נושאי השיחה:
מדוע נקראים המרגלים "ראשי בני ישראל" ולא "ראשי אלפי ישראל" כפי שמובא במקומות אחרים. מה ההבדל בין גלגול נשמות לעיבור נשמות. מה משמעות התפילה שהתפלל משה על יהושע. מדוע הלך כלב להתפלל על קברי אבות.
ניתן לצפות באתר בשיחת מו"ר זיע"א בנושא פרשת השבוע שהוקלטה בשנה שעברה.
http://sites.google.com/site/rabbinissimperetz
תקציר השיחה:
שיחה זו מבוססת על האמור בשער הפסוקים להאריז"ל.
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ, כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל-פִּי ה', כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה"
אומר רבנו האר"י מדוע בשאר המקומות נאמר "ראשי אלפי ישראל" וכאן נאמר "ראשי בני ישראל המה"? כאשר באו האחים אצל יוסף, אמר להם יוסף "מרגלים אתם", לרמוז להם שהם יתעברו במרגלים שישלח משה לתור את ארץ כנען. לכן נאמר כאן "ראשי בני ישראל המה" להודיע שהתעברו בהם השבטים.
כלל גדול בידינו הבא להיטהר מסייעים אותו. וכמ"ש במדרש הנעלם – ע"י נשמות צדיקים. כאשר עולה בלב האדם לעשות מצווה לשם שמים הקב"ה מסייע לו. לפעמים הסיוע הוא ע"י בני אדם, או ע"י ענינים שונים של העולם הזה ולפעמים הסיוע הוא מלמעלה ע"י נשמות של צדיקים וזה נקרא עיבור.
ההבדל בין עיבור נשמות לגלגול נשמות הוא שהגלגול מלווה את האדם מלידתו ועד מותו. מי שלא גמר תיקונו בגלגול אחד חוזר בגלגול אחר ויחד איתו יכולות להתגלגל בו עד שלוש נשמות נוספות הצריכות תיקון, שנאמר "הֶן כָּל אֵלֶּה, יִפְעַל אֵ-ל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר" (איוב ל"ג כ"ט).
אומר רבנו האר"י בשער הגלגולים שלפעמים נשמות אלו יכולות לגרום בלבול לאדם ולמשוך אותו למקומות ולמעשים השייכים יותר לתיקון שלהם, ולכן על האדם תמיד לחפש לברר מה התיקון של הנשמה שלו ולא להמשך אחר התיקון שלהם בלבד. הוא צריך לתקן את עצמו ואותם ולא לתת להם לקלקל אותו.
העיבור הוא לפרק זמן מוגבל. נשמות הצדיקים באות בעיבור לצורך עצמן כדי להשלים תיקון אחד שחסר להן בכדי לעלות לדרגה יותר גבוהה בגן עדן. לכן הן מתעברות באדם שעושה מצווה מיוחדת או שהוא עושה את אותה מצווה באופן ובדקדוק מיוחד שהיה חסר להן. הן מסייעות לאותו אדם לעשות את אותה מצווה וזוכות ביחד איתו ובגמר עשית המצווה הן עוזבות. כשהן עוזבות האדם מיד הוא מרגיש ירידה מאותה התרוממות רוח והתלהבות שהיו לו בזכות אותו עיבור. כמו כן, אם האדם חושב לעשות איזה חטא או עבירה לפני עשית המצווה, אותן נשמות מסתלקות ממנו לפני שיבצע את העבירה כי הן באות רק לרווח ולא להפסד.
על המרגלים נאמר "כולם אנשים" ומפרש רש"י שאותה שעה כשרים היו. אותה שעה הם היו צדיקים שעמדו לעשות מצווה מאד מיוחדת של שידוך ארץ ישראל לעם ישראל וממילא שידוך עם ישראל לקרבת הבורא שעל א"י נאמר " עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה".
הארץ ניתנה לאבות ומי שירש אותה הם השבטים שנאמר ארץ בנימין וכו' וזו הסיבה שהשבטים באו בעיבור במרגלים לשמור אותם ולסייע להם לרשת את הארץ.
לגבי שבט מנשה נאמר "לְמַטֵּה יוֹסֵף, לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה, גַּדִּי בֶּן-סוּסִי" ואילו לגבי שבט אפרים נאמר "לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן". הדבר מעיד על כך שיוסף התעבר בגדי בן-סוסי ואילו בהושע בן-נון לא התעבר אף אחד מהשבטים. זו הסיבה שמשה התפלל על הושע בן-נון "י-ה יושיעך מעצת מרגלים" (סוטה ל"ד ע"ב) והוסיף אות י' לשמו.
מי שזוכה להיות צדיק מתעברים בו אבותיו בכדי לסייע לו, שזה התפקיד של הבנים להמשיך את דרך אבותיהם. לכן במשה התעברו דרך קבע עמרם קהת לוי והאבות. ענין הוספת אות י' לשמו של יהושע בן-נון הוא עיבור שעיבר משה ביהושע את עצמו (עיבור מחיים) ואת לוי בדרך קבע. עיבור לוי ביהושע התאפשר משום ששבט לוי לא נחל נחלה בא"י ולכן לא היה ללוי נציג מבין המרגלים והוא היה היחיד שלא התעבר באף אחד מהם.
ענין העיבור של משה ולוי ביהושע נרמז גם במילים "שלח לך" כלומר, חוץ מנציגי השבטים הנוחלים בא"י, שלח לך גם נציג מטעם עצמך ומטעם השבט שלך, שבט לוי.
מכאן ניתן לראות שיש יסוד מן התורה לשנות או להוסיף שם למי שצריך סיעתא דשמיא בגשמיות או ברוחניות. משמעות שינוי השם הוא הוספת כח רוחני לנשמה לסייע לאותו אדם שזקוק לכך.
אופיו של כלב היה יותר שקט מאופיו של יהושע. אצל יהושע שלא הסתיר את התנגדותו לדרכם של המרגלים לא היה חשש שיוסת על ידם אלא היה חשש שיהרגו אותו, לכן התפלל עליו משה "י-ה יושיעך מעצת מרגלים". אבל אצל כלב, בשל אופיו השקט, היה חשש שלמרות עיבור יהודה שהיה בו שבזכותו זכה לראות את האמת, הוא עלול היה להתקלקל בדעתו מדבריהם של המרגלים. לכן הלך כלב להשתטח על קברי האבות שאהבו את הארץ ומסרו את נפשם למענה והתפלל על עצמו שלא יוסת מעצת מרגלים, שנאמר "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן". בכך זכה כלב בנוסף לעיבור יהודה גם לעיבור של האבות שנאמר "וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ". "עבדי" משום שכלב בן יפונה היה גלגול של אליעזר עבד אברהם. "רוח אחרת עמו" רומז לכך שבנוסף לעיבור של יהודה זכה כלב גם לעיבור האבות בזכות השתטחותו ותפילתו על קברי האבות. מכאן יש ראיה מן התורה למנהג של השתטחות ותפילה על קברות צדיקים ועל התועלת המרובה שיש בזה.
"וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל". אומר רבנו האר"י, מדוע נאמר במרגלים "וילכו ויבואו אל משה" ולא "ויבואו אל משה"? תוספת המילה "וילכו" מרמזת על הסתלקות העיבורים של השבטים מהמרגלים. מכיון שכפי שכבר אמרנו, העיבור של נשמת הצדיק באה רק לרווח ולא להפסד לכן כשבאו המרגלים לחטוא בלשון הרע על ארץ ישראל מיד הסתלקו להם העיבורים לפני שהספיקו המרגלים לחטוא.
לסיכום, יש להתעורר בפרט בנקודות הבאות:
א. חיזוק בתפילה. יש לדעת שהתפילות בכוחן להפוך עולמות, בפרט אם הן נאמרות במקום שיש שם השראת השכינה כמו בכותל, ובקברות צדיקים.
ב. ארץ ישראל. יש להודות לה' יתברך על שזכינו לחיות בארץ ישראל הקדושה. וללמד תמיד זכות על ארץ ישראל ועל עם ישראל.
ג. המנעות מלשון הרע. יש בכח הדיבור להשפיע גם על המדבר וגם על אותו אחד שמדברים עליו. לכן, לא רק שיש להמנע מדיבור רע אלא להשתדל לדבר טוב על כל אחד, לחפש רק את הצד טוב בכל אחד וללמד עליו זכות. ולא רק על בני אדם אלא גם על חי צומח ואפילו על דומם.
כידוע אין בכוחו של תקציר שיחה להעביר את כל המסרים החשובים שאפשר לקבל כאשר שומעים את השיחה עצמה. לכן מומלץ מאד להאזין לדברי קודשו של כ"ק מו"ר זיע"א ולשמוע את כל השיחה מתחילתה ועד סופה, דברים כהויתם. ואם שגיתי באיזה פרט בעריכת התקציר הנ"ל ובסיכום השיחה, איתי תלין משוגתי. רפאל רחמים.