43 ענינים נחוצים על גודל נחיצות לעשות עירוב
מספר
תיקוני עירובין כהלכתה
חלק ב'
תורת עירובין שקבלו אבותינו מימות שלמה המלך עליו השלום
[כמבואר במסכת שבת דף י"ד ע"ב ובמסכת עירובין דף כ"א ע"ב: אמר רבי יהודה אמר שמואל בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצאה בת קול ואמרה (משלי כ"ג), בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני].ב"ה,
קול קורא מהועד למען תיקון עירובין, להציל אלפים מישראל שומרי תורה ומצוות מחילול שבת קודש
אנו פונים בזה לכל הרבנים החשובים גאוני וצדיקי דורינו שליט"א, אשר מוסרים נפשם תמיד על כל קוץ וקוץ מהתורה הקדושה, ואפילו על מנהג קל, שיחוסו וירחמו על נשמות ישראל שנכשלים במקומות מושבותיהם של אחינו בני ישראל שומרי תורה ומצוות, כדי שלא יכשלו עוד מהיום והלאה בחילול שבת קודש, וכל המחמיר בעירובין מקיל בחילול שבת ובנפשות ישראל.
חשיבות מצות תיקון עירובין
כדי להראות גודל חשיבות ענין עירוב דוקא עבור יהודים שומרי תורה ומצוות, ואיך שנכשלים אלפי ישראל בכל יום שבת קודש באיסור הוצאה, הן בשוגג, הן בלי ידיעה, או בבחינת שוגג קרוב למזיד, נביא כאן איזה ענינים מפורסים, וישמע חכם ויוסיף לקח. יש עוד מאות אופנים כיוצא בזה, כמו שכתב החתם סופר בשאלות ותשובות שלו (אורח חיים סימן צ"ט) וזה לשון קדשו:
"ואם כן כל בר דעת ישפוט בשכלו שאי אפשר בשום אופן לקהל ישראל לשמור את כל בני ביתם וגם לא נשותיהם וחלושי דעת לשמרם בכל יום השבת מבלי להוציא מפתח ביתו החוצה דברים קטנים ומטפחת, וקטנים ופתם בידם, וכמה צער ודוחק סובלים הגדולים הנזהרים. אם כן השכל הפשוט גוזר שראוי ומחוייב לתקן החצירות והמבואות בעירוב המתיר טלטול… מכל שכן שאין להתעצל מלתקן המבואות לשמור את העם מקלקולי שבתות כל השנה כולה, והדבר מוטל על הרב התלמיד חכם שבעיר לתקן המבואות, ואם לאו מכשול וקולר העם תלוי על צוארו" וכו', עד כאן.
והא לך כמה טעמים לנחיצות העירוב לכל אחד מישראל:
א) כמה בני אדם נכשלים בהוצאת מפתחות ביום שבת קודש באיזה אופן שהוא, מחמת שאין יודעים את ההלכה (עיין אורח חיים סימן ש"א).
ב) בני אדם שוכחים חפצים בכיסיהם ויוצאים עמהם לרחוב, וזהו מכשול הרבים כדאיתא בגמרא (ביצה ט"ו, וברש"י שם) ושאלות ותשובות חתם סופר אורח חיים סימן צ"ט.
ילדים מוצאים חפצים לרחוב
ג) ילדים שהגיעו לחינוך מוציאים לרחוב דברים הרבה ואי אפשר לדקדק אחריהם.
מכשול בתכשיטין
ד) נשים הרבה יוצאות לרחוב בתכשיטיהן אשר התירו בדוחק, ויש ביניהם תכשיטין כאלה אשר אסורים בהוצאה לכל הדעות.
ביטול תורה בשבת
ה) בני תורה אי אפשר להם ללכת ללימוד שיעורי תורה ביום השבת, כי נשותיהם רוצות לצאת מבתיהן ואין ביכלתן לקחת את הילדים (ולכן על הבעל להיות שומר הילדים – בעב"י סיטע"ר) במקום ללכת ללמוד תורה הקדושה.
חילול שבת ח"ו כאשר יורדים גשמים
ו) כאשר גשמים יורדין בחוץ, נכשלים בני אדם באיסור כיבוס ועוד איסורים, כאשר פושטים את כובעם או השטריימל ומנענעים אותם מהגשם, כיון שאסור להוציא פלעסטיק או לקחת את הכובע או השטריימל תחת המלבוש, ונוסף לכך אשר יש בזה איבוד ממון ישראל שנפסדים שטריימלעך ששוויים כמה אלפים דאלארים ועוד מלבושים יקרים, וכל זה משום שלא היה עירוב בעיר.
ז) להוציא ולהכניס ילדים קטנים ביום שבת קודש, במקום שאין עירוב.
הוצאת כדורים – טאבלעטן [תרופות] בשבת במקום שאין עירוב
ח) אנשים שסובלים מכאב לב לא עלינו זקוקים להוציא כדורים (טאבלעטן) ביום שבת קודש, וכאשר אין עירוב בעיר הם מחמירים על עצמם, ולדאבונינו כבר קרו מקרים הרבה של פיקוח נפשות בגלל הדבר הזה, וכל זה משום שלא היה עירוב בעיר, וכבר הזהירה אותנו התורה הקדושה לא תעמוד על דם רעך, וכל המחמיר בעירוב מקיל בפיקוח נפשות.
ט) זקנים וילדים קטנים אם צריכים להובילם לרופא ביום שבת ואין עירוב בעיר.
הולכת מזון עבור חולאים ל"ע בבתי חולים במקום שאין עירוב
י) חולים לא עלינו שמוטלים על ערש דוי רח"ל בבית החולים ואין רצונם לאכול ממאכלי בית החולים, ולפעמים מגיע הדבר לידי פיקוח נפשות ממש כידוע, ואי אפשר להוליך אליהם מאכלים שינעימו את לבם, מאחר שאין עירוב בעיר.
יא) הבאת תרופות (מעדיצינען) מבית מרקחת עבור חולאים ל"ע ביום השבת. פעמים הרבה צריכים להביא מעות או משכון לבית המרקחת כי אחרת אין רצונם לתת את התרופות, וכל זה משום שאין עירוב להוצאה.
תיקונים עבור חברי "חברה הצלה"
יב) אברכים חברי "הצלה" אשר מוסרים נפשם להציל נפשות ישראל, נכשלים באיסורי הוצאה שונים, וכל זה מפני שאין עירוב.
הנשים אין יכולים לקיים
מצות כיבוד אב ואם
יג) נשים שיש להן ילדים קטנים מוכרחים לשבת בביתם כמו בתפיסה ואין ביכלתן לצאת ולבקר את הוריהם ולקיים מצות כיבוד אב ואם, בפרט אם בששת ימי המעשה הולכים לעבודה ואין להם פנאי לבקר את הוריהם.
יד) הבנים הנשואים אין יכולים לבקר בבית הוריהם החולים ולהביא להם מבתיהם קצת מאכלים חמין להחיות את נפשם, ופעמים הרבה מחיים אותם בזה ממש. וכל זה מפני שאין עירוב.
איסור לצאת עם המלבוש כאשר נקרע החוט
שעליו תולים המלבוש, במקום שאין עירוב
טו) החוט שתולין בו את המלבוש, אם נקרע בצד אחד אסור לצאת עם המלבוש אם אין עירוב בעיר.
מכשלות להולכים לטבול במקוה ביום שב"ק, כאשר מי המקוה נוטפין על פיאותיהם וזקניהם
טז) ההולכים לטבול במקוה ביום השבת, כאשר עדיין יש מים על פיאותיהם וזקניהם, ונוסף על איסורי הוצאה אחרים, עוברים לשיטת פוסקים הרבה על איסור הוצאה בשבת במקום שאין עירוב.
יז) שאלות נשים שיוצאים עמהם לרחוב בשבת, יש בזה איסור הוצאה, עיין בשאלות ותשובות באחרונים.
יח) נשים יולדות שהולכים לבית החולים וזקוקים לחפצים שונים.
צמר גפן שבאזנים
יט) לצאת עם צמר גפן (וואטע – קאטא"ן) באזנים במקום שאין עירוב.
תינוקות שנשבו נכשלים בחילול שבת
כ) אלפי בני אדם שוגגים תינוקות שנשבו כגון יוצאי מדינות רוסיה או יהודים שהוריהם נולדו באמעריקא בדורות שעברו, נכשלים באיסור הוצאה בגלל שאין עירוב, ואמרו חז"ל "כל ישראל ערבין זה לזה".
הוצאת האשפה
כא) כמה נכשלים באיסור הוצאה מבית לחצר כאשר מוציאים את האשפה, בגלל שאין עירוב.
כב) בימות החמה מוציאים כסאות אצל הפתחים מבחוץ, גם בבתי מדרשות של החרדים לדבר ה'. ובפרט בבתיהם של זקנים, ויש בזה חילול שבת בפרהסיא במקום שאין עירוב.
שאלות חמורות בטלית קטן, לצאת בו בשבת
כג) לפי שיטת כמה פוסקים יש שאלה בטליתים קטנים אשר יש ספק בשיעורם, או בציצית, או אם הסחורה אינה עשויה מצמר, וגם כאשר נקרע ציצה אחת וכדומה. (עיין אורח חיים סימן ט"ז ובמשנה ברורה שם, בן איש חי פרשת לך לך, סידור הגר"ז הלכות ציצית, ולפי שיטת האריז"ל בספר הכוונות, הגר"א ז"ל, עולת תמיד, נהר שלום לרבינו הרש"ש, לב חיים סימן צ"ט, שהטלית קטן צריך להיות ל"ו גודלין על ל"ו גודלין שהוא אמה גדולה), ואם אין לו שיעור הנ"ל אסור לצאת בו בשבת (עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן ט' במגן אברהם, שולחן ערוך הרב, משנה ברורה, וארצות החיים, לה"מ ושולחן מלכים, שאלות ותשובות מהר"י שטייף, שאלות ותשובות משנה הלכות, ועוד).
כד) כמה בני אדם שאינם בקיאים באופן קניית הרשות, עירובי חצירות, בעיקר אצל בתים שיש דיירים הרבה.
הענטשקעס
כה) כמה בני אדם, בפרט נשים וילדים שמוציאים בתי יד (הענטשקע"ס) בימות החורף, אשר אסור להוציאם במקום שאין עירוב.
כו) בימות הקיץ כאשר חם בחוץ, יש אנשים שמורידים את המעיל העליון ומוליכים אותם בידיהם ברחוב.
מכשולות בשבת עליה לתורה
כז) כאשר זורקים על החתן אגוזים ומיני מתיקה וכדומה, הילדים יוצאים לחוץ עם השקיות בידיהם, ומוציאים ומכניסים אותם מבית המדרש לרחוב ועוברים בזה על איסור הוצאה, ולפעמים לוקחים את זה לבתיהם בלי ידיעת הוריהם.
הוצאת מטפחת מתחת לשא"ל
כח) כמעט כל אחד מוציא מטפחת על צוארו אפילו בימות החמה, אשר לפי פוסקים הרבה יש איסור בדבר, וכן הוא הדבר בהוצאת המטפחת מתחת להשא"ל שמחמם את הצואר. גם יש איסור להוציא מגבת למקוה ולחזור עם המגבת לביתו אפילו בימות החורף.
כט) זקן שקשה לו ללכת ברגליו וצריכים להוציאו על כסא גלגלים ביום השבת, במקום שאין עירוב.
ל) אצל מסיבות כגון שלום זכר, קידוש, ברית מילה, עליה לתורה של החתן, פארשפיל וכן בשולחנות של האדמורי"ם, אם שכחו להכין משהו כמו שקורה לפעמים, שולחים ילדים בכל הגילים, מה שאין מן הנכון לעשות כן להלכה.
הוצאת בתי עינים (בריל"ן)
לא) אנשים ונשים שיש להם בתי עינים (בריל"ן) לקרוא מתוך הספר, ואף על פי כן יוצאים עם הבתי עינים לרחוב ביום השבת, ובאמת יש בזה איסור גמור במקום שאין עירוב.
מכשולות ביום טוב שיש איסור הוצאה
לב) ביום טוב אשר התירה תורה הקדושה איסור הוצאה, הותרה רק לצורך היום, ושאר ההוצאות אסורים כמו בשבת במקום שאין עירוב. לדוגמא, חבילת מפתחות אשר אין משתמשים בהם צריכים להורידם במקום שאין זקוקים להם, ואסור להוציאם יחד עם המפתחות הנצרכים. וכן שאר דברים שאין בהם צורך, גם כן לא הותרו במקום שאין עירוב.
לג) זקנים וישישים שהולכים במקלות או עם מכשירי שמיעה אשר יש בזה שאלה חמורה במקום שאין עירוב (עיין אורח חיים סימן ש"א).
מביאים מן המקוה בגדי חול
לאחר זמן כניסת השבת
לד. פעמים הרבה, בפרט בימות החורף הקצרים, הולכים למקוה בערב שבת קודש בשעה מאוחרת, ומוליכים הביתה את הבגדי חול כאשר הוא כבר לאחר זמן כניסת השבת, ויש בזה איסור הוצאה, וכל זה בגלל שאין עירוב בעיר.
הילדים מביאים לבית המדרש מיני מאכל בשבת קודש
לה. בשבת קודש בבוקר מוליכים הילדים מיני מאכל לבית המדרש, ופעמים הרבה רואים את הילדים המבוגרים יותר שעושים גם כן כך, ויש בזה משום הוצאה, וכל זה בגלל שאין עירוב בעיר.
כאשר הטלית נופל קצת ברחוב, מגביהים אותו בשבת קודש
לו. בשבת קודש כאשר לובשים את הטלית והולכים כך ברחוב, ולפעמים עומד הטלית לנפול מעל האדם, ואז ממשיך כן בהליכה, ועובר בזה באיסור הוצאה ברשות הרבים, וכל זה בגלל שאין עירוב.
להסיר מכשול
לז. בואו וראו איך שהשכיל שלמה המלך ע"ה בחכמתו, ועד כמה צריכים ליזהר שלא לנטות מדרכי התורה הקדושה אפילו זיז כל שהוא, כמו שכתב בעל ויואל משה זצ"ל בסימן … הרי ידוע המלחמה שערך הרבי מסאטמאר זצ"ל עד שהנהיג שיקפידו על שיטת רבינו תם בשבמתות ומועדי השנה, וחלק גדול מכלל ישראל קיבלו על עצמם לקיים שיטת רבינו תם, ואפילו בבתי מדרשות שמתפללים מוקדם במוצאי שבת קודש, אבל עד שבאים לביתם ומבדילים על היין הרי הוא כבר הזמן לפי שיטת רבינו תם, ואם יש עירוב בעיר, הרי יוכלו כל היהודים להחזיק בשיטת רבינו תם.
אבל כאשר אין עירוב ומוליכים לביתם מה שנשאר בבית המדרש, טלית או ספר וכדומה, ואם כן אותם שמתפללים קודם שיטת רבינו תם, ועד שמגיעים לביתם הרי הוא כבר מוצאי שבת קודש לפי שיטת רבינו תם, אבל אם מוליכים לביתם את הטלית או הספר קודם שיטת רבינו תם, נמצא שמחללים את השבת ח"ו לפי שיטת רבינו תם, ורוב גדולי ישראל קיבלו להלכה ופסקו כשיטת רבינו תם.
לח. לפעמים קורים שאלות נ' ואי אפשר לשאול ביום השבת, מחמת שאין עירוב בעיר.
שאלה על העוף או שאר מאכלים, אשר אי אפשר לשאול שאלה בשבת כאשר אין עירוב
לט. קורה לפעמים בעת הסעודה איזה שאלה על העוף, ואי אפשר להוליך את השאלה למורה הוראה, אלא צריכים לאכול סעודה קרה בשבת קודש, וכל זה משום שאין עירוב.
לוקחים מהאיש שמביא הדואר בשבת, וזה איסור גמור
מ. יש אנשים שלוקחים מיד הדוור את הדואר שהגיע בשבת, והוא אסור, ואם יש עירוב יכולים לינצל מאיסור זה.
מא. קורה כמעט אצל כל אחד שלפעמים הוציא בכיסו משהו בטעות ובשוגג, ואפילו אם היה ממשמש בבגדיו ערב שבת עם חשיכה, וגם קודם שיוצא מביתו לבית הכנסת ביום שבת קודש, ועל ידי שאין עירוב נמצא שכל אחד עבר על איסור הוצאה וחילול שבת קודש רח"ל.
הכובע נופל מחמת הרוח,
ומגביהים אותו ברשות הרבים
מב. הרוח מנשב את הכובע מעל הראש, והאדם מגביה את כובעו ודבר זה גורם לו שיעביר ד' אמות ברשות הרבים בפרהסיא, מחמת שאינו יודע את ההלכה איך להתנהג במקרה כזה, וכל זה רק בשביל שאין עירוב בעיר.
מג. כמה מכשולות יוצאים באיסור הוצאה בהבנין שגרים שם כמה שכנים ואין עושים עירובי חצירות, וכל זה בגלל שאין עירוב בעיר.
מד. כל המכשולות הללו יוצאים בכל שבת קודש אצל אחינו בני ישראל, ואלמלא היה עירוב בעיר הרי היו נגרמים מזה אלפי אלפים טובות לכל משפחה ומשפחה, ועל כן חוב קדוש על כל אחד לתקן עירוב בכל מקום אפשרי.
על כן מבקשים אנו מכל אחד ואחד לרחם על נשמות ישראל הקדושים ולהצילם מכל המכשולות האמורים למעלה.
על ידי מצות תיקון עירובין שתיקן שלמה המלך ע"ה ובית דינו כדי שלא נכשל במכשולות ועוונות של חילול שבת, אשר גורמים בזה שאין מתקנים עירובין כמו שהיה בכל הדורות ובכל העיירות על ידי אבותינו הקדושים עד היום הזה, כמבואר בשאלות ותשובות חתם סופר סימן צ"ט הנזכר לעיל.
לכל המוחים נגד עשיית עירוב, נעתיק כאן לשונו הקדוש של ספר שאלות ותשובות הרא"ש ז"ל (כלל כ"א וכלל כ"ב) שהיה הפוסק של כל חכמי אשכנז ופסקיו נתקבלו להלכה על ידי כל הפוסקים הראשונים והאחרונים.
מדברי הרא"ש ז"ל בחומר תיקון עירובין
וזה לשון שאלות ותשובות רבינו אשר כלל עשרים ואחד:
תשובה על שלא רצה לשוב מאולתו מענין העירוב. אתה רבי יעקב ברבי משה דבאלינסיא כבר כתבתי לך על ענין העירוב שנהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בין הכותים בצורת פתח, ואתה אסרת אותו לקהל פריריש וכתבת לי ראיותיך, ואני הודעתיך שאין בהם ממש. והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם כאשר הורגלו על פי גדוליהם. והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך ואתה מכשיל את הרבים בחילול שבת, לכן אני גוזר עליך אחר שיתן לך כתב זה בעדים שתתקן המבואות המפולשין לרשות הרבים של כותים בצורת פתח תוך שבועים אחר שתראה כתב זה, ואם לא תתקן המבואות כאשר כתבתי אני מנדה אותך. ואם היית בימי הסנהדרין היו ממיתין אותך כי אתה בא לעקור תלמוד שסידר רב אשי ולחלוק על כל הגדולים שהיו עד היום הזה. אותם שמתו ז"ל ואת אשר המה חיים עד הנה, לכן חזור בך ואל תטוש תורת משה רבינו ע"ה.
נאם אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל
קול קורא בענין תיקון עירובין
עירובין (דף ס"ח ע"א) א"ל רבה בר"ח לאביי מבואה דאית בה גברי רברבא לא להוי בה לא עירוב ולא שיתוף עיי"ש
בענין תיקון העירוב במחוזות וויליאמסבורג, ובארא פארק וכו’, ובכל העולם כולו.
אשרי חלקו של כל אחד מישראל אם יעלה בידו לזכות את הרבים בענין נשגב זה להציל רבבות ישראל כ"י ממכשולי חילול ש"ק דאיסור הוצאה ברה"ר, כדקיי"ל בשו"ח או"ח סי’ שס"ו (סעי’ י"ח) וכן בסי’ שצ"ה (סעי’ א) דמצוה לחזור אחר עירובי חצרות מטעם שלא יבואו לטלטל באיסור, ומקורה טהור שלא הלכה זו היא במס’ עירובין (דף ס"ח ע"א) דא"ל רבה בר"ח לאביי מבואה דאית בה גברי רברבא לא להוי בה לא עירוב ולא שיתוף עיי"ש.
והנה אמרי’ במס’ שבת (דף י"ד ע"ב) בשעה שתיקן שלמה עירובין ונט"י יצאה ב"ק ואמרה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומר, חכם בני ושמח לבי ואשימה חורפי דבר, פירשיז"ל אם חכם לבך לעשות גדר לאיסור הוצאה שבת ישמח לבי גם אני שתתקיים מצות שבת באיסור הוצאה דאורייתא, ועיין במהרש"א בח"א שם כ’ דסיפא דקרא ואשיבה חורפי דבר קאי רק על נט"י שרבים מזלזלין בו, ובאמת יש להבין דברי חכמים וחידותים מאי ואומר, ולמה לא סגי להו בפסוק ראשון בני אם חכם לבך וגו’, וראיתי בסה"ק לפרש עפימ"ש בברכ"י (סי’ שס"ג) בשם הרשב"ץ דהזריז לתקן מבואות הר"ז משובח וכל מי שאפשר לו לתקן ואינו מתקן שלבו נוקפו הדיוטות גמורה היא עיי"ש, וכבר הורה לנו הגאון החתם סופר ז"ל בתשובותיו או"ח סימן צ"ט [בתשו’ שכ’ לתלמידו הגאון ר’ ארי’ ליב הלוי פוקס זצ"ל האבד"ק וועסברין], שראוי ונכון לכל קהל עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם בתיקונים וכו’ שלא יכשלו רוב ההמון עם בהוצאה מרשות לרשות ביום שבת קודש וכו’ ואיסור הוצאה מר"ה לר"ה או בהיפך הוא מאותן המלאכות שהעובר עליה הוא מומר לכל התורה כולה ע"ש, ועיי"ש שמביא ראי’ לדבריו מהא דמס’ ביצה (דף ט"ז סוף ע"ב) כיון דמקלקלי בה רבים היינו לקלקולא, ופי’ רשיז"ל ששוכחין ומטלטלין בלא עירוב עיי"ש, וכ’ כי השכל הפשוט גוזר שראוי ומחויב לתקן החצרים והמבואות בעירוב המתיר הטלטול, וסיים דבריו בתודה להשי"ת אשר נתן בלב מלכים ושרים בעירו פרעסבורג המעטירה שהיתה בעת ההוא מטרופולין המדינה, ליתן רשות והורמנא לעשות תיקוני עירובין שם, ומברכו שיתנהו ה’ לחן ולחסד בעיני השרים לתקן העירוב בעירו להסיר מכשול ותקלה עיי"ש.
נמצא שכל מי שמתנגד מאיזה טעם שיהי’ או ממאן להשתתף בתיקון העירוב להסיר את המכשלה הזאת של חילול שבת, מכשיל את הרבים באיסור הוצאה דאורייתא, ולפי"ז י"ל דהך ואומר חכם בני וגו’ ואשיבה חורפי דבר קאי גם על תיקון העירוב, כלומר חכם בני ישמח לבי בעשיית גדר לאיסור והצאת שבת וכפירשיז"ל, ואם תמאן בזה, ואשיבה חורפי דבר, כי אמנם הדיוט הוא המכשיל את הרבים וכנ"ל.
ידוע ומפורסם דברי הרא"ש ז"ל (כלל כ"א וכ"ב) וז"ל בא"ד: "כבר כתבתי לך על ענין העירוב שנהגו בכל גלילות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשים בין הגוים בצה"פ… שתתקן המבואות בצו"ה… ואם לא תתקן… אני מנדה אותך. ואם היית בימי הסנהדרין היו ממיתין אותך, כי אתה בא לעקור לימוד שסידר לנו ר’ אשי, לחלוק על כל הגדולים שהיו עד היום הזה… אל תטוש תורת משה רבינו… כי דבר זה צריך חיזוק, שלא יבוא כל שוטה חסר דעת לבטל תורת משה רבינו ע"ה. ואם יעמוד במרדו… ידונו אותו למות בדין זקן ממרא, כי אנו חייבים למסור נפשותינו על תורת האלקים ולבער עושה הרעה מקרבנו וכו’".
וזה עתה שמעתי דבת רבים מגור מסביב ע"ד רב אחד בעירנו שהכריז ברבים את התנגדותו נגד תיקון גדול זה, לדעתי העני’ אין לחוש על דבריו כלל וכלל לא, כי אין לנו אלא דברי רבותינו הגאונים שבדורות שלפנינו שתקנו תיקוני עירובין בכל מקומות מושבותיהם (עיי’ ס’ תיקון עירובין להגאון ר’ חיים ארי’ הלוי האראוויץ זצ"ל האבדק"ק קראקא) בענין העירוב בעיר ואם בישראל קראקא, וכן בתשו’ תירוש ויצהר (להגאון ר’ צבי יחזקאל מיכאלזאן אבד"ק פלונסק זצ"ל וראבד"ק ווארשא (בענין תיקון העירוב בניו יארק, ותיקון עירובין (לר’ בנימין זאב ז"ל יאקאבזאן (ע"ד העירוב בעיר טשערנאוויץ, ותשו’ חלקת יעקב (להגאון ר’ מרדכי יעקב ברייש זצ"ל אבד"ק ציריך (ח"א סי’ קצ"א, בקו’ תיקון עירובין שתיקן בעיר דיסבורג, ואחרון אחרון חביב הגאון האדיר פוסק דורנו מהריי"וו שליט"א גאבד"ק ירושת"ו בתשו’ מנחת יצחק (ח"א סי’ נ"ט) ע"ד תיקון העירוב בעיר גראסווארדיין מטעם חותנו הגאון האדיר ר’ פנחס צימעטבוים זצ"ל ראב"ד ש"ם הי"ד, שהביא תשובתו הנפאלה של הגאון האדיר בעל באר חיים מרדכי זצ"ל אבד"ק ניאמץ, שעוררו לתקן מחדש את העירוב בעירו, וכן הי’ תיקון עירובין בעיר סאטמאר, שעמד תחת השגחתו של כ"ק מרן הגאוה"ק מהר"י ט"ב זי"ע ועכי"א, ועוד ועוד) ומי רואה את אלו יוצאין ולא יצא.
שמעתי עובדא נוראה משא"ב הרהגה"צ ר’ משה ארי’ לעוו שליט"א האדמו"ר מטעמעשוואר ומעוד כמה רבנים זקנים שליט"א שהייט"ל זי"ע השתוקק כל ימיו לעשות עירוב בסיגוט והי’ לו הרבה מתנגדים (מהמתנגדים לחסידות בימיו) שעמדו נגדו בכל תוקף ועוז ולא הצליח לעשות העירוב, ובסוף ימיו כמה ימים לפני פטירתו אמר להראש הקהל )הוא הרה"ח מוהר"ר משה ארי’ פריינד זצ"ל שהי’ רה"ק אצל הגה"ק בעל ייטב לב מסיגוט זי"ע הוא הי’ בנו של הצדיק ר’ יושע קראלער זצ"ל, ובנו הי’ הצדיק רבי משה ארי’ פריינד האדמו"ר מנאסויד זצ"ל נכדו ה"ה הרב הגה"צ מוה"ר משה ארי’ פריינד שליט"א (הראב"ד מהעדה החרדית בירושלים עיה"ק ור"מ דישיבה וקהל ייטב לב ד’סאטמאר בירושלים עיה"ק) שמוכן ליתן לו כל עוה"ב אם יעשה את העירוב. ואח"כ נסתלק הגה"ק זי"ע, ובעת הלוי’ אמר הרה"ח ר’ משה ארי’ פריינד זצ"ל, שהוא מבקש מרבו הייט"ל זי"ע ב’ דברים.
א’ שיקיים הבטחתו שאמר שאם יעשה העירוב יתן לו כל עוה"ב.
ב’ שיהי’ לו לעזר מלמעלה שיוכל לגמור העירוב, ובתוך הל’ יום נתקן כבר העירוב בסיגוט, זי"ע.
מכאן אפשר להבין גודל קדושתו ומסירת נפשו לתיקון עירובין של הצה"ק בעל הייט"ל זי"ע. ועוד אפשר ללמוד מכאן גודל המצוה של תיקון עירובין, כי שמירת שבת היא יסוד היהדות, ועון חילול שבת באיסור טלטול והוצאה מלאכה גרועה היא, נורא מאוד מאוד, היא אשר החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו ומפני חטאינו זה גלינו מארצנו בחורבן בית ראשון כמ"ש אביי בפ’ כל כתבי (שבת קי"ט:) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת כו’, ועדיין השטן מרקד בינינו כי אלמלי שמרו ישראל שני שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין כמ"ש שם (קי"ח). ויש לדייק כהלכתן למה לי, וי"ל משום דתקנו חז"ל לעשות עירובין וזה הלכה מפורשת במס’ שבת, ועירובין כו’, והרב שחולק על עשיית עירוב אינו מודה בהלכות אלו, וזה מה שאמרו משמרין כהלכתן.
ואם כה גדלה שמירת שבת הרי משפט השכל הישר יכריע לצדק דיננו כי תיקון עירובין היא מצוה רבה, וכ"כ בשט"מ בביצה (ט"ז) שמצוה לערב עירובי חצרות ושתופי מבואות כדי לשמור הרבים מקלקול עכ"ל.
וכבר כ’ מרן הח"ס ז"ל בא"ח סי’ פ"ט שמצוה לתקן עירובין לכל קהל ישראל בכל מקומות מושבותיהם וכו’ עיי"ש באריכות גדול. והגה"ק בעל חי’ הרי"ם כתב תיקון עירובין הוא באמת להרים מכשול.
ובאבני נזר כתב המתעקש ומונע מלהעמיד עירוב הוא מחטיא את הרבים ועתיד ליתן את הדין, וזהו שיטת רוב הגאונים מדור הקודם ומדורנו.
ובספרי המקובלים כתבו שהתקנה הראשונה שהכניס שלמה המלך ע"ה בתורה שבע"פ הוא כדי להמתיק הדינים בהחסדים. (ועי’ בפנים הס’ סימן ג’ ענף א').
ראיתי מהבעש"ט זצ"ל שמביא בשם האר"י שעירוב ענינו להמתיק דין ולהגביר חסד. ולכן אותיות י’ר’ו’ שהם גימט’ גבור"ה, מסובבים באותיות ע’ב’ שהם גימט’ חס"ד, ע’ירו’ב.
לזאת קמתי להסיר המכשלה ההוא כידוע מאמר הגמ’ (שבת נ"ד) וז"ל: כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו. ובירושלמי (שבת פ"ח) וז"ל: מי שיש סיפוק בידו למחות ואינו מוחה הקללה תלוי’ בו. וז"ל הרמ"א (ביו"ד סי’ של"ד סעי’ מ"ח) וז"ל: חייב אדם למחות בעוברי עבירה וכל מי שאינו מוחה ובידו למחות נתפס באותו עון.
ופשוט שאין לשום לב על המעוררין ועל הנוקפין, חדשים מקרוב באו בהבל וריק בפיהם, וחלילה לנו לפנות מדברי חז"ל ימין ושמאל, וכל אחד שיש ביכולתו לזכות את הרבים בענין תיקון עירובין יתקן, ואשרי חלקו ויזהר שעשיית העירוב תהי’ תחת השגחתם של רבנים מובהקים גדולי ההוראה שליט"א, ובזכות תיקון העירוב שנאמר בו שמחה, ישמח לבי וגו’ חכם בני ושמח לבי וגו’ ישמח לבנו גם אנו ותגל נפשינו בישועתו במהרה בביג"צ בב"א.
ואעתיק כאן מודעה מוועד למען תיקון העירובין בברוקלין נ"י:
ועד למען תקון עירובין בברוקלין נו- יארק .
היות כי בזמן האחרון נתרבו בעזה"י שומרי התורה ולומדיה המדקדקים במצות ומוסרים נפשם על כל קוץ וקוץ ומנהג ישראל וכ"ש מצות דרבנן ובתוכם תקון עירובין שהוא מ"ע מדרבנן והוא התקנה הראשונה שהכניס שלמה המלך ע"ה בתורה שבע"פ, וכיון ששקדו חז"ל על תקון עירובין שהוא להסיר מכשול מאלפים ורבבות מישראל בחילול שבת קודש ובפרט בעיר גדולה מרובה באוכלסין של אחינו בני ישראל והפירצה בנוגע לאיסור הוצאה בשבת גדולה מאד וכבר כתב מרן הח"ס ז"ל בא"ח סי’ פ"ט שמצוה לתקן עירובין לכל קהל ישראל בכל מקומות מושבותיהם מצד השכל ומן המבואר בדברי חז"ל ביצה ט"ז דההוא מרבנן שאסר לערב עירובי חצירות ביו"ט שחל להיות ע"ש שתחלת הוראתו לקלקולא כיון דמקלקלי בה רבים ששוכחים ומטלטלים בלא עירוב אם היה מותר לערב והוא אסור עיין רש"י שם ובשו"ת הרא"ש כלל עשרים ואחד סי’ ח’ שנדה את הרב ר’ יעקב דבאלינסא על שאסר לערב בצורת הפסח וגם בשו"ת התשב"ץ ח"ב סי’ ל"ז כתב דרך ת"ח לתקן עירובין ומי שלבו נוקפו בזהה דיוטות גמורה הוא או מינות נזרקה בו וזכות גדול הוא למתקן ע"ש. והגה"ק בעל חי’ הרי"ם כתב תיקון עירובין הוא באמת להרים מכשול, ובאבני נזר כתב המתעקש ומונע מלהעמיד עירוב הוא מחטיא את הרבים ועתיד ליתן את הדין, וזהו שיטת רוב הגאונים מדור הקודש ומדורינו אנו.
לכן פנינו לגאוני וצדיקי הדור אשר כל בית ישראל נשען עליהם ונתנו עדיהם לנו כאשר עיני הקהל תחזינה משרים וכדי לצאת כל הדעות הננו פונים לכל הרבנים ות"ח שבעיר אם יש להם מה להעיר בנידון זה על יסודי ההלכה נגד התיקון או להוסיף עליו שיואילו נא לכתוב טעמם ונימוקם במשך חדש ימים ואנו נדון בכובד ראש על כל פרט ופרט אי"ה.
הכותבים למען כבוד השבת והצלת אלפים ורבבות מישראל מחללה.
וכדי ליתן יתר תוקף לדברינו הננו מעתיקים פה החלטת הרבנים הגאונים משנת תש"ך ע"י רבנים דנו-יארק רבתי לתקן עירובין במאנהעטען בראשותו של מרן הגאון ר’ יונתן שטייף זצ"ל וחתמו ע"ז כל הני גאונים וגדולי ישראל לזרז תקון עירובין במאנהעטען ואלו שמותיהם:
הרב יונתן שטייף ראב"ד בודאפעסט .
הרב מיכאל דוב ווייסמאנדעל זצ"ל ועי’ בספרו "תורת חמד" חלק התשובות
אברהם יהושע העשיל אדמו"ר מקופיצניץ .
אפרים אשרי .רב דבית המדרש הגדול .
דוד ליפשיץ מלפנים אבד"ק סובאלק .
חיים בן ציון נאטעלאוויטש .
יוסף הירש מלפנים אבד"ק טורנא יוסף דוד מאשקאוויטש .
ירוחם ליינער אדמו"ר מראדזין .
מנחם צבי אייזענשטאט .
מרדכי שלמה פרידמאן אדמו"ר מבאיאן .
משה בונם פירוטינסקי .
משה שטיינבערג מלפנים אבד"ק בראד .
נחום פערלאוו אדמו"ר מנאוואמינסק .
יוסף אליהו הענקין .
הרב מנחם סג"ל פאללאק סערענטש
הרב שמעון קאליש אדמו"ר מאמשינאוו .
ואלה שמות הגאונים הצדיקים אשר נתנו עדיהן במכתבי קודש
לתקן עירוביהן בברוקלין יע"א .
הרב יוסף גרינוואלד רב דקהל קהלת יעקב פאפא .
הרב שלום קרויז אבד"ק אודווארי .
הרב מנשה קליין אבדק"ק אונגוואר ור"מ בית שערים .
הרב שמעון זאב מיללער אב"ד דקה"י אראד .
הרב אברהם מאיר איזראעל אבדק"ק האניאד .
הרב חיים קעניג אבדק"ק יאקא .
הרב שמואל אברהם זעלטענרייך אבדק"ק שטשאקאווא .
נפתלי הירצקא העניג אבדק"ק שארמאש נ"י .
הרב יהושע כ"ץ בלאאמו"ר הגה"צ הק’ אשר אנשיל זצ"ל הי"ד אבדק"ק סאמבטהעלי .
שמואל יודא פאנעט אב"ד דק"ק דעש .
הרב אפרים פישל הערשקאוויטש אבד"ק האליין דומ"ץ דק"ק קלויזענבורג .
הרב חיים בערגער אב"ד מישקאלץ
ועוד, הבאתי בספרי תיקוני עירובין כהלכתה
הק’ יוסף אלי’ הכהן שטיינער מו"צ דקהל עדת יראים
מרדכי האלפערן
הק’ חיים אויש
הק’ מאיר גרינבערג מקעזמארק
מנחם מנדל רובין אב"ד מוזשאי בעה"מ שו"ת חבצלת ישרון
גבריאל ציננער מנהל רוחני בישיבה הקדושה קהלת יעקב פאפא
מיר ציטירן דאָ עטלעכע וויכטיגע אורזאַכן פאַרוואָס אַן עירוב איז וויכטיג פאַר יעדן.
- פיל מענטשן ווערן נכשל אין טראָגן שליסלען אום שבת אויף עפּעס אַן אופן, ווייל זיי ווייסן נישט די הלכה, (עיין אורח חיים סימן ש"א).
- מענטשן פאַרגעסן זאַכן אין טאַש און גייען אַרויס דערמיט, וואָס דאָס איז אַ מכשול הרבים, ווי די גמרא זאָגט אין מסכת ביצה ט"ו וברש"י שם, ושו"ת חתם סופר אורח חיים סימן צ"ט.
- קינדער שהגיעו לחינוך וועלכע טראָגן פאַרשידענע זאַכן און מען קען זיי נישט נאָכקאָנטראָלירן.
- אַסאך פרויען גייען מיט צירונג וואָס מען האָט מתיר געווען בדוחק, און אַזעלכע צירונגען וואָס איז אסור לכל הדיעות.
- בני תורה קענען נישט גיין צו אַ שיעור לערנען אין ביהמ"ד, ווייל די פרויען ווילן אַרויסגיין און קענען נישט מיט נעמען די קינדער, (דאַרפן די מענער זיין בעיביסיטערס), במקום צו גיין לערנען די הייליגע תורה.
- ווען עס רעגנט ווערט מען נכשל אין כיבוס, און נאָך אַנדערע איסורים, בשעת מען נעמט אַראָפּ דעם היט אָדער דעם שטריימל און מען שאָקלט עס אויס פון רעגן, ווייל מען טאָר נישט טראָגן קיין פּלעסטיק אָדער נעמען אונטערן מלבוש, חוץ דעם וואָס עס ווערן ליידער קאַליע שווערע טויזענטער דאָלערדיגע שטריימלעך און טייערע מלבושים, וואָס דאָס איז איבוד ממון ישראל, אַלץ ווייל עס איז נישטאָ קיין עירוב. (אַגב! – רוב מתנגדים צום עירוב גייען נישט קיין שטריימלעך, אָדער זענען זיי אויף אַ גיטע פרנסה פון הונדערטער טויזענטער דאָלער אַ יאָר און עס שפילט נישט ביי זיי קיין ראָלע צו קויפן אַ נייע שטריימעל יעדעס יאָר, אויך האָבן זיי זייער דירה העכערן בית המדרש האָבען זיי נישט דעם פראָבלעם, אָבער וואָס זענען שולדיג די אָרימעלייט וואָס די קינדער גייען מיט צוריסענע שיכלעך און צוריסענע קליידער, אַלעס ווייל די עלטערן קענען נישט נאָכקומען די גרויסע הוצאות, ווייל זיי האָבן בלי עין הרע אַ שטוב פון צען ביז דרייצן קינדער).
- אַרויסטראָגן און אַריינברענגען קליינע קינדער אום שבת. ווי עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- האַרץ ליידענדע מענטשן וועלכע מוזן טראָגן מיט זיך פילן (טאָבלעטן) אום שבת, און צוליב דעם וואָס עס איז נישט דאָ קיין עירוב זענען זיי מחמיר, און עס איז ליידער שוין פאָרגעקומען אַסאך פיקוח נפשות, אַלץ, ווייל עס איז נישט דאָ קיין עירוב, און די תורה הקדושה האָט אונז געוואָרנט לא תעמוד על דם רעך, וכל המחמיר בעירוב מקיל בפיקוח נפשות.
- אַלטע מענטשן און קליינע קינדער וואָס מען דאַרף טראָגן צו אַ דאָקטער אום שבת און עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- קראַנקע וועלכע ליגן ל"ע אין האָספיטל און ווילן נישט עסן אין שפיטאָל פון זייערע מאכלים, און טייל מאָל ברענגט דאָס צו פיקוח נפשות ממש כידוע און מען קען זיי נישט טראָגן עסן, ווייל עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- ברענגען מעדעצינען פון דראָג-סטאָר פאַר חולאים לא עלינו אום שבת, פיל מאָל מוז מען טראָגן געלט אָדער אַ משכון אין דראָג-סטאָר ווייל אַנדערש גיט ער נישט אַרויס די מעדעצינען. אַלץ ווייל עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- די הצלה יונגעלייט וועלכע זענען זיך מוסר נפש צו ראַטעווען אידישע נפשות, און ווערן נכשל אין פאַרשידענע איסורי הוצאות, אַלץ ווייל עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- פרויען וועלכע האָבן קליינע קינדער און מוזן זיצן אין שטוב איינגעשפאַרט ווי אין אַ תפיסה און קענען נישט אַרויסגיין באַזוכן זייערע עלטערן און מקיים זיין מצות כיבוד אב ואם, איבערהויפט ווען אַ גאַנצע וואָך זענען זיי אין די דשאַבס און קענען נישט באַזוכן די עלטערן.
- פאַרהייראַטע קינדער קענען נישט באַזוכן זייערע קראַנקע עלטערן, און ברענגען זיי פון זייער הויז אַביסל וואַרעמע עסנס צו דערקוויקן זייערע נשמות און פיל מאָל זיי צו דערהאַלטן דאָס לעבן. אַלץ, ווייל עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- אַ הענגער פון אַ מלבוש, אויב עס האָט זיך אין איין זייט אָפגעריסן, טאָר מען מיט דעם מלבוש נישט אַרויסגיין, אויב עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- אידן וועלכע גייען אין מקוה אום שבת און גייען אַרויס מיט וואַסער אין באָרד און פיאות אַ חוץ אַנדערע איסורי הוצאה איז מען לויט פיל פוסקים עובר אויף הוצאה בשבת דאָרט ווי עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- נשים שאלות וואָס גייען ארויס מיט זיי אום שבת איז אַ איסור הוצאה, עיין בשו"ת ואחרונים.
- פרויען וואָס דאַרפן גיין אין האָספיטל און נעמען מיט זיך זאַכן.
- אַרויסצוגיין מיט וואטע (קאַטן) אין די אויערן ווי עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- טויזנטער אידן שוגגים תינוקות שנשבו ווי רוסישע אָדער אַמעריקאַנער אידן ווערן נכשל אין אַלע איסורי הוצאה, ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב, און "כל ישראָל ערבין זה לזה".
- פיל ווערן נכשל מיט הוצאה פון הויז אין חצר מיט גאַרביטש וכדומה, ווייל עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- אין הייסע טעג שטעלט מען ארויס בענקלעך ביי די טירן אַפילו אין ערלעכע בתי מדרשים, בפרט ביי די הייזער פאַר עלטערע מענער און פרויען, וואָס דאָס איז אַ חילול שבת בפרהסיא, ווען עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- לויט געוויסע פוסקים איז אַ גרויסע שאַלה אויף טליתים קטנים וועלכע האָבן אַ ספק אין שיעור, אָדער אין די ציצית, אָדער די סחורה איז נישט פון וואָל, אויך ווען עס רייסט זיך אַ איינס פון די ציצית וכדומה.
- פילע מענטשן זענען נישט בקי אין אופן פון אַפ קויפן דעם רשות, צו מאַכן עירובי חצרות, איבערהויפט ביי די אַפארטמענט הייזער.
- פילע מענטשן און ספעציעל קינדער און פרויען טראָגן הענטשיקעס אום ווינטער וואָס איז אָסור ווען עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- זומער אין די שווערע היצן ווען עס איז הייס, טוען אויס טייל מענטשן די אויבערמאַנטל און מען טראָגט עס אין די הענט.
- בשעת מען באַוואַרפט אַ חתן מיט ציקערלעך און ניסלעך וכדומה, חאפּן די קינדער פּּעקלעך, און גיין אַרויס אין גאַס און צוריק אַריין מיט די פּעקלעך, זיי טוען דערמיט אַן איסור פון הוצאה. און צומאָל טראָגן זיי עס אויך אַהיים און די עלטערן ווייסן דאָס נישט.
- כמעט יעדער טראָגט אַ טאַשטיכל אין האַלז אַפילו אין די גרעסטע היצן, וואָס לויט פיל פוסקים איז עס אָסור. דאָס זעלבע אויך אויב מען טראָגט אַ טאַשטיכל אונטער אַ שאַל וואָס וואַרעמט אים די האַלז. אויך איז שייך אַן איסור צו טראָגן אַ האַנטעך אין מקוה און צוריק אַהיים פון מקוה אַפילו אין די קאַלטע טעג.
- אַן אַלטער איד וואָס קען נישט גיין און מען דאַרף אים טראָגן אין אַ טראָג – בייסיקל אום שבת, וואו עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- ביי מסיבות, אַ זכר, קידוש, ברית, חתן באַוואַרפן, פאָרשפיל וכו' אדער רעבישע טישן, אויב מען האָט עפעס פאַרגעסן צוצוגרייטן ווי עס טרעפט זיך געווענלעך, שיקט מען אַ קינד לויט וואָסערע ער טרעפט, און עס האַלט בכלל נישט אויס להלכה.
- מענער אָדער פרויען וואָס טראָגן אַזעלכע ברילן וואָס זיי דאַרפן עס נאָר צו לייענען, דאָך טראָגן זיי עס אין גאַס ביום השבת, אין אמת'ן אַריין איז עס אַן איסור גמור אויב עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- יום טוב וואָס די תורה הקדושה האָט מתיר געווען הוצאה, האָט מען נאָר מתיר געווען לצורך היום, און אַלע אַנדערע הוצאות זענען אָסור, אַזוי ווי שבת אָהן אַן עירוב, צום ביישפיל, אַפילו אַ בינטל שליסלן וואָס מען נוצט נישט דאַרף מען אַראָפנעמען די אַנדערע שליסלען וואָס מען דאַרף נישט, און מען טאָר זיי נישט אַרויסטראָגן צוזאַמען מיט די שליסלען וואָס מען דאַרף יאָ. און אַנדערע זאַכן וואָס מען דאַרף נישט, האָט מען אויך נישט מתיר געווען ווען עס איז נישט דאָ קיין עירוב.
- עלטערע מענטשן וואָס גייען מיט שטעקענס, אָדער מיט הער מאַשין (אפאראט) צום הערן, וואפּס דאפּס איז אַן ערנסטע שאַלה, ווען עס איז נישטאָ קיין עירוב (עיין אורח חיים סימן ש"א) .
- פיל מאל איבערהויפט אין די קורצע ווינטער טעג גייט מען שפעט אין מקוה ערב שבת קודש, און מען טראגט אהיים די אומריינע וועש ווען עס איז שוין נאכן זמן, דאס איז אן איסור פון הוצאה, נאר דערפאר ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- שבת קודש אינדערפרי טראגן די קינדער עסנווארג פאר זיך אין בית המדרש, מען זעט פיל מאל ווי גרעסערע קינדער טוען די ארבעט וואס איז אסור וועגן הוצאה, דאס אלעס איז גורם ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- שבת קודש בשעת מען טראגט אויף זיך דעם טלית אויף די גאס און עס טרעפט זיך פיל מאל ווען דער טלית האלט ביים אראפפאלן אדער עס איז אינגאנצן אראפפגעפאלן, דאך טראגט מען עס ווייטער אויף זיך און ער איז עובר אויף הוצאה ברשות הרבים, דאס אלעס איז נאר ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
להסיר מכשול
- גיט נאר א קוק די חכמה פון שלמה המלך עליו השלום ווי ווייט עס גרייכט, און ווי ווייט מען דארף נזהר זיין נישט אפצונייגן פון איין זאך פון די תורה הקדושה, ווי דער בעל ויואל משה שרייבט קלאר אין סימן.. עס איז דאך באקאנט די גרויסע מלחמה וואס סאטמערער רבי האט געפירט ביז ער האט איינגעפירט שיטת ר"ת, א גרויסער חלק פון כלל ישראל האט אנגענומען שיטת ר"ת, אפילו די בתי מדרשים וואס דאווענען פריער מוצאי שבת קודש, אבער ביז די אידן קומען אהיים און מען מאכט הבדלה ווערט שוין שיטת ר"ת, איז אויב עס איז דא אן עירוב, קענען אלע אידן האלטן שיטת ר"ת. – אויב עס איז נישטא קיין עירוב און מען טראגט אהיים פון בית המדרש דעם טלית אדער א ספר וכו', איז די וואס דאווענען פארן שיטת רבינו תם, און ביז ווען זיי קומען אן אהיים איז שוין מוצאי שבת לויטן ר"ת, אבער ווען זיי טראגן אהיים דעם טלית איז נאך בעפאר שיטת ר"ת, קומט אויס אז זיי זענען מחלל שבת לויטן ר"ת, און רוב גדולי ישראל האבן אנגענומען שיטת ר"ת.
- טייל מאל מאכט זיך שאלות נ' און מען קען נישט פרעגן שבת ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- צומאל טרעפט זיך א שאלה ביים עסן אדער א ביינדל פון א עוף איז צובראכן און מען קען עס נישט טראגן צו א מורה הוראה, נאר מען מוז עסן א קאלטע שבת סעודה, דאס איז דערפאר ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- מאנכע מענטשן נעמען צו שבת קודש די בריוון פון די פאסט-טרעגערס האנט וואס איז איסור, דורך אן עירוב קען מען ניצול פון אט דעם איסור.
- עס קומט פאר כמעט ביי יעדן אז ער זאל בטעות ובשוגג האבן עפעס זאכן אין זיינע קעשענעס, אפילו ער האט זיך איבערגעקוקט ערב שבת עם חשיכה, אויך בעפאר ער גייט אין גאס ביום שבת קודש, און דורך דעם ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב איז יעדער איינער עובר אויף דעם איסור פון הוצאה און חילול שבת קודש.
- צומאל בלאזט די ווינט אראפ זיין היט פון קאפ, און ער הייבט עס אויף און טראגט ד' אמות ברשות הרבים בפרהסיא, ווייל ער ווייסט נישט די הלכה וויאזוי צו טאן אין אזא פאל, דאס אלעס איז נאר דערפאר ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- וויפיל מכשולות קומען ארויס אין איסור הוצאה אין זעלבן בילדינג וואו ער וואוינט מיט עטליכע שכנים און מען מאכט נישט קיין עירובי חצירות, דאס אלעס איז נאר ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- שוין אפגערעדט פון אט די אלע דערמאנטע איסורים וואס קומען פאר יעדן שבת קודש צווישן אחינו בני ישראל, אויב עס וואלט געווען אן עירוב וואלט דאך ארויסגעקומען טויזענטער טובות פאר יעדע משפחה, ממילא איז א חוב קדוש אויף יעדן איינעם אז מען זאל מתקן זיין עירובין אין אלע אידישע פלעצער.
- על כן בעטן מיר, מען זאָל רחמנות האָבן אויף אונזערע הייליגע אידישע נשמות און זיי מציל זיין פון די אַלע אויבנדערמאַנטע מכשולות.
- על ידי מצות תיקון עירובין וואָס שלמה המלך עליו השלום ובית דינו האָבן מתקן געווען, בכדי מיר זאָלן נישט געשטרויכלט און געשטראָפט ווערן פאַר די אַלע מכשולות און עוונות פון חילול שבת וואָס מיר זענען גורם פאַר די אַלע אידן מיט דעם וואָס מיר האָבן נישט קיין עירובין, אַזוי ווי עס איז געווען אין די אַלע דורות און אין אַלע שטעט דורך אונזערע אָבות הקדושים ביז היינט כמבואר בשו"ת חתם סופר סימן צ"ט הנ"ל.
- פאַר די וואָס זענען מוחה צו מאַכן אַן עירוב זענען מיר דאָ מעתיק דעם לשון פון הייליגן שו"ת הרא"ש ז"ל (כלל כ"א און כ"ב) וואָס ער איז געווען דער פוסק פון כל חכמי אַשכנז, און זיין פסק איז אָנגענומען להלכה פון אַלע ¬פוסקים ראשונים ואַחרונים.
העתק תשובת הרא"ש ז"ל!
- ז"ל הרא"ש כלל כ"א "שרב אחד התנגד לתיקוני המבואות בעירוב והתמרמר הרא"ש מאוד על זה עד שהחרימו ונידו. וז"ל: אני מנדה אותך ואם היתה בימי הסנהדרין היו ממיתין אותך וכו',…. ומצוה לנדותו בכל הקהילות….וגם ידונו אותו למת כדין זקן ממרא כי אנו חייבים למסור נפשותינו על תורת האלקים ולבער עושה הרעה מקרבנו עכ"ל.
- וכן כתב בתשובה אחרת וז"ל: הכתב ששלחתי לאותו החסר-מוח כו' ואם לא יחזור בו אני מתרה בך ואת כל הקהל שינהגו בו גם נידוי באותו המשוגע…וירחיקוהו ויבדילהו מעדת ישראל כי דבר זה צריך חיזוק שלא יבא כל שוטה חסר דעת לבטל תורת משה רבינו ע"ה, וכו' עד כאן דבריו הקדושים של הרא"ש ז"ל.
- מבואר בתשב"ץ (ח"ב סימן ל"ז) על אנשים שאינם רוצים לעשות עירוב, או שהם הדיוטות גמורה הוא , או מינות נזרקה בו, רח"ל.
קניית רשות מועיל נגד המוחים והאינם מודים בעירוב
הננו בזה לפרסם שאם קונים רשות כדת וכהלכה מאת שר העיר, כמבואר בכל הפוסקים לעשות כן משום אותם שאינם מודים בעירוב, וגם בשביל אותם שמודים בעירוב.
אגב, ברצונינו לפרסם שלפי ג' עמודי העולם אשר כל בית ישראל נשען עליהם (שאלות ותשובות ובחרת בחיים, מהגה"ק רבי שלמה קלוגער זי"ע בסימן קכ"ג, קכ"ו, ובשאלות ותשובות שואל ומשיב, ושאלות ותשובות מהרש"ם), מועיל הקנין הנ"ל גם למקומות שנמצאים שם בני אדם שמוחים נגד העירוב ואין רצונם לזכות בו (ופסק הנזכר לעיל מוסכם בכל האחרונים, וזיל קרי בי רב הוא).
המתנגד לעירוב מצוה להחרימו ולנדותו בכל הקהילות, וידונו אותו כדין זקן ממרא
עיין בשאלות ותשובות הרא"ש ז"ל (כלל כ"א) שרב אחד התנגד לתיקוני המבואות בעירוב, והתמרמר הרא"ש מאוד על זה עד שהחרימו ונידה אותו, וזה לשונו… אני מנדה אותך ואם היית בימי הסנהדרין היו ממיתין אותך וכו'… ומצוה לנדותו בכל הקהילות… וגם ידונו אותו למות כדין זקן ממרא כי אנו חייבים למסור נפשותינו על תורת האלקים ולבער עושה הרעה מקרבנו, עד כאן לשונו.
המתנגד לעירוב הוא חסר-דעה וינהגו בו נידוי
וכן כתב הרא"ש בתשובה אחרת, וזה לשונו: הכתב ששלחתי לאותו החסר-מוח וכו' ואם לא יחזור בו אני מתרה בך ואת כל הקהל שינהגו בו נידוי באותו המשוגע… וירחיקוהו ויבדילוהו מעדת ישראל כי דבר זה צריך חיזוק שלא יבא כל שוטה חסר דעת לבטל תורת משה רבינו ע"ה וכו' (עד כאן דבריו הקדושים של רבינו הרא"ש ז"ל, עיין שם באריכות).
ועיין שאלות ותשובות תשב"ץ הגדול (חלק ב', סימן ל"ז) על אנשים כאלו או שהם הדיוטות גמורים, או מינות נזרקה בו.
דעת תורה – ואזהרה חמורה – גזירות שבודים בני אדם מעצמם הם היפוך דעת תורה
היות שטענות הבודדים (אחד בעיר ושנים ממשפחה) שאין דעתם מסכמת להעירוב, מטרותיהם בשביל מכשולות שונות, הננו לגלות כאן דעתינו שזהו היפוך דעת תורה וחסרון ידיעה בדברי הפוסקים.
א) אין לנו רשות לגזור גזירות חדשות לאחר חתימת התלמוד (בית יוסף אורח חיים סימן י"ג, מגן אברהם סימן ש"א סעיף קטן נ"ח, מגיד משנה הלכות חמץ ומצה פרק ה', הרא"ש שבת פרק ב' סימן ט"ו, ריב"ש סימן רמ"א, פרי חדש סימן תנ"ג, תס"א, תס"ג, וביורה דעה בקונטרס אחרון סימן י"א סעיף קטן ב', ובסימן נ"ה סעיף קטן ט"ו, סימן פ"ז סעיף קטן ו', פתח הדביר חלק ג' דף רצ"ב עמוד ב', החיד"א שיורי ברכה אורח חיים סימן קל"ה אות ד' ובסימן ש"ח, עיקרי הד"ט אורח חיים סימן י"ז אות ל"א, מהרי"ט אלגזי הלכות יום טוב למסכת בכורות פרק ה' אות מ"ב דף ס"ו בדפוס ווארשא, מכתם לדוד אורח חיים דף ג', ד"ה נחזור, שאלות ותשובות בית אב תניינא).
עולם הפוך – היפוך דעת תורה
ב) מצינו בדברי חז"ל שבעירובין נמנעו חז"ל מלחשוש גם בחששות שכיחות (עיין עירובין דף ס"ח עמוד א', מבואה דאית ביה תרי גברי וכו', עוד שם דף פ' עמוד א', אחד מבני מבוי וכו', ועיין שם בתוס'.
עוד שם אמרו: אמר ליה ר"י בר' יוסי בבלאי כל כך אתה מחמיר בעירובין? כך אמר אבא כל שיש לך להקל בעירובין הקל, וכן הוא בירושלמי שר"ה אמר ליה לר"י כך שמעתי מאביך כל מה שאת יכול להקל בעירובין הקל, והרמב"ם חשב זה למצות עשה מדברי סופרים. ופלא והפלא, הגדולים ומורי הוראה שבדורנו מקילים מאוד בכמה הלכות מסובכות בהלכות שבת (ועיין אגרות משה, ושאלות ותשובות באר משה, ועוד) ואף על גב שחלק גדול משאלות אלו מותרים רק בדוחק גדול, ואלמלא הי' הדור הזה דור חלוש, היו בוודאי מקילים בדבר (כך שמעתי מפי מורי הוראה מובהקים), ובעירובין שהקילו חז"ל ובפירוש אמרו לחפש קולות והיתרים (עיין עירובין דף פ' ע"א, לעיל סעיף כ') שם נוהגים להיפוך, מחפשים יחיד הנדחה מכל הפוסקים שמחמיר ובזה תולים עצמם להחמיר בעירובין, ואם אין מוצאים ראשון שמחמיר בזה בודים מלבם גזירות חדשות, וזהו היפוך דעת תורה.
בעיר ווארשא היה עירוב אף כשהיתה עיר גדולה שיותר מששים רבוא אנשים דרו בה
גם בעיר ווארשא כאשר היו דרים שם יותר מששים ריבוא אנשים, ביניהם הרבה חילוניים, והי' שם עירוב, ולא חששו שיכשלו בחילול שבת ח"ו, והשתמשו בקולות הכי גדולות כמבואר בחידושי הרי"ם סימן ו'.
גם ידוע בתשובה ממרן החתם סופר זצ"ל (סימן צ"ט) שכתב לעיר וועסט-ברון שהיתה בעת ההיא עיר מתקדמת בדעות המתחדשים, אשר רוב דרי העיר היו חילוניים, ואף על פי כן לא חשש מרן החתם סופר לשום חששות אלא אמרו שהוא חיוב לתקן עירוב כידוע כדי להסיר מכשול.
תיקון העירובין הוא להסיר מכשול: ד) המחמירים חוששים שיבואו להיכשל בהלכות חמורות (לפי דבריהם), בה בשעה שמוצאים בדברי הפוסקים להיפוך, שלא חששו שיעברו על עבירות חמורות אלא אדרבה, יודעים אבל אין חושבים שעיקר תיקון עירובין היה להסיר מכשול מהחרדים שלא יכשלו באיסור הוצאה בשוגג, כמבואר בשולחן ערוך סימן שצ"ה ובמשנה ברורה שם, ואפילו הכי כתוב שם שמצוה לתקן עירובין בכל העיירות שאפשר לתקן עירוב, זהו היפוך דעת תורה.
ה) מצינו בגמרא שבמקום צער לא גזרו חכמים (שבת דף צ"ז עמוד ב', שולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ח סעיף ל"א, זכור לאברהם אות ח', שאלות ותשובות מהר"ח אור זרוע סימן קפ"ח, מנחת פתים סימן של"ו), והיום מהפכים הסדר ובמקום שיש צער לרבים, דהיינו ביטול העירוב, גוזרים גזירות חדשות.