שאלות על הערב רב, שלא העזתם לשאול- האדמו"ר מהאלמין "שוחט פרות קדושות"

 כל מה שרצית לדעת על הערב רב ולא  העזתם לשאול-  הרי לפניכם 7 דרשות של האדמו"ר מהאלמין= בצריוף שאלות ותשובות על הערב רב

כאן תמצאו השאלות ותשובות על הערב רב וכל המסתעף סרטים # 11 עד מספר 17

 

(הסרטים  11-17 נמצאים בסוף השאלות והתשובות 

 

 

 

זכר עמלק + 7 אותיות = 474

 

ערב רב = 474

 להעשרה על הערב רב:  לחץ על הקישורים הבאים:

העשרה על הערב רב: לחץ על הקישורים הבאים: 

‫שאלות על הערב רב, שלא העזתם לשאול – האדמו"ר מהאלמין "שוחט פרות קדושות

‫המשך דרשות (18-25) על הערב רב וכל המסתעף

‫הערב רב- למה לא שומעים רבנים הצועקים שבשר בהמה לא כשר?

EREV RAV – ערב רב

‫גילוי פני הערב רב וכל המסתעף – בפרשת הקלף – מלחמת עמלק

‫כל דפי הערב רב`

 

שאלות ותשובות על הערב רב

 שאלות ותשובות סב-סו

שאלות על הערב רב

כל דפי הערב רב

ספריה העולמית. על הערב רבdoc

 לאנציקלופדיה של הערב רב: לחץ כאן: EREV RAV 4

 שאלות ותשובות והקדמה לשיעור א של ערב רב

שיעורי הערב רב ג-סדר בראשית

שיעורי הערב רב ד-סדר בראשית

שיעורי הערב רב ה-סדר בראשית

 

הקדמה לדרשות על הערב רב

אנחנו מתחילים כעת לתת שיעור על הערב רב בדורינו

 

שאלה: מהו ערב רב על פי הקבלה והזוהר?

תשובה:

נשמות שהתערבבו בעם ישראל ונלחמים נגד משיח צדקינו שלא רוצים שיבוא.

 

שאלה, איך יכולים לראות המלחמה שהם נלחמים?

תשובה:

אליהו הנביא משה רבנו והרשב"י ע"ה אומרים לנו שרק בזכות לימוד ספר הזוהר יבוא משיח צדקינו ויגאלנו, אז נלחמים נגד זה ואומרים לא ללמוד זוהר הקדוש!!!

 

 

שאלה: איפה יכולים לראות מה שכתוב על הערב רב?

יש לנו 18 ספרים על הערב רב 172 מקומות מזוהר וכל ספרי האריז"ל, ו137 מקורות מתלמידי בעל שם טוב זי"ע – שאנחנו מקווים בקרוב ללמוד כל זה בשיעורינו.

 

 

שאלה: איך יכולים להבין על הרב שלי אם הוא מערב רב?

תשובה:

אם אומר לך לא ללמוד זוהר הקדוש זאת אומרת שהוא נלחם נגד 1000 צדיקים ממשה רבנו ע"ה עד היום הזה, סימן מספר 1 שהוא ערב רב זרע עמלק, והתפקיד שלו להרחיק אותך מהאמונה הטהורה – במסווה של התורה עצמה (על ידי חיצוניות התורה ללא הפנימיות התורה).

עכשיו נתחיל קצת ללמוד את ספר הראשון ספר הערב רב וכל המסתעף על פי ספר הזוהר הקדוש סדר בראשית

 

 

 

 

 

שאלות ותשובות חדשות וגם ישנות

ס"ב. שאלה, שמעתי שכבודו אמר שמי שלא לומד זוהר אוי להם שהם גורמים עניות וחרב וביזה והרג והשמדות בעולם? איך אפשר לומר על הרבי שלי דבר כזה? הלא יש לו רוח הקודש?

תשובה! כך כותב תקוני זהר (תקון ל'): בההוא זמנא וכו´, רוח הולך ולא ישוב לעלמא, ודא איהו רוחא דמשיח וי לון מאן דגרמין דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאלין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה. וי לון דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא.

תרגום: בעת ההיא וכו´, רוח הולך ולא ישוב לעולם, וזהו רוחו של משיח אוי להם לאלו שגורמים שיסתלק וילך לו מהעולם ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה הם העושים את התורה ליבשה, ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה. אוי להם שהם גורמים עניות וחרב וביזה והרג והשמדות בעולם.

וכן כתוב בהסכמת הרב מנחם מענכין על איפה שלימה:

ומה ישיבו בני נשא על המאמר המבהיל בתיקוני זוהר (תקון ל´): "וי לון דגרמין דיזיל ליה רוחו של משיח מן העולם ולא ישוב לעולם שהם עושים את התורה יבשה ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה וכו´", כמה נפישא חיל´ של המאמרים הללו שנוקבים ויורדים לפני לפנים חדרי לבו של אדם המאמין האמיתי, תסמרנה שערותיו ובשרו נעשה חידודין, בהעלותו על ליבו כי עניות דישראל והגזרות והמלחמות המשסות וההריגות הוא בעצמו גורם לזה מפני שלא עוסק בחכמת הקבלה, ובפמליא של מעלה העני חייבו על דלותו ושפלותו, ההרוג על הריגתו, כל זה נקרא חטאים שבין אדם לחבירו, אשר גם יוה"כ אין מכפר עליהם, אוי לנו מיום הדין והתוכחה.

 

ס"ג. שאלה, שמעתי שכבודו אמר שמי שלא לומד זוהר לא יהיה להם חלק בעוה"ב? איך אפשר לומר על הרבי שלי דבר כזה? הלא יש לו רוח הקודש?

תשובה! כך כותב הרב הקדוש רבנו חיים ויטאל זצ"ל בהקדמה לעץ-חיים:

"וכל הגבעות התקלקלו" – הם התלמידי חכמים הבחורים הנקראים גבעות אצל בחינת ההרים הנזכרים. הנה הגבעות אלו נתקלקלו לגמרי כי בראות התלמידים הקטנים את הגדולים, ההרים הרמים רודפים יומם ולילה אחרי הפשטים ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, ואינם יודעים כי מיראתם ליכנס בה הם נמנעים מלהתעסק בה, וע"כ גבעות אלו נתקלקלו, ולבם שורש פורה ראש ולענה ועלתה בהם חלודת טיט ורפש לכפור בחכמת האמת ואומרים שאין בתורה אלא פשטיה ולבושים בלבד, ואין ספק כי לא יהיה להם חלק בעוה"ב, כי תורת עוה"ב אינה כפשטה רק עד שם עוסקים ברזי תורה וסודותיה. וזה שלא טרח בה בעה"ז מע"ש לא יאכל בשבת, ועליהם נאמר "הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו´".

 

 

ס"ד. שאלה, האם זה אמת מה שכבודו אמר שאי אפשר להיות ירא שמים בלי לימוד זוהר הקדוש, זאת אומרת שהראש ישיבה שלי אין לו יראת שמים?

תשובה, לא אני אומר את זה אלא השל"ה הקדוש אומר את זה:

וידוע שאמר לבניו שכל מי שלא טעם טעם חכמת הקבלה לא טעם טעם יראת חטא מימיו (ועיין ב"עשרה מאמרות")

 

ס"ה. שאלה, שמעתי שכבודו אמר שמי שלא לומד זוהר לא נקרא בנו של הקב"ה, זאת אומרת הרבי שלי שלא לומד זוהר הוא לא הבן של הקב"ה? איך אפשר לומר על הרבי שלי דבר כזה? הלא יש לו רוח הקודש?

תשובה! כך כותב הראשית חכמה: לימוד לפי הפשט נקרא "עבד", ולפי הסוד נקרא "בן". שכאשר האדם אינו יודע ומכיר את קונו אלא לפי הפשט בדרך כלל נקרא "עבד", וכאשר הוא "בן" הוא שיודע בסתרי תורה שהם באצילות כבן המחפש בגנזי אביו ונקרא "בן". (ראשית חכמה שער הקדושה פרק ז').

 

ס"ו. שאלה, שאלה שמעתי שכבודו אמר שמי שלא לומד זוהר לא ראה אורות מימיו? איך אפשר לומר על הרבי שלי דבר כזה? הלא יש לו רוח הקודש?

תשובה! כך כותב האוצרות חיים, וז"ל: כלל העולה, שחייב אדם לידע שמו יתברך, ומי שלא ראה חכמה זאת, לא ראה אורות מימיו, והכסיל בחשך הולך וכו' …. ובזכותא יבוא משיח צדקינו בב"א. (אוצרות חיים דף י"ח)

 

שמע ישראל???

ס"ז. שאלה, שאלה שמעתי שכבודו אמר שמי שלא לומד זוהר צועקים בנים למטה ביחוד ואומרים שמע ישראל ואין קול ואין עונה – זאת אומרת שאפילו שמע ישראל שאומרים לא נשמע בשמים? ועוד אמרתם: טוב שלא היה נברא בעולם ולא ילמד התורה שבכתב והתורה שבע"פ, איך אפשר לומר על הרבי שלי דבר כזה? הלא הרבי שלי הוא צדיק ויש לו רוח הקודש?

תשובה! מה שאצלך הוא צדיק לא אומר כלום, בואו ונראה מה כותב התיקונים על הצדיק הזה!

כך כתב בתקוני זהר (תקון מ"ג(:: בראשית תמן את"ר יב"ש ודא ונהר יחרב ויבש. בההוא זמנא דאיהו יבש וכו', צווחין בנין לתתא ביחודא ואמרין שמע ישראל ואין קול ואין עונה, הה"ד אז יקראוני ולא אענה. והכי מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא מאורייתא דבע"פ ואורייתא דבכתב וגרים דלא ישתדלון בהון, ואמרין דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא, בודאי כאלו הוא יסלק נביעו מההוא נהר ומההוא גן. ווי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא ולא יוליף ההיא אוריתא דבכתב ואוריתא דבע"פ. דאתחשב ליה כאלו אחזר עלמא לתהו ובהו וגרים עניותא בעלמא ואורך גלות.

תרגום: בראשית – את"ר יב"ש וזהו ונהר יחרב ויבש. בזמן ההוא שהוא יבש וכו´ צועקים בנים למטה ביחוד ואומרים שמע ישראל ואין קול ואין עונה, וזה שנאמר אז יקראוני ולא אענה. וזה הוא מי שגורם שתסתלק הקבלה והחכמה מתורה שבע"פ ותורה שבכתב וגורם שלא ישתדלו בהם, ואומרים שאין אלא פשט בתורה ותלמוד, בודאי כאלו הוא מסלק את הנביע מהגן ההוא ומהנהר ההוא. אוי לו, עדיף לו שלא היה נברא בעולם ולא ילמד התורה שבכתב והתורה שבע"פ, שנחשב לו כאלו החזיר את העולם לתהו ובהו, וגורם עניות בעולם ואורך גלות.

 

 

שאלות על הערב רב: #  11-1711-17

 

 אני רוצה לשאול עוד כמה שאלות כדי להבין מי הם הערב רב' ומה מעשיהם

 

• ·         אין יכולים לומר על יהודים שהם מהערב רב?

• ·         מה נקרא מנהיג אמיתי?

• ·         הלא יש לנו גדולי ישראל, ולמה לא אומרים לנו מה לעשות?

• ·         האם הם לא יודעים מה שכל יהודי פשוט יודע?

 

תשובה:

אנחנו מדברים רק על רבני הערב רב שכל הזוהר וכל ספרי קבלה וספרי חסידות מלאים מזה, וחס ושלום לדבר על אנשים פשוטים, "ועמך כולם צדיקים, וכתוב בספרי תלמידי בעל שם טוב זי"ע (נדפס בספרי הערב רב והמסתעף בחלק ט"ז י"ז) כי רק על ידי אנשים פשוטים חיילים, יבוא משיח, וזה יכול להיות דוקא אנשים שאתה חושב שהם אצלך כלום, דוקא על ידיהם יבוא משיח בזכות המסירות נפש שיש להם.

 וזה שכתוב בליקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב דַּע כִּי צָרִיך לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא. בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה וְזֶה בְּחִינַת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ"

 

הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לָדוּן אֶת הַכּל לְכַף זְכוּת וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר אַף עַל פִּי כֵן צָרִיך אַתָּה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בּוֹ מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע שֶׁצָּרִיך אַתָּה לְבַקֵּשׁ בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע, אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ מְעַט טוֹב עֲדַיִן כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב מִיָּמָיו וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע וְאַתָּה דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי זֶה אַתָּה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל יְדֵי זֶה וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּהָרָשָׁע עוֹד מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע עַל יְדֵי זֶה וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ הַיְנוּ כְּשֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתִסְתַּכֵּל עַל מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ וְאֵינֶנּוּ שָׁם עַל מְקוֹמוֹ. הָרִאשׁוֹן כִּי עַל יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ כַּנַּ"ל וְהָבֵן וְכֵן צָרִיך הָאָדָם לִמְצא גַּם בְּעַצְמוֹ כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לִזָּהֵר מְאד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מְאד מְאד [כַּמְבאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים] וַאֲפִילּוּ שכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִפּל מִזֶּה רַק צָרִיך לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב כִּי אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב וְאַף שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁגַּם הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת הוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּפְגָמִים הַרְבֵּה עִם כָּל זֶה אֵיך אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִהְיֶה בְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵיזֶה מְעַט טוֹב כִּי עַל כָּל פָּנִים אֵיך שֶׁהוּא, עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה. בְּהַמִּצְוָה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה כִּי צָרִיך הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בִּבְחִינוֹת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" כַּנַּ"ל הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִין לָדוּן אֲחֵרִים לְכַף זְכוּת אֲפִילּוּ אֶת הָרְשָׁעִים וְלִמְצא בָּהֶם אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין אוֹתָם בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת בִּבְחִינַת וְעוֹד מְעַט וְכוּ' וְהִתְבּוֹנַנְתָּ וְכוּ' כַּנַּ"ל כְּמוֹ כֵן הוּא אֵצֶל הָאָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁצָּרִיך לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה עֲדַיִן כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁלּא יִפּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם רַק אַדְּרַבָּא יְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ, וִישַׂמַּח אֶת נַפְשׁוֹ בִּמְעַט הַטּוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת מִי
ָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ אֵיזֶה דָּבָר טוֹב וּכְמוֹ כֵן צָרִיך לְחַפֵּשׂ עוֹד, לִמְצא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב וְאַף שֶׁגַּם אוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב הוּא גַּם כֵּן מְערָב בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה עִם כָּל זֶה יוֹצִיא מִשָּׁם גַּם כֵּן אֵיזֶה. נְקֻדָּה טוֹבָה וְכֵן יְחַפֵּשׂ וִילַקֵּט עוֹד הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּחִינַת מְנַגֵּן בִּכְלֵי זֶמֶר שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמְּלַקֵּט הָרוּחַ טוֹבָה מִן הָרוּחַ נְכֵאָה עַצְבוּת רוּחַ עַיֵּן שָׁם [וְהַכְּלָל כִּי נְגִינָה דִּקְדֻשָּׁה הִיא גָּבוֹהַּ מְאד מְאד כַּיָּדוּעַ וְעִקַּר הַנִּגּוּן נַעֲשֶׂה, עַל יְדֵי בֵּרוּר הַטּוֹב מִן הָרָע שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמְּבָרְרִין וּמְלַקְּטִין הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִתּוֹך הָרָע עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים נִגּוּנִים וּזְמִירוֹת, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב] וְעַל כֵּן, עַל יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ לְהַפִּיל אֶת עַצְמוֹ וּמְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶּׁמְּחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וּמְלַקֵּט וּמְבָרֵר אֵלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת, מִתּוֹך הָרָע וְהַפְּסֹלֶת שֶׁבּוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ"ל וַאֲזַי הוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה'

מֵחֲמַת גַּשְׁמִיּוּתוֹ וּמַעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁרוֹאֶה שֶׁהוּא רָחוֹק מְאד מְאד מִן הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת אֲזַי עַל פִּי רב אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל מֵחֲמַת זֶה וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו כְּלָל מֵחֲמַת גּדֶל הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה וְהַכְּבֵדוּת שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו עַל יְדֵי שֶׁרוֹאֶה גּדֶל עצֶם רִחוּקוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֲבָל כְּשֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ עַל פִּי הָעֵצָה הַנַּ"ל דְּהַיְנוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ. לוֹ מַעֲשִׂים רָעִים וַחֲטָאִים הַרְבֵּה מְאד וְהוּא רָחוֹק מְאד מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אַף עַל פִּי כֵן הוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ"ל וּמְחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה כִּי בְּוַדַּאי רָאוּי לְהָאָדָם, לְהַגְדִּיל שִׂמְחָתוֹ מְאד בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן וַאֲזַי כְּשֶׁמְּחַיֶּה וּמְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל אֲזַי הוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה'

וְזֶה בְּחִינַת: אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי דַּיְקָא הַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת הָעוֹד שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי מוֹצֵא בְּעַצְמִי בְּחִינַת עוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע כַּנַּ"ל עַל יְדֵי אוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה עַל יְדֵי זֶה אוּכַל לְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה' כַּנַּ"ל אֲזַמְּרָה דַּיְקָא הַיְנוּ זְמִירוֹת וְנִגּוּנִים שֶׁנַּעֲשִׂין עַל יְדֵי שֶׁמְּלַקֵּט הַנְּקֻודּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ"ל.

[וְהִזְהִיר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מְאד לֵילֵך עִם הַתּוֹרָה הַזּאת כִּי הוּא יְסוֹד גָּדוֹל לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, וּלְבַל יאבַד עוֹלָמוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם כִּי רב בְּנֵי אָדָם שֶׁרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עִקַּר רִחוּקָם הוּא מֵחֲמַת מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם מֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים בְּעַצְמָם גּדֶל קִלְקוּלָם שֶׁקִּלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ אֶת נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו וּמֵחֲמַת. זֶה הֵם נוֹפְלִים בְּדַעְתָּם, וְרֻבָּן מְיָאֲשִׁים עַצְמָן לְגַמְרֵי וְעַל יְדֵי זֶה אֵינָם מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה כְּלָל וְאֵינָם עוֹשִׂים אֲפִילּוּ מַה שֶּׁהָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת עֲדַיִן עַל כֵּן צָרִיך הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל מְאד עַל דָּבָר זֶה כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁבְּדַעְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵחֲמַת מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשָׂה בֶּאֱמֶת עִם כָּל זֶה, הַנְּפִילָה שֶׁבְּדַעְתּוֹ, וְהָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרָה שֶׁנּוֹפֵל עָלָיו עַל יְדֵי זֶה הַכּל הוּא רַק מַעֲשֵׂי בַּעַל דָּבָר שֶׁמַּחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ כְּדֵי לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם עַל כֵּן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק מְאד, לֵילֵך עִם הַתּוֹרָה הַזּאת לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ בְּעַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה מְעַט טוֹב וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה יְחַיֶּה וִישַׂמַּח אֶת עַצְמוֹ, וִיצַפֶּה לִישׁוּעָה עֲדַיִן וְיוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה', בִּבְחִינַת אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי כַּנַּ"ל וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לָשׁוּב בֶּאֱמֶת אֶל ה' כַּנַּ"ל] וְדַע שֶׁמִּי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ הַנִּגּוּנִים דְּהַיְנוּ לְלַקֵּט הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָא בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ בְּהַפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל הוּא יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד כִּי הַמִּתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד, הוּא נִקְרָא שְׁלִיחַ צִבּוּר וְצָרִיך שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁלָח מִכָּל הַצִּבּוּר דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיך שֶׁיְּקַבֵּץ כָּל נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁנִּמְצָא בְּכָל אֶחָד מֵהַמִּתְפַּלְּלִין וְכָל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת. יִהְיוּ נִכְלָלִין בּוֹ, וְהוּא יַעֲמד וְיִתְפַּלֵּל עִם כָּל הַטּוֹב הַזֶּה וְזֶהוּ שְׁלִיחַ צִבּוּר וְצָרִיך שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ בְּחִינָה גָּבוֹהַּ כָּזוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה, יִהְיוּ כָּל הַנְּקֻדּוֹת תְּאֵבִים אֵלָיו וְיִהְיוּ נִכְלָלִין בּוֹ וּמִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת נִגּוּנִים הַנַּ"ל דְּהַיְנוּ שֶׁיָּכוֹל לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, אֲפִילּוּ אֶת הַקַּלִּים וְהָרְשָׁעִים כִּי מִשְׁתַּדֵּל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצא בְּכֻלָּם נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּנַּ"ל שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂין נִגּוּנִים כַּנַּ"ל זֶה הַצַּדִּיק שֶׁאוֹחֵז בְּמַדְרֵגָה זאת, הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת חַזָּן וּשְׁלִיחַ צִבּוּר דְּהַיְנוּ לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד כִּי הוּא יֵשׁ בּוֹ בְּחִינָה זוֹ הַצְּרִיכָה לְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הֶהָגוּן בֶּאֱמֶת שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ בְּחִינָה שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת תְּאֵבִים אֵלָיו וְיִהְיוּ נִכְלָלִין בּוֹ כַּנַּ"ל כִּי הוּא יָכוֹל לְקַבֵּץ כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁנִּמְצָא בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲפִילּוּ בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל וְדַע שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר רוֹעֶה, וְהוּא בְּחִינוֹת משֶׁה, שֶׁהוּא רְעָיָא מְהֵימָנָא וְזֶה הָרוֹעֶה הוּא עוֹשֶׂה מִשְׁכָּן וְדַע שֶׁתִּנוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מְקַבְּלִים הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא מִזֶּה הַמִּשְׁכָּן וְעַל כֵּן הַתִּינוֹק כְּשֶׁמַּתְחִיל לִקְרוֹת וּלְהִכָּנֵס בַּתּוֹרָה הוּא מַתְחִיל מִן "וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה"

שֶׁהוּא אָלֶף זְעִירָא

כִּי "וַיִּקְרָא" מְדַבֵּר מִגְּמַר הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁאָז. קְרָאוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ מֵהַמִּשְׁכָּן וְעַל כֵּן מִשָּׁם מַתְחִילִין הַתִּינוֹקוֹת, כִּי מִשָּׁם מְקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם כַּנַּ"ל וּמִשָּׁם מַתְחִילִין לִקְרוֹת וּלְהִכָּנֵס לְתוֹך הַתּוֹרָה וְדַע שֶׁכָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא בְּחִינַת רוֹעֶה כִּי בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת משֶׁה וְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, הוּא עוֹשֶׂה בְּחִינַת מִשְׁכָּן, שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין הַתִּינוֹקוֹת הֶבֶל פִּיהֶם כַּנַּ"ל וְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, לְפִי בְּחִינַת הַמִּשְׁכָּן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵם מְקַבְּלִין מִשָּׁם נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִצַּדִּיקֵי הַדּוֹר סַך תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵם מְקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם מִמֶּנּוּ כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:

שֶׁתִּינוֹקוֹת נִתְפָּסִין עַל עֲווֹן הַדּוֹר

שֶׁנֶּאֱמַר: "וּרְעִי אֶת גְּדִיּוֹתַיִך עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרוֹעִים"

שֶׁמִּתְמַשְׁכְּנִין עַל הָרוֹעִים

וְזֶהוּ: "עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרוֹעִים", שֶׁהֵם מְקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם מִבְּחִינַת הַמִּשְׁכָּנוֹת שֶׁל הָרוֹעִים דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר שֶׁכָּל אֶחָד עוֹשֶׂה מִשְׁכָּן כַּנַּ"ל.

אַך לֵידַע כָּל זאת

דְּהַיְנוּ לָדַעַת כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק, אֵיזֶה הֵם הַתִּינוֹקוֹת הַשַּׁיָּכִים לוֹ וְכַמָּה הֵם מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ וְלֵידַע כָּל הַבְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה, וְהַדּוֹר שֶׁיָּבוֹא מֵהֶם עַד הַסּוֹף דַּע, מִי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת נִגּוּנִים הַנַּ"ל,. הוּא יָכוֹל לֵידַע כָּל זֶה וְזֶהוּ סוֹד מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּשְׁנָה 'בֶּאֱמֶת אָמְרוּ הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים'

הַחַזָּן, דְּהַיְנוּ מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת הַנִּגּוּנִים הַנַּ"ל שֶׁהוּא יָכוֹל לִהְיוֹת חַזָּן וּשְׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָעַמּוּד כַּנַּ"ל הֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין הַיְנוּ אֵצֶל אֵיזֶה צַדִּיק הֵם מְקַבְּלִין הֶבֶל פִּיהֶם שֶׁעַל יָדוֹ הֵם קוֹרְאִין וְנִכְנָסִין בְּהַתּוֹרָה כַּנַּ"ל תשובה!

מנהיג אמיתי מוכיח את עם ישראל על כל דבר שיודע שיש פירצה הוא מוחה.

אמת שגדול ישראל יושב ולומד 24 שעות ביום במסירת נפש, ואין לו אפילו זמן רק קצת לישון שזה גם נקרא ללמוד כמו שכתוב בראש במסכת ברכות, אבל כששומע פרצה שנוגע לעם ישראל יוצא נגד הפירצה הזאת בחרב ובחנית, ולא עושה שום חשבונות אם יעלה לו ח"ו בחיים שלו ומוחה.

ניקל למשל מחותני להבחל"ח כ"ק מרן אדמו"ר מקלויזנבורג זיע"א, עם פרשת החלב, עם פרשת הבתים, עם פרשת הקלף, עם פרשת הביצים, וניקח עוד דוגמא הצה"ק האדמו"ר מקאשוי רבי רפאל בלום זיע"א עבודה שלו:

 

שיעור 11

20120518131048

זוהר על הערב רב וכל המסתעף

httpv://www.youtube.com/watch?v=N1nLzggABao

שיעור 12

20120518131922

httpv://www.youtube.com/watch?v=780knTFhzn4

זוהר על הערב רב וכל המסתעף

שיעור 13

20120518132546

httpv://www.youtube.com/watch?v=8k2p6QUoJEs

זוהר על הערב רב וכל המסתעף

　

שיעור 14

20120518133437

httpv://www.youtube.com/watch?v=1v6e1PbfczI

זוהר על הערב רב וכל המסתעף

　

　

שיעור 15

20120518134340

httpv://www.youtube.com/watch?v=XJTTU_7YsUE

זוהר על הערב רב וכל המסתעף

　

שיעור 16

20120518135400

httpv://www.youtube.com/watch?v=Mw0m8Vhg0x0

זוהר על הערב רב וכל המסתעף

　

שיעור 17

20120518135846

זוהר על הערב רב וכל המסתעף

httpv://www.youtube.com/watch?v=-xYc1AvneNE

 

ה

(יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. (יח) אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.

(יט) וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.

תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח

 

זכר עמלק + 7 אותיות = 474

ערב רב = 474

 

ספר הזוהר חלק א' פרשת בראשית, דף כ"ה עמוד א'

 

ואת ו' נחתת עמיה, בגין דלא יתאביד בינייהו, דעתיד איהו ברזא דגלגולא לאתערבא בינייהו בגלותא בין ערב רב, דאינון נשמתייהו מסטרא דאלין דאתמר בהון (ישעיה נא ו) כי שמים כעשן נמלחו וגו'. ואלין אינון דלא בעא נח רחמי עלייהו, ואתמר בהון וימחו מן הארץ, בגין דהוו מאלין דאתמר בהון (דברים כה

יט) תמחה את זכר עמלק, ומשה לא אסתמר מנייהו, ואפיל ה' בינייהו, ובגין דא איהו לא יעול לארעא דישראל, עד דיתוב ה' לאתרה, ובגין דא נחת איהו מדרגיה, ונחית ביה ו', ובגין דא ה' נפלת, ו' יוקים לה ו' דמשה. ובגין דה"א זעירא ה' דאברהם דאיהי דהבראם, אתזער איהו בגינה, אתמר ביה (ישעיה סג יב) מוליך לימין משה וגו', ואפיק לה מתמן בחילא דו', ואייתי לה עמיה, מיד שריא עליה י"ה. ואשתלים אומאה, (דאתמר) (שמות יז יו) כי יד על כס יה מלחמה ליהו"ה וגו', מאי מדר דר, דא משה, דאתמר ביה (קהלת א ד) דור הולך ודור בא, והא אוקמוה, דלית דור פחות מששים רבוא, ודא משה דאתמר ביה דאנתתא חדא ילדה ששים רבוא בכרס אחד…. [ואות ו' ירדה עמו (משה) כדי שלא תאבד ביניהם, שעתיד הוא בסוד הגלגול להתערב ביניהם בגלות בין ערב רב, שהם נשמותיהם מצד אלו שנאמר בהם כי שמים כעשן נמלחו וגומר. ואלו הם שלא בקש נח רחמים עליהם ונאמר בהם וימחו מן הארץ, בגלל שהיו מאלו שנאמר בהם תמחה את זכר עמלק, ומשה לא נשמר מהם והפיל ה' ביניהם, ובגלל זה הוא לא יכנס לארץ ישראל עד שתשוב ה' למקומה. ובגלל זה ירד הוא ממדריגתו וירדה בו ו', ובגלל זה ה' נפלה, ו' יקים אותה ו' של משה ובגלל שהה' הקטנה ה' של אברהם שהיא של הבראם, הוקטן הוא בגללה. ונאמר בו מוליך לימין משה וגומר. והוציא אותה משם בכח הו' והביא אותה עמו. מיד שרה עליו י"ה, ונשלמה שבועה כי יד על כס י"ה' ונשלמה שבועה כי יד על כס יה מלחמה לה, וגומר, מהו מדר דר. זה משה שנאמר בו דור הולך ודור בא. והרי העמידוהו שאין דור פחות מששים רבוא, וזה משה שאמרנו בו שאשה אחד ילדה ששים רבוא בכרס אחד].

 

….וחמש מינין אינון בערב רב, ואינון (סי' נג"ע ר"ע) נ'פילים ג'בורים ע'נקים ר'פאים ע'מלקים, ובגינייהו נפלה ה' זעירא מאתרהא, בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק, אשתאר בב"ל, (בראשית יא ט) כי שם בלל יהו"ה שפת כל הארץ. ואלין  אינון דאשתארו מאלין דאתמר בהון (שם ז

כג) וימח את כל היקום, ומאלין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה, אינון רישין בקיומא סגי, ואינון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר (שם ו יג) כי מלאה הארץ חמס מפניהם, אלין אינון עמלקים. [וחמש מינים הם בערב רב, והם נפילי"ם, גבורי"ם, ענקי"ם, רפאי"ם, עמלקי"ם, ובגללם נפלה ה' קטנה ממקומה, בלעם ובלק מצד עמלק היו, קח ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק, נשאר בבל, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ואלו הם שנשארו מאלו שנאמר בהם וימח את כל היקום, ומאלו שנשאר מהם בגלות רביעית, הם ראשים בקיום הרבה, והם עומדים על ישראל כלי חמס, ועליהם נאמר כי מלאה הארץ חמס מפניהם, אלו אלו עמלקים].

 

ספר שער הפסוקים – פרשת בלק

דע כי כל דברים אלו מיוסדים, ע"ד בחי' גלגול נשמותיהם, מהיכן נשרשו. הנה עמלק הוא בחי' פסולת הרע, שהוברר מן קין בן אדה"ר, והוא בחי' אחת מן ה'

מיני ערב רב, שנתערבו בישראל, שהם, עמלקים, רפאים, כנזכר בזוהר בפרשת בראשית כי גם בערב רב, היה עירוב רע של קין ושל הבל. ולכן עמלק שונא גדול לישראל היה, וכמ"ש למטה בפסוק ויסר קיני מתוך עמלק, כי הטוב שבקין, נברר ביתרו הנקרא חבר הקיני, הנפרד מקין, ר"ל מן הרע של קין, שהוא עמלק.

 

ספר עץ הדעת טוב – פרשת בא

 

וגם ערב רב וכו' מלת וגם ריבה להוסיפם עם יצא הצאן והבקר הנזכר בסוף הפסוק וכאלו אמר וצאן ובקר עלה אתם וגם ערב רב והכוונה להודיע כי הערב רב לא הי' תוך ענני כבוד אלא חוצה להם גם מקנה הצאן והבקר. ודע כי אלו היו נפשות חצוניות מצד עשו שעליו נאמר ורב יעבוד צעיר והם ערבובייא מסטרא דרך וז"ש בספר הזוהר כי לא מצריים היו אלא עמלקים וכו' ה' מינים הנזכר שם בפרשת בראשית בפסוק המה הגבורים וכו' ובזה יתבאר טעם ויאהב יצחק את עשו לסיבת כי ציד בפיו הם אלו הערב רב שהיו מתחברים אז בו והיו עתידים להתגייר נודע כי הגרים מחמת יראה הם מסטרא דפחד יצחק ולא באלה בחר ה' כי אם בזרעו יעקב.

 

הערב רב שולטים על ישראל

הראשים על ישראל יהיו בכל אתר ואתר – הערב רב, וכל יראי השם יהיו בצער ובדוחק תחתם – המה יהיו הדיינין ויקבלו שוחד, ותמלא הארץ חמס מפניהם.

ה"רעיא מהימנא" מביא (בפרשת נשא דף קכ"ו), וזה לשונו: ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעיא ככלב מת דסרח בינייהו, דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בין מלכוון ואתהדרו אנון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקודשא בריך היא דאתמר בהו (יחזקאל ל"ד ל"א): "ואתן צאני וצאן מרעיתי אדם אתם", ולית לון יכולת למעבד טיבו עם תלמיד חכם ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין, אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון, ואפילו חיי שעה, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדחקא ביגונא חשיבין ככלבים, בנים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות? דלא אשכחו אכסניא בינייהו, ואנון ערב רב אנון עתירין בשלוה בחדוא בלא צערא בלא יגונא כלל, גזלנין מרי שוחד דאנון דינין רישי עמא "כי מלאה הארץ חמס מפניהם" (בראשית ז' ג'), עליהם אתמר (איכה א' ה'): "היו צריה לראש…"

הערב רב יש להם קימה פתאום – זהו הסימן

לדעת שהם אינם מצד הקדושה

עוד מהרב הקדוש מקאמרנא: כל תשוקת הערב רב לקפוץ בראש.

הרבי הקדוש מסאסוב אמר: כל מה שיש בקדושה יש נגדו בסטרא אחרא. הצדיקים כפופים לפני הסטרא אחרא, כי דרכם צלחה.  יש מפורסמים שמפרסם אותם הסמאל – ראש דסטרא אחרא עולה לגדולה פתאום, אבל ראש דקדושה לאו בשעתא חדא.

הבעל שם טוב הקדוש אמר: יש מפורסמים שמפרסם אותם הסמאל – ראש דסטרא אחרא עולה לגדולה פתאום, אבל ראש דקדושה לאו בשעתא חדא. הרבי הקדוש מלובלין בהאי פחדא יתיב שמא אינו צדיק. כל צדיק צריך לבקש רחמים על עצמו, וכן כל אחד צריך לבקש רחמים, שיתקשר לצדיק אמת וינצל מראשי הערב רב. "קום עשה לנו" – כל תשוקת ערב רב עד היום – "נתנה ראש" – ששרשם מ"ראש", כידוע, ולכן כל חפצם לעלות בראש וראשון, והם מקליפת נגה, ועושין לעצמם ראש ולענה, שהוא שֵׁד יהודי מקליפת נׁגַּה, ואמר הצדיק הקדוש רבי משה ליב

מסאסוב: ראשי תיבות עזאזל – זה לעומת זה עשה אלוקים ממש בדומה, שיהיו שניהם שווין במראה ובקומה ובדמים, שיש רבנים ורבי ושוחט וחזן וצדיק מסטרא דנגה קליפה קשה נגד כל אלו שיש בסטרא דקדושה, והם צרעת ממארת וצדיקיא אתכפיא קמייהו, כי דרכם צלחה. עיין (בספר דמשק אליעזר) משם מרן רבי ישראל בעל שם טוב, שיש מפורסמים שמפרסם אותם הסמאל הרשע, עיין שם, וכל ראשים של ערב רב נאמר בהם "קום" – בשעתא חדא יש לו קימה פתאום, אבל ראש דקדושת ישראל לאו בזמנא חדא… אבל לעשיו בזמנא חדא נהיר ליה וכך הם ערב רב, וזה קום של ערב רב בשעתא חדא ונעשה אותך לראש.

הנשפעים מהקליפה רובו רע ומעוטו טוב

רובו רע ומעוטו טוב, וטמא טמא יקרא, והוא נמצא בבני אדם שיש להם גאוה וגאון להיות רב ורבי וראש. כמה שאמר החסיד: הרבה בדיקות צריכין לבדוק לבבו, שלא יהיה כפרעה וכחירם – רשעים גמורים, שעשו עצמם אלוקות, ורוב קליפה זאת מצוי בין הלומדים וראשי עם ערב רב, ובקל יוכל לדחות מהקדושה להיות רובו רע, רוצה לומר, והטוב שבו חלף. (היכל הברכה פרשת ויצא)