ספר בן העולם הבא, תהילות הזוהר, תשובת הרשב"י מאדרא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להורדת הספרים  לחץ  על בקשיורים הבאים::

 

 ספר תהילות הזוהר:  תהילות הזהר

הקדמת מרן המחבר לשולחן ערוך – חיוב לימוד שולחן ערוך בכל יום – ישננו לשונו על פה – שם הספר "שולחן ערוך"  כו

דעת הבעל שם טוב זי"ע על לימוד השו"ע בקביעות   כו חיוב ותיקון גדול ללימוד "שולחן ערוך"!  כו

לא יעבור יום בלי לימוד לכל הפחות איזה סעיף "שולחן ערוך", אף אם הוא אנוס ואין לו פנאי כו ללמוד איזה סעיף "שולחן ערוך" בכל יום הוא חיוב גדול על כל אחד מישראל   כו כשמעיין בשולחן ערוך שהם רבותיו לידע מקור הדין, אז מובטח לו שהוא בן עולם הבא, להיות לעולם קיים במדריגת קדוש! כו בכל סימן וסימן של שו"ע נמצאת רפואה למחלה ידוע – הרפואה נמצאת בטור ובית יוסף  כו

 

gG

שורש נשמתו של מרן הבית יוסף. כו

זכה למלאך שנגלה אליו כו

ענוותנותו של הבית יוסף – וכוונת הרמ"א לשם שמים  כו

מגדולתו כו

מדברי המלאך. כו

מדוע נקרא השם "בית יוסף"?. כו

דעת הרמ"א על הבית יוסף: "כל החולק עליו כחולק על השכינה" כו

מעשה נורא, ה"בית יוסף" זכה מן השמים שיתפשט ספרו בכל העולם כולו  כו

כל העושה כפסקי מרן, עביד כמאתיים רבנן, ולכך קורין למרן מר"ן סתם, כי הוא ראשי תיבות מ'מאתן ר'בנן נ'סמך       כו

gG

הקדמת רבינו הרמ"א להגהות השולחן ערוך. כו

הרמ"א מגדלותו כו

ממשה עד משה לא קם כמשה. כו

והאיש משה גדול מאוד. כו

דברי השל"ה הקדוש על הרמ"א: "זכה מן השמים שיפסקו כמותו" כו

ראוי לסמוך על פסקי הרמ"א. כו

gG

קריאת קודש! המפעל העולמי קורא לכל אחינו בני ישראל בכל מקום שהם     כו

חברך חברא אית לי' ! ! ! כו

אורח חיים הוא השער לה' אשר צדיקים יבואו בו כו

הצטרף לאלו: כו

השנים חולפים ועוברים ! ! ! כו

זכור ! ! ! כו

יהודי היקר ! ! ! כו

– כתר תורה –. כו

סימנא טבא! להתחיל הסדר ב"איזה יום" שרוצה בקבלה מחדש להתחילו ולסיימו בעזרת השם יתברך! כו

כללו של דבר מיד כשתבא המצוה לידך עשה אותה, ואל תדחה אותה  כו

כבר בא העת לחננה! שגם אתה תהיה בין אלו היודעים את השלחן ערוך! כו

יגעת ומצאת תאמין! כו

לומד יקר – דבר בדוק ומנוסה. כו

פיקח מהו אומר: הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה  כו

gG

מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד  כו

והנה עסק התורה לשמה הוא, להבין לשמור ולעשות! כו

דעת הבעל שם טוב זי"ע על לימוד השולחן ערוך בקביעות   כו

הגאון בעל אבני נזר זצ"ל כותב במכתב:   כו

על ידי לימוד פוסקים ו"שולחן ערוך", זוכין לגן עדן כו

כזהר הרקיע דא הלכה – ואת עלית על כלנה. כו

כל מי שזוכה להלכה אחד יורש עולם אחד. כו

אשריהם אלו שעוסקים בהלכה שבזה יוצא השכינה מהגלות   כו

השכינה אינו שורה אלא בד' אמות של הלכה! כו

על ידי לימוד פוסקים, עד שידע להורות הוראות על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות   כו

בזכות לימוד ההלכה שהוא מסטרא ד"נער", עתיד לקיים בה "וינערו רשעים ממנה", דאינון איסור טמא ופסול סמאל ומשרייתיה! כו

מי שהוא בק"י בהלכ"ה של הקב"ה שהיא השכינה, הקב"ה עמו, שבשביל ההלכה לא יזוז ממנו לעולם  כו

"ובלבנים", דא ליבון הלכה. כו

כשמנפין ההלכה כסולת נקייה, מתפרנסת בזה הנשמה, כמו שהגוף מתפרנס בדברי העולם – שזה לעומת זה עשה אלקי"ם, לחם הגוף ולחם התורה, זה הוא שכתוב לכו לחמי בלחמי כו

איתן מושבך ושים בסלע קנך – אית"ן תני"א, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, שהם שוני הלכו"ת ומשניות – כל דיבור ודיבור שיוצא מפיו של אותו תני"א, שמוציא לשם ה' בין בתורה בין בתפלה בין בברכה, בין בכל מצוה ומצוה, מה כתוב בו: "יפרוש כנפיו", אותו נשר, שהוא דיבור שבו ה' – ומפני זה "ישאהו על אברתו" – ישאהו, כגון "ישא ה' פניו אליך" – ומאי "ושים בסלע קנך"? אלא אמר דוד עליו: "ה' סלעי ומצודתי" – אף כך תנא שהוא בו הלכ"ה, חזקה כסלע, שאין פטיש יכול לפוצץ אותה בכל קושיות העולם, בזה הוא מקנן הנשר. כו

ויש בעלי הלכו"ת שדומים לכוכבים, זה הוא שכתוב: "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" – לא ככוכבים שנאמר בהם "וכל צבאם יבול", אלא כאלו כוכבי העולם הבא שהם לעולם ועד עומדים תדיר. כו

לימוד התורה למעשה הוא "תורה לשמה", ומשתלם בזה שם הוי"ה כולו, ואם אינו לומד לקיום המעשה השם תור"ה בו לבטלה  כו

הקב"ה אין לו חפץ ובחירה בעולמו אלא במין האדם העוסק בהלכה  כו

תכלית בחירתו וחפצו של הקדוש ברוך הוא מעולמו הוא רק במין האדם העוסק בהלכה שמקומו ארבע אמות   כו

פישו"ן – פי ששונה הלכות.. כו

עיקר תורה לשמה היא התורה שאדם לומד כדי לקיימה  כו

הלכ"ה – שהולך בדרך הישר. כו

הקב"ה אין לו שעשוע ושמחה אחרת זולת לימוד הלכה  כו

אין לו מקום אחר בעולמו כו

כל אדם בכל מקום שהוא יש לו בחינת ארבע אמות להתקרב בהם לה' יתברך – ואלו הארבע אמות זוכין ע"י הלכות – למצוא לו מקום בכל מקום שהוא להתקרב על ידו לה' יתברך, עד שידע היטב שהאדם בכל מקום שהוא יש לו ארבע אמות, דהיינו שיש שם גם כן מקום ועצה להתקרב לה' יתברך – וזה יקר מאד בעיניו יתברך, ואין לו בעולמו אלא אלו הארבע אמות של הלכה, כי זה עיקר גדולתו וכבודו שיתקרבו כל הרחוקים אליו יתברך  כו

ועיקר כבוד התורה להקים בתי מדרשות ובית ועד לחכמים אשר שם יתנו תוקף הלכה, כי זה עיקר חיינו כו

וזהו שריד שהותיר ה' לנו ברוב רחמיו – אין לה' בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, כי הוא במקום קרבן וזבח ומקטיר קטורת – וכעת ההוגים בתורה לשמה, זוכים ששריית שכינה שם. כו

אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, הכוונה על אדם צדיק הלומד תורה לשמה, וכל אדם הוא ד' אמות, והוא נקרא ד' אמות של הלכה, ועליו שורה שכינה, וזהו שיש לקב"ה בעולמו – והחי יתן אל לבו עד מתי יעבור קיץ וחורף ולא נעשה דבר לתקון נשמתינו, ועד אנה יהיו לבושנו צואים  כו

גברא דמרא עלמא חפץ בו כו

אין נמלט לשום איש תירוץ ואמתלא על ביטול תורה, חזקו בתורה לשמה, כי היא חיינו וקיום הגלות, כי היא הנותנת חיים לעוסקים בה לשמה, ולמה תרחקו מחיים  כו

ד' אמות של הלכה אדמת קודש הוא – ונמשך ממילא הברכה לישראל  כו

ה'ריעו ל'הוי"ה כ'ל ה'ארץ ר"ת הלכה, כי מיום שחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, והוא פנימיותה הנכלל בד' אותיות השם, והוא המכוין באמרם, תורה לשמה, אל השם המתלבש בהלכה ומאיר בתוכו – והני ד' אמות גופייהו, אי גמירי להו אינשי בהדי הלכה אין, אי לא, לא השלימו מצותן       כו

כשנחרב בית המקדש, כל השלימות בטלה, חוץ מד' אמות של הלכה – הקב"ה אין לה אלא ד' אמות של הלכ"ה, שהיא הכל"ה – ובזכותם נזכה במה דכתיב, ה'קיצה ל'פקוד כ'ל ה'גוים, ר"ת הכל"ה. כו

אין לו להקב"ה בכל העולם ובכל הארץ, אלא ד' אמות של הלכה – התודה וההלכה קיימים בכל הארץ, ואינם בטלים  כו

הלומד שלא לשמה לא על מנת לעשות לידע לבוא מעשה, רק רוצה ללמדה לידע חכמתה וסתריה לבד, נוח היה לו שלא היה יוצא לאויר העולם  כו

בהיותו נושא ונותן בדברי תורה יהיה הכונה אל תקוני השכינה דהיינו הלכה אל האמת   כו

ארבע אמות של הלכה הוא כתר תורה     כו

השכינה לא ירדה למטה מעשרה, רק בסוד ד', דהיינו ד' אמות של הלכה  כו

אשרי יושבי ביתך, כלומר שראוי להיות יושב בד' אמות של הלכה לא ילך חוצה  כו

השפע יורד בכל יום תמיד, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, והוא סוד ד' אמות של הלכה שהם להקב"ה בעולמו   כו

על ידי הלכ"ה יוצאין מכל הצרות – הלכ"ה מסוגל להולדה בנקל  כו

מוכרח אדם ללמוד בכל יום הלכה. כו

כל העולם כולו נברא בשביל אותו האדם שהוא ד' אמות של הלכה – ועל ידי זה יש לכל העולם כולו שיתוף וחיבור עם ד' אמות של הלכה  כו

פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, שלא עסק בארבע אמות של הלכה – כי שם ביתו יתברך  כו

אין לו להקב"ה בעולם הזה אלא ארבע אמות של הלכה – ואז כאשר על ידי עסק התורה למטה, ממשיך שפע שורש תורה שעוסקים בה למעלה  כו

הקב"ה יחסה עליו כנפיו להציל אותו מכל גזירות רעות, ותפלתו תהיה קרובה להתקבל, ונכסיהון מתברכין בכל הברכות   כו

השכינה נקראת ה'כל"ה, בהיפוך אתוון הלכ"ה – וזהו סוד יחוד קוב"ה ושכינתיה   כו

אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו, אלא ארבע אמות של הלכה, שהוא רצונו יתברך וחכמתו, המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו כו

כל זמן שיושב באהל תורה בד' אמות של הלכה וקובע מקום לתורתו, אויביו נופלים תחתיו כו

מזמן שהקדושה נתגרשה כל כך אצל כל אדם, צריכין לראות שלהיכן שהולכים, לא לצאת מד' אמות של הלכה של תורה, רק בכל הגילגולים צריכין להחזיק במשפטי התורה. כו

כשנעשה שלחנו ד' אמות של הלכה אז הוא נעשה דוגמת בית המקדש   כו

ד' אמות של הלכה יש לו קדושת ארץ ישראל – אויר ההלכ"ה מחכים כמו אויר ארץ ישראל – הלכה פסוקה מזככת המחשבה, ומוציא המחשבות זרות והדמיונות מהלב  כו

ארבע אמות של הלכה קדוש בקדושת ארץ ישראל שאויר ארץ העמים נפלט מתוכו לגמרי מכל צד על ידי החרב דשתי פיות ונכנס אויר קדוש   כו

האוצר של יראת שמים שהוא בבית גנזיו דהשם יתברך, הן הם גם כן הארבע אמות של הלכה, שאין לו להקב"ה בעולמו משחרב בית המקדש אלא הם – ומזה בא לשלימות הקדושה מה שמקדשין אותו מלמעלה להכניס קדושה בכל מעשיו הגופניים  כו

ארבע אמות של הלכה זהו משכן הקב"ה שהוא הצלם אלקי חופף עליו ושוכן בקרב מוחו בהתבוננו בהלכה ותורת ה'    כו

ארבע אמות הוא מקומו של אדם בכל מקום, ולכן אמרו "ארבע אמות של הלכה", רצה לומר 'הלכ"ה', 'ההילוך והנהגה על פי התורה' כו

כל כתות החיצונים מצטרכים בהכרח להסתלק ולהתגרש מד' אמות של הלכה, וזר לא יקרב בהיכלו כי קדוש יאמר לו – הד' אמות של הלכה בלבד הן הנה ד' אמות הללו ששורה בהם ד' אותיות שמו הגדול שנסקלו מאבן ונפנו ממכשול, כמאמר הכתוב פנו דרך ה', כי ד' אמות הללו הוא דרך ה' השראת שמו יתברך, וזר לא יקרב אליהם כי קודש הם – "קונות לו בכל מקום", אפילו ברשות הרבים מקום החיצונים שאינם חפיצים ברשות היחיד רשות יחידו של עולם ברוך הוא, מכל מקום בכל מקום הילוכו של אדם קונות לו ד' אמות הללו, שהחיצונים מסתלקין ובורחין מהם, והם להקב"ה בלבד  כו

רק הד' אמות של הלכה היא כתריס בפני המקטרגים  כו

מצות קימה הוא ד' אמות בשביל הד' אמות של הלכה – קומתו של אדם ד' אמות   כו

ויתן לך האלקים: א) טל השמים, ב) ומשמני הארץ, ג) ורוב דגן, ד) ותירוש, הד' דברים הללו הן הן ד' אמות של הלכה, ואנחנו בגלות אין לנו אלא ארבע מדות אלו כו

העומד להתפלל מתוך ד' אמות של הלכה הקליפה בורחת מפני שרה גבירתה  כו

"ושכנתי בתוכם", בכל מקום שהם יעשו לי מקדש ד' אמות של הלכה שם אשכון בתוכם – "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה", "יעקב אמרם על "ארבע אמות של הלכה", כי ז"ה כל האדם. כו

ארבע אמות בגימטריא תש"ך – חלל אוהל מועד היה גם כן תש"ך – בשלשים יום יש תש"ך שעות – גם אדם צריך לזה המספר של תש"ך הוא קרבן לה' לקיים ופדויו מבן חודש.. כו

אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה, לפי שאין להקב"ה בעולמו רק ד' אמות של הלכה  כו

הד' תיבות "ה'ריעו ל'ה' כ'ל ה'ארץ" שהראשי תיבות שלהם הלכ"ה, הם בסוד הארבע אמות של הלכה  כו

gG

ממש אין דרשה שאין אני מזהיר אתכם לבל תפלסו אורח חיים ללמוד אותו היטב  כו

בלעדי אורח חיים לא ירים איש הישראלי את ידו ואת רגלו כו

עיקר לימוד האדם צריך להיות בלימוד המביא לידי מעשה – על ידי לימוד ההלכות מובטח האדם לידי חיי עולם הבא, אך שיזהר ללמוד בכל יום – למד אדם שתי הלכות בבוקר ושתי הלכות בערב, קיים בזה "ובתורתו יהגה יומם ולילה  כו

חיוב גדול להיות בקי בכל אורח חיים – חיוב גדול לקבוע שיעור שו"ע אורח חיים בכל יום – יזהר האדם מאד בזה להשלים בכל שנה שולחן ערוך אורח חיים – דף שולחן ערוך בכל יום. כו

קול חוצב להבת אש, מדרשת רבינו הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א! – לומדים פשטים ופלפולים מצפצפים כעגור, והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין, וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים – הדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא, ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם, חבל על דלית ליה מבוא לשער אשר לה' צדיקים יבואו בו, הוא אורח חיים. כו

חייב אדם ללמוד לבנותיו המצות, כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות, זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה, אותן אין מלמדין לאשה ולקטן. אבל הלכות מצות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת, וכן כל מצות כדי לעשות להזהר במצות   כו

כשמו כן הוא, אורח חיים נצחיים. כו

המלמדים ילמדו עם התלמידים בכל יום ויום איזהו שיעור משולחן ערוך אורח חיים  כו

ללמוד בכל יום שולחן ערוך אורח חיים, וביותר הלכות שבת   כו

תלמדו בכל יום דף או עמוד שולחן ערוך אורח חיים – רוב דיני אורח חיים מזדמן לאדם בשעה שאי אפשר לאדם לעיין ולשאול לחכם  כו

מי שהוא בקי בשו"ע אורח חיים יכול להתפלל. כו

כל מצוה ומצוה תלמדו כל הלכה בזמנה בשו"ע אורח חיים  כו

חלק אורח חיים לו משפט הבכורה! כו

יזהר מאוד להיות שונה הלכות בכל יום   כו

להיות שונה הלכות באורח חיים מדי יום ביומו חוק ולא יעבור  כו

מדברי ה"חזון איש" זצ"ל! כו

אוי לי אמי כי ילדתני – אין ישיבת לומדי תורה לשמה – כל למודכם גמרא משניות מדרש של"ה, ואין אחד נותן ללב ללמוד אורח חיים על בוריו, אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן כו

אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי מִדַּלּוּת תְּבַצְּעֵנִי – על ידי שלומדים שו"ע אורח חיים זוכין לפרנסה בריוח ולהנצל משפלות   כו

gG

"הלכות שבת"… הרי הם "כהררים התלויין בשערה", כהר התלוי בשערות הראש   כו

הלכות שבת כהררין התלויין בשערה. כו

אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני – מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג – אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי כו

המון העם יפנה לבבם להקהל ולעמוד על נפשם לשמוע מפי מלמד, ולקרא כלם בשם י"י מקרא משנה ותלמוד, איש לפי ערכו, והמשכילים ימצאו נחת רוח, כי יבקשו תורה מפיהם, ויזהירו אותם על המצוות, ודורשין להם הלכות יום ביומו וענין שבת בשבתו, כמו שנמצא בכל זה מנהג קבוע לכל בני ישראל במושבותם    כו

כל המשמר שבת "כהלכתו" אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כו

אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון כו

אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות "כהלכתן" מיד נגאלים  כו

אם יתאספו כולם במקום אחד ללמוד או לשמוע הדרוש של החכם בשבת, גדול קילוסו של הקב"ה העולה מקהלה גדולה ממה שעולה מכל יחיד ויחיד לבדו… הם מעידים כולם יחד שקב"ה ברא העולם, ומתקלס שמו של הקב"ה שגזר עליהם איסור מלאכה והם שובתים לקיים דבריו, כעבדים העושים גזרת מלכם  כו

כשם שאמרו שואלין ודורשין בהלכות פסח, כך חיובא רמיא לדרוש ולתור לדעת הלכות שבת, ולעבור עליהם לפחות פעם אחת בשנה – חיובא רמיא על הדרשנים – לשומעים ומקיימים יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב  כו

אין אחד נותן ללב ללמוד אורח חיים על בוריו לדעת הלכות תפילין, ציצית, תפלה, ברכות, נטילת ידים, וברכת המזון, הלכות שבת והלכות יום טוב על בורים – אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן, כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה, ובפרט דיני מוקצה, מלאכת שבת ויום טוב וחול המועד, ברכות הנהנין וכדומה  כו

הלכות שבת ויום טוב, וברכות ברכת הנהנין, מי שאינו בקי בהן, ממש אינו בתורת אדם ישראלי כו

וגמרתי בלבי בלי נדר, בי' ימי תשובה אלו אי"ה לכתוב דיני שבת בקצרה בלשון אשכנז, ולחלק לבעלי בתים שאינם כל כך בני תורה, וביחוד בגליל שלי – וידעתי כי יצחקו עלי רבים, ואהיה להם למשל, כל היום מנגינתם – אבל מוטב שאהיה שוטה כל ימי, ולא איעול בכיסופא קמי מלכא קדישא – חוסו על "זמן" יקר הנבראים  כו

כל איש ישראל אשר איננו בקי בהלכות שבת מרישא לסיפא, לא יכונה אצלי בכלל איש השלם  כו

הגאולה תלויה בשמירת שבת, ואנחנו בעו"ה עוברים בחסרון ידיעה על רוב איסורי דאורייתא ודרבנן – ולכך חובה ללמוד הלכות שבת ויום טוב, ושמירת שבת מקרבת הגאולה. כו

מאד עלינו להזהר בשבת לקיים דברי תורה ודברי סופרים – ובעו"ה רוב בעלי בתים אשר אינם בקיאים בהלכות שבת, ואפילו לומדים, לומדים דברים אחרים, קדשים, והלכתא למשיחא וכהנה, והלכות שבת אינן שגורות כל כך, וכמה אנשים אשר עוברים על כמה איסורים, מלאכות דאורייתא לחוסר ידיעתם, ומכ"ש עניני מוקצה, ואי אפשר לפורטם – ויום הזה אשר פארנו חבוש לראשנו, יש לנו לגדור לשמח משה במתנת חלקו, לקבל כל אחד על עצמו ללמוד הלכות שבת אצל לומדים, ולעמוד על השמירה באזהרה יתירה. כו

צריך תשובה רבה לקלקול הלזה, כי באמת רבו מחללים בעו"ה בחילול שבת מלאכות דאורייתא ודרבנן – ובעו"ה רבים נכשלים, כי יש בו דינים רבים וצריך לימוד מתוך הספר – דיני מוקצה שהם חמורים כשל תורה, רבו גם רבו המתפרצים – וזהו שישים איש בזה השבת ללבו לשמור ולעשות, ועיקר להגות בשלחן ערוך אורח חיים הלכות שבת, ויזהר בהן, ושכרו הרבה מאוד. כו

באמת אשרי השומרים שבת כראוי, כי בו בחר ה' ישראל לסגולתו, ויום זה חמדת וסגולת הימים – ובעו"ה אין אנו נזהרים בכמה דינים, מלאכות ותולדות דיני מוקצה ואסורי דרבנן, ועל הרוב מחמת חסרון ידיעה, כי בעו"ה נפישי וחמירי הלכות שבת, ואין קורא בהם לשמה ללמוד לשמור ולעשות, לומדים רק מקום פלפול קושיא ופירוקא וחדוד, ואין שם על לב ללמוד הלכות שבת שיהיו שגורים בפיו, ובעו"ה שגגת תלמוד עולה זדון – בבקשה מכם אחיי ובניי, ממש אין דרשה שאין אני מזהיר אתכם לבל תפלסו אורח חיים ללמוד אותו היטב, שמעו למאמרי ובפרט הלכות שבת ויום טוב לשמור מועדי ה' כראוי כו

אשרי שוקדי תורתו לדעת איך ומה יתנהג אדם, בפרט בענין שבת קודש – מי שלא למד הלכות שבת על בורים פעמיים ושלש, לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חילול שבת, הן דאורייתא והן דרבנן, וענין שבת הוא מאוד לנו למחסה בגלות   כו

מי גבר ימלט לומר זך אני מפשע וחף אני מעון בשמירת שבת, אשר עונשה קשה למאוד, ומאוד הפליגו בעונש זה, עד שגיהנום שנכבה בשבת, ולמחללי שבת לא תכבה האש הגדולה כלל, ואם כן מהראוי לשמרו כראוי, וללמוד הלכות שבת בתמידות, ואצל רב שיברר לו הכל, ויחזור עליו תמיד חזור חזור עד שיהיה שגור בפיו, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, כי שכרה מרובה, ומגינה כתריס בפני פורענות   כו

שבת מגינה לנו מעכו"ם ומשעבוד מלכות – בשמירת שבת יש לנו הגנה מאומות העולם, ולולי כן ח"ו כבר תמנו לגוע וספינו מהארץ, אבל זכות שבת מגינה עלינו – אין בכל העמים שומר שבת כישראל, והם בחרו בימים אחרים, וגעלו ביום קדוש כזה, ומאת ה' היתה זאת, למען תת לנו שארית בארץ למגן וחוסן כו

כמה חובה עלינו לפשפש במעשה שבת ושמירתה, כי בקל יכול לבוא לידי עונש, והכל תלוי בשקידת התורה, כי טועמיה חיים זכו כו

אוי לי ווי לי בחילול שבת – לומדים פשטים ופלפולים מצפצפים כעגור, והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין, וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים – עוברים על כמה מצוות, ואומרים אין פשע, וביחוד דיני מוקצה – בעו"ה אין איש שם על לב ללומדם כראוי, והדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא, ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם, חבל על דלית ליה מבוא לשער אשר לה' צדיקים יבואו בו, הוא אורח חיים  כו

ווי לאותה צרה שאינם יודעים הלכות שבת ועוברים בכמה מלאכות, כאשר דרשתי פעמים רבות   כו

עיקר תורה ללמוד "שולחן ערוך" לדעת דרכי ה' – אוי לנו, מי שאינו בקי בהלכות שבת לדעת פרטיה איך יוכל להתפאר שקיים מצות שבת – ואין דרוש שאין אני מזהיר בכם בדבר זה. כו

חזקו בני אל חי לשמירת שבת, והעיקר כמו שדרשתי והזהרתי כמה פעמים, ללמוד מתוך ספר הלכות שבת, כי רבו הדינים לא יכילן המאמר בעל פה  כו

מחויב כל אדם ללמוד בפוסקים הראשונים כל דיני שבת כי רבים הם עד מאוד – והלומדים דברי תורה לבעלי בתים חיוב מוטל עליהם ללמוד להם כל דיני שבת, כדי שידעו להזהר לשמור ולעשות ולקיים. כו

יעסקו בהלכות שבת, כי הלכתא רבתא לשבתא, ובקל יכול האדם להכשל בה חס ושלום אפילו באיסור כרת וסקילה מחסרון ידיעה, ושגגת תלמוד עולה זדון חס ושלום, ואין צריך לומר באיסורי דברי סופרים שרבו כמו רבו למעלה, ובפרט באיסורי מוקצה דשכיחי טובא, וחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה – שכל העובר על דברי חכמים אפילו באיסור קל של דבריהם, חייב מיתה כעובר על חמורות שבתורה  כו

הרבי הקדוש מלובלין זי"ע לא הלך לקדש בשום שבת, עד שלמד מקודם כל הלכות שבת המחבר והרמ"א עם הבאר היטב  כו

לבוא לזו המדרגה לשמור שבת בכל פרטיו, העצה היעוצה לזה שיראה לזרז את עצמו ללמוד הלכות שבת, ולחזור עליה תמיד, כדי שידע האסור והמותר, דאי לאו הכי, אפילו אם ילמוד כל ענינים המוסרים המזרזים לשמירת שבת כראוי, לא יועיל לו – ועל כן צריך שילמד הלכותיה כדי שידע איזה דבר נכלל תחת סוגי השמירה  כו

ראוי ונכון לכל ירא וחרד לדבר ד' לכונן חבורות ללמוד הלכות שבת כדי שלא יכשלו בם  כו

צריך שילמד הלכות שבת, כדי שידע איזה דבר נכלל תחת סוגי השמירה  כו

ללמוד בחבורה בכל יום הלכות שבת       כו

לימוד השולחן ערוך אין קבע, כי בו ירבו ימיך – יראה לחזור תמיד על הלכות שבת וברכות סדר התפלה והלכות יום טוב וחול המועד והלכות פסח ושאר המועדים כפי יכלתו – ללמוד בכל שבת קודש על כל פנים ד' דפין ממסכת שבת, וסימן א' משו"ע הלכות שבת על כל פנים עם הבאר היטב  כו

הרבי ר' בונם זי"ע אמר: שקודם שלמד הלכות שבת, אם עמד היה ירא לשבת, ואם ישב היה ירא לעמוד, מחמת אימת שבת עליו, שחשש בכל תנועה אולי יש בזה חילול שבת קודש ח"ו כו

מצות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית – על אחת כמה וכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה  כו

כשם ששמירת שבת שקול ככל המצות, כן ללמוד וללמד בהלכות שבת שקול כללמוד וללמד בכל המצות   כו

חזקו למען שמירת שבת קודש שהוא יסוד היסודות ומכניס השפעה לכל השבוע – אותו היום מביא ברכה לכל בית ישראל – השומר שבת כהלכתו בכל פרטיו נותנין לו נחלה בלי מצרים – ד' ישפע שפע לכל בתי ישראל בזכות התחזקות לשמירת שבת ולקבוע ללמוד הלכות שבת בכל בית ישראל  כו

מגילות היו לאבותינו במצרים מיעקב, שהיו קורין ומשתעשעים בהם ביום השבת   כו

יום שבת קדשינו מר צורח… חוסו נא בני ישראל על נפשותיכם, הנה רבו הפוגעים בי, ואין איש שם על לב לשמור שבת בכל הפרטים והדקדוקים, אין משים על לב להיות בקי בהדינים הרבים והעצומים התלוים בי, אשר הם כהררים התלוים בשערה, אין קורא בצדק מתעורר להחזיק בי, להזהיר לרבים, בהדברים שנכשלו בהם בבלי דעת, ולהקהיל קהילות לדרוש הלכות שבת – שמעוני נא עם קדשי, חדשו בריתכם אתי, ושפרו מעשיכם, ותקבעו חבורות קדושות ללמוד הלכות שבת, ולהזהיר עליהם, ואז אהיה למליץ לפני כסא רחמים, ויבקע כשחר אורכם  כו

כמה החיוב כפול ומכופל בלימוד הלכות שבת קודש, אשר אין כיוצא בהם בשום הלכה מכל ההלכות שבארבע חלקי השולחן ערוך, מצד חומר הענין שהוא איסור סקילה, ונוהג בכל אדם כל ימי חייו ובכל השנה בכל יום שביעי ובכל רגע בשבת קודש מבואו ועד צאתו, ובכל תנועה ובכל דיבור ובכל ענין שהוא, צריכים התבוננות, כי כמה פעמים שייכים בהם הלכות שונות והלכותיה מרובות וגדולות וקשים כהררים ותלויים בחוט השערה – וצריכים ללמוד ולחזור הרבה להיות בקי בהם ולזכרם  כו

על עון חילול שבת נגזר שלא יכנסו ישראל לארץ, וגלות לדורות   כו

בקיום מצות שבת נעשה מקומו של אדם ד' אמות של הלכה, ואותו מקום הוא קדושת בית המקדש, ונעשים מקום להשראת שכינתו יתברך שמו, והיינו הכנסה לגן עדן כו

שמירת שבת הוא כלל התורה – ועל ידי שמירת שבת כהלכתו יוכל ליכנס בכל נ' שערי קדושה בפעם אחת, כמו אם יצדיק מעשיו ת' יום רצופים – הבעל תשובה אי אפשר לו לתקן מעשיו אלא על ידי שמירת שבת   כו

חייב ללמוד דיני שבת ושמירתן כי בקל יוכל לחלל שבת והוא בסקילה ואם בשוגג וכו'. כו

רוב חילול שבת שנכשלים ההמונים בהם הוא מחמת חוסר ידיעה, כי אינם בקיאים בדיני שלושים ותשע מלאכות ובתולדותיהן ולא בדיני מוקצה ואיסור טלטול – והתנא אמר: 'שגגת תלמוד' שוגג הבא לאדם מחמת חסרון ידיעה, 'עולה זדון' שהוא כמו מזיד  כו

מי שחלק לו ה' בבינה, יהיה קובע לימודו מדי שבת בשבתו בהלכות שבת   כו

בכל איסורים שבתורה, אפילו שהוא תלמיד חכם, כל שלא הגיע להוראה, לא יסמוך על דעתו, אלא שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך כיצד יעשה, לאסור או להתיר, להטריף או להכשיר, לטהרו או לטמאו, כל שכן וקל וחומר באיסורי שבת דחמירא דשקול ככל התורה  כו

הוו זהירין ללמוד בכל שבת קודש לכל הפחות סימן אחת בשו"ע אורח חיים הלכות שבת – ואם אין הפנאי מסכים ללמוד עם טורי זהב ומגן אברהם, על כל פנים תלמדו עם באר היטב פסקי הלכות, למען לא תכשלו ונלכדתם חס ושלום בעבירה של חילול שבת, וכבר אמרו רבותינו ז"ל דהלכות שבת הם כהררים התלוים בשערה, ואי אפשר להזהר אם לא בשקידה על ההלכות פסוקות, על כן יהיה זה לכם חוק ולא יעבור  כו

שלא להזיז ידיו בשבת וביום טוב ובמועד לשום פעולה אם לא יחקור מתחלה וישים אל לבו אם אין בו חשש איסור חילול שבת ויום טוב ומועד ח"ו כו

החוש יעיד, אשר בהיסח הדעת ביום השבת ממוראו אפילו בשעה מועטת, קרוב מאוד לבוא לידי חילול שבת ח"ו      כו

להזהר מאוד לשמור שבת כהלכתו בכל חומרות שהחמירו חכמים ראשונים ואחרונים ז"ל, ולהיות מחשבתו תמיד אל השבת, כמה שכתוב זכור את יום השבת, שלא יסיח דעתו ממש מיום השבת.. כו

עם כל גודל קדושת השבת ומדריגות הצדיקים אשר מתעלים בו במעלות רמות ונשגבות, הרי עיקר הכל הוא שמירת דקדוקי ההלכה כפשוטו כו

gG

שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום  כו

מתחילין מיום הפורים עצמו כו

כבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכות הפסח  כו

שואלים הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג – בבית הועד שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום  כו

שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, ומאז חל עליו להיזהר בצרכי הפסח  כו

שואלין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח, וכל השואל בענין זה באותו זמן שואל כענין הוא, ודוחין את השואל שלא כענין מפניו כו

נזקקין לזה ששואל בהלכות הרגל, שהוא שואל כענין כו

תוך ל' יום קודם הפסח משועבד הרב להתלמידים ללמוד להם הלכות פסח       כו

"שואלין" היינו מה שיצטרכו לעתיד ביום הפסח – ו"דורשין" היינו מה שצריך לאותו יום קודם היו"ט לידע בהלכות יום טוב מה לעשות עכשיו כו

שואלין בהלכות החג קודם לחג שלשים יום. כו

הוא הדין בשאר יום טוב דורשין קודם לכן ל' יום  כו

מועדי ה', מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו – משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג – והיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן להודיע חוקי האלהים ותורותיו, וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא  כו

היו רגילין לבוא לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל שלשים יום  כו

רגילין לדרוש באלול ובאדר סמוך לחג ומלמדין אותם ברבים בדברים הקלים שיהיו הכל בקיאים בהם  כו

אימתי שמחה לאיש במענה פיו, בזמן שיודע לדרוש הלכות חג בחג – דבר אחר אימתי שמחה לאיש, אימתי אדם שמח בתלמודו בזמן שיש לו מענה, כששואלין ממנו דבר הלכה. כו

רבונו של עולם… …ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות חג בחג – העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב כו

נזכירה דודיך מיין. מיינה של תורה, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג  כו

תקנת לימוד הלכות הרגל שלשים יום קודם הרגל – ותקנת לימוד הלכות חג בחג  כו

ראוי להתחיל ולהשתדל בצרכי החג קודם החג שלשים יום  כו

חכמי ישראל שבכל דור ודור נהגו לדרוש לעם קודם המועדים בהלכות המועדים, כדי שישמעו וילמדו וידעו מה לעשות   כו

ביום טוב עצמו דורשים בענינו של יום האסור והמותר  כו

השל"ה הקדוש מזהיר ללמוד הלכות המועדים, כל דבר השייך בזמנו, כי זו התורה היא ביותר חביבה ומביא לידי מעשה כהוגן, ותורה זו חביבה במאוד מאוד לפני הקב"ה, כי יפה היא ובזמנה היא. כו

ילמוד הלכות פסח בפסח והלכות חג בחג – והוא הדין לשאר זמנים או ראש חודש ילמוד דבר יום ביומו כו

קבע עתים ללמוד דיני אורח חיים… ואין צריך לומר הלכות חג בחג שהוא מתקנת משה רבינו ע"ה  כו

בכל מועדות ורגלים תלמוד הלכות חג בחג. כו

הבעל דברי יחזקאל זצ"ל למד הל' פסח בפורים קודם הסעודה  כו

הוו זהירין ללמוד בכל המועדים וזמנים, הלכות פסוקות שבשו"ע השייכות לאותו זמן המועד, כל אותו הילכתא שבשו"ע, מרישא עד גמירא  כו

באשר ששלשים יום קודם יום טוב היא ההכנה קודם הרגל, נמשכת הארת קדושת יום טוב שלשים יום  כו

gG

 

 

                                                                                                                                                                                     א.         

רָאִיתִי אֲנִי בְּלִבִּי כִּי טוֹב לִלְקֹט שׁוֹשַׁנֵּי סַפִּירֵי אֲמָרָיו בְּדֶרֶךְ קְצָרָה בְּלָשׁוֹן צַח וְכוֹלֵל יָפֶה וְנָעִים לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' תְּמִימָה שְׁגוּרָה בְּפִי כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, כִּי כַּאֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ לְת"ח דְּבַר הֲלָכָה לֹא יְגַמְגֵּם בָּהּ אֶלָּא יֹאמַר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אַתְּ כְּשֵׁם שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁאֲחוֹתוֹ אֲסוּרָה לוֹ כָּךְ יִהְיֶה בָּרוּר לוֹ כָּל מִי שֶׁיִּשְׁאַל עָלָיו הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה בִּהְיוֹתוֹ שָׁגוּר בְּפִיו סֵפֶר זֶה הַבָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים בּוֹ לְחַלְּקוֹ לַחֲלָקִים שְׁלֹשִׁים לִלְמֹד בּוֹ בְּכָל יוֹם חֵלֶק, וְנִמְצָא שֶׁבְּכָל חֹדֶשׁ הוּא חוֹזֵר תַּלְמוּדוֹ וְיֹאמַר עָלָיו אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ.

זֹאת וְעוֹד הַתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים יֶהְגוּ בּוֹ תָּמִיד וִישַׁנְּנוּ לְשׁוֹנוֹ עַל פֶּה וְתִהְיֶה גִּירְסָא דְּיַנְקוּתָא מְסֻדֶּרֶת בְּפִיהֶם מִקַּטְנוּתָם הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה וְגַם כִּי יַזְקִינוּ לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנָּה וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ בְּהַנִּיחַ לָהֶם מֵעֶצְבָם וִיגִיעַ כַּפַּיִם יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשָׁם בַּהֲגוּתָם בְּסֵפֶר זֶה אֲשֶׁר כֻּלּוֹ מַחְמַדִּים הֲלָכָה פְּסוּקָה בְּאֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים.

וְקָרָאתִי שֵׁם סֵפֶר זֶה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" כִּי בּוֹ יִמְצָא הַהוֹגֶה כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים עֲרוּכִים בַּכֹּל וּשְׁמוּרִים סְדוּרִים וּבְרוּרִים. וּמֻבְטָח אֲנִי בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן כִּי עַל יְדֵי סֵפֶר זֶה תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים תַּלְמִיד עִם מֵבִין וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ

וּבְכֵן אֶפְרֹשׁ כַּפַּי אֶל ה' יַעַזְרֵנִי עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ לִהְיוֹת מִמַּצְדִּיקֵי הָרַבִּים וִיזַכֵּנִי הַקֵּל לְהָחֵל וְלִגְמֹר לִהְיוֹת מְסֻדָּר כְּהִלְכָתוֹ מְתֻקָּן וּמְקֻבָּל, וְטוֹב וְיָפֶה, וְהִנְנִי מַתְחִיל לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יָעַצְתִּי, וְה' יִהְיֶה בְּעֶזְרִי, אָמֵן.

(הַקְדָּמַת מָרָן הַמְחַבֵּר ז"ל)

                                                                                                                                                                                     ב.         

                ג.        מוּבָא בְּ"כֶתֶר שֵׁם טוֹב", שֶׁלִּמּוּד הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ רַק הַמְחַבֵּר עִם רְמָ"א, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּרְכֹּשׁ יְדִיעָה נִרְחֶבֶת בְּכָל חֶלְקֵי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וְאִם יִצְטָרֵךְ הָאָדָם לָדַעַת הֲלָכָה מְסֻיֶּמֶת, יֵדַע הֵיכָן לְחַפֵּשׂ זֹאת, יִתְעַמֵּק בְּכָל נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים וְהַפּוֹסְקִים הַדָּנִים בַּהֲלָכָה זוֹ וְיוּכַל לְבָרֵר הֵיטֵב הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה.

                                                                                                                                                                                      ד.         

עַל לִמּוּד הַפּוֹסְקִים הִזְהִיר מְאֹד מְאֹד בְּיוֹתֵר מִכָּל הַלִּמּוּדִים, וְרָאוּי לִלְמֹד כָּל הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" כֻּלָּם מֵרֹאשָׁם עַד סוֹפָם כְּסֵדֶר, אִם יָכוֹל לִלְמֹד כָּל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ עִם כָּל הַפֵּרוּשִׁים הַגְּדוֹלִים מַה טּוֹב, וְאִם לָאו עַל כָּל פָּנִים יִלְמֹד כָּל הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" הַקְּטַנִּים, וְהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, כִּי עַל יְדֵי חֲטָאִים נִתְעָרֵב טוֹב וְרַע, וְעַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסֵק שֶׁמְּבָרֵר הַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל הַמֻּתָּר וְהָאָסוּר הַטָּהוֹר וְהַטָּמֵא, עַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר וְנִפְרָשׁ הַטּוֹב מִן הָרַע, וְכַמְבֹאָר בְּמַאֲמָר "רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב" וּבִשְׁאָר מַאֲמָרִים מַעֲלַת לִמּוּד הַפּוֹסְקִים.

(שִׂיחוֹת הר"ן סִימָן כט)

                                                                                                                                                                                     ה.         

וְאָמַר: "שֶׁכָּל אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי מְחֻיָּב לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וְיוֹם פּוֹסְקִים, וְלֹא יַעֲבֹר. וְאַף אִם הוּא אָנוּס וְאֵין לוֹ פְּנַאי, יִלְמֹד עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה סְעִיף "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד עַתָּה בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, כִּי צָרִיךְ לִלְמֹד אֵיזֶה דִּין בַּ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" בְּכָל יוֹם וְיוֹם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּכְשֶׁאֵינוֹ אָנוּס יִלְמֹד כְּסֵדֶר כָּל הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וּכְשֶׁיִּגְמֹר וִיסַיֵּם הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" יַחֲזֹר וְיַתְחִיל לְלָמְדָם כְּסֵדֶר, וְכֵן יִנְהַג כָּל יְמֵי חַיָּיו.

(שִׂיחוֹת הר"ן סִימָן כט)

                                                                                                                                                                                      ו.          

וְזֹאת הָיְתָה הַנְהָגָה הַכְּלָלִית שֶׁצִּוָּה וְהִזְהִיר אֶת כֻּלָּם. דְּהַיְנוּ לִלְמֹד פּוֹסֵק בְּכָל יוֹם. אֲפִלּוּ בְּיוֹם שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי יִלְמַד עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה סְעִיף "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְאָמַר שֶׁהוּא חִיּוּב גָּדוֹל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.

(שִׂיחוֹת הר"ן סִימָן קפה)

                                                                                                                                                                                      ז.          

וְצָרִיךְ לְעַיֵּן בַּפּוֹסְקִים וּבַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁהֵם רַבּוֹתָיו וְלֵידַע מְקוֹר הַדִּין זֶהוּ עִיּוּן הֲלָכָה דְּקָאֲמַר (הָאֲרִיזַ"ל), כִּי אָז הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ, אַל תִּיקְרֵי הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת, וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא (סוֹף נִדָּה), לִהְיוֹת לְעוֹלָם קַיָּם בְּמַדְרֵגַת קָדוֹשׁ כִּדְאָמְרִינַן.

(רַבִּי נַפְתָּלִי כַּ"ץ זָצָ"ל בַּעַל סְמִיכַת חֲכָמִים, בְּצַוָּאָתוֹ)

                                                                                                                                                                                     ח.        

כּוֹתֵב הגה"ק הַמַּהַרְשַׁ"ם מִבְּרֶעזָאן זצוק"ל: וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי כִּי פַּעַם אַחַת הָיָה לִבְנוֹ הַקָּדוֹשׁ מהר"י זַ"ל חֹלִי הַקַּדַּחַת רח"ל. וְהָיָה מְפֻרְסָם וּבָדוּק וּמְנֻסֶּה, כִּי בְּבוֹא הַחֹלִי כָּזֶה לִפְנֵי מָרָן זי"ע, אָמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹד, וְהַחֹלִי חָלַף לוֹ, וְכַאֲשֶׁר רָאִיתִי בְּעֵינַי שֶׁהָיְתָה לִי הַמַּחֲלָה כָּל הַקַּיִץ, וּבְבוֹאִי לִפְנֵי מָרָ"ן זַ"ל וְאָמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹד, הוּטַב לִי תֵּכֶף וּפָסְקָה הַמַּחֲלָה.

וּבְבוֹא בְּנוֹ הַנַּ"ל לְפָנָיו, וְאָמַר לוֹ כְּדַרְכּוֹ וְלֹא הוֹעִיל, וּבָא שֵׁנִית אֵלָיו, וְאָמַר מָרָן מהר"ש זי"ע, כִּי בְּטוּר וּבֵית יוֹסֵף יֵשׁ כָּל מִינֵי רְפוּאוֹת, וְיֵשׁ שָׁם סִימָן אֶחָד הַמְסֻגָּל לַמַּחֲלָה הַנַּ"ל, שֶׁאִם יִלְמַד סִימָן זֶה יֵשׁ בְּכֹחוֹ לְגָרֵשׁ הַמַּחֲלָה הַנַּ"ל, וְזֶה זְמַן רַב שֶׁלֹּא לָמַד סִימָן זֶה, וְלָמַד אָז, וְאָמַר לוֹ כְּדַרְכּוֹ, וּפָסְקָה תֵּכֶף הַמַּחֲלָה.

(קֻנְטְרֵס מהר"ש מִבֶּעְלְז זי"ע)

 

עד כאן 111

8    8    8

 

 

 

 

                                                                                                                                                                                     א.         

"כתב מהרח"ו זצ"ל שהיה (מרן הבית יוסף) משורש רבי יהודה ב"ר אילעי, והוא בכנף אדם הראשון השמאלית, והוא מבחינת אצילות, ובמקום אחר כתב, שהוא משורש רשב"א והרא"ה והרב המגיד וכמה תנאים ואמוראים וגאונים".

(שם הגדולים להחיד"א ז"ל)

                                                                                                                                                                                     ב.         

"וזכה למגיד המלאך הדובר בו כמפורש בספר מגיד מישרים, ובמאמר הרב החסיד מהר"ש בן אלקביץ במעשה אור לחג השבועות, והביאו הרב שני לוחות הברית.

(שם)

                                                                                                                                                                                      ג.         

ג' חכמים היו בדורו של רבי יוסף קארו שנקראו בשם "יוסף", וכל אחד משלושתם היה ראוי לחבר ספר שיקבץ את כל הדינים ויגלה שרשיהם ויסיק שמעתתא אליבא דהלכתא דוגמת ה"בית יוסף", והם: רבי יוסף טאיטאצק. רבי יוסף ן' לב ורבינו, אבל אם כי כל אחד מהם הי' ראוי למלאכה זו, הסכימו מן השמים שתיעשה על ידי רבינו מפני ענוותנותו היתירה, ועל ידי מרן הרמ"א זי"ע שכוונתו אך ורק לשם שמים.

(בשם החיד"א)

                                                                                                                                                                                      ד.         

בתשובות מהרנא"ח נכתב: "בארץ הצבי וארץ מצרים ערי דמשק וארם צובא וערי פרס וגלילות טורקיה וערי המערב קבלו עליהם הוראת מרן".

                                                                                                                                                                                     ה.         

"וכל אשר עשית והורית עד היום, ה' מצליח בידך, וכן מסכימים במתיבתא דרקיע, חי ה' כי הפסק אמת ויציב, הלכה למשה מסיני, הלכה כוונתך ומטעמך וכן כל מה שתעשה לתורה מכאן והלאה הקדוש ברוך הוא יצליח ויסכים על ידך ניכרים דברי אמת".

(מגיד מישרים להב"י)

                                                                                                                                                                                      ו.          

אמר המגיד למרן בעל המחבר שולחן ערוך, שמצוה לקרוא את שמו "בית יוסף" – כי "זהו ביתך בעולם הזה ובעולם הבא".

(שם)

                                                                                                                                                                                      ז.          

כתב הרמ"א באחת מתשובותיו: "באתי להשיב מפני הכבוד לדברי הגאון הגדול מורנו ורבינו יוסף קארו יצ"ו אשר מימיו אנו שותים ומקנקנו וכדו, ומה אוסיף בשבחו לכבודו, מאחר דכל מה דאת משבח לי' את מגנה במעשה ידו אתפלל אל ה' על העתיד להאריך ימי מורנו ורבנו נשיא אלוקים בתוכינו חלילה להרמות דבר מכבוד תורתו וכל החולק עליו כחולק על השכינה".

(סי' מ"ח, ווארשא תרמ"ג, דף מ"ז, א')

                                                                                                                                                                                     ח.        

כאשר יצא לאור הספר "בית יוסף", גזר הרב הגדול מהריב"ל גזירה, שלא ילמדו בו תלמידיו מפני שממעט הבקיאות. וכך הי' סדר לימודו, תלמידיו היו לומדים לפניו ספר הטורים, והוא הי' אומר להם מקור נפתח לכל דין מהש"ס, לא אירע שנעלם מהרב מהריב"ל שום מקור דין ברוב בקיאותו, אך אחר שגזר הגזירה קרה יום אחד, שלמדו דין והרב לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש, כל בקיאותו נסתלקה ממנו כלא היתה, טרח וחפש חפוש אחר חפוש, פשפש ולא מצא. הודה הרב מהריב"ל: נראה שמן השמים רוצים שספר "בית יוסף" יתפשט בעולם, לכו חזו, הלכו וחפשו ב"בית יוסף" ומצאו איה מקור הדין בש"ס, הלך והתיר להם הגזירה. מפני שראה שהסוגיה היתה ידועה לו, אך נסתרה מבינתו, והסיק כי מן השמים זכו לו למרן ה"בית יוסף" שיתפשט ספרו בכל העולם כולו.

                                                                                                                                                                                     ט.        

כתב מרן הב"י ז"ל בהקדמת ספרו "בית יוסף": הסכמתי בדעתי כי להיות שלושה עמודי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם, הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל… והעיד מרן החיד"א ז"ל ששמע מפום רבנן קדישי ששמעו מפי הרב הגדול מופת הדור מהר"ח אבולעפיא זלה"ה, שקיבל מזקני גאוני הדור שהסכימו בכלל זה דמרן ללכת אחר ג' עמודי הוראה קרוב למאתיים רבנים מדורו כאמור לעיל, וכך היה אומר כי כל אשר יעשה פסק מרן עביד כמאתן רבנן, אלו דבריו ז"ל. ורבנן קדמאי אתנחו סימנא, לכך קורין למרן מר"ן סתם, כי הוא ראשי תיבות מ'מאתן ר'בנן נ'סמך.

8    8    8

 

                                                                                                                                                                                     א.         

בהיות כי הגאון המחבר בית יוסף ושלחן ערוך שלו חכם עדיף מנביא טבח טבחו ערך שלחנו לא הניח אחריו מקום להתגדר בו לולי ללקט דברי האחרונים ולהורות דרך המנהגים שנהגו במדינות אלו, באתי אחריו לפרוס מפה על שלחן ערוך שחבר ועליה כל פרי מגדים ומטעמים אשר יאהב האדם, ובלא זה השלחן אשר הוא ערך לפני ה' ולא נתנו עדיין לבני אדם אשר במדינות אלו.. ..ואני ראיתי כל דבריו כשלחן ערוך כנתנו משה מפי הגבורה.. ..יושב בסתר עליון הוא ישמרנו ויזכנו לבקשת המשורר שביקש תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים.

                                                                                                                                                                                     ב.         

הספידו הגמ"ר שמואל יהודה קאצינעלבוגען: "גדול הדור שלא הניח כמותו בכל הגלילות ההם".

                                                                                                                                                                                      ג.         

נחרת על מצבתו: "ה"ה נר המערבי הגאון הגדול בדורו, מ' משה רועה אבן ישראל ביום ג"ל למספר בני ישראל, משה היה רועה צאן ישראל, צדקת ד' עשה ומשפטיו לישראל, הרביץ תורה לישראל, גלה כבוד מישראל העמיד תלמידים לרבבות אלפי ישראל, וממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל, וזאת תורת החטאת ותורת העולה אשר שם משה לפני בני ישראל שנת של"ב לפ"ק".

                                                                                                                                                                                      ד.         

הגאון המהרש"ל אמר עליו: "והאיש משה גדול מאוד, אהובי שארי האלוף יניק וחכימא דדרא כי מי גדול ממר שהלכה למשה מסיני".

                                                                                                                                                                                     ה.         

כותב בעל השל"ה הקדוש: "הגאון מהר"ש לוריא ז"ל והגאון מהר"ם איסרלן ז"ל וכבר יצא טבעו של הגאון מהרמ"א ז"ל, לילך אחריו ולפסוק כמותו ובודאי מן השמים זכה לזה, כמו שנפסק הלכתא כבית הלל אף על גב דבית שמאי הוי חריפי".

                                                                                                                                                                                      ו.          

רבי אברהם סג"ל הורוויץ (תלמיד הרמ"א אביו של השל"ה) כותב: "אם יש מחלוקת בין הגאונים בעלי השולחן ערוך, ואנחנו בני אשכנז נוהגים כמו מו' כמוהר"ר משה איסרליש זצ"ל, כי זה האיש משה הי' אחרון לאחרונים, וראה וקרא ושנה דברי ראשונים ואחרונים, חדשים וגם ישנים, וידע דעת כולם מקטנם ועד גדולם, דבר ממנו לא נעלם, והסכים אל האמת וכפי המנהג שנהגו המדינות אלו. על כן ראוי לסמוך עליו אפילו שלא בשעת הדחק".

8    8    8

 

מכאן גם המסגרת 1111

בְּהַקְדָּשַׁת מִסְפַּר דַּקּוֹת בְּכָל יוֹם לְלִמּוּד הֲלָכָה הַיּוֹמִית, אַתָּה זוֹכֶה לִהְיוֹת בֶּן עוֹלָם הַבָּא!

                                                                                                                                                                                     א.         

הַמִּפְעָל הָעוֹלָמִי לְלִמּוּד שו"ע אֹרַח חַיִּים מְחֻבָּר עִם רמ"א, קוֹרֵא לְכָל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה, בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם וּבְכָל קַצְווֹת פְּזוּרֵיהֶם!

יֵשׁ לָכֶם עַכְשָׁו הִזְדַּמְּנוּת מְצֻיֶּנֶת! ! !

הִנְנוּ בָּזֶה בִּדְבַר הַמִּפְעָל הַגָּדוֹל שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים הַיּוֹמִי, אֲשֶׁר הֲמוֹנֵי הַלּוֹמְדִים מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, מֵהֶם רַבָּנִים יְדוּעִים, מֵהֶם לוֹמְדִים מֻפְלָגִים, וְכֵן פְּשׁוּטֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר צָמְאָה נַפְשָׁם לָדַעַת דְּבַר ה' זוֹ הֲלָכָה, יֵשׁ לָכֶם עַכְשָׁו הִזְדַּמְּנוּת מְצֻיֶּנֶת לְהִצְטָרֵף וְלִרְכֹּשׁ יְדִיעָה נִרְחֶבֶת בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים!

אָנוּ קוֹרְאִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד ! ! !

אָנוּ קוֹרְאִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לִקְבֹּעַ בְּכָל יוֹם שִׁעוּר לְלִמּוּד הֲלָכוֹת אֵלּוּ, לִגְמֹר כָּל שו"ע או"ח הַיּוֹמִי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְּמִימָה, שֶׁזֶּה לוֹקֵחַ כְּחָמֵשׁ עַד עֶשֶׂר דַּקּוֹת בִּלְבַד בְּכָל יוֹם!

כְּדַאי לִזְכֹּר ! ! !

וּכְדַאי לִזְכֹּר שֶׁ"כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא"!

לְמוֹתָר לְצַיֵּן ! ! !

לְמוֹתָר לְצַיֵּן גֹּדֶל חֲשִׁיבוּת בְּמַה שֶּׁהוֹגִים בְּתוֹרַת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ"ל: "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָבָּ"ה אֶלָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה".

רְאֵה אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ ! ! !

רְאֵה אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ: לוּחַ יוֹמִי מְסֻדָּר וְעָרוּךְ עַל כָּל סֵדֶר השו"ע אֹרַח חַיִּים, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִלְמֹד וּלְהַשְׁלִים אֶת כָּל השו"ע אֹרַח חַיִּים מְחֻבָּר עִם רמ"א, בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְּמִימָה, וְהוּא דָּבָר הַשָּׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ, בְּנֵי תּוֹרָה-בַּעֲלֵי בָּתִּים-בַּחוּרִים, אֲשֶׁר צָמְאָה נַפְשָׁם לִדְבַר ה' זוֹ הֲלָכָה!

בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ עַד עֶשֶׂר דַּקּוֹת בְּכָל יוֹם מְסַיְּמִים מֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה כָּל הִלְכוֹת אֹרַח חַיִּים הַנּוֹגְעִים בְּכָל יוֹם.

וְחוֹבָה עַל כָּל אֶחָד לֵידַע הֲלָכוֹת אֵלּוּ עַל בּוּרְיָן!

מְמַלֵּא כָּל שְׁעוֹת הַפְּנַאי כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה"!

הַהֲלָכוֹת מְחֻלָּקוֹת לְכָל יוֹם, וִיכוֹלִים לְחַלְּקָן לְמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, בְּאֹפֶן שֶׁאֵינוֹ מַפְרִיעַ לְשִׁעוּרִים אֲחֵרִים!

בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן מַרְגִּישִׁים נֹעַם מְתִיקוּת הַתּוֹרָה וְיֶעֱרַב מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם! וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי?

טַעֲמוֹ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'!

                                                                                                                                                                                     ב.         

מִצְוָה עַל כָּל אֶחָד!!! וִיחַזֵּק ג"כ אֶת חֲבֵרָיו וּקְרוֹבָיו!!!

מִצְוָה עַל כָּל אֶחָד לְהִתְחַזֵּק לִלְמֹד שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים – מְחֻבָּר עִם רמ"א – וִיחַזֵּק אֶת חֲבֵרָיו וּקְרוֹבָיו שֶׁגַּם הֵם יִצְטָרְפוּ לִלְמֹד שֻׁלְחָן עָרוּךְ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְיִהְיֶה נִמְנֶה בֵּין מְזַכֵּי הָרַבִּים שֶׁצִּדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד, ועי"ז יִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה' שֶׁיִּזְכֶּה לְבָנִים צַדִּיקִים!!!

דַּפֵּי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ הָאֵלּוּ אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּכָל רַחֲבֵי הָעוֹלָם וּמֵבִיא בס"ד תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְרַבִּים !!!

                                                                                                                                                                                      ג.         

וְהַדַּיָּנִים מַעֲמִיקִים בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט כִּי לַחְמָם הוּא, וּבְאֹרַח חַיִּים נָטוּ מִנְּהָלָם וְעִקְבוֹתָם לֹא נוֹדַע לָהֶם, חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ מִבּוֹא לַשַּׁעַר אֲשֶׁר לַה' צַדִּיקִים יָבוֹאוּ בוֹ, הוּא אֹרַח חַיִּים.

(יַעֲרוֹת דְּבַשׁ ח"ב דְּרוּשׁ ה')

                                                                                                                                                                                      ד.         

אֲשֶׁר מֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ קָנוּ יְדִיעָה מַקִּיפָה בְּכָל הַהֲלָכוֹת שֶׁל אֹרַח חַיִּים הַכּוֹלֵל בּוֹ הֲלָכוֹת הַשַּׁיָּכוּת לְחַיֵּי יוֹם יוֹם – מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבָּתוֹ, וּמִדֵּי מוֹעֵד בְּמוֹעֲדוֹ!

הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ!

אַל תַּחְמִיץ הִזְדַּמְּנוּת יְקָרָה זוֹ!

                                                                                                                                                                                     ה.         

הַאִם יֵשׁ לְךָ דַּי לְהָשִׁיב?

וְהַאִם יֵשׁ לְךָ דַּי לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלַת הַבֵּיִת דִּין שֶׁל מַעְלָה: "עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה"? – הַשִּׁעוּרִים לְכָל יוֹם אֵינָם אֲרֻכִּים וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁעוּר קָבוּעַ, לֹא יַפְרִיעֶנּוּ מִלִּמּוּדוֹ! – בְּכָל יוֹם יֵשׁ כַּמָּה דַּקּוֹת וּרְגָעִים, זְעֵיר שָׁם וּזְעֵיר שָׁם, אֲשֶׁר הוֹלְכִים לָרִיק, וְהֶפְסֵד גָּדוֹל הוּא אִם בִּרְגָעִים אֵלּוּ יְכוֹלִים לְהֵעָשׂוֹת בְּקִיאִים בְּכָל הַהֲלָכוֹת הַנּוֹגְעוֹת דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה תְּקַיֵּם "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה", וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן תַּרְגִּישׁ בְּזֶה נֹעַם מְתִיקוּת הַתּוֹרָה, בְּיָדַעֲךָ: – שֶׁעַל יְדֵי נִצּוּל רְגָעִים אֵלּוּ מֶשֶׁךְ שָׁנָה אַחַת, קָנִיתָ כָּל הִלְכוֹת אֹרַח חַיִּים מֻנָּח בְּקוּפְסָא.

                                                                                                                                                                                      ו.          

מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד!

וְהֵיכָן מַגִּיעָה יְדִיעָתְךָ בַּהֲלָכוֹת הַנְּחוּצוֹת לְךָ בְּיוֹתֵר!

                                                                                                                                                                                      ז.          

יָדוּעַ גֹּדֶל מַעֲלַת לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים בִּלְשׁוֹנָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַמְחַבֵּר והרמ"א זי"ע שֶׁהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמַיִם! וּלְשׁוֹנָם מְסֻגָּל לִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת!!!

אִם עֲדַיִן לֹא הִצְטָרַפְתָּ לְלוֹמְדֵי דַּף הַיּוֹמִי שֶׁל הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ

– הִצְטָרֵף עַכְשָׁו –

                                                                                                                                                                                     ח.        

לַהוֹרִים – לַמְלַמְּדִים – מְנַהֲלִים – רַבָּנִים – רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת

בְּיֶדְכֶם לַעֲשׂוֹת כֹּל תַּלְמִידֵיכֶם לִיהוּדִים הַלּוֹמְדִים תּוֹרָה לְשָׁמָּה וְהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, עַל יְדֵי שיחזקם לִלְמֹד בְּכֹל יוֹם שֻׁלְחָן עָרוּךְ "אֹרַח חַיִּים הַיּוֹמִי" מְחַבֵּר ורמ"א, לְסַיֵּם כֹּל שו"ע אֹרַח חַיִּים בְּמֶשֶׁך שָׁנָה תְּמִימָה, (לִמּוּד שֶׁל 5- 10 דַּקּוֹת בִּלְבַד בְּכָל יוֹם). וְעַל יְדֵי זֶה יֵדְעוּ הָאֵיךְ לְהַנְהִיג אֶת בֵּיתָם עַל פִּי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ.

זִכְרוּ נָא מַה שֶּׁכָּתוּב בְּחוֹבַת הַלְּבָבוֹת שַׁעַר אַהֲבַת ה' וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ מְתַקֵּן אֶלָּא אֶת נַפְשׁוֹ בִּלְבַד תִּהְיֶה זְכוּתוֹ מוּעָטָה. וּמִי שֶׁמְּתַקֵּן נַפְשׁוֹ וּנְפָשׁוֹת רַבּוֹת תִּכְפַּל זְכוּתוֹ כְּפִי זְכֻיּוֹת מִי שֶׁמְּתַקֵּן לֵאלֹקִים, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

                                                                                                                                                                                     ט.        

סִימָנָא טָבָא! לְהַתְחִיל הַסֵּדֶר בְּ"אֵיזֶה יוֹם" שֶׁרוֹצֶה בְּקַבָּלָה מֵחָדָשׁ לְהַתְחִילוֹ וּלְסַיְּמוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

וְהָרוֹצֶה לְהַתְחִיל מַסֶּכֶת אוֹ לִמּוּד אַל יֹאמַר אַמְתִּין עַד הַפֶּסַח אוֹ עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ, כִּי כָּל הַיָּמִים וְעִתִּים יָפִים לְתוֹרָה וּלְהַתְחִיל בְּמִצְווֹת וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

(סֵפֶר הַפְּלִיאָה – ד"ה וַעֲשֵׂה לְהַדְבִּיק בְּדַרְכֵיהֶם הַטּוֹבִים)

                                                                                                                                                                                       י.          

וְאוֹתָם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה כְּגוֹן לְהַתְחִיל לְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת אוֹ לְהַכְנִיס בְּמִצְוָה אַחַת, וְאוֹמֵר נַמְתִּין עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה נִחוּשׁ, אֵין זֶה דֶּרֶךְ הַטּוֹב, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִחְיֶה אִם יָמוּת בְּתוֹךְ הַחֹדֶשׁ, נִמְצָא מֵת וְלֹא קִיֵּם הַמִּצְוָה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר מִיָּד כְּשֶׁתָּבוֹא הַמִּצְוָה לְיָדְךָ עֲשֵׂה אוֹתָהּ, וְאַל תִּדְחֶה אוֹתָהּ. וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲכָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת (שְׁמוֹת יב יז) אַל תִּיקְרֵי הַמַּצּוֹת אֶלָּא הַמִּצְווֹת, אִם בָּאָה מִצְוָה לְיָדְךָ אַל תַּנִּיחֶהָ לְהַחְמִיץ אֶלָּא עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד.

(סֵפֶר חֲסִידִים – סִימָן נט)

                                                                                                                                                                                    יא.       

כְּבָר בָּא הָעֵת לְחֶנְנָהּ! שֶׁגַּם אַתָּה תִּהְיֶה בֵּין אֵלּוּ הַיּוֹדְעִים אֶת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ!

                                                                                                                                                                                    יב.       

אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ!

אֵין שִׂמְחָה כְּשִׂמְחַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה!

                                                                                                                                                                                    יג.        

לוֹמֵד יָקָר ! ! !

דָּבָר בָּדוּק וּמְנֻסֶּה

שֶׁלֹּא יֹאמַר אֶלְמַד הַיּוֹם לְכַמָּה יָמִים, כְּגוֹן ב' אוֹ ג' דַּפִּין (אוֹ עַמּוּדִים) וְאַחַר יוֹמַיִם שְׁלשָׁה נַמְשִׁיךְ כַּמָּה דַּפִּים, כִּי זֶה הוּא תְּחִלַּת נְפִילָה, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁכָּל פַּעַם כַּמָּה יָמִים לֹא יִלְמַד וְרַק מִפַּעַם לְפַעַם יִלְמַד כַּמָּה דַּפִּים אוֹ עַמּוּדִים אֶפְשָׁר עַל יְדֵי זֶה לִפֹּל מִכָּל הַתָּכְנִית.

לָכֵן, לוֹמֵד נִכְבָּד!

אַל תּוֹסֵף וְאַל תִּגְרַע מֵהַלִּמּוּד הַמֻּקְצָב בְּדַייקָא דַּף אֶחָד אוֹ עַמּוּד אֶחָד כְּפִי הַנִּכְתָּב בַּלּוּחַ. חוּץ מֵאִם קְרָאֲךָ אֹנֶס אוֹ אֵיזֶה סִבָּה הַמֻּכְרַחַת הַמּוֹנַעַת, אֲזַי תַּשְׁלִים לְמָחֳרָת אוֹתוֹ הַיּוֹם, אֲבָל שׁוּב תַּחֲזֹר לְמַסְלוּל דַּף לְיוֹם, אוֹ עַמּוּד לְיוֹם.

(מִתּוֹךְ סֵפֶר "וְדִבַּרְתָּ בָּם")

                                                                                                                                                                                    יד.       

טִפֵּשׁ אוֹמֵר: מִי יָכוֹל לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה, נְזִיקִין ל' פְּרָקִים, כֵּלִים ל' פְּרָקִים, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר: הֲרֵינִי שׁוֹנֶה שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם, שְׁתֵּי הֲלָכוֹת לְמָחָר, עַד שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. טִפֵּשׁ אוֹמֵר: מִי יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל חָכָם, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר: וְהוּא לֹא מֵאַחֵר לְמָדָהּ? אֶלָּא הֲרֵינִי לוֹמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי לוֹמֵד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. טִפֵּשׁ אוֹמֵר: מָה אֲנִי מוֹעִיל לִלְמֹד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר: וְלֹא שְׂכַר יְגִיעָה הַקָבָּ"ה נוֹתֵן?

(מִדְרָשׁ וַיִּקְרָא רַבָּה פי"ט ב')

 

עד כאן 111

8    8    8

 

                                                                                                                                                                                     א.         

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי.

(תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א)

                                                                                                                                                                                     ב.         

והנה עסק התורה לשמה הוא, להבין לשמור ולעשות!

(יערות דבש – ח"ב, דרוש ג')

                                                                                                                                                                                      ג.         

מובא ב"כתר שם טוב": שלימוד השולחן ערוך רק המחבר עם רמ"א, הוא כדי שירכוש ידיעה נרחבת בכל חלקי השולחן ערוך, ואם יצטרך האדם לדעת הלכה מסויימת, יֵדַע היכן לחפש זאת, יתעמק בכל נושאי הכלים והפוסקים הדנים בהלכה זו ויוכל לברר היטיב הלכה למעשה.

                                                                                                                                                                                      ד.         

עליכם רועי ישראל החיוב לאשר ולקיים בכל כנסיה מישראל, שבכל עיר ועיר, להיות הרב העומד בראשם, להורות להם הוראת איסור והיתר קובע עת בין מנחה למעריב, ללמוד עם האנשים הסוחרים והפועלים בבית המדרש איזה לימוד הלכה, וכפי אשר יכשר בעיניו לפי המקום, ועל ידי כן יזכו לעשות תורתם קבע וכו' וזו וזו יתקיימו בידם, וידוע שכל השפעת המזונות בא בכח התורה הקדושה.

                                                                                                                                                                                     ה.         

על ידי לימוד פוסקים ו"שולחן ערוך", זוכין להיות בעל הבית ומושל על הארץ, ועל ידי זה זוכה להקים שערי גן עדן, ולהשיג על ידי זה חכמה עילאה וחכמה תתאה שהוא עיקר תענוג גן עדן.

(קיצור ליקו"מ ח"א סימן רפ"ו)

                                                                                                                                                                                      ו.          

כזהר הרקיע דא הלכה, דאיהי קבלה למשה מסיני, וכמה עולימאן אית לה דאינון הלכות פסוקות, דאתמר בהון ועלמות אין מספר, ואיהי סלקא על כלהו, הדא הוא דכתיב (משלי ל"א) ואת עלית על כלנה, ואיהי עם כלהו, כמה דאוקמוהו הלכה כרבים.

(תיקוני זוהר יד:)

                                                                                                                                                                                      ז.          

כל צדיק וצדיק אית ליה עולם בפני עצמו, וכל מאן דזכה להלכה חד ירית עלמא חד, כל שכן מאן דזכה למסכתא חדא, או לתרין, או לשתין, דאתמר בהון ששים המה מלכות, דכל מסכתא מטרוניתא איהי בגרמה, זכאה איהו מאן דירית לה בהאי עלמא, דהלכה עולימא דמטרוניתא, דאיהי קבלה.

(תיקוני זוהר יד:)

                                                                                                                                                                                     ח.        

זכאין אינון דמשתדלין בשכינתא דאיהי על כלהו בהלכה, לאפקא לה מן גלותא, דאתמר בה ובפשעיכם שולחה אמכם, ולמיזל לה לגבי בעלה, למהוי לה קבלה בדרועוי, לקיים בה שמאלו תחת לראשי וכו'.

(תיקוני זוהר יד:)

                                                                                                                                                                                     ט.        

כי יקרא קן צפור וגו' (דברים כב, ו), רצה לומר כי יקרא התורה צריך שתהיה קן לצפור, כי צפור היא השכינה ואינו שורה אלא בד' אמות של הלכה, והתורה נקרא קן שלה, וצריך ללמוד לשם זה שיהיה קן צפור, ואז תשרה השכינה, והיא המדרכת את האדם למעלה בקודש.

וזה כשתעשה כן, אז "לפניך בדרך", רצה לומר השכינה שהיא לפניך בענין שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח), והיא תורה לך הדרך אשר תלך ולא תכשל, ולכן כתיב שויתי רצה לומר שהוא עושה זאת על ידי פעולתו הטובה שיהיה השם לנגדו כאמור.

(מאור עינים)

                                                                                                                                                                                       י.          

על ידי לימוד פוסקים, עד שידע להורות הוראות על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות.

(ספר המדות מערכת בנים, ח"ב אות כ')

                                                                                                                                                                                    יא.       

קום רעיא מהימנא דודאי מאן דאשתדל בהלכה שלא לשמה ורווח הלכה ודאי בתפישה איהי לגביה ועם כל דא אוקמוה לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה והאי הלכה מסטרא דנער טוב דאתפרש מאילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול. ועל שם נער אתקריאת איהי נערה דעתיד לקיים בה וינערו רשעים ממנה (איוב לח, יג) דאינון איסור טמא ופסול סמאל ומשרייתיה.

(זוהר רע"מ ח"ג רעז.)

                                                                                                                                                                                    יב.       

וקודשא בריך הוא הכי סלקין אתווי דיליה יב"ק, כגוונא דא הקב"ה בחושבן יב"ק. ומאן דאיהו בק"י בהלכה דיליה, דאיהי שכינתא, קודשא בריך הוא עמיה דבגינה לא יזוז מניה לעלם. דאית הלכה דאיהי נערה דילה, מסטרא דנער, ובגינה אתמר הלכה כפלוני, אבל הלכה דילך רעיא מהימנא, איהי דאתמר בה הלכה למשה מסיני, מפי הגבורה יהיב לך קודשא בריך הוא ברתא דיליה. ובגין דא על הלכות אחרנין אתמר, (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל, על הלכה דילך אתמר, ואת עלית על כלנה, דאתגברת על כלהו בגבורה, (שופטים ו יב) יהו"ה עמך גבור החיל, אתקין (ס"א אתתקף) בך ואשלים בניינא דמלכא, ואיהו בני בנייניה על פומך ועל ידך, זכאה חולקך.

(זוהר ח"ב קטז.)

                                                                                                                                                                                    יג.        

"ובלבנים", דא ליבון הלכה.

(זוהר ח"ג רע"מ בהעלותך, קנג.)

                                                                                                                                                                                    יד.       

תניינא בהו אבנין מפולמין קליפא תקיפא כאבנא מפולמא לקבל תרין קליפין אלין מוץ ותבן דחטה קליפא תליתאה דקיקא לקבל סובין דחטה דהכא איהו מתדבק בחטה ולא יכיל לאתפרשא מתמן עד דטחנין ליה בריחייא דאינון לקבל טוחנות דפומא דבר נש דצריך למטחן בהון מלין דאורייתא עד דיהון כקמח סלת נקיה ובנפה דאיהי שפה אתבריר פסולת דאיהי סובין (דאורייתא) עד דישתכח הלכה סלת נקיה.

בההוא זמנא נטיל לה לבא ומוחא וכל אברין דגופא דאתפשט בהון נשמתא ואתפרנסת בה נשמתא כגוונא דגופא אתפרנסת במלין דעלמא דזה לעומת זה עשה אלקים נחמא דגופא ונהמא דאורייתא הדא הוא דכתיב לכו לחמו בלחמי.

(זוהר ח"ג רע"מ פנחס, רכז.)

                                                                                                                                                                                   טו.      

איתן מושבך ושים בסלע קנך (במדבר כד, כא). אית"ן תני"א תמן קנא דנשרא עלאה ואיהי שכינתא ועלה אתמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף דאינון שוני הלכות ומשניות.

וכל דבור ודבור דנפיק מפומוי דההוא תני"א דאפיק בין לשמא דידוד בין באורייתא בין בצלותא בין בברכה בין בכל פקודא ופקודא מה כתיב ביה יפרוש כנפיו ההוא נשרא דהוא דבור דביה ידו"ד יקחהו ישאהו על אברתו מאי על אברתו על ההוא אבר דב"נ (ס"א דההוא נשרא) דביה מצוה ידו"ד אתקרי אבר דשכינתא ובג"ד ישאהו על אברתו ישאהו כגון ישא ידו"ד פניו אליך.

ומאי ושים בסלע קנך אלא אמר דוד עליה יי' סלעי ומצודתי. אוף הכי תנא דאיהו ביה הלכה תקיפא כסלע דלית פטיש יכיל לפצצא יתה בכל קושיין דעלמא בהאי איהו מקננא נשרא. וכל תנאים אתקריאו קנים דילה ובגין דא כי יקרא קן צפור לפניך בארח מקרה זמנא חדא כאושפיזא ואכסנאי דאזדמן לפום שעתא בבי אושפיזיה.

(זוהר ח"ג רע"מ פנחס, רלח:)

                                                                                                                                                                                   טז.      

ואית מארי הלכות דדמיין לככביא הה"ד (דניאל יב, ג) ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד לאו כככבים דאתמר בהון וכל צבאם יבול (ישעי' לד, ד) אלא כאינון ככביא דעלמא דאתי דאינון לעולם ועד קיימי תדיר.

(זוהר ח"ג רע"מ פנחס, רלח:)

                                                                                                                                                                                     יז.        

כי שם התורה העצמי הוא המעשה, שהרי היא נקראת תורה לשון הוראה, להורות לאדם כיצד יעשה המצות, ואם אינו עושה נמצא שם תורה בו לבטלה. ועד"ה לשמה הוא לשם ה', והכוונה להביא התורה בקיום המעשה שהיא בה"א אחרונה של שם ונמצא בזה משתלם ידו"ד כלו.

(ראשית חכמה בהקדמה)

                                                                                                                                                                                   יח.       

ודרשו רז"ל (ברכות דף ח) אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד כלומר שאין לו חפץ ובחירה בעולמו אלא במין האדם העוסק בהלכה שמקומו ארבע אמות.

(כד הקמח לרבינו בחיי, ערך תורה)

                                                                                                                                                                                   יט.       

וכבר אמרו חז"ל (בברכות ח'.), אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, כלומר שתכלית בחירתו וחפצו של הקדוש ברוך הוא מעולמו הוא רק במין האדם העוסק בהלכה שמקומו ארבע אמות.

(שמירת הלשון ח"א, שער התורה פ"ג)

                                                                                                                                                                                      כ.         

"שם האחד פישון", פירוש "פישון", לשון נוטריקון פ'י ש'ונה ה'לכות (זוה"ק בראשית), רוצה לומר ששונה הלכות דאין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה.

(נועם אלימלך, פרשת בראשית)

                                                                                                                                                                                   כא.      

עיקר תורה לשמה היא התורה שאדם לומד כדי לקיימה.

(ראשית חכמה בהקדמה)

                                                                                                                                                                                   כב.      

ההלכה הם דברי תורה שהם באמת כך פירושם לא יטו ימין ושמאל מן האמת, ולפיכך נקרא "הלכה", שההולך בדרך אינו נוטה מן היושר לא לימין ולא לשמאל, כך דבר הלכה אינו נוטה מנקודת האמת.

(תפארת ישראל למהר"ל מפראג, פרק ע)

                                                                                                                                                                                   כג.       

וידוע אמרם ז"ל בגמרא (ברכות ח.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, ואין לו שעשוע ושמחה אחרת זולת זה.

(ישמח משה פרשת בראשית)

                                                                                                                                                                                   כד.      

ואין לו להקב"ה בעולמו, ר"ל מקום לשרות בו, אלא ד' אמות של הלכה היא מקומו (ברכות ח.).

(ישמח משה פרשת תרומה)

                                                                                                                                                                                   כה.      

מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. היינו שיזכה האדם על ידי ההלכה לילך בו ארבע אמות על כל פנים שזהו שיעור מקומו של אדם, כי כל אדם יש לו ארבע אמות שהם נמשכין מארבע אותיות הוי"ה, היינו שכל אדם בכל מקום שהוא יש לו בחינת ארבע אמות להתקרב בהם לה' יתברך – ואלו הארבע אמות זוכין על ידי הלכות, על ידי כח הצדיקים.

ועכשיו מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא אלו הארבע אמות של הלכה – היינו מי שזוכה על ידי הלכות התורה לבחינת ארבע אמות, דהיינו למצוא לו מקום בכל מקום שהוא להתקרב על ידו לה' יתברך, דהיינו שיגיע לו הארה מהתורה עד שידע היטב שהאדם בכל מקום שהוא יש לו ארבע אמות, דהיינו שיש שם גם כן מקום ועצה להתקרב לה' יתברך – וזה יקר מאד בעיניו יתברך, ואין לו בעולמו אלא אלו הארבע אמות של הלכה, כי זה עיקר גדולתו וכבודו שיתקרבו כל הרחוקים אליו יתברך.

(ליקוטי הלכות, הלכות סעודה, ה, לה)

                                                                                                                                                                                    כו.       

ועיקר כבוד התורה להקים בתי מדרשות ובית ועד לחכמים, אשר שם יתנו תוקף הלכה, "כי זה עיקר חיינו", ושם ה' שורה במקום ד' אמות של הלכה [ברכות ח.].

(יערות דבש ח"א, דרוש י')

                                                                                                                                                                                    כז.       

וזהו שריד שהותיר ה' לנו ברוב רחמיו, ואין לה' בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, כי הוא במקום קרבן וזבח ומקטיר קטורת, אשר על ידי קטורת וקרבנות, שכן ה' בין כרובים ובדי ארון, וכעת ההוגים בתורה לשמה, זוכים ששריית שכינה שם.

(יערות דבש – ח"ב, דרוש ה')

                                                                                                                                                                                  כח.      

והנה כמו שיש להתאונן על חורבן בית המקדש בסילוק שכינה, כן יש להתאונן במיתת צדיקים, כי בם בחר ה' אוה לשכון עליהם, כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה [ברכות ח ע"א] על אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, שהכוונה על אדם צדיק הלומד תורה לשמה, וכל אדם הוא ד' אמות, והוא נקרא ד' אמות של הלכה, ועליו שורה שכינה, וזהו שיש לקב"ה בעולמו…

והחי יתן אל לבו עד מתי יעבור קיץ וחורף ולא נעשה דבר לתקון נשמתינו, ועד אנה יהיו לבושנו צואים.

(יערות דבש – ח"ב – דרוש ו')

                                                                                                                                                                                  כט.      

אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה… והוא גברא דמרא עלמא חפץ בו.

(יערות דבש ח"ב, דרוש ז')

                                                                                                                                                                                      ל.         

אבל באמת אין נמלט לשום איש תירוץ ואמתלא על ביטול תורה, ובכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, שהוא מקום ציה וצלמות, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה [אבות ו, ב].

ולכן נא חזקו בתורה לשמה, כי היא חיינו וקיום הגלות, ובה עיקר מצב ישראל, כאומרו [דברים ח ג] לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה', והיינו התורה, כי היא הנותנת חיים לעוסקים בה לשמה, ולמה תרחקו מחיים.

(יערות דבש – ח"ב, דרוש ט"ז)

                                                                                                                                                                                   לא.      

כי (ברכות ח.) אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ונמשך ממילא הברכה לישראל. וזה שנאמר (שמות ג, ה) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. ר"ל כי כאשר אתה עומד עליו ובהמקום הזה הוא השראת השכינה הנה ממילא אדמת קדש הוא.

(תפארת שלמה מועדים, לשבועות)

                                                                                                                                                                                   לב.      

כתב הרב רבי ישראל סרוג, הריעו לה' כל הארץ, ר"ת הלכה. כי מיום שחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, והוא פנימיותה הנכלל בד' אותיות השם, והוא המכוין באמרם, תורה לשמה, אל השם המתלבש בהלכה ומאיר בתוכו, למי שישים אליו לבו, ואז רוחו ונשמתו אליו יאסוף שיאיר כולם בעיונו, אלמא הלכה לבד בלתי הסוד אינה מספקת. והני ד' אמות גופייהו, אי גמירי להו אינשי בהדי הלכה אין, אי לא, לא השלימו מצותן.

עוד, ארבע אמות, גי' תש"ך, וכן תמים דרכו עם אותיות הא"ל, הרי שנו"ת חיים. והנה תש"ך הוא ע"ב דא"א בכללות עשר, והיינו גי' פום ממלל רברבן, שמדבר בפשט ומכוון לרזי תורה. "של "הלכה בגי' שמים, דא ז"א, וכן השכינה, ששניהם נכללין בכוונת לשמ"ה, וכן עולה לשמה ע"ה מ"ק.

(פרי עץ חיים למהרח"ו, שער הזמירות פ"ד)

                                                                                                                                                                                   לג.       

עוד ארבע אמות של הלכה, גי' אלף רבתא בכללות עשר, היינו אלף קי"א, סוד אי"ק מקור האותיות, הכולל כל התורה כולה. וכשם שכל הקרבנות בטלות לעתיד לבא חוץ מן התודה, כן כשנחרב בית המקדש, כל השלימות בטלה, חוץ מד' אמות של הלכה, כדקאמרן שאין בטלות לעולם.

וזה סוד סמיכות הפסוק זה לתחלתו, שהוא מזמור לתודה. והכוונה, כי אחר חרבן חזרה המלכות אב"א, לד"ס תחתונות שהוא תנה"י, והקב"ה מפורש כאן בסוד מלכות, שאין לה אלא ד' אמות של הלכה, שהיא הכלה. ובזכותם נזכה במה דכתיב, "הקיצה "לפקוד "כל "הגוים, ר"ת הכל"ה, וזה הטעם שאסור לילך אחורי אשה בד"א שלה, כי שם מקומה, ותופסת כל שיעור הזה, ואין לגרוס בה דינין ח"ו. עוד, ד' אמות, הם הוי"ה ואהי"ה, שהם גי' אמ"ה ע"ה…

(פרי עץ חיים למהרח"ו, שער הזמירות שם)

                                                                                                                                                                                   לד.      

מזמור לתודה 'הריעו 'לה' 'כל 'הארץ. הנה ר"ת 'הריעו 'לה' 'כל 'הארץ הוא הלכ"ה. רמז אל מה שאמרו חז"ל, אין לו להקב"ה בכל העולם ובכל הארץ, אלא ד' אמות של הלכה. ונסמך עם קרבן התודה, לרמוז גם כן אל מה שאמרו חז"ל, כי כל הקרבנות בטלים לעתיד, חוץ מקרבן תודה. באופן, כי התודה וההלכה קיימים בכל הארץ, ואינם בטלים.

(שער הפסוקים למוהרח"ו, ספר תהילים סימן ק')

                                                                                                                                                                                   לה.      

והלומד שלא לשמה, רצונו לומר, לא על מנת לעשות לידע לבוא מעשה, רק רוצה ללמדה לידע חכמתה וסתריה לבד, א"כ נוח היה לו שלא היה יוצא לאויר העולם, שאז היתה השגתו מרובה מאד אלף אלפים ככה, כמו שמשיג עתה, כאשר נשמתו מלובשת באף חומרי הזה, אשר הוא מסך מבדיל וגורם חושך להשגת נשמתו, וזה שכתוב "כל המצוה וכו' תשמרון לעשות", שעיקר כונתו יתברך היה במה שהלביש מצוותיו ית' בדברים גשמיים, כדי לגרום חיים נצחיים לעולם הבא גם לנפש ולגוף היסודי, שהוא קישור שמים וארץ ביחד כמ"ש.

(שיח יצחק ח"א, דרוש לסיום הש"ס אות ל"ו)

                                                                                                                                                                                    לו.       

עוד יהיה רגיל לכוון בהיותו נושא ונותן בדברי תורה, שיהיה הכונה אל תקוני השכינה לתקנה ולקשטה אל התפארת, דהיינו הלכה אל האמת, וזהו מחלוקת לשם שמים דהיינו חסד וגבורה לבא אל התפארת שמים להסכים הלכה עמו, וכל מחלוקת שיצא מן המדה הזאת יבדל ממנו, כי לא יתאחז אלא בחוץ, ויפגום מדת השלום תפארת, ואין לך מחלוקת שלא יפגום התפארת, אלא מחלוקת התורה לשם שמים, שגם אם היא אינה לשם שמים יתרחק ממנה שסופה גיהנם כנזכר בזוהר בראשית.

והעסק בתורה יהיה אל כונת קישוטי שכינה ליחדה עם קב"ה, שזו תורה לשמה, עושה ממש מדת התפארת שהוא נותן לה קישוטים, גם הוא בתורתו נותן קישוטין אל השכינה, ואם יכוון להנות לעצמו ידע שזה אוכל הנאות מדברי תורה ופוגם במדה הזו שהיא קודש ומוציאה אל דברי חול, וכאשר יעסוק בתורה להנאת גבוה אז הוא ממש מתנהג על פי מדות אלו. ועיקר הכל הוא לצרף עצמו במבחן מחשבתו באמצע משא ומתן, ואם יראה בעצמו ערות דבר יחזור בו, ולעולם יודה על האמת, כדי שימצא שם התפארת מדת אמת, שאם יכחיש יטרידו מעליו, וכן צריך לכוין בכל עניניו אל האמת שהיא מדה זו, ובזה כשיבא לידו שקר ידע שמכחיש המדה הזו ויברח מפניו. וזמש"ל.

(חסד לאברהם – השקת כ"ח)

                                                                                                                                                                                    לז.       

ועשו לי מקדש כדי לשום בו הארון שבו העדות, ואף בחורבנו שיהיה נגנז, ושכנתי בתוכם דהיינו בד' אמות של הלכה, הוא כתר תורה.

(ספר השל"ה הקדוש – ספר שמות, פרשת תרומה, תורה אור אות ז')

                                                                                                                                                                                  לח.      

ואמרו רבותינו ז"ל (סוכה ח.), השכינה לא ירדה למטה מעשרה, ואז תשרה השכינה בסוד ד', דהיינו ד' אמות של הלכה, שאמרו רז"ל (ברכות ח.), מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה.

(ספר השל"ה הקדוש – ספר שמות, פרשת תרומה, דרך חיים תוכחות מוסר)

                                                                                                                                                                                  לט.      

ובשני פרשיות הראשונות אמר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, כי הישיבה נאה בבית, כמו שנאמר (תהלים פד, ה), אשרי יושבי ביתך, כלומר שראוי להיות יושב בד' אמות של הלכה לא ילך חוצה. גם יהיה יושב ומשמר כל תורת הבית, דהיינו התורה והמצות הנוהגים בבית דבר יום ביומו.

(ספר השל"ה הקדוש, מסכת חולין – פרק נר מצוה אות ח')

                                                                                                                                                                                     מ.        

גם בנוסח שלושת ברכות הנ"ל צריכים למצוא רמז. ומצאתי בהגהת תפלת הדרת קודש וזה לשונו, והקשיתי שיחתום נתן התורה כמו שהתחיל הברכה אשר בחר בנו ונתן לנו שהוא עבר. ונראה לעניות דעתי שלכך חתם נותן התורה שהוא הווה, כי השפע הנכבד הוא יורד בכל יום תמיד, כנרמז בפסוק (תהלים קלג, ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, והוא סוד ד' אמות של הלכה שהם להקב"ה בעולמו.

(ספר השל"ה הקדוש – תולדות אדם, בית ה'  אות ה')

                                                                                                                                                                                  מא.     

ובשביל זה מכונה התודה בשם הלכה, כי תודה מביאין כשיוצאין מצרה, כי כשנופלין לאיזהו צרה, חס ושלום, אזי עיקר הצרה בלב, כי הלב יודע ומרגיש הצרה ביותר, כמו שכתוב (משלי י"ד) לב יודע מרת נפשו כי הלב מבין (ברכות ס"א), ועל כן הוא מרגיש הצרה ביותר. ואזי בשעת הצרה מתכנסים כל הדמים ועולים אל הלב, כמו כשיש צרה באיזהו מקום חס ושלום אזי מתכנסים כולם אל החכם שיש שם לקבל ממנו עצה. כמו כן נתקבצים כל הדמים ועולים אל הלב, לבקש עצה ותחבולה כנגד הצרה ואזי הם שוטפים על הלב ואז הלב בצרה ובדוחק גדול כי לא די שהלב דואג בעצמו כי הוא מרגיש הצרה יותר מכולם אף גם הדמים שוטפין עליו ומצרין לו מאד. ועל כן כשיש חס ושלום צרה לאדם, הלב דופק בדפיקות גדולות, כי הוא מבקש לנענע מעצמו ולהשליכם מעליו, ועל כן הוא דופק בדפיקות גדולות בשעת הצרה חס ושלום, ואחר כך כשיוצאין מהצרה אזי חוזרין תהלוכות הדמים לילך כסדר בתוך שבילי הגוף. ועל כן התודה שהיא באה כשיוצאין מהצרה היא מכונה בשם הלכה, על שם תהלוכות הדמים, שהולכין כסדר כשיוצאין מהצרה כנ"ל.

ומזה באה הולדה בנקל. כי בשעה שאשה כורעת לילד ירכותיה מצטננות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יא:), ועל ידי זה נעשה ההולדה, כי הדמים עולין למעלה, ואזי נדחק המקום שם, ואזי הם דוחים את הולד לחוץ, ואחר כך חוזרים הדמים למקומם, שזה בחינת תודה הלכה, שהוא בחינת תהלוכות הדמים, שחוזרים לילך כסדר כנ"ל. כי גם ההלכה היא בחינת הולדה, כי יש תמכי אוריתא, שנותנים ממון ללומדי תורה, ובתחלה הם מחסרים ממונם מעצמם, כי כשנותנים הממון להתלמיד חכם, נחסר אצלם, שזה בחינת ירכותיה מצטננות, כי דמים תרתי משמע. אבל אחר כך, על ידי ממונם שמחזיקין התלמיד חכם, ונולד הלכות שהם בחינת חסד, אזי על ידי השפעת החסד חוזר ונתמלא החסרון.

וזה בחינת שעשוע עולם הבא, בבחינת (ישעיה ל): "והיה אור הלבנה כאור החמה", הנאמר לעתיד, כי הלבנה טבעה קר, בחינת חסרון וקרירות, ועתידה להתמלאת כאור החמה, בחינת מלוי החסרון, שזה בחינת הולדה, בחינת הלכות, שהם בחינת שעשוע עולם הבא כנ"ל. וזה בחינת (בראשית ב): "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" באברה"ם (בראשית רבה פרשה י"ב), הינו חסד, כי ההולדה על ידי בחינת הלכות, שהם בחינת חסד כנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק): "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ". לתוד"ה אותיות תולד"ה. ה'ריעו ל'ה' כ'ל ה'ארץ ראשי תיבות הלכה, כמובא. כי ההלכות, בחינת תודה, הם בחינת הולדה כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה י): 'אסא חלה את רגליו, על שעשה אנגריא בתלמידי חכמים'. כי על ידי שעשה אנגריא בתלמידי חכמים וביטל אותם מן ההלכות, על ידי זה חלה את רגליו, כי ההלכות הם בחינת תיקון וקיום הרגלין, כי ההלכות הם בחינת תהלוכות הדמים, שחוזרין והולכין כסדר כנ"ל, ואסא שפגם בזה ובטל את התלמידי חכמים מן ההלכות, על כן חלה את רגליו.

וכשזוכין לבחינת תודה הלכה, על ידי זה נתגלה אור האמת ומאיר בהדיבור, כי מתחלה כשהדמים שוטפין על הלב הוא בחינת פגם האמת, בבחינת (משלי כ"ט): "אנשי דמים ישנאו תם", אבל אחר כך כשיוצאין מהצרה, שזה בחינת תודה הלכה, אזי מאיר האמת, בבחינת (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם". "חסד לאברהם" היינו הלכות כנ"ל על ידי זה מאיר האמת ומשלים הדיבור, כי עיקר שלימות הדיבור על ידי אמת, כי קושטא קאי וכו' (שבת ק"ד), ואפילו שקר אין לו קיום רק על ידי אמת (כמו שפירש רש"י (במדבר י"ג) על פסוק: "וגם זבת חלב ודבש" וכו').

(ליקוטי מוהר"ן ח"ב, סימן ב')

                                                                                                                                                                                  מב.     

אל תרגזו בדרך וכו'. ופירש רש"י ז"ל אל תתעסקו בדבר הלכה וכו'. הנה לכאורה קשה למה לא צוה יעקב לבניו כשירדו למצרים שלא יתעסקו בדבר הלכה. ועוד קשה האיך יכול יוסף לצוותם שלא יתעסקו בדבר הלכה הלא איתא בגמרא (קידושין ל.) לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא, ופריך בגמרא ומי ידע כמה חיי, לא צריכא אלא ליומי. נמצא מוכרח אדם ללמוד בכל יום הלכה.

ונראה לבאר על פי ב' הקדמות. א', כי סימן זה היה מסור בידו של יעקב כשלא ימות אחד מבניו בחייו אינו רואה פני גיהנם. והקדמה ב', על פי מאמר חכמינו ז"ל שמובטחים היו האבות שיחיו בכלליות ת"ק שנים כימי השמים על הארץ. והנה ידוע שבאם היה יודע אדם כמה ימי חייו יכול ללמוד שליש משנותיו מקרא שליש משנותיו משנה ושליש משנותיו גמרא. נמצא לפי זה יעקב כשראה שאין יוסף אתו וסבור שהוא מת נמצא נתבטל הבטחה אחת והיה ירא לנפשו שמא נתבטל הבטחה השניה גם כן ולא ידע כמה ימי חייו ולא היה יכול לצוות את בניו שלא יתעסקו בדבר הלכה כי מוכרחים המה ללמוד בכל יום הלכה כנ"ל, אמנם יוסף היה ידע בעצמו שהוא חי ולא נתבטל הבטחה שניה וידע שיש לו ליעקב לחיות כמה שנים וממילא לא נתבטל הבטחה ראשונה גם כן ובוודאי לא ימות אחד מבניו בחייו ויוכלו ללמוד הלכה כשיבואו לביתם ודו"ק.

(קדושת לוי, פרשת ויגש)

                                                                                                                                                                                   מג.      

כאשר שמעתי מהרב הגאון מפולנאה זללה"ה בשם הרמב"ם ז"ל כי הרמב"ם מקשה על הא דאיתא (ברכות ח'.) אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. אם כן למה ברא כל העולם ומלואו לא היה לו לברוא רק האדם ההוא שהוא סוד ד' אמות של הלכה.

ותירץ כי כל העולם כולו נברא בשביל אותו האדם שהוא ד' אמות של הלכה ואם האיש ההוא היה צריך לחרוש בשעת חרישה ולקצור בשעת קצירה וכן כשהיה צריך לו בגד ללבוש היה צריך הוא עצמו לתקן כל מיני תיקון הצריך, תורתו מתי היתה נעשית ולא היה אפשר לו להיות ד' אמות של הלכה לכן ברא הקב"ה עולם ומלואו זה חורש וזה זורע וזה קוצר וזה טוחן וזהו מתקן מלבוש ונותן לו בכדי שלא יצטרך להטריד עצמו ממלאכתו מלאכת שמים, ועל ידי זה יש לכל העולם כולו שיתוף וחיבור עם ד' אמות של הלכה.

(דגל מחנה אפרים, פרשת צו ד"ה או)

                                                                                                                                                                                  מד.      

ואם תראה שנונב מבית האיש, כי אבד העושר ההוא ועשה לו כנפים, יפשפש במעשיו עד ימצא מי הוא זה ואיזה הוא העון ההוא אשר גרם וגנב ממנו ממונו והביאו לידי ייסורי עוני הגדול מכלם. ואם פשפש וימצא הגנב והכיר עונו אשר גנב ממונו ממנו, ושב עד ה' בהכיר רשעו, אז ה' ישלם שנים לרעהו זה השב אליו.

אך אם לא ימצא הגנב כי פשפש ולא מצא, אז יתלה בביטול תורה, ונקרב בעל הבית אל האלהים, בארבע אמות של הלכה כי שם ביתו יתברך. אולי זה היה עונו. ומה שאמרתי שיתלה בביטול תורה הוא אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, שלא גזל או גנב או עשק את עמיתו, כלומר שאם שלח ידו אין צריך לפשפש כי ודאי מצאהו עון זה.

(תורת משה לרבינו האלשי"ך, שמות כב, ז)

                                                                                                                                                                                  מה.     

ועל כן היטיבו אשר דברו חכמינו ז"ל שעל ידי פרק אחד או הלכה אחת יתן מימיו, ושזהו אומרו ודברתם אל הסלע כי הוא הדבר בעצמו. ועל כן על ידי המטה, כמדובר למעלה, החזיקו ארבע אמות את כל ישראל.

והוא, כי במקום הבאר שמכח תורה שבעל פה, תוך ארבע אמות, שם הוא יתברך. כי אין לו להקב"ה בעולם הזה אלא ארבע אמות של הלכה. ובאותן ארבע אמות, ישנו פרק אחד או הלכה אחת. ועל ידי כן יתקיים מאמר הכתוב שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר אז נדברו וכו'. וזהו ודברתם אל הסלע פרק או הלכה, שידברו בין שניהם. אז כאשר על ידי עסק התורה למטה, ממשיך שפע שורש תורה שעוסקים בה למעלה.

כן הבאר שהוא מרוחניות קדושת תורה שבעל פה, יוציא וימשיך מימיו על ידי שכינה השרויה מלמעלה ביניהם, ומתעורר ונפתח באר המים, כי היא בחינת תורה שבעל פה כנודע.

(תורת משה לרבינו האלשי"ך, במדבר כא, יג)

                                                                                                                                                                                   מו.      

כי יש לשכינה ד' אמות של הלכה הליכות עולם לו שהקב"ה יחסה עליו כנפיו להציל אותו מכל גזירות רעות ותפלתו תהיה קרובה להתקבל ונכסיהון מתברכין בכל הברכות אמן.

(קב הישר, פרק מ"ט)

                                                                                                                                                                                   מז.      

כי ידוע מה שאמרו רז"ל "שאין להקב"ה בעולמו אל' ד' אמות של הלכה" והיינו ד' אותיות של שם אדנ"י שנקראת שכינה קדישא והיא ה' אחרונה שבשם ה' שנקראת כלה, וע"כ נקראת ה'כלה שהן בהיפוך אתווין הלכה. וזהו סוד של ד' אמות של הלכ"ה, דהיינו יחוד שם ה' בתוך של ה' בחבור כזה יאהדונה"י שהוא יחוד הקב"ה ושכינתיה.

(קב הישר, פרק ק')

                                                                                                                                                                                  מח.     

ומשחרב בית המקדש, אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו הוא יחודו יתברך, אלא ארבע אמות של הלכה, שהוא רצונו יתברך וחכמתו, המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו.

(ספר התניא ח"א פרק ל"ד)

                                                                                                                                                                                  מט.     

כי תצא למלחמה על אויבך (דברים כא י). הוה ליה למימר כי תלך. והנראה דהתורה מרמזת דמיד כשיצא האדם מאהלו אוהל תורה, מיד מעותד למלחמה מאויביו הם המקטריגים והמנגדים, כי כל זמן שיושב באהל תורה בד' אמות של הלכה וקובע מקום לתורתו, אויביו נופלים תחתיו (ברכות ז' ע"ב).

(אגרא דכלה פרשת כי תצא)

                                                                                                                                                                                      נ.          

איתא במשנה עירובין (פרק ד' משנה א), מי שהוציאוהו גוים, או רוח רעה – אין לו אלא ד' אמות. בשם הרבי ר' בונם ז"ל, על הגמרא (ברכות ח ע"א), מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקב"ה בעולמו, אלא ד' אמות של הלכה בלבד.

היינו, מזמן שהקדושה נתגרשה כל כך אצל כל אדם, וצריכין לראות שלהיכן שהולכים – לא לצאת מד' אמות של הלכה, של תורה. וזהו, מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה, אין לו אלא ד' אמות. שזהו העצה, שבכל הגילגולים צריכין להחזיק במשפטי התורה. [אמרי אמת גור, בראשית תרפ"ט, לבסוף].

(קול מבשר ח"ב, ברכות)

                                                                                                                                                                                   נא.       

משחרב בית המקדש אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה וכשנעשה שלחנו ד' אמות של הלכה אז הוא נעשה דוגמת בית המקדש.

(פרי צדיק, עת האוכל, אות ז')

                                                                                                                                                                                   נב.       

ולהיות מחשבות זרות מן האוירים – אויר של ארבע אמות של הלכה מכניס בלב מחשבת דברי תורה ומוציא דמיון. מה שאין כן מקום תפילה התפילה אינו היפך המחשבות זרות אדרבה אז מתגברים, אין אוירו מוציא מחשבות זרות מלב.

ושמעתי כי ארבע אמות של הלכה יש לו קדושת ארץ ישראל ואם כן אוירה מחכים כמו אויר ארץ ישראל. וחכמה הוא היפוך דמיון כשזה קם זה נופל. ומסיר אזנו וגו' תפילתו תועבה (שבת י'.) פירוש תועבה נקרא כשמליאה מחשבות זרות ודמיונות והתפילה הוא עבודה שבלב ומאחר שהלב מלא מחשבת פיגול הוא חס ושלום כמו עבודה זרה ותועבה. רק דהשם יתברך צורו וגואלו כנזכר לעיל. אבל אם מסיר אזנו משמוע תורה שהיא המצלת מדמיון והוא פושע בעצמו שלא לינצל אז חס ושלום תפילתו וכו' שאין השם יתברך גואלו. אבל אידך סבר זמן תורה לחוד ותליא בפלוגתא דברכות (ל"א.) אם עומדים להתפלל מתוך הלכה פסוקה שהיא המזככת המחשבה או מתוך כובד ראש זהו כדברי האומר זמן תפילה לחוד שאין לו חיבור עם תורה רק על ידי כובד ראש מיראת שמים שבלבו יוציא המחשבות זרות והדמיונות מהלב.

(צדקת הצדיק, אות רט)

                                                                                                                                                                                    נג.       

וכמו ששמעתי דארבע אמות של הלכה קדוש בקדושת ארץ ישראל שאויר ארץ העמים נפלט מתוכו לגמרי מכל צד על ידי החרב דשתי פיות ונכנס אויר קדוש דדברי תורה שזהו אויר ארץ ישראל דלכן מחכים כמדת התורה מחכימת פתי.

אבל בית הכנסת ותפילה אין מועיל כלום כשכבר פגע ומוכרך בהרהורים ומחשבות זרות כי גם כל תפילתו תהיה כן מליאה מחשבות זרות. רק צריך לכוין את לבו להתרחק ממחשבות זרות ואז על ידי תפילה יוכל לפעול להכניס בעומק הלב מחשבות קדושות ולהרוג הרע ממרחק כענין (ירמיה ט' ז') חץ שחוט לשונם שהלשון דוגמת החץ להרוג מרחוק וזהו על ידי התפילה וכמו שמובא בתיקונים (סוף תיקון י"ג ושאר מקומות) דזריק ביה גירא בתר גירא.

(צדקת הצדיק, אות רכג)

                                                                                                                                                                                    נד.       

והאוצר של יראת שמים הוא בבית גנזיו דהשם יתברך כמו שאמרו בברכות (ל"ג ע"ב), והן הם גם כן הארבע אמות של הלכה, שאין לו להקב"ה בעולמו משחרב בית המקדש אלא הם כמו שאמרו שם (ח'.).

דלאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא הוא רק כאשר השם יתברך שוכן תוך לבו וכמו שאמרו בסנהדרין (צ"ג ע"ב) וה' עמו שהלכה כמותו שאז זוכה לשלימות התורה שבעל פה המשכת חכמה תתאה מחכמה עילאה. ורוח מקודש העליון על ידי שלימות היראה שבלבו דזוכה ליראת ה' היא חכמה ומזה בא לשלימות הקדושה מה שמקדשין אותו מלמעלה להכניס קדושה בכל מעשיו הגופניים וחמדת היצר שזה אי אפשר אלא על ידי שלימות התורה המתבלת היצר שאינו נכפה ומתבטל רק נתתבל ונעשה טוב מאד.

(ישראל קדושים, אות ו)

                                                                                                                                                                                   נה.       

ועל זה אמרו (ברכות ח'.) אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה זהו משכן הקב"ה שהוא הצלם אלקי חופף עליו ושוכן בקרב מוחו בהתבוננו בהלכה ותורת ה'. ואיתא משחרב בית המקדש רצה לומר דשם היתה השראת שכינתו יתברך שמו בעולם עדיין היא נמצאת בנפש שהיא בכל חלקיה דוגמת בית המקדש כמו שמובא בזוהר. ועל ידי זה חוזרת להיות בעולם שהנפש מוגבלת בגוף שהוא מוגבל במקום והמקום הוא בעולם.

(דובר צדק, קונטרס נר המצוות, מ"ע א')

                                                                                                                                                                                    נו.        

ואמרו ז"ל (עירובין מ"ח.) ארבע אמות הוא מקומו של אדם בכל מקום ולכן אמרו ארבע אמות של הלכה רצה לומר הלכה ההילוך והנהגה על פי התורה, [וכך קיבלתי דארבע אמות של הלכה אין רצונם לומר לימוד הלכה דוקא אלא ההתנהגות על פי הלכה].

(הערת המו"ל: אבל אין יכולין להתנהג על פי ההלכה אם לא לומדים מקודם ההלכות).

 (דובר צדק, קונטרס נר המצוות, מ"ע א')

                                                                                                                                                                                    נז.        

ועל זה רמזו חז"ל (בבא מציעא י'.) ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום. כי לצד השראת שמו של מקום ברוך הוא עליו הנה כח אורו יתברך מתנוצץ עליו לארבע פנותיו בד' אמותיו מארבע אותיות שמו יתברך. ועל כן מצטרכים בהכרח כל כתות החיצונים להסתלק ולהתגרש מד' אמות הללו.

ועל כן אמרו ד' אמות של אדם. כלומר במי שנקרא אדם, קונות לו ד' אמות הללו, וזר לא יקרב בהיכלו כי קדוש יאמר לו. ועל כן אמרו (ברכות ח'.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. כי הן הנה ד' אמות הללו ששורה בהם ד' אותיות שמו הגדול שנסקלו מאבן ונפנו ממכשול כמאמר הכתוב (ישעיה מ', ג') פנו דרך ה'. כי ד' אמות הללו הוא דרך ה' השראת שמו יתברך, וזר לא יקרב אליהם כי קודש הם.

על כן אמרו קונות לו בכל מקום. פירוש אפילו ברשות הרבים הרומז אל מקום החיצונים הנקראים רשות הרבים שאינם חפיצים ברשות היחיד רשות יחידו של עולם ברוך הוא. מכל מקום בכל מקום הילוכו של אדם ובודאי אינו הולך בלא תורה ובלא תפילה, קונות לו ד' אמות הללו, שהחיצונים מסתלקין ובורחין מהם, והם להקב"ה בלבד.

(באר מים חיים פרשת תצא)

                                                                                                                                                                                   נח.      

והנה בש"ס (ברכות ח'.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, היינו אף שהתפילה עולה לרקיע דרך מקום המקדש, כבש"ס (שם ל.) יכוון את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, אף שהוא בחורבנו, מכל מקום כמה מקטרגים ממלאים את כל האויר שאינם מניחים לתפילה לעלות, ורק ע"י ד' אמות של הלכה שהיא כתריס בפני המקטרגים.

(שם משמואל פרשת ויצא, שנת תרע"ב)

                                                                                                                                                                                   נט.      

אמר לו רבי עד כמה יהיה רחוק ויתחייב לקום אמר לו ד' אמות יוכל אדם להכיר שבשבילו קם, אמר לו ואימא מלא עיניו בקימה ד' אמות בהידור, אמר לו לכתוב תקום מפני שיבה והדרת פני זקן אבל עתה שהסמיך תקום והידור מה הידור ד' אמות אף תקום ד' אמות, אמר לו ולכתוב הכי ויהיה מצות קימה בד' אמות (נראה לי שצריך לומר כמלא עינו) אמר לו קומת אדם כמה הוא ד' אמות ואלה הם ד' אמות של הלכה על כן מצות קימה הוא ד' אמות.

(ספר הקנה – ד"ה ענין יראת המקום)

                                                                                                                                                                                     ס.         

ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש (בראשית כז, כח). טל השמים נצח משמני הארץ הוד ורוב דגן יסוד ותירוש מלכות הן הן ד' אמות של הלכה ארבע מדות בהולכי לבית המדרש ומן עשרה דברים האמורים בכוס שהם י' ספירות. וא"ר יוחנן אנו שאנחנו בגלות אין לנו אלא ארבע הן הן ד' מדות אלו וסימן הולך על גחון בגלות תחת נחש שהולך על גחון אז הולך על ארבע.

(מגלה עמוקות על התורה, פרשת תולדות)

                                                                                                                                                                                  סא.      

ויעקב עשה תקנה לזה ויקח מאבני המקום סוד תורה שמתוך דברי תורה אם אבן נמוח ובזה מבריח כח הקליפות כמו שכתוב (משלי כח) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה אבל העומד מדברי תורה להתפלל מתוך ד' אמות של הלכה נמצא הקליפה בורחת מפני שרה גבירתה.

(מגלה עמוקות על התורה, פרשת ויצא)

                                                                                                                                                                                  סב.      

והנה ענין קיטון שצוה המלך לבנות לבתו להיות אצלה דרשו ז"ל מזה שאמר ושכנתי בתוכם ולא אמר בתוכו אבל קאי על קיטון זה בכל מקום שהם יעשו לי מקדש ד' אמות של הלכה שם אשכון בתוכם כי לפרוש ממנה איני יכול וזה נרמז ג"כ בם' סתומה שבתוכ"ם שהיא מרובעת כי בתוך מרובע של ד' אמות שם השכינה שורה כמו שאמר (בראשית לב) יעקב כאשר ראם סתומה על ארבע אמות של הלכה מחנה אלקים ז"ה כי ז"ה כל האדם.

(מגלה עמוקות על התורה, פרשת תרומה)

                                                                                                                                                                                   סג.      

ארבע אמות של הלכה ארבע אמות בגימטריא תש"ך וידבר ה' אליו מאוהל מועד שחלל אוהל מועד היה גם כן תש"ך מזה הטעם כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל. הטעם כי בשלשים יום יש תש"ך שעות ובזה היקף האדם את מדת החסד בכללות יו"ד לכן אינו נפל וזה אמר אדם כי יקריב מכם שגם אדם צריך לזה המספר של תש"ך הוא קרבן לה' לקיים ופדויו מבן חודש (במדבר כה) תפדה אבל פחות מבן חודש אין לו יקר פדיון נפשו.

(מגלה עמוקות על התורה – פרשת ויקרא)

(הערת המו"ל: מזה רואין גודל הענין והנחיצות בענין לחלק לימוד ההלכות בשלשים יום, הן בענין שלשים יום קודם החג, והן בענין לחלק כל שו"ע או או"ח או הלכות שבת וכו' ללמוד במעגל החודש, ואפשר שזה ג"כ הטעם של המחבר רבינו יוסף קארו זיע"א על מה שחילק הד' חלקי שו"ע בשלשים יום, עיין בהקדמת מרן הב"י לשו"ע).

                                                                                                                                                                                   סד.      

אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה לפי שאין להקב"ה בעולמו רק ד' אמות של הלכה.

(מגלה עמוקות על התורה, פרשת אחרי)

                                                                                                                                                                                  סה.      

ולפי שאמרו (ברכות לא.) אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכה, לכן רמז ה'ריעו ל'ה' כ'ל ה'ארץ, ר"ת הלכ"ה. ואמר ד' תיבין בסוד ד' אמות של הלכה (שם ח.), שהוא סוד ד' אתוון של שם.

(מגלה עמוקות על ואתחנן, אופן רלט)

8    8    8

 

                                                                                                                                                                                     א.         

בבקשה מכם אחיי ובניי, ממש אין דרשה שאין אני מזהיר אתכם לבל תפלסו אורח חיים ללמוד אותו היטב, שמעו למאמרי, ובפרט הלכות שבת ויום טוב לשמור מועדי ה' כראוי, כי הם מקראי קודש והם המגינים עלינו.

(יערות דבש חלק שני דרוש ב')

                                                                                                                                                                                     ב.         

והנה לפי זה נראה בעליל, דחלק אורח חיים הוא היותר מוקדם ללימוד לכל, אף שכל ד' חלקי שולחן ערוך הם נצרכים למעשה, מכל מקום חלק זה הוא מוקדם לכל, כי ידיעתו הוא הכרחי בכל יום מימי חייו לקיום התורה, ובלעדו לא ירים איש הישראלי את ידו ואת רגלו.

ונוכל לומר שזהו כוונת הכתוב ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כי שמירה זה המשנה (כמו שפירש רש"י בפרשת אמור), ומה ילמוד האדם מתחלה, "אשר יעשה" וגו', היינו הלימודים הנוגעים למעשה בכל יום מימי חייו.

(משנה ברורה בהקדמתו לחלק א')

                                                                                                                                                                                      ג.         

והנה אף שלימוד התורה הוא, שכל מה שהאדם לומד, אפילו בקדשים ובטהרות, הוא מקיים מצות עשה דתלמוד תורה, מכל מקום עיקר לימוד האדם צריך להיות בלימוד המביא לידי מעשה.

ועל כן אמרו חז"ל (ברכות ח) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות שביעקב. ועיין ביורה דעה (סימן רמ"ו) בש"ך שם שהביא בשם הפרישה דצריך כל אדם ללמוד הלכות בכל יום כדי שהלימוד יביאנו לידי מעשה, ועל ידי לימוד ההלכות מובטח האדם לידי חיי עולם הבא, אך שיזהר ללמוד בכל יום, כדאיתא בגמרא תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום כו'. ואיתא במדרש שוחר טוב: בר קפרא אומר למד אדם תרי הלכות בצפרא ותרי ברמשא, קיים בזה "ובתורתו יהגה יומם ולילה".

(משנה ברורה בהקדמתו לחלק א')

                                                                                                                                                                                      ד.         

בשולחן ערוך אורח חיים חיוב גדול על כל יודע ספר להיות בקי בכל הלכותיה בתמידות, כי רוב הלכותיה הם תמידיים, כמו ציצית ותפילין, קריאת שמע ותפלה, וכל סדר התפלה, וברכות הנהנין, וכל הברכות, והלכות שבת שהם כהררים התלויים בשערה, והלכות חגים ומועדים, ושאר הלכותיה בקודש, שבודאי המכשלה הזאת תחת ידך תהיה אם לא תתמיד בלימודו.

לכן חיוב גדול על כל יודע ספר לשמור את דרך עץ החיים, לקבוע שיעור שולחן ערוך אורח חיים בכל יום… לכן יזהר האדם מאד בזה להשלים בכל שנה שולחן ערוך אורח חיים… אף שיעסוק אז בשאר לימודים, יקבע גם כן לימודו בסדר הזה – דף שולחן ערוך בכל יום… הן בעת האכילה, הן בשאר שעות היום…

(יסוד ושורש העבודה שער ו', פרק ב')

                                                                                                                                                                                     ה.         

אוי לי, ווי לי, בחילול שבת, כי כולם בני תורה ואין להם להתנצל כי קצרה שכלם ללמוד, כי הם בעלי דיעה תהלה לאל, ולומדים פשטים ופלפולים מצפצפים כעגור, והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין, וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים, ועוברים על כמה מצוות, ואומרים אין פשע, וביחוד דיני מוקצה, אם יאכל אדם אגוזים ושקדים, וקליפות אינם ראוים למאכל בהמה מניחים על השלחן, אסורה הנגיעה, כי אם לנערם על ידי טבלא, אבל הנגיעה וטלטול אסור, כי הם מוקצה אפילו לר"ש, הואיל ואינם ראוים למאכל בהמה, וכהנה רבים האיסורים בכל דיני מועד וחול המועד, וברכות ונטילת ידים, ברכת המזון, ובעו"ה אין איש שם על לב ללומדם כראוי, והדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא, ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם, חבל על דלית ליה מבוא לשער אשר לה' צדיקים יבואו בו, הוא אורח חיים.

(יערות דבש חלק שני דרוש ה')

                                                                                                                                                                                      ו.          

חייב אדם ללמוד לבנותיו המצות, כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות, זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה, אותן אין מלמדין לאשה ולקטן. אבל הלכות מצות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת, וכן כל מצות כדי לעשות להזהר במצות. שהרי בימי חזקי' מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפי' טהרות וקדשים.

וזהו הקהל את העם האנשים והנשים והטף (דברים לא יב), וזהו אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך (שם כט יא). כדי שישמעו עבדים ושפחות פסקי המצות, מה לעשות ומה שלא לעשות.

(ספר חסידים סימן שי"ג)

                                                                                                                                                                                      ז.          

תלמוד בכל יום שיעור אורח חיים, כי כשמו כן הוא, שהוא אורח חיים נצחיים.

(רבי שלמה איגר זצ"ל, בספר חוט המשולש עמוד רס"ג)

                                                                                                                                                                                     ח.        

המלמדים בכל עיר ועיר יזהרו ללמוד עם התלמידים המתחילים להבין דיני שולחן ערוך, ילמדו עמהם בכל יום ויום איזהו שיעור משולחן ערוך אורח חיים, דיני קריאת שמע ותפלה וברכות ונטילת ידים וברכת הנהנין ושבת וכדומה, דינים הצריכים לכל ישראל שידעו להתנהג על פי התורה, וכמאמר הכתוב חנוך לנער על פי דרכו, ויעוררם תמיד בדברי מוסר לקיים הדינים הנ"ל לשמור ולעשות.

(הנהגות רבי יצחק מווארקי זצ"ל בספר ליקוטי שושנים)

                                                                                                                                                                                     ט.        

ללמוד בלי נדר בכל יום שולחן ערוך אורח חיים, וביותר הלכות שבת.

(קבלות והנהגות ר' יצחק בלאזר זצ"ל אות ג', בספר כתבי הסבא מקעלם)

                                                                                                                                                                                       י.          

תלמדו בכל יום דף או עמוד שולחן ערוך אורח חיים, ותראו שתהיו בקיאים בו בהדינים היטב, כי רוב דיני אורח חיים מזדמן לאדם בשעה שאי אפשר לאדם לעיין ולשאול לחכם וכו', וכל מה שתלמדו, תחזרו ותשנו תיכף, כי מלימוד פעם אחת, אי אפשר לזכור, כדאמרינן בעירובין נ"ד וכו', עכ"ל.

(מתוך צוואת רבינו יעקב מליסא זצללה"ה, בעל "דרך החיים", "חוות דעת", "נתיבות המשפט", וכו')

                                                                                                                                                                                    יא.       

שמעתי משם מורי ז"ל (הרה"ק ר' אורי מסטרעליסק זי"ע) שאמר משם מלמד שלו איש ישר וצדיק, שאמר: מי שהוא בקי בשו"ע אורח חיים קען ער דאווענען.

(אמרי קדוש סטרעליסק, עמוד כח)

                                                                                                                                                                                    יב.       

וכן כל מצוה ומצוה תלמדו כל הלכה בזמנה בשו"ע אורח חיים למען תדעון כל הדינים בביאור.

(בעל דרך החיים וחוות דעת)

                                                                                                                                                                                    יג.        

חלק אורח חיים לו משפט הבכורה!

(פרי מגדים, אגרת הראשון בתחלתו)

                                                                                                                                                                                    יד.       

יזהר מאוד להיות שונה הלכות בכל יום.

(ישמח משה, בתהלים תפלה למשה)

                                                                                                                                                                                   טו.      

להיות שונה הלכות באורח חיים מדי יום ביומו חוק ולא יעבור.

(הנהגות צדיקים – בעל ערוגת הבושם ר' משה גרינוואלד זצ"ל)

                                                                                                                                                                                   טז.      

ומה גדלה אשמתו של איש נלבב לאהבת העבודה לפניו יתברך, בשעה שמזניח את לבו מלחפש אחר פרטיה ודקדוקיה של המצוה שנאמרה מפי הגבורה, לשום חובה על כל אחד מישראל, לקיימה דוקא בשלימות הדקדוק, ובחסרו תנאי אחד מתנאי דקדוקיה, לא קיים המצוה, והאיש הזה שהניח תפלין בראשו והפרשיות לא נכתבו כדין, חבר הוא לזה שלא הניח תפלין כלל.

וכן בכל מצוה, וכן במצות לא תעשה, אם כי הוא שומר אותה בכללה, עדיין אין שמירתה שמירה בעת שלא שקד על הדינים המסתעפים לחקרם ולדרשם, ואמנם עובר עליה עבירה מספקת בחלקלקות, ומחלל את השבת מתוך נעימות הזמירות לכבוד השבת וקיומה, ונוטל ידיו דרך החלון הפתוח לרשות הרבים, ונוטל ידיו דרך החלון הפתוח לגינתו, ורוקק דרך החלון הפתוח לרשות הרבים, ובורר את עצמות הדג מן הקערה, ונושא משא בשבת בהגררו אחר האומרים שהעיר הזאת מתוקנה, ועל הרוב יש בזה מכשולים, וכן הרבה מהלכות השבת הנעלמות ממנו, והוא דש אותם בעקביו, וכן בשאר עבירות, במאכלות אסורות, בנקימה ונטירה, בשנאה וקטטות, בגניבה וגזילה.

(אמונה ובטחון, פרק ד' סימן יח)

                                                                                                                                                                                     יז.        

אוי לי אמי כי ילדתני, בראותי שפלת הדור בכל חלקי אירופה, ממש אין ישיבת לומדי תורה לשמה ישיבת לומדים מומחים שוקדים על התורה בעומק הלכה של אמת, אלא בעו"ה בפלפול של הבל מבלי הודה על האמת, אין דורש להבין דרכי התורה על בוריה.

ואליכם אישים אקרא, זכו לחולקכון שעוסקים בתורה בתמידות מחיל אל חיל ילכו, אבל כל למודכם גמרא משניות מדרש של"ה, ואין אחד נותן ללב ללמוד אורח חיים על בוריו לדעת הלכות תפילין, ציצית, תפלה, ברכות, נטילת ידים, וברכת המזון, הלכות שבת והלכות יום טוב על בורים, אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן, כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה, ובפרט דיני מוקצה, מלאכת שבת ויום טוב וחול המועד, ברכות הנהנין וכדומה.

(יערות דבש – ח"א, דרוש ב')

                                                                                                                                                                                   יח.       

אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי מִדַּלּוּת תְּבַצְּעֵנִי (המבדיל למוצאי שבת). מתפללים ומבקשים מהשי"ת, שבשבוע הבעל"ט נזכה ללמוד שו"ע אורח חיים, ועי"ז נזכה להנצל משפלות. שעל ידי שלומדים שו"ע אורח חיים זוכין לפרנסה בריוח ולהנצל משפלות, כמו שכתב הגה"ק רבי שלמה איגר זצ"ל במכתבו: "תלמוד בכל יום שיעור אורח חיים, כי כשמו כן הוא, שהוא אורח חיים נצחיים", כוונתו על חיים רוחניים, אבל הלשון "אורח חיים" הכל במשמע.

(ספר באר שמואל, דף לה)

8    8    8

 

בהקדשת מספר דקות בכל יום ללימוד הלכות שבת, אתה זוכה להיות בן עולם הבא!

                                                                                                                                                                                     א.         

הלכות שבת חגיגות והמעילות, הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות.

(משנה חגיגה פ"א מ"ח)

הלכות שבת. והלכות חגיגה והלכות מעילה. יש בהן הלכות שהן תלויות ברמז, במקרא מועט, כהר התלוי בשערות הראש.

(רע"ב שם)

                                                                                                                                                                                     ב.         

הלכות שבת כהררין התלויין בשערה.

(ילקוט שמעוני שמות פרק לה, רמז תח(

                                                                                                                                                                                      ג.         

ויקהל משה. רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג. אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני אל.

(מדרש ילקוט שמעוני ויקהל פרק ל"ה, רמז ת"ח)

                                                                                                                                                                                      ד.         

העיקר השני, הוא מה שתישר אותנו זאת המצוה הנכבדת לקבוע בלבנו למוד התורה האלהית וקבלת דבריה עם פירושיה ודקדוקיה לשמור מאד, וזה בשתי פנים: הפן האחד, מצד מה שהוקבע יום אחד בשבוע, בו ינוחו מכל העסקים הזמניים, אשר זה סבה חזקה שהמון העם יפנה לבבם להקהל ולעמוד על נפשם לשמוע מפי מלמד, ולקרא כלם בשם י"י מקרא משנה ותלמוד, איש לפי ערכו, והמשכילים ימצאו נחת רוח, כי יבקשו תורה מפיהם, ויזהירו אותם על המצוות, ודורשין להם הלכות יום ביומו וענין שבת בשבתו, כמו שנמצא בכל זה מנהג קבוע לכל בני ישראל במושבותם. כי על זה אמרו בתלמוד ירושלמי (שבת פ' ט"ו הל' ג') לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא ללמוד בהם תורה. וזה צד מיתרון הנפש שאמרו חז"ל (ביצה ט"ז ע"א) שיש לאדם בשבת, כי ההכנה גדולה בו אם מצד מלמדים ואם מצד הלומדים.

(ספר עקידת יצחק שער נ"ה)

                                                                                                                                                                                     ה.         

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו.

(גמ' שבת קיח:)

                                                                                                                                                                                      ו.          

אמר רב יהודה אמר רב אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט וכתיב בתריה ויבא עמלק.

(גמ' שבת קיח:)

                                                                                                                                                                                      ז.          

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנאמר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו'.

(גמ' שבת קיח:)

                                                                                                                                                                                     ח.        

אף על פי שכל אדם מונע עצמו מעשיית מלאכה בשבת, אין בזה היכר שעושין זה מפני ציוויו של מקום, דהא כמה בטלני איכא בשוקא, אבל אם יתאספו כולם במקום אחד ללמוד או לשמוע הדרוש של החכם בשבת, אז יתפרסם הדבר שעושים זה דוקא ביום זה לפי שהוא אסור בעשיית מלאכה, שכך צוה הבורא שמים וארץ זכר למעשה בראשית, וגדול קילוסו של הקב"ה העולה מקהלה גדולה ממה שעולה מכל יחיד ויחיד לבדו… הם מעידים כולם יחד שקב"ה ברא העולם, ומתקלס שמו של הקב"ה שגזר עליהם איסור מלאכה והם שובתים לקיים דבריו, כעבדים העושים גזרת מלכם.

(זרע שמשון להגה"ק רבי שמשון מאוסטראפאליע זצ"ל פרשת ויקהל)

                                                                                                                                                                                     ט.        

וכבר כתב בספר החסידים: שכשם שאמרו שואלין ודורשין בהלכות פסח, כך חיובא רמיא לדרוש ולתור לדעת הלכות שבת, ולעבור עליהם לפחות פעם אחת בשנה. וחיובא רמיא על הדרשנים לדרוש לעם את חוקי האלקים ואת תורותיו, ולשומעים ומקיימים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.

(פלא יועץ מערכת שבת)

                                                                                                                                                                                       י.          

ואליכם אישים אקרא, זכו לחולקיכון שעוסקים בתורה בתמידות מחיל אל חיל ילכו, אבל כל למודכם גמרא משניות מדרש של"ה, ואין אחד נותן ללב ללמוד אורח חיים על בוריו לדעת הלכות תפילין, ציצית, תפלה, ברכות, נטילת ידים, וברכת המזון, הלכות שבת והלכות יום טוב על בורים, אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן, כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה, ובפרט דיני מוקצה, מלאכת שבת ויום טוב וחול המועד, ברכות הנהנין וכדומה.

(יערות דבש ח"א דרוש ב')

                                                                                                                                                                                    יא.       

ולכן ראו כמה עון גורם, וכמה גדול כח התשובה, והעיקר כמ"ש לשמוח בשמחה של מצוה, ואז יתן אל לבו מבלי לעבור פי ה', וללמוד דיני תורה ולהשמר מעבירות שדש בעקביו, ובפרט הלכות שבת ויום טוב, וברכות ברכת הנהנין, מי שאינו בקי בהן, ממש אינו בתורת אדם ישראלי.

(יערות דבש ח"א דרוש י"א)

                                                                                                                                                                                    יב.       

וגמרתי בלבי בלי נדר והסכמות נדר, ביו"ד ימי תשובה אלו אי"ה לכתוב דיני שבת בקצרה בלשון אשכנז, ולחלק לבעלי בתים שאינם כל כך בני תורה, וביחוד בגליל שלי, וידעתי כי יצחקו עלי רבים, ואהיה להם למשל, כל היום מנגינתם, אבל מוטב שאהיה שוטה כל ימי, ולא איעול בכיסופא קמי מלכא קדישא.

במטותא אחיי, חוסו על זמן יקר הנבראים, מבלי לכלותו בתוהו והבל, יפה שעה אחת בעולם הזה בתורה ומעשים טובים מכל חיי עולם הבא.

(יערות דבש ח"א דרוש י"א)

                                                                                                                                                                                    יג.        

כל איש ישראל אשר איננו בקי בהלכות שבת מרישא לסיפא, לא יכונה אצלי בכלל איש השלם.

(יערות דבש ח"א דרוש י"ג)

                                                                                                                                                                                    יד.       

אוי ווי, איך מצפים ומייחלים לגאולה, ואלמלי שמרו ישראל שתי שבתות היו נגאלים [שבת קי"ח ע"ב], והגאולה תלויה בשמירת שבת, ואנחנו בעו"ה עוברים בחסרון ידיעה על רוב איסורי דאורייתא ודרבנן, ההולך בדרך ורוח נושבת ורוקק ברוח ורוח נושאת הרוק, עובר משום זורה, כדומה כהנה וכהנה איסורים רבים, וסיפר לי אחד מתלמידי, שהיה בעלזס, והיו יושבים בשבת במסיבה וחם להם, ולקחו החלונות מתוך ציר שלהם והסירו משם, ותלמידי מחה וצחקו עליו, והוא איסור גמור איסור בנין וסתירה, ולכך חובה ללמוד הלכות שבת ויום טוב, ושמירת שבת מקרבת הגאולה.

(יערות דבש ח"א דרוש י"ג)

                                                                                                                                                                                   טו.      

ולכן מאד עלינו להזהר בשבת לקיים דברי תורה ודברי סופרים, ובעו"ה רוב בעלי בתים אשר אינם בקיאים בהלכות שבת, ואפילו לומדים, לומדים דברים אחרים, קדשים, והלכתא למשיחא וכהנה, והלכות שבת אינן שגורות כל כך, וכמה אנשים אשר עוברים על כמה איסורים, מלאכות דאורייתא לחוסר ידיעתם, ומכל שכן עניני מוקצה, ואי אפשר לפורטם, כי כבר מלתי אמורה כמה פעמים בדרשות הקודמות.

ויום הזה אשר פארנו חבוש לראשנו, יש לנו לגדור לשמח משה במתנת חלקו, לקבל כל אחד על עצמו ללמוד הלכות שבת אצל לומדים, ולעמוד על השמירה באזהרה יתירה.

(יערות דבש ח"א דרוש י"ז)

                                                                                                                                                                                   טז.      

ובאמת צריך תשובה רבה לקלקול הלזה, כי באמת רבו מחללים בעו"ה בחילול שבת מלאכות דאורייתא ודרבנן. דרך משל המנער אבק או פודרה מן הבגד שחור… וכדומה דיני צידה… ובעו"ה רבים נכשלים, כי יש בו דינים רבים וצריך לימוד מתוך הספר, כמו כן האוכלים בשבת בגינה, אי אפשר להזהר שלא ישפוך שם מים או שאר משקה המגדל זרעים ובאים לידי חילול שבת. דיני מוקצה שהם חמורים כשל תורה, רבו גם רבו המתפרצים… וזהו שישים איש בזה השבת ללבו לשמור ולעשות, ועיקר להגות בשלחן ערוך אורח חיים הלכות שבת, ויזהר בהן, ושכרו הרבה מאוד.

(יערות דבש ח"ב דרוש א')

                                                                                                                                                                                     יז.        

ובאמת אשרי השומרים שבת כראוי, כי בו בחר ה' ישראל לסגולתו, ויום זה חמדת וסגולת הימים. ואילו שמרו ישראל שבת כראוי, היו נגאלים, ובעו"ה אין אנו נזהרים בכמה דינים, מלאכות ותולדות דיני מוקצה ואסורי דרבנן, ועל הרוב מחמת חסרון ידיעה, כי בעו"ה נפישי וחמירי הלכות שבת, ואין קורא בהם לשמה ללמוד לשמור ולעשות, לומדים רק מקום פלפול קושיא ופירוקא וחדוד, ואין שם על לב ללמוד הלכות שבת שיהיו שגורים בפיו, ובעו"ה שגגת תלמוד עולה זדון.

בבקשה מכם אחיי ובניי, ממש אין דרשה שאין אני מזהיר אתכם לבל תפלסו אורח חיים ללמוד אותו היטב, שמעו למאמרי ובפרט הלכות שבת ויום טוב לשמור מועדי ה' כראוי.

(יערות דבש ח"ב דרוש ב')

                                                                                                                                                                                   יח.       

ולכך אשרי שוקדי תורתו לדעת איך ומה יתנהג אדם במה שהוא איש ישראלי, ובפרט בענין שבת קודש, אשר הזהרתי ואמרתי כל פעם ופעם, מי שלא למד הלכות שבת על בורים פעמיים ושלש, לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חילול שבת, הן דאורייתא והן דרבנן, וענין שבת הוא מאוד לנו למחסה בגלות.

(יערות דבש ח"ב דרוש ג')

                                                                                                                                                                                   יט.       

וצאו וראו כמה גדולה שמירת שבת בזה, ואין צריך לומר כמה גודל העונש במחללו ח"ו, אפילו בשבות דרבנן, ומי גבר ימלט לומר זך אני מפשע וחף אני מעון בשמירת שבת, אשר עונשה קשה למאוד, ומאוד הפליגו בעונש זה, עד שגיהנום שנכבה בשבת, ולמחללי שבת לא תכבה האש הגדולה כלל, ואם כן מהראוי לשמרו כראוי, וללמוד הלכות שבת בתמידות, ואצל רב שיברר לו הכל, ויחזור עליו תמיד חזור חזור עד שיהיה שגור בפיו, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, כי שכרה מרובה, ומגינה כתריס בפני פורענות.

(יערות דבש ח"ב דרוש ג')

                                                                                                                                                                                      כ.         

שבת מגינה לנו מעכו"ם ומשעבוד מלכות, כאומרם [שבת קיח:] כאשר לא שמרו ישראל כראוי שבת ויבא עמלק, וכן תמיד, בשמירת שבת יש לנו הגנה מאומות העולם, ולולי כן, ח"ו כבר תמנו לגוע וספינו מהארץ, אבל זכות שבת מגינה עלינו, ולכך לא ניתנה שינוחו בה אומות העולם, כי א"כ לא היתה לנו הגנה כ"כ, כי היה פתחון פה למדת הדין לקטרג, אף אלו שומרים שבת, ולמה תגן המצוה זו על ישראל, אבל כאשר נשארה לבדה בישראל, יש לנו הגנה בשבת.

ולכך אמרו במדרש [מובא בתוספות חגיגה ג: ד"ה מי] כי שבת אמרה על ישראל, מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ועיין בתוספות פ"ק דחגיגה [שם] ובפירוש התפלה ומנחה דשבת, משום דאין בכל העמים שומר שבת כישראל, והם בחרו בימים אחרים, וגעלו ביום קדוש כזה, ומאת ה' היתה זאת, למען תת לנו שארית בארץ למגן וחוסן.

(יערות דבש ח"ב דרוש ג')

                                                                                                                                                                                   כא.      

מזה נלמד כמה יש לנו לשמור שמירת שבת, עד שאפילו עובר במעי אמו ותינוק בן יומו, יש בו מהפגם ושמץ חטא בחילול שבת על אמו שהיתה בחזקת סכנה, והתורה אמרה וחי בהם, ומכל מקום אמרו שצריך זיכוך וטהרה, ומה יעשה אנוש אשר מחלל שבת בפועל, הן תורה והן דרבנן, וכמה חובה עלינו לפשפש במעשה שבת ושמירתה, כי בקל יכול לבוא לידי עונש, והכל תלוי בשקידת התורה, כי טועמיה חיים זכו, וכל ההוגים בתורה לשמה, זוכים לדברים רבים, ונשמרים מעצמן מחטא, וה' רגלי חסידיו ישמור, ואין חסיד אלא המתחסד עם קונו, והוא למידת התורה, כי אין להקב"ה בעולמו אלא מקום תורה, ותורה מעוררת האדם לתשובה, ובכל יום ויום מימי שבוע יתקן אדם עצמו.

(יערות דבש ח"ב דרוש ג')

                                                                                                                                                                                   כב.      

אוי לי, ווי לי, בחילול שבת, כי כולם בני תורה ואין להם להתנצל כי קצרה שכלם ללמוד, כי הם בעלי דיעה תהלה לאל, ולומדים פשטים ופלפולים מצפצפים כעגור, והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין, וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים, ועוברים על כמה מצוות, ואומרים אין פשע, וביחוד דיני מוקצה, אם יאכל אדם אגוזים ושקדים, וקליפות אינם ראוים למאכל בהמה מניחים על השלחן, אסורה הנגיעה, כי אם לנערם על ידי טבלא, אבל הנגיעה וטלטול אסור, כי הם מוקצה אפילו לר"ש, הואיל ואינם ראוים למאכל בהמה.

וכהנה רבים האיסורים בכל דיני מועד וחול המועד, וברכות ונטילת ידים, ברכת המזון, ובעו"ה אין איש שם על לב ללומדם כראוי, והדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא, ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם, חבל על דלית ליה מבוא לשער אשר לה' צדיקים יבואו בו, הוא אורח חיים.

(יערות דבש ח"ב דרוש ה')

                                                                                                                                                                                   כג.       

ובאמת בעונותינו הרבים עבירה גוררת עבירה, על ידי שאינם שמחים במצוות כראוי, אינם משגיחים גם כן על המצוות שיהיו כראוי. תפילין, מתקיים זוג תפילין לעשר שנים, ואינו משגיח שיהיה כראוי בכל פרטי מצוות, מרובע, וכדינו בכל הלכות תפילין. הוי ווי חסרי לב, אני רואה כל מלבושים חדשים אתם לובשים, ממש רגל ברגל, לבוש קיץ וחורף, לבוש חול ושבת, וח"ו שיהיה בו כתם וטלאי, ומכ"ש הכובע על ראשו צריך שיהיה נקי מאבק, ואפילו בשבת מסירים האבק, שיש בו חשש חילול שבת באב מלאכה. ווי לאותה צרה שאינם יודעים הלכות שבת ועוברים בכמה מלאכות, כאשר דרשתי פעמים רבות.

(יערות דבש ח"ב דרוש ה')

                                                                                                                                                                                   כד.      

כי בלי תורה אי אפשר בתשובה, כי תורה היא המעוררת לתשובה, היא המלמדת לאדם דעת, ולא תורה של פלפול, רק עיקר תורה ללמוד "שולחן ערוך" לדעת דרכי ה'.

אוי לנו, מי שאינו בקי בהלכות שבת לדעת פרטיה, איך יוכל להתפאר שקיים מצות שבת, ואין דרוש שאין אני מזהיר בכם בדבר זה, ובדרוש הקדום בררתי לכם כמה דברים שאדם דש בעקביו בעבירות, מה שנעלמה מאתו הידיעה בחילול שבת.

(יערות דבש ח"ב דרוש ה')

                                                                                                                                                                                   כה.      

חזקו בני אל חי לשמירת שבת, והעיקר כמו שדרשתי והזהרתי כמה פעמים, ללמוד מתוך ספר הלכות שבת, כי רבו הדינים לא יכילן המאמר בעל פה.

(יערות דבש ח"ב דרוש ח')

                                                                                                                                                                                    כו.       

מחויב כל אדם ללמוד בפוסקים הראשונים כל דיני שבת כי רבים הם עד מאוד. והלומדים דברי תורה לבעלי בתים חיוב מוטל עליהם ללמוד להם כל דיני שבת כדי שידעו להזהר לשמור ולעשות ולקיים כי יש כמה דברים שאינם יודעים להזהר מזה.

(קיצור של"ה)

                                                                                                                                                                                    כז.       

יעסקו בהלכות שבת, כי הלכתא רבתא לשבתא, ובקל יכול האדם להכשל בה חס ושלום אפילו באיסור כרת וסקילה מחסרון ידיעה, ושגגת תלמוד עולה זדון חס ושלום, ואין צריך לומר באיסורי דברי סופרים שרבו כמו רבו למעלה, ובפרט באיסורי מוקצה דשכיחי טובא, וחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה, כמו שכתבו רבותינו ז"ל שכל העובר על דברי חכמים אפילו באיסור קל של דבריהם כמו האוכל קודם תפלת ערבית, וכהאי גוונא חייב מיתה כעובר על חמורות שבתורה.

(אגרת הקודש להתניא פכ"ג)

                                                                                                                                                                                  כח.      

שמעתי מזקני הקדוש מוהר"ם זצ"ל מפרשיסחא שהרבי הקדוש מלובלין זי"ע לא הלך לקדש בשום שבת עד שלמד מקודם כל הלכות שבת המחבר והרמ"א עם הבאר היטב.

(אילנא דחיי אור הנר ערב שבת ח')

                                                                                                                                                                                  כט.      

אך באיזה ענין נוכל לבוא לזו המדרגה שישמור שבת בכל פרטיו העצה היעוצה לזה שיראה לזרז את עצמו ללמוד הלכות שבת ולחזור עליה תמיד כדי שידע האסור והמותר, דאי לאו הכי אפילו אם ילמוד כל ענינים המוסרים המזרזים לשמירת שבת כראוי לא יועיל לו וכדאיתא במדרש משלי לדעת חכמה ומוסר אם יש בידו של אדם חכמה הוא יכול ללמוד מוסר ואם אין בידו של אדם חכמה אין יכול ללמוד מוסר והכונה דאם הוא טועה בעיקר הענין שחושב שאין זה בכלל איסור מה יועיל לו המוסר בזה, והכי נמי בעניננו אם הוא חושב על איזה דבר שאין זה בכלל מלאכה או שבות לא יועיל לו שום מוסר.

(המשנה ברורה בהקדמתו להלכות שבת)

                                                                                                                                                                                      ל.         

וראוי ונכון לכל ירא וחרד לדבר ד' לכונן חבורות ללמוד הלכות שבת כדי שלא יכשלו בם וכדאיתא בילקוט ריש פרק ויקהל אמר לו הקב"ה למשה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, וידוע ששמירת שבת כתקונה הוא קירוב לגאולה כמו שאחז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין שנאמר וכו'.

(המשנה ברורה בהקדמתו להלכות שבת)

                                                                                                                                                                                   לא.      

אך באיזה ענין נוכל לבוא לזו המדרגה שישמור שבת בכל פרטיה, העצה היעוצה לזה שיראה לזרז את עצמו ללמוד הלכות שבת ולחזור עליהן תמיד כדי שידע האסור והמותר, דאי לאו הכי אפילו אם ילמד את ענייני המוסר המזרזים לשמירת שבת כראוי, לא יועיל לו, וכדאיתא במדרש משלי, לדעת חכמה ומוסר, אם יש בידו של אדם חכמה הרי יכול ללמוד מוסר, ואם אין בידו של אדם חכמה, אין יכול ללמוד מוסר. והכוונה, דאם הוא טועה בעיקר הענין שחושב שאין זה בכלל איסור, מה יועיל לו המוסר בזה.

והכי נמי בענייננו, אם הוא חושב על איזה דבר שאין זה בכלל מלאכה או שבות, לא יועיל לו שום מוסר, ועל כן צריך שילמד הלכותיה כדי שידע איזה דבר נכלל תחת סוגי השמירה. וכדי לקיים מה שלמד, יראה אחר כך להתבונן בגודל שכר שמירת שבת וכן בגודל העונש של חילול שבת שעל ידי זה יבוא לידי קיום התורה. וכל זה נכלל במה שאמר הכתוב וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ואמרו חז"ל דזכירת המצות מביאה לידי מעשה.

(שם עולם להחפץ חיים זי"ע, ח"א פ"א)

                                                                                                                                                                                   לב.      

שיהיה להם עת מיוחדת ללמוד בחבורה בכל יום הלכות שבת.

(חומת הדת להחפץ חיים זי"ע, פ"ו)

                                                                                                                                                                                   לג.       

לימוד השולחן ערוך אין קבע, כי בו ירבו ימיך, ואשרי האיש החוזר על לימודו בתמידות…

ועל כל פנים יראה לחזור תמיד על הלכות שבת וברכות סדר התפלה והלכות יום טוב וחול המועד והלכות פסח ושאר המועדים כפי יכלתו, וכן ביורה דעה הלכות נדה ונדרים ורבית וכיבוד אב ואם ותלמוד תורה ומצות קימה והידור ומצות מזוזה והלכות מעשר.

ללמוד בכל שבת קודש על כל פנים ד' דפין ממסכת שבת, וסימן א' משו"ע הלכות שבת על כל פנים עם הבאר היטב.

(הנהגות צדיקים – רבי יונה לאנד סופר מפראג )

                                                                                                                                                                                   לד.      

הרבי ר' בונם זי"ע אמר: שקודם שלמד הלכות שבת, אם עמד היה ירא לשבת, ואם ישב היה ירא לעמוד. וזה מחמת אימת שבת עליו, שחשש בכל תנועה אולי יש בזה חילול שבת קודש חס ושלום.

(אור שמחה אות כ"ה, מפי הרב צבי יחזקאל מיכלזון זצ"ל הי"ד)

                                                                                                                                                                                   לה.      

ומעתה יובן שהלימוד ועיון בהלכות שבת, שמצות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית, על אחת כמה וכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה.

(אגלי טל בהקדמתו)

                                                                                                                                                                                    לו.       

ומובן שכשם ששמירת שבת שקול ככל המצות, כן ללמוד וללמד בהלכות שבת שקול כללמוד וללמד בכל המצות.

(אגלי טל בהקדמתו)

                                                                                                                                                                                    לז.       

מורי ורבותי!

חזקו למען שמירת שבת קודש שהוא יסוד היסודות ומכניס השפעה לכל השבוע, כי ישראל למעלה מן הזמן, הגם שאותו יום אומרים שהוא שממון ר"ל, אבל לא לישראל. אדרבה, אותו היום מביא ברכה לכל בית ישראל. והשומר שבת כהלכתו בכל פרטיו נותנין לו נחלה בלי מצרים.

וד' ישפע שפע לכל בתי ישראל בזכות התחזקות לשמירת שבת ולקבוע ללמוד הלכות שבת בכל בית ישראל ולהשריש בלבות הצעירים להיות שומר הבנים ובנות שלא יבטלו מלימוד התורה ביום הזה, ונושעו ישועת עולמים, ולהכריע את כל העולם כולו לכף זכות, ולראות בנין בית המקדש במהרה.

(דרשות מהרא"ל ח"ג מהמגיד מפלאצק זיע"א – דרוש כ"ז בענין שמירת שבת)

                                                                                                                                                                                  לח.      

מגילות היו לאבותינו במצרים מיעקב, שהיו קורין ומשתעשעים בהם ביום השבת.

(חז"ל)

                                                                                                                                                                                  לט.      

קול ברמה נשמע, קול פולח כליות ולב, יום שבת קדשינו מר צורח…

חוסו נא בני ישראל על נפשותיכם, הנה רבו הפוגעים בי, ואין איש שם על לב לשמור שבת בכל הפרטים והדקדוקים, אין משים על לב להיות בקי בהדינים הרבים והעצומים התלוים בי, אשר הם כהררים התלוים בשערה.

אין קורא בצדק מתעורר להחזיק בי, להזהיר לרבים, בהדברים שנכשלו בהם בבלי דעת, ולהקהיל קהילות לדרוש הלכות שבת, כאשר צוה ה' את משה לעשות כן (ילקוט ויקהל), וזה גורם אריכות הסתר פנים וריחוק הישועה.

שמעוני נא עם קדשי, חדשו בריתכם אתי, ושפרו מעשיכם, ותקבעו חבורות קדושות ללמוד הלכות שבת, ולהזהיר עליהם, ואז אהיה למליץ לפני כסא רחמים, ויבקע כשחר אורכם, פנו אלי והושעו, ותזכו ליום שכולו שבת ומנוחה במהרה בימינו אמן.

(ספר משמרת השבת)

                                                                                                                                                                                     מ.        

וכמה החיוב כפול ומכופל, בלימוד הלכות שבת קודש, אשר בע"כ אין כיוצא בהם, בשום הלכה, מכל ההלכות, שבארבע חלקי השולחן ערוך, מצד חומר הענין, שהוא איסור סקילה, ונוהג בכל אדם, כל ימי חייו, ובכל השנה, בכל יום שביעי, ובכל רגע בשבת קודש, מבואו ועד צאתו, ובכל תנועה, ובכל דיבור, ובכל ענין שהוא, צריכים התבוננות, כי כמה פעמים שייכים בהם הלכות שונות, והלכותיה מרובות וגדולות וקשים כהררים [כמ"ש ב"ב י' הר קשה] ותלויים בחוט השערה (עיין חגיגה יא.) לחלק בין ענין לענין, כדרכה של תורה, וצריכים ללמוד ולחזור הרבה, להיות בקי בהם ולזכרם.

(הצניעות והישועה מהגה"צ מזוטשקא זצ"ל פרק כ"ו, עמוד תנ"ו)

                                                                                                                                                                                  מא.     

על עון חילול שבת נגזר שלא יכנסו ישראל לארץ, וגלות לדורות.

(יחזקאל כ', עיין שם)

                                                                                                                                                                                  מב.     

בקיום מצות שבת נעשה מקומו של אדם ד' אמות של הלכה. דהוא קיום דבר הלכה בשמירת שבת שצריך שמירה וזהירות יתירה כל רגע שלא יעבור. ואותו מקום הוא קדושת בית המקדש כמו שאמרו (ברכות ח.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד ונעשים מקום להשראת שכינתו יתברך שמו, והיינו הכנסה לגן עדן.

(ספר פרי צדיק פרשת תצוה אות ו')

                                                                                                                                                                                   מג.      

וכן שמירת שבת הוא כלל התורה ועל ידי שמירת שבת כהלכתו יוכל ליכנס בכל נ' שערי קדושה בפעם אחת, כמו אם יצדיק מעשיו ת' יום רצופים, ומזה הטעם מבואר בכל ספרי מוסר שהבעל תשובה אי אפשר לו לתקן מעשיו אלא על ידי שמירת שבת כו'.

(ערבי נחל פרשת שמיני)

                                                                                                                                                                                  מד.      

חייב ללמוד דיני שבת ושמירתן כי בקל יוכל לחלל שבת והוא בסקילה ואם בשוגג וכו'.

(אור צדיקים למהר"ם פאפירש כח, ז)

                                                                                                                                                                                  מה.     

רוב חילול שבת שנכשלים ההמונים בהם, הוא מחמת חוסר ידיעה, כי אינם בקיאים בדיני שלושים ותשע מלאכות ובתולדותיהן, ולא בדיני מוקצה ואיסור טלטול, והתנא אמר שגגת תלמוד, ר"ל שוגג הבא לאדם מחמת חסרון ידיעה, עולה זדון, ר"ל שהוא כמו מזיד.

(כף החיים-פלאג'י ל, ט)

                                                                                                                                                                                   מו.      

ולא יבוש ולא יכלם מלשאול, ואז לא יכשל לעולם ועד, ומי שחלק לו ה' בבינה, יהיה קובע לימודו מדי שבת בשבתו בהלכות שבת.

(כף החיים-פלאג'י ל, טז)

                                                                                                                                                                                   מז.      

בכל איסורים שבתורה, אפילו שהוא תלמיד חכם, כל שלא הגיע להוראה, דאין אחרים שואלים ממנו, לא יסמוך על דעתו, אלא שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך כיצד יעשה, לאסור או להתיר, להטריף או להכשיר, לטהרו או לטמאו, כל שכן וקל וחומר באיסורי שבת דחמירא דשקול ככל התורה.

(כף החיים-פלאג'י ל, טז)

                                                                                                                                                                                  מח.     

גם הוו זהירין ללמוד בכל שבת קודש לכל הפחות סימן אחת בשו"ע אורח חיים הלכות שבת, ואם אין הפנאי מסכים ללמוד עם טורי זהב ומגן אברהם, על כל פנים תלמדו עם באר היטב פסקי הלכות, למען לא תכשלו ונלכדתם חס ושלום בעבירה של חילול שבת, וכבר אמרו רבותינו ז"ל דהלכות שבת הם כהררים התלוים בשערה, ואי אפשר להזהר אם לא בשקידה על ההלכות פסוקות, על כן יהיה זה לכם חוק ולא יעבור.

(ספר הכנה דרבה מבעל ערוגת הבושם זצ"ל, אות ט')

                                                                                                                                                                                  מט.     

שלא להזיז ידיו בשבת וביום טוב ובמועד לשום פעולה אם לא יחקור מתחלה וישים אל לבו אם אין בו חשש איסור חילול שבת ויום טוב ומועד חס ושלום.

(מרגניתא טבא מהגה"ק ר' יהונתן מלובטש ז"ל, נדפס עם ספר אהבת חסד מהחפץ חיים ז"ל)

                                                                                                                                                                                      נ.          

החוש יעיד אשר בהיסח הדעת ביום השבת ממוראו אפילו בשעה מועטת קרוב מאוד לבוא לידי חילול שבת חס ושלום.

(מנחת שבת עב, א)

                                                                                                                                                                                   נא.       

להזהר מאוד לשמור שבת כהלכתו בכל חומרות שהחמירו חכמים ראשונים ואחרונים ז"ל ולהיות מחשבתו תמיד אל השבת, כמה שכתוב "זכור את יום השבת", שלא יסיח דעתו ממש מיום השבת.

(הנהגות צדיקים – הנהגות קדושות מהמגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע)

                                                                                                                                                                                   נב.       

עם כל גודל קדושת השבת ומדריגות הצדיקים אשר מתעלים בו במעלות רמות ונשגבות הרי עיקר הכל הוא שמירת דקדוקי ההלכה כפשוטו, כפי שהובא בספר יכהן פאר, וז"ל אמר הרבי רבי בונים זצ"ל ותכל כל העבודות, לא תעשו מלאכה וכו' (מתוך זמר "מה ידידות") היינו, לאחר כל המדריגות, מדרגה זו ומדרגה זו, מקודם כל אבקש – לא תעשו מלאכה, היינו עבירה בפשיטות ח"ו, וזה "כי לקח טוב נתתי לכם" מדרגות שונות, כנ"ל, עם כל זאת "תורתי" – בפשטות – אל תעזובו וכו'.

(יכהן פאר, תרומה דף ע"ח)

8    8    8

– קונטרס שמיני –

"שלשים יום קודם החג"

עניני לימוד הלכות החג שלשים יום קודם החג, ולימוד הלכות חג בחג

שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום

מתחילין מיום הפורים עצמו

כבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכות הפסח

שואלים הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג – בבית הועד שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום

שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, ומאז חל עליו להיזהר בצרכי הפסח

שואלין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח, וכל השואל בענין זה באותו זמן שואל כענין הוא, ודוחין את השואל שלא כענין מפניו

נזקקין לזה ששואל בהלכות הרגל, שהוא שואל כענין

תוך ל' יום קודם הפסח משועבד הרב להתלמידים ללמוד להם הלכות פסח

"שואלין" היינו מה שיצטרכו לעתיד ביום הפסח – ו"דורשין" היינו מה שצריך לאותו יום קודם היו"ט לידע בהלכות יום טוב מה לעשות עכשיו

שואלין בהלכות החג קודם לחג שלשים יום

הוא הדין בשאר יום טוב דורשין קודם לכן ל' יום

מועדי ה', מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו – משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג – והיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן להודיע חוקי האלהים ותורותיו, וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא

היו רגילין לבוא לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל שלשים יום

רגילין לדרוש באלול ובאדר סמוך לחג ומלמדין אותם ברבים בדברים הקלים שיהיו הכל בקיאים בהם

אימתי שמחה לאיש במענה פיו, בזמן שיודע לדרוש הלכות חג בחג – דבר אחר אימתי שמחה לאיש, אימתי אדם שמח בתלמודו בזמן שיש לו מענה, כששואלין ממנו דבר הלכה

רבונו של עולם… …ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות חג בחג – העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב

נזכירה דודיך מיין. מיינה של תורה, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג

תקנת לימוד הלכות הרגל שלשים יום קודם הרגל – ותקנת לימוד הלכות חג בחג

ראוי להתחיל ולהשתדל בצרכי החג קודם החג שלשים יום

חכמי ישראל שבכל דור ודור נהגו לדרוש לעם קודם המועדים בהלכות המועדים, כדי שישמעו וילמדו וידעו מה לעשות

ביום טוב עצמו דורשים בענינו של יום האסור והמותר

השל"ה הקדוש מזהיר ללמוד הלכות המועדים, כל דבר השייך בזמנו, כי זו התורה היא ביותר חביבה ומביא לידי מעשה כהוגן, ותורה זו חביבה במאוד מאוד לפני הקב"ה, כי יפה היא ובזמנה היא

ילמוד הלכות פסח בפסח והלכות חג בחג – והוא הדין לשאר זמנים או ראש חודש ילמוד דבר יום ביומו

קבע עתים ללמוד דיני אורח חיים… ואין צריך לומר הלכות חג בחג שהוא מתקנת משה רבינו ע"ה

בכל מועדות ורגלים תלמוד הלכות חג בחג

הבעל דברי יחזקאל זצ"ל למד הל' פסח בפורים קודם הסעודה

הוו זהירין ללמוד בכל המועדים וזמנים, הלכות פסוקות שבשו"ע השייכות לאותו זמן המועד, כל אותו הילכתא שבשו"ע, מרישא עד גמירא

באשר ששלשים יום קודם יום טוב היא ההכנה קודם הרגל, נמשכת הארת קדושת יום טוב שלשים יום