פרשת ואתחנן – כוחה העצום של התפילה, איך להתפלל כדי שתענה- הרב ניסים פרץ זצ"ל

לתפילה יש  כח עצום,  מעל כל דימיון שאדם יכול לשער, אם היה יודע האדם את כח התפילה, לא היה מפסיק כל היום לדבר עם הקב"ה.

התפילה יכולה לשנות גדרי הטבע . חשוב מאד לדעת איך להתפלל, איך לפנות אל השם,  חשוב גם לדעת שאם מתפללים בצורה לא נכונה  ולא מדייקים בבקשה,  יכולים לקבל הפוך ממה שבקשנו!    דוגמא לכך  תקראו  בדרשה. מאמר נפלא  שהוא  חובה לכל אדם  באשר הוא.

להורדה:   תמלול דרשת פרשת ואתחנן : הרב ניסים פרץ – פרשת ואתחנן – עלון

httpv://www.youtube.com/watch?v=5bp-j0iq8y4&feature=player_embedded

ניתן לצפות באתר בשיחת מו"ר זיע"א בנושא פרשת   השבוע שהוקלטה בשנה שעברה:

http://sites.google.com/site/rabbinissimperetz

נושאי השיחה:

•  מדוע לא ביקש משה
  להכנס לארץ ישראל בזכות מעשיו אלא כמתנת חינם.
• מהי כוחה של תפילה ובאיזה אופן יש להתפלל ולבקש מהשם בכדי להמשיך שפע מהמקומות הגבוהים והנשגבים
  ביותר.

תמליל השיחה: 

הפרשה מלאה תוכן. במרכז הפרשה – עשרת הדיברות השניות. משה רבנו חזר על כל התורה אז חזר גם על
מעמד הר סיני. בפרשה ואתחנן יש גם את מה שאנחנו לומדים, שמע ישראל, פרשת שמע (שיחה זו נאמרה
במסגרת שיעור בסידור הרש"ש ובאותה עת אחזנו בלימוד קריאת שמע וברכותיה.
ר"ר).
בפרשת שמע יש את המצווה של "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ
בָּם" (דברים
ו' ז'),
מצוות לימוד התורה. וכן האר"י בפרשה זו (בשער המצוות) מאריך להסביר
את כל הענין של מצוות לימוד התורה, מצוות תלמוד תורה. איך צריך להיות לימוד התורה,
איך האדם צריך ללמוד, מה הכוונות של כל לימוד ולימוד. יש עוד איזה ענינים מאוד
מיוחדים גם בשער ההקדמות, אבל אני אדבר על בתחילה על התחלת הפרשה ואולי בסיעתא
דשמיא ניגע גם בדברים אחרים.

התחלה ההפרשה
נוגעת במשהו אישי של משה רבנו. "וָאֶתְחַנַּן, אֶל-ה', בָּעֵת הַהִיא,
לֵאמֹר" (דברים
ג' כ"ג).
משה רבנו היה יכול לבוא בטענות גדולות מאוד לקב"ה. ריבונו של עולם שַׂמְתָּ
עלי כזה משא כבד, הכרחת אותי ללכת להיות מושיע של ישראל, אני לא רציתי. מה אני, מה
חיי, יש להם מנהיגים יש את אהרון יש עוד אחרים. נו, אז שמעתי בקולך והלכתי. ואתה
יודע מה סבלתי, מיציאת מצרים, בקריעת ים סוף, במדבר. נו, ואני מגיע עכשיו עד ארץ
ישראל – אתה אומר לי עכשיו אתה לא עובר? מגיע הזמן לראות, כמו שאומרים, קצת נחת,
ואת זה אתה לא נותן לי? לא מגיע לי כלום עבור העבודה שעבדתי?

אבל משה רבנו
לא הולך בכיוון הזה. אנחנו כל הזמן חושבים שמגיע לנו משהו. בפרט אם אדם עושה איזה
מצווה, הוא אומר ריבונו של עולם – תיראה מה עשיתי בשבילך, נו, איפה? אני רוצה קצת
לראות, ומה הוא רוצה לראות? גשמיות. בשבילו זה האות והמופת. האותות והמופתים שלו
זה ענינים גשמים. אם לא זז משהו בגשמיות, הוא לא מרגיש שהוא שעשה משהו.

משה רבנו פניו
לא לכוונים הגשמים. וגם לא אומר לקב"ה בחצי מילה שמגיע לו משהו. כלום לא מגיע
לו. ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור. משה רבנו שפך תפילות לה' כמנין ואתחנ"ן,
תקט"ו תפילות, חמש מאות וחמש עשרה כמנין תפיל"ה, תפילה ישרה, גם
ישר"ה עולה כמנין חמש מאות וחמש עשרה. כלומר, משה רבנו לא התיאש. אתם מתארים
לעצמכם אדם אומר שתים שלוש תפילות הוא מרגיש די, לא יכול להתפלל עוד, כמה אני
אתפלל?

לפעמים נקלעים
לפה אנשים בלי לדעת מה הולך פה בתפילה, אבל יותר הם לא חוזרים. לפעמים מגיע מישהו,
בא להתפלל ורואה שהתפילה כל כך ארוכה, הוא אומר די, יותר אני לא מגיע לפה.
כששואלים אותו – למה אתה לא הולך להתפלל שם? הוא אומר – אצל הרב פרץ מתפללים תפילה
ארוכה ארוכה, אני לא יכול, הנשמה שלי יוצאת פה, אני לא יכול.

אבל משה רבנו
לא מתיאש! עוד תפילה, ועוד תפילה. וכל תפילה שונה מחברתה, שלא תחשוב שזה אותו
הדבר. הוא התאמץ! מי כמוהו יודע סוד כל העולמות, ואיך שהוא היה משתדל לרצות את
הקב"ה בתפילה, מכאן, מכאן, אולי מכאן. חז"ל אומרים שהוא יכול היה עוד
להמשיך. לא היה לו, כמו שאומרים, איזה ענין דוקא ש-תקט"ו זה בדיוק תפילה, וזה
בדיוק מספר מסוים וזהו.

לפעמים בן אדם
יש לו איזה מחשבה, שהוא אומר חזרתי כבר ארבעה פעמים על התפילה, זהו. כבר מראש
מקבע, קובע לעצמו איזה דרך וזהו. לא כן משה רבנו. הראיה – "אַל-תּוֹסֶף
דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה" (דברים ג' כ"ו). ביקש
הקב"ה בקשה מיוחדת ממשה רבנו, אמר, אני מבקש ממך אל תוסיף עוד אפילו תפילה
אחת. מספיק. ואתחנן, תקט"ו תפילות. ומה ביקש משה רבנו בתפילות האלה – מתנת
חינם! מתנם חינם (רש"י). לא אמר מגיע
לי, יש לי זכויות, לא. ביקש מאוצר מתנת חינם.

מסופר על איזה
צדיק שהיתה לו עלית נשמה, ואהבו אותו למעלה. הקב"ה אמר לו: בא, אם כבר הגעתה
לפה, אני רוצה להראות לך את האוצרות שלי. היה מכניס אותו לאוצר אוצר. אוצר של בעלי
תפילות, אוצר של בעלי תורה, בעלי מקרא, בעלי משנה, אוצר של בעלי קבלה, אוצר של
נשמות של צדיקים, של תנאים, אוצר של בעלי גומלי חסדים, וכל אוצר ואוצר היה בנוי
בצורה מיוחדת, דברים נפלאים. חשב שהוא גמר לראות את כל האוצרות. אמר לו
הקב"ה, לא, יש לי עוד אוצר אחד שעוד לא הראתי לך, ואז הוא הכניס אותו לאוצר
של מתנת חינם. הוא ראה שהאוצר הזה גדול יותר מכל האוצרות שעד עכשיו הראה לו. אמר
לו, ריבונו של עולם למה האוצר הזה גדול? אמר לו, פשוט, כל בני האדם לא משתמשים בו
לכן הוא כזה גדול. אף אחד לא מבקש מתנת חינם, כל אחד חושב שמגיע לו משהו, אז
נותנים לו לפי שמגיע לו מהאוצרות האחרים. אף אחד לא מבקש אוצר מתנת חינם, לא
משתמשים בו.

הכח העצום הזה
שאתה מרגיש שאתה בכלל לא משהו, אתה כלום, אתה מחפש את הקב"ה, אתה מבקש בשביל
הקב"ה, לא מבקש בשבילך כלום. מתנת חינם. אני לא רוצה שום דבר, אני רוצה אותך
למען שמך הגדול. אז משה רבנו הלך בכוון הכי חזק, ואתחנן, מתנת חינם.

אומר האור
החיים הקדוש "תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר-רָשׁ" (משלי י"ח
כ"ג),
ואתחנן, משה רבנו דיבר בתחנונים. אתה רוצה שהתפילה שלך תתקבל? אתה צריך לדבר כמו
רש, אדם רש שעומד בפני עשיר, אין לו כלום. אז הוא מבקש, הוא יודע שהוא יש לו ולי
אין, אז אני צריך לחפש מה לעשות בשביל שהוא יכניס את היד לכיס ויתן. הוא עשיר.

אתם יודעים,
היום שמעתי שיש קורסים מיוחדים שמלמדים את האדם כל מיני כלים איך לדאוג שהעשיר שיש
לו, יתן. הרי אפילו אם אדם יש לו הוא לא תמיד יתן. אני ראיתי פלא עצום, אני הולך
לפעמים בליווי של אנשים עשירים, ובדרך אנשים מבקשים מהם צדקה, והוא לא נותן. כל מי
ששואל יש לו איזה קופה, עושה ככה, הנה אני שם משהו למרות שאני לא עשיר. אבל הוא
הולך ביחד איתי ולא נותן. והוא אדם שנותן צדקה בגדול, מה אכפת לך לתת גם לו? קח
שטר של מאה שקל, מה זה מאה שקל בשבילך? תפרוט אותו לשקלים בודדים ותן לכל אחד
שמבקש.

אז זאת אומרת
שצריך לדעת איך לגשת לעשיר, איזה מילים להגיד לו. עשיר הוא ביזניזמן, הוא איש
עסקים. אם אתה לא מסביר לו שזה משתלם לו לתת – הוא לא יתן. לתת סתם, בשביל לתת, זה
לך הולך. בעצם אתה צריך לגשת אליו בצורה כזו ולהסביר לו איך שהוא משקיע פה כסף,
ורק זה גורם לו לתת. איפה שיש השקעות הוא עושה חשבון, כן, זה עולה עכשיו שש מאות
אלף, ובעוד שנה זה יקפוץ למליון, אה, כדאי להשקיע פה. כל החשבונות שלו הם כעין זה.
אז אם אתה מדבר איתו בצורה הזו, כל אחד והראש שלו, אתה יכול להוציא ממנו.

צריך לבקש
באופן של "תחנונים ידבר רש". כשאתה עומד לפני מלך מלכי המלכים
הקב"ה אם אתה מרגיש את עצמך משהו, אז אומר לך הקב"ה, בסדר, מה אתה רוצה
ממני? אתה מסודר! אתה יודע מה אתה צריך. אבל כשהאדם מבקש באופן של "תחנונים
ידבר רש", ומרגיש שה' הוא כל יכול, ורק הוא יכול, ואין עוד מלבדו, ואני כלום,
ואין לי שום דבר, אפילו שאני מדבר לפני ה', רגע אחד – והנשמה מסתלקת והגוף מתפורר
ואז אין כלום, אין מציאות. המציאות האמיתית המוחלטת החזקה היא שאין עוד מציאות חוץ
ממציאות ה'.

בצורה כזאת
צריך לגשת לתפילה, ואתחנן, אתה מתחנן. מתנת חינם. כלומר א) צריך לבקש באופן של
"תחנונים ידבר רש" ב) אתה מתבונן לראות מה אני בכלל מבקש? מה אני ומה
חיי שאני מבקש? ואם אני בכלל מבקש – אז רק מאוצר מתנת חינם. ריבונו של עולם,
"וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם" (שמות ל"ג
י"ט),
יש לך אוצר שנקרא מתנת חינם. מתנת חינם פירושו לא לפי הנהגת שכר ועונש, לא לפי
ההנהגה של בני אדם, אלא לפי הנהגה שלך שאתה כל יכול, למען שמך! אני לא יודע איך
תעשה את זה, אני לא מבין איך, אבל אני בטוח שאתה יכול לעשות, יש לך אין סוף דרכים.

"אל
ה'". אומר האור החיים הקדוש, "ואתחנן אל ה' בעת ההיא", אל ה' –
י-ה-ו-ה, יזהר שלא יעורר מידת הדין בבקשה שלו. לפעמים בן אדם על ידי התפילה שלו,
ע"י הבקשה, מעורר עליו דין. צריך לחפש דרך שבתפילה, בבקשה, יעורר את מידת
הרחמים, הוי"ה. ואתחנן אל ה'.

"בעת
ההיא". משה רבנו חיפש עת רצון, הוא ידע שיש עליו גזרה לא להכנס לארץ. אז מה
אתה מתפלל? הוא חשב שעכשיו זה זמן, עת רצון, כבש סיחון ועוג, והנה הוא עכשיו בשערי
ארץ ישראל, עכשיו זה הזמן.

"בעת
ההיא לאמור", למה לאמור? מספיק לומר ואתחנן אל ה' בעת ההיא. מה זה לאמור?
לאמור למי? תמיד כתוב וידבר ה' אל משה לאמור, ויגיד לבני ישראל, מה זה לאמור? אומר
האור החיים הקדוש שזה רמז למה שהגמרא אומרת שצריך האדם לפרש שיחתו תמיד. אדם עומד
לפני מלך מלכי המלכים להתפלל, ואז הוא אומר ה' בעצם יודע כל מה שאני צריך, אז בעצם
למה אני צריך להתפלל? ואז הוא מקצר בתפילה. אין לו מה לדבר. אבל אתה צריך להבין
שהקב"ה רוצה שתתפלל, רוצה שאתה תבקש ותתחנן. יש ענין שנקרא שהאדם עושה לעצמו
דרך בתפילה. התפילה עצמה עושה לאדם את הדרכים שדרכם הוא מקבל, תפילה זה דרך. אם
אתה לא מפרש את דבריך, אז התפילה לא מתקבלת. או אם התפילה תתקבל היא עלולה להתקבל
בצורה הפוכה ממה שאתה מבקש כי אתה לא פירשת את דבריך, במקום להגיד אני צריך את זה,
אמרת אני לא צריך, התבלבלת, אמרת הפוך ממה שאתה צריך.

האור החיים
הקדוש מביא בשם חז"ל, שאחד הלך בדרך והתעיף מאוד. אמר ריבונו של עולם, זה קשה
בשבילך? אתה יכול לשלוח לי איזה חמור לפה? הוא גמר את התפילה והמשיך קצת ואז בא
איזה גוי רכוב על אתון שהמליטה גור, עַיִר קטן, והוא הולך אחריה. הגוי רצה ללכת
קצת יותר מהר והגור הזה לא יכול ללכת מהר. ראה הגוי את היהודון הזה הולך לו בדרך
ואמר לו תקח מהר את החמור הזה על כתפיך ותרוץ אחרי אם לא אני אהרוג אותך. מה קרה
עכשיו? הוא התפלל על חמור, אבל הוא לא אמר חמור לרכב עליו. אתה רציתה חמור, הנה
קבלת חמור, אבל הוא ירכב עליך.

אז
"לאמור" פירושו שכל פעם שאדם מתפלל הוא צריך לדבר כמו שהוא מדבר עם בני
אדם. לדוגמה יאמר: רבונו של עולם, אתה יודע, אני צריך דירה. מה תגיד לי רבש"ע
שאני אקח משכנתא? מי ישלם את המשכנתא? צריך להחזיר, אני לא יכול. אני לא יודע איך
תסתדר עם הענין, אני לא מסתדר עם זה. ריבונו של עולם אבל אני צריך דירה, יש לי
אישה, יש לי ילדים, אי אפשר בלי דירה. גם השכירות גבוהה מאד ואני לא עומד בזה,
והטוב בעיניך עשה. וכן על זה הדרך, אתה צריך פרנסה, אתה צריך רפואה, לפרש, לאמור.
תפרש את דבריך, הוא כל יכול.

ועוד האור
החיים אומר דבר שלא כל אחד יכול להגיד, רק משה רבנו, הוא אומר רבונו של עולם אני
מתחנן אליך, אבל אני רוצה תשובה עכשיו, אתה מכניס אותי לארץ או לא?
"לאמור", תתן לי תשובה. אל תגיד לי יותר מאוחר, עכשיו אני צריך תשובה,
"לאמור". טוב, אנחנו לא יכולים להגיד לקב"ה כזה דבר, אבל באמת מיד
השם ענה לו.

וגם רואים איך
הוא מתחיל את התפילה, כמו שאנחנו אומרים, האל הגדול הגיבור והנורא, מחיה מתים,
רופא חולים, הא-ל הקדוש. גם הוא אמר (דברים ג' כ"ד), ה' אלקים, אתה
החילות להראות את עבדך את גדלך, אני מכיר אותך, יש לך יד חזקה, מי א-ל בשמים ובארץ
אשר יעשה כמעשך וכגבורתך. קודם מתחיל בשבחו של מקום. טוב עכשיו מה אתה רוצה? הוא
לא אמר להקב"ה אתה יודע מה אני צריך, לא? אלא אמר עברה נא ואראה את הארץ
הטובה, ארץ ישראל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, אין יותר טוב מארץ ישראל. מה אתה הולך
לטייל בעולם? טיילת בכל ארץ ישראל קודם? ראית את כל הנחלים שיש פה? כל המפלים? מה
אתה מחפש מפלים בעולם? כולם סוחבים את האנשים בשביל המסחר שלהם, סוחבים את היהודים
לחוץ לארץ, רוצה לנפוש, יש פה, יש פה, פה זה בזול. למה להוציא את היהודים מארץ
ישראל? כל יהודי שיש בארץ ישראל, זה חשוב שהוא יהיה לנו פה. לא חסר בארץ בתי מלון
ומקומות טובים של אויר צח.

"ההר
הטוב". ארץ טובה זה ארץ ישראל. מה זה ההר הטוב? ירושלים. אפילו שאנחנו גרים
בארץ ישראל, אבל חסר לנו ירושלים, אי אי אי, כל אחד צריך לשאוף לפחות אולי שיהיה
לו איזה חדר אחד בירושלים. זה חשוב מאד, ירושלים עיר הקודש. ואם אפשר שהחדר הזה
והדירה הזו תהיה ליד מקום המקדש, "והלבנון" זה בית המקדש, שם ברובע
היהודי, מול הכותל, אתה רק יורד, אתה אומר תיקון חצות. שחרית – על המקום, מנחה,
ערבית. מתי שאתה צריך אתה נמצא אצל אבא. ובודאי מהרה יבנה המקדש, ואתה תהיה קרוב
מאד.

מה משה רצה?
הוא רצה את ארץ ישראל, ירושלים, ובית המקדש. הוא רצה את הדברים החשובים שיש במצות
ארץ ישראל. מה השם אמר לו – אתה יודע מה? אל תוסף דבר אלי. אם אתה תתפלל, אני לא
יכול לא לענות. אם האדם מתפלל וחוזר ומתפלל, מתחנן וחוזר ומתחנן, התפילות שלו לא
חוזרות ריקם. חייבים לתת לו דרך תפילה. אז השם אמר לו די, תפסיק, אל תמשיך. אני
אתן לך הכל, רק מה? זה לא טוב שאתה עושה ויכוחים עם הרב שלך. מה אתה רוצה שאתה
תנצח אותי? אני כבר אמרתי לך שאתה לא תעבור. אתה רוצה להפוך לי את הכל? בא נתפשר,
במקום שאתה תכנס לארץ, אני אביא לך את כל הארץ אליך וזהו. קח את הארץ הטובה, קח את
ההר, קח את הלבנון. עלה ראש הפסגה ושא עיניך. הביא לו את הכל בהשגה, בתפיסה של
העינים, קיפל לו את הכל ושם תחתיו, הנה קח את הכל. רואים שאיך שלא יהיה התפילה
אינה חוזרת ריקם. בצורה פשוטה חושבים, שהשם דחה את משה רבנו. לא, אין כזה דבר.
תפילה אינה חוזרת ריקם, הנה קיבל. לכן, מה שאנחנו צריכים באמת בדור שלנו, בתקופה
שלנו, זה להתאמץ בתפילה. מה שאי אפשר לעשות במציאות, אפשר לעשות בתפילות.

אחד אמר לי
פעם, כבוד הרב מה אני יכול לעשות? לא הולך לי! יש לי עגמת נפש. שאלתי למה? אמר לי
אני נכנס הביתה בצער. אני לא מרגיש שאני אבא. כשאני בא הביתה האשה מזלזלת, הבת לא
שומעת. לא יודע מה לעשות להם. והוא הולך איתם כאילו קרב פנים בפנים. הוא רוצה
כאילו להטיל אימה יתרה. אמרתי לו חמודי, אתה רוצה להצליח? מעכשיו אל תגיד שום דבר.
תתפלל ותבקש מה שאתה צריך. תתפלל לקב"ה ותראה פלאות, הכל יתהפך. לב מלכים
ושרים ביד השם, כל שכן הלבבות של אשתך והילדים. "פַּלְגֵי-מַיִם לֶב-מֶלֶךְ,
בְּיַד-ה', עַל-כָּל-אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ" (משלי כ"א א'). התפילה היא
כח עצום, מטה עוז ביד האדם. אומר החזון איש באגרות, התפילה היא מטה עוז ביד האדם,
מה שרוצה – יכול להטות את הרצון אליו.

היה איזה מעשה
ששמעתי מהרב בן פורת שמחזיר אנשים בתשובה. הוא מספר שאדם חזר בתשובה, וכמה שהוא חזר
בתשובה, הוא מבין שאי אפשר לכפות. הוא יכול לכפות על אשתו את הדת? היא אומרת לו
אני התחתנתי איתך לא ככה. די לך שאני לא מתנגדת למה שאתה עושה, אבל אין לך רשות
להגיד לי מילה וחצי מילה מה לעשות. ככה התחתנו, ככה אני רגילה, ככה אני רוצה
להשאר. הוא אומר לה באמת את צודקת. גם שאל את הרב והוא אמר לו היא צודקת, מה אתה
רוצה ממנה. אם יש לך אפשרות להשפיע, תשפיע, אבל אתה לא יכול לכפות את דרכך עליה.
בקיצור, היהודי הזה מתמודד. הוא עושה קידוש, ואשתו פותחת את המכשירים שהיא רגילה,
ליל שבת זה יום שלא עובדים, לא עייפים, והיא רוצה לשבת לראות. והילדים, האבא אומר
להם בואו תשמעו קידוש, אבל פתאום הם רואים את הקטעים שהם רגילים להם, קופצים
והולכים ויושבים בספה ליד האמא. בקיצור הבן אדם נקרע. וזה עוד דבר קטן, יש עוד
דברים אחרים, ענין של טהרת המשפחה. טוב, הוא מנותק מאשתו, מה הוא יכול לעשות?
נידה! חס ושלום, זה ענין של כרת. אז הוא שואל את הרב, להתגרש? אומר לו הרב חס
ושלום, למה להתגרש? תחכה. כמו שאתה חזרת גם היא יכולה לחזור. וחוץ מזה אם תתרגש,
יש לה כתובה גדולה מאד, היא תקח לך את כל הדירה, תלכו לבית המשפט, צריך כסף
לילדים, צריך מזונות, כל המשכורת שלך תגמר ואתה צריך להביא עוד עשר משכורות וזה לא
יגמר. וגם תצטרך לעשוב את הדירה, איפה תלך?

בקיצור, אין
לו ברירה. אמר לרב, אז מה אני אעשה? מה תעשה? תתפלל! להתפלל? נו טוב, עד עכשיו הוא
הבין שלהתפלל זה לשבח את הקב"ה, להתדבק בהשם. מה? להתפלל גם על דבר כזה? זה
יעזור? אז הוא התחיל להתפלל. היה מתפלל ומתפלל, יום אחד הוא אומר, נו התפללתי, אני
לא רואה שזז משהו. אומר לו הרב, אתה יודע מה? אולי אתה צריך לעשות טבילה במקווה
לפני התפילה. מקווה? מה זה מקווה? הסביר לו הרב מה זה מקווה. אמר, אבל אין לי
מקווה באזור. ים זה גם טוב? אני גר בהרצליה פיתוח, לידי יש ים, אני רוצה לטבול
בים. אמר לו הרב בסדר, תטבול בים לפני התפילה.

בטבילה היהודי
באמת הרגיש הרגשה טובה. תוך כדי שהוא טובל, הוא אומר לעצמו, אם זה מועיל לי
הטבילות האלה, אולי אני אטבול טבילה אחת בשביל אשתי? אני אטביל אותה פה פעם אחת
בתוך הים, והוא עשה טבילה בשבילה וחזר הביתה לקחת את התפילין ללכת לבית הכנסת.
פתאום אשתו נעמדת מולו עם מטפחת ואומרת לו, אתה יודע מה, החלטתי שאני עכשיו לא
מתנגדת לך, אני רוצה ללכת בדרך שלך. נדהם, לא האמין שעד כדי כך טבילה ותפילה
יכולים לשנות.

אני אומר יש
לנו את השם שיש לו כח כל יכול, אין עוד מלבדו, אם אדם ישתמש בכח הזה – אין דבר
שיכול לעמוד מולו. על כל פנים, לא במקלות אפשר לדחות את החושך, מעט מן האור דוחה
הרבה מן החושך, והאור הכי גדול שיש בעולם זה אור אין סוף, ואת אור אין סוף אפשר
להמשיך רק ע"י מתנת חינם, ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור. שאדם אפילו כמשה
רבנו, מי לנו גדול ממשה רבנו? הוציאו ממצרים, קרע לנו את הים, הוריד לנו את המן,
נתן לנו את התורה, הביאנו עד לארץ ישראל, הכל עשה ולא ביקש שום דבר. מתנת חינם.
משה רבנו יודע שמתנת חינם זה הכח הכי גדול, זה האוצר הכי גדול, שאתה לא מבקש לעצמך
כלום, אתה מבקש בשביל הקב"ה, שאתה אומר לקב"ה אין לי שום זכות, עשה למען
שמך הגדול, למען מתנם חינם. וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם, זו ההנהגה
הכי גבוהה שיש בעולם, זו ההנהגה של אריך אנפין, ההנהגה של הרחמים, שאדם מבקש
רבש"ע תנהיג לא לפי מעשינו אלא לפי ההנהגה של השלימות, הנהגת היחוד, יחוד שמו
יתברך. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. יהי רצון שבכח התפילה נזכה שבעזרת השם יתמלאו
משאלות לב עמו ישראל ונזכה לגאולה שלימה ברחמים, אכי"ר.

נושאי שיחת מטות – קדושת ארץ ישראל:

• מדוע קיבלו שבטי ראובן גד וחצי שבט המנשה את נחלתם מחוץ לגבולות ארץ ישראל.
• מה הקשר בין שמירת הקדושה וההאחזות בארץ ישראל
• מה עלינו לעשות בימי בין המיצרים בכדי למתק את הדין ולקרב את הגאולה.

נושאי שיחת מסעי – סוד שם בן מ"ב:

• מה היו הסיבות למ"ב המסעות של בני ישראל במדבר ומה היתה מטרת החניות
• מהי סגולת שם בן מ"ב להעלאת ניצוצות הקדושה
• מהי סיבת המסעות הפרטיים שהשם מוליך את האדם בם.

תמליל שיחת פרשת מטות:

(כמו כן מצורף למייל זה עלון ערוך להדפסה עם תמליל השיחה)

"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד, עָצוּם מְאֹד" (במדבר ל"ב א').  מהיכן היה להם מקנה כה רב? האם הם הולידו את זה? המקנה הרב בא להם מהמלחמה עם סיחון ועוג ועם מדין (מדרש תנחומא),  ממה שהשם נתן להם! זה פלא שלפעמים בן אדם מקבל מתנה מהקב"ה והמתנה גורמת לו למרוד. "שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ –  וַיִּטֹּשׁ"! (דברים ל"ב ט"ו) הם היו צריכים להודות לקב"ה שנתן לכם מקנה, ולהתיעץ עם משה מה לעשות עם זה. האם להוליך את המקנה עד א"י? או להתישב במקום אחר? וכו'. אבל הם לא שאלו. הם באו והעמידו את משה רבנו בפני עובדה. "הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ מִקְנֶה הִיא, וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה. וַיֹּאמְרוּ, אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה,  אַל-תַּעֲבִרֵנוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן" (במדבר ל"ב ד'-ה'). אנחנו מוחלים לך על א"י, עכשיו יהיה לך א"י יותר גדולה לחלק. תן לנו את הארץ הזו, זה מספיק לנו.

משה רבנו צועק עליהם "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה"? (במדבר ל"ב ו'). הוא לא צועק עליהם – אתם לא מתביישים? כל תכלית יציאת מצרים ומעמד הר סיני לבא אל א"י ולקיים את התורה בא"י! אתם מוותרים על א"י?! הטענה היחידה שלו היא – היעלה על דעתכם שהם יעלו להלחם על א"י ואתם תשארו פה במקום שכבר נכבש בעזרתם? (עיין ספורנו). עונים לו בני גד ובני ראובן – מי נלחם לנו? הקב"ה נלחם לנו (עיין אור החיים על "אשר הכה ה'" – לומר שלא באו לשאול אלא מנכסי גבוה) אז גם בשבילם הוא ילחם, זה שום דבר. כלומר הם באים ומדברים כפי מה שהם באמת ראו במציאות.

אבל משה רבנו נותן להם מוסר חזק והם מפנימים את המוסר של משה רבנו ואומרים לו, משה רבנו – תן לנו לעשות שיעורי בית. הם הולכים, מתיעצים ואז באים אליו שוב עם תיקון למה שאמרו קודם – ואומרים לו "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר אִם-הֲבִיאֹנֻם אֶל-מְקוֹמָם" (במדבר ל"ב ט"ז-י"ז). ופלא עצום שמשה אמנם עושה עמם תנאים אבל מקבל את כל מה שהם אמרו ונותן להם את עבר הירדן כמו שביקשו. אז איפה א"י? למה משה רבנו לא עומד על דעתו שהם צריכים להכנס לא"י? אי אי אי – פה נמצאת סיבת החורבן והגלות. הסיבה היא חוסר קדושה!

אומר רבנו האר"י בשער הפסוקים, בוודאי שמשה רבנו ידע שאין אפשרות לבני גד ובני ראובן וחצי שבט המנשה להכנס לא"י, ומראש – החלק שלהם הוא בעבר הירדן. רק שחלקם שאלו בפיהם, אכלוה פגה. הם הלכו וביקשו את זה טרם הזמן. אבל גם אם היו מחכים והיתה נכבשת הארץ, היו ממילא מקבלים את החלק שלהם בעבר הירדן. זה המקום שלהם. אז אומר רבנו האר"י באמת למה? למה חלקם היה בחוץ לארץ? אפילו שזה סמוך לארץ ישראל, ואולי יש לזה איזה דינים מסוימים, אולי כמו סוריה, אבל סוף כל סוף זה לא א"י! זה עבר הירדן.

אומר רבנו האר"י דבר מזעזע. אילולא שהאר"י אמר את זה – אי אפשר היה לומר. ידוע שמאברהם אבינו יצאו שני בנים. אחד חכם ואחד רשע, יצחק וישמעאל. חסד עשה איתו הקב"ה שהוא הצליח לברר את הקדושה. מה שבירר – זה יצחק. מה שנשאר בלי בירור זה ישמעאל ובני הפילגשים. שנאמר "מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב" (משלי כ"ז כ"א). אברהם אבינו נקרא חסד, וכסף היא מתכת שהיא כנגד חסד. אברהם אבינו בירר את הכסף, מצרף לכסף. הכסף הטהור שבירר זה יצחק ומה שנשאר מהבירור זה ישמעאל. אח"כ בא יצחק. הוא בירר כור לזהב, הוא לקח את הגבורות שהם כנגד זהב, בירר את הזהב וגם כאן השם עשה איתו חסד ואז יצאו יעקב ועשו. עשו שהוא תגבורת הדין זהו הפסולת של כור לזהב, נשאר יעקב אבינו מבורר מכל הכיוונים. יעקב שלימא.

יעקב אבינו עלה ונתעלה. אברהם אבינו תיקן את כל הדורות עד נח, יצחק אבינו תיקן את כל הדורות מנח עד אדם הראשון, בא יעקב אבינו ותיקן את אדם הראשון בעצמו. לא רצה להתחתן, לא רצה להביא עוד ישמעאל, עוד עשו, לא רצה להתחתן עד שבירר את שורש אדם הראשון ותיקן אותו. רק כאשר הגיע לפ"ד שנה, הוא מתרצה לשאת אשה. כי בפ"ד שנה הוא תיקן את אדם הראשון שהיה מושך בערלתו (סנהדרין ל"ח ע"ב) שהרי ידוע שהאר"י תיקן פ"ד תעניות לתיקון עוון זה, לכן התענה יעקב אבינו פ"ד שנים ומנע עצמו מלשאת אשה, ורק לאחר שתיקן את הכל אז הוא נשא אשה. לכן לא היה כבר מושג של פסולת בבניו אלא כולם קדושים, שבטי י-ה עדות לישראל.

יעקב אבינו חשב מחשבות מסויימות והקב"ה סיבב לו דברים אחרים. הוא חשב עקרת הבית זו רחל, חשב לשאת את רחל וממנה לבנות את בית ישראל, אבל הקב"ה סיבב לו דברים אחרים והכניס גם את לאה וגם את בלהה וגם את זילפה. אז אומר האר"י בא תבדוק איך היה כל הענין.

יעקב אבינו התנה תנאי חזק עם לבן, "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה" (בראשית כ"ט י"ח), יש יותר מזה? הוא הלך לעורך דין ועשה עם לבן חוזה. אמר יעקב אם אומר לו אעבדך ברחל – יביא לי רחל מן השוק, אם אומר רחל בתך – יאמר הנה בא תראה במרשם התושבים החלפתי את שמותיהן לפני כמה חודשים, עכשיו זו רחל וזו לאה, לכן הוסיף גם בתך הקטנה (רש"י). אבל למרות הכל "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה" (בראשית כ"ט כ"ה), לא הועיל כלום. יעקב אבינו מסר לרחל את הסימנים, והיא מסרה אותם ללאה אחותה בכדי שלא תתבייש.

אז יעקב אבינו בא לקיים את המצווה עם הסימנים ועם כל הכוונות של האר"י ושל הרש"ש ופי כמה יותר. יעקב אבינו שלא התחתן עד גיל שמונים וארבע, ואומר "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי" (בראשית מ"ט ג'), זו קדושה עצומה ונוראה שאין כדוגמתה. הגיע לדרגת אדם הראשון קודם החטא. שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון (בבא מציעא פ"ד ע"א). עכשיו אצלו זה כבר לא משנה כל כך מי היתה איתו. הכוונות של הזווג, הכוונות של הורדת הנשמות, הבנין של שבטי י-ה שהם שנים עשר צירופי הוי"ה, להוריד אותם לעולם לעשות להם נשמה וגוף, שיהיו בעולם הזה. אז יעקב אבינו רגליו מוצבות ארצה וראשו בשמים, מכוון כוונות עצומות. אבל איך שלא יהיה, בבוקר והנה היא לאה. הוא חשב על רחל ותחתיו מי היתה – לאה! אז לפי דרגתו של יעקב אבינו ראובן זה לא מאה אחוז. "פַּחַז כַּמַּיִם אַל-תּוֹתַר" (בראשית מ"ט ד'). זה לא מאה אחוז? א"י קולטת רק שבט שהוא מאה אחוז! אמנם הוא קדוש, הוא שבט, זה לא ישמעאל, זה לא עשו, אבל זה לא מתאים לא"י. המקום המתאים זה עבר הירדן.

מה קרה עם גד? לאה ילדה ליעקב את ראובן שמעון לוי ויהודה. בינתיים, רחל אימנו אין לה כלום, ותקנא באחותה. והלכה ליעקב וכו' וכו', בסופו של דבר הגיעה איתו להסכם. אמרה לו, "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה" (בראשית ל' ג'). יש לי שפחה, היא אחותי. בלהה וזלפה היו אחיות של רחל ולאה, רחל ולאה מאם אחת ובלהה וזלפה מאם אחרת, ללבן היו שתי נשים, אחת הגברת ואחת כמו שפחה, אז כאשר הוא חיתן את רחל ולאה – נתן לכל אחת נדוניה, בלהה לרחל וזלפה ללאה. אמרה רחל ליעקב, אבא שלי נתן לי שם כזה ואולי לכן אין לי בנים, אין לי בשם אות ה'. "הֵא לָכֶם זֶרַע" (בראשית מ"ז כ"ג), אומר רבנו האר"י, אדם שנולדת לו בת צריך לחפש לה שם עם אות ה'. לאה יש לה ה' – הנה יש לה בנים. אבל אני נתנו לי את בלהה, יש לה שתי אותיות ה' בשם. קח אותה לאשה, אולי ה' אחת היא תעביר לי ואבנה אנכי ממנה וגם לי יהיו בנים.

מה יעשה יעקב אבינו? מספיק שאבא שלה הכניס לו עוד אשה עכשיו היא רוצה להכניס לו אשה שלישית? אבל מכיון שהיא היתה מעוקה, והיה צר לה מאד שאין לה בנים, והיא היתה עקרת הבית, ויעקב אהב אותה, אז הסכים לענין. אז השבטים שנולדו מבלהה שהם דן ונפתלי הם כשרים. זה היה בהסכמה גמורה.

בינתיים לאה עמדה מלדת וראתה שרחל נתנה ליעקב את שפחתה, ואז נולדו לה ממנה בנים. אמרה לאה, למה גם אני לא אתן את השפחה שלי? אבל היא חשבה שאם היא תבוא ליעקב אבינו ותספר לו סיפורים הוא ידחה את דבריה, הוא יאמר לה מה את רוצה? הרי היא לא היה לה ילדים – אז הסכמתי, אבל את כבר יש לך ילדים, למה את רוצה להכניס לי עוד אשה? אז היא עשתה את זה בלי ידיעתו. הכינה אותה, קידשה אותה, הסבירה לה מי זה האדם הענק הזה, ומה צריך לעשות ואיך צריך לעשות. ומה תעשה זלפה – זו הגברת שלה! אז כשילדה זלפה מה כתוב? "וַתֹּאמֶר לֵאָה בגד (בָּא גָד), וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גָּד" (בראשית ל' י"א). מה זה בגד? אמר יעקב אבינו, מה עשתה לאה? יש פה חס שלום כמו בגידה. זה היה שלא בידיעתו, אז יש פה חוסר שלימות. נכון שאצל יעקב אבינו הכל בדבקות, אבל לפי דרגתו של יעקב אבינו – יש פה פגם, אז גם גד הוא לא מאה אחוז. אם ראובן לא – כל שכן גד.

מה עם חצי שבט מנשה? זה כבר לא קשור ליעקב אבינו, זה קשור ליוסף. יוסף הצדיק כשירד למצרים, כפי שכתוב בזוהר הקדוש, אמר במצרים אין מה לראות. מקום כזה של טומאה – צריך להוריד את העיניים לגמרי. "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן, בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר" (בראשית מ"ט כ"ב). קיבל עליו לסגור את העיניים, זה הדבר הראשון. לכן בנות צעדה עלי שור. בנות מצרים היו מנסות לעורר את תשומת ליבו שיסתכל עליהן. מציעות לו הצעות. לאף אחת לא התרצה. לא רצה להתחתן, יותר טוב לא להתחתן במקום כזה. והנה אותו פוטיפר, לא היה לו ילדים, אז לקח בן ובת, לקח את יוסף ולקח עוד איזה ילדה, והיא זרקה ליוסף את הטס שהיה עליה. זו היתה הבת שנולדה משכם בן חמור ודינה (פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ז). יעקב אבינו התביש להשאיר אותה בתוך הבית, חרפה, שם עליה טס שהיא מזרע של יעקב אבינו ושלחה, וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים, וקנה אותה פוטיפר. כשראה יוסף את הטס ומה שכתוב בו, אמר זה לפחות משהו שלא ממצרים, זה לפחות משהו מאבא. אז התחתן איתה. אסנת בת פוטי פרע. הבת המאומצת שלו כמו שיוסף היה הבן המאומץ שלו. כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו (מגילה י"ג ע"א).

נמצא שאסנת היא חמישים אחוז משכם חמישים אחוז מדינה. יוסף הצדיק הוא מאה אחוז של קדושה. יוסף הצדיק, צדיק בן צדיק, תולדות יעקב יוסף, עיקר תולדותיו של יעקב זה יוסף, בדיוק כמו דיוקנו של יעקב (בר"ר פ"ד ו'). אז מחמישים אחוז של קדושה של יוסף עם החמישים אחוז של קדושה של אסנת יצא אפרים שהוא מאה אחוז. מחמישים אחוז של קדושה של יוסף עם החמישים אחוז של בחינת שכם של אסנת יצא מנשה. אז מנשה הוא חמישים חמישים. אין פה שלימות, אז חצי שבט מנשה – מקומו בעבר הירדן, וחצי השני של שבט מנשה – בא"י.

אנחנו רואים פה, שסיבת החורבן, וכך אומרים גם הנביאים, סיבת חורבן הבית זה חוסר קדושה. אז בימים אלו של בין המצרים, שאנחנו מחפשים איך לבנות את בית המקדש, מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו צריכים להשיג יותר קדושה! כמו שאומר רבנו האר"י שחוץ מתיקון חצות שבלילה, אם אדם יעשה בימים אלו גם תיקון חצות שביום, דבר זה עושה תועלת גדולה בנפש האדם. מה זה תועלת גדולה? קדושה! אנחנו צריכים לחפש דברים לקדש את עצמנו, הקדושה מביאה לא רק בנין רוחני לאדם, פשיטא, קדושה – זה בנין רוחני, אלא כאשר אדם מקדש את עצמו – גם הגוף שלו נהיה נצח. נהיה ברכה. גם הגשמיות מקבלת ברכה. כמו שאמרו לטיטוס, קמחא טחינא טחנת (איכה רבתי א', מ"ג). אחרי שהלכה השכינה והקדושה מהבית – אתה יכול להרוס מה שאתה רוצה, זה לא בית מקדש, לא הרסת מקדש.

הכל תלוי בקדושה. אם יש קדושה – אז אי אפשר להרוס אפילו בנין גשמי אם הוא מקודש. הימים האלה כפי שאמר רבנו האר"י, כ"א יום מי"ז בתמוז עד תשעה באב, לא אוכלים בשר ולא שותים יין, חוץ משבתות שיש ענין לאכול בשר ולשתות יין. לא מסתפרים בימים האלה, לא מברכים שהחיינו על בגד חדש ולא על פרי חדש, אפילו בשבת, כל שכן בראש חודש. והעיקר הוא למתק את הדין. "כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א' ג'), יש לנו מיצר שהוא נקרא צרה, שם אלקים (במילוי ההי"ן גי' צרה), ויש את המיצר השני שנקרא שם אדנו"ת. שני המצרים, שני השמות האלה מתחברים בימים האלה, ומשם באות הצרות. כלומר בימים האלה – עם ישראל ריע מזליה (שו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף א'). כביכול, המזל של ישראל למטה.

למה הדבר דומה? אם אנחנו עושים חשבון, גם החגים הם כ"א יום. עכשיו בימים אלו קוראים פרשת פנחס שיש בה את כל הפרשיות של החגים. אם תקח סוכות עם שמיני עצרת, שמונה ימים, פסח זה עוד שבע, שבועות, שני ימים של ראש השנה, כיפורים, חנוכה ופורים, סה"כ כ"א יום. תדע לך – אלה חגים גלויים, אבל הימים האלה של בין המצרים הם נסתרים ועתידים להתהפך לימים טובים גדולים מאד (כפי שהתנבא זכריה ח' י"ט). רק בגלל חורבן הבית הנכסים האלו ירדו והם נמכרים עכשיו בזול. כמו אחד מאמריקה שאמר לי, כבוד הרב תגיד לישראלים שיקנו עכשיו נכסים באמריקה, הכל ירד. נכס ששווה 800 אלף דולר עכשיו נמכר ב- 150 אלף דולר. זה לא ישאר ככה, זה יעלה. הימים האלה, הם עכשיו נכסים נפולים. מי שיש לו כסף מזומן – יכול לקנות עכשיו את הימים האלה. מה זה כסף מזומן? כיסופים לה'. נכספה וגם כלתה נפשי, לתפוס את הימים האלה חזק בלימוד התורה, במעשי חסד. הימים האלה עתידים לעלות ואתה עולה יחד איתם. תתפוס הילוך מיוחד בימים הקדושים האלה. למעט אותם, למעט את הצער שיש בהם ע"י לימוד התורה ומעשי חסד, שנאמר "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה " (ישעיהו א' כ"ז).

והשם יתברך יעזור שיתהפכו עלינו הימים האלה באמת לטובה ולברכה. יהי רצון שלא יהיה תשעה באב. בי"ז בתמוז כבר התעננו, אנחנו לא יכולים להתפלל לשעבר, אבל לעתיד אנחנו יכולים להתפלל. ואיך שלא יהיה אני חושב שזהו, זו הפעם האחרונה שיושבים על הקרקע. זהו. צריכים להתעורר, הגאולה קרובה מאד מאד. כל אחד צריך להתחזק. כשאומרים לאדם – יש לך זמן אז הוא עושה תכניות. אבל אם אומרים לו – אין לך זמן, זהו, מה שאתה יכול לעשות תעשה! זה הזמן! עוד מעט יבואו ימים שאין לי חפץ בהם. יבואו ימי המשיח, כולם ידעו אותי מקטנם עד גדולם, כל אחד צריך לתפוס את עצמו לדעת את השם. והשם יתברך יעזרנו כל דבר כבוד שמו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו, לעשות רצונו כרצונו, אמן כן יהי רצון.

ëëë

הערה:  כידוע אין בכוחו של תמליל שיחה להעביר את כל המסרים החשובים שאפשר לקבל כאשר שומעים את השיחה עצמה. לכן מומלץ מאד להאזין לדברי קודשו של כ"ק מו"ר זיע"א ולשמוע את כל השיחה מתחילתה ועד סופה, דברים כהויתם. ואם נפלה שגיאה באיזה פרט בהקלדת ועריכת התמליל הנ"ל, ה' הטוב יכפר בעדנו.