הספד של האדמור מהאלמין ששלח את הרב אילן על הצדיק מזכה הרבים הרב יוסף כהן זצל חלק א
הספד על הצדיק, רבי יוסף הכהן זצ"ל י' סיון תשע"ו
בעזהשי"ת
יום א פרשת פנחס תשע"ו.
באנו להספיד מעומקא דלבאי על האבידה הגדולה עם סילוקו של הצדיק החשוב המזכה הרבים, רבי יוסף הכהן זצ"ל
"הצדיק אבד ואין איש שם על לב… כי מפני הרעה נאסף הצדיק" (ישעיה נז). ופרשו בזוהר, פרשת וישב (דף קפ ע"א) רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (ישעיה נז) הַצַּדִּיק אָבַד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נְאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נְאֱסַף הַצַּדִּיק. הַצַּדִּיק אָבַד, בְּזִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח בְּעַלְמָא וְלָא הֲוֵי עַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, וְאִזְדַּמַּן דִּינָא לְשַׁרְיָיא עַל עַלְמָא. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל זַכָּאָה דְּאִשְׁתַּכַּח בֵּינַיְיהוּ, בְּגִין דְּיִשְׁרֵי דִּינָא עַל כֻּלְּהוּ אָחֳרָנִין, וְלָא יִשְׁתַּכַּח מַאן דְּיָגִין עֲלַיְיהוּ.
בלשון הקודש: רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (ישעיה נז) הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. הַצַּדִּיק אָבָד, בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם כָּרָאוּי, וּמִזְדַּמֵּן הַדִּין לִשְׁרוֹת עַל הָעוֹלָם, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל אֶת הַצַּדִּיק שֶׁנִּמְצָא בֵּינֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁרֶה הַדִּין עַל כָּל הָאֲחֵרִים וְלֹא יִמָּצֵא מִי שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם.
צווח הנביא ישעי' (נז, א) "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק", והיינו דאפי' צדיק אחד שנפטר הוא, כדי לעורר את ישראל מפני הרעה העתידה לבוא, (וכדי שהצדיק לא יראה באותה רעה, אם לא ישובו בתשובה). אבל אם עם ישראל אינם שמים על לב להבין את זה (וסבורים שמיתת צדיקים מכפרת, ואין להם מה לדאוג וכדו'), אזי הקב"ה מוסיף לקחת צדיקים ובעלי חסד נוספים כדי שירגישו שזוהי הסיבה לפטירתם "מפני הרעה" ר"ל, וישובו בתשובה. (כן פירש שם המצו"ד, וכעי"ז במהר"ם ב"ק ס. מהדו"ב).
ומבואר בחז"ל ובספה"ק שיש בפטירת כל צדיק צווחה נוראה לעם ישראל לשוב בתשובה, והתראה עצומה מפני הרעה שח"ו יכולה לבוא, אם ח"ו "אין איש שם על לב". ולכן חובה גדולה מוטלת עלינו להתבונן באסון הנורא שאירע, ולהבין מהי הצרה הנוראה שאירע לנו באופן אישי, בפטירת כל צדיק, ומה הסכנה וההתראה שבכך, ומה ה' אלקינו שואל מעימנו בעת הזאת.
הצדיק החשוב הנפטר רבי יוסף הכהן זצ"ל, מלבד גדלותו בתורה בנגלה ובנסתר, מלבד זה עלה בגדלותו במידותיו הקדושים, אשר עי"ז הי' אהוב ונחמד למעלה ולמטה, רוח הבריות כרוח המקום נוחה המנו, אוהב שלום ורודף שלום, וממזכי הרבים הכי הגדולים בדורינו בלי שום פרסם הכל לשם שמים, ולא בחינם יצא יום הפטירה בפרשת פינחס אשר קינה קנאת ה' צבאות והציל את כל עם ישראל כמו שכתוב בפרשת השבוע:
וידבר ה' אל משה לאמר, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל גו', לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום גו', תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל (כ"ה י'-יג)
והנה בעת שהרג פנחס לזמרי כתיב (בלק כה, ח) "ותעצר המגפה", ובהמשך לזה כתיב בפרשתנו: א) "השיב את חמתי גו'", ב) "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי". וקשה, וכי בשביל כך שהרג פנחס את זמרי, משום זה "ותעצר המגפה" ותכפר, אתמהא.
ועוד קשה, למה הלך פנחס דייקא, הלא משה ואהרן ואלעזר היו גדולים ממנו. ועוד, דאיתא במדרש פרשתנו עה"פ לכן אמור: בדין הוא שיטול שכרו, וצלה"ב ביאור דברי המדרש.
ונראה להקדים דמה שמובא כאן ג' פעמים ענין הקנאה ("בקנאו את קנאתי גו' בקנאתי"), נראה שהוא כמו שמובא בתשובת מהר"ם שי"ק (סימן שי"ג) החילוק בין "תוכחה" ל"מחאה", ד"מחאה" היא בשעת מעשה, ומובא בתשובת מחנה חיים דחייב להכות בדבר זה, וענין ה"הוכחה" הוא כמובא בגמ' שבועות (דף י"ז) "כל שיש בידו למחות ואינו מוחה נק' רשע", ומובא בפ"ק דנדה עה"פ "וכשלו איש באחיו", איש בעון אחיו, מכאן שכל ישראל ערבים זה לזה. ובראשונים פליגי אי שייך דין ערבות בגרים, אבל עכ"פ "איש באחיו" קבלנו מהר סיני "את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה".
ובזה אפשר ליישב דברי הגמרא בשבת (דף נ"ד ע"ב) כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו, נתפס על כל העולם כו'. וקשה, האיך שייך שיוכל להוכיח בכל העולם. רק נראה, דבגמרא סנהדרין ובאיזהו נשך איתא ד"המשחק בקוביא אין להם חלק לעוה"ב", ושם "מפריחי יונים", ובאופן זה שייך גם בדורנו, וזהו ענין הערבות.
ומובא בס' משכיל אל דל מר' הלל קאלמייא, וכן בחפץ חיים, בביאור הפסוק "ואתה כי לא הזהרת דמו מידך אבקש", משום דלא הוכחת אז עליך העונש. ומובא בתנא דבי אליהו דכל מי שבידו למחות כל דמים הנשפכים בישראל עליו, ובחפץ חיים כתב דמו עד סוף כל הדורות, ובילקוט שופטים איתא: אותן ע"ב אלף בגבעת בנימין מפני שלא הוכיחו זה את זה, ובשביל זה חרב בית המקדש, כמובא באיכה. ומובא בחפץ חיים דהערבות שאנו חייבים עליה הוא ערב שלוף דיץ[א], ומובא ברמב"ם שמחוייב בערבות על כל דבר.
והנה מבואר בשם תלמידי הבעש"ט, דנוטר ברית רואה האמת, ופנחס ראה זאת, וממילא הי' מחוייב למחות, ובגמ' סנהדרין פרק חלק איתא שפנחס מסר נפשו על זה והי' מוכן ממש להריגה, ובשביל זה זכה ל"בריתי שלום" ופעל אשר "ותעצר המגפה", וכיון שמחה לכן "ויכפר על בני ישראל".
ובגמ' הנ"ל (דף פ"ב ע"ב): " ראוי' כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם" (דכתיב ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר, רש"י. ובחדא"ג מהרש"א כאן: מדלא כתיב וכפר על בני ישראל וגו', בלשון עבר, וכתיב ויכפר בלשון עתיד). ובבני יששכר (מאמרי חודש תשרי, מאמר ד' סימן ז') הלשון הוא: ראוי' שתהא הכפרה הזו מכפרת והולכת עד סוף כל הדורות.
וכתב בבני יששכר שם בשם הקדוש מהר"ש מקרלין הי"ד, שיש מדרש חז"ל, שאמר אליהו (זה פנחס), רבונו של עולם, כיון שמידתי היא שאני מקנא ולא אוכל לסבול חטא ועון, פן יהי' אבי הבן המכניס בנו לברית, בעל עבירה, ולא אוכל לסובלו. והשיב לו הקב"ה, אז אכפר לאבי הבן עונותיו. ואמר לו אליהו עוד, פן יהי' המוהל והעומדים שם בעלי עבירה, והשיב ד' שיכפר גם לכל העומדים שם.
ולפי הדברים האלה יש לפרש הפסוק, שפנחס זה אליהו, אשר קינא לאלקיו, הואיל והוא מקנא ולא יוכל לסבול עבירות, לכן ויכפר על בני ישראל, יכפר ד' לכל מי שיעמוד אצל כסא של אליהו. ותבין מה שאמרו חז"ל הנ"ל שתהא הכפרה הזו מכפרת והולכת עד סוף כל הדורות. ע"כ.
כמו כן אפשר לומר על הצדיק הנפטר רבי יוסף הכהן ע"ה שזכה שזיכה את הרבים במסירת נפש ממש על אף שהיה חולה מאוד, ונסע כל שבוע לרדיו 2000 ביחד עם להבחל"ח האדמור מאלמין שליט"א לומר דרשות של 2 שעות כל שבוע ביחד עם להבחל"ח הצדיק הקדוש רבי יוחנן באנון זיע"א וזה מה שכתוב בתורה ונפשו קשורה בנפשו שנפטר ונקבר באותו היום של יומא דהילולה של רבי יוחנן באנון זי"ע.
כתוב בספר הקדוש שבט מוסר כי אהרן הכהן הלכו אחר קברו 80 אלף שקראו לו אהרן כי עשה שלום בית, ורק בזכותו נולד הבן הזה, לכן קראו את הילד על שם אהרן הכהן, אפשר לומר שהצדיק רבי יוסף הכהן הרבה יותר מ 80.000 אנשים שמעו אותו, כי בכל שיעור שם ישנם עשרות אלפים שומעים בכל העולם כולו [ובפרט בשיעוריו הנעימים בספר הקדוש קב הישר להחזיר בתשובה כל אחד ואחד מישראל], וברדיו 2000 שכמה שנים דיבר וערך את השיעורים ביחד עם רבי יוחנן באנון ולהבדיל בין חיים לחיים כ"ק האדמו"ר רבי שלום יהודה בן אסתר גרוס מהאלמין שליט"א, שלא יכל לבוא שלא מרגיש טוב, ה' ישלח לו רפואה שלימה במהרה, ועשה אותי שליח להגיד כמה דיבורים.
כתוב ירמיה פרק כה – לא: כֹּה אָמַר יְהֹוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: שאוג ישאג על בניה, יְהֹוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ, ויקרא ה' אלוקים צבקות ביום ההוא ביום הוא לבכי ולמספד ולחגור שק על אלה אני בוכיה עיני עני יורדה מים כי רחק כי רחק ממנו מנחם משיב נפשי משיב נפש בני בני בני שוממים כי גבר אויב –, על צדיקים כאלו כמו רבי יוסף הכהן ע"ה רחל אמנו צועקת שזכתה לבנים כאלו, ובוכה וצועקת מי יזכה את הרבים ויעזור לעם ישראל במסירות נפש ואהבה יתירה כזאת שהיה לו לכל אחד ואחד מישראל.
בילקוט שמעוני מפליג אודות גודל כוחן של גומלי חסדים שחוסין בצלו של הקב"ה. וכך עסק, בג' דברים שהעולם עומד עליהם, תורה עבודה וגמ"ח, וזכה לקיים כל היום חונן ומלוה וממילא וזרעו לברכה, שכל השומעים את הדרשות שלו הם התלמידים שלו, ותלמידים נקראים בנים שלו.
אמרו ז"ל (ברכות ג') אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת. הכוונה בזה, שרואים מה המת היה חפץ ולאיזה דבר השתדל בחייו, את זה אומרים בפני המת, כי אז יעשו הדברים הללו רושם גדול על המקשיבים. ביידעם כי זה האיש אשר בקרוב ייפרד מהם לנצח, הקדיש כוחותיו לדבר זה, ממילא ישתדלו יותר לקיימם.
אמרו חז"ל תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ואפשר להמליץ כמו שראו אצל הנפטר, שבהיותו בעוה"ז הלך תמיד מחיל אל חיל, ועבר והלך מבית המדרש לבית המדרש, לחלק ספרי הזוהר, כמו כן בעולם העליון ילך מחיל אל חיל, מהיכל להיכל ובכל מקום כל ההיכלות יהיו פתוחות לו כמבואר בזוהר הקדוש פרשת נשא.
ואמרו חכמינו ז"ל בירושלמי (ברכות פ"א) רצונו של אדם זהו כבודו. ועתה שנתאספנו לחלק לו כבוד האחרון, עליכם לעשות רצונו, כדי שנזכה לתחיית המתים בקרוב וישוב להיות עמנו.
אנו מבקשים מהנפטר החשוב זצ"ל, שיהא מליץ טוב על כל אחד מישראל, וימליץ טוב בעד אביו ואמו שליט"א ובעד כל המשפחה, ובעד כל כלל ישראל, שהיה פועל למענם בהיותו בחיים חיותו. ובזכות זה שנעשה רצונו האחרון להפיץ תורת הרשב"י שהיה דבוק ברבי שמעון וכל כמה שבועות היה נוסע לרבי שמעון בר יוחאי למירון, שהיה דבוק בתורת הזוהר הקדוש, ימליץ טוב עלינו שהשי"ת ישלח לנו הגואל האמיתי במהרה ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו, ונזכה לישועתן של ישראל מתוך רחמים וחסדים, ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, אכי"ר.
[א]) דהנה איתא ביו"ד סי' קע"ז?? דיש ג' מיני ערבות, א' ערב סתם, ב' ערב קבלן, ג' ערב שלוף דיץ. והחילוק בין ג' ערבים אלו הוא כך, ערב סתם הוא שהמלוה הולך להלוה, ואם אין להלוה הולך להערב; ערב קבלן הוא, שהמלוה יכול לילך למי שהוא רוצה וערב שלוף דיץ הוא, שהמלוה הולך רק להערב.
