להורדה:
חלון זכויות הרשב"י – שותפים של הרשב"י
אשרינו שזכינו להכיר אנשי אמת, אנשים חכמים,
בעלי חברת "בית השקעות נדל"ן"
שבחרו להשקיע את מיטב כספם
בדברים העוסקים בקידוש שם שמים,
בפרסום תורת הרשב"ילהצלת וגאולת ישראל.
אשרינו שזכינו לראות אנשים המגלים אמונה ובטחון גדולים בהשי"ת,
ובמקום להשקיע כספם בפרסום עסקם בעיתונים ובאמצעי המדיה, הם בוחרים להגדיל תורה ולהאדירה ,
להפיץ מעיינותיה, ותורמים ישר לבית הדפוס להדפסת ספרי הרשב"י ובכך הם מקדשים את עסקם, והופכים את הרשב"ילשותפם בעולם הזה ובעולם הבא, אשרי חלקם.
הם יודעים שזיכוי מיליוני יהודים לאור הגנוז של הזוהר הם לאין ערוך לעומת כל הצלחת עסק גשמי- כמו שכתב ה"פלא יועץ" בערך "דפוס"
"שכמעט אין כסף שיהא נחשב למצוה רבה כזו, שכל הוצאה של מצוה היא לשעתו מתחיל במצוה וגומרה, אבל זה הנותן לצרך הדפוס צדקתו עומדת לעד לדור דורים והוא מזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וילך לפניו ולאחריו צדקו, אשריו מה טוב חלקו קנה שם טוב קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא וגם העולם הזה כסף כסף רבה"
ולכן אשרי חלקם שזכו לקחת את הרשב"י לשותף העסקי שלהם והדפיסו עלונים וספרים של סיום הזוהר הקדוש לכל עם ישראל, עם פירסום עסקם, וממנו יראו וכן יעשו כל עם ישראל.
פלא יועץ ערך דפוס
רבה טובת הדפוס בעולם אשר על ידה יגדיל תורה ויפוצו מעינותיה חוצה. והנה מאחר שעל הרב קצור קצרה יד החכמים מלהדפיס ספריהם ומכתתים רגליהם מעיר לעיר ללקט כסף כדי להדפיס, וראוי לעשירים עם אלקי אברהם לפתח ידיהם אליהם בעין יפה ובזה חלק כחלק יאכלו עם החכם כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז יב). והכל לפי מה שהוא הספר ולפי מה שהוא נצרך לרבים ולפי התועלת הנמשך ממנו לעבודת השם יתברך. ודוק ותשכח שכמעט אין כסף שיהא נחשב למצוה רבה כזו, שכל הוצאה של מצוה היא לשעתו מתחיל במצוה וגומרה, אבל זה הנותן לצרך הדפוס צדקתו עומדת לעד לדור דורים והוא מזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו וילך לפניו ולאחריו צדקו, אשריו מה טוב חלקו קנה שם טוב קנה לו דברי תורה קנה לו חיי העולם הבא וגם העולם הזה כסף כסף רבה:
בס"ד
ספר
חלון זכויות הרשב"י
יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין
הקדמה
כָּל שִׁשִּׁים רִבּוֹא נְשָׁמוֹת בְּתוֹךְ סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ
יִ'שְׂרָאֵל הַ'קְּדוֹשִׁים וְ'הַטְּהוֹרִים הֵ'מָּה כְּלוּלִים כָּל שִׁשִּׁים רִבּוֹא נְשָׁמוֹת בְּתוֹךְ סֵפֶר הזוה"ק – כְּדְכָּתַב רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ הרמח"ל[1] זי"ע בְּאִגְּרוֹתָיו. וְלָכֵן כָּל אֶחָד יַטְמִין עַצְמוֹ בְּסֵפֶר הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, בִּמְיֻחָד בְּדוֹרֵנוּ דָּרָא בַּתְרָאָה [דּוֹר אַחֲרוֹן], שֶּׁעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (שַׁבָּת קל"ח ע"ב): תָּנוּ רַבָּנָן, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶרֶם בְּיַבְנֶה אָמְרוּ עֲתִידָה תּוֹרָה שְׁתִּשְׁתַּכַח מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אֱלֹקִים וְהִשְׁלַחְתי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'"… תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: חַס וְשָׁלוֹם שְׁתִּשְׁתַּכַח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ"[2]…
וּבְּזֹהַר (חֵלֶק ג' דַּף קנ"ג: בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא[3]) אָמְרוּ, דְּהוּא "תֵּיבַת נֹחַ"[4] שֶּׁמַּצִּיל מִפְּנֵי הַמַּבּוּל הַנּוֹרָא. וְלָזֶה תִּקֵּן הרמח"ל זי"ע דְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לִלְמוֹד זוה"ק, וּבָזֶה יִתְבַּטְּלוּ כָּל הַגְּזֵרוֹת – וְיִצְמְחוּ הַיְשׁוּעוֹת בִּצְמִיחַת[5] קֶרֶן דָּוִד בִּמְהֵרָה. וְעַתָּה עָלָה בְּלֶב טָהוֹר – לְקַבֵּץ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּדַקּוֹת סְפוּרוֹת יְסַיְימוּ כּוּלָם יַחַד אֶת סֵפֶר הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, עַל יְדֵי שֶׁמְּחַלְּקִים אֶת הַלִימוּד לַחֲלָקִים קְטַנִּים, וְכָל אֶחָד לוֹמֵד חֶלְקוֹ וּמִשְׁתַּתֵּף עִם הַכְּלָל, וּבָזֶה נֶחְשָׁב לְכָל יָחִיד שֶׁלָּמַד וְסִיֵּם כָּל הזוה"ק, וְכָל זֶה בִּזְמַן מוּעָט כַּאֲשֶׁר מִתְקַבְּצִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּלֵיל שַׁבָּת וּבְיוֹם שַׁבָּת קוֹדֶשׁ כָּל מִנְיַן כְּפִי רְצוֹנוֹ.
וּכְבָר תִּקֵּן הַאי גַּבְרָא קַדִּישָׁא הֶחָכָם הַכּוֹלֵל, עַנְוְותָן כְּהִלֵּל, מ"ר נִיהוּ רַבָּה הָרַב יִצְחָק אַלְפַיָיה זי"ע (וְעַיֵּן בְּסֵפֶר "הִתְקַבְּצוּת הַזוֹהַר" אֵיךְ בִּתְפִלּוֹתָיו עִם עוֹד צַדִּיקִים עָצַר אֶת הַשּׁוֹאָה שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל), לִלְמוֹד בַּחֲבוּרָה כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ וְעַל יְדֵי זֶה יְסַיְימוּ כָּל הַחֲבוּרָה כּוּלָה. עַיֵין דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ בְּסִפְרוֹ הַטָּהוֹר "יָאִיר נְתִיב".
ספר
חלון זכויות הרשב"י
כָּל הָאֲנָשִׁים הַמִּשְׁתַּתְּפִים בַּחֲלוּקַת סֵפֶר הַזוֹהַר וּבְסִיוּמוֹ [וְכֵן בש"ס וּמִשְׁנָיוֹת], כָּל אֶחָד נוֹטֵל שְׂכַר כְּאִילוּ עֲשָׂאָהּ כּוּלָה לְבַדּוֹ, וְעוֹשִׂים סְעוּדַת סִיּוּם
כָּתַב בִּשְׂדֵי חֶמֶד (מַעֲרֶכֶת מ' סוֹף כְּלָל קצ״ח), וז"ל: מִצְוָה שֶׁעוֹשִׂים אוֹתָהּ הַרְבֵּה בְּנִי אָדָם בְּשֻׁתָּפוּת, כָּל אֶחָד נוֹטֵל שְׂכַר כְּאִילוּ עֲשָׂאָהּ כּוּלָה לְבַדּוֹ, וּמִטַּעַם זֶה נוֹהֲגִים כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת חַבּוּרַת ש״ס וּמְחַלְּקִים הש"ס בֵּין כַּמָּה בְּנֵי אָדָם, שֶׁכָּל אֶחָד לוֹקֵחַ מַסֶּכֶת אַחַת, וְעוֹשִׂים סִיּוּם פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה, וְכֵן חֲבוּרוֹת שֶׁחִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם לִלְמוֹד סֵדֶר מִשְׁנָיוֹת, וְשׁוּרַת הַדִּין נוֹתֶנֶת שֶׁיִּטּוֹל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שְׂכַר כְּאִילוּ לָמַד הש״ס כּוּלוֹ[6].
שִׂמְחַת סִיּוּם סֵפֶר הַזֹּהַר מֵעֵין שִׂמְחַת תּוֹרָה
הצה"ק הַמְקוּבָל הָאֶלוֹקִי רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזִיבּוּז, נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, נָהַג בְּכָל ל"ג בָּעֹמֶר לַעֲשׂוֹת סִיּוּם סִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.
הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ, נֶכֶד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, נָהַג בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּיוֹם ל"ג בָּעֹמֶר לַעֲשׂוֹת סִיּוּם סִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְאַחַר הַסִּיּוּם לָקַח הַסֵּפֶר הַזֹּהַר בִּידֵי קָדְשׁוֹ וְרָקַד כַּמָּה שָׁעוֹת, וְאַחֲרֵי רִקּוּדִין דִּקְדֻשָּׁה מִשִּׂמְחַת הַיּוֹם וּמִשִּׂמְחַת הַתּוֹרָה נָשַׁק[7] בְּפִי קָדְשׁוֹ אֶת סֵפֶר הַזֹּהַר וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "אִיךְ קֶען דִּיךְ, אוּן דּוּ קֶענְסְט מִיךְ" [= אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ, וְאַתָּה מַכִּיר אוֹתִי]. (טַעֲמֵי הַמִּנְהָגִים).
סִיּוּם זֹהַר הוּא תִּקּוּן לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית – וְעִלּוּי מַזָּל עַם יִשְׂרָאֵל
בִּשְׁנַת תרפ"א יָצְאוּ גְּדוֹלֵי וְצַדִּיקֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּקְרִיאַת קוֹדֶשׁ לְמַעַן הֶחָזָק בְּלִימוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ. וְזֶה נֻסָּח קְרִיאָתָם: כְּבָר יָדוּעַ לִכְבוֹדָם מַעֲלַת לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר הוּא מְבַטֵּל כָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וּמוֹתָנָא וְחַרְבָּא וּבִזָּה מֵעָלְמָא. וְהַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה כְּבָר עוֹרַרְנוּ עַם יִשְׂרָאֵל בְּמוֹדְעוֹת "תִּקּוּן לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית" "מִטַּעַם הרַבָּנִים הַגְּאוֹנִים מָארֵי דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא" אֲשֶׁר הִיא נֶעֶתְקָה לְמַטָּה, לִשְׁקֹד עַל לִמּוּד הַזֹּהַר לִגְמֹר בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ אֶלֶף סִיּוּמִים, וּכְפִי הָרְשִׁימוֹת אֲשֶׁר קִבַּלְנוּ, לֹא נִגְמַר רַק לְעֵרֶךְ שֵׁשׁ מֵאוֹת סִיּוּמִים. עַל כֵּן אֲנַחְנוּ רַבָּנֵי וּגְאוֹנֵי אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה מְבַקְּשִׁים מִכָּל בַּר יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדוֹ מַשֶּׂגֶת, לִלְמֹד עוֹד פַּעַם בִּכְדֵי לִגְמֹר הָאֶלֶף סִיּוּמִים בכ"ה אֱלוּל הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, כְּפִי שִׁעוּר הָרִאשׁוֹן יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת עִם בְּנֵי חֶבְרָתוֹ שֶׁל אֶשְׁתָּקַד, סִיּוּם זֹהַר אֶחָד לְעִלּוּי מַזָּל עַם יִשְׂרָאֵל וּלְבַטֵּל כָּל הַצָּרִים אוֹתָם עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְיָפֵר עֲצַת אוֹיְבֵינוּ וִיקַלְקֵל מַחְשְׁבוֹתָם וְלֹא תַּעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְנִרְאֶה בְּנֶחָמַת צִיּוֹן, וּבִמְהֵרָה יִתְקַיֵים "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ" אכי"ר.
יִלְמְדוּ הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים אֶלֶף פְּעָמִים בְּסוֹד הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה
הֲרֵי, כִּי לִמּוּד הַזֹּהַר הוּא מְעוֹרֵר הָרַחֲמִים וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְיִתְגַּלֶּה וְיִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח, וְהַלּוֹמֵד בּוֹ בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יִסְבֹּל צַעַר חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, אֲשֶׁר עַל כֵּן אֲנַחְנוּ חַכְמֵי וְרַבָּנֵי עִיר הַקֹּדֶשׁ יְרוּשָׁלַיִם תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן, וּבָתֵּי דִּינִים, נִתְעוֹרַרְנוּ לְיַסֵּד לִמּוּד הַזֹּהַר בָּאָרֶץ וּבְחוּץ לָאָרֶץ בִּכְדֵי לִגְמֹר הַסֵּפֶר הַזֹּהַר, וְיִהְיֶה הַסִּיּוּם בכ"ה אֱלוּל הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, יוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, וְיִלְמְדוּ הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים אֶלֶף פְּעָמִים בְּסוֹד הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה.
וְלָכֵן אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים לָכֶם, אַחֵינוּ חֲכָמִים רַבָּנִים, סוֹחֲרִים, בַּעֲלֵי בָּתִּים, בַּעֲלֵי מְלָאכוֹת: חִזְקוּ וְאִמְצוּ לָקַחַת חֵלֶק עִמָּנוּ, וְהַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אֲנִי. זְכוּ וְהִתְחַבְּרוּ בַּחֶבְרָה הַזֹּאת, וְכָל אֶחָד יַחְטֹף חֵלֶק מֵהַזֹּהַר, וּבִשְׁעַת הַפְּנַאי וּבֵין הַדְּבֵקִים יִלְמֹד אֵיזֶה עָלִין כְּפִי הַסֵּדֶר אֲשֶׁר יִתְּנוּ לָכֶם הַגַּבָּאִים וְהַמְנַהֲלִים בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּץ לָאָרֶץ. אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, דְּעוּ מִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. דְּעוּ, כָּל מִלָּה וּמִלָּה נַעֲשֵׂית אֶלֶף אֲלָפִין וְרִבֵּי רִבְבוֹן עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים בַּשָּׁמַיִם, כַּנִּזְכַּר בְּהַקְדָּמַת אוֹר הַחַמָּה.
וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, גַּבָּאֵי וּמְנַהֲלֵי עַם קֹדֶשׁ בָּאָרֶץ וּבְחוּץ לָאָרֶץ, אֲשֶׁר עֲלֵיכֶם נֶאֱמַר "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד", עִמְדוּ וַעֲשׂוּ מִשְׁמָרוֹת מִשְׁמָרוֹת וְסֵדֶר לְכָל חָבֵר וְחָבֵר כְּפִי כֹּחוֹ, בְּאֹפֶן כִּי כָּל חָבֵר יִלְמֹד זֹהַר שָׁלֵם עַד כ"ה אֱלוּל אוֹ חֶצְיוֹ אוֹ רִבְעוֹ, וּלְזַוֵּג כָּל סִיּוּם שָׁלֵם עַל ג' אוֹ ד' חֲבֵרִים בִּכְדֵי לָדַעַת כַּמָּה סִיּוּמִים יֵשׁ בְּכָל עִיר וְעִיר לְהַשְׁלִים אֶלֶף פְּעָמִים. וּכְבָר מִנִּינוּ חֶבְרַת מְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים לְהִשְׁתַּדֵּל בְּזֶה.
וּבָרוּר, כִּי גַּם אַנְשֵׁי חוּץ-לָאָרֶץ יַעֲלֶה הַלִּמּוּד שֶׁלָּהֶם עִם אַנְשֵׁי עִיר הַקֹּדֶשׁ בִּמְסִלַּת בֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים בְּסוֹד כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה, וְנִכָּנֵס לְשָׁנָה חֲדָשָׁה, שְׁנַת גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה בְּרַחֲמִים עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְאַחַר הַסִּיּוּם, אִם יִצְטָרֵךְ עוֹד נַחֲזֹר עוֹד פַּעַם סֵדֶר שֵׁנִי. וּזְכוּת הַתַּנָּא הרשב"י זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן, יָגֵן עָלֵינוּ וְיָגֵן עֲלֵיכֶם וְאַתֶּם שָׁלוֹם. (קְרִיאַת קוֹדֶשׁ מִטַּעַם הרַבָּנִים הַגְּאוֹנִים מָארֵי דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא).
נפתח עתה חלון להיכנס לתיבת נח בהזדמנות הסטורית להיות שותף עם משה רבנו והרשב"י וכל המבזבז לכבוד הרשב"י אין הרשב"י נשאר חיייב! ויזכה לשפע כפל כפליים!!!
ובזכותך ילמדו עוד ועוד יהודים זוהר הקדוש ויתקיים בנו מאמר הזוהר הקדוש "כי בספרא דא יפקון מגלותא ברחמי"
הדפס המודעות והפץ בבתי מדרשות, ישיבות, כוללים -זכור! הכל למען יתקדש כבוד השי"ת בעולם
סדר מעמד ל"ג בעומר- הזדמנות הסטורית לעם ישראל להחיש את המשיח – סיום הזוהר בל"ג בעומר
להורדה:/הפצה חלוקה, תלייה- לבתי מדרשות/ כוללים /בתי כנסיות:
סדר מעמד ל"ג בעומר תשע"ו- סיום הזוהר
מודעה היסטורית להגאולה ברחמים לעם ישראל
בזכות זה שאתם מפרסמים ותולים את המודעות, אתם זוכים לכל הברכות שכתוב במסכת תמיד (דף כ"ח עמוד א').
א. שתבוא עליכם ברכות טוב
ב. שתזכו להיות במחיצת הקב"ה בעולם הבא, וכמובא שם לרבינו גרשום שמוכיח חברו לשם שמים הקב"ה גורר אותו החוצה מהגיהינום.
ג. שיהיה לכם נשיאת חן וחסד וזאת בנוסף לכל הברכות והטובות שמופיע ושמובא בזוהר הקדוש בפרשת נשא דף קכ"ח
ד. מוזכר בש"ס וברמב"ם לאלו שמזכים את הרבים שזכו ל:-"בני ברוכי, חיי ארוכי ומזוני רויחי" וכן ששכרם הוא בודאי לנצח נצחים, ואתם נהיים שותפים לעבודה של אהרון הכהן ע"הף שכתוב שרבים השיב מעוון
וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן – מִי הוּא הַיַּחְסָן הֲכִי גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם?
הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים הוּא הַ"יַּחְסָן" הֲכִי גָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם
בְּסֵפֶר "יִשְׂמַח מֹשֶׁה" עַל תַּנַ"ךְ בַּהַקְדָּמָה (קוּנְטְרֵס תְּהִלָּה לְמֹשֶׁה דַּף יא ע"ב), וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: מְבֹאָר בְּזוֹהַר תְּרוּמָה דַּף קכ"ח ע"ב, הַהוּא זַכָּאָּה בָּעַי לְמִרְדָּף בָּתַר חַיָיבָא וְכוּ' בְּגִין דְיִתְחַשֵׁב עֲלֵיה כְּאִלּוּ הוּא בָּרָא לֵיה, וַדַּאי אִיהוּ שְׁבָחָא דְיִסַתַּלֵק בֵּיה יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַתִּיר מַשְׁבְּחָא אַחֲרָא וְכוּ', וְעַל דָּא כְּתִיב בְּאַהֲרֹן וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן, וּכְתִיב בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם. וְעַיֵּן שָׁם בְּדַף קכ"ט ע"א כַּמָּה הִפְלִיגוּ שָׁם כַּמָּה גְּדוֹלִים זְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּחְזִירִים רְשָׁעִים בִּתְשׁוּבָה.
וְכֵן שָׁמַעְתִּי מאדמו"ח ז"ל, אֲשֶׁר סִפֵּר לוֹ מוזלל"ה, אֵיךְ שֶׁפַּעַם אַחַת נִפְגְּשׁוּ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן רַשִׁ"י ז"ל עִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ ר' אִיצִיקְל מִדְרָאבִיטְשׁ, וְשָׁאַל רש"י ז"ל [מֵאֵת] ר' אִיצִיקְל, אֵיזֶה זְכוּת וּמִצְוָה יֵשׁ לוֹ לִבְנוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ ר' מִיכְל הַמַּגִּיד מֵישָׁרִים מִזְלָאטְשׁוֹב מַה שֶׁשּׁוֹמֵעַ שֶמַרְעִישִׁין בְּכָל הָעוֹלָמוֹת עִם בְּנוֹ הָרַב הנ"ל. וְהֵשִׁיב לוֹ ר' אִיצִיקְל הנ"ל, אֵיךְ שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ. וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ שֶׁל רש"י ז"ל. וְאָמַר לוֹ עוֹד, שֶׁבְּנוֹ הִרְבָּה לְסַגֵּף אֶת עַצְמוֹ בְּתַּעַנִיתִים וְסִגּוּפִים, וְגַם בָּזֶה לֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה. וְאָמַר לוֹ עוֹד, אֲשֶׁר הִרְבָּה בִּגְמִילוּת חֶסֶד וּצְדָקָה וּפִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים וְכַדּוֹמֶה, וְעוֹד לֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. שׁוּב אָמַר לוֹ שֶׁרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן וְעָשָׂה הַרְבֵּה בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם, וּבָזֶה נָחָה וְשָׁקְטָה דַּעְתּוֹ שֶׁל רש"י ז"ל, וְנָחָה דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה מַה שֶׁמַּרְעִישִׁים אֹתוֹ כָּל הַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה,עַד כָּאן.
מוּבָן, כִּי מַעֲשֶׂה כָּזֹאת לֹא יוּכַל לְסַפֵּר אֲשֶׁר עֵינַי בָּשָׂר לוֹ, וְאַךְ לְאָדָם אֲשֶׁר עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בָּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה מַה שֶׁלֹּא יִשָּׁמַע לְזוּלָתוֹ יוּכַל לְסַפֵּר כָּזֹאת. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
חלון הזדמנויות הסטורי להיות שותף של הרשב"י והרשב"י לא נשאר חיייב!
הדפס המודעות הרצ"ב
להורדה:/והפצה
סדר מעמד ל"ג בעומר תשע"ו- סיום הזוהר
מודעה היסטורית להגאולה ברחמים לעם ישראל
הפץ בבתי מדרשות, ישיבות, כוללים-
זכור! הכל למען יתקדש כבוד השי"ת בעולם
ב"ה שזכינו שיש לנו יהודים סוחריים אמיתיים שיודעים באמת לעשות ויודעים איפו להשקיע ובוודאי ובוודאי היה זכיות גדולות שעל זה הרשב"י הזמין אותם להיות שותפים איתו והם בעלי חברת "בית השקעות נדל"ן יחד", שהיה להם אפשרות להשקיע כספם ולפרסם את העסק בעיתונים, ורדיו, וכו', והם בחרו לפרסם בפרסום של הזוהר העולמי של הרשב"י לקרב את הגאולה, וביקשו מאתנו לִזְכּוֹת להתקשר לרשב"י וּלְזַכּוֹת את עם ישראל בלימוד הזוהר הקדוש.
ואמרנו להם שכל יהודי יכול לִזְכּוֹת בַּזְּכוּת הגדולה הזו, להיות חלקו קשור בשותפות עם הרשב"י ע"ה וְלִזְכּוֹת לגן עדן אמיתי גם בעולם הזה, על ידי שידפיסו דפי זוהר ובמיוחד דפים לסיום הזוהר העולמי בל"ג במירון ובכל העולם שמסיימים כל עם ישראל ביחד את כל הזוהר הקדוש
וְכָל הַיְהוּדִים אִישׁ וְאִשָּׁה יֶלֶד וְיָלְדָה לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל יַגִּידוּ אֶת הַדַף שֶׁל סִיּוּם הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּיַחַד, בְּדַקָּה אַחַת!!! בְּלֵיל ל"ג בָּעֹמֶר בֵּין הַשָּׁעוֹת 9-12 בַּלַּיְלָה
וּבְּעֶזְרַת הַשֶׁם יִתְקַיֵּם הַבְטַחַתּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי כִּי רק בְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ נֵצֵא מְהַגַלוּת בְּרַחֲמִים.
וכל המתעסקים במפעל הקדוש הזה כוונתם לשם שמים, והתורמים משלמים ישר לבית הדפוס, ולכן הכל במינימום עלויות. ומהם ילמדו וכן יעשו, לזכות לקחת את הרשב"י לשותף שלהם בתוך העסק שלהם, להדפיס כמו שהם הדפיסו את העלונים וספרים של סיום הזוהר הקדוש לכל עם ישראל, ויכולים גם לפרסם את העסק שלהם, ומהם ילמדו, וכן יעשו כל עם ישראל, ותרבה אהבה ואחוה והשלום ואחדות, וכדאיתא בספר הקדוש שבט מוסר (פרק לז), כתב: ובזכות שלום הקב"ה מכין כסאו של דוד שנאמר (תהילים עב, ז') "יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק וְרֹב שָׁלוֹם עַד בְּלִי יָרֵחַ", וכן בשלום מכין כסאו וכסא זרעו אחריו, עכל"ק, ותיכף יבא משיח ברחמים, אכי"ר.
כל בעל עסק צריך לדעת מה שכתוב ברבינו יונה בספר שערי תשובה (שער שלישי אות פב): לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן (דברים כ, יט). הוזהרנו בזה שלא לכרות כל עץ מאכל, גם לבנות לו מצור, כל זמן שימצא מאילני סרק די ספוקו. וכן הוזהרנו בזה שלא לפזר ממון לריק אפילו שוה פרוטה, עכ"ל.
מכאן אנו לומדים שהבן אדם צריך לתת דין וחשבון על כל פרוטה שנותן לצדקה שיתן למקום הכי הטוב, שהצדקה שהאדם נותן שייך להקב"ה, והוא פקדון בידו, וצריכים לעשות עם הצדקה דבר הכי הטוב שיצא ריוח הכי הגדול להקב"ה, כמו בעסק, שבן אדם רוצה להרויח ומכניס את כספו בעסק, ומברר מאה פעמים ואחד מה שיביא לו יותר כסף, אך באמת כבר אמרו חז"ל ביצה (טו ע"ב): וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְקַיְּמוּ נְכָסָיו, יִטַּע בָּהֶם אַדָר, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים צג) "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'", עכ"ל.
ובספר בניהו לרי"ח הטוב, שם, וזל"ק: יטע בהם אדר זו מצות הצדקה הנקראת אדר שהיא רמוזה באות כ' שבזה יהיה אות כ' קבוע בנכסים ולא יתפרד מהם שיהיו נסים ודריש על אדר שהוא הצדקה דקיימא לדרי דרי כמו שאמר הכתוב [תהלים קי"א ג'] וצדקתו עומדת לעד. וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בפסוק זה, עכ"ל.
והאם יש באיזה צדקה שבן אדם יכול להרויח כל כך הרבה בשני אגורות לעמוד, זכות גדול כזה – ואנחנו לומדים את זה שהספרים הקדושים תלמידי בעל שם טוב אומרים לנו שצריכים לשאול לצדיק קדוש מה לעשות בכסף הצדקה, וצריכים הרבה לבכות להקב"ה שיזכה לתת צדקה לצדיק אמת כמו שכתוב בהיכל הברכה מקאמרנא פרשת ואתחנן, שאם לא בוכה ומתפלל הרבה שיזכה לתת למקום קדוש, הקב"ה שולח לו רב גדול שהוא שד יהודי וכך מחזק אותו כל החיים ואחרי 120 שנה יתברר לו האמת[8] – כמו שנספר הסיפור הנורא מהר"ר זושא זי"ע שהיה יומא דהילולא שלו ב' שבט, וזה לומדים מהפרקי דרבי אליעזר והילקוט מעם לועז שמביאים משליחות הקב"ה ששלח את מלאך מט"ט פעמים ליעקב אבינו ע"ה[9] ואמר לו שבגלל שיעקב אע"ה לא נתן מעשר נענש בצרת עשו, בצרת רחל, דינה, ועוד, [ראה בבעל הטורים באריכות], ויעקב אבינו אמר אוי שכחתי, ותיכף הפריש מעשר כמו שכתוב "עיזים מאתים ותישים עשרים" וכו', וּשְׁלָחָם לעשו, בא עוד הפעם המלאך מט"ט בשליחותו של הקב"ה ושאל אותו, למה נתת המעשר לעשו, הלא צריכים לתת למקום קדוש?
הלך יעקב והפריש עוד הפעם מעשר ונתנו לבית המדרש שם ועבר. ושואלים המפרשים איך יעקב אבינו בחיר האבות לא ידע, ונתן הצדקה לעשו שלחם נגדו עם 400 איש עמו, וידע שהוא השטן הכי הגדול שיש? ומפרשים הספרים על פי דברי הזוהר הקדוש שכל מה שקרה ליעקב היא משום מעשה אבות סימן לבנים, שיבא זמן שיהיו כמעט כל האדמורי"ם ורבנים מהערב רב [ראה ספר הערב והמסתעף 43 חלקים] ולא יֵדְעוּ למי לתת צדקה, שהרי גם יעקב אבינו היה לו טעות, ונתן את הצדקה למקום טומאה הכי הגדולה, וכך יהיה לפני ביאת המשיח שראשי הערב יהיו רבנים גדולים כמו שכתב הדברי חיים בהשמטות לפרשת ויקהל, וכן כתוב רבנו הקדוש רבי נחמן זיע"א.
ובגלל זה אשרי מי שיהיה לו הכוח והזכות שנדפיס 400,000 אלף דפי זוהר כדי לבטל את 400 איש של עשו, שהקדושה תנצח וגבר ישראל.
ומצינו שביקש ירמי' על אנשי ענתות הכשילם בעניים שאינם מהוגנים (עיין ב"ק דף ט"ז ע"ב), וצריכים לחפש הרבה מאוד עד שמוצאים עני הגון באמת, תלמיד חכם וירא שמים שאז חשובה הצדקה שנותנים לפני הקב"ה.
וידוע הסיפור שהביא בספה"ק היכל הברכה פרשת ואתחנן (על פסוק הטיבו כל אשר דברו), מהרה"ק הרבי ר' זושא מהאניפאלי זי"ע, וז"ל:
"וסיפר לי מורי חמי הצדיק המפורסם מוהר"ר אברהם מרדכי מפינטשוב ששמע מאיש אלקים קדוש מוהר"ר ר' זוסיא מאניפאלי שסיפר לו איך בעניותו היה שמש בעיר אוסטראה, והיה דרכו להתענות שנים ושלשה ימים, ואחר כך היה הולך לבקש מאיזה בעל הבית שיתן לו על לחם להשיב נפשו. ופעם אחד אמר בלבו שזהו חסרון אמונה לילך ולבקש לחם אלא יבטח באלקיו באמונה שלימה שלא יחסר מזונו, ופעם אחד התענה שלשה ימים כדרכו ואחר התענית לא היה מי שיתן לו מעט לחם והלך והתענה עד שהיה קרוב למות, ולא היה מי שיתן לו שום דבר, והיה רעש גדול למעלה ולא היה בכל המקום מי שיזדמן לפניו זה המצוה הגדולה לקיים נפש קדוש כזה. כי לא היה אפילו אחד שיהיה ראוי לזה אף שהיו שם אנשים כשרים הרבה לא היו ראוים למצוה זאת שישלח לו השם יתברך דורון כזה כמבואר בזוהר (ויקהל דף קצ"ח ע"א), וברא לו השם יתברך שני דדין בפיו, אחד הוציא דבש ואחד הוציא חלב, ושלשה חדשים היה ניזון מזה הדבש וחלב שהיה יונק מן הדדין שבפיו, ואחר עבור שלשה חדשים בא אליו אחד ואמר לו זוסיא קח לך ששה גראשין וקנה לך לחם אזי ברגע נפסק זה הדבש וחלב, כך סיפר הצדיק בפיו למורי וחמי", עכ"ל בספר היכל הברכה.
ומסיים ההיכל הברכה: באמת צריכים להתפלל הרבה על זה שימצא עני תלמיד חכם הגון שתהא הצדקה חשובה לפני הקב"ה.
ופעם בשבת אמרתי דרשה על ענין הצדקה, שיתרמו 400,000 דפי תיקוני זוהר, וכל אחד מהבית המדרש שלי יכלו לתרום 7000 ש"ח להדפיס 400,000 תיקון מ"ג, ודוקא יהודי הזה שאין לו עבודה 4 שנים, ואין לו מה לתת לילדים שלו, אחרי שהסברתי בדרשה את הזכות הגדולה מה שיכול לקנות ולזכות בשני אגורות, הרים ידיים, ואמר היום אני מביא לך הכסף, ואמרתי לו לא, אני לא לוקח כסף מבן אדם, תבוא איתי לדפוס ותיתן שמה את הכסף ישר לדפוס, וכך היה, שביום ראשון בא איתי לדפוס ושילם ישר לדפוס, ואמר לי שלוקח את הכסף מאוכל של הילדים, אז מכאן יכולים להבין איזה מסירת נפש היהודי הזה עשה, וזה מה שהקב"ה אוהב, כמו שכתוב "ויעש לו מטעמים כאשר אהב", וכבא אמרו הצדיקים על הפסוק בתהלים (קמו ג'): "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה". שדווקא בן אדם שאין לו מה לתת ממנו יבוא הישועה, כי הוא עניו, והרשב"י אוהב את מי שהקב"ה אוהב כמו שאמר הנביא ישעיה (נז, טו) כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים:
וכדברי הגמרא בסוטה (ה.): ואת דכא ושפל רוח רב הונא ורב חסדא חד אמר אתי דכא וחד אמר אני את דכא ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני ולא גבה הר סיני למעלה א"ר יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה, עכ"ל.
מרגלית יקרה, אוצר קדוש ונעלה העניק השם יתברך ברוב חסדיו לעמנו עם סגולה, והוא ספר הזוהר הקדוש שנתחבר בקדושה עליונה על ידי התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זכותו יגן עלינו אמן.
המשנה אומרת המזכה את הרבים זוכה לבנים צדיקים:
יָדוּעַ הַהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י – (בְּזֹהַר תְּרוּמָה קכ"ח:): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זיע"א: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁכָּל הַמְּזַכֶּה אֶת הָרַבִּים [בַּהֲפָצַת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ] – מִתְעַלֶּה בְּשָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, מַה שֶּׁאֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה: א. כּוֹפֶה אֶת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה. ב. עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ וְעִלּוּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. ג. מַעֲמִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יֵחָרֵב, וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם. – וְעַל זֶה מַבְטִיחַ לוֹ הָרַשְׁבִּ"י: א. זוֹכֶה לִרְאוֹת בָּנִים לְבָנָיו. ב. זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה. ג. זוֹכֶה לְעוֹלָם הַבָּא. ד. אֵין שׁוּם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהַזִּיק וּלְהָרַע לוֹ. ה. נִכְנַס לִשְׁנֵים עָשָׂר שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן – וְאֵין מוֹחֶה בְּיָדוֹ. ו. מַשְׁפִּיעִים עָלָיו שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל הַעִנְיָנִים לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. ז. הָרַשְׁבִּ"י יַכִּיר לוֹ טוֹבָה עַל כָּךְ וְיַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדוֹ. ח. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אוֹתָם בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בָּהֶם אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁגַּם הוּא קִרֵב אֶת כֻּלָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ט. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לְאַרְבַּע מַחֲנוֹת מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וּמְלַוִּים אוֹתוֹ, י. וְנִכְנַס לְשִׁבְעִים עוֹלָמוֹת גְּנוּזִים (גִּימַטְרִיָּא "סוֹד"), שֶׁלֹּא זוֹכֶה בָּהֶם שׁוּם אָדָם אַחֵר – וּמְיֻחָדִים רַק לוֹ.
נבקש כולנו יחד שבזכות הצדיקים הגדולים האלו שהרעישו עולם בצדקתם נזכה להבטחת משה רבנו ע"ה בספר הזוהר יפקון מגלותא ברחמי, והרי ידוע שרבי שמעון מעוטר ויושב בתוכינו כשלומדים זוהר הקדוש (אור החמה), ואם לומדים זוהר עם תהלים אנו זוכים שדוד המלך יושב גם כן אִתָּנוּ.
כָּל מִי שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, אָסוּר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ סְחוֹרָה, וְכָל שֶׁכֵּן לָלֶכֶת עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ אֱמוּנָה
כָּתוּב בְּזוֹהַר (פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים דַּף פ' ע"א): דְּהָכִי תָּנֵינָן, כָּל מַאן דְּלָא אִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, אָסִיר לְמִקְרַב לְגַבֵּיהּ, לְאִשְׁתַּתְּפָא בַּהֲדֵּיהּ, וּלְמֶעְבַּד בֵּיהּ סְחוֹרְתָּא, וְכָּל שֶׁכֵּן לְמֵהַךְ עִמֵּיהּ בְּאוֹרְחָא. דְּהָא לֵית בֵּיהּ מְהֵימְנוּתָא. (וְעַל דָּא) תָּנֵינָן כָּל בַּר נָשׁ דְּאָזִיל בְּאוֹרְחָא, וְלֵית עִמֵּיהּ מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, אִתְחַיָּיב בְּנַפְשֵׁיהּ. כָּל שֶׁכֵּן מַאן דְּאִזְדַּוָּוג בְּאוֹרְחָא, עִם מַאן דְּלֵית בֵּיהּ מְהֵימְנוּתָא, דְּלָא חָשִׁיב לִיקָרָא דְּמָארֵיהּ וְדִידֵיהּ, דְּלָא חָס עַל נַפְשֵׁיהּ.
תַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקֹודֶש: שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁלֹּא מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, אָסוּר לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ וְלַעֲשׂוֹת עִמּוֹ סְחוֹרָה, וְכָל שֶׁכֵּן לָלֶכֶת עִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ אֱמוּנָה. (וְעַל זֶה) שָׁנִינוּ, כָּל אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵין עִמּוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. כָּל שֶׁכֵּן מִי מִתְחַבֵּר בַּדֶּרֶךְ עִם מִי שֶׁאֵין בּוֹ אֱמוּנָה, שֶׁלֹּא מַחֲשִׁיב אֶת כְּבוֹד אֲדוֹנוֹ וְאֶת שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא חָס עַל נַפְשׁוֹ.
רַק הַמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה וְעוֹסְקִים בָּהּ לְתַקְּנָהּ וּלְקַשְׁרָה בְּשָׁרְשָׁהּ, כָּל בְּנֵיהֶם הֵם צַדִּיקֵי אֱמֶת, וְנִקְרָאִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, בָּנִים קְדוֹשִׁים
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַאן דְּלָא חָס עַל נַפְשֵׁיהּ, הֵיךְ יִשְׁלוֹף נַפְשָׁא דְּכַשְׁרָא לִבְרֵיהּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, תַּוַּוהְנָא עַל דָּרָא, וְהָא אִתְּמַר מִלָּה וכו'. וְעַל דָּא כְּתִיב אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וְיַדְעִין אוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמְקַדְּשֵׁי גַּרְמַיְיהוּ בִּקְדוּשָׁא דְּמַלְכָּא, וְאִשְׁתְּכָחוּ קַדִּישִׁין בְּכֹלָּא, וּבְגִין כָּךְ מְשַׁלְּפֵי רוּחָא דְּקוּדְשָׁא מִלְּעֵילָּא, וּבְנַיְיהוּ כֻּלְּהוּ זַכָּאֵי קְשׁוֹט, וְאִקְרוּן בְּנֵי מַלְכָּא בְּנִין קַדִּישִׁין.
תַּרְגּוּם לִלְשׁוֹן הַקֹודֶש: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִי שֶׁלֹּא חָס עַל נַפְשׁוֹ, [פֵּרֵשׁ בְּמָתוֹק מִדְּבַשׁ: מִי שֶׁאֵינוֹ חַס עַל נַפְשׁוֹ לַעַסוֹק בַּתּוֹרָה לְתַקְּנָהּ וּלְקַשְׁרָה בְּשָׁרְשָׁהּ] אֵיךְ יִשְׁלֹף נֶפֶשׁ כְּשֵׁרָה לִבְנוֹ? [פֵּרֵשׁ בְּמָתוֹק מִדְּבַשׁ: אֵיךְ יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ נֶפֶשׁ כְּשֵׁרָה לִבְנוֹ, כִּי אִם הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מְקֻשָּׁר לְמַעְלָה, אֵיךְ יַמְשִׁיךְ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה לִבְנוֹ, כִּי אֵין דֶּרֶךְ לְהַמְשִׁיךְ נְשָׁמָה אֶלָּא עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת נִשְׁמָתוֹ[10]]. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, תְּמֵהַנִי עַל הַדּוֹר, וַהֲרֵי הַדָּבָר נֶאֱמַר וכו'. וְעַל זֶה כָּתוּב אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה וְיוֹדְעִים אֶת דַּרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמְקַדְּשִׁים אֶת עַצְמָם בִּקְדֻשַּׁת הַמֶּלֶךְ, וְנִמְצָאִים קְדוֹשִׁים בַּכֹּל, וּמִשּׁוּם כָּךְ שׁוֹלְפִים רוּחַ שֶׁל קֹדֶשׁ מִלְמַעְלָה, וְכָל בְּנֵיהֶם הֵם צַדִּיקֵי אֱמֶת, וְנִקְרָאִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, בָּנִים קְדוֹשִׁים.
הגר"א בְּמִשְׁלֵי (יב, יד), מְבָאֵר גוֹדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לִמְזַכֵּי הָרַבִּים וּמוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, אִם שָׁמַע – מְקַבֵּל שְׂכַר עַל כָּל מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת, וְגַם אִם לֹא שָׁמַע, אָז מְקַבֵּל כָּל חֶלְקוֹ הַטּוֹב, וְזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אֶת חֵלֶק הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלּוֹ. – וְאִם בִּרְצוֹנְךָ לִזְכּוֹת לְעוֹלָמוֹת נֶצַח "עַיִן לֹא רָאֲתָה.." וּלְקָרֵב הַגְּאוּלָה – הִנְּךָ יָכוֹל לְחַלֵּק סֵפֶר "עֶרְכָּהּ שֶׁל שָׁעָה", הַמְעוֹדֵד וּמְעוֹרֵר לִלְמוֹד זוה"ק בְּכָל יוֹם, וּבִפְרָט בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ וּבְיוֹם טוֹב. (אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֵצֶל "מִפְעָל הַזּוֹהַר הָעוֹלָמִי" בְּחִינָם וּבְכַמֻיּוֹת – כְּדֵי לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים).
הגר"א בְּמִשְׁלֵי (יב, יד), מְבָאֵר גוֹדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לִמְזַכֵּי הָרַבִּים וּמוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, אִם שָׁמַע – מְקַבֵּל שְׂכַר עַל כָּל מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת, וְגַם אִם לֹא שָׁמַע, אָז מְקַבֵּל כָּל חֶלְקוֹ הַטּוֹב, וְזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אֶת חֵלֶק הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלּוֹ.
וְאִם בִּרְצוֹנְךָ לִזְכּוֹת לְעוֹלָמוֹת נֶצַח "עַיִן לֹא רָאֲתָה…" וּלְקָרֵב הַגְּאוּלָה – הִנְּךָ יָכוֹל לְחַלֵּק סֵפֶר "עֶרְכָּהּ שֶׁל שָׁעָה", הַמְעוֹדֵד וּמְעוֹרֵר לִלְמוֹד זוה"ק בְּכָל יוֹם, וּבִפְרָט בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ וּבְיוֹם טוֹב. (אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֵצֶל "מִפְעָל הַזוֹהַר הָעוֹלָמִי" בְּחִינָם וּבְכַמֻיּוֹת – כְּדֵי לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים.
וְאִם בִּזְכוּתְךָ יִלְמַד אֲפִילוּ יְהוּדִי אֶחָד אֶת הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, הֲרֵי תִּזְכֶּה לְמִילְיוֹנֵי שְׁנוֹת תּוֹרָה, כִּי כָּל הַלּוֹמֵד שָׁעָה זוה"ק בְּשַׁבָּת, עוֹלָה לוֹ לְמֵּאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה. וְאִם תַּכְפִּיל בְּכָל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה ויו"ט, לְכָל יְמֵי חַיָּיו, [יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים] תַּגִּיעַ ל- 640 מִלְיָארְד שָׁנָה תּוֹרָה. וְאִם בִּזְכוּתְךָ יִתְאַרְגֵן שִׁיעוּר לְמִנְיָן יְהוּדִים שֶׁיִּלְמְדוּ בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ תַּגִּיעַ לִסְכוּם אַגָּדִי שֶׁל מִלְיָארְדֵי שָׁנִים תּוֹרָה.
ובזוה"ק (פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא קס"א.) כָּתוּב: שֶׁכָּל מַה שֶׁנּוֹתְנִים מִשָּׁמַיִם הוּא בְּאֶלֶף. וְעוֹד, כַּיָּדוּעַ כָּל עֲשָׂרָה בֵּיהּ שְׁכִינָה שַׁרְיָה, אַתָּה מַכְפִּיל כָּל מִנְיָן יְהוּדִים בְּאֶלֶף. תַּגִּיעַ לְמִסְפַּר שֶּׁקָּשֶׁה מְּאֹד לחַשֵּׁב וְהוּא לְעֵרֶךְ: 6 זִילְיוֹן ו' 400 טְרִילְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה. – וּמִי יוּכַל לְחַשֵּׁב אֶת גוֹדֶל הַשָּׂכָר הַנִּצְחִי שֶׁיִּזָּקְפוּ לִזְכוּתְךָ בְּוַודָאוּת!!!
חֲזִינָן הַשְׁתָּא עַד כַּמָּה גָּדוֹל וְעָצוּם כֹּחוֹ שֶׁל הַלִּמּוּד בְּסֵפֶר הַזֹהַר. עַתָּה אֵין לָנוּ אֶלָּא לְחַזֵּק אֶת יְדֵי עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, לְהוֹסִיף לָהֶם אֹמֶץ וְכֹחַ וְחֹזֶק בַּעֲבוֹדָתָם הַקְּדוֹשָׁה. אִמְּצוּ מָתְנַיִם וְחִגְרוּ עֹז לְהַמְשִׁיךְ וּלְהָפִיץ אֶת אוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי, לְפַרְסֵם כֹּחוֹ בָּעוֹלָם וּלְסַיֵּעַ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, וְהוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת חָיִל וּלְהַרְבּוֹת חֲיָלִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא, לְאוּקְמָא שְׁכִינְתָא מֵעַפְרָא.
וּבָרוּךְ ה' שֶׁזָּכִינוּ בְּדוֹרֵנוּ לְהִתְחַבֵּר כְּלָל יִשְׂרָאֵל עִם "מִפְעָל הַזוֹהַר הָעוֹלָמִי" הָעוֹבֵד לְלֹא לֵאוּת לְלֹא מִטְרוֹת רֶוַח, וְלוֹקֵחַ עַל שִׁכְמוֹ מַשָּׂא וְעוֹל החוֹבוֹת, לְמַעַן הֵקִים הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וּלְשַׂמֵּחַ לְאָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
עַל כֵּן אַחַי! כָּל אֶחָד יִכְלֹל בְּלִימוּד הַנִּשְׂגָּב הַזֶּה לְמַעַן פְּדוּת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וּלְמַעַן פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ וּפְדוּת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּקָרוֹב בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ בְּרַחֲמִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
[1] הרמח"ל זי"ע לֹא מָצָא עֵצָה לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בְּלִמּוּד "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" בְּרֶצֶף ולְלֹא הֶפְסֵק, שֶׁבְּכֹחַ "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת וּלְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. וז"ל: בְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, וְכֻלָּנוּ נִבְרַח אֶל הַתֵּבָה הַזֹּאת וְנִנָּצֵל. וְנִמְצָא שֶׁבְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, שֶׁבְּסוֹדָהּ נַעֲשָׂה הַזֹּהַר, אֲשֶׁר בּוֹ נִכְלְלוּ כָּל הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמָתִין, כַּמֻּזְכָּר בַּתִּקּוּנִים, וְאָז נֶחְשָׁב זֶה לִבְרִיחָה כְּלָלִית לְכָל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁבְּסוֹף הַיָּמִים לֹא יִצְטָרֵךְ אֶלָּא יְצִיאָה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה נב, יב): "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל"… כָּל מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בּוֹרֵחַ מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ. וְהָאֱמֶת, כִּי סֵפֶר הַזֹּהַר נִשְׁאַר אַחֲרָיו (אַחֲרֵי רשב"י) זי"ע, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בּוֹ נִקְרָא שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לוֹ (בְּאַחֲרִית הַיָּמִים) אֶלָּא יְצִיאָה, וְאוֹדִיעֲךָ מַה תּוֹעֶלֶת נִמְצָא בְּזֶה, וְהָאֱמֶת כִּי תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל הוּא, כִּי הוּא הַצָּלָה מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ. (רְאֵה בְּאֹרֶךְ בְּאוֹר הַזוֹהַר).
[2] כִּ'י לֹ'א תִּשָּׁכַ'ח מִפִּ'י זַרְע'וֹ, אוֹתִיּוֹת יוֹחַאי; עַל יְדֵי זַרְעוֹ שֶׁל יוֹחַאי שֶׁהוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, לֹא תִּשָּׁכַח הַתּוֹרָה. לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת הַשֵּׁם, הִתְגַּלּוּת נִפְלָא מִסּוֹד גְּדֻלַּת הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הִבְטִיחַ שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת קלח:): 'כְּשֶׁנִּכְנְסוּ רַבּוֹתֵינוּ לְכֶרֶם בְּיַבְנֶה אָמְרוּ: עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח. שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". וְכַמְבֹאָר בַּזֹּהַר (נָשׂא קכד:): 'בְּהַאי חִבּוּרָא דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְקוּן בֵּהּ מִן גָּלוּתָא'. – וְעַתָּה בּוֹא וּרְאֵה וְהָבֵן נִפְלָאוֹת נִסְתָּרוֹת שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. כִּי עַל כֵּן סָמַךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי עַצְמוֹ עַל זֶה הַפָּסוּק "כִּי לֹא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". כִּי בֶּאֱמֶת בְּזֶה הַפָּסוּק בְּעַצְמוֹ מְרֻמָּז וְנִסְתָּר סוֹד הַזֶּה, שֶׁעַל יְדֵי זַרְעוֹ שֶׁל יוֹחָאי, שֶׁהוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, עַל יָדוֹ לֹא תִּשְׁתַּכַּח הַתּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל. כִּי סוֹפֵי תֵּבוֹת שֶׁל זֶה הַפָּסוּק "כִּ'י לֹ'א תִּשָּׁכַ'ח מִפִּ'י זַרְע'וֹ" הֵם אוֹתִיּוֹת יוחא"י, וְזֶה שֶׁמְּרַמֵּז וּמְגַלֶּה הַפָּסוּק כִּי לֹא תִּשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ, מִפִּי זַרְעוֹ דַּיְקָא, הַיְנוּ מִפִּי זַרְעוֹ שֶׁל זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מְרֻמָּז וְנִסְתָּר בְּזֶה הַפָּסוּק, שֶׁהוּא הַתַּנָּא יוֹחָאי. כִּי עַל יְדֵי זַרְעוֹ שֶׁל יוֹחָאי שֶׁמְּרֻמָּז בְּזֶה הַפָּסוּק בְּסוֹפֵי תֵּבוֹת כַּנִּזְכַּר לְעֵיל, שֶׁהוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, עַל יָדוֹ לֹא תִּשָּׁכַח הַתּוֹרָה, כִּי בַּזֹּהַר דָּא יִפְקוּן מִן גָּלוּתָא כַּנִּזְכַּר לְעֵיל. – וְדַע, שֶׁסּוֹד רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּעַצְמוֹ הוּא מְרַמֵּז בְּפָסוּק אַחֵר. כִּי דַּע, כִּי =6 צריך למחוק המלה "כי" האחרון ולהוסיף לפני תיבת "התנא": האות "ש" [שהתנא] = הַתַּנָּא הַקָּדוֹשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא בְּחִינַת (דָּנִיֵּאל ד'): עִ'יר וְ'קַדִּי'שׁ מִ'ן שְׁ'מַיָּא נָ'חִת, רָאשֵׁי תֵּבוֹת שמעו"ן וכו'. (סֵפֶר לִקּוּטֵי מוהר"ן – בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר).
[3] דִּבְרֵי הָרַעְיָא מְהֵימְנָא הַנִּזְכַּר לְעֵיל נִתְבָּאֲרוּ בַּאֲרִיכוּת בַּסֵּפֶר תַּנְיָא קַדִּישָׁא, אִגֶּרֶת הַקֹּדֶשׁ סִימָן כ"ו, עַיֵּן שָׁם. והִנֵה הַדָּבָר יָדוּעַ, שֶׁרַק בִּזְכוּת לִּימּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בִּכְלָל, והזוה"ק בִּפְרָט, נִזְכֶּה לִנָּצֵל מִכָּל הַיִּסּוּרִים, וּלְהִגָּאֵל בְּקָרוֹב מַמָּשׁ. וּמָצִינוּ סָמַךְ לְדָבָר, בַּמַּאֲמָר הַפָּסוּק "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּיבָה". וּפֵרֵשׁ הבעש"ט זיעוכי"א, שֶׁהַכַּוָּנָה לַתֵּיבָה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה. כְּמוֹ שֶׁכָּתַב "הָאוֹר הַמֵּאִיר" (שְׁמוֹת פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח), וזל"ק: "וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁשָּׁמַעְתִּי בְּשֵׁם הבעש"ט זללה"ה שֶׁפֵּרֵשׁ צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּיבָה (בְּרֵאשִׁית ו, טז), לַעֲשׂוֹת צֹהַר מִן הַתֵּבָה שֶׁל תּוֹרָה וּתְפִלָּה". וּמוּבָא עוֹד בַּסְּפָרִים (תוֹלְדוֹת אָדָם פָּרָשַׁת נֹחַ) – שֶׁכְּמוֹ שֶׁעָשָׂה נֹחַ תֵּבָה גַּשְׁמִית, כְּמוֹ כֵּן יֵשׁ תֵּבָה רוּחָנִית, שֶּׁעַל יָדָהּ אֶפְשָׁר לְהִגָּאֵל, וְהִיא תֵּבָה שֶׁל תּוֹרָה. וְיָדוּעַ שֶׁאוֹתִיּוֹת ז' וצ' אוֹתִיּוֹת מִתְחַלְּפוֹת הֵם, וּמִמֵּילָא אֶפְשָׁר לְבַאֵר אֶת הַפָּסוּק "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּיבָה", צֹ'הַר הַיְינוּ זֹ'הַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּיבָה, שֶׁלִּמּוּד הזוה"ק הוּא הַתֵּיבַת נֹחַ, שֶּׁעַל יָדָהּ אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לִגְאוּלָה, וּלְהִנָּצֵל מִכָּל מִשְׁבְּרֵי מַיִם הָעוֹבְרִים עַל הָאֲנָשִׁים בְּדוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אַשְׁרֵי מִי שֶׁיִּזְכֶּה לְכָךְ.
[4] הקב"ה הִקְדִּים לָנוּ רְפוּאָה לַמַּכָּה וְשָׁלַח לָּנוּ תֵּיבַת נֹחַ שֶׁל הרשב"י, שֶׁהוּא "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ", לְהַצִּילֵנוּ מֵהַמַּבּוּל הַנּוֹרָא! וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אִלֵּין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּאִיהוּ כְּתֵיבַת נֹחַ, דְּמִתְכַּנְּשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. וּלְזִמְנִין אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. דִּבְהוֹן יִתְקַיֵּם (שְׁמוֹת א) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ. וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא. (זֹהַר חֵלֶק ג' דַּף קנ"ג: בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא). (ועי"ע תִּקּוּנֵי זֹהַר חָדָשׁ דַּף ע"ב עַמּוּד ד', הַקְדָּמַת הַמּוֹצִיא לָאוֹר תִּקּוּנֵי זֹהַר מהגר"א, רַבֵּינוּ הָרַב משֶׁה קוֹרְדוֹבֵירוֹ, דַּע אֶת אֱלֹקֵי אָבִיךָ, י"א).
[5] אָמְרוּ בַּתִּקּוּנִים (תִּקּוּן ו' דַּף כ"ד.), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ (וַיִּקְרָא כה י) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְגוֹמֵר, עַיֵּן שָׁם. – הַט אָזְנֶיךָ וּשֲׁמָע, כִּי נוֹדְעָה יַד הַשֵּׁם אֶל עֲבָדָיו, דְּחִבּוּר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ לֹא נִתְגַּלָּה לָרִאשׁוֹנִים זֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי אִם וְאָמַר אֶל דּוֹר הָאַחֲרוֹן שָׁם יִתְּנוּ קְרִיאָ"ה נֶאֱמָנָ"ה הַנְהוּ זהרה'ורי, דְּבִזְכוּת זֹאת וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵיהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵיהּ.
וּבְדֶרֶךְ זוֹ אֵלֵךְ לְפָרֵשׁ קְרָא כְּדִכְתִיב הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת בְּהַר "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל ישְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם" גו'. וְהֵן עוֹד נָבִיא מַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא סֵפֶר נָשׂא (דַף קכד:) וְהֵילָךְ לְשׁוֹנוֹ: וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ, בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דְּבָרִים לב) "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר", עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. רְאֵה גַּם רְאֵה, כִּי בְּחִינַת סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא בְּבִינָה, וּמֵידַע יְדִיעַ מַאי דְאִתְּמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבַתִּקּוּנִים בְּדוּכְתֵּי טוּבָא, כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקּוֹרֵא אֵצֶל עֵין רוֹגֵ"ל אֵיזֶה מְקוֹם בִּינָה, וְהוּא, כִּי חֲמִשִּׁים שָׁנִים דְּיוֹבֵל הִנֵּה הִנָּם חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה. וְזֶה אָמַר וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ, וּקְרָאתֶ"ם דַּיְקָא, אֲשֶׁר תִּקְרְא"וּ אוֹתָם בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים, וּבִזְכוּתָא תָּלְיָא מִילְּתָא, דְּעַל יְדֵי זֶה דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ. וְעַל זֶה סִיֵּם וְקָאָמַר יוֹבֵל הִיא, כְּלוֹמַר דְּהֵם בְּחִינָה אַחַת, כְּמוֹ שֶׁיּוֹבֵל בְּחִינַת בִּינָה, כְּמוֹ כֵן לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ אֲנִי בִּינָה לִי גְּבוּרָה. וּמַה שֶּׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בַּמַּאֲמָר הַלָּזֶה עַל יְדֵי לִמּוּד סֵפֶר הַזֹּהַר שֶׁהוּא מִסִּטְרָא דְּבִינָה וְיִהְיוּ טוֹעֲמִי"ם מִלְּמַטָּה מֵאִילָנָא דְחַיֵּי נַפְשִׁי יְסוֹבֵ"ב יַנְחֵנִי לִרְמֹז בְּזֶה, כִּי בִּינָה עִם הַכּוֹלֵל גִּימַטְרִיָּא חַיִּי"ם. (נֶפֶשׁ חַיִּים מַעֲרֶכֶת הַז' אוֹת ה').
בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (פָּרָשַׁת נָשׂא דַּף קכ"ד:) וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ, בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְחַיֵּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דְּבָרִים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. עכ"ל. הִנֵּה מְבֹאָר מִכָּאן, שֶׁהַחִבּוּר מֵהַזֹּהַר הָיָה עָתִיד לִהְיוֹת גָּנוּז וכו' עַד שֶׁיָּבוֹא הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה לַתַּחְתּוֹנִים, וּבִזְכוּת הָעוֹסְקִים יָבוֹא מָשִׁיחַ, כִּי אָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה בְּסִבָּתוֹ, אֲשֶׁר זֶה תִּהְיֶה סִבָּה קְרוֹבָה לְבִיאָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וּבְגִינֵיהּ וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וכו', כְּדֵי שֶׁבִּזְכוּת זֶה יִגָּאֲלוּ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁהֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַדְּשָׁם בְּדַם פֶּסַח וּבְדַם מִילָה, כֵּן גְּאֻלָּה הָעֲתִידָה לֹא תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה עַד שֶׁיִּזְכּוּ לְתּוֹסְפוֹת הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, וְהוּא רְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה בָּהּ. (של"ה, עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, מַאֲמָר רִאשׁוֹן).
[6] לִקְבֹּעַ אֶת יוֹם הַסִּיּוּם לְיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּבְסֵפֶר אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא (חֵלֶק סְעוּדַת הַיּוֹם הֶעֱרָה 25,) הֵבִיא, דְבִּקְצַת קְהִילוֹת נָהֲגוּ "חֶבְרַת ש"ס", כְּלוֹמַר, הַחֶבְרָה שֶׁהָיוּ מְחַלְּקִים אֶת כָּל מַסֶּכְתּוֹת הש״ס בֵּין חֲבֵרִים, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יְסַיְימוּ אֶת כָּל הש״ס בְּיוֹם מְסוּיָים, וְקָבְעוּ אֶת יוֹם הַסִּיּוּם לְיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה כְּדֵי שְׁיְסַיְימוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כְאֶחָד, בְּיוֹם אֶחָד. – רוֹשְׁמֵי הַקּוֹרוֹת כּוֹתְבִים, כִּי בְּיוֹם כ״ז נִיסָן תקע״ה הֶחְלִיטוּ מַנְהִיגֵי חֶבְרַת "נֵר תָּמִיד" בְּבִּיַאלִיסְטוֹק, לְחֵלֶק אֶת הש״ס בֵּין אַנְשֵׁי הַחֶבְרָה, כְּדֵי שֶׁכֻּלָּם יָחַד יְסַיְימוּ אֶת הש"ס תּוֹךְ חֲצִי שָׁנָה, הָיִינוּ עַד יוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה שֶׁל שְׁנַת תקע״ו, וְכֵן מִידֵי שָׁנָה בְּשָׁנָה עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל. (סוֹד ה').
[7] מדעסקינן בהאי צדיקא קדישא, המקובל האלקי, רבינו ברוך ממעזבוז זיע"א, מן המעניין לצטט כאן שתי סיפורי–פלא, מהם נוכל להבין מעט מזעיר מגודל קדושתו ואהבת ישראל שלו.
ידוע, שדרכו בקודש היה לבזות, לעתים, אנשים מסוימים שבאו לחסות בצלו, ביחוד בעת שולחנו הטהור בשבת-קודש או בחגים, והללו היו מקבלים זאת באהבה גמורה, בידעם שרבם הגדול בודאי רואה עליהם קטרוגים ודינים ששורים עליהם, ובדיבוריו הקשים והבוטים לעיני כל, ביטל מעליהם דינים קשים אלה.
היה זה באחת מלילות שבת קודש, בעת ניהול שולחנו הטהור. אותו שבת התארח אצלו אחד ממחותניו הצדיקים, אשר הגיע אליו להשתתף בשמחת שבע ברכות לנשואי צאצאיהם, ביחוד בסעודתא דחקל תפוחין קדישין במחיצתו של מחותנו הקדוש, רבי ברוך. באמצע עריכת ה"שולחן", התבטא רבי ברוך נגד אחד החסידים בביטויים חריפים נגדו, כדרכו בקודש. ויהי בשמוע אורחו המחותן את הדברים, נבהל ושאל את מארחו הצדיק: ומה עם מאמר חז"ל: המבזה את חבירו ברבים אין לו חלק בעולם הבא?! – ענה לו רבי ברוך: את העולם-הבא שלי כבר הפקרתי מזמן לטובת אידישע קינדער (בני ישראל)!
כן מסופר, כי בשעותיו האחרונות בחייו עלי אדמות, ישב כמנהגו תמיד ושקד בלימודו בספר הזוהר הקדוש. ויהי כאשר הגיע לדברי הזוה"ק: "אית רוגזא ואית רוגזא; אית רוגזא דארור, ואית רוגזא דברוך" – יצאה נשמתו הטהורה לשמי – מרומים, כאשר תיבת "ברוך" על לשונו הטהור, להתדבק בחיי החיים ברוך הוא.
[8] ) אך התירוץ על זה
[9] ראה בספר דברי תורה פרשת וישלח, ופרשת בשלח.
[10] כָּתַב הרמ"ז וז"ל: כַּמָּה עִקָּרִים גְּדוֹלִים לְהַמְשִׁיךְ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה לְבָנִים. א. הָעֵסֶק בַּתּוֹרָה, שֶׁבָּהּ מֵאִיר פְּנִימִיּוּת הָעוֹלָמוֹת שֶׁהוּא מְקוֹר הַנְּשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם זָכָה לְחַדֵּשׁ חִידוּשִין בַּתּוֹרָה, שֶׁבָּהֶם מוֹלִיד אוֹר חָדָשׁ מַמָּשׁ מִמְּקוֹרוֹת נִשְׁמָתוֹ, וּבָזֶה יַזְהִיר מִמֶּנּוּ בְּנִשְׁמַת הַוָּלָד הַיּוּלָּד… (וְעַיֵּן הֶמְשֵׁךְ דְּבָרָיו בְּמָתוֹק מִדְּבַשׁ פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים דַּף פ' ע"א).