שחיטה- סערת כשרות העופות

שחיטה- סערת כשרות העופות

סערת כשרות העופות

איך נתגלה העיר קראקא 2

..

 

 

איך נתגלה הספר בעיר קראקא

הָרַבִּי שְׁלִּיטָ"א הָיָה קָם בארבע לִפְנוֹת בֹּקֶר ללמוד עִם בְּנוֹ. הָרַבִּי הָיָה מְאֹד עָסוּק עִם תִּקּוּן כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁהִגִּיעָה פַּעַם אַחַת הרבנית בשעה 12 בלילה וְנָתְנָה לוֹ סֵפֶר באידיש ואמר לרבי אתה צריך לִקְרֹא הספר הזה, זה סיפור מדהים!, הרבי אמר לָהּ שֶׁאֵין לוֹ זְמַן לקרוא סיפורים, אַךְ כְּשֶׁרָאָה כַּמָּה שֶׁהִיא מִפְּצִירָה בּוֹ כֵּן הִסְכִּים לִקְרֹא, בְּסֵפֶר הָיָה כָּתוּב אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הַ"מְּגַלֶּה עֲמֻקוֹת" שֶׁתַּחַת אַפּוֹ אָכְלוּ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, הרבי לא ישן הלילה הזאת, וקרה את הספר כל הלילה, הַסִּפּוּר נָגַע לַלֵּב הָרַבִּי וְאָמַר שֶׁזֶּה יוֹתֵר חָשׁוּב מִכָּל הַסְּפָרִים שכתב וֶהוֹצִיא על הכשרות וְהֵחֵל לַעֲסֹק בּוֹ. אז הָיָה הרבי הוֹלֵךְ פַּעַם בְּשָׁבוּעַ לַיְּשִׁיבָה וּמוֹסֵר דרשות וְאָמַר לָהֶם כַּמָּה חָמוּר אֲכִילוֹת נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת. פַּעַם נִפְגָּשׁ עִם רֹאשׁ יְשִׁיבָה שֶׁרָצָה שֶׁהָרַבִּי יוֹכִיחַ לוֹ שֶׁאָכֵן אוֹכֵל הוּא נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, וְאָכֵן הָרַבִּי אמר לו אדרבא אני מוכן ללמוד אותך שחיטה בדיקת סכינים וללמוד אותך להכין סכיני שחיטה [הכל בחינם] ולמד איתו הלכות שחיטה ונתן לו סכינים ואבנים, וְהֶרְאָה לוֹ כֵּיצַד יֵשׁ לִשְׁחוֹט, וְאָכֵן הָרֹאשׁ יְשִׁיבָה נֹכַח לָדַעַת שֶׁאוֹכְלִים נבילות וטרפות.

הרבי אומר לראש ישיבה, בא לידי ספר בעיר קראקא שאם אני ידפיס את זה, מי שיקרא את זה יהיה בעל תשובה, ויכנס ללבו ליזהר מאוד שלא לאכול מאכלות אסורות, אך יש לי בעיה שאני צריך כתובת מאיפה לשלוח את זה כי את הכתובת שלי אי אפשר לכתוב כי הקצבים שותפם של עמלק (קידושין פ"א), ירדפו אחרי וכו'. הראש ישיבה הסכים תיכף לעשות על הכתובת של הישיבה.

הרבי אמר לו שזה כרוך בפיקוח נפש, הם יכולים להרוג אנשים, הראש ישיבה ענה אני לא מפחד, אם צריך מסירת נפש אני גם מוכן. הספר נדפס 5000 אלפים טופסים.

אחר שהדפיסו הספר הראש ישיבה קיבל מכתב באנגלית שהולכים להרוג אותו, ואחר כך הגיע הקצב הראשי לישיבה ומתחיל לצעוק עליו למה הדפסת הספר הזה?

הראש ישיבה תיכף ענה למה אתה צועק כאן זה ישיבה, תדבר בדרך ארץ אם לא אני זורק אותך תיכף ואני קורא למשטרה. התחיל לדבר בשקט ושואל עוד הפעם למה הדפסת הספר הזה? הראש ישיבה עונה לו מה זה הספר הזה? אני לא יודע מכלום? הוא מראה לו הספר, והראש ישיבה אומר לו, אני לא יודע בכלל לקרוא באידיש, מה כתוב כאן? הקצב עונה שאסור לאכל בשר בהמה, סלמי, נקניקים, הראש ישיבה שואל אותו מה הבעיה? תביא לישיבה כמה שאתה רוצה ויהיה לנו מה לאכול, כי אין לנו מספיק כסף לאוכל.

התחיל עוד הפעם לצעוק למה הדפסת הספר הזה כאן הכתובת שלך!!!

הראש ישיבה עונה לו לך בכל הבניין, ותחפש אם יש כאן ספר אחד, הקצב הלך בכל הבנין, ובמרתף של הבניין היה שם שרפה והכל היה שחור, והקצב הלך בכל פינה לחפש את הספרים קראקא ולא מצא כלום.

מאיפו הרבי לקח הכסף להדפסה

הרבי לא היה לו כסף להדפיס, ולא היה ממי ללוות ואיך ישלמו?

הרבי החליט היות שנותנים להילדים לאכול כל מיני דברי חלב כמו גבינות, גבינה קשה, גבינה פשוטה, ולבן, אז היה לו עצה ששני שנים במקום לתת לילדים דברי חלב מהכסף הזה ידפיסו את העיר קראקא. כך הוה והדפיסו הספר שלחו על הדואר 5000 טופסים כל בול עלה אז 10 סנט. והספר הזה עשה שכל העיר ילך על גלגלים.

 אַחֲרֵי כַּמָּה שנים נוֹכְחוּ לָדַעַת שֶׁגַּם הַמּוּצְרֵי חָלָב הֵם טרף בגלל נקיבת הכרסים, וְהָרַבִּי בִּגְלַל שֶׁרָצָה לְהָפִיץ את הַסֵּפֶר שֶׁל הַ"מְּגַלֶּה עֲמֻקוֹת" חָסַךְ מִבָּנָיו מוּצְרֵי חָלָב וְכָךְ היה לו כֶּסֶף להדפסה ולשלוח בדואר, וְה' עֵזֶר שֶּׁנִּמְנַע מִבָּנָיו אֲכִילַת טְרֵפוֹת.

ועכשיו כל הילדים ב"ה תלמידי חכמים גדולים, שאכלו רק בשר עוף שהרבי שחט לבד, וכן בדברי חלב, שלא אכלו אחר כך הרבה שנים כי לא רצו כבר, כי לא היו רגילים לזה.

כשהרבי ראה שהספר הצליח מאוד הרבי הדפיס הרבה הוצאות בלשון הקודש ובאנגלית ובספרדית, וגם נדפס בכמה עיתונים [מחנה החרדי, דער בלאט, אלגעמיינער דשזורנאל, וגם הרבה עשו מצגות מהסיפור הזה, ועוד.

חדש

למבט מצד אחר קראקא

הערה: זה לא דוקא במונסי – זה בכל העולם כולו. אנו כותבים "מונסי", כי שם נתפרסם ביותר. כי בעיר מונסי ישנם הרבה יראים ושלמים והייתה התעוררות גדולה בצומות וזעקה אל ה' לשוב בתשובה שלימה, ולא ידעו מה לעשות כשנתגלה להם המכשול הגדול הזה. והיה תלמיד אחד מהחפץ חיים שסיפר שמאז בואו לארצות הברית ושמע מה שהולך בכשרות, לא טעם טעם בשר כל ימי חייו, וכעת הוא במושב זקנים וכולם צחקו עליו למה אינו אוכל, ועכשיו שנתגלה הדבר, כולם אמרו עליו, אם היה לך רבי כזה כמו החפץ חיים ניצלת כל ימיך מאכילת נבלות וטריפות, וענה להם, אצלנו בישיבה היה החפץ חיים זי"ע אומר לכל הבחורים שיגמרו את כל הפרשה של הזוהר הקדוש בכל שבת ושבת, ואמר, "הזוהר הקדוש ישמור אתכם כל החיים". ועל כן ניצלתי מאכילת הנבלות במונסי. כי כשבאתי לארצות הברית הלכתי לכמה צדיקים אמיתיים ושאלתי אותם על כשרות הבשר, וסיפרו לי איך שהצדיק רבי יעקב יוסף זי"ע נלחם עם הקצבים שותפם של עמלק (קידושין פ"ב) ורצו להרוג אותו על שמוכיח אותם, חשבתי בשר כזה צריך לבא לפי? הלא החפץ חיים זי"ע הזהיר אותנו מאוד שלא לאכול בשום מקום עד שיברר עד מקום שידו מגעת שלא יכשל בנבלות וטריפות חלב ודם, וכך עשיתי וב"ה שניצלתי. (ועיין בספרו "נדחי ישראל" באריכות על המכשולות של שחיטה וניקור).

הקדמה

מאחר וימי התשובה כבר בשער, אנו רוצים בזאת לעורר את הלבבות הרדומים, ולכן אנו מדפיסים כאן מחדש את הסיפור "בעיר קראקא", שכל הקורא את הסיפור בוודאי נדהם, ואין ספק שיהיה הסיפור השפעה טובה על הקורא. מהסיפור הזה ניתן לראות בבירור מה הוא העונש החמור של מאכיל נבילות וטריפות, וגם רואים שבגלל זה מתים יהודים בגיל צעיר מאוד ובאופן פתאומי (כפי שאנו שומעים כאן לאחרונה ואיננו יודעים למה, אנשים מתים בגיל צעיר מאד ומשאירים משפחות של יתומים זועקים, ה"בית החיים" מלא בילדים צעירים שמתו בדמי ימיהם, קוראים לציבור במודעות לחזור בתשובה ולהגיד את כל התהילים וכדומה ואין יודעים היכן להתחיל לחזור בתשובה מרבים בתפילות, זעקות, תעניות , מפזרים הרבה ממון לצדקה ואין עונה, ידועה המקרה הנורא שהיה בארה"ב שמתו בתוך זמן קצר עשרים נשים תחת גיל ארבעים וכולן מכתה אחת,והשאירו משפחות של יתומים, כל אחת כ-עשרה ילדים, כ-300 יתומים זועקים "אמא, למה עזבתנו", ולא מבינים על מה עשה ה' ככה, בפרט שידוע שאין בכל העולם חלוקת צדקה רבה כל כך כמו בבורא פארק ובוילימסבורג האם זה לא עוזר, כמו כן בארצינו הק' שומעים על צעירים וילדים שנפטרים וגם שם מרבים בתפילות וזעקות ומחלקים צדקה לעניים יש הרבה מפעלים של חסד האם כל זה לא מספיק, מה הסיבה שאין עונה לכל הפעולות?).

ועוד יותר ניתן לראות מכאן שאפילו רב שהוא כל כך גדול כמו הבעל "מגלה עמוקות" זי"ע גם ניתן היה לרמות אותו כל כך הרבה שנים ותחת נשיאותו בעירו נתנו לכל בני העיר לאכול נבלות וטרפות רח"ל באין מפריע, ולכן על כל יהודי בימים אלה ליתבונן טוב במה שנעשה מסביבו, ויעשה חשבון במה והיכן אוחזים, ובכדי לערוך את החשבון בקלות יתר.

העתקנו קטע מהספר "ברית מטה" משה שהודפס בשנת תס"א שמשם ניתן לראות שאפילו בזמנים ההם מאחר ושחטו במהירות מסווגת זעק המחבר שזה ממש נבילות וטריפות, והוא כותב שהשוחטים מתעייפים ומאבדים את ההרגשה ועוד מכשולות, מכל שכן בזמנינו שהמכשולות הוכפלו חייב כל יהודי להזהר ולדעת מה הוא אוכל.

כמו כן אנו מדפיסים תשובה משו"ת בית הלל מהגה"צ ר' הלל מקאלאמייע זי"ע שם רואים שמחטא זה של אכילת נבילות וטריפות מתים ילדים קטנים רח"ל, ואינם קרואים יותר בניו של הקב"ה (אפילו כשהולכים למקוה וקובעים עיתים לתורה כל יום). גם הדפסנו מהרבה של שאמלוי זי"ע דברים מענינים בענין המכשולות בשחיטה, ובפרט מה שהוא מספר בשם רבה של צאנז זי"ע שע"י אכילת נבילות וטריפות ירדו קהילות רבות מדרך הישר,ושלא נרמה את עצמינו שאנו יותר טובים מהם, כי לא רק בדור הזה שחונך בארה"ב, אלא אפילו בקרב אלו שחונכו במולדת הישנה באירופה רואים הבדל ניכר איך נראו אז לעומת מה שהם היום, ועל אף שכאן הלבישו שטריימלים וקאפוטות, אף שבאירופה היו מגולחים, כל זה רק בחיצוניות, אך בפנימיות הם הרבה יותר גרועים.

וכל זה נובע מכך שאוכלים מאכלות אסורות כפי שכתוב בפרי חדש וכפי שהרמ"א כותב שם (ביו"ד סי' פ"א סעי' ז') שאשה המינקת שלא תאכל דברים שהם אסורים (והט"ז והש"ך אומרים שכל זה מדובר אפילו אצל אשה שצריכה לאכול זאת בגלל פיקוח נפש, אסור לה להניק את הילד) ועל כך אומר הפרי חדש ז"ל שבגלל שבזמנינו לא נזהרים על אותם הדברים, לכן הילדים יוצאים לתרבות רעה, והרבה מהם הם בעלי עזות פנים של הדור הזה וכו' ואפילו כשאומרים להם מוסר הם אינם שומעים זאת. עד כאן מצוטט מספרו של הפרי חדש.

ובדיוק אותו דבר כותב הגאון החיד"א זי"ע בספרו "מחזיק ברכה" על הרמ"א המוזכר לעיל, כשרואים מלים כאלה של גאונים וצדיקים היו צריכים להסתכל האם אצלינו אין מצב דומה, שומעים מדי יום ביומו סיפורים על ילדים מבתים חרדיים דברים שלכאורה היו מתאימים לקרוא לילדים שנולדו אצל הורים המתגוררים ביערות, וזה מה שכתוב "רוב ילדים" ואילו אצלינו זה רק מיעוט תדעו שהמספר גדול יותר, כי לא כל המעשיות מגיעים לאנשים, וכשכל אחד יידע מכל הנעשה היה כבר מזמן חושך בעינים, אך לדאבון כולנו העינים כבר מזמן תועות ממאכלות אסורות ולא שומעים ולא יודעים, כפי שכתוב בס' "דגל מחנה אפרים" בפרשת עקב על הפסוק ומלתם את ערלת לבבכם בשם הרמב"ם בתשובותיו שהשיב לאלו שהיו להם ספיקות בתחיית המתים, הוא טען שספיקות כאלו נולדות אצל בן אדם רק על ידי אכילת מאכלות אסורות, עד כדי כך שיש להם ספיקות אפילו בי"ג עיקרים.

גם צריכים לערוך חשבון הנפש על מה שהבאר מים חיים כותב בפרשת חיי שרה וז"ל: בדורותנו אנו שאם בה מישהו וסכין בידו ואומר שהוא שוחט ובודק ומומחה מאמינים לו וכלל אין מבררים עליו, ואומרים שמן הסתם כל מי שמצוי אצל השחיטה מומחה הוא, ואותו דבר ביין חלב ודגים א.ד.ג. דברים שיש עליהם חשש איסור כשקונים דברים כאלו שיש לבדוק שלא יהיו בהם חלילה תולעים, אז הוא אומר לעצמו שמן הסתם הוא יהודי חרד ולא יתן לאכול משהו שאסור באכילה, אך כשמגיעים לעניני כספים כאן הוא מפסיק להאמין עד שהוא לא ישאל ויחקור היטב מי הוא אותו אדם האם הוא נאמן, האם ניתן להאמין לו או לא, ולבסוף כשהוא נותן לו כבר את הכסף הוא מביא עדים וחותמים ונותנים, והוא עדיין רועד כל הזמן האם הוא יחזיר לו את הכסף. עד כאן דברי הבאר מים חיים. (יש לעיין בפנים הספר היכן שהוא מאריך יותר בענין).

עתה בכל ביקור בחנות היה צריך לעשות את אותו החשבון כשנכנסים לחנות לקנות משהו ורואים על המוצר חותמת של רב שהוא אינו מכירו כלל, ואפילו אם הוא כבר פעם שמע עליו הוא עדיין אינו יודע איזה סוג אדם הוא, ואז באמת הוא היה צריך לחשוב בלבו האם באותה שיטה עיוורת הוא גם היה מאמין לו בעניני כספים, ואותו דבר בכל הקשור לקייטרינג ומסעדות.

כן צריך כל יהודי תמיד להעמיד לפני עיניו את מה שהחפץ חיים כותב בספרו "מחנה ישראל" שחייל יהודי שאל אותו מה עליו להעדיף, הוא יכול להיות במחלקה שהמפקד הוא אדם טוב וירשה לשחוט ולאכול כשר אך הוא יאלץ לעבוד שם בשבת, או שיעדיף מחלקה אחרת ששם הוא לא יוכל לאכול כשר אך לא ייאלץ לעבוד בשבת, והחפץ חיים הורה לו ללכת למחלקה שמחללים שבת, והטעם שאמנם שבת הוא איסור סקילה אך כשהוא ישוב הביתה הוא יוכל לשמור הרבה שבתות, אך כשהוא יוכל נבילות וטריפות "הפגם ישאר בנשמתו לעולם" עד כאן דברי החפץ חיים.

כשמתבוננים בדברים אלו של החפץ חיים חייב כל אדם לערוך חשבון נפש עד כמה חייבים להזהר מלאכול נבילות וטרפות כי זה נשאר עד עולם ואף אחד לא היה מכניס את עצמו לספקות בענין זה בגשמיות וכל שכן ברוחניות. ועל כן החי יתן אל לבו כל זמן שעוד ניתן בימי התשובה ושלא ירמו את עצמם בתירוצים שונים, ושכל אחד יידע שעל כל כזית של בשר בהמה שאוכלים פה בארצות הברית משחקים בספק נבלה וטריפה, ואין כל חילוק איזה חותמת יש לבשר הבהמה. ובעופות חייבים גם כן לדעת מי הוא השוחט וכמה הוא שוחט לשעה מבלי שהוא נח, והאם לא מדובר בשחיטת מכונה, ובשום אופן לא לסמוך על השם שיש על החותמת, ובזכות התשובה כולנו נזכה לישועה ונתברך בברכת כתיבה וחתימה טובה בכלל כל ישראל אמן.

 

מסופר על הרבי שליט"א שכל חייו שאף לזכות את עמ"י ועסוק עד מאד בתיקון הכלל, בהפצת ספרים ובחיזוק ענינים שונים הנחוצים ועומדים על הפרק .

היה זה בשנת תשל"ד כשראשו ורובו מונחים היו בסוגית "ועד הכשרות" שהיה תורם לכך כ-17-18 שעות מיומו זאת מלבד העובדה שהיה קם בארבע לפנות בוקר ללמוד עם בניו. בשעה 12:00 בלילה הופיעה לפתע הרבנית בפתח החדר ונתנה לו ספר באידיש בעודה אומרת לרבי ———-חייב לקרוא הספר הזה, הספור נורא נוראות!

הרבי כמובן ענה שאין לו זמן לסיפורים, אך כשראה כמה היא מפצירה בו הסכים להקדיש מזמנו היקר ולקרוא.

בספר היה כתוב הסיפור הנורא בתקופתו של בעל מגלה עמוקות (כידוע זכה לגילוי אליהו הנביא) שתחת אפו האכילו את העיר בנבילות וטריפות.

הרבי הזדעזע ולא יכל לעצום את עיניו כל אותו הלילה, הסיפור נגע ללבו והחליט שחשוב הוא יותר מכל הספרים שחיבר על הכשרות. מיד החל לעסוק בלהוציאו לאור.

באותה העת נפגש עם ידידו ראש ישיבה וסיפר לו על גילוי המכשול ————- של שחיטה לא כדין וממילא אכילת נבילות וטריפות.(ועיין בקידושין כ"ב.) ראש הישיבה הסכים תיכף לתת את כתובת הישיבה להפצת הספר למרות שידע כי הענין כרוך בפקוח נפש. בס"ד נדפס הספר ב-5000 עותקים.

אחר זמן מה ביום ——— מקבל ראש הישיבה מכתב באנגלית בו מודיעים לו בלש' חריפה עד מאד כי סופו קרב והקצב –הכושי—בדרך לישיבה. הקצב הופיע והחל להרים קולו : "מדוע הפצת את הספר?" ראש הישיבה ענה בסבלנות ולאחר דין ודברים הנמיך הקצב את טון דיבורו ושאל שוב: "מדוע הפצת את הספר?"

 

 

 

.