הספד לפטירת הצדיק המקובל רבי יוחנן באנון זצ"ל.

 

 

ב"ה,

זכות לנפטר

נתאספנו כאן ליום החודש השנים עשר של הצדיק רבי יוחנן באנון זצ"ל. אמרו חכמינו ז"ל בגמרא (שבת דף קנ"ג ע"א) "אחים בהספידא דהתם קאימנא", פירוש שהנפטר נמצא כאן בשעת ההספד, ופירוש שני, "דהתם" כלומר בעולם האמת "קאימנא" אני עומד ואיני יכול לעלות אלא על ידי מעשיכם, ולכן צריך לומר דברי תורה, ודברי התעוררות, כדי להעלות את נשמתו, וכל מעשה טוב שיבוא על ידי זה, נזקף לזכות הנפטר, עליו השלום.

ובספר הקדוש קב הישר פרק ע"א מביא את הענין של תפלה בקברי צדיקים שלמדים מפרשת השבוע, וזל"ק:  "וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (בַּמִּדְבָּר יג, כב). וּפֵרַשׁ רַשִּׁ"י: "מְלַמֵּד שֶׁהָלַךְ כָּלֵב עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת לְהִתְפַּלֵּל שָׁם שֶׁיִּהְיֶה נִצּוֹל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים". וּמִכָּאן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג יָפֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי אָבוֹת לְהִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ.

נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים מַרְגִּישִׁים בְּצַעַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִתְפַּלְּלִים בַּעֲדָם.

וְאַף אִם הוּא בְּמָקוֹם אַחֵר בְּאוֹתוֹ הַפַּעַם בַּ"יָאר-צַייט" וְאֵינוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁשּׁוֹכֵב שָׁם אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁהוֹלֵךְ עַל שְׁאָר קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְפַּלֵּל, מִכָּל מָקוֹם מִתְעוֹרְרִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן בְּאוֹתָהּ הַתְּפִלָּה, וְסַדְנָא דְּאַרְעָא חַד הוּא, [פֵּרוּשׁ: וְגוּף הַקַּרְקַע אֶחָד הוּא,]  שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר כֵּן לִהְיוֹת נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים מְצוּיִין עַל הַקְּבָרוֹת לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹמְעִין לִתְחִנּוֹת וּתְפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים לְהִתְפַּלֵּל עַל הַקְּבָרוֹת. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה צַעַר – יָבוֹא אֶל קִבְרֵי אֲבוֹתָיו אוֹ שְׁאָר קְבָרִים וְיוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לְהַנְּפָשׁוֹת.

כִּי בְּעֵת שֶׁהַנְּשָׁמוֹת וּנְפָשׁוֹת שׁוֹמְעִין תְּפִלָּתָן שֶׁל הַחַיִּים הַמִּתְפַּלְּלִין עַל צַעֲרָן, אָז עוֹלִין לָרוּחוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן (זֹהַר חֵלֶק ב דַּף קמא עַמּוּד ב), וְהָרוּחוֹת עוֹלִין אֶל חַדְרֵי גַּן עֵדֶן אֲשֶׁר שָׁם נְשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וּמְעוֹרְרִין הָאָבוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּמִתְפַּלְּלִין עַל הַחַיִּים, עכ"ל. ומבקשים מהנפטר הקדוש שיתפלל בעד עם ישראל שיזכו כל עם ישראל להתחבר להרשב"י ע"ה וילמדו כולם זוהר הקדוש ונזכה יחד להגאולה השלימה ברחמים אמן כי"ר.

באנו להספיד מעומקא דלבאי על האבידה הגדולה עם סילוקו של צדיק יסוד עולם, הגאון האדיר, המקובל האלוקי תלמיד הרשב"י רבן ומאורן של ישראל, רבי יוחנן באנון זצ"ל.

"הצדיק אבד ואין איש שם על לב… כי מפני הרעה נאסף הצדיק" ישעיה הנביא אומר (נז). ופירשו בזוהר פרשת וישב (דף קפ.) רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (ישעיה נז) הַצַּדִּיק אָבַד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נְאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נְאֱסַף הַצַּדִּיק. הַצַּדִּיק אָבַד, בְּזִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַשְׁגַּח בְּעַלְמָא וְלָא הֲוֵי עַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, וְאִזְדַּמַּן דִּינָא לְשַׁרְיָיא עַל עַלְמָא. כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל זַכָּאָה דְּאִשְׁתַּכַּח בֵּינַיְיהוּ, בְּגִין דְּיִשְׁרֵי דִּינָא עַל כֻּלְּהוּ אָחֳרָנִין, וְלָא יִשְׁתַּכַּח מַאן דְּיָגִין עֲלַיְיהוּ.

בלשון הקודש: רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, (ישעיה נז) הַצַּדִּיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. הַצַּדִּיק אָבָד, בִּזְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם כָּרָאוּי, וּמִזְדַּמֵּן הַדִּין לִשְׁרוֹת עַל הָעוֹלָם, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל אֶת הַצַּדִּיק שֶׁנִּמְצָא בֵּינֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁרֶה הַדִּין עַל כָּל הָאֲחֵרִים וְלֹא יִמָּצֵא מִי שֶׁיָּגֵן עֲלֵיהֶם.

דְּהָא כָּל זִמְנָא דְּזַכָּאָה שָׁארֵי בְּעַלְמָא, דִּינָא לָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עַל עַלְמָא. מְנָלָן מִמּשֶׁה, דִּכְתִיב, (תהלים קו) וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו וְגו'. וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לְזַכָּאָה מִבֵּינַיְיהוּ וְסַלִּיק לֵיהּ מֵעַלְמָא, וּכְדֵין אִתְפְּרַע וְגָבֵי דִילֵיהּ. סוֹפֵיהּ דִּקְרָא, כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נְאֱסַף הַצַּדִּיק. עַד דְּלָא יֵיתֵי רָעָה לְשַׁלְטָאָה עַל עַלְמָא נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. (ד"א כי מפני הרעה נאסף עד לא ישלוט הרעה בעלמא) דָּבָר אַחֵר כִּי מִפְּנִי הָרָעָה, דָּא יֵצֶר הָרָע.

בלשון הקודש: שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיק שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, הַדִּין לֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט עַל הָעוֹלָם. מִנַּיִן לָנוּ? מִמֹּשֶׁה, שֶׁכָּתוּב (תהלים קו) וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו וְגוֹ'. וּמִשּׁוּם כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל אֶת הַצַּדִּיק מִבֵּינֵיהֶם וּמְסַלֵּק אוֹתוֹ מִן הָעוֹלָם, וְאָז נִפְרָע וְגוֹבֶה אֶת שֶׁלּוֹ. סוֹף הַפָּסוּק – כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק. בְּטֶרֶם תָּבֹא הָרָעָה לִשְׁלֹט עַל הָעוֹלָם נֶאֱסַף הַצַּדִּיק [ד"א כי מפני הרעה נאסף, טרם תשלט הרעה בעולם]. דָּבָר אַחֵר כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה – זֶה יֵצֶר הָרָע.

צווח הנביא ישעי' (נז, א) "הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק", והיינו דאפי' צדיק אחד שנפטר הוא כדי לעורר את ישראל מפני הרעה העתידה לבוא, (וכדי שהצדיק לא יראה באותה רעה, אם לא ישובו בתשובה). אבל אם עם ישראל אינם שמים על לב להבין את זה (וסבורים שמיתת צדיקים מכפרת ואין להם מה לדאוג וכדו'), אזי הקב"ה מוסיף לקחת צדיקים ובעלי חסד נוספים, כדי שירגישו שזוהי הסיבה לפטירתם "מפני הרעה" ר"ל, וישובו בתשובה. (כן פירש שם המצו"ד, וכעי"ז במהר"ם ב"ק ס. מהדו"ב).

ומבואר בחז"ל ובספה"ק שיש בפטירת כל צדיק צווחה נוראה לעם ישראל לשוב בתשובה, והתראה עצומה מפני הרעה שח"ו יכולה לבוא, אם ח"ו "אין איש שם על לב". ולכן חובה גדולה מוטלת עלינו להתבונן באסון הנורא שאירע, ולהבין מהי הצרה הנוראה שאירע לנו באופן אישי, בפטירת כל צדיק, ומה הסכנה וההתראה שבכך, ומה ה' אלקינו שואל מעימנו בעת הזאת.

ועלינו להרגיש מה הפסדנו בפטירת החכם ולעורר לתשובה, ויש בדברים אלו גם זכות לעכב את הפורענות, כמבואר בגמרא (סנהדרין קח.) שהקב"ה המתין עם המבול ז' ימי אבלו של מתושלח "ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבוא" וביאר שם המהרש"א כיון דהקב"ה ממתין לראות אולי ישובו בתשובה ע"י ההספדים.

וכל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' בפטירת הצדיק המקובל, בעל החסד, נטע שעשועים, גַן הַהַדַסִים, ערוגת הבושם, נר ישראל, בריח-התיכון של רבבות אלפי ישראל זצוקללה"ה.

 מורנו הגה"ק זצוקללה"ה, מלבד גדלותו בנגלה ובנסתר שלמד הכל מהרשב"י, כמו שכתוב בפרשת השבוע (במדבר יב, ח') "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט", כך זכה לדבר פה אל פה עם הרשב"י ע"ה ולמד איתו כל התורה כולה סודות הנסתר מבפנים בפנים, והכל שגור על לשונו בעל פה.

 הוציא לאור חיבורים קונטרסים על הזוהר הקדוש מלבד זה עלה בגדלותו במידותיו הקדושים, אשר על ידי זה היה אהוב ונחמד למעלה ולמטה, רוח הבריות כרוח המקום נוחה המנו, אוהב שלום ורודף שלום, היה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, אשר היה איכפת לו מכל נפש יהודי לבלתי ידח ממנו נידח, וקיבץ וריבץ והרבה פעלים למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, למען ישמעו וילמדו כל ישראל את התורה הזאת, ופטירתו היכתה בהלם את כל הכלל ישראל.

וע"כ כאשר נפטר אדם גדול כמותו זצ"ל שהי' מצויין הן במצות בין אדם למקום, והן במצות בין אדם לחבירו והי' אוהב את כל ישראל כנפשו, שפיר בוכים ומתאבלים אליו ציון וירושלים, פי' שערים המצויינים בהלכה בוכים על שמעתה יחסר מי שיפרסם את התורה כמוהו, פה המתגבר בתורה, וירושלים תתן קולה בבכי על שמעתה שוב יחסר מי שהי' משלים בכל ימיו את בנין בית המקדש המקווה בב"א, דעל ידי מעשיו הטובים בין אדם לחבירו ואהבתו לישראל הי' בונה את בית המקדש שנחרב, והי' תמיד מוסיף עוד נדבך ועוד נדבך לבנין המקדש, וכמו שאמרו חז"ל בסוף מסכת ברכות (דף ס"ד ע"א) על פסוק וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך, אל תקרי בניך אלא בוניך, ובמסכת שבת (דף קי"ד ע"א) דתלמידי חכמים נקראים בנאים מפני שעוסקין בבניינו של עולם כל ימיהם. וכתבו המפרשים דלכאורה מדוע נקראים בנאים. ותירצו דהאמת הוא שהעולם נבנה על ידי התורה ועבודה ומעשים טובים של הצדיקים, ובית המקדש דלעתיד נבנה על ידי מצות ומעשים טובים של ישראל, וכידוע המעשה מהרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זי"ע שאמר פעם אחת בשולחנו הטהור שבית המקדש של מעלה כבר נגמר אלא שחסר עדיין הפרוכת, וענה לו אחד מבני עליה שאנחנו מאמינים באמונה שלימה שרבינו מסוגל להשלים הפרוכת, ולא השיבו אז דבר, אבל פעם אחרת כאשר ישב אל השלחן אמר "מהיכן אתם יודעים שלא עשיתי את הפרוכת, אלא שבא רשע גדול עם עבירה גסה שעבר וקרע אותו"[1]. וזהו הענין שתלמידי חכמים נקראים בנאים, כיון שבונים את בית המקדש במעשיהם הטובים.

ומצינו בחזקי' המלך שאמרו חז"ל (בבא קמא דף ט"ז ע"ב) על פסוק וכבוד עשו לו במותו, מלמד שהושיבו ישיבה על קברו, ואחר כך איתא שם בגמרא קיים זה מה שכתוב בזה, קיים אמרינן לימד לא אמרינן, ועיין בתוס' דף י"ז ע"א ד"ה ואמר מר גדול לימוד שמביא לידי מעשה, לימד ודאי לא אמרינן דהא ודאי עדיף שמביא את הרבים לידי מעשה כשמלמדם, עי"ש.

ועוד שם בתוס' דף ט"ז ע"ב ד"ה שהושיבו ישיבה על קברו, כתבו לפי שהרבה תורה בישראל, כדאמרינן בסנהדרין דף צ"ד ע"ב שבדקו מדן עד באר שבע ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאין בטומאה וטהרה וכו'. רואים מזה שהרבה תורה בישראל, וגם שהרביץ טהרה בישראל, עד כדי כך שתינוק ותינוקות ידעו הלכות טהרה.

וכדבר הזה ראינו אצל הצדיק רבי יוחנן זצ"ל, שהי' מעמיד תלמידים ללימוד תורת הסוד ועשה שיעורים בכל עיר ועיר ועי"ז גרם שעשרות אלפים מישראל יהיו בקיאין בתורת הסוד, א"כ הצטיין במעלותיו של חזקי' המלך.

ונקדים דברי הזוה"ק בפ' תצוה עה"פ ואתה תצוה וכו' שם דאתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא, ובגמרא משה שפיר קאמר, דהיינו בכל דור ודור שיש צדיק מקבל ניצוץ נשמת משה רבינו, ובזה הכח יכול להשפיע לכלל ישראל.

וכן הצדיק הגדול זצ"ל שהי' מעורר את ישראל בדרשותיו ובדבריו חוצבים להבות אש, וכל חפצו היתה להרבות חשק התורה אצל צעירי הלומדים, א"כ הרי הי' גדול זכותו מאוד בזיכוי הרבים, וכל לימוד התורה של כל אלו שזכו ליהנות מאורו ולהיות מושפעים ממנו בלימוד התורה ובשמירת המצוות, נחשב לזכותו גם עתה לאחר פטירתו לחיי העולם הבא.

והיה מוציא עלון הנקרא חיים על פי הזוהר על פרשת השבוע, ומביא דברים עמוקים מכתבי האר"י ז"ל בצורה שיכולים להבין ללמוד ולקיים כל יהודי ויהודי באשר הוא שם וביל על זה מכתב הסכמה נלהב מרבו הגה"צ המקובל רבי ניסים פרץ זיע"א, וזה לשון המכתב:

מוסדות התורה דחסידי בית אל יכב"ץ [יכוננה בצדק]

אייר תש"ע, ל"ג למ"טמונים.

הסכמה ומכתב ברכה: לידיד נפשי ואהובי תלמידי החביב רבי יוחנן באנון הי"ו [השם ישמרהו ויזכהו], דבר גדול אתה עושה להפיץ תורת הזוהר דרשב"י זי"ע, ומבשרי אחזה אלוה, בעלון "חיים על פי הזוהר" נלמד הזוהר הלכה למעשה, דברים מעוררים הלב והנשמה, ובספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי אמן כי"ר.

כעתירת פרץ ניסים

וכאן המקום להזכיר אודות כתביו וחידושיו שהעלה בתורה כחד מקמאי, וכל שנותיו הי' מחדש נפלא בתורת הנגלה והנסתר בעת מסירת השיעורים לשומעי לקחו, וכמה מהם נקלטו על טייפ"ס, ובפרט איך שהוא לימד את עם ישראל על עניין הגדול של נטילת ידים שחרית אחרי השינה, ועוד שיעוריו ברדיו 2000 שמחזק את הנשמה, ושומעים את דבריו בשקיקה, ובודאי מצוה גדולה להוציאם לאור עולם, לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל.

ב"ה עכשיו יצא כמה דיסקים נפלאים בשם האור על ידי ארגון הקדוש בחגוי הסלע, מהשיחות שלנו להבחל"ח איתו כשבאנו לבקר אותו בבית החולים, ומצוה לפרסם את המסר הקדוש שקיבל הצדיק הקדוש זצ"ל, מהשמים שכל יהודי צריך ללמוד לכל הפחות דקה זוהר ביום, ונזכה שבתוך זמן קצר נגיע למיליוני יהודים, בע"ה, ועי"ז נקרב הגאולה שלימה בע"ה.

ועיין בירושלמי (שקלים פ"ב ה"ה) אין עושין נפשות לצדיקים, דבריהם הן הן זכרונם, עיי"ש.

ומובא בזוה"ק (חלק א' דף רי"ז) שרבי יצחק ביקש מחבירו ר' יהודה, דכד תימא מילי דאורייתא, ותדכר מאינון מיליא דאנא אמינא, דתימא לון בשמי, בגין לאדכרא שמי, עכ"ל.

ובזוהר פרשת ויקרא (כג.):

וי לעולם כאשר יסתלק ממנו רבי שמעון, שמעינות החכמה יסתתמו מן העולם, וישגו כל העולם בתורה

@06ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבתיך@07 וגו', אמר רבי חייא בוא וראה כל זמן שהיה משה קיים בעולם, היה מוחה בידיהם של ישראל, כדי שלא יהיו נמצאים בחיוב לפני הקב"ה, ולפי שמשה היה נמצא ביניהם לא יהיה כדור ההוא, עד הדור שיבוא מלך המשיח, שיראו כבודו של הקב"ה כמוהם, שהם השיגו מה שלא השיגו דורות אחרים, שלמדנו ראתה שפחה אחת על הים מה שלא ראתה עין יחזקאל הנביא, ואם הן השיגו כל כך, כל שכן נשי ישראל, כל שכן בניהם, כל שכן הגבירם, כל שכן הסנהדרין, כל שכן הנשיאים, כל שכן נביא העליון משה הנאמן, שהוא היה על כלם, לאחר שמת משה מה כתוב, וקם העם הזה וזנה וגו', כך וי לעולם כאשר יסתלק ממנו רבי שמעון, שמעינות החכמה יסתתמו מן העולם, שיבקש איש דבר חכמה ולא ימצא מי שיאמר, וישגו כל העולם בתורה, לפי שלא יהיה נמצא ביניהם מי שיעורר בחכמה.

עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים של התורה בזמן מלך המשיח, כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם

על זמן ההוא נאמר (ויקרא ד') @06ואם כל עדת ישראל ישגו, שישגו בתורה ולא יבינו דרכיה, מפני מה יהיה כך, מפני ונעלם דבר מעיני הקהל, שלא יהיה נמצא מי שידע לגלות עמקות התורה ודרכיה, אוי לאותן הדורות שיהיו נמצאים אז בעולם, אמר רבי יהודה עתיד הקב"ה לגלות סודות עמוקים של התורה בזמן מלך המשיח, לפי שאז יתקיים (ישעי' י"א) ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, וכתוב (ירמי' ל"א) ולא ילמדו עוד איש את אחיו ואת רעהו לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם@07, אמן כן יהי רצון

וידוע שבעולם העליון יש הרבה בתי מדרשות, וכל היכל בגן עדן נקרא על שם התורה שלומדים בו כגון: אידרא רבא, אידרא זוטא, זוהר הקדוש, ספרא דצניעותא, ספרא דמשכנא, תיקוני זוהר, ואיזה מסכת, כגון היכל מסכת ברכות, בבלי, ירושלמי, בית מדרשו של הבית יוסף, בית מדרש הרשב"י, והאריז"ל, והיכלו של משיח, הנקרא קן ציפור, (זוהר כי תצא).

ובספר גליא רזא (חלק השלמה מכתב יד עמוד שמ"ג), וזל"ק: ובזוהר (תיקוני זוהר התחלת ההקדמה, ובתיקון ו' דף כ"א:) על קרא דכתיב כי יקרא קן ציפור לפניך, לשם תראה כמה הפרש יש בין העוסקים בזוהר ובחכמת הקבלה לאותם העוסקים במשנה, כי המקרא והמשנה אינם אלא חנוכי הקבלה ופרוזדור ליכנס בטרקלין דאינון היכלי המלך הנורא, ואין רשאין ליכנס שום אדם לשם, אלא למען דעסק בתורה ובמצוות לשמה, ואם אין אדם יודע סוד המצוה אין יכול לעשותה לשמה, עכ"ל.

ובנביא זכריה (פרק ג' ז') כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה, ובתרגום יונתן בן עוזיאל וז"ל: כדנן אמר ה' צבאות אם באורחן דתקנן קדמי תהך ואם ית מטרת מימרי תטר ואף את תדין לדמשמשין בבית מקדשי ואף תטר ית עזרתי ובאחיות מיתיא אחיינך ואתן לך רגלין מהלכן בית שרפיא האלין.

וביאור: שהנביא מבטיח בשם הקב"ה למי שישמור את משמרת ה', וזה בוודאי על העוסקים בזיכוי הרבים שאיכפת להם מעם ישראל הקדוש, שיזכו לתשובה עילאה, שיזכה לתחיית המתים, ולהלך עם המלאכים והשרפים הקדושים בגן עדן.

ואמרו חז"ל תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ואפשר להמליץ כמו שראו אצל הנפטר, שבהיותו בעוה"ז הלך תמיד מחיל אל חיל, ועבר ממסכתא למסכתא, והלך מבית המדרש לבית המדרש אחר להפיץ אור התורה ברבים, כמו כן בעולם העליון ילך מחיל אל חיל, מהיכל להיכל ובכל מקום בואו לא יצטרך להתבייש בפני לומדי המסכתא ההוא.

וכבר הבאנו לעיל בשם הילקוט שמעוני שמפליג אודות גודל כוחן של גומלי חסדים שחוסין בצלו של הקב"ה. ואין לך גמילות חסדים יותר מזיכוי הרבים שילמדו זוהר הקדוש שהוא מצילו בעולם הזה ובעולם הבא ומביאו לגן עדן העליון להתענג מזיו השכינה הקדושה.

וכך עסק, בג' דברים שהעולם עומד עליהם, תורה עבודה וגמ"ח, וזכה לקיים כל היום חונן ומלוה וממילא וזרעו לברכה.

אמרו ז"ל (ברכות ג') אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת. הכוונה בזה, שרואים מה המת היה חפץ ולאיזה דבר השתדל בחייו, את זה אומרים בפני המת, כי אז יעשו הדברים הללו רושם גדול על המקשיבים. ביידעם כי זה האיש אשר בקרוב ייפרד מהם לנצח, הקדיש כוחותיו לדבר זה, ממילא ישתדלו יותר לקיימם.

איתא במדרש: הקב"ה כותב ודיו שנשאר בקולמסו הוא מקנח בראש הצדיקים בשעה שמגיע להיפטר מן העולם. הכוונה בזה לדעתי: כל מה שנעשה בעיר לתיקון העיר הוא דבר יקר מאוד, וזה נכתב בפנקסו של הקב"ה כל יום. כמ"ש וכל מעשיך בספר נכתבים. אולם דבר שחסר עוד לתקן בעיר זהו הדיו שנשאר בקולמוס של הקב"ה כביכול, שטרם כתב זאת בפנקסו, והדיו הזה מקנח בראש הצדיקים בשעה שמגיע זמנם להיפטר מן העולם. הכוונה בזה שנותן להצדיק הרעיון שיש להשתדל שיגמור העניין הזה. וכדאיתא במדרש: מסורת תהיה בידך כל העושה מצווה סמוך למיתתו דומה שלא הייתה מדת הצדיקים חסרה כי אם אותה מצווה והשלימה.

הגה"צ זצ"ל היה לבם של ישראל ורצה לזכות את ישראל בגאולה השלימה שתבוא ברחמים כידוע דברי הרעיא מהימנא כי בספרא דא יפקון מגלותא ברחמי, ובית דין של ירושלים עיה"ק בשנת תרפ"א, התקינו שיהיו כל ישראל לומדים זוהר הקדוש ויעשו אלפי סיומים כדי לקרב הגאולה ברחמים, ויאחז הצדיק הנפטר זי"ע במדת הצדיקים הקדמונים, וכל רגע ורגע היה אצלו מסכת שלימה לפרסם שחובה לכל אחד מישראל ללמוד דף זוהר ליום, דקה שתי דקות שלשה דקות ביום כאשר ציווי לו מן השמים.

אוהב את ישראל ומחזירם למוטב

נספר קצת ממעשיו הטובים:

רבי יוחנן זצ"ל, היה אהוב למעלה, ונחמד למטה, רוח הבריות כרוח המקום נוחה הימנו, אוהב שלום ורודף שלום, היה אוהב את הבריות ומקרבן להקב"ה, למד אותם שמע ישראל ועשרת הדברות, כאשר בקשו ממנו בשמים, ובפרט קירב אלפי יהודים ללימוד תורת הרשב"י, יומם ולילה לא נח ולא שקט, היה ישן 2 שעות בלילה, ולא חשב לעצמו כלל, היה בעל יסורים גדול ועכשיו בשמים יתברר לו כל זכיותיו.

וכעת נחסר מאתנו כוח זה, והלך לעולמו בפתע פתאום, ובודאי כל זה, בעוון הדור. וחובה גדולה לכל אחד לדעת, כי עתה מצויה בינינו נשמתו הזכה. וצריכים אנו לקבל על עצמנו דברים טובים, וללמוד מהתנהגותו, שיהיה לעילוי נשמתו:

ובאמת השליחות שנתנה לו מן השמים לעורר את כל עם ישראל ללמוד זוהר הקדוש לכל הפחות דקה ליום שלא יהיה יהודי אחד שאין לו חלק בזוהר הקדוש לבלתי ידח ממנו נידח, השאירו אותו בחיים עד שזכינו להקליט אותו בניסי ניסים אחרי ששכב כצמח בבית לוינשטיין רח"ל, באנו שלשה רבנים לבקרו, והיה כאבן דומם צעקנו לו רבי יוחנן חברך שלום יהודה גראס הגיע לבקרך עם הרב גבריאל ועוד, קום להגיד שיעורים, ולא ענה כלום, ואחזתי ביד שלו ואמרתי לו תן לי היד שלך ורבי שמעון בן יוחאי מרפא אותך תיכף ומיד ותתחיל בעבודת השיעורים לזכות הרבים, תיכף פתח מעט את העיניים שהיו נפוחות מאוד.

אמרתי לו כעת אנחנו נקליט אותך ותתחיל להגיד שיעור שכל העולם ישמעו, ואז אמר בקול חלש אין לי כוח! ואמרתי לו תגיד רק שלש דקות והסכים והתחיל תיכף לדבר ולענות על השאלות ששאלנו אותו קצת.

וכך הקלטנו אותו כשבאנו אליו כמה פעמים, ופעם אחרי ניתוח קשה של 2.5 שעות, וקיבל סמים חזקים נגד כאבים, ובתוך כל זה הוצאנו ממנו את כל הסודות שהיו טמונים בו. [וב"ה הכול מוקלט – והיה בדעה צלולה למרות כל היסורים והכאבים – וגילה סודות גדולות מאוד על רבי עקיבא ורבו רבי אליעזר הגדול זיע"א שאחר מצאנו שגדולי עולם כתבו זאת, ואחרי שיצאו דברי לאור ועשו מזה דיסק לזיכוי הרבים רק אז סיים את התפקיד שלו ונפטר לחיי עולם עולם הבא]

נלמד עכשיו לטובת נשמתו את התיקוני זוהר תיקון ל' ואת דברי הצה"ק רבי חיים וויטאל תלמיד האר"י הקדוש זיע"א

הוא היה אומר: אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם:

אוֹי לָהֶם מִי שֶׁגּוֹרְמִים שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם, שֶׁאֵלּוּ הֵם שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה יַבָּשָׁה, וְלֹא רוֹצִים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּחָכְמַת הַקַּבָּלָה, וְגוֹרְמִים שֶׁמִּסְתַּלֵּק מַעְיַן הַחָכְמָה, שֶׁהִיא י' מִמֶּנָּה, וְנִשְׁאֶרֶת ב' יְבֵשָׁה, אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם, וְהָרוּחַ הַזּוֹ שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הִיא רוּחַ הַמָּשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְהִיא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהִיא רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יהו"ה.

"אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון

הָרַשְׁבִּ"י זְיָ"עָ יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בְּלוֹמְדֵינוּ תּוֹרָתוֹ: אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, "אִתְעַטַר" בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון, עכל"ק. (הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם אַזוּלַאי, הַצַהַ"קָ רַבִּי אַבְרָהָם גְלַאנְטִי זְיָעָ"אָ, "אוֹר הַחַמָּה" קכ"ג ע"ב).

ועכשיו יושב שם בשמים ביחד עם רבי שמעון בר יוחאי ע"ה.

מַעֲשֶׂה מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וּבְנוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, שֶׁבִּטְּלוּ גְּזֵרָה רָעָה.

ובספק קב הישר פרק ע"א מביא את המְּבֹאָר בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים (דַּף טו עַמּוּד א): *[2]דְּיוֹמָא חַד הֲוָה יָתִיב רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אַתַּרְעָא דְּלוּד. זְקַף עֵינוֹי וַחֲזָא שִׁמְשָׁא דְּנָהֵיר וְאִסְתִּים נְהוֹרָא, וְאַהְדַּר נָהֵיר וְאִסְתִּים נְהוֹרָא, וְאַהְדַּר נָהֵיר וְאִסְתִּים נְהוֹרָא, וַהֲוָה כֵּן ג' פְּעָמִים. אַדְּהָכִי אִתְחֲשֵׁיךְ נְהוֹרָא וְאִתְחֲזֵי בְּשִׁמְשָׁא אוּכְמֵי וִירוֹקָא, אֲמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ: תָּא אַבַּתְרָאי וְנֶחֱמֵי, דְּהָא וַדַּאי גְּזֵרָה אִתְגְּזַר, וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעֵי לְאוֹדָעָא לָן, דְּוַדַּאי ג' יוֹמִין תָּלְיָא גְּזֵרָה דְּאִתְגְּזַר לְעֵלָּא, עַד דְּאוֹדִיעָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּא. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (עָמוֹס ג ז): "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים".

י. *[3]עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי עָאלוּ בְּהַהוּא כֶּרֶם. חֲמוֹ חַד חִוְיָא דַּהֲוָה אָתֵי, וּפוּמֵיהּ פָּתוּחַ וּמְלַהֲטָא בְּאַרְעָא בְּעַפְרָא. וַאֲחֵיד יְדֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ דְּחִוְיָא, וַחֲמָא דַּהֲוָה חִוְיָא מְרַחֵשׁ בְּלִשָׁנֵיהּ (רוֹצֶה לוֹמַר, דְּהַנָּחָשׁ הָיָה מְרַמֵּז לְעוֹרֵר לְהַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, שֶׁהִיא סַמָּאֵ"ל וְלִּילִית הָרְשָׁעָה, שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ דִּינִים קָשִׁים עַל הָעוֹלָם), אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְחִוְיָא: חִוְיָא, זִיל וְאֵימָא לְהַאי חִוְיָא דְּאִתְקְרֵי נָחָשׁ עֶלְיוֹן, דְּהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּעָלְמָא שְׁכִיחַ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הֵגֵן בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ עַל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ מַזִּיקִים וּמַשְׁחִיתִים, חַס וְשָׁלוֹם.

יא. *[4]עַיְלֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְרֵישֵׁיהּ דְּהַהִיא נָחָשׁ לְחַד נוּקְבָּא דְּעַפְרָא וַאֲמַר: גּוֹזְרַנִי בַּשֵּׁם, דִּכְשֵׁם דְּתַתָּא אִתְחֲזֵיר לְנוּקְבָּא דְּעַפְרָא, כָּךְ עִלָּאָה יִתְחֲזַר לְנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, רַחֵישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בִּצְלוֹתֵיהּ עִם רַבִּי אֶלְעָזָר. עַד דַּהֲווֹ מַצְלֵי, שְׁמָעוּ חַד קָלָא דַּהֲוֵי אוֹמֵר: פּוּטְקְרָא דְּקִטְפָא עוּלוּ לְאַתְרַיְכוּ, קַטְפִירֵי דְּבוּרַיְנֵי לָא שָׁרָאן בְּעָלְמָא, דְּהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בַּטֵּיל לְהוֹן. (פֵּרוּשׁ: דַּהֲוֵי יוֹצֵא בַּת קוֹל עַל אוֹתָן מְמֻנִּים דִּיכוֹלִין לַעֲשׂוֹת הֶזֵּק לָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיוּ מֻכְרָחִים לְעַיֵּל לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר שׁוֹכְנִים בַּמִּדְבָּרוֹת, כֵּיוָן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הוּא עֲדַיִן קַיָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּזְכוּתוֹ מֵגִינָה מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנֻיּוֹת).

בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאֵין לָנוּ צַדִּיקִים כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, צְרִיכִים יִרְאֵי ה' לְהִתְפַּלֵּל עַל דּוֹרָם.

יב. וְדַע, אַף שֶׁעַכְשָׁו בַּזְמַן הַזֶּה אֵין לָנוּ בַּדּוֹר כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שֶׁיּוּכַל לְבַטֵּל הַגְּזֵרוֹת רָעוֹת, מִכָּל מָקוֹם חַסְדֵּי ה' לֹא תָמְנוּ עַל כָּל דּוֹר וָדוֹר, וּמִיָּד שֶׁנִּגְזְרָה אֵיזֶה גְּזֵרָה לְמַעְלָה, רַחֲמָנָא לִצְּלָן, מִיָּד שְׁלוּחֵי מַעְלָה מַכְרִיזִים וּמַשְׁמִיעִים הַקּוֹל וְהַכְּרוּז עַל יְדֵי תִּינוֹק וְתִינֹקֶת, וְהֵן מִתְנַבְּאִין וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה מִּתְנַבְּאִים. גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹרֵר לֵב הַכְּשֵׁרִים וִירֵאִים, שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עַל דּוֹרָם, וְהִתְעוֹרְרוּת בָּא מֵעַצְמוּתָן, וּבָעֵת אֲשֶׁר אֵיזֶה רָעוֹת מִתְעוֹרְרוֹת, אָז מַלְאֲכֵי דִּינִים מְשׁוֹטְטִים וּמַכְרִיזִים, וְחִצֵּי דִּינִים נִשְׁלָחִים וּמְבִיאִים אֵיזֶה חֻלְשָׁה לָעוֹלָם אוֹ שְׁאָר עִנְיָנִים רָעִים בַּר מִנָּן.

כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר, כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִכָּל רָע, רַחֲמָנָא לִצְּלָן.

יג. וְאָז טוֹב לְאָדָם שֶׁלֹּא לְהֵרָאוֹת כָּל כָּךְ בַּחוּץ תָּדִיר, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת נֹחַ (דַּף סט עַמּוּד א): *[5]"כֵּיוָן שֶׁנִּתַּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, אֲזַי לְהַאי שְׁלוּחָא רְשׁוּת לִפְגֹּעַ בְּאִנְשֵׁי דִּמְהַלְּכִין תָּדִיר בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים, חַס וְשָׁלוֹם". וְלָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה לְהִנָּצֵל מִכָּל רַע, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְצָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, דְּכֵיוָן דְּמַזְכִּיר שְׁמוֹ, אָז מַשְׁגִּיחִין לְעַיֵּן עָלָיו בְּמַעֲשָׂיו, וְכֵן יִמָּצְאוּ מְקַטְרְגִים דִּינַזְּקֵי לֵיהּ [פֵּרוּשׁ: שֶׁיַּזִּיקוּ לוֹ], חַס וְשָׁלוֹם.

כַּאֲשֶׁר מִתְפַּלֵּל לֹא יִתְפַּלֵּל רַק עֲבוּר עַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁיִּכְלֹל עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כְּלַל יִשְׂרָאֵל

יד. וְהֵבִיא הַזֹּהַר רְאָיָה, שֶׁאָמַר אֱלִישָׁע הַנָּבִיא לַשּׁוּנַמִּית (מְלָכִים ב ד יג): *[6]"הֲיֵשׁ לָךְ לְדַבֶּר אֶל הַמֶּלֶךְ" – דָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּהַהוּא יוֹמָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוֵי, דִּכְדֵין אִקְּרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ" וּ"מֶלֶךְ הַמִּשְׁפָּט", "וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשָׁבֶת" – לָא בְּעֵינָא דְּיִדְּכְּרוּן שְׁמִי שֶׁיַּשְׁגִּיחוּן בִּי, אֶלָּא "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשָׁבֶת". תָּא חֲזִי, בְּשַׁעְתָּא דְּרֻגְזָא הֲוֵי בְּעָלְמָא, לָא אִדְכַּר שֵׁם נֹחַ, כֵּיוָן דְּדִינָא אִתְעֲבַר, כְּתִיב (בְּרֵאשִׁית ח א): "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ" הַשְׁתָּא אִדְכַּר שֵׁם נֹחַ.

אִם הָאָדָם מַבִּיט אֶל הַסּוֹף, בְּוַדַּאי יַצְלִיחַ בַּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְיָבוֹא לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא

טו. וְכָל זֶה לְהוֹדִיעַ כִּי הָאָדָם נִדּוֹן בְּמִשְׁקָל, וּלְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב יֵשׁ מֵלִיץ טוֹב, וּלְכָל עִנְיָן רַע יֵשׁ מְקַטְרֵג. אַשְׁרֵי מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת נִשְׁמָתוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְעוֹשֶׂה עוֹלָם הַזֶּה טָפֵל, וְעוֹלָם הַבָּא עִקָּר, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם צוֹפֶה וּמַבִּיט אֶל הַסּוֹף, שֶׁסּוֹף אָדָם לָמוּת, וְאָז בְּוַדַּאי יַצְלִיחַ בְּתוֹרָתוֹ וּבְמַעֲשִׂים הַטּוֹבִים, שֶׁיָּבוֹא לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.

 

שליח לרשב"י

ולכן אנו עושים את הנפטר שליח לבית דין של מעלה, ולרבי שמעון בר יוחאי, ע"ה למסור להם, שאנחנו עושים מה שביקש מאתנו לפרסם את הזוהר הקדוש במסירות נפש, להפיץ את הזוהר הקדוש, ושכל יהודי ילמד זוהר הקדוש, כמו שכתב הזוהר הקדוש שהזכרנו לעיל והבן איש חי זי"ע שהרעיש עולמות שילמדו זוה"ק, זקנים עם נערים גדולים וקטנים… וב"ה יש לנו כבר לערך 120 תלמודי תורה וישיבות שאומרים ולומדים כל יום פתח אליהו הנביא זכור לטוב. ושיבקש מלפני הקב"ה שיבטל מעלינו ומעל כל עם ישראל כל המשטינים והמקטרגים אשר הם בבחינת "תוסף רוחם יגועון", "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד", כי עתה לפני הגאולה הם מתגברים ומפריעים את הקדושה מלהתגלות, ורק הקב"ה יכול לרחם עלינו ולעזרינו כדי שיתפרסם מלכות ה' בעולם, לתקן עולם במלכות ש-די. וידוע שיש כבר גזירה נוראה על שנת תשע"ה [ראה המודעות והדיסקים והעלונים מעמותת "כי לה' המלוכה" – ראה גם דיסק "האור" כל הסודות שגילה הרשב"י לרבי יוחנן באנון זיע"א], ויהיה יום המשפט הגדול והנורא ורק רבי שמעון בר יוחאי ע"ה יכול לעזור לנו.

וכן יספר לרבי שמעון, שאנו עוזרים לו בכל כוחינו במסירות נפש ממש, ועוסקים לילות כימים להפיץ בישראל תורת הזוה"ק, ולתקן תקנות שכל ישראל ילמדו תורת הסוד, שלא יהיו ישראל בבחינת ערל שפתים חלילה וחלילה, שעיקר עיכוב הגלות בעוונותינו הרבים, הוא בגלל אי לימוד תורת הסוד, ובזה תלוי עיקר גאולתינו ופדות נפשינו, ולבקש מרבי שמעון בן יוחאי ע"ה, שיתן לנו כוח ועוז, להמשיך להאיר את עם ישראל, ולקרב את ישראל לאבינו שבשמים.

ומן השמים קא זכו ליה, שיקוים תפילת דוד המלך, "אגורה באהלך עולמים", שימשיכו ביתר שאת וביתר עֹז גם אחרי פטירתו, לטובת נשמתו, כנאמר "ילכו מחיל אל חיל", וזה יהיה ישיבה על קברו, שתהיה הישיבה הכי הגדולה בעולם שאין כמותה. שכל איש ישראל ילמדו זוה"ק

כל הזכויות שזוכים על ידי לימוד הזוהר

על פי התכנית של מפעל הזוהר העולמי, אשר מזמין את כלל ישראל לזכות וליטול חלק בלימוד האדיר של ספר הזוהר הקדוש, כי בזכות הזוהר הקדוש, עם ישראל, יזכה לצאת מהגלות ברחמים, ויזכו לגאולה השלמה, כידוע הזוהר הקדוש נמשל לתיבת נח, שמצילה את כל הדור מגזרות קשות, כל אדם המשתתף כחלק מהכלל בלימוד הזוהר הקדוש, זוכה לברכה ממקור עליון, שהיא תעודת ביטוח חיים, הטובה והחזקה ביותר הקיימת עלי אדמות, מסירים ממנו גזרות ויסורים קשים, עוונותיו נמחלים, נשמתו מזדככת ומתעלה, זוכה לעולם הבא הצפון לצדיקים, וזוכה עוד בעולם הזה, להאחז בעץ חיים, ככתוב "ועולמך תראה בחייך"

אנחנו נשמעים לקול קריאת גדולי הדור שקראו לעם ישראל, לארגן אלפי סיומים של הזוהר הקדוש, בבחינת "האלף לך שלמה", ועם זה נביא את המשיח ברחמים בעזרת השם.

לזכות ולזַכות

על כן את אחי אנוכי מבקש, בואו לעזרת ה' בגבורים, למען שמו באהבה, להדפיס אלפים קונטריסים, לחזק לימוד הזוהר, ולקיים את מצוות חז"ל, להושיב ישיבה על קברו, ולהמשיך להפיץ ולפרסם את תורת הרשב"י, לכל יהודי די בכל אתר ואתר, ולחשוב מחשבות, לבלתי ידח ממנו נידח, כי כל הגאולה תלויה בזה. ולהמשיך את נשמת הרשב"י כאן לדורינו, וכמו שמבטיח הרשב"י (זוהר שמות ז:), אשרי מי שיזדמן בזמן התגלות המשיח, כי מי שיהיה באותו זמן באמונה, ומי שיתן עזר וסיוע לשכינה הקדושה, יזכה לאותו האור של שמחת המלך ברוך הוא, שאז ישמח ה' במעשיו, עכ"ל.

אנו מבקשים מהנפטר, שיהא מליץ טוב בעד זוגתו החשובה, ובניו היקרים שהיתה מסורה אליו, לשמש אותו באמונה, בכל נפשה, ובפרט בעת חוליו, ועל ידי עזרתה, זכה לעשות הפעולות הטובות, וימליץ טוב עבורה, ובעד הבנים והבנות, ובעד כל משפחתו, ובעד כלל ישראל. ובזכות זה, ימליץ טוב עלינו שה' יתברך ישלח לנו הגואל האמיתי במהרה בימינו אמן.

 

 

[1])         כן מובא בספר משנה למלך (פרשת ויחי) להרה"ק רבי אלעזר מרישא זצ"ל, נכד הרבי ר' אלימלך זי"ע, שהי' אז בצאנז בעת שאמר הרה"ק מצאנז כדברים האלה.

[2] *) פֵּרוּשׁ הַזֹּהַר בְּלָשׁוֹן-קֹדֶשׁ:

שֶׁיּוֹם אֶחָד הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי יוֹשֵׁב בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר לוּד. נָשָׂא עֵינָיו לְמַעְלָה וְרָאָה אֶת הַשֶּׁמֶשׁ מְאִירָה וְנִסְתַּם אוֹרָהּ, וְחָזְרָה וְהֵאִירָה וְנִסְתַּם אוֹרָהּ, וְחָזְרָה וְהֵאִירָה וְנִסְתַּם אוֹרָהּ. כֵּן הָיָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. בְּתוֹךְ כָּךְ נֶחְשָׁךְ הָאוֹר וְנִרְאָה בַּשֶּׁמֶשׁ מַרְאֶה שָׁחוֹר וְיָרוֹק. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ: בּוֹא אַחֲרַי וְנִרְאֶה, שֶׁהֲרֵי בְּוַדַּאי נִגְזְרָה גְּזֵרָה, וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְהוֹדִיעֵנוּ, כִּי וַדַּאי שְׁלֹשָׁה יָמִים תְּלוּיָה גְּזֵרָה שֶׁנִּגְזֶרֶת לְמַעְלָה, עַד שֶׁמּוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים".

[3] *) פֵּרוּשׁ הַזֹּהַר בְּלָשׁוֹן-קֹדֶשׁ:

בְּעוֹד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים נִכְנְסוּ בַּכֶּרֶם הַהוּא. רָאוּ נָחָשׁ אֶחָד בָּא, וּפִיו פָּתוּחַ וְלוֹהֵט בָּאָרֶץ בַּעָפָר, הֶחֱזִיק רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּרֹאשׁ הַנָּחָשׁ, וְרָאָה שֶׁהָיָה הַנָּחָשׁ מְרַחֵשׁ בִּלְשׁוֹנוֹ, וְהוּא סִימָן שֶׁהַנָּחָשׁ מְרַמֵּז לְעוֹרֵר לְהַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, שֶׁהוּא סַמָּאֵ"ל וְלִּילִית הָרְשָׁעָה, שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ דִּינִים קָשִׁים עַל הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לַנָּחָשׁ: "נָחָשׁ, לֵךְ וֶאֱמֹר לַנָּחָשׁ הַהוּא שֶׁנִּקְרָא נָחָשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי נִמְצָא בָּעוֹלָם".

[4] *) פֵּרוּשׁ הַזֹּהַר בְּלָשׁוֹן-קֹדֶשׁ:

הִכְנִיס רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַנָּחָשׁ לְנֶקֶב אֶחָד שֶׁבְּעָפָר וְאָמַר: גּוֹזְרַנִי בַּשֵּׁם, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַנָּחָשׁ הַתַּחְתּוֹן חָזַר לַנֶּקֶב שֶׁבַּעָפָר, כָּךְ הַנָּחָשׁ הָעֶלְיוֹן יַחֲזֹר לַנֶּקֶב שֶׁל הַתְּהוֹם הַגָּדוֹל, וְלֹא יְקַטְרֵג עוֹד בָּעוֹלָם. לָחֲשׁוּ תְּפִלָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר.

בְּתוֹךְ תְּפִלָּתָם שָׁמְעוּ קוֹל אֶחָד שֶׁהָיָה אוֹמֵר: "פִּסְקֵי גְּזֵרוֹת הִכָּנְסוּ חֲזָרָה לִמְקוֹמְכֶם הָרִאשׁוֹן, כִּי הַמַּזִּיקִים וְהַמַּשְׁחִיתִים אֵינָם יְכוֹלִים לִשְׁרוֹת בָּעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בִּטֵּל אוֹתָם".

[5] *) פֵּרוּשׁ הַזֹּהַר בְּלָשׁוֹן-קֹדֶשׁ:

כֵּיוָן שֶׁנִּיתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, אֲזַי נִתֶּנֶת רְשׁוּת לְאוֹתוֹ שָׁלִיחַ לִפְגֹּעַ בַּאֲנָשִׁים שֶׁמְּהַלְּכִין תָּמִיד בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים, חַס וְשָׁלוֹם.

[6] *) פֵּרוּשׁ הַזֹּהַר בְּלָשׁוֹן-קֹדֶשׁ:

"הֲיֵשׁ לָךְ לְדַבֶּר אֶל הַמֶּלֶךְ" – זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיָה, שֶׁאָז נִקְרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ" וּ"מֶלֶךְ הַמִּשְׁפָּט", "וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשָׁבֶת" – אֵינִי רוֹצָה שֶׁיַּזְכִּירוּ שְׁמִי בִּמְיֻחָד, אֶלָּא "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשָׁבֶת". בּוֹא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רֹגֶז בָּעוֹלָם, לֹא הִזְכִּיר שֵׁם נֹחַ, כֵּיוָן שֶׁעָבַר הַדִּין, כָּתוּב: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ" – עַכְשָׁו הִזְכִּיר שֵׁם נֹחַ.