כשרות- מלחמת השחיטה אנציקלופדיה

להורדה:

כ) בא וראה מה שבתבר בשו״ת דברי חיים, ובשו״ת חתם סופר, ועוד בספר טיול בפרדס, ועוד.

וז״ל שו״ת דברי חיים (יור״ד ח״א סימן ז׳): ״שעל ידי השוחטים קלים יצאו מדינות שלימות מדת ישראל ואבד זכרם״.

ושם בשו״ת דברי חיים (יורה דעה ח״א סימן ר) כתב וזה לשונו: ״ועיני ראו במה יראי השם לומדי תורה שהיו אצל צדיקים, ולאחר שנתחנכו באומנות הלזו נהפבו לאיש אחר אשר אם לא ראיתי בעיני לא האמנתי׳/ עבלה״ק.

ומרן החתם סופר זי״ע כתב בשו״ת ח ת״ס או״ח סימן ר״ה, כי המלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג׳ רגלים חזנים שוחטים וסופרים, עיין שם. (וכעין זה בספה״ק תולדות יעקב יוסף פרשת נשא, ד״ה והעולה).

ועיין בספר טיול בפרדס להגה״צ משאמלוי זצ״ל הי״ד, שכתב בחלק א׳ (מערכת שחיטה) כי כח הציונות נתהוה גם ע״י השוחטים הקלים ובשר טמא שנתפטמו שלומי אמוני ישראל, עיי״ש.

וזה לשונו של הגה״צ מוה״ר עקיבא יוסף שלעזינגער זצ״ל בעהמח״ס לב העברי כותב ח״ל שם: הגהצה״ק ר׳ נתן אדלער זלל״ה רצה לפסול השו״ב דפפ״ד, ולהכניע החותם של הסטרא אחרא השורה על השובי״ם הפסולים בסוד על חרבך תחי׳ וכו/ ואלמלא השיג כל רצונו הי׳ בא משיח צדקינו, אך הם״מ העמיד עליו רודפים קצבים, והוצרך לברוח מפפ״ד, ותלמידו החתם סופר רץ אחריו כמה פרסאות וכו׳ עב״ל. (הובא בספר משכיל אל דל להגה״ק מוה״ר הלל מקאלאמיי זי״ע, עיין שם באריכות).

ובספר הקדוש קב הישר פרק ק״ב מבאר: למה ברוך מרדכי בגימטרי׳ 502 כמנין בשר, וכמו כן ארור המן בגימטרי׳ 502 כמנין בשר: שכל השחיטות של חצי מיליון יהודים בשנת ת״ח ות״ט היה בגלל הבשר הטרף רח״ל.

כג) ״פנקס ד׳ אחנות׳/ ההנאת י. היילפרין, עמוד 417.

״שמעתי מהרב דקהלתינו, שפעם שלח הבעל שם טוב להודיע בוטשאטש, שהשוחט שלו הוא מו בת שבתי צבי ימח שמו, והוא מאכילו טריפות♦ כי לאחד שהשוחט מראה להרב דבוטשאטש את הסכין עושה בו השוחט פגימות, שמכה בסכין על קורנס (פטיש) כדי לפגמו, ובדק אחריו הרב מבוטשאטש וכן הי'".

תלמידו של הבעל שם טוב, רבי יעקב יוסף מפולנאה, מתרעם על הרבנים ומבכה את מצב השחיטה שהתדרדר בזמנו.

ואלו דבריו _כה: ״בדורות קודמים היו הרבנים יראי־ שמים והיו נוהגים לבקר בכפרים לשם שמים. בימי חנוכה וביומי דפגרא היו נוסעים לבקר בכפרים ללמד את היהודים ללכת בדרך הישרה הן בחילול שבת ולפקח על השוחטים (הן בענינים של חילול שבת והן להשגיח על השוחטים) ולא נהנו מיהודי הכפרים אפילו פרוטה… ואילו בדורות שלנו, נוסעים הרבנים לכפר ׳אך ורק בכדי לקבל מתנות…״

ובמקום אחר מבכה בעל ״התולדות כו', ש״הכל שוחטין, אפילו אלו שאינם בקיאים בהלכות שחיטה…

וכן שמעתי מחכם אחד כי עתה התחכם היצר הרע שלא יצטרך לילך לפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק כל עצמו ללכוד את היחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר אחת מסטרא דילי׳, המאכיל טרפות לרבים, וכולם נלכדים ברשתו כו' עבור זה. וכן השליח ציבור שהוא סרסור בין ישראל לאבינו שבשמים להוציא רבים ידי חובתן, ורבותינו הזהירו (תענית טז.)

כה) ״תולדות יעקב יוסף^,/ פרשת צו.

בו) פרשת נשא.

בז) זה ש״בעל התולדות״ שמכנה את השוחטים ״מסטרא דיליה״ מפרש ד״ר ח. שמערוק שיתכן וכוונתו של ״בעל התולדות״ על השוחטים הקשורים בחשאי לתנועה השבתאית.

בפוסקים ראשונים ואחרונים, שיהי׳ השליח ציבור המובחר שבעם, ולא כן עתה שבוחרין הגרוע שבעם כנודע, ואין להאריך בזה. ובוודאי צריך לעשות כמו שכתב הרמב״ם (פרק ו׳ מהלכות דעות הלכה א׳), עד מי יתנני מלון מדבר וכו' יעויין שם.

הצדיק הקדוש רבי נתן אדלער זי'׳ע במלחמתו הגדולה להביא משיח

בספר דרך הנשר מובא מהצדיק הקדוש רבי נתן אדלער, שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש, ואעתיק מה שכתב שם ממקצת מספר "האבי״ב״ [ראשי תיבות אחינו בני ישראל גגולה] מהנוגע לדעת בדורנו וז״ל: ר׳ נתן אדלער ותלמידו ר׳ משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, ר׳ נתן אדלער רצה לפסול השוחטים דפראנקפורט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי׳ וגד ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הסמ״ך מ׳׳ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח.

וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה: 2'w'W״ תעעד יאעי־י תי5ות: ז3יחה עירו5יו

הבעל שם טוב הקדוש זי׳׳ע ראה ברוח קדשו מה שיהיה הנסיון האחרון בעקבתא דמשיחא:

הבעל שם טוב הק' זי"ע שומע במתיבתא

דוקיע ש״מקוה" ש^;היטה וע׳ידוב הם יסודי הדת שהעולם עומד עליהם

שמעתי שתלמידי הרבי ישראל בעל שם טוב זכרונו לברכה היו יושבים ביחד ומתווכחים איזהו הדבר העקרי שראש ומנהיג הדור צריך להשגיח עליו. יש מהם אמרו שהעיקר הוא להשגיח על הזביחה שיהיה השו״ב ירא שמים, וכן בכל שאר ענינים השייכים לזה כי חס ושלום מאכלות אסורים מטמטמים את הלב.

ויש שאמרו עירובין הוא העיקר כי הלכות שבת כהררים התלויים בשערה (חגיגה דף י׳ עמוד א׳) והאיסור חמור מאוד.

ויש אמרו מקוה היא העיקר להשגיח שהמקוה תהיה כשרה בלי שום חשש, כי אם יסוד בנץ האדם הוא חס ושלום בלי כשרות קשה לו מאוד להתגבר על הרע רחמנא ליצלן.

ואחר זה אמר להם מרן הרב ישראל בעל שם טוב זכרונו לברכה בזה הלשון, תיתי לי כי בעת הזאת פלפלו גם כו במתיבתא דרקיע”^ב איזה מהם עיקר ואמרו כמר וכמר. והסימן הוא במקרא(חבקוק <׳> בזע״ם תצעד ארץ^מג ראשי תיבות ״זביחה™, ״עירובין™, "מקוה^מי, כל אלה הם יסוד הארץ. עכ^;/ל.

מב) ראה שאלות ותשובות מן השמים, (סימן ה/ הובא ברדב״ז סוף ח״ה).

מג) (ספר חבקוק פרק ג׳ פסוק י״ב) בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים. ראה רש״י חבקוק (פרק ג׳ פסוק י״ב) וזה לשונו: ״בזעם תצעד ארץ״: – לגרש שבעה עכו״ם. ובמצודות דוד שם פירוש: תצעד ארץ – רמסת יושבי הארץ.

מד) ז׳ביחה: ידוע דרשות הרבים הוא מעלמא דפירודא הסטרא אחרא, ורשות היחיד הוא רשות הבורא עולם סטרא דקדושה כנסת ישראל, (ראה בתיקוני זהר (דף ס״ט עמוד א׳), דרשות לחם שלמה לשמחת תורה דרוש ע׳), וכד, וראה מה שכתב בעל ״תולדות יעקב יוסף״ (פרשת נשא בד״ה העולה) וזה לשון קדשו: עתה התחכם היצר הרע שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דיליה המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, עיי״ש.

הצדיק הקדוש בעל דגרי חיים זי״ע מגלה לנו סודות נודאים

וידוע שעל ידי השוחטים הקלים שהאכילו בשר פיגול, יצאו מן הדת לערך ג׳ וחצי מיליאן יהודים רח״ל, כמבואר בשאלות ותשובות ״דברי חיים״ (יורה דעה חלק א׳ סימן ז׳) שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעונותינו הרבים ראינו דעל ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע״ז שאכלו ונתפטמו

ועל ידי זה מעבירם על הדת ונעשים אפיקורסים כמו שכתוב הדברי חיים בשו״ת (יו״ד חלק א׳ סי׳ ז^׳) כותב שעל ידי שוחטים שהיו קלים, הרבה קהילות התקלקלו בגרמניה, ועזבו את דרך היהדות רח״ל (עיין שם באריכות).

מה) ע׳ירובין: ראה בתיקוני זהר (דף ס״ס עמוד א׳). ראה עוד מה שכתוב הצדיק הקדוש רבי שלמה זלמן עהרענרייך זי״ע משאמלויא (בעל שאלות ותשובות דרשות לחם שלמה): וכן יתאמץ כל אחד ואחד במסירות נפש שלא יפריעו חס ושלום העירוב שעשינו ברוך השם על צד היותר טוב, והארכתי בביאור הטובה הרבה של העירוב וכוונתו לעשות מרשות הרבים רשות היחיד הוא רשות הבורא עולם סטרא דקדושה כמבואר בספרים הקדושים, וכו׳.ראה אוהב ישראל (לחג השבועות). ראה עוד באר מים חיים פרשת יתרו, ועיין עוד סדורו של שבת שורש ב׳ ענף א׳ בענין זה).

מו) ״מ׳קוה: צריך לטבול בערב שבת קודש לברוח מרשות הרבים אל רשות היחיד יחודו של עולם: ראה בספר הקדוש באר מים חיים (פרשת בהעלותך), ראה עוד תיקוני זהר (דף ס׳ עמוד א׳), רעיא מהימנא (השמטות דף רס״ד עמוד ב׳), רעיא מהימנא (במדבר פרשת פנחס דף רמ״ב עמוד א׳), תיקוני זהר (דף כ׳ עמוד א׳), תיקוני זהר (דף ס״ו עמוד ב׳). ועל כן הצדוקים האלו הכשילו במקוואות פסולות להכעיס. [ראה רש״י בראשית י״ג, י״ג, עה״פ: ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאוד].

אכילת חלב מביא את האדם לכפור באלוקי ישראל כמו שראינו אצל שבתי צבי ימח שמו וזכרו

ובנוסף לזה נביא גביית עדות מבית דין הגדול שבירושלים ־ איך ששבתי צבי לקח מנין והאכיל אותם חלב הכליות שהיא איסור כרת ועשה על זה הברכה ברוך אתה ד׳ אלקינו מלן העולם מתיר אסורים, כמו שמובא בספר תורת הקנאות לרבינו יעקב מעמדין זצ״ל והיא קבוצת מאמרים וכתבים נגד שבתי צבי ומתי סודו, נדפס באמסטערדאם תקי״ב. ונדפס בדפוס צילום בירושלים תשל״א ע״י הוצאת מקור, וז״ל:

טופס קבלת עדות בירושלים תוב״ב: במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא, ואתא לקדמנא החכם הכולל מהו״רר משה חביב איש ספרדי והעיד בתורת עדות (בלשונו), וז״ל בלה׳׳ק: אני מעיד שמפורסם הדבר בין תלמידי חכמים בירושלים וחברון, ששבתי צבי תר״ו קודם שהמיר דתו,

האכיל חלב גליות לעשרה מישראל, גם צוה להם להקריב פסח כחוץ לארץ והאכילם כסדר אכילת פסח, גם עשה ברכה על אכילת חלב בזו הנוסחא, ביוד אתה ה' מתיר אסורים, וגם שמעתי דבר זה מאדם אחד בעל תורה גדול שעשה גם כן דבר זה ואחר כך עשה תשובה, גם שמעתי שבשנת תכ״ה גילה שבתי צבי על עצמו שהוא

משיח בו דוד………. עוד שמעתי מהחכם הכולל הרב

אברהם יצחקי אב״ד ור״מ דספרדים בעיה״ק ירושלים תוב״ב, ששמע מרבו הגדול החכם הכולל מהור״ר משה גלאנטי אומר, מתחילה לא הייתי מבזה לשבתי צבי ימח שמו וזכרו, אף על פי שלא הייתי מאמין בו, רק אחר שראיתי כתב יד של שבתי צבי ימח שמו וזכרו שכתב לכאן לאחד שהיה מאמין בו, וחתם את עצמו אני הוי"ה אלקיכם שבתי צבי, דהיינו שכתב שם הקדוש ככתיבתו, אחר זה אני מחרים אותו בכל יום ויום, עכ״ל.

אומדים ארור המן אשר בקש לאבדי כי הוא האכיל את בני ישראל במאכלות אסורות, על ידי כך היה לו את הכח לגזור על היהודים גזירות קשות איתא במסכת !מגילה י״_ב) לכן אומרים ארור המן אשר בקש לאבדי כי הוא האכיל את בני ישראל במאכלות אסורות, על ידי כך היה לו את הכח לגזור על היהודים גזירות קשות. וכתב בב״ח (או״ח סי^, תר״ע) וזל״ק, בפורים היתה עיקר הגזירה לפי שנהנו מסעודתו, ע״כ נגזר עליהם להרוג ולאבד את הגופים שנהנו מאכילה ושתי׳ של איסור ושמחה ומשתה של איסור, וכשעשו תשובה עינוי נפשותם כמו שאמרה אסתר ״לך כנוס את כל היהודים ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים״ לפיכך קבעום למשתה ויום טוב לזכור את עיקר הנס. ולכן אומרים ברוך מרדכי היהודי כי בזכותו היהודים ניצלו מגזירתו של המן, הוא נזהר שיהודים לא יכשלו במאכלות אסורות, ולכן הוא ישב בשער המלך לשמור שאסתר לא תאכל אוכל שאינו כשר.

רבינו הבעל שם טוב בא לעולם לתקן השחיטות, שרוב השוחטים שחטו אז עם סכין פגום, והבעל שם טוב עשה והתקין סכינים חדשים, והיה מלחמה גדולה נגדו^מז. (עיין שו״ע הרב יד׳ד סימן י״ח מה שכתב בזה). כתוב בספר של ר׳ יוסף שכטר נ״י, שבבתי הגז באושביץ באותו מקום שהרגו ששה מליון יהודים, היה לפני זה בית שחיטה גדולה ששחטו בהמות לאלפים ולרבבות לכל מדינת גרמני־ה ושאר מדינות, והמסחר גדל כל כך, עד שעשו שם ממש על ידי בית השחיטה תחנה מרכזית לרכבת מיוחדת בסיטונות להביא ולהוליך בהמות (ובלשונות שלהם קעטיל טרעין ketel ־ train)

ובאותן הרכבות (וואגאן – wagon) שלקחו את הבהמות לשחיטה לקחו במדה כנגד מדה^מת את כל היהודים לשחיטה באותן הקעטיל טרעין^מט כידוע, וזרקו אותן לבתי הגז.

מז) חבל על דאבדין ״ולא״ משתכחן, שאין לנו הבעל שם טוב הקדוש בדורינו שיבדוק הסכינים שלנו. (שמעתי פעם

ביאור על זה, ״ולא״ סובב על אלו שהם בבחינת לא (כלום) הם משתכחין).

מד!) ראה באנציקלופדיה (מערכת אושוינעים) שהיטלער ימש׳׳ו הכין בתי הגז ובתי שריפה לשרוף 10 אלפים איש ביום אחד בדיוק במרה כנגד מדה שהמן רצה לתת לאחשורוש 10 אלפים שקלים כדי להשמיד להרוג ולאבד טף ונשים ביום אחד, רח״ל.

מט) תודה רבה להברי היקר שמעון לוי נ״י חבר נאמן להאוניווערסיטא העיברית בירושלים על שעזר לי בההקירות ובתמונות.

היהודים בפנים הטרעין^נ הרבה יותר וגרוע ממה ואיך ששמו שם את הבהמות רח״ל.

וזקן אחד סיפר לי איך שזוכר איך שבעסטרייך עשו מבשר יהודים שניצל ומכרו השניצל הזה לאכול לאנשים^נא, ומי יודע כמה יהודים אכלו השניצל הזה שעשו מבשר חבריהם, וזה ממש מתאים למה שכתב השבט מוסר מספר הגלגולים, שאנשים מגולגלים בבהמות, [שבט מוסר פרק ל״ו],

עוד מספר לי ששמע מהרבי מקלוזנבורג ז״ל שבעל הדברי חיים מצאנז ז״ל כתב בשו״ת דברי חיים״ (יו״ד ח״א סימן ז׳) על גרמניה, ומבאר שם שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעווה״ר ראינו על ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע״ ז [לערך ארבעה מיליאן יהודים רח״ל] שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השוחטים ובודקים הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל (עיי״ש). ועל ידי עון השוחטים הקלים היה מלחמת העולמית הראשונה והשניה. (ראה בספר תירוש ויצהר הקול קורא׳ס שיצאו אז לאור מכמה בתי דינים בווארשא, איך

נ) ראה בספר oshpitzin מהמחבר ר׳ יוסף שכטר בדף 215 שבאושפצין (אושוויטץ) היה מקום שחיטה גדולה מאוד, והיו על יד בית השחיטה שתי בתי חרושת לעורות, גדולים מאוד, שתיבף אחרי השחיטה לקחו את עורות הבהימות מבתי השחיטה הגדולה.

עוד כותב שם שהיה שם רכבת מיוחדת לבהמות (קעטעל טרעין), ובאותו הרכבת לקחו אחר כך את כל היהודים לאושוויץ, והאנשים ששמו בהרכבת היו מאות אנשים ברכבת אחד. (כפי הנראה מהדברי חיים היה כל זה במדה כנגד מדה).

נא) וכמו שכתוב בשבט מוסר בהמה אוכלת בהמה.

שאכלו ונכשלו אז בשנת כת״ר ובשנת תרס״ו בנבילות וטריפות וחלב דאורייתא ובשר חמורים רח״ל, ותבין). ובקונטרס השחיטה בארצינו הק׳(דף י״ח) כתב בזה״ל: אני מתחיל לעשות לעצמי חשבון הנפש, הלא כמה וכמה אנשים שהלכו לעולמם על ידי פצצות ועוד, וכמה בחורים וילדים ואברכים צעירים רח״ל שנקטפים לא עלינו מהכלל ישראל, ולפי הנ״ל כולנו השוחטים אשמים בזה^נב, כי הבעיות בשחיטה אצלנו זה באמת נורא ואיום, הגם שיש לנו רבנים משגיחים שמכשירים הכל, אבל עם כל זה [הם גם כן צדיקים כמו אנחנו והם גם כן עובדים בשביל פרנסה] והאמת הוא שחלק היותר גדול שמה

נב) אוהביי קוראים! הנסיונות הם גדולות מאוד, והנסיון הזה של השוחט קשה להשיג למי שלא הי׳ שוחט עדיין, אבל האמת בן הוא כי בל זמן שהשוחט נתנסה בנסיון (ובעשר נסיונות נתנסה בכל יום) מלחמה גדולה ועצומה מתלקחת בתוך תוכיותו, מצד אחד הרגש קדושה שלו כי איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים להאכיל אנשים כשרים ותמימים מרק פיגולים, מצד שני אם לא אעמוד בנסיון ־ כגון: לשחוט במהירות גדולה ולא במתינות כמו שכתוב בשלחן ערוך [וכמו שנאמר במגילת אסתר ״הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה, והמלך והמן ישבו לשתות, והעיר שושן נבוכה], או לשחוט היום אף שאיננו בקו הבריאות, או שלא ישנתי לילה זו בטוב, או שאין לי ישוב הדעת הנצרך לבדיקת הסכין מסיבות דאגות שונות המקיפות – וכן אם נמצא החלף פגום ואם אשליך לטריפה עשרות או מאות עופות, או שאפסיק לשחוט מפני הפסד הרגשה, – הלא הקצב ודאי ישליך אותי החוצה אם יארע כן כמה פעמים, והיאך אפרנס משפחתי הלא טרחתי למצוא פרנסה מתאמת ואחר יגיעה ועמל שהגעתי לזה אמצא עצמי בחוץ, וסוף דבר הסמ״ך מ״ם מסייע להכריע לצד שני כי אונם רחמנא פטרי׳ ואין לך אונם גדול מזה…

שאנחנו נותנים לאכול בתור כשר גלאט הוא באמת גלאט טריף, כי הסכינים שלנו לפי המצב שלנו שאנו עובדים כמו סוסים וחמורים [כלשון ה׳שבט מוסר׳ שבהמה שוחטת לבהמה], הם רחוקים מלהיות כשר באמת, ומי מדבר עוד מהבדיקות פנים וחוץ מה שהולך שם. [ישנם בארץ רק כמה בתי שחיטות מהחרדים ששם מדקדקים על הסכינים בדקדוק רב, כי הרב המכשיר שלהם הוא ירא שמים ואינו להוט לכסף, והלוואי שהיהודים החרדים היו מדקדקים לאכול רק משם]. [אני אמרתי פעם למשגיח ״בודק סכינים״ שלנו שהוא חסיד ויזניץ, שאמר על סכין שלי שהיה פגום [ממש], ופסק שהוא כשר!!! ואמרתי לו בשבירת לב מה נענה על זה ביום הדין הגדול והנורא, וענה לי אתה לא יודעו אני שואל אותו מה אני לא יודע??י וענה לי: כי ישנו גיהנום מיוחד לרבנים מכשירים למשגיחים ושוחטים, ומי שאינו רוצה להיות בגיהנום הזה שילך להיות צנחן בצבא׳!! ־ ולא להיות לא שוחט ולא משגיח, [הרב המכשיר הזה דיבר רק על הרבנים המכשירים השוחטים והמשגיחים באיזה גיהנום שילכו, אבל מה יהיה שם עם האוכלים מהשחיטה הזאת לא דיבר כלל, הלא הכשרות הוא יסוד קדושת ישראל וכמו שכתב ה׳דברי חיים׳ שעל ידי מכשול שוחטים הקלים במדינות לוע״ז בגרמניה יצאו לשמד 4 מיליאן יהודים רחמנא ליצלן, זאת אומרת שהבעיה העיקרית שלנו שיורדים מהדת והולכים לשמד^נג זה לא אשמת הקיבוצים והכומרים המיסיאנערן של הארץ, האשמה הוא אך ורק השוחטים והמשגיחים עם הרבנים ביחד] ואני השוטה הגדול קיבלתי אז התשובה הזאת, ולא זאת עוד, אלא שאמרתי האימרה הזאת לחבירי וצחקנו ביחד, והצחוק הזה הרגיע אותי עד

נג) לפי שיטת הדבדי חיים.

שהתחלתי ללמוד בהספר שבט מוסר פרק ל״ ו ועוד מה שכתוב בענין השוחטים והגלגולים שהוא ממש פחד נורא ואיום, [ואם כל אחד ילמוד פרק ל״ו מספר הנ״ל יפסיק תיכף לאכול בשר, שהוא לא ימצא שוחט ירא שמים, כי איך יכולים להיות ירא שמים בשחיטות הגדולות של היום, שהתנאי הראשון הוא לזרוק את היראת שמים ואת היראת חטא] וכעת אני רואה שזה לא צחוק, אוי ועוד איך גיהנום גדול מאוד מחכה לנו, מי יודע אם נכנס לשם^נד, ואם כן, מי יודע אם נצא משם כלל. ואחר כל זה האם הוא פלא למה שישנם כל כך הרבה פצצות קרבנות ופיצועים ל״ע, האם לא אנחנו אשמים בזהל], ואחר כל הנ״ל שמעתי בהספד לצעיר אחד שנקטף בשנותיו הצעירות, והרב המספיד צועק ש״הצדיק אבד״ למה בגלל ש׳״ואין ^/;איש^/; שם על לב״, וקיבלתי כמו זרם במוחי אוי וויי!!! הלא הוא אומר תיבת אי'׳ש שהוא

ראשי תיבות שוחט ירא אלוקים, ואיפה אנו השוחטים, איפה היראת שמים שלנו שאנו מאכילים את אחינו בני ישראל בארצינו הקדושה נבילות וטריפות הכל עבור שיהיה לנו פרנסה בדרך כבוד.

והמספידים צועקים שצריכים לעשות תשובה בענין צניעות ועוד, וכל האשמה הוא על הצניעות כביכול שהנשים הצדקניות לא הולכים בצניעות והם אשמים בזה, אבל הם אינם יודעים מי באמת הרג את הנפטר

נד) ולפי מה שכתוב שם כי המאכיל נבילות וטריפות מגולגל לאחר מיתתו בכלב_; ואם כן מי יודע אם נזכה להיכנס בכלל לגיהנום, כי להיכנס לשם צריך להיות יחסן גדול, לפי מה שראיתי בספר שבט מוסר, ואודה ולא אבוש, שאם היה אומרים לי ללמוד הספר הזה לפני שהלכתי לעבוד בשחיטה, לא הייתי ממשיך בשחיטה יותר משבוע אחד, כי היה לי אז פחד ה׳ לנגד עיני.

הזה [הלא אנו רואים מה קרה אחר כך באושוויץ שהרגו 6 מיליון יהודים, זאת אומרת שעם ישראל הפסידו 10 מליון יהודים, והרבי מצאנז אינו אומר שהלכו לשמד מפני שלא הלכו בצניעות. עוד סיפר לי כעת חסיד בעלז שהרבי הקדוש רבי אהרן מבעלזא זי״ע אמר בעת המלחמה שהיטלער ימח שמו הוא נשמת עמלק שנולד מהשוחטים הקלים הרי אנו רואים ששני הצדיקים הקדושים גילו לנו את הסוד האמיתי שעל ידי השוחטים נהרגו ונשחטו 10 מליון יהודים ואין פוצה פה]. הלא ישראל קדושים הם. איפה היה כל כך הרבה תורה בעולם כמו שיש עכשיו, וכר, ואני צריך לומר כי אנחנו השוחטים הטרוריסטים האמיתיים שגרמו שנרצחו כל כך הרבה נפשות כמבואר לעיל.

שאלה א'

למה משיח לא בא! הלא כתיב ״ועמך כולם צדיקים"׳/ ואם כן היה צריך לבוא תיכף, למה לא באן מי מעכב אותו, הלא כולנו מחכים עליו ומוכנים שיבוא תיכף ומיד ממשו

תשובה:

למה משיח לא בא בשנת הכת"ר, שאז היה הזמן לביאת המשיח כידוע!

בספר זוהר דעת דף ס״ג מביא מספר דרך הנשר, (ומובא גם כן בספר שמרו משפט ־ שיחות דף ע״ב) וז״ל:

כתב בספר דרך הנשר בשם הגאון ר׳ יצחק ראב״ד ווערבא שהרב הצדיק רבי עקיבא יוסף שלעזינגער ז״ל (חתן הגאון הקדוש רבי הלל מקאלאמייא זצ״ל) כתב בספרו שמרו משפט שבשנת הכת״ ר לפ״ק בערב פסח בא לבית חותנו איש אחד מאזיען בשם ר׳ אליעזר ב״ר שמעון ממדינת טיבעט (שבוא בן יאפאן וחינא) ודבריו הי׳ רק בלשה״ק ובקשתו הי׳ מחותנו הה״ק ר׳ הלל זצ״ל להיות אצלו פסח בלבד, ורק בתנאי זה כי הסדר יעשה הוא בעצמו על שלחן מיוחד לו, והוא יתן לו המצות וצרכי הסדר, ונרצה לו, והי׳ כן, ולא אכל בליל פסח, כי אם כשיעור כזית מצה כהלכה, ושוב לא אכל כל הפסח עוד מצה, ורק אכילתו הי׳ מפירות ותפוחי ארץ ולוזים,

נה) ראה בספר נתיב מצותיך שכתב בשם חותנו הצדיק מוהר״ר אברהם מרדכי מפינטשוב ששמע מפיו של רבינו אלימלך זי״ע שאמר ״ינוחו מלחלוק עלי שתי שנים, ואביא משיח וגאולה שלימה.

ולא רצה לקבל שום מתנה, ולא שום ממון ולא צרכי נסיעה, וכר, והדברי׳ אשר שמעתי ממנו וראיתי אותו בחג, ואכתוב קצת אשר בזכרוני.

הסדר הי׳ בלהבות פלאים כל פסוק אשר אמר בקול הי׳ מתרגם אותו בלשונו אשר לא נודע לנו, ורק איזהו דברי זוהר ומדרשים אשר אזכיר בתוכם שמענו, התפלל בהתלהבות בקולות וברקים לערך a או ג׳ שעות ואח״כ בא לביתו וטעם רק תפוחי ארץ ביצים ופירות וכיוצא בלא בשר ומצה, ולא הי׳ זמן לשמוע ולדרוש ממנו, כי אם בחול המועד וביום טוב דרשתי ממנו על מהותם ומהות תורתם, ואמר לי כי הוא משולח ובא בטעם כמוס על פי מצות הראשים, כאשר אביו הוא גם כן ראש חב״ד, וביניהם הם במספר לערך צ״ו אלפים ב״י תחת דגלם, וסדר הזה עם שרי עשרה שרי חמישים שרי מאות שרי אלפים והם מקיימין המעשרות, וכל בי עשרה ביכלתם להחזיק פרנסת מנהל תלמיד חכם היושב על התורה ועבודה ומלמד עמהם בשבתות ומועדים בקביעות עתים לתו׳ לפי יכלתם, ראש הנשיאים הוא מקובל ובעל רוה״ק והוא מנהיג הדור על פיו הוא נעשה כ״ד, צדיק מושל ביראת אלקים ולא לבד לשפוט את עדתם כ״א כמו שכתב אצל בני יששכר יודעי בינה לעתים מה יעשו ישראל בכל הגולה, ואצלו ס׳ בשם האבי״ב (ר״ת אחינו בני ישראל בגולה).

הסוד הגדול למה אחינו בני ישראל בגולה ו

והנה מה שדיבר בסוד עם מורי וחמי זצ״ל לא אדע, ורק אשר שמעתי וראיתי ממנו אני כותב כי שקר שנאתי, והנה האיש הזה דברתי עמו בד״ת ביו״ט והוא רצה רק בלימוד הפייט של ר״א הקליר, ובו דרש ע״ד האמת וכף עם עמקות אשר ל״ה מוחי סובל, בשרשי הגלגולים, ועד״ז גילה לי הנשמות של דורינו, ואמר כי הראשונים מן לועזים בלע"? המה באו בגלגול מן דור של כת ש״ץ ימ״ש, כאשר נכשלו עם חצונים ובאו לחיצונים.

אלמלא השיג כל רצונו בא משיח!

שאלה ב': למה נחתם מדינת מעהדן בחותמו של הסמ"ך מ'׳םו

תשובה!: א. ידוע דהמלאך המות הוא הסמ"ך מ"ם ואין לו זמן לעבוד בריטעיל ונעשה חכם ונעשה

סיטונאי(האלסעילער), וכל תכסיסי מלחמה של

הסמ׳׳ך מ״ם^ני הוא, שמעמיד שוחטים ורבנים בכל מקום מסיטרא דיליה שהבשר לא יהיה כשר.

ב. ידוע שמערמת הסמ״ך מ״ם שלא לפתות כל יחיד ויחיד, רק מעמיד שוחטים ורבנים בכל מקום מסיטרא דילי׳ ועל ידי זה הכל ברשתו.

ג. ראה מה שכתב בעל ״תולדות יעקב יוסף״ (פרשת נשא בד״ה העולה) וזה לשון קדשו: עתה התחכם היצר הרע שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דיליה המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, עיי״ש. ועל ידי זה מעבירם על הדת ונעשים אפיקורסים.

ב) בספר הקדוש קב הישר פרק ק״ב וזה לשון קדשו: אברהם יצחק יעקב חיו כמנין בשר_; וזהו הסוד בשר בשדה טריפה לא תאכלו. = אברהם היה חי 175 שנים, יצחק – 80 ו שנים, יעקב – 147 שנים, צרפם יחד 175=180=147=502 שנים, בי האבות הן בקדושה נגד הקליפה. וזהו הסוד (שמות כב, ל)_׳ ״ובשר בשדה טריפה לא תאבלו׳/ בי ״בשר״ הוא גבו בן גימטרי׳ תק״ב, 502.

ב. עוד כתב שם בקב הישר: אדום = 51 = ישמעאל 451 בגימטרי׳ בשר 502.

ד. בשאלות ותשובות דברי חיים (יו״ד חלק א׳ סימן ז׳) כותב שעל ידי שוחטים שהיו קלים, הרבה קהילות התקלקלו בגרמניה, ועזבו את דרך היהדות רח״ל (עיי״ש באריכות). ובתבואת שור כתוב: שהשוחט חייב להיות ירא שמים מרבים, שהיראת שמים יראה על פניו, ואם לא אז הוא מתקלקל יותר ויותר, וממילא הוא מקלקל גם אחדים האוכלים משחיטתו, הם מתמלאים מטומאה עד שהם

הופכים לאפיקורסים. (׳׳טיול בפרדס״ מערכת שחיטה של רבה של שאמלוי זצ׳׳ל).

שאלה ג׳: למה השכינה עדיין בגלות, ועדיין לא נבנה בית המקדש בימינו, הלא כולנו מתפללים ולירושלים עירן ברחמים תשוב, ויש לנו ברון השם היום מיליוני בעלי תשובה המניחים תפילין, ושומרים שבת, אז מי מעכבו

תשובה: בספר ״ברית מטה משה״ על הגדה של פסח בדף האחרון [נדפס לפני ד׳ מאות שנה] וזל״ק:

ועכשיו שאיתרע חזקתם [של השוחטים] ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינה בגלות עדיין בעונינו. וכאשר נמצא כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר הירעה מלהשתרע, וכף. ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרו קרוב הדבר לפשוע ולקלקל ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינו מדקדקים כל כך וממהרים לשחוט וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשד נתברר…ומי שיהי׳ מותמ׳ בדבר ולומר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה בוודאי מנהג אבותיהם בידם ששוטחים את דבריהם לאמר מי יתן לנו

לאכול בשר ואל תקרי וישטחו אלא וישחטו שהיה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה ואבותינו חטאו ואינם ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם חס ושלום, ואוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה: ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה כמו כן יהיה מיתתם בכלל נבילה וטרפה לכל הוא הקליפה רח״ל תשליך אותם, ומוכרח להיות מגולגל בכלב וכר עיי״ש באריכות גדול.

ב) אכילת חלב מביא את האדם לכפור באלוקי ישראל כמו שראינו אצל שבתי צבי ימח שמו וזכרו.

ובנוסף לזה נביא גביית עדות מבית דין הגדול שבירושלים ־ איך ששבתי צבי לקח מנין והאכיל אותם חלב הכליות שהיא איסור כרת ועשה על זה הברכה ברוך אתה ד׳ אלקינו מלך העולם מתיר אסורים, כמו שמובא בספר תורת הקנאות לרבינו יעקב מעמדיך זצ״ל והיא קבוצת מאמרים וכתבים נגד שבתי צבי ומתי סודו, נדפס באמסטערדאם תקי׳׳ב. ונדפס בדפוס צילום בירושלים תשל״א ע״י הוצאת מקור, וז״ל:

טופס קבלת עדות בירושלים תוב״ב: במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא, ואתא לקדמנא החכם הכולל מהו״רר משה חביב איש ספרדי והעיד בתורת עדות (בלשונו), וז׳׳ל בלה״ק: אני מעיד שמפורסם הדבר בין תלמידי חכמים בירושלים וחברון, ששבתי צבי תר״ו קודם שהמיר דתו, האכיל חלב כליות לעשרה מישראל, גם צוה להם להמריב פסח בחוץ לארץ והאכילם כסדר אכילת פסח, גם עשה ברכה על אכילת חלב בזו הגוסחא, ברוד אתה ה' מתיר אסורים, וגם שמעתי דבר זה מאדם אחד בעל תורה גדול שעשה גם כן דבר זה ואחר כך עשה תשובה, גם שמעתי שבשנת תכ״ה גילה שבתי צבי על עצמו שהוא משיח בו

דוד….. עוד שמעתי מהחכם הכולל הרב אברהם יצחקי

אב״ד ור״מ דספרדים בעיה״ק ירושלים תוב״ב, ששמע מרבו הגדול החכם הכולל מהור״ר משה גלאנטי אומר, מתחילה לא הייתי מבזה לשבתי צבי ימח שמו וזכרו, אף על פי שלא הייתי מאמין בו, רק אחר שראיתי כתב יד של שבתי צבי ימח שמו וזכרו שכתב לכאן לאחד שהיה מאמין בו, וחתם

את עצמו אני הוי״ה אלקיכם שבתי צבי, דהיינו שכתב שם הקדוש ככתיבתו, אחר זה אני מחרים אותו בכל יו□ ויום.

ואחרון אחרון חביב, נסיים החיבור בסוד גדול [שסוד

גגימטדי' 70, והספר נגמר ב70 עמודים] איך שהבעל שם טוב

הקדוש נלחם על השחיטה, וראה הגזירה הנוראה של אוישווי׳׳ץ רח״ל וניסה לבטלו ולהציל את עם ישראל מכלי׳ חס ושלו׳.

מכתב שכתב הצדיק הקדוש מורינו ורבעו רבי ישראל בעל שם טוב זי״ע לחבירו הרב הק׳ מ׳ מדדבי מטלוסט זי״ע

ףבן גילו הצדיק נסתר״ ־ כך כתב בכמה מכתבים מהבעש״ט זי״ ע אליו]

באגרת הקודש [דף קעב](יג), מכתב ס׳ [נר 183]: [נדפס בספר ״התמים״ – יצא לאור בווארשא י״ב לחודש תמוז שנת

_________ תרצ״ו – חוברת רביעית] וזה לשונו:___________

ב״ה, אור ליום ג׳ ראה ת״ק טי״ת אושפיצין,

לחברי הרב הק׳ מ׳ מרדכי מטלוסט

למע״ש (למען שמח תיכף לבוא כי דואה אני דברים לא טובים על הסהלה, וטובים השנים מו האחד ונמתיק סוד, ״וסוד ה׳ ליראיו״, בטחוני חזק שתכף תבוא לפה תקח אתך הכתבים הידועים לך ממורינו הק׳ נ״ע כי נחוצים הם לי.

חברך דו״ש באהבה נאמנה. ישראל בע״ש מטלוסט.

בעזרת השם יתברך

אנציקלופדיה למלחמת השחיטה

בו יובא המלחמות הגדולות של הצדיקים בכל הדורות נגד השוחטים הקלים שהכשילו את הכלל ישראל בנבילות וטריפות

י"ג חלקים

חלק א': יבואר, המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש המקובל האלוקי רבי נתן אדלער זי"ע.

חלק ב': יבואר, המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש הבעל שם טוב והרב המגיד ר"ר בער ובעל התניא זי"ע.

חלק ג': יבואר, המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש בעל דברי חיים זי"ע. – מבאר איך ששלשה וחצי מיליון יהודים יצאו מן הדת עבור שוחטים קלים.

חלק ד': יבואר, הסודות נוראים גלוים מבעל עשרת השבטים עם חיבורו "ספר האבי"ב ראשי תיבות אחינו בני ישראל בגולה. נדפס בספרים….

חלק ה': יבואר המלחמה הגדולה על השחיטה והשוחטים של רבינו רבי הלל מקאלאמאייע זי"ע. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)

חלק ו': יבואר מספר הקדוש קב הישר איך שמיליון יהודים נהרגו עבור שוחטים קלים (קב הישר פרק ק"ב). (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)

חלק ז': יבואר המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש בעל הרידב"ז על הירושלמי זי"ע. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)

חלק ח': יבואר המלחמה הגדולה של רבינו יעקב יוסף בארצות הברית, איך שעבור תיקון הכשרות הרגו אותו, זי"ע. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)

חלק ט': יבואר המלחמה הגדולה של הגדולי ישראל בווארשא לפני פרוץ מלחמת הראשונה. (בשנת תש).

חלק י': יבואר המלחמה הגדולה של רבינו הגדול רבי אליעזר זילבער זצ"ל בארצות הברית. (בשנת תשכ"ב).

חלק י"א: יבואר המלחמה הגדולה של הגאון הקדוש כ"ק אדמו"ר מקאשוי שליט"א במלחמתו על פירצת הניקור בארצות הברית. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)

חלק י"ב: יבואר המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש האדמו"ר מקלויזנבורג זצוקלה"ה, במלחמתו נגד המאכילי נבילות וטריפות חלב ודם, בדרשתו הגדולה בי"ג מדות של רחמים. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)

חלק י"ג: יבואר המלחמה הגדולה של כ"ק אדמו"ר מהאלמין שליט"א במלחמתו נגד המאכילי טריפות בארצות הברית.

חלק י"ד: יבואר המלחמה הגדולה בהירחון די שוחטים שטימע, מלחמת השוחטים נגד הבוטשערס מאכילי הטריפות בארצות הברית.

חלק ט"ו: יבואר המלחמה הגדולה של הגאון הרב יהודה שיין שליט"א במלחמתו נגד המאכיל טריפות הגדול הרב ווייסמאנדעל, שמכר את עצמו עבור בצע כסף למשפחת רובאשקין מהמאכילי טריפות הגדולים ביותר בארצות הברית.

חלק ט"ז: יבואר המלחמה הגדולה נגד התאחדות הרבנים דארצות הברית וקנדה שמאכילים נבילות וטריפות חלב ודם ותולעים עשרות בשנים במזיד, ושומעים על הטעיפס איך שיודעים רבונם ומתכונים למרוד בו, כמו שעשה השבתי צבי ימש"ו בשעתו.

יוצא לאור בירושלים עיה"ק – על ידי מכון למחקר מלחמת העולם – ועולמות שחרבו, על מה ולמה נהרגו ונשרפו מיליוני יהודים, וסיבת האסונות המתרבות יום יום, ומה היא הסיבה האמיתית שנתעכב עד היום ביאת משיח צדקינו.

בעזרת השם יתברך

אנציקלופדיה למלחמת השחיטה

חלק א'

ספר
מַעֲשֶה תַּעֲתֻּעִים

בו יבוא:

המלחמה הגדולה של

רבינו הקדוש המקובל האלוקי

רבי נתן אדלער זי"ע

יו"ל ירושלים עיר הקודש תובב"א
ע"י פנחס דיין – שנת תשס"ב לפ"ק

בעזרת השם יתברך

ספר
מַעֲשֶה תַּעֲתֻּעִים

יזהיר מחברת אנשים צבועים, פועלי און מעשה תעתועים, המתקדשים והמטהרים במעשים זרים, וישימו עיניהם על רעיהם, לפתותם באמרי שפר, ככל
הכתוב בספר.

ואתה קורא הנעים תן כבוד ויקר אל הקהלה הקדושה פ"פ דמיין יע"א קרי' נאמנה מלאה חכמים מעולם וגם עתה רבו חכמים גדולים חקרי לב, ושרי' עצמו מאד גודרי גדר ועומדים בפרץ לא ישובו מפני כל, אנשי חיל מתי אמת לפתח חרצובות רשע ולהתר אגודות רמי' יסכר פי הדוברים עלי'
עתק, ולישרי לב שלום עד עולם.

דפוס – שיסטכיו

נדפס מחדש בשלימות כבראשונה, בלי שום יתרון וגרעון.

עם מבוא והערות מהרב החכם המפורסם

מו"ה יקותיאל יהודה גרינוואלד נר"ו.

בודאפעשט תרפ"ב

בדפוס והוצאות האחים משולם זלמן ומנחם קאטצבורג

צילום שער ההוצאה בעיר בודאפעסט שנת תרפ"ב

מבוא

האחים

קאטצבורג בקשוני לכתוב "הקדמה" להספר מעשה תַּעֲתֻּעִים[א] אשר יוצא לאור עוד הפעם, מקודם נסוגותי אחור, ולא הסכמתי גם על עיקר הדבר, כי מה תועלת יש דמיתי בנפשי, בהספר הזה, מה לנו לשנות את המחלוקת הישנה? הלא כהיום כבר נוכחנו לדעת כי קהל פפד"מ [פראנקפוט דמיין] טעה אז במשפטו, כי כבוד הגאון החסיד המפורסם ר' נתן אדלער יזהיר על פני כל התבל, והיום לא יסתפק אדם בצדקתו וקדושתו, אדם יקר אחד מאלף, אשר לא בכל עת יולד איש כזה, אולם אחרי כן נחמתי והסכמתי לדבריהם, דמיתי בנפשי הלא כבוד הגאון החסיד ר' נתן אדלער במקומו מונח, לא יגרע מתהלתו ותפארתו אפילו כקוצו של יוד, אבל לכבוד יחשב לקהל עדת ישרון פפד"מ [פראנקפוט דמיין] , אשר בלי הפרזה גם אז, גם היום תתנוסס לפאר על כל הקהלות כמעט בכל העולם, המה לא השגיעו על שום איש, יהיה מי שיהיה, וילחמו מלחמת ה' עד כלות נפשם, בעת דמו בנפשם, כי מלחמות ה' המה לוחמים.

ואתם

קוראי היקרים אל תדמו בנפשכם, כי חדשות ונצורות אביא לפניכם היום. לא. אין בפי חדשות, אנכי יעצתי את המדפיסים כי יפנו עם בקשתם ישר אל הרב החסיד המפורסם ר' אהרן פריימאנן נר"ו בפפד"מ והוא בלי ספק יגלה חדשות ומועילות, אבל לדאבוננו גם היום תמצאנה את הכותב בשפה עברית תלאות, הרבה מכתבים יקרים יאבדו על הדרך, והאבידה הזאת היא מעות אשר לא יוכל לתקון, ולא אדע אם יזדקק להם החכם הנ"ל, על כן נענתי את ראשי ואכתוב איזה דברים הנוגעים להספר מעשה תעתעים, גם מחיי החסיד רבי נתן אדלער וחסידיו, כפי שמצאתי בספרי הרב הורוויטץ[ב] אויערבאך[ג] גייגער[ד] רש"ם[ה] ועוד.

הרב

הגאון החסיד ר' נתן אדלער הכהן נולד בעיר הגדולה פראנקפורט על נהר מאין אשר היתה מעולם מלאה תורה, וחכמים גדולים ומפורסמים גאוני ישראל אשר מתורתם ומחכמתם שתו כל העם בגולה, ביום א' עשרה בטבת שנת תק"ב לאביו היקר והמפורסם ר' שמעון אדלער זכרונו לברכה גברא יקירא, מיוצאי חלציו רבנו בעל ילקוט שמעוני, והנער נער, ומיד כל רואיו הכירו והעידו כי לגדולות נוצר. למד אצל רבותיו הגאונים בעל פני יהושע אב"ד, ומורנו הרב משה ראפף, ומורנו הרב טעבלי שיף, גדולי תורה בפפד"מ [פראנקפוט דמיין] .

בהיותו

בן עשר כבר היה לפלא בעיני כל מכיריו, אז בא הגאון חיד"א לפדד"מ, גם הוא הפליא גדולתו ותורתו. ויספר הרב ר' צבי בנימין אויערבאך[ו] כי כאשר שמע הגאון חיד"א כי הנער הזה ער כל הלילה ועוסק בתורה, וכמו השחר עלה חטפתו שינה עד אשר לפעמים בא לבית ה' ככלות הצבור להתפלל וירע בעיניו. ויהי היום כאשר בא הנער לבית הכנסת אחר התפלה ויקרא אליו הגאון: הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא עובר "עלינו" תמיד. רבי נתן היה חתן הרבני מורנו הרב פייש כ"ץ זכרונו לברכה מגיסין, ואשתו מרת רייכל[ז] מתה בשנת תקס"ה ו' ניסן.

כאשר

הגיע לעשרים שנה, כבר נתמלאו סביביו אורה, ושמו הולך וגדול כשם הגדולים אשר בארץ, יגע בהתמדה עזה על התורה, ויאספו אליו תלמידים הגונים וחשובים, אשר האירו בישראל, הרי הוא תלמידו הדבוק הגאון ר' משה סופר, אשר עמד לימין רבו גם בעת המחלוקת, הגאון מורנו חיים דייטשמאנן[ח] אבדק"ק קאָלין. הג"מ אברהם בינג אבדק"ק ווירצבורג, ר' מנדל קארגוי מבר ספר "גדולי טהרה" על מקואות, ומורנו הרב אברהם אויערבאך[ט] ועוד.

רבי נתן

היה גדול גם בחכמת הטבע ודקדוק לשון הקודש וארמית אבל ביותר הפליא עצה והעמיק בחכמת הקבלה, עד כי עלה ונתעלה על כל בני דורו.

מדותיו

התרומיות היו לפלא בעיני כל דורו, היה תמיד נחבא אל הכלים, לא החזיק טובה לעצמו, קיבל כל אדם באהבה, דלתות ביתו היה פתוחות לכל עובר ושב, והפקיר כל אשר היה לו, למען לא יכשלו היוצאים והבאים אליו באיסור גניבה, כי גם בלילה לא שכב, ולא סגר דלתי ביתו. מעולם לא שמעו ממנו לשון מדברת גדולות כמנהג לדבר "זה המחבר טעה" וכדומה, ואם שמע מאחר דבר גנאי על תלמיד חכם, גער בו בנזיפה, ועל ידי זה כל יודעיו העידו עליו כי איש אלקים קדוש הוא.

אבל

ברבות הימים קמו עליו מקצת חבריו והתגרו בו, לפי שלא נחה רוחם בו על דבר מנהגיו בבית הכנסת שלו שהתפללו שם נוסח ספרד[י], ויותר על דבר אשר עסקו מקצת תלמידיו אשר לא באו בסוד, בדברי סודות, ויבעתו בחזיונותיהם יראי ה' ההולכים בתום, ועל דבר הסגופים הרבים והתעניות אשר ענו את נפשם, והפרישות והחומרות, אשר נהגו את עצמם, וקהל עדת ישרון פפד"מ [פראנקפורט דמיין] פחדו מאד, אולי תצמח מזה כתה או אמונה חדשה, ובפרט כי הגיעה להם השמועה מהנוכל פראנק אשר דר אז באפענבאך סמוך ונראה לקהילה קדושה פפד"מ [פראנקפורט דמיין] ממעשיו ורמאותיו, פחדו ויראו אולי חס וחלילה הדור השני או השלישי או הרביעי, ישנו ויקלקלו את דרכם ויתחברו עם אנשים כאלה, על כן לא השגיחו על כבוד הגאון רבי נתן אדלער וכרוז יצא מאתם כי אל יעשה יותר מנין בביתו, ואסור לילך אצלו להתפלל, וכל מי אשר יעבור האיסור הזה חרם כרוך על עקבו, אבל רבי נתן אדלער לא שת לבו לזה, ולא הסגיר המנין שלו, אז יצאו גדולי פפד"מ [פראנקפוט דמיין] באיסור גם על רבי נתן אדלער, כי גם עליו חל האיסור, כי גם הוא מוכרח לילך להתפלל אל אחת הבתי-כנסיות של העיר, ולכבודו סגרו אז את כל המנינים בעיר חוץ מהמנין אשר לבני הישיבה, וכל מי אשר ימרה את הצו הזה הוא בחרם.

הפרטי-כל

הזה חתמו הגאון הפלאה, ר' נתן מאז רב"ד אשר היה הראש בין החולקים על רבי נתן אדלער, גם ראשי הקהלה חתמו אותו, ואז בעל כרחו ביטל רבי נתן אדלער ז"ל המנין שלו.

לא

עברו ימים רבים פנו קהל באסקאוויטץ אל הגאון רבי נתן אדלער בבקשה כי יקבל עליו את משרת הרבנות שמה.

רבי נתן אדלער

שמח מאד אל הבשורה הזאת, הוא דמה בנפשו, כי שלום יהיה לו שמה, אבל גם שם לא ישב במנוחה[יא], כי קמו עליו זדים וקראוהו "מכלה ממונם של ישראל" באשר החמיר בטרפות, ויקבלו עליו אצל פקודי העיר.

ויהי

מקץ שנתים ימים, ושב הכהן אל המקום אשר היה שם אהלו בתחלה, רבי נתן אדלער החזיק בבית המדרש שלו[יב] וראשי העיר שתקו והעלימו עין, והרביץ תורה ביתר שאת בהתמדה נפלאה מאד, ש"ס ופוסקים היה שגורים על פיו, ובעצמו אמר רבי נתן אדלער שמיום עמדו על דעתו לא שכח מאומה ממה שלמד, ומטעם זה לא כתב חידושי תורה שלו על הספר רק סימנים נתן לעצמו בנקודות, והרב הגאון ר' צבי בנימין אויערבאך יגע ליתן פירוש על הנקודות הללו אף עלתה לו כי הח"ר ממשנת דר' נתן (חידושים על משניות זרעים) הדפיס בפפד"מ [פראנקפוט דמיין] תרכ"ב.

כאשר

עברו לו איזה שנים פרצה מהומה גדולה בפפד"מ [פראנקפוט דמיין] בין חסידי רבי נתן אדלער, ובין הב"ד והקהל ישרון פפד"מ [פראנקפורט דמיין], באשמת חסידיו ר' משה העלישוי[יג], הדיין ר' אליעזר וואלו[יד] והחסיד ר' ליב עמעריך[טו], ראשי הקהלה החרימו את ל"ע [ליב עמעריך], ואסרו איסר על רבי נתן אדלער ועל הדיין הנ"ל לעשות מנין בביתם או בבית אחר, וכפי הנראה לא השגיחו על זה.

קודם

מותו בטלו קהל פפד"מ [פראנקפורט דמיין] את החרם, ופרסמו ברבים כי כל מעשה רבי נתן אדלער לשם שמים, ומה שעשה באמונה עשה.

רבי נתן

נפטר ביום ז"ך אלול שנת תק"ס. גדולי העיר הספידו אותו בלב מר וכולם אמרו כי לא הניח כמותו בתורה ובחסידות. גם הגאון הפלאה קונן עליו בלב מר מאד. וזה נוסח מצבתו:

פ"נ

הנשר הגדול הגאון החריף ובקי החסיד והעניו הפרוש והקדוש המפורסם כמו"ה נתן בן הרבני המופלג מו"ה שמעון אדלער כ"ץ זצ"ל, הנשר דרכו השמימה עלה והלך לעולמו יום ד' כ"ז אלול ונקבר בש"ט למחרתו בהספדא רבא יום ה' כ"ח אלול תק"ס לפ"ק, הלא זה האיש הקדוש מרחם אמו, מבן ט' שנה החזיק ביראה ובמעוז שלא פנה לבו לבטלה כי אם בתורת ה' תמימה ולכן פתוח כאולם ונתגדל מאד מאד בתורה ובים התלמוד לאפוקי שמעתא אליבא דהלכתא, וידע להכריע בין הפוסקים ראשונים ואחרונים והרביץ תורה לתלמידים ותיקים, וראה בחייו כמה וכמה תלמידים היותם רבנים גדולים והוא ברח מן הגדולה אעפ"כ נתקבל לאב"ד בק"ק באסקאוויטץ ונהג בחסידות ובפרישות גם ביתו הפקיר כמדבר לכל הבא ללמוד או לחסות בצלו והציל כמה וכמה נפשות לקוחים ממות ועניים באו ביתו יום יום כי פיזר ממון רב לאביונים ויהי כטל לישראל והחזיק בעמוד העבודה זו תפלה ומסר נפשו לאהבת בוראו בכמה נסיונות, הי חסיד והי עניו וחבל על דאבדין כל אלה הוא קצות שבחיו אבל לכל שבחיו לא יכיל כל יריעות ושמו יצא במרחק רב.

זכר צדיק לברכה.

פה בודאפעשט כ"ד ימים לחודש טבת תרפ"ב לפ"ק

יקותיאל יהודה גרינוואלד

השעול והנמר

השעול

מי יתן לי אדוני עוצם ידך וקלות רגליך.

הנמר

התמו משאלותיך. ואין עוד חפץ בי אשר תאוה נפשך?

השעול

אין עוד.

הנמר

האף לא יפי עורי? הלא הוא צבע רקמתים רב צבעים

כנכליך הרעים ובו יכון מראך אל לבבך עד מאד.

השעול

אמנם, לא כן לא אויתיהו, למען לא יענה הכרת פני במזמות לבבי.

מַעֲשֶה תַּעֲתֻּעִים

שמעו

חכמים מלי. אחי הטו אזניכם אלי. הקשיבו עמי ותחי לבבכם, האזינו וברכת ה' עליכם. כי שבעת אמרים, מלאתי דברים. רוח בטני הצקתני. נפשי האציתני. אש לוהט בלבי. יקד יקוד בקרבי. אשיחה וינוח לי. אדברה וירוח לי.

ידוע

תדעו ריעי כי התחברו אנשי מרמה ללכוד חכמים בערמה. בני בליעל המה. ויתיעצו יחדיו על ה' ועל תורתו. על עם ה' ועל קבלתו, להרוס מוסדי מנהיגנו ולגדע שרשי קבלתינו, לבנות להם נימוסים אחרים, לא נהירים ולא בהירים ולחצוב להם בורות נשברים, צלמות ולא סדרים. ויוציאו מסכלותם דת חדשה, כאלו להם נתנה התורה למורשה, לעשות בה כל העולה על רוחם, להרוס ולבנות ולהראות כי רב בהם, ובעזות מצחם ילעגו על אבותינו הקדושים, ולבני הקבלה מתכחשים, והחכמים מיסדי מנהגינו הטובים היו בעיניהם כחגבים, יתושים וזבובים, כי הם חכמים בעיניהם, ונבונים נגד פניהם, הלא המה כתות כתות כתותי מכתת שיעורייהו משיעורא דרבנן, לא תאר להם ולא הדר כמראה השחק ביום הענן, ירקרקות הם וחוט של חסיד משוך עליהם, וכן שמם אשר יקראו להם, למען התגבר רוע מעלליהם, מתראים כענווים בלכתם שחוח וראשם כפוף כאגמון להסתיר רמייתם ותוכם לטמון, מתעטפים מראשם ועד רגלם בטליתם, ולבם ללכוד עניי ארץ בשחיתם. הן זאת צורתם ומראיתם תארם ותבניתם, וזה לעד על תרמיתם, ופחיתת לבותם. וכן אמר המשורר:

מַרְאֶה פְּנֵי אָדָם בְּכָל רֶגַע

אוֹת עַל אֱמוּנָתוֹ וְעַל מִרְיוֹ

כָּעֵץ אֲשֶׁר צִיצָיו וְנִצָנָיו

אוֹת נֶאֱמָן תָמִיד עֲלֵי פִרְיוֹ.

ואולם

מעשיהם המקולקלין עצמו למאוד ולפרטם כולם לא אוכל מרוב וגם הספר לא יכילם. לכן לא אפרוש כי אם מקצתם, היותר מפורסמים ומועדים הם לעשותם וכלם יעידו כי הרמי שבלבותם, היא המביאה לידי סכלותם ועליהם רמז שלמה באמרו:

הבין דרכו ערמת חכמה, ואולת כסילים מרמה.

אוילים

הם, וינאצו מוסר אבותיהם לתעב בטומאות נפשיהם, כי המציאו להם דינים שונים בטומאות יולדות וטומאות כהנים, ומתכוונים למרוד ברבנים, רבנן קשישאה בעלי תריסן ובעלי קרנים, אשר היו לנו לעינים, לישרנו במסלה ולסקל דרכים עורים הם ועיניהם יעצמו ואזניהם יאטמו, הן יבשו ויכלמו.

דרך אויל ישר בעיניו, כל חשך טמון לצפניו.

תועי

לבב הם, ומדרך השכל רחקו מעלליהם, כי יניחו על ראשם ב' תפילין צמודות, ויאמרו כי הם אנשי חמודות ובתורה להם עשר ידות, וישתבחו בעיר כי כן מעשיהם למען יכירם כל רואיהם כי שם חסיד נקרא עליהם, ואין עוד להרהר אחריהם.

ואומר עם תועי לבב הם, כל השומע יצחק להם.

עושקי

עושק המה, ויגזלו גזל במרמה כי כן נודע איש בהמה, שדרכו לשאל ספרים חמורים ויקרים, וגונב מהם דפים ומחזירם חסרים, והלך ושולח אחד מן החברים לקנותם בזול ובדמים זעירים.

וראו מהומות רבות ועשוקים בארמנותיכם. ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם.

חסרי לב הם כי יבזו לרעיהם, בית ישראל אחיהם, על התפללם שלום רב בתפלת ערביהם, והמה לא כן מעשיהם כי יתפללו שים שלום גם בתפלת ערבית ומנחה, וירימו קול צווחה כאילו רוח ה' עליהם צלחה.

אולת לחסרי לב שמחה, כי לא ידע עשות נכוחה.

שובבים הם, ומה עצמו משובותיהם, וזה דרכם כסל להם, בחשבם כי מצאו תחבולה, לדעת רגע התחלת היום והלילה וישימו חשך לאור ואור לחשך ואפילה, ויריבון אותנו בקבלת שבתותינו וחגינו, ויום צום תעניתינו עת כי פנה היום לנו, ואור חשך בעדנו הנה עוד היום גדול לפי מחשבותיהם, גם חשך לא יחשיך להם ותהי להפך עת כי אור נגה עלינו, ועוד יהיל בעדנו, המה היו במורדי אור, וימששו חשך ולא אור, כי לא עליהם תופע נהרה, ויהי להם כחשיכה כאורה וכל זאת באתם, תחת אשר הקשו לבותם לבלתי שמוע אל מוריהם, ולבלתי לכת בעקבותיהם ויסולו להם אורחות אידיהם.

שובו ממשובה אהבו נדבה, אל תקשו לבבכם כמריבה.

פתאים הם, כי נפתה לבם על נשיהם ויעשו להן ציצת על כנפי בגדיהם, למען הרימם על נשי חבריהם, ואין ספק כי בזרות כאלה ינהגו גם חמוריהם ובהמתיהם וכל אשר להם, כי כל מגמותם להפליא מעשיהם בפני רואיהם ולמרות עיניהם.

אשת כסילים הומה, פתיות ובל ידעה מה.

כסילים

הם ואולת יביע פיהם, כי הוציאו דבה על ישראל אחיהם, ויגזרו על לחמנו ועל יינותינו, לבלתי אכול ממאכלינו ולבלתי שתות מיין משתנו, גם לבלתי השתמש בכלינו, ומעולם לא התערבו עמנו, מיראתם פן יתטמאו בפת בנינו, וביין נסכינו, כי ככותם נחשבנו בפניהם, וכקראים כן היינו בעיניהם.

מוציא דבה הוא כסיל, חושך שפתיו משכיל.

הוללים

הם, ורוח עועים בהם, כי חפשו למצוא עלילה, לשים דופי במצות מילה, כפי שהיא נהוגה אצלינו מימות משה ומעלה. כי אמרו גם אנחנו גם אתם שלא כדת נמולים, ערלים אנחנו כלנו ערלים, ככל עם לא מולים וימציאו להם מילה חדשה, ויצערו את הילדים בכאב אנושה, עד כי יתעלפו ותאחז חולשה והמה מסוכנים סכנה גדולה וקשה, בתוך ימים שלשה.

עד מתי הוללים תהלו, וכסילים מתי תשכילו.

עֵת אֶל אָבִינוּ אֱלֹהִים הִשְׁמִיעַ

הֵן זֹאת בְּרִיתִי לָכֶם אֲשֶׁר תִּשְׁמָרוּ

מִן אָז כָּרוֹת עָרְלָתָם לֹא חָדָלוּ

זֹאת תּוֹרַת הַבְּרִית בְּמוֹ לִבָּם שָׁתָלוּ

אָב אֶל בָּנִים חֻקוֹתֶיהָ הוֹדִיעַ

וּמִשְׁמֶרֶת אָב בָּנֵימוֹ נָצָרוּ

נְשׁוֹת תּוֹרַת הַמוּלוֹת הַיַעְלֶה עַל לֵב

וְעוֹד תאֹמְרוּ עֲרֵילִים נַחְנוּ לֹא-מָלוּ

הֵן בָּזֹאת תִבְעָרוּ הֶבֶל תְהְבָּלוּ

אָכֵן אִם כֹּה תִקְרָאוּ רַק אֶל נַפְשְׁכֶם

כֵּן דִבַּרְתֶּם. חַי אָנִי! עָרֵלִים כֻּלְכֶם

לֹא עַרְלֵי בָּשָׂר כִּי אִם עַרְלֵי לֵב

הן את כל אלה עשו ולא יתבוששו, חלאתם בם ויאמרו כי קדשו, יחפצו לקשוט אחרים ולא התקוששו, אין זאת כי אם לרמות את רעיהם דרך יבקשו.

הִשָׁמְרוּ רֵעַי מֵאִישׁ מִתְחַסֵּד

וְהוּא מוֹכִיחַ אֶל פְּנֵיכֶם אֲשָׁמוֹת

כִּי לֹא לְמַעֲן תִּוָסְרוּ יוֹכִיחַ

אֲבָל לִסְלוֹל לוֹ הַמְסִלָּה לְרַמוֹת

וכבר נודע המעשה אשר עשו זה עשר שנים, והנה נער אחד עמד על אסקופת הבית ברחוב העיר על אם הדרך, ובתולה אחת עומדת אצלו כי נדברו יחד, ויעבור אחד מן הצבועים האלה וירא אותם בפתח פתוח ומדמה מילתא ממעשה שהיה בקינוי וסתירה, וילך לביתו ויגיד, ויהי כשמעם ויקחו שופר בידם ויחרימו את הנער בקול תרועה וירונו: וַיִוָדַע הדבר לשארית הנערים ויחר להם מאוד ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו? הכי אתה המושל והרודה? ויתחברו כל הנערים כאיש אחד ויבואו אל ביתו לבזותו ולהכותו. ויהי כאשר שמע קול ההמון ויסגור הדלת בעדו. ויגד אחד מנושאי כליו מחברת חוטבי עצים ושואבי מים אשר היה עומד עליו ויקח סכין בידו ויתקומם נגד כל הבא בחזקה, לפצוע אותו בפצע וחבורה, ותרב המלחמה ביניהם כל היום ההוא וכל הלילה, והמחלוקת הלכה וגדלה וכדי להסיר המכשלה נאספו אז אדירי עם סגולה פרנסי' ומנהיגי' בצירוף ב' בתי דינים בעלי חכמה ושרי התורה, דדייקו וגרסו הלכה ברורה אנשי חיל משיבי מלחמה שערה, אנשים אשר רוח אלקים בהם, ומופת נתן להם ובצירוף אלוף עירם הגאון אב"ד הנודע בכל תפוצות ישראל בחריפות בבקיאות ובחסידות החרש והמסגר ובמצות ה' תמיד דורש וחוקר, ועיניו משוטטות בכל בדעת ובתבונה והשכל. ובאסיפתם התחכמו להציל העם בל יפלו ברשת הציידים האלה ויעבירו קול במחנה העברים, הרחק תרחיקו מכת הסוררים, הרחיקום כמטחווי קשת, ובצל קורתם אל תקרבו לגשת וכרוזא קרא בחיל בבה"כ בזמן קהלה לכל בחדש אלול שנת תקל"ט בפפ"ד עיר ואם בישראל וזה נוסח הכרוז:

שמעו

נא רבותי עש איזט בעפאהלן ווארדן אויס צו רופן בשם החברותא קדישא יצ"ו ובצירוף האלופים גובים יצ"ו ובצירוף שני בתי דינים יצ"ו מאחר שכבר הוכרז ביום א' ג' אלול לעת ערב במצות הקהל וגובים יצ"ו שר' נתן בן מוהר"ר שמעון אדלר כ"ץ יצ"ו אסור לו לעשות מנין בביתו להתפלל שעל ידי זה התאסף ביום א' העבר בחדר הקהל הח"ק יצ"ו והאלופים גובים יצ"ו ובצירוף הגאון אב"ד נר"ו ושני בתי דינים יצ"ו ועלה בהסכמה למחות לו בחרם מלהתפלל עוד בביתו בעשרה, וכן נעשה, ונשלח אליו על ידי שני שמשי הקהל יצ"ו בחרם כנ"ל. גם איזט הסכמות והשליחות חרם הנ"ל בפנקס הקהל געשריבן ווארדן ונחתם בחתימת ידם של הח"ק והאלופים גובים יצ"ו גם בח"י של הגאון אב"ד נר"ו ושני בתי דינים יצ"ו ובכל זאת עומד ר' נתן הנ"ל במרדו, ומיאן לשמוע לקול הורים ומורים, ולקול החרדא תרגז בטנינו כי מי שמע אפקורתא גדולה וחוצפא יתירא דאית ביה. ובכן לאזן הח"ק יצ"ו בצירוף האלופים גובים יצ"ו, ובהסכמות שני בתי דינים יצ"ו אום החוצפא במנין ואפקרותא צו שטייארן מכריז ומזהיר זיין שמהיום והלאה יהיה אסור לשום אחד מבני קהלתינו יע"א לזמן את ר' נתן הנ"ל לסעודת מצוה או לזכר, או שפינהאלץ או ליתן לו ברכת נישואין ושלא יכבד אותו במצות סנדק ושלא ישאל ממנו שום אדם הוראה ודין אפילו ביעתא בכותחא כי כל הוראותיו ודינותיו המה בטלים ומבוטלים. גם הוסכם בהסכמות כולם ובגזירת כולם שכל הנכנסים אצלו להתפלל עמו בעשרה בביתו קיין לינת לילה או שום הנאה יהיה מה שיהיה צו האבן מבני קהלתינו יע"א. כל הנ"ל האָבֶן הח"ק יצ"ו בצירוף גובים יצ"ו ובהסכמות שני בתי דינים יצ"ו בעפונדן לפי שעה. אכן באם ר' נתן הנ"ל עדיין עומד במרדו והחוצפא ואפקורתא שלו ניט לאזן ווירד עוד ידם נטויה עליו להתנהג עמו כפי הדין הראוי לעובר על חרמי הקהל ועשה חוצפא ואפקורתא כנ"ל, ולהשומעים יונעם ויבוא עליהם ברכת טוב.

אלה

הדברים אשר הוכרזו על פי בית דין הגדול ככתבם וכלשונם. אמנם מה הועילו חכמים בתקנתם, לגלות באשם וצחנתם, והמה עודם מחזיקם בהמרותם, כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם וימאנו לשמוע בקול המורים, כי צוררים הם אך סוררים ומורים, פוחזים ונמהרים מוכים בסנוירים. ותחת אשר היה להם לקחת מוסר לשוב מחטאותם, ולדעת כי שקר תרמיתם, עוד הוסיפו סרה להגדיל ערמימתם, כי החלו להבעית את העם בחלומותם, ולהפחידם בשקר חזיונותם. וזה כל חכמתם ובינתם, להתעורר כח דמיונותם, כשהם שוכבים סרוחים על ערשותם, כי כל המרבה לחלום חלום הרי זה משובח בחברתם.

קְנוֹת בִּינָה. בְּמִיעוּט שֵׁנָה. הוֹרוּ הַמוֹרִים

כִּי הַחָכְמָה נִקְנָה בַּעֲמַל לַיְלָה

קְנוֹת בִּינָה. בְּהַרְבּוֹת שֵׁנָה. יֹמְרוּ הַמוֹרִים[טז]*

כִּי יָבוֹא הֲחָזוֹן בַּחֲלוֹם לַיְלָה

הן זה דרכם לפתות את העם בערמה, לאמר בנפול עליהם תרדימה, נגלה להם כל תעלומה. ועל נאמני ארץ ההולכים לתומתם, שפכו באש חמתם ושולחים להם שלוחים, במשאות שוא ומדוחים והעד הנאמן שכל מעשיהם בעקבה, למען לא יכלא העם מהביא נדבה, כי פתרוניהם בפתורא דדהבא ומעולם לא באו לפחותי ערך ולאיש גבר אלם, מיראתם פן מלכא לקי וממונא לא משלם, ורק על גובריא עתירא דאית להון חילא נפישא, תרו כולא יומא בחלמא בישא, אז יאמרו אשרי מי שרעה פניו בחלום, ימלא בתינו כסף וזהב ספיר ויהלם, ושפירא קדמנא להחויא, מה דאיתגלא לנא מגבורתן ותמהיא, אתון בכספא מתפרקין ואנן ברחמין ובעותין, דלא ייתא לכון מרעין בישן ועקתין, ורבים מן המישרים אורחותם האמינו בחלומותם, וישימו על לבותם, ויתחלחלו ונפלו בשחתותם, אהה ה' א' קלים היו רודפינו, פחים טמנו לרגלינו! וברשתם נלכדנו.

והעד

הנאמן על תכליתם שהוא פתיות וסכלות, טפשות וכסילות, כי כבר ראינו אנשים שהתחברו בחברתם ויתערבו עמהם במעשה אולתם והנה נטרפה דעתם וזה מחמלת הבורא עליהם, למען לא ישלחו עוד בעולתה ידיהם, כאשר שמעתי מחכם אחד חד בדרא, בקי בכל חדרי התורה, הוא היה אומר במליצה זכה וברורה, כל הבא במחיצתם, ונטרף דעתו בחברתם, עליו לברך ברוך הגומל לחייבים טובות, כי יצא נקי מאמונות כוזכות, ומחשוב על ה' מחשבות.

ועלינו לשבח בתודות ותהלה, להרוזנים פרנסים וגובים מנהיגי הקהלה בר לבב ונקיי הדעת, אוהבי אמת שונאי תרמית, בצירוף וועד מיחידי סגולה, אשר כל ישעם וכל חפצם להדריך העם בדרך סלולה המה היו ליתר העם לישועה ולהצלה, כי רדפו החטאים האלה, ויקרא עליהם בקול גדול לגלות סרחונם, ולהודיע קלונם, למען לא יבואו עוד להפחיד בית ישראל בחזיונם, ולא יכשילום עוד בלשונם, וזה נוסח הכרוז אשר הוכרז בבית הכנסת בחודש אייר תקמ"ט:

שמעו נא אחינו בני ישראל עש איזט בעפאהלין ווארדן אויס צו רופן בשם הח"ק יצ"ו ובצירוף האלופים גובים יצ"ו ובהתאספם והסכמות וועד מיחידי סגולה מבני קהלתנו יע"א, דא זיך ווידרום מתעורר האבן געוועזן מתלמידי ר' נתן אדלר כ"ץ, ה"ה משה העלישויא ומסעדו ליב עמריך להבהיל ולהבעית את העם בחלומות שוא אשר ידברו בנביאי שקר לצודד נפשות ולעמוד על דם רעיהם דאהער האבן האלופים מנהיגי הקהלה יצ"ו משה הנ"ל מגרש גוועזן מקהלתנו, ליב עמריך הנ"ל ביום א' העבר מחרים גוועזן. אמנם עדיין לא נח דעת האלופים מנהיגי הקהלה יצ"ו. למען לא יהיה הכת הסוררת וחושב מחשבת און ועמל בהמה למכשול ולפוקה ח"ו לשום אדם אלזא עלה במוסכם מלפני הח"ק בצירוף הגובים יצ"ו ואסיפת הוועד יחידי סגולה הנ"ל לגלגל על החברותא זו את הישנות ולפרסם קלונם ולחזק עוד להבא בכל תוקף ועוז אותן החרמות אשר נעשו במוסכם הח"ק בצירוף האלופים גובים ובהסכמותה גאון אב"ד ושני בתי דינין נר"ו בשנת תקל"ט לפ"ק ונכתבו בפנקס הקהל ונכרזו בבית הכנסת שיהיה אסור בחרם חמור לר' נתן אדלר כץ ולהדיין ר' ליזר ואללי להתפלל בשום צירוף מנין עשרה בביתם או בבית אחר, זולת שילכו לבה"כ המותרים וקבועים לרבים קטן וגדול שם שווין גם שיהיה אסור בחרם חמור לשום אדם לילך אצלם לצירוף מנין עשרה להתפלל עמהם בביתם או בבית אחר אשר איננו בית הכנסת קבוע לרבים ואותן הבחורים או שום אדם אשר איננו מבני קהלתנו שיעבור על זה גרש יגרש מכאן. ואחרי אשר ר' נתן אדלר כץ הנ"ל לא שת לבו, לחוש לחרם הנ"ל ומאן לשמוע לקול הוריו ומוריו עלה כבר בשנת תקל"ט במוסכם הח"ק ובצירוף האלופים גובים יצ"ו ושני בתי דינין נר"ו והוכרז בבית הכנסת שיהיה אסור לשום אדם מבני קהלתנו להזמין את ר' נתן הנ"ל לשום סעודת מצוה או לכבדו במצות סנדקאות או לכבדו בברכת נישואין ושלא לישאל ממנו שום הוראה אפילו ביעתא בכותחא וכל הוראותיו ודיניו יהיו בטילין ואין להשגיח ולחוש להם והנה בעת רעה ראינו אשר הציצו מחרכים משה העלישויא ליב עמריך הנ"ל וילפתו ארחות דרכם לאחוז מעשי תעתועים והבליהם הראשונים, כי כן דרכם כסל למו מימי קדם ועליהם כל היום יהגו להעלות עשתונותיהם ורעיוניהם על משכבם בלילות בחלומות ומחזות שוא ומדוחים לדרוך קשתם במו אופל לישרי לב, ולתת עיניהם בבעלי ממון אשר הון ועושר בביתם להחרידם ולהבעיתם ולצודד נפשות נקיים באמרם אליהם חזות קשות הוגד להם משמים, בהיותם נופל וגלוי עינים, בנפל עליהם תרדמה נגלה להם כל תעלומה, ועוד דברים רבים כהמה אשר לא שערום אבותינו ואבות אבותינו המה עושים למען יפלא מעשיהם בעיני ההמון אשר לא ידעו להבחין בין שמאל לימין וכאלו להם לבד נתנה התורה למורשה ולהטיל אימתם על הבריות, ולהרבות מאודם וכבודם ולמעט כבוד שמים וכבוד אבירי הרועים מופלגי התורה אשר בית ישראל נשען עליהם ומימיהם אנו שותים. אך לא כמחשבותיהם אליהם כבוד שמים במקומו עומד וכבודם גאון לבבם ידכה וישוח. לזאת עלה במוסכם עדה קדושה הנ"ל מודיע לרבים צו זיין דש אותן החרמות אשר נכתבו בפנקס הקהל ונתודעו לרבים בכרוז בבית הכנסת בשנת תקל"ט כאשר כבר נאמר ונישנית למעלה בכל תוקף ועוז דמעיקרא פרבלייבן, עודף ומוסף על כל אלה למען לא יוסיפו עוד נביאי שקר אלו ודומיהן להבעית ולהחריד את העם בחרדה המסלקת את הדמים, לאזין הח"ק בצירוף האלופים גובים יצ"ו ובהסכמת הוועד יחידי סגולה הנ"ל מפרסם ומודיע לרבים זיין דש יהיה מי שיהיה הן יחיד או רבים בשום אופן שיהיה הן בעצמו או על ידי שלוחו או גירי וגירי גירי דיליה הן על ידי בני עמינו או על ידי שאינו מבני עמינו הן בעל פה אודר בכתב ובשום רמז, וועלכר דער לשום אדם שבעולם מאיים מחריד ומבהיל זיין ווירד בחלומות ומשאות ומחזות שוא ומדוחים שלו כאשר כבר הרבה הכת ההיא להרשיע ולהפשיע אזי חולם החלום ההוא יומאס ויהיה מוחרם ומנודה ומופרש מכל קדושות ישראל ומלבד החרם הזה אשר ילכדו בו עושי רעה כאלה עוד יהיה ידי האלופים מנהיגי הקהלה יצ"ו נטוי עליהם להודפם ולרדפם עד חרמה אויך דש קיין יחיד בביתו בשבתות וימים טובים השכמה מאכן דערף ומכל שכן צו לייאנן אונד מוסף מתפלל צו זיין זולת בבית הכנסת של הישיבה יהיה מותר להתפלל בהשכמה תפלת שחרית אבל לא לקרות ולהתפלל מוסף. והחרם יחול על העבריינין ושאר כל העם השומעים יהיו נקיים ותבוא עליהם ברכת טוב.

אלה

דברי הכרוז נזרקו מפי החבורה שרי העם ובעלי התורה להזהיר את ההמון לבלתי ילכד ברשעת הצבועים האלה, המתנבאים בקרב המחנה שוא ונקלה, ועליהם נשאתי משלי.

מֵעֵת הָחְרָבָה קִרְיַת הַמוֹעֲדוֹת

תַּם הֶחָזוֹן סָפוּ יוֹדְעֵי עֲתִידוֹת

כִּי אָבְדוּ חַכְמֵי עִיר וְנֶאְלַם אִישֹ רוּחַ

אַךְ מֵעֵת רַבּוּ אֱוִילִים וְהִתְחַבָּרוּ

פָּרְצוּ הַחוֹזִים וְהַמַשְׂאוֹת גָבָרוּ

כִּי הֶאֱוִיל הַנָּבִיא מְשׁוּגָע אִישׁ רוּחַ

ברוך

השם אשר נתן כזאת בלב האדונים וברוכים אתם הרוזנים, כי עמדתם לימין קהלכם, לסעדם ולתומכם, כי קמו זרים עליהם ויכרו שוחה ללכדיהם וכמעט שכנה דומה נפשיהם, לולי מהרתם לעזרתיהם, המקום ישלם שכרכם, ויאריך ימיכם ושנותיכם, ותזכו לרב טוב ולשובע שמחות, ונסו יגון ואנחות. אמן.

מַשְׂכִּיל לאגור

שִׁמְעוּ עַמִי תּוֹכַחְתִּי, וְהַקְשִׁיבוּ אֶל מוּסָרִי

גַם שָׂב גַם עֶלֶם יַחַד נַעַר וְזָקֵן

פִי יְדַבֵּר צֶדֶק וּמֵשָׁרִים עַל שְׂפָתָי

לֹא שֶׁקֶר מִלָּי וְכָתוּב יֹשֶׁר דִבְרֵי אֱמֶת

עִזְבוּ צְבוּעִים וִחְיוּ – וַחֲנֵפִים וּשְׁלָמוּ

מַדוּעַ יַשִׂיאוּ לָכֶם לָמָּה תִּפָתוּ וְנִלְכַּדְתֶּם

הַאִם עֶזְרָתָה בָם וְתוּשִׁיָה מִזְעָר הוֹדָעוּ

הֲלֹא יְדַעְתֶּם אִם לֹא שְׁמַעְתֶּם תוֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה מֵעוֹלָם

מַה נָעֲמוּ מִלֵיהֶם וּמִדְבָּרָם מַה נָאַוָה

לִבָּם לֹא גָבַה גָאוֹן לֹא יָדָעוּ

וַיְהִי חֶסֶד מַטֵה עֻזָם וְעַנְבַת צֶדֶק שִׁבְטָם סֶלָה

לֹא כֵן אֵלֶּה כִּי בְּשֶׁקֶר יִתְהַלָּלוּ וְשִׂיאָם עָמָל וָאָוֶן

יַיְשִׁירוּ עַקַלְקַלּוּת וְאֶת הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ

יִרְהֲבוּ בְזָקֵן בְּגֹבַה אַפָּם וְכָל נִכְבָּד יָקֵלוּ

עַל נְעָרִים יַפִּילוּ חֶבְלָם וּבַחוּרִם יָצוֹדוּ

כָּל הַיוֹם הֶבֶל יְהְגוּ וְזִמָּתָם עֲלֵי מִשְׁכָּב

רוֹדְפֵי קָדִים הוֹזִים[יז] שׁוֹכְבִים רוֹעֵי רוּחַ חוֹזֵי לַיְלָה

וּכְנַעַר בְּיָדוֹ יַחְטֹף לָה[יח] וְאוֹמֵר הוֹי! לָקַּחְתִּי לִי קַרְנַיִם

כֵּן חוֹלֵם חֲלוֹם וְאָמַר הֶאָח! רוּחַ יְיָ דִיבֶּר בִּי

וְעַתָּה בָּנִים הַשְׂכִּילוּ שִׁמְעוּ וְשִׂימוּ עַל לֵב

הֲחֵפֶץ יְיָ בָּאֵלֶה אִם רָצֹה יִרְצֶהּ בָּם

הֲיִתָּכֵן דַרְכֵּמוֹ אִם יִיטַב בְּעֵינֵי יְיָ

הֲלֹא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת רוּחַ תּוֹעָה לֵב הוּתַל הוֹרָם

יִמְאֲסוּם אַנְשֵׁי אֶמֶת וְלֹא יֹאבֶה כָּל יָשָׁר הוֹלֵךְ

אַךְ פְּתָאִים יָסוּרוּ אֲלֵיהֶם וּמְעַקֵשׁ דְרָכָיו יִּלָּכֵד

וּמְתֵי שֶׂכֶלּ יִשְׁכְנוּ בֶטַח וְשַׁאֲנָן מִפַחַד רָעָה

מעט דבש. דרך דרש.

הנביא

הושע ט' ז' אמר באו ימי הפקודה באו ימי השילום ידעו ישראל אויל הנביא משוגע איש הרוח על רוב עונך ורבה משטמה. ופירש רש"י אף מנבאי אמת יהיו אוילים כגון חנני' בן עזור נביא שתחלתו נביא אמת עכ"ל. אמנם המשך המקרא איננו מסכים עם פירושו. ונראה לבארו על דרך אחר בהקדם דברי חז"ל פרק קמא דבבא בתרא דף י"ב אמר ר"י מיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים ונתנה לשוטים וכו' והמהרש"א שם בחידושי אגדות מפרש הענין הזה ועיקר דבריו כי נבואות הנביא הוא על ידי השם יתברך או על ידי מלאך אבל נבואת השוטה על ידי שד והכי מחלק בפרק הרואה. רבא רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב והחלומות שוא ידברו לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד והכותב בע"י הביא בזה דעת מחקרים קדמונים באמרם כי לאיש אשר הטריד שכלו בענין רע ידוע אליו יראה ברעיונו בלילה דברים קשים המבהילים תחת היותו מהרהר רע ביום בהקיץ וזה יראה האיש על ידי שד המבהילו אז כמו שהיה מטריד שכלו על זה בהקיץ והוא השד האמתי. ולזה אמרו אין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו אל איש רע לפי רשעו וכו' עיין שם באורך. ולזה יש לכוון כוונת הנביא באו ימי הפקודה באו ימי השילום ידעו ישראל כי אז יפקד עוונם וינטלו מהם הנביאים הצודקים ואז יהיה אויל הנביא משוגע איש הרוח, כי נטלה הנבואה מן הנביאים ונתנה לשוטים, ונתן סבה אל רוח נבואה ההוא באמרו על רוב עוונך כלומר תחת היותו מהרהר תמיד בהרהורים רעים לכן יראה בעיונו האיש הרע לפי רשעו חלומות שוא הבל ורעות רוח ורבה משטמה, כי כל זה מעורר איבה ושנאה גדולה כי יגרמו צער ונזק אל בני אדם אשר עליהם יתנבאו, ככל אשר ראינו מן האווילים אשר דברנו עליהם בפנים הספר. והנה כבר אמרו אל תתיראו אלא מן הצבעים שדומין לפרושין מעשיהן כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, ולפום ריהטא נראה כי הצבעים עושין בהסתר מעשיהם ולהיות כן אין הדמיון צודק למעשה זמרי שהיה בגלוי לעין כל, וכבר הרגיש בזה מהרש"א בחידושי אגדות ודחק ליישב. אמנם המכוון האמיתי על כת הללו שעושים תועבות רבות בפרהסיא כי דור תהפוכות המה אומרים לרע טוב ולטוב רע, ובעברם על כל מצוות ה' אשר לא תעשינה אומרים שעושים נחת רוח ליוצרם, ועל מעשה זמרי גופא יבקשו שכר כפנחס ולכן נקראו צבועים בעבור שדומים אל הצבועים, הנזכרים בספר שמואל יג, ג הצבועים, ופירושו שם מין שרץ רע ומזיק, ועליו אמרו בפרק קמא דמסכת בבא קמא דף ט"ו שמשתנה בשינוי לגריעותא עד שלבסוף נעשה שד המזיק לבריות, והוא שוה בכל אל כת הצבועים האלה אשר דברנו עליהם כי גם המה מזיקים לבריות בהנבאם עליהם נבואות שוא שמה וקללה. וכל כך הרגילו את עצמם בשקרם עד שגם הם יאמינו בנבואתם אף כי יודעים כי רוח שקר היה בפיהם, וכן כל דרך איש שקר לאמין בכזביו אשר בדה מלבו לרוב הרגלו. ועל פי זה ביארנו מאמר חז"ל בפרק חלק דף צ"ב: אמר ר"א כל המחליף בדבורו כאלו עובד עבודה זרה כתיב הכא והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים, עד כאן. ויש לתמוה היעלה על הדעת כי עונש של מחליף בדבורו יהיה שוה לעונש חמור של עובד עבודה זרה, אמנם מה שיש לכוון בדבריהם הוא על פי מה שאמרו בפרק ד' מיתות דף ס"ג, אר"י א"ר יודעים היו ישראל בעבודה זרה שאין בו ממש ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. מתיב רב משרשיא כזכור בניהם מזבחותם ואר"א כאדם שיש לו געגועין על בנו, ומשני לבתר דאביקו ביה אז תקפה חבה יתירה עליהם, והן המה דברי רבותינו כרונם לברכה במסכת סוכה דף נ"ב רב הונא רמי כתיב רוח זנונים התעום וכתיב בקרבם, פירש רש"י התעום טעות בעלמא, בקרבם משמע ונטוע בלבם ומשני בתחלה התעום ולבסוף בקרבם, והוא ממש על הדרך הנ"ל וכבר אמרנו כי כמו כן מטבע השקרן לכתחלה התעה ולבסוף אביק ביה להאמין בשקרו. וכמקרה עובד עבודה זרה כן מקרה איש שקר, ולכן מאד מאד יש להרחיק מן השקר כמו מן עבודה זרה. ואלה דברי המוסר אשר השמיענו ר"א במתק לשונו, כל המחליף בדבורו, אף שנראה דבר קטן שמשקר מעט הוא כאלו עובד עבודה זרה, כלומר שיקרנו מקרא עובד עבודה זרה כי ילמד בדבר שקר עד שלבסוף יהא אדיק ביה דוגמות עובד עבודה זרה כתיב הכא כמתעתע בכף הדמיון וכתיב התם תעתועים לומר כי כזה כן זה ומקרה אחד לשניהם לכתחלה התעום ולבסוף בקרבם. וכן אמרו בפרק לולב וערבה לא לימא אינש לינוקא יהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה דאתי לאגמוריה שקרא שנאמר למדו לשונם דבר שקר וכו'. ובזה יש לפרש נמי הכתוב באיוב ט"ו אל יאמין בשוא נתעה כי שוא תהי תמורתו, ונבוכו המפרשים בביאור. אמנם לפי דברינו הוא מבואר מאד, וטעמו כי שנתעה בשוא סוף דבר הוא עצמו אינו מאמין כי שוא תהיה תמורתו שהמיר אמת בשקר אבל יחשוב שאמת דבר בעבור שהוא עצמו מאמין אליו והבן.

ועל

פי דברינו אלה יבאר מאמר במסכת כתובות פרק ב' בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה כי אתא רב דימי אמר הכי מישרו קמי כלתא במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכס ויעלת חן, ופירש רש"י אינה צריכה כחל וכו' והרי היא יעלת חן, עד כאן. ויש לשאול מאי אתא רב דימי לאשמועינן במה דשרו במערבא והוא דלא כחד, ולכן אומר אני שדעת רב דימי להודיענו מחכמת בני מערבא ואיך היו משתמרים בלשונם ובחרו בשירתם בלישנא דמשתמט לתרי אפי ויבואר על פי מה דאיתא בסוטה דף ל"א וזה לשונו וכל היכא דכתיב לא בלמ"ד אל"ף לא הוא והכתיב בכל צרתם לא צר אלא משמע הכי ומשמע הכי, עד כאן. ופירש הרמב"ם בפירוש המשנה כי מלת לא אף שכתיב באל"ף מכל מקום הוראתו לפעמים על הן וישתמש מהפך להפך עיין שם ואם כן שפיר שרו במערבא לא כחל ולא שרק וכו' כי הוא לישנא דמשמע הכי והכי, ובחרו בו כדי להרחיק מדבר שקר בקצה האחרון.

מכל

זה ראינו עד כמה יש להרחיק להוציא מלדבר שקר ומכל שכן שלא להוציא לעז על שום אדם וקל וחומר בן בנו של קל וחומר שלא לדבר סרה חס וחלילה על כל עם ה' ככל החברה אשר דברנו המדברים גבוהה גבוהה ויוציאו עתיק בגאוה ובוז ועליהם אמרה חנה אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות ה' ולא נתכנו עלילות, וכתיב לא וקרי לו. ונראה לישבו על פי מה שאמרו במס' סוטה דף ל"ב ויבואר נמי הכפל של גבוהה גבוהה, והכי איתא התם תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר שבחו בקול נמוך וגנותו בקול רם שבחו בקול נמוך מוידוי מעשר, גנותו בקול רם ממקרא ביכורים, ופריך וגנותא בקול רם והאמר ר"י משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה תקנו תפלה בלחש מפני שלא לבייש את עוברי עבירה ומשני לא תימא גנותו אלא אימא צערו, וכתב המהרש"א שם בחידושי אגדות וזה לשונו מפני מה תקנו תפלה בלחש פירש רש"י כדאשכחן בחנה וקולה לא ישמע, ויש לדקדק דהכא קאמר טעמא שלא לבייש ובפרק מי שמתו אמרינן ביה טעמא אחרינא המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה ופירש רש"י כאילו אין הקדוש ברוך הוא שומע תפלת לחש. ויש ליישב דוודאי אם היו כולי עלמא משמיעים קולם לא הוי שייך ביה מקטני אמנה אלא כיון דתקנו תפלת לחש משום עוברי עבירה מאן דלא חש בהא ומשמיע קולו טפי משאר אינשי הרי זה מקטני אמנה, עד כאן לשונו. והן הנה דברי חנה אל תרבו תדברו גבהה גבהה הן שבח הן גנות יצא עתק מפיכם כפירוש רש"י דבר סרה כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות ולפני יודע מחשבות אין צורך להגבהת קול. ואם תאמר אם כולם מגביהים קולם לא שייך ביה קטני אמנה לכן כתיב לא באלף כי לא נתכנו עלילות ככתוב ביחזקאל הלא דרכיכם לא יתכנו שובו והשיבו מכל פשעיכם, וכיון כי הם צריכים להתוודות ולשוב יש כאן משום עוברי עבירה.

תם ונשלם

v v v

הבשר הכשר?

w נתגלה הסוד w

בספר הזה יבואר:

מצב הכשרות בארצות הברית
איך שמאכילים נבילות וטריפות
בכל ארצות הברית
לעיני כל חי?
כמו שהיה בעיר קראקא

יצא לאור פה מיאמי ביטש

כ"ב אלול תשס"א לפ"ק

תוכן הענינים

של הבשר הכשר?

א. איך מאכילים בארצות הברית נבילות וטריפות
לעיני כל חי? כמו בעיר קראקא.

ב. וועד הכשרות של הרב מהאלמין עושים
את ההכנות הנחוצות לאסיפה הגדולה.

ג. הדרשן הראשון.

ד. השלב השני.

ה. השלב השלישי.

ו. הדורש הראשון הראש מבוטשער יוניאן.

ז. 3600 "כשר בוטשער'ס" נסגרו השנה – מי אשם בזה?

ח. הספרים של סיטי אויף קראקא עשו את הפעולה הנכונה

ט. המשגיח מספר איך שנתוספו 6 טריעלערס על הדרך

י. מעשה שהיה כך היה

יא. בעל הבשר לקח את המשגיח למשפט

יב. הרב גראס נותן הספרים לאנשי הממשלה

יג. הרב רובין קורא להרב גראס החוצה
כדי לדבר בפרטיות עם אנשי הממשלה

יד. הרב שלום רובין מגלה סודות לרב גראס מה שהולך עם הלשונות והכבדים ששולחים לארץ ישראל

טו. הרב גראס אומר דרשה לכמה דקות באנגלית

טז. הרב גנעק אומר שהרב גראס יטלפן להאופיס שלו

יז. דרשתו של הרב הגאון שלמה שווייצר.

יח. לדבר עם הרב אלעזר ווייס הוא הראש של המפקח על הכשרות מטעם הממשלה.

v v v

בעזרת השם יתברך

נתגלה הסוד של הכשרות בארצות הברית

– א –

איך מאכילים בארצות הברית נבילות וטריפות
לעיני כל חי? כמו בעיר קראקא

יום אחד מקבל הרב גראס טלפון מהרב שלום רובין מברונקס[יט] ומזמין אותו לאסיפה גדולה[כ] ולמלחמה כבידה[כא] על הכשרות (מטעם משרד הממשלה בוואשינגטואן ואלבעני) שעושים במנהטן במגדלי התאומים (טווין טויאויר'ס).

הוא אומר לרב גראס ששם תהיה מלחמה גדולה, מצד אחד יהיה הבוטשער יוניאן (שהם היוניאן של כל הבוטשער'ס[כב] בארצות הברית) ומצד השני יהיו המשגיחים של היוניאן, ויהיו שם הארגאניזעשען של האוי יוי ועוד וועדי כשרות, ועיתונאים, ועוד.

הבוטשער יוניאן רוצים לבטל את כל מערכת הפיקוח על הכשרות מטעם משרדי הממשלה, ולסגור אותם אחת ולתמיד.

הרב שלום רובין מבקש מהרב גראס (הרב של האלמין) להכין את עצמו להגיד דרשה בדקות ספורות (בקיצור נמרץ) על מערכת הכשרות, מהדברים הנחוצים ביותר, כי אין הרבה זמן לדבר.

הוועד הכשרות של הרב מהאלמין עושים
את ההכנות הנחוצות להאסיפה הגדולה

הרב גראס טלפן תיכף ומיד לכמה מהרבנים מחברי וועד הכשרות כדי להתאסף ולחשוב עצות ותחבולות איך לעזור לרב רובין במלחמה הכבידה הזאת, ולגלות אחת ולתמיד את מערכת הנבילות וטריפות שהחברה של אנשי המחנו"ט (ראש"י תיבו"ת מאכילי חלב נבילה וטריפה), מאכילים את עם ישראל כולו בארצות הברית. ואנשי המחנו"ט האלו הם מהנחשים שכתוב בתורה "והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלקים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן (בראשית ג, א) ונחש בגימטריא משיח – 358 – שהעבירה הראשונה היתה מאכלות אסורות, והנחש מסמל את יצר הרע המשדל את האדם לחטוא. וידוע שכאשר יבוא משיח יתבטל יצר הרע, והוא מרמז בזה שהגימטריא של "נחש" וכן של "משיח" – 358. וכמבואר ברמב"ן שהעבירה הראשונה היתה מאכלות אסורות, ומפני זה נגזר מיתה לא עלינו, כי אם אדם הראשון לא היה פוגם בזה היו חיים לעולם. [ועיין בספר והחי יתן אל לבו, מה שאמר כ"ק אדמו"ר מליובאביץ לכ"ק אדמו"ר מהאלמין שליט"א, עיין שם].

הדו-שיח נדפס בספר "תורת מנחם – מנחם ציון" וזה לשונו:

יום השביעי דה"שבעה" – יום ג' כ"ח שבט

הזהירות בעניני אכילה – עץ הדעת / לאחרי ג' שעות היה אדה"ר מקדש על יין דעה"ד / לעתיד לבוא עתיד חזיר להטהר

להרה"ג שלום יהודה גרוס שליט"א – גאב"ד ואדמו"ר מהאלמין

הגרש"י גרוס שליט"א: שמעתי שכאשר אדמו"ר הזקן היה במאסר, מסר נפשו על אכילת פת פלטר, באמרו – במענה לשאלה היתכן לאבד נפשו על דבר שיש למצוא לו היתר ע"פ הלכה (ורק בעשי"ת יש להזהר ולהקפיד יותר כו')[כג], הרי, המאבד עצמו אין לו חלק לעוה"ב[כד] – שמוטב לו לאבד עוה"ב מאשר לאכול דבר שאינו כשר בתכלית!

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כללות ענין המיתה בעולם (שבגלל זה ישנו הענין דניחום אבלים) הוא כתוצאה מאכילת דבר בלתי-רצוי – עץ הדעת, כמ"ש[כה] "כי ביום אכלך ממנו גו'", שעי"ז נקנסה מיתה על האדם על כל הדורות.

ולפלא, שמהחידושים דלעתיד לבוא הוא היתר דבר שאסור באכילה – כמארז"ל[כו] שעתיד חזיר להטהר, עתיד הקב"ה להחזירו לישראל.

ומעין זה מצינו גם בכיבוש הארץ – שהותר להם אפילו קדלי דחזירי[כז].

אמנם, ענין זה אינו אלא באופן היוצא מן הכלל, מצד פקוח נפש (בכיבוש הארץ), או כשיבוא הזמן ש"עתיד הקב"ה להחזירו". אבל העבודה ע"ד הרגיל, שזוהי ההכנה לזמן ש"עתיד הקב"ה להחזירו", היא – דוקא ע"י שלילת מאכל בלתי-רצוי, שלילת עץ הדעת.

ויש להוסיף ולהעיר על פלא נוסף – שכל האיסור דעץ הדעת לא היה אלא למשך ג' שעות בלבד, "ואילו המתין ג' שעות עד שבת היה כל פריו קודש הילולים לה'"[כח] (ע"ד הענין ד"שלש שנים יהיה לכם ערלים"[כט]), שהיה זוכה לקדש על יין מעץ הדעת ש"גפן היה"[ל].

ויה"ר שנזכה בקרוב ממש ל"יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"[לא], שאז יקדשו על יין המשומר, ויאכלו הסעודה דלויתן ושור הבר.

השלב הראשון

הרב גראס הציע שצריכים תיכף ומיד לקחת את ספר "קול השחיטה" ולתרגם אותו לאנגלית, ולתת את הספר הזה לכל האנשים הגדולים ממשרדי הממשלה של וואשינגטון ואלבאני.

השלב השני

להכין ספר שאלון שיתנו למשרדי הממשלה שיוכלו לכתוב את כל התשובות בכמה דקות,

[והשאלון הזה צריך להיות בשפת האנגלית כדי שכל רופא או משגיח ועטערין מהממשלה שהולכים להשגיח על בריאות הבהמות והעופות יוכלו למלאות לנו את הטפסים האלו, בלי שנצטרך לשלוח אנשים, וכך אף אחד לא ידע מה שהרופא ממלא, ולא יחשדו שיש כאן אנשים ממערכת הכשרות שלנו שאומרים לרופאים מה לכתוב.

ועל ידי זה יוכלו לדעת מה שקורה בכל בתי השחיטה.

השלב השלישי

להכין מספר דרשות למנהלי וועד הכשרות שידרשו באסיפה ויוכיחו למפקחי ממשלת ארצות הברית שישנם אנשים שלא מפחדים מאנשי המאפיה, ויוצאים בגלוי עם השם שלהם נגד כל אלו שמכשילים את הרבים, ועל ידי זה הממשלה תחזק את מערכת המפקחים על הכשרות בארצות הברית.

בסייעתא דשמיא למעלה מדרך הטבע הצלחנו במהירות רבה לתרגם את הספר קול השחיטה ולהכין את כל ההוכחות הנחוצות ולהביא אותם לאסיפה של הרב רובין בטווין טויערס.

באסיפה היו אנשי הקונגרס, עורכי דין [לויער'ס] אנשים מהאוי יוי, אגודת המשגיחים, בוטשער יוניאן, אנשי עיתונאים ועוד.

הדרשן הראשון היה מנהל הבוטשער יוניאן

הוא התחיל בדרשה לספר איזה פעולות גדולות עושים הבטושער יוניאן, ורק בגללם החזיקו מעמד כל הבוטשער'ס שמוכרים בשר כשר בארצות הברית. והתחיל לצעוק, הדבר הנורא שקורה היום בזמנים האלו הוא נורא ואיום.

ידוע שלפני כמה שנים היו לנו 3900 כשר בוטשער'ס בארצות הברית, והכל הלך על דרך הטוב, אנחנו הבטחנו שכל יהודי בארצות הברית יוכל לקנות בשר כשר.

עד שבאו המפקחים מהממשלה והתחילו לתת טיקעטס לכל ה"כשר בוטשער'ס" שמצאו אצלו משהוא לא כהוגן, למשל מצאו אצלו בשר לא כשר נתנו לו תיכף קנס של כמה אלפי דולר, כשהבוטער ראה שהקנסים עולים לו יותר מדאי החליט לסגור את הבוטשר שלו, כי לא השתלם לו לשלם כל כך הרבה כסף בכנסות והפסדים…

3600 בוטשער נסגרו השנה – מי אשם בזה

הצעקה הגדולה שנסגרו 3600 כשר בוטשער'ס – מי אשם בזה? – האשמה היא של משרד הפיקוח של הרב שלום רובין, צריכים לסגור את האופיס הזה תיכף ומיד!

הספרים של סיטי אויף קראקא עשו את הפעולה הנכונה

הרב גראס אומר להרב שווייצער אתה שומע מה שהראש של הבוטשער יוניאן אומר: שסגרו 3600 בוטשער בכמה שנים האחרונות, זאת אומרת שהפסיקו לאכול בשר בהמה, כי ישראל קדושים הם, ואם שומעים מה שהולך בבשר מפסיקים לאכול. בגלל זה לבד היה כדאי לבוא לכאן ולשמוע את זה.

המשגיח מספר איך שנתוספו 6 טריעלערס על הדרך

המשגיח מהיוניאן של המשגיחים מספר מה שקרה אצלו, ומפני מה נחוץ כל כך ה"משגיחים יוניאן"[לב].

מעשה שהיה כך היה

המשגיח מספר ששלח, 12 טרעילערס עם בשר ועשה את כל הסימנים על הבשר, וחתם את החתימה שלו על הטרעילערס, וגם כן עשה תמונה ממנו ומפלעיטס של הטרעילערס, וצלם תמונה שלו עומד ליד הטרילרס ושל מספר המכונית (פלעיטס) למקום ששלח הגיעו 18 טרעילערס במקום 12 טרעילערס, והכל היה עם אותם החתימות, זאת אומרת שזייפו את החתימות.

בעל הבשר לקח את המשגיח למשפט

כמובן שבעל הבשר לקח את המשגיח למשפט, והמשגיחים יוניאן לקחו עורכי דין (לויערס), (וצריכים לברר[לג] מה שקרה אחר כך)יחיח.

הרב גראס מהאלמין נותן הספרים לאנשי הממשלה

הרב גראס הגיע עם הרב שווייצער, הם נתנו ספרים של "קול השחיטה" להרב שלום רובין ולמפקחים של אנשי הממשלה מוואשינגטון ואלבעני. את כל הדוקאמענטים האלו הדפיסו בעיתון "אלגעמיינער דזשורנאל" בלשון אידיש ותרגמו את זה לאנגלית, כדי שאנשי הממשלה תדע בדיוק מה שקורה עם הכשרות בארצות הברית.

הרב רובין קורא להרב גראס מהאלמין החוצה
כדי לדבר בפרטיות עם אנשי הממשלה

הרב שלום רובין קורא להרב גראס מהאלמין ואומר לו בא נצא החוצה לדבר עם אנשי הממשלה.

הרב רובין מספר לרב גראס באנגלית בנוכחותם של שניים מאנשי הממשלה אחד מוואשינגטון ואחד מאלבעני, ומספר שבכל יום שישי הוא מדבר עם שני אלו ומתרגם להם את כל הכתבות על כשרות הבשר שהרב גראס מהאלמין מדפיס בעיתון אלגעמיינער דזשורנאל, הם אמרו לרב גראס, שאם לא היו יודעים כל מה שקורא בקשר לכשרות הבשר כבר מזמן היו מפסיקים את הפיקוח על הכשרות, ועשו תמונות[לד] ביחד עם הרב גראס.

הרב שלום רובין מגלה סודות לרב גראס מהאלמין מה שקורה עם הלשונות והכבדים ששולחים לארץ ישראל

הרב רובין מספר לרב גראס מהאלמין שיש לו דוקאמענטים איך שולחים לארץ ישראל אלפי טונות של לשונות וכבדים וגראשעצע של בהמות בתור בשר כשר והם בכלל לא נשחטו ולא ניקרו ולא נמלחו, רק פשוט נבילות וטריפות ממה שהגויים הורגים, וכל זה עם פלאמבעס כאלו זה כשר.

הרב רובין אומר לרב גראס שישלח לו קאָפי של המכתב שבו אפשר לראות בדיוק איך שכמה אלפי טונות של בשר כשר יוצאים לארץ ישראל ואין פוצה ומצפצף.

הרב גראס אומר דרשה לכמה דקות באנגלית

הרב גראס מתחיל לדבר בדרשתו כדלהלן:

"אני מנהל את "וועד הכשרות העולמי" כאן בארצות הברית, אנחנו מדפיסים עשרות אלפים מדריכי כשרות ושולחים אותם לכל העולם. הרב גראס מציין ומדבר נגד האוי יוי ואומר המצב הכי הגרוע בארצות הברית הוא שיש לנו את מערכת הכשרות של האוי יוי, והם נותנים הכשרים, אני רוצה לציין דבר אחד ומאוד חשוב, שעל ההכשרים שהם נותנים לבתי השחיטה, הם עושים מיליוני דולרים לא די שהם לא מתקנים, אלא עוד מקלקלים, והשוחטים מתלוננים ובוכים לרבנים שלהם שמכריחים אותם לעבוד כפול ממה שמותר לשוחט לשחוט, ועל ידי זה אין להם שום הרגשה לשחיטה ולבדוק את סכין השחיטה, והאוי יוי מצפצפים על כולם ולא די שלא עוזרים להשוחטים אלא מקלקלים ואומרים שאם אתה לא יכול לשחוט אל תשחט, ויבוא מישהוא אחר במקומך, והשוחטים מפחדים לעזוב את מקום השחיטה שלא ישארו חס ושלום בלי פרנסה, וכך האוי יוי מכשילים את כל היהודים בארצות הברית באכילת נבילות וטריפות. וכדאי לציין כי ישנם 9 רבנים שיצאו עם מודעה שאסור לשוחט אחד לשחוט יותר מ – 600 עופות לשעה, והם שוחטים אלף ויותר לשוחט אחד לשעה.

הרב גנעק אומר שרב גראס יטלפן להאופיס שלו

הרב גנעק שהוא הראש של האוי יוי בקש מהרב גראס שיטלפן אליו למשרד כדי שיוכל לדבר על כל הבעיות האלו.

הרב גראס עונה לו ישר בפנים, שכל מה שהוא אומר זה שקר, כי הרב גראס טלפן אליו מספר פעמים אך הוא אף פעם לא קיבל את השיחות שלו. כך נוהגים כל הממשירים ומאכילי טריפות, כשמישהוא מטלפן אליהם לדבר על הבעיות לא עונים לו, וכך עושה גם הרב היינימאן כשהרב טלפן אליו.

דרשתו של הרב הגאון שלמה שווייצר

הרב שלמה שווייצער אמר דרשה באנגלית ובקע רקיעים בדרשתו, כולם עמדו בהלם, הוא ספר להם חלק מהמלחמות הגדולות שהרב גראס מנהל במלחמתו נגד הקצבים של היורשים מעיר קראקא שהגיעו לארצות הברית להאכיל את כל עם ישראל בנבילות וטריפות חלב ודם, ואומר שמשרדי הממשלה צריכים לעיין בכובד ראש ולהגן על כל היהודים שיוכלו לאכול בשר כשר, הוא חוזר ציין והסביר איך הגיע מצב שפה בארצות הברית אי אפשר לדעת אם אוכלים בשר כשר או לא כשר. והמצב הוא שאנשים לא יכולים להכניס בפה חתיכת בשר כשר.

v v v

למה אין לנו שחיטות כשרות – ואיך עובדת החברה של המאפיה החסידית, שקוראים להם "חסידישע מאפיה"

כדאי לציין מה שכתוב בספר "היום יום" של הרב מהאלמין שליט"א בדף שנ"ט [אותיות שט"ן] וזה לשונו: "אמרתי לשוחט אחד מפיטצבורג שמאוד כדאי לעשות שחיטה מתונה כשרה עם כל ההידורים", ואולי כדאי לו להיות שותף בהביזנעס או ינהל את הביזנעס, כי הוא יוכל להתפרנס פרנסה טובה, הוא ענה לי שהוא יכול לעשות את זה כי ליד מקום מגוריו יש שחיטה קטנה בפיטצבורג, ויכולים להביא כמה שוחטים מניו יורק, ואמר שאם אני מביא לו שוחטים טובים הוא יסדר הכל.

אמרתי לו שאני מפחד מדבר אחד שהמאפיה החסידית [חסידישע מאפיה], ישברו אותך בכל מיני אופנים שלא תוכל להחזיק מעמד, אתה עוד לא מכיר אותם, ואתה עוד לא יודע מה הם מסוגלים לעשות.

הוא ענה לי: אני מכיר את העניינים האלו, ואם אני רוצה להתחיל בשחיטה אני צריך לשלוח את המאפיה לראש שלהם שישבור לו את הרגלים שיצטרך ללכת עם ווילטשער לכל החיים ולהגיד לו שזה בא ממני, ואם אתה תעשה עוד משהוא, אז נחתוך את הראש שלך, ואז נוכל להתחיל את השחיטה שלנו.

כששמעתי את כל זה לא רציתי לעשות כלום, אני לא רוצה להיות חלק ברציחות ושפיכות דמים חס ושלום, כי הגם שכל זה מגיע להם, אבל חס ושלום לא על ידי.

[וכדאי לציין מה שכתוב בעיתון "המחנה החרידי" שבעלי הבתים של החסידישע שחיטה שלחו גוי והוא לקח סכין ושם את הסכין מתחת לגרון של הגאון הצדיק ממארגארעטען כמו שרוצה לשחוט אותו, ואמר להגאון הצדיק ממארגארעטען שעשה שחיטה חדשה וקטנה של בהמות, והוא אמר לו אם אתה תמשיך עם השחיטה שלך, אני שוחט אותך על המקום, אמר לו הרב ממארגארעטען אני מפסיק תיכף ומיד. אבל הוא לא הפסיק וניצל מהם ונשאר בחיים ב"ה].

כשהגיע האדמו"ר מבעלזא שליט"א לארצות הברית מאות שוטרים [פאליס] והעליקאפטרים היו צריכים לשמור עליובבורו פארק ברוקלין שלא יהרגו אותו, כל זה פורסם בטלוויזיה ובעיתונים, זה היה חילול השם, שחסידות אחת רוצה להרוג את האדמו"ר של חסידות אחרת. [וכל זה היה בגלל שהאדמו"ר מבעלז רצה לעשות בית דין צדק של כשרות ושחיטה כשרה] זה הגיע למצב שחסידי סאטמאר שמו לו פצצה בבית, וברוך השם שמצאו את הפצצה לפני שהתפוצץ.

כל זה בא בגלל שהתפטמו בנבילות וטריפות וחֵלֶב שהיא אסור כרת רחמנא ליצלן.

בדיוק אז נסע הגאון הצדיק רבי חיים לייב כ"ץ שהוא היה אז הרב שלהם בבארא פארק, הוא נסע לדעטרויט לעשות שחיטה של בהמות בהשגחת בעלז, הוא טלפן אלי לומר לי שהוא רוצה לפתוח שחיטה חדשה וכשרה, אבל בשום אופן לא יפתח רק אם אני אבא ואומר לו שהשחיטה היא כשרה למהדרין בכל הפרטים.

אשתי הרבנית שתחייה בכתה לפניי שלא להתערב במלחמה הפוליטית בין סאטמאר לבעלז, ואמרה לי אתה לא רואה מה קורה? כל העיר מלאה משטרה והליקופטרים, הם אפילו משתמשים בפצצות, זה מאוד מסוכן להתערב במלחמה כזאת בין חסידות אחת לשניה.

אמרתי להרב ח"ל כ"ץ שיטלפן לי בחזרה בעוד חצי שעה, ואני אדבר איתו. סיפרתי לו שהרבנית בוכה וכו'. הרב כ"ץ אמר לי תדע ידידי, אם אתה לא בא אז כל האחריות שאוכלים בשר לא כשר עליך. ואם אני אבוא יכולים עוד השבוע לתת ליהודים לאכול בשר כשר. אני הסברתי לרבנית שאין לי ברירה, כי אני לא מסוגל לקחת עלי אחריות כה גדולה, כי צריכים להציל את עם ישראל בבשר כשר. וצריך להיות לנו אמונה ובטחון בהשם יתברך שמו.

טסתי לדטרויט, ונזהרתי שאף אחד לא ידע מכלום, וב"ה הצלחנו לעשות שחיטה כשרה.

אבל מעשי שט"ן הצליח ואנשי המאפיה התחילו לעשות טרור נגד בית השחיטה, ומעשה שט"ן הצליח שמקום השחיטה שייך לגויים שהחזיקו בו עשרים ושמונה שנים, כשבאו אנשי המאפיה החסידית ועשו את הטרור שלהם לבית השחיטה נסגר בעין ברירה.

v v v

"ואהבת לרעך כמוך"

אי אפשר לקיים המצוות עשה של "ואהבת לרעך כמוך" אם לא מודיע לחבירו העונשים שבאים לנשמת האדם אחר יציאת הנשמה מהגוף (קב הישר פרק ה').

הספר הקדוש קב הישר הדריך וחינך אלפי שני ישראל בדרך התורה והיראה במשך מאות שנים.

אילו היו יודעים בני העולם גודל השכר להחזיר חבירו למוטב היו רודפים אחריו תמיד כמו שרודף אחרי כסף וזהב (זוהר הקדוש תרומה קכח ב', קב הישר פרק ק' קא, קב).

[א] ) הספר מעשה תעתעים נדפס בהעלם שם המחבר ומקום ושנת הדפוס, בן יעקב ברשימתו יחליט בבירור כי הספר מעשה תעתעים הוא מעשה ידי החכם הרב וואלף היידענהיים, ומקום הדפוס נעלם ממנו אבל יחליט או פפד"מ או רעדעלהיים. פירסט ברשימתו יחליט כי נדפס בפפד"מ, שטיינשניידער במכתב עת המזכיר שנת תרכ"ב דף 27 כתב כי "דפוס שיסטכיו" אשר יציג המוציא לאור הוא רמז להמבין על תעלולי "פראנק משענסטעכאב", אשר רצה המוציא לאור לדמותם עם הפראנקיסטעס ההם, אחרי כן גלה הסוד הכמוס הח' גייגער במכתב עת הנזכר לעיל שנת הנזכר לעיל דף 78 כי הספר מעשה תעתעים הוא מעשה ידי ליב וועטצלער אחד ממשכילי המאסף בעת ההיא. ובדעה זו החזיק גם הרב הגאון המפורסם מורנו הרב מרדכי הורוויטץ אבדק"ק פפד"מ בספרו היקר רבני פפד"מ ח"ד. וראה אודות הספר מעשה תעתעים במאסף הראשון שנת תק"ן.

[ב] ) רבני פפד"מ, וספר "אבני זכרון".

[ג] ) משנת דרבי נתן פפד"מ [פראנקפוט דמיין] תרכ"ב.

[ד] ) מכ"ע המזכיר לשטיינשניידער תרכ"ב.

[ה] ) חוט המשולש דרוהביץ תרס"ח.

[ו] ) הקדמת הספר משנת דר' נתן.

[ז] ) בן ובת אשר נולדו להם מתו בלי זרע של קיימא.

[ח] ) בן חנני' שנה חמשית דף 103.

[ט] ) אבי הרב הגאון ר' צבי בנימין אויערבאך הנזכר לעיל.

[י] ) רנ"א התפלל גם במבטא ספרדי, ואשר גם זה הי' למורת רוח כל חכמי העיר. המנין של רנ"א יעמוד חי עד היום הזה בפפד"מ ורק שמה יתפללו בנוסח ספרד, וראשי הקהלה יעלימו עין עד היום הזה לכבוד רנ"א.

[יא] ) ראה הורוויץ רפני פפד"מ, ולאוו בן חנני' שנה חמשית דף 103.

[יב] ) הרבה מתלמידי הרב הגאון הפלאה התפללו גם אצלו ולא חשו על החרם. ראה צרור החיים מהרב ר' אברהם לעווענשטאט אבד"ק עמדין.

[יג] ) הוא הוא הנזכר בספר "מעשה תעתעים". וראה גייגער הזכיר הנ"ל, הוא נגרש מפפד"מ.

[יד] ) הדיין ר' אליעזר, אחד מגדולי חסידי רנ"א, הי' אח"כ ראש ישיבה בפפד"מ, מת שמה בשנת תקפ"א בן ע"ט שנה, ונכדו הח' גייגער יספר מקורות חייו בהמזכיר הנ"ל.

[טו] ) רל"ע [ר' ליב עמעריך] הי' תלמיד נאמן ודבוק מאד לרבו, גם בעת חליו עמד לפניו לשרתו. (אויערבאך בהקדמה הנ"ל). והח' גייגעריספר בשבחו כי הי' צדיק תמים גם מוהל מפורסם, והרבה יגע ועמל ונסע אף למרחקים לקיים המצוה, גם ענה בצום נפשו, והתענה משבת לשבת ממש, ועל מצבתו יספרו שבחו וז"ל:

החסיד המפורסם, עמוד הימיני, התורני מורנו הרב ליב בן כ"ה גומפיל עמעריך זצ"ל, נו"נ ליל ש"ק ו' כסליו תקע"ח, יד אבי שלום במעשיו, תמים בדרכיו, יהודה גבר באחיו, בחסידות ופרישות, בדקדוקי מצות וסיגופים וטבילות, ענה בצום נפשו בהפסקת משבת לשבת רוב ימיו עסק בתורה וגמ"ח וכו' וכו'…

[טז]) המורים הב' מלשון שמעו נא המורים.

[יז]) (הוזים) ישעי' נ"ו י' ופירושו המדברים בשינה דברי תהו ובקצת החולאים והוא שקורין בלעז אוליו"נר (פארנאר אין סוגיו) ובלשון ערבי הדי"אן הדלת פרה במקום הזי"ן העברי. רד"ק בשרשיו.

[יח]) (לה) דניאל ד' ל"ב. והה"א רפה והוא הפירפור הנראה בעין זריחת השמש כאילו פורחין בו באוירו פירורין דקין כעפר והוא אינו דבר נתפש, והולך לו ובטל עם השמש. כן פירש רבינו סעדיה גאון ורש"י זצ"ל.

[יט]) הרב רובין הוא הראש והממונה לפקח על הכשרות מטעם משרד ממשלת וואשינגטון ואלבעני. שם הארגאניזעישען הוא "כשר ענפארסמענט בירו סטעיט אויף ניו יארק". [כפי ששמעתי, הרב שלום רובין נפטר כבר, והמקום שלו לקח אחד בשם "אלעזר ווייס" שעבר ביחד עם הרב ניימאן בקוי דזשוי בבארא פארק].

במשרד הזה יש להם משגיחים שהולכים לכל מסעדה, קעטערינג, ובוטשער'ס ועוד, לפקח אם שומרים על הכשרות, כי ישנו איסור וחוק של הממשלה לא לשקר ולרמות ולמכור לבן אדם דבר שזה לא אמת, אם כותבים כשר צריך להיות על זה הכשר. אם כתוב על הפלומבע שנשחט ניקור ונמלח, והם מוצאים שלא עשו הניקור כהוגן, את המקום שתפסו, מקבל טיקעט, פעם ראשונה סכום קטן, ואחר כך סכום גדול יותר, לפי מה שתפסו אותו.

אפשר לקבל מהממשלה ליסט של מאות רעסטאראנטים ובוטשערס ועוד, שתפסו אותם (ליסט מכל השנה, מכל ארצות הברית שמצאו את המכשולים, וכמה ששילמו קנס), שהכשילו את האנשים בדברים לא כשרים, שזה נגד החוק לרמות אנשים.

[כ]) את כל הדברים שנאמרו באסיפה זו כתבה אשה בשארט הענט רייטינג. יש להם דו"ח של 400 מאות עמודים, ואפשר לקבל את כל זה במשרד שלהם. אפשר להגיע לזה מהר מאוד דרך האינטערנעט.

ויש גם כן דו"ח בעיתון דזויש פרעס ממה שהיה שם.

[כא]) הרב רובין נלחם מלחמה כבידה על הכשרות וכמה פעמים נתנו לו מכות וכמעט שהרגו אותו, אפשר לברר בעיתון דזוש פרעס, כל מה שכתוב היה עליו, ומהמערכת הכשרות שלו.

גם אפשר לראות בספר שלי על הניקור חלק…. החוקים של הממשלה של וואשינגטון, ואפשר על ידי החוק הזה לבקש מהם שילכו לראות גם כן במיאמי את המאפיות והמסעדות ולתפוס אותם.

[כב]) שוחט אחד מפיצבורג סיפר לי לפני 30 שנה שהוא מקבל גליון חדשי מהבוטשער יוניאן, ושם מצא כתוב איך שהגאווערמענט תפס את מיל מארט גלאט כשר קאמפאני (אגב: למיל מארט יש להם שבע שמות, כמו שיש לשטן שבע שמות:

מיל מארט, 2. סאטמער פלייש, 3. עלען פעקינג, 4. צעלים, 5. פאפא פלייש, 6. גלאט כשר פלייש, ועוד). איך שהם הביאו והאכילו בשר טרף, ונתנו לו עונש גדול.

כדאי לציין שלפני שלושים שנה כשפגשתי את השוחט הנ"ל מפיצבורג וסיפרתי לו מה שהולך בשחיטה כי הבעלי בתים של החסידישע שחיטה שקוראים להם בשם בדוי ושקר על שם של סאטמאר, וזה שקר כזה גדול שהרבי מסאטמאר כתב מודעה לפני שלושים וחמש שנה בעיתון של מארגן דשזורנאל שלא הוא ולא המוסד שלו נותנים הכשר על הבשר שנקרא וויינשטאק או סאטמער פלייש קאמפאני וכו', והאנשים הסוחרים השותפים של עמלק (כמו שכתוב בחז"ל קידושין פ"ב), ש"הכשר בטבחים הוא שותפו של עמלק", ואנשי המאפיה של עמלק הם צוחקים על הכל כמו שרש"י אומר על הפסוק תמחה את זכר עמלק בסוף פרשת כי תצא, ואנשי עמלקים האלו, לא מפחדים כלל ללכת בראש גלוי עם כל מיני שקרים, ולוקחים את הרבנים הכי הגדולים שיש להם שם גדול (אבל בלי טיפת יראת שמים) ומשלמים להם מיליוני דולארים שיתנו השגחה עבור בצע כסף, והכסף הגדול הזה מעוור אותם, שאפילו אם רוצים לראות אינם יכולים, והכסף סוגר את העינים שלהם שלא ירצו לראות את האמת. וכך העמלק הזה עם שותפיו שוחטים את כל עם ישראל.

וכדאי לציין כי ישנם כיום הרבה העוסקים בהצלת עם ישראל להחזירם למוטב וב"ה שנעשו הרבה בעלי תשובה, ויש התעוררות גדולה מאוד, אבל כל אלו לא מבינים בכלל שהבעי' הכי גדולה שבעלי תשובה האמיתיים נתקלים בזה שאוכלים נבילות וטריפות חלב ודם, ועל ידי זה חוזרים לקלקולם, כמו שאמרתי כמה פעמים בדרשות, וכתבתי כמה מכתבים לכ"ק האדמו"ר מליובאביטש זצ"ל בענין זה, ונעתיק כאן מה שנדפס בקונטרס דברי תורה פרשת כי תבא באמצע אמירת הדרשה, בקשני המארח הרב גוטניק שליט"א, לספר את הקשר שהי' לי עם – להבחל"ח – כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע. ולהיות אשר "כל מה שבעל הבית אומר לך עשה", לכן הפסקתי באמצע אמירת התורה, ומפני קוצר הזמן סיפרתי רק ענין אחד, כדלהלן.

הנה כאשר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע יצא בקריאה אודות מבצעי-הקודש בענין תפילין, מזוזה, "בית מלא ספרים" ועוד, ועל ידי פעולותיו הקדושים עשה הרבה בעלי תשובה, נתעוררתי אז מאד מענין הבעלי-תשובה, ונזכרתי מה שכתוב בעל המאור ושמש בפרשתנו, וז"ל: שמעתי מהרה"ק האלקי האבדק"ק נשחיז זצוק"ל, כי מפני זה יארע לבעלי תשובה שחוזרין לקלקולן, לפי שאינן נזהרין במאכלות אסורות, ואינם נזהרים לאכול בקדושה, ועל ידי כן הנצוצים המגולגלים במאכלים והם מושכים אותם אחורנית, עכ"ל.

ישבתי אז לילה שלם וכתבתי לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש מכתב ארוך (בערך טו"ב עמודים), שהיות וכ"ק האדמו"ר פועל הרבה ועושה הרבה בעלי תשובה ב"ה, והיות ומובא במאור ושמש הנ"ל שבעלי תשובה חוזרין לקלקולן ע"י שאינם נזהרים במאכלות אסורות, וכן ידוע המכתב שכתב הרמב"ם לאנשי מדינה אחת (והעתקתיו במכתבי לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש), שעל ידי מאכלות אסורות נעשו כופרים רח"ל, שלא האמינו בביאת המשיח, וכן הארכתי בגודל מעלת מצות תפילין ומזוזה (עיין ספרי מזוזת ישראל כהלכתה) שכן ירבה וכן יפרוץ, סיפורים נוראים על זה, מה שבעיני ראיתי כו' –

על כן הצעתי לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, שיצא ב"מבצע" חדש, שהבעלי-תשובה יאכלו בכשרות. כמובן שלא כתבתי לו פרטים איך ומה לעשות, רק הצעתי שיעשה מבצע כשרות. גם הצעתי שיסדרו כתה ללמד שוחטים ובודקים, כי אין אומן בלא כלים, ואם אין שוחטים טובים, אזי אין כשרות. ולדאבונינו אין כמעט שוחטים טובים שאפשר לסמוך עליהם.

עברו כמה שבועות ולא קבלתי תשובה. התקשרתי עם ליובאוויטש ודברתי בטלפון עם הרב חודקוב ואמרתי לו שכתבתי מכתב ארוך לכ"ק אדמו"ר זי"ע, ושאלתיו האם הגיע מכתבי ליעדו. וענה לי, שאכן מכתבי הגיע והרבי ראה את המכתב. על שאלתי למה לא קבלתי תשובה על מכתבי, ענה לי: התשובה למכתבך קיבלת כבר בעתון "אלגעמיינער זשורנאל". על תמיהתי מהי כוונתו בזה, סיפר לי, שזה עתה יצא כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש במבצע חדש בקשר עם "מבצע כשרות האכילה ושתי'", והוא, שכל מי שמקבל עליו להכשיר את המטבח שלו, הנה ליובאוויטש תשלם עבורו חצי ממחיר כלים חדשים, שיוכלו לקנות אותם בחצי ממחירם בחנות "G. & SONS". ולאמת דבריו אמר לי, שאני יכול לילך בעצמי לברר בחנות הנ"ל, אשר אנשים כבר קנו שם כלים בעד עשרות אלפי דולר (אשר מחצית המחיר משלמים מליובאוויטש). הלכתי תיכף ומיד ודברתי עם בעל החנות הנ"ל, ואישר לי את כל הנ"ל. ועל הצעת השוחטים אמר לי הרב חודקוב, שאכן בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית, ב"770", מתקיים בכל שנה או שנתיים כתה של שוחטים כו'.

כעבור זמן מה כתבתי לכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש עוד מכתב, ותוכנו היה, שראיתי שדברַי היוצאים מן הלב נכנסו אל לבו כו', וב"ה שרבינו יצא במבצע כשרות הכלים הנ"ל, אך דא עקא, שכאשר מכניסים בכלים חדשים וכשרים, בשר שאינו כשר, אז הכלים נטרפים ביום אחד, והרי אי אפשר לקנות כלים חדשים בכל יום. ולהיות שלדאבונינו היום הרבנים נמכרים בעד בצע כסף כידוע והמכשולות עצומות מאוד, על כן לדעתי אין עצה אחרת רק שרבני ליובאוויטש (שאי אפשר לקנות אותם בבצע כסף) יסדרו שחיטה תחת השגחתם, ובמסירות נפש יכולים לסדר כשרות על צד היותר טוב.

כעבור זמן קצר טילפנו אלי – להבחל"ח – הגה"צ ר' זלמן שמעון דווארקין זצ"ל והרב דוב בער ליווי ע"ה, וסידרו תיכף שחיטה וכו', וקראו אותי שאבוא לראות את השחיטה וכו'. ופרסמתי, שבזמן שאצל שאר החסידים שחטו 1,200 עופות לשעה ע"י שוחט אחד, הנה בליובאוויטש שוחטים רק 300 עופות לשעה, [וכל זה היה אז, ומה שעושים כיום צריכים לברר, כי לדאבונינו הרב שותפו של עמלק איננו נותן שינה לעיניו] (ועיין בספרי אכילת בשר הלכה למעשה באריכות).

עוד ענין אחד כדאי לציין: לפני הרבה שנים כשהרב מהאלמין שמע שכ"ק מרן אדמו"ר מליובאביטש מרעיש עולומות על אמונה בביאת המשיח ושצריך תיכף ומיד לבא, ומחלק דולרים לאלפי יהודים ומברך אותם חשב הרב מהאלמים שהוא ילך גם כן לקבל דולר וכך יהיה לו באפשרות לעורר את הרבי על עיקר העיכוב של ביאת המשיח.

כך הוה, האדמו"ר מהאלמין הלך עם כמה מאנשיו לקבל דולר, ואומר להרבי מליובאביטש שהיות ושמע שהרבי עוסק הרבה בהתעוררות לביאת משיח צדקינו, על כן רציתי לעוררו מה שכתבו הצדיקים רבי נתן אדלער והבעל שם טוב זי"ע שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש, וציין לו למה שכתוב בספרים "למה משיח לא בא בשנת הכתר" שהיה כידוע שנת הגאולה, שהצדיקים הקדושים אמרו אז שמשיח בוודאי יבא ואעתיק ממקצת מס' האביב מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלר ותלמידו ר' משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, ר' נתן אדלר רצה לפסול השוחטים דפרנקפוט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הס"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה ב"זעם תצעד אר"ץ ראשי תיבות זביחה עירובין מקוואות. ועוד ציינתי לו כמה מאמרים, שאין כאן מקומו להאריך. וענה לי שאין כבר זמן לזה כי כלו כל הקיצין ומשיח צריך לבא תיכף ומיד ממש, ושמחתי מאוד על זה, [כי כל עבודתי הוא רק בכדי לקרב ביאת המשיח, וכמו שהדפסתי לפני שלושים ושתיים שנה הספר הקדוש של החפץ חיים ציפית לישועה] והרבי חשב שאני חסיד סאטמאר וצוחק עליו על מה שאמר לי בזה, ואמר לי שזה לא צחוק כי צריך לבא תיכף ומיד.

[כג]) ראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רג. וש"נ.

[כד]) נסמן בלקוטי שיחות חלק יז סוף עמוד 190 ואילך.

[כה]) בראשית ב, יז.

[כו]) נסמן בלקוטי שיחות חלק יב סוף עמוד 175 ואילך.

[כז]) חולין דף יז ע"א. וראה רמב"ן מטות לא, כג.

[כח]) ש"ך עה"ת קדושים יט, כג. הובא בלקוטי תורה ר"פ קדושים. וראה לקוטי שיחות חלק כד ריש ע' 133. וש"נ.

[כט]) קדושים שם.

[ל]) ברכות מ, סע"א. וש"נ. וראה ב"ר פי"ט, ה.

[לא]) ראה ברכות לד, ב. ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.

[לב]) זה לא אומר שאפשר לסמוך על המשגיחים, רק המשגיח הזה היה ירא שמים ועשה מה שמוטל עליו.

[לג]) צריכים לראות את כל הרעפאָרט'ס שכתבו אז. הרב שיין יודע קצת מענינים אלו, כפי ששמעתי הבוטשער הצליח בהקאָרט נגד הכָשר ענפארסמענט ביראָ.

[לד]) התמונות האלו אפשר לקבל אצל הכָשר ענפארסמענט ביראָ.

כשרות- מלחמת השחיטה אנציקלופדיה

אנציקלופדיה למלחמת השחיטה

השאירו תגובה. Cancel reply

לחץ כאן