להורדה:

קיצור זוהר ברכת כהנים

 

                                           סֵפֶר קיצור זוֹהַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים

 

לִקּוּט גָּדוֹל וְנִפְלָא מְהַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, סֵפֶר יְצִירָה, תַּרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיאֵל, סִפְרִי, פְּסִיקְתא, גְּמָרָא, זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ. יְרוּשַׁלְמִי סוֹטָה, קָרְבָּן הָעֵדָה, בַּמִּדְבָּר רַבָּה, מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, רַשִׁ"י, אֶבֶן עֶזְרָא, דַּעַת זְקֵנִים, חִזְקוּנִי, רַמְבָּ"ן, סְפוֹרְנוֹ, אוֹר הַחַיִּים, הַגְּרָ"א, מַלְבִּי"ם, הָעֵמֶק דָּבָר, חֶסֶד לַאֲלָפִים.

 

לִמּוּדִים הַנּוֹגְעִים לִקְדֻשַּׁת וּסְגֻלַּת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וְעוֹד מַאֲמָרִים חוֹצְבֵי לַהֲבוֹת אֵשׁ בְּעִנְיְנֵי כַּוָּנַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים ככָּתוּב "קֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם" מִי מְבַטֵּל, ר' אָבִין בְּשֵׁם רַב אָחָא בִּרְכַּת כֹּהֲנִים מְבַטֶּלֶת (יְרוּשַׁלְמִי סוֹטָה פ"ט הֲלָכָה י"ד). הַכֹּהֲנִים בְּבִרְכָּתָם מְבַטְּלִים הַקֵללוֹת בָּעוֹלָם (קָרְבָּן הָעֵדָה שָׁם). – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים, נִמְצָאִים רַחֲמִים בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמִי שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל צַעֲרוֹ יִתְהַפֵּךְ לוֹ הַדִּין לְרַחֲמִים (זוֹהַר פָּרָשַׁת נָשֹׂא, קמ"ז:), וּבַּהַקְדָּמָה לְסֵפֶר "חֶסֶד לַאֲלָפִים" כָּתַב: סְגֻלַּת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים לְהַשִּׂיג הַצְלָחָה לְעֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים. – וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, מִי שֶׁרָאָה דָּבָר מִצְעָר בַּחֲלוֹם, אוֹ שֶׁחָלַם חֲלוֹם רַע, יְכַוֵּן לִשְׁמוֹעַ בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים אֶת בִּרְכָּתָם, וְיִתְהַפֵּךְ מִדִין לְרַחֲמִים.

 

יָצָא לָאוֹר חוֹדֶש תִּשְׁרֵי תשע"ח על ידי "מפעל הזהר העולמי"

בת ים 0527-65-1911

 

פרק א – מעלת וסגולות ברכת הכהנים ברכת כהנים מתקיימת בלי תנאי אף אם יחטאו (הגאון הרב חיד"א זיע"א, מדבר קדמות מע' ל' אות ג').

אמירתה כתיקונה: כתב רבנו אליעזר פאפו זצ"ל, בספרו חסד לאלפים (סימן קכ"ח, סעיף ט') יכוון בשבעה מיני טובות שיש בעולם המבואים בספר יצירה (פרק ד', משנה א –ב), והם חיים, שלום, חכמה, אושר, חן, זרע, ממשלה. וכתב רבנו אברהם אזולאי זצ"ל בספרו (חסד לאברהם מעין ב', נהר ס"ג), שאלה השבעה רמוזים בברכת כהנים, והכהן צריך לכוון בכל אלו השבעה להשפיע ברכה לכל ישראל, וגם השליח ציבור ירשום בספרו כך להיות לו לזיכרון, וגם צריכים הכהנים שיהיו בקיאים בדינים אלו, כדי שיעשו עבודה זו, שנשארה להם בזמן הזה, בכל דיקדוקיה, וילמדו פשט הפירוש בברכת כהנים ויברכו בחיבה וברעותא דליבא [רצון הלב], אולי יש תקוה שיעשו פרי למעלה עכ"ל. והמשנה ברורה (סימן קכ"ח, סעיף קטן) כתב שברכת הכהנים היא ברכה מהקב"ה, והביא לשון הרמב"ם בהלכות נשיאת כפיים (פרק ט"ו, הלכה ז'), "אל תתמה ותאמר מה תועיל ברכת הדיוט זה? שאין קיבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה, שנאמר: "ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם", הכהנים עושין מצוותן שנצטוו בה, והקב"ה ברחמיו, מברך את ישראל כחפצו" עכ"ל.

מבטלת דין רוגז וקיטרוג שיש בעולם: שנינו (במסכת סוטה מ"ח.) רבן שמעון בן גמליאל משום רבי יהושע אומר: מיום שחרב בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו אמן, אין יום שאין בו קֵללה, ומבוא (בירושלמי סוטה, פ"ט הלכה י"ד) על הפסוק "ואל זועם בכל יום", מי מבטל? ר' אבין בשם רב אחא ברכת כהנים מבטלת! הכהנים בברכתן מבטלים הקֵללות הבאים בעולם (קרבן העדה שם), וזה נאמר: "הנה מטתו שלשלמה שישים גיבורים" אלו שישים אותיות שבברכת כהנים, "כולם אחוזי חרב" שלכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו, "איש חרבו על ירכו" שאפילו רואה אדם בחלומו – חרב שלופה ונתונה על צווארו, וקוטע ירכו – משכים לבית הכנסת לברכת כהנים (ילקוט שמעוני, פרשת נשא). ולכן אמרו חז"ל בש"ס (ברכות פרק ט) ובזוהר, שאדם שיחלום חלום רע, או שפגעה בו מידת הדין באיזו מכה ח"ו, שיבוא לנשיאת כפיים וינצל ממנה, ולא ישלוט עליו עוד הרעה, ולא עוד אלא שיתהפך על ידי הברכות כל הרעה לטובה, לחיים, לשלום, בריאות הגוף, עושר, פרנסה, בנים, וכלכלה, עכ"ל. (ספר חסד לאלפים, לרבי אליהו פנחס הכהן מריינא זיע"א).

זוהר הקדוש על ברכת כהנים – בלשון הקודש – בזוהר (פרשת נשא דף קמ"ז.) – בשעה שהכהן נושא כפיו, צריכים העם להיות באימה וביראה: למדנו, שבשעה שהכהן נושא כפיו, צריכים העם להיות באימה וביראה, וצריכים לדעת שבשעה ההיא נמצאת עת רצון בכל העולמות, ומתברכים עליונים ותחתונים, ואין דין שולט בכל העולם, לכן יזהר האדם שלא יפסיד את הברכות של שעת הרצון ההיא, שבה נמצא שלום בכל העולמות, וזה מה שכתוב "וישם לך שלום". בזוהר (דף קמה) כתב – מִצְוָה (כ"ב) זוֹ לְבָרֵךְ הַכֹּהֵן אֶת הָעָם בְּכָל יוֹם בִּזְקִיפוּת הָאֶצְבָּעוֹת, וּלְבָרֵךְ בְּרָכָה בְּכָל יוֹם, לְהִמָּצֵא בְרָכוֹת מַעְלָה וּמַטָּה. שֶׁהֲרֵי הָאֶצְבָּעוֹת עוֹמְדוֹת בְּסוֹד עֶלְיוֹן, חָמֵשׁ תּוֹךְ חָמֵשׁ. חָמֵשׁ שֶׁל הַיָּמִין וְחָמֵשׁ שֶׁל שְׂמֹאל. חָמֵשׁ שֶׁל הַיָּמִין הֵן שֶׁבַח יוֹתֵר עַל אוֹתָן שֶׁל שְׂמֹאל, מִשּׁוּם שֶׁיָּמִין זוֹ יֵשׁ לָהּ שֶׁבַח יָתֵר עַל שְׂמֹאל. וְעַל זֶה בַּבְּרָכָה שֶׁמְּבָרֵךְ הַכֹּהֵן אֶת הָעָם, צָרִיךְ לִזְקֹף יָמִין עַל שְׂמֹאל וּלְעַיֵּן בְּעַיִן טוֹבָה. – וּכְשֶׁפּוֹרֵשׂ הַכֹּהֵן אֶת יָדָיו, הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל אוֹתָן הָאֶצְבָּעוֹת, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְכִּים עִם הַכֹּהֵן בְּאוֹתָן בְּרָכוֹת. וְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִים מִשְּׁנֵי צְדָדִים – מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. מִלְמַעְלָה – הַשְּׁכִינָה שֶׁשּׁוֹרָה עַל אוֹתָן אֶצְבָּעוֹת, וְהַכֹּהֵן שֶׁמְּבָרֵךְ.

בִּפְרִישַׂת אֶצְבְּעוֹת הַכֹּהֵן לְמַטָּה, מִתְעוֹרֶרֶת הַשְּׁכִינָה לָבֹא וְלִשְׁרוֹת עָלֵינוּ: בֹּא רְאֵה, דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂים, מְעוֹרְרִים דְּבָרִים לְמַעְלָה. כְּמוֹ זֶה בִּפְרִישַׂת אֶצְבְּעוֹת הַכֹּהֵן לְמַטָּה, מִתְעוֹרֶרֶת הַשְּׁכִינָה לָבֹא וְלִשְׁרוֹת עָלֵינוּ. וְכֵן כַּמָּה דְבָרִים הֵם בָּעוֹלָם שֶׁמְּעוֹרְרִים דְּבָרִים לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי בַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר כֹּחַ אַחֵר לְמַעְלָה, וְזֶה בֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְהַיְנוּ טַעַם הַלּוּלָב וְהַיְנוּ טַעַם הַשּׁוֹפָר. (וביהי רצון בתקיעת שופר מכוונים כוונת הנ"ל) וּכְמוֹ הֵם בְּגָוֶן זֶה עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת מְעוֹרְרוֹת הַשְּׁכִינָה לִשְׁרוֹת עֲלֵיהֶן. מִתְעוֹרְרוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אֲחֵרוֹת לְהָאִיר, וְהַכֹּל בְּשָׁעָה אַחַת. – וְעַל כָּךְ אָסוּר לְבֶן אָדָם לִזְקֹף אֶצְבָּעוֹת בִּזְקִיפוּת לְחִנָּם, אֶלָּא בַּתְּפִלָּה וּבִבְרָכוֹת וּבַשֵּׁם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁהֵם הַמְּעוֹרְרִים אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְסוֹד הָאֱמוּנָה. זְקִיפוּת הָאֶצְבָּעוֹת, מְמֻנִּים בְּאוֹתָהּ זְקִיפוּת שֶׁלָּהֶן עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּעַיִן טוֹבָה בְּהַסְכָּמַת הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁבְּרָכָה זוֹ יוֹצֵאת מִפִּי הַכֹּהֵן, אוֹתָן שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת יוֹצְאוֹת וְטָסוֹת בָּרָקִיעַ, וּמְמֻנִּים שִׁשִּׁים גְּדוֹלִים עַל כָּל אוֹת וְאוֹת, וְכֻלָּם מוֹדִים עַל כָּל הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ. מָה הַטַּעַם שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת בַּבְּרָכוֹת הַלָּלוּ? מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וְסוֹד שִׁשִּׁים רִבּוֹא עוֹמְדִים בָּעוֹלָם, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הוּא (רבוא) אֶחָד. וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל: (דף קמו.) – הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיּוֹצֵא מִזֶּה עוֹלֶה לְמַעְלָה עַד אוֹתוֹ הַכִּסֵּא שֶׁלְּמַעְלָה. וְהַכֹּל, שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה וּשְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה, מוֹדִים לַכֹּהֵן בְּאוֹתָן הַבְּרָכוֹת וְעַל אוֹתָם שִׁשִּׁים מְמֻנִּים. וְעַל זֶה כָּתוּב, וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם. וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. (ע"כ רעיא מהימנא). – (דף קמז:) וּבֹא רְאֵה שֶׁכָּל אֵלּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת (רחמים) (שכל אלו עשרים ושתים מדות הרחמים), מֹשֶׁה אָמַר אוֹתָן בִּשְׁתֵּי פְעָמִים. פַּעַם רִאשׁוֹנָה אָמַר שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל עַתִּיק הָעַתִּיקִים, נִסְתַּר הַכֹּל, לְהוֹרִיד אֵלֶּה לְמָקוֹם שֶׁנִּמְצָא הַדִּין, לִכְפּוֹתָם. פַּעַם שְׁנִיָּה אָמַר תֵּשַׁע מִדּוֹת רַחֲמִים שֶׁכְּלוּלִים בַּזְּעֵיר אַנְפִּין, וּמְאִירִים מֵהָעַתִּיק נִסְתַּר הַכֹּל. וְכֻלָּם כּוֹלֵל הַכֹּהֵן כְּשֶׁפּוֹרֵשׂ יָדָיו לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, וְנִמְצָאִים שֶׁמִּתְבָּרְכִים כָּל (העליונים) הָעוֹלָמוֹת בְּצַד הָרַחֲמִים שֶׁנִּמְשָׁכִים מֵהָעַתִּיק הַטָּמִיר, נִסְתַּר הַכֹּל. וְכָל הָעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ מִדּוֹת נִסְתָּרוֹת.

רַבִּי אַבָּא אָמַר, כֻּלָּם מִתְבָּרְכִים כְּאֶחָד בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת חֲקוּקוֹת שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּכְלָל וְנִסְתָּר כָּאן, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת כֻּלָּם מִתְבָּרְכִים. וְהֵם רַחֲמִים תּוֹךְ רַחֲמִים, שֶׁלֹּא נִמְצָא בָהֶם דִּין. וָלֹא? וַהֲרֵי כָּתוּב יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךְ! אָמַר רַבִּי אַבָּא, יִשָּׂא – יְסַלֵּק וְיַעֲבִיר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא דִין כְּלָל: לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן פּוֹרֵשׂ יָדָיו, אָסוּר לָעָם לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְיָדָיו. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא רוֹאִים, אָז מָה אִכְפַּת לָהֶם, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (שמות לג) כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחַי, בְּחַיֵּיהֶם לֹא רוֹאִים, אֲבָל בְּמִיתָתָם רוֹאִים? אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ רָמוּז בְּאֶצְבְּעוֹת יָדָיו, וְצָרִיךְ הָאָדָם לִפְחֹד. אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא רוֹאֶה שְׁכִינָה, לֹא צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַיָּדַיִם שֶׁל הַכֹּהֲנִים, כְּדֵי שֶׁהָעָם לֹא יִמָּצֵא בְחֻצְפָּה אֶל הַשְּׁכִינָה. – לָמַדְנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן פּוֹרֵשׂ יָדָיו, צָרִיךְ הָעָם לָשׁוּב בְּיִרְאָה, בְּאֵימָה, וְלָדַעַת שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה עֵת רָצוֹן נִמְצָא בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמִתְבָּרְכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְאֵין דִּין בְּכֻלָּם, וְהִיא הַשָּׁעָה שֶׁמִּתְגַּלֶּה הַנִּסְתָּר עַתִּיק הָעַתִּיקִים בִּזְעֵיר אַנְפִּין, וְנִמְצָא שָׁלוֹם בַּכֹּל. – (דף קמ"ז ע"ב(: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּרָאשֵׁי שְׁלֹשֶׁת הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ יוֹ"ד יוֹ"ד יוֹ"ד: יְ"בָרֶכְךְ יָ"אֵר יִ"שָּׂא. כֻּלָּם לְהַרְאוֹת אֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה, וּלְהִתְבָּרֵךְ מֵהָעַתִּיק מִי שֶׁצָּרִיךְ. יוֹ"ד יוֹ"ד יוֹ"ד, לְהִתְבָּרֵךְ זְעֵיר אַנְפִּין מֵעַתִּיק הַכֹּל. וּמִשּׁוּם כָּךְ, יְבָרֶכְךְ ה' לְמַעְלָה, וְיִשְׁמְרֶךְ הוּא לְמַטָּה, וְכֵן כֻּלָּם. : וְשָׁנָה הַתַּנָּא לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִי שֶׁמִּצְטַעֵר בַּחֲלוֹמוֹ, שֶׁיָּבא בְשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים פּוֹרְשִׂים יְדֵיהֶם, וְיֹאמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי שֶׁלְּךְ וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלְּךְ וְכוּ'. לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָהּ שָׁעָה נִמְצָאִים רַחֲמִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ תְּפִלָּתוֹ בְצַעֲרוֹ, מִתְהַפֵּךְ לוֹ דִּין לְרַחֲמִים. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי. מַה זֶּה וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, יְתַקְּנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ד) וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ. לְהַתְקִין בְּבִרְכָתָם כְּתָרִים שֶׁל יָמִין לְיָמִין, וּכְתָרִים שֶׁל שְׂמֹאל לִשְׂמֹאל כָּרָאוּי, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יִטְעוּ בָהֶם לְהַתְקִין הַכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. – וְאִם יַעֲשׂוּ כָּךְ, מַה כָּתוּב? וַאֲנִי אֲבָרַכֵם. לְמִי? לְאוֹתָם כֹּהֲנִים, שֶׁכָּתוּב (בראשית כז) וּמְבָרֲכֶיךְ בָּרוּךְ. וְכָתוּב (שם יב) וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךְ. הֵם מְבָרְכִים אֶת הָעָם, וַאֲנִי אֲבָרֵךְ אוֹתָם, וּלְפִיכָךְ כָּתוּב וְשָׂמוּ, וְלֹא כָתוּב יֹאמְרוּ אוֹ יִזְכְּרוּ. : לָמַדְנוּ, כָּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ הָעָם, לֹא יִפְרֹשׂ יָדָיו. וּמַעֲשֶׂה הָיָה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁקָּם וּפָרַשׂ יָדָיו, וְעַד שֶׁלֹּא הִשְׁלִים נַעֲשָׂה גַּל עֲצָמוֹת. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בֵרַךְ בַּחֲבִיבוּת. וְקָם אָחֵר וּפָרַשׂ יָדָיו וּבֵרַךְ, וְהִתְתַּקֵּן אוֹתוֹ הַיּוֹם. כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת הָעָם אוֹ הָעָם לֹא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, לֹא יִפְרֹשׂ יָדָיו לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, שֶׁכָּתוּב (משלי כב) טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, אַל תִּקְרֵי יְבֹרָךְ, אֶלָּא יְבָרֵךְ. – לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בְּאוֹתוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע. בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְסַר לוֹ לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיָה מַשְׁגִּיחַ בְּעַיִן רָעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם הַבְּרָכָה, וְהָיָה תּוֹלֶה דְבָרָיו בְּאוֹתָהּ עַיִן רָעָה, שֶׁכָּתוּב (במדבר כד) נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר. מַה זֶּה בְּנוֹ בְעֹר? מֵאוֹתוֹ שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן, שֶׁסְּתוּם הָעַיִן טוֹב מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבָּרְכוּ וְלֹא תִתְקַיֵּם הַבְּרָכָה: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּךְ הוּא בְּוַדַּאי, שֶׁנִּמְצֵאת פְּתִיחַת (שנמצאת פקיחת) עַיִן לְבָרֵךְ, שֶׁכָּתוּב (דניאל ט) פְּקַח עֵינֶיךְ, כְּדֵי לְבָרֵךְ. וּבִרְכַּת רַב הַמְנוּנָא סָבָא כָּךְ הָיָה אוֹמֵר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפְקַח עֵינוֹ עָלֶיךְ. וּבְאוֹתוֹ רָשָׁע כָּתוּב שְׁתֻם הָעָיִן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבָּרְכוּ עַל יָדוֹ. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, לָכֵן צָרִיךְ הַכֹּהֵן לְבָרֵךְ בְּעַיִן טוֹבָה, בִּרְכָתוֹ תִתְקַיֵּם. וְשֶׁלֹּא מְבָרֵךְ בְּעַיִן טוֹבָה, כָּתוּב (משלי כג) אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו. כְּלוֹמַר, אַל תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּרָכָה כְּלָל. – זוהר במדבר (קמ"ו: – קמ"ז.): בְשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים פּוֹרְשִׂים יְדֵיהֶם, שֶׁבָּאִים מֵחֶסֶד, מִתְעוֹרֵר חֶסֶד שֶׁלְּמַעְלָה וּמִתְחַבֵּר בַּכֹּ"ה הַזֹּאת, וּמִתְבַּשֶּׂמֶת וּמִתְבָּרֶכֶת בְּפָנִים מְאִירוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וּבְשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים פּוֹרְשִׂים יְדֵיהֶם, שֶׁבָּאִים מֵחֶסֶד, מִתְעוֹרֵר חֶסֶד שֶׁלְּמַעְלָה וּמִתְחַבֵּר בַּכֹּ"ה הַזֹּאת, וּמִתְבַּשֶּׂמֶת וּמִתְבָּרֶכֶת בְּפָנִים מְאִירוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמַעֲבִירִים מֵהֶם דִּינִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כֹּה תְבָרַכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אֶת שְׁאָר הָעַמִּים.

כֹּה תְבָרֲכוּ – בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. כֹּה תְבָרֲכוּ – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: בִּגְלַל כָּךְ כֹּהֵן וְלֹא אַחֵר. כֹּהֵן, כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַכֶּתֶר הַזֶּה שֶׁלּוֹ, חֶסֶד, עַל יָדוֹ, שֶׁנִּקְרָא חָסִיד, שֶׁכָּתוּב (דברים לג) לְאִישׁ חֲסִידֶךְ. וְהוּא בָּא מִצַּד הַחֶסֶד. וְכָתוּב (תהלים קמה) וַחֲסִידֶיךְ יְבָרְכוּכָה. אַל תִּקְרֵי יְבָרְכוּכָה, אֶלָּא יְבָרְכוּ כֹ"ה. כֹּה תְבָרֲכוּ – בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. כֹּה תְבָרֲכוּ – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וּמְאִירִים מֵעֹמֶק הַבְּאֵר שֶׁנִּמְשָׁךְ לָהֶם מֵאוֹתוֹ עֹמֶק שֶׁיּוֹצֵא תָמִיד, וְלֹא פוֹסְקִים הַבְּרָכוֹת הַנּוֹבְעוֹת מַבּוּעִים לְכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמִתְבָּרְכִים וּמֻשְׁקִים מִכֻּלָּם לָמַדְנוּ. – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּשָׁעָה שֶׁהַכֹּהֵן שֶׁלְּמַטָּה קָם וּפוֹרֵשׂ יָדָיו, כָּל הַכְּתָרִים (ספירות) הַקְּדוֹשִׁים שֶׁלְּמַעְלָה מִתְעוֹרְרִים וּמְתֻקָּנִים לְהִתְבָּרֵךְ, וּמְאִירִים מֵעֹמֶק הַבְּאֵר שֶׁנִּמְשָׁךְ לָהֶם מֵאוֹתוֹ עֹמֶק שֶׁיּוֹצֵא תָמִיד, וְלֹא פוֹסְקִים הַבְּרָכוֹת הַנּוֹבְעוֹת מַבּוּעִים לְכָל הָעוֹלָמוֹת, וּמִתְבָּרְכִים וּמֻשְׁקִים מִכֻּלָּם.

פרק ב' – באותה שעה שהכהנים מברכים נמצאים רחמים בעולם כולו, ומי שיתפלל על צערו יתהפך לו הדין לרחמים ב"ה שזכינו! זכות ברכת הכהנים, וההגנה הגדולה שהיא מביאה בכנפיה, הינה זכות כבירה במיוחד שזוכים לה מתפללי בתי הכנסת. אך לא כולם מתפללים בבית הכנסת מדי יום – לכולנו יש נשים וילדים בבית, וגם הם זקוקים וזכאים להגנת ברכת כהנים! גם אותם חשוב מאוד לחסן ולהגן עליהם מכל צרה ופגע רע, הכיצד נוכל לעשות זאת? אם נְכַוֵין עליהם בברכה, אם נְכַוֵין בשומענו את ברכת הכהנים גם על מי שאינם בבית הכנסת כרגע – בכך נוכל להעביר אליהם את השפעת הברכה, בכך נוכל להעניק להם מטובה. וכך מגלה רבי אליהו מריינא זי"ע בספרו 'חסד לאלפים', כי כל יהודי השומע ברכת כהנים יכול לכוון גם על בני משפחתו, גם על אשתו וילדיו, וגם על קרובי משפחתו שבחוץ לארץ – (ראה שער הספר "חסד לאלפים"), שאינם זוכים לברכת כהנים מדי יום, כפי שנהג השל"ה הקדוש זי"ע לכוון עליהם ולכוללם בשמיעת הברכה! ושם מגלה המחבר הרבה סגולות הטמונות בברכת כהנים. הרבה סגולות, בשלושה פסוקים בלבד. מאות סגולות ממתינות לנו, בהישג ידינו, רק לגשת, לְכַוֵּן , ולקחת אוצר של סגולות יקרות.

וזה לשון שער הספר הקדוש – חסד לאלפים ירושלים תר"ע – תרע"ב, בו יבואר מדברי חז"ל סגולת ברכת כהנים, להשיג הצלחה, לעושר וכבוד וחיים טובים וארוכים, ולבטל כל רעה וזעם וצרה מן האדם, על ידי כוונת הכהנים בעת דוכנם בכל יום בארץ הקדושה, וכן עשה השל"ה הקדוש זצ"ל שהיה לוי, ובעת הדוכן היה מכוין להמשיך הברכות על כל משפחתו שהיו בחו"ל, כאשר העיד על עצמו בספר, ומי שחפץ שיכוונו לו הכהנים בפרט להמשיך אליו הברכות, אזי יעשה העצות שכתוב בספר הזה, מלוקט מש"ס בבלי וירושלמי ומדרשי רז"ל ויתברך גם בח"ל [בחו"ל?] מירושלים עיה"ק ת"ו, בכל משאלות לבו לטובה אמן, אנכי הצעיר והקטן באלפי ישראל אליהו פנחס הכהן מריינא"

פרק ג': הבה נְכַוֵין היטב בברכת כהנים, לדלות מאוצרותיה סגולות רבות ככל הניתן, וגם להכניס את בני ביתנו וקרובינו בכלל הברכה, למען נזכה כולנו בברכה השמימית הנפלאה! רבי אליהו מריינא זי"ע, בספרו 'חסד לאלפים', כותב כי כל יהודי השומע ברכת כהנים יכול לכוון גם על בני משפחתו, גם על רעייתו וילדיו, וגם על קרובי משפחתו שבחוץ לארץ – שאינם זוכים לברכת כהנים מדי יום, כפי שנהג השל"ה הקדוש זי"ע לכוון על קרובי משפחתו בחו"ל ולכוללם בשמיעת הברכה, ותועיל גם להם הברכה. – באותה שעה שהכהנים מברכים נמצאים רחמים בעולם כולו, ומי שיתפלל על צערו יתהפך לו הדין לרחמים (זוהר פרשת נשא, קמ"ז ב'). – כתוב "וְ֝קֵל זֹעֵ֥ם בְּכׇל־יֽוֹם", מי מבטל, ר' אבין בשם רב אחא ברכת כהנים מבטלת (ירושלמי סוטה פ"ט הלכה י"ד). – בהקדמה לספר "חסד לאלפים" כתב: סגולת ברכת כהנים להשיג הצלחה לעושר וכבוד, וחיים טובים וארוכים. -מי שראה דבר מצער בחלום, או שחלם חלום רע, יכוין לשמוע בברכת כהנים את ברכתם, ויתהפך מדין לרחמים (זוהר הקדוש).

 

פרק ד –

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם. (במדבר, פרק ו, כד-כז)

רמזים נפלאים בדרך של גימטריה גילה בפסוק זה רבינו אליעזר רוקח מגרמייזא, בעל ה"רוקח", בפירושי סידור התפילה שכתב: "יברכך ה'" בגימטריה "בנכסים ובגוף". – "וישמרך" בגימטריה "יצר הרע". – "וישמרך" בגימטריה "לא ישלטו עליך גוים" – "וישמרך" בגימטריה "זהו מכל מיני השדים" – "וישמרך" בגימטריה "ממשפט גיהנום" – "יברכך ה' וישמרך" בגימטריה "יזכר הברית", כמו שכתוב: "ושמר ה' לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". – "יאר ה' פניו אליך" בגימטריה "זהו מאור עינים". – "יאר ה' פניו אליך" בגימטריה "הן השכינה". – "פניו אליך ויחנך" – גימטריה "זה חפציך ימלא". – "ויחנך" בגימטריה "זה הוא בבינה". – "ויחנך" בגימטריה "זהו בחכמה" – "ויחנך" בגימטריה "הלימוד". – "ישא ה' פניו אליך" בגימטריה "זהו בתפילה". – "ישא ה' פניו" בגימטריה "בזה יעביר כעסו". – "פניו אליך וישם לך שלום" בגימטריה "הן מלכות בבית דוד". – "וישם לך שלום" בגימטריה "הנה ביציאה ובכניסה ובביתך". – "וישם לך שלום" בגימטריה "הן ללמוד תורה". – "שלום" בגימטריה "זהו משיח". – "ושמו את שמי על בני ישראל" בגימטריה "הנה מיכן ברכה לישראל לכהנים וללוים ולנשים ולגרים ולעבדים". – "ואני אברכם" בגימטריה "ומסכים על ידם". = "ואני אברכם" בגימטריה "כל הכהנים בכלל", שהכהנים בכלל הברכה.

פרק ה – מצוות ברכת כהנים: https://ph.yhb.org.il/02-20-01/מצוות עשה מהתורה שהכהנים יברכו את ישראל, – מצווה זו נוהגת בכל יום, וכל כהן שקראו לו לעלות לדוכן לברך את ישראל וסרב, אף שמצד הדין הוא מבטל מצווה אחת בלבד, נחשב לו הדבר כאילו ביטל שלוש מצוות מן התורה. משום שמלשון הפסוקים משמע שהקב"ה מתאווה לברך את ישראל, ולכן שלוש פעמים נזכר לשון ציווי וזירוז לכהנים לברך את ישראל, שנאמר: "כֹּה תְבָרֲכוּ, אָמוֹר לָהֶם, וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי". לפיכך סירובו של הכהן לקיים את רצון הבורא ולברך את ישראל, נחשב כביטול שלוש מצוות מן התורה (סוטה לח, ב; רמב"ם תפילה טו, יב).

בִּרְכַּת כֹּהֲנִים – בְּכַוָּנַת הַלֵּב כָּתוּב "קֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם" מִי מְבַטֵּל, ר' אָבִין בְּשֵׁם רַב אַחָא בִּרְכַּת כֹּהֲנִים מְבַטֶּלֶת (יְרוּשַׁלְמִי סוֹטָה פ"ט הֲלָכָה י"ד). הַכֹּהֲנִים בְּבִרְכָּתָם מְבַטְּלִים הַקֵללוֹת בָּעוֹלָם (קָרְבָּן הָעֵדָה שָׁם). – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים, נִמְצָאִים רַחֲמִים בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּמִי שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל צַעֲרוֹ יִתְהַפֵּךְ לוֹ הַדִּין לְרַחֲמִים (זוֹהַר פָּרָשַׁת נָשֹׂא, קמ"ז:). – בְּהַקְדָּמָה לְסֵפֶר "חֶסֶד לַאֲלָפִים" כָּתַב: סְגֻלַּת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים לְהַשִּׂיג הַצְלָחָה לְעֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים. – מִי שֶׁרָאָה דָּבָר מִצְעָר בַּחֲלוֹם, אוֹ שֶׁחָלַם חֲלוֹם רַע, יְכַוֵּן לִשְׁמוֹעַ בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים אֶת בִּרְכָּתָם, וְיִתְהַפֵּךְ מִדִּין לְרַחֲמִים (זֹּהַר הַקָּדוֹשׁ).

כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: עַל הַכֹּהֵן לְכַוֵּן לְקַיֵּם מִצְוַת לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְעַל יִשְׂרָאֵל לְכַוֵּן לְקַיֵּם הַמִּצְוָה לְהִתְבָּרֵךְ (מ"ב קכ"ח, בְּשֵׁם סֵפֶר חֲרֵדִים). – בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים יָחוּל הַשֶּׁפַע עַל הַמִּתְבָּרְכִים כְּפִי הֲכָנַת כָּל אֶחָד מֵהֶם (סֵפֶר הָעִקָּרִים מַאֲמָר ד' פי"ט).

יְבָרֶכְךָ: בַּתּוֹרָה, בְּחָכְמָה, בִּבְרִיאוּת, בְּשִׂמְחַת חַיִּים, בְּבָנִים, וּבְמָמוֹן.

יְהֹוָה: אֲדוֹן הַכֹּל, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, וּמְהַוֶּה אֶת הַכֹּל בְּכָל רֶגַע.

וְיִשְׁמְרֶךָ: תִּשְׁמוֹר בָּנַי וּבְנוֹתַי, תִּשְׁמְרֵנִי – מִגַּזְלָנִים, מִמַּחֲלוֹת, מֵחִלּוּל הַשֵּׁם, מֵאֲבֵדָה, מִיֵּצֶר הָרֵעַ, וְשֶׁלֹּא תָּבוֹא רָעָה מֵהַבְּרָכָה.

(אָמֵן [לְכַוֵּן יאהדונהי] כֵּן יְהִי רָצוֹן) – אֵל נָא קָרֵב תְּשׁוּעַת מְצַפֶּיךָ (לְכַוֵּן  – אנקת"ם)

יָאֵר: תָּאִיר עֵינַי בַּתּוֹרָה, תַּצְלִיחַ מַזָּלִי, תִּתֵּן לִי בָּנִים (וַחֲתָנִים) תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיָּאִירוּ בַּתּוֹרָה.

יְהֹוָה: אֲדוֹן הַכֹּל, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, וּמְהַוֶּה אֶת הַכֹּל בְּכָל רֶגַע.

פָּנָיו: תָּאִיר לִי בִּפְנִים שׂוֹחֲקוֹת, כוּלָּם יַכִּירוּ שֶׁהַשְׁגָּחַת ה' מִלּוֹוֶה אוֹתִי.

אֵלֶיךָ: תוֹשִׁיעַ אוֹתִי.

וִיחֻנֶּךָּ: בְּמַתְּנַת חִנָּם, בְּחֵן וְכָבוֹד, תְּמַלֵּא בַּקָּשָׁתִי בְּעֵת צָרָה, אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת (לְזִוּוּג הָגוּן), תִּתֵּן לִי דַּעַת וּבִינָה וְחִבָּה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה.

(אָמֵן [לְכַוֵּן  יאהדונהי] כֵּן יְהִי רָצוֹן) – פְּחוּדֶיךָ סָר תּוצִיאֵם מִמַּאֲסָר (לְכַוֵּן  – פסת"ם)

יִשָּׂא: תְּקַבֵּל תְּפִלָּתִי, תִּמְחֹל עֲוֹנֹתַי, תִּפְנֶה אֵלַי גַּם כְּשֶׁאֶחְטָא, תִּכְבֹּשׁ כַּעַסְךָ מִמֶּנִּי וְתָחוֹס עָלַי.

יְהֹוָה: אֲדוֹן הַכֹּל, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה, וּמְהַוֶּה אֶת הַכֹּל בְּכָל רֶגַע.

פָּנָיו: שֶׁלֹּא אֶהְיֶה בְּהֶסְתֵּר פָּנִים.

אֵלֶיךָ: תִּתֵּן לִי עֹשֶׁר וּמֶמְשָׁלָה, וּבְכָל מָקוֹם יִהְיוּ מִדּוֹת הָרַחֲמִים נְשׂוּאוֹת אֵלַי. – פְּדֵה סוֹעִים פְּתַח סוּמִים, יִשְׁעֶךָ מְצַפִּים, (לְכַוֵּן  – פספסי"ם).

וְיָשֵׂם: תִּתֵּן, וְתַּעֲזֹור לִי.

לְךָ: לִהְיוֹת בִּשְׁלֵמוּת הַמִּדּוֹת וּבְשַׁלְוָה.

שָׁלוֹם: תֶּן לִי שָׁלוֹם, וְעַל יָדוֹ יָחוּלוּ כָּל הַבְּרָכוֹת עָלַי, שֶׁהַשָּׁלוֹם הוּא כְּלֵי הַמַּחֲזִיק כָּל הַבְּרָכוֹת.

(אָמֵן [לְכַוֵּן  יאהדונהי] כֵּן יְהִי רָצוֹן) – דְּלֵה יוקְשִׁים וְקַבֵּץ נְפוּצִים סְמךְ יָהּ מוּפְלָגִים (לְכַוֵּן  – דיונסי"ם)

ובכף החיים (או"ח סימן קכ"ז, כא): טוב לומר בשעת ברכת כהנים כשאומר הש"ץ פסוק יברכך וכו', אֵל נָא קָרֵב תְּשׁוּעַת מְצַפֶּיךָ, וכשאומר פסוק יאר וכו' לומר פְּחוּדֶיךָ סָר תּוצִיאֵם מִמַּאֲסָר, וכשאומר פסוק ישא וכו' יאמר: פְּדֵה סוֹעִים פְּתַח סוּמִים, יִשְׁעֶךָ מְצַפִּים, וכשעונה אמן על שלום לכון: דְּלֵה יוקְשִׁים וְקַבֵּץ נְפוּצִים סְמךְ יָהּ מוּפְלָגִים. ויכוין בראשי תיבות בשם של כ"ב, אנקת"ם פסת"ם פספסי"ם דיונסי"ם. (צרור המור פרשת נשא ושל"ה, מגן אברהם סק"ג, סולת בלולה אות ג', בית עובד).

– הַקָּהָל אוֹמְרִים – אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם, יְהִי רָצוֹן, שֶׁתָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם.

סְגוּלָה לְבַטֵּל חֲלוֹמוֹת רָעִים, לוֹמַר בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עולָם, אֲנִי שֶׁלָּךְ וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלָּךְ, חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי, שֶׁיִּהְיוּ כָּל חֲלוֹמוֹתַי עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה, בֵּין שֶׁחָלַמְתִּי עַל עַצְמִי וּבֵין שֶׁחָלַמְתִּי עַל אֲחֵרִים, וּבֵין שֶׁחָלְמוּ אֲחֵרִים עָלַי, אִם טובִים הֵם חַזְּקֵם וְאַמְּצֵם, וְיִתְקַיְּמוּ בִי וּבָהֶם כַּחֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְאִם צְרִיכִים רְפוּאָה רְפָאֵם כְּחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מֵחָלְיו, וּכְמִרְיָם הַנְּבִיאָה מִצָּרַעְתָּהּ, וּכְנַעֲמָן מִצָּרַעְתּוֹ, וּכְמֵי מָרָה עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ, וּכְמֵי יְרֵחוֹ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע. וּכְשֵׁם שֶׁהָפַכְתָּ אֶת קִלְלַת בִּלְעָם הָרָשָׁע מִקְּלָלָה לִבְרָכָה כֵּן תַּהֲפֹךְ כָּל חֲלוֹמוֹתַי עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל לְטוֹבָה וְתִשְׁמְרֵנִי וּתְחָנֵּנִי וְתִרְצֵּנִי, אָמֵן:

כָּתוּב בְּשַׁעֲרֵי צִיּוֹן שֶׁלֹּא יֹאמַר אֵצֶל שָׁלוֹם רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רַק יֹאמַר זֶה:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַעַן קְדֻשַּׂת חֲסָדֶיך וְגֹדֶל רַחֲמֶיךָ הַפְּשׂוּטִים וּלְמַעַן טָהֳרַת שִׂמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהַפְּסוּקִים שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים (בְּמַחְשָׁבָה בִּלְבַד – אֶנְקַת"ם פִסַּת"ם פספסי"ם דיונסי"ם) הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו עַם קְדוֹשֶׁיךָ, שֶׁתִּהְיֶה קָרוֹב לִי בְּקָרְאִי לְךְ, וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי נַאֲקָתִי וְאֶנְקָתִי תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתָּ אֶנְקַת יַעֲקֹב תְּמִימֶךָ הַנִּקְרָא אִישׁ תָּם, וְתִתֶּן לִי וּלְכָל נַפְשׁוֹת בֵּיתִי מְזוֹנוֹתֵינוּ וּפַרְנָסָתֵנוּ בְּרֶוַח וְלֹא בְצִמְצוּם, בְּהֶתֶּר וְלֹא בְאִסּוּר, בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר, מִתָּחַת יָדְךָ הָרְחָבָה, כְּשֵׁם שֶׁנָתַתָּ פִּסַּת לֶחֶם לֶאֱכוֹל וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ לְיַעֲקֹב אָבִינוּ הַנִּקְרָא אִישׁ תָּם, וְתִתְּנֵנוּ לְאַהֲבָה לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ, וְיִהְיוּ דְבָרַי נִשְׁמָעִים לַעֲבוֹדָתֶך, כְּשֵׁם שֶׁנָּתַתָּ אֶת יוֹסֵף צַדִּיקֶךָ בְּשָׁעָה שֶׁהִלְבִּישׁוֹ אָבִיו כְּתוֹנֶת פַּסִּים לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאָיו, וְתַעֲשֶׂה עִמִּי נִפְלָאוֹת וְנִסִּים וּלְטוֹבָה אוֹת, וְתַצְלִיחֵנִי בִּדְרָכַי, וְתֵן בְּלִבִּי בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְתַצִּילֵנִי מִשְּׁגִיאוֹת, וּתְטַהֵר רַעְיוֹנַי וְלִבִּי לַעֲבוֹדָתֶךָ וּלְיִרְאָתֶךָ וְתַאֲרִיךְ יָמַי (נָשׂוּי אוֹמֵר וִימֵי אִשְׂתִּי וּבָנַי וּבְנוֹתַי) (וְאִם יֵשׁ לוֹ אַב וְאֵם יֹאמַר וִימֵי אָבִי וְאִמִּי) בְּטוֹב וּבִנְעִימוֹת בְּרוֹב עוֹז וְשָׁלוֹם אָמֵן סֶלָה: