פרשת נח
להורדה:
- א. פרק ה' ז
- ב. סוכות – ראשון לחשבון עוונות. ז
- ג. זהר הקדוש פרשת ויחי ר"כ עמוד א’ ז
- ד. ראשון לחשבון עוונות על פי משל. ז
- ה. ילקוט שמעוני ויקרא פרק כ"ג רמז תרנ"א. ז
- ו. כפי ערך התשובה כן תגדל היחוד והאהבה. ח
- ז. תפארת שלמה על המועדים לשמיני עצרת. ח
- ח. חג הסוכות הגנה לבעלי תשובה. ט
- ט. שם משמואל חלק המועדים סוכות שנת תרע"ג ט
- י. בסוכות מתחילים חשבון חדש. י
- יא. ספר התודעה פרק שביעי י
- יב. אשריו שנעשו קטגוריו – סנגוריו! יא
- יג. פרק ו' יב
- יד. חטא אדם הראשון יב
- טו. זהר הקדוש פרשת ויחי רכ"ד עמוד א’ יב
- טז. אדם הראשון נברא בראש השנה ומפני שחטא אנו
עוסקים בזמן זה בתשובה לתקן בחינת אדם. יג - יז. לקוטי הלכות הלכות שבת הלכה ז יג
- יח. כשם שאדם הראשון יצא זכאי בדין כן אנו זוכים בדין יג
- יט. מנורת המאור אות רצא. יג
- כ. קין למד את אדם הראשון מהי כחה של תשובה. יד
- כא. מדרש רבה בראשית פרשה כב פסקה יג יד
- כב. מכסה פשעיו לא יצליח. יד
- כג. מדרש תהילים מזמור ק. יד
- כד. ומודה ועוזב ירוחם. טו
- כה. אדם הראשון השיג את תקונו הנצחי אחרי מיתתו טו
- כו. השל"ה הקדוש מסכת ראש השנה פרק תורה אור (כא) טו
- כז. אדם הראשון חזר בתשובה 130 שנה. טז
- כח. מסכת עירובין יח ב טז
- כט. אדם הראשון התענה עד שנעשה גופו כמין כברה
ונתקבלה תשובתו טז - ל. ראשית חכמה שער התשובה פרק ראשון טז
- לא. כל מי שיודע פשעיו ועוזב ניצול מדינה של גיהנם. טז
- לב. כשהכיר אדם הראשון בכחה של תשובה עמד
ואמר מזמור שיר ליום השבת וכו' יז - לג. יסוד התשובה. יז
- לד. מפתח. יז
- לה. פרק ב' יח
- לו. צריך ליתן דין על כל אחד ואחד שדש בעקביו יח
- לז. צריך לחפש אפילו בדעות הרעות שיש לו ולשוב מהם. יח
- לח. ישוב אפילו מספק עבירה. יט
- לט. יפשפש בעסק מצוה, שמא לא עשה לשמה. יט
- מ. השמר לך בשובך בתשובה שלא תשאיר שום עוון
שלא תתקן אותו כ - מא. הדרך הטוב והישר שיעורר האדם את עצמו אל התשובה
עד שלא יבואו עליו יסורים. כא - מב. אל יאמר האדם חטאי הם רבים עד אין מספר
איך אפשר שיהיה לי כפרה ויתייאש מן התשובה. כא - מג. שורש גדול אל התשובה – יחשוב בלבו דרכיו ויפשפש
במעשיו כפי כוחו כב - מד. "כי תצא למלחמה על אויביך" – הם יצרך וסיעתו כג
- מה. צריך שיהא זריז וזהיר מאוד לבל יחטא עוד. כג
- מו. שערי תשובה לרבינו יונה. כד
- מז. השער הראשון – אות ד' כד
- מח. בֵּאוּר הַתְּשׁוּבָה וְעִקָּרֶיהָ:. כד
שער עולם הבא
מה שסיפר הרב הקדוש רבי מאיר מפרימישלאן בשם אביו, שהיתה לו "עליית נשמה", וראה כי הביאו לעולם העליון איש זקן וקראו לו – קטן וילד ושאל: הלא פה הוא עולם האמת, ולמה תתלוצצו?
הרב הקדוש רבי מאיר מפרימישלאן זי"ע, סיפר בשם אביו, שפעם אחת היתה לו "עליית נשמה", וראה כי הביאו לעולם העליון איש אחד צעיר לימים, ואחריו איש זקן ושבע ימים. והנה להצעיר קראו שם זקן וישיש, ולאיש הזקן – קטן וילד. ושאל: הלא פה הוא עולם האמת, ולמה תתלוצצו?
השיבו לו, כי האמת כן הוא, כי האיש הצעיר פעל בשנותיו המועטות הרבה מאוד, ויום לשנה נחשב לו, אבל הזקן לא פעל כלום בכל שמונים שנות חייו, ועל כן הוא ילד מסכן.
ואמר הצדיק ר' מאיר ז"ל, שזהו שאמר הכתוב: "ויהי מקץ שנתים ימים", שיש אשר בהגיע האדם לקץ חייו, והנה הוא רואה "שנתים – ימים", שמכל השנים הרבות שלו אין אצלו אלא ימים אחדים.
ואפשר לפרש שהפסוק מרמז לחיי האדם בעולם הזה, שנתים, כמו שינה חולפת, שעוד מעט הוא נגש לפני בית דין של מעלה ושם ישאלוהו על אותיות מ'ק'ץ' שנתיים – ימים, מה שעשה בכל ימי חייו.
v v v
פרק ה'
אי זכי בתשובה ולאו שלימתא כדקא יאות 5ואם אחר יום כפור זכה לעשות תשובה אבל לא היתה תשובה שלימה כראוי6, תליין ליה עד ההוא יומא בתראה דעצרת דהוא תמינאה לחג 5תולים לו עד יום האחרון שהוא שמיני עצרת6, ואי עבד תשובה שלימתא לקמי מאריה אתקרעו 5ואם עד אז עשה תשובה שלימה לפני קונו קורעין את גזר דינו6, ואי לא זכי 5ואם לא זכה לעשות תשובה שלימה6, אינון פתקין נפקין מבי מלכא 5אותם הפתקין עם הפסק דין שבו יוצאים מבית המלך6, ואתמסרן בידוי דסנטירא, ודינא מתעביד 5ונמסרים בידיו של המקטרג והדין נעשה6, ופתקין לא מהדרן תו לבי מלכא 5והפתקין לא חוזרים עוד לבית המלך, והדין נפעל על ידי מלאכי הדין. (רא"ג ומקדש מלך ומפרשים)6
ביום הראשון זה חמשה עשר ואת אמרת ביום הראשון. רבי מני דשאב ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי משל למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך והלך המלך לגבותה. יצאו בתוך חמשה עשר מיל גדולי המדינה וקראתו וקילסו אותו. והתיר המלך שליש מדימיסיא שלהן. בתוך חמשה מיל יצאן פטרופלי המדינה וקילסו אותו והתיר להם שליש מדימוסיא שלהן. וכיון שנכנס המלך למדינה יצאו כל בני המדינה לקראתו וקילסו אותו וא"ל מלכא מה דאזל אזל מכאן ולהלן חושבנא. כך באין ישראל בראש השנה ועושין תשובה. והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש של עונותיהם. באין עשרת ימי תשובה ומתענין הכשרים והקדוש ברוך הוא מתיר להן רוב עונותיהן. כיון שבא יום הכפורים וכל ישראל מתענין הקדוש ברוך הוא סולח לכל עונותיהן. אמר רבי כתיב כי עמך הסליחה למען תורא הסליחה מופקדת אצלך מראש השנה. וכל כך למה. למען תורא ליתן אימתך על הבריות. מיום הכיפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות זה עוסק בסוכתו וזה עוסק בלולבו וביום טוב הראשון של חג הם נוטלין לולביהן ואתרוגיהן בידיהן. ומקלסין להקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא אומר להן כבר מחלתי לכם על מה שעבר מכאן ואילך חשבו עונותיכם [לפניכם]. לפיכך אמר ביום הראשון ראשון לחשבון עונות מיום הראשון של מועד ואילך.
כפי ערך התשובה כן תגדל היחוד והאהבה
שמנה ימים יהי' תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה קרבן אשה לד' (אמור, ויקרא כב, כז) הנראה לי על פי מ"ש לעיל בפירוש הכתוב (בראשית לג, יז) ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות. ויבן רומז לעולם הבינה הוא רמז לתשובה עלאה אם הבנים שמחה. בית רומז לחכמה (משלי כד, ג) בחכמה יבנה בית. ולמקנהו עשה סוכות רמז לימי התשובה אנו יושבים בצל הסוכה אחר התשובה. ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד' שיהי' היחוד קודשא בריך הוא ושכינתי'. כי לפי ערך התשובה לנכון בימים העברו בימי הדין כן תגדל היחוד ואהבה ביום השמיני עצרת. וזה שאמר (תהלים קיט, קס) צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה. לשון מצרף לכסף שהוא כור הבחינה אם עלו לרצון המצות ומעשים טובים אשר עושה האדם בדו"ר לעשות פרי למעלה ושרש למטה אם יבא האדם אחר כך לבחי' האהבה וזה פירוש הפסוק בקריאת שמע (דברים יא, יג) והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה. תשמעו אל עצמיכם ותסתכלו במעשיכם אם הגעתם למדרגת האהבה השלימה כנזכר לעיל. גם כל המצות המה מסוגלים כל אחד להביא את האדם לתכלית המכוון מזה. כגון מצות ציצית (במדבר טו, מ) למען תזכרו וכו' ומצות תפילין (שמות יג, ט) למען תהי' תורת ד' בפיך. ואם האדם מסתכל בעצמו לאחר מצות תפילין שאיננו משתוקק כלל ללימוד התורה ממילא מוכרח שלא עשה המצות תפילין כתקנה. וגם שמיני עצרת היא הבחינה על ימי התשובה העברו אם עשה תשובה בשלימות כראוי ונכון אזי כשהגיע יום שמיני עצרת זוכה לאהבה ולשמחה האמיתית כמו שכתוב צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה:
ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, על כן קרא שם המקום סוכות (בראשית ל"ג י"ז). ויש לדקדק למה לא קרא שם המקום בית על שם הבית שבנה לנפשות שהם העיקר, אלא קרא סוכות על שם הסוכות שעשה למקנה שהוא הטפל:
ונראה דהנה ברעיא מהימנא (זוהר הקדוש ח"ג ק' עמוד ב’) שהוא רמז על ישראל אחר יום הכיפורים מה כתיב ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית וגו' על כן קרא שם המקום סוכות, כיון דיתבי בסוכות הא אשתזיבו מן מקטרגא, עד כאן לשונו. ונראה דהנה מה שצריכין להגנה הוא לבעלי תשובה שהיתה מקודם לסטרא אחרא שליטה עלייהו וניצולו מידם, ומכל מקום כחות החיצונים רודפין להכניס בהם מחשבות והרהורים רעים ולקטרגא עלייהו, וזה מבואר בלשון הרעיא מהימנא עיין שם. אבל מי שלא הי' מעולם תחת שליטת הסטרא אחרא אינו נצרך להגנה:
ובדוגמא זו הי' המקנה של יעקב אבינו עליו השלום, שהוציא מלבן את כל חלקי הקדושה שהיו תחת רשותו ושליטתו של לבן והכניסם לקדושה. והנה סוכה היא לשון הגנה כדכתיב (תהלים ק"מ ח') סכותה לראשי ביום נשק, ולמקנה היה צורך בהגנה. אבל הנפשות לא היו מעולם תחת רשותו ושליטתו של לבן, על כן לא היו צריכין להגנה ולא הי' בזה נס ושבח כלל אלא למקנה. על כן לזכרון הנס קרא סוכות. והוא ממש כעין חג הסוכות הגנה לבעלי תשובה, שנקרא החג על שם הסוכה, שכחות החיצונים רודפין אחריהם כנזכר לעיל והם נצולים במה שהשם יתברך מכניסם תחת כנפיו כענין דכתיב (שיר השירים א') הביאני המלך חדריו. והוא כעין שאמר בלעם על יתרו (במדבר כ"ד כ"א) איתן מושבך ובמדרש (שמות רבה פרשה כ"ז) משל לצייד שהיה צד צפרים ברחה הצפור וישבה לה על איקונין של מלך אמר לה הצייד למקום יפה ברחת ונפלטת, עיין שם:
בתנחומא (פרשת אמור סימן כ"ב) ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' ראשון לחשבון עוונות. והקשה השל"ה אם כן חס ושלום באלה ארבעת הימים הותרה הרצועה. ונראה דהנה יש להבין הלוא כל שכר ועונש הוא רק מפאת הבחירה שהיא חפשית ושאין לאדם שום מכריח לשום צד כמו שכתבו הרמב"ם והרמב"ן, ואם כן התינח בעבירה ראשונה, אבל משני' ואילך הלוא עבירה גוררת עבירה וכמעט שהוא כאנוס או כשוגג, ועל כל פנים הבחירה איננה כל כך חפשית, ולמה מענישין על כל עבירה ועבירה בפ"ע:
אך יובן על פי דברי הריב"ש בתשובה (סימן קע"ב) בנשבע שלא לשחק בקוביא אסור לילך למקום שיהי' מוכרח לעבור על שבועתו, ואסור להביא עצמו לידי אונס. ואם כן בנידן דידן נמי מאחר שהוא הוא שהביא את עצמו לאונס אינו נחשב כאונס. והנה ביום הכיפורים שנמחלו כל העוונות נמחל גם חטא זה שהביא את עצמו לאונס, ומכל מקום הרי עדיין רודפין אחר האדם לגררו לעבירה, ועל זה צריכין להגנה בסוכה כמו שכתבו בספרים הקדושים. אם כן באותן הימים מיום הכיפורים עד סוכות שוב אין עליו עונש לא על החטא שהביא את עצמו לאונס שהרי כבר נמחל, ובעבירה שעושה מפאת שהעוונות הקודמים גוררין אותו הרי הוא כאנוס, אם כן אי אפשר להתחיל חשבון עוונות, אלא מיום הראשון שישראל יושבין בסוכה שהסוכה מגינה כנזכר לעיל ושוב הבחירה חפשית לגמרי:
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ וגו' (ויקרא כג) – 'ראשון לחשבון עוונות':
בנוהג שבעולם אדם יוצא זכאי בדין, זחה עליו דעתו ולבו שמח הרבה; אוכל ושותה ומבלה בנעימים ופורק מעליו מקצת מיגיעו; אבל ישראל אינם כן, אלא כיון שיצאו זכאים בדין אחר יום הכיפורים, מיד מתחילים להתיגע במצוות אלקיהם ואינם פנויים לשמחה עד שבא חג הסוכות בחמשה עשר לחדש השביעי:
כל אותם ארבעה הימים שבין יום הכיפורים לסוכות, עוסקים בסוכותיהם ובלולביהם ובשאר מצוותיהם ואינם באים לידי חטא. ואף הקדוש ברוך הוא אינו בא עם ישראל בחשבון עוונות על אותם הימים כיון שהם טרודים במצוותיו. ואיזהו 'ראשון לחשבון עוונות' של ישראל? זה יום חמשה עשר בתשרי. יום שמלא מצוות כרימון:
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' – זה יום חמשה עשר – ואתה אומר ביום הראשון? וכו', משל למדינה שחיבת קנס למלך והלך המלך לגבותו. בתוך עשרה מיל (קרוב למדינה) יצאו גדולי המדינה וקלסוהו למלך – ויתר להם שליש מן הקנס; בתוך חמשה מילין יצאו בינוני המדינה וקלסוהו – התיר להם עוד שליש; כיון שנכנס למדינה יצאו כל בני המדינה אנשים ונשים וטף וקלסוהו – והתיר להם הכל. אמר להם המלך: מה שהלך הלך – מכאן ולהבא נתחיל חשבון חדש; -:
כך, בערב ראש השנה, גדולי הדור מתענין והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעוונותיהן. ומראש השנה ועד יום הכיפורים, היחידים מתענין והקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעוונותיהן. וביום הכיפורים כולם מתענין אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא אומר להם לישראל, מה שהלך הלך, מכאן ולהבא נתחיל בחשבון; -:
ומיום הכיפורים עד החג, כל ישראל עסוקין במצוות, זה עוסק בסוכתו, וזה בלולבו, וביום טוב הראשון של חג, כל ישראל עומדין לפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן לשמו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם: מה שהלך הלך, מעכשו נתחיל חשבון חדש. לפיכך משה מזהיר לישראל: ולקחתם לכם (כלומר, לטובתכם) ביום הראשון:
אשריו שנעשו קטגוריו – סנגוריו!
אשריהם ישראל, שכך הם טובלים במצוות. בא המקטרג לבקש עוונם, והרי הוא מוצא אותם שהמצוות מקיפות אותם מכל צד. ידיהם מצוות מלאו, לולב ואתרוג; פיהם מלא הלל ותשבחות לשמו של הקדוש ברוך הוא, לבם מלא רינה ושמחה לפני ה' אלקיהם, וכל שאר אבריהם וגידיהם וכל גופם – בסוכתו של מלך מלכי המלכים קבעו להם דירה, ובצלו הם חוסים כולם, בצלא דמהימנותא, בצל אמונתו:
משל למלך שאמר לבלשיו: צאו ובלשו בבית פלוני אם לא הבריח את המכס, ואם לא עבר על שאר גזרותי. הלכו ומצאו כל הבית מלא דורונות עבור המלך ומכינים שם סעודה שמנה לכבודו. חזרו ואמרו למלך: פלוני זה – אוהבך הוא, אין הוא עובר על גזרותיך אלא טורח כל היום רק לכבודך. אשריו לזה שנעשו קטגוריו – סנגוריו!:
לפיכך משה מזהיר את ישראל ולקחתם לכם ביום הראשון, בראשון לחשבון עוונותיכם. בסכת תשבו וגו':
פרק ו'
5כדי להבין מאמר הבא נקדים מש"כ הארי זכרונו לברכה (מובא במקדש מלך) כי אדם הראשון כשנברא היו לו נפש רוח נשמה דאצילות, ולבושי הנפש רוח נשמה שלו היו מחשמלי עולמות בריאה יצירה עשיה, וכשחטא נסתלקו ממנו הנשמה והרוח שהם נקראים זיהרא עלאה, והלבושים דחשמלי בריאה יצירה עשיה לקחתם קליפת נוגה, ונשארה בו הנפש לבדה, ועשה הקדוש ברוך הוא לבוש לנפשו מחשמל הסובב את גן עדן הארץ וזה היה הכתנות א'ור בא', לכן בתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור בא' בשביל החשמל הזה, ואחר כך עשה לו הקדוש ברוך הוא עוד לבוש אחר מקליפת נוגה והוא נקרא בתורה כתנות ע'ור בע'.6
7תנינן ברזא דמתניתין 5למדנו בסוד המשנה6, מאי דכתיב (בראשית ג ז) וידעו כי ערומים הם 5פירוש6, ידיעה ידעי ממש 5אדם וחוה ידעו ידיעה ברורה6, דההוא לבושא דיקר דאתעביד מאינון יומין גרע מנייהו 5(ה"ג ד"ק) שאותו לבוש הכבוד שהיה ראוי שיעשה מניצוצי הימים שלהם נגרע ונחסר מהם בחטאם6, ולא אשתאר יומא מאינון יומין לאתלבשא ביה 5ולא נשאר להם אפילו יום אחד מאותם הימים שנבראו עמהם להתלבש בו כי כולם נפגמו בחטאם6, הדא הוא דכתיב 5שאדם הראשון אמר להקדוש ברוך הוא6 (תהלים קלט טז) גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו 5(פירוש בעוד שהייתי גולם בלי נשמה ראו עיניך אותי, וכל המקרים שלי כולם היו כבר ידועים לך כאילו הם כתובים לפניך בספר)6, ימים יוצרו, ימים יוצרו ודאי 5ודאי שהימים נוצרו ונבראו עם אדם הראשון ביום בריאתו, אבל אחר שחטא נפגמו כל ימיו, על כן6, ולא אחד בהם 5פירושו6. דהא לא אשתאר חד מנייהו לאתלבשא בהו 5כי לא נשאר לו אפילו יום אחד להתלבש בו, כי כל ניצוצי ימיו שהם לבושי הנר"ן שלו כולם נפלו לקליפת נוגה6, עד דאשתדל אדם ועבד תשובה וקודשא בריך הוא קביל ליה 5עד שהשתדל אדם ועשה תשובה והקדוש ברוך הוא קבל תשובתו6, ועביד ליה מאנא לבושא אחרנין ולא מן יומוי 5ועשה לו לבוש אחר מקליפת נוגה שהוא הכתנות עור ולא מן ימיו, כי לא תיקן בתשובתו את הימים שנאבדו ממנו6, הדא הוא דכתיב (בראשית ג כא) ויעש ה’ אלקי"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם 5דהיינו שעשה להם לבושים אחרים6.8
אדם הראשון נברא בראש השנה ומפני שחטא אנו
עוסקים בזמן זה בתשובה לתקן בחינת אדם
(לא) ובראש השנה הוא עקר התשובה, כי הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, כי אז נברא אדם הראשון ונקרא אדם כדי שיזכה להיות נכלל בבחינת אדם הנזכר לעיל, ופגם אז בחטאו, ועל – ידי – זה נפגם בחינת אדם הנזכר לעיל, והתקון על – ידי תשובה שצריכין לעסק בתקון זה בכל שנה מראש – השנה עד שמיני – עצרת, והכל לתקן בחינת אדם.
כשם שאדם הראשון יצא זכאי בדין כן
אנו זוכים בדין
בניסן נגאלו ובתשרי עתידין ליגאל. אתיא שופר שופר, כתיב הכא: 'תקךו בחדש שופר', וכתיב התם: 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול' וגו' (ישעיה כז, יג). ורבי יהושע אומר: בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל. מאי טעמא? אמר קרא: 'ליל שמרים הוא לה" (שמות יב, מב), לילה המשמר ובא מששת ימי בראשית. ואידך, ההוא לילה המשמר ובא מן המזיקין:
שמעינן מהכא, שהוא יום בריאת אדם הראשון, כפי האמת וכפי הראוי, בכל שנה מתחיל מאותו יום השנה לכל באי עולם והוא ראוי לפקודה וגם הוא יום שנפקדו בו הצריכים פקודה:
וגם ביום שנברא אדם הראשון בו ביום חטא ועשה תשובה ונתכפר, ולפיכך ראוי הוא לדין ולתשובה ולכפרה. ובו ביום אמר לו הקדוש ברך הוא: כשם שמחלתי לך ביום הזה, כך אני עתיד למחל את בניך ביום הזה. וגרסינן בפסיקתא (כג, קמט): 'לעולם ה' דברך נצב בשמים' (תהלים קיט, פט) וכתיב: 'למשפטיך עמדו היום' וגו' (שם שם, צא), רבי אליעזר אומר: בעשרים וחמשה באלול נברא העולם. ואתיא כההיא דתניא:
'זה היום תחלת מעשיך', נמצאת אומר: בראש השנה נברא אדם הראשון. בשעה ראשונה עלה במחשבה, בשניה נתיעץ עם מלאכי השרת, בשלישית כנס עפרו, ברביעית גבלו, בחמשית רקמו, בששית עשאו גלם, בשביעית זרק בו נשמה, בשמינית הכניסו לגם עדן, בתשיעית נצטוה, בעשירית סרח, באחת עשרה נדון, בשתים עשרה יצא לדימוס. אמר לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון: זה סימן לבניך, כשם שעמדת לפני ביום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך להיות עומדין לפני בדין ביום זה ויוצאין בדימוס:
קין למד את אדם הראשון מהי כחה של תשובה
(יג) ויצא קין מלפני ה' מהיכן יצא רבי יודן בשם ר' איבו אמר הפשיל דברים לאחוריו ויצא כגונב דעת העליונה רבי ברכיה בשם רבי אלעזר ברבי שמעון אמר יצא כמפריס וכמרמה בבוראו רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח היך מה דאת אמר (שמות ד) הנה הוא יוצא לקראתך וגו' פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדם הראשון ואמר (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת וגו' א"ר לוי המזמור הזה אדם הראשון אמרו ונשתכח מדורו ובא משה וחדשו על שמו מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגו':
מזמור לתודה. אמר רבי יעקב אמר רבי אבהו בשם רבי אחא, מזמור לתודה, יודו בי כל האומות ואני מקבלן, שנאמר (ישעיה מה, כג) כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון (לפניך). אם לי תכרע כל ברך ותשבע כל לשון, אני מקבלן. מזמור לתודה. זהו שאמר הכתוב (משלי כח, יג) מכסה פשעיו לא יצליח. מכסה פשעיו, זה אדם הראשון שאמר להקדוש ברוך הוא, (בראשית ג, יב) האשה אשר נתת עמדי. לא ביקש לעשות תשובה, שנאמר (שם, כב) ועתה פן ישלח ידו. אמר רבי אבא בר כהנא, היה הקדוש ברוך הוא אומר לו עשה תשובה, והוא היה אומר, פן. ואין עתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה’ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. ואין פן אלא לאו. הוי, מכסה פשעיו לא יצליח. ומודה ועוזב ירוחם. זה קין, שנאמר (בראשית ד, טז) ויצא קין מלפני ה’. אמר רבי הונא בשם רבי חנינא בר יצחק, יצא שמח, כענין שנאמר (אסתר ה, ט) ויצא המן ביום ההוא שמח. פגע בו אדם הראשון, אמר לו, מה נעשה בדינך. אמר לו, עשיתי תשובה ונתפשרתי. אמר לו אדם הראשון, וכך התשובה טובה, אמר, (תהלים צב, ב) טוב להודות לה’.
דבר אחר מכסה פשעיו, זה שאול, שנאמר (שמואל-א טו, יד-טו) ומה קול הצאן הזה באזני. ויאמר שאול מעמלקי הביאום. ומודה ועוזב ירוחם, זה דוד שאמר, (שמואל-ב כד, יז) ויאמר דוד לאלהים הלא אנכי חטאתי תהי נא ידך בי. מיד אמר לו, (שמואל-ב יב, יג) גם ה’ העביר חטאתך. דבר אחר מכסה פשעיו. אמר רבי סימון ורבי יהושע בן לוי בשם רבי חלפתא, מלך בשר ודם בשעה שהוא מודה הוא נותן לו ספקו, ובשעה שאינו מודה אינו נותן לו ספקו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, (אפילו) בשעה שאינו מודה נותן לו ספקו, ומשהודה נוטל דימוס. הוי, ומודה ועוזב ירוחם:
אדם הראשון השיג את תקונו הנצחי אחרי מיתתו
ועל פי הדברים האלה מתורצת הקושיא שהקשיתי – מאחר שעשה אדם הראשון תשובה גמורה למה לא נקרע גזר דינו שנגזר עליו שימות. כי מאחר שנתגשם בעטיו של נחש אז היה מן הנמנע מצד הטבע מכח מסך חומרו להשיג הנצחיות כמו שהיה בכחו להשיגו קודם החטא, כי החומר הוא מסך מבדיל בינו ובין ההשגה כדלעיל בשם הבחיי. על כן היה מטובו יתברך שימות האדם כדי שיהיה לו תקנה להשיג הנצחיות במותו, וכמו שהשיב השם יתברך למשה רבינו עליו השלום כי לא יראני האדם וחי, רק אחר הפרד החומר [מהנפש] כדלעיל בשם הבחיי, ואם כן לפי זה טוב היה מותו מחייו, וק"ל:
היה רבי מאיר אומר אדם הראשון חסיד גדול היה כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו ישב בתענית מאה ושלשים שנה ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה…
אדם הראשון התענה עד שנעשה גופו כמין
כברה ונתקבלה תשובתו
הערה השמינית הוא שראוי שיחשוב בכמה הערה שמצינו שעשו תשובה ונתקבלו, ראשונה אדם הראשון, אמרו בפרקי רבי אלעזר (פרק כ') באחד בשבת נכנס אדם במי גיחון העליון עד שהגיעו המים עד צוארו והתענה שבע שבתות ימים עד שנעשה גופו כמין כברה, אמר אדם לפני הקדוש ברוך הוא רבון כל העולמים העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת שבים מה עשה הקדוש ברוך הוא פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקבל תשובתו, שנאמר (תהלים לב, ט) חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי וגו' נשאת עון חטאתי סלה, סלה מן העולם הזה וסלה מן העולם הבא, עד כאן לשונו.
כל מי שיודע פשעיו ועוזב ניצול מדינה של גיהנם
וכן אמרו בפרקי רבי אליעזר, שמזמור שיר ליום השבת אדם הראשון אמרו, שבערב שבת גורש מגן עדן ובא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון וכו' ואמר לקמן זה הפסוק (תהלים צב, ב) טוב להודות לה' אדם הראשון אמרו כי ילמדו כל הדורות שכל מי שיודע פשעיו ועוזב, ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר טוב להודות, עד כאן לשונו לעניננו:
כשהכיר אדם הראשון בכחה של תשובה עמד
ואמר מזמור שיר ליום השבת וכו'
עוד אמרו בבראשית רבה, ועתה פן ישלח ידו עוד אמר רבי אבא בר כהנא מלמד שפתח לו הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה, שנאמר (בראשית ג, כב) ועתה פן ישלח, וכתיב (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, ועוד גרסינן בבראשית רבה (בראשית ד, יז) ויצא קין מלפני ה', להיכן יצא רב הונא בשם רב הונה בר יצחק אמר יצא שמח, כמה דאת אמר (שמות ד, יד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וגו', פגע בו אדם הראשון אמר לו ומה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ופרשתי, התחיל אדם מטפח על פניו ואומר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע, מיד עמד ואמר מזמור שיר ליום השבת וגו', עד כאן לשונו לעניננו:
v v v
פרק ב' – בו יבואר סדר פשפוש מעשיו, שלא יניח אף חטא אחד, שלא ישוב עליו, ושאל יתיאש מן התשובה, אף אם רבו חטאיו, וכאשר יתגבר יום אחד על יצרו הקדוש ברוך הוא יעזרהו, ואיך יתנהג בהעלותו ליבו אל התשובה, ובאורים נחמדים מהרב רבי משה אלשיך על הפסוק: "ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ", ועל הפסוק: "כי תצא למלחמה על אויביך".
פרק ב'
צריך ליתן דין על כל אחד ואחד שדש בעקביו
עתה נבאר: סדר הפשפוש הוא כך, שיפשפש שמא עבר על איזה דבר המבואר בפסוקי תורה או בגמרא ומבוארים המה, איזה מלתא דחסידתא המבואר בספרי יראה, והיה ספק בידו לעשות ולא עשה, כמו שכתב בספר "תנא דבי אליהו": חייב אדם לומר, מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי – אברהם, יצחק ויעקב, שלא קנו עולם הזה ועולם הבא וימות המשיח אלא בשביל תורה ומעשים טובים, וכן הוא במדרש ויקרא: משל לעירני שנשא בת מלכים, אף על פי שמאכילה כל מעדני מלאכים אינו יוצא ידי חובתו, לפי שהיא בת מלכים; כך כל מה שיפעל האדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו, לפי שהיא מלמעלה, הרי מבואר שהוא חייב ועתיד ליתן את הדין על מה שלא שמר ועשה כל מה שהיה בידו יכולת לעשות, ומה שלא הטילו הפוסקים על כל איש מישראל לקיים כל דקדוקי מצוות הכתובים בספרי מוסר ויראה, לפי שאין רוב הציבור יכולים לקיימם, אבל מי שיכול לקיים ואינו מקיים – הקולר תלוי בצוארו לעשות ולקיים, ואינו רשאי לפרוק העול מעל צוארו, וזה לשון השל"ה:
יש אנשים שסוברים שאינו נקרא "בעל תשובה" אלא מי שכפר בעיקר או שהרג את הנפש או שבא על הערוה וכיוצא בו. דע, כי טעות היא בידם, ואינם יודעים שצריך ליתן דין וחשבון על כל אחד ואחד שהוא דש בעקביו.
צריך לחפש אפילו בדעות הרעות שיש לו ולשוב מהם
אלה הם דברי הרמב"ם זלה"ה, וזה לשונו: ואל תאמר, שאין לחפש בדרכיו כי אם מעבירות שיש בהם מעשה, כגון: גזל או גניבה וזנות או כיוצא בו, אלא צריך לחפש אפילו בדעות הרעות שיש לו ולשוב מהם. דהיינו: מן הכעס והאיבה והשנאה והקנאה ומרדיפות מאכלים וכיוצא בהם – מהכל צריך לשוב, ואלו הם קשים יותר מעבירות שיש בהם מעשה, שבזמן שהאדם רגיל באלו קשה לפרוש מהם, מאחר שנשתקע בהם ודש בהם לעשות, ועל זה נאמר: "יעזוב רשע דרכו", עד כאן.
בנוסף לכך, יש הרבה עבירות שאדם דש בהם: נקימה, נטירה, קללה בשם, הזכרת שם שמים לבטלה, חמדה ותאוות נשים, צחוק, הרחקת הכעס שהוא קל זר, גבהות הלב, חטאת נעורים, הסתכלות בנשים, דברים בטלים, שיחת חולין בשבת, הליכה בלא תורה ובלא דרך ארץ, תפילה בלא כוונה ורבות כאלה. העיקר מהדברים המעכבים את התשובה הם: הרכילות והלשון הרע, בעל חימה, בעל מחשבה רעה והמתחבר לרשע, וישוב אפילו מספק עבירה, וקבלה היא בידינו, שעונש הספק גדול יותר מעונש הודאי, משום שעל הודאי אדם משים על ליבו ודואג ומתחרט וחוזר בתשובה, אבל על הספק אינו מתחרט כל כך, כי סבור בליבו: לא חטאתי, עד כאן.
יפשפש בעסק מצוה, שמא לא עשה לשמה
אלה הם גם דברי "יש נוחלין" בהג"ה והוסיף לומר וזה לשונו: גם יפשפש בעסק מצוה, שמא לא עשה לשמה, ושמא לא עשה איזה דבר קדושה כהוגן, כאשר עינינו רואות, שהרבה מצוות אינם נעשים כהוגן, כגון: הנחת תפילין, שרוב העולם נכשלים בהם, ואינם מניחים על השער אלא על המצח, וכשאינו עושה כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה, אפילו דקדוק אחד – לא עשה המצוה כתקון, כי חכמינו זכרונם לברכה פרשו הכל לפי קבלתם האמיתית וכפי חכמתם הקדושה והחכמה הנפלאה בחכמת אלוקים אשר בקרבם, שהיו יודעים, שבכל דקדוק ודקדוק ובכל ענין שהזהירו וצוו עליו, אפילו הוא דבר קל וקטן מאוד, כפי הנראה, אבל לפי האמת תלויים בו קיום העולמות; אם מקיימים או חס ושלום חרבנם אם עוברם, לכן יעיין בכל המצוות, שמא לא קיים אותם כדין או שמא עשה המצוה שלא לשמה, ואפילו הוא צדיק תמים בכל מעשיו, אל יעמיד עצמו על חזקתו, שאינו יוצא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו, כי אדרבה: כל הגדול מחבירו יצרו גדול יותר ומבקש להכשילו, והוא צריך שימור יותר וזרוז וזהירות, מפני שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, כמו שאמר הכתוב: "וסביביו נשערה מאוד" – כי כפי גודל קדושת נשמתו ומעלותיו העליונות, אם יחטא אפילו כחוט השערה, נחשב לו כעבותות העגלה, שכל מה שהנשמה יותר פנימית ועליונה, חטאו עושה יותר רושם למעלה ושגגתו עולה זדון, לכן החכם, החסיד, צריך פשפוש יותר במעשיו, שלא ימצא אחריו מאומה. אם פשפש ולא מצא מכל אלה – יפשפש פן ואולי התרשל באהבה ויראת ה' כל היום בכמה מילי דחסידותא וכדבעי למעבד לא עביד, כי בודאי כל מי שיכול לילך מחיל אל חיל בתורה ובחסידות, עד שמגיע למעלות המדרגות של חסידים גמורים והוא מתעצל ואינו עושה כן, אינו יוצא ידי חובה וחייב בדיני שמים, כמו שאמרו ב"תנא דבי אליהו" – חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי – אברהם, יצחק ויעקב עליהם השלום, עד כאן.
השמר לך בשובך בתשובה שלא תשאיר
שום עוון שלא תתקן אותו
והאלשיך כתב על הפסוק: "ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ" זה לשונו – השמר לך בשובך בתשובה שלא תשאיר שום עוון שלא תתקן אותו, כי אם יד תשאיר לך בחיצונים, שלא תשוב ממנו, דע, כי עבירה גוררת עבירה, וצריך אתה לדעת, שאם מפשפש במעשיו אחר יסורים צריך שיהיה על פי מה שאמר האלשיך בפרשת שמיני בבאור הפסוק: "ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" – והוא כי חסד קל, שמביא יסורים על האדם דוגמת החטאים שעשה, דהיינו: באיזה אבר שחטא מביא יסורים על אותו אבר, וכן סך ממון שחטא הוא נלקה כפי אותו סך, שעל ידי זה יפשפש במעשיו וימצא מאשר חטא על הנפש ושב ורפא לו, עד כאן לשונו.
הדרך הטוב והישר שיעורר האדם את עצמו
אל התשובה עד שלא יבואו עליו יסורים
אמנם הדרך הטוב והישר שיעורר האדם את עצמו אל התשובה, עד שלא יבואו עליו יסורים, כמו שכתב האלשיך בספר תהילים :"אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וגו'", עיין שם, וביותר אם השפעתו ברווח והוא יודע מומי נפשו ידאג, שמא הקדוש ברוך הוא מאכילו מזכויותיו בעולם הזה כדי להאבידו, חס ושלום, מעולם הבא, ויקבל על עצמו ענויי נפש ויסורים, ואם אחר שהתחיל להשיב רואה שיסורים באים עליו בגופו או בממונו אל יקוץ בם לומר, האם זה שכר התשובה, כי טרם שובי על חטאי הייתי שלם בגופי ובממוני וכאשר נעשיתי שלם בתורתי חסרתי כל אלה. אדרבה, יתן שמחה בלבו, שזה מורה שהקדוש ברוך הוא מקבל תשובתו, כי זה דרכו יתברך, כמו שהרופא אינו נותן רפואה לחולה, עד אשר יחפוץ החולה להרפא לנקות רפאות חולת גופו ולהחלימו; כן הוא יתברך לא ימרק חלאת חולי הנפש עד יתחיל לשוב, ואחר שפשפש ומצא – יעשה עליהם תשובה, כפי אשר יבואר לפנינו, והוא מצות עשה, כמו שכתב כמה פעמים בתורה בפרשת נשא: "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו על חטאתם", ובפרשת ואתחנן: "בצר לך ומצאוך … ושבת עד ה' אלוקיך".
אל יאמר האדם חטאי הם רבים עד אין מספר
איך אפשר שיהיה לי כפרה ויתייאש מן התשובה
וזה לשון ה"ברית אברהם": אל יאמר האדם חטאי הם רבים עד אין מספר, איך אפשר שיהיה לי כפרה ויתייאש מן התשובה, וכמו שאמרו ישראל: "כי פשעינו אתנו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה", כי מי שליבו נוקפו ואין תשובתו שלימה אומר כן, אלא יחשוב בדעתו, כי הוא יתברך רב חסד ורב סליחות, כמו שאמר הנביא: "חי אני נאום ה' כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תחטאו בית ישראל", וכמו שכתוב: "הלא אם תיטיב שאת", ותרגום אונקלוס פרש: אם תוטיב עובדך ישתבוק לך ואם לא תוטיב עובדך ליום דינא חטאך יהא נטיר, וכבר ידעת כי אנשי נינוה ואחאב ומנשה כי הגדילו לעשות רע וקבל אותם הקדוש ברוך הוא, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך" – אפילו כפרת בעיקר, ומה שאמרו בגמרא ראש השנה ג' כתות לי"ה פושעי ישראל: בגופן יורדין לגהינם ונדונין בה י"ב חודש, גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים, אבל פושעי עובדי כוכבים בגופן והמינים והמוסרים והאפיקורסים, שכפרו בתורה ובתחיית המתים, ושפרשו מדרכי ציבור, ושנתנו חתיתם בארץ החיים, והוא פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים, ושחטאו ושהחטיאו את הרבים, כגון: ירבעם וחביריו – יורדין לגהינם ונידונין לדורי דורות. גהינם כלה והם אינם כלים, וכתבו התוספות כל זה מיירי בדלא עשו תשובה באחרונה, אבל אם עשו תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: "ורשעת הרשעים לא יכשלו בה ביום שובו מרשעו", ואפילו אותן כ"ד דברים המעכבים את התשובה אינם מונעים אותם, אלא אם עשו תשובה, הרי זה משובח, ונקרא "בעל תשובה" גמור, ויש לו עולם הבא, עד כאן.
שורש גדול אל התשובה – יחשוב בלבו
דרכיו ויפשפש במעשיו כפי כוחו
כתב בעל "באר מים חיים": שורש גדול אל התשובה ביום טהרתו בהתנדב אדם רוחו ולבו להיות עבד לבוראו. בהקיצו יחשוב בליבו דרכיו ויפשפש במעשיו כפי כוחו, אף פסיעה אחת עד זמן האוכל, ואם יעבור ויכשל באיזה חטא, יקנוס עצמו לצדקה כפי כוחו והשגת ידו, ויתודה מיד על הדבר, והוידוי הזה ירחיקנו מכל עוון, כי אם יבוא לידי עבירה יתרחק ממנה, כי יאמר: איך אעשה הרעה הגדולה הזאת להתודות עליהם ואהיה כטובל ושרץ בידו. הגיע עת האוכל ופשפש ולא מצא, יהא מודה ומשבח לבורא ברוך הוא שעזרו וזיכהו להיות בתשובה כמה שעות בעולם, וכאשר עשה מהבוקר ועד חצות, כן יעשה עד אכילת הערב, וקודם האכילה יתודה, אחר כך ירגיל עצמו עד זמן השכיבה ככה יעשה עד חודש או שנה מיום תחילת תשובתו, עד שיהא קבוע ומוחזק בעבודת הבורא לנהוג כל הימים, עד כאן.
"כי תצא למלחמה על אויביך" – הם יצרך וסיעתו
כן פרש הרב ר' משה אלשיך בפרשת שופטים: "כי תצא למלחמה על אויביך" – הם יצרך וסיעתו. "לא תירא מהם" – אל תתיאש מן התשובה כי בבואך ליטהר "ה' אלוקיך עמך", ואמר להם: "שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה וגו’" – ורצונו לומר, רק יום תתגבר על יצרך ואחר כך ה' עמך, לכן אל ירך לבבכם, וזה שאמרו: "כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להלחם על אוביכם להושיע אתכם".
צריך שיהא זריז וזהיר מאוד לבל יחטא עוד
כתב הרב רבינו יונה, וצריך השב ליתן אל לבו, שכאשר התחיל בתשובה הוא כאשה הסופרת שבעה נקיים, שכל דם שתראה בז' ימי ליבונה סותרת וצריכה לחזור ולמנות ז' נקיים, כן אם בעל תשובה יחזור למעשיו, הרי אבד כל מה שעשה והתענה, ולכן צריך שיהא זריז וזהיר מאוד לבל יחטא עוד, ואם יזדמן בשוגג איזה חטא יתודה עליו בבכיה ודמעה לקיים מה שכתוב: "וחטאתי נגדי תמיד" – כמו דוד המלך, עליו השלום, שעל חטא אחד היה כל ימיו בתענית, ואפילו שלא היה אלא רק חטאת נעורים, כמו שכתוב: "חטאת נעורי ופשעי אל תזכור" – מכלל שנזכרים הם מצינו בזוהר שלח, שענשו התינוק בגן עדן, עד כאן.
v v v
השער הראשון – אות ד': בֵּאוּר הַתְּשׁוּבָה וְעִקָּרֶיהָ:
וְעוֹד, הִתְבּוֹנֵן בְּרָעַת הַמִּתְאַחֵר מִן הַתְּשׁוּבָה כִּי רַבָּה הִיא, כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמֵהַּ, כִּי עַתָּה שָׁב נֶאֱנָח בִּמְרִירוּת לֵב, בְּרָגְזָה וּבִדְאָגָה, וְדָלְפָה עֵינוֹ מִתּוּגָה, כִּי יִפְגְּשֵׁהוּ יִצְרוֹ שֵׁנִית וְיִזְדַּמֵּן הַחֵטְא לְיָדוֹ, יִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְיִזְכּוֹר אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו כּוֹס הַמְּרִירוּת וְלֹא יוֹסִיף לִשְׁתּוֹתוֹ עוֹד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ד, ה) רִגְזוּ וְאַל – תֶחֱטָאוּ. בֵּאוּרוֹ, רִגְזוּ וְהִצְטַעֲרוּ עַל אֲשֶׁר חֲטָאתֶם וְאַל תֶּחֶטְאוּ עוֹד, כִּי הִזְכִּיר חֶטְאָם לְמַעְלָה בְּאָמְרוֹ (שם שם, ד) תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה. וְיָעִיד עַל זֶה הַפֵּרוּשׁ אָמְרוֹ, רִגְזוּ, מִלְּשׁוֹן (בראשית מה, כד) אַל – תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ, (חבקוק ג, טז) וְתַחְתַּי אֶרְגָּז, וְעִנְיָנָם הַצַּעַר עַל הַדָּבָר שֶׁעָבַר וְעַל הַהֹוֶה, וְלֹא אָמַר יְראוּ אוֹ גּוּרוּ. וְכַאֲשֶׁר יְאַחֵר לָשׁוּב, בְּבֹא הַחֵטְא לְיָדוֹ, יִפּוֹל בְּמוֹקְשׁוֹ כִּנְפוֹל בַּתְּחִלָּה, וְיִגְדַּל עֲוֹנוֹ הָאַחֲרוֹן מְאֹד, וְתַעֲלֶה רָעָתוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם, כִּי מֵרֵאשִׁית לֹא חָשַׁב כִּי פִתְאוֹם יָבוֹא הַיֵּצֶר הַשּׁוֹדֵד עָלָיו. אַךְ אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה דַּלּוּת – כֹּחוֹ וַאֲשֶׁר גָּבְרָה יַד יִצְרוֹ עָלָיו וְכִי עָצוּם הוּא מִמֶּנּוּ, הָיָה עָלָיו לִרְאוֹת כִּי פָרוּעַ הוּא, וְלָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשׁוֹ לְהוֹסִיף בָּהּ יִרְאַת – הַשֵּׁם וּלְהַפִּיל פַּחְדּוֹ עָלֶיהָ, וּלְהַצִּילָהּ מִמַּאֲרַב יִצְרוֹ, וּלְהִשְׁתַּמֵּר מֵעֲוֹנוֹ. וְאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כו, יא) כְּכֶלֶב שָׁב עַל – קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ. בֵּאוּרוֹ, כִּי הַכֶּלֶב אוֹכֵל דְּבָרִים נִמְאָסִים, וְכַאֲשֶׁר יְקִיאֵם נִמְאָסִים יוֹתֵר וְהוּא שָׁב עֲלֵיהֶם לְאָכְלָם, כֵּן עִנְיַן הַכְּסִיל, כִּי יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁנֶה בוֹ, מְגֻנֶּה יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר בֵּאַרְנוּ:
קונטרס
דברי תורה
פרשת בראשית
– א –
ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה
וצ"ב תיבת "צבאם", מדוע אמר דוקא לשון זה. גם צ"ב כפל הלשון, ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, ואח"כ אמר עוה"פ וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, והוא תמוה.
ואפשר לבאר הכתוב על דרך הרמז, דתיבת "צבאם" אותיות "צ"א ב"ם".
והביאור בזה יש לומר דהנה ידוע מהבעל שם טוב הקדוש זי"ע דכל הנסיעות של אדם הם בבחינת "בם", ומובא בספה"ק דגל מחנה אפרים (פרשת מסעי) וז"ל:
"שמעתי בשם אא"ז זללה"ה כי כל המסעות היו מ"ב, והם אצל כל אדם מיום הוולדו עד שובו אל עולמו, ולהבין זה כי מיום הלידה והוצאתו מרחם אמו הוא בחינת יציאת מצרים כנודע, ואחר כך נוסע ממסע למסע עד בואו לארץ החיים העליונה וכו'. ובוודאי נכתבו המסעות בתורה להורות הדרך הישר לאיש הישראלי, לידע הדרך הישר אשר ילך בו כל ימי חייו, ליסע ממסע למסע, וידוע שכל המסעות הם בחינות קדושים וטהורים, כמו ששמעתי מן אדוני אבי זקיני זללה"ה בשם ספר ברית מנוחה קברות התאוה הוא בחינת החכמה, כי שם קברו את העם המתאוים, פירוש מי שבא למדת חכמה אזי בטל ממנו כל התאוות, מרוב דביקותו בו יתברך שמו, ומזה נבין לכל המסעות שבודאי הם בחינות קדושות ומעלות רמות, וכן גם כן תבערה בודאי הוא בחינה קדושה, אך הם כאשר באו למקומות הללו נשתנה הדבר על ידי מעשיהם, ונהפך להם ללא טובה ר"ל וכו', וכן שאר המסעות כפשוטן, וכן בתבערה כי בערה בם אש ה', ואם היו נוסעים ובאים למסעות הנ"ל ולא ישנו אותם במעשיהם, בודאי היה מאיר להם כל מסע ומסע באור הגנוז בתוכו, ודי בזה למבין.
והוא שאמר הכתוב "אלה מסעי בני ישראל וגו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'", פירוש, משה כתב בתורה המסעות איך הם עומדים ברומו של עולם, מתחילת יציאת האדם מרחם אמו, עד בואו לארץ החיים העליונה, כדי שידע האדם הדרך אשר ילך בה על פי ה', [אבל] ואלה מסעיהם למוצאיהם, היינו האיך שינו אותם במעשיהם ללא טובים, ולכך לא נאמר כאן על פי ה', והבן זה, וה' יורנו בדרך הישר והאמת לפניו אמן", עכלה"ק.
ובספה"ק תולדות יעקב יוסף בסופו (דף ר"ח עמוד ד') כתב וזל"ק: עוד שמעתי בשם מורי כשהלך בנסיעה הידוע, הראה לו רבו במקום זה היה מרמז הנסיעה שהיו נוסעין ישראל במדבר במסע זו, וכל נסיעת האדם מרומז בתורה וכו', וכן כשנשברה לו הספינה והיה בעצבות גדול, ובא רבו ותמה עליו, והראה לו באיזה עולמות הוא עכשיו, והיו שמות אהי"ה וצירופי אהי"ה וכו', ואז התחזק בלבו למתקן בשרשן כידוע לו וכו' ודפח"ח, עכלה"ק. (וכן הביא עובדא זו שם בפרשת תרומה, עיי"ש).
ובספר נתיב מצוותיך (נתיב אמונה שביל א' אות ט') כתב בזה"ל:
"ורבינו הקדוש אור החיים אמר עליו מרן הבעל שם טוב, שנשמתו מרוח דוד של אצילות, ובכל לילה שמע תורה מפי הקדוש ברך הוא, ורוב קדושתו אי אפשר לכתוב והיה מיורדי המרכבה, וגילוי נשמות, ומדרגת רוח הקודש אמת, ומרן הקדוש היה נפש דוד דאצילות, והיה רוצה שיתקשרו ביחד נפש ורוח, ויתגלה הנשמה וחיה דאצילות, ויהיה הגאולה אמיתית, ושאל אותו על ידי גיסו הקדוש ר' גרשון מקיטוב אם יהיה יכולת שיסע לירושלים ויתראה עם הקדוש פנים בפנים, והשיב, שיכתוב לו שיעיין בעת שרואה את צלם דמות תבניתו בעולמות עליונים, אם הוא רואה את כל אבריו ודיוקנו אם לא, והשיב מרן הקדוש שאינו רואה את עקביו, ואמר הקדוש שלא יטריח את עצמו כי לחנם יהיה טרחתו, ומרן לא השיג את האגרת הזה, ומסר נפשו ונסע, אף שאמרו לו מן השמים שלא יסע, מסר נפשו ונסע בימי החורף, ובחג הפסח היה בעיר סטאמבול ושם עשה נוראות ונפלאות עד שנשמע בבית הקיסר, והיה מה שהיה, והוצרך לברוח בספינה, ואמרו לו מן השמים שיחזור ולא רצה, ולקחו ממנו כל המדרגות אף תורתו ותפלתו, שלא ידע לומר ברוך בתוך הסידור, שלא הבין האותיות, ואמר מה בכך אסע עם הארץ ובור אל הצדיק אור החיים לארץ הקדושה, וקיבל הכל, עד שנשברה הספינה, ובתו הצדיקת אדל טבעה בים וצעקה אבי הרחמן היכן אתה שאתה רואה בצרתי, ומרוב צערו וצרתו וגם שנסתלקו ממנו כל המדריגות וכל הקדושה בא אליו הס"מ ימ"ש ואמר לו מה שאמר, וכשראה שצרתו צרה גדולה שבאה נפשו עד שאול, אמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, רבון העולמים אני חוזר לביתי, ותיכף בא אליו רבו המובהק אחיה השילוני הנביא והראה לו היכן היה וכו', וברגע הביאו בחזרה לסטאמבול, ומשם נסע תיכף לביתו" עכלה"ק.
ומובא בספר ישועות ישראל (סיפור ו') שהרה"ק מרוזין זי"ע סיפר מענין זה וז"ל: וכן פעם אחד הלך הבעל שם טוב עם בתו היחידה על ספינה בים, ויבא רוח גדולה וחזקה רוח סערה המפרק הרים והספינה חשבה להשבר, עד אשר הוכרח להפיל גורלות את מי ישליכו לים להקל מעל הספינה, ויפול הגורל על בתו להשליכה לים, אז בא להבעל שם טוב אחיהו השילוני הנביא אשר היה רבו, ויאמר לו הלא הוריתיך מאז את השמות אשר תזכור בעת צרה, ויען לו הבעל שם טוב כי לא הודיעו לו מן השמים מקודם את הצרה אשר תבוא עליהם, ע"כ.
ועיין באור החיים הקדוש (פרשת מסעי) שכתב באמצע דבריו בזה"ל: אכן יתבאר על פי דברי אנשי אמת (זוהר ח"ב קנ"ז) שאמרו שהליכת ישראל במדבר היתה לברר ניצוצי הקדושה שאנס איש הבליעל החונה במדבר השמם ששם קנה מקומו מקום נחש שרף ועקרב ודרכו שם עדת ה' להוציא בולעו מפיו, והוא הטעם שהיו ישראל חונים במקום אחד שנה ובמקום אחר י"ב שעות, שהוא כפי מה שצריך לבירור הניצוצות שישנם במקום ההוא, ובירור זה אין כח בעולם שיכול עשותו זולת קדושה השלימה ובסוד שלימות מחברת הכללות ומחברת הפרטות, קדושה השלימה היא השכינה וישראל והתורה וכו', וכפי זה תכלית המעשה היא כשנוסעים היו נוסעים עמהם כל הדומה למין הקודש לא בזמן החנייה שעדיין לא נעשה עמו דבר, והוא מה שרמז במאמר אלה מסעי וכו', ואמר הכתוב עצמו טעם עילוי מסעות אלה לפי שהם של בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים ונצרפו בכור הברזל שהוא ארץ מצרים כאמור, ובזה היו נשמותם ראויים לברר ניצוצי הקדושה בכל המקום אשר יבואו שמה, ועוד לצבאותם, שהיא שלימות הצבא אשר תשרה עליו השכינה שהוא מספר ס' ריבוא וכו' עיי"ש.
ובא וראה מה שכתב בספה"ק זרע קודש (בפרשת מסעי) וז"ל, אלה מסעי בני ישראל וגו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם. הנה ענין נסיעות בני ישראל במדבר היה כי במדבר היה מקום נחש שרף ועקרב וצמאון כל זאת מורה על תוקף כוחות הטומאה שהיו חונים שם, והנה בלתי חיות הקדושה א"א להם כלל להתקיים רק שכן גזרה חכמתו ית' שמו שיפול חסרון בבריאה שמארת חסר כתיב (בראשית א', י"ד) שלא הי' מאורות בשלימות [שגנז] ית' האור ועי"ז גם לכוחות ההם יש איזה חיות כדי שאח"כ נברר מהם אותם הנ"ק והחיות שיש להם וכו' כמ"ש בספרים משל לאב שבנו לא הי' אצלו זה כמה שנים ובא אצלו, תגדל שמחת אביו מאוד מאוד יותר מאילו הי' בנו אצלו תמיד, כן הענין בהעלאת נ"ק, ולית נהורא אלא מגו חשוכא, והארץ היתה תוהו [ובוהו] וחושך ואח"כ מחושך זה אמר אלקים יהי אור, כן הי' רצונו יתברך, ולכוונה [זו] היו מסעות בני ישראל במדבר ששם יקדשו ישראל את עצמם ויקשו מדותיהם, וע"י תוקף הקדושה בתיקון מדותיהם יכניעו ויבטלו כוחות ומדות וחיות הטומאה שלא [יהי'] להם חיות מהנ"ק, ויוציאו [בלעם] מפיהם וכו', וז"ש כאן את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', כמ"ש (ירמי' ט"ו, י"ט) [ואם] תוציא יקר מזולל כפ"י תהי', וזהו על פ"י ה'.
והנה יש ששה מדות בחי' ששה קצוות כידוע, ומדה שביעית כוללת כולם כי מדה שביעית הוא מלכות, שמי שאינו מתנהג במדותיו רק לפי הצורך לפרסם כבוד מלכותו ית' ולעבדו יתברך, אז כל המדות נכללים אצלו כאחד, ואינם נפרדים, וכל מדה כלולה מחברתה. נמצא הם [ז'] פעמים ששה הם מ"ב, ובמ"ב מסעות אלו תקנו מ"ב מדותיהם בכח קדושת שם [בן] מ"ב, ועי"ז בטלו כוחות הטומאה, שאת זה לעומת זה עשה אלקים, ובלעם הקריב מ"ב קרבנות לחזק אלו הכוחות הטומאה, והי' שם במ"ב מקומות אלו בכל מקום כח הטומאה אחד, ואותו כח הטומאה כשבאים לאותו מקום [היתה] מפתה וגורם למדה רעה ח"ו, ע"ד שפירש רש"י על ויחנו ברתמה שנקרא כן על שם לשון הרע שדברו המרגלים כו', כי המקום גורם, וכן בכל מקום המסעות עד"ז היה המקום גורם לאיזה מדה רעה ח"ו לישראל והכניעו ובעלו ע"י שתקנו מדותיהם כנ"ל, עיי"ש באורך.
אחר כך כתב שם עוד וזל"ק: "והנה אמר יתברך (שמות ג', י') אהי' אשר אהי' [אהי'] עמכם בשעבוד זה ואהי' עמכם בשעבוד אחר, וכן ג"כ פי' אהי' עמכם בגלות ואהי' עמכם בעת הגאולה, על דרך (בראשית מו, ד') אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה. והנה ב"פ אהי' גימטריא מ"ב כמנין מ"ב מסעות בחינת שם מ"ב שכתוב בספרים שטוב להעלות הנשמה [למעלה] ע"י שם זה, והענין ע"י האמונה הגדולה שית' אמר אהי' אשר אהי', ולעתיד שיהי' הכ"א יום שבין המצרים ימים טובים והכ"א יום שיש עתה ימים טובים יהי' גי' ב"פ אהי' בחינת שם מ"ב כנ"ל", עכלה"ק.
עכ"פ חזינן מכל זה ענין המסעות של בני ישראל במדבר, דבכל מקום היה להם ענין נשגב אחר לתקן, וזהו הי' עיקר נסיעותיהם בתוך המדבר טרם בואם לארץ.
ובאמת כן הוא בכל נסיעות בני אדם בכל הדורות, והצדיקים יודעים תכלית כל הנסיעות והגלויות, ועיין בספר באר משה (אש דת) בפרשת מסעי שכתב בשם רבינו הבעל שם טוב זי"ע שלעתיד יהיה כתוב: "ויסע ישראל בן אליעזר ממקום פלוני למקום פלוני", כמו שנכתבו מסעותיהם של ישראל, וכתב שם שכך מוסרים בשם זקיני ה"אוהב ישראל" מאפטא ז"ל שאמר אף הוא כן, עיי"ש.
וכן אומרים בשם הרה"ק רבי ר' מענדעלע מרימנוב זי"ע שאמר דלעתיד לבוא יהא כתוב בתורה "ויסע רבי מענדל מפריסטוק ויחנה ברימנוב".
ובספה"ק כתונת פסים (פרשת בהעלותך) כתב וזל"ק: ונחזור לביאור מורי הנ"ל, כי ענין נסיעת האדם ממקום זה למקום אחר עבור פרנסתו וכיוצא, הוא משום שיש שם ניצוצות שלו וצריך להוציאן משם ולבררן וכו' עכלה"ק. ובזה ביאר הבעל שם טוב זי"ע הפסוק (תהלים ל"ז, כ"ג) מד' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ (עיין בספר כתונת פסים הנ"ל פרשת לך אות כ' כ"א כ"ב כ"ג).
ועיין עוד מ"ש באור החיים הק' פרשת יתרו (י"ט סוף פסוק ה', על פסוק והייתם לי סגולה מכל העמים) וז"ל: עוד ירמוז סתר עליון לפי מה שקדם לנו כי ענפי הקדושה נתפזרו בעולם ואין מציאות להם להתברר זולת באמצעות ישראל וביותר באמצעות עסק התורה שהוא כאבן השואבת ניצוציה במקום שהם, ואותם ניצוצי הקדושה גם להם יקרא סגולה וכו', ואומרו כי לי כל הארץ כאן רמז שיש לו סגולה מפוזרת בכל הארץ, וזה טעם פיזור ישראל בד' רוחות העולם לחזר אחר הסגולה שהיא אבידתם. והנה זולת עונם של ישראל היו יכולים השגת הדבר בלא פיזור בעולם אלא בכח עוצם תורתם היו מולכים בכל העולם ושואבים כל בחינות הקדושות מכל מקום שהם, ובאמצעות החטא תש כחם וצריכים לרדת שמה לברר הטוב ההוא, עכלה"ק.
ובספה"ק חובת הלבבות (בהקדמה לשער הבטחון) מובא מעשה באחד שהלך לבקש פרנסה בעיר אחרת, ופגש באיזה פילוסוף ששאל לו אם מאמין שהקב"ה מפרנס את כל העולם, וכשהשיב שמאמין שאל לו, הלא מעשיך סותרים את דבריך, שאתה הולך לבקש פרנסה בעיר אחרת. וחזר האיש לביתו.
ומובא בספר י"ג אורות (עמוד קטז-קיז) בשם הרה"ק רבי איציקל מפשעווארסק זצ"ל בשם הרה"ק בעל דברי יחזקאל משינאווע זי"ע, שאמר על דברי חובת הלבבות הנ"ל, דאם היה איש הלז לומד כתבי האריז"ל, לא היה חוזר לביתו, כי אולי צריך לנסוע למרחוק על מנת לתקן ענין אחר לגמרי.
עוד הביא שם שהרה"ק משינאווע זצ"ל הי' פעם אחת במארינבאד, וכאשר ביקשו ממנו כמה נגידים שיסע עוד הפעם למארינבאד, השיב להם שכל מה שהיה צריך לתקן שם כבר תיקן.
רואים מזה ג"כ דזהו ענין נסיעותיו של אדם בעוה"ז, לתקן ניצוצות הקדושות, ויש לפעמים שאין צריכים לנסוע כי כבר תיקנו הכל.
ואפ"ל עד"ז דבשבת קודש שהוא יום מנוחה, ואין נוסעים למקומות שונים לתקן הניצוצות, הרי שהניצוצות באים להאדם ואז אינו צריך לנסוע.
והטעם בזה י"ל עפי"ד האור החיים הקדוש בפרשת יתרו הנ"ל, שכתב דכל ענין נסיעות ישראל הוא בגלל העוונות, וזולת עונם של ישראל היו יכולים השגת הדבר בלא פיזור בעולם אלא בכח עוצם תורתם וכו' וכנ"ל, ובאמצעות החטא תש כחם וצריכים לרדת שמה לברר הטוב ההוא עכ"ל, נמצא לפי דבריו דכשנמחלים עוונות ישראל אין צריכים לנסוע ממקום למקום לתקן הניצוצות, כי הניצוצות באים אליהם.
והנה אחז"ל (שבת דף קי"ח ע"ב) כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו. ע"כ, כיון דהשבת גורם מחילת עוונות, ממילא אין צריכים לנסוע ממקום למקום, וע"כ הוא יום מנוחה, וכאז"ל במדרש "מה היה העולם חסר מנוחה, בא שבת באה מנוחה".
ועפי"ז יש לבאר הענין שנקרא השבת "זכר ליציאת מצרים", כמו שאומרים בקידוש ליל שב"ק, עפי"ד הדגל מחנה אפרים בשם הבעל שם טוב הנ"ל, ועוד ספה"ק הנ"ל, דענין יציאת מצרים וכל המ"ב מסעות היו להוציא הניצוצות הקדושים ממקום בליעתן בטומאה, אמנם כיון דבשבת אין צריכים לכל זה, רק הניצוצים מתתקנים מאליהם בלי שיצטרכו לנסוע למקומות שונות, ע"כ השבת הוא זכר ליציאת מצרים, שהניצוצים נתתקנים מאליהם בלי שיצטרכו לנסוע.
וזהו שאומרים במנחה דשבתא "אתה אחד ושמך אחד וכו' תפארת גדולה ועטרת ישועה יום מנוחה וקדושה לעמך נתת", וצ"ב מדוע נסמכו ב' ענינים אלו זה לזה, מנוחה וקדושה. אך להאמור יובן, דכיון שהוא יום מנוחה, ואין נוסעים ממקום למקום, ע"כ איך אפשר לתקן אז הניצוצות הקדושים ולהעלותם, ועל זה אומרים "וקדושה לעמך נתת", שהקב"ה נותן לישראל ביום השבת קודש את ניצוצות הקדושה שיתעלו מאליהם, בלי שיצטרכו לנסוע ממקום למקום כדי לתקנם.
ובענין הנ"ל דע"י הנסיעות שנסעו ישראל ממקום למקום העלו את ניצוצות הקדושה למקור שרשן העליון ושברו עי"ז את הקליפות, יש לבאר הפסוק (במדבר י', ל"ה-ל"ו) ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך, ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, דע"י נסיעת הארון הי' קימה להקדושה ועי"ז נפוצו הקליפות שהם אויביו של הקב"ה, כי ע"י הנסיעה של הארון נסעו ישראל ג"כ לאותו מקום, ותיקנו שם מה שהיו צריכים לתקן.
וזהו שאמר בכתוב שלאחריו, ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, דכשנח הארון נחו ישראל ג"כ, ושמא תאמר הרי אז לא תיקנו את ניצוצות הקדושה כיון שלא נסעו ממקום למקום, ע"ז אמר הכתוב "שובה ה' רבבות אלפי ישראל", שאז ציוה הקב"ה שהניצוצות יבואו אליהם, והם יתקנו אותם במקומם, וזהו שובה ה' רבבות אלפי ישראל, ודו"ק.
ועפי"ז נבין היטב מדוע יש שם נו"ן הפוכה אחר פסוק ובנוחה, ובספרים האריכו בזה. ולדרכינו י"ל דהנו"ן רומזת להניצוצות הקדושה, דתיבת ניצוצות מתחלת בנו"ן, ולזה באה שם נו"ן הפוכה, לרמז דאף באופן הפוך יש תיקון לפעמים להניצוצות, אם לא נוסעים ממקום למקום, רק שהם נחים במקום אחד, מ"מ כיון שיצוה הקב"ה שהניצוצות יבואו אליהם, כן יהי'. אבל בלאו הכי צריכים הם לנסוע ממקום למקום.
ומעתה נשובה לביאור מקרא קודש כאן גבי שבת קודש, ויכולו השמים והארץ וכל "צבאם", צבא"ם אותיות צ"א ב"ם, ב"ם רמז למ"ב מסעות כמו שכתב בספר זרע קודש פרשת מטות הנ"ל, ובא הכתב לרמז שבכל מקום נסיעתם (הנרמז בתיבת "בם") מתקנים ישראל את ניצוצות הקדושה, שרמוזים בתיבת "צא" שהוא גימטריא ב' שמות הקדושים הוי' אדנ"י, וזהו "צבאם".
וע"כ נרמז דבר זה דוקא גבי שבת קודש, דבשבת אין צריכים לנסוע, ע"כ אמר "צבאם", צ"א ב"ם, שבשבת קודש יש העלאת ניצוצות הקדושה "בם", בתוך מקומות מושבותיהם של ישראל ואין צריכים לנסוע אז כי הוא יום מנוחה וקדושה, משא"כ בשאר ימות השבוע.
ולזה אמר הכתוב אחר כך ויכל א' ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, והקשינו מדוע כפל לשונו לומר ב' פעמים ענין אחד. אך להנ"ל ירמוז, דלא די שהאדם צריך לשבות אז ממלאכה ממש, אלא שהוא יום מנוחה וקדושה וצריך האדם לשבות גם מנסיעותיו (שאינה נכללת בל"ט מלאכות) שנוסע במשך ימי השבוע, וזהו "מכל מלאכתו אשר עשה", ודו"ק.
וענין צ"א יש לבאר דהכוונה בזה שהצדיק מתקן בחינת האל"ף שרומז על אלופו של עולם יתברך, וכמו שכתב בספר מגן דוד להרידב"ז זצ"ל (באות אל"ף), דציור הא' יו"י עולה כ"ו כמנין שם המפורש שהוא שם היחוד, וכן היא לעולם בראש האחדות וציורה כולל כל עשר ספירות קדושות וכו' עיי"ש. וי"ל דזהו ענין אלופו של עולם שהוא שם יו"י שם הוי' ב"ה וב"ש. וזהו צ"א – שהצדיק מתקן כל זה ביום השבת קודש, וע"כ רמוז ענין זה דוקא בפסוק זה, ודו"ק.
vvv
בראשית
סדר בראשית
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ
(בראשית פרק א' פסוק א')
| איתא |
בתיקוני זוהר בראשית ברא ברית אש. בראשית בגימטרי' ברית אש.
| איתא |
בזוהר: קם רבי שמעון[I] פתח ואמר: בראשית ברי"ת א"ש. דאיהו אות ורשימו, דעלאין ותתאין בה קימין. איהו אות דצבא דלעילא, דבהון אתקרי קודשא בריך הוא יקו"ק צבאות. ואיהו אות דצבא דלתתא. איהו אות וברית דבה קימין שמיא וארעא, כמה דאת אמר (ירמיה לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. איהו אות ודאי, דאיהו רשימו דחותמא דמלכא.
ברית דא צדיק
| ובתיקוני |
זוהר הקדוש (תיקון כ"ג, דף ס"ט עמוד א') בראשית ברי"ת א"ש[II], ברית דא צדיק, כל אתקרי, קשורא דכל אברין דגופא, ח' דאיהו תמניא יומין, אינון שיעורא דשבת, דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטר, לנטרא בהון אות שבת, כגוונא דא אינון תמניא יומין תחום לקבלא בהון אות ברית, ולנטרא ליה בהון, דלא יתעביד באות ברית חלול: אמר רבי אלעזר אבא יומא חד הוינא אזלי אנא ורבי יוסי, ואתא בריה דרב המנונא סבא מההוא עלמא, בדיוקנא דהאי עלמא ואזדמן לן בארחא כגוונא דמחמר בתרין חמרין, ושאילנא (נ"א ושאיל לון) מאי את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, ואמר איהו מלין שפירין, אבל עם כל דא בעינא למשמע מפומך, אמר ליה ברי בודאי ברית איהו שקיל לשבת, ובגין דא בראשית ירא שב"ת.
העולם עומד על האדם שהוא שומר הברית קודש
| זה |
לשון הזוהר הקדוש (בראשית דף נ"ו ע"א) תא חזי[III], כד ברא קודשא בריך הוא עלמא עבד האי ברית וקיימא עליה עלמא, מנלן דכתיב בראשי"ת ברא שית, דא ברית דעלמא קיימא עליה.
| עוד |
איתא בזוהר (פרשת נח, דף ס"ו ע"ב) תא חזי[IV], כל זמנא דישראל נטרו קיימא קדישא, כדין עבדי קיומא לעילא ותתא, וכד שבקי להאי ברית כדין לא אשתכח קיום לעילא ותתא, עד כאן לשונו.
| וזהו |
מה שאמרו (נדרים דף ל"ב ע"א) גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.
צדיק שומר הברית זוכה להוציא מן הגיהנום רשעים הרבה
| מובא |
בתיקוני זוהר הקדוש (תיקון ל"ב, דף ע"ו עמוד ב') ואינון שבע[V] מדורין דגיהנם, ההיא נפשא דלא חזרה בתיובתא באלין תלת, נחית לה קודשא בריך הוא במדורין דגיהנם אלין, ותמן אתנשי לדרי דרין: ואם הוא צדיק אתמר ביה (משלי כ"ד ט"ז) "כי שבע יפול צדיק וקם", אמר ליה רבי אלעזר, ואם הוא צדיק אמאי נחית תמן, אלא בגין לאפקא מתמן כל נפשא ונפשא מאלין דהרהרו בתיובתא ומתו בקצרות שנין, ואיהו טרח בגיניה, דא איהו מאמר קדמאה דאיהו בראשית.
זוכה למלכות
| איתא |
בתיקוני זוהר הקדוש (תיקון ס"ח, דף צ"ט עמוד א') ודא רזא[VI] את קשתי נתתי בענן, ואוקמוהו חבריא מלה דאקיש לי, מוקש כתיב ביה, דביה הוה מוקש דאדם קדמאה, כמה דאוקמוהו אדם הראשון מושך בערלתו הוה, ומה דנטיר ליה איהו בהקש בשותפו עמי, בדיוקנא דילי, עלה אתמר (בראשית א' כ"ז) "ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו", בגין דמאן דנטיר ברית זכה למלכות, הרי איהו בהקש לי בשותפי עמי, ואם לא נטיר ליה אתחזר ק"ש, קשה ליה קשה לאות ה', ועל האי קש אתמר ובית עשו לקש, ואיהו לק"ש בהפוך אתוון שק"ל, ואיהו שקל לצדיקים דנטרין ברית שקל הקדש, ווי למאן דלא נטיר ליה, וזכאה איהו מאן דנטיר ליה, ומאן דנטיר ברית האי איהו עד עליה ע' מן שמע ד' מן אחד.
זוכה לצלם אלקים ועל ידי זה הבריות יראים ממנו
| בתיקוני |
זוהר (תיקון ס"ב, דף צ"ד עמוד ב') ובמאי נסתר[VII] בר נש מאלין דינים וקטרוגין דלא שלטין עליה, בתיובתא, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"א א') יושב בסתר עליון דא אימא, דאיהי סתר עליון מנה דא חכמה, דלא אשתמודע אלא בה', "בצל שד"י יתלונן" דא אימא עלאה, (נ"א תתאה) צל דשד"י דאיהו אות ברית קדש, דאיתמר ביה (תהלים ל"ט ז') אך בצלם יתהלך איש, ודא שכינתא תתאה, דאיהי צלמו דקודשא בריך הוא, ועליה אתמר (בראשית א' כ"ז) ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו, בצלמו ממש דא שכינתא, צלמו דקודשא בריך הוא, במדה דיליה בשעור דיליה דלא אוסיף ולא גרע.
| וידוע |
שמי שיש לו צלם אלקים יראים ממנו כל הברואים, כדאיתא עוד בזהר (חלק ד' דף קכ"ג ע"ב) בזה הלשון: ובגין[VIII] דכולא אתברי בהאי צולמא דעל כל ישראל דאיהי צדיק אתמר בהון (בראשית ט') ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגו', וכל אלין למה מתפחדין מהאי דיוקנא דאינון מתמן אתבריאו, אלא משום דשם הוי' שריא עליה רזא דמלא (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ וגו', עד כאן לשונו.
ברית איהו ודאי צדיק ח"י עלמין
סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם
| אדהכי[IX] |
הא סבא קא נחית לגבה מלקדמין, פתח ואמר, רבי רבי, (י') ברית איהו ודאי צדיק ח"י עלמין. דאיהו י' זעירא מסטרא דחכמה דלעילא. דכד נחתא י' לקבה, אף על גב דבאתרה י' עלאה אתקרי, כד נחית לגבי צדיק י' זעירא אתקרי. ואת ו' אף על גב דאיהו ו' עלאה באתרה בעמודא דאמצעיתא. כד נחית לגבי צדיק לאתחברא בה'. ו' זעירא אתקרי. אלפא ביתא דאתון זעירן (דף ס"ה עמוד א') בה אינון. וה' עלאה כד נחתא לגבי צדיק. זעירא אתקריאת. ואף על גב דאתון דשמא קדישא בה כלילן. סתימין אינון בה. ובגינה אתמר (תהלים פרק כ"ה פסוק י"ד) סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם. ואי סתימין אינון בה, במאי אשתמודעאן. בשכינתא. דאיהי אספקלריאה דנהרא כד נחית יקו"ק לגבי צדיק לנהרא בה ודאי. ומנה אשתמודען. הדא הוא דכתיב (ירמיה פרק ט' פסוק כ"ב) כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו. ובההוא זמנא כי אם בזאת י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע (שם שם כ"ג). ואם יסתלק מצדיק ואשתאר איהו חרב ויבש, מיד אתקריאת אספקלריאה דלא נהרא. בההיא זמנא אל יתהלל חכם בחכמתו.
ומאן גרים לאנהרא לה, ולאשמודעא בה
לקודשא בריך הוא, מאן דנטיר ברית
| ומאן[X] |
גרים לאנהרא לה, ולאשמודעא בה לקודשא בריך הוא, מאן דנטיר ברית ורזא דמלה זה השער לה' צדיקים יבאו בו (תהלים פרק קי"ח פסוק כ'). דא איהי תרעא דצדיקיא, ואית לון רשו לאעלא תמן. ודא איהו מאן דאיהו צדיק, ובה יקו"ק. איהו זכי בשכינתא וירית לה, וסליק בה למלכא דאיהו עמודא דאמצעיתא. דאיהו מלך, ואיהי מלכות דילה. ורזא דמלה ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ (ישעיה פרק ס' פסוק כ"א) ודא איהו שכינתא דאתמר בה (ישעיה פרק ס"ו פסוק א') והארץ הדם רגלי.
(תיקוני זוהר תקון כ"ב דף ס"ד עמוד ב', ודף ס"ה עמוד א')
| ובמדרש |
הנעלם ובעוללות אפרים ובילקוט ראובני כתבו גם כן שמרמז על ברית מילה.
| עוד |
בראשית ירא שבת.
(עיין לקמן מהזוהר הקדוש ומספרי בעל שם טוב זי"ע ששבת הוא תיקון לברית)
שבת ראשי תיבות שבת תיקון ברית
וכאשר נכנסה בי"ת סוד הברית בין שתי אותיות אלו, שהן שי"ן תי"ו (נכנסו) ונעשו שב"ת
| ואיתא |
בזוהר: ותא חזי[XI], כד קימו ישראל על טורא דסיני, עאל בין תרין אתון אלין רזא דברית, ומאן איהו, בי"ת, ועאל בין תרין אתון דאשתארו ויהיב לה לישראל. וכד עאל בי"ת רזא דברית בין תרין אתון אלין, דאנון שי"ן תי"ו, (עאלו) ואתעבידו שב"ת כמה דאת אמר (שמות ל"א) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם, כמה דהוה שירותא דעלמא לאתיחסא בהו כל דרי עלמא מאלין תרין אתון, ש"ת הוו תלין עד דאשתכלל עלמא כדקא יאות, ועאל ביניהו ברית קדישא ואשתכלל בשלימו ואתעבידו שב"ת.
(זוהר חלק א' פרשת בראשית דף נ"ו עמוד א')
| ואי |
האי איהו צדיק גמור דנטר אות ברית אות שבת אות ימים טובים אות תפילין יהבין ליה נפש יתירה מצדיק וכו' עיין שם.
(זוהר בראשית דף רי"ג ודף רמ"ד)
יוסף הצדיק האכיל לשבטים משיירי סעודת שבת
| זכור |
את יום השבת ברזא דברית דאיהו יסוד דאחיד ביה יוסף, ועל דא איקרי שבת דהא יוסף כל איקרי, ושבת נמי איקרי כל, ויוסף איקרי נמי שבת, וכן כתב שם פ' תולדות דמוסף שבת נמי מקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי כל ואיקרי שבת, ועל כן האכיל יוסף לשבטים משירי סעודת שבת שלו להכניס בהם קדושת שבת מדת צדיק יסוד עולם דאיקרי שבת.
(זוהר שמות, פרי צדיק)
בשבת יכולין לתקן כל הפגמים
| שבת |
רזא דברית, דשבת הוא תיקון פגם הברית, ויש ויכולת ביד כל ישראל החפצים להתקדש את עצמם בשבת ולהתקרב לקדושתו ית' להגיע לסבר אפי עתיק יומין, כי בשבת יכולין לתקן אל הפגמים מצד התחדשות רוח חדשה כי בכל שבת הנשמה יתירה חדשה במדרגה חדשה משבת העברה.
(פרי צדיק)
הגאולה תלויה בקדושת הברית והשבת
| לשמור |
שבת כהלכתו ולענגו בכל מיני עינוגים הוא תיקון לקר"י וזה כוונת המדרש. אדה"ר פגע בקין, אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי עם קוני, מיד אמר מזמור שיר ליום השבת. ולכן מצינו שהגאולה תלויה בשמירת שבת. וכבר ידענו שהאריכות הגלות הוא בשביל חטא זה ותיקון חטא זה הוא שמירת שבת וידוע מי שהוא סרוס ביותר עליו הדאגה שח"ו הוציא זרע לבטלה, ובזה יובן הפסוק זה (ישעי' נ"ו) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי, לסריסים דייקא אשר יכול להיות שהתשמיש שלהם הוא בהוצאת זרע לבטלה אשר ישמרו את יום השבת שהוא תיקון קרי.
(יסוד יוסף)
| שומר |
שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. שהמשמר את השבת מרוחק מן העבירה וניצול וקטרוג יצר הרע וכו' מעשות כל רע, רע דייקא שמרמז על פגם הברית שנקרא רע (כמבואר בזוה"ק) ועל ידי שמירת שבת זוכין לתיקון זה.
ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת
| איתא |
במדרש ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת, ר"ח אומר לעשות את השבת, דבר שהברית כורותה לו, ואיזה זה המילה, הכוונה שאם חס ושלום פגם בברית המילה תיקונו זו שמירת השבת בכל פרטיה.
| עוד |
איתא במדרש או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם אז בגי' ח' זו המילה שניתנה לשמיני או בגי' ז' זה השבת, דקאמר הקב"ה לישראל אם יכנע לבבם הערל בתשובה אזכור ואחמול עליהם ואסלח לעונם אם ישמרו השבת והמילה בלבד.
אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין
| ולפי |
עניות דעתי נראה לי שזה כוונת הגמרא אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין היינו שבת כפשוטו שבת בראשית. ושמירת היסוד שנקרא גם כן שבת אם היו שומרים השבת והברית בלבד היו נגאלין.
(בית יצחק)
| כתיב |
(ישעי' שם) אשרי אנוש יעשה זאת שומר שבת מחללו שנו רבותינו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו ובשמירתו מיחד קודשא בריך הוא ושכינתי' ויתוקן אשר גרם להיות נרגן מפריד אלוף.
(עבודת הקודש)
| כתיב |
(קדושים כ') והתקדשתם והייתם קדושים שני קדושות הם שני מצות הם, השבת והמילה שניהם נקראים קודש, המילה נקרא אות ברית קודש, והשבת כי קודש היא לכם ועל כן שמירת שבת תיקון לפגם הברית.
(ועיין ר' נחמן)
| כתיב |
(קדושים כ') קדושים תהיו וגו' אני ה' אלקיכם, ושם שלשה פסוקים זה אחר זה כתיב בהם אני ה' אלקיכם, כי על ידי שלשה דברים אלו הקדוש ברוך הוא מכנה את עצמו להקרא אני ה' אלקיכם, א' על ידי גדר ערוה כמו שכתב רש"י קדושים תהיו פרושים מן העריות, כי על ידי ערוה רחמנא לצלן שורה עליו רוח הטומאה והשכינה מסתלקת מעליו. וכן על ידי שמירת שבת נעשה שותף להקדוש ברוך הוא ומורה בזה שאין עליו שום מושל רק שם אלקיו עליו. ועל ידי שמירה מכעס כי על ידי כעס שורה עליו אל אחר אל זר בקרבו.
| גם |
מצינו בנחמיה (י"ג) כשהיו נכשלים וחוטאים ונשאו נשים נכריות וחללו את השבת[XII] במקח וממכר וכאשר נחמיה רצה שיתקנו עון פגם הברית צוה להם ראשית לקדש את יום השבת (נחמיה פרק י"ג פסוק כ"ב) ואחר כך הפריש מהם את הנשים הנכריות (נחמיה פרק י"ב פסוק כ"ה ל').
יראי שמי שומרי שבת
| כתיב |
(מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי וגו' פירש"י בתענית (דף ח') יראי שמי שומרי שבת. רצה לומר לפי דאיתא בגמרא (ביצה דף ט"ו) אמר הקדוש ברוך הוא מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם וכו' מתן שכרה לא עבידא לגלויי. רצה לומר ידוע שאין לו להקדוש ברוך הוא אלא אוצר של יראת שמים לבד שנאמר יראת ה' היא אוצרו ועל כן מי שנכנס לאוצר של יראת שמים אזי הוא משיג קדושת שבת, ומי שאינו נכנס בה אינה משיגה וזה מתנה טובה יש לי אבל אימתי היא מתנה טובה כי אם להנכנס לה לאוצר של יראת שמים משם נעשית מתנה טובה ולא להעומדים חוץ להאוצר של יראת שמים, וזה שכתב מתן שכרה לא עבידא לגלויי רצה לומר בחוץ לאוצר אינו מתגלה.
(צמח ה')
קדושת שבת אינו משיג אלא זה שיש בו יראת שמים
| מוכח |
מזה שקדושת שבת אינו משיג אלא זה שיש בו יראת שמים. ואיתא ששמירת הברית הוא יתד וקשר והכנה ליראת שמים טהורה, ממילא מוכח ששמירת שבת הוא תיקון וסגולה לשמירת הברית.
| כי |
בהרבה דברים מצינו שמירת שבת דומה לאות ברית בזוהר של פרשת יתרו (דף צ"ג) ובתיקונים (תיקון ל"ח).
(ראשית חכמה)
| א) |
על ידי שמירת שבת זוכה לשלוט ביצרו, ועל ידי שמירת הברית גם כן זוכה לשלוט ביצרו.
(עיין בפנים הספר באריכות)
| ב) |
שבת הוא סוד המזשפיע לכל ימות השבוע כמו דאיתא בזוהר כבו"ד שב"ת ראשי תיבות כל ברכאין דעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, וכן שמירת היסוד הוא גם כן סוד המשפיע בסוד ויוסף הוא המשביר וגו'.
| ג) |
שבת נקרא אות, כי אות היא ביני וביניכם ומילה נקרא גם כן אות. זאת אות הברית.
| ד) |
שבת נקרא חוק, שם שם לו חוק ומשפט ודרשו חכמינו זכרונם לברכה זה שבת, ומילה נקרא גם כן חוק וחוק בשארו שם.
| ו) |
שבת ניתנה במרה כנזכר לעיל, ומילה (זו פריעה) ניתנה במרה.
(עיין ילקוט)
נקרא קודש
| ז) |
שבת נקרא קודש. כי קודש היא לכם ומילה נקרא קודש אות ברית קודש.
נקרא חותם
| ח) |
שבת נקרא חותם. ומלה נקרא חותם. איתא בתיקוני זוהר י"א שימני כחותם על לבך דא חותם דאות ברית קודש. והיא אות ברית שבת עכ"ל.
טעם שהשבת והמילה נקראו חותם
| טעם |
ששמירת שבת נקרא חותם, ומילה נקרא חותם. הנה בבריאת אדה"ר כתיב ויפח באפיו נשמת חיים סופי תיבות חותם, לפי שהמילה נחתם בשם שד"י (עיין ברבינו בחיי) וזה שכתוב "ונשמת שד"י תבינם", כי מי ששומר בריתו אזי יש לו נשמה והיא תבינם, כי על ידי נשמת שד"י יש לו הבנה בתורה ובמצות ובשבת יש לו נשמה יתירה, ועל כן בשבת ניתנה תורה כי עיקר הבנת התורה היא בשבת, ועל ידי זה יוכל לחדש חידושי תורה בשבת, כדאיתא בשם האריז"ל שבכל השבוע היה לומד על דרך הפשט, ובשבת על דרך הקבלה והסוד, ורמז בזה הפסוק השתחוו לה' בהדרת קודש ראשי-תיבות קבלה. ועל כן אם חס ושלום פגם בבריתו פגם בג' מילואי אהיה שגמטריא שלהם בגימטריא חותם כזה אל"ף ה"י יו"ד ה"י. אל"ף ה"א יו"ד ה"א. אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה סך הכל תנ"ה וחותם עם הכולל בגימטריא גם כן תנ"ה ועל כן מעלה עליו ג' פעמים קנ"א קנאת ה' צבאות שהם בגימטריא גם כן חותם עם הכולל ועל כן אם חס ושלום פגם הברית נהפך מחותם לחמת, שחמת ה' עליו, ולכן בקנאו את קנאתי ראשי-תיבות ג' פעמים אב"ק (אות ברית קודש), וכתיב שם ג' פעמים תיבת קנ"א. ועל כן התיקון לזה שמירת שבת שנקרא גם כן חותם מטעם הנזכר לעיל, ועוד שהוא חותם השבוע כמו אין השטר מקוים אלא בחותמיו כך אין קיום לעולם בלתי השבת שהיא הנותנת קיום לכל הבריאה כמו שכתיב שבת וינפש כפירוש האלשיך שהשבת היא הנשמה והנפש החיונית של כל הבריאה.
| ועוד |
טעם שנקראו השבת והמילה חותם לפי שאלו שני דברים צריכין חותם ממגע נכרי, כידוע שעכו"ם ששבת וכו' וכן במילה אות היא ביני וביניכם ועכו"ם שמל, כאלו לא מל.
השבת והמילה נקראו שלום
| ט) |
שבת נקרא שלום ומילה נקרא שלום כי על ידי שבת נעשה שלום בין איש לאשתו ועל כן מחויב להדליק נרות בשבת משום שלום בית וכמו מעשה בר' מאיר בגמרא. ועל כן אומרים בליל שבת שלום עליכם בואי בשלום. וכן על ידי מילה נעשה שלום בין איש לאשתו כמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה מפני מה מילה בשמיני כדי שלא יהא כל העולם שמחין ואביו ואמו עצבין. ורמז לדבר זה מה שכתב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, סופי תיבות מילה.
(בית יצחק)
| י) |
שבת נקרא מקור הברכה לפי שכל ההשפעה שלכל ששת ימי המעשה נשפעין בשבת. וכן מילה נקרא מעין הברכה צדיק יסוד עולם, לפי שהוא יסוד שממנו באין גם כן כל ההשפעות.
| יא) |
שבת נקרא שמא דקודשא בריך הוא, וברית מילה נקרא שמא דקודשא בריך הוא.
(עיין בפנים הספר)
| יב) |
שבת נקרא כל, ושומר הברית נקרא כל.
(זוהר הקדוש ויקרא תולדות רע"ז)
| יג) |
שבת ניתנה קודם מתן תורה, ומילה ניתנה קודם מתן תורה.
| יד) |
שבת ניתנה באהבה ובשמחה וברצון, ומילה נינתה גם כן באהבה ובשמחה וברצון.
| טו) |
על מצות שבת אין מודעה, ועל מצות מילה אין מודעה.
טז) השומר שבת נקרא קדוש, והשומר בריתו נקרא קדוש, קדושים תהיו.
(עיין פירוש רש"י)
| יז) |
השומר שבת מוחלין לו כל עונותיו, והשומר בריתו ומי שהוא בברית, מוחלין לו כל העוסקין בה עונותיהם.
| יח) |
השומר שבת כראוי פרנסתו בריוח וכן על ידי שמירת הברית פרנסתו בריוח.
(עיין בפנים הספר)
| יט) |
השומר שבת כהלכתו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, וכל השומר בריתו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא.
(עיין בפנים ההספר)
| כ) |
שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, איתקשו שניהם בפסוק אחד.
| כא) |
המחלל שבת משקר בשמא דמלכא קדישא, והמחלל ומפר ברית משקר בשמא דקודשא בריך הוא.
| כב) |
המחלל שבת מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים והמפר ברית מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים.
| כג) |
המחלל שבת כאילו כופר בכל התורה כולה, והמקיים שבת כאלו מקיים כל התורה כולה, אף המפר ברית כאלו כופר בכל התורה כולה (עיין בפנים הספר). והשומר בריתוכ אלו מקיים כל התורה.
(עיין בפנים הספר)
| כד) |
השומר שבת הקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל, והשומר בריתו הקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל.
(עיין בפנים הספר)
| כה) |
בזכות שבת הווין ליה בנים תלמידי חכמים, ובזכות שמירת הברית הווין ליה בנים תלמידי חכמים.
(שבת פרק ב. עיין בפנים הספר)
| כו) |
בזכות שבת תהיה הגאולה, כמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד הן נגאלין. וכל ידי שמירת הברית וזכות המילה הם נגאלין, כדכתיב: גם אתה בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין בו מים.
יסוד האמונה
| כח) |
שבת יסוד האמונה. בראשית אותיות ירא שבת, ומילה יסוד האמונה בראשית אותיות ברית אש.
(זוהר הקדוש)
יסוד היראה
| כט) |
שבת יסוד היראה וברית מילה יסוד היראה.
(עיין בפנים הספר)
| ל) |
שבת טעון כוס של ברכה לקידוש, וברית מילה טעון כוס של ברכה.
| לא) |
שבת טעון שלש סעודות של מצוה, וברית מילה טעון שלש סעודות של מצוה. סעודת שלום זכר, וסעודת ליל שמורים, וסעודת ברית מילה.
| לב) |
שבת סעודת מצוה, וברית מילה סעודת מצוה.
| לג) |
בשבת מגיע לכל אחד מישראל נשמה יתירה, וגם בברית מילה מגיע לכל העומדים שם נשמה יתירה.
| לד) |
שבת מצוה לכבדו בנרות, וברית מילה מצוה לכבדו בנרות.
| לה) |
שבת מצוה לכבדו בכסות נקיה, וברית מילה מצוה לכבדו בכסות נקיה.
| לו) |
שבת המקיים שלש סעודות ניצול מגיהנם, וברית מי שהוא מהול ולא פגם בריתו ניצול מגיהנם.
| לז) |
שבת צריך הכנה והיה ביום הששי והכינו, ומילה צריך הכנה מקודם.
(עיין בזוהר)
| לח) |
שבת מצוה בו יותר מבשלוחו, ומילה אם אביו מוהל מצוה בו יותר מבשלוחו.
לט) שבת מברכין את בניהם, ובברית מילה מברכין את הילד הנימול.
מ) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ומחזיקים בבריתי אתקשו שניהם להדדי.
מא) שבת ומילה הם תרין ריעין דלא מתפרשין, כי מילה יסוד ושבת מלכות.
מב) בשבת מצוה לזמר זמירות ותשבחות, ובסעודת ברית מילה גם כן מצוה לזמר זמירות ותשבחות יום ליבשה וגו'.
מג) על ידי שבת מוכח שמהני תשובה ואנו נקראים בנים למקום ועל ידי מצות מילה מוכח שמהני תשובה ואנחנו נקראים בנים למקום שהרי מילת עבד אינו דוחה השבת.
מד) על ידי השבת נקראים בשם ישראל כי המחלל שבת הרי הוא כעכו"ם לכל דבר, ועל ידי זה נקרא בשם ישראל. וכן בעת הברית נקרא שמו בישראל.
מה) על שבת ומילה מקטרגין אומות העולם.
מו) על ידי שמירת שבת מבטלין כח של מזל שבתאי שמורה על ביטול ומרה שחורה, ועל ידי מצות מילה מבטלין כח של מזל מאדים, שמורה דם ורציחה.
מז) על ידי שמירת שבת פטור מתעניתים וסיגופים ועל ידי שמירת הברית פטור מתעניתים וסיגופים.
(עיין בפנים הספר. ועיין מדרש דעונג שבת יותר מאלף תעניות)
מח) על ידי שמירת שבת תפלתו נשמעת, ועל ידי שמירת הברית תפלתו נשמעת.
מט) על ידי שמירת שבת זוכה לכבוד בעולם הזה ובעולם הבא, כן על ידי שמירת הברית זוכה לכבוד בעולם הזה ובעולם הבא.
נ) איתא בזוהר בראשית ירא שבת, ירא ברית, כמה דצריך נטירו בברית דלא יעול ברשו נוכראה, כן צריך נטירו לשבת וכו'.
נא) שמירת שבת סגולה לינצל מכל דבר רע כמו שאומרים שבת הוא מלזעוק, ויטמרון בגו כפין הני כלבין דחציפין, וכתיב שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, כן סגולת שמירת הברית להנצל מכל דבר רע.
נב) שמירת שבת סגולה להשגות נפלאות בתורה וכן שמירת הברית סגולה להשגות נפלאות בתורה.
נג) על שבת ומילה התנה הקדוש ברוך הוא עם אברהם אם יקבלו ישראל עליהם יקבלו את אלהותו.
(מדרש)
נד) במדרש תן חלק לשבעה זה שבת וגם לשמונה זה המילה ב' מצות הללו הם כדאי שתרחם עליהם.
נה) יעקב אבינו כתוב בתורה ששמר את השבת, כמו דכתיב ויחן את פני העיר שקבע תחומין, וכן מצינו בתורה ששמר את הברית ונקרא איש תם, ובן פ"ד שנה נשא אשה, וראובן היה ראשית אונו, אף על פי שהיה מקיים כל התורה חושב רק זה השחית.
נו) יוסף הצדיק מצינו בתורה ששמר את הברית, ותשב באיתן קשתו, וכן שמר את השבת כדכתיב וטבוח טבח והכן אין הכן אלא שבת.
(זוהר ויקרא רע"ו)
נז) אלינו הנביא יושב תחת עץ החיים בגן עדן בכל מוצאי שבת וכותב זכות של שומרי שבת, וכן בא אליהו על כל ברית מילה וכותב זכיותיהן של ישראל מקיימי מצות מילה.
נח) עכן מעל בחרם וחילל את השבת (כי מפלת יריחו היה בשבת) וכן פגם בבריתו כדדרשו חכמינו זכרונם לברכה שבא על נערה המאורסה.
נט) מאן דנטיר אות ברית בכל אתר דאיהו בין ברית מילה בין בשבת ויומין טבין קודשא בריך הוא נטיר ליה בגיניה בכל אתר ומכסי (מקור) עלוהי ומשנאוי.
(תיקוני זוהר)
ס) שבת כולל שתי מדות יסוד ומלכות כן ברית מילה כוללת שתיהן בסוד מילה ופריעה.
(שערי אורה)
מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, רצה לומר מי שטרח ועמל לשמור את היסוד שהיא מדה ששית מכונה ערב שבת לקדשו ולטהרו הוא אוכל בשבת מרגיש העונג וחיות האלקי בשבת. ועל כן צריכין לחם משנה, דשני פעמים לחם בגימטריא יוס"ף דאי אפשר לטעום אורו של שבת כי אם על ידי שמירת הברית מדתו של יוסף, וזהו ויברך אלקים את יום השביעי, א"ת ר"ת תר"ך אותיות שמתגלה בחי' ש"י וי"ש ויקדש אותו אימתי יזכה להשיג גילוי תר"ך אורות הנזכרים לעיל הוא על ידי ויקדש אותו, על ידי שהאדם מקדש אות ברית שלו, וכן איתא במדרש ברכו באור פניו של אדם לפי שידוע שעל ידי חטא זה ניטל מאדם אור פניו וידוע ששמירת שבת תיקון לחטא זה, לכן כשמגיע שבת חוזר אליו אור פניו ולכן גם עם הארץ ירא לשקר בשבת דאימת שבת עליו לפי הטעם הנזכר לעיל ששמירתו תיקון לחטא זה רחמנא לצלן, ואחרי שניתקן אצלו מדת היסוד ממילא בא גם כן למדת האמת וזה שאימת שבת עליו אימת גם כן אותיות אמת, וזהו אם תשיב משבת רגלך ראשי תיבות אמת, משום שעל ידי שם גם הרגלים יתוקנו דמרמז לחטא זה, ולכן אומרים במנחה בשבת תפארת עטה ליום המנוחה, תפארת היא מדת אמת. גם אנו אומרים ישמחו במלכותך שומרי שבת דעל ידי שמירת שבת מתקנים את ברית קודש ובאים למדריגת הצדיקים אשר עליהם כתיב שמחו צדיקים בה' והם באים לידי אמונה כמו שכתוב וצדיק באמונתו יחיה, דאיהי אמת ואיהו אמונה. ויתורץ עם זה פסוק ישעי' שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, כי אחרי שצוה לנו הקדוש ברוך הוא בשמירת שבת שלא יעשה שום מלאכה, מוכח שהיה באמת ראוי לברא למזיקין גם כן גוף, אך שמכח קדושת שבת לא היה פנאי לברא להם גופים, ומי שמוציא זרע לבטלה נקרא רע, לזה אמר שומר שבת מחללו, רצה לומר ששומר שבת מלעשות בו מלאכה. וכל זה מטעם שהקדוש ברוך הוא גם כן לא עשה מלאכה, וקשה דילמא המלאכה היתה דים, וצריך לומר מזיקין יוכיחו שהיה לו לברא להם גופים ולא ברא להם מכח קדושת שבת לכך גם כן לא עשה מלאכה זו ועל כן שומר ידו מעשות כל רע, רצה לומר אם זה יתד שהיה לו בדעתו של הקדוש ברוך הוא לברא להם גוף אך מכח קדושת שבת לא ברא לכך שומר את ידו דייקא מעשות כל רע להוציא זרע לבטלה ולברוא להם גוף.
(קרבן שבת)
וירא אלקים את האור כי טוב
ויבדל אלקים בין האור ובין החשך
(בראשית א' ד')
| סופי |
תיבות ברית רמז לברית מילה שנמשלה לאור, ונאמר אור זרוע לצדיק שהאור שנגנז גנזה השם יתברך לצדיקים שומרי הברית.
מדת היסוד הוא כללות המדות
| בזוהר |
חדש (דף ט' ע"ב) איתא וזה לשונו: רבי חייא פתח אור זרוע לצדיק וכו' הקדוש ברוך הוא ראה שהעולם אינו יכול לעמוד בלתי היסוד, ואיזהו היסוד שהעולם עומד עליו, הוא הצדיק שנאמר וצדיק יסוד עולם, וזהו יסוד ראשון וכו' והוא נקרא אור שנאמר אור זרוע לצדיק, ועוד ממה דכתיב וירא אלקים א'ת האו'ר כ'י טו'ב (סופי תיבות ברי"ת) נאמר כאן כי טוב, ונאמר להלן אמרו לצדיק כי טוב וכו'.
| והנה |
ענין זה הוא כי מה שבחינת צדיק הוא נקרא טוב שמעתי מפי מחותני מורי ורבי הרב החסיד מפורסם בוצינא קדישא מורינו רבי יחיאל מיכל זלה"ה מגיד מישרים דקהילה קדישה זלאטשוב כי הנה נודע כי מדת היסוד אינה בעצמה מדה כשאר מדות רק שהיא כללות המדות, רצה לומר כשכל המדות נכללים יחד בחינת כללותם נקרא יסוד, ולזה נקרא כל כנודע לפי שנכללים בו כל החמשה מדות שכל אחד כלולה מעשרה שעולה כ"ל. ולזה גם כן כל אחד מהמדות כלולה מכל המדות כי זולת זה לא היו יכולים להכלל ביחד כיון שהמדות בעצמם הם הפכיות ונגדיות זה מזה כמו מדת החסד שהיא נגדיות למדת הגבורה וכן בשאר. אמנם כאשר כל אחד כלול מכולם לזה היטיב יכולים להכלל כולם ביחד ואז ממילא נעשה מדת היסוד מכללותם כנ"ל.
| והנה |
כשיש חלילה שום איזה דבר רע באיזה מדה מהמדות גם באיזה מדה מהמדות הכלולים במדה זאת שוב כיון שאין שלימות במדה זאת אין יכולת להכלל עם שאר המדות ונראה חסרונו במדת היסוד, ולזה היטב נקרא היסוד טוב לפי שהוא מורה על כל המדות שהם בשלימותם וטובם ואין בהם שום דבר רע כלל. ולזה נקרא ח"י כנודע שמורה גם כן שכל המדות אין בהם פגם ומיתה חס ושלום רק כולם דבוקים בחיים וזה בחי' היסוד כנודע שהצדיק שומר הברית שהוא בחינת היסוד כנודע מיוסף הצדיק שלזה הוא נקרא צדיק על ששמר הברית כנודע, לפי כשהבחינת יסוד הוא בשלימותו מורה על שלימותם וטובם של כל המדות כנ"ל.
(מים רבים)
ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלקים כי טוב
(בראשית פרק א פסוק י')
תשובה להאוחז באמה – פ"ד תעניות
| אמרו |
חכמינו זכרונם לברכה האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם, ותשובתו שמונים וארבע תעניות כמנין שנותיו של יעקב שהי' בן פ"ד שנה ולא ראה קרי כלל אלא ראובן היתה טיפה ראשונה שלו שנאמר ראובן בכורי אתה. וקודם שיעשה הפ"ד תעניות יטבול ויאמר פסוק "ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרה ימים" בדמעה. ויכוין שהש"י יטהר נפשו על דרך וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ועיין שם תשובה על כמה עבירות, וכן ברוקח וכן בכתבי האר"י ז"ל ובעל לוחות הברית ז"ל וכמה ספרים ולא כתבתי רק תשובת שכבת זרע לבטלה לפי שהוא מצוי והתשובה בכאן יותר בנקל מבשאר ספרים ובזה יזדרז החוטא לעשותה.
(ספר חרדים דף ס"ג ע"ב, מדרש תלפיות)
ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים
(בראשית פרק א' פסוק כ')
דא ברית קיימא קדישא וכו'.
(זוהר בראשית)
ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו עץ פרי עושה פרי למינו וירא אלקים כי טוב
(בראשית פרק א' פסוק י"ב)
דא ברית קודש וכו'.
(זוהר בראשית דף ל"ג)
ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים
(בראשית פרק א' פרק כ')
| דא |
אליהו דטאס כל עלמין בד' טאסין למיהוי חמץ בגזירו דקיימא קדישא, וכו' שם י"ג.
(זוהר בראשית דף י"ג)
ויברא אלקים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלקים כי טוב
(בראשית פרק א' פסוק כ"א)
| איתא |
בזוהר, תרין אלין ערלה ופריעה וכו'.
(זוהר בראשית דף ל"ג)
ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם
(בראשית פרק א' פסוק כ"ז)
| מאן |
דנטר ליה להאי קיימא קדישא איהו בהיקש עמי בשותפי עמי.
(תיקוני זוהר)
מי ששומר הברית נעשה שותף להקדוש ברוך הוא
| וזה |
לשונו בתקונים (תקון סט, דף צט:): ומאן דנטר לה[XIII], איהו בהקש בשתפו עמי בדיוקנא דילי. עלה אתמר (בראשית א, כז) "ויברא אלקים את האדם בצלמו", בגין דמאן דנטר ברית זכה למלכות, הרי איהו בהקש לי בשתפו עמי וכו'. ומאן דנטר ברית, האי איהו עד עלה, עי"ן מאן "שמע", דל"ת מן "אחד". עד כאן לשונו בקיצור.
ויצמח ה' אלקים מן האדם כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע
(בראשית פרק ב' פסוק ט')
| תא |
חזי כל מאן דנטיר ברית וכו'.
(זוהר)
ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת
(בראשית פרק ג' פסוק י')
השומר בריתו הקב"ה נטר ליה משונאיו
| מאן |
דנטר אות ברית[XIV] בכל אתר, בין בברית מילה בין בשבת בין ביומין טבין, קודשא בריך הוא נטר ליה בגינה בכל אתר ומכסי עלוי משנאוי, כגוונא דמשה דאתמר ביה (תהלים צ"א, א') בצל שד"י יתלונן, וכגוונא דאסתר דסתיר לה מאחשורוש דאיהו ערל וטמא, ושוי באתרה שנית בדיוקנא דילה. הדא הוא דכתיב (אסתר ב', י"ג) כל אשר תאמר וגו', בערב היא באה ובבוקר היא שבה אל בית הנשים שני, ואיהו נטיר לה מהמן הרשע, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ב, ז') מצר תצרני, דאיהו צר ואויב.
(תיקוני זוהר, תיקון כ"א, דף נ"ח ע"א)
ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים
(בראשית פרק ב' פסוק י')
| ראשי |
תיבות מילה.
(עיין זוהר ויקרא קס"ו ועיין שרביט הזהב)
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות
(בראשית פרק ב' פסוק י"ז)
| וכן |
ברית מילה איהו כגוונא דאגוז וכו'.
(תיקוני זוהר כד.)
והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלקים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן
(בראשית פרק ג' פסוק א')
הנחש הוא השטן הוא יצר הרע וכו', וכבר
(עיין ספורנו, ועיין זוה"ק)
עזי פנים שבדור באים מהטומאה
| כתבו |
קצת מחכמי הקבלה כי השערות אשר הם סביבות הערלה רומזות לכחות הטומאה אשר הם סביבות העליון הברית, וכשיוצא שכבת זרע לבטלה מתעטפים שם אותם הכחות לפי שמצאו מקום על מה יחולו. פקח עיניך כמה הוא עונש של המוציא זרע לבטלה. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המקשה עצמו לדעת יהי' בנידוי. ראה להיכן דחו אותו לצד התמורות ששם הוא מקום הנדה והנידוי. והנה זה הענין מושכל וכל החכמים האריכו בו ואין להאריך. והנה טעם האשה אשר תהי' זבה שהיא טמאה, לפי שהדמים הטמאים הם באים מצד שמאל אשר מהזוהמא שהטיל נחש הקדמוני בחוה, והנה כל זמן שהוורידין פתוחין כתות הטומאה משפיעין והנה אם תבא שם נשמה הנה היא מאותן הכתות והן הן עזי פנים.
(צפנת פענח. כתיבת יד דף שי"ג עמוד א', מדרש תלפיות)
ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת
(בראשית פרק ג' פסוק ז')
| מילה |
ופריעה הם מלבושים של נפש רוח ונשמה וכו' כי החטא גורם שנסתלק הלבוש.
(חסד לאברהם)
111
ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים
(בראשית פרק ג' פסוק כ"ד)
| ר"ה |
בשם ר"א אמר החרב זו המילה וכו'.
(מדרש בראשית פרשה כח)
| אמר |
אדם קדמאה קמיה דקודשא בריך הוא מי מציל את בני מחרב המתהפכת אמר לו חרבא דמילה וכו'.
(תיקוני זוהר לז)
הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני
(בראשית פרק ד' פסוק י"ד)
| סופי |
תיבות מילה.
(עיין זוהר בראשית ובשל"ה)
ויאמר לו ה' לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו
(בראשית פרק ד' פסוק ט"ו)
| ברית |
מילה תיקוני זוהר ס"ט ע'. ועיין שם.
הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו
(בראשית פרק ד' פסוק ז')
| דא |
פתחא דגופא ואיזה זה פתחא דגופא זה המילה.
(זוהר פרשת בא)
ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה'
(בראשית פרק ד' פסוק כ"ו)
| עיין |
בתיקוני זוהר ס"ט.
ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'
(בראשית פרק ה' פסוק כ"ט)
| בתרי |
טעמי לפי דאיתיליג מהול וכו'. מעיין שם.
ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת
(בראשית פרק ה' פסוק ג')
| אבל |
עד כא לא הוליד בדמותו כצלמו רק הוליד שדין רוחין לילין מטיפות קרי שראה באותן ק"ל שנה שפירש מאשתו והן הם נגעי בני אדם .
(מקובלים)
וכל יצר מחשבות רק רע כל היום
(בראשית פרק ו' פסוק ה')
שהיו משחיתים דרכם והיו מוציאין זרע לבטלה, ועל כן וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו, ויאמר אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה סופי תיבות מילה.
(ועיין מדרש רבה ותנחומא)
למה חמור החטא של מוציא זרע לבטלה
יותר מכל שאר החטאים?
| אמר |
המעתיק: בספר הזוהר משמע שאין תיקון לזרע לבטלה[XV], אך אמנם עיין לוחות הברית התיקון שנתן, וגם דקדקו מלשון הזוהר ואלו החסידים המחמירים לומר אין תיקון לזרע לבטלה כאשר שמעתי מפיהם, הם המרבים פושעים בישראל ומרחקים לבני אדם מתחת כנפי השכינה, שכל מי שיש בו עון זה ושומע מפיהם שאין לו תקנה הולך ועושה מה שלבו חפץ באומרו וכאשר אבדתי אבדתי, ואלו הגורמים כך אינן חסידים כי אם חסרים ועונשם כבד משלהם שהדחו נפשות מהקדושה ונתנום מנחה לצד התמורות, וכשדברתי עמהם למה מכבדים לעושים כן באומרם להם שאבדה תקותם ויענו אותי ויאמרו כדי להרחיקו להבא בתכלית הריחוק ולא יוסיף לעשות כך בראות שאין תיקון לעונו ואמרתי להם ניחא שמועילים דברים אלו לבחור שעדיין לא חטא בזה כשמוע חומרת החטא לא יבא לידי כך.
| אמנם |
למי שכבר נכשל מה יענו, שהרי מוסיף על חטאתו פשע באומרו שכבר אבדה תקותו, על כן טוב שלא להחמיר הדבר לפני ההמון רק כשאר החטאים שיש להם תשובה, וגם כל הבא לשאול על הדבר לא יחמירו בתשובתו פן יבעט ולא יעשה כלום ובפרט בהיות הדבר בעיניו דבר קל כיון שלא עבר על אחת מהעריות הכתובות בתורה, ובהיות מקילין להם עשיית התשובה מקבל אותם באהבה רבה ובנפש חפצה ומתחיל בעשייתה, ואותה התחלה מועטת מרגילו אל המרובה דהבא לטהר מסיעין אותו, ואני קבלתי סוד גדול ומופלא על ענין של קרי מרעיש את שומעיהם אין להעלותו על הספר בדיו.
בכל פעם שלבו חומד, הולך בסתר ועובר, ואינו נותן את לבו שהקדוש-ברוך-הוא רואה הכל מה שהוא עושה בסתר
| למה |
חמור כל כך חטא של המוציא זרע לבטלה יותר מכל החטאים. ויש לומר לפי שבכל החטאים שבעולם יש לאדם מונעים הרבה כגון לגנוב יש לו מניעה מדאגת פן יתפסהו לגנב, או פן החדר הוא סגור מאד, וכן בעריות פן לא תתרצה ותגלה קלונו בקהל, או תגלה האשה שחטא עמה ומתוך כך אדם מונע עצמו מלחטוא, ולפעמים הוא מונע עצמו אחרי שאינו תולה הכל בדעתו כי תלוי גם בדעת אחרים, אבל חטא של קרי הוא תלוי בו לבד ואין שום מונע, ובכל פעם שלבו הרע הוא חומד הולך בסתר ועובר, ואינו נותן את לבו שהקדוש-ברוך-הוא רואה בסתר, כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ורוח זנונים ומטמא שכלו ואין יראת השם במקום ההוא.
(לוחות הברית, מדרש תלפיות)
השופך דם האדם כאלו ממעט את הדמות
כי בצלם אלקים עשה את האדם
| אמר |
המעתיק: נראה שחומרת עון זרע לבטלה ידוע שהמוח ניזון ממובחר הדם הנעשה מהמאכל, שאותו דם עולה למוחין באמצעות הלב כדי להחזיק את המוח וישפיע כח לכל האברים כדי לקיים לאדם בבריאות ושיחי', וממובחר הדם העולה למוח מתהוה הזרע.
אם הטוב שהקדוש-ברוך-הוא מטיב לו לעשות שמובחר הדם יעלה למוחין כדי לתת לו חיים ובריאות, באותו דבר מכעיסו לשפוך דמים בזרעו לבטלה
| והנה |
זה המשחית זרעו שופך דמים כאחז"ל על פסוק סוחטי הילדים[XVI] וכו' וכפי זה אין עון גדול כזה ולא יכילהו רעיון שאם הטוב שהקדוש-ברוך-הוא מטיב לו לעשות שמובחר הדם יעלה למוחין כדי לתת לו חיים ובריאות באותו דבר מכעיסו לשפוך דמים בזרעו לבטלה, והוא כמלך שנותן מתנה לאדם כדי שיחי' בה כל ימיו ובאותה במתנה עצמה מבקש בבזיון של מלך ולהכעיסו, יש לזה תקומה גם זה המשחית זרעו שהיא המתנה שנתן לו דהיינו הזרע להחזיקו, ובדבר זה כועס לו להשחיתו לבטלה, דהיינו ששופך דמים, והשופך דם האדם כאלו ממעט את הדמות, כי בצלם אלקים עשה את האדם יש עון גדול כזה.
(מדרש תלפיות)
בו יבואר הטעם למה אמרו חז"ל שהמוציאים זרע לבטלה
נקראים "סוחטי הילדים"? מפני שהם ממש
"שוחטים ילדים", שזה נקרא שוחט בניו
| ב"ראשית |
חכמה" כתב: הטעם הוא שהטיפה, שיצאה לבטלה, כיון שלא בא אל הנקיבה, מיד החיצוניות מזומנת ולוקחת חימום הרע ההוא, נמצא שיש ביד החיצונים כל אותן הנשמות הראויות לבוא באותן הטיפות, וכאשר נשא אשה ולא עשה תשובה כראוי, החיצוניות מזמנת שם אותן הנשמות הטהורות העשוקות בידיה ובניו מתים כשהם קטנים בתוקפא דאמהן, כמו שכתוב בסבא, ובהיותו מצטער על מיתות בניו מתכפר על שהיה חייב מיתה לשמים, שהרי גם הוא מת במקצת, ובלבד שיעשה תשובה מכאן ואילך, ועל עוון זה נאמר: "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים", ועליו נאמר: "שוחטים ילדים", שזה שוחט בניו ממש, ולכך אינו רואה פני השכינה אלא אם יעשה תשובה כראוי, ואף על פי שנאמר: "לא ימותו בנים על אבות", כתב האלשיך הקדוש: הענין הזה המתים בקטנות הוא על מעשיו הראשונים, שעושים בגלגול האחד, והקדוש ברוך הוא יודע אשר יבחר האיש במעשיו, ומאז שנולד לו זה הבן, זרק בו נשמה העתידה למות בעת יעוות מעשיו, וידאג עליו ויכופר לו, באופן שיציאת ב' כוונות אל הפועל במשפט ובצדק.
סדר נח
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלקים התהלך נח
(נח פרק ו' פסוק ט')
צדיק תמים נקרא שומר הברית.
(זוהר הקדוש)
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלקים התהלך נח
(נח פרק ו' פסוק ט')
לפי שהיה שומר הברית
(עיין פרק א' אות יג)
השומר ברית נשמר מן המזיקין
| בזוהר |
הקדוש פרשת שלח (חלק ד' דף קס"ה ע"א) כתב וזה לשונו: זכאה[XVII] עמא דכל דא מחכאן אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא ואי תימא מאן נטיר לאחורא הא נטירו רב ועלאה מכולא דנטיר ליה. ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא וע"ד ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באצע ואבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי ה'.
הקדוש ברוך הוא משתבח בשומרי הברית
| בזוהר |
הקדוש פרשת שלח (חלק ד' דף קס"ה עמוד ב') וזה לשונו: ההוא[XVIII] רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא כל אינון נטורי קיימא קדישא (ס"א בעון) דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא וע"ד (שמות כ"ג י"ז) יראה כל זכורך אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא זכורך ולא זכרך דהא זכר כתיב ולא זכור מאי זכורך אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתבח בהו ודכיר לון תדיר. וע"ד זכורך ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה (אלא) כמאן דנטיר קיימא דא.
| וע"ד |
בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא ובג"כ תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל בריח. יצחק קביל בריח. יעקב הוה שלים מכלהו וע"ד כתיב ביה (בראשית כה) ויעקב איש תם שלים מכלא.
| אברהם |
תמים אקרי ולא הוה כל כך שלים אבל תם שלים מכלא. מה כתיב בנח (בראשית ו) איש צדיק תמים היה בדורותיו דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב תמים דרשים ברשימו קדיש דנטר בריתא קרי תמים בדורותיו מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו.
| ועל |
דא כתיב את האלקים התהלך נח. וכי מאן יכיל למיהך עמיה. אבל כל מאן דנטיר ברית קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה.
וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ
(נח פרק ו' פסוקים י"ב-י"ג)
| למאן |
דמחבל זרעא דאות ברית קודש
(ילקוט ראובני)
ויגברו המים וירבו מאד על הארץ
ותלך התיבה על פני המים
(נח פרק ז' פסוק י"ח)
| סופי |
תיבות מילה וגו' והמים גברו מאד מאד כד לא נטרין ישראל ברית מילה והמים גרו מאד מאד מתגברין אומין דעלמא פלחי כוכביא וגו'. (מקובלים)
וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה
(נח פרק ז' פסוק כ"ג)
סופי תיבות מילה.
(עיין מדרש תנחומא)
ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום
(נח פרק ז' פסוק כ"ד)
עונש דור המבול היה מדה כנגד מדה
| דור |
המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו. ולכן נקבעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו.
| טעם |
שבדור אנוש הציף ים האוקינוס שלישי של עולם והיה עבר גבולו גבול החול אשר שמתי חול גבול לים, ודור המבול נענשו במים מלמטה ומלמעלה. לפי שהקדוש ברוך הוא מעניש מדה כנגד מדה דור אנוש חטאו שהיו עובדי עבודה זרה שהיו אומרים רם ה' ומסר הנהגות זה העולם לשרים ולמזלות השמים וכל שר מושל על אומתו ועל גבול שלו ואין הקדוש ברוך הוא מזדקק להשגיח על יושבי הארץ על כן הראה להם הקדוש ברוך הוא שהוא אדון כל הארץ והוא המנהיג ואין לשום מזל משטר וממשלה ועל כן הראה להם אף על פי ששמתי חול גבול לים שלא יעברנהו, אבל כאשר אני רוצה אפקוד עליו שיעבור גבולו ואלו היה כדבריהם שנמסרו לשרים האיך רשאי שר אחד ליכנס לתוך גבול חברו, אבל דור המבול היה חטאתם שהשחיתו דרכם וברותחין קלקלו ועל כן היה צריך להבקע על מעיינות תהום רבה שהם מים רותחין (שהרי אלו מעיינות שנשארו ולא נסתמו עדיין רותחין הם), ולפי שקלקלו צורת הולד שהוא לארבעים יום ועל כן היה צריך להמטיר עליהם גשם ארבעים יום וארבעים לילה.
טעם שהיה הגשם מאה וחמשים יום
| ולפי |
שפגמו בא' של אהיה שהיא במילואו גי' קנ"א כזה אל"ף ה"א יו"ד ה"ה, ועל כן ויהי הגשם ק"ן יום, וחטא של שדים היה כי היו מתגאים כדכתיב גאון שבעת לחם (איוב) וכל המתגאה נידון באש, ולכן נח שהיה צדיק גמור הסתירו השם יתברך בתיבה כדי שכל נזקיה לא יוכל לקרבא ליה.
(עיין פרק א אות ה)
ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה
(נח פרק ח' פסוק ט')
| סופי |
תיבות מילה כי בני ישראל נמשלה ליונה שאינה מכרת אלא בן זוגה והם שומרי הברית.
(מקובלים)
כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחותיהם יצאו מן התיבה
(נח פרק ח' פסוק י"ט)
| ראשי |
תיבות מילה. עיין רש"י קבלו עליהם על מנת לידבק במינם ושלא יפגמו בריתם ועל כן למשפחותיהם יולדו להם משפחות משפחות עיין פרק א' אות ד' אבל דור המבול שפגמו בריפס לא נשאר להם זכר לא נין ולא נכד.
(עיין פרק ב' אות ח')
ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו
(נח פרק ט' פסוק ב')
סופי תיבות מילה.
מערכת השמים אינן שולטין בשומרי הברית
| איתא |
בתיקוני זוהר[XIX] (תיקון כ"ב) בהאי רשימא קדישא אשתמודע פתולתיה דבר נש בגופיה מאן אתר איהו, ובגין דא אוקמוה בהא חותמא כמה רשימון אית ביה ארבע, רשימו דאריה תמן, רשימו דשור תמן, רשימו דנשר תמן, רשימו דדמות אדם תמן. דמאן איהו דרשים להון בחותמא ה' אמת דבהאי ד' רשימין כל בריין דעלמא.
| מערכת |
השמים אינן שולטין באותן החתומים בחותם אות ברית קודש והם שומרי הברית, כי הם נכתבו ונחתמו ונבחרו לעבודת הקדושה, ואותם העבדים הנושאים חותם המלך אין שום בריה רשאי ליגע בהם לרעה. ועל כן ניצול דניאל מן האריות וחנניה מישאל ועזרה מן כבשן האש, ויהושע אמר לשמש דום וכהנה הרבה. ועל כן היו העננים נושאין את ישראל שומרי הברית והורג נחשים השרפים. ומי שפגם בריתו היה הענן פולטו, וכן במעשה שטים פירש רש"י שהשמש היה מודיע מי חטא לפי שהיה הענן פולטו והשמש זרחה עליו, כי על ידי שישראל הם שומרי הברית שנקרא חוק, וחוק בשארו שם, על כן כל הטבע וחוקות שמים וארץ משועבדים להם, כי על ידי החוקים נתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא, ועל כן ראוי ומחויב לפרסם שהטבע משועבד ומוכרח לעשות רצון שומרי הברית והתורה ומקיימי מצותיה, וכן היתה במרה שם שם לו חוק ומשפט. חוק זה מילה. ועל כן נתרפאו ונמתקו המים בדבר מר נגד הטבע יען שישראל הם מקיימין חקים נגד הטבע וכו'. וכח זה יש לישראל יען שמקיימין מצות מילה בכל פרטיה אשר הוא חוק בלי טעם.
(ילקוט סופר)
ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף ובבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יוצאי התיבה לכל חית הארץ
(נח פרק ט' פסוק י')
| ראשי |
תיבות מילה וכתיב בתריה והקמותי את בריתי אתכם וגו' והוא רמז לברית מילה.
(עיין עוללות אפרים)
ויאמר אלקים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם. ויאמר אלקים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ
(נח פרק ט' פסוק י"ב, ופסוק י"ז)
גם כן רמז לאות ברית.
(עיין שם)
ולא אוסיף עוד להכות את כל ח"י כאשר עשיתי
| ח"י |
סירכות, עלייהו כתיב ולא אוסיף עוד להכות את כל ח"י כאשר עשיתי, לאינון דמצלין ח"י ברכות. ומאן דגרים דמי טופנא מתגברין, מאן דאריק זרע דברית מילה בנדה שפחה זונה.
(תיקונים, תיקון כ"א דף נ"ד ע"ב)
| ח"י |
פעמים כתיב יראת ה' במשלי – כנגד ח"י טריפות שהחיות תלוי בהם, כי היראה מארכת לו חיים שלא יוזק בי"ח דברים המטרפים את הבעל חי, ועל כן נקרא בעל חי, לפי שקיומו תלוי בח"י דברים עד כאן. ברוך ח"י העולמים.
(ספר חסידים סימן קנח)
וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ
(נח פרק ט' פסוק כ"ב)
| עיין |
רש"י יש אומרים רבעו ויש אומרים סרסו וגם איתא במדרש שחם שימש מטתו בתיבה ופגם בריתו ולכן לקה בעורו והם שחורים וכושיים ונח קללו עבד עבדים יהיה לאחיו.
| סיחון |
ועוג בני שמחזא"ל היו מבני אלהים ושמחזא"ל בא על אשתו של חם סמוך לכניסתו של תיבה, וסיחון נולד בתיבה, ולכך שימש חם בתיבה כדי לחפות על אשתו.
(מדרש רבינו בחיי במדבר פרק כ"א פסוק לד)
פרשת לך לך
פרשת המילה
ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברהם ויאמר אליו אני א-ל שד-י התהלך לפני והיה תמים
(לך- לך פרק י"ז פסוק א')
צדיק תמים נקרא השומר על הברית.
(זוהר הקדוש)
אני הנה בריתי אתך, והיית לאב המון גוים
(נח פרק י"ז פסוק ד')
"הנה בריתי אתך" רומז על שמירת הברית.
(זוהר הקדוש)
מי הוא הכופר בבריתו של אברהם אבינו
| אמר |
ר' אבא אמר רב הונא אמר רב כל המניח ידו כנגד פניו של מטה כאלו כופר בבריתו של אברהם אבינו ובמסכת נדה פרק ב' כל המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ.
(מסכת שבת פרק ג', דף מ"א עמוד א')
ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם
(לך לך פרק יז פסוק יא)
נוטר הברית זוכה להשיג סודות התורה
| נודע |
שיש שלש ערלות, ערלת המילה, ערלת הלב, ערלת הפה. כמו שכתוב וערל שפתים וגו', ערלות אלו תלויים זה בזה, כנודע אשר ברית הלשון וברית המעור מכוונים הם זה כנגד זה והלשון הוא קולמס הלב. וצריכין לחתוך ולהסיר כל מיני שלש ערלה.
| וענין |
הסרת הערלה הוא בגשמיות וברוחניות, דהיינו כשחתוכין ומסירין ערלת הברית בפועל ממש בזה נימול ונחתך נמי שני הערלות הנזכרים לעיל של הפה והלב לכן מצינו הערל שלא מל אסור ללמוד תורה. מטעם כי אין לו כלים מוכשרים לקבל התורה כי כלי התורה הם הפה והלב כמו שנאמר בפיך ובלבבך לעשותו. ומי שלא מל נסתם לבו ופיו בקליפת הערלה אבל הנימול נפתח לבו ופיו ומוכשר להתורה.
| ובזה |
ניחא דכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והוא לשון התפעל כי את כמו עם דהיינו עם בשר ערלתכם שתחתכו ותסירו אותה, על ידי זה הוא בסגולה שתהיו נימולים עוד משאר ערלות הפה והלב, ויהיה לכם לב בשר לא לב האבן, כל זה הוא בגשמיות.
| וענין |
הסרת הערלה הרוחניות היינו נטירת הברית מביאות האסורות ולקדש את עצמו במותר לו וכו' ועל ידי זה מסירין קליפות הערלה הרוחניות החופה על הברית כנודע. ומעלין בזה ניצוצות הקדושות מעמקי הקליפות בסוד חיל בלע ויקיאנו וכו', וענין זה תלוי בקדושת הפה והלב אם מקדש מחשבות לבו שלא יעלה בלבו הרהורים רעים. ובזה הוא מסיר הערלה הרוחניות החופה על הפה והלב אז בנקל לו להיות נוטר הברית קודש כידוע.
| והנה |
כשזוכה האדם להיות נוטר הברית בכל הבחינות הנזכרים לעיל, הוא זוכה ומשיג סודות התורה שהם עיקר פנימיות התורה, והוא בסוד הכתוב סוד ה' ליראיו וגו', וביותר הוא משיג סודות התורה ביום השבת, כי אז הוא הזיווג של ברית הלשון והמעור הנקרא זיווג עליון וזיווג תחתון ועיין שם, ועל כן מעור ולשון בגימטריא שב"ת, ולכן כל ברכאין דעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, כיון שאז נעשה זיווגים הנ"ל של עילא ותתא.
(ייטב לב)
המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם
(לך לך פרשה יז פסוק יג)
שומר הברית אין השכינה פורשת ממנו, וכל
המשכת השפע מהחסד תלוי באות ברית קודש
| איתא |
בזוהר פרשת לך לך (חלק א' דף צ"ד עמוד א'), פתח אידך ואמר, כתיב (איוב י"ט, כ"ו) ומבשרי אחזה אלו"ה. מעצמי ובשרי לא כתיב (פירוש הזוהר: ומעצמי אחזה אלו"ה הוה ליה למימר, שהיה משמעו כי מעצמיות יצירת האדם ומתכונת גופו ידעתי כח היוצר יתברך שהכל מורה על נפלאות הבורא), אלא מבשרי ממש (פירוש: אלא ודאי בשר היינו דבר פרטי באדם הנקרא בשר, ומפרש) ומאי הוא, דכתיב (ירמיה יא, טו) ובשר קודש יעברו מעליך (שפירושו שאת הברית קודש הבעירו ובטלו מהם), וכתיב (בראשית יז, יג) והיתה בריתי בבשרכם (פירוש: הרי שמבשרי פירושו מברית קודש שלי), דתניא בכל זימנא דאיתרשים בר נש בהאי רשימא קדישא דההוא את (פירוש: שלמדנו בכל זמן שהאדם נרשם בזה הרושם הקדוש של אות הברית), מניה חמי לקודשא בריך הוא (ממנו ישיג בספירותיו של הקדוש ברוך הוא), מניה ממש (על ידי אות ברית קודש ממש), ונשמתא קדישא אתאחידת ביה (פירוש: ועל ידי זה הנשמה הקדושה נאחזת בו, רצה לומר כשנימול זוכה לנפש רוח ונשמה כדי להשלימן בחיוו, אך מסתלקים ממנו עד שישבר את קליפת היצר הרע בהתחנכו במצות ואחר כך שוב זוכה אליהם).
| ואי |
לא זכי (לנשמה קדושה), דלא נטיר האי את (פירוש: לפי שלא שמר את אות הברית), מה כתיב (איוב ד', ט') מנשמת אלו"ה יאבדו (פירוש שתאבד מהם נשמת אלו"ה), דהא רשימו דקודשא בריך הוא לא אתנטיר (פירוש, לפי שהרושם של הקדוש ברוך הוא לא נשמר כראוי).
| ואי |
זכי ונטיר ליה (פירוש, ואם זכה ושמר את הברית כי יודע את מעלתה ואת רישומה למעלה), שכינתא לא אתפריש מניה (פירוש, אין השכינה נפרדת ממנו, לפי שעל ידי הפריעה הוא נרשם בסוד אות יו"ד דהוי"ה הכוללת את כל השם הוי"ה, והשכינה משתוקקת אל השם הוי"ה), אימתי מתקיימא ביה (מתי מתקיימת בו השכינה), כד אתנסיב (פירוש, כשנושא אשה), והאי את עייל באתריה (ואות הברית נכנסת במקומה הראוי, שאז מגיע אל השלימות וראוי שתשרה עליו השכינה).
| תו |
תנינן (עוד למדנו), אלו"ה הכי הוא (השם אלו"ה הוא נוטריקון), א"ל נהירו דחכמתא (פירוש, א"ל הוא הארת החכמה שממנה נמשכים החסדים), ו' דכר ה' נוקבא (אות ו' היא הזכר ואות ה' היא הנקבה והיינו זו"ן), אשתתפו כחדא אלו"ה אקרי (כשמתתפים יחד נקראים אלו"ה, כי שפע החסד של א"ל העליון שהוא החכמה יבוא לחבר ו' עם ה' שהם סוד זו"ן), ונשמתא קדישא מהאי אתר אתאחדת (הנשמה הקדושה מהחסד נמשכת ונאחזת בגוף האדם), וכולא תליא בהאי את (וכל ענין המשכת השפע מהחסד תלוי באות ברית קודש), ועל דא כתיב ומבשרי אחזה אלו"ה (על ידי שמירת הברית שבבשרי אחזה את שם אלו"ה הכולל הארת חסד א"ל של חכמה עם סוד זו"ן, רצה לומר שאקבל מהם שפע החסד), דא שלימותא דכולא (ענין שמירת הברית הוא שלימות הכל), מבשרי ממש, מהאי את ממש (משמירת אות הברית ממש), ועל דא זכאין אינון ישראל קדישין דאחידן ביה בקודשא בריך הוא (פירוש, ועל כן אשריהם ישראל הקדושים שהם נאחזים בהקדוש ברוך הוא על ידי שנרשמים בשמו בסוד המילה והפריעה), זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (דברים ד', ד') ואתם הדברים בה' אלקיכם וגו', בגין כך חיים כולכם היום (לכן אתם נקראים חיים בהיותכם נאחזים בחי העולמים).
(זוהר, לך, דף צ"ד ע"א)
מי ששומר בריתו, הקדוש ברוך הוא
מעביר מעליו מלאכי חבלה ומקטריגים
| איתא |
בתיקוני זוהר (תיקון ע', דף ק"ל עמוד ב') וזה לשונו: פקודא דברית מילה[XX], בגזירו דערלה ופריעה, כמה דאיהו אעבר מההוא אבר כל אלין קליפין דאלהים אחרים, ותקין ביה אתר לשריא ביה שכינתא תמן, דאיהו אות ברית מילה, הכי קודשא בריך הוא כד נשמתיה סליקת לעילא, הדא הוא דכתיב (דברים ל') מי יעלה לנו השמימה, קודשא בריך הוא אעבר מניה כל מלאכי חבלה ומקטרגין דלא יקרבו לגביה בגין דשמא דה' שריא עליה דתשכח ליה באלין תיבין "מי יעלה לנו השמימה", ראשי תיבין מיל"ה, וסופי תיבין הוי"ה, בשמיה סליק לעילא נשמתיה, ובההוא זמנא יתקיים ביה (דברים כ"ח ז') "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".
ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת
(לך-לך פרק י"ז פסוק כ"א)
אקים ראשי תיבות א'שר ק'ידש י'דיד מ'בטן.
(מקובלים)
הרוצה לזכות לבנים צדיקים יקח לו מוהל כשר וירא שמים כמבואר בש"ע יו"ד סימן רס"ד ברמ"א וזה לשונו: ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל היותר טוב וצדיק (רמ"א בשם אור זרוע). ומוהל המשנה מצות מילה מהמסורת ומבטל מצות
פריעה בצפרניים ומציצה בפה אינו לא כשר ולא צדיק.
| הננו מציגים |
פה קצת מהפוסקים אשר על פיהם אנו חיים שכתבו שאין לחתוך עור הפריעה, ושצריך לעשות פריעה בצפרניים דוקא.
| באנו |
לעורר דעת הצבור החרדי בכלל והבני תורה בפרט היות כי בזמן האחרון הנהיגו כמה מוהלים שינוי בסדר מצות מילה ממה שקבלנו על פי המסורה מפי משה רבינו עליו השלום לחתוך את הערלה בסכין של ברזל ואחר כך לפרוע את עור הפריעה בציפורן ולהחזירו מכאן ומכאן ושתכלול בבשר (ולא לחתכו) ואחר כך למצוץ בפה, ועתה קמו איזה מוהלים שמבטלים מצות פריעה ומצות מציצה לגמרי כלומר שחותכים עור הפריעה עם הסכין בבת אחת עם עור הערלה וגם מבטלים מצות מציצה שאין מוצצים כלל שהם מעקרי המצווה מה שאבותינו מסרו נפשם על זה, ולכן באנו לעורר דעת הקהל החרדים ויראים למצות ה' הרוצים שלא יהיו בניהם בחשש מל ולא פרע שהוא כאילו לא מל.
| יש לשאול |
את המוהל קודם שממנים אותו להיות שליח למול את בנו אם הוא מל על פי קבלה ומסורת אבותינו במילה ופריעה בציפורן ומציצה בפה, ואם לא, יקח לו מוהל כשר ויר"ש כמבואר בש"ע יו"ד סימן רס"ד ברמ"א וזה לשונו: ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל היותר טוב וצדיק (רמ"א בשם אור זרוע) ומוהל המשנה מצות מילה מהמסורת ומבטל מצות פריעה בצפרניים ומציצה בפה אינו לא כשר ולא צדיק.
| הננו |
מציגים פה קצת מהפוסקים אשר על פיהם אנו חיים שכתבו שאין לחתוך עור הפריעה, ושצריך לעשות פריעה בצפרניים דווקא.
| א. קבלה |
בידי לעשות פריעה בצפרניים דוקא וכל העושה פריעה בלא קריעה (בצפורניים) אינו אלא טועה[XXI].
| ב. לכן |
כורתין הערלה ומשליכין אותה ואחר כך פורעין העור "ואין כורתין ומשליכין אותה כמו עור החיצון מפני שהוא קדוש"[XXII].
| ג. פקודא |
דברית מילה בגזירו דערלה ופריעה כלומר היא נחלקה לשני חילוקים וכן ראוי וכו' האחד גזירו דערלה והשנית פריעה[XXIII],
| ד. מצות |
מילה צריך לעשות שלשה דברים מילה ופריעה ומציצה מילה היא כריתת הערלה, הפריעה היא מה שפורע עור הדק "ואין צריך לכרות אלא יעשנו כבשר" והמציצה הוא דם המזוהם[XXIV].
| ה. יען |
ראיתי מי שירצה לומר חס ושלום כי הפריעה הנתונה לנו עם בני ישראל אינה צריכה אלא גילוי עטרה לבד וליתא כי אדרבה אמרו "קורעין את הקרום בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן וודאי צריך לקרוע הקרום בציפורן"[XXV].
| ו. גם |
בגדול צריך פריעה והוא הלכה למשה מסיני דאף דמתגלה העטרה צריך "לעשות קרע בעור הפריעה דוקא"[XXVI].
| ז. על |
דרך האמת ראוי הפריעה לעשותה בצפורן שיבא הצפורן והוא הקליפה ויקרע הערלה ויבטל כחה[XXVII].
| ח. אם |
נחתך עור הפריעה בדיעבד אי אפשר עוד להדביק העור ולעשות הפריעה בצפורן, אבל לכתחילה ודאי נכון לעשות הפריעה בצפורן וזה פשוט מאד עכ"ל[XXVIII].
| ט. הפריעה |
תהיה דוקא בצפרניים כן כתב הרמב"ם והסמ"ג והאור זרוע ומבואר בכמה מדרשי חז"ל. ואל תשגיח על החכמים בעיניהם לבטל שום מנהג ישראל כי כולם יסודתם בהררי קודש[XXIX].
| י. הערלה |
כלולה מב' קליפות שהם עשיו וישמעאל ועל כן צריכין חתוך ופריעה בראשונה צריכין לחתוך הערלה לגמרי וקליפות ישמעאל הוא קליפת נוגה ואין שייך אצלו חבלה[XXX].
| יא. בערלה |
לבדו יש ג' קליפין זה על זה וצריך לאבד אותם אבל הפריעה אין צריך לחתוך ולאבד אלא להפריש "ושתכלול בבשר"[XXXI].
| יב. ומי |
עמד בסוד ד' וה' אמר לחתוך עור הערלה וציוה ב"הלכה למשה מסיני" לפרוע את הקרום הרך ושאין צריך לחתוך את הקרום הזה אלא לפרעו[XXXII].
| יג. הרמב"ם |
כתב דפורעין בצפורן ומקורו באגדה וצריך לומר דזה מדרבנן דומיא דלהסתכל בהן בהבדלה[XXXIII].
| יד. קרא |
דחרבות צורים על הטפת דם ברית נאמרה והפריעה היתה בצפורן באמת וזה ברור[XXXIV].
| טו. אופן |
קיום הפריעה על ידי צפורן מפורסם ומקובל בכל ישראל ודאי שכן קבלנו ממשה רבינו והמשנה משנה קבלת משה רבנו[XXXV].
| טז. חלילה |
לנו לשנות מנהגינו וצריך לפרוע דוקא בצפרנים[XXXVI].
| יז. המול |
ימול ב' מילות ערלה שצריכין להסיר לגמרי וזה חיתוך ויש פריעה שצריך לפרוע ולהכניע הרע אל הטוב[XXXVII].
| יח. הערלה |
הוא הקליפה וצריך לכרות אותה ולתת אותה בעפר אמנם הערלה השניה דקה מסוד צפרניים והקליפה הזאת נשארת שמה כענין רשע מכתיר צדיק[XXXVIII].
| יט. במילה |
יש שתי ענינים החיתוך בכלי והפריעה ביד וכו' הם זרע ישראל שהם בפריעה ביד בו ימשול בישמעאל[XXXIX].
| כ. טעם |
המצוה שנצטוונו לחתוך העור העב שהוא מג' קליפות וצריך כריתה וביטול לגמרי והעור הד' אשר הוא מצרנית בין הקדושה להקליפה נצטוונו לפרוע ולהטותו אל העטרה[XL].
| כא. ציוותה |
התורה לחתוך עור העב ואחר שנגמר החיתוך יעשה הפריעה בצפרניו ויש שגם הפריעה אין עושין על ידי הצפרניים אלא על ידי איזה מכונה שעושה הפריעה ודאי מילתא דתמיהה הוא ואין לנו לחדש חדשות כאלה ונהיה כאבותינו ובמדינותינו לא שמענו זה[XLI].
| כב. אחיזת |
החיצונים יותר בצפרניים ולכן יבא הקליפה בעצמה שהוא הצפורן ויקרע הערלה לבטל כוחה וחלילה לשנות מנהגינו לפרוע דוקא בשני צפרניים[XLII].
| כג. כבר |
אסרו גדולי עולם לפרוע במספריים והוא גורם אריכות זמן וצער להילד ובצפרניים הוא נעשה[XLIII].
| כד. יש |
לומר דאיצטריך לחרבות צורים משום דבגדולים אי אפשר בצפורן והפריעה כשרה אף בכלי היכא דאי אפשר בצפורן. ממילא היכא דאפשר בצפורן אין הפריעה כשרה בכלי[XLIV].
| כה. פורעין |
שכתב הרמב"ם הוא קריעה בצפורן דוקא והלכה למשה מסיני ואם לא קרע לא קיים המצוה ונסתר בזה מנהגי סאלוניקי[XLV].
| כו. בדין |
מצוות פריעה בלי קריעה בצפרניים חלילה לשום מוהל לשנות מקבלה שבידינו ורואה אני בזה פריצותא יתירה ואם בזדון יעשה וודאי על הבי"ד להעבירו מאומנותו[XLVI].
| כז. המתחדשים |
לעשות פריעה בכלי ולא בצפרניים כמבואר ברמב"ם וטור שו"ע והפוסקים ד"ז כבר מחו להו על קדקדם בספר בנין ציון[XLVII].
| כח. החותך |
עור הפריעה עם עור הערלה בשבת יש בו משום חובל בשבת[XLVIII].
| כט. בענין |
החדשות אשר נעשה על ידי מוהל אחד לחתוך שני העורות ביחד ואין צריך לעשות הפריעה בצפורן פשוט דעשיית פריעה צריך להיות דוקא בצפרניים והוא בקבלה לנו מאבותינו עד משה רבנו ע"ה כמו שיש לנו קבלה מה היא אתרוג וחושש אני (בהמוהל) אם הוא מנפשות עמלק ימ"ש ולדעתי יהי מתרה אותם שאם יוסיפו לעשות ככה שיפסלו לעדות כמו המכה איש ישראל[XLIX].
| ל. אסור |
בכל אופן לשנות מצות מילה וחס ושלום לבטל מצות פריעה בצפורן[L].
| לא. הגר"ש |
עהרענפעלד זצ"ל גאב"ד מאטערסדארף זצ"ל לא רצה להיות סנדק במקום שמוהל לא עשה פריעה בצפרניים.
| לב. וודאי |
שאסור לשנות אפילו כלשהו וכל שכן שלא לחתוך עור הפריעה ויש בזה משום חובל[LI].
| לג. החותך |
עור הפריעה עם הערלה בבת אחת ביטל מצוות פריעה ואם הוא בשבת חייב כרת[LII].
| לד. מוהל |
שמבטל קבלת ומסורת אבותינו במצות מילה פריעה ומציצה מעבירין אותו[LIII].
| לה. החותך |
עור הפריעה עם עור הערלה ואינו עושה פריעה בצפורן הוא הפקרות גדול ומי התיר להם לשנות מצות מילה המקובל ונהוג בכל ישראל[LIV].
| לו. וואו |
איז דערהערט געווארן חס ושלום צו משנה זיין וואו מען איז מקובל צו מאלען פון דורי דורות הישמע כזאת אין שום צד היתר לזה[LV].
| לז. חס ושלום |
לשנות ולחתוך עור הפריעה ולבטל פריעה בצפרניים ופשוט מאד החותך עור הפריעה חייב משום חובל ובשבת חייב סקילה ואין לספק בזה כלל וחס ושלום לשנות אפילו כלשהו[LVI].
| לח. מצוות |
מילה לחתוך הערלה קודם ואחר כך לפרוע הקרום התחתון בצפורן דוקא והחותך ב' עורות ביטל מצוות פריעה והמוהל חייב משום חובל ובשבת חייב כרת[LVII].
| לט. על דרך |
המתחדשים שהמציאו לעשות מילה ופריעה בדרך חדש פשוט אצלי כביעתא בכיתחא דאסור לשנות מן הדין צורת המצוה כפי שנמסרו מפי משה בדור דור וכל המשנה קרוב לומר דלא יצא שאפילו מן התורה לא קיים המצוה כיון דשינה מצורת המצוה אינו חותך בסכין ואחר כך פורעין בידיים על ידי צפרניים[LVIII].
v v v
היות ווי עס איז געקומען צו אונזערע אויערן אז עס געפונען זיך געוויסע מוהלים קלי הדעת וועלעכע ווילען מבטל זיין די הייליגע מצוה פון מציצה בפה וואס אידן האבן דאס איינגעהאלטן מימות משה רבינו ע"ה, און באנוצען זיך מיט פארשידענע תירוצים, ווי עס האבען דאס געוואלט אלע יארן די רעפארמער מבטל זיין. אזוי ווי די גמרא זאָגט אין
מסכת שבת דף קלג:.
| "אמר |
רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן לי'". אין פשוטן טייטש איז, אז א מוהל וואס ער מאכט נישט קין מציצה איז דאס בית דין מחויב איהם מעביר צו זיין פון מוהלות.
| על כן |
זענען מיר מזהיר, דאס מיר וועלען מפרסם זיין ברבים די יעניגע מוהלים וועלעכע מאכען נישט מציצה בפה כדת וכדין, מען זאל זיי מעביר זיין פון מוהלות.
| מיר |
זענען אויך מזהיר אלע אידן בכלל, ובפרט בני תורה ובני הישיבות זיי זאלן מהיום והלאה באין אופן נישט נעמען א מוהל וועלעכער מאכט נישט מציצה בפה ופריעה בצפרניים וחיתוך באיזמל.
| השומע |
ינעם ותבא עליו ברכת טוב, און אין דעם זכות וועלען זיי האבען ערליכע קינדער.
| עס |
זענען ליידער דא בעווה"ר געוויסע רבנים קלי הדעת וועלעכע האבען נייגונגען צו רעפארמיזעם און זענען נותן יד לפושעים צו העלפן מבטל זיין די מצוה פון מילה. על כן דריקען מיר דא איבער א קריאה קדושה פון די גרעסטע ערליכע גדולי הפוסקים פון היינטיגען דור, בכדי די בני תורה זאלן זיך נישט טועה זיין אחרי נביאי הבעל.
| בזכות |
מצות מילה כהלכתה יראנו השי"ת את ישועתו ויצוה לנו את ברכתו הטובה, ויזכור לנו ברית ראשונים לחדש עלינו ימים כקדם ולהשיב שבות ציון וירושלים בב"א.
v v v
סדר וירא
)
וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום
| מאן |
פתח האהל דא אתר דאיקרי ברית וכו'.
(זוהר שמות דף ל"ו)
ואברהם היו יהיה גוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ
(וירא פרק י"ח פסוק י"ח)
| סופי |
תיבות מילה.
(עיין פרק א' אות ד')
חללה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, חללה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט
| רש"י |
בראשית פרק י"ח פסוק כ"ה, ד"ה השופט כל הארץ: נקוד בחט"ף פת"ח ה"א של השופט לשון תמיה כי מי שהוא שופע לא יעשה משפט אמת.
| ראשי |
תיבות מילה כי כל אותן שומרי הברית לא יביאם הקדוש ברוך הוא במשפט של גיהנם כי אברהם יושב על פתחו של גהינם ואין מניח לשומר הברית לירד לשם.
(ס"י)
וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אותו אלקים
וירא פרק כ"א פסוק ד'
וישלח אבימלך ויקח את שרה וגו' הנך מת על האשה אשר לקחת וגו' דע כי מות תמות וגו'.
(וירא פרק כ' פסוקים ב, ג, ז)
| (ועיין |
רש"י דברי הימים א' פרק ט"ז פסוק כ"ב ד"ה על. ועיין מסכת מכות דף ט' עמוד א', ועיין בראשית רבה פרשה נ"ב ד"ה הנך.)
(עיין פרק ב' אות ז' מ"א)
סדר חיי-שרה
ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב
(חיי שרה פרק כג פסוק יז)
השומר ברית הקדוש ברוך הוא מכתירו בכתר תורה
| אמר |
המעתיק: כל זה משום זרע לבטלה כנודע, וכמה החמירו חכמינו זכרונם לברכה בעון זה ובפרט בספר הזוהר כנזכר בענפים דלעיל, וכמה הגדילו גם כן במעלת הנזהר מעון זה ואני המאסף בשנת תתנ"ז ליצירה נהייתי ונחלתי חולי כבד אין כמוהו ברוך גומל לחייבים טובות, ובהיותי בתוקף חולי נפל בפי דכיון דהמילה היא אות יו"ד להשלמת שם שדי בגופו של אדם כנודע, אם כן במילואי אותיות מאלף ועד יו"ד כזה אל"ף בי"ת גימ"ל דל"ת ה"ה וי"ו זי"ן חי"ת טי"ת יו"ד באים לרמוז במעלת תהלת המשמר אות ברית קדש. א"ם ל"א פ"גמת ב"ריתך י"ושב ת"הלות ג"ואל י"שראל מ"כתיר ל"ך ד"ת ל"מעלות ת"עלך ה"יכל ה"קדש ו"גנזיו י"ודיעך ו"יבנך ז"יוו י"תן נ"גדך ח"וסן י"שועות ת"ורה ט"הורה י"הי' ת"ומכך י"כולתך ו"זכרונך ד"דור דור. מילואי אותיות מאלף ועד יו"ד באים לרמוז במעלת המשמר בריתו דיושב תהלות גואל ישראל שהוא הקב"ה מכתירו בכתר תורה לפי שהפוגם בריתו ח"ו עון זה הוא מסך מבדיל לאדם להשגת התורה כנודע והדבר בהפכו. גם מעלהו הקדוש-ברוך-הוא למעלות עליונים לעלותו בהיכל הקדש וגנזיו ומגלה לו ומבינו מסודות עליונים. וזיו שכינתו נותן על פניו וחוסן ישועות מהתורה התמימה היא סומך ותומך לו לבל ישלוט בו שום ברי', ובהיות כך יכולתו וזכרונו להגין בזכותו לכל דור ודור.
אפילו אבן ועץ דומם גם כן
עומדים בדין לפני בית דין של מעלה
| ובהיותם |
דברים שהזמינם הקדוש-ברוך-הוא בפי בפתע פתאום ושכינה למעלה למראשותיו של חולה כאחז"ל לכך ראיתי לעלותם על הספר בדיו.
| גם |
אז אמרתי על מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ויקם שדה עפרון שקנה השדה מעלה לצאת מידי עפרון ולהיות ברשות אברהם, דקשה איך שייך הרגשת מעלה בדבר דומם.
| יש |
לומר בהיות השדה ביד עפרון הי' לוקח ממנו עץ או אבן לעשות עבודה זרה להשתחוות לה וכשם שנפרעים מן העובדים כך נפרעים מהנעבדים וכדרשת רבותינו זכרונם לברכה שעתיד הקדוש-ברוך-הוא להכניס רוח בעבודה זרה ולהעמידה בדין וכו'.
| ונראה |
דהטעם הוא כדי שלא יאמרו עובדיהן עמנו יכול, אבל עם עבודה זרה אינו יכול, כמו שטעו עם בעל צפון כאחז"ל, לכן מעמידה בדין אף על פי שאין לעץ ואבן ממש והם לא חטאו, דמה הי' להם לעשות כשהיו עובדים אותם כי הם דוממים, אך בהיות השדה ביד אברהם לקח ממנו עץ לעשות עמודים לספר תורה או להקריב עליהם קרבן להקדוש ברוך הוא ואבן לבנות במה לקרבן וכו', ונמצא שעלה השדה למעלה שניצל מהעונש העתיד כמדובר וקנה מעלה ברשותו של אברהם דמה שלוקח ממנו הוא לדבר של קדושה דצריך גניזה דקנה קדושה לעצמה דאינו יוצא לחול דכלי שנשתמש ממנו קודש לא יוציא לחול וכו'.
| גם |
אז אמרתי על מאמר התנא וקנה לך חבר כו' לפי שאם יש לאדם איזה דבר של סוד שאם מגלהו בחוץ מגיע לו נזק כמו שהגיע לצדקי' שגילה סוד של נבוכדנצר שראהו אוכל ארנבת חי כאחז"ל ואם יפציר ביצרו שלא לגלותו יצטער ויבטל מתלמוד תורה, דמזה הטעם התירו לו הסנהדרין לצדקיהו שבועתו של נבוכדנצר שהשביעו שלא יגלה סודו וכו' משום שהי' מצטער ולא הי' יכול לעסוק בתורה כמו שכתב הר"ן ז"ל ועיין בבעל לוחות הברית ז"ל באורך וכו'.
| אמנם |
בהיות לאדם חבר וקושרים אהבה זה בזה מגלה לו סודו ובזה מסיר צער מלבו ועוסק בתורה לזה אמר וקנה לך חבר ומדוייקה מלת לך כלומר בשבילך שתפיג צערך עמו כדפרישית. עד כאן לשונו.
(מדרש תלפיות)
המושל בכל אשר לו
(חיי-שרה פרק כ"ב פסוק ב')
| רצה |
לומר המושל במדת היסוד שנקרא כל ומושל ביצרו והוא שומר הברית וכאלו קיים כל התורה כולה, ובזכות זה הוא ישלח מלאכו לפניך ראשי תיבות מילה לשומרו בדרך שכל נזקיה לא יוכל לקרבא ליה, ולכן ניצול מלבן ובתואל שרצו להרגו.
עיין פרק א' ה'
ושני צמידים על ידיה
| סופי |
תיבות מילה, עיין רש"י רמז לעשרת הדברות ולשני לוחות הברית, ושם כתיב ושמרתם את בריתי, והשומר בריתו הרי הוא כאלו קיים העשרת הדברות וכל התורה, כמו שכתוב בספר יסוד ושורש העבודה.
| עוד |
אפשר לרמז ושני צמידים על ידיה, דהנה אמרו חז"ל יד ליד לא ינקה[LIX], ועל שמירת הכשרות כמבואר בזוהר הקדוש שמי שאינו שומר הברית נכשל בכשרות המאכלים, והרמז לזה דהנה י"ד רומז לי"ב בדיקות וב' כיסוי הדם, (ראה ביצה דף ז' עמוד ב', שמלה חדשה סימן י"ח בביאור מטה אשר, הרמז לגודל סכין של שחיטה שהוא גם כן י"ד אגודלין), ועוד רמז כתוב בספר יסוד הדת, בביאור כי י"ד על כ"ס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, הרמז על בדיקת סכין של שחיטה, עוד מביא שם, שעניני מכשולי השחיטה הוא משלשת אלפים הלכות שנשתכחה בימי אבלו של משה ובא עתניאל בן כנז והחזירן). וכמובא בזוהר הקדוש דקיים דא קיים דא.
פנינים יקרים מספר הקדוש
יסוד ושורש העבודה פרק שלישי
גודל העונשים של המוציא זרע לבטלה
| הנה |
טרם יצא דבר מלכות מלפניו ויקצ"ב דבר חוק ומשפט לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, עת לעשות לה' ונקה האיש מעון הוצאת זרע לבטלה, רחמנא לצלן, כי גדלה המכשלה של עון זה שהפליגו בדברי רבותינו זכרונם לברכה גודל ענשה, כמבואר בפרק כל היד (נדה יג.): רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם וכו'. וכל כך למה? מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה, דאמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה וכו'. רבי יצחק ורבי אמי אמרי כאילו שופך דמים וכו'. רבי אסי אמר כאילו עובד עבודה זרה שנאמר וכו'. עוד שם אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי, ולימא אסור? דקא מגרי יצר הרע אנפשה. אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא, כתיב וכו', ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב (ישעי' א, טו) "ידיכם דמים מלאו" – אלו המאנפים ביד [פירוש: מוציא זרע לבטלה]. אמר רבי טרפון המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ. אמרו לי' לרבי טרפון ישב לו קץ בכרסו לא יטלנו? אמר להם לא! והלא כרסו נבקעת? (פירש רש"י: מפני הקוץ), אמר להם מוטב תבקקע כרסו ואל ירד לבאר שחת. עד כאן בדף יג.
| עוד |
בדף יד עמוד א: רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד, פירש רש"י: פניו למעלה וידיו מנחות לו על איברו ומתחמם. תוספות, וזה לשונם: ורשב"ם פירש, שבגדיו נופלים לו על אמתו ומתחמם. ועוד שמעתי, כששוכב אפרקיד מחמם השדרה, ומחמת זה יתקשה האיבר ויבוא לידי קרי. עד כאן לשון התוספות.
המוציא זרע לבטלה אין לו חלק לעולם הבא
ונדון לדורי דורות
| ובמסכת |
כלה (פרק א') זה לשונו: רבי אומר כתיב (ישעי' נז, ה): "הנחמים באלים" – כל המחמם עצמו להוציא שכבת זרע לבטלה, חשוב כבהמה. מה בהמה אינה מופקדת אלא לשחיטה ואין לה חלק לעולם הבא, אף הוא אין לו חלק לעולם הבא. ועליו אמר שלמה בחכמתו (קהלת ג, כא): "מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה" – זו נשמתן של צדיקים, שאין מחמין את עצמן ואין מוציאין זרע לבטלה. "ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ" – זו נשמתן של רשעים, שמחמין עצמן ומוציאים שכבת זרע לבטלה. וכל המחמם עצמו חייב מיתה. וכל המקשה עצמו הרי זה עברין [פירוש "עברין" בכל מקום: עובר על התורה], שנאמר וכו'.
עונש הגדול של הוצאת זרע לבטלה, שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ושוה לדור המבול, ואלו דרכים שוה לחי' ולבהמה שאין להם חלק לעולם הבא
| אחי |
ורעי, שימו לבבכם לכל הדברים שנאמרו ונשנו במימרות אלו של הגמרא הקדושה, הלוא תבינו מוסדות עונש הגדול וכובד עון של הוצאת זרע לבטלה, רחמנא לצלן, שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, והשוה לדור המבול, ואלו דרכים שוה לחי' ולבהמה שאין להם חלק לעולם הבא. ואזהרת רשת בל יפול במוקש זה, חס ושלום, לעמוד הרחק כמטחוי קשת מהרחקות הנאמרים במימרות אלו: שלא יאחוז באמה וישתין ולא יכניס ידו למטה מטבורו ולא יישן אפרקיד, וקללו אותו בקללות חמורות, רחמנא לצלן, שרבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד, ורבי טרפון אמר תקצץ ידו. וכל זה איננו שוה לו אלא על ההרחקה לבד, ומזה לבבו ידין עוצם גודל העונש המר על כובד העון – אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה, ומה תעשה ליום פקודה. שאו עיניכם וראו רעה נגד עון המר הזה במאמרי הזוהר הקדוש שיעלה זכרונם בעזרת השם בשער הכולל, פרק חמישי, ושם נאמר בכמה מאמרים, שעל עון זה חס ושלום, כמעט אין תרופה למכתו אף בתשובה, ואין לו חלק לעולם הבא כלל וכלל ונדון לדורי דורות, אך במאמרים אחרים מבואר, שאם עשה תשובה כזאת שידמו ממש למיתה, דהיינו, שעשה בעצמו סיגופים גדולים ויצטער ממש כצער מיתה – יהי' לו תקנה ותרופה.
דרכי התשובה להמוציא זרע לבטלה
| ומי |
האיש החפץ חיים הנצחיים, איך אוכל יטעם לו וערבה שנתו עליו, כמו שער בנפשו שלא הי' נזהר בכובד העון הזה, או אפילו לא בא לידו רק קשי איבר, רחמנא לצלן? כי כך מקובלני מאנשי השם מפורסמים גדולים, שקשי האיבר באדם, רחמנא לצלן, אף שלא במתכון לפעמים, בודאי כבר נעקר הזרע מהמקור ויבוא בודאי לידי הוצאות זרע לבטלה.
בכה תבכה בלילה בדמעות שליש, יומם לא ינוח עד אשר ישיב חרון אף ה' ממנו על ידי תשובה
| ועל |
זה פלגי מים תרד עיני ויאכל לחם דמעה וישקמו בדמעות שליש, ובכה תבכה בלילה לא ישכב, יומם לא ינוח עד אשר ישיב חרון אף ה' ממנו על ידי תשובה, בבכי יבוא ויתחרט חרטה גמורה על העבר ויעשה גדר להבא, שיקבל על עצמו בהחלט גמור בכל לבבו גדרים וסיגים אלהבא, שעל ידי גדרים וסיגים אלו, בודאי לא ישוב לכסלה עוד. דהיינו, באם, חס ושלום, מצא כתם זרע על בגדו, רחמנא לצלן, וביותר אם הוציא זרע לבטלה על ידי מראה בשינה, רחמנא לצלן, יבדוק אחריו בשבע חקירות מאין יבוא זאת ואיזה סיבתו ואיך נהי' הרעה הגדולה הזאת, אם מפאת ההסתכלות והרהור באיזה אשה ביום, בא לידי זאת בלילה, רחמנא לצלן, או מפאת האכילה כי רבה היא או השמנה היא – ישים חוק וגבול לימים הבאים למעט מאכילת דבר המרבה זרע ומאכילה גסה או מהסתכלות שאינו צריך למקומו ומה גם באשה, ולגדור עצמו מהרהור. ואחר החרטה וקבלת הגדר, יסגף את עצמו סגופים כנ"ל וירבה בטבילות. והבא לטהר מסייעין אותו כי א-ל חפץ חסד הוא, יכבוש עונותיו על ידי התשובה. אך כתוב בספרים, שהתלמיד חכם אין צריך לסיגופים גדולים כל כך, אך שיוסיף על לימודו ותדר שנתו מעיניו לקצר בשנה בכל מה דאפשר, וירבה בטבילות, ולבו דוה עליו כל הימים בדאגה על העבר כמה שהכעיס לבוראו יתברך שמו ויתעלה, ועל ידי זה יעלה תרופה למכתו.
מי ששומר הברית כאלו קיים כל התורה הקדושה
| וגודל |
מעלת האדם מאן דנטר ברית קדישא דילי', מבואר גם כן בזוהר הקדוש ובתיקונים בכמה מקומות. ואפס קצהו תראה במקום הזה מאמרים הקדושים, ואף גם זאת בקיצור נמרץ, עד כאן לשונו.
ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה
(חיי-שרה פרק כ"ד פסוק ט"ו)
| סופי |
תיבות מילה בזכות אברהם שהיה תמים ובזכות יצחק שנימול לשמונה נזדמנה לו רבקה.
ויען לבו ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב
(חיי-שרה פרק כ"ד פסוק נ')
| ראשי |
תיבות מילה וגו', הנה רבקה לפניך וגו' ותהי אשה לבן אדניך שהוא קדוש מרחם והוא עולה תמימה צדיק תמים שומר הברית.
סדר תולדות
ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שזה ויעקב איש תם ישב אהלים
| שנולד |
מהול. (ועיין רש"י הושע פרק י"ב פסוק י' ד"ה כימי מועד. ועיין רש"י תהלים פרק ד' פסוק ג' בד"ה בני איש, וכו', עיי"ש. ועיין אבן עזרא בראשית פרק כ"ה פרק כ"ז ד"ה יודע.)
וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי
(תולדות פרק כ"ז פסוק ה')???
| חקותי |
אלו י"ג בריתות של מילה וכו'.
(ילקוט סופר)
ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף
(תולדות פרק כ"ה פסוק כ"ט)
| איתא |
במדרש שבעל נערה המאורסה ושתי עבירות עבר באותו יום והיה עיף מן הרציחה הכוונה שהוציא זרע לבטלה שהוא כמו שופך דמים.
עיין פ"ב.
עקב אשר שמעת בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי
(תולדות פרק כ"ו פסוק ה')
סופי תיבות ברית.
(עיין זוהר ויקרא ד' כ"ג)
וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה הוא
(פרק כ"ו פסוק ז')
| סופי |
תיבות מילה ולכן אמר אחותי הוא איתא בזוהר פרשת תולדות דף ק"ד בגין דשכינתא עמיה ועם אחתיה דאתקריאת אחותי. אמור לחכמה אחותי את ומאן דנטיר ברית שכינתא עמיה ועל כן לא ירא מהם.
(עיין פרק א' אות י"ג)
ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו
(תולדות פרק כ"ז פסוק ט"ז)
| סופי |
תיבות מילה וכתיב בתריה וירח את ריח בגדיו.
(עיין שם רש"י, ועיין פרק א' אות ל')
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש
(תולדות פרק כ"ז פסוק כ"ח)
| ראשי |
תיבות מילה.
(עיין פרק א' אות ג')
קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אחי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך
(תולדות פרק כ"ח פסוק ב')
| סופי |
תיבות מילה. לפי ששלחו אותו לברוח מן עשו הרשע ושמא יפגע אותו בדרך ויהרגהו או שמא לא ירצו ליתנו לו אשה או שמא ילמוד מלבן הרשע מעשים רעים לכן אמרה לו שזכות שמירת הברית יעמוד לו שינצל מעשו וכו'.
(עיין פרק א' אות א' ה')
סדר ויצא
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי
(ויצא פרק כ"ח פסוק ט"ז)
בגימטריא ברית. "יש" בגימטריא ש"י קר"י כי השומר ברית זוכה לש"י עולמות.
(עיין פרק א' אות י"ג)
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי
(ויצא פרק כ"ח פסוק ט"ז)
בגימטריא ברית. כי המשקר ופוגם בריתו כאלו משקר בכל התורה ומשקר בשמא קדישא ואנכי ה"א לא ידעתי.
(עיין פרק ב' אות י"ח ל' ל"א ל"ג)
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים
(ויצא פרק כ"ח פסוקים כ'-כ"א)
עיין במדרש ולעיל בפרק ב' אות ז'.
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך
(ויצא פרק כ"ח פסוק כ"ב)
| במדרש |
זו המילה כי המעשר מן תתן היא פ"ה גימטריא מילה. וכל היא מדת יסוד שיהיה מרכבה ליסוד דקדושה.
(מדרש)
וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל. ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה
(ויצא פרק כ"ט פסוקים ט"ז-י"ז)
סופי תיבות מילה. רחל אולידת תרין צדיקים וכו'
(עיין בזוהר דף קנ"ג עיין שם)
וישלח
וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו
(וישלח פרק ל"ב פסוק כ"ו)
| רצה |
להכשילו בפגם הברית.
ויבא יעקב שלם אשר בארץ כנען
בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר
(וישלח פרק לג פסוק יח)
השומר בריתו הוא שלם בתורתו
| כתיב |
(בראשית ל"ג י"ח) ויבא יעקב שלם וגו', ופירש רש"י שלם בגופו שלם בתורתו שלם בממונו. רצונו לומר על ידי שהיה שלם בגופו היינו שלא פגם בריתו בהיותו בבית לבן על ידי זה בא שלם בתורתו שלא שכח מתורתו כלום, ועל ידי זה בא שלם בממונו, שלא חסר לו מכל אותו הדורון ששלח לעשו. שתיכף נתמלא והקדוש ברוך הוא שלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו.
(שפת אמת)
ונקומה ונעלה בית א-ל ואעשה שם מזבח לא-ל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי
(וישלח פרק ל"ה פסוק ג')
| סופי |
תיבות מילה.
(עיין פרק א' אות ז')
ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל
(וישלח פרק ל"ה פסוק י')
| סופי |
תיבות מילה. רמז שבעת המילה נותנין שם לתינוק ויקרא שמו בישראל (פלוני בן פלוני) וכתיב בתריה ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה וגו' כי בזכות שמירת הברית זוכין לארץ החיים ולבנין בית המקדש ולעלות ולראות וכו'.
(עיין פרק א' אות ל"ו ל"ז ל"ח)
ויאמר לו אלקים אני א-ל שד-י פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים ממך יצאו
(וישלח פרק ל"ה פסוק י"א)
| רצה |
לומר, אם תשמור בריתי הנרמז בא-ל שד-י, כמו שנאמר אברהם אני א-ל שד-י התהלך לפני והיה תמים, ובזכות זה פרה ורבה ומלכים וגו'.
(עיין פרק א' אות ד' כ"ב)
סדר וישב
ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור ריק אין בו מים
(וישב פרק ל"ז פסוק כ"ד)
| אבל |
נחשים ועקרבים ישבו. יוסף בגין דנטר ברית לכן אשתזיב מן גובא מנחשים ועקרבים.
(זוהר הקדוש שם. עיין פרק א' אות ה')
ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'. ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך. וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו. וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו
(וישב פרק ל"ח פסוקים ז'-ח'-ט'-י')
(ועיין שם רש"י ועיין פרק ב' אות ז' נ"ב)
מה דינו של הבא על הגויה?
| כתב |
בספר ארחות צדיקים, השער העשרים וששה (שער התשובה): ועתה יש לכתוב עניני הצער לפי כל עבירה ועבירה. הבא על הגויה, יתענה וילקה, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין לכל הפחות ארבעים יום, או יתענה שלושה ימים לילה ויום, שלוש שנים פעם לשנה. ואם אחר התשובה יחזור לסורו, יחמיר יותר עליו. בימות החמה ילך במקום נמלים הרבה וישב ביניהם ערום, ובימות החורף ישבור הקרח וישב במים עד החוטם. ואם עוד יחזור לסורו, יחמיר עליו יותר ויותר.
תשובה להמוציא שכבת זרע לבטלה רחמנא ליצלן
| כתב |
בספר הקדוש ארחות צדיקים (שער כ"ו, שער התשובה): המוציא שכבת זרע לבטלה, יתענה ארבעים יום, ואפילו אינם רצופים, וישב במים בימות החורף כדי צליית ביצה וגמיעתה כל הארבעים יום, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ודבר חם, לבד משבתות וימים טובים, וירחץ הראש מעט במים פעמים או שלוש כל אותם ארבעים יום.
תיקון לחיבק או נישק אשתו נדה
| ואם |
חיבק או נישק אשתו נדה, יתענה ארבעים יום. הבא על אשתו נדה, יתענה ארבעים יום רצופים, וילקה בכל יום, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא מאכל חם, לבד משבתות וימים טובים, ולא ירחץ כל אותם הימים, ויתודה בכל יום. המנשק שאר נשים או מחבקן, יתענה שני וחמישי, ויתרחק מפתח ביתה. רבע בהמה חיה או עוף, יתענה ולא ירחץ ארבעים יום. ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה.
סדר הוידוי
| וכיצד |
יתוודה? יאמר: אנא השם, חטאתי עויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה! וזהו עיקרו של הוידוי. וכל המרבה להתוודות ומאריך בענין זה – הרי זה משובח! גם זה עיקר הוידוי: "אבל אנחנו חטאנו". וטוב מאד לפרט החטא שלו בתוך הוידוי, כגון אם אכל נבילות וטריפות או שאר דבר איסור, כשיאמר "אשמתי", יאמר "אכלתי דבר איסור". ואם חטא בזנות, כשיאמר "בגדתי", יאמר "בעלתי בעילת זנות", ויפרש בה אם בעל גויה או נדה. ואם גנב, כשיאמר "גזלתי", אז יאמר "מפלוני ומפלוני גנבתי וגזלתי". ואם הוציא שכבת זרע לבטלה, כשיגיע ל"העויתי", אז יאמר "הוצאתי שכבת זרע לבטלה". ואם זנה עם עריות, כשיגיע ל"זדתי", יאמר "זניתי". ואם חילל שבתות, כשיגיע ל"חמסתי", אז יאמר "חיללתי שבתות". ואם חמד, יאמר "חמדתי". וכן לכל אלפא ביתא, לכל אות ואות שבוידוי, יאמר מעין אותה עבירה שעשה.
| ויאמר |
בבכי (ישעיה נ"ה ז'): "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח", ואז יועיל לו וכו'.
סדר התשובה
| כללו |
של דבר: ישוב אדם מכל המידות הרעות. [והשב מ] המידות הרעות צריך חיזוק גדול מאד, כי כבר האדם מורגל בהן וקשה לו לפרוש מהן, ועל זה נאמר (ישעיה נה ז): "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו". ואל יחשוב בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני החטאים והעוונות שעשה – אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, יתברך, כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד, אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים (ברכות לד ב): מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו, כלומר: מעלתם גדולה ממעלתם של אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים את יצרם יותר מהם.
| כל |
הנביאים כולם ציוו על התשובה (ברכות דף ל"ד עמוד ב'), ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה (עיין יומא פו ב, סנהדרין דף צ"ז עמוד ב'). וכבר הבטיחה תורה, שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד הם נגאלים, שנאמר (דברים ל א ג): "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך – ושבת עד ה' אלהיך – ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים". גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר (הושע יד ב): "שובה ישראל עד ה' אלהיך" (עיין יומא פו א), ונאמר (עמוס ד ו): "ולא שבתם עדי נאם ה'", ונאמר (ירמיה ד א): "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב", כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק.
שלא להיות רשע חס ושלום לפני הקב"ה אפילו שעה אחת
| כתב |
בספר הקדוש מנורת המאור (פרק שלישי, אות כ"א) וזה לשון קדשו: לפי שלא יבוא האדם להרהורים רעים ולא יוציא זרעו לבטלה אלא לדבר מצוה ולקיום המין, אמרו במסכת נדה, ראש פרק כל היד (יג, א): תניא, רבי אליעזר אומר: כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם. אמרו לו לרבי אליעזר: והלא ניצוצות ניתזין על רגליו, ונראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהם ממזרים. אמר להם: מוטב שיוציא לעז על בניו שהם ממזרים ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום. ואמרינן עלה: כל כך למה? לפי שמוציא שכבת זרע לבטלה. דאמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר: 'וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אתו' (בראשית לח, י). רבי יצחק דבי רבי אמי אמר: כאלו שופך דמים, שנאמר 'הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שחטי הילדים בנחלים' (ישעיה נז, ה), אל תקרי 'שחטי' אלא 'סוחטי'. רב אשי אמר: כאלו עובד עבודה זרה. כתיב הכא: 'תחת כל עץ רענן', וכתיב התם: 'על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן' (דברים יב, ב).
להזהר בקדושת נגיעת הברית קודש
| שמואל |
ורב יהודה הוו יתבי אאיגרא דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. אמר ליה רב יהודה לשמואל: צריך אני להשתין מים. אמר: אחוז באמה והשתן בחוץ. והיכי עביד הכי? והתניא, רבי אליעזר אומר: כל האוחז וכו'? אמר אביי: עשאוה כבולשת, דתנן בולשת שנכנסה לעיר (פירוש: שיירה שמחפשת בעיר), בשעת שלום, חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות. בשעת מלחמה, אלו ואלו מותרות, מפני שאין להם פנאי לנסך. אלמא כיון דבעיתי לא אתו לנסוכי, הכא נמי כיון דבעיתי לא אתי להרהורי. והכא מאי ביעתותא איכא? אי בעית אימא ביעתותא דליליא ודאיגרא, ואי בעית אימא ביעתותא דרביה, ואי בעית אימא ביעתותא דשכינה, ואי בעית אימא שאני רב יהודה, דאיכא אימתא דמאריה עליה, דקרי שמואל עליה דרב יהודה: אין זה ילוד אשה. ואי בעית אימא: נשוי הוה, דאמר רב נחמן: אם היה נשוי מותר.
| ואי |
בעית אימא: כי הא אורי ליה, דתאני אבא בריה דרב מנימין ברבי חיא: אבל מסייע בבצים מלמטה. ואי בעית אימא: כי הא אורי ליה, דאמר רבי יוחנן: גבול יש לה מעטרה ולמעלה (לצד גופו), אסור, מעטרה ולמטה (לצד הארץ), מותר.
העון הגדול של המקשה עצמו לדעת שהוא בנדוי
| אמר |
רב יהודה: המקשה עצמו לדעת יהא ובנדוי. ולימא אסור? משום דקא מגרי יצר הרע אנפשיה. אמר רבי אמי: נקרא משמד, שכן דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבד עבודה זרה והולך ועובד.
| איכא |
דאמרי, אמר רבי אמי: כל המביא עצמו לידי הרהור, אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. כתיב הכא: 'וירע בעיני ה" (בראשית לח, י), וכתיב התם: 'כי לא אל חפץ רשע אתה' וגו' (תהלים ה, ה). אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: 'ידיכם דמים מלאו' (ישעיה א, טו)? אלו המנאפים ביד. תנא דבי רבי ישמעאל: 'לא תנאף', לא תהא נואף בין ביד בין ברגל.
| ואמרינן |
התם: אמר רבי שמעון בן לקיש: ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן, אף אני איני אוהבן: הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לבית חברו, והאוחז באמה ומשתין והמשתין מים ערום לפני מטתו והמשמש מטתו בפני כל חי. אמר ליה רב יהודה לשמואל: אפילו בפני עכברים? אמר ליה: שיננא, לא, אלא כגון של בית פלוני, שמשמשים מטותיהן בפני עבדיהם ושפחותיהם. מאי דרוש? 'שבו לכם פה עם החמור' (בראשית כב, ה), עם הדומה לחמור. וגרסינן נמי במסכת כלה, פרק רבי יהודה, 'הנחמים באלים תחת כל עץ רענן' (ישעיה נז, ה), מכאן אמרו: אין אדם רשאי לשלח יד באמה. שלש ידות הן: יד לאמה, תקצץ. יד לעין, תקצץ. יד לחסודה (לחסורא), תקצץ, יד לאמה, תקצץ מפני שמחממתו ומוציא שכבת זרע לבטלה. יד לעין תקצץ, מפני שמסמא את העינים וכו'. ואמרינן עלה בגמרא: אמר שמואל: יד מחרשת, יד שופכת דמים, יד מגברת יצר הרע, יד מסמאה, יד מעלה פוליפוס. מאי פוליפוס? אביי אמר: ריח הפה, ורב אסי אמר: ריח החטם. ואמרינן התם: 'הנחמים באלים' (ישעיה נז, ה), אלו המחממין את עצמן ומוציאין שכבת זרע לבטלה. למה הוא חשוב? לבהמה, מה בהמה אינה מקפדת [מפקדת] ועושה, אף הוא אינו מקפיד [מפקיד] ועושה. דבר אחר, מה בהמה עומדת לשחיטה ואין לה חלק לעולם הבא, אף הוא יורד לגיהנם ואין לו חלק לעולם הבא. תנא: אף הוא עובר משום בועל ונבעל. וכל כך למה, מפני שמעורר יצר הרע על עצמו.
העון של דור המבול
| ואמרינן |
עלה: 'מי יודע רוח בני האדם' וגו' (קהלת ג, כא), אלו נשמתן של צדיקים, שאין מחממין את עצמן להוציא שכבת זרע לבטלה. ואמרינן עלה בגמרא: דור המבול כולן מוציאין שכבת זרע לבטלה היו. הוו בהו איצטגניני אמרי: עלמא לא פחות משיתא אלפי שנין, לא נוליד ואנן נחיה לעלמא כוליה. אמר להם הקדוש ברוך הוא:
| שמתם |
עצמכם עקר, הריני עוקר שמכם שלא תעלו בחשבון עולם. מנא הני מילי? דכתיב באונן: 'והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה' (בראשית לח, ט), שהיה מחמם עצמו ומוציא שכבת זרע לבטלה. וכתיב בדור המבול: 'כי השחית כל בשר' וגו' (שם ו, יב). על כן נדונו במדת רותחין, כדגרסינן בפרק חלק (סנהדרין קח, ב): אמר רב חסדא: דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו וכו', עד כאן.
הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה
| אותיות |
מילה חותמת. רמזה לו שיבין שהאלקים אינה לידו ביאה של מצוה זו ואין כאן שום פגם ברית והא ראיה שיצא מביאה זו מטה עוז מלכות בית דוד.
ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי
(וישב פרק ל"ט פסוקים ו'-ז')
| עיין |
רש"י שם, כיון שראה את עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו אמר הקדוש-ברוך-הוא וכו' הרי אני מגרה בך את הדוב.
עין פרק ג' אות י"א י"ט.
הקדוש ברוך הוא נותן ברכות לעולם בזכות שומרי הברית
| וזה |
לשון הזוהר הקדוש פרשת וישב (חלק א' דף קפ"ט עמוד ב'): וכד אָת קיימא[LX] קדישא אתנטיר בעלמא כדקא יאות, כדין קב"ה יהיב ברכאן לעילא לארקא בעלמא, כמה דאת אמר (תהלים סח י) גשם נדבות תניף אלהי"ם נחלתך ונלאה אתה כוננתה. גשם נדבות, דא גשם דרעותא, כד אתרעי קב"ה בכנסת ישראל, ובעי לארקא לה ברכאן, כדין נחלתך ונלאה אתה כוננתה.
| נחלתך. |
אינון ישראל, דאינון אחסנתיה דקב"ה, כמה דאת אמר (דברים לב ט) יעקב חבל נחלתו, ונלאה דא כנסת ישראל, דאיהי נלאה בארעא אחרא, דאיהי צחיא למשתי, וכדין איהי נלאה, וכד ההוא גשם דרעותא אתיהיב, כדין אתה כוננתה, ועל דא שמיא וארעא וכל חיליהון, כלהו קיימא על קיומא דא, דכתיב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ובגין כך בעי לאזדהרא בדא והא אוקמוה, ובגין כך כתיב ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, ובתריה כתיב ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף.
איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים
(וישב פרק ל"ט פסוק ט')
עיין פרק ב' אות ס"ג.
ותתפסהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה
(וישב פרק ל"ט פסוק י"ב)
| עיין |
רש"י נראתה לו דיוקנו של אביו.
(עיין פרק ד' אות ל"ט)
שומר הברית מקושר בשכינה הקדושה
| והא |
לשון הזוהר פרשת פנחס (חלק ד' דף רי"ג עמוד ב') רבי חייא פתח[LXI] (תהלים פא) "עדות ביהוסף שמו וגו'". הא אוקמוה דאוליף שבעין פתקין ולשון הקדש יתיר. הדא הוא דכתיב (תהלים פא) "שפת לא ידעתי אשמע". אבל מאי עדות. תא חזי בשעתא דאתתיה דפוטיפר הות אחידא בי' לההיא מלה הוה יוסף עביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא דילה, וכן בכל יומא עד ההיא שעתא בתרייתא דכתיב (בראשית לט) "ותתפשהו בבגדו" מאי ותתפשהו אלא בגין דעביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא. ורוח הקדש צווח לקבליה לשמרך מאשה זרה מנכריה (משלי ז) אמריה החליקה. מאי קא משמע לן, אלא כל מאן דנטיר גרמיה מהאי אתקשר בה בשכינתא ואחיד בההוא עדות ומאי הוא ה' דאתוסף ביה, דכתיב עדות ביהוסף שמו אוף הכא י' איתוסף בפנחס על דקני בהאי.
וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים
(מקץ פרק מ"א פסוק מ"ג)
| אבא |
למלכא.
(עיין פרק א' אות כ"ב)
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים
(מקץ פרק מ"א פסוק מ"ה)
| ותרגומו |
דמטמרן גליין ליה.
(עיין פרק א' אות ט"ו)
ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו
(מקץ פרק מ"א פסוק נ"ה)
| צוה |
להם על המילה.
(עיין עוללות אפרים)
ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה
(מקץ פרק מ"ב פסוק ו')
| כי |
מדת יסוד הוא המשפיע והשליט
(עיין זוהר)
כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים
(מקץ פרק מ"ב פסוק י"א)
| אנחנו |
מיבעי' לי' אמאי חסר א'.
(עיין זוהר שם ד' ר')
ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם
(מקץ פרק מ"ג פסוק ז')
| סופי |
תיבות מילה, עיין רש"י כי על ידי שמירת הברית דמטמרן גליין ליה כנזכר לעיל.
(זוהר שם)
ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים
(מקץ פרק מ"ג פסוק י"א)
| רצה |
לומר, קחו עמכם זכות שמירת הברית (כי זמרת לשון כריתה מלשון לא תזמור) ובזכות זה וא-ל שד-י (שהוא שם של שמירת הברית) יתן לכם רחמים וגו'.
(עיין פרק א' אות י"ז)
| וזה |
לשונו פרשת מקץ (דף קצז.): כל מאן דנטר[LXII] ברית קדישא, כאילו קים אוריתא קדישא כלא, דהא ברית שקיל ככל אוריתא. עד כאן לשונו.
פרשת מקץ
ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו
(מקץ פרק מ"ב, פסוק ח')
חתימת זקן הוא חותם הקדוש ברוך הוא על שומר הברית
| כתיב |
(בראשית מ"ב, ח') ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. פירש רש"י, לפי שהניחם בחתימת זקן והם לא הכירוהו וכו'. הנה ידוע שעל אות ברית קודש נחתם שם הוי"ה מבפנים ושם שד"י מבחוץ, וביחד גימטריא ש"ם. ועל זה רומז הפסוק שימני כחותם על לבך וגו' רומז על חותם הנ"ל, וכן איתא בתיקוני זוהר (דף י"ח) שימני כחותם דא חותם דאות ברית קודש. ומי שיצא רוב שנותיו ולא חטא בטוח הוא שלא יחטא, ואזי הקדוש ברוך הוא משים חותמו עליו, וזהו חותמו אמת. ועל זה רומז חתימת זקן, כי זקן הוא רומז להקדוש ברוך הוא כמו שעת מתן תורה שנראה כזקן יושב בישיבה.
| והנה |
שבטים שבטי י"ה דכתיב בהם שבטי י"ה עדות לישראל, שהעיד עליהם הקדוש ברוך הוא שאין בהם שום חטא, הם מכונים בשם חתימת זקן שהעיד עליהם הקדוש ברוך הוא ונתן עליהם חותמו. אך יוסף הצדיק שבא נסיון של אשת פוטיפר כשיצא מהם לא היה לו עדיין חתימת זקן כי עוד לא עמד בנסיון, ועל ידי זה השבטים כשהיו מביטים בפני יוסף ולא ראו בו חתימת זקן (כי יוסף הסתתר את עצמו בצדקתו בפניהם שלא יכירו אותו כי הצדיקים יש להם כח זה להסתתר עצמם שלא יכירו בו, כמו משה רבינו כשהיה רוצה היה מסתתר עצמו שלא יכירו בו מה הוא, וזהו הענין המסוה שהיה לו על פניו) על כן חשדו אותו שחלילה יש לו איזה פגם (וכן חשדו למשה בזה) ועל ידי זה דנו אותו ורצו להמיתו, אבל כשגמר הנסיון אז נחתם עליו חתימת זקן הרוחני.
(ברכת יוסף)
וא-ל שד"י יתן לכם רחמים
(בראשית מ"ג פסוק י"ד)
הנזהר בשמירת היסוד שורה עליו שם שד"י
| כתיב |
(בראשית מ"ג פסוק י"ד) וא-ל שד"י יתן לכם רחמים[LXIII]. ידוע שהנזהר בשמירת היסוד שם של שד"י שורה עליו וכל רחמים הוא ריבוי עם כדכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבה. וכן א-ל שד"י פרה ורבה. וברכה הזאת מרומז בשם ישרא"ל ראשי תיבות א"ל שד"י ית"ן לכ"ם רחמי"ם. ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שיש לו בנים נקרא חי, ומי שאין לו בנים נקרא מת, וידוע ששמירת היסוד תלוי בשמירת הלשון. וזהו החיים והמות ביד הלשון.
(אבקת רוכל)
העצה שנתנו עז"א ועזא"ל ללבן
| תדע |
כל הבטחות שהבטיח הקדוש ברוך הוא ליעקב בבית אל הכל נודע לסמא"ל כו' ותיכף וילך ארצה בני קדם וזאת העצה שנתנו לו עז"א ועזא"ל, אמרו לו, תדע שאפטרופוס של יעקב למד מאברהם זקינו תרי"ג מצות כו' ונאסר להם לקחת שתי אחיות בחייהם כו' תלך ותשדל ללבן ליתן לו שתי בנותיו ובעבור זה ימאס בעיני המקום כו'.
(גלי רזיא)
תמר לשם שמים נתכוונה
| תמר |
זינתה אבל נתכוונה לשם שמים, כדכתיב "כי ראתה כי גדל שלה בני" ויצאה ממנה מלכים כדכתיב וכו' ויצאה ממנה נביאים וכו'.
(תוספות נזיר, עיין שם באריכות)
ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר
(מקץ פרק מ"ד פסוק ב')
| גביע |
בגימטריא מילה.
(עיין ליקוטי תורה מהאריז"ל)
סדר ויגש
כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל אם אחיו
(ויגש פרק מ"ד פסוקים ל"ב-ל"ג)
| סופי |
תיבות מילה. עיין רש"י בב' עולמות.
(עיין פרק ב' אות י"ד נ"ג. ועיין מגלה עמוקות)
ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה
(ויגש פרק מ"ה פסוק ד')
| עיין |
רש"י הראה להם שהוא מהול. רצה לומר, שלא פגמו בריתו חס וחלילה.
השומר ברית – הקדוש ברוך הוא שומר אותו
| ובזוהר |
הקדוש פרשת לך-לך (חלק א', דף צ"ג עמוד ב') קם[LXIV] אחרא ואמר, (בראשית מה, ד) "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר וגו'", וכי אמאי קרי להו והא קריבין הוו גביה, אלא בשעתא דאמר לון אני יוסף אחיכם תווהו, דחמו ליה במלכו עלאה, אמר יוסף מלכו דא בגין דא רווחנא ליה, גשו נא אלי ויגשו, דאחזי להו האי קיימא דמילה, אמר דא גרמת לי מלכו דא, בגין דנטרית לה.
| מכאן |
אוליפנא, מאן דנטיר להאי את קיימא, מלכו אתנטרת ליה, מנלן מבעז, דכתיב (רות ג יג) חיי ה' שכבי עד הבקר, דהוה מקטרג ליה יצריה, עד דאומי אומאה ונטיר להאי ברית, בגין כך זכה דנפקו מניה מלכין שליטין על כל שאר מלכין, ומלכא משיחא דאתקרי בשמא דקודשא בריך הוא.
השומר ברית זוכה למלכות
| איתא |
בזוהר הקדוש (חלק א' דף צ"ג עמוד ב') קם אחרא[LXV] ואמר, (בראשית מה ד) "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר" וגו', וכי אמאי קרי להו והא קריבין הוו גביה, אלא בשעתא דאמר לון אני יוסף אחיכם תווהו, דחמו ליה במלכו עלאה, אמר יוסף מלכו דא בגין דא רווחנא ליה, גשו נא אלי ויגשו, דאחזי להו האי קיימא דמילה, אמר דא גרמת לי מלכו דא, בגין דנטרית לה.
| מכאן |
אוליפנא מאן דנטיר להאי את קיימא, מלכו אתנטרת ליה. מנלן מבועז, דכתיב (רות ג יג) "חיי ה' שכבי עד הבקר", דהוה מקטרג ליה יצריה, עד דאומי אומאה ונטיר להאי ברית, בגין כך זכה דנפקו מניה מלכין שליטין על כל שאר מלכין, ומלכא משיחא דאתקרי בשמא דקודשא בריך הוא.
| וכן |
איתא בתיקונים (תיקון ט"ו, דף ל' עמוד ב') וכל מאן דנטיר[LXVI] אות ברית זכו למלכו כגוונא דיוסף, וישראל בגין דנטרין ברית זכו למלכותא, ואתמר בהון כל ישראל בני מלכים ומשה בגין דנטיר אות ברית אתמר ביה (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך. זכאה איהו מאן דנטר ברית, עד כאן לשונו.
שמירת הברית – זה השער לה' צדיקים יבואו בו
| בתיקוני |
זוהר הקדוש (תיקון כ"ב, דף ס"ה עמוד א') ומאן גרים[LXVII] לאנהרא לה ולאשתמודעא בה לקודשא בריך הוא, מאן דנטיר ברית, ורזא דמלה (תהלים קיח, כ) "זה השער לה' צדיקים יבואו בו", דא איהי תרעא דצדיקיא, ואית לון רשו לאעלא תמן, ודא איהו מאן דאיהו צדיק, וביה יקו"ק, איהו זכי בשכינתא וירית לה, וסליק בה למלכא דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאיהו מלך, ואיהי מלכות דיליה, ורזא דמלה ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, ודא איהי שכינתא דאתמר בה והארץ הדום רגלי, ושכינתא איהי ציורא דעלאין ותתאין.
והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם
(ויגש פרק מ"ה פסוק י"ב)
| בגימטריא |
הראה להם את המילה.
(בעל הטורים)
והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם
(ויגש פרק מ"ה פסוק י"ב)
| בלשון |
קודש. פי בגימטריא המילה.
(עיין פרק א' אות כ"ח ופרק שני אות כ"ד)
מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלקים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד
(ויגש פרק מ"ה פסוק ט')
| סופי |
תיבות מילה.
(עיין פרק א' אות כ"ב)
ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים
ויפג לבו כי לא האמין להם
(ויגש פרק מ"ו פסוק כ"ו)
| שלא |
פגם בריתו חס וחלילה, והא ראיה וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים. כנזכר לעיל.
ויאמר אנכי הא-ל אלקי אביך אל תירא מרדה מצרימה
כי לגוי גדול אשימך שם
(ויגש פרק מ"ו פסוק ג')
| שיהיו |
מצוינים ומגודרים בגדר ערוה כידוע שלא פגמו בריתם במצרים.
כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש
| ראשי |
תיבות מילה כנזכר לעייל.
(ועיין במדרש לך פרק מ"ט)
ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף
(ויגש פרק מ"ז פסוק י"ב)
(עיין פרק א' אות ג')
השומר בריתו נקרא צדיק
| איתא |
בזוהר פרשת נח (חלק א' דף נ"ט עמוד ב') ועל דא ישראל[LXVIII] דנטרי ברית וקבילו ליה אית לון חולקא בעלמא דאתי, ולא עוד אלא בגין כך אקרון צדיקים, מכאן אוליפנא כל מאן דנטיר האי ברית דעלמא אתקיים עליה, אקרי צדיק, מנא לן מיוסף, בגין דנטר ליה לברית עלמא זכה דאקרי צדיק, ועל כך ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
| ואיתא |
עוד בזוהר פרשת וארא (חלק ב דף כ"ג ע"א) וכל מאן[LXIX] דאתגזר אקרי צדיק, דכתיב (ישעיה ס כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, כל מאן דאתגזר ונטיר האי את קיימא אקרי צדיק, תא חזי מן יוסף, דכל יומוי לא אקרי צדיק, עד דנטיר ההוא ברית את קיימא קדישא, כיון דנטר ליה, אקרי צדיק, יוסף הצדיק.
| ובתיקוני |
זוהר בהקדמה (דף י"א ע"א) ובגין דא[LXX] מאן דנטיר ברית אש קרי איש צדיק תמים, ואות יו"ד דשד"י איהי חוליא על צואר דשד יצר הרע חוליא דשלשלאה, ובגין דא רשים שד"י בבברית ורשים במזוזה דמזדעזעין כולהון מהאי שלשלאה, דאיהי אות שבת, אות ברית, אות יו"ט, אות תפילין, ומיד דאיהו תפיס בה יצר הרע דאיהו ש"ד, נטיל בר נש חרבא דאתמר בה (תהלים קמט, ו) רוממות א-ל בגרונם, דאיהו יו"ד ריש דחרבא ו' גופא דחרבה ה"ה תרי פיפיות דילה ושחיט ליה, עד כאן לשונו. הרי דמאן דנטיר ברית נקרא איש צדיק תמים.
על ידי ברית מילה ישרה בהם ברכות ה'
| וזהו |
הטעם שצוה יוסף את המצרים שימולו את עצמם, כדי שעל ידי ברית מילה יתקיימו הפירות והתבואה שלא ירקבו וישרה בהם ברכות ה'.
(באר מים חיים, מקץ)
שומר הברית זוכה לכבוד (שהשכינה שורה עליו) בעולם הזה ובעולם הבא
| איתא |
בתיקוני זוהר (תיקון י"ג דף ל' עמוד א') זכאה הוא מאן דנטר ברית מילה ואורייתא דאיהו עמודא דאמצעיתא דתרווייהו מגינין עליה חד בשעתא דא וחד בעלמא דאתי. [פירוש ?111]
| ובזוהר, |
תא חזי, יוסף בגין דנטר ליה להאי ברית (בא וראה, יוסף לפי ששמר את הברית הזאת), ולא בעא לשקרא ביה (ולא רצה לשקר ולמעול בה), זכה ליקרא בהאי עלמא (זכה לכבוד בעולם הזה, שהשכינה שרתה עליו), וליקרא לעלמא דאתי (ולכבוד לעולם הבא, עד שמדת היסוד העליון נקראת על שמו), ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא אשרי שמיה בגויה (ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא השרה את שמו בתוכו), דכתיב (תהלים פ"א ו') עדות ביהוסף שמו (שהשם יה"ו נכלל בשמו), וזכה לברכתא דהאי עלמא (וזכה לברכות של העולם הזה דהיינו מהמלכות), ולברכתא דעלמא דאתי (פירוש, וזכה לברכות של עולם הבא דהיינו מהבינה).
(זוהר ויקרא, דף י"ד עמוד א')
שומר הברית חנו מוטל על הבריות
| מיל"ה |
אותיות יהל"ם, והוא אבן טובה שמאיר, שמי ששומר בריתו היה מבהיק אורו כספיר ויהלום. וחנו מוטל על הבריות ולפיכך היה יוסף יפה תואר וגו'.
(שפתי כהן)
טעם שנוטר הברית זוכה למלכות
| טעם |
שהנוטר ברית זוכה למלכות, כי הנה כשיש לו להאדם המדרגות של סור מרע ועשה טוב, היינו מהרע עצמו עושה טוב כי מוצא בהרע גם כן בחינת טוב הגנוז בתוכו שהוא חיות הבורא יתברך וכו', אז יכול לבא למדרגה יותר גדולה שהוא בחינת אלם, שיעשה כל מעשיו בהסתר, על ידי שהוא בטל נגד גדולתו ורוממותו יתברך ויודע שלא התחיל עדיין לעשות כלום מחמת שעבודתו גם כן אין סוף. ואין מאמין בעצמו כלום, על כן הוא בוש מאד להתראות במעשהו כלל ומסתיר מעשיו, ועל ידי זה זוכה לבחינת מלכות, והוא מחמת שני טעמים.
| א', |
נודע שברית הלשון וברית המעור מכוונים, מאן דנטר ברית זוכה למלכות, ומלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה. נמצא על ידי שעושה בהסתר ונעשה בחינת אלם נמצא נוטר ברית הלשון, לכן זוכה גם כן למלכות. נמצא לפני דברינו הנ"ל אי אפשר רק כשכבר זכה לשני המדרגות סור מרע ועשה טוב, היינו עושה מרע טוב, ונודע אשר בחינת מלכות הוא בסוד ורגליה יורדות מות ובסוד ואתה מחיה את כולם שהוא בחינת ניצוצות הקדושות מבחינת מלכות ששוכן בכל דבר אף בבחינת רע. נמצא אשר שעושה מרע טוב הרי מעלה בחינת מלכות למעלה לכן זכה על פי דין למלכות.
| ב', |
יש לומר הטעם שזוכה למלכות דהיינו להנהיג את ישראל ולהמשיך ולהשפיע להם כל טוב הוא מטעם זה, כי נודע אשר המשכת השפע צריך להיות בהסתר כדי לשמור משליטת החיצונים לכן בהכרח אי אפשר להיות דבר זה רק על ידי צדיק אמת. צדיק הוא ברית, לכן זוכה הוא למלכות.
| ועל |
כן מצינו ביוסף הצדיק שהיה לו מדרגה ראשונה של סור מרע שאמר לאשת אדוניו איך אעשה הרעה וגו', ועוד מצינו אצלו ויבא הביתה לעשות מלאכתו, וחד אמר לעשות צרכיו נכנס. וקשה טובה על יוסף כי יחוד הוא איסור גמור מדאורייתא, והלא כולם הלכו לבית עבודה זרה שלהם שהיה יום חגם ולא נשאר בבית כי אם אשת אדוניו ולמה נכנס.
| אך |
האמת שיוסף הצדיק היה כל מגמתו להכניס ולהעלות הכל אל הקדושה ולעשות מרע טוב לשבר כח הקליפה והרע ולמצא שם גם כן בחינת טוב הגנוז, ועל ידי זה יכלול רע בטוב שגימטריא רפ"ח ניצוצות הקדושים להעלותם, לכן כיוון לבו לשמים כי גדולה עבירה לשמה ונכנס שם לבדו כדי שלא יהיה לו שום מניעה ומחמת גודל קדושתו ישבר כח הרע וימצא שם טוב והחיות של הקדוש ברוך הוא ולחשוב מחשבות איך אעשה עמו ממש הרעה הגדולה הזאת נגד רצונו יתברך וכו', הרי שהיתה לו שני המדרגות סור מרע ועשה טוב. עוד היה לו מדרגה על מה שהוא בחי' אלם הוא לעשות הכל בהסתר ובהצנע לכת, כי מצינו שקרא לו צפנת פענח דמטמרין גליין ליה, דאף דברים הנגלים דהיינו תורה ותפלה היה זה מטמרין ועשה הכל בסתר, ועל כן זכה למלכות.
(ייטב לב, שפת אמת)
מי ששומר ברית המעור נשמר אצלו גם ברית הלשון
| מצינו |
ביוסף הצדיק על ידי ששמר הברית ולא פגמו, על ידי זה נשמר אצלו ברית הלשון, וזה שאמר כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש. פ"י גימטריא המיל"ה, שעל ידי ששמרתי את בריתי על כן אדבר עמכם בלשון קודש ברור וצח.
| והנה |
דרשו חכמינו ז"ל שהראה להם את המילה והיה מדבר עמהם בלשון הקודש. והנה יש להבין מה סימן הוא זה שהוא מהול, הלא כל המצרים היו מהולים כידוע. ועוד כמה עכו"ם יש גם כן שהם מהולים ומדברים בלשון הקודש. ועוד שאמר והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין, למה פרט בנימין בפני עצמו ולא כלל אותו עם אחיו.
| אלא |
כך אמר להם יוסף, כי כל כוונתו היה להראות להם שהוא מהול, כדי שיכירו כי לא פגמו חס ושלום, והוא כאחד מהם ששמר בריתו הקדושה, אף אם שאר אחיו אינם בקיאים להבין זה, הלא אחי בנימין עיניו יראו ויבינו, כי נודע מזוהר הקדוש שבנימין גם כן נקרא צדיק על ששמר את הברית משמרתו של יוסף להיות צדיק במקומו מעת שירד יוסף למצרים. וגם נקרא לעולם צדיק כנודע. והנה הוא רואה ומשיג להבין בעיניו הקדושים. ועוד הנני נותן סימן לכולכם שאתם שומעים כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש צח ובהיר, ובזו בודאי תוכלו להבחין שאלולי קדושת נשמתי משורש האחוה והאבות היה הדיבור מלשוני נשחת וסרוע ומגומגם ולא ברור. אך עבור ששמרתי בריתי הקדושה והטהורה על כן לשוני צח ובהיר. כי לגבעוני מהול אינו מועיל כריתות ברית הערלה לטהרו מטומאתו, כי עוד טומאתו בו כבראשונה. וגם כם כשפוגם בריתו לא נחשב מילתו לכלום ועל כן לשונו סרוח ומגומגם. ועוד כי על ידי שפי המדבר אליכם מה שאין הפה יכול לדבר, ופי דומה לפה העליון כמו שנאמר וכל העם רואים את הקולות. ואחר אשר נשמר הפה העליון שהוא שער הבית ופתח הבית בודאי כל הבית ומה שבתוך הבית נשמר, וזה אשר אמר את כל כבודי נשמתי אף שאנכי במצרים. כי העושה סייג לדבריו שאר האברים בקדושה ובטהרה.
(עומר התנופה)
כי עודך חי – עוד יוסף בני חי
השומר בריתו נקרא חי
| מי |
ששומר ברית בטהרה נקרא חי, כדאיתא בזוהר פרשת ויגש (חלק א' דף רי"א עמוד א') כי עודך חי[LXXI], דאתקיימת ברזא דברית קדישא דאקרי חי העולמים, ובגין כך כי עודך חי, ועל דא בקדמיתא אמר, רב עוד יוסף בני חי, דאצטריך למיקם ברזא דחי והא אתמר, עד כאן לשונו.
השכר הגדול שהקדוש ברוך הוא פורע להשומר ברית
| יוסף |
בשביל שחלק כבוד להקדוש ברוך הוא ולא חטא בפוטיפרע, אמר לו הקדוש ברוך הוא לבן בנך אני פורע, שאתן לו רשות להקריב קרבנו ביום שבת קודש שלי ולא יהי ניזוק.
(מדרש רבה במדבר פרשה יד פסקא ג)
מי ששומר בריתו כראוי יכול להתפלל
| כתב |
בספר הקדוש עבודת ישראל (פרשת ויגש) וזה לשונו: ועץ אחד אפרים בן יוסף, רומז כי בוודאי אי אפשר להתפלל למי שאינו שומר הברית כראוי, לכן צריך לתקן הברית אז זוכה ליחוד כנסת ישראל עם דודה על ידי הודאות פיו בשירות ותשבחות, וחלילה מי שפוגם הברית הוא מכסה חרפת ערלה על אות הברית קודש וצריך לתקן. וזהו שאמר אפרים בן יוסף, שהוא הבחינה הקדושה כאשר כתבנו סוף דרוש חנוכה. וז"ש עץ יהודה ועץ אפרים, מורה תיקון שני בריתות ברית הלשון וברית המעור. והיה לאחדים בידך, פירוש שעל ידי כן תזכה ליחוד הגדול והקדוש.
סדר ויחי
ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי
והנה הראה אותי אלקים גם את זרעך
(ויחי פרק מח פסוק יא)
שומר הברית פניו מאירים כצהרים ואינן מוריקות
| כתיב |
ראות פניך לא פללתי. פירוש, שלא האמנתי שיאיר כל כך פניך באשר אתה במקום טומאה כמו מצרים בדמיתי שחס ושלום פגמת אות ברית קודש ופניך מוריקות. ומכל שכן לראות זרעך אפרים ומנשה, ועכשיו אני רואה אותם שהם תלמידי חכמים צדיקים והם גם כן מעידין עליך שלא פגמת באות ברית קודש. ולכן אמר אמותה הפעם אחרי ראותי פניך שמאירים כצהרים ואינם מוריקות, נתברר לי שאתה עוד צדיק וכי עודך חי שאתה בבחינת חי רב פעלים אשר חי גימטריא ט' ספירות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.
(זכרון מנחם)
ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברנו במצרים
(ויחי פרק מ"ז פסוק כ"ט)
| השביעו |
במצות מילה ורמז לו שבזכות שמירת הברית וגדר ערוה יהיו נגאלים ממצרים.
(עוללות אפרים)
השכינה הקדושה אינה מסתלקת ממנו
| איתא |
בזוהר הקדוש (חלק ד' דף קס"ה ע"ב) וזה לשונו: כל מאן[LXXII] דנטיר ברית קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה וכו' דכיון דנטיר ברית דא עם ה' להוי ולא אתפרש מניה.
הקדוש ברוך הוא מלביש אותו בלבושיו כביכול
| בזוהר |
הקדוש (חלק ב' דף ס"א עמוד א') וזה לשונו: אמר רבי יהודה[LXXIII], מאי דכתיב (תהלים מה ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, אלא כל מאן דמזרז גרמיה ושוי דחילו דחרבא שננא תקיפא לקבליה, על ירך, מאי על ירך, דא רשימא קדישא, כמה דאת אמר (בראשית כד ב) שים נא ידך תחת ירכי.
| דבר |
אחר[LXXIV], חגור חרבך, כלומר זרז ואתקיף יצרך בישא דאיהו חרבך, על ירך, על ההוא רשימא קדישא לנטרא ליה. ואי נטר ליה, כדין אקרי גבור, וקודשא בריך הוא אלביש ליה בלבושוי, ומאן לבושוי דקודשא בריך הוא הוד ונצח (נ"א והדר), דכתיב (תהלים קד א) הוד והדר לבשת, אוף הכא הודך והדרך, וכדין אתדבק בר נש במלכא קדישא כדקא יאות, מכאן ולהלאה, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, דא מלכא קדישא. ועל דא אזהר לון על ההוא מלה ממש דיהב ורשים בהו ולא יתיר,
השומר בריתו הוא דבוק בהקדוש ברוך הוא
| איתא |
בזוהר הקדוש פרשת לך לך (חלק א' דף צ"ד עמוד א') על מדת הברית נאמר (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכולא[LXXV] תליא בהאי את, ועל דא כתיב (איוב י"ט) ומבשרי אחזה א-לוה, דא שלימותא דכולא מבשרי ממש מהאי את ממש, ועל דא זכאין אינון ישראל דאיחדן ביה בקודשא בריך הוא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו דכתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו' בגין כך חיים כולכם היום.
| עוד |
איתא בזוהר פרשת ויקרא (חלק ג', דף י"ד עמוד ב') וזה לשונו: אבל ישראל[LXXVI] קדישין בני קדישין דגזעין ושרשין ואתבסמו בטורא דסיני ועאלו במהימנותא שלימתא קדישתא בשעתא דאתגזר (שנימולים) שריא בכולא, דכתיב (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, עד כאן.
ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי
(ויחי פרק מ"ח פסוק ה')
| אותיות |
מילה. רוצה לומר, זו המתנה נותן לו ששני
בניו יתחלקו לבית שבטים ונתן לו הבכורה
לפי ששמר בריתו.
(עיין רש"י שם)
ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלקים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם
(ויחי פרק מ"ח פסוק ט')
| אחמי |
ליה רזא דברית דנטר ליה וכו'.
(זוהר בראשית דף רכ"ט)
ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה
(ויחי פרק מ"ח פסוק כ')
(עיין תרגום יונתן)
ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה
(ויחי פרק מ"ח פסוק כ')
| היכן |
מצינו שישראל מתברכין כענין הזה ישימך וגו' בעת המילה.
(פסיקתא)
בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור
(ויחי פרק מ"ט פסוק ו')
(עיין זוהר דף רל"ו)
ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל
(ויחי פרק מ"ט פסוק כ"ד)
| משם |
זכה שיהא אבן ישראל אב ובן.
(עיין פרק א' אות ג' ולעיל ויכלכל. ועיין בזוהר הקדוש)
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם
(ויחי פרק מ"ט פסוק כ"ח)
| סופי |
תיבות מילה, כי כולם שמרו בריתם כנזכר לעיל. כל הנפש וגו'.
וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף
ויחי פרק נ' פסוק כ"ג)
(עיין תרגום יונתן)
וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים
(ויחי פרק נ' פסוק כ"ו)
| בגין |
דיוסף נטר ברית ההיא יו"ד ניתוסף ליה כד אזיל לעלמא דאתי וגו'.
(זוהר שם)
השומר בריתו הוא בבחינת אמת
| מאן |
דנטר ברית הוא בבחינת אמת, מדתו של יעקב אבינו עליו השלום, תתן אמת ליעקב, שבו נכלל קו האמצעי בחינת בריח התיכון בחינת דת"י שהוא דתי המלך, כי הא' שהוא ראש האותיות רומז לדעת, והמ' שהוא באמצע רומז לתפארת, והת' שהוא סוף האותיות רומז ליסוד, והוא ראש תוך סוף שהיא סוד בריח התיכון בחינת התכללות והוא המייחד והמחבר כולם לבחינת מלכות ונתבטלו כל בחינות החיצונים ומושך שפע ברכה וחיים.
מפתח ותוכן הענינים על תיקון פגם הברית
הדברים הבאים כאן הם תמצית מכל הספרים שהבאנו בספר "תיקון הברית" על מעלת וגודל קדושת הברית רובם ככולם הם מקור הסעיפים הבאים מש"ס בבלי וירושלמי, זוהר הקדוש, כתבי האריז"ל, רבי חיים וויטאל, ספרי הבעל שם טוב הקדוש, קב הישר, שבט מוסר, ראשית חכמה, זרע קודש, יסוד יוסף, יסוד ושורש העבודה, עבודת הקודש להחיד"א, בן איש חי, ועוד
| ציינתי |
כאן בקיצור נמרץ ובקצת מראה מקומות לראות מקור מקומן טהור וכדי שלא לנטות מדרך קצרה, העתקנו הרבה דברים בהערה מתחת לקו, ובדרך זה בנקל לעיין באלו הסעיפים ולרשום בזכרון לעשותם. וסידרנים לפי ענינים.
וידוי
שירגיל עצמו דבר יום ביומו ובלילה בווידוים והתודו.
חסד
לגדל יתום בתוך ביתו ויתנהג עמו כמו עם בנו.
לעשות הרבה בעלי תשובה[LXXVII]
חצות
להיות נזהר לעמוד בחצות לילה מי שסיפק בידו לעשות לאונן ולקונן על חורבן בית המקדש ואם לאו יעשה אחר כך[LXXVIII].
מצות
שיעשה המצות בכח ובזריזות עד שיתחמם בהם ויזיע ובפרט בעשיית המצות לפסח ונשיאת ב"מ כו'.
סנדק
יהדר להיות סנדק שימולו ילדים על ברכיו ובפרט להיות סנדק אצל עניים.
סעודה
שלא יבזה אוכלים בגאוה ובוז ולא יפרר פרורים.
שיתקן עצמו בתיקון נטילת ידים.
לאכול שיורי פירורי המוציא.
סוד ברכת המזון הוא תיקון גדול.
ספר תורה
להיות נזהר לומר בשעת הוצאת ספר תורה בריך שמיה וכו'.
יהדר להיות עולה לתורה על כל פנים בכל חודש פעם אחת ולברך את הברכות בקול.
להסתכל בעיניו בשעה שעולה לתורה ולקרות בלחש עם הקורא.
עוד יש תיקון בספר תורה שמוציאין קודם כל נדרי.
צדקה
להרבות בנתינת צדקה לעניים.
ציצית
להיות נזהר במצות ציצית ולהסתכל בהם תמיד.
שינת לילה
ללמוד קודם שכיבה משניות או אגדה.
לומר קודם שכיבה ד' מזמורים הראשונים שבהתהלים.
לקרות בכל לילה קריאת שמע של האר"י ז"ל כנדפס בשערי ציון.
לישן בלילה מתוך דברי תורה או קריאת שמע ולא יפסיק בדיבור חול.
שמירת שבת
להרבות בהדלקת נרות בערב שבת.
שיהא נזהר לשמור שבת כהלכתו ולענגו בכל מיני תענוגים[LXXIX].
תורה
ללמוד משניות (ובפרט בסדר טהרות) וללמוד סודות התורה (אם הוא בר הכי).
לימוד ח"י פרקים משניות בכל יום[LXXX].
להעתיק מחק לישראל עניני סדר לימוד כל המשניות בשנה
לימוד רזי דאורייתא.
לכבד ולאהוב לומדי תורה.
לגדל בניו לתלמוד תורה ולהדריכם ביראת שמים.
להעתיק מאור הזוהר על זה אם יש
תפלה
להתפלל תפלותיו בבכי וצעקה.
להיות מן העשרה ראשונים לבא אל בית הכנסת להתפלל.
לענות אמן בכל כחו [בכל כוונתו].
שלא ידבר בבית הכנסת[LXXXI].
מסירת הנפש על קידוש השם ית' בכל יום בכוונת היחוד דקריאת שמע.
לסמוך גאולה לתפלה.
לומר בכל יום פסוק או"ר זרו"ע לצדי"ק וגו'.
לכוון בתפלה בברכת תקע בשופר. [ולומר בכוונה היהי רצון הנפד בסידורים שם ובפרט בימי השובבים עיין בדברי קדשו של ש"ב באוהב ישראל (פרשת ויחי)].
צוואה
לצוות קודם מותו לבניו שלא יעשו לו לויה אחר מטתו.
תהלים
להיות רגיל באמירת מזמורי תהלים ובפרט בימי השובבי"ם.
עוד סגולה לתיקון חטא זה להתענות בערב שב"ק, ובשבת קודש יאמר תהלים. [לומר כל ספר תהלים בשבת קודם התפלה בלי הפסק. – עיין בספר בנין יהושע מה שכתב בשם אליהו זכור לטוב -].
תיקון גדול לטבול תיכף ולומר עשרה קפיטיל תהלים באותו היום ואלו הן: טז, לב, מא, מב, נט, עז, צ, קה, קלז, קן.
תיקון גדול להתענות ביום ה' מפרשת שובבי"ם ובשנה
תפילין
להיות נזהר במצות תפילין שיהיו כשרים למהדרין ולא בדעיבד, ולהזהיר אחרים שהתפילין לא יהיו חס ושלום על המצח[LXXXII]. וחיוב גדול מוטל על כל אחד מישראל לעורר את חבירו על גודל ענין השכר והעונש[LXXXIII] וחיוב הערבות תוכחה ומחאה, יראת שמים ואהבת שמים, כמו שכתוב (קהלת י"ב) "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם".
לאהוב שלום ולרדוף שלום.
ענוה
לבחור ולאחוז במדת הענוה וכאשר ישמע שמחרפין אותו ישתוק וימחול.
לעסוק במצות הכנסת כלה
להוריד דמעות על אדם כשר שמת כמו שאמרו חז"ל במסכת שבת (דף ק"ה) דהוא תיקון לעון קרי[LXXXIV],
יזהר להתענות תיכף ביום המחרת בלי איחור כלל.
מעוברת גם ת"ת.
שמונת ימי חנוכה מסוגלים לשוב ולתקן חטא זה.
עוד תיקון ליתן בכל ערב שבת צדקה כפי ערכו לעני הגון דוקא היושב על התורה ועל העבודה ומואס בעניני עולם הזה.
יתענה בכל ערב ראש חודש עד המולד.
לשוב באמת על חטאת נעורים להתענות ה' שנים רצופים יום א' בשבוע, וליתן צדקה בכל ערב שבת קודש ולהיות ניעור כל ליל שישי וללמוד באותו לילה תנ"ך משנה גמרא זוהר ראשית חכמה תיקונים עין יעקב שולחן-ערוך יורה-דעה ולקרות קריאת-שמע של האריז"ל בכל לילה הנדפס בשערי ציון, ואחר הה' שנים הנ"ל צריך להתענות בה"ב אחר פסח וסוכות ושובבי"ם ת"ת וכל ערב ראש חודש והפסקה של שני ימים בחודש אלול ולקבוע עתים לתורה דהיינו ללמוד בכל יום תנ"ך משניות שהוא תיקון לנשמה וזוהר ושולחן-ערוך ועין-יעקב קודם השינה וקריאת שמע של האריז"ל ולילך במקוה לטבול ט' פעמים כדי לקבל עליו קדושה וטהרה מן המקוה העליונה והבן.
לימוד סדר טהרות טוב לתיקון פגם הברית.
לימוד תהלים מועיל לתיקון הברית.
שלא לבייש שום אדם בעולם אפילו בינו לבין עצמו וכל שכן ברבים.
תיקון גדול להאכיל לעניים על שולחנו.
להזהר בכל הברכות לברך אותם בכוונה ובפרט בברכת המזון שהוא תיקון גדול.
הבכי הוא מתיקוני הברית לכן בכל יום יבכה וידאג בדמעות לתקן זאת.
יזהר במים אחרונים ושלא יפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון.
יטרח בהכנסת חתן וכלה וישמחם.
ילמד פושעים אליו יתברך וחטאים אליו ישוב.
ישלים בכל יום צ' אמנים ד' קדושות יו"ד קדישים ק' ברכות ר"ת צדי"ק. (ועיין בזוהר הקדוש פרשת מקץ).
לקנאות קנאת ה' בכל כחו לאפרושי מאיסורא וקל וחומר בעצמו להיות נקי מחטא וידבק ביוצרו.
ישתדל להרבות מצות כפי כחו ויתרחק מכל חטא אולי יזכה להיות רובו זכיות.
יזהר לרוץ לדבר מצוה.
ישתדל שיהיה תוכו כברו ויתרחק מתחבולות ומרמות.
לעולם ילמוד סנגוריא על ישראל כלל ופרט ויצדיק לישראל וילמד עליהם זכות.
יזהר מד' כתות שאין מקבלין פני שכינה, והם ר"ת חשמ"ל: חנפים, שקרנים, מספרי לשון הרע, לצנים.
יזהר בשמירת ימים טובים להיות שנקראו אות לתקן על עון פגם הברית.
יזהר בסעודה רביעית במוצאי שבת קודש [כי הסעודה זו כנגד דוד המלך עליו השלום שתיקן הקרי של אדם הראשון וסימן ברית ר"ת בסעודה רביעית יזהר תמיד].
יטרח ויכתת רגליו ביום השישי לכבוד סעודת שבת.
שלא יהיה רע עין.
עוד מתיקון הברית בשבת כשמברכין החודש כשיאמר מי שעשה נסים כו' ראש חודש פלוני וכו' יזכור שעת המולד באיזה יום ובאיזה שעה ובעאיזה חלק יהיה כן.
יקבע עתים לתורה הן עם עצמו הן עם אחרים.
יזהר מלהגיע בידו למטה מטבורו.
ירבה בתורה ויטריח מחו לחדש חידושים בתורה תמיד.
תיקון גדול להתפלל תפלתו כסדר בלא הפסק וכמו שכתבו המקובלים שלא להפך הצינורות.
לטבול בקבלת תענית לשם קבלת תשובה.
להניח שק על בשרו ואפר מקלה על ראשו במקום הנחת תפילין.
ירגיל עצמו לטבול במקוה.
לומר פרקי שירה.
למשמש בתפילין בלמען לא ניגע לרי"ק.
לישב באחדות באהבה עם חבורי חסידי ה' תיקון גדול.
תיקון גדול לטבול תיכף באותו יום במים קרים דוקא.
השתטחות על קברי צדיקים מועיל לתיקון פגם הברית גם מסוגל לזכות לתשובה באמת ולהנצל מכל צרות בגשמיות וברוחניות כן כתבו בספרים הקדושים. (עיין באלף המגן סימן תקפ"ט).
שינה בסוכה הוא תיקון לחטא זה.
אם מנדד שינה מעיניו בזה מתקן פגם הברית שנקרא רע, על ידי מה שהוא ער וילמוד תורה שנקרא טוב.
להתענות בערב שבת קודש הוא תיקון חטא זה[LXXXV].
ראש השנה שחל להיות בשבת הוא זמן התיקון של חטא הידוע[LXXXVI].
פט) בימים שבין המצרים העת לתקן הברית קודש. (כן כתב בספר זרע קודש פרשת דברים עיין שם).
צ) יעלה לקרות בתורה במשלים סדר מצורע דיהיה לו לכפרה ולתיקון גדול. (כן כתב בספר פדה את אברהם הובא בספר א"ח תכ"ח).
צא) תיקון לעון גדול הוצאת זרע לבטלה אף כי עשה עבירה זו כמה וכמה פעמים למאות בלי מספר אחר שבכה והתחרט לפני ה', יתענה ג' הפסקות של ב' ימים וב' לילות רצופים ועוד ג' ימים נפרדים, ובכל יום כל ימי חייו יהיה בתשובה ושברון לב בחרטה וטהרת הגוף בטבילה והנפש בתורה, ויזהר מאוד בשמירה יתירה בקדושת הברית שלא יבא אפילו לידי הרהור ולא ישים ידו לעולם מתחת טבורו ולמטה, ובכל יום יבכה וידאג ויאנח ובתנאי שיוסף שקידה בתורה ובמצות ובמעשים טובים וצדקה שהיא על כולם ותפלה בכוונה ותמיד יהא לבו נשבר בקרבו ואז טוב לו סלה ומובטח שהוא בן עולם הבא. (בספר עיר מקלט מצוה קפ).
צב) להיות נעור כל ליל שישי ללמוד כל הלילה עד הבוקר הוא תיקון גדול ונפלא לפגם הברית. (כתבי האריז"ל ושאר ספרי המקובלים).
מב) גם זה תיקון לשמור ולהרחיק את עצמו מדברים המסבבים וגורמים חטא זה כדי להנצל ממנו וה' ישמרינו, ועיין בתיקוני תשובה שנדפסו בספר מצות השם דקא חשיב לכלהו ואלו הם, המספר לשון הרע, המדבר נבלות פה, המדבר דברים שקרים, המגלה סוד למי שאינו ראוי, מברך ברכה לבטלה, הנודר ואינו מקיים, הפוגם בראיה, המסתכל בנשים ובבגדיהם, המרבה בדאגה, המטה אזנו לשמוע דברים בטלים, האוכל אכילה גסה, הישן בחדר לבדו, המסתכל בבעלי חיים כשנזקקין זה לזה, להזהר מלרכוב על בהמה בלא אוכף, ליזהר מלדבר עניני תש' אפילו עם אשתו שלא בשעת תשמיש ויזהר מלראות במקום הגורם לו הרהור ומכל שכן שלא יהרהר בדברים אלו בכיון שמקשה עצמו לדעת בזה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה המקשה כו', ולא יאכל בדברים המרבים זרע אלא בליל זיוג. עד כאן.
ואציין עוד אלה הדברים אשר מצאתי שכתבו עוד ליזהר מהם שלא לבא לידי עבירה חלילה ואלו הן, המסתכל בצורת עבודה זרה אינהו ואביזרייהו, שלא ירבה דיבור עם האשה, אם סביב מטתו יהיה כלים צואים, אם יהיה סביב מראשותיו מנעלים או מכנסיים וכיוצא, אם יהיה עליו מפתחות ברגל וכיוצא בעת שישן, אם יהיה קורי עכביש למעלה מראשותיו, האוחז באמה ומשתין, אם בתחלת הלילה ישן על צד ימין, מי שאינו נוטל ידיו בבוקר בתחלת הקיצו, בסיבת תענוג השינה כל הלילה, העושה מצות באקראי ולא בקבע, הפורץ גדר מגדרי רבותינו זכרונם לברכה, המתגאה, המיפה את עצמו ומסלסל בשערו, מי שטבעו חומד ממון. כל זה העתקתי מספרים הקדושים ורובם ככולם העתקתי מספר קרנות צדיק והשאר מה שמצאתי כתוב בספרים[LXXXVII].
בו יבוארו: סיבות שונות המביאות את האדם לפגום בברית
סיבות מביא את האדם לידי הוצאת
זרע לבטלה בהקיץ או בחלום
א) מי שפוגם פיו ולשונו לדבר ניבול פה ולשון הרע ולדבר שקרים מטמא אותו בטומאת קרי בשעת שינה.
ב) המגלה סודות למי שאינו ראוי לגלות לו שום סוד.
ג) מי שברך ברכה לבטלה ובכלל זה כשאינו עונה אמן אחר השליח-ציבור בשעה שחוזר התפלה שמונה-עשרה וגורם לשליח-ציבור לברך ברכות לבטלה לכן מטמאין אותו.
ד) מי שנודר דבר מה ואינו מקיים נדרו לשלם מה שנדר.
ה) מי שפוגם בראיה רחמנא לצלן להסתכל במקום ערוה הן בנשים יהודית או בארמית או בבתולות או בשעה שבהמה ועוף נזקקין זה לזה.
ו) מי שמרבה באכילה ושתיה ואוכל מאכלות שמנות ואכילה גסה.
ז) מי שישן בחדר יחידי אוחזתו לילית ומכשילו בהוצאות זרע לבטלה.
ח) מי שמסתכל בצלם או בפסל ומסכה.
ט) מי שמרבה בדאגה ויגון ואנחה.
י) מי שפוגם באזנו לשמוע ניבול פה או דברים בטלים.
עד כאן מהסיבות
תיקוני החטא
א) לשמור שבת במחשבה ודיבור ומעשה כמבואר בראשית חכמה שער הקדושה.
ב) להרבות בתינת צדקה לעניים ולהזהר בהפרשת מעשר מכל ריוח שבא לידו.
ג) להזהר ממשקה המשכר אפילו בשבת ויום טוב.
ד) להתפלל כל תפילותיו בבכי וצעקה.
ה) לקרות הקריאת שמע שכתוב בשערי ציון בכל לילה.
ו) שיבחור במדת הענוה ויסבול כל העלבונות וחרופין וגידופין.
ז) לגדל יתומים בתוך ביתו ולהשיאם בשמירת ברית קודש.
ח) להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת ולהתפלל תמיד בציבור ולא ביחיד חס ושלום ולהיות זריז וזהיר במצות תפילין ובמצות ציצית על צד היותר טוב ולסמוך גאולה לתפלה ולהזהר לענות אמן יהר שמיה רבה ואמן בכל פעם בחוק ולא יעבור.
ט) שיתחמם בכל עשיות מצות הבאות לידו עד שיזיע ובפרט באפיית המצות לפסח.
י) להרבות בהדלקת הנרות לכבוד שבת ובתוספת שבת ב' שעות קודם הלילה.
יא) לענג את השבת כהלכתו כמתנת ידו אשר ברכו השם יתברך.
יב) ללמוד קודם שכיבה ולומר הד' מזמורי תהלים קודם השכיבה.
יג) להזהר לומר בריך שמיה בשעת הוצאת ספר תורה ולהיות עולה לקרות בתורה על כל פנים פעם אחת בכל חודש.
יד) שילמוד משניות בכל יום ואם אפשר לו ללמוד ח"י פרקים מה טוב ומה נעים.
טו) יאמר תמיד בכל תפלת שמונה-עשרה בברכת תקע בשופר היהי רצון הנדפס בשע"צ וגם בשעת ראש-חודש בענטשן ובשעת אמירת ומפני חטאינו
טז) לאכול משיורי המוציא ולהאכיל מסעודתו תמיד לעניים בני תורה.
יז) להתענות בשובבים ת"ת כמבואר בספר עבודת הקודש.
י"ח) ללמוד חק לישראל דבר יום ביומו[LXXXVIII].
אחד מגדולי התיקון לפגם הברית הוא לימוד
החק לישראל דבר יום ביומו
מכתב המלצה מהגה"צ אב"ד משארמאש שליט"א [זצ"ל] בשנת תש"ל על הדפסת החק לישראל כל פרשה בנפרד כדי לקיים בניקל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. וזה לשונו:
| מלפנים |
זאת בישראל בדורות הקודמים ובימי אבותינו זי"ע, אשר כל אחד ואחד בין תלמיד חכם בין איש המוני השתדלו להשלים חוקם בכל יום ויום בספר חק לישראל חק ולא יעבור, וכן נהגו הצדיקים הקדושים מדור דור כידוע, ומקור חוצבו ממקום קדוש עליון, יסדו ותקנו איש האלקי קודש הקדשים מרן רבינו האריז"ל ללמוד בכל יום עניני מוסר ודינים מלוקטים מארבעה חלקי השולחן ערוך והרמב"ם ז"ל כדי לצאת גם ידי חובת לימוד הלכה, על דרך אמרם ז"ל כל השונה הלכות בכל יום כו'.
| ועיין |
בשולחן ערוך (סימן רל"ח) דאם לא השלים חק הקבוע לו ביום, ישלימנו בלילה מיד. ועיין בפתחי תשובה (יו"ד סי' רמ"ו) בשם משנת חכמים דדעתו נוטה דאם לא השלים בלילה מחוייב להשלים אף ליומא אוחרא, וצריך ללמוד דבר זה קודם שאר לימודו עיין שם.
| בעונותינו הרבים |
בסיבת החורבן והגלות שאירע לעם ישראל בימינו אלה הרבה ממנהגי ישראל הטובים והישרים נדלדלו ונטשטשו, ולמיעוט מציאותם כמעט שנשכחו מלב ההמון, וככה אירע גם בלימוד החק לישראל, שהיה חק קבוע לכל בר ישראל מגדול ועד קטן להשלים חקו מידי יום ביומו כל ימי חייהם עד עולם, ועכשיו בעונותינו הרבים נתמעטו לומדיה ועוסקיה וכמעט לא נמצאו, מי יתן איפוא להחזיר עטרה ליושנה שיקבעו כל אחד ואחד שיעור קבוע ללמוד בכל יום ויום כפי הסדר שיסדה רבינו האריז"ל על פי הסוד, וגם לקבוע שיעורין ברבים כמנהג אבותינו הקדושים בדור הקדום.
| על כן |
באו ונחזיק טיבותא לגברא דמרא סייעא … אשר טוב עשה בעמיו והדפיס ספר חק לישראל בדפוס נאה ומשובח, באותיות מאירות עינים, גם חילק כל פרשה בכרך לבדנה, למען להקל ללומדי' להוליכם בחיקם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך באלה מסעי, והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, ולא ימוש ספר התורה הזה מפיך, ועל ידי זה יהיה באפשרות גם להטרודים על המחי' ועל הכלכלה להשלים חקם בספר החק לישראל מידי יום ביומו. ואקוה בעזר השם שיתרבה גבולנו בתלמידים ויתרחב גבול הקדושה להגדיל תורה ולהאדירה. ומתאמרא משמיה דהגאון הצדיק הקדוש משינאווע זללה"ה, אשר לימוד החק לישראל מסוגל לפרנסה בנקל ובהרחבה, ונרמז באמרם ז"ל (ביצה ט"ז ע"א) דהאי חק לישנא דמזונא הוא, עד כאן דבריו הקדושים ודפח"ח, ובזכות התורה הקדושה יוסיף הקב"ה ויגאלנו גאולת עולם במהרה דידן אמן כן יהי רצון.
הכ"ד הכותב לכבוד התוה"ק ולומדי'
נפתלי הירצקא העניג אבד"ק שארמאש יצ"ו, ברוקלין, נ.י.
| אחר |
תפלה ישתדל ללמוד סדר היום בסדר חק לישראל כי הוא סדר נאה דרך קצרה וכשרה וזוכה במעט זמן לקרות תנ"ך ולשנות משנה וגמרא וזהר והאיש הירא ח"ק נתן ולא יעבור כי הוא תועלת עצום לנפשו קרי"ה נאמנה הזאת נעמי וגם ילמוד תנ"ך בתרגום כמו שכתוב האר"י זצ"ל ושם ימצא הכל מוכן אמנם יש בו טעויות הרבה וצריך להבין ולהרגיש הטעות ובנביאים וכתובים ילמוד פעם אחת מקרא ופעם תרגום ולא יכוין בכונות הכתובים שם כי הם מלאי השגיאה כי לא יאמר התפלות שבראש הספר (ועתה נדפס חק לישראל בסדר יפה ונחמד).
(עבודת הקודש (חלק א') למרן החיד"א זלל"ה)
סגולה גדולה לתיקון פגם הברית ללמוד בספר חק לישראל
| בספר |
שארית ישראל (בפתיחה לספר שמות) וזה לשונו: הנה הרואה יראה בספר הקדוש שנקרא חק לישראל שהוא תיקון לפגם הברית ככה קבלתי מרבותי שתיקון האמיתי הוא על ידי התחברות תורה שבכתב עם תורה שבעל פה על ידי חק לישראל ורמז לזה במאמר וחוק בשארו שם וכו', על כן בעקבות משיחא אלו יצא לאור ספר יוסף לחק מהצדיק הגדול רבי חיד"א זכרונו לברכה תלמידו של רבי חיים אבן עטר בעל אור החיים שיש בו שני אורות תרין משיחין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף בסוד חכם הכולל המתקן פגם של כל ישראל.
| הרואה |
יראה כי בימים האלו בימי שובבי"ם ת"ת [תרומה תצוה] תיקונים גדולים לפגם ברית המעור והלשון כנ"ל ויש בהם רזין עילאין רזין דרזין כו'.
(שארית ישראל שער השובבים דרוש א')
תיקון לעונש כרת ר"ל
| עיין |
ביסוד ושורש העבודה (שער ח' פרק א' ובשער יו"ד פרק ח') שכתב בשם האריז"ל להנצל מכרת להיות נעור כל הלילה ולא יישן כלל אלא יעסוק בתורה עד אור הבוקר, וראוי ללמוד מעניני העבירה שעבר שחייב עליה כרת ובכל לילה שיעשה כן נצול מכרת אחד שנתחייב, עד כאן לשון האריז"ל, ונוהגים ללמוד מסכת כריתות משניות וגמרא וספרי יראים כו' עיין שם, [וכן הוא בשער היחודים ובספר נגיד ומצוה (חלק ב' שולחן ערוך האריז"ל ובמשנת חסידים מספר התשובה].
| ובספר |
ישועות חכמה (סימן עא) כתב דכל אדם צריך לחוש שמא פעם אחת חלל שבת או יום הכיפורים, או אדם שנכשל באיסור נדה חס וחלילה ולא ידע על פי חשבון שהוא סמוך לוסתה שאז הוא קרוב למזיד חס וחלילה וחשבוני הוסת הם רבים כמבואר בקיצור שולחן ערוך ובמסגרת השלחן (סימן קנה) עיין שם, והוא לא ידע ואשם חס וחלילה על מה שלא למד לידע היטב כל הדינים, וכן לפעמים בענין חמץ בפסח יוכל להיות מכשולות חס וחלילה בשנה שרבו הגשמים כידוע גם יוכל להיות כי בגלגול העבר עבר על איזה כריתות חס וחלילה ונתגלגל לתקן ומכל אלו הטעמים טוב לכל בן תורה להיות ניעור לפעמים בלילי קיץ כל הלילה בליל שישי או באיזה לילה שירצה – שבקיץ אין בזה טורח כל כך – וילמוד כל הלילה עד שיאיר היום ויהיה ניצול בכל לילה מכרת אחד וילמוד המשנה דכריתות פרק א' בכוונה ובתשובה. וזה לשון המשנה שלשים ושש כו' ואחר זה טוב לומר תפלה זו בכוונה ובפרט אחר חצות לילה שהוא עת רצון. יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתכפר לנו על כל חטאתינו ותסלח לנו על כל עונותינו ותמחל לנו על כל פשעינו וטהר מחשבותינו ולבנו לעבדך באמת ובשמחה. עד כאן לשון ספר ישועות חכמה.
| ומה |
שכתב שם דכשהולך לישן כשיאיר היום יטול ידיו ג' פעמים ויברך ברכת התורה ואחר כך יאמר כל הקריאת שמע לצאת ידי חובת קריאת שמע של שחרית עיין שם, לעניות דעתי לא נראה כן אלא שיוכל לקרות קריאת שמע בלא ברכת התורה דבברכת התורה של אתמול נפטר עד אחר שינת קבע של לילה זו עיין שו"ת מהר"ם שיק (אורח חיים סימן א') ושאר תשובות אחרונים, וכן ראיתי בספר זכרו תורת משה שכתב דשאל את פה קדשו בעל דברי חיים זלה"ה מצאנז על זה ואמר לו שאם דעתו לישן אזי מותר ללמוד עד השינה בלי ברכת התורה עיין שם.
| וה' |
יתברך יטהר לבנו הזונה ויזכינו שנוכל לתקן את אשר שחתנו ולעבדו עבודה תמה מתוך נחת והרחבה בלב שמח אמן כן יהי רצון.
| מי |
שראה חס ושלום קרי בלילה אזי יתענה בו ביום כמו שכתוב בספר שע"צ דמי שמתענה בו ביום יכלו ויתמו המשחיתים והמקטריגים והמזיקים שנבראו מטיפות קרי ועולה לו במקום טבילה כאלו טבל במים במקוה טהרה ועיין שם שהאריך בזה.
(יפה ללב חלק ב')
| עיין |
בעבודת הקודש בחלק ציפורן שמיר (אות ד"ק) שכתב וזה לשונו: מסורת היא בידינו שהרואה קרי יטבול בו ביום ההוא דייקא ומתודה כראוי ונמחה המזיק של קרי.
| וכתב |
בספר יפה ללב (בקו"א) דכמו כן אם מתענה בו ביום ומתודה כראוי נח המזיק, כי בכלל סגולות התענית הוא כי הסטרא אחרא אין בה כח לידבק במי ששרוי בתענית (הובא דבריו בספר או"ח החדש סימן תקס"ב). ועיין בספר היקר יסוד מערבי שהוא מיוסד על זרע לבטלה רחמנא לצלן מחכם ספרדי אחד נ"ע שכתב (בדף כ"ו עמוד ב') סגולה נפלאה לרואה קרי חס ושלום ללמוד פרשת נח כי היא מסוגלת להכרית כח הטומאה ושלא יבא לידי טומאה עוד. (עיין ספר המדות להר"ן זכרונו לברכה ערך קליפה אות יו"ד ובספר האח נפשינו עיין שם). ועיין בספר עתרת חיים (להגאון מהרח"פ זללה"ה סימן מ"ב) שסידר תיקון למי שראה קרי ביום כפור, ובסוף כתב שם בספר חמה"י בהלכות סוכה (סוף פרק ב') דיקנה לולב ואתרוג לזכות את הרבים עיין שם.
(ס"י)
עוד עניני תיקון הברית
| מאן |
דכאיב ליה בעון המר והנמהר תוצאות שכבת זרע לבטלה רחמנא לצלן אזיל לביה אסיא לחפש תיקון על זה בספרים הקדושים הלא המה בספר הקדוש ראשית חכמה שער הקדושה (פרק ט"ו ופרק ט"ז) בספר הקדוש זרע קודש, ובספר יסוד יוסף וכו', ונעתיק איזה פרטים בזה:
| א) |
מתקוני הקרי שירגיל עצמו לטבול ועל כל פנים לפחות בכל ערב שבת קודש וערב יום טוב
(זרע קודש).
| ב) |
ישמע חרפתו ואינו משיב ולכן אמרו בש"ס הנעלבים ואינם עולבים וכו' עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו
(ספר זרע קודש).
| ג) |
כתב הטורי זהב (אורח חיים סימן ת"ס) וזה לשונו: כתב בכוונת האריז"ל שטרח עצמו במצת של מצוה[LXXXIX] עד כי יתחמם ובזה ישבר הקליפות שנולדו משכבת זרע לבטלה. ועיין בשערי תשובה (סימן רנ"א) שכתב גם כן בשם כוונת האריז"ל הזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת הם סגולה למחיקת עונות כמו הדמעות, ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד השבת וכהאי גוונא כתבו בענין עשיות המצות בערב פסח, עד כאן לשונו.
תיקון לרואה קרי ביום כיפור רחמנא לצלן
| הסגולה |
לזה כתב בספר קרבן נתנאל (בפרק ח' למסכת יומא אות פ"ב) וזה לשונו: ובכוונת האריז"ל יש תיקון לזה:
| א. |
שלושים יום כל יום יאמר הפיוט מסדר קדושות של יום כיפור בכוונה שלימה ורצויה ובדמעות שליש.
| ב. |
וגם יעשה פדיון נפש כמנין וחשבון שמו.
| ג. |
גם מצוה לנדור בעת צרה לקבל עליו בנדר ללמוד מספר פ' או תענית או צדקה ואז ועד עולם כל ימי היותו, עד כאן לשונו.
| ובשאלות |
ותשובות אמרי א"ש (סימן מ"ו) כתב: ויסכים בלבו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, וגם ללמוד בכל יום בלי נדר ב' או ג' סעיפים שולחן ערוך אורח חיים בתחילתו, לכבוד ד' אלקי ישראל, עד כאן לשונו.
| והסדר |
של ד' קדושות הוא כך: יתחיל בשחרית ובכן לך תעלה וכו' מי יתנה תוקף תהלתך וכו' עד קדושה משולשת, אל ברוב עצות וכו' עד יבוא בהם הרוח, תמיד תתלונן וכו' לדור ודור הללוי-ה ויתחיל במוסף עשה למען שמך וקדש וכו' עד קדושה בקודש אז מלפני וכו' עד הללוי-ה, ויתחיל במנחה כי רוכב בערבות עד והנקדשה בקודש ויתחיל בנעילה שערי ארמון וכו', וכל הקדושה עד הללוי-ה חמול על מעשיך וכו', עד המלך המשפט ויסיים במזמור קמ"ג ד' שמע תפלתי וכו'
(לקוטי צבי בשם ס' ע"ח)
| תקנה |
להמוציא שכבת זרע לבטלה לצוות שלא ילווהו בניו אחר מטתו.
(הנהגת אדם, מדרש תלפיות)
תיקון לזרע לבטלה לומר התפלה הזאת בברכת תקע בשופר
| בברכת |
תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבל גליותנו כשיבא לתיבת: וקבצנו יחד יאמר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותינו שכל טיפה וטיפה של זרע שיצא ממני שלא במקום מצוה בין באונס בין ברצון בין בהרהור בין במחשבה שתכניסהו במקום קדוש בעבור קדושת שמך "חבו" היוצא מפסוק ח'יל ב'לע ו'יקיאנו והטוב בעיניך עשה בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל וכו' וטוב מאד לתיקון זרע לבטלה.
(של"ה הקדוש, מדרש תלפיות יסוד ושורש העבודה)
תיקון למוציא שכבת זרע לבטלה לצום פ"ד ימים רצופים
| תיקון |
למוציא שכבת זרע לבטלה תצום פ"ד ימים רצופים ותכוין בשם ע"ב דיודין מ"ב של טיפה עילאה מ"ב זווגים ומ"ב פ"ב ג' דיורין ט"ל ע"ב ד' יודין שם ב"ן שני הויות חד רוחא דכגוונא שנשאה שם תמיד וזהו סוד אי זה ספר כריתות בסוד אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ומתמלא דיודין וכו' גם צריך לתת פרוטה לצדקה קודם כל תפלה ויתקן מה שגרע ויכוין לכל הנזכר.
(נגיד ומצוה, מדרש תלפיות)
[I]) קם רבי שמעון פתח ואמר: בראשית ברי"ת א"ש. שהוא אות ורושם, שעליונים ותחתונים בו עומדים. הוא אות הצבא שלמעלה שבהם נקרא הקדוש ברוך הוא יקו"ק צבאות. והוא אות הצבא שלמטה. הוא אות וברית שבו עומדים שמים וארץ ,כמו שאתה אומר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. הוא אות ודאי, שהוא רושם של חותם המלך.
[II]) פירוש הזוהר: בראשית, ברי"ת א"ש. ברית זה צדיק. כל נקרא. קשר כל אברי הגוף. ח' שהוא שמונה ימים, הם שיעור השבת, שהוא שני אלפים אמות לכל צד, לשמור בהם אות שבת. כמו כן הם שמונה ימים תחום לקבל בהם אות ברית, ולשמור אותו בהם, שלא נעשה באות ברית חילול. אמר רבי אלעזר, אבא, יום אחד היינו הולכים אני ורבי יוסי. ובא בנו של רב המנונא הזקן מאותו עולם, בדיוקן זה העולם. והזדמן לנו בדרך כמו שמחמר בשני חמורים. ושאלנו (נ"א ושאל אותנו) מהו את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, ואמר הוא דברים יפים. אבל עם כל זה רוצה אני לשמור מפיך. אמר לו, בני, בוודאי ברית הוא שקול לשבת, ומפני זה (בראשית ירא שבת).
[III]) פירוש הזוהר: בא ראה, כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם עשה הברית שכל העולם עומד עליו מנלן דכתיב בראשי"ת ברא שית, זהו הברית שהעולם עומד עליו.
[IV]) פירוש הזוהר: בוא ראה, כל זמן שישראל שומרים ברית קודש, אז עושים קיום למעלה ומטה. וכאשר עוזבים את זאת הברית, אז לא נמצא קיום למעלה ומטה.
[V]) פירוש הזוהר: והן שבעה מדורי הגיהנם. אותה נפש שלא חזרה בתשובה באלו שלושה, מוריד אותה הקדוש ברוך הוא במדורי הגיהנם האלה, ושם נשכחת לדורי דורות. ואם הוא צדיק נאמר בו כי שבע יפול צדיק וקם. אמר רבי אלעזר ואם הוא צדיק מדוע יורד שם. אלא כדי להוציא משם כל נפש ונפש מאלו שהרהרו בתשובה ומתו בקצרות שנים, והוא טורח בשביתו. זה הוא מאמר ראשון שהוא בראשית.
[VI]) פירוש הזוהר: וזה סוד את קשתי נתתי בענן. והעמידוהו החברים דבר שהוקש לי. מוקש כתוב בו. שבו היה מוקש לאדם הראשון, כמו שהעמידוהו אדם הראשון מושך בעארלתו היה. ומה ששומר אותו הוא בהקש בשותפות עמי, בדיוקן שלי עליונ אמר ויברא אלקים את האדם בצלמו. מפני שמי ששומר ברית זוכה למלכות. הרי הוא בהקש לי בשותפות עמי. ואם לא שומר אותה הופך ק"ש, קשה לו קשה לאות ה'. ועל זה הקש נאמר ובית עשו לקש. והוא לק"ש בהיפוך אותיות שק"ל. והוא שקל הקודש. אוי למי שלא שומר אותה, וזכאי הוא מי ששומר אותה. ומי ששומר ברית זו, הוא עד עליו, ע' מן שמע ד' מן אחד.
[VII]) פירוש הזוהר: ובמה נסתר בן אדם מאלו דינים וקטרוגים שלא שולטים עליו. בתשובה, זה הוא שכתוב יושב בסתר עליו. זו אימא שהיא סתר. עליון ממנה זו חכמה, שלא ניכרת אלא בה'. בצל שד"י יתלונן זו אימא עליונה (נ"א תחתונה). צל שד"י שהוא אות ברית קודש, שנאמר בו אך בצלם יתהלך איש. וזה שכינה תחתונה, שהיא צלמו של הקדוש ברוך הוא. ועליונ אמר ויברא אלקים אתה אדם בצלמו. בצלמו ממש זו השכינה, צלמו של הקדוש ברוך הוא. במידה שלו בשיעור שלו שלא הוסיף ולא גרע.
[VIII]) פירוש הזוהר: ומפני שהכל נברא בזה הצלם שעל כל ישראל שהוא צדיק, נאמר בהם ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגומר.
[IX]) בינתים הרי הזקן ירד אצלו כמקודם פתח ואמר, רבי רבי, (י') ברית הוא ודאי צדיק ח"י עולמים.
שהוא י' קטנה מצד החכמה שלמעלה. כאשר יורדת י' אצלו, אף על פי שבמקומה י' עליונה נקראת, כאשר יורדת לגבי צדיק י' קטנה נקראת, ואות ו' אף על פי שהיא ו' עליונה במקומה בעמוד האמצע. כאשר יורדת אצל צדיק להתחבר בה. ו' קטנה נקראת. אלף בית של אותיות קטנות בו הן. וה' עליונה כאשר יורדת אצל צדיק, קטנה נקראת. ואף על פי שאותיות השם הקדוש בו כלולות, סתומות הן בו. ובשבילו נאמר סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם. ואם סתומות הן בו, במה ניכרות. בשכינה שהיא מראה שמאירה כאשר יורד יקו"ק לגבי צדיק להאיר בה ודאי. וממנה ניכרים. זה הוא שכתוב כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו. אם הוא שם נקראת מראה שמאירה. ובאותו זמן כי אם בזאת י'תהלל 'המתהלל ה'שכל ו'ידוע. ואם יסתלק מצדיק ונשאר הוא חרב ויבש, מיד נקראת מראה שלא מאירה. באותו זמן אל יתהלל חכם בחכמתו.
[X]) ומי גורם להאיר לה, ולהכיר בה את הקדוש ברוך הוא. מי ששומר ברית.
וסוד הדבר זה השער לה' צדיקים יבאו בו. זו היא שער הצדיקים, ויש להם רשות להכנס שם. וזה הוא מי שהוא צדיק, ובו יקו"ק, הוא זוכה בשכינה ויורש אותה, ועולה בה למלך שהוא עמוד האמצע. שהוא מלך, והיא מלכות שלו. וסוד הדבר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, וזו היא השכינה שנאמר בה והארץ הדם רגלי.
[XI]) וכאשר נכנסה בי"ת סוד הברית בין שתי אותיות לו, שהן שי"ת תי"ו, (נכנסו) ונעשו שב"ת
ובוא וראה, כאשר עמדו ישראל על הר סיני, נכנסה בין שתי אותיות אלו סוד הברית, ומי היא, בי"ת, ונכנסה בין שתי האותיות שנשארו ונתן אותו לישראל. וכאשר נכנסה בי"ת סוד הברית בין שתי אותיות לו, שהן שי"ת תי"ו, (נכנסו) ונעשו שב"ת כמו שאתה אומר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם, כמו שהיתה התחלת העולם להתיחס בהם כל דורות העולם מאלו שתי אותיות, ש"ת היו תלויות עד שנשלם העולם כיאות, ונכנסה ביניהם ברית הקודש ונתקן בשליות ונעשו שב"ת.
[XII]) אם שומר שבת שומר הברית, והשומר ברית שומר שבת
ויש לרמז בזה פסוק (בשלח) כתיב ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט. הרי שחיללו את השבת ולכן ראשי תיבות מזה מילה הרי על ידי שחיללו את השבת כאלו מחללי בריתם. והפוגם בריתו כאלו מחלל שבת, ומכלל הן אתה שומע לאו, אם שומר שבת שומר הברית, והשומר ברית שומר שבת.
[XIII]) פירוש הזוהר: ומי ששומר אותו [את הברית], הוא בדומה לי בשותפות עמי בצלם שלי. עליו נאמר "ויברא אלקים את האדם בצלמו", כי מי ששומר הברית זכה למלכות, הרי הוא בדומה לי בשותפות עמי… ומי ששומר הברית, זה הוא "עד" עליו, אות עי"ן מן תיבת "שמע", ואות דל"ת מן תבת "אחד".
[XIV]) מאן דנטיר אות ברית קודש, הקדוש ברוך הוא
שומרו בכל אתר שצריך שמירה
פירוש הזהר: ומאן דנטיר אות ברית, שהיא מדת היסוד, בכל אתר דאיהי, בכל המצות הנקראות אות, בין בברית מילה ששומרה מלפגום בה, בין בשבת ויומין טבין הנקראים אות ושומרם מלחללם, קודשא בריך הוא נטר ליה בגינה, הקדוש ברוך הוא שומרו בזכות זו המצוה, בכל אתר שצריך שמירה, ומכסי עלוי משנאוי, שלא ישלוט עליו הסטרא אחרא, כגוונא דמשה דאתמר ביה בצל שד"י יתלונן, כדרשת חכמינו זכרונם לברכה (שבת פ"ח ע"ב) שמשה היה מתיירא מן המלאכים ופירש שד"י מזיו שכינתו עליו, וכגוונא דאסתר דסתיר לה הקדוש ברוך הוא מאחשורוש דאיהו ערל וטמא ושוי באתרה שנית, היינו שידה, בדיוקנא דילה, בצורת אסתר, הדא הוא דכתיב כל אשר תאמר ינתן לה וגו', שביקשה אסתר שלא ישלוט בה אחשורוש, אלא תנתן במקומה שידה, בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני, היא מקום הנקבות של הסטרא אחרא, כי זה לעומת זה עשה אלקים, כמו שיש בקדושה בחינת רחל ולאה, כמו כן יש בסטרא אחרא, והשידית שנזדמנה לאחשורוש תחת אסתר משם באה ולשם שבה, ועוד ואיהו נטיר לה מהמן הרשע שרצה לאבדה עם כלל ישראל יחד, הדא הוא דכתיב מצר תצרני, ומפרש דאיהו צר ואויב כמו שכתוב "איש צר ואויב המן הרע הזה", עד כאן.
[XV]) ראה בזוהר הקדוש פרשת ויחי (דף רי"ט עמוד ב') דלא מהני תשובה רחמנא לצלן על חטא הידוע, ובמקום אחר בזוהר הקדוש (פרשת נח דף ס"ב עמוד א') אמרו דרק תשובה סגי מהני, וכן איתא בזוהר הקדוש פרשת ויקהל (דף רי"ד עמוד ב') דרק תיובתא שלימתא, תיובתא דאיהי אתחזייא על כל עובדוי וכו', עד כאן לשונו. (ועיין יומא דף פ"ו עמוד א'. זוהר הקדוש סוף פרשת במדבר. דברי חיים פרשת נח על הפסוק "קץ כל בשר בא לפני").
[פירוש הזוהר: תשובה שלימה, תשובה שהיא ראויה לחפות על כל מעשיו.]
ועיין בספר הקדוש "נועם אלימלך" בהנהגותיו, כי חטאת נעורים של האדם מסמין עיניו שלא יראה האמת, עיין שם. ובעונותינו הרבים חטא זה הוא גורם השפלות הגדול בדורנו, שאין אנו יכולים להתעלות במדרגות עבדות השם יתברך, כי חטא זה מסמא עינים רחמנא לצלן ומעכב, ואילו זכינו לתקן חטא זה ויקבל השם יתברך בחינת תשובתינו ויענה ויאמר סלחתי, כבר נהייתה הגאולה שלימה.
[XVI]) ראה נדה (דף י"ג עמוד א'), ועיין של"ה שער האותיות – עמק ברכה י”ב, ועיין כלי יקר שמות (פרק כ' פסוק כ"ח), רבינו בחיי בראשית (פרק ו' פסוק י"ב).
[XVII]) פירוש הזוהר: זכאי העם שכל זה מחכים. אהה חסיד קדוש, מי ששומר ברית שם אותו אחריו והיא לפנים. ואם תאמר מי שומר לאחור, הרי שמירה גדולה ועליונה מהכל ששומר אותו. ומי הוא, צדיק עליון באהבה רבה. נכנס בין צדיק וצדק ונמצא שמור מכל צדדים. זכאי מי ששומר ברית זו. ועל כן ישראל נראים כל זכרים ששומרים אות קיום זה לפני המלך הקדוש. מי הוא שיכול להזיק לבן שהוא באמצע, אביו מכאן ואמו מכאן והוא ביניהם, וזה כאשר הוא אחרי ה'.
[XVIII]) פירוש הזוהר: אותו רקיע הוא הולך בגלגול יותר ממה שעינים יכולות להסתכל. כל אלו שומרים הקיום הקדוש שצריכים [צריכים] להראות לפני המלך, שהרי לא נראים אלא כדי להראות שהם בני מילה קדושה, ועל כן יראה כל זכורך, אלו בני הקיום הקדוש. דייק גדול הישיבה זכורך, ולא זכרך, שהרי זכר כתוב ולא זכור, מהו זכורך, אלא כל אלו ששמרים קיום קדוש ולא חוטאים בו, אלו הם בני המלך, שבכל יום משתבח בהם וזוכר אותם תדיר. ועל כן זכורך, אותו שיש בו קיום קדוש. שזוכר אותם המלך בכל יום, שאין שבח לפני מלך עליון (אלא) כמי ששומר ברית זו.
ועל כן צריך שיראו שלש פעמים בשנה לפניו. שלש פעמים מדוע, אלא מפני אבות ראשונים שקבלו את זו הברית, ראשונה לכל מצות התורה, ומשום כך שלש פעמים הםב שנה. אברהם קיבל ברית. יצחק קיבל ברית. יעקב היה שלם מכולם ועל כן כתוב בו ויעקב איש תם, שלם מהכל.
אברהם תמים נקרא, ולא היה כל כך כלם, אבל תם שלם מהכל. מה כתוב בנח איש תצדיק תמים היה בדורותיו, שהיה רשום ברושם קדוש ביניהם. ואמר גדול הישיבה בכל מקום שכתוב תמים, שרשום ברושם קדוש באות קיום של ברית, ומפני ששמר ברית נקרא תמים בדורותיו, מה שלא היו כולם כך, שהם השחיתו דרכם.
ועל כן כתוב אתה אלקים התהלך נח. וכי מי יכול ללכת עמו. אלא כל מי ששומר ברית קודש מתחברת בו השכינה ושורה עליו.
[XIX]) פירוש הזוהר: שיש לו פנים לבנים רושם של אריה חותם שלו. מי שאדום בפניו איהו חותם דשור. מי שהוא ירוק בפניו איהו חותם דנשר. ומי שהוא שחור בפניו יש לו דמות אדם כמו התורה דאתמר בה שחורה אני ונאוה.
[XX]) פירוש הזוהר: מצות ברית מילה בחיתוך של ערלה ופריעה, כמו שהוא מעביר מאותו אבר כל אלו קליפות של אלהים אחרים ומתקן בו מקום לשרות בו שכינה שם. שהוא אות ברית מילה. כך הקדוש ברוך הוא כאשר נשמתו עולה למעלה, זה הוא שכתוב מ'י י'עלה ל'נו ה'שמימה. הקדוש ברוך הוא מעביר ממנו כל מלאכי חבלה ומקטרגים שלא יקרבו אצלו, מפני שהשם של ה' שורה עליו, שתמצא אותו באלו תיבות "מי יעלה לנו השמימה", ראשי תיבות מילה וסופי תיבות יקו"ק, בשמו עולה למעלה נשמתו. ובאותו זמן יתקיים בו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.
[XXI]) רבינו יעקב הגוזר מבעלי התוספות עמוד י"ט.
[XXII]) האר"י הקדוש ותלמידו ר' חיים ויטאל.
[XXIII]) הרמ"ק בתיקוני זוהר כרך ג' דף רל"ב.
[XXIV]) הגה"ק ר' חיים בן עטר ז"ל אוה"ח פרשת תזריע.
[XXV]) פרי האדמה על הרמב"ם הל' מילה.
[XXVI]) יש"ש יבמות משכן בצלאל על הריקאנטי סימן תקצ"ה.
[XXVII]) זכר דוד מאמר א' זכ"א, וכן בילקוט ראובני.
[XXVIII]) שאלות ותשובות זרע אמת הגאון רבי ישמעאל הכהן ממודינא יו"ד סימן רס"ד סימן קל"ב.
[XXIX]) זוכר הברית סימן י"א אות ט"ז.
[XXX]) מהרה"צ ר' נחמן זצ"ל בספר ברית שלום.
[XXXI]) רבינו הגר"א ז"ל מוילנא הגהות על תיקוני זוהר תיקון ל"ז.
[XXXII]) מהר"ם שיק זצ"ל שאלות ותשובות יו"ד סימן רמ"ה.
[XXXIII]) הגר"א וסרמן זצ"ל, קובץ שיעורים יבמות ס"ד אות ח'.
[XXXIV]) הגר"צ חיות סימן ס'.
[XXXV]) שאלות ותשובות בנין ציון סימן פ"ה הגר"י אטלינגר זצ"ל.
[XXXVI]) כורת הברית הל' מילה סימן רס"ד.
[XXXVII]) הגה"ק בעל שפת אמת פרשת תצא תרנ"ו.
[XXXVIII]) בית הלוי ב"י פי"ג.
[XXXIX]) קדושת לוי פרשת לך לך.
[XL]) דרך פקודיך מערכת מילה חלק המחשבה אות י'.
[XLI]) ערוך השלחן יו"ד סימן רס"ד סעי' ט"ז.
[XLII]) יעב"ץ בסוד ענין הצפורן מלא וצפורן חסר.
[XLIII]) הגה"ק אדמו"ר ממונקאשט זצ"ל, אות שלום סימן ר"ס ס"ג אות ט'.
[XLIV]) הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל שאלות ותשובות אחיעזר ח"ג סימן ס"ה ודלא כהמטעים בפי' דבריו.
[XLV]) מהר"י דאנציג שאלות ותשובות מהרי"ד יו"ד סימן י"ט.
[XLVI]) שאלות ותשובות אור המאיר סימן נ"ח, הגר"ם שפירא זצ"ל מלובלין.
[XLVII]) שאלות ותשובות חלקת יעקב ח"ג סימן פ"א.
[XLVIII]) שאלות ותשובות עמק הלכה הרה"ג בוימעל.
[XLIX]) הגה"ק מוהרל"י גרינוואלד גאב"ד דק"ק ערוגת הבושם שאלות ותשובות מגדלות מרקחים סימן פ"א.
[L]) הגאון הק' ציס"ע מרן רבי ישראל אלתר אדמו"ר מגור זצ"ל.
[LI]) הגה"ק מוהר"י אדמו"ר מפאפא זצ"ל.
[LII]) הגר"י יודלביץ זצ"ל שאלות ותשובות בית אב חמישאה סימן רע"ו רע"ז.
[LIII]) שאלות ותשובות לבושי מרדכי הגרמ"מ אפשטיין מסלבודקה.
[LIV]) הגה"ק כקש"ת מוהר"י קנייבסקי שליט"א מסטייפעלע.
[LV]) הגאון הגדול ר' אליעזר ש"ך שליט"א ראש ישיבת פונבי'ז.
[LVI]) הגאון הגדול רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א מפוסקי הדור בירושלים.
[LVII]) הגאון הגדול רבי מנשה קליין שליט"א מפוסקי הדור שאלות ותשובות משנה הלכות ט"ו חלקים. ועיין עוד באריכות בספרו מל ולא פרע.
[LVIII]) הגאון הגדול רבי שמואל וואזנער שליט"א מפוסקי הדור שאלות ותשובות שבט הלוי יו"ד סימן קל"ב.
[LIX]) מעשה נורא באחד שלא נזהר בטהרת המשפחה
כתיב (ויקרא יח, יט) "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב", שום קורבה שבעולם, יד ליד לא ינקה מדינה של גיהנם. ואיסור נדה הוא בכל אשה, בין פנויה בין אשת איש, כמאמר הכתוב ואל אשה בנדת טומאתה, סתם אשה, בין אשתו בין פנויה בין אשת איש בין קרובה בין רחוקה. על כן יזהר מאד לשמור עצמו מליגע בבגדי אשתו וכל שכן לתת מיד ליד. ותלמיד אחד שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים, מפני שלא היה נזהר בימי לבונה והיה שוכב אצלה, מת בחצי ימיו, ואמר עליו אליהו זכור לטוב 'ברוך המקום שהרגו (שבת יב, ב). ואם בעל נפש אתה, דרוש נא כַּיוֹם הדברים האסורים בזמן פרישותה מפי סופרים או מפי ספרים, ותלמד לעשות ולקיים מצות ה', וגם ה' יתן הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים, (חק לישראל פרשת יתרו).
[LX]) פירוש הזוהר: וכאשר אות ברית הקודש נשמר בעולם כיאות, אז הקדוש ברוך הוא נותן ברכות למעלה להריק בעולם כמו שאתה אומר גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננתה. גשם נדבות, זה גשם רצון, כאשר רוצה הקדוש ברוך הוא בכנסת ישראל ורוצה להריק לה ברכות אז נחלתך ונלאה אתה כוננתה. נחלתך, הם ישראל שהם נחלתו של הקדוש ברוך הוא כמו שאתה אומר יעקב חבל נחלתו. ונלאה, זו כנסת ישראל שהיא נלאה בארץ אחרת, שהיא צמאה לשתות ואז היא נלאה. וכאשר אות גשם של רצון ניתן, אז אתה כוננתה. ועל כן שמים וארץ וכל צבאם כולם עומדים על ברית זו שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ומפני כך צריך להזהר בזה, והרי העמידוהו. ומפני כך כתוב ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, ואחריו כתוב ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף.
[LXI]) פירוש הזוהר: רבי חייא פתח עדות ביהוסף שמו. הרי העמידוהו שלמד שבעים פתקים, ולשון הקודש יותר. זה הוא שכתוב שפת לא ידעתי אשמע. אבל מהי עדות. בוא ראה, בשעה שאשת פוטיפר היתה אוחזת בו לאותו דבר, היה יוסף עושה עצמו כמי שלא יודע הלשון שלה, וכן בכל יום, עד אותה שעה אחרונה שכתוב ותתפשהו בבגדו, מהו ותתפשהו, אלא מפני שעשה עצמו כמי שלא יודע הלשון. ורוח הקודש צווחת כנגדו לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליטה. מה משמיע לנו. אלא כל מי ששומר עצמו מזה, נקשר בה בשכינה, ואוחז באותה עדות. ומה היא, ה' שנוספה בו, שכתוב עדות ביהוסף שמו. גם כאן י' נוספה בפינחס על שקנא בזה.
[LXII]) פירוש הזוהר: כל מי ששומר ברית קודש, כאילו קיים כל התורה הקדושה, שהרי ברית שקול ככל התורה.
[LXIII]) ועיין מדרש רבה בראשית פרשה צ"ב פסקה א'.
[LXIV]) פירוש הזוהר: קם אחר ואמר ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר וגומר. וכי מדוע קרא להם, והרי קרובים היו אצלו. אלא בשעה שאמר להם אני יוסף אחיהם תמהו, שראו אותו במלכות עליונה, אמר יוסף מלכות זו, בגלל זוה רוחתי אותה. גשו נא אלי ויגשו שהראה להם זו ברית המילה, אמר זו גרמה לי מלכות זו, בגלל ששמרתי אותה. מכאן למדנו מי ששומר לזה אות הברית, מלכות נשמרת לו. מנין לנו מבועז שכתוב חי ה' שכבי עד הבוקר, שהיה מקטרג לו יצרו, עד שנשבע שבועה ושמר את זו הברית. בגלל כך זכה שיצאו ממנו מלכים שליטים על כל שאר מלכים, והמלך המשיח שנקרא בשם של הקדוש ברוך הוא.
[LXV]) פירוש הזוהר: קם אחר ואמר "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר וגומר". וכי מדוע קרא להם, והרי קרובים היו אצלו. אלא בשעה שאמר להם אני יוסף אחיכם תמהו, שראו אותו במלכות עליונה, אמר יוסף מלכות זו, בגלל זו הרוחתי אותה. גשו נא אלי ויגשו שהראה להם זו ברית המילה, אמר זו גרמה לי מלכות זו, בגלל ששמרתי אותה. מכאן למדנו, מי ששומר לזה אות הברית, מלכות נשמרת לו. מנין לנו מבועז שכתוב חי ה' שכבי עד הבוקר, שהיה מקטרג לו יצרו, עד שנשבע שבועה ושמר את זו הברית. בגלל כך זכה שיצאו ממנו מלכים שליטים על כל שאר מלכים, והמלך המשיח שנקרא בשם של הקדוש ברוך הוא.
[LXVI]) פירוש הזוהר: וכל מי ששומר אות ברית זוכה למלכות, כמו יוסף. וישראל מפני ששומרים ברית זכו למלכות ונאמר בהם כל ישראל בני מלכים. ומשה מפני ששמר אות ברית, נאמר בו ויהי בישרון מלך. זכאי הוא מי ששומר ברית.
[LXVII]) פירוש הזוהר: ומי גורם להאיר לה, ולהכיר בה את הקדוש ברוך הוא. מי ששומר ברית. וסוד הדבר זה השער לה' צדיקים יבואו בו. זו היא שער הצדיקים, ויש להם רשות להכנס שם. וזה הוא מי שהוא צדיק, ובו יקו"ק, הוא זוכה בשכינה ויורש אותה, ועולה בה למלך שהוא עמוד האמצע. שהוא מלך, והיא מלכות שלו. וסוד הדבר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, וזו היא השכינה שנאמר בה והארץ הדום רגלי. והשכינה היא ציור של עליונים ותחתונים.
[LXVIII]) פירוש הזוהר: ועל כן ישראל ששומרים ברית וקבלו אותה יש להם חלק בעולם הבא. ולא עוד, אלא בגלל כך נקראים צדיקים. מכאן למדנו כל מי ששומר הברית שהעולם מתקיים עליה נקרא צדיק. מנין לנו מיוסף, בגלל ששמר את ברית העולם, זכה שנקרא צדיק ועל כך ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
[LXIX]) פירוש הזוהר: וכל מי שנימול נקרא צדיק. שכתוב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. כל מי שנימול ושומר זה אות הברית נקרא צדיק. בוא ראה מן יוסף, שכל ימיו לא נקרא צדיק עד ששמר אותה ברית אות הקיום הקדוש. כיון ששמר אותו נקרא צדיק, יוסף הצדיק.
[LXX]) פירוש הזוהר: ומפני זה מי ששומר ברית אש, נקרא איש צדיק תמים. ואות י' של שדי היא חוליה על צואר הש"ד יצר הרע, חוליה של שלשלת. ומפני זה רשום שד"י בברית, ורשום במזוזה, שמזדעזעים כולם מזו השלשלת. שהיא אות שבת, אות ברית, אות ימים טובים, אות תפילין. ומיד שהוא תופס בה יצר הרע שהוא ש"ד, נוטל בן אדם חרב שנאמר בה רוממות א"ל בגרונם. שהיא י' ראש החרב. ו' גוף החרב. ה' ה' שתי פפיות שלה. ושוחט אותו.
[LXXI]) פירוש הזוהר: כי עודך חי, שהתקימת בסוד הברית קודש שנקרא חי העולמים. ומשום כך כי עודך חי. ועל כן בתחילה אמר רב עוד יוסף בני חי, שצריך לעמוד בסוד של חי והרי נאמר.
[LXXII]) פירוש הזוהר: אלא כל מי ששומר ברית קודש, מתחברת בו השכינה ושורה עליו וכו', שכיון ששומר ברית זו, עם ה' שיהי' ולא פורש ממנו.
[LXXIII]) פירוש הזוהר: אמר רבי יהודה, מה שכתוב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. אלא כל מי שמזרז עצמו ונותן פחד חרב חדה חזקה כנגדו. על ירך, מהו על ירך, זה הרושם הקדוש כמו שאתה אומר שים נא ידך תחת ירכי.
[LXXIV]) פירוש הזוהר: דבר אחר חרוך חרבך, כלומר הזדרז והחזק יצרך הרע, שהוא חרבך. על ירך, על אותו הרושם הקדוש לשמור אותו. ואם שומר אותו, אז נקרא גבור, והקדוש ברוך הוא מלביש אותו בלבושיו, ומי הם לבושיו של הקדוש ברוך הוא, הוד ונצח (נ"א והדר) שכתוב הוד והדר לבשת. גם כאן הודך והדרך. ואז נדבק בן אדם במלך הקדוש כיאות. מכאן ולהלאה כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. זה המלך הקדוש. ועל זה הזהיר אותם על אותו דבר ממש שנתן ורשם בהם ולא יותר.
[LXXV]) פירוש הזוהר: והכל תלוי בזה האות. ועל כן כתוב ומבשרי אחזה אלוה. זו שלימות הכל, מבשרי ממש, מזה האות ממש. ועל כן זכאים הם ישראל קדושים שאחוזים בו בקדוש ברוך הוא, זכאים הם בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב ואתם הדבקים בה' וגומר בגלל כך חיים כולכם היום.
[LXXVI]) פירוש הזוהר: אבל ישראל קדושים בני קדושים של גזעים ושרשים, והתבשמו בהר סיני, ונכנסו באמונה השלימה הקדושה, בשעה שנימול שורה בכל, שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
[LXXVII]) רבינו יונה, קב הישר, שבט מוסר, ראשית חכמה.
[LXXVIII]) עיין בפתחי חיים על השערי ציון שכתב לומר על כל פנים תיקון חצות בליל ב' וה' או על כל פנים פעם אחת בשבוע ע"ש וכן כתב בליקוטי אמרים באגרת התשובה (פרק י'). בספר אור לשמים (פרשת תרומה) כתב ב' או ג' פעמים בשבוע עכ"פ ע"ש, ובספר עבודת ישראל (פרשת וירא) כתב על כל פנים פעם אחת בחודש עיין שם, ובמדרש פנחס כתב הזהיר לנו כמה פעמים לומר תיקון רחל כו' ואם אין פנאי כל כך יאמר על כל פנים על נהרות בבל וזכור ובהיכלך ואם לאו יאמר על כל פנים בהיכלך וכל זה אפילו קודם השינה אם הוא אחר חצות לילה צריך לומר עיין שם.
[LXXIX]) ראה באריכות בתחילת פרשת בראשית, מזוהר הקדוש ומספרי תלמידי בעל שם טוב זי"ע.
[LXXX]) עיין בהקדמת מעשי אורג על המשניות ועיין עוד בראשית חכמה (שער הקדושה פרק י"ז) ובשער התשובה (שם פרק ב') ובזוהר הקדוש רות (אות י"ב) ובאגרת התשובה שבספר ליקוטי אמרים (סוף פרק ח') ובשאלות ותשובות מהרש"ם (ח"א סימן ח"ן) עיין שם ואין כאן מקומו להאריך.
[LXXXI]) עיין ספר מקדש מעט, ואחד המתיקונים הגדולים הוא להוכיח ולמחות על המדברים בשעת התפילה, וכל המזכה את הרבים זוכה לבנים צדיקים, (משנה ברורה הלכות שבת).
[LXXXIII]) וזה עיקר כוונתינו בפרשת קריאת שמע שאנו אומרים בכל יום: א-ל מלך נאמן, וזו הכוונה: א-ל מלך נאמן – לשלם שכר ועונש. ואחר כך אומרים (דברים יא, יג – כא), "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי" – השכר. "השמרו לכם וגו'" – העונש רחמנא ליצלן, ואחר כך מסיים: "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם וגו' וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, למען ירבו ימיכם", (עיין רש"י). [ועיין בבעל הטורים על הפסוק "וכתבתם על מזוזות ביתך" (שם פסוק כ'), וסמיך ליה "למען ירבו ימיכם", שעל ידי המזוזה לא יבוא המשחית אל בתיכם (עיין מנחות דף ל"ב עמוד ב') וסמוך ליה "אם שמור תשמרון" על שם ה' שומרך, ה' צלך על יד ימינך (תהלים קכא, ה. מנחות דף ל"ג עמוד ב')].
השכר של הנחת תפילין כהלכתה
למען ירבו ימיכם – מאן בעי חיי?
גדולה מצות תפילין, שכל המניחן [על מקומן] מאריך ימים, שנאמר ה' עליהם יחיו, אותם שנושאים עליהם שם ה' בתפילין יחיו (גמרא ורש"י ומנחות מ"ד ע"ב)
הלכה מבוררת בשו"ע ואחרונים, ש"כל התפילין של ראש" צריך להיות למעלה מתחילת צמיחת השערות של המצח.
א. מקום הנחת תפלה של ראש, מהתחלת עיקרי השער ממצחו, עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס. (שלחן ערוך אורח חיים סימן כז סעיף ט)
ב. ורבים נכשלים באיסור זה, ועיקר התפילין מונח על המצח ועוברים על איסור דאורייתא, דכל התפילין צריכין להיות במקום שיש קרחה, דהיינו שיהיה אפילו קצה התחתון של התיתורא מונח על מקום התחלת עיקרי השער. אכן אין להשגיח למי שיש לו שערות ארוכות ששוכבים עד חצי המצח להניח שם התפילין, כי התחלת מקום התפילין צריך להיות מהתחלת עיקרי השער שבפדחת מלמעלה. ויותר טוב להניח קצת למעלה משיעור זה, דהא מקום יש בראש להניח שתי תפילין, כדי שלא ישמט למטה על המצח, וכל המניחן על המצח הוא מנהג קראים ולא עשה המצוה.
ג. וכל בעל נפש יזהיר לחביריו וילמדם שלא יכשלו בזה, כדי שלא יהיו חס ושלום בכלל פושעי ישראל בגופן, דזהו קרקפתא דלא מנח תפילין, וגם הברכה הוי לבטלה, דתפילין שמונחין שלא במקומן הוי כמונחין בכיסן. (משנה ברורה בשולחן ערוך שם סעיף קטן לג)
הערה: גם הקשר מאחורי הראש, צריך להיות במקום הראוי, ואם לאו, אין יוצאים מצות תפילין, וליתר פרטי הדינים, עיין היטיב בשולחן ערוך אורח חיים (סימן כז סעיף י, ובמשנה ברורה, ובשערי תשובה שם).
ד. "אחד הניח תפילין של ראש והיה למטה מהשערות על המצח, ואמרתי לו שצריך לחזור ולהניחם כראוי, ולקרות עוד הפעם קריאת שמע". וכתב בסידורו "דעת קדושים" בכל קיבוץ לתפלה יש לייחד איש אחד משגיח על זה, שלא יצא משהו מעיקרי השער. (אשל אברהם להגאון הצדיק מבוטשאטש, מהדורא קמא סימן כז)
ה. מי ששערותיו גדילין על המצח בעיגול, צריך לזהר בזויות התיתורא דלמטה, שיהיו מונחין במקום עיקרי השערות, שהרי ריבוע דתפילין הוא הלכה למשה מסיני, ואם כן צריך כל התפילין להיות במקום החיוב. (מסגרת השלחן על קיצור שולחן ערוך סימן י' סעיף ג').
ו. איש זקן שנשרו שערות ראשו וכן הקרח, אף על פי שאין להם עתה שער בראשם, יניחו התפילין במקום שהיה בו שער מקודם. (כף החיים סימן כז בשם הבן איש חי וספר חיים ושלום שם)
ז. הן בעון עינינו הרואות כי הרבה נכשלין בזה, ומניחין התפילין ממש על מצחן, אף שלפעמים מוחין בהם הרואים והוא נותנן למעלה, לא הועילו בזה, שחוזרין ונופלין, ה' הטוב יכפר בעדם, וראוי ליראי ה' ולחושבי שמו לעמוד בפרץ וליקח התפילין ולקצר הקשר, באופן שיהיו מונחין במקומן. (חסד לאלפים סעיף קטן ז').
[והוא נותנן למעלה כו', – כונתו: דאפילו על זה הזמן מעט, שהוא למעלה, אינו נחשב שהוא במקומו הנכון, דכיון דנופל אחר כך, מוכח, שבשעה שהיה למעלה לא היה מהודק].
[הערה: הרצועות של ימינו אלה נמתחין ביותר, על כן צריך ליזהר מאד, ביחוד לאחר שמסתפרים, שהתפילין לא ירדו למטה ממקום צמיחת השערות, ובאם כן צריך להקטן את קשר הרצועה].
ונסיים בדברי הרא"ש:, (בהלכות קטנות הלכות תפילין סימן כ"ז), וז"ל:
"שנו חכמים: ליום הדין, אם היה זהיר במצות תפילין כף זכות מכרעת, ואם פשע בהם כף חובה מכרעת, שאין לך גדול בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין, שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך, לכן צריך כל אדם ליזהר במצות תפילין" (הרא"ש, בהלכות קטנות הלכות תפילין סימן כ"ז).
[LXXXIV]) קיצור שלחן ערוך (סימן קצ"ה בשם זוהר הקדוש אחרי עיי"ש), ואפשר לומר דהיינו שאמרו חז"ל במסכת שבת (דף נה:) אמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרת אתה, שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. [פירוש "את מקומות נדודי מנית אתה ה', שים את דמעתי באוצרך הרי הם ספורים עמך"].
ובזוהר הקדוש (ח"ב) פירוש על הפסוק "נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאודך הלא בספרתך". אמר רבי יוסי למדנו כל השערים ננעלו ונסגרו, ושערי דמעות לא ננעלו, ואין דמעה אלא מתוך צער ועצבון, וכל אותן הממונים על שערים ההם כולם משברים הרי קרח ומנעולי ברזל ומכניסים אותן הדמעות, ותפלה זו נכנסת לפני המלך הקדוש ובכן מדרגה הידועה יש לה צער מן העצבון והצרה של איש ההוא, כמו שכתוב (ישעי' מ"ג) בכל צרתם לו צר וגו'. והאיש ההוא עם תפלה ההיא עם הדמעות אינה חוזרת ריקם. והקב"ה מרחם עליו. אשרי חלקו של איש ההוא שמוריד דמעות לפני הקב"ה בתפלתו.
וזהו מה שאמרו כל המוריד דמעות על אדם כשר שמת הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו ולכאורה צריך לדקדק מה תועלת בזה שסופרן ולמה זה (ועיין בחידושי אגדות מהרש"א שם וברי"ף שעמדו בזה), ולהנ"ל יש לומר בפשוט כיון שהדמעות אלו הם תיקון לעון קרי לכן סופרן כדי שתכפר בכל טפה דמע על כל טפה קרי שיצא ממנו לבטלה ויהיו אלו כנגד אלו, והוא רחום יכפר עון בית ישראל במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
[LXXXV]) עיין פתחי עולם (סימן רמ"ט) ועיין במעבר יבק (שפ"צ פרק י"ב) וכן כתב בספר דברי יחזקאל (פרשת שמות) בשם הרב הקדוש מהר"ם מטשערנאבל זלה"ה עיין שם.
[LXXXVI]) ישמח משה לראש השנה (אות ו' עיין שם).
[LXXXVII]) [ועיין בנועם אלימלך סוף פרשת חי' שרה]. – וכן מובא בספר הקדוש עבודת ישראל על (מתני' באבות) "ולא הסריח בשר הקודש מעולם דהיינו האות ברית קודש שלא באו לידי הרהור כלל", עיין שם שכתב וביותר צריך ליזהר מזה בימים האלו הם ימי תמוז וחצי אב טבת וחצי שבט כו', וגם באלו החדשים צריך ליזהר כי ניסן הוא הראש ואייר וסיון הם האזנים ותמוז ואב הם העיינין ואלול הוא החוטם עיין שם.
[LXXXVIII]) לסדר עניני חק מדעקעל החק.
[LXXXIX]) ראה ספר הקדוש קב הישר שמאריך בזה.