אשרי הבית המתנהג על פי האיש
להורדה:
ב"ה, הדבר פשוט דהמנהג נקבע אחר הבעל שהוא עיקרו של בית שהרי הוא נצטווה בכל המצוות שבתורה ואשתו פטרוהו כדי שתהא פנויה לסדר צרכי הבית והשייך לבעלה כמבואר בכלבו ואבודרהם. ועיין עוד בברכות (נא:) שהאריכו חז"ל בראיות דאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש. וכן דייקו המקראות בבריאת האדם כי אדם הראשון היה עיקר הבריאה ואחר כך ניתוספה לו חוה להיות לו לעזר, והש"ס מדמי איש ואשתו כבעל אבידה ואבידה (עי' קידושין ב:) הרי דהאשה כאבר פרטי מכללות האיש. וכן נראה בשו"ת האלף לך שלמה סי' ש"א, ועיין עוד שו"ת מוצל מאש סי' מ"ו. ובגליה"ש לרי"ע יבמות פו:
וזה לשון הרמב"ם הלכות אישות פט"ו בסופו: וכן צוו על האשה שתהי' מכבדת בעלה יותר מדאי ויהי' עליה מורא ממנו, ותעשה כל מעשה על פיו וכו' עכ"ל.
וכן הוא במסגרת השולחן סי' קמ"ה א'. ועי' בספר עבודת הקודש להחיד"א (מורה באצבע סי' א' אות ז') וז"ל:
לבקש שלום אנשי ביתו וקרוביו, ודע שבמקום שיש מחלוקת השכינה מסתלקת ח"ו. ובית שיש בו מחלוקת הוא משכן סטרא אחרא ח"ו, וביותר יהיה לו שלום עם אשתו וכו' עכ"ל.
ועוד כתב שם (צפורן שמיר להחיד"א סי' י"א אות קפ"ה) "לא יתקוטט עם בני ביתו כי על ידי מריבה וקטטה בתוך ביתו זה עני קרא לסט"א לשבות בבית, ופוגם בשכינה כביכול".
ובספר חסד לאברהם (מעין ד' נהר מ"ח) וז"ל:
צריך שתתנהג הבית על פי האיש, ואין ראוי לבית שתתנהג על פי האשה, שהאשה מסטרא דשמאלא, וכאילו מתנהגת על פי הדין מדת הדין הקשה, ולא יחסר חולי לאותו בית ועניות גם כן ודבר אחר.
ואשרי הבית המתנהג על פי האיש, שכל בית שמתנהג על פי האיש כאילו מתנהג על פי מדת הרחמים (מדבר קדמות מערכת ה', ישועות חכמה סי' קמ"ה).
הזוהר הקדוש – ספר בראשית-פרשת נח -דף סט ע"ב
נֹחַ אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְמִקְרַב עוֹלָה. דְּאִיהוּ בְּאֲתַר דִּדְכוּרָא. עֲבַד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְחַבְּרָא וּלְאַעֲלָאָה בַּתֵּיבָה. וְעַל דָּא אַקְרִיב עוֹלָה. עוֹלָה הוּא אִשֶּׁה. אֵשׁ ה' דְּאִתְחַבַּר (בה) שְׂמָאלָא בְּנוּקְבָא. דְּהָא (כל) נוּקְבָא מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא קָא אַתְיָא וּדְכוּרָא מִסִטְרָא דִימִינָא בְּאִתְדַּבְּקוּתָא דָּא בְּדָא. וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי נוּקְבָא אִשֶּׁה. אִשֶּׁה קְטִירוּ דִּרְחִימוּ דְּאָחִיד בָּהּ שְׂמָאלָא לְסַלְקָא לָהּ לְעֵילָא וּלְאִתְקַשְּׁרָא כְּחֲדָא. וּבְגִין כָּךְ (ד"א כתיב) עוֹלָה הִוא אִשֵּׁה. קְשִׁירוּ דִּדְכַר וְנוּקְבָא דָּא בְּדָא:
נֹחַ הָיָה צָרִיךְ לְהַקְרִיב עוֹלָה, שֶׁהוּא בַּמָּקוֹם שֶׁל הַזָּכָר, עָשָׂה אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִתְחַבֵּר וּלְהִכָּנֵס לַתֵּבָה, וְעַל זֶה הִקְרִיב עוֹלָה. עוֹלָה הוּא אִשֶּׁה. אֵשׁ ה'. שֶׁהִתְחַבֵּר [עמה] הַשְּׂמֹאל בַּנְּקֵבָה. שֶׁהֲרֵי [כל] נְקֵבָה מִצַּד הַשְּׂמֹאל בָּאָה, וְזָכָר מִצַּד הַיָּמִין בְּהִתְדַּבְּקוּת זֶה בָּזֶה, וְלָכֵן נִקְרֵאת [עולה] נְקֵבָה אִשֶּׁה. אִשֶּׁה – קֶשֶׁר שֶׁל הָאַהֲבָה שֶׁאוֹחֵז בָּהּ הַשְּׂמֹאל לְהַעֲלוֹתָהּ לְמַעְלָה וּלְהִתְקַשֵּׁר כְּאֶחָד, וְלָכֵן כָּתוּב עֹלָה הִוא אִשֵּׁה, הַקֶּשֶׁר שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה זֶה עִם זֶה.
כעין זה נעשו השמים, שהם דכר, (דהיינו ז"א), וזכר מצד ימין בא, (שהוא נעשה מימין הבינה), ונקבה מצד שמאל, (והנוקבא נעשתה משמאל הבינה, ולפיכך אי אפשר להנוקבא שתמצא בלי דכר, להיותה בחינת אש ועשן מסטרא דשמאלא, והיא צריכה לחסדי הזכר, ומטעם זה היא בבחינת דכר ונוקבא ביחד)… (בראשית שיב).