logo
מאגר ספרי הזוהר העולמי דף הזוהר היומי -הרב סיני

סיפורי הרשב"י – חדשות יום יום שנכנסים למערכת

ספר סיפורי הרשב"י- חדשות יום יום  שנכנסו  למערכת מפעל הזוהר העולמי.

להורדה- ספר סיפורי הרשב"י ,לחץ על הקישורים  הבאים:

 סיפורי הרשבי

  דרשה בחולון 415 -לחיזוק הזוהר הקדוש- – זוהר בר בי רב דחד יומא

 סיפורי הרשבי חלק ב חולון

 

 

  

חדשות יום יום שנכנסו לחברי המערכת:

סיפור א: יום ב' ראש חודש אייר תשע"ב – תל אביב

אני אישה חילונית במידה מסויימת, ורציתי לשתף אתכם, בחוייה ששימחה את ליבי. בבחינת "ישועת ה' כהרף עין". נכנסתי לחדרו של אבי, וראיתי שלומד זוהר הקדוש. לא האמנתי למראה עיני, שאלתי את אבי מה אתה עושה? האם אני רואה נכון? האם אתה לומד זוהר?
ענה לי לא רק שאני לומד, אלא אומר גם לכל החברים שלי ללמוד! האם לא ראית, מה שכותב האדמו"ר מהאלמין, על אלה שאינם לומדים זוהר? הם הרי עמלקים וערב רב, וימחקו מן העולם, ורק הזוהר יציל אותנו מפצצת אטום, ומביא מקורות עצומים, המראים את האמת לאמיתה, ולכן מאז אני לומד זוהר מידי יום ביומו, ואני מעורר כל אחד ואחד מהחברים שלי שילמדו זוהר, ותדעי לך, שהקב"ה אינו מקפח שכר של אף ברייה, וכל שכן בלימוד תורה שהוא כנגד כולם, וכל שכן פנימיות התורה שהיא לב ליבה של כל העולמות עליונים ותחתונים, הזוהר הוא,"הפרי של התורה" ובכך אני זוכה לקבל על הלימוד שכר כה עצום וגדול, שאי אפשר לתאר ולספר, (שאני בעצמי לא יכול לדמיין), כמו שהרב כותב שם, שאין מחשב המסוגל לספור את המצוות. ומי שחכם, ועיניו בראשו, לא יכול שלא ללמוד זוהר, בשביל זה הקב"ה נתן לנו דעת, בכדי שנבחין בין טוב לרע ונבחר בטוב, וזה הטוב המוחלט, אשריי שזכיתי, ומי שאינו לומד זוהר זו רק מסיבה אחת: שלא זכה עדיין לדעת האמת.

תודה לכם מקרב לב, האדמו"ר, בזכותכם נזכה לעולם הבא למגדל מלא כל טוב.

סיפור ב: יום ב' ראש חודש אייר תשע"ב – בית שמש

בהיותי בבר מצוה בבית שמשניגש אלי רב ראש הכולל וסיפר לי:  בזכותכם גמרתי כל הזוהר הקדוש לפני פסח ואתמול ביום א' דראש חודש אייר, הייתי במירון וערכתי סיום על תיקוני זוהר, הכל בזכותכם שאתם מעוררים על לימוד הקדוש של הזוהר הקדוש.
עוררתי אותו, שיעורר גם את כל הכולל שלו ללמוד זוהר הקדוש.

 

סיפור ג: יום ב' ראש חודש אייר תשע"ב – בית שמש

בא אלי איש נכבד עם זקן ארוך ואומר לי, ב"ה סיימתי את התיקוני זוהר יותר משישים פעמים, ואמר לי חידושים יפים מהזוהר הקדוש.
סיפור ד: יום ב' ראש חודש אייר תשע"ב – בית שמש
בהיותי בבר מצוה בבית שמש, ניגש אלי איש ואמר לי, רק בזכותם אני לומד כל יום זוהר הקדוש.
סיפור ה: יום ב' ראש חודש אייר תשע"ב – בית שמש
בהשתתפותי בבר מצוה בבית שמש, ניגש אלי איש וסיפר לי, חשבתי רבות, מתי להתחיל ללמוד זוהר הקדוש כי במרוקו למד סבא שלי יומם ולילה זוהר הקדוש, וכשראיתי מה שאתם כותבים בכח הזוהר תיכף התחלתי ללמוד, ואני לומד וגורס ב"ה הרבה זוהר הקדוש, זכיתי ללכת בדרך של סבי שלי ב"ה, באמת תודה רב.
 

 

סיפור ה: יום ב' ראש חודש אייר תשע"ב – נתניה

 הוזמנתי להשתתף בברית מילה בנתניה, (באולם ברחוב רבי טרפון, כהרגלי בהפצת הזוהר, הבאתי עימי עשרה קרטונים של ספרי זוהר לחלוקה).

האמא של הרך הנולד [היא ראש המחלקות בנתניה ובעוד ערים מחלקת כל ספרי הזוהר ועלונים כבר מספר שנים] ביקשה ממני שאבוא לברית ואתן דרשה לחיזוק לימוד הזוהר הקדוש. (והיות ובקשה ממני, לא היה לי כל ברירה אלא לבוא, כי אם מזמינים לברית מחויבים ללכת, (כי אליהו הנביא בברית) ולכן המנהג הוא רק להודיע ולא להזמין).
ולפתע, באמצע הסעודה, ניגש אלי אחד ומסר לי, שפעם שלחתי משטח שלם של תיקוני זוהר לנתניה, והוא נתן שלוש מאות ספרים, לישיבת המתמידים בבני ברק המונים 300 ילדים המתכנסים מידי שבת קודש אחר הצהרים, ולומדים את תיקוני הזוהר בקולות וברקים, ואין צריך להיכנס לראות, כי כל מי שעובר ברחוב ושומע את הקולות ואת הלפידים, חש מעין העולם הבא, מתיקות שלא שמע בחייו, ואמרתי לאנשים רבים שיעברו שם וישמעו את הצאן קדשים איך שגורסים את התיקוני זוהר.

 כמה שמחתי לשמוע כל זאת, היתה לי נחת רוח גדולה מכך.

 

   

 

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=kuXmS3wJArQ&feature=youtu.be

 

 

 

 

 

http://www.yout

לצפייה של דרשת האדמו"ר מהאלמין  בבית כנסת בחולון, לחץ  בקישור הבא:

 http://www.youtube.com/user/SuperEthan74/videos4

להורדה :  לחץ כאן סיפורי הרשבי חלק ב חולון  

 דרשה בחולון 415 -לחיזוק הזוהר הקדוש- – זוהר בר בי רב דחד יומא

ספר
סיפורי הרשב"י

חלק ב'+

חדשות יום יום שנכנסו לחברי המערכת:

  סיפור ו: יום ה' אייר תשע"ב – חולון

ערכנו דרשה בחולון בבית  הכנסת סודאי בחולון,

 בגודל מעלת לימוד הזוהר הקדוש.

כל הבית הכנסת היה  מלא עד אפס מקום, אוירה של קדושה והשראת השכינה שרתה במקום,  כאשר 13 רבנים מסרו דרשות במשך כל היום.

חולקו  לכל המשתתפים ספרי "פתח אליהו".

לאחר הדרשה נגשו אלי אנשים רבים לקבלת ברכה, וסיפרו לי דברים נפלאים מאוד, ואספר מקצת מהם:

א. אברך אחד מראה בפני רשימה של 360 אנשים שקיבלו דרכו את ספר תיקוני הזוהר בשני חלקיו בפורמט כיס, וקיבלו על עצמם, ללמוד כל יום דף בתיקוני זוהר הקדוש, ואמר שימסור  לי את רשימת האנשים, [ונפרסם את זה בעזרת השם] והזמין  עוד כמה מאות ספרים,  על מנת  לזכות ולצרף לרשימת הקוראים אנשים נוספים, הוא מתכונן להגיע לאלף סיומים של  קריאה בזוהר, וכל זה עשה בשלש שבועות האחרונים!!

 כמו כן,סיפר כי האנשים מאוד מתלהבים מהספרים, כי ראו וקראו את המודעה כל שבוע בעיתון השבוע, וחיכו שמישהו יתן להם ספרי זוהר, ושמחו כל כך על המתנה של תיקוני זוהר. וגם התעוררו מאוד מספרי כוח הזוהר חלק ב'.

ב. יהודי אחד מספר לי שהתעורר מספר כח הזוהר וראה גודל מעלת לימוד זוהר של שעה, ולומד יום ולילה זוהר הקדוש.

ג. יהודי אחד נתן לי פתקה וכותב שהתעורר מאוד ולומד הרבה ספרי זוהר, וביקש ישועה.

 

  

סֵפֶר

זוֹהַר בַּר בַּיי רַב

דְּחַד יוֹמָא

דְרָשָׁה לְחִזּוּק לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ

מכ"ק אַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א

ביום ה' אייר תשע"ב לפ"ק

בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ סוּדַאי בְּעִיר חוּלוֹן

בְהִתְאַסְפוּת הָרַבָּנִים הַגְּאוֹנִים, וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שְׁלִיטָ"א

 

יוֹצֵא לָאוֹר עַל יְדֵי "מִפְעַל הַזֹּהַר הָעוֹלָמִי"

בעיה"ק בֵּית שֶׁמֶשׁ תובב"א

אייר תשע"ב לפ"ק


סֵפֶר

זוֹהַר בַּר בַּיי רַב

דְּחַד יוֹמָא

דְרָשָׁה לְחִזּוּק לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ

בְּרוּכִים הַבָּאִים בְּשֵׁם ה'

בִּרְשׁוּת הָרַבָּנִים הַגְּאוֹנִים, רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שְׁלִיטָ"א, וּמְזַכֵּי הָרַבִּים שֶׁאִרְגְּנוּ אֶת קִבּוּץ הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְכָל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.

אֲנַחְנוּ מְיַחֲלִים וּמְצַפִּים שֶׁקִּדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא מִן הַקִּבּוּץ הַזֶּה, שֶׁל בַּר בַּיי רַב דְּחַד יוֹמָא בְּעִיר חוּלוֹן, יָבִיא בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בִּמְהֵרָה אֶת הַקִּבּוּץ גָּלֻיּוֹת בְּבִיאַת מָשִׁיחַ צִדְקֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

כָּתוּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וְשָׁנִינוּ בְּסוֹד הַמִּשְׁנָה, שְׁנַיִם זוּג – פֶּן חָס, בְּשֵׁם פִּנְחָס יֵשׁ שְׁנֵי חֲלָקִים, וְהֵם זוּג אֶחָד, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, י' קְטַנָּה בֵּין אוֹתִיּוֹת פִּנְחָס, שֶׁהֲרֵי י' כּוֹלֶלֶת שְׁנַיִם כְּאֶחָד, וְזֶהוּ סוֹד הַדָּבָר, וְזֶה נִתְבָּאֵר.

כְּלוֹמַר פִּנְחָס, וְהַיְינוּ שֶׁנִּשְׁמַת נָדָב וַאֲבִיהוּ שֶׁהָיוּ "פְּנֵי" הַדּוֹר, הָיוּ מֻשְׁרָשׁוֹת בּוֹ, וְ"חָס" עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעָצַר אֶת הַמַּגֵּפָה (רמ"ק וּמְפָרְשִׁים).

רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל אֶת אָבִיו, וְאָמַר לוֹ, וַהֲרֵי שְׁנַיִם הֵם, וּשְׁנַיִם הָיוּ, לָמָּה לֹא נִמְצְאוּ שְׁנַיִם? אָמַר לוֹ, שְׁנֵי חֲצָאֵי גוּף הָיוּ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְּׂאוּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הֵם נִכְלְלוּ בְאֶחָד, שֶׁכָּתוּב וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי וְגוֹ',  וְי' שֶׁל פִּנְחָס לֹא נִתַּן בָּהּ לְחַבֵּר הָאוֹתִיּוֹת, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁקִּנֵּא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבָא לְיַשֵּׁר אֶת הֶעָקֹם, שֶׁרָאָה אֶת אוֹת הַבְּרִית הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, שֶׁהִכְנִיס זִמְרִי לִרְשׁוּת אַחֶרֶת, וּבְמַה שֶּׁהִתְעַקֵּם בָּרִאשׁוֹנָה הִתְתַּקֵּן כָּאן, בְּנָכְרִיָּה הִתְעַקְּמוּ בַהַתְחָלָה, שֶׁכָּתוּב בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה, וְכָאן בְּנָכְרִיָּה הִתְתַּקְּנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, מַה לְּהָלְאָה אֵשׁ זָרָה, אַף כָּאן גַּם אִשָּׁה זָרָה, מַה נִּרְאֶה כָּאן? אֶלָּא בַּהַתְחָלָה הִקְרִיבוּ אֶת הָרְחוֹקָה, שֶׁכָּתוּב בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה. אַף כָּאן זִמְרִי הָיָה מַקְרִיב אֶת הָרְחוֹקָה, אֶת שֵׁם הַמֶּלֶךְ הָיָה מְקָרֵב לָרְחוֹקָה, מִיָּד – וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, כָּאן תִּקֵּן אֶת הֶעָקֹם שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה, וְאָז נִתְּנָה י' לִשְׁמוֹ, לְחַבֵּר אֶת הָאוֹתִיּוֹת כְּאֶחָד, וְהִתְבַּשֵּׂר בְּשָׁלוֹם, שֶׁכָּתוּב: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. (בְּרִיתִי מַמָּשׁ). מָה הַשָּׁלוֹם כָּאן? אֶלָּא בְּאוֹתוֹ הַכֶּתֶר חָטְאוּ בַתְּחִלָּה, בְּאוֹתוֹ הַכֶּתֶר הֵעִירוּ קְטָטָה בַּתְּחִלָּה, וְעַכְשָׁו שֶׁתֻּקַּן, כָּתוּב הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, בְּרִיתִי מַמָּשׁ תִּהְיֶה עִמּוֹ בְשָׁלוֹם, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִתְּנָה י' קְטַנָּה בִּשְׁמוֹ, שֶׁהֲרֵי הִיא מֵהָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת, לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי תֻּקַּן מַה שֶּׁהִתְעַקֵּם בַּתְּחִלָּה, וַהֲרֵי הִשְׁלִימָה עִמּוֹ, בָּא רַבִּי אֶלעָזָר וְנָשַׁק יָדוֹ וְאָמַר, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשָּׁאַלְתִּי דָבָר זֶה וְלֹא אָבַד מִמֶּנִּי.

בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל "מֹשֶׁה" לֵאמֹר, פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר "בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גו'", "לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם גו'", "תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל "(במדבר כ"ה י'-יג)

מוּבָא בְּאוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא מָצָא מְקוֹר לוֹמַר בִּבְרִית מִילָה פְּסוּקִים אֵלּוּ, לֹא בַּנִּגְלֶה וְלֹא בְּנִסְתָּר.

וְנִרְאֶה בְּהֶקְדֵּם, דְּהִנֵּה בְּעֵת שֶׁהָרַג פִּנְחָס לְזִמְרִי כְּתִיב (בָּלָק כה, ח) "וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה", וּבְהֶמְשֵׁךְ לָזֶה כְּתִיב בְּפָרָשָׁתֵנוּ: א) "הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי גו'", ב) "וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי". וְקָשֶׁה, וְכִי בִּשְׁבִיל כָּךְ שֶׁהָרַג פִּנְחָס אֶת זִמְרִי, מִשּׁוּם זֶה "וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" וּתְכַפֵּר, אֶתְמְהָא.

וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה הָלַךְ פִּנְחָס דַּיְקָא, הֲלֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְאֶלְעָזָר הָיוּ גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ. וְעוֹד, דְּאִיתָא בְּמִדְרָשׁ פָּרָשָׁתֵנוּ עַל הַפָּסוּק לָכֵן אֱמוֹר: בְּדִין הוּא שֶׁיִּטּוֹל שְׂכָרוֹ, וְצָרִיךְ לְהָבִין בֵּאוּר דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ.

וְנִרְאֶה לְהַקְדִּים דְּמַה שֶׁמּוּבָא כָּאן ג' פְּעָמִים עִנְיַן הַקִּנְאָה ("בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי גו' בְּקִנְאָתִי"), נִרְאֶה שֶׁהוּא כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בִּתְשׁוּבַת מַהֲרַ"ם שִׁי"ק (סִימָן שי"ג) הַחִלּוּק בֵּין "תּוֹכָחָה" לִ"מְחָאָה", דִ"מְחָאָה" הִיא בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה, וּמוּבָא בִּתְשׁוּבַת מַחֲנֵה חַיִּים דְּחַיָּב לְהַכּוֹת בִּדְבַר זֶה, וְעִנְיָן הַ"הוֹכָחָה" הוּא כַּמּוּבָא בִּגְמָרָא שָׁבוּעוֹת (דַּף י"ז) "כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה נִקְרָא רָשָׁע", וּמוּבָא בְּפֶרֶק קַמָּא דְּנִדָּה עַל הַפָּסוּק "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו", אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו, מִכָּאן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה. וּבָרִאשׁוֹנִים פְּלִיגִי אִי שַּׁיָּךְ דִּין עַרְבוּת בַּגֵּרִים, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים "אִישׁ בְּאָחִיו" קִבַּלְנוּ מֵהַר סִינָי "אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה".

וּבָזֶה אָמַרְתִּי לְיַשֵּׁב דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּשַׁבָּת (דַּף נ"ד ע"ב) כָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וְלֹא מִחָה נִתְפַּס עַל אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ, בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ נִתְפַּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ, בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, נִתְפַּס עַל כָּל הָעוֹלָם כו'. וְקָשֶׁה, הַאֵיךְ שַּׁיָּךְ שֶׁיּוּכַל לְהוֹכִיחַ בְּכָל הָעוֹלָם. רַק נִרְאֶה, דְּבִגְמָרָא סַנְהֶדְרִין וּבְאֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ אִיתָא ד"הַמְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא אֵין לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא", וְשָׁם "מַפְרִיחֵי יוֹנִים", וּבְאֹפֶן זֶה שַּׁיָּךְ גַּם בְּדוֹרֵנוּ, וְזֶהוּ עִנְיַן הָעַרְבוּת.

וּמוּבָא בְּסֵפֶר מַשְׂכִּיל אֶל דָּל מֵר' הִלֵּל מִקָאלְמֵיָיא, וְכֵן בֶּחָפֵץ חַיִּים, בְּבֵאוּר הַפָּסוּק "וְאַתָּה כִּי לֹא הִזְהַרְתָּ דָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ", מִשּׁוּם דְּלֹא הוֹכַחְתָּ אָז עָלֶיךָ הָעֹנֶשׁ. וּמוּבָא בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ דְּכָל מִי שֶׁבְּיָדוֹ לִמְחוֹת כָּל דָּמִים הַנִּשְׁפָּכִים בְּיִשְׂרָאֵל עָלָיו, וּבְחָפֵץ חַיִּים כָּתַב דָמוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, וּבַיַּלְקוּט שׁוֹפְטִים אִיתָא: אוֹתָן ע"ב אֶלֶף בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה, וּבִשְׁבִיל זֶה חָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כַּמּוּבָא בְּאֵיכָה. וּמוּבָא בֶּחָפֵץ חַיִּים דְהָעַרְבוּת שֶׁאָנוּ חַיָּבִים עָלֶיהָ הוּא עָרֵב שְׁלֹף דִיץ[א], וּמוּבָא בְּרַמְבַּ"ם שֶמְחוּיָיב בְּעַרְבוּת עַל כָּל דָּבָר.

וְהִנֵּה מְבֹאָר בְּשֵׁם תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, דְנוֹטֵר בְּרִית רוֹאֶה הָאֱמֶת, וּפִנְחָס רָאָה זֹאת, וּמִמֵּילָא הָיָה מְחוּיָיב לִמְחוֹת, וּבִגְמָרָא סַנְהֶדְרִין פֶּרֶק חֵלֶק אִיתָא שֶׁפִּנְחָס מָסַר נַפְשׁוֹ עַל זֶה וְהָיָה מוּכָן מַמָּשׁ לַהֲרִיגָה, וּבִשְׁבִיל זֶה זָכָה לִ"בְרִיתִי שָׁלוֹם" וּפָעַל אֲשֶׁר "וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה", וְכֵיוָן שֶׁמָּחָה לָכֵן "וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

וּבִגְמָרָא הַנַּ"ל (דַּף פ"ב ע"ב): " רָאוּי' כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם" (דִּכְתִיב בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו וַיְכַפֵּר, רַשִׁ"י. וּבְחִדּוּשֵׁי אַגָּדוֹת מַהַרְשָׁ"א כָּאן: מִדְּלֹא כְּתִיב וְכִפֶּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', בִּלְשׁוֹן עָבַר, וּכְתִיב וַיְכַפֵּר בִּלְשׁוֹן עָתִיד). וּבִבְנֵי יִשָּׂשׂכָר (מֵאֲמָרַי חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, מַאֲמָר ד' סִימָן ז') הַלָּשׁוֹן הוּא: רָאוּי' שֶׁתְּהֵא הַכַּפָּרָה הַזּוֹ מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

וְכָתַב בִּבְנֵי יִשָּׂשׂכָר שָׁם בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ מוֹרֵנוּ הַר' 'שְׁלֹמֹה מִקַּרְלִין ה' יִקֹּם דָּמוֹ, שֶׁיֵּשׁ מִדְרַשׁ חֲזַ"ל, שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ (זֶה פִּנְחָס), רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כִּיּוּן שֶׁמִידָתִי הִיא שֶׁאֲנִי מְקַנֵּא וְלֹא אוּכַל לִסְבֹּל חֵטְא וְעָוֹן, פֶּן יִהְיֶה אֲבִי הַבֵּן הַמַּכְנִיס בְּנוֹ לִבְרִית, בַּעַל עֲבֵרָה, וְלֹא אוּכַל לְסוֹבְלוֹ. וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָז אֲכַפֵּר לְאָבִי הַבֵּן עֲוֹנוֹתָיו. וְאָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ עוֹד, פֶּן יִהְיֶה הַמּוֹהֵל וְהָעוֹמְדִים שָׁם בַּעֲלֵי עֲבֵרָה, וְהֵשִׁיב ד' שֶׁיְּכַפֵּר גַּם לְכָל הָעוֹמְדִים שָׁם.

וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יֵשׁ לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק, שֶׁפִּנְחָס זֶה אֵלִיָּהוּ, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקָיו, הוֹאִיל וְהוּא מְקַנֵּא וְלֹא יוּכַל לִסְבֹּל עֲבֵרוֹת, לָכֵן וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְכַפֵּר ד' לְכָל מִי שֶׁיַּעֲמֹד אֵצֶל כִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ. וְתָבִין מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל הַנַּ"ל שֶׁתְּהֵא הַכַּפָּרָה הַזּוֹ  מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. עַד כָּאן.

וְלַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי נִרְאֶה לְפִי הַנַּ"ל בְּפָסוּק "דָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ", דְּאֶחָד עָרֵב לַחֲבֵרוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, וְכָתַב הַחָפֵץ חַיִּים בַּפֵּרוּשׁ "עָלֵינוּ וְעַל דוֹרוֹתֵנוּ וְעַל כָּל דּוֹרוֹת", דְּקָאֵי עַל בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים. וּמִמֵּילָא נִמְצָא שֶׁקִּבַּלְנוּ עוֹנְשִׁים עַל כָּל הַדּוֹרוֹת. וּמְרֻבֶּה מִדָּה טוֹבָה מִמִּדַּת פֻּרְעָנֻיּוֹת, וְלָכֵן כֵּיוָן דִבְמִדַת פֻּרְעָנֻיּוֹת כֵּן, כָּל שֶׁכֵּן בְּמִדָּה טוֹבָה "רָאוּי' כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת כְּו'". וְכָל שֶׁכֵּן פִּנְחָס שֶׁהוּא הֵגֵן עַל כָּל הַדּוֹר, מִמֵּילָא הַגָּן לְכָל הַדּוֹר גַּם בְּלִי בְּרִית, דְּהָא דְּפִנְחָס הָרַג לְזִמְרִי הוּא מִשּׁוּם עַרְבוּת, וּמִמֵּילָא מְרֻבֶּה מִדָּה טוֹבָה מִמִּדַּת פֻּרְעָנֻיּוֹת, וְלָכֵן מְכַפֵּר.

וְעוֹד נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי לְיַשֵּׁב, דְהֶיוֹת וְכָל הַדּוֹרוֹת עוֹמְדִים בִּזְכוּת פִּנְחָס, לָכֵן רְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם, כִּיּוּן דִּבְלִי מְסִירַת נַפְשׁוֹ הָיָה כְּלָיָה חַס וְחָלִילָהּ, וּבִגְלַל שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ וְהִצִּיל כְּלָל יִשְׂרָאֵל וְכָל קִיּוּם הָעוֹלָם הוּא בִּזְכוּת פִּנְחָס, לָכֵן רְאוּיָה כַּפָּרָה זוֹ שֶׁתְּהֵא מְכַפֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת לְעוֹלָם.

וְעַל פִּי זֶה נִרְאֶה לְיַשֵּׁב דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ "בְּדִין הוּא שֶׁיִּטּוֹל שְׂכָרוֹ", וּמוּבָא בְּמִשְׁלֵי יַעֲקֹב מֵהַמַּגִּיד מִדּוּבְנָא, שֶׁהִקְשָׁה לָמָּה דַּוְקָא אֶצְלוֹ הָיָה "בְּרִיתִי שָׁלוֹם" וְלֹא אֵצֶל אֲבוֹתָיו, עַיֵּן שָׁם הַמָּשָׁל.

וְהִנֵּה בְּעֵת חֵטְא הָעֵגֶל כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְיִחַר אַפִּי בָּהֶם וַאֲכַלֵּם גו'", פָּעַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד אֲשֶׁר "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ", אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם", וּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י "עַתָּה שָׁמַעְתִּי אֵלֶיךָ מִלְּכַלּוֹתָם יַחַד, וְתָמִיד תָּמִיד כֶּשֶׁאֶפְקוֹד עֲלֵיהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם מְעַט מִן הֶעָוֹן הַזֶּה עִם שְׁאָר הָעֲוֹנוֹת, וְאֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶּׁאֵין בָּהּ קְצָת מִפִּרְעוֹן עָוֹן הָעֵגֶל".

וְעַל דֶּרֶךְ זֶה בְּחֵטְא מְרַגְּלִים, שֶׁאָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה "אַכֶּנּוּ בְּדָבָר גו'", פָּעַל מֹשֶׁה אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ "וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ", אַךְ אַף עַל פִּי כֵן אָמַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ "וְאוּלָם חֵי אָנִי גו'", וּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י "לֹא אַמִיתֵם פִּתְאוֹם כְּאִישׁ אֶחָד (שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת גו'"), אֶלָּא בְּאִחוּר מ' שָׁנָה מְעַט מְעָט".

אָכֵן פִּנְחָס סִלֵּק אֶת כָּל הַדִּינִים "וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". הַיְנוּ, דְּחֵטְא הָעֵגֶל וְחֵטְא מְרַגְּלִים נִתְכַּפְּרוּ רַק לְאוֹתוֹ דּוֹר, אֲבָל פִּנְחָס, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה לוֹ מְסִירוּת נֶפֶשׁ לָכֵן סִלֵּק אֶת הַדִּינִים לְגַמְרֵי, וְלָכֵן "הִנְּנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם", כֵּיוָן שֶׁהוּא מְכַפֵּר עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

וּבָזֶה מְיֻשֶּׁבֶת תְּמִיהַת הָאוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם בְּעִנְיַן אֲמִירַת פְּסוּקִים אֵלּוּ בִּשְׁעַת עֲרִיכַת בְּרִית, כִּי אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית הוּא פִּנְחָס ("פִּנְחָס זֶה אֵלִיָּהוּ"), שֶׁהוּא הִצִּיל אֶת כְּלָל יִשְׂרָאֵל בְּעִנְיְנֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית, לָכֵן בְּעֵת עֲרִיכַת בְּרִית שֶׁאָז בָּא אֵלִיָּהוּ שֶׁהוּא פִּנְחָס, אוֹמְרִים אָז הַפְּסוּקִים הַנַּ"ל, כְּדֵי לְהַזְכִּיר אֶת פִּנְחָס.

וְעוֹד, דְּכֵיוָן שֶׁעַל יְדֵי פִּנְחָס נִצְּלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכְּלָיָה, לָכֵן כָּל יֶלֶד חָדָשׁ שֶׁנּוֹלַד הוּא בִּזְכוּת פִּנְחָס, וּפִנְחָס הוּא כְּעֵין "אָבִיו" שֶׁל הָרַךְ הַנּוֹלַד, וְלָכֵן פִּנְחָס (שֶׁהוּא אֵלִיָּהוּ) בָּא לְהִשְׁתַּתֵּף בְּהַכְנָסָתוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא שָׁם אוֹמְרִים "בָּרוּךְ הַבָּא כו' וַיְדַבֵּר גו' פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר גו'".

וְלָכֵן דַּוְקָא פִּנְחָס קִנֵּא קִנְאַת ה', וְלֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כִּי "פִּנְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ", שֶׁהוּא מַלְאַךְ הַבְּרִית, לָכֵן פִּנְחָס דַּוְקָא קִנֵּא לְעִנְיָן שְׁמִירַת הַבְּרִית.

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִלְמֹד מִפִּנְחָס שֶׁקִּנֵּא קְנָאֹת ה' צְבָאוֹת וְעַל יְדֵי זֶה הִצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וְכָל יְהוּדִי שֶׁלּוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא בִּבְחִינַת פִּנְחָס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּזוֹהַר שֶׁ"חָס" עַל עַם יִשְׂרָאֵל וּמַצִּילִים אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּתוֹ.

יָדוּעַ שֶׁהַבַּאבַּא סַאלִי זי"ע הָיָה נוֹסֵעַ בִּמְיֻחָד לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בִּירוּשָׁלַיִם וְאָמַר שֶׁהַלּוֹמֵד דַּף אֶחָד זוֹהַר בִּירוּשָׁלַיִם הוּא כְּמוֹ 10 דַּפִּים בִּשְׁאָר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִי אֶפְשָׁר בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי בִּכְלָל לְתָאֵר שִׂמְחַת הַצַּדִּיקִים כַּאֲשֶׁר אָנוּ עַתָּה מִתְחַבְּרִים בְּקֶשֶׁר חָזָק לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי זי"ע שֶׁשְּׂמֵחִים אִתָּנוּ בְּשִׂמְחָתֵנוּ וְרוֹקְדִים אִתָּנוּ עַכְשָׁו, וּמִן הָרָאוּי לִלְמֹד מִדַּרְכֵיהֶם שֶׁל אֶלֶף צַדִּיקִים הַמֻּזְכָּרִים בֵּאוּר הַזּוֹהַר אֲשֶׁר זֵרְזוּ אֶת כָּל הַיְהוּדִים לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם, וּמִזֶּה הִתְעוֹרַרְנוּ לְהָבִין מַעֲלַת וַחֲשִׁיבוּת לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְעֶרְכָּה שֶׁל שָׁעָה, בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּבִפְרָט בְּלִמּוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, עַד שֶׁזָּכִינוּ לְהוֹצִיא לְאוֹר סֵפֶר בְּשֵׁם עֶרְכָּהּ שֶׁל שָׁעָה, וְכֹחַ הַזּוֹהַר שֶׁחֻלַּק חִנָּם מֵאוֹת אֲלָפִים, וְעוֹרְרוּ אֶת אַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, זְקֵנִים עִם נְעָרִים, צְרִיכִים לִהְיוֹת דְּבוּקִים בְּתוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י, וַאֲפִילוּ נָשִׁים וִילָדִים קְטַנִּים, גַּם יִלְמְדוּ אֶת תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י.

וּכְבָר דִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ מַהֲרַ"שׁ בּוּזַגְלוֹ זי"ע, מֵאוֹר עֵינֵינוּ בַּעַל "הַכִּסֵּא מֶלֶךְ", דְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עוֹלֶה שָׁעָה אֶחָת לְעֵרֶךְ שָׁנָה שֶׁל לִמּוּד הַפְּשָׁט, וְהוּבָא פְּסָקוֹ בְּכַף הַחַיִּים (סִימָן קנ"ה סקי"ב), וז"ל הַ"כִּסֵא מֶלֶךְ" (תִּקּוּן מ"ג): כִּי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּגִירְסָא בְּעָלְמָא בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יִזְכֶּה לִלְמֹד וּלְהָבִין אֲפִלּוּ פֵּרוּשׁ מַאֲמָר אֶחָד, יַעֲשֶׂה בּוֹ תִּקּוּן לְמַעְלָה בְּשָׁעָה אַחַת מַה שֶּׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט שָׁנָה תְּמִימָה, וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא מִבְּנֵי הֵיכָלָא דְּמַלְכָּא, וְיִהְיֶה מֵרוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בְּמַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא.

גַּם בְּתִקּוּן ל' כָּתַב (הַכִּסֵּא מֶלֶךְ), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כַּמָּה גָּדוֹל חִיּוּב עַל תַּלְמִיד חָכָם לִלְמֹד קַבָּלָה. וְעָנְשָׁם כַּמָּה גָּדוֹל אִם אֵינָם לוֹמְדִים קַבָּלָה וְגוֹרֵם אֹרֶךְ גָּלוּתָא כִּי הֵם מְעַכְּבִים הַגְּאֻלָּה רַחֲמָנָא לִיצְלַן, כִּי יַעֲשֶׂה בְּשָׁעָה אַחַת בְּלִמּוּד הַקַּבָּלָה מַה שֶּׁלֹּא נַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד חֹדֶשׁ יָמִים בִּפְשָׁטֵי הַתּוֹרָה, כִּי גָּדוֹל כֹּחָהּ לְקָרֵב הַגְּאֻלָּה.

בָּרוּךְ ה'. שֶׁזָּכִינוּ לְהִתְאַחֵד בְּלִמּוּד וְסִיּוּמֵי זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ 70,000 אִישׁ שֶׁיִּגְמְרוּ בְּיַחַד אֶלֶף פְּעָמִים אֶת כָּל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, וְכָל אֶחָד לוֹמֵד בְּכָל יוֹם כ 4 דַּקּוֹת בִּלְבַד, וּבָזֶה מִשְׁתַּתֵּף עִם הַצִּבּוּר הַמְסַיְּמִים וּמְקַבֵּל שָׂכָר כְּנֶגֶד כוּלָּם, וּכְאִלּוּ הוּא לְבַד סִיֵּם אֶלֶף פְּעָמִים כָּל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר בְּאֵר מַיִם חַיִּים (פָּרָשַׁת תְּרוּמָה כְּתָב יד).

 עַכְשָׁו כֻּלָּנוּ נִכָּנֵס גַּם לְמִבְצָע הֶחָדָשׁ שֶׁל הִתְאַחֲדוּת 70 הָאֶלֶף, וְכָל אֶחָד יָכוֹל לְהִתְקַשֵּׁר וּלְקַבֵּל כְּרַכֵּי הַזּוֹהַר כְּדֵי שֶׁנַּגִּיעַ לְאֶלֶף סִיּוּמִים מַהֵר מְאֹד.

נִשְׁאַלְתִּי שְׁאֵלָה, וְזֶה תֹּכֶן הַשְּׁאֵלָה:  אֲנִי בָּחוּר בֶּן 32 שָׁנָה, הוֹלֵךְ לְכָל קִבְרֵי צַדִּיקִים וּלְכָל הָאַדְמוֹרִי"ם קַבֶּלִיסְטִים, נוֹתֵן הַרְבֵּה צְּדָקָה,  מִשְׁתַּדֵּל וְתוֹרֵם כֶּסֶף, וְעוֹשֶׂה אֶת כָּל הָעֵצוֹת וְהַסְּגֻלּוֹת שֶׁמְּקַבֵּל, וְלֹא נוֹשַׁעְתִּי עַד הַיּוֹם. אֲנִי כְּבָר לְגַמְרֵי מְיֹאָשׁ, אֲנִי זָקוּק לִישׁוּעָה, מַה עָלַי לַעֲשׂוֹת? תְּשׁוּבָה: יָדוּעַ מִזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְכִתְבֵי הָאֲרִי זָל וְתַלְמִידֵי בַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִהְיוּ רֻבָּם מֵהָעֶרֶב רַב זֶרַע עֲמָלֵק, וְהֵם יִלָּחֲמוּ נֶגֶד מָשִׁיחַ, לָכֵן לֹא נוֹשַׁעְתָּ. אֲבָל יֵשׁ לְךָ עֵצָה פְּשׁוּטָה, תַּעֲשֶׂה מִנְיָן בְּכֹתֶל הַמַּעֲרָבִי וְתִלְמְדוּ זוֹהַר פָּתַח אֵלִיָּהוּ בְּמִנְיָן [נִתֵּן לְךָ בְּחִנָּם כַּמָּה שֶׁתִּרְצֶה], וְתִזְכֶּה לִזְכֻיּוֹת כֹּה רַבּוֹת שֶׁלֹּא זָכִיתָ בַּחַיִּים, וּבְעֶזְרַת ה' תִּוָּשַׁע! – יָדוּעַ מֵהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְרַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא מֵבִיא אֶת זֶה שֶׁאִם אֵין לוֹמְדִים זוֹהַר הַתְּפִלּוֹת אֵינָן מִתְקַבְּלוֹת, מִמֵּילָא כָּל הָאַדְמוֹרִי"ם שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים זוֹהַר וְלֹא אוֹמְרִים לַאֲנָשִׁים לִלְמֹד זוֹהַר הֵם פָּשׁוּט עֵרֶב רַב.

בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן: דַּף זוֹהַר בְּשַׁבָּת שָׁוֶה מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה, וּבִירוּשָׁלַיִם שָׁוֶה פִּי 10, כְּלוֹמַר שָׁוֶה עֵרֶךְ בִּילְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר לוֹמְדִים בְּכֹתֶל, שֶׁשָּׂם הַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה שָׁוֶה פִּי אֶלֶף ,דְּכָל מַה שֶׁנּוֹתְנִים מִשָּׁמַיִם נוֹתְנִים בְּאֶלֶף (זוֹהַר וַיֵּצֵא), דְּהַיְנוּ, טְרִילְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה, וְאִם הַלִּמּוּד בְּמִנְיָן, יֵשׁ לְהַכְפִּיל שׁוּב פִּי אֶלֶף, כְּלוֹמַר שָׁוֶה עֵרֶךְ לִקְוַודטְרִילְיוֹן, שָׁנָה תּוֹרָה. – עַתָּה, הַאִם אַתָּה מֵבִין, מַהוּ גָּדוֹל הַזְּכוּת לַעֲרֹךְ מִנְיָן בְּכֹתֶל וְלִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ? וְאִם אַתָּה זָקוּק לִישׁוּעָה, הַדָּבָר לֹא כָּרוּךְ בְּכֶסֶף, רַק תַּעֲרֹךְ מִנְיָן, לְעֶשֶׂר דַּקּוֹת, בְּכֹתֶל, בִּמְקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הַשְׁרָאַת שְׁכִינָה. בְּכֹתֶל הַמַּעֲרָבִי אוֹ בְּקֶבֶר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בְּמִירוֹן, אוֹ בְּקֶבֶר רָחֵל, אוֹ בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וְתַגִּידוּ בְּיַחַד "פָּתַח אֵלִיָּהוּ "וּשְׁאָר הַתְּפִלּוֹת שֶׁיֵּשׁ שָׁם... וִיהִי רָצוֹן שֶׁיִּתְקַבְּלוּ תְּפִלּוֹתֵינוּ לְרָצוֹן לִפְנֵי אֲדוֹן כֹּל.

בָּרוּךְ ה' בְּטוֹרוֹנְטוֹ רַק אִישׁ אֶחָד בְּשֵׁם נְתַנְאֵל אִרְגֵּן בְּיוֹם אֶחָד 70 אֲנָשִׁים, וְהָרַב הַצַּדִּיק יוֹחָנָן בַּאנוּן שְׁלִיטָ"א אִרְגֵּן כְּבָר 4 טְפָסִים שֶׁל 70 אִישׁ, וְהוּא כְּבָר בְּאֶמְצַע טֹפֶס הַחֲמִישִׁי, וְהוּא מְקַוֶּה לְבַד לְהַגִּיעַ לְאֶלֶף חֲתִימוֹת וְכֻלָּם גָּמְרוּ כְּבָר בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, כִּי בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לְחַבֵּר אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל בְּחִבּוּרָא אַחַת בְּלִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְכָךְ נַגִּיעַ לְאַלְפֵי אֲלָפִים שֶׁל סִיּוּמִים. וְכָל אֶחָד מְקַבֵּל אֶת הַשָּׂכָר כְּנֶגֶד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַלּוֹמְדִים, וְהוּא מַצִּיל אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל מֵהַשּׂוֹנְאִים וּמִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג וּבִזְכוּתוֹ יָקִים לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַפָּסוּק בִּתְהִלִּים (פֶּרֶק קמ ח):  "ה' אֱלֹקִים עֹז יְשׁוּעָתִי סַכֹּתָה לְרֹאשִׁי בְּיוֹם נָשֶׁק" שֶׁעַל זֶה פֵּרְשׁוּ חֲזַ"ל יְרוּשַׁלְמִי יְבָמוֹת דַּף ח' שֶׁהוּא סֻכֹּת הַמָּגֵן מִפְּנֵי מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. כְּהַבְטָחַת הָרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא תֵּבַת נוֹחַ, וּכְבָר צֻוָּה לָנוּ הָרַמְחַ"ל הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד יִכָּנֵס בְּתוֹךְ תֵּבַת נוֹחַ שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי אָמַר הָרַמְחַ"ל הַקָּדוֹשׁ: כָּל שִׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל כְּלוּלִים בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְרַק בּוֹ נִנָּצֵל וְלֹא בְּזוּלָתוֹ, וּבוֹ נִגָּאֵל, כְּהַבְטָחַת הָרַעֲיָא מְהֵימְנָא בְּדָא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי.

אָמַרְתִּי לְפָרֵשׁ בַּפִּיּוּט בַּר יוֹחַאי: "תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ" אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי, דְּהִנֵּה אָמְרוּ חֲזַ"ל (סַנְהֶדְרִין דַּף צַ"ח ע"ב): אָמַר עוּלָא יֵיתֵי וְלֹא אֶחְמִינֵיה וְכֵן אָמַר [רַבָּה] יֵיתֵי וְלֹא אֶחֶמֵי, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. כִּי הֵם רָאוּ מַה שֶׁיִּהְיֶה בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְלֹא יָכְלוּ לְהָבִין אֵיךְ שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲמוֹד בָּזֶה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאִי זי"ע, רָאָה כָּל זֶה, וְהֵכִין לָנוּ אֶת הַנֶּשֶׁק הֲכִי הַטּוֹב, שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים בָּרְגָעִים אֲחָדִים לְהִתְקַשֵּׁר לַהַקָּבָּ"ה, וְלִזְכּוֹת לְמַה שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים לֹא הָיוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת, וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ פְּצְצַת אָטוֹם בַּגַּשְׁמִי כָּךְ יֵשׁ בָּרוּחָנִי.

מְדַבְּרִים כָּאן עַל דָּבָר שֶׁמְּקָרֵב את הַגְּאוּלָה, וּמֵבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ, וּמְעַכֵּב מִלָּבוֹא עַל עַם יִשְׂרָאֵל פְּצָצַת אָטוֹם. אֵין זְמַן יוֹתֵר!!! כָּל הַיְהוּדִים בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם צְרִיכִים לְהָפִיץ אֶת לִּימּוּד הַזוֹהַ"ק.

יָדוּעַ שֶׁבַּעַל הַסֻּלָּם זצ"ל, עֶשְׂרִים שָׁנָה לִפְנֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם, הָלַךְ לְכָל הָרַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְאָמַר לָהֶם שֶׁיֵּשׁ גְּזֵירָה גְּדוֹלָה שֶׁנֶּחְתְּמָה עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁחֵלֶק גָּדוֹל מִכְלַל יִשְׂרָאֵל יִמָּחֲקוּ מִן הָעוֹלָם רח"ל, וְאָמַר דִּבְרֵי הָרַמְחַ"ל הַיְּדוּעִים שֶׁרַק לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יָכוֹל לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מִן הַגְּזֵרוֹת הָרָעוֹת[ב] רח"ל, וְאָמַר לָהֶם שֶּׁאֵין עֵצָה רַק שֶׁכָּל רַב וְרֹאשׁ יְשִׁיבָה יֹאמַר, שֶׁכָּל יְהוּדִי צָרִיךְ לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.  וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ[ג]!

אַחַר כָּךְ פָּרְצָה מִלְחָמָה גְּדוֹלָה וְהָרְגוּ 6-7 מִלְיוֹן יְהוּדִים, כָּעֵת אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת אוֹתָהּ הַשְּׁאֵלָה שֶׁמַּקְשָׁה הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (נה) מִי הָרַג אוֹתָם[ד]?

יָדוּעַ מַאֲמָר חז"ל (שַׁבָּת דַּף נ"ה עַמּוּד א') אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הקב"ה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַה נִשְׁתַּנּוּ אֵלּוּ מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ הַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְהַלָּלוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. אָמְרָה לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הָיָה בְּיָדָם לִמְחוֹת וְלֹא מִחוּ[ה] ואכמ"ל.

וּלְפִי דִּבְרֵי חז"ל אֵלּוּ הָרַבָּנִים וְהָרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שֶׁיָּכְלוּ לְהַצִּיל וְלֹא הִצִּילוּ, הֵם אֲשֵׁמִים עַל כָּל הַשִּׁשָּׁה מִלְיוֹן יְהוּדִים, שֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנִּשְׁחֲטוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם!!! שֶׁהָיָה בְּיָדָם לוֹמַר לַּצִּבּוּר לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְנִתְעַצְּלוּ וְלֹא אָמְרוּ, וְזֶה הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְכָתַבְתִּי עַל הָעִנְיָן הַזֶּה סֵפֶר שָׁלֵם "מִצְוַת הַתּוֹכָחָה".

הַרְבֵּה שׁוֹאֲלִים הַשְּׁאֵלָה! הֲרֵי יֵשׁ כָּל מִינֵי רַבָּנִים שֶׁלֹּא אוֹמְרִים לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, אִם כֵּן מִפְּנֵי מַה אָנוּ נִכְנָסִים בְּעֹבִי הַקּוֹרָה לְפַרְסֵם וּלְהוֹכִיחַ עַל לִמּוּד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ? וְלָמָּה שֶּׁתִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלִי אִם הָרַב שֶׁלָּכֶם לֹא אָמַר לָכֶם לִלְמֹד?

תְּשׁוּבָה:  אֶלֶף רַבָּנִים גְּאוֹנִים וְצַדִּיקִים גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, צָעֲקוּ לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבְתוֹכָם הַחָפֵץ חַיִּים שֶׁצִּוָּה לְכָל תַּלְמִידֵי הַיְּשִׁיבָה וְהָאַבְרֵכִים לִלְמֹד אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל שָׁבוּעַ עַל הַפָּרָשָׁה, [וְכָל הָרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת מִדּוֹר שֶׁעָבַר לָמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ – רָאָה בְּסֵפֶר אוֹר הַזּוֹהַר, מְאוֹרוֹת הַזּוֹהַר], וְהֶחָפֵץ חַיִּים כְּשֶׁיָּדַע אֶת הָאֱמֶת, לֹא עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן לְשׁוּם רַב, רַק פָּחַד מֵהַבַּיִת דִּין שֶׁל מַעְלָה, שֶׁכָּל יְהוּדִי יִצְטָרֵךְ לָתֶת תְּשׁוּבָה אַחַר 120 שָׁנָה.

כְּמוֹ כֵּן אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיִשְׁאֲלוּ אוֹתִי בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, שָׁלוֹם יְהוּדָה! הַאִם יָדַעְתָּ שֶׁאֶפְשָׁר לְהַצִּיל אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִפְּצָצַת אָטוֹם? אָשִׁיב כֵּן! יִשְׁאֲלוּ וּמַה עָשִׂיתָ לָזֶה? אָשִׁיב, הִדְפַּסְתִּי מִילְיוֹנֵי סְפָרִים עַל הַזוֹהַ"ק, וְיָדוּעַ שֶׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זְיָ"ע רָאָה בְּרוּחַ קָדְּשׁוֹ יוֹתֵר מִכָּל הַתַּלְמִידֵי בַּעַל שֵׁם טוֹב מַה שֶׁרַבָּנֵי הָעֵרֶב רַב יַעֲשׂוּ בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאָמַרְתִּי בַּדְּרָשׁוֹת אֶת הָאֱמֶת שֶׁכָּל הָרַבָּנִים וְהָרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שֶׁלֹּא אוֹמְרִים לַקָּהָל שֶׁלָּהֶם לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הֵם רָאשֵׁי הָעֶרֶב רַב, [כָּל זֶה כָּתוּב בְּזוֹהַ"ק 172 פְּעָמִים – וְגַם מוּבָאִים בְּ140 סִפְרֵי תַּלְמִידֵי בַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע – סַךְ הַכֹּל 310 מַרְאֵי מְקוֹמוֹת, וְהִדְפַּסְתִּי הַכֹּל בְּ17 סְפָרִים וְכָל אֶחָד יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת זֶה], וְכָל יְשִׁיבָה וּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶּׁאֵין שָׁם זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, אָסוּר לְהִיכָּנֵס שָׁם, וְהָרַב אוֹ הָרֹאשׁ יְשִׁיבָה שֶׁלֹּא דּוֹאֵג עַל זֶה, הוּא רַב מְהַסִטְרָא אַחֲרָא – עֵרֶב רַב, וְהֵם אֲשֵׁמִים עַל כָּל הָאֲסוֹנוֹת שֶׁמַּגִּיעִים לִכְלַל יִשְׂרָאֵל, מִידֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ. – זֶהוּ הָאֱמֶת הַיְּחִידִי שֶׁיִּתְקַבֵּל בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה (רְאֵה בְּסֵפֶר זוֹהַר מַגְנָא וּמַצְלָא, וּבְסֵפֶר סוֹד ה', וְעוֹד, וְכֵן כָּתַב הגוב"י. הַג"ר מְנַחֵם מֶענְכִין הַלְפְּרִין זצ"ל: הָעֲנִיִּים וְהַהֲרוּגִים בִּזְמַן הַגָּלוּת תּוֹבְעִים בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁלֹּא לָמְדוּ קַבָּלָה[ו], וּמַעֲנִישִׁים אוֹתָם עַל כָּךְ: וְזֶה לְשׁוֹן בַּעַל הגוב"י עַל 'עֵץ חַיִּים' (בְּהַסְכָּמָה שֶׁנָּתַן להג"ר חַיִּים שָׁאוּל דְוִויק זצ"ל עַל סִפְרוּ 'אֵיפָה שְׁלֵמָה'). מִי שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד נִסְתָּר וְחָכְמַת סֵפֶר הַזֹּהַר, תִּסְמַרְנָה שַׂעֲרוֹתָיו וּבְשָׂרוֹ יֵעָשֶׂה חִדּוּדִין חִדּוּדִין, בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל לִבּוֹ, כִּי עֲנִיּוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, הַגְּזֵרוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת, הַמְּשִׁיסוֹת וְהַהֲרֵגוֹת, הוּא בְּעַצְמוֹ גּוֹרֵם לָזֶה. וּבַּפַּמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה הֶעָנִי יְחַיְּבוֹ עַל דַּלּוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, וְהֶהָרוּג עַל הֲרִיגָתוֹ, וְכָל זֶה נִקְרָא חֲטָאִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אֲשֶׁר גַּם יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְהַתּוֹכֵחָה. וּכְמוֹ כֵּן הַיּוֹם יִתְבְּעוּ אֶת כָּל הָאַדְמוֹרִי"ם רַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת עַל שֶׁלֹּא עָשׂוּ כְּלוּם לְהַצָּלַת יִשְׂרָאֵל מִפְּצָצַת אָטוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַל, (שַׁבָּת נה, יַלְקוּט שׁוֹפְטִים רמז, סָח, מד"ר אֵיכָה נב. וְעֵין חָפֵץ חַיִּים בְּמִכְתָּב כ"ה), עָלָיו לָדַעַת כִּי בְּנַפְשׁוֹ הוּא, וְיִתָּבַע חַס וְשָׁלוֹם עַל זֶה. וְהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מְגַלֶּה אֶת הָאֱמֶת מִי נִמְנָה אִם עוֹשֵׂי מִצְוָה, וּמִתְקַבֵּץ וְאוֹמֵר מִי לַהּ' אֵלַי!!! וּכְמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ הָרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי הַקָּדוֹשׁ בִּמְכִילְתָּא "לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְאוֹכְלֵי הַמָּן", וּמְפָרֵשׁ הַחִידָ"א בְּנִיצוֹצֵי אוֹרוֹת עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (דַּף ס"ב ע"ב[ז]), פֵּרוּשׁ, דַּוְקָא לְאוֹתָם שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים אוֹתוֹ בְּעֵין [אֶת הַמָּן מוּכָן כְּמוֹ שֶּׁנִּשְׁלַח לָהֶם בְּלִי טִירְחָא], כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁבָּזֶה עָמְדָה בּוֹ סְגֻלַּת רוּחָנִיּוּתוֹ לִפְקֹחַ הַשֵּׂכֶל, לַאֲפוּקֵי אִינוּן דִּמְשַׁנִּים אוֹתוֹ (כְּלוֹמַר שֶׁטָּחֲנוּ בְּרֵחַיִם וְדָכוּ בַּמְּדוֹכָה, כְּלוֹמַר אֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִים וְהָיוּ צְרִיכִים לִטְרֹחַ בּוֹ), וְלָכֵן הָווּ נַסְבֵּי שְׁטוּתָא לְגַרְמַייהוּ, (הָרֶמֶ"ז), עכ"ל.

וְכָתוּב בְּמִדְרַשׁ שֶׁמִּלְּבַד הַטִּרְחָא לִטְחוֹן וְכוּ' גַּם הָיוּ אֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי מְהֵימָנוּתָא (שֶׁלֹּא מַאֲמִינִים וְלֹא עוֹמְדִים בַּתּוֹרָה – לָשׁוֹן הַזּוֹהַר וְלֹא קָיְימִין בְּאוֹרָיְיתָא), הָיוּ צְרִיכִים לָלֶכֶת רָחוֹק לְחַפֵּשׂ אֶת הַמָּן שֶׁשַּׁיָּךְ לָהֶם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַצַּדִּיקִים הָיָה יוֹרֵד לְיַד פֶּתַח בֵּיתָם בְּלֹא טִירְחָא, וְלָכֵן הָיוּ הָרְשָׁעִים קָרְאוּ לַמָּן לֶחֶם הַקְּלוֹקֵל שֶׁהָיָה מְגַלֶּה קִלְקְלָתָן, וְהַמָּן גִּילָה אֶת הָאֱמֶת מִי הוּא הַצַּדִּיק וּמִי הוּא  הָרָשָׁע, וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָכְלוּ אֶת הֲמִן הוֹצִיא אֶת שְׁטוּתָם וְגִילָה אֶת מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים לַחוּץ, וְלָהֶם לֹא הוֹעִיל הַמָּן לָדַעַת אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה כְּדִבְרֵי הַחִידָ"א הַנַּ"ל.

מִכָּאן רוֹאִים שֶׁמִּי שֶׁמַּאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְתוֹרַת אֱמֶת, לוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וּמִתְדַּבֵּק בַּשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וּמַרְגִּישׁ בָּזֶה טַעַם מִן, וְזוֹכֶה לִהְיוֹת מִבְּנֵי עֲלִיָּה, וּמִי שֶׁלֹּא רוֹצֶה לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, זֶה עַצְמוֹ מְגַלֶּה עָלָיו שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי אֱמוּנָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכַנִּרְאֶה שֶׁגַּם בַּמָּן לֹא טָעַם וְלֹא זָכָה לְהָבִין בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, אוֹי לוֹ וְאוֹי לְנַפְשׁוֹ, וְאִם חָזַר בְּגִלְגּוּל זֶה, אִם יִּזְכֶּה, וְיָרוּץ וִיתַקֵּן מַה שֶׁעִוֵּת בְּדוֹר הַמִּדְבָּר, אוּלַי יָשׁוּב וְרָפָא לוֹ.

לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשָּׁעוֹן

 יָדוּעַ הַסִּפּוּר, אֵיךְ  אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִצְלָה מֵהִיטְלֶער ימ"ש, וְאֵיךְ יְכוֹלִים לְהִנָּצֵל בִּזְמַנֵּינוּ מִפְּצָצַת אָטוֹם!!!

רַב אֶחָד סִפֵּר לִי שֶׁשָּׁמַע מהגה"צ הַמְּקֻבָּל רַבִּי יְהוּדָה לֵיבּ אַשְׁלַג בַּעַל מְחַבֵּר סֵפֶר הַסֻּלָּם עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.

הגה"צ רַבִּי יְהוּדָה לֵיבּ אַשְׁלַג זַצַ"ל רָאָה שֶׁמִּלְחֶמֶת הִיטְלֶער ימ"ש פָּרְצָה עַל הָעוֹלָם, וּפָחֲדוּ מְאֹד שֶׁתַּגִּיעַ לְאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים ח"ו. עַל כֵּן אָמַר, הֱיוֹת וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כּוֹתֵב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִגָּלוּתָא[ח], הִתְחִיל לְתַרְגֵּם הַזּוֹהַר בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁכָּל יְהוּדִי יוּכַל לְהָבִין וְלִלְמֹד אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְאָמַר שֶׁבְּיוֹם שֶׁיָּצָא לָאוֹר הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִהְיֶה לָרָשָׁע מַפָּלָה גְּדוֹלָה, וְכָךְ הָיָה בְּיוֹם שֶׁיָּצָא לָאוֹר הַכְּרָךְ הָרִאשׁוֹן מִסֵּפֶר הַזּוֹהַר, אָז הָיָה לוֹ לְהָרָשָׁע מַפָּלָה וְנִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה שֶׁל הִיטְלֶער ימ"ש. וְלֹא הִצְלִיחַ זְמָמוֹ לְהַגִּיעַ לְאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ זְקוּקִים לְרַחֲמֵי שְׁמַיָּא, וְיֵשׁ כִּמְעַט אֶחָד וַחֲצִי בִּלְיוֹן עֲרָבִים שֶׁכֻּלָּם רוֹצִים לְחַסֵּל אֶת 15  מִלְיוֹן יְהוּדִים ח"ו, לָכֵן אָנוּ בְּטוּחִים, שֶׁאִם יִלְמְדוּ אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּכָל יוֹם וָיוֹם עֶשֶׂר עַד 15 דַּקּוֹת, וְכָךְ כָּל אֶחָד יִגְמֹר כָּל הַזּוֹהַר בְּשָׁנָה אַחַת, בְּוַדַּאי נִנָּצֵל מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ גְּדוֹלֵי הָרַבָּנִים שֶׁל חַבְרֵי הַבַּדַּ"ץ עֵדָה הַחֲרֵדִית בִּירוּשָׁלַיִם עיה"ק בִּשְׁנַת תרפ"א כְּהַבְטָחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי ע"ה שֶׁבְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי.

 וְאָכֵן, בְּיוֹם שֶׁאַנְשֵׁי "מִפְעָל הַזּוֹהַר הָעוֹלָמִי" סִיְּמוּ אֶת סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לְפִי סֵדֶר הַדַּף הַיּוֹמִי, הַנִּדְפַּס בי"ב כְּרָכִים לי"ב חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה, בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מַמָּשׁ נִפְסְקָה הַמִּלְחָמָה שֶׁל עוֹפֶרֶת יְצוּקָה בְּעַזָּה, בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת לִפְנֵי ג' שָׁנִים [מִל' כִּסְלֵו עַד ח"י טֵבֵת – (לְמִסְפָּרָם בֵּין 27  בְּדֵצֶמְבֶּר 2008 (ל' בכסלו תשס"ט) ל-18  בינואר 2009.)]. וְחָזְרוּ מִלְיוֹן אֲנָשִׁים לְבֵיתָם, אַחֲרֵי שֶׁהָיוּ בְּגָלוּת קָשָׁה כְּבָר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת.

אַחַר שָׁבוּעַ הָיָה כָּתוּב, בָּעִתּוֹן חָדָשׁ, בְּבֵית שֶׁמֶשׁ, שֶׁרֹב הַטִּילִים שֶׁזָּרְקוּ הָעֲרָבִים הָיוּ צְרִיכִים לְהַגִּיעַ לְבֵית שֶׁמֶשׁ, וְכָל הַשָּׁלֹשׁ שָׁבוּעוֹת הָאֵלּוּ עָבְדוּ אֶצְלֵנוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים לְעֵרֶךְ 26-30 מֵעֵת לְעֵת בְּלִי הֶפְסֵק, לְסַדֵּר אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לַלִּמּוּד הַיּוֹמִי, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לָנוּ הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶּׁהִצִּיל אֶת כָּל בֵּית שֶׁמֶשׁ מֵהַטִילִים, וְגַם כֵּן שֶׁבִּגְמַר הַסֵּפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם מַמָּשׁ נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה. [וְהִגִּיעַ רַק טִיל אֶחָד קָרוֹב לְמָקוֹם שֶׁל מַחֲנֶה צְבָאִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם פְּצָצַת אָטוֹם, וְגַם הָיָה נָס גָּדוֹל שֶׁלֹּא קָרָה כְּלוּם].

וְגַם בְּמִלְחֶמֶת עוֹפֶרֶת יְצוּקָה הָיוּ נִסִּים  גְּדוֹלִים מְאֹד כַּיָּדוּעַ.

וְרָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ אֶת הַנִּסִּים הַנִּגְלִים, שֶׁקָּרוּ עַל יְדֵי הַדְפָּסַת סִפְרֵי הַזּוֹהַר, עוֹד לִפְנֵי שֶׁחִלְּקוּ אוֹתָם לָרַבִּים, שֶׁרַק כְּשֶׁעוֹסְקִים בַּהֲפָצַת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יֵשׁ כְּבָר נִסִּים גְּלוּיִים[ט].  

וּבִזְכוּת זֶה, יִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִגָּלוּתָא", דְּהַיְנוּ, שֶׁרַק בִּגְמַר כָּל הַסֵּפֶר כֻּלּוֹ יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת הַקְּטַנָּה שֶׁעָבְרָה עָלֵינוּ, וּכְעֵת נוּכַל לְהָבִין מִזֶּה, שֶׁאִם נְסַּיֵם כֻּלָּנוּ אֶת הַ"זּוֹהַר הַמְחֻלָּק" דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ ("דַּף הַיּוֹמִי" בַּזֹּהַר), אָז בְּקָרוֹב מַמָּשׁ נִזְכֶּה לְהַבְטָחַת הָרַשְׁבִּ"י הָאֲמוּרָה לְעֵיל "וּבְגִין דְעַתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעָם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ האי סֵפֶר הַזֹּהַר יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי".

מוֹרַי וְרַבּוֹתַי לֹא נַעֲשֶׂה אֶת הַשְּׁגִיאָה שֶׁעָשׂוּ כָּל הָרַבָּנִים וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת בְּאֵיראָפַּה שֶׁלֹּא רָצוּ לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל הגה"צ בַּעַל הַסֻּלָּם זַצַ"ל!!!

בָּרוּךְ ה' שֶׁזָּכִינוּ לְדוֹר קָדוֹשׁ כָזֶה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְעֵרֶךְ 1000 מְפִיצֵי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכָּל יְהוּדִי יַעֲשֶׂה סִיּוּם כָּל שָׁנָה עַל כָּל סֵפֶר הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וּכְמוֹ שֶׁמשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִבְטִיחַ: "וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל "לְמִטְעַם" מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי, דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי". פֵּרוּשׁ: מִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵאִילַן הַחַיִּים שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, עַל יָדוֹ יֵצְאוּ מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים.

בְּסִפְרָא דָּא יִפְּקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי

הָעוֹלָם מֵכִין עַצְמוֹ לַגְּאֻלָּה הַשְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְרַשְׁבִּ"י – "בְּסִפְרָא דָּא יִפְּקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי". וּבִזְכוּת מְזַכֵּי הָרַבִּים יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וְנִזְכֶּה לַהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י (בְּזֹהַר תְּרוּמָה קכ"ח:).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זיע"א: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁכָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים וּמַחְזִירָן לְמוּטָב [שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הֲפָצַת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ] מִתְעַלֶּה בְּשָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, מַה שֶּׁאֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה – כּוֹפֶה אֶת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה. – עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ וְעִלּוּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. – מַעֲמִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יֵחָרֵב, וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם.

וְעַל זֶה מַבְטִיחַ לוֹ הָרַשְׁבִּ"י: זוֹכֶה לִרְאוֹת בָּנִים לְבָנָיו. – זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה. – זוֹכֶה לְעוֹלָם הַבָּא. – אֵין שׁוּם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהַזִּיק וּלְהָרַע לוֹ. – נִכְנַס לִשְׁנֵים עָשָׂר שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן – וְאֵין מוֹחֶה בְּיָדוֹ. – מַשְׁפִּיעִים עָלָיו שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה לוֹ בְּכָל עִנְיָנִים לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָרַשְׁבִּ"י מְבָרְכִים אוֹתָם בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בָּהֶם אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁגַּם הוּא קֵרֵב אֶת כֻּלָּם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לְאַרְבַּע מַחֲנוֹת מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וּמְלַוִּים אוֹתוֹ, וְנִכְנַס לְשִׁבְעִים עוֹלָמוֹת גְּנוּזִים (גִּימַטְרִיָּא "סוֹד"), שֶׁלֹּא זוֹכֶה בָּהֶם שׁוּם אָדָם אַחֵר – וּמְיֻחָדִים רַק לוֹ.

וּנְסַפֵּר סִפּוּר נוֹרָא מִגֹּדֶל הַזְּכוּת שֶׁל מְזַכֵּי הָרַבִּים:

הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים הוּא הַיַּחְסָן הֲכִי הַגָּדוֹל בַּשָּׁמַיִם

בְּסֵפֶר יִשְׂמַח מֹשֶׁה עה"ת בַּהַקְדָּמָה בְּקֻנְטְרֵס תְּהִלָּה לְמֹשֶׁה (דַּף י"א ע"ב), וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: מְבֹאָר בְּזֹהַר תְּרוּמָה (דַּף קכ"ח ע"ב), הַהוּא זַכָּאָה בָּעֵי לְמִרְדָּף בָּתַר חַיָיבָא וְכוּ' [מִי שֶׁהוּא זַכַּאי, צָרִיךְ לִרְדֹּף אַחַר הָאֲנָשִׁים הַחַיָּבִים] בְּגִין דִּיְחַשֵּׁב לֵיה כְּאִלּוּ הוּא בָּרָא לֵיה וְדָא אִיהוּ שְׁבָחָא דְיִסְתַּלֵק בֵיה יְקָרֵא דקב"ה יַתִּיר מִשְבָחָא אַחֲרָא וְכוּ' וְעַל דָּא בְּאַהֲרֹן וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן וְכָתוּב בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם (ועיי"ש בד' קכ"ט ע"א) כַּמָּה הִפְלִיגוּ שָׁם כַּמָּה גְּדוֹלִים זְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּחְזִירִים רְשָׁעִים בִּתְשׁוּבָה.

כֵּן שָׁמַעְתִּי מאדמו"ח ז"ל אֲשֶׁר סִפֵּר לוֹ מוזלל"ה אֵיךְ שֶׁפַּעַם אַחַת נִפְגְּשׁוּ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן רש"י ז"ל עִם הָרַב הַקָּדוֹשׁ ר' אִיצִיקְל מִדְרָאהאבִּיטְש וְשָׁאַל רש"י ז"ל ר' אִיצִיקְל אֵיזֶה זְכוּת וּמִצְוָה יֵשׁ לוֹ לִבְנוֹ הָרַב הַקָּדוֹשׁ ר' מִיכְל הַמַּגִּיד מֵישָׁרִים מִזְלָאטְשוֹב, מַה שֶׁשּׁוֹמֵעַ שֶׁמַּרְעִישִׁין בְּכָל הָעוֹלָמוֹת עִם בְּנוֹ הָרַב הַנַּ"ל, וְהֵשִׁיב לוֹ רַבִּי אִיצִיקְל הַנַּ"ל, אֵיךְ שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ שֶׁל רש"י ז"ל, וְאָמַר לוֹ עוֹד, שֶׁבְּנוֹ הִרְבָּה לְסַגֵּף אֶת עַצְמוֹ בְּתַּעֲנִיתִים וְסִגּוּפִים, וְגַם בָּהּ לֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וְאָמַר לוֹ עוֹד אֲשֶׁר הִרְבָּה בגמ"ח וּצְדָקָה, וּפִזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים וְכַדּוֹמֶה, וְעוֹד לֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ שׁוּב אָמַר לוֹ שֶׁרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן וְעָשָׂה הַרְבֵּה בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם, וּבָזֶה נָחָה וְשָׁקְטָה דַּעְתּוֹ שֶׁל רש"י ז"ל, וְנָחָה דַּעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה מַה שֶׁמַּרְעִישִׁים אֹתוֹ כָּל הַפַּמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה עכ"ל.

מוּבָן כִּי מַעֲשֶׂה כָּזֹאת לֹא יוּכַל לְסַפֵּר אֲשֶׁר עֵינֵי בָּשָׂר לוֹ וְאַךְ לְאָדָם אֲשֶׁר עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים שׁוֹמֵעַ וְרוֹאֶה מַה שֶׁלֹּא יִשָּׁמַע לְזוּלָתוֹ יוּכַל לְסַפֵּר כָּזֹאת.

מִזֶּה יְכוֹלִים לְהָבִין אֵיזֶה זְכוּת גָּדוֹל הוּא לְאֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְכָל הַפַּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה מְדַבְּרִים מֵהֶם, שֶׁבִּזְכוּתָם נִצּוֹלִים כָּל עַם יִשְׂרָאֵל מִכָּל מִינֵי גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וּמְקָרְבִין הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים, שֶׁנִּזְכֶּה בְּקָרוֹב לִרְאוֹתָהּ.

גֹּדֶל שְׂכַר מְזַכֶּה הָרַבִּים

אָמְרוּ חֲזַ"ל בְּמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא (בְּרֵאשִׁית פֶּרֶק א): מַעֲשֶׂה בְּר' אַבָּהוּ כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם הֶרְאָה לוֹ הַקָבָּ"ה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹן, הִתְחִיל לוֹמַר בִּשְׁעַת מִיתָה לְתַלְמִידָיו, אַשְׁרֵיכֶם עוֹסְקֵי הַתּוֹרָה, אָמְרוּ לוֹ, רַבֵּינוּ, מֶה רָאִית, אָמַר לָהֶם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹן נָתַן לִי הַקָבָּ"ה בִּשְׂכַר תּוֹרָתִי, הִתְחִיל לוֹמַר וַאֲנִי אָמַרְתִּי לָרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִּלִּיתִי, וְכוּ'. [בֵּאוּר: קֹדֶם פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַב אַבָּהוּ הֶעֱבִירוּ לְפָנָיו שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נְהָרוֹת שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן, שָׁאַל רַבִּי אַבָּהוּ: לְמִי כָּל אֵלּוּ, אָמְרוּ לוֹ: שֶׁלְּךָ הֵם, אָמַר לָהֶם: כָּל אֵלּוּ לְאַבָּהוּ וַאֲנִי אָמַרְתִּי לָרִיק יָגַעְתִּי].

וּמְבָאֵר הָאֲרִיזַ"ל: שֶׁרַבִּי אַבָּהוּ חָשַׁב שֶׁהָיְתָה יְגִיעָתוֹ בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי חַיָּיו לָרִיק, כִּי לֹא רָאָה שׁוּם תּוֹעֶלֶת בַּעֲבוֹדָתוֹ, אַךְ אַלִּיבָּא דֶּאֱמֶת זָכָה עַל יְדֵי יְגִיעָתוֹ לְ"יֵ"שׁ" שֶׁהֵם סוֹד "שַׁ"י" עוֹלָמוֹת, הַמֻבְטָחִין לְכָל צַדִּיק וְצַדִּיק ["רִי"ק" גִּימַטְרִיָּא "יֵ"שׁ" שֶׁהוּא הֵפֶךְ מֵ"רִי"ק"] וְעַל אֵלּוּ הי"ג נְהָרוֹת שֶׁהֶרְאוּ לוֹ רוֹמְזִים לְשַׁ"י עוֹלָמוֹת.

בּוֹאוּ וְתִּשְׁמְעוּ אֵיךְ זֶה עוֹבֵד, וּמִי יָכוֹל לִזְכּוֹת לְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, שְׁאֵלָה שְׁנִשְׁאַלְתִּי וּתְשׁוּבָה עַל זֶה:

שְׁאֵלָה: אֲנִי רוֹצֶה לְהַרְוִיחַ מִפְעָל הַפַּיִס!!! לִהְיוֹת עָשִׁיר בְּקִנְיָן רוּחָנִי!!! וְרָאִיתִי בַּקָּשָׁה לְתוֹרֵם שֶׁיְּשַׁלֵּם יָשָׁר לִדְפוּס אֶלֶף סֵטִים שֶׁל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ ב-70 כְּרַכִּים, וּבָרוּךְ ה' אֲנִי עָשִׁיר גָּדוֹל וְהֵבַנְתִּי שֶׁהַתּוֹרֵם לָזֶה יִּזְכֶּה לִזְכֻיּוֹת שֶׁלֹּא חָזוּ עֵינֵנוּ מֵעוֹלָם, דְּהַיְנוּ: יְקַבֵּל שָׂכָר 70 מִלְיוֹן סִיּוּמֵי זוֹהַר בְּכָל חֹדֶשׁ כָּפוּל 70 אֶלֶף – לִשְׂכַר זֶה אֵין אֶחָד בָּעוֹלָם שֶׁהִגִּיעַ, וְהֶחְלַטְתִּי תֵּכֶף וּמִיַּד שֶׁאֲנִי זוֹכֶה בָּזֶה, זֶה מִפְעָל הַפַּיִס הַגָּדוֹל בָּעוֹלָם שֶׁבְּוַדַּאי זוֹכִים. אַךְ רֶגַע, מַשֶּׁהוּ קָרָה אִתִּי וְאֵינֶנִּי מֵבִין, אֵינִי יָכוֹל בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם לָתֶת אֶת הַכֶּסֶף, נָתַתִּי כְּבָר מִילְיוֹנֵי דּוֹלָרִים לִצְדָקָה, וְכָאן לֹא הוֹלֵךְ בְּשׁוּם אֹפֶן, יֵשׁ בְּקִרְבִּי מִלְחָמָה כָּזֹאת גְּדוֹלָה, אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת, [שֶׁאַתֶּם כֻּלְּכֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, אַתֶּם לֹא צְרִיכִים אֶת הַכֶּסֶף בִּשְׁבִילְכֶם, וְלֹא נוֹגְעִים בַּכֶּסֶף] אֲבָל אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לָתֶת! לָמָּה? לָמָּה? לָמָּה? אוּלַי כְּבוֹדוֹ יָכוֹל לְהַסְבִּיר לִי מַה קָרָה אִתִּי? בֶּאֱמֶת אֵין לִי מְנוּחָה מִזֶּה!!! מֵאָז הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי בְּמִלְחָמוֹת כָּאֵלּוּ גְּדוֹלוֹת, זֶה מַה שֶׁאֲנִי מַרְגִּישׁ!!!

תְּשׁוּבָה: לִזְכּוֹת זְכֻיּוֹת כָּאֵלּוּ לֹא הוֹלֵךְ כָּכָה בְּפַשְׁטוּת!!! לֹא מְחַלְּקִים עוֹלָם הַבָּא בְּלִי עָמָל, וְצָרִיךְ זְכֻיּוֹת לִפְנֵי זֶה, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְדָבָר נִשְׂגָּב כָזֶה, [יֵשׁ כַּמָּה סִפּוּרִים, וְעַל הַטֶּלֶפוֹן אַסְבִּיר לָכֶם יוֹתֵר].

לְמָשָׁל, יֵשׁ לָנוּ 1300 סְפָרִים נְחוּצִים עַל הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְלֹא נִדְפְּסוּ עוֹד, שֶּׁאֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה לָזֶה, וַאֲפִילוּ מְזַכֵּי הָרַבִּים הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, רָצוּ, וְלֹא יָכְלוּ בְּשׁוּם אֹפֶן, כְּבָר שְׁנָתַיִם שֶׁנִּלְחָמִים בִּפְנִים הַגּוּף שֶׁלָּהֶם, וְזֶה הַסּוֹד הַגָּדוֹל הַטָּמוּן בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי רַק בִּזְכוּת הַזּוֹהַר נֵצֵא מִן הַגָּלוּת, אָז לְמִי יֵשׁ הַזְּכוּת לַעְזוֹר לָזֶה? רַק יְחִידֵי סְגוּלָה, וְכַנֶּאֱמָר "אַל תִּבְטְחוּ בִּנְדִיבִים, בְּבֶן אָדָם שֶּׁאֵין לוֹ תְּשׁוּעָה"! שֶּׁרוֹאִים שֶׁרַק אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים שֶּׁאֵין לָהֶם גַּאֲוָה, זוֹכִים לִתְרֹם. אַתָּה צָרִיךְ הַרְבֵּה לְהִתְחַנֵּן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּזַכֶּה אוֹתְךָ, תֵלֵךְ לְצִיּוֹן הָרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי וְתִּבְכֶּה וְתְּבַקֵּשׁ שֶׁתִּזְכֶּה לְכָךְ, וּכְמוֹ בַּמִּשְׁכָּן שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד זָכָה שֶׁתַּגִּיעַ תְּרוּמָתוֹ לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, גַּם כָּאן הָרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי זי"ע הוּא קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וְצָרִיךְ הַרְבֵּה תְּפִלָּה וּדְמָעוֹת לִזְכּוֹת לָזֶה, (רָאָה בְּסֵפֶר לִקּוּטֵי זוֹהַר בַּהַקְדָּמָה).

מִי לַהּ' אֵלַי? כֵּיצַד הוֹפְכִים כֶּסֶף לְזָהָ"ב – ז'וֹהַר בִּ'זְכוּתְךָוּמִי יִּזְכֶּה לָזֶה? כָּל הַחַיִּים שֶׁלְּךָ נָתַתָּ כֶּסֶף לְעֶרֶב רַב וּבָנִיתָ אֶת הָעֶרֶב רַב, וְזֶה לֹא נוֹתֵן לְךָ לָתֶת לִקְדוֹשָׁה גְּדוֹלָה כָּזֹאת, לָכֵן עָשִׂינוּ דָּבָר חָדָשׁ שֶׁכָּל אֶחָד יִקְנֶה רַק 10 סֵטִים, וְיִהְיֶה לוֹ הַזְּכוּת שֶׁל 700 סִיּוּמֵי זוֹהַר כָּפוּל 70 מִלְיוֹן כָּל חֹדֶשׁ, וְגַם לָזֶה רַק יְחִידִים זוֹכִים לָזֶה, כִּי כָּאן קוֹנִים עוֹלָם הַבָּא כָזֶה גָּדוֹל, שֶׁעוֹד לֹא הָיָה דָּבָר כָזֶה בָּעוֹלָם.

לָכֵן עַכְשָׁו תַּעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן, "חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר", וּבָזֶה תִּזְכֶּה לְ-"הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ", לִדָּבֵק בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי "בַּר יוֹחָאִי מוֹשַׁב טוֹב יָשַׁבְתָּ. יוֹם נַסְתָּ יוֹם אֲשֶׁר בָּרַחְתָּ. בִּמְעָרַת צוּרִים שֶׁעָמַדְתָּ. שָׁם קָנִיתָ הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ". כָּל סֵט אֶחָד עוֹלֶה סַךְ 160 ₪, וִיכוֹלִים לְחַלֵּק אֶת זֶה לְבַד, אוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ נְחַלֵּק בִּשְׁבִילוֹ, וְאֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּדִיּוּק כָּל שֵׁם שֶׁזִּכָּה לִלְמֹד בִּשְׁבִילוֹ.

לִפְרָטִים טל: -0527651911, לְהִצְטָרְפוּת  . -054833385

כָּתַב רַבִּי חַיִּים וִיטַאל זי"ע בַּסֵּפֶר שַׁעֲרֵי קְדֻשָּׁה – (חֵלֶק ב שַׁעַר ז): מְזַכֵּי לְחַיָּבַיָּא: אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (אֵלִיָּהוּ רַבָּא ספ"ח) לָמָּה זָכָה אֶלְקָנָה לְהַעֲמִיד שְׁמוּאֵל שֶׁשָּׁקוּל כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה עוֹלֶה לָרֶגֶל וּמַעֲלֶה לִבְנֵי אָדָם הַרְבֵּה עִמּוֹ וּמְזַכֶּה אוֹתָן, וְכֵן שְׁמוּאֵל בְּנוֹ נוֹהֵג אַחֲרָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוּאֵל א' ז') וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְגוֹ' וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל וּתְשׁוּבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ, וְאַבְרָהָם לֹא זָכָה לְכָל מַעֲלוֹתָיו אֶלָּא מִשּׁוּם (בְּרֵאשִׁית י"ב ה') וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּחָרָן, וּכְתִיב (שָׁם י"ח י"ח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְגוֹ' כִּי יְדַעְתִּיו אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְגוֹ', וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' וְגוֹ', וְכָל רָאשֵׁי הַדּוֹרוֹת אֵינָן זוֹכִין אוֹ אֵינָן נֶעֱנָשִׁים אֶלָּא עַל סִבָּה זוֹ.

וְכֵן כָּל אֵלּוּ שֶׁלּוֹמְדִים זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מְזַכִּים אֶת כָּל הָעוֹלָם וּמַצִּילִים אוֹתָם, וּמְקָרְבִים אֶת הַגְּאוּלָה.

אֲנַחְנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּכָל יוֹם בִּשְׁמוֹנָה עֶשְׂרֵה "כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה" – וְאוֹמְרִים "וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים" – עוֹד אוֹמְרִים "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵימָה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ… אֲחַכֶּה לוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא", כוּלָּם שׁוֹאֲלִים פֶּה אֶחָד, לָמָּה הַמָּשִׁיחַ לֹא בָּא?

הַחָפֵץ חַיִּים זַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "צִפִּיתָ לִישׁוּעָה" כּוֹתֵב שְׁנֵי דְּבָרִים יְסוֹדִיִּים:

א. שֶׁיְּסוֹד הַיַּהֲדוּת הוּא לְהַאֲמִין בִּשְׂכַר וְעֹנֶשׁ. ב. שֶׁצְּרִיכִים לְחַכּוֹת וּלְקַוּוֹת לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ.

וּבִגְלַל זֶה חִבַּרְנוּ סִפְרֵי שְׂכַר וְעֹנֶשׁ עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, מִי שֶׁלּוֹמֵד בַּסְּפָרִים הָאֵלּוּ, יִמְצָא שָׁם מַה שֶּׁמְּחַפֵּשׂ, לְהִתְקָרֵב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִדְפַּס הַיּוֹם מֵחָדָשׁ וְאֶפְשָׁר לְקַבְּלוֹ אֵצֶל הַמְּפִיצִים.

הַחָפֵץ חַיִּים מַסְבִּיר בְּמָשָׁל: לְסוֹחֵר שֶׁנּוֹסֵעַ לְמִסְחָר בְּאוֹנִיָּה לְחֹדֶשׁ פַּעַם בְּשָׁנָה, וּמִזֶּה הַחֹדֶשׁ יֵשׁ לוֹ פַּרְנָסָה לְכָל הַשָּׁנָה. אַחַר שֶׁהִזְמִין אֶת הַמְכוֹנִית שֶׁיִּקַּח אוֹתוֹ לַאוֹנִיָּה, הוּא עוֹמֵד וּמְחַכֶּה וְהַמְכוֹנִית לֹא מַגִּיעַ, הַזְּמַן עוֹבֵר וְהוּא מְפַחֵד שֶׁיַּפְסִיד אֶת הַזְּמַן וְהָאוֹנִיָּה תֵּצֵא בִּלְעָדוֹ, וּמִסְתַּכֵּל עַל הַשָּׁעוֹן כָּל הַזְּמַן, וְצוֹעֵק אוֹי, הוּא לֹא מַגִּיעַ, מַה יִהְיֶה, כָּל הַפַּרְנָסָה שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה תְּלוּיָה בִּנְסִיעָה הַזֹּאת.

כָּךְ צְרִיכִים לְחַכּוֹת לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, לְחַכּוֹת לוֹ בְּכָל יוֹם וּלְהַרְגִּישׁ שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בַּגְּאֻלָּה.

וּבַמֶּה יְכוֹלִים לְקָרֵב בִּיאָתוֹ?

וְאֵיךְ בִּזְמַן מֻעָט וּבִמְעַט מַאֲמָץ נִזְכֶּה לְהִגָּאֵל בִּמְהֵרָה?

רַבִּי חַיִּים וִיטַאל וְהַכִּסֵּא מֶלֶךְ כּוֹתְבִים: שֶׁלִּמּוּד הַקַּבָּלָה בְּשָׁעָה אַחַת יַעֲשֶׂה תִּיקוּן מַה שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בְּלִמּוּד הַפְּשָׁט שָׁנָה תְּמִימָה, וּפָסַק בְּכַף הַחַיִּים (בְּסִימָן קנ"ה), דְּגַם הַלּוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּגִירְסָא כְּלִּימוּד הַקַּבָּלָה יֵחָשֵׁב לוֹ,

וּמָרָן הַבֶּן אִישׁ חַי זצ"ל אוֹמֵר: כָּתְבוּ הַמְּקֻבָּלִים זַ"ל, דְּגָדוֹל פֹּעַל הֲנַעֲשֶׂה מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּיוֹם שַׁבָּת, אֶלֶף פְּעָמִים יוֹתֵר מִן הֲנַעֲשֶׂה מֵעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁל יְמֵי הַחוֹל. עכל"ק.

וְהָאוֹרְחוֹת צַדִּיקִים אוֹמֵר שֶׁכָּל מִצְוָה וְלִמּוּד תּוֹרָה שֶׁבְּשִׂמְחָה עֶרְכּוֹ כָּפוּל אֶלֶף.

נִמְצָא שֶׁשָּׁעָה אֶחָד בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ שָׁווֶה לִּימּוּד אֶלֶף פְּעָמִים שָׁנָה תּוֹרַת הַנִּגְלֶה – וּבְשִׂמְחָה שָׁוֶה מִלְיוֹן שָׁעוֹת תּוֹרָה.

הַעוֹלֶה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זי"ע: כַּאֲשֶׁר יְהוּדִי לוֹמֵד בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ וּבְשִׂמְחָה "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" עוֹלֶה בְּשָׁעָה אַחַת לְעֵרֶךְ שֶׁל מִלְיוֹן שָׁנָה, (לִמּוּד פְּשָׁט בִּימֵי הַחוֹל). וְאִם לָמַד בְּצַעַר, שָׁעָה אַחַת שָׁוֶה לְמֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה.

"הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי"

הַגַּע בְּעַצְמְךָ: 100.000 אַבְרֵכִים שֶׁלּוֹמְדִים 10 שָׁעוֹת בְּיוֹם, יֵשׁ לָנוּ מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה, וְכַאֲשֶׁר יְהוּדִי פָּשׁוּט אוֹ אֲפִילוּ יֶלֶד קָטָן שֶׁלּוֹמֵד רַק שָׁעָה אַחַת בְּשַׁבָּת זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, גַּם כֵּן שָׁוֶה מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה. וְכָךְ יְקֻיָּם בָּנוּ דִּבְרֵי הַנָּבִיא יוֹאֵל (ד' י'): "הַחַלָּשׁ יֹאמַר גִּבּוֹר אָנִי" וְכָל יְהוּדִי יָכוֹל לִזְכּוֹת לָזֶה וּלְהָבִיא אֶת הַמָּשִׁיחַ בְּרַחֲמִים.

וְעַכְשָׁו נַזְכִּיר אֶת הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים שֶׁיְּסוֹד הַיַּהֲדוּת הוּא לְהַאֲמִין בִּשְׂכַר וְעֹנֶשׁ, בְּאֵיזֶה שָׂכָר גָּדוֹל יְכוֹלִים לִזְכּוֹת בְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.

אִם כָּךְ אָנוּ רוֹאִים שֶׁקִּיּוּם דִּבְרֵי הֶחָפֵץ חַיִּים, גַּם לְעִנְיַן שָׂכָר וְעֹנֶשׁ, וְגַם לְעִנְיַן לְחַכּוֹת לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, קְשׁוּרִים וּתְלוּיִים בְּלִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ.

כָּתוּב בְּכִתְבֵי האריז"ל שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרַת הַסּוֹד מִתְגַּלָּה לָנוּ תּוֹרַת הַנִּגְלֶה, וּבְדוֹרֵנוּ כֻּלָּנוּ זוֹכִים לִרְאוֹת אֶת זֶה עַיִן בְּעַיִן, וּכְבָר מְעִידִים אַבְרְכֵי הַכּוֹלְלִים וַאֲפִילוּ יְהוּדִים פְּשׁוּטִים, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁטָּעֲמוּ מִצּוּף דְבַשׁ הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ נִפְתַּח לִבָּם וּמִתְרַחֵב מֹחָם לְחַדֵּשׁ חִידוּשִׁים נִפְלָאִים בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, וְזָכוּ לְחַבֵּר  חִבּוּרִים מְצֻיָּנִים.

בּוֹאוּ וְחִשְּׁבוּ, אִם בֶּן אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ לִלְמֹד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, אוֹ שֶׁמְּעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת שִׁעוּר בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, הוּא מְקַבֵּל כָּל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁל כָּל הַלּוֹמְדִים, וּכְדִבְרֵי הַנָּבִיא (יְשַׁעְיָה פֶּרֶק סד פָּסוּק ג): "וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ".

כִּי אֲפִילוּ רַק יְהוּדִי אֶחָד שֶׁיִּלְמַד כָּל שַׁבָּת רַק שָׁעָה אַחַת זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, אִי אֶפְשָׁר לִסְפֹּר הַזְּכֻיּוֹת שֶׁהוּא יְקַבֵּל, אֵין עוֹד מַחְשֵׁב בָּעוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לִסְפֹּר כָּל הַשָּׂכָר שֶׁלּוֹ, וְכַמָּה גְּדוֹלָה "חוֹמַת הַמָּגֵן" אֲשֶׁר הוּא בּוֹנֶה לִכְּלַל יִשְׂרָאֵל וּמַצִּיל וּמְזַכֶּה לְכָל הָעוֹלָם .

כָּתוּב בְּזוֹהַר חָדָשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים  [דַּף פ"ו עַמּוּד ב']: הָעוֹסְקִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה כַּאֲשֶׁר נִשְׁמָתָם עוֹלָה לְמַעְלָה לְאַחַר מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, הִיא מִתְעַטֶּפֶת בְּאוֹר שֶׁל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְכֹחוֹת הַקְּלִפּוֹת וְהַחִיצוֹנִים לֹא יְכוֹלִים לָגֶשֶׁת וּלְהִתְאַחֵז בְּאוֹתָם הַנְּשָׁמוֹת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹקֵק אֶת אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה עוֹד בַּחַיִּים חַיּוּתָהּ בַּלְּבוּשׁ שֶׁל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וְגַם מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיּוֹרֶשֶׁת ב' עוֹלָמוֹת עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא, וּמִי שֶׁלֹּא לוֹמֵד סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה לְעוֹלָם הַבָּא, אֲפִילוּ יֵשׁ לוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלָמַד שַׁ"ס וּפוֹסְקִים וְכוּ', וְלֹא לָמַד תּוֹרַת הַסּוֹד, דּוֹחִים אוֹתוֹ מִגַּן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, וְאִם הוּא לָמַד אֲפִילוּ שֶׁלֹּא הֵבִין, מְלַמְּדִים אוֹתוֹ בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים אֶת תּוֹרַת הַסּוֹד, וְיָכוֹל לֵישֵׁב בִּישִׁיבוֹת גְּבוֹהוֹת וְלַעֲסֹק בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה.

מִי לֹא  מְפַחֵד מִפְּצָצַת אָטוֹם שֶׁל אִירָן?

כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ אָנוּ נִמְצָאִים! – וּמִי יוֹדֵעַ מַה יֵלֵד יוֹם[י]???

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, מִגַּלִּים לָנוּ, שֶׁרַק בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי, וְרַק אֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִנָּצְלוּ בְּתֵבַת נֹחַ שֶׁהוּא הזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.

בּוֹאוּ וְנִתְאַחֵד כֻּלָּנוּ בְּיַחַד וְנַתְחִיל לִלְמֹד כָּל יוֹם דַּף הַיּוֹמִי שֶׁל תִּקּוּנֵי זוֹהַר, שֶׁזֶּה לוֹקֵחַ רַק שְׁתֵּי דַּקּוֹת בְּיוֹם, וְאֶת זֶה אֶפְשָׁר גַּם לִלְמֹד וְלִשְׁמֹעַ בְּ"קוֹל הַזּוֹהַר" בַּטֶּלֶפוֹן, וּבְשַׁבָּת קוֹדֶשׁ נִלְמַד שָׁעָה אַחַת לְמַעַן תִּקּוּנֵי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִתְבַּטְּלוּ מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְנִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הרשב"י, בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי, בַּסֵּפֶר הַזֶּה נֵצֵא מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים.

 וּכְמוֹ שֶׁגִּלָּה לָנוּ הרש"ש הַקָּדוֹשׁ בְשָׁכְבוֹ עַל עֶרֶשׂ דְּוַי סָמוּךְ לִפְטִירָתוֹ, הִשְׁאִיר לָנוּ מֵעֵין צַוָּאָה כַּאֲשֶׁר אָמַר לִבְנוֹ רַבִּי חִזְקִיָּה יִצְחָק זיע"א: "יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁבִּזְכוּת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְכִתְבֵי הַקַּבָּלָה יֵצֵא עַם יִשְׂרָאֵל לְחֵרוּת, וּבְלִמּוּד זֶה תְּלוּיָה גְּאוּלָתֵינוּ וּבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ… וְתוֹרַת הַסּוֹד מַה יְהֵא עָלֶיהָ"? [סֵפֶר הרש"ש עמ' 158]

מִלּוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק וְקָדוֹשׁ מְרַחֲפוֹת בָּעוֹלָם, תּוֹבְעוֹת עֶלְבּוֹנָן, וּמַפְצִירוֹת לְקַיְּמָן. "וְתוֹרַת הַסּוֹד מַה יְהֵא עָלֶיהָ?!"…

וְהַקּוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר, פַּנּוּ דֶּרֶךְ לֵאלֹקֵינוּ. הַקְדִישׁוּ מִזְּמַנְּכֶם הַיָּקָר בְּכָל יוֹם לְשֵׁם שָׁמַיִם, בִּשְׁבִיל יְשׁוּעַת הָעָם, וּלְהַצָּלַת הַדּוֹר כֻּלּוֹ – בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת.

בְּכֹחֵינוּ לְשַׁנּוֹת אֶת הַמַּצָּב, בְּיָדֵינוּ הַדָּבָר, בּוֹאוּ נִתְגַיֵּס כֻּלָּנוּ, הַגְּדוֹלִים עִם הַקְּטַנִּים, גְּאוֹנִים עִם פְּשׁוּטִים, צַדִּיקִים וּבֵינוֹנִים, זְקֵנִים עִם נְעָרִים, מַגִּידֵי שִׁעוּרִים עִם בַּחוּרִים, מְלַמְּדִים עִם תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, הִתְחִילוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, וְנִפְעַל בְּדֶרֶךְ זוּ לְקָרֵב וּלְהָבִיא אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּרַחֲמִים.

בִּמְיֻחָד לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל קְטַנִּים, אָב יִלְמַד עִם בְּנוֹ, מְחַנֵּךְ עִם חֲנִיכוֹ וּמְלַמֵּד עִם תַּלְמִידוֹ, שֶׁהֲרֵי אִם אֵין גְּדָיִים אֵין תְּיָשִׁים, כָּךְ יַחְדֹּר תַּלְמוּדָם מִנַּעֲרוּתָם, לְתַלְמוּדֵי תּוֹרָה, לִישִׁיבוֹת וּלְכּוֹלְלִים, וְתוֹרַת הַסּוֹד תְּקַבֵּל תְּנוּפָה, וְנִזְכֶּה לִהְיוֹת מִבְּנֵי עֲלִיָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכִסֵּא מֶלֶךְ בַּהַקְדָּמָה לְבֵאוּרוֹ עַל תִּקּוּנֵי זוֹהַר.

וּכְבָר פָּסַק רַבִּי פִּנְחָס מִקָארִיץ זצ"ל, מְלַמֵּד צָרִיךְ שֶׁיִּלְמַד זוֹהַר, שֶׁהוּא בְּחִינַת "עֵץ חַיִּים", וְיוּכַל לְהַמְשִׁיךְ נְשָׁמָה לַתַּלְמִידִים, כִּי בָּזֶה שֶׁהָרַב נוֹתֵן שֵׂכֶל יָשָׁר לַתִּינוֹק, בָּזֶה מַנִּיחַ נְשָׁמָה אֲמִתִּית.

בְּסֵפֶר חֲכַם הָרָזִים הוֹסִיף עַל דִּבְּרָתוֹ: כְּשֶׁאָב שׁוֹלֵחַ בְּנוֹ לִמְלַמֵּד לְלָמְדוֹ אֶצְלוֹ תּוֹרָה, דָּבָר רִאשׁוֹן צָרִיךְ לְבָרֵר, אִם הַמְּלַמֵּד לוֹמֵד זוֹהַר, כִּי אִם לֹא, אָז מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה נְשָׁמָה הַמְּלַמֵּד יַמְשִׁיךְ לִבְנוֹ – וְגַם אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לְהַמְּלַמֵּד קְצָת יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִי לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ כַּמְּבֹאָר בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים.

כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַלּוֹמֵד בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר וּמַפְעִיל וּמַמְשִׁיךְ אֶת נִשְׁמַת הרשב"י עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מַמָּשׁ כִּפְשׁוּטוֹ, לְרַחֵם עָלֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (סֻכָּה דַּף מה עַמּוּד ב'): וְאָמַר חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי יָכוֹל אֲנִי לִפְטוֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי עַד עַתָּה וְאִלְמָלֵי אֱלִיעֶזֶר בְּנִי עִמִּי מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו וְאִלְמָלֵי יוֹתָם בֶּן עֻזִיָּהוּ עִמָּנוּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ וְאָמַר חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּה וְהֵן מוּעָטִין אִם אֶלֶף הֵן אֲנִי וּבְנִי מֵהֵן אִם מֵאָה הֵם אֲנִי וּבְנִי מֵהֵן אִם שְׁנַיִם הֵן אֲנִי וּבְנִי הֵן.

וַאֲפִילוּ בְּדוֹרֵנוּ הַפָּשׁוּט בְּכָל רֶגַע תּוּכְלוּ לְהִתְקַשֵּׁר לְנִשְׁמַת הרשב"י – וְלִזְכּוֹת לִישׁוּעוֹת נִפְלָאוֹת, וּבְוַדַּאי הרשב"י זי"ע יַכִּיר לָכֶם טוֹבָה וְתוּשְׁפְּעוּ מִמְּקוֹר הַבְּרָכוֹת, שֶׁכַּיָּדוּעַ שֶׁהַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ מָגֵן וּמַצִּיל מִכָּל הַצָּרוֹת וּמוֹנֵעַ פִּגוּעִים וַאֲסוֹנוֹת. הַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ לִהְיוֹת מִן הַזּוֹכִים הַמְּאֻשָּׁרִים, שֶׁהַמָּשִׁיחַ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָעִיד עָלֵינוּ – "בִּזְכוּתְךָ הִגַּעְתִּי".

עַל כֵּן, יְהוּדִים יְקָרִים, תְּנוּ לִמּוּד לְשֵׁם שָׁמַיִם, הַקְרִיבוּ מִדַּקוֹתֵיכֶם לְמַעַן הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, לִגְרֹם לִפְדוּת נַפְשֵׁנוּ, וְכֻלָּנוּ כְּאֶחָד נִזְכֶּה שֶׁיְּקֻיָּם בָּנוּ נְבוּאַת הרשב"י "זַכָּאָה דָּרָא דְּהַאי אִתְגַלְיָא בֵּיהּ וּבִסְגוּלָתוֹ "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר" וֶתֶחֱזֶנָה עֵינֵינוּ, בֶּן דָּוִד מְשִׁיחֵנוּ מֶלֶךְ בְּיוֹפְיוֹ יָבוֹא וְיִגְאָלֵנוּ, בְּ"עוֹז" וְהָדָר אֱלֹקֵינוּ, וּבִשְׂכַר זֹאת אֵ-ל חֵי חֶלְקֵינוּ, וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' צוּרֵנוּ מָגִינֵינוּ, יְגַלֶּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ, וְאָז יִשְׂמַח לִבֵּנוּ, וְתָגֵל נַפְשֵׁנוּ, בִּישׁוּעַת מַלְכֵּנוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי.

וַאֲמַרְתֶּם:

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְאוֹמֵר, מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.



[א])   דהנה איתא ביו"ד סי' קע"ז?? דיש ג' מיני ערבות, א' ערב סתם, ב' ערב קבלן, ג' ערב שלוף דיץ. והחילוק בין ג' ערבים אלו הוא כך, ערב סתם הוא שהמלוה הולך להלוה, ואם אין להלוה הולך להערב; ערב קבלן הוא, שהמלוה יכול לילך למי שהוא רוצה וערב שלוף דיץ הוא, שהמלוה הולך רק להערב.

[ב]) עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מִתְמַתְּקִים הַיִּסּוּרִים

בזהר נשא (דף קנ"ג.): [ופנה רבי שמעון להרעיא מהימנא ופירש לו מה שכתוב "שם שם לו חק ומשפט" באופן אחר, ואמר] וְרַעְיָא מְהֵימָנָא, [שנשמתך מתנוצצת בתלמידי חכמים שבכל דור,] תַּמָּן אִתְקַיָּים בָּךְ, [שם בגלות נתקיים בך, מה שכתוב] שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט [היינו התלבשות התורה העליונה בששה סדרי משנה שבמט"ט, שיש בהם קושיא ומחלוקת ומרירות, והוא מתמרמר בתוכם עד שמתלבן ההלכה,] וְשָׁם נִסָּהוּ. [ומפרש] וּבְהַאי עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, דְּאִיהוּ אִיסוּר וְהֵיתֶּר. [ובעץ הדעת טוב ורע שמשם הוא ענין איסור והיתר, דהיינו על ידי התורה שבעל פה שהיא ששה סדרי משנה שמצד מלאך מט"ט, יתעלו התלמידי חכמים מחמת שייגעו עצמם בעסק התורה שבעל פה] וּבְאִינּוּן רָזִין דְּאִתְגַּלְּיָין עַל יְדָךְ, [ובאלו הסודות שנתגלו על ידך,] וַיִּמְתְּקוּ הַמַּיִם. [דהיינו] כַּמֶּלַח דְּמַמְתְּקָת בִּשְׂרָא, הָכִי יִתְמַתְּקוּן בְּרַזְיָיא דְּאִתְגַּלְּיָין עַל יְדָךְ, כָּל אִינּוּן קוּשְׁיָין וּמַחְלוֹקוֹת, [כמלח הממתקת את הבשר, כך יתמתקו ויתיישבו בכח הסודות שנתגלו על ידך כל אלו הקושיות והמחלוקת, כי יש כמה מאמרי חז"ל שאינן מתיישבים אלא על דרך הסוד,] דְּמַיִין מְרִירָן דְּאוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, [כי מים המרים של התורה שבעל פה, דהיינו מה שטעמו טעם מר בתורה מחמת הקושיות,] אִתְהֲדָרוּ מְתִיקָן מֵי אוֹרַיְיתָא, [על ידי הסודות חוזרים להיות מי התורה מתוקים.].

וְיִסוּרִין דִּילָךְ, [והיסורים והצער שלך, דהיינו הצער שמגיע להעוסקים בתורה,] בְּרָזִין אִלֵּין דְּאִתְגַּלְּיָין עַל יְדָךְ, יֵהוֹן לָךְ מְתִיקִן, [בסודות האלו שמתגלים על ידך יהיו לך מתוקים, כי על ידי הסוד ישיגו את מעלות היסורים, וכשאדם משיג את מעלות היסורים ישמח בהם,] וִיהַדְרוּן לָךְ כָּל דַּחֲקִין דִּילָךְ, כְּחֶלְמִין דְּעַבְרִין. [ויחזרו לך כל הצרות שעברו עליך כמו חלומות שעוברים ואינם], וַחֲלֹ"ם, בְּהִיפוּךְ אַתְוָון מֶלַ"ח. דְּמַמְתְּקַת יַת בִּשְׂרָא. [ומלת חל"ם בהיפוך האותיות היא מל"ח הממתקת את הבשר,] אוּף יִסּוּרִין מְמַתְקִים. [כך היסורים שממתקים כמלח יהיו כמו חלום,] כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. [כמו שביארו החכמים (עין מסכת ברכות דף ה' ע"א)].

א)        בֵּרוּר הַסִּיגִים – הָרְשָׁעִים מִיִּשְׂרָאֵל

וְלָרְשָׁעִים מִתְהַדְרָן יִסוּרִין מֶלַח סְדוֹמִית, [ולרשעים יחזרו היסורים כמו מלח סדומית,] דְּאִיהִי מְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם, [שהוא מעוור את העינים, כי לא ישיגו את מעלות היסורים בחבלי משיח ויבעטו בהם ויצאו מכלל ישראל,] לְקַיְּימָא בְּהוּ [לקיים בהם מה שכתוב] (איוב יא כ') וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה. [ולא יזכו לראות בטוב ה', וענין זה יעשה הקב"ה לנסות בהם את ישראל לראות היעמדו באמונתו, ועל ידי זה יתבררו ויתלבנו].

וְאִינּוּן (דף קנ"ג ע"ב) עֵרֶב רַב רַשִּׁיעַיָּיא, [ואותם הערב רב הרשעים,] דְּיִתְקַיָּים בְּהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, [שיתקיים קודם ביאת המשיח מה שכתוב] (דניאל יב י') יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים. [כי אז יהיה בירור הגמור של כל הבחינות שיש בישראל, ומפרש] יִתְלַבְּנוּ: אִינּוּן מָארֵי מִשְׁנָה. [אלו הם בעלי משנה שיתבררו על ידי לימוד התורה,] וְיִצָּרְפוּ: אִינּוּן זַרְעָא קַדִישָׁא דִּשְׁאַר עַמָּא. [אלו הם זרע קודש של שאר העם שיתבררו על ידי מצות ומעשים טובים וצדקה,] הֲדָא הוּא דִכְתִיב, [זהו שכתוב] (זכריה יג ט') וּצְּרַפְתִּים כִּצְּרוֹף אֶת הַכֶּסֶף. [דהיינו על ידי הכסף שנותנים לצדקה,] וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים, אִינּוּן עֵרֶב רַב. [אלו הם הערב רב שיצאו מכלל ישראל].

ב)         הָעוֹסְקִים בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִזְכּוּ לְהִיכָּנֵס בְּתֵבַת נֹחַ ­- וּלְהִנָּצֵל מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג

[ומה שכתוב] (דניאל יב) וְהַמַשְׂכִּילִים יָבִינוּ, אִינּוּן מָארֵי קַבָּלָה, [אלו הם בעלי הקבלה העוסקים בסודות התורה,] דְּאִתְּמַר בְּהוֹן [שנאמר בהם] (דניאל יב ג') וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. [והיינו] אִלֵּין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, [אלו הם שעוסקים באור הזה הנקרא ספר הזוהר, כלומר שמייגים עצמם להבין את עומק דבריו,] דְּאִיהוּ כְּתֵיבַת נֹחַ, [שהוא כתיבת נח, כמו שתיבת נח לא זכו להכנס בה אלא מעט, כך לא יוזכו להכנס בהבנת ספר הזוהר אלא מעט, וזה שאמר] דְּמִתְכַּנְּשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. [שנאספים בו שנים בעיר ושבעה מן המלכות, דהיינו מכל המדינה,] וּלְזִמְנִין [ולפעמים כשאין זכות בדור, אז רק] אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. [כלומר מעטים יהיו הזוכים להבין את ספר הזוהר,] דִּבְהוֹן [כי באלו שיזכו להבין את ספר הזוהר] יִתְקַיֵּם [מה שכתוב] (שמות א כב) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד [היינו כל הנשמות הנולדות מאימא קדישא,] הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ. [דורש האור"ה נוטריקון אור ה', (ועוד יש לומר היאור"ה כמו ליאו"ר דהא אחרונה כל' בתחילתה, (רש"י עה"פ הבאים מצרימה), ולהיאו"ר נוטריקון ליהי או"ר וזה או"ר הגנוז בתורה, ומתגלה בספר זוהר הקדוש)] וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא, [וזהו האור של ספר הזה שיזכו לראות באורו,] וְכֹלָּא עַל סִיבָּה דִּילָךְ. [והכל הוא על סיבה שלך ובכחך, לפי שאתה מתלבש בנשמות של תלמידי חכמים].

ג)          יְרָבְעָם הִשְׁתַּדֵּל וְעָסַק עִם הַשְּׁקָצִים שֶׁהֵם עַמִּי הָאָרֶץ בִּשְׁבִיל הַמָּמוֹן שֶׁלָּהֶם וְלֹא הִשְׁתַּדֵּל לְהַחְזִיר אֶת יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה – וְזוֹהִי סִבַּת אֲרִיכַת הַגָּלוּת

[וזה שאמר] וּמַאן גָּרִים דָּא. [ומי גרם את אריכות הגלות,] עוֹרֵב [דהיינו ירבעם שחטא והחטיא את ישראל והשחיר פניהם כעורב, (ועוד דהוא כעורב שלא נאמן בשליחותו)] דְּאַנְתְּ תְּהֵא בְּהַהוּא זִמְנָא, כַּיּוֹנָה. [כי אתה רעיא מהימנא תהיה בעת ההיא כיונה של נח שעשתה שליחותה בנאמנות] דְּשָׁלִיחַ אַחֲרָא דְּאִקְרֵי בִּשְׁמָךְ, [כי שליח אחר דהיינו ירבעם הנקרא בשמך (כי כל חכמי ישראל היו בפניו כקליפת השום (ועוד שהיה מלך ישראל וכמשה רבינו שנאמר בו ויהי בישורון מלך)] כָּעוֹרֵב דְּאִשְׁתְּלַח בְּקַדְמִיתָא, וְלָא אִתְהַדָר בִּשְׁלִיחוּתָא, [הוא נדמה לעורב ששלחו נח בתחילה מן התיבה ולא חזר בשליחותו, כי לא רצה לילך בשליחותו, וכן ירבעם לא עשה שליחותו להחזיר ישראל בתשובה, אלא] דְּאִשְׁתְּדַּל בַּשְּׁקָצִּים, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן, (במסכת פסחים דף מט ע"ב) עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁקֶץ. [שהשתדל ועסק עם השקצים שהם עמי הארץ שנמשלים לשקץ,] בְּגִין מָמוֹנָא דִּלְהוֹן, [בשביל הממון שלהם שנתנו לו,] וְלָא אִשְׁתָּדַּל בִּשְׁלִיחוּתֵיהּ לְאָהַדְרָא לְצַּדִיקַיָּיא בְּתִיוּבְתָא. [ןלא השתדל בשליחותו להחזיר את ישראל שהם צדיקים בתשובה,] כְּאִילּוּ לָא עָבִיד שְׁלִיחוּתָא דְּמָארֵיהּ. [ולכן נחשב לו כאילו לא עשה שליחות קונו בשביל מה שנשלח לעולם הזה, לכן נגרם הגלות על ידו]. (ויש להקשות מדוע אמר כאילו לא עביד, הרי ממש לא עשה שליחותו, ולמה אמר כאילו?

ויש לומר שרומז לרבנים שבאמת הם בונים בנינים גדולים, ולכאורה עושים מעשים טובים עם הרבה פרסום, אך באמת כוונתם הוא רק לחמדת הממון, ואילו העיקר שזה להחזיר את עם ישראל בתשובה ולדאוג לגאולה, זה לא עושים, ולכן אמר "כאילו" דכלפי חוץ חושבים שעושים המון, ורק יודע תעלומות רואה שלא עושים כלום, ולא איכפת להם מכלל ישראל ומצער השכינה הקדושה[ב] (עיין אור הזוהר בשם המרח"ו והרמח"ל)).

וּבָךְ יִתְקַיֵּים רָזָא דְּיוֹנָה, [ובך משה רעיא מהימנא יתקיים הסוד של יונה הנביא,] דְּעָאל בְּעִמְקִין דִּתְהוֹמֵי יַמָּא, [שנכנס בעמקי תהום הים,] הָכִי תֵּיעוּל אַנְתְּ בַּעֲמִיקוּ דִּתְהוֹמֵי אוֹרַיְיתָא, [כך תיכנס אתה בעומקי תהומות התורה,] הֲדָא הוּא דִכְתִיב, [זה שאמר יונה הנביא] (יונה ב) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצּוּלָה בִּלְבַב יַמִּים. [הרומז על ים התורה]. (מָתוֹק מִדְּבַשׁ)

[ג]) מִי שֶׁמּוֹנֵעַ תּוֹרַת סוֹד, כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ

וּבְתִקּוּנֵי זוֹהַר (תִּיקוּן תִּשְׁעָה עָשָׂר דַּף ל"ח ע"א): וּמִי[ג] שֶׁמּוֹנֵעַ סוֹד הָעִקָּר שֶׁל שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ…, וְאֵלּוּ אוֹתָם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵין תּוֹרָה אֶלָּא כִּפְשָׁטָהּ, וְאֵין בָּהּ סוֹד אַחֵר. וְהֵם דּוּ פַּרְצוּפִים, [שְׁתֵּי הַתּוֹרוֹת] הוּא גַ"ן סְדָרִים, [תּוֹרָה שֶׁבִּכְתַב הוּא ג"ן פַּרְשִׁיּוֹת] שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּן נָעוּל מִצַּד שֶׁל ם' סְתוּמָה, ו' הוּא נָעוּל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתַח, וּבְשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כְּנוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ, הִיא פְּתוּחָה אֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם נְשָׁמוֹת יְתֵרוֹת.

 

[ד]) הנה אחז"ל (שבת דף נ"ה ע"א) אמרה מידת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו. אמר לו הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו רבש"ע היה בידם למחות ולא מיחו. אמר לו גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם. אמרה לפניו רבש"ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי, וכתיב ויחלו באנשים הזקנים, תנו ר' יוסף אלו בני אדם שמקיימין את התורה כולה מא' ועד תי"ו.

(עיין ילקוט שופטים רמז ס"ח) וז"ל: ו"כל מי שסיפק בידו למחות ואינו מוחה להחזיר ישראל למוטב, כל דמים שנשפכים בישראל נשפכים על ידיו", א"ת אותם ע"ב אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו היו להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושיע ופנחס בן אליעזר עמהם שיקשרו חבלים של ברזל במתניהם ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם ויחזרו בכל עירותיהם של ישראל:

יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית אל, יום אחד לירושלים, וילמדו אותם דרך הארץ. הם לא עשו כן אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם כל אחד רץ לכרמו ולזיתו, וכשעשו בגבעת בנימין דברים מכוערים ודברים שאינם ראוים יצא הקב"ה להחריב את כל עולם כולה, ונפלו מהם ע"ב אלף.

ומי הרג אותם סנהדרי גדולה ופנחס עמהם.

וז"ל מדרש רבה (איכה דף נ"ב ע"א) וממקדשי תחלו באותו שעה קפצה קטיגוריה לפני כסא כבוד אמרה לפניו רבון העולמים,

איזה מהן נהרג על שמך, איזה מהן נפצע מוחו על שמך, איזה מהן נתן נפשו על שמך.

והנה הב"ח (חלק ח"מ סי' ט') הקשה מדוע מימות שמואל הנביא עד עתה לא מצינו אחד מגדולי ישראל שקינא לעשות כמעשיו ולילך בדרכיו לסבב בכל שנה, גלגל, ומצפה, וכל ערי ישראל להדריכם. ובאמת יש לומר תירוצים על קושי' זו אבל קשה מאד לסמוך לעשות הלכה למעשה על תירץ זה.

והיוצא לנו עכ"פ מזה הוא שאם יש דרך לסבב גלגל, ומצפה, וכל ערי ישראל, להדריכם ולנהלם ועל דרך זה לא יהיה שייך תירוץ הנ"ל [שהרי לא מנהיג ולא נביא אתה, ומי שמך לאיש ומי שלח עבורך,ומי קראך לבוא לכאן, אטו ראשי שבטי ישראל אתה, הלא גם לנו יש רב ומנהיג, ואין אנו צריכים לך] בודאי בלי שום ספק שרמי' עליו לסבב ולילך כדרך שעשה שמואל, כמו שאמר יחזקאל "צופה "נתתיך, [וראה להלן מה שהבאנו מהחפץ חיים זצ"ל, דכל רב בישראל נקרא צופה, (המעתיק)] וכל ישראל ערבים זה בזה, מכש"כ בדור היתום הזה לעת עתה בעוה"ר אשר נתקיים בכמה מקומות אזלת יד, ואמרו חכמינו ז"ל נתמעטו התלמידים ופירש"י (חלק דף צ"ז תלמידים כאלו נתמעטו המחזיקין ידי ישראל להחזירן למוטב) ואם לא יעשה כן בודאי הוא עתיד ליתן את הדין עבור שהוא בכלל עצומים כל הרוגיה הגיע להוראה ואינו מורה, כי עיני ראו ולא זר, לא פעם אחת ושתים ושלש אלא פעמים אין מספר, שדברתי עם בני אדם כאלו עד שכמעט לא היה ניכר בהם שום צורות צלם ישראלי ולבסוף כשנכנסתי עמהם בדברים דברי רכים וכבושים ורכים [כמו שצותה תורה (בפ' וארא) "ויצום "אל "בני "ישראל פירש"י להנהיגם בנחת]. זלגו עיניהם דמעות ואמרו אוי לנו שמימינו לא עוררו אותנו על דברים כאלו. ומעתה נעשה ונשמע ומקבלים עלינו לעשות כל מה שתאמר אלינו, ואנו נותנים לך אלף תודות על שטרחת את עצמך להאיר עינינו ולהורות אותנו הדרך אשר נלך בה. עכ"ל.

[ה]) הדבר של עריכת ספרים והפצתם בעולם כבר הקדימנו בזה אבי אומתינו אברהם ע"ה בקרבו את הבריות תחת כנפי השכינה וכלשון הרמב"ם (פ"א מה' עכו"ם הלכה ג') וז"ל: … והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והי' מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ד' אל עולם וכיון שהי' העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו הי' מודיע לכל א' וא' כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפי' ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק בגרר מלמד ומזהיר, ויצחק הודיע ליעקב, ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו, ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישיבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם עכ"ל. הרי שאברהם אבינו ע"ה כבר חיבר ספרים בעניני היהדות ושלחם כדי להפיץ ולהודיע על ידי כך שה' אל עולם.

בא וראה כמה גדול שכר המחזיר בתשובה

איתא בזוהר חדש פרשת לך וז"ל: ואמר ר' אבהו בא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחר לחזור בתשובה מנ"ל ממה דכתיב "ומלכי צדק מלך שלם". תני ר' חייא רבה בשעה שנשמת הצדיק המחזיר בתשובה לאחרים, יוצא מן הגוף מיכאל השר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו (אינו ר"ל קרבן ממש אלא שהוא מקרב אותם ומביאם בהיכל ה' ומספר שם גודל זכותם) הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק, שנאמר "ומלכי צדק" זה מיכאל ראש שומרי שערי צדק "מלך שלם" זה ירושלים של מעלה הוציא לחם ויין שהקדים ויצא לקראתו ואמר לו שלום בואך עכ"ל. וגם בעוה"ז יזכה שימשך עליו חוט של חסד עבור זה וממילא ימצא חן בעיני הכל כדאמרינן בתמיד דף כ"ח:

החובה להזהיר את אחרים

פוק חזי מה שכתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער ז' פ"ד) וז"ל: ואין די להפקיע את עצמו בלבד בזהירות ההשגחה על עצמו, אלא על הכלל כולו יצא להזהיר אחרים גם כן, ואשרי חלקו למי שמשתדל לזכות הרבים בזה. עד כאן לשונו.

ובספר חובת הלבבות שער אהבת השם פרק ו' וזהו לשון קדשו: וכן מי שאינו מתקן אלא נפשו בלבד תהי' זכותו מעוטה ומי שמתקן נפשו ונפשות רבות תכפל זכותו כפי זכיות מי שמתקן לאלקים, עד כאן לשונו. ואמרינן בסנהדרין (דף צ"ט:) [ועי"ע ב"מ פה: סנהדרין יט:] כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן"

איתא בזוהר חדש דף ס"ב כרוזא כריז בכל יומא זכאין אינון דמשתדלין באורייתא ואינון דמזכין להון לאחרנין ואינון דמעבירין על מדותיהן. ובזה יקיים ג"כ הפסוק דואהבת את ה' אלקיך שפירושו ג"כ שתאהב אותו על בריותיו כמדת אברהם אבינו שקירב את הבריות תחת כנפי השכינה ולמדם דרך ה' כדאיתא בספרי וברמב"ם.

ממה נובע החיוב על כל איש מישראל להציל את אחיו מלסור מדרך ה' – היכן נצטווינו על זה, ראה מה שכתב החפץ חיים הק' זי"ע: החובה להצלת נפשות ישראל

בזריזות – מואהבת את ה' אלקיך

כתוב בתורה ואהבת את ד' אלקיך וכתוב הרמב"ם שמצוה זו כוללת שנהי' קוראים לבני אדם כולם ולעבודתו יתעלה ולהאמין בו כמו שאם תאהב איש אחד תספר בשבחיו ותרבה בהם ותקרא בני אדם לאהוב אותו, כן כשתאהב אותו יתעלה באמת אתה קורא בלי ספק הסכלים והפתאים לידיעת האמת אשר ידעתו.

בספרי וז"ל: ואהבת את ד' אלקיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר את הנפש אשר עשו בחרן.

הנך רואה בעליל שהזריזות איש את חבירו לקיום דת ד' הוא עצם המצוה של אהבת ד' שאנו קורין בכל יום בבוקר ובערב.

והנה כהיום שנתרבה בעוונותינו הרבים מצד היצר הרע פירצות גדולות בכל עבר והוא ממש כאש בוער ורוצה לכלות כל חלקה טובה מצוה רבה שימצא בכל עיר כנגדה חבורה של יראי ה' להחזיק הדת בכל נפשם. (חוה"ד להח"ח זצ"ל).

כמה עמל ויגיעה רבה חייבים להתייגע להשיב נפש ישראלי התועה מן הדרך

כתוב בתורה "כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו" וכתיב בפרשת תצא "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים וההתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך". וכתב הרמב"ן שנדחים מורה שהרחיקו לברוח ומזה נוכל להתבונן, אם חסה התורה כל כך על ממונו של ישראל אפילו על חמורו או שיו שתעה והרחיק מן הדרך והוצרך עמל רב להטותו הדרך וכ"ש כמה צריך לרחם על נפש הישראלי שתועה מן הדרך אפילו אם יצטרך עמל רב ולראות להשיבו אל דרך האמת.

"השב תשיבם" דרשו רז"ל אפילו מאה פעמים, וכמו כן בעניננו אפילו צריך מאה יגיעות עלינו לעסוק בהם להטות צאן אובדות לידיעה הבורא ועבודתו. (שם).

מאלה שה' נתן בלבם חכמה ותבונה והיה בכוחם להציל ההמון על ידי הדרשה ברבים יתבקשו הנפשות האובדות

והנה נמצאים מבעלי תורה ויראי השם שד' נתן בלבם חכמה ותבונה והי' בכחם לרפאות שבר עמנו והחיוב עליהם לקרא בגרון וכשופר להרים קולם לדרוש ברבים להציל ההמון ממים הזדונים מאנשי רשע ממתעים וממדיחים שלוחי דסט"א ולהשריש בלבם אמונת השם יתברך ולחזק לבם בצוק העתים לחזקם ללימוד תורה הקדושה ולקיום המצוות ואם לא יעשו ככה יתבקשו מהם נפשות האובדות ועל זה רמז הנביא [יחזקאל ל"ד] בן אדם הנבא וכו' את הנחלות לא חזקתם וכו'. (שם).

והודעת להם את הדרך – רוב החוטאים בזמננו (בזמן הח"ח) רק תועים כשה אובד – מצוה רבה לרחם עליהם להשיבם לבעליהם

ובאמת אפילו החוטאים בזמננו מצוי ברובן שאינם להכעיס ח"ו רק תועים על ידי פושעים שמתעים אותם והרי הם כשה אובד שאינו יודע הדרך לשוב לבית בעליו ומצוה רבה לרחם על נפשות התועות להורותם הדרך הנכונה וכמו שכתוב והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה. (שם).

גודל החיוב בזה מטעם לא תעמוד

והדבר דומה למי שרואה את חבירו טובע בנהר או שאר סכנה שמצוה להצילו ואסור לעמוד על דמו "לא תעמוד על דם רעך", ואם אין בכחו להצילו בעצמו מחויב לשכור אנשים להציל ואם נתעצל בזה עובר בלאו דלא תעמוד וכו' [כמו"ש בחו"מ תכ"ו] או אם רואה לחבירו שנחלה במחלה עצומה ומרוב חלישת דעתו רוצה לאכול דברים הגורמים מיתתו בוודאי מחויב בכל כחו למנעו מזה וכמו כן כשאנו רואים אנשים שמרוב חלישת דעתם וגודל טרדותם בהבלי הזמן נשתכח מהם תורת ה' וגודל חיוב קיום מצותיו ועי"ז באים לעבור על דברים שיגמרו לכרות נפשם מארץ החיים בודאי אסור לנו להתעצל מלזרזם לקיים את דברי ד' כדי שלא יחול עליהם חרון אף ד' כי הקב"ה מאריך אפי' אבל לבסוף גבי דילי'. (שם).

מדין ערבות כמה צריך להשתדל בזה

הנה ידוע שבעת שקבלנו התורה מאת ד' לא על עצמנו בלבד קבלנו כי אם שנקיים כל מה שיהי' ביכלתנו לחזק קיום התורה אצל שאר בני ישראל וכלנו ערבים זה לזה, כמ"ש הנסתרות לד' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו וכו' וכפירש"י, לכן הדין שכל אחד מישראל יכול להוציא את חבירו אפילו הוא בעצמו יצא כגון קידוש ותקיעת שופר.

ועתה נתבונן אם ראובן נעשה ערב לשמעון אחיו, על כמה אלפים כתרים, ורואה ששמעון רוצה ליקח איזה עסק והוא מכיר מכבר את העסק ההוא כי הוא רע ומר ויפסיד בזה כל מעותיו, כמה מההשתדלות הי' ראובן עושה למנוע את שמעון אחיו מהעסק הרע שעי"ז יחזור החוב אליו, וכן בעניננו צריך האדם לידע דאם יכול למנוע את חבירו מאיזה עון על ידי תוכחה וכדומה או את אנשי עירו והוא מתעצל בזה יתפש באותו עון.

בחפצי שמים צריך לבקש עצות ותחבולות כחפצי עצמו

ואל יחשוב האדם שיפטור עצמו במה שלא החזיק בקיום התורה מפני שלא היו דבריו עושין רושם, כי חפצי שמים צריך לחשוב עכ"פ כחפצי עצמו ובחפצי עצמו ידוע אפילו עסקו הולך בענין רע אינו מתייאש ממנו אלא הולך ליודעים ומבינים ושואל בעצתם ועושה תחבולות לתקן עסקו, והקב"ה עוזר לו, ומצוי הדבר שלבסוף ירויח מהעסק, ואף בזה אלו הי' חפצי שמים שקולים וחשובים אצלו כרצונו, הי' מחפש עצות ותחבולות איך להקים הדת שלא יתמוטט, ובודאי הי' הקב"ה ממציא לו עצה ועזר, וזה שאמר בכל דרכיך דעהו וכו', ר"ל באותן הדרכים שאתה מתנהג בעניני עצמך, תתנהג בחפצי שמים לחפש עצות ותחבולות, ואז הקב"ה יאיר עיניך ויעמוד לימינך שיתרומם קרן התורה וקרן ישראל על ידך. (ע"כ תוכן דברי החפץ חיים בספר חומת הדת)

אסור לדחות הצלת הכלל מיום ליום – הדוחים נקראים בשם מרצחים: "איכה היתה לזונה קרי' נאמנה" הכוונה אפשר לומר כי ישעי' הנביא תמה ואמר, איך ועל ידי מה הגיע עיר קדשנו ירושלים עיר הנאמנה להיות כזונה, על זה אמר "צדיק ילין בה" שבעת שהגיע לעשות דבר טוב וצדק ולתקן מכשולים, אז דחו הדבר מיום אל יום וזה שאמר "ילין בה" אבל במעשה המצוה שבאה אליהם המצוה על דבר רע זרזו עצמם לעשות אותה תיכף ומיד וזה שאמר "ועתה מרצחים" על כן הגיעו עד מדריגה התחתונה, כי מצוה הבאה ליד האדם צריך לזרז בה ולקיימה תיכף כמ"ש מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה [רפואת הנפש בשם ר"י לאנדא].

[ו]) יָדוּעַ מַה שֶׁנִּכְתַּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת סֵפֶר הַזּוֹהַר אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָצֵאת מֵהַגָּלוּת בְּרַחֲמִים, דְּהַיְנוּ לְלֹא יִסּוּרֵי חֶבְלֵי מָשִׁיחַ.  הָרַמְחַ"ל (רַבֵּנוּ מֹשֶׁה חַיִּים לוּצַאטוֹ הַקָּדוֹשׁ) מַסְבִּיר בְּסִפְרוֹ אַדִּיר בַּמָּרוֹם מַה עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁל הַזּוֹהַר.  הַשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה: כְּדַאי מְאֹד דַּוְקָא עַכְשָׁו לִדְבֹּק בִּקְרִיאַת סֵפֶר הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ (כַּיָּדוּעַ, אָמְרוּ הַמְּקֻבָּלִים שֶׁסֵּפֶר הַזּוֹהַר פּוֹעֵל גַּם אִם לֹא מְבִינִים אֶת הַמִּלִּים שֶׁקּוֹרְאִים).

וּמֵּבִיא הָרַמְחַ"ל: "תַּנְיָא אָמַר ר' שִׁמְעוֹן לְחֶבְרַיָא עַד אֵימַת נָתִיב בְּקָיְימָא דְּחַד סַמְכָא"

מִן הַתִּקּוּנִים הַגְּדוֹלִים שֶׁנִּתְקְנוּ בָּעוֹלָם הָיָה סֵפֶר הַזּוֹהַר, כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר שְׁבָחָיו בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת מִמֶּנּוּ עַצְמוֹ, כִּי הוּא לַגְּאֻלָּה הוּכָן, וּלְהַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל.  וְיִתְבָּאֵר בּוֹ דָּבָר זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּרַעֲיָא מְהֵימְנָא, וּבַתִּקּוּנִים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים.  וְגַם פֹּה בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא (קכ"ד ב): "וּבְגִין דְעַתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעָם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזּוֹהַר, יִפְקוּן בֵּיהּ מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי" (וּבִגְלַל שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא סֵפֶר הַזּוֹהַר הַזֶּה, יֵצְאוּ בִּזְכוּתוֹ מֵהַגָּלוּת בְּרַחֲמִים)

וְהָעִנְיָן הַזֶּה תָּלוּי הוּא בָּעִקָּרִים גְּדוֹלִים מֵעִקְּרֵי הַחָכְמָה, וּמוּשְׁרָשׁ בְּעוּמְקֵי הַהַנְהָגָה, אֲשֶׁר הֵכִין וּפָעַל הָאָדוֹן הַיָּחִיד עַל עַמּוֹ וְעַל נַחֲלָתוֹ, לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יַגִּיעוּ בּוֹ אֶל רַב טוּב הַמְּכֻוָּן בְּרֵאשִׁית הַמַּחְשָׁבָה.  וְצָרִיךְ שֶּׁתֵּדַע כַּמָּה חָסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם, וּמַה תִּקּוּנִים צְרִיכִים הֵם לָהֶם לְהַחְזִירָם לְקַדְמוּתָם.  וּבְחַשׁוֹב הַמְּשׁוֹרֵר (דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם) עַל הָעִנְיָן הַזֶּה, וְהֵבִין הַחֶסְרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה, הָיָה מִתְאוֹנֵן וְאוֹמֵר: "אוֹתוֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ, אֵין עוֹד נָבִיא" וְכוּ' (תְּהִלִּים עד, ט).  כִּי בֶּאֱמֶת חָכְמָה רַבָּה וְיַקִּירָא אָבְדָה מִיִּשְׂרָאֵל, וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכָמַיָא לְמֶהֱוֵי כְּסָפְרַיָּא" כו' (סוֹטָה מ"ט א).  וְהָיָה הַמְּשׁוֹרֵר מִתְפַּלֵּל עַל זֹאת וְאוֹמֵר: "עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר" כו' (שָׁם עד, י).  וּבִפְסוּקִים אֵלֶּה נִכְלָלִים סוֹדוֹת גְּדוֹלִים מְאֹד בְּעִנְיַן הַזֶּה, שְׁמַע וְהָבֵן:

וְנִמְצָא שֶׁבְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, שֶׁבְּסוֹדָהּ נַעֲשֶׂה הַזּוֹהַר, אֲשֶׁר בּוֹ נִכְלְלוּ כָּל הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמָתִין, כַּמֻּזְכָּר בַּתִּקּוּנִים. וְאָז נֶחְשָׁב זֶה לִבְרִיחָה כְּלָלִית לְכָל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶּׁבְּסוֹף הַיָּמִים לֹא יִצְטָרֵךְ אֶלָּא יְצִיאָה. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה נב, יב): "כִּי לֹא בְּחִפָּזוֹן תֵצְאוּ, וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, כִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלוֹקַי יִשְׂרָאֵל"…

וְהָאֱמֶת, כִּי סֵפֶר הַזּוֹהַר נִשְׁאַר אַחֲרָיו (אַחֲרֵי רשב"י) לִבְרָכָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בּוֹ נִקְרָא שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַסִּטְרָא אַחֲרָא, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לוֹ (בְּאַחֲרִית הַיָּמִים) אֶלָּא יְצִיאָה. וְאוֹדִיעֲךָ מַה תּוֹעֶלֶת נִמְצָא בָּזֶה. וְהָאֱמֶת כִּי תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל הוּא, כִּי הוּא הַצָּלָה מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ.

וְהָעִנְיָן: כִּי חֶבְלֵי מָשִׁיחַ לֹא הָיוּ צְרִיכִים, אֶלָּא כְּמוֹ חִבּוּט הַקֶּבֶר הַצָּרִיךְ לְהַפְרִיד מִן הָאָדָם הַזֻּהֲמָא שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ, כֵּן הָיוּ צְרִיכִים הַחֲבָלִים (חֶבְלֵי מָשִׁיחַ) כְּדֵי לְהַפְרִיד מִיִּשְׂרָאֵל [אֶת] זֻהֲמַת הַגָּלוּת, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִבְרֹחַ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לָצֵאת. וְזֶה סוֹד [מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן וּמַחְזִירָם לַמּוּטָב"  (סַנְהֶדְרִין צז ב), כִּי זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל: בְּעוֹד שֶׁהָאָדָם תּוֹךְ תִּגְבֹּרֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא אֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן הַתִּקּוּן הַצָּרִיךְ. וְצָרִיךְ שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא תִשָּׁאֵר כְּפוּתָה וּקְשׁוּרָה תַּחַת יִשְׂרָאֵל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְלָכֵן צָרִיךְ לָהֶם שְׁתֵּי הַפְּעֻלּוֹת:

לָצֵאת מִן הַקְּלִפּוֹת הָהֵם בַּדֶּרֶךְ בְּרִיחָה, כִּי בְּדֶרֶךְ יְצִיאָה אִי אֶפְשָׁר בָּרִאשׁוֹנָה.

וְאַחַר כָּךְ שֶׁיָּצְאוּ מַמָּשׁ מִן הַקְּלִפּוֹת בְּיַד רָמָה, שֶהַקְלִיפּוֹת תִּשָּׁאַרְנָה כְּפוּתוֹת תַּחְתָּם.

אַךְ כִּיּוּן שֶׁנִּדְבַּק הַרְבֵּה בָּהֶם הַזֻּהֲמָא, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לִבְרֹחַ אֶלָּא עַל יְדֵי הַחֲבָלִים (חֶבְלֵי מָשִׁיחַ), שֶׁאָז הָיוּ חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה שֶׁהִיא "אִימָּא" עִיר מִקְלָט, וְזֹאת הִיא הַבְּרִיחָה.

וְאוֹדִיעֲךָ בָּזֶה סוֹד גָּדוֹל מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְכוּ' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" וְכוּ' (דְּבָרִים ד, ל)

דַּע, כִּי הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא לִגְזֹר חַס וְשָׁלוֹם גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, נִמְשָׁךְ לְפִי עֲלִיָּתָהּ לְהִתְאַחֵז וְלִינֹק בְּמַדְרֵגוֹת, כִּי כְּפִי עֲלוֹתָהּ כָּךְ מִתְגַּבֶּרֶת. וְהִנֵּה הִיא עוֹלָה וּמִתְגַּבֶּרֶת בִּסְּפִירוֹת זו"ן, וְאָז נִדְחָקִים יִשְׂרָאֵל דֹּחַק אַחַר דֹּחַק. עַד שֶׁהִיא מַגַּעַת לְ"אִמָּא", וְהִיא חוֹשֶׁבֶת לְהִתְדַּבֵּק שָׁם גַּם כֵּן, בְּסוֹד, "אִימָּא דִּינִין מִתְעָרִין מִינָהּ" (זוֹהַר חֵלֶק ג' סה א), אַךְ בֶּאֱמֶת אֵינָהּ יְכוֹלָה, כִּי אִימָּא הִיא חֵרוּת. וְאָז אַדְּרַבָּה, יִשְׂרָאֵל מִתְדַבְּקִין בָּהּ וּבוֹרְחִין בְּסוֹד הַתְּשׁוּבָה.

וְלָכֵן הָיָה צָרִיךְ הַמֶּלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת, שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר מִסְּפִירָה לִסְפִירָה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְאִמָּא וְשָׁם נִשְׁבַּר כֹּחוֹ, כִּי אַדְּרַבָּה מִתְעוֹרֶרֶת הַתְּשׁוּבָה לְיִשְׂרָאֵל. וְהוּא סוֹד "לִפְנֵי שֶׁבֶר – גָּאוֹן" (מִשְׁלֵי טז, יח),

וְעַל כֵּן גַּם בְּרִיחַת מֹשֶׁה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי הָיוּ עַל יְדֵי הַגְּזֵרָה. וְכֵיוָן שֶׁבִּבְרִיחָה זֹאת נַעֲשֶׂה סֵפֶר הַזּוֹהַר, הִנֵּה כְּבָר עִנְיַן הַתֵּבָה קַיָם וְעוֹמֵד לְכָל מִי שֶׁיִּזְדַּמֵּן אֵלָיו, דְּהַיְנוּ : הַנִּדְבָּק בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר כְּבָר מַגִּיעַ לְ"אִמָּא" וְיָצָא מִן הַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹ חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, כַּמֻּזְכָּר בְּרַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשׂוֹא, בְּעִנְיַן שֶּׁהֵבֵאתִי לְמַעְלָה בַּתְּחִלָּה.

וְהִנֵּה, עִם כָּל זֶה, לֹא נִתְגַּלָּה הַזּוֹהַר אֶלָּא בִּזְמַן הַרְבֵּה אַחֲרֵי הֵעָשׂוֹתוֹ, כִּי הֲלֹא הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִמָּצֵא אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ, פֵּרוּשׁ: שֶׁיִּבְרְחוּ יִשְׂרָאֵל בְּסוֹד הַזּוֹהַר הַזֶּה, כִּי פְּעֻלָּתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּסוֹף יוֹמַיָּא בְּדָרָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא (בְּסוֹף הַיָּמִים, בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ).

בִּטּוּל הַגְּזֵרוֹת עַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַר בְּלִי הֶפְסֵק

וְזֹאת יָדַעְתִּי אַגִּיד, כִּי וַדַּאי כְּבָר נִתְרַבָּה הַקִּטְרוּג עַד שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַגִּיעַ חַס וְשָׁלוֹם אֶל מָקוֹם גָּדוֹל. וְאָנוּ תּוֹדָה לְקֵל הִקְדַּמְנוּ וְיִרְצֶה ה', יִהְיֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל רְפוּאָה לַמַּכָּה. כִּי זֶה ה' חֳדָשִׁים בְּקֵרוּב[ו] כְּבָר רָאִינוּ אֶת הַנּוֹלָד וְהִתְחַלְנוּ בְּתִקּוּן גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר אוֹמֵר עַתָּה לִכְבוֹד תּוֹרָתוֹ. וְזֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה לְכָל קְהִלּוֹת קֹדֶשׁ בְּנֵי אִיטַלְיָא, יִשְׁמְרֵם צוּרָם, לִנָּצֵל מֵרֶשֶׁת זוּ טָמְנוּ שׂוֹנְאֵיהֶם. וּבְוַדַּאי הָיָה לָהֶם לְפַקֵּחַ עַל זֹאת וְלֹא יֶחְדָּלוּ, כִּי רַב הַדָּבָר וְעָצוּם מְאֹד. זֶה הַסֵּדֶר אֲשֶׁר שַׂמְנוּ בְּבֵית מִדְרָשֵׁנוּ, כִּי כְּבָר יָדַעְנוּ מַה שֶּׁכָּתַב רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא דַּף קנא עַמּוּד א': 'בְּעוֹד דְּהַאי קוֹל לֹא פָּסַק דִּבּוּר שָׁלְטָא וַיִּכָּלֵא וְעַל דָּא לֹא אִצְטְרִיך אוֹרַיְתָא לְמִפְסַק', וְשָׁם לְמַעְלָה מְעַט: 'כָּל זִמְנָא דְחַכִּימַיָא יֶיחֶדוּן בָּהּ בְּאוֹרַיְתָא לֹא יָכִיל סמ' בהו'. וְעַל כֵּן שַׂמְנוּ עַצְמֵנוּ לִקְבֹּעַ לִמּוּד שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ הֶפְסֵק כְּלָל.

זֶה מִשְׁפָּטוֹ [שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ][ו] . שִׁבְעָה בָּחַרְנוּ אֲשֶׁר הִתְנַדְּבוּ לָזֶה לְקַיֵּם לָהֶם לִהְיוֹת בֵּין כֻלָּם לוֹמְדִים תָּמִיד מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב, כָּל הַיָּמִים לֹא יֶחֱשׁוּ. וְהֵם עָשׂוּ בֵּינֵיהֶם תְּנַאי, שֶׁהַלִּמּוּד הַזֶּה לֹא יִהְיֶה אֶלָּא לְתִקּוּן כָּל יִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד יֵחָשְׁבוּ, וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם אֶחָד בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל כָּל יִשְׂרָאֵל. וּבְסֵדֶר זֶה יַתְחִילוּ: מִיָּד אַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית יֵשֵׁב אֶחָד בְּמָקוֹם אֶחָד אֲשֶׁר הוּכַן לָזֶה וְשָׁם יִלְמַד שִׁעוּר קָבוּעַ לוֹ עַד בּוֹא ב' וְיִקַּח מִמֶּנּוּ הַסֵּפֶר עַצְמוֹ, וּמִמָּקוֹם שֶׁהוּא מְסַיֵּם שָׁם יַתְחִיל, עַד בּוֹא הַשְּׁלִישִׁי וְיִקַּח מִמֶּנּוּ. וְכֵן יַקִּיפוּ וְיֵלְכוּ עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. וְכָל אֶחָד בִּשְׁעַת לִמּוּדוֹ יְהֵא דִּינוֹ כְּמִתְפַּלֵּל י"ח, שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַפְסִיק בְּשׁוּם מִין הֶפְסֵק שֶׁבָּעוֹלָם. וְלֹא יְסַיֵּם לִמּוּדוֹ עַד שֶׁיַּתְחִיל הב', בְּאֹפֶן שֶׁרֶגַע אֶחָד לֹא יִפָּסֵק קוֹל הַתּוֹרָה. וְהַלִּמּוּד הוּא סֵפֶר הַזּוֹהַר, תִּקּוּנִים וְזוֹהַר חָדָשׁ – וְנִמְצֵינוּ לוֹמְדִים בְּכָל שָׁבוּעַ כָּל זֶה. וְזֶה יָדַעְנוּ כִּי בָּחַר ה' בָּזֶה לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת, וּבִפְרָט לִהְיוֹת לְחוֹמָה אֶל הַגְּזֵרָה הַקָּשָׁה חַס וְשָׁלוֹם.

וְעַתָּה אַל יַשְׁלִיכוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אַחֲרֵי גֵּוָם, כִּי אֲנִי אִלְמָלֵא אֲיַשֵּׁר חֵילִי הָיִיתִי קוֹבֵעַ דָּבָר זֶה בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל כְּבוֹד תּוֹרָתוֹ יִקַּח אֶת הָעֵצָה הַזֹּאת וְיִהְיֶה לוֹ לִזְכוּת, כִּי אֵין כָּמוֹהָ לְטוֹבָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, וְכָל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ יוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ, כִּי לֹא דָּבָר קָשֶׁה הוּא כְּלָל. וַאֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים בָּזֶה תּוֹדָה לְקֵל, וְעוֹד לָנוּ סְדָרִים רַבִּים וְנָאִים בְּעִנְיַן הַלִּמּוּד הַזֶּה, עכ"ל..

ועיין זוהר הקדוש פרשת בראשית (דף כ"ח ע"א), שרבי שמעון בר יוחאי צועק ואומר ווי לעלמא דאינון אטימין ליבא וסתימים עיינין דלא מסתכלין ברזא דאורייתא וכו'… ולא עוזרים לשכינה בגלות ולא למשה רבנו שנמצא עמה, וכו'… ובגינה איתמר בגלותא בתראה, ולאדם לא מצא עזר אלא כולהו כנגדו, עיי"ש, ובמקדש מלך פירש, (הובא במתוק מדבש), שהקב"ה לא מצא תלמידי חכמים שיהיו עזר למשה בגלות, אלא כולם נחשבים כאלו הם כנגדו, לפי שאינם עוסקים בסודות התורה לסייע לתיקון השכינה עכ"ל, עיי"ש.

[ז]) וזה לשון הזוהר הקדוש (ח"ב בשלח דף ס"ב ע"ב):

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, תָּא חָזֵי, עַד לָא יָהַב קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל, אַבְחִין בֵּין אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, וּבֵין אִינּוּן חַיָּיבַיָּא דְלָאו אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָא קַיְימִין בְּאוֹרַיְיתָא. וּבַמֶּה אַבְחִין לוֹן. בַּמָּן. כְּמָה דְאִתְּמַר אֲנַסֶּנּוּ. וְכָל אִינּוּן דְּאִשְׁתְּכָחוּ דְאִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, רָשִׁים לֵיהּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, בִּרְשִׁימוּ דְּכִתְרָא דְחֶסֶ"ד, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, וְעַל דָּא לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ. וְכָל אִינּוּן דְּלָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְנֵי מְהֵימְנוּתָא, אַעְדֵּי מִנַּיְיהוּ כִתְרָא עִלָּאָה דָא. וּמָנָא אַכְרִיז וְאָמַר, (משלי יג) וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶחְסַר. וְעִם כָּל דָּא לֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר.

תָּאנָא, בְּהַהוּא שַׁעֲתָא אִשְׁתְּלִימוּ יִשְׂרָאֵל לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דִלְעֵילָּא, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב, (שמות טו) וַיָּבוֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינוֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וְגו'. וְאִתְתָּקַּף אִילָנָא קַדִּישָׁא, בִּתְרֵיסַר תְּחוּמִין, בְּאַרְבַּע סִטְרֵי עָלְמָא. וְאִתְתָּקַּף בְּשִׁבְעִין עַנְפִין, וְכֹלָּא כְגַוְונָא דִלְעֵילָּא.

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, נָטִיף טַלָּא קַדִּישָׁא, מֵעַתִּיקָא סְתִימָאָה, וּמַלְיָא לְרֵישֵׁיהּ דִּזְעֵיר אַנְפִּין, אֲתָר דְּאִקְרֵי שָׁמַיִם. וּמֵהַהוּא טַלָּא דִנְהוֹרָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, הָוָה נָגִיד וְנָחִית מָנָא לְתַתָּא. וְכַד הָוָה נָחִית, הָוָה מִתְפְּרַשׁ גְּלִידִין גְּלִידִין, וְאַקְרִישׁ לְתַתָּא. הָדָא הוּא דִכְתִּיב דַּק כַּכְּפוֹר עַל הָאָרֶץ.

כָּל אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, נַפְקֵי וְלַקְטֵי, וּמְבָרְכָאן שְׁמָא קַדִּישָׁא עָלֵיהּ. וְהַהוּא מָנָא, הָוָה סָלִיק רֵיחִין דְּכָל בּוּסְמִין דְּגִנְתָּא דְעֵדֶן, דְּהָא בֵיהּ אִתְמְשַׁךְ וְנָחִית לְתַתָּא. שַׁוְיֵהּ לְקַמֵיהּ, בְּכָל טַעֲמָא דְאִיהוּ בָעֵי, הָכִי טָעִים לֵיהּ, וּמְבָרֵךְ לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה.

וּכְדֵין מִתְבָּרֵךְ בְּמֵעוֹי, וַהֲוָה מִסְתַּכֵּל וְיָדַע לְעֵילָּא, וְאִסְתָּכֵי בְחָכְמָה עִלָּאָה, וְעַל דָּא אִקְרוּן דֹּר דֵּעָה. וְאִלֵּין הֲווֹ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, וּלְהוֹן אִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְאִסְתַּכְּלָא בָהּ, וּלְמִנְדַּע אָרְחָהָא.

וְאִינּוּן דְּלָא אִשְׁתְּכָחוּ בְנֵי מְהֵימְנוּתָא, מַה כְתִיב בְּהוּ, (במדבר יא) שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ. מָאי שָׁטוּ. שְׁטוּתָא הֲווֹ נַסְבֵּי לְגַרְמַיְיהוּ, בְּגִין דְּלָא הֲווֹ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא. מַה כְתִיב בְּהוּ. וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַמְּדוֹכָה וְגוֹ'. מָאן אַטְרַח (דף ס"ג ע"א) לוֹן כָּל הַאי. אֶלָּא דְאִינּוּן לָא הֲווֹ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא.

כְּגַוְונָא דָּא, אִינּוּן דְּלָא מְהֵימְנֵי בֵיהּ בְּקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא, לָא בָעָאן לְאִסְתַּכְּלָא בְאָרְחוֹי, וְאִינּוּן בָּעָאן לְאַטְרְחָא גַרְמַיְיהוּ כָל יוֹמָא בָתַר מְזוֹנָא, יְמָמָא וְלֵילֵי, דִּלְמָא לָא סָלִיק בִּידַיְיהוּ פִתָּא דְנַהֲמָא. מָאן גָּרִים לוֹן הַאי. בְּגִין דְּלָאו אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא. אוֹף הָכָא, שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ, שָׁטוּ בִשְׁטּוּתָא דְגַרְמַיְיהוּ, וּבָעָאן לְאַטְרְחָא עָלֵיהּ, הָדָא הוּא דִכְתִּיב, וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם. בָּתַר כָּל טִרְחָא דָּא, לָא סָלִיק בִּידַיְיהוּ, אֶלָּא דִכְתִּיב וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן. וְלָא יַתִּיר. מָאן גָּרִים לוֹן הַאי, בְּגִין דְּלָא הֲווֹ בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא.

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מָאי לְשַׁד הַשָּׁמֶן. אִיכָּא דְאַמְרֵי, דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא, כְּתַרְגּוּמוֹ. וְאִיכָּא דְאַמְרֵי, מַה הַשַּׁד אִתְחֲזָר לְכַמָּה גַוְונִין, אוֹף מָנָא, אִתְחֲזָר לְכַמָּה גַוְונִין. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, לְשַׁד הַשָּׁמֶן, יְנִיקָא דְמִשְׁחָא.

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. וְכִי מָאן דְּאָכִיל קִמְעָא, לָקִיט קִמְעָא, וּמַאן דְּאָכִיל יַתִּיר, לָקִיט יַתִּיר, וְהָא כְתִיב לֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר. אֶלָּא לְפוּם אִינּוּן דְּאַכְלִין לַקְטִין. מַשְׁמַע אָכְלוֹ, מָאן דְּהֲוָה אָכִיל לֵיהּ, וּבְגִינֵי כָךְ לָא כְתִיב אֲכִילָתוֹ.

מָאי קָא מַיְירֵי. אָחִיד בַּר נָשׁ בְּעַבְדָּא, אוֹ בְּאָמָתָא, וְאָמַר דְּהוּא דִילֵיהּ. אָתָא חַבְרֵיהּ, וְאָמַר, הַאי עַבְדָּא דִילִי הוּא. קְרִיבוּ לְקַמֵיהּ דְּמֹשֶׁה לְדִינָא, אָמַר לוֹן כַּמָּה נַפְשָׁאָן בְּבֵיתֶךָ, וְכַמָּה נַפְשָׁאָן בְּבֵיתֵיהּ דְּדֵין, אָמַר כַּךְ וְכָךְ. וְהַהוּא שַׁעֲתָא אָמַר לוֹן מֹשֶׁה, לָקָטוּ מָחָר, וְכָל חַד מִנַּיְיכוּ יֵיתֵי לְגַבָּאי. לְמָחָר, נָפְקוּ וְלָקְטוּ, וְאַתְיָין קָמֵי מֹשֶׁה, שַׁוְויָין קָמֵיהּ מָנָא, הָוָה מָדִיד לֵיהּ. אִי הַהוּא עַבְדָּא דְּדֵין, אַשְׁכַּח הַהוּא עוֹמְרָא דְעַבְדָּא, בְּהַאי מָנָא. דְּהָא חַד עוֹמְרָא לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתֵיהּ. מָדִיד לְדֵין, וְאִשְׁתְּכַח חַסְרָא, הַהוּא מֵיכְלָא דְעַבְדָּא, בְּהַהוּא מָנָא דִילֵיהּ, וְחַד עוֹמְרָא לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתֵיהּ. אָמַר עַבְדָּא דְדֵין הוּא, הָדָא הוּא דִכְתִיב אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ וּכְתִיב עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם.

תרגום לשון הקודש

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בֹּא רְאֵה, עַד שֶׁלֹּא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, הִבְחִין בֵּין אוֹתָם בְּנֵי הָאֱמוּנָה לְבֵין אוֹתָם רְשָׁעִים שֶׁאֵינָם בְּנֵי אֱמוּנָה וְלֹא עוֹמְדִים בַּתּוֹרָה. וּבַמָּה הִבְחִין בָּהֶם? בַּמָּן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֲנַסֶּנּוּ. וְכָל אוֹתָם שֶׁנִּמְצְאוּ שֶׁהֵם בְּנֵי הָאֱמוּנָה, רָשַׁם אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרֹשֶׁם שֶׁל כֶּתֶר הַחֶסֶ"ד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ, וְעַל זֶה לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ. וְכָל אוֹתָם שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בְּנֵי אֱמוּנָה, הֶעֱבִיר מֵהֶם הַכֶּתֶר הָעֶלְיוֹן הַזֶּה, וְהַמָּן הִכְרִיז וְאָמַר, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר. וְעִם כָּל זֶה, לֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר.

שָׁנִינוּ, בַּשָּׁעָה הַהִיא נִשְׁלְמוּ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה כְּדֻגְמָא שֶׁל מַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב (שמות טו) וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וְגוֹ'. וְהִתְחַזֵּק הָאִילָן הַקָּדוֹשׁ בִּשְׁנֵים עָשָׂר תְּחוּמִים, בְּאַרְבָּעָה צִדְדֵי הָעוֹלָם, וְהִתְחַזֵּק בְּשִׁבְעִים עֲנָפִים, וְהַכֹּל כַּדֻּגְמָא שֶׁל מַעְלָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַף טַל קָדוֹשׁ מֵהָעַתִּיק הַנִּסְתָּר, וּמִלֵּא אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל זְעֵיר אַנְפִּין, מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם. וּמֵאוֹתוֹ טַל שֶׁל אוֹר עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ הָיָה שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מָן לְמַטָּה, וּכְשֶׁהָיָה יוֹרֵד, הָיָה נִפְרָד גְּלִידִים גְּלִידִים, וְנִקְרָשׁ לְמַטָּה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ.

כָּל אוֹתָם בְּנֵי אֱמוּנָה יוֹצְאִים וְלוֹקְטִים, וּמְבָרְכִים עָלָיו אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְאוֹתוֹ מָן הָיָה מַעֲלֶה רֵיחוֹת שֶׁל כָּל הַבְּשָׂמִים שֶׁל גַּן עֵדֶן, שֶׁהֲרֵי מִמֶּנּוּ נִמְשַׁךְ וְיָרַד לְמַטָּה. שָׂם אוֹתוֹ לְפָנָיו, וּבְכָל טַעַם שֶׁרָצָה – הָיָה טוֹעֵם אוֹתוֹ, וּמְבָרֵךְ אֶת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ.

וְאָז מִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו, וְהָיָה מִסְתַּכֵּל וְיוֹדֵעַ לְמַעְלָה, וּמִסְתַּכֵּל בַּחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְעַל זֶה הָיָה נִקְרָא דּוֹר דֵּעָה. וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי אֱמוּנָה, וְלָהֶם נִתְּנָה תּוֹרָה לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ וְלָדַעַת דְּרָכֶיהָ.

וְאוֹתָם שֶׁלֹּא נִמְצְאוּ בְּנֵי אֱמוּנָה, מַה כָּתוּב בָּהֶם? (במדבר יב) שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ. מַה זֶּה שָׁטוּ? שְׁטוּת הָיוּ לוֹקְחִים לְעַצְמָם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי אֱמוּנָה. מַה כָּתוּב בָּהֶם? וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וְגוֹ'. מִי הִטְרִיחַ אוֹתָם לְכָל זֶה? אֶלָּא שֶׁהֵם לֹא הָיוּ בְּנֵי אֱמוּנָה.

כְּמוֹ זֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא מַאֲמִינִים בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, לֹא רוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל בִּדְרָכָיו, וְהֵם רוֹצִים לְהַטְרִיחַ אֶת עַצְמָם כָּל יוֹם אַחַר מָזוֹן יוֹם וָלַיְלָה, אוּלַי לֹא יַעֲלֶה בְיָדָם פַּת לֶחֶם. מִי גָרַם לָהֶם אֶת זֶה? מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם בְּנֵי אֱמוּנָה. אַף כָּאן, שָׁטוּ וְלָקְטוּ – שָׁטוּ בַּשְּׁטוּת שֶׁל עַצְמָם, וְרוֹצִים לְהַטְרִיחַ עָלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם. אַחַר כָּל הַטִּרְחָה הַזּוֹ לֹא עָלָה בִידֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁכָּתוּב וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן, וְלֹא יוֹתֵר. מִי גָרַם לָהֶם אֶת זֶה? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיוּ בְּנֵי אֱמוּנָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַה זֶּה לְשַׁד הַשָּׁמֶן? יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהָיָה נִלּוֹשׁ בְּשֶׁמֶן כְּתַרְגּוּמוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מָה הַשָּׁד מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְוָנִים, אַף הַמָּן מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְוָנִים. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, לְשַׁד הַשָּׁמֶן – יְנִיקַת הַשֶּׁמֶן.

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ – וְכִי מִי שֶׁאוֹכֵל מְעַט לוֹקֵט מְעַט, וּמִי שֶׁאוֹכֵל יוֹתֵר לוֹקֵט יוֹתֵר? וַהֲרֵי כָּתוּב לֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר? אֶלָּא לְפִי אוֹתָם שֶׁאוֹכְלִים, לוֹקְטִים. מַשְׁמָע אָכְלוֹ – מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל אוֹתוֹ. וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא כָתוּב אֲכִילָתוֹ.

מַה זֶּה אוֹמֵר? אָחַז אָדָם בְּעֶבֶד אוֹ בְּאָמָה וְאָמַר שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ. בָּא חֲבֵרוֹ וְאָמַר: עֶבֶד זֶה הוּא שֶׁלִּי! קָרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה לְדִין. אָמַר לָהֶם: כַּמָּה נְפָשׁוֹת בְּבֵיתְךָ, וְכַמָּה נְפָשׁוֹת בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה? אָמַר כָּךְ וְכָךְ. וְאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה: לִקְטוּ מָחָר, וְכָל אֶחָד יָבֹא אֵלַי. לְמָחָר יָצְאוּ וְלָקְטוּ, וּבָאוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה. שָׂמוּ לְפָנָיו אֶת הַמָּן, וְהָיָה מוֹדֵד אוֹתוֹ. אִם אוֹתוֹ עֶבֶד שֶׁל זֶה – מָצָא אֶת אוֹתוֹ הָעֹמֶר שֶׁל הָעֶבֶד בַּמָּן הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי עֹמֶר אֶחָד לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתוֹ. מָדַד לָזֶה – וְנִמְצָא חָסֵר אוֹתוֹ מַאֲכַל הָעֶבֶד בַּמָּן שֶׁלּוֹ, וְעֹמֶר אֶחָד לְכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ מִבֵּיתוֹ. אָמַר וּפָסַק: הָעֶבֶד שֶׁל זֶה הוּא! זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. וְכָתוּב עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם.

[ח]) הִצְטָרֵף עוֹד הַיּוֹם !

הִצְטָרֵף עוֹד הַיּוֹם לַאֲלָפִים הַלּוֹמְדִים מִסֵּפֶר הַזֹּהַר הַיּוֹמִי

 

[ט]) אמרו במדרש תנחומא (בשלח פרק כה), "ויבא עמלק וילחם עם ישראל", רבי אליעזר בן חסמא אומר מקרא זה רשום ומפורש הוא על ידי איוב שנאמר (איוב ח) "היגאה גומא בלא בצה" וגו' כשם שאי אפשר, כך אי אפשר לישראל לחיות אלא אם כן מתעסקין בדברי תורה, ולפי שפירשו ישראל מדברי תורה, לפיכך השונא בא עליהם, ולעולם אין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה, לכך נאמר ויבא עמלק.

… אחרים אומרים אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם, וכן את מוצא שאין השונא בא אלא על ידי רפיון ידים מן התורה, שנאמר (ד"ה ב' י"ב) "ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וכל ישראל עמו" ומה ענשו? "עלה שישק מלך מצרים על ירושלים ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך, ואת הכל לקח ויקח את כל מגני הזהב אשר עשה שלמה" (מלכים א' י"ד).

ובמדרש תנחומא פרשת ויחי (פרק י') … "כבס ביין לבושו" מרוב יין "ובדם ענבים סותו"… אין יין אלא תורה, שנאמר (שיר א) "כי טובים דודיך מיין הביאני אל בית היין" "חכלילי עינים מיין" מכאן את למד שהתורה הרבה אצלו חיך לי לי מיינה של תורה, ולבן שנים בזכות התורה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א).

ובאור החיים הקדוש (בראשית פרק מט פסוק יא), "כבס ביין" וגו' – יתבאר על דרך אומרם ז"ל (בזוהר חדש פרשת בראשית) כי גלות ד' שבו יגלה הגואל העצום צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה, וזולת זה יתעכב מבוא, ולזה רמז באומרו כבס וגו', פירוש כי כוחו של המלך המצופה שילה שמו, הוא בחינת עסק התורה, שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, ועיין מה שפירשתי (שהש"ר ב) בפסוק "הביאני אל בית היין", ואמר כי באמצעותה יהיה לבושו שהוא כינוי למלכות, נכון אליו ללובשו.

 ואומרו "ובדם ענבים" וגו' – נתכוון לומר, כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פירוש שאין בנו תורה, תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל, כאומרם ז"ל (סנהדרין צז:) כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו', והוא אומרו ובדם ענבים, כי באמצעות היסורין יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה, כדרך שיתבררו באמצעות בחינת התורה, אלא שזו מלאכתו נאה וזו מלאכתו בלתי נאה, ואומרו "ענבים" כי באמצעות היסורין תגמר הכנתה כגמר בישול פרי הגפן שהם הענבים, גם רמז כי לא ישלטו האומות לשפוך דם לזמור אילן או ענף או אשכול אלא ענבים, פירוש גרגרין.

 ואמר "סותה", לרמוז מדרגה קטנה למטה מהסותא כי הסות ירצה לשון כיסוי ההכרחי, לשון מסוה, והכוונה בזה כי הפרש גדול יהיה בין אם תהיה הגאולה באמצעות התורה והמצוה, אז יגלה בגילוי מלכות עליון, לאם תהיה באמצעות הנקמה אשר תהיה בישראל יהיה בבחינת עני ורוכב וגו' (זכריה ט' ט').

ובאור החיים הקדוש בפירושו ראשון לציון על שיר השירים (פרק ב ד) "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה", פירש, וז"ל: דע כי ביין יש ארבעה דברים… וכנגד ד' דברים אשר ביין הם בתורה פרד"ס… ואומרו ודגלו עלי אהבה" נראה שרמז כאן מה שכתוב בזוהר חדש בשעשוע שמשתעשע הקב"ה עם הצדיקים בגן עדן, עכ"ל.

ובמסכת סוטה (דף כ"א ע"א), ד"א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. וברש"י שם פירש: לכבות את האהבה – זו תורה דכתיב (שיר ב) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, יין סוד. ובתוי"ט על מסכת אבות (פרק ד משנה כ'), כתב: ורוב המפרשים פירשו שהענבים כנגד חלק הפשט שבתורה. והיין כנגד חלק הנסתר וכן אמרו (סנהדרין ל"ח.) יין בגמטריא סוד.

ובשיר השירים (פרק ד' ד') "כְּמִגְּדַל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים", ובתרגום יונתן פירש: וריש מתיבתא… ובאולפן דאורייתא דהוה עסק, רחיצין עמא בית ישראל, ומנצחין בקרבא כאילו אחדין בידיהון כל מיני זינין דגיברין, וברש"י פירש: "שלטי הגבורים", שהתורה מגן לישראל. ובפסוק ה' "שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים", ובתרגום יונתן פירש: תרין פריקיך דעתידין למפרקך משיח בר דוד ומשיח בר אפרים וכו'. ובפסוק ו' "עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶּךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה", פירש ב"צרור המור": אלך לי אל הר המור זה הר סיני, לעשות ישראל מקוטרת מור, כי כמו שהקטרת מור מבריח כל רוחות רעים, כן על ידי הר סיני, פסקה זוהמתן, "ואל גבעת הלבונה", ללבן אותך ולהפוך כל החטאים לזכיות, עכ"ל. וזהו כמו שכתוב במדרש תנחומא לעיל, (ויחי) "ולבן שנים" בזכות התורה, "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" (ישעיה א), עכ"ל. שזה הכוח ניתן לתשובה מאהבה שמהפך לזכויות, כמו כן על ידי לימוד יינה של תורה שהם סודות התורה זוכים לתשובה מאהבה, ומהפכים הכול לזכויות.

 

[[י]] וּכְבָר נִשְׁמַע דְּבָרָו שֶׁל מָרָן הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יוֹסִף שָׁלוֹם אֶלְיָשִׁיב שְׁלִיטָ"א, שֶׁהַמַּצָּב הַיּוֹם יָכוֹל לִהְיוֹת מְסֻכָּן חַס וְחָלִילָה יוֹתֵר מִמִּלְחֶמֶת הָעוֹלָם, וּצְרִיכִים זְכֻיּוֹת גְּדוֹלוֹת בְּעַם יִשְׂרָאֵל, וּלְהַרְבּוֹת בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת.

 

 

 

 

 

קרוב למאה וחמישים קבצי יוטיוב
 http://www.youtube.com/user/SuperEthan74/videos?sort=dd&view=0&page=4

http://www.youtube.com/user/SuperEthan74/videos?sort=dd&view=0&page=3

http://www.youtube.com/user/SuperEthan74/videos?sort=dd&view=0&page=2

http://www.youtube.com/user/SuperEthan74/videos?sort=dd&view=0&page=1

 

One comment

  1. שמואל קרויז

    שלום למפעל הזוהר ולכל עם ישראל
    שלום רב
    באתי בשורות אלו שאני כותב להביע קצת מרחשי ליבי על הקונטרס החדש שיצא לאור "כח הזוהר"
    חברי בכולל הגיע לכולל וסיפר לי שהיום בבוקר נח בתיבת הדואר שלו קונטרס חדש של מפעל הזוהר שבו מבואר דינם של ראשי הישיבות וראשי הכוללים שלא נותנים לבחורים ולאברכים שלהם ללמוד זוהר עיין שם ותמצא נחת.
    חברי הוא מקורב לראש כולל אחד שהגיע וסיפר שהילדים שלו ראו קונטרס יפה בבית, כנראה שהראש כולל עוד לא הספיק לראות מה שכתוב שם והם ראו שם שראש כולל שלא נותן ללמוד זוהר בכולל שלו הוא רוצח הילדים, הבינו שזה גם על האבא שלהם, הלכו מיד להראות לאמם את הקטע, והאמא ברוב בהלה מיד התקשרה להאדמו"ר מהאלמין שליט"א, והתחילה לצעוק עליו, איך אתה כותב דברים כאלו האם זה נקרא חינוך וכו', האדמו"ר מבין לליבה ומשיב לה ברוך, מה אני יעשה, זה לא דברים שאני החלטתי, אלו דברים מפורשים ומבוארים בזוהר הקדוש בעצמו, ומה אפשר לעשות שזהו האמת, אם תרצו שבעלך לא יהיה מהם, שיגיד לאברכים שיכולים ללמוד זוהר הקדוש.
    לאחר כמה דקות התקשרה האשה ובקשה מחילה מהאדמו"ר שצעקה עליו.
    הוא לא הבין מהראש כולל אם מהיום הוא יתן ללמוד זוהר, אבל זה ברור שזה עורר אותו, ונקוה שהוא בעצם יעשה את מה שצריך, ויתן להם ללמוד זוהר, ואף יעשה בעצמו שיעור על זה
    כל טוב
    כולי עלמא מודו, תורתו מגן לנו ומאירת עינינו ימליץ טוב בעדנו אדוננו בר יוחאי
    שמואל קרויז

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*