה תקלה על ידיהם לאדם אמרה תורה ונתצתם, אדם שהוא גורם להחטיא את חבירו ומטהו מדרך חיים
לדרך מות עאכו"כ עכ"ל., ועיין טו"ז או"ח סי' תר"ע סק"ג,
דלפי"ז שהמחטיאו יותר גדול מההורגו, היה צריך לתקן בחנוכה לקבוע משתה ושמחה,
עיי"ש.
נמצינו למידים שהמחטיא את חבירו עוונו ועונשו יותר
גדול הגם שגופו נשאר חי וקיים, והוא חמור
מן ההורג את חבירו במציאות. ובהיות כן נמצא דאם על הצלת גופו אמרה תורה "לא
תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז), שלא נתרשל בהצלת נפש אחד
מישראל כשנראהו בסכנת מות ותהי' לנו יכולת להצילו כמבואר בספר המצוות ל"ת
רצ"ז, ועי' סנהדרין ע"ג, ובחינוך (מצוה רל"ז), וכמבואר ברמב"ם (הלכות
רוצח פ"א הי"ד), ושו"ע חו"מ (סימן
תכ"ו ס"א). אם כן מכל שכן וק"ו
ב"ב של ק"ו בהצלת הנפש מכליון רוחני.
יב. וז"ל הרמב"ם בסדר נזיקין, הלכות רוצח ושמירת
נפש, פ"א, הלכה י"ד: כל היכול
להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן הרואה את חבירו טובע בים או
ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו, או ששכר אחרים
להצילו ולא הציל. או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח
ולא גלה אוזן חבירו והודיעו. או שידע בעובד כוכבים או באונס שהוא בא על חבירו
ויכול לפייסו בגלל חבירו להסיר מה שבלבו ולא פייסו וכל כיוצא בדברים אלו, העושה
אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך, עכ"ל.
יב. ובשו"ע חו"מ סימן תכ"ו, חייב אדם להציל
את חבירו בין בגופו בין בממונו ובו סעיף א': א. הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים
באין עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל ולא
הציל או ששמע עכו"ם או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גילה אוזן
חבירו והודיעו או שידע בעכו"ם או באנס שהוא בא על חבירו ויכול לפייסו בגלל
חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו וכיוצא בדברים אלו עובר על לא תעמוד על דם רעך,
עכ"ל.
יג. ועי' מה שכתב החרדים (בפרק כט אות מח) וז"ל: בספר
החינוך (סי' רלז) אמרו במס' סנהדרין דאם אדם ראה או שמע שישראל בסכנה, כגון שטובע
בנהר או כל מין סכנה או ליסטים באין עליו,
חייב להשתדל על הצלתו בכל כוחו, וגם אם הוא לא יכול חייב לשכור אחרים
להצילו, וכן אם היה חולה חייב להשתדל על
רפואתו, והמתרשל הרי זה שופך דמים, ועליו נאמר (שם יט, טז), לא תעמוד על דם רעך (ממנין
תרי"ג).
יד. א"כ מכ"ש כשהמדובר בהצלת נפש מחטא שהוא יותר
מההורגו בוודאי שיש לאו דלא תעמוד על דם ריעך ובוודאי שנכנס בחיוב הצלתו לכל הפחות
כדיני הצלת גופו., וכבר כתב האו"ה (כלל נ"ט דין ל"ח) דכל שיכול
להצילו ואינו מצילו כאילו הרגו בידים, עיי"ש. א"כ לפי"ז גם בהצלת נפשות מחטא,
בוודאי נחשב כאילו מחטיאו בעצמו בידים כשיכול להצילו, כי הוא חמור מההורגו., וכבר כתב הגה"ק רבי הלל מקאלאמאייא
זי"ע דעל הצלת נשמת ישראל יש לאו דלא תעמוד מקל וחומר. וזל"ק: שהרי אם
הדבר נוגע רק להצלות ממון חבירו, או הצלות גופו, שהוא רק חיי שעה, גזרה תורה ואמרה
לא תעמוד על דם ריעך. על הצלות נשמתו שהוא חיי עולם עאכו"כ שמחויב לעשות כל
מה שבכוחו להשתדל בהצלתו. וגם אם בסכנות
יחיד של חיי שעה כך. סכנות רבים וחיי עולם עאכו"כ. ולחזק דברי אלה, יתנו
עידיהן ויצדקו ביאורי מקראי קודש הבאים, עיין (תנחומא סוף שלח) משל לאחד שהיה
מושלך לתוך המים הושיט לו הקברניט את החבל, אמר לו תפוס החבל הזה בידך ואל תניחהו
שאם תניחהו אין לך חיים, אף כאן אמר להם הקב"ה לישראל כל זמן שאתם מדובקים
במצות נאמר עליכם ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום, והייתם קדושים בזמן
שאתם עושים את המצות אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על האומות פרשתם מן המצות ועשיתם
העבירות מיד מחוללים אתם ח"ו. )אבקת רוכל כלל ט' פרט א')
טו. וכבר כתב הכנה"ג סימן כ"ד ללמוד מדברי
השו"ע הנ"ל דאין צריך לומר כשרואה שרוצים לאנוס חבירו לעבור על דת, ונקרא
שרוצים לאבד את נפשו, או שהעבירוהו על דת ויש בכוחו להחזירו לדתו, שבוודאי הוא
מחוייב להצילו, עיי"ש.
טז. וכן הרי בהצלת גופו הרי הוא עובר בעשה דוהשבתו לו דקאי
על אבידת גופו (וע"י מנ"ח מצוה רל"ז). עכ"פ היכא דיכול להצילו
בעצמו בוודאי דעובר גם על עשה דוהשבתו לו, רק היכא שיצטרך לשכור אחרים בוודאי
דעובר על לא תעמוד על דם ריעך ואפשר דגם בעשה. איך שלא יהיה הרי חייב להטריח עצמו
ולשכור אנשים להצילו, כמש"כ בשם החינוך., בא וראה מה שכתב החפץ חיים בספר
חומת הדת מאמר ב' וז"ל: ודע עוד, דמלבד שיש עליו חטא על שלא מיחה בחבירו כי
כל ישראל הם כאיש אחד, וחטא של חבירו פוגם גם בנשמתו. עוד יש עליו דין חמור לעתיד,
כשחבירו החוטא נענש ומת בעונו, גם הוא ידרש על דמו וכדאיתא בתנא דבי אליהו "כל מי שסיפק בידו
למחות ולא מיחה ולהחזיר את ישראל למוטב ואניו מחזיר, כל הדמים הנשפכים בישראל אינם
אלא על ידו, שנאמר "ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת
אותם ממני באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו וגו' הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך
אבקש" עכ"ל, מכל זה יתבוננן האיש הנלבב גודל החיוב בענין זה,
עכ"ל., הרי דידרש ממנו דם החוטא, מפני שגורם לו שימות בעוונו על ידי שאינו
מונעו מחטוא, אם כן בוודאי דיש כאן לאו דלא תעמוד על דם ריעך.
יז. וכבר כתב המנ"ח (מצוה רל"ט) דחוץ מעשה דחיוב
תוכחה עובר ג"כ על ל"ת דלא תעמוד על דם ריעך דלא גרע מטובע בנהר
וז"ל: ונראה לי דחיוב התוכחה
היא חוץ מעשה זו עוד מתחייב אל"ת דל"ת על דם רעך דלא גרע מטובע בנהר דעובר על לא תעמוד וגם
והשבות לרבות אבדת גופו עאכו"כ דאם
יכול להציל מן העבירה דהוא אבדת נפשו וגופו ר"ל בודאי חייב להחזירו למוטב ולהצילו ולכאורה אם אוכל להכעיס ומחלל שבת ועכו"ם
שמבואר גבי אבידה ובשאר דוכתי דאינו בכלל אחיו (עיין במס' ע"ז) אפשר
דא"ח להוכיחו גם כן דאינו בכלל רעהו. אך מכל מקום נראה לי דאם ספק אצלו דאפשר
דיקבל ממנו חייב להוכיחו דיחזור למוטב ויהיה בכלל אח כנ"ל וע' בע"ז
פא"מ., הרי דס"ל דרק אם אינו
מוכיחו כבר הוא עובר על לאו דלא תעמוד על דם ריעך, א"כ באופן דאפשר להציל
הנפש בוודאי דעובר על ל"ת על דם ריעך.
יח. כמו כן יש מהאחרונים דס"ל שבאבידת גופו עובר גם על
לאו דלא תוכל להתעלם הנאמר בהשבת אבידה כשנמנע מלהצילו, דכיון שריבתה תורה שאבידת
גופו ישנה בכלל השבת אבידה ממילא גם הלאו האמור בה בכלל (ע"י קומץ למנחה
רל"ז, העמק שאלה שאילתות, לח, א.), עיי"ש, א"כ
לפי"ז נמצא דכשמעלימים עין מהנפשות האובדות ברוחניות הרי עוברים בלאו דלא
תוכל להתעלם.
יט. וראה מש"כ החרדים (בפרק כ"ט, אות כ"ג)
וז"ל: כתיב גבי אבידה (דברים כב, ג) לא תוכל להתעלם, הוזהרנו בזה שלא להתרשל
בהצלת ממון חבירו, בין מטלטלין בין קרקע, כמו שאמרו ז"ל כן תעשה לכל אבידת
אחיך לרבות אבידת קרקעות, כגון אם היו מים שוטפים ובאין שם חייב לגדור בפניהם
[ב"מ לא.] (ממנין תרי"ג).
כ. עוד שם (באות כ"ד) מקל-וחומר אנו למדין מזה, שהוזהרנו להשתדל בהצלת חברינו עצמם, ולשית עצות
ועזרתם בעת צרתם, וטוב ונכון מאוד להיות
בכל עיר ועיר מתנדבים בעם מהמשכילים, להיות נכונים ומזומנים לכל דבר הצלה בהיות
איש או אשה מישראל שרוים בצער., (רבינו יונה ש"ג אות עא, ענף מצוה).
כא. וראה מש"כ עוד החרדים לענין עשה "והיה עמך עד
דרוש אחיך אותו", הנאמר בהשבת אבידה (באות נ"ב), גבי מוצא אבדה נתחייבנו לטרוח
בשור אחינו או בשיו הנדחים להיות עמנו עד דרוש אחינו אותו, שנאמר (דברים כב, ב)
והיה עמך עד דרוש אחיך אותו (ממנין תרי"ג), [באות כ"ז מנה להשיב אבידה
והטרחה בשמירתה היא מתנאי המצוה ולא מ"ע בפני עצמה, ושמא יש לו טעם (זובח תודה)].
כב. (עוד שם באות נ"ג) עתה מה לעשות יקר וגדולה
לבעליהם מקל-וחומר, וכן כתיב ועניים מרודים תביא בית. עכ"ל הרב רבינו יונה
(ש"ג, אות ע'א, ענף מצוה).
כג. ובריש דברי רבינו יונה שם וז"ל: וטוב ונכון מאד
להיות בכל עיר ועיר מתנדבים בעם מן המשכילים
להיות נכונים ומזומנים לכל דבר הצלה בהיות איש או אשה מישראל שרויים
בצער, והנה נתחייבנו לטרוח בשור אחינו או
שיו הנדחים להיות עמנו עד דרוש אחינו אותו, אתה מה וכו', עכ"ל. ובזה יש כמה
וכמה מצות מן התורה ומדברי קבלה, אלא דכוונתו דגם ענף מצוה של השבת אבדה איכא כאן.
והיות ונלמד מק"ו ע"כ הוי ענף מצוה דאורייתא וכמש"כ עד"ז
בפכ"ט אות כ"ד לענין הלאו דלא תוכל להתעלם, ועי" מנ"ח ריש סי'
רל"ז (חרדים פרק טז).
כד. צא וראה מש"כ גאוני הדור ללמוד דעוברים בזה בלאו
דל"ת על דם ריעך מק"ו מהא דאי' בתו"כ מנין שאם נודע לו עדות ממון
על חבירו שאינו רשאי לשתוק עליו כדי שלא יאבד ממונו, שנאמר ל"ת על דם ריעך.
קטע מקול קורא פרק הלכה מגאוני וצדיקי הדור בתקופת
"שומרי הדת" הפיצו גם הם קול-קורא, בחתימתם של גדולי התורה, בקריאה
קדושה שלא לכרוע ברך לעדת החופשים. הצדיקים דרשו מעל במות בית-הכנסיות ללחום את
מלחמת הדת ולא להתפתות לאילי הכסף ולא ללכת אחר עצתם של המתבוללים שכל כוונתם
ביטול התורה וקיום מצוותיה. בפתשגן הכתב אשר שלחו הרבנים הגאונים לכל ערי המדינה,
מקום אשר יהודים שם נאמר: סולו סולו פנו דרך, הרימו מכשול מדרך עמי, מקהלות עם ה'
אשר באונגרן וזיבנבערגען, ה' יצווה שלומכם, התורה הקדושה ציוותה "לא תעמוד על דם רעך", מזה למדנו
לא תעמוד על דם רעך" נאמר על
כל דבר פשע אשר ממנו יסתעף נזק לחברנו
מחויבים אנחנו להציל. ואם כך
בקנינים המדומים, מה גם אם נראה הרשת
פרושה לצוד נפשות יקרות, להדיח עם ה', אלה מאמינים בני מאמינים, מתורת ה' צבאות.
חלקנו וירושתנו אשר קיבלנו אותה בברית ושבועה מאדון כל נוצר ומסרו אבותינו נפשם
ונתנו גופם למהלומות. אם החרש נחריש בעת הזאת מלהזהיר האנשים שלא ילכדו ברשת זו
אשר נטמנה להם הלא דמם מידינו יבוקש חס ושלום ויותר מזה כי נשים מעל בנפשנו שכולנו
מושבעים אנחנו מהר סיני להקים חוקי ה' צבאות. (אדמור"י בעלז).
כה. והנה לפי"מ שכתבנו נמצא דהיכא דיכול להציל נפש
ישראל מחטוא הרי עובר בלאו דלא תוכל להתעלם, ועל עשה דוהשבות לו, ועל לא תעמוד על
דם ריעך, משום דלא גרע מהצלת גופו.
כו. והנראה דעל לאו דלא תוכל להתעלם יש רק חיוב בגופו לבד
בלי הוצאת ממון, דומיא דאבידת גופו, ובאם יש גם חיוב להוציא ממון על עשה דהשבות לו
יש מחלוקת האחרונים, יש הסוברים דכשם שמצות השבת אבדת ממון הוא בטורח בלבד בלא
הוצאת ממון כך מצות השבת הגוף והצלתו אינו אלא בטורח בלבד דהיינו מכח מ"ע
דוהשבות לו, ולא קאי על הצלתו על ידי אחרים להשכיר כדי שיצילו. ויש הסוברים שמאחר
והתורה גילתה שחייב גם לשכור אחרים מכח לאו דלא תעמוד על דם ריעך א"כ שוב גם
העשה של והשבותו לו חוזר גם על חיוב זה. אבל עכ"פ ההלכה היא שחייב להציל
חבירו בין בגופו ובין בממונו, היינו לשכור אחרים שיצילו, וכל מי שיכול לשכור אחרים
להציל ולא הציל עובר על לאו זה של לא תעמוד על דם ריעך, שמשמעות הכתוב הוא לא
תעמוד על עצמך אלא חזור על כל הצדדים שלא יאבד דם ריעך, ובספר מרחשת (ח"א
סימן מ"ג), שמחוייב להוציא כל ממונו בשביל להציל חבירו, עיי"ש.
איך שלא יהיה, זה שחייב להציל את חבירו בגופו אין חולק
בדבר. אם חייב להציל את חבירו גם בממונו ג"כ אין חולק בדבר מכח לאו דלא תעמוד
על דם ריעך.
כז. ואם כנים אנו בדברינו שהצלת נפש מחטא כפי שבררנו הוא
יותר גדול מהצלת גופו יהי' נמצא לפי"ז דמאחר והוא עובר בלאו דלא תעמוד על דם
ריעך שמכח זה לא רק שבגופו מחוייב ועומד להציל נפש מישראל, רק גם בממונו החיוב
עליו להציל נפש מישראל מחטא, אם כן לפי"ז יורינו רבינו מהו החובה עלינו
להטריח בגופינו להצלת נפשות ישראל בדורינו מכליון רוחני.
א. עד כמה השיעור
להטריח בדבר.
ב. האם מחוייב אני להפסיק לימודי בכולל.
ג. כמה שעות בשבוע
כדי לעסוק בהצלה.
ד. או שנאמר בכלל
ות"ת כנגד כולם, ואין החובה מוטלת עלי כלל.
ה. האם זה בכלל אי אפשר, באם יש חיוב להשכיר אחרים בהוצאות
ממון.
ו. וא"כ מה שיעור הממון שאני חייב להוציא על זה, מעשר,
חומש, או שאין לזה שיעור בכלל.
ז. כסוחר, פועל, ביזנעס-מאן כמה זמן יש להקדיש לזה, האם
בכלל חייבים לבטל מפרנסה עבור מצוה זו.
ח. מהו המדריגה בצדקה בזה,
והיינו האם נאמר שהיות ובנידון שלפנינו כשהמדובר הוא להציל את נפשות ישראל מכליון
רוחני ונפשי הרי לגבי דין נתינת צדקה הוא הראשון במעלה וקודם לכל שאר הדברים
שחייבים לתת צדקה עבורם ויותר חייבים בזה מכח דין פדיון שבויים,
כח. והנה בנתינת צדקה לפדיון שבויים כבר פסק המחבר בשולחן
ערוך יור"ד (סי' רנ"ב ס"א), "פדיון שבויים קודם
לפרנסת עניים ולכסותם" עכ"ל. הרי דאם יש לך עניים לפרנסן או לכסותן
בכסות דהיינו שאין להם מה לאכול ומה להלביש רעבים ומרודים מבלי כסות ושלמה ואין
לפיהם לחם לאכול, ובאותה שעה עומד לפניך מצוות פדיון שבויים, הרי כל חיובי צדקות
נידחין מפני מצות פדיון שבויים, ואינך מחוייב להאכיל העני ולהלבישו וכדומה,
כמש"כ המחבר שם.
כט. ויותר מזה שגם אם כבר גבו מעות לצדקה שהדין הוא שאין
משנין מצדקה לצדקה, כתב המחבר להלכה "הילכך לכל דבר מצוה שגבו מעות בשבילו
יכולים לשנותן לפדיון שבויים", עכ"ל. "ואפילו אם גבו לצורך בנין
בית הכנסת, ואפילו אם קנו העצים והאבנים והקצום לצורך הבנין שאסור למוכרם בשביל
מצוה אחרת פסק המחבר "שמותר למכרם לצורך פדיון שבויים", עיי"ש, וזה
הכל מטעם שכתב המחבר "ואין מצוה גדולה כפדיון שבויים", דהיינו שהיא
גדולה מהכל, או כלשון הרמב"ם "ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים":
ל. וז"ל הרמב"ם (פ"ח ממתנות עניים הלכה י')
"פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים
שהשבוי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות", עכ"ל.
לא. וברדב"ז על הרמב"ם כתב: הכי איתא התם
(ב"ב ח.) דקרי לה מצוה רבה, משום דכל הנך דכתיבי אשר למות למות ואשר לחרב
לחרב וכו' כולהו איתנייהו בשבוי, ולפיכך מקדימין אותה על כל מצות הצדקה וכו' עיי"ש.
נמצא שלגבי דין קדימה במצות נתינת צדקה אין לך דבר שהוא קודם לפדיון שבויים,
ונתינת צדקה לפדיון שבויים יש דין קדימה לכל וצריך לשנות מצדקה אחרת לפדיון
שבויים.
לב. מי שמעלים עיניו מפדיון שבויים האם ידוע לך על מה הוא
עובר? ראה מש"כ הרמב"ם (פ"ח ממת"ע ה"י) וז"ל
"והמעלים עיניו מפדיונו הרי זה עובר על "לא תאמץ את לבבך, ולא תקפוץ את
ידך". ועל "לא תעמוד על דם
ריעך". וכו'. ובטל מצות "פתוח
תפתח את ידך לו", ומצות "וחי אחיך עמך", "ואהבת לרעך
כמוך". "והצל לקוחים למות" והרבה הדברים כאלו, ואין לך מצוה רבה כפדיון שבויים, עכ"ל. וכלשון הזה כתב המחבר שם בסעיף ב',
עיי"ש.
לג. כל ההלכות הפסוקות הנ"ל אמורות רק לענין הצלת האדם
מישראל מסכנת הגוף החיוב בזה הוא כל כך רב, והמצוה בזה היא כל כך גדולה, ועוונו
בהעלימו מזה הוא גדול מנשוא הגם שאין לוקין על לאוין אלו מפני שאין בהם מעשה אבל
הם חמורים מאד, ומאידך גיסא השכר הוא לאין שיעור וערוך כמו שכתב הרמב"ם
(פ"א מה' רוצח הט"ז) וז"ל
"אע"פ שאין לוקין על לאווין אלו מפני שאין בהם מעשה, חמורים
מאד", ומאידך גיסא השכר הוא לאין
שיעור וערוך כמו שכתב הרמב"ם (פ"א מה' רוצח הט"ז) וז"ל
"אע"פ שאין לוקין על לאוין אלו מפני שאין בהם מעשה, חמורים הם שכל המאבד
נפש אחת מישראל כאילו אבד כל העולם כולו.
וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים כל העולם כולו", עכ"ל.
לד. אם כן הגע בעצמך מה לגבי פדיון שבויים שהיא הצלת הגוף
מסכנה נאמר להלכה שנתינת צדקה כדי לפדותו הוא קודם לכל אם כן מכל שכן וק"ו
בנידון שלפנינו שאנו תובעים עליה דהיינו הצלת הנפשות והגופים השבויות, שערו בעצמכם
אילו היה בא לפנינו מצות הפדיון שבויים בגוף לבד היינו נותנים כל אשר לנו ולו רק
כדי להציל ולפדות נפש אחת מישראל היינו קמים ורצים עושים ומעשים דופקים על פתחי
נדיבים מקדישים זמן בגוף ובממון היינו דוחים כל ענינינו הפרטיים ועושים כל המאמצים
ורק כדי לפדות נפש הישראלי האחת ולא היינו עומדים על דם רעינו, מפני שהוא מצות
צדקה הראשונה במעלה, איך אנחנו צריכים להיות ראשונים במעשה הצדקה כשמדובר בהצלת
גופים ונפשות ממש של אחינו בני ישראל כולו שבזה תלוי הצלת העם כולו קיום העם המשכו
ועתידו. אנו האנשים האלו החיים בדור העגום הזה על הכלל כולו ועל כל יחיד ויחיד איך
מוטל החובה הגדולה בזה בין בגוף ובין בממון ובכל אשר לו לקיים מצות פדיון שבויים
בגוף ובנפש, שהוא הרבה יותר גדול מפדיון הגוף לבד כי גדול המחטיאו יותר מן ההורגו,
א"כ הדברים קל וחומר מה להצילו מסכנת הגוף הרי הוא מצווה על לאו "דלא
תעמוד על דם ריעך", להצילו מחטא שהוא גם סכנת הנפש שהוא חמור מההורגו מכל שכן
וכל שכן שעוברים על לאו ד"לא תעמוד על דם ריעך", ואם ביחיד להצילו מסכנת
הגוף הדין כן אם כן תאר לעצמך איך הדין בהצלת רבים ובנפש, והרי לפנינו ובמו עינינו
אנו רואים הרבה נפשות מאחינו בני ישראל שבויים ואם כן הדברים קל וחומר דהרי אם על
סכנת הגוף נאמר כל הנ"ל אם כן ומכל שכן על סכנת איבוד הנפש בוודאי ובוודאי
מחוייבים להציל בכל מה שניתן להציל, ולפי זה יש לומר דדרגת ומעלת צדקה בזה היא
הראשונה במעלה וקודמת לכל.
לה. האם שייך בזה
גם כן ההלכה הפסוקה בשו"ע (שם ס"ג) וז"ל: כל רגע שמאחר לפדות
השבויים היכא דאפשר להקדים הוי כאילו שופך דמים, ע"כ.
לו. אם שייך התירוץ של ביטול תורה?
בא וראה מה שהשיב המהרשד"ם למי שנשבע שלא יטפל בצרכי
ציבור ויחיד מפני שמבטלו מלימודו, גם הרב הגדול מוהרשד"ם וז"ל בתשובות
חיו"ד סימן קמ"ח שהשיב לשואלו דבר, במי שנשבע שלא להטפל בצורכי צבור
והיחיד, וז"ל: ואומר, כי ראיתי דבריך טובים ונכוחים וכונתך רצויה, במה שנשבעת
שלא להטפל בצורך הצבור לדבר באזני שרי ושופטי ארץ, כי אין ספק שזה סיבה למעט לימוד
התורה כו', אבל מה נעשה כי המעשה קשה העלים עינך מהם והיו למאכולת אש, והתורה אמרה "לא תעמוד על דם
רעך", ואסתר אמרה "איככה אוכל וראיתי באובדן
מולדתי", וכבר ידעת מה שאמרו
רז"ל, כתא מכמר כיון שאחד מישראל
נתפס חס ושלום אפילו על ענין ממון, בא לידי סכנה כי אין מרחמים, וכל שכן וקל וחומר
אם הוא מדבר הנוגע לצבור מי הוא זה ואיזה הוא יכול להתאפק לראות ברעתם חס ושלום,
ואם כן שבועה כזאת לא חלה והרי הוא נשבע לבטל את המצוה.
ומה שכבוד תורתו מתרעם ומתלונן מחוצפתא ומשובות לבבם, האמת
כי היה להם להתאבק בעפר הדום רגליך, ולשתות בצמא מי (דף לט) רחיצת רגליך, כפי מה
ששמעתי טורחך ומשאך וריבך בעדם, האמנם הטוב טוב אתה ממשה רבנו עליו השלום, כמה טרח
וכמה סבל בשביל ישראל, ועל כל זה והביטו אחרי משה, כדבריהם ז"ל. גם היו רוצים
לרגום אותו באבנים, וזה השכר גדול הצפון לפרנסי ישראל להיות מטים שכמם לסבול.
וראיה מה שכתב הטור חו"מ (סימן ח') וצריך הדיין שיסבול טורח הציבור ומשאם,
כמו שדרשו "ויצום אל בני ישראל". ואם שגם הם מוזהרים שיחלוקו כבוד ביתר
שאת כנזכר, מכל מקום על זה נאמר נחנו פשענו כו' עכ"ל, הרי מבואר מדברי מוהרשד"ם כי אפילו שמבזין
אותו ונשבע ש"ח להסתלק מהם, עם כל זה כתב הרב ז"ל דאינו יכול דהוי נשבע
לבטל את המצוה, ובהיות טוב בעיני אלקים ואדם
כתב שיתירו שבועתו כמו שיע"ש.
(תוכחת חיים פא).
לז. שבועה כזו לא חלה מפני שהוי נשבע לבטל את המצוה של
"לא תעמוד על דם ריעך" אם כן מכל שכן בני"ד לא שייך לומר ולהפטר
בטענה של ביטול תורה שהרי נשבע ועומד הוא מהר סיני על לאו ד"לא תעמוד על דם
ריעך" בכל רגע ורגע על כל יהודי ויהודי ואיך ובמה נפטור עצמינו ביום הדין.
לח. האם לבטל מלימוד התורה ולהקדיש הזמן בכדי להציל נפשות
בית ישראל שסרו מדרך השם?
א. דרישה נמרצות מגדולי ישראל לבטל מלימודם ולהתייצב במלחמה
נגד מהרסי הדת.
ב. נסיון הכי הגדול לעובדי ה' באמת.
ג. אין שום תועלת לחדש חידושים ולהוציאם לאור אם כלל ישראל
ינזרו אחור.
קטע ממכתב שכתב הגאון רבי חיים סופר להגאון רבי יוסף שאול
זצ"ל ואלו דבריו:
אלקים יענה את שלום הרב הגאון המפורסם הצדיק נזר ישראל הרב
ר' יוסף שאול נ"י אב"ד דק"ק לעמבערג יע"א.
אחד"ש הדר"ג נ"י, יש לי דבר לדבר בעבור כבוד
ד' וכבוד תורתו הקדושה ויראתו הטהורה אשר אין לחשות עוד, פן ואולי חס ושלום יעבור
הזמן.
הדר"ג נ"י יודע מכל אשר עבר על מדינת אונגארן, כי
עבדי ד' לחמו מלחמות ד' שבע שנים רצופות, משנת תרכ"ה אשר היינו אז לפני
הקיר"ה היתה המלחמה נגלה וגם שנתים עברו טרם הגיע הדבר. ובזכות התורה ומסירות
הנפש עשה ד' נפלאות תלי"ת, אבל צדיקים אין להם מנוחה בעולם הזה בעבור עולם
הבה, מעשה אבות סימן לבנים אמרו חכמז"ל, וד' צדיקים יבחן לדעת היש ד' בקרבם,
כי בוודאי כל איש אשר נפקחו עיניו בתורה הקדושה אז מנוחת הנפש ללמוד וללמוד
ולהורות בעיניו מעין עולם הבא, כל הנשמה תהלל לד', ובמה מנסה ד' עבדיו אם יקיימו, עת לעשות הפרו
תורתך. אם יפירו תורה בשביל לעשות לד' לבטל מלמודם ולחרהר ריב עם המורדים והפושעים
והכופרים שלוחי היצה"ר, כמעט אין נסיון גדול לפני עבדי ד' מזה…
וכאשר הצעתי הדברים לפני גאונים וזקני הדור ושאלתי את פיהם,
הכי יאמינו שד' יסלח לכל גאוני וצדיקי עולם אשר יש בידם למחות ולהזהיר את העם מדוע
ישבו וידמו, הכי כה עשו אבותינו מעולם בזמן התנ"ך או בימי התנאים או בימי
ראשונים, הכי לא יצאו שרי צבאות בראש העם בכל דור, מה עשה הרשב"א ומה עשה
הרמב"ם וכדומה לאלף, הלא אמרו חכז"ל,
מי שיש בידו למחות בעירו או במדינתו או בכל העולם כמבואר בתנחומא (פ' משפטים), ור"ל
פן חלילה יבקש ד' צאן קדושים מיד רועי
ישראל אשר החרישו ולא מיחו וביקשתי עמדו נא להרעיש העולם נגד רשעי ארץ
וכדומה, ושאלתי הכי עת עתה ללמוד, הלא בא
עת להציל מפי ארי' שה פזורה ישראל וכדומה…
ידע הדר"ג נ"י,
הגם שנודע בכל העולם כי כל ימיו ורגעיו קדושים לשמים לתורה ועבודה, בכל זאת
עת לעשות לד' למי יורה דעה למי יבין שמועה, מה בצע להוציא לאור ספרים אם חס ושלום
הכלל ישראל ינזר אחור מד', יקבל הדר"ג נ"י שכר זכות כל ישראל אם לא ילמד
איזה שבועות ויכתב לכל גדולי פולין וגם לגאוני אונגארן שהוא יבקש להיות בראש לבוא
אל החתום עם כל קדושים עמו מכל מדינת המלך להרעיש פני תבל…
הבוחן לבבות ויודע מחשבות, הוא יודע כי בהגיגי תבער אש אם
אזכור בחורבן הגדול ועל כן דברתי בלשוני והנני וגם שאר רבנים יראים מוכנים להיות
משרתים לעבדי ד' ולהיות נטפלים לעושי מצוה גדולה הזאת. דברי הכותב לכבוד ד' ולכבוד
התורה, הניתנת בהר סיני באש בבטחון, שכל הרשעים יהיו כקש אשר שלהבת הקודש תאכלם
ויתמו חטאים ובית צדיקים יעמוד הדש"ת.
הק' חיים סופר חונה פה מונקאטש (מספרי אדמור"י בעלז ח"ב).
לט. בואו ונראה איך ומה פעל רבי חייא בדורו למען זיכוי
הרבים להעמיד לימוד התורה על תילה שלא תשתכח תורה מישראל, במסכת ב"מ דף פה: כמה גדולים מעשי חייא:
מעשה בר' חנינא ור' חייא אם אירע עת שהיו מתווכחים ביניהם. אמר ר' חנינא לר' חייא
עמדי אתה מתקוטט. כי אם חס ושלום התורה נשכחת מישראל אני מחזירה מתוך פלפולי. אמר
ר' חייא לר' חנינא עמדי אתה מתקוטט שעשיתי לתורה שלא תשתכח מישראל. וזה שעשיתי. כי
הלכתי וזרעתי זרעוני פשתן וקולע אני מהם רשתות ומכמורות ואני צד צביים ומאכיל אני
את בשרם ליתומים. ומתקן אני בעורותיהם קלפים וכותב אני חמשה חומשי תורה ואני עולה מעיר
לעיר שאין שם מלמדי תינוקות. ולומד אני עם חמשה תינוקות בחמשה חומשי תורה לכל אחד
ואחד ספרו. ולומד אני לששה סדרי משנה. ואמרתי להם בעת הזאת שלא אהי' בכאן אצלכם
וקודם שאבוא בחזרה אליכם למדו זה עם זה מקראו ולמדו זה לזה את סדרו. ועשיתי לתורה
שלא תשתכח מישראל. וזה שאמר רבי גדולים מעשה חייא. אמר לו בנו ר"ש אפילו ממך
הוא גדול. אמר לו כן הוא. אמר ר' ישמעאל בר' יוסי לרבו וכי מעשיו גדולים יותר
מהמעשים שעשה אבי. אמר לו חס ושלום לא תאמר כזאת בישראל שהוא גדול מאביך.
מ. רבי חייא לא דאג לשלימות נפשו, הפקיר את עצמו למען הכלל
ועסק בכל הקשור לשלימות הזולת והנצחת התורה מהפרט הכי קטן, לא הסתכל על כבודו ועל
מצבו הפרטי והאישי והתמסר כל כולו למען הזולת ולימדם תורה עד שאמר עליו רבינו הק'
כמה גדולים מעשה חייא, כה היו מעשיהם הגדולים של התנאים והאמוראים למען הכלל.
לתשובת כהד"ג שליט"א הרמה אצפה בכליון עינים,
והשי"ת יחיינו מיומים, לזכות הרבים מתוך בריהגו"נ השלם ומתוך רב נחת
דקדושה מצאצאים והרחבת הדעת ושלוות הנפש משלם, ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימים.
כ"ד המצפה לתשובתו בהקדם, ידינ"פ עוז
הק' שלום יהודה גראס
אבדק"ק האלמין יצ"ו
שלום יהודה גראס
אבדק"ק האָלמין
בעהמח"ס: קובץ ספרי
ארץ ישראל כ"ו חלקים, שמירת המצוות כהלכתן ח"ן חל', קובץ ספרי כשרות
ג"ן חל', קובץ ספרי שחיטה כ"ו חל' קובץ ספרי ניקור ל"ג חל’, קובץ
ספרי שמירת שבת ד"ח, קובץ ספרי מקוואות ח"ח, שמירת הברית י"ח, דברי
תורה עה"ת ז"ח,
קובץ ספרי סת"ם כ"ב חל’, קובץ
ספרי קדושת ביהכ"נ י"ז חל’, שכר ועונש ו"ח, שו"ת זבחו זבחי
צדק ג"ח, אור הזוהר ה"ח, ועוד.
קהל עטרת ישעי' האלמין
F רחוב נחל לכיש 24/8 F רמת בית שמש
CONG, OF HOLMIN,
NACHAL LACHISH 24/3 RAMAT BEIT SHEMESH, 99093
ISRAEL
, TEL: 02-995-1191
ב"ה ,
כ"ד כסלו תשס"ט
לפ"ק
קריאה דחופה
לרבני ישראל בארה"ק וברחבי תבל "להקהל ולעמוד על נפשם"
באנו בזה
בקריאה דחופה לכל הרבנים בארץ הקודש ובכל העולם כולו לנצל את הדרשות בבית הכנסת
להסביר לקהל הרחב את הסכנות הגדולות הנגרמות לאחינו בני ישראל עם האסונות הנוראות
הצומחות ועולות מיום ליום אסונות גדולות ונוראות שלא שמענו מעולם ואין אנו יודעים
על מה ולמה עשה ה' לנו ככה?
כעת הזמן, להקהל
ולעמוד על נפשם להתאסף בכינוסים מיוחדים של הסברת ההלכה מפורשת בשולחן ערוך המגלות
לנו שכל האסונות באים בעקבות שהקדושת הסת"ם נפלה לרשות הסט"א רח"ל,
והם הם המושלים עלינו כמבואר בבית יוסף ובמ"ב ועוד.
יראה כל רב חובה קדושה
לעצמו להביא את דבר ה' זו הלכה הפסוקה לכל בית ישראל בעירו ובשכונתו.
להלן נעתיק דברי
השו"ע:
שאלה? איך קורה מידי
יום ביום אסונות גדולות כאלו?
תשובה: הנה הבית יוסף בסימן רצ"ו כותב: שמי
שיש לו מזוזה כשירה נעשה לו נס וניצול מכל וצוקה, ואילו היו המזוזות והתפילין כשרים היו המצות מגינות
עליהם,
ועכשיו הקולר הזה תלוי על ראש
המספקים וראשי הסוחרים והסופרים.
אי לכך צריך להזהיר
גדולים על הקטנים על כשרות שבסת"ם
שנכתבו על קלף פסול בלי הכשר.
אוי לנו שכך עלתה
בימינו שהסת"ם שאנו משלמים בממון
ודמים תרתי משמע, ולבסוף נתברר שהקלף בא
ממקומות של ערבים יריחו ועזה ומסין יפן ועוד בלי שום השגחה כלל.
מרן הגאב"ד רבי
יצחק טוביה ווייס שליט"א עם הגה"צ רבי משה שטרנבוך וכל הביד"ץ של
העדה הרדית, והר"ש ואזנר שליט"א, ועוד 30 רבנים בארצה"ב יצאו בקול
קורא'ס נגד הסופרים והמוכרים והקונים שמוכרים וקונים סת"ם בלי השגחה ונכשלים
בחוסר ידיעה באיסורים שכותבים על קלף שאינו כשר ועי"ז לא יצאו במצות
סת"ם ויצאו בקריאה ליראי ה' ולחושבי שמו לקנות קלף ושאר דברי סת"ם אך
ורק בהשגחה מעולה, ולדאבונינו סיפרו לי סופרים איך שערביים פונים אליהם לקנות מהם
קלף לסת"ם, ולא לבד זה שהערביים מביאים מאשאיות שלימים מיריחו ועזה, כמו
שתפסו אותם כבר, וזה לא די להם אלא הם הולכים מסופר לסופר ומוכרים במחיר זול מאוד,
ותפסו הרבה סוחרים בארצינו הקדושה שקונים ישר מהערביים, וכל הדוקמנטים הביאו
להגר"ש ואזנר שליט"א, שכבר יצא לפני 17 בקול קורא'ס ע"ז, אבל
לדאבונינו אין די אנשים שיעוררו על המכשול הגדול הזה. מרן הגאב"ד ירושלים
שליט"א כותב שם שאם הקלף אינו כשר לא קיים מצות תפילין מיומיו, ובירך ברכות
לבטלה.
היום בא אלי סופר
וסיפר לי שהרב שלו סיפר לו שבמכס בלוד תפסו יהודי שהביא 11.000 חתיכות קלף מוכן
לכתוב מזוזות, ושאלו אותו מה זה? וענה זה דברים שבקדושה למזוזות, ואנשי המכס לא
האמינו לו. וקראו את הרב של שדי התעופה והראו לו את זה, ואמר שזה נכון, זה קלף
לכתוב עליו מזוזות. ודברים כאלו הולך כבר שנים הרבה רח"ל.
מרן
בעל שו"ת
חתם סופר או"ח
סימן ר"ה
כותב המלך זקן וכסיל (הוא
היצר הרע)
יושב על כסא של ג' רגלים: רגל א': החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל. רגל ב':
שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל. רגל ג': סופרים הכותבין תפילין
ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום
סופרי
סת"ם שאינם הגונים: החת"ס (ח"י סימן פ"ג) כותב מכתב לאחד הרבנים בני
דורו שהסופרים בזמנם אינם בקיאים בנושא ועל ידי כן מכשילים את הרבים. וישנם מאות יהודים חרדים אשר לא
הניחו מעולם תפילין כשרים והרבנים מתעלמים מכך. גם בעל הקסת סופר כותב כגון זה
בשם בעל משנת חכמים חכמים.
ב"ה
שאלפי יהודים מדקדקים בכשרות הפסיקו לקנות אצל סופרי וסוחרי סת"ם כמו שהיו
סומים עד עכשיו שהאמינו להסופרים וסוחרים ולהחניות בלי שום תעודת הכשר על הקלפים. אבל
כשאנו רואים האסונות הגדולים, רואים בעליל שזה בעון הסת"ם כמבואר בבית יוסף.
כל
הזהיר במצות מזוזה יאריכו ימיו וימי בניו: מצות מזוזה: הנה כתיב (דברים ו, ח) "וכתבתם
על מזוזות ביתך ובשעריך", ונשנה בפ' עקב (יא, כ). ובפ' עקב שם (פסוק
כ"א) מפורש שכר המצוה: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע
ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ".
וז"ל הטור (יורה דעה סימן רפ"ה): וכל הזהיר בה [במצות מזוזה]
יאריכו
ימיו וימי בניו, דכתיב
למען ירבו ימיכם וימי בניכם (וממשיך, וז"ל: ואם אינו זהיר
בה יתקצרו, דמכלל הן אתה שומע לאו. וכן
דרשו חכמים (שבת
דף ל"ב ע"ב) בעון מזוזה
בניו ובנותיו מתים קטנים
דכתיב (ירמי' ב, לד) דם נפשות אביונים נקיים וסמיך
ליה לא במחתרת מצאתים, עכ"ל). , עכ"ל. ועד"ז הוא בשו"ע שם (סעיף א'): וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי
בניו (ומסיים: ואם אינו זהיר
בה יתקצרו, עכ"ל).
שמירת
הבית על ידי המזוזה הוא נס נגלה: על מ"ש בטור שם: וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה וכו',
כתב הבית יוסף, וז"ל: א"וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו" קאי.
ואעל גבי דיותר חביב לאדם אריכות ימים משמירת הבית, משום דאריכות ימים הוא נס נסתר
ושמירת הבית הוא נס נגלה, שהדרים בשאר בתים שאין בהם מזוזה נזקין והדר בבית שיש
בו מזוזה ניצול, קרי לשמירת הבית גדול. א"נ, משום דשמירת הבית הוא הפך
מנהג מלך של ב"ו, שהוא מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, קרי לי גדול,
עכ"ל.
ובפרישה
הביא את דברי הב"י הנ"ל, וכתב על זה, וז"ל ואפשר דקאי אדסמיך, ובא
לומר, לא זו [בלבד] שאינן מתים כשיש מזוזה, אלא אפי' אינן ניזוקין,
משא"כ כשאין שם מזוזה דמתים, כמ"ש לפני זה.
גדולה
מצוה מזוזה משאר כל המצוות, דמלבד השכר על קיום מצוה זו (אריכות ימים), מגיע לו
הנאה וריוח מגוף המצוה עצמה, שהבית נשמר על ידה
והב"ח
כתב על זה, וז"ל: לפי עניית
דעתי נראה דהכי קאמר, וגדול מזה, דלא לבד שהקב"ה נותן לאדם שכרו על קיום
מצוה זו,
דהיינו אריכות ימים הוא ובניו, אלא אף זה דהמצוה עצמה היא שומרת ביתו, שעל ידי נשמר (מבית) [הבית]
מכל היזק. משא"כ בשאר כל המצוות, דאעל גבי דנאמן הוא יתברך שישלם לאדם שכר
לעתיד על קיום מצותיו, מכל מקום אין מגיע לו שום הנאה וריוח מגוף קיום המצוה
בעצמה. ממ שאין כן במצוה זו דאיכא הנאה וריוח מגוף המצוה עצמה, שהבית נשמר על
ידה. וזה נוסף לו על השכר שיתן לו
הקב"ה על קיום המצוה, כמו שנותן שכר על כל שאר קיום מצוותיו לפום צערא אגרא,
עכ"ל.
הרי אנו רואים
כי נקבע על פי תורתינו הקדושה – תורת חיים, מזוזה ותפילין שנכתבה על קלף של גוי –
ערביים ואפילו שנעשה ע"י ישראל והסוחר אין לו הכשר, הוא האסון הכי הגדולה וזה
הגורם לפיקו"נ ושפיכת דמים באופן הכי הגדול לעם ישראל. וכמבואר במכתבי וקול
קורא'ס של רבוהה"ק.
זכות שמירת כשרות תפילין
ומזוזות וס"ת תגן בעדינו שנזכה לגאולה שלימה בב"א.
המצפה לישועת ה' הקרובה
הרב
שלום יהודה גראס
אבדק"ק
האלמין בית שמש
נ.ב. אעתיק מעשה נורא שנדפס
בדברי תורה פרשת ואתחנן:
מעשה נורא מאוירון שנפל עם 179 בני אדם
ורק 5 יהודים ניצלו
לפני כשלושים שנה דרשתי ברבים בבית
המדרש בבארא פארק מענין קדושת התפילין והמזוזות.
באותה שבוע קרה מעשה נורא במדינת
ארגענטינא [מטוס שנסע לטשילע]: מטוס שהיו עליו 179 בני אדם, התרסק בהיותו בגובה
עשרת אלפים רגל. בין נוסעי המטוס הזה היו גם ששה אנשים מאחבנ"י (רב אחד,
משגיח אחד ועוד ארבע יהודים). והנה חמשה מבין ששה היהודים הללו נשארו בחיים.
אחד מהם נמצא תלוי על אילן, בלי שום היזק בעז"ה, א' מהם הי' ג"כ על
האילן, אבל רגלו האחת נשברה ל"ע, ושניים מהם היו על הר גבוה עם פצעים קלים, ואחד
מצאו עם תפילין בראשו והיה באמצע התפילה ולא קרה לא כלום, והששי נהרג אז ל"ע.
עלה אז בדעתו של אחד מהניצולים של
התאונה, שאולי הששי שנהרג ל"ע לא היו לו מזוזות כשרות בדלתות ביתו. וכשהלך
לנחם את משפחת היהודי הששי שנלב"ע, בדק את המזוזה בחדר שהי' ישן הנהרג,
ומצא בנרתיק המזוזה (מזוזה-האלטער) עשרת הדברות שהיו מודפסים על נייר פשוט!!!
כל הנוכחים ראו כן תמהו.
בעת ההוא דיווחו כל עיתוני הסביבה אודות
המאורע, וכולם (אף הנכרים) הוסיפו, שרואים בחוש איך שהקב"ה שומר את עמו
ישראל, שאף אחד מהנכרים לא ניצול מתאונת המטוס, רק ה' אנשים מאחבנ"י, והי'
מזה קידוש השם גדול.
ראו עד היכן הדברים מגיעים, גודל כוחה
של המזוזה, ומה שיכול לקרות כשחסרה השמירה וההצלה של מזוזה כשרה על דלת החדר
והבית.
מעשה נורא
מספר הגן ודרך משה:
ז"ל ספר הגן ודרך משה (ליום אחד
עשר – דף י"ח סע"א ואילך): ואין אני יכול להתאפק מלהודיע לכם המעשה
במדינת פיהם, שהכה הרעמים וברק בתוך בית יהודי אחד בארץ אצל מזוזות הבית בלי
שום היזק, וכאשר באתי לעיר ההוא לבדוק המזוזות כמנהגי, סיפר לי היהודי
הנ"ל את המאורע. אמרתי לו: שמא המזוזה היא פסולה, אמר לי: זה ימים מועטים
שקניתי את המזוזה. אמרתי לו אף על פי כן. ובדקתי אותה ומצאתי חסר הפסוק
למען ירבו וכו'. על כן יזהר כל אחד לבדוק מזוזותיו אף אם הם חדשים מקרוב באו,
עכ"ל.
המזוזות שיש
לנו – האם הם באמת כשרים?
אנו מלמדים את בנינו לנשק את המזוזה בכל
ערב קודם השינה, ואומרים להם שהמזוזה היא שמירה על הבית, כמרומז בשם שד"י
שעל גבי המזוזה, שהוא ר"ת ש'ומר ד'לתות י'שראל (או ש'ומר ד'ירת
י'שראל), כמשנ"ת בארוכה לעיל (ח"א אות כ"ב).
אמנם לזה נחוץ מאוד לדעת אם המזוזה היא
באמת כשרה. וכמ"ש בדרכי משה (יו"ד סימן רפ"ו אות ד', מהמרדכי בשם
מהר"ם[1]),
וז"ל: מובטח אני, שכל בית מתוקן במזוזה כהלכתה, אין שום מזיק יכול לשלוט בו, עכ"ל. ובסידור
האריז"ל[2]
(מצות מזוזה) כתב, וז"ל: צריך לבדוק המזוזה שתהי' כשירה תמיד, שאז הבית
ניצל משדים ומרוחות רעות, עכ"ל. וכעין זה כתב ג"כ בספר הגן ודרך משה
שנעתק לעיל (ח"א אות כ"ה), בענין "סוד מזוז"ת אותיות ז"ז
מו"ת", "שזז והולך מהחדר שיש בו מזוזה כשרה",
עכ"ל. ועיי"ש סיפור נפלא.
ואיתא בספה"ק "ישמח
משה", שבמצוות ציצית, תפילין ומזוזה צריכים לדקדק בכל פרטיהם ודקדוקיהם,
וכמבואר באריכות בספרינו "מזוזת שלום".
ע"כ צריכים ליזהר מאוד בקניית סת"ם
שתהא כשרה למהדרין מן המהדרין, והדבר הראשון שהקלף יהיה נעשה רק ע"י יהודים
שומרי תו"מ ובהכשר טוב שיכולים לסמוך עליו, וכפי שביררתי בנתיים שההכשר של
בד"ץ עדה החרדית עבודת יד הוא המהודר ביותר, לכן כל מי שיראת ה' נוגע בלבבו,
יזהר ויזהיר לכל אחד ואחד שיזהרו במצוה הזאת שנזנחה מאוד בעוה"ר.
עוד צריך להיזהר כשקונה הקלף מסוחר
שיראה את הפלאמבע על כל חתיכת קלף, כי א"א לסמוך על סוחרים כמבואר בפוסקים.
[1]) ועיין ג"כ לעיל אות כ' קרוב לתחילתו.
[2]) כתיבת יד הרה"ק ר' אברהם שמשון ז"ל, בן רבינו בעל
תולדות יעקב יוסף ז"ל. דפוס-צילום, בני-ברק תשנ"ה.
שלום יהודה גראס
אבדק"ק האָלמין
בעהמח"ס: קובץ ספרי
ארץ ישראל כ"ו חלקים, שמירת המצוות כהלכתן ח"ן חל', קובץ ספרי כשרות
ג"ן חל', קובץ ספרי שחיטה כ"ו חל' קובץ ספרי ניקור ל"ג חל’, קובץ
ספרי שמירת שבת ד"ח, קובץ ספרי מקוואות ח"ח, שמירת הברית י"ח, דברי
תורה עה"ת ז"ח,
קובץ ספרי סת"ם כ"ב חל’, קובץ
ספרי קדושת ביהכ"נ י"ז חל’, שכר ועונש ו"ח, שו"ת זבחו זבחי
צדק ג"ח, אור הזוהר ה"ח, ועוד.
קהל עטרת ישעי' האלמין
F רחוב נחל לכיש 24/8 F רמת בית שמש
CONG, OF HOLMIN,
NACHAL LACHISH 24/3 RAMAT BEIT SHEMESH, 99093
ISRAEL
, TEL: 02-995-1191
ב"ה ,
כ"ד כסלו תשס"ט
לפ"ק
קריאה דחופה
לרבני ישראל בארה"ק וברחבי תבל "להקהל ולעמוד על נפשם"
באנו בזה
בקריאה דחופה לכל הרבנים בארץ הקודש ובכל העולם כולו לנצל את הדרשות בבית הכנסת
להסביר לקהל הרחב את הסכנות הגדולות הנגרמות לאחינו בני ישראל עם האסונות הנוראות
הצומחות ועולות מיום ליום אסונות גדולות ונוראות שלא שמענו מעולם ואין אנו יודעים
על מה ולמה עשה ה' לנו ככה?
כעת הזמן, להקהל
ולעמוד על נפשם להתאסף בכינוסים מיוחדים של הסברת ההלכה מפורשת בשולחן ערוך המגלות
לנו שכל האסונות באים בעקבות שהקדושת הסת"ם נפלה לרשות הסט"א רח"ל,
והם הם המושלים עלינו כמבואר בבית יוסף ובמ"ב ועוד.
יראה כל רב חובה קדושה
לעצמו להביא את דבר ה' זו הלכה הפסוקה לכל בית ישראל בעירו ובשכונתו.
להלן נעתיק דברי
השו"ע:
שאלה? איך קורה מידי
יום ביום אסונות גדולות כאלו?
תשובה: הנה הבית יוסף בסימן רצ"ו כותב: שמי
שיש לו מזוזה כשירה נעשה לו נס וניצול מכל וצוקה, ואילו היו המזוזות והתפילין כשרים היו המצות מגינות
עליהם,
ועכשיו הקולר הזה תלוי על ראש
המספקים וראשי הסוחרים והסופרים.
אי לכך צריך להזהיר
גדולים על הקטנים על כשרות שבסת"ם
שנכתבו על קלף פסול בלי הכשר.
אוי לנו שכך עלתה
בימינו שהסת"ם שאנו משלמים בממון
ודמים תרתי משמע, ולבסוף נתברר שהקלף בא
ממקומות של ערבים יריחו ועזה ומסין יפן ועוד בלי שום השגחה כלל.
מרן הגאב"ד רבי
יצחק טוביה ווייס שליט"א עם הגה"צ רבי משה שטרנבוך וכל הביד"ץ של
העדה הרדית, והר"ש ואזנר שליט"א, ועוד 30 רבנים בארצה"ב יצאו בקול
קורא'ס נגד הסופרים והמוכרים והקונים שמוכרים וקונים סת"ם בלי השגחה ונכשלים
בחוסר ידיעה באיסורים שכותבים על קלף שאינו כשר ועי"ז לא יצאו במצות
סת"ם ויצאו בקריאה ליראי ה' ולחושבי שמו לקנות קלף ושאר דברי סת"ם אך
ורק בהשגחה מעולה, ולדאבונינו סיפרו לי סופרים איך שערביים פונים אליהם לקנות מהם
קלף לסת"ם, ולא לבד זה שהערביים מביאים מאשאיות שלימים מיריחו ועזה, כמו
שתפסו אותם כבר, וזה לא די להם אלא הם הולכים מסופר לסופר ומוכרים במחיר זול מאוד,
ותפסו הרבה סוחרים בארצינו הקדושה שקונים ישר מהערביים, וכל הדוקמנטים הביאו
להגר"ש ואזנר שליט"א, שכבר יצא לפני 17 בקול קורא'ס ע"ז, אבל
לדאבונינו אין די אנשים שיעוררו על המכשול הגדול הזה. מרן הגאב"ד ירושלים
שליט"א כותב שם שאם הקלף אינו כשר לא קיים מצות תפילין מיומיו, ובירך ברכות
לבטלה.
היום בא אלי סופר
וסיפר לי שהרב שלו סיפר לו שבמכס בלוד תפסו יהודי שהביא 11.000 חתיכות קלף מוכן
לכתוב מזוזות, ושאלו אותו מה זה? וענה זה דברים שבקדושה למזוזות, ואנשי המכס לא
האמינו לו. וקראו את הרב של שדי התעופה והראו לו את זה, ואמר שזה נכון, זה קלף
לכתוב עליו מזוזות. ודברים כאלו הולך כבר שנים הרבה רח"ל.
מרן
בעל שו"ת
חתם סופר או"ח
סימן ר"ה
כותב המלך זקן וכסיל (הוא
היצר הרע)
יושב על כסא של ג' רגלים: רגל א': החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל. רגל ב':
שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל. רגל ג': סופרים הכותבין תפילין
ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום
סופרי
סת"ם שאינם הגונים: החת"ס (ח"י סימן פ"ג) כותב מכתב לאחד הרבנים בני
דורו שהסופרים בזמנם אינם בקיאים בנושא ועל ידי כן מכשילים את הרבים. וישנם מאות יהודים חרדים אשר לא
הניחו מעולם תפילין כשרים והרבנים מתעלמים מכך. גם בעל הקסת סופר כותב כגון זה
בשם בעל משנת חכמים חכמים.
ב"ה
שאלפי יהודים מדקדקים בכשרות הפסיקו לקנות אצל סופרי וסוחרי סת"ם כמו שהיו
סומים עד עכשיו שהאמינו להסופרים וסוחרים ולהחניות בלי שום תעודת הכשר על הקלפים. אבל
כשאנו רואים האסונות הגדולים, רואים בעליל שזה בעון הסת"ם כמבואר בבית יוסף.
כל
הזהיר במצות מזוזה יאריכו ימיו וימי בניו: מצות מזוזה: הנה כתיב (דברים ו, ח) "וכתבתם
על מזוזות ביתך ובשעריך", ונשנה בפ' עקב (יא, כ). ובפ' עקב שם (פסוק
כ"א) מפורש שכר המצוה: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע
ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ".
וז"ל הטור (יורה דעה סימן רפ"ה): וכל הזהיר בה [במצות מזוזה]
יאריכו
ימיו וימי בניו, דכתיב
למען ירבו ימיכם וימי בניכם (וממשיך, וז"ל: ואם אינו זהיר
בה יתקצרו, דמכלל הן אתה שומע לאו. וכן
דרשו חכמים (שבת
דף ל"ב ע"ב) בעון מזוזה
בניו ובנותיו מתים קטנים
דכתיב (ירמי' ב, לד) דם נפשות אביונים נקיים וסמיך
ליה לא במחתרת מצאתים, עכ"ל). , עכ"ל. ועד"ז הוא בשו"ע שם (סעיף א'): וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי
בניו (ומסיים: ואם אינו זהיר
בה יתקצרו, עכ"ל).
שמירת
הבית על ידי המזוזה הוא נס נגלה: על מ"ש בטור שם: וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה וכו',
כתב הבית יוסף, וז"ל: א"וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו" קאי.
ואעל גבי דיותר חביב לאדם אריכות ימים משמירת הבית, משום דאריכות ימים הוא נס נסתר
ושמירת הבית הוא נס נגלה, שהדרים בשאר בתים שאין בהם מזוזה נזקין והדר בבית שיש
בו מזוזה ניצול, קרי לשמירת הבית גדול. א"נ, משום דשמירת הבית הוא הפך
מנהג מלך של ב"ו, שהוא מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, קרי לי גדול,
עכ"ל.
ובפרישה
הביא את דברי הב"י הנ"ל, וכתב על זה, וז"ל ואפשר דקאי אדסמיך, ובא
לומר, לא זו [בלבד] שאינן מתים כשיש מזוזה, אלא אפי' אינן ניזוקין,
משא"כ כשאין שם מזוזה דמתים, כמ"ש לפני זה.
גדולה
מצוה מזוזה משאר כל המצוות, דמלבד השכר על קיום מצוה זו (אריכות ימים), מגיע לו
הנאה וריוח מגוף המצוה עצמה, שהבית נשמר על ידה
והב"ח
כתב על זה, וז"ל: לפי עניית
דעתי נראה דהכי קאמר, וגדול מזה, דלא לבד שהקב"ה נותן לאדם שכרו על קיום
מצוה זו,
דהיינו אריכות ימים הוא ובניו, אלא אף זה דהמצוה עצמה היא שומרת ביתו, שעל ידי נשמר (מבית) [הבית]
מכל היזק. משא"כ בשאר כל המצוות, דאעל גבי דנאמן הוא יתברך שישלם לאדם שכר
לעתיד על קיום מצותיו, מכל מקום אין מגיע לו שום הנאה וריוח מגוף קיום המצוה
בעצמה. ממ שאין כן במצוה זו דאיכא הנאה וריוח מגוף המצוה עצמה, שהבית נשמר על
ידה. וזה נוסף לו על השכר שיתן לו
הקב"ה על קיום המצוה, כמו שנותן שכר על כל שאר קיום מצוותיו לפום צערא אגרא,
עכ"ל.
הרי אנו רואים
כי נקבע על פי תורתינו הקדושה – תורת חיים, מזוזה ותפילין שנכתבה על קלף של גוי –
ערביים ואפילו שנעשה ע"י ישראל והסוחר אין לו הכשר, הוא האסון הכי הגדולה וזה
הגורם לפיקו"נ ושפיכת דמים באופן הכי הגדול לעם ישראל. וכמבואר במכתבי וקול
קורא'ס של רבוהה"ק.
זכות שמירת כשרות תפילין
ומזוזות וס"ת תגן בעדינו שנזכה לגאולה שלימה בב"א.
המצפה לישועת ה' הקרובה
הרב
שלום יהודה גראס
אבדק"ק
האלמין בית שמש
נ.ב. אעתיק מעשה נורא שנדפס
בדברי תורה פרשת ואתחנן:
מעשה נורא מאוירון שנפל עם 179 בני אדם
ורק 5 יהודים ניצלו
לפני כשלושים שנה דרשתי ברבים בבית
המדרש בבארא פארק מענין קדושת התפילין והמזוזות.
באותה שבוע קרה מעשה נורא במדינת
ארגענטינא [מטוס שנסע לטשילע]: מטוס שהיו עליו 179 בני אדם, התרסק בהיותו בגובה
עשרת אלפים רגל. בין נוסעי המטוס הזה היו גם ששה אנשים מאחבנ"י (רב אחד,
משגיח אחד ועוד ארבע יהודים). והנה חמשה מבין ששה היהודים הללו נשארו בחיים.
אחד מהם נמצא תלוי על אילן, בלי שום היזק בעז"ה, א' מהם הי' ג"כ על
האילן, אבל רגלו האחת נשברה ל"ע, ושניים מהם היו על הר גבוה עם פצעים קלים, ואחד
מצאו עם תפילין בראשו והיה באמצע התפילה ולא קרה לא כלום, והששי נהרג אז ל"ע.
עלה אז בדעתו של אחד מהניצולים של
התאונה, שאולי הששי שנהרג ל"ע לא היו לו מזוזות כשרות בדלתות ביתו. וכשהלך
לנחם את משפחת היהודי הששי שנלב"ע, בדק את המזוזה בחדר שהי' ישן הנהרג,
ומצא בנרתיק המזוזה (מזוזה-האלטער) עשרת הדברות שהיו מודפסים על נייר פשוט!!!
כל הנוכחים ראו כן תמהו.
בעת ההוא דיווחו כל עיתוני הסביבה אודות
המאורע, וכולם (אף הנכרים) הוסיפו, שרואים בחוש איך שהקב"ה שומר את עמו
ישראל, שאף אחד מהנכרים לא ניצול מתאונת המטוס, רק ה' אנשים מאחבנ"י, והי'
מזה קידוש השם גדול.
ראו עד היכן הדברים מגיעים, גודל כוחה
של המזוזה, ומה שיכול לקרות כשחסרה השמירה וההצלה של מזוזה כשרה על דלת החדר
והבית.
מעשה נורא
מספר הגן ודרך משה:
ז"ל ספר הגן ודרך משה (ליום אחד
עשר – דף י"ח סע"א ואילך): ואין אני יכול להתאפק מלהודיע לכם המעשה
במדינת פיהם, שהכה הרעמים וברק בתוך בית יהודי אחד בארץ אצל מזוזות הבית בלי
שום היזק, וכאשר באתי לעיר ההוא לבדוק המזוזות כמנהגי, סיפר לי היהודי
הנ"ל את המאורע. אמרתי לו: שמא המזוזה היא פסולה, אמר לי: זה ימים מועטים
שקניתי את המזוזה. אמרתי לו אף על פי כן. ובדקתי אותה ומצאתי חסר הפסוק
למען ירבו וכו'. על כן יזהר כל אחד לבדוק מזוזותיו אף אם הם חדשים מקרוב באו,
עכ"ל.
המזוזות שיש
לנו – האם הם באמת כשרים?
אנו מלמדים את בנינו לנשק את המזוזה בכל
ערב קודם השינה, ואומרים להם שהמזוזה היא שמירה על הבית, כמרומז בשם שד"י
שעל גבי המזוזה, שהוא ר"ת ש'ומר ד'לתות י'שראל (או ש'ומר ד'ירת
י'שראל), כמשנ"ת בארוכה לעיל (ח"א אות כ"ב).
אמנם לזה נחוץ מאוד לדעת אם המזוזה היא
באמת כשרה. וכמ"ש בדרכי משה (יו"ד סימן רפ"ו אות ד', מהמרדכי בשם
מהר"ם[1]),
וז"ל: מובטח אני, שכל בית מתוקן במזוזה כהלכתה, אין שום מזיק יכול לשלוט בו, עכ"ל. ובסידור
האריז"ל[2]
(מצות מזוזה) כתב, וז"ל: צריך לבדוק המזוזה שתהי' כשירה תמיד, שאז הבית
ניצל משדים ומרוחות רעות, עכ"ל. וכעין זה כתב ג"כ בספר הגן ודרך משה
שנעתק לעיל (ח"א אות כ"ה), בענין "סוד מזוז"ת אותיות ז"ז
מו"ת", "שזז והולך מהחדר שיש בו מזוזה כשרה",
עכ"ל. ועיי"ש סיפור נפלא.
ואיתא בספה"ק "ישמח
משה", שבמצוות ציצית, תפילין ומזוזה צריכים לדקדק בכל פרטיהם ודקדוקיהם,
וכמבואר באריכות בספרינו "מזוזת שלום".
ע"כ צריכים ליזהר מאוד בקניית סת"ם
שתהא כשרה למהדרין מן המהדרין, והדבר הראשון שהקלף יהיה נעשה רק ע"י יהודים
שומרי תו"מ ובהכשר טוב שיכולים לסמוך עליו, וכפי שביררתי בנתיים שההכשר של
בד"ץ עדה החרדית עבודת יד הוא המהודר ביותר, לכן כל מי שיראת ה' נוגע בלבבו,
יזהר ויזהיר לכל אחד ואחד שיזהרו במצוה הזאת שנזנחה מאוד בעוה"ר.
עוד צריך להיזהר כשקונה הקלף מסוחר
שיראה את הפלאמבע על כל חתיכת קלף, כי א"א לסמוך על סוחרים כמבואר בפוסקים.
[1]) ועיין ג"כ לעיל אות כ' קרוב לתחילתו.
[2]) כתיבת יד הרה"ק ר' אברהם שמשון ז"ל, בן רבינו בעל
תולדות יעקב יוסף ז"ל. דפוס-צילום, בני-ברק תשנ"ה.
שלום יהודה גראס
אבדק"ק האָלמין
בעהמח"ס: קובץ ספרי
ארץ ישראל כ"ו חלקים, שמירת המצוות כהלכתן ח"ן חל', קובץ ספרי כשרות
ג"ן חל', קובץ ספרי שחיטה כ"ו חל' קובץ ספרי ניקור ל"ג חל’, קובץ
ספרי שמירת שבת ד"ח, קובץ ספרי מקוואות ח"ח, שמירת הברית י"ח, דברי
תורה עה"ת ז"ח,
קובץ ספרי סת"ם כ"ב חל’, קובץ
ספרי קדושת ביהכ"נ י"ז חל’, שכר ועונש ו"ח, שו"ת זבחו זבחי
צדק ג"ח, אור הזוהר ה"ח, ועוד.
קהל עטרת ישעי' האלמין
F רחוב נחל לכיש 24/8 F רמת בית שמש
CONG, OF HOLMIN,
NACHAL LACHISH 24/3 RAMAT BEIT SHEMESH, 99093
ISRAEL
, TEL: 02-995-1191
ב"ה ,
כ"ד כסלו תשס"ט
לפ"ק
קריאה דחופה
לרבני ישראל בארה"ק וברחבי תבל "להקהל ולעמוד על נפשם"
באנו בזה
בקריאה דחופה לכל הרבנים בארץ הקודש ובכל העולם כולו לנצל את הדרשות בבית הכנסת
להסביר לקהל הרחב את הסכנות הגדולות הנגרמות לאחינו בני ישראל עם האסונות הנוראות
הצומחות ועולות מיום ליום אסונות גדולות ונוראות שלא שמענו מעולם ואין אנו יודעים
על מה ולמה עשה ה' לנו ככה?
כעת הזמן, להקהל
ולעמוד על נפשם להתאסף בכינוסים מיוחדים של הסברת ההלכה מפורשת בשולחן ערוך המגלות
לנו שכל האסונות באים בעקבות שהקדושת הסת"ם נפלה לרשות הסט"א רח"ל,
והם הם המושלים עלינו כמבואר בבית יוסף ובמ"ב ועוד.
יראה כל רב חובה קדושה
לעצמו להביא את דבר ה' זו הלכה הפסוקה לכל בית ישראל בעירו ובשכונתו.
להלן נעתיק דברי
השו"ע:
שאלה? איך קורה מידי
יום ביום אסונות גדולות כאלו?
תשובה: הנה הבית יוסף בסימן רצ"ו כותב: שמי
שיש לו מזוזה כשירה נעשה לו נס וניצול מכל וצוקה, ואילו היו המזוזות והתפילין כשרים היו המצות מגינות
עליהם,
ועכשיו הקולר הזה תלוי על ראש
המספקים וראשי הסוחרים והסופרים.
אי לכך צריך להזהיר
גדולים על הקטנים על כשרות שבסת"ם
שנכתבו על קלף פסול בלי הכשר.
אוי לנו שכך עלתה
בימינו שהסת"ם שאנו משלמים בממון
ודמים תרתי משמע, ולבסוף נתברר שהקלף בא
ממקומות של ערבים יריחו ועזה ומסין יפן ועוד בלי שום השגחה כלל.
מרן הגאב"ד רבי
יצחק טוביה ווייס שליט"א עם הגה"צ רבי משה שטרנבוך וכל הביד"ץ של
העדה הרדית, והר"ש ואזנר שליט"א, ועוד 30 רבנים בארצה"ב יצאו בקול
קורא'ס נגד הסופרים והמוכרים והקונים שמוכרים וקונים סת"ם בלי השגחה ונכשלים
בחוסר ידיעה באיסורים שכותבים על קלף שאינו כשר ועי"ז לא יצאו במצות
סת"ם ויצאו בקריאה ליראי ה' ולחושבי שמו לקנות קלף ושאר דברי סת"ם אך
ורק בהשגחה מעולה, ולדאבונינו סיפרו לי סופרים איך שערביים פונים אליהם לקנות מהם
קלף לסת"ם, ולא לבד זה שהערביים מביאים מאשאיות שלימים מיריחו ועזה, כמו
שתפסו אותם כבר, וזה לא די להם אלא הם הולכים מסופר לסופר ומוכרים במחיר זול מאוד,
ותפסו הרבה סוחרים בארצינו הקדושה שקונים ישר מהערביים, וכל הדוקמנטים הביאו
להגר"ש ואזנר שליט"א, שכבר יצא לפני 17 בקול קורא'ס ע"ז, אבל
לדאבונינו אין די אנשים שיעוררו על המכשול הגדול הזה. מרן הגאב"ד ירושלים
שליט"א כותב שם שאם הקלף אינו כשר לא קיים מצות תפילין מיומיו, ובירך ברכות
לבטלה.
היום בא אלי סופר
וסיפר לי שהרב שלו סיפר לו שבמכס בלוד תפסו יהודי שהביא 11.000 חתיכות קלף מוכן
לכתוב מזוזות, ושאלו אותו מה זה? וענה זה דברים שבקדושה למזוזות, ואנשי המכס לא
האמינו לו. וקראו את הרב של שדי התעופה והראו לו את זה, ואמר שזה נכון, זה קלף
לכתוב עליו מזוזות. ודברים כאלו הולך כבר שנים הרבה רח"ל.
מרן
בעל שו"ת
חתם סופר או"ח
סימן ר"ה
כותב המלך זקן וכסיל (הוא
היצר הרע)
יושב על כסא של ג' רגלים: רגל א': החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל. רגל ב':
שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל. רגל ג': סופרים הכותבין תפילין
ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום
סופרי
סת"ם שאינם הגונים: החת"ס (ח"י סימן פ"ג) כותב מכתב לאחד הרבנים בני
דורו שהסופרים בזמנם אינם בקיאים בנושא ועל ידי כן מכשילים את הרבים. וישנם מאות יהודים חרדים אשר לא
הניחו מעולם תפילין כשרים והרבנים מתעלמים מכך. גם בעל הקסת סופר כותב כגון זה
בשם בעל משנת חכמים חכמים.
ב"ה
שאלפי יהודים מדקדקים בכשרות הפסיקו לקנות אצל סופרי וסוחרי סת"ם כמו שהיו
סומים עד עכשיו שהאמינו להסופרים וסוחרים ולהחניות בלי שום תעודת הכשר על הקלפים. אבל
כשאנו רואים האסונות הגדולים, רואים בעליל שזה בעון הסת"ם כמבואר בבית יוסף.
כל
הזהיר במצות מזוזה יאריכו ימיו וימי בניו: מצות מזוזה: הנה כתיב (דברים ו, ח) "וכתבתם
על מזוזות ביתך ובשעריך", ונשנה בפ' עקב (יא, כ). ובפ' עקב שם (פסוק
כ"א) מפורש שכר המצוה: למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע
ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ".
וז"ל הטור (יורה דעה סימן רפ"ה): וכל הזהיר בה [במצות מזוזה]
יאריכו
ימיו וימי בניו, דכתיב
למען ירבו ימיכם וימי בניכם (וממשיך, וז"ל: ואם אינו זהיר
בה יתקצרו, דמכלל הן אתה שומע לאו. וכן
דרשו חכמים (שבת
דף ל"ב ע"ב) בעון מזוזה
בניו ובנותיו מתים קטנים
דכתיב (ירמי' ב, לד) דם נפשות אביונים נקיים וסמיך
ליה לא במחתרת מצאתים, עכ"ל). , עכ"ל. ועד"ז הוא בשו"ע שם (סעיף א'): וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי
בניו (ומסיים: ואם אינו זהיר
בה יתקצרו, עכ"ל).
שמירת
הבית על ידי המזוזה הוא נס נגלה: על מ"ש בטור שם: וגדולה מזה שהבית נשמר על ידה וכו',
כתב הבית יוסף, וז"ל: א"וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו" קאי.
ואעל גבי דיותר חביב לאדם אריכות ימים משמירת הבית, משום דאריכות ימים הוא נס נסתר
ושמירת הבית הוא נס נגלה, שהדרים בשאר בתים שאין בהם מזוזה נזקין והדר בבית שיש
בו מזוזה ניצול, קרי לשמירת הבית גדול. א"נ, משום דשמירת הבית הוא הפך
מנהג מלך של ב"ו, שהוא מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, קרי לי גדול,
עכ"ל.
ובפרישה
הביא את דברי הב"י הנ"ל, וכתב על זה, וז"ל ואפשר דקאי אדסמיך, ובא
לומר, לא זו [בלבד] שאינן מתים כשיש מזוזה, אלא אפי' אינן ניזוקין,
משא"כ כשאין שם מזוזה דמתים, כמ"ש לפני זה.
גדולה
מצוה מזוזה משאר כל המצוות, דמלבד השכר על קיום מצוה זו (אריכות ימים), מגיע לו
הנאה וריוח מגוף המצוה עצמה, שהבית נשמר על ידה
והב"ח
כתב על זה, וז"ל: לפי עניית
דעתי נראה דהכי קאמר, וגדול מזה, דלא לבד שהקב"ה נותן לאדם שכרו על קיום
מצוה זו,
דהיינו אריכות ימים הוא ובניו, אלא אף זה דהמצוה עצמה היא שומרת ביתו, שעל ידי נשמר (מבית) [הבית]
מכל היזק. משא"כ בשאר כל המצוות, דאעל גבי דנאמן הוא יתברך שישלם לאדם שכר
לעתיד על קיום מצותיו, מכל מקום אין מגיע לו שום הנאה וריוח מגוף קיום המצוה
בעצמה. ממ שאין כן במצוה זו דאיכא הנאה וריוח מגוף המצוה עצמה, שהבית נשמר על
ידה. וזה נוסף לו על השכר שיתן לו
הקב"ה על קיום המצוה, כמו שנותן שכר על כל שאר קיום מצוותיו לפום צערא אגרא,
עכ"ל.
הרי אנו רואים
כי נקבע על פי תורתינו הקדושה – תורת חיים, מזוזה ותפילין שנכתבה על קלף של גוי –
ערביים ואפילו שנעשה ע"י ישראל והסוחר אין לו הכשר, הוא האסון הכי הגדולה וזה
הגורם לפיקו"נ ושפיכת דמים באופן הכי הגדול לעם ישראל. וכמבואר במכתבי וקול
קורא'ס של רבוהה"ק.
זכות שמירת כשרות תפילין
ומזוזות וס"ת תגן בעדינו שנזכה לגאולה שלימה בב"א.
המצפה לישועת ה' הקרובה
הרב
שלום יהודה גראס
אבדק"ק
האלמין בית שמש
נ.ב. אעתיק מעשה נורא שנדפס
בדברי תורה פרשת ואתחנן:
מעשה נורא מאוירון שנפל עם 179 בני אדם
ורק 5 יהודים ניצלו
לפני כשלושים שנה דרשתי ברבים בבית
המדרש בבארא פארק מענין קדושת התפילין והמזוזות.
באותה שבוע קרה מעשה נורא במדינת
ארגענטינא [מטוס שנסע לטשילע]: מטוס שהיו עליו 179 בני אדם, התרסק בהיותו בגובה
עשרת אלפים רגל. בין נוסעי המטוס הזה היו גם ששה אנשים מאחבנ"י (רב אחד,
משגיח אחד ועוד ארבע יהודים). והנה חמשה מבין ששה היהודים הללו נשארו בחיים.
אחד מהם נמצא תלוי על אילן, בלי שום היזק בעז"ה, א' מהם הי' ג"כ על
האילן, אבל רגלו האחת נשברה ל"ע, ושניים מהם היו על הר גבוה עם פצעים קלים, ואחד
מצאו עם תפילין בראשו והיה באמצע התפילה ולא קרה לא כלום, והששי נהרג אז ל"ע.
עלה אז בדעתו של אחד מהניצולים של
התאונה, שאולי הששי שנהרג ל"ע לא היו לו מזוזות כשרות בדלתות ביתו. וכשהלך
לנחם את משפחת היהודי הששי שנלב"ע, בדק את המזוזה בחדר שהי' ישן הנהרג,
ומצא בנרתיק המזוזה (מזוזה-האלטער) עשרת הדברות שהיו מודפסים על נייר פשוט!!!
כל הנוכחים ראו כן תמהו.
בעת ההוא דיווחו כל עיתוני הסביבה אודות
המאורע, וכולם (אף הנכרים) הוסיפו, שרואים בחוש איך שהקב"ה שומר את עמו
ישראל, שאף אחד מהנכרים לא ניצול מתאונת המטוס, רק ה' אנשים מאחבנ"י, והי'
מזה קידוש השם גדול.
ראו עד היכן הדברים מגיעים, גודל כוחה
של המזוזה, ומה שיכול לקרות כשחסרה השמירה וההצלה של מזוזה כשרה על דלת החדר
והבית.
מעשה נורא
מספר הגן ודרך משה:
ז"ל ספר הגן ודרך משה (ליום אחד
עשר – דף י"ח סע"א ואילך): ואין אני יכול להתאפק מלהודיע לכם המעשה
במדינת פיהם, שהכה הרעמים וברק בתוך בית יהודי אחד בארץ אצל מזוזות הבית בלי
שום היזק, וכאשר באתי לעיר ההוא לבדוק המזוזות כמנהגי, סיפר לי היהודי
הנ"ל את המאורע. אמרתי לו: שמא המזוזה היא פסולה, אמר לי: זה ימים מועטים
שקניתי את המזוזה. אמרתי לו אף על פי כן. ובדקתי אותה ומצאתי חסר הפסוק
למען ירבו וכו'. על כן יזהר כל אחד לבדוק מזוזותיו אף אם הם חדשים מקרוב באו,
עכ"ל.
המזוזות שיש
לנו – האם הם באמת כשרים?
אנו מלמדים את בנינו לנשק את המזוזה בכל
ערב קודם השינה, ואומרים להם שהמזוזה היא שמירה על הבית, כמרומז בשם שד"י
שעל גבי המזוזה, שהוא ר"ת ש'ומר ד'לתות י'שראל (או ש'ומר ד'ירת
י'שראל), כמשנ"ת בארוכה לעיל (ח"א אות כ"ב).
אמנם לזה נחוץ מאוד לדעת אם המזוזה היא
באמת כשרה. וכמ"ש בדרכי משה (יו"ד סימן רפ"ו אות ד', מהמרדכי בשם
מהר"ם[1]),
וז"ל: מובטח אני, שכל בית מתוקן במזוזה כהלכתה, אין שום מזיק יכול לשלוט בו, עכ"ל. ובסידור
האריז"ל[2]
(מצות מזוזה) כתב, וז"ל: צריך לבדוק המזוזה שתהי' כשירה תמיד, שאז הבית
ניצל משדים ומרוחות רעות, עכ"ל. וכעין זה כתב ג"כ בספר הגן ודרך משה
שנעתק לעיל (ח"א אות כ"ה), בענין "סוד מזוז"ת אותיות ז"ז
מו"ת", "שזז והולך מהחדר שיש בו מזוזה כשרה",
עכ"ל. ועיי"ש סיפור נפלא.
ואיתא בספה"ק "ישמח
משה", שבמצוות ציצית, תפילין ומזוזה צריכים לדקדק בכל פרטיהם ודקדוקיהם,
וכמבואר באריכות בספרינו "מזוזת שלום".
ע"כ צריכים ליזהר מאוד בקניית סת"ם
שתהא כשרה למהדרין מן המהדרין, והדבר הראשון שהקלף יהיה נעשה רק ע"י יהודים
שומרי תו"מ ובהכשר טוב שיכולים לסמוך עליו, וכפי שביררתי בנתיים שההכשר של
בד"ץ עדה החרדית עבודת יד הוא המהודר ביותר, לכן כל מי שיראת ה' נוגע בלבבו,
יזהר ויזהיר לכל אחד ואחד שיזהרו במצוה הזאת שנזנחה מאוד בעוה"ר.
עוד צריך להיזהר כשקונה הקלף מסוחר
שיראה את הפלאמבע על כל חתיכת קלף, כי א"א לסמוך על סוחרים כמבואר בפוסקים.
[1]) ועיין ג"כ לעיל אות כ' קרוב לתחילתו.
[2]) כתיבת יד הרה"ק ר' אברהם שמשון ז"ל, בן רבינו בעל
תולדות יעקב יוסף ז"ל. דפוס-צילום, בני-ברק תשנ"ה.