תיקוני זוהר-  גירסת הגר"א- עם ביאור הגר"א

להורדה:  ספר תיקוני הזוהר- הגר"א  – 792 עמודים – קובץ  word:

תיקוני הזהר עפ הגר"א

 

 

 

יתברך הבורא וישתבח היוצר אשר זכנו לההדיר ולהוציא לאור ספר "תיקוני הזהר" של התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי זצוק"ל, מוגה על פי דברי הגאון רבי אליהו זצוק"ל מוילנא, גירסתו הזכה וביאורו בצדה.

מהדורה זו יוצאת לאור אחרי השקעת מאמצים רבים, והכל הכל לכבוד קודשא בריך הוא, למען ישוטטו רבים ותרבה הדעת, ויקים שכינתי' מעפרא, ויחבק לה, וינשק לה, ויביאה חדריו.

הדפסת הזהר

קצת רקע על דפוסי תיקוני הזהר (לקוח ברובו מה"מתוק מדבש"). הדפוס הראשון הוא 'מנטובה' בשנת שי"ח, כמאה שנים אחר המצאת מכונת הדפוס. היה פולמוס גדול בישראל אם להדפיס את הזהר או לא, והמדפיס הביא כמה הסכמות בהקדמתו.

על דפוס זה הגיהו האריז"ל ועוד, והגהותיהם השפיעו על נוסח הדפוסים הבאים. יש לציין שכל מדפיס עשה כמיטב יכולתו להשתמש בהגהות כדי לתקן ולהקל על הלומדים, וקבל הסכמות על כך מגדולי הדור.

בשנת תע"ד הודפסו תיקוני הזהר בדפוס 'קושטא' (קושטנדינא).

בשנת תע"ט הודפסו תיקוני הזהר בדפוס 'אמסטרדם', בדומה לדפוס 'מנטובה', רק עם הגהות בצד.

בשנת ת"ק הודפס שוב ב'קושטא' עם שינויים.

בשנת תרכ"ז הודפסו בוילנא תיקוני הזהר עם ביאור הגר"א, וכמו שכתוב שם בשער הספר וז"ל: והכל נדפס והוגה מגוף כי"ק הגר"א ז"ל (לבד ביאור התיקונים מתיקון נ"ח עד סופו, נדפס עפ"י ג' העתקות מבוררות). גם הת"ז והתז"ח מוגה מכמה ספרים המוגהים. וביחוד הוגה ברובו מעצם התיקונים (פרופס תע"ט) שהיה ביד הגר"א ז"ל אשר הגיהו בכי"ק ז"ל. עכ"ל.

כמדומה שמאז שנת תרכ"ז (קרוב למאה וחמשים שנה!) לא יצאה מהדורה נוספת של ביאור הגר"א. אמנם אותו המוציא לאור עשה עבודה רבה ונפלאה, אך גם הוא קבל כתבי יד של הגר"א מכמה מקורות, שחלקם הגיעו אחרי ההכנה לדפוס, והדפיס חלקם בתחילת הספר וחלקם בסופו הנקראים "תשלום ליקוט הגר"א" כמובא לקמן. ונראה שמאז כל ההדפסות אינם רק צילום מצילום, ולכן איכות ההדפסה הלכה ופחתה עד שהאותיות נשברו ונמחקו.

העירני השי"ת לחשוב שבמציאות הכלים שבידי אוכל בס"ד להקליד מחדש את ביאור הגר"א, ולהוציא לאור תיקוני הזהר עם ביאור הגר"א אך לא באותה צורה שהודפס בוילנא בתרכ"ז אלא בצורה פשוטה כהערות בשולי הדף. וחששתי אמנם שיתכן שיהיו מתנגדים לשינוי הצורה, אך אמרתי, אעשה, ואם לא יועיל לאחרים – יהיה לפחות לי לתועלת (כגון לעשות חיפוש, להוציא קטעים, ועוד). ומה גם שיש יתרון מה בצורה זו שיש אות קטנה בכל מקום שיש ביאור הגר"א ויודעים להסתכל למטה.

והנה עזרני ה' להגיע עד הלום וכאשר גמרתי חלק ראשון שהוא התיקונים בלי תיקונים מזהר חדש, הדפסתי חמשים עותקים 'מהדורה נסיונית' וזכיתי להכנס אצל הרבה מגדולי הדור שליט"א. רובם ככולם מאד שמחו על הדבר. והגדיל הגאון ר' שמואל אויערבך שליט"א לומר לי שהוא מחכה למהדורה האמיתית ושלא אשכח להביא לו.

לב יודע מרת נפשו, עד כמה רחוק אני מלעשות עם הציבור לשם שמים כי לא הורגלתי מנעורי. אבל השם אלוקי ואלוקי אבותי, אלוקי אברהם יצחק ויעקב והשבטים אשר לא עזבונו חסדיו ועד הנה עזרונו רחמיו והוא הרימני מאשפות להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו הוא יראה בעניי, וכשם שעזרני עד הלום, כן יעזרני על דבר כבוד שמו להועיל לעצמי ולשכמותי, בזה ובבא, ונסיים בתפלה שלא תצא שום תקלה ושום נזק מעבודתנו.

לימוד קבלה

ידוע שבכל חכמה יש כללים משלה שבהם היא נלמדת. ואין ללמוד חכמה אחת בכללים של אחרת. כמו כן יש להתבונן בכל ספר מי המחברו ולמי הוא מיועד שילמדו בו. והנה חיבור הזהר ובמיוחד תיקוני הזהר מיועד לדורות האחרונים בעקבתא דמשיחא כמ"ש בדף יט ע"ב וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי חִבּוּרָא דִילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וגו' ופירש הגר"א: ובגיניה וקראתם כו'. שיגלו ע"י לימוד הזוהר. עכ"ל. הרי שחיבור זה מיועד לנו ולצאצאינו לעסוק בו ולהתעורר על ידו. מנסיוני בחכמת הקבלה שמתי לב לכמה הבדלים בין לימוד הנגלה ללימוד הנסתר הנקרא בד"כ בדברי הרמב"ן חכמת האמת או דרך האמת. והוא משום שהוא ברור למי שרואהו אע"פ שאינו מובן כלל למי שאינו רואהו. אשר על כן עיקר הלימוד הוא רכישת הקדמות שעל ידן ניתן להגיע אל הדברים למי שיחפוץ בו השם יתברך שישיג. אמנם על האיש הנלבב לדעת שהוא נכנס לקדש הקדשים ולהתנהג במשנה זהירות. שלא יחשוף סודות יקרים במקום שלא צריך כמ"ש ערות אביך וערות אמך לא תגלה ערותם. נמצא שעיקר לימוד הקבלה הוא סילוק הכזבים והמדות הרעות ורכישת השקפה אמיתית ונכונה בידיעת השם יתברך ובעבודתו ותפלה להשם יתברך שיזכהו. ובזה הוא הפך לימוד הנגלה שבו העיקר הוא רכישת ידיעות התורה לעומק ולרוחב. והמחברו הלא הוא התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי זצוק"ל אחד יחיד ומיוחד בכל הדורות שניתן לו רשות משמים והצטרפו אליו כל העליונים והתחתונים להוציא לאור חיבור זה.

אופי החיבור

הגר"א זצוק"ל מרבה לקשר בין הנגלה והנסתר ומפנה אותנו פעמים רבות לגמרות ולמדרשים, אלא שברב גאוניותו אינו מציין לנו מיקום מדויק. השתדלנו לציין את המיקום המדויק בכל מקום, לסייע לקשר את סוגיות תיקוני הזהר עם סוגיות הגמרא.

העבודה שלנו

ציינו את הדפים בציון כפול. גם הציון המקורי שהובא בדפוס וילנא בפנים, שהוא הציון שהגר"א בביאורו משתמש בו בהפניותיו. וגם דפי דפוס וילנא (כפי שהורנו הגאון הרב הצדיק רבי יעקב עדס שליט"א).

השתדלנו עד כמה שאפשר להכניס את תיקוני הגירסאות שיש בביאור הגר"א בפנים כדי לפשט את הלימוד. במקום שהוא פשוט והוא טעות דמוכח השמטנו את הגהת הגר"א לאחר התיקון. ובמקומות שהוצרכנו להכרעה או כשהגר"א מציע הוכחות לגירסתו השתדלנו להביא גם את הגירסאות האחרות.

בדפוס וילנא מלבד ביאורי הגר"א המודפסים על הדף, יש עוד ביאורים בתחילת הספר, בסוף ההקדמה, ו'תשלום ליקוטי הגר"א' בסוף הספר, כל אלה הגיעו אחרי שסודר הדפוס ולא יכל להכניסם למקומם ולכן צרפם כמו שכתב המדפיס שם. את כולם הכנסנו למקומם. כמו כן השתמשנו בדפוס אמסטרדם שכנראה הוא שהיה בידי הגר"א כדי להבין כמה סתירות שהיו בין ביאורי הגר"א שבאו ממקורות שונים וציינו הכל בפנים.

אחרי חודשים רבים של עבודה (התחלתי בשנת תש"ע), בבואי להתיחס לסדר התיקונים המובא בביאור הגר"א שבתחילת תיקון ל"ב (המדפיס הביאו בסוף ההקדמה בדף יח ע"ב תחת הכותרת: א"ה, ראיתי להעלות כאן מ"ש הגר"א ז"ל ריש תי' ל"ב בענין סדר השבעין תיקונים ועל מה אדניהם הטבעו, וז"ל הזהב שם. עכ"ל). אמנם אחרי כמה שינויים שעשיתי לאור דברי הגר"א הגעתי למבוי סתום כאשר הגר"א לא מפרט בדיוק מאיזו מילה עד איזו מילה צריך להיות במקום פלוני. ונדרשת הבנה עמוקה בדבריו כדי לדעת כיצד להגיע. תקפני יאוש עד שחשבתי למשוך ידי ולמחוק הכל. בסוף החזרתי לכמו שהיה. ולא עשיתי שום שינוי ע"פ דבריו שם. אמנם ניכר בדבריו שם שהמבין אותם על בוריים ידע להמשיך את עבודת ההגהה ולהשלימה לתפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.

השינויים שעשיתי הם כך. הגהות הגר"א הן בד"כ כך (בתיקון נ"ג למשל), בדפוס וילנא כתוב:

*א"ל הא כו' דמתמן. צ"ל דתמן כו' ור"ל מאי מן וכו':

ואני כתבתי:

א"ל הא כו' דתמן כו'. רוצה לומר מאי מן וכו'.

כבסיס לנוסח תיקוני הזוהר השתמשתי בשני נוסחים. א'. תיקוני הזוהר עם ביאור הגר"א המודפס בשנת תרכ"ז. ב'. הנוסח המוקלד והמנוקד שקיבלתי מהאדמו"ר מהאלמין שליט"א, שאינו תמיד זהה לנוסח א.

השינויים שהכנסתי בגירסה הם כך. במקומות שהגר"א הביע דעתו שגירסה מסוימת משובשת, לא הבאתי גירסה זו כלל. במקומות שרק תיקן את הגירסה (צ"ל או כצ"ל), השתדלתי להביא את שתי הגירסאות. יתכן שלא תמיד הצלחתי בכך מחמת הבדלי הגירסאות בין הגירסה המודפסת והגירסה המוקלדת שקיבלתי. בנוסח המודפס עצמו בהרבה מאד מקומות הדיבור המתחיל בביאור הגר"א שונה בנוסחו במקצת מהנוסח שבפנים, ואז בד"כ השארתי את התיקוני זוהר כפי שהוא ואת הביאור הגר"א כפי שהוא. אם כי, יש לציין שבמקרים רבים הנוסחה שקבלתי מהאדמו"ר תאמה יותר לביאור הגר"א מהנוסח המודפס בספר, ואז השארתי את הנוסח המוקלד. אמנם אחרי כל המאמץ לברר את גירסת הגר"א, עדיין יש כמה מקומות שהדברים נשארו לא לגמרי ברורים. מה שלא היה ברור לי, לא נגעתי. השתדלתי כמיטב יכולתי לא להכריע, ולהביא את האפשרויות לפני הלומדים. גם יתכן שהיו שיבושים בגירסה המוקלדת שקבלתי (שהעיד לי האדמו"ר שאינה מדויקת) שלא הבחנתי בהם.

הבדל עקרוני ומהותי יש בין מהדורה זו למהדורת ה'מתוק מדבש'. שהם בחרו מכל הנוסחים כל פעם נוסח שנראה להם היותר נכון ע"פ כל המפרשים. ואנחנו כאן נצמדנו אך ורק להגר"א, בתקוה להתקרב אל הנוסח המושלם עפ"י הגר"א.

ואתחנן אל תלמידי החכמים היקרים, אנא העירו לי לתועלת המהדורות הבאות, ודונו אותי לכף זכות. ויהי רצון שנזכה להיות ממצדיקי הרבים כמ"ש הגר"א בתיקונים מזהר חדש (דף עט ע"ד) וז"ל: הנהגת שמים להאיר תמיד על הארץ כן מצדיקי הרבים מאירים לאחרים, עכ"ל, וישוטטו רבים, ותרבה הדעת, וירבה עסק התורה בישראל לגאון ולתפארת, ויברכנו כולנו כאחד באור פניו, ונזכה כמהרה בימינו בבוא לציון גואל בב"א סלה.

בתיקוני הגירסאות התחלתי עם ההגהות של מדפיס הספר (משנת תרכ"ז) שסביבות העמוד וההגהות שבתוך הביאור הגר"א. וגם שם יש דברים סותרים זא"ז, כי גם הם באים מכמה מקורות, כמו שכותב המדפיס וז"ל:

א"ה כה הראני ה' סימן טוב בעמלי והקרה לידי הת"ז אשר היה ביד הגר"א והגיהו בעצם כי"ק ז"ל והוא הי' לי לעינים בסידור הדפסת ביאורו ז"ל. ומצאתי בו הרבה הגהות נוספות ע"מ שבא בביאורו וע"ל מ"ש בהגהות הנ"ל. וכן חנני הרב הגאון מוהר"י אב"ד דקלעצק נ"י ושלח אלי העתקת ביאוה"ג על הת"ז שהי' ביד אביו הגאון המופלא צי"ע מוהר"א זללה"ה הגאב"ד דקאליש ונמצאו בו הרבה הגהות שנ"ב בכי"ק. וכן יד הה"ג מוהר"י הנ"ל נטוי' לחננני בחיבור הנפלא מכבוד אביו הגאון הנ"ל אשר הוא מפתח לבא לגנזי נסתרות באוצרות כי"ק הגר"א ז"ל  כידוע אשר הגאון הנ"ל כל ימיו שם לבו בקודש על כתבי הגר"א ז"ל וזכה לזוהר אורם. אך לאשר עצמה עלי הנחיצה לכלות מלאכתי אין אתי לסדרם עתה בדפוס. ואיה"ש כאשר יחנני ה' להוציא לאור בקרב ביאורי הגר"א ז"ל על הזוהר עפ"י רשיון אעלם על מזבח הדפוס לרצון לפני כל יראי השם: עכ"ל.

ואח"כ, אבל בעדיפות גבוהה יותר, ההגהות המובאות בתחילת אותו הספר תחת הכותרת "הגהות הגר"א על הת"ז", שם מעיד המדפיס בזה הלשון: א"ה, יזכר לטובה ולברכה כבוד הרב המופלג מוהר"ר מרדכי נ"י בהגאון מוהר"ר דובער, מו"ץ דפה ק"ק ווילנא, אשר בטוהר לבו חנני בשני כרכים גוף כי"ק הגר"א ז"ל על נסתר, למען הפיץ אורם להגדיל תורה ולהאדירה. (והגיעו לידי אחר הדפוס) ומצאתי בהם הגהות על הת"ז, ורובם לא באו בביאוה"ג, וכנראה שכתבם אחרי חיבור ביאורו ז"ל. והנני מסדרם פה כפי שהם מסודרים בגוף כי"ק ז"ל: עכ"ל.

בהגהות שעשיתי על פי הגהות הגר"א אלו שממוהר"ר מרדכי במוהר"ר דובער, ציינתי סימון *.

בסוף הספר הנ"ל בדף קס"ט יש "תשלום ליקוטי הגר"א". הכנסתי אותם בגוף הביאור עם סימון (מתל"ה).

בתחילת הספר תחת הכותרת 'ליקוטים מביאורי הגר"א על תז"ח', הכנסתים עם סימון כזה **.

בסוף הקדמה ראשונה יש 'ליקוטים לביאור ההקדמה', הכנסתים עם סימון כזה #.

מה שכתב הגר"א בריש תיקון ל"ב אודות סדר התיקונים (וכן בריש תיקון ל"ח) – לאלה לא התיחסתי כאל הגהות כלל, ולא שיניתי דבר בגללם, וזאת מכמה סיבות. א' היות שבגוף ביאור הגר"א שבאותם מקומות לא נזכרו הגהות אלו. ב' לא ברור בדיוק מאיפה עד איפה. ג' כל התיחסות הגר"א זצוק"ל בביאור הגר"א הוא על פי מספרי התיקונים הנוכחיים, אשר אם נשנה את מספרי התיקונים – נצטרך לשנות כל מקום שהוא מתייחס אליהם כגון עיין בתיקון כך וכך. ד' תיקון ל"ה לא נזכר מקומו. אמנם כתבתי הפניות בכל אותם מקומות למען יוכל הלומד לדלג וללמוד על פי הסדר הנ"ל.

כמו כן, את כל סימוני הדפים השארתי אך ורק כפי שהם בספר המודפס (ולכן יש פעמים שאחרי תיקוני הגירסה של הגר"א סדר הדפים משתבש, למשל דף ד מופיע אחרי דף ה ועוד כאלה).

באותם מקומות שהגר"א רק תיקן גירסה, ואני הכנסתי תיקון זה בגירסה עצמה, הוצאתי מביאור הגר"א את תיקוני הגירסאות שתיקנתי כבר בפנים. בהרבה מאד מקומות שילב הגר"א את תיקון הגירסה עם ההסבר בכותבו כצ"ל ור"ל, במקומות אלו השמטתי כצ"ל ו, והתחלתי ר"ל.

הגר"א השתמש בביאורו בהרבה ראשי תיבות. יתכן אמנם שאחת הסיבות לכך היתה הצורך להסתיר את הדברים (כידוע שיטתו), וכן כתב בביאורו למשלי יא יג: וכן הוא בתורה, שהמגלה סודות התורה הוא הולך רכיל, אבל הנאמן רוח מכסה אפילו דבר שהוא נגלה וכו' אף על פי כן אינו מגלה אלא למי שראוי לזה עכ"ל, אך אעפ"כ, לאחר התפילה שיצילני משגיאות, ולאחר ההתנצלות ובקשת המחילה, החלטתי להשתדל לפותחן מתוך מחשבה שבדור יתום וחלש זה שלנו, גם לאחר פתיחת ראשי התיבות עדיין הדברים מכוסים מספיק, והוא רחום יכפר עוון.

יהי רצון מלפני אדון כל שהקרבת ביאור הגר"א לשולחנם של תלמידי החכמים תתקבל ברצון לפני אדון כל ולפני יראיו. ר"ת שרגילים לקרוא בספרי קבלה כפי שהם, השארתי ועשיתי טבלה בסיום הפתיחה, כמו"כ ר"ת שהסתפקתי בפירושן – השארתי.

יבורכו מפי עליון כל המסייעים במלאכה. כבוד קדושת האדמו"ר מהאלמין שליט"א יחזקהו ה', שעודד אותי ואף נתן לי את תיקוני הזוהר מוקלד ומנוקד כבר. בני ובנותי היקרים אשר אזרו חיל לעבודת ההקלדה ובסייעתא דשמיא גדולה השלימוה על הצד היותר טוב, ועל כך יבורכו מפי עליון, ונוות ביתי היקרה אשר שלי ושלכם – שלה היא. ואני תפלה, שלא תצא תקלה מתחת ידי, וה' יעזרני על דבר כבוד שמו, שישוטטו רבים ותרבה הדעת, ושנזכה כלנו בזכות העסק בתורה הקדושה לשמה, בבא לציון גואל במהרה בימינו אמן.

להלן כמה כללים לתלמידים המתחילים:

בכל מקום שהגר"א כותב שם ב', הכוונה שם בעמוד ב'. וכמו כן, שם א' הכוונה בעמוד א'.

הספרים: רעיא מהימנא, סתרי תורה, מדרש הנעלם, ספרא דצניעותא, תוספתא, ס"א, אדרא רבה ואדרא זוטא, כל אלה הם חלק מהזוהר הקדוש. מה שאין כן: ספר יצירה, הבהיר, היכלות הם ספרים בפני עצמם. ח"א – הכוונה להשמטות שבסוף ח"א של הזהר.

הגר"א זצוק"ל מפנה המון פעמים לעיין בזוהר, אשר על כן – מומלץ מאד למעיין הנלבב, להחזיק לידו ספר הזוהר הקדוש.

אסיים בתחינה לכל מי שמצא טעות שיואיל להודיעני על מנת שאוכל לתקן במהדורות הבאות, שהרי הוצאה מחדש של ספר גדול כזה לא תתכן כמעט ללא טעויות. ואשא תפילה לאדון הנפלאות, שחפץ ה' בידינו יצלח, ונזכה לראות באור החיים, בבא לציון גואל, ונשמח כולנו בשמחת אין סוף ב"ה בב"א.

מותר ומצוה להעתיק, להשתמש, או להוציא לאור ולפרסם קובץ זה בכל דרך, על מנת לזכות את הרבים ולהגדיל כבוד שמים ולהרבות תורה בישראל.

לוח ראשי תיבות שהשארנו (כפי שרגילים לקראם בספרי קבלה)

א"א              אריך אנפין

אבי"ע           אצילות, בריאה, יצירה, עשיה

או"א             אבא ואמא

אי"ק בכ"ר     סוג של חילוף אותיות (כמו שיש א"ת ב"ש)

אמ"ש           אויר, מים, אש

אש"ן            אריה, שור, נשר

ארמ"ע                   ד' יסודין, אש רוח מים עפר

א"ק              אדם קדמון, אדם קדמאה

בג"ה            בינה, גבורה, הוד (הקו השמאלי)

בי"ע             בריאה, יצירה, עשיה

ב"ן               יוד, קה, וו, קה

ג"ר               ג' (שלוש) ראשונות

דו"נ              דכר ונוקבא

דת"י             דעת, תפארת, יסוד (הקו האמצעי)

ו"ק               שש קצוות (ו' קצוות), לפעמים הכוונה ו"ה

ז"א               זעיר אנפין

זו"ן               זעיר אנפין ונוקביה (או ונוקבא), לפעמים זכר ונקבה

ז"ק               ז' (שבע) קצוות

ז"ת               ז' (שבע) תחתונות

חב"ד            חכמה, בינה, דעת

ח"ג              חסדים, גבורות (או חסד, גבורה)

חג"ת            חסד, גבורה, תפארת

חגת"ם          חסד, גבורה, תפארת, מלכות

חד"ר            חסד, דין, רחמים (ג' קווים)

חו"ב             חכמה ובינה

חו"ג             חסדים וגבורות או חסד וגבורה

חח"ן            חכמה, חסד, נצח (הקו הימני)

ח"ס             חכמה סתימאה

חש"ח           חולם, שורק, חירק

יב"ק             ייחוד, ברכה, קדושה

כח"ב            כתר, חכמה, בינה

כת"י             כתר, תפארת, יסוד (הקו האמצעי)

מ"ד              מיין דכורין

מ"ה              יוד, קא, ואו, קא

מט"ט           מטטרון

מ"ן               מיין נוקבין

מ"ס             מוחא סתימאה

נ"ה               נצח, הוד

נה"י              נצח, הוד, יסוד

נו"ה              נצח והוד

נוק'              נוקבא

נר"ן              נפש, רוח, נשמה

נש"ב            נ' (חמישים) שערי בינה

ס"א             סטרא אחרא

ס"ג              יוד, קי, ואו, קי

ע"ב              יוד, קי, ויו, קי

ע"ק              עתיקא קדישא

עש"ן            עולם, שנה, נפש

ק"ק              קודש קדשים

רדל"א          רישא דלא אתידע

רב"ג             ראש, בטן, גויה

רת"ס            ראש, תוך, סוף

תו"מ             תפארת ומלכות

תנ"ה            תפארת, נצח, הוד

תר"ת            תקיעה, תרועה, תקיעה

תש"ר           תקיעה, שברים, תרועה

תש"ת           תקיעה, שברים, תקיעה

ת"ת              תפארת

בהעתקת הגרד"ל ז"ל מצאתי כתוב בכתב ידו וזה לשונו: בס"ד זה מצאתי כתוב בראש העתק פי' התקונים להגר"א שלפני והעתקתים אות באות:

יוד קי ויו קי        ע"ב

יוד קי ואו קי      ס"ג

יוד קי וו קי         ס"ב

יוד קה ויו קה     ס"ב

יוד קה ואו קה   נ"ג

יוד קה וו קה      נ"ב

יוד קא ויו קא     נ"ד

יוד קא ואו קא    מ"ה

יוד קא וו קא      מ"ד

יוד קי ויו קא      ס"ג

יוד קי ואו קה     נ"ח

יוד קי וו קה       נ"ז

יוד קי ויו קא      ס"ג

יוד קי ואו קא     נ"ד

יוד קי וו קא       נ"ג

(יוד קי ואו קה    ס"ז

יוד קי ואו קה     נ"ח

יוד קי וו קה       נ"ז)

(ג' השמות המוסגרים נמצא עליהם מחק בכתב יד קדשו).

עכשיו נסדר המספר (המספר היה כתוב בכתב יד על אותיות ציפערין)

יוד קי ויו קי        ע"ב

יוד קי ויו קה      ס"ז

יוד קי ואו קי      ס"ג

יוד קי ויו קי        ס"ג

יוד קי וו קי         ס"ב

יוד קה ויו קה     ס"ב

יוד קא ויו קא     נ"ד

יוד קי ואו קא     נ"ד

יוד קי ואו קה     נ"ה

יוד קי וו קה       נ"ז

יוד קה ואו קה   נ"ג

יוד קי וו קא       נ"ג

יוד קה וו קה      נ"ב

יוד קא ואו קא    מ"ה

יוד קא וו קא      מ"ד

ס"ה כל הנ"ל   תתנט.

ונמצא יש כאן ב"פ ס"ג כזה

יוד קי ואו קי      עולה ס"ג

יוד קי ויו קא      עולה ס"ג

ושני פעמים ס"ב כזה

יוד קי וו קי         ס"ב

יוד קה ויו קה     ס"ב

ושני פעמים נ"ד כזה

יוד קא ויו קא     נ"ד

יוד קי ואו קא     נ"ד

ושני פעמים נ"ג כזה

יוד קה ואו קה   נ"ג

יוד קי וו קא       נ"ג

הערה שנדפסה בספר תיקוני זוהר עם ביאור הגר"א

חכמת הקבלה היא חכמת רוחניות התורה ושרשיה. כפי שבאה בקבלה לראשי האומה והאור האלקי הזה הופיע גם באהלי יפת. וגדולי חכמי יון נאותו לאור יקרות זה. והתקרבו במקצת דעותיהם לדעות חכמי הקבלה. וביחוד הפילוסוף אפלטון היוני כמבואר בס' שער השמים. וגם העמים אשר לא מבני ישראל המה וממעי יהודה יצאה אמונתם. קבלו הרבה מיסודות חכמת הקבלה. ולהיות שנושאי החכמה האלקית הזאת הם נושאים עיונים דקים מאד. וקצרה השפה האנושית למצוא לה שמות ופעלים מסכימים לבאור ענינים הרמים האלה. השתמשו חכמי הקבלה בכנויים ותארים מליצים ומשלים רמזים. להסביר את האזן. והלכו בזה בדרך הנביאים ומשוררי קודש. אשר משלו את הדבקות האלקית בעולם הבריאה במשלי אהבה וחשק. וגם חכמי הפילוסופים קראו את החומר והצורה בשם איש ואשה. אשר על כן נודע לכל אשר יש לו יד בחכמת הקבלה. כי כל הכנויים והמשלים מעניני הזווג הבאים בספר הזוהר ותיקוני זוהר ובשאר ספרי הקבלה רומזים לפעולת המשפיע והפעלת המקבלים בהשתלשלות כחות השכלים הנבדלים ובריאת העולם התחתון. וחלילה להם לקדושי עליון להוציא דבר מגונה מפיהם.אבל כל כוונתם לשם שמים. להסביר את הענינים הרמים האלה בדרך שהיא שומעת.

[וז"ל המגיה ת"ע (ק"כ ע"ב). אתה בן אדם קודם שתכנס בעיון זה להזהירך באתי שתעמיד רגליך על במתי האמונה האמתית ותקעת יתד במקום נאמן פן יפתוך רעיונים זדונים ויעלו דברים על לבבך ומלין לצד עלאה תמלל בראותך בתקון זה שידובר בו משערא ומצחא ואודנין ואנפין ושאר אברים גשמיים השמר אל תפן אל און ליחס ולתאר לעלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין שמץ דבר מזה אפילו בהרהור כי לעלת העלות לית מחשבה תפיסא ביה כלל לית ביה לא דיוקן ולא דמיון ולא צורה ולא אברים גשמיים ולית ליה שם ידיע אבל הוא ממלא כל שמהן והוא שלימו דכלהו. ראה גם ראה מ"ש התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי כשרצה לגלות סתרי התורה באדרא פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וזה להסיר מלב כל המעיינים כל דבר עתק פן ח"ו יכשלו ונפלו ועברו משכיות לבב ימיקו וידברו ברע מאחר שהיה רוצה לדבר מראש ועין ואזן כו' היה ירא שמא יטעו ליחס ולתאר לבורא יתברך גוף ותמונה ומשה אמר כי לא ראיתם כל תמונה וישעיה אמר ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ודומיהם. שכולם יעידון יגידון שאין דמיון בינו יתברך ובינינו מצד העצם והתבנית אלא שהאברים שבנו הם עשויים כסימנים לדברים עליונים סתומים וחתומים שאין כח השכלי שבאדם יכול להשיגם ואין שיח ואין שיג לו להבינם וקצר מצע דעתו לרדת לעמקם. ואיני רשאי להכניס ראשי בין ההרים הרמים הלא הם בעלי הקבלה אשר העמיקו הרחיבו דבריהם על הדרוש הזה רק יראתי פן עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי קורי עכביש יארוגו בדעות כוזבות יאריכו למעניתם. לך נא ראה מ"ש ע"ז ר' יוסף ן' גיקיטליא בהקדמת שערי אורה. ובמ"ש בעל החנוך בהקדמתו לפירוש התורה. והאלקי ר' מנחם מריקאנטי ז"ל בפרשת ויחי בפסוק בן פורת יוסף. ובמ"ש ר' יהודה חייט בפי' מערכת האלקות (ד' ל"ד) וז"ל סוף דבר כל מקום שתראה שידברו בענין הספירות דברים שאין ראוי לאמרם בבורא ית' כגון שעור וקומה והדומים להם הכל נאמר על הספירות. וכשתראה שידברו על דרך שבח והודאה הכל נאמר על הבורא כו' ע"ש ומש"ש בדף (ל"ה ב') בזה בארוכה. וה"י יטהר לבנו ויאיר עינינו להבין ולהשכיל בכל עמקי סודות הרשב"י ז"ל אשר ע"י נזכה לעבדו בלבב שלם ולהדבק בתורתו אנחנו וצאצאינו כנ"י אמן]

 

תפלה קודם לימוד הקבלה מהאר"י זללה"ה

רבון העולמים ואדוני האדונים אב הרחמים והסליחות, מודים אנחנו לפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו בקידה ובהשתחויה, שקרבתנו לתורתך ולעבודתך עבודת הקודש, ונתת לנו חלק בסודות תורתך הקדושה, מה אנו ומה חיינו אשר עשית עמנו חסד גדול כזה, על כן אנחנו מפילים תחנונינו לפניך שתמחול ותסלח לכל חטאתינו ועונותינו, ואל יהיו עונותינו מבדילים בינינו לביניך. ו(ב)כן יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבתינו שתכונן את לבבנו ליראתך ולאהבתך, ותקשיב אזנך לדברינו אלה, ותפתח לבבנו הערל בסודות תורתך, ויהיה למודנו זה נחת רוח לפני כסא כבודך כריח ניחוח, ותאציל עלינו אור מקור נשמתנו בכל בחינתנו, ושיתנוצצו ניצוצות עבדיך הקדושים אשר על ידם גלית דבריך אלה בעולם, וזכותם וזכות אבותם וזכות תורתם ותמימותם וקדושתם יעמוד לנו לבל נכשל בדברים אלו, ובזכותם תאיר עינינו במה שאנו לומדים, כמאמר נעים זמירות ישראל, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי: כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה:

תיקוני הזוהר עם פירוש הגר"א

בליקוטי הרב החסיד המקובל מוהרמ"ש תלמיד הגר"א ז"ל מנוחתו כבוד וזה לשונו:

והנה באתי במגלת ספר כתוב הדר הוא לכל חסידיו מה שאמר לי פנים אל פנים ונשקני מנשיקות פיהו מאמר אחד בהקדמת תיקוני זוהר בתחלתו כי הוא זה:

והמשכילים כו'. הם החכמים ר' שמעון וחבריא כו': יזהירו כזוהר כו'. והוא כי החכמה נקרא זוהר של הרקיע, בינה – רקיע שעל גבי החיות כמו שאמרו בתוס' במס' ב"ב (ח:): דאיהו כליל כל גוונין. פירוש, חכמה כולל כולם כי כולם בחכמה עשית. ולכן כיון שמדבר כאן מחכמה קורא כולם זוהר. והוא כי בעשיה יש י' גלגלים ומהם נוכל להבין למעלה. והוא כי ז' כוכבי לכת הם ז' גלגלים ועליהם גלגל המזלות ועליהם גלגל היומי ועליהם גלגל השכל. והנה גלגל השכל הוא הכתר. וזהו שקראו כאן זוהר טמיר וגניז. וגלגל היומי הוא החכמה [וצ"ע שבספר יצירה ובפירוש ספרא דצניעותא כתב הרב בעצמו שגלגל המזלות הוא חכמה עיין שם בדבריו] וזהו שקראו כאן זוהר בהיר בשחקים. והטעם כי בגלגל שתחתיו יש בהם המזלות וז' כוכבי לכת שהן נימין דשערי כמו שאומר בזוהר ובתיקוני זוהר שמהם אחיזת העובדי גילולים בסוד השערות אבל אנכי איש חלק שאחיזתי בגלגל היומי שהוא חלק בלי כוכבים ומזלות וזהו שקורהו כאן זוהר בהיר בשחקים. שהוא בהיר חלק. וגלגל המזלות הוא הבינה וזהו שקורהו כאן זוהר זריק ניצוצין. ואח"כ זוהר זריק חוורא כסיהרא הוא גלגל לבנה. כי מתחלה מי העיר ממזרח צדק יקראהו, היה מזל צדק למטה ואמר לו הקב"ה לאברהם מאי דעתך דקאי צדק במערב אנא מהדרנא ליה למזרח שהוא חסד. אם כן זה שאומר כאן חיוור כסיהרא שהוא גלגל לבנה תיכף אחר שבתאי. ואח"כ סומקא כמאדים הוא מאדים [גבורה]. ואח"כ ירוק כחמה [ת"ת] הוא חמה. ואח"כ כליל חיוור וסומק הם נו"ה, נוגה זהו בנצח, חיוור ובהוד – סומק [בסוד שרקו ויחרקו שן, שריקה בשפתים אדומות ושורק בהוד וחריקת שנים הם לבנים וחיר"ק בנצח]. ואח"כ ירוק ככוכב הוא כוכב [יסוד] ספרא דחמה. ואח"כ זהיר לכל עיבר הוא גלגל צדק [מלכות]. עד כאן:

וכן שמעתי מפיו פירוש על מאמר בהתיקוני זוהר (ד' ע"ב) על נקודת פיתוחי חותם וחושב קבוץ במקום מלאפום, אמר ונקודין אלין סלקין אלקים דבהון שבע נקודין כו' וחד רקיע תמינאה לון עד כאן. ובאמת יש בהן ח' נקודין היינו צרי חולם חירק קבוץ ונקודת קמץ שהוא רקיע ונקודה ולמה אינו חושב הנקודה. אלא שהרקיע הוא ו', מורה על דכורא ובמקום שיש דכורא אין הנוק' (שהיא נקודה) עולה בשם להיות נחשבת בפני עצמה. עד כאן שמעתי מפיו: ועפי"ז נלע"ד הצעיר ונבזה להבין מה שאומר ברעיא מהימנא פרשת פנחס (רי"ז ע"א) וזה לשונו בענין נקודין מלך מלך ימלוך וסלקין נקודין לחשבון יב"ק כו'. היינו כנ"ל שאינו חושב הב' קמצין של מלך רק הרקיעין שהם ב' ווי"ן הרי י"ב וב' סגלין הרי ע"ב ונקודת ימלוך מ' הרי קי"ב. ואין צריך לדחיקת השל"ה. וגם על המחבר אני תמה למה לא פירש כן כי בפירושו על הרעיא מהימנא הנ"ל כתב שאינו חושב השבא דימלוך שהוא נח: ומה שאומר שם בהתיקוני זוהר תלת לעילא תלת לתתא חולם באמצעיתא. קשה הא כל הנקודות הם למטה מהאותיות חוץ מנקודת חולם. ונלע"ד שהצירי הוא נקודת בינה והיא נקרא עליון כידוע גימטריה רבוע ס"ג שבבינה וכן חירק שהוא סוד נצח נקרא מעלה בסוד והקרנים גבוהות כו' ובסוד רום ותחת הנזכר בספר יצירה כמו שאומר מורנו ורבנו הרב האר"י ז"ל. ותלת לתתא היא נקודת קבוץ. שהם ג' ניצוצות ונקודת קבוץ הוא בהוד שנקרא מטה, נגד נצח שנקרא מעלה. כנלע"ד משה שלמה:

הקדמת תקוני הזהר

להוי ידוע שעד דף ה ע"א יש בנוסף לבאורי הגר"א גם הגהות ולקוטים מהגר"א אשר בדרך כלל אינם תואמים לבהגר"א ואף לפעמים סותרים (כגון שמוחק קטע ובבהגר"א מסבירו). העדפנו תמיד את בהגר"א, ואת נוסחת הליקוטים ציינו בסוגריים בראשי התיבות נה"ל, שפי' 'נוסחת הלקוטים'.

[תיקוני זוהר – דף א ע"א]

(דף א ע"א) (נ"א רַבִּי שִׁמְעוֹן אָזַל לֵיהּ וְעָרַק לְמַדְבְּרָא דְלוּד וְאִתְגְּנִיז בְּחַד מְעַרְתָּא הוּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, אִתְרְחִישׁ נִיסָא נָפַק לְהוֹן חַד חֲרוּב וְחַד מַעֲיָינָא דְמַיָּא, אָכְלֵי מֵהַהוּא חֲרוּב וְשָׁתָן מֵהַהוּא מַיָּא, וְהֲוָה אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אָתֵי לְהוֹן בְּכָל יוֹמָא תְּרֵי זִימְנֵי וְאוֹלִיף לוֹן, וְלָא יָדַע אִינִישׁ בְּהוּ וכו', בְּזֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת תָבוֹא כָּתוּב שָׁם: וְדָא אִתְקְרֵי תִקּוּנֵי הַזֹּהַר דְּאִינוּן)

שַׁבְעִין אַנְפִּין דְפַרִישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית מִסִּתְרֵי אוֹרַיְיתָא.

[כתיב] וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ וְגוֹמֵר (דניאל יב ג), וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחַבְרַיָּיא, יַזְהִירוּ כַּד אִתְכַּנְשׁוּ לְמֶעֱבַד הַאי חִבּוּרָא, רְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְהוֹן וּלְאֵלִיָּהוּ עִמְּהוֹן וּלְכָל נִשְׁמָתִין דִּמְתִיבְתָּאן לְנַחֲתָא בֵּינַיְיהוּ וּלְכָל מַלְאָכַיָּא [1]בְּאִתְכַּסְיָא וּבְאֹרַח שֵׂכֶל.

וְעִלַּת עַל כֹּלָּא יְהִיב רְשׁוּ [2]לְכָל שְׁמָהָן קַדִּישִׁין [3]וּלְכָל הֲוַיָּין [4]וּלְכָל כִּנּוּיִין לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין כָּל שֵׁם בְּדַרְגָּא דִילֵיהּ, וּרְשׁוּתָא יְהִיב [5]לַעֲשַׂר סְפִירָן לְגַלָּאָה לוֹן רָזִין טְמִירִין דְּלָא אִתְיְהִיב רְשׁוּ לְגַלָּאָה עַד דְּיֵיתֵי דָרָא דְמַלְכָּא מְשִׁיחָא.

[וילנא דף א ע"ב]

פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ [6]כְּזֹהַר הָרָקִיעַ דְּאִיהוּ כְּלִיל כָּל גַּוָּון, זֹהַר טָמִיר וְגָנִיז, זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים, זֹהַר זָרִיק נִצּוֹצִין וּמַבְהִיק כַּבָּרָק לְעַיְינִין, זֹהַר יָרוֹק כַּחַמָּה, זָהִיר חִוָּור כְּסִיהֲרָא, זֹהַר זָהִיר סוּמָקָא כְּמַאֲדִים, זֹהַר כְּלִיל חִוָּור וְסוּמָק, זֹהַר יָרוֹק כַּכֹּכָב, זֹהַר זָהִיר לְכָל עִיבַר, כְּמָאן דְּמָחָא בַּפַּטִּישׁ וְזָרִיק שְׁבִיבִין לְכָל סִטְרָא, [7]הָכִי מֵהַאי זֹהַר זָהֲרִין כַּמָּה נִשְׁמָתִין דְּאִינוּן (וילנא א ע"ב) זָהֲרִין כֻּלְּהוּ בָּרָקִיעַ, וְאִלֵּין אִינוּן נִשְׁמָתִין מֵאִלֵּין מַשְׂכִּילִים דְּאִית בְּהוֹן שֵׂכֶל לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּרָזִין דְּמָארֵיהוֹן, כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין וּמְצוּיָירִין בְּמַלְכוּתָא דִרְקִיעָא כְּכוֹכְבַיָּא דְנָהֲרִין בָּרָקִיעַ, וְהַיְינוּ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, מַאי הָרָקִיעַ דְּנָהֲרִין בֵּיהּ (אוּף אִלֵּין) נִשְׁמָתִין דְּמַשְׂכִּילִים כְּכוֹכְבַיָּא בִּרְקִיעָא הָכִי נָהֲרִין בְּכָרְסַיָּא.

נוסחא אחרינא (בתיקוני זוהר חדש בהגהה, ובדפוס זאלקווי בתיקונים כאן): תָּאנָא וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, דְּאִיהוּ זֹהַר טָמִיר וְגָנִיז דָּא כֶּתֶ"ר, זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים דָּא חָכְמָ"ה, זֹהַר זָרִיק נִצּוֹצִּין וּמַבְהִיק כַּבָּרָק לְעַיְינִין דָּא בִינָ"ה, זֹהַר חִוְורוּ כְּסִיהֲרָא דָא גְדוּלָ"ה, זֹהַר זָהִיר סוּמָקָא כְּמַאֲדִים דָּא גְבוּרָ"ה, זֹהַר מַבְהִיק כְּלִיל יְרוֹקָא כַּחַמָּה דָא תִּפְאֶרֶ"ת, זֹהַר יָרוֹק כַּכֹּכָב דָּא נֶצַּ"ח, זֹהַר כְּלִיל אוּכָּם וְסוּמָק דָּא הוֹ"ד, זֹהַר זָהִיר לְכָל עֵיבַר כְּמָאן דְּמָחָא בַּפַּטִישׁ וְזָרִיק שְׁבִיבִין לְכָל סְטַר דָא יְסוֹ"ד. וְאִלֵּין אִינוּן נִשְׁמָתִין מֵאִלֵּין מַשְׂכִּילִים דְּאִית בְּהוֹן שֵׂכֶל לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בְּרָזִין דְּמָארֵיהוֹן, [8]כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין וּמְצוּיָירִין בְּמַלְכוּתָא דִרְקִיעָא כְּכוֹכְבַיָּא, וְנָהֲרִין בִּרְקִיעָא, וְהַיְינוּ יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, דְנָהֲרִין בָּרָקִיעַ, (מַאי הָרָקִיעַ דְּנָהֲרִין בֵּיהּ). [9]אוּף הָכִי אִלֵּין נִשְׁמָתִין נָהֲרִין בְּכָרְסַיָּא, [10]וַעֲלַיְיהוּ כְתִיב (בראשית א יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִי"ם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם כו'.

(ועוד זה נמצא בתיקונים מזהר חדש דף מג ע"ב בדפוס וילנא) אמ"ז, בכאן נמצא תוספת זה בזוהר הנדפס בסאלונקי ועליו כתב הר"מ ד"ל ז"ל שזה היה פירוש על מ"ש בתחלת התיקונים ושהמדפיס שנה בו הסדר והוסיף בו דברים כדי ליישב פירושו עכ"ל.

וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הַרַקִיעַ. אִיהוּ זֹהַר טָמִיר וְגָנִיז וְדָא כֶּתֶ"ר. זֹהַר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים דָּא חָכְמָ"ה. זֹהַר זָרִיק נִיצוֹצִין וּמַבְהִיק כְּבָרָק לְעַיְנִין דָּא בִּינָ"ה. זֹהַר חִוְּרוּ כְּסִיהֲרָא דָּא גְּדֻלָּ"ה. זֹהַר זָהִיר סוּמָקָא כְּמַאְדִּים דָּא גְּבוּרָ"ה. זֹהַר מַבְהִיק כָּלִיל חִוָּר וְסוּמָק דָּא תִּפְאֶרֶ"ת. זֹהַר יָרֹק כְּכוֹכָב דָּא נֶצַ"ח. זֹהַר כָּלִיל חִוָּר וְסוּמָק דָּא הוֹ"ד. זֹהַר זָהִיר לְכָל עֵיבָר כְּמָאן דְּמָחַא בְּפַטִישׁ וְזָרִיק שְׁבִיבִין לְכָל סִטְרִין דָּא יְסוֹ"ד. וְכֻלָּם מַשְׁפִּיעִים לַמַּלְכוּת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה (במדבר א טז) כֶּתֶר. חָכְמָה חֲכָמִים. בִּינָה נְבוֹנִים. חֶסֶד חֲסִידִים. גְּבוּרָה גִּבּוֹרִים. מָארֵי תּוֹרָה תִּפְאֶרֶת. נְבִיאִים נֶצַח. חוֹזִים הוֹד. צַדִּיקִים יְסוֹד. מַלְכוּת מְלָכִים. וְעַל שְׁמָא אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים בִּי בילא"ו: (עד כאן מהתיקונים מזהר חדש).

[11]וְכֻלְּהוּ פָרְחִין מִן רָקִיעַ, וְדָא צַדִּיק חַי עוֹלָמִים דְּמִנֵּיהּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּא וְנָהֲרִין בְּסִיהֲרָא, [12]וְאִיהוּ רָקִיעַ דְּאִיהוּ לְעִיל מֵחֵיוָון הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל א כו) וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם, וַהֲפוֹךְ רָקִי"עַ וְתִשְׁכַּח לֵיהּ עִיקָ"ר, וִיסוֹדָא דְמֶרְכַּבְתָּא (עלאה) דַעֲלֵיהּ קַיְימִין חֵיוָון (וְכָרְסַיָּא) דְמֶרְכַּבְתָּא (עלאה), וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (משלי י כה) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם. [13]עַל צַדִּיק דִּלְעִילָא [14]קַיְימָא עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָיא, [15]וְעַל צַדִּיק דִּלְתַתָּא [16]קַיְימָא עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָיא, [17]וְהַיְינוּ ומַצְדִּיקֵי הָרַבִּים, [18]מֵהַהוּא צַדִּיקָא דְעָלְמָא תַלְיָין. [19]מַאי הָרַבִּים [20]אִלֵּין דְּאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ הֲלָכָה כְרַבִּים דְּאִינוּן מִסִּטְרָא דַאֲבָהָן, דְּלֵית רַבִּים פָּחוּת מִתְּלַת הֲלָכָה כְרַבִּים דָּא שְׁכִינְתָּא.

[תיקוני זוהר – דף א ע"ב]

[וילנא דף ב ע"א]

[21]וּמִתַּמָּן (ישעיה ס כא) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, הַאי דְאִתְּמַר בָּהּ (שם סו א) וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, דָּא שְׁכִינְתָּא [22]דְאִיהִי כְּלִילָא מֵעֲשַׂר סְפִירָן, וּמִתַּמָּן (דף א ע"ב) הוו אִתְקְרִיאוּ יִשְׂרָאֵל: ([23]מְלָכִים,) (וילנא ב ע"א) צַדִּיקִים, חוֹזִים, נְבִיאִים, מָארֵי תּוֹרָה, גִּבּוֹרִים, חֲסִידִים, נְבוֹנִים, חֲכָמִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

[24]וּרְשׁוּתָא אִתְיְהִיב לְאִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאִתְתַּרְכוּ מֵאַתְרַיְיהוּ בָּתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, [25]לְקַנְּנָא בְהַאי חִבּוּרָא, [26]דְאִתְּמַר בָּהּ (משלי כז י) כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִן קִנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, וְלֵית צִפּוֹר אֶלָּא שְׁכִינְתָּא, דְאִיהִי מִתְתַּרְכָא מֵאַתְרָהָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כב ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, אֶת לְרַבּוֹת שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, הָאֵם שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נ א) וּבְפִשְׁעִיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם, דְּתַרְוַיְהוּ אִתְתַּרְכוּ מֵאַתְרֵיהוֹן, וּבְגִין דָּא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח תְּרֵין שִׁלּוּחִין [27]חַד מִבַּיִת רִאשׁוֹן וְחַד מִבַּיִת שֵׁנִי, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ דָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות טו ג) יהו"ה אִישׁ מִלְחָמָה, דְאִתְתָּרֵךְ אַבַּתְרַיְיהוּ [28]לְקַיְימָא בֵּיהּ (שם מב ח) אֲנִי יהו"ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה.

וְעוֹד, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, [29]דָא מֹשֶׁה דִכְתִיב (במדבר יב ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד, דְּאִתְתָּרַךְ רוּחֵיהּ אַבַּתְרַיְהוּ. וְעוֹד, כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ מָאן דְּאִיהוּ אִישׁ צַדִּיק דְּאָזַל נָע וָנָד מֵאַתְרֵיהּ דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן בְּזִמְנָא דְאִתְחֲרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא גָזַר עַל בָּתֵּי הַצַּדִּיקִים דְּיִחָרְבוּ, דְאָזְלִין כָּל חַד נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, כְּשְׁכִינְתָּא, [30]דְאִתְּמַר בָּהּ (בראשית ח ט) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ, דְּדַיּוֹ לְעֶבֶד לְמֶהֱוִי כְּרַבֵּיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה (איוב טו כג) נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה [31]אַיֵּ"ה דִמְרַחֵם עֲלֵהּ, אוּף הָכִי (ישעיה נא יח) אֵין מְנַהֵל לָהּ וְגוֹמֵר, וּבְגִין דָּא דַיּוֹ לְעֶבֶד לְמֶהֱוֵי כְּרַבֵּיהּ, וְלֵית לֶחֶם אֶלָּא אוֹרַיְיתָא, הַאי גָּרַם לְמָארֵי תוֹרָה דְּאָזְלִין מִתְתַּרְכִין.

זַכָּאָה אִיהוּ מָארֵי מְתִיבְתָּא מָארֵי מֶדְרָשׁ מָארֵי תוֹרָה, דְּגַם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת (תהלים פד ד), [32]בַּיִת דְּנִשְׁמָעִין בֵּיהּ פִּתְגָמֵי אוֹרַיְיתָא, דְּבַאֲתַר דְּאִית תַּמָּן תּוֹרָה דְאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת תַּמָּן, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן [33]כָּל בַּיִת שֶׁאֵין נִשְׁמָעִין בּוֹ דִבְרֵי תוֹרָה לְסוֹף תֵּחָרֵב, וְאִלֵּין דְּנִשְׁמָעִין דִּבְרֵי תוֹרָה בְּהוֹן אִתְקְרִיאוּ בֵּיצִים אֶפְרֹחִים בָּנִים, בֵּיצִים מָארֵי מִקְרָא, אֶפְרֹחִים מָארֵי מִשְׁנָה, בָּנִים מָארֵי קַבָּלָה.

[וילנא דף ב ע"ב]

וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (דברים כב ו) וְהָאֵם רוֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח מִנַּיְהוּ, אֲבָל עַל מָארֵי קַבָּלָה אִתְּמַר (שם) לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, דְּלֵית סִכְלְתָנוּ לְאִשְׁתְּמוֹדָע בִּשְׁכִינְתָּא כְּאִלֵּין מָארֵי קַבָּלָה, וְאִלֵּין עָבְדִין לָהּ דִּירָה וּלְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּפָרְחִין עִמָּהּ, בְּכָל אֲתַר דְּאִיהִי פָּרְחַת כֻּלְּהוּ מְנַדְּדִין עִמָּהּ בִּשְׁלִיחוּתָא דִילָהּ, אֲבָל אֶפְרוֹחֵי לֵית גַּדְפִין דִּלְהוֹן שְׁלֵמִין דְּפָרְחִין בְּהוֹן, [34]דְּאִינוּן פִּקּוּדֵי דַעֲשֵׂה, כָּל שֶׁכֵּן בֵּצִים, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר עֲלַיְהוּ לְגַבֵּי אִימָּא שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח (וילנא ב ע"ב) אֶת הָאֵם. עַד דְּאָמַר מִלִּין אִלֵּין הָא סָבָא אִזְדַּמַּן לֵיהּ וְאָמַר, וְהָא כְּתִיב וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, אָמַר לֵיהּ סָבָא כָּל אֶתִין לְרִבּוּיֵי, וּבְגִין דָּא לָא אָמַר וְהַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, אֶלָּא [35]וְאֶת, לְרַבּוֹת אֶפְרוֹחִים, אֲבָל לֹא אָמַר הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, אָמַר לֵיהּ בְּרִיךְ אַנְתְּ בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא דְהָכִי הוּא וַדַּאי, וּבָנִים אִינוּן וַדַּאי [36]תְּחוֹת אִימָּא עִלָּאָה, [37]חֲסִידִים גִּבּוֹרִים מָארֵי תוֹרָה חוֹזִים נְבִיאִים צַדִּיקִים, חֲסִידִים מִסִּטְרָא דְחֶסֶד דַּרְגָּא דְאַבְרָהָם, וְאוּקְמוּהָ עֲלֵיהּ אֵין חָסִיד אֶלָּא הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ, [38]דְעָבִיד לֵיהּ קַן [39]דְּאִיהוּ אַכְסַנְיָא דִילֵיהּ, [40]וְדָא שְׁכִינְתָּא דְּאִיהִי קַן דִּילֵיהּ [41]בַּיִת דִּילֵיהּ הֵיכָל דִּילֵיהּ, מָלוֹן דִּילֵיהּ [42]וּבְאַרְעָא קַדִּישָׁא אִיהִי יִחוּדֵיהּ וּבֵיתֵיהּ, [43]וְלַאו מָלוֹן וְאַכְסַנְיָא, אֶלָּא כְּפוּם הַהוּא בַּר נַשׁ דְּתַקִּין לָהּ, [44]וּבְגִין דָּא יָהִיב מִדַּת חֶסֶד לְאַבְרָהָם.

[תיקוני זוהר – דף ב ע"א]

[45]גִּבּוֹרִים מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה דְּיָהֲבִין תּוּקְפָא לְמָארֵיהוֹן לִכְבּוֹשׁ עֶבֶד תַּחַת רַבּוֹ וְשִׁפְחָה תְּחוֹת גְּבִרְתָּהּ [46]בְּקִשּׁוּרָא דִתְּפִלִּין, [47]דְּמָאן דְּלֵית לֵיהּ תְּפִלִּין בְּשַׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע, [48]מִסִּטְרָא דִילֵיהּ [49]שַׁלִּיט עֶבֶד וְשִׁפְחָה עַל עָלְמָא, וּבְהַהוּא שַׁעֲתָּא רָגְזָא שְׁכִינְתָּא, [50]הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ל כב) תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִירְתָּהּ, (דף ב ע"א) [51]וְאוּף הָכִי אִיהִי רָגְזָא יַתִּיר עַל נָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם (שם), [52]דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שם ט ו) לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי, דְּאִיהוּ קַמְצָן נָבָל בְּמָמוֹנֵיהּ [53]נָבָל שְׁמֵיהּ, דְּלַאו אִיהוּ נָדִיב וְלַאו אִיהוּ מִזַּרְעָא דַאֲבָהָן דְּאִתְּמַר עֲלַיְהוּ (תהלים מז י) נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ, [54]דְּהָא קַמְצָן אִיהוּ עָנִי הַדַּעַת, בָּתַר דְּלָא עָבִיד טִיבוּ לְמָארֵי תוֹרָה לְמֶהֱוֵי מַחֲזִיק בִּידַיְיהוּ, [55]וְאוֹרַיְיתָא בְּלָא פִקּוּדַיָּא לַאו אִיהִי תּוֹרַת יהו"ה.

[56]מָארֵי תוֹרָה מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, [57]דְבֵיהּ חֲצוֹת לַיְלָה הֲוָה קָם דָּוִד לְחַבָּרָא לֵיהּ בִּשְׁכִינְתָּא דְאִתְקְרִיאַת לַיְלָה, [58]וְאִיהוּ שׁוֹמֵר מַה מִּלַּיְלָה (ישעיה כא יא), לֵיל ה', לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא לַיהו"ה (שמות יב סב), [59]וּבְגִינָהּ אִתְּמַר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בְּיוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מב ט) יוֹמָם יְצַוְּה יהו"ה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי.

חוֹזִים [60]נְבִיאִים מִסִּטְרָא דְנֶצַח וָהוֹד, [61]דִּבְהוֹן כְּלִילָן תְּרֵין שְׁמָהָן דְּאִינוּן יאהדונה"י, דִבְהוֹן תְּמַנְיָא אַתְוָון, לָקֳבֵל תְּמַנְיָא סִפְרֵי נְבִיאִים, [62]וּנְבִיאִים [63]תְּרֵין הָא עֶשֶׂר, לָקֳבֵל עֲשַׂר סְפִירָן, [64]לְקִבְלֵיהּ חָזָא יְחֶזְקֵאל עֶשֶׂר מַרְאוֹת. צַדִּיקִים מִסִּטְרָא דְצַדִּיק, עַל כָּל אִלֵּין אִתְּמַר (דברים כב ו) לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים.

[וילנא דף ג ע"א]

וְעוֹד אִלֵּין [65]דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, [66]וְנָטְרִין פִּקּוּדָהָא דְאִינוּן תַּרְיַ"ג מִצְוֹת [67]דְּתַלְיָין מִשֵּׁם יהו"ה כְּעִנְּבִין בְּאַתְכָּלָא, [68]כְּדֵי לְיַחֲדָא בְּהוֹן לְשֵׁם יהו"ה בִּשְׁכִינָה, כְּבַר נַשׁ דְּמִתְיַחֵד עִם בַּת זוּגֵיהּ [69]בְּכָל (וילנא ג ע"א) אֵבָרִין דִּילֵיהּ [70]לְאַפָּקָא זַרְעָא מַעַלְיָא, אִתְּמַר בְּהוֹן (שם) לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וְאִלֵּין דְּלָא מִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, אִתְּמַר בְּהוֹן שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, אֶת [71]לְרַבּוֹת שֵׁם יהו"ה דְּאִסְתַּלַּק עִמָּהּ מֵהַהוּא בַּר נַשׁ.

וְעוֹד אִלֵּין דְּאוֹקְרִין שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אִתְּמַר עֲלַיְיהוּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, [72]דְּעָבְדִין עוֹבְדָא דִבְנִין עִם שַׁבָּת מַלְכְּתָא, וְעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ יוֹם הַשַּׁבָּת, מָאן דְּקִיֵּים בֵּיהּ (ישעיה נח יג) וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, הַאי אִיהוּ (שמות כ יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ וְגוֹמֵר.

[73]דִּתְלַת עָלְמִין נִינְהוּ, [74]תְּרֵין יָרִית בְּכִבּוּד אָב וָאֵם, [75]וּתְלַת יָרִית בְּאוֹרַיְיתָא, [76]דְכָלִיל לוֹן בֶּ"ן י"ה, [77]הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ל כ) כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ, כִּי הוּא חַיֶּיךָ [78]בָּעוֹלָם הַזֶּה דָּא גַן דִּלְתַתָּא, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ דָּא עָלְמָא דְאָתֵי עָלְמָא אֲרִיכָא, עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יהו"ה אֱלֹהֶי"ךָ נוֹתֵן לָךְ עָלְמָא שְׁפֵלָה.

וְעוֹד אִלֵּין דְּקָשְׁרִין לִשְׁכִינְתָּא עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא [79]בְּקִשּׁוּרָא דִתְּפִלִּין, אִתְּמַר עֲלַיְיהוּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וְאִינוּן דְּלָא קָשְׁרִין לוֹן כַּחֲדָא, אִתְּמַר בְּהוֹן שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְעוֹד אִלֵּין דִּמְיַחֲדִין לוֹן כַּחֲדָא, לְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אִתְּמַר עֲלַיְיהוּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וְאִלֵּין דְּלָא מְיַיחֲדִין לוֹן בְּיִחוּדָא דִקְרִיאַת שְׁמַע, כְּתִיב בְּהוֹן שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם.

וְעוֹד אִלֵּין דְּנָטְרִין אוֹת בְּרִית [80]בִּתְּחוּמֵיהּ, דְּאִיהוּ שְׁמוֹנָה יָמִים, וְנָטְרֵי אוֹת שַׁבָּת בִּתְּחוּמֵיהּ, [81]דְּאִינוּן י"י [82]מִן יאהדונה"י, דִבְגִינַיְיהוּ אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּלָא אִשְׁתַּכַּח בַּר נַשׁ פָּחוּת מִתַּרְוַיְיהוּ, כְּתִיב לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, וְאִינוּן דְּלָא אִשְׁתַּכְּחוּ בְּכָל יוֹמָא בִּשְׁתֵּי אוֹתוֹת אֵלּוּ דְאִינוּן אוֹת תְּפִלִּין וְאוֹת בְּרִית מִילָה, וּבְשַׁבָּת אוֹת בְּרִית וְאוֹת שַׁבָּת, כְּתִיב בְּהוֹן שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם.

וְאִי תֵמְרוּן אַמַּאי צְרִיכִין לְמֶהֱוֵי תַּרְוַיְיהוּ בְּכָל בַּר נַשׁ בְּכָל יוֹמָא, בְּגִין דְּלָא תִשְׁתַּכַּח שְׁכִינְתָּא דְאִיהיּ יוּ"ד מִן אדנ"י, יְחִידא בְּלָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ יוּ"ד מִן יהוה, יאהדונה"י.

[תיקוני זוהר – דף ב ע"ב]

(דף ב ע"ב) וְצָרִיךְ בַּר נַשׁ דְּלָא יִשְׁתַּכַּח בְּכָל יוֹמָא פָּחוּת מִתַּרְוַיְיהוּ, וְאִי לָא עֲלֵיהּ אִתְּמַר (משלי טז כח) וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף, דְּאַפְרִיד אַלּוּפֵיהּ דְּעָלְמָא מִשְּׁכִינְתָּא, נוּקְבָא אִתְּמַר בָּהּ (שמות לא יז) אוֹת הִיא לְעוֹלָם, דְּכוּרָא (במדבר יח) בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הוּא, וּבְגִין דָּא אוֹת תְּפִלִּין נוּקְבָא, אוֹת בְּרִית דְּכוּרָא, וְרָזָא דְמִילָה (דברים ל יב) מִ"י יַ"עֲלֶה לָּ"נוּ הַ"שָּׁמַיְמָה, בְּרֵישֵׁי תֵּיבִין מִילָ"ה וּבְסוֹפֵי תֵּיבִין יהו"ה, בִּתְּפִלִּין נוּקְבָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות יג טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה [83]יַד כֵּהָה.

[84]בְּכָל אֲתַר אֶת לְרַבּוֹת שְּׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, הָאֵם, אֵם האמונה דְאִיהִי בִינָה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר בְּכָל אֲתַר הָכָא (נ"א בְּכָל אֲתַר אֶת לְרַבּוֹת, וְהָכָא לְרַבּוֹת חָכְמָה עִלָּאָה – אַב, הָאֵם דְאִיהִי בִינָה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר הָכָא) לֹא תִקַּח הָאֵם, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ב ג) כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, [85]וְאִיהִי אוֹרַיְיתָא דִלְעִילָא דְאִתְּמַר בָּהּ (שם א ח) וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.

[וילנא דף ג ע"ב]

[86]וְעַל קַן דְּצִפּוֹרָא דָא אִתְּמַר, (ישעיה ד ו) וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם (וְגוֹמֵר, וְאִיהוּ לָשׁוֹן סְכַךְ שֶׁמְּסַכֶּכֶת בָּהּ אִימָּא עַל בָּנֶיהָ), אֶפְרוֹחִים דִּילָהּ תְּלַת הֲדַסִּים וּתְרֵי בַדֵּי עֲרָבוֹת וְלוּלָב, (וילנא ג ע"ב) אוֹ בֵּיצִים דָּא [87]אִינוּן אֶתְרוֹגִין דְּכָל חַד שִׁיעוּרֵיהּ בְּכַבֵּיצָה, וְאִלֵּין דִּרְשִׁימִין בְּהוֹן כְּתִיב עֲלַיְיהוּ לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, תְלַת הֲדַסִּים רְמִיזִין לִתְלַת אֲבָהָן, תְּרֵי בַדֵּי עֲרָבוֹת לִתְרֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט, לוּלָב צַדִּיק [88]כַּתָּמָר יִפְרָח (תהלים צד יג), אֶתְרוֹג רָמִיז לִשְׁכִינְתָּא, סוּכָּה רְמִיזָא לְאִימָּא דִמְסַכֶּכֶת עֲלַיְיהוּ, הָא אִינוּן [89]תְּמַנְיָא לָקֳבֵל יאהדונה"י, דְאִיהוּ חוּשְׁבַּן סוּכָּ"ה (נ"א לָקֳבֵל כ"ו ה"ס, וּתְרֵין שְׁמַהַן לָקֳבֵל כֶּתֶ"ר חָכְמָ"ה, לְמֶהֱוִי כֻּלְּהוּ עֲשַׂר סְפִירָן בְּכָל נִעֲנוּעַ וְנִעֲנוּעַ דְלוּלָב וּמִינָיו, (וכן) [90]וּבְּכָל פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא, וְאִלֵּין דְּלָא נָטְלִין אִלֵּין סִימָנִין בִּיְדַיְהוּ כְּתִיב שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, בְּכָל אֲתַר אֶת לְרַבּוֹת חָכְמָה עִלָּאָה.) כ"ו ה"ס וְאִלֵּין דְּלָא נָטְלִין אִלֵּין סִימָנִין בִּיְדַיְהוּ, כְּתִיב בְּהוֹן [91]שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח, כֶּתֶ"ר חָכְמָ"ה דְּאִינוּן שַׁרְיַן בְאִלֵּין תְּמַנְיָא לְמֶהֱוִי כֻּלְּהוּ עֲשַׂר סְפִירָן בְּכָל נִעֲנוּעַ וְנִעֲנוּע דְנִעֲנוּעֵי דְלוּלָב וּמִינָיו, וּבְּכָל פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא.

וְעַל הַאי צִפּוֹר קָא רְמִיזוּ רַבָּנָן בָּהַגָּדָה (נ"א [92]דְבַתְרָא, דְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה דַהֲוָה [93]אָזֵיל בִּסְפִינְתָּא, וְחָזָא לְהַהִיא) דְחָזִי לְהַהוּא צִפְּרָא, דְיַמָּא מָטָא עַד קַרְסוּלוֹי, [94]וּמָאן צִפּוֹר הָכָא חַד מֵאִלֵּין אֶפְרוֹחֵי (נ"א אוֹ מֵאִינוּן בֵּיצִים, אֶפְרוֹחִים) [95]כְּגוֹן פְּרָחִים דְּלַאו אִינוּן גְּמַר פְּרִי מִתַּתָּא לְעִילָא, אוֹ מִבָּנִים שִׁית דְּאִינוּן מֵעִילָא לְתַתָּא תְּחוֹת אִימָּא עִלָּאָה, [96]דְהָא בֵּיצִים מִסִּטְרָא דְאִימָּא תַּתָּאָה אִינוּן דְּאִיהִי בֵּיצָה, אֶפְרוֹחִים מִסִּטְרָא דְצַדִּיק מִתַּתָּא לְעִילָא, [97]אֶלָּא לָא הֲוָה אֶלָּא מֵאִלֵּין אֶפְרוֹחֵי וְצַדִּיק שְׁמֵיהּ [98]עַמּוּדָא חֲדָא [99]מֵאַרְעָא עַד רְקִיעָא, וְיַמָּא מָטֵי עַד קַרְסוּלוֹי אִלֵּין נֶצַח וָהוֹד, דְּאִימָּא עִלָּאָה [100]אִיהִי יַמָּא דְאִתְפַּשְׁטַת לְחַמְשִׁין תַּרְעִין, עַד קַרְסוּלוֹי דְּהַהוּא עוֹפָא.

[101]כְּגַוְונָא דָא יו"ד אִיהוּ עֶשֶׂר ה' חָמֵשׁ, עֶשֶׂר זִמְנִין ה' אִינוּן חַמְשִׁין, עֶשֶׂר בְּכָל סְפִירָה מֵאִלֵּין חָמֵשׁ מֵחֶסֶד עַד הוֹד, יְסוֹד נָטִיל לוֹן כֻּלְּהוּ וְאִיקְרֵי [102]כָּ"ל כְּלִיל מֵאִלֵּין חַמְשִׁין, [103]וְכָרְסַיָּא דִלְתַתָּא [104]יָם הַמֶּלַח כִּסֵּא דִין.

עוֹף דְּאִיהוּ צִפּוֹר דִּילֵיהּ אִיהוּ מטטרו"ן, [105]עֲלֵיהּ אִתְּמַר (קהלת י כ) כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, קוֹל דִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּאִיהוּ כְלִיל [106]שִׁית יוֹמִין דְּחוֹל וְשַׁלִּיט עֲלַיְיהוּ, וְנָטִיל הַהוּא קוֹל וּפָרַח בֵּיהּ עַד עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, [107]דְּאִיהוּ קוֹל יהו"ה עַל הַמָּיִם, (תהלים כט ג) וְלֵית מַיִם אֶלָּא תוֹרָה, וְאִיהוּ קוֹל יהו"ה בֶּהָדָר, עַד שִׁית קָלִין [108]וְאִיהוּ שְׁבִיעָאָה לוֹן [109]בְּאִימָּא.

וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד [110]דָּבָר (קהלת י כ), דָּא צְלוֹתָא, [111]דְמָטֵי לָהּ עַד צַדִּיק חַי עָלְמִין, כְּלִיל חַ"י בִּרְכָאָן, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (משלי י ו) וּבְרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק, חַי הָעוֹלָמִים, וּצְלוֹתָא אִיהוּ דִבּוּר דִּרְכִיבַת עֲלֵיהּ, וְאִיהוּ מֶרְכָּבָה לְגַבָּהּ בְּיוֹמִין דְּחוֹל, וְדָא שְׁכִינְתָּא וְדָא אדנ"י, [112]וְרָזָא דְּדִבּוּר (תהלים נא יז) אדנ"י שְׂפָתַי תִּפְתָּח וְגוֹמֵר, קוֹל רָכִיב בְּפוּמוֹי, וְאִיהוּ מֶרְכָּבָה לְתַרְוַיְיהוּ [113]כְּגַוְונָא דָא יאהדונה"י, וְהָכִי סְלִיק מַלְאָ"ךְ כְּחוּשְׁבַּן תְּרֵין שְׁמָהָן כַּחֲדָא, וּבְגִין דָּא אִתְקְרֵי מַלְאָךְ [114]שַׂר הַפָּנִים, דְּעַל יַד שְׁלִיחָא דָא מִתְיַחֲדִין בְּשִׁית יוֹמֵי דְחוֹל.

[תיקוני זוהר – דף ג ע"א]

[וילנא דף ד ע"א]

אֲבָל בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא לָא סָלְקִין תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין, דְּאִינוּן עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתאּ, וְלָא מִתְיַחֲדִין עַל יְדֵי שְׁלִיחַ, אֶלָּא בְּצַדִּיק חַי עָלְמִין, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר בְּיוֹם הַשַׁבָּת כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, קוֹל דִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, דִּבּוּר דִּצְלוֹתָא, וְלָא עַל יְדֵי שְׁלִיחַ, וּבְגִין דָּא (משלי י כה) וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם הוּא וַיְכֻלוּ, (דף ג ע"א) כְלִיל כֹּלָּא, וּבֵיהּ מִתְיַיחֲדִין תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין, וְעַל תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין אִתְּמַר (דהי"א טז לג) [115]אָז [116]יְרַנְּנוּ כל [117]עֲצֵי הַיָּעַר, [118]וְנֶעֱנָה מַלְאָךְ [119]מִגּוֹ אֶשָּׁא מִשְּׁמַיָּא [120]וְאָמַר, הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, [121]וַהֲווֹ מִתְקַבְּצִין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת (וילנא ד ע"א) [122]כִּבְמַזְמוּטֵי חָתָן וְכַלָּה. אָמַר רַעְיָא מְהֵימְנָא בְּרִיךְ יְהֵא בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא דְאָמַר מִלִּין אִלֵּין, לְיַחֲדָא בְּהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתאּ.

קוּם אֵלִיָּהוּ נְבִיאָה לִיקָרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וְיִתְעֲרוּן עִמָּךְ שְׁאָר נְבִיאֵי, וַעֲבֵיד לֵיהּ קִנָּא בְּהַאי חִבּוּרָא, וּלְכָל מַשִּׁרְיָין דְּאָזְלִין מִתְתַּרְכֵי בָּתַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, לְחַבָּרָא לוֹן בְּהַאי חִבּוּרָא, לְאִשְׁתַּכָּחָא בֵּיהּ נְיָיחָא לְאִלֵּין מַשִּׁרְיָין דְּנִשְׁמָתִין דְּאָזְלִי מִתְתַּרְכִין מִשְּׁכִינְתָּא, דְאִיהִי יְחִידָאָה אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד (איכה א א), וּלְאִשְׁתַּכָּחָא בֵּיהּ נְיָיחָא לְמַשִּׁרְיָין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאִתְּמַר בְּהוֹן (ישעיהו לג ז) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חוּצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן, וְלֵית שָׁלוֹם אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

קוּם לְחַבָּרָא לוֹן בְּהַאי חִבּוּרָא, דְהָא כַּד אִית בְּיִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּילִים, מֵאִלֵּין דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דניאל יד ג) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, דָּא דְּאִתְקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּיָדְעִין לְמִפְלַח לְמָארֵיהוֹן, וּלְאַפָּקָא אַזְכָּרוֹת דִּשְׁמָהָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בְּכַוָּנָה, וּלְחַבָּרָא לוֹן בְּקוֹל דִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּבְדִבּוּר דִּצְלוֹתָא, דְּאִינוּן תְּרֵין שְׁמָהָן יאהדונה"י, דִבְהוֹן כְּלִילָן כָּל שְׁמָהָן וַהֲוַויָּי"ן וְכִנּוּיָי"ן וַעֲשַׂר סְפִירָן.

כַּמָּה מַלְאָכִין דְּאִינוּן חֵיוָון דְּמֶרְכַּבְתָּא וּשְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים, וְכָל עֶשֶׂר כִּתּוֹת דִּכְלִילָן בְּהוֹן דִּמְשַׁמְּשִׁין לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת, כֻּלְּהוּ וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת (יחזקאל א יא) לְפוּמוֹי, לָקֳבֵל אִלֵּין אַזְכָּרוֹת, דְּאִינוּן יאהדונה"י, בֵּין בִּקְרִיאַת שְׁמַע בֵּין בִּצְלוֹתָא בֵּין בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת, דִּבְכָל אַזְכָּרָה דְיִפּוֹק מִפּוּמוֹי בְּכָל אֲתַר וּבְכָל מַמְלָל, צָרִיךְ לְכַוָּונָא דִיבּוּר בְּאדנ"י קוֹל בְּיהו"ה, וּלְיַחֲדָא לוֹן כַּחֲדָא, בְּיִחוּדָא [123]דְאִיהוּ יָחִיד נֶעֱלָם, דִּמְחַבֵּר לוֹן וּמְיַחֵד לוֹן כַּחֲדָא, וּבֵיהּ צָרִיךְ הַכַּוָּנָה, דְלָא תַלְיָא לְמֵימַר בֵּיהּ קוֹל וְדִבּוּר אֶלָּא מַחֲשַׁבְתָּא.

כַּד נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אִתְּמַר בְּחֵיוָן וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם (שם כד), בְּעֶשֶׂר מִינֵי נִגּוּנִים, בְּשִׁיר פָּשׁוּט דְּאִיהוּ י' כֶּתֶ"ר, כָּפוּל דְּאִיהוּ י"ה חָכְמָ"ה וּבִינָ"ה, מְשׁוּלָשׁ בְּיה"ו דְאִיהוּ חֶסֶ"ד גְּבוּרָ"ה תִּפְאֶרֶ"ת, מְרוּבָּע בְּיהו"ה דְּאִיהוּ נֶצַ"ח הוֹ"ד יְסוֹ"ד מַלְכוּ"ת, וְנָטְלִין יִשְׂרָאֵל צִפָּרָא קַדִּישָׁא בֵּינַיְהוּ, וְקָרָאן בָּהּ לְיִשְׂרָאֵל דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְהַיְינוּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הָא נָחִית לְגַבָּהּ, [124]צָרִיךְ לְקַשְׁרָא לֵיהּ בַּהֲדָהּ, וּלְיַחֲדָא לוֹן בְּיִחוּדָא חֲדָא בְּלָא פִּירוּדָא כְּלָל, וּבְגִין דָּא מָאן דְּשָׂח בֵּנְתַּיִים עֲבֵירָה הִיא בְּיָדוֹ הַהִיא שִׂיחָה.

וְקָשְׁרִין לֵיהּ בַּהֲדָהּ, א"ח עִם ד' ([125]ובמַּאי קָשְׁרִין לֵיהּ בַּהֲדָהּ לְא"ח עִם ד'), כְּלִילָא מֵאַרְבַּע פָּרָשִׁיָּין, בְּגִין דְּלָא יְהֵא פָרַח מִינָהּ, וְאִשְׁתְּאָרַת יְחִידָה, אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, וּבְגִין דָּא קָשְׁרִין לֵיהּ בַּהֲדָהּ בְּכַמָּה קִשּׁוּרֵי דִתְּפִלֵּי, בְּכַמָּה קִשּׁוּרֵי דְצִיצִית, דְּלָא יָזוּז מִינָהּ.

[תיקוני זוהר – דף ג ע"ב]

וְכָל קֶשֶׁר אִיהוּ מִסִּטְרָא דְאָת י', וּתְרֵין קִשְׁרִין אִנּוּן, דְּאִנּוּן קֶשֶׁר דְּרֵישָׁא קֶשֶׁר דִּדְרוֹעָא שְׂמָאלָא, וְאִנּוּן י"י מִן יאהדונה"י, יהו"ה אַרְבַּע פָּרָשִׁיָּין דִּתְּפִלֵּי, וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יהו"ה וכו' (דברים כח י), [126]אדנ"י אַרְבַּע בָּתֵּי דִתְּפִלֵּי, אהי"ה אֲשֶׁר אהי"ה מִלְּגָאו דִתְּפִלין, בְּכ"א אַזְכָּרוֹת דִּתְּפִלִּין דְּרֵישָׁא וּבְּכ"א אַזְכָּרוֹת דִּתְּפִלִּין דְּיָד, [127]וְדָא אִימָּא עִלָּאָה, תְּפִלֵּי דְמָארֵי עָלְמָא קָארִינָן לֵיהּ, תְּפִלִּין עַל רֵישָׁא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, כָּסֵי לֵיהּ אִימָּא בְּגַדְפָהָא דְאִינוּן רְצוּעִין דִּתְּפִלֵּי, [128]וְקָשְׁרִין לֵיהּ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה בִּתְּפִלִּין דְּיָד, וְלֵיהּ אָמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, [129]בְּרָא [130]דְסָבָא דְסָבִין, וְדָא חָכְמָה עִלָּאָה, וְעַל שְׁמֵיהּ אִתְקְרֵי עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא יִשְׂרָאֵל, שִׁיר אֵ"ל. שִׁיר מִשְּׂמָאלָא [131]שִׁיר דִּלְוִיִּם, [132]אֵ"ל מִימִינָא דְכַהֲנַיָּא, עַמּוּדָא דאֶמְצָעִיתָא יִשְׂרָאֵל כְּלִיל (דף ג ע"ב) תַּרְוַיְהוּ, חָכְמָה נָחִית בִּבְרָכָה דְכַהֲנָא בִּימִינָא, וּבֵיהּ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, אִימָּא נָחִית בִּקְדוּשָׁה דְלֵיוָאֵי מִשְּׂמָאלָא, וּבֵיהּ הָרוֹצֶה [133]לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין, עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא [134]קִשּׁוּרָא דְתַרְוַיְהוּ [135]יִחוּדָא דְתַרְוַיְהוּ.

[וילנא דף ד ע"ב]

אוּף הָכִי יְסוֹד חַי עָלְמִין, קִשּׁוּרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וּשְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה. בְּאָן אֲתַר, בִּצְלוֹתָא, דְבֵיהּ כְּלִילָן חַ"י בִּרְכָאָן, וּבֵיהּ מִתְיַיחֲדִין (וילנא ד ע"ב) תְּרֵין שְׁמָהָן כַּחֲדָא אִינוּן יאהדונה"י, וְחִבּוּרָא דִתְרֵין שְׁמָהָן צְרִיכִין [136]בַּחֲשַׁאי, וְרָזָא דְמִלָּה (יחזקאל א כה) בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן, (בְּעָמְדָם יִשְׂרָאֵל בִּצְלוֹתָא דְעַמִּידָה חֵיוָון תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶם) דְּלָא לְמִשְׁמַע בְּהוֹן קָלָא, דְּתַמָּן קוֹל דְּמָמָה דַקָּה (מ"א יט יב), ([137]קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים דְּאִיהוּ בְּעַמִּידָה,) בְּגִין דְּתַמָּן קָאָתָא מַלְכָּא.

[138]דְּהָא בְּרוּחַ גְּדוֹלָה וּבָרַעַשׁ וּבָאֵשׁ, דְּאִשְׁתַּמְעוּן בְּהוֹן גַּדְפֵי חֵיוָון לָא אָתָא מַלְכָּא, [139]אֶלָּא בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, דְאִיהִי בָּתַר רוּחַ רַעַשׁ אֵשׁ, וְאִיהִי רְבִיעָאָה לוֹן, [140]וַעֲלַיְהוּ אָמַר יְחֶזְקֵאל (א ד), וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל, וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, הָא אִינוּן תְּלַת, דִּרְכִיבִין בְּהוֹן תְּלַת אַתְוָון הו"ה, [141]קוֹל דְּמָמָה דַקָּה דָא י' מִן הוה"י, וְאִיהִי י' מִן אדנ"י, תַּמָּן קָא אָתָא מַלְכָּא דְאִיהוּ יהו"ה. דְּכָל הֲוַיָּ"ה דְשַׁלִּיט ה' עַל ו' ה' עַל י' נוּקְבָא אִיהִי הַהֲוַיָּ"ה, [142]כְּגוֹן טִפָּה דְנוּקְבָא כַּד שַׁלִּיט עַל טִפָּה דִדְכוּרָא בַּת אִיהִי.

אָתָא אֵלִיָּהוּ וְכָל מָארֵי מְתִיבְתָּא, וְאִשְׁתַּטְחוּ קַמֵּיהּ וְאָמְרוּ, [143]סִינַי סִינַי מָאן יָכִיל לְמֵימַר מִלִּין קַמָּךְ בְּוַדַּאי בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה, דִבְפוּמָךְ קָא אָתֵי מַלְכָּא, קוּם אֵלִיָּהוּ תַּקֵּין לְבוּשֵׁי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, דְאַנְתְּ כַּהֲנָא, תַּקֵין לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַרְבַּע בִּגְדֵי לָבָן, וְאַרְבַּע בִּגְדֵי זָהָב לְמַטְרוֹנִיתָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (תהלים מה יד) כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.

אַרְבַּע בִּגְדֵי לָבָן כֻּלְּהוּ רַחֲמֵי בִּשְׁמָא דְיהו"ה, וְלֵית מָאן דְמָחִיל בְּהוֹן על עֶרְיָין אֶלָּא אִיהוּ, אַרְבַּע בִּגְדֵי זָהָב כֻּלְּהוּ דִינָא מִסִּטְרָא דְאדנ"י, וְלֵית מָאן דְּמָחִיל עַל עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא אִיהִי, דְּשַׁלְטָאן שִׁפְחָה בַּאֲתַר דִּגְבִירְתָּהּ.

[144]כִּשְׁמֵיהּ כֵּן כָּרְסְיֵיהּ, [145]כֵּן לְבוּשֵׁיהּ, וּבְאִלֵּין לְבוּשִׁין לָא אִתְלַבַּשׁ עַד כְּעַן מִיּוֹמָא דְאִתְחֲרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא, דְּהָא כְתִיב (ישעיה נ ג) אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת, וּשְׁכִינְתָּא אִתְּמַר בָּהּ (שיר א ו) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחוֹרֶת, בְּגִין דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא, וְכָרְסַיָּא דִילָהּ פְּגִימָא בְּחוֹבִין דְּיִשְׂרָאֵל, [146]דְּתַמָּן נִשְׁמָתִין דְּיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין דָּא זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּתַקִּין לָהּ כָּרְסַיָּא בִּצְלוֹתָא דִילֵיהּ, בְּפִקּוּדִין דִּילֵיהּ, בָּתַר דְּאִיהוּ כָּרְסַיָּיא פָּגִים בְּגִינַיְהוּ, [147]וְאִסְתַּלַּק שֵׁם יהו"ה מִתַּמָּן, דְּאִיהוּ לָא שַׁרְיָא בַּאֲתַר פָּגִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כא כא) כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב, אוּף הָכִי בְּנִשְׁמָתָא פְּגִימָא לָא שַׁרְיָא.

זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּאַשְׁלִים נִשְׁמָתֵיהּ, לְשַׁרְיָא בֵּיהּ שֵׁם יהו"ה, וְעָבִיד לֵיהּ כָּרְסַיָּא לְגַבֵּיהּ, וְזַכָּאָה פּוּמָא דְמִתְחַבֵּר בָּהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם שְׁכִינְתֵּיהּ דְאִיהיּ תּוֹרַת יהו"ה, וְזַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְלָבִישׁ מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא בַּעֲשַׂר סְפִירָן דִּבְּרִיאָה, [148]דִכְלִילָן בְּשֵׁם יאהדונה"י, כִּשְׁמֵיהּ כֵּן לְבוּשׁוֹהִי.

וּמָאן דְּתַקִּין לֵיהּ סוּסְיָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (שיר א ט) לְסוּסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִמִּיתִיךְ רַעְיָתִי, דְאִיהִי מֶרְכָּבָה דִילֵיהּ, דִּבְיוֹמֵי דְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אִיהוּ לָביּשׁ לְבוּשֵׁי מַלְכוּתָא, דְאִינוּן עֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּבְּרִיאָה, וּבְיוֹמֵי דְחוֹל לָבִישׁ עֶשֶׂר כִּתּוֹת דְּמַלְאָכַיָּא, דִמְשַׁמְּשֵׁי לוֹן לַעֲשַׂר סְפִירָן דִּבְּרִיאָה.

דְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת מַלְכָּא בְּהוֹן, אִיהוּ וְגַרְמֵיהּון חַד בְּהוֹן, אִינוּן וְחַיּיוי חַד בְּהוֹן, מַה דְּלַאו הָכִי בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּבְּרִיאָה, דְלַאו אִינוּן וְחַיֵּיהוֹן חַד, לַאו אִינוּן וְגַרְמֵיהוֹן חַד.

 [תיקוני זוהר – דף ה ע"א (המסומן כדף ד יבוא לקמן, עיין בפתיחה)]

[149]וְעִלַּת עַל כֹּלָּא הוּא נָהִיר (נ"א נחית) בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת דַּאֲצִילוּת, וּבְעֶשֶׂר סְפִירוֹת דִּבְּרִיאָה, וְנָהִיר בְּעֶשֶׂר כִּתּוֹת דְּמַלְאָכַיָּא, וּבְעֶשֶׂר גַּלְגַּלֵּי דִרְקִיעָא, וְלָא אִשְׁתַּנִּי בְכָל אֲתַר. (דף ה ע"א)  וְאִיהוּ אַסְחַר לוֹן לְכָל סְטַר, דְלָא מִתְפַּשְּׁטִין יַתִּיר מִגְּבוּל דְּשַׁוִּי לְכָל חַד, וּמִדָּה דְשַׁוִּי לְכָל חַד, וְכֻלְּהוּ בִּרְשׁוּ דִילֵיהּ [150]בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד.

אדנ"י מֶרְכָּבָה לְיהו"ה, וּבָהּ אִתְעַטַּף, וְאוּף הָכִי אהי"ה אִתְעַטַּף בְּיהו"ה לְמִבְרֵי עָלְמָא, דשֵׁם יהו"ה אִיהוּ מֶרְכָּבָה לְמָארֵיהּ לְכֶתֶר עִלָּאָה (דהוא שם אקי"ק), [151]וּבְגִין דָּא (ש"א ב ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּיהו"ה, עִלַּת עַל כֹּלָּא טָמִיר וְגָנִיז בְּכֶתֶר, וּמִנֵּיהּ אִתְפַּשַּׁט נְהוֹרֵיהּ עַל יהו"ה, דְּאִיהוּ י' חָכְמָה, ה' בִּינָה, ו' כְּלִיל שִׁית סְפִירָן, ה' מַלְכוּת, וְהַאי אִיהוּ אִתְפַּשְׁטוּתא מֵעִילָא לְתַתָּא, וְאוּף הָכִי אִתְפַּשַּׁט נְהוֹרֵיהּ עַל י' מִן אדנ"י מִתַּתָּא לְעִילָא, דָּא כ' מִן כֶּתֶר.

[152]וּמָארֵי דְכֹלָּא לֵית בֵּיהּ צִיּוּר דְּאוֹת וּנְקוּדָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מ יח כה) וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוְה, וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵ"ל, וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ.

אִיהוּ צִיֵּיר בִּתְרֵין אַתְוָון תְּרֵין עָלְמִין, [153]בְּאָת י' צִיֵּיר עָלְמָא דְאָתֵי, וּבְאָת ה' עָלְמָא דֵין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם כו ד) כִּי בְּיָ"הּ יהו"ה צוּר עוֹלָמִים.

[154]וּמְקוֹרִין דְּכָל שְׁמָהָן אִינוּן יו"ד ה"י וא"ו ה"י, יהו"ה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, יהו"ה, כָּל יוּ"ד אִיהִי אַחֲזֵי יהו"ה, כָּל א' אַחֲזֵי אהי"ה לְעִילָא, אדנ"י לְתַתָּא, [155]הָכָא שֵׁם יהו"ה אִיהוּ בְּכִנּוּיֵיהּ חַד, בְּגִין דְּמִנֵּיהּ אִשְׁתַּכַּח כִּנּוּיֵיהּ, אֲבָל מִסִּטְרָא דַעֲשַׂר סְפִירָן דִּבְּרִיאָה, לַאו שֵׁם יהו"ה וְכִנּוּיֵיהּ חַד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם מג ז) כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו וכו', וְאוֹקְמוּהוּ רַבָּנָן דְּמַתְנִיתִין אֵין כָּבוֹד אֶלָּא תּוֹרָה. וְאִית כָּבוֹד נִבְרָא, וְאִית כָּבוֹד נֶאֱצָל, וְאִית אוֹרַיְיתָא דִבְרִיאָה, וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת. אוֹרַיְיתָא דִבְּרִיאָה, יהו"ה קָנָנִי [156]רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח כב), וְאוֹרַיְיתָא דַאֲצִילוּת [157]תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה (תהלים יט ח). מִסִּטְרָא דְאוֹרַיְיתָא דִבְּרִיאָה, אִתְּמַר בְּיִשְׂרָאֵל (ויקרא כה נה) כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, וּמִסִּטְרָא דַאֲצִילוּת, בָּנִים אַתֶּם לַיהו"ה וְגוֹמֵר (דברים יד א). [158]מֵהָכָא דְּאִית סְפִירוֹת דאִתְקְרִיאוּ בְשֵׁם יהו"ה, וּבְשֵׁם אדנ"י, וְאִנּוּן אִתְבְּרִיאוּ.

[תיקוני זוהר – דף ה ע"ב]

וּבְגִין דָּא [159]אִית שְׁמָהָן דַּמְיָין לְחוֹתָמָא דְמַלְכָּא, דִבְהוֹן אִשְׁתְּמוֹדָע דִּיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא צִיּוּרָא מַמָּשׁ, [160]וְאִית שְׁמָהָן דְּאִינוּן כְּגַוְונָא דִרְשִׁימוּ דְצִיּוּרָא דְחוֹתָמָא בְּשַׁעֲוָה, וְהָכִי דְחִילִין מֵהַהוּא רְשִׁימוּ כְּאִילוּ הֲוָה מַלְכָּא מַמָּשׁ, אֲבָל אָדוֹן עַל כֹּלָּא (דף ה ע"ב) לֵית לֵיהּ מִכָּל אִלֵּין צִיּוּרִין כְּלָל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם מ יח) וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵ"ל וכו'.

וּמִסִּטְרָא דְצִיּוּרִין דְּשַׁעֲוָה, חָמָא יְחֶזְקֵאל כָּל אִלֵּין מַרְאוֹת דְּחָמָא, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל א כו) [161]וּדְמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם, וְלָא מַרְאֵה אָדָם מַמָּשׁ, כְּמַרְאֵה חַשְׁמַ"ל וְלָא חַשְׁמַ"ל, כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב, [162]הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְיָ', וְלָא כְּבוֹד יְיָ' מַמָּשׁ, אֶלָּא מַרְאֵה צִיּוּר דִּילֵיהּ.

[תיקוני זוהר – המשך דף ג ע"ב]

(המשך דף ג ע"ב) קוּם יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה, לְגַלָּאָה [163]אִלֵּין מַרְאוֹת קַמֵּי שְׁכִינְתָּא, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (יחזקאל א יג) וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, בְּנִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְטַעֲמֵי דְאוֹרַיְיתָא, [164]דַעֲלַיְיהוּ דְאַתְוָון אִתְּמַר (שם) וּדְמוּת הַחַיּוֹת, [165]מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ אִלֵּין אִינוּן נְקוּדִין, בּוֹעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּידִים אִלֵּין טַעֲמֵי, [166]וּבְהוֹן (דניאל יב ג) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וְהַמַּשְׂכִּילִים אִלֵּין אַתְוָון, יַזְהִירוּ אִלֵּין נְקוּדִין דְּנָהֲרִין בְּהוֹן, כְּזֹהַר אִלֵּין טַעֲמֵי.

[וילנא דף ה ע"א]

וּשְׁכִינְתָּא כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ, עֲלָהּ אִתְּמַר (יחזקאל א יג) הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת, דְּאִינוּן חֵיוָן עִלָּאִין דִּנְקוּדֶי דְּטַעֲמֵי, וְחֵיוָון תַּתָּאִין דִּנְקוּדֵי דְאַתְוָון, כְּגַוְונָא דָא הֶֹ, וְאִנּוּן סֶגּוֹלְתָּ"א לְעִילָא תְּלַת [167]חֵיוָון עִילָאֵין, [168]דִרְמִיזִין י' י' י' בְּרָאשֵׁי תֵּיבוֹת יהו"ה יהו"ה יהו"ה, (וילנא ה ע"א) וְאִינוּן יהו"ה מֶלֶךְ יהו"ה מָלָךְ יהו"ה יִמְלֹךְ, (* הובא מלקמן ע"ב) דִּמְקוֹרֵיהוֹן יו"ד ה"י וא"ו ה"י, אַנְפֵּי תְּלַת חֵיוָון עִילָּאִין, דְּאִינוּן חֶסֶ"ד גְּבוּרָ"ה תִּפְאֶרֶ"ת, וּלְתַתָּא סֶגוֹ"ל דְּאִינוּן חֵיוָון תַּתָּאִין, אַנְפֵּי נֶצַ"ח יְסוֹ"ד וָהוֹ"ד, דִּרְמִיזִין בִּיבָרֶכְ"ךָ יָאֵ"ר יִשָּׂ"א, [169]נְקוּדָה דְאֶמְצָעִיתָא חַיָּה [170]שֶׁשְּׁמָהּ אָדָם כְּגַוְונָא דָא הּ, הִיא מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַחַיּוֹת, דְּאִינוּן תְּלַתִ לְעִילָא, וּתְלַת לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דָא הֶֹ.

אִיהִי רְבִיעָאָה לְכָל תְּלַת, וּשְׁבִיעָאָה לְשִׁית. וְרָזָא דִתְלַת חֵיוָון תַּתָּאִין, עֲלַיְיהוּ אִיהוּ קָא רְמִיז וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה (יחזקאל א א), וְעַל נְקוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא קָא רְמִיז בָּרְבִיעִי, דְאִיהוּ אַרְבַּע אַנְפֵּי אָדָם, [171]חָכְמָה עִלָּאָה כֹּ"חַ מָ"ה, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שם כו) דְמוּת כְּמַרְאֵה אדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה, וְכֹלָּא בְּרָזָא דִנְקוּדֵי דְאָת הֶֹ.

[172]בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, דָּא אָת ה', [173]דְּאִיהִי אֱלֹהִי"ם, [174]כִּנוּ"י [175]לְשֵׁם יהו"ה, [176]וְאִיהִי כָּרְסַיָּא, דְהָכִי סְלִיק הַכִּסֵּ"א כְּחוּשְׁבַּן אֱלֹהִי"ם.

[177]וְאִיהִי כֶּתֶר עֶלְיוֹן, חֲמִישָׁאָה לְאַרְבַּע חֵיוָון עִלָּאִין, וַחֲמִישָׁאָה לְאַרְבַּע תַּתָּאִין, [178]וְאִיהִי כָּרְסַיָּא [179]לְמָארֵי כֹּלָּא, אָדוֹן עַל כֹּלָּא, דְאִיהוּ טָמִיר וְגָנִיז.

וְאִי תֵּימָא דְרָזָא דָא חָזָא יְחֶזְקֵאל, לָא הֲוָה אֶלָּא דְמוּת דְּאִלֵּין חֵיוָון, וְלָא דְחָזָא חֵיוָון, אֶלָּא כְּמַלְכָּא דְשָׁלַח שְׁטָר בְּחוֹתָמֵיהּ, וְדִיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא רְשִׁימָא עַל שַׁעֲוָה מֵחוֹתָמֵיהּ. דְּבִסְפִירָן דַּאֲצִילוּת אִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא מַמָּשׁ, וּבִסְפִירָן דִבְּרִיאָה חוֹתָמָא דְמַלְכָּא, וּבִסְפִירָן דִּיְצִירָה וּבְמַלְאָכִין דְּאִינוּן חֵיוָון צִיּוּרָא דְחוֹתָמָא בְשַׁעֲוָה, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר בְּמַרְאוֹת יְחֶזְקֵאל (שם) דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם, וּדְמוּת הַחַיּוֹת, וְלָא הַחַיּוֹת מַמָּשׁ. לְמָאן דְּכָל יוֹמוֹי לָא חָזָא מַלְכָּא, וַהֲוָה בֶּן כְּפַר, וְשָׁאִיל בְּגִינֵיהּ, וּרְשִׁימִין לֵיהּ עַל טַבְלָא אוֹ עַל נַיָּיר דִּיּוֹקְנֵיהּ.

[תיקוני זוהר – דף ד ע"ב]

וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה (יחזקאל א א) דָא שְׁכִינְתָּא, עַל נְהַר כְּבָר (יחזקאל א א) דָּא נְהַר דִּינוּר נָגֵיד וְנָפֵיק מִן קֳדָמוֹהִי, ואֶלֶף אַלְפִים יְשַׁמְּשׁוּנֵיהּ, וְרִבּוֹא רִבְוָן דְּמַלְאָכַיָּא קֳדָמוֹהִי יְקוּמוּן, דִּינָא יְתִיב, וְסִפְרִין ביה פְּתִיחוּ (דניאל ז י), דְּאִינוּן [180]תְּלַת סְפָרִין דְּנִפְתָּחִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּבֵיה טָבְלִין נִשְׁמָתִין בְּהַאי נְהַר דִּינוּר, מִזּוּהֲמָתָן דִּמְזוּהָמִין בְּעָלְמָא שְׁפֵלָה, וְדָא מטטרו"ן, בְּדִיּוֹקְנָא דְצַדִּיק יְסוֹד עָלְמָא, דְּאִיהוּ נְהַר דִּינוּר מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, נָהָר פְּלָגָיו מִסִּטְרָא דְחֶסֶד, פַּלְגֵי מָיִם, וְהַאי אִיהוּ עַל נְהַר כְּבָר, מַאי כְּבָר, דָּא מטטרו"ן, רֶכֶ"ב לְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, [181]וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף (תהלים יח יא), וְאִיהוּ רֶכֶב אֵשׁ [182]וְסוּסֵי אֵשׁ (מ"ב ב יא), כְּלִיל [183]שִׁתִּין רִבּוֹא מֶרְכָּבוֹת, וּמִסִּטְרָא דְצַדִּיק חַי עָלְמִין הוּא כְּלִיל י"ח רִבּוֹא מֶרְכָּבוֹת, וְהַיְינוּ רֶכֶב אֱלֹהִי"ם רִבּוֹתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן (תהלים סח יח), וְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין תְּרֵי אַלְפֵי שֶׁאֵינָן מִתְּרֵין רִבּוֹא, דְאִנּוּן כָּל רִבּוֹא עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, רִבּוֹתַיִם עֶשְׂרִים אֲלָפִים, תְּרֵי שֶׁאֵינָן, אִשְׁתָּאֲרוּ תַּמְנֵי  סְרֵי אַלְפֵי, דְנָחֲתִין עִם מטטרו"ן לְקַבְּלָא י"ח בִּרְכָאָן דִּצְלוֹתן דְּיִשְׂרָאֵל, לְסַלְקָא לוֹן קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בחַ"י עָלְמִין, צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם (משלי י כה), וּבְרָכוֹת לְרֹאשׁ (דף ד ע"ב)  צַדִּיק (משלי י ו).

[וילנא דף ה ע"ב]

נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם (יחזקאל א א), [184]ה' רְקִיעַ דְיוֹמָא תִּנְיָנָא, ה' דְהַשָּׁמַיִם לָקֳבֵל ה' תִּנְיָינָא כְּלִילָא מֵחָמֵשׁ גַּוָּונִין, [185]דְּבָהּ רְשִׁימִין חֵיוָון, [186]דִּמְקוֹרֵיהוֹן יו"ד ה"י וי"ו ה"י, יהו"ה, וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִי"ם (יחזקאל א א), [187]חָמֵשׁ אוֹר דְּיוֹמָא קַדְמָאָה, לָקֳבֵל [188]ה' קַדְמָאָה, כְּלִילָא מֵחָמֵשׁ אוֹר, [189]דְּאִיהוּ אָאֵאִאֹאֻ (דף ה ע"ב) [190]פִּתּוּחֵי חוֹתָם קֹדֶשׁ לַיהו"ה (שמות כח לו).

[191]וְכָל חַד [192]אַחֲזֵי אהי"ה, [193]וּנְקוּדִין אִלֵּין סָלְקִין [194]אֱלֹהִי"ם, [195]דִּבְהוֹן שֶׁבַע נְקוּדִין, [196]תְּלַת לְעִילָא תְּלַת [197]לְתַתָּא חֹלֵם בְּאֶמְצָעִיתָא, וְחַד רְקִיעָא תְּמִינָאָה לוֹן, [198]דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (בראשית א ז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִי"ם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וְשֶׁבַע נִצּוֹצֵי דִנְקוּדֵי אָאֵאִאֹאֻ לָקֳבֵל שֶׁבַע כֹּכְבֵי לֶכֶת, תְּלַת מִכַּאן וּתְלַת מִכַּאן, חַמָּ"ה חֹלֵם בְאֶמְצָעִיתאּ (רְבִיעָאָה לְכָל תְּלַת, וּשְׁבִיעָאָה לְשִׁית, [199]וְאִיהִי בְצוּרַת חֹלֵ"ם).

(* הקטע מכאן עד ובהון אתבריאו, הובא לכאן מלקמן בעמוד זה)

[200]דָּבָר אַחֵר, וְהַמַּשְׂכִּילִים אִינוּן נְקוּדֵי, יַזְהִירוּ דְנָהֲרִין בְּאַתְוָון, דְּאִנּוּן [201]נְקוּדִין עֲגוּלִין, אַתְוָון מְרוּבָּעִין, דִּבְאַתְוָון אִתְבְּרִיאוּ אַרְבַּע חֵיוָון דְּכָרְסַיָּא, דְאִתְּמַר עֲלַיְיהוּ בְּעִנְיָנָא דִיחֶזְקֵאל (א יג), וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ, אִלֵּין אִינוּן נְקוּדֵי דְאוֹרַיְיתָא, דְאִינוּן תִּשְׁעָה, דִּבְהוֹן אִתְבְּרִיאוּ תִּשְׁעָה גַלְגַּלֵּי דְכָרְסַיָּא, כָּרְסַיָּא אִיהִי עֲשִׂירָאָה לְתִשְׁעָה גַלְגַּלִּים, דְּנָהֲרִין בְּהוֹן עֶשֶׂר אַתְוָון דְּאִנּוּן יו"ד ה"א וא"ו ה"א, וּבְהוֹן אִתְבְּרִיאוּ, וְאַרְבַּע אַתְוָון דְּאִינוּן יהו"ה, נָהֲרִין בְּאַרְבַּע חֵיוָון, וּבְהוֹן אִתְבְּרִיאוּ.

[* תיקוני זוהר – המשך דף ה ע"ב]

פָּתַח וְאָמַר, יְחֶזְקֵאל נְבִיאָה, קוּם מִשִּׁינְתָךְ לְגַלָּאָה הָכָא [202]מַרְאוֹת דְּאִתְגַּלְיָין לָךְ, דְּכֻלְּהוּ לְגַבָּךְ בְּאֹרַח סָתִים באתכסיא וּבְאִתְגַּלְיָא, [203]בְּאִתְגַּלְיָא צִיּוּרִין, [204]אֲבָל בִּסְתִימוּ דְעַיְינִין דִּיּוֹקְנָא דְמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן הַהוּא דְלֵית לֵיהּ דִּיּוֹקְנָא, דִּבְגִינֵיהּ אִתְּמַר הַאי קְרָא לִמָאן דִּצִיֵּיר בֵּיהּ דִּיּוֹקִנָא, (דברים כז טו) אָרוּר הָאִישׁ אשֵׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וגו', וְשָׂם בַּסָּתֶר, בְּסִתְרוֹ שֶׁל עוֹלָם, וַאֲפִילוּ מִכָּל מַה דְּבַר נַשׁ יָכִיל לְאִסְתַּכָּלָא בְּעִינָא, [205]וַאֲפִילוּ מִכָּל דִּיּוֹקְנִין דְּאַחֲזֵי לִנְבִיאֵי.

[206]צוּרַת דִּיּוֹקְנָא דִכְלִילָא מִכַּמָּה נְהוֹרִין, חַד וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא (יחזקאל א כו), [207]דָּא אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, וְאִיהוּ לְעִילָא כְּגַוְונָא דָא [ציור] [208]וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כד י), כְּגַוְונָא דָא א.

וְכֹלָּא א, נְקוּדָה דִלְעִילָא כְּגַוְונָא דָא [ציור], חֹלֵ"ם לְעִילָא כֶּתֶר עֶלְיוֹן, (דְּרָכִיב) כְּכֶתֶר עַל י"ה דְּאִינוּן חָכְמָה וּבִינָה כְּחֻשְׁבַּן חֹלֵם, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר חִרֵק, וְדָא מַלְכוּת, וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי, [209]אִיהִי תְּחוֹת ו"ה, דְּאִיהוּ חֶשְׁבּוֹן חִרֵ"ק, וְהָכִי סְלִיק א, יהו"ה, יו"י.

[210]וְעוֹד רָקִיעַ דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, [211]דִכְלִיל שֵׁם יהו"ה, [212]וְאִיהוּ כְּלִיל שִׁית סְפִירָן בְּאֶמְצְעִיתָא, [213]דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר (יחזקאל א כב) נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה, דַעֲלֵיהּ אִתְּמַר (תהלים קד ב) נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה, [214]כְּגַוְונָא דָא [ציור] בְּאֶמְצַע א, [215]נוֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי (ישעיה מד כד), [216]מָאן נָטָה לֵיהּ, [217]עִלַּת עַל כֹּלָּא לְבַדּוֹ, יְחִידָא בְּלָא תִּנְיָינָא לְמֶעֱזַר לֵיהּ.

[תיקוני זוהר – דף ו ע"א]

[218]תִּנְיָינָא (יחזקאל א כו), וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה [219]דָא אִיהוּ יֶוְדֹ הִאֻ וּאֻו הָא [220]כְּלִיל תֵּשַׁע נְקוּדִין, (דף ו ע"א)  וַעֲשִׂירָאָה שְׁכִינְתָּא כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ, [221]וְכֹלָּא א, [222]דְּלֵית אָדָם בְּלָא א', [223]וְכֹלָּא אִיהוּ (עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא) א', [224]אִיהוּ יהו"ה דִּכְלִיל א, וְאִיהוּ שְׁמָא מְפָרַשׁ דִּכְלִיל א לְאַחְזָאָה דְאִם רָץ לִבְּךָ שׁוּב לְאָחוֹר.

תְּלִיתָאָה, כְּמַרְאֵה אֵשׁ בֵּית לָהּ סָבִיב, [225]וְדָא שְׁכִינְתָּא, דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ רַבָּנָן, דְּנִשְׁמָתִין דּוֹמִין קֳדָם שְׁכִינְתָּא כְּנֵרוֹת לִפְנֵי הָאֲבוּקָה, וּבְגִין דָּא כְּמַרְאֵה אֵשׁ [226]בֵּית לָהּ (שם א כז), וְאִיהִי בֵּי כְּנִישְׁתָּא דִלְעִילָא, [227]אֵ"שׁ נֹגַ"הּ, כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים (ישעיה נו ז), [228]וְאִיהו אֵשׁ בֵּית לָהּ מִסִּטְרָא דִגְבוּרָה, [229]דְאִיהו ב', יוֹמָא תִּנְיָינָא דְאִתְבְּרֵי בֵּיהּ גֵּיהִנָּם, [230]א' יוֹמָא קַדְמָאָה דְאִתְבְּרֵי בֵּיהּ גַּן עִדֶן, וְדָא חֶסֶד, [231]עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא כְּמַרְאֵה אָדָם [232]כְּלִיל תַּרְוַיְהוּ, [233]וָא"ו לִימִינָא אֶחָ"ד, [234]ל"ב לִשְׂמָאלָא יו"ד ה"א ה"א.

[235]מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה, וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה, אִינוּן תְּרֵין שׁוֹקִין, תְּרֵין נְבִיאֵי קְשׁוֹט, וְאִינוּן רְבִיעָאָה וַחֲמִשָּׁאָה לְחֶסֶד, [236]דְּמִתַּמָּן בִּנְיָנָא דְעָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פט ג) עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה, [237]ה' עִלָּאָה אִתְפַּשְׁטַת עַד הוֹד, חַמְשִׁין תַּרְעִין, וּבְגִין דָּא קָא רָמִיז עֲלָהּ, רָאִיתִי כְּמַרְאֵה אֵשׁ [238]ונגה לו סביב, [239]וּבָהּ שִׁית מַרְאוֹת.

שְׁבִיעָאָה, (יחזקאל א כח) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת, הַקֶּשֶׁת [240]דָּא צַדִּיק יְסוֹד עָלְמָא, כְּמַרְאֵה דִיליהּ לְתַתָּא מטטרו"ן, דָּא חָזָא יְחֶזְקֵאל, [241]דְּאִיהוּ כְּלִיל כָּל מַרְאוֹת.

חֵיזוּ תְּמִינָאָה, כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב, דָּא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, [242]דְאִתְּמַר בָּהּ (ירמיהו לא כא) נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר, וּבְגִין דָּא כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב, [243]אֵשׁ נֹגַהּ.

תְּשִׁיעָאָה, הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יהו"ה, [244]חָכְמָה עִלָּאָה, [245]דְמוּת דִּילָהּ חָזָא יְחֶזְקֵאל לְתַתָּא, וְלָא חָכְמָה.

[תיקוני זוהר – דף ו ע"ב]

[246]וְכַד מָטָא לִדְמוּת כֶּתֶר דְּאִיהוּ דַרְגָּא עֲשִׂירָאָה, חֲזִי מַה כְּתִיב בֵּיהּ, וָאֶרְאֶה וָאֶפּוֹל עַל פָּנַי, [247]דְּלָא יָכִיל לְמִסְבַּל, [248]וְאִם מַרְאוֹת דִּלְתַתָּא הָכִי, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מַרְאוֹת (דף ו ע"ב) עִלָּאִין דִּסְפִירוֹת דִּבְּרִיאָה, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מַרְאוֹת דַּאֲצִילוּת.

[249]וּבְרָזָא דְאָת א תִּשְׁכַּח חֹלֵ"ם חִירֵ"ק שׁוּרֵק כְּגַוְונָא דָא וֹּ [250]וְאִיהוּ גַלְגַּל דְּאִתְהַפַּךְ לְשִׁית סִטְרִין לְעִילָא וּלְתַתָּא וּלְאַרְבַּע סִטְרִין, אִתְהַפַּךְ לִימִינָא וְסָהִיד עַל עִלַּת עַל כֹּלָּא דְלֵית אֱלֹ"הַ אָחֳרָא לִימִינָא דְעָלְמָא, אִ

[1] באתכסיא ובאורח שכל. רוצה לומר שלא ראו אותם בחוש אלא בהשגתם:

[2] לכל שמהן קדישין. הן עשרה שמות של הספירות:

[3] ולכל הויין. רוצה לומר הן עשרה הוויות המנוקדין בט' מיני נקודות והעשירית בניקוד צבקות:

[4] ולכל כינויין. הן עשרה מיני כינויין. ועיין בספר "שערי אורה" להר"ר יוסף ג'קטיליא, ובשאר ספרים:

[5] לעשר ספירן. הן עשר ספירות פנימיות, שהן יו"ד ק"א וא"ו ק"א, כמו שאומר בהקדמה שניה:

[6] כזהר הרקיע דאיהו כליל כל גוונין. איהו יסוד ולכך נקרא כל:

[א.ה. נוסחא אחרת שהיתה כאן, הכנסתי בפנים לקמן]

[7] הכי מהאי זהר זהרין כו'. רוצה לומר כמו מאן דמחי בפטיש כו' כן מהאי זהר כו':

[ובמקום אחר בליקוטיו ז"ל מנוחתו כבוד: נשמתין דמתיבתאן. שהן במתיבתות הידועים שהן נגד ו"ק כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש: ולכל שמהן כו'. כבר כתבנו שהן ארבע מדרגות: לבוש והיכל וגוף ונשמה. לבוש והיכל אחד, ונשמה שניים: נפש ורוח: טמיר גניז. כתר, ובו שתי מדרגות: במופלא ממך, במכוסה ממך. וזהו טמיר וגניז:  בהיר בשחקים. חכמה, שמשם אור, אוירא עלאה: זריק ניצוצין כו'. בינה, שמשם בוצינא דזריק ניצוצין כידוע שסוד נהורין וניצוצין, נהורין – בחכמה וניצוצין – בבינה שהן אוירא ובוצינא. ועיין בתוספתא ח"ב ס"ח מההוא נהירו נפקין נהורין וניצוצין נפקין מאינון תרעין כו': חוורו כסיהרא. חסד ששם הסיהרא, ברתא דאברהם כמו שאומר בתיקון ס"ט ובספר יצירה פ"ד ושם, שמאדים בגבורה: זהיר לכל עיבר כמאן דמחא פטיש כו'. הוא יסוד שבו מכין האורות ונצצין שהוא הרקיע המבדיל ומכח אור ישר מכין האורות וחוזרין באור חוזר כמו שאומר בנע"ח ועוד שבה’ ספירות מתפשטין ה’ חסדים וביסוד – הגבורות ושם נצצין: על צדיק דלעילא קאים עלמא דאתכסיא כו'. על דעת, שהוא צדיק כמו שביארנו, פירוש אחר, קאים בינה בסוד אם אין דעת אין בינה והיא עלמא דאתכסייא כידוע: ועל צדיק דלתתא קאים עלמא דאתגליא. פירוש על היסוד קאים מלכות והן שני עולמות, עולם הזה ועולם הבא וכל עולם בחינת נוק' כידוע והן בינה ומלכות וקיימין על ב' בריתות, ברית הלשון – סוד הדעת וברית המעור – יוסף, על דנטיר ברית זכה למלכות כמו שאומר בזוהר, ובתורה זוכה לעוה"ב, מרבה תורה כו'. ואמר ומתמן ועמך כלם צדיקים כו', שעליה קיימא לכן יורש הארץ ולכן כשנכנסו לארץ מל אותם יהושע ואמר בזאת תדעון כי אל חי כו': ואמר הרקיע כו' ואיהו רקיע דאיהו לעיל מחיוון כו'. והוא ברקיע, צדיק דלתתא, לעיל מד' חיוון וכן הוא בצדיק דלעילא, לעיל מחיוון כו' שהן חסד גבורה תפארת, חיוון עלאין עם מלכות בין חג"ת לנה"י כמו שאומר לקמן דף ד' ע"א והוא זוהר הרקיע שאמר בתיקוני זוהר חדש דף פ' ע"א וכדין כזוהר הרקיע, רקיעא סתימאה דלא אתגלייא כלל וקיימי על רישי דחיוון קדישין דקיימין ברזא דאבהן והאי רקיעא סתימא עלה קיימא עלייהו ואפיק מניה זוהר דנהיר וזהיר לכלהו חיוון. והענין, כי לעולם יסוד בחינת רקיע וכאן הוא יסוד דבינה ושם גניז ה’ חסדים וה’ גבורות, סוד הדעת ומשם מתפשט הדעת למטה ודעת המתפשט הוא זוהר הרקיע של הדעת למעלה, ביסוד והוא דרגא דמשה שהוא דעת משה מלגאו כידוע ולכן השיג למ"ט שערי בינה וזהו בינה דרגא שהן נ' תרעין דמתפשטין מינה ושער החמשים דבוק בה ולכן לא השיג וזה שאומר שם בזוהר חדש דף ע"ח ע"ג כזוהר הרקיע ועל שמיה אתקרי ספר הזוהר כו' עיין שם וכשם שביסוד קבועין שמשא וסיהרא וכוכבייא ומזלי כן בדעת – נשמתין עלאין דחו"ב ושניהן מצדיקי הרבים על צדיק דלעילא קיימי אלין רבים דו"ק דהוא קיימא עלייהו וצדיק דלתתא קיימי הרבים דשכינתא שהן גוונין דאתגליין בשכינתא כמו שאומר בפרשת בראשית א' הנצנים אלין אבהן כו' עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון תמן וכדין נראו בארץ כו' ובדף י"ח את קשתי נתתי בענן מן יומא דאתברי עלמא כו עיין שם כל הענין וזו הלכה כרבים דא שכינתא שהיא כרבים דנראין בה ג' גוונין כרבים כנ"ל]:

[8] כלהון רשימין כו'. רוצה לומר שיוצאין מן יסוד ונקבעין במלכות:

[9] אוף הכי כו'. רוצה לומר לא שנמשלין לרקיע, אלא לאותן שמזהירין ברקיע, והן הכוכבים, אף הן מאירין במלכות:

[10] ועלייהו כתיב כו'. קודם דפרחין מניה:

[11] וכולהו פרחין כו'. רוצה לומר לכך דימה אותן לכוכבי רקיע הואיל ופרחין מניה, אבל הן נהרין בסיהרא:

[12] ואיהו רקיע דאיהו לעיל מחיוון. שחיות הקודש הן במלכות, ד' רגלי המרכבה מסטרא דתלת אבהן והרביעית מסטרא דילה כידוע כמו שאומר בתיקון א' ציורא דאדם תמן כו', עיין שם, והוא מרכבתא עילאה:

[13] על צדיק דלעילא. הוא יסוד:

[14] קיימא עלמא דאתכסי'. הוא מלכות דאצילות:

[15] ועל צדיק דלתתא. הוא מט"ט:

[16] קיימא עלמא דאתגליא. הוא עולם היצירה ששם ראה יחזקאל כדלקמן:

[17] והיינו ומצדיקי. לשון רבים, על שם שני צדיקים כנ"ל:

[18] מההוא צדיקא דעלמא תליין. פירוש, אותן הרבים שהן כל הנשמות תליין מההוא צדיקא ואותן ששרשן מיצירה תליין בצדיק דלתתא:

[19] מאי הרבים. רוצה לומר למה נקראו רבים:

[20] אלין דאתמר עלייהו כו'. רוצה לומר אלין שנשמתן ושרשן מג' אבהן לפיכך זכו שהלכה כמותן שהלכה היא השכינה והיא מקבלת מן הג' אבות כמו שאמרו בזהר על פסוק כרוה נדיבי העם כו':

[21] ומתמן ועמך כו'. רוצה לומר מיסוד:

[22] דאיהו כלילא מעשר ספירות ומתמן אתקריאו כו'. רוצה לומר שלכך ירשו השכינה שהיא כלולה מכולם ומתמן נקראו צדיקים ולכך ירשו אותה וכן כל המדות נקראו על שמה:

[23] מלכים צדיקים כו'. הן כסדר, עשר ספירות מלמטה למעלה וכולן על העשר ספירות שכלולין בשכינה, כל אחד נקרא על שם שרשו ותיקונו. והכל בשכינה. וזה שאמר ומתמן אתקריאו וכו' שכולן בה כנ"ל:

[24] ורשותא אתיהיב כו'. חוזר למעלה כד אתכנשו וכו':

[25] לקננא בהאי חבורא. דבלימוד הקבלה יש מנוח לשכינתא ולכל דאזלין בתרה כדלקמן:

[26] דאתמר בה. רוצה לומר בשכינה:

[27] חד מבית ראשון. שאז בבית ראשון שכינה עילאה שרתה בישראל ובבית שני שכינה תתאה כידוע:

[28] לקיימא ביה אני כו'. רוצה לומר אעפ"י שגלו מכל מקום לא שלטו בהם הקליפות ח"ו כמו שאומר בתיקונים לקמן ומביא זה הפסוק לראיה ששניהם גלו:

[29] דא משה. כי רוחו מתלבש בכל דור ודור בצדיקים ובעלי תורה כמו אור השמש שזורח בלילה בכוכבים ויסורי הצדיקים וגלותן הן יסוריו וגלותו שעליו נאמר והוא מחולל כו':

[30] דאתמר בה ולא כו'. דמפסוק דלעיל לא משמע אלא דאיהי בגלותא אבל כאן מביא ראיה דאיהי אזלא נע ונד:

[31] אי"ה דמרחם עלה אוף כו'. פירוש שאין מרחם על הצדיקים כמו שאין מרחם על השכינה כמו שכתוב אין מנהל לה:

[32] בית דנשמעין כו'. רוצה לומר גוף האדם שנשמע בו דברי תורה כמו שאומר לקמן בסמוך ואילין עבדין דירה כו':

[33] כל בית כו'. רוצה לומר על הגוף כנ"ל:

[34] דאינון פקודין דעשה. שנקראו כנפים כמו שאמרו (שבת מט ע"א) מה יונה כנפיה כו' ולימוד תורה הוא ממצוות עשה:

[35] ואת לרבות אפרוחים. דבלאו הכי הוה אמינא ששלח לא קאי אלא על ביצים דסמיך ליה:

[36] תחות אימא עילאה. רוצה לומר השכינה:

[37] #חסידים גבורים כו'. חשיב ששה בנים, ו"ק, תחות אימא:

[38] דעביד ליה קן. רוצה לומר שלכך אמר עם קונו לשון קן:

[39] דאיהו אכסני' דיליה. רוצה לומר שהקב"ה הוא אכסניא של האדם העניו, ועושה לו יתברך קן. ומאי הוא הקן ואמר:

[40] דא שכינתא. רוצה לומר שמייחד אותו יתברך בשכינה:

[41] # בית דיליה כו'. חשיב ד' בד' עולמות מלכות שלהם לקב"ה. בית באצילות. היכל בבריאה. קן ביצירה כידוע. מלון בעשיה ולכן הוא בעשיה ששם בחצי הלילה:

[42] ובארעא קדישא כו'. רוצה לומר מה שאמרתי בית דיליה היכל דיליה, לא אמרתי אלא בארעא קדישא אבל בגלותא קן ומלון:

[43] ולאו מלון ואכסניא כו'. רוצה לומר מה שאמר דעביד ליה קן כו' מה צריך למעשיו של אדם לקן, הא אמרת דשכינתא איהי קן דיליה ומלון לכך אמר דלאו איהי מלון לקב"ה אלא כפום דתקין לה בר נש וזהו חסיד כו':

[44] ובגין דא יהיב כו'. לפי שכל מעשיו לעשות חסד כידוע ואכסניא היה:

[45] גבורים מסטרא כו'. שמשם דרגא דתפלין כמו שכתוב (ישעיהו סב, ח) ובזרוע עזו וכמו שאמרו (ברכות ו ע"א) בימינו זו תורה ובזרוע כו':

[46] בקישורא דתפילין. כמו שאומר להלן דבתפילין של ראש קושר עבד תחת רבו, ובשל יד שפחה כו':

[47] #דמאן דל"ל תפילין כו' על נבל כי ישבע לחם. שעבד ושפחה הם סם ונחש, קליפות של עשו (פירוש עמלק) וישמעאל, ימינא ושמאלא, אחוזין באברהם ויצחק אבל ערב רב הן אחוזים ביעקב והן קשין לישראל ולשכינתא יותר שהן השאור שבעיסה והוא מה שכתוב ונבל כי כו' שכל הקמצנין ואינן מחזיקים התורה הן מהן כמו שאומר בזוהר בראשית וברעיא מהימנא פרשת נשא ובשארי מקומות הרבה. וזהו שאומר דאיהי רגזא יתיר ורוצה לומר זהו מה שכתוב ותחת ארבע לא תוכל שאת שקאי על נבל. ושלישית היא תחת שנואה כו' הוא דרגא דדוד כידוע דעל כולן לא רגזה כל כך כמו על דרגא דיעקב ששם אין פסולת וזהו גלות מחמת הערב רב עד בטח בדד עין יעקב ששלשה גליות הראשונים היו נגד ג' הנ"ל, נגד ג' עבירות, תחת עבד כו' – עבודת גילולים. תחת שנואה כו' – גילוי עריות. ותחת שפחה כו' – שפיכות דמים וזה שאומר כי תירש. והכל מדה נגד מדה אבל גלות הד' תחת נבל כו' היא שנאת חנם, נגד זה (היו) מוליכין ומנהיגים אותם נבל כו', ששונאים את התלמידי חכמים וכמו שאומר ברעיא מהימנא וכנ"ל:

[48] מסטרא דיליה כו'. פירוש מצד נשמתו שכל הפגמים בא מצד נשמתו:

[49] שליט עבד ושפחה. רוצה לומר ס"ם ולילית:

[50] הדא הוא דכתיב תחת עבד וכו'. ושם נאמר תחת שלש רגזה ארץ דהיא שכינתא:

[51] ואוף הכי איהי כו'. לפי שהתחיל לפרש שלושה דברים, מפרש כל הג' דברים:

[52] דאתמר ביה לכו וכו'. רוצה לומר על הקמצן שאינו מחזיק ידי לומדי תורה והוא בעצמו לומד תורה ששונא אותו ואת תורתו. כמו שאמרו בגמרא (יבמות קט ע"ב) כל האומר אין לי אלא תורה אף תורה אין לו. וכן אמרו במסכת עבודה זרה (יז ע"ב) כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, עיין שם:

[53] נבל שמיה. כמו נבל בעלה של אביגיל:

[54] דהא קמצן איהו עני הדעת. נותן טעם למה נקרא קמצן נבל וקאמר דאיהו עני הדעת ועני הדעת נקרא נבל כמו שכתוב (דברים לב ו) עם נבל ולא חכם:

[55] ואורייתא בלא פקודיא כו'. לכך אינו מרוצה בתורתו אחר שאין חפץ במעשים לחזק ידי תלמידי חכמים:

[56] #מארי תורה מסט' דעד"א דביה חצות כו'. רוצה לומר שהלילה נחלק לב' חלקים פלגא דינא ופלגא רחמי והן ליל ולילה בתוספת ה' בסוד נער נערה דאנהר לה אימא ה' גבורות ממותקות והיא בזיווגא שאז נקרא ה'. שד' דרגין באשה, קטנה נערה בוגרת נשואה שנקרא ה', הוא חכם והיא חכמה הוא עשיר והיא עשירה הוא איש והיא אשה והן ראשי תיבות של נקב"ה ולכן דוקא בחצות והוא בסטרא דעמודא דאמצעיתא שהוא בין חסד לגבורה והוא בחצות ממש וזה שאומר ואיהי שומר מה כו':

[57] דביה חצות לילה כו'. מביא ראיה שהתורה מסטרא דעמודא דאמצעיתא שלכך היה קם בלילה לעסוק בתורה לחבר מדת לילה למדת התורה:

[58] ואיהו שומר כו'. מביא משלושה פסוקים שלילה נקראת השכינה, שומר מה מלילה שאנו אומרים להקב"ה מה תהא משכינתא, מתי תיפוק מגלותא ועוד פירש לילה רוצה לומר שהיא ליל ה"א וכן ליל שמורים:

[59] ובגינה. רוצה לומר בשביל השכינה שעסק הלילה בגינה:

[60] # נביאים מסט' דנו"ה כו'. לכן בכל אחד ד' נביאים. נביאים ראשונים נגד ד' אותיות הויה ואחרונים נגד ד' אותיות אדני וכולן מוסרים ליראת ה':

[61] דבהון כלילין כו'. מביא ראיה דנצח הוד אינון לקבליה דנביאים:

[62] ונביאים תרין כו'. עוד ראיה על הנ"ל:

[63] תרין. נביאים ראשונים ואחרונים:

[64] ולקבליה חזא כו'. שנתנבא מנצח הוד והן כלולין מעשר כנ"ל:

[65] דעסקין באורייתא לשמה. רוצה לומר בשביל השכינה, לייחד אותה עם התורה. והענין של לשמה שלומד על מנת לקיים מצותיה של התורה והמצות הן בשכינה אם כן הוא לשמה:

[66] ונטרין פקודהא. של השכינה:

[67] דתליין משם ה' כו'. כדלקמן, ו"ה עם זכרי רמ"ח כו':

[68] כדי לייחדא לשם כו'. דתרי"ג מצות אינון בה ותליין בשם ה':

[69] בכל אברין דיליה. שתרי"ג מצות הן נגד איבריו של אדם, מצוות עשה נגד רמ"ח איברים ומצוות לא תעשה נגד שס"ה גידין. וע"י עסק התורה שהוא שם ה', לקיים המצות שהוא בשכינה, מתיחדים:

[70] לאפקא זרעא מעליא. שע"י הזרע ההוא מתייחדים שניהם כן הקב"ה ושכינתא מתייחדים על ידו. ורוצה לומר ולכן נאמר על הבנים והוא נקרא בן:

[71] לרבות שם ה' כו'. רוצה לומר, אעפ"י שעוסק בתורה שהוא שם ה' מכל מקום הואיל ושכינתיה לא אשתכחת תמן, אסתלק שם ה' גם כן, דשכינתא איהי קן דיליה ומלון וכנ"ל:

[72] דעבדין עובדין דבנין. רוצה לומר שלכך נקראו בנים, דשבת מלכתא שהיא השכינה ויום השבת שהוא הקב"ה, הן אב ואם ולכך צריך לכבדם כמו שכתוב כבד את אביך כו':

[73] דתלת עלמין כו'. רוצה לומר סיפא דקרא דכבד, למען יאריכון ימיך ששם נאמר שני דברים בלבד אבל בתורה נאמר שלושה דברים, כי היא חייך וגו':

[74] תרין ירית כו'. נגד אבא ואמא:

[75] ותלת ירית. רוצה לומר בתורה זוכה לכל הג' דברים:

[76] דכליל לון בן י"ה. רוצה לומר שז"א נקרא בן י"ה כמו שאומר בתיקונים לקמן, כי הוא בן או"א שנקראים י"ה, י' – אבא, ה' – אמא, והוא כליל לון לפיכך נקרא יה"ו לפיכך זוכה על ידי התורה שהיא ז"א לג' עולמות:

[77] הה"ד כי כו'. דקאי על התורה:

[78] בעולם הזה דא גן כו'. שהן ג' עולמות שנר"ן שוכנים בתוכם, נפש – בעולם הזה ורוח – בגן עדן ונשמה – בצרורא דחיי שהוא עלמא אריכא ונקרא אריכא דשם אריכא דאנפין שאין שם דין כלל:

[79] בקישורא דתפילין. שהקשר הוא יסוד שקושר תפילין – נוקבא, עם הרצועה שהוא וא"ו כדלקמן. ובכולהון צריך קישורא דתרווייהו כדלקמן בסמוך דלא ישתכח בכל יום פחות מתרווייהו:

[80] בתחומיה דאיהו ח' ימים כו'. דתחום שבת הוא ח' אלפים אמות וכן מילה לח' ימים ואינון ביסוד שהוא ח' לחכמה שהיא ראשית כמו שכתוב על השמינית:

[81] דאינון י' י'. דתרווייהו הן אותות כדקאמר אות ברית ואות שבת דכל אות היא י' דאיהו יסוד, יו"ד זעירא:

[82] מן יאקדונק"י. אות ברית, יו"ד מהוי' דאיהו זכר ואיהו סליק עד מוחא דאיהו חכמה שלכך נקרא משכיל ואות שבת היא נוקבא כמו שכתוב אות היא לעולם ולכך היא יו"ד מן אדנ"י, יסוד דידה, אות אחרון מן אדני:

[83] יד כהה. דאיהי נקראת יד והיא כהה דהיא אספקלריא דלא נהרא:

[84] והכא בכל אתר את כו'. הכא מפרש דכל מקום שאומר בכמה מקומות שלח כו' על קב"ה ושכינתיה מן האדם, הוא הדין דקאי על או"א מן בנים דאינון זו"ן והולך ומפרש כאן דשלח קאי על אב ואם ולמטה הוא מפרש ועל קן דציפורא כו' דבנים ואפרוחים וביצים הם זו"ן:

[85] ואיהי אורייתא כו'. הוא עוד ראיה דהיא אם שידוע דהיא אורייתא כמו שאמרו חמשים שערי בינה כו' וכתיב תורת אמך:

[86] ועל קן דציפורא דא. מה שאמרנו עכשיו שהציפורים הן זו"ן והקן המסכך עלייהו אימא עלאה דעלה נאמר לא תקח וכו' וכן אמר בתיקון ו' דקן ציפור היא סוכה, אימא עילאה כו', עיין שם:

[87] אינון אתרוגי דכל חד כו'. שגם היא כלולה מו"ק ורוצה לומר שלכך נאמר ביצים לשון רבים:

[88] כתמר. דאיהו לולב, כפות תמרים:

[89] תמניא לקבל כו'. דזו"ן הן הוי' אדנ"י והן כלולין באימא עילאה:

[90] ובכל פקודא ופקודא. רוצה לומר וכן בכל פקודא צריך להיות עשר ספירות כלילין בה:

[91] שלח תשלח כתר חכמה. ואת האם היא אימא עילאה:

[92] דבתרא. פירוש דמסכת בבא בתרא:

[93] אזיל בספינתא. פירוש שירד אל הים שהוא ים החכמה:

[94] ומאן ציפור כו'. הזוהר שאיל על איזה ספירה מזו"ן הוא רומז כאן:

[95] כגון פרחים כו'. רוצה לומר ו"ק הכלולין ביסוד. דתרין ווי"ן הן ת"ת ויסוד. ובת"ת הן באור ישר, מעילא לתתא, וביסוד מתתא לעילא, באור חוזר:

[96] דהא ביצים כו'. הוא ראיה לדבריו, דבנים הם תחות אימא עילאה על כן יש לספק מאן, או מבנים דגם הם ציפורים ומה דלא קראן אפרוחים דאפרוחים הן דלאו גמר פרי, או מאפרוחים ומפרש:

[97] אלא לא הוי כו'. ויש לפרש הכל על רבב"ח דרבב"ח מפרש שלא תטעה דציפרא הוא מבנים לכך קאמר דימא מטי כו' דקאי על צדיק כמו שמפרש והולך:

[98] עמודא חדא כו'. דרבב"ח קאמר שם ורישיה מטא לשמיא:

[99] מארעא עד רקיע. דכן כתיב כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד כו':

[100] איהו ימא. ים בגימטריה חמשים:

[101] כגוונא דא כו'. דהיא נקראת י"ה על שם או"א דהיא כלולה משניהם:

[102] כל. גם כן גימטריה נו"ן:

[103] וכרסיא דלתתא. היא מלכות ורוצה לומר כאן דקאי גם כן על מט"ט דימא דמטי עד קרסולוי היא שכינתא תתאה שגם כן נקראת ים כמו שמפרש והולך והוא גם כן מארעא עד רקיע שהיא מרכבה לתרוייהו כמו שמפרש והולך והוא בדמותא דצדיק דבחול על ידו מתייחדין ובשבת על ידי צדיק ח"י עלמין:

[104] ים המלח. דמלח הוא דין כידוע והוא מלכות וזה שאמר כסא דין דתרין כסאות, כסא רחמים וכסא דין והן אימא עלאה ואימא תתאה והן ג"כ תרין ימים, דים דומה לרקיע כו' עד דומה לכסא הכבוד וזה שאמר ים המלח – כסא דין:

[105] עליה אתמר כי כו'. מביא ראיה דמט"ט נקרא צפור:

[106] שית יומין דחול. הן ו'"ק דיצירה:

[107] דאיהו קול. מביא ראיה דקול הוא עמודא דאמצעיתא דו' קצוות הן תורה:

[108] ואיהו שביעאה לון. רוצה לומר מט"ט הוא קול השביעי לו"ק דאיהו שליט עלייהו כנ"ל:

[109] באימא. רוצה לומר מצד אימא התחתונה הוא קול השביעי דלכך נאמר יחולל אילות:

[110] דבר דא צלותא. דצלותא היא מלכות שנקראת דבר כמו שאומר לקמן:

[111] דמטי לה כו'. שמשם זיווג השכינה:

[112] ורזא דדיבור אדני כו'. שמשם הדיבור ולכך אומרים אותו קודם התפלה שהיא דיבור:

[113] כגוונא דא כו'. שעל ידו מתייחדים:

[114] שר הפנים. דאיהו כדוגמת הצדיק בין זו"ן:

[115] אז ירננו. דאז בגימטריה ח' דהן ח' אותיות דתרין שמהן הנ"ל:

[116] ירננו. הן קול ודיבור:

[117] עצי היער. שהן נקראין עץ החיים ועץ הדעת:

[118] ונענה מלאך. הוא מט"ט כנ"ל:

[119] מגו אשא משמיא. הוא זו"ן שז"א נקרא שמים ושכינה נקראת אשא:

[120] ואמר הן הן כו'. שאלו השני שמות הן מעשה מרכבה שנעשה מרכבה לתרוייהו כנ"ל:

[121] והוו מתקבצי מה"ש. דבשעת היחוד ופניהם וכנפיהם כו' כמו שאומר לקמן:

[122] כבמזמוטי חתן וכלה. הן יחוד תרין שמהן הנ"ל שנקראו חתן וכלה כידוע:

[123] דאיהו יחיד נעלם. רוצה לומר אין סוף כמו שאומר בהקדמה שניה ולית דידע בך כלל ובר מינך כו':

[124] צריך לקשרא ליה כו'. שצריך מקודם להניח תפילין דבשעת קריאת שמע יהיה קשור בתפילין ומייחד בקריאת שמע:

[125] ובמאי קשרין. רוצה לומר כיצד קושרין:

[126] אדנ"י, ד' בתי דתפילין. הוא בשל יד כדלקמן ח' ע"ב עיין שם. ולא נחית הכא אלא לפרושי שם הויה ואדני דאיתנייהו בתפילין ומפרש והולך דתפילין דרישא הוא דז"א, הוי' ודיד – דנוקבא. והתפילין דז"א הוא אימא עילאה וזהו תפילין של ראש ותפילין של יד אנו מניחין לקשר זו"ן:

[127] ודא אימא כו'. רוצה לומר השם אהי':

[128] וקשרין ליה ישראל כו'. רוצה לומר דתפילין דרישא אנו מניחים בבחינת ז"א שהוא מניח אבל תפילין של יד אנו מניחין בבחינת עצמנו, לקשר זו"ן:

[129] ברא דסבא. לפי שנאמר בני בכורי ישראל והוא בכור שנוטל שני חלקים, דידיה ודנוקבא:

[130] דסבא דסבין. שחג"ת נקראו סבין:

[131] שיר דלוים. שהוא גבורה:

[132] אל מימינא. חסד:

[133] להעשיר יצפין. שנאמר מצפון זהב יאתה והוא מסטרא דבינה:

[134] קשורא דתרוייהו. בתפילין דרישא:

[135] יחודא דתרוייהו. בקריאת שמע וזהו יב"ק ועד כאן הוא סוד קריאת שמע ועכשיו הוא מפרש סוד תפלה:

[136] בחשאי. דבור בלא קול:

[137] קדש הקדשים. יסוד דנוקבא ומלכות דידה:

[138] דהא ברוח כו'. אינון ג' ספירות חג"ת דילה דאינון כנפי ג' החיות, אריה שור נשר:

[139] אלא בקול כו'. דאיהו דמות אדם רביעאה:

[140] ועלייהו כו'. רוח מסטרא דתפארת, ענן מסטרא דחסד כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש ולכך כתיב גדול, ואש מסטרא דגבורה:

[141] קול דממה כו'. דבה הויה מהופכת כדלקמן:

[142] כגון טיפה כו'. שלכך איש מזריע תחלה יולדת נקבה דאז נקבה שליט על דכורא:

[143] סיני. הוא רעיא מהימנא:

[144] כשמיה כן כו'. רוצה לומר דאף על גב דאני ה' לא שניתי כו' מכל מקום בכרסיה שם שליט שפחה ח"ו כמו שמפרש והולך לקמן בסמוך:

[145] כן לבושי'. ואקרון בשמיה: ארבעה בגדי לבן – הוי', ארבעה בגדי זהב – אדני, כנ"ל:

[146] דתמן נשמתין כו'. ולפיכך מטי תמן פגימא מסטרא דנשמתין:

[147] ואסתלק שם ה'. דאיהו כלל אצילות דתמן לא מטא פגימא:

[148] דכלילין בשם יאקדונק"י. כנ"ל דכל עשר ספירות כלולין בשני שמות אלו וזה שאומר כשמיה באצילות כן לבושיה בבריאה:

[149] ועילת על כולא כו'. בכל ד' עולמות אבי"ע חייהון אלקות ולא אשתני כלל ואין פגימה שולט:

[150] ברשות היחיד. יחידו של עולם דהוא אין סוף דהוא אדון על כלא, עלת על כלא:

[151] ובג"ד אין קדוש כה'. רוצה לומר אין, קדוש דהוא עלת על כלא דמתפשט נהוריה על כה', כ' – כתר, הויה – מחכמה ולמטה כמו שמפרש והולך:

[152] ומאריה דכלא. אין סוף:

[153] באת יוד כו'. רוצה לומר בינה דהיא עלמא דאתי, נבראת מחכמה דהיא אות יו"ד. והעולם הזה דהוא עולם השפל, עולם העשיה, נברא בה' אחרונה דמלכות מקננא באופן:

[154] ומקורין דכל כו'. רוצה לומר מילוי ע"ב ומילוי מ"ה. מילוי ע"ב הן דיודי"ן, מרמז על שם הויה. מילוי מ"ה – דאלפי"ן, מרמז על אהיה אדני כמו שמפרש והולך. ואלו הג' שמות הן יסוד כל האצילות וכל השמות. אקיק, כולל ג' ראשונות, הויה – ו' קצוות, אדני – מלכות:

[155] הכא. רוצה לומר באצילות:

[156] ראשית דרכו. דאיהי ראשית לנבראים:

[157] תורת ה' תמימה. תורת ה' כנ"ל תמימה שאין שולט שם שום פגם ועלה נאמר כולך יפה רעיתי ומום כו':

[158] מהכא דאית ספירות כו'. רוצה לומר דהכי פרושו של הפסוק כל הנקרא בשמי, בין הנקרא בהויה, בין הנקרא באדני אבל ולכבודי, אותן דאדני שנקראו כבודי, בראתיו, הרי נשתנו:

[159] אית שמהן דמיין לחותמא. והן דבריאה:

[160] ואית שמהן דאינון כו'. והן דיצירה:

[161] ודמות כמראה כו'. רוצה לומר ודמות הוא רושם דבשעוה הנחתם מחותם דהוא כמראה אבל החותם הוא מראה ממש כמו שאומר לעיל לחותמא דמלכא דבהון אשתמודע כו':

[162] הוא מראה כו. רוצה לומר אותה שראיתי, הוא בעצמו מראה כו' דמרשימו דציורא בשעוה הבין הציורא בחותם עצמו אבל לא ראה החותם עצמו דבכלם אמר שראה אבל בכאן לא קאמר דראה אלא שהבין ואפילו הכי לא הבין רק החותם:

[163] אלין מראות. שנאמר ואראה מראות כו':

[164] דעלייהו דאתוון אתמר ודמות החיות. דאינון מרובעין:

[165] מראיהון כגחלי אש אלין כו'. דאינון עגולין כמו שאומר לקמן:

[166] ובהון והמשכילים. רוצה לומר ועל האותיות ונקודות וטעמים נאמר והמשכילים כו':

[167] חיון עילאין כו'. כמו שאומר סגולתא דטעמין לעילא וסגול דנקודות לתתא והכל על אות ה"א ומפיק שבתוך הה"א היא הנקודה המתהלכת בין החיות:

[168] דרמיזין י'י'י'. והוא סגולתא וכן לקמן:

[169] נקודא דאמצעיתא כו'. היא מלכות שמתחלת בסוף התפארת:

[170] ששמה אדם. דתלת חיוון הנ"ל אינון אריה שור נשר:

[171] חכמה עילאה. רוצה לומר דהיא אתנטלית מחכמה כמו שכתוב (משלי ג יט) בחכמה יסד ארץ. וחכמה נקראת דביה אותיות כ"ח מ"ה, כ"ח – כ"ח אתוון דמילוי המילוי דשם מ"ה, והשם בעצמו הוא מ"ה, גימטריה אדם:

[172] בחמשה לחודש כו'. שעד כאן הוא בנקודות ועכשיו הוא מדבר באות ה':

[173] דאיהי אלקים. דאית בה ה' אותיות:

[174] כנוי. בגימטריה אלקים:

[175] לשם ה'. דארבע חיות הנ"ל הן ד' אותיות הוי':

[176] ואיהי כרסיא. רוצה לומר מלכות שעכשיו מדבר בבחינה אחרת. ד' חיון עילאין הן חכמה בינה גדולה גבורה וד' חיון תתאין הן תפארת נצח הוד יסוד כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש דף ע"ג:

[177] ואיהי כתר כו'. רוצה לומר שמרמז ג"כ על כתר כמו שאומר בהקדמה שניה כתר מלכות ועלה אתמר כו' עיין שם:

[178] ואיהי כרסיא. רוצה לומר לכך נקרא אלקים כנ"ל:

[179] למארי כולא. הוא אין סוף:

[180] תלת ספרים. חסד גבורה תפארת כמו שאומר לקמן בסמוך דאיהו נהר כו':

[181] וירכב כו'. דכרוב ורכב וכבר הן שוין באותיותיהן:

[182] וסוסי אש. כנ"ל דתקין ליה סוסי' כו':

[183] שיתין רבוא. מסטרא דשש קצוות:

[184] ה' רקיע דיומא תניינא. שנאמר ביום השני ה' פעמים רקיע וביום הראשון ה' פעמים אור:

[185] דבה רשימין חיון. רוצה לומר ה' תניינא דאיהי מלכות דבה אינון חיות:

[186] דמקוריהון יו"ד ק"י וי"ו ק"י יקו"ק. דחיות אינון יודין כנ"ל וד' חיות אינון ד' יודין דמילוי ע"ב וההיא חיה דעל כולהון רמיזא ביו"ד דהוי' פשוטה:

[187] חמש אור. דבהון רואין לכך נקראין מראות:

[188] ה' קדמאה. בינה:

[189] דאיהו א' כו'. סדרן צריך להיות: קמץ, צרי, חירק, חולם, שורק:

[190] פתוחי כו'. אף על גב דשם בשור"ק בוא"ו, תירץ רשב"י בתיקון ע' עיין שם:

[191] וכל חד כו'. רוצה לומר אותיות של נקודות הן א' של אור:

[192] אחזי אקי"ק. דאיהו בבינה:

[193] ונקודין אלין סלקין אלקים. דכל נקודה עשר ורקיע ו' (כמו שאומר בתיקונים):

[194] אלקים. שלכך אמר מראות אלקים:

[195] דבהון שבע נקודין. רוצה לומר אותן שהן נקודות לבד מה שאין כן בקמץ:

[196] תלת לעילא. רוצה לומר קודם לחולם:

[197] לתתא. אחר החולם:

[198] דאתמר ביה ויתן כו'. שכללן בנקודה אחת שהוא הניצוץ של הקמץ וקבען ברקיע שהוא הפתח של הקמץ:

[199] ואיהו בצורת. רוצה לומר החמה:

[200] ד"א והמשכילים אינון נקודי. דלעיל דריש והמשכילים על אותיות:

[201] נקודין עגולין, אתוון מרובעין. כמו שמפרש והולך דחיות אינון מרובעין, וארבעה פנים כו' וגלגלי דכורסיא אינון עגולין וגלגלי הכסא עם הכסא הן נשמות החיות דאינון לבושין לכסא וכן הנקודין לאותיות וכן שם מ"ה לשם הוי':

[202] מראות דאיתגליין לך. הן ט' מראות מן וממעל לרקיע עד סוף הפרשה נאמר שם ט' פעמים מראה ועשירית, ואראה ואפול וכו' דלא יכיל להסתכל כמו שאומר לקמן:

[203] באיתגליי' ציורין. רוצה לומר ספירין דבריאה דאיתגלייה ליה מתוך השעוה אף על גב שלא ראה החותם:

[204] אבל בסתימו כו'. רוצה לומר באצילות:

[205] ואפילו מכל דיוקנין דאחזי לנביאי. רוצה לומר אפילו אותו דיוקן באצילות שהבין בסתימו דעיינין מתוך השעוה, אין לומר באין סוף כלל:

[206] צורת דיוקין דכלילא מכמה נהורין. קאי אדלעיל דקאמר באתגליא ציורין וקאמר שראה דיוקן אחד שכולל כל הט' מראות כמו שאומר לקמן שראה מתוך מט"ט דאיהו כליל כל המראות:

[207] דא אבן ספיר דמות כסא איהו לעילא כו'. דאבן היא ניצוץ, יו"ד ורקיע הוא ו' כנ"ל והאבן הוא למעלה מן רקיע אם כן הוא כזה   :

[208] ותחת רגליו כו'. אף על גב דאינו כתוב כאן, משום דכבר כתוב בתורה:

[209] איהי תחות ו"ה. שה' אחרונה שבשם היא נוקבא דז"א אבל מלכות הפרטי של עשר ספירות שהיא השכינה היא תחתם והיא שם אדני. דכתר ומלכות, זה – שרש השם, וזה – כלול מכל השם:

[210] ועוד רקיע דא כו'. רוצה לומר האיך כולם מרומזים בא' ואמר דעמודא דאמצעיתא כליל כל השם הויה, בין י"ה דחו"ב, בין ו"ה. והוא רקיע שבתוך הא' כמו שמפרש והולך וכתר הוא הנקודה שעל הרקיע של הא' ומלכות הוא נקודה שתחתיו כנ"ל:

[211] דכליל שם כו'. כידוע דירית לאו"א ונוקבא כליל בו:

[212] ואיהו כליל כו'. רוצה לומר לכך הוא רקיע דהוא ו' כנ"ל:

[213] דעליה אתמר כו'. מביא ראיה דהוא נקרא רקיע דכתיב נטוי כו' וכתיב נוטה שמים כו' ואיהו נקרא שמים, שמע מינה דהאי נטוי קאי עליו. והענין הוא דחיות קבועין במלכות כנ"ל ואיהו נטוי על ראשיהם:

[214] כגוונא דא כו'. רוצה לומר הו' שבאמצע הא' הוא פרוס כיריעה והוא ראיה דהוא רקיע שבאמצע הא':

[215] נוטה שמים לבדי. הוא עוד ראיה דנוטה קאי עליו:

[216] מאן כו'. מפרש המקרא וג"כ חיזק לדבריו הראשונים ורוצה לומר הואיל והוא כולל כל האצילות, דאף כתר נכלל בי"ה, בחולם, ומלכות בו"ה, בחירק הרי כולם נכללין בו:

[217] מאן נטה ליה, עלת כו'. וכל זה המראה הוא א' ולקמן מפרש באיזה ספירה רומז הא':

[218] תניינא כו'. דכל שנאמר מראה הוא מראה בפני עצמו כמו שמפרש והולך:

[219] דא איהו יו"ד כו'. גימטריא אד"ם:

[220] כליל תשע כו'. כמו שאומר להלן אלין אינון נקודי כו' דנהרין בהון כו':

[221] וכלא א'. רוצה לומר דכולן נכללין בא' שבמילוי הוא"ו שהוא תפארת דז"א:

[222] דלית אדם בלא א'. כי תחילתו של השם הוא ו"ו בלא א' כי נעשה מאחוריים דאהי' שהוא גימטריא דם ואח"כ נכנס בו א' דאהי' שהוא כלילת הפנים דאהי', בתוך מילוי הוא"ו ונעשה אדם וכולא ע"י האלף שממנו נעשה אדם אבל תחלתו דם לבד הרי הכל נכלל בא':

[223] וכלא איהו עמודא דאמצעיתא. דאיהו א' כנ"ל וכן הוא כאן:

[224] איהו הוי' דכליל ואיהו כו'. רוצה לומר שלמעלה במראה הראשונה אמרנו שכלא נכלל בו מצד הוי' פשוטה שהוא מצד אותיות כנזכר לעיל דבאתוון אתבריאו חיוון כו' ובהון נהרין ד' אתוון כו' והוא בחיצוניות וכאן כולא נכלל בו מצד מילוי דמ"ה והוא מצד נקודות כנ"ל מצד פנימיותו והכל נכלל בא' וזה שאומר לאחזאה דאם רץ לבך שוב לאחד רוצה לומר שאם תהרהר ח"ו מצד מספרן, שוב לאחד שהוא א', שכולן נכללין בו, להורות שכולן א':

[225] ודא שכינתא דהכי כו'. מביא ראיה שהיא נקראת אש וזה שאומר בגין דא כמראה אש:

[226] בית לה דאיהי כו'. שנקראת כנסת ישראל דכניש כולא בה:

[227] אש נוגה כי כו'. עכשיו הוא מביא ראיה מפסוקים. אש נוגה כמו שאומר לקמן דנקראת נוגה. כי ביתי כו' והיא נקראת תפלה כמו שכתוב ואני תפלתי כו':

[228] ואיהי אש בית כו'. עכשיו הוא מפרש כל השלש מראות. מראה הראשונה ראה בצורת א' והוא יום א' שהוא חסד כמו שמפרש והולך, אע"פ שאמר דא' שראה הוא ת"ת, ראה אותו מסטרא דחסד. מראה השניה ראה ב' שהוא גבורה כמו שמפרש והולך. וכן ראה בשכינה מסטרא דגבורה כנ"ל. והענין, כי ת"ת הוא הוא בסטרא דחסד, ומלכות בסטרא דגבורה, ומראה השלישית ראה ת"ת מצד עצמו דכולל חו"ג כנ"ל דאיהו יחודא דתרווייהו וראה ת"ת בין חו"ג כסדר מימין לשמאל דהוא בין חו"ג:

[229] דאיהו ב' כו'. רוצה לומר לכך קאמר אש בית, בית הוא ב', יומא תניינא ואש דאיתברי בו גיהנם:

[230] א' יומא קדמאה כו'. דא' איהו אור כמו שאומר לעיל ואיהו גן עדן שגנזו לצדיקים:

[231] עמודא דאמצעיתא כמראה אדם. כמו שאומר לעיל תפארת אקרי אדם:

[232] כליל תרווייהו. דשם מ"ה שהוא גימטריא אדם, כולל חו"ג:

[233] וא"ו לימינא. דוא"ו גימטריא אחד, לימינא שהוא א' כנ"ל:

[234] ל"ב לשמאל' יו"ד כו'. בית לה, ראשי תיבות ל"ב ואינון ל"ב אלהים שהם מסטרא דגבורה במעשה בראשית אף על גב דהן בחכמה מכל מקום הן בבוצינא דקרדוניתא שהוא גבורה דעתיק כידוע:

[235] ממראה מתניו ולמעלה וממראה כו'. כמו שאומר בתיקוני זוהר חדש דממראה מתניו ולמעלה נצח וממראה מתניו ולמטה הוד כידוע דבו"ק נקראים נצח – מעלה והוד – מטה כמו שאומר לקמן ירכא ימינא ואסתכל לעילא כו' ירכא כו' לתתא והענין כמו שאומר לקמן והאחת גבוהה מן השנית עיין שם:

[236] דמתמן בנינא דעלמא. רוצה לומר דלכך מתחיל מחסד המראות דמתמן בנינא שהן שבעת ימי בראשית, מה שאין כן למעלה, בג' ראשונות שאינן אלא במחשבה:

[237] ה' עילאה כו'. רוצה לומר שמראה הששית הוא בינה וראה אותה בששית, שהתחלת ראייתו הוא מחסד שלמעלה אין ראיה שולט אלא שראה הבינה באתפשטותא למטה בה' ספירין לפיכך אחר שהזכיר ה' ספירות, הזכיר הבינה בהתפשטותה ואח"כ ליסוד כסדר:

ה' עילאה כו'. רוצה לומר שהיא באות ה' שהתפשטותה בה' ספירות ובה נ' תרעין, עשר לכל ספירה כמו שאומר לקמן ואתפשטותא דה"א עילאה עד הוד כו':

[238] ונגה לה סביב. רוצה לומר שמשם מתחלת השכינה שנקראת נגה כידוע שבסיום האימא מתחלת וכמראה אש קאי על אימא עילאה דמינה מתערין:

[239] ובה שית מראות. רוצה לומר שהיא המשלמת לששה שהיא הששית:

[240] דא צדיק. שעל הקשת נאמר אות ברית:

[241] דאיהו כליל כו'. רוצה לומר שכל המראות ראה מתוך מט"ט שכולן נכללין בו:

[242] דאתמר נקבה תסובב גבר. רוצה לומר שהיא מסובבת היסוד ולכך נאמר סביב רוצה לומר סביב הקשת:

[243] אש נגה. ראיה שעלה אומר שהיא נקראת אש נגה:

[244] חכמה עילאה. שנקראת כבו"ד גימטריה ל"ב נתיבות חכמה:

[245] דמות דילה. רוצה לומר שנאמר מראה דמות, משמע אף המראה שראה ביצירה, לא ראה כבוד ה' בעצמו אלא דמות דילה והוא בשכינה שכל הספירות נכללין בה ולכך ראה חכמה אחר השכינה כנ"ל בינה אחר ה’ ספירות כי חכמה למעלה במקומה, אף ביצירה, אין ראיה שולט שם ולכך ראה אותה במלכות ובינה בז"א כי אבא יסד ברתא כמו שכתוב ה' בחכמה יסד ארץ שמשם הוא גילוי החכמה כידוע ואימא יסד ז"א כמו שכתוב כונן שמים בתבונה:

[246] וכד מטא לדמות כתר כו'. רוצה לומר שרצה לראות כתר היצירה, לא במקומה אלא למטה במלכות היצירה ששם נכלל כנ"ל:

[247] דלא יכיל למסבל. לכך לא נאמר בו מראה:

[248] ואם מראות דלתתא כו'. רוצה לומר אם כתר דיצירה, ורק דמות דידה, כל שכן וכל שכן לכתר דבריאה, במקומה למעלה וזה שאומר ומראות עילאין רוצה לומר למעלה זה שאומר דבריאה רוצה לומר שהן שני עילויין וזה שאומר כל שכן וכל שכן שתי פעמים וכן באצילות כתב למעלה שתי פעמים, כל שכן וכל שכן, שעד כאן הוא סיום השנה:

[249] וברזא דאות א' כו'. לפי שאמר למעלה דשמא מפרש כליל תשע נקודין ועשירית כליל מכלהו וכולהו כלילין באות א', אמר כאן שכל העשר מראות נכללין בא', ברזא דט' נקודין ועשרית כלילא מכולהו ובו כל המראות חוזרין לא' כנ"ל וזה שאומר תשכח חלם כו' די' שעל הא' הוא חולם על הו' שבאמצע הא' וי' שתחתיו הוא חירק והו' הוא שורק:

[250] ואיהי גלגל כו'. דוא"ו הוא ג' נקודין, ראש תוך סוף, וג' נקודין שבו, חולם חירק שורק, הוא רומז לו"ק:

 

להמשך  קריאה:

להורדה: בקובץ word:- עמודים 792…

תיקוני הזהר עפ הגר"א