שולחן ערוך הלכות חגים להורדה:
הלכות ספירה ושבועות לשלשים יום –
הלכות כיבוד אב ואם לשלשים יום ,
פתח השער לשולחן ערוך בית יוסף יב אדר א,
ספר
שולחן ערוך
למרן המחבר
פתח השער
א. המלאכים מכריזים והולכים לפניך ומכריזים תנו כבוד לדיוקן המלך – מי הוא זה האיש שמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו – זה הוא התנא הסבא של ארץ ישראל – זה הוא ראש הישיבה של ארץ ישראל – זה הוא המחבר הגדול של ארץ ישראל (לשון המלאך המגיד על מרן הבית יוסף)
ברגשי הודיה להשי"ת על העבר ותפילה לעתיד, מפעל הזוהר העולמי זוכה להיות הצינור ולהוציא לאור, כסנונית ראשונה בעולם את כל ד' חלקי שולחן ערוך של מרן הבית יוסף ללימוד יומי מחולק לכל ימות השנה. שמחה גדולה בכל העולמות לעליונים ולתחתונים יחדיו, כי ההלכה מוציאה לפועל את הכוונה העליונה של מי שאמר "והיה העולם", שהשתלשל מעולם אינסוף עד הדיוטא התחתונה של העולם הזה, וזה דבר עצום ונורא, גדול ונשגב מאד, כי כל ענינה של התורה שמקורה בגנזי עליון, היא הוראת דרך דווקא בעולם הזה, שהלכה מהמילה הליכה. והתורה היא לא רק חכמה בעלמא (כמו אצל הגויים, שחכמה יש להם, (הנקרא פילוספיה) אולם אינה בהכרח קשורה למציאות, ולכן נאמר חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין), אלא חכמת התורה היא חכמה שמקשרת וחודרת בכל עמקותה האינסופית בכל סדר ההשתלשלות מהעולמות העליונים הנשגבים, עד העולמות התחתונים ועד לסופה – בעולם הזה, ויורדת ומפרטת ההלכה עד הפרטים הקטנים ביותר של המעשה, ובזה אנו יכולים להתפעל שבאמצעות קיום ההלכה הקלה ביותר, הדבר פועל גילוי האורות עצומים מעולם אינסוף עד לעולם הזה. ואנו נוכחים לראות שבאמצעות ההלכה, אנו בעולם הזה מגלים את רצון השי"ת (ולא רק ב"שמים") ומתקדש שמו יתברך ומלאה הארץ חסדו ובונים לכבודו משכן, שאין לו להקדוש ברוך הוא אלא ד' אמות של הלכה בלבד, והיא מקום השראת השכינה הקדושה. ובע"ה שנזכה בקרוב לגאולה בביאת משיח, שאז יתגלה בליבנו בפועל שמלוא כל הארץ כבודו, "שאז תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".
אחי ורעי יהודים קדושים, בואו נעריך ונבין את גודל המעלה של כל יהודי/ה לזכות לסיים את כל לימוד שולחן ערוך בשלוש וחצי שנים, וגם לשומעו בשיעורים, ובזה יוכל כל איש/ה מישראל לקיים את כל שולחן הערוך ולזכות להיות מבני העולם הבא הצפון לצדיקים.
לרגל מעגל השיעורים של המחבר מסודר פעם הראשונה בעולם כל ד' חלקי שולחן ערוך לכל ימות השנה ובשלש וחצי שנים יגמור כל איש ישראל ישמע וילמוד כל ד' חלקי שולחן ערוך ויוכל להיות יהודי המקיים כל השולחן ערוך ויזכה להיות בן עולם הבא
ב. הגר"א זי"ע לא עלה לארץ ישראל מפני פסק השו"ע
ידוע שהגר"א בנסיעתו לעלות לארץ ישראל, פתאום התעכב בגלל שנזכר שבאיזה שהיא הלכה בשמיטה, סובר כמו המבי"ט, ולא כמו מרן הבית יוסף, ולא יכול להיות בארץ ישראל וינהג כפי המבי"ט, כי הבית יוסף הוא המרא דאתרא, לכן החליט לא לבוא לארץ ישראל. [הבה נתבונן בדברי רבינו הגדול הגר"א ז"ל. הגר"א שהיה כאחד מן הראשונים וכל רז לא אניס ליה, עד שגדולי ישראל העידו עליו שהיה נהורא דמשיח בן יוסף, וכך כותב עליו בעל ה"מגלה עמוקות" ומביא את דברי האריז"ל אשר "אחד מג' דברים שנצרך משיח בן יוסף לבוא בכל דור ודור הוא לגלות רזי התורה למי שראוי לזה, וליבי אומר לי בבירור אשר לזה נשלח לנו עיר וקדיש משמיא נחית הה"ג הגר"א ז"ל לגלות לנו את התורה בנגלה ובנסתר" (תולדות יצחק על ביאור הגר"א לספר יצירה חלק ב' תרבי"ד דף ק"מ ע"ב – קמ"א ע"א), אף על פי כן לא יכול לבא לארץ ולא לנהוג כמנהג ופסק של מרן הבית יוסף].
* * *
ג. שולחן ערוך אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
חִבְּרוֹ הגאון מופת דורו, החכם השלם, מורנו הרב רבנו יוסף קארו זצ"ל
בן מורנו הרב רבינו אפרים קארו זצ"ל,
והוא קיצור מחיבורו הגדול בית יוסף על הארבעה טורים
כדי שכל מבקש ה' ימצא מבוקשו בנקל, כל דין ודין על מתכונתו
בשנת 1488 (שנת הרמ"ח- 4 שנים לפני פרוץ גרוש ספרד) נולד רבן של כל ישראל- רבי יוסף קארו זיע"א בעיר טולדו שבספרד והיה בנו של הצה"ק רבי אפרים קארו זי"ע שהיה מנכבדי העיר באותה תקופה .
שם אביו: ר' אפרים.
שם אמו: מרת בואינה.
סבא: ר' יוסף הספרדי (מצד אביו).
מוריו: ר' אפרים [אביו] ור' יעקב בירב.
מתלמידיו: ר' משה אלשיך, ר' משה גלאנטי ור' משה קורדובירו [הרמ"ק].
נולד בשנת ה'רמ"ח בטולדו שבספרד.
בגירוש ספרד בגיל 4 נדד עם הוריו לליסבון שבפורטוגל, ובשנת ה'רנ"ו שוב נדד עם משפחתו עקב הגירוש מפורטוגל והגיע לקהיר שבמצרים. ושם שקד על תלמודו, כעבור שנים אחדות התייתם מאביו, ועבר להתגורר בבית דודו רבי יצחק כשהוא לומד תורה על ברכי דודו רבי יצחק קארו מחבר הספר "תולדות יצחק". בקושטא [איסטנבול] שבטורקיה.
דודו דאג לכל מחסורו כדי שישקוד על לימוד התורה. כאשר דודו נפטר עבר להתגורר בעיר ניקפיל שבבולגריה. כיהן כראש ישיבה, והשיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו מקהילות מרוחקות. את תשובותיו חתם במילים 'הטרוד והעלוב' היות ורב העיר חלק עליו, הקניטו וציערו.
מן השמים נשלח אליו 'מגיד' [מלאך] שגילה לו את העתיד, סודות ופירושים על התורה, ציווה עליו לעלות לארץ ישראל ואמר לו שיזכה להעמיד תלמידים רבים יותר מכל אחד מן החכמים שיהיו במשך השנים הבאות.
וגילה לו שרשב"י ורבי אלעזר בנו ע"ה שמחים כאשר הוא קורא בספר ה"זוהר" ועל אף שיעבור צרות רבות, הן באות לזכך את נפשו כדי שיישאר נקי מעוון. כמו כן נתן לו עצה לעצירת גשמים להקיף שבע פעמים את קברי רשב"י ורבי אלעזר.
בשנת ה'רפ"ב החל לחבר ספר הלכות לכל עם ישראל, על-פי הוראת ה'מגיד' [המלאך] קרא לספרו "בית יוסף" ובו פסק את ההלכות השונות על-פי רוב הדעות מבין שלושת הפוסקים – ר' אשר בן יחיאל [הרא"ש], ר' משה בן מימון [הרמב"ם] ור' יצחק אלפסי [רי"ף].
ה'מגיד' [המלאך] גילה לו שהרמב"ם ור' יעקב בן אשר (בעל הטורים) שמחים על שהוא ירד לסוף דעתם ושבמתיבתא דרקיע מסכימים על פסקי ההלכה שלו אשר כולם אמת.
התגורר באדריאנופול [אדירנה] שבטורקיה, נשא לאישה את בתו של ר' חיים אלבלג אולם כעבור תקופה קצרה אשתו חלתה ונפטרה.
ואז נשא בזיווג שני לאישה את בתו של רבי יצחק סבע, וניהל ישיבה גדולה.
כאשר הגיע לסלוניקי שביוון, נפטרו שלושת ילדיו במגיפה, ולאחר מכן הפליג עם זוגתו בספינה והגיע לקהיר שבמצרים. במשך כשנה שהה במצרים, נפגש עם הרדב"ז ועם האר"י וחיפש ספרים נדירים על מנת להמשיך בכתיבת ספרו 'בית יוסף'.
בחודש אלול שנת ה'רצ"ז הגיע לצפת יחד עם ידידו המקובל רבי שלמה אלקבץ בעל ה'לכה דודי', ובשנת ה'ש' נולד בנו – רבי שלמה.
שקד על לימוד תורת הנגלה והצטרף לקבוצת המקובלים ללימוד תורת הנסתר, ייסד ישיבה אליה נהרו תלמידים מכל הארץ, מונה לראש 'בית הוועד' של רבני צפת אשר התקינו תקנות קהילה, והשיבו לשאלות הלכתיות ומוסריות, והוסמך על ידי מורו ורבו רבי יעקב בירב, שחידש בימיו את הסמיכה.
לאחר פטירת רבי יעקב בירב מונה בשנת ה'ש"ו לרב הראשי של צפת, והמשיך לכהן גם כראש הישיבה.
אשתו בזו"ש נפטרה בעקבות מגיפה שהשתוללה באזור הגליל, ובשנת ה'שכ"ח לערך נשא לאישה את בתו של רבי זכריה זכשיל אשכנזי, ונולד להם בן [ר' יהודה, אשר נשא לאישה את בתו של האר"י].
על מנת לסיים את כתיבת ספרו התבודד בישוב ביריה ובשנת ה'ש"ב, השלים את מלאכת חיבורו הגדול השולחן ערוך.
את הכתבים שלח לוונציה שבאיטליה, ובשנת ה'ש"י הודפס החלק הראשון של ספרו "בית יוסף". אולם מפאת השגיאות הרבות שנעשו בהדפסה, כתב תיקונים והוספות, והוציאם לאור בספר "בדק הבית".
את ספרו "שולחן ערוך" פתח במילים "יתגבר כארי" (גימטריה 846) כמניין הגימטריה של "יוסף בן אפרים קארו".
הצדיק הקדוש מרן רבי יוסף קארו זיע"א נולד בשנת ה'רמ"ח בעיר טולידו שבספרד, נפטר בן 87 שנים בי"ג בניסן ה'של"ה.
מספריו:
• אבקת רוכל: שו"ת
• אור צדיקים: על התורה ושיר השירים
• בדק הבית: תוספות והבהרות על "בית יוסף"
• בית יוסף: פירוש על "הטורים"
• כללי התלמוד.
• כסף משנה: על הרמב"ם.
• מגיד מישרים: דברים שגילה לו המגיד המלאך
• שולחן ערוך
• שו"ת בית יוסף
200 רבנים בדורו הסכימו על פסקיו, ונקרא מר"ן – ראשי תיבות – מאתים רבנים נסמך וגם מלאך המגיד התגלה אליו. ולימדו תורה, וסתרי תורה.
מנוחתו כבוד בבית העלמין שבצפת, סמוך לציון האר"י הקדוש.
מרן פגש שם את רבי יעקב בירב שחידש את הסמיכה, ולימים נעשה תלמידו המובהק, כמו כן הרבי הסמיכו בכתב ידו לדון ולהורות לשעה ולדורות.
ספרו "שולחן ערוך" ובו קיצור כל ההלכות שעלו מחיבורו העיקרי "בית יוסף", ללא ציון מקורות, מסודר לפי סימנים וסעיפים ושמו של הספר, כשמו כן הוא -להיות לכל יהודי שולחן ערוך לפניו לדעת מה יעשה בכל אשר יפנה, ומאז ועד לימינו הוא הספר המוסמך ביותר להוראת הלכה לכלל ישראל
מרן הוא ר"ת מ'מאתים ר'בנים נ'סמך- "פסקיו של מרן נתקבלו על כל ישראל, והיתה הסכמה לפסקיו מאת מאתיים רבנים שבדורו,
ידוע שמרן זכה להתגלות של מלאך מגיד, אשר בישר לו שיגמור את כל חיבוריו ללא כל סיג וטעות, וגדולי הדורות העידו שכתבי מרן של "בית יוסף" ו"שולחן ערוך" נכתבו ברוח הקודש" להיות לשונו מכוונות ומדוייקת להלכה למעשה.
ד. ענוותנותו של הבית יוסף – וכוונת הרמ"א לשם שמים
ג' חכמים היו בדורו של רבי יוסף קארו שנקראו בשם "יוסף", וכל אחד משלושתם היה ראוי לחבר ספר שיקבץ את כל הדינים ויגלה שרשיהם ויסיק שמעתתא אליבא דהלכתא דוגמת ה"בית יוסף", והם: רבי יוסף טאיטאצק. רבי יוסף ן' לב ורבינו, אבל אם כי כל אחד מהם הי' ראוי למלאכה זו, הסכימו מן השמים שתיעשה על ידי רבינו מפני ענוותנותו היתירה, ועל ידי מרן הרמ"א זי"ע שכוונתו אך ורק לשם שמים. (בשם החיד"א)
בתשובות מהרנא"ח נכתב: "בארץ הצבי וארץ מצרים ערי דמשק וארם צובא וערי פרס וגלילות טורקיה וערי המערב קבלו עליהם הוראת מרן".
"וכל אשר עשית והורית עד היום, ה' מצליח בידך, וכן מסכימים במתיבתא דרקיע, חי ה' כי הפסק אמת ויציב, הלכה למשה מסיני, הלכה כוונתך ומטעמך וכן כל מה שתעשה לתורה מכאן והלאה הקדוש ברוך הוא יצליח ויסכים על ידך ניכרים דברי אמת". (מגיד מישרים להב"י)
ז. כל פוסקי הדורות הזהירו שאין לנו לזוז מדברי מרן לכל אשר יאמר
מאז גילוי ספר "שולחן ערוך" של מרן לאור עולם ועד לימינו, כל פוסקי הדורות הזהירו שאין לנו לזוז מדברי מרן לכל אשר יאמר, 450 שנה דור אחר דור ועד האחרון מרן דורנו רבינו עובדיה יוסף זצ"ל על כל חמישים ספריו בהלכה בהם החזיר העטרה ליושנה, וכגיבור כארי עומד בפרץ להעמיד דעת מרן הקדוש על תילה, ועל ימינו העמיד את בנו הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בסדרת הספרים "ילקוט יוסף" בכל הארץ יצא קוום, אשר בם ימצא כל דורש מנוח לנפשו, כיצד לשמור לעשות ולקיים את כל דברי התורה על פי מרן הקדוש.
בשארית ימיו ישב רבינו מרן על כס המלוכה בצפת וזכה להעמיד תלמידים ולהסמיכם להוראה, ובי"ג בניסן בשנת השל"ה הסתלק מרן לגנזי מרומים והוא כבן 87 שנים, ומנוחתו כבוד בבית עלמין בצפת, יהי רצון שזכות מרן תגן עלינו ועל כל ישראל , אמן.
ח. הנהגת גדולי ישראל מדור שעבר בלימוד שו"ע מחבר ורמ"א
לפני כשש עשרה שנה כשהוצאתי את קובצי השולחן ערוך המחבר והרמ"א לראש השנה יום הכיפורים וסוכות בנסיעתי לארץ ישראל על המטוס נפגשתי עם להבחל"ח כ"ק מרן האדמו"ר רבי שלום קרויז מאודווארי בעל שו"ת דברי שלום ז"ח, והראיתי לו הספרים של המחבר ורמ"א בפורמט כיס, ושמח מאוד בזה, ואמר לי שהיה לו המחבר ורמ"א מדפוסים הקודמים וכשהלך לקבל היתר הוראה אצל אחד מגדולי ישראל אמר לו שיחזור וידע בעל פה המחבר ורמ"א, שאם אחד יבוא לשאול שאלה שיזכור תיכף המחבר ורמ"א וכך ינצל שלא יפסוק נגד ההלכה, וגם שהמחבר כותב בספרו שהדפיס, שיגמרו כל שלשים יום וידעו בעל פה. ועוד היכרתי רב אחד צדיק שידע ד' חלקי שו"ע עם הלשון מחבר בעל פה.
וכשדיברתי הרבה פעמים להבחל"ח עם הגה"צ רבי פנחס הירשפרונג זצוקללה"ה, כל פעם שאל אותי איפה אני אוחז בשולחן ערוך, ואמרתי לו פעם בטריפות סימן נ' והתחיל לומר בעל פה המחבר ורמ"א ש"ך טו"ז ומפרשים הכול עם הלשון, וזה ידוע, שידע כך לא רק ש"ס בבלי וירושלמי וכו', פעם אחד אמר קטע גדול מהבאר מים חיים עם הלשון וכששאלו אותו מתי למד את זה, ענה לפני שישים שנה, זיעוכי"א.
סיפר לי דודי הגה"צ רבי יוסף יהושע גראס זצ"ל אב"ד ור"מ קראלי [חתן הגה"צ רבי שאול בראך אבדק"ק קאשוי זי"ע], איך שראה פעם אחת מהחלון את הגה"ק אבדק"ק סאטמאר זי"ע כשכסאו עמד על השולחן (שימש כסטנדר), ועליו שולחן ערוך, וחזר בעל פה כעשרים ושלשים פעמים לשון המחבר והרמ"א כשהוא משוטט בחדרו הלוך ושוב, וחוזר שוב פעם אחר פעם לשונם הקדוש, כשמידי פעם בפעם מעיין בפנים השו"ע אם לשון המחב"ר והרמ"א שגור נכון על פיו.
עוד סיפר בני הגה"צ הרב ניסן משה שליט"א רב דקהילות החסידים בקרית ספר מחבר הספרים שו"ת נתיבות משה על ד' חלקי שו"ע, ועל הלכות שבת, ריבית, ונדה, מרבו המובהק מורינו הגה"צ הרב וואזנער זי"ע, שהיה בכל יום אחר התפילה נותן שיעור לכל הבחורים מחבר ורמ"א על סדר השו"ע.
| ט. ספר יערות דבש – חלק ראשון – דרוש ב |
אוי לי אמי כי ילדתני, בראותי שפלת הדור בכל חלקי אירופה, ממש אין ישיבת לומדי תורה לשמה ישיבת לומדים מומחים שוקדים על התורה בעומק הלכה של אמת, אלא בעו"ה בפלפול של הבל מבלי הודה על האמת, אין דורש להבין דרכי התורה על בוריה, ואליכם אישים אקרא, זכו לחולקכון שעוסקים בתורה בתמידות מחיל אל חיל ילכו, אבל כל למודכם גמרא משניות מדרש של"ה, ואין אחד נותן ללב ללמוד או"ח על בוריו לדעת הלכות תפילין, ציצית, תפלה, ברכות, נט"י, ובהמ"ז, הלכות שבת והלכות יו"ט על בורים, אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן, כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה, ובפרט דיני מוקצה, מלאכת שבת וי"ט וחוה"מ, ברכות הנהנין וכדומה.
י. הקדמת המביא לדפוס
י'שמחו ה'חכמים ו'יגילו ה'תלמידים באשר משמיא קא זכו להדפיס ולפרסם את שולחן ערוך כרצונו של צדיק מרא דכל ארעא דישראל, כי קודם לכל הלימודים זה לימוד ההלכה כנאמר במשנה לא עם הארץ חסיד, ולא בור ירא חטא, ובעונותינו הרבים יכולים לפלפל בתורה, אך להישאר עמי הארצות, והוא מפני שלא הורגלו בילדותם ללמוד שולחן ערוך, כי צריך לדעת קודם כל את כל השולחן ערוך בעל פה, וכך לא יכשל, ולכל הפחות ידע שיש שאלה שצריך לשאול, וידע ויברר ההלכה עם כל הפוסקים, אבל אם לא יודע שקיים כלל סעיף בשולחן ערוך על ענין זה, הוא בכלל בור שאינו ירא חטא, ומהפך חושך לאור ומתיר אסורים במאמרו, שאין יודע כלל דבר ה' זו הלכה, ואם אמנם ידע דברי השולחן ערוך, גם אם יפסוק כמותו אין בכך עוולה, שהרי נוהג כמרא דאתרא, וגם יוכל לברר מנהג אבותיו ופסקי רבותיו לילך אחריהם, אך אם לא לומד ואין דעת הבדלה מנין, על כן כל איש ישראל יאחז בעץ החיים וידבק בהקדוש ברוך הוא אשר אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, וילמד ויחזור וישנן השולחן ערוך שיהא שגור על לשונו, כדברי מרן בהקדמתו לשולחן ערוך, ובוודאי הבא ליטהר מסייעין בידו ולא יכשל חס ושלום, וכך ילך מחיל אל חיל ומריה סייעייה, ואם כך נרגיל את ילדינו ללמוד שולחן ערוך בעל פה כרצונו של צדיק, נזכה לגדל דור ישרים מבורך, ובערכינו את הספר נראה כי נשמת מרן הבית יוסף זי"ע נתלוותה לסייענו, שסיימנו סדר הספר בהילולא דמשה רבינו ז' אדר א'[1] אשר לימד תורה לעם ישראל, ובוודאי בכל חכם המפרנס את הדור בתורתו, וכל שכן מרן השולחן ערוך[2] שמפרנס בתורתו את כל ישראל עד סוף הדורות, כלולה נשמת משה רבינו רעיא מהימנא ע"ה, אשרי שומע לחכמים ומשכיל בדבריהם.
וב"ה שזכינו לעשות רצון צדיק להדפיס את השולחן ערוך בדפוס נאה עם ניקוד, ולחלק לסדר לימוד לסיים בשלושים יום, ובשנה, ובשלוש וחצי שנים, עמוד ליום.
גם סידרנו ללימוד שלושים יום קודם החג לכל החגים, וגם לשבע ימים קודם החג, שמי שלא היה יכול ללמוד, יוכל ללמוד בשבע ימים את כל הלכות החג בחג, כתקנת משה רבנו ע"ה תָּנוּ רַבָּנָן מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם הִלְכוֹת פֶּסַח בְּפֶסַח הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת הִלְכוֹת חַג בֶּחָג (מְגִלָּה ד.)
וכל אחד יוכל ללמוד כפי יכולתו, ועַל יְדֵי לִמּוּד כָּל ד' חֶלְקֵי שֻׁלְחָן עָרוּךְ יִּזְכֶּה לִהְיוֹת – "בֶּן עוֹלָם הַבָּא".
יא. כל המעיין ושוהה לטרוח כדי להעמיד הלכה על בוריה שכרו מרובה
כתב המקובל האלוקי רבי יעקב אביחצירא זי"ע בספרו ""זכור דבר לעבדיך על אשר יחלתני", על הפסוק "זכר דבר לעבדיך על אשר יחלתני", וזל"ק: הנה כתבנו בהקדמה דכשאומר דָּבָר מְדַבֵּר על התלמוד, והטעם משום דתורה שבכתב אין הדינין מבוררים בה, ותורה שבעל פה שהיא המשנה, והמשנה היא המפרשת תורה שבכתב, ואף כשהייתה המשנה, לא נתבררו הדינים ולא נפסקה ההלכה עד התלמוד. נמצא התלמוד הוא שגמר הדבר, ואלמלא התלמוד לא היה נגמר הדבר ואינו נקרא דבר שלם, שאינו נקרא דבר שלם רק מי שהוא מבורר בלי ספק. ומהאי טעמא ראוי לקרות התלמוד דבר, מפני שבו נגמר הדבר בשלימות. והנה התלמוד שהוא מברר את טעמי המשנה ופירושה ופסק הלכה, צריך עיון ומיתון כדי ליישב ההלכה על בוריה, וכל המעיין ושוהה לטרוח כדי להעמיד ההלכה על בוריה, שכרו מרובה, משום דמשבר כוח הקליפה ומקשט השכינה.
וזהו שאמר עכשיו "זכר דבר לעבדיך" שהייתי טורח להעמיד דברך על אמיתתו, ואתה הוא שצווית להיות מיתון ושיהוי בדיני התורה, כדי להוציא הדין לאמיתו. וזהו "על אשר יחלתני", דהיינו, שציותני להיות מיחל ומצפה וממתין, כדי לעיין להעמיד הדבר על בוריו, ולהוציא הדין לאמיתו, וכך אני עושה. ולכן זכור לי דבר זה ותקבל תפילתי שאני שואל מלפניך להשלים לי בהשגה מעולה.
מקודם ידיעת הסוד עני אני, ועני חשוב כמת, ועכשיו שידעתי אמרתך שהוא הסוד בזה קניתי חיים
וממשיך שם על הפסוק הבא "זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני"… ומסיים כי אמרתך חיתני, משום דקשה על דבריו שקורא לימים שהיה טורח להעמיד דברי תורה על אמיתתם ימי עניי, וימי עושרו ראוי לקרותם, כי אין עשירות יותר מן עשירות התורה, ואמאי קרא להו ימי עניי? ולזה משיב, דכל זמן דלא היה עוסק כי אם בפשטי התורה, היה חושב עצמו עני ומת, דעיקר התורה הם סודותיו, ולזה אמר "כי אמרתך חיתני", אמרתך, הם סודות התורה, כשידעתי אמרתך שהם סודות התורה, אז בזה נתת לי חיים, וראוי לקרא חי, אבל מקודם ידיעת הסוד עני אני, ועני חשוב כמת, ועכשיו שידעתי אמרתך שהוא הסוד בזה קניתי חיים עכל"ק.
יב. בספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי
בהאי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי (זוהר נשא קכו), הרעיא מהימנא משה רבנו ע"ה מבטיח שבלימוד ספר הזוהר יצאו עם ישראל מהגלות ברחמים, והבטחה זאת יוצאת דווקא ממעמקי החושך והסתרה כמו שקדושת ספר הזוהר נעלמת בתוך סודות עליונים.
בואו ונתבונן הפסוקים שעליהם מדבר הבטחת הזוהר הם מנבואת התורה על ההסתרה של סוף הגלות, כדאיתא במשנה תורה: (דברים לא יז-כא), וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי. וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי.
רואים שדווקא כאשר עם ישראל נמצאים בחשכת הגלות והסתרת פנים, ובעקב והשמרים של סוף הגלות, דווקא אז מה שיציל את עם ישראל, זה לימוד תורתו של זרעו של יוחאי הוא התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, שהתורה מבטיחה שעל ידו לא תשכח התורה, ועל ידו יזכו לגילוי ואור השכינה, ויהיו ניצלים כמו בתיבת נוח, כאשר מסביב היה כל הארץ מבול, והצדיקים היו בתוך התיבה עם שמירה מעולה, כן בדורינו שכל הצדיקים הקדושים אמרו שזהו סוף התיקון, וחזרו בגלגול נשמות דור המבול ודור הפלגה והערב רב, וכל הירא את ה' יתברך הניס את עצמו ובני ביתו לתוך תיבת הרשב"י הקדוש, ובזה יראה אור השכינה הקדושה ויהיה מוגן מסוכך מכל צדדיו, כי התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי כתב את ספר הזוהר עם כל נשמות הצדיקים ושישים רבוא נשמת ישראל הדבוקים באור ה' (רמח"ל), ושמר את צנצנת המן לדור האחרון שאז יצטרכו לאור הגדול הזה כדי להינצל ממלחמת הערב רב ושותפיהם והוא המברר הקדושה בבחינת מי לה' אלי".
יג. מי הוא זה האיש שמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו זה הוא התנא הסבא של ארץ ישראל זה הוא ראש הישיבה של ארץ ישראל זה הוא המחבר הגדול של ארץ ישראל
על כן כל איש יהודי יאחז בעץ החיים ויקיים את דברי חז"ל כריתות (יג:): תנו רבנן ולהבדיל בין הקודש ובין החול… אשר דבר ה' זו הלכה, ובפרט שכוון את הלכותיו שיהו תואמים עם תורת הסוד, והסכימו עליו פמליא של מעלה שהובא במגיד משרים בתחילתו, וז"ל המגיד: כי בעת שאתה יוצא לשוק ואתה מהרהר במשנתי, עולמייא דילי מכריזין ואזלין קמך, [המלאכים שלי מכריזים והולכים לפניך] ומכריזי הבו יקר לדיוקנא דמלכא, [ומכריזים תנו כבוד לדיוקן המלך], וכמה חיילין דלית לון חושבנא מלוין יתך, [וכמה כיתות של מלאכים ללא גבול מלווים אותך], עליהון כמה עלמין מזדעזעין לקבל ההוא כרוזא, [עליהם כמה עולמות מזדעזעים מפני אותו הכרוז] שאלין ואמרין, [שואלים ואומרים] מאן ההוא גברא דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו, [מי הוא זה האיש שמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו] הא הוא תנא סבא דארץ ישראל [זה הוא התנא הסבא של ארץ ישראל] האי הוא ריש מתיבתא דארץ ישראל, [זה הוא ראש הישיבה של ארץ ישראל] הא הוא מחברא רבא דארץ ישראל [זה הוא המחבר הגדול של ארץ ישראל] וגם אם תתנהג על פי מנהגותי, אזכך לגמור כל חיבורך ופרושיך ופסקותיך מכל שגיאה וטעות, ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך, ואזכך לקיים בך ובבניך מה שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, עכ"ל.
יד. בספר בית יוסף על פי תורת הנסתר (חלק א')
נעתיק קצת מהספר בית יוסף על פי תורת הנסתר
מרן רבינו הבית יוסף זיע"א היה גדול מאוד בנסתר והיה לו מגיד כמבואר באריכות בספר עמק המלך, והרבה הלכות כתב בספרו בית יוסף – המחבר – דברים שכתוב בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, ונביא לדוגמה כמה פעמים:
הלכות תפילין סימן כ"ז
ז' כריכות
שולחן ערוך (סימן כ"ז סעיף ח'): אֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל יָד כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף אֶת הַזְּרוֹעַ, וְיִקְשֹׁר מִמֶּנָּה הַקֶּשֶׁר וְתִמָּתַח עַל אֶצְבַּע אֶמְצָעִית, וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אֶצְבָּעוֹ שְׁלֹשָׁה כְּרִיכוֹת, וְיִקְשֹׁר. וְנוֹהֲגִים הָעוֹלָם לִכְרֹךְ עַל הַזְּרוֹעַ שִׁשָּׁה אוֹ שִׁבְעָה כְּרִיכוֹת:
בית יוסף (סימן כ"ז): ולא נזכר בדברי הפוסקים כמה פעמים צריך לכרוך הרצועה על הזרוע והעולם נוהגים לכרוך שש או שבע כריכות:
ובשער הכוונות (דרושי תפילין דרוש ה): סדר הנחת התפילין בתחילה יקשור תפילין של יד בזרועו השמאלי על הקיבורת ויכסה זרועו בטלית כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע. ואח"כ יכרוך הרצועה סביב זרועו ז' כריכות כנגד שבעה נערות הראויות לתת לה כמבואר אצלינו עניינם. ואחר שיכרוך הז' כריכות אז יניח תפילין של ראש ולא קודם הכריכות ואחר שכבר הניח תפילין של ראש וכו' אז יתן וכו' כריכות הרצועה סביב האצבע האמצעי הנקרא אמה כדרך הטבעת העגול של הקידושין הניתן באצבעה וצריך לכרוך שם ג' כריכות והכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה. וב' כריכות תחתונות בפרק התחתון המחובר אל כף היד שלא כדברי המתייהרים לכרוך כל הג' כריכות בפרק התחתון ושיבוש הוא בידם.
פרי עץ חיים (שער התפילין פרק י): ואחר כך יכרוך בפרק האמצעי של הזרוע ז' כריכות, והם נגד שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך כמו שידעת.
מגן אברהם: ג' כריכות. ב' בפרק התחתון וא' בפרק העליון (כוונת ושל"ה) והעולם נהגו בדרכים אחרים ואין להם עיקר בגמ' ובפוסקים: שבעה. ובכוונות כתוב לעשות ז' כריכות וכ"כ של"ה: התיתורא. רק יהא תלוי כעין של ראש (ד"מ מהרי"ל) ומ"מ בשעת הנחה יניח הרצועה עליה שלא תזוז ממקומה עד שיניח ש"ר ואח"כ יסירנה ויכרוך (ע"ה):
באר היטב: כריכות. אחד בפרק האמצעי ב' בתחתון. האר"י ז"ל: כריכות. וכ"כ האר"י ז"ל ועי' יד אהרן:
שערי תשובה: ובספר שלמי ציבור ראיתי שכתב בשם ספר זר זהב כת"י למהר"י צמח והביא שם דברי מהר"ש וויטל וכתב … ובסוף דבריו כתב שראה בחלום להרב מהרח"ו ז"ל אשר האמת נכון עליו ואמר לי הנה בספר הכוונות בדף עצמו שמ"כ אורך הרצועה תמצא ראיה יותר ברורה והוא נכונה וחזקה והוא שתמצא ענין קשירת תש"י יקשור תחילה תש"י ויקיף ז' כריכות סביב הזרוע כו' (ר"ל שיקשור תחלה היו"ד עם התפלה ש"י וזהו קשירות היו"ד לבד ר"ל ע"י הידוק הרצועה נקשרת היו"ד על התפלה) ותיכף ימשוך הרצועה סביבות הזרוע לעשות ז' כריכות ולא אמרתי כ"א קשירת היו"ד כדברי הרשב"י מן הטעם הכתוב בשמו וכן אמרתי כמ"ש וכן תעשה ע"כ החלום. … מיד משם ממשיך לזרוע לכרוך הז' כריכות וכן משמע קצת בסוף דבריו הוי א"ש דדברי הבר"י ובמח"ב לא סתרי אהדדי.
משנה ברורה: או שבעה. ואנן נהגינן שבעה [אחרונים]. ועיין בשע"ת שמסיק דאין לעשות אלו הז' כריכות רק על הזרוע דלא כקצת שנוהגים לעשות ג' כריכות על הקיבורת וד' על הזרוע:
ובספר החדש בית יוסף עפ"י תורת הנסתר [בכת"י] מובא כמו"כ מספר עמק המלך, ע"כ.
טו. אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם
| ויהי |
נועם השם עלינו להתברך בכל מילי דמיטב, ובשפע דקדושה, ונזכה שתתקיים בנו תפילת דוד המלך ע"ה (תהלים יב ז-ח): אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם. אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם. יהי רצון שיערה השם עלינו רוח טהרה ונזכה לטהר לבבנו לעבוד ליוצרנו בכל כוחנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו עד שישלח לנו משיח צדקינו ויקבץ נדחינו במהרה בימינו, עד אשר נזכה בקרוב לשמוע קול שופרו של משיח מבשר ואומר בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
| וזאת |
למודעי שהספרים האלה, מותר ומצווה לכל אחד להדפיס כמה שרוצה באיזה לשון שרוצה, וכל המזכה את הרבים זכותו עומדת לעד וזוכה לבנים צדיקים, כמו שכתוב (דניאל יב ג) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, וזכותם של מרן המחבר הבית יוסף עם זכות התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי והאר"י הקדוש והרמ"ק וכל המחברים הקדושים המובאים בספר הזה זי"ע, וזכות כל הלומדים שילמדו תורתו וישובו בתשובה שלימה, תעמוד לכל הלומדים ומפיצים ומדפיסים והתורמים ומזכי הרבים ויגנו עליהם ועלינו ועל כל ישראל, מתוך ברכת בכל מכל כל, ולשבוע נחת עולמים מכל יוצאי חלציהם.
אתה ד' הערב נא דברי תורתיך בפינו, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו וצאצאי כל עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, וכדכתיב [ישעיה כט, נא] ואני זאת בריתי וכו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם, עד אשר נזכה בקרוב לשמוע "קול מבשר ואומר" בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
המוציאים לאור
[1]) וכך היה גם כן בשנת תש"ס כשסידרנו את כל השולחן ערוך מחבר עם רמ"א לשלשים יום קודם החג לפורים ולפסח ועוד, גמרנו לפנות בוקר בשעה 7 בבוקר, וקיבלתי טלפון מארץ ישראל ואמרו לי לחיים לנשמת משה רבנו ע"ה, ואמרתי לו כי ממש עכשיו נגמרו שני הקונטרסים תקנת משה רבנו ע"ה. – ומי שיש לו יותר זמן יכול לקיים ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א וללמוד מחבר וגם רמ"א.
[2]) לעניין מיעוך ומשמוש בסירכות הריאה, מוחלפת השיטה, מרן המחבר מחמיר, והרמ"א מקל
וזה לשון מרן עובדיה יוסף זי"ע ביביע אומר (חלק ה' יו"ד סי' ג' ע"מ קנז-קסא): … והנה ידוע מה שכתב בתשובה מאהבה [רבי אלעזר פלקלש (1754-1826), תלמיד הנודע ביהודה] חלק ג (סי' שכ) בשם רבינו הגאון מהר"י לנדא [מהר"י לנדא – רבי יחזקאל לנדא (1713-1793), מגדולי הפוסקים האשכנזים בדורות האחרונים, חיבר שו"ת נודע ביהודה], בעל נודע ביהודה זצ"ל, כי הנה ברוב השולחן ערוך דעת מרן המחבר להקל, והרמ"א מן המחמירים, ולעניין מיעוך ומשמוש בסירכות הריאה, מוחלפת השיטה, מרן המחבר מחמיר, והרמ"א מקל, והלוואי שהיו חכמי ישראל מסכימים להיפך (כלומר: שיסכימו לפסוק בכל מקום כדין מרן המחבר). כי רבו המכשולים בעוונותינו הרבים ע"י קולא זו, מה שאין כן בכל הקולות שזכר מרן המחבר השולחן ערוך, אלא שכבר קבלנו הוראות הרמ"א. עד כאן. [וראה בספר שחיטת בית יוסף הבד"ץ והסכינים דף 216].