ספר זוהר המזל – דרשה לחיזוק הזוה"ק ליום זכרון של צדקת

 [1]) ובמדרש תנחומא פרשת ויחי (פרק י') … "כבס ביין לבושו" מרוב יין "ובדם ענבים סותו"… אין יין אלא תורה, שנאמר (שיר א) "כי טובים דודיך מיין הביאני אל בית היין" "חכלילי עינים מיין" מכאן אַתְּ לָמַד שֶׁהַתּוֹרָה הִרְבָּה אֶצְלוֹ חַיֵּךְ לִי לִי מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְלָבָן שָׁנִים בִּזְכוּת הַתּוֹרָה אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ (ישעיה א).

ובאור החיים הקדוש (בראשית פרק מט פסוק יא), "כבס ביין" וגו' – יתבאר על דרך אומרם ז"ל (בזוהר חדש פרשת בראשית) כי גלות ד' שבו יגלה הגואל העצום צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה, וזולת זה יתעכב מבוא, ולזה רמז באומרו כבס וגו', פירוש כי כוחו של המלך המצופה שילה שמו, הוא בחינת עסק התורה, שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, ועיין מה שפירשתי (שהש"ר ב) בפסוק "הביאני אל בית היין", ואמר כי באמצעותה יהיה לבושו שהוא כינוי למלכות, נכון אליו ללובשו.

 ואומרו "ובדם ענבים" וגו' – נתכוון לומר, כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פירוש שאין בנו תורה, תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל, כאומרם ז"ל (סנהדרין צז:) כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו', והוא אומרו ובדם ענבים, כי באמצעות היסורין יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה, כדרך שיתבררו באמצעות בחינת התורה, אלא שזו מלאכתו נאה וזו מלאכתו בלתי נאה, ואומרו "ענבים" כי באמצעות היסורין תגמר הכנתה כגמר בישול פרי הגפן שהם הענבים, גם רמז כי לא ישלטו האומות לשפוך דם לזמור אילן או ענף או אשכול אלא ענבים, פירוש גרגרין.

 ואמר "סותה", לרמוז מדרגה קטנה למטה מהסותא כי הסות ירצה לשון כיסוי ההכרחי, לשון מסוה, והכוונה בזה כי הפרש גדול יהיה בין אם תהיה הגאולה באמצעות התורה והמצוה, אז יגלה בגילוי מלכות עליון, לאם תהיה באמצעות הנקמה אשר תהיה בישראל יהיה בבחינת עני ורוכב וגו' (זכריה ט' ט').

ובאור החיים הקדוש בפירושו ראשון לציון על שיר השירים (פרק ב ד) "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה", פירש, וז"ל: דע כי ביין יש ארבעה דברים… וכנגד ד' דברים אשר ביין הם בתורה פרד"ס… ואומרו ודגלו עלי אהבה" נראה שרמז כאן מה שכתוב בזוהר חדש בשעשוע שמשתעשע הקב"ה עם הצדיקים בגן עדן, עכ"ל.

ובמסכת סוטה (דף כ"א ע"א), ד"א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. וברש"י שם פירש: לכבות את האהבה – זו תורה דכתיב (שיר ב) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, יין סוד. ובתוי"ט על מסכת אבות (פרק ד משנה כ'), כתב: ורוב המפרשים פירשו שהענבים כנגד חלק הפשט שבתורה. והיין כנגד חלק הנסתר וכן אמרו (סנהדרין ל"ח.) יין בגמטריא סוד.

ובשיר השירים (פרק ד' ד') "כְּמִגְּדַל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים", ובתרגום יונתן פירש: וריש מתיבתא… ובאולפן דאורייתא דהוה עסק, רחיצין עמא בית ישראל, ומנצחין בקרבא כאילו אחדין בידיהון כל מיני זינין דגיברין, וברש"י פירש: "שלטי הגבורים", שהתורה מגן לישראל. ובפסוק ה' "שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים", ובתרגום יונתן פירש: תרין פריקיך דעתידין למפרקך משיח בר דוד ומשיח בר אפרים וכו'. ובפסוק ו' "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶּךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה", פירש ב"צרור המור": אלך לי אל הר המור זה הר סיני, לעשות ישראל מקוטרת מור, כי כמו שהקטרת מור מבריח כל רוחות רעים, כן על ידי הר סיני, פסקה זוהמתן, "ואל גבעת הלבונה", ללבן אותך ולהפוך כל החטאים לזכיות, עכ"ל. וזהו כמו שכתוב במדרש תנחומא לעיל, (ויחי) "ולבן שנים" בזכות התורה, "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיה א), עכ"ל. שזה הכוח ניתן לתשובה מאהבה שמהפך לזכויות, כמו כן על ידי לימוד יינה של תורה שהם סודות התורה זוכים לתשובה מאהבה, ומהפכים הכול לזכויות.

[2]) כתוב בפרשת ויחי (בראשית פרק מט יא) "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה", ובאור החיים הקדוש שם, וז"ל: או יאמר על זה הדרך שהכתוב מדבר בב' הגאולות המפורסמות, הא' היא של מצרים, והב' היא גאולה העתידה בעזר השם וכנגד גאולה הא' אמר אוסרי לגפן, על דרך אומרו (תהלים פ ט) גפן ממצרים תסיע, שאז כפה ה' לפניהם בחינה אחת הנקראת עיר, והוכנע לפני הגפן וכנגד גאולה הב' בעזר השם שתהיה בימינו אמר ולשורקה, פירוש בעת אשר ישרוק ה' דכתיב (זכריה י ח) אשרקה להם ואקבצם, אז בני אתונו, אמר לשון רבים, לומר כל בחינות האומות כי ביציאת מצרים לא הכניע ה' לפניהם אלא ראש אומות שהם מצרים וכנען, שהם ז' עממין, שהם היו ראש ותגבורת לכל האומות, אבל ע' אומות לא הוכנעו ולא ניתנו להם, אבל לעתיד לבא בעזר השם לא יניח מהאומות אומה גדולה או קטנה שלא תנתן להם, והוא אומרו בני אתונו פירוש מלבד עירה, אלא גם בני אתונו: ולכן אנחנו מתקבצים ללמוד בחבורה של שבעים איש לסיום הזוהר כדי להכניס את כל השבעים אומות בעזרת השם.

ובהמשך האור החיים שם: כבס ביין וגו' – יתבאר על דרך אומרם ז"ל (בזוהר חדש פ' בראשית) כי גלות ד' שבו יגלה הגואל העצום צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה, וזולת זה יתעכב מבוא, ולזה רמז באומרו כבס וגו', פירוש כי כוחו של המלך המצופה שילה שמו הוא בחינת עסק התורה שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, ועיין מה שפירשתי (שהש"ר ב) בפסוק הביאני אל בית היין, [ושם פירש שהיין מרמז לכל חלקי פרד"ס התורה, וברש"י בגמרא כתב שיין מרמז על תורת הסוד], ואמר כי באמצעותה יהיה לבושו שהוא כינוי למלכות, נכון אליו ללובשו: ואומרו ובדם ענבים וגו' – נתכוון לומר, כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פירוש שאין בנו תורה, תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל, כאומרם ז"ל (סנהדרין צז:) כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו', והוא אומרו ובדם ענבים, כי באמצעות היסורין יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה כדרך שיתבררו באמצעות בחינת התורה, אלא שזו מלאכתו נאה וזו מלאכתו בלתי נאה ואומרו "ענבים" כי באמצעות היסורין תגמר הכנתה כגמר בישול פרי הגפן שהם הענבים, גם רמז כי לא ישלטו האומות לשפוך דם לזמור אילן או ענף או אשכול אלא ענבים, פירוש גרגרין.

[3]) עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מִתְמַתְּקִים הַיִּסּוּרִים

בזהר נשא (דף קנ"ג.): [ופנה רבי שמעון להרעיא מהימנא ופירש לו מה שכתוב "שם שם לו חק ומשפט" באופן אחר, ואמר] וְרַעְיָא מְהֵימָנָא, [שנשמתך מתנוצצת בתלמידי חכמים שבכל דור,] תַּמָּן אִתְקַיָּים בָּךְ, [שם בגלות נתקיים בך, מה שכתוב] שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט [היינו התלבשות התורה העליונה בששה סדרי משנה שבמט"ט, שיש בהם קושיא ומחלוקת ומרירות, והוא מתמרמר בתוכם עד שמתלבן ההלכה,] וְשָׁם נִסָּהוּ. [ומפרש] וּבְהַאי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, דְּאִיהוּ אִיסוּר וְהֵיתֶּר. [ובעץ הדעת טוב ורע שמשם הוא ענין איסור והיתר, דהיינו על ידי התורה שבעל פה שהיא ששה סדרי משנה שמצד מלאך מט"ט, יתעלו התלמידי חכמים מחמת שייגעו עצמם בעסק התורה שבעל פה] וּבְאִינּוּן רָזִין דְּאִתְגַּלְּיָין עַל יְדָךְ, [ובאלו הסודות שנתגלו על ידך,] וַיִּמְתְּקוּ הַמַּיִם. [דהיינו] כַּמֶּלַח דְּמַמְתְּקָת בִּשְׂרָא, הָכִי יִתְמַתְּקוּן בְּרַזְיָיא דְּאִתְגַּלְּיָין עַל יְדָךְ, כָּל אִינּוּן קוּשְׁיָין וּמַחְלוֹקוֹת, [כמלח הממתקת את הבשר, כך יתמתקו ויתיישבו בכח הסודות שנתגלו על ידך כל אלו הקושיות והמחלוקת, כי יש כמה מאמרי חז"ל שאינן מתיישבים אלא על דרך הסוד,] דְּמַיִין מְרִירָן דְּאוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, [כי מים המרים של התורה שבעל פה, דהיינו מה שטעמו טעם מר בתורה מחמת הקושיות,] אִתְהֲדָרוּ מְתִיקָן מֵי אוֹרַיְיתָא, [על ידי הסודות חוזרים להיות מי התורה מתוקים.].

וְיִסוּרִין דִּילָךְ, [והיסורים והצער שלך, דהיינו הצער שמגיע להעוסקים בתורה,] בְּרָזִין אִלֵּין דְּאִתְגַּלְּיָין עַל יְדָךְ, יֵהוֹן לָךְ מְתִיקִן, [בסודות האלו שמתגלים על ידך יהיו לך מתוקים, כי על ידי הסוד ישיגו את מעלות היסורים, וכשאדם משיג את מעלות היסורים ישמח בהם,] וִיהַדְרוּן לָךְ כָּל דַּחֲקִין דִּילָךְ, כְּחֶלְמִין דְּעַבְרִין. [ויחזרו לך כל הצרות שעברו עליך כמו חלומות שעוברים ואינם], וַחֲלֹ"ם, בְּהִיפוּךְ אַתְוָון מֶלַ"ח. דְּמַמְתְּקַת יַת בִּשְׂרָא. [ומלת חל"ם בהיפוך האותיות היא מל"ח הממתקת את הבשר,] אוּף יִסּוּרִין מְמַתְקִים. [כך היסורים שממתקים כמלח יהיו כמו חלום,] כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. [כמו שביארו החכמים (עין מסכת ברכות דף ה' ע"א)].

א)        בֵּרוּר הַסִּיגִים – הָרְשָׁעִים מִיִּשְׂרָאֵל

וְלָרְשָׁעִים מִתְהַדְרָן יִסוּרִין מֶלַח סְדוֹמִית, [ולרשעים יחזרו היסורים כמו מלח סדומית,] דְּאִיהִי מְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם, [שהוא מעוור את העינים, כי לא ישיגו את מעלות היסורים בחבלי משיח ויבעטו בהם ויצאו מכלל ישראל,] לְקַיְּימָא בְּהוּ [לקיים בהם מה שכתוב] (איוב יא כ') וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה. [ולא יזכו לראות בטוב ה', וענין זה יעשה הקב"ה לנסות בהם את ישראל לראות היעמדו באמונתו, ועל ידי זה יתבררו ויתלבנו].

וְאִינּוּן (דף קנ"ג ע"ב) עֵרֶב רַב רַשִּׁיעַיָּיא, [ואותם הערב רב הרשעים,] דְּיִתְקַיָּים בְּהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, [שיתקיים קודם ביאת המשיח מה שכתוב] (דניאל יב י') יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים. [כי אז יהיה בירור הגמור של כל הבחינות שיש בישראל, ומפרש] יִתְלַבְּנוּ: אִינּוּן מָארֵי מִשְׁנָה. [אלו הם בעלי משנה שיתבררו על ידי לימוד התורה,] וְיִצָּרְפוּ: אִינּוּן זַרְעָא קַדִישָׁא דִּשְׁאַר עַמָּא. [אלו הם זרע קודש של שאר העם שיתבררו על ידי מצות ומעשים טובים וצדקה,] הֲדָא הוּא דִכְתִיב, [זהו שכתוב] (זכריה יג ט') וּצְּרַפְתִּים כִּצְּרוֹף אֶת הַכֶּסֶף. [דהיינו על ידי הכסף שנותנים לצדקה,] וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים, אִינּוּן עֵרֶב רַב. [אלו הם הערב רב שיצאו מכלל ישראל].

ב)         הָעוֹסְקִים בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִזְכּוּ לְהִיכָּנֵס בְּתֵבַת נֹחַ ­- וּלְהִנָּצֵל מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג

[ומה שכתוב] (דניאל יב) וְהַמַשְׂכִּילִים יָבִינוּ, אִינּוּן מָארֵי קַבָּלָה, [אלו הם בעלי הקבלה העוסקים בסודות התורה,] דְּאִתְּמַר בְּהוֹן [שנאמר בהם] (דניאל יב ג') וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. [והיינו] אִלֵּין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, [אלו הם שעוסקים באור הזה הנקרא ספר הזוהר, כלומר שמייגים עצמם להבין את עומק דבריו,] דְּאִיהוּ כְּתֵיבַת נֹחַ, [שהוא כתיבת נח, כמו שתיבת נח לא זכו להכנס בה אלא מעט, כך לא יוזכו להכנס בהבנת ספר הזוהר אלא מעט, וזה שאמר] דְּמִתְכַּנְּשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. [שנאספים בו שנים בעיר ושבעה מן המלכות, דהיינו מכל המדינה,] וּלְזִמְנִין [ולפעמים כשאין זכות בדור, אז רק] אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. [כלומר מעטים יהיו הזוכים להבין את ספר הזוהר,] דִּבְהוֹן [כי באלו שיזכו להבין את ספר הזוהר] יִתְקַיֵּם [מה שכתוב] (שמות א כב) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד [היינו כל הנשמות הנולדות מאימא קדישא,] הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ. [דורש האור"ה נוטריקון אור ה', (ועוד יש לומר היאור"ה כמו ליאו"ר דהא אחרונה כל' בתחילתה, (רש"י עה"פ הבאים מצרימה), ולהיאו"ר נוטריקון ליהי או"ר וזה או"ר הגנוז בתורה, ומתגלה בספר זוהר הקדוש)] וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא, [וזהו האור של ספר הזה שיזכו לראות באורו,] וְכֹלָּא עַל סִיבָּה דִּילָךְ. [והכל הוא על סיבה שלך ובכחך, לפי שאתה מתלבש בנשמות של תלמידי חכמים].

ג)          יְרָבְעָם הִשְׁתַּדֵּל וְעָסַק עִם הַשְּׁקָצִים שֶׁהֵם עַמִּי הָאָרֶץ בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן שֶׁלָּהֶם וְלֹא הִשְׁתַּדֵּל לְהַחְזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה – וְזוֹהִי סִבַּת אֲרִיכַת הַגָּלוּת

[וזה שאמר] וּמַאן גָּרִים דָּא. [ומי גרם את אריכות הגלות,] עוֹרֵב [דהיינו ירבעם שחטא והחטיא את ישראל והשחיר פניהם כעורב, (ועוד דהוא כעורב שלא נאמן בשליחותו)] דְּאַנְתְּ תְּהֵא בְּהַהוּא זִמְנָא, כַּיּוֹנָה. [כי אתה רעיא מהימנא תהיה בעת ההיא כיונה של נח שעשתה שליחותה בנאמנות] דְּשָׁלִיחַ אַחֲרָא דְּאִקְרֵי בִּשְׁמָךְ, [כי שליח אחר דהיינו ירבעם הנקרא בשמך (כי כל חכמי ישראל היו בפניו כקליפת השום (ועוד שהיה מלך ישראל וכמשה רבינו שנאמר בו ויהי בישורון מלך)] כָּעוֹרֵב דְּאִשְׁתְּלַח בְּקַדְמִיתָא, וְלָא אִתְהַדָר בִּשְׁלִיחוּתָא, [הוא נדמה לעורב ששלחו נח בתחילה מן התיבה ולא חזר בשליחותו, כי לא רצה לילך בשליחותו, וכן ירבעם לא עשה שליחותו להחזיר ישראל בתשובה, אלא] דְּאִשְׁתְּדַּל בַּשְּׁקָצִּים, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן, (במסכת פסחים דף מט ע"ב) עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁקֶץ. [שהשתדל ועסק עם השקצים שהם עמי הארץ שנמשלים לשקץ,] בְּגִין מָמוֹנָא דִּלְהוֹן, [בשביל הממון שלהם שנתנו לו,] וְלָא אִשְׁתָּדַּל בִּשְׁלִיחוּתֵיהּ לְאָהַדְרָא לְצַּדִיקַיָּיא בְּתִיוּבְתָא. [ןלא השתדל בשליחותו להחזיר את ישראל שהם צדיקים בתשובה,] כְּאִילּוּ לָא עָבִיד שְׁלִיחוּתָא דְּמָארֵיהּ. [ולכן נחשב לו כאילו לא עשה שליחות קונו בשביל מה שנשלח לעולם הזה, לכן נגרם הגלות על ידו]. (ויש להקשות מדוע אמר כאילו לא עביד, הרי ממש לא עשה שליחותו, ולמה אמר כאילו?

ויש לומר שרומז לרבנים שבאמת הם בונים בנינים גדולים, ולכאורה עושים מעשים טובים עם הרבה פרסום, אך באמת כוונתם הוא רק לחמדת הממון, ואילו העיקר שזה להחזיר את עם ישראל בתשובה ולדאוג לגאולה, זה לא עושים, ולכן אמר "כאילו" דכלפי חוץ חושבים שעושים המון, ורק יודע תעלומות רואה שלא עושים כלום, ולא איכפת להם מכלל ישראל ומצער השכינה הקדושה[3] (עיין אור הזוהר בשם המרח"ו והרמח"ל)).

וּבָךְ יִתְקַיֵּים רָזָא דְּיוֹנָה, [ובך משה רעיא מהימנא יתקיים הסוד של יונה הנביא,] דְּעָאל בְּעִמְקִין דִּתְהוֹמֵי יַמָּא, [שנכנס בעמקי תהום הים,] הָכִי תֵּיעוּל אַנְתְּ בַּעֲמִיקוּ דִּתְהוֹמֵי אוֹרַיְיתָא, [כך תיכנס אתה בעומקי תהומות התורה,] הֲדָא הוּא דִכְתִיב, [זה שאמר יונה הנביא] (יונה ב) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצּוּלָה בִּלְבַב יַמִּים. [הרומז על ים התורה]. (מָתוֹק מִדְּבַשׁ)

[4]) הנה אחז"ל (שבת דף נ"ה ע"א) אמרה מידת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו. אמר לו הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו רבש"ע היה בידם למחות ולא מיחו. אמר לו גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם. אמרה לפניו רבש"ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי, וכתיב ויחלו באנשים הזקנים, תנו ר' יוסף אלו בני אדם שמקיימין את התורה כולה מא' ועד תי"ו.

(עיין ילקוט שופטים רמז ס"ח) וז"ל: ו"כל מי שסיפק בידו למחות ואינו מוחה להחזיר ישראל למוטב, כל דמים שנשפכים בישראל נשפכים על ידיו", א"ת אותם ע"ב אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו היו להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושיע ופנחס בן אליעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עירותיהם של ישראל:

יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך הארץ. הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם כל אחד רץ לכרמו ולזיתו, וכשעשו בגבעת בנימין דברים מכוערים ודברים שאינם ראוים יצא הקב"ה להחריב את כל עולם כולה, ונפלו מהם ע"ב אלף.

ומי הרג אותם סנהדרי גדולה ופנחס עמהם.

וז"ל מדרש רבה (איכה דף נ"ב ע"א) וממקדשי תחלו באותו שעה קפצה קטיגוריה לפני כסא כבוד אמרה לפניו רבון העולמים,

איזה מהן נהרג על שמך, איזה מהן נפצע מוחו על שמך, איזה מהן נתן נפשו על שמך.

והנה הב"ח (חלק ח"מ סי' ט') הקשה מדוע מימות שמואל הנביא עד עתה לא מצינו אחד מגדולי ישראל שקינא לעשות כמעשיו ולילך בדרכיו לסבב בכל שנה, גלגל, ומצפה, וכל ערי ישראל להדריכם. ובאמת יש לומר תירוצים על קושי' זו אבל קשה מאד לסמוך לעשות הלכה למעשה על תירץ זה.

והיוצא לנו עכ"פ מזה הוא שאם יש דרך לסבב גלגל, ומצפה, וכל ערי ישראל, להדריכם ולנהלם ועל דרך זה לא יהיה שייך תירוץ הנ"ל [שהרי לא מנהיג ולא נביא אתה, ומי שמך לאיש ומי שלח עבורך,ומי קראך לבוא לכאן, אטו ראשי שבטי ישראל אתה, הלא גם לנו יש רב ומנהיג, ואין אנו צריכים לך] בודאי בלי שום ספק שרמי' עליו לסבב ולילך כדרך שעשה שמואל, כמו שאמר יחזקאל "צופה "נתתיך, [וראה להלן מה שהבאנו מהחפץ חיים זצ"ל, דכל רב בישראל נקרא צופה, (המעתיק)] וכל ישראל ערבים זה בזה, מכש"כ בדור היתום הזה לעת עתה בעוה"ר אשר נתקיים בכמה מקומות אזלת יד, ואמרו חכמינו ז"ל נתמעטו התלמידים ופירש"י (חלק דף צ"ז תלמידים כאלו נתמעטו המחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב) ואם לא יעשה כן בודאי הוא עתיד ליתן את הדין עבור שהוא בכלל עצומים כל הרוגיה הגיע להוראה ואינו מורה, כי עיני ראו ולא זר, לא פעם אחת ושתים ושלש אלא פעמים אין מספר, שדברתי עם בני אדם כאלו עד שכמעט לא היה ניכר בהם שום צורות צלם ישראלי ולבסוף כשנכנסתי עמהם בדברים דברי רכים וכבושים ורכים [כמו שצותה תורה (בפ' וארא) "ויצום "אל "בני "ישראל פירש"י להנהיגם בנחת]. זלגו עיניהם דמעות ואמרו אוי לנו שמימינו לא עוררו אותנו על דברים כאלו. ומעתה נעשה ונשמע ומקבלים עלינו לעשות כל מה שתאמר אלינו, ואנו נותנים לך אלף תודות על שטרחת את עצמך להאיר עינינו ולהורות אותנו הדרך אשר נלך בה. עכ"ל.

[5]) הדבר של עריכת ספרים והפצתם בעולם כבר הקדימנו בזה אבי אומתינו אברהם ע"ה בקרבו את הבריות תחת כנפי השכינה וכלשון הרמב"ם (פ"א מה' עכו"ם הלכה ג') וז"ל: … והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והי' מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ד' אל עולם וכיון שהי' העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו הי' מודיע לכל א' וא' כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפי' ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק בגרר מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב, ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם עכ"ל. הרי שאברהם אבינו ע"ה כבר חיבר ספרים בעניני היהדות ושלחם כדי להפיץ ולהודיע על ידי כך שה' אל עולם.

בא וראה כמה גדול שכר המחזיר בתשובה

איתא בזוהר חדש פרשת לך וז"ל: ואמר ר' אבהו בא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחר לחזור בתשובה מנ"ל ממה דכתיב "ומלכי צדק מלך שלם". תני ר' חייא רבה בשעה שנשמת הצדיק המחזיר בתשובה לאחרים, יוצא מן הגוף מיכאל השר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו (אינו ר"ל קרבן ממש אלא שהוא מקרב אותם ומביאם בהיכל ה' ומספר שם גודל זכותם) הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק, שנאמר "ומלכי צדק" זה מיכאל ראש שומרי שערי צדק "מלך שלם" זה ירושלים של מעלה הוציא לחם ויין שהקדים ויצא לקראתו ואמר לו שלום בואך עכ"ל. וגם בעוה"ז יזכה שימשך עליו חוט של חסד עבור זה וממילא ימצא חן בעיני הכל כדאמרינן בתמיד דף כ"ח:

החובה להזהיר את אחרים

פוק חזי מה שכתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער ז' פ"ד) וז"ל: ואין די להפקיע את עצמו בלבד בזהירות ההשגחה על עצמו, אלא על הכלל כולו יצא להזהיר אחרים גם כן, ואשרי חלקו למי שמשתדל לזכות הרבים בזה. עד כאן לשונו.

ובספר חובת הלבבות שער אהבת השם פרק ו' וזהו לשון קדשו: וכן מי שאינו מתקן אלא נפשו בלבד תהי' זכותו מעוטה ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות תכפל זכותו כפי זכיות מי שמתקן לאלקים, עד כאן לשונו. ואמרינן בסנהדרין (דף צ"ט:) [ועי"ע ב"מ פה: סנהדרין יט:] כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן"

איתא בזוהר חדש דף ס"ב כרוזא כריז בכל יומא זכאין אינון דמשתדלין באורייתא ואינון דמזכין להון לאחרנין ואינון דמעבירין על מדותיהן. ובזה יקיים ג"כ הפסוק דואהבת את ה' אלקיך שפירושו ג"כ שתאהב אותו על בריותיו כמדת אברהם אבינו שקירב את הבריות תחת כנפי השכינה ולמדם דרך ה' כדאיתא בספרי וברמב"ם.

ממה נובע החיוב על כל איש מישראל להציל את אחיו מלסור מדרך ה' – היכן נצטווינו על זה, ראה מה שכתב החפץ חיים הק' זי"ע: החובה להצלת נפשות ישראל

בזריזות – מואהבת את ה' אלקיך

כתוב בתורה ואהבת את ד' אלקיך וכתוב הרמב"ם שמצוה זו כוללת שנהי' קוראים לבני אדם כולם ולעבודתו יתעלה ולהאמין בו כמו שאם תאהב איש אחד תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני אדם לאהוב אותו, כן כשתאהב אותו יתעלה באמת אתה קורא בלי ספק הסכלים והפתאים לידיעת האמת אשר ידעתו.

בספרי וז"ל: ואהבת את ד' אלקיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר את הנפש אשר עשו בחרן.

הנך רואה בעליל שהזריזות איש את חבירו לקיום דת ד' הוא עצם המצוה של אהבת ד' שאנו קורין בכל יום בבוקר ובערב.

והנה כהיום שנתרבה בעוונותינו הרבים מצד היצר הרע פירצות גדולות בכל עבר והוא ממש כאש בוער ורוצה לכלות כל חלקה טובה מצוה רבה שימצא בכל עיר כנגדה חבורה של יראי ה' להחזיק הדת בכל נפשם. (חוה"ד להח"ח זצ"ל).

כמה עמל ויגיעה רבה חייבים להתייגע להשיב נפש ישראלי התועה מן הדרך

כתוב בתורה "כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו" וכתיב בפרשת תצא "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וההתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך". וכתב הרמב"ן שנדחים מורה שהרחיקו לברוח ומזה נוכל להתבונן, אם חסה התורה כל כך על ממונו של ישראל אפילו על חמורו או שיו שתעה והרחיק מן הדרך והוצרך עמל רב להטותו הדרך וכ"ש כמה צריך לרחם על נפש הישראלי שתועה מן הדרך אפילו אם יצטרך עמל רב ולראות להשיבו אל דרך האמת.

"השב תשיבם" דרשו רז"ל אפילו מאה פעמים, וכמו כן בעניננו אפילו צריך מאה יגיעות עלינו לעסוק בהם להטות צאן אובדות לידיעה הבורא ועבודתו. (שם).

מאלה שה' נתן בלבם חכמה ותבונה והיה בכוחם להציל ההמון על ידי הדרשה ברבים יתבקשו הנפשות האובדות

והנה נמצאים מבעלי תורה ויראי השם שד' נתן בלבם חכמה ותבונה והי' בכחם לרפאות שבר עמנו והחיוב עליהם לקרא בגרון וכשופר להרים קולם לדרוש ברבים להציל ההמון ממים הזדונים מאנשי רשע ממתעים וממדיחים שלוחי דסט"א ולהשריש בלבם אמונת השם יתברך ולחזק לבם בצוק העתים לחזקם ללימוד תורה הקדושה ולקיום המצוות ואם לא יעשו ככה יתבקשו מהם נפשות האובדות ועל זה רמז הנביא [יחזקאל ל"ד] בן אדם הנבא וכו' את הנחלות לא חזקתם וכו'. (שם).

והודעת להם את הדרך – רוב החוטאים בזמננו (בזמן הח"ח) רק תועים כשה אובד – מצוה רבה לרחם עליהם להשיבם לבעליהם

ובאמת אפילו החוטאים בזמננו מצוי ברובן שאינם להכעיס ח"ו רק תועים על ידי פושעים שמתעים אותם והרי הם כשה אובד שאינו יודע הדרך לשוב לבית בעליו ומצוה רבה לרחם על נפשות התועות להורותם הדרך הנכונה וכמו שכתוב והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה. (שם).

גודל החיוב בזה מטעם לא תעמוד

והדבר דומה למי שרואה את חבירו טובע בנהר או שאר סכנה שמצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו "לא תעמוד על דם רעך", ואם אין בכחו להצילו בעצמו מחויב לשכור אנשים להציל ואם נתעצל בזה עובר בלאו דלא תעמוד וכו' [כמו"ש בחו"מ תכ"ו] או אם רואה לחבירו שנחלה במחלה עצומה ומרוב חלישת דעתו רוצה לאכול דברים הגורמים מיתתו בוודאי מחויב בכל כחו למנעו מזה וכמו כן כשאנו רואים אנשים שמרוב חלישת דעתם וגודל טרדותם בהבלי הזמן נשתכח מהם תורת ה' וגודל חיוב קיום מצותיו ועי"ז באים לעבור על דברים שיגמרו לכרות נפשם מארץ החיים בודאי אסור לנו להתעצל מלזרזם לקיים את דברי ד' כדי שלא יחול עליהם חרון אף ד' כי הקב"ה מאריך אפי' אבל לבסוף גבי דילי'. (שם).

מדין ערבות כמה צריך להשתדל בזה

הנה ידוע שבעת שקבלנו התורה מאת ד' לא על עצמנו בלבד קבלנו כי אם שנקיים כל מה שיהי' ביכלתנו לחזק קיום התורה אצל שאר בני ישראל וכלנו ערבים זה לזה, כמ"ש הנסתרות לד' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו וכו' וכפירש"י, לכן הדין שכל אחד מישראל יכול להוציא את חבירו אפילו הוא בעצמו יצא כגון קידוש ותקיעת שופר.

ועתה נתבונן אם ראובן נעשה ערב לשמעון אחיו, על כמה אלפים כתרים, ורואה ששמעון רוצה ליקח איזה עסק והוא מכיר מכבר את העסק ההוא כי הוא רע ומר ויפסיד בזה כל מעותיו, כמה מההשתדלות הי' ראובן עושה למנוע את שמעון אחיו מהעסק הרע שעי"ז יחזור החוב אליו, וכן בעניננו צריך האדם לידע דאם יכול למנוע את חבירו מאיזה עון על ידי תוכחה וכדומה או את אנשי עירו והוא מתעצל בזה יתפש באותו עון.

בחפצי שמים צריך לבקש עצות ותחבולות כחפצי עצמו

ואל יחשוב האדם שיפטור עצמו במה שלא החזיק בקיום התורה מפני שלא היו דבריו עושין רושם, כי חפצי שמים צריך לחשוב עכ"פ כחפצי עצמו ובחפצי עצמו ידוע אפילו עסקו הולך בענין רע אינו מתייאש ממנו אלא הולך ליודעים ומבינים ושואל בעצתם ועושה תחבולות לתקן עסקו, והקב"ה עוזר לו, ומצוי הדבר שלבסוף ירויח מהעסק, ואף בזה אלו הי' חפצי שמים שקולים וחשובים אצלו כרצונו, הי' מחפש עצות ותחבולות איך להקים הדת שלא יתמוטט, ובודאי הי' הקב"ה ממציא לו עצה ועזר, וזה שאמר בכל דרכיך דעהו וכו', ר"ל באותן הדרכים שאתה מתנהג בעניני עצמך, תתנהג בחפצי שמים לחפש עצות ותחבולות, ואז הקב"ה יאיר עיניך ויעמוד לימינך שיתרומם קרן התורה וקרן ישראל על ידך. (ע"כ תוכן דברי החפץ חיים בספר חומת הדת)

אסור לדחות הצלת הכלל מיום ליום – הדוחים נקראים בשם מרצחים: "איכה היתה לזונה קרי' נאמנה" הכוונה אפשר לומר כי ישעי' הנביא תמה ואמר, איך ועל ידי מה הגיע עיר קדשנו ירושלים עיר הנאמנה להיות כזונה, על זה אמר "צדיק ילין בה" שבעת שהגיע לעשות דבר טוב וצדק ולתקן מכשולים, אז דחו הדבר מיום אל יום וזה שאמר "ילין בה" אבל במעשה המצוה שבאה אליהם המצוה על דבר רע זרזו עצמם לעשות אותה תיכף ומיד וזה שאמר "ועתה מרצחים" על כן הגיעו עד מדריגה התחתונה, כי מצוה הבאה ליד האדם צריך לזרז בה ולקיימה תיכף כמ"ש מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה [רפואת הנפש בשם ר"י לאנדא].

[6]) הִתְעוֹרְרוּ לְהִתְחַזֵּק בְּלִמּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ

יִ'שְׂרָאֵל הַ'טְּהוֹרִים וְ'אַחֵינוּ הַ'נְבוֹנִים, יֵדְעוּ וְיִתְבּוֹנְנוּ לַעֲסֹק בְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁכַּיָּדוּעַ מְטַהֵר אֶת הַנְּשָׁמָה וּמְסֻגָּל לְכָל בְּרָכָה וְטוֹבָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַחִידָ"א זלה"ה בְּסִפְרוֹ "מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע" (ב, מד) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "לִּימּוּד סֵפֶר הַזוֹהַר מְרוֹמָם עַל כָּל לִּימּוּד, בְּשַׁגַּם לֹא יָדַע מַאי קָאָמַר וְאַף שֶׁיִּטְעֶה בִּקְרִיאָתוֹ, וְהוּא תִּיקוּן גָּדוֹל לַנְּשָׁמָה…" עַכַּ"ל זלה"ה. עַל כֵּן הִתְעוֹרְרוּ לְהִתְחַזֵּק בְּלִמּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קיט) "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ", (וּבֵאוּרוֹ: כְּשֶהָעֶרֶב רַב מְפִירִים אֶת הַתּוֹרָה מוּטָל עָלֵינוּ לְהִתְחַזֵּק וְלַעֲשׂוֹת עֵת וּזְמַן לִכְבוֹד הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וּלְיַחְדָא קֹב"ה וּשְׁכִינְתֵּיהּ), מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ זְמַן הַגְּאוּלָה, וְכַיָּדוּעַ כָּל הַגְּאוּלָה תְּלוּיָה בְלִימוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (זוֹהַ"ח ח"ב מ:) עַל דּוֹרוֹ: "זָכוּ דְדָרָא דָּא יְקַיֵּם עָלְמָא עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא" וְכַיָּדוּעַ שֶׁבִּזְכוּת לּימּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְהָאִדְרוֹת יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמִים וְעוֹד לֹא יִצְטָרְכוּ לְנִסָּיוֹן. כמ"ש בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וּבַתִּקּוּנִים.

וּבַתִּקּוּן ו' אִיתָא: "וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִיבוּרָא דִּילָךְ כַּד יִתְגָלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בָּתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ וְקָרָאתָ דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְּגו'". וּבְפָרָשַׁת נָשֹׂא אָמַר רַעֲיָא מְהֵימְנָא "בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי".

[[7]] ישראל מתאחדים בזוהר הקדוש > בגימטריא (1679) כמנין < בסוכות תשבו שבעה ימים. ["וענן ה' עליהם יומם", שהשכינה הקדושה חופפת על ישראל, וזוכים ל"סכותה לראשי ביום נשק", [עיין ירושלמי יבמות ע"ח, וכמו שתמיד היה דורש בפתיחה לירחי כלה מרן בעל "אבי עזרי" את הפסוק הזה, על סכנת האטום], ובזכות התאחדות עם ישראל בלימוד הזוהר הקדוש, נינצל ממלחמת גוג ומגוג, ועוד, כמו שהתורה צוותה עלינו בסוכות תשבו שבעת ימים, כך חייבים ללמוד את הזוהר הקדוש כל השבוע בלי הפסק].

לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדֹושׁ צִילָא דּמְהֵימְנוּתָא כְּסֻכָּה: כָּתוּב בְּתהִלִּים (פֶּרֶק ק"מ ח') "ה 'אֲדֹ-נָי עֹז ישׁוּעָתִי סַכָֹּתה לְרֹאשִׁי בְּיֹום נָשֶׁק". וּבִירוּשַׁלְמִי (יְבָמוֹת דּף עח) אָמְרוּ: דּבָר אַחֵר "בְּיֹום נָשֶׁק" זֶה נשְׁקֹו שֶׁל גֹּוג. וכָתְבוּ הַמְּקֻבָּלִים דהַסְכַך שֶׁל הַסֻּכָּה בִּבְחִינַת בִּינָה, הַנְִּקֵראת אֵם הַחֹופֶפֶת עַל הַבָּנִים בְצִלָא דּמְהֵימָנוּתָא, וּכְּמֹו כֵּן הַזהַֹּר הַקָּדֹושׁ שֶׁלִּמּוּדֹו בִּבְחִינַת בִּינָה, נֶחְשָׁב לִסְכָךְ וְצִילָא דּמְהֵימָנוּתָא, וּמְסַכֵּךְ וּמָגֵן בְּיֹום נָשֶׁק שֶׁמַצִּיל מִמִּלְחֶמֶת גֹּוג וּמָגֹוג. (בַּדֵּי עֲרָבוֹת).