דרשה לקו קול הגאולה חודש טוב ומבורך משנכנס אדר מרבים בשמחה
נספר לכם סיפור מה ששמעתי לפני כ50 שנה מיהודי צדיק [לא זוכר השם אבל כתבתי הרבה סיפורים ששמעתי ממנו מהרבה צדיקים, ונעתק בספרי דברי תורה] תלמיד של הצדיק הקדוש רבי שאול בראך זי"ע.
סיפר שלפני השואה ראה ברקיע כוכב עם זנב
ותיכף התחיל לפחד פחד נורא כי הוא זכר מה הגמרא אומרת במסכת ברכות, וכו.
ואחר סיפר לי שב- כ"א באב ה'תשי"ז; יצא החוצה מהחנות בשעה ביום ורואה בשמים כי חלק גדול בשמים שחור כמו לילה, והרגיש שמשהוא חמור קרה, ותיכף טילפן לארץ ישראל ושאל מה קורה בארץ ישראל? וענו לו שהצדיק הקדוש רבי אהרן מבעלזא נפטר זי"ע.
רואים מכאן מה קרה כשהתגלה כוכב השביט ועוד מעט נדבר מזה עוד ממראה מקומות,
הזוהר המתורגם – זוהר חדש-פרשת בראשית
רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָלַךְ לִרְאוֹת אֶת רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוֹנְיָא חָמִיו. סָמוּךְ לַקִּרְיָה יָרַד הַלַּיְלָה. אָמַר לְרַבִּי יוֹסֵי, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ עִמּוֹ: הַרָאִיתָ אֶת הַכּוֹכָבִים הַמְּאִירִים הַלָּלוּ? אָמַר: רָאִיתִי. אָמַר לוֹ: אֶת כּוֹכַב הַשָּׁבִיט, זְמַן רַב שֶׁאֲנִי מַשְׁגִּיחַ בּוֹ, וּמִיָּמַי לֹא אָמְרוּ לִי עַל זֶה כְּלוּם.
אָמַר לוֹ: שְׁנֵי עִנְיָנִים שָׁמַעְתִּי, אֶחָד הוּא – שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּשָּׁמַיִם וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, יֵשׁ בָּהֶם יְדִיעָה וְהַשְׂכֵּל, וְכֻלָּם עוֹשִׂים שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַכּוֹכָב הַזֶּה שֶׁאָמַרְתָּ, אַל תֹּאמַר וְאַל תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁהוּא אֶחָד, אֶלָּא רַבִּים הֵם, שֶׁאֶחָד תִּרְאֶה בַּצַּד הַזֶּה, וְאֶחָד תִּרְאֶה בַּצַּד הַזֶּה, וְלִפְעָמִים שֶׁכֻּלָּם בְּשָׁעָה אַחַת.
וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא שֶׁהֵם שִׁבְעָה, וּבִזְמַן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם לוֹמַר שִׁירָה, מֵרֹב הַשִּׂמְחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, שׁוֹלְחִים אֶת זִיוָם וְהוֹלְכִים לוֹמַר שִׁירָה.
וְעִנְיָן אַחֵר, שֶׁשִּׁבְעַת הַכּוֹכָבִים הַלָּלוּ לֹא הוֹלְכִים וְלֹא נוֹסְעִים מִמְּקוֹמָם, פְּרָט לַזְּמַן שֶׁקּוֹרֵא לְאֶחָד מֵהֶם רִבּוֹן הָעוֹלָם לְהָאִיר לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. שֶׁכָּתוּב (ישעיהמ)לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וּכְשֶׁנּוֹסְעִים, שׁוֹלְחִים זִיוָם עִמָּהֶם לָלֶכֶת.
כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית חָמִיו, לֹא הָיָה שָׁם. כְּשֶׁבָּא, אָמַר: אַתָּה כָּאן, וַאֲנִי בָּאתִי לִרְאוֹת כּוֹכָב אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְהַשְׁלִים אֶת רְצוֹן אֲדוֹנוֹ. אָמַר לוֹ: מַה הוּא? אָמַר לוֹ: כּוֹכַב הַשָּׁבִיט, וְאֶחָד מֵהֶם רָאִיתִי שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְמִצְוַת אֲדוֹנוֹ. יָשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם.
אַחַר כָּךְ הִשְׁכִּימוּ לָלֶכֶת, כְּשֶׁבָּא הָאוֹר, וְהָלַךְ עִמּוֹ חָמִיו כְּמַחֲצִית הַמִּיל. בֵּרַךְ אוֹתוֹ חָמִיו, אָמַר: זוֹהִי הַשָּׁעָה שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת בִּרְכַּת הַצַּדִּיק. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב (בראשית א) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, כָּתוּב כָּאן כִּי טוֹב, וְכָתוּב שָׁם,(במדבר כד) כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ: אֲפִלּוּ בִּרְכָתוֹ שֶׁל כָּל אָדָם מִתְקַיֶּמֶת בַּשָּׁעָה הַזּוֹ, שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּלְאָכִים אוֹמְרִים שִׁירָה.
מסכת ברכות פרק ט משנה ב. עַל הַזִּיקִים, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, אוֹמֵר, "בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם". גְּמָרָא. [ברכות דף נח:] מַאי ,זִיקִים'? אָמַר שְׁמוּאֵל, כּוֹכְבָא דְּשָׁבִיט, וְאָמַר שְׁמוּאֵל, נְהִירֵי לִי שְׁבִילֵי דִּרְקִיעָא כִּשְׁבִילֵי דִּנְהַרְדְּעָא, לְבַר מִכּוֹכְבָא דְּשָׁבִיט, דְּלָא יָדַעְנָא מַאי נִיהוּ, וּגְמִירֵי, דְּלָא עָבַר כִּסְלָא, וְאִי עָבַר כִּסְלָא – חָרַב עָלְמָא. וְהָא קָא חֲזִינָא דְּעָבַר? (זיהרא) [זִיוֵיהּ] הוּא דְּעָבַר, וּמִתְחֲזִי כִּדְעָבַר אִיהוּ. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר, וִילוֹן הוּא דְּמִיקְרַע, (דמגלגל) וְמֶחֱזֵי נְהוֹרָא דִּרְקִיעָא. רַב אַשִׁי אָמַר, כּוֹכְבָא (דשביט) הוּא דְּעָקַר מֵהַאי גִּיסָא דְּכִסְלָא, וְחָזִי לֵיהּ חַבְרֵיהּ מֵהַךְ גִּיסָא, וּמִיבְעִית, וּמֶחֱזֵי כְּמַאן דְּעָבַר. שְׁמוּאֵל רָמִי, כְּתִיב, (איוב ט) "עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה", וּכְתִיב, (עמוס ה) "עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל", הָא כֵּיצַד? אִלְמָלֵא חַמָּתָהּ שֶׁל כְּסִיל, לָא מִתְקַיֵּם עָלְמָא מִפְּנֵי צִנָּה שֶׁל כִּימָה, וְאִלְמָלֵא צִנָּה שֶׁל כִּימָה, לֹא מִתְקַיֵּם עָלְמָא מִפְּנֵי חַמָּתָהּ שֶׁל כְּסִיל. וּגְמִירִי, אִי לָאו עוּקְצָא דְּעַקְרְבָא דְּמָנַח בִּנְהַר דִּינוּר, כָּל מַאן, דַּהֲוָה טַרְקָא לֵיהּ עַקְרְבָא, לָא הֲוָה חַיִּי, וְהַיְנוּ דְּקָא אָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לְאִיּוֹב, (איוב לח) "הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנֹּת כִּימָה, אוֹ [מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ"]. מַאי ,כִּימָה'? אָמַר שְׁמוּאֵל, כְּמֵאָה כּוֹכְבֵי. אַמְרֵי לָהּ, דְּמִיכַנְּפָן וְאַמְרֵי לָהּ, דְּמִיבַדְּרָן. מַאי ,עָשׁ'? אָמַר רַב יְהוּדָה, ,יוּתָא'. מַאי ,יוּתָא'? אַמְרֵי לָהּ, זְנַב טָלֶה, וְאַמְרֵי לָהּ, רֵישָׁא דְּעֶגְלָא. וּמִיסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר, זְנַב טָלֶה, דִּכְתִיב, (שם) "וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַּנְחֵם", אַלְמָא, חָסְרָא, וּמִתְחֲזִי (כמטרף) [דף נט] [כְּטַרְפָא] דְּטָרִיף. וְהָא דְּקָא אַזְלָא אַבַּתְרָהּ, דְּאָמְרָה לָהּ, הַב לִי בָּנַי, (הב לי בני) שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, נָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים מִכִּימָה וְהֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לְסָתְמָהּ, נָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים מִן עָשׁ, וּסְתָמָהּ. וְלִהֲדַר לָהּ? (מדיליה) אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ. אִי נַמִי, אֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר. וְלִיבְרֵי לֵיהּ תְּרֵי כּוֹכְבֵי אַחֲרַיְנִי? (קהלת א) "וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". אָמַר רַבִּי נָתָן, (בר יצחק) עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָהּ, דִּכְתִיב, (איוב לח) "וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַּנְחֵם":
ברבנו עובדיה מברטנורא מסכת ברכות פרק ט משנה ב : זיקים – כוכב הנראה כמו שפותח הרקיע ויורה כחץ ממקום למקום. אי נמי כוכב שנראה שיש לו זנב ארוך: זועות – שהארץ מזדעזעת ורועשת:
וברש"י חולין (דף פו.) זיקים וזועות ורעמים ורוחות – מפרש בברכות בהרואה (דף נט) דכולן לקללה:
זועות – הארץ מזדעזעת:
וברבינו יונה על הרי"ף ברכות (דף מב:) על הזיקים ועל הזועות וכו'. מפרש בגמ' (דף נח ע"ב) דזיקין הוא הנראה כמו כוכב שרץ ממקום למקום. ופירוש זועות רוחות חזקים שנושב בשעת הגשמים ומה שחזר ושנה על הרוחות מיירי שלא בשעת הגשמים שפעמים אפי' שלא בשעת גשמים מנשב רוח גדול וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים והיינו ששנו זועות אצל ברקים ורעמים מפני שהוא בשעת גשמים כמו הברקים והרעמים והברקים הם נראין כמו לפיד אש והרעמים הם קול הברה שתשמע בארץ בשעת גשמים.
ספר פתחי שערים נתיב פנימיות וחיצוניות – פתח כא
והוא גילוי אור הרקיע לפרקים בסוד ניצוצין של הכוכבים מהנהגה העליונה המתחדש בכל יום ע"י המוחין שהם מתחדשים והם מתגלים לצדיקים מבתר כותלא, והם סוד הזיקין שנראה לפעמים מסוד גילוי אור הרקיע שמקרע וילון, והוא הסרת עור הערלה ופריעה, שמתגלה עטרת היסוד החסדים שבו שהוא אור הראשון שמאיר בו' ימי בראשית, ולכן מברך עשה מעשה בראשית, שבשעה שנראה הזיקין בעולם שהוא כוכבא דשביט אז נודע שמתחדש אות ופלא בשמים בסוד חידוש בהנהגה עליונה לפי הזמן הצריך לזה, לכן מורה התחדשות בעולם כמ"ש הטבעיים, ובאמת הוא מפלאי וסתרי ההשגחה:
וע"ז נאמר דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל שהוא כוכבא דשביט הנ"ל, והוא בסוד גילוי ש"ע נהורין שבתוך החשמ"ל שהם ש"ע נהורין וח' הם ד' אתוון דהוי"ה וד' דאדנ"י, וש"ע נהורין הוא מסוד לויתן דמיניה נהיר ש"ע נהורין בגווני דאנפוי כמ"ש באד"ר, והוא סוד דר"ך וק"ס. כוכ"ב ושב"ט הוא גי' שט"ן וגי' נח"ש שהוא העומד נגד הערלה בסוד חשמ"ל הנ"ל, שלויתן בפנים הוא נחש עילאה וכן במזלות סוד תלי תנין השמים שהוא מהפך כל המזלות לרצונו ובהם מ"ח צורות והתלי הוא המ"ט, והם כלולים במ"ט כחות שבאותיות כמו שחשבם רבינו הגדול ז"ל בליקוטיו, והם הכוכבים וניצוצין שברקיע האותיות ושרטוטין שבחשמ"ל, וז"ש ומח"ץ פאת"י מוא"ב מ"ט שערי טומאה שלהם.
רבותי הקב"ה מדבר אלינו ברמזים וצריך להבין מה רומז לנו – ובוודאי כשנעשה תשובה ונלמוד זוהר הקדוש הכל יתהפך לטובה ולברכה
גוג ומגוג והכשרות
מי ינצל? מי יחיה?
בספר דרך הנשר מביא קטע העוסק בשנת תר"כ בעניני חזנים, שוחטים, שצי"ם, ובתי כנסיות, ובטרם נפתח באותו קטע נביא הקדמה מדברי החתם סופר בשו"ת או"ח סימן ר"ה אשר בו הוא כותב:… מלך זקן וכסיל [הוא היצר הרע] יושב על כסא של ג' רגלים:
רגל אחד
החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפילות כלל ישראל.
רגל ב'
שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל.
רגל ג'
סופרים הכותבים תפילין ומזוזות פסולים,
ותו לא צריך לכלום.
רוח הקודש גלוי – מאיש קדוש – בשחיטות
בספר זוהר דעת דף ס"ג מביא מספר דרך הנשר, (ומובא ג"כ בספר שמרו משפט – שיחות דף ע"ב) וז"ל: מלחמה לה' בעמלק
הצדיקים הקדושים במלחמתם הגדולה להציל את עם ישראל מכלי' חס ושלו'.
א') הבעל שם טוב הקדוש ראה הגזירה הנוראה
של אוישווי"ץ וניסה לבטלו
מכתב שכתב הצדיק הקדוש מורינו ורבינו רבי ישראל בעל שם טוב זי"ע לחבירו הרב הק' מ' מרדכי מטלוסט זי"ע
["בן גילו הצדיק נסתר" – כך כתב בכמה מכתבים מהבעש"ט זי"ע אליו]
באגרת הקודש [דף קעב] (יג), מכתב ס' [נו' 183]: [נדפס בספר "התמים" – יצא לאור בווארשא י"ב לחודש תמוז שנת תרצ"ו – חוברת רביעית] וזה לשונו:
ב"ה, אור ליום ג' ראה ת"ק טי"ת אושפיצין,
לחברי הרב הק' מ' מרדכי מטלוסט
למע"ש (למען שמו) תיכף לבוא כי רואה אני דברים לא טובים על הקהלה, וטובים השנים מן האחד ונמתיק סוד, "וסוד ה' ליראיו", בטחוני חזק שתכף תבוא לפה תקח אתך הכתבים הידועים לך ממורינו הק' נ"ע כי נחוצים הם לי. חברך דו"ש באהבה נאמנה. ישראל בע"ש מטלוסט.
ב) הצדיק הקדוש רבי נתן אדלער זי"ע
במלחמתו הגדולה להביא משיח
| בספר |
דרך הנשר מובא מהצדיק הקדוש רבי נתן אדלער, שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש, ואעתיק מה שכתב שם ממקצת מספר "האבי"ב" [ראשי תיבות אחינו בני ישראל בגולה] מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלער ותלמידו ר' משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, ר' נתן אדלער רצה לפסול השוחטים דפראנקפורט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הסמ"ך מ"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח. וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה ב"זע"ם" תצעד אר"ץ, ראשי תיבות: זביחה עירובין מקוואות.
ג) הצדיק הקדוש בעל דברי חיים זי"ע
מגלה לנו סודות נוראים
| וידוע |
שעל ידי השוחטים הקלים שהאכילו בשר פיגול, יצאו מן הדת לערך ג' וחצי מיליאן יהודים רח"ל, כמבואר בשאלות ותשובות "דברי חיים" (יורה דעה חלק א' סימן ז') שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעונותינו הרבים ראינו דעל ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השובי"ם הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל (עיי"ש דבריו החוצבים להבות אש), וכן מובא בדגל מחנה אפרים" (פרשת עקב מכתב מהרמב"ם זצ"ל) ששבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם רח"ל. וידוע שמערמת הסמ"ך מ"ם שלא לפתות כל יחיד ויחיד, רק מעמיד שוחטים ורבנים בכל מקום מסיטרא דיליה ועל ידי זה הכל ברשתו.
ד) אכילת חלב מביא את האדם לכפור באלוקי ישראל
כמו שראינו אצל שבתי צבי ימח שמו וזכרו.
| ובנוסף |
לזה נביא גביית עדות מבית דין הגדול שבירושלים – איך ששבתי צבי לקח מנין והאכיל אותם חֵלֶב הכליות שהיא איסור כרת ועשה על זה הברכה ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם מַתִּיר אַסוּרִים, כמו שמובא בספר תורת הקנאות לרבינו יעקב מעמדין זצ"ל והיא קבוצת מאמרים וכתבים נגד שבתי צבי ומתי סודו, נדפס באמסטערדאם תקי"ב. ונדפס בדפוס צילום בירושלים תשל"א ע"י הוצאת מקור, וז"ל:
| טופס |
קבלת עדות בירושלים תוב"ב: במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא, ואתא לקדמנא החכם הכולל מהו"רר משה חביב איש ספרדי והעיד בתורת עדות (בלשונו), וז"ל בלה"ק: אני מעיד שמפורסם הדבר בין תלמידי חכמים בירושלים וחברון, ששבתי צבי תר"ו קודם שהמיר דתו, האכיל חלב כליות לעשרה מישראל, גם צוה להם להקריב פסח בחוץ לארץ והאכילם כסדר אכילת פסח, גם עשה ברכה על אכילת חלב בזו הנוסחא, ברוך אתה ה' מַתִּיר אַסוּרִים, וגם שמעתי דבר זה מאדם אחד בעל תורה גדול שעשה גם כן דבר זה ואחר כך עשה תשובה, גם שמעתי שבשנת תכ"ה גילה שבתי צבי על עצמו שהוא משיח בן דוד…… עוד שמעתי מהחכם הכולל הרב אברהם יצחקי אב"ד ור"מ דספרדים בעיה"ק ירושלים תוב"ב, ששמע מרבו הגדול החכם הכולל מהור"ר משה גלאנטי אומר, מתחילה לא הייתי מבזה לשבתי צבי ימח שמו וזכרו, אף על פי שלא הייתי מאמין בו, רק אחר שראיתי כתב יד של שבתי צבי ימח שמו וזכרו שכתב לכאן לאחד שהיה מאמין בו, וחתם את עצמו אני הוי"ה אלקיכם שבתי צבי, דהיינו שכתב שם הקדוש ככתיבתו, אחר זה אני מחרים אותו בכל יום ויום.
איתא במסכת (מגילה י"ב) לכן אומרים ארור המן אשר בקש לאבדי כי הוא האכיל את בני ישראל במאכלות אסורות, על ידי כך היה לו את הכח לגזור על היהודים גזירות קשות. וכתב בב"ח (או"ח סי' תר"ע) וזל"ק, בפורים היתה עיקר הגזירה לפי שנהנו מסעודתו, ע"כ נגזר עליהם להרוג ולאבד את הגופים שנהנו מאכילה ושתי' של איסור ושמחה ומשתה של איסור, וכשעשו תשובה עינוי נפשותם כמו שאמרה אסתר "לך כנוס את כל היהודים ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים" לפיכך קבעום למשתה ויום טוב לזכור את עיקר הנס. ולכן אומרים ברוך מרדכי היהודי כי בזכותו היהודים ניצלו מגזירתו של המן, הוא נזהר שיהודים לא יכשלו במאכלות אסורות, ולכן הוא ישב בשער המלך לשמור שאסתר לא תאכל אוכל שאינו כשר.
ידוע מה שכתב בספר דרך הנשר שהצדיק הקדוש רבי נתן אדלער (ומה שאמר הבעל שם טוב זי"ע, ראה בספר דגל מחנה אפרים (פרשת עקב), ועוד בשאר ספרי תלמידי הבעל שם טוב שכתבו), שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש, ועיין בספר דרך הנשר "למה משיח לא בא בשנת הכתר" שהיה כידוע שנת הגאולה, שהצדיקים הקדושים אמרו אז שמשיח בוודאי יבא. ואעתיק מה שכתב שם ממקצת מספר "האביב" [ר"ת אחינו בני ישראל בגולה] מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלער ותלמידו ר' משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, ר' נתן אדלער רצה לפסול השוחטים דפראנקפורט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הסמ"ך מ"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח, עכ"ל. ובס' ברכת אברהם כתב כי זה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין לתקן דברים אלו, ורמז על זה ב"זע"ם" תצעד אר"ץ, ראשי תיבות: זביחה עירובין מקוואות.
וכן כתב בספר "ברית מטה משה" על הגדה של פסח בדף האחרון וזל"ק: ועכשיו שאיתרע חזקתם ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינה בגלות עדיין בעונינו, וכאשר נמצא כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע, וכו'. ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרו קרוב הדבר לפשוע ולקלקל ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינו מדקדקים כ"כ וממהרים לשחוט וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר…ומי שיהי' מותמ' בדבר ולומר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה בוודאי מנהג אבותיהם בידם ששוחטים את דבריהם לאמר מי יתן לנו לאכול בשר וא"ת וישטחו אלא וישחטו שהיה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה ואבותינו חטאו ואינם ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח"ו ואוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה: ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה כמו כן יהיה מיתתם בכלל נבילה וטרפה לכל הוא הקליפה רח"ל תשליך אותם, ומוכרח להיות מגולגל בכלב וכו' עיי"ש באריכות גדול.
הצדיק הקדוש בעל דברי חיים זי"ע מגלה לנו סודות נוראים
וידוע שעל ידי השוחטים הקלים שהאכילו בשר פיגול, יצאו מן הדת לערך ג' וחצי מיליאן יהודים רח"ל, כמבואר בשאלות ותשובות "דברי חיים" (יורה דעה חלק א' סימן ז') שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעונותינו הרבים ראינו דעל ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השובי"ם הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל (עיי"ש דבריו החוצבים להבות אש), וכן מובא בדגל מחנה אפרים" (פרשת עקב מכתב מהרמב"ם זצ"ל) ששבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם רח"ל. וידוע שמערמת הס"ם שלא לפתות כל יחיד ויחיד, רק מעמיד שוחטים ורבנים בכל מקום מסיטרא דיליה ועל ידי זה הכל ברשתו.
מעשה נורא מהרמב"ם אודות אנשי מדינה אחת שכפרו בתחיית המתים מן התורה מפני שנטמטמו במאכלות אסורות
ובא וראה מה שכתב הרמב"ם ז"ל, הובא בספה"ק צפנח פענח ובספה"ק דגל מחנה אפרים (פרשת עקב), ששמע מהבעל שם טוב זי"ע, שפעם אחת שאלו אנשי מדינה אחת[1] במכתב להרמב"ם ז"ל על תחיית המתים לומר להם מן התורה. ומה שדרשו חז"ל בגמרא מן הפסוקים, אמרו שיש לדורשם באופן אחר. ולא רצה להשיבם הוא בעצמו דבר, אך אמר לתלמידו ר' שמואל אבן תבון שהוא ישיבם.
וזה תוכן דבריו בקיצור על פי חכמת הטבע, כי מכל מיני מאכל ומשקה נעשה דם, ומהדם יורד אל הכבד, ומהכבד עולה הברירות אל הלב, ומהלב יורד המובחר והדק אל המוח, ושם שורה השכל וחיות של האדם. ומי ששומר עצמו ממאכלות המותרות והאסור והטמא, נעשו דמיו צלולין וטהורין, ויש לו לב טהור, והמוח והחיות שלו נעשה חיות טהורות להשיג אמיתית החיות שהיא אלקות של כל העולמות המחי' את כולם. ומי ששומר עצמו יותר, ומקדש את אכילתו עפ"י דרכי ד' ותורתו, נעשה מזה בנין אב, והוא השכל לכל רמ"ח איבריו ומתקדשים ומתטהרים.
וכן להיפוך ח"ו, נעשה בנין אב שכל עקור ומעופש בדעות זרות, וחיות שלו נעשה בחינת מת, והוא אבי אבות הטומאה וכו', ורמ"ח איבריו נטמאים וטמא טמא יקרא לכל דבר, ונעלם ממנו אמיתת החיות שהיא אלקות של כל העולמות, ונטמא ונופל לדיעות זרות ואלהים אחרים, הם אלילים אלמים מתים וזבחי מתים יקראו להם.
לכן התנאים ואמוראים ובעלי המדות וחכמי המשנה הם שמרו נפשן שלא יתגאלו בפת בג הזקן וביין משתיו, ולכן האירו שכלם והי' שורה עליהם רוח הקודש, לפרש כל מאמר סתום בדת התורה הקדושה, כי שרתה עליהם כח אלקי, אשר הוא ואורייתא כולא חד ואור נשמתם ג"כ הוא חוט המשולש אשר לא ינתק לעולם ולעולמי עולמים. אבל אנשים הללו בודאי טמאים ונטמאו דמם, ומשם לבם ומוח שלהם נטמטם במאכלות האסורות והטמאות, ולכך החיות שלהם נוטה למינות ואפיקורסות, ולא יכלו לקבל מתיקות נופת צוף דברי מאמרינו הבנוים עפ"י שכל אלקי עולם ומלך עליון. והואיל והעיזו פניהם ויצאו לחוץ, פתאום יבוא עליהם הכורת, וכרות יכרתו אותם וכל אשר להם. וכך עלתה להם, כי לא היו ימים מועטים עד אשר בא עליהם מלך גדול והרג אותם וביזז כל אשר להם, ע"כ תוכן דבריו.
ערמת היצה"ר ללכוד ברשתו בסיטונות
לא דהנה היצה"ר בעוה"ר בחר לו דרך יותר מרווח לעבודתו ואינו הולך לכל אחד ואחד בפרט להסיתו על כל עבירה מיוחדת כי אם הולך לבית המטבחיים אשר משם יאכלו בני ישראל בשר ומסית את השוחט או את הקצב להאכיל ח"ו נבילות וטריפות וממילא יש לו בידו כל העיר כי הנו"ט מטמטם את לבם וממילא בנקל לו ללכוד את כל העיר ברשתו (כנסת יחזקאל פ' משפטים עה"כ ואנשי קודש, וע"ע או' ח', ל"ד, ל"ו).
שייך למעלה
רבי משה סופר, ה"חתם סופר" זי"ע
1839 – 1762
הצדיק הקדוש רבי נתן אדלער זי"ע
במלחמתו הגדולה להביא משיח
בס"ד
כשר שבטחים שותפו של עמלק
כל כוחו של הרשע הגרמני ימ"ש בא על ידי שאכלו מאכלות אסורות שהיו שוחטים קלים ומזה נולד עמלק הגרמני, והיה במדה כנגד מדה מפני שלא השחיזו הסכינים כדבעי השחיז את החרב של הבעל דבר שהוא שר של עמלק ועל ידי זה היה בכוחו לשחוט מיליוני יהודים רח"ל (ספר דרשות הגר"ש שווייצער שליט"א, שאמר בשם הרה"ק רבי אהרן רוקח מבעלזא זי"ע)
היטלער # 1
זאת אומרת שהיטלער ימ"ש נולד מאכילת טריפות של השוחטים הקלים
והאטליזים (בוטשערס) שהאכילו נבילות וטריפות, וכן העידו גדולי הרבנים של גור ועוד שכמעט כל מדינת פולין יצאו היהודים מהדת על שאכלו נבילות וטריפות. זאת אומרת כי כל הרבנים ביחד עם הבוטשער שמאכילים נו"ט הם ההיטלעריסטים של הדור הזה, ודור הקודם. לכן מהיום והלאה לא יקראו את הרבנים רבנים רק מיסטער היטלער – מבאטור (טייטלבוים) וכן הלאה, כל הרבנים המאכילי טריפות, וכך יקראו להם בשמם האמיתי.
ועכשיו השאלה מי הוא: היטלער # 2
תשובה: החפץ חיים כותב ב' פעמים במשנה ברורה, פעם בסימן נ' ופעם בסימן קנ"א, שכל הבתי מדרשים נשרפו ונחרבו ונעשו לבתי כומרים על שדיברו בבית הכנסת, ומפני זה היה כוח להיטלער ימ"ש לשרוף 5000 בתי כנסיות בלילה אחת וזה נקרא קריסטעל נאכט, כשמו כן הוא כי החפץ חיים זצ"ל גם כן כותב שכל הבתי מדרשים נעשים ח"ו בתי כומרים – קריסעל, וכו'. וכן קרה גם כן בבראנקס במנהטן, היו שם קרוב ל600 בתי מדרשים, וכולם נעשו בתי כומרים, ונשאר רק בית המדרש אחד שלא נעשה בית הכומרים. וכן בגוש קטיף היו שם יותר ממאה בתי מדרשים, וכולם נחרבו.
ועכשיו נספר לכם עוד סוד גדול ונורא שכל היהודים באטנווערפן – בעלגיה יודעים מזה, שהיטלער שרף את כל הבתי מדרשים בבעלגיה, לערך 450 בתי מדרשים, ורק בית המדרש אחד שנשאר שלם, בגלל ששמרו שם את הקדושת בית המדרש ולא דיברו שם כלום. וכן בכל העיר מאראקא לא נחרב בית המדרש אחד ולא היה הכח להיטלער ימ"ש להיכנס לשם, בגלל ששמרו על קדושת בית המדרש.
זאת אומרת שמי שמדבר בבית המדרש הוא: היטלער # 2
שרק בגללו חס ושלום הבית המדרש הזה עומד להשרף, וכל אחד שיש לו יראת שמים רק על קצה המזלג כואב לו ומוחה שלא לדבר. ובגלל זה כתוב בשלחן ערוך וגוערים בו, שכל אחד מחויב לגעור בו.
בואו ונראה מי הם הרבנים העומדים על זה בכל כוחם לא לדבר בבית המדרש, הרבנים האלו יש להם יראת שמים ויראת חטא, ושאר הרבנים הם שותפים של היטלער ימ"ש, וכן כתוב במדרש שהבית המקדש נחרב על שלא הוכיחו זה את זה. זאת אומרת שכל אחד שמדבר בבית המדרש בשעה שאסור הוא ההיטלער האמיתי
ימי הגאולה – והסתרת פנים
האמוראים הקדושים
| כתב |
הספורנו: "אוי מי יחיה משומו קל" (במדבר כ"ד כ"ג) – כענין שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (בסנהדרין צ"ח ע"ב): אמרו האמוראים הקדושים: "ייתי ולא אחמיני" – כלומר יבוא המשיח בדור שיבוא ואין אנו חפצים להמצא באותו דור, על אף שנפסיד מלראותו, וכבר פירשתי שלא היו הקדושים האלו יראים מיסורי הגוף, אלא ראו ברוח קדשם בלבול המוחות והסמיות עינים, שיהיה בעקבא דמשיחא, ולרוב קדושתם ידעו, שלא יהיה בהם כח לסבול זאת, וזה שאמר הכתוב: "אוי מי יחיה משומו קל" – וי לצרה! לאלו שיחיו בדור הזה…
| אלו |
שיחיו בדור ביאת המשיח – וי להם! מפני שלא תהיה להם אף זכות להגאל רק משום כבוד השם יתברך
| עוד |
פירוש אפשר לפירוש: "מי יחיה משומו קל" על דרך שכתב הספורנו, שהוא כענין שאמרו "ייתי ולא אחמיני" – שראו שפלות המצב של הדור האחרון, ואם כן באיזו זכות ישראל נגאלים? ועל זה מתרץ, הדא הוא דכתיב: "וסלחת לעווני כי רב הוא" כי גדול הוא יתברך, בשביל כבוד שמו יתברך…
כמו ביציאת מצרים כן בביאת המשיח, רק זה
שיראת ה' בליבו יזכה להיות בין הזוכים
| איתא |
בפירוש הראב"ד דמסכת עדיות, ומבואר גם כן במדרש: גם לעתיד תהיה מכת חושך כמו שהיה במצרים, ויהיו אנשים שאינם ראויים לראות בגודל הטובה וגם יוליכו את ישראל שנית במדבר הזה, ויהיה שם הברור, ומי שאינו ראוי – ידחה חלילה. על כן על כל איש ישראל לחשוב בנפשו באיזה מצב הוא עומד, כי הרי באמת כל אחד מלא הוא בעוונות ופשעים ואין איש יודע איזו תנועה חשובה יותר לפני השם יתברך, וכל אחד צריך לירא, מי יודע האם יזכה הוא ויהיה בין ההולכין, כשיעזור השם יתברך, ותהיה הגאולה השלימה, וילכו לקבל פני משיח צדקנו, וכל הנחמות המפורשות בתורה הקדושה ובדברי חכמינו, זכרונם לברכה, תתקיימנה, ויקבל על עצמו לעבוד את ה' ביראה ולהרבות במצות, וירחם עליו ה', שיזכה להיות בין הזוכים, מאותן אלו שיזכו לקבל פני משיח צדקנו, ויתקן הכל לעשות תשובה שלמה עוד קודם הגאולה.
(חד"ת תשט"ז, עמוד ק"נ)
משה רבינו בא בגלגול אחת לחמישים שנה,
כדי שלא יטעו הערב רב את ישראל
| בספר |
הקדוש זוהר חי בראשית (על זוהר ד' כ"ה ע"א בדפי הספר ד' צ"ו) מהגאון הקדוש מקמארנא זי"ע, וזה לשונו: "שהערב רב היה חלק הרע של משה, ומשה רצה לתקנם… ומשה עצמו יקום בכל דור ודור ויתגלגל גם בימים אלו דרא בתראה בין ערב רב… ועתה רוב הדור וראשים שלהם הם ערב רב, ומשה בא בעיבור ובגלגול – אחת לחמישים שנה, שלא יטעו ראשי ערב רב את ישראל לדרכים שונות… עד כאן לשונו הקדושה. (מבואר כן בזהר הקדוש פרשת נשא דהראשים בכל אתר ואתר יהיו מהערב רב ותמלא הארץ חמס מפניהם, ושם מהזוהר הקדוש פרשת תצא דבסוף הגלות ישלטון על ישראל רמאים ודייני שקר וערב רב עיין שם)
| ועתה |
רוב הדור עם הראשים שלהם מהערב רב, ושלא יטעו את ישראל בדרכים מקולקלות, הזהר מן היועצך לפי דרכו, שתלך בדרך החדשה לבזות את כל התפילה והמצוות בסכליות של כסיל בחושך הולך, כמו שעשה הטמא והארור, שהטעה את כל העולם בדרכים מרורות כלענה, וכן בכל דור, ולזה הוצרך להתגלגל משה רבינו בכל דור ודור כמו מרן האר"י ורבי ישראל בעל שם טוב וכן בכל דור צדיקיא, שלא יטעו ערב רב עם ראשים שלהם את ישראל וכל זה מבואר (בלקוטי תורה להאר"י ז"ל פרשת ואתחנן) למעיין בעיניים מאירות, עד כאן לשונו.
(זוהר חי בראשית ד' קי"ג)
כעבודה זרה ממש הגאוה להיות רב ורבי
עבודה זרה, שהיא הגאוה להשתרר להיות רב ורבי, שלא לשם שמים, ורצונו להמית לכל הצדיקים מרוב גאותו, שיהיו כולם נכנעים תחתיו, והוא בור ריק של נחשים ועקרבים, והמשתחוה והנכנע לו הוא משתחוה לעבודת קל נכר. (זוהר חי שמות דף פ"ו).
[1]) בצפנת פענח פ' יתרו: וחתמו על שאלה זו כמספר ע' אלף.