מלחמת עולם השלישית נגד רבני הערב רב
התאחדות הרבנים והקהילות תלמידי הרשב"י זיע"א
מי לה' אלי!!!
כבר אמרו חז"ל מיום שנחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, ואמרו במדרש כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בית המקדש על ידו. ולא חרבה ירושלים אלא בעון שנאת חינם!
להורדה: דרשת של מלחמת העולם השלישית נגד הערב רב: לחץ כאן: מלחמת עולם השלישית נגד רבני הערב רב
מה גורם לפירוד העיקרי בינינו לאבינו שבשמים?
אם היינו מאמינים באמת בה' יתברך, היינו אוהבים כל יהודי ממש כמו שהשם יתברך אוהב כל יהודי, ומי שאוהב כל יהודי, לא רוצה שיגרמו אסונות לעם ישראל, חלילה וחס, ומה עוד שזהו צער השכינה הקדושה, כמו שאמרו חז"ל במדרש: שאפילו אם רשע לוקה, שכינה מה אומרת כנגדו, קלני מראשי קלני מזרועי. וכבר גילה לנו הרשב"י זי"ע (תיקוני זוהר תיקון ל' ועוד), מפני מה כל אסונות הנוראות שקוראים, זה מכיון שלא רוצים ללמוד תורת הסוד ולא לומדים זוהר הקדוש, ופוגמים נורא נוראות, ולזה אין יראת שמים לתלמידים, (מהרח"ו בהקדמה לעץ חיים, ואין אמונה, אמרי פנחס שער ט' יג, לא זוכים לתשובה ותיקון הנשמה, מורה באצבע אות מ"ד, ונשארים בטמטום הלב, מאה שערים לבעל התניא, ובגללם יש מגיפות ואסונות, אמרי פנחס הנ"ל, רבי יהודה פתייה, בהקדמה), ואנא אנו באים.
על כן אנו מתאחדים באהבת חברים תלמידי הרשב"י זי"ע "אנן בחביבותא תליא" (אדרא) ברשימת עץ החיים, כמו שאמרו בגמרא (שבת דף פח, ב'): "דאמר רבא למיימינין בה סמא דחיי, למשמאילים בה סמא דמותא", ופירש רש"י שם: למיימינים – עסוקים בכל כחם, וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר, עכ"ל.
אלו שלומדים זוה"ק ומורים לתלמידיהם ללמוד זוה"ק הם המימינים האוחזים בעץ החיים, וממשיכי דרכם של קדושי וצדיקי הדורות, מהרמח"ל הקדוש אשר רבינו הגר"א זי"ע חפץ להקביל פניו ולילך רגלי לקראתו אליו, אם היה נמצא בחיים חיותו [מווילנא לאיטליה, לערך שנתיים ברגל], וכל הצדיקים הקדושים מהבית דין הגדול של מהרי"ל דיסקין זי"ע בירושלים עיה"ק משנת תרפ"א, (19 שנה לפני מלחמת העולם השניה), אשר חפצו לארגן אלף סיומי זוה"ק בארץ ובגולה, כדי למנוע את האסונות הנוראים, ואח"כ הקדוש מהרי"ל אשל"ג זי"ע, בעל הסולם, שהתחנן אז בפני רבני אירופא, שיתחזקו ויורו לתלמידיהם ללמוד זוה"ק, כי רק זה מה שיציל את עם ישראל, כפי שהורו וגילו לו מן השמים, (בכ"י), ולא שמעו ולא אבו, ולזה קרא כל האסונות האיומים בשואה האיומה רח"ל, אשר הצדיק הקדוש האמרי אמת זי"ע, כאשר ראה את התפילות והבכיות והתיקונים הנוראים שעשו המקובלים הקדושים עם צדיקים נסתרים, ובראשם מורינו הקדוש המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה זי"ע – אמר "שאילו היה לנו כאלה צדיקים וכאלה תפילות ובכיות [אשר אי אפשר להגיע לפנימיות הלב טהורה בלי לימוד זוהר הקדוש תורת הסוד], באירופא, בוודאי שלא הייתה השואה הנוראה, והיו ניצלים רבבות ומיליוני יהודים, עכת"ד.
עתה, כולנו חייבים להתאחד ולהתאגד בלימוד הזוהר הקדוש, כדי להציל את עם ישראל, ובפרט את יושבי ארץ הקודש, מגזירת ההמן האירני ימ"ש, וכל האויבים מבחוץ ומבפנים, ומאסונות האיומים הנשמעים מידי יום ביומו רח"ל, שזה מעין שואה קטנה ליחידים ולכלל.
וצריך לזכור!!! כי הארץ הזאת קדושה עד למאוד, "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים פרק יא יב), אך צריך לידע כוונת הפסוק "אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ" (שיר השירים פרק ז יא), והוא כי אנו צריכים לעורר אתערותא דלתתא (זוהר לך לך), וגעגועים ואהבת ה' יתברך, כדי לעורר עלינו את אהבת ה' יתברך אלינו, והבטחתו לעם ישראל, וזה נעשה רק על ידי לימוד זוה"ק ופנימיות התורה, שמקשר באמת את עם ישראל לשורשו.
על כן נערוך רשימה, מי הם הנקראים "בנים אתם לה' אלוקיכם" (זוה"ק סוֹף פָּרָשַׁת בְּהַר (דַּף קיא:)) הראויים להשראת השכינה בארץ הקודש, ומי חס ושלום יצא מהרשימה, מפני שאינו רוצה ללמוד זוה"ק, ועליו ועל אחריותו כל המאורעות רח"ל.
למיימינין בה סמא דחיי:
רשימת האדמורי"ם, וראשי הישיבות ורבנים וקהילות הנקראים "בנים אתם לה' אלוקיכם" והראויים להשראת השכינה בארץ הקודש:
האדמו"ר מבעלז שליט"א
האדמו"ר מקלויזנבורג שליט"א.
ראשי ישיבת פורת יוסף שליט"א
הגה"צ רבי בנייהו יששכר שמואלי שליט"א ר"י נהר שלום.
הגה"צ רבי אליעזר ברלנד שליט"א, ר"י שובו בנים.
הגה"צ רבי שלום ארוש שליט"א, ר"י חוט של חסד.
הגה"צ רבי דוד בצרי שליט"א, ר"י השלום.
למשמאילים בה סמא דמותא.
רבני הערב רב שורש עמלק,
האחראים לכל האסונות ולא איכפת להם, ולא אוהבים את עם ישראל (תיקו"ז תיקון ל').
אנחנו מבקשים למלאות מכל אחד שיתן את הטופס הזה לרב וראש ישיבה שלו בכל העולם, וימלא את הטופס, וכך נדע בכל העולם כולו:
מי הם מצד הקדושה? ומי הם מצד הטומאה של עמלקים ערב רב ומחבלים אמיתיים כמו שכתוב בתיקוני זוהר תיקון ל' ועוד!
זכור!
- מי ידע וכתב על זה לפני כמה מאות שנים ברוח הקודש?
- מי מחפש את האמת לדעת מה זה ועל מה זה באו לעם ישראל כל הצרות האלו?
- מי אשם בכל הצרות האלו?
- מי הם הערב רב וכת דליהו?
- מי מעכב ביאת המשיח?
- מי הם הרמאים והטועים ומתעים את עם ישראל?
- מי הם אנשי דור הפלגה?
- מי הם העוסקים בתורה שלא לשמה?
- מי הם כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִי לְגַרְמַיְהוּ עבדין?
- מי הם אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לַחֲתֹךְ בָּהּ?
- מי הם רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדַיָנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת, לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם?
- מי הם אשר כָּתוּב עליו וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם?
- מי הם מחֲמִשָּׁה מינִים יֵשׁ בָּעֵרֶב רַב?
- מי הם אִתְּמַר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין?
- מי הם אשר התורה אומרת הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְגוֹ'?
- מי הם אשר אמרו ואומרים כל הזמן "נַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיָן בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת"?
- מי הם – שַׁוְיָין בְּהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, וְלֹּא לִשְׁמָהּ?
- מי הם אשר כתוב עליהם " נֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהֶפְכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם" ?
- מי הם אשר כל מעשיהם להטעות את עם ישראל?
- מי הם אשר כל אחד מחויב לפרסמם בכל העולם להתרחק מהם?
- מי הם אשר האדמורי"ם אשר אומרים על החסידים "כמה יותר עגלים שרוקדים איתי אני אדמו"ר יותר גדול?
- מי הם שהזוהר אומר עליהם "וַי לוֹן דְּגָרְמִי עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא"?
- מי הם אשר גורמים דְּאִסְתַּלַּק דְּאִיהוּ רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ?
- כל זה תמצא בספרים האלו 172 מאמרי זוהר הקדוש וכתבי האריז"ל, ו132 ספרי תלמידי בעל שם טוב המגלים לכם האמת!!!
- וחלק מזה תראה במאמר:
הַקְדָּמַת מוֹרֵינוּ הָרַב חַיִּים וִיטַאל זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן עַל שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת
א) סִבַּת אֹרֶךְ הַגָּלוּת: בִּהְיוֹתִי בֶּן שְׁלֹשִׁים לְכֹחַ תָּשַׁש כֹּחִי יָשַׁבְתִּי מִשְׁתּוֹמֵם. וּמַחְשְׁבוֹתַי תְּמֵהִים. כִּי עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ. רְפוּאָה לֹא עָלְתָה לְמַחֲלָתֵנוּ. אֵין מָזוֹר לִבְשָׂרֵנוּ. וְלֹא עָלְתָה אֲרוּכָה לְמַכָּתֵנוּ לְחֻרְבַּן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ. הַנֶּחֱרָב זֶה הַיּוֹם אֶלֶף וְת"ק וְד' שָׁנִים (1504) אוֹי לָנוּ כִּי פָּנָה הַיּוֹם יוֹם אֶחָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנִים וְגַם נָטוּ צִלְלֵי עֶרֶב שֶׁהֵם ת"ק וְד' שָׁנִים יוֹתֵר מֵחֲצִי הַיּוֹם הַב'. וְכָלוּ כָּל הַקִּצִּין וַעֲדַיִן בֶּן דָּוִד לֹא בָּא. וְנוֹדַע אֶת אֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרָב בְּיָמָיו. וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי לַחֲקֹר וְלָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה נִּתְאָרֵךְ קִצֵּנוּ וְגָלוּתֵנוּ. וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי.
וּמָצָאתִי אָוֶן לִי וַאֲנִינָה בְּקִרְבִּי וְלִבִּי דָּוַי. מִמַּאֲמָר אֶחָד הוּבָא בְּסֵפֶר הַתִּקּוּנִים תִּקּוּן ל' (דַּף ע"ז:). וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תִּנְיָינָא כְּתִיב וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת וְגוֹ', מַאי וְרוּחַ, אֶלָּא בְּוַדַּאי בְּזִמְנָא דִשְׁכִינְתָּא נָחֲתַת בְּגָלוּתָא, הַאי רוּחַ נָשִׁיב עַל אִינוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְאִשְׁתַּכְּחַת בֵּינַיְיהוּ, וְהַאי רוּחַ אִתְעֲבִיד קָלָא, וְיֵימָא הָכִי אִינוּן דְּמִיכִין דְּשִׁינְתָא בְּחוֹרֵיהוֹן, סְתִימִין עַיְינִין אֲטִימֵי לִבָּא, קוּמוּ וְאִתְעָרוּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִית לְכוֹן לִבָּא בְּלָא סֻכְלְתָנוּ לְמִנְדַּע בֵּיהּ, וְאִיהוּ בֵּינַיְכוּ. וְרָזָא דְמִלָּה קוֹל אוֹמֵר קְרָא. כְּגוֹן קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְגוֹ' וְהִיא אוֹמְרָה מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר כֹּלָּא אִינוּן כִּבְעִירָה דְּאָכְלִין חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִי לְגַרְמַיְיהוּ הוּא דְּעָבְדִי.
וּבְּהַהוּא זִמְנָא מָצָאתִי כָּתוּב (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן ל'): וַיִּזְכּוֹר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב (תְּהִלִּים עח לט), דָא אִיהוּ רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וַי לוֹן מָאן דְּגָרְמִי דְּיוֹזִיל לֵיהּ מִן עָלְמָא וְלָא יְתוּב לְעָלְמָא, דְּאִלֵּין אִינוּן דְּעָבְדִי לְאוֹרַיְיתָא יַבָּשָׁה, וְלָא בָעָאן לְאִשְׁתַּדְלָא בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה וְגָרְמִין דְּאִסְתַּלַּק נְבִיעוּ דְחָכְמָה דְאִיהִי יוּ"ד מִינָהּ, וְאִשְׁתְּאָרַת בֵּי"ת יְבֵישָׁה, וַי לוֹן דְּגָרְמִי עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא, וְהַאי רוּחַ דְּאִסְתַּלַּק דְּאִיהוּ רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כְּמָה דְאִתְּמַר, וְאִיהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאִיהוּ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת הַשֵּׁם (יְשַׁעְיָה יא ב). וכו', עיי"ש כל המאמר באורך, ותרו"ץ.
ב) עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ: וְהִנֵּה מַה שֶּׁכָּתַב בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו וַאֲפִילּוּ כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִי לְגַרְמַיְהוּ וְכוּ'. עִם הֱיוֹת שֶׁפְּשָׁטוֹ מְבֹאָר, וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ זֶה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לַחֲתֹךְ בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְּפָּקוֹת יְתֵרוֹת, וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדַיָנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת, לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם. כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף כ"ה:) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ עַל פָּסוּק אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁחֲמִשָּׁה מִינִים יֵשׁ בָּעֵרֶב רַב, וּמִן הַג' מִינִים, מֵהֶם הוּא הַנִּקְרָא כַּת גִּבּוֹרִים, דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (בְּרֵאשִׁית יא) הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְגוֹ' וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיָן בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשַׁוְיָין בְּהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, וְלֹּא לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְמֶעְבַּד לוֹן וְכוּ'. וְהִנֵּה עַל הַכַּת הַזֹּאת אָמְרוּ בַּגְּמָרָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהֶפְכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם.
ג) רְאָיָה שֶׁאֵין עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ: וְאָמְנָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מַרְאִים תִּימָה וַעֲנָוָה בְּאָמְרָם כִּי כָּל עִסְקָם בַּתּוֹרָה הוּא לִשְׁמָהּ: וְהִנֵּה הֶחָכָם הַגָּדוֹל הַתַּנָּא רַבִּי מֵאִיר עָלָיו הַשָּׁלוֹם הֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא כָּךְ הוּא בְּאָמְרוֹ לְשׁוֹן כְּלָלוּת כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה וְכוּ' וּמְגַלִּים לוֹ רָזֵי תּוֹרָה וְנַעֲשֶׂה כְּנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק וְהוֹלֵךְ וּכְמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר מֵאֵלָיו בִּלְתִּי הִצְטָרְכוֹ לִטְרֹחַ וּלְעַיֵּן בָּהּ וּלְהוֹצִיא טִפִּין טִפִּין שֶׁל מֵימֵי הַתּוֹרָה מִן הַסֶּלַע, הִנֵּה זֶה יוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ כְּהִלְכָתָהּ, וּמִי זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִזְּלוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת בִּרְאוֹתוֹ הַמִּשְׁנָה הַזֹּאת וְרוֹאֶה חֶסְרוֹנוֹ וּפְחִיתוּתוֹ.
ועוד ממשיך שם, את דברי הנביא ירמיה (פרק ד כד) "רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ", שכוונתו מפני מה מתקלקלים הבחורים הצעירים שרואים שרבותיהם לא רוצים ללמוד תורת הסוד, וממילא לא מאמינים בתורה שכולה סודות ועיקרה תורת הסוד, וכופרים בה, עכת"ד.
זאת אומרת שמהראשי ישיבות יוצאים בחורים ואברכים שלא מאמינים בתורה וכופרים בתורה, ולכן רואים כל מיני נושרים, כי אין תוכם כברם וחסר להם פנימיות וטהרת הלב, עכת"ד המהרח"ו.
ובספר אור הזוהר מובא: שאחרי פטירת הבן איש חי רבינו יוסף חיים זי"ע, ופטירת תלמידו המקובל רבי שמעון אגסי זי"ע, היה שלש שנים בצורת ורעב ואחר כך בא ארבה שאכל את כל התבואה, ושיטפונות רבים שהציפו את בתי העיר וכולם ברחו.
וכה כתב המקובל האלוקי קדוש ה' רבי יהודה פתייה זי"ע: וְהִנֵּה בְּעִירֵנוּ בַּגְדַד יִּבָּנֶה עִירֵנוּ אָמֵן, הָיוּ לָנוּ שְׁנַיִם כְּרוּבִים זָהָב הַסּוֹכְכִים עַל הָעִיר מִבַּיִת וּמִחוּץ וְהֵמָּה אֲשֶׁר הָיוּ לָנוּ לְחוֹמָה וּלְמַחֲסֶה בְּיוֹם זַעַם, הָרִאשׁוֹן בַּקֹּדֶשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים בֶּן חָכָם רַבִּי אֵלִיָּהוּ בֶּן חָכָם רַבִּי משֶׁה בֶּן חַיִּים זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה. וְשֵׁנִי בַּקֹּדֶשׁ הָרַב הַגָּאוֹן חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן אַבָּא בַּר אַבָּא הַמְכֻנֶּה אַגָּסִי זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה.
הַמְחַבֵּר סֵפֶר בְּנֵי אַהֲרֹן עַל שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים, אֲשֶׁר ב' צַדִּיקִים אֵלּוּ הֵם לְבַדָּם הָיוּ נִמְצָאִים בְּעִירֵנוּ שֶׁרֹב עִסְקָם הָיָה בְּעֵץ חַיִּים וּבִשְׁמוֹנָה שְׁעָרִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא עוֹסֵק לְבַדּוֹ בְּחֶדֶר מַשְׂכִּיתוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהֵמָּה בִּזְכוּתָם וְצִדְקָתָם הָיוּ מְגִנִּים עַל הָעִיר זֶה מִפֹּה וְזֶה מִפֹּה, אֶפֶס כְּשֶׁגָּמְרוּ הָעֲווֹנוֹת וְנִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בִּשְׁנַת ה'תרס"ט בי"ג אֱלוּל הִתְחִילָה הָעִיר לִהְיוֹת צוֹלַעַת מְהַלֶּכֶת עַל רֶגֶל אַחַת וְהִתְחִילוּ הַצָּרוֹת לָבוֹא כִּי אַחֲרֵי קְבוּרָתוֹ נִלְקְחוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא לְמֶלֶךְ יִשְׁמָעֵאל לְלַמְּדָם סֵדֶר הַמִּלְחָמָה [א"ה: ומפני זה יש דיבורים חזקים היום שרוצים בארץ לגייס את בחורי הישיבות לצבא, כי לא לומדים זוה"ק], וְהָיוּ כָּל הָעָם מְיַלְּלִים וּבוֹכִים, וְהָיִינוּ מִתְנַחֲמִים בְּחָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֲרֹן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְכָל הָעָם עָנוּ אַחֲרָיו עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ כִּי הוּא יָכוֹל לְמַלֵּא מְקוֹם הָרַב חָכָם רַבִּי יוֹסֵף חַיִּים זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
אַךְ לֹא כַּאֲשֶׁר דִּמְיְנוּ כֵּן הָיְתָה, כִּי מַעֲשֵׂה שָׂטָן הִצְלִיחַ וְגַם בְּאוֹתוֹ צַדִּיק פָּגְעָה מִדַּת הַדִּין, כִּי אַחֲרֵי חֲמִשָּׁה שָׁנִים בְּלֵיל ו' ח' לְחֹדֶשׁ מְנַחֵם שְׁנַת הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעַ"ד נָסַע גַּם הוּא לִמְנוּחוֹת וְעָזַב אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת. וּבְהִסְתַּלֵּק גַּם חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָז כָּבָה מֵהָעִיר גַּם שְׁבִיב הָאַחֲרוֹן. יוֹסֵ"ף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ. וְהָיְתָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב צָרָה כְּמַבְכִּירָה כִּי בְּלֵיל כ' י"א מְנַחֵם אַחֲרֵי פְּטִירָה חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם נִדְבְּקוּ מוֹדָעוֹת אֲדֻמִּים מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדוֹלָיו בְּכָל הַשְּׁוָקִים וּבְכָל הַמְּקוֹמוֹת וּבְתוֹךְ הַמּוֹדָעוֹת מְצֻיָּר חֶרֶב אָדֹם לְאוֹת מִלְחָמָה מַמְלָכָה בְּמַמְלָכָה. מַמְלֶכֶת קוֹסְטַנְטִינָא בְּמַמְלֶכֶת בְּרִיטַנְיָיא. וְתֵכֶף הִתְחִיל לְקַבֵּץ אֶת בַּחוּרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְמִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בְּרִיטַנְיָיא וְהָיוּ מַסִּיעִין אוֹתָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמִּדְבָּר לְמִדְבָּר בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת עַד הַגִּיעָם עַד מְקוֹם קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, וּמִנִּי אָז וְהָלְאָה מְצָאוּנוּ רַבּוֹת רָעוֹת וְצָרוֹת וְהָיוּ הַצָּרוֹת דּוֹחֲקוֹת זוֹ אֶת זוֹ כָּל אַחַת רוֹצָה לְהַקְדִּים אֶת פְּנֵי חֲבֶרְתָּהּ וְאֵין שָׁעָה בְּלֹא רָעָה וְאֵין רֶגַע בְּלֹא נֶגַע, וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת נִתְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם נוֹסָף עַל יוֹם אֶתְמוֹל.
גַּם מִן הַשָּׁמַיִם נִלְחֲמוּ כִּי בְּלֵיל ג' י"ג כִּסְלֵו שְׁנַת אֵיכָה תִרְעֶ"ה צָפוּ מֵי נְהַר חִדֶּקֶל מֵרֹב הַגְּשָׁמִים וּפָרְצוּ גִּדְרֵי הַנָּהָר וְשָׁטְפוּ וְעָבְרוּ תּוֹךְ הָעִיר בְּעוֹד הֱיוֹתֵנוּ יְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵינוּ בַּלַּיְלָה וְגָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׁתוֹ, וַתְּהִי צְעָקָה גְּדוֹלָה בְּתוֹךְ הָעִיר אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא נִהְיְתָה רַק בִּזְמַן יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר עִם מַעֲמַסֵּיהֶם שֶׁעַל כִּתְפֵיהֶם וְעִם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם הַקְּטַנִּים שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתָם עַל זְרוֹעוֹתָם הָיוּ בּוֹרְחִים וְנָסִים בְּתוֹךְ הָעִיר מִמָּקוֹם הַנָּמוּךְ לַמָּקוֹם הַגָּבוֹהַּ כִּי אֵין דֶּרֶךְ לָצֵאת מִן הָעִיר כִּי הַמַּיִם הִקִּיפוּ כָּל הָעִיר מִכָּל צַד יוֹתֵר רָחוֹק מִמְּלוֹא עֵינָיו שֶׁל אָדָם, וְגָבְהוּ הַמַּיִם וְהִפִּילוּ גַּלֵּיהֶם שְׁלִישׁ הָעִיר וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא קָדְמוּ לִבְרֹחַ הָיוּ בָּתֵּיהֶם קִבְרֵיהֶם רַחֲמָנָא לִיצְלַן. וְאַחַר כָּךְ בָּא דֶבֶר לֹא תָּקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה, גַּם נִתְמַלֵּא אֲוִיר הָרָקִיעַ פַּרְעוֹשִׁים וְנִלְוָה עִמָּהֶם מַכַּת בַּצֹּרֶת וְיֹקֶר הַשְּׁעָרִים.
גַּם אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֹא הִצְלִיחוּ בַּמִּלְחָמָה וְהָיוּ אַנְשֵׁי חֶרֶב הֲרוּגֵי מִלְחָמָה וְנִשְׁאֲרוּ נְשֵׁיהֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיהֶם יְתוֹמִים, עַד שֶׁרָאָה הַשֵּׁם אֶת לַחַץ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּחֵם עַל הָרָעָה וְנִלְכְּדָה בָּבֶל בְּלֵיל א' י"ז אֲדָר שְׁנַת עֶזְרַ"ת בְּיַד סְגַן הַמִּלְחָמָה שֶׁל בְּרִיטַנְיָיא הַנִּקְרָא מוֹךְ, וּבְכֹחַ אֹנֶס כִּבּוּ אֶת שְׂרֵפַת הָעִיר אֲשֶׁר הִצִּיתוּ בָּהּ אַנְשֵׁי חַיִל שֶׁל קוֹצְטַנְטִינָא בְּעֵת צֵאתָם מֵהָעִיר, גַּם שְׁאָר בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר שָׁבְרוּ אֶת חֲנֻיּוֹת הַיְּהוּדִים וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ עַד שֶׁלֹּא הִשְׁאִירוּ כְּלוּם וַאֲפִילוּ הַדְּלָתוֹת שֶׁל הַחֲנֻיּוֹת עָקְרוּ וּלְקָחוּם וְהָיָה דַּעְתָּם לַחֲזֹר אַחַר כָּךְ וְלָבוּז גַּם אֶת הַבָּתִּים וְלִשְׁכַּב אֶת הַנָּשִׁים. וּתְּהִלָּה לָאֵל שֶׁלֹּא הֵפִיק אֶת זְמָמָם כִּי בְּהִכָּנֵס הָאוֹיֵב נָחָה שָׁקְטָה כָּל הָעִיר וְנַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים.
גַּם בִּתְחִלַּת קִבּוּץ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְמִלְחָמָה הִצִּילָנוּ הַשֵּׁם עַל יְדֵי חָכְמוֹת וְתַחְבּוּלוֹת טִבְעִית אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מִמַּחְבּוֹאוֹת בָּעֳבִי הַכֹּתֶל וְשָׁם נִסְתְּרוּ ב' בָּנַי וְהֵם שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (שֶׁנִּפְטַר אַחַר כָּךְ בִּשְׁנַת תרצ"ב יוֹם ג' ה' שְׁבָט) וְעוֹבַדְיָה הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ מֵרִגְשַׁת פּוֹעֲלֵי אָוֶן שֶׁהָיוּ מְקוֹשְׁשִׁים אֶת הַבָּתִּים וְלֹא אֵּרַע לָנוּ דָּבָר רַע. וּבָרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
וְאַתָּה קוֹרֵא נָעִים הַבֵּט נָא וּרְאֵה לָמָּה מְצָאתָנוּ כָּל זֹאת תֵּכֶף וּמִיָּד בִּזְמַן סִלּוּקָם שֶׁל ב' צַדִּיקִים הַנִּזְכַּר אִם לֹא לְהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁזְּכוּת חָכְמַת הָאֱמֶת שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בָּהּ הֵם אֲשֶׁר הָיוּ עוֹמְדִים לְמָגֵן וְצִנָּה נֶגֶד מִדַּת הַדִּין וּבְעֹצֶם כֹּחָם וְאוֹנָם הָיוּ דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד נֶגֶד מִדַּת הַדִּין זְכוּת כַּמָּה צַדִּיקִים וַחֲסִידִים הָעֲסוּקִים בְּחִיצוֹנִיּוּת הַתּוֹרָה שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר.
א) הַחֲלוֹם הַנּוֹרָא, שֶׁרַק בִּזְכוּת הַזֹּהַר אוּכַל לְהַצִּיל אֶת כָּל הָעִיר – וּמַה שֶׁקָּרָה אַחַר כָּךְ
וְאָעִידָה לִי עֵדוּת נֶאֱמָנָה עַל זֶה כִּי בְּתוֹךְ ז' יְמֵי הָאֲבֵלוּת שֶׁל חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בָּא אֵלַי זָקֵן אֶחָד כְּבוֹד מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי צַאלַח שָׁלוֹם משֶׁה יַעֲקֹב שֵׁינָא הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ (זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה) וְאָמַר לִי שֶׁרָאָה אֶתְמוֹל חֲלוֹם מַבְהִיל. אָמְנָם לֹא רָצָה לְהַגִּיד לוֹ מֶה רָאָה בַּחֲלוֹם בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק זוֹ אָמַר, כִּי אָמְרוּ לוֹ בַּחֲלוֹם שֶׁהִסְכִּימוּ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן עָלֶיךָ (עָלַי אֲנִי הַכּוֹתֵב) לִהְיוֹת מְמַלֵּא מְקוֹם חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן וְצָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֹז לְטוֹבַת הָעִיר הַזֹּאת. וְאוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה אֲשֶׁר עָלְתָה עַל לִבְּךָ עַל מִשְׁכָּבְךָ בְּלֵיל אֶתְמוֹל לִלְמֹד בְּסִפְרֵי חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְקַיְּמָהּ בְּפֹעַל בְּלֹא עִכּוּב כְּלָל. וְאִם תִּתְרַשֵּׁל יָדוֹעַ תֵּדַע שֶׁכָּל אַנְשֵׁי הָעִיר יִהְיוּ בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה. עַד כָּאן הָיוּ דִּבְרֵי הַזָּקֵן צַאלַח שָׁלוֹם הַנִּזְכַּר לְעֵיל.
ב) אַחַר עֲבוֹר ג' שָׁעוֹת חָזַר וּבָא אֵלַי וְעָמַד בְּפֶתַח הֶחָצֵר כִּמְבֻלְבָּל וְצָעַק עָלַי: קוּם לֵךְ
וְאַחַר עֲבוֹר ג' שָׁעוֹת חָזַר וּבָא אֵלַי וְעָמַד בְּפֶתַח הֶחָצֵר כִּמְבֻלְבָּל וְצָעַק עָלַי: קוּם לֵךְ בִּמְהֵרָה לְבֵית חָכָם רַבִּי שִׁמְעוֹן נִשְׁמָתוֹ עֵדֶן וְקַח לְךָ מִשָּׁם סֵפֶר הַנִּצְרָךְ עָלֶיךָ כִּי לֹא דָּבָר רַק הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיךָ, עַד כָּאן הָיוּ דְּבָרָיו עִמִּי וְתֵכֶף חָזַר לְדַרְכּוֹ.
ג) יָדַעְתִּי אֶת כַּוָּנַת הַחֲלוֹם שֶׁיִּרְמְזוּן עַל לִמּוּד עֵץ חַיִּים
וַאֲנִי הַדַּל יָדַעְתִּי אֶת כַּוָּנַת הַחֲלוֹם שֶׁיִּרְמְזוּן עַל לִמּוּד עֵץ חַיִּים הַנִּזְכַּר. וְתֵכֶף אַחַר הַסֻּכּוֹת בִּתְחִלַּת שְׁנַת ה'תרע"ה אָזַרְתִּי כְּגֶבֶר חֲלָצַי וְהִתְחַלְתִּי לִלְמֹד בְּעֵץ חַיִּים בִּשְׁקִידָה גְּדוֹלָה וְהָיָה לִי הַלַּיְלָה לְלִמּוּד וְהַיּוֹם לִתְפִלָּה וְלִצְעָקָה וְלָצֵאת עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים וְלִסְלִיחוֹת וּלְתַעֲנִיּוֹת עִם הַצִּבּוּר וְלַעֲמֹד בְּכָל יוֹם הַתְּהִלִּים עִם ז' כּוֹרְתֵי בְּרִית וּלְהַרְבּוֹת בִּצְדָקוֹת מִפְּנֵי הַצָּרוֹת אֲשֶׁר סְבָבוּנוּ.
ד) וְכָתַבְתִּי זֶה לִהְיוֹת מַזְכֶּרֶת לְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁכַּמָּה צָרוֹת, רַבּוֹת וְרָעוֹת גּוֹרְמִים לָעוֹלָם בְּהִתְרַשְּׁלָם מֵעֵסֶק רָזֵי הַתּוֹרָה
וְכָתַבְתִּי זֶה לִהְיוֹת מַזְכֶּרֶת לְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁכַּמָּה צָרוֹת, רַבּוֹת וְרָעוֹת גּוֹרְמִים לָעוֹלָם בְּהִתְרַשְּׁלָם מֵעֵסֶק רָזֵי הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים הַנִּזְכַּר לְעֵיל דְּגָרִים עֲנִיּוּתָא וְאֹרֶךְ גָּלוּתָא וְכוּ'. וְקֹצֶר גָּלוּת הַשְּׁכִינָה וְקֹצֶר צָרַת יִשְׂרָאֵל וְקֹצֶר גִּלְגּוּלָם הַכֹּל הוּא תָּלוּי בְּצַוָּארָם עַל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם יְכֹלֶת לַעֲסֹק בְּחָכְמַת הָאֱמֶת וְאֵינָם רוֹצִים לְמַעֵט מִשִּׁעוּר לִמּוּדָם הַקָּבוּעַ לָהֶם וּלְהַנִּיחַ פְּנַאי לַעֲסֹק בְּרָזֵי תּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר בַּעֲדָם.
ה) וַיִּקַּח מִפֵּרוֹת עֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וְחַי לְעוֹלָם
וְלָכֵן עָלָה בְּדַעְתִּי כִּי מִדֵּי עָבְרִי בְּלִמּוּד עֵץ הַחַיִּים אֶעֱשֶׂה פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט וְקָצָר הַמּוּבָן בְּדִמְיוֹן פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כִּי אוּלַי שֶׁעַל יְדֵי סֻלָּם זֶה יִשְׁתּוֹקֵק הָאָדָם לַעֲלוֹת עָלָיו וְיִקַּח מִפֵּרוֹת עֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וְחַי לְעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִתְחַלְתִּי בְּלִמּוּד עֵץ חַיִּים מִשְּׁנַת ה'תרמ"ב בִּהְיוֹתִי בֶּן כ"ד שָׁנִים וְגַם כְּבָר זִכַּנִי הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לְחַבֵּר פֵּירוּשׁ קָטָן עַל אִדְרָא רַבָּא וְאִדְרָא זוּטָא הַנִּקְרָא יֵין הָרֹקַח…
וְנָתַתִּי לוֹ יָד וָשֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל "בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה" יַעַן כִּי כְּבָר מָסַכְתִּי יֵיְנִי "יֵין הָרֶקַח" עַל אִדְרָא רַבָּא וְאִדְרָא זוּטָא וְהִגַּשְׁתִּי לִפְנֵי רַבָּנָן וְתַלְמִידֵיהוֹן וּכְבָר שָׁתוּ וְרָווּ. וְנוֹדַע כִּי אֵין הַסְּעֻדָּה בְּלֹא לֶחֶם וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַשְׁבִּ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּזֹהַר וַיִּקְרָא (דַּף ד') עַל פָּסוּק אִכְלוּ רֵעִים וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מַאן דְּאִית לֵיהּ גַּרְבֵּי דְּחַמְרָא, אֲכִילָה בַּעְיָא וְכוּ' וְכָתַב לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי. לָכֵן עָשִׂיתִי בֵּית לֶחֶם לְהַגִּישׁ לְהַיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי הַשֵּׁם לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה מִמַּה שֶּׁתָּגֵן הַשֵּׁם אֶת עַבְדּוֹ בֶּן אֲמָתוֹ חַנָּה נִשְׁמָתָהּ עֵדֶן. וּבְכֵן אָנוּ לֵיהּ וְלֵיהּ עֵינֵינוּ. תִּכּוֹן תְּפִלָּתֵנוּ. וְזֹאת לִיהוּדָה וְיֹאמַר אָנָּא אֱלֹהֵינוּ. שְׁעֵה אֶל שַׁוְעָתֵנוּ. חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ. וּמִבֵּין הַגּוֹיִים קַבֵּץ פְּזוּרֵינוּ. וְתִטָעֵנוּ בְּאַרְצֵנוּ וְאֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַּצְמִיחַ בְּיָמֵינוּ. וּמֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֵינוּ. יִשְׂמַח לִבֵּנוּ וְיָגֵל כְּבוֹדֵנוּ. בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. כֵּן יְהִי רָצוֹן אָמֵן.
כֹּה דִּבְרֵי הַמְחַבֵּר הַאי לַחְמָא עַנְיָא.
הַצָּעִיר יְאוּדָה משֶׁה יְשׁוּעָה יְחֶזְקֵאל יְשׁוּעָה פְּתַיָּיא יִשְׁמְרֵהוּ צוּרוּ וִיחַיֵּהוּ
(בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה חֵלֶק רִאשׁוֹן)
עוד כתב שם: וְסִבָּה זוֹ גָּרְמָה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים לְבִטּוּל מִצְוָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וּלְאֹרֶךְ הַגָּלוּת הַמַּר וְהַנִּמְהָר הַזֶּה. וּתְהִי חָכְמַת הָאֱמֶת נֶעֱדֶרֶת מוּנַחַת בְּקֶרֶן זָוִית וְאֵין מִי מֵהַלּוֹמְדִים נוֹגֵעַ בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לִטְעֹם מִנֹּפֶת צוּפֶיהָ. כִּי מִי שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חָכְמַת הָאֱמֶת כְּאִלּוּ לֹא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו, וְאוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. וְהָאוֹמֵר דַּי לִי בַּנִּגְלוֹת אֵין לִי עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת, טָב לֵיהּ דְּלָא אִיבְרֵי בְּעָלְמָא כַּמְבֹאָר בַּתִּקּוּנִים תִּקּוּן מ"ג…. עכ"ל.
אמר הרשב"י זי"ע במכילתא "לא ניתנא תורה אלא לאוכלי המן, ובזוה"ק כתבו: שאוכלי המן היו מקבלים הארה רוחנית וגילוי שכינה ללמוד בסודות התורה, וכתב על זה החיד"א שם בניצוצי אורות, שזה דוקא לצדיקים אשר היה המן מאיר בהם, מה שאין כן לאלו שכתוב בהם "והעם שטו ולקטו" כלומר, שהלכו אחר שטותם, ולהם לא האיר המן, ומי אלו? הם שהיו צריכים לטרוח לחפש את המן מרחוק, ולטחנו ולדוכו וכו', עכת"ד. וביאורו הצדיקים מדוע לא רצו את המן וקראו לו לחם הקלוקל? כי המן היה מגלה את קלקלתם ואת כל צפונות לבם, כיצד?
שלצדיקים בא המן ליד פתח האוהל, ובכלל לא טרחו לצאת, ואם היה אדמו"ר וראש ישיבה גדול שח"ו חטא בסתר, מיד למחרת היה המן יורד רחוק מאוד מפתח אהלו, והיה נצרך לשטט ולחפשו כמו כל הרשעים, ולכן לא רצו את המן כי היה מגלה את קלקלתם ברבים.
כמו כן עתה יש רבנים ואדמורי"ם וראשי ישיבות ומנהלים ומלמדים, שלא רוצים את לימוד הזוהר הקדוש, מפחד שמא יגלה עליהם, כי אינם ראויים לאותה איצטלא, (ויכול להיות שרוקדים וקופצים ושרים במירון "תורתו מגן לנו" ולא שמים לב מה יוצא מפיהם, כי איך יגן עליהם, אם לא לומדים תורתו), ואוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה כלימה, כי אם מפחד בשר ודם חוששים, האיך לא יבושו מפני מלכו של עולם בבוא יום הדין הגדול והנורא, מה יענו ליום פקודה, כי עמי הארץ הם, כי כך קוראם הרעיא מהימנא בזוהר הקדוש שמי שלא לומד זוה"ק נקרא עם הארץ. וכבר הבטיחנו הקדוש "האור החיים" זי"ע, כי מה שאמרו בזוה"ק מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה ר"ת משה, כי ממש משה רבינו הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון, ומשה רבנו נותן התורה לא רוצה לגאול עם של בטלנים,
ועוד כתב האור החיים הקדוש בפרשת ויחי על הפסוק "אוסרי לגפן עירה, וגו' חכלילי עניים מיין" וגו', זה יורה על לימוד התורה שרק בה נינצל מהצרות וניגאל ברחמים, וצריך שיהיה בנו יינה של תורה, כדפירשתי בספרי על הפסוק: (שיר השירים ד'), "הביאני אל בית היין" וגו' ושם פירש שיין רומז ללימוד כל פרדס התורה, וברש"י בגמרא פירש על הפסוק הזה" יין גימטריה סוד, ובגמרא (שבת דף פח, ב'): פירש רש"י: למיימינים – עסוקים בכל כחם, וטרודים לדעת סודה, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר, עכ"ל.
והקדוש רבי יצחק אלפיה זי"ע, בספרו שיח יצחק כתב, דעיקר נתינת התורה היא לסודותיה, ע"כ, וזוהי הבטחת הרשב"י ע"ה, שסמוך לגאולה גם ילדים קטנים ילמדו סודות ה', ותודה להשי"ת כבר מתקיים בנו חזון הרשב"י, כללו של דבר, לא יעזור לרבני הערב רב כלום, "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", ותרגם האונקלוס בריש גלי, ברי"ש אותיות רשב"י, גלי גימטריה ג"ם הרומז למידת הרחמים, כדכתב רבינו בחיי בשם המקובלים עה"פ (ויקרא פרק כו מד) "וְאַף גַּם זֹאת" וגו', וז"ל: ודע כי מדרך הקבלה יש הפרש גדול בין לשון אף ללשון גם, אע"פ ששניהם לשון רבוי, כי לשון אף ירמוז למדת הדין, ולשון גם ירמוז למדת רחמים, מלשון גמילות חסדים, כענין (שם ל) וגם שמע בקולי, והשמיעה ברחמים, וכו', עיי"ש דבריו הקדושים. כלומר, שעל ידי שנמשיך עלינו את נשמת הרשב"י ע"ה בלומדינו את תורתו, כמו שכתב החסד לאברהם בשם רבי אברהם גלאנטי זי"ע, שכאשר אנו לומדים תורת הרשב"י, בא הרשב"י מתעטר ויושב בגוון, על ידי זה נמשיך עלינו את מדת הרחמים הנקראת "גם".
וְכָל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים זְכוּתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד וְזוֹכֶה לְבָנִים צַדִּיקִים. וּבְגֹדֶל כֹּחַ זְכוּת הָרַבִּים שֶׁל הָעוֹזְרִים וְהַמְסַיְּעִים לַמִּפְעָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, יִזְכּוּ לִרְאוֹת מִיּוֹצְאֵי חֲלָצֵיהֶם רֹב תַּעֲנוּג וְנַחַת דִּקְדֻשָּׁה, עַד אֲשֶׁר נִזְכֶּה בְּקָרוֹב שֶׁיְּעָרֶה הַשֵּׁם עָלֵינוּ רוּחַ טָהֳרָה, וְנִזְכֶּה לְטַהֵר לְבָבֵנוּ לַעֲבֹד לְיוֹצְרֵנוּ בְּכָל כֹּחֵנוּ וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ וּבְכָל מְאֹדֵנוּ, וּתְקֻיַּם הַבְטָחַת הָרַעְיָא מְהֵימְנָא "בְּהַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי" בְּבִיאַת גּוֹאֵל צֶדֶק בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.
התאחדות הרבנים והקהילות תלמידי הרשב"י
הרב שלום יהודה גראס אבק"ק האלמין
הרב יצחק שטיין
הרב מרדכי יוסף וו"ב
מצינו בחז'ל הקדושים שבחטא העגל לא השתתפו כלל בני ישראל, ורק הערב רב הם שחטאו, וכל שנענשו ישראל הוא בסיבת שלא מיחו בידם , כן הוא מפורש באלשיך הקדוש,בפירושו שושנת העמקים על שיר השירים על הפסוק 'צרור המור'פרק א' פסוק י'ג ,ובספר ליקוטי אש בפירושו על פרשתינו כתב שדתן ואבירם היו ממאתים וחמישים ראשי סנהדראות והיו זקנים משוטרי בני ישראל , ובכל זאת הם תמיד נגד משה רבינו , ומה היה בסופם ,אם כן ,חובת המחאה עלינו ,כדי שלא ניתפש ברשת ,בואו ונתאחד יחד שבטי ישראל ונלמד זוהר הקדוש ונלמד זכות על כל יהודי כי באמת כל יהודי רוצה ללמוד זוהר הקדוש וגם הרבנים וראשי הישיבות רק שחלקם כנראה עדיין לא שיבר את הקלי'וצריך לרחם עליהם ולהתפלל עליהם שינצלו מקליפת עמלק וכנאמר העם ההולכים בחושך לא ראו אור וצריכים להשליך את כל החכמות ולהאמין בפשיטות בדברי חז'ל טעמו וראו כי טוב ה' למדו זוהר הקדוש כל יום במשך ארבעים יום רצוף ואז כבר ירדו כל הקושיות לבד .
כי אין עיצה ואין תבונה אלא לטעום מעץ החיים וחי לעולם
מהרו חושו כי אין זמן ופתאם יבא האדון אל היכלו , ומה יענו ומה יאמרו ,או אז הכל יתביישו .
אל תאמר מחר פן יהיה מאוחר!!!!!!!!!!!!
שלום לכל חברי מערכת הזוהר העולמי
שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול יהי שלום בחילך שלוה בארמנותייך
ברוך ה' שקול הזוהר מהדהד בארצנו הקדושה, כל יום רואים עוד ועוד רבנים חשובים יראי ה' מצטרפים לקריאתכם, מי לה' אלי, ונוטשים באכזריות את כת הערב רב ומצטרפים לכת של יראי ה', וקוראים לכל האנשים המסתופפים בצילם, תלמדו את ספר הזוהר, ותחיו.
ברוך ה' כל יום שומעים על עוד שיעור בזוהר שנפתח ועל עוד מקום שלומדים זוהר, והיכן שמחפשים אברכים שיבואו וילמדו, אשרינו שזכינו, ואשריכם שזכיתם, ברוך ה' יהי כבודו ברוך
כל טוב, חזקו ואמצו אל תראו ואל תפחדו לא נירא ולא נדחל כמו שאמר הצדיק הקדוש רבי צבי הירש מזידיטשוב זצ"ל שאפילו שזה סכנה עם כל זה צריך למסור נפשו על זה
שמעון רייכברג