להורדה:
דברי תורה פרשת עקב החדש (קובץ pdf)
דרשה פרשת עקב ( קובץ. 'word)
|
זָכִינוּ לְהוֹצִיא לָאוֹר סֵפֶר "אוֹרוֹת הַזֹּהַר"
וּבוֹ י"ב סְפָרִים – כְּנֶגֶד י"ב שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן
שֶׁכָּל הַמֵּפִיץ הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ זוֹכֶה לְכָךְ
– הַהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י (בְּזֹהַר תְּרוּמָה קכ"ח:) –
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זיע"א:
מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁכָּל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים [בַּהֲפָצַת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ]
מִתְעַלֶּה בְּשָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, מַה שֶּׁאֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה
- כּוֹפֶה אֶת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה.
- עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ וְעִלּוּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
- מַעֲמִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יֵחָרֵב, וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם.
וְעַל זֶה מַבְטִיחַ לוֹ הָרַשְׁבִּ"י:
- זוֹכֶה לִרְאוֹת בָּנִים לְבָנָיו.
- זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה.
- זוֹכֶה לְעוֹלָם הַבָּא.
- אֵין שׁוּם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהַזִּיק וּלְהָרַע לוֹ.
- נִכְנַס לִשְׁנֵים עָשָׂר שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן – וְאֵין מוֹחֶה בְּיָדוֹ.
- מַשְׁפִּיעִים עָלָיו שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה לוֹ בְּכָל עִנְיָנִים לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.
- הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָרַשְׁבִּ"י מְבָרְכִים אוֹתָם בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בָּהֶם אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁגַּם הוּא קֵרֵב אֶת כוּלָּם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
- הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לְאַרְבַּע מַחֲנוֹת מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וּמְלַוִּים אוֹתוֹ, וְנִכְנַס לְשִׁבְעִים עוֹלָמוֹת גְּנוּזִים (גִּימַטְרִיָּא "סוֹד"), שֶׁלֹּא זוֹכֶה בָּהֶם שׁוּם אָדָם אַחֵר – וּמְיֻחָדִים רַק לוֹ.
שע"י "חברה מזכי הרבים העולמי"
מפעל עולמי להצלת הדת רחוב נחל לכיש 24/8 רמת בית שמש ארץ ישראל
טל: 054-843-6784 / פקס: 02-995-1300
הבעלות וכל הזכויות
אינן שמורות למחבר
כל אחד יכול לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, [וכל המעונין יכול לקבל הטקסט חינם], לאחסן במאגר מידע, לסדר או לקלוט בכל דרך ובכל אמצאי אלקטרוני אופטי או מכני אחר – כל חלק שהוא מהחומר בספר זה ובכל הספרים שהוצאנו לאור, הן ליחיד, הן לשימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה מותר ומצוה בהחלט בלא רשות מפורשת בכתב, ואם אחד מעוניין להדפיס נעזור לו בכל כוחותינו להוציא לאור בפחות מדמי עלות הספר.
סֵפֶר
הַזוֹהַר לְמָשִׁיחַ
דְרָשָׁה לְחִזּוּק לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ
מכ"ק אַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א
פָּרָשַׁת עֵקֶב
בְּיוֹם שֵׁנִי פָּרָשַׁת עֵקֶב ט"ו בְּאָב
שְׁנַת תשע"א לְפ"ק
דְּרָשָׁה בָּרַדְיוֹ 2000
קַרְיָין: כְּבוֹד הָאַדְמוֹ"ר מְהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א מְחַבְּרָם שֶׁל יוֹתֵר מֵאֶלֶף סְפָרִים בְּכָל שְׁבִילֵי הַתּוֹרָה – תְּפִילִין, מְזוּזוֹת, שַׁבָּת, כַּשְׁרוּת, שְׁחִיטָה, נִקּוּר, צְנִיעוּת, טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה, מִקְוָאוֹת וְעוֹד.
הַסְּפָרִים עַל הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְעוֹד, אֶפְשָׁר וְרָצוּי לְקַבֵּל בְּחִינָם, אֵצֶל כְּבוֹד הָאַדְמוֹ"ר בַּטֶּלֶפוֹן: 0548-436784 וְאֵצֶל הַמְּפִיצִים בְּכָל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עוֹשִׂים הַכֹּל בְּהִתְנַדְּבוּת.
קַרְיָין: שְׁאֵלָה.
אוּלַי הָאַדְמוֹ"ר יָכוֹל לְגַלּוֹת לָנוּ לָמָּה אֶתְמוֹל הָיָה גֶשֶׁם גָּדוֹל בְּתֵל אָבִיב וּבְבַת יָם, וּבְעוֹד מְקוֹמוֹת שֶׁעוֹד לֹא הָיָה גֶשֶׁם כָזֶה בַּקַּיִץ?
תְּשׁוּבַת הָרַב:
סִפְרֵי הַזֹהַר הַקָּדוֹשׁ!!!
זה דבר פשוט הכל בא מכח הרשב"י והזוהר הקדוש. ביום שישי הלכו כמה אברכים לחלק בבת ים ובחולון את הספרים החדשים, "זוֹהַר הַשַּׁבָּת" לפי סדר הפרשיות חמשה כרכים, ותיקוני זוהר החדש המתורגם בלשון הקודש, וגם יצא דבר גדול מאוד "זוֹהַר חָק לְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹמִי" בחמשה כרכים, והרשב"י היה בשמחה גדולה שלא היה לן שמחה גדולה כזאת אף פעם.
מי שקורא בספרים האלו יש לו התעוררות כזאת שלא הייתה לו התעוררות כזאת מימיו, ומי שלומד בספרים אלו יזכה להינצל ממלחמת גוג ומגוג, כי נמצא בתיבת נח של הרשב"י, וזה נעשה רק על ידי הזוהר הקדוש.
הספרים האלו מחולקים לפרשיות השבוע ללימוד זקנים עם נערים, כל מאמרי זוהר הקדוש על הלכות שבת, ליקוט מהסיפורים של כל ספר הזוהר הקדוש, מיוחד לילדים ובחורים, ועוד הסיפור הנורא של בעל מגלה עמוקות בהמשכים עם תמונות נפלאות, ועניני שכר ועונש. עוד הוספנו שם שני חלקים על הערב רב מתלמידי בעל שם טוב מה שאומרים נבואות על הערב רב בדור הזה, כל שולחן ערוך הלכות שבת מחבר עם רמ"א, והעתקות מהרבה רבנים המעוררים ללמוד זוהר הקדוש ובפרט בדור הזה, ומלחמה גדולה בענין הלוקסוס של החתונות והשמחות, והתקנות שצריכים לתקן.
הערב רב של הדור הזה
ונספר לכם דוגמא קטנה: אני כבר צועק 45 שנים על ענין הוצאות הגדולות של החתונות, (ובשנת תשמ"ד הרעשתי כאן בא"י בעתונים)
ומצאתי עצה נפלאה לחסוך לכל צד 10 אלפים דולר לליל החתונה, העצה הייתה כך:
לעשות החופה ביום שישי אחר הצהרים[א], ובליל שבת עושים השמחה בבית המדרש, כמו "שלום זכר", ונותנים דברים קטנים, כי כולם אכלו כבר סעודת שבת, ובכך חסכו כל הוצאות הגדולות, לא צריך תזמורת, אולם, בדחן, תמונות, "כל העולם כולו" ועוד.
והתחלתי את המבצע עם עשירים, עשיר גדול בשם ר' אברהם קופמאן נ"י, ועוד אחד, שעשו ביום שישי החתונה כדי להראות להעולם. היתה לנו בעיה אחת שהרבנים לא עוררו את העולם לזה, כי הם הערב רב הכי הגדולים שבדורינו, הם לא מעונינים לתקן כלום רק כסף וכבוד, ומלכות, לא נפרט בשמם וכל אחד מבין במה מדובר, ועוד מיני עבודות זרות למיניהם והתחרות של המלכות [ע"ז] הזו הולך, וכל החתונות וכל השמחות מופיעים אפילו על בקבוק ובקבוק מלכות האם יש לך עבודה זרה גדולה מזו שלוקחים לבוש של הקדוש ברוך הוא "ה' מלך גאות לבש" ומלבישים אותו על עצמם להתגדל ולהתקדש לפאר ולרומם את מלכות העבודה זרה שלהם, ומי חושב בכלל שיש מלכות הקב"ה, ואנו אומרים אותו בתפלה בכל יום: "כִּי לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה, וּמוֹשֵׁל בַּגּוֹיִם". ובתפילות לראש השנה אנו אומרים: וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא לְבַדּוֹ הוּא:
הַמַּמְלִיךְ מְלָכִים וְלוֹ הַמְּלוּכָה: וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא מֶלֶךְ עוֹלָם: שִׁבְטֵי מְקוֹרָאֲךָ עֲלֵה וְהַמְשֵׁל. נְטִישׁוֹת צָרִים בְּהַתִּיזְךָ לְנַשֵּׁל. כִּי לַיהֹוָה הַמְּלוּכָה וּמוֹשֵׁל. קָדוֹשׁ. הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה, לְחַי עוֹלָמִים: וכמו שכתוב (ישעיהו ב): "וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא" וּכְתִיב (עובדיה כא): "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה". (זכריה יד,ט): "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
וכל התחרות היום, מי שיש לו מלכות[ב] גדולה ביותר, ואם החפץ חיים זיע"א היה רואה את זה היה אומר שכולם כופרים בעיקר, ומורדים בהקב"ה. וזה דור שוא שיוצאים רח"ל לתרבות רעה, ובוודאי לא רוצים שילמדו זוהר הקדוש, כי אם לומדים רק שני דקות ביום זוהר הקדוש רואים שיש רק מלכות הקב"ה ורואים את האמת. וזאת הסבה שהראשי ישיבות והאדמורי"ם מהסטרא אחרא והערב רב מפחדים ולא אומרים לתלמידיהם ללמוד זוהר הקדוש.
ובזוהר חי פרשת בראשית (דף קי"ג) כתב וז"ל, ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, ע"כ.
ובספר דברי חיים (בהשמטות לפרשת ויקהל) כתב וז"ל, דלפני ביאת המשיח יהיו רוב הרבנים מהערב רב כו', וז"ל הדברי חיים שם: כי ישראל בעצמן קדושים, אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעוה"ר רובן מערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד' לא לקבל שום תועלת לעצמם, ע"כ עיי"ש עוד[ג].
ונמצא מכל זה דברים נוראים, דרוב הרבנים ובעלי בתים הם של הערב רב, וצריכים ללחום נגדם במלחמה גדולה, ובעוה"ר לא די שאין נלחמים נגדם אלא הרבה אנשים יש להם קשר אתם, ובונים להם בנינים ופלטרין גדולים, ונותנים להם ממון כסף רב, ויש להם שם כבוד ויקר וגדולה, והצדיקים האמיתיים המקושרים לה' יושבים בעניות ל"ע ואי אפשר להם לפעול ולעשות לצרכי שמים כראוי, להרבות פעלים לתורה וליראת שמים.
וגם אלו הלומדים ש"ס כל ימיהם ולא עוסקים בכל הפרד"ס, אלו הם המעכבים את הגאולה ומביאים כל הצרות על עם ישראל כמו שכתוב בתיקוני זוהר תיקון ל' (דף ע"ג ע"ב): נָתִיב תִּנְיָינָא, "וְרוּחַ אלהי"ם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" (שם). מַאי וְרוּחַ, אֶלָּא בְּוַדַּאי בְּזִמְנָא דִשְׁכִינְתָּא נָחֲתַת בְּגָלוּתָא, הַאי רוּחַ נָשִׁיב עַל אִינוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְאִשְׁתַּכְּחַת בֵּינַיְיהוּ, וְהַאי רוּחַ אִתְעֲבִיד קָלָא, וְיֵימָא הָכִי אִינוּן דְּמִיכִין דְּשִׁינְתָא בְּחוֹרֵיהוֹן, סְתִימִין עַיְינִין אֲטִימִין דְּלִבָּא, קוּמוּ וְאִתְעָרוּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִית לְכוֹן לִבָּא בְּלָא סֻכְלְתָנוּ לְמִנְדַּע בָּהּ, וְאִיהוּ בֵּינַיְכוּ.
וְרָזָא דְמִלָּה "קוֹל אוֹמֵר קְרָא", (ישעיהו מ ו). "קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְאֶל מִי מִקְּדֹשִׁים תִּפְנֶה", (איוב ה א). וְהִיא אָמְרַת "מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר"(ישעיהו מ ו). כֹּלָּא אִינוּן כִּבְעִירָן דְּאָכְלִין חָצִיר, "וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה" (שם). כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדִין, וַאֲפִילוּ כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלִין בְּאוֹרַיְיתָא, כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִין לְגַרְמַיְיהוּ עָבְדִין, בְּהַהוּא זִמְנָא "וַיִּזְכּוֹר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב" (תהלים עח לט). לְעָלְמָא, וְדָא אִיהוּ רוּחָא דְמָשִׁיחַ, וַי לוֹן מָאן דְּגָרְמִין דְּיֵזִיל לֵיהּ מִן עָלְמָא וְלָא יְתוּב לְעָלְמָא, דְּאִלֵּין אִינוּן דְּעָבְדִין לְאוֹרַיְיתָא יַבָּשָׁה, וְלָא בָעָאן לְאִשְׁתַּדְלָא בְחָכְמָה דְקַבָּלָה, דְגָרְמִין דְּאִסְתַּלַּק נְבִיעוּ דְחָכְמָה דְאִיהִי י' מִינָהּ, וְאִשְׁתְּאָרַת ב' יְבֵישָׁה, וַי לוֹן דְּגָרְמִין עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא, וְהַאי רוּחַ דְּאִסְתַּלַּק אִיהוּ רוּחַ דְמָּשִׁיחַ כְּמָה דְאִתְּמַר, וְאִיהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאִיהוּ "רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה' (ישעיה יא ב).
בלשון הקודש:
הַנָּתִיב הַשֵּׁנִי, וְרוּחַ אֱלֹהִי"ם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. מַה זֶּה וְרוּחַ? אֶלָּא בְּוַדַּאי בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת לַגָּלוּת, הָרוּחַ הַזּוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְתֹאמַר כָּךְ: אוֹתָם יְשֵׁנִים שֶׁשֵּׁנָה בִנְחִירֵיהֶם, סְתוּמֵי הָעֵינַיִם וַאֲטוּמֵי הַלֵּב, קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלִי הַשְׂכֵּל לָדַעַת אוֹתָהּ, וְהִיא בֵינֵיכֶם.
וְסוֹד הַדָּבָר – קוֹל אוֹמֵר קְרָא, כְּמוֹ קְרָא נָא, הֲיֵשׁ עוֹנֶךָ וְאֶל מִי מִקְּדוֹשִׁים תִּפְנֶה, וְהִיא אוֹמֶרֶת: "מָה אֶקְרָא, כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר", הַכֹּל הֵם כִּבְהֵמוֹת שֶׁאוֹכְלוֹת חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל הַחֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים, עוֹשִׂים לְעַצְמָם. וַאֲפִלּוּ כָּל אֵלּוּ שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כָּל חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂים – לְעַצְמָם עוֹשִׂים. בְּאוֹתוֹ זְמַן, "וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם", וְזוֹהִי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'.
וּבֹא וּרְאֵה מַה שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוֹר לַטּוֹב:
וְזֶה לָשׁוֹן הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת כִּי תֵצֵא (דַּף רפב ע"ב) [וְעוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן] וּמָארֵי מַתְנִיתִין, לָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן לֵיהּ לְרַעְיָא מְהֵימָנָא. [וְחַכְמֵי הַמִּשְׁנֶה אֵינָם מַכִּירִים אֶת הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא בִּהְיוֹתוֹ בְּגָלוּת אָסוּר בְּבֵית הַסּוֹהֵר, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא] אֵלִיָּהוּ, בְּאוֹמָאָה עֲלָךְ בִּשְׁמָא דִיְהֹוָ"ה, וּבִשְׁמֵיהּ מְפֹרָשׁ, [אֵלִיָּהוּ אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ בְּשֵׁם הוי"ה וּבִשְׁמוֹ הַמְּפֹרָשׁ שֶׁהוּא הַשֵּׁם מ"ה שבז"א] גַּלֵּי לֵיהּ לְכָל רֵישֵּׁי מָארֵי מַתְנִיתִין, [תְּגַלֶּה אֶת הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא בְּסוֹד הַגְּאוּלָה לְכָל רָאשֵׁי חַכְמֵי הַמִּשְׁנֶה,] דְּיִשְׁתְּמוֹדְעוּן לֵיהּ, [שֶׁיַּכִּירוּ אוֹתוֹ עַיִן בְּעַיִן, וַיֵּדְעוּ שֶׁהוּא מֵאִיר אֶת שִׂכְלָם וּמַשְׁפִּיעִים שֶׁפַע חָכְמָה לַהֲבָנַת הַתּוֹרָה,] וְלָא יִתְחַלֵּל יַתִּיר, [וְלֹא יִתְחַלֵּל עוֹד יוֹתֵר בְּגָלוּת] דְּאִתְּמַר בֵּיהּ, (לְגַבֵּי עָלְמָא) (יְשַׁעְיָהו נג ה) [שֶׁעַד עַתָּה נֶאֱמַר בְּמֹשֶׁה] וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ. [פֵּירוּש שֶׁהוּא מְחוֹלֵל בַגּוֹיִם מֵחֲמַת פְשָׁעֵינוּ, וּמֵעַתָּה יָקֵל הָעֹל מֵעַל צַוָּארוֹ בִּזְכוּת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שְׁחִדַשְׁנוּ עַתָּה, וְעוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאֵלִיָּהוּ] לֵית לָךְ צוֹרֶךְ לְמֵיטַל רְשׁוּ [אֵין צוֹרֶך לְבַקֵּשׁ רְשׁוּת מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] דְהָא אֲנָא שְׁלִיחָא דְמָארֵי עָלְמָא, [כִּי אֲנִי הַשְּׁלִיחַ שֶׁל רִבּוֹן הָעוֹלָם] וְיָדַעְנָא דְאִי אַנְתְּ עָבִיד דָּא, [וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאִם אַתָּה תַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁתְּפַרְסֵם תּוֹרַת הַסּוֹד] דְּיוֹדֵי לָךְ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עָלֵיהּ, [שֶׁבְּוַדַּאי יוֹדֶה וְיַסְכִּים עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא] וְיִסְתַּלְּקוּן בְּנָךְ בְּגִינֵיהּ, [וְיִתְעַלּוּ בָּנֶיךָ בִּשְׁבִילוֹ, רָצָה לוֹמַר שֶׁיָּקֵל עֹל הַגָּלוּת מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקָרָא לְיִשְׂרָאֵל בָּנִים לְאֵלִיָּהוּ, לְפִי שֶׁהוּא בִּיסוֹד עִם הַשְּׁכִינָה, וְהוּא כְּרוּב תַּחְתֶּיהָ, וּבִבְחִינַת זוּ יִשְׂרָאֵל נֶחְשָׁבִים לְבָּנִים לְאֵלִיָּהוּ, (בַּדְּפוּס רִאשׁוֹן קְרִימוּנָא שַׁי"ח, הַנֻּסָּח תַּחַת "וְיִסְתַּלְּקוּן בְּנָךְ" וְיִסְתַּלְּקוּן מִּנָךְ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ עַל יָדֶךָ יִתְעַלּוּ)] עֵילָּא וְתַתָּא. [כִּי עַל יְדֵי הָעַלִיָּה לְמַטָּה, יִתְקַשְּׁרוּ בְּשׁוֹרְשָׁם לְמַעְלָה, כמו שכתב הרשב"י שאי אפשר לזכות ליראת שמים בלי למוד הזהר הקדוש] וממשיך רבי שמעון ואומר לאליהו הנביא זכור לטוב, וְלָא תִתְעַכָּב לְמֶעְבַּד, [וְלֹא תִּתְעַכֵּב מִלַּעֲשׂוֹת דָּבָר זֶה,] לָא שָׁבוּעַ וְלָא חֹדֶשׁ וְלָא שָׁנָה, אֶלָּא מִיַּד. [לֹא שָׁבוּעַ וְלֹא חוֹדֶשׁ וְלֹא שָׁנָה אֶלָּא תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ מִיַּד, רָצָה לוֹמַר עַל יְדֵי פְּעֻלָּתְךָ לְמַטָּה יִהְיֶה סְעָד וּסְמַךְ קְצָת לְהַשְּׁכִינָה וּלְמֹשֶׁה רַעֲיָא מְהֵימְנָא בִּהְיוֹתָם בְּגָלוּת עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,] (רְמַ"ק וּמְפָרְשִׁים).
ללמוד וללמד ולהפיץ
כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי צָרִיךְ לַעַסוֹק בְּזִכּוּי הָרַבִּים שֶׁל הֲפָצַת הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כָּל אֶחָד יָכוֹל לְחַלֵּק סִפְרֵי תִּיקוּנֵי זוֹהַר לְבָתֵּי מִדְּרָשִׁים, לְכוֹלְלִים וְעוֹד.
לְקַבָּלַת סִפְרֵי הַזוֹהַר בְּחִינָם לִיצוֹר קֶשֶׁר: 054-8436784. אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בְּחִינָם סֵט זוֹהַר 70 כְּרָכִים לְכָל בֵּית מִדְרַשׁ אוֹ קְבוּצָה שֶׁרוֹצִים לִלְמוֹד.
הַסְּפָרִים הַחֳדָשִׁים: "הַשַּׁבָּת וְהַזוֹהַר" ו"זוֹהַר חָק לְיִשְׂרָאֵל" ו"תִּיקוּנֵי זוֹהַר" הַמְתוּרְגָם בְּלָשׁוֹן הַקֹודֶש מְּחֻלָּק לְשָׁנָה וּלְאַרְבָעִים יוֹם לִקְרַאת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ אֱלוּל, אֶפְשָׁר לְקַבֵּל בִּנְקֻדּוֹת שֶׁל מִפְעָל הַזוֹהַר.
וָאַצִּל הַמְּזַכֶּה הָרַבִּים הַגָּדוֹל הָרַב פִּנְחָס רְאוּבֵן שְׁלִיטָ"א רְחוֹב כַּהְנְמָן 74 בַּחֲנוּת "מַלְכוּת דָּוִד", וְאֵצֶל מִפְעָל הַזוֹהַר הָעוֹלָמִי בְּבֵית שֶׁמֶשׁ, 0548436784.
גַּם אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֵצֶל הָרַב פִּנְחָס רְאוּבֵן וּבְכָל נְקוּדוֹת מִפְעָל הַזוֹהַר את הסט החדש של זוהר המתורגם בלשון הקודש עשר כרכים מסובסד במקום ב-500 ₪ מקבלים רק ב-130 ₪, נשאר עוד מספר מצומצם, ישנם אנשים שקונים מאות סטים ב"ה ועושים שיעורים בבתי מדרשים, ואם אתה קונה עשר סטים ועושה שיעור בבית המדרש שלך, וכל זה עולה לך רק 1300 ₪, ואתה זוכה בשבת אחד בלמוד שעה אחת לטריליון שנה תורה! זה מהמופתים הגדולים של הרשב"י שזיכה אותנו בדור השפל הזה, ומי שיש לו קצת שכל ירכוש לעצמו עשר סטים ויעשה שיעור בבית מדרשו, ויזכה בכל שבת בשעה אחת תורה, ליותר תורה ממה שלומדים כל אברכי הכוללים בכל ארץ ישראל בעשר שנים, כל זה אתה יכול להרויח במפעל הפיס של הזוהר הקדוש. ומי שמאמין בשכר ועונש, אי אפשר שלא יקח העצה הטובה הזו.
קריין: שאלה?
מה אומר האדמו"ר על האסון הנורא שקרה עם הצדיק הקדוש הבבא אלעזר זיע"א?
תשובת הרב:
אגיד קצת ממה שאמרתי בדרשה ביום ה' פרשת דברים בבית מדרשינו "בית הרשב"י" בבית שמש הצדיק אבד ואין איש שם על לב (הביאור בחלק ב') ונדפס בספר "אבל אשמים אנחנו" על אחינו הקדוש שאחז במידת יוסף הצדיק שנסתלק מאתנו.
התאספנו כאן להתעורר ולהתבונן בעקבות האסון הנורא שאירע לבית ישראל ולשים על לבנו על מה ה' עשה לנו זאת. ונקדים ביאור קצר על מה שאמר רבנו הקדוש רבי חיים וויטאל זיע"א על רבני הערב רב שבונים בניינים גדולים וכל עניינם הוא רק כסף וכבוד, ואין זוכרים כבוד שמים.
וְזֶה לָשׁוֹן הַקְדָּמַת מוֹרֵינוּ הָרַב חַיִּים וִיטַאל זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן עַל שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת: אָמַר הַצָּעִיר מֵעִיר. הַדַּל בְּאַלְפֵי חַיִּים וִיטַאל בֶּן לַאֲדוֹנִי אָבִי הָרַב יוֹסֵף וִיטַאל זִכְרוֹנוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: בִּהְיוֹתִי בֶּן שְׁלֹשִׁים לְכֹחַ תָּשַׁש כֹּחִי יָשַׁבְתִּי מִשְׁתּוֹמֵם. וּמַחְשְׁבוֹתַי תְּמֵהִים. כִּי עָבַר קָצִיר כָּלָה קַיִץ וַאֲנַחְנוּ לֹא נוֹשַׁעְנוּ. רְפוּאָה לֹא עָלְתָה לְמַחֲלָתֵנוּ. אֵין מָזוֹר לִבְשָׂרֵנוּ. וְלֹא עָלְתָה אֲרוּכָה לְמַכָּתֵנוּ לְחֻרְבַּן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ. הַנֶּחֱרָב זֶה הַיּוֹם אֶלֶף וְת"ק וְד' שָׁנִים (1504) אוֹי לָנוּ כִּי פָּנָה הַיּוֹם יוֹם אֶחָד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא אֶלֶף שָׁנִים וְגַם נָטוּ צִלְלֵי עֶרֶב שֶׁהֵם ת"ק וְד' שָׁנִים יוֹתֵר מֵחֲצִי הַיּוֹם הַב'. וְכָלוּ כָּל הַקִּצִּין וַעֲדַיִן בֶּן דָּוִד לֹא בָּא. וְנוֹדַע אֶת אֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו כְּאִלּוּ נֶחֱרָב בְּיָמָיו. וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי לַחֲקֹר וְלָדַעַת מַה זֶּה וְעַל מַה נִּתְאָרֵךְ קִצֵּנוּ וְגָלוּתֵנוּ. וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי?
וּמָצָאתִי אָוֶן לִי וַאֲנִינָה בְּקִרְבִּי וְלִבִּי דַוָּי. מִמַּאֲמָר אֶחָד הוּבָא בְּסֵפֶר הַתִּקּוּנִים תִּקּוּן ל' (דַּף ע"ז:). וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תִּנְיָינָא כְּתִיב וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת וְגוֹ', מַאי וְרוּחַ, אֶלָּא בְּוַדַּאי בְּזִמְנָא דִשְׁכִינְתָּא נָחֲתַת בְּגָלוּתָא, הַאי רוּחַ נָשִׁיב עַל אִינוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְאִשְׁתַּכְּחַת בֵּינַיְיהוּ, וְהַאי רוּחַ אִתְעֲבִיד קָלָא, וְיֵימָא הָכִי אִינוּן דְּמִיכִין דְּשִׁינְתָא בְּחוֹרֵיהוֹן, סְתִימִין עַיְינִין אֲטִימֵי לִבָּא, קוּמוּ וְאִתְעָרוּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִית לְכוֹן לִבָּא בְּלָא סֻכְלְתָנוּ לְמִנְדַּע בֵּיהּ, וְאִיהוּ בֵּינַיְכוּ.
וְרָזָא דְמִלָּה קוֹל אוֹמֵר קְרָא. כְּגוֹן קְרָא נָא הֲיֵשׁ עוֹנֶךָּ וְגוֹ' וְהִיא אוֹמְרָה מָה אֶקְרָא כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר כֹּלָּא אִינוּן כִּבְעִירָה דְּאָכְלִין חָצִיר, וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה, כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִי לְגַרְמַיְיהוּ הוּא דְּעָבְדִי.
וּבְּהַהוּא זִמְנָא מָצָאתִי כָּתוּב (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן ל'): וַיִּזְכּוֹר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב (תְּהִלִּים עח לט), דָא אִיהוּ רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וַי לוֹן מָאן דְּגָרְמִי דְּיוֹזִיל לֵיהּ מִן עָלְמָא וְלָא יְתוּב לְעָלְמָא, דְּאִלֵּין אִינוּן דְּעָבְדִי לְאוֹרַיְיתָא יַבָּשָׁה, וְלָא בָעָאן לְאִשְׁתַּדְלָא בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה וְגָרְמִין דְּאִסְתַּלַּק נְבִיעוּ דְחָכְמָה דְאִיהִי יוּ"ד מִינָהּ, וְאִשְׁתְּאָרַת בֵּי"ת יְבֵישָׁה, וַי לוֹן דְּגָרְמִי עֲנִיּוּתָא וְחַרְבָּא וּבִיזָה וְהֶרֶג וְאַבְּדָן בְּעָלְמָא, וְהַאי רוּחַ דְּאִסְתַּלַּק דְּאִיהוּ רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כְּמָה דְאִתְּמַר, וְאִיהוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְאִיהוּ רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת הַשֵּׁם (יְשַׁעְיָה יא ב).
פִּקּוּדָא תִּנְיָינָא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִי"ם יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר (בְּרֵאשִׁית א ג), וּבְגִין דָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שִׁיר ב ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ כוּ' דְאִיהוּ רְחִימוּ בְּלֹא פְּרָס, וְלֹא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וְיִרְאָה וְאַהֲבָה עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס אִיהִי שִׁפְחָה, וְתַחַת שָׁלֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְגוֹ' תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ, וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִירְתָּהּ (מִשְׁלֵי ל לא). עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
וְהִנֵּה מַה שֶּׁכָּתַב בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו וַאֲפִילּוּ כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִי לְגַרְמַיְהוּ וְכוּ'. עִם הֱיוֹת שֶׁפְּשָׁטוֹ מְבֹאָר, וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ זֶה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְּפֵקוֹת יְתֵרוֹת, וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדַיָנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת, לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם. כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף כ"ה:) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ עַל פָּסוּק אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁחֲמִשָּׁה מוֹנִים יֵשׁ בָּעֵרֶב רַב, וּמִן הַג' מִינִים, מֵהֶם הוּא הַנִּקְרָא כַּת גִּבּוֹרִים, דְּעַלַיְיהוּ אִתְּמַר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (בְּרֵאשִׁית יא) הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְגוֹ' וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיָן בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשַׁוְיָין בְּהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, וְלֹּא לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְמֶעְבַּד לוֹן וְכוּ'. וְהִנֵּה עַל הַכַּת הַזֹּאת אָמְרוּ בַּגְּמָרָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהֶפְכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם.
תפילין ומזוזות מערבים
למה הרבנים אינם עושים מה שמוטל עליהם, לומר לישראל את האמת, שהתפילין אינם כשרים, או אין הכשר טוב על הקלף, וצריכים לבדוק האם הקלף שכתבו עליו יש הכשר, או שקנו הקלף מסוחרים שקנו אצל ערביים, וכן על הבתים אם יש להם הכשר, וכן על הרצועות. כל האסונות באים רק בגלל תפילין ומזוזות לא כשרים, כך אומר ה"בית יוסף" אשר יצאה בת קול מן השמים שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ ו-200 רבנים חתמו אז שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ והוא אומר כי מי שיש לו מזוזה כשרה לא קורה לו כלום. – מי לא ראה את המודעות הגדולות שפרסמו העדה החרדית עם תמונות, איך שערביים עושים, ומי לא יודע איך שביריחו ועזה ועוד ישנם מקומות גדולות שיושבים ערביים וערביות [וְנוֹצְרִים וְנוֹצְרִיּוֹת בארץ ומכניסים במזוזות ובפרשיות צלמים קטנים] וכותבים מזוזות ותפילין ומה לא? – מלבד זאת יש סופרים שאינם ראויים לכתוב, ובזמן שכותבים שומעים ורואים כל מיני תועבה רח"ל. 80% סופרים אין להם קבלה או לא קבלו מימיהם קבלה. המזוזות האלו עולים רק סכום קטן, והסופר הרב ברוידי שליט"א סיפר לי איך שיהודים קונים המזוזות האלו מערביים, ומזכים את הרבים [כביכול] ליהודים שאין להם מזוזות.
הקדוש ר' אהרן מבעלזא
מורי ורבותי, היום התגלה לי הסוד מדוע נפטר הצדיק הקדוש מרן האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא זצוק"ל שהיה מלאך ה' צבקות.
אני זוכר עוד מזמן שהייתי בן שנתיים וחצי, בכל חודש נסענו לשבת אחד להאדמו"ר. רק מלראות את הצורה הקדושה כבר קבלו יראת שמים, עד היום הזה כשאני חושב על הצורה הקדושה שלו בא לי פחד נורא מיום הדין הגדול והנורא.
כ"א אב הוא יום ההילולא שלו.
בכ"א אב תשס"ד פרשת עקב נדפס בארצות הברית בעתון "דער בלאט" עמוד ד'. יש לי העתקה מהמודעה שהתפרסמה מאוחר יותר בעתון בארץ ישראל:
משאית מיריחו מלא עם קלף
מי לא יודע מה היה כתוב בעיתונים [ויש לי העתקה מזה], איך שמשאית גדולה עם קלף באה מהערביים מיריחו, וכשעצרו אותו, באו כל החיילים שפחדו שיש שם שקיות עם פצצות!!!
ואחרי ששאלו לערבי מה יש לו שם? ענה להם קלפים של ספרי תורה תפילין ומזוזות, והערבי פתח להם השקיות הגדולות והראה להם קלף עם שירטוט מוכן לכתיבה, וכששאלו אותו למי מוכר את זה הוציא נייר קטן עם הרבה כתובות מבני ברק וירושלים, לכל כתובת היה טלפון, ואחד ממשמר הגבול תיכף טילפן לכמה חנויות, והטלפון השיב תשמישי קדושה, ויש לנו עוד הרבה מסמכים כאלו, איך שמביאים מירדן למאות אלפים חתיכות קלף, וכמה באים מהמדינה הגדולה סין ואוסטרליה?
בשר מערבים
מי לא יודע ש90% בשר בהמה וחזיר באים מהערביים, ומוכרים ליהודים כשרים שלנו. כל העתונים מלאים בכל יום איך שתפסו האיטליזים, וכן ישנם מודעות על זה בעתונים בכל יום ויום, וידוע שרק 2 אחוז תופסים, ואיך שגילה עַרְבִי בחודש הזה כשתפסו אותו במשאית גדולה מלא בשר חזיר, וגילה שמוכרם בכל החניות והמסעדות בירושלים עיה"ק, ויש כל הכתובות למשטרה. ורק עכשיו נודע ותפסו שוטרים שקבלו שוחד על כל משאית 5000 ₪ שעוברת לישראל ומעלימים עין.
סוחר מתחרט על שלא ידע שצריך הכשר על הקלף
בס"ד, יום ראשון לסדר וירא, ט' לחודש מרחשון תשס"ח לפ"ק – פה עיה"ק בית שמש תובב"א
החיים והשלום וכל טוב סלה אל כבוד הרבנים הגאונים ואדמורי"ם שליט"א, כל אחד בשמו יבורך.
אחר דרישת שלום מעכתה"ר בכל האותות והכבוד, אבוא בזה בבקשת שאלה גדולה שנפלה לידי.
הנה אחר עשרה שנים שאני סופר סת"ם ב"ה, וכתבתי כבר סת"ם למאות אנשים, ויותר. ולפני זמן מה נתוודע לי שהקלפים שכתבתי עליהם, אין עליהם הכשר, ולא זו בלבד, רק שעל קלף מסוים מאותם הקלפים שכתבתי עליהם, יש על זה עדות שנעבד אצל מפעלי גוים בארה"ב בלי שום ישראל עומד על גביו, זאת אומרת שזה ממש פסול מעיקרו, ונכשלתי ל"ע בעון גדול ונורא להכשיל מאות אנשים, שהאמנתי להסופרים וסוחרים ולהחניות בלי שום תעודת הכשר על הקלפים, ובלי חותמת הכשר על כל חתיכת קלף, לכל הפחות כמו שיש על כל שאר תשמישי הקדושה כמו ציצית וכו', ומה זה גרוע מאכילה שצריך הכשר על כל דבר.
וכעת נודע לי, מה שעשרות אלפים אנשים יודעים מזמן, שחלק גדול מהתפילין והמזוזות והס"ת נכתבו על הקלפים שבאים מערבים מיריחו ומעזה, וגם כן שמעתי שישנם יותר מחצי מליון מפעלי הקלף של העכו"ם בכל העולם, ואחד סיפר לי שאחר ששמע ממה שכתבתי ולא האמין עשה חיפוש באתרי האינטרנט (קלף באנגלית: PARCHMENT), וראה בעליל לעיני כל העולם שיש יותר מחצי מיליון מפעלי קלף של עכו"ם.
וְאִינָה ה' לידי אתמול בלילה במוצש"ק אחר תפלת ערבית בביהכ"נ, שדיברנו כמה חברים מבעיות של הקלפים בלי הכשר, ואברך אחד סופר סת"ם מספר לנו עובדא שהיה אצלו לפני שבועיים: ערבי אחד ממכיריו, הציע לפניו, שיש לו למכור בזול, כמות של קלפים מוכנים לכתוב עליהם סת"ם, והאברך שאל אותו "מי עיבד אותם"? ענה לו הערבי, שערבים עיבדו אותם, אז ענה לו האברך "שאני לא יכול לקנותם", וב"ה שהאברך הזה הוא יר"ש שלא מוכר נשמתו בעד כמה פרוטות, וגם הוא יודע ההלכה שצריך להיות נעבד לשמה, ושצריך להיות מעור בהמות וחיות טהורות וכו' – ולבסוף סיפר האברך, שהערבי אמר לו אחר כמה ימים, שסופרים אחרים קנו מאתו את הקלפים, ה"י – "הדברים מדברים מאליהם, ואבן מקיר תזעק". וגם סופר אחד סיפר: כשהיה בצרפת ולא היה לו קלף, הלך לחנות של עכו"ם, וקנה קלף טוב מאוד, וכתב על זה מזוזות, ה"י. – ובאמת לא שמעתי מעולם שצריך הכשר על קלף, על אף שהיה כתוב בקול קורא'ס ובעיתונים בארצה"ב ובארץ, אבל אבי הרה"צ רבי אשר יעקב בלום זצ"ל בנו של אא"ז הגה"ק מקאשוי זצוקללה"ה, אסר לנו לקרות בעיתונים, ועל כן אינני יודע מה שכתוב בעיתונים, ובביהמ"ד שהתפללתי לא ראיתי שום קול קורא, רק מה שמלמדי הסת"ם שלי אמרו לי, זה מה שידעתי, ועל כן נכשלתי. – ועל פי שאלת כמה רבנים אמרו לי שהשאלה הזאת הוא כבר שאלה ישנה, וכבר כתבו עליו תשובות בשנת תשמ"ד, כשתפסו את סוחר הקלף…. שעשה קלף אצל מפעלי עכו"ם בחו"ל, וכו', [רצו"פ המכתב], טילפנתי להרב אליעזר צבי זירקינד שליט"א, וסיפר לי כל מה שהיה אז, ושהגה"צ דווארקין זצ"ל, פסק לו שמה שכתב לפני שנודע השערורייה לא צריך על פי הלכה להחזיר המעות, כי היה לו עוד חזקת כשרות, אבל מה שכתב לאחר שתפסו אותו צריך להחזיר המעות. וכן סיפר לי סופר ששאל אז לא"א זקיני הגה"ק זצ"ל, ופסק לו גם כן שאחר שנתוודע בעולם שיש רינון על סוחרי הקלף, היה צריך לברר ולחקור עד מקום שידו מגעת, ומאז שנתוודע בוודאי צריך להחזיר המעות.
ושני הגאונים הנ"ל אמרו שזה רק על פי הלכה, אבל לצאת ידי שמים, אמרו שאם כשיחזרו המעות להקונים יקנו בזה הכסף תפילין חדשים כשרים לכתחילה, בוודאי שמצוה גדולה, אבל רק אם יש באפשרותם, ובוודאי אם יש להם בית שמחוייבים למכור הבית, כדי שיהודים כשרים יקנו להם תפילין כשרים, וגם כן פסקו שצריכים לפרסם הענין להקונים שלהם שהיה כאן שאלה גדולה על הקלף. וכן כתב גם תשובה גדולה בשו"ת משנה הלכות מהגה"צ אב"ד אונגוואר שליט"א (חלק י' סי' קפ"ד) להרב אליעזר צבי זירקינד שליט"א, עיי"ש. – ושאלתי לכמה רבנים, ופסקו לי כדי לצאת ידי שמים והבריות שהכשלתי אותם בסת"ם פסולים, לפרסם המכתבים האלו בכל העולם כולו, כדי שכולם ידעו שמה שכתבתי עד עכשיו היה בפסול, ושכל האנשים ידעו שצריכים לקנות להם תפילין ומזוזות חדשים, וכו', והראו לי ג' ספרים שערוריית הקלף, וקונטרס "מרכז שומרי סת"ם העולמי".
וזה נוסח המודעות שכתבתי ופרסמתי באלו העיתונים לעיני כל העולם: 1) "המודיע" ערב סוכות. 2) "המודיע" חוה"מ סוכות. 3) "יתד נאמן" ערב סוכות. 4) "יתד נאמן" ד' לך. 5) "המודיע-באנגלית" אחר סוכות. 6) "דער בלאט" ערב סוכות. 7) "די צייטונג" ערב סוכות. 8) "דער איד" ערב סוכות. 9) "דאס אידישע ליכט" פ' לך. 10) "עונג שבת" פ' לך.
מודעה להציל את הרבים ממכשול
ב"ה, י"ב תשרי שנת השמיטה תשס"ח לפ"ק
לאור שערוריית הקלף בחודש אלול תשס"ז לפ"ק, (שחלק קטן כטיפה מן הים מהשערורייה נתפרסם ע"י ידידי וידיד כל בית ישראל: "רב המקוואות" הגה"צ ר' נחום ראזענבערג שליט"א, בהאט-ליין שלו 1-212-461-2778) – שיש איזה פאבריקע"ן של קלף, שתפסו אותם שעושים קלף לסת"ם אצל עכו"ם בלי עיבוד לשמה, והם פסולים לגמרי רח"ל. עשיתי שאלת חכם ושאלתי כמה רבנים מובהקים מארץ ישראל ומחו"ל, וכולם פה אחד ענו ואמרו שאני מחויב להחזיר הכסף, או לחזור ולכתוב בחנם על קלף עם הכשר, לכל אלו שכתבתי להם ס"ת/תפילין/מזוזות/ ומגילות, על קלפים האלו.
ובזה אני פונה כאן לכל הקונים שלי בארצינו הקדושה ובחוץ לארץ שכתבתי להם סת"ם, שידעו שהסת"ם האלו יכול להיות שהם פסולים גמורים רח"ל, וימחלו נא לפנות אלי בטלפון ואני אשתדל בל"נ ובעז"ה להחזיר להם את הכסף של אלו הסת"ם, או לחזור ולכתוב להם בחנם על קלף כשר עם הכשר, ובינתיים לא ישתמשו כלל באלו הסת"ם ויגנזו אותם כמאמר הכתוב אל תשכן באהלך עולה. ובזה יצאתי ידי חובתי ואת נפשי הצלתי.
ב"ה, יום א' נח, כ"ה תשרי תשס"ח לפ"ק.
לאור שאלת רבים שקבלתי מאות טלפונים לאחר הפרסום הקודם בגליון י"ד תשרי תשס"ח לרגל שערוריית הקלף בחודש אלול תשס"ז לפ"ק.
רציתי להוסיף כמה נקודות חשובות:
[א] נתוודעתי שעשרות רבנים פוסקי דורינו (מביניהם: בד"ץ עדה החרדית, ובי"ד של הרב וואזנער שליט"א, ועשרות רבנים מארה"ב וכו') פסקו ופירסמו במודעות מיוחדות ונדפסו בעיתונים כבר בחודש טבת תשס"א לפ"ק "שאסור להשתמש בקלף בלי הכשר", ושכל הקונה סת"ם יזהר מאוד לבקש מהסופר שיכתוב אך ורק על קלף עם הכשר, עיי"ש.
[ב] רבנים חשובים התקשרו אלי וחיזקו אותי מאוד. ואחד מן הרבנים סיפר לי כשהרבנים והעסקנים עשו אסיפה עם רבנים גדולים פוסקי הדור זצ"ל ולהבחל"ח בא"י ובארצה"ב בשנת תשנ"ד, לתקן תיקונים גדולים בענין סת"ם, וכבר היה להם חתימות מרוב הרבנים. וכשבאו לכ"ק אאזהגה"ק מקאשוי זי"ע, לבקש חתימתו ענה להם "העיקר חסר מן הספר", עס איז אגרויסע זאך וואס איר טוהט און איך בין גרייט צו חתמנ'ן, אבער נאר בתנאי אז עס זאל זיין א הכשר אויף דעם קלף! [דבר גדול מה שאתם עושים, והנני מוכן לחתום, אבל רק בתנאי שיהיה הכשר על הקלף] ובשביל שלא היה אז הכשר על הקלף נתבטל כל הענין.
[ג] אחר השערורייה פניתי להמלמד שלימד אותי סת"ם (בשכר) שהדריך אותי לכתוב על קלפים מסויימים בלי הכשר, מפני שהם טובים ונוחים מאוד לכתיבה. ופנינו לפוסק גדול על מי מוטל האחריות לשלם על הסת"ם שכתבתי על קלף בלי הכשר, ופסק שעל שנינו ביחד מוטל האחריות לשלם, (ולא זאת בלבד אלא שהסוחרים המוכרים קלף בלי הכשר גם כן צריכין לשלם), והפוסק הנ"ל גם הוציא מארון הספרים שלו והראה לנו 6 קונטרסים ועשרות מודעות בענין "שסופר סת"ם אסור לכתוב על קלף בלי הכשר" וביניהם קול קורא ישן לפני מאה שנה בחתימת 86 רבנים שאסור לכתוב על קלף בלי הכשר. והמלמד נזדעזע מאוד שלא ידע כלל מכל זה, והציע לי שהוא מוכן לעזור לשלם להקונים שלי.
הק' שמואל נתנאל בלום נכד לאא"ז הגה"ק מקאשוי זצוקללה"ה
סופר סת"ם פה עיה"ק בית שמש ת"ו (מלפנים בקרית יואל ניו יארק)
סיבת בכיו של הגאון מקלויזנבורג זי"ע
עוד שמעתי: בשנת תשמ"ד כשהייתה השערורייה הגדולה שתפסו סוחר גדול שעשה קלף בלי שישראל עומד ע"ג, ורבנים גדולים עוררו בקונטרסים ושלחו אותם לכל הרבנים, והעבירו את הקונטרס לכ"ק מרן הגה"ק מקלויזנבורג זצוקלה"ה, שהיה כמה שעות אחר ניתוח, והתחיל לבכות, ואמר אני הייתי צריך להפוך כל העולם, אוי וויי מי יודע כמה שנים שישראל קדושים משתמשים בסת"ם פסולים? אבל אין לי כוח, ואני מבקש ממכם שתלכו למפעלים לברר מה הולך שם? [הגבאי הלך למפעלים ומצא שיש בעיות גדולות], ותלכו לכל הרבנים הגדולים בארצינו הקדושה ובחו"ל שירעישו עולם ומלואו, שיתחילו לעשות קלף עם הכשר!
הגבאי שלו מוה"ר בן דוד ני"ו מספר, שהלכו אז לרבנים הגדולים בחו"ל, ואמרו שזה שייך לרבני א"י, כי הסוחר גר בא"י, והרבנים בא"י אמרו שזה שייך לרבני חו"ל שעושים שם הקלף, וביני לביני עברו עוד 20 שנה עד שהתחילו להתעורר לעשות הכשר על קלף.
הסוחרים אשמים
ומה שכואב לי ביותר, שהנה הרבנים האלו שפסקו לי, פסקו לעוד סופרים, וסיפרו לי שאחר שנודע להסוחרים מי הם הרבנים הפוסקים כך, איימו עליהם שלא יפסקו "שאסור לכתוב על קלף שלהם", ושאלתי להם, למה מאיימים עליהם, ואמרו לי היות ונתגלה שאצל כל מפעלי הגוים אפשר לקבל קלפים כאלו בשבעים וחמש אחוז (75%) יותר בזול, לכן, זה ביזנעס גדול כזה, שישנם כהיום 17 מליון יהודים בכל העולם כן ירבו וכן יוסיפו ככוכבי השמים לרוב, וצריכים כל כך הרבה סחורה, וזה מיליונערסקע ביזנעס לאלו הקונים ישר מן הגוים. – ונזכרתי בסיפור הנורא בהאחים מקראקא, איך שהאכילו את אחבנ"י לערך 30 שנה בבשר נבילה וטריפה, בעירו של בעל מגלה עמוקות זצ"ל, ונתנו הרבה צדקה לכל העיר וכו', והסיפור ידוע, לכן לא אאריך בזה. – וכמו כן הוא בקלף, האמת שיש להם כאן מפעלים קטנים, שנותנים רשות לכל אחד ליכנס, ואומרים בואו ונראה לכם מה שאני עושה, הלא הכל פתוח, ובאמת יש להם מחסנים גדולים באפרת או בתל אביב וכו' מה שמאחסנים הקלפים ישר מן הערבים וכו' כידוע – ויש גם מפעלים כאלה שאינם מרשים ליכנס, בשביל שיראים שיקפחו אותם פרנסתם כשיראו הסודות שלהם בענין תעשיית הקלף – ובאמת הם יראים שיתפסו אותם במצודתם, וד"ל.
נ"ב. וכן הדבר במפעלי הקלפים המהודרים בברוקלין, אפילו שאומרים שיש להם כל החומרות של עבודת יד וכו'. – והס"מ יושב בראש, ומנהיג את כולנו, כמו שכתב מרן בעל שו"ת חתם סופר זי"ע (שו"ת חת"ס ח"א או"ח סימן ר"ה), המלך זקן וכסיל הידוע בזקנותו, יושב לו על כסא של ג' רגלים, א) חזנים שיוליכו כל תפלות ישראל אל מחוץ למחנה כקדשים פסולין. ב) שוחטים שיאכילו כל הקהלה נבילות וטריפות. ג) סופרי סת"ם שיופסלו כל תפילין ומזוזות על ידם, ודי לו למלך זקן בזה.
בענין נאמנות לסוחרים ולסופרים
עיין באריכות בשו"ת חתם סופר או"ח סימן ו' – זה לשונו שם בתחלת התשובה: זה לי איזה שבועות היה כאן איש א' מק"ק יערסלב, ובידו ציצית שזורים יפים מאוד, והעיד לי שהמה מנופצים לשמה, ואע"ג שיש לי בתוך ביתי הרבה כפול שמונה ומנופצים לשמה העשוי פה על פי כשרים, מכל מקום לקחתי ממנו להיותם יותר יפים, ואחר כך הראה לי עשרים כשר מעירו, ובאמת מה יושיענו זה, אטו אדיסקי' ניקום ונסמוך, ומי יעיד על החתימה, ואי חשוד למכור ולהכשיל, חשוד נמי לזיופא, ועוד אפשר שעל ידי עשרים זה שנתנו לו פעם אחת, ימכור אלף פעמים וכו'. עיי"ש אריכות התשובה שדן בזה, ולבסוף מסיק שם: ובכל זאת אני אומר אולי צדקו דברי הבחור המעיד שמחיתי בהם לקנות ציצית מארחי ופרחי, כי לאו כל אנפי' שוין, וידוע דאית בהני גברי מיעוט המצוי מאוד דלא עדיפי מחנוני דשורי', עיי"ש. – מזה אנו רואים שאי אפשר לסמוך על בעלי מפעלי הקלף שאומרים שהם עושים הכל כאן באר"י רק בעובדים יהודים, שבמקום זה שהם עושים פה כמות של כך וכך יריעות, עושים כנגדו בחו"ל (או במחסנים בא"י) ע"י עכו"ם אלף פעמים ככה, שקונים אותם בשבעים וחמש אחוז (75%) יותר בזול, ומוכרים אותם בחזקת מהדרין מן המהדרין.
ללוות מעות לא מאמינים לכל אחד
עיין עוד בספה"ק באר מים חיים פרשת חיי שרה וז"ל: מה שאין כן בבני עמנו בדורותינו היום עושים ההיפוך אשר אם יבוא אחד ובידו סכין לשחוט ויאמר כי הוא שוחט ובודק ומומחה יאמינו בכל שהוא ולא ישאל ויחקור וידרוש עליו כל כך ויאמר מן הסתם כל המצויין אצל שחיטה מומחין הם, וכמו כן אם אחד יביא יין וחלב או דג וכדומה מדברים הנמצאים בהם חשש איסור, או אם יתנו לפניו דברים הצריכים בדיקה מתולעים כמו חומץ וקטניות והדומה להם יאמר מן הסתם יהודי מוחזק בכשרות הוא ואינו חשוד להאכיל דבר שאינו ראוי לאכול. ולא כן יעשה אם יבוא אחד ללוות מאתו מעות או שאר דבר חפץ לא יאמין לו כפשוטו בשום אופן עד אשר ידרוש ויחקור וישאל היטב עליו מי הוא זה ואיזה הוא ואם נאמן הוא או אינו כל כך ויצטרף כל הספיקות למען לא יתן לו ואם כבר ירצה ליתן יעמיד עליו עדים ויכתוב בספר וחתום ויפחד וירעד עד כלות הזמן אולי לא ישלם לו, והכול כי זה הוא העיקר בעיניו בכל עבודתו שעובד בעולם הזה. ולזה, על זה יתן כל לבו ונפשו ועיניו שלא לבוא לידי מכשול מיראתו ופחדו, מה שאין כן במצוות ה' שלטפל נחשב בעיניו ואם לא יהיה כל כך על צד היותר טוב מה יהיה בזה כיון שלא זה הוא עיקר עבודתו.
צדיק אמת – רבנו הקדוש והטהור כ"ק מרן האדמו"ר רבנו יואל מסטמר זי"ע, אומר אם הייתי בעל איטליז הייתי רק חושב להאכיל טריפות
ובספר "מי יאכילנו בשר", ובספר "אבן מקיר תזעק" מובא מעשה נורא מהגה"ק מסאטמאר בעל דברי יואל זי"ע: סיפור הזה סיפר הגה"צ מקאפיש זצ"ל ברבים, כשלמד בבית המדרש בסאטמאר מסכת כתובות לאנשים זקינים, מעשה שהיה כך היה: בשעתו תפסו את ר' יצחק לעיווי ני"ו שהיה בעל מפעל גדול של בשר ונקניקים בארה"ב, תפסו אותו שהביא בשר טרף מארגנטינא, וזה היה נגד החוק, והכניסו אותו לבית הסוהר, ובקשו 150.000$ להוציא אותו. והשליחים שלו הלכו להגה"ק מסאטמאר זי"ע, וסיפרו לו שמבקרי המדינה תפסו במפעל שלו עכברים, וזה נגד החוק, וצריכים 150.000$ להוציא אותו. – הרב מלאנדסבערג זצ"ל, הלך להגה"ק הנ"ל לשאול אותו שאלה כזאת, האם קצב של בשר, נאמן בלי השגחה? והאם יצחק לעיווי שהוא איש חשוב מאוד, האם הוא נאמן בלי השגחה? שעל הסאלאמי [נקניק] שלו כתוב: "יצחק לעיווי מסאטמאר", האם זה מספיק לסמוך עליו? הרבי ענה לו, אם אני הייתי קצב "מוכר בשר" לא הייתי נאמן רק עם משגיח טוב, כי הייתי מאכיל לכל ישראל רק נבילות וטריפות, ולא בשר כשר! הרב מלאנדסבורג נחרד מאוד ושאל אותו: "איך הרבי אומר דברים כאלו"? הרבי עונה לו! אתה מאמין בחז"ל הקדושים? הלא זה מאמר חז"ל "כשר שבטבחים שותפו של עמלק" (קידושין פב.), ומה אתה רוצה משותף של עמלק שיתן לך בשר כשר? ואם אני שותפו, אני עושה כל מה שהוא רוצה!
הרב לנדא לא סומך על המשגיח שלו
וגם שמעתי מרב אחד מבני ברק תו"ב: משגיח ראשי אצל הרב לנדא זצ"ל רב בני ברק, אחר הרבה שנים עזב ההשגחה, ופתח לו מפעל לעצמו, וביקש לו הכשר על המפעל, וענה לו הרב לנדא זצ"ל: "אם תקח משגיח תמידי, אז אתן לך הכשר", ושאל את הרב לנדא זצ"ל: "הלא אני בעצמי הייתי המשגיח הראשי שלכם כל אותן השנים וסמכתם עלי, ומדוע פתאום נאבד כל הנאמנות שלי"? ענה לו הרב לנדא זצ"ל: "עד עכשיו היית רק משגיח ולא בעל מפעל ולא היה לך שום אינטרסים של "ביזנס", אבל עכשיו שיש לך מפעל בעצמך, כבר אין אתה מהימן, מפני שברגע שאדם יש לו אינטרסים של ביזנס, הוא לא מהימן, אפילו כגובה ארזים גובהו"!
אין נאמנות לסופר
ועכשיו איך יש באמת נאמנות להסופר? אם כל יריעה של קלף שקונה אצל ישראל עולה 60-80$ – והוא יכול לקנות את זה בעד 17$ באתרים אצל הגוים, הלא הוא סכום גדול מאוד כשכותב ס"ת, ועולה לו 5000$ ואצל מפעלי הגוים זה עולה 1000$, האם הסופר נאמן? בפרט שהרבה סופרים אחר שראו המודעות שלי, סיפרו לי, שכתבו הרבה ס"ת ואין להם קבלה כלל, והרבה סופרים אפילו מאותם שיש להם כבר קבלה, צוחקים על כל ענין הכשרות וההשגחה של הקלף, ואמרים לי יכולים לקנות אצל הגוים, הכל אותו הקלף, רק צריך לברר אם הקלף של בהמות טהורות בזה אתה צודק. – ובענין סופרי סת"ם שאינם הגונים, כתב החת"ס (ח"י סימן פ"ג) לאחד הרבנים בני דורו, שהסופרים בזמנם אינם בקיאים בנושא ועל ידי כן מכשילים את הרבים. וישנם מאות יהודים חרדים אשר לא הניחו מעולם תפילין כשרים והרבנים מתעלמים מכך. גם בעל הקסת סופר כותב כגון זה בשם בעל משנת חכמים.
עונש הסופרים הכותבים על קלף לא כשר
ובספר תפילין ומזוזות כהלכתן דף 50-51 (יו"ל ע"י משמרת סת"ם תשמ"ח): תוצאותיה של כתיבת סת"ם משתרעות על פני שנים ארוכות ולעתים על פני דורות! אם הסופר כותב כתב כשר, מתווספות לו זכיות בכל עת שמקיימים מצוות עם תשמישי הקדושה שהוא כתב. בהכשלו ח"ו הוא גורם לריבוי עוונות. וכך כותב רבינו משה חגיז בספרו "משנת חכמים בסימן רכ"ח: "עונש גדול שמור לו ולזרעו אחריו, דכל זמן שאותו ס"ת קיים או אותם תפילין קיימים או אותה מזוזה קיימת, אותם שמברכין בהם מברכים לבטלה ונכשלין על ידו. ואותם הבתים עומדים בלי שמירה וחלילה יבוא המשחית אל בתיהם ח"ו. והסופר שהקל בכתיבתן שלא בקדושה וכוונה ויראה, הוא הגרמא בנזיקין". – גם בספר "מלאכת שמים" (כלל א' סעיף א') מתייחס בחומרה רבה לענין זה: "על ידי חסרון ידיעתם וגם שאינם מומחים במלאכתם, אין שיעור לקלקולם. מבטלים את הקונים תפילין מידם בכל יום משמונה מצוות עשה, גורמים להם לברך ברכה לבטלה ולקרות קריאת שמע בלא תפילין, ומבטלים המעלות הרמות הנקנות על ידי מצות תפילין. דדוקא תפילין כשרים שנכתבו ונעשו ככל אשר נצטוינו בתורתנו הקדושה המה פועלות גדולות כאלה בסגולת חמדתם, לא תפילין פסולין שהם אינם תפילין כלל. מלבד האחריות כלפי מצוות שבין אדם למקום, קיימת לכשרות התפילין והמזוזות גם השלכה למצוות שבין אדם לחבירו והיא: איסור גזל. – הקונה המשלם מכספו תשמישי הקדושה מבקש לקבל תפילין או מזוזות כשרות ללא פקפוק, כאשר הוא מקבל, בלא ידיעתו, תפילין או מזוזות פסולות או מפוקפקות בכשרותן, עובר המוכר על איסורי גזל והונאה החמורים. סופר או מוכר המוציאים מתחת ידם במשך שנים תפילין ומזוזות פסולים אינם יודעים בדרך כלל מי הם האנשים שרכשו מהם. כאשר לא מכירים ואין אפשרות לבקש מחילה, כמעט ונמנעת דרך התשובה ר"ל.
סופר שנכשל והתעלף והתפטר ממשרו
"עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו". עוד שם בס' תפילין ומזוזות כהלכתן בעמוד הנ"ל: במטרה להמחיש את דרגת האחריות הגדולה שאליה הגיעו סופרים צדיקים בדורות שעברו, נספר על מקרה שאירע בירושלים במאה הקודמת. – המקרה מסופר על אחד מסופרי הסת"ם הצדיקים שהיו בירושלים שבין החומות בתקופתו של רבי שמואל סלנט זצ"ל. אחד מהאנשים שרכשו אצלו תפילין, מסר את תפיליו לבדיקה כשנתיים לאחר הרכישה והוברר שהתפילין היו פסולות מעיקרן. הקונה שבתפיליו התגלה הפסול הראה לסופר את הפסול ואמר לו: "אלו התפילין שכתבת". – כאשר הסופר הבחין בפסול הוא צנח ארצה מרוב בהלה ואיבד את הכרתו. רק לאחר עמל רב וממושך הצליחו הנוכחים לעורר אותו מעלפונו. כאשר הסופר התעורר מהעלפון הוא פנה לקונה בקול מלא זעזוע וצער ואמר לו:
"ברצוני לומר לך שלשה דברים: ראשית, הנחת במשך שנתיים תפילין פסולות וחסרה לך מצוות תפילין לכן, הנני מעביר לך את הזכות הרוחנית של הנחת תפילין שיש לי מכל אותן שתי השנים. שנית, הנני מחזיר לך עכשיו את המעות מלוא הסכום של התפילין שקנית ממני. שלישית, "אם אירעה תקלה כה חמורה על ידי, משמע שאיני ראוי להיות סופר סת"ם, לכן מעתה והלאה הנני מפסיק לכתוב ספרי תורה תפילין ומזוזות עד עולם". לא היה בכוחה של הדלות ששררה באותן שנים בירושלים, לא הועילו הפצרות כל בני המשפחה והידידים ולא הועילו תחנוניהם של הילדים הרכים המבקשים לחם – אותו סופר נטש לחלוטין את מלאכת כתיבת סת"ם. – ראוי שסיפור זה ודומיו יעמדו לנגד עיניהם של סופרי הסת"ם בימינו. חרדת הקודש ורגש האחריות שליוו את מעשיהם של סופרי הסת"ם בימים עברו, מסוגלים ללמדנו רבות. עכ"ל ספר "תפילין ומזוזות כהלכתן".
וכעת נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי: כי אחר שפירסמתי המודעות, ועשרות קונים טלפנו אלי, ואמרתי להם שאני מוכן ומזומן להחזיר להם המעות. ופלא גדול, שכמה מהקונים אמרו לי שאינם רוצים לקחת המעות בחזרה, ושאלתי אותם למה? הלא כך פסקו לי הרבנים: ענו לי, ראשית הם יודעים שאין לי כסף להחזיר, ועל כן ימשיכו להשתמש באותם הסת"ם שכתבתי להם, על אף שאני אומר להם שזה פסול לפי דעתי ולפי דעת הרה"ג שליט"א. ולכן באתי בזה אל מעלת כתה"ר שליט"א שיכתוב לי בירור על ב' דברים הנוגעים לי בפרטיות, ובכלליות לכל העולם כי כל ישראל ערבים זה לזה
וצריכים לפרסם אותם ברבים שכל הקונה סת"ם ידע מה שצריך לבקש כדי שלא יכשל:
א. שספרי תורה, תפילין, מזוזות, ומגילות, שכתובים על קלף בלי הכשר עם חותמת מהרב המכשיר על כל חתיכת קלף, פסולים וצריכים גניזה, כמו כשסופר כותב בלי קבלה שהסת"ם שלו פסולים.
בספר "תפילין ומזוזות כהלכתן" הנ"ל בעמוד 53: גדולי תורה רבים לאורך הדורות הדגישו מאד את חשיבות כתב הקבלה, ואסרו על סופרים לכתוב ללא רשות בית דין הכלולה בכתב זה. – וכך כותב רבינו שמואל אבוהב אב"ד ונציה בספר הזכרונות בזכרון ט': "שלא יהא אדם רשאי לכתוב כתב, כדי לצאת בו אדם ידי חובת ספרים תפילין ומזוזות ומגילות, עד שיטול רשות מבית דין שבדקוהו בתחילה פעמים הרבה, לראות אם הוא בקי בדינים, כי רבים הם, וצריכים הסופרים לכולם. ושואלין ממנו שאלות בענין תיקון והגהת הטעיות שלא יבוא לידי חק תוכות… וכשימצאו אותו בקי בדינים, עונה על הן הן ועל לאו לאו, יבדקוהו במעשה הכתיבה… ואם זה וזה יוכשר והוא אדם כשר והגון לכתבי הקודש ולסמוך על נאמנותו, מכריזין עליו בבתי כנסיות לסופר מהיר בתורת ה'". – "ובין כך ובין כך טוב וישר, כדי שיהיה חרד לדבר ה', שלפעמים בפתע פתאום יבדקו הכתיבה אשר הוא עושה, לראות האם הוא הולך ומתחזק בכל דקדוקיה ותנאיה, גם ישאלוהו על הלכותיה". – "וכל כתבי הקודש שיצאו מתחת איזה סופר שיהיה, קטן או גדול, קודם נטילת רשות מבית דין, הרי הוא מעכשיו נידון כפסול, אף על פי שיהא עשוי ככל תיקוני חז"ל, ואין לו תקנה עולמית אלא להוציאו לגניזה". וכן הבא מעיר לעיר ותפילין ומזוזות בידו למכור, לא יקנה אדם ממנו, עד שיתנו לו רשות מבית דין".
נ"ב. בענין הסת"ם שנכתבו עד עכשיו על קלפים בלי הכשר, ראיתי בספר "שו"ת שבט הלוי" ח"ה סי' ד' "שהעיקר כדעת הפוסקים, דלא מועיל רוב של סתו"ם כשרים נגד מיעוט הפסול, אם אינו ניכר למצוא אותו, וכמש"כ גם כן בתשובת חת"ס", עיי"ש. – ואולי עכשיו נשתנה כל זה, כי אם יכולים בזמנינו לקנות קלף בחצי מיליון של מפעלי וסוחרי קלף של עכו"ם מעורות של כל מיני בהמות וחיות ועופות וכו' שישנם בעולם (ובעוד שנה יהיה כבר כפול שמונה), על כן לא נשאר לנו קלף כשר רק אולי אחד מרבוא מאחוז אחד, וגם על זה צריכין לסייעתא דשמיא מרובים שיהיו כשרין בתכלית. –
ב. שהקונים שלוקחים סת"ם הכתובים על קלף שאינו רואה בכתב תעודת ההכשר של הרב המכשיר, עם חותמת על כל חתיכת קלף, הרי הוא מניח מעותיו על קרן הצבי, והסת"ם שלו פסולים, כי כל הסופרים אומרים להקונים שלהם שהקלף טוב וכשר, כך סיפרו עשרות סופרים חברים שלי. –
ג. עוד סיפרו לי שהם כתבו כבר שנים ספרי תורה תפילין ומזוזות ואין להם שום קבלה, ונזדעזעתי מזה מאוד, איך שמלאכת שמים כל כך בשפל המצב אחרי שישנו כבר משמרת סת"ם, ואף על פי כן ישנם עוד מאות ואולי אלפים סופרים שכותבים בלי קבלה. על כן צריך הקונה שיראה את כתב הקבלה של הסופר (שעדיין בתוקפו). –
ד. שהקונה יראה את תעודת ההכשר של הרב המכשיר על הקלף, עם חותמת ההכשר על כל חתיכת קלף, ויראה את הקבלה מסוחר הקלף. –
ה. ואם קונה הרבה, כמו הרבה תפילין ומזוזות, שידבר עם הסוחר שיש לו הכשר אם הסופר קנה אצלו את הקלף, או יותר טוב שהקונה ספר תורה יקנה לבד הקלף או ישלם להסוחר לבד ולא להסופר, כי יכול להכשל, כמו שסיפרו לי הסופרים, והם צוחקים על הקונים האלו, ומבטיחים להם שעושים הכל על צד היותר טוב. –
ו. הסוחר קלף לסת"ם צריך כתב הכשר, ובכתב הכשר יהיה כתוב: שכל הקלף שהוא מוכר, הוא אך ורק בהכשר זה או זה, ושאין מוכר שום קלף בלי הכשר, ובכתב יהיה כתוב הכל אשר לכל בדיוק מה שמותר לו למכור, ועל איזה מיני קלף הוא נותן ההכשר, כמו עבודת מכונה, או רק עבודת יד, וכל דבר באיזה הכשר. –
ז. ופעם בשבוע שיכנס מבקר ראשי שיודע ומבין בקלפים, שיבדוק את נאמנותו של הסוחר. –
ח. אם כשרות הבדיקה עולה כסף, יש עצות שכל יהודי ישלם לכל קלף עוד 2$ וכו'.
ט. אם תופסים את הסוחר שעבר על התקנות של הרב המכשיר ומכר קלף בלי הכשר, אבד נאמנותו לגמרי, כמו קצב שהאכיל נבילות טריפות לישראל, ועוד חמור מזה כי סת"ם יותר חמור מכשרות, כמבואר בקסת הסופר מפרי מגדים. –
י. עוד צריך להיות תנאי להרבנים נותני הקבלה, שאם יתפסו את הסופר רק פעם אחת שכתב על קלף בלי הכשר יקחו ממנו את הקבלה, ויפרסמו את זה ברבים, שאין לו כתב קבלה. –
יא. שיתקנו תקנה שמפעם לפעם יפרסמו ברבים בבתי כנסיות ובעיתונים וכו', רשימה מכל אלו מפעלי וסוחרי הקלף שיש להם תעודת הכשר בתוקף ושמו של הרב המכשיר – ומכלל הן אתה שומע לאו, שכל מפעלי וסוחרי הקלפים שלא נכללו ברשימה הזה, יזהרו מלקנותם, כמו שנזהרין שלא לקנות בשר אצל קצב המוכר בשר בלי הכשר. –
יב. וראיתי בספר "שו"ת שבט הלוי" (נשכח ממני באיזה מקום) תקנות גדולות בענין קבלה לסופרי סת"ם. –
יג. גם ראיתי בספר "תורת הלוי" בפרק ג', וב"שו"ת שבט הלוי" חלק י' סימן קע"ג וקע"ד בענין השגחה על הקלף. –
יד. והיות שיש כבר כפי ששמעתי 10 מפעלי קלף בארצינו הקדושה שיש להם הכשר, יותר קל לתקן הענין שישראל קדושים יקנו סת"ם רק על קלף עם הכשר, כתוב וחתום בחתימת הרב המכשיר, וחותמת על כל חתיכת קלף, ורק שההכשר בכתב ולא בעל פה, כי פתי יאמין לכל דבר, ואם לא רואים את ההכשר בכתב, אין יודעים למי החותמת ולמי הפסולים.
– טו. וגם דבר נחוץ לתקן, שכמו שסופרי סת"ם צריכין קבלה, ככה יהיה גם בסוחרי סת"ם שיהיה להם משגיח תמידי עם תעודת הכשר, ועל כל דבר שמוכרים יהיה עליו חותמת של המשגיח.
ועכשיו יש לי שאלה בפרטיות לכתה"ר שליט"א: לפי המודעות הנ"ל שפרסמתי, יברר לי כתה"ר, שהסת"ם שכתבתי על אלו הקלפים שתפסו אותם ואבדו חזקתם, שהקונים שלי מחויבים לגנוז אלו הסת"ם ולכתוב להם מחדש על קלף עם הכשר.
נ"ב. אחר ששמעתי שהרבה סופרים קנו קלף מערביים ובאתרים, ולא חשבו בכלל שזה שאלה – דוקר בלבי שאלה גדולה: איך יש נאמנות לסופר שהוא קונה את הקלף מסוחר שיש לו השגחה? הלא הוא יכול לעשות כמו שהקצב ממאנסי עשה, [וכמו שתפסו עוד 7 קצבים כאלו עם השגחתם של הרבנים הגדולים בברוקלין, רק הרבנים שתקו את הענין, אחר שהיה כבר מפורסם בקול מבשר, ואכמ"ל]. ואסיים בברכת הדיוט, שיה"ר שלא נכשל בדבר הלכה, בפרט כשעוסקים בצרכי ציבור באמונה, שיש על זה כבר ברכה מחז"ל "כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו". השי"ת ישפיע לכם ממרומים אריכות ימים ושנים טובים שתזכו עוד רבות בשנים להרביץ תורה בישראל, ולנהל עדתכם על מי מנוחות, ותתברכו בבני חיי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא, ובזכות הרמת קרן הסת"ם, נזכה לקבל פני מלך המשיח בב"א.
הק' שמואל נתנאל בלום – סופר סת"ם
בלאאמו"ר הרה"צ רבי אשר יעקב זצ"ל בן לכ"ק אא"ז הגה"ק מקאשוי זצוקללה"ה 02-991-0591
הדין תורה הגדולה שהיה אצל הבית דין טרטיקאוו בבארא פארק בניו יארק
הסיפור היה כך: שאחד הזמין ספר תורה אצל סופר חשוב מאוד, ואחר כך ראה בעתונים כי הסופרים קונים קלף מערבים ומגוים וזה עולה רבע מהמחיר, ועל כן נכשלים ומכשילים את הרבים. היהודי הזה מיד הלך ושאל את הסופר על איזה קלף כתבת את הספר תורה, הסופר ענה לו, מה השאלה קלף זה קלף, ממשיך היהודי ושואל איזה הכשר יש על הקלף הזה, הסופר עונה מעולם לא שמעתי על דבר כזה קלף עם הכשר?
הסופר אומר, זה בסדר, היהודי שואל שוב, מאיפה בא הקלף? עונה לו הסופר מסין!!!
היהודי צועק עליו על קלף כזה שילמתי לך הון תועפות?
הלא אסור לעשות ברכה על זה?
ואומר לו איני ממשיך לשלם לך פרוטה אחת יותר [אחר שכבר כתב חצי ספר תורה], הסופר תבע את היהודי לדין תורה בבי"ד של טרטיקאוו בבארא פארק, הסופר טען, היתכן למה לא אמרת לי שאתה רוצה קלף עם הכשר? היהודי טען, איני יודע כלום, אני הזמנתי ספר תורה כשרה, האם מותר לעשות ברכה על קלף מסין? על זה יפסקו הרבנים, הבי"ד פסק שצריך להחזיר לו המעות, כי כל בן אדם שכותב ספר תורה לעילוי נשמת רוצה שיהיה כשר לעשות עליו ברכה, וקלף של גוי אינו כשר, ועל כן פסק הבי"ד שצריך להחזיר לו המעות. הסופר צעק אין לי מעות זה הפרנסה שלי!!! ואכלתי כל המעות, ואין כלום!!!
היהודי טוען, בסדר, אין לך מעות, אל תשלם לי אני צריך רק הפסק של הבי"ד, ואפרסם את הפסק הזה לכל ישראל בכל העולם, ויהיה זה לטובת נשמת אבי מורי יותר מכל כתיבת הספר תורה.
הסופר צועק לא, לא, לא, אני אשלם לאט בכמה שנים, עד שאחזיר לו את כל הסכום, רק שיתנו לי הפסק ואקרע את הפסק.
הרבנים לא מודיעים
איך האדמורי"ם והרבנים והראשי ישיבות לא מתביישים שאינם אומרים ומגלים כלום לתלמידים, ולא זוכרים הפסוק שכל יראי שמים בוכים בכל יום כשאומרים תיקון חצות, "איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר", שיושבים ושרים זמירות שעות ארוכות, וכל הבשר והקלפים תפילין ומזוזות באים מאדמת נכר, בו בזמן שהתפילין הם העדות היחידי שהקב"ה אומר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
וכמו שכתב הדעת זקנים מבעלי התוספות (דברים פרק כו פסוק יז): את ה' האמרת היום וה' האמירך – אתמר בפ"ק דברכות אמר הקב"ה אתם חטבתם אותי חטיבה אחת בעולם שאתם אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
ד"א האמרת לשון תמורה וחלוף כלומר בשביל ה' החלפת כל האלהות ובחרת בהקב"ה וה' האמירך החליף כל האומות שבעולם ובחר בך להיותך לו לעם סגולה ודומה לו "יתאמרו כל פועלי און" שמחליפין דבריהם ואינם עומדים בדבורם.
וזהו הוא הפשט שהרבנים מחליפים ומחביאים את דיבורם ולא מגלים את האמת להציל את אחינו בני ישראל, ותפסו אומנות האומות במקום לתפוס אומנות אבותינו הקדושים והטהורים.
ד"א לשון אמיר וענף שהוא לשון גבהות כדכתיב: "שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר" וכאן "את ה' האמרת", הגבהת על כל אלהים "וה' האמירך", הגביהך על כל האומות וכן "יתאמרו כל פועלי און" שמגביהין עצמן מרוב גסות שבהן, ושמעתי שבתרגום ירושלמי אתה האמרת המלכת שכן בלשון ערבי קורין למלך אמיר.
וזהו מוסר גדול שבמקום להמליך את הקב"ה ולתת את הכבוד למלך הכבוד, שהכל שלו, שוכחים וכל פעולתם הוא למען כבוד עצמם, כמו שאמרו בזוהר הקדוש "נבנה לנו מגדל לעשות לנו שם" אלו שבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות גדולים ויפים, ומכניסים ספרי תורה, ואין תוכם כברם, וכל מעשיהם כדי להתגדל ולעשות להם שם ולהתגאות, והזוה"ק קורא אותם ערב רב, והגאון מווילנא זיע"א מביא את דברי הזוהר הרבה פעמים. והשם יתברך צועק עליהם "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי", והשכינה הקדושה צועקת תנו לי עשרה אנשים טהורים שאוכלים כשר, ומניחים תפילין כשרים ומזוזות כשרות ולא מדברים בבית הכנסת. ואני אשכון בתוכם בד' אמות פשוטות.
מי לא יודע מה שעשה הבן איש חי זיע"א: כשסיפרו לו על המכשול הגדול שכל התפילין של 40.000 איש בכל בגדד היו פסולים, [שלא היה מרובע כהלכתו] והבן איש חי יצא בקריאה גדולה שכולם צריכים להחליף את התפילין שלהם!!!!
סוחר עם הכשר
כשנכנסתי בבארא פארק ל"בית הסת"ם" לבדוק מזוזות על המחשב, מראה לי הסופר ירא שמים חסיד גור שקוראים לו ר' שמואל טרובע שליט"א, והוא עומד באמצע לבדוק את הריבוע של 36 זוגות בתים שקנה רק היום מארץ ישראל בהכשר של הרב שטרן מבני ברק, והראה לי שמ-36 זוגות תפילין שקנה ובדק את הריבוע היו 7 זוגות פסולים [כ20%] (לפי פסקו של הגה"צ הרב וואזנער שליט"א), והראה לי בדיוק הכל ומטלפן לסוחר בארץ ישראל ואמר לו, איך אתה שולח לי בתים עם פלאמבעס – חותמות שהכל כשר למהדרין מן המהדרין, ולא הייתי צריך אפילו לבדוק כלל, רק אני מפחד ליתן לקונה דבר שלא בדקתי עד מקום שידי מגעת, ומצאתי 7 זוגות פסולים לפי פסק הרב וואזנער, והתפילין האלו הם בהכשרו של בית דין של הרב וואזנער, וצעק עליו, מה אני כבר לא יכול לסמוך גם על ההכשר של הרב וואזנער?
הסוחר מארץ ישראל אמר לו זה לא יכול להיות, זה שקר, ולא רצה להחליף לו, ענה לו הסוחר השם יתברך שלח לי עכשיו את האדמו"ר מהאלמין, וסיפרתי לו, ובדק איתי ביחד, ורואה הכל ואתה יכול לדבר איתו,
עוד אמר לו הסוחר אני לא מפחד בכלל אם תחזיר לי הכסף או לא, זה לא הבעיה שלי, הבעיה שלי הוא איך שמכשילים את כל העולם כולו עם הכשר של הרב וואזנער בתפילין פסולים, כי כל שאר הסוחרים אינם בודקים כלל, רק יחידים שבודקים, ואף סוחר לא סיפר לי על זה, ואני בביזנעס כמעט עם כל הסוחרים לכן אני צועק עליך!!!
לפני 45 שנים הלכנו בארצות הברית לבדוק את הסוחרים מה שהם מוכרים, וראינו איך סוחר גדול חנות ספרים "ירושלים" [בוויליאמסבורג] מוכר בתים עם הכשר הרבנות בלי פרשיות בפנים. [הסיפור באריכות ואכמ"ל].
ל-90% יהודים היה מהמזוזות הקטנות, ועשינו קול קורא'ת גדולים, וכתבנו בעיתונות מודעות בעשרות אלפי דולרים, והדפסנו ספרים על תפילין ומזוזות מיליוני ספרים וקול קורא'ת, ואחר כך נעשה משמרת סת"ם והתחילו לפרסם הדברים הנ"ל.
ואיפה הגענו אחרי 45 שנים של מלחמות והתעוררות גדולה שעשינו, רוב הקלף הם פסולים שבאים מהערבים, ועד לפני 10 שנים לא היה בכלל קלף עם הכשר, והגה"צ הרב וואזנער והגה"צ רבי משה שטרנבוך הוציאו ספרים שלמים וכותבים שמי שלובש תפילין עם קלף בלי הכשר לא יעשה ברכה, והבד"ץ עדה החרדית כתבו מודעות גדולות ליילעכער בירושלים עיה"ק, ועוד יצאו לערך 30 רבנים במודעות גדולות שמי שלובש תפילין בלי הכשר, לא יצא ידי חובת תפילין, וכן המזוזות, וכל הרבנים והאדמורי"ם והראשי ישיבות לא אומרים לנו כלום על כל זה? וכשמדברים עם הסופר שיכתוב על קלף עם הכשר, עונה שהרב שלו לא אמר לו כלום מזה, ואתה לא תהיה צדיק יותר מהרב שלי!!!
סיבת מניעת הרבנים מלומר ללמוד זוהר
כאן יש לכם התשובה מה שכתב בזוה"ק 172 פעמים נגד הערב רב רבנים, וכן כתבו והזהירו אותנו כל תלמידי בעל שם טוב נגדם, שלפני ביאת המשיח יהיו רוב רבנים ואדמורי"ם מהערב רב, ויהיו כל כך ערב רב רבנים כמו עלי האילן רח"ל. – ובגלל זה הם לא מעוררים ללמוד זוהר הקדוש, כי הם יודעים שברגע שאחד ילמד זוהר הקדוש יראה הדבר הראשון שהרבי שלו הוא ערב רב אמיתי!!! – זהו הסוד הגדול שנתגלה לי כעת. – ולהבין קצת למה הרבנים והאדמורי"ם של הערב רב אינם מגלים לנו האמת, פשוט שמפחדים על דבר אחד מה יאמרו הבריות? וכבר אמר אדמו"ר אחד שאם אני אגיד לחסידים שלי ללמוד זוהר הקדוש יפסיקו לבוא אלי!!! – ומונע את עץ החיים מעם ישראל, כדי שהכבוד שלו לא יפול משאר הרבנים ואדמורי"ם, (וודאי יש כמה בני עליה, ולא עליהם אנו מדברים).
האדם מוכן להפסיד הרבה אך בתנאי שאף אחד לא ירויח,
בואו ונספר לכם דרכי בני אדם: אם יודע האדם שאדם אחר מרויח ואפילו מעט מאוד, משתנה האדם ונהיה אדם אחר לגמרי, ואף יכול לנהוג בתקיפות. וזה אחד מן המבחנים אשר אפשר לבחון בו את האדם אם בן עליה הוא ובעל נפש מרוממת. (וראה בבן איש חי משל על הקנאה).
וכך מסופר מעשה עם מוסר גדול, באחד מבתי הדין החשובים אשר היו לעם ישראל בדורות הקודמים, בא מחלוקת גדולה בענין ממון מועט בין שני קצבים. – הדיין שהיה מגדולי עם ישראל פסק לטובת אחד מן הקצבים, באותו רגע קם הקצב השני אשר הפסיד בדין תורה, עמד וצעק ודיבר קשות על בית הדין ועל הדיינים. הבן של האב בית הדין, אשר לימים אף הוא נהיה לאחד מגדולי ישראל, עמד ושאל את אביו: אבא לפני כשבוע ימים אותו קצב אשר עמד וקילל וגידף בא לכאן בענין שאלה הלכתית על בהמה אשר שחט ופסקתם שהבהמה נבלה והיה צריך לזרוק אותה והיה לו הפסד ממון גדול מאוד והוא לא אמר מאומה וקיבל את הדין, היום הנזק מהדין תורה הוא לא עשר אחוז מהנזק של הבהמה, והנה הוא עומד ומגדף ומחרף היתכן?! – ענה לו אביו: בני, לפני שבוע לא היה רווח לשני, ואף אחד לא ניצח אותו, אלא הדין תורה היה על הפסד כספי פרטי שלו, אבל היום זה ענין אחר, היום השני ניצח והרוויח, וכאשר החבר מרוויח כואב לו הלב, וזה קשה לו ביותר. – וזה יסוד גדול, האדם מוכן להפסיד סכומים עצומים, אך ורק שהשני לא ינצח וירוויח ממנו, וכאשר חושב שהשני הרוויח וניצח אותו, הוא מסוגל להתדרדר עד שמאבד את כל עולמו, שקם נגד תורתנו הקדושה ולחרף ולגדף צבאות ה'. ההרגשה שמישהו חכם מהאדם, מוצלח מהאדם, זו ההרגשה הקשה ביותר שקשה לאדם להתמודד איתה. – ועל זה אמרו רבותינו חז"ל הקדושים באבות "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם".
כשאדם יודע להקריב משלו לחברו ומקבל הדין באהבה, רחמים גדולים יורדים לעולם
וידועים דברי חז"ל: בשעת חורבן בית המקדש הייתה מידת הדין קשה ביותר בעולם וכמעט הייתה כליה על כלל עם ישראל, עמד אברהם אבינו לפני הקב"ה ואמר: ריבון העולמים תרחם על בני ישראל ותזכור את עשרת הניסיונות אשר ניסית אותי ועמדתי בהם, דחה אותו הקב"ה. עמד יצחק אבינו לפני הקב"ה ואמר, ריבון העולמים תזכור איך עמדתי בשעת העקדה והייתי מוכן למסור את נפשי על קידוש ה', אף אותו דחה הקב"ה, עמד יעקב אבינו וביקש רחמים על עם ישראל והזכיר את כל אשר עבר אצל לבן וביקש רחמים על כלל עם ישראל, אף אותו דחה הקב"ה. באותה שעה עמדה רחל אימנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבון העולם, יעמוד ויזכר לפניך כמה אהבה יעקב אבינו אהבני ועבד שבע שנים עבורי וכאשר ראיתי את אבי רוצה לתת ליעקב את לאה אחותי ואחותי עמדה להתבייש משום שסימנים היו ביני לבין יעקב, מסרתי את נפשי וגיליתי ללאה את הסימנים בכדי שאחותי לא תתבייש ולא השגחתי על כבודי ולא חשבתי מה יפול בחלקי ומסרתי גם הרוחניות שלי [שכידוע להפסיד את יעקב אבינו זה פסידא דלא הדרא ולא ידעה שתשוב להינשא לו] , באותה שעה רחמים גדולים ירדו לעולם ואמר הקב"ה: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומם, "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה כי איננו", "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו מארץ אויב ויש תקווה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם".
כל הכוחות של עם ישראל, אבות העולם הקדושים, לא הצליחו לעורר רחמים מידת הדין הייתה מתוחה ביותר, דבר אחד עצר את הדין הקשה ועורר רחמים, מעשה רחל אמנו שידעה להפסיד משלה למען הטוב של אחותה, כשאדם יודע להקריב משלו לחברו ומקבל הדין באהבה, רחמים גדולים יורדים לעולם ואף מן המצבים והמשברים הגדולים אשר האדם חושב שאין דרך לצאת ולהיפטר מהם, נושע האדם. גם שרה אמנו לא נפקדה בבנים עד אשר הקריבה מעצמה ונתנה לאברהם להתחתן עם הגר ורק אז זכתה לרחמים מן השמים להיפקד ביצחק וכן רחל אימנו, כאשר האדם מקריב לאחר זוכה לרחמים גדולים. וכן ידוע שכאשר אדם שומע עלבונו ושותק ומקבל באהבה, באותה שעה שערי שמים נפתחים ומשפיעים שפע ברכה וישועה.
צריך לתת לה' את הדבר הכי היקר – אם אתה רואה רב שאוהבים אותו הבריות, סימן שלא מוכיח אותם במילי דשמיא
רואים מכאן, שלמען יהודי צריך מסירות נפש גם ברוחניות כמו שאמר החפץ חיים לחתן שלו, שכתוב בפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך… ובכל מאודך" זאת אומרת שצריך לתת לה' את הדבר שהכי יקר ותלמיד חכם מה שהכי יקר לו זה לימוד התורה שלפעמים צריך לסגור הגמרא ולצאת ולזעוק ולעורר כדי להציל את עם ישראל וזה נקרא ובכל מאודך. – ועוד צריך להתבונן ולהבין את מאמר חז"ל שאם אתה רואה רב שאוהבים אותו הבריות "סימן שלא מוכיח אותם במילי דשמיא", וזוהי הסיבה שלא מוכיחים, כי הרב או האדמו"ר או ראש ישיבה חושב רק על הכבוד שלו שיגדל יותר מכל הרבנים בעולם, וחושש שאם יוכיח ויגיד שאסור לאכול בשר בהמה, או שצריך הכשר על הקלף, [ואולי מקבלים כסף מסוחרי הקלף ובעלי האיטליזים, או מקבלים בחינם בשר לישיבות שלהם, לכן הם משוחדים], יפחית את הכבוד שלו, וישאלו למה כל הרבנים לא אומרים כלום? ויכולים לברוח ולחפש רב אחר שלא מטריח עליהם ומפריע להם בהנאתם. וזה מה שמגלה לנו הזוהר הקדוש ורבי חיים וויטל זיע"א.
האמת הפנימית מתגלה
ובאמת כתוב שלפני הגאולה הקב"ה יוציא מכל אחד מה שיש לו בלב החוצה, כתוב במדרש על הפסוק: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'", דרשו חז"ל אם יושב אדם בסתר ועושה עבירה הקב"ה אומר שהוא יראה אותו ויפרסם אותו בכל העולם אם לא עושה תשובה, ואם צדיק עובד את השי"ת בסתר הקב"ה יראה אותו ויפרסם אותו בעולם כמו אברהם אבינו שאמר לו השי"ת: "לך לך מארצך… ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה". וכמו שבשואה האיומה רח"ל ראו שיהודים מומרים חזרו בתשובה ונהיו צדיקים ואילו היו כאלה רבנים שהתהפכו ונהיו לכופרים, וכששאלו את החזון איש זיע"א מה האי? אמר מגיע זמן שמה שיש בפנימיות הלב יוצא החוצה. ודרשו חז"ל (שבת), שהתורה היא סם. למיימינים, סם חיים ולמשמאילים, סם המוות, וביארו דכמו הגשם שיורד על הארץ ומצמיח רק את מה שיש שם, אם צמחים טובים למאכל, ואם קוץ ודרדר תצמיח לך, הש"י.
קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה
הנה אנו בחשבון נפש על השבוע החולף, כמה תהפוכות היו בו, כשאדם יתבונן כמה ירידת הדורות יש, פחד ואימה וחרדה גדולה נחרד. – כשקין הרג את הבל, בא הקב"ה ושאל את קין: "איה הבל אחיך" קין ענה להקב"ה: "השומר אחי אנוכי". זו טענה אשר צריך כל אחד לחדד בנפשו, "איה הבל אחיך". "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה". – האדם נקרא "אדם" כי יכול לעלוץ למדרגה של "אדמה לעליון" ויכול ח"ו לרדת להיות איש האדמה, על זה אומר השי"ת "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" – מזה שנהיתה איש האדמה, כל הבריאה ירדה אתך, לכן קרה מקרה נורא שנשפך דמי אחיך. כי כל מה שקורה בעולם, יש לנו חלק במה שקרה ואם קרה רע, גם לנו יש חלק בו, אם היינו נוהגים בטוב, היינו מונעים את הרע לבא לעולם, וכמו שאמר קדוש ישראל הצדיק רבי ישראל סלנטר זי"ע דאם יהודי מתחזק בלמוד התורה כאן אזי בפריז יהודי נמנע מחילול שבת, שכל נשמות ישראל קשורים זה בזה.
השומר אחי אנוכי
"איה הבל אחיך", כל מה שקרה לאחיך, גם לך יש חלק במה שקרה לו, ותשובת קין, "השומר אחי אנוכי", – זוהי התשובה של הרוצחים רח"ל, ואומרים: "השומר אחי", שאחי ישמור. ואילו על עצמו זוכר רק "אנוכי" אנוכיותו, תאוותיו. אפשר גם לפרשו "השומר אחי אנוכי", שאחי שומר על: "אנוכי ה' אלוקיך" ואילו הוא (קין בעצמו) כופר בעיקר שאומר "לית דין ולית דיין" שכך אמר קין כי כל העובר עבירה קודם נכנסת בו רוח שטות, שחושב שלא רואים אותו ולא יצטרך ליתן דין וחשבון על מעשיו. "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה", צועקים עוד לפני שקורא מקרה, תתקנו את מעשיכם תשפרו מידותיכם.
ההשפעות ההרסניות של המאכלות האסורים
וידוע דברי הצדיקים בשם האר"י שעיקר החטאים הם מן המאכלים כי טבע המאכל נכנס באוכל ורח"ל נכנס נפש רשע ומחטיאו, ואוי לנו שכך עלתה בימינו, כי מי יודע מה נכנס לפיו, וידוע מה שאמר מחותני להבחל"ח כ"ק מרן אדמו"ר מקלויזנבורג זיע"א, שכל אחד שגר בארצות הברית יש לו חזיר בבטן, רק החילוק אם החזיר גדול או קטן, ומה נאמר ומה נדבר אם בארץ ישראל מוכרים לנו בשר חזיר מהערבים, ויש עליו הכשר עם חותמת מאיזה סוג שאתה רק רוצה, רק תזמין ואתן לך הכשר על החזיר מאיזה רב שאתה רוצה, וזה שאמר הצה"ק הרב משה יהושע לנדא שליט"א, שאתה יכול לקבל בשר מערבים עם הכשר שלי, ואני לא לוקח שום אחריות, רק מי שקונה מחנות שלי עם משגיח תמידי צמוד, ואין לבעל החנות המפתח שלא יכול להיכנס לחנות בלילה, ולהביא סחורה מעזה, ומיריחו. וראינו להיכן הגיע בעל איטליז בשפלותו שקיים מאמר חז"ל כפשוטו "טוב שבטבחים שותפו של עמלק", (משנה קידושין דף פ"ב), ונעשה אכזר כעמלק על ילד טהור, רח"ל, וכנראה שהאכיל טריפות וחזירים, כמו שאחר כך כל הקהילה זרקה את הבשר לפח והגעילו את הכלים, ומאז לא נוגעים יותר בבשר בהמה. והיה ראוי לגזור תענית על מעשה אכזרי שנעשה כפילגש בגבעה, אך ידוע מאמר חז"ל שהקפיד על ישראל, כי שם הקפידו על כבוד בשר ודם ואילו על כבוד השי"ת לא הקפידו, וכן כאן, כבוד השי"ת זועק, שכינתא בגלותא ואין איש שם לב, הרי בלמוד זוה"ק מקיימים את השכינה הקדושה מהעפר, ולכן החי יתן אל לבו שיהיה אכפת לו כבוד שמים.
כן אני יכול להעיד על עצמי, שאני אשם על הריגתו של הצדיק הקדוש הזה, במה שלא עוררתי מספיק על לימוד הזוהר הקדוש, כי ממנו יָתֵד וּמִמֶּנּוּ פִּנָּה לכל דבר שבקדושה, ולא יתכן יראת שמים מבלעדי למוד זוהר הקדוש, וגם על יסוד קדושת שמירת העיניים, שהצדיק היה יחיד בדורו בדבר הזה, והאמת שהדפסתי לפני 10-15 שנים ספרים על זה, ובתוכם ספר שכר ועונש, המדבר הרבה מתכלית האדם, ומה יהיה בסופו לפני בית דין של מעלה, והייתי באמת צריך להדפיס מאות אלפי ספרים, כדי להציל את עם ישראל מרדת שחת, ואמנם שנכנסתי להרבה חובות על זה, אך כְּשֶׁהָעַיָּרָה בוערת צריך להשליך הכל מנגד ולמסור הנפש, כי כך אמר סבא קדישא מרן החפץ חיים זיע"א, בזמנו כשהתחילו הקומוניזים וקודמיהם, שמצווה היה עלינו לצאת בחרב וחנית נגדם כמו שיצאו החשמונאים בזמן המתיוונים, והצטער ובכה אותו צדיק על שלא עשו ככה.
כלי המלחמה שלנו – הזהר הקדוש
אך בואו נתעורר, אמנם חלשים אנחנו לחרב וחנית גשמי, אך בלימוד הזהר הקדוש אנו יכולים, וזה חרב וחנית רוחני, כמו שאמר דוד המלך ע"ה: "יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּנוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם"
והצדיק הקדוש הבבא אלעזר זי"ע [שלא אכל כשלושים שנה בשר בהמה] הכריז וציווה שכל יהודי ילמד זוהר הקדוש בכל יום ויום, וקול דמי אחיך צועקים לאחרי המעשה. חושו והתעוררו למען השכינה הקדושה שבוכה בגלות ולמען עם ישראל וכל אחד ילמד זוהר הקדוש שבכוחו להגן ולהציל ולהושיע גם בניסים מעל הטבע כמו שכתב הצדיק הקדוש המקובל רבי משה זכותא זי"ע וכל מי דאשתדל לקרוא את הזוהר הקדוש אפילו בקריאה לבד ובגמגום, הרי הוא כהוגה ומפרש את השם, שיש כוח בו לעשות ניסים אפילו בלא ידיעה, ויגן עליו בעולם הזה ובעולם הבא [הגהות הרמ"ז (הצה"ק רבי משה זכותא זיע"א) דף קע"ח ע"ב].
בואו ונקיים את צוואת הצדיק הבבא אלעזר זיע"א, שהכריז בל"ג בעומר שנה זו: שכל יהודי באשר הוא שם ילמד זוה"ק דף ליום. – ומצווה לקיים רצון הצדיקים, ולאחוז בדרכיהם.
ובשעת ניחום אבלים צוה לי האדמו"ר הצה"ק רבי דוד חי אביחצירא שליט"א שאכריז לכל הקהל הקדוש הנמצאים שם ושיאמרו גם לשאינם נמצאים שם בענין מעלת חיוב למוד הזוה"ק, [ואמרתי בדרשה בשם האדמו"ר הצדיק המלוב"ן רבי דוד אביחצירא דברים חוצבי להבות אש על התעוררות למוד הזוהר הקדוש, ואמרתי בשמו הקדוש שכל אחד ואחד מחויב ללמוד זוהר הקדוש, ושיפרסמו בשמו, וגם סיפרתי איך שהצדיק הבבא אלעזר זיע"א צוה והכריז בל"ג בעומר האחרון שכל יהודי ילמד זוהר הקדוש, ובגלל שלא שמענו בקולו הקדוש, אבדנו את נשמת משיח בן יוסף].
התורה הקדושה אומרת: "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת" (מקץ מ"ב, כ"א – וידוי האחים על צרת יוסף הצדיק), ואלו שמענו בקולו הקדוש לא קראתנו הצרה הזאת, ועתה כולנו חייבים כל איש ישראל מקטן ועד גדול באשר הוא שם ללמוד זוהר הקדוש בכל יום ובכך נקיים רצון ה' יתברך החפץ לגאלינו כמאמר הרעיא מהימנא: בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי, ויקוים בנו מקרא שכתוב "ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר", בב"א.
הנה החורבן אשר קרה הוא מן החורבנות הקשים ביותר אשר היו לעם ישראל מהיותו עם, כל התפילות של אחינו בני ישראל מתפללים שלא יהרג משיח בן יוסף, אם הבבא סאלי זיע"א למד כל כך הרבה זוהר הקדוש, שהוא היה צדיק קדוש כזה, למה לא למדנו ממנו? – למה לא נהגנו כמותו? – למה קרה כל זה? – למה לא נתנו לנו זמן להתפלל לביטול הגזירה? – הכל אנחנו אחראיים, האדמורי"ם והרבנים שאומרים וצועקים בהספד שעם ישראל צריך לחזור בתשובה. – זה לא נכון, זה שקר שאנחנו אומרים ובוכים, שבגלל הצניעות ובדברים שבן אדם לחבירו קרה כל זה, זה שקר גדול, אנחנו האדמורי"ם והרבנים וראשי ישיבות אנחנו אשמים על הגזירות הנוראות שקורא לעם ישראל.
עם ישראל צדיקים קדושים וטהורים, הם עושים בדיוק מה שהרבנים אומרים להם, נכון שיש לנו היום ב"ה לערך 70 גדולי ישראל שצועקים ללמוד זוהר הקדוש, וב"ה יש כבר מאות אלפים יהודים שלומדים זוהר הקדוש, אם היו לומדים כולם לכל הפחות שעה אחת זוהר הקדוש, לא היה קורא כל האסון הגדול הזה שיהרגו את משיח בן יוסף, ולא היו הולכים מן העולם כל הצדיקים הגדולים שנפטרו בחודש אחד.
עורו והתעוררו
לאחר שב"ה כבר הרבה זמן לא שמענו על פטירת גדול בישראל, והנה בפתע פתאום כמעט מידי כמה ימים שמענו לצערנו האיום והנורא, את הניגון העצוב ברחובות קריה: "וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'".
המקרים המחרידים בהילקח מעימנו שישה
גדולי ישראל צדיקי עולם בפרק אחד
הגאון הגדול מורנו רבי יצחק דוב קופלמאן זצוקללה"ה
הגאון הגדול מורנו רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצוקללה"ה
הגאון הגדול מורנו רבי חיים שטיין זצוקללה"ה
הגאון הגדול מורנו רבי יחזקאל סרנא זצוקללה"ה
כ"ק מרן אדמו"ר רבי מרדכי דוד מספינקא זצוקללה"ה
והאחרונים הכבירו המקרים
המזעזים כל לב ונפש
הקדוש לייביש קלעצקי הי"ד
הקדוש כ"ק מרן אדמו"ר רבי אלעזר אבוחצירה זצוקללה"ה הי"ד
אין ספק שמקרים אלו באו לזעזע אותנו, שהאש בוערת עד לב השמים, וצריך להתעורר לחזור בתשובה שלימה ולשוב אל אבינו שבשמים, כי בידינו הדבר להציל את כולם. ואם לא נתעורר מיד, מי יודע מה עוד מחכה לנו.
נתחזק נא כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד ונחזור בתשובה שלימה ונבקש מלפני אבינו אב הרחמן, על עמו, שיחוס וירחם עלינו, ועל שארית פליטתנו, ויוסר חרון האף הנורא מעלינו.
ובוודאי השי"ת רוצה שנחזור בתשובה. נקבל על עצמנו לעשות תשובה כל אחד במה שהוא צריך, ולהתחזק כל אחד במה שהוא צריך, ונתפלל אל ה' יתברך שיחוס וירחם עמו ויצילנו ממקרים כאלו. – המעוררים
ורק לאחרונה הגיע מכתב מקופת העיר של בני ברק מעשה נורא מעגונה שבעלה היה תלמיד חכם ומגיד שיעור גדול ואהוב על תלמידיו, ועבד להוציא חידושי תורה גדולים, ורח"ל התדרדר לדיוטא התחתונה עד שאכל ביום כיפור וכפר בעיקר רח"ל, וגנב וזיף מלא כספים וברח לחו"ל והשאיר את אשתו עם ששה ילדים עגונה ומסכנה ובעלי חובות רוצים לקחת להם את הבית ולזרוק אותם לרחוב, ועוד נשאר מליוני שקלים חובות, אוי לנו שכך עלה בימינו, למה זה קרה?
מי אשם בזה? אנחנו האדמורי"ם והרבנים והראשי ישיבות שלא מגלים את האמת לעם ישראל, ומה יעשה הבן שלא יחטא, ומנין יקחו יראת שמים, וכך מתדרדרים עשרות אלפי ילדים, וכבר פסקו על זה הגה"צ הרב אלישיב והגה"צ רבי חיים קנייבסקי והגאון הגדול הרב שפרן שליט"א ועוד, שמחויבים תיכף ללכת למשטרה, שאם לא, הם יקלקלו יותר ויותר ילדים, ומעשה בתלמוד תורה, שהילדים מכיתה ח' התעסקו עם אחד הילדים מכיתה ד', וכשפנו למנהל שיתקן ויפעל ויזרז את המלמדים, במקום שיעשנו סיגריות בהפסקה שמזיק, שיועילו ויפקחו עיניהם, אמר המנהל שיעבירו את הילד המסכן לת"ת אחר, אוי לנו שאלו המנהלים שכל מה שחושבים הוא שיהיה להם שם מפורסם, כדי שירוויחו כסף וכבוד מה שיותר, ובמקום לחנך לטהרה ולדאוג לקדושה, שׂוֹחִים בְּגַאֲוָה וְתַאֲוָה, השם ירחם, ובאמת לא פלא, כי לא ראו מאורות התורה הוא למוד הזוהר הקדוש, ומנין יהיה להם יראת שמים, ומהיכן יהיה להם כח להתגבר ולגרש את היצר הצר הצורר, וחובה על כל הרבנים לצוות לתלמידיהם ולשומעי לקחם, שילמדו זוהר הקדוש הם ובני ביתם דבר יום ביומו, כי רק כך יזכו ליראת שמים טהורה, ובזה נינצל מכל הפגעים והצרות ואסונות שמגיעים כל יום מחדש בדואר רח"ל שאי אפשר כבר לסבול הצער ולהרגיש, לכל מי שיש לו לב יהודי, והצדיק הקדוש נושא על שכמו את כל צער היהודים כמו שאמר הצדיק הקדוש הבבא אלעזר זיע"א שבוע לפני פטירתו: "אני לא יכול לסבול את כל הצער ויסורים שיש לעם ישראל". כי הצדיק יודע ומרגיש באמת מה שקורה, ורק בעוונותינו הפסדנו את הצדיק הגדול שהיה מלבין עונותיהם של ישראל כמו שאמרו חז"ל "קשה סילוקם של צדיקים כחורבן בית אלוקינו" ופלא שנרמז שמו של הצדיק בפרשת מסעי (ל"ג פסוק כ"א) "ויסעו מלבנה ויחנו ברסה", בגימטריה אלעזר אבוחצירא" פירושו: שהיה לנו צדיק כמו בית המקדש שנקרא לבנון, שמלבין עונותיהם של ישראל ונסע מאתנו "ויחנו ברסה", כמו שכתב המאור ושמש שרומז על שלמות העשר ספירות שכל אחד שם הוי"ה גימטרי 26 כפול 10 260 זהו ר"ס והכוונה שהצדיק עלה ונתעלה והושלם בעשר ספירות, וה' רומזת על מדת המלכות, שבא מיכאל מקריב את הצדיקים קרבן לפני ה'.
ומסופר שהצדיק הקדוש הבבא מאיר זי"ע נתגלה אליו בחלום לקבל פניו כשבוע לפני פטירתו, ואכמ"ל.
וכידוע שעתה בסוף הגלות הסטרא אחרא מוציא את כל חרב וחנית שלו כמו שאמרו שיגיעו לשער החמישים, על כן מוטל עלינו להוציא את כל החרב והחנית של הקדושה ולפרסם את שער החמישים של הקדושה שהוא הזוהר הקדוש, כמו שכתב הצדיק הקדוש מתלמידי האריז"ל רבי יעקב צמח זיע"א שמצווה עלינו ללמוד וללמד את כל ישראל מגדולם ועד קטנם את התורה הזאת שהיא חרב וחנית לתעלולי היצר, ורק לימוד הזוהר הקדוש זה מה שיציל אותנו בזמן הזה, והביא שם את דברי האר"י הקדוש זיע"א שבזמן הזה הנסתרות נעשו נגלות, ומצוה ללמוד ולפרסם, עיין דבריו שהובאו בהקדמה לספר עץ חיים.
מאוד כאב לבי לשמוע הבשורה המעציבה על האסון הגדול שקרה לעם ישראל ולכל בית ישראל בפטירת הצה"ק המלוב"ן בעל החסד, נטע שעשועים, גן ההדסים, ערוגת הבושם, רבי אלעזר זצ"ל. ובאמת הצדיק הקדוש הזה בודאי יכל להפטר ולהנצל מגזרה זו, אך כמעשה רבי עקיבא בן יוסף ורבי אלעזר בן שמוע, שיכלו לפטור עצמם, אך ידעו שאם כן מי יודע מה יקרה לעם ישראל, על כן קבלו באהבה דין שמים וכן הצדיק הקדוש הזה קבל באהבה לכפר על בני ישראל.
והנה עוד סימנא מילתא מן שמיא שהיה צדיק גמור, ממה שנסתלק בערב שבת קודש, ומן השמים קא זכו לו שנפטר ונקבר בערב שבת סמוך לכניסת השבת, כי ראוי הוא לאותו איצטלא, כידוע שהנקבר סמוך לכניסת השבת[ד] פטור מחיבוט[ה] הקבר, שהיא אחת מהיסורים הגדולים, וזה היה הטעם שצדיקים הרבה לא רצו להתגלגל עוד הפעם בעולם הזה, כדי שלא יטעמו עוד הפעם טעם חיבוט הקבר, כמבואר בראשית חכמה (ועיי"ע במעבר יבק שם). אבל מי שנסתלק בערב שב"ק, נפטר מחיבוט הקבר, כמו שאמרו חז"ל הדר בא"י ומת בע"ש, אינו רואה דין הקבר, ומה יעשה וינצל מדין הקבר, יהיה אוהב צדקות, ואוהב תוכחות וגמ"ח, ומכניס אורחים תוך ביתו, ומתפלל תפלתו בכוונה, אפילו מת בחוץ לארץ, אינו רואה דין חיבוט הקבר.
והנה לדברי הראשית חכמה דהמת בערב שבת נפטר מחיבוט הקבר, וכמו כן מי שהיה עוסק בגמילות חסדים ובהכנסת אורחים, אם כן הרי אצל הצדיק הנ"ל מצינו כל המעלות האלה, שהיה בעל חסד באופן מופלג בהסתר וגם קיים מצות הכנסת אורחים באופן יוצא מן הכלל, וגם היה מתפלל תפלתו בכוונה כידוע עבודתו הק' בעת התפילה, והשמירת עיניים שלא ראו בדורינו כדוגמתו מכל שכן שניצול מחיבוט הקבר ומשאר מיני פורעניות רח"ל.
הנה ידוע שיש כמה עמודי עולם אשר מעידים עליו שהיה צדיק אמת (מהל"ו צדיקים – והיה נשמת משיח בן יוסף).
קריין, שאלה
מתי יבוא משיח ונתפטר מכל הצרות?
תשובת הרב:
מוּבָא בָּ'אוֹר הַחַיִּים' (במדבר כו, יט) "לִפְקוּדֵיהֶם" וְכוּ', אוּלַי שֶׁרָמַז הַשֵּׁם בָּזֶה, מָתַי יִהְיֶה תַּכְלִית הַפְּקִידָה טוֹבָה הָרְשׁוּמָה בְּסָמוּךְ, שֶׁיִּזְרַח עָלֵינוּ כְּבוֹד הַשֵּׁם, וְאָמַר, עַד עֲבוֹר כָּל גָּלֻיּוֹת, גָּלוּת מִצְרַיִם, וְגָלוּת בָּבֶל, וְגָלוּת אֱדוֹם, וּכְנֶגֶד גָּלוּת אֱדוֹם שֶׁאָנוּ עֲדַיִן בּוֹ אָמַר "אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת", וְאִם הָיוּ זוֹכִים יִשְׂרָאֵל הָיוּ נִמְנִים קע"ב שָׁנָה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאֶלֶף הַד', וְכֵיוָן שֶׁלֹּא זָכוּ, יַתְחִיל הַחֶשְׁבּוֹן מֵאֶלֶף הַה' וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת מֵאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, וּמְקַוִּים אָנוּ כִּי הוּא קֵץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ וְיִתְקַיְּמוּ כָּל הַיִּעוּדִים הָרְשׁוּמִים וְיַתְחִילוּ נִיצוֹצֵי גִּלּוּי הַגְּאֻלָּה בְּהַתְחָלַת חֲמֵשׁ מֵאוֹת הַבָּאִים לְשָׁלוֹם.
וְכֵן מוּבָא בָּ'אוֹר הַחַיִּים' (ויקרא ו, ב) "בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" יִרְצֶה לְפִי מַה שֶּׁהִקְדַּמְנוּ, כִּי זְמַן הַגְּאֻלָּה הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת בְּבֹקֶר רִאשׁוֹן שֶׁל שְׁנַת הת"ק לָאֶלֶף הַחֲמִישִׁי, וּלְסִבַּת הָעָוֹן נִתְעַכֵּב עַד בֹּקֶר ב'. רוֹאִים שֶׁהָ'אוֹר הַחַיִּים' לָמַד, שֶׁהָיְתָה פְּקִידָה אַחֲרֵי קע"ב שָׁנָה לַחֻרְבָּן, הַיְינוּ בִּתְחִילַת הָאֶלֶף הַחֲמִישִׁי, וְעוֹד פְּקִידָה בִּשְׁנַת ת"ק לָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי.
וְשָׁמַעְתִּי[ו] מֵהרה"ג ר' שְׁלֹמֹה בְּרַיֶיער שליט"א, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז עַל הַפְּקִידוֹת הַנִּזְכָּרוֹת, וְגַם עַל הַפְּקִידָה שֶׁל שְׁנַת תשע"ב בַּכָּתוּב (שמות לח, כו): "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים" "בֶּקַע" מְרַמֵּז עַל הַפְּקִידָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל קע"ב שָׁנָה. "לַגֻּלְגֹּלֶת" נוֹטָרִיקוֹן לג' גָּלוּת, וּמְרַמֵּז עַל הַג' גָּלֻיּוֹת; מִצְרַיִם, בָּבֶל, אֱדוֹם, שֶׁהָ'אוֹר הַחַיִּים' מַזְכִּיר.
"מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" מְרַמֵּז עַל הַפְּקִידָה שֶׁל ה' אֲלָפִים ת"ק, דְּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מְרַמֶּזֶת עַל חֲצִי הַיּוֹם, כַּמּוּבָא בַּיְרוּשַׁלְמִי (שקלים פרק א ה"ג) לְפִי שֶׁחָטְאוּ בְּמַחֲצִית הַיּוֹם יִתְּנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, וְזֶה מְרֻמָּז בַּמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל עַצְמוֹ, דְּשֶׁקֶ"ל בְּמִּלּוּי הָאוֹתִיּוֹת, שִׁין, קוֹף, לָמֶד, הָאוֹתִיּוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת הֵן יוֹ"ם, דְּשֶׁקֶל הוּא בְּסוֹד יוֹ"ם, וְהֵם שֶׁחָטְאוּ בְּמַחֲצִית הַיּוֹם, צְרִיכִים לְשַׁלֵּם מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, וְכֵן שֶׁקֶל בְּגִימַטְרִיָּא צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, [וגימטריה = הגאולה השלמה = החודש הזה לכם = יהודי פשוט = מגן שאול = תהו ובהו].
וּמְרַמֵּז עַל הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי שֶׁהוּא הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי שֶׁל הקב"ה בִּבְחִינַת יְסוֹד, וּמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁהִיא כְּנֶגֶד מַחֲצִית הַיּוֹם, מְרַמֶּזֶת עַל שְׁנַת ה' אֲלָפִים ת"ק שֶׁהִיא חֲצִי הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי שֶׁל הקב"ה. וְאַחֲרֵי כָּל הַפְּקִידוֹת הָאֵלּוּ מְרַמֵּז הַכָּתוּב "לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים", שֶׁאִם עֲדַיִן יְחַכּוּ לַתַּאֲרִיךְ הָאַחֲרוֹן שֶׁכּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם, "לְכֹל", צָרִיךְ לִהְיוֹת "הָעֹבֵר", הַיְינוּ לַעֲבֹר עוֹד רע"ב שָׁנָה, לְהַגִּיעַ לִשְׁנַת תשע"ב, וְאָז תִּהְיֶה הַפְּקִידָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁכּוֹלֶלֶת אֶת כָּל הַפְּקִידוֹת. "עַל הַפְּקֻדִים". וְנִרְאֶה לְבָאֵר מַדּוּעַ קֵץ הַגְּאֻלָּה מְרֻמָּז בַּפָּסוּק שֶׁל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל דְמוּבָא בְּסֵפֶר 'מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ' (מסכת שקלים) שֶׁמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל נוֹתְנִים בַּזְּמַן הַזֶּה כְּשֶׁאֵין הַשֵּׁם שָׁלֵם, וּלְעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁיִּהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם, יִתְּנוּ שֶׁקֶל שָׁלֵם. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'דִּבְרֵי מהרי"א' מֵהָרַב יְהוּדָה אַסַאד זצ"ל עַל הַפִּיּוּט "וְשֶׁקֶל אֶשָׂא בְּבַיִת נָכוֹן וְנִשָּׂא" שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא יִתְּנוּ שֶׁקֶל שָׁלֵם. לָכֵן רָמְזָה הַתּוֹרָה אֶת הַקֵּץ בַּפָּסוּק הַזֶּה לְרַמֵּז שֶׁכָּל זֶה מְדֻבָּר רַק עַד זְמַן הַפְּקִידָה הָאַחֲרוֹן שְׁנַת תשע"ב, וְאַחַר כָּךְ יִתְּנוּ שֶׁקֶל שָׁלֵם.
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵהרה"ג ר' דָּוִד אַבּוּחֲצִירָא שליט"א בְּהֶסְפֵּדוֹ עַל אָחִיו הרה"ג ר' אֶלְעָזָר זצ"ל שֶׁעָלָה בִּסְעָרָה הַשָּׁמַיְמָה בְּמוֹצָאֵי יוֹם כ"ו בְּתַמּוּז תשע"א, שֶׁהָרָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל "אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" הֵן מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף וְהוֹסִיף שֶׁהָא' שֶׁל "אֵלֶּה" מְרַמֶּזֶת עַל אָחִיו הרה"ג רַבִּי אֶלְעָזָר זצ"ל, שֶׁלְּפִי דְּבָרָיו יֵשׁ לוֹ נִיצוֹץ מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן מָרָן הרה"ג ר' עוֹבַדְיָה יוֹסֵף שליט"א אָמַר בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁהָיְתָה כָּאן בְּחִינָה שֶׁל דְּקִירַת מָשִׁיחַ. וְכֵן מוּבָא בְּקֻנְטְרֵס 'נִשְׁמָתִין חַדְתִּין' מֵהַגרי"מ מוֹרְגְּנְשְׁטֶרְן שליט"א שֶׁהָיְתָה כָּאן בְּחִינָה שֶׁל דְּקִירַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְאֶפְשָׁר לְהוֹסִיף שֶׁהָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לה סעי ני שראל עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא תשע"א. וְיֵשׁ בְּתֵבוֹת "אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ" כ"ו אוֹתִיּוֹת, לְרַמֵּז עַל יוֹם כ"ו לַחֹדֶשׁ, וְהָר"ת וְס"ת שֶׁבַע תֵּבוֹת אֵלּוּ בְּגִימַטְרִיָּא בְּתַמּוּז. וְכֵן "אֵלֶּה מַסְעֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" עִם הַמִּלִּים וְהַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא אֶלְעָזָר מָשִׁיחַ יוֹסֵף עִם הַמִּלִּים.
כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה מִתְחַבֵּר לְמַה שֶּׁנְּבָאֵר לְקַמָּן שֶׁמִּכ"ד בְּתַמּוּז צְרִיכָה לְהַתְחִיל תְּקוּפַת הָאוֹרוֹת שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף בְּסוֹד אַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה, שֶׁתּוֹבִיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה בב"א. וְהָרַב זצ"ל קָשׁוּר בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ לִפְעֻלֹּתָיו שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכִפֵּר בְּמִיתָתוֹ עַל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל לְהַמְתִּיק אֶת הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁיָּבֹאוּ בְּרַחֲמִים. וְכֵן נָבִיא לְקַמָּן דִּיּוּק מִדִּבְרֵי הַ'לֶשֶׁם' שמכ"ד כ"ו תַּמּוּז תשע"א תִּסְתַּיֵּים תְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְתַתְחִיל תְּקוּפַת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. (וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל הָרַהַ"גָ ר' שְׁמוּאֵל דַרְזִי זַצַ"ל שֶׁנִּפְטַר לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, וְהָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמְּקֻבָּלִים הַנִּסְתָּרִים בְּדוֹרֵנוּ. שֶׁהָרַבָּנִית תֶחְיֶ' חָלְמָה בִּתְחִלַּת חוֹדֶשׁ אָב שֶׁהִיא רוֹאֶה אֶת בַּעְלָהּ הָרַב זַצַ"ל מַדְלִיק נֵר, וְאוֹמֵר לָהּ שְׁמְעַכְשָיו יַתְחִיל לִהְיוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר טוֹב לַיְּהוּדִים. וְהוֹסִיף שֶּׁאִמּוֹ לֹא חָלְמָה עַל בַּעְלָהּ לְמַעְלָה מִשָּׁנָה, וַחֲלוֹם זֶה הִיא סִפְּרָה לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה, וְאָמְרָה שֶׁהִיא הִרְגִּישָׁה שֶׁזֶּה חֲלוֹם אֲמִתִּי).
וְנָבִיא[ז] צִטּוּט מִדְּבָרָיו שֶׁל הרה"ג ר' מֹשֶה טוֹלֵדָאנוֹ שליט"א חֲתָנוֹ שֶׁל הרה"ג רַבִּי אֶלְעָזָר זצ"ל (הובא בעתון המבשר ה' באב תשע"א) בְּשַׁבָּת לִפְנֵי שְׁלֹשָה שָׁבוּעוֹת לְפֶתַּע נִגַּשׁ אֵלָי מוֹרִי חָמִי זצ"ל וְאָמַר לִי כִּי כַּאֲשֶׁר נִמְנֵם לְמֶשֶׁךְ מִסְפַּר דַקּוֹת עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר, חָלַם חֲלוֹם שֶׁאָבִיו הַצַּדִּיק בָּאבָּא מֵאִיר זצ"ל מַגִּיעַ וּמַכְנִיסוֹ לְחֶדֶר גָּדוֹל שָׁם יָשְׁבוּ כָּל הַרַבָּנִים לְבֵית אַבּוּחֲצִירָא זצ"ל, וְשָׁאַל אֶת אָבִיו מַדּוּעַ הֵם בָּאוּ לְחֶדֶר זֶה, וְאָבִיו הֵשִׁיב לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: 'הֵם בָּאוּ לְכָאן מַחֲמַת שֶׁעוֹד מְעַט הוֹלֵךְ לְהִתְגַּלּוֹת וּלְהוֹפִיעַ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְלָכֵן כָּל אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בַּמְּרוֹמִים הִגִּיעוּ לִשְׂמֹחַ עִמְּךָ בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה הַקְּרוֹבָה'. וּמוֹרִי חָמִי הוֹסִיף שֶׁלְּאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת נִכְנַס לְחַדְרוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּסִדְרֵי לִמּוּדָיו וְהִתְנַמְנֵם, וְהִנֵּה הוּא חוֹלֵם שׁוּב אֶת אוֹתוֹ חֲלוֹם בְּדִיּוּק בַּשֵּׁנִית. וְכֵן הָרַב זַצַ"ל נוֹלָד בִּשְׁנַת תש"ח, שֶׁהָיְתָה שָׁנָה שֶׁל הִתְגַּבְּרוּת פְּעוּלֹתָיו שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף כְּדִלְקַמָּן. וְכֵן שָׁנָה שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת הַגְּאוּלָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הֹגָּה"צ רַבִּי יִצְחָק אלפיה זְיָ"ע בְּסִפְרוֹ קוּנְטְרֶס הַיְחִיאֵלִי.
וְכָאן הַמָּקוֹם לְהִתְבּוֹנֵן בְּהַנְהָגַת הַקָּבָּ"ה, שֶׁזִּעְזֵעַ אֶת אַמּוֹת הַסִּפִּים בְּחוץ לְאֶרֶץ וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּמַעֲשִׂים שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מֵעוֹלָם, רְצִיחוֹת נוֹרָאוֹת שֶׁבָּאוּ בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה, שֶׁדָּקְרוּ אֶת רַבָּם, וְדָקְרוּ יֶלֶד תשב"ר שֶׁיָּצָא מִבֵּית תַּלְמוּדוֹ. אֵין סָפֵק שֶׁמַּעֲשִׂים אֵלּוּ בָּאוּ לְזַעְזֵעַ אֶת הַמַּחֲנֶה שֶׁל שׁוֹמְרֵי הַתּוֹרָה עַל כָּל פְּלָגָיו, שֶׁהָאֵשׁ בּוֹעֶרֶת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, וְצָרִיךְ לְהִתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים לְהַמְתִּיק אֶת הַגְּאֻלָּה שֶׁבַּפֶּתַח, כִּי בְּיָדֵינוּ הַדָּבָר לְהַצִּיל אֶת כֻּלָּם. וְאִם לֹא נִתְעוֹרֵר מִיַּד, מִי יוֹדֵעַ מָה עוֹד מְחַכֶּה לָנוּ. ה' יְרַחֵם וְיַעֲרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ.
וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מְנַחֵם פַרַג' שליט"א שֶׁלְּפִי הַגְּרָ"א מְחַלְּקִים אֶת פְּסוּקֵי הַפָּרָשָׁה לִימוֹת הַשָּׁבוּעַ, וְהָרֶצַח נַעֲשָׂה בְּאוֹר לְיוֹם ו' בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי, וְאִם נִבְדֹּק בְּפָרָשַׁת מַסְעֵי בַּפְּסוּקִים בֵּין שִׁשִּׁי לִשְׁבִיעִי שֶׁהֵם הַפְּסוּקִים שֶׁכְּנֶגֶד יוֹם ו', יֵשׁ כ"ו פְּסוּקִים, י"ג כְּנֶגֶד הַלַּיְלָה וְי"ג כְּנֶגֶד הַיּוֹם, וְכֵיוָן שֶׁהָרֶצַח נַעֲשָׂה בִּזְמַן חֲצוֹת וְאַחַר חֲצוֹת, צָרִיךְ לִבְדֹּק מַה כָּתוּב בַּפָּסוּק הַשְּׁבִיעִי וְהַשְּׁמִינִי, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד חֲצוֹת, וַאַחַר חֲצוֹת. וְאֵלּוּ דִּבְרֵי הַפָּסוּק: "וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ". וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה שִׁיטוֹת אֵיךְ לְחַלֵּק אֶת פְּסוּקֵי הַפָּרָשָׁה, וְהֵיכָן לַעֲשׂוֹת אֶת הַהַפְסָקוֹת שֶׁל שֵׁנִי שְׁלִישִׁי וְכוּ', מִשִּׁשִּׁי וָאֵילָךְ הַסֵּדֶר שֶׁהִזְכַּרְנוּ הוּא לְכָל הַשִּׁיטוֹת. וְכֵן "בִּכְלִי בַרְזֶל" עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא אֶלְעָזָר. וְכֵן "רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת". בְּגִימַטְרִיָּא בְּעִיבּוּר אַרְמִילוּס הָרָשָׁע[ח] שֶׁנִּדְבַּק הקל' בַּרוֹצֵחַ כִּי לֹא זָכִינוּ שֶׁיִּנָצֵל מְשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. וְכֵן בְּכָל לַיְלָה בַּחֲצוֹת יֵשׁ הֶאָרָה שֶׁל הַיְסוֹד בְּסוֹד מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וּבִּפְרָט בְּלֵיל ו' שֶׁכָּל הַיּוֹם הוּא בְּחִינַת יְסוֹד. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' מַסְעוּד אַבּוּחֲצִירָא שליט"א שֶׁעֲבוֹדַת הַצַּדִּיק הַזֶּה הָיְתָה כָּל יָמָיו בְּעִנְיְנֵי שְׁמִירַת הָעֵינַיִם וְהַיְסוֹד בְּהִתְקַדְּשׁוּת גְּדוֹלָה. וְכֵן מוּבָא מֵהַגרי"מ מוֹרְגֶּנְשְׁטֶרְן שליט"א שֶׁאַרְמְלוּס בְּגִימַטְרִיָּא אִינְטֶרְנֶט עִם הָאוֹתִיּוֹת וְהַכֹּולֵל שֶׁהֵן גַּם בְּגִימַטְרִיָּא שז"ל שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת שֶׁנִּלְחָמוֹת בִּקְדֻשַּׁת הַיְסוֹד, וְלָכֵן הֵן נִלְחָמוֹת בְּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁהוּא בְּחִינַת יְסוֹד.
וְכֵן שְׁמוֹ שֶׁל הַדּוֹקֵר נִרְמָז בַּכָּתוּב (זכריה יב, י) "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ". וְזֶה לְשׁוֹן הַמַּלְבִּי"ם שָׁם. "וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים" שֶׁעַל יְדֵי כֵן יְבַקְּשׁוּ אֶת ה' בְּתַחֲנוּנִים וְיַשִּׂיגוּ חֵן וַחֲנִינָה מֵאֵת ה', שֶׁעַל יְדֵי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁרוּחַ אַפָּם מְשִׁיחַ ה' אֲשֶׁר אָמְרוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה נָפַל בַּמִּלְחָמָה יִתְעוֹרְרוּ בִּתְשׁוּבָה וּבִתְפִלָּה, "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ", שֶׁיַּבִּיטוּ וִיעֵיְּנוּ שֶׁמֵּת בַּעֲוֹן הַדּוֹר, וּכְאִלּוּ הֵם דָּקְרוּ אוֹתוֹ עַל יְדֵי עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וְיַבִּיטוּ אֶל ה' לָשׁוּב אֵלָיו וּלְבַקֵּשׁ עֶזְרוֹ מִקֹּדֶשׁ בַּאֲשֶׁר נָפַל צוּר מָעוּזָם, "וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד" תְּחִלָּה יִסְפְּדוּ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁסּוֹפְדִים עַל הַבֵּן יָחִיד שֶׁמֵּת וְאֵין אַחֵר תַּחְתָּיו, וְגַם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד יְמָרְרוּ עָלָיו מִסְפֵּד מַר. וְכֵן מוּבָא בְּסֵפֶר 'פּוֹקֵד עֲקָרִים' מֵר' צָדוֹק מִלּוּבְּלִין וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף נֶהֱרַג וְנֶאֱמַר עָלָיו "וְהִבִּיטוּ אֲשֶׁר דָּקָרוּ" מַשְׁמַע פַּשְׁטֵיהּ כְּאִלּוּ יִשְׂרָאֵל דְּקָרוּהוּ, וְהַיְינוּ דְּמִצַּד עַצְמוֹ וַדַּאי הָיָה מִשְׁפָּטוֹ שֶׁלֹּא לָמוּת כְּלָל וְכוּ', עַל כֵּן הֻכְרַח לֵיהָרֵג לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְנִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁמִּשָּׁמַיִם סָבְבוּ אֶת הַדְּקִירָה מִתּוֹךְ הַמַּחֲנֶה, לִרְמֹז שְׁבְעַוֹונוֹתֵינוּ נִדְקַר הַצַּדִּיק קוֹדֵם זְמַנּוֹ, ויִשְׂרָאֵל דְּקָרוּהוּ.
מוּבָא בְּכִתְבֵי הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַמְלוּבַן רַבֵּנוּ יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא זצ"ל "לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת" הַשֹּׁאֲבֹת אוֹתִיּוֹת הֵ"א שַׁבָּת, וְהַכַּוָּנָה לְעֵת צֵאת שַׁבָּת, דְּהַיְינוּ תְּחִלַּת בִּיאָתוֹ שֶׁהוּא זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת. וְגַם כָּאן מְרֻמָּז "לְעֵת עֶרֶב" בְּגִימַטְרִיָּא תשע"ב. "לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת" שֶׁהוּא זְמַן תְּפִלַּת מִנְחָה שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת. וְהוֹסִיף הרה"ג רַבִּי אֱלִיעֶזֶר שְׁלֹמֹה זוֹנֶנְשַׁיין שליט"א שֶׁתשע"ג בְּגִימַטְרִיָּא שַׁבַּת חֲזוֹן.
הַמַּהֲרַ"ל ('נצח ישראל' לב) מְבָאֵר אֶת הַגְּמָרָא עַל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא, שֶׁכְּבָר מֵהַשָּׁנָה הָרְבִיעִית שֶׁל הַשְּׁמִיטָה מַתְחִיל תַּהֲלִיךְ הַגְּאֻלָּה. וְהַשְּׁמִיטָה הַבעל"ט תִּהְיֶה בִּשְׁנַת תשע"ה, יוֹצֵא שֶׁכְּבָר בִּתְחִילַת תשע"ב שֶׁהִיא הַשָּׁנָה הָרְבִיעִית מַתְחִיל תַּהֲלִיךְ הַגְּאֻלָּה. וְנָבִיא אֶת דְּבָרָיו כִּי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁבּוֹ הִתְחַדְּשׁוּת הֲוָיָה, יִגְרֹם הֶפְסֵד הֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה. וּלְפִיכָךְ בַּשָּׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב אֶל הַהֲוָיָה הַחֲדָשָׁה, לְכָךְ הוּא גּוֹרֵם הֶפְסֵד הֲוָיָה הָרִאשׁוֹנָה, עַד שָׁנָה שְׁלִישִׁית, הוּא תַּכְלִית הֶפְסֵד. וּבָרְבִיעִי, שֶׁהוּא בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ, אָמַר שֶׁיִּהְיֶה שׂבַע וְאֵינוֹ שׂבַע. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁאֵין כָּאן הֲוָיָה שְׁלֵמָה עַד הַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית, שֶׁאָז יִהְיֶה הֲוָיָה שְׁלֵימָה מִכֹּחַ הַהֲוָיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁתִּהְיֶה בָּעוֹלָם. לְכָךְ בַּחֲמִישִׁית שׂבַע גָּדוֹל. וְהַשּׂבַע הוּא שְׁלֵמוּת עוֹלָם הַזֶּה בִּלְבָד. וּבַשִּׁשִּׁית קוֹלוֹת, כַּאֲשֶׁר הוּא קָרוֹב אֶל הַהֲוָיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁתִּהְיֶה בָּעוֹלָם. וּבַשְּׁבִיעִית מִלְחָמוֹת, כִּי אָז יַתְחִיל כֹּחַ יִשְׂרָאֵל מִכֹּחַ הַהֲוָיָה הַחֲדָשָׁה שֶׁתָּחוּל בָּעוֹלָם. וּבְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית בֶּן דָּוִד בָּא. שְׁנַת תשע"ב הִיא הַשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַשְּׁמִיטָה, וְרוֹאִים מֵהַגְּמָרָא שֶׁהַשּׂבַע מַתְחִיל בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַשְּׁמִיטָה, וּכְפִי שֶׁנְבָאֵר אֶת הַפָּסוּק "וַתִּשְׂבַּע" שֶׁמְּרַמֵּז עַל שְׁנַת תשע"ב שֶׁתִּהְיֶה יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּמְרַמֵּז עַל שׂבַע וְשֶׁפַע פַּרְנָסָה. וְכֵן גְּאֻלַּת בְּעִתָּ"הּ מְרֻמֶּזֶת בַּכָּתוּב (דברים יא, טו) "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ לָכֶם". וְכֵן תשע"ב בְּאי"ק בכ"ר אוֹתִיּוֹת דְּגָנְ"ךָ, שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא מַזָּל. וְכֵן ע"ג בְּגִימַטְרִיָּא יוֹם טוֹב, שֶׁעַל זֶה אָמַר הַגְּרָ"א שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם. הַיְינוּ חֲצִי הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל תֵּבַת לַה', וַחֲצִי הַגִּימַטְרִיָּא שֶׁל תֵּבַת לָכֶם, יַחַד בְּגִימַטְרִיָּא ע"ג. לְרַמֵּז שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ יִזְכּוּ יִשְׂרָאֵל לְשֹׂבַע גָּדוֹל וְלִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת, בִּבְחִינַת חֶצְיוֹ לַה' וְחֶצְיוֹ לָכֶם.
ובאמת כל הזמן הזה הוא מסוגל מאד לגאולה, רק שצריכים אנו לשים בראשינו ובעינינו ובלבנו דברי האור החיים בפרשת ויחי, דכשמגיע זמן הגאולה משה רבנו שהוא הגואל ראשון וגואל אחרון אומר לנו, כי צריך שיהיה בנו יינה של תורה ושולח אותנו האור החיים הקדוש לבאורו בשיה"ש על הפסוק: "הביאנו אל בית היין", שיינה של תורה, פירוש כל חלקי הפרד"ס ורש"י מרומז בפסוק זה, יין- יסוד שהעיקר הוא בגילוי הסוד, והוא על לימוד הזוה"ק תמידים כסדרם, ואם ח"ו אין בהם יינה של תורה אומר שם האור החיים הקדוש אז ח"ו בקושי וצער עיי"ש. ועל כן צריך להתמסר ולחזק שכל בית ישראל ילמדו זהר הקדוש. ובשיר השירים שם בפסוק הבא אחרי הפסוק: "הביאנו אל בית היין" שהוא תורת הסוד אז בא משיח באהבה ודגלו עלי אהבה הפסוק הבא: "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים". כנסת ישראל מבקשת – סמכוני באשישות עם ב' כוללים והכולל הכול בגימטריה 1221, וכן התנא רבי שמעון בן יוחאי בגימטריה 1221, שהוא בתורתו הקדושה סעד וסמך לשכינה להקימה ולרוממה לגאולה השלימה. רפדוני בתפוחים רפדוני בגימטריה 350 וכן זוהר לומדים עם ב' כוללים בגימטריה 350, בתפוחים בגימטריה 546 ישראל עם האותיות בגימטריה 546, כלומר ר' פדוני ראו לפדותינו ר' ברחמים- על ידי למוד הזוהר הקדוש כל ישראל. "כי חולת אהבה אני" בגימטריה 548, קץ משיח בגימטריה 548, קץ ראשי תיבות קן ציפור שהוא היכלו של משיח כלומר כי חולת מלשון חולת בכרמים מסובבת – כי מסובבת אהבה ורחמים אנו – בקץ משיח, וכל זה על ידי למוד הזוהר הקדוש, תורת הרשב"י זי"ע. יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשינו במהרה בימינו אמן.
וְזֶה לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ (אוצר מדרשים אייזנשטיין מדרש רשב"י עמוד 556) בַּשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה מָטָר, וּבַשְּׁנִיָּה חִצֵּי רָעָב מִשְׁתַּלְּחִין, וּבַשְּׁלִישִׁית רָעָב גָּדוֹל, וּבָרְבִיעִית לֹא רָעָב וְלֹא שֹׂבַע, וּבַחֲמִישִׁית שֹׂבַע גָדוֹל, וְיִצְמַח כּוֹכָב אֶחָד בַּמִּזְרָח וּבְרֹאשׁוֹ שֵׁבֶט, וְהוּא כּוֹכָב שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאָז יִצְמַח מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְזֶה לְךָ הָאוֹת כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁנָּפַל נִירוֹן מִזְרָחִי שֶׁבְּדַמֶּשֶׂק, נָפְלָה מַלְכוּת בְּנֵי מִזְרָח, [יִשְׁמָעֵאל] וְאָז תִּצְמַח הַיְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל. כְּעֵין זֶה מוּבָא מִבַּעַל הַ'טּוּרִים' כְּשֶׁיִּפֹּל יִשְׁמָעֵאל בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָז יִצְמַח בֶּן דָּוִד. וְהוֹסִיף הרה"ג ר' אַבְרָהָם פֶלְדְמַן שְׁלִיטָ"א שנרון מִזְרָחִי בְּגִימַטְרִיָּא בִּשְׁאָר אסאד עִם הַמִּלִּים. שֶׁעַתָּה קָרוֹב מְאֹד לִפּוֹל.
וְכֵן מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק הָיְתָה בִּשְׁנַת ב' אֲלָפִים תמ"ח לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, וְאִם נוֹסִיף לָזֶה אֶת הַגִּימָטְרִיָּא שֶׁל הַפָּסוּק (דְּבָרִים כֹּה יֵט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" נְקַבֵּל בְּגִימַטְרִיָּא ה' אֲלָפִים תשע"א, וְעִם הַכּוֹלֵל בְּגִימַטְרִיָּא ה' אֲלָפִים תשע"ב.
מוּבָא בְּשֵׁם הָרי"צ, הגה"ק רַבִּי יוֹסֵף יִצְחָק מִלּוּבָּאוִיטְשׁ זצ"ל, שֶׁאָמַר לְאַחַר מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה שֶׁסִּיַּמְנוּ אֶת בֵּרוּרֵי הַנִּיצוֹצוֹת, וְהוּא הִכְרִיז 'לְאַלְתַּר לִתְשׁוּבָה לְאַלְתַּר לִגְאֻלָּה'. וּבֵאֵר בִּדְבָרָיו הָרה"ג ר' מֹשֶה לַנְדָּא שליט"א שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי אֳפָנִים לַסִּטְרָא אַחֲרָא לִינוֹק מֵהַקְּדֻשָּׁה, אוֹ דֶּרֶךְ נִיצוֹצוֹת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם לְמָקוֹם שֶׁמְּעֹרָב טוֹב וְרָע, וְעַד שֶׁלֹּא גּוֹמְרִים לְבָרֵר אֶת הַנִּיצוֹצוֹת לֹא יָכוֹל לָבֹא מָשִׁיחַ. וְגַם אַחֲרֵי שֶׁגָּמְרוּ לְבָרֵר אֶת הַנִּיצוֹצוֹת, וְהַנִּיצוֹצוֹת נוֹלְדוּ בָּעוֹלָם וְכוּ', אִם הַיְּהוּדִים שֶׁהֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּבְרְרוּ אֵינָם שׁוֹמְרִים תּוֹרָה וְמִצְווֹת, הֵם חוֹזְרִים לִידֵי הַקְּלִפּוֹת ח"ו . וְעַל זֶה רָמַז הָריי"צ שֶׁבַּשּׁוֹאָה סִיַּמְנוּ אֶת בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת, וְנִשְׁאֲרָה רַק תְּשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא לֹא יְקַבֵּל אֶת הַיְנִיקָה מֵהַיְּהוּדִים הַחַיִּים, שֶׁהֵם הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁנִּבְרְרוּ, וּמִיַּד נִגְאָלִים. וְזֶה שׁוֹנֶה מִכָּל מֶשֶׁךְ זְמַן הַגָּלוּת שֶׁגַּם אִם הָיוּ עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה הָיוּ צְרִיכִים קוֹדֶם לִגְמֹר אֶת הַבֵּרוּרִים וְאַחַר כָּךְ לְהִגָּאֵל. וּמְבֹאָר לִדְבָרֵינוּ שֶׁבִּתְחִלַּת הַמֵּאָה הִתְחִילָה הַתְּקוּפָה שֶׁל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁתַּפְקִידוֹ לִגְמֹר אֶת בֵּרוּר הַנִּיצוֹצוֹת. וְעוֹד נִרְאֶה לְהוֹסִיף שֶׁלָּכֵן עַם יִשְׂרָאֵל נִכְנַס לְגָלוּת בִּידֵי הָעֵרֶב רַב דַּוְקָא לְאַחַר הַשּׁוֹאָה, דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה לָנוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁקְּלִפַּת הָעֵרֶב רַב מְלַוָּה אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מֵאָז שֶׁנִּהְיָה לְעָם, אַף פַּעַם הֵם לֹא שָׁלְטוּ עַל כָּל הָעָם כְּמוֹ מֵאַחֲרֵי הַשּׁוֹאָה וָאֵילָךְ. דְּכָל זְמַן שֶׁהָיוּ נִיצוֹצוֹת לְבָרֵר, עַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּגָלוּת אֵצֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְבָרֵר אֶת הַנִּיצוֹצוֹת, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם קִבְּלוּ אֶת הַיְנִיקָה וְהַחִיּוּת מֵהַנִּיצוֹצוֹת, וּמֵעַם יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא לָגוּר אֶצְלָם לְצֹרֶךְ הַבֵּרוּרִים, וּמִי שֶׁהוּא הַיּוֹנֵק הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר, הַיְינוּ שֶׁאֶצְלוֹ עוֹשִׂים בְּאוֹתוֹ זְמָן אֶת עֲבוֹדַת הַבֵּרוּרִים הָעִקָּרִית, הוּא מְקַבֵּל אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל עַם יִשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁהוּא הַמַּעֲבִיר הָעִקָּרִי בְּאוֹתוֹ זְמָן אֶת הַשֶּׁפַע לְכָל הַקְּלִפָּה. וְעַכְשָׁיו שֶׁגָּמַרְנוּ לְבָרֵר אֶת הַנִּיצוֹצוֹת, יְנִיקַת הַקְּלִפָּה הִיא רַק מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים וְאֵינָם שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה, יְנִיקָה זוֹ עוֹבֶרֶת לַקְּלִפָּה דֶּרֶךְ הָעֵרֶב רַב שֶׁמְּעֹרָבִים בְּיִשְׂרָאֵל, וּמַעֲבִירִים אֶת הַשֶּׁפַע מֵעַם יִשְׂרָאֵל לַקְּלִפָּה, וּכְפִי שֶׁיְּדוּעִים דִּבְרֵי הַזֹּהַר שֶׁהָעֵרֶב רַב מְעֹרָבִים עָמֹק בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁעִקַּר יְנִיקַת הַקְּלִפָּה בְּכָל הָעוֹלָם עוֹבֶרֶת עַכְשָׁיו דַּרְכָּם, הֵם הַקְּלִפָּה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת עַל יִשְׂרָאֵל.
וְכֵן כָּתוּב (איכה ד, כא,כב) שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם יוֹשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם עָלַיִךְ תַּעֲבָר כּוֹס וְגוֹ' פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם גִּלָּה עַל חַטֹּאתָיִךְ: וּמְתַרְגֵּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל אַף עָלַיִךְ עָתִיד לְמֵיתֵי פּוּרְעֲנוּתָא וִיצַדְיָין יָתִיךְ פַּרְכְוָאֵי וּתְעִבַּר עָלַיִךְ כַּס דִּלְוָט תִּרְוִי וְתִתְרוֹקְנִי. וְכוּ', וּבְהַהִיא זִימְנָא אַסְעַר עִוְיָתַיִךְ בְּרַתָּא דֶאֱדוֹם דְמִתְבְּנַיָא דִמְלֵאָה אוֹכְלוֹסִין וְיֵיתוּן פַרָסָאֵי וְעִקוּן לָךְ. רוֹאִים שֶׁפָּרַס עוֹשָׂה אֶת הַצָּרוֹת לֶאֱדוֹם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. וְכֵן מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג עִם הָאוֹתִיּוֹת בְּגִימַטְרִיָּא יִשְׁמָעֵאלִים אֱדוֹמִים.
וְנִרְאֶה דְּכָל זֶה מְרֻמָּז בַּכָּתוּב (ישעי' כד, כג) "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד". וּכְפִי שֶׁמְּבָאֵר הַמַּלְבִּי"ם שָׁם "וְחָפְרָה" אָז לֹא יִתְּנוּ עוֹד אֱלֹהוּת וּפְאֵר לַחַמָּה וּלְבָנָה, כִּי יַכִּירוּ שֶׁה' הוּא הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה וְהוּא הַשּוֹפֵעַ הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן, הוּא הַמַּשְׁגִּיחַ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת, יַעַן "כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד", כִּי עוֹבְדֵי הָאֱלִיל הָיוּ מַחֲזִיקִים אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְכֹחַ אֱלֹהִי מַאֲצִיל וּמַשְׁפִּיע כִּי הוּא הַשּׁוֹפֵעַ אוֹר עַל הַיָּרֵחַ וְכוֹכְבֵי אוֹר, וְלַלְּבָנָה הָיוּ נוֹתְנִים גַּם כֵּן כָּבוֹד בְּחָשְׁבָם כִּי הִיא הַמְקַבֶּלֶת הַשֶּׁפַע מִן הַחַמָּה וּמַשְׁפַּעַת עַל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, וְהִיא הַמּוֹשֶׁלֶת עַל הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, אֲבָל אָז תַּחְפֹּר הַלְּבָנָה, כִּי יָדְעוּ שֶׁלֹּא עָלֶיהָ יֻשְׁפַּע הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן מִן הַיּוֹצֵר כָּל. וְכֵן "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה" בְּגִימַטְרִיָּא תשע"ב עִם הַמִּלִּים. וְכֵן הַכָּתוּב (קהלת א, ג) "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". ר"ת לְמַפְרֵעַ ה' תשע"ב, לְרַמֵּז שֶׁעַד שָׁנָה זוֹ אֵין יִתְרוֹן לַעָמָל בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּמְצָא בְּמַצָּב שֶׁל גָּלוּת, וּבְמַצָּב שֶׁל שֶׁמֶשׁ שֶׁהִיא בְּדַרְגָּה נְמוּכָה שֶׁל גָּלוּת. וּמִשָּׁנָה זוֹ כְּשֶׁתַּתְחִיל בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם הַגְּאֻלָּה, יִהְיֶה יִתְרוֹן וּמַעֲלָה לַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְלָכֵן הַכָּתוּב (קהלת ה, יז) "הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֶכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ". הוּא גַּם כֵּן ר"ת לְמַפְרֵעַ ה' תשע"ב, כִּי כָאן מְדֻבָּר בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא בְּרַשִּׁ"י שָׁם, וְעַל זֶה יֵשׁ יִתְרוֹן גָּדוֹל יוֹתֵר בִּזְמַן הַגָּלוּת, שֶׁזֶּה הַזְּמַן לִזְכּוֹת בַּתּוֹרָה.
כֹּחַ הַזוֹהַר וְהַקַּבָּלָה
וְכֵן אָמַר[ט] הָרה"ג ר' משֶׁה שַׁץ שליט"א שֶׁשָּׁמַע מֵהָרה"ג ר' שְׁמוּאֵל דַּרְזִי זצוק"ל שֶׁהָיָה נוֹכֵחַ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְּשֶׁהָ'אִמְרֵי אֱמֶת' זצוק"ל פָּגַשׁ בְּקֶבֶר רָחֵל אִמֵּנוּ אֶת הָרה"ג ר' סַלְמַאן מוּצַפִי זצוק"ל, עִם חֲבוּרַת מְקֻבָּלִים שֶׁעָשׂוּ תְּפִלּוֹת עִם כַּוָּנוֹת שֶׁשּׁוֹאַת אֵירוֹפָּה לֹא תָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר הָ'אִמְרֵי אֱמֶת' לְהָרַב מוּצַפִי שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּאֵירוֹפָּה וּבָזֶה הָיוּ מְבַטְּלִים אֶת הַגְּזֵירוֹת. וְכֵן מוּבָא עַל בַּעַל הַ'סֻּלָּם' זצוק"ל שֶׁהִתְחִיל לִכְתֹּב אֶת חִבּוּרוֹ בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה וְאָמַר שֶׁאִלּוּ הָיָה כּוֹתֵב אֶת סִפְרוֹ קוֹדֶם הַמִּלְחָמָה לֹא הָיְתָה שׁוֹאָה. וְאָכֵן בַּיּוֹם שֶׁהִדְפִּיס אֶת הַכְּרָךְ הָרִאשׁוֹן נִסְתַּיְּמָה מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. רוֹאִים אָנוּ מִזֶּה כִּי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא הַדָּבָר הַיָּחִיד לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וּמִי לֹא רוֹצֶה לִזְכּוֹת לְדָבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה לִהְיוֹת מִן הַמַּצִּילִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.
ביום ד' פרשת דברים הוצאנו לאור ספר פתח אליהו נדפס לטו"נ המאור הגדול לממשלת התורה המקובל האלוקי המלוב"ן כ"ק האדמו"ר רבי אלעזר בן המקובל האלוקי המלוב"ן רבי מאיר אבוחצירא זיע"א.
ואלו דברי קדשו של המקובל האלוקי המלוב"ן הצה"ק רבי דוד אבוחצירא שליט"א:
"א'לה מ'סעי ב'ני י'שראל" האותיות הראשונות של המילים הנ"ל הן ראשי תיבות "אלעזר – משיח בן יוסף".
כמו כן, מרן הראשל"צ רבינו עובדיה יוסף שליט"א פתח את הספדו במילים "רוח אפינו, משיח ה'. נלכד בשחיתותם", וכו'. – ונרמז בזה, כי הגימטריה של רבי "אלעזר בן מאיר = 611 ה'בבא אלעזר' זיע"א, היה נשמת משיח בן יוסף, כנ"ל, בגימטריה = "רבי חיים בן עטר" שהיה נשמת משיח בן יוסף. [ולפי דעה אחרת משיח בן דוד]. – ובאמת למתבונן היה מידתו כיוסף הצדיק בקדושת העינים – יחיד בדורו, וממש עליו נאמר "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין".
ומקובלנו מפי הגה"צ רבי בן ציון אבא שאול זיע"א ר"י פורת יוסף, שאמר על הקדוש רבי מאיר שלום אבוחצירא זיע"א: לדעתי הוא היה צריך להיות משיח, רק הדור לא היה זכאי.
ואמר הקדוש הבבא מאיר זיע"א: אלעזר בני קדוש קדוש. – וידוע הסיפור מהקדוש המלוב"ן הבבא סאלי זיע"א שהגיע ביום הברית כשנולד רבי אלעזר ושמח רבי מאיר שיזכה לתת לאביו סנדקאות, ואמר לו הבבא סאלי בתנאי שאני אקרא את השם, וקרא שמו אלעזר, והיה מתמיה על כך רבי מאיר, אמר לו הבבא סאלי, שבליל הברית נתגלה אליו התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ע"ה ואמר לו שרוצה שיקרא כשם בנו התנא רבי אלעזר ע"ה. ואכמ"ל.
ואין פלא שנתגלה אליו הרשב"י שכידוע הבבא סאלי למד זוהר הקדוש בלי הפסק עד שידעו בעל פה, כדי לזכות להביא את המשיח כמאמר הרעיא מהימנא בדא יפקון מן גלותא ברחמי, וכן היה נוסע במיוחד לירושלים ללמוד זוה"ק כי אמר שדף זוהר בירושלים כמו עשר דפים בשאר הארץ, זיעוכי"א.
יצא לאור על ידי מפעל הזוהר העולמי
ראשי תיבות: ת'מוז א'לעזר ע'לה ש'לם – ת'מוז ש'בו ע'ליונים א'לעזר
עיה"ת בית שמש תובב"א
כאן בא פרח יפה
כי זה דרך חדשה בתורה
העוזרים להולכי דרכים לנסוע ממקום למקום הם בבחינת הל"ו צדיקים
עוד אפשר לפרש שהצדיק הקדוש הזה נפטר בפרשת אלה מסעי, וכבר כתבנו בספר פתח אליהו כמה רמזים, ונאמר כעת עוד רמז אמיתי על זה:
א) בספר הקדוש הישר והטוב, להגה"ק מליסקא בעל אך פרי תבואה זי"ע, כתוב לאמור, בהספד על אדם חשוב אחד, וז"ל: "שהיה אוהב תורה ולומד בעת שהיה פנוי, ובעל הכנסת אורחים ביתו היה פתוח לרוחה ובפרט לעוברים ושבים, ושמעתי מצדיק אחד שאמר על הפסוק (במדבר ל"ג, א') אלה מסעי בני ישראל, דהיינו אותן שעוזרים להולכי דרכים לנסוע ממקום למקום הם בבחינת הל"ו צדיקים[י], דהיינו אל"ה מסעי בני ישראל, אל"ה בגימטריא ל"ו", עיי"ש. ולעניינינו נוכל להמליץ על הצה"ק הנ"ל כדברים האלה ממש אות באות, דהלא ביתו ולבו היו פתוחים לרווחה לכל האורחים, אלה מסעי בני ישראל שבאו לבאר שבע לשאוב יראת שמים מבאר החיים במלוא חפניים, ואפילו אותן שבאים אודות כסף באים באמת גם כן ליראת שמים אלא שהוא טמון ומכוסה.
ויטע אש"ל בבאר שבע
ולפי זה יש לומר הרמז בתיבת וכי ימוך אחיך, דתיבת וכ"י עולה גם כן ל"ו, דאיך תזכה להיות בבחינת ל"ו צדיקים אשר עליהם מתקיים העולם, על זה אמר ומטה ידו והחזקת בו, והוא רמז למצות הכנסת אורחים אשר מחזיק באחיו הישראלי באש"ל, ויטע אש"ל בבאר שבע וביותר אם נותן לו צדקה גם כן (כמו שידוע הצדקות הגדולות, ועוד יתגלה לנו הרבה דברים שעה בהסתר שאדם המקיימה הוא כאחד מל"ו צדיקי הדור, כמ"ש הרה"ק מליסקא הנ"ל, ודו"ק.
ובספר אהל יעקב להמגיד מדובנא זצ"ל פי' על פסוק הנ"ל וכי ימוך אחיך, דבמדרש איתא הדא הוא דכתיב אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ומפרש הכוונה, דבראש השנה מקציבים לו לאדם כמה הפסדים ונזקים יהיו לו במשך השנה. ברם מי שיש לו שכל והגיון נותן מכספו לעניים וממילא הוא זוכה גם במצוה. אם הוא מקמץ ידו לעניים, נוטלים ממנו את כספו באופן רע. ועל זה אמרו חז"ל זכה הלא פרוס לרעב לחמך, לא זכה ועניים מרודים תביא בית. – וזהו הכוונה במדרש, אשרי משכיל אל דל, דאם הוא משכיל לתמוך את העניים, הרי ביום רעה ימלטהו ה', שאם נגזר עליו יום רעה ח"ו, לסבול הפסדים שונים רח"ל, מצילהו השי"ת מזה, לפי שכבר הוציא את כספו מידו. אבל אם לא השכיל והוא מקמץ ידו מלתת לעני, הרי עליו להוציא את כספו "ביום רעה", ואין מידו מציל, עד כאן תו"ד האהל יעקב.
מצות הכנסת אורחים, מצלת את האדם ביום רעה
ונראה לומר גם כן דהפסוק בא לרמז לגודל מצות הכנסת אורחים, שמצלת את האדם ביום רעה ע"י שמשכיל אל דל להכניסו לביתו, ויתבאר עפ"י הסיפור הידוע דפעם באו לפני הבית דין של מעלה רב תלמיד חכם אחד ביחד עם איש כפרי פשוט מאוד. ושאלו לרב מה היה מעשהו בעולם הזה, והשיב שהיה עוסק בתורה, ודנוהו לגיהנם, כיון שתורתו לא היתה לשמה. אחר כך שאלו את הכפרי הפשוט, מה היה מעשיך בעולם הזה, האם למדת? והשיב שלא למד כי היה עם הארץ, ורק זאת היתה לו, שקיים בביתו שבכפר מצות הכנסת אורחים בשלימות בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, ואז דנו אותו שיכנס לגן עדן העליון ושם תהא מנוחתו. והטעם בזה, כי גבי מצות הכנסת אורחים אין מדקדקים עליה בבית דין של מעלה אם היתה לשמה כל כך, דהלא סוף כל סוף החי' נפשות עניים, ונתן להם לחם לאכול ומקום ללון בו לינת לילה, ונמצא דבין כך ובין כך עביד מצוה דיליה, על כן הניחוהו ליכנס לגן עדן.
מה חשוב יותר בשמים
וידוע מהרה"ק מהרי"ד מבעלז זי"ע שהיה כפרי אחד שהיה בא אליו להסתופף בצלו מפעם לפעם, ובכל עת שהיה בחדרו של הרה"ק מהרי"ד היה מזכיר את עצמו שרוצה לעקור דירתו אל תוך העיר כי קשה עליו מאוד לדור בכפר, והרה"ק מהרי"ד לא הניח לו לעקור דירתו מהכפר, באמרו שבשמים חשוב הרבה יותר מצות הכנסת אורחים שאתה מקיים בכפר (על ידי שאנשים שנוסעים על הדרכים משחרים לפתחך ומתאכסנים אצלך) ממה שהיית פועל על ידי דירתך בעיר. ובספר רמתים צופים הביא שהרה"ק ר' משה מפשעווארסק זי"ע (בעמ"ח ספר אור פני משה) היה דרכו ליתן לכל אורח הבא אליו שני כוסות יי"ש, וכשנתייקר היי"ש לא נתן רק כוס אחד, ואליהו ז"ל היה רגיל לבוא אצלו בכל יום ומאז לא בא אליו אליהו, ועשה הרה"ק ר' משה מה שעשה עד שבא אליו אליהו וישאל לו רבי על מה לא באת אלי עד עתה, והשיב לו מחמת שהנחת מדת הנדיבות שהיה לך בענין הנ"ל ויאמר לו רבי הלא זהו אינו נדנוד עבירה אך דבר קל וקש יחשב, והשיב לו שאני מקפיד גם על הקש. – עוד כתב שם בספר רמתים צופים וז"ל, דוגמא לזה שמעתי כי הרב ר' ליב דימימילעס ז"ל מלעמבערג (גיסו של הרה"ק ר' יעקב יצחק זצוק"ל מלובלין) היה מכניס אורח גדול ויצו בביתו ליתן לאכול לכל הבאים וכן ליתן יי"ש לשתות בלי מעות לכל אשר יחפוץ, והיה איש אחד מלעמבערג שהיה שותה בכל יום בביתו עד שנעשה שיכור, ופ"א ראה הרב ר' ליב הנ"ל כי השיכור הנ"ל נופל בין הצינורות ואשפות ואז צוה הרב ר' ליב בביתו שלא ליתן להשיכור הנ"ל יי"ש בחנם. והנה תמיד היתה הברכה מצויה בביתו ומאז והלאה נפסק מעיין הברכה מביתו ויסע לגיסו הרה"ק ר' יעקב יצחק מלובלין אודות זה וישאל אותו הרה"ק מלובלין אם פסק ליתן לאחד יי"ש, אז נזכר הרב ר' ליב מאותו השיכור ויספר זאת להרה"ק מלובלין, והשיבו שיפייסו ויתן לו לשתות בחנם כדרכו מקדם וחזרה הברכה בביתו.
איך לקיים הכנסות אורחים בעת היוקר
עוד הביא בספר הנ"ל כי הרה"ק ר' מנחם מענדל מרימנוב זי"ע ראה פעם אחת בביתו שנתנו עבור האורחים ככרות לחם קטנים מכפי הרגילות והבין שהוא מחמת שהיה אז יוקר גדול, ואמר בפה קדשו כי אדרבה צריכים לעשות בשבילם עוד גדולים יותר מכפי הרגילות כי מסתמא הם רעבים יותר בעת היוקר (ועיין בספר הקדוש אור החיים פרשת ויגש בפסוק ולחם אין בכל הארץ וז"ל, פירש ולצד כובד הרעב היו אוכלים דבר מופלא וכילו הלחם והלא לראות עינינו דאבה נפשנו בשני רעב שהיו במערב שהיה אדם אחד אוכל שיעור מאכל י' בני אדם ועודנו רעב בבטנו רח"ל עיי"ש) וכמה מהם אין להם לחם לשובע בביתם על כן צוה לעשות לחמים גדולים יותר מכפי הרגילות ע"כ.
מנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח
ובספר מראה אש הביא (באות צ"ד) הביא שהרה"ק רבי מרדכי מנאדווערנא זי"ע כשהיה דר בקערעסטיר, פעם אחת שמע שאיש אחד מקערעסטיר נוסע אל הרה"צ מליסקא, שלח אחריו ואמר לו האם אתה נוסע להרה"צ מליסקא, אמר לו האיש הן. אמר לו ר' מרדכי'לע תאמר להרה"צ מליסקא שקשה לי הרמ"א בהלכות פסח – כי אז היה קודם הפסח – דאיתא בשו"ע או"ח בסי' תכ"ט: שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום. וכתב הרמ"א ז"ל: ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח כו' עיי"ש. וקשה דמחבר אמר שצריך לדרוש והרמ"א אמר לחלק חטים, אכן תאמר לו גם התירוץ, דהמחבר כתב שצריך לדרוש, על זה מוסיף הרמ"א מה לי לדרשתו, יראה שיהיה לעניים מצות על פסח. וכשבא האיש הזה וסיפר מה שאמר לו הרה"ק ר' מרדכי'לע ושתק הרה"ק מליסקא, והנה קודם מנחה יום אחד קודם ערב פסח, כאשר הלך הרה"ק מליסקא לשאוב מים למצות מצוה, שמע שאשה אחת הולכת ברחוב ובוכה. וצוה הרה"ק לשאול אותה למה היא בוכה, ואמרה שנשארה בלי מצות על פסח, כי בעוד שהיו אופים לא היה לה קמח, ועתה שיש לה קמח אינם אופים מצות. אמר הרה"ק מליסקא, את זה רימז לי ר' מרדכי'לע, וכאשר שב מן שאיבת המים, אמר הרה"צ איש לא ילך מפה, והלך הרה"צ וכשראו שהרה"צ הלך הלכו עמו ואפו המצות של האשה הזאת.
וכבר אמרנו פעם להמליץ בביאור מה שאומרים בקינות לתשעה באב זכור ה' מה היה לנו וכו' מימינו בכסף שתינו וכו' על צווארנו נרדפנו[יא] כי שנאת חנם רדפנו. פי' מימינו בכסף שתינו, שרק אנו שתינו מימינו ולא היינו נותנים לאורחים לשתות גם כן מימינו, וגם על צוארנו נרדפנו[יב], שלא הקפדנו לתת לאורחים לאכול, רק על צווארנו, פי' שלעצמינו יהיה מה לאכול אבל לא דאגנו בעד צווארי האורחים שישבעו, על כן נרדפנו. והטעם בזה, מדוע באמת לא נתנו לאורחים רק לצווארי עצמם, כי שנאת חנם רדפנו, וכנ"ל דמצות הכנסת אורחים באה מכח מצות אהבת ישראל כי שניהם אחד הם, דאם אינו אוהב ישראל ממילא אינו נותן להם לאכול ולשתות ולישן, ועל כן סיים כי שנאת חנם רדפנו, מה שאין כן אם נותנים לאורחים לאכול לשובע נפשם, זוכים לכל טוב.
וזהו אשרי משכיל אל דל, שהוא משכיל אל דל להכניסו לתוך ביתו ולקיים בו מצות הכנסת אורחים, ועל ידי זה זוכה ביום רעה ימלטהו ה', שלא יצטרך לירא מעונש הגיהנם שעל זה רומז הפסוק ביום רעה, יום הדין הגדול והנורא בעת שאדם עומד לפני בית דין של מעלה וצריך ליתן דין וחשבון על כל מעשיו, ימלטהו ה' בזכות מצות הכנסת אורחים, וכנ"ל דהכפרי שקיים מצות הכנסת אורחים הכניסוהו תיכף ומיד לגן עדן העליון.
ויש לומר עוד ברמז הפסוק "ביום רעה ימלטהו ה'", דהנה בספר דמשק אליעזר כתב בדרך רמז שתיבות ביו"ם רע"ה ימלטה"ו עולים עם הכולל מספר דל"ת, וכתב וז"ל: ואז יהיה ה' היינו שם הוי"ה ב"ה שם של רחמים שיהיה דלת פתוחה לקבל שבים, עד כאן. ולדרכינו יש לומר, דהקב"ה מתנהג עם האדם מדה כנגד מדה, ועל כן על ידי שפתח את דלתות ביתו לעניי ישראל שיתאכסנו אצלו, על כן מדה כנגד מדה יזכה שיפתחו לפניו את דלת גן עדן העליון, ושם תהא מנוחתו לאחר מאה ועשרים שנה. וכל זה מרומז בתיבות ביו"ם רע"ה ימלטה"ו, כדברי ספר דמשק אליעזר הנ"ל.
מצות הכנסת אורחים לעניי ארץ ישראל
וביותר חשובה מצות הכנסת אורחים לעניי ארץ ישראל, דחיבה יתירה נודעת להם כנודע מספרים הקדושים, וידוע כמה חשוב היתה אצל צדיקי הדורות מצות החזקת עניי ארץ ישראל[יג], וכאשר חזר הרה"ק בעל דברי יחזקאל משינאווא זי"ע מארץ ישראל לחוץ לארץ בשנת תרכ"ט, בא אליו תלמיד חכם ועשיר לשאול בעצתו אם לנסוע לארץ ישראל. הוא יעץ לו שיסע, ובשעת הפרידה מאתו ברכו ואמר לו: מאחר והנך תלמיד חכם וגם עשיר, בודאי תהיה שם לאחד הגבאים הממונים על הכולל, על כן הנני מזהירך מאוד מאוד לבל תזלזל באנשים פשוטים שבכולל, כי בארץ ישראל אפילו האיש הפשוט ביותר שאין לו כל חשיבות בעיני הבריות, חשוב בשמים יותר מאותם אנשים שחשיבותם גדולה בעיני הבריות בחוץ לארץ, וכל הנוגע בכבודו של אותו אדם פשוט, עלול לאבד את שני העולמות ע"כ.
ועל דרך הנ"ל דמצות הכנסת אורחים מרומז בפסוק "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'", אפשר לבאר הפסוק (דברים כ' י"ט) "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות". דהנה בספה"ק הישר והטוב הנ"ל כתב עוד (בהספד על הגאון בעמח"ס כתב סופר זצ"ל מפרעשבורג) וזה לשונו: "דהנה יש צדיקים שהם צדיקים בפני עצמם ואין מזכים את הרבים, ואותן הצדיקים יכול להיות שהם נתפסים לכפר על ישראל, אבל מי שמזכה את הרבים ומדריכם בדרך הישר הוא בחינת עץ מאכל שאמרה תורה "לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן לעשות ממנו מצור כי ממנו תאכל" וגו', ומבואר בזוה"ק גם כן דזה קאי על הצדיק שאין הבעלי דינין יכולין להשחיתו. וזה שאמר הנביא "הצדיק אבד וגו' ואנשי חסד נאספים", שהיו מזכים את הרבים הן בתלמידים שלמד עמהם, והן בענין ארץ ישראל שעל ידם עשו בני ישראל כמה מצות, זה הוא בודאי מפני הרעה נאסף הצדיק. והנה הרב הגאון מפרעשבורג ז"ל היה עוסק בכל זה, הן בלימוד התלמידים והן בעסק מעות ארץ ישראל", עכלה"ק.
הצדיק הקדוש רבי אלעזר זיע"א היה בבחינה גדולה כזו של הכנסת אורחים, דלא זו בלבד שביתו היה פתוח לרווחה לכל העוברים והשבים, ובפרט האורחים שבאו מארץ ישראל ומחוץ לארץ, אלא שממש התחננו אצל האורחים שיבואו לאכול, ואם כן בשביל זה לבד הרי הוא בודאי בבחינת ל"ו צדיקים[יד] שעליהם העולם קיים, וכנ"ל. ועל הצדיק הקדוש הזה, נוכל להמליץ הכתוב "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו", דאם רוצים לדעת אם האדם הוא מחבורת יראי ה', הסימן על זה הוא איש אל רעהו, איך הוא מתנהג עם חבירו, ואם הוא אוהב את כל ישראל כנפשו, אז סימן הוא שהוא ירא ה'. וכמה אהבת ישראל ראו אצלו, שכל מי שנכנס אליו עם חבילה גדולה של צרות יצא מפתחו בשמחה רבה ומלא ישועות. וכל אדם שנכנס אליו החזיר אותו בתשובה באופן נפלא כזה שאי אפשר לנו להבין כלל וכלל, וכן פעל ועזר הרבה לעורר אחרים להחזיר יהודים בתשובה.
כמה גדולים זכות הצדיקים שמחזירים רשעים בתשובה
ועיין בספר "ישמח משה" על תנ"ך בהקדמה (קונטרס תהלה למשה דף י"א ע"ב), שכתב וזל"ק: מבואר בזוהר תרומה (דף קכ"ח ע"ב), ההוא זכאה בעי למרדף בתר חייבא וכו' בגין דיתחשב עלי' כאילו הוא ברא לי', ודאי איהו שבחא דיסתלק בי' יקרא דקוב"ה יתיר משבחא אחרא וכו', ועל דא כתיב באהרן ורבים השיב מעון, וכתיב בריתי הייתה אתו החיים והשלום. ועיי"ש (בדף קכ"ט ע"א) כמה הפליגו שם כמה גדולים זכות הצדיקים שמחזירים רשעים בתשובה.
וכתב עוד שם: וכן שמעתי מאדמו"ח ז"ל, אשר סיפר לו מוזלל"ה, איך שפעם אחת נפגשו בעולם העליון רש"י ז"ל עם הרב הקדוש ר' איציקל מדראהאביטש, ושאל רש"י ז"ל [מאת] ר' איציקל, איזה זכות ומצוה יש לו לבנו הרב הקדוש ר' מיכל המגיד מישרים מזלאטשוב מה ששומע שמרעישין בכל העולמות עם בנו הרב הנ"ל. והשיב לו ר' איציקל הנ"ל, איך שלומד תורה לשמה. ולא נתקררה דעתו של רש"י ז"ל. ואמר לו עוד, שבנו הרבה לסגף את עצמו בתעניתים וסיגופים, וגם בזה לא נתקררה דעתו הקדושה. ואמר לו עוד, אשר הרבה בגמ"ח וצדקה ופיזר נתן לאביונים וכדומה, ועוד לא נתקררה דעתו. שוב אמר לו שרבים השיב מעון ועשה הרבה בעלי תשובה בעולם, ובזה נחה ושקטה דעתו של רש"י ז"ל, ונחה דעתו הקדושה מה שמרעישים אתו כל הפמליא של מעלה, ע"כ.
והנה איתא בירושלמי (שקלים פ"ב ה"ה) אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונם. ואפשר לפרש דברי הירושלמי דבריהם הן הן זכרונם, שסובב על אלפי היהודים אשר הושברו בפטירתו, והעלו לשבח את זכרו, אם במעשי החסד המופלאים שלו באהבת ישראל, ובתפלותיו הנרגשות ובגודל קדושתו ופרושתו, או במעשי הכנסת אורחים שלו, יחד כולם הודו ואמרו, זהו צדיק יסוד העולם ובן עולם הבא, ונתקיים אצלו כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנה, כיון שלאחר פטירתו שפתותיהם של בני אדם דובבות וממשיכות לספר אודות המעשים טובים שעשה במשך שנות חיותו על האדמה, וממילא רוח המקום נוחה הימנו. ומובא במדרש ויקרא רבה (פ"ה) על פסוק שה פזורה ישראל, מה דרכו של שה לוקה באחד מאבריו וכולם מרגישים, ר"ל שדרכו של השה כל העדר מתחברים ביחד, וכשאחד לוקה ברגלו והיא עומדת יעמדו כולם, וכן ישראל, אם אחד חוטא כולם ערבים בעדו.
משה רבנו ע"ה מדבר עם הצאן
ואיתא במדרש שמות רבה (פ"ב, ב), אמרו רבותינו, כשהיה מרע"ה רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחסית. כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר, אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה, הרכיבו על כתיפו והיה מהלך. אמר הקב"ה, יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל. הוי ומשה היה רועה. עכ"ל. וכן ראו אצל רבנו הקדוש זצ"ל, שהיה לבו רחום תמיד לנהוג צאנו של בשר ודם, להטיב עם ישראל, שהוא כל רצונם של הצדיקים בכל דור ודור, וזהו היתה כל חיותו לראות אנשים מישראל כאשר הם אוכלים ושותים ומשביעים את נפשם, וכמו שכתב בספה"ק תפארת שלמה לפרש הכתוב (תהלים ד' ח') "נתת שמחה בלבי מאת דגנם ותירושם רבו", שדוד המלך ע"ה אמר, "נתת שמחה בלבי" כאשר אני רואה "דגנם ותירושם רבו", כאשר יש לבני ישראל כל טוב, הצדיק שמח בזה שמחה יתירה, עכתו"ד.
ויש להסמיך לזה מקרא שלאחריו שם, "בשלום יחדיו אשכבה ואישן כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבנו", דכיון שהיה אוהב את ישראל ונתן שמחה בלבו מאת דגנם ותירושם של ישראל, בשכר זאת בשלום יחדיו אשכבה ואישן, שיוכל לנוח בשלום על משכבו ויעורר את מלך המשיח שיבוא במהרה, עד עת יקום לתחיית המתים בביאת גוא"צ בב"א.
ודבר נפלא שראו אצל הצדיק הקדוש רבי אלעזר זיע"א שמלבד כל קדושתו ופרישתו כמעט ולא ישן רק שעה אחת ביום, ידוע שהרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע היה ישן רק שני שעות וכששאלו אותו למה יושן כל כך מעט? ענה על זה שיש לו ראש טוב ואצלו שני שעות כמו אצל אחר שמונה שעות, ומה נאמר על הצדיק הקדוש הזה שישן רק שעה אחת ביום, וזה היית סדר היום שלו כידוע.
השבת קראו בהפטורה "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם", המנחם ציון ובונה ירושלים, ינחם את עם ישראל, ואת כל המשפחה בכפליים, וירפא ויחבוש את שבר לבם, ונזכה במהרה לקול מדלג על ההרים, בקיבוץ הנפזרים, ויעמוד הכהן לאורים, ויעלו לציון ברננים, ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, אכי"ר.
ובזכות שנתדבק בדברי צדיקים הקדושים ונקיים את רצונם נזכה שיערה עלינו השם יתברך רוח טהרה ממרום וישוב לגאלנו במהרה בימנו עם כל ישראל אחינו יראו עינינו וישמח לבנו בביאת משיחנו ובבנין בית מקדשינו אמן.
[א]) כמו שהיה המנהג בירושלים עיה"ק לפני 80 שנה והלאה.
[ב]) וכבר הבאנו כמה פעמים מהזוה"ק שמביא 172 פעמים להיזהר מן רבני הערב רב שיהיו, ואמר הבעל שם טוב הקדוש זי"ע בדור לפני ביאת המשיח יהיו אדמורים גדולים שהם אלו שיעכבו את ביאת המשיח, וכן יש 130 מאמרים מכל תלמידי בעל שם טוב שמזהירים אותנו שנינצל מהם. ולפי זה מי יודע אם יבוא יום שאחד מן החסידיות ירצה להתפאר ולעלות על כל המלכיות האלו, ויקרא לעצמו "מלך מלכי המלכים" כמו שהמשוגע קדאפי קרא לעצמו מלך מלכי המלכים רח"ל.
[ג]) ועיין ברעיא מהימנא פרשת נשא וז"ל, א"ל רעיא מהימנא באומאה עלך בשמא דיקו"ק לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי, ויפן כה וכה וירא כי אין איש עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי גבורה דאתמר עלי ויתן את רשעים קברו, ולא אשתמדוען בי ואני חשיב בעינייהו בין רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקב"ה דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפי' חיי שעה, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים, בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות, דלא אשכחו אכסניא בינייהו, ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל, גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, עלייהו אתמר היו צריה לראש, באומאה עלך זמנא תניינא, ע"כ.
[ד]) ובספר יסוד התשובה פי"ד כתב וז"ל (מפ"ג במסכתא חיבוט הקבר), ועיי"ע ר"ח שער היראה פי"ב באריכות), אמר ר"י משום ר"א, קשה הדין שהקב"ה דן את האדם בקבר יותר מדין גיהנם. דין גיהנם מכ' שנה ולמעלה. אבל דין הקבר אפילו צדיקים נידונין בו, אפי' גמולי חלב, אפי' יונקי שדים נידונין בו. אבל אמרו חז"ל, הדר בא"י ומת בע"ש, אינו רואה דין הקבר, ומה יעשה וינצל מדין הקבר, יהי' אוהב צדקות, ואוהב תוכחות וגמ"ח, ומכניס אורחים תוך ביתו, ומתפלל תפלתו בכוונה, אפי' מת בחוץ לארץ, אינו רואה דין חיבוט הקבר.
ובשם האריז"ל כתב, ששמע מחכם גדול, שכל הנקבר ביום ששי אחר ה' שעות ביום והשעה החמישית בכלל, אינו רואה חיבוט הקבר, כי קדושת השבת מפרידה ממנו בלי צער. וזה סוד יום הששי ה' יתירה, כי מאז ולמעלה הוא ערב שבת ממש.
בספר תולדות יעקב יוסף בקונ"א כתב וז"ל, רז"ל חשבו דברים שהעושה אותן ניצול מחיבוט הקבר, וחד מהם אם מת בערב שבת וכו'. והקשה מורי הא כוונת רז"ל להשמיענו איך לעשות תקנה להנצל מחיבוט הקבר, משא"כ בזה שימות בערב שבת אין זה בידו לעשות. וביאר שהוא מוסר גדול שימות בערב שבת, ר"ל לפנות את עצמו מכל עסקי עוה"ז כאילו מת כדי לעשות הכנה לשבת, ובזה ניצול מחיבוט הקבר.
[ה]) וידוע גודל העונש של חיבוט הקבר בספר מעבר יבק (שפתי רננות פ' מ"ב) כתב וז"ל, מצאתי בדרושי גורי האר"י, כי אחרי הקבורה באים ד' מלאכים המשפילים הקבר ומעמיקים אותו בארץ כגובה קומת האדם. ולהיות כי הקליפה קשורה עם הנשמה ועם הגוף, לכן מחברים אותם יחד, ואז אוחזים אותם המלאכים באותו האדם כל א' מן הקצה שלו ומנערים אותו, וחובטים אותו במקלות של ברזל כדרך שחובט אדם כסותו ומנערה להסיר ממנה העפר הדבק בה. וכך הם עושים עד שתפרד מעט מעט אותה קליפה מן האדם עד שנעקרת לגמרי. וזהו פירוש חיבוט הקבר ממש. אמנם הצדיקים אשר עשו מעשים טובים בחייהם היו חובטים עצמן ומתפרדת קליפה זו מעליהם על ידי היסורין והצער שסובלין בחייהם על ידי התורה שמתשת גופו של אדם. ברם להפרידה בחיים לגמרי, אי אפשר, ואין איש ניצול מחיבוט הקבר. אך הרשעים צריכים טרחא יתירה.
[ו]) ספר "סוד החשמל".
[ז]) ספר "סוד החשמל".
[ח]) שנדבק הקלי' ברוצח – כי לא זכינו שינצל משיח בן יוסף.
[ט]) ספר "סוד החשמל".
[י]) וידוע מספה"ק דכל אחד מישראל צריך לעבור פרשה זו של מ"ב מסעות במשך ימי חייו, כל אחד ואחד לפום דרגא דילי', ועיין בספה"ק דגל מחנה אפרים פרשת מסעי מזה.
וכידוע מהבעש"ט זי"ע עה"פ (תהלים ל"ז) מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, הוא כפל "מצעדי" ו"דרכו", ואמר הבעש"ט ז"ל כי מה' מצעדי גבר כוננו, כי מה שמוליך השם יתברך את האדם לאיזה מקום על ידי מבוקש שיש לאדם לזה המקום, אבל ודרכו יחפץ, כי השם יתברך רוצה לתקן האדם שם, להעלות ניצוצות הקדושות שבמקום זה. וזהו ודרכו יחפץ, כי השם יתברך חפץ דרכו, ולא מבוקש שיש לאדם שם, וכשמעלה הניצוצות הקדושות, אז נעשה יחוד בין שני שמות הוי"ה ואדנ"י וכו' (כמבואר כל זה בס' מאור עינים פ' ויקהל).
וכן איתא בס' צפנת פענח לבעל התולדות יעקב יוסף בשם הבעש"ט, וזת"ד: כי מבואר בכתבי האריז"ל שע"י חטא אדה"ר נפלו כל הניצוצות של הנשמות קדושות בתוך הקליפות ונתערב טוב ברע, וצריך לבררן ע"י התורה והעבודה והמצוות של בני אדם. ולכן הוצרך גלות ישראל בכל שבעים אומות שנפלו שם הניצוצות, וצריך כל אחד מישראל לגלות שם במקום שיש הניצוצות משורש נשמתו להוציאן ולבררן. וזהו ענין נסיעת האדם ממקום זה למקום אחר עבור פרנסתו וכיוצא, משום שיש שם ניצוצות שלו וצריך להוציאן משם ולבררן.
וכן מובא בס' פתגמין קדישין (בשם הרה"ק מברדיטשוב), וזת"ד: הבעש"ט זי"ע אמר, שבהיות אדם פעם אחד באיזה מקום, אזי מוכרח להיות שם באותו מקום פעם שני, ובאם אינו נותן בעצמו אל לבו להיות שם פעם ב', אזי השם יתברך מגלגל הדבר באופן שמוכרח להיות שם פעם שנית. כי כל נסיעות והליכות האדם לאיזה מקומות, הכל לא במקרה הוא חלילה, רק מאת ה' היתה זאת ובהשגחה פרטיית, שיש לו לאדם זה שום חלק לתקן שם במקום הזה, הן בתורה ותפילה, הן באכילה ושתי' ושינה לשם שמים, והן בשאר עבודות לשם שמים, להוציא משם הניצוצות הקדושות להעלותן לשורש אחדותן, ואזי השם יתברך ברחמיו וחסדיו המרובים מביא את האדם אל המקום זה. ועל כן חייב האדם לראות את עצמו בהיותו בא אל איזה מקום וליתן אל לבו, מה זה ועל מה זה הביא אותו השי"ת לכאן, ויראה ויבין בעיני שכלו מה שצריך לתקן שם. אמנם לאו כל אדם זוכה לעשות תיקונו בשלימות בפעם אחת, ולכן חייב הוא ומוכרח להיות שם עוד פעם שנית וכו'.
ובס' אור החכמה (פ' וירא) כתב בשם הבעש"ט, וזת"ד, שהאדם צריך לעשות הכל כדי שיהי' שלם, ולפעמים אינו צריך להשלים את עצמו אלא במקומו, בעירו בלבד, ואינו צריך לנסוע למקומות אחרים, ויש מי שצריך לטלטל את עצמו למקומות כדי לתקן בכל מקום שבא לשם.
וזהו ואלה מסעיהם למוצאיהם, שנסיעת הצדיקים היא לא כסדר שבתחילת הפסוק, שתחילה הי' מוצאיהם, הוצאות על מותרות, שלכן שלח אותם השי"ת בגלות, למסעיהם, כדי לתקן את העון, כי אם אצל צדיקים הסדר הוא תחילה מסעיהם, שנסיעת הצדיקים היא בעיקר ולכתחילה מפני כי "מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ", שיבוא לאותו המקום כדי לברר שם את הניצוצות ולקרב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, ורק כתוצאה מזה ובתור דבר צדדי בא להם שם ענין למוצאיהם, שיהודים נותנים להם על ההוצאות שלהם. וכידוע פתגם כ"ק אדמו"ר מוהר"ר יוסף יצחק מליובאוויטש זצ"ל, שסיבת בואו של שד"ר (שלוחא דרחמנא) באיזה מקום הוא לזרוע רוחניות (להפיץ התורה ומצוותי') ולקצור גשמיות, וידוע בזה תורת בעל התניא, שהקב"ה נותן ליהודי גשמיות והוא עושה מזה רוחניות.
[יא]) ובמקום אחר כתבנו הרמז בזה על הצניעות, שאין מלבישים את בנותיהם במלבושי צניעות כראוי, וזהו על צווארנו נרדפנו, פי' על מה שאין מקפידים אם הצואר בבגדי בנותיהם פתוח או נעול, וע"כ אין התפילות מתקבלות, כי המברך או המתפלל כנגד הערוה אין תפילותיו מתקבלות בשמים, כמבואר בשו"ע או"ח (סימן ע"ה) עיי"ש.
[יב]) עוד אפשר לפרש על "צווארנו נרדפנו", על שנתנו להאורחים מאכלות אסורות, ובמקום לקיים המצווה הגדולה הלזו בכשרות, היינו במקום זה מאכילי נבילות טריפות חלב ודם, [שכידוע 90% מהבשר שנמכר בישראל בא מהערבים, וזה לא סוד כי יש אלפים מאמרים בכל העיתונים איך שתופסים יום יום איטליזים שמביאים בשר מהערבים, ובהכשרים של חדרים לא מגלים את האמת, (ואפילו שהרבנים מהרבנות אסרו הבשר הזה, בעלי ההכשר החרדי אמרו שהכל כשר) אפילו אחרי שתפסו אותם, ומאיימים על המגלים שיהרגו אותם אם יספרו] שעל פי רוב עיקר עיקב ביאת משיחנו הוא בעוון הנ"ל, כמבואר בספר ברית מטה משה, ושו"ת דברי חיים יו"ד סימן ז', ועוד, ראה באריכות בספר נפש ישעיה, וספר שחיטת ואכילת בשר חלקים א-ג).
[יג]) ועיין בספר מעשה רוקח (פרשת כי תבא) שכתב על הגמרא דתענית (ב' ע"א) אמר רבי יוחנן שלשה מפתחות ביד הקב"ה: של חיים ושל גשמים ושל תחיית המתים. במערבא אמרי, אף של פרנסה וכו'. ורבי יוחנן מאי טעמא לא אמר להאי, אמר לך רבי יוחנן גשמים נמי היינו פרנסה. ויש לדקדק, דאם כן אמאי קא חשיב ליה במערבא בפני עצמו? ותו יש לדקדק קצת, האמר רבי יוחנן גופא שם בתענית (ט' ע"א) מטר בשביל יחיד דכתיב (דברים כח, יב) "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב", ופרנסה בשביל רבים דכתיב (שמות טז, ד): "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים", ופירש"י מטר בשביל יחיד – שאם אין צריך מטר אלא לאדם אחד וכו' בא בזכותו, ופרנסה שפע טובה ומחיה אינו בא לעולם בשביל יחיד אלא בשביל רבים וכו'. הרי דרבי יוחנן גופא מחלק בין מטר לפרנסה, ואם כן אמאי לא קא חשיב להו הכא בתרתי?
ונראה ליישב, בהקדם דהמפרשים שמקשים על הא דאיתא בגמרא (מו"ק כ"ח ע"א) "בני חיי ומזונא לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא". הרי כל היעודים שבתורה (ויקרא כ"ו, ג') "אם בחקותי תלכו" והבטיחה התורה בני חיי ומזונא, דכתיב (דברים ז', י"ג): "ובירך פרי בטנך ופרי אדמתך" וכו'. ומתרצים ב' תירוצים: אחד, דיש חילוק בין יחיד לרבים, דביחיד לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא [ותירוץ הב' מובא בספרים בשם הזוהר הקדוש דדוקא בחוץ לארץ, אבל בארץ ישראל כתיב (דברים יא, יב) "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה", ותליא בזכותיה].
ואמינא אנא, דב' התירוצים הם דבר אחד, דבארץ ישראל אף בזכות יחיד נותנים לו בני חיי ומזוני, ובחו"ל דוקא בזכות הרבים, אבל ביחיד במזלא תליא מילתא, ואיתא בכמה דוכתי, שכל דבר שהוא לצורך הציבור הקב"ה עושה בעצמו, אבל לצורך יחיד מוסרו לשליח, אבל ג' מפתחות אלו לא מסרן לשליח ואף לצורך יחיד עושה בעצמו.
ובזה מבואר ומיושב, דעל מפתח של גשמים הביא ראיה מפסוק "יפתח ה' לך וכו'", ולא הביא מפסוק "ונתתי גשמיכם בעתם", ואיתא בילקוט (בחקותי תרעא, ספרי עקב מב) "ונתתי" אני ולא שליח, אלא ודאי משום דפסוק "ונתתי גשמיכם" נאמר בלשון רבים דכל הברכות והקללות שבתורת כהנים נאמר בלשון רבים, ולזה אין צריך ראיה דכל צרכי רבים נעשים ע"י הקב"ה בעצמו, ולכך מביא מפסוק "יפתח ה' לך" וכו', להורות דאפילו ליחיד "יפתח ה'" בעצמו לך.
ובזה מיושב דרבי יוחנן לא קא חשיב מפתח של פרנסה, דרבי יוחנן לטעמיה דאמר לקמן "פרנסה דוקא בשביל רבים", כמו שפירש רש"י, אבל זכות יחיד לא מהני לפרנסה לחוץ לארץ, ובשל רבים לא אצטריך לאשמועינן דכל צרכי רבים עשה הקב"ה בעצמו. אבל במערבא דייקא דשם מהני זכות יחיד גם לפרנסה כאשר בררנו, לכך שם גם "מפתח של פרנסה דיחיד" הוא ביד הקב"ה בעצמו, ע"כ.
רואים אנו מדברי המעשה רוקח, כשאדם עושה איזה דבר טוב בשביל צרכי רבים (כצדקה וכדומה) גדול שכרו ומדרגתו, כשם שהוא עשה נגד הטבע כמו כן מתנהג הקב"ה עמו למעלה מדרך הטבע ושכרו הרבה מאוד, ובפרט כשעושה לצרכי רבים לעניי א"י ומכניס אורח מא"י יש לו כל זכות כמו שהוא בא"י שיכול להפוך המזל מרע לטוב.
[יד]) ודכירנא כד הוינא טליא כבן שש עשרה שנה, הייתי במשך ג' חדשים בעיר אנטווערפן אצל דודי, והתפללתי בבית מדרשו של הצה"ק רבי איציקל מפשעווארסק זי"ע, וברוב חסידותו וענוותנותו ביקשני להתארח במעונו הטהור, והזמין אותי לאכול בביתו כל יום ג' סעודות (וכמובן שדודי לא הסכים לכך, רק שאתארח אצלו) ולא יכולתי לסרב להרה"ק רבי איציקל זצ"ל, והתארחתי אצלו.
מצות הכנסת אורחים מה היא, ראיתי אצל הצדיק הנ"ל, כאשר שימש אותי בעצמו בשמחה רבה וכמו עבד המשמש לרבו, והכין לי את האוכל כמה פעמים ביום, לערך ג' חדשים. רק מפעם לפעם אחת נתן לי רשות לפנות לבית דודי, ובתחילה חשבתי שהוא מקיים מצות הכנסת אורחים במדה מופלגת כזו רק לכבודי, אבל אחר כך נוכחתי לדעת שכך הוא מקיים מצות הכנסת אורחים עבור כל אורח ואורח שבא לצל קורתו, אלא שההבדל היה שאורחים אחרים התאכסנו שם רק לסעודה אחת או שתים, ואני שהיתי שם כמה חדשים.
בהיותי שם פקד עלי ללמוד בחברותא עם חתנו הגה"ק רבי יענקעלע שליט"א, וכך למדנו יחד ג' חדשים, ועליו היו יכולים לומר מה שרגיל בפי העולם "אן איידעם איז א שטיק שווער", כי שימש אותי בעצמו גם כן כמה פעמים, ממש כדרכו של חותנו הצדיק הנ"ל, וענוותנותו של רבי יענקעלע ראיתי באופן נעלה שאין לשער כלל.
בעת ההוא שהה במעון הקיט, וגם אני זכיתי להתלוות אליו שם, ושהיתי עם הרבי ר' איציקל בחדר אחד, ולמדתי כל הלילה, והרבי היה מוסב על מטתו כל הלילה עם הכובע על ראשו הטהור, והייתי מסתכל מפעם לפעם כדי לראות את מעשיו של רבי איציקל, וראיתי שמשך כל הלילה לא פסק פומי' מגירסא, שפתותיו היו דובבות בהשקט שלא אשמע. כאשר סיפרתי את הדבר הזה לחתנו רבי יענקעלע, אמר לי שחותנו רגילים על לשונו כמה מסכתות הש"ס, שהוא לומד ומסיים בעל פה כמעט מדי יום ביומו.
בערב סוכות נשברה רגלו של רבי איציקל, והרופאים הניחו גבס על רגלו, ופקדו עליו לשהות בבית החולים, ולשכוב במטה למשך זמן. מובן שהרבי לא הסכים לזה ואמר שרצונו עז לשהות בביתו כדי לקיים מצות סוכה כראוי, ואמר שאפשר להביא את המטה המיוחדת שהיתה לו בבית החולים לתוך הסוכה, וכן עשו.
שאלתי את רבי איציקל זי"ע להסכמתו שאישן גם כן על איזה ספסל בתוך סוכתו, והיות ואני מצונן ומשתעל מאוד, לא הסכים דודי שאישן אצלו בסוכה, כי היה סכנה לישן בסוכה באותו המצב שהייתי אז. וענה לי (מגודל אהבת ישראל) לא, הוא לא מסכים שאישן על הספסל, אלא שאישן אתו ביחד על מטתו. אף לאחר שאמרתי לו שמורגל אני לישן על הספסל, ובמטתו אני מפחד שבאמצע השינה אפריע לרגלו, ומחמת פחד זה לא יהא ביכלתי לישן כראוי, עדיין לא הסכימה דעתו בשום אופן שאישן על הספסל, אלא שאבא לישן ביחד עמו על מטתו. לא היתה לי ברירה, באתי לישן אתו ביחד על מטתו, וכאשר ישבתי על המטה ביקשתי מהרבי שימחול לי, ואמרתי לו עוד הפעם שבאמת מפחד אני לישן כך על ידו מחמת טעם הנ"ל, אז אמר לי שהוא מסכים שאישן על הספסל בתנאי שאישן עם הטיליפ שלו, כדי שיחם לי, והסכמתי לזה, לקחתי הטיליפ והלכתי לישן על הספסל.
בעת ההוא הייתי משתעל כל ב' או ג' דקות, ומכל מקום בעת שישנתי עם הטיליפ של הרבי לא השתעלתי בכלל. ובזכות קדושת מלבושו של הרבי ר' איציקל, הוא הטיליפ, חלמתי אז חלום יפה שראיתי בחלומי אחד מהצדיק ר"ר מרדכ'לע מנדבורנא זי"ע, שהיה צדיק יסוד העולם, והצדיקים אמרו עליו שהיה נשמת יוסף הצדיק, ובבוקר שלאחריו סיפרתי אודות חלומי להרבי, ואכמ"ל. העליתי כל זה על הכתב כאן, מחמת שראיתי אצל רבי איציקל גדולתו במדת אהבת ישראל, ואיך שצדיק וקדוש כזה שימש אותי עם אהבה כזאת.
…
.
.
.
.
.
.