זוהר- פרשת בחוקותי

זוהר דף קיג ע"א

אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו וגו'. אם בחקתי זה המקום שגזרות התורה תלויות בו, כמש"כ ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו, חקתי, חקה היא כך נקראת, וגזרות התורה בה נכללות[א] משפטי, זה הוא מקום אחר עליון שזאת החקה נאחזת בו, ומתחברים זה בזאת העליונים והתחתונים[ב] וכל מצות התורה וכל גזרות התורה וכל קדושות התורה בהן נאחזות, לפי שמשפט תורה שבכתב וחקה תורה שבעל פה, וע"כ ועשיתם את חקתי, כל אותן הגזרות ודינין ועונשין ומצות שהן בזה המקום שנקרא תורה שבעל פה וחקה, ואת משפטי תשמרו, בזה המקום שנקרא תורה שבכתב, ככתוב (תהלים פ"א) משפט לאלהי יעקב, זה נאחז בזה וזה נאחז בזה והכל אחד, וזהו כלל השם הקדוש[ג] ומי שעובר על דברי התורה כאילו פגם השם הקדוש, לפי שחק ומשפט שמו של הקב"ה הם, וע"כ אם בחקתי תלכו, זו תורה שבעל פה, ואת מצותי תשמרו, זו תורה שבכתב, וזה הוא כלל השם הקדוש, ועשיתם אותם, מהו ועשיתם אותם, כיון שאמר תלכו ותשמרו למה ועשיתם, אלא מי שמקיים מצות התורה והולך בדרכיה, כביכול כאילו עשאו למעלה[ד] אמר הקב"ה כאילו עשאני, ועל כן ועשיתם אותם, ועשיתם אתם כתוב, ודאי הואיל שבאה לכם התעוררות לחבר זה בזאת, שיהי' נמצא השם הקדוש כראוי, לכן ועשיתם אתם בודאי, כדמיון זה א"ר שמעון (שמואל ב' ה') ויעש דוד שם, וכי דוד עשאו, אלא לפי שהלך בדרכי התורה, ועשה מצות התורה, ונהג מלכותו כראוי, כביכול עשה שם למעלה, ולא היה מלך שזכה לזה כדוד, (דף קיג:) שעמד בחצות הלילה והיה משבח להקב"ה, עד שעלה שם הקדוש בכסא כבודו[ה] בשעה שהאיר אור הבקר, כביכול הוא עשה ש"ם ממש, ככתוב ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל, ולפיכך ויעש דוד שם, וע"כ ועשיתם אתם כתוב, ואם אתם תהיו עמלים לעשות אותם, שיתתקן השם הקדוש כראוי, כל אותן הברכות שלמעלה יניחו אצלכם בתיקוניהן כראוי, כמו שכתוב ונתתי גשמיכם בעתם וגו', כל אחד ואחד יתן כח שלו עליכם, ומה הוא התקון שעשיתם, זה השם הקדוש ההוא[ו] כדמיון זה כתוב (בראשית י"ח) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, וכי כיון שכתוב ושמרו דרך ה', למה אמר לעשות צדקה ומשפט, אלא מי ששומר דרכי התורה, כביכול הוא עושה צדקה ומשפט, ומהו צדקה ומשפט, זה הקב"ה[ז] בכה רבי שמעון ואמר וי להם לאנשים שאין יודעים ואין משגיחים בכבוד רבונם, מי עושה שם הקדוש בכל יום, הלא תאמר זה הנותן צדקה לעניים, בוא וראה הרי נתבאר שהעניים נאחזים בדין וכל מאכלם בדין, והוא המקום שנקרא צד"ק.. וצדקה זה עץ החיים, וצדק"ה נותן לצד"ק[ח] וכאשר נותן לצד"ק אז נתחבר זה בזו, והשם הקדוש נמצא שלם, ומי שעושה התעוררת זו למטה, ודאי כאלו עשה שם הקדוש בשלמות, כדמיון שהאדם עושה למטה כך נתעורר למעלה.. אשרי חלקו של הזוכה לעשות שם הקדוש למעלה, לפיכך הצדקה עולה על הכל, וזה רק בצדקה לשמה, שהרי נתעורר צדק"ה לצד"ק לחברם יחד, ולהיות כל השם הקדוש כראוי, שהרי צד"ק לא נתתקן ולא נשתלם אלא בצדק"ה, שכתוב (ישעי' נ"ד) בצדקה תכונני, ועל כנסת  ישראל נאמר, ולפיכך כתיב ועשיתם אתם:

 

להורדה  זוהר- פרשת בחוקותי– לחץ כאן:  זוהר בחוקותי

ונתתי שלום בארץ  ושכבתם ואין מחריד וגו'. רבי יוסי פתח (תהלים ד') רגזו ואל תחטאו וגו', מקרא זה נתבאר שצריך האדם להרגיז יצר הטוב על יצר הרע וכך הוא, אבל בשעה שנחשך הלילה והאדם שוכב על מטתו, הרבה שרי עונשין נתעוררים בעולם והולכים ומשוטטים, והאנשים צריכים להמלא פחד מלפני הקב"ה ולירא ממנו, כדי שלא תמצא נפשו ביניהם וינצל מהם, וצריך האדם להזהר שלא ידבר כלל מהם בלילה, כדי שלא יעורר אותם אליו ולא יהיו נמצאים אצלו, זש"כ אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה, שלא ידבר מהם כלל, בוא וראה בשעה שישראל נמצאים זכאים לפני הקב"ה מה כתוב, ונתתי שלו"ם באר"ץ, זה למעלה, שיבא הקב"ה להתחבר במדת מלכותו[ט] אז ושכבתם ואין מחריד, מפני מה, בשביל והשבתי חיה רע המן הארץ, זו החיה של מין הרע למטה, ומי היא, אגר"ת בת מחל"ת, היא וכל הכת שלה, זה בלילה, וביום אלו האנשים הבאים מצד שלה, זש"כ וחרב לא תעבור בארצכם, רבי אבא אמר הרי נתבאר שאפילו חרב של שלום, כגון פרעה נכה, אבל וחרב לא תעבור, זו הכת שלה, והשבתי חיה רעה שלא תשלט בארץ, ואפילו העברה בלבד לא תעבור עליכם, ואפילו חרב של שאר העמים ואפילו איש מזוין לא יעבור עליכם:

 

זוהר דף קיד ע"א

ונתתי משכני בתוככם וגו'. ונתתי משכני, זו השכינה, משכני, משכון שלי שהיא נתמשכנה בעונות ישראל, ונתתי משכני, משכוני ודאי, משל לאדם שהיה אוהב לאיש אחר, א"ל ודאי בשביל אהבה הגדולה שיש לי אליך רצוני לדור עמך, אמר במה אדע שתדור אצלי, לקח כל חמדת ביתו והביאה אליו, אמר הרי משכון אצלך שלא אפרד מעמך לעולם, כך הקב"ה בקש לדור בין ישראל, מה עשה, נטל חמדה שלו והורידה לישראל, אמר להם, ישראל הרי משכון שלי אצלכם, בשביל שלא אפרד מכם לעולם, ואע"פ שהקב"ה התרחק מאתנו, המשכון הניח בידינו, ואנחנו נוטרים חמדתו ההיא[י] מי שיבקש משכונו יבוא לדור אצלנו, לפיכך כתוב ונתתי משכני בתוככם, משכון אתן לכם בשביל שאדור עמכם, ואע"פ שישראל עתה בגלות משכונו של הקב"ה הוא אצלם ולא יעזבוהו לעולם, ולא תגעל נפשי אתכם, משל לאיש האוהב לחברו ורוצה לדור עמו, מה עשה, לקח מטתו והביאה לביתו, אמר הרי מטתי בביתך, בשביל שלא אתרחק מעמך ממטתך ומכליך, כך הקב"ה אמר ונתתי משכני בתוככם ואל תגעל נפשי אתכם, הרי מטתי בביתכם, וכיון שמטתי עמכם תדעו שלא אפרד מכם, ולפיכך כתבו ולא תגעל נפשי אתכם,  והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים, כיון שמשכון שלי אצלכם בודאי תדעו שאני הולך עמכם, ככתוב כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויבך לפניך והיה מחניך קדוש.. (דף קיד:) א"ר יצחק כתוב דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו וגו', זכאים הם ישראל שזכו שמשכון זה יהיה אצלם מן המלך העליון, שאע"פ שהם בגלות בא הקב"ה בכל ראש חודש ושבת ומועד להשגיח עליהם, ולהסתכל במשכון ההוא שיש לו אצלם שהוא חמדתו, משל למלך שסרחה נגדו המטרונה, הוציאה מהיכלו, מה עשתה, לקחה עמה בנה חמדתו של המלך שהוא בן אהובו, ולפי שעוד דעת המלך על המטרונה הניחו בידה, בשעה שעולה רצון המלך על המטרונה ועל בנו, היה עולה על הגגות וירד על המדרגות והרים כתלים להסתכל ולהשגיח בין נקבי הכותל עליהם, כיון שרואה אותם מתחיל לבכות מאחורי חרכי הכותל, ואח"כ הולך לו, כך ישראל אע"פ שהם יצאו מהיכלו של המלך, משכון ההוא לא עזבו[יא] ולפי שרצון המלך על ישראל הניח משכונו עמהם, בשעה שעולה רצון המלך הקדוש על שכינתו ועל ישראל, יורד מדרגות ומרים כתלים להסתכל ולהשגיח בין חרכי הכותל עליהם, כיון שרואה אותם מתחיל לבכות, זש"כ (שיר ב') דומה דודי לצבי או לעופר האילים, מן כותל לגג ומן גג לכותל, הנה זה עומד אחר כתלנו, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, להסתכל ולהשגיח עליהם:

ואם בחקתי תמאסו וגו'. רבי יוסי פתח (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שהקב"ה רוצה להוכיחם ולהנהיגם בדרך הישר, כאב האוהב לבנו, ומתוך אהבתו אליו שבטו בידו תמיד להנהיגו בדרך הישר, שלא יסיר ממנו לימין ולשמאל, זש"כ (שם) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, ומי שאין הקב"ה אוהב אותו והוא שונאו מסלק ממנו תוכחה, מסלק ממנו שבטו, כתוב (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה' וגו', מתוך אהבתו לישראל שבטו בידו תמיד להנהיגם, ואת עשו שנאתי, לפיכך סלקתי ממנו השבט, סלקתי ממנו התוכחה, כדי שלא אתן לו בי חלק, שנוא נפשי הוא, אבל אתם אהבתי אתכם בודאי, ולפיכך מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו, מהו ואל תקוץ, אל תמאסו בו כמו זה הבורח מבין הקוצים, שאלה דברי תוכחה הם כקוצים בגופו, בוא וראה בשעה שנתעורר צד"ק בדינים שלו[יב] כמה צדדים אדומים נתעוררים מימין ומשמאל, כמה שרביטים יוצאים מהם, שרביטי אש, שרביטי גחלים, שרביטי שלהבת, כלם יוצאים ונתעוררים בעולם ומכים לאנשים, תחת רשותם יש ממונים אחרים, שרי אש ממונים ארבעים חסר אחד משוטטים ויורדים, מכים ועולים ונוטלים רשות, נכנסים בעומק הקליפה שנקראת תהום רבה, נצבעים באש ואש השורף מתחבר בהם, יוצאים גחלי אש ומשוטטים ויורדים ונמצאים לנגד האנשים, וזהו שכתוב ויספתי ליסרה אתכם, אתן לשרי הדין תוספת על כח הדין שלהם, כמש"כ לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם, מהו לא אוסיף, לא אתן תוספות לשרי הדין להשחית העולם, אלא תוספות כמו שיכול העולם לסבול, וע"כ כתבו ויספתי, אתן תוספת ודאי, תוספות למה, בשביל ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם, שבע, והרי הקב"ה אם גובה את שלו לא יוכל העולם לסבול אפילו רגע אחד, זש"כ (תהלים ק"ל) אם עונות תשמר יה ה' מי יעמד, וכאן נאמר שבע על חטאתיכם, אלא מה תלמוד לומר שבע, הרי שב"ע לנגדכם, ומה היא, זו שמטה שהיא שבע ונקראת שב"ע[יג] כמש"כ מקץ שבע שנים תעשה שמטה, וע"כ כתוב שבע על חטאתיכם, נקראת שבע ונקראת בת שבע, מה בין זה לזה, אלא שב"ע כשהיא בלבדה לעשות שמטה לעשות דינים ולהוציא לחירות[יד] הכל בה, בת שבע נקראת בהתחברותה באחר כאחד להאיר[טו] למשול במלכות, להודיע המלכות בארץ, בכל זה בת שבע נקראת, כתוב על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה, באר שבע היא הבאר של יצחק[טז] והכל ענין אחד הוא:

 

זוהר דף קטו ע"א

ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם. א"ר אבא ויסרתי אתכם, היינו על ידי ממונים אחרים כמו שנתבאר[יז] אף אני, הרי אנ"י אתעורר לנגדכם, הרי שב"ע להתעורר עליכם, בוא וראה אהבה העליונה של הקב"ה בישראל, משל למלך שהיה לו בן יחיד, והיה חוטא לפני המלך, יום אחד סרח לפני המלך, אמר המלך כל אותן הימים הכיתיך ולא שמעת, מכאן ולהלאה מה אעשה לך, אם אגרשך מן הארץ ואשלחך מן מלכותי, פן יקומו עליך דובי השדה או זאבי השדה או גזלנים ויעבורך מן הארץ, מה אעשה, אלא אני ואתה נלך בגלות ונצא מן הארץ, כך אמר הקב"ה, ישראל מה אעשה לכם, הרי הכיתי אתכם ולא הטיתם אזניכם, הרי הבאתי עליכם שרי מלחמה שרי אש להכות לכם ולא שמעתם, אם אגרש אתכם מן הארץ לבדכם, מתירא אני עליכם מכמה דובים מכמה זאבים, שיקומו עליכם ויעבור אתכם מן העולם, אבל מה אעשה לכם, אלא אני ואתם נצא מן הארץ ונלך בגלות, זש"כ  ויסרתי אתכם, ללכת בגלות, ואם תאמרו שאעזוב אתכם, אף אני עמכם, שבע על חטאתיכם, הרי שב"ע זו תגרש עמכם, ולמה, על חטאתיכם, זש"כ (ישעי' נ') ובפשעיכם שלחה אמכם, אמר הקב"ה אתם גרמתם שאני ואתם נצא מן הארץ, הרי השכינה תצא מהיכלה עמכם, הרי נחרב הכל, היכל שלי ושלכם נחרב, שהרי למלך אין ראוי לו היכל אלא כאשר הוא נכנס בו עם המלכה, ושמחת המלך לא נמצאת אלא בשעה שהוא נכנס בהיכל המלכה, ובניה נמצאים עמה בההיכל ושמחים כלם ביחד, עכשו שאין נמצאים בו הבנים עם המלכה, הרי ההיכל חרוב מהכל, אלא אני מה אעשה, אף אני אצא עמכם, ועכשו אע"פ שישראל הם בגלות, הקב"ה נמצא עמהם ואינו עוזב אותם,  וכאשר יצאו ישראל מן הגלות הקב"ה יחזור עמהם, שכתוב ושב ה' אלהיך את שבותך, שוב ה' אלהיך ודאי, וזה נתבאר:

 

זוהר וארא כו ע"א

והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית. פתח רבי שמעון ואמר (זוהר איוב י"ט) גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון, שדין כתיב, גורו לכם מפני רחב, איזה חרב, זו חרב נקמת נקם ברית[יח] שהרי חרב זו עומדת להסתכל במי שמשקר בברית, שכל מי שמשקר בברית הנקמה שנוקמים ממנו היא החרב ההיא, זש"כ כי חמה עונות חרב, מה הטעם, לפי שהמשקר בברית גורם פרוד בהזדוגות העולמות, ואין מקבל השפע מי שצריך לקבל, ואין השפע נשפע למקומו הראוי לו, שהרי אין המשפיע נתעורר אצל מקומו הראוי לו, וכל הנוטר בריתו גורם שיתעורר ברית ההוא למקומו הראוי לו, ונתברכים העליונים והתחתונים, מי מעורר ברית ההוא למקומו, צדיקים הנמצאים בעולם:

 

זוהר וירא קיח ע"א

וזכרתי את בריתי יעקוב וגו'. רבי יהודה ורבי יוסי היו מהלכים בדרך ועוסקים בתורה, בתוך כך נפרש ר' יוסי ונכנס למערה אחת, מצא שם ספר אחד שהיה מונח תוך נקב אבן בקצה המערה, לקחו ויצא, כיון שפתחו ראה בו ע"ב ציורי אותיות שנמסרו לאדם הראשון, ובהם היה מבין כל החכמות של העליונים הקדושים, שול אותן הקליפות שנקראים אח"ר הרחי"ם, המתגלגלים תחת הפרוכת תוך אורות עליונים, וכל ענינים העתידים לבוא לעולם, עד היום שיקום ענן שבצד מערב ויחשיך העולם[יט] קרא לרבי יהודה והתחילו להגות בספר ההוא, לא הספיקו להגות שנים או שלשה צדדים באותן האותיות, עד שהיו מסתכלים בחכמה עליונה ההיא, כיון שהגיע להגות בסודות הספר ודברו זה עם זה, יצא שביב אש עם רוח סערה והכה על ידיהם ונאבד הספר מהם, בכה ר' יוסי ואמר אפשר חס ושלום שי איזה חטא בנו, או שאין אנו זוכים ללמוד בו, כאשר באו אצל רבי שמעון ספרו לו מעשה הזה, אמר להם אפשר שבאותן האותיות של קץ המשיח הייתם הוגים, אמרו לו זה אין אנו יודעים שהרי הכל נשכח מאתנו, אמר להם רבי שמעון אין רצונו של הקב"ה בזה, שיתגלה קץ המשיח לעולם, וכאשר יהיה קרוב לימות המשיח אפילו הנערים שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולהבין בהם קצין וחשבונות, ובזמן ההוא יתגלה הקץ לכל, זש"כ (צפניה ג') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו', מהו אז, בזמן שתקום כנסת ישראל מן העפר, ויקים לה הקב"ה, אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד:

 

זוהר וירא קיט ע"א

פתח רבי שמעון ואמר וזכרתי את בריתי יעקוב, מלא בוא"ו מפני מה, אלא בשני אופנים הוא סוד של חכמה, אחד, שהוא"ו היא סוד מדרגה של חכמה, מקום שיעקב שורה בו, אבל מקרא זה על גלות ישראל נאמר[כ] שכאשר הם בתוך הגלות, זמן ההוא שיופקדו, יופקדו בסוד של וא"ו, והוא באלף הששי,  ופקידה בסוד של וי"ו, שהוא ששה רגעים וחצי מועד, ובזמן של ששים שנה לבריח הדלת באלף הששי יקים אלהי השמים פקידה לבת יעקב, ומן הזמן ההוא עד שיהיה לה זכירה שש שנים וחצי, ומן הזמן ההוא שש שנים אחרות [וחצי], והן שבעים ושלש, בששים ושש יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, וכוכב אחד שבצד מזרח יבלע שבעה כוכבים מצד צפון, ושלהבת אש שחורה תהיה תולה ברקיע ששים יום, ומלחמות יתעוררו בעולם לצד צפון, ושני מלכים יפלו באותן המלחמות[כא] ויתחברו כל העמים על בת יעקב לדחותה מן העולם, ועל זמן ההוא כתוב (ירמי' ל') ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, ואז תכלנה הנפשות מן הגוף ויוצרכו להתחדש, וסימנך (בראשית מ"ו) כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' כל נפש ששים ושש, וכתוב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, בשבעים ושלש כל מלכי העולם יתאספו לתוך עיר הגדולה רומא[כב] וקב"ה יתעורר עליהם אש וברד ואבני אלגביש ויאבדו מן העולם, מלבד אותן המלכים שלא יגיעו שמה, והם יחזרו להתגר מלחמות אחרות, ובזמן ההוא מלך המשיח יעורר בכל העולם, ויתחברו עמו כמה עמים וכמה חילות מכל קצוי ארץ, וכל בני ישראל יתאספו בכל אותן המקומות, עד שישתלמו אותן השנים למאה, אז ויתחבר בה[כג] ואז (ישעי' ס"ו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וגו', ובני ישמעאל עתידים בזמן ההוא להתעורר עם כל אומות העולם לבוא על ירושלים[כד] שכתוב (זכרי' י"ד) ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה וגו', וכתוב (תהלים ב') יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, וכתוב יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו, אח"כ תתעורר ו הקטנה להזדוג ולחדש נשמות הישנות, בשביל לחדש העולם, כמו שכתוב (שם ק"ד) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, יהי כבוד ה' לעולם, להזדוג כראוי, ישמח ה' במעשיו, להוריד אותן לעולם, להיות כלן בריות חדשות, ולחבר כל העולמות כאחד, זכאים הם כל אותן שישארו בעולם בסוף אלף הששי ליכנס בשבת[כה] שהרי אז הוא יום אחד להקב"ה בלבדו להזדוג כראוי, וללקוט נשמות חדשות להיותן בעולם עם אותן שנשארו מתחלה, שכתוב (ישעי' ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים:

 

זוהר וישלח קסח ע"א

ר' אלעזר אמר וזכרתי את בריתי  יעקוב וגו'. בוא וראה תפלת האבות היא קיום העולם, וכל בני העולם עליהן קימים ונסמכים, לעולם ולעולמי עולמים אל תשכח זכות האבות, לפי שזכות האבות היא היקום שלמעלה ושלמטה, והקיום של יעקב הוא קיום שלם יותר מכלם, ולפיכך בשעת צרה לבני יעקב, הקב"ה מראה לפניו צורתו של יעקב ומרחם על העולם, כמש"כ וזכרתי את בריתי יעקוב, יעקוב בוא"ו, למה בוא"ו, לפי שהיא צורתו של יעקב ממש, (בשלח נג.) א"ר שמעון בשביל זכות האבות נזדמנה תמיד גאולה לישראל, שכתוב וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור, האבות מובן, אבל מהו והארץ אזכור, אלא להכליל עמהם דוד המלך, שהוא מרכבה עם האבות, והם מעוררים תמיד גאולה לישראל:

 

זוהר אחרי סו ע"א

ר' יצחק אמר וזכרתי את בריתי יעקוב וגו'. מקרא זה נתבאר, בוא וראה בזמן שישראל בגלות, כביכול הקב"ה עמהם בגלות, שהרי השכינה אינה זזה מהם לעולם, ובוא וראה בזמן שישראל נמצאו בגלות בבל שרתה השכינה ביניהם וחזרה עמהם מן הגלות, ובזכות אותן הצדיקים שנשארו בארץ שרתה בארץ, ולא זזה מהם לעולם, א"ר יהודה שחזרה השכינה להזדוג עם המלך הקדוש, והכל חזר בשמחת המלך[כו] לפיכך נקראים אנשי כנסת הגדולה, כנסת הגדולה בודאי[כז] למדנו בכל זמן שישראל בגלות, אם הם זכאים, מקדים הקב"ה לרחם עליהם ולהוציאם מן הגלות, ואם הם אינם זכאים מעכב אותם בגלות עד הזמן ההוא שנגזר, וכאשר מגיע הזמן עודו אינם רואים, מסתכל הקב"ה בכבוד שמו ואינו שוכח אותם בגלות, זש"כ וזכרתי את בריתי יעקב וגו', אלו האבות שכלם הם סוד השם הקדוש[כח] רבי חייא אמר מפני מה נזכר כאן יעקב לראשונה, אלא לפי שיעקב הוא כלל האבות והוא נקרא עץ הקדוש, לפיכך ושל השם הקדוש בו נאחזת, ונקרא כאן יעקוב בוא"ו -:

 

זוהר דף קטו ע"ב

ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו'. א"ר יוסי ואף, כמש"כ אף אני, גם, לרבות השכינה שנקראת זא"ת, שאינה עוזבת לישראל לעולם, בהיותם בארץ אויביהם, בהיותם כלם ביחד[כט] לא מאסתים ולא געלתים לכלתם, שלא להתחבר עמהם, להפר בריתי אתם, שאם לא אגאל אותם הרי בריתי נפרד[ל] זש"כ להפר בריתי אתם, א"ר חייא אני שמעתי דבר חדש שאמר ר' אלעזר, לא מאסתים ולא געלתים לכלתם, לא הכיתים ולא הרגתים לכלותם צריך לומר, אלא לא מאסתים ולא געלתים, מי ששונא לאחר נמאס הוא לנגדו, ומגונה הוא כתועבה לפניו, אבל כאן לא מאסתים ולא געלתים, מה הטעם, לפי שאהובת נפשי ביניהם[לא] ובעבורה כלם חביבים אצלי, זש"כ לכלתם, לכלת"ם כתוב חסר וא"ו, בעבורה לא מאסתים ולא געלתים, לפי שהיא אהובת נפשי, אהבה שלי אצלה, משל לאדם שאוהב אשה, והיה מדורה בשוק של מעבדי עורות, לולא שהיא שם לא נכנס בו לעולם, כיון שהיא שם דומה בעיניו כשוק הרוכלים, שכל ריח טוב שבעולם נמצא שם, אף כאן ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, שהוא כשוק של בורסקי לא מאסתים ולא געלתים, ולמה, לכת"ם, בעבור כלתם שאני אוהב אותה, שהיא אהובת נפשי השוכנת שם, ודומה עלי ככל ריח טוב שבעולם, בעבור כלה ההיא אשר ביניהם, א"ר יוסי אילו לא באתי כאן אלא לשמוע דבר זה די לי:

 

זוהר דף רצז ע"ב

עוד א"ר אלעזר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו', זכאים הם ישראל על כל אומות עכו"ם, שאע"פ שהרגיזו לפני רבונם, אין הקב"ה רוצה לעזוב או תם, שבכל מ קום שגלו בין האומות, הקב"ה עמהם בגלות, זש"כ  ואף גם זא"ת בהיותם בארץ אויביהם וגו'[לב] ר' אבא אמר ואף גם זאת בהיותם, בוא וראה כמה אהבתו של הקב"ה אצל ישראל, שאע"פ שגרמו להגלות בין האומות, השכינה לא סרה מהם לעולם, שלא תאמר שהם לבדם בגלות נמצאים, אלא ואף גם זא"ת עמהם נמצאת, זש"כ ואף גם זא"ת בהיותם בארץ אויביהם וגו', משל למלך שכעס על בנו, וגזר עליו עונש שיורחק ממנו ללכת לארץ רחוקה, שמעה המלכה ואמרה, כיון שבני הולך לארץ רחוקה, שהשליכו המלך מהיכלו, אני לא אעזוב אותו, או שנינו יחד נשוב להיכל המלך, או שנינו יחד נשב בארץ אחרת, אחר זמן פקד המלך את המלכה ולא מצאה, שהיתה מהלכת עם בנה, אמר כיון שהמלכה שם שניהם ישובו, ובזמן שפוקד הקב"ה את בניו, פוקד הוא תחלה להשכינה, ובעבורה הוא פוקד לבניו, זש"כ וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו', מי גרם שאני שמעתי נאקתם, כביכול השכינה שזכרתי אותה[לג] זש"כ ואזכר את בריתי, וכתוב וישמע אלהים את נאקתם ויזכר אלהים את בריתו, וכאשר הקב"ה ישיב לישראל מן הגלות מה כתוב, ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך, זו השכינה, ועוד כתוב (תהלים פ"ה) רצית ה' ארצ"ך שבת שבות יעקב[לד] ברוך ה' לעולם אמן ואמן: