o     המענגים את השבת הקדוש ברוך הוא נותן להם משאלותם (תיקוני זוהר נ' י"ח, ל"ג:).

o     בשבת מתברכין כל ו' ימי השבוע (זוהר הקדוש ח"ב ס"ג:).

o     כל ימי השבוע מקבלים שפע מן יום השבת (זוה"ק ח"א ע"ה:).

o     אם ישראל הוו מקיימין שבת אחת כהלכתה (נ"א שתי שבתות כהלכתן), מיד הוו נגאלין (תיקוני זהר דף נ"ז ע"א).

o     רבי יהושע דסכנים בשם רבי לוי כל שהוא מתענג בשבת, שואל, והקב"ה נותן לו משאלותיו (פסיקתא רבתי פרשה כג ).

o     עשירים שבשאר ארצות במה הן זוכין בשביל שמכבדין את השבת (תלמוד בבלי מסכת שבת דף קי"ט ע"א)

o     מאן דמחלל שבת אינו משומר מהקדוש ברוך הוא (תיקוני זוהר בהקדמה י"ב).

o     השכינה שומרת לשומרי שבת ויום טוב (זוה"ק חלק ג' דף קע"ט).

o       העובר אחת משאר עבירות שבתורה נקרא רשעי ישראל, אבל המחלל את השבת דינו כעכ"ם לכל דבריו (רמב"ם הלכות שבת פרק ל').

נרות שבת

על ידי הנרות אנו יודעים ומכירין כבוד שבת

בספר קרבן שבת (פרק י') כתב (בשם תולעת יעקב), שהנרות המאירים בשבת הם סימן לנשמות יתירות שניתוספו בשבת כו', ועל ידי כן אנו יודעים ומכירין כבוד שבת שהוא מכובד ומקודש יותר משאר הימים.

הברכה שבירך הקדוש ברוך הוא את השבת היא האורה (נרות שבת), שהיא שלום הבית

זה לשון ספר חסידים (סימן תתשמ"ז): הברכה שבירך הקדוש ברוך הוא השבת היא אורה, שהיא שלום הבית, עכ"ל.

בואו ונצא לקראת שבת המלכה

 שבת שקילא לכל אורייתא מאן דאעבר עליה כאלו חזר עלמא לתוהו ובהו

וכן אם פרץ איזה גדר מגדרי רבותינו אפשר שיטמאוהו שהגדרים שגדרו רבותינו ז"ל הם כדי שלא לתת מקום לחיצונישיכנס פנימה לקדש ואם יפרוץ גדר ישכנו נחש שעל ידי הפרצה שפרץ נתן לו מקום שיכנס. וכן פי' בתיקונים (יח ע"ב)שהים הוא התורה וחול לים פי' שהוא כמו השלשלת לכלב והמתיר השלשלת גורם לכלב שינשכנו והוא רמז לגדריםשגדרו רבותינו ז"ל. זה לשונו שם, ושמרו בני ישראל את השבת דא בת יחידה דאיהי שמירהלישראל בכל שבת ושבת ומאן דמחלל לה לאו איהו נטיר מקודשא בריך הוא, ולאעוד אלא דאתמר בה מחלליה מות יומת, מאן דאעיל ברשות דילה שפחה חללהזונה, דרשות דילה איהו תחום שבת כגוונא דתחום וגבול דימא, דאתמר (ירמיה ה, כג)שמתי חול גבול לים, ומאי ניהו (הושע ב, א) והיה מספר בני ישראל כחול הים, ולית ים אלא אורייתא, מאן דאעבר עליהכאילו חזר עלמא לתוהו ובהו, ושבת שקילא לכל אורייתא מאן דאעבר עליה כאלו חזר עלמאלתוהו ובהו, ובגין דא קרא סמיך ליה (בראשית א, ב) והארץ היתה תוהו ובהו, דאיהו חול לים כחוליא דשלשלאלכלבא מאן דאפיק לה משלש לאיה גרים כמה נישוכין דיסורין דנשיך ליה ובגיניה אמר דוד (תהלים כב, כ) הצילה מחרבנפשי מיד כלב יחידתי, ודא סמא"ל דאיהו תפיס בקולר שלשלא בשב' איהו תפיס בקולר, עד כאן לשונו. הרי בפירוששתחום שבת וחול לים שניהם ענין אחד להרחיק סמא"ל ולהרחיק מהקדושה ופורץ הגדר גורם לסמא"ל שישכנו. (ספרראשית חכמה – שער הקדושה – פרק שבעה עשר).

במסכת שבת דף קיט ע"א, וזה לשונו: עבידנא יומא טבא לרבנן אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא לא מזיגנא רישי אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותיה אמר מר בר רב אשי פסילנא ליה לצורבא מרבנן לדינא מאי טעמא דחביב עלי כגופאי ואין אדם רואה חובה לעצמו רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן קריבו ליה תלת סאוי טחיי אמר להו מי הוה ידעיתון דאתינא אמרו ליה מי עדיפת לן מינה.

בספר פרי צדיק פרשת ויגש – אות ו', וזה לשונו: ושבת מעין עולם הבא אחד מס' לעולם הבא כמו שאמרו (ברכות נז ע"ב), והיינו שמרגישין בו טעם מעין עולם הבא שהוא יום שכולו שבת. וזהו שאמרו בזוהר הקדוש (ח"ב פח ב) בשבתא יהבין ליה לבר נש נשמתא אחרא נשמתא עלאה נשמתא דכל שלימו בה כדוגמא דעלמא דאתי ובגין כך אקרי שבת. והיינו שזוכין לטעום בו מעין עולם הבא שהוא יום שכולו שבת ועל כן נקרא הנשמה יתירה שבת. והנה איתא (שבת קיט.) ר' חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה. ובב"ק (לב ע"ב) הגירסא לקראת כלה מלכתא ר' ינאי כו', ואמר בואי כלה בואי כלה. והנה לשון בואו משמע שקרא לתלמידיו שיבאו אצלו ויצאו יחד ולפי זה יש להבין למה לא יצא אליהם. וכבר אמרנו שפירוש ונצא, היינו לצאת מעניני הגוף ועניני עולם הזה והוא ענין התפשטות הגשמיות שזכרו בספרים הקדושים. וזה הכנה לקבל קדושת שבת דאיתא (זח"ב ר"ה סע"א) האי יומא יומא דנשמתין איהו ולאו יומא ד

בספר ליקוטי הלכות – הלכות שבת הלכה ג', וזה לשונו: כִּי וַשְׁתִּי בִּטְּלָה אֶת הַשַּׁבָּת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְקָמָה אֶסְתֵּר בִּמְקוֹמָהּ שֶׁשָּׁמְרָה אֶת הַשַּׁבָּת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק וְאֶת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאוּיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ שֶׁמָּנְתָה בָּהֶן אֶת יְמֵי הַשַּׁבָּת. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח אֶת הַשַּׁבָּת וְה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו סִבֵּב סִבּוֹת. וּמִנֵּהּ וּבֵהּ אַבָּא לֵיזִיל בֵּהּ נַרְגָּא שֶׁהָמָן הָרָשָׁע בְּעַצְמוֹ יָעַץ לַהֲרֹג אֶת וַשְׁתִּי שֶׁחִלְּלָה אֶת הַשַּׁבָּת וְעַל – יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ הָיְתָה מַפַּלְתּוֹ שֶׁמָּלְכָה תַּחְתֶּיהָ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת שַׁבָּת מַלְכְּתָא וְעַל – יְדֵי זֶה הִכְנִיעָה אֶת הָמָן שֶׁהוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ פְּגַם ל"ט מְלָאכוֹת וְכַנַּ"ל.

בספר שם משמואל פרשת בא – שנת תרע"ו, וזה לשונו: ויש לומר דשבת איתא בתיקונים נוטריקון ש' בת היינו שמעי בת, וזוכין ישראל לבחי' שמיעה מלפנים ולא מאחריך, ועל כן אפי' עם הארץ אימת שבת עליו, אף שהוא לא ידע ואינו מבין השבת עצמו משמיעו, וקול דודי דופק על מיתרי לבב ישראל, וזהו שאמרו ז"ל בש"ס שבת (קי"ט.) בואו ונצא לקראת שבת המלכה, ולשון זה מורה שהשבת באה מעצמה אלא שיוצאין לקראתה.

שערים של הספרים על השבת

קול קורא'ס על השבת

אין הנחש ממית, אלא החטא ממית

העונש הגדול שמקבלים אם לא מוכיחים הוא ששולחים לנו מן השמים את הטאליבאן, ראה את הרמז כיבכל אות עשירי מלמטה למעלה תמצא השם של טאליבאן: כמו שכתוב רבינו בחיי במדבר (פרק כא פסוק ט'):  וצוה הקב"ה למשה לעשות דמות שרף הממית אותם ואז יתרפאו, להודיע כי אין הנחש ממית אלא החטא, וכמו שאמרו אין ערוד ממית אלא החטא.

ובספר אור תורה – אות נח: וז"ל: והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול כו' (יחזקאל א, ד). ונקרא ענ"ן שהוא כלל הסטרא אחרא, שהם ב' נונין א' נון כפופה ונון פשוטה לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון (ישעיה כז, א), נ' דנח"ש ודשט"ן ונשאר בהם ב' שיני"ן, והם כמנין שק"ר וחט"א כמו שאמרו (שמות רבא ג, טז ועין ברכות לג, א), אין הנחש ממית, אלא החטא ממית. והם ב' בחינות של הסטרא אחרא דכורא ונוקבא דיליה, שנוקבא היא הנחש המפתה לאדם והיא עקומה, שתחלה מראה לו טוב, כי נפת תטפנה כו', ואחריתה מרה כלענה כו' (משלי ה, ג ד), עכ"ל.

ספר ויקרא (פרק יט פסוק יז):

לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא.

האם ידעת? שהרבנים אשמים על כל חילולי שבת שחיללת כל ימי חייך מפני שלא אמרו לכם ולא למדו אתכם גודל מעלת קדושת השבת וגודל עונשה של המחלליה שהוא במות יומת ומה שהנשמה של המלל שבת תסבול בעולם הבא?

האם ידעת? שהרבנים אשמים על כל צרות ישראל כי אם אינם שומרים את השבת אינם אינם משומרים מהקדוש ברוך הוא (תיקוני זוהר בהקדמה י"ב).

האם ידעת? שהרבנים שהם צועקים משיח משיח הם שקרנים גדולים, כי החפץ חיים לא צעק משיח, רק צעק שבת שבת, ולמה? כי חז"ל אמרו: אין ישראל נגאלין אלא בזכות ה"שבת" (ויק"ר ג' א).

האם ידעת? שכל הצרות שהערביים עושים לנו זה אשמת הרבנים שלא למדו אותנו השכר והעונש על שמירת שבת, כי חז"ל אמרו לנו: אלמלא שמרו ישראל "שבת" ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון (שבת קי"ח).

בס"ד

הבית המקדש נחרב בשבת על שלא שמרו בני ישראל את השבת

בספר יערות דבש – חלק ראשון – דרוש יג (המשך): … וכשאתם עוסקים בתורה, יהיה עסקיכם לשם שמים לא לפלפול ויוהרא, רק ללמוד לשמור ולעשות, כל איש ישראל אשר איננו בקי בהלכות שבת מרישא לסיפא, לא יכונה אצלי בכלל איש השלם, אוי ווי, איך מצפים ומייחלים לגאולה, ואלמלי שמרו ישראל שתי שבתות היו נגאלים [שבת קי"ח ע"ב], והגאולה תלויה בשמירת שבת, ואנחנו בעו"ה עוברים בחסרון ידיעה על רוב איסורי דאורייתא ודרבנן, ההולך בדרך ורוח נושבת ורוקק ברוח ורוח נושאת הרוק, עובר משום זורה, כדומה כהנה וכהנה איסורים רבים, וסיפר לי אחד מתלמידי, שהיה בעלזס, והיו יושבים בשבת במסיבה וחם להם, ולקחו החלונות מתוך ציר שלהם והסירו משם, ותלמידי מחה וצחקו עליו, והוא איסור גמור איסור בנין וסתירה, ולכך חובה ללמוד הלכות שבת ויום טוב, ושמירת שבת מקרבת הגאולה:

ואמרו במדרש, כפויי טובה בניי, אני אמרתי למענכם שלחתי בבלה, ואתם אמרתם קרא עלי מועד לשבור בחורי, והוא תמוה. אבל יובן במה שכבר מקדם בדרוש חנוכת בית הכנסת אמרתי קושיא זו להריטב"א ז"ל [יומא נ"ד ע"ב] במה שנכנסו גוים לקדש הקדשים ומצאו כרובים מעורים זה בזה וכו', דהא בזמן שאין עושים רצונו של מקום, אין פניהם איש אל אחיו, וכבר תרצתי אז, אבל כעת יובן בדרך אחרת:

כי ידוע מ"ש במדרש [עיין בזוהר ח"ב קע"ט] לעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות וימים טובים, אפילו בשבת של חול, ובהך אפילו בשבת של חול רבו בו פירושים, ואין דבר יוצא מידי פשוטו, כי כל מועדים נקראים שבת כנודע, וכוונת המדרש אפילו יום טוב שני של גליות שהוא באמת חול דבקיאי אנן בקביעא דירחא ואמרו [ביצה ו' ע"ב] לגבי מת כחול שווינהו רבנן, ומ"מ לא זזה שכינה, ומבואר בירושלמי דתענית [פ"ד ה"ה] בחורבן בית ראשון היה חורבן הבית באחד באב, כי בט' תמוז הובקעה העיר, וכ"א יום מקל שקד הוא א' באב, וידוע בגמרא דעירובין [דף י"א ע"ב] כי ט' אב היה ביום א', א"כ ראש חדש אב היה בשבת, והיתה אז השכינה שורה בנו, ושפיר מצאו פניהם איש אל אחיו וא"ש:

אך הטעם באמת למה סיבב הקב"ה שיחרב בשבת, ולא היתה מגינה שבת לבל יחרב בה, הטעם שהוא לטובת ישראל, כי למענכם שלחתי בבלה, כי השכינה הולכת עם ישראל להגן בעדם כאם המרחפת על הבנים, ולולי כן ח"ו כבר גוענו ואבדנו, ולכך מבואר בזוהר [ח"א דף קמ"ט.] שנגלה המרכבה ליחזקאל לנחם לישראל, כי חשבו שאין השכינה אתם בגולה, וא"כ ח"ו אבדה תקותינו, ויחזקאל נחמם שראה המרכבה בנהר כבר, ולאות כי השכינה עמהם, לכך לולא שהשכינה היתה בלאו הכי שורה בישראל בעת החורבן ביום שבת קדש, היה קשה לשכינה לדבק בישראל אחר סלוקה למעלה ברום גבוה, אבל הואיל בלאו הכי שבת היתה למטה שורה עליהם, וכשנחרב הבית לא זזה מאתם, כאם אשר בניה תנחם, והלכה בגולה אתם, ואם בגולה צריכה להיות השכינה אתנו לבל יכלו אותנו הצרים, מכ"ש ביום חרון אף ה' ביום זעם ביום החורבן, לולי שהשכינה היתה אז שורה בישראל עבור קדושת שבת, כבר פגעו בישראל לבלי יהיה ח"ו שריד באהלי יעקב, וזהו סיבת החורבן בשבת:

ובזה יובנו דברי המדרש, כי כבר נודע כי שבת אלה מועדי ה' וכו', ולכך כנסת ישראל מתרעמת, קרא עלי מועד לשבור בחורי, והיינו כי בשבת קדש נחרב הבית, ולמה לא הגנה זכות שבת, והקב"ה משיב, כפויי טובה אתם, זהו לטובתכם, אני אמרתי למענכם שלחתי בבלה, והיה לכם לדעת כי מזה הטעם נחרב בשבת, וזוהיא תקנתכם וא"ש:

ראו כמה יש לנו לכבד השבת, כי זוהיא שמגינה בעדינו ושכינה אז לנגדנו, ובאור אלהים חיים אנו הולכים, לכן צריך שמירה ביותר ביום השבת בכל דברים כעומד לפני שכינה, ומי לא יירא ולא יחת, ובכל מקום יש קדושת המקדש, כנזכר באיוב, לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו, ודרשו במדרש [ילק"ש רמז תתקכ"א] אין ויתר אלא קפיצה, בני אהרן ועוזיהו נכנסו להקטיר מתו ונצטרעו, טיטוס נכנס בשלום ויצא בשלום, והמכוון בזה כי רבים מייחסים שלימות למקום, כמו עוד היום אומות אומרים סגולת המקום להשמיע תפלה שם, כמו שסגולת המקום להצמיח פרי זה, משא"כ מקום אחר, כן סגולת מקום זה להשמיע תפלה ולעבוד עבודה יותר משאר מקומות:

אמנם האמת אף כי מעלת מקום הכנה לכך, העיקר במעשה האדם לקשור שם השריית שכינה, ואמרו חז"ל [תענית כ"א ע"ב] לא המקום מכבד האדם, כל זמן שהשכינה היתה בהר נאמר צאן ובקר אל ירעו, ואח"כ הותרו, וכן מורה קדושת המקדש, כל זמן שהשכינה שם כשהיו נכנסים נדב ואביהו ועוזיהו היו נזוקים, ובהסתלקות השכינה, טיטוס ושאר צוררים נכנסים ויוצאים, כי סר צל השכינה משם, לבל יהיה אור שכינה זורח ומבהיק, וזהו כוונת המדרש, ויתר אין ויתר אלא קפיצה, פירוש שהלב קופץ ממקומו, כי מתחלה הלב חשב שהכל תלוי בקדושת ומעלת המקום, אבל כעת הלב קופץ מזה, דהיינו מן המקום, כי אין עיקר תלוי במקום, כי אין מקום מכבד כנ"ל, והראיה כי נדב ואביהו ועוזיהו נענשו בכניסתם, וטיטוס יצא בשלום, שמע מינה דאין מעלה במקום גרידא כי אם הכל בעשיה לשמה לקשר שכינה, וזהו ויתר ממקומו, כי הלב שחושב לתואר מעלה למקום, קפץ וראה ששקר חשב, ולכן בכל מקום שמשמרים שבת כראוי, יש קדושת מקדש ושריית שכינה, ולכן מאוד יש ליזהר בשבת בעסקיו ודבריו וענינו, כעומד לפני ה' ועיני ה' תמיד בו:

הנה טעם ופירוש על ששחקו גוים [איכה א', ז] ופרש ידו על כל מחמדיה. הענין הוא כך, כי כבר נודע כי לפי המזל ח"ו יש לנו כליון, כי המזל מורה שאברהם אינו מוליד, רק אנו למעלה מהמזל, והנה כל מעשי עכו"ם בטלמסאות הוא כך, שעושים צורת זכר ונקבה בדבוק, והוא מורה על חמה ולבנה, ומקטרים ומנסכים, והוא לשיטתם לחכמת הקסם להוריד שפע, כי יושבים תחת המזל, הנה המה היו תמיד יודעים כי אין לנו עסק עם מזלות, כי אין מזל לישראל, ולכך חשבו אף כי לפי מערכות השמים רעה נגד פנינו, מ"מ אנו למעלה מזה, ובבואם לקדש הקדשים ומצאו כרובים מעורים, שהוא זכר ונקבה בדיבוק, חשבוהו למיני טלמסאות והוא לחמה ולבנה, וא"כ ראו שישראל ג"כ צריכים לכך, חשבו שהם ג"כ תחת המזל, וע"פ חכמת כוכבים רעה נגד פניהם ח"ו, א"כ שחקו ויאמרו זה היום שקוינו בלענוהו, כי משמים נלחמו בעדם כוכבים ממסילותם:

וזהו ג"כ שעמון ומואב שמחו בזה, כי עיקר עוונם היה בשכירת בלעם ובלק וקסמים בידם, כי בן נח מצווה על כישוף, וזה היה ענין בלעם, כי מה בכך שידע רגע אשר יכעס ה', וכי בשביל כך ח"ו יהיה השם בעת אפו עושה דבר נגד הדין וישמע בקול מתועב כזה, וכי בן אדם הוא ח"ו לקבל בעת כעס לשון הרע, ויקטול בלי חקור הדין היטב, הלא הוא שופט צדק ודיין אמת צדיק וישר תמים פעלו, אבל כל עסקיו לקסום קסם, כדכתיב [במדבר כ"ב, ז] וקסמים בידם, רק אין הקסמים מצליחים, רק ברגע כשה' כועס אז נוטלים סטרא אחרא שפע, ואז יש לסטרא אחרא יותר כח בקסמים, ואז מצליחים ביותר, וזו היתה מעלת בלעם, כי בלק היה יותר בקי בחכמת הקסם לעשות טלמסאות בקטורת ועבודות כנ"ל, רק כל חכמת בלעם היתה לכוון השעה והעת אשר זועם ה', ואז הקסם מצליח והכל היה בכישוף, ולכך ריחק ה' אותם הואיל והלכו בקסם, ובן נח מצווה על כך, ודור הפלגה שנענשו, היה הכל הואיל שהלכו אחר קסם:

ולכך כאשר ראו כרובים, חשבו שהוא ג"כ ממין הקסם, וא"כ מה חטאו בקסם, הלא ישראל ג"כ עושים כך, ולכך אמר [איכה א'. י] עמים אשר לא יבואו בקהל לך פרשו ידם על מחמדיה – כרובים לסובב בשקר כהנ"ל, ובזה שלמדו, הואיל ועושים טלמסאות חשבו כי אין ח"ו שריד לישראל, כי מזלות נלחמו נגד ישראל, והכרובים היו צפונים וטמונים בתוך קדש הקדשים, והגוים הוציאום: וזהו מאמר אסף [תהלים פ"ג, ה] על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך, היינו כרובים, שהיו צפונים בהסתר מקום סתר, ישיתו עצה עליהם, ויאמרו הנה ככל המון גוים בית ישראל, עובדים לצבא השמים, וא"כ כלה ונחרצה משפטם כי המזל למולם, לכך אמר [שם פסוק ה'] לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד, כי כל עבודתם למזל כמונו, והמזל לוחם נגדם וא"ש:

אבל יש עוד פירוש בזה. ונקדים להבין במה דדרשו [חגיגה ה ע"ב] על פסוק [ירמי' י"ג, יז] ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי, מהו במסתרים, מקום יש לקב"ה ושמו מסתרים, ומי איכא בכיה קמיה קב"ה, והאמר רב פפא אין עצבות לפני קב"ה, דכתיב עוז וחדוה במקומו, ומשני כאן בבתי גואי, כאן בבתי בראי, ופריך בבתי בראי לאו הכתיב ויקרא ה' צבאות לבכי וכו', שאני בית המקדש דאפילו מלאכי שרת מר יבכיון עכ"ל. יש להבין, דהא קרא מדבר בנביא שמזהיר העם, ואמר שאם לא ישמעו לו יבכה נפשו במסתרים, ומה ענין זה להקב"ה, ועוד מה שאל מהו מסתרים, מה קושיא, מקום סתר שמה לבל יכירו ברואיו בעצבונו, וגם יש להבין החילוק בין בתי גואי לבראי, ומה הם, ועוד הא כבר אמר שבמקום הנקרא מסתרים בוכה, וכאן אמר בכל בתי גואי, והא אמר רק במסתרים בוכה, ומה ענין קושיא זו לר"פ, הא מקרא מלא עוז וחדוה במקומו, ויתר דברי תימא מבוארים בעצמם, ואין צריכים לשאלה כלל:

אבל יובן, דיש להבין במה דקאמר הנביא אם לא תשמעו במסתרים תבכה נפשי, כי לא בכה אלא פומבי, הלא אמר [ירמי' ח', כג] מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה וכו' ומי יתנני במדבר מלון אורחים. והענין הוא כך, כי להסיר הצער הגדול, אחד הוא, מי שאין דעתו שלימה לא ירגיש בצער, ולכך אנחנו בעו"ה איננו מרגישים כ"כ חורבן בית המקדש לחסרון דעתינו, ואין שוטה מרגיש, יוסיף דעת יוסיף מכאוב, ואילו אנחנו היינו משיגים העדר שלמותינו ואובדן תפארתינו בחורבן בית המקדש, לא היה ערב לנו לאכול ולשתות, כי אם להתפלש בעפר, גם בכיה יש נייחא במקצת לעצבים, ולכך צוותה התורה ליפת תואר [דברים כ"א. יג] ובכתה אביה ואמה, וכתב הרמב"ן [ד"ה וטעם האבילות] כי יש לעצבים נייחא בבכי:

והוא כי ד' מדות באדם כידוע, הם בנוים על ד' יסודות, ואם יש לא' מותרות תקלקל הגוף אם לא ידחנו, ומותרות לבנה שהיא יסוד מים, בפה ברוק, ומותרות ירוקה שהיא רוח, באוזן בצואת אוזן הוא, ומותרות אדומה שהיא אש, בחוטם, ולפעמים כאשר תגבר הרבה יזוב דם מנחיריו, ומרה שחורה שהיא יסוד עפר, היא המולדת בטבע עצבון, וכאשר תגבר יצא אדם ח"ו מדעתו, והרופאים קראו מעלאנקאל"י, ומותרות ילך בעינים, ולכך לאחר הבכי אשר מותרות מרה שחורה נדחות, יש לעצבון נייחא, כי מרה שחורה דוחה המותרות, ותקנה גדולה היא לצער ועצבון, לרחוק נדוד מן המקום שקרה לו העצב, וכאשר לא יהיה נגד עיניו, לא יגדל כאבו ועצבו כ"כ, וכבר ידוע כי יותר שמתגבר יסוד מים בראש, יותר הוא סכל טיפש, ואפילו בהמות שראשם מים, שוטים ומשתגעים כנודע:

ולכך הנביא לרוב צערו עלי ישראל, אמר מי יתן ראשי מים, היינו שיהיה בלי דעת להרגיש השבר, ותקנה שניה, עיני מקור נוזלים לבכות תמיד, תקון שלישי, מי יתנני במדבר מלון אורחים, להרחיק נדוד ממקום מקדש וארץ ישראל, אולי ישכח כמה שברו וצערו, אבל כבר אמרו [מדרש איכה פ"ד, יד] חורבן בית המקדש היה טוב לישראל, ששפך חמתו על עצים ואבנים ונמחלו ע"י כך עונות ישראל, כדדרשינן תם עונך בת ציון, אבל עיקר היגון על הגלות המרה הזה:

ואמרינן במדרש [איכ"ר ה'-יז] על זה היה דוה לבנו וכו' על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, האשה שפירשה מבעלה איזה ימים, נאמר [ויקרא ט"ו, לג] הדוה בנדתה, אנו שפורשים זה כמה שנים על אחת כמה וכמה, יש להבין ק"ו, בעו"ה הכל יודעים זה וגזירה שוה לכל נפש לשלול שלימות חיינו בגלות הארוכה, ולא נשאר בנו שום תואר, והנביא המשילנו [יחזקאל ל"ז, ג] התחיינה העצמות היבשות. אבל באמת באנו ליישב פשוטו של מקרא, דלמה אמר בשביל כך דוה לבנו בשביל ששועלים הולכים בבית, ולא טעם אחר שבעו"ה עם ה' להרג ולביזה ועת צרה היא ליעקב מיום ליום, אבל להבין, אם נדה נקראת דוה היותה מופרשת מבעלה, הלא זבה יותר מופרשת דצריכה שבעה נקיים. אבל כבר אמרו חכמי מדינות, אם המלך יגרש אחד מחצרו לא יגרשו תיכף לעולמים, כי אז יצר לו וימות, רק יגרשהו לזמן, וא"כ לא תמוש תקותו, שהוא בעומד וחוזר, ולאט לאט מורגל בגרושיו, ואם אח"כ יתוודע לו שהוא מובדל לזמן מרובה, כבר מורגל טבעו, והנה זבה ברואה פעם אחת, שומרת יום כנגד יום, ואין דוה כל כך, כי מצפה מחר תהיה טהורה לבעלה, וכשרואה למחר, עדיין מצפה למחר לא תראה ותהיה טהורה, ואם תראה ביום ג', כבר מורגלת לישב בדד מבעלה, ולכך אין כאן דוה, משא"כ נדה, תיכף ברואה טפה כחרדל צריכה לישב ז' ימים מובדלת מבעלה, היא דוה ומצטערת, שתיכף יודעת שהיא מובדלת:

וזה הטעם שהסתיר ה' קץ הגלות המר הזה, דאילו היה נודע, א"כ היו ישראל באותו זמן דווים מאוד שיהיו זמן רב בגלות, ולא יוכלו לסבול הצער, אבל כיון שהוא נסתר, חושבים כל עת צרה בעו"ה שהוא עקבתא דמשיחא, ובזמן ר' עקיבא שהיה מעט אחר החורבן, קוה על משיח וטעה בבן כוזיבא, ובזוהר מבואר דלכך היו בבבל נביאים, כי השכינה לא זזה בחורבן בית ראשון מן הבית הואיל והיה הגלות על זמן מועט, משא"כ בחורבן שני שהוא לזמן רב, נסתלקה השכינה מכל וכל:

והנה הליכת שועלים בבית מורה שנסתלקה השכינה, כי בעוד שהשכינה שם, מגור להיות לילך שם כנודע, ולפי"ז מהליכת שועלים הוא אות שנסתלקה שכינה וזו אות בעו"ה על אריכות הקץ. וזה שאמר הפסוק, על זה דוה לבנו שועלים הלכו בו, דמורה על אריכות הגלות, לכך דוה לבנו. וזה שאמר ר"ג, אשה שפרשה מבעלה נקראת דוה בנדתה, ולמה לא זבה, וצ"ל דלזבה יש תוחלת ותקוה מיום ליום ואינה דוה כנ"ל, אף זו, אילו לא הלכו שועלים לא היה דוה לבנו, משא"כ עכשיו כנ"ל, וזה [איכה א', ח] חטא חטאה ירושלים על כן לנדה היתה וא"ש. והנה לפמ"ש, הטעם שנסתר הקץ לבל יכאב לב העם, וא"כ המבין יבין סתירת הקץ היותו לזמן מרובה וארוך, וז"ש הנביא במסתרים, שהקץ הוא נסתר, זהו ראיה שיהיה ארוך, וע"ז תבכה נפשי:

אמנם יש עוד טעם על סתירת הקץ, ופירוש על מה שאמרו נסנהדרין צ"ט.. מאי יום נקם בלבי, אר"י ללבי גיליתי לאבריי לא גיליתי, ופירש"י שלא הוצאתי דבר מפי שהיו אבריו יכולים לשמוע, אבל בלבי היה טמון הדבר.] לבי לפומי לא גליא, ללבי גליתי לפומי לא גליתי, והוא דאילו ישראל עושין תשובה נגאלין מיד, ובאמת הקב"ה יודע כי יעברו ימים רבים ולא ישובו, אמנם כבר נודע [נדה טז ע"ב] כי צדיק ורשע לא קאמר, דהבחירה ביד איש, והקשו תוספות [ד"ה הכל] האיך אמר חזקיה חזאי דנפקי מנאי בנין דלא מעלי, והתירוץ הוא דכביכול מפיו אינו יוצא שיהיה זה צדיק או רשע, דא"כ הוי גזרה ואבדה הבחירה, אבל במחשבתו חקוק וגלוי, אם יכשר או יפסל, כי הלא יודע עתידות, והחכמים ברוח הקדש משיגים מחשבת הבורא ב"ה, ולכך על תרגום בראשית מפרש במחשבתה, ובחד תרגום בסוכלתנא, כי החכמה היא המחשבה, וחכמים משיגים מחשבת ה' והוא רוח הקדש באמת ומדרגת נשמתם, ולכך חכם עדיף מנביא [ב"ב י"ב.], כי החכם מדבק נשמתו במחשבת ה' ומשיג יותר ממה שהנביא שומע מה שה' מוציא מפיו כביכול, ואפילו בשר ודם יש דברים בלבו מה שאינו מוציא מפיו, ומכ"ש בקב"ה, ולכך החכם שמשיג במחשבתו הבורא, יותר גדול מנביא שהוא מלשון ניב שפתים, ולכך דניאל עדיף מינייהו, דאינהו נביאים, והוא ברוח הקדש משיג יותר בחינת חכם, ולכך חזקיה השיג במחשבת רוח הקדש:

והנה הקב"ה אם יאמר הקץ לזמן מוגבל, א"כ מורה שהדורות לפנים לא היו זכאין, וצדיק ורשע לא קאמר, לכך אי אפשר לומר הקץ, אבל אנשים שחכמתם משיגה במחשבת אלהים, המה יודעים זמנו, וזהו לבי לפומי לא גלאי, דצדיק ורשע לא קאמר, אבל לבי מקום מחשבה גלוי גלאי זמן הקץ כנ"ל, ולכך דניאל עדיף מינייהו שהשיג במחשבה, ולכך השיג הקץ כנודע:

ובזה יובן דברי הגמרא דקאמרינן דנביא אמר במסתרים תבכה נפשי, היינו על קץ שהוא מסתרים, וע"ז קשה הא אדרבא זה לטובת ישראל, ולכך נסתר הקץ דכל יומא זמנא הוא אם ישובו והיה עת גאולה, וליכא למימר דידע שלא ישובו ויאריך הגלות מאד, הלא זה אי אפשר, דהא צדיק ורשע לא קאמר, וע"ז משני, דנביא השיג בחכמתו ברוח הקדש מחשבת המקום, ובעו"ה לא ישובו מיד ויאריך הקץ ולכך בכה, וזה שאמר מקום יש לקב"ה ושמו מסתרים, והיינו מקום מחשבת אל שהוא כנוי ללב, וכן בכנוי מסתרים שהוא תכלית הסתר, וע"ז הקשה הגמרא, איך אפשר לנביא שיהיה מלא בכי ועצבון להשיג מסתרי אל, והלא צריך שמחה גדולה, כאמרם [שבת ל ע"ב] אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, כי אז יתדבק שכלו בשכל הפועל מעלה מעלה, עד הדבקו בשכל נבדל, וזהו מאמר רב פפא אין עצבות לפני מקום, אין הכוונה על הקב"ה שהוא נבדל מכל תוארי גשם, רק העומדים לפניו לשמשו ולהשיג שפע אצילותו אין בהם עצבות, כי אי אפשר להשיג ברוח הקדש מבלי שמחה, וזהו עוז וחדוה במקומו, הרצון להשיג מקומו של עולם צריך עוז וחדוה, לכך אמר לפני קב"ה דייקא, וא"כ קשה האיך השיג ירמיה במסתרים בעצבון ובכי:

אך תדע דהמפרשים הרגישו במה שאמרו, אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, דכתיב [תהלים ל"ד, יט] קרוב ה' לנשברי לב, ושכינתו בכלים שבורים, עד שאמרו [שבת י"ב ע"ב] השכינה למעלה מראשותיו של חולה, והיש עצבון גדול מזה, אמנם הישוב, כי להדבק בשכינה צריך מעלות מעלות, כמ"ש הרמב"ם [יסוה"ת פ"ז, ה"א] ראשון להדבק בשכלים הנבדלים, הם המלאכים השומרים משמרת ה', ואח"כ לעלות אל אור פני אלהים חיים, וכל זמן שלא הגיע להדבק בשכינה אז צריך שמחה, כי המלאכים הם מיימינים ומשמאלים, המשמאילים הן מרא דיללא אשר סטרא אחרא מצדם ולילית מקרבם, אבל סטרא דקדושה הכל בשמחה והכל ששים ושמחים לעשות רצון קונם, ולכך אם אינו בשמחה אינו מתדבק במלאכים הטובים, וח"ו מתדבק בסטרא דלילית אשר כולם עצבים ויגונים, ולכך העצבות בגדר מרה שחורה שהוא יסוד עפר, ולא יתדבק עפר לילך מעלה, אבל שמחה בגדר מרה אדומה שהוא יסוד אש, אשר טבעו לעלות מעלה ולהתדבק בשורשו, אבל אם כבר הגיע שעבר מדרגת המלאכים ונכנס לקדש פנימה להתדבק בשפעת ה', שם אין צריך שמחה, דאדרבה הקב"ה קרוב לנשברי לב, ויפן לקול יגונו לנחמו וליתן עליו מהודו:

וזה הכוונה שאמרו חז"ל [שבת ל ע"ב] קודם דנפתח בגרסא – שהוא להתדבק בה' – צריך מילין דבדיחותא לשמח, כדי לבל יתן מקום לסטרא אחרא ח"ו לחול, אבל אחר דפתח וה' למולו, כי אין לה' אלא ד' אמות של הלכה בעולמו, אז צריך להיות שפתותיו נוטפות מור:

וזה שאמר בבתי בראי, היינו מחיצות מלאכים, אין עצבות אלא עוז וחדוה במקומו, אבל במסתרים, דהיינו הנביא שכבר הגיע להדבק בה' ומחשבתו שהוא סתרי אל ונקרא סתרים והוא בתי גואי, לא יפסיד השגתו בשביל עצבונו, וקרוב לנשברי לב, ופריך הגמרא הא בתי בראי איך תאמר כי עצבות הן מצד סטרא אחרא, הכתיב ויקרא ה' לבכי, והאיך קס"ד שיתן כח לסטרא ההוא, ומשני שאני חורבן בית המקדש דאז גבר כח הדין וסטרא אחרא היה לו אחיזה גדולה, וידם היתה רמה עד שגברה מדת עצבות בכל פמליא, עד שאפילו מלאכי שלום כת מיימינים בכו ועצבו, אבל זולת זה, אין עצב בסטרא דקדושה כנ"ל, וא"ש הכל:

ומזה למדו במ"ש [פסחים קיט.] דהקב"ה חותר חתירה מתחת כסא כבוד לבעלי תשובה, והטעם כי הבעל תשובה צריך עצבון על עונותיו וחטאיו, וא"כ אי אפשר לעבור דרך הישר מקום מלאכים כי יגבר כח מקטריגים כנ"ל, לכך הקב"ה חותר חתירה לקבלו בעצמו, והוא קרוב לנשברי לב, ויש לו דרך מיוחד מקום שאין צדיקים גמורים עומדים, כי הם עולים דרך הישר מעלה מעלה כנ"ל:

אמנם בעו"ה עכשיו נהפך הוא, כי אין איש דואג על חטאיו, רק יתעצב על העדר קנינו ורכושו וכבוד המדומה וכדומה ענייני הבל מגביר כח הסטרא אחרא, לא כן חלק עם ה' אשר בחר לנחלה האוהבים ה' בכל לב, היש שמחה גדולה כאשר יזכור בה' אשר בחר בנו מכל עם וקרבנו לתורתו, וכתינוק ההולך לבית הספר שיש לו צער, אבל הגדולים יצחקו עליו דטבא ליה עבדו, וכן אנחנו מה שאנו חושבים ליסורים, מלאכים וצדיקים גדולים יצחקו עלינו והדין אתם. וכללו של דבר, שהאיש המצטער לא יאות לשאלו בענין צערו, כי אז יכבד צערו:

ולכך אמר שלמה המלך ע"ה [שה"ש א', ז] הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ וכו', כלומר אותם שאהבה נפשי ואינם מצטערים על היסורים, משא"כ המצטערים אין ראוי לשאול כנ"ל. והנה ע"י שהקץ נסתר, חושבים הגוים שאין לנו תקוה ח"ו, וזה שאמר אסף, ויתייעצו על צפוניך, הקץ שהוא צפון ונעלם, לכך, מתיעצים שאין תקוה. והנה באמת כל תכלית ה' מבלי לכלות אותנו:

וזה שאמרו חכמינו ז"ל [מדרש תהלים קמט] הללו את ה' מן הארץ וכו' אש וברד וכו', בשמים הן, בא דוד ואמר לא יגורך רע, וביקש רחמים והורידן לארץ. ויש להבין, מה אכפת ליה, ונראה דידוע דאש מעלה אינה מכלה, דכתיב [שמות ג', ב] והסנה איננו אוכל, ואש שלמטה מכלה. והטעם כי למטה כשיבער עץ ודומה לזה, תיכף יסוד מים שיש בדבר ההוא ינוס ויברח, כי גרשהו האש, וכן האויר שהוא מלא מים, ויסוד אש ידבק באשו מין במינו, ולא נשאר רק יסוד עפר שהוא אפר הנשרף, אבל אש שלמעלה, עושה שלום במרומיו אש ומים, ואין המים בורחים כלל והכל באגודה אחת, ולכך אינה מכלה. והנה אש של מטה אי אפשר לשלוח בנו, כי היא מכלה והקב"ה הבטיחנו [מלאכי ג', ו] בני יעקב לא כליתם, ולפורענות לא יעשה שינוי טבע, אבל אש שלמעלה שאינה מכלה, זו יש לשלוח להבעיר כמוקד אש ולא יכלה, ולכך דוד למען לא ישולח בנו אש ה', כי באש ה' נשפט, ביקש רחמים והורידן לארץ, כדכתיב אש וברד וכו', וא"כ אי אפשר לשלוח בנו:

אבל יש לתמוה האיך הורידן לארץ, הא כתיב [איכה א', יג] ממרום שלח אש, אלא בזמן הבית שהיתה אש מערכה, היתה אש של מעלה קשורה בו, ולכך מצוה להביא משל הדיוט, ולכך [ויקרא ו', ו'] אש תמיד תוקד לא תכבה, כדי להיות אש שלמעלה נקשרת בו, אבל בעו"ה בחורבן פסקה אש מערכה, חזרה אש למעלה. לכך קודם החורבן בטלו קרבנות, בי חזרה אש למעלה ושלח אש ממרום:

וזה הכוונה שאמרו במדרש אילו זכיתם הייתם קוראים אש תמיד תוקד, והיתה אש למטה ואי אפשר לשלח בכם, אבל כשלא זכיתם ובטלה אש מערכה ועלתה אש מעלה – ממרום שלח אש, הרי הכל תלוי במעשינו ועבודתנו, והקב"ה הבטיחנו שלא יעשה בנו כלה, וישוב להאיר אופל אלמנה ולקבץ נדחי ישראל ולצרף כבור סיגנו ובדילנו, וירחיק מאתנו הצפוני היצר הרע הטמון בלבנו, ונהיה דבקים בה', כמ"ש [דברים ד', ד] ואתם הדבקים וכו' חיים כולכם היום, אמן ואמן.

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

לקבלת ספרי שו"ע בחינם:

בית המדרש "עטרת ישעיה" רחוב נחל לכיש 24/3

 רמת בית שמש ארץ ישראל

011 972 548 436 784

כל הלכות שבת החדשי

הלכות שבת החדשי, גליון א'‏ ,(1) א לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון ב'‏ ,(2) ב לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון ג'‏ ,(3) ג לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון ד'‏ ,(4) ד לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון ה'‏ ,(5) ה לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון ו'‏ ,(6) ו לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון ז'‏ ,(7) ז לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון ח'‏ ,(8) ח לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון ט'‏ ,(9) ט לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון י'‏ ,(10) י לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון י"א ,(11) יא לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון י"ב ,(12) יב לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון י"ג ,(13) יג לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון י"ד ,(14) יד לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון ט"ו ,(15) טו לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון ט"ז ,(16) טז לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון י"ז ,(17) יז לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון י"ח ,(18) יח לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון י"ט ,(19) יט לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון כ'‏ ,(20) כ לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון כ"א ,(21) כא לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון כ"ב ,(22) כב לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון כ"ג ,(23) כג לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון כ"ד ,(24) כד לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון כ"ה ,(25) כה לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון כ"ו ,(26) כו לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון כ"ז ,(27) כז לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון כ"ח ,(28) כח לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון כ"ט ,(29) כט לחודש

הלכות שבת החדשי, גליון ל'‏ ,(30) ל לחודש

 גליון ב' (2)

 גליון ג' (3)

 גליון ד' (4)

 גליון ה' (5)

 גליון ו' (6)

 גליון ז' (7)

 גליון ח' (8)

 גליון ט' (9)

 גליון י' (10)

 גליון י"א (11)

 גליון י"ב (12)

 גליון י"ג (13)

 גליון י"ד (14)

 גליון ט"ו (15)

 גליון ט"ז (16)

 גליון י"ז (17)

 גליון י"ח (18)

 גליון י"ט (19)

 גליון כ' (20)

 גליון כ"א (21)

 גליון כ"ב (22)

 גליון כ"ג (23)

 גליון כ"ד (24)

 גליון כ"ה (25)

 גליון כ"ו (26)

 גליון כ"ז (27)

 גליון כ"ח (28)

 גליון כ"ט (29)

 גליון ל' (30)

 גליון ל"א (31)

 גליון ל"ב (32)

 גליון ל"ג (33)

 גליון ל"ד (34)

 גליון ל"ה (35)

 גליון ל"ו (36)

 גליון ל"ז (37)

 גליון ל"ח (38)

 גליון ל"ט (39)

 גליון מ' (40)

 גליון מ"א (41)

 גליון מ"ב (42)

 גליון מ"ג (43)

 גליון מ"ד (44)

 גליון מ"ה (45)

 גליון מ"ו (46)

 גליון מ"ז (47)

 גליון מ"ח (48)

 גליון מ"ט (49)

 גליון נ' (50)

 גליון נ"א (51)

 גליון נ"ב (52)

 גליון נ"ג (53)

 גליון נ"ד (54)

 גליון נ"ה (55)

 גליון נ"ו (56)

 גליון נ"ז (57)

 גליון נ"ח (58)

 גליון נ"ט (59)

גליון ס (60)

 גליון ס"א (61)

 גליון ס"ב (62)

 גליון ס"ג (63)

 גליון ס"ד (64)

 גליון ס"ה (65)

 גליון ס"ו (66)

 גליון ס"ז (67)

 גליון ס"ח (68)

 גליון ס"ט (69)

 גליון ע' (70)

 גליון ע"א (71)

 גליון ע"ב (72)

 גליון ע"ג (73)

 גליון ע"ד (74)

 גליון ע"ה (75)

 גליון ע"ו (76)

 גליון ע"ז (77)

 גליון ע"ח (78)

 גליון ע"ט (79)

 גליון פ' (80)

 גליון פ"א (81)

 גליון פ"ב (82)

 גליון פ"ג (83)

 גליון פ"ד (84)

 גליון פ"ה (85)

 גליון פ"ו (86)

 גליון פ"ז (87)

 גליון פ"ח (88)

 גליון פ"ט (89)    כט אדר    כט אלול

 גליון צ' (90)      ל כסלו        ל סיון

לקבלת ספרי שו"ע בחינם:

בית המדרש "עטרת ישעיה" רחוב נחל לכיש 24/3

 רמת בית שמש ארץ ישראל

011 972 548 436 784

כל הלכות שבת השנתי 54 גליונות בקובץ אחד

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון א'‏ (1) בראשית

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ב'‏ (2) נח

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ג'‏ (3) לך

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ד'‏ (4) וירא

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ה'‏ (5) חיי שרה

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ו'‏ (6) תולדות

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ז'‏ (7) ויצא

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ח'‏ (8) וישלח

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ט'‏ (9) וישב

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון י'‏ (10) מקץ

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון י"א (11) ויגש

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון י"ב (12) ויחי

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון י"ג (13) שמות

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון י"ד (14) וארא

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ט"ו (15) בא

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ט"ז (16) בשלח

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון י"ז (17) יתרו

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון י"ח (18) משפטים

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון י"ט (19) תרומה

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון כ'‏ (20) תצוה

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון כ"א (21) תשא

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון כ"ב (22) ויקהל

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון כ"ג (23) פקודי

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון כ"ד (24) ויקרא

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון כ"ה (25) צו

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון כ"ו (26) שמיני

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון כ"ז (27) תזריע

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון כ"ח (28) מצורע

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון כ"ט (29) אחרי

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ל'‏ (30) קדושים

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ל"א (31) אמור

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ל"ב (32) בהר

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ל"ג (33) בחוקותי

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ל"ד (34) במדבר

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ל"ה (35) נשא

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ל"ו (36) בהעלותך

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ל"ז (37) שלח

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ל"ח (38) קרח

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון ל"ט (39) חוקת

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון מ'‏ (40) בלק

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון מ"א (41) פנחס

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון מ"ב (42) מטות

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון מ"ג (43) מסעי

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון מ"ד (44) דברים

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון מ"ה (45) ואתחנן

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון מ"ו (46) עקב

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון מ"ז (47) ראה

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון מ"ח (48) שופטים

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון מ"ט (49) תצא

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון נ'‏ (50) תבוא

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון נ"א (51) נצבים

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון נ"ב (52) וילך

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון נ"ג (53) האזינו

הלכות שבת השנתי [לשבתות השנה] גליון נ"ד (54) ברכה

1) "To fear the L-rd your G-d all your days"- This refers to Shabbat and festivals (Yevamoth 93).

2) "Fires are common only where there is desecration of the Shabbat" (Shabbat 119b).

3) "Jerusalem was destroyed only because the Shabbat was desecrated" therein (ibid.).

4) When Rabbi Shimon ben Yochai would see his mother talking too much on Shabbat, he would say to her, "Mother, today is Shabbat (Yerushalmi Shabbat 15:3)."

IDOLATRY AND DESECRATION OF SHABBAT HAVE THE SAME GRAVITY

5) "We may accept sacrifices from Jewish sinners so that they will repent, except from an apostate who offers wine as a libation to idols, or a flagrant violator of the Shabbat. From here we deduce that idolatry and desecration of the Shabbat are of equal gravity" (Eruvin 69b).

6) "I would think that honoring one's father and mother would supersede the Shabbat. Scripture states, therefore: Each man shall fear his mother and father, and you shall observe my Shabbatot" (Yevamoth 5b).

7) "One who casts excessive fear upon the members of his household, will eventually desecrate the Shabbat" (Gittin 6b).

8) "Said Haman, "if you wish to uproot them, uproot the Shabbat and curtail it, afterwards you will destroy them" (Esther Rabbah 7).

9) "Tur Shimon was destroyed because they would play ball on Shabbat" (Eichah Rabbah 2:3).

10) "Desecration of Shabbat is one of three sins for which their perpetrators are blamed for committing all sins." (Midrash Tannaim, Deut. 5).

11) "Whoever desecrates Shabbat, although he possesses Torah and good deeds, has no share in the World to Come" (Avoth d'Rabbi Nathan, ch. 26).

IT IS CONSIDERED AS VIOLATING ALL OF THE TORAH

12) "If you desecrated the Shabbat, I (G-d) consider it as though you desecrated all the commandments" (Shemoth Rabbah 25)

13) "Whoever desecrates the Shabbat, testifies before He Who spoke and the world came into existence, that He did not create His world in six days and rest on the seventh" (Mechilta Yitro)

14) "Any Jew who did not observe Shabbat in this world, has no rest to eternity. One official takes his body and brings it into Gehinnom in the presence of the wicked, where his soul has no rest in the fires of Hell. When Shabbat is over, that official returns his body to its place, and each is tortured individually" (Midrash quoted by Maavar Yabbok, Sifthei Renanoth 39).

THE EXILE CAME THROUGH THE DESECRATION OF SIN

15) "Because of desecration of Shabbat, we were scattered through the Diaspora" (Tana d'vei Eliyahu Rabba ch. 26).

16) "As long as one honors his father and mother, neither the sin of desecration of Shabbat nor other sins will come about through him." (Tana d'vei Eliyahu Rabba 26).

A BEATIFUL AND AWESOME STORY

17) "This incident occurred to a man who had an ox that he used to plow with every week day. When Shabbat arrived, he would let it rest. After a time, this righteous man lost his property and was required to sell the ox to a gentile. When Shabbat arrived, the ox refused to plow, as was its wont, even after receiving many cruel blows from the gentile. Consequently, the gentile turned to the Jew, the former owner, and requested that he take back the ox. The tzaddik immediately understood, and whispered into the ox's ear that now he belonged to a gentile and was obligated to perform his master's work even on Shabbat. He immediately stood up, ready to perform his work. Upon viewing this incident, the gentile feared that the ox was enchanted and did not let the tzaddik go until he related to him the entire matter.

A SMART DEDUCTION MADE BY THE GENTILE

 When the gentile heard the story, he became frightened, quaked, and deduced the following concerning himself. He reasoned, "if this animal, which has neither knowledge nor understanding, recognizes its Maker, is it not proper that I, whom the Holy One, Blessed be He, created in His image and His likeness, and gave me knowledge and understanding. Is it not proper that I, too, recognize my Maker?" Immediately, he turned to the fear of heaven and was privileged to learn Torah. He was called Rabbi Yohanan ben Torasa" (lit. the son of a cow) (Pesikta d'Rav Kahana, ch. 24; Midrash Aseres Hadibros).

18) "Because Rabbi Eleazar ben Azariah did not protest the desecration of Shabbat perpetrated through his neighbor's cow, it was counted on his name [he was held responsible] and his teeth became black on account of the fasts [he performed to repent]" (Shabbat 54 Betzah 23 Yerushalmi ibid.).

19) "Whoever desecrates Shabbat, has no forgiveness to eternity" (Midrash Tannaim, Deut. 5). [author’s remark- unless he repents wholeheartedly]

20) "Whoever desecrates Shabbat is judged as having committed all evil" (ibid.).

A SPECIAL PLACE IN GEHINOMM FOR THOSE
WHO VIOLATE THE SHABBAT

21) "There is a special place in Gehinnom for desecrators of  Shabbat (Zohar introd 14).

22) "Whoever desecrates Shabbat intentionally, cannot raise his head until he repents" (Letters of Rabbi Akiva).

SHABBAT IS THE NAME OF THE HOLY ONE BLESSED BE HE

23) "Shabbat is the Name of the Holy One, Blessed be He, as is explained in the holy Zohar, Shemoth 88. It is, therefore, prohibited to pronounce 'it' where we may not utter holy words of Torah, I know some very pious people who exercise caution not to mention the word Shabbat unnecessarily" (B'nei Yissochor, 1:1). 26) "It is stated in the book Ruach Chaim (by Rabbi Chaim Palaggi o.b.m.) ch. 84, that, according to Chesed L'Avraham, who maintains that, according to the Zohar, Shabbat may not be mentioned in an unclean place, one should rather say, "Shabbah" instead of "Shabbat". Without a vow, I will take care to say, "Shabbah" instead of "Shabbat" (Sedey Chemed).

WOMEN DIE DURING CHILDBIRTH FOR NOT
LIGHTING SHABBAT CANDLES

24) "Because of three sins, women die during childbirth: … One of these are because they are not careful with the kindling of the Shabbat lights" (Shabbat 31b).

25) "Both Shabbat [observance] and [the interdiction of] idolatry, are each as important to us as all the mitzvot of the Torah. Shabbat is the sign between the Holy One, Blessed be He, forever, and us. Therefore, all those who transgress other mitzvot, are included among the wicked of Israel, but those who flagrantly desecrate Shabbat are regarded as idolaters in all respects" (Rambam hil. Shabbat 7:15).

26) "An apostate for one sin is not regarded as an apostate for the entire Torah, and his slaughtering is not invalid, but an apostate who desecrates Shabbat is regarded as an apostate on the entire Torah, and his slaughtering is invalid, his wine is considered like that offered in libation to idols" (Chulin 5a, Orach Chaim 385:3 Yoreh Deah 3, 119).

QUOTATIONS FROM THE HOLY ZOHAR

1) "If one ignites fire on Shabbat, the Holy One, Blessed be He, says, "I quenched the fire so that it would not burn, yet you ignite it. You will, therefore, burn in Gehinnom" (Tikkunei Zohar 24, 69b).

2) "If the Jews do not observe the Shabbat, Scripture says: 'Sending away, you shall send away,' implying two expulsions" (Tikkunei Zohar 6, 21b).

THE ONE WHO KEEPS SHABBAT IS MADE IN G-D’S IMAGE OTHERWISE NOT

3) "If one keeps the mitzvah of Shabbat, he is "in our image." Otherwise, he has no part of the seed of Israel" (ibid. 47, 83b).

4) "All those who flagrantly desecrate the Shabbat and festivals, with no consideration for the honor of their Creator, just as they did not keep Shabbat in this world, so they do not keep it in the future world and they have no peace in Gehinnom. Rabbi Yehudah says: They keep Shabbat against their will." (Vol. 2, 150b).

THE FIRE OF GEHINOMM NEVER DIES FOR THE WICKED WHO VIOLATED THE SHABBAT

5) "Those wicked who never keep Shabbat – the fire of Gehinnom never subsides for them, and all the wicked in Gehinnom ask about them. The angels of justice reply to them: "These are the wicked who denied the existence of the Most Holy, Blessed be He, and desecrated the entire Torah by not keeping Shabbat" All the wicked emerge from their place to look at them, as one angel puts the bodies of the Shabbat desecrators into Gehinnom within view of the other wicked who see that their worms do not die, nor does their fire extinguish itself all the wicked surround him and announce, "This is so-and-so, the wicked, who had no consideration for the honor of his Creator. He denied the existence of the Holy One, Blessed be He, and the entire Torah. Woe is to him! It would have been better for him had he not been created. If so, he would not come to this judgment and action" (Vol. 2, 151).

6) Just as a person welcomes his "Neshamah Yeseirah", (his extra soul) on the eve of the Shabbat with eagerness and pleasure and joy, so will his soul be welcome upon his departure from this world" (Tikkunei Zohar 6, 23b).

7) "Shabbat is, respected more than all other festivals" (vol. 2. 88).

8) "A spirit, known as nega, a lesion, has jurisdiction over all tables that were not set on Shabbat with proper delicacies (oneg) " (vol. 2, 261b).

9) "One who can afford to delight (oneg) on Shabbat, yet does not do so, the (oneg) (pleasure) is converted for him into a lesion (nega) of leprosy" (Tikkunei Zohar 21, 58, vol 3, 273).

AMALEK ATTACKED BECAUSE ISRAEL DID NOT OBSERVE SHABBAT PROPERLY

10) "Amalek attacked Israel just because they did not keep Shabbat" (Zohar Chadash Beshallach 37b).

11) "One who detracts from the delight of Shabbat is regarded as though he steals from the Shechinah" (Tikkunei Zohar 201,   59b).

12). "One who carries out of a private domain to a public domain on Shabbat, causes the Shechinah to be void and empty, and darkness to hover over the tehom" (Tikk Zohar 30, 73b).

13) "Whoever desecrates Shabbat is left unguarded by the Holy One, Blessed be He" (Tikkunei Zohar, Introduction 12a).

14) "One who tells untruths on Shabbat, is as though he lies about the entire Torah" (vol, 2, 90a).

WE NEED TO ADD SOME TIME TO THE SHABBAT

15). "Those who do not add [minimum time] to Shabbat and festivals; if he is a scholar, his wisdom departs; if he is wealthy, his wealth departs and he becomes deprived of blessings" (Tikkunei Zohar 19, 38a).

WOE TO THE ONE WHO DOES NOT EAT THE 
THREE MEALS OF SHABBAT

16) "Woe to the person who does not observe the adequate number (3) of Shabbat meals" (vol. 2, 88b).

17) "One who detracts from the Shabbat meals, his punishment will be severe" (vol. 2, 88a).

18) "The one who omits a meal on Shabbat – his fault appears on high, and he demonstrates that he is not [one] of the inhabitants in the King's palace and not of the holy seed. He is sentenced to three severe punishments of the punishments of Gehinnom…" (vol. 288b).

19) "Upon the departure of Shabbat the evil forces come out hurriedly and glide throughout the world, striving to rule over the nation of Israel. The Rabbis therefore, instituted the recitation of the song of demons (Ps. 91, which refers to G- d's protection of the righteous from demons). When they see the Jews praying and reciting this Psalm, reciting havdalah in prayer and over a cup of wine, they fly away from them and on into the desert" (vol. 1, 14b).

20) "When Jews recite "ve'hee no'am" at the conclusion of Shabbat, all the wicked in Gehinnom say, "You are fortunate, 0 Israel" (vol. 2, 207a).

HONOR GIVEN TO SHABBAT AND THE GREAT REWARD OF SHABBAT OBSERVERS

(From Talmud, Midrash, Zohar, and Halachic authorities)

1)"Whoever fulfills the mitzvah of eating three meals on Shabbat, is saved from three evils; viz. the birth pangs of the Meshiach, the retribution of Gehinnom, and the war of Gog and Magog" (Shabbat 118a).

HERITAGE WITHOUT LIMITS

2) "Whoever takes delight in Shabbat is given a heritage without limits" (ibid.).

3.) "Whoever takes delight in Shabbat will be granted all his heart's desires" (Shabbat 118b).

ONE IS FORGIVEN EVEN FOR THE SIN OF IDOLATRY

4) "Whoever observes Shabbat according to the law, should he even worship idols like the generation of Enosh, he is forgiven" (ibid.).

5) "Had the Israelites observed the first Shabbat, no nation or tongue would dominate them" (ibid.).

6) "If Israel would only observe (2) two Shabbatot according to the law, they would be immediately redeemed"(ibid.).

7). "The L-rd's blessing will bring riches" (Prov. 10:22 – "This is the blessing of Shabbat" (Yerushalimi Berachoth 2:8).

8) "He who lends to Shabbat, the Shabbat repays him" (Shabbat 119a).

9)  "The Holy One, blessed be He, grants the requests of those who delight in the Shabbat. (Tikkunei Zohar, 5o, 18, 33b).

10) "Whoever prays on Shabbat eve and says “Vayechulu", two ministering angels escort him, lay their on his head and say to him, "Your iniquities will be forgiven (Shabbat 119b).

11) "On the eve of Shabbat two ministering angels escort a man from the synagogue to his home. One good and the other bad, and upon his homecoming, finds a candle lit, a table and a couch covered with a spread, the good angel announces "May it be His will that next Shabbat be adorned this one," and the evil angel unwillingly responds, "Amen, (Ibid)

THE HIGHEST PRAISE BEFORE THE HOLY ONE BLESSED BE HE

12) "There is no other praise and exaltation before the Holy One blessed be He, compared to the praise of Shabbat; the Heavenly and earthly creatures all praise Him in unison, and even the Shabbat day itself actually praise Him" (Zohar Chadash Bereishit 22a).

13) "Whoever prays on the eve of Shabbat and says, 'yechullu," is considered by the Scripture as if he were a with the Holy One, blessed be He, in the work of creation (ibid.).

14) "Said the Holy One, Blessed be He to Israel, "My children, borrow on My account [buy wine in order to] recite the kiddush for the day, and believe Me that I will reimburse you" (Betzah 15b).

15) "All one's food is allotted to him from Rosh Hashanah to Yom Kippur except for the expenditures of the Shabbat" (Betzah 116a).

16) "The Holy One, blessed be He, gives a person an additional soul on the eve of Shabbat and takes it back at the conclusion of the Shabbat" (ibid.).

 17) "All worlds become permeated with blessings on Shabbat" (vol. 3 94b).

EVEN THE WICKED IN GEHINOMM REST ON SHABBAT

18) When the wicked in Gehinnom are crowned on the Shabbat day, and are granted rest and tranquility" (Zohar Chadash . Bereishit 22a).

19) "On Shabbat, neither the Gehinnom nor its officials have dominion" (Tikkunei Zohar 24:69 Zohar vol. 2, 88b, 130a).

20) "The wicked in Gehinnom rest on the holy Shabbat day" (vol. 3, 94b).

21) "One who engages in mundane conversation on Shabbat, desecrates the Shabbat" (vol. 63b, Tikkunei Zohar 48, 88b).

22) "On Shabbat, no judgment is executed either above or below" (vol. 3, 288b).

23) "Just as a person makes a dwelling in his heart for the Holy One, blessed be He, and for His Shechinah, so that they are able to rest with him on Shabbatot, so does the Holy One, blessed be He prepare a dwelling for him in the World to come" (Zohar Chadash, tikkun 137).

24) "Shabbat is a bride, who is never brought in to any dwelling except one fit for her honor" (Zohar Chadash Ruth 23b).

25) "Those who run to hear the sermon on Shabbat have a special palace reserved for them" (vol. 3, 229b).

SHABBAT BRINGS ABUNDANCE FOR THE WHOLE WEEK

26) "All days of the week receive abundance in the merit of the Shabbat (vol. I 75b,).

27) "When one observes and honors Shabbat, and delights it in honor of the Holy One, blessed be He, the Holy One, Blessed be He, gives him a place on high, and he rests from the toil of this world" (Tikkunei Zohar 70, 131a).

28) "Just as a person brings pleasure to the Holy One, blessed be He, and his Shechinah on Shabbat, so does the Holy One, blessed be He, will do for him and his mate in the world to come" (Zohar Chadash, Tikkunim 137b).

29) "When the evil forces see that Jews have made a change in honor of Shabbat in all matters, both in attire and in food, they have no permission to come close to them" (Tikkunei Zohar 201, 57).

30) "On Shabbatot and festivals, Satan has no dominion; nor does he have power in Gehinnom" (vol. 3, 243).

31) "When the Holy One, blessed be He, created the world, it was unable to exist until peace and rest abided; that was the Shabbat (vol. 3, 176).

32) "Shabbat is a fortaste of the World to come" (vol. 1, 48, Zohar Chadash Bereishis 21b).

חמדת ימים לשבת קודש – על שיטת רבינו תם ועוד.

שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו – לא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול

לאפרושי מאיסורא  מהבד"ץ של עדה החרדית  שמשקי תנובה מחללים שבת בפרהסיא

קול קורא – על השבת – מוועד למען קדושת השבת בבארא פארק

קול קורא א. גזירה דאורייתא – מטעם הרבנים הגאונים והשלשה בתי דינים, – מן השמים מעוררים אתנו על דבר איסור כי כמה מחלות קשות מתהלכות בעיר ובפרט מחלות הקטנים עוללים ויונקים וכו', לכן באנו לעורר על כמה ענינים חמורים על קדושת השבת וכו'. ב. אזהרה חמורה מטעם הרה"ג הבד"ץ לכל מקהלות האשכנזים – על דבר שהחלו לזלזל בזמן קדושת השבת ביציאתו שמתפללים ערבית של חול בטרם יצא עוד השבת קודש וכו', שבט תרצ"א

ג' מודעות על קדושת השבת – לקראת שבת לכו ונלכה, הבו לה' כבוד ועוז, פאראד אין פלעטבוש, פרייטג צו שטארקען שמירת שבת

אזהרה נחוצה וקול קורא לכל יהודי בארא פארק – איסור על חנות וואלדבוים שפתוחה בשב"ק

הבו לה' כבוד ועוז – לקראת שבת לכו ונלכה!

השבת בישראל כהלכתה חלק ד' – כולל: קידוש היום על הכוס. סעודת שבת. כל עניני מאכלים ועינוגי שבת. תפילת שחרית בשבת. מענין קריאת התורה ותפלת מוסף. קידוש וסעודתא דצפרא דשבתא. סדר אחר צהרים דשבת. ליקוט גדול ונפלא מאוד מש"ס בבלי וירושלמי, תו"כ, ספרי ספרא, מדרשים, ילקוט וזוה"ק, ראשונים ואחרונים, רמב"ם, שו"ע ופוסקים, וספרי שו"ת, מפרשי התורה, ספרי יראים ומוסר חסידות ועוד. הספר הזה יוצא לאור לראשונה, וכבושם הזה עדיין לא נראה, מאיר עינים, ומעט מן האור ידחה הרבה מן החושך אשר יכסה ארץ, ובעזהי"ת יעורר את לבות בני ישראל מתרדמתם, ויביא תועלת רבה לעם ישראל, יען כי רבתה בה ההזנחה, ובוודאי שהמעיין בספר לבו יתעורר להתחזק ולהתאמץ ביתר שאת וביתר עז, לעורר את עצמו ואת הזולת ללמוד הלכות שבת בכל שבת ושבת, ויפעל בכל כוחו ואונו לזכות את הרבים.  יצא לאור על ידי וועד למען קדושת השבת העולמי שעל ידי מפעל עולמי ללימוד שו"ע אורח חיים שנת תשס"ה לפ"ק. הספר נדפס לזכות הרבים, ומתחלק בחינם לכל דורש ומבקש.. 91 עמודים.. – מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א. – Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmi

ספר ערכתי נר למשיחי

– והוא סדר הדלקת הנרות דיניו ומנהגיו

ליקוטים יקרים ונעימים דיבורים קדושים ונפלאים התעוררות להדלקת הנרות, דיניו ומנהגיו לשבת בשבתו ומידי חודש בחדשו ובשאר חגים וזמנים, והדלקת הנרות לנשמות, ביום היארצייט, ולנשמות הצדיקים – סודותיה, וסגולותיה.

בו יבואר כי ע"י שמירת מצות הדלקת הנרות זוכה לתורה אור ולבנים תלמידי חכמים, והוא סגולה לשלום בית, סותם פי המסטין, ואין שטן ואין פגע רע, ומגלגל עליו ועליהם כל מיני שפע ברכות טובות והצלחות, ומסוגל מאוד לאריכת ימים ושנים טובים. ומכבה נרות של הסט"א, השכינה אומרת זו היא דירתי, ונהנה מזיו השכינה, ילך לאורו של הקב"ה, מקשר נשמת ישראל לאביהם שבשמים, ונרות בית המקדש קיימים לעולם, ונזכה בקרוב לנרות של ציון, ד'נרות בגימטריא זהו משיח בן דוד ובן יוסף.

כל זה לקטתי בעזר צורי וגואלי מדברי חז"ל מש"ס בבלי וירושלמי, מדרשים, זוה"ק ותיקונים, וספרי הראשונים, ומספרי מוסר מגדולי הראשונים והאחרונים זללה"ה, ודבריהם הקדושים חוצבים בלהבת אש, מלהיבים נפש האדם להתעורר על גודל הענין של הדלקת הנרות שעי"ז יתגלה לנו נרו של משיח צדקינו, כמבואר בס' דבק מאח וז"ל: עיני ראתה בס' ליקוטי הרמ"ע, שרמז שע"י הדלקת נרות שבת ויו"ט [ו]חנוכה ויוה"כ, זוכה למעלה גדולה, כאשר יעיין הקורא בדברי קדשו באורך. ורמז הרב שם פ"ז: ערכתי נר למשיח"י ר"ת לרבים מילה שבתות יו"ט חנוכה יוה"כ. ואפ"ל כי ע"י זכות זה יבוא בן ישי. וז"א אימתי אצמיח קרן לדוד בזמן שערכת"י נ"ר למשיח"י כדבר האמור, ודו"ק. יצא לאור ע"י וועד למען קדושת השבת העולמי שעל ידי מפעל עולמי ללימוד שו"ע אורח חיים, שנת תשס"ה לפ"ק. 160 עמודים. – מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א. – Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmi

השבת בישראל כהלכתו – מבאר כי שמירת השבת הוא יסוד קדושת ישראל, וגודל הפגם והנזק המגיע לנפש וגוף האדם המחלל קדושת השבת ח"ו, ושכר הגדול בזה ובבא המעותד לשומרי שבת, עם קונטרס "שמירת שבת כדת" לקוטי דינים השכיחים להלכה ולמעשה. – מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א. – Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmi

תיקוני עירובין כהלכתה – והוא שלחן ערוך לתיקון העירובין, חלק א': גודל המצוה של שמירת שבת קודש ותיקון עירובין. חלק ב: הלכתא גבירתא, פרטי דינים בהלכות עירובין. חלק ג: תשובות ומכתבים מ39 גדולי דורינו. – מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א.

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmi

סיפורים נפלאים – על גודל מעלת קדושת השבת. – מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א. – Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmi

מחולק לשנ"ד ימות השנה

עמוד אחד ליום

ונכללו בו עוד ארבעה ספרים

א) ספר "השבת בישראל כהלכתה", בעניני שמירת השבת כהלכתה [ט"ז פרקים].

ב) ספר "העירוב בישראל כהלכתה", מעט הכמות ורב האיכות, בגודל החיוב לתקן עירובי חצירות בכל עיר ועיר. [נ"א סעיפים]

ג) ספר "בן עולם הבא", בו יבואר גודל החיוב של לימוד "הלכה" בכל יום, שאליהו הנביא מלאך הברית הבטיח לנו על זה שמובטח לו שהוא בן עולם הבא, ובפרט גודל החיוב והאזהרה ללמוד הלכות שבת. [ח' קונטרסים]

ד) ספר "שער ארץ ישראל" על פי א"ב, בו יבואר גודל מעלת קדושת ארץ ישראל. [תמ"ה סעיפים]

כל הד' ספרים הנ"ל, ליקוטים יקרים המה, פניני מרגליות שלא שזפתם עין, מלוקטים מתורה נביאים וכתובים, מאמרי חז"ל, ש"ס בבלי ירושלמי, זוהר ותיקונים, מדרשים, ספרי הראשונים, וספרי אחרונים, ספרי הפוסקים, ספרי קבלה, ספרי מוסר וחסידות וכו', כאשר יראה הקורא עין בעין.

גליונות אלו בפורמט נאה ומהודר, חיוב על כל אחד ואחד להגות בהם בכל יום ויום, כמבואר בספר חסידים (מובא בספר פלא יועץ) שחיובא רמיא לעבור על הלכות שבת לכל הפחות פעם אחת בשנה, וכמבואר בספר בן עולם הבא בקונטרס השביעי (מובא בגליונות האלו)  – מיוחד לכל השכבות ולכל הגילאים, זקנים עם נערים, רבנים ודיינים, בני ישיבות ואברכי הכולל, מלמדים וסופרים, שוחטים ומוהלים, בעלי בתים ועובדי עבודה, תינוקות של בית רבן ובחורי ישיבה, וסתם פשוטי עמך ויושבי קרנות – ראשי ישיבות ומלמדים ילמדו בהם עם התלמידים בכל יום ויום – ועי"ז תמלא הארץ דעה את ה' על ידי לימוד "הלכה" בכל יום שהוא תורה לשמה ועל ידי שמירת שבת כהלכתו שעל ידי זה יהיו נגאלין מיד (כמבואר בגמ' שבת קי"ט).

זכור את יום השבת לקדשו – זכרהו מאחד בשבת

גליונות האלו יוצאים לאור לראשונה, וכבושם הזה עדיין לא נראה, מאיר עינים, ומעט מן האור ידחה הרבה מן החושך אשר יכסה ארץ, ובעזרת השם יתברך יעורר את לבות בני ישראל מתרדמתם, ויביא תועלת רבה לעם ישראל, יען כי רבתה בה ההזנחה, ובוודאי שהמעיין בגליונות האלו, לבו יתעורר להתחזק ולהתאמץ ביתר שאת וביתר עז, לעורר את עצמו ואת הזולת ללימוד הלכה בכל יום ובפרט הלכות שבת – ויפעל בכל כוחו ואונו לזכות את הרבים ולהפיץ הגליונות האלו בכל תפוצות ישראל בגופו ובממונו, עד שכל הכלל ישראל יזכו לשמירת שבת כהלכתו, ועל ידי זה נזכה בקרוב לביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן – וכל המזכה את הרבים זוכה לבנים צדיקים, ואין חטא בא על ידו, וכמבואר בספר משנה ברורה (או"ח סימן רנ"ו סק"ב) בזה הלשון: וכעת נמצא בכמה עיירות גדולות, חבורות קדושות, המיוסדות על השגחת השבת, ואשרי חלקם, כי הם מזכים את ישראל לאביהם שבשמים ויזכו עבור זה המתחזקים תמיד במצוה זו לבנים גדולי ישראל. עד כאן לשונו הקדוש

גליונות אלו יוצאים לאור בראשונה בחודש "מנחם אב" תשס"ו לפ"ק, הפירוש של "מנחם אב" שהאב שלנו הקב"ה בעצמו מנחם אותנו "נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם" וישיבנו אותנו בקרוב לארצינו ויקויים בנו כל הנביאות והנחמות שהבטיחנו השי"ת ע"י נביאי האמת, וימים אלו יתהפכו לנו לששון ולשמחה בביאת גואל צדק, בשתא הדין שנת תשס"ו לפ"ק, וכמבואר בכמה מקומות בספר הזוהר שבשתין ושית יתגלי מלכא משיחא בארעא דגליל.

הגליונות האלו יוצאים לאור על ידי:

מפעל עולמי ללימוד שולחן ערוך אורח חיים מחבר עם רמ"א

שעל ידי: מפעל אורח חיים העולמי, תלמידים וחסידים של המחברים הקדושים רבינו יוסף קארו [ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ] זיע"א, ורבינו משה איסרליש[ובני ישראל יצאים ביד רמה] זיע"א, לפרסם בחנם תורת השלחן ערוך, ועל ידי זה יזכה כל אחד מישראל להיות בן עולם הבא.

מנחם אב תשס"ה לפ"ק – עיר הקודש צפת ת'בנה ו'תכונן ב'מהרה ב'ימינו א'מן

מיסודו של הגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

לקבלת ספרי שו"ע בחינם:

בית המדרש "עטרת ישעיה" רחוב נחל לכיש 24/3

 רמת בית שמש ארץ ישראל

011 972 548 436 784

בו יבואר שיתבונן האדם תמיד שלא יבוא לחילול שבת על ידי מעשיו, וגורם העון הזה לירד מנכסיו, וגודל זכות האנשים המזהירים על השבת:

כתיב בתורה שמור את יום השבת לקדשו, וכל שמירה הוא ממלאכה, וכתבו בלשון שמור דהוא מקור, להורות לנו דתמיד צריך להתבונן בענין השמירה ממלאכה ואפילו בתחלת השבוע, [דומיא דמאי דדרשינן בענין עונג שבת מקרא דזכור דצריך תמיד לזכור שבת אפילו מיום ראשון והלאה וכנ"ל בפרק ד']. דהיינו, אם נוסע אז לאיזה עסק, או עושה איזו פעולה בימי החול, יראה מתחילה לזרז את עצמו ולהתבונן במסעיו כדי שלא יבוא לבסוף לחילול שבת, דאם ימתין לזרז את עצמו בערב שבת גופא, לפעמים אין מועילה כלום זריזותו מפני שהדרך רע או שאר סיבה, [ובעוה"ר מצוי אצל עגלונים שמתעצלים ומתאחרים בעיירות הגדולות קודם נסיעתם לביתם, ואינם רואים את הנולד מזה, שמחמת זה מצוי שיבואו לבסוף לחילול שבת]:

וגדול עון חילול שבת מאד, ובעבור זה מצוי דליקות, כמאמרם אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש בה חילול שבת, שנאמר וכו'. וטעם הדבר הוא, שכשם ששמירת שבת גורמת להתברך מה' ובא לידי עשירות, כמאמרם על הפסוק ברכת ה' היא תעשיר ואמרו במדרש דזו היא השבת, ששבת גורמת שפע בעולם. כן חילול שבת גורם להביא כליה בנכסיו פתאום, והיא הדליקה או שאר עניני הפסד כביזה וכיוצא בזה. והוא אחד מן הסבות שמצוי כיום שבעלי כיסין יורדים מנכסיהם בזמן לא כביר והוא מפני שבעוונותינו הרבים נתרבה חילול שבת בעולם. וכל שכן אם נכסיו נתרבו על ידי חילול שבת גופא, בודאי יסובב איזה מאורע לבסוף ויכלו נכסיו פתאום, כי ממון כשר שבא לאדם הוא מאוצר מלכו של עולם שהוא מזמין לו זה, ולכך הוא שומרו מן המזיקין והפתאומיות שלא ילכו לטמיון, וכאדם שנותן מתנה לבנו הוא משגיח עליו שלא תתקלקל מתנה זו אצלו. לא כן ממון האסור שבא על ידי גזל וחמס או על ידי חילול שבת, אינו מאוצר מלך העולם כי אם שהאדם חוטף מעצמו, ולכך חל מן השמים אחר כך על זה כל המקרים והצרות ומכלים גם ממונו הכשר שיש לו מכבר, וכמו דם מקולקל שנתהווה בגוף האדם, כמה מצטער האדם בהקזת הדם וכיוצא בזה עד שיפטר מהדם הרע, דאינו יכול להפריש רק אותו בצמצום:

והוא מה שאמר הכתוב יברכך ה' וישמרך ואמרו חז"ל יברכך בממון וישמרך מן המזיקין, והיינו דהממון שבא מברכת ה' שהוא מברך אותו בו, הוא שומרו אחר כך מן המזיקין שלא יכלוהו אותו ואת מעותיו, מה שאין כן הממון שאדם לוקח מעצמו, דהיינו שהרויח אותו בזמן האסור או שהממון של אחרים, אינו שומרו כלל ועלול להיות הוא גם כן ניזוק על ידו, וכדכיב עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו, והוא כולל שני אופנים, או שהממון נפרש ממנו, או שהוא מהממון:

ואפילו אם רק הופקר אצלו איסור שהוא מדברי קבלה בלבד עלול להיות יורד מנכסיו על ידי זה וכמו שאמרו חז"ל [גיטין ל"ז] בתלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסייהו, וחד מינייהו דסיירי נכסייהו בשבתא, דקעבר בזה על ממצוא חפצך ודבר דבר. וקל וחומר על עונות שיש בהם איסור תורה, בודאי יתמוטטו נכסיו לבסוף על ידי זה ויאבד עשרו בענין רע מלבד עונשו הגדול השמור לו לעולם הבא אם לא עשה תשובה:¹⁾

והנה לפי מה שביארנו בכל הפרקים האלו את גודל הזכות של שמירת שבת, נכון לכל ירא וחרד לדבר ה' לפקח תמיד על גודל הענין הזה להזהיר לרבים על כל עניני שבת שלא יכשלו בם, וכדאיתא בילקוט ריש פרשת ויקהל, אמר הקב"ה למשה, עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים, הלכות שבת וכו' להורות לישראל איסור והיתר. ואפילו אם הוא בעצמו זהיר מאד בקדושת שבת, מכל מקום אם יש בידו למחות ואינו מוחה נתפס בעונם כמו שאמרו חז"ל בא וראה שאפילו לציר נאמן שהעיד עליו השם יתברך בכל ביתי נאמן הוא, איתא במדרש שלפי ששהה לומר להם פרשת שבת ובינתים יצאו מן העם ללקוט, הקפיד עליו השם יתברך ואמר עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי וגו' וכלל גם אותו בתוך כולם. מזה ילמדו חכמי התורה, שלא להתעצל בזה לזרז לעם על ענין שמירת שבת, ושלא להטיל דבר זה רק על דלת העם שדבריהם לא יהיו נשמעים, אלא גם הם ילכו ויתעסקו בזה. וראיתי באיזה קהלות קדושות, שנתיסדו אצלם חבורות הנקראות בשם מזהירי שבת, והם מסבבין ברחובות ובשווקים על דבר סגירת החנויות ועל הדלקת הנרות שיהיה בזמנם, וכן על דבר הטמנת התבשילים על מחרת ישגיחו שלא יתאחרו בזה, וכן יסבבו בבתימרחצאות לזרזם שיצאו מבעוד יום וכיוצא בזה:

וכמה גדולה זכות האנשים האלו, כי הם מזכים רבים במצוה קדושה כזו, ועליהם אמר הכתוב ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ובודאי זכות שבת תעמוד לימינם לעתיד לבא להגן עליהם מכל רע ולזכות לחזות בנעם ה'. וכמה צריכים לשמוח אותם האנשים שזוכים לעסוק בענין קדוש כזה, ומה נכון הוא שיתקבצו תמיד לטכס עצה איך להתנהג שלא ירפו ידיהם מזה, כי בעוה"ר גדול כח היצר בזה, וטוב שיעשו חיזוק למצוה זו, וכעין שמצינו במסכת ראש השנה (כ"ג י) שהיה עושה רבן גמליאל סעודות גדולות לעדי החדש כדי שיהיו רגילים לבוא. וייחדו לזה פרשת בשלח, שבה התחילה התורה לזרז לענין שבת. ואפילו אם יש איזה אנשים שלא יהיה זה להם לרצון, ויבזוהו עבור זה, לא יחוש לזה כלל, ששכרו יותר גדול עבור זה שסבל עלבון עבור כבוד השם יתברך, וכדאיתא כעין זה בירושלמי פרק בתרא דפאה [הבאתי בשמירת הלשון שער התורה פרק ו' עי"ש]. ואל יאמר האדם מה לי להכניס עצמי בזה שבא לפעמים על ידי זה לידי מחלוקת עם האנשים המתפרצים בענין זה, כי מחלוקת כזו איננה עון כלל, שהוא בכלל מצות הוכחה, [אם אין שומעין לו בלשון רכה], ועליהם אמר הכתוב ולמוכיחים ינעם ותבוא עליהם ברכת טוב. וכמה חן ימצא בעיני השם יתברך עבור זה, דהוא דומה ממש למי שמציל את בן המלך שלא יטבע בנהר, כמה אהבה מתוספת בלב אביו עליו. ואף בזה, הלא כתיב בנים אתס לה' אלהיכם, וכשהוא מחלל שבת הלא נכרתת נפשו מארץ החיים, וכמה צרות גדולות מוכנות להפתח לפניו עבור זה, ועל כן אל יתעצל בזה. וכן מצינו אצל נחמיה [י"ג] שהיה מזרז על ענין שמירת שבת ורב עם חורי יהודה על זה, ועי"ש בכתוב שמוכח שעיקר החורבן היה בשביל חילול שבת. וזכות המזרז את ישראל לזכותם למצות גדול מאד, כמו שאמרו חז"ל באלקנה כשהיה עולה לרגל בכל שנה היה מכוין בכל פעם לזרז את ישראל שהם גם כן יזכו במצוה זו לעלות, לרגל, ואמר לו הקב"ה אתה כוונת לזכות את ישראל אני אוציא ממך בן שיזכה את ישראל, וזכה ויצא ממנו שמואל. וכן אמרו חז"ל [בשבת דף כ"ג] הרגיל בנר [שבת] הויין לו בנים תלמידי הכמים, וזהו אפילו רק במי שזהיר בעצמו לבד, וכל שכן במי שמזהיר תמיד לרבים שידליקו בזמן. והנה כשהיו ישראל בישובן היו תוקעין שש תקיעות בערב שבת להבטיל את העם ממלאכה כדאיתא בשבת ל"ה, והובא באו"ח סי' רנ"ו, ועכשיו נתפשט המנהג מחמת זה ששלוחי צבור מכריזים לעם דבר זה כדאיתא שם בהג"ה:

והנה כל זה כתב הרמ"א שם אפילו לדורותיו, וכל שכן בדורותינו אלה בודאי מצוה להשתדל בענין זה שיודיעו לעם שהגיע זמן שבת. ואם שוטרי העיר אינם מניחים שום אדם שיכריז בשוק על ענין שבת, מהנכון מאד שילכו לבית בעלי הבתים לזרזם בזה, ולפום צערא אגרא. והנה כל זה הזריזות שיזרזו לעם על ענין שמירת שבת שייך לכל ישראל, וכל שכן אלו שלא זכו לבנים שעליהם אמר הקב"ה על ידי ישעיהו שעבור שמירת שבת יזכו לשם עולם וכדכתיב כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' שם עולם אתן לו אשר לא יכרת [וכן אף מי שיש לו בנים אלא שבניהם הלכו לארץ רחוקה וסרו מדרך ה', דבודאי לא עדיפי מהם וכאשר נבאר לקמן] בודאי המצוה עליהם יותר ויותר להשתדל בענין זה לזרזם שלא יבואו לחילול שבת וזכות הרבים יהיה תלוי בם:

[ובאור הכתוב (ולמוכיחים ינעם ותבוא עליהם ברכת טוב) הוא, דבאמת לפי כור הנסיון אנו רואים שלבסוף גם אותם האנשים שהיו מתחילה מתפרצים, הנה בהמשך איזה שבועות גם הם יודו לזה ויקבלו שבת כדין בזמן, והענין הוא כמו מי שנתגברה עליו שטותו ורצה להרע לעצמו, והאנשים מנעוהו מזה. והיה בעבור שטותו ממנו, גם הוא יודה לאיש שמנעו מלהמית עצמו. וכן הוא בזה, דידוע שאין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, ובפרט עבירה שחייבים עליה מיתה או כרת כעון חילול שבת, הרוח שטות לזה גדול מאד. וכאשר נמצא איש שנלחם עמו בעת שטותו וקבל ממנו עלבון וצער ולא הניחו לזה, והיה לבסוף כעבור שטותו ממנו וישוב עליו שכלו, גם הוא יודה ויברך להמוכיחו שמנעו מבוא בדמים, ויתחרט בלבו על מה שצערו מתחילה:

וגם אתה המוכיחו, אין לך לנקוט בלבך עליו על החירופים שחירפך וגידפך מתחילה, מפני כמה טעמים. אחד, דבאמת הוא לא חירפך וגידפך רק היצר הטמון בתוכו בעת חילול שבת שהוא שמח וטוב לב על זה שזכה לשעה מוצלחת כזו שיוכל אחר כך לקטרג עליו ולהכרית נפשו מארץ החיים [כידוע שבעון חילול שבת במזיד חייבין עליה כרת אף שהיה שלא בהתראה] ואתה בן אדם עמדת לנגדו ובאת ליטול פרנסתו ושמחתו ממנו, והראיה שבעת שהיצר הלך ממנו הוא בשלום עמך. וגם הלא אמרו חז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו. ומלבד כל זה האם דרך של החנוני לכעוס על הקונים שיש לו צער מהם, ולהכריז כל מי שאינו קונה טוב לא יבוא לחנותי, דבאופן זה לא ישתכר כלל. אלא דרך החנוני החכם להיות סבלן, פעמים שמזדמן לו קונה טוב שמרויח ממנו שלא בצער, ופעמים בריבוי דברים וצער שהקונה אומר לו מקח פחות מחצי שויו וכדומה, ומכל מקום אין דרך חנוני חכם להיות בועט גם בקונים כאלו כיון שסוף סוף אחר כל הדברים הוא משתכר גם מהם. כן הוא גם בזה, בעת שהאדם עוסק בדבר מצוה ובפרט עם רבים, צריך להיות הענין אצלו כמו מי שהכניס סחורות יפות בחנותו להשתכר מהן, וכמו שכתוב אם תבקשנה ככסף וגו' אז תבין יראת ה' וגו'. יש שמקבל הוכחה במהרה כשמזרזו על קבלת שבת בזמנה ויש שאינו מקבל במהרה, ומכל מקום צריך שתדע שגם מזה יש רווח, שכאשר לא ימצא כלל מי שיזרז יוכל להיות אצלו חילול שבת כשחשכה ממש ויתחייב כרת, אבל כשאחד מוכיחו על כל פנים יפסיק בעוד שיוכל אדם לטעות בנפשו ולומר שעדיין יום הוא, ותהיה עכ"פ תועלת מזה להוציאו מכלל חיוב כרת ולהביאו לחיוב אשם תלוי. וגם בהמשך הזמן קרוב הדבר שיקבל שבת כדין בזמן וכנ"ל, מתחילה שלא לשמה כדי שלא יהיה לבזיון לעיני הכל, ואחר כך בא לשמה:

וגם אפילו אם תחשוב שלא תהיה תועלת כלל לבסוף, שלא ישמע לך, הלא לך המוכיח שכרך נקצב מאת השם יתברך, וכמו שכתב הגר"א במשלי בשם האר"י ז"ל שהמוכיח את חבירו, אף אם לא שמע לו, יש למוכיח שכר מאת השם יתברך, כיון שהוא עשה מה שמוטל עליו]:

¹⁾ [הגהה – ובעוה"ר באיזה מקומות אצל איזה אנשים פורצי גידרה של תורה הופקר אצלם כהיום איסור אמירה לעכו"ם שיכין עבורם המולאיר[סאמאוואר] בשבת. וכמה גדול הוא העון הזה, שאפילו אם עשה העכו"ם מעצמו, אם הישראל מבין שבשבילו עשהו, אסור לשתותממנו,ואפילו אם ירצה הישראל ליתן אחר כך להעכו"ם שיהיה הוא נהנה מתחילה מזה כיון שעיקר העשיה היתה מתחילה בשביל ישראל. וקלוחומר בזה שמצוה לעכו"ם שיכין בעבורו, יש איסור על האמירה ועל השתיה אחר כך, ואפילו אם ציוהו מבעוד יום וכמבואר בסימן רע"ו ובסימןש"ו:

ושמעתי דבר נחמד בשם הגאון מהר"י אייזיק מסובאלק זצ"ל שפירש מה שאמרו חז"ל דהפורץ גדר ישכנו נחש, שקאי על הפורץ גדרן של חכמים. דהענין הוא, דהפורץ גדרן אם תשאלנו למה אתה עושה כן, ישיב לך מה אני עושה, הלא איני נוגע באיסור תורה, אבל באמת אינו כן, דכל גדר שגדרו חז"ל הוא מפני שראו בעינם הבדולח שמצוי לבא לבסוף על ידי זה לאיסור תורה, ועל כן עונש האיש הזה הוא גם כן כעין זה שנושכו נחש, והלא נשיכת הנחש הוא רק בעקב, וחסרון העקב הוא מן הארכובה ולמטה ואינו סכנה כלל כידוע, ואף על פי כן אנו יודעין שעל ידי הנשיכה מת מטעם שהארס אינו מתפשט בעקב בלבד אלא הולך מעקבו עד ראשו. כן הוא הדבר הזה, מתחיל באיסור שבות ומסתיים באיסור תורה:

והנה כן אנו רואין בעינינו, שאותם האנשים שמתחילים לעבור על איסור דדבריהם לבסוף באים לאיסור סקילה, שמתחילה מצווין לעכו"ם שיכין הסאמאוואר בכל הצטרכותו בחדרים החיצוניים ויביאו אצלם עלי הטייא רק בצלוחית על השולחן, ובהמשך הזמן כאשר כבר הותר להם, מפתה היצר שהעכו"ם יעמיד הסאמאוואר על השולחן והוא יעמיד בעצמו הכלי עם עלי הטייא מלמעלה על הסאמאוואר, ועובר על יד זה כמה וכמה איסורי תורה, מתחילה כשמעמיד, הוא עובר בזה על איסור בישול, ועל איסור מכבה, שמתכבה מעט כח הגחלים על ידי הכיסוי, ודומיא דמאי דאמרו חז"ל המסתפק מן השמן שבנר חייב משום מכבה, אף שמתמעט אור רק מעט מן המעט, ואחר כך כשמסלקו הוא עובר בכל פעם על איסור מבעיר שעל ידי זה מתלהבין הגחלים, ודומיא דמאי דאמרו בכריתות דף כ' החותה בגחלים חייב משום מבעיר ומשום מכבה, שמכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות, והעושה כן במזיד הוא רשע גמור ופסול לעדות ולשבועה ומכרית נפשו מארץ החיים, וגם לבסוף ממונו כלה עבור זה כמו שמוכח כן בגמרא הנ"ל. ואפילו אם הוא רואה שהמנהג הרע הזה להעמיד הסאמאוואר על ידי עכו"ם הופקר אצל כמה אנשים מכל מקום חס ושלום ללמוד מדרכיהם. וכבר כתוב בתורה לא תהיה אחרי רבים לרעות, ופירשו המפרשים שלא יתנהג אדם בדבר שהוא רע אפילו אם רבים נהגו כן]:

[ואל יפלא בעיני האדם על הגמרא הנ"ל ממה שראינו שיש כמה מחללי שבת בשאט נפש בעוונותינו הרבים ומצליחין בנכסיהם והשעה משחקת להם, וכזה יקשה גם כן על המשנה דפאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת וכו' והלא אנו רואים אנשים שאין בהם אפילו אחד מהדברים דקחשיב שם במשנה ואפילו הכי יש להם כל טוב, שכאשר יתבונן היטב יראה שלבסוף תשולח מארה בנכסיהם ויהיו כלין לגמרי כאשר תתמלא סאתם. ואפילו אם ראה שהיו מצליחים כל ימיהם גם כן לא יהיה לפלא, ואבאר במשל נמרץ, אחד מהסריסים מרד במלך ונפסק דינו להושיבו בהיכל לפי כבודו, אך שימנעו ממנו כל מאכל עד שיגוע שם ברעב. ופרסמו דבר זה במדינה שביום פלוני ישיבוהו שם, כדי שיבואו רבים ויראו עונשו למען ישמעו וייראו ולא יזידון לעשות כן. והנה בהיכל ההוא עשו חלונות סביב כדי שיוכלו לראות את גודל צערו שיתמרמר ברעב. ויהי ביום הראשון לישיבתו שם לא היה מינכר צערו, שלא הגיע אליו עדיין הרעבון. אך ביום השני והשלישי כשנתגבר עליו הרעבון, ראו האנשים דרך החלונות גודל צערו איך שבשברון מתנים נאנח על גודל מכאוב רעבונו, וביום החמישי ראו כשנתגבר עליו הזלעפות רעב ביותר שהתחיל לנשוך בשיניו את עור בשרו מעליו כדי להשיב את נפשו אליו מעט. ובתוך כך בא איש אחד אשר עדיין לא שמע מכל הנעשה באיש הזה, ושאל מהאנשים העומדים סביב החלונות מה קול ההמולה הזה, ענו לו, שפה נענש איש אחד מהסריסים בעונש רעב נורא מאד עד לנפש יגיע וזה יום החמישי אשר לא טעם מאומה. שאל מהם בבקשה הניחו לי ואראה אותו גם אנכי, ויניחוהו לראות. וישאל אותם האיש האורח הזה, וכי לזה רעבון תקראו, הלא אנכי רואה דרך החלונות שלועס בשר בשיניו. ויענו לו, אוי ואבוי על אכילת בשר כזו, הלא בשר נפשו הוא אוכל מגודל מרירותו וצערו. כן הדבר ממש בענייננו, כשהשם יתברך נותן השפעה לכלל ישראל לכלכלם ולפרנסם, הוא רק מן הפירות אבל בקרן של המצות אינו נוגע כלל שהוא שמור להם לעולם הבא, לכך אמרה המשנה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת וכו'. לא כן אלו האנשים שסרו מדרכי ה' לגמרי וממילא הם מסולקין מהעולם הבא, אם יש להם שום זכות באיזה מצוה [כגון מקטנותו במה שענה פעם אחת אמן או בגדולתו באיזה סיבה] משלם להם על פניהם גם הקרן, ובזה ממילא יהיו אבודין שם לגמרי שלא יהיה להם שם שום זכות, וזהו שכתב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ושכר כזה באמת בכלל עונש הוא כלסריס הנ"ל שאכל בשרו מעליו. וזהו שרמז הכתוב בקהלת (ד, ה) הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו, בשרו דייקא. ותשובה זו שייכת גם על קושיא הראשונה שאותם האנשים המחללים שבת בשאט נפש שהשעה משחקת להם כל ימיהם, בודאי הוא כדי להאבידם מעולם הבא, ולא יהיה להם שוב חלק בארץ החיים:

והנה אנשים כאלו הם בעולם הזה בבחינת שיכור שכילה כל מעותיו ומישכן כל בגדיו על השכרות, והוא מונח באשפתות ושמח ומשורר מגודל שכרותו ואינו מכיר בגודל עניותו ושהוא ערום ויחף ומוטל באשפתות. אך כאשר ייקץ משכרותו, הוא מתמה על נפשו ובוכה ומתאונן איך בא למצב נורא כזה. כן הוא ממש בזה, היצר הרע משכר אותם כל ימיהם בתאותיו עד שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם, ובזז מהם כל כוחות הנפש שיש בהם ומנהיג אותם לעצתו נגד ה' ותורתו עד שנעשים ערומים מבלי לבושי הנפש הם המצות שמהם נעשים מלבושי הנפש לעמוד בהם להתעדן לפני מלך הכבוד כידוע מהזוהר הקדוש, ומלוכלכים בחלאת זוהמת העונות, ואינם מכירים איך שהזר והוא היצר הרע אכל כל כוחם. והוא שהנביא (הושע ז, ט) מתאונן ואומר אכלו זרים כחו (היינו כח היצר של התאוה וכן של החמדה והכעס וכדומה) והוא לא ידע, גם שיבה זרקה בו והוא לא ידע (ועיין לקמן בחתימת הספר על הפסוק הזה), עד שלבסוף כשהוא בא לתוך הגהינום והוא רואה כל חלאת הזוהמא שעליו ומשלחת מלאכי רעים שנבראו על ידי עונותיו וכולם מיסרין אותו ביסורין גדולים, ייקץ אז מיין שכרותו וינהם על נפשו איך נתפתה ליצרו לבא לידי מצב נורא כזה, וכדכתיב במשלי ונהמת באחריתך ככלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר וגו'. והוא מתודה אז על עונותיו ואומר אני פלוני בן פלוני עברתי עבירה פלונית במקום פלוני ביום פלוני במעמד פלוני ופלוני כמו שאמרו חז"ל בעירובין דף כ"ב עי"ש, אך אין התשובה מועילה אז]:

שער להלכות שבת היומי

גליון א'‏ (1) א תשרי

גליון ב'‏ (2) ב תשרי

גליון ג'‏ (3) ג תשרי

גליון ד'‏ (4) ד תשרי

גליון ה'‏ (5) ה תשרי

גליון ו'‏ (6) ו תשרי

גליון ז'‏ (7) ז תשרי

גליון ח'‏ (8) ח תשרי

גליון ט'‏ (9) ט תשרי

גליון י'‏ (10) י תשרי

גליון י"א (11) יא תשרי

גליון י"ב (12) יב תשרי

גליון י"ג (13) יג תשרי

גליון י"ד (14) יד תשרי

גליון ט"ו (15) טו תשרי

גליון ט"ז (16) טז תשרי

גליון י"ז (17) יז תשרי

גליון י"ח (18) יח תשרי

גליון י"ט (19) יט תשרי

גליון כ'‏ (20) כ תשרי

גליון כ"א (21) כא תשרי

גליון כ"ב (22) כב תשרי

גליון כ"ג (23) כג תשרי

גליון כ"ד (24) כד תשרי

גליון כ"ה (25) כה תשרי

גליון כ"ו (26) כו תשרי

גליון כ"ז (27) כז תשרי

גליון כ"ח (28) כח תשרי

גליון כ"ט (29) כט תשרי

גליון ל'‏ (30) ל תשרי

גליון ל"א (31) א חשון

גליון ל"ב (32) ב חשון

גליון ל"ג (33) ג חשון

גליון ל"ד (34) ד חשון

גליון ל"ה (35) ה חשון

גליון ל"ו (36) ו חשון

גליון ל"ז (37) ז חשון

גליון ל"ח (38) ח חשון

גליון ל"ט (39) ט חשון

גליון מ'‏ (40) י חשון

גליון מ"א (41) יא חשון

גליון מ"ב (42) יב חשון

גליון מ"ג (43) יג חשון

גליון מ"ד (44) יד חשון

גליון מ"ה (45) טו חשון

גליון מ"ו (46) טז חשון

גליון מ"ז (47) יז חשון

גליון מ"ח (48) יח חשון

גליון מ"ט (49) יט חשון

גליון נ'‏ (50) כ חשון

גליון נ"א (51) כא חשון

גליון נ"ב (52) כב חשון

גליון נ"ג (53) כג חשון

גליון נ"ד (54) כד חשון

גליון נ"ה (55) כה חשון

גליון נ"ו (56) כו חשון

גליון נ"ז (57) כז חשון

גליון נ"ח (58) כח חשון

גליון נ"ט (59) כט חשון

גליון ס'‏ (60) א כסלו

גליון ס"א (61) ב כסלו

גליון ס"ב (62) ג כסלו

גליון ס"ג (63) ד כסלו

גליון ס"ד (64) ה כסלו

גליון ס"ה (65) ו כסלו

גליון ס"ו (66) ז כסלו

גליון ס"ז (67) ח כסלו

גליון ס"ח (68) ט כסלו

גליון ס"ט (69) י כסלו

גליון ע'‏ (70) יא כסלו

גליון ע"א (71) יב כסלו

גליון ע"ב (72) יג כסלו

גליון ע"ג (73) יד כסלו

גליון ע"ד (74) טו כסלו

גליון ע"ה (75) טז כסלו

גליון ע"ו (76) יז כסלו

גליון ע"ז (77) יח כסלו

גליון ע"ח (78) יט כסלו

גליון ע"ט (79) כ כסלו

גליון פ'‏ (80) כא כסלו

גליון פ"א (81) כב כסלו

גליון פ"ב (82) כג כסלו

גליון פ"ג (83) כד כסלו

גליון פ"ד (84) כה כסלו

גליון פ"ה (85) כו כסלו

גליון פ"ו (86) כז כסלו

גליון פ"ז (87) כח כסלו

גליון פ"ח (88) כט כסלו

גליון פ"ט (89) ל כסלו

גליון צ'‏ (90) א טבת

גליון צ"א (91) ב טבת

גליון צ"ב (92) ג טבת

גליון צ"ג (93) ד טבת

גליון צ"ד (94) ה טבת

גליון צ"ה (95) ו טבת

גליון צ"ו (96) ז טבת

גליון צ"ז (97) ח טבת

גליון צ"ח (98) ט טבת

גליון צ"ט (99) י טבת

גליון ק'‏ (100) יא טבת

גליון ק"א (101) יב טבת

גליון ק"ב (102) יג טבת

גליון ק"ג (103) יד טבת

גליון ק"ד (104) טו טבת

גליון ק"ה (105) טז טבת

גליון ק"ו (106) יז טבת

גליון ק"ז (107) יח טבת

גליון ק"ח (108) יט טבת

גליון ק"ט (109) כ טבת

גליון ק"י (110) כא טבת

גליון קי"א (111) כב טבת

גליון קי"ב (112) כג טבת

גליון קי"ג (113) כד טבת

גליון קי"ד (114) כה טבת

גליון קט"ו (115) כו טבת

גליון קט"ז (116) כז טבת

גליון קי"ז (117) כח טבת

גליון קי"ח (118) כט טבת

גליון קי"ט (119) א שבט

גליון ק"כ (120) ב שבט

גליון קכ"א (121) ג שבט

גליון קכ"ב (122) ד שבט

גליון קכ"ג (123) ה שבט

גליון קכ"ד (124) ו שבט

גליון קכ"ה (125) ז שבט

גליון קכ"ו (126) ח שבט

גליון קכ"ז (127) ט שבט

גליון קכ"ח (128) י שבט

גליון קכ"ט (129) יא שבט

גליון ק"ל (130) יב שבט

גליון קל"א (131) יג שבט

גליון קל"ב (132) יד שבט

גליון קל"ג (133) טו שבט

גליון קל"ד (134) טז שבט

גליון קל"ה (135) יז שבט

גליון קל"ו (136) יח שבט

גליון קל"ז (137) יט שבט

גליון קל"ח (138) כ שבט

גליון קל"ט (139) כא שבט

גליון ק"מ (140) כב שבט

גליון קמ"א (141) כג שבט

גליון קמ"ב (142) כד שבט

גליון קמ"ג (143) כה שבט

גליון קמ"ד (144) כו שבט

גליון קמ"ה (145) כז שבט

גליון קמ"ו (146) כח שבט

גליון קמ"ז (147) כט שבט

גליון קמ"ח (148) ל שבט

גליון קמ"ט (149) א אדר

גליון ק"נ (150) ב אדר

גליון קנ"א (151) ג אדר

גליון קנ"ב (152) ד אדר

גליון קנ"ג (153) ה אדר

גליון קנ"ד (154) ו אדר

גליון קנ"ה (155) ז אדר

גליון קנ"ו (156) ח אדר

גליון קנ"ז (157) ט אדר

גליון קנ"ח (158) י אדר

גליון קנ"ט (159) יא אדר

גליון ק"ס (160) יב אדר

גליון קס"א (161) יג אדר

גליון קס"ב (162) יד אדר

גליון קס"ג (163) טו אדר

גליון קס"ד (164) טז אדר

גליון קס"ה (165) יז אדר

גליון קס"ו (166) יח אדר

גליון קס"ז (167) יט אדר

גליון קס"ח (168) כ אדר

גליון קס"ט (169) כא אדר

גליון ק"ע (170) כב אדר

גליון קע"א (171) כג אדר

גליון קע"ב (172) כד אדר

גליון קע"ג (173) כה אדר

גליון קע"ד (174) כו אדר

גליון קע"ה (175) כז אדר

גליון קע"ו (176) כח אדר

גליון קע"ז (177) כט אדר

גליון קע"ח (178) א ניסן

גליון קע"ט (179) ב ניסן

גליון ק"פ (180) ג ניסן

גליון קפ"א (181) ד ניסן

גליון קפ"ב (182) ה ניסן

גליון קפ"ג (183) ו ניסן

גליון קפ"ד (184) ז ניסן

גליון קפ"ה (185) ח ניסן

גליון קפ"ו (186) ט ניסן

גליון קפ"ז (187) י ניסן

גליון קפ"ח (188) יא ניסן

גליון קפ"ט (189) יב ניסן

גליון ק"צ (190) יג ניסן

גליון קצ"א (191) יד ניסן

גליון קצ"ב (192) טו ניסן

גליון קצ"ג (193) טז ניסן

גליון קצ"ד (194) יז ניסן

גליון קצ"ה (195) יח ניסן

גליון קצ"ו (196) יט ניסן

גליון קצ"ז (197) כ ניסן

גליון קצ"ח (198) כא ניסן

גליון קצ"ט (199) כב ניסן

גליון ר'‏ (200) כג ניסן

גליון ר"א (201) כד ניסן

גליון ר"ב (202) כה ניסן

גליון ר"ג (203) כו ניסן

גליון ר"ד (204) כז ניסן

גליון ר"ה (205) כח ניסן

גליון ר"ו (206) כט ניסן

גליון ר"ז (207) ל ניסן

גליון ר"ח (208) א אייר

גליון ר"ט (209) ב אייר

גליון ר"י (210) ג אייר

גליון רי"א (211) ד אייר

גליון רי"ב (212) ה אייר

גליון רי"ג (213) ו אייר

גליון רי"ד (214) ז אייר

גליון רט"ו (215) ח אייר

גליון רט"ז (216) ט אייר

גליון רי"ז (217) י אייר

גליון רי"ח (218) יא אייר

גליון רי"ט (219) יב אייר

גליון ר"כ (220) יג אייר

גליון רכ"א (221) יד אייר

גליון רכ"ב (222) טו אייר

גליון רכ"ג (223) טז אייר

גליון רכ"ד (224) יז אייר

גליון רכ"ה (225) יח אייר

גליון רכ"ו (226) יט אייר

גליון רכ"ז (227) כ אייר

גליון רכ"ח (228) כא אייר

גליון רכ"ט (229) כב אייר

גליון ר"ל (230) כג אייר

גליון רל"א (231) כד אייר

גליון רל"ב (232) כה אייר

גליון רל"ג (233) כו אייר

גליון רל"ד (234) כז אייר

גליון רל"ה (235) כח אייר

גליון רל"ו (236) כט אייר

גליון רל"ז (237) א סיון

גליון רל"ח (238) ב סיון

גליון רל"ט (239) ג סיון

גליון ר"מ (240) ד סיון

גליון רמ"א (241) ה סיון

גליון רמ"ב (242) ו סיון

גליון רמ"ג (243) ז סיון

גליון רמ"ד (244) ח סיון

גליון רמ"ה (245) ט סיון

גליון רמ"ו (246) י סיון

גליון רמ"ז (247) יא סיון

גליון רמ"ח (248) יב סיון

גליון רמ"ט (249) יג סיון

גליון ר"נ (250) יד סיון

גליון רנ"א (251) טו סיון

גליון רנ"ב (252) טז סיון

גליון רנ"ג (253) יז סיון

גליון רנ"ד (254) יח סיון

גליון רנ"ה (255) יט סיון

גליון רנ"ו (256) כ סיון

גליון רנ"ז (257) כא סיון

גליון רנ"ח (258) כב סיון

גליון רנ"ט (259) כג סיון

גליון ר"ס (260) כד סיון

גליון רס"א (261) כה סיון

גליון רס"ב (262) כו סיון

גליון רס"ג (263) כז סיון

גליון רס"ד (264) כח סיון

גליון רס"ה (265) כט סיון

גליון רס"ו (266) ל סיון

גליון רס"ז (267) א תמוז

גליון רס"ח (268) ב תמוז

גליון רס"ט (269) ג תמוז

גליון ר"ע (270) ד תמוז

גליון רע"א (271) ה תמוז

גליון רע"ב (272) ו תמוז

גליון רע"ג (273) ז תמוז

גליון רע"ד (274) ח תמוז

גליון רע"ה (275) ט תמוז

גליון רע"ו (276) י תמוז

גליון רע"ז (277) יא תמוז

גליון רע"ח (278) יב תמוז

גליון רע"ט (279) יג תמוז

גליון ר"פ (280) יד תמוז

גליון רפ"א (281) טו תמוז

גליון רפ"ב (282) טז תמוז

גליון רפ"ג (283) יז תמוז

גליון רפ"ד (284) יח תמוז

גליון רפ"ה (285) יט תמוז

גליון רפ"ו (286) כ תמוז

גליון רפ"ז (287) כא תמוז

גליון רפ"ח (288) כב תמוז

גליון רפ"ט (289) כג תמוז

גליון ר"צ (290) כד תמוז

גליון רצ"א (291) כה תמוז

גליון רצ"ב (292) כו תמוז

גליון רצ"ג (293) כז תמוז

גליון רצ"ד (294) כח תמוז

גליון רצ"ה (295) כט תמוז

גליון רצ"ו (296) א אב

גליון רצ"ז (297) ב אב

גליון רצ"ח (298) ג אב

גליון רצ"ט (299) ד אב

גליון ש'‏ (300) ה אב

גליון ש"א (301) ו אב

גליון ש"ב (302) ז אב

גליון ש"ג (303) ח אב

גליון ש"ד (304) ט אב

גליון ש"ה (305) י אב

גליון ש"ו (306) יא אב

גליון ש"ז (307) יב אב

גליון ש"ח (308) יג אב

גליון ש"ט (309) יד אב

גליון ש"י (310) טו אב

גליון שי"א (311) טז אב

גליון שי"ב (312) יז אב

גליון שי"ג (313) יח אב

גליון שי"ד (314) יט אב

גליון שט"ו (315) כ אב

גליון שט"ז (316) כא אב

גליון שי"ז (317) כב אב

גליון שי"ח (318) כג אב

גליון שי"ט (319) כד אב

גליון ש"כ (320) כה אב

גליון שכ"א (321) כו אב

גליון שכ"ב (322) כז אב

גליון שכ"ג (323) כח אב

גליון שכ"ד (324) כט אב

גליון שכ"ה (325) ל אב

גליון שכ"ו (326) א אלול

גליון שכ"ז (327) ב אלול

גליון שכ"ח (328) ג אלול

גליון שכ"ט (329) ד אלול

גליון ש"ל (330) ה אלול

גליון של"א (331) ו אלול

גליון של"ב (332) ז אלול

גליון של"ג (333) ח אלול

גליון של"ד (334) ט אלול

גליון של"ה (335) י אלול

גליון של"ו (336) יא אלול

גליון של"ז (337) יב אלול

גליון של"ח (338) יג אלול

גליון של"ט (339) יד אלול

גליון ש"מ (340) טו אלול

גליון שמ"א (341) טז אלול

גליון שמ"ב (342) יז אלול

גליון שמ"ג (343) יח אלול

גליון שמ"ד (344) יט אלול

גליון שמ"ה (345) כ אלול

גליון שמ"ו (346) כא אלול

גליון שמ"ז (347) כב אלול

גליון שמ"ח (348) כג אלול

גליון שמ"ט (349) כד אלול

גליון ש"נ (350) כה אלול

גליון שנ"א (351) כו אלול

גליון שנ"ב (352) כז אלול

גליון שנ"ג (353) כח אלול

גליון שנ"ד (354) כט אלול

דף האחרון למדו והפיצו הגליונות

אורח חיים החדשי

כל שולחן ערוך אורח חיים מחבר עם רמ"א לגמור בכל חודש 8 עמודים ליום.

ליסט מחולק לסדר הגליונות, עם באקסלעך.

ליסט מחולק לסדר הגליונות, בלי באקסלעך.

לשולחן ערוך הלכות ראש הנשה.

סייז 8.5 = 11 2 עמודים בעמוד.

דרשת שבת הגדול

ניסן שנת תש"ס

הפרדס חלק ו'

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

שבט מוסר

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

חמדת ימים לשבת קודש – על שיטת רבינו תם ועוד.

שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו – לא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול

לאפרושי מאיסורא  מהבד"ץ של עדה החרדית  שמשקי תנובה מחללים שבת בפרהסיא

קול קורא – על השבת – מוועד למען קדושת השבת בבארא פארק

קול קורא א. גזירה דאורייתא – מטעם הרבנים הגאונים והשלשה בתי דינים, – מן השמים מעוררים אתנו על דבר איסור כי כמה מחלות קשות מתהלכות בעיר ובפרט מחלות הקטנים עוללים ויונקים וכו', לכן באנו לעורר על כמה ענינים חמורים על קדושת השבת וכו'. ב. אזהרה חמורה מטעם הרה"ג הבד"ץ לכל מקהלות האשכנזים – על דבר שהחלו לזלזל בזמן קדושת השבת ביציאתו שמתפללים ערבית של חול בטרם יצא עוד השבת קודש וכו', שבט תרצ"א

ג' מודעות על קדושת השבת – לקראת שבת לכו ונלכה, הבו לה' כבוד ועוז, פאראד אין פלעטבוש, פרייטג צו שטארקען שמירת שבת

אזהרה נחוצה וקול קורא לכל יהודי בארא פארק – איסור על חנות וואלדבוים שפתוחה בשב"ק

הבו לה' כבוד ועוז – לקראת שבת לכו ונלכה!

השבת בישראל כהלכתה חלק ד' – כולל: קידוש היום על הכוס. סעודת שבת. כל עניני מאכלים ועינוגי שבת. תפילת שחרית בשבת. מענין קריאת התורה ותפלת מוסף. קידוש וסעודתא דצפרא דשבתא. סדר אחר צהרים דשבת. ליקוט גדול ונפלא מאוד מש"ס בבלי וירושלמי, תו"כ, ספרי ספרא, מדרשים, ילקוט וזוה"ק, ראשונים ואחרונים, רמב"ם, שו"ע ופוסקים, וספרי שו"ת, מפרשי התורה, ספרי יראים ומוסר חסידות ועוד. הספר הזה יוצא לאור לראשונה, וכבושם הזה עדיין לא נראה, מאיר עינים, ומעט מן האור ידחה הרבה מן החושך אשר יכסה ארץ, ובעזהי"ת יעורר את לבות בני ישראל מתרדמתם, ויביא תועלת רבה לעם ישראל, יען כי רבתה בה ההזנחה, ובוודאי שהמעיין בספר לבו יתעורר להתחזק ולהתאמץ ביתר שאת וביתר עז, לעורר את עצמו ואת הזולת ללמוד הלכות שבת בכל שבת ושבת, ויפעל בכל כוחו ואונו לזכות את הרבים.  יצא לאור על ידי וועד למען קדושת השבת העולמי שעל ידי מפעל עולמי ללימוד שו"ע אורח חיים שנת תשס"ה לפ"ק. הספר נדפס לזכות הרבים, ומתחלק בחינם לכל דורש ומבקש.. 91 עמודים.. – מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א. – Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

ספר ערכתי נר למשיחי  – והוא סדר הדלקת הנרות דיניו ומנהגיו

ליקוטים יקרים ונעימים דיבורים קדושים ונפלאים התעוררות להדלקת הנרות, דיניו ומנהגיו לשבת בשבתו ומידי חודש בחדשו ובשאר חגים וזמנים, והדלקת הנרות לנשמות, ביום היארצייט, ולנשמות הצדיקים – סודותיה, וסגולותיה.

בו יבואר כי ע"י שמירת מצות הדלקת הנרות זוכה לתורה אור ולבנים תלמידי חכמים, והוא סגולה לשלום בית, סותם פי המסטין, ואין שטן ואין פגע רע, ומגלגל עליו ועליהם כל מיני שפע ברכות טובות והצלחות, ומסוגל מאוד לאריכת ימים ושנים טובים. ומכבה נרות של הסט"א, השכינה אומרת זו היא דירתי, ונהנה מזיו השכינה, ילך לאורו של הקב"ה, מקשר נשמת ישראל לאביהם שבשמים, ונרות בית המקדש קיימים לעולם, ונזכה בקרוב לנרות של ציון, ד'נרות בגימטריא זהו משיח בן דוד ובן יוסף.

כל זה לקטתי בעזר צורי וגואלי מדברי חז"ל מש"ס בבלי וירושלמי, מדרשים, זוה"ק ותיקונים, וספרי הראשונים, ומספרי מוסר מגדולי הראשונים והאחרונים זללה"ה, ודבריהם הקדושים חוצבים בלהבת אש, מלהיבים נפש האדם להתעורר על גודל הענין של הדלקת הנרות שעי"ז יתגלה לנו נרו של משיח צדקינו, כמבואר בס' דבק מאח וז"ל: עיני ראתה בס' ליקוטי הרמ"ע, שרמז שע"י הדלקת נרות שבת ויו"ט [ו]חנוכה ויוה"כ, זוכה למעלה גדולה, כאשר יעיין הקורא בדברי קדשו באורך. ורמז הרב שם פ"ז: ערכתי נר למשיח"י ר"ת לרבים מילה שבתות יו"ט חנוכה יוה"כ. ואפ"ל כי ע"י זכות זה יבוא בן ישי. וז"א אימתי אצמיח קרן לדוד בזמן שערכת"י נ"ר למשיח"י כדבר האמור, ודו"ק. יצא לאור ע"י וועד למען קדושת השבת העולמי שעל ידי מפעל עולמי ללימוד שו"ע אורח חיים, שנת תשס"ה לפ"ק. 160 עמודים. – מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א. – Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

השבת בישראל כהלכתו – מבאר כי שמירת השבת הוא יסוד קדושת ישראל, וגודל הפגם והנזק המגיע לנפש וגוף האדם המחלל קדושת השבת ח"ו, ושכר הגדול בזה ובבא המעותד לשומרי שבת, עם קונטרס "שמירת שבת כדת" לקוטי דינים השכיחים להלכה ולמעשה.. – מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א. – Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

תיקוני עירובין כהלכתה – והוא שלחן ערוך לתיקון העירובין, חלק א': גודל המצוה של שמירת שבת קודש ותיקון עירובין. חלק ב: הלכתא גבירתא, פרטי דינים בהלכות עירובין. חלק ג: תשובות ומכתבים מ39 גדולי דורינו.  – מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א.

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

סיפורים נפלאים – על גודל מעלת קדושת השבת. – מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א. – Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

 הקלף – המכשולות הגדולות על הקלף בארץ ישראל – דער בלאט ערב סוכות י"ד תשרי, תשס"ה, ולמספרם סעפטעמבער 29 – 04    נתגלה על ידי הרהגה"צ של העדה החרדית בירושלים עיה"ק – קול קורא מ' 86 גדולי ישראל בפוילן – ליטע – רוסלאנד בשנת תרצ"ה שאסור לקנות קלף בלי הכשר – כל אחד מישראל שיש לו רק זיק של יראת שמים מחפש לרכוש לו תפילין ומזוזות חדשים עם קלף כשר, על ידי סופר ירא שמים באמת. 

 קלף – הסופר מהולל, הקלף?!!! – פנים חדשות, גליון 554, כג אלול תשס"ד – רבים ממניחי התפילין אינם יודעים כי קיים חשש רציני בקלף ויתכן כי אינם מניחים תפילין כלל – מודעה נחוצה – להודיע ולהגלות – גנבים עליך ישראל, חשבון הנפש, הסופרים והקלף הפסול, האסון הגדול ביותר מאז בריאת העולם, התעוררות לתשובה ותיקונים בענין כשרות תפילין ומזוזות, שמעה עמי ואדברה!!! – וועד למחקר סת"ם מאנסי ניו יארק, זעקה גדולה ומרה – שק ואפר יוצע לרבים – מכתבו של הסופר המהולל הרב החסיד רבי אליעזר זאב צירקינד בשנת תשד"מ באותו ענין

דער בלאט מלחמה על הקלף

Rabbi Sholom Yehuda Gross, the head of the Rabbinical court of Holmin

מהגאון החסיד האמיתי רבינו אליהו מווילנא זצוק"ל, עם הערות מהגאון המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי זצ"ל

מהגאון רבי יצחק ווייס ז"ל, י"ל ירושלים שנת תש"י לפ"ק

מהגאון רבי יעקב המכונה יאקב וויילל זצ"ל, קרלסרוה שנת תקצ"ט לפ"ק

חלק ב'

אורח חיים החדשי

כל שולחן ערוך אורח חיים מחבר עם רמ"א
לגמור בכל חודש 8 עמודים ליום.

ליסט מחולק לסדר הגליונות, עם באקסלעך.

ליסט מחולק לסדר הגליונות, בלי באקסלעך.

לשולחן ערוך הלכות ראש הנשה.

סייז 8.5 = 11 2 עמודים בעמוד.

דרשת שבת הגדול

ניסן שנת תש"ס

הפרדס חלק ו'

שבט מוסר

חמדת ימים לשבת קודש – על שיטת רבינו תם ועוד.

שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו – לא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול

לאפרושי מאיסורא  מהבד"ץ של עדה החרדית  שמשקי תנובה מחללים שבת בפרהסיא

קול קורא – על השבת – מוועד למען קדושת השבת בבארא פארק

קול קורא א. גזירה דאורייתא – מטעם הרבנים הגאונים והשלשה בתי דינים, – מן השמים מעוררים אתנו על דבר איסור כי כמה מחלות קשות מתהלכות בעיר ובפרט מחלות הקטנים עוללים ויונקים וכו', לכן באנו לעורר על כמה ענינים חמורים על קדושת השבת וכו'. ב. אזהרה חמורה מטעם הרה"ג הבד"ץ לכל מקהלות האשכנזים – על דבר שהחלו לזלזל בזמן קדושת השבת ביציאתו שמתפללים ערבית של חול בטרם יצא עוד השבת קודש וכו', שבט תרצ"א

ג' מודעות על קדושת השבת – לקראת שבת לכו ונלכה, הבו לה' כבוד ועוז, פאראד אין פלעטבוש, פרייטג צו שטארקען שמירת שבת

אזהרה נחוצה וקול קורא לכל יהודי בארא פארק – איסור על חנות וואלדבוים שפתוחה בשב"ק

הבו לה' כבוד ועוז – לקראת שבת לכו ונלכה!

השבת בישראל כהלכתה חלק ד' – כולל: קידוש היום על הכוס. סעודת שבת. כל עניני מאכלים ועינוגי שבת. תפילת שחרית בשבת. מענין קריאת התורה ותפלת מוסף. קידוש וסעודתא דצפרא דשבתא. סדר אחר צהרים דשבת. ליקוט גדול ונפלא מאוד מש"ס בבלי וירושלמי, תו"כ, ספרי ספרא, מדרשים, ילקוט וזוה"ק, ראשונים ואחרונים, רמב"ם, שו"ע ופוסקים, וספרי שו"ת, מפרשי התורה, ספרי יראים ומוסר חסידות ועוד. הספר הזה יוצא לאור לראשונה, וכבושם הזה עדיין לא נראה, מאיר עינים, ומעט מן האור ידחה הרבה מן החושך אשר יכסה ארץ, ובעזהי"ת יעורר את לבות בני ישראל מתרדמתם, ויביא תועלת רבה לעם ישראל, יען כי רבתה בה ההזנחה, ובוודאי שהמעיין בספר לבו יתעורר להתחזק ולהתאמץ ביתר שאת וביתר עז, לעורר את עצמו ואת הזולת ללמוד הלכות שבת בכל שבת ושבת, ויפעל בכל כוחו ואונו לזכות את הרבים.  יצא לאור על ידי וועד למען קדושת השבת העולמי שעל ידי מפעל עולמי ללימוד שו"ע אורח חיים שנת תשס"ה לפ"ק. הספר נדפס לזכות הרבים, ומתחלק בחינם לכל דורש ומבקש.. 91 עמודים.

ספר ערכתי נר למשיחי

– והוא סדר הדלקת הנרות דיניו ומנהגיו

ליקוטים יקרים ונעימים דיבורים קדושים ונפלאים התעוררות להדלקת הנרות, דיניו ומנהגיו לשבת בשבתו ומידי חודש בחדשו ובשאר חגים וזמנים, והדלקת הנרות לנשמות, ביום היארצייט, ולנשמות הצדיקים – סודותיה, וסגולותיה.

בו יבואר כי ע"י שמירת מצות הדלקת הנרות זוכה לתורה אור ולבנים תלמידי חכמים, והוא סגולה לשלום בית, סותם פי המסטין, ואין שטן ואין פגע רע, ומגלגל עליו ועליהם כל מיני שפע ברכות טובות והצלחות, ומסוגל מאוד לאריכת ימים ושנים טובים. ומכבה נרות של הסט"א, השכינה אומרת זו היא דירתי, ונהנה מזיו השכינה, ילך לאורו של הקב"ה, מקשר נשמת ישראל לאביהם שבשמים, ונרות בית המקדש קיימים לעולם, ונזכה בקרוב לנרות של ציון, ד'נרות בגימטריא זהו משיח בן דוד ובן יוסף.

כל זה לקטתי בעזר צורי וגואלי מדברי חז"ל מש"ס בבלי וירושלמי, מדרשים, זוה"ק ותיקונים, וספרי הראשונים, ומספרי מוסר מגדולי הראשונים והאחרונים זללה"ה, ודבריהם הקדושים חוצבים בלהבת אש, מלהיבים נפש האדם להתעורר על גודל הענין של הדלקת הנרות שעי"ז יתגלה לנו נרו של משיח צדקינו, כמבואר בס' דבק מאח וז"ל: עיני ראתה בס' ליקוטי הרמ"ע, שרמז שע"י הדלקת נרות שבת ויו"ט [ו]חנוכה ויוה"כ, זוכה למעלה גדולה, כאשר יעיין הקורא בדברי קדשו באורך. ורמז הרב שם פ"ז: ערכתי נר למשיח"י ר"ת לרבים מילה שבתות יו"ט חנוכה יוה"כ. ואפ"ל כי ע"י זכות זה יבוא בן ישי. וז"א אימתי אצמיח קרן לדוד בזמן שערכת"י נ"ר למשיח"י כדבר האמור, ודו"ק. יצא לאור ע"י וועד למען קדושת השבת העולמי שעל ידי מפעל עולמי ללימוד שו"ע אורח חיים, שנת תשס"ה לפ"ק. 160 עמודים

השבת בישראל כהלכתו – מבאר כי שמירת השבת הוא יסוד קדושת ישראל, וגודל הפגם והנזק המגיע לנפש וגוף האדם המחלל קדושת השבת ח"ו, ושכר הגדול בזה ובבא המעותד לשומרי שבת, עם קונטרס "שמירת שבת כדת" לקוטי דינים השכיחים להלכה ולמעשה.

תיקוני עירובין כהלכתה – והוא שלחן ערוך לתיקון העירובין, חלק א': גודל המצוה של שמירת שבת קודש ותיקון עירובין. חלק ב: הלכתא גבירתא, פרטי דינים בהלכות עירובין. חלק ג: תשובות ומכתבים מ39 גדולי דורינו.

סיפורים נפלאים – על גודל מעלת קדושת השבת

 הקלף – המכשולות הגדולות על הקלף בארץ ישראל – דער בלאט ערב סוכות י"ד תשרי, תשס"ה, ולמספרם סעפטעמבער 29 – 04    נתגלה על ידי הרהגה"צ של העדה החרדית בירושלים עיה"ק – קול קורא מ' 86 גדולי ישראל בפוילן – ליטע – רוסלאנד בשנת תרצ"ה שאסור לקנות קלף בלי הכשר – כל אחד מישראל שיש לו רק זיק של יראת שמים מחפש לרכוש לו תפילין ומזוזות חדשים עם קלף כשר, על ידי סופר ירא שמים באמת. 

 קלף – הסופר מהולל, הקלף?!!! – פנים חדשות, גליון 554, כג אלול תשס"ד – רבים ממניחי התפילין אינם יודעים כי קיים חשש רציני בקלף ויתכן כי אינם מניחים תפילין כלל – מודעה נחוצה – להודיע ולהגלות – גנבים עליך ישראל, חשבון הנפש, הסופרים והקלף הפסול, האסון הגדול ביותר מאז בריאת העולם, התעוררות לתשובה ותיקונים בענין כשרות תפילין ומזוזות, שמעה עמי ואדברה!!! – וועד למחקר סת"ם מאנסי ניו יארק, זעקה גדולה ומרה – שק ואפר יוצע לרבים – מכתבו של הסופר המהולל הרב החסיד רבי אליעזר זאב צירקינד בשנת תשד"מ באותו ענין

דער בלאט מלחמה על הקלף

מהגאון החסיד האמיתי רבינו אליהו מווילנא זצוק"ל, עם הערות מהגאון המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי זצ"ל

מהגאון רבי יצחק ווייס ז"ל, י"ל ירושלים שנת תש"י לפ"ק

מהגאון רבי יעקב המכונה יאקב וויילל זצ"ל, קרלסרוה שנת תקצ"ט לפ"ק

חלק ב'

אורח חיים החדשי

כל שולחן ערוך אורח חיים מחבר עם רמ"א
לגמור בכל חודש 8 עמודים ליום.

ליסט מחולק לסדר הגליונות, עם באקסלעך.

ליסט מחולק לסדר הגליונות, בלי באקסלעך.

לשולחן ערוך הלכות ראש הנשה.

סייז 8.5 = 11 2 עמודים בעמוד.

ברוקלין ניו יארק, ניסן תשס"ג

די צייטונג פרשת ויצא תש"ס – נאוועמבער 19 99'