דברי תורה- פרשת ויחי ושמות

להורדה: דברי תורה פרשת ויחי 

דברי תורה פרשת שמות

פרשת שמות

– א –

ואלה שמות בני ישראל גו' יששכר זבולון ובנימין

(שמות א' א')

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו, ראובן שמעון לוי ויהודה.  יששכר זבולון ובנימין.

צ"ב דכאן הקדים יששכר קודם זבולון, ובפרשת ויחי בברכת יעקב אבינו ע"ה לבניו הקדים זבולון קודם יששכר דכתיב (בראשית מ"ט י"ג) זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות וירכתו על צידון, יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד.

ובזוה"ק (בפרשת ויחי) מקשה למה הקדים זבולון ליששכר, הרי לפי סדר האחים יששכר נולד לפניו, וגם דמשה רבינו בברכותיו הקדימו כדכתיב שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך.

ותירץ בזוה"ק ובילקוט שהקדים זבולון ליששכר דגדול המעשה יותר מן העושה, וכן פירש"י בפרשת וזאת הברכה דלכן הקדים זבולון ליששכר שתורתו של יששכר ע"י זבולון היתה.

– ב –

ולכאורה תמוה תי' זה, כי ממ"ש חז"ל בברכות (דף ל"ד ע"ב) א"ר יוחנן כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לת"ח ולעושה פרקמטיא לת"ח ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכים לו, ע"כ. מפורש שמעלת יששכר הת"ח העושה הוא הרבה יותר גדול ממעלת זבולון התומכו.

וכתב החתם סופר (בפרשת ויחי) על פסוק וישם את אפרים לפני מנשה, דכוונת יעקב אבינו ע"ה בזה היתה להראות שמעלת אפרים שהוא התורה גדולה יותר ממנשה שהוא התומך תורה.

ובספר ראש דוד להחיד"א ז"ל (בפרשת קדושים) מביא דע"י תנאי גורעין משכר הלימוד אבל שכר תורה דנשים אינו גורע משכר בעליהן אלא הוא שכר בפני עצמו, ומשמע דרק ע"י תנאי גורעין ובלי תנאי אין גורעין מהשכר, וצ"ב מאי הנפק"מ.

– ג –

ונראה לבאר הענין, בהקדם מ"ש האוהחה"ק בפרשת כי תשא (על פסוק זה יתנו) דיששכר וזבולון מה שיטול זבולון מתורתו של יששכר לא שיתנכה מחלקו של הלומד אלא שהשכר כפול דיששכר יש לו כל השכר, וזבולון ג"כ מקבל כל השכר.

אך בספה"ק חפץ ד' מהאוה"ח הק' (על מסכת ברכות) כתב דע"י תנאי מגרעין שכר הלומד וזכות תומכו, וצ"ב דלכאורה יהיה סתירה בדבריו הקדושים ממ"ש בספר אוה"ח למ"ש בספר חפץ ה'.

וי"ל דהנה הגרעק"א ביו"ד (סימן רמ"ו) מציין על מ"ש הרמ"א שם דיכול אדם להתנות עם חבירו שיעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסתו ויחלוק עמו בשכר, ובש"ך שם כתב שיחלוק עמו בשכר התורה ובשכר שירויח זה יהא בין שניהם יחד, ומציין בספר אש דת עה"ת (בפרשת וילך) ובשו"ת מהר"ם אלשאקר בשם רבינו האי גאון (סימן ק"א) שמפרשים שיש שני דרגות בשכר של יששכר וזבולון, מדרגה אחת היא שמחלק בהשכר כמו שכתב הש"ך שוה בשוה שיששכר נוטל חצי מהרוחה של זבולון, וזבולון נוטל חצי שכר מתורתו של יששכר, ומדרגה שניה הוא שאין חולק עמו בפרנסתו שוה בשוה כמו שכתב הש"ך, רק נותן לו כדי פרנסתו זה אינו מגרע משכרו של יששכר, ועל זה נאמר הפסוק אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, דיש לו שכר גדול.

ועפי"ז מובן מ"ש האוה"ח הק', שכותב בפרשת כי תשא שהשכר שלם לכל אחד מיירי שלא התנה עמו כלום רק נותן לו כדי פרנסתו אז אינו מגרע מתורתו של יששכר דלא התנה עמו שיגרע ממילא השכר שלם לכל אחד, אבל אם התנה עמו שיהיה לו חלק מתורתו שוה בשוה אז מגרע מתורתו של יששכר.

ועפי"ד האש דת י"ל דמהגמ' ברכות שמשמע דיששכר הוא יותר גדול מזבולון, מיירי למהנה תלמיד מנכסיו, כמו המדרגה השניה שמביא האש דת, שאינו נותן לו חצי הרוחה רק נותן לו כדי פרנסתו אז יששכר הוא גדול יותר מזבולון, אבל הזוה"ק שכותב דזבולון הוא כמו יששכר ואפילו גדול יותר, דגדול המעשה יותר מן העושה, מיירי שהתנו שיחלק עמו בשכר שוה בשוה, אז הוא כמו הת"ח ממש.

ומובן ג"כ הפסוקים שהקדימו זבולון לפני יששכר, שמיירי שהתנו עמו שיחלק עמו בשכרו כמ"ש הש"ך שוה בשוה, וא"כ הוא כמו הת"ח ממש, ועל כן הקדימו דגדול המעשה יותר מן העושה.

ומובן ג"כ מה שאמרו רז"ל במס' ברכות (דף י"ז ע"א) גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות שמענה קול בנות בוטחות האזנה אמרתי, א"ל רב לרב חייא נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו מבי רבנן ונטרי לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. והחיד"א מביא ביאור הגמ' דשכר של נשים גדול יותר מאנשים, דלומדי תורה זוכין לשכר רק אם לומדים לשמה, אבל מחזיקי לומדי תורה, אע"פ שהלומדים שלא לשמה מ"מ המחזיקים אם כוונתן לשמה זוכין לשכר תורה מחמת כוונתן הטובה.

– ד –

ולפי דברינו מובן שגדול המעשה יותר מן העושה וג"כ אין מנכין משכר בעליהם ומנכין הוא רק בהתנה חצי על חצי, ולזכות לאשה כזו צריכים שתהיה בת ת"ח מגזע צדיקים.

ולפי דברינו הנ"ל דדוקא במתנה חצי על חצי זבולון גדול מיששכר, אבל בלא התנו רק ממציא לו כדי פרנסתו אין זבולון גדול יותר, י"ל דהנה בגמ' ברכות הנ"ל איתא שהנשים זוכין משום שמחכים לבעליהם עד דאתו מבי רבנן ומשכימין לבעליהן. וזהו יותר ממה שזבולון עושה ליששכר, דהרי זבולון רק ממציא לו כדי פרנסתו שהוא עובד ביום וממילא השכר שלם לכל אחד בשוה, אבל האשה יש לה מעלה גדולה יותר, שהרי מסורה לבעלה בכל לבה ונפשה שילמוד תורה יומם ולילה, ונמצא דחוץ מזה שיש לה שכר דגדול המעשה יותר מהעושה, יש לה ג"כ ההבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, ולאשה כזו יכולין לזכות אם נושא בת ת"ח, שהי' לה החינוך הזה, שראתה איך אמה עוזרת לאביה ומשחררת אותו מכל צרכי הבית ומכל שעבודי ענינים גשמיים כדי שיוכל לעסוק בתורה יומם ולילה מתוך הרחבת הדעת.

יעזור השי"ת שהחתן שהוא אוהב צדקה וחסד ות"ח בעצמו, הוא בבחינת יששכר וזבולון שניהם יחד, ויעלה הזיווג יפה יפה לבנין עדי עד ויראו דורות ישרים מבורכים ונזכה לביאת משיח צדקנו בב"א.

– ה –

וזש"ה ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולון ובנימין, ודקדקנו מדוע הקדים כאן יששכר לזבולון כסדר תולדתם, ובפרשת ויחי הקדים יעקב אע"ה זבולון ליששכר. אך הנ"ל מובן, דבאמת יש מעלה לזבולון על יששכר דגדול המעשה יותר מן העושה כנ"ל, ועי"ז כשמחלק זבולון שוה בשוה עם יששכר יש לו מעלה יותר, אך באמת יששכר שהוא הת"ח גדולה מדרגתו יותר מזבולון שעוסק במו"מ באופן שזבולון ממציא לו רק כדי פרנסתו, דאז השכר שלם לכל אחד כנ"ל, ואז יש מעלה ליששכר יותר מזבולון, וע"כ הקדים הכתוב יששכר לזבולון כ"א כסדר תולדתם, דיששכר קודם לזבולון, ובאמת יששכר גדולה מעלתו על זבולון, ודו"ק.

– ו –

ודברי הרמ"א והש"ך צ"ב, למה לא הזכירו מדריגה השני' של יששכר זבולון כמו שהעתיק הגרעק"א ז"ל ביו"ד שם (סימן רמ"ו) ב' המדריגות ביששכר וזבולון, וכמ"ש גם בשו"ת מהר"ם אלשקר הנ"ל בשם רבינו האי גאון. אך בזה י"ל דבזמן הרמ"א והש"ך היו העשירים עמי הארץ שלא הבינו את הענין להחזיק את יששכר בלי תנאי, כמ"ש הראש דוד והאוהחה"ק הנ"ל, והע"ה לא השיגו איך אפשר שהם עובדים עבודה קשה כל היום והת"ח יקבל כל השכר, אבל לחלק שניהם יחד כמו שמסביר הרמ"א והש"ך, דבר זה הבינו ג"כ, וע"כ לא כתבו הרמ"א והש"ך ב' האופנים הנ"ל, דאז הי' מתקלקל כל ענין החזקת יששכר וזבולון, ע"כ לא העתיקו אופן הב' שהוא מדרגה היותר נעלה בשותפות יששכר וזבולון, ודו"ק.

* * *

-ב-

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו (א, א)

– א –

א) ודקדקו המפרשים דתיבת את יתירה בפסוק, או דהול"ל עם יעקב.

ב) גם צ"ב משום מה משמיענו הכתוב כאן שבאו בני ישראל למצרים עם יעקב, הלא כבר כתוב בפרשת ויגש ובפרשת ויחי שיעקב ירד למצרים.

ג) בפסוק ה', ויוסף היה במצרים. ופירש"י והלא הוא וכו' ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים. אלא להודיעך צדקתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועמד בצדקו ע"כ.

ד) להלן בפסוק ז', ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד וגו', ופירש רש"י וישרצו – שהיו יולדות ששה בכרס אחד. וצ"ב מדוע הי' הנס דוקא שהיו יולדות ששה, ולא מספר אחר.

– ב –

ואפשר לומר דהנה ארז"ל שבני ישראל במצרים היו גדורים בעריות, ולא פגמו ברית קודש ח"ו, ועל תיקון זה הי' עיקר ירידתם למצרים כמ"ש האריז"ל דענין גלות מצרים הי' לתקן פגם ברית קודש שנפגם ע"י חטא אדה"ר באותן ק"ל שנים וכו'.

ובאמת זכו לזה להיות שמורים במדה זו ע"י שהיו דבוקים בצדיק הדור שהוא יעקב ויוסף, כי צדיק הדור מעלה את בני דורו ושומר עליהם שלא יפגמו בחטא ח"ו, וכמו שכתבו המפרשים על פסוק (בראשית נ', י"ז) שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך, ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך. ודקדקו המפרשים בתיבת "ועתה", מה ענינו לכאן, מדוע דוקא עתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך.

ופירשו בזה דעד עכשיו הי' יעקב אבינו צדיק הדור, והיו השבטים חוסים בצלו וסומכים עליו שהוא יעלה אותם ויתקנם כראוי ברוחניות, אמנם כעת שנפטר יעקב אבינו ע"ה הי' יוסף בבחינת צדיק הדור, צדיק יסוד עולם, וזהו "ועתה", פי' כעת שנפטר יעקב אבינו ע"ה ואתה הנך צדיק הדור כעת, ע"כ מתחננים אנו בפניך "שא נא לפשע עבדי אלקי אביך", שיעלה אותם ויתקנם מחטאיהם ומפגמיהם. וזהו כפל הלשון, דבתחילה אמרו שא נא פשע אחיך וגו' ואח"כ עוד הפעם ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך, דהראשון קאי על חטא מכירת יוסף שימחול להם, והשני קאי על חטאיהם האחרים, שביקשו ממנו שיתקן אותם ויעלה אותם בעבודת השי"ת, והיות ותחילה צריכים לבקש מחילה על עבירות שבין אדם לחבירו, ע"כ ביקשו קודם אודות חטא מכירת יוסף, ואח"כ אמרו ועתה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך, עכ"ל.

– ג –

גם ידוע מה שארז"ל במדרש שבשכר ג' דברים נגאלו אבותינו ממצרים, שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם. וי"ל דכל זה בא להם ע"י שהיו דבוקים במדתו של יעקב אבינו ע"ה שהוא אמת, ע"ש הכתוב תתן אמת ליעקב, ע"כ לא רצו לשנות כלום, כי כאשר משנים זיז כל שהוא מהדרך המקובל הרי זה פגם ג"כ במדת האמת, שהוא אמת ללא כחל ושרק, וע"כ לא שינו את שמם, לשונם ולבושם.

והנה ארז"ל (פסחים כ"ב ע"ב) על פסוק ולא יאכל את בשרו, את הטפל לבשרו. חזינן דאת רומז לטפל.

– ד –

וי"ל דעל זה רמז הכתוב כאן, ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, שאף כשהיו כבר בבחינת באים שהוא לשון הוה, עדיין ראוים ליקרא בשם בני ישראל, שאין ישראל אביהם מתבייש עמהם כלל, כיון שלא פגמו במדתו שהוא מדת האמת וגם במדת היסוד נשמרו כראוי.

– ה –

וקא מתמה קרא, דאיך יכלו להחזיק מעמד שם במצרים, על זה בא כמשיב את יעקב, את פי' טפל, שהיו טפלים ודבוקים ביעקב אבינו ע"ה, ובאו ביחד עם יעקב והיו דבוקים בצדיק הדור, ע"כ איש וביתו באו, שנשמרו ונגדרו מן העריות וכל אחד הי' בבחינת איש וביתו, שהוא מדריגה גדולה, וכל זה עמדה להם רק בשכר שהיו דבוקים בצדיק הדור שהוא יעקב אבינו ע"ה, שהי' חומתו אמ"ת שהוא רומז ליסוד ג"כ, וע"י שהיו דבוקים במדת האמת ובמדת היסוד, נשמרו שלא יחטאו במצרים ח"ו.

– ו –

ובאמת מדת היסוד ומדת האמת אחת הם כנודע, והשומר בריתו בטהרה נקרא שהולך בדרך האמ"ת כנודע כל זה מספה"ק. וזהו ענין את יעקב, שהיו דבוקים במדתו של יעקב אבינו ע"ה שהוא מדת האמת, ע"כ זכו איש וביתו באו, שהיו נשמרים במדת היסוד והיו גדורים בעריות.

– ז –

וזהו הרמז ג"כ בתיבות יעקב איש וביתו באו, סופי תיבות בגימטריא שד"י, דהנה איתא בזוה"ק דמאן דנטיר ברית שרוי עליו שם שד"י, ובא הרמז על זה בפסוק תיכף בתחילת ירידתם למצרים, לרמז דזאת היא שעמדה להם שישרה עליהם שם שד"י וישמור עליהם שלא יפגמו.

– ח –

גם יש להטמין ברמז דתיבות איש וביתו באו עה"כ ראשי תיבות בגימטריא י', והנה אות יו"ד רומז ליסוד, ורמז הכתוב עוה"פ שבזכות שמירת הברית זכו ליגאל, וכדאיתא במדרש שפרעה עשה פעולות שונות שלא יוכלו לפרות ולרבות (וכמו שאמר הבה נתחכמה לו פן ירבה) אמנם הקב"ה הרבה והפרה אותם במדה יתירה, שלא שלטה עליהם קליפת פרעה, בגלל שהיו גדורים בעריות, וכמו שמסיים המדרש על זה, כל אלה מכוחו של יעקב. והרמז בזה דיעקב הוא בחינת עקביים, שהוא שמירת הברית.

– ט –

ואמרו רז"ל, אמר הקב"ה אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה, ואפשר לומר ברמז הדברים לפי הנ"ל, כן רומז למדת האמת, כמו שאמר הכתוב (במדבר כ"ז ז') כן בנות צלפחד דוברות, ועל זה אמר הקב"ה ואני אומר כן ירבה, שמידת האמת תפרה ותרבה אצל בני ישראל במצרים, וממילא יהיו שמורים גם במידת היסוד, ועי"ז יוכלו לפרות ולרבות בגשמיות כמובן.

– י –

ובזה יתיישב קושיא ג', שהיא קושיית רש"י ז"ל, מדוע הזכיר הכתוב עוד הפעם שיוסף היה במצרים. אמנם לדרכינו בא הכתוב לרמז שכל זה שישראל היו שמורים במצרים וגדורים מעריות, הי' בכחו של צדיק הדור, ובתחילה הי' זה יעקב אבינו ע"ה, ואחר כך הי' זה יוסף הצדיק ע"ה, וע"י שהיו דבוקים בצדיק הדור שהוא יוסף, היו שמורים מן העריות, וע"כ הזכיר הכתוב כאן עוד הפעם, דהטעם שעדיין נקראים בני ישראל, הוא משום ויוסף היה במצרים, ומדתו היתה בתוך כל אחד ואחד מישראל.

– יא –

וזהו שכתב רש"י להודיעך צדקתו של יוסף, דזהו שייך גם לכל ישראל, דכיון שהיה יוסף צדיק גדול כ"כ עי"ז היה יכול להשפיע לבני ישראל ג"כ שיהיו דבוקים במדתו מדת יסוד צדיק.

– יב –

ואחר כך כתב רש"י עוד, הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך, דאיתא בזוה"ק מאן דנטיר ברית זוכה למלכות, וזהו הוא יוסף שהיה במצרים, מדת יוסף הצדיק ע"ה שהיא שמירת היסוד, ע"כ ונעשה מלך, דמאן דנטיר ברית זוכה למלכות, ומדה זו היתה בכל ישראל שהיו דבוקים ביוסף צדיקא.

– יג –

וזהו ג"כ מ"ש רש"י ז"ל על פסוק וישרצו, שהיו יולדות ששה בכרס אחד. ודקדקנו (קושיא ד') מדוע דוקא ששה ולא מספר אחר. ולדרכינו יש לומר שזה היה מדה כנגד מדה (עיין סוטה דף ח' ע"ב) דהנה מדת יסוד היא מדה הששית משבעה מדות הקדושות, וע"כ בא הרמז, דבשכר ששמרו מדת היסוד, ע"כ זכו מדה כנגד מדה, שהיו יולדות ששה בכרס אחד, דיסוד הוא מדה הששית, ודו"ק.

– יד –

ועפ"י הנ"ל שהיו דבוקים במדת האמת מדתו של יעקב אבינו ע"ה, יש לומר עוד דהנה איתא בזוה"ק דאות ו' רומז לאמת (וע"כ אין פסוק שמתחיל באות ו' במזמור ל"ד שבתהלים, לדוד בשנותו את טעמו וגו', כיון ששינה את טעמו אין שם פסוק שמתחיל באות ו', דאות ו' הוא מדת האמת, שהוא ההיפוך משינוי הטעם, ואכמ"ל בזה). וכיון שהיו דבוקים במדת האמת, מדתו של יעקב אבינו ע"ה, וע"כ לא שינו שמם לשונם ולבושם, ע"כ ילדו ששה בכרס אחד,  דאות ו' רומז למדת האמת ודו"ק.

– טו –

עוד אפשר לפרש באופן אחר קצת בביאור הפסוק את יעקב איש וביתו באו. ודקדקנו בתיבות את יעקב.

ואפשר לומר דהנה אמרו רז"ל (פסחים דף כ"ב ע"ב) שמעון העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש וכו' עד שבא רבי עקיבא ודרש את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים. וברש"י שיהא מורא רבך כמורא שמים.

ופירשו המפרשים, דאם הרב הוא ירא שמים, ממילא משפיע בזה מדת יראת שמים גם על תלמידיו כאשר יראים ממנו, דיעשו ק"ו בעצמם, אם אנו יראים מרב בשר ודם, מכ"ש שיש לנו לירא מהקב"ה.

– טז –

וזהו י"ל לדרכינו ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב, את לרבות תלמידי חכמים, דכיון שהיו דבוקים ביעקב אבינו שהוא רבם, באו מזה לידי מורא שמים ג"כ, ועל זה סיים הכתוב איש וביתו באו, רמז ליראת שמים, כמו שאמרו רז"ל (שבת דף ל"א ע"א) במי שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, מאן דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. הרי דהיראה נקראת בית. וזהו את יעקב, כיון שהיו דבוקים ביעקב אבינו והי' עליהם מורא רבם, ממילא איש וביתו באו, היתה להם יראת שמים שנקרא בי"ת, וכל זה ע"י שהיו דבוקים ביעקב אבינו ע"ה, וכמו שפירשו בספה"ק מאמר הגמרא (ברכות ל"ג ע"ב) אין לגבי משה יראה מילתא זוטרתא הוא, דמי שהוא דבוק במשה רבינו, וכן בכל הצדיקים שבכל דור ודור שנקראים על שם משה, כמאמרם (סוכה דף מ"ב ע"א) משה שפיר קאמרת, "לגבי משה", יראה מילתא זוטרתא היא, כיון שלמדים מדת היראה ממשה רבינו ע"ה.

– יז –

וזהו שאמר ג"כ כאן, את יעקב, כיון שהיו דבוקים ביעקב אבינו ע"ה, עי"ז איש וביתו באו, זכו ליראת שמים ג"כ, דמורא רבך כמורא שמים, והבן.

– יח –

ועפ"י הנ"ל בדרשת רבי עקיבא את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים, יש לפרש ג"כ מדרש פליאה, שלח נא ביד תשלח ביד רבי עקיבא, ותמוה. ולהנ"ל י"ל דמשה רבינו ע"ה ברוב ענוותנותו חשב שלא ירצו ישראל לשמוע בקולו, כי אין הוא ראוי להיות מנהיגם שיהא להם מורא רבך ממנו, וע"כ אמר שלח נא ביד תשלח ביד רבי עקיבא, שהוא דורש את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים, וכשישמעו בני ישראל דרשה זו של רבי עקיבא, את ה"א תירא לרבות תלמידי חכמים, ילמדו ג"כ לירא מרבם, ועי"ז יוכל לפעול אצלם שירצו לצאת ממצרים.

– יט –

ובגוף הענין של דביקות בצדיק הדור ובתלמידי חכמים, י"ל דזהו מה שאמר (בפסוק ח') ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף, וברש"י עשה עצמו כאילו לא ידע, דפרעה הרשע לא רצה שבני ישראל יהיו דבוקים בצדיק הדור, בידעו שצדיק הדור גודר פירצות ישראל שלא יחטאו, וע"כ אשר לא ידע את יוסף, שלא רצה שבני ישראל יהיו דבוקים בצדיק הדור. אמנם זאת עמדה להם לישראל, דע"י דביקותם ביוסף צדיקא באו לידי שמירת היסוד, ובגלל זה זכו לצאת מגלות מצרים.

פרשת ויחי

(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים: (בראשית מט, א').

איתא בזוהר פרשת ויחי (דף רלד ע"ב): בלשון הקודש:

"וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וגו'", אמר רבי אבא, הרי ביארו שבשעה הזאת שקרא יעקב לבניו, נסתלקה ממנו השכינה.

ובוא וראה, בשעה שיעקב היה קורא לבניו, נזדמנו אברהם ויצחק שם, והשכינה על גביהם, והשכינה היתה משמחת בו ביעקב, להתחבר עם האבות, להתקשר עם נפשותיהם ביחד להיות מרכבה.

בשעה שפתח יעקב ואמר "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים", "בְּאַחֲרִית" זו השכינה, כביכול נתן יעקב עצבות בה [שהזכיר הגלות] ונסתלקה, אחר כך החזירו לה בניו ביחוד דבריהם, שפתחו ואמרו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וגו'" (דברים ו, ד), באותה שעה הקימה יעקב, ואמר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ונתיישבה השכינה במקומה. וכן הובא בגמרא פסחים (נ"ו א): האספו ואגידה. א"ר שמעון בן לקיש, ביקש יעקב לגלות לבניו את קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה. (ועיין עוד ברש"י על הפסוק).

צריך ביאור א. מדוע כשהזכיר הגלות נכנס בו עצבות ונסתלקה ממנה שכינה? כדאיתא בזוהר כנ"ל, ב. מדוע כשבניו אמרו "שמע ישראל" חזרה אליו השכינה.

ובבעל הטורים שם ושמעו – אותיות שמע ו'. שאמר להם שמע ישראל שיש בהם ששה תיבות. ושמעו בני יעקב. ושמעו. בגימטריא "הוא בקש לגלות הקץ". "ושמעו אל ישראל". בגימטריא "זהו קצו של מלך המשיח".

ונקדים בזה דברי התקוני זוהר – תקונא ארבעין ותלת (זוהר הקדוש דף פ"ב ע"א): בראשית תמן את"ר יב"ש, ודא איהו ונהר יחרב ויבש (שם ה), בההוא זמנא דאיהו יבש ואיהי יבשה, צווחין בנין לתתא ביחודא ואמרין שמע ישראל, ואין קול ואין עונה, הדא הוא דכתיב (משלי א כח) אז יקראונני ולא אענה.

ובביאור נשמת הזוהר:

בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אֲתַ"ר יָבֵ"שׁ, אמר רבי שמעון, במלת בראשי"ת יש אותיות את"ר יב"ש, ביאור היסוד הנקרא מקום, הוא יבש, ומבאר, וְדָא אִיהוּ וְנָהָר יֶחרַב וְיָבֵשׁ (ישעיהו י"ט ה), וְזֶה הוא נָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ, כלומר היסוד חרב ויבש ממימי השפע, ואינו יכול להשפיע למלכות, בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ יָבֵשׁ באותו הזמן שהוא יבש, וְאִיהִי יַבָּשָׁה, והמלכות היא יבשה, כי לא קבלה השפע מהיסוד, צָוְוחִין בְּנִין לְתַתָּא בְּיִחוּדָא וְאָמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, צועקים הבנים בני ישראל למטה בעולם הזה, באמירת יחוד השם "שמע ישראל" להעלות התפילה כתיקונה, וְאֵין קוֹל כלומר, כל קריאת שמע לא נשמע, וְאֵין עוֹנֶה, ובגלל כך אין נענית ומתמלאת בקשתם בתפלתם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי א כח) אָז יִקְרָאוּנְנִי (כלומר, ד"אז" הוא "קריאת שמע ותפלה", גר"א) וכשישראל הם בצרה, וצועקים וקוראים להקב"ה בקריאת שמע, אבל וְלֹא אֶעֱנֶה. אני לא אענה אותם בתפלתם. (ביאור הגר"א דף צ"ב, וכ"מ)

וְהָכִי מָאן דְּגָרִים דְּאִסְתַּלַּק קַבָּלָה וְחָכְמָתָא מֵאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה וּמֵאוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, וְגָרִים דְּלָא יִשְׁתַּדְלוּן בְּהוֹן, וְאָמְרִין דְּלָא אִית אֶלָּא פְּשָׁט בְּאוֹרַיְיתָא וּבְתַלְמוּדָא, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק נְבִיעוּ מֵהַהוּא נָהָר וּמֵהַהוּא גָן, וַוי לֵיהּ טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרִי בְּעָלְמָא וְלָא יוֹלִיף הַהִיא אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב וְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, דְּאִתְחַשַּׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגָרִים עֲנִיּוּתָא בְּעָלְמָא וְאוֹרֶךְ גָּלוּתָא.

נשמת הזוהר:

וְהָכִי מָאן דְּגָרִים דְּאִסְתַּלַּק קַבָּלָה וְחָכְמָתָא מֵאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה וּמֵאוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, וכמו כן (כמו שכתב למעלה בתיקון מ"ב על מאן דפגים באות ברית), גם, מי שגורם שתסתלק הקבלה והחכמה הפנימית מן התורה שבעל פה ומן התורה שבכתב, באמרו אין צריך ללמוד אלא פשט, וְגָרִים דְּלָא יִשְׁתַּדְלוּן בְּהוֹן, וגורם לבני ישראל שלא יתעסקו בחכמת הקבלה, וְאָמְרִין דְּלָא אִית אֶלָּא פְּשָׁט בְּאוֹרַיְיתָא וּבְתַלְמוּדָא ואומרים שאין בתורה ובתלמוד אלא פשט התורה, ומכחישים את פנימיות וסתרי תורה, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק נְבִיעוּ מֵהַהוּא נָהָר בודאי נחשב לו כאילו הוא מסלק את נביעת שפע החכמה והבינה מן היסוד, וּמֵהַהוּא גָן, ומאותו הגן היא המלכות הנקראת גן, וַוי לֵיהּ אוי לו לאדם זה, טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרִי בְּעָלְמָא, וְלָא יוֹלִיף הַהִיא אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב וְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, טוב לו שלא היה נברא כלל בעולם, ולא היה לומד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי אם היה עם הארץ שאינו ראוי ואינו יודע ללמוד קבלה, לא היה פוגם כל כך, אבל מי שלמד נגלות התורה, ומכחיש את פנימיות ונסתרות התורה, הוא מסלק את השפע והיחוד של היסוד, דְּאִתְחַשַּׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, ועוד נחשב לו כאילו החזיר את כל העולם לתוהו ובוהו, כמו שכתוב לפני בריאת העולם "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית א' ב), ובחטאו מגביר הקליפות וגורם שהנהר והגן יבשים בעונותיו, (והענין שבזמן הזה, הוא עולם התוהו בלא תורה ובלא משיח, ואינון גרמין דיזיל משיח (גר"א), ביאור דבריו הקדושים, שעל ידי שישראל עוסקים בלימוד הסוד, מביאים את העולם לתיקונו, ומזרזים את ביאת המשיח ברחמים, ואלו שאינם רוצים חלק בתורת הרשב"י, וגם מפריעים ומבטלים את ישראל מלימוד הזוהר הקדוש, הם מחזירים את העולם לתהו ובהו, ולא רוצים בתיקון העולם ובגילוי מלכות השם, ומעכבים ומונעים מהמשיח לבא), וְגָרִים עֲנִיּוּתָא בְּעָלְמָא וְאוֹרֶךְ גָּלוּתָא. והם אלו שגורמים עניות בעולם ואורך הגלות, כי אם אין שפע מישראל להשפיע ביסוד ומלכות, מאין יהיה שפע למטה, וכמו שכתב הבאר מים חיים שרק בלימוד תורה לשמה מעלים התורה למעלה ומורידים השפע לעולם הזה, ואם אין עליה, מאין יהיה השפעות למטה, ורק לומדי תורת הרשב"י הם לומדי תורה לשמה, (חסד לאברהם) ומי שלומד סתרי תורה מקיים את העולם, ומזרז את ביאת המשיח ברחמים. (ביאור הגר"א דף צ"ב:, וכ"מ)

הרי אנו רואים שאם לומדים הסוד נשמעים השמע ישראל והתפילות, ועל כן, על ידי שאמר שמע ישראל נתיישבה השכינה במקומה, מפני שהיו לומדים תורת הסוד.

וסיבת הסתלקות השכינה ממנו היתה, כפי המבואר במסכת סנהדרין (דף צח ב) אמר עולא ייתי ולא איחמיניה וכן אמר [רבה] ייתי ולא איחמיניה, וברש"י שם: ייתי – משיח ולא אחמיניה. ובמסכת סוטה (מט:): (רבי יהושע) [רבי אליעזר הגדול] אומר, מיום שחרב בית חמדתנו, שרו חכימיא למיהוי כספריא, וספריא – כחזניא, וחזניא – (כתלמידיא – ותלמידיא) כעמא דארעא, ועמא דארעא – אזלא (ומנוולה) [ודלדלה] , אין דורש ואין מבקש, ועל מי [יש] לנו להשען? על אבינו שבשמים. בעקבות המשיח – חצפא יסגי, ויקר (יהא) [יאמיר], הגפן (פריק) [תתן פריה] והיין ביקר, והמלכות תהא למינות, ואין תוכחת. בית הועד יהיה לזנות, והגליל יחרב. והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת, נערים ילבינו [פני] זקנים, גדולים יעמדו מפני הקטנים. בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש – אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן לא יתביש מאביו. ועל מי [יש] לנו להשען? (אלא) על אבינו שבשמים:

ולהבנת הענין נעתיק עוד כמה מאמרי הזוהר הקדוש, ושלש מאות ועשר מראה מקומות מה שכתבו בזוהר ובתיקונים ובכתבי האריז"ל, איך שיהיה נראה הדור לפני ביאת המשיח, הרי מובן בזה למה נכנס לעצבות כשראה את הדור של עקבתא דמשיחא, שיהיה דור כאמרם ז"ל ייתי – משיח ולא אחמיניה, כנ"ל.

בתיקוני זוהר (תיקון י"ג דף כ"ז ע"ב): אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וגו', פירש: אַשְׁרֵי וּתְהִלָּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ – אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, בַּדֶּרֶךְ חַטָאִים לֹא עָמַד וּבְמוֹשָׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. (תהילים פרק א פסוק א)

בלשון הקודש: אַשְׁרֵי הָאִישׁ, הוּא אהי"ה אשר אהי"ה. ראש לכל הראשים ועליה נאמר [שיר ז] ראשך עליך ככרמל. וזה תפילין של ראש. ודלת ראשך כארגמן. זו תפילין של יד. ובו משבחים לבת בזה האשרי [ועל כן בראשי"ת שם אשרי שם בת] זה הוא שכתוב [בראשית ל] באשרי כי אשרוני בנות. {הם הצדיקים שמעלים את השכינה הקדושה} מי זוכה ליכנס שמה, אשר לא הלך בעצת רשעים. שהיא עצה רעה מצד של עץ הדעת טוב ורע. [מי הרשעים. זה סמא"ל ונחש]. ובדרך חטאים לא עמד. איזה דרך חטאים. זו שנאמר בה [משלי ל] כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגו'. ובמושב לצים לא ישב. איזה מושב לצים זו [לילי"ת] אמם של ערב רב. שהיא מטמאה כנדה במושבה. וכן ערב רב [(1)] מטמאים {1} {א} במושבם לצדיקים שיושבים ביניהם, כנדה. {1} ומי שמתדבק באותו אשר"י. שהוא הכתר והראש של התורה. נאמר בו והיה כעץ שתול על פלגי מים. וזה עץ החיים {1} שנאמר בו ועלהו לא יבול {3}:

———————————–

נְתִיבֵי הַזוֹהַר: {א}

היות וחז"ל גילו לנו שהערב רב הם המעכבים את ביאת המשיח, וכל הצרות מחמתם, והזוהר הקדוש מלא מזה בהרבה מקומות, ליקטנו 310 מראה מקומות נרחב ובהיקף נפלא: [ראה נתיבי הזוהר בהוספות אות א].

——————————–

אור הזוהר: {1} מטמאים במושבם, ביאור שמטמאים במושב, שאם הצדיק יושב עמהם מטמאים אותם כנדה שמטמאה במושב. לכן אין להצדיק לשבת איתם ביחד, כי נדבק מטומאתם.

עוד אפ"ל: שהצדיק האמיתי שיושב עם הערב רב נראה בעיניהם כנדה שצריכה להיות מופרשת, כך הצדיק צריך להיות מופרש מהם, כי כל מחשבותיהם של הערב רב הם רק על כסף וזהב וכבוד, כמבואר בהקדמה לעץ חיים (ראה מטעמי הזוהר – הוספות אות א').

{2} זאת אומרת שכדי לזכות להקמת שכינתא מעפרא חייבים להתרחק מהערב רב, וכדי להינצל מהערב רב, צריך לעסוק בזוהר הקדוש, כמבואר בכמה מקומות (ועיין תיקוני זוהר דף כ"א).

 

{3} ועליהו לא יבול, שהתלמידים שלו לא יבולו, כמו "שמלתך לא בלת מעליך" שמלתך היא המצות הלבוש של הנשמה כמו שכתב השלה"ק שמהמצות נעשה מלבושים, וידוע מה דאיתא בזוהר הק' שרמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה שבתורה מכוונים נגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים שבאדם, ואם פוגם במצות עשה פוגם באותו האבר שכנגד המצוה, וכן בלא תעשה פוגם באותו הגיד שכנגד המצוה.

מטעמי הזוהר [(1)]

הַמְּצַפִּים וּמַאֲמִינִים לִגְאוּלָה, הֵם יִזְכּוּ לְכָל הַטּוֹבוֹת הַמוּבְטָחוֹת: פתח רבי יוסי ואמר, (ישעיה מא) הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך וגו'. זמין קודשא בריך הוא למעבד לישראל. כל אינון טבאן, דקאמר על ידי נביאי קשוט… [עתיד הקב"ה לעשות לישראל את כל הטובות שנתנבאו נביאי האמת, וסבלו עליהם בגלות…] אבל אזלין לבי מדרשות, פתחין ספרין, וחמאן כל אינון טבאן, דקא מחכן, וחמאן כתיבין באורייתא, דאבטח לון קודשא בריך הוא עלייהו, ומתנחמין בגלותהון… [וישראל החזיקו מעמד כאשר ראו בספרים הקדושים את כל ההבטחות והטובות שהבטיח השי"ת…] ועל דא, הן יבושו ויכלמו כל הנחרים בך. מאי כל הנחרים בך. דאתקפו נחיריהון ברוגז אעלך בגלותא דא. בההוא זמנא. יבושו ויכלמו מכל טבין דיחמון להון לישראל. [ועל זה התנבא הנביא שרק מי שהאמין וציפה לקיום הנבואה הוא יזכה לשמוח בגאולה, והערב רב יבושו ויכלמו כי הלכו אחרי ההבל – והרוצה להינצל מקליפת הערב רב מוכרח לעסוק בזוהר הקדוש, כתיבת נח שהצילה מהמבול]. (זוהר הקדוש פרשת כי תשא דף קפ"ח ע"ב)

הָרוֹצֶה לְהִינָצֵל מִקְלִיפַּת הָעֶרֶב רַב מוּכְרַח לַעַסוֹק בַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּתֵיבַת נֹחַ שֶׁהִצִּילָה מֵהַמַּבּוּל: ואינון ערב רב רשיעייא, [ואותם הרשעים שמהערב רב] דיתקיים בהו בההוא זמנא, [יתקיים בהם לפני ביאת המשיח הכתוב:] (דניאל יב) יתבררו יתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים. [שאז יהיה בירור גמור בישראל] יתלבנו: אינון מארי משנה. [אלו בעלי המשנה שיתבררו על ידי לימוד התורה] ויצרפו: אינון זרעא קדישא דשאר עמא. [וזרע הקדוש של שאר העם יתבררו על ידי מצוות ומעשים טובים וצדקה] הדא הוא דכתיב, (זכריה יג) וצרפתים כצרוף את הכסף. [דהיינו על ידי כסף שנותנים לצדקה] והרשיעו רשעים, אינון ערב רב. [ואילו הערב רב יצאו מכלל ישראל]

(דניאל יב) והמשכילים יבינו, אינון מארי קבלה, [והמשכילים הם אלו שעוסקים בסודות התורה] דאתמר בהון (דניאל יב) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע. אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא, דאקרי ספר הזהר, [אלו הם הצדיקים שעוסקים באור הזה הנקרא ספר הזוהר] דאיהו כתיבת נח, [שהוא כתיבת נח שמציל מהמבול] דמתכנשין בה שנים מעיר, ושבע ממלכותא. ולזמנין אחד מעיר, ושנים ממשפחה. [שכמו שלא כולם זכו להיכנס לתיבה לפני המבול, כך רק הזריזים והמשכילים יזכו להינצל על ידי הזוהר הקדוש, כי הזמן קצר, כמו שכתוב במלאכי (פרק ג' פסוק א') הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבקות] דבהון [באלו שיזכו לעסוק בזוהר הקדוש] יתקיים (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. [להיות בבחינת בנים, ומהראשונים לקבל פני משיח צדקינו, במהרה בימינו] ודא אורה דספרא דא, וכלא על סיבה דילך. [וזה האור של ספר זוהר הקדוש יאיר בנשמותיהם, וכל זה בזכות הרשב"י הקדוש]. (זוהר הקדוש פרשת בהעלותך – רעיא מהימנא, דף קנ"ג ע"ב, ועיין תיקוני זוהר תיקון כ"א עמוד נ"ג, נ"ד).

מטעמי הזוהר – הוספות אות א':

עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ: וְהִנֵּה מַה שֶּׁכָּתַב בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו וַאֲפִילּוּ כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִי לְגַרְמַיְהוּ וְכוּ'. עִם הֱיוֹת שֶׁפְּשָׁטוֹ מְבֹאָר, וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ זֶה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לַחֲתֹךְ בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְּפֵקוֹת יְתֵרוֹת, וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדַיָנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת, לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם. כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף כ"ה:) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ עַל פָּסוּק אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁחֲמִשָּׁה מוֹנִים יֵשׁ בָּעֵרֶב רַב, וּמִן הַג' מִינִים, מֵהֶם הוּא הַנִּקְרָא כַּת גִּבּוֹרִים, דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (בְּרֵאשִׁית יא) הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְגוֹ' וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיָן בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשַׁוְיָין בְּהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, וְלֹּא לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְמֶעְבַּד לוֹן וְכוּ'. וְהִנֵּה עַל הַכַּת הַזֹּאת אָמְרוּ בַּגְּמָרָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהֶפְכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

רְאָיָה שֶׁאֵין עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ: וְאָמְנָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מַרְאִים תִּימָה וַעֲנָוָה בְּאָמְרָם כִּי כָּל עִסְקָם בַּתּוֹרָה הוּא לִשְׁמָהּ. וְהִנֵּה הֶחָכָם הַגָּדוֹל הַתַּנָּא רַבִּי מֵאִיר עָלָיו הַשָּׁלוֹם הֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא כָּךְ הוּא בְּאָמְרוֹ לְשׁוֹן כְּלָלוּת כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה וְכוּ' וּמְגַלִּים לוֹ רָזֵי תּוֹרָה וְנַעֲשֶׂה כְּנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק וְהוֹלֵךְ וּכְמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר מֵאֵלָיו בִּלְתִּי הִצְטָרְכוֹ לִטְרֹחַ וּלְעַיֵּן בָּהּ וּלְהוֹצִיא טִפִּין טִפִּין שֶׁל מֵימֵי הַתּוֹרָה מִן הַסֶּלַע, הִנֵּה זֶה יוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ כְּהִלְכָתָהּ, וּמִי זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִזְּלוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת בִּרְאוֹתוֹ הַמִּשְׁנָה הַזֹּאת וְרוֹאֶה חֶסְרוֹנוֹ וּפְחִיתוּתוֹ. (הקדמת רבי חיים וויטאל על שער ההקדמות – ועיין אור הזוהר פרק כ"ח).

מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י, כָּל תּוֹרָתוֹ הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, וְכֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים – וּבְוַדַּאי לֹא יַשִּׂיג אָרְחוֹת חַיִּים אֶלָּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר וְכִתְבֵי מָרָן הָרַב חַיִּים וִיטַאל בִּלְבַד: בַּדּוֹר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי מָרָן הָאֲרִ"י שֶׁהֵם חַיִּים מַמָּשׁ לַנֶּפֶשׁ, בְּלוּלָה בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד וּפוֹסְקִים, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, כְּדוֹאֵג, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים. וְעַיֵּן בְּתִקּוּנֵי זֹהַר חָדָשׁ: לֵית בָּנוּ מַאן דְּיִתְּעַר לְגַבָּהּ לִרְצוֹת לָהּ עִם בַּעֲלָהּ, צַוְחִין בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, בְּכַמָּה קוּשְׁיָן. וְצַוְחִין בָּהּ כְכַלְבִין דְּאָמְרִין הַב הַב. הָב לָן עוּתְרָא הָב לָן יִקְרָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁתַּדַּל לְסָלְקָא שְׁכִינְתָּא. וּבְוַדַּאי לֹא יַשִּׂיג אָרְחוֹת חַיִּים אֶלָּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר וְכִתְבֵי מָרָן הָרַב חַיִּים וִיטַאל בִּלְבַד, וְכֵן בַּסֵּפֶר שַׁעֲרֵי אוֹרָה שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר. וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ הַרְבֵּה מִזֶּה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מְקֻבָּל, אֶלָּא עֲבֹד מֵאַהֲבָה וַעֲבֹד מִיִּרְאָה. (הֵיכַל הַבְּרָכָה קוֹמַרְנָה פָּרָשַׁת עֵקֶב ז', י"ט – אור הזוהר פרק י')

ובזה מיושב הקושיא הראשונה מדוע כשהזכיר הגלות נכנס בו עצבות ונסתלקה ממנה שכינה כנ"ל.

עוד אפשר לפרש שראה ברוח קדשו שלפני ביאת המשיח יהיה כל הגאולה על ידי שילמדו זוהר הקדוש ויתפרסם כל הענין של שמע ישראל, כנ"ל בתיקון מ"ג.

———————————

נתיבי הזוהר – הוספות אות א.

ספר הזוהר: זוהר בראשית: דף כה, עא. כו, עא. כז, עב. כח, עב. רסב, עב. רסג עא. – זוהר שמות: מה, עב. סז, עא. קיד, עא. קכ, עא. קכד, עא. קצ עב. קצה, עא. קצז, עא. רג, עא. רכג, עב. רכד, עא. – זוהר ויקרא: כז, עב. כח, עא. כח, עב. פו, עב. צז, עא. קיא, עא. – זוהר במדבר: קכב, עב. קכד, עא. קנב, עב. רל, עא. רלא, עב. רלז, עא. רמו, עב. – זוהר דברים: רעג, עא. רעו, עב. רעז, עב. רעט, עא. רפב, עא. – תיקוני זוהר: דף: טו, עא. כב, עא, עב. כז, עא. כז, עב. כח, עב. ל, עב. מא, עב. מב, עא. מט, עא. נ, עב. נב, עא. נג, עב. נה, עא. עה, עב. צו, עב, צז עא. קיב, עא. קיז, עא. קיט, עא. קכח, עב. קלח, עא. קמ, עא. קמא, עא. קמא, עב. קמד, עא. קמו, עב. קמז, עב. – זוהר חדש: פ' יתרו מאמר ד' גווני עינא. פ' יתרו מאמר ז' ימי בראשית. פ' יתרו מאמר שרטוטין דמצחא. – תיקוני זוהר חדש: דף כז עא.

עץ חיים להאריז"ל: הקדמת מוה"ר חיים ויטאל על שער הקדמות. עץ חיים שער לב פרק א' מ"ת. שער לח פ"ו מ"ת. שער מט פ"ג. – שער הגלגולים הקדמה כ'. הקדמה לג. הקדמה לט. – שער הפסוקים: פ' ויגש, שמות, בא, בשלח, כי תשא, בלק, עקב. ספר מלכים א', ישעיה. – ספר הליקוטים: פ' תולדות, וישב, שמות, בשלח, כי תשא, בהעלותך, חוקת, דברים, ואתחנן, עקב, כי תצא, וילך, ספר מלכים א', ישעיה, תהלים. – ספר עץ הדעת טוב להאריז"ל: פ' בא, בשלח יתרו, משפטים, תרומה, כי תשא, ויקהל, פקודי, שמיני, קדושים, במדבר, בהעלותך, חוקת, בלק, פנחס. – שער מאמרי הרשב"י פ' משפטים, ליקוטי תורה פ' בראשית, מקץ, שמות, ויקהל. –

ספר משנת חסידים: מסכת יעקב פ"ב, מסכת סדר ליל פסח פ"י. – פרדס רימונים להרמ"ק: שער כג פ' טז. – אוצר עדן הגנוז למהר"א אבולעפיא: ח"ב סי' א'. – ספר הפליאה להמקובל האלקי רבי אביגדור קרא מפראג. – עבודת הקודש למר"מ אבן גבאי ח"ב פל"ב. – ספר המפואר למוהר"ש מולכו דרוש על פ' בראשית.- מגיד משרים לרבינו יוסף קארו פ' תרומה, פ' במדבר. – חסד לאברהם למהר"א אזולאי מעין א' נהר יז, מעיין ב' נהר ס"ז, מעיין ד' נהר נד, מעיין ה' נהר יז, כה, לב, מעיין הששי הקדמה, נהר א'. ב', ה'. – מגלה עמוקות עה"ת: פ' תולדות, וישלח, ויגש, וארא, בא, תרומה, ויקרא, תזריע, קדושים בהר, בחקותי, שלח, קרח, חוקת, בלק, פנחס, ואתחנן, וזאת הברכה. – מגלה עמוקות רנ"ב אופנים על פ' ואתחנן: אופן כד, נח, עד, עח, פ, צז, קי, קכ, קמד, קפז, קצח, רנא, רנב, – ספר מבוא לחכמת הקבלה למהר"ש טולידאנו: ח"א שער ז' פ"ז, ח"ב שער ו' פ"ז, ח"ב מאמר א' חנוכה. – ספר מעולפת ספירים: מוהרנ"ש אלגאזי: יום תשעה עשר אות י"ג, טו, יום עשרים ואחד אות לב, – ספר עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו: מאמר חיקור דין ח"ג פ' כ"ב, מאמר אם כל חי ח"א סי' ג', כב, – ספר יונת אלם פ"ד, כתבים: מאמר הנפש: ח"ב פ"ד, ח"ה פ"י, י"ב, חלק י"ז פי"ד, מאמר מאה קשיטה: סי' כ"ו, סי' נ"ג, מאמר שבתות ה': כת"י ח"ג, מאמר צבאות ה' ח"ב. – של"ה הקדוש: שער האותיות: עמק ברכה אות ו', מסכת שבועות פרק תורה אור אות מ"ו, מסכת תענית דרוש מטות מסעי אות כד, מסכת יומא הל' תשובה אות סב, – ספר בראשית: וישב, מקץ, ויגש. ספר שמות פ' בא תורה אור אות ג', פ' כי תשא תו"א אות ג', פ' ויקהל פקודי תו"א אות ב', ספר במדבר נשא בהעלותך תו"א אות יג, פ' חוקת תו"א אות ב', פ' ואתחנן תו"א אות א', ג, – ווי העמודים פ"ו. – הרמח"ל הקדוש: ספר דרך עץ חיים, ספר אדיר במרום ח"א תניא אמר רבי שמעון, ומחצדי חקלא זעירין אינון, למגזר מילין דקשוט, ח"ב מאמר ביאור ז' מלכים. – ספר תיקונים חדשים: הקדמה, תיקונא תמינאה, תיקונא תמניסר, תיקונא תמניא ועשרין, תיקונא חמשין וחמש, תיקונא שבעין.- ספר קנאת ה' צבקות ח"כ, – מאמר ויהי מקץ. – פירוש הרמח"ל עה"ת בראשית, שמות, במדבר, דברים. – דרוש בסעודת ליל טו"ב בשבט ה' תצ"ג. – דרושי ונתת הכסף.- ראשי פרקים ד"ת לרמח"ל, – ספר תקט"ו תפילות: תפילה קיג, קנא, קנד, קעו, קעז, רב, רפט, שי, שעא, תפילה חשמ"ל, תצה, תפלה ואתחנ"ן. – שערי הלשם מהר"ש אלישוב: ח"א סי' טו פ"א, ח"א סי' יט בסוד נורא עלילה, ח"ב סי' ב' פ"ב, פ"ג, סימן ד', סי' ה', סי' ו', סי' ז', סי' יג פ"ד. – הגר"א מוילנא, אבן שלמה פי"א. ביאור הגר"א על תיקוני זוהר דף קיא עא. – יהל אור על הזוהר בראשית דף כח עב. אדרת אליהו פ' דברים. ביאור על תיקוני זוהר דף צז עב.

תלמידי בעל שם טוב: אוצר החיים – קאמרנא פ' תצא. – היכל הברכה: וארא, כי תשא, פקודי דף שיח, פ' בלק, פ' ראה, דף יג עב פ' תצא, עקב דף סח עב, דף רט ע"א. כי תבא דף כח ע"ד. – זוהר חי פ' בראשית דף כה עא, דף כג עב. דף לז עא. דף קא ע"ד, דף קו עא, דף קיב ע"ג, דף קיג, דף שכט ע"ד. פ' ויחי ד' תכו, דף תלט. שמות דף ז' ע"ג. דף פו ע"ד. דף קע עב. – זקן ביתו מ"א אופן ז דף מז, אופן טז דף עה, מ"ד אופן י"ג דף רט. – נתיב מצוותיך שביל אמונה ג' אות כו. – תולדות יעקב יוסף פ' נשא דף תס, פ' שופטים דף תרסו. – בני יששכר מאמר חודש אדר מאמר ג'. ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' ח, כב. – דברי חיים פ' ויקהל. דברי שמחה מכתב יג. – אשרי האיש דף מט. ארץ החיים א' פ"ב. אור עולם אות יא. תפארת היהודי אות ו'. נפלאות היהודי ח"ת דף 46. על הגאולה ע' קלו. דברי יואל פ' נשא ע' קפח. דברי שמואל (סלאנים) פ' נח. דברי תורה מונקאטש מהדו"ת א' טו. אשרי האיש דף מט. מכתב התעוררות ע' עג. הרה"ק רבי דוד מלעלוב. זכרון יעקב יוסף מע' צ. אמת ואמונה דף ו' עב. שמחת ישראל, מאמרי שמחה. גאולת הארץ דף ו'. חידושי הרי"ם על מסכת גיטין, השמטות לפ' שלח. חידושי הרי"ם, גלות וגאולה. פירוש הגר"א: על דרך הרמז מגילת אסתר א. חוט המשולש דף מב. חת"ס דרוש ח' תמוז תקס"ט. על הגאולה ועל התמורה דף קפז. קדושת יום טוב פרשת וזאת הברכה. מהר"י ט"ב הגש"פ דף קטז. משכיל אל דל (קאלאמייא) ח"ג כלל י פרט א. – חידושי תורה פ' קרח ע' רנ. ויואל משה מאמר א' סי' קנג. מאמר ש"ש דף קנ. חידושי תורה דברים ע' לח. על הגאולה ע' קעז,. חידושי תורה ע' כו בשלח, ע' קעט, קרח ע' רנ. בהעלותך ע' קלג. תשי"ז ע' לד, ע' תקלו , תש"כ ע' לב, חיד"ת דרשות מא"י ע' קנה. – דברות קודש. ויואל משה ע' קנב, קנז, קסא. דברי יואל מכ' ח"א ע' קלה, פ' וישלח דף קכ. – שולחן הטהור מאמר אמונה ופרנסה דף עד, זכרון צדיקים חודש אייר. – אור הנר דף יג. סיפורי הרמ"ח ע' כה. – אוצר הסיפורים ח"ד א' ד' (מרגליות). פאר וכבוד (סיפורים מהר"ש מבעלזא) דף 258.

משבחי רבי שמעון בר יוחאי:

ספר דברים (פרק ל"א כ"א):

כי לא תשכח מפי זרעו = יוחאי

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות (דף ט/א):

דרבי יהושע בן לוי אמר כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק.

 

תלמוד בבלי מסכת שבת (דף קלח/ב):

תניא רבי שמעון בן יוחי אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו…

בראשית – נוטריקון רשב"י א-ת שדרש את סתרי התורה מא – עד ת