ו

זוהר לסוכה תשע"ה

כתבי הארי המשך זוהר התרועה

תורה לסוכות

דברי תורה מועדים אלול תשרי

חוברת 154 עין הזוהר סוכה

SHULCHAN_SUCCOT

Cover_Sukkah

חוברת 140 זוהר השמחה

 

ספר

תרועת הזוהר

ליקוט גדול ונפלא מהזוהר הקדוש לימודים הנוגעים לתקיעת שופר של ראש השנה, ועוד מאמרים חוצבי להבות אש מדברי הזוהר הקדוש בעניני התשובה.

ליקוט מקיף כזה עדיין לא ראה אור הדפוס עד היום הזה.

תוכן הספר ומהותו להנחיל דרך תורת אמת היא תורת הרשב"י זי"ע לכל ישראל הבא לקיים מצוות היום ככל משפטיו וחוקותיו המובא בתורת הסוד, אשר ממיהם אנו שותים ולאורם אנו הולכים, ובו אנו נגאלים.

וּבּוֹ חֲמִשָּׁה פְּרָקִים

פֶּרֶק א. הוּא, תְּרוּעַת הַזֹּהַר,  בּוֹ לִקַּטְנוּ הַמַּאֲמָרִים מִּסִפְרֵי הַזוֹהַר הַנּוֹגְעִים לִתְקִיעַת שׁוֹפַר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּאֲרָמִית וְלָשׁוֹן הַקֹודֶש, עם תיקונים הוספות והערות וכותרות. [מראה מקום הדפים הוא הזוהר המצוי בידנו שכל אחד יש לו את הזוהר הזה, והדפסנו את הזוהר בהרבה הוצאות].

פרק ב. הוא ליקוט הזוהר לִקַּטְנוּ הַמַּאֲמָרִים מִּסִפְרֵי הַזוֹהַר הַנּוֹגְעִים לִתְקִיעַת שׁוֹפַר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בַּאֲרָמִית עם מראה מקומות השונה ממה שיש בידינו והוא על פי הזוהר שהיה מצוי בידי הגר"א ועם נוסחאותיו וביאוריו והערותיו של הגר"א זי"ע. [שנדפס ע"י המזכה הרבים המוסיף חיילים לאורייתא בכדי שיעסקו כל ישראל בתורת הרשב"י הזוהר הקדוש ומשמים קא זכו ליה והסתייע בידו להדפיס ולסדר מחדש את התיקוני זוהר של הגר"א, כש"ת הרב גיל פת שליט"א מקרית ספר]

פֶּרֶק ג. בּוֹ לִקַּטְנוּ הַמַּאֲמָרִים מִּכתבי האריז"ל בְּשַׁעַר הַכַּוָּנוֹת לִתְקִיעַת שׁוֹפַר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עִם פִּתּוּחַ רָאשֵׁי תֵּבוֹת וְכוֹתָרוֹת.

פֶּרֶק ד. בּוֹ לִקַּטְנוּ הַמַּאֲמָרִים מִפְּרִי עֵץ חַיִּים הַנּוֹגְעִים לִתְקִיעַת שׁוֹפַר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עִם תִּקּוּנִים וְכוֹתָרוֹת.

פֶּרֶק ה. דְּרָשַׁת הָרְשַ"ש זיע"א – לִדְרוֹשׁ קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפַר, כְּמוֹ שֶׁנָּהוּג בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת.

 

עד כאן השער הראשון

 

פֶּרֶק ג.

בּוֹ לִקַּטְנוּ הַמַּאֲמָרִים מִּכתבי האריז"ל בְּשַׁעַר הַכַּוָּנוֹת לִתְקִיעַת שׁוֹפַר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עִם פִּתּוּחַ רָאשֵׁי תֵּבוֹת וְכוֹתָרוֹת.

 

כתבי האר"י

שער הכונות

דרושי ראש השנה דרוש ז

סדר תקיעות

בענין תקיעות של ר"ה ובתחי' אבאר סדרם הנה הם ל' תקיעות תשר"ת תש"ת תר"ת ג"פ מיושב בעת ברכת שופר אחר קריאת ס"ת ול' תקיעות מעומד במוסף בלחש במלכיות זכרונות שופרות ומ' תקיעות בקדיש תתקבל שלאחר תפלת מוסף דחזרה באופן זה. בתחי' יתקע תשר"ת ג"פ תש"ת ג"פ ותר"ת ג"פ הרי ל' תקיעות ויחזור לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת פ"א הרי מ' קולות ויכוין כי הם מאה קולות כנגד שם הויה דמילוי ס"ג ובאותיות מילויה לבדם שהם בגי' ל"ז והנה ס"ג ול"ז הם ק'. ובענין כונת השופר יתבאר היטב ענין ס"ג ול"ז אלו מה ענינם:

שופר קטן ושופר גדול

סוד תקיעת שופר ובתחיל' אכתוב ענין א' שנלע"ד ששמעתי ממוז"ל והוא זה כי ב' שופרות הם שופר הקטן ביום ר"ה והוא בתבונה ושופר הגדול לע"ל באי' עילאה הנק' בינה כמש"ה והיה ביום יתקע בשופר גדול מכלל דאיכא קטן וכן דרשו רז"ל גם נלע"ד ששמעתי כי תקיעות דמיושב הם בתבונה ושל המוסף הם באימא כי עד שם עולים זעיר ונוקבא במוסף כנודע:

מי הוא השופר ומי הוא התוקע

ועתה נבאר דרוש זה על מתכונתו בע"ה ובו יתבאר מי הוא השופר ומי הוא התוקע ומי הוא הפה של התוקע שבו תוקעים בשופר ומהו בחי' הקול היוצא מתוך השופר כבר נת"ל כי בימי ר"ה עומדים זעיר ונוקבא אב"א ואנו צריכים לנסור אותם בימים האלו ע"י הדורמיטא דאפי' אבא ואימא בזעיר אנפין גם נתבאר ענין הדורמיטא הזו כי היא העלאת פנימיות זעיר ונוקבא בבחי' מ"ן בתוך אי' עילאה ואחר עלייתם בתוך אימא כנז' ע"י הדורמיטא אז אנו מעוררין אותם ומוציאין אותם מלמעלה מתוקנים עם מוחין הראויים לזווג ואמנם סוד השופר בעצמו שמעתי פעם א' ממוז"ל כי הוא כללות כל הגבו' והדינין כי הנה הוא בגי' תקפ"ו ותוקף להורות כי הוא בחינת הדינין תקיפין כולם והוא סוד ג' האלקים הא' הוא אלקים במילוי יודין העולה בגי' ש' דשופר והב' הוא אלקים בריבועו פשוט והוא גי' ר' דשופר והג' אלקים פשוט שהוא בגי' פ"ו דשופר.

שופר הוא מקיפין דז' תחתונות דאימא

אבל מה ששמעתי עתה נקשר עם הדרוש שהקדמנו והוא כי בחי' השופר הוא בחי' אור המקיף של ז' ספי' תחתו' דאימא ולכן נקרא שופר מלשון שפופרת של ביצה ושפופרת של קנה שהוא חלול מתוכו וכן הוא בחי' אור מקיף שהוא חלול מתוכו להלביש בתוכו את האור הפנימי. עוד נקר' שופר לטעם האדמת פני התוקע ביופי ושפרירות כמו שיתב"ל בע"ה. אבל דע כי האור הפנימי דז' תחתונות דאימא הם ז' הויות דס"ג אבל אור המקיף אינו כן וכמ"ש. והענין הוא כי הנה נתבאר במ"א כי יש דינין דכורין ויש דינין נוקבין והם שכ"ה נצוצין דבוצינא דקרדינותא ופ"ר גבו' דמנצפ"ך והנה אור המקיף נודע כי הוא בחי' דינין וגבורות כמבואר בהרבה מקומות ולכן הוא כולל ב' בחי' אלו של הדינין ולכן נק' שופר כי אותיות פ"ר דשופר הם ה"ג דמנצפ"ך שהם בגי' פ"ר וב' אותיות ש"ו מן שופר הם סוד הש"ך דינין דבוצינא דקרדינותא והם נשלמים לחשבון זו ע"י היד של אדם האוחזת בשופר לתקוע בו כי היא כלולה מן י"ד פרקין שבה' אצבעות היד עם ש"ו הרי ש"ך וה' אצבעות היד משלימין לה' גבו' מנצפ"ך שהם פ"ר ונעשין פרה אדומה והרי נתבאר ענין השופר וענין היד האוחזת בו ועתה נבאר בו מי הוא התוקע ומי הוא הפה:

התוקע הוא אימא עילאה המוציא את זעיר ונוקבא

דע כי התוקע הוא אימא עילאה כי היא תוקעת מתוך פיה ומוציאה את זעיר ונוקבא דרך פיה לחוץ ואז יורדים משם ולמטה ונכנסים ועוברים תוך פנימיות אור המקיף בתוך חללו עד סיום ז' תחתונות שלה שהם סוד השופר ואח"כ הם יוצאים מתוך פה התחתון של השופר הזה לחוץ. והנה גם הפה של אימא היא הויה דס"ג ועם הכ"ב אותיות הנמשכים שם בסוד אחה"ע בומ"ף כו' בתוך ה' מוצאות הפה הרי הם בגי' פה. ועתה נבאר מה הם הקולות שיוצאים מתוך השופר. הנה הודעתיך כי התיקון הז' דבי"ג תיקוני דיקנא דעתיקא הוא נק' ואמת והוא בחי' תרין תפוחין קדישין דעתיקא ושם נתבאר כי הם ז' הויות דס"ג שהם בגי' אמ"ת:

ז' הבלין היוצאים מהשופר

והנה המילוי של ס"ג הוא בגי' הב"ל ונמצא כי ז' המילויים שבז' הויות הנז' הם סוד ז' הבלים דקהלת וכולם הם בגי' ר"ס עם הכולל שלהם ולהיות כי כל בחי' מילוי הוא דין כי מילוי הוא בגי' אלקים לכן אלו הז' מילויים שהם ז' הבלים הנז' נמשכים מבינה שהיא בחי' דין ודינין מתערין מינה ונמשכין בז' תחתונות שבה כי כבר הודעתיך כי שבעה הויות דס"ג הם בז' תחתונות דאי' והנה הקולות שאי' תוקעת מתוך פיה אל תוך השופר הם בחי' ז' הבלי' אלו ואלו יוצאין מפיה התחתו' של השופר לחוץ והם סוד קול השופר והנה הם בגי' ר"ס כנז' וכשיוצאי' משם לחו' מתחלקי' חציים לזעיר אנפין וחציים לנוק' וע"י הבלים אלו נתקנים זעיר ונוקבא והנה בהתחלקם לחצאים היו שני פעמים ק"ל ק"ל והנה זעיר אנפין הוא אות ו' ונוק' היא אות ה' תתאה של הויה ואז זעיר אנפין הנק' ו' לוקח חציים שהם ק"ל ונעשים קול והנקב' הנק' ה' לוקחת חציים שהם ק"ל ונעשים קל"ה וזהו סוד קול השופר.

בפני התוקע מאיר אור תפוחין קדישין דאריך אנפין

ונבאר ענין האדם התוקע אשר פניו מתאדמים בעת שתוקע והוא כי בהיותו תוקע להוציא ז' הבלים וקולות אלו מחוץ לשופר אז מתעוררים שרשיהם ומקוריה' שהם ז' הויות דס"ג אשר בתרין תפוחין דעתיקא ומאירין ומתאדמין פניו. וז"ס הארת פני התוקע וגם לסיבה זו נקר' שופר מלשון שופריה דאדם וכיוצא בזה כ' ע"י השופר מתעורר יופי העליון של תרין תפוחין דעתיקא ומתגלית הארתם למטה בעת תקיעת השופר כאשר מתאדמים פני התוקע כנז'. ולהיות כי קול השופר הוא בחי' ההבל היוצא מן הויה דס"ג כנז' לכן צריך לתקוע ביום ר"ה ק' קולות כנגד שם ס"ג ומילויו העולה ל"ז. וס"ג ול"ז הם ק' קולות שנתב"ל היכן מקום תקיעתם:

המתקת הדינים ע"י השופר

ואחר שנתבארו כל הענינים דרך כלל נבאר עתה דרך פרט בענין התקיעות הנה תחלה צריך לכוין כי צורך התקי' זו היא לצורך נסירת הדינים דזעיר ונוקבא הננסרים ביום זה ואנו ממתקין אותם ע"י תקיעת שופר והוא כי ע"י עלותם באי' והיותם שם בסוד העיבור בזמן הדומיטא ואח"כ אנו מוציאין אותם לחוץ בסוד ההבל הנז' היוצא מתוך השופר ועי"כ הם מתמתקים. וכלל זה יהיה בידך כי כל כפיית וביטול הדינין והתמתקו' אינם אלא על ידי שורשם ממש כי הגבורות והדינין העליונים הנה הם תמיד ממותקים ומבוסמים לכן הם עצמם כופים את הדינים הקשים ומבסמים אותם וממתקים אותם ולכן אל תתמה ממ"ש עתה בעזרת השם איך ע"י שרשי ומקורי הדין אנו מבסמים וממתקים את הדין:

מן המצר קראתי י"ה

ואח"כ תכוין בענין השופר בעצמו כי הוא קצר למעלה ורחב למטה בסוד מן המצר קראתי י"ה מקום המצר הוא מקום הקצר הנתון בפיו של התוקע ומקום רחב הוא למטה כי כן הוא בחי' המקור שלו שהוא הדיקנא דעתיקא אשר הוא הכופה ומבסם כל כחות הדין כולם כנודע והנה הדיקנא ההוא הנה היא מצר מלמעלה ולמטה מתרחבת יותר ויש בה ב' שמות י"ה הנמשכי' מב' שמות אלקים אשר בב' פאתי הראש שמשם נמשכת ויוצאת הדיקנא כמבואר אצלנו בביאור י"ג מדות של ויעבור בתפילת שחרית דחול ושם י"ה הא' העליו' הוא למעלה במצר ושם י"ה הב' התחתון הוא למטה במרחב. וזמש"ה מן המצר קראתי י"ה ולכן צריך שפיו הקצר והמצר יהיה למעלה בפיו של התוקע ופה הרחב יהיה למטה ותכוין כי ע"י תקיעת שופר זה אתה מוריד אותם ב' שמות של י"ה י"ה העליון והתחתון שבמצר וברחב של הדיקנא כאן במקום הזה לאכפייא כל הדינין האלו כי שם הוא שורש ומקור כולם כנודע:

סוד יחודי חיך וגרון דאריך אנפין ע"י השופר

ואחר כך תכוין בענין הוצאת הקול והוא כי התחלת הקול הזה הוא הבל היוצא מן הגרון דאימא אשר בו מתחברים ב' שמות מ"ב א' מאבא וא' מאימא ושניהם כלולים בגרון דאימא והנה ב"פ מ"ב הוא סוד אחע"ה שבגרון כנודע וע"י אלו המ"ב נכפים הדינין כנ"ל. גם תכוין באותיות גיכ"ק אשר בחיך דאימא הסמוך אל הגרון כי החיך הוא סוד חכמה המזדווג עם הגרון שהוא בי' ואותיות גיכ"ק ואחה"ע אשר בחיך וגרון הם בגי' רי"ו ותכוין כי זה הרי"ו הוא זווג אבא ואימא ע"י חיך וגרון בסוד אכלו רעים גם רי"ו אלו עם הכולל הם סוד רזי לי רזי לי כו' אח"כ תכוין בהויה דע"ב דיודין שבאבא לחיך ולהויה דס"ג שבאימא בגרון ותכוין כי ב' הויות אלו הם בגי' קה"ל ועם הכולל הם קול קו"ל בזעיר אנפין קל"ה בנקבה וע"י שמות אלו נכפים הדינין שבהם. אח"כ תכוין להעביר ולהוציא ב' קולות אלו שהם זעיר ונוקבא מן הפה ולחוץ ע"י ב' הויו' דע"ב וס"ג הנז' והנה בתחילה הם יוצאים ועוברים דרך החניכיי' שבתוך הפה דאימא כי החיך הוא אותו העומק הסמוך אצל הגרון והוא סוד החכמה אבל החניכיים הם יותר לחוץ אשר שם תקועים השיניים ואלו אדרבה הם דינין והנה הם ב' חניכיים א' למעלה בלחי העליון בשרשי השינים העליונים וא' למטה בלחי' התחתון בשרשי השיניים התחתונים וב' חניכיים אלו הם ב' שמות אלקים וכל שם מאלו בבחי' ריבועם הוא ר' ואם תחבר ר' העליון עם י"ו שינים העליו' יהיה בגי' רי"ו שהוא גבו' וגם ר' התחתונים עם הי"ו שינים התחתוני' התקועי' בה יהיו רי"ו שני להורו' כי השיני' הם שורש הדינין והגבורות, ועיין בדרושי יוה"כ לקמן בע"ה בביאו' מאמר רז"ל כל האוכל ושותה בט' וכו' ובסוף נתבאר היטב ענין החניכיים והשניים והשפתיים באר היטב ובהיות הקולות עוברים דרך אלו החניכיים הנקרא אלקים הם נעשים דינין ובצאת מן השיניים ושם הם נטחנים עם השיניים שהם אותיות זסשר"ץ ואז הם נמתקים ולכן צריך לבאר לך מהו ענין השינים.

סוד השינים וההמתקות

הנה השינים הם נרמזים באות א' והנה הא' יש בה ב' יודין ואות ואו באמצע וזה הו' היא כפולה כנז' בס"ה והנה ו' הא' מתחברת עם יוד עילאה ונעשי' י"ו שינים למעלה והו' הב' מתחברת עם י' תתאה ונעשים י"ו שינים למטה בלחי התחתון וצורתה כזה א' ואלו הם ל"ב שינים אשר בפה העליון דאי'. הנה נת"ל כי הקול היוצא הוא בחי' ב' הויות ע"ב ס"ג אשר בחיך ובגרון והנה יש בהם ז' יודין והם מתחברים עם ב' יודין שבאות א' של השינים ונכללין עמהם והרי הם ט' יודין והם ב' אותיות מ"ן מן מנצפ"ך שהם כוחות הדין ואותם ב' הווין שבאות אלף שוכבות זה ע"ג זה כזה \\ והם רמז אל שני שורות השיניים ששוכבות זה ע"ג זה והם טוחנים ומהדקים כחות הדין ונקרא שחקים השוחקים מן לצדיקים וענין השחיקה והטחינ' הזו הוא כי בתחילה היו הדינין מתחברים יחד סוד היודין אשר בב' הויות ע"ב ס"ג וכדי למתקן צריך לפררן ולהפרידם כל יו"ד בפ"ע ואז הם מתחברין עם ב' יודין שבאות א' ונעשים ט' יודין שהם בגי' מ"ן דמנצפ"ך ובזה נמתקו ונעשו מ"ן שהם ב' אותיות של מנצפ"ך הכלולים בב' אותיות פ"ר של שופר כנז"ל ונהפכו מתוקים כטעם הדבש וכמש"ה וטעמו כצפיחית בדבש והם סוד ב' אותיות הנשארות שהם ש"ו מן שופר שהם בגי' דבש. ונודע כי הויה דמ"ה היא בזעיר אנפין והנה ג' מלוים לבדם של ג' הויות ע"ב ס"ג ב"ן הם גי' ק"ט תסיר מהם מ"ן ישארו י"ט שהוא חשבון מילוי הויה דמ"ה ואינו נרמז ונזכר בפני עצמו כמו האחרים אלא מובלע בתוכם ע"ד הנז'. וז"ס ויקראו בני ישראל את שמו מ"ן כי לא ידעו מ"ה הוא להיות בחי' מ"ה מובלע בתוכו ולא נודע ולא ניכר בביאור כמו ג' מילויים האחרי' והרי נרמזו כאן ד' המילויים של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. והנה כל בחי' מלוי הוא דין כנ"ל והנה אלו הד' מלויים הם שרשי הדינין כדי לאכפייא דינין תתאין כנ"ל והנה כבר נמתקו הדינין של קול הזה בעברם דרך השינים ונעשו רחמים ובעברם דרך השפתים אשר שם אותיות בומ"ף מתמתקים יותר והוא כי הנה ד' מלויים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הנז' הם בגי' קכ"ח שהם בגי' ב"פ דין ובעוברם דרך בומ"ף שגם הוא בגי' קכ"ח נמתקים שם יותר והרי עד עתה נמתקו ב' אותיות מ"ן מן מנצפ"ך ונשארו ג' אותיות צפ"ך והם בגי' ק"ץ והם נמתקים ע"י ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה הנ"ל שהם בגי' ק"פ ועם שרשם שהוא בחי' עשרה אותיות שבמילוי הויה שהוא בגי' ק"ץ כמנין צפ"ך המתמתקים ע"י והנה אם חחבר שם הויה שהוא בגי' כ"ו עם אותיות צפ"ך יעלו בגי' רי"ו כמנין גבו' והרי נתבאר מיתוק הדינין אשר בקול השופר עד צאתו מחוץ לפה דאי' ונכנס תוך השופר:
דרושי ראש השנה דרוש ח

סוד הנסירה וההמשכת המוחין החדשים ע"י השופר

יבאר בו ענין התקיעות בעצמם מה הם ועתה צריך לבאר בחי' התקיעות עצמם שהם תשר"ת תש"ת תר"ת והנה כונתם נתבארו בס"ה בפ' אמור בדצ"ט ע"ב וז"ל סדרא קדמאה כו' סדרא תנינא כו' ובדברינו אלה יתבאר לפניך דברי המאמר הנז' היטב ובתחילה צריך שנחזור לבאר התעוררות קול השופר מה עניינו. הנה נתבאר למעלה כי כונתינו ביום זה הוא כי זעיר אנפין הוא בסוד השינה והתרדמה וכונתינו הוא לנסור את זעיר ונוקבא להחזירם פב"פ. והענין הוא כי הנה נודע טעם דבוקם אב"א הוא לפי שאחורים של זעיר ונוקבא הם דינין לפי שהם שמו' אלקים וכדי שלא יתדבקו החיצונים בהם נתדבקו הם אב"א ובעלות רצון המאציל להחזירם פב"פ הוצרך להפיל על זעיר אנפין תרדמה וע"י תרדמה זו ננסרי' כל הדינין אשר באחורי זעיר אנפין וניתנין אל הנקבה ובמקום הדינין שבאחורי הזכר באים במקומו חסדים בסוד ויסגור בשר תחתינה ואז יהיה זעיר אנפין כולו חסדים ונוק' כולה דינין ועי"כ אין להם דבקות יחד בסוד אב"א ויפרדו איש מעל אחיו ואח"כ יתבסמו הדינין שבנקבה וזה נק' חיבוק השמאל ואח"כ יחבקנה בימין ואח"כ יחזירנה פב"פ עמו לצורך הזווג והרי נתבאר כללות הענין בקצרה. ובדרוש א' של סוכו' נתבארו כל פרטים אלו בתכלית הביאור בקצרה ולכן צריך שתעיין שם בתחלה דרו' ג' וזה פרטי הדברים. הנה בהיות זעיר אנפין בתרדמה ההיא אשר נתבאר עניינה בפ' וישב בפ' ויוסף הורד מצרימה ושם נתבאר היטב ענין השינה והחלום והפתרון מה עניינם. והנה סודה היא הסתלקו' פנימיות שהם ד' מוחין שבו חו"ב ודעת כלול מתרין עטרין בהיותם מלובשים תוך נצח הוד יסוד דאי' כנודע באופן שיצאו המוחין הפנימיים הם ולבושיהם שהם הכלים דנצח הוד יסוד דאי' ויצאו ויחנו על ראש זעיר אנפין ונשארו שם בבחי' אור מקיף עליו ואז זעיר אנפין ישן כי נסתלקה ממנו חיותו הנז' באופן כי אור הפנימי שלו חזר לעלות ונעשה אור מקיף עליו.

האבות נקראים חכמה בינה דעת

ונבאר תחילה מי הם הישנים ואח"כ נחזור לבאר מה נעשה מן המוחין אשר עלו ונעשו אור מקיף. הנה נודע כי טרם שבאו המוחין בזעיר אנפין לא היה אלא בן ו"ק בלבד שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד וכשבאו בו המו' נתעלו חסד גבורה תפארת שבו ונעשו חכמה בינה דעת שבו שהם ג' חללי גולגלת' כדי שבתוכ' יתלבשו נצח הוד יסוד דאי' ובתוכם מלובשים המוחין כנודע וג' חלקי גולגלתא אלו הם הישנים עתה כי נסתלק מהם רוחניותם שהם המוחין הנז'. ונמצא כי אע"פ שהם עתה בחינת חכמה בינה דעת שורשם היו חסד גבורה תפארת שהם ג' אבות אברהם יצחק יעקב ולאלו ג' חללי גולגלתא חכמה בינה דעת דזעיר אנפין הוא שמזכיר במאמר הזוהר הנ"ל בשם אברהם יצחק יעקב והבן זה. ונחזור לבאר ענין המוחין בעצמם שעלו ונסתלקו הנה מוחין אלו הם ד' והם חו"ב ודעת כלול מחו"ג והם מתלבשים תוך ג' לבושים דנצח הוד יסוד דאמא וכבר נתב"ל בביאור ברכת אבות דר"ה במילות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כי ב' דעות הם דעת א' בין ב' מוחין חו"ב והוא נעלם ודעת ב' נגלה ומכריע בין תרין עטרין דחו"ג שבמוח הדעת המלובשים תוך היסוד דאי' וזה דעת תחתון נק' ת"ת באופן כי במוח הג' הנק' דעת המתלבש ביסוד דאי' הוא כלול מן ג' בחי' שהם חסד גבורה תפארת ואלו הג' מוחין הכלולין במוח הדעת הם המוחין של ג' הכלי' הנ"ל הנק' אברהם יצחק יעקב ונקרא רישא דלהון שם במאמר הזוהר. אמר הכותב צ"ע כי לעיל בברכת אבות נתבאר כי חכמה בינה דעת הם מוחין דג' הכלים הנקרא אברהם יצחק יעקב וכאן נר' להיפך כי המוח הדעת הנקרא חסד גבורה תפארת הוא ג' מוחין דג' הכלים הנקרא אברהם יצחק יעקב והרי הם ו' בחינות של מוחין חו"ב ודעת המכריע בינתים וחו"ג ות"ת שהוא הדעת הב' המכריע ביניהם, ואפשר לומר כי הנה נתבאר כי תרין פרקין עילאין מכל ספירה מאלו הג' דחסד גבורה תפארת דזעיר אנפין הראשו' הם עלו ונעשו חכמה בינה דעת דזעיר אנפין וכפ"ז נמצא כי בב' פ' עלאין של כל א' מתלבשין המוחין הנק' חכמה בינה דעת ובג' פ' התתאין מתלבשין הג' מוחין הנקר' חסד גבורה תפארת. ונמצא כי כפי האמת כל הכלי' נק' אברהם יצחק יעקב אבל יותר בפרטות הם שלשה פ' תתאין לפי שגם המוחין שבתוכם הם בחי' חסד גבורה תפארת כמותם. והנה נתבאר כי בתרדמת זעיר אנפין עלו המוחין שבו על ראשו בסוד אור מקיף.

בנסירה בינות וגבורות נכנסים בנוק'

ואמנם יש חילוק בזה כי ב' המו' הזכרים שהם חכמה ועטרא דחסד אלו נשארו בסוד אור מקיף על זעיר אנפין אבל תרין מוחין נוקבין שהם בינה ועטר דגבו' נסתלקו עם הנצח הוד יסוד דאי' לגמרי ולא נשארו עליו אפי' בסוד אור מקיף ואלו נכנסו תוך רישא דנוק' להגדילה בעוד שהזעיר אנפין ישן בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע וכמו שנתבאר בדרוש הנסירה ובברכת המפיל חבלי שינה כו' וע"ש היטב. ובדרוש ראשון דחג הסוכות נתבאר יותר בביאור ובדרוש פורים יבואר כי גם המוחין ונצח הוד יסוד דאבא נכנסים בנוק' ונעשים בה ב' הארות אחרות יוצאו' ממנה יעקב מלפניה ורחל אחרת מאחוריה יע"ש:

בנסירה נעשים החכמות וחסדים אור מקיף על גבי רישא דזעיר אנפין

ונחזור לענין הראשון כי הב' מוחין הזכרים נסתלקו מלבושיהם שהם נצח הוד יסוד דאי' ולא נכנסו בנוק' ונשארו בלתי התלבשות על ראש זעיר אנפין בסוד אור מקיף. וזמ"ש המאמר הנ"ל דצ"ט ע"א וז"ל ת"ח כד ההוא שופר עלאה דנהירו דכולה ביה אסתלק כו' פי' כי השופר הוא נצח הוד יסוד דאי' אשר אור פנימי דמוחין דזעיר אנפין הנקרא נהירו דכולא הם בו בתוכו מלובשים וכד נסתלק ויוצא מתוך רישא דזעיר אנפין ויצא למעלה כדין לא נהיר לבנין שהם זעיר ונוקבא כי נסתלקה הארתם ונשארים ישנים. גם בזה תבין מ"ש כי אברהם לא אתדבק בההוא נהר כמו יצחק והענין הוא כי מוח החכמה והחסד שהם קו ימין הנקרא אברהם לא אתדבק בההוא נהר שהיא אי' להסתלק עמה אבל נסתלק מתוכו ונשאר הוא לבדו בסוד אור מקיף על רישא דזעיר אנפין משא"כ ביצחק שהוא קו השמאלי בינה ועטרא דגבו' אשר נשארו מלובשים תוך נצח הוד יסוד דאי' הנק' נהר ונסתלקו עמה לגמרי כנ"ל:

חזרת המוחין לזעיר אנפין ע"י השופר

והנה עתה נבאר ענין התקיעות כי הנה אחר התרדמה והשינ' הנז' אנו צריכין שיחזרו המוחין דזעיר אנפין להתלבש בנצח הוד יסוד דאי' שהם בחי' השופר כנז' ויחזרו ליכנס ברישא דזעיר אנפין כבראשונה ע"י תקיעת שופר כנז'. ונתחיל לפרש סימן תשר"ת.

תקיעה דתשר"ת

התעוררות כלי רישא דזעיר אנפין

הא' היא התקיעה ונודע כי התקיעה היא באברהם וע"י תקיעותינו למטה עולה זו התקיעה היוצאת מפינו שהיא בחי' הבל היוצא שהוא מילוי הויה דס"ג ונודע כי כל הבל הוא אור המקיף ועולה ומטי עד לגבי אברהם פי' עד כלי החלל דגולגתא דזעיר אנפין אשר בתוכו [היה] נתון ומלובש מוח עיטרא דחסד כנ"ל שזהו החסד הא' דו"ק דזעיר אנפין שנתעל' ונעש' בחי' חללי דגולגת' ולכן נקרא אברהם. והנה הכלי הזה הוא ישן כנז' ומעורר אותו.

התעוררות חכמות וחסדים שע"ג רישא דזעיר אנפין

עלית בינות וגבורות מתוך הנוק'

ואח"כ עולה זו התקיעה יותר למעלה עד רישיה דאברהם והוא ההיא עיטרא דחסד הנשאר בסוד אור מקיף ע"ג רישא דזעיר אנפין כי ההיא עיטרא דחסד נקר' רישיה דאברהם שהוא הכלי אשר בו מתלבש ההוא עיטרא כנז' וכדין ההוא עיטרא דחסד הנק' רישי' דאברהם אתער גם הוא ואז הוא ממשיך אליו אותם תרין מוחין שהם בינה ועטרא דגבורה שנסתלקו עם נצח הוד יסוד דאי' [ועולים] למעלה ומורידן עד מקומו שהזעיר אנפין עומד שם למטה בסוד אור מקיף ואז נמצאין כל הד' מוחין יחד שם בבחי' אור מקיף ע"ג רישא דזעיר אנפין ונעשה עתה שם בחי' כסא של ד' רגלים. וזמ"ש ואתער הוא ואתקן לכורסיי' וז"ס והוכן בחסד כסא והבן זה. ולכן בבחי' הכלי עצמו אמר מטי לגבי ובבחי' המוח עצמו אמר ושריא ברישי' אמנם ביצחק ויעקב לא הזכיר לשון ושריא ברישא והטעם הוא לפי שעתה צריך שינוח שם ויתעכב עד שימשיך תרין מוחין בינה וגבורה למטה אצלו בסוד אור מקיף. אבל ביצחק ויעקב אין כונתינו שישארו שם בסוד אור מקיף רק שתכף ירדו ויכנסו תוך רישא דזעיר אנפין בסוד מוחין פנימיים.

תקיעה – הוא לשון יחוד – יחוד אבא ואימא

והנה צריך לידע איך עליית תקיעה זה גורמת ירידת אותן תרין מוחין בינה וגבורה למטה והענין הוא כי הנצח הוד יסוד דאי' עם תרין מוחין דבינה וגבורה שנכנסו בנוק' והגדילוה מסתלקי' ממנה ואז חוזרין אבא ואימא להזדווג ע"י תקיעה זו ויורדין גם תרין מוחין הנז' למטה בסוד אור מקיף כנז' והענין הוא כי תקיע' הוא אותיות תקע יה ותקע הוא לשון זווג מלשון מ"ש ז"ל נפל מן הגג ונתקע ביבמתו וי"ה הם אבא ואימא.

המשכת המוחין החדשים ושני מנצפ"ך

וענין קריאת הזווג הזה בלשון תקע הוא לרמוז כי עי"ז הזווג דאבא ואימא נמשכים מן אבא למטה ב' מיני מנצפ"ך אשר ב' פעמים מנצפ"ך הם גי' תק"ס וכללות חשבון עשר גבורות אלו הם תק"ע והנה מנצפ"ך הא' נותנו אבא אל אימא בעת הזווג לצורך נקו' יסוד שבה והמנצפ"ך הב' לצורך יסוד המל' נוקב' דזעיר אנפין. וז"ס ה' בחכמה יסד ארץ ולא כתיב ברא ארץ או יצר ארץ אלא יסד ארץ. והענין הוא כי מן החכמה נמשכו ה"ג מנצפ"ך ביסוד המלכות הנק' ארץ ונתיסדה בהם ואע"פ שאבא הוא חסד והמנצפ"ך הם גבו' הענין הוא כמבואר אצלנו כי לעולם בכל מקום שרש החכמה הוא הגבו' כי החכמ' העליונה והקדומה מכולם שהיא חכמה סתימא' דאריך אנפין נתלבשה בתוכה הגבורה דעתיק יומין וזכור כלל זה. והנה ענין הורדת שני מנצפ"ך אלו הוא על ידי שני המוחין בינה וגבור' אשר נסתלקו למעלה כנז' וע"י מוח בינה יורד מנצפך באימא וע"י מוח עטרא דגבורה יורד המנצפך למל' כנודע כי עטרא דגבורה הוא לצורך המל' והרי ע"י התקיעה הא' שהוא אברהם ננסרו אלו הדינין דמנצפך למטה.

שברים דתשר"ת

המשכת בינה ועיטרא דגבורה בזעיר אנפין, מלובשים בהוד דאימא

אח"כ הם השברים והם ביצחק כנודע ועל ידי השברים יורדין אותם התרין מוחין בינה ועטרא דגבורה תוך רישא דזעיר אנפין ממש בסוד מוחין פנימיים ואלו מקדימין לכנס בו טרם מוחין הנקר' חכמה ועטרא דחסד לפי שר"ה הוא יום הדין ולכן אלו השנים שהם דינין נכנסים תחילה. והנה כיון שעטרא דחסד נשארה עדיין למעלה בסוד אור מקיף אין יסוד דאימא יורד למטה ונשאר למעלה עם החסד כי אם גם חסד היה נכנס היה יורד היסוד דאי' ומלביש את התרין עטרין אבל עתה נשאר למעלה ולכן עטרא דגבו' אין לה לבוש והיא מתלבשת עם המוח בינה תוך ההוד דאימא ושניהם מלובשים בו. ונמצא כי ע"י תקיעת השברים נכנס הוד דאימא ובתוכו תרין מוחין שמאליים שהם בינה ועטרא דג' לתוך רישא דזעיר אנפין והוד דאימא יש בו ג"פ כנודע ומתפשטים בג' ספי'. שבקו שמאלי דזעיר אנפין שהם בינה וגבורה והוד ונודע כי מן ההוד דזעיר אנפין נעשה מוח הבינה והגבו' דנוק' נמצא כי ע"י תקיעת שברים כבר התחיל להיות אל המל' בחי' מוחין כי גם הנצח הוד יסוד דזעיר אנפין עצמם שהם ג' מוחין שבה עדיין לא נתפשטו מוחין בתוכם עצמם ועתה שהתחיל להתפשט בהוד דזעיר אנפין גם ניתן מוח הבינה והגבורה במל'. וא"ת והרי הכתוב אומר ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם שהוא זעיר אנפין וא"כ אם גם בנוק' לא היו בה מוחין גם עליה נפלה תרדמה. אבל הענין יובן עם הנ"ל כי כשהפיל תרדמה על זעיר אנפין נסתלקו ממנו המוחין ואז אי' עילאה אשר הנצח הוד יסוד שלה היו תוך זעיר אנפין גם היא נסתלק' ממנו והאירו אל לאה שהיא סוף המל' של אחורים שלה עצמה ממש כנודע כי שם נפלה בעת מיתת המלכים ועומדת מן החזה ולמעלה באחורי זעיר אנפין ושם מלמעלה תאיר בה אור גדול בבחי' אור מקיף ומן לאה היתה נמשכת הארה אל רחל העומדת למטה ממנה בסוד מוחין ולא הית' ישנה לא לאה ולא רחל. אמר הכותב ולמה לא אמר כי נצח הוד יסוד דאי' עם ב' מוחין דבינה וגבורה היו נכנסים תוך לאה ורחל כנודע ולמה אמר שהיה בסוד אור מקיף בלבד. ואפשר שאין זה אלא אחר שחזרה ונסתלק' מתוכם טרם שחזר' ליכנס תוך זעיר אנפין כי אז עומדים המוחין בסוד אור מקיף ע"כ.

סדר תשר"ת תש"ת תר"ת

ודע כי בענין תשר"ת ותש"ת ותר"ת שמעתי ממורי ז"ל דרוש אחר ואיני זוכרו היטב ואני מסופק בו כמה ספקות ואלו הם נלע"ד. ששמעתי ממנו כי תשר"ת הם בראש זעיר אנפין דאצילות ותש"ת בנוק' ותר"ת בראש הבריאה לפי ששם כבר נסתיים האצילות ולכן הוא מקום התקבצות הדינין שם ואעפ"י שמלשון המאמר הנ"ל דפרשת אמור משמע דסדרא תליתאה שהוא תר"ת אנו חוזרין להעלות למעלה הכונה היא כי כיון דתשר"ת ותש"ת היו בזעיר ונוקבא שהם בסוף האצילות אעפ"י שעתה תר"ת הם בבריאה כיון שהם בראש הבריאה מקרי שפיר עליה. או אפשר ששמעתי ממנו כי תשר"ת אצילות ותש"ת בבריאה ותר"ת חוזר להיות באצילות. גם אני מסופק כי מה ששמעתי אינו בתשר"ת ותש"ת ותר"ת כי כל אלו שלשתם באצילות לבדו ומה ששמעתי הוא כי תשר"ת תש"ת תר"ת דמיושב הם בזעיר אנפין דאצילות ושל מוסף בלחש הם בבריאה ושל החזרה הם באצילות. או אם עשרה ראשונות דמיושב הם בזעיר אנפין דאצילות והאמצעיות דמוסף הם בנוק' והאחרונות הם בראש הבריאה כל אלו הספקות יש לי באיזה אופן מאלו הם ששמעתי ממורי ז"ל:

לאה ורחל

ואח"כ זכרתי כי שמעתי ממורי ז"ל כי שבריאה הם דינא קשיא והם בלאה ותרוע' דינא רפיא והיא ברחל וכונתינו היא להמשיך מוחין לשתיה' ולכן בתחי' אנו עושים סימן תשר"ת הכולל שברים ותרועה כנגד לאה ורחל ואנו תוקעים תשר"ת ג"פ א' באצילות וא' בבריאה וא' באצילות ואח"כ מפני הספק אנו עושים תחלה תש"ת לפי שאין לנו עתה בימים האלו המשכת המוחין אלא בלאה כי עמה הוא הזווג בימים אלו כנ"ל ואחר כך אנו עושים תר"ת מספק אולי כיון שתכלית הכונה אינה אלא לצורך רחל שתיכונן ותיתקן בימים אלו כדי שתהיה ראויה לח' חג עצרת.

רמזים בשופר

גם נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי תקיעה היא בגי' שופר עם הכולל וגם בגי' תוקף והוא בחי' ג' מוחין דאלקים א' במילוי יודין העולה ש' וא' אלקים דאחוריים בריבוע העולה ר' וא' אלקים פשוט העולה פ"ו הרי הכל כמנין שופר ותקיעה. גם נלע"ד ששמעתי ממוז"ל כי התקיעות דמיושב הם בתבו' ובמוסף הם בבינה עילאה כי הרי במוסף עולים זעיר ונוקבא עד הבינה:

 

 

דרושי ראש השנה דרוש ט

רמזי השופר

בסוד השופר והתקיעות וכונתם אבל מעורב יחד ונעתיקהו מכונות שמסר הר' ז"ל להרב יעקב ארזין ז"ל וכתב מורי ז"ל נראה לע"ד שיש בו תערובות רבות שאינם ממורז"ל ועכ"ז אעתיקם כולם לפניך פה וז"ל תחלת הכל אסדרם כפי יכולתי. שופר הם ש"ו עם י"ד פרקי האצבעות האוחזין בשופר הם ש"ך ניצוצין דמתערי מבוצינא דקרדינותא ופ"ר הם ה"ג דמנצפ"ך דמתערי מן בינה ועם ה' אצבעות האוחזין בו הם פר"ה אדומה כי הה' אצבעות הם שורש הה"ג. ואחר שנתבאר ענין השופר עצמו נבאר עתה ענין תקיעתו בר"ה:

המתקות

הנה ביום ר"ה עולה אור פנימי של חגת"ם בתוך הבינה כדי להמתיק לכל בחי' הדין בפה התוקע ובהבל היוצא מפיו נכנס בתוך השופר ופוגע בז' הבלים אשר בתוך בינה ומוציא ר"ס אורות כמנין ז"פ הבל ונחלקים ק"ל לזעיר אנפין שהוא ו' ונעשו קול וק"ל לנקבה שהיא ה' ונעשית קל"ה בסוד דעתן של נשים קלה ויכוין בז' הויות דס"ג שהם בגי' אמת תיקון ז' דדיקנא דעתיק' הנקר' תרין תפוחין קדישין ותכוין להמשיך מאותם הפנים העליו' ש"ע נהורין שבהם ומנין אר"ך נשארים בהם וק"ן יורדים לזעיר אנפין. פה התוקע הוא הויה דס"ג וכ"ב אותיות והבל היוצא מתוכו הוא בגי' ל"ז המילוי של הויה דס"ג הנז' שהוא בסוד הפה. השפתים הם בומ"ף שהם בגי' ד' מילויים של ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קכ"ח היוצא דרך השפתים. החיך הוא גיכ"ק והם ד' מילויים של ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קכ"ח ועם ד' כוללים שלהם והכולל לכולם הרי קל"ג. הגרון הוא אחה"ע שהם ב"פ מ"ב מ"ב. ותחבר אותיות החיך והגרון שהם אחה"ע וגיכ"ק ויעלה בגימטר' רי"ו עם הכולל:

כונת התקיעות הם בסוד קר"ע שט"ן

כונת התקיעות הם בסוד קר"ע שט"ן שהוא בגי' תש"ל עם הכולל והוא בגי' אלקים דיודין ש' וה' אלקים פשוטים הם ת"ל הרי תש"ל. גם תכוין שהוא בגי' מצפ"ץ והוא שם הממתי' לה' אלקים פשוטים שהם ת"ל הרי תש"ל. גם צריך לשלב שם קר"ע שט"ן עם שם הויה כזה יקהרועה ישהטונה וניקודותיו הוא קיבוץ ופתח ושבא פתח וחולם וסגול ושבא וחירק. ונבאר התקי' עצמם:

סודות הטורמיטין

תשר"ת הנה בתחלה היא התקיעה פשוטה ותכוין כי תקיעה היא בגי' עשר י"ה פי' שתמשיך ק"ן נהורין שהם בגי' עשר פ' י"ה מן אבא הנקרא י"ה אל זעיר אנפין ומשם אל נוק' והתקיעה היא שיעורה ט' טרמוטין וסוד הטרמוטין זהו ענינם. דע כי טרמוט הוא בגי' ג"פ אלפים והנה בתקיעה הא' יש ט' טרמוטין שהם כ"ז פ' אלקים והם בגי' ב' אלפים וג' מאות ועשרים ושנים שהם כ"ז פ' פ"ו והם האחוריים של אדנות עם האותיות של האחוריים וד' פשוטות וש"ך ניצוצין שהם ה"פ דין ויכוין להמתיקם בב' אהיה דיודין שהם בגי' שכ"ב. ונלע"ד חיים ביאור דברים אלו כי האחוריים המלואים של אדנות הם בגימ' אלף ותתקע"ח ומספר האותיות האלו הם ל' קי"א תקמ"ה תרנ"א תרע"א תסיר יוד אותיו' המילוי נשארו י"ח אותיות ונקרא אותיות של אחוריים נשארו י"ח תוסיף עליהם ד' אותיות פשוטות של שם אדנ"י על י"ח אותיות הנז' יהיו כ"ב אותיות ועם אלף תתקע"ח הנז' יהיו בגי' ב' אלפים תוסיף עליהם ש"ך ניצוצים ועוד שני כוללים והם כולל א' של אדנ"י וכולל א' של הש"ך ניצוצין יהיו כולם יחד בגי' אלפים ושכ"ב. אח"כ תמתיק כל זה בב' אהיה דיודין העולים בגי' שכ"ב והם קס"א קס"א והנה כל החשבון הנ"ל זולתי הכוללים הם ב' אלפים משם אדנ"י וש"ך ניצוצין ולכן ב' אהיה שהם בגי' שכ"ב הש"ך ימתיקו אל הש"ך ניצוצין והב' ימתיקו אל הב' אלפים של שם אדנ"י כנלע"ד. נמצא כי כל תקיעה היא ט' טרמוטין ע"ד הנז' ולכן בתקיעה הא' של תשר"ת תכוין להמתיק הט' טרמוטין שהם כ"ז אלקים הנז' ולהמתיק את האחוריים של אדני ע"י הש"ך דינין כנז' וכ"ז ע"י תקיעה הפשו' שהיא סוד הויה דע"ב דיודין שהיא בגי' חסד ובו תמתיק כל הדינין הנז' וסוד ההויה הזאת נרמזת במילת פשוטה שהיא בגי' ת' שהם ד' יודין שיש בהויה הנז' הרומז אל החסד ומתפשט וממתיק כל הדינין הנ"ל:

אח"כ בג' השברים הנ"ל תכוין כי הם סוד הדינין העומדים בגרון והנה השבר הוא שיעורו שלשה טרמוטין נמצאו ג' שברים ט' טרמוטין. והענין הוא כי שורש הדינין אשר בגרון הם שלשה אלקים שהם סוד טרמוט א' כנ"ל וכן גרון בגי' שלשה אלקים עם הכו' ולכן כנגדם הם ג' קולות ג' שברים ולא נתחברו בקול א' כמו התקיעה הכוללת כל הט' טרמוטין כנז':

ואח"כ מתפשטין ג' של ג' ג' שהם ט' טרמוטין ותכוין להמתיק אלו הדינין ע"י החסד שבגרון שהם אותיות אחע"ה שהם בגי' פ"ד שהם ב"פ מ"ב אותיות שיש בב' הויות דע"ב דיודי"ן שהם סוד תרין טיפין דמ"ב העומדין בבינה בבחינ' הגרון והם מבחי' הויה דיודין. ואח"כ בתקיעה אחרונה תחזור ותכללם ביחד כי תחילה נתפשטו בבחי' ג' קולות שברים כנז' ועתה נתחברו ונעשה קול א' של תקיעה פשוטה:

שם כ"ב של ברכת כהנים

ונחזור לענין התקיעה כי הנה תכוין כי כל סוד התקיעות האלו הם בשם של כ"ב של ברכת כהנים כמו שנבאר. והנה תקיעה היא בגי' פסתם עם ד' אותיות והכולל. גם תכוין כי זה נק' תקיעה פשוטה וכבר ביארנו מלת תקיעה ומלת פשוטה. שברים הם ט' טרמוטין אחרים ועם הט' טרמוטין של התקיעה הרי ח"י. ומלת שברים היא בגי' ש' הוא אלקים דמילוי יודין ואחוריים פשוטין דאלקים ר' ונ"ב אותיות שיש בפשוט [ובמלא] ובמילוי המילוי הרי שברים ותכוין לכלול ב"ן זה של אלקים עם ב"ן של הוי"ה דההין כי בן דהוי"ה דההין הוא סוד הים העליון וב"ן אותיות של אלקים יורדים שם בסוד גלי הים ומתגעשים ומתרעשים שם והחיצונים הנקרא' אלה נאחזים באלה האותיות שיש בפשוט [ובמלא] ובמילוי המילוי של הוי"ה דב"ן שהם בגי' לאה והם סוד ל"ו טרמוטין שיש בסימן תשר"ת שהם ד"פ ט' שהם בגי' לאה. גם תכוין לשם פספסים דיונסים שהם בגי' תק"י וחבר עמהם מ"ב אותיות שיש בשם של מ"ב שהוא אבגית"ץ הרי בגי' שברים. תרועה היא בגי' תרפ"ז והיא עם ה' אותיות תרועה והכו' והם בגי' ד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם רל"ב ושלשה אהיה א' דיודין וא' דאלפין וא' דההין שהם תנ"ה וסך הנז' הם תרפ"ז. גם הוא בגי' אדנ"י במילואו והוא תרע"א ועם ד' אותיו' הפשוטי' של אדנ"י וי"ב אותיות של המילוי הרי תרפ"ז. ובקונטרים אדם א' מצאתי כי מלת תרע"ה הוא חסר ו' והוא אדני במילואו שהוא תרע"א עם ד' אותיותיו הפשוטות הרי תרע"ה. ושיעור התרועה גם היא ט' טרמוטין. ומצאתי ג"כ נוסח אחר שנמחה עליו הדיו והעביר עליו הקולמוס וכתוב שם כי מלת תרועה היא אדני במילואו והוא תרע"א עם כללות ט' טרמו' והוא תר"פ גם תכוין כי הוא בגי' פסתם במילואו כזה פ"ה סמ"ך ת"ו מ"ם והנר' לע"ד חיים כי הוא יתר עשרה וכפ"ז צ"ל כי כך צ"ל כי פסתם במילואו הוא בגי' תרועה ועודפים עוד מספר עשרה תחברם עם שם אדני במילואו שהוא תרע"א ויהיו ג"כ בגימטר' תרועה כנלע"ד כפי כתבו. תקיעה אחרונה עם ה' אותיות והכו' הם בגי' אנקת"ם גם תקיעה זו בגי' פסת"ם כנ"ל בתקיעה הא'. כל מספר הטרמוטין שבסימן תשר"ת הם ל"ו טרמוטין כמספר ל"ו אותיות שיש בהויה דב"ן דההין בפשוטו ובמילוי ובמילוי המילוי כנ"ל. ג"פ תשר"ת הם ג"פ ב"ן. והנלע"ד חיים פירושו כי בכל פעם יש ל"ו טרמו' כמנין ל"ו אותיות הויה דב"ן דההין נמצא כי ג"פ תשר"ת הם ג"פ ב"ן והם ח"ק טרמו' בג"פ תשר"ת והם סוד כי חק לישראל הוא הנאמר בענין ר"ה יום הדין והנה מלת ח"ק בגי' ב' שמות הויה ס"ג מ"ה שהם אימא עילאה וזעיר אנפין:

תשת תקיעה פשוטה הא' היא ע"ד תשר"ת כי תקיעה היא בגי' עשר י"ה ר"ל י"פ י"ה שהם להמשיך ק"ן נהורין מן אבא לזעיר אנפין ומשם אל נוק' גם היא בגי' פסת"ם כנ"ל ופשוטה גם היא בגי' ת' שהם ד' יודין הויה דע"ב והם ט' טרמוטין:

שברים הוא אלקים דיודין ש' והאחוריים הם ר' וב"ן אותיותיו כנ"ל גם הוא פספסים דיונסים עם מ"ב אותיו' שם בן מ"ב כנ"ל הם ט' טרמוטין:

תקיעה אחרונה עם חמש אותיותיה והכולל והם בגי' אנקת"ם כל מספר הטרמו' של תש"ת הם כ"ז והם כ"ז אותיות של מילוי המילוי של אהיה. ובג"פ תש"ת יש ג"פ כ"ז טרמו' והם ג"פ כ"ז אותיות שיש בג"פ אהי"ה ב' דיודין וא' דאלפין סך הכל טרמוטין תש"ת דהיינו ג' תש"ת ג"פ כ"ז והם א"ף טרמו' ותכוין לבטל בהם את חרון אף הגדול וזה ע"י ב' שמות יה אדני עם הכולל שהם בגי' א"ף גם תכוין ליה"ו דאלפין שהוא בגי' ט"ל וגם מ"ב אותיות של הוי"ה דס"ג הרי ט"ל ומ"ב והם בגי' א"ף לבטל עמהם האף והחרון. תרת תקיעה א' פשוטה תכוין ע"ד הנ"ל להמשכת ק"ן נהורין ולשם פסתם וגם במילת פשוטה תרוע' תכוין גם כנ"ל. ז"ך טרמו' יש בתר"ת תכוין בהם כמו בתש"ת אבל יש בזה קצת שינוי והוא כי כשתחבר ג"פ ז"ך טרמו' שהם פ"א תכוין בהם כונה אחרת והיא זאת כי תש"ת הם שבריאה שהם דינא קשיא אף הגדול כנ"ל אבל תר"ת היא דינא רפיא ולכן תכוין למתק אותו האף הרך ע"י פ"א טרמוטין האלו וזה בכח הויה דמ"ה דאלפין ול"ו אותיות דמילוי המילוי של הויה דב"ן כנ"ל.

ע"י התקיעות יכוון לבטל את היצר הרע

גם תכוין אל יה"ו דאלפין ואל מ"ב אותיות שבהויה דמ"ה כי גם הם בגי' אף תחבר ג"פ תשר"ת וג"פ תש"ת וג"פ תר"ת שהם ל' קולות דמיושב ובהם ר"ע טרמוטין ותכוין לבטל ע"י את יצה"ר של ע"ז. ור"ע טרמוטין שיש בל' קולות במוסף דלחש תכוין לבטל ע"י יצה"ר של גלוי עריות. ור"ע טרמוטין שיש בל' קולות דחזרת מוסף תכוין לבטל ע"י את יצה"ר של ש"ד. ועשר קולות אחרונות שלאחר התפלה בקדיש של תתקבל תכוין לבטל ע"י את היצה"ר של לשה"ר. כל מספר הטרמוטין של מאה קולות הנז' הם תת"ץ טרמוטין ותכוין לשם שדי במלואו ובשם אלקים פשוט ושניה' הם בגי' תת"צ. נלע"ד טעות חשבון וצריך להגיה כך מס' הטרמו' שבק' קולות הנז' הם תת"ק להיות שהם ג"פ ר"ע הם תת"י והי' קולות הם צ' הם תת"ק. וכן שם שדי במילואו כזה שין דלת יוד הוא בגי' תתי"ד ושם אלקים פשוט הוא פ"ו הרי כל האמור הוא בגי' תת"ק ויכוין לשדד כחות הדין של אלקים ע"י שם שדי במילואו. המאה קולות לבדם הם הויה דס"ג ומלואו ל"ז. ועתה נחלק הסימנין כל א' לבדו והנה הם י"פ תשר"ת שהם י"פ ל"ו טרמוטין והם בגי' ש"ס כמנין שטן עם הכולל ותכוין לבטל את כח השטן המקטרג ע"י שט"ן טרמו' אלו. ועשר פ' תש"ת יש בהם ר"ע טרמו' לבטל ע"י את כח היצה"ר הנק' ר"ע הממונה על הלאוין מצות ל"ת שהם דינין תקיפין תש"ת כנ"ל. וי' פ' תר"ת יש בהם ג"כ ר"ע טרמוטין ותכוין לבטל ע"י היצה"ר הממונה לבטל המצות עשה והם דינא רפיא כנ"ל. מצאתי בקונטרס לאדם א' וכתוב בו כך כי זה הרי"ו הנז' עובר בתוך השופר וממתק את הדין שהם מ"נ וצפ"ך הוא בגי' ק"צ והוא בגי' ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה עם עשרה אותיות המילוי הם בגי' צפ"ך וק"ץ וזה סוד ק"ץ שם לחושך כי אלו הק"ץ נתנים לשכינה ונק' חש"ך שהיא הויה דב"ן דההין ושם מתחברים ג' הויות הנז' דכורין והם בגי' ק"צ עם שם ב"ן דההין הנק' חש"ך והנה כשתוסי' מספר הויה עצמה פשוטה שהוא כ"ו והוא שורש לג' הויות המלאות הנז' יהיה הכל בגי' רי"ו וזה סוד הרי"ו של אחע"ה גיכ"ק. גם יש בחינת רי"ו אחר בסוד החניכים כמבואר אצלנו וע"ש והוא רי"ו בשינים העליו' ורי"ו בשינים התחתונים והם השוחקים מן לצדיקים והם סוד מ"ש למעלה כי מ"ן של מנצפ"ך נשחק ונטחן עם הצפ"ך העולים רי"ו עם ההויה פשוטה כנז':

שופר

הנה נודע כי במילת שופר נרמזים ג' אלקים והם אלו אלקים דמילוי יודין הוא ש' דשופר אלקים פשוט הוא פ"ו דשופר אלקים בריבו' הוא ר' דשופר והנה כדי למתק ג' אלקים הנז' צריכי' אנו לכוין בג' שמות של אהיה הנרמזי' ג"כ במלת שופר באופן הזה כי בשין דשופר תקח האו' האמצעית של הש' והיא י' ובאות הו' דשופר תקח האו' האמצי' והיא א' ואמנם באות פ' לא יש אמצעית ולא נקח ממנו כלום ובאות הר' דשופר תקח האות האמצ' והיא י' הרי נרמז שם יאי והוא שם אהיה ותמלא האהיה הא' ביודין ויעלה בגי' קס"א ותמלא הב' בההין ויעלה בגי' קנ"א והג' אהיה פשוט בגי' כ"א סך הכל בשלשתם בגי' של"ג. אח"כ תמנה עשר אותי' דשם אהיה דיודין ויוד אותיו' דשם אהי"ה דההין וד' אותיות דשם אהיה הפשו' הרי כ"ד אותי' תוסיף כ"ד על של"ג יעלו בגי' שנ"ז אח"כ תמנה סופי האותיות של שופר והם אות נון מהשין ואות וא"ו מהואו ואות א' מהפא ואות ש' מהריש והרי הם בגי' שנ"ז נמצא שג' שמות אהיה ממתקים את ג' שמות אלקים:

 

 

פֶּרֶק ד'

 בּוֹ לִקַּטְנוּ הַמַּאֲמָרִים מִפְּרִי עֵץ חַיִּים הַנּוֹגְעִים לִתְקִיעַת שׁוֹפַר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עִם תִּקּוּנִים וְכוֹתָרוֹת.

פרי עץ חיים

שער השופר – פרק א:

ההתעוררות ע"י השופר

יכין עצמו אחר קריאת התורה לתקוע בשופר לעורר הזעיר אנפין משינתו. כי כבר ידעת, כי עתה בר"ה בכל שינה על זעיר אנפין, שיצא נצח הוד יסוד דאימא ממנו בראש לאה, ועתה מעוררים הזעיר אנפין משינתו על ידי השופר כמ"ש לפנינו, ויכנסו שוב נצח הוד יסוד דאמא בזעיר אנפין, ויתן עתה הדינים מתוקים לרחל, כי נמתקו בשינתו ע"י השופר כמ"ש כבר, ויתבאר עוד כ"ז לקמן, בענין התקיעות בעזרת השם:

יאמר ששה פסוקים

תחלה יאמר ששה פסוקים, שר"ת שלהם הוא קר"ע שט"ן, ואלו הם – קולי שמעת וגו', ראש דברך אמת וגו', ערוב עבדך לטוב וגו', שש אנכי וגו', טוב טעם ודעת וגו', נדבות פי רצה נא וגו'. ויכוין שקר"ע שט"ן ע"ה, הוא תש"ל, והוא בגימטריא אלהי"ם דיודי"ן שעולה ש', וה' אלהים פשוטים שעולים ת"ל, הרי תש"ל. גם תכוין, כי ש' הוא גי' מצפ"ץ, שממתיק לה' אלהים פשוטים שעולים ת"ל, הרי תש"ל:

ניקוד השם

והניקוד של שם זה, קרע שטן, כזה – אחר כך יכוין אותו משולב בב' הויות, שם קר"ע תוך הוי"ה א', ושם שט"ן תוך הוי"ה אחרת ובשניהם הי' דהוי"ה קודמת לאות של שם זה. ונקוד הוי"ה – היוד בקבוץ, ההי בחטף פתח, הו' סגול, ה' אחרונה חירק, והוא כזה – יקהרועה, ישהטונה.

תפילה לפני התקיעות

אחר כך יאמר, יהר"מ ה' אבא ואימא אלהי המשפט, שבזכות אלו השמות היוצאין מר"ת אל נא קרב תשועת מצפך, ויכוין אנקתם. פחדך סר תוציאם ממאסר, פסתם. פדה סועים פתח סומים ימינך מצפים, פספסים. דלה יוקשים וקבץ נפוצים סמוך ה' מופלגים, דיונסים. שתקרע המסכים והמקטרגים אשר הם מבדילים ביניך ובין עמך ישראל, ארוממך אלהי המלך המשפט שומע קול תרועת עמך ישראל ברחמים:

כוונות ברכת השופר

אח"כ יברך עליו בכוונה הראויה לברכת המצוה כמ"ש במקומו. וניקוד הוי"ה כמו שהוא בשילוב השמות הנזכר. ובאמרו תיבת קול, יכוין שהקול התחתון מעורר הקול העליון כמ"ש לקמן. ובאמרו מלת שופר, יכוין – הש' דשופר, הוא מספר אלהים דיודי"ן, ופ"ו דשופר מספר אלהים פשוט, ור' דשופר הוא מספר אלהים ברבוע, והרי ג' אלהים רמוזים בשופר:

ועוד יכוין, כי ש"ו דשופר עם י"ד פרקי היד האחוזין בו, הוא גי' ש"ך, סוד ש"ך דינים דבוצינא דקרדוניתא, והם דינין דוכרין כנודע. פ"ר דשופר הם גימ' מצפ"ץ, עם ה' אצבעות שאוחזין בו שהם עצמן שורש לה"ג עולה גימ' פרה, והם גבורות נוקבין, הרי מרומז בו גבורות דוכרין וגבורות נוקבין:

ושופר בא"ת ב"ש, מספרו הוי"ה אדנ"י, הממתיקים דינים אלו של הש"ך ופ"ר, וגם יכוין למלוי האותיות של שופר, הי' דשין, וא' דו', הי' דר', עולה אהי"ה, למתק אלהים פשוטה הנרמז בפ"ו דשופר. והנ' של שי"ן, והו' שני דמלוי ו', וש' של הר', מספרו קס"א וקנ"א ואהיה עם כ"ד אותיותיהם, למתק הג' אלהים הנרמזים במלת שופר כמש"ל:

כוונות אחיזת השופר

אח"כ יקחנו בידו, ויכוין בו איך הוא קצר ורחב, ומקום הקצר יהיה אצל הפה למעלה, ומקום הרחב יהיה למטה, והוא צריך לכוון אל מציאת הדיקנא דעתיקא, אשר הוא הכופה כל הדינים, כי כל הכפאת הדינים אינו, אלא ע"י שרשם, כי הדיני עליונים הם עצמן מכפים את הדינין וממתיקים אותם. והדיקנא דעתיקא היא דינים כנודע, ובה עצמה נכפין כל הדינים כמ"ש לקמן. וכבר ידעת איך הדיקנא היא למעלה צרה, ולמטה מתרחבת,ויש בה ב' שמות י"ה י"ה, אשר נמשכים מב' פיאות הראש, כמ"ש זה בענין הי"ג מדות. הם באים מב' אלהים שבב' פיאות הראש, ושם ו"ה א', הוא במיצר הדיקנא, בתיקון א' דדיקנא, ושם י"ה הב' הוא במרחב הדיקנא, שהוא תיקון ו' כנודע. לכן מקום הצר יהיה למעלה דבוק אל הפה, ויכוון שעליון הצר, שם י"ה דתיקון ראשון שבמיצר הדיקנא, והתחתון הרחב שם י"ה הב' שבמרחב הדיקנא, להורידן לאכפיא הדינין כמ"ש לקמן, כי ע"י השופר נתגלה כמ"ש לקמן:

סוד השופר

סוד השופר – צריך לידע, מי הוא התוקע, ומי הוא הפה, ומי הוא השופר, ומי הוא הקול. דע, שכבר הקדמנו לך, שעתה ביום ר"ה, הזעיר ונוקבא בסוד אב"א, וכונתינו לנסר אותן ע"י הדורמיטא דאפילו אבא ואימא לזעיר אנפין. וכבר ידעת סוד הדורמיטא, שהוא העלאת זעיר ונוקבא הפנימית שלהם בסוד מ"ן בתוך הבינה. ועתה אנו מוציאין אותן ע"י השופר, מתוקנים עם המוחין. והנה סוד שופר, הוא סוד אור מקיף של ז"ס תחתונות של הבינה. והנה כבר הודעתיך, כי שם ס"ג הוא בז' תחתונות של הבינה בסוד הפנימית, לא בסוד אור מקיף:

פה התוקע בשופר

והנה הפה שבשופר, הוא פה הבינה, שהיא עתה תוקעת את הזעיר ונוקבא לחוץ דרך פה, ואז הם יוצאים ונמשכים משם ולמטה, ואז הם עוברים תוך אור מקיף של ז' תחתונות שלה, ואח"כ הם יוצאין מתוך השופר הזה. והנה פה שלה, הוא שם ס"ג עם כ"ב אותיות הנמשכין שם, והוא גי' פה. וסוד השופר, שהוא אור מקיף שלה. ודע, כי הלא כבר בארנו לך, כי ב' מיני דינין הם, א' הוא ש"ך ניצוצין של בוצינא דקרדוניתא, והב' היא מנצפ"ך. אמנם סוד אור מקיף, לעולם הוא סוד הדינין. והנה שופר זה, כולל ב' דינין אלו. והנה יד האוחזת בשופר, הוא משלמת אל החשבון, והוא, כי הלא אותיות ש"ו משופר, עם י"ד פרקין של אצבעות האוחזין בה, הם סוד ש"ך הניצוצין. ואותיות פ"ר, הם סוד מנצפ"ך שכן עולה בגי', והנה ה' אצבעות היד, הם משלימים לסוד פרה אדומה:

תרין תפוחין דאריך אנפין מאירים בפני התוקע

והנה כבר הודעתיך, כי בב' תפוחין דעתיקא, שם הוא סוד ואמת, מדה ז' מן י"ג ת"ד, ובארנו שהם סוד ז' שמות ס"ג, שהם גי' אמת, ומהם נמשכים ז' מלואים של ז' שמות אלו, שכל א' מהם הוא סוד הבל כנודע, והם ז' הבלים וז' מלואים הנ"ל, גי' ר"ס עם הכולל. וכבר ידעת, כי כל מלוי הוא דין, כי מלוי גי' אלהי"ם, ולכן ניתנו לבינה שהוא דין, ואלו הז' מלואים הם בז' תחתונות שבה, כי הודעתיך כי שם ס"ג הוא בז' תחתונות דבינה. אמנם ע"י הקול שמוציא זה הפה תוך השופר, הוא סוד ז' הבלים אלו, שעל ידם נתקנו זו"נ, והם גי' ר"ס, ואחר שיוצאין אז נחלקים, חציו לו וחציו לה, והנה הזעיר אנפין הוא אות ו' של הויה, והמלכות הוא אות ה' תתאה של השם, וכשהם מתחלקין ר"ס אלו, שהם ב"פ ק"ל, אז לוקחות ת"ת ק"ל א', ומלכות ק"ל א', ומצטרף זה הק"ל של זעיר אנפין עם ו' שלו, ונעשה קול. והקל דנוקבא מצטרף עם ה' שלה ונעשית קלה, וז"ס קול שופר. אמנם כשאדם תוקע, אז פניו מתאדמין, וזהו רומז אל מקור הקולות האלו, שהם ז' הבלים, שהם של ז' שמות ס"ג דבתרין תפוחין דעתיקא, ועי"ז הם מתעוררין הפנים העליונים דעתיקא, שהם ז' שמות דס"ג, ומאירין. וז"ס הארת פני התוקע, ומאירים גם ז' תחתונות דאמא, שהם ג"כ ז' פעמים הבל כמו הפנים דעתיקא, שיש בהם ז' פעמים ס"ג כמ"ש לעיל, וזהו לשון שופר, מלשון שופרא, הוא יופי פנים דעתיקא, המתגלים ע"י השופר כשמתאדמין פניו כמ"ש:

המשכת ש"ע נהורין

ויכוין להמשיך ש"ע נהורין מפנים דעתיקא, אר"ך אורות לאריך אנפין, וק"ן יורדים לזעיר אנפין, ומשם יורדים לנוקבא כנודע:

מאה קולות

העולה מזה, כי סוד הקול היוצא מן השופר, הוא סוד מלוי ס"ג שבז' תחתונות דאמא, לכן כנגדם אנו תוקעין מאה קולות, נגד ס"ג ומלוי שהוא הב"ל, ובין הכל עולה מאה כמ"ש לקמן בפרטות:

זעיר ונוקבא יוצאין מבינה

העולה מזה הדרוש, כי ע"י הקול שאנו מוציאים מפינו, גורמין שיצאו זעיר ונוקבא מן הבינה, שעלו למ"נ בתוכה, עתה יצאו מתוקנים דרך פיה, כי נמתקים בג' מקומות שבפיה כמ"ש לעיל:

השופר מקיפין דז' תחתונות דאימא

ומה שתוקעין בשופר הוא, כי אחר שיוצאים מפיה, הן עוברין דרך ז' תחתונות דבינה, והם סוד אור מקיף שלה מבחוץ, והאור מקיף הוא חלול כדרך השופר, להלביש מה שבתוכה, והוא סוד דין כמ"ש לעיל, לכן אנו תוקעין בשופר לרמז לזה:

המתקה ע"י פנים דאריך אנפין

ועוד הוא לשון שופר, כי נתגלה ע"י השופר, יופי פנים דעתיקא וממתיק הדינים דאור מקיף של ז' תחתונות דבינה. ולכן אנו תוקעין בשופר, ולשון תקיעה הוא מלשון תקיעת יתד במקום נאמן, כי הבינה מוציאים מתוכה ותוקעת אותם תוך אור מקיף שלה, ואח"כ יוצאים משם ולחוץ, ודי בזה:
אמנם יהיה בידך הקדמה אחת, כי כל המתקות הדינים אינם אלא ע"י שרשם ממש, כי הדינין העליונים אשר הם נמתקים, הם עצמם מכפים את הדינין, וממתיקים און בכח אותו ההבל. ולכן אל תתמה מכל מה שכתבנו בענין זה, איך ע"י שרשי הדינין אנו כופין הדין ומבסמין אותו:

מן המיצר

והנה תכוין בשופר, איך הוא קצר ורחב, בסוד מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה. והענין, כי סוד המצר הוא, המקום הקצר יהיה אצל הפה יותר למעלה, ומקום הרחב למטה, כי כן הוא במקור שלו כמו שכתב, והוא, כי צריך לכוין אל מציאת הדיקנא דעתיקא, אשר הוא הכופה כל מציאת הדינין כנודע, והנה כבר ידעת, איך הדיקנא למעלה הוא מצר, ולמטה מתרחב. ויש בה ב' שמות י"ה י"ה, אשר נמשכין מב' שמות אלהים שבב' פאתי הראש, כמ"ש בסוד ויעבור די"ג מדות, והם היה"י מן אלהי"ם הנ"ל, ושם י"ה א' הוא במצר, והב' הוא במרחב, והראשון במצר והתחתון במרחב, לכן מקום קצר יהיה למעלה דבוק אל הפה, ויכוין כי על ידי הוצאת הקול זה, בשופר זה הקצר והרחב, תכוין אל ב' שמות י"ה י"ה שבמצר ורחב של הדיקנא, להורידן כאן, ולאכפייא הדינין:

יחוד חיך וגרון

ועתה נדבר בהוצאות הקול, בתחלה אנו מוציאין מן הגרון, אשר בו מתחברים ב' שמות מ"ב, א' מן החכמה, וא' מן אמא. ושניהם כלולים בגרון דאמא, וב"פ מ"ב הם גימ' אחה"ע, ובזה נכפין הדינין. גם תכוין אל סוד גיכ"ק, שהוא החי"ך הסמוך לגרון, שהוא סוד החכמה, המזדווג עם אמא שהוא הגרון שבו אותיות אחה"ע. (א) והנה אותיות גיכ"ק אחה"ע עולין רי"ו, ותכוין אל סוד רי"ו זה, שהוא זווג אבא ואימא ע"י החיך והגרון, בסוד אכלו רעים:

הגהה

הגהה (א) והנה אחה"ע גיכ"ק שהם גי' רי"ו, מצאתי לאיש א', כתב כונה אחרת, והיא זו – כי הנה הרי"ו הנ"ל עובר דרך השופר בתוכו, וממתיק את הדינין, שהם מ"ן וצפ"ך. גי' ע"ב ס"ג מ"ה עם י' אותיות של מלוי, גי' צפ"ך, שהוא קץ, וז"ס קץ שם לחושך, כי אלו הם קץ הניתנין לשכינה שהוא חש"ך, שם ב"ן דההי"ן, ושם מתחברין ג' שמות הנ"ל שהם דכורין, והם גי' קץ, עם שם ב"ן הנ"ל הנקרא חש"ך, והנה כשתוסיף כ"ו כמנין הוי"ה, שהוא שורש לג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה הנ"ל, יהיה הכל רי"ו. וז"ס הרי"ו הנ"ל של אחה"ע גיכ"ק. גם יש רי"ו אחר בסוד החניכים כמבואר אצלינו ע"ש, שהוא רי"ו בשניים העליונים, ורי"ו בשניים תחתונים למטה, ושוחקים את המן לצדיקים, והם סוד מ"ש ג"כ מ"נ דמנצפ"ך, נשחק עם צפ"ך, העולין רי"ו עם הוי"ה כנ"ל):

שמות ע"ב וס"ג

והנה יכוין עתה אל שם ע"ב שבאבא בח"ך, ולשם ס"ג שבאמא שבגרון, אשר ב' שמות אלו הם גי' קל"ה ועם כללותם הוא קול, והרי עתה לך רמוזים כאן קו"ל וקל"ה, וע"י ב' שמות אלו נכפין הדינין שבהם:

המתקות ע"י השינים

אח"כ אנו מעבירין קולות אלו שהם זעיר ונוקבא, ע"י ב' שמות אלו ע"ב ס"ג להוציא מן הפה, ותחלה הם עוברין דרך הפה, שאינם סוד החי"ך, כי הח"ך אצל הגרון, שהם סוד החכמה, אבל החניכים שהם שרשי השניים, הם אדרבא דינין, והנה הם ב' חניכים, א' בלחי העליון, וא' בלחי התחתון, והנה חניכים אלו, הם סוד ב' אלהים, היינו אלהים ברבוע העולה ר', והנה כשאלו הקולות יוצאין לחוץ דרך ב' אלהים אלו, הם חוזרין דינין, ואח"כ אנו טוחנין אותן על ידי השניים, והם אותיות זסשר"ץ, והם נמתקים. ותחלה אבאר לך סוד השיניים, דע, כי הלא מציאת השיניים הם סוד אות א', וכבר ידעת כי א' ב' יודין וו' באמצע, והנה אות ו' היא כפולה, כנזכר בתיקונים, כי מחברה עם י' הראשונים ושניה, כזה – () הרי י"ו למעלה, י"ו למטה, והם ל"ב שיניים שבפה עליון של בינה, והבן אותה. וכבר בארנו, כי הקו"ל שיוצא, הוא ב' שמות ע"ב ס"ג, ובהם ז' יודין, ואמנם הב' יודין של אות א' של השניים הנ"ל, הם מתחברין ונכללים עמהם, ואז ט' יודין הם, והם סוד מ"נ דמנצפ"ך, שהם כחות הדין, כי ט' יודי"ן גי' מ"נ. ונשארין עתה סוד הב' ווי"ן שבאות א', רמוז אל ב' סדרי השניים. העשויין כעין ו" ו כזה, ואז נקרא שחקים, והם שוחקים אותו המ"ן העליון:

סוד השחיקה וטחינה

וסוד שחיקה וטחינה זו היא, כי הדין כדי לכפותו, צריך לטוחנו ולפררו, שלא יהא דבוק במקום א', ולפררו לפרורים דקין. והנה שם ע"ב ס"ג הנ"ל, היו שם הדינין מחוברין יחד, ועתה ע"י טחינה זו מתפרדין כל א' בפני עצמו, ובזה נטחנין הדינין, והם מתחברין אח"כ ע"י הב' יודי"ן של השיניים ונעשין מ"נ. והרי עם זה נמתקו הדינין אלו, שהם ב' אותיות של מנצפ"ך הכלולים בשופר כנ"ל, שהם אותיות פ"ר משופר. והנה חזר זה המ"ן אחר שנמתק לטעם דבש, כמ"ש וטעמו כצפיחת בדבש. והוא סוד ש"ו משופר, שהוא גי' דבש:

 

המילויים

וכבר ידעת, כי שם מ"ה הוא בזעיר אנפין, והנה אם תסיר ג' מלוין של ע"ב ס"ג ב"ן, יעלו ק"ט, וכאשר תסיר מהם מ"נ הנ"ל, נשארו י"ט, והוא סוד מלוי דמ"ה שהוא י"ט, ואינו ניכר רק ע"י הבל הפה ע"ד הנ"ל, וזהו ויקראו שמו מ"ן, כי לא ידעו מ"ה הוא. והטעם, לפי שמלוי שם מ"ה שבו, הוא בהבלעה, ואינו בפירוש כמו מלוים אחרים. והנה נרמזו בו כל ד' מלוין של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. והענין – כי כל מלוי, הוא גי' אלהים, כי לעולם המלוי הוא דין, והוא סוד שרשי הדינין לאכפייא דינין תתאין כנ"ל. והרי אחר שעברו דרך השיניים נמתקו, והיו רחמים:

ההמתקה בשפתיים

ואח"כ יוצאין דרך השפתיים להמתיק יותר, והם סוד אותיות בומ"ף. והענין – כי הלא כל ד' מילואים הנ"ל, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן גי' קכ"ח, גי' ב"פ די"ן, והנה אלה כשנמשכין דרך השפתים, נמתקין שם בסוד בומ"ף, שהוא גי' קכ"ח ג"כ, הרי עד עתה מיתקנו סוד המ"נ מן מנצפ"ך, ונשאר אותיות צפ"ך, והם גי' קץ. והסוד הוא – כי הם נמתקים ע"י ע"ב ס"ג מ"ה הנ"ל, שהם גי' ק"פ, ועם השורש שלהם שהם י' אותיות של המלוי, הרי ק"ץ, גי' צפ"ך. גם ענין אחר, כי כשתוסיף במנין צפ"ך, שם הוי"ה גי' כ"ו, אזי יהיה כולם סוד רי"ו. ונחזור למעלה, כי אותן ב' חניכים, שהם ב"פ אלהים, אם תעשה אותן בצירוף פכמ"מ יעלה ר', ועם הי"ו שיניים שבסופם הרי רי"ו, למעלה בשיניים העליונים, ורי"ו בשיניים התחתונים:

 

שער השופר – פרק ב

ענין השופר

ענין השופר, מצאתי ביד הר"י ז"ן יצ"ו. שופר הוא ש"ו, וי"ד פרקין אצבעות האוחזין בשופר, הרי גימטריא ש"ך ניצוצין, דמתערין מבוצינא דקרדינותא, דינין דדכורא. ופ"ר הם ה"ג מנצפ"ך, דמתערין מבינה, ועם ה' אצבעות האוחזין בו הם פר"ה, כי ה' אצבעות עצמן, הם שורש הה"ג, דינין דנוקבא, וזהו מלת שופר:

מדוע נקראים מכילין דרחמי

להרח"ו ז"ל, כוונה לתקיעת שופר, דע, כי ג' שרים הם – שר המשקים, שר האופים, שר הטבחים. והם בקדושה, בגרון, ווש"ט, קנ"ה וורידין, וש גי' אלהים ביודי"ן, וג"כ גימ' מצפ"ץ, ואלהי"ם ברבוע ר', הרי ש"ר, ואלהים פשוט, הרי שופר. וצריך התוקע לכוין, להוציא הויות הגנוזות בתוך ג' אלהים מגו השופר, ולכן נקרא מכילין דרחמי, כי מכילות הויות בתוכם, ובעבור שהם דינין נותנין הרחמים במדה, ולא בריווח:

סוד היד האוחז השופר

מהחברים זלה"ה, סוד קנ"ה ווש"ט, דע, כי ש"ך דינין הם באמא עלאה, ונעשין בה מסוד ל"ב אלהים שבה, הנעשין מל"ב נתיבות חכמה, וכל א' כלול מי', גי' ש"ך דינין. והנה הבינה נקרא שופר, ש"ו, והם הי"ד פרקין האוחזין בשופר, גימ' ש"ך דינין. וסוד שופר זה, היא הקנה, המוציא ז' קולות, שהם קול ה' על המים וכו', שהם פנימית מוחין דזעיר ונוקבא. ועל ז"ס נאמר על הקנה דבינה, עה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה, כי שם הם ז' קולות לבד. אמנם ושט נמשך למטה, כי קנה אינה נמשך רק עד ריאה, ששם מוציא ז' קולות, אך וושט מתפשט עד בני מעיים, ומשם יוצא מאכל ומשקה, ובו נכנס, והוא נגד עה"ז, שיש בו אכילה ושתיה, והוא נגד חיצונית זעיר ונוקבא, ולכן וושט גי' שט"ו דינין, ועם ה' דבינה הרי ש"ך דינין, ושט"ו גימ' ז"פ אדם, שהם ז' מלכי אדום שנתבטלו, וז"ס שט"ו העם ולקטו:

סוד שיעור השופר

סוד השופר ושיעורו, בארנו אותו בפרשת פנחס באומרו קנה שית עזקין בקנה וכו'. יקח שופר ביד ימין, ויכוין ששיעורו טפח, נגד י' שבחכמה. והשופר, נגד בינה. וכשיתקע, יכוין הוי"ה הנעשה בקול שופר – י', פיו קצר. ה', הבל המכניס. ו', קול הנמשך, כלול מחסד גבורה תפארת. ה', הבל היוצא. וז"ש בגמרא, שיראה לכאן ולכאן, הוא עליון הנראה נגד כתר, והתחתון נגד דעת המשפיע אל כל העולמות:

כוונות בברכת שופר

וניקוד שם הוי"ה דברכת שופר, יהיה – קיבוץ, שב"א, סגו"ל, וחיר"ק. וכשאומר קול שופר, יכוין, בקול תחתון שיעורר לעליון, ובשופר יכוין לכל הדינין – ש' דשופר, אלהים דיודי"ן. פ"ו, אלהים פשו"ט. ר', אלהי"ם ברבוע. וימתקו בקול הוי"ה אהי"ה אדנ"י י"ה, ועוד ט' הנותרות, למתק ה' אותיות אלהים, וג' שמות אלהים הנ"ל, שפו"ר וכולל. גם שופ"ר בא"ת ב"ש, בפו"ג, גימ' הוי"ה אדנ"י, יוצאין משופר. גם בפו"ג גי' הוי"ה וס"ג וב' כוללים, ועיין במ"א.

ז' הבלין

סוד השופר בר"ה, כי ביום ר"ה עולה א"פ של הזעיר ונוקבא בתוך הבינה, להמתיק כל בחי' הדין בפה התוקע, וההבל היוצא מפיו ונכנס בתוך השופר, ופוגע בז' הבלים אשר בתוך הבינה, ומוציא ר"ס אורות, כמנין ז"פ הבל, ומתחלקין ק"ל לזעיר אנפין שהוא ו' ונעשה קול, וק"ל לנוקבא שהוא ה', הרי קל"ה. ויכוין בז' שמות ס"ג, שהם גימ' אמת, תיקון ז' דעתיקא, תרין תפוחין. ותמשיך מאותן פנים עליונים שהם ש"ע נהורין, ארך מהם נשארין באריך אנפין, וק"ן אורות יורדין לזעיר אנפין:

הפה

הפה הוא שם ס"ג וכ"ב אתוון, והבל היוצא ממנו ל"ז מלוי ס"ג, שהוא הפה הנ"ל:

השפתיים

השפתים – הם בומ"ף, מלוי ד' הויות, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם גי' קכ"ח, היוצאים דרך השפתים. החיך – גיכ"ק, והם ג' מלוים הנ"ל שהם קכ"ח, וד' כוללים של ד' מלואים, וא' כולל לכולם, הרי קל"ג הגרון – אחה"ע, ב"פ מ"ב, ותצרפם לאותיות של החי"ך והגרון, שהם אחה"ע גיכ"ק, הם גי' ע"ה רי"ו וא' יותר. וסוד תקיעות של ר"ה, שלושים מיושב, ול' במוסף בלחש, ושלשים בחזרת מוסף, ועשרה אחר הקדיש של תתקבל, הם מאה קולות, נגד שם ס"ג ומילוי ל"ז הרי ק'. (מע"ח, כוונת של תקיעת שופר דמיושב הם ככוונת תקיעת שופר בלחש:

הרמ"ז

הרמ"ז נ"ל, שיכוין בר"ת לשמוע קול שופר, גי' ת"ל, ה"פ אלהי"ם. וס"ת הוא ש', אלהים ביודי"ן, שם מצפ"ץ, הרי בין ר"ת וס"ת היא תש"ל, גי' קר"ע שט"ן אמר הרמ"ז, נ"ל, שסוד נקודת הוי"ה השופר, הוא סוד המרכבה – הוד, גבורה, נצח, חסד. וז"ס איהו בנצח, ואיהי בהוד. ודע, כי הוי"ה זו בנקודת אלו, היא העשירית של י' שמות, שהיה מזכיר כ"ג בי"ה ג"כ. ולפי סוד היא העליונה, ושם סוד הכסא והמרכבה:

בד' נקודות אלו, רמוזים כל סוד התקיעות

עוד נ"ל עיקר, בד' נקודות אלו, רמוזים כל סוד התקיעות, דהיינו תשר"ת הנ"ל, וזה תכוין, בהשכילך סוד גדלות זעיר אנפין שבג' ראשונות, דחסד עולין לחכמה, ושל נצח לחסד. ושל גבורה לבינה, ושל הוד לגבורה. וא"כ הוד וגבורה מתעלין, להיותם גבורה ובינה. וכן נצח וחסד מתעלין, להיות חסד וחכמה. באופן שיש בד' נקודות סוד המוחין, חכמה חסד ובינה גבורה. וזהו הכוונה דתקיעה, שכסא של ד' רגלים הם בתקיעה, ד' על ראש זעיר אנפין. ואח"כ בשברי"ם, נכללים גבורה ובינה בהוד אמא, היינו סוד ב' נקודת של י"ה, ולפי שנכללין בהוד דאמא, ונמשכין עד הוד זעיר אנפין, לכן הקיבוץ קודם ביוד. ואח"כ בתרועה, גבורות מתחברות עם החסדים, היינו נקודת ה"ו, ה' בשבא ו' בסגול. אח"כ נכנסין נצח וחסד תוך זעיר אנפין היינו נקודה ו"ה ו' בסגול ה' בחירק, שהרי עדיין לא נכנסו עד הנה חסד ונצח, לכן רמזו הם, משא"כ בגבורה ובבינה שהם נכנסו, והבן זה היטב:

הנכללות בשם קר"ע שט"ן

ואם תמנה הסך נקודות ב' הויות אלו, הנכללות בשם קר"ע שט"ן, תמצא שעולין עם קר"ע שט"ן רס"ד, והם סוד טרמוט, והיינו סוד ג' אלהים שסודם בגרון, וסוד שופר שבגרון, עם ה' אותיות אלהים עולה רס"ד:

סוד שופר

וסוד שופר – ש', אלהים ביודין, פ"ו, גי' אלהים, ר' אלהים ברבוע. ש"ו עם י"ד פרקין, ש"ך. פ"ר, מנצפ"ך:

יכוון בדיקנא

והנה תחלת הכל, תכוין לדיקנא, ששם שורש הדינין, כי מתפשטת ממ"ס שבתוכם, בכח גבורות דעתיק, ובכוחו נעשה מדות של רחמים, כי הדין עליון נותן מדה וקצבה, בסוד בוצינא דקרדינותא, והוא לישיבת העולם, לכן בדין עליון העיקרי לכל הדינין, בו נכפין הדינין, ועיקר כוונתך בדיקנא, יהיה בתיקון א', הנקרא א"ל, ובו' שהוא ורב חסד, שכולם סודם במידת גבורה, שהרי המקיפין מלכות גבורה, ובפנים בינה והוד. אמנם בב' תיקונים הנ"ל, יש ב' אותיות י"ה י"ה, ותיקון הא' במצר, והב' במרחב, וז"ס מן המצר וכו':

כסא של ד' רגליים

נלעד"ן, שיכוין זה בשופר, כי ש' שהיא בראש, סוד יו"ד פעם ה"י. וריש שהוא בסוף, הוא יו"ד פעם ה"ה שהוא י"ה שבתוך השופר, הוא פ"ו אלהים, שב' שמות של י"ה, ממנו ומשם אלהי"ם המתפשט בדיקנא. וסודו, אלהי"ם בנקודתו, עולה ע"ה גי' זק"ן, והשמות יקה רועה ישה טווה, ב' מוחין ימינים שהם בסוד א"ל, מושכין את השמאלים ונעשה כסא של ד' רגלים חו"ב חו"ג, בסוד המקיפים ע"כ מהרמ"ז:

כוונת התקיעות, הם סוד קר"ע שט"ן

כוונת התקיעות, הם סוד קר"ע שט"ן, שהוא עם הכולל תש"ל בגי', והוא שם אלהים ביודי"ן גי' ש', וה' אלהים פשוטים ת"ל, הרי תש"ל. גם תכוין, כי הוא גי' מצפ"ץ, שממתיק לה' אלהים פשוטים ת"ל, הרי ת"של. וצריך לחבר ולשלב זה השם, עם שם הוי"ה, כזה – יקהרועה ישהטנו"י שהיא קיבוץ פת"ח שב"א חולם סגו"ל שבא חיר"ק:

 

שער השופר – פרק ג:

שופר קטן ושופר גדול

נלע"ד, כי ב' שופרות הן, שופר קטן של עה"ז, בתבונה. ושופר גדול של לע"ל, בבינה עלאה. גם נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל, תקיעות דמיושב הן בתבונה, ושל מוסף בבינה, כי שם עלייתן במוסף. ובענין תקיעות שופר תשר"ת תש"ת תר"ת – נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל, כי תשר"ת בראש זעיר אנפין דאצילות, תר"ת בראש הבריאה, לפי ששם מקום הדינין, ומתקבצין שם, כי כבר נסתיים האצילות, ואע"פ שמלשון הזוהר פרשת אמור בסדרא תליתאי הוא תר"ת, הוא דאנו מסלקין ומחזירין אותן לעלות למעלה. הכוונה הוא, כי אחר שתחלה היותו בז"ון אע"פ שהיה באצילות, כיון שעתה הוא בראש הבריאה, מיקרי עלייה: או אפשר ששמעתי ממנו, כי תשר"ת באצילות ותש"ת בבריאה, תר"ת חוזר לאצילות. גם אני מסופק, אם כל אלו הפירושים אינם:

סדר התקיעות בעולמות

אך הענין הוא, כי בפעם א' שהם י' קולות, שהם תשר"ת תש"ת תר"ת הראשונים, הם באצילות. וי' קולות אמצעים, הם בבריאה. וי' קולות אחרונים חוזרים לאצילות. (או אם י' ראשונים בזעיר אנפין דאצילות, וי' אמצעים בנוקבא, וי' אחרונים הם בראש הבריאה) ס"א (וכן בל' קולות אמצעים, וכן בל' קולות אחרונים. ואח"כ בי' קולות אחרונים, אנו מכוונים בראש זעיר אנפין דאצילות):

תקיעה גי' תקפ"ו

גם תקיעה גי' תקפ"ו ע"ה, וגי' שופר, והוא ג' מוחין דאלהים, א' ביודין, וא' דאחוריים, וא' פשוט, הכל גי' שופר. ויש ספק אם שמעתי מפי מורי זלה"ה, אח"כ זכרתי שהיה אומר מורי ז"ל, כי שברים הם דינא קשיא (ס"א, תקיעה ראשונה בזעיר אנפין, והוא בחסד, והיא לאה. ותרועה הוא דינא רפיא, (ס"א תקיעה אחרונה חוזר לזעיר אנפין) והיא רחל:
אור מקיף – כי לאה היא ס"ג, וע"ה גי' דין. ורחל אדני, תסיר א' נשאר דין):

תשר"ת תש"ת תר"ת

וכוונתינו להמשיך מוחין אלו להם, ולכן אנו עושין תחלה תשר"ת, כנגד שתיהן. והיותו ג"פ תשר"ת, כבר אמרנו, שהוא א' באצילות, וא' בבריאה, וא' להחזירם באצילות. ואח"כ, מספק אנו עושין תש"ת, כי אין לנו עתה המשכה אלא ללאה (ס"א וג"כ ג"פ תש"ת ע"ד הנ"ל, באצילות ובבריאה ובאצילות) ואולי אין כל הכוונה אלא לרחל, שהוא סוף הכוונה, לכן עושין תר"ת. (ס"א וג"כ ג"פ תר"ת ע"ד הנ"ל):

השופר מקיפין דבינה ומתגלה אור הפנים דאריך אנפין

ענין השופר, כבר בארנו שהוא אור מקיף של בינה, לכן נקרא שופר, מלשון שפופרת, כי הוא חלול, כי הוא אור מקיף המלביש הפנימי, והוא חלול כדי לקבל מה שבתוכה. גם הוא לשון שופרא, כי הוא יופי של פנים דעתיקא המתגלין ע"י השופר כשמתאדמין פני התוקע:

להרמ"ז

להרמ"ז – לפי מה שאנו נוהגין לתקוע במוסף, בלחש, יכוין כי בהם עולין זו"נ בגבורה דאמא. ובחזרה יכוין בתקיעות אלו, שהם בבינה דאמא, ששם עולין זו"נ. והכוונה בכלל, שבתקיעות מיושב, באים לזו"נ מוחין מתבונה. ובלחש, באים מוחין מהתפשטות ו"ק דבינה, מהמוחין שבהם. ובחזרה, משרשם הם מחכמה בינה דעת דבינה. ויש לכוין בלחש ובחזרה, בכל תשר"ת הראשונים, לקבל חו"ב וח"ג, שיהיו אל ראש זעיר אנפין. ואין לכוין בשינה, כמו שמכוין בתשר"ת דמיושב, ובתשר"ת הב' דלחש, חזרה לבריאה, שהיא עתה במקום זעיר אנפין, שעלה הוא לבינה (היינו בלחש הבריאה עומדת בו"ק דזעיר אנפין, ובחזרה עומדת בחסד גבורה תפארת חכמה בינה דעת נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. ובתשר"ת הג' דלחש, חזרה לחזור למקומה לבינה, (או לגבורה דאמא, או לבינה דזעיר אנפין) ובתש"ת ובתר"ת דלחש, חזרה בלאה ורחל. ובי' אחרונים, בזעיר אנפין ולאה ורחל, בהארה הכולל אותן. ולא יכוין בזה תשר"ת אחרון למוחין חדשים, אלא להארה הכולל במוחי זעיר אנפין ולאה ורחל בתש"ת ותר"ת, כמ"ש לפניך כל זה בפרטות. ולפי שנהגו חכמי צרפת שלא לתקוע בלחש, נלע"ד שכוונת שלושים השניים, שהם בחזרת עמידה תוספת מוחין לזעיר אנפין וללאה ולרחל בבינה, ולצורך בריאה שעלתה באצילות, ותשר"ת א' בבינה, (היינו בגבורה דאמא) הב' לבריאה שעלתה באצילות, הג' לחזור לאצילות:

שם כ"ב של ברכת כהנים

ותש"ת ותר"ת ללאה ולרחל. השלשים קולות שאחר עמידה, שנוהגין בני אשכנזים הם מבריאה שבאצילות, להשפיע ביצירה שגם היא באצילות, לפי שהבריאה במקום חכמה בינה דעת דזעיר אנפין, והיצירה במקום ו"ק דזעיר אנפין, כנודע במנחת שבת. וי' אחרונים חוזר לזו"נ שבבינה, לחזור ולקשור המוחין במקומן, כמ"ש אי"ה עכ"מ. ועתה נבאר סדר התקיעות – תשר"ת, תקיעה ראשונה פשוטה, ויכוין כי תקיעה גי' עשר י"ה. פי' – שתמשיך ק"ן נהורין, שהם גימט' י"פ י"ה, מאבא הנקרא י"ה, לזעיר אנפין, ומשם לנוקבא. ותכוין, כי תקיעה שיעורה ט' טורמיטין, סודם יתבאר באחרונה בע"ה. ותכוין, כי כל סוד התקיעות האלו, הם בסוד שם כ"ב של ברכת כהנים כמ"ש בע"ה. והנה תקיעה, הוא שם פסת"ם עם ד' אותיות והכולל. גם תכוין, כי זה נקרא תקיעה פשוטה, וכבר ביארנו מלת תקיעה. והנה מלת פשוטה, גימ' ת', סוד ד' יודין שמשם ע"ב דיודין, כי תקיעה פשוטה, הוא בסוד החסד, שהוא גי' הוי"ה דע"ב ביודי"ן:

שברים

שברים – ט' טורמיטין אחרים הם ח"י, עם ראשונים של תקיעה. שברים גי' אלהים דיודי"ן ש', אחוריים דאלהים פשוט גי' ר', וב"ן אותיות שיש באלהים פשוט ומלוי ומלוי דמלוי, הכל הוא תקנ"ב, כמנין שברים. ותכוין לכלול שם ב"ן זה של אלהים, עם שם ב"ן דהוי"ה דההי"ן, כי שם ב"ן דההי"ן, הוא סוד ים העליונה, וב"ן אותיות דאלהים הנ"ל, יורדין שם במלכות, ונעשין שם סוד גלי הים, ומתגעשים ורועשים שם, ומשם נאחזין החיצונים הנקראין אלה, בסוד אלה אותיות שיש בפשוט ומלוי ומלוי דמלוי של ב"ן דההין, שהם גי' לאה. והם סוד לאה טורמיטין, שיש בסימן תשר"ת, ד"פ ט' הם לאה. גם תכוין לשם פספסי"ם דיונסי"ם, שהם גי' תק"י, ותכוין עמהם מ"ב אותיות שיש בשם מ"ב אבגית"ץ, הרי תקנ"ב כמנין שברים. (ת):

הגהה

הגהה (ת) הגה"ה, איני מבין דבריו של החשבון, כי שם ב"ן דההי"ן בפשוט ד' אותיות, ומלוי ט' אותיות, ובמלוי דמלוי כ' אותיות, וסימן כד"ט, הרי ל"ג אותיות, כמבואר בסוד ל"ג בעומר. ודוחק לומר בג' כוללים, ועיין בהל' ציצית. ונלע"ד בישוב, ע"ש שכתב בשער הזמירות בפסוק נפשינו חכתה לי"י, ר"ת נח"ל, שכתב שם נלע"ד חיים, כשמשימין אות א' תוך הוא"ו, הרי ל"ו ע"ש, ומי לנו גדול ממנו שכתב בעצמו הפירוש:

תרועה

תרועה, גי' תרפ"א, ועם ה' אותיות והכולל שלהם, הרי תרפ"ז, שהם גי' ד' הויות של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, וג' אהי"ה דיודין דההין דאלפין. גם הוא גי' אדנ"י במלואו תרע"א, ועם י"ב אותיות המלואין שלה, וד' אותיות השורש גי' תרפ"ז. ובנוסח אחר מצאתי ג"כ, כי תרועה חסר ו', גי' אדני במלואו וד' אותיות מהשורש, גי' תרע"ה. ושעורה ט' טורמיטין. ומצאתי ג"כ (בנ"א) שנמחק בדיו והעביר עליו קולמס וכתב שם, כי תרועה הוא אדנ"י במילואו, עם כללות ט' טורמיטין. גם תכוין, כי תרועה גי' שם פסת"ם במילוי כזה, פא סמ"ך תיו מם:

בענין המילוי

אור מקיף, ואני הכותב אינו מבין דבריו של הרב, הלא סתם ת"ו בכל מקום בלא יוד, כזה ת"ו, כדמשמע בברכת המזון. א"כ השם פסת"ם במלוי עולה תרפ"ז, מכוון כמ"ש תחלה. תרועה עם ה' אותיות וע"ה, כמנין ד' הויו"ת מלאים וג' אהיה מלאים כנ"ל עכ"מ. ונ"ל חיים, כי הם י' יתירים, ומתוך זה הבנתי הנ"ל. וכך נ"ל פסת"ם במלוי הנ"ל, הוא תרועה, והעשר העודפים אליו תחברם עם אדנ"י במלואו, והוא ג"כ גי' תרועה, וזהו האמת כנלענ"ד מתוך כתבי:

תקיעה אחרונה

תקיעה אחרונה, עם ה' אותיות והכולל, גי' שם אנקת"ם. גם תקיעה זו גי' פסת"ם, כנ"ל בתקיעה א'. כל המספר של הטורמיטין של תשר"ת הם גי' ב"ן. ונלענ"ד, כי בכל פעם יש לאה טורמיטין, שהם ל"ו אותיות דב"ן כנ"ל. נמצא כי ג' תשר"ת, הם ג' לאה, והם ח"ק טורמיטין והוא סוד כי חק לישראל הוא משפט, הנאמר בר"ה יום הדין. ותכוין שהם ב' שמות ס"ג מ"ה, שהוא סוד אמא עלאה וזעיר אנפין:

תש"ת

תש"ת, תקיעה ראשונה פשוטה ע"ד הנ"ל, שהוא תקיעה גי' עשר יה, ר"ל י"פ י"ה הם ק"ן, להמשיך נהורין מאבא לזעיר אנפין, ומשם לנוקבא. גם הוא גי' פסת"ם, ופשוטה גי' ד' יודין דע"ב, גי' ת', כנ"ל והם ט' טורמיטין:

שברים

שברים – אלהים מלא ביודין, ובאחור י', וב"ן אותיות כנ"ל, גם שם הוא פספסי"ם דיונסי"ם, עם המ"ב אותיות דשם מ"ב כנ"ל, והם ט' טורמיטין:

תקיעה

תקיעה אחרונה, עם אותיות והכולל, גימטריא אנקת"ם. כל מספר הטורמיטין דתש"ת, הם ז"ך טורמיטין, שהם כ"ז אותיות של המלוי דאהי"ה, וג"פ תש"ת הם ג"פ כ"ז טורמיטין, והם ג"פ ז"ך אותיות שיש במלוי המלוי דאהיה, שיש בג' מלוי שמות אהי"ה, א' דיודי"ן, ב' דיודי"ן ג"כ, ג' אלפין. ונ"לח, כפי זה נמצא שבתש"ת הא', יהיה כ"ז טורמיטין לאהי"ה ביודי"ן, ובתש"ת ב' לאהיה ביודי"ן גם כן, ובתש"ת ג' לאהי"ה באלפי"ן. כל הטורמיטין שבג' פעמים תש"ת, שהם פ"א טורמיטין, ותכוין לבטל כח האף הגדול, בשם י"ה אדנ"י שהוא גי' אף עם הכולל. גם תכוין ליה"ו דשם מ"ה מלא באלפין, הוא ט"ל, ובשם ס"ג המ"ב שלו, נמצא מ"ב וט"ל גי' אף:

תר"ת

תר"ת, תקיעה ראשונה תכוין ע"ד הנ"ל, המשכת ק"נ נהורין כנ"ל, גם לשם פספסי"ם, גם במלת פשוטה לד' יודין של ע"ב כנ"ל:

תרועה

תרועה, תכוין כנ"ל גם כן, ז"ך טורמיטין יש בתר"ת, ותכוין כמו בתש"ת. אבל כשתחבר ג"פ ז"ך טורמיטין דתר"ת שהם פ"א טורמיטין, לא תכוין כנ"ל בג' תש"ת, רק כוונה אחרת, והוא, כי תש"ת הם שברים דינא קשיא, ונקרא אף הגדול, ותר"ת הוא דינא רפיא, ואינו אף קשה, לכן מה שתכוין הוא, כי על ידי אף טורמיטין, יכנע אף רפיא, בסוד מ"ה דאלפי"ן ול"ו אותיות משם ב"ן כנ"ל, הרי אף. גם תכוין אל י"הו שם מ"ה דאצילות דאלפי"ן גי' ט"ל, ועם מ"ב דשם מ"ה גם כן, הרי אף ג"כ:

רמזי ג"פ תש"ת, וג"פ תר"ת, וג"פ תשר"ת יחד

וג"פ תש"ת, וג"פ תר"ת, וג"פ תשר"ת, הם שלשים קולות דמיושב, תכוין שיש בהם ר"ע טורמיטין, ותכוין לבטל היצה"ר של עבודה זרה, בר"ע טורמיטין אלו. והל' קולות במוסף בלחש, תכוין לבטל היצה"ר של ג"ע, ונ"ל דחזרת מוסף לבטל היצה"ר דש"ד. והי' קולות אחרונים אחר התפלה בקדיש תתקבל, לבטל היצה"ר של לה"ר. כל מספר הטרומיטין של מאה קולות הם תת"ק, מנין שם שד"י במלואו, הם תתי"ד, ועם שם אלהים פשוט הרי תת"ק ויכוין לשבר כחות הדין של אלהים, ע"י שם שדי במילואו:

סוד מאה קולות

והק' קולות עצמן, הם ס"ג ול"ז מלוי כנ"ל, נחלק עתה התשר"ת לבדם הם י"פ תשר"ת, הם י"פ לאה טורמיטין, כמנין שט"ן עם כולל, ותכוין לבטל כח השטן, ע"י השטן דטורמיטין והכולל שיש בי"פ תשר"ת. י"פ תש"ת, הם י"פ ז"ך טורמיטין, כמנין ר"ע. ויבטל כח חיצונית הנקרא רע, הממונה על מצות ל"ת, דינין תקיפין שהם שברים כנ"ל. י"פ תר"ת, ג"כ י"פ ז"ך טורמיטין, גי' ר"ע, לבטל היצה"ר הממונה על מצות עשה לבטלם, ואינן דינין קשה התרועה כמו השברים:

ביאור שורש מלת טורמיטין

ונבאר עתה שורש מלת טורמיטין מה ענינו, דע טורמיטין גי' ג"פ אלהים. ונלעד"ח, שהוא עם ה' אותיות והכולל. והנה בתקיעה א', שיעור ט' טורמיטין הם ז"ך אלהים פשוטים, והם גי' כ"ז פעמים פ"ו, שהם ה"פ דין, ויכוין להמתיקם בב' אהיה דיודין שהם שב"ב. ונלעד"ח פי' הדברים כי אחוריים של אדני במלואם גי' אלף תתקע"ח. (א) ומספר האותיות הם ל', תסיר י"ב אותיות המלוי, נשארים ח"י אותיות, ונקרא אותיות של אחוריים, תוסיף עליהם ד' אותיות אדנ"י הפשוט, הם כ"ב אותיות, תוסיף כ"ב על אל"ף תתקע"ח, הם ב' אלפים, תוסיף ש"ך ניצוצין, הרי ב"א וש"ך, ועם ב' כוללים של אדנ"י וש"ך ניצוצין, הרי ב"א ושכ"ב. אחר כך תמתיק כל זה, בב' אהי"ה העולין שכ"ב, כי הלא כל חשבון הנ"ל היה בלתי כוללים, הם ב' אלפים משם אדנ"י וש"ך, והנה ב' אהי"ה הנ"ל שכ"ב, עם ש"ך תמתיק ש"ך דינין, ועם הב' תמתיק ב' אלפים דאדנ"י כנלע"ד:

הגהה

הגהה (א) א"מ – מ"ש באחוריים של אדנ"י, איני מבין דבריו, כי כך הם דברי אר"י ז"ל, אחוריים דאדנ"י עולה י"ט מאות וע"ח, וכתב שעם אותיות של אחוריים במלואו, שהם כ"ד אותיות, שים כ"ד למספר ע"ח, יהיו ק"ב, דהיינו ב' אלפים י"ב, ועם ש"ך ניצוצין, הרי ב"א ושכ"ב. ומה שנפל כאן הטעות, הטעם הוא של אותיות, אבל כשנדקדק בדברי הר"י ז"ל, שכתב עם אותיות אחוריים, בלתי אותיות הפנים שהם י', נשארו כ' אותיות וד' פשוטות, עולה הכל יפה בביאור, ולי מאיר נראה ליישב בדברי הרב ז"ל, שנדייק בדבריו, כדי ליישב דבריו, מתוק ב' אהי"ה, שהוא נכון לפי דבריו בדברי הר"י ז"ל, שיחזרו מתוקים ב"א וק"ל, גם נתחלף להר"י ז"ל מלת מלוי במלת אחוריים, ומלת פשוט במלת פנים, וק"ל:

כל תקיעה היא ט' טורמיטין

והנה נמצא בכל תקיעה היא ט' טורמיטין ע"ד הנ"ל, תכוין בתקיעה א', להמתיק ט' טורמיטין שהם ז"ך אלהים כנ"ל, ולמתוק גם אחוריים דאדנ"י, עם הש"ך דינין כנ"ל, והכל ע"י התקיעה הפשוטה שסודה בשם ע"ב דיודין שהוא גי' חסד, והוא ממתיק לכל הדינין הנ"ל, והוא רומז לכל מלה הפשוטה כנ"ל, שהיא גי' ד' יודין דע"ב, גימ' ת', ורומז אל החסד, ומתפשט וממתיק לכל הדינין הנ"ל:

שברים

אחר כך בג' שברים, תכוין כי הם הדינין העומדין בגרון, כנודע כי השבר הוא ג' טורמיטין ומג' שברים הם ט' טורמיטין. והענין כי תחלה שורש הדינין שבגרון, הם ג' אלהים, שהם סוד טורמיטין כנ"ל, וכן גרון גי' ג"פ אלהים, לכן כנגדן ג' קולות, ג' שברים, ואינם קול א' כמו תקיעה, רק ג' קולות, ג' שברים, כמנין ג' אלהים אשר שם בגרון כמנין גרון. ואח"כ מתפשטין, ונעשין ג' של ג' ג'. שהם ט' טורמיטין, ותכוין להמתיק דינין אלו ע"י החסד שבגרון, והם אותיות אחה"ע גי' פ"ד, שהם גי' ב"פ מ"ב משם ע"ב דיודי"ן, שהם סוד ב' טיפין דמ"נ שבבינה בבחי' הגרון כמבואר, והוא משם ע"ב דיודין. אח"כ תקיעה אחרונה, תחזור ותכללם ביחד, כי אז נתפשט בבחי' קולות ג' שברים כנ"ל, ועתה חזרו לקול א' של תקיעה א' פשוטה:

שער השופר – פרק ד

סוד התקיעות וביאור מאמר הזוהר

אמנם עתה נשאר לבאר לנו, מציאת סדר התקיעות תשר"ת תש"ת תר"ת, ובזה נבאר מ"ש בזוהר פרשת אמור דנ"ד סדרא קדמאה, סדרא תנינא, סדרא תליתאי. דע, כי כבר בארנו, כי ביום ר"ה ננסרין הדינין, וסוד הענין, לפי שאחורים של ז"נ הם כולם דינין, כי כולם הם סוד אלהים, ולכך הם דבוקים זה בזה אב"א. וכשרצה המאציל העליון להחזירה פב"פ עם בעלה, הוצרך לנסר כל הדינין אשר באחור הזעיר אנפין, ולתתם כולם אל הנוקבא, וישם חסדים במקומן, בסוד ויסגור בשר תחתנה, ואז יהיה הזכר כולו חסדים, והנוקבא כולה דין, ובזה אין להם שום דבקות זה עם זה אב"א, ויפרדו איש מעל אחיו, ואחר כך יתבסם דיני הנוקבא, ויחזירה פב"פ:

הדורמיטא קודם הנסירה

אמנם קודם הנסירה, צריך שתקדים סוד השינה, וע"י השינה אז בא הנסירה, והנה סוד השינה הוא סוד הסתלקות פנימית הזעיר אנפין למעלה, והוא סוד המוחין שלו, והם חו"ב חו"ג אשר נתלבשו בנצח הוד יסוד דבינה כנודע, ונכנסו בג' חללי דגולגלתא, ועתה חזרו לצאת ממנה נצח הוד יסוד דבינה, עם הד' מוחין המתלבשים בתוכה, ויצאו ממנו למעלה בראש זעיר אנפין, בסוד אור מקיף לבד, ואז נשאר הוא ישן:

האבות נקראים חכמה בינה דעת

אמנם כבר ידעת, כי הזעיר אנפין בשורש שלו תחלה, היה סוד ו"ק לבד, ונתעלו אח"כ חסד גבורה תפארת שלו בסוד חכמה בינה דעת שלו, כדי שבתוכם יתלבשו הנצח הוד יסוד דבינה עם המוחין, א"כ הרי כי בחי' חסד גבורה תפארת העיקרים הראשונים, אשר עתה יקראו חכמה בינה דעת, הם ישינים עתה, כי נסתלקו מהם המוחין, ואלו הג' קוראם בזוהר אברהם יצחק יעקב:

המוחין שנסתלקו מזעיר אנפין

ודע, כי אלו המוחין שנסתלקו מן הזעיר אנפין, הנה הם חו"ב חו"ג, והם מתלבשים בנצח הוד יסוד דבינה. ודע כלל אחר, כי חו"ג אלו שהם ב' עטרין, בהיותן מלובשים ביסוד דבינה, יש בנתיים בחי' א' המחברם, והוא נקרא ת"ת, וז"ס הדעת המחבר שניהן. נמצא כי ב' עטרין אלו עם הבחי' המחברם נקראים חסד גבורה תפארת, והם מוחין של אברהם יצחק יעקב הנ"ל, ונקראים רישי דלהון:

חכמות וחסדים ע"ג רישא דזעיר אנפין – בינות וגבורות נכנסים בנוק'

ואמנם דע, כי כאשר נסתלקו אלו המוחין מרישא לזעיר אנפין, נשארים על ראשו בסוד אור מקיף. אך דע, כי ב' מוחין לבדם שהם חכמה וחסדים נשארין בסוד אור מקיף, אך בהמוחין אחרים בינה וגבורה, נסתלקו עם הבינה עצמה מלובשים בה, ולא נשארו אפילו בסוד אור מקיף. והב' אחרים יצאו מנרתקן שהוא נצח הוד יסוד דבינה, ונשארו ברישא דזעיר אנפין בסוד אור מקיף. וז"ס הנזכר פרשת אמור דצ"ט, תא חזי, כד האי שופר עלאה דנהירו דכולא ביה אסתלק, פי' – כי השופר הוא נצח הוד יסוד דבינה, אשר בתוכם מתלבשים המוחין, וז"ש דנהירו דכולא ביה אסתלק, ר"ל שנסתלקו עם המוחין למעלה, ויצא מתוך רישא דזעיר אנפין, ובזה לא נהיר לבנין, ואז נשארים ישינים בסוד דורמיטא:

אברהם לא איתדבק בהאי נהר כמו יצחק

גם בזה תבין מ"ש בזוהר שם, אברהם לא איתדבק בהאי נהר כמו יצחק, פי' – כי סוד החסדים והחכמה, שהם מצד אברהם לא נסתלקו עד הבינה, רק נשארו בסוד אור מקיף. משא"כ ביצחק, שנסתלקו עם ההוא נהר שהוא בינה. אמנם עתה כוונתינו להחזיר אלו המוחין עצמן, שיצאו מכאן, ויתלבשו בשופר עצמו שהוא נצח הוד יסוד דבינה, ויחזרו להתלבש במוחין דזעיר אנפין. ונבאר תחלה סוד תשר"ת הראשונה, היא תקיעה, והנה תקיעה בסוד אברהם, והנה תוקעין, ומעלין זאת התקיעה היוצאת מפיו, שהוא סוד ההבל שהוא מלוי ס"ג, והנה כל הבל הוא סוד אור מקיף, ואז עולה ומטי לגבי דאברהם, פי' – שמגיע עד אברהם עצמו, שהוא חסד של זעיר אנפין, כי שנעשה אח"כ ממנו סוד חכמה חללא דגולגלתא אשר הוא ישן כנ"ל, ואז אח"כ עולה למעלה, בסוד ההוא עטרא דחסדים, מוח חכמה העומדים בסוד אור מקיף כמש"ל, ואז מושך אלו הב' מוחין בינה וגבורה שנסתלקו למעלה עם הבינה כנ"ל, ומורידין למטה אצלו בסוד אור מקיף, ובזה הם כל הד' מוחין בסוד אור מקיף. והוא עתה בסוד כסא עם ד' רגלים, וזה שאמר ואתער הוא ואתקין לכורסייא, כי ד' מוחין הם עתה בסוד ד' רגלים, וז"ס והוכן בחסד כסאו:

אברהם

ולזה יאמר ומטי לגבי דאברהם, שהוא כלי לקבל המוח, ושרייא ברישא, היא המוח עצמו. אמנם לא תמצא ביעקב ויצחק שיאמר בלשון זה, ושרייא ברישיה, לפי שעתה הכוונה שלו הוא, שישרו וינוחו שם ממש, להוריד ב' המוחין אצלו בסוד אור מקיף. אבל ביצחק ויעקב, אין הכוונה לנוח ולישאר שם, רק להורידן בפנים בסוד מוחין:

תקיעה – הוא לשון יחוד – יחוד אבא ואימא

והנה עם תקיעה זו, הוא אותיות תקעי"ה, כי לשון תקע הוא מלשון נתקע ביבמתו, שהוא לשון זווג. וי"ה הם אבא ואימא, הנה ע"י זווג ותקיעה זו, נמשכין מן חכמה שהם ב' מנצפ"ך גי' תקע, עם י"א, ונמשכין א' לבינה בנקודת יסוד שבה, וא' מנצפ"ך למלכות, וז"ס ה' בחכמה יסד אר"ץ, כי ע"י חכמה, נמשכין מנצפ"ך למלכות הנקרא ארץ ביסוד שבה, וז"ס יסד ארץ ולא אמר ברא ארץ, או יצר ארץ. והנה ב' מנצפ"ך אלו, הם א' לבינה וא' למלכות, נמשכין ע"י הב' מוחי שאמרנו, שהם בינה וגבורה, מנצפ"ך א' בסוד הבינה דזעיר אנפין, מנצפ"ך ב' בעטרא דגבורה, שהוא עטרא דמלכות. (ס"א נמשכין אותן ב' מנצפ"ך בב' מוחין דזעיר אנפין. א' לבינה דזעיר אנפין, וא' לעטרא דגבורה, ועל ידו יורד המנצפ"ך הב' אל המלכות):

המשכת מנצפ"ך

וענין המשכת המנצפ"ך מן החכמה, עם היותן גבורות, הטעם הוא, כי שורש החכמה הוא לעולם גבורה, כנודע כי גבורה דעתיק הוא בחכמה דאריך אנפין, הרי כי לעולם שורש החכמה הוא גבורה, והרי איך ע"י תקיעה זו שהיא סוד אברהם, ננסרו דינין דמנצפ"ך לתתא:

שברים

אח"כ סוד השברים הם בסוד יצחק. והענין הוא – להוריד אותן הב' מוחין בינה וגבורה בפנים, והטעם שאלו מקדימים לכנס, כי הוא יום דין, והם מקדימין תחלה. והנה אם היו נכנסין הב' עטרין ביחד, היו מתלבשין כדרכן ביסוד דבינה, שהוא הלבוש שלהם כנודע, אך עתה שאין החסדים יורדין עצמן, א"כ אין יסוד דבינה יורד עדיין. וא"כ כאשר יורד בינה וגבורה למטה, צריך שיוכללו שניהן בהוד של הבינה, וע"י התקיעה שברים אלו, יורד ההוד של בינה עם ב' המוחין, שהם בינה וגבורה בתוכם, ואז נעשית הבינה בג' פרקין דילה עד הוד דזעיר אנפין, שהם ג"כ ג' פרקין בג"ה, ואז ההוד של זעיר אנפין הוא מוח של המלכות, והרי עתה המלכות היא מאירה בסוד מוחין, כי עד עתה לא היה לה מוחין, כי הנצח הוד יסוד דזעיר אנפין אשר הם מוחין אליה, אין עתה בתוכם סוד מוחין, שהם ג' פרקין תתאין של נצח הוד יסוד דבינה, הנכנסין בנצח הוד יסוד של זעיר אנפין. ועתה שנכנסה בבינה עם ב' מוחין, הרי האירו בו המוחין ג"כ:

קשר תפילין של ראש

וא"ת, והרי קרא אמר, ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן, ולא על הנוקבא, ואם גם הנוקבא לא היה לה הארת מוחין, א"כ גם היא היתה ישינה. והתשובה, כי אז היתה מאירה הד' קשר של תפילין ש"ר מאיר בה בסוד מוחין. וא"ת, כי גם אותו ד' של קשר, מנין יש לה מוחין, הלא אחר ששני מוחין בזעיר אנפין ויוצאין משם אח"כ בסוד התפילין, ומשם אח"כ חוזר ויוצא סוד הקשר הזה, ואם הזעיר אנפין בעצמו אין לו מוחין, איך תהיה הארה אל הד' הנמשך משם. והתשובה, כי הלא ד' הוא סוד הארת מלכות של הבינה, והנה עתה כשנסתלקה בינה מן הזעיר אנפין, הוא שנסתלקה מלהאיר בו, אך לזו המלכות שהוא סוד המלכות שלה עצמה, אדרבה עתה שיוצאת משם, תאיר יותר בה, ומשם למעלה יאיר בה בסוד אור מקיף אור גדול, ומשם נמשכת אל מלכות תחתונה, ואינה ישינה:

יצחק

ונחזור אל הענין, כי בשברים, יצחק שהוא גבורה דזעיר אנפין, הנעשה בינה, והוא הישן, עולה בהבל זה עד כלי מוח זעיר אנפין, ומושך בינה ועטרא דגבורה, תוך הלבוש שהוא הוד בינה, ויורד בקו שמאל דזעיר אנפין עד הוד זעיר אנפין, ומשם נעשה מוח למלכות כמש"ל.

תרועה – להעלות עטרא דגבורה והלכניסו בלבושו הראוי לו

וסוד התרועה, להעלות עטרא דגבורה מהוד, להכניסו ביסוד דבינה, וגם עטרא דחסדים ומוח חכמה נכנס בנצח דבינה, ונמצאו כולם בנצח הוד יסוד דבינה, כדרך הנחתן.

תקיעה אחרונה – להמשיך כל המוחין למקומן בזעיר אנפין

ותקיעה אחרונה, להכניס כולם בחללי דגולגלתא דזעיר אנפין, ומתפשטין של ימין בימינו, ושל שמאל בשמאלו:

יעקב דוד

נ"א, תרועה – יכוין, שיעקב ודוד שהוא הת"ת דזעיר אנפין, הנעשה דעת, והוא הישן, עולה בהבל זה עד כלי מוח דזעיר אנפין, ומושך חכמה תוך נצח דבינה, והחסד תוך יסוד בינה, ואז עולה עטרא דגבורה מתתא לעילא, מהוד דבינה, ונכנסה במקום הראוי לה שהוא יסוד בינה, וז"ס עלה אלהים בתרועה, והבן זה:

שם פסת"ם

ויכוין, כי תרועה עם ה' אותיות והכולל, הוא גי' ע"ס מ"ב, וג' אהי"ה במלואיהם הנודעים, ויכוין כי פסת"ם במלוי כזה – פ"א סמ"ך ת"ו מ"ם, ואדנ"י מלא גי' תרוע"ה:

הכוונות בקיצור

תקיעה, יכוין שיעקב מכניס נצח ויסוד אימא, עם המוחין בזעיר אנפין, ומתפשטין המוחין בג' חללי דגלגלתא דזעיר אנפין. הרי לפניך בקיצור, שבתקיעה ראשונה, עמדו כל הד' מוחין בסוד אור מקיף. ובשברים, נכנסו תחלה רק ב' מוחין בינה וגבורה דזעיר אנפין, עם הוד אימא, ואין זה מקום הראוי להם. ובתרועה נכנסו ב' מוחין אחרים, רק בלבושם הראוי להם, שהם נצח ויסוד אימא. ובתקיעה אחרונה, נכנסו אלו הב' מוחין בזעיר אנפין הראוי להם. ועוד יכוין ג"כ שם פסת"ם עם ד' אותיות והכולל, כדלעיל בתקיעה א'. גם תקיעה עם ה' אותיות והכולל, גי' אנקת"ם. הרי נרמז בתקיעות אלו, כל שם דברכת כהנים. והנה מספר כל הטורמיטין דתשר"ת זה, הם לא"ה, ל"ו טורמיטין כמנין אותיות דפשוט ומלא ומלא דמלא דב"ן, שהווי"ן שבו מלאים אלפין במלוי המלוי, כי זה הב"ן הוא בלאה כנודע, כי ב"ן דרחל אין בו רק ל"ג אותיות, ששם הוא ד"ל מן האלפי"ן כנודע. ובזה נשלם סדרא קדמאה:

סדרא תניינא

ועתה נתחיל סדרא תנינא דתשר"ת – תקיעה, תקיעה זו כמו תקיעה א' דסדר הא', רק יכוין כאן להכניס פרק ב' דמוח חכמה בחסד זעיר אנפין, כי נודע שכ"א כלול מג' פרקים, וימשוך הבל זה בבריאה, וכל הכוונות הנזכרות בתקיעה א'. שברים, הכוונה כמו בשברים דסדר קמא, רק יכוין להכניס פ"ב דמוח בינה בגבורה דזעיר אנפין, וימשיך הבל זה בבריאה. תרועה, הוא כמו תרועה א', רק יכוין להכניס פ"ב דמוח דעת עטרא דגבורה בת"ת זעיר אנפין, וימשיך הבל זה בבריאה. תקיעה, יכוין להכניס פ"ב דמוח דעת דעטרא דחסד בת"ת זעיר אנפין, וימשיך הבל זה בבריאה:

סדרא תליתאי

סדרא תליתאי – תקיעה, יכוין להכניס פ"ג דמוח חכמה בנצח זעיר אנפין, ויחזור ההבל לאצילות. שברים, יכוין להכניס פ"ג דמוח בינה בהוד זעיר אנפין, ויחזור ההבל לאצילות. תרועה, יכוין להכניס פ"ג דמוח עטרא דגבורה ביסוד זעיר אנפין, ויחזור ההבל לאצילות. תקיעה, יכוין להכניס פ"ג דמוח עטרא דדעת ביסוד זעיר אנפין, ויחזור ההבל לאצילות:

שער השופר – פרק ה

בענין הוידוי

בענין הוידוי של ר"ה, הנזכר בזוהר פנחס ח"ג דרל"א, דבעי בר נש לפרש חטאוי, ובמ"א אמר להיפך, היה אומר מורי ז"ל, ונהג להתודות בין שפתיו, שלא ישמעו דבריו, ואמר, כי מקום הזוהר שאוסר אינו אוסר אלא בקול רם, והמקום המתיר, הוא בלחש דווקא, ואפילו בלחש לא היה מתיר אלא בעת תקיעת שופר דמיושב, (ס"א והוידוי יהיה מעומד) והטעם, כי אז השטן מתערבב, ודברי הוידוי של אדם עולין למעלה ע"י קול השופר, ובאמצעותם לא יש קטרוג עליו. (בס"א, מ"כ צריך לכוין בסדר תקיעות כנודע, יכוין בשמוע אותם על ע"א ש"ד ג"ע):
גם היה מנהג מורי ז"ל לבכות בר"ה וביה"כ, ואמר כי מי שאינו בוכה בימים אלו, אין נשמתו טובה ושלימה. גם אמר, כי מי שבוכה אז מעצמו, ומעורר אז בבכיה גדולה מאליו, כי אותה שעה דנין אותו בב"ד של מעלה, ונפשו מרגשת, ולזה בא לו בכיה:

סדר תפילת מוסף

כבר נתבאר, כי בלחש דמוסף, עולים שניהם בגבורה דבינה, ויכוין בהוי"ה בנקוד שורק בו', נגד יסוד, הנקרא מוסף, כמ"ש כבר בשער השבת. ויאמר ג' ברכות ראשונות – אבות, וגבורות, וקדושת השם, ומפני חטאינו וגו', ובחדש השביעי וגו', ואח"כ יאמר עלינו לשבח בכוונת שנתבאר כבר בתפלת חול ע"ש. ואח"כ יאמר אוחילה לאל כו', וישלם סדר עלינו שלו. ואח"כ יקדים פסוקי כתובים לפסוקי נביאים. ואח"כ אלהינו כו', מלוך על כל העולם כולו כו', ויחתום מקדש ישראל ויום הזכרון. ויתקע ג"פ תשר"ת. ויכוין בהם כמו מיושב, אלא ששלושים קולות אלו הם בבינה, ול' קולות אלו דמוסף דלחש, הם לבטל יצרה"ר דגילוי עריות. עקדת יצחק היום לזרעו תזכור, אמר לי הר"ר יצחק כהן, כי נראה לו ששמע מפי מורי ז"ל, שהסדר האמיתי הוא לזרעו, ולא כאותם שנוהגים לומר לזרע יעקב:

היום הרת עולם

היום הרת עולם, סוד קיבוץ כל הדינין ברחם הנוקבא, הן דינין דכורין הן דינין נוקבין שהם שכ"ה ופ"ר כנודע, והיא גי' הרת, ולכן היום דין, והיום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים:

מלכיות זכרונות שופרות

להרח"ו ז"ל, ענין זכרונות מלכויות ושופרות הוא, כי בר"ה נבראו זעיר ונוקבא, בסוד זה היום תחלת מעשיך, והנה נוקבא דזעיר אנפין, שיעור ט"ס שלה נגד נצח הוד יסוד דזעיר אנפין. נמצא כי נצח הוד יסוד דזעיר אנפין, הם ג' של ג"ג, וכנגדן ט' ברכות של ר"ה, ג' ראשונות וג"א וג"ת. ואלו עצמן, הם סוד מלכיות זכרונות שופרות, אמנם י' למלכיות, לכלול נצח הוד יסוד דנוקבא דזעיר אנפין בחסד גבורה תפארת שלה נקרא מלכיות כי הם שיעור קומתם מנצח הוד יסוד. וזכרונות, לכלול חסד גבורה תפארת שלה בדעת שלה. ושופרות, לכלול כולם בחכמה בינה דעת. ונקרא שופרות, ע"ש בינה, הנקראת שופר. ע"כ מהרח"ו:

בתשרי או בניסן

ומה שאנו אומרים בר"ה היום הרת עולם, ונחלקו רז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, ואיך יחלקו במציאות במחלוקת זה, ואיך יצדק ע"ז אלו ואלו דברי אלהים חיים. והתירוץ לזה, כי יש עיבור ולידה, ומר אמר חדא ומ"א חדא ולא פליגי. כי בתשרי היה העיבור, וכן אותיות תשרי, והם אותיות ראשית. ובניסן היתה הלידה, שצריך נסים לצאת מן הבטן בעת לידתה, וכן מורה ניסן ענין נס, ובו היתה הגאולה בנס. וידוע כי כל יציאת מצרים הוזכרה בלשון לידה, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך. וכן אמר כאן, היום הרת עולם לשון הריון, ולא אמר נברא העולם, כי בתשרי היה הריון:

עולם

וכאן מדבר על אדם, אע"פ שאותו עולם עצמו בכ"ה באלול נברא, ומן האדם יובן העולם, ונקרא האדם עולם מלשון העלם, לפי שהנשמה מתעלמת בתוכו, שנמצא שגוף האדם הוא הנקרא עולם, וזשארז"ל כי הולך אדם אל בית עולמו, כי גם שם נתעלמה הנשמה לעה"ב, כמו שמתעלמת תוך הגוף בעה"ז, כי לכל צדיק וצדיק יש עולם לפי כבודו, והיא הלבוש שעשה לו במצותיו אשר סיגל בעה"ז. וכן הגוף בעה"ז, כמו לבוש אל הנשמה, וכן לכל א' וא' נותנין לו את אשר תיקן לעצמו, וזהו מה שאמרו לר"א בן פדת כשהקיז דם, ולא היה לו אלא שום א', ונתעלף, ואמר לו הקב"ה אם תרצה אחריב את העולם וכו', וכי כל שאר הצדיקים שבעולם שהיו אז באותו הדור, מה תהא עליהם אם יחריב העולם בשביל ר"א, אלא העולם שאמר, היה על גופו של ר"א, שימות אז וישוב לעה"ז, ולכן אמר שמא יצא במזל עשיר שאם היה מחריב העולם כפשוטו, בהכרח הוא היה בורא אותו במזל טוב, אלא בהיותו מתגלגל, אז עדיין היה בו מסופק:

זכרונות

אח"כ יאמר אתה זוכר, ובי' פסוקים דזכרונות, יכוין לי' פרקין דרחל, ט' דקו אמצעי שלה שכנגד יסוד זעיר אנפין, ומלכותה הרי עשר. ויאמר ועקידת יצחק לזרעו תזכור, ולא כאותם הנוהגים לומר לזרע יעקב תזכור. וחותם בא"י זוכר הברית. ויתקע ג"פ תש"ת, ויכוין בהם כמו בתש"ת דמיושב. היום הרת עולם, ואח"כ אתה נגלית כו'. ובי' פסוקים דשופרות, לי' פרקין דרחל, ט' דקו שמאל שלה שכנגד הוד זעיר אנפין, ועם מלכותה הוא עשר. ואח"כ תקע בשופר גדול כו', וחותם שומע קול תרועת כו', ויתקע ג"פ תר"ת, ויכוין בהם כמו מיושב. היום הרת עולם וגו', ג' ברכות אחרונות די"ח:

התפילה בתיבת איה

אח"כ מחזיר הש"ץ התפלה ובחזרה עולה בבינה דבינה, כי דעתן של נשים קלה, לכן אין עולין בסוד הדעת, כי אין להם דעת, רק עולים בבינה דדעת, והיא גבורה דאריך אנפין כנודע. ואומרים בו קדושת כתר. ובאי"ה, אם ירצה ישאל או עושר מופלג לעבודתו, או בנים צדיקים וחכמים, או להשיג רוח הקודש.

יכוון לבטל ע"ז

ובשלשים קולות דחזרה, שהם ע"ד הל' דלחש, יכוין לבטל בהם יצה"ר דש"ד. ובי' קולות דקדיש תתקבל, יכוין לבטל יצה"ר דלה"ר. וכבר נתבאר שהמאה קולות הם נגד ס"ג ומלואו. ומספר כל הטורמוטין של מאה קולות, הם תת"ק, לשבר כח הדין דאלהים פשוט, ושד"י מלא שעולים תת"ק, כי שד"י משבר הדין דאלהים. ויכווין עוד כי הטורמיטין של י"פ תשר"ת, הם מנין שט"ן ע"ה, ותכוין לבטל כח השט"ן ע"י טורמיטין אלו. והטורמיטין של י"פ תש"ת, הם כמנין ר"ע, לבטל היצה"ר הנקרא רע, הממונה על הלאוין, דינין תקיפין שהם שברים כמ"ש לעיל. וכן הוא מספר הטרמוטין של י"פ תר"ת, לבטל היצה"ר הנקרא רע הממונה על ביטול מצות עשה לבטלם, ואינו דינו קשה כמו השברים, והבן זה מאוד, ובזה נשלם סדר מוסף:

בענין השינה

בענין השינה, נלע"ד ששמעתי ממורי זלה"ה, שהטעם לפי שעד התקיעות הוא ישן, כמבואר אצלינו, ועתה התעורר, וכמ"ש הרמב"ם ורבינו יעקב בעל הטורים, כי תקיעות שופר לומר, עורו ישינים מתרדמתכם, והוא ע"ד הנ"ל. ונלע"ד כי הוא לשון מדרש רז"ל, שכוונו לדבר זה. וכבר בארנו, כי עד יום ב' נקרא עדיין ישן, וכוונתינו לעוררו, לכן ראוי שלא לישן בר"ה. אך לעד"נ ג"כ ששמעתי ממורי זל"הה, שאין זה אלא עד חצי היום, כי אח"כ כבר נתעורר ע"י המוסף והתקיעות, ואני ראיתי שהוא היה ישן אחר חצי היום:

מנחה

ובמנחה דר"ה דיום א', חוזרים שניהם בגבורה דו"ק דמלכות. ובחזרה, עולים בבינה דמלכות שכנגד פ"א דהוד זעיר אנפין כנודע, כי גם היא מצד עטרא דגבורה כנודע, וגם היא דעתה קלה ואין בה דעת, לכן עולין בבינה שבה:

תשליך

נכון לילך ביום א' דר"ה, קודם שקיעת החמה, אל מעיין ובאר של מים חיים, וטוב אם יהיה חוץ לעיר, ולומר שם (י"ג מדות) י"ג מכילין דרחמי של מיכה המורשתי, מי אל כמוך וכו', עד מימי קדם, שהם י"ג ת"ד דאריך אנפין. ומנהג טוב לומר אחר מנחה קודם שקיעת החמה, ולכוין אל פירושים איך הם נמנין לחשבון י"ג ת"ד, נגד י"ג מכילין, והיכן מקום כל א' וא' בדיקנא, שתכוין באיזה מקום בדיקנא הם רמוזים:
והנה מי אל כמוך, יש ב' תיקונים שהם – יכבוש עונותינו, ותכווין אותו ניקוד נוצר חסד די"ג מכילין. והב', ותשליך במצולות ים, ותכוין נגד תיקון לאלפים. והכוונה, כי מקום הדינין למעלה, הוא התיקון דלאלפים, כאשר בארנו בענין מצולות ים. ונוצר חסד הוא הכובש העוונות, והכוונה הוא, לכוין להמשיך מן נוצר חסד ההוא, מזל החסד, הוי"ה דיודין כמנין חסד, וממנו תאיר אור לאלפים, שהוא תיקון ט', והוא שם אהי"ה דההין, ועולה קס"א עם י' אותיות, והוא גי' אלפים, ונקרא כן, ע"ש ג' שמות המתחילין באלפין, שהם – אהיה, אלהים, אדני. ותכוין להמתיק אלהים אדני, הנקראים מצולת ים, כי אלהי"ם אדנ"י הם שורש הדינין, הנקרא מצולת ים. והנה אהי"ה דיודי"ן העולה קס"א כנ"ל, ע"י השפע שהשפיע בו נוצר חסד, כנ"ל לאלפים העולה קס"א, הנה ממתיק אח"כ אלהים אדנ"י, שהם מתחילין באלפין, הגם כי הם במנין קס"א העולה לאלפים, (ר"ל עם ט' אותיות וכולל) ואז ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שהוא תיקון ט' של מי אל כמוך:

תכוין באמרך ותשליך במצולות ים כל חטאתם

ואז, אותן החטאים שעשה האדם, שהם אותן המזיקים אשר ברא ע"י חטאו, הם יורדים במצולת ים, וסמאל ונחש שהם צלמות, אינם יונקים מלמעלה, שכבר נמתק שורש יניקתם שהם הדינין, והם אדנ"י אלהים, ואינם יונקים מהם. לכן תכוין באמרך ותשליך במצולות ים כל חטאתם, שהם הקליפות שבעון, ואינו משליך אותם, אלא כובש אותם, לכן אמר חטאתם שלא לנוכח, ולא אמר חטאתינו, שהכוונה להשליך הקליפות שבעון, ובזה יכבוש עונותינו, ותשליך אותה הקליפה במצולת ים. ולפי שאין חטאת וקליפה שאין בתוכה ניצוץ קדושה ע"י חטאת, לכן בהגיעך אל ונקה מזל י"ג, שהוא אהי"ה דיודין העולה קס"א כמנין אלפים, וכמנין אלהים אדני כנ"ל, הנה אז תכוין בונקה שהוא קס"א כנ"ל, ולשון ונקה לשון נקוי הכסף מן העופרת, והוא המברר והמנקה קדושה מתוך הקליפה. וכן צריך שתכוין, ג"כ באמרך ותשליך במצולת ים כל חטאתם, תכוין שתשליך כל חטאת וכל מקטרג במצולת ים עליון, לכן טוב לאומרו על שפת הים, או באר מים חיים, או מעיין נובע כנ"ל, וינער שולי הבגדים כשאומרים ותשליך במצולות ים וכו':

הטעם לב' ימים ראש השנה

כבר נתבאר הטעם, שאנו עושין ב' ימים דר"ה, אף בא"י. וביום זה הדינים דחכמה שלו עד ת"ת זעיר אנפין, שירדו בכתרה ביום א', יורדים ביום זה בחכמתה, הננסר מפרק עליון דנצח זעיר אנפין כנודע, וכל הדינים מושרשים בו, לכן הוא י"ט כמ"ש כ"ז לעיל. ויום זה הוא דינא רפיא:

בכניסתו לבית הכנסת

ויכוין בכניסתו לבה"כ, הוי"ה בניקוד צבאות נגד רחל, וג"כ משולבת באהי"ה כמ"ש לעיל. ובערבית בליל ב' דר"ה, עולה בגבורה שבדעת שלה, שהוא נגד פ"א דיסוד זעיר אנפין כנודע, וה"ג של הדעת הם עדיין בכח בראשה, ועתידים להתפשט בה, כמו ה"ח בזכר כנודע. ובליל א' עולה עד הגבורה שבו"ק שלה, שהיא נגד הוד שלו כנודע, ומקבלת דרך חוץ ממנו, כי כבר נסתלקה האימא מזעיר אנפין, ונשאר ישן, רק מגיע אליה דרך חוץ, בהיותה עומדת בהוד שלו, ואח"כ הוא נוטל בהוד שלו, והבן:

שהחינו

ואינו צריך לחפש גם בליל ב' אחר פרי חדש לברך שהחיינו. למחרת מתפלל כיום א' דר"ה. ובמזמור דמעמקים, יכוין ג"כ לעומק ראשית, אלא שהוא בבחי' חיצונית העולמות כמ"ש כבר. וכשתוקעים שופר ביום זה, נמתקים הדינים ברחל פעם ב', כמ"ש כ"ז באריכות ביום א' דר"ה. וכל העליות ביום זה, הם כמו ביום א', ואין הפרש ביניהם, וחזור בהם היטיב:

עשרת ימי תשובה

כבר נתבאר, הפעולה הנעשה בכל יום מימי תשובה, ויכוין בכל יום הנסירה השייך לו, כמ"ש כבר. ובימים האלה יעשה תשובה גמורה, כי בכל יום מוחלין לו מה שחטא ביום ההוא לעולם, ויתנהג בטהרה בכל מה דאפשר בימים אלו. וילמוד קבלה בהם, ללמוד ממנו תיקון הראוי לכל מה שפגם בעוונותיו. וכבר נתבאר תיקוני עוונות במקומם, לכל פגם ופגם:

 

פֶּרֶק ה'

דְּרָשַׁת הָרְשַ"ש זיע"א – לִדְרוֹשׁ קֹדֶם תְּקִיעַת שׁוֹפַר, כְּמוֹ שֶׁנָּהוּג בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת.

דרשת הרש"ש זיע"א

לדרוש קודם תקיעת שופר

הנה כבר נודע כי פשט טעם מצות השופר הוא לעורר הלבבות הישנים בתרדמה חלאת היצה"ר והן עתה היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו. לכן נחפשה דרכינו ונחקורה כי הן בעוונותינו שולחה אמנו זה כמה וכמה שנים רבים והצדיק אבד למטרוניתא ולכן כל מגמת פנינו בתפילתינו תהיה בכונה שלימה לפדות את השכינה וניצוצי הקדושה מהגלות ולתברא בית אסורים דילה כמ"ש בתקונים על פסוק ויפן כה וכה אי אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורים דילה לאמר לאסורים צאו אי אית מאן דקרא ליה בתיובתאא דיחזיר קב"ה שכינתא לגביה אלא כולהון צוחין בצלותין ביומא דר"ה ויוה"כ ככלבין הב לנא מזוני סליחה וכפרה כתבנו לחיים ואנון עזי פנים כו' ולית מאן דקרא ליה בתיובתא דיחזיר קב"ה שכינתא לגביה.

וכל איש הירא את דבר ה' לבו יחיל בקרבו מפחד ה' ומהדר גאונו ויתן אל לבו כי היום יביאו את דינו למשפט לפני ממ"ה הקב"ה שופט כל הארץ מגופו ומבניו וממונו מעשה איש ופקודתו ועלילותיו מחשבותיו ותחבולותיו שהוא יודע כל תעלומות לב ואין צריך לפניו לא עדים ולא ראיה כי הוא הדיין הוא עד והוא בעל דין ויראה ופחד יבא בו לאמר מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו.

ובכן בעיניו יראה ולבבו יבין ויפשפש במעשיו וברגע קטן עיניו יחזו למצוא עונו מצדו אלף ורבבה מימינו ובפרט כמעט שעבר על כמה לאוין ובפרט התלויים בלב כגון לא תשנא את אחיך בלבבך לא תקום ולא תטור ולא תאמץ ולא תקפוץ ועשין ליראה את ה' לאהבה אותו ללכת בדרכיו ועשה דואהבת לרעך כמוך שהוא כלל גדול בתורה והיא היא שהחריבה את בתינו ועדיין לא נטהרנו מנגע צרעת עון שנאת חנם ולשון הרע הקשה מע"ז וג"ע וש"ד וכיוצא מעבירות קלות וחמורות כביר מצאה ידינו על זה ידוו כל הדווים האם לכך נוצר האדם לעבור על רצון יוצרו ח"ו או שמא החיים והשלום דשמייא מיהב יהבי לאבד הזמן להבל וריק והלא האדם נידון ע"כ הרגעים ותובעים ממנו במה הוציא כל רגע לא ירפנו ובפרט עון ביטול תורה העולה על כולנה על מה אבדה הארץ עליונה ותחתונה ותחלת דינו של האדם הוא על ד"ת וכל שעה וכל רגע שאינו עסוק בד"ת נקרא וחסרון לא יוכל וגו' וכל שאינו עוסק בד"ת נק' נזוף כי דבר ה' בזה ובכל יום בת קול יוצאת ואומרת אוי כו' ואפילו היושב בטל נק' לץ מד' כיתות כו' כ"ש השח שיחה בטלה שהוא בעשה ומגיד לאדם מה שיחו אפי' דברים שאין בהם ממש נכתבים ונקראים אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה.

וכ"ש הנכשל בעון ד' כיתות הפוגמים בכל ד' העולמות אבי"ע דהיינו לצים חנפים שקרנים לשון הרע ובפרט בשכינה שכל חטא הוא קוץ מכאיב ומזיק בית אסורין דילה ומוסיף מכאוב על מכאובים ערות אמך לא תגלה ומה הלשון אומרת קלני כו' הגמול הזה קויתי אוי כי בני יצאוני צעקה הנערה נתנני ה' וגו' ועסק התורה שמתקן לקב"ה ושכינתיה צריך לשמה בלי שום פניה כמ"ש בתיקונים כמה מאמרים ומדרשות צווחין בכל יממא ולילה באורייתא דבעל פה בכמה קושיין וצווחי בה ככלבים כו' הב לן עתרא בעלמא דין הב לן עותרא בעלמא דאתי כמה דאוקמוה למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה ולית מאן דישתדל באורייתא לסלקא שכינתא ולחברא לה בבעלה ובג"ד קלא נפיק בכל לילה ואמר מה אקרא זיל ואימא לון דישתדלון באורייתא ליחדא שכינתא עם בעלה ולית מאן דיתער בלה לגבי בעלמא אין מנהל לה ואין מחזיק בידה כי הן בעונותינו שולחה אמנו כו' כנ"ל.

לכן עתה עת רצון היא חזק ונתחזק להכניע לבנו ולשוב בתשובה שלימה כי שערי תשובה היום הם פתוחים כי אותה אנחנו מבקשים כהיום הזה כי כל עיקר השופר תלוי בתשובה כמ"ש בזוהר כנודע ואז תשוב ה' שהיא אמא להתפשט המוחין בזעיר אנפין והוא הכרח גדול התעוררות הלב בתשובה כהיום הזה כי אין קול השופר פועל באימא הנק' אוזן והנק' תשובה להמשיך המוחין בזעיר אנפין אם לא שעולה הקול בהתעוררות הלב בתשובה ואז דברים היוצאים מן הלב נכנסים באוזן. והוא כי נודע כי בצלם ה' עשה את האדם בצלם דמות כללות כל העולמות והאוזן כנגד אמא דכללות והלב מנגד זעיר אנפין דכללות שבו תלוי השינה כי כפי ביטול מ"ע שהאדם מבטל כך מחליש כח איברי נרנח"י שבו ואינם פועלים בו ונקראים מתים ולפעמים מסתלקים לגמרי והיא היא השינה וכפי מה שעובר על מל"ת כן הוא מייבש ומעוות איברי נרנח"י ומשליט עליהם ס"א ח"ו.

ועתה בהתעוררות לבו אל התשובה מתעוררים איברי הנרנח"י ההם כי החפץ והתשוקה אל התשובה שהיא נשמה הוא גורם להמשיך חיות הנרנח"י אל האיברים ומחיה אותם וכמו כן גורם כי בעלות קול השופר בהתעוררות הלב בתשובה גורם שהזעיר אנפין שהוא הלב דכללות יתעורר להעלות מ"ן מניצוצי אחוריים דאמא ובזה מתפעלת אמא להתייחד עם אבא ולהמשיך המוחין בזעיר אנפין שכבר הוא מוכן לקבלם.

ונראה שאפילו יהיה בידו של האדם חטא מהחטאים המעכבים את התשובה כגון שהיה סיבה להחטיא את חבירו בזה התעוררות התשובה היום גורם לפתוח לו שערי התשובה כי שערי תשובה פתוחים כי התעוררות תשובה מעט היום הוא כנגד טורח גדול בזמן אחר. ולכן עת לחננה ושעת רצון להתחרט חרטה גמורה על כל אשר נואלנו ואשר חטאנו בכלל ובפרט ולקבל כל א' ממנו לשוב מאיזה עון שבידו ואל יפחות כל אחד לשוב מאיזה חטא קל או חמור כי בזה זוכה להיות צדיק בעל תשובה ומכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות.

וכן כתבו הראשונים שמי שלא שב בתשובה באותם הימים שקודם ר"ה ונכתב ונחתם בר"ה בין הרשעים שאם הרהר בתשובה באותו היום בצבור יקרע רוע גזר דינו ויכתב בספר החיים יען שערי תשובה פתוחים דרשו ה' בהמצאו וגו' ובפרט על הגלות השכינה ועל חרבן בית קדשנו ותפארתינו כי כל דור שלא נבנה ב"ה בימיו כו' ובפרט בדור זה:

 

ידוע למו"ר פשט טעם מצות השופר הוא לעורר הלבבות הישנים כמ"ש הרמב"ם ז"ל וז"ל אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועילו ולא יצילו הביטו חנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם יעזוב כל אחד דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה ע"כ ויתחרט על בטול תורה ומיעוט מצות ומעשים טובים ועל אשר לא טוב עשה ולא על מעשיו של שנה שעברה לבד אלא על כל מעשה ימי שני חייו וגם על כל גלגוליו שעברו על הכל יביא האלהי' כו' ולכן יתחרט חרטה גמורה על אשר לא טוב עשה ובזה יזכה להיות צדיק ומכריע א"ע ואת כל העולם לכף זכות. וכל א' ימחול בלב שלם לכל בן ישראל ושלא יענש שום בר ישראל בסבתו לקיים מצות ואהבת לריעך כמוך:

תקיעות דמיושב הם במקום הל' תקיעות דעמידה דשחרית שהיו תוקעים קודם הגזירה כי מלכיות זכרונות ושופרות היו בסדר תפלת שחרית כנודע ואחר הגזירה תקנו לתקוע אאותם אחר שחרית מיושב ומלכיות זכרונות ושופרות נתקנו בתפלת מוסף:
וכתב הרב ז"ל בליקוטים כי מלכיות הם תיקון פרצוף החיצון נצח הוד יסוד דזעיר ונוקבא וזכרונות תיקון פרצוף האמצעי חסד גבורה תפארת דזעיר ונוקבא ושופרות תיקון פרצוף הפנימי חכמה בינה דעת דזעיר ונוקבא וכנגדם נתקנו התקיעות עשרה קולות כנגד הי"ס דכל פרצוף משלשה פרצופים הנזכר כי תשר"ת בחכמה בינה דעת ותש"ת בחסד גבורה תפארת ותר"ת בנצח הוד יסוד והם ג"פ תשר"ת תש"ת תר"ת כנגד הג' פרצופים הנז"ל. ונמצא כי תשר"ת תש"ת תר"ת הראשונים שהם בפרצוף החיצון נצח הוד יסוד דזעיר ונוקבא הם בפנימיות דחיצוניות ועשה השניים שהם בחסד גבורה תפארת הם בחיצוניות דפנימיות ועשרה השלישים שהם בחכמה בינה דעת הם בפנימיות דפנימיות:
או אפשר כי תשר"ת תש"ת תר"ת הראשונים הם בפרצוף החיצון נצח הוד יסוד דזעיר ונוקבא דג' העולמות הנזכר והשניים בחסד גבורה תפארת דכולם והשלישים בחכמה בינה דעת דכולם ונפקא מינה דסדרם הוא מתתא לעילא כנודע:

וכבר נודע כי עיקר חזרת המוחין בזעיר אנפין היום ומיתוק הדינים הוא ע"י השופר וכל עצמו של שופר הוא לעורר לבבינו לתשובה כלומר עורו ישנים מתרמתכם ושובו אל ה' ואז תשוב ה' אימא להתפשט בזעיר אנפין נמצא כי עיקר הכל היא התשובה ובלא תשובה אריך אנפין למוחין להתפשט כי כל אבר וגיד פגום או שעדיין לא נברר ולא נתקן אריך אנפין למוחין להתפשט בו כנודע. לפיכך נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' כל א' לפי שיעורו א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שלא יפחות כל אחד לשוב מאיזה חטא קל או חמור ואז זוכה להיות צדיק בעל תשובה ומכריע את עצמו וכל העולם לכף זכות ונכתב בספר צדיקים לחיים ודבר זה הוא הכרח גדול בכל עת ובפרט ביום שאין בו תקיעת שופר אין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים שע"י הרהורי תשובה זו יחזרו המוחין להתפשט בזעיר אנפין וימתקן הדינים.

וכל מגמת פנינו בתפילותינו לא יהיה אלא להתפלל ולשפוך נפשינו אל ה' יתברך לפדות השכינה מהגלות ולתברא בית אסורים דילה לאמר לאסורים צאו כמאמר התיקונים ויפן כה וכה אי אית מאן דאתער בתיובתא לתברא בית אסורים דילה ויקרא לקב"ה בתיובתא דיחזיר שכינתא לגביה אשר זה כמה ימים ושנים ושכינה בגלות בית קדשינו ותפארתינו חרב ונסתם כל חזון נבואה ורוה"ק פסקה ממנו ורוב מצות התורה גנוזים בקרן זוית עבר קציר כלה קיץ והכל תלוי בתשובה.