להורדה:
נחפשה-דרכינו-ונחקורה-ונשובה.doc
נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה
הנה בימינו אלו הגיעה לאזנינו שמועה נוראה, אשר כל שומע תצילנה אזניו, וכל אבריו דא לדא נקשן, תסמר שערות אנוש, כי באמצע וויליאמסבורג בחנות חרדי אחד מוכרים מעשה אפיה שנעשו בביצים של טמאות ונבלות, ה' יצילנו, (ודבר פשוט מאד שמי שחס ושלום נתפס על עון מכירת מעשה אפיה כאלו, אין לו נאמנות כלל, אפילו בתירוצים שונים ומשונים).
אחר השמועה זו ששמענו בכמה נוסחאות שונות, זה אוסר וזה מתיר, זה אומר שוגג זה מזיד, זה אונס זה ברצון, חקרנו חיפוש מחיפוש ממקורות נאמנים, ונוכחנו לדעת שבעוונותינו הרבים נעשתה תועבה גדולה בישראל, להאכיל זמן וזמנים מאכלות אסורות לאלפים אנשים נשים וטף, ומעתה מי יתן עינינו מקור דמעה, ועפעפינו יזלו מים, ונבכה יומם ולילה, על אנשים תמימים יראי ה' שומרי תורה ומצות בכל דקדוקיה, מדקדקים בקלה וחמורה, אשר גם אם יתן איש את כל הון ביתו להם שיאכלו דברים אסורים לא יאכלו בעד כל חללא דעלמא, ועכשיו נתפסו בתמימות לבם, יראי ה' אנשי מעשה, חסידים, רבנים, תלמידי חכמים מופלגים, משופרא דשופרא אשר נמצא בדור הזה, כולם נכשלו בעוונותינו הרבים, ואף אם יחשוב מי שהוא כי הוא נקי מכל אלה, כי יודע בבירור שאינו אוכל רק מה שנאפה בביתו וכו', הלא אשתו אוכלת בחתונות ופארטיס וכו', וגם הוא בעצמו אצל קידוש של קרובו או חבירו, ובפרט הילדים הקטנים שדרכם לשאול כאשר יראו באיזה שמחה שיהיה, ואביו נתן לו בחושבו כי אינו יותר מחומרא קטנה שלא לאכול, ולקטנים ודאי מותרים, ועוד, מה נעשה עכשיו בכל הני ברכות שנעשו עליהם, בוצע בירך נאץ ה', ומי האיש אשר היה הולך לביתו שבת קודש וצהלתו בפניו בחדותא דשבתא, יום של מנוחה ושמחה שמצוה להתענג בו, ביודעו כי בביתו יקבלו פניו בלחם משנה (וגם לצאת קידוש במקום סעודה) שמעורב בו ונמשחו עליהם ביצים נבלות וטמאות, באיזה ניגון יאמר לכבוד שבת קודש ביודעו כי בכל כזית וכזית נתפטם גופו ונשמתו בדבר איסור בעצם יום שבת קודש, שאפילו עמי הארץ יראים לחטוא בשבת קודש (כמבואר ברע"ב בשם ירושלמי), ואיזה הרגישים יכנסו בו בעת שרוצה לעשות נחת רוח לאבותיו שנהרגו על קידוש ה' בימים הללו, ונותן תיקון אחר התפילה? איזה תיקון הוא זו שבני ישראל אוכלים נבלות וטמאות? וכי חס וחלילה יעלה על דעת אדם שיחלק חתיכות חזיר אחר התפילה לתיקון רחמנא ליצלן, והרי אין איסור חזיר גרע מזה, שניהם הם איסור מדאורייתא וחמורים מאד, ועכשיו מי יוכל להשיג השגה קטנה צערו של אדם שיש בו קצת יראת שמים ורגליו עמדו על הר סיני ולמד בחדר, ונטמאו בכל אלה, ונטמיתם בם (וידוע מה שכתוב בשל"ה הקדוש כי אף שעל עבירות מהני תשובה אבל בזה קשה תשובתו כי האיסור נתהפך לבשרו ודמו), וגם ביודעו שילדיו הקטנים שלא טעמו טעם חטא, ורצונו לגדלם על טהרת הקודש בעזרת ה', ועל זה עובד יגיעה רבה כל השבוע, בחום וקור, הכל רק כדי להעמיד דורות ישרים, כי זה כל חיינו בעזרת ה', ועכשיו לריק כל עמלו כמו שהעיד על זה הרמ"א ביורה דעה (סימן פא) שמטמטם לב הנער, ומבואר שם יותר בפרי חדש כי זהו גורם לילדים שיצאו לתרבות רעה, על ידי שנתפטמים בדברים אסורים, ויקו לעשות ענבים ויעש באושים, וגם לרבות הצער הנורא של הנשמות הקדושות וטהורות בגן עדן, המצטערים על בניהם כי ביום היארצייט שבדין היה שבניו יעשו תשובה ויתענו כמבואר בשולחן ערוך ואחרונים, ובמקום זה עוד מוסיפין חטא על פשע לפטם אחרים בדברים אסורים וחושבים שעושים בזה תיקון ועליה להנשמה, וגם הצער הגדול ביום שבת קודש אשר כל האכילה הולכות לקדושה ובכל פרוסה ופרוסה מקיים מצות עונג שבת, אשר דרשו על זה חז"ל שזוכה לנחלה בלי מצרים, וכי יעלה על הדעת שבזכות אכילת חלות שנתערבו בתוכו ונמשכו עליהם דברים אסורים, בזה יזכה לכל הנ"ל? הרי סניגור נעשה קטיגור, (ויותר טוב היה לו לכסות החלות עד מוצאי שבת ואז ישרפנו לקיים מה שנאמר ובערת הרע מקרבך), והאיך נוכל לחשוב שברכת המזון שהוא מדאורייתא ומברכין אותו בשבת קודש ברגש ושמחה יתירה יעלו למעלה אחר אכילה כזו, ומה נעשה ביום חתונתו ושמחת לבו או שמחת צאצאיו היקרים, שבא להכיר תודה לה' על רוב רחמיו וחסדיו, ופיו מלא תהלות ותשבחות לה' הטוב שהחיינו והגיענו לימים הללו ימי שמחה ונחת, ועתה כמה צער ובושה יכסנו בהודע לו כי זיכה תלמידי חכמים ויראי ה' במאכלות אסורות, וכן בסעודת ברית מילה שמזמנים אליהו הנביא זכור לטוב להיות שם להביא ברכה לתוך ביתו, והזמן מסוגל להשפיע שפע ברכה והצלחה למשפחתו ולכלל ישראל ושערי רחמים פתוחים (כמובא בספרים הקדושים באריכות), הכי יעלה על לב אדם דבמקום כזה שמזמינים להסעודה מזונות מעורב בדברים טמאים, וחלות משוחים בהם לצחצח, שיבא אליהו זכור לטוב וכל הנכתב למעלה למקום כזה, (ומבואר במדרש וילקוט שאינו יכול לסבול עוברי עבירה, ובודאי צא טמא יאמר ויברח), על כן באנו בזה רק לעורר דעת הקהל לקצת התבוננות באיזה מצב איום ונורא אנו עומדים כיום רחמנא ליצלן, ובאמת היה ראוי ונכון שהרבנים והצדיקים (בהסכמת הגאון הקדוש עטרת ראשינו כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א) יגזרו תענית על הקהל, ולחלושי כח לפדות עצמן, כי בעוונותינו הרבים כמעט לא ימלט אחד שלא נכשל הוא או אשתו או בניו הקטנים והגדולים באכילת חלות או מעשה אפיה שהיה בהם מביצים הנ"ל, או בשולחן טהור או בקידוש של אחיו ורעיו ובאיזה אופן שיהיה, וחוץ מאיסור האכילה נתבונן עוד כמה ברכות אמר לבטלה, בורא מיני מזונות, נטילת ידים, המוציא, ברכת המזון, על המחיה, הרבה מאד, וגם אכילה בלי ברכה כי הברכה לא נחשב כלום, בוצע בירך נאץ ה', קשמק"ם, ביטול לחם משנה וסעודת שבת, כי הוא מצוה הבאה בעבירה, פטימת בניו הנקיים וטהורים באלו המאכלים, וכל זה בזמן מרובה לא יום ולא יומיים ולא חודש ימים, ומשורת הדין היה כי במקום שנעשה דבר חמור כזה, היו צריכין כל העם מגדול ועד קטן לצאת בשק ואפר ולזעוק זעקה גדולה ומרה, על החטא הנורא הו, ומעשה תיעוב כזה להכשיל לאלפים יהודים מהחשובים בדור הזה באיסור נבלה וטמאה ממש, ומוטל על כל אחד ואחד לקיים מצות תשובה, ויעשה חשבון הנפש בלי להונות עצמו עד כמה נכשל בכל הנ"ל וכמה נפגם נפשו ונפשות ביתו, ואין בזה טענת אונס כלל, כי חוץ מזה שסוף סוף נכשל אפילו יהיה בשוגג הלא לכלך נשמתו (כמו שכתב השל"ה הקדוש הנ"ל), וגם מדוע לא עלה על דעתו כל הזמן לישאל או להתודע היטב מה שמונח בו, בפרט שהבתי מאפיה אין להם הכשר כלל, ולא תהא כהנה כפונדקית שלידע חדשות מהמתרחש בעולם, וכן על כליו עציו וקורות ביתו וכו' על זה יש לו זמן הרבה לחקור הכל ולידע בדיוק גדול, אבל הנוגע לנשמתו לא יפנה מעסקיו להתעניין היטב מה שנכנס לפיו. וכל זה בביצים שנתפרסמו על כל פנים בשוק, אבל מי יודע מה מעורב עוד בו חוץ מביצים טמאות, ומילתא דפשיטא טובא דעל מה שאוכל מכאן ולהבא אינו מועיל טענת שוגג ואונס כלל (וגם על שוגג צריכין כפרה) אחר שכבר נודע שגם בחנות חרדי יוכל להיות כזאת, ואם במקום שהבעל הבית מפורסם לירא שמים מרבים, ושמו נודע לשם ולתפארת ולתהלה, וחוץ מצדקת פזרונו עוד כהנה וכהנה מה שעשה לטובת הקהל ולטובת יחידים, ועם כל זה אפשר היה לצאת על ידו מכשול גדול ונורא כזה להכשיל ממש כל העיר כולה, כל שכן וקל וחומר דבמקום אחר שאין כל זה ועובדים בפירוש לשם הרווחת ממון בודאי שאין להם נאמנות כלל, ובמילא צריכין ליזהר מאד מכאן ולהבא כל מה שאוכלין ולא לסמוך על תירוצים וראיות שאין להם שום יסוד רק כדי להרגיע עצמו רק יחקור היטב על כל מידי דאכילה ולא יכניס לביתו שום דבר עד שידע היטב שכל מה שמונח ומעורב בו אין עליו שום חשש כלל, ואז יהיה לבו נכון בטוח בה' שלא יבא חס וחלילה שום תקלה לידו כי מן השמים יסייעוהו ויעזרו אותו כמו שאמרו חז"ל הבא לטהר מסייעין אותו.
וכדי להראות כמה קשה עונשן של מאכלות אסורות, הא לך לשונו הזהב של ספר הקדוש יסוד ושורש העבודה מלה במלה, (שער הבכורות פ"ג ד' קמ"ג ד"ה הגידה) וז"ל: הגידה לי שאהובי נפשי אחיי ורעי וכי אין ראוי לאדם ליפול מלא קומתו ארצה וליתן בעפר פיהו ופלגי מים תרד עיניו, יומם לא ישקוט ולילה לא ינוח, אם קולע השערה לשער בעצמו, שלא היה נזהר היטב בעודו בחיים חיותו ממאכלות אסורות אשר אומץ עונשן חמור מכל העבירות שבעולם, לפי הזוהר הקדוש הנ"ל שעל כל עבירות שבתורה, אף על אותם שחייב בהם מיתת בית דין, מכל מקום לאחר שסבל עונשו בגיהנם ובשאר עונשים, כפי שנגזר עליו בעולם העליון על כל פנים יש לו חלק לעולם הבא, ויש לו חלק בקודשא בריך הוא יתברך שמו, אבל זה שטימא עצמו וגופו ממאכלות האסורות, מבואר במאמר הזוהר הקדוש הנ"ל שאין לו חלק כלל באלקי ישראל, ולא בעולם הבא, "תידון לדרי דרין", העתקנו היסוד ושורש העבודה לדוגמא, אבל כל הספרים הקדושים מלאים מזה שמאכלות אסורות חמור מאד מכל איסורים ומשפיע וגורם טבע רע ומשחית האדם וכל תורתו ותפלתו הולך לריק חס וחלילה ה' ישמור ויציל, והתקדשתם והייתם קדושים, ובזכות זה נזכה במהרה לישועות הניבאות ולהתרוממות קרן ישראל ולכל מיני ישועות, ולגאולה האמיתית בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
התאחדות האברכים דסאטמאר
