קול קורא מהועד למען תיקון עירובין, להציל אלפים מישראל שומרי תורה ומצוות מחילול שבת קודש
אדר א' ה' תשס"ג לפ"ק – בולעטין # 3
אנו פונים בזה לכל הרבנים החשובים גאוני וצדיקי דורינו שליט"א, אשר מוסרים נפשם תמיד על כל קוץ וקוץ מהתורה הקדושה, ואפילו על מנהג קל, שיחוסו וירחמו על נשמות ישראל שנכשלים בעוונותינו הרבים בעון חילול שבת קודש, ויתקנו עירוב כדת וכדין בכל מקומות מושבותיהם של אחינו בני ישראל שומרי תורה ומצוות, כדי שלא יכשלו עוד מהיום והלאה בחילול שבת קודש, וכל המחמיר בעירובין מקיל בחילול שבת ובנפשות ישראל.
חשיבות מצות תיקון עירובין
כדי להראות גודל חשיבות ענין עירוב דוקא עבור יהודים שומרי תורה ומצוות, ואיך שנכשלים אלפי ישראל בכל יום שבת קודש באיסור הוצאה, הן בשוגג, הן בלי ידיעה, או בבחינת שוגג קרוב למזיד, נביא כאן איזה ענינים מפורסים, וישמע חכם ויוסיף לקח. יש עוד מאות אופנים כיוצא בזה, כמו שכתב החתם סופר בשאלות ותשובות שלו (אורח חיים סימן צ"ט) וזה לשון קדשו:
"ואם כן כל בר דעת ישפוט בשכלו שאי אפשר בשום אופן לקהל ישראל לשמור את כל בני ביתם וגם לא נשותיהם וחלושי דעת לשמרם בכל יום השבת מבלי להוציא מפתח ביתו החוצה דברים קטנים ומטפחת, וקטנים ופתם בידם, וכמה צער ודוחק סובלים הגדולים הנזהרים. אם כן השכל הפשוט גוזר שראוי ומחוייב לתקן החצירות והמבואות בעירוב המתיר טלטול… מכל שכן שאין להתעצל מלתקן המבואות לשמור את העם מקלקולי שבתות כל השנה כולה, והדבר מוטל על הרב התלמיד חכם שבעיר לתקן המבואות, ואם לאו מכשול וקולר העם תלוי על צוארו" וכו', עד כאן.
והא לך כמה טעמים לנחיצות העירוב לכל אחד מישראל:
א) כמה בני אדם נכשלים בהוצאת מפתחות ביום שבת קודש באיזה אופן שהוא, מחמת שאין יודעים את ההלכה (עיין אורח חיים סימן ש"א).
ב) בני אדם שוכחים חפצים בכיסיהם ויוצאים עמהם לרחוב, וזהו מכשול הרבים כדאיתא בגמרא (ביצה ט"ו, וברש"י שם) ושאלות ותשובות חתם סופר אורח חיים סימן צ"ט.
ילדים מוצאים חפצים לרחוב
ג) ילדים שהגיעו לחינוך מוציאים לרחוב דברים הרבה ואי אפשר לדקדק אחריהם.
מכשול בתכשיטין
ד) נשים הרבה יוצאות לרחוב בתכשיטיהן אשר התירו בדוחק, ויש ביניהם תכשיטין כאלה אשר אסורים בהוצאה לכל הדעות.
ביטול תורה בשבת
ה) בני תורה אי אפשר להם ללכת ללימוד שיעורי תורה ביום השבת, כי נשותיהם רוצות לצאת מבתיהן ואין ביכלתן לקחת את הילדים (ולכן על הבעל להיות שומר הילדים – בעב"י סיטע"ר) במקום ללכת ללמוד תורה הקדושה.
חילול שבת ח"ו כאשר יורדים גשמים
ו) כאשר גשמים יורדין בחוץ, נכשלים בני אדם באיסור כיבוס ועוד איסורים, כאשר פושטים את כובעם או השטריימל ומנענעים אותם מהגשם, כיון שאסור להוציא פלעסטיק או לקחת את הכובע או השטריימל תחת המלבוש, ונוסף לכך אשר יש בזה איבוד ממון ישראל שנפסדים שטריימלעך ששוויים כמה אלפים דאלארים ועוד מלבושים יקרים, וכל זה משום שלא היה עירוב בעיר.
ז) להוציא ולהכניס ילדים קטנים ביום שבת קודש, במקום שאין עירוב.
הוצאת כדורים – טאבלעטן [תרופות] בשבת במקום שאין עירוב
ח) אנשים שסובלים מכאב לב לא עלינו זקוקים להוציא כדורים (טאבלעטן) ביום שבת קודש, וכאשר אין עירוב בעיר הם מחמירים על עצמם, ולדאבונינו כבר קרו מקרים הרבה של פיקוח נפשות בגלל הדבר הזה, וכל זה משום שלא היה עירוב בעיר, וכבר הזהירה אותנו התורה הקדושה לא תעמוד על דם רעך, וכל המחמיר בעירוב מקיל בפיקוח נפשות.
ט) זקנים וילדים קטנים אם צריכים להובילם לרופא ביום שבת ואין עירוב בעיר.
הולכת מזון עבור חולאים ל"ע בבתי חולים במקום שאין עירוב
י) חולים לא עלינו שמוטלים על ערש דוי רח"ל בבית החולים ואין רצונם לאכול ממאכלי בית החולים, ולפעמים מגיע הדבר לידי פיקוח נפשות ממש כידוע, ואי אפשר להוליך אליהם מאכלים שינעימו את לבם, מאחר שאין עירוב בעיר.
יא) הבאת תרופות (מעדיצינען) מבית מרקחת עבור חולאים ל"ע ביום השבת. פעמים הרבה צריכים להביא מעות או משכון לבית המרקחת כי אחרת אין רצונם לתת את התרופות, וכל זה משום שאין עירוב להוצאה.
תיקונים עבור חברי "חברה הצלה"
יב) אברכים חברי "הצלה" אשר מוסרים נפשם להציל נפשות ישראל, נכשלים באיסורי הוצאה שונים, וכל זה מפני שאין עירוב.
הנשים אין יכולים לקיים
מצות כיבוד אב ואם
יג) נשים שיש להן ילדים קטנים מוכרחים לשבת בביתם כמו בתפיסה ואין ביכלתן לצאת ולבקר את הוריהם ולקיים מצות כיבוד אב ואם, בפרט אם בששת ימי המעשה הולכים לעבודה ואין להם פנאי לבקר את הוריהם.
יד) הבנים הנשואים אין יכולים לבקר בבית הוריהם החולים ולהביא להם מבתיהם קצת מאכלים חמין להחיות את נפשם, ופעמים הרבה מחיים אותם בזה ממש. וכל זה מפני שאין עירוב.
איסור לצאת עם המלבוש כאשר נקרע החוט
שעליו תולים המלבוש, במקום שאין עירוב
טו) החוט שתולין בו את המלבוש, אם נקרע בצד אחד אסור לצאת עם המלבוש אם אין עירוב בעיר.
מכשלות להולכים לטבול במקוה ביום שב"ק, כאשר מי המקוה נוטפין על פיאותיהם וזקניהם
טז) ההולכים לטבול במקוה ביום השבת, כאשר עדיין יש מים על פיאותיהם וזקניהם, ונוסף על איסורי הוצאה אחרים, עוברים לשיטת פוסקים הרבה על איסור הוצאה בשבת במקום שאין עירוב.
יז) שאלות נשים שיוצאים עמהם לרחוב בשבת, יש בזה איסור הוצאה, עיין בשאלות ותשובות באחרונים.
יח) נשים יולדות שהולכים לבית החולים וזקוקים לחפצים שונים.
צמר גפן שבאזנים
יט) לצאת עם צמר גפן (וואטע – קאטא"ן) באזנים במקום שאין עירוב.
תינוקות שנשבו נכשלים בחילול שבת
כ) אלפי בני אדם שוגגים תינוקות שנשבו כגון יוצאי מדינות רוסיה או יהודים שהוריהם נולדו באמעריקא בדורות שעברו, נכשלים באיסור הוצאה בגלל שאין עירוב, ואמרו חז"ל "כל ישראל ערבין זה לזה".
הוצאת האשפה
כא) כמה נכשלים באיסור הוצאה מבית לחצר כאשר מוציאים את האשפה, בגלל שאין עירוב.
כב) בימות החמה מוציאים כסאות אצל הפתחים מבחוץ, גם בבתי מדרשות של החרדים לדבר ה'. ובפרט בבתיהם של זקנים, ויש בזה חילול שבת בפרהסיא במקום שאין עירוב.
שאלות חמורות בטלית קטן, לצאת בו בשבת
כג) לפי שיטת כמה פוסקים יש שאלה בטליתים קטנים אשר יש ספק בשיעורם, או בציצית, או אם הסחורה אינה עשויה מצמר, וגם כאשר נקרע ציצה אחת וכדומה. (עיין אורח חיים סימן ט"ז ובמשנה ברורה שם, בן איש חי פרשת לך לך, סידור הגר"ז הלכות ציצית, ולפי שיטת האריז"ל בספר הכוונות, הגר"א ז"ל, עולת תמיד, נהר שלום לרבינו הרש"ש, לב חיים סימן צ"ט, שהטלית קטן צריך להיות ל"ו גודלין על ל"ו גודלין שהוא אמה גדולה), ואם אין לו שיעור הנ"ל אסור לצאת בו בשבת (עיין שולחן ערוך אורח חיים סימן ט' במגן אברהם, שולחן ערוך הרב, משנה ברורה, וארצות החיים, לה"מ ושולחן מלכים, שאלות ותשובות מהר"י שטייף, שאלות ותשובות משנה הלכות, ועוד).
כד) כמה בני אדם שאינם בקיאים באופן קניית הרשות, עירובי חצירות, בעיקר אצל בתים שיש דיירים הרבה.
הענטשקעס
כה) כמה בני אדם, בפרט נשים וילדים שמוציאים בתי יד (הענטשקע"ס) בימות החורף, אשר אסור להוציאם במקום שאין עירוב.
כו) בימות הקיץ כאשר חם בחוץ, יש אנשים שמורידים את המעיל העליון ומוליכים אותם בידיהם ברחוב.
מכשולות בשבת עליה לתורה
כז) כאשר זורקים על החתן אגוזים ומיני מתיקה וכדומה, הילדים יוצאים לחוץ עם השקיות בידיהם, ומוציאים ומכניסים אותם מבית המדרש לרחוב ועוברים בזה על איסור הוצאה, ולפעמים לוקחים את זה לבתיהם בלי ידיעת הוריהם.
הוצאת מטפחת מתחת לשא"ל
כח) כמעט כל אחד מוציא מטפחת על צוארו אפילו בימות החמה, אשר לפי פוסקים הרבה יש איסור בדבר, וכן הוא הדבר בהוצאת המטפחת מתחת להשא"ל שמחמם את הצואר. גם יש איסור להוציא מגבת למקוה ולחזור עם המגבת לביתו אפילו בימות החורף.
כט) זקן שקשה לו ללכת ברגליו וצריכים להוציאו על כסא גלגלים ביום השבת, במקום שאין עירוב.
ל) אצל מסיבות כגון שלום זכר, קידוש, ברית מילה, עליה לתורה של החתן, פארשפיל וכן בשולחנות של האדמורי"ם, אם שכחו להכין משהו כמו שקורה לפעמים, שולחים ילדים בכל הגילים, מה שאין מן הנכון לעשות כן להלכה.
הוצאת בתי עינים (בריל"ן)
לא) אנשים ונשים שיש להם בתי עינים (בריל"ן) לקרוא מתוך הספר, ואף על פי כן יוצאים עם הבתי עינים לרחוב ביום השבת, ובאמת יש בזה איסור גמור במקום שאין עירוב.
מכשולות ביום טוב שיש איסור הוצאה
לב) ביום טוב אשר התירה תורה הקדושה איסור הוצאה, הותרה רק לצורך היום, ושאר ההוצאות אסורים כמו בשבת במקום שאין עירוב. לדוגמא, חבילת מפתחות אשר אין משתמשים בהם צריכים להורידם במקום שאין זקוקים להם, ואסור להוציאם יחד עם המפתחות הנצרכים. וכן שאר דברים שאין בהם צורך, גם כן לא הותרו במקום שאין עירוב.
לג) זקנים וישישים שהולכים במקלות או עם מכשירי שמיעה אשר יש בזה שאלה חמורה במקום שאין עירוב (עיין אורח חיים סימן ש"א).
מביאים מן המקוה בגדי חול
לאחר זמן כניסת השבת
לד. פעמים הרבה, בפרט בימות החורף הקצרים, הולכים למקוה בערב שבת קודש בשעה מאוחרת, ומוליכים הביתה את הבגדי חול כאשר הוא כבר לאחר זמן כניסת השבת, ויש בזה איסור הוצאה, וכל זה בגלל שאין עירוב בעיר.
הילדים מביאים לבית המדרש מיני מאכל בשבת קודש
לה. בשבת קודש בבוקר מוליכים הילדים מיני מאכל לבית המדרש, ופעמים הרבה רואים את הילדים המבוגרים יותר שעושים גם כן כך, ויש בזה משום הוצאה, וכל זה בגלל שאין עירוב בעיר.
כאשר הטלית נופל קצת ברחוב, מגביהים אותו בשבת קודש
לו. בשבת קודש כאשר לובשים את הטלית והולכים כך ברחוב, ולפעמים עומד הטלית לנפול מעל האדם, ואז ממשיך כן בהליכה, ועובר בזה באיסור הוצאה ברשות הרבים, וכל זה בגלל שאין עירוב.
להסיר מכשול
לז. בואו וראו איך שהשכיל שלמה המלך ע"ה בחכמתו, ועד כמה צריכים ליזהר שלא לנטות מדרכי התורה הקדושה אפילו זיז כל שהוא, כמו שכתב בעל ויואל משה זצ"ל בסימן … הרי ידוע המלחמה שערך הרבי מסאטמאר זצ"ל עד שהנהיג שיקפידו על שיטת רבינו תם בשבמתות ומועדי השנה, וחלק גדול מכלל ישראל קיבלו על עצמם לקיים שיטת רבינו תם, ואפילו בבתי מדרשות שמתפללים מוקדם במוצאי שבת קודש, אבל עד שבאים לביתם ומבדילים על היין הרי הוא כבר הזמן לפי שיטת רבינו תם, ואם יש עירוב בעיר, הרי יוכלו כל היהודים להחזיק בשיטת רבינו תם.
אבל כאשר אין עירוב ומוליכים לביתם מה שנשאר בבית המדרש, טלית או ספר וכדומה, ואם כן אותם שמתפללים קודם שיטת רבינו תם, ועד שמגיעים לביתם הרי הוא כבר מוצאי שבת קודש לפי שיטת רבינו תם, אבל אם מוליכים לביתם את הטלית או הספר קודם שיטת רבינו תם, נמצא שמחללים את השבת ח"ו לפי שיטת רבינו תם, ורוב גדולי ישראל קיבלו להלכה ופסקו כשיטת רבינו תם.
לח. לפעמים קורים שאלות נ' ואי אפשר לשאול ביום השבת, מחמת שאין עירוב בעיר.
שאלה על העוף או שאר מאכלים, אשר אי אפשר לשאול שאלה בשבת כאשר אין עירוב
לט. קורה לפעמים בעת הסעודה איזה שאלה על העוף, ואי אפשר להוליך את השאלה למורה הוראה, אלא צריכים לאכול סעודה קרה בשבת קודש, וכל זה משום שאין עירוב.
לוקחים מהאיש שמביא הדואר בשבת, וזה איסור גמור
מ. יש אנשים שלוקחים מיד הדוור את הדואר שהגיע בשבת, והוא אסור, ואם יש עירוב יכולים לינצל מאיסור זה.
מא. קורה כמעט אצל כל אחד שלפעמים הוציא בכיסו משהו בטעות ובשוגג, ואפילו אם היה ממשמש בבגדיו ערב שבת עם חשיכה, וגם קודם שיוצא מביתו לבית הכנסת ביום שבת קודש, ועל ידי שאין עירוב נמצא שכל אחד עבר על איסור הוצאה וחילול שבת קודש רח"ל.
הכובע נופל מחמת הרוח,
ומגביהים אותו ברשות הרבים
מב. הרוח מנשב את הכובע מעל הראש, והאדם מגביה את כובעו ודבר זה גורם לו שיעביר ד' אמות ברשות הרבים בפרהסיא, מחמת שאינו יודע את ההלכה איך להתנהג במקרה כזה, וכל זה רק בשביל שאין עירוב בעיר.
מג. כמה מכשולות יוצאים באיסור הוצאה בהבנין שגרים שם כמה שכנים ואין עושים עירובי חצירות, וכל זה בגלל שאין עירוב בעיר.
מד. כל המכשולות הללו יוצאים בכל שבת קודש אצל אחינו בני ישראל, ואלמלא היה עירוב בעיר הרי היו נגרמים מזה אלפי אלפים טובות לכל משפחה ומשפחה, ועל כן חוב קדוש על כל אחד לתקן עירוב בכל מקום אפשרי.
על כן מבקשים אנו מכל אחד ואחד לרחם על נשמות ישראל הקדושים ולהצילם מכל המכשולות האמורים למעלה.
על ידי מצות תיקון עירובין שתיקן שלמה המלך ע"ה ובית דינו כדי שלא נכשל במכשולות ועוונות של חילול שבת, אשר גורמים בזה שאין מתקנים עירובין כמו שהיה בכל הדורות ובכל העיירות על ידי אבותינו הקדושים עד היום הזה, כמבואר בשאלות ותשובות חתם סופר סימן צ"ט הנזכר לעיל.
לכל המוחים נגד עשיית עירוב, נעתיק כאן לשונו הקדוש של ספר שאלות ותשובות הרא"ש ז"ל (כלל כ"א וכלל כ"ב) שהיה הפוסק של כל חכמי אשכנז ופסקיו נתקבלו להלכה על ידי כל הפוסקים הראשונים והאחרונים.
מדברי הרא"ש ז"ל בחומר תיקון עירובין
וזה לשון שאלות ותשובות רבינו אשר כלל עשרים ואחד:
תשובה על שלא רצה לשוב מאולתו מענין העירוב. אתה רבי יעקב ברבי משה דבאלינסיא כבר כתבתי לך על ענין העירוב שנהגו בכל גליות ישראל להתיר מבואותיהם המפולשין בין הכותים בצורת פתח, ואתה אסרת אותו לקהל פריריש וכתבת לי ראיותיך, ואני הודעתיך שאין בהם ממש. והזהרתיך שתחזור בך ותאמר לקהל שיתקנו מבואותיהם כאשר הורגלו על פי גדוליהם. והנה הוגד לי שאתה עומד במרדך ואתה מכשיל את הרבים בחילול שבת, לכן אני גוזר עליך אחר שיתן לך כתב זה בעדים שתתקן המבואות המפולשין לרשות הרבים של כותים בצורת פתח תוך שבועים אחר שתראה כתב זה, ואם לא תתקן המבואות כאשר כתבתי אני מנדה אותך. ואם היית בימי הסנהדרין היו ממיתין אותך כי אתה בא לעקור תלמוד שסידר רב אשי ולחלוק על כל הגדולים שהיו עד היום הזה. אותם שמתו ז"ל ואת אשר המה חיים עד הנה, לכן חזור בך ואל תטוש תורת משה רבינו ע"ה.
נאם אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל
קניית רשות מועיל נגד המוחים והאינם מודים בעירוב
הננו בזה לפרסם שאם קונים רשות כדת וכהלכה מאת שר העיר, כמבואר בכל הפוסקים לעשות כן משום אותם שאינם מודים בעירוב, וגם בשביל אותם שמודים בעירוב.
אגב, ברצונינו לפרסם שלפי ג' עמודי העולם אשר כל בית ישראל נשען עליהם (שאלות ותשובות ובחרת בחיים, מהגה"ק רבי שלמה קלוגער זי"ע בסימן קכ"ג, קכ"ו, ובשאלות ותשובות שואל ומשיב, ושאלות ותשובות מהרש"ם), מועיל הקנין הנ"ל גם למקומות שנמצאים שם בני אדם שמוחים נגד העירוב ואין רצונם לזכות בו (ופסק הנזכר לעיל מוסכם בכל האחרונים, וזיל קרי בי רב הוא).
המתנגד לעירוב מצוה להחרימו ולנדותו בכל הקהילות, וידונו אותו כדין זקן ממרא
עיין בשאלות ותשובות הרא"ש ז"ל (כלל כ"א) שרב אחד התנגד לתיקוני המבואות בעירוב, והתמרמר הרא"ש מאוד על זה עד שהחרימו ונידה אותו, וזה לשונו… אני מנדה אותך ואם היית בימי הסנהדרין היו ממיתין אותך וכו'… ומצוה לנדותו בכל הקהילות… וגם ידונו אותו למות כדין זקן ממרא כי אנו חייבים למסור נפשותינו על תורת האלקים ולבער עושה הרעה מקרבנו, עד כאן לשונו.
המתנגד לעירוב הוא חסר-דעה וינהגו בו נידוי
וכן כתב הרא"ש בתשובה אחרת, וזה לשונו: הכתב ששלחתי לאותו החסר-מוח וכו' ואם לא יחזור בו אני מתרה בך ואת כל הקהל שינהגו בו נידוי באותו המשוגע… וירחיקוהו ויבדילוהו מעדת ישראל כי דבר זה צריך חיזוק שלא יבא כל שוטה חסר דעת לבטל תורת משה רבינו ע"ה וכו' (עד כאן דבריו הקדושים של רבינו הרא"ש ז"ל, עיין שם באריכות).
ועיין שאלות ותשובות תשב"ץ הגדול (חלק ב', סימן ל"ז) על אנשים כאלו או שהם הדיוטות גמורים, או מינות נזרקה בו.
דעת תורה – ואזהרה חמורה – גזירות שבודים בני אדם מעצמם הם היפוך דעת תורה
היות שטענות הבודדים (אחד בעיר ושנים ממשפחה) שאין דעתם מסכמת להעירוב, מטרותיהם בשביל מכשולות שונות, הננו לגלות כאן דעתינו שזהו היפוך דעת תורה וחסרון ידיעה בדברי הפוסקים.
א) אין לנו רשות לגזור גזירות חדשות לאחר חתימת התלמוד (בית יוסף אורח חיים סימן י"ג, מגן אברהם סימן ש"א סעיף קטן נ"ח, מגיד משנה הלכות חמץ ומצה פרק ה', הרא"ש שבת פרק ב' סימן ט"ו, ריב"ש סימן רמ"א, פרי חדש סימן תנ"ג, תס"א, תס"ג, וביורה דעה בקונטרס אחרון סימן י"א סעיף קטן ב', ובסימן נ"ה סעיף קטן ט"ו, סימן פ"ז סעיף קטן ו', פתח הדביר חלק ג' דף רצ"ב עמוד ב', החיד"א שיורי ברכה אורח חיים סימן קל"ה אות ד' ובסימן ש"ח, עיקרי הד"ט אורח חיים סימן י"ז אות ל"א, מהרי"ט אלגזי הלכות יום טוב למסכת בכורות פרק ה' אות מ"ב דף ס"ו בדפוס ווארשא, מכתם לדוד אורח חיים דף ג', ד"ה נחזור, שאלות ותשובות בית אב תניינא).
עולם הפוך – היפוך דעת תורה
ב) מצינו בדברי חז"ל שבעירובין נמנעו חז"ל מלחשוש גם בחששות שכיחות (עיין עירובין דף ס"ח עמוד א', מבואה דאית ביה תרי גברי וכו', עוד שם דף פ' עמוד א', אחד מבני מבוי וכו', ועיין שם בתוס'.
עוד שם אמרו: אמר ליה ר"י בר' יוסי בבלאי כל כך אתה מחמיר בעירובין? כך אמר אבא כל שיש לך להקל בעירובין הקל, וכן הוא בירושלמי שר"ה אמר ליה לר"י כך שמעתי מאביך כל מה שאת יכול להקל בעירובין הקל, והרמב"ם חשב זה למצות עשה מדברי סופרים. ופלא והפלא, הגדולים ומורי הוראה שבדורנו מקילים מאוד בכמה הלכות מסובכות בהלכות שבת (ועיין אגרות משה, ושאלות ותשובות באר משה, ועוד) ואף על גב שחלק גדול משאלות אלו מותרים רק בדוחק גדול, ואלמלא הי' הדור הזה דור חלוש, היו בוודאי מקילים בדבר (כך שמעתי מפי מורי הוראה מובהקים), ובעירובין שהקילו חז"ל ובפירוש אמרו לחפש קולות והיתרים (עיין עירובין דף פ' ע"א, לעיל סעיף כ') שם נוהגים להיפוך, מחפשים יחיד הנדחה מכל הפוסקים שמחמיר ובזה תולים עצמם להחמיר בעירובין, ואם אין מוצאים ראשון שמחמיר בזה בודים מלבם גזירות חדשות, וזהו היפוך דעת תורה.
בעיר ווארשא היה עירוב אף כשהיתה עיר גדולה שיותר מששים רבוא אנשים דרו בה
גם בעיר ווארשא כאשר היו דרים שם יותר מששים ריבוא אנשים, ביניהם הרבה חילוניים, והי' שם עירוב, ולא חששו שיכשלו בחילול שבת ח"ו, והשתמשו בקולות הכי גדולות כמבואר בחידושי הרי"ם סימן ו'.
גם ידוע בתשובה ממרן החתם סופר זצ"ל (סימן צ"ט) שכתב לעיר וועסט-ברון שהיתה בעת ההיא עיר מתקדמת בדעות המתחדשים, אשר רוב דרי העיר היו חילוניים, ואף על פי כן לא חשש מרן החתם סופר לשום חששות אלא אמרו שהוא חיוב לתקן עירוב כידוע כדי להסיר מכשול.
תיקון העירובין הוא להסיר מכשול: ד) המחמירים חוששים שיבואו להיכשל בהלכות חמורות (לפי דבריהם), בה בשעה שמוצאים בדברי הפוסקים להיפוך, שלא חששו שיעברו על עבירות חמורות אלא אדרבה, יודעים אבל אין חושבים שעיקר תיקון עירובין היה להסיר מכשול מהחרדים שלא יכשלו באיסור הוצאה בשוגג, כמבואר בשולחן ערוך סימן שצ"ה ובמשנה ברורה שם, ואפילו הכי כתוב שם שמצוה לתקן עירובין בכל העיירות שאפשר לתקן עירוב, זהו היפוך דעת תורה.
ה) מצינו בגמרא שבמקום צער לא גזרו חכמים (שבת דף צ"ז עמוד ב', שולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ח סעיף ל"א, זכור לאברהם אות ח', שאלות ותשובות מהר"ח אור זרוע סימן קפ"ח, מנחת פתים סימן של"ו), והיום מהפכים הסדר ובמקום שיש צער לרבים, דהיינו ביטול העירוב, גוזרים גזירות חדשות.
גם זה הוא היפוך דעת תורה.
חדש אסור מן התורה
מחאה נמרצה
א. אנו מוחים בכל תוקף ועוז נגד הפסק הלכה של כמה רבנים שפירסמו ברבים ששכונת ברוקלין הוא רשות הרבים דאורייתא.
ב. אותם שחושבים שהוא רשות הרבים דאורייתא, צריכים הם ונשיהם להיזהר מאד שלא לצאת מבתיהם בשבת עם מפתחות או תכשיטין, שנושאים בחוץ בדרך תכשיט כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ג סעיף י"ח שבמקום רשות הרבים דאורייתא אסור לצאת ברחוב עם תכשיטין בשבת, והיוצא בשבת בשוגג חייב חטאת, ובמזיד חייב סקילה.
קושטא קאי
כל גדולי ישראל מדור הקודם ומדורנו, פסקו שברוקלין דינו כרשות היחיד, ועל כן יכולים להלביש תכשיטין בשבת.
וההולכים בשיטה שברוקלין הוא רשות הרבים, אסורים לטלטל מפתחות ותכשיטין וכו', אחד אנשים ואחד נשים, ואין שום היתר אפילו כשרוצים ללכת לבית הכנסת להתפלל, כי יש בזה איסור סקילה וכו'.
גם לפי שיטתם שברוקלין דינו כרשות הרבים דאורייתא, מה עם המנהג קבוע בכל תפוצות ישראל שמביאים ילדים לבית המדרש ביום השבת לברית מילה על ידי נכרי, ולפי שיטה החדשה שברוקלין הוא רשות הרבים, הרי שכל צדיקי הדור והרבנים פסקו שלא כהלכתא והכשילו את הרבים בעון חילול שבת של אמירה לעכו"ם, שאסור במקום רשות הרבים דאורייתא, וגם ידוע שהתנא האלקי כ"ק מרן אדמו"ר מסאטמאר זי"ע הסכים לדבר שיביאו את הילדים לברית מילה ביום שבת קודש.
ולפי השיטה החדשה שברוקלין הוא רשות הרבים, נמצא שרבינו ז"ל פסק שלא כהלכתא ח"ו וכאילו הכשיל את הרבים ארבעים שנה בחילול שבת קודש ח"ו וח"ו, היתכן לומר כן.
גם יוצא לפי השיטה החדשה שכל אלה שהוציאו תכשיטין ועוד, עליהם לשוב בתשובה על זה שחיללו שבת קודש במשך שנים הרבה לפי שיטתם.
ועל כן על כל אחד לדעת שהוא טעות מוחלט, כדי להסית את דעת בני אדם לשיטתם החדשה שיש בה אפיקורסות, ובאמת דין ברוקלין כרשות היחיד גמורה לכל דבר מן התורה, כי יש כאן מחיצות הים ומחיצות בידי אדם (ובספרי תיקון עירובין כהלכה הארכתי בזה, עיין שם), וחדש אסור מן התורה, כמו שכתב החתם סופר זצ"ל בצוואתו שחדש אסור מן התורה בכל עת ובכל מקום.
למען כבוד ה' וכבוד היהדות כולו יעזור ה' שגם הרחוקים יתנו אוזן קשבת ויטו שכם אחד ללכת בדרכי אבותינו ורבותינו אשר לאורם נסע ונלך. ובגלל הדבר הזה יראה ה' בענינו לכונן בית חיינו ולהשיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה במהרה בימינו אמן.
הקטן שלום יודא גראס
אבדק"ק האלמין יצ"ו
גילוי דעת אודות העירוב בשכונת וויליאמסבורג למען האמת
בקשר למה שפירסמנו שיטת רבינו הקדוש מרן אדמו"ר מסאטמאר זצללה"ה, שהסכימה דעתו בהסכמה מלאה לתקן עירוב בשכונת וויליאמסבורג, כמו שעשו אבותיו הקדושים בעריהם, ויש לנו על זה עדות מלאה ממשמשו בקודש הרב החסיד המפורסם הר"ר יוסף אשכנזי ז"ל, נאמן ביתו של רבינו זצ"ל, כמו שכתב במכתב שנדפס בעתון "תורה וועלט" של חודש טבת, ועוד עדים נאמנים על זה, וכעת ראינו קול קורא מאיזה רבנים שכתבו להיפוך.
דעת כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל
אודות עירוב בוויליאמסבורג
למען האמת אין כאן שום סתירה, כי בשנת תש"ך, כאשר הציונים עם מנחם מענדל כשר בראש, ומר. לאם שהוא הראש של ישיבה יוניווערסיטי (שאגב, בין תלמידיו נמנה ר'… שהוא המתנגד היחיד של העירוב, וזה פריו), גם היה שם רב אחד שבבית הספר שלו לומדים תערובות ילדים וילדות רח"ל, וכדומה, ואז בשנת תש"ך רצו הציונים לעשות עירוב לניו יארק רבתי מכל סביבותיה, ואז כמובן שהתנגד רבינו זצ"ל לזה, כדי שהם לא יהיו ח"ו בעלי הבתים על העיר ועל העירובין, ולחם נגד העירוב שלהם, כי סבור היה שציונים כופרים אין להם להתערב בשום ענין הנוגע ליהדות, אבל מעולם לא אמר שאין לעשות עירוב בעיר גדולה.
אדרבה, כאשר הגאון ר' דוד קליין זצ"ל בעל מחבר ספר ארז הלבנון, פסק שאסור לנשים להוציא תכשיטים בשבת קודש מכיון שכתב בשולחן ערוך שאין לנשים לצאת עם תכשיטין במקום שיש רשות הרבים, הגיב על זה כ"ק מרן אדמו"ר מסאטמאר זצ"ל, שברוקלין אין לו דין רשות הרבים.
ואז כאשר הגאון ר' דוד קליין הנ"ל הרעיש אצל אסיפת התאחדות הרבנים בדבר זה, יצאו כל הרבנים נגדו ואמרו שמותר להוציא תכשיטין כי אין כאן רשות הרבים דאורייתא, ובאסיפה ההיא נכחו כל זקני הרבנים בימים ההם, כהגה"צ משאפראן זצ"ל והגה"צ רבי יונתן שטייף זצ"ל, ועוד.
אבל כשש עשרה שנה אחר כך, בשנת תשל"ו, כאשר סיפרו לכ"ק רבינו הקדוש זצ"ל מסאטמאר שיש רבנים מהתאחדות הרבנים שרוצים לעשות עירוב בוויליאמסבורג, הגיב על זה כ"ק רבינו זצ"ל בשמחה רבה וציוה למשמשו בקודש הרב ר' יוסף אשכנזי ז"ל לנדב שלש מאות דאלאר למען העירוב, ואם כן אין כאן שום סתירה בדעת רבינו זצ"ל, ואלו ואלו דברי אלקים חיים, וכמה עמוקים דברי רבינו ז"ל.
הלכה כפוסק אחרון
אבל כאשר רוצים לסלף את האמת ורואים בכאן סתירה, הרי כלל גדול בידינו מכל הפוסקים שההלכה כפוסק האחרון (ועיין שדי חמד, כללי הפוסקים), וכידוע שכ"ק רבינו ז"ל אמר כן אחר כך, שיעשו עירוב, כמו שפירסמתי בשעתו בחייו של רבינו הקדוש זצ"ל בעתון "די תורה וועלט", ובקובץ "המאור", בעתון "דער איד" ובדרשותי ברבים. גם אחי הרב הגאון הצדיק מוה"ר שלום קרויז שליט"א בעל מחבר ספר דברי שלום על ד' חלקי שולחן ערוך, כתב כן בהסכמתו, ודבר זה היה מפורסם אצל כל אחד בלי שום פקפוק, ובחדשים האחרונים לא דיבר אף רב או בעל הבית אחד נגד העירוב, אבל אם מערבים פאליטיק עם גיאות ומלוקת, אז בודאי יש מעורר רחמנא ליצלן, ודי למי שרוצה להודות על האמת.
הק' אשר אנשיל קרויז
אבדק"ק ראצפערט
בעל מחבר ספר בירור הלכה
מודעה ואזהרה חמורה!!!
חומר הדבר שלא לבטל חס ושלום מציצה בפה
היות שהגיע לאזנינו שיש מוהלים קלי הדעת אשר רוצים לבטל המצוה הקדושה של מציצה בפה, אשר אחינו בני ישראל דבקו במצוה זו מימות משה רבינו ע"ה, וכעת משתמטים מזה בטיעונים שונים, כמו שרצו הרעפארמער לבטל מצוה רבה זו במשך כל השנים, וכמו שאמרו חז"ל (מסכת שבת דף קל"ג):
"אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן ליה". על כן אנו מזהירים, שנפרסם ברבים את שמות המוהלים שאין עושים מציצה בפה כדת וכדין, שיעבירו אותם מן המוהלות.
גם אנו מזהירין את כל ישראל, ובפרט בני תורה ובני הישיבות, שלא לקחת מהיום והלאה מוהל אשר אינו מקיים מצות מציצה בפה ופריעה בצפרניים וחיתוך באיזמל.
ולהשומע יונעם ותבוא עליו ברכת טוב, ובזכות זה יזכו לבנים טובים ההולכים בדרך השי"ת.
לדאבונינו יש רבנים קלי הדעת שנוטים לדעות הרעפארמיים, ונותנים יד לפושעים לבטל מצות מילה ח"ו. על כן אנו מפרסמים כאן קריאה קדושה מכל גדולי הפוסקים שבדורינו, כדי שבני תורה לא יטעו אחרי נביאי הבעל.
ובזכות מצות מילה כהלכתה יראנו השי"ת את ישועתו ויצווה לנו את ברכתו הטובה, ויזכור לנו ברית ראשונים לחדש עלינו ימים כקדם ולהשיב שבות ציון וירושלים במהרה בימינו אמן.
- 34. פיל מאל איבערהויפט אין די קורצע ווינטער טעג גייט מען שפעט אין מקוה ערב שבת קודש, און מען טראגט אהיים די אומריינע וועש ווען עס איז שוין נאכן זמן, דאס איז אן איסור פון הוצאה, נאר דערפאר ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- 35. שבת קודש אינדערפרי טראגן די קינדער עסנווארג פאר זיך אין בית המדרש, מען זעט פיל מאל ווי גרעסערע קינדער טוען די ארבעט וואס איז אסור וועגן הוצאה, דאס אלעס איז גורם ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- 36. שבת קודש בשעת מען טראגט אויף זיך דעם טלית אויף די גאס און עס טרעפט זיך פיל מאל ווען דער טלית האלט ביים אראפפאלן אדער עס איז אינגאנצן אראפפגעפאלן, דאך טראגט מען עס ווייטער אויף זיך און ער איז עובר אויף הוצאה ברשות הרבים, דאס אלעס איז נאר ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
א. 37. להסיר מכשול
גיט נאר א קוק די חכמה פון שלמה המלך עליו השלום ווי ווייט עס גרייכט, און ווי ווייט מען דארף נזהר זיין נישט אפצונייגן פון איין זאך פון די תורה הקדושה, ווי דער בעל ויואל משה שרייבט קלאר אין סימן.. עס איז דאך באקאנט די גרויסע מלחמה וואס סאטמערער רבי האט געפירט ביז ער האט איינגעפירט שיטת ר"ת, א גרויסער חלק פון כלל ישראל האט אנגענומען שיטת ר"ת, אפילו די בתי מדרשים וואס דאווענען פריער מוצאי שבת קודש, אבער ביז די אידן קומען אהיים און מען מאכט הבדלה ווערט שוין שיטת ר"ת, איז אויב עס איז דא אן עירוב, קענען אלע אידן האלטן שיטת ר"ת. – אויב עס איז נישטא קיין עירוב און מען טראגט אהיים פון בית המדרש דעם טלית אדער א ספר וכו', איז די וואס דאווענען פארן שיטת רבינו תם, און ביז ווען זיי קומען אן אהיים איז שוין מוצאי שבת לויטן ר"ת, אבער ווען זיי טראגן אהיים דעם טלית איז נאך בעפאר שיטת ר"ת, קומט אויס אז זיי זענען מחלל שבת לויטן ר"ת, און רוב גדולי ישראל האבן אנגענומען שיטת ר"ת.
- 38. טייל מאל מאכט זיך שאלות נ' און מען קען נישט פרעגן שבת ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- 39. צומאל טרעפט זיך א שאלה ביים עסן אדער א ביינדל פון א עוף איז צובראכן און מען קען עס נישט טראגן צו א מורה הוראה, נאר מען מוז עסן א קאלטע שבת סעודה, דאס איז דערפאר ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- 40. מאנכע מענטשן נעמען צו שבת קודש די בריוון פון די פאסט-טרעגערס האנט וואס איז איסור, דורך אן עירוב קען מען ניצול פון אט דעם איסור.
- 41. עס קומט פאר כמעט ביי יעדן אז ער זאל בטעות ובשוגג האבן עפעס זאכן אין זיינע קעשענעס, אפילו ער האט זיך איבערגעקוקט ערב שבת עם חשיכה, אויך בעפאר ער גייט אין גאס ביום שבת קודש, און דורך דעם ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב איז יעדער איינער עובר אויף דעם איסור פון הוצאה און חילול שבת קודש.
- 42. צומאל בלאזט די ווינט אראפ זיין היט פון קאפ, און ער הייבט עס אויף און טראגט ד' אמות ברשות הרבים בפרהסיא, ווייל ער ווייסט נישט די הלכה וויאזוי צו טאן אין אזא פאל, דאס אלעס איז נאר דערפאר ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- 43. וויפיל מכשולות קומען ארויס אין איסור הוצאה אין זעלבן בילדינג וואו ער וואוינט מיט עטליכע שכנים און מען מאכט נישט קיין עירובי חצירות, דאס אלעס איז נאר ווייל עס איז נישט דא קיין עירוב.
- 44. שוין אפגערעדט פון אט די אלע דערמאנטע איסורים וואס קומען פאר יעדן שבת קודש צווישן אחינו בני ישראל, אויב עס וואלט געווען אן עירוב וואלט דאך ארויסגעקומען טויזענטער טובות פאר יעדע משפחה, ממילא איז א חוב קדוש אויף יעדן איינעם אז מען זאל מתקן זיין עירובין אין אלע אידישע פלעצער.
ב"ה, ערב שבת קודש פרשת וישב תשס"ג לפ"ק
ישאו הרים חיים ברכה ושלום למע"כ יד"ע איש חי ורב פעלים לתורה ולחיזוק דת קודש לאות ולמופת בדור שפל ונבזה כזה, ה"ה הגרח"צ קובלסקי שליט"א.
ביום אתמול בא לידי אחד מגליוניכם הנקרא "מאורות הדף היומי", גליון מספר 184 על מסכת סנהדרין. והנה שמחתי מאוד בעיוני בגליון וראיתי שהנכם מביאים על הדף היומי ענינים נפלאים מאוד, וחשבתי לכתוב לכם דבר יקר ונפלא מאוד שיכול לעורר הרבה מלומדי הדף היומי.
בלומדי מסכת סנהדרין במסגרת הדף היומי, כשהגעתי לדף ל"ז, במאמר חז"ל כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. וב"ה שהנני תלמיד של הגאון הרב שך זצ"ל והנני לומד בעיון רב, ובעת לימוד גמרא הנני מתעמק מאוד ורוצה אני להשיג בעצמי את פירוש רש"י ז"ל שהנני נכדו. וכשאני גומר להבין אני מעיין בפירוש רש"י ז"ל.
והנה כאשר הגעתי למאמר הנ"ל "כאילו קיים עולם מלא", התבוננתי בדבר ועשיתי חשבון כמה נפשות יכולים לצאת מבן אדם אחד כדי להגיע לעולם מלא. חשבתי כך שהעולם יכול להתקיים רק ששת אלפים שנה ומהיום יש לערך מאתים וארבעים שנים עד לסוף העולם, ועשיתי חשבון שאם יש לאדם אחד חמשה ילדים ולכל אחד מהם יש חמשה ילדים, יוצא שבמאתים וארבעים שנה יצאו מאדם אחד שבע מאות אלף (700,000) נפשות, וזה נקרא עולם מלא ממש. ושמחתי מאוד בחידוש זה וחשבתי שצריך אני להציל להשתדל להציל נפשות ישראל מעולם התוהו. וחשבתי לעצמי, אי, אי, אלמלא היה הרבי שלי חי עדיין בעולם הזה, הייתי הולך אליו תיכף לגלות לו המסתרים במאמר הזה.
השגחה פרטית – והמופת הגדול
כשגמרתי את הלימוד ניגשתי לארון הספרים והוצאתי משם ספר אחד שקיבלתי במתנה, ופתחתי את הספר, ומצאתי את שאהבה "נפשי", סיפור נפלא על מאמר חז"ל הזה. ואחר כך למדתי עוד הפעם את המשנה הנ"ל ומצאתי בפירוש רש"י ז"ל, לפיכך נברא אדם יחידי… להראותך שמאדם אחד (אדם הראשון) נברא מלואו של עולם, עד כאן לשון קדשו.
כשסיפרתי לחבירי שהוא למדן גדול, את הסיפור הנ"ל, העיר לי שחשבוני הוא טעות גדול, ואמר לי, לקחת עושה-חשבון (הנקרא קאלקולעיטא"ר בלע"ז) ולספור י"ב פעמים כפול חמש, ויצא מזה לערך חמשים מיליון נפשות, לכן אשרי חלקכם שהנכם מעוררים בני אדם ללימוד הדף היומי.
והנני מעתיק עבורכם ומתרגם עבורכם את הסיפור הנס מספר הנ"ל שנדפס בלשון אידיש, כדי שתוכלו להדפיסו במאורות הדף היומי.
ויה"ר שיהא ה' בסעדכם להוסיף תורה ולהאדירה מתוך שלום וכל טוב סלה.
הק' יצחק ווייס
המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא
האדמו"ר הראשון לבית שטיפינעשט, הרה"ק רבי נחום זצ"ל, בנו של הרה"ק מרוזין זצ"ל, נכנס פעם לבית מדרשו (שהי' נקרא "קלויז") ופגש בשני חסידים שמדברים אודות מאמר חז"ל "כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא" (משנה סנהדרין ל"ז ע"א) (דהרי רואים שמאדם אחד – אדם הראשון – יצא עולם מלא אנשים). נענה ר' נחום זצ"ל ואמר: "אבל לא ברצועה" (אבער נישט מיט קיין בייטשל). תמהו החסידים לכוונת הרבי, וענה:
הא לכם סיפור: אחד מחסידיו של הרבי ר' משה לייב מסאסוב זצ"ל היה לו בית מזיגה בכפר. פעם אחת חלה אחד מבניו ולא מצאו הרופאים תרופה למחלתו. קם ונסע לבית רבו בסאסוב. הרבי התאנח מאד ואיחל לו ברכת רפואה שלימה.
בהיותו מאמין גדול בברכת רבו, נסע החסיד לביתו שמח וטוב לב. כאשר חזר לביתו לפנות ערב, ראה שמצבו של בנו התדרדר מאוד ל"ע. אך התחזק באמונתו בברכת רבו שיקוים בשלימות, ושיבריא בנו. גם את אשתו היה מחזק בדברי אמונה והאיץ בה שתשכב במטתה לנוח, והוא ידאג כבר לשלום הילד, ויתן לו כל התרופות שרשם הרופא לרפואת הילד.
אך כאשר ישב סמוך למטת הילד ראה שמרגע לרגע הורע מצבו רח"ל. מה עשה? הניח את התרופות בצד ולא נתנן עוד להילד, אלא כל חצי שעה השקה לו כף מים נקיים, כדי להחזיקו בחיים. כדי להסיח דעתו מעגמ"נ, עסק בלימוד גמרא.
כחצות הלילה שמע דפיקות בדלת, והנה עומד נכרי שרוצה לקנות יין שרף. מרוב מרירות נפשו לא רצה החסיד לפתוח את הדלת, אבל הנכרי לא הרפה ודפק עוד יותר. מרוב פחד שמא תתעורר אשתו מחמת הדפיקות ותראה מצבו הנורא של בנם, לקח יי"ש והוציאו לחוץ וצעק על הנכרי, מדוע בא בשעה מאוחרת כל כך לקנות יי"ש, בפרט בעת אשר אין מוחו עמו מחמת חולשת בריאותו של בנו. אך הנכרי שאלו: "מדוע פניך זועפים כל כך, ומה קרה לבנך?".
סיפר לו החסיד את כל אשר קרהו, כדי שיעזוב אותו לנפשו וילך משם. אבל הנכרי, שהיה רוכב על סוס, הוציא מכיסו בקבוק קטן, נתנו ליד החסיד ואמר: "הא לך בקבוק זה, ותראה שמכף הראשון ייטיב לבנך, מכף השני שיטעום מבקבוק זה יצא מחולשתו, וכאשר ישתה כף השלישי יבריא לגמרי כאחד האדם" – ורכב לדרכו.
כאשר חזר החסיד לחדר אשר בו היה מונח בנו, התבונן בפני בנו ונדמה היה לו שהוא נמצא כבר ברגעים האחרונים לחייו רח"ל. כיון שכן, חשב שבין כך ובין כך אין לו מה להפסיד, ועל כן נתן לבנו לטעום מן הבקבוק שנתן לו הנכרי, ולגודל תמהונו נרדם הילד. חיכה האב חצי שעה, ואחר כך עורר את בנו והשקה לו עוד כף מהבקבוק שקיבל מהנכרי. לאחר חצי שעה, כאשר ראה שהילד ישן במנוחה, עורר את אשתו וסיפר לה את הבשורה הטובה שמצבו של הילד הוטב ע"י שנתן לו מהבקבוק שקיבל מהנכרי. שניהם האמינו שקרה כאן מופת (בזכות ברכתו של הרבי ר' משה לייב זצ"ל), והתבוננו בבנם איך שישן במנוחה, כילד בריא. אחר כך נתנו לו את הכף השלישי, והוטב לו לגמרי. למחרתו ירד הילד ממטתו כמו בריא אולם.
מרוב שמחה אפתה אשת החסיד שני עוגות ושלחה את בעלה שיקח בקבוקים גדולים מלאים יין שרף, עם העוגות ויסע להרבי על שבת קודש ויתן לו את זה במתנה. כאשר הגיע לבית הרבי ר' משה לייב, שאל הרבי בתמהון: "מדוע מגיע לי מתנה יפה זו?". סיפר לו החסיד את כל אשר קרהו, איך שהוטב לבנו בכח ברכת הרבי, ואמר, שהוא ואשתו מאמינים שהרוכב הנכרי לא היה כי אם שליחו של הרבי, ויתכן שהיה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו. הרבי לא הגיב על זה כלום, אלא הלך להתפלל קבלת שבת.
מנהגו של הרבי ר' משה לייב זצ"ל היה לשבת עם חסידיו בליל שבת קודש ולהגיד בפניהם דברי תורה וחסידות ולרקוד עימהם בריקודים של שמחת מצווה לכבוד שבת. אבל בליל שבת קודש ההוא ישב לבדו בחדרו, וכן היה במשך כל יום השבת. אף אחד מתלמידיו לא הרהיב בנפשו עוז לשאול את פי רבו פשר דבר, מדוע יושב לבדו בהתבודדות.
בעת סעודה שלישית בתוך קהל עדתו, נענה הרבי ר' משה לייב ואמר בקול: אף אחד מכם לא שאל אותי במשך השבת לפשר השינוי בהתנהגותי מבכל שבת, לכן אגיד לכם בעצמי. כל זה מחמת החסיד בעל הבית מזיגה (קרעטשמער).
בשבוע שעברה היה אצלי אודות רפואה לבנו, אבל בתוך הפתקה ראיתי שאין ביכולתי לעזור לו. אבל מרוב אהבתי לכל ישראל, לא יכולתי לשבור את רוחו בשתיקה שלא לענות לו, ועל כן הוכרחתי לברכו שבנו יזכה לרפואה שלימה.
– אבל בעל הבית מזיגה (הקרעטשמער) – המשיך הרבי והראה בידו הקדושה על החסיד – בגודל אמונתו המשיך את המופת הגדול ("אמונה" מלשון המשכה, כמו שכתוב ויהי אומן את הדסה). כאשר הביא אלי ביום ששי את המתנה וסיפר לו את כל אשר קרהו, שאלתי במרומים מי היה הרוכב שהביא רפואה לבן בעל הבית מזיגה הנ"ל, ובמשך השבת עשיתי מה שעשיתי לפי מה שקיבלתי מרבותי נשמתם עדן, כדי להתוודע מי היה הרוכב שהביא הרפואה, וברגע זו שעברה עלינו נתגלה לי סוד הדבר.
פעם היה איש שהיה לו רצועה (בייטש) בידו (היינו בעל עגלה). היה מתנהג כפי שראוי לאדם כמותו… פעם אחת בלילה נסע לביתו בעגלה ריקה, ושמע קול בוכים. נסע אחר הקול ופגש ביהודי ארחי פרחי שמונח בתוך ערימת שלג ותרמילו סמוך אליו, וחיותו כמעט שיצאה ממנו מעוצם הקור ששרר אז ביער. לקח אותו העגלון והעלהו על עגלתו וכיסה אותו במעיל חם (פעלץ). אחר כך הוליכו לבית מזיגה הקרובה לשם וציוה לחמם את היהודי המקורר במים חמין, עד שתשוב אליו רוחו. ולא עוד, אלא שהעגלון השאיר כסף לבעל הבית מזיגה עבור הטירחא, וגם אם יצטרך לרופא.
אחר כך נסע העגלון לביתו, כי הזמין נסיעה ליום המחרת להוביל אנשים וסחורה. אך כיון שאמרו חז"ל (אבות פרק ד', משנה ב') מצווה גוררת מצווה, על כן, כיון שזכה העגלון ברוב רחמנותו להציל נפש מישראל, משך אותו עוד ועוד למדת הרחמנות. על כן לא עורר את אשתו משינתה, אלא אכל חתיכת לחם קרה והלך לישון.
בשמים נעשה רעש גדול, הלא אמרו חז"ל "כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא", ואם כן הרי העגלון קנה עולמו בשעה אחת, ואם יתעורר משינתו ויחיה עוד בעולם הזה, עלול לחטוא חס ושלום ולקלקל מה שתיקן, על כן יצא פסק דין מבית דין של מעלה שהעגלון לא יתעורר משינתו אלא יסתלק מן העולם, כדי שיבוא לעולם שכולו טוב כשהוא נקי מן החטא. כאשר עלתה נשמתו למרומים נפתחו לפניה שערי גן עדן.
אמרו חז"ל (ברכות י"ז ע"א) "העולם הבא וכו' וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה". ויש לדקדק באומרם "ועטרותיהם", ותירצו בספרים, על פי דברי המשנה (אבות פרק ד', משנה כ"א-כ"ב) "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין". והכוונה, שאם איש יהודי עוסק בתורה בעולם הזה, נותנים לו לעולם שכולו טוב את הספר שלמד בו בעולם הזה, ובאותו ספר עוסק גם שם. אם היה אומר תהלים, מעמדות, שערי ציון, נותנים לו את כל אלה. אם קיים מצוות ומעשים טובים, נותנים לו בעולם הבא את ההזדמנות לקיים את המצוות עוד הפעם, כמו שעשה בחיים חיותו בעולם הזה, ומכל זה יש להנשמה נחת וקורת רוח בעולם הבא. וזהו הכוונה במאמרם "ועטרותיהם בראשיהם", היינו מה שקיים בחיים חיותו מצוות ומעשים טובים, הוא עטרה לראשו לעולם הבא.
אך מה יעשה בן אדם כמו העגלון שלנו, אשר זכה לעולם הבא על ידי הרצועה שבידיו? על כן נתנו לו גם בעולם הבא רצועה כזו, והוא עובר בגן עדן מחדר לחדר, ועושה ברצועתו כמו בעל עגלה, ומזה יש לו הנאה וקורת רוח. ונעשה מזה צחוק גדול בשמים, כי הלזה יכונה "עולם הבא"? אבל העגלון חשב שכולם שבעי רצון ממנו, ועל כן צוחקים…
לימיו זכה אביו של העגלון – אשר נפטר לעולמו זמן מרובה קודם לכן – לצאת מן הגיהנום וליכנס לשערי גן עדן, ושם פגש את בנו העגלון שמטייל בגן עדן ורצועתו בידו. לקחו לבית דין של מעלה כדי לפעול עבורו גן עדן טוב יותר. וכן הוה, בבית דין של מעלה פסקו שכיון שזכה לגן עדן בגלל שהחיה את נפש אחת מישראל, על כן יהא שכרו מכאן ואילך, שכאשר יצטרך יהודי להחיות את נפשו, יהא העגלון השליח לדבר. והוא היה השליח את בעל הבית מזיגה (שהזכיר את בנו אצל הרבי ר' משה לייב מסאסוב), והבקבוק שהביא אל הקרעטשמער היתה מגן עדן העליון. וכל זה המשיך החסיד בשלימות על ידי אמונת צדיקים שלו.
את הסיפור הזה סיפר הרבי ר' משה לייב מסאסוב זצ"ל בעת סעודה שלישית.
וסיים הרבי משטיפינעשט את סיפורו, ואמר להחסידים: ולזה נתכוונתי כאשר אמרתי "אבל לא ברצועה" (און נישט מיט קיין בייטשל)…