גילו האמת לדור אחרון יום ד תרומה דף היומי ערב רב גילוי_אינדי
ספר
גילוי האמת
לדור האחרון
ילקוט מאמרים מדברי חכמים, רוח הקודש מצדיקים קדמונים,
על עיקבתא דמשיחא
שהובאו בארוכה בספרי הערב רב [42 חלקים]
מחולק לשלושים יום – לסיימו בכל חודש
ילקוט מאמרים דיבורי נבואה ורוח הקודש מהזוהר הקדוש ומהאר"י הקדוש ומהבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים שבאחרית הימים יהיו רוב המנהיגים והראשים מהערב רב, וסימנים איך להכירם, וגודל החיוב להתרחק מהם ומהמונם, והצורך להתפלל להנצל מהם, וביאורים רבים בענינים אלו.
יצא לאור טו בשבט תשע"ו לפ"ק
מפעל הזוהר העולמי סניף בת ים 0527-651911
הספר הזה נדפס לטובת ולזכות אַמִילִי יַמְנַה בת אסתר שתחיה,
השם יתברך יאריך ימיה בטוב ושנותיה בנעימים עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו, להגיד כי ישר ה', וזכות האבות הקדושים שבעה רועים, ובראשם דוד המלך ע"ה, והתנאים הקדושים התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי עם רבי אלעזר בנו זיע"א, יעמוד לה, ולכל זרעה, לטוב להם כל הימים בזה ובבא, ויהי רצון שתזכה לקבל פני משיח צדקינו בב"א.
פתח דבר
הידעת מי היה בעל הסולם?
הידעת? שבעל הסולם בא בשליחות הקב"ה להציל שישה מליון יהודים?
הידעת? למה משיח לא בא בשנת ת"ש?
הידעת? שאם הרבנים היו אומרים ללמוד זוהר הקדוש, לא היו נרצחים שישה מליון יהודים? ומשיח היה מגיע תיכף!!!
הידעת? מה שאמר בעל הסולם שכשיצא לאור הכרך הראשון של זוהר הסולם מתורגם יהיה לרשע מפלה?
הידעת? איך שבעל הסולם הציל את ארץ ישראל מהרשע ימ"ש שלא יכנס לארץ ויהיה לו מפלה?
הידעת? שבזכות הדפסת הזוהר הקדוש עצרנו 3 פעמים את המלחמות בארץ?
הידעת? שמשה רבנו ע"ה אומר שבזכות הזוהר הקדוש נצא מהגלות ברחמים?
הידעת? שמשה רבנו אומר ללמוד הרבה זוהר ולא לתת מנוחה להקב"ה עד שיגאלנו?
הידעת? דִּבְרֵי הָרַשְׁבִּ"י בְּתִּיקוּ"ז (תיקון ל', מג, הקד' עץ חיים, הגר"א): [ואלו שלא רוצים ללמוד זוהר, ומפריעים ליהודים הצדיקים האמיתיים ללמוד זוהר, ומלעיגים עליהם, – הם משורש הערב רב וימחקון מהעולם הזה ומהעולם הבא, (ראה תיק"ז תי' מג, זוהר פ' בראשית דף כ"ה:, כ"ו. ובזה תלוי כל הגאולה שנתעכב עד שיתמחו הערב רב, הגר"א, באל"ר)] אוֹי לוֹ, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא בָּעוֹלָם… נֶּחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ מַחֲזִיר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָ בֹהוּ, וְגוֹרֵם עֲנִיּוּת חֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת… דוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם… עִסְקָם בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְפָּקוֹת יְתֵרוֹת, וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדַיָנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת – לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ. וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא… 'וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם'! עכ"ל.
– ראה בתיק"ז (תי' 20,21 ד' מט.), – הערב רב ימחקון מהעולם הזה ומהעולם הבא, [ראה תיק"ז תי' כא, מג, זוהר פ' בראשית כ"ה:, כ"ו. ובזה תלוי כל הגאולה שנתעכב עד שיתמחו הערב רב, גר"א], סימני הערב רב: מְדַבְּרִים לשה"ר, מְכַנִּים שֵׁם, מְבַזִּים בְּרַבִּים, מוֹצִיאִים שֵׁם רַע, גַּאֲוָה, מַכְשִׁילִים אֶת הָרַבִּים בַּעֲרָיוֹת. כמו שכתב הגאון הקדוש מווילנא זיע"א, את דברי הזוהר הקדוש (בראשית כ"ה) שישנם חמשה מיני ערב רב, והם: א) בעלי מחלוקת ובעלי לשון הרע, ב) הרודפים אחר התאוה כמו זנות וכדומה, ג) הרמאים שמראים עצמם כצדיקים ואין לבם שלם, ד) הרודפים אחר הכבוד ובונים חרבות לעשות להם שם, ה) הרודפים אחר הממון. והמחלוקת תחילה, כי המחלוקת כנגד כולם, והם נקראים "עמלקים", ואין בן דוד בא עד שיעברו מן העולם, ועליהם נאמר (דברים כה, יט): "תמחה את זכר עמלק" כמבואר בזוהר. (אדרת אליהו פרשת דברים). ראה ביצה (לב:): "הני מערב רב קא אתו", (אלה מערב רב הגיעו, וכו' יעיי"ש). [ראה זוהר פרשת משפטים (קכ"ב.), ובפרשת פקודי (רס"ה.): יֵשׁ רוּחַ אַחַת שֶׁעוֹמֶדֶת עַל כָּל אוֹתָם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁכְּשֶׁמִּתְעוֹרְרִים אֲנָשִׁים בְּלָשׁוֹן הָרָע, אוֹ שֶׁאוֹתוֹ אָדָם שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּלָשׁוֹן הָרָע, אָז מִתְעוֹרֶרֶת הָרוּחַ הָרָעָה הַזּוֹ הַטְּמֵאָה שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁנִּקְרֵאת סַכְסִיכָ"א. וְהִיא שׁוֹרָה עַל אוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁהִתְחִילוּ בָהּ בְּנֵי אָדָם, וְהוּא נִכְנָס לְמַעְלָה, וְגוֹרֵם בְּאוֹתָהּ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע מָוֶת וְחֶרֶב וְהֶרֶג בָּעוֹלָם. אוֹי לְאוֹתָם שֶׁמְּעוֹרְרִים אֶת הַצַּד הָרָע הַזֶּה וְאֵין שׁוֹמְרִים פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם.
ובזוהר פרשת מצורע (נ"ג.): בֹּא רְאֵה, עַל כָּל חֲטָאֵי הָעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר בִּתְשׁוּבָה, פּרָט מֵאוֹתוֹ לָשׁוֹן הָרָע שֶׁמּוֹצִיא שֵׁם רע עַל חֲבֵרוֹ. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁכָּתוּב זֹּאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע – זֹּאת הִיא תּוֹרָתוֹ שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רָע. רַבִּי חִיָּיא אָמַר, כָּל מִי שֶׁמּוֹצִיא שֵׁם רָע, מְטַמְּאִים לוֹ אֶת כָּל אֵיבָרָיו וְרָאוּי לסֶגֶר, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ דִּבּוּר רָע עוֹלֶה מֵעִיר רוּחַ טֻמְאָה עָלָיו, וְהוּא נִטְמָא. בָּא לְהִטָּמֵא – מְטַמְּאִים אוֹתוֹ. בַּדִּבּוּר שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר דִּבּוּר אַחֵר, ע"כ. על זה כתב החיד"א בחומת אנך על קהלת (ה' א'): למה יקצוף אלהים על קולך זה שאמרת כי שגגה היא וחבל את מעשה ידיך שאתה נוגע בכבוד ה' ודבריך לעו וקול כסיל ברוב דברים כדאמרן, אי נמי אפשר במה שאמרו חז"ל דברית הלשון וברית המעור מכוונים ואם יחטא איש לדבר דברים האסורים נותן יד לסט"א ויטמאוהו בקרי וכיוצא וענש יענש, וזה שכתוב, אל תתן את פיך בלשון הרע וכיוצא, שזה גורם להחטיא, מלשון חטא את בשרך, כינוי שיטמאוך בקרי. ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא, אם אירע בו קרי בחלום או בהקיץ. כי אתה הגורם בפגום בלשון, למה יקצוף האלהים על קולך בדברים האסורים וחבל את מעשה ידיך שגורם מיתת בנים בעון הקרי.
אי נמי אפשר כמו שאמרו חז"ל, כי האדם ברשעו, התורה שלומד ומצות שעושה הכל הולך לסט"א, וכתיב, ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וכו'. וכתב מהר"ם אלשיך ז"ל: דהלשון הוא כלי שרת לעבוד ה', ובפרט בגלות דאין לנו מקדש וקרבן וכהן שיכפר בעדנו. רק זה נשאר לעבוד ה' בלשון, לברך ה' ולהתפלל וללמוד ולפייס לעני וכיוצא, ונמצא רוב עבודת ה' הוא בלשון. והרי, מדבר לשון הרע [נחשב] כעבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, ונבלות הפה, אפי' נחתם וכו', וכיוצא בשאר דברים האסורים, ונמצא מטמא הלשון וכל הגוף. והלשון בפרט מטונף ומשוקץ ונמאס. ואיך אחר כך ישרת לה' לברך ולהתפלל וללמוד בכלי סרוח, סר"ח העודף לישנא בישא זה תוכן דבריו. וזה שכתוב, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך שלא תדבר לה"ר וכיוצא לחטיא את בשרך, הא גופ"א קשיא, חתיכה נעשית נבלה. ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא לומר מה עשיתי דבור בעלמא. כי הוא עון פלילי. ולענין אחר, כי אח"כ כשלומד ומתפלל בלשון מאוס ומטונף מגדיל עונות, וזה שכתוב, למה יקצוף האלהים על קולך על דרך הקול קול יעקב, כלומר, קול תפלה ולימוד, וחבל את מעשה ידיך על רוב זדונך לשרתו בכלי מלוכלך נבזה ונמאס.
אי נמי אפשר, במה שאמרו רז"ל, לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן, וכמה מעשיות אמרו בש"ס דהויא בשגגה ונתקיים הדבר, ואמרו בזוהר הקדוש דיש כח הנקרא אוררי יום, וכשהאדם מקלל עצמו או פותח פיו תופסים הדבור ההוא ומקטרגים במזכרת עון עד שיתקיים. וזה שכתוב, אל תתן את פיך שלא יהיה לך פתחון פה לדבר רע או קללות. לחטיא את בשרך שתתקיים הקללה או הדיבור ההוא. ואל תאמר לפני מלאך חבלה כי שגגה היא. למה יקצוף האלהים על קולך, זה שאתה גורם למקטרג וחבל את מעשה ידיך כי אתה נענש גם על אשר היית סיבה שתבא עליך הרעה ח"ו, עכ"ל.
עמלק זה גאווה. (רם בגימטריא עמלק) עמלק הוא פגם היסוד והפריצות. (רבי צדוק הכהן, רבי הלל מקאלמיא) ערב רב זה עזות וחציפות. (חפץ חיים וגר"א, עזי פנים שבדור הם מערב רב).
סימן זה בידך: אם הוא מרבה לדבר כמו למשל ניבול פה ולשון הרע שורשו מערב רב. (קב הישר) וכמו במעשה תיקון נשמת שבתאי צבי, ראה ספר מנחת יהודה – רוחות מספרות, להמקובל האלוקי הקדוש רבי יהודה פתייה זי"ע, [ראה זוהר תהלים חלק י"ב בסוף הספר].
"סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה"
נִשְׁמַת הָאֲרִיזַ"ל הַקָּדוֹשׁ מִתְנוֹצֵץ בְּאִישׁ האֱלֹקִים, שֶׁחַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי לְמַעְלָה מִשִׁישּׁים שָׁנָה.
"בַּעַל הַסֻּלָּם"- הָרַב יְהוּדָה הַלֵּוִי אַשְׁלַג זצוקללה"ה,
זֶה הָיָה שְׁמוֹ שֶׁל הָאָדָם הָאֱלֹקִי – עִבּוּר נִשְׁמַת הָאֲרִ"י ז"ל אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ בֵּינוֹתֵינוּ וְחַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נוֹלָד ה' תִּשְׁרֵי ה'תרמה, נפטר י' תשרי ה'תשט"ו מְקֻבָּל אֱלוֹקִי אֲשֶׁר עֵסֶק בְּפֵרוּשׁ וּבְהַפָצָה שֶׁל חָכְמַת
הַקַּבָּלָה הַמְּכֻנָּה "בַּעַל הַסֻּלָּם" עַל שֵׁם פֵּרוּשׁ הַסֻּלָּם שֶׁחִבֵּר לְסֵפֶר הַזּוֹהֵר הַקָּדוֹשׁ
וְכֵן כָּתַב בֵּאוּר לְסֵפֶר עֵץ חַיִּים שֶׁל הָאֲרִיזַ"ל, וְעוֹד סְפָרִים רַבִּים.
עוּרוּ וְהִתְעוֹרְרוּ!!! וְהַטּוּ לִבְּכֶם לְדִבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים, הָבָה נִגְמַע בְּצִמָּאוֹן אֶת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהֵם מַיִם חַיִּים לְנַפְשׁוֹתֵינוּ הַדּוֹאֲבוֹת וְהָעֲיֵפוֹת מִיִּסּוּרֵי הַגָּלוּת
זה להלן בתוך מסגרת מכתב כמו שעשיתה מכבר
מִכְתָּב גִילוּי מִבַּעַל הַסֻּלָּם זי"ע (שנת תרפ"א).
"וְתֵּדַע נֶאֱמָנָה, שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה מִזְּמַן הָאֲרִ"י ז"ל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, מִי שֶׁיָּבִין אֶת שִׁיטַת הָאֲרִ"י ז"ל, עַל שָׁרְשׁוֹ וְכוּ' וְהִנֵּה בְּרָצוֹן הָעֶלְיוֹן יִתְבָּרַךְ, זָכִיתִי לְעִבּוּר נִשְׁמַת הָאֲרִ"י ז"ל, לֹא מִפְּנֵי מַעֲשֵׂי הַטּוֹבִים, אֶלָּא בְּרָצוֹן עֶלְיוֹן, שְׁנִשְׂגָב גַּם מִמֶּנִּי עַצְמִי, לָמָּה נִבְחַרְתִּי אָנֹכִי לִנְשָׁמָה נִפְלָאָה זוּ, שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ אָדָם מֵעֵת פְּטִירָתוֹ עַד הַיּוֹם, וְלֹא אוּכַל לְהַאֲרִיךְ בְּעִנְיַן זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּרְכִּי בָּזֶה לְדַבֵּר בְּנִפְלְאוֹת" (מָרָן "בַּעַל הַסֻּלָּם" זי"ע בְּמִכְתָּב מִשְּׁנַת תרפ"א)
עד כאן במסגרת
אָנוּ רוֹאִים שֶׁבַּעַל הַסֻּלָּם הֵעִיד עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא זָכָה לְעִבּוּר נִשְׁמַת הָאֲרִ"י ז"ל, וְהוּא זָכָה לְהִתְגַּלּוּת נְבוּאִית שֶׁל ה' אֵלָיו, (רְאֵה לְמַטָּה עֵדוּת אִישִׁית וּמִכְתְבֵי הִתְגַּלּוּת) וְהוּא הָיָה שְׁלִיחַ ה' לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מֵחֹלִי הַגָּלוּת הָאֲיֻמָּה, בְּאֶמְצָעוּת תְּרוּפָה קְדוֹשָׁה וֶאֱלֹקִית שֶׁנִּקְרֵאת "הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ."
ואם נרצה להבין מעט מדוע זכה לכל זה, אחר ששמענו עדות מהמקובל הרב דב קוק הכהן שליט"א על בעל הסולם, ששבר את גופו עד כדי כך שאמר לבעל דבר אני לא מפחד ממך והילך עם רגלים יחפות על גבי זכוכיות שבורות כדי להכניע את הקליפה לגמרי, עכשיו כשנלמד את המדרש נבין איך זכה לכל זה?
מדרש רבה במדבר פרשה יד פסקה ו (קהלת ח) באשר דבר מלך שלטון וגו' אם מסרת עצמך על המצות לקיים גזירת הקדוש ברוך הוא ולבטל גזירות בשר ודם, מה שכרך, בעת שיגזור הקב"ה להביא פורעניות לעולם שהוא מלכו של עולם ושליט בכל לעשות ככל חפצו ואין מי שימחה בידו (איוב כג) והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש, אתה תעמוד ותבקש רחמים על הגזירה לבטלה והקב"ה נושא לך פנים והוא מבטלה בזכותך לפי שבטלת גזירת בשר ודם לקיים גזירתו לכך נאמר באשר דבר מלך שלטון זה הקב"ה בעת שידבר דבר להביא לעולם להודיע שלטנותו בעולם, כמה דתימא (קהלת ג) והאלהים עשה שייראו מלפניו, תדע מי ימחה על גזירתו ויאמר לו למה תעשה כך, שומר מצוה, לכך נאמר (שם ח), ומי יאמר לו מה תעשה, מי הוא שיאמר לו למה תעשה לבריותיך, נחת עמהם במדת רחמים, זהו שומר מצותיו הה"ד (שם) שומר מצוה וגו', ומהו לא ידע דבר רע, מדה כנגד מדה הוא לא עמד בדבר רע, לכך לא ידע דבר רע (שם), ועת ומשפט ידע לב חכם שישנו חכם לב רואה את הנולד, ומחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה, והוא משים אל לבו אם היום אעבור על המצות ויש לי עת לעשות חפצי, ואין מי שימחה בידי, למחר יבא עת שיעשה הקב"ה בו משפט על שעבר על תורתו וכה"א (שם ב) החכם עיניו בראשו והכסיל…
ובכח ביאור הזוהר הקדוש וזיכויו לרבים להבינו בלשון הקודש המשיך את רוח אפינו משיח ה' כמו שכתוב על הפסוק, "בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תעשה" (קהלת ח ד): בספר מבוא לחכמת הקבלה (חלק א שער ו פרק ג): וזאת תהיה מעלת מלך המשיח בב"א, כי לשונו לשון הקודש יהיה, ובתיקון הדיבור תקום קומת המלכות במלואה. זהו שנאמר, ודבר מלך שלטון. לכן לו ינתן השלטון הגמור, והיינו סוד התפשטות ארץ ישראל – בחי' מלכות – בכל העולם כולו, כידוע, עכ"ל.
– יָדוּעַ מַאֲמָר חז"ל (שַׁבָּת דַּף נ"ה עַמּוּד א') אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הקב"ה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַה נִשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ הַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְהַלָּלוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. אָמְרָה לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִחוּ, ואכמ"ל. – וּלְפִי דִּבְרֵי חז"ל אֵלּוּ הָרַבָּנִים וְהָרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת אֲשֵׁמִים עַל כָּל הַשִּׁשָּׁה מִלְיוֹן יְהוּדִים שֶׁנֶּהֶרְגוּ שֶׁנִּשְׁחֲטוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם!!! שֶׁהָיָה בְּיָדָם לוֹמַר לַּצִּבּוּר לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְנִתְעַצְּלוּ וְלֹא אָמְרוּ, וְזֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְכָתַבְתִּי עַל הָעִנְיָן הַזֶּה סֵפֶר שָׁלֵם "מִצְוַת הַתּוֹכָחָה". וכן כתב הגוב"י הגאון רבי מנחם מענכין הלפרין זצ"ל, הָעֲנִיִּים וְהַהֲרוּגִים בִּזְמַן הַגָּלוּת תּוֹבְעִים בְּבֵיִת דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁלֹּא לָמְדוּ קַבָּלָה, וּמַעֲנִישִׁים אוֹתָם עַל כָּךְ, וְזֶה לָשׁוֹן בָּעַל הגוב"י עַל עֵץ הַחַיִּים: מִי שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד נִסְתָּר וְחָכְמַת סֵפֶר הַזּוֹהַר תִּסָמַרְנָה שַׂעֲרוֹתָיו וּבְשָׂרוֹ יֵעָשֶׂה חִדּוּדִין חִדּוּדִין בְּהֵעָלוֹתוֹ עַל לִבּוֹ כִּי עַנְיוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, הַגְּזֵרוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת המשסות וְהַהַרוּגוֹת הוּא בְּעַצְמוֹ הַגּוֹרֵם לָזֶה, וּבַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה הֶעָנִי יְחַיְּבוּ עַל דַּלּוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, וְהֶהָרוּג עַל הֲרִיגָתוֹ, וְכָל זֶה נִקְרָא חֹטִאים בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, עַל שֶׁיּוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְהַתּוֹכֵחָה, עכ"ל. (וּכְמוֹ כֵּן הַיּוֹם יִתְבְּעוּ אֶת כָּל הָאַדְמוֹרִי"ם וְהָרַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת עַל שֶׁלֹּא עָשׂוּ כְּלוּם לְהַצָּלַת יִשְׂרָאֵל מִפְּצָצַת אָטוּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (נ"ה) יַלְקוּט שׁוֹפְטִים, וְעַיֵּן חָפֵץ חַיִּים (בְּמִכְתָּב כ"ה), וז"ל: "עָלָיו לָדַעַת כִּי בְּנַפְשׁוֹ הוּא וְיִתָּבַע ח"ו עַל זֶה").
על כן מוטלת עלינו החובה להזדרז בלימוד הזוהר הקדוש, כי עם ישראל זקוק לישועות גדולות, וכשנדבק בספר הזוהר נמתיק כל חבלי משיח.
לִמּוּד בַּיָּמִים הַקְּדוֹשִׁים אֵלּוּ מְטַהֵר הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה, וּסְגֻלָּתוֹ לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
* * *
הקדמה
יקומו היהודים ויעשו התיקון למען השכינה הקדושה ולסמכה ולסעדה להשלים את שמו יתברך ואת הכסא כמו שכתוב: פרשת בשלח (יז, טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.
וזה לשון הזוהר בפרשת בראשית (דף כה ע"א): מִיָּד שַׁרְיָא עֲלֵיהּ י"ה וְאִשְׁתְּלִים אוֹמָאָה: "כִּי יָד עַל כֵּס יָה מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז טז). ומבאר הזוהר שלא יהיה שם הוי"ה שלם עד שֶנִשְׁלְמָה הַשְּׁבוּעָה שנשבע הקדוש ברוך הוא בתורה למחות את זרע עמלק, כמו שכתוב: "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז טז). ופירש רש"י בחומש: 'ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו "כֵּס" ולא נאמר 'כסא'? אף השם נחלק לחציו, שנשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם'! עד כאן לשון רש"י בחומש. ולענייננו, סוד הפסוק רומז שזה יהיה על ידי שמשה רבינו בסוד הגלגול יוציא את השכינה הקדושה מתוך קליפת הערב רב ששורשם משורש עמלק. ואז, כאשר לא ישאר להם חיות מצד הקדושה, על ידי זה הערב רב ימחו ויכלו מאליהם.
וממשיך הזוהר ואומר: מַאי "מִדֹּר דֹּר"? דָּא משֶׁה דְּאִתְמָּר בֵּיהּ: "דּוֹר הוֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" (קהלת א ד). וְהָא אוּקְמוּהָ דְּלֵית דּוֹר פָּחוּת מִשִׁשִּׁים רִבּוֹא. וְדָא משֶׁה דְּאִתְּמָר בֵּיהּ דְּאִנְתְּתָא חָדָא יָלְדָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אַחַת. פירוש: מַה זֶּה "מִדֹּר דֹּר" הרמוז בפסוק הנזכר לעיל? ומשיב הזוהר: זֶה מֹשֶׁה רבינו הנקרא "דור" במקום אחר במקרא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" (קהלת א ד), וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ חכמינו זכרונם לברכה (במדרש רבה): שֶׁאֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא – כמו שהיה בדור המדבר שנקראו "דּוֹר", דהרי נאמר עליהם: "הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה" (דברים א לה), וידוע שהם היו ששים רבוא במדבר. ומכאן ש"דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" הוא ששים רבוא. וְאחר שביארנו כל זאת, נוכל גם כן לדרוש על הפסוק "מִדֹּר דֹּר" שזֶה מֹשֶׁה רבינו שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדרש רבה) שֶׁאִשָּׁה אַחַת יָלְדָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אַחַת – וכוונתם ליוכבד שילדה את משה שהיה שקול כנגד ששים רבוא של ישראל. וזהו סוד הפסוק "דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא" – כי משה רבינו הנקרא "דוֹר" מתגלגל והולך בכל דור ודור לצורכם של ישראל, כדי להתפלל עליהם ולהצילם מרעת הערב רב. אם כן, זהו גם סוד הפסוק "מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" – כי על ידי משה רבינו הנקרא "דוֹר" עתיד הקדוש ברוך הוא למחות את הערב רב שהם משורש עמלק.
פרק א'
מה זה ערב רב?
המונח "ערב רב" מופיע לראשונה בסיפור יציאת מצרים ספר שמות בפרשת בא: "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם") פרק י"ב, פסוק ל"ח). וברש"י פירוש הכוונה ל"תערובות אומות של גרים". ובסדר במדבר (פרשת בהעלותך פרק יא ד') "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר". ופירש רש"י: (שם) והאספסף – אלו ערב רב שנאספו אליהם בצאתם ממצרים. וישבו – (שם) גם בני ישראל ויבכו עמהם. מי יאכלנו בשר – וכי לא היה להם בשר והלא כבר נאמר (שמות יב) וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר וגו' ואם תאמר אכלום, והלא בכניסתם לארץ נאמר (במדבר לב) ומקנה רב היה לבני ראובן וגו' אלא שמבקשים עלילה. ובאבן עזרא שם: והאספסף – שנאספו אל ישראל ואינם מהם והם ערב רב והמלה כפולה כמו סחרחר חמרמרו.
הרשעים והערב רב, לא הרגישו במן רק טעם אחד, הם התאוו אל הבשר מצד כח התאוה שלהם
ובמלבי"ם שם:… ולפי זה בתאוה זו שהתאוו אל הבשר וכבר היה ביניהם שני כתות, הכת הא' שהם הרשעים והערב רב, שהם לא הרגישו במן רק טעם אחד מיוחד לבד, ולא היה ביכלתם ליהנות הנאת החיך מן הבשר ממילא הם התאוו אל הבשר מצד כח התאוה שלהם המתאוה אל הערב לחיך שרצו לטעום טעם בשר וערבתו, אבל בני ישראל הצדיקים שהם היו טועמים במן גם טעם בשר, לא יתכן שהתאוו אל הבשר מצד התאוה להנאת הערב, דהא היה טעם בשר בחכם וטעמו ערבתו, רק הם רצו בבשר מצד בחירתם וחשקם אל המועיל לפי דעתם, כי הגם שהיו טועמים טעם בשר במן מכל מקום לא היה זה אלא טעמו בלבד להנאת החיך, אבל לא אכלו בשר ממש כי מלאו בטנם במן לא בבשר, והם בחשבם שהבשר מבריא את הגוף ונותן שקוי לעצמותם ומרבה את הדם שזה לא יהיה רק אם יאכלוהו ממש, לא אם יטעמו טעמו בחיך, ומצד זה בכו אל הבשר לא מצד התאוה שלא היה מקום לכח התאוה אצלם כלל כיון שמלאו חוקו בהנאת החיך, רק מצד רצון הבחיריי הבוחר בדבר שהוא לו לתועלת, וזה שכתוב והאספסף אשר בקרבו שהוא הערב רב הם התאוו תאוה מצד כח המתאוה להתענג מן הבשר בהנאת חוש הטעם כי לא טעמו טעם בשר כלל. וישובו ויבכו גם בני ישראל הצדיקים שלא חסר לתאותם הנאת טעם הבשר בכו לאמר מי יאכילנו בשר, שאמרוהו בפה בלבד מצד בחירתם השופט על טיב הבשר לתועלת הבריאות ולא נלחצו לזה ע"י כח התאוה שירצה בזה.
בלעם ובניו עם הערב רב היו מצד הרע של הבל
ובספר עמק המלך (שער יד פרק קז):… ואתה אחי פקח עיניך וראה על דרך סוד האמת דברי אלהים חיים, והכוונה שצריך שתדע שמשה רבינו ע"ה היה גלגול הבל, וסימנך משה נוטריקון, מ'שה ש'ת ה'בל, נמצא אם תדקדק תמצא 'בי"ת למ"ד' של הבל הם בעצמם ה'למ"ד בי"ת' של בלע"ם, ו'ה"א' של משה היא 'ה"א' של הבל. כי משה רבינו ע"ה ובלעם היו שניהם מחומר וגזע אחד, אלא שצריך שתדע שכשהטיל הנחש הזוהמא בחוה, וחוה היתה 'אם כל חי', לכן מאז והלאה כל הנולדים הבאים לעולם הזה היו מורכבים מטוב ורע, ומשה היה מצד הטוב של הבל, ובלעם היה מצד הרע של הבל. וכבר ידעת מאמר הרשב"י ע"ה שאמר, שראשי הערב רב היו בני בלעם הרשע, יונוס וימברוס [זוהר שמות קצ"א א'] ומשה רבינו ע"ה היה גם הוא מגלגול הטוב של הבל, ובלעם ובניו עם הערב רב היו מצד הרע של הבל. לכן משה רבינו היה משתדל עליהם בתפילתו כמה פעמים, כי כל האומר 'ישראל חטאו אינו אלא טועה' [עיין סנהדרין מ"ד א'], כי כל מקום שנאמר 'העם' ולא נאמר ישראל, כוונתו על ערב רב [עיין בעל הטורים לשמות י"ג י"ז], ותראה בכל חטא כתוב 'העם'. אבל אומר הזוהר שרבים מישראל היו משתתפין עם הערב רב בלבייהו, ולכן אמר לו הקב"ה בעון העגל 'לך רד כי שחת עמך' [שמות ל"ב ז'], שהוא קבלם שלא מדעת הקב"ה, [זוהר דברים רעיא מהימנא רע"ו ב'] שלא היה לו לקבלם עד ימותו מיתה תניינא, ואז השרישם ה' בישראל. והיה חוזר משה רבינו ע"ה ומתפלל עליהם, 'למה ה' יחרה אפך בעמך', והכל היה על הערב רב, שהיה משתדל עליהם על היותם מחלקו, והכונה להרחיק הרע מהבל ולעשותו כולו טוב.
ואמר משה כשראה ש'והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה' [במדבר י"א ד'] אמר משה אם ישראל חוטאים ולא תשא חטאתם, יותר טוב שתהרגני מפני שהערב רב יגברו, ובהתגברות הערב רב נמצא אשר גוברות צד הרע של הבל, וצד הטוב ידחה ממנו. וזהו שאומר 'אם ככה את עושה לי' [במדבר י"א ט"ו], שלא תמחול לישראל, אלא שיגבירו הערב רב, יותר טוב שתהרוג אותי ואל אראה ברעתי, פירוש שיגבור עלי צד הרע בצדי, פירוש הרע של הבל. וזהו סוד, 'בלע המות לנצח' [ישעיהו כ"ה ח'] ראשי תיבות, הבל, פירוש כשיבלע המות שהוא צד הרע של הבל, אז 'ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים' [ישעיהו כ"ה ח'], כביכול מהפנים העליונים חכמה ובינה, וגם מ'רחל מבכה על בניה' [ירמיהו ל"א י"ד]. ובזה ידעת שמשה ובלעם היו משורש אחד, בזה תבין מה שאמרנו 'בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו בלעם', [זוהר שמות כ"א ב'] על היותם שניהם מגזע אחד וחומר אחד, זכה לנבואה, כמשה בסטרא דיליה דקדושה, כך הוא בטומאה, להבדיל בין טמא לטהור ובין קודש לחול, עכ"ל.
עֵרֶב רַב מַחֲטִיאִים אֶת יִשְׂרָאֵל
מכאן אנו למדים כמה קשה קליפת הערב ומדוע נלחמים הם בצדיקי האמת ובשליחי משה רבנו ע"ה ובמשה רבנו עצמו ממש שאינם מאמינים בתורת משה ורבי שמעון בר יוחאי שזכה לניצוץ משה רבנו כדכתב בשער הגלגולים, [ראה באריכות אור הזוהר], שכתב בזוהר רעיא מהימנא (פרשת נשא קכ"ו.): [בלשון הקודש], וְעֵץ טוֹב וָרָע, בִּגְלָלוֹ נֶאֱמַר (שמות טו) וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם וְגוֹ'. מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עִם עֵרֶב רַב, כֻּלָּם הָיוּ עֵץ שֶׁל טוֹב וָרָע, וְעַל זֶה חֶצְיוֹ מָתוֹק מִצַּד יָמִין, וְחֶצְיוֹ מַר מִצַּד שְׂמֹאל. וּבִזְמַן שֶׁעֵרֶב רַב הָיוּ מַחֲטִיאִים אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיָה כְּאִלּוּ הָיוּ כֻלָּם מִצַּד הָרָע, וְהַמַּיִם חָזְרוּ לִהְיוֹת מְרִירִים כְּמוֹ אוֹתוֹ עֵץ מַר בַּמַּיִם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם. וְעֵץ מַר זֶה הוּא כְּמוֹ נִסְיוֹן הַסּוֹטָה. אִם סָטְתָה תַּחַת בַּעְלָהּ, אוֹתָם מַיִם שֶׁמַּשְׁקִים אוֹתָם חוֹזְרִים לִהְיוֹת מְרִירִים, וּבָהֶם צָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ. וְאִם לֹא סָטְתָה, מַה כָּתוּב? וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע, וּמוֹלִידָה בֵּן. אַף כָּאן וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. – כְּמוֹ זֶה יַעֲשֶׂה לְנַסּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל בַּגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דניאל יב) יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים – שֶׁהֵם מִצַּד הַטּוֹב, וְעוֹמְדִים בַּנִּסָּיוֹן. וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים – הֵם מִצַּד הָרָע, וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם (יחזקאל יג) וְאֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבאוּ, וְהוֹרֵג אוֹתָם.
סֵפֶר הַזֹּהַר הַזֶה, יֵצְאוּ בוֹ מֵהַגָּלוּת
וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ – מִצַּד הַבִּינָה, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, בִּגְלָלָם נֶאֱמַר (דניאל יב) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹּהַר הָרָקִיעַ, בְּחִבּוּר זֶה שֶׁלְּךְ, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, מִזֹּהַר הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה תְּשׁוּבָה. בְּאֵלֶּה לֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן, וּמִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר הַזֶה, יֵצְאוּ בוֹ מֵהַגָּלוּת, וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם (דברים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר, עכ"ל הזוהר הקדוש.
מלחמת מצווה שמחויב כל יהודי למען יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כדכתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור
וזוהי שורש כל המלחמה של הערב רב כדאמרו חז"ל על דברי הנביא יחזקאל (כו ב): "בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה". וברש"י בראשית (כה כג): מלאם יאמץ – לא ישוו בגדולה כשזה קם זה נופל וכן הוא אומר, אמלאה החרבה (יחזקאל כו) לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, עכ"ל רש"י ז"ל. – ובספר עמק המלך (שער יד פרק קכו), כתב:… ומשיח הנקרא בר נפלי, על שם סוד ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. ונאמר, 'אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי' [מיכה ז' ח'], ואויבתי היא [לילית] חייבתא, שונאת את השכינה, לה לא יהיה תקומה, בסוד 'אמלאה החרבה' [יחזקאל כ"ו ב'], כשזה קם זה נופל, עכל"ק. – ובזה תלוי סוד ושורש גאולת עם ישראל היהודים הקדושים, וזוהי מלחמת מצווה שמחויב כל יהודי למען יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כדכתיב מלחמה לה' בעמלק מדור דור.
פרק ב'
עֶרֶב רַב מְטַמְּאִים בְּמוֹשָׁבָם לַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בֵּינֵיהֶם, כְּנִדָּה
איתא בתיקוני זוהר (תיקון יג דף כז:): על הפסוק (תהילים פרק א פסוק א): אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וגו' – אַשְׁרֵי וּתְהִלָּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ – אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, בַּדֶּרֶךְ חֹטִאים לֹא עָמַד וּבְמוֹשָׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.
בלשון הקודש: אַשְׁרֵי הָאִישׁ. הוּא אֱהִי"ה אֲשֶׁר אֱהִי"ה. רֹאשׁ לְכָל הָרָאשִׁים וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר [שִׁיר זַ] רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל. וְזֶה תְּפִילִין שֶׁל רֹאשׁ. וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כְּאַרְגָּמָן. זוֹ תְּפִילִין שֶׁל יַד. וּבוֹ מְשַׁבְּחִים לְבַת בָּזֶה הָאָשֵׁרִי [וְעַל כֵּן בראשי"ת שֵׁם אַשְׁרֵי שֵׁם בַּת] זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב [בְּרֵאשִׁית ל] בְּאַשְׁרֵי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת. {הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּעֲלִים אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה} מִי זוֹכֶה לִיכָּנֵס שָׁמָּה, אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים. שֶׁהִיא עֵצָה רָעָה מִצַּד שֶׁל עֵץ הַדָּת טוֹב וְרַע. [מִי הָרְשָׁעִים. זֶה סִמֵּא"ל וְנָחָשׁ] וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמַד. אֵיזֶה דֶּרֶךְ חַטָּאִים. זוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ [מִשְׁלֵי ל] כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ וגו'. וּבְמוֹשָׁב לֵצִים לֹא יָשַׁב. אֵיזֶה מוֹשַׁב לֵצִים זוֹ [לילי"ת] אִמָּם שֶׁל עֶרֶב רַב. שֶׁהִיא מְטַמְּאָה כְּנִדָּה בְּמוֹשָׁבָה. וְכֵן עֶרֶב רַב [(1)] מְטַמְּאִים {1} {א#} בְּמוֹשָׁבָם לַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בֵּינֵיהֶם, כְּנִדָּה. {1} וּמִי שְׁמִּתְדַבֵק בְּאוֹתוֹ אשר"י. שֶׁהוּא הַכֶּתֶר וְהָרֹאשׁ שֶׁל הַתּוֹרָה. נֹאמַר בּוֹ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. וְזֶה עֵץ הַחַיִּים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל {3}:
———————————–
נְתִיבֵי הַזוֹהַר: {א#} היות וחז"ל גילו לנו שהערב רב הם המעכבים את ביאת המשיח, וכל הצרות מחמתם, והזוהר הקדוש מלא מזה בהרבה מקומות, ליקטנו מראה מקומות נרחב ובהיקף נפלא: [ראה נתיבי הזוהר בהוספות אות א].
——————————–
אור הזוהר: {1} מטמאים במושבם, ביאור שמטמאים במושב, שאם הצדיק יושב עמהם מטמאים אותם כנדה שמטמאה במושב. לכן אין להצדיק לשבת איתם ביחד, כי נדבק מטומאתם.
עוד אפ"ל: שהצדיק האמיתי שיושב עם הערב רב נראה בעיניהם כנידה שהייתה מופרשת, כך הצדיק מופרש מהם, כי כל מחשבותיהם של הערב רב הם רק על כסף וזהב וכבוד, כמבואר בהקדמה לעץ חיים (ראה מטעמי הזוהר – הוספות אות א').
{2} זאת אומרת שכדי לזכות להקמת שכינתא מעפרא חייבים להתרחק מהערב רב, וכדי להינצל מהערב רב, צריך לעסוק בזוהר הקדוש, כמבואר בכמה מקומות (ועיין תיקוני זוהר דף כ"א).
{3} ועליהו לא יבול, שהתלמידים שלו לא יבולו. כמו שמלתך לא בלת מעליך שמלתך היא המצות הלבוש של הנשמה כמו שכתב השלה"ק שמהמצות נעשה מלבושים, וידוע מה דאיתא בזוהר הק' שרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה שבתורה מכוונים נגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים שבאדם, ואם פוגם במצות עשה פוגם באותו האבר שכנגד המצוה, וכן בלא תעשה פוגם באותו הגיד שכנגד המצוה. [וראה באריכות בזוהר תהלים חלק יב בסוף הספר].
פרק ג'
לא באלה בחר ה' כי אם בזרעו יעקב
ובסדר שמות (פרשת בא פרק יב, לח) וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד".
ובספר עץ הדעת טוב (פרשת בא): וגם ערב רב וכו' מלת וגם ריבה להוסיפם עם יצא הצאן והבקר הנזכר בסוף הפסוק, וכאלו אמר וצאן ובקר עלה אתם וגם ערב רב, והכוונה, להודיע כי הערב רב לא היה תוך ענני כבוד אלא חוצה להם, גם מקנה הצאן והבקר, ודע כי אלו היו נפשות חצוניות מצד עשו, שעליו נאמר ורב יעבוד צעיר, והם ערבובייא מסטרא דרב [יעבד צעיר], וזה שאמרו בספר הזוהר כי לא מצריים היו אלא עמלקים וכו', ה' מינים הנזכר שם בפרשת בראשית בפסוק המה הגבורים וכו', ובזה יתבאר טעם ויאהב יצחק את עשו לסיבת כי ציד בפיו, הם אלו הערב רב שהיו מתחברים אז בו, והיו עתידים להתגייר, נודע כי הגרים מחמת יראה הם מסטרא דפחד יצחק, ולא באלה בחר ה' כי אם בזרעו יעקב, עכ"ל.
וְהָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם עֵרֶב רַב, הֵם מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק
ומבואר מדברי הזוהר הקדוש וספרי האריז"ל ותלמידו המהרח"ו זי"ע וכן הבעל שם טוב ותלמידיו הקדושים, שענין זה של ערב הוא נפשות הבאים בגלגול בכל דור עד שיתוקן חטא עץ הדעת ויכולים הם לבא בגוף של יהודי או מתחילת לידתו, או שנדבקו בבן אדם אם הרשיע ח"ו, וזה על כל אחד לברר עצמו בבחינת בירור הטוב מן הרע, ושורש הערב רב הם מזרע עמלק כדאיתא בתיקוני זוהר (תקונא עשרין, וחד ועשרין -דף נה.): בלשון הקודש: וְהָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם עֵרֶב רַב, נֶאֱמַר בָּהֶם סוֹ"ף פָּסוּ"ק, שֶׁהֵם מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָ"הּ, וְהֵם חֲמִשָּׁה מִינִים: עֲמָלֵקִים, גִּבּוֹרִים, נְפִילִים, עֲנָקִים, רְפָאִים, שֶׁכֻּלָּם מִתְעַלִּים וּמִתְגַּבְּרִים עַל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ. אַרְבַּע פְּעָמִים כָּתוּב וַיִּגְבְּרוּ וְגָבְרוּ, כְּנֶגֶד אַרְבַּע גָּלֻיּוֹת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר סוֹ"ף פָּסוּ"ק, שֶׁמַּפְסִיק אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסוֹף הַיָּמִים מִן הָעוֹלָם, ע"כ.
וּמֹשֶׁה עָתִיד בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק
ובזוהר פרשת בראשית (דף כה.): בלשון הקודש: וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְחָשַׁב שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בְּה' וְנָתַן בָּהֶם אוֹת ה' שֶׁל אַבְרָהָם, גָּרְמוּ לוֹ יְרִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הָאוֹת ה' בְּיִרְאָה שֶׁל יוֹ"ד וּבְאַהֲבָה שֶׁל ה', הוּא יָרַד מִדַּרְגָּתוֹ שֶׁהוּא ו'. וְאוֹת ו' יָרְדָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד בֵּינֵיהֶם, שֶׁעָתִיד הוּא בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְגוֹ'. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ נֹחַ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, בִּגְלַל שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא נִשְׁמַר מֵהֶם, וְהִפִּיל ה' בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן הוּא לֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁתָּשׁוּב ה' לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן יָרַד הוּא מִדַּרְגָּתוֹ, וְיָרַד בּוֹ ו'. וְלָכֵן ה' נָפְלָה, ו' יָקִים אוֹתָהּ, ו' שֶׁל מֹשֶׁה.
וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם
וּמִשּׁוּם שֶׁהֵ"א קְטַנָּה, ה' שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁהִיא שֶׁל הִבָּרְאָם, נִקְטַן הוּא בִּגְלָלָהּ, וְנֶאֱמַר בּוֹ (ישעיה סג) מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה וְגוֹ'. וְהוֹצִיא אוֹתָהּ מִשָּׁם בְּכֹחַ שֶׁל ו' וְהֵבִיא אוֹתָהּ עִמּוֹ. מִיָּד שָׁרְתָה עָלָיו י"ה וְנִשְׁלְמָה הַשְּׁבוּעָה, [שנאמר] (שמות יז) כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' וְגוֹ'. מַה זֶּה מִדֹּר דֹּר? זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (קהלת א) דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא. וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁאֵין דּוֹר פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וְזֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ שֶׁאִשָּׁה אַחַת יָלְדָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס אַחַת. וַחֲמִשָּׁה מִינִים הֵם בְּעֵרֶב רַב, וְהֵם: נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבִגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה מִמְּקוֹמָהּ. בִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִצַּד שֶׁל עֲמָלֵק. תִּקַּח ע"ם מִן בִּלְעָם, ל"ק מִן בָּלָק, יִשָּׁאֵר בָּבֶל, (בראשית יא) כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם ז). וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם. וּמֵאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהֶם בְּגָלוּת רְבִיעִית, הֵם רָאשִׁים בְּקִיּוּם רַב, וְהֵם מַעֲמִידִים עַל יִשְׂרָאֵל כְּלֵי חָמָס, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ו) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. אֵלֶּה אוֹתָם עֲמָלֵקִים.
מֹשֶׁה נֶּאֱמַר בּוֹ תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִי שֶׁדּוֹרֵשׁ אֶת הַשְּׁכִינָה כְּמוֹתוֹ
… דָּבָר אַחֵר, וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה – זֶה מָשִׁיחַ רִאשׁוֹן – טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ. וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח – זֶה מָשִׁיחַ שֵׁנִי. וְלָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁאֵין שָׁם מֹשֶׁה לַעֲבֹד אֶת הַשְּׁכִינָה, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. וְסוֹד הַדָּבָר – (בראשית מט) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה – זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, זֶה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף. עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹ"ה – זֶה מֹשֶׁה. חֶשְׁבּוֹן זֶה כָּזֶה. וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים – אוֹתִיּוֹת וְלֵוִ"י קְהָ"ת.
דָּבָר אַחֵר, וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה – אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם מִצַּד שֶׁל צַדִּיק חַ"י הָעוֹלָמִים. שִׂיחַ – ש' חַי. ש' שְׁלֹשֶׁת עַנְפֵי הָאִילָן, וְהֵם שְׁלֹשָׁה אָבוֹת וּמִן חַ"י עוֹלָמִים. לָשׁוֹן אַחֵר וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה – ע"ב שי"ן. שְׁלֹשָׁה עָלִים שֶׁהֵם ש יאהדונה"י, וְהֵם ע"ב עֲנָפִים שֶׁתְּלוּיִים בָּהֶם בְּחֶשְׁבּוֹן ע"ב. כֻּלָּם לֹא נֶאֱחָזִים בְּמָקוֹם שֶׁהִיא שְׁכִינָה עַד שֶׁיָּבא אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא אָדָ"ם, שֶׁהוּ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. וְזֶהוּ וְאָדָ"ם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה. וְלָכֵן נֶאֱמַר בּוֹ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח, עַד שֶׁיִּצְמַח צַדִּי"ק. וּמִמֶּנּוּ (תהלים פה) אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דניאל ח) וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה. וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁהֵם דְּשָׁאִים, לֹא צוֹמְחִים בַּגָּלוּת עַד שֶׁאֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְזֶה מֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (מלאכי ב) תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִי שֶׁדּוֹרֵשׁ אֶת הַשְּׁכִינָה כְּמוֹתוֹ, וּבִגְלַל זֶה וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד. וּמִיָּד שֶׁהוּא יָבא, מִיָּד – וְאֵ"ד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ. א"ד מִן אדנ"י עוֹלֶה לוֹ ו', וְנַעֲשֶׂה בָּהּ אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. מִיָּד – וְהִשְׁקָה אֶת פְּנֵי כָּל הָאֲדָמָה, מִמֶּנּוּ מֻשְׁקִים יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה בְּשִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה.
פרק ד'
מעשי הערב רב!!!
בא וראה תחילתם של מעשי הערב רב: בסדר שמות) ל"ב, ז'-י"ב): "וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים… ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול", מפרש רש"י – שחת העם לא נאמר, אלא "עמך", (הם) ערב רב שקיבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת (התיעצת) בי, ואמרת: טוב שידבקו גרים בשכינה, והם שיחתו והשחיתו. וזה מה שמסביר הילקוט מעם לועז שהקב"ה אמר למשה רבנו לא לקחת את הערב רב אבל משה רבנו רצה לקחת אותם כדי שאם המכשפים הגדולים יכירו בהקב"ה אז כל העולם כולו יכירו בהקב"ה.
האכזרים על בני ישראל הני מערב רב קא אתו
בגמרא מצינו רק מקום אחד בו מופיע הביטוי "ערב רב", והוא במס' ביצה (לב:): "הני מערב רב קא אתו", (אלה מערב רב הגיעו) דכתיב (דברים יג) ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות, בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות, בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו."
כמה אנשים יצאו מהערב רב?
במכילתא מובא: "וגם ערב רב: מאה ועשרים ריבוא דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: מאתים וארבעים ריבוא. ר' נתן אומר: מאתים וששים ריבוא וצאן ובקר" (במכילתא פרשת בא מסכת דפסחא פרשה יד). "וגם ערב רב עלה אתם": מאה ועשרים ריבוא דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר מאתים וארבעים ריבוא. ר' יונתן אומר שלש מאות וששים ריבוא" (שמות, פרק י"ב סימן ר"ט). – ה"כלי יקר פירוש (במדבר כ"ב, ב'): "ויגר מואב מפני העם כי רב הוא, כי מפני הערב רב היו יראים מחמת רבויים". – בזוהר הקדוש וכן בתיקוני הזוהר ובכתב"י האריז"ל מובא יותר ממאה פעמים על הערב רב:
בזוהר פרשת שמות, (דף קצא): מובא כי הערב רב היה חלק מן העם המצרי, בעלי אותה שפה, אשר כללו בתוכם את כל חרטומי מצרים. לאחר שחרטומי מצרים ראו את נפלאות ה', בקשו ממשה רבנו להצטרף לעם ישראל. הקב"ה הציע למשה שלא לגייר את הערב רב, [וכן מובא במדרש רבא, ספר שמות, פרשה מב, ובמדרש תנחומא, כי תשא, סימן כ"א, סימן ל']. אך משה ביקש מה' שיקבלם. טעמו של משה היה משום שהסיבה לרצונם להתגייר היא משום שראו את גבורת ה', לפיכך סבר משה כי כשיראו הערב רב את גבורות ה' בכל יום, ידעו כי אין אל מבלעדי ה'. לכן גייר משה את הערב רב ולקחם תחת חסותו.
הרודפים אחרי התאוות ומזלזלים בתלמידי חכמים, ומהם ראשי ישראל בגלות
סימני הערב רב: הגר"א בביאורו לתיקוני זוהר חדש כתב: שנשמות הערב רב הם העשירים הגאוותנים שבעם, ועיי"ע בהקדמה לעץ חיים, הרודפים אחרי התאוות ומזלזלים בתלמידי חכמים, והם ראשי ישראל בגלות. וכדי להבין למה משיח ימצא בארץ ישראל רק 7000 איש, בגלל שרבני הערב התעו אותם, ולא מרחמים לא על גופם ולא על נשמתם, אלא רק דורשים כבוד וגאווה לאמור, אני אמלוך ואין זולתי, והחסידים יחשבו שהרב שלהם צדיק גדול, ובנתיים הוא היה הרשע הגדול, וזה שאומר על כולם שהם ערב רב, ורק הוא הצדיק האמת, יחיד בדורו, אמת שצודק שהוא יחיד בדורו, אבל יש הנקראים חכמים להרע, וכו', וגם בלעם היה יחיד בדורו, וכך דרך הערב רב לרמות את עם ישראל, [ראה שבט מוסר פנ"ב], ולא ללמד עליהם זכות, ולקיים מצוות עשה מהתורה בצדק תשפוט עמיתך, ושוכחים מפני גאוותם מה שכתוב ועמך כולם צדיקים, וכדאיתא בלוקוטי מוהר"ן שעל ידי לימוד זכות אפשר להפוך את הרשע הכי גדול לבעל תשובה אמיתי.
בְּשָׁעָה שֶׁבֶּן אָדָם הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְכָל דְּרָכָיו מְתֻקָּנוֹת כָּרָאוּי, כַּמָּה סָנֵגוֹרִים עוֹמְדִים עָלָיו לְהַזְכִּירוֹ לְטוֹב
דרשו חז"ל על הפסוק באיוב (לג כג-כד) אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ. וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר". – בזוהר פרשת וישלח (דף קעד:), בלשון הקודש: אָמַר רַבִּי אַבָּא, בְּשָׁעָה שֶׁבֶּן אָדָם הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה וְכָל דְּרָכָיו מְתֻקָּנוֹת כָּרָאוּי, כַּמָּה סָנֵגוֹרִים עוֹמְדִים עָלָיו לְהַזְכִּירוֹ לְטוֹב. פָּתַח וְאָמַר, (איוב לג) אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר. בַּפְּסוּקִים הַלָּלוּ יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, וְכִי לֹא גָלוּי הַכֹּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא צָרִיךְ מַלְאָךְ שֶׁיּאמַר לְפָנָיו טוֹב אוֹ רַע? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁצָּרִיךְ, שֶׁכַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם סָנֵגוֹרִים לְהַזְכִּיר זְכוּת שֶׁלּוֹ לְפָנָיו וְאֵין לוֹ [לאדם] קָטֵגוֹרִים, אָז וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר. בֹּא רְאֵה, בַּפָּסוּק הַזֶּה תִּמְצָא בֵּרוּר הַדָּבָר. כָּתוּב אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ. אִם לֹא כָתוּב יוֹתֵר – יָפֶה הוּא. אֲבָל מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף כָּתוּב, וּמִיהוּ? זֶהוּ הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עִם הָאָדָם בְּצַד שְׂמֹאל, שֶׁכָּתוּב (תהלים צא) יִפֹּל מִצִּדְּךְ אֶלֶף, וְזֶהוּ צַד שְׂמֹאל, שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו וּרְבָבָה מִימִינֶךְ. אֲבָל אֶחָד מִנִּי אָלֶף, זֶהוּ יֵצֶר יֵצֶר הָרָע, שֶׁהוּא אֶחָד מֵאוֹתָם [שהוא] אֶלֶף שֶׁהָיוּ לְצַד שְׂמֹאל, מִשּׁוּם שֶׁהוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה וְנוֹטֵל רְשׁוּת. וְעַל זֶה, אִם בֶּן אָדָם הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע הוּא עֶבֶד לוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שֶׁכָּתוּב (משלי יב) טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ, אָז הוּא עוֹלֶה וְנַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר, וְאוֹמֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְכוּת עַל הָאָדָם, וְאָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר, פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שַׁחַת. וְעִם כָּל זֶה לֹא חוֹזֵר רֵיקָם, מִשּׁוּם שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ אַחֵר לִשְׁלֹט עָלָיו וְלִטֹּל מִמֶּנּוּ אֶת נִשְׁמָתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהִקְדִּים חֲטָאֵי אוֹתוֹ הָאִישׁ וְהוּא כֹּפֶר עַל זֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב מָצָאתִי כֹפֶר, לִפְדּוֹת אוֹתוֹ. דָּבָר אַחֵר מָצָאתִי כֹפֶר – אוֹתָהּ זְכוּת שֶׁאָמַרְתָּ, הִיא עָלָיו כֹּפֶר לִפְדּוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יֵרֵד לַגֵּיהִנֹּם וְלֹא יָמוּת. וְלָכֵן צָרִיךְ לָאָדָם לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַקָּטֵגוֹר סָנֵגוֹר, ע"כ.
פרק ה'
כמה אנשים ימצא משיח בארץ ישראל?
בספר חסד לאברהם מהקובל האלוקי רבי אברהם אזולאי זקינו של החיד"א זיע"א (מעין ג – נהר כב): במעלת הדר בארץ ישראל בביאת המשיח: כשיבא המשיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל, באותו יום ימצא בארץ ישראל שבעת אלפים מבני ישראל: דע כי מסורת קבלה בידינו כי באותו יום כשיבא המשיח עם קיבוץ גליות לארץ ישראל, באותו יום ימצא בארץ ישראל שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ, ובאותו היום יסתלקו חומת האש מירושלים, ובאותו יום יבנה בית המקדש באבנים טובים ומרגליות, ובאותו יום יחזרו המתים שבארץ ישראל בעת חיותם בריה חדשה רוחניים, וכן הז' אלפים הנמצאים חיים, כולם בריה חדשה גוף רוחני, כגופו של אדם הראשון קודם החטא, וכגופו של [חנוך ו]משה רבינו ע"ה [ואליהו], וישוטו כולם באויר מעופפים כנשרים וגו', וכל זה לעיני אנשי קיבוץ הגליות. וכי אין אנו בני ישראל כמותם, מאין זכו הם להיות רוחניים בגוף ונפש מה שאין כן אנו ולמה נגרע?: וכשישראל בני קיבוץ גליות יראו שאחיהם נעשה בריה חדשה, ופורחים באויר ללכת ולדור בגן עדן תחתון ללמוד תורה מפי השם יתברך, אזי, יתקבלו בני קיבוץ גליות דאגה בלבם ודאבון נפש, ויתרעמו למלך המשיח ויאמרו, וכי אין אנו בני ישראל כמותם, מאין זכו הם להיות רוחניים בגוף ונפש מה שאין כן אנו ולמה נגרע?
מלך המשיח אומר להם: ואומר להם מלך המשיח, כבר נודע ומפורסם שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, אותם שהיו בחו"ל והשתדלו לבא בארץ כדי לזכות לנפש טהורה, ולא חשו על ממונם ולא על גופם, ובאו בים וביבשה, ולא חששו להיותם נטבעים בים, או נגזל ביבשה, או להיותם שבויים ביד אדונים קשים, ובעבור שעשו העיקר מרוחם ומנפשם ולא מגופם וממונם, לכן חזרו רוחניות מדה כנגד מדה, ואתם שהייתם יכולים לבא בארץ כמותם ונתרשלתם לבא בעבור חמדת הממון וחששתם לממוניכם וגופכם ומהם עשיתם עיקר ומנפשכם ומרוחכם עשיתם טפל, לכן נשארתם גשמיים מדה כנגד מדה. ולחמדת ממון שחמדתם הנה השם יתברך נותן לכם ממון בלי שיעור, שכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות הנטבעים בים כל הימים, מושבע הים להביא אותם בים יפו תוך ג' ימים לטבעתם, וכל מה שנטבע מששת ימי בראשית עד זמן שלמה, הכל הקיא ים יפו ליבשה, ומשם נתעשר שלמה. משיח יחלק אותם לכל צדיק וצדיק חלקו: ומה שנטבע מזמן שלמה עד זמן קיבוץ גליות, הכל עתידה ים יפו להקיא אותם ליבשה, והמשיח יחלק אותם לכל צדיק וצדיק חלקו, הה"ד "כי שפע ימים יינקו", וגם כל המטמוניות שתחת העפר עתידה הארץ להיות נעשית מחילות מחילות להתגלגל ולהוליך כל אוצרות המלכים, ומוליך אותם לארץ ישראל כדכתיב: וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל וגו', והכל יתגלה בתוך ארץ ישראל למלך המשיח, והוא יחלק אותם לאנשי קיבוץ גליות לכל אחד חלקו, וישבעו ממון רב לאותם שהקפידו על ממונם ועל גופם ישארו גשמיים ושבעים ממון, ואותם שלא חשו על גופם ועל ממונם אלא על רוחם בלבד, הקדוש ברוך הוא עושה אותם בריה חדשה, ומוליך אותם לגן עדן התחתון כנזכר. וזה מה שנראה לי, מסכ"י [מספר כתב יד], עכ"ל.
פרק ו'
הערב רב – במה ניכרים?
היסוד להכיר מי הוא מהערב רב? ואיזה רבנים מהערב רב כמו שכתוב הדברי חיים זי"ע בהשמטות לפרשת ויקהל שרוב הרבנים והאדמורי"ם מהערב רב: דבר הראשון לבדוק את הרב עם עובר על העבירות שכתוב בתורה, ובפרט על העבירות החמורות, ולא עשה תשובה: וכבר כתבו הספרים הקדושים ובפרט הרבי מראפשיץ זי"ע שלפני ביאת המשיח הרב הגדול יסע בקרון עם אשה נכריה והחסידים ידחפו את הקרון ויצעקו קדוש קדוש, וביקש מהחסידים לכל הפחות שלא ידחפו את הקרון, ונראה שזה לא צריך להיות דוקא שנוסע עם אשה נכריה, אלא שיעבור על עבירות חמורות כאלו כמו שנוסע עם אשה נכריה, כמו שדורש ברבים אנשים ונשים בלי מחיצה כשירה שיצאו כל גדולי עולם הבתי דינים של הספרדים והאשכנזים 120 בחרם ואיסור נגד אלו שדורשים, או בחתונות תערובות בלי מחיצה כשירה – וזה מה שרואים איך שהגדולים האלו מחללים שם שמים בפרהסיה ומכשילים את הרבים באיסורי הסתכלות באשת איש, וזה יותר גרוע ממה שנוסע עם אשה נכריה כמו שכתבו בפסק דין של גדולי הספרדים והתימנים והאשכנזים.
מידות ותכונות הערב רב
בזוהר בראשית (כה:), בלשון הקודש: וַחֲמִשָּׁה מִינִים הֵם בְּעֵרֶב רַב, וְהֵם: נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים…. הַגִּבּוֹרִים – מִין שְׁלִישִׁי, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (בראשית ז) הֵמָּה הַגִּבּרִים וְגוֹ' אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְהֵם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם יא) הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וְגוֹ' וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם. וּבוֹנִים בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, וְשָׂמִים בָּהֶם סֵפֶר תּוֹרָה וַעֲטָרָה עַל רֹאשׁוֹ, וְלֹא לְשֵׁם ה', אֶלָּא לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם. וְצַד אַחֵר מִתְגַּבְּרִים עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְגוֹזְלִים אוֹתָם וּמִתְבַּטֶּלֶת הָעֲבוֹדָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ז) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ.
הָרְפָאִים – מִין רְבִיעִי, אִם יִרְאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּדחַק, מִתְרַפִּים מֵהֶם, וְיֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת לְהַצִּילָם וְלֹא רוֹצִים. וּמִתְרַפִּים מֵהַתּוֹרָה וּמֵאֵלֶּה שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לַעֲשׂוֹת טוֹב עִם עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה כו) רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ. בִּזְמַן שֶׁתָּבֹא פְקִידָה לְיִשְׂרָאֵל, נֶאֱמָר בָּהֶם (שם) וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ.
הָעָנָקִים – מִין חֲמִישִׁי, שֶׁהֵם מְזַלְזְלִים לְאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (משלי א) וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךְ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דברים ב) רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים. שְׁקוּלִים זֶה לָזֶה. אֵלֶּה אוֹתָם שֶׁמַּחֲזִירִים אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבהוּ. וְסוֹד הַדָּבָר, [שבגללם] נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, שֶׁהִיא עִקַּר וְיִשּׁוּב הָעוֹלָם. מִיָּד כְּשֶׁיָּבא הָאוֹר, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִמָּחוּ מִן הָעוֹלָם וְיֹאבֵדוּ. אֲבָל הַגְּאֻלָּה אֵינָהּ תְּלוּיָה אֶלָּא בָּעֲמָלֵק עַד שֶׁיִּמָּחֶה, שֶׁבּוֹ הַשְּׁבוּעָה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, עכ"ל.
אין תרופה למכתו, ומחוייבים למחות ולהציל את הרבים מהם
על זה מקונן הנביא (איכה ה', יז) "עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ", אוי לנו שכך עלתה בימינו, שפוערים הערב רב את פיהם ומחציפים ומעיזים פניהם לבזות גדולי ישראל קדושי עליון, בפרהסיה, שזהו חילול השם שעליו נאמר שאין חולקין כבוד לרב, ובגמרא שבת כתוב שאין תרופה למכתו, ומחוייבים למחות ולהציל את הרבים מהם, וראה מה שכתוב במדרש כתפוח בעצי היער באיזה גהינום הם יושבים, שנבאר באריכות בע"ה.
סיפור נורא ומוסר השכל מהחזון איש ומהרב וואזנער זי"ע
סיפור נורא מהחזון איש ומהרב וואזנער זי"ע ששאלו אותם, והביאו קול קורא לצאת נגד זמר אחד שזמר בתערובות, ובקשו שיחתום על זה, וכתבו השם של הזמר בהקול קורא. החזון איש השיב לו ואמר: חס ושלום לכתוב שם של בן אדם לבזות ברבים, צריך על זה בית דין גדול שיתירו את זה, זה כמו להרוג בן אדם, ולא רצה לחתום על זה. אחר כך הלכו אצל הגה"צ הרב וואזנר זי"ע וגם אמר להם כך. [ומי הוא שיאמר גדול אני מהם?].
ענה הרבי מקודם לא היה לי עולם הבא, עכשיו בכסף הזה קניתי לי שיהיה לי עולם הבא
נספר לכם סיפור מגאון גדול אחד שנסע עם בעל עגלה לחתונה, ושאל את הבעל עגלה מתי נגיע, וענה לו בשעה 8 בערב, עבר השעה ולא הגיעו, שאל עוד הפעם מתי נגיע, וענה לו עוד 20 דקות, לבסוף הגיע בשעה תשע וחצי, הגאון הצדיק אמר לבעל עגלה אתה עצלן, וכו', שילם לו הכסף והלך. – פתאום אומר הגאון לשני הגבאים שלו רוצו מהר אחרי הבעל עגלה שיבוא תיכף ומיד חזרה, הבעל העגלה הגיע, הרב אמר לו תשמע אני בזיתי אותך ברבים, בפני שני אנשים, אני מבקש ממך סליחה, תמחול לי, ענה הבעל העגלה, אני לא מוחל לך, הציע לו כמה פעמים כסף גדול ולא רצה למחול, עד שהרב אומר לו אני נותן לך כל הרכוש שלי שתמחול לי, וכששמע כל הרכוש הסכים למחול. וכתב לו בכתב יד וחתם לו כל הרכוש, וכך מחל לו, והלך. הגבאים שואלים את הרבי, מה הרבי עשה, נתן לו כל הרכוש? על מה ולמה? ענה הרבי מקודם לא היה לי עולם הבא, עכשיו בכסף הזה קניתי לי שיהיה לי עולם הבא.
פרק ז'
באיזה גיהינום ילכו אלו שמבזים אנשים ברבים ומדברים לשון הרע ובפרט על רבנים?
ראו מה שכתוב במִדְרָשׁ כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, וזל"ק: תִּזְכֶּה וְתִרְאֶה שְׁנֵי פַּרְדֵסִים אֶחָד שֶׁל גַּן עֵדֶן וְאֶחָד שֶׁל גֵּיהִנֹּם… אַחַר כָּךְ יָצָאתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לְמֹשֶׁה מֹשֶׁה אַתָּה בָּאתָ וְרָאִיתָ כִּסֵּא כְּבוֹדִי כָּךְ תִּזְכֶּה וְתִרְאֶה שְׁנֵי פַּרְדֵסִים אֶחָד שֶׁל גַּן עֵדֶן וְאֶחָד שֶׁל גֵּיהִנֹּם. עָנְשָׁם שֶׁל בְּנֵי אָדָם תְּלוּיִם בְּעֵינֵיהֶם, וּתְלוּיִם בְּאָזְנֵיהֶם, וּבִידֵיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם, תְּלוּיִם בְּעֵינֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהִבִּיטוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹמְעִים דְּבָרִים בְּטֵלִים וְדִבְרֵי הֲבָלִים וּמֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְהַתְּלוּיִם בִּלְשׁוֹנָם הֵם הַמְּסַפְּרִים לָשׁוֹן הָרַע וּמַרְגִּילִים לְשׁוֹנָם עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים, וּתְלוּיִם בְּרַגְלֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהוֹלְכִים בִּרְכִילוּת חֲבֵרוֹ,
אַחַר כָּךְ שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל וְאָמַר לוֹ לֵךְ עִם מֹשֶׁה, וּפָתַח אֶת הַגֵּיהִנֹּם, בָּא מֹשֶׁה וּפָתַח גַּבְרִיאֵל אֶת גֵּיהִנֹּם וְרָאָה מֹשֶׁה אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, אָמַר מֹשֶׁה לְגַבְרִיאֵל לֹא אוּכַל לָבוֹא אֶל גֵּיהִנֹּם מִפְּנֵי הָאֵשׁ, אָמַר לוֹ יֵשׁ אֵשׁ אַחֶרֶת יוֹתֵר מִזֶּה וְלֹא יַזִּיק אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, כְּשֶׁנִּכְנַס מֹשֶׁה לַגֵּיהִנֹּם בָּרְחָה גֵּיהִנֹּם מִפְּנֵי מֹשֶׁה, בָּא נְסַרְגִיאֵל שַׂר שֶׁל גֵּיהִנֹּם וְאָמַר לְמֹשֶׁה מִי אַתָּה, אָמַר לוֹ אֲנִי מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם, אָמַר לוֹ זֶה אֵינוֹ מְקוֹמְךָ אֶלָּא מְקוֹמְךָ בְּגַן עֵדֶן, אָמַר לוֹ בָּאתִי לִרְאוֹת גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִנְסַרְגִיאֵל שַׂר שֶׁל גֵּיהִנֹּם, לֵךְ עִם מֹשֶׁה וְהַרְאֵה לוֹ אֶת הַגֵּיהִנֹּם, וְכֵיצַד הֵם הָרְשָׁעִים בְּתוֹכָהּ, אַחַר כָּךְ הָלַךְ מֹשֶׁה אַחַר נְסַרְגִיאֵל וּבָאוּ לִתְחִלַּת גֵּיהִנֹּם, רָאָה מֹשֶׁה בְּנֵי אָדָם תְּלוּיִם בְּעֵינֵיהֶם, וּתְלוּיִם בְּאָזְנֵיהֶם, וּבִידֵיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם, וְהַנָּשִׁים תְּלוּיוֹת בְּדַדֵיהֶם וּבְשַׂעֲרֵיהֶם וּבְרַגְלֵיהֶם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל אֵשׁ, אָמַר מֹשֶׁה לִנְסַרְגִיאֵל מִפְּנֵי מַה הֵם תְּלוּיִם בְּעֵינֵיהֶם, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִבִּיטוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ וּבַמָּמוֹן חַבְרֵיהֶם בְּרָעָה, וּתְלוּיִם בְּאָזְנֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹמְעִים דְּבָרִים בְּטֵלִים וְדִבְרֵי הֲבָלִים וּמֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְהַתְּלוּיִם בִּלְשׁוֹנָם הֵם הַמְּסַפְּרִים לָשׁוֹן הָרַע וּמַרְגִּילִים לְשׁוֹנָם עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים, וּתְלוּיִם בְּרַגְלֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהוֹלְכִים בִּרְכִילוּת חֲבֵרוֹ, וְלֹא הוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה וְלֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל לְבוֹרְאוֹ, וּתְלוּיִם בִּידֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁגּוֹזְלִים מָמוֹן חַבְרֵיהֶם בִּידֵיהֶם וְהַהוֹרֵג אֶת חֲבֵרוֹ, וְהַנָּשִׁים תְּלוּיוֹת בְּדַדֵיהֶם מִפְּנֵי שֶׁהֵם מַעֲלִים דַדֵיהֶם וּמְנִיקִים אֶת בְּנֵיהֶם וַיִּרְאוּ הַבַּחוּרִים וַיָּבֹאוּ לִידֵי הִרְהוּר עֲבֵרָה: וְאַחַר כָּךְ צָעֲקָה גֵּיהִנֹּם צְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה, וְאָמְרָה לִנְסַרְגִיאֵל תֶּן לִי שֶׁאֲנִי רָעֵב, אָמַר לָהּ מַה אֶתֶּן לָךְ, אָמְרָה לוֹ תֶּן לִי נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, אָמַר לָהּ לֹא יִתֵּן לָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים.
עָנְשָׁם שֶׁל הַמְבַזִּים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַמְּעִידִים עֵדוּת שֶׁקֶר
אַחַר כָּךְ יָרַד מֹשֶׁה לְמָקוֹם אַחַר, וְרָאָה שְׁנֵי רְשָׁעִים תְּלוּיִם רָאשֵׁיהֶם, לְמַטָּה וְרַגְלֵיהֶם לְמַעְלָה, וּמִכַּף רַגְלֵיהֶם וְעַד קָדְקָדֵיהֶם כֻּלָּם דְּבוּקִים בְּתוֹלָעִים שְׁחוֹרִים, כָּל תּוֹלָע וְתוֹלָע חָמֵשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה, וְצוֹעֲקִים הָרְשָׁעִים מִפְּנֵיהֶם וְאוֹמְרִים תֶּן לָנוּ מָוֶת וְנָמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (אִיּוֹב ג כא) הַמְחַכִּים לָמוּת וְאֵינֶנּוּ, שָׁאַל מֹשֶׁה לִנְסַרְגִיאֵל מַה מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, אָמַר לוֹ שֶׁשָׁבְעוּ שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְהַמְחַלְּלִים שַׁבָּתוֹת וּמוֹעֲדִים וְהַמְבַזִּים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַמְּעַנִּים יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת, וְהַמְּעִידִים עֵדוּת שֶׁקֶר, לְכָךְ מָסַר אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַתּוֹלָעִים, אָמַר מֹשֶׁה לִנְסַרְגִיאֵל מַה שֵׁם הַמָּקוֹם הַזֶּה אָמַר לוֹ עֲלוּקָה. וְהָלַךְ מֹשֶׁה לְמָקוֹם אַחַר וְרָאָה שְׁנֵי רְשָׁעִים נוֹפְלִים, וּשְׁנֵי עַקְרַבִּים דְּבוּקִים בָּהֶם, כָּל עַקְרָב וְעַקְרָב יֵשׁ לוֹ שִׁבְעִים אֶלֶף רֹאשׁ, וְכָל רֹאשׁ וְרֹאשׁ יֵשׁ לוֹ שִׁבְעִים אֶלֶף פֶּה, וְכָל פֶּה וּפֶה יֵשׁ לוֹ שִׁבְעִים אֶלֶף רֹאשׁ וְלַעֲנָה, וְכָל אֵלּוּ הָעַקְרַבִּים נוֹפְחִים גּוּפָם וְנָמַקּוּ עֵינֵיהֶם מִפַּחַד הָעַקְרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שָׁם יא כ) וְעֵינֵי רְשָׁעִים (תִּכְלֶנָה) תִּכְלֶינָה.
עָנְשָׁם שֶׁל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, וְהַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵרָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְהַכּוֹפֵר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהָאוֹמֵר לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם
שָׁאַל מֹשֶׁה לִנְסַרְגִיאֵל מַה מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, אָמַר לוֹ הֵם הָאוֹכְלִים מָמוֹן יִשְׂרָאֵל, וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, וְהַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵרָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְהַמּוֹסְרִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹ מָמוֹנָם בְּיַד גּוֹיִם, וְהַכּוֹפֵר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהָאוֹמֵר לֹא בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, כָּל אֵלּוּ מְסָרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעַקְרַבִּים, אָמַר מֹשֶׁה לִנְסַרְגִיאֵל מַה שֵׁם הַמָּקוֹם הַזֶּה אָמַר לוֹ טִיט הַיָּוֵן, עכ"ל. עוד אפשר לומר, למה אומר הזוה"ק שרק הקב"ה לבד ימחוק את הערב רב, כי אם משיח ירצה למחוק אותם יבואו כל החסידים של הערב ויתחילו מלחמה אתו, כי יבוא זמן שהרב יגיד שהוא המשיח [ויכולים אנשים תמימים לטעות אחריו], ולכן הקב"ה לבד ימחוק אותם.
פרק ח'
השלב הסופי של מלחמת גוג ומגוג – והמלחמה עם הערב רב
אנחנו בשלב השלישי והסופי של מלחמת גוג ומגוג, שעליה נאמר (זכריה יג) "והיה בכל הארץ פי שנים יכרתו יגועו והשלישית יוותר בה, וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִישִׁית בְּאֵשׁ וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב. הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו אמרתי עמי הוא, והוא יאמר ה' אלהי!!!! (ועיין סנהדרין קי"א) וְיִצָּרְפוּ וְיִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ רַבִּים, והמשכילים (אלו שלומדים זוהר הקדוש) ינצלו. "הוא יקרא בשמי" – זה הזוהר הקדוש שנקרא השם של הקב"ה!!! – ועתה ישראל מה ה' דורש מעמך כי אם תשובה שלמה וקדושה – ולהתחיל ללמוד דף אחד של זוהר הקודש (שלוקח דקה ביום).
אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם
דִּבְרֵי הָרַשְׁבִּ"י בְּתִּיקוּ"ז (תִּקּוּן ל', מ"ג, הקדמת עץ חיים, הגר"א): אוֹי לָהֶם שֶׁגּוֹרְמִים עֲנִיּוּת וְחֶרֶב וּבִזָּה וְהֶרֶג וְאַבְדָן בָּעוֹלָם… דוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם… עִסְקָם בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְפָּקוֹת יְתֵרוֹת, וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדַיָנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת – לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ. וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא… 'וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם'! עכ"ל. – וראה בתיקוני הזוהר (תקונא עשרין, וחד ועשרין דף מט ע"א), ואלו שלא רוצים ללמוד זוהר, ומפריעים ליהודים הצדיקים האמיתיים ללמוד זוהר, ומלעיגים עליהם, – הם משורש הערב רב וימחקון מהעולם הזה ומהעולם הבא, [ראה תיק"ז תי' מג, זוהר פ' בראשית דף כ"ה:, כ"ו. ובזה תלוי כל הגאולה שנתעכב עד שיתמחו הערב רב, הגר"א, באל"ר] – וכבר לפני 102 שנה החרימו אותם 163 גדולי ישראל מכל בתי דינים בכל העולם [ראה בקול קורא בהיכל ה' – חרם הדרדעים, ראה עוד כוח הזוהר חלק ו].
דוחה אותו לחוץ, והשרפים אשר תחתיו שהם כלם בעלי שש כנפים שורפים אותו בהבלי כנפיהם, והוא חוזר ומתחדש וחוזרים ושורפים אותו
חזי מה שהזהיר לנו הרשב"י ז"ל בזוהר פרשת פקודי (ח"ב דף רמז:) האי חיותא וכו', ומי שלא עסק בחכמה זו, בזמן עלית נשמתו למעלה אף על פי שיש בידו כמה תורה ומעשים טובים, זה המלאך הגדול [יופיא"ל] דוחה אותו לחוץ, והשרפים אשר תחתיו שהם כלם בעלי שש כנפים שורפים אותו בהבלי כנפיהם, והוא חוזר ומתחדש וחוזרים ושורפים אותו. (ויקהל משה דף ה:; אור הזוהר דף 161). (ראה עוד זו"ח ח"ב דף יח., ספר הברית ח"ב מאמר יב פ"ה).
מִי שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד זֹאת הַחָכְמָה הוּא כְּמוֹ הַדָּר בְּחוּץ לָאָרֶץ וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹקַ"י, (סוּר מֵרַע וַעֲשֵׂה טוֹב). במה תבחר? הבחירה בידך עכשיו. כל מי שלא למד תורת הסוד או לו טוב לו שלא נברא!!! אוי להם שגורמים חורבן והרג ואבדן בעולם (תיקונים ל' ומ"ג).
וְכִי עֲלֵיכֶם נֶאֱמַר שֶׁאַתֶּם חַכְמֵי הַדּוֹר? אֵינְכֶם אֶלָּא טִפְּשֵׁי הַדּוֹר
בתיקוני הזוהר (תקונא שתין ותשעה -דף קג ע"א): מַעָשֶׂה הָיָה, שֶׁאָדָם אֶחָד חִגֵּר בְּלִי רַגְלַיִם מָצָא שְׁנֵי חֲכָמִים שֶׁלֹּא הָיוּ בְּכָל הַדּוֹר חֲכָמִים כְּמוֹתָם, פָּגַשׁ בָּהֶם אוֹתוֹ חִגֵּר, אָמַר לָהֶם: שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם חֲכָמִים, (שמעתי עליכם שאתם חכמי הדור), לְאָן אַתֶּם הוֹלְכִים? אָמְרוּ לוֹ: לְמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְעֶרֶב שַׁבָּת הָיָה. אָמַר לָהֶם: אַף עַל גַּב שֶׁאַתֶּם רוֹכְבִים עַל בְּהֵמוֹת שֶׁרָצוֹת הַרְבֵּה, וַאֲנִי חִגֵּר בְּלִי רַגְלַיִם, אִם אַתֶּם רוֹצִים, אֲנִי אַקְדִּים לְתַקֵּן לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת. תָּמְהוּ. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא אַתָּה חִגֵּר, וְאֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְהַשִּׂיג אֶת הַבְּהֵמוֹת שֶׁרָצוֹת הַרְבֵּה? אָמַר לָהֶם הַשֵּׁם שֶׁל מ"ב אוֹתִיּוֹת וְדִלֵּג לָהֶם ת"ק פַּרְסָה בְּרֶגַע אֶחָד. מָצְאוּ אֶת עַצְמָם עַל פִּי מְעָרָה אַחַת, וְשֻׁלְחָן לִשְׂמֹאל עִם כָּל מַעֲדַנֵּי הָעוֹלָם עָלָיו, וּמְנוֹרָה בַדָּרוֹם עִם שִׁבְעָה נֵרוֹת עָלֶיהָ, וּמִטַּת כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת בַּמַּעֲרָב בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, וְכִסֵּא בַמִּזְרָח, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת תַּלְמִידִים עַל אוֹתוֹ הַשֻּׁלְחָן. אַחַר שֶׁכֻּלָּם אָכְלוּ, וְאוֹתָם הַחֲכָמִים עִמָּם, קָם אוֹתוֹ חָבֵר וּפָשַׁט אֶת עַצְמוֹ מֵאוֹתוֹ הַגּוּף בְּלִי הָרַגְלַיִם, וְהִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף שֶׁפָּנָיו זוֹהֲרִים כְּזֹּהַר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ וְכוּ', וּפְנֵי תַלְמִידָיו מְאִירִים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָיוּ פוֹתְחִים סֵפֶר קֹהֶלֶת, וְקוֹרְאִים בּוֹ הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת כוּ', וְהָיוּ חוֹזְרִים כַּמָּה פְעָמִים. אָמְרוּ לוֹ אוֹתָם חַכְמֵי הַדּוֹר:
וְכִי שְׁלֹמֹה לֹא עָשָׂה פָּסוּק אַחֵר בְּקֹהֶלֶת? הִכְנִיס אוֹתָם אוֹתוֹ שֶׁנִּרְאָה חִגֵּר בַּדֶּרֶךְ, לְשִׁבְעָה הֵיכָלוֹת מִכֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים יְקָרוֹת, וּבַהֵיכָל שִׁבְעָה כִסְאוֹת שֶׁל אַרְבַּע חַיּוֹת, וְשָׁם יוֹנָה שֶׁל כֶּסֶף וַעֲטֶרֶת זָהָב עַל רֹאשָׁהּ, וְכָתוּב בָּהּ כָּל מִי שֶׁלֹּא מַכִּיר אֶת הַהֲבָלִים הַלָּלוּ, עָלָיו כָּתוּב וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת. מִיָּד שֶׁרָאוּ כָּךְ אוֹתָם חַכְמֵי הַדּוֹר אֶת שֶׁכָּתוּב בְּאוֹתָהּ הָעֲטָרָה, חָזְרוּ לְאָחוֹר. אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ שֶׁנִּרְאָה עֲלֵיהֶם כְּחִגֵּר: וְכִי עֲלֵיכֶם נֶאֱמַר שֶׁאַתֶּם חַכְמֵי הַדּוֹר? אֵינְכֶם אֶלָּא טִפְּשֵׁי הַדּוֹר, וְלֹא רְאִיתֶם בְּכָל לִמּוּדֵיכֶם כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, עַד אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, אֵלּוּ הַהֲבָלִים שֶׁל קֹהֶלֶת הֵם בְּסוֹד שֶׁל שִׁבְעָה שֵׁמוֹת, שֶׁבָּהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה יְמֵי בְרֵאשִׁית שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֶשֶׂר אֲמִירוֹת וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם אֱלֹהִי"ם, וְהֵם אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם, וַעֲלֵיהֶם לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם אֱלֹהִי"ם הָאֱלֹהִי"ם, וְהַיְנוּ וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם, אֵלּוּ שֶׁבַע תֵּבוֹת אבגית"ץ, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר שְׂרָפִים וְגוֹמֵר. וְהַשֵּׁם הַזֶּה הוּא סְגֻלָּתוֹ לְכַסּוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה, כְּשֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה בְּכָל לַיְלָה לְהָעִיד עַל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁל אָדָם, מִמַּלְאֲכֵי חַבָּלָה וּמִכָּל הַמַּזִּיקִים וְהָרוּחוֹת וְלִילִין וְשֵׁדִין, וּבָהֶם פּוֹרַחַת לְמַעְלָה, בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת מִכָּל שֵׁם תְּכַסֶּה פָנֶיהָ מֵהֶם, וּבִשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת תְּכַסֶּה רַגְלֶיהָ, וּבִשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת פּוֹרַחַת לְמַעְלָה, וְאַף כָּךְ לָרוּחַ, וְאַף כָּךְ לַנֶּפֶשׁ, וְיֵשׁ שֵׁם בֶּן מ"ב, בְּצוּרַת חוֹתַם שַׁעֲוָה נִכְתָּב, וְיֵשׁ שֵׁם מ"ב בְּצִיּוּר שֶׁל דְּמוּת הַמֶּלֶךְ חָקוּק עַל הַחוֹתָם, וְיֵשׁ שֵׁם מ"ב שֶׁהוּא דְמוּתוֹ מַמָּשׁ, שֵׁם מ"ב שֶׁהוּא דְמוּתוֹ, הוּא יהו"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, שֵׁם מ"ב שֶׁהוּא הַחוֹתָם הוּא אהי"ה אֲשֶׁר אהי"ה, צִיּוּר מ"ב בְּשַׁעֲוָה זֶה אבגית"ץ, עכ"ל.
מכל זה רואים שאפילו שהיו חכמי הדור הכי גדולים, כיון שלא ידעו בסודות התורה לא יכלו להיכנס לשערי גן עדן, וקרא אותם טִפְּשִׁי הַדּוֹר. – אוי לה לאותה בושה. במה תבחר? הבחירה בידך עכשיו. כל מי שלא למד תורת הסוד, אוי לו טוב לו שלא נברא!!!
רשב"י אמר בני שנו מדותי – פירש רש"י למדו תורתי!!!
כל אחד יקח חלק בלימוד הזוהר הקדוש, ויפיץ ויעורר בכל העולם על לימוד הזוהר הקדוש, ובכך נזכה לגאולה קרובה וביאת המשיח ובנין בית המקדש ברחמים אמן ואמן.
עד כאן ההקדמה
למעלה בצד ימין לכתוב: גילוי האמת דור האחרון
ובצד שמאל: יום א לחודש
וכן ביום ב' לחודש וכו'
שער לפנים הספר
ספר
גילוי האמת
לדור האחרון
ילקוט מאמרים מדברי חכמים, רוח הקודש מצדיקים קדמונים,
על עיקבתא דמשיחא
שהובאו בארוכה בספרי הערב רב [42 חלקים]
מחולק לשלושים יום – לסיימו בכל חודש
סדר הלימוד ליום א לחודש
א. חזון הבעל שם טוב הקדוש זיע"א אשר חזה על מנהיגי הדור האחרון: בעיקבתא דמשיחא יהיו רבי"ס כארבה לרוב – הם יעכבו את הגאולה – יגרמו פירוד לבבות ושנאת חנם ומדות רעות – מאוד צריך לדקדק אם הרבי הוא משורש רחמנים או משורש פרה ראש ולענה.
בְּעִנְיַן הָאַדְמוֹרִי"ם שֶׁיִּהְיוּ בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא
| כָּתַב |
בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ אוֹצַר הַחַיִּים (בְּחֻמָּשׁ הֵיכָל הַבְּרָכָה) להגה"ק מִקָאמַרְנָא זצללה"ה פָּרָשַׁת תֵצֵא מִצְוַת שְׁלִיחַ הַקֵּן וז"ל: וּמֵעַתָּה תֵּדְעוּ אַחַי, שֶׁעִקַּר הַשְּׁמִירָה בְּפֶה עֶלְיוֹן וְתַחְתּוֹן, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט מִנְהָג הָרַע שֶׁבְּכָל פִּנָּה וּבְכָל עִיר וָעִיר יֵשׁ רַבִּי, וּמִי שֶׁהוּא מִכַּת שֶׁל רַבִּי זֶה מְדַבֵּר סָרָה וּפוֹעֵר פִּיו לִבְלִי חָק עַל רַבִּי שֶׁבְּעִיר אַחֶרֶת.
| שָׁמַעְתִּי |
מִמּוֹרִי וְחָמִי שֶׁהָיָה תַּלְמִיד מֻבְהָק מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הַצַּדִּיק מוה"ר יְחִיאֵל מִיכָל מִזְלָאטְשׁוֹב שֶׁפַּעַם אַחַת נָסַע מָרָן אֱלוֹקִי קוֹדֶשׁ קֳדָשִׁים אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים רַבֵּנוּ יִשְׂרָאֵל בַּעַל שֵׁם טוֹב עַל הַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ אֶל הַיַּעַר לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה, וְרָאוּ הַתַּלְמִידִים שֶּׁמַּכֶּה רֹאשׁוֹ מְאֹד בְּאִילָן וְצוֹעֵק וּבוֹכֶה צְעָקוֹת מְשֻׁנּוֹת וּבְכִיָּה רַבָּה וְהֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ וְשָׁאֲלוּ פֶּה קָדוֹשׁ מַה זֶה וְעַל מַה זֶה, וְהֵשִׁיב שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ עַל הַדּוֹרוֹת שֶׁיִּהְיוּ סְמוּכִים לְמָשִׁיחַ וְרָאָה שֶׁיִּהְיוּ רֶבִּיִים כְּאַרְבֶּה לָרוֹב וְהֵם הֵם יְעַכְּבוּ אֶת הַגְּאוּלָה מִלְּשַׁלֵּחַ הָאֵם מֵעַל הַבָּנִים בִּכְלָלוּת, וּפָשׁוּט כִּי גּוֹרֵם פֵּרוּד לְבָבוֹת וְשִׂנְאַת חִנָּם וְאֵינוֹ מְלַמֵּד לְהַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ מִדּוֹת טוֹבוֹת וִישָׁרוֹת וְדַרְכֵי עֲבוֹדָה, וּבִפְרָט חָלִילָה לְדַבֵּר סָרָה נֶגֶד אֵיזֶה צַדִּיק אוֹ גְּדוֹל הַדּוֹר אוֹ אֲפִילוּ עַל שׁוּם בַּר יִשְׂרָאֵל הַמֻּחְזָק בְּמִצְווֹת, וְהֵם מְלַמְּדִים בְּהֵפֶךְ לַעֲשׂוֹת חוּכָא וּטְלוּלָא מִכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹסֵעַ לָרַבִּי שֶׁלּוֹ וְזֶה גּוֹרֵם פֵּרוּד לְבָבוֹת וְשִׂנְאַת חִנָּם וַאֲרִיכוּת הַגָּלוּת, וּמְאֹד צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בַּדּוֹר הָרַע הַזֶּה מֵעִנְיַן הִתְדַּבְּקוּת הַצַּדִּיקִים אַף עַל פִּי שֶׁהִזְהַרְתִּי כַּמָּה פְּעָמִים לְדַבֵּק עַצְמוֹ בְּצַדִּיק הַדּוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת וּבְלֵב תָמִים כְּדֵי לְקַבֵּל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְצַדִּיק הַדּוֹר מַעֲלֶה נַפְשׁוֹ לְהָאִיר בְּהֶאָרָה נִפְלָאָה בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ פְּעֻלּוֹת נְסִיעוֹת אֶל הַצַּדִּיקִים, אֲבָל בַּדּוֹר הָרַע הַזֶּה מְאֹד צָרִיךְ לִשְׁמוֹר נַפְשׁוֹ, כִּי הַרְבֵּה נוֹסְעִים כִּי בְּהֶפְקֵירָא נִיחָא לוֹ לִפְרֹק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת וְכֵיוָן שֶׁמְּקַבֵּל שֵׁם חָסִיד וְעַזּוּת פָּנִים אָז פּוֹרֵק עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת לְגַמְרֵי, וְלָכֵן תְּדַקְדֵּק מְאֹד מֵעֵין נְסִיעָה אִם הָרַבִּי מִשֹּׁרֶשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַחְמָנִים אוֹ מִשֹּׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה וְתִשְׁמוֹר פִּיךָ מִלְּדַבֵּר סָרָה אִם לֹא עַל מְפֻרְסָם בְּרִשְׁעוֹ, וְאַל תַּאֲשִׁים אוֹתִי שֶּׁדִּבַּרְתִּי עַד כֹּה מַה שֶּׁאֵין דַּרְכִּי כִּי כָּךְ נִצְטַוֵּיתִי בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, עכלה"ק.
ב. נבואת הבעל שם טוב הנ"ל בנוסח אחר: יהיו הרבה רבי"ס רמאים כמו עלי האילנות – הסימן להכיר צדיק אמת אם נזהר משקר עד קצה האחרון – צריך תפלה הרבה להנצל ממנהיג שקר, מהרב הקדוש ר' ירחמיאל מפרשיסחא זי"ע
| שׁוֹמֵר |
נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם, פֵּרוּשׁ קָדוֹשׁ אֶחָד דְּהִנֵּה מִי שֶׁנּוֹסֵעַ לְאֵיזֶה צַדִּיק הוּא צָרִיךְ לִתְהוֹת עַל קַנְקַנּוֹ בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת וּבְשֶׁבַע בְּדִיקוֹת אִם הוּא צַדִּיק אֱמֶת, וּבִפְרָט בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא אֲשֶׁר כְּבָר נִבָּא הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע בְּעֵת שֶׁהָלַךְ עִם תַּלְמִידָיו בַּדֶּרֶךְ וְהָיָה שָׁם הַרְבֵּה אִילָנוֹת אֲשֶׁר הָיוּ מְמוּלָאִין בְּעָלִּין הַרְבֵּה אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לִסְפֹּר וְהִכָּה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע אֶת רֹאשׁוֹ בָּאִילָנוֹת, וְשָׁאֲלוּ לוֹ תַּלְמִידָיו לָמָּה הוּא עוֹשֶׂה כֵּן, וְהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁבְּעִיקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא יִהְיֶה אֲנָשִׁים שֶׁמְּכַנִּים אֶת עַצְמָם בְּשֵׁם רַבִּי וְיִהְיוּ מְרַמְּאִים וּמַטְעִים אֶת הַבְּרִיּוֹת הַרְבֵּה כְּמוֹ אֵלּוּ הֶעָלִין (וּזְקֵנִי הָרַבִּי יְרַחֲמִיאֵל הַקָּדוֹשׁ זי"ע גַּם כֵּן אָמַר עַל הָאֹפֶן) וְהַסִּימָן בָּזֶה הוּא אִם אַחַר הַבְּדִיקָה יִתְוַדַּע לְךָ שֶׁהוּא נִזְהָר מִשֶּׁקֶר עַד קְצֵה הָאַחֲרוֹן, אֲזַי תֵּדַע שֶׁהוּא צַדִּיק, וּבְאִם תִּשְׁמַע מִמֶּנּוּ אֵיזֶה דִּבּוּר שֶׁל שָׁקֶר, אֲזַי לְמַעַן הַשֵּׁם הַרְחֵק אֶת עַצְמְךָ מֵעַל גְּבוּלוֹ כִּי הוּא מִצַּד הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְצֵא טָמֵא תֹּאמַר לוֹ, וְאַל תִשְׁמַע אֵלָיו כְּלָל, כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַף אִם יַרְאֶה לְךָ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים אַל תֹּאבֶה לוֹ (וְעַיֵּן בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ וּבְמַטְעַמֵי יִצְחָק שָׁם) וְהִנֵּה הָאָדָם צָרִיךְ לְהַפִּיל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יְבַלֶּה יָמָיו לָרִיק חַס וְשָׁלוֹם אֵצֶל צַדִּיק שֶׁאֵינֶנּוּ מִסִּטְרָא דִּקְדֻשָּׁה, וַאֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַצִּילוֹ מִכָּל דָּבָר רַע, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים, אוֹתָן הָרַבָּנִים שֶׁהֵם רְשָׁעִים כִּי כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ נִפְרַשׁ מִשֶּׁקֶר לְגַמְרֵי הוּא רָשָׁע רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמֹר אֶת חֲסִידָיו שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לָרַמַּאי כָזֶה רַק שֶׁיִּזְכּוּ אֶל צַדִּיק הָאֱמֶת. (סֵפֶר אוֹר הַנֵּר – עִנְיָנִים נוֹרָאִים דַּף י"ג).
ג. עוֹד בְּעִנְיַן הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה מהרב הקדוש ר' ירחמיאל מפרשיסחא זי"ע:
| הַבַּעַל |
שֵׁם טוֹב עָבַר פַּעַם לְיַד אִילָן עָמוּס עָלִים וְנַעֲנָה: פְּאֵר מִשִּׂיחָ'ן וֶועלְן זֵיין פַאלְשֶׁע רֶבִּי'ס אַזוֹיפִיל וִויפְל בְּלֶעטְלַאך סְאִיז דָּא אוֹיפְן בּוֹים. (סִפּוּרֵי מָרָן הרמ"ח עַמּוּד כ"ה, מהרה"ק ר' מָאטְל מִסְלָאנִים זצ"ל).
סדר הלימוד ליום ב לחודש
ד. נבואת הבעל שם טוב הקדוש בשינוי קצת: יהיו רעבי'ס כמו יאק מאק- רוֹב צָרוֹת יִשְׂרָאֵל בָּא עַל יְדֵיהֶם – וְאַשְׁרֵי הַמְּדַבֵּק עַצְמוֹ לַצַּדִּיק אֱמֶת אֲשֶׁר רֹאשׁוֹ בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם עֶלְיוֹנִים בְּהֶאָרוֹת אוֹר אֵין סוֹף
| אַךְ |
עַתָּה בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא חוּצְפָּא יַסְגֵי וְהַיוֹקֶר יַאֲמִיר אֲנִי אֱמְלוֹךְ, וּמָרָן הַקָּדוֹשׁ קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' הָרַב יִשְׂרָאֵל בַּעַל שֵׁם טוֹב בְּעֵת תְּפִילַת מִנְחָה בַּדֶּרֶךְ פַּעַם אַחַת הִכָּה בְּרֹאשׁוֹ וּמָרַט שְׂעָרוֹ וְאָמַר אַחַר כָּךְ שֶׁרָאָה בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁקָּרוֹב לִימֵי הַמָּשִׁיחַ יִהְיֶה (רֶבִּיעס יאק מאק) וְעַל יְדֵי זֶה נֶאֶבְדָה הָאֱמוּנָה, וְהַקֵּץ מִתְאָרֵךְ, וְכִמְעַט רוֹב צָרוֹת וְרָעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּא מִן זֶה הִשְׂתָּרְרוּת וּבִטּוּל תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּדְרָכִים עֲקוּמִים עַקוּשׁוֹת לִהְיוֹת לוֹ דֶּרֶךְ מְעֻקָּם, וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית אַרְבַּע שָׁעוֹת אַחַר חֲצוֹת וּמִנְחָה שְׁלֹשָׁה שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה, וְאַשְׁרֵי הַמְּדַבֵּק עַצְמוֹ לַצַּדִּיק אֱמֶת אֲשֶׁר רֹאשׁוֹ בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם עֶלְיוֹנִים בְּהֶאָרוֹת אוֹר אֵין סוֹף. (הֵיכַל הַבְּרָכָה – פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי – דַּף שי"ח).
(א"ה עַיֵּן דִּבְרֵי תּוֹרָה לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ ממונקאטש מהד"ת א' ט"ו שֶׁהֵבִיא זֹאת בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב רָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מַה שֶׁיִּהְיֶה בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים רַבִּים בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: יאק מאק (כְּמוֹ שֻׁמְשְׁמִין) הַרְבֵּה מְאֹד וְהֵמָּה יִהְיֶה מְעַכְּבִים הַגְּאוּלָה, עַד כָּאן דִּבְּרוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים.
ה. בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע: קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יִּהְיוּ רֶבֶּי'ס רְשָׁעִים גְּמוּרִים – דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִתְפַּלֵּל שהשי"ת יִשְׁמֹר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מֵהֶם
| [וְאוֹמְרִים |
בְּשֵׁם (הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע) שֶׁאָמַר שֶׁקּוֹדֵם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יִהְיֶה רַבָּנִים וְאַדְמוֹרִים שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וְעַל הַתְּמִימִים שֶׁלֹּא יִכְרְכוּ אַחֲרֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, הִתְפַּלֵּל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם, וְדַי לַמֵּבִין]. וְגַם יִּתְבָּרְכוּ בָּעוֹלָם שׁוֹטִים וְשַׁקְרָנִים שֶׁיְּסַיְּעוּ לָהֶם הַרְבֵּה מְאֹד. (אַשְׁרֵי הָאִישׁ דַּף מ"ט למהריא"ז מַרְגָּלִיּוֹת).
ו. יִהְיוּ מְפֻרְסָמִים שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים
| פב) |
פַּעַם אַחַת הִתְפַּלֵּל (הַשָּׂרָף מִסְטְרֶעלִיסְק) בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ לִפְנֵי הָעַמּוּד, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם, אָמַר כַּמָּה פְּעָמִים בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה, אַחַר הַתְּפִלָּה שָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַתַּלְמִידִים מַה הָיָה כַּוָּנָתוֹ בַּבְּכִיָּה וּבְכָפְלוֹ כַּמָּה פְּעָמִים הַפָּסוּק שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹת וְכוּ', וְעָנָה בְּפֶה קָדְשׁוֹ: אֲשֶׁר רָאָה בְּעֵינָיו פִּקוּחָא שֶׁקֹּדֶם בִּיאַת הַגּוֹאֵל יִהְיֶה מְפוּרְסָמֵי הַדּוֹר יִמָּצֵא בֵּינֵיהֶם מְפֻרְסָמִים שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וְעַל זֶה בָּכָה שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם, (אֶרֶץ הַחַיִּים א' פֶּרֶק ב', נִדְפַּס בְּסֵפֶר תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ חֵלֶק כ"ד).
ז. הַחֲסִידִים סוֹבְרִים שֶׁרַבָּם עוֹבֵד ה'
| וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ |
מִסְטְרֶעטִין זצ"ל אָמַר מִשְּׁמוֹ עַל הַפָּסוּק שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם שֶׁאָמַר: לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יִהְיוּ רֶבִּי'ס רְשָׁעִים גְּמוּרִים רַחֲמָנָא לִיצְלָן, אֲבָל הֵן הַחֲסִידִים הֵם בִּתְמִימוּתָם סוֹבְרִים שֶׁרַבָּם הוּא עוֹבֵד ה' וְלָכֵן נוֹסְעִים אֵלָיו, לְזֹאת הִתְפַּלֵּל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ חַס וְשָׁלוֹם בְּרֶבִּי'ס כָּאֵלּוּ, (אוֹר עוֹלָם אוֹת י"א).
ח. היהודי הקדוש זי"ע: משיח צדקינו ישלח מעל פניו הרבה חסידים עם מלכיהם בראשיהם שילכו לקראתו – לא יועיל טענת החסידים שטעו בו, כי צריך להתפלל על זה כל ימיו – יותר עבודה הוא
לִהְיוֹת מְחֻבָּר לְטָהוֹר הוּא עֲבוֹדָה קָשָׁה
| אות ו') |
עַל הָא דְּאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמְּחֻבָּר לְטָהוֹר טָהוֹר, הִקְשָׁה לוֹ פַּעַם אַחַת הָרַב הַקָּדוֹשׁ חֲכַם הָרָזִים מו"ה ש"ב ז"ל מִפַּרְשִׁיסְחָא אִם כֵּן לָקְתָה מִדַּת הַדִּין, הֲיִתָּכֵן זֹאת שֶׁיִּתְדַּמֶּה לַצַּדִּיק אֲמִתִּי אֲשֶׁר הָיָה פָּרוּשׁ וּמֻבְדָּל מֵהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה וְעָבַד כָּל יָמָיו לְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ, וְהוּא אַךְ הִתְחַבֵּר לוֹ יִהְיֶה נַעֲשֶׂה טָהוֹר כָּמוֹהוּ, וְהֵשִׁיב לוֹ כִּי לִהְיוֹת מְחֻבָּר לְטָהוֹר הוּא עֲבוֹדָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה מִלִּהְיוֹת טָהוֹר בְּעַצְמוֹ, וְהוּבָא דְּבָרָיו אֵלֶּה בְּכַמָּה סְפָרִים מִשְּׁמוֹ, (וּמַתְאִימִים דְּבָרִים אֵלּוּ לַאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּי יְדִידִי הַמָּנוֹחַ הֶחָסִיד הַמֻּפְלָג מו"ה יִצְחָק בֶּער הַכֹּהֵן מִשֶעְרכֶערשִין, שֶׁשָּׁמַע בְּעַצְמוֹ מִפִּי הָרַב הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מו"ה לֵיבּוּשׁ זצ"ל אבדק"ק צוּזְמִיר תַּלְמִידוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי הַקָּדוֹשׁ בְּיוֹם רִאשׁוֹן דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה סִפֵּר בְּשֵׁם רַבּוֹ הַיְּהוּדִי הַקָּדוֹשׁ זי"ע כְּשֶׁיָּבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ אָז יֵלְכוּ לִקְרָאתוֹ כָּל הַצַּדִּיקִים, וּמַנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל, עִם אֲנָשִׁים הַחֲסִידִים אֲשֶׁר שָׁאֲבוּ מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ בֵּינֵיהֶם מַנְהִיגִים כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ יֹאמַר לָהֶם גֶּשׁ הָלְאָה עִם הַחֲסִידִים שֶׁלְּךָ, (פַּעַם אַחַת אָמַר מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וֶועט זֵיי זָאגְן פָארְט דִּיר מִיט דֵיינֶע חֲסִידִים), וְאָז יִקְרְבוּ הַחֲסִידִים וְיִבְכּוּ מְאֹד וְיֹאמְרוּ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ מַה חָטָאנוּ וְאָשַׁמְנוּ הֲלֹא הָיָה לָנוּ אֱמוּנָה כִּי הוּא צַדִּיק אֱמֶת, וּמַה תְלוּנָתְךָ עָלֵינוּ, וּמָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ יָשִׁיב לָהֶם כָּל יָמָיו שֶׁל אִישׁ מֵהַצֹּרֶךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ כִּי יִּזְכֶּה לְהִתְקַשֵּׁר בְּצַדִּיק אֱמֶת. וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לֹא יִמְנַע טוֹב מֵהַהוֹלְכִים בְּתָמִים, וְאִם הָיָה רְצוֹנְכֶם בֶּאֱמֶת לְהִתְקַשֵּׁר בְּצַדִּיק אֱמֶת הָיָה מֵאִיר לָכֶם הָאֱמֶת, וּבְוַדַּאי לֹא הָיָה רְצוֹנְכֶם הָאֱמֶת לְהָאֱמֶת, (תִּפְאֶרֶת הַיְּהוּדִי חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְסִפּוּרִים).
סדר הלימוד ליום ג לחודש
ט. הרב הקדוש הנ"ל גנח מאוד שראה ברוח קדשו שְּגַּם הָעִנְיָן שֶׁל רֶבִּי'ס יִתְקַלְקֵל
ומה יעשו ישראל
| (עוֹד שָׁם) |
שָׁמַעְתִּי מַעֲשֶׂה מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ הַיְּהוּדִי זצ"ל, פַּעַם אַחַת הָיָה הַיְּהוּדִי זצ"ל בַּלַּיְלָה עִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ ר' שִׂמְחָה בּוּנִים זצ"ל שֶׁהָיָה תַּלְמִידוֹ, וְהַיְּהוּדִי לֹא הָיָה יָשֵׁן רַק חוֹשֵׁב וְגָנַח מְאֹד, וְשָׁאַל לוֹ הר"ר שִׂמְחָה בּוּנִים זצ"ל מַה מַעֲלַת כְּבוֹדוֹ גּוֹנֵחַ, וְאָמַר הַיְּהוּדִי זצ"ל, אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁלְּאַחַר מֹשֶׁה הָיוּ שׁוֹפְטִים, וּלְאַחַר שׁוֹפְטִים נְבִיאִים, וְאַחַר כָּךְ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, וְאַחַר כָּךְ הָיוּ תַּנָּאִים וַאֲמוֹרָאִים וּפוֹסְקִים, וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מוֹכִיחִים לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְאַחַר כָּךְ נִתְקַלְקְלוּ שֶׁנִּתְרַבּוּ הַמּוֹכִיחִים שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְאַחַר כָּךְ הִתְחִילוּ רֶבִּי'ס, עַל זֶה אֲנִי גּוֹנֵחַ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁגַּם זֶה יִתְקַלְקֵל מַה יַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל. ע"כ. (נִפְלָאוֹת הַיְּהוּדִי, חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה דַּף 46).
י. נבואת הרב הקדוש מרוזין זי"ע בעקבתא דמשיחא יֵרֵד לִנְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם
לנביאי הבעל, ויהיו נסיונות גדולים ועצומים – אני מודיע זאת למען תדעו להזהר
| וּכְבָר |
הִזְהִירוּ עַל זֶה רַבּוֹתֵינוּ הַצַּדִּיקִים וְהַקְּדוֹשִׁים מִדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁרָאוּ בְּרוּחַ קָדְשָׁם מַה שֶׁיֶּאֱרַע לָנוּ מֵהַנִּסְיוֹנוֹת בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, וְשָׁמַעְתִּי מִפִּי תַּלְמִיד חָכָם מְפֻרְסָם וְאִישׁ מְהֵימָן שֶׁשָּׁמַע כַּמָּה פְּעָמִים מֵאָבִיו שֶׁשָּׁמַע מֵחֲתָנוֹ אֲשֶׁר הָיָה רָגִיל אֵצֶל הָרַב הַקָּדוֹשׁ מֵרוֹזִי'ן זי"ע יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְשָׁמַע מִפֶּה קָדְשׁוֹ דִּבּוּרִים אֵלּוּ, תֵּדְעוּ דִּכְמוֹ שֶׁיָּרַד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם לְאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל וְלֹא יָרַד לִנְבִיאֵי הַבַּעַל, בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא יִהְיֶה הַהֵפֶךְ שֶׁיֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם לִנְבִיאֵי הַבַּעַל וְיִהְיוּ הַנִּסְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים קָשִׁים וּמָרִים, וַאֲנִי עוֹמֵד וּמַזְהִיר לָכֶם עַל זֶה לְמַעַן תֵּדְעוּ לִהְיוֹת זְהִירִים בַּדָּבָר, וּכְעֵין זֶה מְקֻבָּל מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ מֵרָאפְּשִׁיץ זי"ע וְעוֹד צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים שֶׁהִגִּידוּ מֵרֹאשׁ גֹּדֶל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ לְנֶגְדֵנוּ וְהִזְהִירוּ עַל זֶה, (עַל הַגְּאוּלָה עַמּוּד קל"ו).
יא. השלמה על דברים הנ"ל נָבִיא שֶׁקֶר מְרַחֵק צַדִּיקִים וּמְקָרֵב רְשָׁעִים
| הִנֵּה |
יָדוּעַ שֶׁהָאִישׁ הַמְּהֵימָן שֶׁמִּמֶּנּוּ שָׁמַע רַבֵּנוּ הַדְּבָרִים הנ"ל הוּא הָרַב הַגָּאוֹן הַיָּשִׁישׁ מוה"ר שְׁמוּאֵל בִּנְיָמִין שִׁישַׁא עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁשָּׁמַע מֵר' יַעֲקֹב הנ"ל עוֹד דְּבָרִים נוֹסָפִים שֶׁהָיָה מְקֻבָּל אֶצְלוֹ מֵהָרַב הַקָּדוֹשׁ מֵרוּזִ'ין זי"ע שֶׁנִּרְאִין כְּמוֹ הַשְׁלָמָה לַדְּבָרִים הנ"ל שֶׁאָמַר: תֵּדְעוּ שֶׁקֹּדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ כְּמוֹ שֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלִים וְצַדִּיקִים שֶׁיְּבָרְרוּ גַּם כֵּן מֵהַתּוֹרָה נְבִיאִים כְּתוּבִים שַׁ"ס בַּבְלִי יְרוּשַׁלְמִי וְכוּ', הִפּוּךְ מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת כְּדֶרֶךְ הָרְשָׁעִים וְתֵדְעוּ לְהִשָּׁמֵר מְאֹד מֵהֶם. וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אִם כֵּן אֵיךְ נוּכַל לְהַכִּיר אוֹתָם, וְהֵשִׁיב שֶׁהַמִּבְחָן הַזֶּה יִהְיֶה בְּיֶדְכֶם שֶׁבְּאִם עַל אֲנָשִׁים יְרֵאִים וּכְשֵׁרִים יִמְצָא תָּמִיד חוֹבָה, וִירַחֵק אוֹתָם וְעַל רְשָׁעִים יִמְצָא תָּמִיד זְכוּת וִיקָרֵב אוֹתָם הֲרֵי זֶה סִימָן שֶׁהוּא גַּם כֵּן מֵהֶם וְהַרְחֵק תַרְחִיקוּ מֵאִתּוֹ, עַד כָּאן דִּבְּרוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים.
יב. הרב הקדוש מרוזין בימיו: הַמַּנְהִיגִים גּוֹרְמִים אֶת הַצָּרוֹת
| וּקְדֻשַּׁת |
זלה"ה בְּיִיטַב פָּנִים (אַבְנֵי זִכָּרוֹן לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּלְיוֹם הַכִּפּוּרִים) מֵבִיא בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹר יִשְׂרָאֵל מֵרוּזִין זלה"ה שֶׁפֵּרוּשׁ מַאֲמַר הַכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר כ"ג) כָּעֵת יֵאָמַר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל, כִּי בַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים הָיְתָה הַנְהָגָתוֹ יִתְבָּרַךְ נֶעֱלֶמֶת מֵעֵינָי הֲמוֹנִים, אֲבָל גִּילָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים וְהַצַּדִּיקִים, אֲבָל עַתָּה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים צָרוֹת תְּכוּפוֹת זֶה לָזֶה צְרוּרוֹת עַל שִׁכְמֵנוּ אֲשֶׁר גַּם בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל הֵם בְּנֵי הָעַלִיָּה יִפָּלֵא מַה זֶה וְעַל מַה זֶה עָשָׂה ה' כָּכָה, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל הֵם שְׁנֵי מַדְרֵגוֹת הֲמוֹנִים וּבְנֵי עֲלִיָּה, בִּלְשׁוֹן תְּמִיהָה מַה פָּעַל אֵל, ע"כ. וּמְסַיֵּם אֲבִי אֲבִי זְקֵנִי זלה"ה שָׁם, וְהִגַּדְתִּיו בִּשְׁמוֹ לִפְנֵי מוֹרִי זלה"ה וְהוּטַב בְּעֵינָיו, עכ"ד.
| וּלְפִי |
מִצַּד דּוֹרֵנוּ אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא כְּמוֹ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל בְּסִבַּת יִשְׂרָאֵל וּבַעֲבוּרָם (וּמָצִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שהלמ"ד מְשַׁמֶּשֶׁת בְּמָקוֹם בַּעֲבוּר וּבִשְׁבִיל) וְתִהְיֶה כַּוָּנַת הַכָּתוּב כָּעֵת יֵאָמַר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל כְּלוֹמַר בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂי יִשְׂרָאֵל הֵם מַנְהִיגֵי הַדּוֹר יֹאמְרוּ מַה פָּעַל אֵל, כִּי מַעֲשֵׂי הַמַּנְהִיגִים גּוֹרְמִים לְחַשְׁכוּת וּלְהֶסְתֵּר פָּנִים הַנּוֹרָא עַד דִתְּמֵהִין וְשֵׁיילִין מַה פָּעַל אֵל, וְהַבּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמִים יַעֲזֹר שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת מְהֵרָה בִּישׁוּעַת כָּל יִשְׂרָאֵל, וּבְשִׂמְחָתָן בְּהִתְגַּלּוּת כְּבוֹד שָׁמַיִם עָלֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. (דִּבְרֵי יוֹאֵל פָּרָשַׁת נָשֹׂא עַמּוּד קפ"ח).
סדר הלימוד ליום ד לחודש
יג. הרב הקדוש ר' שמואל מסלונים זי"ע: לפני הגאולה תרד אש מן השמים לצדם של הפורקי עול – זה יהיה הבירור האחרון שלא יתבטלו בני ישראל הכשרים אפילו בני מופת זה
| בֹּא |
אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה, הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא נִצְחִיּוּת וְכָל דִּבּוּר מִתּוֹכָהּ נוֹגֵעַ לְכָל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת, כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ פָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ (דְּבָרִים כ- כ"א) וּפֵרְשׁוּ בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהַכַּוָּנָה עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר שֶׁבְּכָל זְמַן, כְּמוֹ כֵּן יֵשׁ לוֹמַר שֶׁעִנְיָן הַתֵּבָה הוּא אַ יִידִישׁ וָוארְט, בְּכֹחַ הַתֵּבָה שֶׁיְּהוּדִי מוֹצִיא מִפִּיו לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְחִינַת אֱמֶת, יָכוֹל הוּא לְהִנָּצֵל מִמֵּי הַמַּבּוּל הַזֵּידוֹנִים וּלְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ מִכָּל מִינֵי רְתִיחוֹת דָּם טָמֵא, וּבִמְיֻחָד בִּזְמַן הַסְתֵּר כְּמוֹ שֶׁל יָמֵינוּ, שֶׁהַחַשְׁכוּת גְּדוֹלָה, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בְּחִינַת תֵּבַת נֹחַ שֶּׁהִתְאַחֲדוּ בְּתוֹכָהּ כָּל מִין טָהוֹר, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל הַיְהוּדִים הַכְּשֵׁרִים יִתְאַחֲדוּ וְיִתְקַשְּׁרוּ בְּאַהֲבַת חֲבֵרִים אֲמִתִּית, וְהִנֵּה אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, כִּי בַּיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי הַגְּאוּלָה הָאֲמִתִּית כַּאֲשֶׁר יִצְטָרְכוּ כְּבָר לְהָקִים אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יִתְפַּלְּגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁנֵי צְדָדִים, הַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת יַחְפְּצוּ בְּאוֹתוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהֵם יִבְחֲרוּ בּוֹ כְּמַתְאִים לַעֲטָרָה זוֹ, וְאֵלּוּ הַפּוֹרְקִים עֹל יֹאמְרוּ שֶׁהֵם הַיְהוּדִים הָאֲמִתִּיִּים, וְהֵם הֵם שֶׁצְּרִיכִים לִבְחֹר אֶת הַכֹּהֵן גָּדוֹל כְּפִי הֲבָנָתָם, וְיַכְרִיעוּ אָז בֵּינֵיהֶם כְּדֶרֶךְ הַבְּחִינָה שֶׁהָיְתָה בִּימֵי אֵלִיָּהוּ ז"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ בֵּינֵיהֶם סִימָן שֶׁכָּל מי שיענו לו באש מן השמים האמת אתו, והנסיון הגדול יהיה אז באופן זה שהאש מן השמים תרד לצדם של אלו שהתרחקו מן התורה והם יצליחו במלחמתם, אך זה יהיה הבירור האחרון כי הכשרים באמת לא יתבטלו אפילו בפני המופת הזה, והעצה להחזיק מעמד במצב נורא זה לכל יהודי היא שיהיה מקושר לצדיקים וליהודים כשרים המקושרים לתורה, כי התורה היא נצחית, ובכח זה אפשר להחזיק מעמד בכל העתים והמצבים. (דברי שמואל פרשת נח).
יד. הרב הקדוש מלובלין זי"ע: בעוון המנהיגים שכל אחד אומר אני אמלוך נידחת הגאולה
ושמעתי מכבוד קדושת אדומו"ר הרב הקדוש רבינו יחזקאל משינאווע זי"ע בשם רבינו הקדוש החוזה מלובלין זי"ע כי פעם אחת הגיד בשמחה שרואה ברוח קדשו הגאולה קרובה מאוד, וכבר החלו הבני משה להתעורר לילך להלחם בעדנו כי כן הוא העת רצון מן השמים, וזמן קצר אחר זה בכה (הרבי מלובלין) מאוד, ואמר כי רואה ברוח קדשו שיצא כרוז מן השמים שיחזרו מהליכתם וערכיתם למלחמה בעדנו מפני כי הגאולה נדחית לזמן בעוון המנהיגים בדורנו, שכל אחד אומר אני אמלוך, עד כאן דברותיו הקדושים, ואנן מה נעני אבתריה, על אחת כמה וכמה בדור השפל החשוך הזה, ה' ירחמנו ב"ב. (דברי תורה מהרב הקדוש ממונקאטש, מהדו"ת א' ט"ו).
טו. הרב הקדוש מראפשיטץ זי"ע: קודם הגאולה יהיו ראשים שהסמ"ך מ"ם ירכב עליהם – לא יהיו ניכרים – בהכרח להכניע א"ע
על זה אמר מורי הקדוש רבינו נפתלי (מראפשיטץ) אל הצדיק ר' מרדכי ליפא בעיר ראווע, דע ידידי שקודם ביאת משיח יהיה ראשים שהכלב הסמ"ך מ"ם יהיה רוכב עליהם, ולא יהיה ניכרים, ובהכרח להכניע א"ע, כי מי יודע מה בלבו, ולא יכול להנצל מהם אלא הלומד תורה לשמה ויש לו אמונה, ומה נפקא מינה מזה שאמרתי לך, כי חלילה שיעלה על מחשבה כזאת כי ה' יראה ללבב ולא האדם, אלא שתבקש רחמים בבכיה לפני השי"ת ינחנו בדרך אמת, ע"כ אמרי קודש. (זוהר חי פרשת ויחי דף תכ"ו).
טז. עוד מהרב הקדוש הנ"ל: רב העיר עם אשה נכריה (מינות) ויאמרו אחריו אין קדוש כמוהו
כמו ששמעתי מפה קדשו אדמו"ר הרב הצדיק הקדוש ר' אברהם שמחה זצ"ל הרב מבארניב ומנוחתו כבוד פה עיר הקודש ירושלים ת"ו, שאמר בשם זקינו הרב מראפשיץ זצ"ל, שאמר דעו כי קודם ביאת המשיח יתרבה כל כך השקר בעולם עד שרב העיר יסע יחדו עם אשה נכריה (כוונתו על מינות) בעגלה אחת, ורבים מבני העיר יאמרו אחריו אין קדוש כמוהו וכו'. ע"כ מה ששמעתי מפיו הק' הנ"ל. (אשרי האיש דף מ"ט)
יז. עוד מהרב הקדוש הנ"ל: כל האדמורי"ם יסעו ביחד עם הבעל דבר על קרון, ביקש מבניו שלא יעזרו לדחוף הקרון
שמעתי מפי עד שמיעה, אשר מרן ז"ל סיפר מהרב הקדוש מראפשיטץ שאמר, אשר לפני ביאת המשיח יסע הבעל דבר על קרון, וכל האדמורי"ם יסעו עמו על הקרון, ואמר הרב הקדוש לבניו הק' הלא גם אתם תהיו רבי'ס, בעט איך אייך איר זאלט כאטש נישט העלפן שטופן דעים וואגן, עד כאן. ועל זה סיים מרן הקוה"ט זי"ע (מסאטמאר) אל העלפן זיי שטופן, ע"כ. (מכתב התעוררות עמוד ע"ג).
סדר הלימוד ליום ה לחודש
יח. הרב הקדוש ר' דוד מלעלוב זי"ע: בדור האחרון יהיו רבי'ס שיסעו בשבת קודש – בהכרח ילכו לקבל פניו מפני פיקוח נפש – ביקש מבנו שלא יעזור להם על כל פנים
הרה"צ מוואידיסלאב ז"ל סיפר כמה פעמים מה שמקובל אצלו מבית אבותיו, שזקינו הרב הקדוש והנורא ר' דוד מלעלוב זי"ע אמר פעם אחת לבנו הרב הקדוש ר' משה מלעלוב זי"ע בזה הלשון: משה לעבן, זאלסט וויסן, פאר משיח וועט קומען וועלן זיין רעבי'ס וואס וועלן קומען צו פארן אום שבת און אוועקפארן אום שבת, און דער גאנצער עולם וועט ארויסגיין באגלייטן, און דו וועסט אויך מוזן ארויסגיין, ווייל אויב נישט וועסטו זיין איינגעשטעלט מיטן לעבן, און דער וואגן וועט אריינפאלין אין בלאטע, און דער גאנצער עולם וועט העלפן ארויסשטופן זאג איך דיר, געדענק אז עס איז שבת קודש זאלסט כאטש נישט העלפן מיטשטופן די וואגן. עד כאן לשונו הקדוש.
יט. אפילו צדיקים יהיה להם נסיונות באמונה – העצה, לפרסם שאני אמרתי זה מראש
בסוף ספר תפארת ישראל הביא שם מבעל אור המאיר מזיטאמיר כעשרה מינוט לפני פטירתו ביום ערב חג השבועות הגיע אליו תלמידו הגאון הגדול ר' שניאור מסאסטוב ז"ל ואדמו"ר ז"ל שכב ופניו אל הקיר אז הסיב את פניו ואמר זה אתה הוא שניאור, עוד יהיה זמן לפני ביאת המשיח שאפילו איש כמוני וכמוך יהיה להם צורך להתבודד בפינה לעשות חשבון אם אמונתו שלימה שיש בורא בעולם, והעצה לזה שתפרסם שאני אמרתי את זה מראש.
כ. בעיקבתא דמשיחא יתפשט האפיקורסות אצל רבנים יותר מפשוטי עם – הפשוט יבזה את הרב שנכנסת בו אפיקורסות
בספר זכרון יעקב יוסף (מערכת צ') כותב שמעתי מאחד מידידי שראה בספר הקדוש רב ייבי מאיש אלוקים קדוש רי"י מאוסטרהא זצלה"ה שפירש המשנה סוטה בעיקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, כי קודם ביאת המשיח תתפשט האפיקורסות אפילו אצל רבנים, ופשוטי עם לא יזיק להם כל כך, כמו שדרך תולעת העש שאוכל בגדים מתפשט דווקא בבגדים חשובים כמו של צמר ומשי אבל לא של שק, כמו כן קודם ביאת המשיח יתפשט אצל הרבנים שאינם נשמרים מן האפיקורסים וכו', ואיש הפשוט יבין שהרב הוא אפיקורס ויבזה אותו, והרב יאמר לו חצוף, והפשוט ישיב, אמת שזה חוצפה ממני לבזות את הרב ואני חצוף, אבל אתה באמת אפיקורס, וזה פירוש המשנה, בעיקבתא דמשיחא חוצפה יסגי, היינו שיהיו הרבה מחוצפים שיבזו את הרב שנכנס בו אפיקורסות.
כא. הרב הקדוש מקאצק והרב הקדוש מלעכוויטש זי"ע: אפילו רבי'ס יהיו צריכים רחמים שלא יפלו למינות – זהו חבלי משיח שיצמח אצל כל צד מינות
בספר אמת ואמונה דף ו' ע"ב שנדפס בשנת תרס"ח בפעירטקוב בהסכמת הגאון ר' חיים מבריסק זי"ע, כתוב שם בזה הלשון, ואם רצונך לדעת מנא אמינא לה שבעיקבתא דמשיחא שדא תיכלא בכולא בענין האמונה ר"ל, הנה מלבד מה שהגידו רבותינו ז"ל חדשים גם ישנים בספריהם הקדושים, שעיקר הבירור בכלל יהא באמונה, יש לי בקבלה מה ששמעתי באזני מראש כל בני הגולה אדמו"ר מסאכטשוב שליט"א (זצ"ל) בשם חותנו מקאצק זצוקללה"ה זי"ע שבעיקבתא דמשיחא וועלין דארפין אפילו וויסע זשיפעציס רחמים נישט אוועק צופאלן אין מינות, גם שמעתי מהרב הצדיק וכו' ר' משה מקאברין זצוק"ל שאמר בשם הרב הקדוש מלעכוויטש ז"ל, כי זה ענין חבלי משיח, סי וועט זיך ווידמען אין יעדערין א צד מינות, רחמנא ליצלן.
כב. הרב הקדוש ר' בונם מפרשיסחא זי"ע: אפילו הצדיקים יהיו נבוכים באמונת המשיח מרוב ההסתר
כתב לי מחותני הגאון החסיד אבד",ק סעאראצק שי' סיפר לו הרב הקדוש ר' שמעיה שלמה ז"ל בשם אביו הקדוש ר' יעקב ארי' מרדזימין (תלמיד הרב הקדוש מהר"י מווארקי) ששמע מהרבי ר' בונם שקודם ביאת המשיח יהיה הסתר גדול כל כך עד שלא יבינו גם הצדיקים שהולכים בבגדי לבן, היכן ואמתי, ויהיה נבוכים גם כן באמונת המשיח. (שמחת ישראל, מאמרי שמחה).
כג. דברים הנ"ל בשינוי קצת
כתב בספר גאולת הארץ (דף ו') שמעתי מהרב הצדיק מראדזמין זי"ע ששמע מפי רבו הרב הקדוש מו"ה ר' שמחה בונם מפרשיסחא זצ"ל, שקודם ביאת המשיח אף הצדיקים המפורסמים יהיה נבוכים חס ושלום באמונת ביאת המשיח, מרוב ההסתר שיהיה אז בעניני הטבע, ואין זה מהנמנע אחרי שני אלפים שנה לערך מחורבן הבית וכו' ע"ש. ועיין לעיל אות ס"א. (שם).
סדר הלימוד ליום ו לחודש
כד. הרב הקדוש הרי"מ מגור: אם יהיו מנהיגים לפני הגאולה שינטו מדרך השי"ת לפי פשוט, לא ישמעו להם
בסוף ספר חידושי הרי"ם על מס' גיטין והלכות קידושין אשר נדפס בווארשא בשנת תרל"ו כתב שם בהשמטות לפרשת שלח, וזה לשון קדשו: כתיב בפרשת ציצית לתקן חטא המרגלים ולא תתורו פירוש רש"י לבא ועינא שני מרגלים, והיה חטא שהגם שהעשרה נשיאים עיני העדה אמרו כן, היה ראוי לבני ישראל שלא תתורו אחריהם, והוא ללמד לכללות ישראל שהגם שיהיו נביאי שקר או מנהיגים כירבעם ושאר גדולים, ויראו שנוטים מדרך השי"ת לפי פשוט, לא ישמעו להם כלל, ואפשר יהיה עוד נסיונות כאלו קודם הגאולה, עד כאן לשונו הקדוש. (וכ"כ בספר הזכות פרשת שלח להנ"ל).
כה. אפילו לבושי בגדי לבנים יקשה עליהם האמונה
קודם ביאת משיחנו יהיה אז רחמנא ליצלן צרות גדולות ונוראות, ומפני זה אז אפילו אנשי צורה בבגדי לבנים (בל"א וייסע זאפיצעס הוא מלבוש הצדיקים אז) יקשה עליהם מלאחוז (בל"א אונציהאלטין) בשמע ישראל, וכמו שכתוב שישאר כי אם אחד בעיר ושנים במשפחה (ואחרי זה הכה באצבע צרדה שלו ואמר:) לא כן הוא אלא אחד בעיר יציל על כל העיר ושנים במשפחה יציל כל המשפחה. (חידושי הרי"ם גלות וגאולה).
כו. הגר"א זי"ע: עוון הדור של עיקבתא דמשיחא יהיה שיעמידו דיינים ופרנסים שאינם נוהגים – יתגבר החוצפה אף בזקנים וגדולי הדור – יתחייבו כליה בעוון החנופה – אך הקדוש ברוך הוא ירחם עליהם כי לא עשו רק מחמת יראה מבעלי אגרופין
בחצר גנת ביתן המלך. שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחאי וכו', עד והיינו דכתיב וכו', ענינו כי הכלייה דמגילה זו מרמז על גמר הכליה שבעקבות משיחא כמו שכתוב ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול כמו שכתוב בחלק ל"ח עיין שם.
ושאלו מפני מה נתחייבו וכו' שבאותו הדור וכו' אמר להם אמרו אתם, שקשה לכם דווקא שבאותו הדור הא בלאו הכי לא קשיא לכם על חיוב הכליה אם כן אמרו אתם, א"ל מפני שנהנו מסעדתו של אותו הרשע, מתאוותיו של יצר הרע וממשתיו, אבל זה קשה לנו הלא רבים שתו מזה מכמה שנים מימות עולם ומה חטאו אותו הדור יותר, וא"ל כי זה בלאו הכי אי אפשר לומר דאם כן אותם שהלכו אחר המשתה יהרגו, וזהו אמרו אם כן שבשושן יהרוגו וכו', א"ל אמור אתה א"ל מפני שהשתחוו לצלם, והענין כי בעיקבות משיחא חוצפא יסגי (סוף סוטה) ונערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו מפני נערים, וזהו כוונתם שאמרו (חגיגה י"ד) י"ח חללות של ישעיה ולא נתקררה דעתו וכו', וזה קשה להולמו וכי סלקא דעתך שישעיה שונא לישראל היה, אלא דכל דוחקין דעבדין לישראל בגלותא מקרב פורקנא כמו שכתוב אגרא דכלה דוחקא, ולכך כל הקללות הן לטובתן לקרב הגאולה ואף על פי כן לא נתקררה דעתו עד שאמר ירהבו נער בזקן, שאז וודאי אתי משיחא דבעקבות משיחא חוצפא יסגי, והענין של החוצפא ההיא כי מעמידין דיין ופרנס שאינו הגון, ואמרו (סנהדרין ז') כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשירה וכו', ובירושלמי קראם אלהי כסף ואלהי זהב (עיין שם במהרש"א) ולכך נערים פני זקנים ילבינו, אבל זקנים יעמדו מפני נערים מי הכריחן לכך, אלא שגברה החוצפא והוא אף בזקנים ובכולם גם בגדולי הדור, ואמרו (סוטה מ"א) בשעה שהחניפו לאגריפס המלך נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה, ולפיכך נתחייבו ישראל שבאותו הדור דווקא. א"ל וכי משוא פנים יש בדבר, בשלמא על סעודתו לא מצינו בפירוש שנתחייבו כליה אבל עבודה זרה קשה, א"ל הם לא עשו אלא לפנים מחמת יראה שהם בעלי אגרופין על פי פקודת השרים מעובדי כוכבים כמו שכתוב בירושלמי, אף הקדוש ברוך הוא לא עשה אלא לפנים. (פירוש הגר"א ע"ד הרמז מגילת אסתר א').
סדר הלימוד ליום ז לחודש
כז. החתם סופר זי"ע: בעקבתא דמשיחא יעמדו מנהיגים לישראל בעלי זרוע מהערב רב – אם כן יהיו המנהיגים חס ושלום אז… שלא יזכר שם ישראל עוד ח"ו – אך קיום היהדות יהיה, שלא יגורו מפניהם אם יאמרו נגד התורה וקבלת האבות.
מובא בספר לב העברי חלק א' דף ל"ג ע"ב, וזה לשונו: בעשרה מאמרות דורש מאמר מתניתין דסוף סוטה, בעיקבתא דמשיחא אז רק היראים אשר יהיה להם אומץ דקדושה לא ישאו פני גדול, ולא יגורו מפני איש אלא יעמדו בתוקף עוז על אמונתם עד ביאת הגואל, וכעין זה שמעתי מעשה הנעשה אצל רבינו זצ"ל. (דבריו הובאו בספר חוט המשולש דף מ"ב קצת בשינוי לשון).
פעם אחת היה רבינו (החתם סופר) זצ"ל בקיץ מקום סמוך לקהילתנו פרעשבורג לשאוב אויר צח, ותמיד דר במדור בית נכרי, פעם אירע שהיה משנה דירתו והלך לגור אצל בן ברית איש נכבד וירא אלוקים אבל היה עם הארץ גדול, ולא עברו ימים, עד ששמע רבינו שהבעל האכסניא מדבר עליו מאוד, ושלח תיכף, לקראתו אם אמת הוא, וענה כי אמת הדבר ושאלו מה ראית ממני, והשיב שראיתי מאחורי הדלת את רבינו שישב לסעוד בצהרים בשבת קודש בלי קידוש, ואיזה יהודי אוכל בלא קידוש, והוא לא ידע כי כבר קידש אחר תפילת שחרית, ובלילה הרהר רבינו ז"ל על מה עשה לו ה', היא סיבה שלעת זקנותו יאמרו עליו בפומבי שהוא עבריין, ועלה בדעתו מפני שעבר על דברי חכמינו זכרונם לברכה עם הארץ חסיד אסור לדור בשכנותו, ועדיין לא נתיישב בדעתו, כי אמר הלא הייתי יודע מהגמרא הזאת, ולמה לא נתן ה' בדעתי האי גמרא, ולא הייתי משנה דירתי, שוב אמר נתת שמחה בלבי ה' על זה הייתי מצטער כל ימי הלא יעמדו על ישראל טרם ביאת הגואל ב"ב רועים רעים בני ערב רב בעלי זרוע, כמבואר במתניתין ובזוהר הקדוש, והרהרתי שאם כן יהיו המנהיגים חס ושלום, ואז לא יזכר שם ישראל עוד בזמן ההוא, וזה הראה לי כמה גדול מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה במס' ביצה כ"ה, למה נתנה תורה לישראל, מפני שהם עזין, חזי אנן אני זקן ורב גדול וכמה תלמידי חכמים באים לקבל פני, אפילו הכי אמר האי בעל אכסניא עם הארץ כי אני עבריין חס ושלום, למה, מפני שהוא ראה מאבותיו שעושין קידוש בשבת קודש בצהרים, ואני לא עשיתי כן, אם כן לא אתייאש, ומובטח אני כי הנאמנים לה' לא ישאו פני איש, המעשה הזאת סיפר רבינו ז"ל כמה פעמים לתלמידיו אשר הם בחיים אתנו היום, עד כאן תוכן דברי הלב העברי (עיין לקמן פרק י"ט אות ט"ז מאמר זה קצת באופן אחר).
כח. אחד מזמני הגאולה היותר בטוחים כשישראל הם בתכלית השפלות שאין למטה ממנו, וזה על ידי שפלות המנהיגים, ועל ידי זה יביט פני משיחנו
כתיב מגינינו ראה אלוקים והבט פני משיחך כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלוקי מדור באהלי רשע כי שמש ומגן ה' אלוקים חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים (תהלים פ"ד). הנה פסוק ראשון מגינינו ראה אלוקים וגו' יראה דנוגע עיקר להא דידן, כי השומע ישמע ויאמר בלבו זה נאה דורש ונאה מקיים כי משון כן נסעתי וברחתי מהעיר להגן עליהם מבחוץ, כמו שהם סוברים בעוונותינו הרבים שאני להם למגן, אבל לבבי לא כן ידמה כי ברחתי לנפשי הלא כתיב מי האיש הירא ורך הלבב, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (סוטה מ"ד ע"א) מעבירות שבידו ואפילו שח בין תפלה לתפלה חוזר עליה מעורכי המלחמה, אחיי ורעיי מי ישמע ולא יחוש הלא עבירות כאלה כהנה וכהנה עברו ראשי וכמשא כבד כבדו ממני, ואיך אשא ואסבול כל אלה – ועד כה דברנו בגאוני עולם צדיקים המגינים על דורם כחומה אשר היה נקיים וחף מפשעים, אבל לאזוב הקיר כמוני תחילו אחי, ואם עלי תשאו פניכם, אוי לאותה בושה אוי לדור שכך עלתה בימיו, שיהיה קהל גדול וחשוב מעם ה' נתונים בספק סכנה, ויהיה עיניהם נשואות לעני ואביון, אתה ה' הביטה וראה עמידתנו דלים וריקים הלוא אתה הלוא אתה ידעת לאיזה שיעור מהשפלות הגיעו בניך אם אלי ישאו עיניהם ויכרעו ברכם, והנה ידוע כי משיח צדקינו סובל מרעין בישין בעוונותינו יום יום, והקדוש ברוך הוא כמסתיר פניו ממנו עד עת קץ אז ירא ה' ויביט עליו הבטה לטובה, וכמו שכתוב רמב"ן גם כן בפסוק וירא אלוקים את בני ישראל וידע אלוקים עיין שם (שמות ב' כ"ה).
והנה אחד מזמני הגאולה היותר בטוחים הוא בהיות ישראל בתכלית השפלות שאין למטה ממנו אזי על כרחך יביט פני משיחו למשו שמן משחת קודש, ובמה יודע איפה שפלת בני ישראל הוא בראות אלוקים את מגינם אשר יבטחו בו אזי יראה ה' כמה מהשיעור שפלות הגיעו שאין למטה ממנו, וזה שאמר קרא מגיננו ראה אלוקים אותו המגין שאנו חסים בצילו ועל ידי זה והבט פני משיחך הבטה לטובה ולשנת גאולה. (חתם סופר דרוש לח' תמוז תקס"ט).
סדר הלימוד ליום ח לחודש
כט. רבינו הקדוש מסאטמאר זי"ע: אם החתם סופר אמר כן בימיו אנן מה נענין אבתריה – על ידי התמורה הגדולה אין עצה אחרת רק לזכות אל הגאולה
וכמו שכתב החתם סופר זלה"ה [זכרונו לברכה לחיי העולם הבא] לפרש הכתוב מגינינו ראה אלוקים והבט פני משיחיך, שהקדוש ברוך הוא יראה מי המה המגינים על ישראל ויתראה שאין לנו עצה אחרת אלא הבטת פני משיח צדקינו, ואמר זה החתם סופר זלה"ה [זכרונו לברכה לחיי העולם הבא]בדורו, ואנן מה נענין אבתריה בירידה הנוראה שאין לה דמיון וערך לדור שלפנינו, ובפרט בהתמורה הנוראה שקרה בזמנינו שהגענו בעוונותינו הרבים לדור שכולו חייב כאשר התנבאו חכמינו זכרונם לברכה, וזה על הגאולה ועל התמורה שבדור של התמורה נזכה לגאולה כי אין לנו עצה אחרת, והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית וישלח לנו את אליהו זכור לטוב להשפיע דעת על ישראל להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ונזכה לגאולה שלימה ואמיתית ולראות בנחמת ציון וירושלים, ובישועת כל ישראל ושמחתן על ידי דוד משיח צדקינו, במהרה בימינו, אמן. (קונטרס על הגאולה ועל התמורה דף קפ"ז).
ל. משה רבינו עליו השלום צפה תכלית השפלות של דורות האחרונים עם מלכיהם בראשיהם ונתיירא מאוד – הקדוש ברוך הוא נחמו שאדרבה על ידי זה יצמח ישועה גדולה
והנה מקום יש בראש לומר שכשראה משה רבינו עליו השלום דורות האחרונים איך שהגיעו לתכלית השפלות בביטול תורה ותפלה ופרנס שלהם גם כן לפי הדור ואין נביא ומוכיח על פשעם וחטאתם ולהלהיב את לבם לאביהם שבשמים, ועל ידי זה מגושמים המה בתכלית הגשמיות על כן נרתע משה רבינו עליו השלום לאחוריו והיה מצטער מאוד על המראה הזה, אמנם אחר כך נתיישב לבו והיה למנחם ולמשיב נפשו, שאדרבה מזה יהיה קידוש השם יתברך שיתגלה שמו יתברך עלינו ויצמח ישועה גדולה לישראל כי על ידי שאומה הישראלית הם בתכלית השפלות ובמעלה התחתונה נעשה דוגמת השבירות הכלים הידועים כנ"ל, ואם כן אחר כך יתחדש כנשר נעוריהם ויזכו אחר כך לעולם החדש חיי נצחית (ועיין בספר ישמח משה בפתיחה לספר בראשית מה שאמר שם לפ' הפ' נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל) וזהו היה כוונת משה רבינו עליו השלום בענין שבירת הלוחות לעיני כל ישראל ר"ל כיוון שאנשי דורות האחרונים בראותם בימיהם איך שהגיעו לתכלית השפלות עם מנהיגיהם ומנהלם גם כן לפי דורם ואם כן ייראו לנפשם ויחשבו בלבם שחס ושלום נתחייבו שונאי ישראל כליה על כן הראה להם משה רבינו עליו השלום שבירת הלוחות לעיניהם דייקא שלא יפחדו כי אדרבה על ידי השבירת הכלים יצמח ישועה גדולה וקידש שמו יתברך עלינו שיתחדש עולם חדש ותיקון כל פגם בחיי נצחית. (קדושת יום טוב פרשת ברכה).
לא. הרבה מנהיגים אשר בדור הקדוש היו נחשבים עוד לעובדי עבודה זרה, בדור הזה נעשו מנהיגים ורבי'ס
מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וכו' ויל"ד דהוא ליה מתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה, דלא יתייחס שם זה ע"ש הפעולה, וכי בשביל שהיו עובדי עבודה זרה היו אבותינו וצריך ביאור הכוונה, ונראה דמצינו בפסוקים שמנהיג ומורה דרך מכונה בשם זה כמו שכתוב באלישע לאליהו אבי אבי רכב ישראל, וכ"מ בכ"מ, ואפשר דאין הכוונה על אבותינו ממש, אלא ר"ל דקודם שבא אברהם היו ראשי העם כולם עובדי עבודה זרה, וז"ש מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו והם היו מדריכי העם, ואחר שקרבנו המקום לעבודתו נתרחקו כל אלו עובדי עבודה זרה וזכינו למנהיגי אמת, ובדרך צחות אפשר לומר דהנה בעוונותינו הרבים בימינו אלה כל מי שלובש איצטלא דרבנן ובגדי לבן מכתיר את עצמו בשם רבי ומנהיג ישראל, ועדת ישראל עליו יסמוכו בדברים העומדים ברומו של עולם, בעיקרי הדת ובעיקרי האמונה, וכל אחד מכריז ואומר שאך דעתו הוא דעת תורה, ועל ידי זה נעשית התורה כשתי תורות בעוונותינו הרבים, ומתחילה בדורות הקדומים, שלא היה התגברות השקר גדולה כל כך, והיו עוד צדיקי אמת בעולם, וניכרו דברי אמת גם בין ההמון, אז היו הרבה מאלו נחשבו לעובדי עבודה זרה, לפי השקפתם ודיעותיהם בעיקרי האמונה והגאולה, וז"ש מתחילה עובדי עבודה זרה, שאלו שהיו נחשבים מתחילה לעובדי עבודה זרה היו אבותינו, נעשו עכשיו למנהיגי ומדריכי ישראל שנקראים בשם אבותינו, כנ"ל. (מהר"י ט"ב הגדה של פסח דף קט"ז).
סדר הלימוד ליום ט לחודש
לב. הדור של עיקבתא דמשיחא יהיה עני ודל ממנהיגי אמת – המנהיגים הרעים הגורמים שכחת התורה – עבור להגדיל ביתם ולחזק כסא ממשלתם מתעים את העם
אמרו חכמינו זכרונם לברכה אין בן דוד בא עד שיכלו שופטים הרעים מישראל כי המנהיג הוא הדור והדור הוא המנהיג וכל פרצה שאינה מן הגדולים אינה פרצה, ואותו הדור של עקבות משיחא יהיה עני ודל ממנהיגי אמת כי מעט מזעיר יהיה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על פסוק כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד נתמעטו תלמידים ופירש רש"י תלמידים כאלה המחזיקים ידי ישראל להחזירם למוטב, ומעתה איך יהיה התנהגות עניי הצאן האלו אם רועה אמת אם אין להם ומה יעשו דור יתום הזה אם אביהם האמיתי שהוא הוא המנהיג הזה שכל תכליתו ומגמתו הוא לטרוח עבדי ה' ולקרב לב בנים לאביהם שבשמים, חולץ מהם ובמקום המשפט שמה הרשע רועה אויל ואב חורגי- ואיתא (במדרש) על פסוק על כן קרא שמו לוי משום שעתיד ללות בנים למקום, ובזה אפשר לפרש כוונת התפילה של (יום כיפור קטן). יצוה ה' "חסדו "קוממיות "השיבני "לנוי "לפאר "מקום "מקדשי, וחוזר ומפרש על ידי מה והוא כמתמה איך אפשר לשאול מה' דבר זה, ואיך יוכל לקוות שיעשה ה' כן הלוא אמרו חכמינו זכרונם לברכה האומר הקדוש בורך הוא וותרן יוותרו מעיו והלא הרואה יראה מעמדם ומצבם של בניו של מקום בענין קיומה של תורה הוא בבחינות וידל ישראל מאוד שיש מקומות שהתורה נעשית קרעים קרעים, וכמה פרצות פרצו בה ויש מקומות שפרו כעומד, ויש שהוסיפו והריעו לעשות עד שפרוץ מרובה על העומד, ויש שכמעט נשכח מהם לגמרי שהמה עם ה', ויש שהיראים ועובדי ה' באמת רק על דרך אבותינו הראשונים נרדפים ונדרסים ברגל מהכת הפושעים והצבועים, ותורה צוה לנו משה מורשה, אני אומר לך שלא מחשבותי מחשבותיכם, ובאמת יהודה עוד רד עם אל, וסיבת הדברים של שכחת ומיאוס ועזיבות התורה במקומות שונים לא מבני ישראל המה, ורק ראשית אשר בשוחד ישפטו וכהניה במחיר יורו אשר עבור להגדיל כבוד ביתם ולחזק ולנשא כסא ממשלתם נושכי' בשניהם ומתעים את עמי ומוסרים בניו של מקום להריגה ואבדן נצחיי וקראו שלום, ומשיגי גבול עולם אשר גבלו הראשונים, וכי יבוא הזמן שדם עבדיו יקום נקם ישיב לצריו, והן המה הגורמים ומסבבים כן, מש"ה ואני תפלה אל ה' שיסבב "וישב "מצרף "ומטהר "את "בני "לוי, הן המה הרועים והמנהיגים שעליהם המצוה הזאת לעורר צאן קדשים עם ה' ולכבס ולטהר לבבם כבורית ולמשוך אותם בדברי תורה ומוסר כאלה המושכים לב אדם כמים, אותם יטהר ויצרף ויבער ויכלה, לא לבד הקוצים אלא גם הפוסחים על שתי הסעיפים ולבושים מלבוש נכרי ואז "והיה "לה' "מגישי "מנחה, שכללא הוא אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים ודברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב בוודאי דבריהם ותוכחתם יעשו פרי קודש אצל המון עם ה' ועשה את אשר חפצתי ואז מנהיגים האלה הן המה באמת כהנים לה' שהרי מקרא מלא הו שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים וכו'. (משכיל אל דל מהגה"ק רבי הלל מקאלאמייא זי"ע, חלק ג' כלל י פרט א').
לג. המנהיגים הרעים גורמים מכשולות היותר גדולים
עוד יש לפרש דהנה מנהיגי ישראל בשעה שמנהגים את העם על דרך הישרה אין לך מעלה יותר גדולה מזה, אמנם לעומת זה כשיש בישראל חס ושלום מנהיגים לא טובים הם גורמים מכשולים היותר גדולים, וכמבואר בגמרא (בבא קמא דף נ"ב ע"א) כד רגיז רעיא על ענא עבד לנגדא סמותא, פירש רש"י כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה להן פרנסין שאינן מהוגנין, וכמו שרואין זאת בחוש בעוונותינו הרבים בדור האחרון הזה עיקבתא דמשיחא שניבאו לנו חכמינו זכרונם לברכה באומרים (סוטה דף מ"ט ע"ב) פני הדור כפני וכו' וסיימו אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, וכן מצינו בפסוקי (יחזקאל ל"ד) שהנבואה מקוננת על רועי ישראל ופתח לומר הוי רועי ישראל עד שסיים לבסוף שהקדוש ברוך הוא יציל צאנו מהם. (עיין עוד ויואל משה מאמר א' סי' קנ"ג). (חידושי תורה פרשת קרח, עמוד ר"נ).
לד. פני הדור של קודם ביאת המשיח
יהיה איך שיהיה, פסוק זה קאי על דור שקודם ביאת בן דוד כן נראה, מבואר מדברי חכמינו זכרונם לברכה רואין מזה איך הוא פני הדור של קודם ביאת המשיח, ואיך יהיה כח ההנהגה של השופטים ושוטרים עד שהעידו חכמינו זכרונם לברכה שיכלו כל השופטים ושוטרים מישראל אוי לנו שכך עלתה בימינו וכו'. (חידושי תורה דברים שם, עמוד ל"ח).
סדר הלימוד ליום י לחודש
לה. אף המנהיגים הכשרים יראים מהשפעת העולם
ומעתה בעוונותינו הרבים הנה הגיע אלינו כל הענין הרע והמר הזה, אשר בעוונותינו הרבים נתפסו ברשת זו, ואיני מדבר מרובם מהם אשר בעצם בפנימיות לבבם כבר נתפסו לציונות, אלא אף המועטים שאינם כן בעצם הענין אבל יראים מהשפעת העולם. (על הגאולה עמוד קע"ז).
לו. אין כבוד ה' וטובת הדור לנגד עיניהם
והנה בדורות שלפני ביאת המשיח, ישנם מנהיגים כאלה, ששמים עצמם לעיני העדה אף שבאמת טחו עיניהם מראות את האמת, שאין כבוד ה' וטובת הדור לנגד עיניהם, והמון העם שאינם יכולים להבחין בעין שכלם להבדיל בין האור והחושך, נמשכים אחריהם, וחושבים שהם המנהיגים, וזה דבר קשה ומר לדור, והוא הסתר בתוך הסתר. (חידושי תורה ודרשות מארץ ישראל, עמוד כ"ו).
לז. המנהיגים גורמים כל המכשולות
והנה במדבר ראו כמה פעמים שנכשל הכלל ישראל על ידי המנהיגים כמו בחטא המרגלים שהיו נשיאי ישראל וגרמו מכשול גדול לישראל כמבואר בפסוקים, גם במתאוננים כתיב ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה ודרשו ז"ל הביא רש"י ז"ל בקצינים שבהם ובגדולים ושוב במחלוקותו של קורח היו גם כן נשיאי עדה קרואי מועד אנשי שם שהיה להם שם בכל העולם ועל ידם המשיך לשיטתו את כל העדה אם כן ראו כבר, והנסיון העיד שהמנהיגים שבישראל הם גורמים כל המכשולות, וכמו שהיא גם כן בדורות האחרונים הללו. (חידושי תורה קורח, עמוד ר"נ).
לח. הגדולים מושכין את הדור לשיטת הערב רב
וכמו שרואין זאת בדורותינו אלה בעוונותינו הרבים בעיקבא דמשיחא שגדולי הדור נצטרפו ונתחברו עם הערב רב והולכין בשיטתם ועל ידי זה נכשל ונופל כל הדור בשיטת הערב רב, ומכשול היותר גדול הוא מה שדורשין הכל בשם ה' ובשם התורה הקדושה זה גורם את גודל בלבול המוחות ומושכין אחריהם את רוב הדור. (חידושי תורה בהעלותך, עמוד קל"ג).
לט. אנשים ריקים נעשו מנהיגי הדור
עינינו רואות וכלות, איך שקמו אנשים ריקים ולבשו איצטלא דרבנן והם משתלטים בכח השקר והפירסום על העם ונעשו מנהיגי הדור, או לו לאותו הדור שאלה הם מנהיגיו. (קונטרס דברות קודש).
מ. עכשיו בעוונותינו הרבים חדל הרועה מלהנהיג, כי הדור מנהיגין אותו לדעתם – בזמן כזה צריך להתבונן בדרכי האבות
וכאשר נתבונן בלשון רש"י ז"ל הנ"ל בשיר השירים על הכתוב אם לא תדעי לך היפה בנשים שכתב שחדל הרועה מלהנהיג אותך ולא אמר שלא יהיה לך רועה, דמשמע שזה ברור שיהיה רועה בישראל, אלא שחדל מלהנהיג, ואינו מובן דממה נפשך, אם לא נוכל לחשוב שלא יהיה רועה למה נחשוב שחדל מלהנהיג, ונראה שכיוון להמצב הזה שהרועה נמשך אחר הדור אם כן חדל להיות מנהיג כי אדרבא הדור מנהיגין אותו והמה ממשיכין את רועי ישראל לדעתם הנכזבה, ועל אותו הזמן אמר צאי לך בעקבי הצאן כפירש רש"י ז"ל התבונני בדרכי אבותיך הראשונים. (ויואל משה שם, עמוד קנ"ז).
מא. לולא הגדולים היה מציאות להציל רבים מישראל
אבל בעוונותינו הרבים בימינו אלה קמו מנהיגים מתעים המעבירים את העם מדרך התורה ואסור להתבטל נגדם ולהכנע לפניהם, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל פירצה שאינה מן הגדולים אינה פירצה, ואנו רואים עכשיו שאף על פי שהדור שפל כל כך, מכל מקום היה מציאות להציל הרבה מהמון העם לילך בדרך התורה הקדושה דרך האמת אלא שבעוונותינו הרבים המנהיגים הלא טובים הם בעוכרינו. (חידושי תורה בשלח, עמוד קע"ט).
מב. כל מה שהגדולים עושים הדור יעשה
ובעוונותינו הרבים דא עקא עכשיו בדורינו עיקבתא דמשיחא, שהמנהיגים משוחדים מיראת הדור ומיראת התמנות וכדומה נגיעות עצומות המסמות עינים, ונמשכו אחר זה אף שארית הפליטה יראי ה' מכח המנהיגים כמבואר במדרש רבה פרשת ואתחנן על הכתוב כי תוליד בנים זה שאמר הכתוב כרובן כן חטאו לי וגו', מאי כרובם אמר רבן שמעון בן גמליאל שכל מה שהגדולים עושים הדור עושה כיצד הנשיא מתיר והאב בית דין אומר וכו' הנשיא מתיר ואני אוסר והדיינים אומרים אב בית דין מתיר ואנו אוסרים ושאר כל הדור אומרים הדיינים מתירין ואנו וכו', מי גרם לכל הדור לחטוא הנשיא שחטא תחילה וכו' (דברי יואל מכתבים חלק א' עמוד קל"ה).
מג. הבעל דבר לעת זקנותו נתחכם ומפתה רק להמנהיג להכשיל על ידו יתר העם
וכמו כן היא תמיד אף בשאר אדם מי שהוא עלול שהעולם יכשלו על ידו מתגבר עליו הבעל דבר יותר לפי שהעולם עלולים להכשל על ידו והבעל דבר יכול להרויח על ידו הרבה בפעם אחת, וכמו שהביא החתם סופר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא בתשובה בשם רבו, שהמלך זקן וכסיל לעת זקנתו גמר בדעתו שסגי לו בכסא של שלש רגלים שמפתה רק לשלשה בני אדם, אלת השוחט להאכיל נבילות וטריפות, ואת החזן שלא יערב תפילתו, ואת הסופר להכשיל בתפילין ומזוזות, שאם אין תפילין ואין כשרות ואין תפלה אין צריך יותר לילך אצל כל אחד ואחד בפרטיות, כן מביא החתם סופר שסגי ליה בכסא של שלש רגלים, והיום אין צריך אף לזה שכבר הוזקן יותר ורב לו מאוד לילך אצל שלשה וסגי לי' באחד שמפיץ על ידו מינות בעולם שזה כולל יותר, ובזה סגי לי'. (חידושי תורה תשי"ז, עמוד ל"ד)
111
מג. הבעל דבר לעת זקנותו נתחכם ומפתה רק להמנהיג להכשיל על ידו יתר העם
וכמו כן היא תמיד אף בשאר אדם מי שהוא עלול שהעולם יכשלו על ידו מתגבר עליו הבעל דבר יותר לפי שהעולם עלולים להכשל על ידו והבעל דבר יכול להרויח על ידו הרבה בפעם אחת, וכמו שהביא החתם סופר זלה"ה [זכרונו לברכה לחיי העולם הבא] בתשובה בשם רבו, שהמלך זקן וכסיל לעת זקנתו גמר בדעתו שסגי לו בכסא של שלש רגלים שמפתה רק לשלשה בני אדם, אלת השוחט להאכיל נבילות וטריפות, ואת החזן שלא יערב תפילתו, ואת הסופר להכשיל בתפילין ומזוזות, שאם אין תפילין ואין כשרות ואין תפלה אין צריך יותר לילך אצל כל אחד ואחד בפרטיות, כן מביא החתם סופר שסגי ליה בכסא של שלש רגלים, והיום אין צריך אף לזה שכבר הוזקן יותר ורב לו מאוד לילך אצל שלשה וסגי לי' באחד שמפיץ על ידו מינות בעולם שזה כולל יותר, ובזה סגי לי'. (חידושי תורה תשי"ז, עמוד ל"ד).
סדר הלימוד ליום יא לחודש
מד. כל המנהגים עיניהם אל הדור, ועל ידי זה נשפעים מדעות כוזבות
וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בדורינו השפל אשר מלבד שבעוונותינו הרבים נתקיים הכתוב ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר במלוא מובן המילה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, חוץ לזה נה כל המנהיגים עיניהם אל הדור והשפעתו כי צריכים לאותו דבר החזקת טובה והשפעה מהם ומהמונם באופנים שונים, ואין ספק שמשפיעים עליהם בדעות כוזבות. (על הגאולה עמוד קע"ז)
מה. על ידי עוון הדור נענשין בסמיות עינים אף המנהיגים הכשרים
ומבואר בזה בהפלאה שסמיות עינים של המנהיגים שלא להכיר האמת היא בא מאשמת העם שנענשים בכך לסמיות עיני המנהיגים, וברש"י ז"ל שם בבבא קמא דף נ"ב ע"א על אומרם עביד לנגדא סמותא פי' וז"ל לעז המושכת מנקר עיניה ונכשלת ונופלת בבורות והעדר אחריה, כך כשהמקום נפרע משונאי ישראל ממנה להם פרנסים שאינם מהוגנין, עכ"ל.
ובעוונותינו הרבים תרווויהו איתנהו, שעל ידי עוון הדור נתמנים הרבה פרנסים שאינם מהוגנים אבל גם הכשרים והמהוגנים באים לידי סמיות עינים, והלשון עביד לנגדא סמותא משמע גם כן כדברי הפלאה שנענשין בסמיות עינים אף שאינו מתכוון להרע. (ויואל משה קנ"ב).
מו. תפלת יעקב אבינו עליו השלום על דורנו, אף על פי שהגדולים יפלו בשכחת התורה, ישארו על כל פנים יהודים פשוטים לפליטה
ובזה יובן שיעקב אבינו עליו השלום עשה הפועל דמיוני והתפלל לפני השי"ת אם יבוא עשו אל המחנה "האחת היינו במיוחדים שבדור, והכהו, במכה של שכחת התורה וסמיית עינים כנ"ל, על כל פנים והיה המחנה "הנשאר" שהם סתם יהודים יראים שאינם מן הגדולים הם יהיו על כל פנים לפליטה ולא יפלו תחת השפעתם של אלו. (חידושי תורה תש"כ עמוד ל"ב).
מז. בדור האחרון לא יוכלו לידע הנהגה מן המנהיגים, רק מדורות הראשונים
ובאמת כי אלו השתי בחינות מבוארין בהדיא בדברי רש"י ז"ל הנ"ל בשיר השירים על הכתוב אם לא תדעי לך וגו', שיהיה דור שלא יוכלו לידע הנהגה מן המנהיגים, אבל זה וודאי שהעקבים ניכרים מדרכי הראשונים להתבונן בהם, ויוכל לידע משם המתבונן ומבקש האמת. (ויואל משה עמוד קס"א)
מח. נבואת ישעי' על דורנו
וכמו שהנביא ישעי' מקונן על זה (ישעי' א') שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד, וכל זה הפסוק הוא נבואה על דורנו זה בעוונותינו הרבים שכולם הם אוהבי שוחד, וכמו שישנם הרבה פסוקים שמתנבאים על העתיד. (חידושי תורה תש"כ עמוד ל"ב).
מט. הוי רועי ישראל
ואוי לעינים שכך רואות ותסמר שערות אנוש בעוונותינו הרבים איך שהם הרועים בדור הזה, וצריכין לסייעתא דשמיא שלא ליפול בהשפעתם. (חידושי תורה תש"כ עמוד ל"ב).
ספר מנהיגי הערב רב והסטרא אחרא
ילקוט מאמרים דיבורי נבואה ורוח הקודש מהזוהר הקדוש ומהאר"י הקדוש ומהבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים שבאחרית הימים יהיו רוב המנהיגים והראשים מהערב רב, וסימנים איך להכירם, וגודל החיוב להתרחק מהם ומהמונם, והצורך להתפלל להנצל מהם, וביאורים רבים בענינים אלו
נ. זוהר הקדוש: חמשה מיני ערב רב יש, וסימנם נג"ע ר"ע ה"עמלקים" המה הראשים בגלותא וחומסין את ישראל – ה"גיבורים" המה הבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות לא לשם שמים רק להגדיל שמם וגוזלין את ישראל
וחמש מין אנון בערב רב ואינון (סי' נג"ע ר"ע) נ"פילים ג"בורים ע"נקים ר"פאים ע"מלקים ובגיניהו נפלת ה' זעירא מאתרהא, בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם מן בלעם ל"ק מן בלק אשתאר בבל (בראשית י"א) כי שם בלל ה' שפת כל הארץ, ואלין אנון דאשתארו מאלין דאתמר בהון (שם ז') וימח את כל היקום, ומאלין דאשתארו מנהון בגלותא רביעה אנון רישין בקיומא סגי ואינון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו איתמר (שם ו') כי מלאה הארץ חמס מפניהם אלין אנון עמלקים.
גיבורים מינא תליתאה עלייהו אתמר המה הגיבורים וגו' אנשי השם ואנון מסטרא דאלין דאתמר בהון (בראשית י"א) הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם ובנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ס"ת ועטרה על רישוי ולא לשמא דה' אלא למעבד לון שם הדא היא דכתיב ונעשה לנו שם וסטרא אחרא מתבגרין על ישראל דאנון כעפרא דארעא וגזלין לון ואחברת עבידתא ועלייהו איתמר (שם ז') והמים גברו מאוד על הארץ. (זוהר בראשית דף כ"ה).
סדר הלימוד ליום יב לחודש
נא. ביאור על הזוהר הקדוש: המתמנה על הציבור ומנהיגם ברחמים בידוע שנשמתו מכנסת ישראל – אבל המתמנה בכלי חמס נשמתו משורש נחש – הבונים מוסדות התורה לקנות להם שם ולהתגבר בזה על העם למשול עליהם ביד חזקה המה ה"גיבורים" מהערב רב
איתא בכתם פז הגאון המקובל האלוקי עיר וקדוש כמורנו הרב רבי שמעון לביא זצוק"ל בעל מחבר זמר בר יוחאי, וז"ל בדף פה: אית ערבוביא מסטרא דנחש ואית ערבובויא מסטרא דע' ממנן על אומין דדמו לחיון ובעידן, ואית ערבובויהא דשדין ורוחין ולילין וכוהו מעורבבין בישראל וכו', הם הם הנקראים ערב רב הם אשר החריבו מקדשינו ועוד היום רבים מה בישראל הם המראים תומה ותחתיה תעמוד הבהרת, כאשר יתבאר בהדיא בחמשת מלכי הקליפה אשר יזכור, ומאלין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה אינון רישין בקיומא סגיא ואינון קיימין על ישראל כלי חמס, אמר כי אלה הרודים בעם ישראל בפרך לא מבני ישראל המה וזה להם האות כי כל המתמנה על הציבור ומנהיגם ברחמים ונותן נפשו עליהם בידוע שנשמתו "מכנסת ישראל" כי מרחמם ינהגם, אמנם המתמנים על ישראל בכלי חמס נפשותיהם באה משורש נחש וכו', המין השלישי נקרא גבורים וביאר מי המה אלה ואמר עלייהו אתמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם הם דור הפלגה שבאו מנמרוד הוא היה גבור ציד כמו שביארו להמריד העולם לפני הקב"ה בדור הפלגה אנשי "השם" אשר אמרו הבה נבנה לנו וכו' ונעשה לנו "שם" להפרידה מאלוף וכו', ואמר שמהם הם אותם הבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות השמים בהם ספר תורה ועטרת על ראשו, ואין כוונתם רק לקנות להם שם ולא לשם שמים כי כן עשו בוני המגדל וכו'. כי לא יבנו הם בתי כנסיות ובתי מדרשות רק להיות חרב בידם לעשות חפצם ורצונם להתגבר על העם המה הגיבורים המתגברים על ישראל העניים המורדים ועלייהו איתמר והמים גבר מאוד מאוד על הארץ הם מיוחסים אל המים הזדונים מי המבול לא אל מי התורה הנקרא מים חיים, עכ"ל.
נב. בזמן שהערב רב הם ראשים על ישראל כאילו שולטין על הקדוש ברוך הוא
ומה כתיב קחו מאתכם תרומה לה' ולא מערב רב דלא אתקריאו קהלה וחיבור עד דאתעבר מנהון ערב רב כביכות בזמנא דמתערבין בינייהו כאילו לא הוו גוי אחד, ובג"ד קחו מאתכם תרומה ולא משותפו אחרא דלא בעינא לשתפא אחרנין ביני וביינייכו, ולא עוד אלא כד ערב רב אינון מעורבין בישראל מה כתיב (איכה א') היו צריה לראש, וישראל בתר דמתעברי מינייהו אלין מה כתיב שאו את ראש כל עדת בני ישראל, ולא עוד אלא דאמר קודשא בריך הוא אנא בעי לדיירא עמכון הדא היא דכתיב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולא עוד אלא כד בני ישראל בגלותא עלייהו איתמר מי מעכב שאור שבעיסה, והא אוקמוה מארי מתני' בזמנא דערב רב אינון ראשים על ישראל כביכול כאילו (ס"א עברין שולטני דקודשא בריך הוא) עבדין שלטנו בקודשא בריך הוא וייעלון במשפטי כוכביא ומזלי ובג"ד צווחין ואמרין (ישעיה כ"ו) ה' אלהינו בעלונו אדונים זולתך. (זוהר פרשת פנחס רעיא מהימנא).
נג. יותר מעכבין את ישראל בגלותא הערב רב מהאומות העולם
ובגין דערב רב אינון שאור שבעיסה ואינון אומין דעלמא דמיין למוץ יתיר מעכבין בגלותא ערב רב לישראל מאומין עכו"ם כמה דאוקמוה רבנן מי מעכב שאור שבעיסה מעכב, דאינון דבקין בישראל כשאור שבעיסה. אבל אומין עכו"ם לאו אינון אלא (תהלים א') כמוץ אשר תדפנו רוח. (רעיא מהימנא פרשת פנחס).
נד. כל טוב שעושין הערב רב עושין רק לתועלת עצמן
ויפן כה וכה וירא כי אין איש אלא איש לדרכו פנו, בעסקין דלהון באורחין דילהון איש לבצעו מקצהו, בבצעא דהאי עלמא, לירתא האי עלמא, ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון (שמות י"ח) אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע, אלא כולהו צווחין בצלותין ביומא דכיפורי ככלבים, הב הב לנא מזונא וסליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים, ואינון עזי נפש ככלבים דאינוןן אומין דעלמא דצווחי לגביה, ולית לון בשת אנפין, דלא אית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזור שכינתה לקודשא בריך הוא, דאיהי מרחקא מיניה למהדר לגביה, ואדמיין לכלבים דאתמר בהון (תהלים ק"ו) ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם, ואינון ערב רב, דכל חסד, דעבדין לגרמייהו עבדין. (תקוני זוהר תקונא שתיתאה דף כ"ב ע"א וע"ב).
סדר הלימוד ליום יג לחודש
נה. אוי להם לישראל כאשר הערב רב הם הראשים
ווי לישראל כד אתבלעו בערב רב, דעלייהו איתמר (בראשית מ"א) ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראהין רע כאשר בתחילה. בזמנא דגלותא כל ממנן דאומין דעלמא וערב רב אתמר בהון (איכה א) היו צריה לראש אויביה שלו, צריה, וודאי אינון ערב רב, עלייהו אתמר (ישעיה א') שרך סוררים וחברי גנבים כלו אוהב שוחד וגו', אויביה שלו, אלין עשו וישמעאל ושבעין ממנן, דאינון כולהו בשלוה בעותרא וישראל בדוחקא בעניותא. ובגין דא ווי לעלמא כד אתבעלו בערבוביה בישא, ומאן גרם דאתבלעו במעייהו ולא נודע כי באו אל קרבנה, בגין דעובדיהון בישין בידיהון, הדא היא דכתיב (תהלים ק"ו) ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם. (תיקוני הזהר, תיקונא חד ועשרין דף נ"ב ע"א).
נו. הגר"א מווילנא זי"ע: הערב רע דבוקין מאוד בישראל ולא יהיה הגאולה עד שיתבררו מישראל על ידי קושי הגלות חמשה מיני ערב רב יש ביאור ה' מיני ערב רב – המה ראשי ישראל בגלות וגורמים כל הצרות
כמו שבתבואה יש שלשה מיני פסולת מוץ ותבן וסובין, כן בישראל שנמשלו לתבואה כמו שכתוב (ירמיה א') ראשית תבואתו, נמצאו שלשה מיני פסולת שהם ישמעאל ועשו וערב רב, ונגד אברהם ויצחק שמהם יצאו ישמעאל ועשו, יבואו שני משיחים שהם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד (תיקוני זוהר חדש ל"ו א' והם נגד מצוות עשה ולא תעשה) והם יבררו את ישראל ממוץ ותבן וכו', ויהיו כמוץ לפני רוח, ובית עשו לקש, אבל עדיין לא יהיה בירור גמור עד שיבררו מן הערב רב שהם נגד הסובין שהם דבקים בחטה מאד, והם הפסולת שכנגד יעקב (והם נגד ביטול תורה ופריקת עול מלכות שמים), (תיקוני זוהר נ"ג א') והם דבוקים מאוד בישראל וישראל לומדים ממעשיהם (עיין לעיל בהערה ב' פ"ב), והם העשירים עליזי גאוותך (ועליהם אמרו (סנהדרין צ"ח) אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל וכו') וכמו שאי אפשר להפריד הסובין מהקמח עד שתטחון התבואה היטב, כן אי אפשר להפריד הסובין מקמח עד שתטחון התבואה היטב, כן אי אפשר להפריד הערב רב רק על ידי קושי הגלות.
(וזה שאמר (עמוס ט') והניעותי את בני ישראל כאשר ינוע בכברה וכו' בחרב ימותו כל חטאי עמי וכו' ביום ההוא אקים את סוכת דוד וכו') ועל זה נאמר (הושע ב") הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר וכו', ושם יתבררו כל רשעי ישראל בשלשה ימי אפילה, (ושם יסבלו צרות גדולות שיאכלו מלוחים ושאר צרות, תיקוני זוהר חדש כ"ז ג'. ועיין מ"ש בזה באריכות בספר אמונה והשגחה דף י"ט כ' כ"א) והם הגורמים כל ביטול תורה ואריכת הגלות, ונקראים נג"ע ר"ע (ראשי תיבות נפילים, גיבורים, עמלקים, רפאים, ענקי). נפילים הם הרודפים אחר התאווה כמו שכתוב הנפילים היו בארץ וכו' אל בנות האדם וכו', גיבורים הם אנשי השם שבונים בתי כנסיות ומתנדבין תכשיטין לספר תורה לעשות להם שם, עמלקים הם ראשי ישראל בגלות כלי חמס וגוזלים לעניי ישראל ועליהם נאמר היו צריה לראש (תיקוני זוהר חדש ל"ז ב'), רפאים הם שמתרפים לעשות גמילות חסדים וצדקה עם בעלי תורה, ענקים הם המזלזלין תלמידי חכמים (תיקוני זוהר צ"ז ב' ג' ועיין לעיל בהערה ד"ה כמו שניצוצי) וכל עזי פנים ורשעים שבדור הם מגלגול נשמתן של ערב רב ובני קין, וכל הגלות והצרות וחורבן בית המקדש הכל על ידי מה שקיבל משה לערב רב שהוא סבור שהם גירי צדק מצד הטוב שעליהם אמרו (פסחים פ"ז) לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל וכו' אלא שיתוספו עליהם גרים, אבל הערב רב הם מצד הרע שהוא הראשי תיבות של הערב רב, וז"ש אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ער"ב, הם הערב רב שעשו העגל בזמן הערב כמו שכתוב כי בושש משה באו שש (שבת פ"ט) ויש גם כן ערב זעירא וז"ש בין הערבים ב' ערבים שהם ערב רב וזעיר, וכנגד זה התקינו מנחה גדולה וקטנה להתיש כח הרע של בין הערבים (תיקוני זוהר חדש ל"ד א). ונקראים ערב רב מפני שהם ראשי העם בגלות ולכן נקראים רב, רב החובל (תיקוני זוהר ס"א א') וכמו שכתוב זכריה (י"א) לא קראתי נועם ולא' קראתי חובלים, וזה מרומז במ"ש וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, הם הערב רב שהם ראשי העם, ואת לאה וילדיה אחרונים, הם העמי הארץ הטובים שהם כפופים תחת הערב רב, ואת רחל ואת יוסף אחרונים הם התלמידי חכמים שהם שפלים מכולם והם נקראים ע"ש רחל שהיא עקרת הבית, וכן נקראים ישראל ע"ש יוסף (תיקוני זוהר חדש). (אבן שלמה פרק י"א).
סדר הלימוד ליום יד לחודש
נז. ליקוטים מהגר"א מווילנא זי"ע: יראי חטא ימאסו בעיני הערב רב דהן ראשין בגלותא
חכמת המסכן בזוייה (קהלת ט') ובפרט בגלותא, והיא אצל העניים ואביונים, והיא בזוייה בגלותא כמש"כ (סוטה מ"ט) וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו, והוא בעיני הערב רב דהן ראשים בגלותא, וכן יהיו הערב רב לפני התלמידי חכמים לעתיד לבוא, ועל זה נאמר (שמואל א' ב') כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. (תיקוני זוהר קי"א ע"א, ד"ה וחכמת המסכן, ועיין זוהר משפטים קי"ד ע"א, ד"ה נחיתו דילך)
נח. הערב רב קופצים להורות אף על פי שלא הגיעו להוראה לעשות להם שם גדול
אדם הראשון חטא בשביל הנשמות שהיו כלולים בו מערב רב אינון גרומו לו לחטוא, וכן משה רבינו עליו השלום היה כל אותו הדור ששים רבוא, ורוחו מתפשט עליהם גם על הערב רב, ועל ידי כן בא לכלל טעות, והן ערב רב שרוצים להיות להם שם רב וגדול והם קופצים להורות, אף על פי שלא הגיעו להוראה, וכעס עליהם משה ובא לכלל כעס בא לכלל טעות, והכה בסלע וגרם שלא ימצאו הלכה פסוקה במקום אחד, ויצאו המים טיפין טיפין בקושיות ופירוקין. (יהל אור בראשית כ"ח ע"ב, ד"ה ומשה בגינייהו).
נט. כל עזי פנים ורשעים שבדור הן מהערב רב
כל הגלות וחורבן בית המקדש וכל הצרות הכל על ידי קיבול משה רבינו עליו השלום לערב רב, וכל עזי פנים ורשעים שבדור הן מנהון רצונו לומר מנשמתין דילהון שהן גלגול דילהון וזה שאמרו בגמרא (ביצה ל"ב ע"ב) הני מערב רב קאתי. (תיקוני זוהר צ"ז ע"א, ד"ה ועלייהו).
ס. רוב מתתקע"ד דורות הם עכשיו בעקבתא דמשיחא
רוב מאותן תתקע"ד דורות שבהן היה בונה עולמות ומחריבן הוא עכשיו בסוף הימים בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגי, ואמרו (חגיגה י"ד ע"א) שהן עזי פנים שבדור והם הערב רב. (תיקוני זוהר חדש כ"ז ע"א, ד"ה ודא ממלל, ועיין ספר ד"צ ג' ע"א).
סא. הגר"א מווילנא זי"ע: ביאור חמשה מיני הערב רב – לא יהיה הגאולה עד שיעברו מן העולם
חמשה מיני ערב רב א' בעלי מחלוקת ובעלי לשון הרע, ב' הרודפים אחר התאווה כמו זנות וכדומה, ג' הרמאים שמראים עצמם כצדיקים ואין לבם שלם. ד' הרודפים אחר הממון, והמחלוקת תחילה כי המחלוקת כנגד כולם, והם הנקראים עמלקים ואין בן דוד בא עד שיעברו מן העולם, ועליהם נאמר (דברים כ"ה י"ט) תמחה את זכר עמלק כמבואר בזוהר. (אדרת אליהו, פרשת דברים).
סב. עוד מהנ"ל: עוד ביאור מחמשה מיני ערב רב
עמלקים רישין דבני ישראל בגלותא, וגוזלים לעניי ישראל והן מסטרא דדור המבול ונשמתין דילהון, ונצטרפו במצרים ונפרד הרע בערב רב, וכד קביל לון משה עליו השלום נתערבו נשמתן בישראל, והוא הגלות הזה גלות הרביעי, והם מסטרא דדור הפלגה והנפילים גיבורים (בראשית ו, ד') הן אנשי השם דכל עובדיהון בשביל לעשות שם רפאים (שם) הם שאינם רוצים לעשות גמילות חסד וצדקה עם בעלי תורה ענקים (שם) המזלזלים בתלמידי חכמים. (תיקוני זוהר צ"ז ע"ב, ד"ה עמלקים).
סג. אותן העומדים כלי חמס על ישראל המה משורש עמלק – זה גמר הבירור להפריד הטוב מן הרע
ומעתה תתבונן גם כן מה שכתוב בזוהר בשלח דף ס"ז ע"א א"ר יהודא בלכ דרא ודרא בכל דרין דאתיין לעלמא לית לך דר דלית בהו מההוא זרעא בישא וקודשא בריך הוא אגח בהו קרבא עכ"ל כי כל היועצים עצמות רעות על ישראל בכל דור ודור ובכל אומה במלכותם, הנה העצה בא מהדעת והוא מהדעת והוא מהדעת דסטרין א' אשר הוא שורש עמלק וכן גזרו אומר בזוהר בראשית אשר גם כל העומדים כלי חמס על ישראל בדרין בתראין כתות הערב רב אשר בקרבינו הם יושבים מינים מוסירם אפיקורסים הן מה משורש עמלק הדע"ת דס"א ער"ב ר"ב בגימ' דע"ת והמה אשר אמרו בדור המדבר כי זה מש"ה האיש (דעת דקדושה) לא ידענ"ו וכו'.
והנה ידיד הקורא כאשר תראה בדורות הללו (עיקבתא דמשיחא) אשר בעוונותינו הרבים נתרבה האפיקורסות, וגם אותן דקיימין כלי חמס על ישראל לפשוט את עורם מעליהם בעצות רעות בחוקים לא טובים, וד"ל, הנה תצפה לרגלי משיחא דהנה זה גמר הבירור להפריד הטו"ב מן הר"ע אשר בעוונותינו הרבים על ידי עץ הדע"ת טוב ורע נתהווה מה שנתהווה, וכאשר יוגמר הבירור במהרה בימינו, הנה בא יבוא משיח צדקינו ולא יאחר. (בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר ג' מלחמה לה' עיין עוד מדברי והרב הקדוש בזה הענין לקמן פרק כ"ג אות י"ד).
סדר הלימוד ליום טו לחודש
סד. מחמת שהיו ישראל מופרשין מן הערב רב באכילה שלא אכלו מאכל א', ובתפלה שהתפללו בפני עצמן לכך עשו את העגל – התיקון לזה לדורות להתפרד מאתם ויעשו להם בית המדרש בפני עצמן, גם לא לאכול עמהם ביחד – הערב רב מתאוים למנהיג שיהיה עמהם תמיד במאכל ובתפלה – ומתמנים בשביל כסף שנותנים – גם אוספים כסף וזהב על ידי הרבנות למלאות חסרונם – הסמ"ך מ"ם התחכם שאינו מפתה את כל אחד רק מעמיד שוחטים ושליח ציבור מכת דיליה ועל ידי זה נכשלים כל העם בטריפות ובתפלה
ונראה לי דמבואר בזוהר (כי תשא קצ"א ע"א וע"ב) דישראל עם קודש לא עשו את העגל רק ערב רב שהם שני אנשים יונס ויומברוס דעבדי חרשין משש ולמעלה שהוא מנחה גדולה שנקרא ערב רב וכו' ותלמיד חכמים כל ענני יקר במדבר חפיין רק לישראל לחוד שנאמר וה' הולך לפניהם יומם וערב רב וכל בעירין הוו לבר וכו' ותו ישראל אכלו המן ולא ערב רב וקרא אכריז ובני ישראל אכלו את המן בני ישראל ולא אחרא וכו' והשתא קמו ואמרו או נהא כלנא עמא חדא ונהוי בכללא עמכון או יהא לון מאן דיהך וכו' וזה שאמרו אשר ילכו לפנינו א' אהרן חס ושלום דאלו ישתתפון בעמא קדישא וכו' ואהרן לטב אתכווין אלא סגיאין מישראל אשתתפו בלבא עמהם ובגין כך אתא משה איצטריך לבררא וכו' יעויי"ש.
העולה מזה לפי שהיו ישראל נבדלין ומופרשין מן ערב רב בתרי גווני באכילה שלא היו אוכלין מאכל א' וגם שלא לאכול מאכל שלנו, וכאשר עיני ראו ולא זר מלחמה זו תמיד במי שרוצה להתקדש ולהיות פרוש להתפלל במנין בפני עצמו מאחר שאי אפשר להתפלל בציבור שעושין מצות אנשים מלומדה וכמה טעמים כיוצא בזה, ובענין אכילה לא אכשרי דרא שהכל שוחטים אפילו שאינו בקי בהלכות שחיטה ואינו ירא שמים והוא נגד רבותינו הקדושים שהזהירו הפוסקים ראשונים ואחרונים שיהיה השוחט ירא את ה' מרבים, ובפרט בענין חוש מישוש והרגשת בדיקת הסכין שהוא לפי כוונתו יראת הלב, וכמו שכתוב רבינו יונה (הובא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה) יעויי"ש.
ובוודאי הפורש ממאכלי העולם קדוש יאמר לו כי הרבה אינן בקיאין בהלכות מליחה ושטיפה שהרבה דינין מסתעפים ממנו, ובזמנינו היו כמה מוכיחים דורשים הלכות מליחה לנשים בפרטות ולא כן עתה, ובוודאי מי שרוצה להתקדש לא יסב במסיבתן, וכאשר מוהרש"ל הזהיר לתלמידו בעל של"ה במאכל יותר מכל (בשל"ה שער האותיות אות קדושה) יעויין שם. וכן שמעתי מחכם אחד כי עתה התחכם היצר הרע שלא יצטרך לילך לפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד רק כל עצמו ללכוד את היחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר אחד מסטרא דיליה המאכיל טריפות לרבים, וכולם נלכדים ברשתו עבור זה, וכן הש"ץ שהוא סרסור בין ישראל לאבינו שבשמים להוציא רבים ידי חובתן, ורבותינו הזהירו (תענית ט"ז ע"א) בפסוקים ראשונים ואחרונים שיהיה הש"ץ המובחר שבעם ולא כן עתה שבוחרין הגרוע שבעם כנודע. ואין להאריך בזה, ובוודאי צריך לעשות כמו שכתוב הרמב"ם (הלכות דעות פרק ו' הלכה א') עד מי יתנני מלון מדבר וכו' יעויין שם, ואהרן שראה רוע כוונתם להתערב עם ישראל כדי למשוך עם ישראל למדריגתן, לכך אמר אם ישתתפון עם עמא קדישא וכו', ומזה יצא העגל שעשו הערב רב אלוקי זהב וכמו שכתוב בסנהדרין בפרק קמא (דף ז' ע"ב) מלא תעשון אתי אלוקי זהב, הא דעץ שרי בתמיה אלא א"ר אשי אלוקי הבא בשביל זהב, ופירש מוהרש"א שני אופנים וז"ל כי שתים רעות עשו שהם מתמנין בשביל זהב שנתנו לשררה וגם שרוצין לאסוף זהב וכסף על ידי הרבנות למלאות חסרונן וכו', וכבר באו רבותינו וכו' עד ובירושלמי (ביכורים פרק ג' הלכה ג') אמר ר' מנא מיקל לאילין דמתניתין בכספא ר' אמי קרא עליהון אלוקי זהב אין קורין אותו רבי ואין עומדין בפניו, והטלית שעליו כמרדעת של חמור וכו' יעויי"ש.
סדר הלימוד ליום טז לחודש
סה. ובזה יובן פרשה הנ"ל שהיא היה במדבר והיא נוהגת בכל זמן עד ביאת משיחנו במהרה בימינו, וז"ש וירא העם כי בושש משה שהוא רמז מוסר בזמן ההוא ולדורות בענין הנהגת המוני עם רבניהם שיש כשירי ראשי הדור העוסק בתורת ועבודת ה' עד שש שעות ביום שאז הוא זמן סעודת תלמידך חכם המאוחר לכולם כמו שאמרו בפרק קמא דשבת (יו"ד) וכמו שהיה משה ראש לכל דורו שהיה דור דעיה כך בכל דור ודור הראש שבהם הכשירים הם מניצוצי משה רבינו עליו השלום, וכמו שכתבו בתיקונים (תיקון סט, ועיין זוהר פרשת עקב ברע"מ רע"ג ע"א) ובמדרש וז"ש מה שהיה הוא שיהיה זכו' (קהלת א') וכ"כ בל"ת שש מאות אלף רגלי וגו' וגם בל"ת מי שיש לו דעה נקרא משה וכאשר היה בדורו של משה כך היא בכל דור כי גם הוא הערב רב שיש בכל דור ודור כמו שכתוב בכתבים, וז"ש וירא העם כי בשש משה שהרב כשר שבעירם שהוא לבוא לפקח בעסק הקהל גם כי בא שש שעדיין עוסק בהתבודדות שהיה הזמן צריך אז לזה מיד קמו בתערומת ואמרו עשה לנו אלוקים שילכו לפנינו כי אנחנו כבירה בלא מנהיג שהוא עוסק תמיד במלאכתו מלאכת ה', ואנחנו בני העיר כצאן בלא רועה, וכאשר בזמנינו היה מסירה לפני השררה, וצריכין אנו למנהיג, וביארו דבריהם ואמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו ורצה לומר כי זה משה שהיה איש גבר בגוברין להיות מנהיג עתה לא ידענו מה היה לו שלקח דרך אחרת לבחור בבדידה, ומעתה אינו ראוי להיות רב ומנהיג לנו גם כי יבוא אחר כך כי צריכין אנו לראש כזה שנהיה עמו בכללות א' במאכל ובתפלה שלא יפרוש ממנו בכל עת, וז"ש אשר ילכו לפנינו מה שאין כן משה וישראל שהם נפרדין ממנו על ידי ענניי יקר ובאכילת מן וכו' והרמז לדורות על ידי שעושה עם אנשי יחידי מנין בפני עצמו, וגם אינו אוכל עמהם במסיבה כלל שזה היה סיבה לערב רב לעשות עגל זהב, וכמו שכתוב בזוהר הנ"ל, וכן לדורות מצד זה יצא עגל זהב שהיא אלוקי זהב שנתמנה על פי השררה בשביל זהב, וכשאין סיפק בידו עושה שידוכין בעיר, וכמו ששמעתי פירוש הש"ס (בכורות ה' ע"א) משה רבכם גנב או קוביוסטוב שגונב נפשות כדי להתחתן עם ס' רבוא ישראל וכו' ומשום הכי עתה רבים הם הרבנים בעיר, וז"ש אשר ילכו לפנינו שאיוו לאלקות הרבה (סנהדרין דף ס"ג ע"א) שהוא הרב והמחותנים עד שמצד זה נעשה קטטות ומריבות, ומצד זה נשתברו הלוחות שנסתלקה תורה מהעיר עד שברחמי השי"ת חזר ושלח את משה וטחן העגל לעפר כדי להראותו שאין בו ממש, אף שילכו לפניו וחזרו וקבלו אותו לרב ובדק כסוטות (עבודה זרה דף מ"ד ע"א) ופירוש כסוטות עיין אחרי זה במצות סוטה, ותבין היטיב ונתברר הטוב מן הרע שמהם מתו בחרב מהם במגיפה מהם בהדרוקן (יומא דף ס"ו ע"ב) ובסוף שכשעמד משה בתפלה ונמחל לישראל וצוה לעשות משכן מכסף של ישראל לבד ולא מערב רב, וכמו שכתוב בזוהר (ויקהל קצ"ה ע"ב) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל קחו מאתכם תרומה וגו' והרמז לדורות שיעשו בית המדרש ליחידי ישראל שיהיו נפרדים מהמוני עם כי אי אפשר שיהיו בכללות א' והיא תיקון מה שקלקלו תחילה להתרעם בזה, וכאשר הי במקדש עזרת כהנים ועזרת ישראל לבד. (ואני הכותב בדידן הוי עובדא הנ"ל מרישא לסיפא ומרומז למה דווקא זה האיש צוה לעשות בה"מ בשארי גראד). (תולדות יעקב יוסף פרשת נשא דף ת"ס).
סו. הרב הקדוש רבינו נחמן מברסלב זי"ע: יש רועים של הסטרא אחרא וכופין אנשים לתחות שיעבודייהו – עיקר מלכותם הוא על ידי עזות, והעצה להנצל מהם הוא גם כן על ידי עזות לעמוד נגד עזותם
ואי אפשר לבוא לאלו הרועים, שהם כלליות של הקדושה, אלא על ידי עזות, כמאמר רבותינו זכרונו לברכה (אבות פרק ה') הוי עז כנמר, כמו שכתוב (שמות ט"ו) נחלת בעזך אל נוה קדשך, היינו על ידי עזות נכנסין לתוך הקדושה, כי יש רועים של הסטרא אחרא, והם גם כן מפורסמי הדור, וכופין אנשים לתחות שיעבודייהו, ועיקר מלכותם הוא על ידי עזות, כי עזות מלכותא בלא תנא (סנהדירן ק"ה ע"א), והם ככלבים בעזותם, בבחי' ישעיה נ"ו והכלבים עזי נפש המה רועים, והן פני הדור כפני הכלב (סוטה מ"ט ע"ב), ועל כן כדי להנצל מהם מתחת ממשלתם אי אפשר רק על ידי עזות, לעמוד נגד עזותם, ואז נהלת בעזך אל נוה קדשך, שנכנס לתוך הקדושה. (ליקוטי מוהר"ן ח"א סימן כ"ב, חותם בתוך חותם).
סדר הלימוד ליום יז לחודש
סז. יש רב דקליפה – הוא גדול ותקיף לפי שעה, אך אין לו קיום כלל ולבסוף כלה ונאבד
אך רשעים הדוברים על צדיק עתק בגאווה ובוז, מאין מקבלין הם הרוח להשלים החיסרון, אך דע שיש רב דקליפה, והוא בחי' עשו, כמו שכתוב בעשו (בראשית ל"ג) יש לי רב והוא בחי' (שם ל"ו) אלופי עשו, וכמו שתרגום אונקלום רברבי עשו, בחי' הרב דקליפה , ומהם מקבלין הרשעים הרוח, והוא בחי' רוח הטומאה רוח הסערה כמו שכתוב שם כ"ז הן עשו אחי איש שעיר , ועל כן הרוח שלהם גדול ותקיף לפי שעה, כמו רוח סערה שהוא גדול בשעתו, ועל כן (תהלים יו"ד) כל צורריו יפיח בהם, יפיח דייקא, שמתגבר עליהם על דיי בחי' רוח פיו שהוא גדול בשעתו, אך שאין לו קיום כלל, ולסוף כלה ונאבד, ומסער גופיה ונשמתיה, וכמו שכתוב (דברים ז') ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ומשלם לשון שלימות החסרון שנמשך לו, דהיינו בחי' אריכת הרוח, וזהו אל פניו, כי פניו הוא בחי' הרוח, כמו שכתוב (ישעיה ג') הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם (יבמות ק"כ.) שהוא בחי' מהרוח, כמו שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, אך הוא להאבידו, כי אף שהוא גדול לפי שעה, לסוף נאבד כנ"ל, וזהו בחי' (ירושלמי תענית פרק ב' הלכה א') ארך אפים לרשעים, כי הרוח הנשימה, הוא בבחי' ארך אפים, והיינו מאריך אפי' וגבי דיליה, כי אף שלפי שעה הרוח גדול ותקיף, בחי' מאריך אפיה, אך לסוף גבי דיליה כנ:ל ועל כן נקראים ישראל (ישעיה נ"ד) עניה סוערה, כי הם עכשיו תחת ממשלת עשו איש שעיר, בחי רוח סערה הנ"ל, אך הדבוק בצדיקים, מקבל הרוח חיים, שלימות החסרון, מהצדיק והרב דקדושה. (ליקוטי מוהר"ן ח"א סימן ח', ראיתי מנורת זהב).
סח. האור החמה: אף הנולדים מזרע ישראל יתרחמי ששורשם מעמלק – כן מבואר גם מהרמב"ם והוא על פי סוד הגלגול
על פי מה דכתיב בזוהר הקדוש פרשת בראשית (דף כ"ה ע"א) חמש מינון אינון בערב רב וכו' ומאינון דאשתארו בגלותא רביעאה וכו' אינון קיימין על ישראל כלי חמס וכו' אלין אינון עמלקים, ועוד אמרו בזוהר הקדוש תמחה את זכר עמלק אלין ערב רב מעורבים בישראל, וביאר באור החמה דאף באלו הנולדים מזרע ישראל יתרמי ששורש נשמותיהם מסטרא דעמלק, וכבר ביארתי מ"ש הרמב"ם ז"ל באגרת תימן, וכבר הבטיחנו הבורא יתברך שכל מי שעמד על הר סיני, שהם מאמינים בנבואת משה רבינו עליו השלום בכל מה שבא על ידו, הם ובניהם ובני בניהם עד עולם וכו', לפיכך יש לדעת שכל מי שנטה מדרך הדת הנתונה במעמד ההוא, שאינו מזרע האנשים ההם, וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה על כל המסתפק בנבואה, לא עמדו אבותיו על הר סיני עכ"ל, ולכאורה הרי יתרמי לפעמים שאבותיו מוחזקים לכשרים וצדיקים ומיוחסים, ואיך אפשר לומר שלא עמדו על הר סיני, אכן יתבאר על פי דברי הרמב"ן ז"ל בפרשה נצבים על הפסוק פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה וזלה"ק משורש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד לא יוליד מודה בה, ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב והוליד בן פריץ, כי אמת הדבר וסוד גדול לא אוכל לפרש בו עכ"ל, והרקנטי והש"ך על התורה גילו סודו שהוא סוד הגלגול, ר"ל שבגלגולים הקודמים שורש נשמותיהם ואבותיהם מערב רב,ד ומשם ינמשך בחי' נפש רעה אליו להיות מודה בעבודה זרה חס ושלום, ועל דרך זה יתבאר גם כן דברי הרמב"ם ז"לן במ"ש שכל מי שנטה מדרך הדת הנתונה במעמד הר סיני שאינו מזרע אנשים ההם, אף שלפי הראות הוא מזרע אנשים כשרים ומיוחסים, אבל שורש נשמותיהם מערב רב ואלו הם אבותיו בגלול הקדום, והן המה הערב רב המעורבים בישראל שהזכירו בזוהר הקדוש הנ"ל ומבואר בזוהר הקדוש בכמה מקומות דהגלות היותר קשה הוא גלות ישראל בערב רב. (דברי יואל פר' וישלח דף ק"כ)
סט. הרב הקדוש מצאנז זי"ע: רוב הרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה מהערב רב כל מעשיהם בשביל כבוד וממון לשרור על הציבור
וזה יש לומר שכוונת הפסוק שאמר אלה הדברים וכו' היינו שה' צוה שלא יתחברו עם הערב רב בשום פעם, ועל ידי זה יהיה ראויים לבנות משכן כי ישראל בעצמם קדושים אך הערב רב כל חסדי' דעבדי לגרמי' עבדו כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעוונותינו הרבים רובן מערב רב ורצוים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמיה לקבל כבוד וממון, ולכן אין להתחבר רק עם עובדים באמת שמוסרים נפשם לה' לא לקבל שום תועלת לעצמם. (דברי חיים השמטות פרשת ויקהל).
סדר הלימוד ליום יח לחודש
ע. כבר כתב כן גם האריז"ל עד דורו שרוב הדור הוא מהערב רב – אנן מה נענין אבתריה בדור זה – מי יודע אם נשאר אחוז א' שומרי תורה ומצוות ומאמינים כראוי
וכתב בדברי חיים על המועדים בסוף הספר השמטה לפרשת ויקהל שדבר שם הרבה להזהר שלא להתחבר עם הערב רב, וכתב באמצע וז"ל כנראה בעליל שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעוונותינו הרבים מערב רב, יעויי"ש שהאריך, והרבה היו תמהים על הדיבורים הללו שיצאו מפה קדוש בדור שהיה מלא תורה ויראה והרבה גדולים וקדושים, וראיתי אחר כך בשער הפסוקים להאר"י ז"ל פרשת ואתחנן שדבר שם הרבה מהערב רב שקבלם משה והיה בזה תקלה, וכתב באמצע דבריו ועתה רוב הדור מהם, והרי שכתב כן גם על דורם של האר"י והרח"ו זלה"ה, ואף שנולדו אצל ישראל, אבל הנשמות הם מערב רב כמו שביאר באור החמה, ומה נאמר ומה נדבר בדור השפל הזה שבדורות הקודמים היו רובא דרובא מישראל שומרי תורה ומצוות כמו שכתוב בישמח משה פרשת תבוא, ודעת הפני יהושע שהחזקת כשרות שבפוסקים הוא רק חזקה מחמת רוב, יען שרוב ישראל כשרים, אלא שהיה הרבה שלא היה כוונתם לשמים כראוי אף שהיה כמה גדול וקדושים אין מספר, אמנם בדור זה בעוונותינו הרבים שמיעוטא דממיעוטא בתכלית המיעוט, אולי לא נשאר אף אחוז אחד ממספר בני ישראל שיהיו שומרי תורה ומצוות, ואף בין אלה המעטים השומרים תורה ומצוות כהרגילם, אף בהן זעירין אינון שמאמינים בכל הי"ג עיקרים כראוי, וכתות הערב רב מתרבים והולכים, ומבואר בזוהר הקדוש בראשית שיש חמשה כתוב בערב רב כל אחד גרוע מן חבירו, ויש בהם גם עמלקים, והערב רב שבדורנו אין לו דמיון להערב רב שבדורות הקודמים, כי המה בתכלית הגריעות מירידה התחתונה הבאה טרם ביאת המשיח, ומצב דור כזה משפיע גם על המנהיגים הכשרים, וצריכין לרחמי שמים להנצל. (ויואל משה מאמר שלש שבועות דף ק"נ).
עא. הרב הקדוש מציעשינוב זי"ע: ביאור בדברי הזרע קודש על דברי חיים הנ"ל אף שרואים בהערב רב דברים טובים כמו תורה ודרך ארץ ושלום, אף על פי כן מוכרחים למאוס בהם, כי הוא זמן בירור – זהו בחירה וניסיון בימים אלו
אמרתי המכסה אני את אשר ראיתי בספרא דבי רבן של ישראל זרע קודש, ובפרט כי חנני ה' להבין מעט בדבריו הקדושים לפי דברי קודש מרן אא"ז הגה"ק בעל דברי חיים בהשמטות בפרשת ויקהל (בדפוס מונקאטש דף ע" ח"ב) הידועים לכל, והנה כך הם דברי הזרע קודש בפרשת תשא דף ס"ט בד"ה בז"ה ויש לומר עוד כי תשא וכו' ומבאר שם עיקר החסרונות באים ממה שעושים לנו הערב רב כמו שכתוב בזוהר הקדוש דמעיקין לישראל יותר מאומות העולם, והעיקר לחזק עצמו באמונה מאוד כי ישראל ממצרים נגאלו רק בזכות האמונה והן גאולה העתידה, וצריך חיזוק באמונה מחמת שרואים דרך רשעים מצלחת, לכן צריך לקבוע האמונה בלבו שבוודאי יתברך במהרה יגלה כבוד מלכותו עלינו וכל הרשעה כולה כעשן תכלה וכו' רק שית' רוצה לברר אותנו ע"ד מי שיש בו חולה מתערובות הדמים בפסולת אזי עושים לו רפואות להכחיש את הגוף ולמעט כל הדמים שלו כדי להפליט ממנו הדמים הרעים ולא ישאר זולתי דם התמצית הנקי מאוד שאי אפשר בשום אופן להתקלקל וכו' ונעשה בריא כאולם, כך על דרך זה אנו צריכים למאוס בתאווות הרעים יעויי"ש בלשונו הקדוש, ויש להבין מה שייכות המשל לנמשל, אך על פי דברי הנ"ל מבואר כי גם אם רואים בהם (היינו הערב רב) דברים טובים כמו תורה ומנהג דרך ארץ, ובפרט כי מדת שלום הוא יסוד לכל והיא מדה טובה מאד אף על פי כן כמו שהחולה מוכרח להפליט ממנו דמים והדם הוא נפש אשר יש בהם אף קצת תערובות כמו כן בעיקבתא דמשיחא מוכרחים למאוס בכל תהלוכות הנ"ל גם אם יש בזה דברים מועילים כי הוא זמן הבירור וזה הוא הבחירה והנסיון בימים האלו, והשי"ת ישכון בלבנו יראתו ואהבתו, ונזכה במהרה לגאולתינו ופדות נפשינו.
ידידו דוש"ת מצפה לבשורות טובות הקטן שמחה ישכר בער האלבערשטאם דברי שמחה מכתב י"ג
עב. רוב הדור וראשים שלהם הם ערב רב – משה בא בעיבור אחת לחמישים שנה שלא יטעו ראשי הערב רב את ישראל
בספר הקדוש זוהר חי בראשית על זוהר ד' כ"ה ע"א (בדפי הספר דף צ"ו) מהגאון הקדוש מקמאארנא זי"ע, וזה לשונו שהערב רב היה חלק הרע של משה ומשה רצה לתקנם וכו' ומשה עצמו יקום בכל דור ודור ויתגלגל גם בימים אלו דרא בתראה בין ערב רב וכו' ועתה רוב הדור וראשים שלהם הם ערב רב …את ישראל לדרכים שונים מקולקלים וכו' עכלה"ק.
(עיין לעיל פרק ג' אות ב' דמבואר כן בזוהר הקדוש פרשת נשא דהראשים בכל אתר ואתר יהיו מהערב רב ותמלא הארץ חמס מפניהם, ושם אות ג' מהזוהר הקדוש פרשת תצא דבסוף הגלות ישלטון על ישראל רמאים ודייני שקר מהערב רב, עיין שם).
סדר הלימוד ליום יט לחודש
עג. רוב הדור עם הראשים הם מהערב רב – משה הוצרך להתגלגל בכל דור כמו האריז"ל והבעל שם טוב הקדוש
ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם מהערב רב ושלא יטעו את ישראל בדרכים מקוקלים הזהר מן היועצך לפי דרכו שתלך בדרך החדש לבזות את כל התפילה והמצוות בסכליות של כסיל בחושך הולך כמו שעשה הטמא והארור שהטעה אל כל העולם בדרכים מרורים כלענה, וכן בכל דור ודור, ולזה הוצרך להתגלגל משה רבינו בכל דור ודור כמו מרן האר"י והרב ישראל בעל שם טוב וכל בכל דור צדיקיא שלא יטעו ערב רב עם ראשים שלהם את ישראל, וכל זה מבואר (בליקוטי תורה להאריז"ל פרשת ואתחנן) למעיין בעינים מאירים עכ"ל. (זוהר חי בראשית דף קי"ג)
עד. כן מקובל גם מהבעל שם טוב הקדוש שקודם ביאת המשיח יהיו רוב מנהיגים וראשי העדה מהערב רב – כל אחד צריך ליפחד שלא יהיה בכלל הערב רב – עכשיו הוא גמר הבירור של כל הגלגולים. ועכשיו קודם ביאת המשיח צדקנו אשר העידו רבותינו זכרונם לברכה (סוף סוטה) כי האמת תהא נעדרת, ושקרא ישלוט בעלמא, ומקובל מפי הבעל שם טוב הק' ותלמידיו, כי קודם ביאת המשיח יהיו רוב מנהיגים וראשי העדה מהערב רב.
וז"ל הספר הקדוש זוהר חי פרשת בראשית (דף קי"ג), ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, לכן צריך כל בר ישראל לירא וליפחד שלא יהיה בכלל הערב רב, ואין לנו עצה רק להרבות בתורה ותפלה לה', ולהתבודד עמו בתשובה ותחנונים, שיצילנו ממים הזדונים ומרשעים הללו, כי אין לנו עדו פנאי להמתין על תיקון נפשותינו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות א' י"ד) אם לא עכשיו אימתי, כי עכשיו הגמר והבירור של כל הגלגולים, כי יגיעו ימים אשר אין בהם חפץ אלו ימות המשיח, אשר אי אפשר עוד לתקן את נפשו, והבירור יהא סמוך לביאת המשיח כמובא ברע"מ פרשת נשא שיתנסו ישראל מהערב רב קודם ביאת המשיח, וגם אחר התגלות משיח צדקינו בתשעה חדשים קודם ביאתו, וגם אחר כך עד עולם התחיה, והנשאר בציון קדוש יאמר לו, ויזכו להאור הגדול והנורא, ועיקר תלןוי במעשינו של עכשיו, ולא כמו הכסילים שחשבו כי בביאת המשיח יפטרו מכל וכל, כי מי שלא טרח בערב שבת קודש מה יאכל בשבת, לכן צריך כל בר ישראל עכשיו להרבות בתשובה ותחנונים, שיתקן הקדוש ברוך הוא את נפשותינו ברוב רחמיו וחסדיו, כי אין לנו להשען רק על אבינו שבשמים. (שולחן הטהור מאמר אמונה ופרנסה דף ע"ד).
עה. הבעל שם טוב זי"ע: נגד כל צדיק נברא איש משידין יהודאין כדי שיהא הבחירה חפשית
ולהבין הענין נראה לי כי שמעתי ממורי בפ' על מה שוא בראת (תהלים פ"ט) שהוא טענת היצר הרע והיה התשובה כל בני אדם כי בעת רדת הנשמה קדושה מלמעלה מס"ם לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו להסטין ולפתות מאחר שזה יחזיר העולם למוטב ואם כן למה נברא לריק, עד שנותנים לו נגד זה איש בלע תלמיד חכם שידין יהודאין שנברא גם כן אשר יתלוצץ מזה איש השלם ומי שירצה ידבק בזה או בזה והבחירה חפשית. (תולדות יעקב יוסף פרשת שופטים דף תרס"ו).
עו. עוד מהנ"ל: לכל צדיק אמת יש נגדו מנהיג שקר אין בו ממש אלא משתרר על הבריות ויש לו תקיפות גדול ועל ידי זה הבחירה חפשית
אמר מרן אלוקי ריב"ש טוב, טענת היצר סמ"ך מ"ם כשיורד נשמה קדושה גבוהה לעולם הזה, על מה שוא בראת, והרי זה יחזיר כל העולם למוטב באמונה גדולה לתורה ולתפלה, והרי אני מלאך רוחני אינו נראה, והוא היה בגוף מדריך בני אדם לדרך טוב ביראה ואהבה ומי פתי ישמע לי, והיתה התשובה כל בני אדם כי לכל צדיק אמת יש נגדו המנגדו אין במו ממש לא יראה ולא אהבה אלא משתרר על הבריות מראה עצמו צדיק מושך בני אדם להפקר ולחכמות זרות ולדברים שונים ויש לו תקיפות גדול ומעתה הבחירה חפשית, וזהו כל בני אדם הכל יהיה בבני אדם לענה וראש. (זוהר חי בראשית דף שכ"ט ע"ד).
סדר הלימוד ליום כ לחודש
עז. עוד מהנ"ל: הצדיק שמעמיד הס"ם הוא נעשה רבי וגדול הדור כדי שיהיה זה לעומת הזה נגד הצדיק אמת
עוד שם על זוהר דף כ"ח ע"א (דפי הספר קי"ב ע"ג) וזה לשונו כמו שאמר מרן הרב ישראל בעל שם טוב על מה שוא בראת כי צדיק אמת באהבתו ובחיות שלו יעלה את כל העולם לקדושה ועל זה היה התשובה כל בני אדם שכן יהיה דוגמא שלו שמתלבש בו סמ"ך מ"ם הרשע ועושה אותו רבי ורב וגדול הדור ומעתה נשאר הבחירה כי לרשעים ערב רב יש להם ראש שהוא כמותם עץ יבש אין בו לחלוחית טוב הכל שקר וכזב, וכן מנהגי אנשיו יסוד עזר גדול כנגדו שבאמת התנגדות הוא עזר גדול לעבודת השי"ת וכו', עיין שם באריכות.
עח. הרב הקדוש ר' ירחמיאל מפרשיסחא זי"ע: אם זכה מאירין עיניו מן השמים להכיר את הצדיק האמת – מי שנשתנה לגריעותא אחר שעלה לגדולה סימן שהוא מהסטרא אחרא ורחק תרחקנו
הרב הצדיק הקדוש ר' ירחמיאל בהה"צ ר' יעקב יצחוק הנקרא היהודי מפרשיסחא ואבי הרב הקדוש ר' יצחק משם והרב הקדוש ר' נתן דוד משידלאווצע זל"ה ה' תקצ"ט כתב בספר תפארת בנים בשמו שאם באמת נוסע לצדיק הדור ללמוד דרך ה' אז מן השמים מסייעין לו לילך לדרך האמת אפילו שאינו צדיק הדור ונותנין לו כל משאלות לבו, ואם הצדיק אינו אמת חס ושלום אז מאירין עיניו לאמר לו לך הלאה כי מה לך פה לבקש כמובן, ועוד כתב סימנא שאם אחד נתעשר או עלה לקדושה אם אחרי שנתגדל הוא באותו בחי' שהיה מקודם ולא העלה בו שינוי לגריעותא הן בממון הן בכבוד ברוחניות וגשמיות אז הסי' שהוא מסטרא דקדושה, אבל אם להיפך אז ידע שהוא מסטרא אחרא רחמנא ליצלן, ורחוק תרחקנו ממנו, עד כאן דברותיו הקדושים. (זכרון צדיקים חודש אייר).
עט. יש צדיק דקדושה ויש צדיק דקליפה – הסימן להבחין בינותם הצדיק דקדושה ותלמידיו מדקדקים בכל הכמצוות ושומרים עצמם ממדות רעות ועוסקים רק במדות טובות ובמעשים טובים, והצדיק דקליפה ותלמידיו כל עשיותם בקלות ולעול ולמשא ומתנהגים במדות רעות.
שיבור לו האדם. כלומר כי ידוע הוא שיש צדיק דקדושה קידוש השם, ויש צדיק דקליפה, וזה מול זה עשה ה', והבחירה חפשית, וכן שמעתי כיוצא בו מאדוני אבי מורי ורבי זלה"ה, על פסוק ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, (דברים י"א כ"ו) ברכה הוא צדיק דקדושה, וקללה הוא גם כן צדיק אלא הוא דקליפה, ואמר הכתוב, ראה, בעיני פקוחה, אנכי נותן לפניכם, לכל אחד ואחד מישראל, היום, בכל יום ויום, כי התורה הקדושה היא נצחיות כנודע, ברכה, צדיק דקדושה והנקרא ברכה, וקללה הוא צדיק דקליפה, ואם תאמר באיזה סימן אני יודע להבחין בין זה לזה, לזה מסיים הכתוב ואמר, שזה הסימן יהיה מסור בידך, את ברכה, שהוא צדיק דקדושה כנ"ל, הוא סימן להרב ולתלמידיו שלו, אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם, ומדקדקים במצוות לא תעשה, ושומרים עצמם ממדות רעות, ועוסקים תמיד רק במדות טובות ומעשים טובים, שהכל הוא בכלל אשר תשמעו אל מצוות ה' כנודע, ואת הקללה שהוא צדיק דקליפה רחמנא ליצלן, הוא סימן להרב ותלמידיו שלו, אשר לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם, רצה לומר שכל עשיותם הוא בקלות ולעול ולמשא, וכן גם כן מתנהג במדות רעות, והכל הוא בכלל אשר לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם, עד כאן שמעתי מפי הקדוש ודפח"ח, לזה אמר התנא איזה רבי שיש לו דרך ישרה שיבור לו אדם, השיב ואמר כ"ל שהוא בחינת צדיק כנודע, ותפארת לעושיה במצוות ובמעשים טובים בחן ובחסד בכל עשיותיו, וכן תפארת לו מן האדם, כלומר מחמת גודל יראתו וקדושתו ואהבת הבורא ברוך הוא, רואה כל בני אדם שתפארת לו שם רבי, ובו תדבק כדאיתא (תענית דף ז' ע"א) אם תלמיד חכם הגון הוא, ממנו תאכל ואותו לא תכרות, (ולמד ממנו) ואם לאו אותו תשחית וכרת וסר מעליו ע"כ, לז אם תפארת לו מן האדם גם כן, אז ובו תדבק. (ספר זקן ביתו מ"א אופן ז' דף מ"ז).
פ. כמו שיש צדיק אמת כן יש קללה כנגדו מהסטרא אחרא מלובש בברכה – הם רבים מאוד – ורבים מעמי הארץ נמשכים אליו
ראה אנכי, שתמיד תשגיח על נקודת יהודי שלך שהוא משורש אבות איו"י [אברהם יצחק ויעקב] שלא יתקלקל חלילה ויהיה נמשך לשורש קדושה לתקן נפשך באמת כי הרבה טעות ומטעין יש וכו', ואמר הטעם שצריכין חיפוש כל כך להשגיח על נקודת אנכי, ואמר נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה, וגם הקללה יהיה מלובש ברכה וכו', כי כמו שיש צדיק נשמה גבוה וקדושה, כן יהיה נגדו קללה מלובש בברכה שיקרר לבבות בני אדם וימשוך אותם לדרכים משונים והבלים ועוד שהוא יהיה פרוש ויושב ומתענה כל היום בטלית ובתפילין ועוסק בתורה יומם וליל ומראה עצמו שאין קדוש כמוהו והוא חכם ומשכיל למשוך לחכמות זרות חלק משמן חכה ואליו יתמשך כל הנוטה בלבו לצד הרע כדי שיהיה הבחירה חפשיות, והם רבים מאוד כי ס"ם הרשע נתגשם ונכנס בלב של זה הקללה המלובש בברכה שהוא כנגדו של הצדיק, ורבים מעמי הארץ נמשכים אליו כי הוא קדוש ואינו נהנה כלל מזה העולם להבנת הטפשים, אבל מי שנקודת יהודי שמור אצלו אותה הנקודה הקדושה ימשוך אותו לשורש קדוש וכו' , והקללה יהיה לך אם לא תשמעו ואתה מטעה ומשטה את עצמך ולבך נוטה לצד הרע וסרתם מן הדרך אזי תדבק את הקללה ויגרום לך הקללה ללכת אחרי אלהים אחרים. (היכל הברכה ריש פ' ראה).
סדר הלימוד ליום כא לחודש
פא. בשם הבעל שם טוב הק' זי"ע: אותו צדיק שמעמיד הסמ"ך מ"ם הוא נראה לעיני הבריות יותר צדיק מצדיק האמת
בשם הבעל שם טוב זי"ע וישטמוהו בעלי חצים ראשי ערב רב מקליפת נוגה וכו' ונוגה הוא שוא בגוף וימשוך את מי שאינו ראוי ואת מי שמעורב ברע אצלו, ושני שעירין שוין היו במראה ובקומה ובדמים, כי אותו שמעמיד הסמ"ך מ"ם הוא צדיק לעיני הבריות יותר מצדיק אמת ואליו נמשכין הראוין אליו וכו', ואשר הס"ם מעמיד עזאזל לנגד, יש לו מראה וקומה מראה עצמו לאיש צדיק ומחלק דמים וכל היום בטלית ותפילין והכל שוא ושקר כעשו הרשע אשר רמה את אביו וכל זה ראינו בעינינו מימות מרן עד היום הזה שקר רדפוני עזרני וטהר לבנו לעבדך באמת אמן כן יהי רצון. (זוהר חי בראשית דף תל"ט).
פב. רב ורבי וגדול הדור מהסטרא אחרא
יש שמתלבש בו סמ"ך מ"ם הרשע ועושה אותו רבי ורב וגדול הדור, ומעתה נשאר הבחירה כי לרשעים ערב רב יש להם ראש ורועה שהוא כמותם עץ יבש אין בו לחלוחית טוב הכל שקר וכזב, וכך מנהיג אנשיו. (זוהר חי בראשית דף קי"ב ע"ג).
פג. בשם הבעל שם טוב הקדוש זי"ע: כל מה שיש בקדושה יש כנגדו ממש להסטרא אחרא, צדיקים, רבנים, שוחטים, חזנים, בעלי בתים, חסידים, פרושים, יראי ה'.
דע מה למעלה ממך, וכו' וכך שמעתי בפירוש, מאדוני אבי מורי ורבי הכ"מ זלה"ה, ששמע מזקיני, הרב הצדיק הקדוש מופת הדור, מוה"ר אברהם מרדכי מפיטשוף זלה"ה, והוא שמע מרבינו אלוקי, רבי ר' אלימלך זלה"ה, שהוא שמע מרבינו אלוקי, רבי ר' דובער זלה"ה, שהוא שמע בעצמו מרביננו אלוקי, בעל שם טוב זלה"ה, שאמר פה קדשו, כמו שיש בקדושה, צדיקים רבנים, שוחטים, חזנים, בעלי בתים, חסידים, פרושים, הצנע לכת, ירא שמים בסתר ובגלוי, כנגדו ממש יש לסמ"ך מ"ם הטמא כל אלה, ודי למיבן, לזה בא התנא רבינו הקדוש, באזהרה גדולה לבני ישראל שישגיחו עליהם, לידע האיך להתנהג בעולם העשיה הזה, עם צדיקי הדור, ורבנים וכו' והבן, והשם הטוב ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים, יזכינו להיות מחלק דקדושה, ולעשות בכל עת ורגע רצונו יתברך שמו הטוב. (זקן ביתו מ"א אופן ט"ז דף ע"ה).
פד. דברים הנ"ל בשם הרב הקדוש מסאסוב זי"ע: הקדושה נכנעת לפני הסטרא אחרא
ועיין שם עוד על זוהר בראשית דף כ"ז ע"א (דפי הספר דף ק"ה) בשם הגאון הקדוש האוהב ישראל המפורסם מהר' משה לייב מסאסוב זי"ע שכל מה שיש בקדושה יש כנגדו שהוא מסטרא אחרא, שוחט, חזן, שמש, רב, למדן, לכל אלה יש נגדם שהוא מסטרא אחרא, ועוד שהקדושה נכנעת לפני מי שהוא מן סטרא אחרא כמו יעקב לעשו עבדך יעקב עד כאן דברותיו הקדושים. (זוהר חי בראשית)
פה. כל תשוקת הערב רב לקפוץ בראש – הרב הקדוש מסאסוב כל מה שיש בקדושה יש נגדו בסטרא אחרא, הצדיקים כפופים לפני הסטרא אחרא כי דרכם צלחה – הבעל שם טוב הק' זי"ע יש מפורסמים שמפרסם אותם הסמ"ך מ"ם – ראש דסטרא אחרא עולה לגדולה פתאום, אבל ראש דקדושה לאו בשעתא חדא – הרב הקדוש מלובלין בהאי פחדא יתיב שמא אינו צדיק – כל צדיק צריך לבקש רחמים על עצמו – וכן כל אחד צריך לבקש רחמים על עצמו – וכן כל אחד צריך לבקש רחים שיתקשר לצדיק אמת וינצל מראשי הערב רב
קום עשה לנו כל תשוקת הערב רב עד היום נתנה ראש ששורשם מראש כידוע, ולכן כל חפצם לעלות בראש וראשון, והם מקליפות נוגה ועושין לעצמם, ראש ולענה, שהוא שד יהודי, מקליפת נוגה, ואמר הצה"ק ר' משה לייב מסאסוב ראשי תיבות ע'ז'א'ז'ל' ז'ה ל'עומת זה ע'שה אלוקים, ממש בדומה שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים שיש רבנים, ורבי, ושוחט, וחזן, וצדיק מסטרא דנוגה קליפה קשה נגד כל אלו שיש בסטרא דקדושה והם צרעת ממארת וצדיקייא אתכפייא קמייהו כי דרכם צלחה ובקעה, (עיין בספר דמ"א) משם מרן הרב ישראל בעל שם טוב שיש מפורסמים שמפרסם אותם הס"ם הרשע עיין שם, וכל ראשים של ערב רב כתבי בהו קום בשעתא חדא יש לו קימה פתאום, אבל ראש דקדושת ישראל לאו בזמנא חדא וכו', אבל לעשו בזמנא חדא נהיר ליה, וכך הם הערב רב וזה קום של ערב רב בשעתא חדא ונעשה אותך לראש.
סדר הלימוד ליום כב לחודש
פו. וה' יציל אותנו מכל אלה נגעי בני אדם והם ראשי הדור, ובאמת כל כך הוא בהעלם מן השמים כדי שיהיה בחירה חפשית עד שאין להם היכר בשום דבר אלא ניכר ונגלה לבוחן לבות וכליות ולא לשום נמצא בעולם
וכל אלה ענינים אחי וחביבי לא נגלה אלא לבוחן לבות וכליות, ואתה בני חלילה לא תהרהר אחר שום צדיק וראש הדור ולא אחר רב ותלמיד חכם וכו', וכולם יהיו בעיניך צדיקים וקדושים, ומאי נפקא מינה ממה שכתבתי זה למיבעיא רחמי הן כל צדיק בדורו, והן המון ישראל, כמו שהזהיר אותנו רבינו הקדוש מלובלין להשפיל עצמו ולעשות תשובה קודם כל תורה ותפלה, כמו ששמע ממנו תלמיד אחד שאחר חצות קודם לימודו, אמר רבונו של עולם אפשר אני מן אותן שכתוב עליהם מה לך לספר חוקי, והתמרמר מאוד והאריך בדברי ריצוי ובכיה ותחנונים וכן אמר אין גרוע בעולם כמותי, אפילו אם יאמר לי מלאך השם שאני צדיק איני מאמין לו, ואם יאמר לי הקדוש ברוך הוא בעצמו שאני צדיק, אאמין לו על אותו רגע ולא יותר כי בנקל יוכל לדחות לשאול תחתית וכו', ועל יהיה לבבו נשבר לאלף שברים, וכן נפקא מינה להמון מישראל שיבקשו רחמים מבעל הרחמים שיעורר לבבם להתקשר לצדיק אמת מן הקדושה ולא יהי להם התקשרות עם ראשי ערב רב מראין עצמם צדיק וחסידם פרוש וקדוש יושב ומתענה בטלית ותפילין לומד כל היום, מראה עצמו שאינו יודע כלל מטוב העולם ואינו נהנה מעולם הזה משם דבר, וה' יציל אותנו מכל אלה נגעי בני אדם והם ראשי הדור, ובאמת כל כך הוא בהעלם מן השמים כדי שיהיה בחירה חפשית עד שאין להם היכר בשום דבר אלא ניכר ונגלה לבוחן לבות וכליות ולא לשום נמצא בעולם, וחלילה להרהר שום הרהור ומכל שכן איזה דיבור נגד ראשי ישראל חלילה וחלילה כי כולם בעינינו צדיקים וקדושים עליונים ראשי הדור תלמידי חכמים, ה' יגביה מזלם עד לרום, ואין שום נפקא מינה מדברינו אלא למיבעי רחמי, עד כאן דנא מן קדם אלקא דשמיא בבכיות ותחנונים, עכ"ל. (היכל הברכה פרשת תשא).
פז. תאוה להיות רב ורבי הוא מקליפת נוגה
קליפת נוגה הוא מלא תאוות ופניות ושקר להשתרר על הבריות להיות רב ורבי, כמו שכתוב מפה קדשו מלאך אלוקים מורי דודי רבינו צבי מזידטשוב ובקבלה ממרן הרב ישראל בעל שם טוב כי בניקל לסגף עצמו כל ימיו בפרישות, ופנימיותו הוא שיהיה רב ורבי, ומשיג זה ההבל כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכיו אותו ואוי ואבוי עכ"ל. (זוהר חי בראשית דף ק"ו ע"א).
פח. הערב רב אומרים נתנה ראש – צריך להתפלל הרבה שלא ימשך אחריהם שלא יפול לצרה עמוקה בלי תקומה – הרב הקדוש מזידיטשוב זי"ע היה מפחד מאוד שמא הוא מקליפת נוגה
כי תשא את ראש בני ישראל, כי יש כמה ראשים מערב רב ומקליפת נוגה ואינון קיימין רישין דעמא וצדיקיא אתכפיין קמייהו והאי רישא בעפרא בלי, וערב רב אומרים נתנה ראש, ויש ראשים הרבה מושכין לדרכים שונים והם מורידים הדביקים בהם לבאר שחת, כמבואר (בתולדות) בשם מרן הקדוש האלוקי ריב"ש טוב, וצריך להתפלל הרבה לפני המקום שלבו לא ימשוך אחריהם כי יפול חלילה לבור צרה עמוקה בלי תקומה חלילה וכו', ובפירוש אמר לי דודי רבינו איש אלוקים מוהר"ץ זי"ע (מזידטשוב בעל עטרת צבי) בזה הלשון אייזיק בני הידעת כשהייתי בן ארבעים שנה עדיין הייתי מפחד האם אפשר אני עדיין מקלי'נגה, ונתכרכמו פני מאד כי מנעורי גדלתי על חיקו והייתי מכירו במדריגות קדושות נפלא הפלא ופלא מדרגות רמות, והשיב לי למה חרדת כל כך הגם עתה ובכל רגע אני מפחד הרבה מזה ולמה אתה מתמיה על זה, והוא מקרא מלא ואיש כי ימרט ראשו שנפלו לו כל שערות ראשו מחמת יראה ופחד השי"ת בוודאי טהור הוא, כי הוא מדריגה גדולה, לא יזכה בזה אלא מופלג בקדושה וטהרה כמו שהיה לר' חייקא המדורי אף על פי כן אחר כל הגדולה הזאת כתיב כי יהיה בו נגע לבן הארמי אדמדם עשו הרשע ונלכד בגדולות, איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן, בראשו שהוא ראש ישראל שם אחז בו נגעו קליפת נוגה ונדחה משני עולמות רחמנא ליצלן, ועל זה ידוו כל הדווים וישפך דמעה כנחל שיציל נפשו מקליפת טעות של נוגה ומראשים שלו שדין יהודאין ומלך עליון ירחם עלינו ויוציאנו מאפילה לאורה וישבור עול הגלות מעל צווארינו אמן כן יהי רצון. (היכל הברכה פרשת תשא).
סדר הלימוד ליום כג לחודש
פט. קליפת נוגה היא קשה מאוד וסובר שהוא צדיק ואין כמוהו ונקרא טמא ומטומא
וזה לשונו ספר הקדוש נתיב מצוותיך להגאון הקדוש מקאמרנא זי"ע (שביל אמונה ג' אות כ"ו) בא"ד ולהנצל מטעות קליפות נוגה אין כח וכו' אף שיסגף עצמו ויפרוש עצמו יכול לבוא לידי טעות נוגה, וכשנופל לשם אזי סובר בדעתו שהוא צדיק ואין כמוהו בעולם, והקליפה יזמין לו כמה טעותים ושטותים שיסבור שהוא צדיק ועושה מופתים ופעולות בשקר שלו ומצליח, והוא קליפה קשה נגע צרעת, ואמר לי מורי ורבי הקדוש בימי חורפי כשהיה אור נשמתו דולקת בתורה באש להבת שלהבת בדביקות נפלא ואמר לי בזה הלשון, אייזיק בני חביבי הידעת בעת היותי בן ארבעים שנה הייתי מתיירא ובוכה לפני המקום ברוך הוא שאפשר אני מקליפות טעות נוגה, ונתכרכמו פני מאוד ולא נותרה בי נשמה, ואמר לי, בני חביבי למה נזדעזת כל כך העוד היום בכל רגע אני מתיירא שלא אהיה מקליפות טעות נוגה, כי היא קליפה קשה, ויש הרבה שנשארו שם והם בעיניהם גדולי ישראל ומושכים כמה נפשות לדרכים משונים ורעים וכו', שאף שעומד במדריגה הגדולה עדיין יכולים להתאחז בו איזה טעות מקליפות נוגה ונקרא טמא מטומא, ולכן יבדוק נפשו תמיד וכו', עיין שם כל הענין.
צ. נגד הצדיק יש רמאי שד יהודי עושה נפלאות מצד קליפת וגה כדי שיהא הבחירה חפשית – אם אתה מעורב טוב ברע תמשך אליו
כמו שיהיה צדיק וקדוש שיאיר אור אהבה ויראה אש שורף בלב בני אדם לתורה ולתפלה ולמצוות ולמעשים טובים, כן יהיה נגדו רמאי אשר לבו מלא חושך אין בו לא אהבה ולא יראה ומראה עצמו קדוש ופרוש וימשיך רוב בני אדם אצלו, ומעתה יהיה הבחירה חפשית לדבק עצמו אל אור עליון צדיק אמיתי או לילך אל השקר והרמאות שד יהודי וכו', נמצא ענין חלום שמדבר דברי עתידות ועושה מופתים מצד קליפת נוגה וכו' וכן יש נביא מבחינה זאת, וזהו כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום וכו' יש בו ואו נהירו דקיק וכו' והוא קם בקרבך על ידיד שאתה הולך בטעות וברמאות בהבל עולם הזה כך קם עליך רישא דדהבא שזה הראש הוא רע גמור כמו שאירע לכת ארורה רעים וחטאים על ידי הראש שלהם הארור והטמא שהטעה אלפים ורבבות מישראל וכו' וזה בא לו על ידי כעס וגאווה ושקר ורמאות והשתררות הרע נפל לבאר שחת שאין לו תקומה ותיקון לעולם עולמים וכו' ואם אתה מעורב טוב ורע בשקר תתמשך לשד יהודי העושה לך נפלאות בכל עת ומדבר מצד הטוב שבנוגה דברי עתידות ונפלאות. (היכל הברכה פרשת ראה יג, ב).
צא. יש מתגאה ועושה עצמו אלוה – רוצה להכניע הכל תחתיו – סובר שהוא גאון עולם וראש של כל בני הגולה ומהפך דברי אלוקים חיים – יש בו כל סימני טומאה
יש מתגאה ועושה עצמו אלוה כמו שכתבו הקדמונים מועטים המה בעולם שאינם עושים צמם בגאווה שלהם אל נכר כפרעה הרשע וכחירם וכיואש מלך יהודה שהרג זכריה הנביא על ידי שעשה עצמו אלוה והתיר להרגו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת והוא שאת בסימני טומאה, ויש מתגאים עצמו בתורה ובדיבור ועל ידי פגם המחשבה בגיאות אין אני והוא יכולין לדור ונעשה אל אחר עמלק שאת התנשאות הרע, ונעשה כספחת שמשתוקק שהכל יספחו אליו והוא יהיה רב ורבי וראש וזנב וסובר בזדון לבו שהוא גאון עולם וכל הדור טפלים אליו ראש כל בני הגולה, והעני הזה אפילו צורתא דשמעתתא אינו יודע אלא להפיך דברי אלוקים חיים, פוסק פסקים לא טובים, ויש מתגאים כאנשי שם בהרת עזה כשלג עם סימני טומאה עולה במקומה מלך עליון יאיר עינינו ויצילנו מכל טעות אמן. (זוהר חי בראשית דף ק"א ע"ד).
צב. גאווה להשתרר ולהכניע תחתיו כל הצדיקים הוא עבודה זרה – המשחוה לו כמשתחוה לעבודה זרה
עבודה זרה שהוא הגאווה להשתרר להיות רב ורבי שלא לשם שמים ורצונו להמית לכל הצדיקים מקוב גאוותו שיהיו כולם נכנעים תחתיו והוא בור ריק של נחשים ועקרבים, והמשתחווה והנכנע לו הוא משתחוה לעבודת אל נכר. (זוהר חי שמות דף פ"ו עמוד ד').
צג. מנהיגי הסטרא אחרא אומרים אני ואפסי עוד
החט"ה כ"ב אתוון והסכמת כסוס יכסמו העוסקים בתורה בצנעא לשמה מבלי להיות רב ורבי עבודה זרה, אלא שפל ונבזה כדרך הצדיקים, והחסידים, לא נכו, אין להם שבירה לא יפלו תחת השבירה, כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם וכו' ויש נגדו בסטרא אחרא מתגאה שהוא דבוק בקונו ואומר אני ואפסי כל אלו נשברו, אבל לומדי תורה לשמה חיים וקיימים בלי שבירה. (בהיכל הברכה בפרשת וארא).
סדר הלימוד ליום כד לחודש
צד. המתגאה וסובר אין כמותו בכל העולם סימן שהוא מקליפת נוגה
יש צפו"ר דקדושה שסודו ש"ע נהורין וכו', ויש נגדו צפור בקליפה מוחין דקליפה הארה של טעות קליפת נוגה וסובר שאין כמותו בכל העולם, קליפת נוגה וירא בלק בן צפור מספר כ"א פעם הבל והן הבל הבלים דקליפה הבל המה. (היכל הברכה ריש פרשת בלק).
צה. גאווה להיות רבי ורב רוב קליפה זאת מצוי בין הלומדים
רובו רע ומיעוטו טוב וטמא טמא יקרא, והוא אתגשם בבני אדם שיש להם גאווה וגאון להיות רב ורבי וראש כמו שאמר החסיד הרבה בדיקות צריכין לבדוק לבבו שלא יהיה כפרעה וכחירם רשעים גמרים שעשו עצמן אלהות, ורוב קליפה זאת מצוי בין הלומדים וראשי עם ערב ובקל יוכל לדחות להיות רובו רע רחמנא ליצלן והטוב שבו חלף. (היכל הברכה פרשת תצא).
צו. המיצר לישראל נעשה ראש דקליפה
כמו שיש בקדושה וכו' שמשם תורת ה' בפיך, כן יש בקליפה כהן מידן ראשי ערב רב היו צריה לראש המיצר לישראל נעשה ראש עולה בראש דקליפה וכו', והנושא אותם יכבס בגדיו. (היכל הברכה פרשת עקב דף ס"ח ע"ב).
צז. מטעה עמו הערב רב שנתדבקו בו
ושפחה כי תירש גבירתה ומשם יונק רב ורבי מקליפה נוגה הולך בדרכים משונים לשנות הזמנים להטעות ולהמשיך את עמו ערב רב שנתדבקו בו עכ"ל. (זוהר חי דף ק"ע ע"ב)
צח. שדין יהודאין גוברים בעולם
ובפרט בזמן הזה שגברה החציפות והעזות שדין יהודאין גוברים בעולם וצדיקיא כעפרא דארעא. (זוהר חי דף ל"ז ע"ב).
צט. הקליפה של שקר גוברת מאוד
תקבל הכל באהבה ובלב שמח כל חלישות הדעת אשר בדור הזה לדורשי שמו יתברך כי הקליפה גוברת מאוד בשקר ובכזב ואליו נמשכין כמו לעגלי ירעבם בן נבט ש"ט, והתורה ולומדיה נשפלין עד עפר ממש. (זוהר חי דף כ"ג ע"ב).
ק. צריך תפילות גדולות שלא לטעות אחרי מנהיגי הסמ"ך מ"ם שהוא עשאם וסמכם
הס"ם מטעה את העולם חרבה שידבקה עצמן למקום השקר והטעות ורוכב במרכבתו ליסע ולדבק עצמו למקום השקר והטעות מטעי עלמא לכך צריך הבחנה גדולה ותפילות ובקשות שינצל מלהדבק למטעי עלמא בשקר ובכזב בדרכים שונים, ואין לנו אלא להשען על אבינו שבשמים להתפלל לפניו בדמעה ובבכיה שלא יטעהו הס"ם לדבק בעצמו במטעי עלמא ראשים שלו, שהוא עשאם וסמכם. (זוהר חי תרומה דף ז' ע"ג).
קא. צדיק אחד בעיר יכול להכניע ראשי הערב רב המתנהגים בהתנשאות שוא
שמעתי כשיש כמה ראשים ראשי ערב רב בעיר או במדינה המתנהגים בשקר ובהתנשאות של שוא ויש במדינה תלמיד חכם וצדיק אחד המתנהג באמת בלב אמת ובלב טהור ונשבר, כאשר עוסק בתורה לשמה ובתפילה ומדבק את עצמו אל האמת או יתפרדו כל פועלי און ושקר ולא יהיה להם כח כל כך להשפיל האמת ולרומם השקר, ובלבד בלב אמת, כך שמעתי עכ"ל. (היכל הברכה דברים דף ר"ט ע"א).
קב. השי"ת בעצמו מתפלל הצילה נפשי משפת שקר של שד יהודי
שנידוש בעקב מראשי ערב רב ומבקש השי"ת הצילה נפשי משפת שקר (במילוי כזה) שי"ן קו"ף רי"ש ש'ק'ר', סופי תיבות נ'פ'ש'. ואותיות אמצעיות גימטריא הוי"ה, והוי"ה שבאמצע המבדיל בין שקר לנפש, כי השקר של שד יהודי שנברא לעומת נפש הצדיק גובר עם עזי פנים שלו והנפש בשפלות תחת השקר, עד שהשי"ת בעצמו מתפלל הצילה נפשי משפת שקר שלא יצטרך להיות נכנע תחת השקר. (היכל הברכה פרשת תצא).
קג. אם אין לו יראה הפנימיות והוא רב ורבי הוא מקליפות נוגה
שמעתי ממורי ויחפר באר אחרת יראה פנימיות נקראה רחובות כי אין שם פחד הקליפות לצמצם עצמו מפניהם בצער וקטנות ויסורין, שלא ינקו מן הקדושה אלא אדרבה כי עתה הרחיב ה' לנו בפנימיות היראה הנקרא רחובות ואז ופרינו בארץ לעשות פירות להשיב רבים מעוון ולהיות רב ורבי להעלות נפשות ולעשות אותם אבל אם אין לו יראה הפנימיות והוא רב ורבי הוא מקליפות נוגה, כך שמעתי. (היכל הברכה דברים דף ר"ט).
סדר הלימוד ליום כה לחודש
קד. הבטחה מהשי"ת כי ראשי הערב רב העושין עצמן אלהות רב ורבי יהיו כמו עץ ואבן ולא יפעלו שום דבר אצלם
ואחר כך בא לבשר עוד בשורה אחרת מה שיהיה בגלות הזה כי ידוע שעבודה זרה בימים קדמונים היה על ידי כשפים ושמות ועיין בדברי הקדוש אור החיים בענין כמוש שהיה מפליא פלאות ובל היה מטעה אחריו רוב העולם, וכן עבודה זרה של פעור מאוסה אף על פי כן היה בה כח חכמה נפלאה בעניני הטומאה אבל אלהים אחרים שבגלות אשר לא ידעת אתה ואבותיך יהיה עץ ואבן בפשטות בלי שום כח כלל כי יתעלם מהם דרך הטבעות הטומאה ויהיה עץ ואבן כמו כל עצים ואבנים, ועל זה רמזו גויים שבחוצה לארץ לאו לעובדי עבודה זרה הם כי נעלם מהם דרכי עבודת אל נכר כמו שהיה לירעבם וגם הבטחה כי סמ"ך מ"ם ונוקבא אתגשימו בראשי ערב רב כמבואר בזוהר ועושין עצמן אלהות רב ורבי מבטיח אותנו השי"ת שיהיו עץ ואבן שלא יפעול אדם אצלם שום דבר לא בנים ולא רפואה ולא חיים אלא כמו ההולך אצל עץ ואבן שאין בו רוח אבל צדיקי אמת בכל עת עושה הקדוש ברוך הוא נסים והשפעות לעמו ישראל על ידם. (היכל הברכה פרשת תבוא כח, סד).
קה. הרב הקדוש ר' אליעזר מקמארנא זי"ע: היצר מפתה לאדם להתנהג בפרישות ולעסוק בתורה יומם ולילה ובאמת הוא מקליפת נוגה – והסימן בזה כשיסבור בכל העולם וכולם כבהמות נדמו לפניו – אין לפרוש מן הבריות אלא כשאין הולכים בדרך השם
אל תפרוש מן הציבור. לכאורה נראה מי שיושב לבדו הוא ולא ישתתף עם בני אדם הישראלים הוא איש קדוש ומלאך אלוקים ומי שהוא פרוש בזה ולא יחטא ולא יעשה שום רע כי לא ראה ולא שמע רע בני אדם ובוודאי הוא נקרא עבד ה' , לזה יחשבו רבים וגדולי דעות שהפרישות הוא דרך קדושה שאין למעלה מזה כי כל הרעות הבא לאדם הוא מצד שנשתתף עם בני אדם והא ראיה כי כאשר החל האדם לרוב על פני האדמה נתערבו אלו עם אלו ונולדו התאוה והקנאה והכבוד כנודע לזה יחזיקו רבים וגדולה דעות שהפרישות הוא דבר חשוב לפני השי"ת אין לשיעור, וראוי ונכון והגון להלוך בדרך הזה, על זה בא התנא הלל ואמר שהוא אינו כן אחד שהפרישות והתבודדות מבני אדם אי אפשר שלא יחטא והוא בלי הרגשה כלל כדכתיב לא טוב היות האדם לבדו.
וכן שמעתי מאאמו"ר זלה"ה [זכרונו לברכה לחיי העולם הבא] שסיפר בשם רבינו אלוקי רבי אלימלך זלה"ה [זכרונו לברכה לחיי העולם הבא] שפעם אחת בא לפניו איש הגון וחשוב לפני עצמו וגם גדול בתורה היה ובא לפני רבינו אלוקי הנ"ל ולא היה נותן לו רבו שום שלום ואיש חשוב כזה היה מתנהג בביתו בכל עשיותיו בהסתר גדול וכן היה יושב לבדו גם כן בהסתר גדול ואמר לו רבינו הקדוש הנ"ל קודם שנתן לו שלום: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כ"ג כ"ב) היה דוחה אותו בשתי ידים עד שבא לשכל הזך וישב בתשובה שלימה על זה, אחר כך היה נכנס לרבינו ליתן לו שלום וכו', ע"כ. וכן כתב אאמו"ר זלה"ה [זכרונו לברכה לחיי העולם הבא] בספרו היכל הברכה (פרשת בלק כ"ג א') עיקר היהודי הוא מדות טובות, וצריך בר ישראל בדיקה וחיפוש הרבה כי היצר הרע מפתה לאיש ישראל להיות פרוש בעיני הבריות להסתר עצמו מבני אדם להיות עוסק בתורה יום וליל בטלית ותפילין כל היום ולספיק עצמו במעט לחם ומים בוודאי אם הוא מצד הטוב כמו רבי שמעון בר יוחאי קדוש יאמר לו, אבל לפעמים רובו ככולו אין זה אלא מקליפות נוגה עצת היצר שבו לבדו, ולא עוד שהוא עוסק בתורה בלתי אהבה ויראה ודביקות אלא יושב בקרירות היצר שלו כדי שיהיה פורש מכל עניני עולם הזה ובפניה דקה שלו אינו מרגיש כלל והסימן שאינו מצד דקדושה כשיסבר הוא עצמו שאין כמותו בעולם צדיק וקדוש כזה, וכל בני העולם בעיניו לבד כבהמות נדמו לפניו והוא אינו יודע שהדרך הזה הוא עצמו גסות הרוח של ירבעם בן נבט שיושב כל יום בטלית ותפילין ותחתיו תעמוד הבהרת פשתה הצרבת לעורר מדנים ומחלוקת ושנאה וקנאה לדבר סרה על כל בני ישראל, ובפרט על שאר הצדיקים קדושים והחסידים באמת לשמה דקודשא בריך הוא, עיין שם.
לזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (לקמן פרק ד' מ"א) איזה חכם הלומד מכל האדם היינו בהתחברות בבני אדם ישראלים אז לומד מכל אדם ולא עוד אפילו תאמר שהפרוש הזה אינו עושה עבירה בפרהסיא אבל מצוות גם כן אינו עושה ולא מיבעיא שהאיש הפרוש הזה הוא אינו בתואר צדיק דקדושה ולא רשע בפרהסיא אלא הוא בתואר בהמה גסה הנגדלת ביער הנקרא שור הבר, ועוד שההתגבר עליו המרה שחורה שהוא מדה רעה גרועה יותר מכל מדות שבעולם וידמה לעצמו איזה צורות מפסידות שאינו דקדושה כמו שיקרה בכמה אנשים שהם חלושי הדעת היושבים לבדם, לכן זה הזהיר הלל התנא ואמר אל תפרוש מן הציבור, אבל אם רואה אדם שאנשי בני ביתו ואנשי עירו הם רעים וחטאים מאוד, ודרך דקדושה היא שנואה בעיניהם, אזי טוב לו ולזרעו אחריו שישב דווקא לבדו בפרישות גדול, כמו שכתב הרמב"ם (הל' דעות פרק ו' הלכה א'), נמצא שזהו שאמר התנא הלל אל תפרוש מן הציבור אלא בדוחק גדול שאין לו שום ברירה אחרת. (זקן ביתו מ"ד אופן י"ג דף ר"ט).
סדר הלימוד ליום כו לחודש
קו. מעשה נורא מחסיד א' שנתפס לרשות הסטרא אחרא וניצל בזכות רבו הקדוש ר' מענדילי מרימנוב זי"ע
פעם אחת ישבו החסידים במסבת מרעים יחדיו, בדרך החסידים הקדמונים, וסיפרו סיפורי צדיקים, ופתאום בא והופיע לפניהם רבם האדמו"ר בעל צמח צדק מליובאוויטש זצוק"ל, ושאלם מאיזו צדיק אתם מדברים כעת, וענו ואמרו לו שמדברים כעת מר"ר [מורנו רב רבי] מענדילי מרימנוב זצוק"ל, והם ישבו לפני נר אחד קטון בימים ההם, אמר להם הצמח צדק, כשמדברין מהרבי מענדילי צריכין להדליק הרבה נרות, כי הוא היה צדיק אמת, ואור אמת, וכמובן שתיכף הביאו הרבה נרות שמה והדליקו אותם, ונתמלא הבית אורה, ואז ישב עצמו הצמח צדק בתוך סגל החבורה, ופתח ואמר, אספרה לכם מי היה הרבי רבי מענדילי מרימנוב נשמתו עדן.
בעיר רימנוב היה שו"ב תלמיד חכם גדול ומוהל מפורסם, ומאנשי המעלה ודעה, ואמר לו הרבי הרמ"מ [הרב רבי מענדילי מרימנוב] שיזהר בנפשו מאוד, כי החיצונים ר"ל רודפים אחריו להשיגו, השו"ב [השוחט ובודק] הלז לא שם ללבו דברי הרבי, והרבי הרמ"מ כשהרגיש שהשו"ב [השוחט ובודק] לא שם על לבו דברי הרבי, ופעם אחת הזמינו את השו"ב [השוחט ובודק] לאיזו כפר הסמוך, שיהיה שם מוהל, השו"ב [השוחט ובודק] נסע שמה עם העגלה שהביאו לו, וכאשר אך יצא מהעיר, נטה הבעל עגלה מדרך הרבים, ונסע ביערות, השו"ב [השוחט ובודק] הרגיש, כי הוא נוסע בדרך לא ישר, ושאל את בעלי העגלה אולי תועה הוא בדרך, ענהו בעל העגלה הנה תיכף נבואה להמקום, ונסעו עמוק עמוק ביערות, ומדלגים על ההרים, ומקפצים על הגבעות, ופתאום באו אל איזה בית וירדו שם, ואז הרגיש השו"ב [השוחט ובודק] וגם ראה עתה בעיניו באיזה מקום הרי הוא עתה שהוא במקום לא טהור, והבין אזהרת הרבי שהזהירו כמה פעמים, והתחרט על שלא שם לבו לדברי קדשו, אבל לא היה שום עצה לסור משם, ונכנס להבית שם לעת ערב, ואמר שרוצה לראות את הילד, והראהו לו את הילד, והאם הילד שראה את השו"ב [השוחט ובודק] המוהל, התחרדה מאוד ואמרה, שיראה אם אין איש שם בהחדר, ושהיא רוצה לאמר לו דבר סתר, ואמר לה השו"ב [השוחט ובודק] המוהל שאין איש בבית, אז התחילה האשה היולדת לבכות בבכיות מרות, וסיפרה לו, איך שזה איזה שנים שהיא נתפסה לכאן מבית אבותיה, וכאן מקום של החיצונים הוא, והיא אינה יכולה לצאת מפה, והוריה ומשפחתה בטח בוכים ומצטערים עליה, והיא נתפסה לכאן מבית אבותיה, וכאן מקום של החיצונים הוא, והיא נתפסה לכאן והראש מהם דר עמה כבעל ואשה יחדיו, ועכשיו הולידה בן זכר, ובקשה לעשות ברית מילה, ועשו לו רצונה בזה, ולכן עתה ידע איפה שנכנס, כי לכאן מי שבא, אינו יוצא לעולם ועד, רק עצה היא יכולה לאמר לו, והוא, שאם יוכל לעצור בעצמו, שלא יטעום כלל אז יש תקוה שאולי יוכל לצאת מפה, אבל אם לא יוכל לעצור ויטעום מה פה, אז הוא חלוט פה לעולם.
בלילה ההוא, באו שם לנסוע בעגלות, אלפי אנשים ממינים שונים, והביאו על השולחן מיני מגדים שונים, שריחם היה נודף מאוד, וכולם אכלו, וביקשו ממנו שגם הוא יטעום ויאכל, והוא השתמט עצמו מהם בתירוצים שונים, ואחר כך הלך לישן, ובבוקר שוב נתאספו, ובאו לאלפים אנשים כנ"ל, והשו"ב [השוחט ובודק] עשה הברית מילה, ואחרי הברית ישבו לסעודה לאכול, והביאו שמה מאכלים, ממעדנים מלכים אשר ריח המאכלים היו מגרירים לאכול, והמה ביקשו אותו, אשר הוא סעודת מצוה שלו, ומדוע מבייש אותם ואינו אוכל, וכולם בהפצרת רבות ביקשו שיאכל עמהם, והוא בכל אמצי כוחות השתמט מהם ולא אכל ולא נהנה כלל, כפקודת ועצת היולדות כנזכר, והוא באמת היה רעב וצמא מאוד, כמעט שהרגיש בעצמו שאחזו בולמוס רחמנא ליצלן, והתאפק עצמו ולא טעם שם, וכשגמרו הסעודה בקש המוהל שיסעו עמו לעיר רימנוב, ונסעו עמו, והביאו חזרה לעיר רימינוב.
הרבי רבי מענדילי צוה אל משמשיו, ואמר, בטח יבוא השו"ב [השוחט ובודק] פלוני לביתי, אז תאמרו לו הרבי פקד, צמא טמא תאמר לו, וכן היה, השו"ב [השוחט ובודק] תיכף שבא העירה הלך להרבי רבי מענדילי, ומשמשיו גרשוהו, ואמרו לו כן אמר הרבי, שנאמר לך, השו"ב [השוחט ובודק] הצטער מאוד איזה ימים, ובכל יום ויום שרצה לבוא לבית הרבי, אז משמשיו וגרשוהו, ואמרו לו כה וכה אמר הרבי, והשתדל השו"ב [השוחט ובודק] הרבה על ידי אנשים מכובדים, עד שהרבי הרשוהו לבוא לפניו, ואז אמר לו הרבי הרמ"מ [רבי מענדילי מרימונוב], הנה כמה פעמים הזהרתי ואמרתי לך כך וכך, ולא שמת נפשך לדברינו, ועתה כמה צער היה לי, כשנודעתי שאתה כבר שם, וכמה וכמה התפללתי עליך, שלא תרד נפשך לשאול עמהם חס ושלום, אבל דע שאתה עוד בסכנה, כי הם רוצים אותך מאוד, ויתפסו אותך עוד הפעם, ואז מי יודע, אם תוכל להמלט נפשך ולצאת משם, ולכן רק עצה אחת יש לך, אחוז והתדבק בי, ואם הם יזמינו אותך עוד הפעם, אז תסע עמהם, וכשתבוא לשם, אז תכנס אל הגדול שבהם ותאמר לו בפניו, בביטול, אין אתה כלום, וכה תאמר לכולם, וזהו התיקון שלך שאתה צריך לבטלם, אבל דע, כי תכין עצמך בהכנה דרבה, על זה הנסיעה, כי לא דבר קטן הוא, וכמה נסיונות יהיה לך שם, אבל אחוז ודבק נפשך בי, ויהיה לך כח לעמוד כל הנסיונות, ואם תבטלם, אז תפטה מהם לעולם ועד, כמובן ההכנות שעשה זה השו"ב [השוחט ובודק] בכוחו של הרבי רמ"מ [רבי מענדילי מרימונוב].
סדר הלימוד ליום כז לחודש
והנה פתאום באו והזמנהו עוד הפעם, אז הלך להרבי הרמ"מ [רבי מענדילי מרימונוב] , ליפטר בשלום ממנו, ויברכהו שיצליח ויחזוק בקרול לשלום, ונסע עמהם, ובבואו שם הביתה אמר לכולם תיכף, אין אתם כלום בהחלט, וכולם שחקו ממנו, והוא באחת, לכולם אמר בביטול גמור אין אתם כלום, ונכנסו להגדול שבהם וספרו לו שכך וכך אמר השו"ב [השוחט ובודק] המוהל, לכל אחד ואחד מאתנו, אז נתן הגדול שבהם צו, אשר יאספו את כל החבורה שלהם בביתו, ושם יביאו את השו"ב, ונראה מה יאמר אז, וכך הוה, ויעבירו קול, וכולם באו שמה ונכנסו להגדול שלהז, והביאו אותו, והושיבוהו אותו סמוך להגדול שלהם, והוא באחת, שביטל אותם ואמר אין אתם כלום, וצפצף הגדול שבהם להחבורה, וכולם כאחד הוציאוהו מפיהם ניצוצי זיקי אש עד שהגיע לפני השו"ב, וכמובן שנתפחד ונתרגש מאוד מזה, אבל הוא באחת, והוא אמר אין אתם כלום בהחלט, ועוד במיני פחדים ובהלות שפחדוהו ובהלו אותו, כמעט שיצאה נשמתו מפחד מות, אבל לא מש מפיו דברי הביטול שאמר להם, אין אתם כלום, וראה שבפעם בפעם נפחתו ונתמעטו מהחברה, מהבית שם, וגער עליו הגדול שבהם בגערה גדולה, ואמר לו כיצד אתה מתחצף לפני, באמירת דברי הביטול כאלו, ואין אתה יודע שהנני יכול ברגע אחת להעבירך מזה העולם, לנוקבא דתהומא רבא שלא תצא משם לעולם ועד, וענה ואמר לו, דע שהנני עוד נגדך ונגד החבורה שלך לא בכוחי אלא בכח של מורי ורבי הרבי רבי מענדילי מרימנוב שליט"א.
כשמוע הגדול שם דברי תשובתו, צוה ואמר למשמשיו, הנה בחדר פלוני וארגז פלוני ובשורה פלוני מונח ורשום אצלי כל שמות הרביים של הזמן שעבר ושל עתה, וגם רושם שם כל התנהגותם ושיחתם ותחבולתם, ואפילו את דברי תורתם שהם כותבים ואומרים ברמאות, כדי לצוד להם חסידים לאוהליהם, וגם את שמות החסידים שלהם, אשר יודעים ומכירים אותם, והם צמודים אליהם מחמת איזו פניות ונגיעות שונות וכו' וכו', ואמר להשו"ב [השוחט ובודק] המוהל, דע אם הרבי שלך רשום אצלינו בפנקסינו כנזכר, אז אין תקנה ותקוה לך, אבל אם הוא אינו רשום אצלינו, אז מפחדים אנו ממנו גם כן, ונעזוב אותך ונעמידך לביתך בשלום על מקומך.
ותיכף הבהילו משמשיו, והלכו לחדר פלוני, והביא משם את הפנקסים של הרביים המפורסמים של שקר כנזכר, והוא פתח ודפדף כל הפנקסים, וענה ואמר, הנה אין הרבי רבי מענדילי מרימנוב נרשם אצלינו כלל, ולכן פטרוהו משם, והחזירורו לביתו לרימנוב לשלום ובבואו לרימנוב, תיכף הלך להרבי רבי מענדילי, והרבי קבלוהו בסבר פנים יפות. (אוצר הסיפורים ח"ד א' ד' בשם הרה"צ מהריא"ז מרגליות ז"ל).
קח. פעם אחת בא אליו רבי מפורסם מהסמ"ך מ"ם – הודה אחר כך לה' שניצול ממנו ולא עשה עמו שום התחברות
פעם אחת אמר להרבנית, כי לא ידע שת עצות בנפשו, כי היום ערב שבת קודש לפנות לערב, יבוא אצלי רבי מפורסם והולך בבגדים לבנים, ובא אצלי עם החסידים שלו, והוא רחמנא ליצלן מסטרא אחרא והרבה קליפות יבואו עמו, והאיך אוכל ליתן לו אפילו שלום, אמרה להרה"ק, הלוא לא תוכל לביישו, אחר שאילת שלום תלך פעם שנית להמקוה לטבול, אמר לה טוב טוב, כן אעשה, אבל האיך אוכל לישב עמו אצל שולחן אחד, אמרה לו, אולי תוכל להכניעו ולעשות לו טובה, אמר לה, הוא דבר שאי אפשר, אמרה לו, אף על פי כן לא תוכל לביישו, תוכל לישב עמו ביחד ולא לעשות עמו שום קרבות שבעולם, וכן עשה ויש עמו ביחד בכל יום השבת קודש ולא הביט בפניו, אחר כך אמר להרבנית כי ב"ה הצילו ה' מכת דיליה, ולא עשה לו שום התחברות. (פאר וכבוד סיפורים מהרב הקדוש מהר"ש מבעלזא דף 258).
סדר הלימוד ליום כח לחודש
קט. מעשה נורא מרבי אחד שהיה מסטרא אחרא ובא אצל הרב הקדוש מצאנז זי"ע לתיקון
פעם אחת סיפר מרן הקדוש מצאנז זי"ע שהיה רבי א' גדול ומפורסם והיה לו חסיד א' עשיר ועתיר נכסין ובכל פעם שנסע אליו נסע עם עגלה מלא כל טוב להעניק לרבו, והיה היום נתהפך עליו הגלגל ואבד כל הונו ונעשה עני גדול והיה בוש ליסע לרבו בידים ריקניות ועבר זמן רב ולא נסע, עד שאחזתו השתוקקות גדול ואמר לנפשו יהיה מה והתחיל ללכת רגלי עד שתעה ביער, פתאום נגלה אליו זקן א' ונשוא פנים ואמר לו אל תירא בני בוא ואראך אוצר גדול תחת אילן א' וכן היה שמצא שם אוצר גדול הון תועפות גם הראה לו את הדרך הישר לצאת מן היער, וכיוון שחזר לעשרותו קנה לו את הדרך הישר לצאת מן היער, וכייון שחזר לעשרותו קנה לו שום עגלת צב ומלאו כל טוב ושוב נסע לרבו כמקדם, ויהי כאשר דרך על מפתן רבו ונתן לו שלום, אמר לו הרבי ידוע תדע שאני רואה שכל הונך ורכושך הוא מהסטרא אחרא רחמנא ליצלן, ועתה דע לך שנתפסת במצודתם, כשמוע החסיד הדברים האלה נתחלחל מאוד וארכובותיו דא לדא נקשן והתחיל לבכות מאוד מאוד מאין הפוגות לפני רבו שיוציאו מהמבוכה הרעה הזאת, ויען הרב ויאמר אין לך שום עצה ומבוא להינצל מהם רק באם תאסוף כל הונך ורכושך ותלך שוב באותו היער ובאותו מקום שמצאת שם הזקן הנ"ל, ובאם יהי לך זכות אז יתגלה לך הזקן עוד הפעם ותפציר בו שיקבל ממך בחזרה את האוצר ובאם יתרצה אז יהיה לך תיקון, החסיד לא התמהמה הרבה ועשה הכל כמו שאמר לו רבו ונראה אליו הזקן והפציר בו שיואיל לקבל בחזרה הרכוש שנתן לו, אז ענה הזקן רק בתנאי אחת אקח ממך בחזרה, באם תיסע תיכף לרבך ותאמר לו בשמי שידוע ידע שגם הוא בעצמו עם כל ה"הארוועניע" שלו הם גם כן שייכים אלינו רחמנא ליצלן, החסיד נרעש ונפחד לשמע אזנו אבל בעל כרחך הסכים לזה ונתן לו הכל בחזרה, ונסע תיכף לרבו ואמר לו כדברים האלה, כשמוע הרב כן אחזתו חיל ורעדה ונתכרכמו פניו וסגר עצמו בחדר מיוחד בהתבודדות, וכשיצא משם אמר למקורביו "ער אזי גערעכט" ועזב את הרעביסטעווע וקיבל על עצמו גלות, וסיים הרב הקדוש מצאנז זי"ע, יעצט וואלגערט ער זיך דא אונטער די טישן נאך א תיקון, זכותו יגן עלינו. (והנה המעשה הזאת יסופר בכמה נוסחאות ובשם הרב הקדוש מנאסויד זי"ע שמעתי קצת בנוסח אחר, ובשם הרב הקדוש בעל שומר אמונים זי"ע שמעתי שסיפר שהרבי ההוא נעשה אחר כך יושב בצאנז).
ולסיומא דהך מילתא לא אמנע מלהודיע את אשר סיפר לי איש נאמן שהיה באותו מעמד אצל רבינו הקדוש מסאטמאר זי"ע, פעם אחת בסוף ימיו בתוך אחד השיחים סיפר א' מהמקורבים המעשה הזאת, וכהתימו לספר געה רבינו בבכיה גדולה עד מאוד, ולא היו יכולים להרגיעו עצמו כשעה ארוכה, ואתה קורא נעים עיין לעיל בפרק זה אות ל"ה שהרב הקדוש מלובלין בהאי פחדא יתיב שעה שמא הוא מאותן שכתוב עליהן מה לך לספר חוקי, גם הבאתי כמה פעמים מהרב הקדוש מקמארנא מה שאמר לו דודו הרב הקדוש מזידיטשוב זי"ע שבכל רגע הוא מפחד ועומד שמא אני מקליפת נוגה עיין לעיל אות ל"ז ואות ל"ח, ועם הצדיקים האמיתיים האלה ארזי הלבנון קדושי עליון שהעניקו חמה בקומתן, ובזכותם אנו חיים על האדמה, ואין לנו מושג בגדלותם פחדו ורעדו כל ימי חייהם אם הם מסטרא דקדושה, מה נענין אנן בעניותן בדור האחרון הלזה והשפל והאף שאין לנו עוד צדיקי אמת ומנהגיים אמיתיים, ולעומת זה מנהיגי שקר נמצאים הרבה מאוד כארבה לרוב וכעלי האילנות כלשון הבעל שם טוב זי"ע המובא לעיל פרק ה' אות א' וב' בוודאי ובוודאי שאין לנו על מה להשען אלא על אבינו שבשמים לבקש ולהתחנן לפניו שיצילנו מצפרני הצבועים והשקרנים האלה הן אלה אשר מקליפת נוגה שרשהים והן מאותן אשר מקליפות אחרות נובעיהם, הרחמן הוא יצילנו מהם ומהמונם ויחוס וירחם על עם עני ואביון ויוציאנו במהרה מאפילה לאור גדול, אמן כן יהי רצון. (כעת בגמר ההדפסה שמעתי שפעם אחת סיפר מרן הקדוש מסאטמאר זי"ע עובדא זו וסיים בזה הלשון, דאס איז שוין געווען א רבי וואס איז געווען א מבין אויף א מטבע, עכלה"ק).
סדר הלימוד ליום כט לחודש
קי. בין מרביצי תורה ברבים ישנם צדיקים וישנם עמלקים ממש ואי אפשר להבחין ביניהם
אבל אי אפשר לפי ראות העין לכאורה להבחין בין אלו לאלו מי הם מזרע עמלק שנזדככו ונעשו צדיקים גמורים ומי מהם שנשארו עמלקים, דלפי ראות העין נראין שנים לכולו קודש, ובאמת יש בין מרביצי תורה ברבים שני מינים יש שהם צדיקים גמורים ויש שהם עמלקים והם בכלל ארור המן ועל פניהם אינו ניכרים שהם מזרע עמלק שהארור המן יש לו פנים כזה ממש כמו הברוך מרדכי, ואך ורק בסייעתא דשמיא וברחמי שמים אפשר להנצל מאלו שהם מזרע עמלק.
ועל כן כששותין איזה כוסות יין ובאין על ידו אל האמת ועוזבין את השקר לגמרי אז רואין שאי אפשר כלל להבחין בשכל האנושי מי הוא בכלל ברוך מרדכי ומי בכלל ארור המן, שאין לסמוך על שום איש בבירור לומר שהוא בכלל ברוך מרדכי, דגם ארור המן אומר תמיד בפיו שהוא רוצה רק תורה וכבוד שמים, ואם יתבוננו היטב בענין זה יראה כל אחד שהאמת הוא כך בעוונותינו הרבים ורק על ידי סייעתא דשמיא וברחמי שמים גדולים אפשר להנצל מהם ומהמונם, וזה פירוש הגמרא חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי שיבין בדעתו ויבוא לידי השגה זו שאין אנו יכולים להבחין מי הוא בכלל ארור המן ומי הוא בכלל ברוך מרדכי ונבקש רק מהבורא כל העולמים שיציל אותנו ונהי דבקים בדרך האמת בתורה הקדושה. (חידושי תורה תשי"ז עמוד תקל"ו).
קיא. ממרביצי תורה ברבים שהם מזרע עמלק סובלים כל הצרות
אבל יש גם בין לומדי תורה ברבים שהם עמלקים ממש שנשמותיהם הוא מזרע עמלק, וגם ישנם נשמות שנשארו בטומאת עמלק ומהם סובלים הכלל ישראל כל הצרות מאותן התלמידי חכמים שהם מזרע עמלק והולכים יד ביד עם הכופרים ה' ישמרנו, (שם).
קיב. אסור להכניע עצמו לפני הערב רב
ודברי רש"י ז"ל נכונים, דמה שאמרו משה ואהרן ונחנו מה אמרו זאת אל בני ישראל ולא אל הערב רב, כי לפני הערב רב אסור להכניע עצמו בשום פנים ואופן, כי בזה משפילים כח התורה והיראה וכח העבודה. (חידושי תורה פרשת בשלח, עמוד קע"ט).
קיג. משה רבינו התפלל, שהשי"ת ימנה המנהניגים עד ביאת המשיח ולא יתמנו על ידי הערב רב
והנה כשעמד משה רבינו בתפלתו כאן וביקש, יפקוד ה' אלהי הרוחות, לא ביקש על המנהיג שיבוא אחריו לבד, כי באמת על זה לא היה לו כל כך לבקש, שהרי כבר ניבאו אלדד ומידד, משה מת ויהושע מכניס, אלא ביקש מהשי"ת על מנהיגי ישראל עד סוף כל הדורות, עד דורו של משיח, שראה ברוח קדשו שפלות הדור בעת ההיא, וראה שיהיו מנהיגים כאלה שיתחמנה על ידי הערב רב, מנהיגים טועים ומטעים את הדור מדרך הישר, ולכן ביקש אז משה מהשי"ת, יפקוד ה', שהשי"ת ימנה המנהיגים עד ביאת המשיח, ולא שיתמנו על ידי אינשי דלא מעלי מהדור השפל של לפני ביאת המשיח, כי מנהיגים כאלו לא יצלחו לעם ישראל, וגורמים הרס והיזק רב ועצום לכלל ישראל. (חידושי תורה ודרשות מא"י, עמוד קנ"ה).
קיד. משה רבינו עליו השלום התפלל עד הדור האחרון, שהקדוש ברוך הוא בעצמו יהי המנהיג ולא יהיה כלל מנהיג בשר ודם
ואפשר עוד לפרש תפלת משה רבינו על פי מה שאמרו רז"ל, איש, זה הקדוש ברוך הוא שנאמר ה' איש מלחמה, דהנה כאשר התבונן משה רבינו וראה שפלות הדור שיהיה לפני ביאת המשיח, ואם יתמנה מנהיג על ידם יהיה חלילה הדבר להרס לדור, לכן ביקש מהשי"ת, שאם חלילה צריך שיתמנה מנהיג על ישראל על ידי הערב רב מוטב שלא יהיה לישראל כלל מנהיג בשר ודם, אלא השי"ת בכבודו ובעצמו ינהיגם, וזהו שאמר יפקוד ה' וגו' איש על העדה, שהשי"ת כביכול ימנה עצמו על העדה להנהיג את ישראל ולנהלם למען שמו יתברך, וכעין שאמרו במדרש עה"פ, וא"ל שד"י יתן לכם רחמים לפני האיש, זה הקדוש ברוך הוא. (חידושי תורה ודרשות מא"י, עמוד קנ"ה).
סדר הלימוד ליום ל לחודש
קטו. אהרן בחר יותר לעשות העגל, מלהיות מנהיג על ידי הערב רב
ובזה יובן גם ענין זה, דהרי אצל מעשה העגל ביקשו רק הערב רב שימנו להם מנהיג חדש, כדכתיב וירא העם כי בושש משה, והעם, הוא הערב רב כידוע, ולכן חשש אהרן למנות עליהם את כלב ואת נחשון, אף שידע שהם צדיקים גמורים, בכל זאת כיוון שכח הממשלה ביד השליח, הבין שאם יתמנו על ידי מחשבתם הרע של הערב רב יגיע הדבר עד לידי שפיכות דמים, ויתר על כן, לא רק עבורם חשש אלא גם לעצמו חשש מזה, שאולי גם עליו תשפיע מחשבתם הרעה של הערב רב, ואז כשיחזור משה יקשה בעיניו להחזיר לו ההנהגה, ויגיע לידי כך שיקשה בעיני משה, וכדברי בעל התוספות, ולכן החליט בנפשו שמוטב שיעשה העגל, שבוודאי יבוטל ויעשה עפר ואפר מיד כשיחזור משה רבינו, מלהיות מנהיג שנתמנה על ידי הערב רב, אף שעל ידי זה יכולים למנוע העגל. (חידושי תורה ודרשות מא"י, עמוד קנ"ה).
ועוד עשה אהרון הכהן ע"ה לשם שמים כדי להצילם מקינת הנביא (איכה פרק ב' כ') "אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא"
כדכתב מהר"י קארו על התורה (במדבר יט א'): ונראה לפי קוצר השגתי לתרץ זה וגם מה שהקשינו לפי' ר' משה הדרשן במה שנקדים שידוע ומפורסם שאהרן לא חטא בעגל ח"ו, ואדרבא כונתו לשמים, וזה מפורסם בתורה חג לה' מחר ובמה שאמר לו משה, מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה, כי לא שתפו בחטא, כי לא נחשד בעיניו ח"ו, וגם הוא השיב אתה ידעת את העם כי ברע הוא וקבל תשובתו, וכן אמרו חז"ל, משל לבן מלך שרצה לחתור פלטין של מלך. ואדרבא זכה אהרן בשביל כונתו הטהורה להיות כהן גדול ומכפר על ישראל ועם כל זה כתיב ובאהרן התאנף ה' להשמידו, לפי שנעשה תקלה על ידו, והגורם נענש, כמו שאמר דוד לאביתר, אנכי סבותי בנפש בית אביך, ואפילו שכוונתו היתה לשמים שלא יהרגוהו ויענשו בהורגם כהן ונביא, עם כל זה, הקדוש ב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, וזה שאמר הכתוב, ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן, שקשה והלא אהרן לבדו עשה ולא ישראל, דכתיב ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה, ואונקלוס תרגום על דאשתעבדו לעגלא דעבד, אהרן תקן, וסוף סוף למה שינה הכתוב לומר כך, ויש לומר, כי ישראל עשו את העגל בעצמם, כי הכריחו לו שיעשהו ואף על גב דאין שליח לדבר עבירה, כדאמרינן בקדושין בפרק האומר דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, הני מילי כשעושה השליח מדעתו, אמנם בכאן מיראת המות עשה כן, וכונתו לשמים, והדרינן לכללין שלוחו של אדם כמותו, דכתיב ושחטו אותו כל עדת ישראל, א"ר יצחק על אשר עשו את העגל, ועוד שהחטיאו לאהרן כי לסוף הוא עשאו ולא נוכל להכחיש המוחש וגרם חטא להם כמו שאמר משה כי הבאת עליו חטאה גדולה וסוף סוף באה תקלה על ידו, עכ"ל, ועיי"ש המשך דבריו באריכות.
ועוד במהר"י קארו על התורה (שמות לב א'):
ויש לתרץ לא', הוא שנתיירא אהרון ואמר כבר הרגו לחור שהיה נביא, בשביל שלא רצה ועתה אם אני גם כן לא ארצה בודאי יהרגוני ויהיה עונם גדול מנשוא, האם יהרג במקדש ה' כהן ונביא. ולב' ולג' הוא שאמר אהרן אעפ"י שאני הייתי אומר להם שאני רוצה אעפ"כ כבר חשבו, ויש לנו שמי שחשב לעשות ע"ז אעפ"י שלא עשאה נחשב לו כאלו עשאה, א"כ השי"ת עתיד ליפרע מהם והאומות כשישמעו שהשי"ת יפרע מהם יאמרו מה עשו, ויאמרו שהוציאם להרוג אותם ח"ו, ויהיה חלול ה' בדבר, ולזה אמר אהרן אני רוצה לעשותה בפועל שכשיפרע הקב"ה מהם יראו כל העולם שבשביל שעשו עון גדול ובשביל זה עשאו כל כך במהרה שכבר היו נפסדים ובשביל זה לא מיחה הקב"ה קודם, לפי שראה שכבר היו חייבים לפניו יתברך. ולד' הם דברו בשכל, ואמרו אנחנו היה לנו שבועה שלא היינו יוצאים ממצרים אלא אם כן היינו עולים עצמות יוסף, ועצמות יוסף היו בים ובמה הוציאום שכתבו שמות וכתבו בלוח א' עלה שור שרומז ליוסף שנאמר בכור שורו וגו', ולקחו אותו לוח שהיה כתוב עליה עלה שור והניחוהו לתוך האש ויצא העגל אם כן יפה אמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך, רצונו לומר, שבסבתו יצאנו ממצרים, אם כן זה הלוח העלוך ממצרים, שאם לא היה זה לא היינו יכולים לצאת ממצרים בשביל השבועה. ולה' הוא שאמר משה להקב"ה אתה אמרת ואעשה אותך לגוי גדול טוב בזה שתקיים בזה השבועה שאמרת ככוכבי השמים שתהיה יכול לקיים בי, אבל הארץ אשר אמרת אתן לזרעכם אינך יכול לקיים בי, שנאמר רק לכהנים ללוים לא יהיה להם חלק ונחלה, אם כן זכור לאברהם אשר אמרת וכל הארץ, וראוי שלא תכלם אותם בשביל השבועה של הארץ, וגם אשר אמרתי שאמר משה אתה רוצה לכלותם, ומה אעשה אני מה שאמרתי להם שתתן להם הארץ, וזהו מה שאמרתי כלומר אני. ולו' לפי שאם לא היה מביא אותם יאמרו לא די שעמד כל כך זמן הרבה, אלא שעתה בא בידים ריקניות. ולז' לפי שראה משה שאם הלוחות היו קיימים אין אומה ולשון היה שולט בהם וא"כ היו נידונים בגיהנם לפי שאם לא יש שעבוד מלכיות הם נידונים בהכרח בשביל זה העון הגדול, ולזה הביאם ושברם, וראה השי"ת מפני מה עשאו בשביל שלא יהיו נידונים בעולם הבא, לזה אמר השי"ת יישר כחך ששברת, וגם כן ולכל היד החזקה וגו'. ולח' הוא לפי שהתהום היה רוצה לבולעם ולזה עשה בחכמה ויזר על פני המים שהוא על התהום. ולט' הוא שאמר אהרן כבר הם חשבו בעבודה זרה, אם כן, כבר היו חייבים, ובשביל זה עשיתי, וכמו שאמר אתה ידעת את העם כי ברע הוא, כלומר כבר חשבו והיה ברע מחשבתם. ולי' לפי שהיה מתיירא שמא השי"ת לא נשא החטא, כיון שאמר וביום פקדי וגו', ולזה חזר ואמר, ועתה אם תשא חטאתם וגו'. ולי"א הכונה שאמר לו השי"ת למשה ראיתי את העם וגו', כי רצה לומר כבר כשהוצאתים ראיתים מה שהיו עושים ועל כל זה הוצאתים, וזהו מה שאמר לו משה למה ה' יחרה וגו', אשר הוצאת וגו', ר"ל כבר ידעת כשהוצאת ואם כן לא תקפוד. מהרשא"ל, עכ"ל.
אם הם עוברים בדת השם אל תיראו מהם, כי יש גדול מהם הקב"ה, אבל הם חסים על כבודם ועל ממונם, והנה ממונם להבל ילך וכבודם לקלון יתחלף
ובספר הקנה – (דיבור המתחיל סוד מים שאין להם סוף): ראית בני אנשים רקים ורשעים וחוטאים וגוזלים וחומסים ומוסרים גוים כותים ויהודים ובאים ונוהגים שלא כמשפט, והרועים שומעים יושבים ושותקים ומחניפים להם, ולא ראית בעו"ה מחללים תורתם ואמונתם והרי המוכיחים מתי הצו מתי פזרו ממונם ולא הצליחו ולא הסכים הקב"ה על ידיהם להפריש האיסור ולהוציא הנבלה כי נבלה היא העבוד עובדי ע"ז בפרהסיא הם ולא בצינעה, והלא אמרו ז"ל אפילו לשנות רצועת מנעלו הפוך מנהג דתינו יהרג ואל יעבור, ואין זה יותר קשה מזה שרואה ואינו נהרג לכבוד קונו מה שלא יהרג באמת, כי הקב"ה לא יניחנו ביד האויב, והנה זה לא ראינו שהאדם יהרג בתוכחתו ואפי' כהן ונביא, אם הם עוברים בדת השם אל תיראו מהם, כי יש גדול מהם קב"ה אבל הם חסים על כבודם ועל ממונם, והנה ממונם להבל ילך וכבודם לקלון יתחלף, ואין צ"ל בעלי התחבולה העושים הדבר הזה כי קב"ה יביא בניהם ובנותיהם במדריגה הזה כי התחבולה עם בשר ודם אסור כ"ש עם הקב"ה, ותמיה לי עליהם אשר יודע ולומד תורה ונושא ונותן בה והוא אינו מקיימה העבודה שתורתו קבורתו או מביאתו לידי עניות או קובר בניו והוא אינו משים דעת. אך הירא מהשם ומבושת אדם אינו חושש ואינו מחניף לשום אדם אף כי הוא כהן ונביא וגדול שבדור ומוכיח וחוזר ומוכיח עד שיכוהו קב"ה שומרהו מביאו לידי עשירות ובניו חיים וקיימים כי היא חייך ואורך ימיך ואצ"ל בעה"ב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום דבקים ממש וחיים ממש, עכ"ל.
שער לפתח אליהו הנביא
יש לך מוכן השער ופתיחת אליהו הנביא רק בלשון הקודש בספר זוהר המגן המצורף כאן שזה אותו הגודל, הכול מוכן ונשים בנתיים רק פתח אליהו בלשון הקודש, [אני לא רוצה שיהיה גדול מאוד ויעלה הרבה הדפוס] ואם נצטרך למלאות הקובץ נשים תיקון מג משם ועוד
פָּתַח אֵלִיָּהוּ – הַמְּבֹאָר
בְּסֵפֶר הַזֶּה תִּרְגַּמְנוּ וּפֵרַשְׁנוּ אֶת הַתְּפִלָּה פָּתַח אֵלִיָּהוּ, וְעוֹד כַּמָּה תְּפִלּוֹת וּמַאֲמָרִים שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁנָּהוּג בְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל לוֹמַר לִפְנֵי כָּל תְּפִלָּה. – וּבִזְכוּת זֶה יִתְקַבְּלוּ הַתְּפִלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ הַמְלוּבָּ"ן רַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא (בִּגְדֵי הַשְּׂרָד עַל הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח), וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׁבְחוֹ הַחִידָ"א וְהַבֶּן אִישׁ חַי זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן, וּבְלִי לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לִפְנֵי הַתְּפִלָּה אִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ. – וּבַשּׁוֹאָה הָאֲיֻּמָה רַחְמָנָא לִיצְלָן שָׂרְדוּ לְחַיִּים אֵלּוּ שֶׁהָיוּ רְגִילִים לְאָמְרוֹ כָּל יוֹם בְּעַל פֶּה קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וְרָאוּ בַּעֲלִיל שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל מְאֹד, (עֵדוּת בְּיַעֲקֹב). – וּבְכַמָּה דַּקּוֹת שֶׁאוֹמֵר תְּפִלּוֹת אֵלּוּ יָכוֹל לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְטוֹבָה וְלִהְיוֹת מִבְּנֵי עֲלִיָּה, לִזְכּוֹת לְ"עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ", וִיטַהֵר נִשְׁמָתוֹ וְיִזְכֶּה לְמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת כַּיָּדוּעַ מִדִּבְרֵי הָאַרִיזַ"ל.
וְכָל אֶחָד יְעוֹרֵר אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאמַר תְּפִלּוֹת אֵלּוּ, וְזֶה רַק כַּמָּה דַּקּוֹת בְּיוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְתַעֲנוּגֵי גַּן עֵדֶן וְעוֹלָמוֹת הַנֶּצַח, וְיָבִין אֶת כָּל דַּרְכֵי ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְיִזְכֶּה לִשְׂכַר הַגָּדוֹל עַל כָּל דַּקָּה וְדַקָּה שֶׁאוֹמֵר וְלוֹמֵד תְּפִלּוֹת אֵלּוּ, שֶׁהַלּוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שָׁעָה אַחַת בְּחוֹל כְּמוֹ מֵאָה אֶלֶף שָׁנָה תּוֹרָה, וּבְשַׁבָּת, כְּמוֹ מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה, (כִּסֵּא מֶלֶךְ, הָרֵי"חַ הַטּוֹב, אוֹרְחוֹת צַדִּיקִים, אָבוֹת דְר' נָתָן), כי אמירתו לגבוה, וּבְלִמּוּד כְּעֶשֶׂר דַּקּוֹת יַעֲלֶה לוֹ: בַּחוֹל כְּמוֹ כְּשֶׁבַע עֶשְׂרֵה אֶלֶף שָׁנָה תּוֹרָה, וּבְשַׁבָּת: יִּזְכֶּה ל-כְּשֶׁבַע עֶשְׂרֵה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה.
וּבְרֶגַע אֶחָת אַתָּה יָכוֹל לִזְכּוֹת לָעוֹלָמוֹת נֶצַח! "עַיִן לֹא רָאֲתָה" עַל יְדֵי שֶׁתְּזַכֶּה לַחֲבֵרֶךָ, כָּל הַשָּׂכָר הוֹלֵךְ גַּם אֵלֶיךָ. וְכַאֲשֶׁר כָּל יִשְׂרָאֵל יֹאמְרוּ "פָּתַח אֵלִיָּהוּ" נִזְכֶּה שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וִיבַשֵּׂר אֶת בִּיאַת הַגּוֹאֵל. וְאִם בִּזְכוּתְךָ יִתְאַרְגְּנוּ עֶשֶׂר יְהוּדִים לוֹמַר אֶת הַתְּפִלּוֹת, אֵין לְשַׁעֵר אֶת גּוֹדֶל זְכֻיּוֹתֶיךָ וּבִפְרָט שֶׁבְּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ (פ' וַיֵּצֵא קס"א.) כָּתוּב: כָּל מַה שֶׁנּוֹתְנִים מִשָּׁמַיִם הוּא בְּאֶלֶף, וְעוֹד כַּיָּדוּעַ כָּל עֲשָׂרָה בֵּיהּ שְׁכִינָה שָׁרְיָא, וּבְכָךְ מְחַשְּׁבִים לְךָ כָּל מִנְיָן יְהוּדִים כְּמוֹ אֶלֶף. וּמִי יוּכַל לְחַשֵּׁב אֶת גּוֹדֶל הַשָּׂכָר הַנִּצְחִי שֶׁיֵּשׁ לָךְ מִכָּךְ בְּוַדָּאוּת! וּבְוַדַּאי תִּזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים.
וּבַחֲלוּקַת הַסֵּפֶר הַזֶּה אַתָּה מְזַכֶּה אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְכָתַב הַגְרָ"א בְּמִשְׁלֵי (י"ב, י"ד), גּוֹדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לִמְזַכֶּה הָרַבִּים וּמוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁאִם שָׁמַע, מְקַבֵּל שְׂכַר עַל כָּל מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת, וְגַם אִם לֹא שָׁמַע, אָז מְקַבֵּל כָּל חֶלְקוֹ הַטּוֹב, וְזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אֶת חֵלֶק הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלּוֹ. וּבְזֹהַר (פ' תְּרוּמָה קכ"ט ע"א), אָמְרוּ: שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְמִרְדָּף בָּתַר חַיָיבַיָא וּלְמִזְכֶּה לְהוּ כְּמַאן דְרָדִיף בָּתַר חַיָּיו עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּבְלִי שׁוּם סָפֵק אִם כָּל הַיְהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וּבִפְרָט תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן בְּהֶבֶל פִּיהֶם הַטָּהוֹר יֹאמְרוּ תְּפִלּוֹת אֵלּוּ כָּל יוֹם, נִזְכֶּה לִפְתֹּחַ אֶת הַשַּׁעַר לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב שֶׁיָּבוֹא וִיבַשְּׂרֵנוּ, וְתֵכֶף יָבוֹא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ, בְּרַחֲמִים בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
וְעַל יְדֵי קוּנְטְרֶס זוֹ שֶׁיִּהְיֶה יַד הַכֹּל מְמַשְׁמְשִׁין בָּהּ, יִזְכּוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם. וְהוּא יְסוֹד גָּדוֹל שֶׁבּוֹ יִמְצְאוּ אַדְמוֹרִי"ם רַבָּנִים, מַגִּידֵי שִׁעוּר וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, מְלַמְּדִים וּמְחַנְּכִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הַטְּהוֹרִים, וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָּהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.
יוֹצֵא לָאוֹר עַל יְדֵי "מִפְעַל הַזֹּהַר הָעוֹלָמִי"
טו שבט תשע"ו לפ"ק
סֵפֶר
פְּתִיחַת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא
טוֹב לוֹמַר פְּתִיחַת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא ז"ל קֹדֶם כָּל תְּפִילָה, בַּאֲשֶׁר קִבְּלוּ
רַבָּנָן קַדִּישֵׁי שֶׁאֲמִירָתָהּ מְסֻגֶּלֶת לְקַבָּלַת הַתְּפִלָּה (מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע).
שם יש גם כן הרמ"ק שעשינו לפני הפתח אליהו הנביא זכ"ל
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
עד וְיֵתֵי לָנָא וּלְכָל נַפְשָׁתָנָא חִנָּא וְחִסְדָּא וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְרַחֲמֵי מִן קֳדָמֵיהּ. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן, אָמֵן וְאָמֵן.
* * *
ספר
סגולת פתח אליהו
בו יבואר:
א. כל הברכות והשפעות טובות ישועות ורפואות הבא על ידי אמירתה. ב. השכר הגדול בעלמא הדין ובעלמא דעתיד. ג. זמני עת רצון לאמרה. ד. כַאֲשֶׁר כָּל יִשְׂרָאֵל יֹאמְרוּ "פָּתַח אֵלִיָּהוּ" נִזְכֶּה שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וִיבַשֵּׂר אֶת בִּיאַת הַגּוֹאֵל.
כל זה מלוקט מדברי חז"ל – בבלי ירושלמי זוהר הקדוש ותיקונים, ומספרי מוסר ומבעלי קבלה, ספרי חסידות, ספרי הלכה מגדולי האחרונים זלה"ה, ודבריהם הקדושים חוצבים מלהבות אש, מלהיבים נפש האדם לאמירת פתח אליהו. דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם, ואפילו הלומדים והיראים מחמת חסרון ידיעה. ועל ידי ספר זה יהיה יד הכל ממשמשין בהן, ויזכרו לשמור ולקיים מאמרם ז"ל.
בו ימצאו רבנים, מגידי שיעור וראשי ישיבות, מלמדים ומחנכים את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. גם כל בני אדם ימצאו בו הדרכה נפלאה איך להדריך את ביתם לתורה ויראת שמים.
המעיין בספר זה בלתי ספק יקבל תועלת גדולה ונפלאה בהתעוררות בלתי גבול להתאמץ ולהתחזק לקיים מצוות הבורא יתברך שמו
מִמַּעֲלוֹת הָעוֹסֵק בַּאֲמִירַת פָּתַח אֵלִיָּהוּ
(וְלִמּוּד הַזוֹהַ"ק) וְנִמְנֶה בִּקְצָרָה:
- מְקָרֵב גְּאֻלַּת יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. ב. מְבַטֵּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת. ג. זוֹכֶה לְטַהֵר וּלְקַדֵּשׁ אֶת נִשְׁמָתוֹ שֶׁתָּאִיר וְתַזְהִיר בְּאוֹר נִפְלָא וּמְזַכְּכָהּ מִכָּל סְיָג וּפְגָם עַד שֶׁמְּרַפְּאָהּ לְגַמְרֵי. ד. מַרְחִיק מֵעַצְמוֹ כָּל הַמְקַטְרְגִים וְיֵצֶר הָרַע. ה. יִשָּׁמֵר מִמִּקְרִים רָעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. ו. יִנָּצֵל מִתַּאֲווֹת רָעוֹת וּמִמִּדּוֹת רָעוֹת. ז. הֲרֵי הוּא כְּהוֹגֶה וּמְפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת נִסִּים. ח. יִזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם הַשֵּׁם. ט. נִצָּל מִטִּמְטוּם הַלֵּב וְהוֹפֵךְ לֵב הָאֶבֶן לְלֵב מֵאִיר וּמֵבִין. י. זוֹכֶה לְהָבִין אֶת לִמּוּדוֹ וּמִתְקַיֵּם בְּיָדוֹ. יא. מסוגל להתקבל תפילות ישראל.
"כְּדַאי הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן לִסְמֹךְ עָלָיו בִּשְׁעַת הַדְּחָק", שֶׁבִּזְכוּת שֶׁלּוֹמְדִים בְּסִפְרוֹ שֶׁל הַתַּנָּא הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן, נִוָּשַׁע בְּכָל הַנִּצְרָךְ לָנוּ.
וְעַל יְדֵי זֶה יֻ'שְׁפַּע שֶׁ'פַע רַ'ב בְּ'כָל הָעוֹלָמוֹת, רָאשֵׁי תֵּבוֹת רַשְׁבִּ"י, שֶׁהָעוֹסֵק בְּתוֹרָתוֹ יִזְכֶּה בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לְשֶׁפַע רַב רוּחָנִי וְגַשְׁמִי.
הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא מְצַוֶּה אוֹתָנוּ לִלְמוֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דַוְוקָא, שֶׁתּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י מֵאִיר עַד סוֹף הַדּוֹרוֹת, וְצָרִיךְ לִלְמוֹד וְלֹא לָתֶת מְנוּחָה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁיִּגְאָלֵנוּ (זוֹהַר פִּנְחָס ריט.) דַּע שֶׁמִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ טְהוֹרָה וְזַכָּה, מִשְׁתּוֹקֵק לַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה (רַבִּי יְהוּדָה פְּתַיָיא).
אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זֹהַר… יִנָּצְלוּ מֵהַמַּבּוּל וּמְמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג כְּמוֹ בְּתֵבַת נֹחַ (תיקוני זו"ח ע"ב ע"ד, זֹּהַר נָשׂא). נִצּוֹלִים מִכָּל פְּגָעִים רָעִים. (תקי"ז, כְּגַן הַיָּרָק). זוֹכִים לְהַשְׁבָּתַת הַקִּטְרוּגִים, מְבַטְּלִים אֶת הַקְּלִפּוֹת וּמְבִיאִים אֶת הַמָּשִׁיחַ (הגר"א-אֶבֶן שְׁלֵמָה, חֶסֶד לְאַבְרָהָם, דגל מחנה אפרים שְׁמִינִי) מְטַהֵר וּמְקַדֵּשׁ הַנֶּפֶשׁ. (פֶּלֶא יוֹעֵץ). מְקָרְבִים אֶת הַגְּאֻלָּה וְעוֹשִׂים נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְיוֹצְרָם (מק"מ לתיקו"ז). בְּחוֹל: – שָׁעָה אַחַת כְּמוֹ שָׁנָה שְׁלֵימָה. בְּשִׂמְחָה: – אֶלֶף שָׁנָה, בְּצַעַר: – מֵאָה אֶלֶף שָׁנָה. בְּשַׁבָּת:- מְקַבְּלִים שָׂכָר עַל שָׁעָה אַחַת: אֶלֶף שָׁנָה תּוֹרָה. בְּשִׂמְחָה: – מִלְיוֹן שָׁנָה. בְּצַעַר: – מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה. (הֲרֵי"ח טּוֹב, אורחות צדיקים שער השמחה, אבות דרבי נתן פ"ג). הֵם בִּלְבַד זוֹכִים שֶׁתְּפִלּוֹתֵיהֶם נִשְׁמָעוֹת וּמִתְקַבְּלוֹת (ר"י אַבּוּחֲצִירָא, "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד"). רַק הֵם נִקְרָאִים עוֹבְדֵי ה' לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. וְזוֹכִים לְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, וּמֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ (ר"א אֲזוּלַאי, פר"א). הַמָּשִׁיחַ כְּשֶׁיָּבוֹא יֹאמַר עֲלֵיהֶם: "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי!, לְךָ יֶשׁ חֵלֶק בִּגְאֻלַּת הָעָם!". מִי יִתֵּן וְהָיָה שֶׁיַּתְחִילוּ לִלְמֹד עִם הַצֹּאן קְדוֹשִׁים אֶת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ… וּבְּוַדַּאי זוֹכִים לַגְּאֻלָּה בְּקָרוֹב בְּלִי חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. (סְגֻלַּת יִשְׂרָאֵל מערכת ז').