כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא

מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד

BEN_OLAM_HABU_9_V

V'YOSEF_HU_HASALIT_2

בן עולם הבא

קונטרסים ליסט

שלחן ערוך אורח חיים היומי

THE DAILY STUDY OF THE SHULCHAN ARUCH ORACH CHAYIM

HOME        ראשי

PAGE 1

1      2     3

http://www.israel613.com/SHULCHAN_ARUCH.htm

להורדה כריכות הספר: DAF_SAR_SHULCON_3_MONTH      כריכה בן העולם הבא.pdf 2

 פתח השער לשולחן ערוך בית יוסף יב אדר א

שולחן ערוך היומי שנה א ברדא שמות לקבצים הנהגת אדם בבוקר   

..

 

ספר

שולחן ערוך

למרן המחבר

פתח השער

א. המלאכים מכריזים והולכים לפניך ומכריזים תנו כבוד לדיוקן המלך – מי הוא זה האיש שמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו – זה הוא התנא הסבא של ארץ ישראל – זה הוא ראש הישיבה של ארץ ישראל – זה הוא המחבר הגדול של ארץ ישראל (לשון המלאך המגיד על מרן הבית יוסף)

ברגשי הודיה להשי"ת על העבר ותפילה לעתיד, מפעל הזוהר העולמי זוכה להיות הצינור ולהוציא לאור, כסנונית ראשונה בעולם את כל ד' חלקי שולחן ערוך של מרן הבית יוסף ללימוד יומי מחולק לכל ימות השנה. שמחה גדולה בכל העולמות לעליונים ולתחתונים יחדיו, כי ההלכה מוציאה לפועל את הכוונה העליונה של מי שאמר "והיה העולם", שהשתלשל מעולם אינסוף עד הדיוטא התחתונה של העולם הזה, וזה דבר עצום ונורא, גדול ונשגב מאד, כי כל ענינה של התורה שמקורה בגנזי עליון, היא הוראת דרך דווקא בעולם הזה, שהלכה מהמילה הליכה. והתורה היא לא רק חכמה בעלמא (כמו אצל הגויים, שחכמה יש להם, (הנקרא פילוספיה) אולם אינה בהכרח קשורה למציאות, ולכן נאמר חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין), אלא חכמת התורה היא חכמה שמקשרת וחודרת בכל עמקותה האינסופית בכל סדר ההשתלשלות מהעולמות העליונים הנשגבים, עד העולמות התחתונים ועד לסופה – בעולם הזה, ויורדת ומפרטת ההלכה עד הפרטים הקטנים ביותר של המעשה, ובזה אנו יכולים להתפעל שבאמצעות קיום ההלכה הקלה ביותר, הדבר פועל גילוי האורות עצומים מעולם אינסוף עד לעולם הזה. ואנו נוכחים לראות שבאמצעות ההלכה, אנו בעולם הזה מגלים את רצון השי"ת (ולא רק ב"שמים") ומתקדש שמו יתברך ומלאה הארץ חסדו ובונים לכבודו משכן, שאין לו להקדוש ברוך הוא אלא ד' אמות של הלכה בלבד, והיא מקום השראת השכינה הקדושה. ובע"ה שנזכה בקרוב לגאולה בביאת משיח, שאז יתגלה בליבנו בפועל שמלוא כל הארץ כבודו, "שאז תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

אחי ורעי יהודים קדושים, בואו נעריך ונבין את גודל המעלה של כל יהודי/ה לזכות לסיים את כל לימוד שולחן ערוך בשלוש וחצי שנים, וגם לשומעו בשיעורים, ובזה יוכל כל איש/ה מישראל לקיים את כל שולחן הערוך ולזכות להיות מבני העולם הבא הצפון לצדיקים.

לרגל מעגל השיעורים של המחבר מסודר פעם הראשונה בעולם כל ד' חלקי שולחן ערוך לכל ימות השנה ובשלש וחצי שנים יגמור כל איש ישראל ישמע וילמוד כל ד' חלקי שולחן ערוך ויוכל להיות יהודי המקיים כל השולחן ערוך ויזכה להיות בן עולם הבא

ב. הגר"א זי"ע לא עלה לארץ ישראל מפני פסק השו"ע

ידוע שהגר"א בנסיעתו לעלות לארץ ישראל, פתאום התעכב בגלל שנזכר שבאיזה שהיא הלכה בשמיטה, סובר כמו המבי"ט, ולא כמו מרן הבית יוסף, ולא יכול להיות בארץ ישראל וינהג כפי המבי"ט, כי הבית יוסף הוא המרא דאתרא, לכן החליט לא לבוא לארץ ישראל. [הבה נתבונן בדברי רבינו הגדול הגר"א ז"ל. הגר"א שהיה כאחד מן הראשונים וכל רז לא אניס ליה, עד שגדולי ישראל העידו עליו שהיה נהורא דמשיח בן יוסף, וכך כותב עליו בעל ה"מגלה עמוקות" ומביא את דברי האריז"ל אשר "אחד מג' דברים שנצרך משיח בן יוסף לבוא בכל דור ודור הוא לגלות רזי התורה למי שראוי לזה, וליבי אומר לי בבירור אשר לזה נשלח לנו עיר וקדיש משמיא נחית הה"ג הגר"א ז"ל לגלות לנו את התורה בנגלה ובנסתר" (תולדות יצחק על ביאור הגר"א לספר יצירה חלק ב' תרבי"ד דף ק"מ ע"ב – קמ"א ע"א), אף על פי כן לא יכול לבא לארץ ולא לנהוג כמנהג ופסק של מרן הבית יוסף].

* * *

ג. שולחן ערוך אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
חִבְּרוֹ הגאון מופת דורו, החכם השלם, מורנו הרב רבנו יוסף קארו זצ"ל
בן מורנו הרב רבינו אפרים קארו זצ"ל,
והוא קיצור מחיבורו הגדול בית יוסף על הארבעה טורים
כדי שכל מבקש ה' ימצא מבוקשו בנקל, כל דין ודין על מתכונתו

בשנת 1488 (שנת הרמ"ח- 4 שנים לפני פרוץ גרוש ספרד) נולד רבן של כל ישראל- רבי יוסף קארו זיע"א בעיר טולדו שבספרד והיה בנו של הצה"ק רבי אפרים קארו זי"ע שהיה מנכבדי העיר באותה תקופה .

שם אביו: ר' אפרים.
שם אמו: מרת בואינה.
סבא: ר' יוסף הספרדי (מצד אביו).
מוריו: ר' אפרים [אביו] ור' יעקב בירב.
מתלמידיו: ר' משה אלשיך, ר' משה גלאנטי ור' משה קורדובירו [הרמ"ק].

נולד בשנת ה'רמ"ח בטולדו שבספרד.

בגירוש ספרד בגיל 4 נדד עם הוריו לליסבון שבפורטוגל, ובשנת ה'רנ"ו שוב נדד עם משפחתו עקב הגירוש מפורטוגל והגיע לקהיר שבמצרים. ושם שקד על תלמודו, כעבור שנים אחדות התייתם מאביו, ועבר להתגורר בבית דודו רבי יצחק  כשהוא לומד תורה על ברכי דודו רבי יצחק קארו מחבר הספר "תולדות יצחק". בקושטא [איסטנבול] שבטורקיה.

דודו דאג לכל מחסורו כדי שישקוד על לימוד התורה. כאשר דודו נפטר עבר להתגורר בעיר ניקפיל שבבולגריה. כיהן כראש ישיבה, והשיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו מקהילות מרוחקות. את תשובותיו חתם במילים 'הטרוד והעלוב' היות ורב העיר חלק עליו, הקניטו וציערו.
מן השמים נשלח אליו 'מגיד' [מלאך] שגילה לו את העתיד, סודות ופירושים על התורה, ציווה עליו לעלות לארץ ישראל ואמר לו שיזכה להעמיד תלמידים רבים יותר מכל אחד מן החכמים שיהיו במשך השנים הבאות.

וגילה לו שרשב"י ורבי אלעזר בנו ע"ה שמחים כאשר הוא קורא בספר ה"זוהר" ועל אף שיעבור צרות רבות, הן באות לזכך את נפשו כדי שיישאר נקי מעוון. כמו כן נתן לו עצה לעצירת גשמים להקיף שבע פעמים את קברי רשב"י ורבי אלעזר.

בשנת ה'רפ"ב החל לחבר ספר הלכות לכל עם ישראל, על-פי הוראת ה'מגיד'  [המלאך] קרא לספרו "בית יוסף" ובו פסק את ההלכות השונות על-פי רוב הדעות מבין שלושת הפוסקים – ר' אשר בן יחיאל [הרא"ש], ר' משה בן מימון [הרמב"ם] ור' יצחק אלפסי [רי"ף].

ה'מגיד' [המלאך] גילה לו שהרמב"ם ור' יעקב בן אשר (בעל הטורים) שמחים על שהוא ירד לסוף דעתם ושבמתיבתא דרקיע מסכימים על פסקי ההלכה שלו אשר כולם אמת.

התגורר באדריאנופול [אדירנה] שבטורקיה, נשא לאישה את בתו של ר' חיים אלבלג אולם כעבור תקופה קצרה אשתו חלתה ונפטרה.
ואז נשא בזיווג שני לאישה את בתו של רבי יצחק סבע, וניהל ישיבה גדולה.

כאשר הגיע לסלוניקי שביוון, נפטרו שלושת ילדיו במגיפה, ולאחר מכן הפליג עם זוגתו בספינה והגיע לקהיר שבמצרים. במשך כשנה שהה במצרים, נפגש עם הרדב"ז ועם האר"י וחיפש ספרים נדירים על מנת להמשיך בכתיבת ספרו 'בית יוסף'.
בחודש אלול שנת ה'רצ"ז הגיע לצפת יחד עם ידידו המקובל רבי שלמה אלקבץ בעל ה'לכה דודי', ובשנת ה'ש' נולד בנו – רבי שלמה.
שקד על לימוד תורת הנגלה והצטרף לקבוצת המקובלים ללימוד תורת הנסתר, ייסד ישיבה אליה נהרו תלמידים מכל הארץ, מונה לראש 'בית הוועד' של רבני צפת אשר התקינו תקנות קהילה, והשיבו לשאלות הלכתיות ומוסריות, והוסמך על ידי מורו ורבו רבי יעקב בירב, שחידש בימיו את הסמיכה.
לאחר פטירת רבי יעקב בירב מונה בשנת ה'ש"ו לרב הראשי של צפת, והמשיך לכהן גם כראש הישיבה.
אשתו בזו"ש נפטרה בעקבות מגיפה שהשתוללה באזור הגליל, ובשנת ה'שכ"ח לערך נשא לאישה את בתו של רבי זכריה זכשיל אשכנזי, ונולד להם בן [ר' יהודה, אשר נשא לאישה את בתו של האר"י].
על מנת לסיים את כתיבת ספרו התבודד בישוב ביריה ובשנת ה'ש"ב, השלים את מלאכת חיבורו הגדול השולחן ערוך.

את הכתבים שלח לוונציה שבאיטליה, ובשנת ה'ש"י הודפס החלק הראשון של ספרו "בית יוסף". אולם מפאת השגיאות הרבות שנעשו בהדפסה, כתב תיקונים והוספות, והוציאם לאור בספר "בדק הבית".
את ספרו "שולחן ערוך" פתח במילים "יתגבר כארי" (גימטריה 846) כמניין הגימטריה של "יוסף בן אפרים קארו".

הצדיק הקדוש מרן רבי יוסף קארו זיע"א נולד בשנת ה'רמ"ח בעיר טולידו שבספרד, נפטר בן 87 שנים בי"ג בניסן ה'של"ה.

מספריו:
• אבקת רוכל: שו"ת
• אור צדיקים: על התורה ושיר השירים
• בדק הבית: תוספות והבהרות על "בית יוסף"
• בית יוסף: פירוש על "הטורים"
• כללי התלמוד.
• כסף משנה: על הרמב"ם.
• מגיד מישרים: דברים שגילה לו המגיד המלאך
• שולחן ערוך
• שו"ת בית יוסף

200 רבנים בדורו הסכימו על פסקיו, ונקרא מר"ן – ראשי תיבות – מאתים רבנים נסמך וגם מלאך המגיד התגלה אליו. ולימדו תורה, וסתרי תורה.

מנוחתו כבוד בבית העלמין שבצפת, סמוך לציון האר"י הקדוש.

מרן פגש שם את רבי יעקב בירב שחידש את הסמיכה, ולימים נעשה תלמידו המובהק, כמו כן הרבי הסמיכו בכתב ידו לדון ולהורות לשעה ולדורות.

ספרו "שולחן ערוך" ובו קיצור כל ההלכות שעלו מחיבורו העיקרי "בית יוסף", ללא ציון מקורות, מסודר לפי סימנים וסעיפים ושמו של הספר, כשמו כן הוא -להיות לכל יהודי שולחן ערוך לפניו לדעת מה יעשה בכל אשר יפנה, ומאז ועד לימינו הוא הספר המוסמך ביותר להוראת הלכה לכלל ישראל

מרן הוא ר"ת מ'מאתים ר'בנים נ'סמך- "פסקיו של מרן נתקבלו על כל ישראל, והיתה הסכמה לפסקיו מאת מאתיים רבנים שבדורו,

ידוע שמרן זכה להתגלות של מלאך מגיד, אשר בישר לו שיגמור את כל חיבוריו ללא כל סיג וטעות, וגדולי הדורות העידו שכתבי מרן של "בית יוסף" ו"שולחן ערוך" נכתבו ברוח הקודש" להיות לשונו מכוונות ומדוייקת להלכה למעשה.

ד. ענוותנותו של הבית יוסף – וכוונת הרמ"א לשם שמים

ג' חכמים היו בדורו של רבי יוסף קארו שנקראו בשם "יוסף", וכל אחד משלושתם היה ראוי לחבר ספר שיקבץ את כל הדינים ויגלה שרשיהם ויסיק שמעתתא אליבא דהלכתא דוגמת ה"בית יוסף", והם: רבי יוסף טאיטאצק. רבי יוסף ן' לב ורבינו, אבל אם כי כל אחד מהם הי' ראוי למלאכה זו, הסכימו מן השמים שתיעשה על ידי רבינו מפני ענוותנותו היתירה, ועל ידי מרן הרמ"א זי"ע שכוונתו אך ורק לשם שמים. (בשם החיד"א)

ה. מגדולתו

בתשובות מהרנא"ח נכתב: "בארץ הצבי וארץ מצרים ערי דמשק וארם צובא וערי פרס וגלילות טורקיה וערי המערב קבלו עליהם הוראת מרן".

ו. מדברי המלאך

"וכל אשר עשית והורית עד היום, ה' מצליח בידך, וכן מסכימים במתיבתא דרקיע, חי ה' כי הפסק אמת ויציב, הלכה למשה מסיני, הלכה כוונתך ומטעמך וכן כל מה שתעשה לתורה מכאן והלאה הקדוש ברוך הוא יצליח ויסכים על ידך ניכרים דברי אמת". (מגיד מישרים להב"י)

ז. כל פוסקי הדורות הזהירו שאין לנו לזוז מדברי מרן לכל אשר יאמר

מאז גילוי ספר "שולחן ערוך" של מרן לאור עולם ועד לימינו, כל פוסקי הדורות הזהירו שאין לנו לזוז מדברי מרן לכל אשר יאמר, 450 שנה דור אחר דור ועד האחרון מרן דורנו רבינו עובדיה יוסף זצ"ל על כל חמישים ספריו בהלכה בהם החזיר העטרה ליושנה, וכגיבור כארי עומד בפרץ להעמיד דעת מרן הקדוש על  תילה, ועל ימינו העמיד את בנו הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בסדרת הספרים "ילקוט יוסף" בכל הארץ יצא קוום, אשר בם ימצא כל דורש מנוח לנפשו, כיצד לשמור לעשות ולקיים את כל דברי התורה על פי מרן הקדוש.

בשארית ימיו ישב רבינו מרן על כס המלוכה בצפת וזכה להעמיד תלמידים ולהסמיכם להוראה, ובי"ג בניסן בשנת השל"ה הסתלק מרן לגנזי מרומים והוא כבן 87 שנים, ומנוחתו כבוד בבית עלמין בצפת, יהי רצון שזכות מרן תגן עלינו ועל כל ישראל , אמן.

ח. הנהגת גדולי ישראל מדור שעבר בלימוד שו"ע מחבר ורמ"א

לפני כשש עשרה שנה כשהוצאתי את קובצי השולחן ערוך המחבר והרמ"א לראש השנה יום הכיפורים וסוכות בנסיעתי לארץ ישראל על המטוס נפגשתי עם להבחל"ח כ"ק מרן האדמו"ר רבי שלום קרויז מאודווארי בעל שו"ת דברי שלום ז"ח, והראיתי לו הספרים של המחבר ורמ"א בפורמט כיס, ושמח מאוד בזה, ואמר לי שהיה לו המחבר ורמ"א מדפוסים הקודמים וכשהלך לקבל היתר הוראה אצל אחד מגדולי ישראל אמר לו שיחזור וידע בעל פה המחבר ורמ"א, שאם אחד יבוא לשאול שאלה שיזכור תיכף המחבר ורמ"א וכך ינצל שלא יפסוק נגד ההלכה, וגם שהמחבר כותב בספרו שהדפיס, שיגמרו כל שלשים יום וידעו בעל פה. ועוד היכרתי רב אחד צדיק שידע ד' חלקי שו"ע עם הלשון מחבר בעל פה.

וכשדיברתי הרבה פעמים להבחל"ח עם הגה"צ רבי פנחס הירשפרונג זצוקללה"ה, כל פעם שאל אותי איפה אני אוחז בשולחן ערוך, ואמרתי לו פעם בטריפות סימן נ' והתחיל לומר בעל פה המחבר ורמ"א ש"ך טו"ז ומפרשים הכול עם הלשון, וזה ידוע, שידע כך לא רק ש"ס בבלי וירושלמי וכו', פעם אחד אמר קטע גדול מהבאר מים חיים עם הלשון וכששאלו אותו מתי למד את זה, ענה לפני שישים שנה, זיעוכי"א.

סיפר לי דודי הגה"צ רבי יוסף יהושע גראס זצ"ל אב"ד ור"מ קראלי [חתן הגה"צ רבי שאול בראך אבדק"ק קאשוי זי"ע], איך שראה פעם אחת מהחלון את הגה"ק אבדק"ק סאטמאר זי"ע כשכסאו עמד על השולחן (שימש כסטנדר),  ועליו שולחן ערוך, וחזר בעל פה כעשרים ושלשים פעמים לשון המחבר והרמ"א כשהוא משוטט בחדרו הלוך ושוב, וחוזר שוב פעם אחר פעם לשונם הקדוש, כשמידי פעם בפעם מעיין בפנים השו"ע אם לשון המחב"ר והרמ"א שגור נכון על פיו.

עוד סיפר בני הגה"צ הרב ניסן משה שליט"א רב דקהילות החסידים בקרית ספר מחבר הספרים שו"ת נתיבות משה על ד' חלקי שו"ע, ועל הלכות שבת, ריבית, ונדה, מרבו המובהק מורינו הגה"צ הרב וואזנער זי"ע, שהיה בכל יום אחר התפילה נותן שיעור לכל הבחורים מחבר ורמ"א על סדר השו"ע.

ט. ספר יערות דבש – חלק ראשון – דרוש ב

       אוי לי אמי כי ילדתני, בראותי שפלת הדור בכל חלקי אירופה, ממש אין ישיבת לומדי תורה לשמה ישיבת לומדים מומחים שוקדים על התורה בעומק הלכה של אמת, אלא בעו"ה בפלפול של הבל מבלי הודה על האמת, אין דורש להבין דרכי התורה על בוריה, ואליכם אישים אקרא, זכו לחולקכון שעוסקים בתורה בתמידות מחיל אל חיל ילכו, אבל כל למודכם גמרא משניות מדרש של"ה, ואין אחד נותן ללב ללמוד או"ח על בוריו לדעת הלכות תפילין, ציצית, תפלה, ברכות, נט"י, ובהמ"ז, הלכות שבת והלכות יו"ט על בורים, אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן, כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה, ובפרט דיני מוקצה, מלאכת שבת וי"ט וחוה"מ, ברכות הנהנין וכדומה.

 

י. הקדמת המביא לדפוס

י'שמחו ה'חכמים ו'יגילו ה'תלמידים באשר משמיא קא זכו להדפיס ולפרסם את שולחן ערוך כרצונו של צדיק מרא דכל ארעא דישראל, כי קודם לכל הלימודים זה לימוד ההלכה כנאמר במשנה לא עם הארץ חסיד, ולא בור ירא חטא, ובעונותינו הרבים יכולים לפלפל בתורה, אך להישאר עמי הארצות, והוא מפני שלא הורגלו בילדותם ללמוד שולחן ערוך, כי צריך לדעת קודם כל את כל השולחן ערוך בעל פה, וכך לא יכשל, ולכל הפחות ידע שיש שאלה שצריך לשאול, וידע ויברר ההלכה עם כל הפוסקים, אבל אם לא יודע שקיים כלל סעיף בשולחן ערוך על ענין זה, הוא בכלל בור שאינו ירא חטא, ומהפך חושך לאור ומתיר אסורים במאמרו, שאין יודע כלל דבר ה' זו הלכה, ואם אמנם ידע דברי השולחן ערוך, גם אם יפסוק כמותו אין בכך עוולה, שהרי נוהג כמרא דאתרא, וגם יוכל לברר מנהג אבותיו ופסקי רבותיו לילך אחריהם, אך אם לא לומד ואין דעת הבדלה מנין, על כן כל איש ישראל יאחז בעץ החיים וידבק בהקדוש ברוך הוא אשר אין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, וילמד ויחזור וישנן השולחן ערוך שיהא שגור על לשונו, כדברי מרן בהקדמתו לשולחן ערוך,  ובוודאי הבא ליטהר מסייעין בידו ולא יכשל חס ושלום, וכך ילך מחיל אל חיל ומריה סייעייה, ואם כך נרגיל את ילדינו ללמוד שולחן ערוך בעל פה כרצונו של צדיק, נזכה לגדל דור ישרים מבורך, ובערכינו את הספר נראה כי נשמת מרן הבית יוסף זי"ע נתלוותה לסייענו, שסיימנו סדר הספר בהילולא דמשה רבינו ז' אדר א'[1] אשר לימד תורה לעם ישראל, ובוודאי בכל חכם המפרנס את הדור בתורתו, וכל שכן מרן השולחן ערוך[2] שמפרנס בתורתו את כל ישראל עד סוף הדורות, כלולה נשמת משה רבינו רעיא מהימנא ע"ה, אשרי שומע לחכמים ומשכיל בדבריהם.

וב"ה שזכינו לעשות רצון צדיק להדפיס את השולחן ערוך בדפוס נאה עם ניקוד, ולחלק לסדר לימוד לסיים בשלושים יום, ובשנה, ובשלוש וחצי שנים, עמוד ליום.

גם סידרנו ללימוד שלושים יום קודם החג לכל החגים, וגם לשבע ימים קודם החג, שמי שלא היה יכול ללמוד, יוכל ללמוד בשבע ימים את כל הלכות החג בחג, כתקנת משה רבנו ע"ה  תָּנוּ רַבָּנָן מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם הִלְכוֹת פֶּסַח בְּפֶסַח הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת הִלְכוֹת חַג בֶּחָג (מְגִלָּה ד.)

וכל אחד יוכל ללמוד כפי יכולתו, ועַל יְדֵי לִמּוּד כָּל ד' חֶלְקֵי שֻׁלְחָן עָרוּךְ יִּזְכֶּה לִהְיוֹת – "בֶּן עוֹלָם הַבָּא".

 

יא. כל המעיין ושוהה לטרוח כדי להעמיד הלכה על בוריה שכרו מרובה

כתב המקובל האלוקי רבי יעקב אביחצירא זי"ע בספרו ""זכור דבר לעבדיך על אשר יחלתני", על הפסוק "זכר דבר לעבדיך על אשר יחלתני", וזל"ק: הנה כתבנו בהקדמה דכשאומר דָּבָר מְדַבֵּר על התלמוד, והטעם משום דתורה שבכתב אין הדינין מבוררים בה, ותורה שבעל פה שהיא המשנה, והמשנה היא המפרשת תורה שבכתב, ואף כשהייתה המשנה, לא נתבררו הדינים ולא נפסקה ההלכה עד התלמוד. נמצא התלמוד הוא שגמר הדבר, ואלמלא התלמוד לא היה  נגמר הדבר ואינו נקרא דבר שלם, שאינו נקרא דבר שלם רק מי שהוא מבורר בלי ספק. ומהאי טעמא ראוי לקרות התלמוד דבר, מפני שבו נגמר הדבר בשלימות. והנה התלמוד שהוא מברר את טעמי המשנה ופירושה ופסק הלכה, צריך עיון ומיתון כדי ליישב ההלכה על בוריה, וכל המעיין ושוהה לטרוח כדי להעמיד ההלכה על בוריה, שכרו מרובה, משום דמשבר כוח הקליפה ומקשט השכינה.

וזהו שאמר עכשיו "זכר דבר לעבדיך" שהייתי טורח להעמיד דברך על אמיתתו, ואתה הוא שצווית להיות מיתון ושיהוי בדיני התורה, כדי להוציא הדין לאמיתו. וזהו "על אשר יחלתני", דהיינו, שציותני להיות מיחל ומצפה וממתין, כדי לעיין להעמיד הדבר על בוריו, ולהוציא הדין לאמיתו, וכך אני עושה. ולכן זכור לי דבר זה ותקבל תפילתי שאני שואל מלפניך להשלים לי בהשגה מעולה.

מקודם ידיעת הסוד עני אני, ועני חשוב כמת, ועכשיו שידעתי אמרתך שהוא הסוד בזה קניתי חיים

וממשיך שם על הפסוק הבא "זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חיתני"… ומסיים כי אמרתך חיתני, משום דקשה על דבריו שקורא לימים שהיה טורח להעמיד דברי תורה על אמיתתם ימי עניי, וימי עושרו ראוי לקרותם, כי אין עשירות יותר מן עשירות התורה, ואמאי קרא להו ימי עניי? ולזה משיב, דכל זמן דלא היה עוסק כי אם בפשטי התורה, היה חושב עצמו עני ומת, דעיקר התורה הם סודותיו, ולזה אמר "כי אמרתך חיתני", אמרתך, הם סודות התורה, כשידעתי אמרתך שהם סודות התורה, אז בזה נתת לי חיים, וראוי לקרא חי, אבל מקודם ידיעת הסוד עני אני, ועני חשוב כמת, ועכשיו שידעתי אמרתך שהוא הסוד בזה קניתי חיים עכל"ק.

יב. בספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי

בהאי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמי (זוהר נשא קכו), הרעיא  מהימנא משה רבנו ע"ה מבטיח שבלימוד ספר הזוהר יצאו עם ישראל מהגלות ברחמים, והבטחה זאת יוצאת דווקא ממעמקי החושך והסתרה כמו שקדושת ספר הזוהר נעלמת בתוך סודות עליונים.

בואו ונתבונן הפסוקים שעליהם מדבר הבטחת הזוהר הם מנבואת התורה על ההסתרה של סוף הגלות, כדאיתא במשנה תורה: (דברים לא יז-כא), וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי. וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי.

רואים שדווקא כאשר עם ישראל נמצאים בחשכת הגלות והסתרת פנים, ובעקב והשמרים של סוף הגלות, דווקא אז מה שיציל את עם ישראל, זה לימוד תורתו של זרעו של יוחאי הוא התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ע"ה, שהתורה מבטיחה שעל ידו לא תשכח התורה, ועל ידו יזכו לגילוי ואור השכינה, ויהיו ניצלים כמו בתיבת נוח, כאשר מסביב היה כל הארץ מבול, והצדיקים היו בתוך התיבה עם שמירה מעולה, כן בדורינו שכל הצדיקים הקדושים אמרו שזהו סוף התיקון, וחזרו בגלגול נשמות דור המבול ודור הפלגה והערב רב, וכל הירא את ה' יתברך הניס את עצמו ובני ביתו לתוך תיבת הרשב"י הקדוש, ובזה יראה אור השכינה הקדושה ויהיה מוגן מסוכך מכל צדדיו, כי התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי כתב את ספר הזוהר עם כל נשמות הצדיקים ושישים רבוא נשמת ישראל הדבוקים באור ה' (רמח"ל), ושמר את צנצנת המן לדור האחרון שאז יצטרכו לאור הגדול הזה כדי להינצל ממלחמת הערב רב ושותפיהם והוא המברר הקדושה בבחינת מי לה' אלי".

יג. מי הוא זה האיש שמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו זה הוא התנא הסבא של ארץ ישראל זה הוא ראש הישיבה של ארץ ישראל זה הוא המחבר הגדול של ארץ ישראל

על כן כל איש יהודי יאחז בעץ החיים ויקיים את דברי חז"ל  כריתות (יג:): תנו רבנן ולהבדיל בין הקודש ובין החול… אשר דבר ה' זו הלכה, ובפרט שכוון את הלכותיו שיהו תואמים עם תורת הסוד, והסכימו עליו פמליא של מעלה שהובא במגיד משרים בתחילתו, וז"ל המגיד: כי בעת שאתה יוצא לשוק ואתה מהרהר במשנתי, עולמייא דילי מכריזין ואזלין קמך, [המלאכים שלי מכריזים והולכים לפניך] ומכריזי הבו יקר לדיוקנא דמלכא, [ומכריזים תנו כבוד לדיוקן המלך], וכמה חיילין דלית לון חושבנא מלוין יתך, [וכמה כיתות של מלאכים ללא גבול מלווים אותך], עליהון כמה עלמין מזדעזעין לקבל ההוא כרוזא, [עליהם כמה עולמות מזדעזעים מפני אותו הכרוז] שאלין ואמרין, [שואלים ואומרים] מאן ההוא גברא דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו, [מי הוא זה האיש שמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו] הא הוא תנא סבא דארץ ישראל  [זה הוא התנא הסבא של ארץ ישראל] האי הוא ריש מתיבתא דארץ ישראל, [זה הוא ראש הישיבה של ארץ ישראל] הא הוא מחברא רבא דארץ ישראל  [זה הוא המחבר הגדול של ארץ ישראל] וגם אם תתנהג על פי מנהגותי, אזכך לגמור כל חיבורך ופרושיך ופסקותיך מכל שגיאה וטעות, ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל ככל אשר שאלת מעם ה' אלקיך, ואזכך לקיים בך ובבניך מה שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, עכ"ל.

יד. בספר בית יוסף על פי תורת הנסתר (חלק א')

נעתיק קצת מהספר בית יוסף על פי תורת הנסתר

מרן רבינו הבית יוסף זיע"א היה גדול מאוד בנסתר והיה לו מגיד כמבואר באריכות בספר עמק המלך, והרבה הלכות כתב בספרו בית יוסף – המחבר – דברים שכתוב בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל, ונביא לדוגמה כמה פעמים:

הלכות תפילין סימן כ"ז

ז' כריכות

שולחן ערוך (סימן כ"ז סעיף ח'): אֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל יָד כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף אֶת הַזְּרוֹעַ, וְיִקְשֹׁר מִמֶּנָּה הַקֶּשֶׁר וְתִמָּתַח עַל אֶצְבַּע אֶמְצָעִית, וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אֶצְבָּעוֹ שְׁלֹשָׁה כְּרִיכוֹת, וְיִקְשֹׁר. וְנוֹהֲגִים הָעוֹלָם לִכְרֹךְ עַל הַזְּרוֹעַ שִׁשָּׁה אוֹ שִׁבְעָה כְּרִיכוֹת:

בית יוסף (סימן כ"ז): ולא נזכר בדברי הפוסקים כמה פעמים צריך לכרוך הרצועה על הזרוע והעולם נוהגים לכרוך שש או שבע כריכות:

ובשער הכוונות (דרושי תפילין דרוש ה): סדר הנחת התפילין בתחילה יקשור תפילין של יד בזרועו השמאלי על הקיבורת ויכסה זרועו בטלית כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע. ואח"כ יכרוך הרצועה סביב זרועו ז' כריכות כנגד שבעה נערות הראויות לתת לה כמבואר אצלינו עניינם. ואחר שיכרוך הז' כריכות אז יניח תפילין של ראש ולא קודם הכריכות ואחר שכבר הניח תפילין של ראש וכו' אז יתן וכו' כריכות הרצועה סביב האצבע האמצעי הנקרא אמה כדרך הטבעת העגול של הקידושין הניתן באצבעה וצריך לכרוך שם ג' כריכות והכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה. וב' כריכות תחתונות בפרק התחתון המחובר אל כף היד שלא כדברי המתייהרים לכרוך כל הג' כריכות בפרק התחתון ושיבוש הוא בידם.

פרי עץ חיים (שער התפילין פרק י): ואחר כך יכרוך בפרק האמצעי של הזרוע ז' כריכות, והם נגד שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך כמו שידעת.

מגן אברהם: ג' כריכות. ב' בפרק התחתון וא' בפרק העליון (כוונת ושל"ה) והעולם נהגו בדרכים אחרים ואין להם עיקר בגמ' ובפוסקים: שבעה. ובכוונות כתוב לעשות ז' כריכות וכ"כ של"ה: התיתורא. רק יהא תלוי כעין של ראש (ד"מ מהרי"ל) ומ"מ בשעת הנחה יניח הרצועה עליה שלא תזוז ממקומה עד שיניח ש"ר ואח"כ יסירנה ויכרוך (ע"ה):

באר היטב: כריכות. אחד בפרק האמצעי ב' בתחתון. האר"י ז"ל: כריכות. וכ"כ האר"י ז"ל ועי' יד אהרן:

שערי תשובה: ובספר שלמי ציבור ראיתי שכתב בשם ספר זר זהב כת"י למהר"י צמח והביא שם דברי מהר"ש וויטל וכתב … ובסוף דבריו כתב שראה בחלום להרב מהרח"ו ז"ל אשר האמת נכון עליו ואמר לי הנה בספר הכוונות בדף עצמו שמ"כ אורך הרצועה תמצא ראיה יותר ברורה והוא נכונה וחזקה והוא שתמצא ענין קשירת תש"י יקשור תחילה תש"י ויקיף ז' כריכות סביב הזרוע כו' (ר"ל שיקשור תחלה היו"ד עם התפלה ש"י וזהו קשירות היו"ד לבד ר"ל ע"י הידוק הרצועה נקשרת היו"ד על התפלה) ותיכף ימשוך הרצועה סביבות הזרוע לעשות ז' כריכות ולא אמרתי כ"א קשירת היו"ד כדברי הרשב"י מן הטעם הכתוב בשמו וכן אמרתי כמ"ש וכן תעשה ע"כ החלום. … מיד משם ממשיך לזרוע לכרוך הז' כריכות וכן משמע קצת בסוף דבריו הוי א"ש דדברי הבר"י ובמח"ב לא סתרי אהדדי.

משנה ברורה: או שבעה. ואנן נהגינן שבעה [אחרונים]. ועיין בשע"ת שמסיק דאין לעשות אלו הז' כריכות רק על הזרוע דלא כקצת שנוהגים לעשות ג' כריכות על הקיבורת וד' על הזרוע:

ובספר החדש בית יוסף עפ"י תורת הנסתר [בכת"י] מובא כמו"כ מספר עמק המלך, ע"כ.

טו. אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם

ויהי

נועם השם עלינו להתברך בכל מילי דמיטב, ובשפע דקדושה, ונזכה שתתקיים בנו תפילת דוד המלך ע"ה (תהלים יב ז-ח): אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם. אַתָּה ה' תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם. יהי רצון שיערה השם עלינו רוח טהרה ונזכה לטהר לבבנו לעבוד ליוצרנו בכל כוחנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו עד שישלח לנו משיח צדקינו ויקבץ נדחינו במהרה בימינו, עד אשר נזכה בקרוב לשמוע קול שופרו של משיח מבשר ואומר בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

וזאת

למודעי שהספרים האלה, מותר ומצווה לכל אחד להדפיס כמה שרוצה באיזה לשון שרוצה, וכל המזכה את הרבים זכותו עומדת לעד וזוכה לבנים צדיקים, כמו שכתוב (דניאל יב ג) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, וזכותם של מרן המחבר הבית יוסף עם זכות התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי והאר"י הקדוש והרמ"ק וכל המחברים הקדושים המובאים בספר הזה זי"ע, וזכות כל הלומדים שילמדו תורתו וישובו בתשובה שלימה, תעמוד לכל הלומדים ומפיצים ומדפיסים והתורמים ומזכי הרבים ויגנו עליהם ועלינו ועל כל ישראל, מתוך ברכת בכל מכל כל, ולשבוע נחת עולמים מכל יוצאי חלציהם.

אתה ד' הערב נא דברי תורתיך בפינו, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו וצאצאי כל עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, וכדכתיב [ישעיה כט, נא] ואני זאת בריתי וכו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם, עד אשר נזכה בקרוב לשמוע "קול מבשר ואומר" בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

המוציאים לאור

 

[1]) וכך היה גם כן בשנת תש"ס כשסידרנו את כל השולחן ערוך מחבר עם רמ"א לשלשים יום קודם החג לפורים ולפסח ועוד, גמרנו לפנות בוקר בשעה 7 בבוקר, וקיבלתי טלפון מארץ ישראל ואמרו לי לחיים לנשמת משה רבנו ע"ה, ואמרתי לו כי ממש עכשיו נגמרו שני הקונטרסים תקנת משה רבנו ע"ה. – ומי שיש לו יותר זמן יכול לקיים ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א וללמוד מחבר וגם רמ"א.

[2]) לעניין מיעוך ומשמוש בסירכות הריאה, מוחלפת השיטה, מרן המחבר מחמיר, והרמ"א מקל

וזה לשון מרן עובדיה יוסף זי"ע ביביע אומר (חלק ה' יו"ד סי' ג' ע"מ קנז-קסא): … והנה ידוע מה שכתב בתשובה מאהבה [רבי אלעזר פלקלש (1754-1826), תלמיד הנודע ביהודה] חלק ג (סי' שכ) בשם רבינו הגאון מהר"י לנדא [מהר"י לנדא – רבי יחזקאל לנדא (1713-1793), מגדולי הפוסקים האשכנזים בדורות האחרונים, חיבר שו"ת נודע ביהודה], בעל נודע ביהודה זצ"ל, כי הנה ברוב השולחן ערוך דעת מרן המחבר להקל, והרמ"א מן המחמירים, ולעניין מיעוך ומשמוש בסירכות הריאה, מוחלפת השיטה, מרן המחבר מחמיר, והרמ"א מקל, והלוואי שהיו חכמי ישראל מסכימים להיפך (כלומר: שיסכימו לפסוק בכל מקום כדין מרן המחבר). כי רבו המכשולים בעוונותינו הרבים ע"י קולא זו, מה שאין כן בכל הקולות שזכר מרן המחבר השולחן ערוך, אלא שכבר קבלנו הוראות הרמ"א. עד כאן. [וראה בספר שחיטת בית יוסף הבד"ץ והסכינים דף 216].

..

.

 

תוכן הענינים

קֻנְטְרֵס רִאשׁוֹן

תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן

לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ

• הקדמת מרן המחבר לשולחן ערוך – חיוב לימוד שולחן ערוך בכל יום – ישננו לשונו על פה – שם הספר "שולחן ערוך" לו
• דעת הבעל שם טוב זי"ע על לימוד השו"ע בקביעות לז
• חיוב ותיקון גדול ללימוד "שולחן ערוך"! לז
• לא יעבור יום בלי לימוד לכל הפחות איזה סעיף "שולחן ערוך", אף אם הוא אנוס ואין לו פנאי לח
• ללמוד איזה סעיף "שולחן ערוך" בכל יום הוא חיוב גדול על כל אחד מישראל לח
• כשמעיין בשולחן ערוך שהם רבותיו לידע מקור הדין, אז מובטח לו שהוא בן עולם הבא, להיות לעולם קיים במדריגת קדוש! לח
• בכל סימן וסימן של שו"ע נמצאת רפואה למחלה ידוע – הרפואה נמצאת בטור ובית יוסף לט

gG

קונטרס שני

ויוסף הוא השליט על הארץ

מרן הבית יוסף

• שורש נשמתו של מרן הבית יוסף. מ
• זכה למלאך שנגלה אליו מ
• ענוותנותו של הבית יוסף – וכוונת הרמ"א לשם שמים מ
• מגדולתו מא
• מדברי המלאך. מא
• מדוע נקרא השם "בית יוסף"?. מא
• דעת הרמ"א על הבית יוסף: "כל החולק עליו כחולק על השכינה" מא
• מעשה נורא, ה"בית יוסף" זכה מן השמים שיתפשט ספרו בכל העולם כולו מב
• כל העושה כפסקי מרן, עביד כמאתיים רבנן, ולכך קורין למרן מר"ן סתם, כי הוא ראשי תיבות מ'מאתן ר'בנן נ'סמך מב

gG

קונטרס שלישי

ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א

מרן הרמ"א

• הקדמת רבינו הרמ"א להגהות השולחן ערוך. מד
• הרמ"א מגדלותו מד
• ממשה עד משה לא קם כמשה. מד
• והאיש משה גדול מאוד. מה
• דברי השל"ה הקדוש על הרמ"א: "זכה מן השמים שיפסקו כמותו" מה
• ראוי לסמוך על פסקי הרמ"א. מה

gG

קונטרס רביעי

אלה מקראי קודש

קריאה קדושה לכל בני ישראל

• קריאת קודש! המפעל העולמי קורא לכל אחינו בני ישראל בכל מקום שהם מו
• חברך חברא אית לי' ! ! ! מז
• אורח חיים הוא השער לה' אשר צדיקים יבואו בו מח
• הצטרף לאלו: מח
• השנים חולפים ועוברים ! ! ! מח
• זכור ! ! ! מט
• יהודי היקר ! ! ! מט
• – כתר תורה –. מט
• סימנא טבא! להתחיל הסדר ב"איזה יום" שרוצה בקבלה מחדש להתחילו ולסיימו בעזרת השם יתברך! נ
• כללו של דבר מיד כשתבא המצוה לידך עשה אותה, ואל תדחה אותה נ
• כבר בא העת לחננה! שגם אתה תהיה בין אלו היודעים את השלחן ערוך! נא
• יגעת ומצאת תאמין! נא
• לומד יקר – דבר בדוק ומנוסה. נא
• פיקח מהו אומר: הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה נב

gG

קונטרס חמישי

ארבע אמות של הלכה

עניני לימוד הלכה

• מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד נג
• והנה עסק התורה לשמה הוא, להבין לשמור ולעשות! נג
• דעת הבעל שם טוב זי"ע על לימוד השולחן ערוך בקביעות נד
• הגאון בעל אבני נזר זצ"ל כותב במכתב: נד
• על ידי לימוד פוסקים ו"שולחן ערוך", זוכין לגן עדן נד
• כזהר הרקיע דא הלכה – ואת עלית על כלנה. נה
• כל מי שזוכה להלכה אחד יורש עולם אחד. נה
• אשריהם אלו שעוסקים בהלכה שבזה יוצא השכינה מהגלות נה
• השכינה אינו שורה אלא בד' אמות של הלכה! נה
• על ידי לימוד פוסקים, עד שידע להורות הוראות על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות נו
• בזכות לימוד ההלכה שהוא מסטרא ד"נער", עתיד לקיים בה "וינערו רשעים ממנה", דאינון איסור טמא ופסול סמאל ומשרייתיה! נו
• מי שהוא בק"י בהלכ"ה של הקב"ה שהיא השכינה, הקב"ה עמו, שבשביל ההלכה לא יזוז ממנו לעולם נז
• "ובלבנים", דא ליבון הלכה. נז
• כשמנפין ההלכה כסולת נקייה, מתפרנסת בזה הנשמה, כמו שהגוף מתפרנס בדברי העולם – שזה לעומת זה עשה אלקי"ם, לחם הגוף ולחם התורה, זה הוא שכתוב לכו לחמי בלחמי נז
• איתן מושבך ושים בסלע קנך – אית"ן תני"א, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, שהם שוני הלכו"ת ומשניות – כל דיבור ודיבור שיוצא מפיו של אותו תני"א, שמוציא לשם ה' בין בתורה בין בתפלה בין בברכה, בין בכל מצוה ומצוה, מה כתוב בו: "יפרוש כנפיו", אותו נשר, שהוא דיבור שבו ה' – ומפני זה "ישאהו על אברתו" – ישאהו, כגון "ישא ה' פניו אליך" – ומאי "ושים בסלע קנך"? אלא אמר דוד עליו: "ה' סלעי ומצודתי" – אף כך תנא שהוא בו הלכ"ה, חזקה כסלע, שאין פטיש יכול לפוצץ אותה בכל קושיות העולם, בזה הוא מקנן הנשר. נח
• ויש בעלי הלכו"ת שדומים לכוכבים, זה הוא שכתוב: "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" – לא ככוכבים שנאמר בהם "וכל צבאם יבול", אלא כאלו כוכבי העולם הבא שהם לעולם ועד עומדים תדיר. נט
• לימוד התורה למעשה הוא "תורה לשמה", ומשתלם בזה שם הוי"ה כולו, ואם אינו לומד לקיום המעשה השם תור"ה בו לבטלה נט
• הקב"ה אין לו חפץ ובחירה בעולמו אלא במין האדם העוסק בהלכה ס
• תכלית בחירתו וחפצו של הקדוש ברוך הוא מעולמו הוא רק במין האדם העוסק בהלכה שמקומו ארבע אמות ס
• פישו"ן – פי ששונה הלכות.. ס
• עיקר תורה לשמה היא התורה שאדם לומד כדי לקיימה ס
• הלכ"ה – שהולך בדרך הישר. סא
• הקב"ה אין לו שעשוע ושמחה אחרת זולת לימוד הלכה סא
• אין לו מקום אחר בעולמו סא
• כל אדם בכל מקום שהוא יש לו בחינת ארבע אמות להתקרב בהם לה' יתברך – ואלו הארבע אמות זוכין ע"י הלכות – למצוא לו מקום בכל מקום שהוא להתקרב על ידו לה' יתברך, עד שידע היטב שהאדם בכל מקום שהוא יש לו ארבע אמות, דהיינו שיש שם גם כן מקום ועצה להתקרב לה' יתברך – וזה יקר מאד בעיניו יתברך, ואין לו בעולמו אלא אלו הארבע אמות של הלכה, כי זה עיקר גדולתו וכבודו שיתקרבו כל הרחוקים אליו יתברך סב
• ועיקר כבוד התורה להקים בתי מדרשות ובית ועד לחכמים אשר שם יתנו תוקף הלכה, כי זה עיקר חיינו סג
• וזהו שריד שהותיר ה' לנו ברוב רחמיו – אין לה' בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, כי הוא במקום קרבן וזבח ומקטיר קטורת – וכעת ההוגים בתורה לשמה, זוכים ששריית שכינה שם. סג
• אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, הכוונה על אדם צדיק הלומד תורה לשמה, וכל אדם הוא ד' אמות, והוא נקרא ד' אמות של הלכה, ועליו שורה שכינה, וזהו שיש לקב"ה בעולמו – והחי יתן אל לבו עד מתי יעבור קיץ וחורף ולא נעשה דבר לתקון נשמתינו, ועד אנה יהיו לבושנו צואים סג
• גברא דמרא עלמא חפץ בו סד
• אין נמלט לשום איש תירוץ ואמתלא על ביטול תורה, חזקו בתורה לשמה, כי היא חיינו וקיום הגלות, כי היא הנותנת חיים לעוסקים בה לשמה, ולמה תרחקו מחיים סד
• ד' אמות של הלכה אדמת קודש הוא – ונמשך ממילא הברכה לישראל סה
• ה'ריעו ל'הוי"ה כ'ל ה'ארץ ר"ת הלכה, כי מיום שחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, והוא פנימיותה הנכלל בד' אותיות השם, והוא המכוין באמרם, תורה לשמה, אל השם המתלבש בהלכה ומאיר בתוכו – והני ד' אמות גופייהו, אי גמירי להו אינשי בהדי הלכה אין, אי לא, לא השלימו מצותן סה
• כשנחרב בית המקדש, כל השלימות בטלה, חוץ מד' אמות של הלכה – הקב"ה אין לה אלא ד' אמות של הלכ"ה, שהיא הכל"ה – ובזכותם נזכה במה דכתיב, ה'קיצה ל'פקוד כ'ל ה'גוים, ר"ת הכל"ה. סו
• אין לו להקב"ה בכל העולם ובכל הארץ, אלא ד' אמות של הלכה – התודה וההלכה קיימים בכל הארץ, ואינם בטלים סו
• הלומד שלא לשמה לא על מנת לעשות לידע לבוא מעשה, רק רוצה ללמדה לידע חכמתה וסתריה לבד, נוח היה לו שלא היה יוצא לאויר העולם סז
• בהיותו נושא ונותן בדברי תורה יהיה הכונה אל תקוני השכינה דהיינו הלכה אל האמת סז
• ארבע אמות של הלכה הוא כתר תורה סח
• השכינה לא ירדה למטה מעשרה, רק בסוד ד', דהיינו ד' אמות של הלכה סח
• אשרי יושבי ביתך, כלומר שראוי להיות יושב בד' אמות של הלכה לא ילך חוצה סט
• השפע יורד בכל יום תמיד, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, והוא סוד ד' אמות של הלכה שהם להקב"ה בעולמו סט
• על ידי הלכ"ה יוצאין מכל הצרות – הלכ"ה מסוגל להולדה בנקל סט
• מוכרח אדם ללמוד בכל יום הלכה. עא
• כל העולם כולו נברא בשביל אותו האדם שהוא ד' אמות של הלכה – ועל ידי זה יש לכל העולם כולו שיתוף וחיבור עם ד' אמות של הלכה עב
• פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, שלא עסק בארבע אמות של הלכה – כי שם ביתו יתברך עג
• אין לו להקב"ה בעולם הזה אלא ארבע אמות של הלכה – ואז כאשר על ידי עסק התורה למטה, ממשיך שפע שורש תורה שעוסקים בה למעלה עג
• הקב"ה יחסה עליו כנפיו להציל אותו מכל גזירות רעות, ותפלתו תהיה קרובה להתקבל, ונכסיהון מתברכין בכל הברכות עד
• השכינה נקראת ה'כל"ה, בהיפוך אתוון הלכ"ה – וזהו סוד יחוד קוב"ה ושכינתיה עד
• אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו, אלא ארבע אמות של הלכה, שהוא רצונו יתברך וחכמתו, המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו עה
• כל זמן שיושב באהל תורה בד' אמות של הלכה וקובע מקום לתורתו, אויביו נופלים תחתיו עה
• מזמן שהקדושה נתגרשה כל כך אצל כל אדם, צריכין לראות שלהיכן שהולכים, לא לצאת מד' אמות של הלכה של תורה, רק בכל הגילגולים צריכין להחזיק במשפטי התורה. עו
• כשנעשה שלחנו ד' אמות של הלכה אז הוא נעשה דוגמת בית המקדש עו
• ד' אמות של הלכה יש לו קדושת ארץ ישראל – אויר ההלכ"ה מחכים כמו אויר ארץ ישראל – הלכה פסוקה מזככת המחשבה, ומוציא המחשבות זרות והדמיונות מהלב עו
• ארבע אמות של הלכה קדוש בקדושת ארץ ישראל שאויר ארץ העמים נפלט מתוכו לגמרי מכל צד על ידי החרב דשתי פיות ונכנס אויר קדוש עז
• האוצר של יראת שמים שהוא בבית גנזיו דהשם יתברך, הן הם גם כן הארבע אמות של הלכה, שאין לו להקב"ה בעולמו משחרב בית המקדש אלא הם – ומזה בא לשלימות הקדושה מה שמקדשין אותו מלמעלה להכניס קדושה בכל מעשיו הגופניים עח
• ארבע אמות של הלכה זהו משכן הקב"ה שהוא הצלם אלקי חופף עליו ושוכן בקרב מוחו בהתבוננו בהלכה ותורת ה' עח
• ארבע אמות הוא מקומו של אדם בכל מקום, ולכן אמרו "ארבע אמות של הלכה", רצה לומר 'הלכ"ה', 'ההילוך והנהגה על פי התורה' עט
• כל כתות החיצונים מצטרכים בהכרח להסתלק ולהתגרש מד' אמות של הלכה, וזר לא יקרב בהיכלו כי קדוש יאמר לו – הד' אמות של הלכה בלבד הן הנה ד' אמות הללו ששורה בהם ד' אותיות שמו הגדול שנסקלו מאבן ונפנו ממכשול, כמאמר הכתוב פנו דרך ה', כי ד' אמות הללו הוא דרך ה' השראת שמו יתברך, וזר לא יקרב אליהם כי קודש הם – "קונות לו בכל מקום", אפילו ברשות הרבים מקום החיצונים שאינם חפיצים ברשות היחיד רשות יחידו של עולם ברוך הוא, מכל מקום בכל מקום הילוכו של אדם קונות לו ד' אמות הללו, שהחיצונים מסתלקין ובורחין מהם, והם להקב"ה בלבד פ
• רק הד' אמות של הלכה היא כתריס בפני המקטרגים פא
• מצות קימה הוא ד' אמות בשביל הד' אמות של הלכה – קומתו של אדם ד' אמות פא
• ויתן לך האלקים: א) טל השמים, ב) ומשמני הארץ, ג) ורוב דגן, ד) ותירוש, הד' דברים הללו הן הן ד' אמות של הלכה, ואנחנו בגלות אין לנו אלא ארבע מדות אלו פב
• העומד להתפלל מתוך ד' אמות של הלכה הקליפה בורחת מפני שרה גבירתה פב
• "ושכנתי בתוכם", בכל מקום שהם יעשו לי מקדש ד' אמות של הלכה שם אשכון בתוכם – "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה", "יעקב אמרם על "ארבע אמות של הלכה", כי ז"ה כל האדם. פב
• ארבע אמות בגימטריא תש"ך – חלל אוהל מועד היה גם כן תש"ך – בשלשים יום יש תש"ך שעות – גם אדם צריך לזה המספר של תש"ך הוא קרבן לה' לקיים ופדויו מבן חודש.. פג
• אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה, לפי שאין להקב"ה בעולמו רק ד' אמות של הלכה פד
• הד' תיבות "ה'ריעו ל'ה' כ'ל ה'ארץ" שהראשי תיבות שלהם הלכ"ה, הם בסוד הארבע אמות של הלכה פד

gG

קונטרס ששי

תודיעני אורח חיים

עניני לימוד שו"ע אורח חיים

• ממש אין דרשה שאין אני מזהיר אתכם לבל תפלסו אורח חיים ללמוד אותו היטב פה
• בלעדי אורח חיים לא ירים איש הישראלי את ידו ואת רגלו פה
• עיקר לימוד האדם צריך להיות בלימוד המביא לידי מעשה – על ידי לימוד ההלכות מובטח האדם לידי חיי עולם הבא, אך שיזהר ללמוד בכל יום – למד אדם שתי הלכות בבוקר ושתי הלכות בערב, קיים בזה "ובתורתו יהגה יומם ולילה פו
• חיוב גדול להיות בקי בכל אורח חיים – חיוב גדול לקבוע שיעור שו"ע אורח חיים בכל יום – יזהר האדם מאד בזה להשלים בכל שנה שולחן ערוך אורח חיים – דף שולחן ערוך בכל יום. פו
• קול חוצב להבת אש, מדרשת רבינו הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א! – לומדים פשטים ופלפולים מצפצפים כעגור, והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין, וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים – הדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא, ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם, חבל על דלית ליה מבוא לשער אשר לה' צדיקים יבואו בו, הוא אורח חיים. פז
• חייב אדם ללמוד לבנותיו המצות, כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות, זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה, אותן אין מלמדין לאשה ולקטן. אבל הלכות מצות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת, וכן כל מצות כדי לעשות להזהר במצות פח
• כשמו כן הוא, אורח חיים נצחיים. פח
• המלמדים ילמדו עם התלמידים בכל יום ויום איזהו שיעור משולחן ערוך אורח חיים פט
• ללמוד בכל יום שולחן ערוך אורח חיים, וביותר הלכות שבת פט
• תלמדו בכל יום דף או עמוד שולחן ערוך אורח חיים – רוב דיני אורח חיים מזדמן לאדם בשעה שאי אפשר לאדם לעיין ולשאול לחכם פט
• מי שהוא בקי בשו"ע אורח חיים יכול להתפלל. צ
• כל מצוה ומצוה תלמדו כל הלכה בזמנה בשו"ע אורח חיים צ
• חלק אורח חיים לו משפט הבכורה! צ
• יזהר מאוד להיות שונה הלכות בכל יום צ
• להיות שונה הלכות באורח חיים מדי יום ביומו חוק ולא יעבור צ
• מדברי ה"חזון איש" זצ"ל! צא
• אוי לי אמי כי ילדתני – אין ישיבת לומדי תורה לשמה – כל למודכם גמרא משניות מדרש של"ה, ואין אחד נותן ללב ללמוד אורח חיים על בוריו, אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן צא
• אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי מִדַּלּוּת תְּבַצְּעֵנִי – על ידי שלומדים שו"ע אורח חיים זוכין לפרנסה בריוח ולהנצל משפלות צב

gG

קונטרס שביעי

כהררים בשערה תלוים הלכותיה

עניני לימוד הלכות שבת התלויים בשערה

• "הלכות שבת"… הרי הם "כהררים התלויין בשערה", כהר התלוי בשערות הראש צג
• הלכות שבת כהררין התלויין בשערה. צג
• אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני – מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג – אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי צד
• המון העם יפנה לבבם להקהל ולעמוד על נפשם לשמוע מפי מלמד, ולקרא כלם בשם י"י מקרא משנה ותלמוד, איש לפי ערכו, והמשכילים ימצאו נחת רוח, כי יבקשו תורה מפיהם, ויזהירו אותם על המצוות, ודורשין להם הלכות יום ביומו וענין שבת בשבתו, כמו שנמצא בכל זה מנהג קבוע לכל בני ישראל במושבותם צה
• כל המשמר שבת "כהלכתו" אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו צה
• אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון צו
• אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות "כהלכתן" מיד נגאלים צו
• אם יתאספו כולם במקום אחד ללמוד או לשמוע הדרוש של החכם בשבת, גדול קילוסו של הקב"ה העולה מקהלה גדולה ממה שעולה מכל יחיד ויחיד לבדו… הם מעידים כולם יחד שקב"ה ברא העולם, ומתקלס שמו של הקב"ה שגזר עליהם איסור מלאכה והם שובתים לקיים דבריו, כעבדים העושים גזרת מלכם צו
• כשם שאמרו שואלין ודורשין בהלכות פסח, כך חיובא רמיא לדרוש ולתור לדעת הלכות שבת, ולעבור עליהם לפחות פעם אחת בשנה – חיובא רמיא על הדרשנים – לשומעים ומקיימים יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב צז
• אין אחד נותן ללב ללמוד אורח חיים על בוריו לדעת הלכות תפילין, ציצית, תפלה, ברכות, נטילת ידים, וברכת המזון, הלכות שבת והלכות יום טוב על בורים – אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן, כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה, ובפרט דיני מוקצה, מלאכת שבת ויום טוב וחול המועד, ברכות הנהנין וכדומה צז
• הלכות שבת ויום טוב, וברכות ברכת הנהנין, מי שאינו בקי בהן, ממש אינו בתורת אדם ישראלי צח
• וגמרתי בלבי בלי נדר, בי' ימי תשובה אלו אי"ה לכתוב דיני שבת בקצרה בלשון אשכנז, ולחלק לבעלי בתים שאינם כל כך בני תורה, וביחוד בגליל שלי – וידעתי כי יצחקו עלי רבים, ואהיה להם למשל, כל היום מנגינתם – אבל מוטב שאהיה שוטה כל ימי, ולא איעול בכיסופא קמי מלכא קדישא – חוסו על "זמן" יקר הנבראים צח
• כל איש ישראל אשר איננו בקי בהלכות שבת מרישא לסיפא, לא יכונה אצלי בכלל איש השלם צט
• הגאולה תלויה בשמירת שבת, ואנחנו בעו"ה עוברים בחסרון ידיעה על רוב איסורי דאורייתא ודרבנן – ולכך חובה ללמוד הלכות שבת ויום טוב, ושמירת שבת מקרבת הגאולה. צט
• מאד עלינו להזהר בשבת לקיים דברי תורה ודברי סופרים – ובעו"ה רוב בעלי בתים אשר אינם בקיאים בהלכות שבת, ואפילו לומדים, לומדים דברים אחרים, קדשים, והלכתא למשיחא וכהנה, והלכות שבת אינן שגורות כל כך, וכמה אנשים אשר עוברים על כמה איסורים, מלאכות דאורייתא לחוסר ידיעתם, ומכ"ש עניני מוקצה, ואי אפשר לפורטם – ויום הזה אשר פארנו חבוש לראשנו, יש לנו לגדור לשמח משה במתנת חלקו, לקבל כל אחד על עצמו ללמוד הלכות שבת אצל לומדים, ולעמוד על השמירה באזהרה יתירה. צט
• צריך תשובה רבה לקלקול הלזה, כי באמת רבו מחללים בעו"ה בחילול שבת מלאכות דאורייתא ודרבנן – ובעו"ה רבים נכשלים, כי יש בו דינים רבים וצריך לימוד מתוך הספר – דיני מוקצה שהם חמורים כשל תורה, רבו גם רבו המתפרצים – וזהו שישים איש בזה השבת ללבו לשמור ולעשות, ועיקר להגות בשלחן ערוך אורח חיים הלכות שבת, ויזהר בהן, ושכרו הרבה מאוד. ק
• באמת אשרי השומרים שבת כראוי, כי בו בחר ה' ישראל לסגולתו, ויום זה חמדת וסגולת הימים – ובעו"ה אין אנו נזהרים בכמה דינים, מלאכות ותולדות דיני מוקצה ואסורי דרבנן, ועל הרוב מחמת חסרון ידיעה, כי בעו"ה נפישי וחמירי הלכות שבת, ואין קורא בהם לשמה ללמוד לשמור ולעשות, לומדים רק מקום פלפול קושיא ופירוקא וחדוד, ואין שם על לב ללמוד הלכות שבת שיהיו שגורים בפיו, ובעו"ה שגגת תלמוד עולה זדון – בבקשה מכם אחיי ובניי, ממש אין דרשה שאין אני מזהיר אתכם לבל תפלסו אורח חיים ללמוד אותו היטב, שמעו למאמרי ובפרט הלכות שבת ויום טוב לשמור מועדי ה' כראוי קא
• אשרי שוקדי תורתו לדעת איך ומה יתנהג אדם, בפרט בענין שבת קודש – מי שלא למד הלכות שבת על בורים פעמיים ושלש, לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חילול שבת, הן דאורייתא והן דרבנן, וענין שבת הוא מאוד לנו למחסה בגלות קב
• מי גבר ימלט לומר זך אני מפשע וחף אני מעון בשמירת שבת, אשר עונשה קשה למאוד, ומאוד הפליגו בעונש זה, עד שגיהנום שנכבה בשבת, ולמחללי שבת לא תכבה האש הגדולה כלל, ואם כן מהראוי לשמרו כראוי, וללמוד הלכות שבת בתמידות, ואצל רב שיברר לו הכל, ויחזור עליו תמיד חזור חזור עד שיהיה שגור בפיו, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, כי שכרה מרובה, ומגינה כתריס בפני פורענות קב
• שבת מגינה לנו מעכו"ם ומשעבוד מלכות – בשמירת שבת יש לנו הגנה מאומות העולם, ולולי כן ח"ו כבר תמנו לגוע וספינו מהארץ, אבל זכות שבת מגינה עלינו – אין בכל העמים שומר שבת כישראל, והם בחרו בימים אחרים, וגעלו ביום קדוש כזה, ומאת ה' היתה זאת, למען תת לנו שארית בארץ למגן וחוסן קג
• כמה חובה עלינו לפשפש במעשה שבת ושמירתה, כי בקל יכול לבוא לידי עונש, והכל תלוי בשקידת התורה, כי טועמיה חיים זכו קד
• אוי לי ווי לי בחילול שבת – לומדים פשטים ופלפולים מצפצפים כעגור, והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין, וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים – עוברים על כמה מצוות, ואומרים אין פשע, וביחוד דיני מוקצה – בעו"ה אין איש שם על לב ללומדם כראוי, והדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא, ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם, חבל על דלית ליה מבוא לשער אשר לה' צדיקים יבואו בו, הוא אורח חיים קד
• ווי לאותה צרה שאינם יודעים הלכות שבת ועוברים בכמה מלאכות, כאשר דרשתי פעמים רבות קה
• עיקר תורה ללמוד "שולחן ערוך" לדעת דרכי ה' – אוי לנו, מי שאינו בקי בהלכות שבת לדעת פרטיה איך יוכל להתפאר שקיים מצות שבת – ואין דרוש שאין אני מזהיר בכם בדבר זה. קו
• חזקו בני אל חי לשמירת שבת, והעיקר כמו שדרשתי והזהרתי כמה פעמים, ללמוד מתוך ספר הלכות שבת, כי רבו הדינים לא יכילן המאמר בעל פה קו
• מחויב כל אדם ללמוד בפוסקים הראשונים כל דיני שבת כי רבים הם עד מאוד – והלומדים דברי תורה לבעלי בתים חיוב מוטל עליהם ללמוד להם כל דיני שבת, כדי שידעו להזהר לשמור ולעשות ולקיים. קז
• יעסקו בהלכות שבת, כי הלכתא רבתא לשבתא, ובקל יכול האדם להכשל בה חס ושלום אפילו באיסור כרת וסקילה מחסרון ידיעה, ושגגת תלמוד עולה זדון חס ושלום, ואין צריך לומר באיסורי דברי סופרים שרבו כמו רבו למעלה, ובפרט באיסורי מוקצה דשכיחי טובא, וחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה – שכל העובר על דברי חכמים אפילו באיסור קל של דבריהם, חייב מיתה כעובר על חמורות שבתורה קז
• הרבי הקדוש מלובלין זי"ע לא הלך לקדש בשום שבת, עד שלמד מקודם כל הלכות שבת המחבר והרמ"א עם הבאר היטב קח
• לבוא לזו המדרגה לשמור שבת בכל פרטיו, העצה היעוצה לזה שיראה לזרז את עצמו ללמוד הלכות שבת, ולחזור עליה תמיד, כדי שידע האסור והמותר, דאי לאו הכי, אפילו אם ילמוד כל ענינים המוסרים המזרזים לשמירת שבת כראוי, לא יועיל לו – ועל כן צריך שילמד הלכותיה כדי שידע איזה דבר נכלל תחת סוגי השמירה קח
• ראוי ונכון לכל ירא וחרד לדבר ד' לכונן חבורות ללמוד הלכות שבת כדי שלא יכשלו בם קט
• צריך שילמד הלכות שבת, כדי שידע איזה דבר נכלל תחת סוגי השמירה קט
• ללמוד בחבורה בכל יום הלכות שבת קי
• לימוד השולחן ערוך אין קבע, כי בו ירבו ימיך – יראה לחזור תמיד על הלכות שבת וברכות סדר התפלה והלכות יום טוב וחול המועד והלכות פסח ושאר המועדים כפי יכלתו – ללמוד בכל שבת קודש על כל פנים ד' דפין ממסכת שבת, וסימן א' משו"ע הלכות שבת על כל פנים עם הבאר היטב קי
• הרבי ר' בונם זי"ע אמר: שקודם שלמד הלכות שבת, אם עמד היה ירא לשבת, ואם ישב היה ירא לעמוד, מחמת אימת שבת עליו, שחשש בכל תנועה אולי יש בזה חילול שבת קודש ח"ו קיא
• מצות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית – על אחת כמה וכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה קיא
• כשם ששמירת שבת שקול ככל המצות, כן ללמוד וללמד בהלכות שבת שקול כללמוד וללמד בכל המצות קיא
• חזקו למען שמירת שבת קודש שהוא יסוד היסודות ומכניס השפעה לכל השבוע – אותו היום מביא ברכה לכל בית ישראל – השומר שבת כהלכתו בכל פרטיו נותנין לו נחלה בלי מצרים – ד' ישפע שפע לכל בתי ישראל בזכות התחזקות לשמירת שבת ולקבוע ללמוד הלכות שבת בכל בית ישראל קיא
• מגילות היו לאבותינו במצרים מיעקב, שהיו קורין ומשתעשעים בהם ביום השבת קיב
• יום שבת קדשינו מר צורח… חוסו נא בני ישראל על נפשותיכם, הנה רבו הפוגעים בי, ואין איש שם על לב לשמור שבת בכל הפרטים והדקדוקים, אין משים על לב להיות בקי בהדינים הרבים והעצומים התלוים בי, אשר הם כהררים התלוים בשערה, אין קורא בצדק מתעורר להחזיק בי, להזהיר לרבים, בהדברים שנכשלו בהם בבלי דעת, ולהקהיל קהילות לדרוש הלכות שבת – שמעוני נא עם קדשי, חדשו בריתכם אתי, ושפרו מעשיכם, ותקבעו חבורות קדושות ללמוד הלכות שבת, ולהזהיר עליהם, ואז אהיה למליץ לפני כסא רחמים, ויבקע כשחר אורכם קיב
• כמה החיוב כפול ומכופל בלימוד הלכות שבת קודש, אשר אין כיוצא בהם בשום הלכה מכל ההלכות שבארבע חלקי השולחן ערוך, מצד חומר הענין שהוא איסור סקילה, ונוהג בכל אדם כל ימי חייו ובכל השנה בכל יום שביעי ובכל רגע בשבת קודש מבואו ועד צאתו, ובכל תנועה ובכל דיבור ובכל ענין שהוא, צריכים התבוננות, כי כמה פעמים שייכים בהם הלכות שונות והלכותיה מרובות וגדולות וקשים כהררים ותלויים בחוט השערה – וצריכים ללמוד ולחזור הרבה להיות בקי בהם ולזכרם קיג
• על עון חילול שבת נגזר שלא יכנסו ישראל לארץ, וגלות לדורות קיד
• בקיום מצות שבת נעשה מקומו של אדם ד' אמות של הלכה, ואותו מקום הוא קדושת בית המקדש, ונעשים מקום להשראת שכינתו יתברך שמו, והיינו הכנסה לגן עדן קיד
• שמירת שבת הוא כלל התורה – ועל ידי שמירת שבת כהלכתו יוכל ליכנס בכל נ' שערי קדושה בפעם אחת, כמו אם יצדיק מעשיו ת' יום רצופים – הבעל תשובה אי אפשר לו לתקן מעשיו אלא על ידי שמירת שבת קטו
• חייב ללמוד דיני שבת ושמירתן כי בקל יוכל לחלל שבת והוא בסקילה ואם בשוגג וכו'. קטו
• רוב חילול שבת שנכשלים ההמונים בהם הוא מחמת חוסר ידיעה, כי אינם בקיאים בדיני שלושים ותשע מלאכות ובתולדותיהן ולא בדיני מוקצה ואיסור טלטול – והתנא אמר: 'שגגת תלמוד' שוגג הבא לאדם מחמת חסרון ידיעה, 'עולה זדון' שהוא כמו מזיד קטז
• מי שחלק לו ה' בבינה, יהיה קובע לימודו מדי שבת בשבתו בהלכות שבת קטז
• בכל איסורים שבתורה, אפילו שהוא תלמיד חכם, כל שלא הגיע להוראה, לא יסמוך על דעתו, אלא שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך כיצד יעשה, לאסור או להתיר, להטריף או להכשיר, לטהרו או לטמאו, כל שכן וקל וחומר באיסורי שבת דחמירא דשקול ככל התורה קטז
• הוו זהירין ללמוד בכל שבת קודש לכל הפחות סימן אחת בשו"ע אורח חיים הלכות שבת – ואם אין הפנאי מסכים ללמוד עם טורי זהב ומגן אברהם, על כל פנים תלמדו עם באר היטב פסקי הלכות, למען לא תכשלו ונלכדתם חס ושלום בעבירה של חילול שבת, וכבר אמרו רבותינו ז"ל דהלכות שבת הם כהררים התלוים בשערה, ואי אפשר להזהר אם לא בשקידה על ההלכות פסוקות, על כן יהיה זה לכם חוק ולא יעבור קיז
• שלא להזיז ידיו בשבת וביום טוב ובמועד לשום פעולה אם לא יחקור מתחלה וישים אל לבו אם אין בו חשש איסור חילול שבת ויום טוב ומועד ח"ו קיז
• החוש יעיד, אשר בהיסח הדעת ביום השבת ממוראו אפילו בשעה מועטת, קרוב מאוד לבוא לידי חילול שבת ח"ו קיח
• להזהר מאוד לשמור שבת כהלכתו בכל חומרות שהחמירו חכמים ראשונים ואחרונים ז"ל, ולהיות מחשבתו תמיד אל השבת, כמה שכתוב זכור את יום השבת, שלא יסיח דעתו ממש מיום השבת.. קיח
• עם כל גודל קדושת השבת ומדריגות הצדיקים אשר מתעלים בו במעלות רמות ונשגבות, הרי עיקר הכל הוא שמירת דקדוקי ההלכה כפשוטו קיח

gG

קונטרס שמיני

שלשים יום קודם החג

עניני לימוד הלכות החג שלשים יום קודם החג, ולימוד הלכות חג בחג

• שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום קכ
• מתחילין מיום הפורים עצמו קכא
• כבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכות הפסח קכא
• שואלים הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג – בבית הועד שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום קכב
• שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, ומאז חל עליו להיזהר בצרכי הפסח קכג
• שואלין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח, וכל השואל בענין זה באותו זמן שואל כענין הוא, ודוחין את השואל שלא כענין מפניו קכג
• נזקקין לזה ששואל בהלכות הרגל, שהוא שואל כענין קכד
• תוך ל' יום קודם הפסח משועבד הרב להתלמידים ללמוד להם הלכות פסח קכד
• "שואלין" היינו מה שיצטרכו לעתיד ביום הפסח – ו"דורשין" היינו מה שצריך לאותו יום קודם היו"ט לידע בהלכות יום טוב מה לעשות עכשיו קכד
• שואלין בהלכות החג קודם לחג שלשים יום. קכד
• הוא הדין בשאר יום טוב דורשין קודם לכן ל' יום קכה
• מועדי ה', מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו – משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג – והיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן להודיע חוקי האלהים ותורותיו, וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא קכה
• היו רגילין לבוא לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל שלשים יום קכו
• רגילין לדרוש באלול ובאדר סמוך לחג ומלמדין אותם ברבים בדברים הקלים שיהיו הכל בקיאים בהם קכו
• אימתי שמחה לאיש במענה פיו, בזמן שיודע לדרוש הלכות חג בחג – דבר אחר אימתי שמחה לאיש, אימתי אדם שמח בתלמודו בזמן שיש לו מענה, כששואלין ממנו דבר הלכה. קכז
• רבונו של עולם… …ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות חג בחג – העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב קכז
• נזכירה דודיך מיין. מיינה של תורה, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג קכח
• תקנת לימוד הלכות הרגל שלשים יום קודם הרגל – ותקנת לימוד הלכות חג בחג קכח
• ראוי להתחיל ולהשתדל בצרכי החג קודם החג שלשים יום קכט
• חכמי ישראל שבכל דור ודור נהגו לדרוש לעם קודם המועדים בהלכות המועדים, כדי שישמעו וילמדו וידעו מה לעשות קכט
• ביום טוב עצמו דורשים בענינו של יום האסור והמותר קל
• השל"ה הקדוש מזהיר ללמוד הלכות המועדים, כל דבר השייך בזמנו, כי זו התורה היא ביותר חביבה ומביא לידי מעשה כהוגן, ותורה זו חביבה במאוד מאוד לפני הקב"ה, כי יפה היא ובזמנה היא. קל
• ילמוד הלכות פסח בפסח והלכות חג בחג – והוא הדין לשאר זמנים או ראש חודש ילמוד דבר יום ביומו קלא
• קבע עתים ללמוד דיני אורח חיים… ואין צריך לומר הלכות חג בחג שהוא מתקנת משה רבינו ע"ה קלא
• בכל מועדות ורגלים תלמוד הלכות חג בחג. קלב
• הבעל דברי יחזקאל זצ"ל למד הל' פסח בפורים קודם הסעודה קלב
• הוו זהירין ללמוד בכל המועדים וזמנים, הלכות פסוקות שבשו"ע השייכות לאותו זמן המועד, כל אותו הילכתא שבשו"ע, מרישא עד גמירא קלב
• באשר ששלשים יום קודם יום טוב היא ההכנה קודם הרגל, נמשכת הארת קדושת יום טוב שלשים יום קלב

gG

 

– קֻנְטְרֵס רִאשׁוֹן –

"תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן"

לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ

• א.

מכאן 1111

גם המסגרת קונטרס ראשון לנקד

 

הַקְדָּמַת מָרָן הַמְחַבֵּר לַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ – חִיּוּב לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּכָל יוֹם – יְשַׁנְּנוּ לְשׁוֹנוֹ עַל פֶּה – שֵׁם הַסֵּפֶר "שֻׁלְחָן עָרוּךְ"

רָאִיתִי אֲנִי בְּלִבִּי כִּי טוֹב לִלְקֹט שׁוֹשַׁנֵּי סַפִּירֵי אֲמָרָיו בְּדֶרֶךְ קְצָרָה בְּלָשׁוֹן צַח וְכוֹלֵל יָפֶה וְנָעִים לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' תְּמִימָה שְׁגוּרָה בְּפִי כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, כִּי כַּאֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ לְת"ח דְּבַר הֲלָכָה לֹא יְגַמְגֵּם בָּהּ אֶלָּא יֹאמַר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אַתְּ כְּשֵׁם שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁאֲחוֹתוֹ אֲסוּרָה לוֹ כָּךְ יִהְיֶה בָּרוּר לוֹ כָּל מִי שֶׁיִּשְׁאַל עָלָיו הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה בִּהְיוֹתוֹ שָׁגוּר בְּפִיו סֵפֶר זֶה הַבָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִים בּוֹ לְחַלְּקוֹ לַחֲלָקִים שְׁלֹשִׁים לִלְמֹד בּוֹ בְּכָל יוֹם חֵלֶק, וְנִמְצָא שֶׁבְּכָל חֹדֶשׁ הוּא חוֹזֵר תַּלְמוּדוֹ וְיֹאמַר עָלָיו אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ.

זֹאת וְעוֹד הַתַּלְמִידִים הַקְּטַנִּים יֶהְגוּ בּוֹ תָּמִיד וִישַׁנְּנוּ לְשׁוֹנוֹ עַל פֶּה וְתִהְיֶה גִּירְסָא דְּיַנְקוּתָא מְסֻדֶּרֶת בְּפִיהֶם מִקַּטְנוּתָם הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה וְגַם כִּי יַזְקִינוּ לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנָּה וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ בְּהַנִּיחַ לָהֶם מֵעֶצְבָם וִיגִיעַ כַּפַּיִם יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשָׁם בַּהֲגוּתָם בְּסֵפֶר זֶה אֲשֶׁר כֻּלּוֹ מַחְמַדִּים הֲלָכָה פְּסוּקָה בְּאֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים.

וְקָרָאתִי שֵׁם סֵפֶר זֶה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" כִּי בּוֹ יִמְצָא הַהוֹגֶה כָּל מִינֵי מַטְעַמִּים עֲרוּכִים בַּכֹּל וּשְׁמוּרִים סְדוּרִים וּבְרוּרִים. וּמֻבְטָח אֲנִי בְּחֶסֶד עֶלְיוֹן כִּי עַל יְדֵי סֵפֶר זֶה תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים תַּלְמִיד עִם מֵבִין וַחֲכַם חֲרָשִׁים וּנְבוֹן לָחַשׁ

וּבְכֵן אֶפְרֹשׁ כַּפַּי אֶל ה' יַעַזְרֵנִי עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ לִהְיוֹת מִמַּצְדִּיקֵי הָרַבִּים וִיזַכֵּנִי הַקֵּל לְהָחֵל וְלִגְמֹר לִהְיוֹת מְסֻדָּר כְּהִלְכָתוֹ מְתֻקָּן וּמְקֻבָּל, וְטוֹב וְיָפֶה, וְהִנְנִי מַתְחִיל לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יָעַצְתִּי, וְה' יִהְיֶה בְּעֶזְרִי, אָמֵן.

(הַקְדָּמַת מָרָן הַמְחַבֵּר ז"ל)

• ב.

דַּעַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע עַל לִמּוּד השו"ע בִּקְבִיעוּת

• ג. מוּבָא בְּ"כֶתֶר שֵׁם טוֹב", שֶׁלִּמּוּד הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ רַק הַמְחַבֵּר עִם רְמָ"א, הוּא כְּדֵי שֶׁיִּרְכֹּשׁ יְדִיעָה נִרְחֶבֶת בְּכָל חֶלְקֵי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וְאִם יִצְטָרֵךְ הָאָדָם לָדַעַת הֲלָכָה מְסֻיֶּמֶת, יֵדַע הֵיכָן לְחַפֵּשׂ זֹאת, יִתְעַמֵּק בְּכָל נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים וְהַפּוֹסְקִים הַדָּנִים בַּהֲלָכָה זוֹ וְיוּכַל לְבָרֵר הֵיטֵב הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה.
• ד.

חִיּוּב וְתִקּוּן גָּדוֹל לְלִמּוּד "שֻׁלְחָן עָרוּךְ"!

עַל לִמּוּד הַפּוֹסְקִים הִזְהִיר מְאֹד מְאֹד בְּיוֹתֵר מִכָּל הַלִּמּוּדִים, וְרָאוּי לִלְמֹד כָּל הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" כֻּלָּם מֵרֹאשָׁם עַד סוֹפָם כְּסֵדֶר, אִם יָכוֹל לִלְמֹד כָּל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ עִם כָּל הַפֵּרוּשִׁים הַגְּדוֹלִים מַה טּוֹב, וְאִם לָאו עַל כָּל פָּנִים יִלְמֹד כָּל הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" הַקְּטַנִּים, וְהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד, כִּי עַל יְדֵי חֲטָאִים נִתְעָרֵב טוֹב וְרַע, וְעַל יְדֵי לִמּוּד פּוֹסֵק שֶׁמְּבָרֵר הַכָּשֵׁר וְהַפָּסוּל הַמֻּתָּר וְהָאָסוּר הַטָּהוֹר וְהַטָּמֵא, עַל יְדֵי זֶה נִתְבָּרֵר וְנִפְרָשׁ הַטּוֹב מִן הָרַע, וְכַמְבֹאָר בְּמַאֲמָר "רָאִיתִי מְנוֹרַת זָהָב" וּבִשְׁאָר מַאֲמָרִים מַעֲלַת לִמּוּד הַפּוֹסְקִים.

(שִׂיחוֹת הר"ן סִימָן כט)

• ה.

לֹא יַעֲבֹר יוֹם בְּלִי לִמּוּד לְכָל הַפָּחוֹת אֵיזֶה סְעִיף "שֻׁלְחָן עָרוּךְ", אַף אִם הוּא אָנוּס וְאֵין לוֹ פְּנַאי

וְאָמַר: "שֶׁכָּל אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי מְחֻיָּב לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וְיוֹם פּוֹסְקִים, וְלֹא יַעֲבֹר. וְאַף אִם הוּא אָנוּס וְאֵין לוֹ פְּנַאי, יִלְמֹד עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה סְעִיף "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד עַתָּה בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, כִּי צָרִיךְ לִלְמֹד אֵיזֶה דִּין בַּ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" בְּכָל יוֹם וְיוֹם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּכְשֶׁאֵינוֹ אָנוּס יִלְמֹד כְּסֵדֶר כָּל הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וּכְשֶׁיִּגְמֹר וִיסַיֵּם הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" יַחֲזֹר וְיַתְחִיל לְלָמְדָם כְּסֵדֶר, וְכֵן יִנְהַג כָּל יְמֵי חַיָּיו.

(שִׂיחוֹת הר"ן סִימָן כט)

• ו.

לִלְמֹד אֵיזֶה סְעִיף "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" בְּכָל יוֹם הוּא חִיּוּב גָּדוֹל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל

וְזֹאת הָיְתָה הַנְהָגָה הַכְּלָלִית שֶׁצִּוָּה וְהִזְהִיר אֶת כֻּלָּם. דְּהַיְנוּ לִלְמֹד פּוֹסֵק בְּכָל יוֹם. אֲפִלּוּ בְּיוֹם שֶׁאֵין לוֹ פְּנַאי יִלְמַד עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה סְעִיף "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְאָמַר שֶׁהוּא חִיּוּב גָּדוֹל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.

(שִׂיחוֹת הר"ן סִימָן קפה)

• ז.

כְּשֶׁמְּעַיֵּן בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁהֵם רַבּוֹתָיו לֵידַע מְקוֹר הַדִּין, אָז מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, לִהְיוֹת לְעוֹלָם קַיָּם בְּמַדְרֵגַת קָדוֹשׁ!

וְצָרִיךְ לְעַיֵּן בַּפּוֹסְקִים וּבַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁהֵם רַבּוֹתָיו וְלֵידַע מְקוֹר הַדִּין זֶהוּ עִיּוּן הֲלָכָה דְּקָאֲמַר (הָאֲרִיזַ"ל), כִּי אָז הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ, אַל תִּיקְרֵי הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת, וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא (סוֹף נִדָּה), לִהְיוֹת לְעוֹלָם קַיָּם בְּמַדְרֵגַת קָדוֹשׁ כִּדְאָמְרִינַן.

(רַבִּי נַפְתָּלִי כַּ"ץ זָצָ"ל בַּעַל סְמִיכַת חֲכָמִים, בְּצַוָּאָתוֹ)

• ח.

בְּכָל סִימָן וְסִימָן שֶׁל שו"ע נִמְצֵאת רְפוּאָה לְמַחֲלָה יָדוּעַ – הָרְפוּאָה נִמְצֵאת בְּטוּר וּבֵית יוֹסֵף

כּוֹתֵב הגה"ק הַמַּהַרְשַׁ"ם מִבְּרֶעזָאן זצוק"ל: וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי כִּי פַּעַם אַחַת הָיָה לִבְנוֹ הַקָּדוֹשׁ מהר"י זַ"ל חֹלִי הַקַּדַּחַת רח"ל. וְהָיָה מְפֻרְסָם וּבָדוּק וּמְנֻסֶּה, כִּי בְּבוֹא הַחֹלִי כָּזֶה לִפְנֵי מָרָן זי"ע, אָמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹד, וְהַחֹלִי חָלַף לוֹ, וְכַאֲשֶׁר רָאִיתִי בְּעֵינַי שֶׁהָיְתָה לִי הַמַּחֲלָה כָּל הַקַּיִץ, וּבְבוֹאִי לִפְנֵי מָרָ"ן זַ"ל וְאָמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹד, הוּטַב לִי תֵּכֶף וּפָסְקָה הַמַּחֲלָה.

וּבְבוֹא בְּנוֹ הַנַּ"ל לְפָנָיו, וְאָמַר לוֹ כְּדַרְכּוֹ וְלֹא הוֹעִיל, וּבָא שֵׁנִית אֵלָיו, וְאָמַר מָרָן מהר"ש זי"ע, כִּי בְּטוּר וּבֵית יוֹסֵף יֵשׁ כָּל מִינֵי רְפוּאוֹת, וְיֵשׁ שָׁם סִימָן אֶחָד הַמְסֻגָּל לַמַּחֲלָה הַנַּ"ל, שֶׁאִם יִלְמַד סִימָן זֶה יֵשׁ בְּכֹחוֹ לְגָרֵשׁ הַמַּחֲלָה הַנַּ"ל, וְזֶה זְמַן רַב שֶׁלֹּא לָמַד סִימָן זֶה, וְלָמַד אָז, וְאָמַר לוֹ כְּדַרְכּוֹ, וּפָסְקָה תֵּכֶף הַמַּחֲלָה.

(קֻנְטְרֵס מהר"ש מִבֶּעְלְז זי"ע)

 

עד כאן 111

8    8    8

 

 

 

– קונטרס שני –

"ויוסף הוא השליט על הארץ"

מרן הבית יוסף

• א.

שורש נשמתו של מרן הבית יוסף

"כתב מהרח"ו זצ"ל שהיה (מרן הבית יוסף) משורש רבי יהודה ב"ר אילעי, והוא בכנף אדם הראשון השמאלית, והוא מבחינת אצילות, ובמקום אחר כתב, שהוא משורש רשב"א והרא"ה והרב המגיד וכמה תנאים ואמוראים וגאונים".

(שם הגדולים להחיד"א ז"ל)

• ב.

זכה למלאך שנגלה אליו

"וזכה למגיד המלאך הדובר בו כמפורש בספר מגיד מישרים, ובמאמר הרב החסיד מהר"ש בן אלקביץ במעשה אור לחג השבועות, והביאו הרב שני לוחות הברית.

(שם)

• ג.

ענוותנותו של הבית יוסף – וכוונת הרמ"א לשם שמים

ג' חכמים היו בדורו של רבי יוסף קארו שנקראו בשם "יוסף", וכל אחד משלושתם היה ראוי לחבר ספר שיקבץ את כל הדינים ויגלה שרשיהם ויסיק שמעתתא אליבא דהלכתא דוגמת ה"בית יוסף", והם: רבי יוסף טאיטאצק. רבי יוסף ן' לב ורבינו, אבל אם כי כל אחד מהם הי' ראוי למלאכה זו, הסכימו מן השמים שתיעשה על ידי רבינו מפני ענוותנותו היתירה, ועל ידי מרן הרמ"א זי"ע שכוונתו אך ורק לשם שמים.

(בשם החיד"א)

• ד.

מגדולתו

בתשובות מהרנא"ח נכתב: "בארץ הצבי וארץ מצרים ערי דמשק וארם צובא וערי פרס וגלילות טורקיה וערי המערב קבלו עליהם הוראת מרן".

• ה.

מדברי המלאך

"וכל אשר עשית והורית עד היום, ה' מצליח בידך, וכן מסכימים במתיבתא דרקיע, חי ה' כי הפסק אמת ויציב, הלכה למשה מסיני, הלכה כוונתך ומטעמך וכן כל מה שתעשה לתורה מכאן והלאה הקדוש ברוך הוא יצליח ויסכים על ידך ניכרים דברי אמת".

(מגיד מישרים להב"י)

• ו.

מדוע נקרא השם "בית יוסף"?

אמר המגיד למרן בעל המחבר שולחן ערוך, שמצוה לקרוא את שמו "בית יוסף" – כי "זהו ביתך בעולם הזה ובעולם הבא".

(שם)

• ז.

דעת הרמ"א על הבית יוסף: "כל החולק עליו כחולק על השכינה"

כתב הרמ"א באחת מתשובותיו: "באתי להשיב מפני הכבוד לדברי הגאון הגדול מורנו ורבינו יוסף קארו יצ"ו אשר מימיו אנו שותים ומקנקנו וכדו, ומה אוסיף בשבחו לכבודו, מאחר דכל מה דאת משבח לי' את מגנה במעשה ידו אתפלל אל ה' על העתיד להאריך ימי מורנו ורבנו נשיא אלוקים בתוכינו חלילה להרמות דבר מכבוד תורתו וכל החולק עליו כחולק על השכינה".

(סי' מ"ח, ווארשא תרמ"ג, דף מ"ז, א')

• ח.

מעשה נורא, ה"בית יוסף" זכה מן השמים שיתפשט ספרו בכל העולם כולו

כאשר יצא לאור הספר "בית יוסף", גזר הרב הגדול מהריב"ל גזירה, שלא ילמדו בו תלמידיו מפני שממעט הבקיאות. וכך הי' סדר לימודו, תלמידיו היו לומדים לפניו ספר הטורים, והוא הי' אומר להם מקור נפתח לכל דין מהש"ס, לא אירע שנעלם מהרב מהריב"ל שום מקור דין ברוב בקיאותו, אך אחר שגזר הגזירה קרה יום אחד, שלמדו דין והרב לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש, כל בקיאותו נסתלקה ממנו כלא היתה, טרח וחפש חפוש אחר חפוש, פשפש ולא מצא. הודה הרב מהריב"ל: נראה שמן השמים רוצים שספר "בית יוסף" יתפשט בעולם, לכו חזו, הלכו וחפשו ב"בית יוסף" ומצאו איה מקור הדין בש"ס, הלך והתיר להם הגזירה. מפני שראה שהסוגיה היתה ידועה לו, אך נסתרה מבינתו, והסיק כי מן השמים זכו לו למרן ה"בית יוסף" שיתפשט ספרו בכל העולם כולו.

• ט.

כל העושה כפסקי מרן, עביד כמאתיים רבנן, ולכך קורין למרן מר"ן סתם, כי הוא ראשי תיבות מ'מאתן ר'בנן נ'סמך

כתב מרן הב"י ז"ל בהקדמת ספרו "בית יוסף": הסכמתי בדעתי כי להיות שלושה עמודי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם בהוראותיהם, הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל… והעיד מרן החיד"א ז"ל ששמע מפום רבנן קדישי ששמעו מפי הרב הגדול מופת הדור מהר"ח אבולעפיא זלה"ה, שקיבל מזקני גאוני הדור שהסכימו בכלל זה דמרן ללכת אחר ג' עמודי הוראה קרוב למאתיים רבנים מדורו כאמור לעיל, וכך היה אומר כי כל אשר יעשה פסק מרן עביד כמאתן רבנן, אלו דבריו ז"ל. ורבנן קדמאי אתנחו סימנא, לכך קורין למרן מר"ן סתם, כי הוא ראשי תיבות מ'מאתן ר'בנן נ'סמך.

8    8    8

 

– קונטרס שלישי –

"ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א"

מרן הרמ"א

• א.

הקדמת רבינו הרמ"א להגהות השולחן ערוך

בהיות כי הגאון המחבר בית יוסף ושלחן ערוך שלו חכם עדיף מנביא טבח טבחו ערך שלחנו לא הניח אחריו מקום להתגדר בו לולי ללקט דברי האחרונים ולהורות דרך המנהגים שנהגו במדינות אלו, באתי אחריו לפרוס מפה על שלחן ערוך שחבר ועליה כל פרי מגדים ומטעמים אשר יאהב האדם, ובלא זה השלחן אשר הוא ערך לפני ה' ולא נתנו עדיין לבני אדם אשר במדינות אלו.. ..ואני ראיתי כל דבריו כשלחן ערוך כנתנו משה מפי הגבורה.. ..יושב בסתר עליון הוא ישמרנו ויזכנו לבקשת המשורר שביקש תערוך לפני שלחן נגד צוררי דשנת בשמן ראשי כוסי רויה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים.

• ב.

הרמ"א מגדלותו

הספידו הגמ"ר שמואל יהודה קאצינעלבוגען: "גדול הדור שלא הניח כמותו בכל הגלילות ההם".

• ג.

ממשה עד משה לא קם כמשה

נחרת על מצבתו: "ה"ה נר המערבי הגאון הגדול בדורו, מ' משה רועה אבן ישראל ביום ג"ל למספר בני ישראל, משה היה רועה צאן ישראל, צדקת ד' עשה ומשפטיו לישראל, הרביץ תורה לישראל, גלה כבוד מישראל העמיד תלמידים לרבבות אלפי ישראל, וממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל, וזאת תורת החטאת ותורת העולה אשר שם משה לפני בני ישראל שנת של"ב לפ"ק".

• ד.

והאיש משה גדול מאוד

הגאון המהרש"ל אמר עליו: "והאיש משה גדול מאוד, אהובי שארי האלוף יניק וחכימא דדרא כי מי גדול ממר שהלכה למשה מסיני".

• ה.

דברי השל"ה הקדוש על הרמ"א: "זכה מן השמים שיפסקו כמותו"

כותב בעל השל"ה הקדוש: "הגאון מהר"ש לוריא ז"ל והגאון מהר"ם איסרלן ז"ל וכבר יצא טבעו של הגאון מהרמ"א ז"ל, לילך אחריו ולפסוק כמותו ובודאי מן השמים זכה לזה, כמו שנפסק הלכתא כבית הלל אף על גב דבית שמאי הוי חריפי".

• ו.

ראוי לסמוך על פסקי הרמ"א

רבי אברהם סג"ל הורוויץ (תלמיד הרמ"א אביו של השל"ה) כותב: "אם יש מחלוקת בין הגאונים בעלי השולחן ערוך, ואנחנו בני אשכנז נוהגים כמו מו' כמוהר"ר משה איסרליש זצ"ל, כי זה האיש משה הי' אחרון לאחרונים, וראה וקרא ושנה דברי ראשונים ואחרונים, חדשים וגם ישנים, וידע דעת כולם מקטנם ועד גדולם, דבר ממנו לא נעלם, והסכים אל האמת וכפי המנהג שנהגו המדינות אלו. על כן ראוי לסמוך עליו אפילו שלא בשעת הדחק".

8    8    8

 

– קֻנְטְרֵס רְבִיעִי –

"אֵלֶּה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ"

קְרִיאָה קְדוֹשָׁה לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

מכאן גם המסגרת 1111

בְּהַקְדָּשַׁת מִסְפַּר דַּקּוֹת בְּכָל יוֹם לְלִמּוּד הֲלָכָה הַיּוֹמִית, אַתָּה זוֹכֶה לִהְיוֹת בֶּן עוֹלָם הַבָּא!

• א.

קְרִיאַת קֹדֶשׁ! הַמִּפְעָל הָעוֹלָמִי קוֹרֵא לְכָל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם

הַמִּפְעָל הָעוֹלָמִי לְלִמּוּד שו"ע אֹרַח חַיִּים מְחֻבָּר עִם רמ"א, קוֹרֵא לְכָל אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה, בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם וּבְכָל קַצְווֹת פְּזוּרֵיהֶם!

יֵשׁ לָכֶם עַכְשָׁו הִזְדַּמְּנוּת מְצֻיֶּנֶת! ! !

הִנְנוּ בָּזֶה בִּדְבַר הַמִּפְעָל הַגָּדוֹל שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים הַיּוֹמִי, אֲשֶׁר הֲמוֹנֵי הַלּוֹמְדִים מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, מֵהֶם רַבָּנִים יְדוּעִים, מֵהֶם לוֹמְדִים מֻפְלָגִים, וְכֵן פְּשׁוּטֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר צָמְאָה נַפְשָׁם לָדַעַת דְּבַר ה' זוֹ הֲלָכָה, יֵשׁ לָכֶם עַכְשָׁו הִזְדַּמְּנוּת מְצֻיֶּנֶת לְהִצְטָרֵף וְלִרְכֹּשׁ יְדִיעָה נִרְחֶבֶת בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים!

אָנוּ קוֹרְאִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד ! ! !

אָנוּ קוֹרְאִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לִקְבֹּעַ בְּכָל יוֹם שִׁעוּר לְלִמּוּד הֲלָכוֹת אֵלּוּ, לִגְמֹר כָּל שו"ע או"ח הַיּוֹמִי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְּמִימָה, שֶׁזֶּה לוֹקֵחַ כְּחָמֵשׁ עַד עֶשֶׂר דַּקּוֹת בִּלְבַד בְּכָל יוֹם!

כְּדַאי לִזְכֹּר ! ! !

וּכְדַאי לִזְכֹּר שֶׁ"כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא"!

לְמוֹתָר לְצַיֵּן ! ! !

לְמוֹתָר לְצַיֵּן גֹּדֶל חֲשִׁיבוּת בְּמַה שֶּׁהוֹגִים בְּתוֹרַת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ"ל: "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָבָּ"ה אֶלָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה".

רְאֵה אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ ! ! !

רְאֵה אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ: לוּחַ יוֹמִי מְסֻדָּר וְעָרוּךְ עַל כָּל סֵדֶר השו"ע אֹרַח חַיִּים, בִּכְדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִלְמֹד וּלְהַשְׁלִים אֶת כָּל השו"ע אֹרַח חַיִּים מְחֻבָּר עִם רמ"א, בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְּמִימָה, וְהוּא דָּבָר הַשָּׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ, בְּנֵי תּוֹרָה-בַּעֲלֵי בָּתִּים-בַּחוּרִים, אֲשֶׁר צָמְאָה נַפְשָׁם לִדְבַר ה' זוֹ הֲלָכָה!

בְּמֶשֶׁךְ חָמֵשׁ עַד עֶשֶׂר דַּקּוֹת בְּכָל יוֹם מְסַיְּמִים מֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה כָּל הִלְכוֹת אֹרַח חַיִּים הַנּוֹגְעִים בְּכָל יוֹם.

וְחוֹבָה עַל כָּל אֶחָד לֵידַע הֲלָכוֹת אֵלּוּ עַל בּוּרְיָן!

מְמַלֵּא כָּל שְׁעוֹת הַפְּנַאי כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה"!

הַהֲלָכוֹת מְחֻלָּקוֹת לְכָל יוֹם, וִיכוֹלִים לְחַלְּקָן לְמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, בְּאֹפֶן שֶׁאֵינוֹ מַפְרִיעַ לְשִׁעוּרִים אֲחֵרִים!

בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן מַרְגִּישִׁים נֹעַם מְתִיקוּת הַתּוֹרָה וְיֶעֱרַב מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טַעַם! וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי?

טַעֲמוֹ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'!

• ב.

חֲבֶרְךָ חַבְרָא אִית לֵי' ! ! !

מִצְוָה עַל כָּל אֶחָד!!! וִיחַזֵּק ג"כ אֶת חֲבֵרָיו וּקְרוֹבָיו!!!

מִצְוָה עַל כָּל אֶחָד לְהִתְחַזֵּק לִלְמֹד שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים – מְחֻבָּר עִם רמ"א – וִיחַזֵּק אֶת חֲבֵרָיו וּקְרוֹבָיו שֶׁגַּם הֵם יִצְטָרְפוּ לִלְמֹד שֻׁלְחָן עָרוּךְ מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְיִהְיֶה נִמְנֶה בֵּין מְזַכֵּי הָרַבִּים שֶׁצִּדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד, ועי"ז יִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה' שֶׁיִּזְכֶּה לְבָנִים צַדִּיקִים!!!

דַּפֵּי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ הָאֵלּוּ אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּכָל רַחֲבֵי הָעוֹלָם וּמֵבִיא בס"ד תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְרַבִּים !!!

• ג.

אֹרַח חַיִּים הוּא הַשַּׁעַר לַה' אֲשֶׁר צַדִּיקִים יָבוֹאוּ בוֹ

וְהַדַּיָּנִים מַעֲמִיקִים בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט כִּי לַחְמָם הוּא, וּבְאֹרַח חַיִּים נָטוּ מִנְּהָלָם וְעִקְבוֹתָם לֹא נוֹדַע לָהֶם, חֲבָל עַל דְּלֵית לֵיהּ מִבּוֹא לַשַּׁעַר אֲשֶׁר לַה' צַדִּיקִים יָבוֹאוּ בוֹ, הוּא אֹרַח חַיִּים.

(יַעֲרוֹת דְּבַשׁ ח"ב דְּרוּשׁ ה')

• ד.

הִצְטָרֵף לְאֵלּוּ:

אֲשֶׁר מֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ קָנוּ יְדִיעָה מַקִּיפָה בְּכָל הַהֲלָכוֹת שֶׁל אֹרַח חַיִּים הַכּוֹלֵל בּוֹ הֲלָכוֹת הַשַּׁיָּכוּת לְחַיֵּי יוֹם יוֹם – מִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבָּתוֹ, וּמִדֵּי מוֹעֵד בְּמוֹעֲדוֹ!

הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ!

אַל תַּחְמִיץ הִזְדַּמְּנוּת יְקָרָה זוֹ!

• ה.

הַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת וְעוֹבְרוֹת ! ! !

הַאִם יֵשׁ לְךָ דַּי לְהָשִׁיב?

וְהַאִם יֵשׁ לְךָ דַּי לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלַת הַבֵּיִת דִּין שֶׁל מַעְלָה: "עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה"? – הַשִּׁעוּרִים לְכָל יוֹם אֵינָם אֲרֻכִּים וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שִׁעוּר קָבוּעַ, לֹא יַפְרִיעֶנּוּ מִלִּמּוּדוֹ! – בְּכָל יוֹם יֵשׁ כַּמָּה דַּקּוֹת וּרְגָעִים, זְעֵיר שָׁם וּזְעֵיר שָׁם, אֲשֶׁר הוֹלְכִים לָרִיק, וְהֶפְסֵד גָּדוֹל הוּא אִם בִּרְגָעִים אֵלּוּ יְכוֹלִים לְהֵעָשׂוֹת בְּקִיאִים בְּכָל הַהֲלָכוֹת הַנּוֹגְעוֹת דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה תְּקַיֵּם "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה", וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן תַּרְגִּישׁ בְּזֶה נֹעַם מְתִיקוּת הַתּוֹרָה, בְּיָדַעֲךָ: – שֶׁעַל יְדֵי נִצּוּל רְגָעִים אֵלּוּ מֶשֶׁךְ שָׁנָה אַחַת, קָנִיתָ כָּל הִלְכוֹת אֹרַח חַיִּים מֻנָּח בְּקוּפְסָא.

• ו.

זְכֹר ! ! !

מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא ד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד!

וְהֵיכָן מַגִּיעָה יְדִיעָתְךָ בַּהֲלָכוֹת הַנְּחוּצוֹת לְךָ בְּיוֹתֵר!

• ז.

יְהוּדִי יָקָר ! ! !

יָדוּעַ גֹּדֶל מַעֲלַת לִמּוּד שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים בִּלְשׁוֹנָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַמְחַבֵּר והרמ"א זי"ע שֶׁהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם מִן הַשָּׁמַיִם! וּלְשׁוֹנָם מְסֻגָּל לִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת!!!

אִם עֲדַיִן לֹא הִצְטָרַפְתָּ לְלוֹמְדֵי דַּף הַיּוֹמִי שֶׁל הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ

– הִצְטָרֵף עַכְשָׁו –

• ח.

– כֶּתֶר תּוֹרָה –

לַהוֹרִים – לַמְלַמְּדִים – מְנַהֲלִים – רַבָּנִים – רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת

בְּיֶדְכֶם לַעֲשׂוֹת כֹּל תַּלְמִידֵיכֶם לִיהוּדִים הַלּוֹמְדִים תּוֹרָה לְשָׁמָּה וְהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, עַל יְדֵי שיחזקם לִלְמֹד בְּכֹל יוֹם שֻׁלְחָן עָרוּךְ "אֹרַח חַיִּים הַיּוֹמִי" מְחַבֵּר ורמ"א, לְסַיֵּם כֹּל שו"ע אֹרַח חַיִּים בְּמֶשֶׁך שָׁנָה תְּמִימָה, (לִמּוּד שֶׁל 5- 10 דַּקּוֹת בִּלְבַד בְּכָל יוֹם). וְעַל יְדֵי זֶה יֵדְעוּ הָאֵיךְ לְהַנְהִיג אֶת בֵּיתָם עַל פִּי הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ.

זִכְרוּ נָא מַה שֶּׁכָּתוּב בְּחוֹבַת הַלְּבָבוֹת שַׁעַר אַהֲבַת ה' וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

וְכֵן מִי שֶׁאֵינוֹ מְתַקֵּן אֶלָּא אֶת נַפְשׁוֹ בִּלְבַד תִּהְיֶה זְכוּתוֹ מוּעָטָה. וּמִי שֶׁמְּתַקֵּן נַפְשׁוֹ וּנְפָשׁוֹת רַבּוֹת תִּכְפַּל זְכוּתוֹ כְּפִי זְכֻיּוֹת מִי שֶׁמְּתַקֵּן לֵאלֹקִים, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

• ט.

סִימָנָא טָבָא! לְהַתְחִיל הַסֵּדֶר בְּ"אֵיזֶה יוֹם" שֶׁרוֹצֶה בְּקַבָּלָה מֵחָדָשׁ לְהַתְחִילוֹ וּלְסַיְּמוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

סִימָנָא טָבָא! לְהַתְחִיל הַסֵּדֶר בְּ"אֵיזֶה יוֹם" שֶׁרוֹצֶה בְּקַבָּלָה מֵחָדָשׁ לְהַתְחִילוֹ וּלְסַיְּמוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ!

וְהָרוֹצֶה לְהַתְחִיל מַסֶּכֶת אוֹ לִמּוּד אַל יֹאמַר אַמְתִּין עַד הַפֶּסַח אוֹ עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ, כִּי כָּל הַיָּמִים וְעִתִּים יָפִים לְתוֹרָה וּלְהַתְחִיל בְּמִצְווֹת וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

(סֵפֶר הַפְּלִיאָה – ד"ה וַעֲשֵׂה לְהַדְבִּיק בְּדַרְכֵיהֶם הַטּוֹבִים)

• י.

כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר מִיָּד כְּשֶׁתָּבוֹא הַמִּצְוָה לְיָדְךָ עֲשֵׂה אוֹתָהּ, וְאַל תִּדְחֶה אוֹתָהּ

וְאוֹתָם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִצְוָה כְּגוֹן לְהַתְחִיל לְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת אוֹ לְהַכְנִיס בְּמִצְוָה אַחַת, וְאוֹמֵר נַמְתִּין עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה נִחוּשׁ, אֵין זֶה דֶּרֶךְ הַטּוֹב, כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִחְיֶה אִם יָמוּת בְּתוֹךְ הַחֹדֶשׁ, נִמְצָא מֵת וְלֹא קִיֵּם הַמִּצְוָה. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר מִיָּד כְּשֶׁתָּבוֹא הַמִּצְוָה לְיָדְךָ עֲשֵׂה אוֹתָהּ, וְאַל תִּדְחֶה אוֹתָהּ. וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲכָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת (שְׁמוֹת יב יז) אַל תִּיקְרֵי הַמַּצּוֹת אֶלָּא הַמִּצְווֹת, אִם בָּאָה מִצְוָה לְיָדְךָ אַל תַּנִּיחֶהָ לְהַחְמִיץ אֶלָּא עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד.

(סֵפֶר חֲסִידִים – סִימָן נט)

• יא.

כְּבָר בָּא הָעֵת לְחֶנְנָהּ! שֶׁגַּם אַתָּה תִּהְיֶה בֵּין אֵלּוּ הַיּוֹדְעִים אֶת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ!

כְּבָר בָּא הָעֵת לְחֶנְנָהּ! שֶׁגַּם אַתָּה תִּהְיֶה בֵּין אֵלּוּ הַיּוֹדְעִים אֶת הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ!

• יב.

יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ תַּאֲמִין!

אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ!

אֵין שִׂמְחָה כְּשִׂמְחַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה!

• יג.

לוֹמֵד יָקָר – דָּבָר בָּדוּק וּמְנֻסֶּה

לוֹמֵד יָקָר ! ! !

דָּבָר בָּדוּק וּמְנֻסֶּה

שֶׁלֹּא יֹאמַר אֶלְמַד הַיּוֹם לְכַמָּה יָמִים, כְּגוֹן ב' אוֹ ג' דַּפִּין (אוֹ עַמּוּדִים) וְאַחַר יוֹמַיִם שְׁלשָׁה נַמְשִׁיךְ כַּמָּה דַּפִּים, כִּי זֶה הוּא תְּחִלַּת נְפִילָה, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁכָּל פַּעַם כַּמָּה יָמִים לֹא יִלְמַד וְרַק מִפַּעַם לְפַעַם יִלְמַד כַּמָּה דַּפִּים אוֹ עַמּוּדִים אֶפְשָׁר עַל יְדֵי זֶה לִפֹּל מִכָּל הַתָּכְנִית.

לָכֵן, לוֹמֵד נִכְבָּד!

אַל תּוֹסֵף וְאַל תִּגְרַע מֵהַלִּמּוּד הַמֻּקְצָב בְּדַייקָא דַּף אֶחָד אוֹ עַמּוּד אֶחָד כְּפִי הַנִּכְתָּב בַּלּוּחַ. חוּץ מֵאִם קְרָאֲךָ אֹנֶס אוֹ אֵיזֶה סִבָּה הַמֻּכְרַחַת הַמּוֹנַעַת, אֲזַי תַּשְׁלִים לְמָחֳרָת אוֹתוֹ הַיּוֹם, אֲבָל שׁוּב תַּחֲזֹר לְמַסְלוּל דַּף לְיוֹם, אוֹ עַמּוּד לְיוֹם.

(מִתּוֹךְ סֵפֶר "וְדִבַּרְתָּ בָּם")

• יד.

פִּקֵּחַ מָה הוּא אוֹמֵר: הֲרֵינִי שׁוֹנֶה שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם, שְׁתֵּי הֲלָכוֹת לְמָחָר, עַד שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ

טִפֵּשׁ אוֹמֵר: מִי יָכוֹל לִלְמֹד אֶת הַתּוֹרָה, נְזִיקִין ל' פְּרָקִים, כֵּלִים ל' פְּרָקִים, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר: הֲרֵינִי שׁוֹנֶה שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם, שְׁתֵּי הֲלָכוֹת לְמָחָר, עַד שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. טִפֵּשׁ אוֹמֵר: מִי יָכוֹל לִלְמֹד תּוֹרָה שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל חָכָם, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר: וְהוּא לֹא מֵאַחֵר לְמָדָהּ? אֶלָּא הֲרֵינִי לוֹמֵד שְׁתֵּי הֲלָכוֹת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר עַד שֶׁאֲנִי לוֹמֵד אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. טִפֵּשׁ אוֹמֵר: מָה אֲנִי מוֹעִיל לִלְמֹד תּוֹרָה וּמְשַׁכְּחָהּ, וּפִקֵּחַ אוֹמֵר: וְלֹא שְׂכַר יְגִיעָה הַקָבָּ"ה נוֹתֵן?

(מִדְרָשׁ וַיִּקְרָא רַבָּה פי"ט ב')

 

עד כאן 111

8    8    8

 

– קונטרס חמישי –

• "ארבע אמות של הלכה"

עניני לימוד הלכה

• א.

מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד

אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי.

(תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א)

• ב.

והנה עסק התורה לשמה הוא, להבין לשמור ולעשות!

והנה עסק התורה לשמה הוא, להבין לשמור ולעשות!

(יערות דבש – ח"ב, דרוש ג')

• ג.

דעת הבעל שם טוב זי"ע על לימוד השולחן ערוך בקביעות

מובא ב"כתר שם טוב": שלימוד השולחן ערוך רק המחבר עם רמ"א, הוא כדי שירכוש ידיעה נרחבת בכל חלקי השולחן ערוך, ואם יצטרך האדם לדעת הלכה מסויימת, יֵדַע היכן לחפש זאת, יתעמק בכל נושאי הכלים והפוסקים הדנים בהלכה זו ויוכל לברר היטיב הלכה למעשה.

• ד.

הגאון בעל אבני נזר זצ"ל כותב במכתב:

עליכם רועי ישראל החיוב לאשר ולקיים בכל כנסיה מישראל, שבכל עיר ועיר, להיות הרב העומד בראשם, להורות להם הוראת איסור והיתר קובע עת בין מנחה למעריב, ללמוד עם האנשים הסוחרים והפועלים בבית המדרש איזה לימוד הלכה, וכפי אשר יכשר בעיניו לפי המקום, ועל ידי כן יזכו לעשות תורתם קבע וכו' וזו וזו יתקיימו בידם, וידוע שכל השפעת המזונות בא בכח התורה הקדושה.

• ה.

על ידי לימוד פוסקים ו"שולחן ערוך", זוכין לגן עדן

על ידי לימוד פוסקים ו"שולחן ערוך", זוכין להיות בעל הבית ומושל על הארץ, ועל ידי זה זוכה להקים שערי גן עדן, ולהשיג על ידי זה חכמה עילאה וחכמה תתאה שהוא עיקר תענוג גן עדן.

(קיצור ליקו"מ ח"א סימן רפ"ו)

• ו.

כזהר הרקיע דא הלכה – ואת עלית על כלנה

כזהר הרקיע דא הלכה, דאיהי קבלה למשה מסיני, וכמה עולימאן אית לה דאינון הלכות פסוקות, דאתמר בהון ועלמות אין מספר, ואיהי סלקא על כלהו, הדא הוא דכתיב (משלי ל"א) ואת עלית על כלנה, ואיהי עם כלהו, כמה דאוקמוהו הלכה כרבים.

(תיקוני זוהר יד:)

• ז.

כל מי שזוכה להלכה אחד יורש עולם אחד

כל צדיק וצדיק אית ליה עולם בפני עצמו, וכל מאן דזכה להלכה חד ירית עלמא חד, כל שכן מאן דזכה למסכתא חדא, או לתרין, או לשתין, דאתמר בהון ששים המה מלכות, דכל מסכתא מטרוניתא איהי בגרמה, זכאה איהו מאן דירית לה בהאי עלמא, דהלכה עולימא דמטרוניתא, דאיהי קבלה.

(תיקוני זוהר יד:)

• ח.

אשריהם אלו שעוסקים בהלכה שבזה יוצא השכינה מהגלות

זכאין אינון דמשתדלין בשכינתא דאיהי על כלהו בהלכה, לאפקא לה מן גלותא, דאתמר בה ובפשעיכם שולחה אמכם, ולמיזל לה לגבי בעלה, למהוי לה קבלה בדרועוי, לקיים בה שמאלו תחת לראשי וכו'.

(תיקוני זוהר יד:)

• ט.

השכינה אינו שורה אלא בד' אמות של הלכה!

כי יקרא קן צפור וגו' (דברים כב, ו), רצה לומר כי יקרא התורה צריך שתהיה קן לצפור, כי צפור היא השכינה ואינו שורה אלא בד' אמות של הלכה, והתורה נקרא קן שלה, וצריך ללמוד לשם זה שיהיה קן צפור, ואז תשרה השכינה, והיא המדרכת את האדם למעלה בקודש.

וזה כשתעשה כן, אז "לפניך בדרך", רצה לומר השכינה שהיא לפניך בענין שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח), והיא תורה לך הדרך אשר תלך ולא תכשל, ולכן כתיב שויתי רצה לומר שהוא עושה זאת על ידי פעולתו הטובה שיהיה השם לנגדו כאמור.

(מאור עינים)

• י.

על ידי לימוד פוסקים, עד שידע להורות הוראות על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות

על ידי לימוד פוסקים, עד שידע להורות הוראות על ידי זה גורם פקידה לכמה עקרות.

(ספר המדות מערכת בנים, ח"ב אות כ')

• יא.

בזכות לימוד ההלכה שהוא מסטרא ד"נער", עתיד לקיים בה "וינערו רשעים ממנה", דאינון איסור טמא ופסול סמאל ומשרייתיה!

קום רעיא מהימנא דודאי מאן דאשתדל בהלכה שלא לשמה ורווח הלכה ודאי בתפישה איהי לגביה ועם כל דא אוקמוה לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה והאי הלכה מסטרא דנער טוב דאתפרש מאילנא דטוב ורע דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול. ועל שם נער אתקריאת איהי נערה דעתיד לקיים בה וינערו רשעים ממנה (איוב לח, יג) דאינון איסור טמא ופסול סמאל ומשרייתיה.

(זוהר רע"מ ח"ג רעז.)

• יב.

מי שהוא בק"י בהלכ"ה של הקב"ה שהיא השכינה, הקב"ה עמו, שבשביל ההלכה לא יזוז ממנו לעולם

וקודשא בריך הוא הכי סלקין אתווי דיליה יב"ק, כגוונא דא הקב"ה בחושבן יב"ק. ומאן דאיהו בק"י בהלכה דיליה, דאיהי שכינתא, קודשא בריך הוא עמיה דבגינה לא יזוז מניה לעלם. דאית הלכה דאיהי נערה דילה, מסטרא דנער, ובגינה אתמר הלכה כפלוני, אבל הלכה דילך רעיא מהימנא, איהי דאתמר בה הלכה למשה מסיני, מפי הגבורה יהיב לך קודשא בריך הוא ברתא דיליה. ובגין דא על הלכות אחרנין אתמר, (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל, על הלכה דילך אתמר, ואת עלית על כלנה, דאתגברת על כלהו בגבורה, (שופטים ו יב) יהו"ה עמך גבור החיל, אתקין (ס"א אתתקף) בך ואשלים בניינא דמלכא, ואיהו בני בנייניה על פומך ועל ידך, זכאה חולקך.

(זוהר ח"ב קטז.)

• יג.

"ובלבנים", דא ליבון הלכה

"ובלבנים", דא ליבון הלכה.

(זוהר ח"ג רע"מ בהעלותך, קנג.)

• יד.

כשמנפין ההלכה כסולת נקייה, מתפרנסת בזה הנשמה, כמו שהגוף מתפרנס בדברי העולם – שזה לעומת זה עשה אלקי"ם, לחם הגוף ולחם התורה, זה הוא שכתוב לכו לחמי בלחמי

תניינא בהו אבנין מפולמין קליפא תקיפא כאבנא מפולמא לקבל תרין קליפין אלין מוץ ותבן דחטה קליפא תליתאה דקיקא לקבל סובין דחטה דהכא איהו מתדבק בחטה ולא יכיל לאתפרשא מתמן עד דטחנין ליה בריחייא דאינון לקבל טוחנות דפומא דבר נש דצריך למטחן בהון מלין דאורייתא עד דיהון כקמח סלת נקיה ובנפה דאיהי שפה אתבריר פסולת דאיהי סובין (דאורייתא) עד דישתכח הלכה סלת נקיה.

בההוא זמנא נטיל לה לבא ומוחא וכל אברין דגופא דאתפשט בהון נשמתא ואתפרנסת בה נשמתא כגוונא דגופא אתפרנסת במלין דעלמא דזה לעומת זה עשה אלקים נחמא דגופא ונהמא דאורייתא הדא הוא דכתיב לכו לחמו בלחמי.

(זוהר ח"ג רע"מ פנחס, רכז.)

• טו.

איתן מושבך ושים בסלע קנך – אית"ן תני"א, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף, שהם שוני הלכו"ת ומשניות – כל דיבור ודיבור שיוצא מפיו של אותו תני"א, שמוציא לשם ה' בין בתורה בין בתפלה בין בברכה, בין בכל מצוה ומצוה, מה כתוב בו: "יפרוש כנפיו", אותו נשר, שהוא דיבור שבו ה' – ומפני זה "ישאהו על אברתו" – ישאהו, כגון "ישא ה' פניו אליך" – ומאי "ושים בסלע קנך"? אלא אמר דוד עליו: "ה' סלעי ומצודתי" – אף כך תנא שהוא בו הלכ"ה, חזקה כסלע, שאין פטיש יכול לפוצץ אותה בכל קושיות העולם, בזה הוא מקנן הנשר

איתן מושבך ושים בסלע קנך (במדבר כד, כא). אית"ן תני"א תמן קנא דנשרא עלאה ואיהי שכינתא ועלה אתמר כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף דאינון שוני הלכות ומשניות.

וכל דבור ודבור דנפיק מפומוי דההוא תני"א דאפיק בין לשמא דידוד בין באורייתא בין בצלותא בין בברכה בין בכל פקודא ופקודא מה כתיב ביה יפרוש כנפיו ההוא נשרא דהוא דבור דביה ידו"ד יקחהו ישאהו על אברתו מאי על אברתו על ההוא אבר דב"נ (ס"א דההוא נשרא) דביה מצוה ידו"ד אתקרי אבר דשכינתא ובג"ד ישאהו על אברתו ישאהו כגון ישא ידו"ד פניו אליך.

ומאי ושים בסלע קנך אלא אמר דוד עליה יי' סלעי ומצודתי. אוף הכי תנא דאיהו ביה הלכה תקיפא כסלע דלית פטיש יכיל לפצצא יתה בכל קושיין דעלמא בהאי איהו מקננא נשרא. וכל תנאים אתקריאו קנים דילה ובגין דא כי יקרא קן צפור לפניך בארח מקרה זמנא חדא כאושפיזא ואכסנאי דאזדמן לפום שעתא בבי אושפיזיה.

(זוהר ח"ג רע"מ פנחס, רלח:)

• טז.

ויש בעלי הלכו"ת שדומים לכוכבים, זה הוא שכתוב: "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד" – לא ככוכבים שנאמר בהם "וכל צבאם יבול", אלא כאלו כוכבי העולם הבא שהם לעולם ועד עומדים תדיר

ואית מארי הלכות דדמיין לככביא הה"ד (דניאל יב, ג) ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד לאו כככבים דאתמר בהון וכל צבאם יבול (ישעי' לד, ד) אלא כאינון ככביא דעלמא דאתי דאינון לעולם ועד קיימי תדיר.

(זוהר ח"ג רע"מ פנחס, רלח:)

• יז.

לימוד התורה למעשה הוא "תורה לשמה", ומשתלם בזה שם הוי"ה כולו, ואם אינו לומד לקיום המעשה השם תור"ה בו לבטלה

כי שם התורה העצמי הוא המעשה, שהרי היא נקראת תורה לשון הוראה, להורות לאדם כיצד יעשה המצות, ואם אינו עושה נמצא שם תורה בו לבטלה. ועד"ה לשמה הוא לשם ה', והכוונה להביא התורה בקיום המעשה שהיא בה"א אחרונה של שם ונמצא בזה משתלם ידו"ד כלו.

(ראשית חכמה בהקדמה)

• יח.

הקב"ה אין לו חפץ ובחירה בעולמו אלא במין האדם העוסק בהלכה

ודרשו רז"ל (ברכות דף ח) אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד כלומר שאין לו חפץ ובחירה בעולמו אלא במין האדם העוסק בהלכה שמקומו ארבע אמות.

(כד הקמח לרבינו בחיי, ערך תורה)

• יט.

תכלית בחירתו וחפצו של הקדוש ברוך הוא מעולמו הוא רק במין האדם העוסק בהלכה שמקומו ארבע אמות

וכבר אמרו חז"ל (בברכות ח'.), אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, כלומר שתכלית בחירתו וחפצו של הקדוש ברוך הוא מעולמו הוא רק במין האדם העוסק בהלכה שמקומו ארבע אמות.

(שמירת הלשון ח"א, שער התורה פ"ג)

• כ.

פישו"ן – פי ששונה הלכות

"שם האחד פישון", פירוש "פישון", לשון נוטריקון פ'י ש'ונה ה'לכות (זוה"ק בראשית), רוצה לומר ששונה הלכות דאין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה.

(נועם אלימלך, פרשת בראשית)

• כא.

עיקר תורה לשמה היא התורה שאדם לומד כדי לקיימה

עיקר תורה לשמה היא התורה שאדם לומד כדי לקיימה.

(ראשית חכמה בהקדמה)

• כב.

הלכ"ה – שהולך בדרך הישר

ההלכה הם דברי תורה שהם באמת כך פירושם לא יטו ימין ושמאל מן האמת, ולפיכך נקרא "הלכה", שההולך בדרך אינו נוטה מן היושר לא לימין ולא לשמאל, כך דבר הלכה אינו נוטה מנקודת האמת.

(תפארת ישראל למהר"ל מפראג, פרק ע)

• כג.

הקב"ה אין לו שעשוע ושמחה אחרת זולת לימוד הלכה

וידוע אמרם ז"ל בגמרא (ברכות ח.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, ואין לו שעשוע ושמחה אחרת זולת זה.

(ישמח משה פרשת בראשית)

• כד.

אין לו מקום אחר בעולמו

ואין לו להקב"ה בעולמו, ר"ל מקום לשרות בו, אלא ד' אמות של הלכה היא מקומו (ברכות ח.).

(ישמח משה פרשת תרומה)

• כה.

כל אדם בכל מקום שהוא יש לו בחינת ארבע אמות להתקרב בהם לה' יתברך – ואלו הארבע אמות זוכין ע"י הלכות – למצוא לו מקום בכל מקום שהוא להתקרב על ידו לה' יתברך, עד שידע היטב שהאדם בכל מקום שהוא יש לו ארבע אמות, דהיינו שיש שם גם כן מקום ועצה להתקרב לה' יתברך – וזה יקר מאד בעיניו יתברך, ואין לו בעולמו אלא אלו הארבע אמות של הלכה, כי זה עיקר גדולתו וכבודו שיתקרבו כל הרחוקים אליו יתברך

מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. היינו שיזכה האדם על ידי ההלכה לילך בו ארבע אמות על כל פנים שזהו שיעור מקומו של אדם, כי כל אדם יש לו ארבע אמות שהם נמשכין מארבע אותיות הוי"ה, היינו שכל אדם בכל מקום שהוא יש לו בחינת ארבע אמות להתקרב בהם לה' יתברך – ואלו הארבע אמות זוכין על ידי הלכות, על ידי כח הצדיקים.

ועכשיו מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא אלו הארבע אמות של הלכה – היינו מי שזוכה על ידי הלכות התורה לבחינת ארבע אמות, דהיינו למצוא לו מקום בכל מקום שהוא להתקרב על ידו לה' יתברך, דהיינו שיגיע לו הארה מהתורה עד שידע היטב שהאדם בכל מקום שהוא יש לו ארבע אמות, דהיינו שיש שם גם כן מקום ועצה להתקרב לה' יתברך – וזה יקר מאד בעיניו יתברך, ואין לו בעולמו אלא אלו הארבע אמות של הלכה, כי זה עיקר גדולתו וכבודו שיתקרבו כל הרחוקים אליו יתברך.

(ליקוטי הלכות, הלכות סעודה, ה, לה)

• כו.

ועיקר כבוד התורה להקים בתי מדרשות ובית ועד לחכמים אשר שם יתנו תוקף הלכה, כי זה עיקר חיינו

ועיקר כבוד התורה להקים בתי מדרשות ובית ועד לחכמים, אשר שם יתנו תוקף הלכה, "כי זה עיקר חיינו", ושם ה' שורה במקום ד' אמות של הלכה [ברכות ח.].

(יערות דבש ח"א, דרוש י')

• כז.

וזהו שריד שהותיר ה' לנו ברוב רחמיו – אין לה' בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, כי הוא במקום קרבן וזבח ומקטיר קטורת – וכעת ההוגים בתורה לשמה, זוכים ששריית שכינה שם

וזהו שריד שהותיר ה' לנו ברוב רחמיו, ואין לה' בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, כי הוא במקום קרבן וזבח ומקטיר קטורת, אשר על ידי קטורת וקרבנות, שכן ה' בין כרובים ובדי ארון, וכעת ההוגים בתורה לשמה, זוכים ששריית שכינה שם.

(יערות דבש – ח"ב, דרוש ה')

• כח.

אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, הכוונה על אדם צדיק הלומד תורה לשמה, וכל אדם הוא ד' אמות, והוא נקרא ד' אמות של הלכה, ועליו שורה שכינה, וזהו שיש לקב"ה בעולמו – והחי יתן אל לבו עד מתי יעבור קיץ וחורף ולא נעשה דבר לתקון נשמתינו, ועד אנה יהיו לבושנו צואים

והנה כמו שיש להתאונן על חורבן בית המקדש בסילוק שכינה, כן יש להתאונן במיתת צדיקים, כי בם בחר ה' אוה לשכון עליהם, כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה [ברכות ח ע"א] על אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, שהכוונה על אדם צדיק הלומד תורה לשמה, וכל אדם הוא ד' אמות, והוא נקרא ד' אמות של הלכה, ועליו שורה שכינה, וזהו שיש לקב"ה בעולמו…

והחי יתן אל לבו עד מתי יעבור קיץ וחורף ולא נעשה דבר לתקון נשמתינו, ועד אנה יהיו לבושנו צואים.

(יערות דבש – ח"ב – דרוש ו')

• כט.

גברא דמרא עלמא חפץ בו

אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה… והוא גברא דמרא עלמא חפץ בו.

(יערות דבש ח"ב, דרוש ז')

• ל.

אין נמלט לשום איש תירוץ ואמתלא על ביטול תורה, חזקו בתורה לשמה, כי היא חיינו וקיום הגלות, כי היא הנותנת חיים לעוסקים בה לשמה, ולמה תרחקו מחיים

אבל באמת אין נמלט לשום איש תירוץ ואמתלא על ביטול תורה, ובכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, שהוא מקום ציה וצלמות, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה [אבות ו, ב].

ולכן נא חזקו בתורה לשמה, כי היא חיינו וקיום הגלות, ובה עיקר מצב ישראל, כאומרו [דברים ח ג] לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה', והיינו התורה, כי היא הנותנת חיים לעוסקים בה לשמה, ולמה תרחקו מחיים.

(יערות דבש – ח"ב, דרוש ט"ז)

• לא.

ד' אמות של הלכה אדמת קודש הוא – ונמשך ממילא הברכה לישראל

כי (ברכות ח.) אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ונמשך ממילא הברכה לישראל. וזה שנאמר (שמות ג, ה) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. ר"ל כי כאשר אתה עומד עליו ובהמקום הזה הוא השראת השכינה הנה ממילא אדמת קדש הוא.

(תפארת שלמה מועדים, לשבועות)

• לב.

ה'ריעו ל'הוי"ה כ'ל ה'ארץ ר"ת הלכה, כי מיום שחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, והוא פנימיותה הנכלל בד' אותיות השם, והוא המכוין באמרם, תורה לשמה, אל השם המתלבש בהלכה ומאיר בתוכו – והני ד' אמות גופייהו, אי גמירי להו אינשי בהדי הלכה אין, אי לא, לא השלימו מצותן

כתב הרב רבי ישראל סרוג, הריעו לה' כל הארץ, ר"ת הלכה. כי מיום שחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, והוא פנימיותה הנכלל בד' אותיות השם, והוא המכוין באמרם, תורה לשמה, אל השם המתלבש בהלכה ומאיר בתוכו, למי שישים אליו לבו, ואז רוחו ונשמתו אליו יאסוף שיאיר כולם בעיונו, אלמא הלכה לבד בלתי הסוד אינה מספקת. והני ד' אמות גופייהו, אי גמירי להו אינשי בהדי הלכה אין, אי לא, לא השלימו מצותן.

עוד, ארבע אמות, גי' תש"ך, וכן תמים דרכו עם אותיות הא"ל, הרי שנו"ת חיים. והנה תש"ך הוא ע"ב דא"א בכללות עשר, והיינו גי' פום ממלל רברבן, שמדבר בפשט ומכוון לרזי תורה. "של "הלכה בגי' שמים, דא ז"א, וכן השכינה, ששניהם נכללין בכוונת לשמ"ה, וכן עולה לשמה ע"ה מ"ק.

(פרי עץ חיים למהרח"ו, שער הזמירות פ"ד)

• לג.

כשנחרב בית המקדש, כל השלימות בטלה, חוץ מד' אמות של הלכה – הקב"ה אין לה אלא ד' אמות של הלכ"ה, שהיא הכל"ה – ובזכותם נזכה במה דכתיב, ה'קיצה ל'פקוד כ'ל ה'גוים, ר"ת הכל"ה

עוד ארבע אמות של הלכה, גי' אלף רבתא בכללות עשר, היינו אלף קי"א, סוד אי"ק מקור האותיות, הכולל כל התורה כולה. וכשם שכל הקרבנות בטלות לעתיד לבא חוץ מן התודה, כן כשנחרב בית המקדש, כל השלימות בטלה, חוץ מד' אמות של הלכה, כדקאמרן שאין בטלות לעולם.

וזה סוד סמיכות הפסוק זה לתחלתו, שהוא מזמור לתודה. והכוונה, כי אחר חרבן חזרה המלכות אב"א, לד"ס תחתונות שהוא תנה"י, והקב"ה מפורש כאן בסוד מלכות, שאין לה אלא ד' אמות של הלכה, שהיא הכלה. ובזכותם נזכה במה דכתיב, "הקיצה "לפקוד "כל "הגוים, ר"ת הכל"ה, וזה הטעם שאסור לילך אחורי אשה בד"א שלה, כי שם מקומה, ותופסת כל שיעור הזה, ואין לגרוס בה דינין ח"ו. עוד, ד' אמות, הם הוי"ה ואהי"ה, שהם גי' אמ"ה ע"ה…

(פרי עץ חיים למהרח"ו, שער הזמירות שם)

• לד.

אין לו להקב"ה בכל העולם ובכל הארץ, אלא ד' אמות של הלכה – התודה וההלכה קיימים בכל הארץ, ואינם בטלים

מזמור לתודה 'הריעו 'לה' 'כל 'הארץ. הנה ר"ת 'הריעו 'לה' 'כל 'הארץ הוא הלכ"ה. רמז אל מה שאמרו חז"ל, אין לו להקב"ה בכל העולם ובכל הארץ, אלא ד' אמות של הלכה. ונסמך עם קרבן התודה, לרמוז גם כן אל מה שאמרו חז"ל, כי כל הקרבנות בטלים לעתיד, חוץ מקרבן תודה. באופן, כי התודה וההלכה קיימים בכל הארץ, ואינם בטלים.

(שער הפסוקים למוהרח"ו, ספר תהילים סימן ק')

• לה.

הלומד שלא לשמה לא על מנת לעשות לידע לבוא מעשה, רק רוצה ללמדה לידע חכמתה וסתריה לבד, נוח היה לו שלא היה יוצא לאויר העולם

והלומד שלא לשמה, רצונו לומר, לא על מנת לעשות לידע לבוא מעשה, רק רוצה ללמדה לידע חכמתה וסתריה לבד, א"כ נוח היה לו שלא היה יוצא לאויר העולם, שאז היתה השגתו מרובה מאד אלף אלפים ככה, כמו שמשיג עתה, כאשר נשמתו מלובשת באף חומרי הזה, אשר הוא מסך מבדיל וגורם חושך להשגת נשמתו, וזה שכתוב "כל המצוה וכו' תשמרון לעשות", שעיקר כונתו יתברך היה במה שהלביש מצוותיו ית' בדברים גשמיים, כדי לגרום חיים נצחיים לעולם הבא גם לנפש ולגוף היסודי, שהוא קישור שמים וארץ ביחד כמ"ש.

(שיח יצחק ח"א, דרוש לסיום הש"ס אות ל"ו)

• לו.

בהיותו נושא ונותן בדברי תורה יהיה הכונה אל תקוני השכינה דהיינו הלכה אל האמת

עוד יהיה רגיל לכוון בהיותו נושא ונותן בדברי תורה, שיהיה הכונה אל תקוני השכינה לתקנה ולקשטה אל התפארת, דהיינו הלכה אל האמת, וזהו מחלוקת לשם שמים דהיינו חסד וגבורה לבא אל התפארת שמים להסכים הלכה עמו, וכל מחלוקת שיצא מן המדה הזאת יבדל ממנו, כי לא יתאחז אלא בחוץ, ויפגום מדת השלום תפארת, ואין לך מחלוקת שלא יפגום התפארת, אלא מחלוקת התורה לשם שמים, שגם אם היא אינה לשם שמים יתרחק ממנה שסופה גיהנם כנזכר בזוהר בראשית.

והעסק בתורה יהיה אל כונת קישוטי שכינה ליחדה עם קב"ה, שזו תורה לשמה, עושה ממש מדת התפארת שהוא נותן לה קישוטים, גם הוא בתורתו נותן קישוטין אל השכינה, ואם יכוון להנות לעצמו ידע שזה אוכל הנאות מדברי תורה ופוגם במדה הזו שהיא קודש ומוציאה אל דברי חול, וכאשר יעסוק בתורה להנאת גבוה אז הוא ממש מתנהג על פי מדות אלו. ועיקר הכל הוא לצרף עצמו במבחן מחשבתו באמצע משא ומתן, ואם יראה בעצמו ערות דבר יחזור בו, ולעולם יודה על האמת, כדי שימצא שם התפארת מדת אמת, שאם יכחיש יטרידו מעליו, וכן צריך לכוין בכל עניניו אל האמת שהיא מדה זו, ובזה כשיבא לידו שקר ידע שמכחיש המדה הזו ויברח מפניו. וזמש"ל.

(חסד לאברהם – השקת כ"ח)

• לז.

ארבע אמות של הלכה הוא כתר תורה

ועשו לי מקדש כדי לשום בו הארון שבו העדות, ואף בחורבנו שיהיה נגנז, ושכנתי בתוכם דהיינו בד' אמות של הלכה, הוא כתר תורה.

(ספר השל"ה הקדוש – ספר שמות, פרשת תרומה, תורה אור אות ז')

• לח.

השכינה לא ירדה למטה מעשרה, רק בסוד ד', דהיינו ד' אמות של הלכה

ואמרו רבותינו ז"ל (סוכה ח.), השכינה לא ירדה למטה מעשרה, ואז תשרה השכינה בסוד ד', דהיינו ד' אמות של הלכה, שאמרו רז"ל (ברכות ח.), מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה.

(ספר השל"ה הקדוש – ספר שמות, פרשת תרומה, דרך חיים תוכחות מוסר)

• לט.

אשרי יושבי ביתך, כלומר שראוי להיות יושב בד' אמות של הלכה לא ילך חוצה

ובשני פרשיות הראשונות אמר בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, כי הישיבה נאה בבית, כמו שנאמר (תהלים פד, ה), אשרי יושבי ביתך, כלומר שראוי להיות יושב בד' אמות של הלכה לא ילך חוצה. גם יהיה יושב ומשמר כל תורת הבית, דהיינו התורה והמצות הנוהגים בבית דבר יום ביומו.

(ספר השל"ה הקדוש, מסכת חולין – פרק נר מצוה אות ח')

• מ.

השפע יורד בכל יום תמיד, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, והוא סוד ד' אמות של הלכה שהם להקב"ה בעולמו

גם בנוסח שלושת ברכות הנ"ל צריכים למצוא רמז. ומצאתי בהגהת תפלת הדרת קודש וזה לשונו, והקשיתי שיחתום נתן התורה כמו שהתחיל הברכה אשר בחר בנו ונתן לנו שהוא עבר. ונראה לעניות דעתי שלכך חתם נותן התורה שהוא הווה, כי השפע הנכבד הוא יורד בכל יום תמיד, כנרמז בפסוק (תהלים קלג, ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, והוא סוד ד' אמות של הלכה שהם להקב"ה בעולמו.

(ספר השל"ה הקדוש – תולדות אדם, בית ה'  אות ה')

• מא.

על ידי הלכ"ה יוצאין מכל הצרות – הלכ"ה מסוגל להולדה בנקל

ובשביל זה מכונה התודה בשם הלכה, כי תודה מביאין כשיוצאין מצרה, כי כשנופלין לאיזהו צרה, חס ושלום, אזי עיקר הצרה בלב, כי הלב יודע ומרגיש הצרה ביותר, כמו שכתוב (משלי י"ד) לב יודע מרת נפשו כי הלב מבין (ברכות ס"א), ועל כן הוא מרגיש הצרה ביותר. ואזי בשעת הצרה מתכנסים כל הדמים ועולים אל הלב, כמו כשיש צרה באיזהו מקום חס ושלום אזי מתכנסים כולם אל החכם שיש שם לקבל ממנו עצה. כמו כן נתקבצים כל הדמים ועולים אל הלב, לבקש עצה ותחבולה כנגד הצרה ואזי הם שוטפים על הלב ואז הלב בצרה ובדוחק גדול כי לא די שהלב דואג בעצמו כי הוא מרגיש הצרה יותר מכולם אף גם הדמים שוטפין עליו ומצרין לו מאד. ועל כן כשיש חס ושלום צרה לאדם, הלב דופק בדפיקות גדולות, כי הוא מבקש לנענע מעצמו ולהשליכם מעליו, ועל כן הוא דופק בדפיקות גדולות בשעת הצרה חס ושלום, ואחר כך כשיוצאין מהצרה אזי חוזרין תהלוכות הדמים לילך כסדר בתוך שבילי הגוף. ועל כן התודה שהיא באה כשיוצאין מהצרה היא מכונה בשם הלכה, על שם תהלוכות הדמים, שהולכין כסדר כשיוצאין מהצרה כנ"ל.

ומזה באה הולדה בנקל. כי בשעה שאשה כורעת לילד ירכותיה מצטננות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יא:), ועל ידי זה נעשה ההולדה, כי הדמים עולין למעלה, ואזי נדחק המקום שם, ואזי הם דוחים את הולד לחוץ, ואחר כך חוזרים הדמים למקומם, שזה בחינת תודה הלכה, שהוא בחינת תהלוכות הדמים, שחוזרים לילך כסדר כנ"ל. כי גם ההלכה היא בחינת הולדה, כי יש תמכי אוריתא, שנותנים ממון ללומדי תורה, ובתחלה הם מחסרים ממונם מעצמם, כי כשנותנים הממון להתלמיד חכם, נחסר אצלם, שזה בחינת ירכותיה מצטננות, כי דמים תרתי משמע. אבל אחר כך, על ידי ממונם שמחזיקין התלמיד חכם, ונולד הלכות שהם בחינת חסד, אזי על ידי השפעת החסד חוזר ונתמלא החסרון.

וזה בחינת שעשוע עולם הבא, בבחינת (ישעיה ל): "והיה אור הלבנה כאור החמה", הנאמר לעתיד, כי הלבנה טבעה קר, בחינת חסרון וקרירות, ועתידה להתמלאת כאור החמה, בחינת מלוי החסרון, שזה בחינת הולדה, בחינת הלכות, שהם בחינת שעשוע עולם הבא כנ"ל. וזה בחינת (בראשית ב): "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" באברה"ם (בראשית רבה פרשה י"ב), הינו חסד, כי ההולדה על ידי בחינת הלכות, שהם בחינת חסד כנ"ל. וזה בחינת (תהלים ק): "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ". לתוד"ה אותיות תולד"ה. ה'ריעו ל'ה' כ'ל ה'ארץ ראשי תיבות הלכה, כמובא. כי ההלכות, בחינת תודה, הם בחינת הולדה כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה י): 'אסא חלה את רגליו, על שעשה אנגריא בתלמידי חכמים'. כי על ידי שעשה אנגריא בתלמידי חכמים וביטל אותם מן ההלכות, על ידי זה חלה את רגליו, כי ההלכות הם בחינת תיקון וקיום הרגלין, כי ההלכות הם בחינת תהלוכות הדמים, שחוזרין והולכין כסדר כנ"ל, ואסא שפגם בזה ובטל את התלמידי חכמים מן ההלכות, על כן חלה את רגליו.

וכשזוכין לבחינת תודה הלכה, על ידי זה נתגלה אור האמת ומאיר בהדיבור, כי מתחלה כשהדמים שוטפין על הלב הוא בחינת פגם האמת, בבחינת (משלי כ"ט): "אנשי דמים ישנאו תם", אבל אחר כך כשיוצאין מהצרה, שזה בחינת תודה הלכה, אזי מאיר האמת, בבחינת (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם". "חסד לאברהם" היינו הלכות כנ"ל על ידי זה מאיר האמת ומשלים הדיבור, כי עיקר שלימות הדיבור על ידי אמת, כי קושטא קאי וכו' (שבת ק"ד), ואפילו שקר אין לו קיום רק על ידי אמת (כמו שפירש רש"י (במדבר י"ג) על פסוק: "וגם זבת חלב ודבש" וכו').

(ליקוטי מוהר"ן ח"ב, סימן ב')

• מב.

מוכרח אדם ללמוד בכל יום הלכה

אל תרגזו בדרך וכו'. ופירש רש"י ז"ל אל תתעסקו בדבר הלכה וכו'. הנה לכאורה קשה למה לא צוה יעקב לבניו כשירדו למצרים שלא יתעסקו בדבר הלכה. ועוד קשה האיך יכול יוסף לצוותם שלא יתעסקו בדבר הלכה הלא איתא בגמרא (קידושין ל.) לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא, ופריך בגמרא ומי ידע כמה חיי, לא צריכא אלא ליומי. נמצא מוכרח אדם ללמוד בכל יום הלכה.

ונראה לבאר על פי ב' הקדמות. א', כי סימן זה היה מסור בידו של יעקב כשלא ימות אחד מבניו בחייו אינו רואה פני גיהנם. והקדמה ב', על פי מאמר חכמינו ז"ל שמובטחים היו האבות שיחיו בכלליות ת"ק שנים כימי השמים על הארץ. והנה ידוע שבאם היה יודע אדם כמה ימי חייו יכול ללמוד שליש משנותיו מקרא שליש משנותיו משנה ושליש משנותיו גמרא. נמצא לפי זה יעקב כשראה שאין יוסף אתו וסבור שהוא מת נמצא נתבטל הבטחה אחת והיה ירא לנפשו שמא נתבטל הבטחה השניה גם כן ולא ידע כמה ימי חייו ולא היה יכול לצוות את בניו שלא יתעסקו בדבר הלכה כי מוכרחים המה ללמוד בכל יום הלכה כנ"ל, אמנם יוסף היה ידע בעצמו שהוא חי ולא נתבטל הבטחה שניה וידע שיש לו ליעקב לחיות כמה שנים וממילא לא נתבטל הבטחה ראשונה גם כן ובוודאי לא ימות אחד מבניו בחייו ויוכלו ללמוד הלכה כשיבואו לביתם ודו"ק.

(קדושת לוי, פרשת ויגש)

• מג.

כל העולם כולו נברא בשביל אותו האדם שהוא ד' אמות של הלכה – ועל ידי זה יש לכל העולם כולו שיתוף וחיבור עם ד' אמות של הלכה

כאשר שמעתי מהרב הגאון מפולנאה זללה"ה בשם הרמב"ם ז"ל כי הרמב"ם מקשה על הא דאיתא (ברכות ח'.) אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. אם כן למה ברא כל העולם ומלואו לא היה לו לברוא רק האדם ההוא שהוא סוד ד' אמות של הלכה.

ותירץ כי כל העולם כולו נברא בשביל אותו האדם שהוא ד' אמות של הלכה ואם האיש ההוא היה צריך לחרוש בשעת חרישה ולקצור בשעת קצירה וכן כשהיה צריך לו בגד ללבוש היה צריך הוא עצמו לתקן כל מיני תיקון הצריך, תורתו מתי היתה נעשית ולא היה אפשר לו להיות ד' אמות של הלכה לכן ברא הקב"ה עולם ומלואו זה חורש וזה זורע וזה קוצר וזה טוחן וזהו מתקן מלבוש ונותן לו בכדי שלא יצטרך להטריד עצמו ממלאכתו מלאכת שמים, ועל ידי זה יש לכל העולם כולו שיתוף וחיבור עם ד' אמות של הלכה.

(דגל מחנה אפרים, פרשת צו ד"ה או)

• מד.

פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, שלא עסק בארבע אמות של הלכה – כי שם ביתו יתברך

ואם תראה שנונב מבית האיש, כי אבד העושר ההוא ועשה לו כנפים, יפשפש במעשיו עד ימצא מי הוא זה ואיזה הוא העון ההוא אשר גרם וגנב ממנו ממונו והביאו לידי ייסורי עוני הגדול מכלם. ואם פשפש וימצא הגנב והכיר עונו אשר גנב ממונו ממנו, ושב עד ה' בהכיר רשעו, אז ה' ישלם שנים לרעהו זה השב אליו.

אך אם לא ימצא הגנב כי פשפש ולא מצא, אז יתלה בביטול תורה, ונקרב בעל הבית אל האלהים, בארבע אמות של הלכה כי שם ביתו יתברך. אולי זה היה עונו. ומה שאמרתי שיתלה בביטול תורה הוא אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, שלא גזל או גנב או עשק את עמיתו, כלומר שאם שלח ידו אין צריך לפשפש כי ודאי מצאהו עון זה.

(תורת משה לרבינו האלשי"ך, שמות כב, ז)

• מה.

אין לו להקב"ה בעולם הזה אלא ארבע אמות של הלכה – ואז כאשר על ידי עסק התורה למטה, ממשיך שפע שורש תורה שעוסקים בה למעלה

ועל כן היטיבו אשר דברו חכמינו ז"ל שעל ידי פרק אחד או הלכה אחת יתן מימיו, ושזהו אומרו ודברתם אל הסלע כי הוא הדבר בעצמו. ועל כן על ידי המטה, כמדובר למעלה, החזיקו ארבע אמות את כל ישראל.

והוא, כי במקום הבאר שמכח תורה שבעל פה, תוך ארבע אמות, שם הוא יתברך. כי אין לו להקב"ה בעולם הזה אלא ארבע אמות של הלכה. ובאותן ארבע אמות, ישנו פרק אחד או הלכה אחת. ועל ידי כן יתקיים מאמר הכתוב שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר אז נדברו וכו'. וזהו ודברתם אל הסלע פרק או הלכה, שידברו בין שניהם. אז כאשר על ידי עסק התורה למטה, ממשיך שפע שורש תורה שעוסקים בה למעלה.

כן הבאר שהוא מרוחניות קדושת תורה שבעל פה, יוציא וימשיך מימיו על ידי שכינה השרויה מלמעלה ביניהם, ומתעורר ונפתח באר המים, כי היא בחינת תורה שבעל פה כנודע.

(תורת משה לרבינו האלשי"ך, במדבר כא, יג)

• מו.

הקב"ה יחסה עליו כנפיו להציל אותו מכל גזירות רעות, ותפלתו תהיה קרובה להתקבל, ונכסיהון מתברכין בכל הברכות

כי יש לשכינה ד' אמות של הלכה הליכות עולם לו שהקב"ה יחסה עליו כנפיו להציל אותו מכל גזירות רעות ותפלתו תהיה קרובה להתקבל ונכסיהון מתברכין בכל הברכות אמן.

(קב הישר, פרק מ"ט)

• מז.

השכינה נקראת ה'כל"ה, בהיפוך אתוון הלכ"ה – וזהו סוד יחוד קוב"ה ושכינתיה

כי ידוע מה שאמרו רז"ל "שאין להקב"ה בעולמו אל' ד' אמות של הלכה" והיינו ד' אותיות של שם אדנ"י שנקראת שכינה קדישא והיא ה' אחרונה שבשם ה' שנקראת כלה, וע"כ נקראת ה'כלה שהן בהיפוך אתווין הלכה. וזהו סוד של ד' אמות של הלכ"ה, דהיינו יחוד שם ה' בתוך של ה' בחבור כזה יאהדונה"י שהוא יחוד הקב"ה ושכינתיה.

(קב הישר, פרק ק')

• מח.

אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו, אלא ארבע אמות של הלכה, שהוא רצונו יתברך וחכמתו, המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו

ומשחרב בית המקדש, אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו הוא יחודו יתברך, אלא ארבע אמות של הלכה, שהוא רצונו יתברך וחכמתו, המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו.

(ספר התניא ח"א פרק ל"ד)

• מט.

כל זמן שיושב באהל תורה בד' אמות של הלכה וקובע מקום לתורתו, אויביו נופלים תחתיו

כי תצא למלחמה על אויבך (דברים כא י). הוה ליה למימר כי תלך. והנראה דהתורה מרמזת דמיד כשיצא האדם מאהלו אוהל תורה, מיד מעותד למלחמה מאויביו הם המקטריגים והמנגדים, כי כל זמן שיושב באהל תורה בד' אמות של הלכה וקובע מקום לתורתו, אויביו נופלים תחתיו (ברכות ז' ע"ב).

(אגרא דכלה פרשת כי תצא)

• נ.

מזמן שהקדושה נתגרשה כל כך אצל כל אדם, צריכין לראות שלהיכן שהולכים, לא לצאת מד' אמות של הלכה של תורה, רק בכל הגילגולים צריכין להחזיק במשפטי התורה

איתא במשנה עירובין (פרק ד' משנה א), מי שהוציאוהו גוים, או רוח רעה – אין לו אלא ד' אמות. בשם הרבי ר' בונם ז"ל, על הגמרא (ברכות ח ע"א), מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקב"ה בעולמו, אלא ד' אמות של הלכה בלבד.

היינו, מזמן שהקדושה נתגרשה כל כך אצל כל אדם, וצריכין לראות שלהיכן שהולכים – לא לצאת מד' אמות של הלכה, של תורה. וזהו, מי שהוציאוהו גוים או רוח רעה, אין לו אלא ד' אמות. שזהו העצה, שבכל הגילגולים צריכין להחזיק במשפטי התורה. [אמרי אמת גור, בראשית תרפ"ט, לבסוף].

(קול מבשר ח"ב, ברכות)

• נא.

כשנעשה שלחנו ד' אמות של הלכה אז הוא נעשה דוגמת בית המקדש

משחרב בית המקדש אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה וכשנעשה שלחנו ד' אמות של הלכה אז הוא נעשה דוגמת בית המקדש.

(פרי צדיק, עת האוכל, אות ז')

• נב.

ד' אמות של הלכה יש לו קדושת ארץ ישראל – אויר ההלכ"ה מחכים כמו אויר ארץ ישראל – הלכה פסוקה מזככת המחשבה, ומוציא המחשבות זרות והדמיונות מהלב

ולהיות מחשבות זרות מן האוירים – אויר של ארבע אמות של הלכה מכניס בלב מחשבת דברי תורה ומוציא דמיון. מה שאין כן מקום תפילה התפילה אינו היפך המחשבות זרות אדרבה אז מתגברים, אין אוירו מוציא מחשבות זרות מלב.

ושמעתי כי ארבע אמות של הלכה יש לו קדושת ארץ ישראל ואם כן אוירה מחכים כמו אויר ארץ ישראל. וחכמה הוא היפוך דמיון כשזה קם זה נופל. ומסיר אזנו וגו' תפילתו תועבה (שבת י'.) פירוש תועבה נקרא כשמליאה מחשבות זרות ודמיונות והתפילה הוא עבודה שבלב ומאחר שהלב מלא מחשבת פיגול הוא חס ושלום כמו עבודה זרה ותועבה. רק דהשם יתברך צורו וגואלו כנזכר לעיל. אבל אם מסיר אזנו משמוע תורה שהיא המצלת מדמיון והוא פושע בעצמו שלא לינצל אז חס ושלום תפילתו וכו' שאין השם יתברך גואלו. אבל אידך סבר זמן תורה לחוד ותליא בפלוגתא דברכות (ל"א.) אם עומדים להתפלל מתוך הלכה פסוקה שהיא המזככת המחשבה או מתוך כובד ראש זהו כדברי האומר זמן תפילה לחוד שאין לו חיבור עם תורה רק על ידי כובד ראש מיראת שמים שבלבו יוציא המחשבות זרות והדמיונות מהלב.

(צדקת הצדיק, אות רט)

• נג.

ארבע אמות של הלכה קדוש בקדושת ארץ ישראל שאויר ארץ העמים נפלט מתוכו לגמרי מכל צד על ידי החרב דשתי פיות ונכנס אויר קדוש

וכמו ששמעתי דארבע אמות של הלכה קדוש בקדושת ארץ ישראל שאויר ארץ העמים נפלט מתוכו לגמרי מכל צד על ידי החרב דשתי פיות ונכנס אויר קדוש דדברי תורה שזהו אויר ארץ ישראל דלכן מחכים כמדת התורה מחכימת פתי.

אבל בית הכנסת ותפילה אין מועיל כלום כשכבר פגע ומוכרך בהרהורים ומחשבות זרות כי גם כל תפילתו תהיה כן מליאה מחשבות זרות. רק צריך לכוין את לבו להתרחק ממחשבות זרות ואז על ידי תפילה יוכל לפעול להכניס בעומק הלב מחשבות קדושות ולהרוג הרע ממרחק כענין (ירמיה ט' ז') חץ שחוט לשונם שהלשון דוגמת החץ להרוג מרחוק וזהו על ידי התפילה וכמו שמובא בתיקונים (סוף תיקון י"ג ושאר מקומות) דזריק ביה גירא בתר גירא.

(צדקת הצדיק, אות רכג)

• נד.

האוצר של יראת שמים שהוא בבית גנזיו דהשם יתברך, הן הם גם כן הארבע אמות של הלכה, שאין לו להקב"ה בעולמו משחרב בית המקדש אלא הם – ומזה בא לשלימות הקדושה מה שמקדשין אותו מלמעלה להכניס קדושה בכל מעשיו הגופניים

והאוצר של יראת שמים הוא בבית גנזיו דהשם יתברך כמו שאמרו בברכות (ל"ג ע"ב), והן הם גם כן הארבע אמות של הלכה, שאין לו להקב"ה בעולמו משחרב בית המקדש אלא הם כמו שאמרו שם (ח'.).

דלאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא הוא רק כאשר השם יתברך שוכן תוך לבו וכמו שאמרו בסנהדרין (צ"ג ע"ב) וה' עמו שהלכה כמותו שאז זוכה לשלימות התורה שבעל פה המשכת חכמה תתאה מחכמה עילאה. ורוח מקודש העליון על ידי שלימות היראה שבלבו דזוכה ליראת ה' היא חכמה ומזה בא לשלימות הקדושה מה שמקדשין אותו מלמעלה להכניס קדושה בכל מעשיו הגופניים וחמדת היצר שזה אי אפשר אלא על ידי שלימות התורה המתבלת היצר שאינו נכפה ומתבטל רק נתתבל ונעשה טוב מאד.

(ישראל קדושים, אות ו)

• נה.

ארבע אמות של הלכה זהו משכן הקב"ה שהוא הצלם אלקי חופף עליו ושוכן בקרב מוחו בהתבוננו בהלכה ותורת ה'

ועל זה אמרו (ברכות ח'.) אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה זהו משכן הקב"ה שהוא הצלם אלקי חופף עליו ושוכן בקרב מוחו בהתבוננו בהלכה ותורת ה'. ואיתא משחרב בית המקדש רצה לומר דשם היתה השראת שכינתו יתברך שמו בעולם עדיין היא נמצאת בנפש שהיא בכל חלקיה דוגמת בית המקדש כמו שמובא בזוהר. ועל ידי זה חוזרת להיות בעולם שהנפש מוגבלת בגוף שהוא מוגבל במקום והמקום הוא בעולם.

(דובר צדק, קונטרס נר המצוות, מ"ע א')

• נו.

ארבע אמות הוא מקומו של אדם בכל מקום, ולכן אמרו "ארבע אמות של הלכה", רצה לומר 'הלכ"ה', 'ההילוך והנהגה על פי התורה'

ואמרו ז"ל (עירובין מ"ח.) ארבע אמות הוא מקומו של אדם בכל מקום ולכן אמרו ארבע אמות של הלכה רצה לומר הלכה ההילוך והנהגה על פי התורה, [וכך קיבלתי דארבע אמות של הלכה אין רצונם לומר לימוד הלכה דוקא אלא ההתנהגות על פי הלכה].

(הערת המו"ל: אבל אין יכולין להתנהג על פי ההלכה אם לא לומדים מקודם ההלכות).

(דובר צדק, קונטרס נר המצוות, מ"ע א')

• נז.

כל כתות החיצונים מצטרכים בהכרח להסתלק ולהתגרש מד' אמות של הלכה, וזר לא יקרב בהיכלו כי קדוש יאמר לו – הד' אמות של הלכה בלבד הן הנה ד' אמות הללו ששורה בהם ד' אותיות שמו הגדול שנסקלו מאבן ונפנו ממכשול, כמאמר הכתוב פנו דרך ה', כי ד' אמות הללו הוא דרך ה' השראת שמו יתברך, וזר לא יקרב אליהם כי קודש הם – "קונות לו בכל מקום", אפילו ברשות הרבים מקום החיצונים שאינם חפיצים ברשות היחיד רשות יחידו של עולם ברוך הוא, מכל מקום בכל מקום הילוכו של אדם קונות לו ד' אמות הללו, שהחיצונים מסתלקין ובורחין מהם, והם להקב"ה בלבד

ועל זה רמזו חז"ל (בבא מציעא י'.) ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום. כי לצד השראת שמו של מקום ברוך הוא עליו הנה כח אורו יתברך מתנוצץ עליו לארבע פנותיו בד' אמותיו מארבע אותיות שמו יתברך. ועל כן מצטרכים בהכרח כל כתות החיצונים להסתלק ולהתגרש מד' אמות הללו.

ועל כן אמרו ד' אמות של אדם. כלומר במי שנקרא אדם, קונות לו ד' אמות הללו, וזר לא יקרב בהיכלו כי קדוש יאמר לו. ועל כן אמרו (ברכות ח'.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד. כי הן הנה ד' אמות הללו ששורה בהם ד' אותיות שמו הגדול שנסקלו מאבן ונפנו ממכשול כמאמר הכתוב (ישעיה מ', ג') פנו דרך ה'. כי ד' אמות הללו הוא דרך ה' השראת שמו יתברך, וזר לא יקרב אליהם כי קודש הם.

על כן אמרו קונות לו בכל מקום. פירוש אפילו ברשות הרבים הרומז אל מקום החיצונים הנקראים רשות הרבים שאינם חפיצים ברשות היחיד רשות יחידו של עולם ברוך הוא. מכל מקום בכל מקום הילוכו של אדם ובודאי אינו הולך בלא תורה ובלא תפילה, קונות לו ד' אמות הללו, שהחיצונים מסתלקין ובורחין מהם, והם להקב"ה בלבד.

(באר מים חיים פרשת תצא)

• נח.

רק הד' אמות של הלכה היא כתריס בפני המקטרגים

והנה בש"ס (ברכות ח'.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, היינו אף שהתפילה עולה לרקיע דרך מקום המקדש, כבש"ס (שם ל.) יכוון את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, אף שהוא בחורבנו, מכל מקום כמה מקטרגים ממלאים את כל האויר שאינם מניחים לתפילה לעלות, ורק ע"י ד' אמות של הלכה שהיא כתריס בפני המקטרגים.

(שם משמואל פרשת ויצא, שנת תרע"ב)

• נט.

מצות קימה הוא ד' אמות בשביל הד' אמות של הלכה – קומתו של אדם ד' אמות

אמר לו רבי עד כמה יהיה רחוק ויתחייב לקום אמר לו ד' אמות יוכל אדם להכיר שבשבילו קם, אמר לו ואימא מלא עיניו בקימה ד' אמות בהידור, אמר לו לכתוב תקום מפני שיבה והדרת פני זקן אבל עתה שהסמיך תקום והידור מה הידור ד' אמות אף תקום ד' אמות, אמר לו ולכתוב הכי ויהיה מצות קימה בד' אמות (נראה לי שצריך לומר כמלא עינו) אמר לו קומת אדם כמה הוא ד' אמות ואלה הם ד' אמות של הלכה על כן מצות קימה הוא ד' אמות.

(ספר הקנה – ד"ה ענין יראת המקום)

• ס.

ויתן לך האלקים: א) טל השמים, ב) ומשמני הארץ, ג) ורוב דגן, ד) ותירוש, הד' דברים הללו הן הן ד' אמות של הלכה, ואנחנו בגלות אין לנו אלא ארבע מדות אלו

ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש (בראשית כז, כח). טל השמים נצח משמני הארץ הוד ורוב דגן יסוד ותירוש מלכות הן הן ד' אמות של הלכה ארבע מדות בהולכי לבית המדרש ומן עשרה דברים האמורים בכוס שהם י' ספירות. וא"ר יוחנן אנו שאנחנו בגלות אין לנו אלא ארבע הן הן ד' מדות אלו וסימן הולך על גחון בגלות תחת נחש שהולך על גחון אז הולך על ארבע.

(מגלה עמוקות על התורה, פרשת תולדות)

• סא.

העומד להתפלל מתוך ד' אמות של הלכה הקליפה בורחת מפני שרה גבירתה

ויעקב עשה תקנה לזה ויקח מאבני המקום סוד תורה שמתוך דברי תורה אם אבן נמוח ובזה מבריח כח הקליפות כמו שכתוב (משלי כח) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה אבל העומד מדברי תורה להתפלל מתוך ד' אמות של הלכה נמצא הקליפה בורחת מפני שרה גבירתה.

(מגלה עמוקות על התורה, פרשת ויצא)

• סב.

"ושכנתי בתוכם", בכל מקום שהם יעשו לי מקדש ד' אמות של הלכה שם אשכון בתוכם – "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה", "יעקב אמרם על "ארבע אמות של הלכה", כי ז"ה כל האדם

והנה ענין קיטון שצוה המלך לבנות לבתו להיות אצלה דרשו ז"ל מזה שאמר ושכנתי בתוכם ולא אמר בתוכו אבל קאי על קיטון זה בכל מקום שהם יעשו לי מקדש ד' אמות של הלכה שם אשכון בתוכם כי לפרוש ממנה איני יכול וזה נרמז ג"כ בם' סתומה שבתוכ"ם שהיא מרובעת כי בתוך מרובע של ד' אמות שם השכינה שורה כמו שאמר (בראשית לב) יעקב כאשר ראם סתומה על ארבע אמות של הלכה מחנה אלקים ז"ה כי ז"ה כל האדם.

(מגלה עמוקות על התורה, פרשת תרומה)

• סג.

ארבע אמות בגימטריא תש"ך – חלל אוהל מועד היה גם כן תש"ך – בשלשים יום יש תש"ך שעות – גם אדם צריך לזה המספר של תש"ך הוא קרבן לה' לקיים ופדויו מבן חודש

ארבע אמות של הלכה ארבע אמות בגימטריא תש"ך וידבר ה' אליו מאוהל מועד שחלל אוהל מועד היה גם כן תש"ך מזה הטעם כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל. הטעם כי בשלשים יום יש תש"ך שעות ובזה היקף האדם את מדת החסד בכללות יו"ד לכן אינו נפל וזה אמר אדם כי יקריב מכם שגם אדם צריך לזה המספר של תש"ך הוא קרבן לה' לקיים ופדויו מבן חודש (במדבר כה) תפדה אבל פחות מבן חודש אין לו יקר פדיון נפשו.

(מגלה עמוקות על התורה – פרשת ויקרא)

(הערת המו"ל: מזה רואין גודל הענין והנחיצות בענין לחלק לימוד ההלכות בשלשים יום, הן בענין שלשים יום קודם החג, והן בענין לחלק כל שו"ע או או"ח או הלכות שבת וכו' ללמוד במעגל החודש, ואפשר שזה ג"כ הטעם של המחבר רבינו יוסף קארו זיע"א על מה שחילק הד' חלקי שו"ע בשלשים יום, עיין בהקדמת מרן הב"י לשו"ע).

• סד.

אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה, לפי שאין להקב"ה בעולמו רק ד' אמות של הלכה

אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה לפי שאין להקב"ה בעולמו רק ד' אמות של הלכה.

(מגלה עמוקות על התורה, פרשת אחרי)

• סה.

הד' תיבות "ה'ריעו ל'ה' כ'ל ה'ארץ" שהראשי תיבות שלהם הלכ"ה, הם בסוד הארבע אמות של הלכה

ולפי שאמרו (ברכות לא.) אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכה, לכן רמז ה'ריעו ל'ה' כ'ל ה'ארץ, ר"ת הלכ"ה. ואמר ד' תיבין בסוד ד' אמות של הלכה (שם ח.), שהוא סוד ד' אתוון של שם.

(מגלה עמוקות על ואתחנן, אופן רלט)

8    8    8

 

– קונטרס ששי –

"תודיעני אורח חיים"

עניני לימוד שו"ע אורח חיים

• א.

ממש אין דרשה שאין אני מזהיר אתכם לבל תפלסו אורח חיים ללמוד אותו היטב

בבקשה מכם אחיי ובניי, ממש אין דרשה שאין אני מזהיר אתכם לבל תפלסו אורח חיים ללמוד אותו היטב, שמעו למאמרי, ובפרט הלכות שבת ויום טוב לשמור מועדי ה' כראוי, כי הם מקראי קודש והם המגינים עלינו.

(יערות דבש חלק שני דרוש ב')

• ב.

בלעדי אורח חיים לא ירים איש הישראלי את ידו ואת רגלו

והנה לפי זה נראה בעליל, דחלק אורח חיים הוא היותר מוקדם ללימוד לכל, אף שכל ד' חלקי שולחן ערוך הם נצרכים למעשה, מכל מקום חלק זה הוא מוקדם לכל, כי ידיעתו הוא הכרחי בכל יום מימי חייו לקיום התורה, ובלעדו לא ירים איש הישראלי את ידו ואת רגלו.

ונוכל לומר שזהו כוונת הכתוב ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כי שמירה זה המשנה (כמו שפירש רש"י בפרשת אמור), ומה ילמוד האדם מתחלה, "אשר יעשה" וגו', היינו הלימודים הנוגעים למעשה בכל יום מימי חייו.

(משנה ברורה בהקדמתו לחלק א')

• ג.

עיקר לימוד האדם צריך להיות בלימוד המביא לידי מעשה – על ידי לימוד ההלכות מובטח האדם לידי חיי עולם הבא, אך שיזהר ללמוד בכל יום – למד אדם שתי הלכות בבוקר ושתי הלכות בערב, קיים בזה "ובתורתו יהגה יומם ולילה

והנה אף שלימוד התורה הוא, שכל מה שהאדם לומד, אפילו בקדשים ובטהרות, הוא מקיים מצות עשה דתלמוד תורה, מכל מקום עיקר לימוד האדם צריך להיות בלימוד המביא לידי מעשה.

ועל כן אמרו חז"ל (ברכות ח) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות שביעקב. ועיין ביורה דעה (סימן רמ"ו) בש"ך שם שהביא בשם הפרישה דצריך כל אדם ללמוד הלכות בכל יום כדי שהלימוד יביאנו לידי מעשה, ועל ידי לימוד ההלכות מובטח האדם לידי חיי עולם הבא, אך שיזהר ללמוד בכל יום, כדאיתא בגמרא תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום כו'. ואיתא במדרש שוחר טוב: בר קפרא אומר למד אדם תרי הלכות בצפרא ותרי ברמשא, קיים בזה "ובתורתו יהגה יומם ולילה".

(משנה ברורה בהקדמתו לחלק א')

• ד.

חיוב גדול להיות בקי בכל אורח חיים – חיוב גדול לקבוע שיעור שו"ע אורח חיים בכל יום – יזהר האדם מאד בזה להשלים בכל שנה שולחן ערוך אורח חיים – דף שולחן ערוך בכל יום

בשולחן ערוך אורח חיים חיוב גדול על כל יודע ספר להיות בקי בכל הלכותיה בתמידות, כי רוב הלכותיה הם תמידיים, כמו ציצית ותפילין, קריאת שמע ותפלה, וכל סדר התפלה, וברכות הנהנין, וכל הברכות, והלכות שבת שהם כהררים התלויים בשערה, והלכות חגים ומועדים, ושאר הלכותיה בקודש, שבודאי המכשלה הזאת תחת ידך תהיה אם לא תתמיד בלימודו.

לכן חיוב גדול על כל יודע ספר לשמור את דרך עץ החיים, לקבוע שיעור שולחן ערוך אורח חיים בכל יום… לכן יזהר האדם מאד בזה להשלים בכל שנה שולחן ערוך אורח חיים… אף שיעסוק אז בשאר לימודים, יקבע גם כן לימודו בסדר הזה – דף שולחן ערוך בכל יום… הן בעת האכילה, הן בשאר שעות היום…

(יסוד ושורש העבודה שער ו', פרק ב')

• ה.

קול חוצב להבת אש, מדרשת רבינו הגה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זיע"א! – לומדים פשטים ופלפולים מצפצפים כעגור, והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין, וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים – הדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא, ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם, חבל על דלית ליה מבוא לשער אשר לה' צדיקים יבואו בו, הוא אורח חיים

אוי לי, ווי לי, בחילול שבת, כי כולם בני תורה ואין להם להתנצל כי קצרה שכלם ללמוד, כי הם בעלי דיעה תהלה לאל, ולומדים פשטים ופלפולים מצפצפים כעגור, והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין, וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים, ועוברים על כמה מצוות, ואומרים אין פשע, וביחוד דיני מוקצה, אם יאכל אדם אגוזים ושקדים, וקליפות אינם ראוים למאכל בהמה מניחים על השלחן, אסורה הנגיעה, כי אם לנערם על ידי טבלא, אבל הנגיעה וטלטול אסור, כי הם מוקצה אפילו לר"ש, הואיל ואינם ראוים למאכל בהמה, וכהנה רבים האיסורים בכל דיני מועד וחול המועד, וברכות ונטילת ידים, ברכת המזון, ובעו"ה אין איש שם על לב ללומדם כראוי, והדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא, ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם, חבל על דלית ליה מבוא לשער אשר לה' צדיקים יבואו בו, הוא אורח חיים.

(יערות דבש חלק שני דרוש ה')

• ו.

חייב אדם ללמוד לבנותיו המצות, כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות, זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה, אותן אין מלמדין לאשה ולקטן. אבל הלכות מצות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת, וכן כל מצות כדי לעשות להזהר במצות

חייב אדם ללמוד לבנותיו המצות, כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו מלמדה תיפלות, זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה, אותן אין מלמדין לאשה ולקטן. אבל הלכות מצות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת, וכן כל מצות כדי לעשות להזהר במצות. שהרי בימי חזקי' מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפי' טהרות וקדשים.

וזהו הקהל את העם האנשים והנשים והטף (דברים לא יב), וזהו אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך (שם כט יא). כדי שישמעו עבדים ושפחות פסקי המצות, מה לעשות ומה שלא לעשות.

(ספר חסידים סימן שי"ג)

• ז.

כשמו כן הוא, אורח חיים נצחיים

תלמוד בכל יום שיעור אורח חיים, כי כשמו כן הוא, שהוא אורח חיים נצחיים.

(רבי שלמה איגר זצ"ל, בספר חוט המשולש עמוד רס"ג)

• ח.

המלמדים ילמדו עם התלמידים בכל יום ויום איזהו שיעור משולחן ערוך אורח חיים

המלמדים בכל עיר ועיר יזהרו ללמוד עם התלמידים המתחילים להבין דיני שולחן ערוך, ילמדו עמהם בכל יום ויום איזהו שיעור משולחן ערוך אורח חיים, דיני קריאת שמע ותפלה וברכות ונטילת ידים וברכת הנהנין ושבת וכדומה, דינים הצריכים לכל ישראל שידעו להתנהג על פי התורה, וכמאמר הכתוב חנוך לנער על פי דרכו, ויעוררם תמיד בדברי מוסר לקיים הדינים הנ"ל לשמור ולעשות.

(הנהגות רבי יצחק מווארקי זצ"ל בספר ליקוטי שושנים)

• ט.

ללמוד בכל יום שולחן ערוך אורח חיים, וביותר הלכות שבת

ללמוד בלי נדר בכל יום שולחן ערוך אורח חיים, וביותר הלכות שבת.

(קבלות והנהגות ר' יצחק בלאזר זצ"ל אות ג', בספר כתבי הסבא מקעלם)

• י.

תלמדו בכל יום דף או עמוד שולחן ערוך אורח חיים – רוב דיני אורח חיים מזדמן לאדם בשעה שאי אפשר לאדם לעיין ולשאול לחכם

תלמדו בכל יום דף או עמוד שולחן ערוך אורח חיים, ותראו שתהיו בקיאים בו בהדינים היטב, כי רוב דיני אורח חיים מזדמן לאדם בשעה שאי אפשר לאדם לעיין ולשאול לחכם וכו', וכל מה שתלמדו, תחזרו ותשנו תיכף, כי מלימוד פעם אחת, אי אפשר לזכור, כדאמרינן בעירובין נ"ד וכו', עכ"ל.

(מתוך צוואת רבינו יעקב מליסא זצללה"ה, בעל "דרך החיים", "חוות דעת", "נתיבות המשפט", וכו')

• יא.

מי שהוא בקי בשו"ע אורח חיים יכול להתפלל

שמעתי משם מורי ז"ל (הרה"ק ר' אורי מסטרעליסק זי"ע) שאמר משם מלמד שלו איש ישר וצדיק, שאמר: מי שהוא בקי בשו"ע אורח חיים קען ער דאווענען.

(אמרי קדוש סטרעליסק, עמוד כח)

• יב.

כל מצוה ומצוה תלמדו כל הלכה בזמנה בשו"ע אורח חיים

וכן כל מצוה ומצוה תלמדו כל הלכה בזמנה בשו"ע אורח חיים למען תדעון כל הדינים בביאור.

(בעל דרך החיים וחוות דעת)

• יג.

חלק אורח חיים לו משפט הבכורה!

חלק אורח חיים לו משפט הבכורה!

(פרי מגדים, אגרת הראשון בתחלתו)

• יד.

יזהר מאוד להיות שונה הלכות בכל יום

יזהר מאוד להיות שונה הלכות בכל יום.

(ישמח משה, בתהלים תפלה למשה)

• טו.

להיות שונה הלכות באורח חיים מדי יום ביומו חוק ולא יעבור

להיות שונה הלכות באורח חיים מדי יום ביומו חוק ולא יעבור.

(הנהגות צדיקים – בעל ערוגת הבושם ר' משה גרינוואלד זצ"ל)

• טז.

מדברי ה"חזון איש" זצ"ל!

ומה גדלה אשמתו של איש נלבב לאהבת העבודה לפניו יתברך, בשעה שמזניח את לבו מלחפש אחר פרטיה ודקדוקיה של המצוה שנאמרה מפי הגבורה, לשום חובה על כל אחד מישראל, לקיימה דוקא בשלימות הדקדוק, ובחסרו תנאי אחד מתנאי דקדוקיה, לא קיים המצוה, והאיש הזה שהניח תפלין בראשו והפרשיות לא נכתבו כדין, חבר הוא לזה שלא הניח תפלין כלל.

וכן בכל מצוה, וכן במצות לא תעשה, אם כי הוא שומר אותה בכללה, עדיין אין שמירתה שמירה בעת שלא שקד על הדינים המסתעפים לחקרם ולדרשם, ואמנם עובר עליה עבירה מספקת בחלקלקות, ומחלל את השבת מתוך נעימות הזמירות לכבוד השבת וקיומה, ונוטל ידיו דרך החלון הפתוח לרשות הרבים, ונוטל ידיו דרך החלון הפתוח לגינתו, ורוקק דרך החלון הפתוח לרשות הרבים, ובורר את עצמות הדג מן הקערה, ונושא משא בשבת בהגררו אחר האומרים שהעיר הזאת מתוקנה, ועל הרוב יש בזה מכשולים, וכן הרבה מהלכות השבת הנעלמות ממנו, והוא דש אותם בעקביו, וכן בשאר עבירות, במאכלות אסורות, בנקימה ונטירה, בשנאה וקטטות, בגניבה וגזילה.

(אמונה ובטחון, פרק ד' סימן יח)

• יז.

אוי לי אמי כי ילדתני – אין ישיבת לומדי תורה לשמה – כל למודכם גמרא משניות מדרש של"ה, ואין אחד נותן ללב ללמוד אורח חיים על בוריו, אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן

אוי לי אמי כי ילדתני, בראותי שפלת הדור בכל חלקי אירופה, ממש אין ישיבת לומדי תורה לשמה ישיבת לומדים מומחים שוקדים על התורה בעומק הלכה של אמת, אלא בעו"ה בפלפול של הבל מבלי הודה על האמת, אין דורש להבין דרכי התורה על בוריה.

ואליכם אישים אקרא, זכו לחולקכון שעוסקים בתורה בתמידות מחיל אל חיל ילכו, אבל כל למודכם גמרא משניות מדרש של"ה, ואין אחד נותן ללב ללמוד אורח חיים על בוריו לדעת הלכות תפילין, ציצית, תפלה, ברכות, נטילת ידים, וברכת המזון, הלכות שבת והלכות יום טוב על בורים, אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן, כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה, ובפרט דיני מוקצה, מלאכת שבת ויום טוב וחול המועד, ברכות הנהנין וכדומה.

(יערות דבש – ח"א, דרוש ב')

• יח.

אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי מִדַּלּוּת תְּבַצְּעֵנִי – על ידי שלומדים שו"ע אורח חיים זוכין לפרנסה בריוח ולהנצל משפלות

אֹרַח חַיִּים תּוֹדִיעֵנִי מִדַּלּוּת תְּבַצְּעֵנִי (המבדיל למוצאי שבת). מתפללים ומבקשים מהשי"ת, שבשבוע הבעל"ט נזכה ללמוד שו"ע אורח חיים, ועי"ז נזכה להנצל משפלות. שעל ידי שלומדים שו"ע אורח חיים זוכין לפרנסה בריוח ולהנצל משפלות, כמו שכתב הגה"ק רבי שלמה איגר זצ"ל במכתבו: "תלמוד בכל יום שיעור אורח חיים, כי כשמו כן הוא, שהוא אורח חיים נצחיים", כוונתו על חיים רוחניים, אבל הלשון "אורח חיים" הכל במשמע.

(ספר באר שמואל, דף לה)

8    8    8

 

– קונטרס שביעי –

"כהררים בשערה תלוים הלכותיה"

עניני לימוד הלכות שבת התלויים בשערה

"זכור את יום השבת לקדשו" – זכרהו מאחד בשבת

בהקדשת מספר דקות בכל יום ללימוד הלכות שבת, אתה זוכה להיות בן עולם הבא!

• א.

"הלכות שבת"… הרי הם "כהררים התלויין בשערה", כהר התלוי בשערות הראש

הלכות שבת חגיגות והמעילות, הרי הם כהררים התלויין בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות.

(משנה חגיגה פ"א מ"ח)

הלכות שבת. והלכות חגיגה והלכות מעילה. יש בהן הלכות שהן תלויות ברמז, במקרא מועט, כהר התלוי בשערות הראש.

(רע"ב שם)

• ב.

הלכות שבת כהררין התלויין בשערה

הלכות שבת כהררין התלויין בשערה.

(ילקוט שמעוני שמות פרק לה, רמז תח(

• ג.

אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני – מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג – אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי

ויקהל משה. רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג. אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני אל.

(מדרש ילקוט שמעוני ויקהל פרק ל"ה, רמז ת"ח)

• ד.

המון העם יפנה לבבם להקהל ולעמוד על נפשם לשמוע מפי מלמד, ולקרא כלם בשם י"י מקרא משנה ותלמוד, איש לפי ערכו, והמשכילים ימצאו נחת רוח, כי יבקשו תורה מפיהם, ויזהירו אותם על המצוות, ודורשין להם הלכות יום ביומו וענין שבת בשבתו, כמו שנמצא בכל זה מנהג קבוע לכל בני ישראל במושבותם

העיקר השני, הוא מה שתישר אותנו זאת המצוה הנכבדת לקבוע בלבנו למוד התורה האלהית וקבלת דבריה עם פירושיה ודקדוקיה לשמור מאד, וזה בשתי פנים: הפן האחד, מצד מה שהוקבע יום אחד בשבוע, בו ינוחו מכל העסקים הזמניים, אשר זה סבה חזקה שהמון העם יפנה לבבם להקהל ולעמוד על נפשם לשמוע מפי מלמד, ולקרא כלם בשם י"י מקרא משנה ותלמוד, איש לפי ערכו, והמשכילים ימצאו נחת רוח, כי יבקשו תורה מפיהם, ויזהירו אותם על המצוות, ודורשין להם הלכות יום ביומו וענין שבת בשבתו, כמו שנמצא בכל זה מנהג קבוע לכל בני ישראל במושבותם. כי על זה אמרו בתלמוד ירושלמי (שבת פ' ט"ו הל' ג') לא נתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא ללמוד בהם תורה. וזה צד מיתרון הנפש שאמרו חז"ל (ביצה ט"ז ע"א) שיש לאדם בשבת, כי ההכנה גדולה בו אם מצד מלמדים ואם מצד הלומדים.

(ספר עקידת יצחק שער נ"ה)

• ה.

כל המשמר שבת "כהלכתו" אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו.

(גמ' שבת קיח:)

• ו.

אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון

אמר רב יהודה אמר רב אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט וכתיב בתריה ויבא עמלק.

(גמ' שבת קיח:)

• ז.

אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות "כהלכתן" מיד נגאלים

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנאמר כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו'.

(גמ' שבת קיח:)

• ח.

אם יתאספו כולם במקום אחד ללמוד או לשמוע הדרוש של החכם בשבת, גדול קילוסו של הקב"ה העולה מקהלה גדולה ממה שעולה מכל יחיד ויחיד לבדו… הם מעידים כולם יחד שקב"ה ברא העולם, ומתקלס שמו של הקב"ה שגזר עליהם איסור מלאכה והם שובתים לקיים דבריו, כעבדים העושים גזרת מלכם

אף על פי שכל אדם מונע עצמו מעשיית מלאכה בשבת, אין בזה היכר שעושין זה מפני ציוויו של מקום, דהא כמה בטלני איכא בשוקא, אבל אם יתאספו כולם במקום אחד ללמוד או לשמוע הדרוש של החכם בשבת, אז יתפרסם הדבר שעושים זה דוקא ביום זה לפי שהוא אסור בעשיית מלאכה, שכך צוה הבורא שמים וארץ זכר למעשה בראשית, וגדול קילוסו של הקב"ה העולה מקהלה גדולה ממה שעולה מכל יחיד ויחיד לבדו… הם מעידים כולם יחד שקב"ה ברא העולם, ומתקלס שמו של הקב"ה שגזר עליהם איסור מלאכה והם שובתים לקיים דבריו, כעבדים העושים גזרת מלכם.

(זרע שמשון להגה"ק רבי שמשון מאוסטראפאליע זצ"ל פרשת ויקהל)

• ט.

כשם שאמרו שואלין ודורשין בהלכות פסח, כך חיובא רמיא לדרוש ולתור לדעת הלכות שבת, ולעבור עליהם לפחות פעם אחת בשנה – חיובא רמיא על הדרשנים – לשומעים ומקיימים יונעם ועליהם תבוא ברכת טוב

וכבר כתב בספר החסידים: שכשם שאמרו שואלין ודורשין בהלכות פסח, כך חיובא רמיא לדרוש ולתור לדעת הלכות שבת, ולעבור עליהם לפחות פעם אחת בשנה. וחיובא רמיא על הדרשנים לדרוש לעם את חוקי האלקים ואת תורותיו, ולשומעים ומקיימים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.

(פלא יועץ מערכת שבת)

• י.

אין אחד נותן ללב ללמוד אורח חיים על בוריו לדעת הלכות תפילין, ציצית, תפלה, ברכות, נטילת ידים, וברכת המזון, הלכות שבת והלכות יום טוב על בורים – אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן, כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה, ובפרט דיני מוקצה, מלאכת שבת ויום טוב וחול המועד, ברכות הנהנין וכדומה

ואליכם אישים אקרא, זכו לחולקיכון שעוסקים בתורה בתמידות מחיל אל חיל ילכו, אבל כל למודכם גמרא משניות מדרש של"ה, ואין אחד נותן ללב ללמוד אורח חיים על בוריו לדעת הלכות תפילין, ציצית, תפלה, ברכות, נטילת ידים, וברכת המזון, הלכות שבת והלכות יום טוב על בורים, אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן, כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה, ובפרט דיני מוקצה, מלאכת שבת ויום טוב וחול המועד, ברכות הנהנין וכדומה.

(יערות דבש ח"א דרוש ב')

• יא.

הלכות שבת ויום טוב, וברכות ברכת הנהנין, מי שאינו בקי בהן, ממש אינו בתורת אדם ישראלי

ולכן ראו כמה עון גורם, וכמה גדול כח התשובה, והעיקר כמ"ש לשמוח בשמחה של מצוה, ואז יתן אל לבו מבלי לעבור פי ה', וללמוד דיני תורה ולהשמר מעבירות שדש בעקביו, ובפרט הלכות שבת ויום טוב, וברכות ברכת הנהנין, מי שאינו בקי בהן, ממש אינו בתורת אדם ישראלי.

(יערות דבש ח"א דרוש י"א)

• יב.

וגמרתי בלבי בלי נדר, בי' ימי תשובה אלו אי"ה לכתוב דיני שבת בקצרה בלשון אשכנז, ולחלק לבעלי בתים שאינם כל כך בני תורה, וביחוד בגליל שלי – וידעתי כי יצחקו עלי רבים, ואהיה להם למשל, כל היום מנגינתם – אבל מוטב שאהיה שוטה כל ימי, ולא איעול בכיסופא קמי מלכא קדישא – חוסו על "זמן" יקר הנבראים

וגמרתי בלבי בלי נדר והסכמות נדר, ביו"ד ימי תשובה אלו אי"ה לכתוב דיני שבת בקצרה בלשון אשכנז, ולחלק לבעלי בתים שאינם כל כך בני תורה, וביחוד בגליל שלי, וידעתי כי יצחקו עלי רבים, ואהיה להם למשל, כל היום מנגינתם, אבל מוטב שאהיה שוטה כל ימי, ולא איעול בכיסופא קמי מלכא קדישא.

במטותא אחיי, חוסו על זמן יקר הנבראים, מבלי לכלותו בתוהו והבל, יפה שעה אחת בעולם הזה בתורה ומעשים טובים מכל חיי עולם הבא.

(יערות דבש ח"א דרוש י"א)

• יג.

כל איש ישראל אשר איננו בקי בהלכות שבת מרישא לסיפא, לא יכונה אצלי בכלל איש השלם

כל איש ישראל אשר איננו בקי בהלכות שבת מרישא לסיפא, לא יכונה אצלי בכלל איש השלם.

(יערות דבש ח"א דרוש י"ג)

• יד.

הגאולה תלויה בשמירת שבת, ואנחנו בעו"ה עוברים בחסרון ידיעה על רוב איסורי דאורייתא ודרבנן – ולכך חובה ללמוד הלכות שבת ויום טוב, ושמירת שבת מקרבת הגאולה

אוי ווי, איך מצפים ומייחלים לגאולה, ואלמלי שמרו ישראל שתי שבתות היו נגאלים [שבת קי"ח ע"ב], והגאולה תלויה בשמירת שבת, ואנחנו בעו"ה עוברים בחסרון ידיעה על רוב איסורי דאורייתא ודרבנן, ההולך בדרך ורוח נושבת ורוקק ברוח ורוח נושאת הרוק, עובר משום זורה, כדומה כהנה וכהנה איסורים רבים, וסיפר לי אחד מתלמידי, שהיה בעלזס, והיו יושבים בשבת במסיבה וחם להם, ולקחו החלונות מתוך ציר שלהם והסירו משם, ותלמידי מחה וצחקו עליו, והוא איסור גמור איסור בנין וסתירה, ולכך חובה ללמוד הלכות שבת ויום טוב, ושמירת שבת מקרבת הגאולה.

(יערות דבש ח"א דרוש י"ג)

• טו.

מאד עלינו להזהר בשבת לקיים דברי תורה ודברי סופרים – ובעו"ה רוב בעלי בתים אשר אינם בקיאים בהלכות שבת, ואפילו לומדים, לומדים דברים אחרים, קדשים, והלכתא למשיחא וכהנה, והלכות שבת אינן שגורות כל כך, וכמה אנשים אשר עוברים על כמה איסורים, מלאכות דאורייתא לחוסר ידיעתם, ומכ"ש עניני מוקצה, ואי אפשר לפורטם – ויום הזה אשר פארנו חבוש לראשנו, יש לנו לגדור לשמח משה במתנת חלקו, לקבל כל אחד על עצמו ללמוד הלכות שבת אצל לומדים, ולעמוד על השמירה באזהרה יתירה

ולכן מאד עלינו להזהר בשבת לקיים דברי תורה ודברי סופרים, ובעו"ה רוב בעלי בתים אשר אינם בקיאים בהלכות שבת, ואפילו לומדים, לומדים דברים אחרים, קדשים, והלכתא למשיחא וכהנה, והלכות שבת אינן שגורות כל כך, וכמה אנשים אשר עוברים על כמה איסורים, מלאכות דאורייתא לחוסר ידיעתם, ומכל שכן עניני מוקצה, ואי אפשר לפורטם, כי כבר מלתי אמורה כמה פעמים בדרשות הקודמות.

ויום הזה אשר פארנו חבוש לראשנו, יש לנו לגדור לשמח משה במתנת חלקו, לקבל כל אחד על עצמו ללמוד הלכות שבת אצל לומדים, ולעמוד על השמירה באזהרה יתירה.

(יערות דבש ח"א דרוש י"ז)

• טז.

צריך תשובה רבה לקלקול הלזה, כי באמת רבו מחללים בעו"ה בחילול שבת מלאכות דאורייתא ודרבנן – ובעו"ה רבים נכשלים, כי יש בו דינים רבים וצריך לימוד מתוך הספר – דיני מוקצה שהם חמורים כשל תורה, רבו גם רבו המתפרצים – וזהו שישים איש בזה השבת ללבו לשמור ולעשות, ועיקר להגות בשלחן ערוך אורח חיים הלכות שבת, ויזהר בהן, ושכרו הרבה מאוד

ובאמת צריך תשובה רבה לקלקול הלזה, כי באמת רבו מחללים בעו"ה בחילול שבת מלאכות דאורייתא ודרבנן. דרך משל המנער אבק או פודרה מן הבגד שחור… וכדומה דיני צידה… ובעו"ה רבים נכשלים, כי יש בו דינים רבים וצריך לימוד מתוך הספר, כמו כן האוכלים בשבת בגינה, אי אפשר להזהר שלא ישפוך שם מים או שאר משקה המגדל זרעים ובאים לידי חילול שבת. דיני מוקצה שהם חמורים כשל תורה, רבו גם רבו המתפרצים… וזהו שישים איש בזה השבת ללבו לשמור ולעשות, ועיקר להגות בשלחן ערוך אורח חיים הלכות שבת, ויזהר בהן, ושכרו הרבה מאוד.

(יערות דבש ח"ב דרוש א')

• יז.

באמת אשרי השומרים שבת כראוי, כי בו בחר ה' ישראל לסגולתו, ויום זה חמדת וסגולת הימים – ובעו"ה אין אנו נזהרים בכמה דינים, מלאכות ותולדות דיני מוקצה ואסורי דרבנן, ועל הרוב מחמת חסרון ידיעה, כי בעו"ה נפישי וחמירי הלכות שבת, ואין קורא בהם לשמה ללמוד לשמור ולעשות, לומדים רק מקום פלפול קושיא ופירוקא וחדוד, ואין שם על לב ללמוד הלכות שבת שיהיו שגורים בפיו, ובעו"ה שגגת תלמוד עולה זדון – בבקשה מכם אחיי ובניי, ממש אין דרשה שאין אני מזהיר אתכם לבל תפלסו אורח חיים ללמוד אותו היטב, שמעו למאמרי ובפרט הלכות שבת ויום טוב לשמור מועדי ה' כראוי

ובאמת אשרי השומרים שבת כראוי, כי בו בחר ה' ישראל לסגולתו, ויום זה חמדת וסגולת הימים. ואילו שמרו ישראל שבת כראוי, היו נגאלים, ובעו"ה אין אנו נזהרים בכמה דינים, מלאכות ותולדות דיני מוקצה ואסורי דרבנן, ועל הרוב מחמת חסרון ידיעה, כי בעו"ה נפישי וחמירי הלכות שבת, ואין קורא בהם לשמה ללמוד לשמור ולעשות, לומדים רק מקום פלפול קושיא ופירוקא וחדוד, ואין שם על לב ללמוד הלכות שבת שיהיו שגורים בפיו, ובעו"ה שגגת תלמוד עולה זדון.

בבקשה מכם אחיי ובניי, ממש אין דרשה שאין אני מזהיר אתכם לבל תפלסו אורח חיים ללמוד אותו היטב, שמעו למאמרי ובפרט הלכות שבת ויום טוב לשמור מועדי ה' כראוי.

(יערות דבש ח"ב דרוש ב')

• יח.

אשרי שוקדי תורתו לדעת איך ומה יתנהג אדם, בפרט בענין שבת קודש – מי שלא למד הלכות שבת על בורים פעמיים ושלש, לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חילול שבת, הן דאורייתא והן דרבנן, וענין שבת הוא מאוד לנו למחסה בגלות

ולכך אשרי שוקדי תורתו לדעת איך ומה יתנהג אדם במה שהוא איש ישראלי, ובפרט בענין שבת קודש, אשר הזהרתי ואמרתי כל פעם ופעם, מי שלא למד הלכות שבת על בורים פעמיים ושלש, לא יוכל להמלט שלא יקרה לו חילול שבת, הן דאורייתא והן דרבנן, וענין שבת הוא מאוד לנו למחסה בגלות.

(יערות דבש ח"ב דרוש ג')

• יט.

מי גבר ימלט לומר זך אני מפשע וחף אני מעון בשמירת שבת, אשר עונשה קשה למאוד, ומאוד הפליגו בעונש זה, עד שגיהנום שנכבה בשבת, ולמחללי שבת לא תכבה האש הגדולה כלל, ואם כן מהראוי לשמרו כראוי, וללמוד הלכות שבת בתמידות, ואצל רב שיברר לו הכל, ויחזור עליו תמיד חזור חזור עד שיהיה שגור בפיו, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, כי שכרה מרובה, ומגינה כתריס בפני פורענות

וצאו וראו כמה גדולה שמירת שבת בזה, ואין צריך לומר כמה גודל העונש במחללו ח"ו, אפילו בשבות דרבנן, ומי גבר ימלט לומר זך אני מפשע וחף אני מעון בשמירת שבת, אשר עונשה קשה למאוד, ומאוד הפליגו בעונש זה, עד שגיהנום שנכבה בשבת, ולמחללי שבת לא תכבה האש הגדולה כלל, ואם כן מהראוי לשמרו כראוי, וללמוד הלכות שבת בתמידות, ואצל רב שיברר לו הכל, ויחזור עליו תמיד חזור חזור עד שיהיה שגור בפיו, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, כי שכרה מרובה, ומגינה כתריס בפני פורענות.

(יערות דבש ח"ב דרוש ג')

• כ.

שבת מגינה לנו מעכו"ם ומשעבוד מלכות – בשמירת שבת יש לנו הגנה מאומות העולם, ולולי כן ח"ו כבר תמנו לגוע וספינו מהארץ, אבל זכות שבת מגינה עלינו – אין בכל העמים שומר שבת כישראל, והם בחרו בימים אחרים, וגעלו ביום קדוש כזה, ומאת ה' היתה זאת, למען תת לנו שארית בארץ למגן וחוסן

שבת מגינה לנו מעכו"ם ומשעבוד מלכות, כאומרם [שבת קיח:] כאשר לא שמרו ישראל כראוי שבת ויבא עמלק, וכן תמיד, בשמירת שבת יש לנו הגנה מאומות העולם, ולולי כן, ח"ו כבר תמנו לגוע וספינו מהארץ, אבל זכות שבת מגינה עלינו, ולכך לא ניתנה שינוחו בה אומות העולם, כי א"כ לא היתה לנו הגנה כ"כ, כי היה פתחון פה למדת הדין לקטרג, אף אלו שומרים שבת, ולמה תגן המצוה זו על ישראל, אבל כאשר נשארה לבדה בישראל, יש לנו הגנה בשבת.

ולכך אמרו במדרש [מובא בתוספות חגיגה ג: ד"ה מי] כי שבת אמרה על ישראל, מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ועיין בתוספות פ"ק דחגיגה [שם] ובפירוש התפלה ומנחה דשבת, משום דאין בכל העמים שומר שבת כישראל, והם בחרו בימים אחרים, וגעלו ביום קדוש כזה, ומאת ה' היתה זאת, למען תת לנו שארית בארץ למגן וחוסן.

(יערות דבש ח"ב דרוש ג')

• כא.

כמה חובה עלינו לפשפש במעשה שבת ושמירתה, כי בקל יכול לבוא לידי עונש, והכל תלוי בשקידת התורה, כי טועמיה חיים זכו

מזה נלמד כמה יש לנו לשמור שמירת שבת, עד שאפילו עובר במעי אמו ותינוק בן יומו, יש בו מהפגם ושמץ חטא בחילול שבת על אמו שהיתה בחזקת סכנה, והתורה אמרה וחי בהם, ומכל מקום אמרו שצריך זיכוך וטהרה, ומה יעשה אנוש אשר מחלל שבת בפועל, הן תורה והן דרבנן, וכמה חובה עלינו לפשפש במעשה שבת ושמירתה, כי בקל יכול לבוא לידי עונש, והכל תלוי בשקידת התורה, כי טועמיה חיים זכו, וכל ההוגים בתורה לשמה, זוכים לדברים רבים, ונשמרים מעצמן מחטא, וה' רגלי חסידיו ישמור, ואין חסיד אלא המתחסד עם קונו, והוא למידת התורה, כי אין להקב"ה בעולמו אלא מקום תורה, ותורה מעוררת האדם לתשובה, ובכל יום ויום מימי שבוע יתקן אדם עצמו.

(יערות דבש ח"ב דרוש ג')

• כב.

אוי לי ווי לי בחילול שבת – לומדים פשטים ופלפולים מצפצפים כעגור, והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין, וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים – עוברים על כמה מצוות, ואומרים אין פשע, וביחוד דיני מוקצה – בעו"ה אין איש שם על לב ללומדם כראוי, והדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא, ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם, חבל על דלית ליה מבוא לשער אשר לה' צדיקים יבואו בו, הוא אורח חיים

אוי לי, ווי לי, בחילול שבת, כי כולם בני תורה ואין להם להתנצל כי קצרה שכלם ללמוד, כי הם בעלי דיעה תהלה לאל, ולומדים פשטים ופלפולים מצפצפים כעגור, והלכות שיש בהן חיי נפש מניחין, וימותו בלי חכמה ללמוד אורח חיים, ועוברים על כמה מצוות, ואומרים אין פשע, וביחוד דיני מוקצה, אם יאכל אדם אגוזים ושקדים, וקליפות אינם ראוים למאכל בהמה מניחים על השלחן, אסורה הנגיעה, כי אם לנערם על ידי טבלא, אבל הנגיעה וטלטול אסור, כי הם מוקצה אפילו לר"ש, הואיל ואינם ראוים למאכל בהמה.

וכהנה רבים האיסורים בכל דיני מועד וחול המועד, וברכות ונטילת ידים, ברכת המזון, ובעו"ה אין איש שם על לב ללומדם כראוי, והדיינים מעמיקים בחושן משפט כי לחמם הוא, ובאורח חיים נטו מנהלם ועקבותם לא נודע להם, חבל על דלית ליה מבוא לשער אשר לה' צדיקים יבואו בו, הוא אורח חיים.

(יערות דבש ח"ב דרוש ה')

• כג.

ווי לאותה צרה שאינם יודעים הלכות שבת ועוברים בכמה מלאכות, כאשר דרשתי פעמים רבות

ובאמת בעונותינו הרבים עבירה גוררת עבירה, על ידי שאינם שמחים במצוות כראוי, אינם משגיחים גם כן על המצוות שיהיו כראוי. תפילין, מתקיים זוג תפילין לעשר שנים, ואינו משגיח שיהיה כראוי בכל פרטי מצוות, מרובע, וכדינו בכל הלכות תפילין. הוי ווי חסרי לב, אני רואה כל מלבושים חדשים אתם לובשים, ממש רגל ברגל, לבוש קיץ וחורף, לבוש חול ושבת, וח"ו שיהיה בו כתם וטלאי, ומכ"ש הכובע על ראשו צריך שיהיה נקי מאבק, ואפילו בשבת מסירים האבק, שיש בו חשש חילול שבת באב מלאכה. ווי לאותה צרה שאינם יודעים הלכות שבת ועוברים בכמה מלאכות, כאשר דרשתי פעמים רבות.

(יערות דבש ח"ב דרוש ה')

• כד.

עיקר תורה ללמוד "שולחן ערוך" לדעת דרכי ה' – אוי לנו, מי שאינו בקי בהלכות שבת לדעת פרטיה איך יוכל להתפאר שקיים מצות שבת – ואין דרוש שאין אני מזהיר בכם בדבר זה

כי בלי תורה אי אפשר בתשובה, כי תורה היא המעוררת לתשובה, היא המלמדת לאדם דעת, ולא תורה של פלפול, רק עיקר תורה ללמוד "שולחן ערוך" לדעת דרכי ה'.

אוי לנו, מי שאינו בקי בהלכות שבת לדעת פרטיה, איך יוכל להתפאר שקיים מצות שבת, ואין דרוש שאין אני מזהיר בכם בדבר זה, ובדרוש הקדום בררתי לכם כמה דברים שאדם דש בעקביו בעבירות, מה שנעלמה מאתו הידיעה בחילול שבת.

(יערות דבש ח"ב דרוש ה')

• כה.

חזקו בני אל חי לשמירת שבת, והעיקר כמו שדרשתי והזהרתי כמה פעמים, ללמוד מתוך ספר הלכות שבת, כי רבו הדינים לא יכילן המאמר בעל פה

חזקו בני אל חי לשמירת שבת, והעיקר כמו שדרשתי והזהרתי כמה פעמים, ללמוד מתוך ספר הלכות שבת, כי רבו הדינים לא יכילן המאמר בעל פה.

(יערות דבש ח"ב דרוש ח')

• כו.

מחויב כל אדם ללמוד בפוסקים הראשונים כל דיני שבת כי רבים הם עד מאוד – והלומדים דברי תורה לבעלי בתים חיוב מוטל עליהם ללמוד להם כל דיני שבת, כדי שידעו להזהר לשמור ולעשות ולקיים

מחויב כל אדם ללמוד בפוסקים הראשונים כל דיני שבת כי רבים הם עד מאוד. והלומדים דברי תורה לבעלי בתים חיוב מוטל עליהם ללמוד להם כל דיני שבת כדי שידעו להזהר לשמור ולעשות ולקיים כי יש כמה דברים שאינם יודעים להזהר מזה.

(קיצור של"ה)

• כז.

יעסקו בהלכות שבת, כי הלכתא רבתא לשבתא, ובקל יכול האדם להכשל בה חס ושלום אפילו באיסור כרת וסקילה מחסרון ידיעה, ושגגת תלמוד עולה זדון חס ושלום, ואין צריך לומר באיסורי דברי סופרים שרבו כמו רבו למעלה, ובפרט באיסורי מוקצה דשכיחי טובא, וחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה – שכל העובר על דברי חכמים אפילו באיסור קל של דבריהם, חייב מיתה כעובר על חמורות שבתורה

יעסקו בהלכות שבת, כי הלכתא רבתא לשבתא, ובקל יכול האדם להכשל בה חס ושלום אפילו באיסור כרת וסקילה מחסרון ידיעה, ושגגת תלמוד עולה זדון חס ושלום, ואין צריך לומר באיסורי דברי סופרים שרבו כמו רבו למעלה, ובפרט באיסורי מוקצה דשכיחי טובא, וחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה, כמו שכתבו רבותינו ז"ל שכל העובר על דברי חכמים אפילו באיסור קל של דבריהם כמו האוכל קודם תפלת ערבית, וכהאי גוונא חייב מיתה כעובר על חמורות שבתורה.

(אגרת הקודש להתניא פכ"ג)

• כח.

הרבי הקדוש מלובלין זי"ע לא הלך לקדש בשום שבת, עד שלמד מקודם כל הלכות שבת המחבר והרמ"א עם הבאר היטב

שמעתי מזקני הקדוש מוהר"ם זצ"ל מפרשיסחא שהרבי הקדוש מלובלין זי"ע לא הלך לקדש בשום שבת עד שלמד מקודם כל הלכות שבת המחבר והרמ"א עם הבאר היטב.

(אילנא דחיי אור הנר ערב שבת ח')

• כט.

לבוא לזו המדרגה לשמור שבת בכל פרטיו, העצה היעוצה לזה שיראה לזרז את עצמו ללמוד הלכות שבת, ולחזור עליה תמיד, כדי שידע האסור והמותר, דאי לאו הכי, אפילו אם ילמוד כל ענינים המוסרים המזרזים לשמירת שבת כראוי, לא יועיל לו – ועל כן צריך שילמד הלכותיה כדי שידע איזה דבר נכלל תחת סוגי השמירה

אך באיזה ענין נוכל לבוא לזו המדרגה שישמור שבת בכל פרטיו העצה היעוצה לזה שיראה לזרז את עצמו ללמוד הלכות שבת ולחזור עליה תמיד כדי שידע האסור והמותר, דאי לאו הכי אפילו אם ילמוד כל ענינים המוסרים המזרזים לשמירת שבת כראוי לא יועיל לו וכדאיתא במדרש משלי לדעת חכמה ומוסר אם יש בידו של אדם חכמה הוא יכול ללמוד מוסר ואם אין בידו של אדם חכמה אין יכול ללמוד מוסר והכונה דאם הוא טועה בעיקר הענין שחושב שאין זה בכלל איסור מה יועיל לו המוסר בזה, והכי נמי בעניננו אם הוא חושב על איזה דבר שאין זה בכלל מלאכה או שבות לא יועיל לו שום מוסר.

(המשנה ברורה בהקדמתו להלכות שבת)

• ל.

ראוי ונכון לכל ירא וחרד לדבר ד' לכונן חבורות ללמוד הלכות שבת כדי שלא יכשלו בם

וראוי ונכון לכל ירא וחרד לדבר ד' לכונן חבורות ללמוד הלכות שבת כדי שלא יכשלו בם וכדאיתא בילקוט ריש פרק ויקהל אמר לו הקב"ה למשה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, וידוע ששמירת שבת כתקונה הוא קירוב לגאולה כמו שאחז"ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין שנאמר וכו'.

(המשנה ברורה בהקדמתו להלכות שבת)

• לא.

צריך שילמד הלכות שבת, כדי שידע איזה דבר נכלל תחת סוגי השמירה

אך באיזה ענין נוכל לבוא לזו המדרגה שישמור שבת בכל פרטיה, העצה היעוצה לזה שיראה לזרז את עצמו ללמוד הלכות שבת ולחזור עליהן תמיד כדי שידע האסור והמותר, דאי לאו הכי אפילו אם ילמד את ענייני המוסר המזרזים לשמירת שבת כראוי, לא יועיל לו, וכדאיתא במדרש משלי, לדעת חכמה ומוסר, אם יש בידו של אדם חכמה הרי יכול ללמוד מוסר, ואם אין בידו של אדם חכמה, אין יכול ללמוד מוסר. והכוונה, דאם הוא טועה בעיקר הענין שחושב שאין זה בכלל איסור, מה יועיל לו המוסר בזה.

והכי נמי בענייננו, אם הוא חושב על איזה דבר שאין זה בכלל מלאכה או שבות, לא יועיל לו שום מוסר, ועל כן צריך שילמד הלכותיה כדי שידע איזה דבר נכלל תחת סוגי השמירה. וכדי לקיים מה שלמד, יראה אחר כך להתבונן בגודל שכר שמירת שבת וכן בגודל העונש של חילול שבת שעל ידי זה יבוא לידי קיום התורה. וכל זה נכלל במה שאמר הכתוב וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ואמרו חז"ל דזכירת המצות מביאה לידי מעשה.

(שם עולם להחפץ חיים זי"ע, ח"א פ"א)

• לב.

ללמוד בחבורה בכל יום הלכות שבת

שיהיה להם עת מיוחדת ללמוד בחבורה בכל יום הלכות שבת.

(חומת הדת להחפץ חיים זי"ע, פ"ו)

• לג.

לימוד השולחן ערוך אין קבע, כי בו ירבו ימיך – יראה לחזור תמיד על הלכות שבת וברכות סדר התפלה והלכות יום טוב וחול המועד והלכות פסח ושאר המועדים כפי יכלתו – ללמוד בכל שבת קודש על כל פנים ד' דפין ממסכת שבת, וסימן א' משו"ע הלכות שבת על כל פנים עם הבאר היטב

לימוד השולחן ערוך אין קבע, כי בו ירבו ימיך, ואשרי האיש החוזר על לימודו בתמידות…

ועל כל פנים יראה לחזור תמיד על הלכות שבת וברכות סדר התפלה והלכות יום טוב וחול המועד והלכות פסח ושאר המועדים כפי יכלתו, וכן ביורה דעה הלכות נדה ונדרים ורבית וכיבוד אב ואם ותלמוד תורה ומצות קימה והידור ומצות מזוזה והלכות מעשר.

ללמוד בכל שבת קודש על כל פנים ד' דפין ממסכת שבת, וסימן א' משו"ע הלכות שבת על כל פנים עם הבאר היטב.

(הנהגות צדיקים – רבי יונה לאנד סופר מפראג )

• לד.

הרבי ר' בונם זי"ע אמר: שקודם שלמד הלכות שבת, אם עמד היה ירא לשבת, ואם ישב היה ירא לעמוד, מחמת אימת שבת עליו, שחשש בכל תנועה אולי יש בזה חילול שבת קודש ח"ו

הרבי ר' בונם זי"ע אמר: שקודם שלמד הלכות שבת, אם עמד היה ירא לשבת, ואם ישב היה ירא לעמוד. וזה מחמת אימת שבת עליו, שחשש בכל תנועה אולי יש בזה חילול שבת קודש חס ושלום.

(אור שמחה אות כ"ה, מפי הרב צבי יחזקאל מיכלזון זצ"ל הי"ד)

• לה.

מצות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית – על אחת כמה וכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה

ומעתה יובן שהלימוד ועיון בהלכות שבת, שמצות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית, על אחת כמה וכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה.

(אגלי טל בהקדמתו)

• לו.

כשם ששמירת שבת שקול ככל המצות, כן ללמוד וללמד בהלכות שבת שקול כללמוד וללמד בכל המצות

ומובן שכשם ששמירת שבת שקול ככל המצות, כן ללמוד וללמד בהלכות שבת שקול כללמוד וללמד בכל המצות.

(אגלי טל בהקדמתו)

• לז.

חזקו למען שמירת שבת קודש שהוא יסוד היסודות ומכניס השפעה לכל השבוע – אותו היום מביא ברכה לכל בית ישראל – השומר שבת כהלכתו בכל פרטיו נותנין לו נחלה בלי מצרים – ד' ישפע שפע לכל בתי ישראל בזכות התחזקות לשמירת שבת ולקבוע ללמוד הלכות שבת בכל בית ישראל

מורי ורבותי!

חזקו למען שמירת שבת קודש שהוא יסוד היסודות ומכניס השפעה לכל השבוע, כי ישראל למעלה מן הזמן, הגם שאותו יום אומרים שהוא שממון ר"ל, אבל לא לישראל. אדרבה, אותו היום מביא ברכה לכל בית ישראל. והשומר שבת כהלכתו בכל פרטיו נותנין לו נחלה בלי מצרים.

וד' ישפע שפע לכל בתי ישראל בזכות התחזקות לשמירת שבת ולקבוע ללמוד הלכות שבת בכל בית ישראל ולהשריש בלבות הצעירים להיות שומר הבנים ובנות שלא יבטלו מלימוד התורה ביום הזה, ונושעו ישועת עולמים, ולהכריע את כל העולם כולו לכף זכות, ולראות בנין בית המקדש במהרה.

(דרשות מהרא"ל ח"ג מהמגיד מפלאצק זיע"א – דרוש כ"ז בענין שמירת שבת)

• לח.

מגילות היו לאבותינו במצרים מיעקב, שהיו קורין ומשתעשעים בהם ביום השבת

מגילות היו לאבותינו במצרים מיעקב, שהיו קורין ומשתעשעים בהם ביום השבת.

(חז"ל)

• לט.

יום שבת קדשינו מר צורח… חוסו נא בני ישראל על נפשותיכם, הנה רבו הפוגעים בי, ואין איש שם על לב לשמור שבת בכל הפרטים והדקדוקים, אין משים על לב להיות בקי בהדינים הרבים והעצומים התלוים בי, אשר הם כהררים התלוים בשערה, אין קורא בצדק מתעורר להחזיק בי, להזהיר לרבים, בהדברים שנכשלו בהם בבלי דעת, ולהקהיל קהילות לדרוש הלכות שבת – שמעוני נא עם קדשי, חדשו בריתכם אתי, ושפרו מעשיכם, ותקבעו חבורות קדושות ללמוד הלכות שבת, ולהזהיר עליהם, ואז אהיה למליץ לפני כסא רחמים, ויבקע כשחר אורכם

קול ברמה נשמע, קול פולח כליות ולב, יום שבת קדשינו מר צורח…

חוסו נא בני ישראל על נפשותיכם, הנה רבו הפוגעים בי, ואין איש שם על לב לשמור שבת בכל הפרטים והדקדוקים, אין משים על לב להיות בקי בהדינים הרבים והעצומים התלוים בי, אשר הם כהררים התלוים בשערה.

אין קורא בצדק מתעורר להחזיק בי, להזהיר לרבים, בהדברים שנכשלו בהם בבלי דעת, ולהקהיל קהילות לדרוש הלכות שבת, כאשר צוה ה' את משה לעשות כן (ילקוט ויקהל), וזה גורם אריכות הסתר פנים וריחוק הישועה.

שמעוני נא עם קדשי, חדשו בריתכם אתי, ושפרו מעשיכם, ותקבעו חבורות קדושות ללמוד הלכות שבת, ולהזהיר עליהם, ואז אהיה למליץ לפני כסא רחמים, ויבקע כשחר אורכם, פנו אלי והושעו, ותזכו ליום שכולו שבת ומנוחה במהרה בימינו אמן.

(ספר משמרת השבת)

• מ.

כמה החיוב כפול ומכופל בלימוד הלכות שבת קודש, אשר אין כיוצא בהם בשום הלכה מכל ההלכות שבארבע חלקי השולחן ערוך, מצד חומר הענין שהוא איסור סקילה, ונוהג בכל אדם כל ימי חייו ובכל השנה בכל יום שביעי ובכל רגע בשבת קודש מבואו ועד צאתו, ובכל תנועה ובכל דיבור ובכל ענין שהוא, צריכים התבוננות, כי כמה פעמים שייכים בהם הלכות שונות והלכותיה מרובות וגדולות וקשים כהררים ותלויים בחוט השערה – וצריכים ללמוד ולחזור הרבה להיות בקי בהם ולזכרם

וכמה החיוב כפול ומכופל, בלימוד הלכות שבת קודש, אשר בע"כ אין כיוצא בהם, בשום הלכה, מכל ההלכות, שבארבע חלקי השולחן ערוך, מצד חומר הענין, שהוא איסור סקילה, ונוהג בכל אדם, כל ימי חייו, ובכל השנה, בכל יום שביעי, ובכל רגע בשבת קודש, מבואו ועד צאתו, ובכל תנועה, ובכל דיבור, ובכל ענין שהוא, צריכים התבוננות, כי כמה פעמים שייכים בהם הלכות שונות, והלכותיה מרובות וגדולות וקשים כהררים [כמ"ש ב"ב י' הר קשה] ותלויים בחוט השערה (עיין חגיגה יא.) לחלק בין ענין לענין, כדרכה של תורה, וצריכים ללמוד ולחזור הרבה, להיות בקי בהם ולזכרם.

(הצניעות והישועה מהגה"צ מזוטשקא זצ"ל פרק כ"ו, עמוד תנ"ו)

• מא.

על עון חילול שבת נגזר שלא יכנסו ישראל לארץ, וגלות לדורות

על עון חילול שבת נגזר שלא יכנסו ישראל לארץ, וגלות לדורות.

(יחזקאל כ', עיין שם)

• מב.

בקיום מצות שבת נעשה מקומו של אדם ד' אמות של הלכה, ואותו מקום הוא קדושת בית המקדש, ונעשים מקום להשראת שכינתו יתברך שמו, והיינו הכנסה לגן עדן

בקיום מצות שבת נעשה מקומו של אדם ד' אמות של הלכה. דהוא קיום דבר הלכה בשמירת שבת שצריך שמירה וזהירות יתירה כל רגע שלא יעבור. ואותו מקום הוא קדושת בית המקדש כמו שאמרו (ברכות ח.) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד ונעשים מקום להשראת שכינתו יתברך שמו, והיינו הכנסה לגן עדן.

(ספר פרי צדיק פרשת תצוה אות ו')

• מג.

שמירת שבת הוא כלל התורה – ועל ידי שמירת שבת כהלכתו יוכל ליכנס בכל נ' שערי קדושה בפעם אחת, כמו אם יצדיק מעשיו ת' יום רצופים – הבעל תשובה אי אפשר לו לתקן מעשיו אלא על ידי שמירת שבת

וכן שמירת שבת הוא כלל התורה ועל ידי שמירת שבת כהלכתו יוכל ליכנס בכל נ' שערי קדושה בפעם אחת, כמו אם יצדיק מעשיו ת' יום רצופים, ומזה הטעם מבואר בכל ספרי מוסר שהבעל תשובה אי אפשר לו לתקן מעשיו אלא על ידי שמירת שבת כו'.

(ערבי נחל פרשת שמיני)

• מד.

חייב ללמוד דיני שבת ושמירתן כי בקל יוכל לחלל שבת והוא בסקילה ואם בשוגג וכו'.

חייב ללמוד דיני שבת ושמירתן כי בקל יוכל לחלל שבת והוא בסקילה ואם בשוגג וכו'.

(אור צדיקים למהר"ם פאפירש כח, ז)

• מה.

רוב חילול שבת שנכשלים ההמונים בהם הוא מחמת חוסר ידיעה, כי אינם בקיאים בדיני שלושים ותשע מלאכות ובתולדותיהן ולא בדיני מוקצה ואיסור טלטול – והתנא אמר: 'שגגת תלמוד' שוגג הבא לאדם מחמת חסרון ידיעה, 'עולה זדון' שהוא כמו מזיד

רוב חילול שבת שנכשלים ההמונים בהם, הוא מחמת חוסר ידיעה, כי אינם בקיאים בדיני שלושים ותשע מלאכות ובתולדותיהן, ולא בדיני מוקצה ואיסור טלטול, והתנא אמר שגגת תלמוד, ר"ל שוגג הבא לאדם מחמת חסרון ידיעה, עולה זדון, ר"ל שהוא כמו מזיד.

(כף החיים-פלאג'י ל, ט)

• מו.

מי שחלק לו ה' בבינה, יהיה קובע לימודו מדי שבת בשבתו בהלכות שבת

ולא יבוש ולא יכלם מלשאול, ואז לא יכשל לעולם ועד, ומי שחלק לו ה' בבינה, יהיה קובע לימודו מדי שבת בשבתו בהלכות שבת.

(כף החיים-פלאג'י ל, טז)

• מז.

בכל איסורים שבתורה, אפילו שהוא תלמיד חכם, כל שלא הגיע להוראה, לא יסמוך על דעתו, אלא שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך כיצד יעשה, לאסור או להתיר, להטריף או להכשיר, לטהרו או לטמאו, כל שכן וקל וחומר באיסורי שבת דחמירא דשקול ככל התורה

בכל איסורים שבתורה, אפילו שהוא תלמיד חכם, כל שלא הגיע להוראה, דאין אחרים שואלים ממנו, לא יסמוך על דעתו, אלא שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך כיצד יעשה, לאסור או להתיר, להטריף או להכשיר, לטהרו או לטמאו, כל שכן וקל וחומר באיסורי שבת דחמירא דשקול ככל התורה.

(כף החיים-פלאג'י ל, טז)

• מח.

הוו זהירין ללמוד בכל שבת קודש לכל הפחות סימן אחת בשו"ע אורח חיים הלכות שבת – ואם אין הפנאי מסכים ללמוד עם טורי זהב ומגן אברהם, על כל פנים תלמדו עם באר היטב פסקי הלכות, למען לא תכשלו ונלכדתם חס ושלום בעבירה של חילול שבת, וכבר אמרו רבותינו ז"ל דהלכות שבת הם כהררים התלוים בשערה, ואי אפשר להזהר אם לא בשקידה על ההלכות פסוקות, על כן יהיה זה לכם חוק ולא יעבור

גם הוו זהירין ללמוד בכל שבת קודש לכל הפחות סימן אחת בשו"ע אורח חיים הלכות שבת, ואם אין הפנאי מסכים ללמוד עם טורי זהב ומגן אברהם, על כל פנים תלמדו עם באר היטב פסקי הלכות, למען לא תכשלו ונלכדתם חס ושלום בעבירה של חילול שבת, וכבר אמרו רבותינו ז"ל דהלכות שבת הם כהררים התלוים בשערה, ואי אפשר להזהר אם לא בשקידה על ההלכות פסוקות, על כן יהיה זה לכם חוק ולא יעבור.

(ספר הכנה דרבה מבעל ערוגת הבושם זצ"ל, אות ט')

• מט.

שלא להזיז ידיו בשבת וביום טוב ובמועד לשום פעולה אם לא יחקור מתחלה וישים אל לבו אם אין בו חשש איסור חילול שבת ויום טוב ומועד ח"ו

שלא להזיז ידיו בשבת וביום טוב ובמועד לשום פעולה אם לא יחקור מתחלה וישים אל לבו אם אין בו חשש איסור חילול שבת ויום טוב ומועד חס ושלום.

(מרגניתא טבא מהגה"ק ר' יהונתן מלובטש ז"ל, נדפס עם ספר אהבת חסד מהחפץ חיים ז"ל)

• נ.

החוש יעיד, אשר בהיסח הדעת ביום השבת ממוראו אפילו בשעה מועטת, קרוב מאוד לבוא לידי חילול שבת ח"ו

החוש יעיד אשר בהיסח הדעת ביום השבת ממוראו אפילו בשעה מועטת קרוב מאוד לבוא לידי חילול שבת חס ושלום.

(מנחת שבת עב, א)

• נא.

להזהר מאוד לשמור שבת כהלכתו בכל חומרות שהחמירו חכמים ראשונים ואחרונים ז"ל, ולהיות מחשבתו תמיד אל השבת, כמה שכתוב זכור את יום השבת, שלא יסיח דעתו ממש מיום השבת

להזהר מאוד לשמור שבת כהלכתו בכל חומרות שהחמירו חכמים ראשונים ואחרונים ז"ל ולהיות מחשבתו תמיד אל השבת, כמה שכתוב "זכור את יום השבת", שלא יסיח דעתו ממש מיום השבת.

(הנהגות צדיקים – הנהגות קדושות מהמגיד הקדוש ממעזריטש זי"ע)

• נב.

עם כל גודל קדושת השבת ומדריגות הצדיקים אשר מתעלים בו במעלות רמות ונשגבות, הרי עיקר הכל הוא שמירת דקדוקי ההלכה כפשוטו

עם כל גודל קדושת השבת ומדריגות הצדיקים אשר מתעלים בו במעלות רמות ונשגבות הרי עיקר הכל הוא שמירת דקדוקי ההלכה כפשוטו, כפי שהובא בספר יכהן פאר, וז"ל אמר הרבי רבי בונים זצ"ל ותכל כל העבודות, לא תעשו מלאכה וכו' (מתוך זמר "מה ידידות") היינו, לאחר כל המדריגות, מדרגה זו ומדרגה זו, מקודם כל אבקש – לא תעשו מלאכה, היינו עבירה בפשיטות ח"ו, וזה "כי לקח טוב נתתי לכם" מדרגות שונות, כנ"ל, עם כל זאת "תורתי" – בפשטות – אל תעזובו וכו'.

(יכהן פאר, תרומה דף ע"ח)

8    8    8

 

– קונטרס שמיני –

"שלשים יום קודם החג"

עניני לימוד הלכות החג שלשים יום קודם החג, ולימוד הלכות חג בחג

• א.

שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום

תניא שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום הלכך שלשים יום קודם הפסח חל עליו חובת ביעור.

(טור אורח חיים סימן תכט)

שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום.

(שו"ע אורח חיים סימן תכט סעיף א)

• ב.

דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום.

(גמרא מגילה כט:)

• ג.

[והתניא] שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום.

(גמרא עבודה זרה דף ה:)

• ד.

שואלין בהלכות פסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג. בבית וועד שואלין קודם לשלשים יום.

(תלמוד ירושלמי פסחים ב.)

• ה.

ומקמי פיסחא בתלתין יומי, מיבעי ליה לישראל למגמר מילי דפיסחא ואגמורי אינשי ביתיה, דתניא (פסחים ו.) שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום.

(ספר הלכות גדולות סימן י"א – הלכות פסח)

• ו.

מתחילין מיום הפורים עצמו

ומתחילין מיום הפורים עצמו.

(חק יעקב, פרי חדש, שו"ע התניא – עפ"י הגמ' סנהדרין יב:, רש"י ר"ה ז. וסנהדרין פז., תוס' בכורות נז:, ועוד)

• ז.

אמר ליה רבא לרב נחמן מכדי מפוריא לפיסחא תלתין יומין הוו ומפוריא דרשינן בהלכות הפסח דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום.

(גמרא סנהדרין יב:)

• ח.

כבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכות הפסח

אמר רב נחמן בר יצחק מאי עיבורין הפסקת עיבורין דתנן הן העידו שמעברין השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים מאי טעמא דמאן דאמר עד הפורים כיון דאמר מר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ.

(גמרא ראש השנה ז.)

אתי לזלזולי בחמץ – שכבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכות הפסח, הוזקקו השומעים לעשות פסח לסוף שלושים יום, ואם יעברו בית דין את השנה לא יתקבלו דברי שלוחי בית דין לשומעין לדחות את הפסח, שכבר שמעו מן הדרשנים.

(רש"י שם)

• ט.

שהיו אומרים כו' – לפיכך הוצרכו להעיד כן, שהיו שאר חכמים אומרים עד הפורים מעברין ושוב אין מעברין, וטעמא מפרש במסכת ראש השנה דמן הפורים התחילו לדרוש בהלכות הפסח, דתניא שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום, וכי מרחק להו לא צייתי לשלוחי בית דין, שכבר שמעו מן הדרשנים לעשות הפסח בסוף שלשים ואתי לזלזולי בחמץ.

(רש"י סנהדרין דף פז.)

• י.

ובפרק קמא דר"ה (דף ז.) נמי משמע כן שמיום הפורים מתחילין לדרוש ולא מקודם גבי הם העידו שמעברין את השנה כל אדר שהיו אומרים עד הפורים משום דדורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום ואתי לזלזולי בחמץ מיום הפורים קודם הפסח שלשים יום שמע מינה דערב הפסח בכלל השלשים יום וכן ר"א ור"ש דאמרי בסמוך באחד בניסן מפרש בגמרא דסברי כמאן דאמר שתי שבתות שמע מינה ערב פסח מן המנין.

(תוספות בכורות דף נז:)

• יא.

שואלים הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג – בבית הועד שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום

היתה פ' שקלים סמוכה לאדר בין מלפניה בין מלאחריה קורין אותה וחוזרין וכופלין אותה וכן בשניה וכן בשלישית וכן ברביעית וכן בפורים שואלים הלכות [הפסח] בפסח והלכות עצרת בעצרת הלכות [החג] בחג בבית הועד שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רשב"ג אומר שתי שבתות.

(תוספתא מגילה פ"ג מ"ב)

• יב.

שואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, ומאז חל עליו להיזהר בצרכי הפסח

הני שלשים יום מאי עבידתייהו כדתניא שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום.

(גמרא פסחים ו.)

קודם שלשים יום – לפסח, ולקמן מפרש כנגד ששואלין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום, ומאז חל עליו להיזהר בצרכי הפסח.

(רש"י שם)

• יג.

שואלין בהלכות הפסח שלשים יום קודם הפסח, וכל השואל בענין זה באותו זמן שואל כענין הוא, ודוחין את השואל שלא כענין מפניו

הא למדת ששואלין בהלכות הפסח שלשים יום קודם לפסח ושכל השואל בענין זה באותו זמן שואל כענין הוא ודוחין את השואל שלא כענין מפניו. וזכר לדבר שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ואף על פי ששאלת הטמאים הביאתהו לכך מ"מ אלמלא שכן לא היה מאריך בדיני פרטיו כל כך עד שיגיע זמן הראוי לכך.

(מאירי שם)

• יד.

נזקקין לזה ששואל בהלכות הרגל, שהוא שואל כענין

שני תלמידים ששואלין קודם הרגל, נזקקין לזה ששאל בהלכות רגל, דהוה ליה שואל כענין.

(ספר מזבח אבנים ח"א סי' א')

• טו.

תוך ל' יום קודם הפסח משועבד הרב להתלמידים ללמוד להם הלכות פסח

אם שאלו התלמידים בהמה מהרב תוך ל' יום קודם הפסח ומתה, פטורים, דאותו זמן משועבד הוא להם, והוי שאלה בבעלים.

(טורי זהב או"ח תכט, סק"א)

• טז.

"שואלין" היינו מה שיצטרכו לעתיד ביום הפסח – ו"דורשין" היינו מה שצריך לאותו יום קודם היו"ט לידע בהלכות יום טוב מה לעשות עכשיו

שואלין ודורשין בהל' פסח – "שואלין" היינו מה שיצטרכו לעתיד ביום הפסח, ו"דורשין" היינו מה שצריך לאותו יום.

(טורי זהב שם)

• יז.

שואלין בהלכות החג קודם לחג שלשים יום

משנה: סוכה ישנה בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין ואיזו היא סוכה ישנה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה.

(גמרא סוכה ט.)

בית שמאי פוסלין – דבעו סוכה לשמה, וזו סתם נעשית, ואילו תוך שלשים לחג הוה, כיון דשואלין בהלכות החג קודם לחג שלשים יום סתם העושה לשם חג הוא עושה, אבל קודם שלשים סתמא לאו לחג.

(רש"י שם)

בפרש"י בד"ה ב"ש פוסלין כו' כיון דשואלין בהלכות החג קודם לחג ל' יום כו' עכ"ל. בפרק קמא דפסחים יליף לה מקרא דשואלין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום, ואפשר דילפינן הלכות חג מפסח בשום דרשא, ואינו דומה, דב"ה הכא לית להו הא דשואלין דבהא לא פליגי אב"ש, ומכאן תשובה לבית יוסף באורח חיים ריש הלכות פסח שהבין הא דשואלין ל' יום קודם היינו דוקא בפסח ולא בחג.

(מהרש"א שם)

• יח.

הוא הדין בשאר יום טוב דורשין קודם לכן ל' יום

והוא הדין בשאר יום טוב דורשין קודם לכן ל' יום.

(ב"ח, מ"א, חק יעקב, שו"ע התניא, רש"י ומהרש"א סוכה ט., ירושלמי שקלים, ועוד)

• יט.

מועדי ה', מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו – משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג – והיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן להודיע חוקי האלהים ותורותיו, וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא

תנו רבנן משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג.

(גמרא מגילה לב.)

וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת – למה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצות כולן לא אמרן משה לישראל, מהו וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן להודיע חוקי האלהים ותורותיו, וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא.

(רש"י שם)

• כ.

היו רגילין לבוא לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל שלשים יום

אמר רב נחמן לא יהבינן זמנא לא לבני כלה בכלה ולא לבני ריגלא בריגלא.

(גמרא בבא קמא קיג.)

בריגלא – באין לשמוע הלכות הרגל קודם הרגל ל' יום.

(רש"י שם)

ולא לבני רגלי ברגלי – בני אדם שבאין מעיירותיהן לשמוע הלכות הרגל קודם לרגל שלושים יום (הרמ"ה ז"ל בפרטיו).

(שיטה מקובצת שם)

• כא.

רגילין לדרוש באלול ובאדר סמוך לחג ומלמדין אותם ברבים בדברים הקלים שיהיו הכל בקיאים בהם

(האומר לאשה הרי את מקודשת לי) על מנת שאני תלמיד כל ששואלים אותו דבר אחד בתלמודו ואומרו ואפילו בהלכות החג שמלמדים אותן ברבים מדברים הקלים סמוך לחג כדי שיהיו כל העם בקיאים בהם.

(שו"ע אבן העזר סימן לח סעיף כז)

בהלכות החג – בגמרא אמרינן אפילו יודע בהלכות כלה, ופירש רמב"ם כלה לשון דרשה, דהיינו שרגילין לדרוש באלול ובאדר סמוך לחג ומלמדין אותם ברבים בדברים הקלים שיהיו הכל בקיאים בהם.

(טורי זהב שם ס"ק טז)

• כב.

אימתי שמחה לאיש במענה פיו, בזמן שיודע לדרוש הלכות חג בחג – דבר אחר אימתי שמחה לאיש, אימתי אדם שמח בתלמודו בזמן שיש לו מענה, כששואלין ממנו דבר הלכה

רבי זירא אמר מהכא שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב (משלי טו, כג). אימתי שמחה לאיש בזמן שמענה בפיו לשון אחר אימתי שמחה לאיש במענה פיו בזמן שדבר בעתו מה טוב.

(גמרא עירובין נד.)

אימתי שמחה וכו' בזמן – שיודע לדרוש הלכות חג בחג, דבר אחר אימתי שמחה לאיש, אימתי אדם שמח בתלמודו בזמן שיש לו מענה, כששואלין ממנו דבר הלכה.

(רש"י שם)

• כג.

רבונו של עולם… …ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות חג בחג – העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב

תנו רבנן הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת לפניו רבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים אמר לה בתי בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו אמרה לפניו רבונו של עולם אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים אם בעלי משנה הן יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות חג בחג העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב.

(גמרא סנהדרין קא.)

• כד.

נזכירה דודיך מיין. מיינה של תורה, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג

נזכירה דודיך מיין. מיינה של תורה, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג.

(ילקוט שמעוני שיר השירים – פרק א – רמז תתקפב)

• כה.

תקנת לימוד הלכות הרגל שלשים יום קודם הרגל – ותקנת לימוד הלכות חג בחג

חכמים הראשונים תקנו בזמן שבית המקדש היה קיים, שיתחילו הדרשנים לדרוש ברבים הלכות הרגל שלשים יום לפני הרגל, דהיינו שמפורים ואילך ידרשו הלכות פסח, ומחמשה באייר ואילך ידרשו הלכות עצרת, ומי"ד באלול ואילך ידרשו הלכות החג כו'.

ותקנה זו לא נתבטלה מישראל אף לאחר שחרב בית המקדש, שכל חכם היה שונה לתלמידיו הלכות הרגל שלשים יום לפניו, כדי שיהיו בקיאים בהלכותיו וידעו המעשה אשר יעשון.

ובדורות הללו שאין החכם שונה לתלמידיו הלכות (לפי שהכל כתוב בספר) מצוה על כל אחד ואחד שילמוד הלכות הרגל קודם הרגל עד שיהיה בקי בהם וידע המעשה אשר יעשה.

משה רבינו עליו השלום תיקן להם לישראל שיהיה כל חכם העיר דורש לבני עירו בכל רגל בענינו של יום הנעשה בו ביום כגון בפסח ביציאת מצרים ובעצרת במתן תורה ובחג בהיקף ענני כבוד. וגם כן ידרוש לעם בכל רגל הלכות הצריכות לבו ביום שיודיע להם האסור והמותר בו ביום, הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג, אף על פי שדרש להם הלכות הרגל שלשים יום לפניו. ועכשיו אין נוהגין לדרוש הלכות בחג עצמו (לפי שהכל כתוב בספר) אלא דורשין באגדה מענינו של יום (הערת המלקט: רק שכל אחד ילמוד בעצמו בספר).

(שו"ע התניא או"ח סימן תכט סעיפים א-ד)

• כו.

ראוי להתחיל ולהשתדל בצרכי החג קודם החג שלשים יום

מה שאמרו שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום, לא סוף דבר שאלה בהלכות החג, אלא כל השתדלות של צורך החג בכלל זה, ר"ל שראוי להתחיל ולהשתדל בצרכי החג קודם החג שלשים יום.

(מאירי עבודה זרה ה:)

• כז.

חכמי ישראל שבכל דור ודור נהגו לדרוש לעם קודם המועדים בהלכות המועדים, כדי שישמעו וילמדו וידעו מה לעשות

חכמי ישראל שבכל דור ודור נהגו לדרוש לעם קודם המועדים בהלכות המועדים, כדי שישמעו וילמדו וידעו מה לעשות, כדגרסינן פרק בני העיר (מגילה לב, א): תניא, 'וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל' (ויקרא כג, מד), משה תקן להם לישראל, שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום: הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג. וגרסינן נמי בפסחים (ו, א) תני שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם הפסח שלשים יום. רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות.

(ספר מנורת המאור ח"ד פ"א – אות קלט)

• כח.

ביום טוב עצמו דורשים בענינו של יום האסור והמותר

ביום טוב עצמו, בין בג' רגלים, ובין בראש השנה ויום כיפורים, דורשים בענינו של יום האסור והמותר.

(ספר מזבח אבנים ח"א סי' א')

• כט.

השל"ה הקדוש מזהיר ללמוד הלכות המועדים, כל דבר השייך בזמנו, כי זו התורה היא ביותר חביבה ומביא לידי מעשה כהוגן, ותורה זו חביבה במאוד מאוד לפני הקב"ה, כי יפה היא ובזמנה היא

גרסינן בפרק חלק (סנהדרין קא, א) תנו רבנן, הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם. מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו, רבונו של עולם, עשאוני בניך ככינור שמנגנין בו גוים. אמר לה, בתי, בשעה שאוכלים ושותים במה יתעסקו. ואומרת לפניו, רבונו של עולם, אם בעלי מקרא הם יעסקו בתורה בנביאים ובכתובים, אם בעלי משנה הן יעסקו במשנה בהלכות ובאגדות, ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת בהלכות חג בחג. העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא, כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם.

על כן בניי יצ"ו, הזהרו ללמוד בימי ניסן פרק ערבי פסחים והרי"ף של פסחים, וכן הטור עם הבית יוסף, ובחג השבועות מאמרים של מתן תורה המוזכרים בפרק רבי עקיבא, וכן בתשעה באב הלכות תשעה באב ותענית, וכן בראש השנה הרי"ף והטור של ראש השנה, וכן ביום הכיפורים מסכת יומא וכו', וכן בסוכות מסכת סוכה, וכן בחנוכה הלכות חנוכה, ובפורים מסכת מגילה. ומסכת יום טוב מישך שייך בכל הימים טובים, תלמדו מן התלמוד ומן הרי"ף והטור כפי אשר תוכלון שאת. כי זו התורה היא ביותר חביבה ומביא לידי מעשה כהוגן, ותורה זו חביבה במאוד מאוד לפני הקב"ה, כי יפה היא ובזמנה היא.

(ספר השל"ה הקדוש – מסכת שבועות – פרק נר מצוה סי' נא)

• ל.

ילמוד הלכות פסח בפסח והלכות חג בחג – והוא הדין לשאר זמנים או ראש חודש ילמוד דבר יום ביומו

ילמוד הלכות פסח בפסח והלכות חג בחג והוא הדין לשאר זמנים או ראש חודש ילמוד דבר יום ביומו ובפרט בענין קרבנות היום ומה טוב אם יוכל לחדש איזה חידוש באותו ענין שהזמן גורם.

(הנהגות ודרך האדם מר' שלמה ברוך מבודאפעסט זצ"ל – אות סה)

• לא.

קבע עתים ללמוד דיני אורח חיים… ואין צריך לומר הלכות חג בחג שהוא מתקנת משה רבינו ע"ה

קבע עתים ללמוד דיני אורח חיים ויורה דעה לפעמים עם טור ובית יוסף, ואין צריך לומר הלכות חג בחג שהוא מתקנת משה רבינו ע"ה.

(הדרכות והנהגות בדרכי הלימוד מר' אהרן עזריאל ס"ט זצ"ל – אות ח)

• לב.

בכל מועדות ורגלים תלמוד הלכות חג בחג

בכל מועדות ורגלים תלמוד הלכות חג בחג.

(רבי שלמה איגר זצ"ל, בספר חוט המשולש עמוד רס"ג)

• לג.

הבעל דברי יחזקאל זצ"ל למד הל' פסח בפורים קודם הסעודה

ביום פורים קודם הסעודה היו מביאים לו לשולחנו של כ"ק אדמו"ר בעל דברי יחזקאל משינאווא זצ"ל את השו"ע אורח חיים, ולמד בהלכות פסח סי' תכ"ט.

(ברכת הפתח – פתחא זוטא סי' א)

• לד.

הוו זהירין ללמוד בכל המועדים וזמנים, הלכות פסוקות שבשו"ע השייכות לאותו זמן המועד, כל אותו הילכתא שבשו"ע, מרישא עד גמירא

וכן הוו זהירין ללמוד בכל המועדים וזמנים, הלכות פסוקות שבשו"ע השייכות לאותו זמן המועד, לכל הפחות עם הבאר היטב, כל אותו הילכתא שבשו"ע, מרישא עד גמירא, כגון הלכות פסח קודם הפסח, וכיוצא בו בכל יום טוב.

(ספר הכנה דרבה מבעל ערוגת הבושם זצ"ל, אות י')

• לה.

באשר ששלשים יום קודם יום טוב היא ההכנה קודם הרגל, נמשכת הארת קדושת יום טוב שלשים יום

וכענין שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהמשך הקדושה לפי ההכנה, וכאשר ההכנה לשבת היא שלשה ימים כי אז נקרא לפני השבת כן נמשכת הארת קדושת שבת שלשה ימים ועד אז נקרא אחר השבת, וכמו כן ביום טוב באשר שלשים יום היא ההכנה קודם הרגל נמשכת הארת קדושת יום טוב שלשים יום ונקרא אז אחר הרגל.

(ספר שם משמואל פרשת תבוא – שנת תרע"ה)

8    8    8