להורדה ספר תיקון הברית:
בעזרת השם יתברך
הקדמה
א. הצדיק אינו נותן שינה לעיניו ביום ובלילה עד שמוכיח הרשעים ומביאם שישובו בתשובה.
(זוהר הקדוש, חלק א, כ:)
ב. אילו היו יודעים בני העולם גודל השכר להחזיר חבירו למוטב היו רודפים אחריו תמיד כמו שרודף אחרי כסף וזהב. (זוהר הקדוש פרשת תרומה קכח, ב – קכט, א)
ג. מצוה שאתה רואה שבני אדם נוהגים בה קלות ראש ומעט המה שמקיימין אותה, הנה מצוה זו בודאי ממתנת ומצפה עד כי יבחר בה איש כשר וישר להזהר בה, ולעורר רבים על מצוה זו לקיימה באהבה לכבוד קוב"ה וכו'.
(זוהר הקדוש פרשת תרומה, קב הישר פרק ס"ד)
ד. כל מצוה שאין לה דורש ואין מי שיבקש אותה תדרשנה לפי שהיא כמת מצוה, ומצוה שאין לה רודפים רדוף אחרי' לעשותה, שהמצוה מקטרגת ואומרת כמה גרועה אנכי שנתעלמתי מכל וכו'.
(ספר חסידים אות ק"ה)
| אודה |
את השם בכל לבב בתוך רבים אהללנו, שזיכנו עד הלום לבוא ולהדפיס ספר "תיקון הברית" על מעלת וגודל הענין של תיקון פגם הברית ובו כלול ענין השכר והעונש בתיקון פגם הברית, וברוך השם שהספרים שכר ועונש על פרשיות התורה ששה חלקים שהדפסנו נתפשטו בישראל והשרישו שרשים ופעלו התעוררות רבה בעניני שכר ועונש בכל תפוצות ישראל. והספרים נתקבלו ברוך השם בהערצה וישראל קדושים הם שהדפיסו כבר במהדורות חדשות כמו שכתבנו בספרים הקודמים שמצוה לכל אחד להדפיס הספרים האלו ולחלקם בחינם לאלפים מאחינו בני ישראל. וברוך השם שהדברים עשו רושם בלבות בני ישראל, כי עיקר יסוד וקדושת ישראל הוא עניני שכר ועונש, כמו שהבאנו כבר לעיל בפרשת בראשית מספר הקדוש קב הישר (פרק ה') וזה לשונו: "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, י"ח), אמרו רבותינו זכרונם לברכה (תורת כהנים, פרשת קדושים, ד') זה הוא הפסוק, שהוא כלל גדול בתורה. ואין לך אהבה יותר, כשרואה האדם דבר מגונה באחיו ישראל, שעושה איזה חטא ועוון, שצריך להוכיחו[I] על זה, כי נשמתן של ישראל הן קשורין ודבוקין זה בזה. אבל הכלל הוא, שצריך האדם מי שהוא יודע ההרפתקאות והסיבות והעונשים[II] שבאים לנשמת האדם אחר יציאת הנשמה מהגוף, צריך להודיע לחבירו[III], אולי על ידו יזכה חבירו גם כן ויעזוב דרכו הרשעה "ושב ורפא לו" (ישעיה ו, י), עד כאן לשונו[IV].
| ומה |
נוראים הם דברי הספר חסידים (אות קנ"ג) שכתב: מכאן שכל שנענש חבירו והוא אינו מזהירו לומר אל תעשה הרי כל העונש שמקבל מעלין על זה כאילו הרגו, לפי שהיה לו להזהירו ולא הזהירו.
| וכאמור |
שהאמונה בשכר ועונש הוא יסוד התורה וקיום האמונה אהבת הבורא ודביקות האלוקית, על כן אנו מבקשים מאחינו בני ישראל שתקבלו ספר זה בסבר פנים יפות וללמוד בזה. ואם תאמרו מי הוא זה ואיזה הוא שאלמוד בספרו, אך דעו נא רבותי שספר זה אינו כמו שאר הספרים שהמחבר מחדש דבר משלו, וכמובן לכל בר דעת שעבודה כזו לעשות חיבור שלם של ליקוטים ובפרט בענינים אלו הוא דבר קשה למאוד, וצריך לימשך זמן זמנים טובא, שספר הזה הוא קובץ גדול מדברי הפוסקים ש"ס זוהר וספרי האר"י זכרונו לברכה וספרי הבעל שם טוב ותלמידיו זי"ע, ושאר ספרים של רבותינו הקדושים, ובררנו וסידרנו הספר שיהיה כשולחן ערוך, מוכן לכל אחד, ולא יצטרך לחפש בחורין ובסדקין שעות שלימות ולבסוף לא ימצא מבוקשו, שכל דבריהם קדושים וממילא לא עלי תלונותיכם. ואני מבקש מכל אחד מישראל שתקבלו ברכה זו לתוך ביתכם ותהיון לי לעזר ולהועיל.
| ואסיים: |
רבונו של עולם יהי רצון שתתן לנו כח וחוזק ואון ועוז ותעצומות ואומץ להתחיל ולגמור לכתוב מה שעוררתני לחבר חיבור על כל ענינים של שכר ועונש ויראת שמים ועניני זכות הרבים שהוא יסוד האמונה ועמוד העבודה, ולא יקרה לנו שום מכשול ונזק ופחד וצער ודאגה ויגון ומניעה ועיכוב ובלבול ועצלות ומחשבה זרה בעולם, ותשפיע עלינו שפע השכל וחכמה בינה ודעת ותבונה וזכרון והדריכני באמיתך, ודרך שקר הסר ממני ותורתך חנני, ונזכה ללמוד וללמד לזרעינו ולזרע זרעינו לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך, ולא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד.
| וטרם |
אכלה לדבר הנני קובע ברכה לכבוד ידידי הרבני הנגיד המופלג, נדיב ושוע מוכתר בנימוסין מוהר"ר… נ"י שתרגם הספר שכר ועונש ללשון אנגליש, ומלשון אנגלית ללשון פרענטש, ולכבוד ידידי הרבני הנגיד המופלג וכו', שעזר לסדרו בהקאמפיוטער ולהכינו לדפוס וכל אלה שעוזרים לנו להפיץ תורה ויראת שמים בעולם.
| ויהי |
נועם השם עליהם להתברך בכל מילי דמיטב, ובשיבה טובה, אתה השם לעולם תשמרם, ברכם שמרם טהרם, שיזכו לראות מיוצאי חלציהם רב תענוג ונחת דקדושה, עד אשר נזכה בקרוב לשמוע קול מבשר ואומר בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
| יתן |
השם שימצא ספר זה חן ושכל טוב בעיני ציבור היראים את דבר השם שאליו הספר מופנה בעיקר, ושבשבילו כל מאמץ כדאי ומשתלם, ויאירו דברי הספר את עיניהם של ישראל בכל מקום שהם לדבוק ולילך בדרכי הצדיקים המובאים בהספר לזכות וליאור באור פני מלך חיים, וזכותם של הצדיקים הנזכרים לעיל יגינו עלינו ועל כל בני ביתנו, להשלים משאלין דלבאי ולבא דכל עם ישראל לטב ולחיין ולשלם אמן כן יהי רצון.
| החיבור |
הנוכחי מטרתו להקל מעול הציבור לדפדף בספרי הפוסקים לידע דינים היותר נחוצים ורגילים ודברים העומדים ברומו של עולם בנושאי תיקון פגם הברית השכר והעונש על זה בזה ובבא ועניני גלגולים שצריך להתגלגל אם פגם בפגם הברית, תיקון ימי השובבים, ועניני תיקוני תשובה לתקן פגם הזה, חיוב הערבות תוכחה ומחאה, ועניני יראת שמים ואהבת שמים, אשר בלעדן אי אפשר לקיים מצות אפילו כיהודי פשוט[V], כאשר עיני כל תחזנה מישרים.
| יהי |
רצון שיערה השם עלינו רוח טהרה ונזכה לטהר לבבנו לעבוד ליוצרנו בכל כוחנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו עד שישלח לנו משיחנו ויקבץ נדחינו במהרה בימינו אמן.
a
| וזאת |
למודעי שהספר הזה מותר ומצוה וחיוב[VI] לכל אחד להדפיס כמה שרוצה באיזה לשון שרוצה, וכל המזכה את הרבים זכותו עומדת לעד וזוכה לבנים צדיקים.
| וטרם |
אכלה לדבר הנני קובע ברכה לכבוד ידידי הרבני הנגיד המופלג האברך כמדרשו מו"מ בתורה ויראת שמים ומוכתר במדות טובות וישרות וכו' מוהר"ר… נ"י אשר נתן יד מסייעת עידוד ואימוץ להוצאת הספר הזה, יהי שכרו כפול ומבורך בכל מילי דמיטב ומן שמיא יושפע לו ולכל משפחתו שפע ברכה והצלחה וכן לבניהם, יפרחו ויגדלו בנחת ובשלוה, ועוד יזכו לעוד, דשנים ורעננים יהיו, אמן.
| זו |
תורה וזו שכרה, אלקי אברהם בעזרו, כי מתוך שמחת הלב זכה להוציא לאור הספרים הקדושים האלה שרבים מחכים להם, צדקת תמים תיישר דרכו, זכותם של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי והאר"י הקדוש והרמ"ק וכל המחברים הקדושים המובאים בספר הזה זי"ע, וזכות כל הלומדים שיעיינו בספר הזה (ובשאר הכרכים) וישובו בתשובה שלימה, יגינו עליו ועל כל משפחתו להמשיך פעליו בקודש, ובשבתו בבית השם כל הימים, מתוך ברכת בכל מכל כל, ולשבוע נחת עולמים מיוצאי חלציו, ואך טוב וחסד ישכנו באהלו, "עד[VII]" כי יבוא שילה במהרה בימינו אמן.
| ויהי |
נועם השם עליהם להתברך בכל מילי דמיטב, ובשיבה טובה, אתה השם לעולם תשמרם, ברכם שמרם טהרם, ובגודל כוח זכות הרבים שזוכים על ידי זה לבנים צדיקים תלוי בו, שיזכו לראות מיוצאי חלציהם רב תענוג ונחת דקדושה, עד אשר נזכה בקרוב לשמוע "קול מבשר ואומר" בביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
פתח השער
לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל למיקום שכינתא מעפרא
| ישמחו |
היראים ויגילו הצמאים לדבר ה' זו הלכה, בראותם יוצא לאור ספר חשוב כזה יחיד במינו, חיבור גדול הכולל רוב עניני זהירות בקדושת הברית, המוזכרים בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל ובש"ס ופוסקים ובמפרשי התורה – מן הראשונים ועד האחרונים, מיוסד עם הקדמות יקרות ואמיתיות מספרי קדמונים, רובם מן ספרי תלמידי ותלמידי תלמידי רבינו הקדוש אור שבעת הימים מרן הבעל-שם-טוב זכותו יגן עלינו, בירורי ענינים אשר לא נראה כבושם הזה עד כה.
| ישתבח |
הבורא ויתברך היוצר שבראנו לכבודו והאציל עלינו מהודו ונפח בנו נשמת רוח חיים וצונו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו כי כן גזרה חכמתו לטוב לנו כל הימים ולהחיותנו בשני עולמים ואם נעשה רצון אדונינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ליתן שבח והודאה להבורא יתברך שמו שנתן חלקינו[VIII] להיות ממזכי הרבים ולהדפיס ספר שהוא מדריך ומורה דרך[IX] בענין קדושת הברית שבו ימצא האדם מרפא לנפשו, ודרכי התשובה[X] על עון הוצאת זרע לבטלה, וסגולות טובות ויקרות על החולי הידוע הנקרא פגם הברית, אשר אין לך אדם אשר ישא את כפיו ויאמר אני הגבר נקיתי ממנו, כל שכן כי אין אדם צדיק[XI] בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ומוקמינן לה באותו החטא, ואוי לו לנפשו של האדם הזה שהוא מעכב את הגאולה ומחריב את כל העולם כולו, וגם ישא מדברותיו על דבר גדול שהוא נחוץ להעולם לידע שעל ידי החטא הזה נתמוטטו הפרנסות בישראל[XII], שעל ידי כן זכה יוסף הצדיק עליו השלום למלוכה ששמר עצמו מאותו החטא. כמו שכתב בזוהר הקדוש[XIII], וכמו שכתוב בפנים הספר שהסגולה לפרנסה הוא על ידי שאינו פוגם בהחטא הידוע, על כן יוסף הצדיק עליו השלום ששמר עצמו מחטא הזה נקרא יסוד שהוא יסוד העולם[XIV] שבזה יש קיום להעולם ולתורתנו הקדושה ולהמצוות כנזכר לעיל, על כן אנו מדפיסים הספר הזה לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל בחינם.
| כשלקטתי |
ואספתי בעמרים ממאמרי חז"ל ש"ס מדרשים וזוהר ותיקונים ומספרים קדושים ומדברי צדיקים. וראיתי כי כולם פותחין את פיהם בעניני קדושת הברית ובטהרות המדות, וכולם כאחד עונים ואומרים כי כל עיקר נקודות היהדות והתורה והמצוה תלוי בנקודת הלב וטהרת המוח, וגם גאולתנו ופדות נפשנו תלויות רק בקדושת הברית, ובלא זה אין תורה ואין מצוה, על כן באתי רק כמזכיר ולפקח עינים עוורות ולזכות את הרבים ואחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, להיות חלקי ממזכי הרבים.
בשער
כל המעשים שאדם עושה והוא רשע
מוסיף כח בקליפה והוא נענש על לימודו
| יתברך |
הבורא וישתבח הנותן בנו דעת ושכל ומזימה לחבר הספר תיקון הברית מענין חומר עון מוציא זרע לבטלה ועון קרי רחמנא לצלן[XV] אשר כמעט אין לך אדם שיהא נמלט מזה, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה, שלשה דברים אין אדם ניצול ממנו בכל יום, ואחד מהם הרהור עבירה וכל המהרהר ביום בא לידי טומאה בלילה, ולפי דעת הזוהר הקדוש אין לעוון חמור זה שום תיקון[XVI] אם לא בתשובה עילאה ומעלייתא עם המיתה כמו שכתוב "אם יכופר לכם העון זה עד תמותון" וסתם עון הוא זה המוציא זרע לבטלה וְקֶרִי רחמנא ליצלן, כי עון במילואו כזה עי"ן ו"ו נו"ן גימטרי' רמ"ח, לפי שאין לך שום עבירה שיהא נעשה עם כל רמ"ח אברים כעון זה[XVII] וכל המעשים שאדם עושה והוא רשע מוסיף כח בקליפה[XVIII] והוא נענש על לימודו[XIX], כמבואר בזוהר הקדוש ובספרי האריז"ל ובספרים הקדושים, וההמון עם אינם נזהרים מזה לפי שלא נמצא כתוב עון זה בפירוש בתורה אלא ברמז וגם בדברי חז"ל המה מפוזרים הנה והנה.
| על |
כן אתן תודה לא-ל שזכינו ללקט מאמרים ולקבץ נפזרים מדברי חכמינו זכרונם לברכה ומזוהר הקדוש ותיקוני זוהר ומספרים קדושים לקיים מצות הוכח תוכיח הוכח את עצמך, תוכיח לחברך, והזהר בעצמך, ולהזהיר גם לחברך, ולהראות גודל מעלות ושבחי וקדושת האיש השומר בריתו והשכר הגדול בזה ובבא, ולהיפוך רחמנא לצלן מה רע ומר העונש הגדול להפוגם בריתו רחמנא לצלן והסיבות המביאות לזה וסדר התיקונים והתשובה לפגם הזה, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה.
| ובפרשת |
פנחס נאמר ג' פעמים קנ"א, בקנאו את קנאתי[XX] בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי, מכאן אנו רואים מזה שהשם יתברך מקנא על עון פגימת הברית, (ועיין שם במפרשים, ובפנים הספר הארכנו בזה).
הגאולה האחרונה העתידה אי אפשר להיות כי אם עד שיתמו הרשעים והפושעים
| איתא |
בתנ"ך ש"ס בבלי וירושלמי מדרשים זוהר הקדוש ותיקונים ובספרי האריז"ל כי הגאולה האחרונה העתידה אי אפשר להיות כי אם עד שיתמו הרשעים והפושעים ויהיה בירור וליבון וצירוף כמו שכתוב בדניאל בסוף יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים[XXI] וגו' אשרי המחכה וגו' ויתוקנו כל הניצוצות הקדושות שנפלו לאדם בליעל ולסטרא אחרא בחטא פגם הברית, כמו דאיתא בגמרא אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, רצה לומר כל הנשמות שנקלטו ונפלו בגוף האדם הבליעל, וזה כל עבודתנו בתורה ותפלה שיתקבצו נדחי ישראל כמה נשמות הנעשקות אשר נעשקו על ידי האדם הבליעל חיל בלע ויקיאנו.
| ואיתא |
בכתבי האריז"ל שעל כן יכוונו בתפלות שמונה-עשרה בברכת תקע בשופר וכו' וקבצנו יחד מארבע וכו' בשם היוצא משלשה תיבות חב"ו שהוא ראשי-תיבות ח'יל ב'לע ו'יקיאנו המה הניצוצות הקדושות שבלע אותם ונפלו לסטרא אחרא על ידי מוציא זרע לבטלה או על ידי מקרה לילה רחמנא לצלן[XXII].
לא היתה הגאולה – עד שתקנו בה פגם הברית
| וכן |
מצינו בגאולה מבבל על ידי עזרא וסייעתו היו צריכים גם כן מקודם לתקן פגם הברית ולברר וללבן ולצרף, על כן צוה עזרא וסייעתו לפרוש מן הנשים הנכריות וילדיהן, ועשרה יוחסין עלו מבבל, ולא עלה עזרא עד שעשאום כסלת נקיה, שבלתי זה לא היה אפשר להיות הגאולה.
a
בגאולת מצרים לא יצאו רק אלה שלא פגמו בריתם
| וכן |
מצינו ביציאת מצרים היו כל זכותם שיצאו על ידי זה ממצרים לפי שגדרו את עצמם מן הערוה ולא פגמו בריתם כמו שהעיד עליהם שם י"ה[XXIII] בכל משפחותיהם, כמו שכתוב (תהלים קכד, ד) "שבטי י"ה עדות לישראל", (ועיין טור שלחן ערוך אורח חיים סימן ה' סעיף א'), ולולי זאת היו חס וחלילה נשקעים בטומאות ערות מצרים, ואותם שלא גדרו את עצמם מן הערוה ועוד התערבו במצרים והתבוללו עמהם, ועל כן לא רצו לצאת משם ולפרוש מהם, על כן מתו כולם בג' ימי האפילה, כמבואר במדרש פרשת בא (פרשה י"ד ס"ג) שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים, והיה להם עושר וכבוד, ולא היו רוצים לצאת וכו' לפיכך הביא על המצריים חושך ג' ימים כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותם שונאיהם עד כאן דברי המדרש. ומבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה שהיו מרובין על ישראל הכשרים כמו שפירש רש"י על הפסוק "וחמשים עלו בני ישראל" אחד מחמשה יצאו ממצרים והשאר נשארו שם, ולחד דעה בגמרא אחד מחמשים, ולחד מאן דאמר א' מששים רבוא יצאו והשאר נשארו שם. והנשארים שיצאו עליהם נאמר כלך יפה רעיתי ומום אין בך, גל נעול מעין חתום אחותי כלה וגו' כדאיתא במדרש[XXIV].
a
לגאולה האחרונה יזכו רק השומרים על פגם הברית
| ועל |
כן קודם גאולה האחרונה גם כן יהיה מוכרח להיות בירור וצירוף, דכתיב (ישעיהו ד' ג') "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו[XXV] כל הכתוב לחיים בירושלים", רצה לומר הנותרים שיהיו מצויינים בגדר ערוה ובשמירת הברית והנשארים שיהיו יראים ושלימים קדוש יאמר לו[XXVI].
כי מאן דנכשל באיסורי עריות
נכשל אחר כך במאכלות אסורות
| וידוע |
כי השומר בריתו ופורש מן העריות נקרא קדוש כמו שפירש רש"י זכרונו לברכה בפרשת קדושים תהיו, הוו פרושים מן העריות. וכמו דאיתא במדרש שעל כן נקרא אלישע איש אלקים קדוש שלא ראתה שכבת זרע על מטתו ולפיכך נקרא רבי יהודא הנשיא רבינו הקדוש שלא הניח ידו מתחת לטיבורו, וצריך ליזהר מאוד על איסורי עריות כי מאן דנכשל באיסורי עריות נכשל אחר כך במאכלות אסורות[XXVII] ואז אין כמעט תרופה למכתו[XXVIII] כי אם בתשובה גדולה.
ואין לך עבירה שמארכת את הגלות ומאחרת את הגאולה כמו עבירה זו של פגם הברית וכל זמן שישראל לא יעשו תשובה על פגם הברית קודש לא יגאלו
| ואין |
לך עבירה שמארכת את הגלות ומאחרת את הגאולה כמו עבירה זו של פגם הברית, שהרי כל הגליות היו עבור חטא זה (כמבואר בפנים הספר), וכל שכן כל זמן שאין מתקנין חטא זה אי אפשר להיות הגאולה, וכמו שכתוב בספר עמק המלך כל זמן שישראל לא יעשו תשובה על פגם הברית קודש לא יגאלו[XXIX], והפוגם פגם הברית הוא בנידוי וחרם ונקרא מומר[XXX].
פגם הברית גורם מיתת צדיקים, ואריכת הגלות – מי שמטמא בריתו נמשכה ערלתו והוי כלא נימול, – המפר בריתו אינו עומד לתחיית המתים, נוקמים ממנו בחרב נוקמת נקם ברית
| איתא |
בספר ישמח משה פרשת דברים וזה לשונו: הצדיק אבד ואין איש שם על לב. הנה בעוונותינו הרבים כבר נכנס ביסוד (הנקרא צדיק) יותר מחצי, והגלות נקרא אבידה כדכתיב "ואבדתם מהרה כי אבוד תאבדון", ולכן כתיב הצדיק בה' הידיעה, ואין איש שם על לב עד כמה ומפני מה ולמה ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה (המוציא זרע לבטלה שנקרע רע) נאסף הצדיק ויצאו מה שיצאו ועדיין בן דוד לא בא. והנה אם היה הדור שומרי הברית, היו מתקנים מדת היסוד ולא היה נאבד בגלות, כי חרבו של עשו אינו שולט רק בכח מזל מאדים, ומי שנשפך ממנו דם מילה אין כח במזל ההוא לשלוט בו, אבל מי שמטמא בריתו נמשכה ערלתו והוי כלא נימול, ועל ידי זה נפסק השפע וגורמות מיתת הצדיקים ואריכת הגלות עד כאן לשונו. ולא עוד אלא שתורתו אינה תורה ומצוותיו אינם מצות[XXXI], ואינו עומד לתחיית המתים[XXXII], והמפר ברית נוקמים ממנו בחרב נוקמת[XXXIII] נקם ברית כמו שנאמר (יחזקאל י"א) "אלה האנשים החושבים און והיועצים עצת רע" וגו' וידוע שבכל מקום דכתיב און או רע הכוונה על פוגמי בריתם, מה כתיב בתריה חרב יראתם וחרב תבוא עליכם וגו' בחרב תפולו, פוגמי הברית גורמים חרב ורעב ומגפה ומיתות משונות[XXXIV] בעולם חס ושלום, וגורמת שנאת האומות עלינו[XXXV], כדכתיב (תהלים ק"ה) הפך לבם לשנא עמו לפי דאיתא במדרש שבאו לבטל ברית ולהיות כמו המצרים לפיכך הפך לבם לשנוא עמו. ויש לרמז בזה פסוק (שמות א') בגזירה הראשונה כתיב הנה עם בני ישראל וגו' סופי תיבות מילה וכתיב בתריה "הבה נתחכמה לו" שיפגמו בפגם הברית ועל ידי כן נוכל בנקל להשמיד אותם חס ושלום כמו שכתוב "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ומתגברים האומות ומושלים עלינו[XXXVI] חס ושלום, כדאיתא בפסוק (תהלים ק"ו) "ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם ויחר אף ה' בעמו וגו' ויתנם ביד גוים וימשלו בהם שונאיהם" וגו'.
וכל הצרות שבאים עלינו הכל עבור זה החטא
| וכל |
הצרות שבאים עלינו הכל עבור זה החטא[XXXVII] כי בזה נותן כח וחיות לסטרא אחרא קליפת עמלק ועשו ששונא את הברית כמו שכתוב (יחזקאל לה) אם לא דם שנאת וגו' עיין במדרש, והם חוטפין כל ההשפעה אליהם וממילא יחסר ההשפעה אלינו כי הוא משפיע רק לאומתו ואין לנו אפילו התמצית כידוע כי מדת היסוד היא מקור הברכה צדיק יסוד עולם. וכאשר מקלקל הצינורות והזרע יוצא למקום זר שאינו ראוי, אז נהפכת ההשפעה ותרד הברכה אל מקום הידוע בארות בארות נשברים.
| על |
כן כל עוד שיתרבו בינינו הרשעים מפירי ברית ומוציאים זרע לבטלה ובועלי נשים נכריות כן יתרבו הצרות וכובד הגלות, ועל כן כאשר בעת הזאת היא עקבתא דמשיחא וקרוב לעת הגאולה שיקוים בנו ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, והאלילים כליל יחלוף, על כן יתגבר היצר הרע מאוד מאוד ועושה כל התחבולות ועצות להרבות רשעים מוציאי זרע לבטלה ומפירים בריתם למען יתארך הגלות ויהיה לו חיות כי זה כל חיותו. וידוע כי כן דרך כל דבר קודם שתכלה תתגבר מאד כמו הנר שבהגיעו קרוב להיות נכבה יתלהב ביותר, וכן הרוח שמנשב על האש ורוצה לכבותו עוד תתלהב יותר בגבורה יתירה, וכן החולה קודם יציאת נשמתו מתחזקים כחותיו ונראה כי הוטבה מחלתו. ועל כן בא היצר הרע והשטן וערבב את העולם והביא חשך בעולם, חדשות אשר לא שערום אבותינו מעולם והם הם שלשה סיבות שעל ידיהם רבו כמו רבו כעת פוגמי בריתם רחמנא לצלן.
| ראשית: |
סיבה הראשונה שהבחורים לא ירצו לישא אשה עד שימצא אשה יפה מאוד ושתתן לו ג' מפתחות כידוע: 1. מפתח לקאר (מכונית), 2. מפתח לבית, 3. בנק אקאנט (וזה נקרא תורה לשמה (לשם הכלה) באמת ולשם הג' מפתחות הנ"ל[XXXVIII]). ועל כן ימתין עד אחר כ"ה שנה ויותר ואינו נושא אשה. ממילא כל אותן השנים כל שלא נשא אשה מעשרים שנה כל ימיו בעבירה ובא לכלל מוציא זרע לבטלה ומקרה לילה חס וחלילה ושאר עבירות כידוע.
השומר ברית כאילו קיים כל התורה,
והפוגם בברית כאילו עבר על כל התורה כולה
| סיבה |
שניה: על ידי שנעשה מנהג אותיות גהנם שהבחורים והבתולות בוחרים בעצמם את זווגם בלא שאלת הוריהם, ועל כן ילכו יחד נערים עם בתולות לשוח ולטייל, ובפרט אחר האירוסין אז אינו זז ממנה ולבו גס בה ומתלוצץ עמה ומשחק עמה ועל כן בא לידי קישוי אבר ולידי הוצאת זרע לבטלה כידוע. ואיך יכולה להיות לו הצלחה בזיווג זה אם על ידי זה במקום תיקון פגם הברית הוא פוגם כל כך שעובר על ידי זה על כל התורה כולה כלשון הזוהר כאלו משקר בכל אורייתא כולא[XXXIX], כדכתיב (ישעיה כ"ד) עברו תורות הפרו חוק, רצה לומר אם הפרו חוק הברית שנקרא חוק כאלו עברו על כל התורות.
החורבן הנורא – בתולות עובדות באָפיס ובבתי חרושת
| סיבה |
שלישית: על ידי שאכשיר דרי והבתולות יודעות בכל מלאכת קאמפיוטער (Computer), אינטערנעט ושאר מלאכות כהנה והמה עוסקות במלאכתן באָפיס (Office), בבתי חרושת ובבתי החנויות הגדולים, ויושבות יחד עם בחורים רווקים קלים ורקים, ובאים לאָפיס סעיל"ס לייט (Salesman) (סרסורים) מתועבים וממלאים פיהם בשחוק ונבלות הפה וליצנות,[XL] ועל כן באים לידי שיחה עמהם, ומתוך שיחה באים לידי שחוק וקלות ראש וניבול פה, כי נפש האדם מתפתה אחריה וצריך לזה שמירה מעולה ויתירה וכבישת היצר, ועל ידי זה באים לידי הרגל עבירה אף אם אינו בא לידי מעשה בפועל ממש נמי נקרא נואף שמרה נשף ועל כל פנים בא לידי הרהור והרהור עבירה קשה מעבירה, ועוד על ידי זה בא למקרה לילה, ועוד כי הבתולות יודעות כל עניני משא ומתן ועל כן מעמידין אותן בחנויות כדי שתמשוך אחריה קונים כי ידוע כי במקום שעומדת בתולה מקושטת בחנות למכור, שמה יומשכו הבחורים והפדיון עולה יפה (מעשה שטים).
נסיון הכי הגדול בדור (שיכולים ברגע אחד להיכנס למ"ט שערי טומאה שאין יכולים כמעט לצאת משם[XLI]), הוא נסיון הקאמפיוטער והטעלעוויזי"ע ומאוויס ו-ווידיאו
| כבר |
חזו לנו נביאנו וחכמינו ז"ל והזהירו אותנו כי בעיקבתא דמשיחא יתרבו ויגדלו הנסיונות, ואנו בעינינו רואים אשר כל יום ויום מתחדשים נסיונות חדשים וחובתנו להתחזק ולהתאמץ ברוב עוז ותעצומות לעמוד על המשמר בגדרים וסייגים והתרחקות מכל דבר המביא לידי נסיון.
| והנה |
מנסיונות העצומים ביותר בזמנינו להשחית קדושת ישראל הוא כלי הנקרא קאמפיוטער שתחילתו הי' טוב ומועיל בלי הזיקים ניכרים עד שנתרגלו בו העולם, ואז יצא הבעל דבר ועשה ממנו מלאך המשחית מכלה ומאבד כל חלקה טובה רחמנא ליצלן. וזה בא על ידי כמה אבות נזיקין שנתחדשו בו:
יכולים לראות בקלות צורות ותמונות הגרועות ביותר.
| העתקות |
כאלו בריבוי כמות נמסרים ונמכרים בכלים (הנקראים "סי די" או ד"י-וו"י-ד"י) – ובאופן זה מתפשטים לכל הבתים מראות וענינים של ניוול מדיוטא התחתונה, והיינו כל שיכולין לראות בטעלעוויזי"ע ומאוויס ו-ווידיאו היותר גרועים שבכל העולם[XLII] כולם איתנייהו בי' ויותר מזה.
| ועל |
כולם נוצר מהרס איום במה שיכולים לקשר כל קאמפיוטער עם קאמפיוטערס אחרים מקצה העולם ועד קצהו על ידי כלי מיוחד קטן (הנקרא מאדו"ם) וחידשו בזה קשר מסובך לכל העולם (הנקרא אינטערנעט וכיוצא בו), והשתמשות הקשר הזה הוא לשני דברים: באחד למסחר עד שבמשך זמן קצר כבר קשור כמעט כל עולם המסחר בזה. וסדר הזה הולך ומתפשט ומתחזק יותר ויותר במהירות נפלאה. והשני – לתענוגי עולם הזה וקנין ידיעות שונים – ובזה נכלל כל דיעות והנהגות הגוים, עזות, חציפות ופריצות, בלי שום גבול עד למדורות התחתונים של השאול תחתית רחמנא ליצלן. במדה שכבר לא שייך להיות גרוע מזה, שזהו סם המות ממש[XLIII] לכל המסתכלין וכל באיה לא ישובין רחמנא ליצלן.
| ולא |
עוד אלא שגם עניני המסחר בעצמם מעורב בהם מראות מגונות ופרוצות[XLIV] מאוד כדרך הגוים, ולכן כל מי שמקשר הקאמפיוטער בקשר הזה של האינטערנעט עומד תמיד כפסע בינו לבין המות רחמנא ליצלן – וכבר ירדו גדולים וטובים, יראים וחרדים קטנים וגדולים לבורות נשברים, ונאחזו במצודת מלאך המשחית המכלה מנפש ועד בשר[XLV] – ובמשך זמן קצר כבר נחרבו בתים שלמים ונפשות הרבה של בחורים וילדים וגם אברכים ובעלי בתים – ונשים ובתולות – והמגיפה מתפשטת והולכת בלי מעצור ה' ישמרנו.
| והחורבן |
הזה הוא גדול עד כדי כך, שאף המתוקנים שבאומות העולם צועקים מרה על התוצאות הנוראות ומזהירין להגוים להתרחק מהכיעור – וכל מנהיגי ישראל מנהלים ומחנכים בכל קצוות העולם יודעים כבר להעיד על החורבן הנורא בקדושת ישראל, שהולך וגובר, ואחריתה מי ישורנה, ה' ירחם.
| ויש |
שרצו להציל על ידי אינטערנעט מבוקר (פילטערד) שלא יכניסו לתוכו דברים שפלים – ולאמיתו, לבקרו כראוי הוא מן הנמנע לפי המצב שעד הנה כמו שרואין בחוש, ואין בו כי אם הצלה פורתא – ואף בזה כל המשתמש בו מכניס עצמו לסכנות גדולות – ומה נורא המצב שההמון מתרשלים גם בזה ובוחרים יותר במה שאינו מבוקר כלל הגם דגרוע פי אלף מזה בלי שום דמיון וערך.
| והנה |
חבל הנסיונות הקשורים לכלים הנ"ל, קשה לפורטם כי רבים הם, ועם כל זה, ראוי להבהיר איזה נקודות כדי שיבינו עד כמה חובת כל אחד ואחד להקהל ולעמוד על נפשו להציל נפשו ונפש דורותיו.
| ראשית |
דבר, עלינו לדעת דכדי לא להכשל בעניני עריות החמורים, חובת האדם ההתרחקות מהסתכלות[XLVI], דלולא זאת לא ישלוט ברוחו אפילו אם כגובה ארזים גבהו, וכלשון האור החיים הקדוש פרשת אחרי (י"ח ג') שכ' "הנה ידוע הוא כי כל מצות אשר צוה ד' לעם קדושו הם מצות שיכול האדם לעמוד בהם ויטה עצמו אל הרצון לעשותם זולת מצות פרישת העריות הוא דבר שנפשו של אדם מחמדתן ואונסתו עליהם לעשותם זולת בהתעצמות הרחקת ב' דברים מהאדם והם מרחק הרגש ראות העין ומרחק בחינת החושב, ואם ב' אלו לא יעשה אין אדם שליט ברוח זה לכלותה ממנו, כי כל שלא תהי' לו הרחקת הרגש הראות בדבר הגם שירחיק בחינת החושב לא ישלוט בעצמו לכלות ממנו הכרח החשק, צא ולמד (קידושין דף פא.) ממעשה של רב עמרם רבן של חסידים, שהגם היותו מושלל מבחי' החושב נתנצח מבחינת הראות, עד כאן לשונו הקדוש.
| שנית: |
כי שמירת העריות יסוד קיום כל התורה כלשון האור החיים הקדוש (שם ד' בדיבור המתחיל את משפטי) "כי באמצעות שמירת העריות ימצאו הכנה בנפשותם לקיים מצות עשה כאומרו "את משפטי תעשו", ושמירת כל לאוין כאומרו "חקתי תשמרו", מה שאין כן אם יתעיב מעשיו בדרך ההוא תחלה נפשו כתחלואי הטומאה, ולא יקיים אחת מהנה, כי טומאת חטא זה[XLVII] משרה טומאה על כל איברי האדם וכוחותיו, וכיון שכן כל הלאוין לא ימנע מהן, כי בכל אבר טומאתו בו וכן מצות עשה וכו' כי כאשר יהי' האדם טהור וקדוש מהתיעוב יוליד בטבעו לקיים המצות תמיד, עכלה"ק.
| וכן |
החוש מעיד מדי יום ביומו שמיד שנאחזין רחמנא ליצלן ברשת זו של הבעל דבר מתרוקנין מכל הרגש של קדושה ואף אם לא שינה את לבושו, תחתיה תעמוד הבהרת, ולאט לאט עוזבין גופי תורה כמו זהירות בכשרות ותפלה ושבת, וככה נאבדו בתים שלימים מתוך הקהל רחמנא ליצלן.
| והנה |
הנסיון של קאמפיוטער – אינטערנעט – והסעליולע"ר והמסתעף הוא דבר שאין גם אחד שיוכל לומר כי לו אין הדבר נוגע שאף אם הוא נקי משימוש בכלים הללו סוף שבאין איזה מזרעו או זרע זרעו לנסיון השתמשות בכלים הללו.
| ולשעבר |
הי' קצת מרחק משערי הנסיון הן מצד ריחוק מקום והן מצד טירחא דגופא או דממונא, והן מצד הבושה כי הי' חשש שיתגלה הדבר באיזה אופן דנסיון העיקרי היתה הטיאטע"ר ומאוו"י וכהנה, וכבר אמרו חז"ל למען תהיה יראתו על פניכם (זהו הבושה) לבלתי תחטאו. ועל כל פנים כל ירא שמים היה בידו להתרחק אלפי פרסאות מכל צד נסיון, וכל שכן שהילדים היו נשמרים בשמירה קפדנית.
| ובעונותינו |
הרבים על ידי כלים הללו נתהפך הדבר מקצה לקצה, הקונה כלי זה ומחזיקו בביתו, הנסיון תוך ביתו, ובכל רגע ורגע של המעת לעת, ואין צריך לילך לטיאטע"ר, כי הטיאטע"ר עמו בחצרו אשר יכולין לראות ולהסתכל בו דברים שאין רואין בטיאטע"ר וטעלעוויזי"ע, ואין כאן שום בושה מבני אדם (שזהו סייג גדול נגד היצה"ר כמבואר בחובת הלבבות) כי הוא יושב לבדו עם כלי המשחית. ועל זה לבד תסמר שערות ראש האדם, כי נסיון של עריות שהעידו חז"ל עליה דנפשו של אדם מחמדתן[XLVIII], ותיקנו חז"ל תקנות הרבה להרחיק האדם ממנו על יסוד זו, כי הם ברוח קדשם ידעו עד כמה בשר ודם עלול לכרוע ברך מול יצרו ואמרו (אבן העזר סימן כ"א) מאד מאד יתרחק האדם מן העריות, וכעת נתהפכה המציאות שמתקרבין אל האיסור מאוד מאוד. ועוד יש אפשרות שנגד רצונו בלי מתכוין לוחץ על כפתור המגלה לפניו עומק זוהמת טומאת כל העולם מרגע לרגע, וכשכבר מגולה נגד עיניו מה יעשה הבן שלא יחטא[XLIX]. ובודאי ממשיך בהסתכלות להלאה. וכיון שעבר ושנה נעשה לו כהיתר עד שלאט לאט מתרוקן מן הקדושה בכל מכל כל, כמו שכן מעשים בכל יום.
| לו |
חכמו ישכילו בעומק הדברים ויחשבו לדעת כי הכלי הלזו מחזיק סם המות המזיק לנשימה, שאם חס ושלום ילחוץ בכפתור שלא כהוגן אז יצא לחוץ וימלא כל אויר הבית, ובמדה זו יסתכל על קאמפיוטער ואינטערנעט הנ"ל כי הם גרועים מזה דגדול המחטיאו יותר מההורגו והראשון מיתת הגוף והנשמה קיים לעולם הבא והשני הרגו בעולם הזה, וגם בעולם הזה כרתו ומנתקו מחיים הנצחיים, ויצייר במחשבתו שיש לו חדר בביתו ששם מתקיים מאוו"י גרוע ומתועב מאוד ואינו סגור רק נזהרין שלא לפתחו ואם בטעות יפתחו יראו מיד הכל.
| ולבד |
מזה הנסיון הוא גם לילדים קטנים ובחורים שאצלם גרוע ענין זה אלפים ורבבות פעמים יותר מאצל אנשים ויותר עלולים להתקלקל לעולם על ידי זה רחמנא ליצלן. והחזקת כלים הנ"ל בבית מביא נסיון גדול להילדים על ההוה והעתיד.
| על כן |
הננו פונים בזה לכל אחינו בני ישראל בקול רעש גדול, אנא חוסו על נפשותיכם ונפש עולליכם וכל בתיכם ותתרחקו מן הכיעור והדומה לו עד קצה האחרון – ותדעו כי כל הנוגע בו כאילו אוכל סם המות ממש[L] רחמנא ליצלן, ולא יתפתה בפתויים בדויים כי לא יזיק לו ועל בניו ישמור וכדומה מפתויי היצר, ואל תאמין בעצמך אמרו ז"ל, כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגי' – הרבה חשבו כן עד שראו החורבן אצל בניהם שירדו עד תהום רחמנא ליצלן.
| ובאמת |
לפי חומר הדבר ותוצאות הנוראות הי' מן הראוי לאסור איסור על כל כלי הקאמפיוטער בכל מקום משום לך לך אמרין נזירא כו', אבל מה נעשה שהיום כבר בגדר אין הציבור יכולים לעמוד בו, על כן ראוי לגדור גדר גדול וכל אחד יגדור חצירו עד קצה האחרון לפי יכולתו.
a
| וכן |
נעשה "מנהג" אותיות "גהנם" בהרבה מקומות שבאים בחורים ובתולות על החתונה ומרקדים יחד בחורים עם בתולות[LI] או שיושבים אנשים ונשים בחדר אחד ושם יש לו להיצר הרע פרנסה בשופי, כי שם על החתונה יש הרבה אנשים, ועל ידי כן יש הרבה עבירות בחורים מרקדים עם בתולות, והנשארים אף על פי שהם אינם מרקדים, אבל זקנים עם נערים המה יביטו ויראו ויתענגו בזה והמה נקראים זעומי ה', ועיין במסכת שבת (דף לג), כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם שנאמר "שוחה עמוקה פי זרות", ר' נחמן בר יצחק אומר אף שומע ושותק שנאמר "זעום ה' יפול שם". אוי ואבוי הכזה יקרא שמחת חתן וכלה שבאים לשמח את החתן והכלה ולהכעיס את הבורא יתברך שמו, אוי לשמחה כזו ושמחה לתוגה נהפכה כי שם נפל שדוד חלל במלחמה זו היצר הטוב, הגיע לעפר לא יוכל קום, ושמה ישתררו ויתנשאו היצר הרע וכת דיליה, וגורמים לאהדר עלמא לתהו ובהו, כדאיתא בתיקוני זוהר[LII]. וידוע כי בחתונה כזו, שיש בה תערובות אנשים ונשים, אסור לומר שהשמחה במעונו בברכת המזון.
| עוד |
נחוץ לעורר בני ישראל על איסור הפריצות בחתונות שנכנסים הנשים אצל האנשים, ואף אלה שנזהרים בזה, אבל נכשלים בדבר חמור מאוד שאחר הסעודה יושבים לראות הריקוד של מצוה עם הכלה, שאם אין שם מחיצה בין האנשים להנשים, צריכים לדעת שאסור לישב שם, כשם שאסור לישב בכל חתונה בלי מחיצה, שבהכרח רואים אלו את אלו, ובאים להרהורים כשהן בחדר אחד והוא בכלל אביזרייהו דעריות והוא לאו מפורש "ונשמרת מכל דבר רע", ודרשו חז"ל (בע"ז כ') דלא יסתכל אדם בפנויה נאה ובאשת איש אפילו מכוערת, וכתבו שם בתוספות דההוא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא. הרי מפורש דהוא איסור דאורייתא, ואם כן כיון דחזינן דאפילו ביום הכפורים דהוא זמן תשובה כתבו התוספות במגילה (ל"א ע"א ד"ה במנחה), לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן עד כאן לשון התוס'. ואם כן מכל שכן בשמחת חתונה דהנשים הולכות מקושטות יותר דצריכין לחשוש שלא יכשלו חס ושלום בהן באיסורא דהרהורי עבירה דקשה מעבירה חס ושלום ולעבור על הלאו דונשמרת הנ"ל. וידועים דברי ספר המדות (למוהר"ן סימן י"ט), שמי שאינו מסתכל על נשים זוכה שזרעו יחברו פירושים על התורה, אמן כן יהי רצון.
יסוד המצוה טאנץ הוא דימוי חתן – כלה
לקוב"ה ושכינתיה דיליה
| עיקר |
יסוד המצוה טאנץ הוא דימוי חתן-כלה לקוב"ה ושכינתיה דיליה, לכן מן הראוי שהאוירה אז תהי' בבחינת יום-הכיפורים, בחינת וגילו ברעדה, ולא בקלות ראש ופריצות, שזה היפך כוונת יסוד הריקוד הזה. והחכם עיניו בראשו להזהר בזה מאד מאד. ראה באמרי פנחס (אות תתקס"ו) ובאור לשמים (בסופו דף ר"ה) וספר מאיר עיני חכמים (עמוד רל"ח) ודרך פיקודיך (מצוה ל"ה) שענין רקידה לפני הכלה הוא סודות בגנזי מרומים וגודל מעלת המצוה טאנץ. ועניני מצוה טאנץ שמחת חתן וכלה משוש דודים למטה הוא בבחינת אתערותא דלתתא, לעורר משוש דודים למעלה יחוד חתן וכלה העליונים, עד שיתקיים בנו בקרוב ישיש עליך אלקיך כמשוש חתן על כלה.
| לפי |
שעניני מצוה טאנץ מפוזרים בכמה וכמה ספרים, על כן לקחנו עלינו בעזרתו יתברך ללקט קצת ענינים ולאסוף ישנות גם חדשות, להיותם ביחד נסדרות, לסדר המאמרים, וקשה כמובן להגיע אל תכלית השלימות, פעמים רבות עברנו על ספרים מהחל ועד כלה ולא העלינו רק מאמר א' או שתים מחמת שלא הי' חפצינו להאריך, כי אם מה שנוגע לענינינו, נוסף לזה לקטנו הרבה מאמרים קצרים שיהיו ראויים להבנה, הגדול לפי גדול והקטן לפי ערכו.
איך בעל שמחה יכול לראות בהצלחת בניו
| כל |
בעל שמחה רוצה בהצלחת בניו הצריכים לרחמים על כל צעד ושעל כידוע, והוא בעצמו יסלק השכינה מהם רחמנא ליצלן, כמו שכתוב ולא יראה בך ערות דבר "ושב מאחריך", שהשכינה הקדושה תסתלק מהם רחמנא ליצלן. ואם כן איך השוטה הזה יצער עצמו על מה שהנשים יצאו, ולא יצטער על השכינה אשר תצא ממקום הזה, כי במקום שיש שום אביזרא דעריות מיד תצא השכינה הקדושה משם רחמנא ליצלן, הלא איש ואשה שכינה הקדושה שרויה ביניהם, ובאופן זה נעשה מחיצה של ברזל לפני השכינה שלא תבוא לדור שמה.
על ידי הפריצות, מגרשים את השכינה
הקדושה ואת ההורים הקדושים
| ידוע |
מהזוהר הקדוש פרשת פנחס שההורים הקדושים באים מגן עדן לחתונת צאצאיהם, ועל ידי הפריצות בעת ה"מצוה-טאנץ", מגרשים את השכינה הקדושה ואת ההורים הקדושים, שהקב"ה הכריחם לבוא לחתונה. יתבוננו נא הבעלי שמחה מה עדיף להם, הבדחנות או השכינה וההורים. לכן אם באמת האבות אוהבים הבנים ורוצים בהצלחתם כל ימיהם ולצמוח פרי הלולים המשמח אלקים ואנשים, שזיווגם יעלה יפה, ויזכו לחיים נעימים וברוכים, והאבות הקדושים שבאים להשתתף בהשמחה, ירוו עונג בשמחת בניהם בקדושה, וישפיעו ברכה עליונה בכל ענינים לטובה, מוכרח כל אחד ואחד להשתדל בזה קודם החתונה שחס ושלום לא יהיו שום תערובות אנשים ונשים ובפרט בהחדר שמצוה טאנץ שם, ועבור זה ישמחם השם יתברך בשמחה אמיתית לראות בהצלחת כל בניהם בכל מיני הצלחות הנצרך להזווג בבני חיי ומזוני רויחא, וסיעתא דשמיא באריכות ימים ושנים ארוכים וטובים ומוצלחים כחפץ השם יתברך אמן.
a
הפוגמים בפגם הברית יורדים לגיהנם
ואינם עולים משם לעולם
| ואלו שעושים |
השמחה בתערובות אין שמחה לפניו יתברך רק עוצר וצער[LIII], והוגעתם את ה' בדבריכם ויכעיסוהו בהבליהם ובמעלליהם. ועל כן בחתונה כזו אי אפשר לומר מצא אשה מצא טוב, רק ומוצא אני מר ממות את האשה, ועליהם ועל כל הנלוים אליהם ועל כל היושבים שם שלא די שאינם מוכיחים אותם על דבר זה, עוד הם מביטים ורואים ומתענגים עליהם נאמר הפסוק הזה (ישעי' ה', י"ד) לכן הרחיבה[LIV] שאול נפשה[LV] ופערה פיה לבלי חוק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלז בה[LVI].
| ואיתא |
בתנא דבי אליהו (פרק י"ח) אל תקרי הדרה אלא חזרה, שחוזרין על העבירות ועושין אותם כמה פעמים (כמו בחתונה כזו שמרקדין כמה פעמים) ומאי המונה, אלו שהולכין המונים המונים (שהולכים בחברותא) ואין להם בושה לא מפמליא של מעלה ולא מפמליא של מטה, ושאונה ועלז בה, כל מי שהיה שמה ועלז בזה, כולם יחד ירדו בה בגיהנם ואינם עולים[LVII] חס ושלום, ואין לך דבר שעומד בפני התשובה.
השכר הגדול להשומר בריתו, והעונש הרע והמר להפוגם פגם הברית, שאינו זוכה לראות פני השכינה
| אוכיחה |
ואערכה לעיניך כל המעלות וגודל השכר של מי ששומר את עצמו מזה, וכמה הוא חשוב בעיני הקב"ה ובעיני הפמליא של מעלה וכו', והאיך הוא העונש הרע ומר למי שפוגם חס וחלילה את בריתו רחמנא לצלן, כמה מהעונשים הקשים והמרים שמגיעים אליו עבור זה יסתמרו שערות ראשו של אדם ויאחזוהו פלצות שעל ידי הנאה מועטת בשעה אחת יאבד עולמו בזה ובבא ואינו זוכה לראות פני השכינה[LVIII], והוא עלול לפגעים רעים ומרים רחמנא לצלן וחייו אינם חיים, כמאמר חכמינו זכרונם לברכה כל הממרק עצמו לדבר עבירה פצעים וחבורות יוצאות בו שנאמר "חבורות פצע תמרוק ברע" (משלי כ' ל'), ולא עוד אלא שלוקה בהדרוקן שנאמר ומכות חדרי בטן (שם).
אין בכל העבירות שנקרא רע לפני המקום
והקדוש ברוך הוא כועס עליו, כמו פגם הברית
| ואין |
בכל העבירות שנקרא רע לפני המקום והקדוש ברוך הוא כועס עליו כמו פגם הברית, שנאמר "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וגו' וירע בעיני ה' אשר עשה" וגו' ובזוהר כתב (שמות רי"ז) לית חובא קמי קודשא בריך הוא כהאי מאן דמשקר ופגם להאי את קדישא[LIX].
גודל היסורין והחרפות והבושות שיסבול זמן רב, עבור הנאות העבירה של שעה אחת קלה בעולם הזה
| ובפרט |
אחר מיתתו כמה יקשה עונש עבירה זו[LX] כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה כל מי שהוא להוט אחר העבירה גורם לעצמו שתנטל ממנו הוד שכינה, ומלאכי חבלה מושלין עליו, ודנין אותו באכזריות שנאמר "ושנותיך לאכזרי" (משלי ח' ט') ומן העבירה שעושה נברא כח הטומאה בתמונה זו ממש וקשורה בו ככלב[LXI] ואינה נפרדת ממנו בכל מקום שהנפש הולכת שם בעולם הבא עד עת יקבל עונשו, וגודל היסורין והכלימות והחרפות והבושות שיסבול זמן רב עבור הנאות העבירה של שעה אחת קלה בעולם הזה, חוץ מיסורי גיהנם אשר אין לשער.
שעה אחת בגיהנם קשה יותר מכל יסורי איוב
| וכבר |
כתב הרמב"ן ששעה אחת בגיהנם קשה יותר מכל יסורי איוב, כי האש של גיהנם הוא חזק יותר מן האש שלנו כי אפילו במדור הראשון כבר גדול כחו ששים פעמים יותר משלנו[LXII] וכל מדור ומדור יגדל כחו של האש יותר ויותר עד ששים פעמים כידוע (ראה ספר שכר ועונש בראשית פרשת נח-ויגש). ולבד זה הרבה מיני בזיונות וכלימות קודם שבא לגיהנם שהולכין אחריו המונים המונים של מלאכי חבלה ומכריזין ואומרים דא הוא פלניא דמריד במאריה ולא חס על יקרא דמאריה ווי ליה לעילא ווי ליה לתתא (ועיין שכר ועונש פרשת מקץ, באריכות). גם כתבנו הסיבות שמביא האדם לחטא זה, וכולי האי ואולי יפרוש את עצמו מן העבירה ומגירי דיליה, ויתרחק ממנו יותר משיתרחק האדם מן הארי ומן הדוב.
| עוד |
כתבנו שגם אפילו אם נכשל אדם בחטא זה רחמנא לצלן אל יאמר נואש ואל יתייאש את עצמו בעבור זה ויאמר אין תקוה חלילה וחס לפי דאיתא בזוהר שאין לחטא זו שום תיקון אל יסתכל בזה, כי איתא בשל"ה הקדוש כל מה שיאמר לך בעולם הזה עשה חוץ מצא, רצה לומר אפילו הקדוש ברוך הוא אומר לך צא ממחיצתו, ואין לך שום תיקון, לא תסתכל בזה, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה[LXIII], ואדרבה יש ויש תקוה, והשם יתברך ידו פשוטה לקבל שבים וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח ותשב אנוש עד דכ"א ר"ת ד'ם כ'פירה[LXIV] א'שת-איש[LXV]. שפיכת דמים עבודה-זרה גילוי-עריות, שהם ג' עבירות חמורות על כולם מועיל תשובה ותיקון, ויש כמה מיני תיקונים[LXVI], ויש שזוכה לזה התיקון ויש שזוכה באחר, והקדוש ברוך הוא צופה לרשע וחפץ בהצדקו, והבא לטהר מסייעין אותו מן השמים. ועל כן כשיראה "בזה הספר" כי יש כמה וכמה תיקונים גם לזה החטא ואז ושב ורפא לו ועל ידי זה אוציא יקר מזולל והיה זה שכרי.
ביאת משיחנו תלוי' בתיקון הברית קודש
| מובא |
בספר אור הגנוז (מהרב הצדיק מורנו הרב רבי יהודה ליב הכהן זכר צדיק לברכה), וזה לשונו: עיקר התיקון תלוי ביסוד לתקנו[LXVII], ובו תלה גם כן ביאת משיחנו באלף הששי ועיכוב הגאולה. עוד איתא בזוהר סבא (דף י"ח עמוד א') וזה לשונו וישא משלו ויאמר איתן משבך, איתן זה יסוד בוקר דאברהם והיינו הבוקר אור וגו' עיין שם. ונראה לי שזה שאמר הכתוב "הבוקר אור", בוקר הוא יסוד או"ר גימטריא ר"ז הוא סוד הגאולה העתידה, ורמז גם בנביא לעת ערב יהיה אור (זכרי' יד) ערב הוא אלף הששי שהוא יסוד יהיה אור גדול שיתגלה אור הגנוז הוא סוד היסוד כשיתוקן, וזה שאמר הכתוב הבוקר אור שהוא תיקון יסוד, והאנשים שלחו מהגלות והוא מבית יוסף שהוא גם כן מדה זו.
| ואיתא |
בזוהר (פרשת בא דף ל"ח עמוד ב') הא דכתיב אתא בוקר וגם לילה כמה דאת אמר וישכם אברהם בבוקר וגו' וכתיב ה' בוקר תשמע קולי ממש, עד כאן. והמכוון כי איתא בגמרא אמר ר' יוחנן אותו המלאך הממונה על הרוחות דומה שמו, נקבצו אליו כל הרוחות שהוא ממונה עליהם ושאלו אותו שומר מה מלילה, פירוש אימתי יהיה הקץ, והשיב להם אמר שומר אתא בוקר שהוא היסוד באלף הששי שנקרא בוקר וגם לילה, רצה לומר בסוף היסוד[LXVIII] כשיתחבר למדת לילה שהוא מלכות כנודע, אם תבעיון בעיו פירוש, אם יעשו תשובה לתקן מדת היסוד שהוא הפגם הגדול שפגמו במדה זו בעון קרי ושאר עבירות אזי יטהר היסוד ויתחבר במלכות ואז יבא משיח בן דוד[LXIX] שהוא מדת לילה כנודע. וזה שכתב הזוהר "ה' בוקר תשמע קולי", רצה לומר באלף הששי שהוא מדת היסוד, תשמע קולי שהוא התשובה, אערוך לך ואצפה אל הגאולה אימת קץ ההכרחי במדת היסוד הוא וכתיב "בבוקר יאכל" עד כשיעשו תשובה והוא בוקר של אברהם כמו שכתוב בזוהר סבא, והוא סוד יסוד[LXX] רמז הגאולה ואמר "ולערב יחלק שלל" שהוא מדת מלכות, יחלק שלל בהתחבר יסוד אל המלכות אזי יחלק שלל כמו שאמר שם לילה. (אור צדיקים).
| לזאת |
נתתי על לבי ללקט ציצים ופרחים מדברי חכמינו זכרונם לברכה, המפוזרים בש"ס בבלי וירושלמי זוהר הקדוש וכתבי האריז"ל ומדרשים בענין חומר איסור הנכשל בפגם הברית וגודל הפגם הנגרם להנפש בזה ובבא[LXXI], גם חפשתי חיפוש אחר חיפוש בספרי הראשונים וגדולי האחרונים, והעתקתי דבריהם בלי יתרון ומגרעת, ודבריהם הקדושים יכניסו אור בהיר בלב הקורא ומתבונן בהם, וילהיבו את נפש האדם להשמר מאד מכל ענפי האיסור של פגם הברית, ועל כל פנים יועיל לשכחה, כי בשים עין להגות ולחזור דבריהם הקדושים, יחקק בזכרונו אזהרת התורה הקדושה באיסור הנורא הזה, ואם לא ימוש התורה הזה מזכרונו, מובטח לו לאדם שלא יחטא. וכדי להקל על הקורא חלקנו כל ענין וענין לבדו, ליתן רווח להתבונן בין פרשה לפרשה.
| ואחת |
שאלתי מאת ד' אותה אבקש, להיות חלקי ממזכי הרבים, ואולי אבנה גם אנכי ממנה, ואליכם אישים אקרא להגות בספר הזה ולחזור עליו פעמים אין מספר, כי הם דברי הראשונים כמלאכים ותורה יבקשו מפיהם, ודברים היוצאים מלבות קדושים, יכנסו בלבות בני ישראל גזע תרשישים, ובזה נשלם ההקדמה בעזר צורי וגואלי.
| ואני |
תפילה לה' שזכות הרבים תעמוד לי שלא אכשל בדבר הלכה חס ושלום וישמחו בי חברי שלא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, לא על מותר אסור ולא על אסור מותר, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם, ויתקבלון מילי בבי מדרשא.
| ואסיים |
בדברי הספר חסידים (סימן רכ"ד) וכל האומר דבר שמועה מפיהם הם מתפללים עליו וממליצים טובה עליו, יהי רצון שכל הצדיקים המובאים בספר הזה ימליצו טוב בעדינו שנזכה להוושע במהרה תשועת עולמים, בביאת גואל צדק אמן.
a a a
להשתתף בצער השכינה
המשתתף בצער השכינה –
תיכף מוצאת השכינה מקום לדור אצלו
משל למלך שהוא במקום כבודו בביתו ובחצרו בפלטין שלו, ויבוא איזה אוהב המלך וירצה להזמינו לסעודתו לביתו, אזי בודאי יכעוס עליו המלך, כי אין כבוד של מלך לצאת מפלטין שלו לבית אחרים, גם אם תהיה הסעודה גדולה עד למאוד, ובלתי אפשרי שיזמין את המלך לביתו עד שיכין כל ההכנות ויעמיד מליצים ופרקליטים גדולים שימצא חן בעיני המלך שיבוא לסעודתו.
אבל כשהמלך נוסע בדרך ורוצה ללון בדרך, אזי כאשר ימצא מקום נקי באכסניא נקי', אף אם בית המלון הוא בכפר, אם הוא רק נקי, אזי זה בית מלונו ללון שם.
והנמשל מובן ממילא: בזמן שבית המקדש היה קיים והיה שכינת כבודו בבית קדשי הקדשים, אזי אם היה האדם רוצה לשאוב רוח הקודש או נביאות, היה צריך עבודה גדולה וכו', אבל עתה בגלות המר שגם השכינה הקדושה גלתה עמנו בעוונותינו הרבים, היא נעה ונדה בארץ ותשוקתה מאד למצוא מקום דירה לשכון בה, ואם מצאה מנוח ומקום נקי, אדם שהוא רק נקי מעבירות וחטאים אזי שם היא דירתה.
(נועם אלימלך פרשת וישב)
[I]) ואין לך אהבה יותר… שצריך להוכיחו על זה. ובזה מתבאר בטוב טעם דבריהם ז"ל, שואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה, כי האהבה הגדולה ביותר לחבירו הוא להוכיחו כשרואה בו איזה חטא, ולקרבו לעבודת השם לקיים מצוות התורה.
[II]) והסיבות והעונשים שבאים לנשמת האדם אחר יציאת הנשמה מהגוף, אם לא השלימה ותיקנה בעולם כראוי וכנכון. (יסוד יוסף, מאורי האש).
[III]) אבל הכלל הוא… צריך להודיע לחבירו. כלומר, שלא יסתפק להוכיחו סתם, שאינו נוהג עצמו כשורה, אלא יודיע לו גם כן העונש על החטא שהוא נכשל בו, כי אולי על ידי זה יעזוב דרכו הרשעה ויזהר ביותר מלהכשל בם עוד. (מאורי האש, לפי ביאור אשכנז).
[IV]) וראה מה שכתב המקובל האלוקי בעל מסילת ישרים בהקדמתו וזה לשונו: אך מעטים יהיו מן המין הזה אשר יקבעו עיון ולימוד על עניני שלימות העבודה, על האהבה, על היראה, על הדביקות, ועל כל שאר חלקי החסידות וכו' עיין שם.
[V]) למה הדפיס החפץ חיים זצ"ל ספרו "מחנה ישראל"?
בשנת תר"מ שב צעיר בן קהילת ראדין – שימש'ה בן הנחתום, משרותו הצבאי בעיירה נדחת בקווקז. בבואו לקבל ברכת השיבה מ'החפץ חיים', התעניין ה'חפץ חיים' ושאל וחקר אודות סבלותיהם של החיילים היהודים, תנאי שירותם בגשמיות וברוחניות, ובאפשרות שמירת המצוות בקצוי ארץ אי שם, בהם שהו החיילים.
מה אומר לכם רבי, קבל שימש'ה, מנותקים היינו כליל, אפילו משלוח לא הגיע אלינו. ושם באיזור, אין חיטה בנמצא! אנשים אוכלים שם שיבולת שועל ושיפון, נותרנו בלא מצות!
מה עשיתם, אפוא, שאל ה'חפץ חיים' בחרדה.
– עברנו על איסור קטניות, שאינו אלא מנהג ואכלנו פת שיפון, אבל מצה לא היתה…
הזדעזע ה'חפץ חיים' וקרא: "אבוי, הלא השיפון הוא מין דגן ויכולים הייתם לאפות ממנו מצה כשרה! עתה, שאכלתם ממנו בפסח בלא שימור, לא על איסור קטניות עברתם, אלא על איסור חמץ החמור!"
חוורו פניו של שימש'ה בן הנחתום! מי ידע זאת? סבורים היינו שאין איסור חמץ ומצות מצה אלא מקמח חיטה.
"הלכה מפורשת היא, דין בשולחן ערוך", השיב ה'חפץ חיים'. אבל שימש'ה הבהיר שאין להשיג כרכי שולחן ערוך בקסרקטין הצבאי המרוחק…
כיון שכך ישב ה'חפץ חיים' לחבר ספר הלכות תמציתי ומקיף, עבור החייל היהודי במחנה ובחזית. כך זכה הדור לספר "מחנה ישראל", אותו נטלו עמם אלפי חיילים בהתגייסם מאונס לשרות הצבאי. (הגדת ה'חפץ חיים')
כמו כן הוא בקדושת הברית, שאין איש שם על לב לעורר את הכלל ואת הפרט בדבר קדוש כזה שזה יסוד קדושת ישראל, עד כדי כך שהשומר ברית קודש נעשה שותף להקדוש ברוך הוא. (ראה תיקוני זוהר תיקון ס"ט דף צ"ט עמוד ב').
על ידי קדושת המצה יוכל לשמור על קדושת הברית
בספר "תורת אמת" (אחרי, שבת אחר פסח) וז"ל: על ידי אכילת המצה בלילה הראשונה, וגם בכל ז' ימי פסח, אף שאין אנו מצווים על אכילת המצה, מכל מקום על ידי השמירה בכל מאכל הבא לתוך פינו שלא יהיה בו משהו חימוץ, ושיכנוס בקרבנו רק אכילה שהוא רצונו יתברך, נכנס בנפשינו קדושת הברית שיהיה בקדושה כרצונו יתברך, כי המאכל נותן כח החיוני למוח, ומשם נמשך ונשתלשל לקדושת הברית שיהיה בקדושה, וזהו דאיתא כל הנזהר ממשהו חמץ בפסח בטוח הוא בכל השנה שלא יחטא (סתם חטא הוא בהיפוך קדושת הברית כידוע), כי קדושה זו משריש בנפש קדושת הברית.
[VI]) ראה מה שהבאנו לקמן מזוהר הקדוש פרשת שמות (דף ג' ע"ב).
[VII]) ומי ששומר הברית נעשה שותף להקדוש ברוך הוא וזה לשון התקונים (תקון סט, דף צט:): ומאן דנטר לה, איהו בהקש בשתפו עמי בדיוקנא דילי. עלה אתמר (בראשית א, כז) "ויברא אלקים את האדם בצלמו", בגין דמאן דנטר ברית זכה למלכות, הרי איהו בהקש לי בשתפו עמי וכו'. ומאן דנטר ברית, האי איהו עד עלה, עי"ן מאן "שמע", דל"ת מן "אחד". עד כאן לשונו בקיצור.
[פירוש הזוהר: ומי ששומר אותו [את הברית], הוא בדומה לי בשותפות עמי בצלם שלי. עליו נאמר "ויברא אלקים את האדם בצלמו", כי מי ששומר הברית זכה למלכות, הרי הוא בדומה לי בשותפות עמי… ומי ששומר הברית, זה הוא "עד" עליו, אות עי"ן מן תיבת "שמע", ואות דל"ת מן תבת "אחד"].
בתקוני זוהר (תיקון כ"א דף נ"ח עמוד א') וז"ל: ומאן דמשקר בברית מילה גרים לאסתלקא מיניה שכינתא דאיהי יחודא דקב"ה, ושליט עליה ש"ד דאיהו אחר, ודאי י' דשדי איהי קוצא מן ד' דאחד, ואם משקר אעבר קוצא מן ד' מן אחד ואשתאר אחר, ובגין דא אמר קרא לא תשתחוה לא-ל אחר, עד כאן לשונו. (ועיין אגרא דכלה פרשת בראשית (על הפסוק וקוץ ודרדר תצמיח לך, ועיין חובת הלבבות [שער יחוד המעשה פרק ד']).
[פירוש הזוהר: ומי שמשקר בברית מילה גורם להסתלק ממנו השכינה, שהיא יחוד הקדוש ברוך הוא, ושולט עליו ש"ד שהוא אחר. שהיא ודאי י' של שד"י, היא קוץ מן ד' של אחד, ואם משקר מעביר קוץ מן ד' מן אחד ונשאר אחר. ומפני זה אמר הפסוק לא תשתחוה לאל אחר וגו'].
מעשה נורא מהבעל שם טוב זכותו יגן עלינו
מעשה בחולה אחד שהרופא כבר נתיאש ממנו, והחולה מיום ליום הלך הלוך ודל עד שכבר לא היה בכוחו עוד לדבר וכל הרופאים אמרו נואש. נזדמן שהבעל שם טוב בא לאותו מקום שהחולה נמצא, בקשו אותו לקיים מצות בקור חולים. הבעל שם טוב ראה את החולה עמד רגעים ספורים על ידו, ואחר כך צוה לבשל לו מרק של בשר. החולה התחיל לאכול ומיד התחיל לדבר, ובמשך ימים ספורים הבריא לגמרי. הרופא התפלא מאד למראה עיניו. שאל להרב בעל שם טוב: באיזה אופן ריפא אותו? הרי יודע אני בבירור – הוסיף הרופא – שהגידים של החולה היו מקולקלים, ואין לאותם הגידים רפואה כלל.
אמר לו הבעל שם טוב: אתה הכרת את החולה בגשמיות, ואני הכרתי אותו ברוחניות, יש באדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכנגדם יש רמ"ח מצוות עשה, ושס"ה מצוות לא תעשה, וכשאדם פוגם באיזו מצוה, מתקלקל אותו האבר או אותו הגיד שכנגד אותה המצוה, וכשעובר על הרבה לאוין מתקלקלים הרבה גידים ואין הדם נובע בהם, ואז האדם בסכנה חס וחלילה. אני דברתי עם הנשמה של החולה, אמר הבעל שם טוב, שתקבל עליה תשובה, וקיבלה עליה, ועל ידי כך נתקנו כל האברים והגידים ויכולתי אחר כך לרפאות אותו.
ממעשה הזה אנו לומדים כי תקון נשמותינו תלוי בעיקר בתקון מדות גופינו, אבותינו הקדושים בהיותם במצרים שמרו בעיקר על תקון הנשמה במידת היסוד ולפי אותם המדרגות זכינו והיינו לעם קדוש ונעלה גם בתקון מדות הגוף, אכן תקון הגוף והנשמה גם יחד תלוי בתקון הכללי, תקון הברית, אשר בו חקוקה חותמא דמלכא שדי והוי' ב"ה מבחוץ ומבפנים, ובו כלולים כל רמ"ח אברים ושס"ה גידים של הנשמה והגוף גם יחד, לכן מן הראוי כל החפץ לשמירת גופו ונשמתו יהיה נזהר ונשמר מאד לשמירת אות ברית קודש, ה' יזכנו אמן.
[VIII]) כי בעקבתא דמשיחא יהיו יראים מלומר את האמת, וככתוב בספר הגלגולים דבעקבתא דמשיחא לא ימצא רק אחד בעיר, שלא יפחד לגלות את האמת בפרהסיא בתוך העיר, ולא ימצאו רק שנים, שלא יפחדו לגלות את האמת, על כל פנים, לבני משפחתם – האחד בעיר יגן על כל העיר, והשנים במשפחה יגנו רק על משפחתם.
[IX]) בזוהר פרשת שמות (דף ג' עמוד ב') וז"ל: ותנינן ליה קנאה קמי קודשא בריך הוא בר קנאה דברית קדישא דאיהו קיימא דשמא קדישא ורזא דמהימנותא, מה כתיב (במדבר כה) ויחל העם לזנות אל בנות מואב, מיד ויחר אף ה' בישראל, רישי עמא דידעו ולא מחו בידייהו אתענשו בקדמיתא, דכתיב (במדבר כה) קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש וכו', רישי עמא יתפסון בכל דרא ודרא בחובא דא אי ידעין ולא מקנאין ליה, בגין דחובא דא עלייהו לקנאה ליה לקודשא בריך הוא בהאי ברית, עד כאן לשונו.
[פירוש הזוהר: ששנינו אין קנאה לפני הקדוש ברוך הוא זולת קנאת ברית קודש, שהיא הברית של השם הקדוש וסוד האמונה. מה כתוב ויחל העם לזנות אל בנות מואב, מיד ויחר אף ה' בישראל. ראשי העם שיודעים ולא מוחים בידיהם, נענשים תחילה שכתוב קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש. ראשי העם יתפסו בכל דור בעבירה זו, אם יודעים ולא מקנאים לה. כי עבירה זו עליהם לקנא לו לקדוש ברוך הוא בזו הברית.]
הרי אנו רואים מהזוהר הקדוש הנזכר לעיל, שהחיוב על ראשי ישראל לעורר את עם בני ישראל שלא יפגמו בברית קודש.
[X]) יסוד היסודות שצריך האדם לדעת כי מי שהוא מלא סרחון צואת עוונותיו, אין תורתו נחת רוח לבוראו: אחד מיסודי התשובה הוא: שצריך תשובה תחילה קודם תורה ותפילה, כי אם לא שב כראוי אין תורתו רצויה ומקובלת לפני הקדוש ברוך הוא, כמו שאמר הכתוב: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי", וכתב ה"ראשית חכמה" (שער התשובה פרק ב') וזה לשונו: ולזה כיוון רבי יהודה בר אלעאי באומרו: אשרי מי שעמלו בתורה ועשה נחת רוח ליוצרו – פירוש, שהעוסק בה מנוקה מחטא ועוון, שאז המלך משתעשע בו ובתורתו, אבל מי שהוא מלא סרחון צואת עוונותיו אין תורתו נחת רוח לבוראו.
הטעם הוא: כי בעסק התורה האדם ממשיך השכינה עליו, ובהיותו נקי מחטא מצאה השכינה כסא ומושב שבו תשב ותנוח, כאדם היושב בכסא המתוקן כראוי, שהכסא ההוא נחת רוח לו – כן התורה הנקיה היא כסא מתוקן לשכינה שתשרה בו, אבל בהיות האדם מלוכלך בכתמי עוונותיו אין התורה שורה בו, כי אין בו כסא לשרות, לא התורה ולא השכינה, כי כל קוץ מכאוב וממאיר ליושב על הכסא, לכן קודם כל ירחץ צואת עוונותיו בתשובה כראוי, ורק לאחר מכן יעסוק בתורה, ויקח דמיון מהדין הפשוט בגמרא: במקום שיש ריח רע אסור לעסוק שם בתורה ובתפילה, וכידוע, שהעוונות נקראו "צואה", כמו שכתוב: "אם רחץ ה' את צואת בנות ציון", ולכן כל הקדושים העליונים מתרחקים ממנו אף בעוסקו בתורה.
ומצינו שלא עמדה תורה לדואג ולאחיתופל, כי שניהם – אין להם חלק לעולם הבא, אף על פי שהיו דורשים כמה מאות הלכות במגדל פורח באויר, ועיקר התשובה מביא לידי תורה ומעשים, עד כאן לשונו.
אין תפילת האדם נשמעת ואחד מהם,
אשר גברו עוונותיו ולא עשה תשובה
כתב בספר "חרדים" בשם ר' סעדיה גאון: בשביל ז' דברים אין תפילת האדם נשמעת ואחד מהם, אשר גברו עוונותיו ולא עשה תשובה שנאמר: "עוונותיכם מבדילים ביניכם". ולא ינצל מן הדין הגדול והנורא כי אם על ידי תשובה כמו שכתב בספרי: ז' דברים ואחד מהם, שידע רוע מעשיו וחטאיו, וידע שלא ינצל מדין הגדול והנורא, כי אם על ידי תשובה, כמו שכתוב: "כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך", דאם לא כן שמא יחשוב שמה שעשה אינו חטא, וכן אמר ירמיה, עליו השלום: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה’" – הרי מבואר, שקודם שיעשה תשובה צריך תחילה פשפוש מעשים וחקירה עליהם, כדי שידע על מה יעשה תשובה (ולקמן בעזרת השם יתברך נבאר קצת מדרכי התשובה).
ראוי לכל איש שיחוס על עצמו, שהרי אפילו בעלי חיים
בורחין מן האש ומן המים במקום שיראו סיבת מיתתם
בספר הקדוש "ראשית חכמה" (הקדמה לשער התשובה) וזה לשונו: והנה כאשר יתן האדם אל ליבו ענין הפגם, שפגם בכל העולמות אם בגופו אם בנפשו ורוחו ונשמתו, זוהי סיבה גדולה שיעשה תשובה ויתחרט חרטה גמורה, כאשר ידע בברור גנות מעשהו, מלבד עונשו בעולם הזה ובעולם הבא, שיש עבירות שיש בהם כרת, ולפעמים הוא אומר "הכרת תכרת", והוא שיכרות הגוף מהעולם הזה והנשמה מהעולם הבא, וראוי לכל איש שיחוס על עצמו, שהרי אפילו בעלי חיים בורחין מן האש ומן המים במקום שיראו סיבת מיתתם, ואיך לא יחוס האדם על עצמו, ששם לו יתברך יתרון על בעלי חיים – השכל, ובפרט לישראל עם סגולתו, שהבדילנו על ידי התורה מהאומות, שראוי שלא יפול בשחת עמוקה, מקום אשר לא יוכל לצאת, והרי הוא מותרה ועומד על פי התורה והנביאים והחכמים, שהיה בהם רוח הקודש והודיעו לנו ענין גן עדן וגהינם.
טוב שיפול לפני השופט של מטה,
משיפילוהו ויכוהו בית דין של מעלה
כתב האלשיך הקדוש בענין המלקות, וזה לשונו: "והפילו השופט והכהו לפניו" – כי טוב לו שיפול לפני השופט של מטה, משיפילוהו ויכוהו בית דין של מעלה, פן יוסף להכותו על אלה מכה רבה על ידי בית דין של מעלה בגהינם, ולא עוד אלא שמרויח הבושה, וזה שאמר: "ונקלה אחיך לעיניך" – ולא לפני בית דין של מעלה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש, כשגוזרין עונש על עוון האיש מכריזין עליו בבית דין של מעלה לפני השם יתברך ולפני כל הנשמות לאין מספר, באופן שקשה עליו הבושה והכלימה ההוא יותר מכל העונשים, עד כאן לשונו.
[XI]) ראה זוהר הקדוש (חלק א' דף נ"ט עמוד ב') חלק ב' (דף כ"ג עמוד א').
[XII]) עיין נועם מגדים פרשת מטות (על הפסוק זה הדבר אשר צוה ה'), אין זה הדבר אלא מילה שנאמר "זה הדבר אשר מל יהושע" וכו'. שהפוגם בברית מביא עניות. (ועיין תיקוני זוהר תיקון חמיסר).
[XIII]) בספר הפרדס כתב: נשמת יוסף היתה מיסוד וכאשר זכה והשלים נשמתו במעשה ההוא שלא טימא ברית קודש ונתגבר על יצרו נעשה מרכבה לצדיק ומשם זן את העולם בימי יעקב וכן משם כלכל כל בית אביו כל ימי חייו כי הוא ממדה הנותנות מזון ופרנסה לעולם לישראל. ובספר באר מים חיים כתב: ומטעם זה צוה יוסף את המצרים שימולו את עצמם, כדי שעל ידי ברית המילה יתקיימו הפירות והתבואה שלא ירקבו וישרה בהם ברכת ה'.
ובזוהר (פרשת שמות ה') כתב, "בכל המקום אשר אזכיר את שמי" זו מילה דכתיב, "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" וגו', ובגין כך [ומפני זה] זכאה חולקי' [זוכה חלקו] וכו' "אבא אליך וברכתיך".
מאן דאיהו ברשימו דא אתחזי לאתברכא בשמא דא דכתיב (בראשית כח) ואל שדי יברך אותך ההוא דברכין נפקי מניה, (זוהר פרשת לך לך חלק א' (דף צ"ה עמוד ב').
[פירוש הזוהר: מי שהוא ברושם זה ראוי להתברך בשם זה שכתוב וא-ל שדי יברך אותך, מהו א-ל שדי, אותו שברכות יוצאות ממנו.]
כל מאן דנטיר ליה אתחזי לאתברכא ואיתחזי איהו לברכאין סגיאין (זוהר פרשת ויחי חלק א' דף רכ"ט עמוד א').
[פירוש הזוהר: כל מי ששומר הברית נראו להתברך, ונראה הוא לברכות רבות.]
כל מאן דנטיר לההוא ברית איהו גרים לאתערא להאי ברית לאחריה ואתברכון עילאין ותתאין (זוהר פרשת שמות דף ג' ע"ב. ועיין פרשת וארא דף כ"ו ע"א).
[פירוש הזוהר: כל מי ששומר את זו הברית הוא גורם להעיר זו הברית למקומו, ומתברכין עליונים ותחתונים.]
ואיתא (ויקרא רבה כ"ה א') ג' הם שברחו מן העבירה שיתף הקדוש ברוך הוא שמו עמהם יוסף ויעל ופלטי, עד כאן. (ועיין רש"י זכרונו לברכה במדבר כ"ו, ה').
[XIV]) העולם עומד על האדם שהוא שומר הברית קודש: וזה לשון הזוהר הקדוש (בראשית דף נ"ו ע"א) תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא עבד האי ברית וקיימא עליה עלמא, מנלן דכתיב בראשי"ת ברא שית, דא ברית דעלמא קיימא עליה.
[פירוש הזוהר: בוא ראה, כאשר ברא הקדוש ברוך הוא העולם, עשה זאת הברית ועמד עליה העולם. מנין לנו שכתוב בראשי"ת ברא שית, זה ברית שהעולם עומד עליה.
על ידי שמירת הברית ניצול מגוב האריות
מצאנו מעשה על רבי תנחום, שהיה אחד מגדולי ישראל ברומי, פעם קרא אותו המלך ואמר לו: בא ונהיה כולנו עם אחד. אמר לו רבי תנחום זו דווקא עצה טובה, אבל אנחנו בעלי ברית, והברית הזה מבדיל בין ישראל לעמים, אבל אתם יכולים להמול ולהתקרב אלינו. אמר לו המלך צדקת בדבריך, אבל עם כל זאת החוק אומר המנצח את המלך חייב מיתה, ותיכף יצא פסק דינו למות, והשליכוהו לגוב האריות. מכיון שראוהו האריות ברחו האריות לצד אחד, ושומר המקום הודיע למלך שרבי תנחום חי והאריות לא נוגעים בו כלל, אמר המלך למשנהו כדאי לראות את הפלא הגדול הזה, ובא המלך עם שני שריו. אמר המלך לשרים איך יכול להיות דבר כזה? בא אחד מהשרים שונא ישראל ואמר למלך שזה לא פלא, יכול להיות שעכשיו החיות שבעות, ובלילה הם יאכלו אותו. אמר המלך כדאי לנסות, פקד המלך שישליכו את אותו השר לבור האריות, והנה הוא עוד לא הספיק להגיע לאויר הבור קפצו האריות וטרפוהו, והיה קידוש ה' גדול. הוציאו את רבי תנחום מהבור, וישאל אותו המלך מה הציל אותך? אמר לו ברית קודש שלא פגמתי בימי, כי הוא סוד עמוק חותמא דמלכא חותם בתוך חותם לשמירת 'נפש רוח נשמה חיה יחידה' של האדם בעולם הזה ובעולם הבא.
מהסיפור הנ"ל נוכל לקחת מוסר השכל שהעיקר תלוי בשמירת הברית, כל זמן שאות הברית מתוקן, מאיר ונוצץ במצחו של האדם, עד כי כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברוכי ה', ממילא אפילו יהיו במטחוי האש ובגוב האריות אין זכות לשום תקלה לפגוע בהם, [ועיין בפנים הספר בפרשת בראשית על הפסוק "המושל בכל אשר לו" (חיי שרה פרק כ"ב פסוק ב' מה שכתבנו בזה)], אבל אם חס וחלילה אותו האות הוא פגום ודהוי חלילה, מובן מה צפוי לאותו אדם באותו מקום, כמו שרואים אנו בעינינו בעונות מדי יום ביומו רחמנא ליצלן. על כן מי שרוצה להינצל מחבלי משיח (זוהר חלק ב’ דף נ"ז:) ילמוד הספר הזה הרבה פעמים ועל ידי זה יבא לשמירת וקדושת הברית.
[XV]) רבינו הקדוש רבי חיים ויטאל זצ"ל, כתב, שיסוד התורה ועמוד העבודה הוא תקון המדות, אשר בלעדי תקון המדות אי אפשר לאדם להשמר מלשון הרע, רכילות, שנאה תאוה, נקימה, נטירה וכיוצא רחמנא ליצלן. ולכן קשה עונשן של מדות כדברי חכמינו זכרונם לברכה. והנה המדות והתאוות הרעות רבות הן מאד, אכן מדה ותאוה כללית אחת נמצאת אשר היא כוללת בתוכה כל המדות והתאוות המגונות, והיא תלויה בראש הגויה חותמא דמלכא היינו הברית (ראה תיקונים תיקון ס"ט). וכמבואר בדברי האריז"ל שעיקר הגלות הוא על ידי פגם הטפות קרי לבטלה שיצאו מאדם הראשון במשך ק"ל שנה שפרש מאשתו, וזו היתה עיקר סיבת ירידת אבותינו במצרים מקום הטומאה והזמה, וכל זמן שעוד לא נתקן חטא זה אי אפשר שתהיה הגאולה שלמה (ראה זוהר הקדוש בראשית דף י"ט עמוד א', שם עמוד ב', שם דף נ"ו עמוד ב', נח דף ס"ב עמוד א', לך לך דף פ"ג עמוד א', וישלח דף קס"ט עמוד ב', וישב דף קפ"ח).
שמירת עינים החטא הראשון ועל ידי זה באו למאכלות אסורות
ידוע שאבותינו לא יכלו לרדת למצרים להתחיל בתקון עול המשימה אשר הטיל עליהם הבורא ברוך הוא (חי העולמים) אלא עד כדי היותם שבעים נפש, שמספרם "עין", ללמד אותנו איך אנחנו יכולים להכנס בשבילי הטהרה ולזכות לקדושה אלא אם כן נשלים ונתקן את תקון שמירת העינים תחלה, כי כל החטא הראשון שממנו התהווה קיום שבעים אומות בעולם המצירים לישראל, היה בעבור פגם העינים, כמו שנאמר "ותרא" האשה כי טוב העץ למאכל וגו', ואחר כך נכשלו במאכלות אסורות באכלם מעץ הדעת, לכן ישראל הוצרכו להתפזר בין שבעים אומות שנתהוו מאותו החטא כדי לתקן את מהותו.
[XVI]) איתא בזוהר הקדוש פרשת ויחי (דף רי"ט עמוד ב') דלא מהני תשובה רחמנא לצלן על חטא הידוע, ובמקום אחר בזוהר הקדוש (פרשת נח דף ס"ב עמוד א') אמרו דרק תשובה סגי מהני, וכן איתא בזוהר הקדוש פרשת ויקהל (דף רי"ד עמוד ב') דרק תיובתא שלימתא, תיובתא דאיהי אתחזייא על כל עובדוי וכו', עד כאן לשונו. (ועיין יומא דף פ"ו עמוד א'. זוהר הקדוש סוף פרשת במדבר. דברי חיים פרשת נח על הפסוק "קץ כל בשר בא לפני").
[פירוש הזוהר: תשובה שלימה, תשובה שהיא ראויה לחפות על כל מעשיו.]
ועיין בספר הקדוש "נועם אלימלך" בהנהגותיו, כי חטאת נעורים של האדם מסמין עיניו שלא יראה האמת, עיין שם. ובעונותינו הרבים חטא זה הוא גורם השפלות הגדולה בדורנו, שאין אנו יכולים להתעלות במדרגות עבדות השם יתברך, כי חטא זה מסמא עינים רחמנא לצלן ומעכב, ואילו זכינו לתקן חטא זה ויקבל השם יתברך בחינת תשובתינו ויענה ויאמר סלחתי, כבר נהייתה הגאולה שלימה.
[XVII]) כמבואר בשולחן ערוך אבן העזר (סימן כ"ג סעיף א'), ועון זה חמור מכל עבירות שבתורה.
וכן כתוב בזוהר (ויקהל דף רי"ד סוף עמוד ב') וז"ל: בגין דלית חובא דקשיא קמיה קודשא בריך הוא כהאי מאן דמשקר ופגים להאי את קיימא קדישא, ודא לא חמי אנפי שכינתא, עד כאן לשונו.
[פירוש הזוהר: מפני שאין חטא שקשה לפני הקדוש ברוך הוא, כמי שמשקר ופוגם את זה אות הקיום הקדוש. וזה לא רואה את פני השכינה.]
[XVIII]) בספר אור לישרים (מהגאון הגדול ר' זרח איידליץ דרוש א') כתב: כשאחד פוגם חס ושלום במדת היסוד, הסטרא אחרא לוקחת ממנו כל התורה ומצות עשה. ובספר זהר חי (מהגאון הקדוש מקאמארנא, פרשת ויחי דף שע"ז עמוד ב') וז"ל: אבל זה החטא (של הפוגם בפגם הברית) הוא חטא כללי פוגם בשרשו ומזלו עליון דעת עליון וכו', כי העושה חטא זה תיכף סר ממנו צלם אלקים ונעשה חיה רעה טורף ומזיק בכעס וגאוה ומדות רעות משחית ממש כאחד מן השדים ופחות ממנו, ותורתו ותפלתו טורפין הקליפות ממנו, ולכל זה מהני התשובה והחרטה והבכיה באמת לפני א-ל עולם עד שיעיד עליו יוצר בראשית שלא יעשה כזאת, ובתשובה יהיה תורה ומצות שלו בקדושה, אבל לתקן חטא עצום הזה המר והנמהר חמור מכל עבירות שבעולם [קשה מאד] כי פוגם במקום גבוה מאד, וכל זמן שלא עשה תשובה באמת כדינו ניכר היטב שאין לו חלק באלקי ישראל, ואסור לדבר עמו כי מטמא הבל פיו, ואני העני כשרואה זה החטא על איזה אדם אני נזהר מאד מלהסתכל בצורתו ומלדבר עמו, אבל אחר שעשה תשובה באמת, חוזר לצורת יהודי, עד כאן לשונו.
[XIX]) איתא בר"מ וכן בכתבי האר"י זלה"ה ובחובת הלבבות: כל המעשים שהאדם עושה והתורה שהוא לומד והוא רשע, לא די שאינו מוסיף כח ואומץ בקדושה, אלא אף גם מוסיף כח בקליפה, ונענש על לימודו, כי מאחר שהרשע נמצא תוך הקליפה הוא משפיע אל הקליפה, וגם אם לא שב כראוי אין תפילתו רצויה, וכמו שכתוב בגמרא: אמר אביי בתעניתא עד פלגי יומא מעיינו במילי דמתא, ומפלגי דיומא ריבעא דיומא קרי ומפטרי, ורבעיא דיומא בעי רחמי ואיפך אנא לא ס"ד וכו'.
וכן כתב בספר "חרדים" בשם ר' סעדיה גאון: בשביל ז' דברים אין תפילת האדם נשמעת ואחד מהם, אשר גברו עוונותיו ולא עשה תשובה שנאמר: "עוונותיכם מבדילים ביניכם". (ועיין רמב"ם הלכות תשובה פרק ז').
ובספר עין הבדולח כתוב: כי האדם ברשעו. התורה שלמד ומצות שעשה הכל הולך אל הסטרא אחרא וכו', והלשון הוא כלי שרת לעבוד את ה' ורוב עבודת ה' הוא בלשון והרי אם מדבר לשון הרע או נבלות הפה ודיבורים אסורים וכיוצא בהם, נמצא שמטמא את הלשון וכל הגוף והלשון בפרט מטונף ומשוקץ ונמאס ואיך אחר כך ישרת לה' לברך ולהודות ולהתפלל וללמוד בכלי סרוח לישנא בישא וכו' וחבל את מעשה ידיך על רוב זדונך לשרתו בכלי מלוכלך נבזה ונמאס.
[XX]) בואו וניקח מוסר השכל מפינחס שקינא קנאת ה' צבקות:
העוסקים לזכות הרבים בתיקון פגם הברית הם מצילים את עם ישראל מכליון כמו שכתוב חרב נוקמת נקם ברית
בפרשת פינחס נאמר: וידבר ה' אל משה לאמר, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל גו', לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום גו', תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל (כ"ה י'-יג).
א) הפסוקים הנ"ל אנו אומרים אותם בכל ברית לפני הברית מילה. ומובא באות חיים ושלום, שלא מצא מקור לומר בברית מילה פסוקים אלו, לא בנגלה ולא בנסתר, וצריך ביאור למה אומרים הפסוקים האלו?
ונראה לפרש בסייעתא דשמיא בהקדם, דהנה בעת שהרג פנחס לזמרי כתיב (בלק כה, ח) "ותעצר המגפה", ובהמשך לזה כתיב בפרשה שם: א) "השיב את חמתי" וגומר. ב) "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי". וקשה, וכי בשביל כך שהרג פנחס את זמרי, משום זה "ותעצר המגפה" ותכפר, אתמהא.
ועוד קשה, למה הלך פנחס דייקא, הלא משה ואהרן ואלעזר היו גדולים ממנו. ועוד, דאיתא במדרש פרשתנו על הפסוק "לכן אמור": בדין הוא שיטול שכרו, וצריך להבין ביאור דברי המדרש.
ונראה להקדים דמה שמובא כאן ג' פעמים ענין הקנאה ("בקנאו את קנאתי גו' בקנאתי"), נראה שהוא כמו שמובא בתשובת מהר"ם שי"ק (סימן שי"ג) החילוק בין "תוכחה" ל"מחאה", ד"מחאה" היא בשעת מעשה, ומובא בתשובת מחנה חיים דחייב להכות בדבר זה, וענין ה"הוכחה" הוא כמובא בגמרא שבועות (דף י"ז) "כל שיש בידו למחות ואינו מוחה נקרא רשע", ומובא בפרק קמא דנדה על הפסוק "וכשלו איש באחיו", איש בעון אחיו, מכאן שכל ישראל ערבים זה לזה. ובראשונים פליגי אי שייך דין ערבות בגרים, אבל על כל פנים "איש באחיו" קבלנו מהר סיני "את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה".
ובזה אמרתי ליישב דברי הגמרא בשבת (דף נ"ד ע"ב) כל מי שאפשר לו למחות באנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו, נתפס על כל העולם כו'. וקשה, האיך שייך שיוכל להוכיח בכל העולם. רק נראה, דבגמרא סנהדרין ובאיזהו נשך איתא ד"המשחק בקוביא אין להם חלק לעולם הבא", ושם "מפריחי יונים", ובאופן זה שייך גם בדורנו, וזהו ענין הערבות.
ומובא בספר משכיל אל דל מהצדיק הקדוש ר' הלל קאלאמייא זי"ע, וכן בחפץ חיים, בביאור הפסוק "ואתה כי לא הזהרת דמו מידך אבקש", משום דלא הוכחת אז עליך העונש. ומובא בתנא דבי אליהו דכל מי שבידו למחות כל דמים הנשפכים בישראל עליו, ובחפץ חיים כתב דמו עד סוף כל הדורות, ובילקוט שופטים איתא: אותן ע"ב אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני שלא הוכיחו זה את זה, ובשביל זה חרב בית המקדש, כמובא באיכה. ומובא בחפץ חיים דהערבות שאנו חייבים עליה הוא ערב שלוף דוץ [דהנה איתא ביו"ד (סימן קע"ז), דיש ג' מיני ערבות, א' ערב סתם, ב' ערב קבלן, ג' ערב שלוף דוץ. והחילוק בין ג' ערבים אלו הוא כך, ערב סתם הוא שהמלוה הולך להלוה, ואם אין להלוה הולך להערב; ערב קבלן הוא, שהמלוה יכול לילך למי שהוא רוצה, וערב שלוף דוץ הוא, שהמלוה הולך רק להערב.], ומובא ברמב"ם שמחוייב בערבות על כל דבר.
והנה מבואר בשם תלמידי הבעל שם טוב, דנוטר ברית רואה האמת, ופנחס ראה זאת, וממילא הי' מחוייב למחות, ובגמרא סנהדרין פרק חלק איתא: שפנחס מסר נפשו על זה והי' מוכן ממש ליהרג, ובשביל זה זכה ל"בריתי שלום" ופעל אשר "ותעצר המגפה", וכיון שמחה לכן "ויכפר על בני ישראל".
ובגמרא הנ"ל (דף פ"ב ע"ב): "ראוי' כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם" (דכתיב ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר, רש"י. ובחידושי אגדות מהרש"א כאן: מדלא כתיב וכפר על בני ישראל וגו', בלשון עבר, וכתיב ויכפר בלשון עתיד). ובבני יששכר (מאמרי חודש תשרי, מאמר ד' סימן ז') הלשון הוא: ראוי' שתהא הכפרה הזו מכפרת והולכת עד סוף כל הדורות.
וכתב בבני יששכר שם בשם הקדוש מהר"ש מקרלין הי"ד, שיש מדרש חז"ל, שאמר אליהו (זה פנחס), רבונו של עולם, כיון שמידתי היא שאני מקנא ולא אוכל לסבול חטא ועון, פן יהי' אבי הבן המכניס בנו לברית, בעל עבירה, ולא אוכל לסובלו. והשיב לו הקב"ה, אז אכפר לאבי הבן עונותיו. ואמר לו אליהו עוד, פן יהי' המוהל והעומדים שם בעלי עבירה, והשיב ד' שיכפר גם לכל העומדים שם.
ולפי הדברים האלה יש לפרש הפסוק, שפנחס זה אליהו, אשר קינא לאלקיו, הואיל והוא מקנא ולא יוכל לסבול עבירות, לכן ויכפר על בני ישראל, יכפר ד' לכל מי שיעמוד אצל כסא של אליהו. ותבין מה שאמרו חז"ל הנ"ל שתהא הכפרה הזו מכפרת והולכת עד סוף כל הדורות. ע"כ.
ולעניית דעתי נראה לפי הנ"ל בפסוק "דמו מידך אבקש", דאחד ערב לחבירו עד סוף כל הדורות, וכתב החפץ חיים בפירוש "עלינו ועל דורותנו ועל כל דורות", דקאי על ברית בין הבתרים. וממילא נמצא שקבלנו עונשים על כל הדורות. ומרובה מדה טובה ממדת פורעניות, ולכן כיון דבמדת פורעניות כן, כל שכן במדה טובה "ראוי' כפרה זו שתהא מכפרת" כו'. וכל שכן פנחס שהוא הגין על כל הדור, ממילא הגין לכל הדור גם בלי ברית, דהא דפנחס הרג לזמרי הוא משום ערבות, וממילא מרובה מדה טובה ממדת פורעניות, ולכן מכפר.
ועוד נראה לעניית דעתי ליישב בסייעתא דשמיא, דלהיות וכל הדורות עומדים בזכות פנחס, לכן ראוי' כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם, כיון דבלי מסירת נפשו היה כליה חס ושלום, ובגלל שמסר נפשו והציל כלל ישראל וכל קיום העולם הוא בזכות פנחס, לכן ראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם.
ועל פי זה נראה ליישב דברי המדרש "בדין הוא שיטול שכרו", ומובא במשלי יעקב מהמגיד מדובנא, שהקשה למה דוקא אצלו הי' "בריתי שלום" ולא אצל אבותיו, עיי"ש המשל.
והנה בעת חטא העגל כשאמר לו הקב"ה למשה רבינו ע"ה "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם גו'", פעל משה רבינו אצל השי"ת עד אשר "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו", אך אף על פי כן אמר לו השם יתברך "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם", ופירוש רש"י "עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם, ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל".
ועל דרך זה בחטא מרגלים, שאמר השם יתברך למשה "אכנו בדבר גו'", פעל משה אצל השם יתברך "ויאמר ה' סלחתי כדבריך", אך אף על פי כן אמר השי"ת "ואולם חי אני גו'", ופי' רש"י "לא אמיתם פתאום כאיש אחד (שלא יאמרו "מבלתי יכולת" וגו'), אלא באיחור מ' שנה מעט מעט".
אכן פנחס סילק את כל הדינים "ויכפר על בני ישראל". היינו, דחטא העגל וחטא מרגלים נתכפרו רק לאותו דור, אבל פנחס, כיון שהיתה לו מסירת נפש לכן סילק את הדינים לגמרי, ולכן "הנני נותן לו את בריתי שלום", כיון שהוא מכפר עד סוף כל הדורות.
ובזה מיושבת תמיהת האות חיים ושלום בענין אמירת פסוקים אלו בשעת עריכת ברית, כי אליהו מלאך הברית הוא פנחס ("פנחס זה אליהו"), שהוא הציל את כלל ישראל בעניני שמירת הברית, לכן בעת עריכת ברית שאז בא אליהו שהוא פנחס, אומרים אז הפסוקים הנ"ל, כדי להזכיר את פנחס.
ועוד, דכיון שעל ידי פנחס ניצלו בני ישראל מכליה, לכן כל ילד חדש שנולד הוא בזכות פנחס, ופנחס הוא כעין "אביו" של הרך הנולד, ולכן פנחס (שהוא אליהו) בא להשתתף בהכנסתו בבריתו של אברהם אבינו עליו השלום, ומכיון שהוא שם אומרים "ברוך הבא כו' וידבר גו' פנחס בן אלעזר גו'".
ולכן דווקא פנחס קנא קנאת ה', ולא משה ואהרן, כי "פנחס הוא אליהו", שהוא מלאך הברית, לכן פנחס דווקא קנא לענין שמירת הברית.
וזהו גם הטעם לזה ש"בא הכתוב ויחסו אחר אהרן", שאמר "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן גו'", כי מדת אהרן היא מדת השלום, "אוהב שלום ורודף שלום", וגם פנחס קיבל מאת השם יתברך ברכת השלום ("הנני נותן לו את בריתי שלום").
ועוד טעם לזה שיחסו הכתוב אחר אהרן, כי ידוע אשר בעת שפרחה נשמתו של פנחס (כשהלך להרוג את זמרי) נכנסו בו נשמת נדב ואביהו, בני אהרן, ואם כן הרי הוא עתה בנו של אהרן הכהן (ולא רק נכדו), ולכן כיון שהזכיר את ה"בן" (פנחס), הזכיר גם את "אביו" (אהרן).
ועוד יש לפרש בפירוש הגמרא והמדרש "ראוי' כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם", שעל ידי שאנו קוראים בתורה בפרשת פנחס ואנו רואים באיזה מסירת נפש שקנא פנחס לה' ואנו רואים השכר הגדול והברכות שקיבל פנחס על זה, על ידי זה מתעוררת בנו מדת הקנאות, קנאת סופרים תרבה חכמה ואנו גם כן מקנאים לה', ועל ידי זה שאנחנו מקנאים לה' אנו מצילים הכלל ישראל. ובזה אתי שפיר כנ"ל.
ובזה יש לתרץ גם כן קושיות האות חיים ושלום, למה אנו אומרים הפסוקים הנ"ל בכל ברית, מפני שכל אב שהולך למול את בנו, צריך שתהי' לו מדת הקנאות, ולכן אומרים פסוקים הנ"ל, שהמדה הזו תדבק בנו כנ"ל.
וגם כן ידוע שכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, וכשאנו מזכירין פסוקים הנ"ל נחשב אצל השי"ת כאילו פנחס קנא עכשיו לה', וממילא ראוי' כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם, אמן.
ועוד יש לתרץ קושיית האות חיים ושלום בהקדם דברי הרמב"ן שפירש, דמה שכתוב "לכן אמור", הכוונה בזה שיגיד זה בישראל, כלומר אמור לבני ישראל שהשכר הוא בריתי שלום. וכנראה דיוקו הוא מדלא אמר "אמור לו".
ועל פי זה אפשר לפרש "לכן אמור", שיאמרו הפסוק הזה בכל הדורות, כמו שכתב הרמב"ן ז"ל שיגיד זה בישראל כו', וק"ל.
ב) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל גו' ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי (כה, יא).
ויש להקשות, למה קיבל פנחס רק ב' ברכות טובות, א) "בריתי שלום", ב) "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם", דהלא מרובה מדה טובה ממדת פורעניות, ופנחס עשה שני דברים, א) "השיב את חמתי מעל בני ישראל", ב) "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי".
ואפשר לומר בסייעתא דשמיא, בהקדם דברי הש"ך והאמרי שפר על פי הזוה"ק פרשתנו (דף רי"ז) דכשהרג פנחס לזמרי, נתקבצו שבטו של שמעון להרגו, ופרחה נשמתו של פנחס, ונשמות בני אהרן נדב ואביהוא שהיו ערטילאין, לפי שלא נשאו נשים, נכנסו בגופו. ואף על פי שהם שנים, ואין גוף אחד יכול לקבל ב' נשמות, אמנם לפי שהיו ערטילאין שלא נשאו נשים, לכן נחשבים כל אחד כ"פלג גופא". וזוהי הכוונה במה שכתוב "(פנחס) בן אלעזר בן אהרן הכהן", כלומר, "בן אלעזר" בגוף, ו"בן אהרן הכהן" בנשמה. ולכן זכה פנחס מאותה שעה להיות כהן, כי הי' "בן אהרן הכהן". וזהו שאמר השי"ת לשבטים, מה שאתם טוענים שזולת "בן אהרן" הוא גם בן יתרו (וכמאמרם ז"ל שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו [יתרו] עגלים לעבודת כוכבים), זהו רק עד שהרג לזמרי, אבל אחר שהרג לזמרי הרי הוא רק "בן אלעזר בן אהרן הכהן", ואין לו עוד שום שייכות ליתרו. עד כאן תוכן דבריו.
ואפשר לפרש, דבגלל שני דברים הנ"ל שעשה פנחס קבל ב' דברים, כנ"ל, ועוד קיבל ב' נשמות חדשות כנ"ל, וגם כן קיבל הברכה שחי ד' מאות שנה, כמבואר ברבינו בחיי פרשה זו.
[XXI]) כמו שכתוב (זכרי' יג, ט), "והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב", עוד (שם): "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל הרשעים והמשכילים יבינו". כתיב (זכריה י"ג): "והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב". (ועיין זוהר שמות דף ז' עמוד ב'). והנה קודם ביאת המשיח, קודם שתתנער כנסת ישראל מעפרא, יתרבו חבלי לידה, צער אחר צער, כדכתיב (דניאל י"ב): "והעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא, ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר".
ידוע שהמלחמה לפני שערי ירושלים תהיה המלחמה הכי נוראה שהיתה אי פעם, ורק הקדושים כמלאכים יוותרו
ואין פירוש מסברא, רק קבלה מקובלת אצלם מן הנביאים, שהמלחמה הנוראה ביותר שהיתה בעולם תהיה ממש לפני שערי ירושלים, בה יתקבצו כל האומות שבעולם אחד מהן לא נעדר, בצד אחד כל האומות המחזיקות דת נוצרית, ובצד אחד כל האומות שאינן מאמינות בדת זו, ומקובל שמות שרי הצבא מכל צד ואיזו אומה נוצחת, ועל מלחמה זו ניבא בלעם באומרו: "אוי מי יחיה משומו קל" – שיבואו האומות שבשמם שם קל, ובדרך הטבע אין מנוס לחיים, ולא ישארו שם רק קדושים כמלאכים, ועל זה נאמר (ישעיה ד' ג'): "והנותר בציון והנשאר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים", ומי יערב לנפשו להיות מקדושים אלו שישארו בחיים, ("אבות על בנים" בהקדמה).
[XXII]) ראה בפנים הספר מה שהבאנו מהשל"ה הקדוש ומדרש תלפיות וספר יסוד ושורש העבודה.
[XXIII]) עיין רש"י הקדוש במדבר (כ"ו, ה') על הפסוק משפחת החנכי, ועיין אור החיים הקדוש שם מה שמביא מזוהר (חלק א' דף קי"ג), ועיין כלי יקר דבר נפלא מאוד מה שכתב בזה.
[XXIV]) ועיין מדרש שוחר טוב ק"ו, ט', ובמדרש רבה שמות (סוף פרשה א' על הפסוק וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים).
[XXV]) ובספר מדרש תלפיות (דף 127) מביא מספר חסד לאברהם (נהר כ"ב עין הארץ), וזה לשון קדשו: מסורת קבלה יש בידינו כי באותו יום שיבא מלך המשיח עם קבוץ גליות לארץ ישראל ימצא, שם בארץ ישראל שבעת אלפים מבני ישראל, ובאותו היום יחיו המתים שבארץ ישראל, וגם באותו היום יסתלק החומות מירושלים ויבנה אותם באבנים טובות ומרגליות ויחזרו אז המתים שבארץ ישראל בעת חיותם אל בריה חדשה רוחנית, והן השבעה אלפים אשר נמצאים חיים בעת ההיא שמה גם כן יהיו בריה חדשה כולם גוף רוחניות כמו גוף אדם הראשון קודם שחטא, והגוף של חנוך ומשה רבינו עליו השלום ואליהו וישוטטו כולם באויר ויעופפו כנשרים וכל זה יהיה לעיני אנשי קיבוץ גליות, וכאשר יראו אנשי קיבוץ גליות לאלו שבירושלים במעלה זאת יתרעמו על מלך המשיח למה נשתנו מהם, ומשיב להם שהוא מטעם שאלו לא חסו על כסף וזהב ולא על גופם וחמדו ועלו לירושלים וכו'.
[XXVI]) ורק השומרי ברית קודש ישארו בחיים בעת התחיה כמבואר בזוהר הקדוש (חלק ב' דף נ"ז עמוד ב').
וזה לשון הזוהר (בשלח דף נ"ז עמוד ב'): ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם (דניאל י"ב), בההוא זמנא אמר רבי שמעון זכאין אינון דישתארון בעלמא, ומאן אינון, תא חזי לא ישתאר מבני עלמא בר אינון גזירין דקבילו את קיימא קדישא וכו', והוא נטיר ליה לההוא קיים וכו', אלין אינון דישתארון ויכתבון לחיי עלמא, מנלן דכתיב (ישעיה ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים, משמע הנשאר בציון והנותר בירושלים דכל מאן דאתגזר וכו' ואי נטיר לההוא קיים כדקא חזי ויזדהר ביה עליה כתיב הנשאר בציון והנותר בירושלים, אלין ישתארון בההוא זמנא, ובהו זמין קודשא בריך הוא לחדתא עלמא ולמחדי בהו על ההוא זמנא כתיב (תהלים ק"ד) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, עד כאן לשונו.
[פירוש הזוהר: ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. אמר רבי שמעון, זכאים אלו שישארו בעולם באותו זמן, ומי הם. בוא ראה, לא ישאר מבני עולם זולת אלו נימולים שקבלו אות ברית קודש, אלו הם שישארו ויכתבו לחיי עולם. מנין לנו, שכתוב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים. נלמד הנשאר בציון והנותר בירושלים, שכל מי שנימול וכו' ואם שומר אותה ברית כפי שראוי ונזהר בה, עליו כתוב הנשאר בציון והנותר בירושלים. אלו ישארו באותו זמן. ובהם עתיד הקדוש ברוך הוא לחדש העולם ולשמוח בהם. על אותו זמן כתוב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו.]
הרי אנו רואים מפורש בהזוהר הקדוש שלא ישארו רק אלו ששמרו על שמירת הברית.
[XXVII]) כדכתיב (שמות כ"ב), ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה. ורצה לומר אם אנשי קודש תהיו לי שתהיו גדורים מן הערוה ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לא תהיו נכשלים לאכול בשר טרפה כי מאן דעביד הא שנכשל בזנות נכשל במאכלות אסורות ובטריפות, כדאיתא במסכת קידושין (דף מ') בהאי מטרוניתא תבעה לר' צדוק אמר לה חליש ליבאי אית דבר למיכל, אמרה אית דבר טמא, אמר לה ומאי נפקא מינה דעביד הא עביד הא, ועיין שם רש"י. ועל כן כתיב אחריו, כי אם לא נזהר בזה מגדר עריות בודאי נכשל גם כן בבשר טרפה ועל כן לכלב תשליכון אותו, דמי שבא על ארמית קשורה בו ככלב, וכן נמי מי שאוכל טרפות מגולגל בכלב, ועל כן מצינו בתורה כתיב אצל עריות והתקדשתם והייתם קדושים וכן במאכלות אסורות כתיב גם כן והייתם קדושים.
והפוגם בפגם הברית עלול לשבעה עבירות
וחטא זה מביא אותו לידי לשון הרע, גזל, שפיכות דמים, שבועות שוא, גילוי עריות, גסות הרוח, צרות עין, וגם נכשל במאכלות אסורות כי מצינו בתורה בפרשת שמיני אחר שהזהירה התורה על מאכלות האסורות כתיב שם (י"א מ"ד) "והתקדשתם והייתם קדושים", וכן בפ' קדושים אחר שהזהיר על עריות ועל ביאות אסורות כתיב גם כן "והתקדשתם והייתם קדושים", כי מאן דעביד הא עביד הא (קידושין דף מ'), וכן מצינו במעשה שטים ויאכל העם וגו' ויזנו אל בנות מואב.
[XXVIII]) ראה זוהר הקדוש פרשת ויחי (דף רי"ט עמוד ב'), פרשת נח (דף ס"ב עמוד א'), ויקהל (דף רי"ד עמוד ב').
[XXIX]) זאת ידוע כי גלות מצרים וגלות בבל ומדי ויון וכו' היו על שחללו את הברית וכל התוכחות של תורת כהנים הם על הפרת הברית כמו שכתוב שם, "להפרכם את בריתי ואם תלכו עמי קר"י".
ואיתא בכתבי האריז"ל שגלות האחרון הזה והקללות שבפרשת כי תבא היה על חטא זה כי מספר צ"ח רומז עליה (רצה לומר, צדיק ח' היא המילה שניתנה לשמיני והיא נקראת יסוד צדיק).
מאן דעייל אות ברית קודש דיליה ברשו נוכראה, שבתא"י איהו טחול, חמ"ה, איתתא בישא מרה. וגרים ליה לישראל לאתעקרא מארעא דישראל. ומאן דעייל זרעיה בנשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה) כאלו מערב מה דאפריש קודשא בריך הוא דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים, (תקוני זוהר תיקון מ"ח. ועיין עוד בתיקונים צ"ח ב', ועיין שם בתיקון מ"ו (פג, ב)).
[פירוש הזוהר: מי שמכניס אות ברית קודש שלו ברשות זרה. שבתא"י הוא טחול, חמ"ה, אשה רעה מרה. וזה גרים לישראל שנעקרו מארץ ישראל. ומי שמכניס זרעו בנשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה), כאילו מערב מה דאפריש קודשא בריך הוא דכתיב (בראשית א, ו) ויהי מבדיל בין מים למים].
ואיתא בילקוט פרשת כי תבא: הבא על נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה), עובר על י"ד לאוין, וחייב כרת בידי שמים.
ואיתא במדרש רבה פרשת נשא על הניאוף נחתם גזר דין שכן כתיב העל אלה לא אפקוד בם נאום ה', אמר הקדוש ברוך הוא על הכל אני כובש ועל הזימה אני כועס והריני מוסרן למלכות, ההא דכתיב עלו בשרותיה ושחתו, עד כאן לשונו.
ובספר יסוד יוסף איתא, אבות ירדו למצרים בסוד ידוע תדע כי גר יהיה זרעך היינו בשביל זרע לבטלה שהוציא אדם הראשון בק"ל שנה על כן יהיו בניך גרים. ונודע כי הגלות הוא כעין פגימת הברית רחמנא לצלן, כי הוא נקרא גזלן וכתיב משדד אב יבריח אם, כי כשהאדם משחית זרעו גורם שילך רחמנא לצלן גם ההשפעה העליונות למקום אחר ואז משדד אב זה הקדוש ברוך הוא, ואז מבריח האם כי דרך האם שתקבל מבעלה להשפיע לבניה כל די סיפוקם אבל האיש הנזכר לעיל גורם שלא יהיה לה המשפיע חס ושלום. ויש לרמז בזה פסוק (ירמי' ל"א) "בכי תמרורים רחל מבכה על בניה" סופי תיבות מילה מאנה להנחם על בניה, כי סופי תיבות מילה, כי על ידי זה הלכו בגולה שפגמו בריתם, ומפורש בזוהר בפסוק "כי איננו" (שם) דמלכא קדישא סליק לעילא ולא אשתכח בגווה.
ואיתא בזוהר, כי על ידי פגם היסוד הקדוש ברוך הוא מסתלק לעילא, ולפיכך נרמז ב' פעמים מילה על כי כל ישראל נקראו גם כן על שם של יוסף, ועל שמו של בן בנה אפרים. עוד רמז בפסוק (שמות א') ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, סופי תיבות מילה. עוד רמז פסוק (בחוקותי) כל ימי השמה ואתם וגו' סופי תיבות מילה. עוד רמז כתיב (איכה א') היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח ראשי תיבות מילה רק תיבת בגוים מפסיקה באמצע, על ידי שפגמו בריתם נתחייבו גלות בין הגוים (בית יצחק).
[XXX]) כדאיתא בגמרא המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי דקא מגרי יצר הרע אנפשיה ונקרא מומר שכן דרכו של יצר הרע היום אומר לו כך ולמחר אומר לו כך עד שאומר לו לך עבוד עבודה זרה, ובית-דין של מעלה מנדין אותו, וכן כתב רבינו יונה שנקרא משומד לדבר אחד (קב הישר פרק ל"ד).
[XXXI]) וזה לשון האור החיים הקדוש על התורה בפרשת אחרי (פרק י"ח פסוק כ') כי באמצעות שמירת העריות ימצאו הכנה בנפשותם לקיום מצות עשה, באומרו "את משפטי תעשו", ושמירת כל לאוין באומרו "חקותי תשמורו", מה שאין כן אם יתעב מעשיו בדרך ההוא, תחלה נפשו בתחלואי הטומאה ולא יקיים אחת מהנה כי טומאת חטא זה משרה טומאה על כל אברי הגוף שבאדם וכחותיו, וכיון שכן כל הלאוין לא ימנע מהם, כי בכל אבר יש טומאתו בו וכן מצות עשה. והגם שעושה לפעמים איזה מצוה אינה מצוה, כי לא יתרצה בה הקדוש ברוך הוא יתברך שמו על דרך אמרם "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי" וגו' וכתיב "זבח רשעים תועבה", וכתיב לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לפני, כי אין חפץ לה' בהם, אלא במצוה הנעשה על טהרת הקודש, עד כאן לשונו. וכתיב (ויקרא ב' ו') זאת תורת העולה וגו' פירש רש"י ללמד איזה מן הפסולין אם עלה ירד ואיזה אם עלה לא ירד כו' אלו שהיו פסולן בקודש כגון הלן והטמא והיוצא, ואלו שלא היו פסולן בקודש כגון הרובע והנרבע אפילו אם עלו ירדו, הכוונה אלו בעלי עבירות שהיו פסולן בקודש שהעבירות שעשו הי' עוד עליהם קדושת הברית שעשו עבירות אחרות אבל חס וחלילה לא פגמו בריתם, אם עלו, אם עשו מצות ומעשים טובים שעולים למעלה לא ירדו אין דוחין אותם משם, אבל אלו שלא היו פסולן בקודש שעל ידי העבירות לא נשארו בקדושה כגון הרובע והנרבע שפגמו בריתם וחללו קדושתם אפילו אם עלו שעשו מצות ומעשים טובים שהם עולין למעלה ירדו דוחין אותן מלמעלה ומורידין אותם לגיהנם. (אוצר החיים).
[XXXII]) כדאיתא בספר הקדוש ראשית חכמה (פרק י"ז משער הקדושה) מביא שם מכתיבת יד מספר הזוהר פרשת נח: תא חזי בההוא זימנא דזמין קודשא בריך הוא לאחייא מתיא, כל אינון מתין דאשתכחו לבר בשאר ארעהון נוכראין, קודשא בריך הוא יברא להון גופייהו כדקא חזי וכו', בר אלין דמסתאבא וסאיבי ארעא באילין כתיב "וימחו מן הארץ" דייקא, ועלייהו אתמר (דניאל י"ב, ב) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה, וסיפא דקרא אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, עד כאן לשונו.
[פירוש הזוהר: באותו זמן שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות המתים, כל אותם מתים שימצאו בחוץ בשאר ארצות נכריות, הקדוש ברוך הוא יברא להם גופותיהם כראוי. חוץ מאלה שנטמאו וטמאו הארץ, באלה כתוב שהקשו וחלקו הקדמונים על זה, אין להם חלק לעולם הבא.]
וכתיב (תהלים ל"ד) פני ה' בעושי רע, פנים של זעם בעושי ומתקני את הרע בסטרא אחרא (בעון מוציא זרע לבטלה) להכרית מארץ זכרם דהיינו עצם הקטן הנשאר לעולם והוא לוז ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שנשבר הסדן והעצם לא נשברה ובאלו שלא תיקנו הרע יתצנו ויכרת ולא יזכה לתחית המתים. אבל הצדיק (שומר הברית) נאמר בו שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה שהיא אותה העצם המיוחדת שקורין לוז לא נשברה אלא היא בקיומה לקום בתחית המתים (ליקוטי תורה).
[XXXIII]) כי חטא זה חס ושלום מפריד אלוף, כי זה כמו חטא פעור שפערו עיניהם להסתכל במקומות שאינם צריכין והתבוננו על בתולה ולא נטרו כראוי את התרין סרסורין שהם עינא ולבא, ועל ידי זה באו למעשה דבנות מדין, כי אז כלי המעשה גומרין, ופגמו ברזא דברית דרגא דצדיק, וממילא על ידי זה הפסידו לב ועין השגחתו יתברך שמו עליהם, כי הוא מפריד אלוף לא יראה מאורות, ועל ידי זה היתה בסוד הנוקמת נקם ברית רזא דיוד תתאה ובי' ה' תתאה הוא החרב הנוקמת כנודע וכו' ונעשה צירוף משחית ויצא המשחית (שפת אמת).
ואיתא בזוהר (פרשת ויחי חלק א' דף ר"מ עמוד ב') אלא ודאי עיקרא דמילה אות קיימא קדישא יהיב קודשא בריך הוא ורשים ליה בבני נשא בגין דינטרון ליה ולא יפגמון ליה בפגימו האי רשימא דמלכא, מאן דפגים ליה הוא קאים לקבלה (ויקרא כ"ו) חרב נוקמת נקם ברית לנקמא נוקמא דברית קדישא דאיתרשים ביה, ואיהו פגים ליה, ומאן דבעא לנטרא האי אתר יזדרז ויתקן גרמי' ושוי לקבליה בשעתא דיצרא בישא יתקף עלוהי להאי חרב דקיימא על ירך לאתפרעא ממאן דפגים להאי אתר, עד כאן לשונו.
[פירוש הזוהר: אלא ודאי עיקר הדבר, אות ברית קודש נתן הקדוש ברוך הוא, ורשם אותו בבני אדם, כדי שישמרו אותו ולא יפגמו אותו בפגימה לזה רושם המלך, ומי שפוגם אותו הרי עומדת לנגדו חרב נוקמת נקם ברית. לנקום נקמת הברית קודש שנרשם בו, והוא פגם אותו. ומי שרוצה לשמור זה המקום, יזדרז ויתקן עצמו, וישים לנגדו בשעה שיצר הרע יתחזק עליו זו החרב שעומדת על ירך, להפרע ממי שפגם זה המקום.]
וכן איתא בזוהר (פרשת וארא דף כ"ו עמוד א') "גורו (איוב י"ט) לכם מפני חרב" (ויקרא נ"ב ב') כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון. שדין כתיב. גורו לכם מפני חרב, מאן חרב דא (ויקרא כ"ו) "חרב נוקמת נקם ברית", דא האי חרב קאי לאסתכלא מאן דמשקר ביה בברית. נוקמא דנקמין מניה האי חרב הוא הדא הוא דכתיב (איוב י"ט) כי חמה עונות חרב, מאי טעמא, בגין דמאן דמשקר בברית פריש תיאובתא, ולא נטיל מאן דנטיל, ולא יהיב לאתריה, עד כאן לשונו. (ועיין בתנא דבי אליהו פרק י"ח מעשה נורא עם אליהו הנביא, ואין כאן מקומו להזכיר).
[פירוש הזוהר: פתח רבי שמעון ואמר, גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון. שדין כתוב. גורו לכם מפני חרב, מי היא חרב. זו חרב נוקמת נקם ברית, שהרי זו החרב עומדת להסתכל במי שמשקר בברית, שכל מי שמשקר בברית, נקמה שנוקמים ממנו, בזו החרב היא. זה הוא שכתוב כי חמה עונות חרב. מה הטעם. מפני שמי שמשקר בברית מרחיק הרצון, ולא נוטל מי שנוטל, ולא נותן למקומו].
[XXXIV]) כדאיתא בזוהר (פרשת שמות דף ג' עמוד א' ועמוד ב') ועל דא קודשא בריך הוא מסתלק מעלמא וחרבא וכפנא ומותנא אתיא על עלמא וכו' ועל דא רוחא דקודשא עביד בכיה ועלמא אתדן בכל הני דינין, ווי להאי בר נש, ווי ליה, טב ליה דלא יתברי בעלמא.
[פירוש הזוהר: ועל זה דוחין השכינה מהעולם, ועל זה חרב ורעב ודבר באים על העולם וכו', ועל זה רוח הקודש בוכה, והעולם נידון בכל אלו הדינים, אוי לאותו בן אדם, אוי לו, טוב לו שלא יברא בעולם.]
ואיתא במדרש הנעלם מסטרא דשמאלא "קץ כל בשר", למאן דמסתכל אות ברית בשר קודש.
[XXXV]) כדאיתא בתיקוני זוהר (תיקון שתסרי) כד לא נטרי ישראל ברית מילה וכד ישראל מסאבין בברית מילה אתפסיק נבועי דנקודין וכו' מה כתיב שם, "פצו עליך פיהם כל אויביך שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו". עד כאן לשונו.
ועוד איתא בתיקוני זוהר (תיקון תליסר דף כ"ט עמוד א') כד לא נטרי ישראל ברית מילה מתגברין עליה עובדי כוכבים דאינון המים הזדונים (תהלים קכ"ד ה') עכ"ל.
[פירוש הזוהר: כאשר לא שומרים ישראל ברית מילה מתגברות אומות העולם, שהם המים הזידונים.]
ובזה מובן הפסוק אחר כך "והמים גברו מאוד מאוד". וכמו שנתקיים לא עלינו שה"מים הזדונים" הרשעי ישראל גברו עלינו מאוד מאוד.
[XXXVI]) איתא בתיקוני זוהר (תיקון כ"ב, דף ס"ו ע"א) מאן דמשקר בברית גרים לאסתלקאה מניה שכינתא דאיהו יחודא דקודשא בריך הוא וישלוט עליה שד דאיהו אל אחר וגו' ובגין דא אמר קרא "לא תשתחוה לאל אחר" ובההוא זימנא דשלטא על בר נש שד דאיהו אל אחר, איהו משתעבד ביה בכל מיני עינויין וחובא דא גרים לישראל לאשתעבדא בהון אומין דעלמא, עד כאן לשונו.
[פירוש הזוהר: מי שמשקר בברית גורם שהשכינה מסתלקת ממנו ושולט עליו ש"ד "שטן", דאיהו א-ל אחר וגו']
[XXXVII]) כתב האריז"ל, שכל צרות שבעולם הכל בשביל חטא זה ובנים המשחיתים הן הן המזיקין אותו וגורמין לו כל ההיזקות וזה שנאמר מהרסיך ומחריביך ממך יצאו.
וכן כתב בעל חסד לאברהם (בחלק עין גדי נהר כ"ו) וזה לשונו: הטיפין היוצאין לבטלה הם הנקראים נגעי בני אדם שהם עושים נגעים גדולים לבני אדם לשבור כדו ולשרוף גרנו ולהחריב ביתו ולשפוך יינו וכיוצא מאלו הענינים הקטנים הבאים לאדם בגרמא כאלו עשה ביד, והם אלו שהם מופקדים על כך, מתקרבים אל אהל האדם ואל משכנותם להחריבו כמה שאפשר ברשות ושלא ברשות כשהוא מוציא מפיו דבר תקלה. וזה שאמר ישעי' בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי, רצה לומר הרי בנים אתם לי שבראתי אתכם וגדלתי אתכם והיה מן הראוי לחלוק לי כבוד על ידי שהטבתי עמכם כל זה ואתם פשעתם בי, הוי גוי חוטא עם כבד עון כי גדול עונכם מנשוא, זרע מרעים בנים משחיתים, רצה לומר ממעשים האלה אתם ממש דומים לשכבת זרע היוצא מן המריעים, שאותן טיפות הם לו בנים שילדם והם לו משחיתים, שכל דבר שנשחת הכל בא על ידם, וגורמים לאביהם שבשמים שבראם, וגדלם על כלם והם גורמים כל הרעות, כן אתם לי ממש בית ישראל, שבנים אתם לי וגדלתי אתכם ואתם פשעתם בי, אוי לרשע רע, או לאותו רשע הנקרא רע שמוציא זרע לבטלה שגמול ידו יעשה לו ידו דייקא זה שפועל בידו להוציא זרע לבטלה זה עצמו יעניש אותו ויפרע ממנו ואיך הוא נפרע, אומר הכתוב עמי נוגשיו מעולל, רצה לומר, שכל הנגישות והצרות שבאים עליו הכל בא לו מעולל, רצה לומר אותו עולל נעשה משחית והוא הביאו לעולם הוא עצמו נוגשו בכל הצרות בחייו ובמותו (קרבן שבת).
ובזוהר הקדוש פרשת תזריע (דף מ"ט עמוד ב'): א"ר יצחק לפי דרכיו הרעים של האדם גורם נגע בעולם. והדין שורה בעולם. וזהו נגע צרעת, נגע צרעת הרי נתעוררו בו החברים. אבל צרעת כתרגומו. אמר רבי יהודה מה תרגומו. סגירו. שסוגר ואין פותח, וכאשר נסגר ולא נפתח זה נקרא נגע.
[XXXVIII]) והבחור היקר הזה שהוא מלא וגדוש בתורה קרוב לשנת הל' נושא הכלה הזאת במקום לקחת בת עניים שמהם תצא תורה, לוקח בחורה שעבדה הרבה שנים במקומות הנזכרים לעיל ונתגשמה בתכלית הגשמיות, מצא אשה מצא טוב. ונתקיים מאמר חכמינו זכרונם לברכה "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו".
[XXXIX]) איתא בתיקוני זוהר (תיקון ס"ו) מאן דעאל זרעיה בנדה גויה זונה שפחה [נשג"ז] כאלו מערב מה דאפריש הקדוש ברוך הוא דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים מי נדה למי דכיא, דהא אסור והא מותר דא כשר ודא פסול דא טומאה ודא טהרה, אלין אינון שיתא סדרין דאתיהיבת בהון משנה לאפרשא בין טוב לרע. ושם בזוהר (ויקרא דף י"ג, ועיין זוהר פרשת שמות דף ג' ע"ב, ועיין עוד בתיקונים דף צ"ח ע"ב, ובתיקון מ"ו (פ"ג ב')) מאן דמשקר בהאי ברית כאלו משקר בכל אורייתא כולא. (זוהר ויקרא נ"ב).
[פירוש הזוהר: ומי שמכניס זרעו בנשג"ז (נדה, שפחה, גויה זונה), כאילו מערב מה דאפריש קודשא בריך הוא דכתיב (בראשית א, ו) ויהי מבדיל בין מים למים וכו', שהם (מים למים) מי נדה (מים טמאים, שמשם שורש העריות) למים טהורים (שמשם זרע קודש) שזה אסור וזה מותר אלה הם ששה סדרים שנתנה בהם המשנה להפריש שערב אותם אדם ודורות שבאו אחריו.]
ויש לרמז בזה פסוק (שמות י"ב) "ושמרתם את הדבר הזה" בגי' תרי"ג עם הכולל ובגי' ברית זה המילה, לרמז, שאם שמר את הברית כאלו מקיים כל התורה ואם פוגם בברית כאלו משקר בכל התורה. מאן דחמיד אתתא אחרא כאלו אעבר על אורייתא כולא. ברם לא אית מלה דקיימא קמי תשובה. (זוהר ויקרא ע"ח ב'). [ועיין עוד תיקוני זוהר תיקון מ"ח. זוהר פרשת נח דף ס"ב עמוד א'. פרשת ויחי דף רי"ט עמוד ב'. פרשת ויקהל דף רי"ד עמוד ב']. ואורייתא אקרי ברית וקודשא בריך הוא אקרי ברית והאי רשימא קדישא (מילה) אקרי ברית (זוהר ויקרא דף ע"ג). כל מאן דנטר האי ברית דעלמא אתקיים עליה אקרי צדיק (זוהר בראשית דף נ"ט).
[XL]) וזה לשון הרדב"ז (חלק ג' סימן תפ"א) במה שנהגו במצרים שהנשים הולכות לעשות במלאכה בבית העכו"ם כו' יש במעשה זה פריצות גדול לא תשוער, וכבר נעשו הסכמות מידי הנגידים על זה ומקצתן פירשו ונמנעו ומקצתן לא יכלו לעמוד כי הן ובעליהן עניים כו' והן צריכות לבקש מחיתן, והולכות ברשות בעליהן, ומה שיכולנו לתקן הוא שלא ישבו על שלחן אחד לעשות מלאכת הרקום אנשים ונשים כו' אלא האנשים לעצמן ונשים לעצמן וכו', עד כאן לשונו. עיין שם.
ברוב מקומות העבודה הרעדי"א משמיע קולו כל היום ומטמטם המוח והלב, ומתרגלים על ידו לכל דעות הגוים ולשמוע ולדבר דברי נבלה – ואף הירא שמים שלא הורגל בכאלה בתחלת בואו, מתבייש הוא למחות באחרים העושים עד שגם הוא מתרגל בדבר ורוצה בו.
המכשול בבתי העבודה במסחרים המיוחדים להיות העסק עם הנשים, כגון חנויות המוכרות שמלות, מנעלי ותכשיטי הנשים וכו', אין ספק שמלאכת הנשים היא, לסייע בהלבשת המנעל וליטול מדת הרגל, למדוד מדת השמלה ולתקנה, ולחוות דעה להקונות על יופי השמלות והתאמתן עליהן, וגם בסתם שיחות ושחוק כדרך המוכרים וקונים היום. והנה בעונותינו הרבים נמצאים אף אנשים חרדים ומדקדקים שאין נמנעים מלעבוד במקומות כאלה, ונכשלים לעשות כדברים הנזכרים רחמנא לצלן. (מדור דור).
כל כבודה בת מלך פנימה
העבודה באפי"ס (Office), היא פרצה גדולה להתרגל לחברת אנשים, ולפרוץ פרץ בחומת הצניעות, והלא כן היה מעולם הגדר הגדול לבנות ישראל שלא להמצא בחברת אנשים, רק הכל בדרך ארעי וצד ההכרח, לא כן בְּאָפִי"ס נעשית כמו חברה לבעל הבית, ולאנשים העובדים שם, וגם לשאר אנשים הרגילים לבא שם.
האיסור: שלא להרגיל את האשה בין האנשים
בקידושין (דף ע' עמוד א') אין משתמשין באשה, פירש רש"י זכרונו לברכה שלא להרגילה בין האנשים. הרי מפורש יוצא איסור זה.
וביומא (דף מ"ז עמוד א') תנו רבנו שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך, אמרה להן מעולם לא ראו קורות ביתי קלעי שערי, פירש רש"י זכרונו לברכה, ראיתי בהש"ס ירושלמי, כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אשה צנועה ראויה לצאת ממנה כהן גדול הלבוש משבצות זהב.
ובמגילה (דף י' עמוד ב') אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים מנלן מתמר.
ובכתובות (דף ס"ז עמוד א') תנו רבנן יתום ויתומה שבאו להתפרנס מפרנסין את היתומה ואחר כך מפרנסין את היתום מפני שהאיש דרכו לחזור על הפתחים ואין אשה דרכה לחזור.
ובנדרים (דף ל"ז עמוד ב') בר"ן (דיבור המתחיל גדול מי בעי שימור, בסוף הדיבור) אבל בנות אפילו קטנות לא בעו שימור, שאין דרכן לצאת לחוץ. ובבראשית רבה (פרשה ח' הי"ד) האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל עיין שם.
ובמדרש תנחומא (פרשת וישלח פרק ו') אמר ר' יוסי כשהאשה מצנעת את עצמה בתוך הבית ראויה להנשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים שנאמר, כל כבודה בת מלך פנימה וגו' אמר ר' פנחס הכהן בר חמא בזמן שהיא צנועה בתוך הבית כשם שהמזבח מכפר כך היא מכפרת על ביתה שנאמר אשתך כגפן פורי' וגו'.
ושם (פרק ה') רבנן אמרי, אף בחול אסור לצאת בהן לרשות הרבים (פירוש עם תכשיטין) מפני שהעם מסתכלין בה, ופגם היא לאשה שלא ניתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה וכו' לכך צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב שלא תכשיל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם, ונמצאו מסתכלין באשת איש, עיין שם.
ובתנא דבי אליהו (באליהו רבה פרק יח פיסקא אשתך) אשתך כגפן פוריה וגו' כל זמן שאשתך תהא בירכתי ביתך מה כתיב אחריו בניך כשתילי זיתים וכו', שניא לה אשה שמהלכת בשוק ומדברת עם כל אדם, היא גורמת רעה לעצמה ושיהיו בניה רעים ומתחייבת בעצמה ובבניה, עיין שם.
ובשל"ה הקדוש (שער אותיות אות צניעות) ומכל שכן האשה שהיא מחוייבת להיותה צנועה ביותר שיהיה כל כבודה פנימה, ותסתיר עצמה מכל אדם שבעולם בכל מה דאפשר, ועיניה תמיד למטה ודיבורה בנחת, ולא יראה ולא ימצא ולא יהיה מגולה מגופה אפילו משהו שלא תכשיל לשום אדם, עיין שם (ועיין מה שכתב מו"ר הגה"ק במשמרת אלעזר (אורה ושמחה אות כ"א) ועיין עוד בשדה חמד (חלק ב' צד 60) לענין הסתכלות בעריות באורך, ושם חלק ג' (צד 344) לענין הסיבוב בין הנשים עבור ברכת ד' מינים עיין שם היטב. ועיין תיקוני זוהר (נ"ח) שהאשה צריכה להיות סגורה ומסוגרת).
ועיין טור אבן העזר (סימן ע"ג) אבל גנאי לאשה שתצא פעם בחוץ פעם ברחובות, ויש לבעל למנוע אשתו מזה, שלא יניחנה לצאת אלא פעם בחודש או פעמים כפי הצורך שאין יופי לאשה אלא לישב בזוית ביתה שנאמר: "כל כבודה בת מלך פנימה".
ועיין ראשית חכמה (סוף פרק דרך ארץ) שצריכה האשה להיות צנועה ויושבת בתוך ביתה ולא תצא מדלתי ביתה אלא לצורך גדול ולא תעמוד בפתח ביתה כו', אל תרבה דברים עם שכנותיה ולא תכנס לביתן אלא לצורך גדול כו', תעשה צדקה, אם תצטרך לצאת מפתח ביתה לא יהיה הילוכה על השווקים והרחובות שהמון בני אדם מצויין שם אלא על המבואות שאין רגילין בני אדם להלוך בהם כל כך, ולא תצא כשהיא מבושמת כו', ותשתדל כשתשב בבית החופה או בבית הכנסת לישב עם הנשים הצדקניות הכשרות ולא תהיה מרבה דברים ויושבת בענוה ובצניעות ולא יראה ממנה כי אם עיניה. [ועיין שדה חמד (חלק ב' צד 306) לענין לפני עור ששייך גם בנשים, ומלבד כל איסורים שיש אם מכשלת אחרים יש גם כן לפני עור, עיין שם].
ובאמת גם הבעלי בתים שלוקחים לאפי"ס שלהם הנערות עושים בזה עולה להנערות שיורדות על ידי כן מטה מטה וגורם להשחתתן לא עלינו, וכמה פעמים לעצמם גם כן, שכבר נתבאר חומר איסור הסתכלות וכל שכן בקביעות, ועיין אבן העזר (סימן כ"א סעיף א') והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה כאלו נסתכל בבית התורף, ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה וכו', עיין שם.
ועיין מאירי קידושין (דף כ"ט עמוד ב') שאשה לא תלמד את בנה אומנות, כדי שלא תצטרך לילך עמו למקום האומנות (פירוש לבין אנשים) עיין שם. וכל שכן בנידן דידן שהיא עצמה הולכת לעבוד באפי"ס. [ועיין ספר הקדוש דרך פיקודיך (מצוה ל"ה אות י') לענין קול באשה, ובספר הקדוש חרדים (פרק ג') בהמפרש באר יהודא זכרונו לברכה לענין קול באשה עיין שם]. ובכל אָפִי"ס כמעט בלא הבדל באים לשם אנשים ריקים ופוחזים, קלים מקלים שונים, ומתרגלות לחברתם, והכל נעשה כהיתר גם כי תזקין לא תסור מזה.
ועיין ספר חסידים (סימן קס"ח) אל תערב בנים עם בנות פן יחטאו, וכן ילדים וילדות, ילדים לבד וילדות לבד וכו' עיין שם, וכל שכן בכהאי גוונא, וכמה החמירו חכמינו זכרונם לברכה לענין תערובת אנשים ונשים (מסכת סוכה דף נ"ב עמוד א') בתיקון גדול של שמחת בית השואבה במקום הקדוש ובין קדושים וטהורים ואף על פי כן החמירו כל כך, וקל וחומר במקום פרוץ מרובה על העומד שיש להחמיר, ועיין ספר החינוך (מצוה קפ"ח בסיום דה"ק) שגם באשה יש איסור הרהורים רעים עיין שם.
וכן כתב בספר חסידים (סימן תרי"ג) ובקונטרס פוקח עורים (חלק ג' פ"ט), מרבי דובער ("האדמו"ר האמצעי' מליובאוויטש בן בעל התניא זצ"ל. פתח האהל).
שחוק וקלות ראש
במה שהזכרנו שבאים לאָפִי"ס קלים ופוחזים ורקים, כגון הנקראים סעיל"ס ליי"ט (סרסורים), אלו ממש כולם מתועבים מדברים כל היום לרבות הלילות שלא כהוגן, ממלאים פיהם בשחוק ונבלות הפה ולצנות, כידוע לכל, אוי לאזנים שכך שומעות, (וכן בשאר מקומות עבודה עובדים ביחד עם אנשים כאלה). ובגמרא סוטה (דף י"ב עמוד א') הרבה שכנים רעים עושים.
והנה מבואר בדברי חכמינו זכרונם לברכה (מסכת שבת דף ל"ג עמוד א') בעון נבול פה צרות רבות וגזרות רעות מתחדשות כו', אמר ר' חנן בר רבא כו' כל המנבל פיו אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה, אמר רבה בר שילא אמר ר' חסדא כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם כו' רב נחמן בר יצחק אמר אף שומע ושותק, עיין שם.
ובענין שחוק ולצנות מלבד האיסור של ליצנות בעצם המבואר בסוטה (דף מ"ב עמוד א') ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה כת ליצים וכו', ובעבודה זרה (דף י"ח עמוד ב') אמר רב קטינא כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין כו' אמר ר' שמעון בן לקיש כל המתלוצץ נופל בגיהנם וכו' אמר ר' חנילאי בר חנילאי (לגירסא שניה אמר ר' תנחום) כל המתלוצץ גורם כליה לעולם וכו'.
אמנם מלבד זה המשחקת עם אנשים מבואר באבן העזר (סימן קט"ו) שנקראת עוברת על דת יהודית ויוצאה שלא בכתובה, ועיין חלקת מחוקק (סימן קטן י"ב) ששיחה יתירה באשה מדברי בטלה ומתכוונת לכך מביאה לידי שחוק, ובפרט עם רווק שאין לו אשה וכו', ועיין בית שמואל (סימן קטן י"ב) אפילו אם היא מדברת שיחה יתירה בלי שחוק הוי משחקת, עיין שם.
השפעות רעות, ספרים חיצונים וראדיא
עבודת האָפִי"ס וכיוצא בו מביאה אחריה רעות רבות. כמה פעמים ישנן שם מנהלים או מנהלות האפי"ס, והמה חפשים מסיתים ומדיחים, אשר כל הקודש לבוז בעיניהם הטרוטות, מלעיגים על כל קודש, משפילים כבוד תורתינו הקדושה ולומדים, מבזים כל ירושת האבות, מטילים ארס בלבות הטהורות, מנשאים חיי הפקר והוללות ומאָדעֶרנִיזְ"ם, והָאֶרֶס מְפַעֲפֵע, מַתְּחִילוֹת הנערות והנשים להתבייש לעשות דבר אשר תורתינו הקדושה מצוה, כגון לברך ברכת המזון, ליטול ידים לסעודה וכדומה, ואחר כך הולכות מדחי לדחי מטה מטה, ונעשות כלים מוכשרים לקבל טומאה ולהיות מושפעות מדברים המתועבים ששומעות השכם והערב, ונעשים כמה עניני יהדות לקלון וללעג בעיניהן, ועושות ליצנות וקלס מהנערות אשר מתנהגות בתמימות וצניעות כדרך האבות, מתהפכות הדעות והשקפות המיושרות שקיבלו בבית הוריהן, ובבתי חינוך החרדים, ונעשות בעלות דעה לעצמן לא לשמוע לקול הורים, ובפרט שהיא מרווחת סכומים הגונים ממילא כל שהכסף בידו ידה על העליונה, ולכן נשכחת השפעת ההורים, ולא שומעות לקול הורים ומורים, לא נכנעת לבעלה אדרבה היא משפעת הרבה פעמים שיקרא צייטונגען וספרים חיצונים, ויבקר קורזע"ן שונים כדי להשלים (כלומר לפגום) עצמו, בכמה מיני לימודי ענגלי"ש, ומבחור ירא שמים ותלמיד חכם, נעשה קל שבקלים לא עלינו, ותחת להיות "עזר" נעשית "כנגדו".
הנערה או אשה העובדת באָפִי"ס מושפעת לרעה לקרות עתוני וספרי חשק (מאַגאַזִינעֶ"ן וְראָמאַנעֶ"ן) וכל מיני גיעול ותיעוב, כמה פעמים גם לילך לבתי תיאטראות (טעאטע"ר, מאוו"י צינעמ"א, שו"י), אמרו חכמינו זכרונם לברכה (מסכת שבת דף ק"ה עמוד ב') כך הוא דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך וכו' עד שאומר לו לך ועבוד עבודה זרה. הראדי"א פתוח כל היום באפי"ס ומתוך כך גם בביתה, לשמוע אל הרינו"ן ואל התיפל"ה גיעול ותיעוב של דרכי גוים, וזמר שלהם על ידי המנוולים ומשוקצים של אומות העולם, ולשמוע לקול מלחשי"ם כנחש יתן קולו בעצות שונות של דרכי הגוים איך להתנהג כידוע, ואחר כך הטעלעוויזי"ע, אבי אבות הטומאה לא עלינו בג' ראשי עבירות, ואם היא אין היכולת בידה להעמיד בביתה טעלעוויזי"ע מפני עיכוב בעלה או קרוביה, על כל פנים תבקר לפעמים אצל שכנים הרעים לשבוע מסם הזה לא עלינו. והנה ידוע למדי מהו היום הצייטונ"ג ומאגאזין וביכער וראדיא ואין צריך לומר הטעלעוויזי"ע, כולן מכלים את הנפש הטהורה, ומשחיתים ממש כל נתח טוב ואפילו בימים קדמונים הכריזו הקדושים כי ביכ"ל ראשי תיבות כל באיה לא ישובון, לא עלינו, וכל שכן עתה שאין שום בושת בין אומות העולם והכל מזוהם עד קצה האחרון אשר מלאים מזה העתונים. ובאמת העיקר הגרם לכל צרות אלו לא עלינו שלומדות הנערות עוד בבתי חינוך למלאכת אָפִי"ס ואחר כך מקיימות לימודיהן והולכות לעבוד שם. ויש בזה להאריך הרבה, ואכמ"ל, (פתח האהל).
a
עד היכן איסור יחוד מגעת
מעשה נורא היה בין שני גדולי עולם, הרב רבי ייבי סבא זכרונו לברכה והרב רבי פנחס, שהיה ויכוח ביניהם. רבי יבא אמר לרבי פנחס הנה בעוונותינו הרבים אנשים מדברים בבית הכנסת ובשעת התפלה, וזה אחד מהדברים המעכבים את הגאולה, מה נעשה לתקן את הפרצה הזאת?
אמר לו רבי פנחס: יש איסור יותר גדול מזה, שבאותו הזמן היו בנות ישראל הולכות אצל השרים הגדולים של אומות העולם למכור להם עופות, דגים וכיוצא, כי כך היה המנהג באותו העיר, והיה חושש רבי פנחס שלא יבואו לידי ייחוד. וכל אחד מהם היה עומד בדעתו שמה שהוא אומר זה האיסור היותר גדול, ויסכימו לפתוח חומש אחד ולראות מה כתוב בו וזה יוכיח להם עם מי הצדק. והנה היה על השולחן חומש בראשית, ויפתחוהו, ויפתח להם בדיוק פסוק זה, הכזונה יעשה את אחותנו? ונמצא שרבי פנחס צדק. אז אמר לו רבי יבא תראה מה שתרגם יהונתן על פסוק זה והוא "מתאמרת בכנשתהין דישראל, ערלאין סאיבו ברתה דיעקב", וצדקו דברי שניהם.
[XLI]) ועל נסיונות אלו מרמז לנו הפסוק "ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך", שברגע אחד שרואים דברים מכוערים כאלו עזבתיך, עוזבים רחמנא ליצלן את הקדוש ברוך הוא, עד שצריכים רחמים גדולים לבוא חזרה למה שהיה כמה רגעים מקודם.
[XLII]) ידוע אשר בעין נמצא כל העולם כולו, הלובן בעין שמקיף את האישון, זה ים אוקיאנוס שמקיף את העולם, השחור שבעין זה היבשה, והאישון שבאמצע העין זה ארץ ישראל, בית המקדש ובית קדש הקדשים. לפי זה בפגם שאדם פוגם בעיניו מטיל מום בקדשים ופגם לכל הבריאה כולה, ה' יצילנו.
על ידי שמירת עינים יבא הגואל
לא נחרב בית המקדש ולא גלו ישראל בין "עין" אומות, אלא בעבור פגם העינים כמו שאמר ישעי' הנביא (פרק ג' פסוק ט"ז) "ומשקרות עינים הלוך וטפוף", ולכן העונש בישעי' (פרק כ"ט) הוי אריאל אריאל בפסוק יוד, כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עינכם רחמנא ליצלן, ומתנחמים בתקון העינים כמו שנאמר על ידי אותו הנביא (ישעי' נב, ח) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. (טוב עין)
כמה פעמים יצטרכו לבא בגלגול –
אלו שיש להם הכלים הטמאים האלו
בספר חידושי תורה להגאון רחבצ"ז פרידלענדער זכרונו צדיק לברכה (בדף כ"א) כתב וזה לשונו: אכסניא שלי היה ביחד עם איש זקן אחד מעפעריעס, ובתוך אחד השיחים סיפר לי שאביו היה פעם אחת אצל רבינו הקדוש מהרי"א מזידיטשוב זכרונו צדיק וקדוש לברכה, ובעת שנתן לו הפתקא עם פדיון נפש היה עומד לפניו איש אחד גם כן עם פתקא ופדיון נפש ושמע שרבינו הקדוש אמר להאיש הנזכר לעיל אחר שהציץ בפתקא שלו: "היית כבר כל כך הרבה פעמים בעולם הזה כמו מספר השערות שעל ראשך". כששמעתי זאת נתקשה לי מעשה הזה, הלא ראיתי בספר 'יערות דבש' ומובא גם בשאר ספרים שאינם באים בגלגול כי אם ג' פעמים, וזה נרמז בפסוק באיוב הן כל אלה יפעל א-ל פעמים ושלש עם גבר, ושאלתי תמיהתי לרבינו הקדוש זכרונו לברכה, והשיב לי שזה הקרא נאמר על אותן שבאו לזה העולם ואינם מתקנים כלום, אולם כאשר התחיל אדם לתקן, אז שולחים אותו לעולם הזה כמה וכמה פעמים עד אשר יתקן נשמתו.
איתא בזוהר הקדוש במדבר (דף רט"ז עמוד א' בשם רעיא מהימנא), כי למי שהוא צדיק, מביאו הקדוש ברוך הוא בגלגול פעמים רבות עד שיהיה שלם ויזכה לעולם הבא, וזהו (שמות כ, ו'), ועושה חסד לאלפים, אבל לרשעים אין מביאים אלא עד ג' פעמים. (ועיין תיקוני זוהר דף צ"ט עמוד ב' על הפסוק (תהלים קד, כ"ט), תוסף רוחם יגועון וכו').
וראה מה שכתב מהאריז"ל בספר שער הגלגולים (הקדמה כ"ב), שיש נשמות שנדונות ביסורים אלף שנה ועוד יותר. וראה שבט מוסר (פרק י'), ועיין רבינו בחיי פרשת ברכה.
[XLIII]) בספר הקדוש קב הישר פרק ס"ט מובא וזה לשונו:
א. צריך האדם לדעת כי המחל"ת הנזכרת לעיל בפרק ס"ח היא וכת שלה לפעמים היא נראית לפני האדם אף בהקיץ, והיא נראית אליו כאלו היא אשה יפה ומראית לו פנים שוחקות ושוחקת עם האדם ומילדת בנים ממנו הנקראים בנים זרים בנים משחיתים ולבסוף היא הורגת אותו ואת זרעו וכל בני משפחתו. כאשר שמענו מהמעשה שנעשה בימינו ואומר לך איזי גופה דעובדא כך היה:
ב. כי בשנת תמ"א ותמ"ב לאלף הו' היה בית א' של אבנים עומד ברחוב הגדול בק"ק פוזנא אשר המרתף בתוך הבית היה סגור ומסוגר ולא היה יכול לילך שום אדם לתוך המרתף, ויהי היום הלך לשם בחור אחד לתוך המרתף וכמו רביעית שעה מצאוהו אנשי הבית להבחור שוכב על מפתן המרתף מת ולא היו יודעים סיבת מיתתו, ואחר מיתת הבחור הנזכר לעיל כמו שתי שנים באו החיצונים לתוך (הפיר הויז) של בעל הבית, וכשהיו אנשי הבית מכינים מזון לבשל על הכירה היו מוצאין בקדירות תוך המאכל עפר ואפר עד שלא היה ראוי המאכל לאכול.
החיצונים בלבלו את הדרים בתוך הבית
ג. ואחר כך היה יד החיצונים מתגבר והולך עד שבאו גם כן לתוך הדירה שהיו דרים שם הבני אדם והיו לוקחין הכלים והמנורות שהיו בחדר תלוים לנוי והיו זורקין את הכלים והמנורות על הארץ, אבל לא היו מזיקין לשום אדם רק היו מבלבלים את האנשים הדרים שם, ואחר כך היו באים החיצונים לכל חדרי הבית עד שנכנס אימתן על אנשים הדרים בבית ובעל כרחם הוכרחו לעזוב את הבית ולעקור דירתם משם, והיתה יללה גדולה בק"ק פוזנא ויתייעצו הקהל יחד להתווכח איך ומה לעשות ועשו פעולות מן הכומרים הנקראים ייע"ז וויט"ר ולא יכלו לעשות שום פעולה לגרש את החיצונים.
אין רשות לחיצונים לשלוט במקום דירת בני אדם,
אלא במקום חורבה ושממה רחמנא ליצלן.
ד. ואחר כך שלחו שליח מיוחד אחר הבעל שם המפורסם בדורו הנקרא מוה' יואל בעל שם מק"ק זאמושט, והנה תיכף אשר בא הרב מו' יואל ז"ל התחיל להשביעם בשמות הקדושים שיודיעו לו מאיזה סיבה הם באים החיצונים לבית זה אשר היא בית דירה לבני אדם והחיצונים אין להם רשות לדור במקום הישוב כי אם במקום הטינוף או במדבר. והשיבו שהבית הזה הוא שייך להם לחלוטין על פי דין ודת התורה.
ה. והתרצו החיצונים שיבואו לפני בית דין הצדק שבק"ק פוזנא, ואחר יום או יומים היו הדיינים דק"ק הנזכר לעיל הולכים עם הרב ר' יואל בעל שם והיו יושבים בבית דין והיו שומעים קול שאחד טוען אבל לא ראו הבית דין שום תמונת צורה מהחיצונים.
ו. והתחיל אחד מן החיצונים לטעון, כי היה איש אחד דר בבית שהבית היה שייך לו בימים הקדמונים ושמו היה כך וכך, והיה האיש הנזכר לעיל צורף והיה דר עם שידית אחת והוליד בנים זרים ובנים משחיתים וגם הוליד מאשתו גם כן בנים, והאיש צורף הנזכר לעיל היה לו אהבה יתירה ונפשו קשורה בנפשה של שידית, ולפעמים היה מוכרח לבטל תפלתו ולצאת מבית הכנסת לעשות רצון השידית הנזכר לעיל.
ז. ופעם אחת היה האיש צורף הנזכר לעיל מסדר סדר בלילה ראשונה של פסח כסדר היהודים בכל תפוצות ישראל, ובתוך הסעודה קם האיש הצורף מן השלחן והלך לבית הכסא, ואשתו היהודיה עשתה כמחריש לו הלכה תיכף אחריו לראות מה הוא עושה בבית הכסא, וראתה דרך החור לבית הכסא והנה היה חדר יפה עומד שם וגם שלחן היה מלא מכלים של כסף וזהב ומטה מוצעת בכל מיני יפוי ובתוך המטה היתה אשה יפיפיה מאוד ערומה והצורף הנזכר לעיל היה מתדבק עמה במטה, ומרוב הפחד של האשה היהודית הלכה לביתה סרה וזועפת, ואחר כך כמו רביעית שעה בא גם בעלה הצורף והאשה היהודית לא דברה מאומה עד כעת. למחרת הלכה האשה היהודית לבית הרב הגאון הגדול מור' שעפטל ז"ל וסיפרה לו כל המאורעות הנזכר לעיל, ושלח הרב אחר הצורף והודה הצורף שיש לו אשה זרה אשר היא לא מזרע האדם ואז כתב לו הרב קמיע א' בשמות הקדושים עד שהוכרח הצורף לעזוב האשה הזרה ההיא מן החיצונים.
טענות החיצונים שהירושה שייכת אלינו
ח. וקודם מותו באה אליו החיצונית ובכתה לפניו איך יניח אותה ובניה ואחר כך הראתה לו פנים שוחקות ונשקתו וחבקה אותו עד שהתרצה לה ליתן לה ולזרעה חלק בנחלה שלו, ונתן לה המרתף אשר היה לו בבית. ואחר זמן נשתרבב מלחמות במדינות פולין מן שנת ת"ח עד שנת תי"ח ומת האיש הצורף במלחמה ההיא הוא ויורשיו, ועתה אין לו שום יורש ואנחנו החיצונים היורשים ולנו יש חלק בנחלת אבינו, עד כאן הטענות של החיצונים. והשיבו האנשים הדרים בבית שאנחנו בכסף מלא קנינו הבית מן הצורף ומיד באי כוחו, ואתם החיצונים אינם נקראים זרע בני אדם, ועוד שאמכם השידית היתה כופה להצורף בעל כרחו לדור עמה.
ט. ויצא פסק מהבית דין שאין להחיצונים שום דין ודברים ולא שום חלק בהבית הנזכר לעיל כי עיקר דירתם הוא במדבר ולא בישוב, ואחר הפסק השביע הרב ר' יואל בעל שם להחיצונים שהוכרחו לצאת מהבית ואף מן המרתף למקום יערות ומדברות. הרי לך ראייה ברורה שהעון הזה גורם כשהאדם נדבק בלילית או בשידית מן כת מחלת אזי נעקר הוא מן העולם וגם משפחתו ואין לו שום זכרון בעולם.
השומר עצמו מפגם הברית אשרי לו ואשרי לנשמתו
י. על כן יתרחק האדם מן הזנות כדי שלא יבא אליו שידית בדמות אשה וידבק ח"ו בו או בזרעו וגורם רעה לעצמו. והגודר עצמו בגדר ערוה ומדבק באשת נעוריו שהיא כגפן אז אשרי לו ואשרי לנשמתו שלא נתן כחו לזרים, רק יהיה האדם נזהר מלהוציא זרעו לבטלה, ואם יגיע אליו ח"ו חטא זה על ידי אונס אזי יראה תיכף לתקן את הפגם בתשובה ואז טוב לו יהיה סלה. עד כאן לשונו.
[XLIV]) נתבונן קצת בדברי קהלת שאמר "טוב מראה עינים מהלך נפש", אמר ריש לקיש, טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה (מסכת יומא דף ע"ד עמוד ב').
וכתב מהר"ם בן חביב בשטתו, יראה דכוונת ריש לקיש להזהיר לבני אדם, דכיון דיש תענוג להסתכל באשה יותר מגופו של מעשה לכן צריך שיפרוש האדם להיות קדוש וצנוע שלא להסתכל בנשים, עד כאן לשונו. (טוב עין)
כתוב בקהלת (סימן א' פסוק ח') "לא תשבע עין לראות", כי המסתכל בעריות איסור כבד הוא עובר, וגדול עוונו מנשוא, פוק חזי מאי דהוה לגחזי, רחמנא ליצלן. ועוד כתב רבינו יונה דהוי מומר לדבר אחד חס וחלילה.
וכתב רבינו האריז"ל דמתגלגל בעוף הנקרא ראה, ובעל 'שבט מוסר' הביא מהמקובלים, אף על פי כשאדם מתגלגל בצורת אדם הוא אינו יודע בגלגולו הראשון, אבל כשמתגלגל בצורת בהמה חיה ועוף הוא יודע בגלגולו הראשון, ומיצר ומצטער איך ירד משמים מצורת אדם לצורת בהמה, על ידי עוונותיו רחמנא ליצלן.
[XLV]) מלבד פגמים גדולים בענין חילול הבריות שעושה עון זה לו ולדורותיו ולכלל ישראל ברוחניות שנמסר חס וחלילה לידי החיצונים ואינו זוכה לראות פני השכינה (כמבואר לעיל בזוהר הקדוש ובקב הישר), הרי ידוע גם מה שאמרו גדולי הרופאים, אחד מאלף מת משאר חולאים והאלף מת בעבור פזור דרכים בעון זה, כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים סימן ר"מ וזה לשונו: שכבת זרע הוא כח הגוף ומאור עיניו של האדם, וכל זמן שתצא ביותר כח, הגוף כלה וחייו ואובדים רחמנא ליצלן, לפיכך צריך האדם ליזהר בזה ביותר.
ובספר 'מזור ותרופה' כתב מעשה נורא: רופא אחד ראה עלם צעיר במבחר ימיו אשר נתגעל בעון זה, משוגג נפל לרצון ומרצון למזיד, עד אשר לא יכל לעצור עוד בעצמו, והיה זב מאליו גם במשך היום רחמנא ליצלן, עד כי נחלשו חושיו, כהו עיניו, שבץ אחזו, אישון עינו הלך ורחב, לא הועילו שום תרופות למכתו, אף כי האכילוהו מאכלים טובים, אבל מרוב חולשתו, הטוחנות לא היה ביכלתן לעכל, ונשאר כפשע בינו לבין המות, וכשכור מתנועע הנה והנה רחמנא ליצלן, ולבסוף נאנח וגעה כשור טבוח, ובימים לא כבירים בצקה חזהו וימת ביסורים קשים וירד לדין שאול רחמנא ליצלן. (ראה זוהר הקדוש בראשית דף נו:).
[XLVI]) כתב החינוך (מצוה שפ"ז) דעל ידי מצוה זו של ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ישמר האדם מחטוא לד' כל ימיו. והמצוה הזאת יסוד גדול בדת. ואם תעבור פעם אחת אז תמשך אחריה כמה פעמים, דעבירה גוררת עבירה. וגם בגשמיות, כאשר עיניו משוטטות בכל דבר, אז נעשה מבולבל ומוטרד מאד, דמחשבות שבראש מנהיגין הגוף, ובאין רואה דבר, אז יש לו מנוחה והרחבת הדעת אמיתית. וכדברי התוספות סוטה ח. (ד"ה אין), דאחר שראה הערוה פעם אחת שוב מהרהר אחרי' לעולם. ולאידך אשה שלא ראה לא יבא לחשוב עלי'. (ראשית חכמה שער הקדושה פ"ח אות ט"ז).
[XLVII]) המוציא זרע לבטלה נידון בגהינם לדורי דורות במדור שנקרא צואה רותחת. – ונבאר קצת מחומר ועונש המוציא זרע לבטלה בידים. – ועד היכן מגיע קדושת ישראל לבין אביהם שבשמים.
בזוהר פרשת תרומה כתב, שנידון בגהינם לדורי דורות במדור שנקרא צואה רותחת, וכן אותם, שחטאו והחטיאו את הרבים – אין מניחים להם לצאת מגיהנם אפילו בשבתות וימים טובים כשאר דאית לון נייחא.
ובזוהר פרשת נח, שלא יקומו בתחיית המתים, ולא יהיה להם חלק לעולם הבא, ובכתבי האר"י זלה"ה כתב, שגורם אריכת הגלות.
לעורר לב האדם נעתיק מה שכתוב בספר "סדר היום" וזה לשונו: מה שאמר במסכת נדה: אמר עולא ישב לו קוץ בכריסו, פרש רש"י: הוא מקום למטה אצל הערוה, וצריך למשמש שם כדי להוציאו. תבקע כריסו, ולא יעשה רשע שעה אחת לפני המקום, וה לשונו: אוי לאזניים, שכך שומעות, ולעיניים, שכך רואות, עד היכן מגיע קדושת ישראל לבין אביהם שבשמים, והרואה והשומע זה, איך לא יהיה נזוף כל הימים, כי כמה וכמה פעמים עבר על זה, ומי זה הוא אשר נקי מזה, ויכול כל האדם להקרא רשע מרושע לפני המקום בפה מלא, כיון שעבר על זה כמה פעמים,
ואין צריך לומר, אם הושיט ידו למטה לחכך עצמו, ומן החיכוך בא לידי חימום, ומן החימום בא לידי שכבת זרע לבטלה, ואין צריך לומר אם הושיט ידו לרצונו בלי סיבה גורמת, ואין צריך לומר אם הקשה עצמו לדעת, ואין צריך לומר אם הוציא בידו זרע לבטלה בכוונה למלאות תאוותו, שהוא שנוי ומרוחק לפני המקום, ואינו זוכה לראות פני השכינה, כמו שאמר "לא יגורך רע", ואין רע אלא העושה מעשה רע, כזה שהוא רע לשמים ורע לבריות, משחית למעלה ומשחית למטה, פוגם למעלה ופוגם למטה, אוי לו ואוי לנפשו! אוי לרוע מזלו! נח לו, שנהפכה שליתו על פניו ולא יצא לאויר העולם. נח לו, שיכרתו ידיו, ולא היה עושה מעשה רע כזה. מה כפרה יש לו? כמעט ננעלו ממנו שערי תשובה, ובפרט אם התמיד עצמו בזה ימים ושנים, עד שהורגל בזה, גדול עוונו מנשוא, הם המביאים חרון אף בעולם, הם המביאים מגיפות ומיתות בעולם, ובפרט אם לא הרוה צמאונו בזה, עד שבא על זכר או על ערוה, כי הוא עוון פלילי לפני ה'.
– כיצד ירום ראשו? – כיצד יאכל וישתה? – כיצד ילבש בגדים נאים? הרי הבגדים הצואים אשר עליו, בהם לכלך נפשו ורוחו ונשמתו, עד שהרחיקוהו מלפני אדון כל הארץ, וטנף נשמתו היקרה. – כיצד ישמח ויגל? – כיצד ימלא שחוק פיו?
אין דבר העומד בפני התשובה
ודאי אין לו תקנה, אלא ילבש שחורים ויענה בצום נפשו יום אחר יום, עד שהוא עצמו יראה שהוא נכנע ונשבר ונעכל חלבו ודמו ונתמעט תאותו והנאתו, ולא ישוב אל הנאצות האלה, וילבש שק, וישב על העפר, וילקה בכל יום, עד ישקיף ה' וירא מן השמים, כי חנון ורחום הוא ה' אלוקינו ומרבה להיטיב ולא חפץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחיה, וימינו פשוטה לקבל שבים הבאים לשוב בכל לב ומתחרטים על עוונותיהם בלב מר ונאנח עד העפר, ולא ישוב עוד לכסלה, ואין דבר העומד בפני התשובה, עד כאן.
[XLVIII]) "ונשמרת מכל דבר רע" – הדבר המביא לידי טומאה הכי הגדולה הוא, ההסתכלות בנשים
בספר הקדוש "ראשית חכמה" כתב: ה"קרי" שהוא אחר שכבת זרע לבטלה הוא גם כן פגם בברית, ודומה קצת למוציא זרע לבטלה בידים, והטעם הוא משום דכתיב: "ונשמרת מכל דבר רע", ואמרו חז"ל, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה, והדבר המביא לידי טומאה הוא ההסתכלות בנשים, כמו שאמרו חז"ל: עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה הם, העין רואה והלב חומד והאיברים גומרים, ועל זה נצטווינו בתורה ב' פעמים, וכן על כל דבר המביא לידי הרהור, כגון: מגע ושיחה עם האשה.
א. מה שאמר: "ונשמרת מכל דבר רע" – שלא יסתכל באשה יפה אפילו פנויה, ובאשת איש – אפילו מכוערת, ולא בבגדי צבעונים של אשה אפילו שטוחים על הכותל במכיר בעליהם, ולא בבהמה ועוף בשעה שנזקקים זה לזה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: אפילו הוא מלא עיניים כמלאך המות יעצום עיניו ולא יסתכל.
ב. מה שאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
בספר "עמוד הגולה" בחשבו שס"ה לא תעשה, שלא לתור אחר עיניים שנאמר: "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: שלא יסתכל בנשים לשם זנות, ואף על גב דבע"א מפיק הסתכלות בנשים מקרא ד"ונשמרת מכל דבר רע" ההוא אין הסתכלות לשם זנות, רק שנהנה בהסתכלות, מטעם זה אסרו רבותינו זכרונם לברכה למנות ולהרצות מעות לידה, וכל דבר שיכול לבוא לידי זנות בנשים אסור, וכן הוא בספר החינוך, ואין לוקים עליו, לפי שאין דבר זה מסוים שנוכל להתרות עליו העובר, כי האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו, ולפעמים רואה יותר מן הראוי לו, עד כאן לשונו.
ג. מה שאמר: "אל תפנו אל האלילים" – הוא אזהרה, שלא להסתכל בנשים, כמבואר בזוהר, ומה נקרא הסתכלות? – אמרו בגמרא: אמר רב ששת, מפני מה מנו תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים? – לומר לך, כל המסתכל באצבע קטנה שבאשה כאילו מסתכל במקום התורפה, ועונשו מבואר בזוהר, שיש ממונה על זה לאסתאה ליה ולאסתכלא ולעיינו במה דלא איצטרך ליה בכמה זנונים ובכמה ניאופין האי קאים על קבריה דאתדן האי גופא ותביר ליה עיינין, בגין דאיהו רווח ליה, כד איהו בהאי עלמא ודיליה אינון ובהאי אתר אתדן נשמתא עד דאעלת לון להאי אתר דאיקרי בור, וכמה וכמה נחשים אית ביה דכולהו עקצי ליה להאי נשמתא, ואחדא לה ודיינה לה.
איסור מגע אשה
בספר הגן כתב: ואסור ליגע באשה והיא אשת איש בידה ובפניה ובכל אבריה מן התורה, שנאמר: "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו", והלכה ברורה היא שהקירבה הזאת היא הנגיעה באבר מאבריה כדי להנות מן המגע, והיא מעבירות חמורות שבתורה.
מבואר במסכת סנהדרין, כי ראוי לאדם שיהרג ואל יעבור על זה וזה שאמר שלמה המלך עליו השלום: "ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה טוב לפני האלוקים יהמלט ממנה" (קהלת ז, כ"ו).
מרבה שיחה עם אשה גורם רעה לעצמו
זה לשון השל"ה: כל מה שאסר באשתו נדה, כמו שאמר לא יאכל עמה, וכן הנגיעה, אסור באשת איש, מקל וחומר מנדה שמותרת ביחוד אסורה בזה אשת איש, שאסורה ביחוד, לא כמו שאמר, אבל הושטת כלי מותר, לפי שאין לבו גס בה, ועיין בשל"ה שקורא תגר על אותן שהולכין במחול עם הנשים, דאפילו המרצה מעות לידה דבעבידתא קא טריד נאמר עליו: יד ליד לא ינקה רע, חס ושלום, כשמשים יד ליד ממש, ולשם שמחה מסתכל בפניה או בידה או בבגדה בפנים שוחקות וגם משיח עמה, ואפילו היא פנויה שהרי איוב אמר: "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה", ובפרט כי רובם הם נדות ומטמא עצמו במגעה, גם קורא תגר על מנהג גרוע, שהחתן יושב אצל הכלה קודם החופה ומחבק ומנשק אותה אפילו היא עדיין קטנה, מכל מקום החתן בתוקף אהבתו, יצרו מתגבר ובא לידי קרי, ועל כל פנים לידי קישוי, ואמרו חז"ל: המביא עצמו לידי קישוי יהא בנדוי, עיין שם שהאריך בזה, ואיסור דיבור עם נשים אמרו במשנה (אבות א', ה), שאדם המרבה שיחה עם אשה גורם רעה לעצמו, רצונו לומר, שממשיך עליו הלילית הנקראת רעה, ומטמא אותו בקרי ובטל מדברי תורה, כי קודם שבטלו הטבילות היה אסור בדברי תורה, וסופו יורד לגיהנם, לעכל הרע הנדבק בו, ומהו רבוי שיחה עם אשה, תבין ממעשה דרבי יוסי הגלילי עם ברוריה, ומכאן ידין ירא שמים למעט בדיבור עם אשה, ובפרט עם אשתו נדה, וכן על ידי הסתכלות בה מושך עליו רוח הטומאה שבה.
במסכת דרך ארץ: אל תרבה שיחה עם אשה, שכל שיחה של אשה אינו אלא ניאופין, ותחילת הזנות – שיחה, ומתוך השיחה בא לידי שחוק, ומתוך השחוק בא לידי קלות ראש, ואחר כך לידי זנות.
כשם שצריך האדם לפרוש מגוף העבירה,
כך צריך לפרוש ממחשבותיה
במשנה: "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה", וזה לשון ה"ראשית חכמה" בשם הראב"ד, כשם שצריך האדם לפרוש מגוף העבירה, כך צריך לפרוש ממחשבותיה, שלא יהרהר עבירה בלבו, ואם באה לו מחשבה, צריך לאנוס עצמו ולהוציאה מלבו, וכל שכן שלא יכוון לגמור אותה בליבו, וזה שנאמר: "והתקדשתם" – במעשה, "והייתם קדושים" – במחשבה, וזה שאמר: "כי קדוש אני" – כמו שאני קדוש במעשה ובמחשבה, כך תהיו אתם קדושים. הא למדת, שאין אדם נקרא "קדוש", עד שיקדש עצמו במעשה ובמחשבה, ודע, כי לא יכול האדם לבוא אל החמדה הזאת, עד שיקדש עצמו במותר לו ויגדור עצמו מן הדברים המרגילין לעבירה, וכמו שאמר: כל המכניס ידו למטה מן הטבור – תקצץ, וכן: כל האוחז באמה ומשתין, כאילו הביא מבול לעולם וכו', כי דרכו של יצר הרע, משיאו להשביע נפשו ולמלא תאוותו במותר לו, ואחר כך כאשר לא תמצא ידו במותר, יסיתנו אל איסור קל ואחר כך אל החמור ממנו, עד שיכפור במי שאמר והיה העולם, שאין דין ולא דיין ולא גן עדן ולא גהינם ולא עולם אחר, על כן צריך לעמוד על נפשו להלחם עם תאוותו, שיהיה לו מעלה על הבהמה, שאין לה מעצור מכל אשר תשיג תאוותה, עד כאן לשונו.
אחורי ארי ולא אחורי אשה
בספר "רכב אליהו" ז"ל, שפתוי יצר הרע הוא, שאומר לו: הלא אינך עושה רעה בהסתכלות, כי אין כוונתך לזון עיניך, אלא להכיר האשה הזאת, וכיוצא בזה מורה יצר הרע, לכן יעשה אדם גדר וסייג לעצמו, ויחשוב שהרי גבור שבגבורים – שמשון, חסיד שבחסידים – דוד, חכם שבחכמים – שלמה, נכשלו באשה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: אחורי ארי ולא אחורי אשה, ויתן אל ליבו הלא היא חמת מלא צואה ופי מלא דם, והמסתכל בה עושה עצמו אלוקי מסכה ומכניס רוח הטומאה בקרבו, עד כאן לשונו.
כל הכובש עינו מן העריות זוכה ורואה פני השכינה
אמרו חז"ל: כל הכובש עינו מן העריות זוכה ורואה פני השכינה, שנאמר: "ועוצם עיניו מראות ברע … מלך ביפיו תחזנה מישרים" – ודי בהערות אלה שישתדל אדם לישא אשה בבחרותו ולהשיא בניו קודם שיבואו לידי החטא הגדול הזה, כמו שאמר רב חסדא: ואי הוי נסיבנא בארביסר הוי אמינא לשטנא גירוי בעינוי, וביותר צריך הכתוב לזרז למי ששהה עשרים שנה ולא נישא, שכל ימיו יהיה בהרהורי תשובה, שיעשה סייגים וגדרים לעצמו, שלא יבוא לידי הרהור רע, שלא יהא, חס ושלום, בכלל קרקפתא דלא מנח תפילין כמו שנאמר בשלחן ערוך אורח חיים (סימן ל"ח סעיף ד'), וזה לשונו: המניח תפילין צריך להזהר בהרהור תאוות אשה, וכתב רמ"א בהג"ה בשם הכל בו, ואם אי אפשר לו בלא הרהורים, מוטב שלא להניחם, עד כאן לשונו.
[XLIX]) אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "שוב" יום אחד לפני מיתתך. שאלו את ר' אליעזר וכי אדם יודע מתי ימות? אמר להם כל שכן ישוב היום, שמא ימות למחר.
כתוב בזוהר (בראשית דף רי"ב), כשקרבו ימי האדם למות, שלושים יום קודם מותו, מכריזין עליו ברקיע, ואפילו צפרי שמים מכריזים עליו, ואם הוא צדיק שלושים יום קודם פטירתו מכריזים עליו בגן עדן, וכל אותם הימים נשמתו עולה בכל לילה ורואה מקומה באותו עולם, ואותו האיש אינו שליט בנשמתו כמו קודם, כשמתחילים השלשים יום צלם האדם מתחשך שנאמר ונסו הצללים.
עוד כתב בזוהר הקדוש, דע כי כפי הנהגת האדם בעולם הזה בימי חלדו, כך מתנהגים עמו ביום הפרידה, אם הנהגתו בעולם הזה היתה טובה וישרה בעיני אלוקים ואדם, אזי טרם צאת נשמתו מקדימים ובאים אצלו נשמות קרוביו ומכיריו הצדיקים ומתראים עמו באותם הדמויות שהיו בעולם הזה, ומקדימין לו שלום ומשמחים אותו, אבל אם חלילה הנהגתו לא היתה רצויה, אזי בר מינן באים מלאכי חבלה וטורפים נשמתו בפניו, וצעקת נשמת האדם באותה שעה נשמעת מסוף העולם ועד סופו באין מושיע לה רחמנא ליצלן. (ועיין ספר 'שכר ועונש' חלק א' פרשת מקץ ויגש)
איתא בגמרא (נדרים דף ל"ט) כיון שהגיע קצו של אדם הכל מושלין להמיתו רחמנא ליצלן, אפילו זבוב ואפילו יתוש, שנאמר (בראשית ב) והיה כל מוצאי יהרגני.
וכתוב בזוהר הקדוש (דף רי"ח עמוד ב', ועיין מעולפת סיפורים יום אחד ועשרים), ביום פטירתו של אדם, ד' יסודותיו נלחמים זה בזה, והכרוז שמכריז עליו נשמע במאתים ושבעים עולמות, אם הוא זכאי כל העולמות שמחים ואם לאו חס ושלום כולם מצטערים ואומרים ווי לאותו האיש. ובשעה שהכרוז מכריז, שלהבת של אש יוצא מנהר דינור ופוגע בתרנגול השחור שלמעלה, והוא מקשקש בכנפיו וקורא אצל הפתח, פעם ראשונה כי הנה יום בא בוער כתנור, פעם ב' קורא כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, באותה שעה מעידים ומזכירים לאדם כל מה שעשה וחשב לעשות, והוא חותם עדותו עליהם. ופעם שלישית כשבא המלאך ונוטל נשמתו קורא ואומר מי לא יראך מלך הגוים וגו', כל אלו הדברים אינו שומע אלא הנפטר בעצמו, שנאמר תוסף רוחם יגועון (תהלים ק"ד), כלומר תתן להם תוספת חכמה ברוחם בעת יגועון רחמנא ליצלן. (ועיין 'שכר ועונש' שמות פרשת בא בשלח, ועיין רבינו בחיי ויקרא פרק י"ז פסוק ז', ועיין זוהר חלק א' דף רי"ח עמוד ב', עשרה מאמרות – מאמר עולם קטן סימן ג').
עוד כתוב בזוהר הקדוש (חלק ב' דף קט"ז עמוד ב' ודף קע"ז עמוד ב', תיקוני זוהר דף קמ"ב עמוד ב'), כל אדם אחר צאתו מן העולם נשמתו באה אל אדם הראשון מתווכחת עמו ואומרת: אתה גרמת המיתה לבני אדם. משיב לו אדם הראשון: בני, אני חטא אחד חטאתי, ואתה תראה כמה עבירות עברת, בפרט העולה על הכל בענין שמירת הברית. באותה שעה אין לבן אדם פתחון פה להשיב, הולך ממנו בבושה וכלימה, רחמנא ליצלן. וכתוב שם כשדנים האדם למעלה, מעלים נשמתו לפני הקדוש ברוך הוא, והנשמה נדונת על פי עצמה והנשמה מעידה לפני בוחן לבות וכליות על מה שחשבה לעשות, כי על מה שכבר עשה כבר נאמר וכל מעשיך בספר נכתבים.
ועוד כתוב בזוהר הקדוש (בראשית דף רי"ז עמוד ב', ודף רי"ח עמוד ב', במדבר דף קכ"ו עמוד ב',), כל מעשים שעשה אדם בעולם הזה הוא מודה עליהם בשעת מיתה, ושני סופרי מעלה כותבים, וכשמוציאים אותו לבית הקברות, שלשה כרוזים מכריזים לפניו, אחד מימינו, אחד משמאלו ואחד מלפניו, ואומרים: זהו פלוני שמרד בקונו ולא שם יראתו יתברך לנגד עיניו, טוב היה לו שלא היה נברא, ואחר שנקבר בא רוחו מתאבל על גופו וכו'. שבעה עדנין יחלפון על האדם בעת הפטירה, האחד כשיוצא הרוח, ב. כשיוצאין הכרוזין לפניו עד בית הקברות, ג. בשעת הכנסתו בקבר, ד. דין שנעשה בו בפנים הקבר, ה. דין התולעת, ו. דין גהינם, ז. דין הרוח ששט בעולם ואינו מוצא מנוחה, והכל בגלל רוחות רעות שנתהוו ממעשי ידיו, בפרט בענין פגם הברית, ה' יצילנו, אמן.
[L]) כדאיתא במדרש רבה (במדבר ט' יח'), אוי לה לעבירה (ניאוף) שעוברין בה על י' הדברות.
[LI]) התערובות כל משך הקבלת פנים והחתונה בעזרת נשים ובפרט בפרוזדור הוא נורא ואיום. והירא את דבר ה' אי אפשר לו לעבור כלל, כי הני נשי דידן אינם מתפעלים מאיש הבא כנגדם, ולא יזיזו זיז כל שהוא ליתנו לעבור – הרבה אנשים נוהגים כדבר המותר, ליכנס לעזרת נשים ולספר שם עם הנשים קרוביהם ומכיריהם – גם הרבה אבות הבנים אפילו מהמדקדקים, הנהיגו לעצמם מנהג חדש, ליכנס לעזרת נשים אודות שידוך, להסתכל בבתולה המדוברת לבנו. המחיצות בין אנשים לנשים ברוב בתי חתונות המה פרוצים רובן או מקצתן, יש למעלה מהכתף כאילו אין תערובת ואיסור הסתכלות בראשים בלבד, ויש ממתנים ולמטה – בהרבה, שלחן הנכבדים (הע"ד טעיב"ל) הוא מפולש מצד לצד בלי מחיצה כאילו פסק מהם יצר הרע, והרבה רבנים יושבים שם מבלי דבר דבר. ויש, שמקום הכניסה, דהיינו חציו הראשון של האולם מקום הריקודים ומחולות, פרוץ במילואו – גם נוהגות נשים הצדקניות, להזיז המחיצות ממקומם וליכנס לעזרת אנשים, לראות הריקודים ולשמוע הבדחן וכדומה. עוד הביאו מנהג חדש, מבני אמעריקע המכנים עצמם "כבני תורה", לרקד בחורים ואברכים במחול ומחוג, אחר החופה וגם בתוך הסעודה, החתן והכלה הולכים ויושבים באמצע "וסביב רשעים יתהלכון", כאילו חס ושלום לזה כיוונו חכמינו זכרונם לברכה באמרם "כיצד מרקדין לפני הכלה", והרבה מאנשי מדינותינו בפחזותן וקלותם מתפתים לרעות בדיות כאלו. (ועיין יערות דבש, ובספר משכיל אל דל ובספר עת לעשות שמקונן על חורבן הדור בדברים אלו רח"ל).
[LII]) איתא בתיקוני זוהר (דף צ"ח עמוד א') כל מאן דמשקר בההוא ברית ועבר ביה כאלו אעקר כולא ואפיל ליה, והאי י' איהו אבן השתיה דמינה הושתת העולם ומשום הכי אתמר (תהלים קי"ח, כ"ב) "אבן מאסו הבונים" וגו' ואיהו יסודא דכולא, י' דא ברית ועלה אתבני, ווי לי' למאן דחאיב באות שבת ובאות תפילין ובאות דיומין טבין ובאות ברית מילה, כאלו אעקר ליה מאתריה ואהדר עלמא לתוהו ובוהו, עד כאן לשונו.
וכיון שמצינו שהקיש רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום אות ברית לאות שבת ואות תפלין ואות יום טוב, נראה שהפגם שוה בכולן ובכולן יש להזהר. (ראשית חכמה שעה"ק פרק י"ז, ועיין מאור ושמש פרשת וישלח).
[פירוש הזוהר: (מדובר שם בפסוק נפלה עטרת ראשינו, ומסביר שם ש)הן ה' עליונה (מדת הבינה), ה' תחתונה (מלכות) ו' עמוד האמצעי סובל שניהן, יסוד הכל י, זה ברית, כל מי שעוקר אותו ומשקר בו עוקר הכל, ומפיל אותו, וי' זאת אבן השתיה, והיא יסוד הכל ועליה נבנה, ומי שחוטא באות עוקר אותו ממקומו ומחזיר העולם לתהו ובהו. עד כאן מהזוהר]
עוד (שם) כל מה דפגים אות ברית בההוא טיפה דאיהו יחודא וזריק ליה באתר אחרא גרם לה למיהוי יבשה מסטריה דאסתליק נביעו ויחודא מינה ואשתארת איהו יבשה ודא גרם חורבן עלמא ומיד איתמר ונהר יחרב ויבוש. אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון ומתרגם עד דימות מותא תנינא, וטעמא משום דעל ידי חובא דא אית ביה חילול ה' מתדבקא מסאבא במשכנא ונטיל זוהמא במטרוניתא ברזא דחילול ה' לשון חלל דמפריד בין יסוד ומטרוניתא והוי חללא תמן ומתדבקי הנהו סטרי. (מגיד מישרים מקץ).
ובזוהר (פרשת ויחי דף רי"ד עמוד ב') כד מסאבין ליה להא את קיימא קדישא ועאל ליה לרשו אחרא, סליק מניה האי קדישא דחותמה, והוא כמה דחריב עלמא, וסאיב חותמיה דאשתלם ביה שמא דקודשא בריך הוא והא הוא חרב עלמא.
[פירוש הזוהר: וכאשר מטמאים את זה אות ברית קודש, ומכניס אותו לרשות אחרת, מסלק ממנו זו קדושת החותם, והוא כמו שמחריב העולם, ומטמא החותם שנשלם בו שם הקדוש ברוך הוא, והרי הוא מחריב את העולם.]
(ועיין עוד בזוהר פרשת מצורע דף נ"ג עמוד א' על הפסוק זאת תהיה תורת המצורע, ואין כאן מקומו להאריך).
עוד שם: ועל דא עלמא מתמוגגא זעיר זעיר ולא ידע, וקודשא בריך הוא אסתלק מן עלמא. (זרע קודש). ויש לרמז בזה פסוק (בראשית י"ט) "וישקף על פני סדום ועמורה", סופי תיבות מילה וכתיב בתריה "והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן" לפי שפגמו בריתם, כמו דכתיב "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית וגו' ואנשי סדום רעים וחטאים" וגו', ולפי שברותחין חטאו ועל כן נתחייבו ונידונו גם כן ברותחין בגפרית ואש מן השמים ואהדר עלמא לתהו ובהו, כי על כן נידונו דור המבול גם כן בתגבורת המים ק"ן יום לפי שפגמו במדת היסוד ברשימו דגושפנקא דמלכא חותם המלך הוא שם אהיה במילואו גי' קנ"א והם פגמו בא' ונשאר ק"ן. (תורת חיים).
[LIII]) וידוע האסונות שאירעו, לדאבוננו, בזמן האחרון בארץ ישראל. בירושלים עיר הקודש באולם ורסי, שהרצפה קרסה באמצע חגיגת נישואין שהי' בתערובות, וכתוצאה מכך נפגעו המון אנשים. וכן בחגיגת בת מצוה בעפולה כשנכנס ישמעאלי והרג ופצע לערך 50 אנשים, ועוד פיגועים בקניונים, במסעדות, בתי קפה וכו'. ואין איש שם על לב. ואנו רואים יום יום איך שהערביים הישמעאלים באים עם כלי משחית והורגים עשרות אנשים ואין פוצה פה ומצפצף לעורר ולעשות תשובה בעון הנורא הזה.
ואיתא במכילתא (בשלח י"ז אין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה, עיין שם.
[LIV]) (עיין רש"י שם): לכן הרחיבה: מדה במדה, הם הרחיבו נפשם לבלוע מאכל ומשתה לרוב, ופערו פה לבלוע, אף שאול תרחיב נפשה לבלוע.
[LV]) עיין רד"ק, ומהר"י קרא שם.
[LVI]) ראה עוד מה שמסיים שם (ישעיה ה' כ"ה): "על כן חרה אף ה' בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חצות, בכל זאת לא שב אפו, ועוד ידו נטויה", וגו'. (ועיין רש"י, אבן עזרא, מצודות דוד, ומהר"י קרא שם).
[LVII]) ראה בזוהר (בראשית בהקדמה דף ח') רב המנונא סבא אמר הכי (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' דלא יהיב בר נש פומיה למיתי להרהורא בישא ויהא גרים למחטי להאי בשר קודש דחתים ביה ברית קדישא דאלו עביד כן משכין ליה לגיהנם, וההוא דממונה על גיהנם דומ"ה שמי', וכמה רבוא דמלאכי חבלה בהדיה וקאים על פתחא דגיהנם, וכל אינון דנטרין ברית קדישא בהאי עלמא, לית ליה רשו למקרב בהו. (ראה אגרא דכלה פרשת נח ד"ה והנה).
[פירוש הזוהר: רב המנונא הזקן אמר כך: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, שלא יתן בן אדם פיו לבוא להרהור רע, ויהא גורם לחטוא לאותו בשר קדש שחתום בו ברית הקודש. שאלו עושה כן מושכים אותו לגיהנם. ואותו שממונה על גהינם דומ"ה שמו, וכמה רבוא של מלאכי חבלה איתו ועומד על פתח הגיהנם. וכל אלו ששמרו ברית הקודש בזה העולם, אין לו להתקרב אליהם.]
וכן איתא בזוהר (שמות דף רי"ד) מאן דפגים בברית וכו' ווי ליה דפגים ליה בחיוהי ווי ליה דפגים ליה במותיה ווי ליה מהאי עונשא וכו' ווי ליה דעאלין לגיהנם ולא נפיק מניה לעלמין על דא כתיב (ישעיה ס"ו) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגו' והני מילי כד לא עביד תיובתא שלימה.
[פירוש הזוהר: ומי שפגם ברית אוי לו שפגם אותו בחייו, אוי לו שפגם אותו במותו. אוי לו מאותו עונש. אוי לו שמכניסים אותו בגיהנם ולא יוצא ממנו לעולמים. על זה כתוב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וגומר. ואלו דברים כאשר לא עושה תשובה שלימה.]
ואיתא באבות (פרק ג' משנה י"א) המפר בריתו של אברהם אבינו אין לו חלק לעולם הבא.
עוד איתא בזוהר (שמות דף ק"ב) יש מקום בגיהנם והוא נקרא צואה רותחת ובו נידונין כל אותן שחטאו והחטיאו את הרבים וכן אותם שמוציאין זרע לבטלה לכתחילה, ושם הוא כל הזוהמא דהנפשות והנשמות המתלבנים מכל זוהמא דבעולם הזה וכו' והקדוש ברוך הוא נותן כח בבשרם לסבול פורעניותם ועל כל חימום וחימום נפרעין ממנו מחדש מכל פעם ופעם שהרתיח את עצמו בהוצאת זרע לבטלה. (זרע קודש).
ואיתא במסכת שבת (דף מ"א עמוד א') כל המניח ידו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו. כי גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות (נדרים ל"א עמוד ב').
[LVIII]) איתא בזוהר (שמות) לית חובא דקשיא קמי קודשא בריך הוא כהאי מאן דמשקר ופגים להאי אתר את קיימא קדישא ודא לא חזי אפי שכינתא. (ועיין עוד זוהר פרשת ויחי ובזוהר פרשת ויקרא דף ד').
ובזוהר (בראשית דף נ"ו) רבי יהודה פתח (תהלים ה') כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכו'. תא חזי מאן דאתדבק ביצר הרע ואתמשיך אבתריה אסתאיב הוא כמה דאתמר כי רבה רעת האדם בארץ. כל בישין הוו עבדין ולא אשתלימו חובייהו עד דהוו אושדין דמין למגנא על ארעא וכו' ועל דא לא עאל בפלטרין ולא חמי אנפי שכינתא, בגין דבהא אסתלק שכינתא מעלמא וכו' עד כאן לשונו.
[פירוש הזוהר: רבי יהודה פתח כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, זה הפסוק נאמר והעמידוהו, אבל בוא ראה מי שנדבק ביצר הרע ונמשך אחריו, יטמא הוא ויטמאו אותו כמו שנאמר. כי רבה רעת האדם, כל רעות היו עושים ולא נשלם חטאם עד שהיו שופכים דמים לחנם על הארץ. ומי הם, שהיו משחיתים דרכם על הארץ.]
כי מדה כנגד מדה כמו שהיה הפגם בשכינה כן לא יקבל פני שכינה וכמו שהשליט על עצמו רוח הטומאה כן לא תכנוס נפשו לפלטרין שהוא סוד הקדושה. (ראשית חכמה פרק י"ז שער הקדושה). וכן איתא בזוהר (ויקרא צ') תא חזי כל מאן דאפיק זרעי' לבטלה לא זכה למיחמי אפי שכינתא ואיקרי רע דכתיב (תהלים ה') כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.
[פירוש הזוהר: כל מי שמוציא זרע לבטלה לא זוכה לראות פני השכינה ואקרי רע.]
ובזוהר פרשת ויחי (דף ס"ח ע"ב) וזה לשונו: אוי לרשע כי גמול ידיו יעשה לו. מאי (טעמא) גמול ידיו, אמר רבי יצחק לאכללא (לאפקא) מאן דזני בידוי לאפקא ולחבלא זרעה ברקניא. דהא תנינן, כל מאן דאפיק זרעה בריקניא אקרי רע, ולא חמי אפי שכינתא דכתיב (תהלים ה') כי לא אל חפץ אתה רשע אתה לא יגורך רע, וכתיב (בראשית ל"ח) ויהי ער בכור יהודה רע, אוף הכא אוי לרשע רע, וי לההוא חיבא דאיהו רע דעבד גרמה רע. כי גמול ידיו יעשה לו, לאכללא מאן דזני בידוי לאפקא ולחבלא זרעה בריקניא, ולהאי טרדין בההוא עלמא יתיר מכלא.
[פירוש הזוהר: אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, מהו (טעם) גמול ידיו, אמר רבי יצחק להכיל (להוציא) מי שזונה בידיו להוציא ולהשחית זרעו לבטלה. שהרי שנינו, כל מי שמוציא זרעו לבטלה נקרא רע, ולא רואה פני השכינה שכתוב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, וכתוב ויהי ער בכור יהודה רע, גם כאן אוי לרשע רע, אוי לאותו רשע שהוא רע שעשה עצמו רע כי גמול ידיו יעשה לו, להכליל מי שזונה בידיו להוציא ולהשחית זרעו לבטלה, ולזה טורדים באותו עולם יותר מהכל.
וכן איתא בזוהר (בראשית רי"ט) אמר ר"י לית לך חובא בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי ולית לך חובא דלא חמאן אנפי שכינתא בר מהאי דכתיב לא יגורך רע.
[פירוש הזוהר: אמר רבי יהודה, אין לך חטא בעולם שאין לו תשובה חוץ מזה, ואין לך רשעים שלא רואים פני השכינה חוץ מזה.]
[LIX]) ואיתא בזוהר (שמות דף ג') לית קנאה קמי קודשא בריך הוא בר קנאה דברית קדישא דאיהו קיימא דשמא קדישא. ורזא דמהימנותא, דהא בנינא ויסודא דיליה איהו במסאבא רב ותקיף מכל מסאבא דעלמא. וראה מה דכתיב (בפרשת מטות ל"ב) "עד תום כל הדור העושה הרע בעיני ה'". ולפי דאיתא שם במדרש שחטא המרגלים שהוציאו דבה על ארץ ישראל ופגמו בברית הלשון ועל כן פגמו גם כן בברית המעור, כמו דאיתא במגלה עמוקות שם, ועל כן אמר משה "עד תום כל הדור העושה הרע בעיני ה'".
וטעם שנקרא רע, דע כי המוציא שכבת זרע לבטלה פוגם בחסד וגבורה הובא בתיקונים, ומוח האדם בסוד יו"ד חו"ב ומוח הגי"ד הוא הדעת לכן שם ד' קשר של תפילין באותו מקום ושם יורד הטפה בכח כ"ז אותיות התורה שבהם נרקם הולד ובהשחתת הזרע הרי כל זה הוא לבטלה צא וחשוב י' פעמים כ"ז גימטריא ר"ע לכן נקרא רע ולא רשע. (ליקוטי תורה).
ועל עבירה אחרת אין הקנאה רק קנאת ה' לחוד, וזהו הקנאה על ידי מיתת בית דין, אבל הבועל ארמית הוא עובר על נשג"ז ונותן כח בקליפה הנקרא נשג"ז [ראשי תיבות נדה, שפחה, גויה, זונה] והיא הורגת טובים ורעים וכמו שהיה המגפה במעשה שטים ולכן רשות לקנאים שמקנאים קנאת ה' צבאות וקנאת ישראל יחד לפגוע בו.
עוד טעם כי נודע כי טיפת הזרע הוא סוד כ"ז אותיות התורה כמו שכתוב בכוונת תיקון חצות ואם כן המוציא שכבת זרע לבטלה פוגם בכ"ז אותיות התורה וכל אות כלולה מעשר הרי י' פעמים כ"ז גימטריא ר"ע ולכן לא יגורך רע. (מקדש מלך פרשת אמור דף צ').
[LX]) על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכיפורים מכפר חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית (יומא דף פ"ה עמוד ב').
ואיתא במדרש רבה (ט', ג'), כל העבירות הכתובות בתורה יש להם תקנה, גונב אדם אפשר יחזיר גניבתו ויתקן, אבל הבא על אשת איש ואסרה על בעלה, אינו יכול לתקן.
[LXI]) תיקון הבא על הגויה מתגלגל בכלב ויוסף הצדיק שבא לעשות מלאכתו עם אדונתו אף על פי שפירש בראותו צורת אביו כדברי רבותינו זכרונם לברכה בעבור עשרה טיפין שיצאו ממנו במחשבתו בה אצטריך תיקון ונתן בגופו כלי גלגול, וזהו סוד הפסוק ענו בכבל רגלו וכבל הוא תמורת כלב ואמר רגלו רצה לומר רגלו של גוף ונחשב בא נפשו, וזהו ברזל באה נפשו ולזה אמר בכבל רגלו ולא אמר נפשו.
ותיקונו של הבא על הגויה, שיתגלגל בכלב שבעה או ט' פעמים, כמו שביארנו המשמש בקבלה מעשיות. והענין הוא כי הנה אמרו חכמינו זכרונם לברכה על פסוק והשגל יושבת אצלו תרגום שגל כלבתא ולכן הבא על הגויה צריך להתגלגל בשלג שהם אותיות שגל כדי שלא יצטרך להתגלגל בכלבתא ידוע כי אות אחרונה שבשם היא בחינת הנוקבא שם ב"ן ונקרא ב"ת היתה לאברהם אבינו בכל שמה כי בכל כמנין שם בן דה"הין המעלה מ"ן ב"ת והנה הנוקבא דקליפה יש כלב תמורת בכל בקדושה והוא כמנין ב"ן ואמרו כי השגל נקרא כלב ולכן הבא על הגויה הנקרא כלבתא גורם בן אל הכלב דקליפה ותיקונו הוא שלג במקום שפגם בשגל. (נגיד ומצוה, מדרש תלפיות).
[LXII]) איתא במסכת ברכות (דף נ"ז עמוד ב'), אש אחד מששים לגיהנם.
[LXIII]) בספר דברי חיים פרשת נח (על הפסוק קץ כל בשר בא לפני) כתב: כי התיקון לפגם הברית הוא תשובה עם מסירת נפש דהיינו למסור נפשו לה'.
[LXIV]) בספר היכל הברכה מהגאון הקדוש מקאמארנע פרשת מקץ (דף רל"ז עמוד א') וזה לשונו: כשיש איזה פגם בברית קודש סוד ויו יוד אז בא מחשבות מינות והרהורים משונים על ה' יתברך, כי באמת נודע בשערים בעלה, כל חד לפום מה דמשער בלביה, וסוד שיעור רזא דברית, וכשפוגם בריתו נעשה מין חלילה, עד כאן לשונו.
[LXV]) ואיתא במסכת סוטה (דף ד' עמוד ב'), כל הבא על אשת איש אפילו למד תורה היא תצודנו לדינה של גיהנם; לא ינקה מדינה של גיהנם.
ואיתא במסכת בבא מציעא (דף נ"ח עמוד ב'), כל היורדים לגיהנם עולים חוץ מג', הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם לחבירו.
ובילקוט (משלי תתקס"ד) כתב: והרשעים אינם נופלים בגיהנם אלא בשביל הערלה, אבל הקב"ה מציל את ישראל לעולם הבא מגיהנם בזכות המילה.
[LXVI]) ואיתא במסכת יומא (דף פ"ז עמוד א', כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם.
[LXVII]) ואיתא במסכת נדה (דף י"ג עמוד ב'), הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח. ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף (עבודה זרה דף ה' עמוד א').
ובמדרש תלפיות מבאר מאמר הנ"ל וזה לשון קדשו: אמר הכותב: זהו הטעם עצמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על זרע לבטלה שמעכב הגאולה, משום שאם מוליד מאותו זרע בן או בת ממעט נשמות שבגוף ומקרב הגאולה, ונראה שתשובת זרע לבטלה הוא להרבות בלימוד התורה לשמה שכיון שחטאו גרם עיכוב הגאולה יעסוק בתורה שהיא תיקון על חטא שגרם החורבן שהוא ביטול תורה כדכתיב על עזבם את תורתי ונמצא שהוא רחוקה על עון זרע לבטלה יקרבנה על ידו לתקן המעוות שנחרב הבית על ביטול התורה ובהיות עוסק בה לשמה יקרבנה.
ושאל לי אחד, כיון שעון זרע לבטלה מרחיק הגאולה בזמן הבית שהי' הגאולה לישראל מה הי' גורם, והתשובה שגם אז הי' גורם הרחקת הגאולה משום שאם באותו זרע הי' מוליד בנים ובנות הי' ממעט נשמות שבגוף ועכשיו הגלות לא הי' צורך שהות כל כך להמתין עד שיכלו אותם הנשמות שמנע מלהביא. (מדרדש תלפיות).
ובספר הכוונות (דף ל"ז עמוד א') וזה לשון קדשו: ובא לציון ג'ואל ו'לשבי פ'שע ראשי תיבות גו"ף על דרך שאמרו חכמינו זכרונם לברכה אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף. ב'יעקב נ'אם י' ו'אני ראשי תיבות בני"ו כי המשחית זרע לבטלה מוסר בניו ביד החיצונים ולא באים לחדר גוף עד ששב בתשובה מפשעו ואז חוזרים בניו לגוף.
[LXVIII]) ואפשר לפרש בסייעתא דשמיא מה שכתוב בבראשית רבה (מ"ב ז'), אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח, דעל ידי תיקון מדת היסוד שהוא ברגליים (עיין עץ חיים) יבוא משיח במהרה.
עוד אפשר לפרש מה שכתוב במסכת עבודה זרה (דף ג' עמוד ב'), כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן על מה באתם? אומרים לו על ה' ועל משיחו שנאמר (תהלים ב') "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק" [אותיות קר"י] וגו', על שפגמו במדת היסוד ומלכות כנודע (ראה תיקונים (דף ל' עמוד ב'), זוהר הקדוש (חלק א' דף צ"ג עמוד ב')). ועל ידי שמתקנים מדת היסוד נזכה למלכות* משיח בן דוד במהרה בימינו אמן
*) ראה זוהר חלק ג' דף צ"א עמוד ב'.
[LXIX]) איתא בתנא דבי אליהו זוטא (י"ב), חסידים עמי הארץ אף על פי שלא קראו ולא שנו אם אין בהם עובדי עבודה זרה, ואין בהם חמס וגזל, ואין בהם גלוי עריות ושפיכות דמים, והיו מהנין תלמידי חכמים מנכסיהן, הקדוש ברוך הוא מושיבן אצל הצדיקים ויהנו מן השמש שתזרח לצדיקים לימות בן דוד.
[LXX]) כל יהודי מחויב ללחום בעד אבינו שבשמים למפרק קודשא בריך הוא ושכינתיה מגלותא
הסוד הגדול – מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום?
ב'ספר הברית' חלק א' "כתב יושר" כתב: ודרשתי וחקרתי היטב בכל לבבי לדעת סיבת אריכות הגלות החל הזה, וארא בדורות האלה יש תורה הרבה בישראל, מרבים העם ללמוד משניות, גמרא ופוסקים גם ספרי קבלה – ובכל זאת לא בא לציון גואל. והרבה אנשים בדורות אלו התחזקו בתפלה בכל כח ועוז, וגם אלה צועקים ואינם נענים, והרבה אנשים עוסקים במצוות למרבה, עד כי מלאים מצוות כרמון – ועם כל זה שנת גאולי לא באה. ואם שלש אלה יש בדורות אלו, ועדיין לא שבנו לארצנו – מה נשאר לנו עוד, ואנחנו לא נדע מה נעשה יותר מזה לרצות פני עליון? ואמרתי אני בלבי: אין זאת, כי אם שיש איזה מפסיק העומד כנגדם ויבוא גם השטן בתוכם להחליש כח שלש אלה, כי זבוב מת אחד יבאיש שמן רוקח הרבה. ויהי כאשר חפשתי לדעת, מי הוא זה המפסיד, מצאתי שהוא מה אשר כל ג' כתות הנזכרים כולם אינם מכוונים למה שעושים, כי אם לצורך עצמם ולתועלתם, לא למפרק קודשא בריך הוא ושכינתיה מן הגלות.
וכל אדם מישראל מחשבתו לדרכו פנה ולתועלת עצמו. וכל תורה או תפלה או מצוה אשר הוא עושה מכוון לקנות לו מקום חשוב בגן-עדן ועולם-הבא, ושיצליח על ידי זה בכל משלח ידיו בעולם הזה, ושיאריך ימים ושנים עם אשתו ובניו. וכל ישעו וכל חפצו של אותו יהודי אינו כי אם שיהיה לו פרנסה בכבוד, ושיזכה לבנות לו בית גדול וחצר מאבני גזית, כפיסין לבנים – הכל כמנהג המדינה, למען יעמוד ימים רבים ויירשוה בניו ובני בניו אשר יולדו לו בארץ נכריה, ויראה זרע ויאריך ימים בגלות, ושימות בשיבה טובה ויספידו אותו הרב שבעירו עם שאר תופסי התורה אצל בית הכנסת, ויהיה לו לויה גדולה ברוב עם בזוז ושסוי – זה כל תכלית המבוקש של הישראלי בגלות הזה.
וביאת המשיח רגיל על לשונו תמיד, אך משפה ולחוץ, לא בלב שלם, נכון למועדי רגל: בכל מועד ורגל אומרים אנו: "לשנה הבאה בירושלים" – לא היום ולא מחר, רק מדחים אותה שנה תמימה. ואף גם זאת לא בלב שלם, כי חפץ לבו לגמור הבנין שהוא בונה, שאי אפשר להשלימו כי אם אחר איזה שנים. וכן לגמור המשא ומתן שעל ד' וה' שנים אשר עשה עליו כתב וקשר מן השררה או מן המלכות, ואין קורא בצדק ואין עושה באמת, בכל שלש כתות הנזכרים, הדברים כדי למהר את הקץ ולפדות גוי ואלקיו ולמפרק קודשא בריך הוא ושכינתיה – זה לא יש בו. והוא שאמר הכתוב: "וכל חסדו כציץ השדה" (ישעי' מ'), כלומר: אינם מכוונים בתורה ותפילה ומצוות שלהם כי אם לטובת עצמם, לתועלתם לבד: או לעולם הזה או לעולם הבא או לשניהם יחד. ואין איש שם על לב לעשותם לי לשמי ולמעני כדי להוציאני מצערי ומגלותי. כמו שאמרו בזוהר: "כל חסד דאינון עבדין, לגרמיהו עבדין". ואוי לאזנים שכך שומעות, קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה, היא אמנו שכינתא קדישא, רוצה לצאת מן הגלות עם כל בניה, ושומע אין לה, צעקה ואין מושיע לה, ופורק אין.
ובכן, אחי ועמי, לבטח תדעו, כי כל זמן שלא נכוון בתורה ותפלה ומצוות רק כדי למפרק קודשא בריך הוא ושכינתיה, לא זולת – לא יבוא משיחנו, כי הוא יתברך מתנהג עמנו מדה כנגד מדה ואומר: אתם אינם חסים כי אם על עצמכם, לא עלי – אף אני לא אחוס עליכם. ולא נקוה לאיש ולא ניחל לבני אדם גדולים, שהמה בזכותם ותפלתם יביאו לנו הגואל, כי הרואה ללבב הוא היודע מי גדול, לא הרואה לעינים! אך כל איש יהודי בעצמו, אפילו אינו בעל תורה ולא בר אורין כלל, מחויב ללחום בעד אבינו שבשמים, שהוא ימלוך על הארץ ולעשות מלחמה וקרב בעד ארצנו נחלת אבותינו, היא ארץ ישראל, במצוות אשר הוא עושה ולכוון בכל מצוה רק למפרק קודשא בריך הוא ושכינתיה מגלותא. אך אלקים יפדה יהיה כל כוונתו, כי בשולחן ערוך יורה דעה כתוב, שבכל מיני צדקות, כגון: להאכיל רעבים או להלביש ערומים או לרפאות חולים, להכל פדיון שבויים קודם, ואסור לאחר אפילו רגע. ואם כך הדין בפדיון שבויים לבן אדם אחד, מכל שכן לפדות גוי ואלקיו, שהוא פדיון שבויים הכללי.
ואל יאמר האדם בלבו: "מה אני ומה ערכי, שיהא כח במצוותי לפעול דבר גדול כזה?" כי אם מכך הוא בערכו המצוה בעצמה ערכה גדול ורב כחה לפעול זאת, אם יכוון בו למפרק קודשא בריך הוא ושכינתיה מגו גלותא. ואז עד מהרה שנת גאולנו באה, ותבנה ציון וכל ערי יהודה וארץ ישראל, וישכון כבוד ה' בירושלים אשר יכוננה עליון, עד כאן לשונו.
[LXXI]) הפוגם בריתו זוכה, שעל כל שער שבזקנו שורין שמונים אלף שדים משחיתים, וקורין לפניו טמא בעולם הזה, וטמא ובעולם הבא.
ראה בספר זוהר חי פרשת נח (דף ס"ב עמוד א') וזה לשונו: כי תיכף כשאדם רשע עושה מעשה רשע הזה להשחית זרעו ומוסר בניו לשדים תיכף סר ממנו הצלם ונעשה חיה רעה, ועל כל שער שבזקנו שורין שמונים אלף שדים משחיתים וקורין לפניו טמא טמא בעולם הזה ובעולם הבא עד שירצה עינו בהרבה טעמי מיתה רחמנא ליצלן, כולי האי ואולי בר בתשובה סגי הממית כל הקליפות והשדים שהוליד במעשה הרע הזה, ונוח לו להמית עצמו לדעת שלא יעשה כזה.
עוד כתב בזוהר חי (פרשת ויחי דף רי"ט) וזה לשונו: לחבלא זרעא בריקניא זה החטא הוא חמור מכל עבירות שבעולם כי יש לכל בר ישראל שורש ומזל השופע עליו חיות גופני ורוחני חיות א-להית. והנשמה שבגוף אינה אלא ענף קטן דבוק בשורש שנשאר למעלה דבוק באילן, והוא הנקרא מזלו של אדם, כי ממנו נוזל השפע אל הענף שבגוף. והנה השורש הזה בשרשו עליון מאד בראש עולם האצילות ברומו מזל דעת עליון דנוצר ונקה. ועוד למעלה דריש דלא אתידע והענף ארוך מתפשט בכל העולמות עד התלבש קצהו בזה הגוף, ובכל מדרגה שבכל עולם מניח שם שורש אחד, ואין לך נשמה שאין לה שרשים לאין קץ זה למעלה מזה, ועל ידי מעשיו זוכה להעלות לכולם, ובכל חטא אשר יחטא האדם פוגם בענף נשמתו הדבוקה בשורש והשורש הוא בחינת כתר, והענפים הם בחינת חב"ד חג"ת נה"י [חכמה בינה דעת, חכמה גבורה תפארת, נצח הוד יסוד] וכל אחד כלול מארבע, והם חוטי שלהביות דבוקים בשרשן כת"ר וכשנתחייב כרת [אותיות דדין כאותיות דדין] ניתק החוט משרשו ונכבה וכבה והולך עד שנעשה רוחו וחיות שלו כרוח הבהמה וחיותה. ולכל זה מהני מצות תשובה לשוב אל שורשו, כי שורשו לא נפגם כי אין מגיע שם פגם, ושורש תורה ומצות היא בדעת התחתון ומצות תשובה בינה היא למעלה מדעת הזה, ומתקן כל הפגמים. אבל זה החטא הוא כללי פוגם בשרשו ומזלו העליון ודעת עליון שהוא למעלה מבינה תשובה ולא מהני ליה תשובה לתקן הפגם כי העושה חטא זה תיכף סר ממנו צלם אלקים ונעשה חיה רעה טורף ומזיק בכעס וגאוה ומדות רעות משחית ממש כאחד מן השדים ופחות ממנו, ותורתו ותפלתו טורפין הקליפות ממנו. ולכל זה מהני התשובה גם החרטה והבכיה באמת לפני א-ל עולם עד שיעיד עליו יוצר בראשית שלא יעשה כזאת ובתשובה יהיה תורה ומצות שלו בקדושה אבל לתקן חטא זה העצום והמר והנמהר חמור מכל העבירות שבעולם כי פוגם במקום גבוה מאוד, כל זמן שלא עשה תשובה באמת כדינו ניכר היטיב שאין לו חלק באלקי ישראל ואסור לדבר עמו כי מטמא בהבל פיו ואסור להסתכל בצורתו. אבל אחר שעשה תשובה באמת חוזר לצורת יהודי אבל לתקן חטא מכל וכל אי אפשר על ידי תשובה לבדה אלא בתיקונים. ולפיכך נתנו חכמינו זכרונם לברכה שיעור אונאה בשתות דוקא דאם אדם פוגם במדת היסוד שהוא מדה ששית יכול לטעות את עצמו בכל דרכיו ועבודתו לגמרי ויוכל לדמות בנפשו כי הוא עובד את ה' ויש לו מדרגות אהבה ויראה ובאמת לא התחיל מאומה לעשות ובחשיכה יתהלך כל ימיו עד שיתקן פגם זה, ואז יאיר לו אור, כמו שכתוב אור זרוע לצדיק, ויראה איך שהוא רחוק עדיין לגמרי מעבודה, ואז ילך לבטח דרכו דרך ה', עד שיזכה להיות גורלו כגורל הצדיקים.
אך לזה אמרו חכמינו זכרונם לברכה אין אונאה לקרקעות, מי שעל כל פנים שפל בדעתו ומכיר פגמו המר הזה ונפשו כעפר לכל הוא, לא יאנה את עצמו בעבודת השם יתברך, (דובר שלום).
בעזרת השם יתברך
בראשית
סדר בראשית
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ
(בראשית פרק א' פסוק א')
| איתא |
בתיקוני זוהר בראשית ברא ברית אש. בראשית בגימטרי' ברית אש.
| איתא |
בזוהר:
קם רבי שמעון[א] פתח ואמר: בראשית ברי"ת א"ש. דאיהו אות ורשימו, דעלאין ותתאין בה קימין. איהו אות דצבא דלעילא, דבהון אתקרי קודשא בריך הוא יקו"ק צבאות. ואיהו אות דצבא דלתתא. איהו אות וברית דבה קימין שמיא וארעא, כמה דאת אמר (ירמיה לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. איהו אות ודאי, דאיהו רשימו דחותמא דמלכא.
ברית דא צדיק
| ובתיקוני |
זוהר הקדוש (תיקון כ"ג, דף ס"ט עמוד א')
בראשית ברי"ת א"ש[ב], ברית דא צדיק, כל אתקרי, קשורא דכל אברין דגופא, ח' דאיהו תמניא יומין, אינון שיעורא דשבת, דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטר, לנטרא בהון אות שבת, כגוונא דא אינון תמניא יומין תחום לקבלא בהון אות ברית, ולנטרא ליה בהון, דלא יתעביד באות ברית חלול: אמר רבי אלעזר אבא יומא חד הוינא אזלי אנא ורבי יוסי, ואתא בריה דרב המנונא סבא מההוא עלמא, בדיוקנא דהאי עלמא ואזדמן לן בארחא כגוונא דמחמר בתרין חמרין, ושאילנא (נ"א ושאיל לון) מאי את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, ואמר איהו מלין שפירין, אבל עם כל דא בעינא למשמע מפומך, אמר ליה ברי בודאי ברית איהו שקיל לשבת, ובגין דא בראשית ירא שב"ת.
העולם עומד על האדם שהוא שומר הברית קודש
| זה |
לשון הזוהר הקדוש (בראשית דף נ"ו ע"א) תא חזי[ג], כד ברא קודשא בריך הוא עלמא עבד האי ברית וקיימא עליה עלמא, מנלן דכתיב בראשי"ת ברא שית, דא ברית דעלמא קיימא עליה.
| עוד |
איתא בזוהר (פרשת נח, דף ס"ו ע"ב) תא חזי[ד], כל זמנא דישראל נטרו קיימא קדישא, כדין עבדי קיומא לעילא ותתא, וכד שבקי להאי ברית כדין לא אשתכח קיום לעילא ותתא, עד כאן לשונו.
| וזהו |
מה שאמרו (נדרים דף ל"ב ע"א) גדולה מילה שאלמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.
צדיק שומר הברית זוכה להוציא מן הגיהנום רשעים הרבה
| מובא |
בתיקוני זוהר הקדוש (תיקון ל"ב, דף ע"ו עמוד ב') ואינון שבע[ה] מדורין דגיהנם, ההיא נפשא דלא חזרה בתיובתא באלין תלת, נחית לה קודשא בריך הוא במדורין דגיהנם אלין, ותמן אתנשי לדרי דרין: ואם הוא צדיק אתמר ביה (משלי כ"ד ט"ז) "כי שבע יפול צדיק וקם", אמר ליה רבי אלעזר, ואם הוא צדיק אמאי נחית תמן, אלא בגין לאפקא מתמן כל נפשא ונפשא מאלין דהרהרו בתיובתא ומתו בקצרות שנין, ואיהו טרח בגיניה, דא איהו מאמר קדמאה דאיהו בראשית.
זוכה למלכות
| איתא |
בתיקוני זוהר הקדוש (תיקון ס"ח, דף צ"ט עמוד א') ודא רזא[ו] את קשתי נתתי בענן, ואוקמוהו חבריא מלה דאקיש לי, מוקש כתיב ביה, דביה הוה מוקש דאדם קדמאה, כמה דאוקמוהו אדם הראשון מושך בערלתו הוה, ומה דנטיר ליה איהו בהקש בשותפו עמי, בדיוקנא דילי, עלה אתמר (בראשית א' כ"ז) "ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו", בגין דמאן דנטיר ברית זכה למלכות, הרי איהו בהקש לי בשותפי עמי, ואם לא נטיר ליה אתחזר ק"ש, קשה ליה קשה לאות ה', ועל האי קש אתמר ובית עשו לקש, ואיהו לק"ש בהפוך אתוון שק"ל, ואיהו שקל לצדיקים דנטרין ברית שקל הקדש, ווי למאן דלא נטיר ליה, וזכאה איהו מאן דנטיר ליה, ומאן דנטיר ברית האי איהו עד עליה ע' מן שמע ד' מן אחד.
זוכה לצלם אלקים ועל ידי זה הבריות יראים ממנו
| בתיקוני |
זוהר (תיקון ס"ב, דף צ"ד עמוד ב') ובמאי נסתר[ז] בר נש מאלין דינים וקטרוגין דלא שלטין עליה, בתיובתא, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"א א') יושב בסתר עליון דא אימא, דאיהי סתר עליון מנה דא חכמה, דלא אשתמודע אלא בה', "בצל שד"י יתלונן" דא אימא עלאה, (נ"א תתאה) צל דשד"י דאיהו אות ברית קדש, דאיתמר ביה (תהלים ל"ט ז') אך בצלם יתהלך איש, ודא שכינתא תתאה, דאיהי צלמו דקודשא בריך הוא, ועליה אתמר (בראשית א' כ"ז) ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו, בצלמו ממש דא שכינתא, צלמו דקודשא בריך הוא, במדה דיליה בשעור דיליה דלא אוסיף ולא גרע.
| וידוע |
שמי שיש לו צלם אלקים יראים ממנו כל הברואים, כדאיתא עוד בזהר (חלק ד' דף קכ"ג ע"ב) בזה הלשון: ובגין[ח] דכולא אתברי בהאי צולמא דעל כל ישראל דאיהי צדיק אתמר בהון (בראשית ט') ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגו', וכל אלין למה מתפחדין מהאי דיוקנא דאינון מתמן אתבריאו, אלא משום דשם הוי' שריא עליה רזא דמלא (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ וגו', עד כאן לשונו.
ברית איהו ודאי צדיק ח"י עלמין
סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם
| אדהכי[ט] |
הא סבא קא נחית לגבה מלקדמין, פתח ואמר, רבי רבי, (י') ברית איהו ודאי צדיק ח"י עלמין. דאיהו י' זעירא מסטרא דחכמה דלעילא. דכד נחתא י' לקבה, אף על גב דבאתרה י' עלאה אתקרי, כד נחית לגבי צדיק י' זעירא אתקרי. ואת ו' אף על גב דאיהו ו' עלאה באתרה בעמודא דאמצעיתא. כד נחית לגבי צדיק לאתחברא בה'. ו' זעירא אתקרי. אלפא ביתא דאתון זעירן (דף ס"ה עמוד א') בה אינון. וה' עלאה כד נחתא לגבי צדיק. זעירא אתקריאת. ואף על גב דאתון דשמא קדישא בה כלילן. סתימין אינון בה. ובגינה אתמר (תהלים פרק כ"ה פסוק י"ד) סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם. ואי סתימין אינון בה, במאי אשתמודעאן. בשכינתא. דאיהי אספקלריאה דנהרא כד נחית יקו"ק לגבי צדיק לנהרא בה ודאי. ומנה אשתמודען. הדא הוא דכתיב (ירמיה פרק ט' פסוק כ"ב) כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו. ובההוא זמנא כי אם בזאת י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע (שם שם כ"ג). ואם יסתלק מצדיק ואשתאר איהו חרב ויבש, מיד אתקריאת אספקלריאה דלא נהרא. בההיא זמנא אל יתהלל חכם בחכמתו.
ומאן גרים לאנהרא לה, ולאשמודעא בה
לקודשא בריך הוא, מאן דנטיר ברית
| ומאן[י] |
גרים לאנהרא לה, ולאשמודעא בה לקודשא בריך הוא, מאן דנטיר ברית ורזא דמלה זה השער לה' צדיקים יבאו בו (תהלים פרק קי"ח פסוק כ'). דא איהי תרעא דצדיקיא, ואית לון רשו לאעלא תמן. ודא איהו מאן דאיהו צדיק, ובה יקו"ק. איהו זכי בשכינתא וירית לה, וסליק בה למלכא דאיהו עמודא דאמצעיתא. דאיהו מלך, ואיהי מלכות דילה. ורזא דמלה ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ (ישעיה פרק ס' פסוק כ"א) ודא איהו שכינתא דאתמר בה (ישעיה פרק ס"ו פסוק א') והארץ הדם רגלי.
(תיקוני זוהר תקון כ"ב דף ס"ד עמוד ב', ודף ס"ה עמוד א')
| ובמדרש |
הנעלם ובעוללות אפרים ובילקוט ראובני כתבו גם כן שמרמז על ברית מילה.
| עוד |
בראשית ירא שבת.
(עיין לקמן מהזוהר הקדוש ומספרי בעל שם טוב זי"ע ששבת הוא תיקון לברית)
שבת ראשי תיבות שבת תיקון ברית
וכאשר נכנסה בי"ת סוד הברית בין שתי אותיות אלו, שהן שי"ן תי"ו (נכנסו) ונעשו שב"ת
| ואיתא |
בזוהר: ותא חזי[יא], כד קימו ישראל על טורא דסיני, עאל בין תרין אתון אלין רזא דברית, ומאן איהו, בי"ת, ועאל בין תרין אתון דאשתארו ויהיב לה לישראל. וכד עאל בי"ת רזא דברית בין תרין אתון אלין, דאנון שי"ן תי"ו, (עאלו) ואתעבידו שב"ת כמה דאת אמר (שמות ל"א) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם, כמה דהוה שירותא דעלמא לאתיחסא בהו כל דרי עלמא מאלין תרין אתון, ש"ת הוו תלין עד דאשתכלל עלמא כדקא יאות, ועאל ביניהו ברית קדישא ואשתכלל בשלימו ואתעבידו שב"ת.
(זוהר חלק א' פרשת בראשית דף נ"ו עמוד א')
| ואי |
האי איהו צדיק גמור דנטר אות ברית אות שבת אות ימים טובים אות תפילין יהבין ליה נפש יתירה מצדיק וכו' עיין שם.
(זוהר בראשית דף רי"ג ודף רמ"ד)
יוסף הצדיק האכיל לשבטים משיירי סעודת שבת
| זכור |
את יום השבת ברזא דברית דאיהו יסוד דאחיד ביה יוסף, ועל דא איקרי שבת דהא יוסף כל איקרי, ושבת נמי איקרי כל, ויוסף איקרי נמי שבת, וכן כתב שם פ' תולדות דמוסף שבת נמי מקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי כל ואיקרי שבת, ועל כן האכיל יוסף לשבטים משירי סעודת שבת שלו להכניס בהם קדושת שבת מדת צדיק יסוד עולם דאיקרי שבת.
(זוהר שמות, פרי צדיק)
בשבת יכולין לתקן כל הפגמים
| שבת |
רזא דברית, דשבת הוא תיקון פגם הברית, ויש ויכולת ביד כל ישראל החפצים להתקדש את עצמם בשבת ולהתקרב לקדושתו ית' להגיע לסבר אפי עתיק יומין, כי בשבת יכולין לתקן אל הפגמים מצד התחדשות רוח חדשה כי בכל שבת הנשמה יתירה חדשה במדרגה חדשה משבת העברה.
(פרי צדיק)
הגאולה תלויה בקדושת הברית והשבת
| לשמור |
שבת כהלכתו ולענגו בכל מיני עינוגים הוא תיקון לקר"י וזה כוונת המדרש. אדה"ר פגע בקין, אמר לו מה נעשה בדינך אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי עם קוני, מיד אמר מזמור שיר ליום השבת. ולכן מצינו שהגאולה תלויה בשמירת שבת. וכבר ידענו שהאריכות הגלות הוא בשביל חטא זה ותיקון חטא זה הוא שמירת שבת וידוע מי שהוא סרוס ביותר עליו הדאגה שח"ו הוציא זרע לבטלה, ובזה יובן הפסוק זה (ישעי' נ"ו) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי, לסריסים דייקא אשר יכול להיות שהתשמיש שלהם הוא בהוצאת זרע לבטלה אשר ישמרו את יום השבת שהוא תיקון קרי.
(יסוד יוסף)
| שומר |
שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. שהמשמר את השבת מרוחק מן העבירה וניצול וקטרוג יצר הרע וכו' מעשות כל רע, רע דייקא שמרמז על פגם הברית שנקרא רע (כמבואר בזוה"ק) ועל ידי שמירת שבת זוכין לתיקון זה.
ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת
| איתא |
במדרש ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת, ר"ח אומר לעשות את השבת, דבר שהברית כורותה לו, ואיזה זה המילה, הכוונה שאם חס ושלום פגם בברית המילה תיקונו זו שמירת השבת בכל פרטיה.
| עוד |
איתא במדרש או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם אז בגי' ח' זו המילה שניתנה לשמיני או בגי' ז' זה השבת, דקאמר הקב"ה לישראל אם יכנע לבבם הערל בתשובה אזכור ואחמול עליהם ואסלח לעונם אם ישמרו השבת והמילה בלבד.
אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין
| ולפי |
עניות דעתי נראה לי שזה כוונת הגמרא אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין היינו שבת כפשוטו שבת בראשית. ושמירת היסוד שנקרא גם כן שבת אם היו שומרים השבת והברית בלבד היו נגאלין.
(בית יצחק)
| כתיב |
(ישעי' שם) אשרי אנוש יעשה זאת שומר שבת מחללו שנו רבותינו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו ובשמירתו מיחד קודשא בריך הוא ושכינתי' ויתוקן אשר גרם להיות נרגן מפריד אלוף.
(עבודת הקודש)
| כתיב |
(קדושים כ') והתקדשתם והייתם קדושים שני קדושות הם שני מצות הם, השבת והמילה שניהם נקראים קודש, המילה נקרא אות ברית קודש, והשבת כי קודש היא לכם ועל כן שמירת שבת תיקון לפגם הברית.
(ועיין ר' נחמן)
| כתיב |
(קדושים כ') קדושים תהיו וגו' אני ה' אלקיכם, ושם שלשה פסוקים זה אחר זה כתיב בהם אני ה' אלקיכם, כי על ידי שלשה דברים אלו הקדוש ברוך הוא מכנה את עצמו להקרא אני ה' אלקיכם, א' על ידי גדר ערוה כמו שכתב רש"י קדושים תהיו פרושים מן העריות, כי על ידי ערוה רחמנא לצלן שורה עליו רוח הטומאה והשכינה מסתלקת מעליו. וכן על ידי שמירת שבת נעשה שותף להקדוש ברוך הוא ומורה בזה שאין עליו שום מושל רק שם אלקיו עליו. ועל ידי שמירה מכעס כי על ידי כעס שורה עליו אל אחר אל זר בקרבו.
| גם |
מצינו בנחמיה (י"ג) כשהיו נכשלים וחוטאים ונשאו נשים נכריות וחללו את השבת[יב] במקח וממכר וכאשר נחמיה רצה שיתקנו עון פגם הברית צוה להם ראשית לקדש את יום השבת (נחמיה פרק י"ג פסוק כ"ב) ואחר כך הפריש מהם את הנשים הנכריות (נחמיה פרק י"ב פסוק כ"ה ל').
יראי שמי שומרי שבת
| כתיב |
(מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי וגו' פירש"י בתענית (דף ח') יראי שמי שומרי שבת. רצה לומר לפי דאיתא בגמרא (ביצה דף ט"ו) אמר הקדוש ברוך הוא מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה לך והודיעם וכו' מתן שכרה לא עבידא לגלויי. רצה לומר ידוע שאין לו להקדוש ברוך הוא אלא אוצר של יראת שמים לבד שנאמר יראת ה' היא אוצרו ועל כן מי שנכנס לאוצר של יראת שמים אזי הוא משיג קדושת שבת, ומי שאינו נכנס בה אינה משיגה וזה מתנה טובה יש לי אבל אימתי היא מתנה טובה כי אם להנכנס לה לאוצר של יראת שמים משם נעשית מתנה טובה ולא להעומדים חוץ להאוצר של יראת שמים, וזה שכתב מתן שכרה לא עבידא לגלויי רצה לומר בחוץ לאוצר אינו מתגלה.
(צמח ה')
קדושת שבת אינו משיג אלא זה שיש בו יראת שמים
| מוכח |
מזה שקדושת שבת אינו משיג אלא זה שיש בו יראת שמים. ואיתא ששמירת הברית הוא יתד וקשר והכנה ליראת שמים טהורה, ממילא מוכח ששמירת שבת הוא תיקון וסגולה לשמירת הברית.
| כי |
בהרבה דברים מצינו שמירת שבת דומה לאות ברית בזוהר של פרשת יתרו (דף צ"ג) ובתיקונים (תיקון ל"ח).
(ראשית חכמה)
| א) |
על ידי שמירת שבת זוכה לשלוט ביצרו, ועל ידי שמירת הברית גם כן זוכה לשלוט ביצרו.
(עיין בפנים הספר באריכות)
| ב) |
שבת הוא סוד המזשפיע לכל ימות השבוע כמו דאיתא בזוהר כבו"ד שב"ת ראשי תיבות כל ברכאין דעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, וכן שמירת היסוד הוא גם כן סוד המשפיע בסוד ויוסף הוא המשביר וגו'.
| ג) |
שבת נקרא אות, כי אות היא ביני וביניכם ומילה נקרא גם כן אות. זאת אות הברית.
| ד) |
שבת נקרא חוק, שם שם לו חוק ומשפט ודרשו חכמינו זכרונם לברכה זה שבת, ומילה נקרא גם כן חוק וחוק בשארו שם.
| ו) |
שבת ניתנה במרה כנזכר לעיל, ומילה (זו פריעה) ניתנה במרה.
(עיין ילקוט)
נקרא קודש
| ז) |
שבת נקרא קודש. כי קודש היא לכם ומילה נקרא קודש אות ברית קודש.
נקרא חותם
| ח) |
שבת נקרא חותם. ומלה נקרא חותם. איתא בתיקוני זוהר י"א שימני כחותם על לבך דא חותם דאות ברית קודש. והיא אות ברית שבת עכ"ל.
טעם שהשבת והמילה נקראו חותם
| טעם |
ששמירת שבת נקרא חותם, ומילה נקרא חותם. הנה בבריאת אדה"ר כתיב ויפח באפיו נשמת חיים סופי תיבות חותם, לפי שהמילה נחתם בשם שד"י (עיין ברבינו בחיי) וזה שכתוב "ונשמת שד"י תבינם", כי מי ששומר בריתו אזי יש לו נשמה והיא תבינם, כי על ידי נשמת שד"י יש לו הבנה בתורה ובמצות ובשבת יש לו נשמה יתירה, ועל כן בשבת ניתנה תורה כי עיקר הבנת התורה היא בשבת, ועל ידי זה יוכל לחדש חידושי תורה בשבת, כדאיתא בשם האריז"ל שבכל השבוע היה לומד על דרך הפשט, ובשבת על דרך הקבלה והסוד, ורמז בזה הפסוק השתחוו לה' בהדרת קודש ראשי-תיבות קבלה. ועל כן אם חס ושלום פגם בבריתו פגם בג' מילואי אהיה שגמטריא שלהם בגימטריא חותם כזה אל"ף ה"י יו"ד ה"י. אל"ף ה"א יו"ד ה"א. אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה סך הכל תנ"ה וחותם עם הכולל בגימטריא גם כן תנ"ה ועל כן מעלה עליו ג' פעמים קנ"א קנאת ה' צבאות שהם בגימטריא גם כן חותם עם הכולל ועל כן אם חס ושלום פגם הברית נהפך מחותם לחמת, שחמת ה' עליו, ולכן בקנאו את קנאתי ראשי-תיבות ג' פעמים אב"ק (אות ברית קודש), וכתיב שם ג' פעמים תיבת קנ"א. ועל כן התיקון לזה שמירת שבת שנקרא גם כן חותם מטעם הנזכר לעיל, ועוד שהוא חותם השבוע כמו אין השטר מקוים אלא בחותמיו כך אין קיום לעולם בלתי השבת שהיא הנותנת קיום לכל הבריאה כמו שכתיב שבת וינפש כפירוש האלשיך שהשבת היא הנשמה והנפש החיונית של כל הבריאה.
| ועוד |
טעם שנקראו השבת והמילה חותם לפי שאלו שני דברים צריכין חותם ממגע נכרי, כידוע שעכו"ם ששבת וכו' וכן במילה אות היא ביני וביניכם ועכו"ם שמל, כאלו לא מל.
השבת והמילה נקראו שלום
| ט) |
שבת נקרא שלום ומילה נקרא שלום כי על ידי שבת נעשה שלום בין איש לאשתו ועל כן מחויב להדליק נרות בשבת משום שלום בית וכמו מעשה בר' מאיר בגמרא. ועל כן אומרים בליל שבת שלום עליכם בואי בשלום. וכן על ידי מילה נעשה שלום בין איש לאשתו כמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה מפני מה מילה בשמיני כדי שלא יהא כל העולם שמחין ואביו ואמו עצבין. ורמז לדבר זה מה שכתב דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, סופי תיבות מילה.
(בית יצחק)
| י) |
שבת נקרא מקור הברכה לפי שכל ההשפעה שלכל ששת ימי המעשה נשפעין בשבת. וכן מילה נקרא מעין הברכה צדיק יסוד עולם, לפי שהוא יסוד שממנו באין גם כן כל ההשפעות.
| יא) |
שבת נקרא שמא דקודשא בריך הוא, וברית מילה נקרא שמא דקודשא בריך הוא.
(עיין בפנים הספר)
| יב) |
שבת נקרא כל, ושומר הברית נקרא כל.
(זוהר הקדוש ויקרא תולדות רע"ז)
| יג) |
שבת ניתנה קודם מתן תורה, ומילה ניתנה קודם מתן תורה.
| יד) |
שבת ניתנה באהבה ובשמחה וברצון, ומילה נינתה גם כן באהבה ובשמחה וברצון.
| טו) |
על מצות שבת אין מודעה, ועל מצות מילה אין מודעה.
טז) השומר שבת נקרא קדוש, והשומר בריתו נקרא קדוש, קדושים תהיו.
(עיין פירוש רש"י)
| יז) |
השומר שבת מוחלין לו כל עונותיו, והשומר בריתו ומי שהוא בברית, מוחלין לו כל העוסקין בה עונותיהם.
| יח) |
השומר שבת כראוי פרנסתו בריוח וכן על ידי שמירת הברית פרנסתו בריוח.
(עיין בפנים הספר)
| יט) |
השומר שבת כהלכתו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, וכל השומר בריתו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא.
(עיין בפנים ההספר)
| כ) |
שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, איתקשו שניהם בפסוק אחד.
| כא) |
המחלל שבת משקר בשמא דמלכא קדישא, והמחלל ומפר ברית משקר בשמא דקודשא בריך הוא.
| כב) |
המחלל שבת מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים והמפר ברית מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים.
| כג) |
המחלל שבת כאילו כופר בכל התורה כולה, והמקיים שבת כאלו מקיים כל התורה כולה, אף המפר ברית כאלו כופר בכל התורה כולה (עיין בפנים הספר). והשומר בריתוכ אלו מקיים כל התורה.
(עיין בפנים הספר)
| כד) |
השומר שבת הקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל, והשומר בריתו הקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל.
(עיין בפנים הספר)
| כה) |
בזכות שבת הווין ליה בנים תלמידי חכמים, ובזכות שמירת הברית הווין ליה בנים תלמידי חכמים.
(שבת פרק ב. עיין בפנים הספר)
| כו) |
בזכות שבת תהיה הגאולה, כמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה אלמלי שמרו ישראל ב' שבתות מיד הן נגאלין. וכל ידי שמירת הברית וזכות המילה הם נגאלין, כדכתיב: גם אתה בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין בו מים.
יסוד האמונה
| כח) |
שבת יסוד האמונה. בראשית אותיות ירא שבת, ומילה יסוד האמונה בראשית אותיות ברית אש.
(זוהר הקדוש)
יסוד היראה
| כט) |
שבת יסוד היראה וברית מילה יסוד היראה.
(עיין בפנים הספר)
| ל) |
שבת טעון כוס של ברכה לקידוש, וברית מילה טעון כוס של ברכה.
| לא) |
שבת טעון שלש סעודות של מצוה, וברית מילה טעון שלש סעודות של מצוה. סעודת שלום זכר, וסעודת ליל שמורים, וסעודת ברית מילה.
| לב) |
שבת סעודת מצוה, וברית מילה סעודת מצוה.
| לג) |
בשבת מגיע לכל אחד מישראל נשמה יתירה, וגם בברית מילה מגיע לכל העומדים שם נשמה יתירה.
| לד) |
שבת מצוה לכבדו בנרות, וברית מילה מצוה לכבדו בנרות.
| לה) |
שבת מצוה לכבדו בכסות נקיה, וברית מילה מצוה לכבדו בכסות נקיה.
| לו) |
שבת המקיים שלש סעודות ניצול מגיהנם, וברית מי שהוא מהול ולא פגם בריתו ניצול מגיהנם.
| לז) |
שבת צריך הכנה והיה ביום הששי והכינו, ומילה צריך הכנה מקודם.
(עיין בזוהר)
| לח) |
שבת מצוה בו יותר מבשלוחו, ומילה אם אביו מוהל מצוה בו יותר מבשלוחו.
לט) שבת מברכין את בניהם, ובברית מילה מברכין את הילד הנימול.
מ) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ומחזיקים בבריתי אתקשו שניהם להדדי.
מא) שבת ומילה הם תרין ריעין דלא מתפרשין, כי מילה יסוד ושבת מלכות.
מב) בשבת מצוה לזמר זמירות ותשבחות, ובסעודת ברית מילה גם כן מצוה לזמר זמירות ותשבחות יום ליבשה וגו'.
מג) על ידי שבת מוכח שמהני תשובה ואנו נקראים בנים למקום ועל ידי מצות מילה מוכח שמהני תשובה ואנחנו נקראים בנים למקום שהרי מילת עבד אינו דוחה השבת.
מד) על ידי השבת נקראים בשם ישראל כי המחלל שבת הרי הוא כעכו"ם לכל דבר, ועל ידי זה נקרא בשם ישראל. וכן בעת הברית נקרא שמו בישראל.
מה) על שבת ומילה מקטרגין אומות העולם.
מו) על ידי שמירת שבת מבטלין כח של מזל שבתאי שמורה על ביטול ומרה שחורה, ועל ידי מצות מילה מבטלין כח של מזל מאדים, שמורה דם ורציחה.
מז) על ידי שמירת שבת פטור מתעניתים וסיגופים ועל ידי שמירת הברית פטור מתעניתים וסיגופים.
(עיין בפנים הספר. ועיין מדרש דעונג שבת יותר מאלף תעניות)
מח) על ידי שמירת שבת תפלתו נשמעת, ועל ידי שמירת הברית תפלתו נשמעת.
מט) על ידי שמירת שבת זוכה לכבוד בעולם הזה ובעולם הבא, כן על ידי שמירת הברית זוכה לכבוד בעולם הזה ובעולם הבא.
נ) איתא בזוהר בראשית ירא שבת, ירא ברית, כמה דצריך נטירו בברית דלא יעול ברשו נוכראה, כן צריך נטירו לשבת וכו'.
נא) שמירת שבת סגולה לינצל מכל דבר רע כמו שאומרים שבת הוא מלזעוק, ויטמרון בגו כפין הני כלבין דחציפין, וכתיב שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, כן סגולת שמירת הברית להנצל מכל דבר רע.
נב) שמירת שבת סגולה להשגות נפלאות בתורה וכן שמירת הברית סגולה להשגות נפלאות בתורה.
נג) על שבת ומילה התנה הקדוש ברוך הוא עם אברהם אם יקבלו ישראל עליהם יקבלו את אלהותו.
(מדרש)
נד) במדרש תן חלק לשבעה זה שבת וגם לשמונה זה המילה ב' מצות הללו הם כדאי שתרחם עליהם.
נה) יעקב אבינו כתוב בתורה ששמר את השבת, כמו דכתיב ויחן את פני העיר שקבע תחומין, וכן מצינו בתורה ששמר את הברית ונקרא איש תם, ובן פ"ד שנה נשא אשה, וראובן היה ראשית אונו, אף על פי שהיה מקיים כל התורה חושב רק זה השחית.
נו) יוסף הצדיק מצינו בתורה ששמר את הברית, ותשב באיתן קשתו, וכן שמר את השבת כדכתיב וטבוח טבח והכן אין הכן אלא שבת.
(זוהר ויקרא רע"ו)
נז) אלינו הנביא יושב תחת עץ החיים בגן עדן בכל מוצאי שבת וכותב זכות של שומרי שבת, וכן בא אליהו על כל ברית מילה וכותב זכיותיהן של ישראל מקיימי מצות מילה.
נח) עכן מעל בחרם וחילל את השבת (כי מפלת יריחו היה בשבת) וכן פגם בבריתו כדדרשו חכמינו זכרונם לברכה שבא על נערה המאורסה.
נט) מאן דנטיר אות ברית בכל אתר דאיהו בין ברית מילה בין בשבת ויומין טבין קודשא בריך הוא נטיר ליה בגיניה בכל אתר ומכסי (מקור) עלוהי ומשנאוי.
(תיקוני זוהר)
ס) שבת כולל שתי מדות יסוד ומלכות כן ברית מילה כוללת שתיהן בסוד מילה ופריעה.
(שערי אורה)
מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, רצה לומר מי שטרח ועמל לשמור את היסוד שהיא מדה ששית מכונה ערב שבת לקדשו ולטהרו הוא אוכל בשבת מרגיש העונג וחיות האלקי בשבת. ועל כן צריכין לחם משנה, דשני פעמים לחם בגימטריא יוס"ף דאי אפשר לטעום אורו של שבת כי אם על ידי שמירת הברית מדתו של יוסף, וזהו ויברך אלקים את יום השביעי, א"ת ר"ת תר"ך אותיות שמתגלה בחי' ש"י וי"ש ויקדש אותו אימתי יזכה להשיג גילוי תר"ך אורות הנזכרים לעיל הוא על ידי ויקדש אותו, על ידי שהאדם מקדש אות ברית שלו, וכן איתא במדרש ברכו באור פניו של אדם לפי שידוע שעל ידי חטא זה ניטל מאדם אור פניו וידוע ששמירת שבת תיקון לחטא זה, לכן כשמגיע שבת חוזר אליו אור פניו ולכן גם עם הארץ ירא לשקר בשבת דאימת שבת עליו לפי הטעם הנזכר לעיל ששמירתו תיקון לחטא זה רחמנא לצלן, ואחרי שניתקן אצלו מדת היסוד ממילא בא גם כן למדת האמת וזה שאימת שבת עליו אימת גם כן אותיות אמת, וזהו אם תשיב משבת רגלך ראשי תיבות אמת, משום שעל ידי שם גם הרגלים יתוקנו דמרמז לחטא זה, ולכן אומרים במנחה בשבת תפארת עטה ליום המנוחה, תפארת היא מדת אמת. גם אנו אומרים ישמחו במלכותך שומרי שבת דעל ידי שמירת שבת מתקנים את ברית קודש ובאים למדריגת הצדיקים אשר עליהם כתיב שמחו צדיקים בה' והם באים לידי אמונה כמו שכתוב וצדיק באמונתו יחיה, דאיהי אמת ואיהו אמונה. ויתורץ עם זה פסוק ישעי' שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, כי אחרי שצוה לנו הקדוש ברוך הוא בשמירת שבת שלא יעשה שום מלאכה, מוכח שהיה באמת ראוי לברא למזיקין גם כן גוף, אך שמכח קדושת שבת לא היה פנאי לברא להם גופים, ומי שמוציא זרע לבטלה נקרא רע, לזה אמר שומר שבת מחללו, רצה לומר ששומר שבת מלעשות בו מלאכה. וכל זה מטעם שהקדוש ברוך הוא גם כן לא עשה מלאכה, וקשה דילמא המלאכה היתה דים, וצריך לומר מזיקין יוכיחו שהיה לו לברא להם גופים ולא ברא להם מכח קדושת שבת לכך גם כן לא עשה מלאכה זו ועל כן שומר ידו מעשות כל רע, רצה לומר אם זה יתד שהיה לו בדעתו של הקדוש ברוך הוא לברא להם גוף אך מכח קדושת שבת לא ברא לכך שומר את ידו דייקא מעשות כל רע להוציא זרע לבטלה ולברוא להם גוף.
(קרבן שבת)
וירא אלקים את האור כי טוב
ויבדל אלקים בין האור ובין החשך
(בראשית א' ד')
| סופי |
תיבות ברית רמז לברית מילה שנמשלה לאור, ונאמר אור זרוע לצדיק שהאור שנגנז גנזה השם יתברך לצדיקים שומרי הברית.
מדת היסוד הוא כללות המדות
| בזוהר |
חדש (דף ט' ע"ב) איתא וזה לשונו: רבי חייא פתח אור זרוע לצדיק וכו' הקדוש ברוך הוא ראה שהעולם אינו יכול לעמוד בלתי היסוד, ואיזהו היסוד שהעולם עומד עליו, הוא הצדיק שנאמר וצדיק יסוד עולם, וזהו יסוד ראשון וכו' והוא נקרא אור שנאמר אור זרוע לצדיק, ועוד ממה דכתיב וירא אלקים א'ת האו'ר כ'י טו'ב (סופי תיבות ברי"ת) נאמר כאן כי טוב, ונאמר להלן אמרו לצדיק כי טוב וכו'.
| והנה |
ענין זה הוא כי מה שבחינת צדיק הוא נקרא טוב שמעתי מפי מחותני מורי ורבי הרב החסיד מפורסם בוצינא קדישא מורינו רבי יחיאל מיכל זלה"ה מגיד מישרים דקהילה קדישה זלאטשוב כי הנה נודע כי מדת היסוד אינה בעצמה מדה כשאר מדות רק שהיא כללות המדות, רצה לומר כשכל המדות נכללים יחד בחינת כללותם נקרא יסוד, ולזה נקרא כל כנודע לפי שנכללים בו כל החמשה מדות שכל אחד כלולה מעשרה שעולה כ"ל. ולזה גם כן כל אחד מהמדות כלולה מכל המדות כי זולת זה לא היו יכולים להכלל ביחד כיון שהמדות בעצמם הם הפכיות ונגדיות זה מזה כמו מדת החסד שהיא נגדיות למדת הגבורה וכן בשאר. אמנם כאשר כל אחד כלול מכולם לזה היטיב יכולים להכלל כולם ביחד ואז ממילא נעשה מדת היסוד מכללותם כנ"ל.
| והנה |
כשיש חלילה שום איזה דבר רע באיזה מדה מהמדות גם באיזה מדה מהמדות הכלולים במדה זאת שוב כיון שאין שלימות במדה זאת אין יכולת להכלל עם שאר המדות ונראה חסרונו במדת היסוד, ולזה היטב נקרא היסוד טוב לפי שהוא מורה על כל המדות שהם בשלימותם וטובם ואין בהם שום דבר רע כלל. ולזה נקרא ח"י כנודע שמורה גם כן שכל המדות אין בהם פגם ומיתה חס ושלום רק כולם דבוקים בחיים וזה בחי' היסוד כנודע שהצדיק שומר הברית שהוא בחינת היסוד כנודע מיוסף הצדיק שלזה הוא נקרא צדיק על ששמר הברית כנודע, לפי כשהבחינת יסוד הוא בשלימותו מורה על שלימותם וטובם של כל המדות כנ"ל.
(מים רבים)
ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים וירא אלקים כי טוב
(בראשית פרק א פסוק י')
תשובה להאוחז באמה – פ"ד תעניות
| אמרו |
חכמינו זכרונם לברכה האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם, ותשובתו שמונים וארבע תעניות כמנין שנותיו של יעקב שהי' בן פ"ד שנה ולא ראה קרי כלל אלא ראובן היתה טיפה ראשונה שלו שנאמר ראובן בכורי אתה. וקודם שיעשה הפ"ד תעניות יטבול ויאמר פסוק "ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרה ימים" בדמעה. ויכוין שהש"י יטהר נפשו על דרך וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ועיין שם תשובה על כמה עבירות, וכן ברוקח וכן בכתבי האר"י ז"ל ובעל לוחות הברית ז"ל וכמה ספרים ולא כתבתי רק תשובת שכבת זרע לבטלה לפי שהוא מצוי והתשובה בכאן יותר בנקל מבשאר ספרים ובזה יזדרז החוטא לעשותה.
(ספר חרדים דף ס"ג ע"ב, מדרש תלפיות)
ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים
(בראשית פרק א' פסוק כ')
דא ברית קיימא קדישא וכו'.
(זוהר בראשית)
ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו עץ פרי עושה פרי למינו וירא אלקים כי טוב
(בראשית פרק א' פסוק י"ב)
דא ברית קודש וכו'.
(זוהר בראשית דף ל"ג)
ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים
(בראשית פרק א' פרק כ')
| דא |
אליהו דטאס כל עלמין בד' טאסין למיהוי חמץ בגזירו דקיימא קדישא, וכו' שם י"ג.
(זוהר בראשית דף י"ג)
ויברא אלקים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלקים כי טוב
(בראשית פרק א' פסוק כ"א)
| איתא |
בזוהר, תרין אלין ערלה ופריעה וכו'.
(זוהר בראשית דף ל"ג)
ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם
(בראשית פרק א' פסוק כ"ז)
| מאן |
דנטר ליה להאי קיימא קדישא איהו בהיקש עמי בשותפי עמי.
(תיקוני זוהר)
מי ששומר הברית נעשה שותף להקדוש ברוך הוא
| וזה |
לשונו בתקונים (תקון סט, דף צט:): ומאן דנטר לה[יג], איהו בהקש בשתפו עמי בדיוקנא דילי. עלה אתמר (בראשית א, כז) "ויברא אלקים את האדם בצלמו", בגין דמאן דנטר ברית זכה למלכות, הרי איהו בהקש לי בשתפו עמי וכו'. ומאן דנטר ברית, האי איהו עד עלה, עי"ן מאן "שמע", דל"ת מן "אחד". עד כאן לשונו בקיצור.
ויצמח ה' אלקים מן האדם כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע
(בראשית פרק ב' פסוק ט')
| תא |
חזי כל מאן דנטיר ברית וכו'.
(זוהר)
ויאמר מי הגיד לך כי עירום אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת
(בראשית פרק ג' פסוק י')
השומר בריתו הקב"ה נטר ליה משונאיו
| מאן |
דנטר אות ברית[יד] בכל אתר, בין בברית מילה בין בשבת בין ביומין טבין, קודשא בריך הוא נטר ליה בגינה בכל אתר ומכסי עלוי משנאוי, כגוונא דמשה דאתמר ביה (תהלים צ"א, א') בצל שד"י יתלונן, וכגוונא דאסתר דסתיר לה מאחשורוש דאיהו ערל וטמא, ושוי באתרה שנית בדיוקנא דילה. הדא הוא דכתיב (אסתר ב', י"ג) כל אשר תאמר וגו', בערב היא באה ובבוקר היא שבה אל בית הנשים שני, ואיהו נטיר לה מהמן הרשע, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ב, ז') מצר תצרני, דאיהו צר ואויב.
(תיקוני זוהר, תיקון כ"א, דף נ"ח ע"א)
ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים
(בראשית פרק ב' פסוק י')
| ראשי |
תיבות מילה.
(עיין זוהר ויקרא קס"ו ועיין שרביט הזהב)
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות
(בראשית פרק ב' פסוק י"ז)
| וכן |
ברית מילה איהו כגוונא דאגוז וכו'.
(תיקוני זוהר כד.)
והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלקים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן
(בראשית פרק ג' פסוק א')
הנחש הוא השטן הוא יצר הרע וכו', וכבר
(עיין ספורנו, ועיין זוה"ק)
עזי פנים שבדור באים מהטומאה
| כתבו |
קצת מחכמי הקבלה כי השערות אשר הם סביבות הערלה רומזות לכחות הטומאה אשר הם סביבות העליון הברית, וכשיוצא שכבת זרע לבטלה מתעטפים שם אותם הכחות לפי שמצאו מקום על מה יחולו. פקח עיניך כמה הוא עונש של המוציא זרע לבטלה. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה כל המקשה עצמו לדעת יהי' בנידוי. ראה להיכן דחו אותו לצד התמורות ששם הוא מקום הנדה והנידוי. והנה זה הענין מושכל וכל החכמים האריכו בו ואין להאריך. והנה טעם האשה אשר תהי' זבה שהיא טמאה, לפי שהדמים הטמאים הם באים מצד שמאל אשר מהזוהמא שהטיל נחש הקדמוני בחוה, והנה כל זמן שהוורידין פתוחין כתות הטומאה משפיעין והנה אם תבא שם נשמה הנה היא מאותן הכתות והן הן עזי פנים.
(צפנת פענח. כתיבת יד דף שי"ג עמוד א', מדרש תלפיות)
ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת
(בראשית פרק ג' פסוק ז')
| מילה |
ופריעה הם מלבושים של נפש רוח ונשמה וכו' כי החטא גורם שנסתלק הלבוש.
(חסד לאברהם)
111
ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים
(בראשית פרק ג' פסוק כ"ד)
| ר"ה |
בשם ר"א אמר החרב זו המילה וכו'.
(מדרש בראשית פרשה כח)
| אמר |
אדם קדמאה קמיה דקודשא בריך הוא מי מציל את בני מחרב המתהפכת אמר לו חרבא דמילה וכו'.
(תיקוני זוהר לז)
הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני
(בראשית פרק ד' פסוק י"ד)
| סופי |
תיבות מילה.
(עיין זוהר בראשית ובשל"ה)
ויאמר לו ה' לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו
(בראשית פרק ד' פסוק ט"ו)
| ברית |
מילה תיקוני זוהר ס"ט ע'. ועיין שם.
הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו
(בראשית פרק ד' פסוק ז')
| דא |
פתחא דגופא ואיזה זה פתחא דגופא זה המילה.
(זוהר פרשת בא)
ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם ה'
(בראשית פרק ד' פסוק כ"ו)
| עיין |
בתיקוני זוהר ס"ט.
ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'
(בראשית פרק ה' פסוק כ"ט)
| בתרי |
טעמי לפי דאיתיליג מהול וכו'. מעיין שם.
ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת
(בראשית פרק ה' פסוק ג')
| אבל |
עד כא לא הוליד בדמותו כצלמו רק הוליד שדין רוחין לילין מטיפות קרי שראה באותן ק"ל שנה שפירש מאשתו והן הם נגעי בני אדם .
(מקובלים)
וכל יצר מחשבות רק רע כל היום
(בראשית פרק ו' פסוק ה')
שהיו משחיתים דרכם והיו מוציאין זרע לבטלה, ועל כן וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו, ויאמר אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה סופי תיבות מילה.
(ועיין מדרש רבה ותנחומא)
למה חמור החטא של מוציא זרע לבטלה
יותר מכל שאר החטאים?
| אמר |
המעתיק: בספר הזוהר משמע שאין תיקון לזרע לבטלה[טו], אך אמנם עיין לוחות הברית התיקון שנתן, וגם דקדקו מלשון הזוהר ואלו החסידים המחמירים לומר אין תיקון לזרע לבטלה כאשר שמעתי מפיהם, הם המרבים פושעים בישראל ומרחקים לבני אדם מתחת כנפי השכינה, שכל מי שיש בו עון זה ושומע מפיהם שאין לו תקנה הולך ועושה מה שלבו חפץ באומרו וכאשר אבדתי אבדתי, ואלו הגורמים כך אינן חסידים כי אם חסרים ועונשם כבד משלהם שהדחו נפשות מהקדושה ונתנום מנחה לצד התמורות, וכשדברתי עמהם למה מכבדים לעושים כן באומרם להם שאבדה תקותם ויענו אותי ויאמרו כדי להרחיקו להבא בתכלית הריחוק ולא יוסיף לעשות כך בראות שאין תיקון לעונו ואמרתי להם ניחא שמועילים דברים אלו לבחור שעדיין לא חטא בזה כשמוע חומרת החטא לא יבא לידי כך.
| אמנם |
למי שכבר נכשל מה יענו, שהרי מוסיף על חטאתו פשע באומרו שכבר אבדה תקותו, על כן טוב שלא להחמיר הדבר לפני ההמון רק כשאר החטאים שיש להם תשובה, וגם כל הבא לשאול על הדבר לא יחמירו בתשובתו פן יבעט ולא יעשה כלום ובפרט בהיות הדבר בעיניו דבר קל כיון שלא עבר על אחת מהעריות הכתובות בתורה, ובהיות מקילין להם עשיית התשובה מקבל אותם באהבה רבה ובנפש חפצה ומתחיל בעשייתה, ואותה התחלה מועטת מרגילו אל המרובה דהבא לטהר מסיעין אותו, ואני קבלתי סוד גדול ומופלא על ענין של קרי מרעיש את שומעיהם אין להעלותו על הספר בדיו.
בכל פעם שלבו חומד, הולך בסתר ועובר, ואינו נותן את לבו שהקדוש-ברוך-הוא רואה הכל מה שהוא עושה בסתר
| למה |
חמור כל כך חטא של המוציא זרע לבטלה יותר מכל החטאים. ויש לומר לפי שבכל החטאים שבעולם יש לאדם מונעים הרבה כגון לגנוב יש לו מניעה מדאגת פן יתפסהו לגנב, או פן החדר הוא סגור מאד, וכן בעריות פן לא תתרצה ותגלה קלונו בקהל, או תגלה האשה שחטא עמה ומתוך כך אדם מונע עצמו מלחטוא, ולפעמים הוא מונע עצמו אחרי שאינו תולה הכל בדעתו כי תלוי גם בדעת אחרים, אבל חטא של קרי הוא תלוי בו לבד ואין שום מונע, ובכל פעם שלבו הרע הוא חומד הולך בסתר ועובר, ואינו נותן את לבו שהקדוש-ברוך-הוא רואה בסתר, כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ורוח זנונים ומטמא שכלו ואין יראת השם במקום ההוא.
(לוחות הברית, מדרש תלפיות)
השופך דם האדם כאלו ממעט את הדמות
כי בצלם אלקים עשה את האדם
| אמר |
המעתיק: נראה שחומרת עון זרע לבטלה ידוע שהמוח ניזון ממובחר הדם הנעשה מהמאכל, שאותו דם עולה למוחין באמצעות הלב כדי להחזיק את המוח וישפיע כח לכל האברים כדי לקיים לאדם בבריאות ושיחי', וממובחר הדם העולה למוח מתהוה הזרע.
אם הטוב שהקדוש-ברוך-הוא מטיב לו לעשות שמובחר הדם יעלה למוחין כדי לתת לו חיים ובריאות, באותו דבר מכעיסו לשפוך דמים בזרעו לבטלה
| והנה |
זה המשחית זרעו שופך דמים כאחז"ל על פסוק סוחטי הילדים[טז] וכו' וכפי זה אין עון גדול כזה ולא יכילהו רעיון שאם הטוב שהקדוש-ברוך-הוא מטיב לו לעשות שמובחר הדם יעלה למוחין כדי לתת לו חיים ובריאות באותו דבר מכעיסו לשפוך דמים בזרעו לבטלה, והוא כמלך שנותן מתנה לאדם כדי שיחי' בה כל ימיו ובאותה במתנה עצמה מבקש בבזיון של מלך ולהכעיסו, יש לזה תקומה גם זה המשחית זרעו שהיא המתנה שנתן לו דהיינו הזרע להחזיקו, ובדבר זה כועס לו להשחיתו לבטלה, דהיינו ששופך דמים, והשופך דם האדם כאלו ממעט את הדמות, כי בצלם אלקים עשה את האדם יש עון גדול כזה.
(מדרש תלפיות)
בו יבואר הטעם למה אמרו חז"ל שהמוציאים זרע לבטלה
נקראים "סוחטי הילדים"? מפני שהם ממש
"שוחטים ילדים", שזה נקרא שוחט בניו
| ב"ראשית |
חכמה" כתב: הטעם הוא שהטיפה, שיצאה לבטלה, כיון שלא בא אל הנקיבה, מיד החיצוניות מזומנת ולוקחת חימום הרע ההוא, נמצא שיש ביד החיצונים כל אותן הנשמות הראויות לבוא באותן הטיפות, וכאשר נשא אשה ולא עשה תשובה כראוי, החיצוניות מזמנת שם אותן הנשמות הטהורות העשוקות בידיה ובניו מתים כשהם קטנים בתוקפא דאמהן, כמו שכתוב בסבא, ובהיותו מצטער על מיתות בניו מתכפר על שהיה חייב מיתה לשמים, שהרי גם הוא מת במקצת, ובלבד שיעשה תשובה מכאן ואילך, ועל עוון זה נאמר: "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים", ועליו נאמר: "שוחטים ילדים", שזה שוחט בניו ממש, ולכך אינו רואה פני השכינה אלא אם יעשה תשובה כראוי, ואף על פי שנאמר: "לא ימותו בנים על אבות", כתב האלשיך הקדוש: הענין הזה המתים בקטנות הוא על מעשיו הראשונים, שעושים בגלגול האחד, והקדוש ברוך הוא יודע אשר יבחר האיש במעשיו, ומאז שנולד לו זה הבן, זרק בו נשמה העתידה למות בעת יעוות מעשיו, וידאג עליו ויכופר לו, באופן שיציאת ב' כוונות אל הפועל במשפט ובצדק.
סדר נח
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלקים התהלך נח
(נח פרק ו' פסוק ט')
צדיק תמים נקרא שומר הברית.
(זוהר הקדוש)
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלקים התהלך נח
(נח פרק ו' פסוק ט')
לפי שהיה שומר הברית
(עיין פרק א' אות יג)
השומר ברית נשמר מן המזיקין
| בזוהר |
הקדוש פרשת שלח (חלק ד' דף קס"ה ע"א) כתב וזה לשונו: זכאה[יז] עמא דכל דא מחכאן אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא ואי תימא מאן נטיר לאחורא הא נטירו רב ועלאה מכולא דנטיר ליה. ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא וע"ד ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באצע ואבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי ה'.
הקדוש ברוך הוא משתבח בשומרי הברית
| בזוהר |
הקדוש פרשת שלח (חלק ד' דף קס"ה עמוד ב') וזה לשונו: ההוא[יח] רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא כל אינון נטורי קיימא קדישא (ס"א בעון) דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא וע"ד (שמות כ"ג י"ז) יראה כל זכורך אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא זכורך ולא זכרך דהא זכר כתיב ולא זכור מאי זכורך אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתבח בהו ודכיר לון תדיר. וע"ד זכורך ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה (אלא) כמאן דנטיר קיימא דא.
| וע"ד |
בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא ובג"כ תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל בריח. יצחק קביל בריח. יעקב הוה שלים מכלהו וע"ד כתיב ביה (בראשית כה) ויעקב איש תם שלים מכלא.
| אברהם |
תמים אקרי ולא הוה כל כך שלים אבל תם שלים מכלא. מה כתיב בנח (בראשית ו) איש צדיק תמים היה בדורותיו דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב תמים דרשים ברשימו קדיש דנטר בריתא קרי תמים בדורותיו מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו.
| ועל |
דא כתיב את האלקים התהלך נח. וכי מאן יכיל למיהך עמיה. אבל כל מאן דנטיר ברית קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה.
וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ
(נח פרק ו' פסוקים י"ב-י"ג)
| למאן |
דמחבל זרעא דאות ברית קודש
(ילקוט ראובני)
ויגברו המים וירבו מאד על הארץ
ותלך התיבה על פני המים
(נח פרק ז' פסוק י"ח)
| סופי |
תיבות מילה וגו' והמים גברו מאד מאד כד לא נטרין ישראל ברית מילה והמים גרו מאד מאד מתגברין אומין דעלמא פלחי כוכביא וגו'. (מקובלים)
וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה
(נח פרק ז' פסוק כ"ג)
סופי תיבות מילה.
(עיין מדרש תנחומא)
ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום
(נח פרק ז' פסוק כ"ד)
עונש דור המבול היה מדה כנגד מדה
| דור |
המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו. ולכן נקבעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו.
| טעם |
שבדור אנוש הציף ים האוקינוס שלישי של עולם והיה עבר גבולו גבול החול אשר שמתי חול גבול לים, ודור המבול נענשו במים מלמטה ומלמעלה. לפי שהקדוש ברוך הוא מעניש מדה כנגד מדה דור אנוש חטאו שהיו עובדי עבודה זרה שהיו אומרים רם ה' ומסר הנהגות זה העולם לשרים ולמזלות השמים וכל שר מושל על אומתו ועל גבול שלו ואין הקדוש ברוך הוא מזדקק להשגיח על יושבי הארץ על כן הראה להם הקדוש ברוך הוא שהוא אדון כל הארץ והוא המנהיג ואין לשום מזל משטר וממשלה ועל כן הראה להם אף על פי ששמתי חול גבול לים שלא יעברנהו, אבל כאשר אני רוצה אפקוד עליו שיעבור גבולו ואלו היה כדבריהם שנמסרו לשרים האיך רשאי שר אחד ליכנס לתוך גבול חברו, אבל דור המבול היה חטאתם שהשחיתו דרכם וברותחין קלקלו ועל כן היה צריך להבקע על מעיינות תהום רבה שהם מים רותחין (שהרי אלו מעיינות שנשארו ולא נסתמו עדיין רותחין הם), ולפי שקלקלו צורת הולד שהוא לארבעים יום ועל כן היה צריך להמטיר עליהם גשם ארבעים יום וארבעים לילה.
טעם שהיה הגשם מאה וחמשים יום
| ולפי |
שפגמו בא' של אהיה שהיא במילואו גי' קנ"א כזה אל"ף ה"א יו"ד ה"ה, ועל כן ויהי הגשם ק"ן יום, וחטא של שדים היה כי היו מתגאים כדכתיב גאון שבעת לחם (איוב) וכל המתגאה נידון באש, ולכן נח שהיה צדיק גמור הסתירו השם יתברך בתיבה כדי שכל נזקיה לא יוכל לקרבא ליה.
(עיין פרק א אות ה)
ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה
(נח פרק ח' פסוק ט')
| סופי |
תיבות מילה כי בני ישראל נמשלה ליונה שאינה מכרת אלא בן זוגה והם שומרי הברית.
(מקובלים)
כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחותיהם יצאו מן התיבה
(נח פרק ח' פסוק י"ט)
| ראשי |
תיבות מילה. עיין רש"י קבלו עליהם על מנת לידבק במינם ושלא יפגמו בריתם ועל כן למשפחותיהם יולדו להם משפחות משפחות עיין פרק א' אות ד' אבל דור המבול שפגמו בריפס לא נשאר להם זכר לא נין ולא נכד.
(עיין פרק ב' אות ח')
ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו
(נח פרק ט' פסוק ב')
סופי תיבות מילה.
מערכת השמים אינן שולטין בשומרי הברית
| איתא |
בתיקוני זוהר[יט] (תיקון כ"ב) בהאי רשימא קדישא אשתמודע פתולתיה דבר נש בגופיה מאן אתר איהו, ובגין דא אוקמוה בהא חותמא כמה רשימון אית ביה ארבע, רשימו דאריה תמן, רשימו דשור תמן, רשימו דנשר תמן, רשימו דדמות אדם תמן. דמאן איהו דרשים להון בחותמא ה' אמת דבהאי ד' רשימין כל בריין דעלמא.
| מערכת |
השמים אינן שולטין באותן החתומים בחותם אות ברית קודש והם שומרי הברית, כי הם נכתבו ונחתמו ונבחרו לעבודת הקדושה, ואותם העבדים הנושאים חותם המלך אין שום בריה רשאי ליגע בהם לרעה. ועל כן ניצול דניאל מן האריות וחנניה מישאל ועזרה מן כבשן האש, ויהושע אמר לשמש דום וכהנה הרבה. ועל כן היו העננים נושאין את ישראל שומרי הברית והורג נחשים השרפים. ומי שפגם בריתו היה הענן פולטו, וכן במעשה שטים פירש רש"י שהשמש היה מודיע מי חטא לפי שהיה הענן פולטו והשמש זרחה עליו, כי על ידי שישראל הם שומרי הברית שנקרא חוק, וחוק בשארו שם, על כן כל הטבע וחוקות שמים וארץ משועבדים להם, כי על ידי החוקים נתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא, ועל כן ראוי ומחויב לפרסם שהטבע משועבד ומוכרח לעשות רצון שומרי הברית והתורה ומקיימי מצותיה, וכן היתה במרה שם שם לו חוק ומשפט. חוק זה מילה. ועל כן נתרפאו ונמתקו המים בדבר מר נגד הטבע יען שישראל הם מקיימין חקים נגד הטבע וכו'. וכח זה יש לישראל יען שמקיימין מצות מילה בכל פרטיה אשר הוא חוק בלי טעם.
(ילקוט סופר)
ואת כל נפש החיה אשר אתכם בעוף ובבהמה ובכל חית הארץ אתכם מכל יוצאי התיבה לכל חית הארץ
(נח פרק ט' פסוק י')
| ראשי |
תיבות מילה וכתיב בתריה והקמותי את בריתי אתכם וגו' והוא רמז לברית מילה.
(עיין עוללות אפרים)
ויאמר אלקים זאת אות הברית אשר אני נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדרת עולם. ויאמר אלקים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ
(נח פרק ט' פסוק י"ב, ופסוק י"ז)
גם כן רמז לאות ברית.
(עיין שם)
ולא אוסיף עוד להכות את כל ח"י כאשר עשיתי
| ח"י |
סירכות, עלייהו כתיב ולא אוסיף עוד להכות את כל ח"י כאשר עשיתי, לאינון דמצלין ח"י ברכות. ומאן דגרים דמי טופנא מתגברין, מאן דאריק זרע דברית מילה בנדה שפחה זונה.
(תיקונים, תיקון כ"א דף נ"ד ע"ב)
| ח"י |
פעמים כתיב יראת ה' במשלי – כנגד ח"י טריפות שהחיות תלוי בהם, כי היראה מארכת לו חיים שלא יוזק בי"ח דברים המטרפים את הבעל חי, ועל כן נקרא בעל חי, לפי שקיומו תלוי בח"י דברים עד כאן. ברוך ח"י העולמים.
(ספר חסידים סימן קנח)
וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ
(נח פרק ט' פסוק כ"ב)
| עיין |
רש"י יש אומרים רבעו ויש אומרים סרסו וגם איתא במדרש שחם שימש מטתו בתיבה ופגם בריתו ולכן לקה בעורו והם שחורים וכושיים ונח קללו עבד עבדים יהיה לאחיו.
| סיחון |
ועוג בני שמחזא"ל היו מבני אלהים ושמחזא"ל בא על אשתו של חם סמוך לכניסתו של תיבה, וסיחון נולד בתיבה, ולכך שימש חם בתיבה כדי לחפות על אשתו.
(מדרש רבינו בחיי במדבר פרק כ"א פסוק לד)
פרשת לך לך
פרשת המילה
ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברהם ויאמר אליו אני א-ל שד-י התהלך לפני והיה תמים
(לך- לך פרק י"ז פסוק א')
צדיק תמים נקרא השומר על הברית.
(זוהר הקדוש)
אני הנה בריתי אתך, והיית לאב המון גוים
(נח פרק י"ז פסוק ד')
"הנה בריתי אתך" רומז על שמירת הברית.
(זוהר הקדוש)
מי הוא הכופר בבריתו של אברהם אבינו
| אמר |
ר' אבא אמר רב הונא אמר רב כל המניח ידו כנגד פניו של מטה כאלו כופר בבריתו של אברהם אבינו ובמסכת נדה פרק ב' כל המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ.
(מסכת שבת פרק ג', דף מ"א עמוד א')
ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם
(לך לך פרק יז פסוק יא)
נוטר הברית זוכה להשיג סודות התורה
| נודע |
שיש שלש ערלות, ערלת המילה, ערלת הלב, ערלת הפה. כמו שכתוב וערל שפתים וגו', ערלות אלו תלויים זה בזה, כנודע אשר ברית הלשון וברית המעור מכוונים הם זה כנגד זה והלשון הוא קולמס הלב. וצריכין לחתוך ולהסיר כל מיני שלש ערלה.
| וענין |
הסרת הערלה הוא בגשמיות וברוחניות, דהיינו כשחתוכין ומסירין ערלת הברית בפועל ממש בזה נימול ונחתך נמי שני הערלות הנזכרים לעיל של הפה והלב לכן מצינו הערל שלא מל אסור ללמוד תורה. מטעם כי אין לו כלים מוכשרים לקבל התורה כי כלי התורה הם הפה והלב כמו שנאמר בפיך ובלבבך לעשותו. ומי שלא מל נסתם לבו ופיו בקליפת הערלה אבל הנימול נפתח לבו ופיו ומוכשר להתורה.
| ובזה |
ניחא דכתיב ונמלתם את בשר ערלתכם והוא לשון התפעל כי את כמו עם דהיינו עם בשר ערלתכם שתחתכו ותסירו אותה, על ידי זה הוא בסגולה שתהיו נימולים עוד משאר ערלות הפה והלב, ויהיה לכם לב בשר לא לב האבן, כל זה הוא בגשמיות.
| וענין |
הסרת הערלה הרוחניות היינו נטירת הברית מביאות האסורות ולקדש את עצמו במותר לו וכו' ועל ידי זה מסירין קליפות הערלה הרוחניות החופה על הברית כנודע. ומעלין בזה ניצוצות הקדושות מעמקי הקליפות בסוד חיל בלע ויקיאנו וכו', וענין זה תלוי בקדושת הפה והלב אם מקדש מחשבות לבו שלא יעלה בלבו הרהורים רעים. ובזה הוא מסיר הערלה הרוחניות החופה על הפה והלב אז בנקל לו להיות נוטר הברית קודש כידוע.
| והנה |
כשזוכה האדם להיות נוטר הברית בכל הבחינות הנזכרים לעיל, הוא זוכה ומשיג סודות התורה שהם עיקר פנימיות התורה, והוא בסוד הכתוב סוד ה' ליראיו וגו', וביותר הוא משיג סודות התורה ביום השבת, כי אז הוא הזיווג של ברית הלשון והמעור הנקרא זיווג עליון וזיווג תחתון ועיין שם, ועל כן מעור ולשון בגימטריא שב"ת, ולכן כל ברכאין דעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, כיון שאז נעשה זיווגים הנ"ל של עילא ותתא.
(ייטב לב)
המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם
(לך לך פרשה יז פסוק יג)
שומר הברית אין השכינה פורשת ממנו, וכל
המשכת השפע מהחסד תלוי באות ברית קודש
| איתא |
בזוהר פרשת לך לך (חלק א' דף צ"ד עמוד א'), פתח אידך ואמר, כתיב (איוב י"ט, כ"ו) ומבשרי אחזה אלו"ה. מעצמי ובשרי לא כתיב (פירוש הזוהר: ומעצמי אחזה אלו"ה הוה ליה למימר, שהיה משמעו כי מעצמיות יצירת האדם ומתכונת גופו ידעתי כח היוצר יתברך שהכל מורה על נפלאות הבורא), אלא מבשרי ממש (פירוש: אלא ודאי בשר היינו דבר פרטי באדם הנקרא בשר, ומפרש) ומאי הוא, דכתיב (ירמיה יא, טו) ובשר קודש יעברו מעליך (שפירושו שאת הברית קודש הבעירו ובטלו מהם), וכתיב (בראשית יז, יג) והיתה בריתי בבשרכם (פירוש: הרי שמבשרי פירושו מברית קודש שלי), דתניא בכל זימנא דאיתרשים בר נש בהאי רשימא קדישא דההוא את (פירוש: שלמדנו בכל זמן שהאדם נרשם בזה הרושם הקדוש של אות הברית), מניה חמי לקודשא בריך הוא (ממנו ישיג בספירותיו של הקדוש ברוך הוא), מניה ממש (על ידי אות ברית קודש ממש), ונשמתא קדישא אתאחידת ביה (פירוש: ועל ידי זה הנשמה הקדושה נאחזת בו, רצה לומר כשנימול זוכה לנפש רוח ונשמה כדי להשלימן בחיוו, אך מסתלקים ממנו עד שישבר את קליפת היצר הרע בהתחנכו במצות ואחר כך שוב זוכה אליהם).
| ואי |
לא זכי (לנשמה קדושה), דלא נטיר האי את (פירוש: לפי שלא שמר את אות הברית), מה כתיב (איוב ד', ט') מנשמת אלו"ה יאבדו (פירוש שתאבד מהם נשמת אלו"ה), דהא רשימו דקודשא בריך הוא לא אתנטיר (פירוש, לפי שהרושם של הקדוש ברוך הוא לא נשמר כראוי).
| ואי |
זכי ונטיר ליה (פירוש, ואם זכה ושמר את הברית כי יודע את מעלתה ואת רישומה למעלה), שכינתא לא אתפריש מניה (פירוש, אין השכינה נפרדת ממנו, לפי שעל ידי הפריעה הוא נרשם בסוד אות יו"ד דהוי"ה הכוללת את כל השם הוי"ה, והשכינה משתוקקת אל השם הוי"ה), אימתי מתקיימא ביה (מתי מתקיימת בו השכינה), כד אתנסיב (פירוש, כשנושא אשה), והאי את עייל באתריה (ואות הברית נכנסת במקומה הראוי, שאז מגיע אל השלימות וראוי שתשרה עליו השכינה).
| תו |
תנינן (עוד למדנו), אלו"ה הכי הוא (השם אלו"ה הוא נוטריקון), א"ל נהירו דחכמתא (פירוש, א"ל הוא הארת החכמה שממנה נמשכים החסדים), ו' דכר ה' נוקבא (אות ו' היא הזכר ואות ה' היא הנקבה והיינו זו"ן), אשתתפו כחדא אלו"ה אקרי (כשמתתפים יחד נקראים אלו"ה, כי שפע החסד של א"ל העליון שהוא החכמה יבוא לחבר ו' עם ה' שהם סוד זו"ן), ונשמתא קדישא מהאי אתר אתאחדת (הנשמה הקדושה מהחסד נמשכת ונאחזת בגוף האדם), וכולא תליא בהאי את (וכל ענין המשכת השפע מהחסד תלוי באות ברית קודש), ועל דא כתיב ומבשרי אחזה אלו"ה (על ידי שמירת הברית שבבשרי אחזה את שם אלו"ה הכולל הארת חסד א"ל של חכמה עם סוד זו"ן, רצה לומר שאקבל מהם שפע החסד), דא שלימותא דכולא (ענין שמירת הברית הוא שלימות הכל), מבשרי ממש, מהאי את ממש (משמירת אות הברית ממש), ועל דא זכאין אינון ישראל קדישין דאחידן ביה בקודשא בריך הוא (פירוש, ועל כן אשריהם ישראל הקדושים שהם נאחזים בהקדוש ברוך הוא על ידי שנרשמים בשמו בסוד המילה והפריעה), זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (דברים ד', ד') ואתם הדברים בה' אלקיכם וגו', בגין כך חיים כולכם היום (לכן אתם נקראים חיים בהיותכם נאחזים בחי העולמים).
(זוהר, לך, דף צ"ד ע"א)
מי ששומר בריתו, הקדוש ברוך הוא
מעביר מעליו מלאכי חבלה ומקטריגים
| איתא |
בתיקוני זוהר (תיקון ע', דף ק"ל עמוד ב') וזה לשונו: פקודא דברית מילה[כ], בגזירו דערלה ופריעה, כמה דאיהו אעבר מההוא אבר כל אלין קליפין דאלהים אחרים, ותקין ביה אתר לשריא ביה שכינתא תמן, דאיהו אות ברית מילה, הכי קודשא בריך הוא כד נשמתיה סליקת לעילא, הדא הוא דכתיב (דברים ל') מי יעלה לנו השמימה, קודשא בריך הוא אעבר מניה כל מלאכי חבלה ומקטרגין דלא יקרבו לגביה בגין דשמא דה' שריא עליה דתשכח ליה באלין תיבין "מי יעלה לנו השמימה", ראשי תיבין מיל"ה, וסופי תיבין הוי"ה, בשמיה סליק לעילא נשמתיה, ובההוא זמנא יתקיים ביה (דברים כ"ח ז') "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".
ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת
(לך-לך פרק י"ז פסוק כ"א)
אקים ראשי תיבות א'שר ק'ידש י'דיד מ'בטן.
(מקובלים)
הרוצה לזכות לבנים צדיקים יקח לו מוהל כשר וירא שמים כמבואר בש"ע יו"ד סימן רס"ד ברמ"א וזה לשונו: ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל היותר טוב וצדיק (רמ"א בשם אור זרוע). ומוהל המשנה מצות מילה מהמסורת ומבטל מצות
פריעה בצפרניים ומציצה בפה אינו לא כשר ולא צדיק.
| הננו מציגים |
פה קצת מהפוסקים אשר על פיהם אנו חיים שכתבו שאין לחתוך עור הפריעה, ושצריך לעשות פריעה בצפרניים דוקא.
| באנו |
לעורר דעת הצבור החרדי בכלל והבני תורה בפרט היות כי בזמן האחרון הנהיגו כמה מוהלים שינוי בסדר מצות מילה ממה שקבלנו על פי המסורה מפי משה רבינו עליו השלום לחתוך את הערלה בסכין של ברזל ואחר כך לפרוע את עור הפריעה בציפורן ולהחזירו מכאן ומכאן ושתכלול בבשר (ולא לחתכו) ואחר כך למצוץ בפה, ועתה קמו איזה מוהלים שמבטלים מצות פריעה ומצות מציצה לגמרי כלומר שחותכים עור הפריעה עם הסכין בבת אחת עם עור הערלה וגם מבטלים מצות מציצה שאין מוצצים כלל שהם מעקרי המצווה מה שאבותינו מסרו נפשם על זה, ולכן באנו לעורר דעת הקהל החרדים ויראים למצות ה' הרוצים שלא יהיו בניהם בחשש מל ולא פרע שהוא כאילו לא מל.
| יש לשאול |
את המוהל קודם שממנים אותו להיות שליח למול את בנו אם הוא מל על פי קבלה ומסורת אבותינו במילה ופריעה בציפורן ומציצה בפה, ואם לא, יקח לו מוהל כשר ויר"ש כמבואר בש"ע יו"ד סימן רס"ד ברמ"א וזה לשונו: ויש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל היותר טוב וצדיק (רמ"א בשם אור זרוע) ומוהל המשנה מצות מילה מהמסורת ומבטל מצות פריעה בצפרניים ומציצה בפה אינו לא כשר ולא צדיק.
| הננו |
מציגים פה קצת מהפוסקים אשר על פיהם אנו חיים שכתבו שאין לחתוך עור הפריעה, ושצריך לעשות פריעה בצפרניים דווקא.
| א. קבלה |
בידי לעשות פריעה בצפרניים דוקא וכל העושה פריעה בלא קריעה (בצפורניים) אינו אלא טועה[כא].
| ב. לכן |
כורתין הערלה ומשליכין אותה ואחר כך פורעין העור "ואין כורתין ומשליכין אותה כמו עור החיצון מפני שהוא קדוש"[כב].
| ג. פקודא |
דברית מילה בגזירו דערלה ופריעה כלומר היא נחלקה לשני חילוקים וכן ראוי וכו' האחד גזירו דערלה והשנית פריעה[כג],
| ד. מצות |
מילה צריך לעשות שלשה דברים מילה ופריעה ומציצה מילה היא כריתת הערלה, הפריעה היא מה שפורע עור הדק "ואין צריך לכרות אלא יעשנו כבשר" והמציצה הוא דם המזוהם[כד].
| ה. יען |
ראיתי מי שירצה לומר חס ושלום כי הפריעה הנתונה לנו עם בני ישראל אינה צריכה אלא גילוי עטרה לבד וליתא כי אדרבה אמרו "קורעין את הקרום בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן וודאי צריך לקרוע הקרום בציפורן"[כה].
| ו. גם |
בגדול צריך פריעה והוא הלכה למשה מסיני דאף דמתגלה העטרה צריך "לעשות קרע בעור הפריעה דוקא"[כו].
| ז. על |
דרך האמת ראוי הפריעה לעשותה בצפורן שיבא הצפורן והוא הקליפה ויקרע הערלה ויבטל כחה[כז].
| ח. אם |
נחתך עור הפריעה בדיעבד אי אפשר עוד להדביק העור ולעשות הפריעה בצפורן, אבל לכתחילה ודאי נכון לעשות הפריעה בצפורן וזה פשוט מאד עכ"ל[כח].
| ט. הפריעה |
תהיה דוקא בצפרניים כן כתב הרמב"ם והסמ"ג והאור זרוע ומבואר בכמה מדרשי חז"ל. ואל תשגיח על החכמים בעיניהם לבטל שום מנהג ישראל כי כולם יסודתם בהררי קודש[כט].
| י. הערלה |
כלולה מב' קליפות שהם עשיו וישמעאל ועל כן צריכין חתוך ופריעה בראשונה צריכין לחתוך הערלה לגמרי וקליפות ישמעאל הוא קליפת נוגה ואין שייך אצלו חבלה[ל].
| יא. בערלה |
לבדו יש ג' קליפין זה על זה וצריך לאבד אותם אבל הפריעה אין צריך לחתוך ולאבד אלא להפריש "ושתכלול בבשר"[לא].
| יב. ומי |
עמד בסוד ד' וה' אמר לחתוך עור הערלה וציוה ב"הלכה למשה מסיני" לפרוע את הקרום הרך ושאין צריך לחתוך את הקרום הזה אלא לפרעו[לב].
| יג. הרמב"ם |
כתב דפורעין בצפורן ומקורו באגדה וצריך לומר דזה מדרבנן דומיא דלהסתכל בהן בהבדלה[לג].
| יד. קרא |
דחרבות צורים על הטפת דם ברית נאמרה והפריעה היתה בצפורן באמת וזה ברור[לד].
| טו. אופן |
קיום הפריעה על ידי צפורן מפורסם ומקובל בכל ישראל ודאי שכן קבלנו ממשה רבינו והמשנה משנה קבלת משה רבנו[לה].
| טז. חלילה |
לנו לשנות מנהגינו וצריך לפרוע דוקא בצפרנים[לו].
| יז. המול |
ימול ב' מילות ערלה שצריכין להסיר לגמרי וזה חיתוך ויש פריעה שצריך לפרוע ולהכניע הרע אל הטוב[לז].
| יח. הערלה |
הוא הקליפה וצריך לכרות אותה ולתת אותה בעפר אמנם הערלה השניה דקה מסוד צפרניים והקליפה הזאת נשארת שמה כענין רשע מכתיר צדיק[לח].
| יט. במילה |
יש שתי ענינים החיתוך בכלי והפריעה ביד וכו' הם זרע ישראל שהם בפריעה ביד בו ימשול בישמעאל[לט].
| כ. טעם |
המצוה שנצטוונו לחתוך העור העב שהוא מג' קליפות וצריך כריתה וביטול לגמרי והעור הד' אשר הוא מצרנית בין הקדושה להקליפה נצטוונו לפרוע ולהטותו אל העטרה[מ].
| כא. ציוותה |
התורה לחתוך עור העב ואחר שנגמר החיתוך יעשה הפריעה בצפרניו ויש שגם הפריעה אין עושין על ידי הצפרניים אלא על ידי איזה מכונה שעושה הפריעה ודאי מילתא דתמיהה הוא ואין לנו לחדש חדשות כאלה ונהיה כאבותינו ובמדינותינו לא שמענו זה[מא].
| כב. אחיזת |
החיצונים יותר בצפרניים ולכן יבא הקליפה בעצמה שהוא הצפורן ויקרע הערלה לבטל כוחה וחלילה לשנות מנהגינו לפרוע דוקא בשני צפרניים[מב].
| כג. כבר |
אסרו גדולי עולם לפרוע במספריים והוא גורם אריכות זמן וצער להילד ובצפרניים הוא נעשה[מג].
| כד. יש |
לומר דאיצטריך לחרבות צורים משום דבגדולים אי אפשר בצפורן והפריעה כשרה אף בכלי היכא דאי אפשר בצפורן. ממילא היכא דאפשר בצפורן אין הפריעה כשרה בכלי[מד].
| כה. פורעין |
שכתב הרמב"ם הוא קריעה בצפורן דוקא והלכה למשה מסיני ואם לא קרע לא קיים המצוה ונסתר בזה מנהגי סאלוניקי[מה].
| כו. בדין |
מצוות פריעה בלי קריעה בצפרניים חלילה לשום מוהל לשנות מקבלה שבידינו ורואה אני בזה פריצותא יתירה ואם בזדון יעשה וודאי על הבי"ד להעבירו מאומנותו[מו].
| כז. המתחדשים |
לעשות פריעה בכלי ולא בצפרניים כמבואר ברמב"ם וטור שו"ע והפוסקים ד"ז כבר מחו להו על קדקדם בספר בנין ציון[מז].
| כח. החותך |
עור הפריעה עם עור הערלה בשבת יש בו משום חובל בשבת[מח].
| כט. בענין |
החדשות אשר נעשה על ידי מוהל אחד לחתוך שני העורות ביחד ואין צריך לעשות הפריעה בצפורן פשוט דעשיית פריעה צריך להיות דוקא בצפרניים והוא בקבלה לנו מאבותינו עד משה רבנו ע"ה כמו שיש לנו קבלה מה היא אתרוג וחושש אני (בהמוהל) אם הוא מנפשות עמלק ימ"ש ולדעתי יהי מתרה אותם שאם יוסיפו לעשות ככה שיפסלו לעדות כמו המכה איש ישראל[מט].
| ל. אסור |
בכל אופן לשנות מצות מילה וחס ושלום לבטל מצות פריעה בצפורן[נ].
| לא. הגר"ש |
עהרענפעלד זצ"ל גאב"ד מאטערסדארף זצ"ל לא רצה להיות סנדק במקום שמוהל לא עשה פריעה בצפרניים.
| לב. וודאי |
שאסור לשנות אפילו כלשהו וכל שכן שלא לחתוך עור הפריעה ויש בזה משום חובל[נא].
| לג. החותך |
עור הפריעה עם הערלה בבת אחת ביטל מצוות פריעה ואם הוא בשבת חייב כרת[נב].
| לד. מוהל |
שמבטל קבלת ומסורת אבותינו במצות מילה פריעה ומציצה מעבירין אותו[נג].
| לה. החותך |
עור הפריעה עם עור הערלה ואינו עושה פריעה בצפורן הוא הפקרות גדול ומי התיר להם לשנות מצות מילה המקובל ונהוג בכל ישראל[נד].
| לו. וואו |
איז דערהערט געווארן חס ושלום צו משנה זיין וואו מען איז מקובל צו מאלען פון דורי דורות הישמע כזאת אין שום צד היתר לזה[נה].
| לז. חס ושלום |
לשנות ולחתוך עור הפריעה ולבטל פריעה בצפרניים ופשוט מאד החותך עור הפריעה חייב משום חובל ובשבת חייב סקילה ואין לספק בזה כלל וחס ושלום לשנות אפילו כלשהו[נו].
| לח. מצוות |
מילה לחתוך הערלה קודם ואחר כך לפרוע הקרום התחתון בצפורן דוקא והחותך ב' עורות ביטל מצוות פריעה והמוהל חייב משום חובל ובשבת חייב כרת[נז].
| לט. על דרך |
המתחדשים שהמציאו לעשות מילה ופריעה בדרך חדש פשוט אצלי כביעתא בכיתחא דאסור לשנות מן הדין צורת המצוה כפי שנמסרו מפי משה בדור דור וכל המשנה קרוב לומר דלא יצא שאפילו מן התורה לא קיים המצוה כיון דשינה מצורת המצוה אינו חותך בסכין ואחר כך פורעין בידיים על ידי צפרניים[נח].
v v v
היות ווי עס איז געקומען צו אונזערע אויערן אז עס געפונען זיך געוויסע מוהלים קלי הדעת וועלעכע ווילען מבטל זיין די הייליגע מצוה פון מציצה בפה וואס אידן האבן דאס איינגעהאלטן מימות משה רבינו ע"ה, און באנוצען זיך מיט פארשידענע תירוצים, ווי עס האבען דאס געוואלט אלע יארן די רעפארמער מבטל זיין. אזוי ווי די גמרא זאָגט אין
מסכת שבת דף קלג:.
| "אמר |
רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן לי'". אין פשוטן טייטש איז, אז א מוהל וואס ער מאכט נישט קין מציצה איז דאס בית דין מחויב איהם מעביר צו זיין פון מוהלות.
| על כן |
זענען מיר מזהיר, דאס מיר וועלען מפרסם זיין ברבים די יעניגע מוהלים וועלעכע מאכען נישט מציצה בפה כדת וכדין, מען זאל זיי מעביר זיין פון מוהלות.
| מיר |
זענען אויך מזהיר אלע אידן בכלל, ובפרט בני תורה ובני הישיבות זיי זאלן מהיום והלאה באין אופן נישט נעמען א מוהל וועלעכער מאכט נישט מציצה בפה ופריעה בצפרניים וחיתוך באיזמל.
| השומע |
ינעם ותבא עליו ברכת טוב, און אין דעם זכות וועלען זיי האבען ערליכע קינדער.
| עס |
זענען ליידער דא בעווה"ר געוויסע רבנים קלי הדעת וועלעכע האבען נייגונגען צו רעפארמיזעם און זענען נותן יד לפושעים צו העלפן מבטל זיין די מצוה פון מילה. על כן דריקען מיר דא איבער א קריאה קדושה פון די גרעסטע ערליכע גדולי הפוסקים פון היינטיגען דור, בכדי די בני תורה זאלן זיך נישט טועה זיין אחרי נביאי הבעל.
| בזכות |
מצות מילה כהלכתה יראנו השי"ת את ישועתו ויצוה לנו את ברכתו הטובה, ויזכור לנו ברית ראשונים לחדש עלינו ימים כקדם ולהשיב שבות ציון וירושלים בב"א.
v v v
סדר וירא
)
וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום
| מאן |
פתח האהל דא אתר דאיקרי ברית וכו'.
(זוהר שמות דף ל"ו)
ואברהם היו יהיה גוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ
(וירא פרק י"ח פסוק י"ח)
| סופי |
תיבות מילה.
(עיין פרק א' אות ד')
חללה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, חללה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט
| רש"י |
בראשית פרק י"ח פסוק כ"ה, ד"ה השופט כל הארץ: נקוד בחט"ף פת"ח ה"א של השופט לשון תמיה כי מי שהוא שופע לא יעשה משפט אמת.
| ראשי |
תיבות מילה כי כל אותן שומרי הברית לא יביאם הקדוש ברוך הוא במשפט של גיהנם כי אברהם יושב על פתחו של גהינם ואין מניח לשומר הברית לירד לשם.
(ס"י)
וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אותו אלקים
וירא פרק כ"א פסוק ד'
וישלח אבימלך ויקח את שרה וגו' הנך מת על האשה אשר לקחת וגו' דע כי מות תמות וגו'.
(וירא פרק כ' פסוקים ב, ג, ז)
| (ועיין |
רש"י דברי הימים א' פרק ט"ז פסוק כ"ב ד"ה על. ועיין מסכת מכות דף ט' עמוד א', ועיין בראשית רבה פרשה נ"ב ד"ה הנך.)
(עיין פרק ב' אות ז' מ"א)
סדר חיי-שרה
ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב
(חיי שרה פרק כג פסוק יז)
השומר ברית הקדוש ברוך הוא מכתירו בכתר תורה
| אמר |
המעתיק: כל זה משום זרע לבטלה כנודע, וכמה החמירו חכמינו זכרונם לברכה בעון זה ובפרט בספר הזוהר כנזכר בענפים דלעיל, וכמה הגדילו גם כן במעלת הנזהר מעון זה ואני המאסף בשנת תתנ"ז ליצירה נהייתי ונחלתי חולי כבד אין כמוהו ברוך גומל לחייבים טובות, ובהיותי בתוקף חולי נפל בפי דכיון דהמילה היא אות יו"ד להשלמת שם שדי בגופו של אדם כנודע, אם כן במילואי אותיות מאלף ועד יו"ד כזה אל"ף בי"ת גימ"ל דל"ת ה"ה וי"ו זי"ן חי"ת טי"ת יו"ד באים לרמוז במעלת תהלת המשמר אות ברית קדש. א"ם ל"א פ"גמת ב"ריתך י"ושב ת"הלות ג"ואל י"שראל מ"כתיר ל"ך ד"ת ל"מעלות ת"עלך ה"יכל ה"קדש ו"גנזיו י"ודיעך ו"יבנך ז"יוו י"תן נ"גדך ח"וסן י"שועות ת"ורה ט"הורה י"הי' ת"ומכך י"כולתך ו"זכרונך ד"דור דור. מילואי אותיות מאלף ועד יו"ד באים לרמוז במעלת המשמר בריתו דיושב תהלות גואל ישראל שהוא הקב"ה מכתירו בכתר תורה לפי שהפוגם בריתו ח"ו עון זה הוא מסך מבדיל לאדם להשגת התורה כנודע והדבר בהפכו. גם מעלהו הקדוש-ברוך-הוא למעלות עליונים לעלותו בהיכל הקדש וגנזיו ומגלה לו ומבינו מסודות עליונים. וזיו שכינתו נותן על פניו וחוסן ישועות מהתורה התמימה היא סומך ותומך לו לבל ישלוט בו שום ברי', ובהיות כך יכולתו וזכרונו להגין בזכותו לכל דור ודור.
אפילו אבן ועץ דומם גם כן
עומדים בדין לפני בית דין של מעלה
| ובהיותם |
דברים שהזמינם הקדוש-ברוך-הוא בפי בפתע פתאום ושכינה למעלה למראשותיו של חולה כאחז"ל לכך ראיתי לעלותם על הספר בדיו.
| גם |
אז אמרתי על מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה ויקם שדה עפרון שקנה השדה מעלה לצאת מידי עפרון ולהיות ברשות אברהם, דקשה איך שייך הרגשת מעלה בדבר דומם.
| יש |
לומר בהיות השדה ביד עפרון הי' לוקח ממנו עץ או אבן לעשות עבודה זרה להשתחוות לה וכשם שנפרעים מן העובדים כך נפרעים מהנעבדים וכדרשת רבותינו זכרונם לברכה שעתיד הקדוש-ברוך-הוא להכניס רוח בעבודה זרה ולהעמידה בדין וכו'.
| ונראה |
דהטעם הוא כדי שלא יאמרו עובדיהן עמנו יכול, אבל עם עבודה זרה אינו יכול, כמו שטעו עם בעל צפון כאחז"ל, לכן מעמידה בדין אף על פי שאין לעץ ואבן ממש והם לא חטאו, דמה הי' להם לעשות כשהיו עובדים אותם כי הם דוממים, אך בהיות השדה ביד אברהם לקח ממנו עץ לעשות עמודים לספר תורה או להקריב עליהם קרבן להקדוש ברוך הוא ואבן לבנות במה לקרבן וכו', ונמצא שעלה השדה למעלה שניצל מהעונש העתיד כמדובר וקנה מעלה ברשותו של אברהם דמה שלוקח ממנו הוא לדבר של קדושה דצריך גניזה דקנה קדושה לעצמה דאינו יוצא לחול דכלי שנשתמש ממנו קודש לא יוציא לחול וכו'.
| גם |
אז אמרתי על מאמר התנא וקנה לך חבר כו' לפי שאם יש לאדם איזה דבר של סוד שאם מגלהו בחוץ מגיע לו נזק כמו שהגיע לצדקי' שגילה סוד של נבוכדנצר שראהו אוכל ארנבת חי כאחז"ל ואם יפציר ביצרו שלא לגלותו יצטער ויבטל מתלמוד תורה, דמזה הטעם התירו לו הסנהדרין לצדקיהו שבועתו של נבוכדנצר שהשביעו שלא יגלה סודו וכו' משום שהי' מצטער ולא הי' יכול לעסוק בתורה כמו שכתב הר"ן ז"ל ועיין בבעל לוחות הברית ז"ל באורך וכו'.
| אמנם |
בהיות לאדם חבר וקושרים אהבה זה בזה מגלה לו סודו ובזה מסיר צער מלבו ועוסק בתורה לזה אמר וקנה לך חבר ומדוייקה מלת לך כלומר בשבילך שתפיג צערך עמו כדפרישית. עד כאן לשונו.
(מדרש תלפיות)
המושל בכל אשר לו
(חיי-שרה פרק כ"ב פסוק ב')
| רצה |
לומר המושל במדת היסוד שנקרא כל ומושל ביצרו והוא שומר הברית וכאלו קיים כל התורה כולה, ובזכות זה הוא ישלח מלאכו לפניך ראשי תיבות מילה לשומרו בדרך שכל נזקיה לא יוכל לקרבא ליה, ולכן ניצול מלבן ובתואל שרצו להרגו.
עיין פרק א' ה'
ושני צמידים על ידיה
| סופי |
תיבות מילה, עיין רש"י רמז לעשרת הדברות ולשני לוחות הברית, ושם כתיב ושמרתם את בריתי, והשומר בריתו הרי הוא כאלו קיים העשרת הדברות וכל התורה, כמו שכתוב בספר יסוד ושורש העבודה.
| עוד |
אפשר לרמז ושני צמידים על ידיה, דהנה אמרו חז"ל יד ליד לא ינקה[נט], ועל שמירת הכשרות כמבואר בזוהר הקדוש שמי שאינו שומר הברית נכשל בכשרות המאכלים, והרמז לזה דהנה י"ד רומז לי"ב בדיקות וב' כיסוי הדם, (ראה ביצה דף ז' עמוד ב', שמלה חדשה סימן י"ח בביאור מטה אשר, הרמז לגודל סכין של שחיטה שהוא גם כן י"ד אגודלין), ועוד רמז כתוב בספר יסוד הדת, בביאור כי י"ד על כ"ס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, הרמז על בדיקת סכין של שחיטה, עוד מביא שם, שעניני מכשולי השחיטה הוא משלשת אלפים הלכות שנשתכחה בימי אבלו של משה ובא עתניאל בן כנז והחזירן). וכמובא בזוהר הקדוש דקיים דא קיים דא.
פנינים יקרים מספר הקדוש
יסוד ושורש העבודה פרק שלישי
גודל העונשים של המוציא זרע לבטלה
| הנה |
טרם יצא דבר מלכות מלפניו ויקצ"ב דבר חוק ומשפט לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, עת לעשות לה' ונקה האיש מעון הוצאת זרע לבטלה, רחמנא לצלן, כי גדלה המכשלה של עון זה שהפליגו בדברי רבותינו זכרונם לברכה גודל ענשה, כמבואר בפרק כל היד (נדה יג.): רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם וכו'. וכל כך למה? מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה, דאמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה וכו'. רבי יצחק ורבי אמי אמרי כאילו שופך דמים וכו'. רבי אסי אמר כאילו עובד עבודה זרה שנאמר וכו'. עוד שם אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי, ולימא אסור? דקא מגרי יצר הרע אנפשה. אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחצתו של הקדוש ברוך הוא, כתיב וכו', ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב (ישעי' א, טו) "ידיכם דמים מלאו" – אלו המאנפים ביד [פירוש: מוציא זרע לבטלה]. אמר רבי טרפון המכניס ידו למטה מטבורו תקצץ. אמרו לי' לרבי טרפון ישב לו קץ בכרסו לא יטלנו? אמר להם לא! והלא כרסו נבקעת? (פירש רש"י: מפני הקוץ), אמר להם מוטב תבקקע כרסו ואל ירד לבאר שחת. עד כאן בדף יג.
| עוד |
בדף יד עמוד א: רבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד, פירש רש"י: פניו למעלה וידיו מנחות לו על איברו ומתחמם. תוספות, וזה לשונם: ורשב"ם פירש, שבגדיו נופלים לו על אמתו ומתחמם. ועוד שמעתי, כששוכב אפרקיד מחמם השדרה, ומחמת זה יתקשה האיבר ויבוא לידי קרי. עד כאן לשון התוספות.
המוציא זרע לבטלה אין לו חלק לעולם הבא
ונדון לדורי דורות
| ובמסכת |
כלה (פרק א') זה לשונו: רבי אומר כתיב (ישעי' נז, ה): "הנחמים באלים" – כל המחמם עצמו להוציא שכבת זרע לבטלה, חשוב כבהמה. מה בהמה אינה מופקדת אלא לשחיטה ואין לה חלק לעולם הבא, אף הוא אין לו חלק לעולם הבא. ועליו אמר שלמה בחכמתו (קהלת ג, כא): "מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה" – זו נשמתן של צדיקים, שאין מחמין את עצמן ואין מוציאין זרע לבטלה. "ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ" – זו נשמתן של רשעים, שמחמין עצמן ומוציאים שכבת זרע לבטלה. וכל המחמם עצמו חייב מיתה. וכל המקשה עצמו הרי זה עברין [פירוש "עברין" בכל מקום: עובר על התורה], שנאמר וכו'.
עונש הגדול של הוצאת זרע לבטלה, שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, ושוה לדור המבול, ואלו דרכים שוה לחי' ולבהמה שאין להם חלק לעולם הבא
| אחי |
ורעי, שימו לבבכם לכל הדברים שנאמרו ונשנו במימרות אלו של הגמרא הקדושה, הלוא תבינו מוסדות עונש הגדול וכובד עון של הוצאת זרע לבטלה, רחמנא לצלן, שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, והשוה לדור המבול, ואלו דרכים שוה לחי' ולבהמה שאין להם חלק לעולם הבא. ואזהרת רשת בל יפול במוקש זה, חס ושלום, לעמוד הרחק כמטחוי קשת מהרחקות הנאמרים במימרות אלו: שלא יאחוז באמה וישתין ולא יכניס ידו למטה מטבורו ולא יישן אפרקיד, וקללו אותו בקללות חמורות, רחמנא לצלן, שרבי יהושע בן לוי לייט אמאן דגני אפרקיד, ורבי טרפון אמר תקצץ ידו. וכל זה איננו שוה לו אלא על ההרחקה לבד, ומזה לבבו ידין עוצם גודל העונש המר על כובד העון – אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה, ומה תעשה ליום פקודה. שאו עיניכם וראו רעה נגד עון המר הזה במאמרי הזוהר הקדוש שיעלה זכרונם בעזרת השם בשער הכולל, פרק חמישי, ושם נאמר בכמה מאמרים, שעל עון זה חס ושלום, כמעט אין תרופה למכתו אף בתשובה, ואין לו חלק לעולם הבא כלל וכלל ונדון לדורי דורות, אך במאמרים אחרים מבואר, שאם עשה תשובה כזאת שידמו ממש למיתה, דהיינו, שעשה בעצמו סיגופים גדולים ויצטער ממש כצער מיתה – יהי' לו תקנה ותרופה.
דרכי התשובה להמוציא זרע לבטלה
| ומי |
האיש החפץ חיים הנצחיים, איך אוכל יטעם לו וערבה שנתו עליו, כמו שער בנפשו שלא הי' נזהר בכובד העון הזה, או אפילו לא בא לידו רק קשי איבר, רחמנא לצלן? כי כך מקובלני מאנשי השם מפורסמים גדולים, שקשי האיבר באדם, רחמנא לצלן, אף שלא במתכון לפעמים, בודאי כבר נעקר הזרע מהמקור ויבוא בודאי לידי הוצאות זרע לבטלה.
בכה תבכה בלילה בדמעות שליש, יומם לא ינוח עד אשר ישיב חרון אף ה' ממנו על ידי תשובה
| ועל |
זה פלגי מים תרד עיני ויאכל לחם דמעה וישקמו בדמעות שליש, ובכה תבכה בלילה לא ישכב, יומם לא ינוח עד אשר ישיב חרון אף ה' ממנו על ידי תשובה, בבכי יבוא ויתחרט חרטה גמורה על העבר ויעשה גדר להבא, שיקבל על עצמו בהחלט גמור בכל לבבו גדרים וסיגים אלהבא, שעל ידי גדרים וסיגים אלו, בודאי לא ישוב לכסלה עוד. דהיינו, באם, חס ושלום, מצא כתם זרע על בגדו, רחמנא לצלן, וביותר אם הוציא זרע לבטלה על ידי מראה בשינה, רחמנא לצלן, יבדוק אחריו בשבע חקירות מאין יבוא זאת ואיזה סיבתו ואיך נהי' הרעה הגדולה הזאת, אם מפאת ההסתכלות והרהור באיזה אשה ביום, בא לידי זאת בלילה, רחמנא לצלן, או מפאת האכילה כי רבה היא או השמנה היא – ישים חוק וגבול לימים הבאים למעט מאכילת דבר המרבה זרע ומאכילה גסה או מהסתכלות שאינו צריך למקומו ומה גם באשה, ולגדור עצמו מהרהור. ואחר החרטה וקבלת הגדר, יסגף את עצמו סגופים כנ"ל וירבה בטבילות. והבא לטהר מסייעין אותו כי א-ל חפץ חסד הוא, יכבוש עונותיו על ידי התשובה. אך כתוב בספרים, שהתלמיד חכם אין צריך לסיגופים גדולים כל כך, אך שיוסיף על לימודו ותדר שנתו מעיניו לקצר בשנה בכל מה דאפשר, וירבה בטבילות, ולבו דוה עליו כל הימים בדאגה על העבר כמה שהכעיס לבוראו יתברך שמו ויתעלה, ועל ידי זה יעלה תרופה למכתו.
מי ששומר הברית כאלו קיים כל התורה הקדושה
| וגודל |
מעלת האדם מאן דנטר ברית קדישא דילי', מבואר גם כן בזוהר הקדוש ובתיקונים בכמה מקומות. ואפס קצהו תראה במקום הזה מאמרים הקדושים, ואף גם זאת בקיצור נמרץ, עד כאן לשונו.
ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה
(חיי-שרה פרק כ"ד פסוק ט"ו)
| סופי |
תיבות מילה בזכות אברהם שהיה תמים ובזכות יצחק שנימול לשמונה נזדמנה לו רבקה.
ויען לבו ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב
(חיי-שרה פרק כ"ד פסוק נ')
| ראשי |
תיבות מילה וגו', הנה רבקה לפניך וגו' ותהי אשה לבן אדניך שהוא קדוש מרחם והוא עולה תמימה צדיק תמים שומר הברית.
סדר תולדות
ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שזה ויעקב איש תם ישב אהלים
| שנולד |
מהול. (ועיין רש"י הושע פרק י"ב פסוק י' ד"ה כימי מועד. ועיין רש"י תהלים פרק ד' פסוק ג' בד"ה בני איש, וכו', עיי"ש. ועיין אבן עזרא בראשית פרק כ"ה פרק כ"ז ד"ה יודע.)
וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי
(תולדות פרק כ"ז פסוק ה')???
| חקותי |
אלו י"ג בריתות של מילה וכו'.
(ילקוט סופר)
ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף
(תולדות פרק כ"ה פסוק כ"ט)
| איתא |
במדרש שבעל נערה המאורסה ושתי עבירות עבר באותו יום והיה עיף מן הרציחה הכוונה שהוציא זרע לבטלה שהוא כמו שופך דמים.
עיין פ"ב.
עקב אשר שמעת בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי
(תולדות פרק כ"ו פסוק ה')
סופי תיבות ברית.
(עיין זוהר ויקרא ד' כ"ג)
וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה הוא
(פרק כ"ו פסוק ז')
| סופי |
תיבות מילה ולכן אמר אחותי הוא איתא בזוהר פרשת תולדות דף ק"ד בגין דשכינתא עמיה ועם אחתיה דאתקריאת אחותי. אמור לחכמה אחותי את ומאן דנטיר ברית שכינתא עמיה ועל כן לא ירא מהם.
(עיין פרק א' אות י"ג)
ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו
(תולדות פרק כ"ז פסוק ט"ז)
| סופי |
תיבות מילה וכתיב בתריה וירח את ריח בגדיו.
(עיין שם רש"י, ועיין פרק א' אות ל')
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש
(תולדות פרק כ"ז פסוק כ"ח)
| ראשי |
תיבות מילה.
(עיין פרק א' אות ג')
קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אחי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך
(תולדות פרק כ"ח פסוק ב')
| סופי |
תיבות מילה. לפי ששלחו אותו לברוח מן עשו הרשע ושמא יפגע אותו בדרך ויהרגהו או שמא לא ירצו ליתנו לו אשה או שמא ילמוד מלבן הרשע מעשים רעים לכן אמרה לו שזכות שמירת הברית יעמוד לו שינצל מעשו וכו'.
(עיין פרק א' אות א' ה')
סדר ויצא
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי
(ויצא פרק כ"ח פסוק ט"ז)
בגימטריא ברית. "יש" בגימטריא ש"י קר"י כי השומר ברית זוכה לש"י עולמות.
(עיין פרק א' אות י"ג)
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי
(ויצא פרק כ"ח פסוק ט"ז)
בגימטריא ברית. כי המשקר ופוגם בריתו כאלו משקר בכל התורה ומשקר בשמא קדישא ואנכי ה"א לא ידעתי.
(עיין פרק ב' אות י"ח ל' ל"א ל"ג)
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים
(ויצא פרק כ"ח פסוקים כ'-כ"א)
עיין במדרש ולעיל בפרק ב' אות ז'.
והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך
(ויצא פרק כ"ח פסוק כ"ב)
| במדרש |
זו המילה כי המעשר מן תתן היא פ"ה גימטריא מילה. וכל היא מדת יסוד שיהיה מרכבה ליסוד דקדושה.
(מדרש)
וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל. ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה
(ויצא פרק כ"ט פסוקים ט"ז-י"ז)
סופי תיבות מילה. רחל אולידת תרין צדיקים וכו'
(עיין בזוהר דף קנ"ג עיין שם)
וישלח
וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו
(וישלח פרק ל"ב פסוק כ"ו)
| רצה |
להכשילו בפגם הברית.
ויבא יעקב שלם אשר בארץ כנען
בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר
(וישלח פרק לג פסוק יח)
השומר בריתו הוא שלם בתורתו
| כתיב |
(בראשית ל"ג י"ח) ויבא יעקב שלם וגו', ופירש רש"י שלם בגופו שלם בתורתו שלם בממונו. רצונו לומר על ידי שהיה שלם בגופו היינו שלא פגם בריתו בהיותו בבית לבן על ידי זה בא שלם בתורתו שלא שכח מתורתו כלום, ועל ידי זה בא שלם בממונו, שלא חסר לו מכל אותו הדורון ששלח לעשו. שתיכף נתמלא והקדוש ברוך הוא שלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו.
(שפת אמת)
ונקומה ונעלה בית א-ל ואעשה שם מזבח לא-ל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי
(וישלח פרק ל"ה פסוק ג')
| סופי |
תיבות מילה.
(עיין פרק א' אות ז')
ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל
(וישלח פרק ל"ה פסוק י')
| סופי |
תיבות מילה. רמז שבעת המילה נותנין שם לתינוק ויקרא שמו בישראל (פלוני בן פלוני) וכתיב בתריה ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה וגו' כי בזכות שמירת הברית זוכין לארץ החיים ולבנין בית המקדש ולעלות ולראות וכו'.
(עיין פרק א' אות ל"ו ל"ז ל"ח)
ויאמר לו אלקים אני א-ל שד-י פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים ממך יצאו
(וישלח פרק ל"ה פסוק י"א)
| רצה |
לומר, אם תשמור בריתי הנרמז בא-ל שד-י, כמו שנאמר אברהם אני א-ל שד-י התהלך לפני והיה תמים, ובזכות זה פרה ורבה ומלכים וגו'.
(עיין פרק א' אות ד' כ"ב)
סדר וישב
ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור ריק אין בו מים
(וישב פרק ל"ז פסוק כ"ד)
| אבל |
נחשים ועקרבים ישבו. יוסף בגין דנטר ברית לכן אשתזיב מן גובא מנחשים ועקרבים.
(זוהר הקדוש שם. עיין פרק א' אות ה')
ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה'. ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך. וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו. וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו
(וישב פרק ל"ח פסוקים ז'-ח'-ט'-י')
(ועיין שם רש"י ועיין פרק ב' אות ז' נ"ב)
מה דינו של הבא על הגויה?
| כתב |
בספר ארחות צדיקים, השער העשרים וששה (שער התשובה): ועתה יש לכתוב עניני הצער לפי כל עבירה ועבירה. הבא על הגויה, יתענה וילקה, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין לכל הפחות ארבעים יום, או יתענה שלושה ימים לילה ויום, שלוש שנים פעם לשנה. ואם אחר התשובה יחזור לסורו, יחמיר יותר עליו. בימות החמה ילך במקום נמלים הרבה וישב ביניהם ערום, ובימות החורף ישבור הקרח וישב במים עד החוטם. ואם עוד יחזור לסורו, יחמיר עליו יותר ויותר.
תשובה להמוציא שכבת זרע לבטלה רחמנא ליצלן
| כתב |
בספר הקדוש ארחות צדיקים (שער כ"ו, שער התשובה): המוציא שכבת זרע לבטלה, יתענה ארבעים יום, ואפילו אינם רצופים, וישב במים בימות החורף כדי צליית ביצה וגמיעתה כל הארבעים יום, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ודבר חם, לבד משבתות וימים טובים, וירחץ הראש מעט במים פעמים או שלוש כל אותם ארבעים יום.
תיקון לחיבק או נישק אשתו נדה
| ואם |
חיבק או נישק אשתו נדה, יתענה ארבעים יום. הבא על אשתו נדה, יתענה ארבעים יום רצופים, וילקה בכל יום, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא מאכל חם, לבד משבתות וימים טובים, ולא ירחץ כל אותם הימים, ויתודה בכל יום. המנשק שאר נשים או מחבקן, יתענה שני וחמישי, ויתרחק מפתח ביתה. רבע בהמה חיה או עוף, יתענה ולא ירחץ ארבעים יום. ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה.
סדר הוידוי
| וכיצד |
יתוודה? יאמר: אנא השם, חטאתי עויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה! וזהו עיקרו של הוידוי. וכל המרבה להתוודות ומאריך בענין זה – הרי זה משובח! גם זה עיקר הוידוי: "אבל אנחנו חטאנו". וטוב מאד לפרט החטא שלו בתוך הוידוי, כגון אם אכל נבילות וטריפות או שאר דבר איסור, כשיאמר "אשמתי", יאמר "אכלתי דבר איסור". ואם חטא בזנות, כשיאמר "בגדתי", יאמר "בעלתי בעילת זנות", ויפרש בה אם בעל גויה או נדה. ואם גנב, כשיאמר "גזלתי", אז יאמר "מפלוני ומפלוני גנבתי וגזלתי". ואם הוציא שכבת זרע לבטלה, כשיגיע ל"העויתי", אז יאמר "הוצאתי שכבת זרע לבטלה". ואם זנה עם עריות, כשיגיע ל"זדתי", יאמר "זניתי". ואם חילל שבתות, כשיגיע ל"חמסתי", אז יאמר "חיללתי שבתות". ואם חמד, יאמר "חמדתי". וכן לכל אלפא ביתא, לכל אות ואות שבוידוי, יאמר מעין אותה עבירה שעשה.
| ויאמר |
בבכי (ישעיה נ"ה ז'): "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח", ואז יועיל לו וכו'.
סדר התשובה
| כללו |
של דבר: ישוב אדם מכל המידות הרעות. [והשב מ] המידות הרעות צריך חיזוק גדול מאד, כי כבר האדם מורגל בהן וקשה לו לפרוש מהן, ועל זה נאמר (ישעיה נה ז): "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו". ואל יחשוב בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני החטאים והעוונות שעשה – אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא, יתברך, כאילו לא חטא מעולם. ולא עוד, אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים (ברכות לד ב): מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו, כלומר: מעלתם גדולה ממעלתם של אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים את יצרם יותר מהם.
| כל |
הנביאים כולם ציוו על התשובה (ברכות דף ל"ד עמוד ב'), ואין ישראל נגאלים אלא בתשובה (עיין יומא פו ב, סנהדרין דף צ"ז עמוד ב'). וכבר הבטיחה תורה, שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד הם נגאלים, שנאמר (דברים ל א ג): "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך – ושבת עד ה' אלהיך – ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים". גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר (הושע יד ב): "שובה ישראל עד ה' אלהיך" (עיין יומא פו א), ונאמר (עמוס ד ו): "ולא שבתם עדי נאם ה'", ונאמר (ירמיה ד א): "אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב", כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק.
שלא להיות רשע חס ושלום לפני הקב"ה אפילו שעה אחת
| כתב |
בספר הקדוש מנורת המאור (פרק שלישי, אות כ"א) וזה לשון קדשו: לפי שלא יבוא האדם להרהורים רעים ולא יוציא זרעו לבטלה אלא לדבר מצוה ולקיום המין, אמרו במסכת נדה, ראש פרק כל היד (יג, א): תניא, רבי אליעזר אומר: כל האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם. אמרו לו לרבי אליעזר: והלא ניצוצות ניתזין על רגליו, ונראה ככרות שפכה ונמצא מוציא לעז על בניו שהם ממזרים. אמר להם: מוטב שיוציא לעז על בניו שהם ממזרים ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום. ואמרינן עלה: כל כך למה? לפי שמוציא שכבת זרע לבטלה. דאמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר: 'וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אתו' (בראשית לח, י). רבי יצחק דבי רבי אמי אמר: כאלו שופך דמים, שנאמר 'הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שחטי הילדים בנחלים' (ישעיה נז, ה), אל תקרי 'שחטי' אלא 'סוחטי'. רב אשי אמר: כאלו עובד עבודה זרה. כתיב הכא: 'תחת כל עץ רענן', וכתיב התם: 'על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן' (דברים יב, ב).
להזהר בקדושת נגיעת הברית קודש
| שמואל |
ורב יהודה הוו יתבי אאיגרא דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. אמר ליה רב יהודה לשמואל: צריך אני להשתין מים. אמר: אחוז באמה והשתן בחוץ. והיכי עביד הכי? והתניא, רבי אליעזר אומר: כל האוחז וכו'? אמר אביי: עשאוה כבולשת, דתנן בולשת שנכנסה לעיר (פירוש: שיירה שמחפשת בעיר), בשעת שלום, חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות. בשעת מלחמה, אלו ואלו מותרות, מפני שאין להם פנאי לנסך. אלמא כיון דבעיתי לא אתו לנסוכי, הכא נמי כיון דבעיתי לא אתי להרהורי. והכא מאי ביעתותא איכא? אי בעית אימא ביעתותא דליליא ודאיגרא, ואי בעית אימא ביעתותא דרביה, ואי בעית אימא ביעתותא דשכינה, ואי בעית אימא שאני רב יהודה, דאיכא אימתא דמאריה עליה, דקרי שמואל עליה דרב יהודה: אין זה ילוד אשה. ואי בעית אימא: נשוי הוה, דאמר רב נחמן: אם היה נשוי מותר.
| ואי |
בעית אימא: כי הא אורי ליה, דתאני אבא בריה דרב מנימין ברבי חיא: אבל מסייע בבצים מלמטה. ואי בעית אימא: כי הא אורי ליה, דאמר רבי יוחנן: גבול יש לה מעטרה ולמעלה (לצד גופו), אסור, מעטרה ולמטה (לצד הארץ), מותר.
העון הגדול של המקשה עצמו לדעת שהוא בנדוי
| אמר |
רב יהודה: המקשה עצמו לדעת יהא ובנדוי. ולימא אסור? משום דקא מגרי יצר הרע אנפשיה. אמר רבי אמי: נקרא משמד, שכן דרכו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבד עבודה זרה והולך ועובד.
| איכא |
דאמרי, אמר רבי אמי: כל המביא עצמו לידי הרהור, אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. כתיב הכא: 'וירע בעיני ה" (בראשית לח, י), וכתיב התם: 'כי לא אל חפץ רשע אתה' וגו' (תהלים ה, ה). אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: 'ידיכם דמים מלאו' (ישעיה א, טו)? אלו המנאפים ביד. תנא דבי רבי ישמעאל: 'לא תנאף', לא תהא נואף בין ביד בין ברגל.
| ואמרינן |
התם: אמר רבי שמעון בן לקיש: ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן, אף אני איני אוהבן: הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לבית חברו, והאוחז באמה ומשתין והמשתין מים ערום לפני מטתו והמשמש מטתו בפני כל חי. אמר ליה רב יהודה לשמואל: אפילו בפני עכברים? אמר ליה: שיננא, לא, אלא כגון של בית פלוני, שמשמשים מטותיהן בפני עבדיהם ושפחותיהם. מאי דרוש? 'שבו לכם פה עם החמור' (בראשית כב, ה), עם הדומה לחמור. וגרסינן נמי במסכת כלה, פרק רבי יהודה, 'הנחמים באלים תחת כל עץ רענן' (ישעיה נז, ה), מכאן אמרו: אין אדם רשאי לשלח יד באמה. שלש ידות הן: יד לאמה, תקצץ. יד לעין, תקצץ. יד לחסודה (לחסורא), תקצץ, יד לאמה, תקצץ מפני שמחממתו ומוציא שכבת זרע לבטלה. יד לעין תקצץ, מפני שמסמא את העינים וכו'. ואמרינן עלה בגמרא: אמר שמואל: יד מחרשת, יד שופכת דמים, יד מגברת יצר הרע, יד מסמאה, יד מעלה פוליפוס. מאי פוליפוס? אביי אמר: ריח הפה, ורב אסי אמר: ריח החטם. ואמרינן התם: 'הנחמים באלים' (ישעיה נז, ה), אלו המחממין את עצמן ומוציאין שכבת זרע לבטלה. למה הוא חשוב? לבהמה, מה בהמה אינה מקפדת [מפקדת] ועושה, אף הוא אינו מקפיד [מפקיד] ועושה. דבר אחר, מה בהמה עומדת לשחיטה ואין לה חלק לעולם הבא, אף הוא יורד לגיהנם ואין לו חלק לעולם הבא. תנא: אף הוא עובר משום בועל ונבעל. וכל כך למה, מפני שמעורר יצר הרע על עצמו.
העון של דור המבול
| ואמרינן |
עלה: 'מי יודע רוח בני האדם' וגו' (קהלת ג, כא), אלו נשמתן של צדיקים, שאין מחממין את עצמן להוציא שכבת זרע לבטלה. ואמרינן עלה בגמרא: דור המבול כולן מוציאין שכבת זרע לבטלה היו. הוו בהו איצטגניני אמרי: עלמא לא פחות משיתא אלפי שנין, לא נוליד ואנן נחיה לעלמא כוליה. אמר להם הקדוש ברוך הוא:
| שמתם |
עצמכם עקר, הריני עוקר שמכם שלא תעלו בחשבון עולם. מנא הני מילי? דכתיב באונן: 'והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה' (בראשית לח, ט), שהיה מחמם עצמו ומוציא שכבת זרע לבטלה. וכתיב בדור המבול: 'כי השחית כל בשר' וגו' (שם ו, יב). על כן נדונו במדת רותחין, כדגרסינן בפרק חלק (סנהדרין קח, ב): אמר רב חסדא: דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו וכו', עד כאן.
הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה
| אותיות |
מילה חותמת. רמזה לו שיבין שהאלקים אינה לידו ביאה של מצוה זו ואין כאן שום פגם ברית והא ראיה שיצא מביאה זו מטה עוז מלכות בית דוד.
ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי
(וישב פרק ל"ט פסוקים ו'-ז')
| עיין |
רש"י שם, כיון שראה את עצמו מושל התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו אמר הקדוש-ברוך-הוא וכו' הרי אני מגרה בך את הדוב.
עין פרק ג' אות י"א י"ט.
הקדוש ברוך הוא נותן ברכות לעולם בזכות שומרי הברית
| וזה |
לשון הזוהר הקדוש פרשת וישב (חלק א' דף קפ"ט עמוד ב'): וכד אָת קיימא[ס] קדישא אתנטיר בעלמא כדקא יאות, כדין קב"ה יהיב ברכאן לעילא לארקא בעלמא, כמה דאת אמר (תהלים סח י) גשם נדבות תניף אלהי"ם נחלתך ונלאה אתה כוננתה. גשם נדבות, דא גשם דרעותא, כד אתרעי קב"ה בכנסת ישראל, ובעי לארקא לה ברכאן, כדין נחלתך ונלאה אתה כוננתה.
| נחלתך. |
אינון ישראל, דאינון אחסנתיה דקב"ה, כמה דאת אמר (דברים לב ט) יעקב חבל נחלתו, ונלאה דא כנסת ישראל, דאיהי נלאה בארעא אחרא, דאיהי צחיא למשתי, וכדין איהי נלאה, וכד ההוא גשם דרעותא אתיהיב, כדין אתה כוננתה, ועל דא שמיא וארעא וכל חיליהון, כלהו קיימא על קיומא דא, דכתיב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, ובגין כך בעי לאזדהרא בדא והא אוקמוה, ובגין כך כתיב ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה, ובתריה כתיב ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף.
איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים
(וישב פרק ל"ט פסוק ט')
עיין פרק ב' אות ס"ג.
ותתפסהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה
(וישב פרק ל"ט פסוק י"ב)
| עיין |
רש"י נראתה לו דיוקנו של אביו.
(עיין פרק ד' אות ל"ט)
שומר הברית מקושר בשכינה הקדושה
| והא |
לשון הזוהר פרשת פנחס (חלק ד' דף רי"ג עמוד ב') רבי חייא פתח[סא] (תהלים פא) "עדות ביהוסף שמו וגו'". הא אוקמוה דאוליף שבעין פתקין ולשון הקדש יתיר. הדא הוא דכתיב (תהלים פא) "שפת לא ידעתי אשמע". אבל מאי עדות. תא חזי בשעתא דאתתיה דפוטיפר הות אחידא בי' לההיא מלה הוה יוסף עביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא דילה, וכן בכל יומא עד ההיא שעתא בתרייתא דכתיב (בראשית לט) "ותתפשהו בבגדו" מאי ותתפשהו אלא בגין דעביד גרמיה כמאן דלא ידע לישנא. ורוח הקדש צווח לקבליה לשמרך מאשה זרה מנכריה (משלי ז) אמריה החליקה. מאי קא משמע לן, אלא כל מאן דנטיר גרמיה מהאי אתקשר בה בשכינתא ואחיד בההוא עדות ומאי הוא ה' דאתוסף ביה, דכתיב עדות ביהוסף שמו אוף הכא י' איתוסף בפנחס על דקני בהאי.
וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים
(מקץ פרק מ"א פסוק מ"ג)
| אבא |
למלכא.
(עיין פרק א' אות כ"ב)
ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים
(מקץ פרק מ"א פסוק מ"ה)
| ותרגומו |
דמטמרן גליין ליה.
(עיין פרק א' אות ט"ו)
ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו
(מקץ פרק מ"א פסוק נ"ה)
| צוה |
להם על המילה.
(עיין עוללות אפרים)
ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה
(מקץ פרק מ"ב פסוק ו')
| כי |
מדת יסוד הוא המשפיע והשליט
(עיין זוהר)
כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים
(מקץ פרק מ"ב פסוק י"א)
| אנחנו |
מיבעי' לי' אמאי חסר א'.
(עיין זוהר שם ד' ר')
ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם
(מקץ פרק מ"ג פסוק ז')
| סופי |
תיבות מילה, עיין רש"י כי על ידי שמירת הברית דמטמרן גליין ליה כנזכר לעיל.
(זוהר שם)
ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים
(מקץ פרק מ"ג פסוק י"א)
| רצה |
לומר, קחו עמכם זכות שמירת הברית (כי זמרת לשון כריתה מלשון לא תזמור) ובזכות זה וא-ל שד-י (שהוא שם של שמירת הברית) יתן לכם רחמים וגו'.
(עיין פרק א' אות י"ז)
| וזה |
לשונו פרשת מקץ (דף קצז.): כל מאן דנטר[סב] ברית קדישא, כאילו קים אוריתא קדישא כלא, דהא ברית שקיל ככל אוריתא. עד כאן לשונו.
פרשת מקץ
ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו
(מקץ פרק מ"ב, פסוק ח')
חתימת זקן הוא חותם הקדוש ברוך הוא על שומר הברית
| כתיב |
(בראשית מ"ב, ח') ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. פירש רש"י, לפי שהניחם בחתימת זקן והם לא הכירוהו וכו'. הנה ידוע שעל אות ברית קודש נחתם שם הוי"ה מבפנים ושם שד"י מבחוץ, וביחד גימטריא ש"ם. ועל זה רומז הפסוק שימני כחותם על לבך וגו' רומז על חותם הנ"ל, וכן איתא בתיקוני זוהר (דף י"ח) שימני כחותם דא חותם דאות ברית קודש. ומי שיצא רוב שנותיו ולא חטא בטוח הוא שלא יחטא, ואזי הקדוש ברוך הוא משים חותמו עליו, וזהו חותמו אמת. ועל זה רומז חתימת זקן, כי זקן הוא רומז להקדוש ברוך הוא כמו שעת מתן תורה שנראה כזקן יושב בישיבה.
| והנה |
שבטים שבטי י"ה דכתיב בהם שבטי י"ה עדות לישראל, שהעיד עליהם הקדוש ברוך הוא שאין בהם שום חטא, הם מכונים בשם חתימת זקן שהעיד עליהם הקדוש ברוך הוא ונתן עליהם חותמו. אך יוסף הצדיק שבא נסיון של אשת פוטיפר כשיצא מהם לא היה לו עדיין חתימת זקן כי עוד לא עמד בנסיון, ועל ידי זה השבטים כשהיו מביטים בפני יוסף ולא ראו בו חתימת זקן (כי יוסף הסתתר את עצמו בצדקתו בפניהם שלא יכירו אותו כי הצדיקים יש להם כח זה להסתתר עצמם שלא יכירו בו, כמו משה רבינו כשהיה רוצה היה מסתתר עצמו שלא יכירו בו מה הוא, וזהו הענין המסוה שהיה לו על פניו) על כן חשדו אותו שחלילה יש לו איזה פגם (וכן חשדו למשה בזה) ועל ידי זה דנו אותו ורצו להמיתו, אבל כשגמר הנסיון אז נחתם עליו חתימת זקן הרוחני.
(ברכת יוסף)
וא-ל שד"י יתן לכם רחמים
(בראשית מ"ג פסוק י"ד)
הנזהר בשמירת היסוד שורה עליו שם שד"י
| כתיב |
(בראשית מ"ג פסוק י"ד) וא-ל שד"י יתן לכם רחמים[סג]. ידוע שהנזהר בשמירת היסוד שם של שד"י שורה עליו וכל רחמים הוא ריבוי עם כדכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבה. וכן א-ל שד"י פרה ורבה. וברכה הזאת מרומז בשם ישרא"ל ראשי תיבות א"ל שד"י ית"ן לכ"ם רחמי"ם. ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה מי שיש לו בנים נקרא חי, ומי שאין לו בנים נקרא מת, וידוע ששמירת היסוד תלוי בשמירת הלשון. וזהו החיים והמות ביד הלשון.
(אבקת רוכל)
העצה שנתנו עז"א ועזא"ל ללבן
| תדע |
כל הבטחות שהבטיח הקדוש ברוך הוא ליעקב בבית אל הכל נודע לסמא"ל כו' ותיכף וילך ארצה בני קדם וזאת העצה שנתנו לו עז"א ועזא"ל, אמרו לו, תדע שאפטרופוס של יעקב למד מאברהם זקינו תרי"ג מצות כו' ונאסר להם לקחת שתי אחיות בחייהם כו' תלך ותשדל ללבן ליתן לו שתי בנותיו ובעבור זה ימאס בעיני המקום כו'.
(גלי רזיא)
תמר לשם שמים נתכוונה
| תמר |
זינתה אבל נתכוונה לשם שמים, כדכתיב "כי ראתה כי גדל שלה בני" ויצאה ממנה מלכים כדכתיב וכו' ויצאה ממנה נביאים וכו'.
(תוספות נזיר, עיין שם באריכות)
ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף אשר דבר
(מקץ פרק מ"ד פסוק ב')
| גביע |
בגימטריא מילה.
(עיין ליקוטי תורה מהאריז"ל)
סדר ויגש
כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל אם אחיו
(ויגש פרק מ"ד פסוקים ל"ב-ל"ג)
| סופי |
תיבות מילה. עיין רש"י בב' עולמות.
(עיין פרק ב' אות י"ד נ"ג. ועיין מגלה עמוקות)
ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה
(ויגש פרק מ"ה פסוק ד')
| עיין |
רש"י הראה להם שהוא מהול. רצה לומר, שלא פגמו בריתו חס וחלילה.
השומר ברית – הקדוש ברוך הוא שומר אותו
| ובזוהר |
הקדוש פרשת לך-לך (חלק א', דף צ"ג עמוד ב') קם[סד] אחרא ואמר, (בראשית מה, ד) "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר וגו'", וכי אמאי קרי להו והא קריבין הוו גביה, אלא בשעתא דאמר לון אני יוסף אחיכם תווהו, דחמו ליה במלכו עלאה, אמר יוסף מלכו דא בגין דא רווחנא ליה, גשו נא אלי ויגשו, דאחזי להו האי קיימא דמילה, אמר דא גרמת לי מלכו דא, בגין דנטרית לה.
| מכאן |
אוליפנא, מאן דנטיר להאי את קיימא, מלכו אתנטרת ליה, מנלן מבעז, דכתיב (רות ג יג) חיי ה' שכבי עד הבקר, דהוה מקטרג ליה יצריה, עד דאומי אומאה ונטיר להאי ברית, בגין כך זכה דנפקו מניה מלכין שליטין על כל שאר מלכין, ומלכא משיחא דאתקרי בשמא דקודשא בריך הוא.
השומר ברית זוכה למלכות
| איתא |
בזוהר הקדוש (חלק א' דף צ"ג עמוד ב')
קם אחרא[סה] ואמר, (בראשית מה ד) "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר" וגו', וכי אמאי קרי להו והא קריבין הוו גביה, אלא בשעתא דאמר לון אני יוסף אחיכם תווהו, דחמו ליה במלכו עלאה, אמר יוסף מלכו דא בגין דא רווחנא ליה, גשו נא אלי ויגשו, דאחזי להו האי קיימא דמילה, אמר דא גרמת לי מלכו דא, בגין דנטרית לה.
| מכאן |
אוליפנא מאן דנטיר להאי את קיימא, מלכו אתנטרת ליה. מנלן מבועז, דכתיב (רות ג יג) "חיי ה' שכבי עד הבקר", דהוה מקטרג ליה יצריה, עד דאומי אומאה ונטיר להאי ברית, בגין כך זכה דנפקו מניה מלכין שליטין על כל שאר מלכין, ומלכא משיחא דאתקרי בשמא דקודשא בריך הוא.
| וכן |
איתא בתיקונים (תיקון ט"ו, דף ל' עמוד ב')
וכל מאן דנטיר[סו] אות ברית זכו למלכו כגוונא דיוסף, וישראל בגין דנטרין ברית זכו למלכותא, ואתמר בהון כל ישראל בני מלכים ומשה בגין דנטיר אות ברית אתמר ביה (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך. זכאה איהו מאן דנטר ברית, עד כאן לשונו.
שמירת הברית – זה השער לה' צדיקים יבואו בו
| בתיקוני |
זוהר הקדוש (תיקון כ"ב, דף ס"ה עמוד א')
ומאן גרים[סז] לאנהרא לה ולאשתמודעא בה לקודשא בריך הוא, מאן דנטיר ברית, ורזא דמלה (תהלים קיח, כ) "זה השער לה' צדיקים יבואו בו", דא איהי תרעא דצדיקיא, ואית לון רשו לאעלא תמן, ודא איהו מאן דאיהו צדיק, וביה יקו"ק, איהו זכי בשכינתא וירית לה, וסליק בה למלכא דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאיהו מלך, ואיהי מלכות דיליה, ורזא דמלה ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, ודא איהי שכינתא דאתמר בה והארץ הדום רגלי, ושכינתא איהי ציורא דעלאין ותתאין.
והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם
(ויגש פרק מ"ה פסוק י"ב)
| בגימטריא |
הראה להם את המילה.
(בעל הטורים)
והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם
(ויגש פרק מ"ה פסוק י"ב)
| בלשון |
קודש. פי בגימטריא המילה.
(עיין פרק א' אות כ"ח ופרק שני אות כ"ד)
מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלקים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד
(ויגש פרק מ"ה פסוק ט')
| סופי |
תיבות מילה.
(עיין פרק א' אות כ"ב)
ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים
ויפג לבו כי לא האמין להם
(ויגש פרק מ"ו פסוק כ"ו)
| שלא |
פגם בריתו חס וחלילה, והא ראיה וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים. כנזכר לעיל.
ויאמר אנכי הא-ל אלקי אביך אל תירא מרדה מצרימה
כי לגוי גדול אשימך שם
(ויגש פרק מ"ו פסוק ג')
| שיהיו |
מצוינים ומגודרים בגדר ערוה כידוע שלא פגמו בריתם במצרים.
כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני יעקב כל נפש ששים ושש
| ראשי |
תיבות מילה כנזכר לעייל.
(ועיין במדרש לך פרק מ"ט)
ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף
(ויגש פרק מ"ז פסוק י"ב)
(עיין פרק א' אות ג')
השומר בריתו נקרא צדיק
| איתא |
בזוהר פרשת נח (חלק א' דף נ"ט עמוד ב') ועל דא ישראל[סח] דנטרי ברית וקבילו ליה אית לון חולקא בעלמא דאתי, ולא עוד אלא בגין כך אקרון צדיקים, מכאן אוליפנא כל מאן דנטיר האי ברית דעלמא אתקיים עליה, אקרי צדיק, מנא לן מיוסף, בגין דנטר ליה לברית עלמא זכה דאקרי צדיק, ועל כך ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
| ואיתא |
עוד בזוהר פרשת וארא (חלק ב דף כ"ג ע"א) וכל מאן[סט] דאתגזר אקרי צדיק, דכתיב (ישעיה ס כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, כל מאן דאתגזר ונטיר האי את קיימא אקרי צדיק, תא חזי מן יוסף, דכל יומוי לא אקרי צדיק, עד דנטיר ההוא ברית את קיימא קדישא, כיון דנטר ליה, אקרי צדיק, יוסף הצדיק.
| ובתיקוני |
זוהר בהקדמה (דף י"א ע"א) ובגין דא[ע] מאן דנטיר ברית אש קרי איש צדיק תמים, ואות יו"ד דשד"י איהי חוליא על צואר דשד יצר הרע חוליא דשלשלאה, ובגין דא רשים שד"י בבברית ורשים במזוזה דמזדעזעין כולהון מהאי שלשלאה, דאיהי אות שבת, אות ברית, אות יו"ט, אות תפילין, ומיד דאיהו תפיס בה יצר הרע דאיהו ש"ד, נטיל בר נש חרבא דאתמר בה (תהלים קמט, ו) רוממות א-ל בגרונם, דאיהו יו"ד ריש דחרבא ו' גופא דחרבה ה"ה תרי פיפיות דילה ושחיט ליה, עד כאן לשונו. הרי דמאן דנטיר ברית נקרא איש צדיק תמים.
על ידי ברית מילה ישרה בהם ברכות ה'
| וזהו |
הטעם שצוה יוסף את המצרים שימולו את עצמם, כדי שעל ידי ברית מילה יתקיימו הפירות והתבואה שלא ירקבו וישרה בהם ברכות ה'.
(באר מים חיים, מקץ)
שומר הברית זוכה לכבוד (שהשכינה שורה עליו) בעולם הזה ובעולם הבא
| איתא |
בתיקוני זוהר (תיקון י"ג דף ל' עמוד א') זכאה הוא מאן דנטר ברית מילה ואורייתא דאיהו עמודא דאמצעיתא דתרווייהו מגינין עליה חד בשעתא דא וחד בעלמא דאתי. [פירוש ?111]
| ובזוהר, |
תא חזי, יוסף בגין דנטר ליה להאי ברית (בא וראה, יוסף לפי ששמר את הברית הזאת), ולא בעא לשקרא ביה (ולא רצה לשקר ולמעול בה), זכה ליקרא בהאי עלמא (זכה לכבוד בעולם הזה, שהשכינה שרתה עליו), וליקרא לעלמא דאתי (ולכבוד לעולם הבא, עד שמדת היסוד העליון נקראת על שמו), ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא אשרי שמיה בגויה (ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא השרה את שמו בתוכו), דכתיב (תהלים פ"א ו') עדות ביהוסף שמו (שהשם יה"ו נכלל בשמו), וזכה לברכתא דהאי עלמא (וזכה לברכות של העולם הזה דהיינו מהמלכות), ולברכתא דעלמא דאתי (פירוש, וזכה לברכות של עולם הבא דהיינו מהבינה).
(זוהר ויקרא, דף י"ד עמוד א')
שומר הברית חנו מוטל על הבריות
| מיל"ה |
אותיות יהל"ם, והוא אבן טובה שמאיר, שמי ששומר בריתו היה מבהיק אורו כספיר ויהלום. וחנו מוטל על הבריות ולפיכך היה יוסף יפה תואר וגו'.
(שפתי כהן)
טעם שנוטר הברית זוכה למלכות
| טעם |
שהנוטר ברית זוכה למלכות, כי הנה כשיש לו להאדם המדרגות של סור מרע ועשה טוב, היינו מהרע עצמו עושה טוב כי מוצא בהרע גם כן בחינת טוב הגנוז בתוכו שהוא חיות הבורא יתברך וכו', אז יכול לבא למדרגה יותר גדולה שהוא בחינת אלם, שיעשה כל מעשיו בהסתר, על ידי שהוא בטל נגד גדולתו ורוממותו יתברך ויודע שלא התחיל עדיין לעשות כלום מחמת שעבודתו גם כן אין סוף. ואין מאמין בעצמו כלום, על כן הוא בוש מאד להתראות במעשהו כלל ומסתיר מעשיו, ועל ידי זה זוכה לבחינת מלכות, והוא מחמת שני טעמים.
| א', |
נודע שברית הלשון וברית המעור מכוונים, מאן דנטר ברית זוכה למלכות, ומלכות פה ותורה שבעל פה קרינן לה. נמצא על ידי שעושה בהסתר ונעשה בחינת אלם נמצא נוטר ברית הלשון, לכן זוכה גם כן למלכות. נמצא לפני דברינו הנ"ל אי אפשר רק כשכבר זכה לשני המדרגות סור מרע ועשה טוב, היינו עושה מרע טוב, ונודע אשר בחינת מלכות הוא בסוד ורגליה יורדות מות ובסוד ואתה מחיה את כולם שהוא בחינת ניצוצות הקדושות מבחינת מלכות ששוכן בכל דבר אף בבחינת רע. נמצא אשר שעושה מרע טוב הרי מעלה בחינת מלכות למעלה לכן זכה על פי דין למלכות.
| ב', |
יש לומר הטעם שזוכה למלכות דהיינו להנהיג את ישראל ולהמשיך ולהשפיע להם כל טוב הוא מטעם זה, כי נודע אשר המשכת השפע צריך להיות בהסתר כדי לשמור משליטת החיצונים לכן בהכרח אי אפשר להיות דבר זה רק על ידי צדיק אמת. צדיק הוא ברית, לכן זוכה הוא למלכות.
| ועל |
כן מצינו ביוסף הצדיק שהיה לו מדרגה ראשונה של סור מרע שאמר לאשת אדוניו איך אעשה הרעה וגו', ועוד מצינו אצלו ויבא הביתה לעשות מלאכתו, וחד אמר לעשות צרכיו נכנס. וקשה טובה על יוסף כי יחוד הוא איסור גמור מדאורייתא, והלא כולם הלכו לבית עבודה זרה שלהם שהיה יום חגם ולא נשאר בבית כי אם אשת אדוניו ולמה נכנס.
| אך |
האמת שיוסף הצדיק היה כל מגמתו להכניס ולהעלות הכל אל הקדושה ולעשות מרע טוב לשבר כח הקליפה והרע ולמצא שם גם כן בחינת טוב הגנוז, ועל ידי זה יכלול רע בטוב שגימטריא רפ"ח ניצוצות הקדושים להעלותם, לכן כיוון לבו לשמים כי גדולה עבירה לשמה ונכנס שם לבדו כדי שלא יהיה לו שום מניעה ומחמת גודל קדושתו ישבר כח הרע וימצא שם טוב והחיות של הקדוש ברוך הוא ולחשוב מחשבות איך אעשה עמו ממש הרעה הגדולה הזאת נגד רצונו יתברך וכו', הרי שהיתה לו שני המדרגות סור מרע ועשה טוב. עוד היה לו מדרגה על מה שהוא בחי' אלם הוא לעשות הכל בהסתר ובהצנע לכת, כי מצינו שקרא לו צפנת פענח דמטמרין גליין ליה, דאף דברים הנגלים דהיינו תורה ותפלה היה זה מטמרין ועשה הכל בסתר, ועל כן זכה למלכות.
(ייטב לב, שפת אמת)
מי ששומר ברית המעור נשמר אצלו גם ברית הלשון
| מצינו |
ביוסף הצדיק על ידי ששמר הברית ולא פגמו, על ידי זה נשמר אצלו ברית הלשון, וזה שאמר כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש. פ"י גימטריא המיל"ה, שעל ידי ששמרתי את בריתי על כן אדבר עמכם בלשון קודש ברור וצח.
| והנה |
דרשו חכמינו ז"ל שהראה להם את המילה והיה מדבר עמהם בלשון הקודש. והנה יש להבין מה סימן הוא זה שהוא מהול, הלא כל המצרים היו מהולים כידוע. ועוד כמה עכו"ם יש גם כן שהם מהולים ומדברים בלשון הקודש. ועוד שאמר והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין, למה פרט בנימין בפני עצמו ולא כלל אותו עם אחיו.
| אלא |
כך אמר להם יוסף, כי כל כוונתו היה להראות להם שהוא מהול, כדי שיכירו כי לא פגמו חס ושלום, והוא כאחד מהם ששמר בריתו הקדושה, אף אם שאר אחיו אינם בקיאים להבין זה, הלא אחי בנימין עיניו יראו ויבינו, כי נודע מזוהר הקדוש שבנימין גם כן נקרא צדיק על ששמר את הברית משמרתו של יוסף להיות צדיק במקומו מעת שירד יוסף למצרים. וגם נקרא לעולם צדיק כנודע. והנה הוא רואה ומשיג להבין בעיניו הקדושים. ועוד הנני נותן סימן לכולכם שאתם שומעים כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש צח ובהיר, ובזו בודאי תוכלו להבחין שאלולי קדושת נשמתי משורש האחוה והאבות היה הדיבור מלשוני נשחת וסרוע ומגומגם ולא ברור. אך עבור ששמרתי בריתי הקדושה והטהורה על כן לשוני צח ובהיר. כי לגבעוני מהול אינו מועיל כריתות ברית הערלה לטהרו מטומאתו, כי עוד טומאתו בו כבראשונה. וגם כם כשפוגם בריתו לא נחשב מילתו לכלום ועל כן לשונו סרוח ומגומגם. ועוד כי על ידי שפי המדבר אליכם מה שאין הפה יכול לדבר, ופי דומה לפה העליון כמו שנאמר וכל העם רואים את הקולות. ואחר אשר נשמר הפה העליון שהוא שער הבית ופתח הבית בודאי כל הבית ומה שבתוך הבית נשמר, וזה אשר אמר את כל כבודי נשמתי אף שאנכי במצרים. כי העושה סייג לדבריו שאר האברים בקדושה ובטהרה.
(עומר התנופה)
כי עודך חי – עוד יוסף בני חי
השומר בריתו נקרא חי
| מי |
ששומר ברית בטהרה נקרא חי, כדאיתא בזוהר פרשת ויגש (חלק א' דף רי"א עמוד א') כי עודך חי[עא], דאתקיימת ברזא דברית קדישא דאקרי חי העולמים, ובגין כך כי עודך חי, ועל דא בקדמיתא אמר, רב עוד יוסף בני חי, דאצטריך למיקם ברזא דחי והא אתמר, עד כאן לשונו.
השכר הגדול שהקדוש ברוך הוא פורע להשומר ברית
| יוסף |
בשביל שחלק כבוד להקדוש ברוך הוא ולא חטא בפוטיפרע, אמר לו הקדוש ברוך הוא לבן בנך אני פורע, שאתן לו רשות להקריב קרבנו ביום שבת קודש שלי ולא יהי ניזוק.
(מדרש רבה במדבר פרשה יד פסקא ג)
מי ששומר בריתו כראוי יכול להתפלל
| כתב |
בספר הקדוש עבודת ישראל (פרשת ויגש) וזה לשונו: ועץ אחד אפרים בן יוסף, רומז כי בוודאי אי אפשר להתפלל למי שאינו שומר הברית כראוי, לכן צריך לתקן הברית אז זוכה ליחוד כנסת ישראל עם דודה על ידי הודאות פיו בשירות ותשבחות, וחלילה מי שפוגם הברית הוא מכסה חרפת ערלה על אות הברית קודש וצריך לתקן. וזהו שאמר אפרים בן יוסף, שהוא הבחינה הקדושה כאשר כתבנו סוף דרוש חנוכה. וז"ש עץ יהודה ועץ אפרים, מורה תיקון שני בריתות ברית הלשון וברית המעור. והיה לאחדים בידך, פירוש שעל ידי כן תזכה ליחוד הגדול והקדוש.
סדר ויחי
ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי
והנה הראה אותי אלקים גם את זרעך
(ויחי פרק מח פסוק יא)
שומר הברית פניו מאירים כצהרים ואינן מוריקות
| כתיב |
ראות פניך לא פללתי. פירוש, שלא האמנתי שיאיר כל כך פניך באשר אתה במקום טומאה כמו מצרים בדמיתי שחס ושלום פגמת אות ברית קודש ופניך מוריקות. ומכל שכן לראות זרעך אפרים ומנשה, ועכשיו אני רואה אותם שהם תלמידי חכמים צדיקים והם גם כן מעידין עליך שלא פגמת באות ברית קודש. ולכן אמר אמותה הפעם אחרי ראותי פניך שמאירים כצהרים ואינם מוריקות, נתברר לי שאתה עוד צדיק וכי עודך חי שאתה בבחינת חי רב פעלים אשר חי גימטריא ט' ספירות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.
(זכרון מנחם)
ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברנו במצרים
(ויחי פרק מ"ז פסוק כ"ט)
| השביעו |
במצות מילה ורמז לו שבזכות שמירת הברית וגדר ערוה יהיו נגאלים ממצרים.
(עוללות אפרים)
השכינה הקדושה אינה מסתלקת ממנו
| איתא |
בזוהר הקדוש (חלק ד' דף קס"ה ע"ב) וזה לשונו: כל מאן[עב] דנטיר ברית קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה וכו' דכיון דנטיר ברית דא עם ה' להוי ולא אתפרש מניה.
הקדוש ברוך הוא מלביש אותו בלבושיו כביכול
| בזוהר |
הקדוש (חלק ב' דף ס"א עמוד א') וזה לשונו: אמר רבי יהודה[עג], מאי דכתיב (תהלים מה ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, אלא כל מאן דמזרז גרמיה ושוי דחילו דחרבא שננא תקיפא לקבליה, על ירך, מאי על ירך, דא רשימא קדישא, כמה דאת אמר (בראשית כד ב) שים נא ידך תחת ירכי.
| דבר |
אחר[עד], חגור חרבך, כלומר זרז ואתקיף יצרך בישא דאיהו חרבך, על ירך, על ההוא רשימא קדישא לנטרא ליה. ואי נטר ליה, כדין אקרי גבור, וקודשא בריך הוא אלביש ליה בלבושוי, ומאן לבושוי דקודשא בריך הוא הוד ונצח (נ"א והדר), דכתיב (תהלים קד א) הוד והדר לבשת, אוף הכא הודך והדרך, וכדין אתדבק בר נש במלכא קדישא כדקא יאות, מכאן ולהלאה, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, דא מלכא קדישא. ועל דא אזהר לון על ההוא מלה ממש דיהב ורשים בהו ולא יתיר,
השומר בריתו הוא דבוק בהקדוש ברוך הוא
| איתא |
בזוהר הקדוש פרשת לך לך (חלק א' דף צ"ד עמוד א') על מדת הברית נאמר (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכולא[עה] תליא בהאי את, ועל דא כתיב (איוב י"ט) ומבשרי אחזה א-לוה, דא שלימותא דכולא מבשרי ממש מהאי את ממש, ועל דא זכאין אינון ישראל דאיחדן ביה בקודשא בריך הוא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי, עלייהו דכתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם וגו' בגין כך חיים כולכם היום.
| עוד |
איתא בזוהר פרשת ויקרא (חלק ג', דף י"ד עמוד ב') וזה לשונו: אבל ישראל[עו] קדישין בני קדישין דגזעין ושרשין ואתבסמו בטורא דסיני ועאלו במהימנותא שלימתא קדישתא בשעתא דאתגזר (שנימולים) שריא בכולא, דכתיב (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, עד כאן.
ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי
(ויחי פרק מ"ח פסוק ה')
| אותיות |
מילה. רוצה לומר, זו המתנה נותן לו ששני
בניו יתחלקו לבית שבטים ונתן לו הבכורה
לפי ששמר בריתו.
(עיין רש"י שם)
ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלקים בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם
(ויחי פרק מ"ח פסוק ט')
| אחמי |
ליה רזא דברית דנטר ליה וכו'.
(זוהר בראשית דף רכ"ט)
ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה
(ויחי פרק מ"ח פסוק כ')
(עיין תרגום יונתן)
ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה
(ויחי פרק מ"ח פסוק כ')
| היכן |
מצינו שישראל מתברכין כענין הזה ישימך וגו' בעת המילה.
(פסיקתא)
בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור
(ויחי פרק מ"ט פסוק ו')
(עיין זוהר דף רל"ו)
ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל
(ויחי פרק מ"ט פסוק כ"ד)
| משם |
זכה שיהא אבן ישראל אב ובן.
(עיין פרק א' אות ג' ולעיל ויכלכל. ועיין בזוהר הקדוש)
כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם
(ויחי פרק מ"ט פסוק כ"ח)
| סופי |
תיבות מילה, כי כולם שמרו בריתם כנזכר לעיל. כל הנפש וגו'.
וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף
ויחי פרק נ' פסוק כ"ג)
(עיין תרגום יונתן)
וימת יוסף בן מאה ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים
(ויחי פרק נ' פסוק כ"ו)
| בגין |
דיוסף נטר ברית ההיא יו"ד ניתוסף ליה כד אזיל לעלמא דאתי וגו'.
(זוהר שם)
השומר בריתו הוא בבחינת אמת
| מאן |
דנטר ברית הוא בבחינת אמת, מדתו של יעקב אבינו עליו השלום, תתן אמת ליעקב, שבו נכלל קו האמצעי בחינת בריח התיכון בחינת דת"י שהוא דתי המלך, כי הא' שהוא ראש האותיות רומז לדעת, והמ' שהוא באמצע רומז לתפארת, והת' שהוא סוף האותיות רומז ליסוד, והוא ראש תוך סוף שהיא סוד בריח התיכון בחינת התכללות והוא המייחד והמחבר כולם לבחינת מלכות ונתבטלו כל בחינות החיצונים ומושך שפע ברכה וחיים.
מפתח ותוכן הענינים על תיקון פגם הברית
הדברים הבאים כאן הם תמצית מכל הספרים שהבאנו בספר "תיקון הברית" על מעלת וגודל קדושת הברית רובם ככולם הם מקור הסעיפים הבאים מש"ס בבלי וירושלמי, זוהר הקדוש, כתבי האריז"ל, רבי חיים וויטאל, ספרי הבעל שם טוב הקדוש, קב הישר, שבט מוסר, ראשית חכמה, זרע קודש, יסוד יוסף, יסוד ושורש העבודה, עבודת הקודש להחיד"א, בן איש חי, ועוד
| ציינתי |
כאן בקיצור נמרץ ובקצת מראה מקומות לראות מקור מקומן טהור וכדי שלא לנטות מדרך קצרה, העתקנו הרבה דברים בהערה מתחת לקו, ובדרך זה בנקל לעיין באלו הסעיפים ולרשום בזכרון לעשותם. וסידרנים לפי ענינים.
וידוי
שירגיל עצמו דבר יום ביומו ובלילה בווידוים והתודו.
חסד
לגדל יתום בתוך ביתו ויתנהג עמו כמו עם בנו.
לעשות הרבה בעלי תשובה[עז]
חצות
להיות נזהר לעמוד בחצות לילה מי שסיפק בידו לעשות לאונן ולקונן על חורבן בית המקדש ואם לאו יעשה אחר כך[עח].
מצות
שיעשה המצות בכח ובזריזות עד שיתחמם בהם ויזיע ובפרט בעשיית המצות לפסח ונשיאת ב"מ כו'.
סנדק
יהדר להיות סנדק שימולו ילדים על ברכיו ובפרט להיות סנדק אצל עניים.
סעודה
שלא יבזה אוכלים בגאוה ובוז ולא יפרר פרורים.
שיתקן עצמו בתיקון נטילת ידים.
לאכול שיורי פירורי המוציא.
סוד ברכת המזון הוא תיקון גדול.
ספר תורה
להיות נזהר לומר בשעת הוצאת ספר תורה בריך שמיה וכו'.
יהדר להיות עולה לתורה על כל פנים בכל חודש פעם אחת ולברך את הברכות בקול.
להסתכל בעיניו בשעה שעולה לתורה ולקרות בלחש עם הקורא.
עוד יש תיקון בספר תורה שמוציאין קודם כל נדרי.
צדקה
להרבות בנתינת צדקה לעניים.
ציצית
להיות נזהר במצות ציצית ולהסתכל בהם תמיד.
שינת לילה
ללמוד קודם שכיבה משניות או אגדה.
לומר קודם שכיבה ד' מזמורים הראשונים שבהתהלים.
לקרות בכל לילה קריאת שמע של האר"י ז"ל כנדפס בשערי ציון.
לישן בלילה מתוך דברי תורה או קריאת שמע ולא יפסיק בדיבור חול.
שמירת שבת
להרבות בהדלקת נרות בערב שבת.
שיהא נזהר לשמור שבת כהלכתו ולענגו בכל מיני תענוגים[עט].
תורה
ללמוד משניות (ובפרט בסדר טהרות) וללמוד סודות התורה (אם הוא בר הכי).
לימוד ח"י פרקים משניות בכל יום[פ].
להעתיק מחק לישראל עניני סדר לימוד כל המשניות בשנה
לימוד רזי דאורייתא.
לכבד ולאהוב לומדי תורה.
לגדל בניו לתלמוד תורה ולהדריכם ביראת שמים.
להעתיק מאור הזוהר על זה אם יש
תפלה
להתפלל תפלותיו בבכי וצעקה.
להיות מן העשרה ראשונים לבא אל בית הכנסת להתפלל.
לענות אמן בכל כחו [בכל כוונתו].
שלא ידבר בבית הכנסת[פא].
מסירת הנפש על קידוש השם ית' בכל יום בכוונת היחוד דקריאת שמע.
לסמוך גאולה לתפלה.
לומר בכל יום פסוק או"ר זרו"ע לצדי"ק וגו'.
לכוון בתפלה בברכת תקע בשופר. [ולומר בכוונה היהי רצון הנפד בסידורים שם ובפרט בימי השובבים עיין בדברי קדשו של ש"ב באוהב ישראל (פרשת ויחי)].
צוואה
לצוות קודם מותו לבניו שלא יעשו לו לויה אחר מטתו.
תהלים
להיות רגיל באמירת מזמורי תהלים ובפרט בימי השובבי"ם.
עוד סגולה לתיקון חטא זה להתענות בערב שב"ק, ובשבת קודש יאמר תהלים. [לומר כל ספר תהלים בשבת קודם התפלה בלי הפסק. – עיין בספר בנין יהושע מה שכתב בשם אליהו זכור לטוב -].
תיקון גדול לטבול תיכף ולומר עשרה קפיטיל תהלים באותו היום ואלו הן: טז, לב, מא, מב, נט, עז, צ, קה, קלז, קן.
תיקון גדול להתענות ביום ה' מפרשת שובבי"ם ובשנה
תפילין
להיות נזהר במצות תפילין שיהיו כשרים למהדרין ולא בדעיבד, ולהזהיר אחרים שהתפילין לא יהיו חס ושלום על המצח[פב]. וחיוב גדול מוטל על כל אחד מישראל לעורר את חבירו על גודל ענין השכר והעונש[פג] וחיוב הערבות תוכחה ומחאה, יראת שמים ואהבת שמים, כמו שכתוב (קהלת י"ב) "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם".
לאהוב שלום ולרדוף שלום.
ענוה
לבחור ולאחוז במדת הענוה וכאשר ישמע שמחרפין אותו ישתוק וימחול.
לעסוק במצות הכנסת כלה
להוריד דמעות על אדם כשר שמת כמו שאמרו חז"ל במסכת שבת (דף ק"ה) דהוא תיקון לעון קרי[פד],
יזהר להתענות תיכף ביום המחרת בלי איחור כלל.
מעוברת גם ת"ת.
שמונת ימי חנוכה מסוגלים לשוב ולתקן חטא זה.
עוד תיקון ליתן בכל ערב שבת צדקה כפי ערכו לעני הגון דוקא היושב על התורה ועל העבודה ומואס בעניני עולם הזה.
יתענה בכל ערב ראש חודש עד המולד.
לשוב באמת על חטאת נעורים להתענות ה' שנים רצופים יום א' בשבוע, וליתן צדקה בכל ערב שבת קודש ולהיות ניעור כל ליל שישי וללמוד באותו לילה תנ"ך משנה גמרא זוהר ראשית חכמה תיקונים עין יעקב שולחן-ערוך יורה-דעה ולקרות קריאת-שמע של האריז"ל בכל לילה הנדפס בשערי ציון, ואחר הה' שנים הנ"ל צריך להתענות בה"ב אחר פסח וסוכות ושובבי"ם ת"ת וכל ערב ראש חודש והפסקה של שני ימים בחודש אלול ולקבוע עתים לתורה דהיינו ללמוד בכל יום תנ"ך משניות שהוא תיקון לנשמה וזוהר ושולחן-ערוך ועין-יעקב קודם השינה וקריאת שמע של האריז"ל ולילך במקוה לטבול ט' פעמים כדי לקבל עליו קדושה וטהרה מן המקוה העליונה והבן.
לימוד סדר טהרות טוב לתיקון פגם הברית.
לימוד תהלים מועיל לתיקון הברית.
שלא לבייש שום אדם בעולם אפילו בינו לבין עצמו וכל שכן ברבים.
תיקון גדול להאכיל לעניים על שולחנו.
להזהר בכל הברכות לברך אותם בכוונה ובפרט בברכת המזון שהוא תיקון גדול.
הבכי הוא מתיקוני הברית לכן בכל יום יבכה וידאג בדמעות לתקן זאת.
יזהר במים אחרונים ושלא יפסיק בין מים אחרונים לברכת המזון.
יטרח בהכנסת חתן וכלה וישמחם.
ילמד פושעים אליו יתברך וחטאים אליו ישוב.
ישלים בכל יום צ' אמנים ד' קדושות יו"ד קדישים ק' ברכות ר"ת צדי"ק. (ועיין בזוהר הקדוש פרשת מקץ).
לקנאות קנאת ה' בכל כחו לאפרושי מאיסורא וקל וחומר בעצמו להיות נקי מחטא וידבק ביוצרו.
ישתדל להרבות מצות כפי כחו ויתרחק מכל חטא אולי יזכה להיות רובו זכיות.
יזהר לרוץ לדבר מצוה.
ישתדל שיהיה תוכו כברו ויתרחק מתחבולות ומרמות.
לעולם ילמוד סנגוריא על ישראל כלל ופרט ויצדיק לישראל וילמד עליהם זכות.
יזהר מד' כתות שאין מקבלין פני שכינה, והם ר"ת חשמ"ל: חנפים, שקרנים, מספרי לשון הרע, לצנים.
יזהר בשמירת ימים טובים להיות שנקראו אות לתקן על עון פגם הברית.
יזהר בסעודה רביעית במוצאי שבת קודש [כי הסעודה זו כנגד דוד המלך עליו השלום שתיקן הקרי של אדם הראשון וסימן ברית ר"ת בסעודה רביעית יזהר תמיד].
יטרח ויכתת רגליו ביום השישי לכבוד סעודת שבת.
שלא יהיה רע עין.
עוד מתיקון הברית בשבת כשמברכין החודש כשיאמר מי שעשה נסים כו' ראש חודש פלוני וכו' יזכור שעת המולד באיזה יום ובאיזה שעה ובעאיזה חלק יהיה כן.
יקבע עתים לתורה הן עם עצמו הן עם אחרים.
יזהר מלהגיע בידו למטה מטבורו.
ירבה בתורה ויטריח מחו לחדש חידושים בתורה תמיד.
תיקון גדול להתפלל תפלתו כסדר בלא הפסק וכמו שכתבו המקובלים שלא להפך הצינורות.
לטבול בקבלת תענית לשם קבלת תשובה.
להניח שק על בשרו ואפר מקלה על ראשו במקום הנחת תפילין.
ירגיל עצמו לטבול במקוה.
לומר פרקי שירה.
למשמש בתפילין בלמען לא ניגע לרי"ק.
לישב באחדות באהבה עם חבורי חסידי ה' תיקון גדול.
תיקון גדול לטבול תיכף באותו יום במים קרים דוקא.
השתטחות על קברי צדיקים מועיל לתיקון פגם הברית גם מסוגל לזכות לתשובה באמת ולהנצל מכל צרות בגשמיות וברוחניות כן כתבו בספרים הקדושים. (עיין באלף המגן סימן תקפ"ט).
שינה בסוכה הוא תיקון לחטא זה.
אם מנדד שינה מעיניו בזה מתקן פגם הברית שנקרא רע, על ידי מה שהוא ער וילמוד תורה שנקרא טוב.
להתענות בערב שבת קודש הוא תיקון חטא זה[פה].
ראש השנה שחל להיות בשבת הוא זמן התיקון של חטא הידוע[פו].
פט) בימים שבין המצרים העת לתקן הברית קודש. (כן כתב בספר זרע קודש פרשת דברים עיין שם).
צ) יעלה לקרות בתורה במשלים סדר מצורע דיהיה לו לכפרה ולתיקון גדול. (כן כתב בספר פדה את אברהם הובא בספר א"ח תכ"ח).
צא) תיקון לעון גדול הוצאת זרע לבטלה אף כי עשה עבירה זו כמה וכמה פעמים למאות בלי מספר אחר שבכה והתחרט לפני ה', יתענה ג' הפסקות של ב' ימים וב' לילות רצופים ועוד ג' ימים נפרדים, ובכל יום כל ימי חייו יהיה בתשובה ושברון לב בחרטה וטהרת הגוף בטבילה והנפש בתורה, ויזהר מאוד בשמירה יתירה בקדושת הברית שלא יבא אפילו לידי הרהור ולא ישים ידו לעולם מתחת טבורו ולמטה, ובכל יום יבכה וידאג ויאנח ובתנאי שיוסף שקידה בתורה ובמצות ובמעשים טובים וצדקה שהיא על כולם ותפלה בכוונה ותמיד יהא לבו נשבר בקרבו ואז טוב לו סלה ומובטח שהוא בן עולם הבא. (בספר עיר מקלט מצוה קפ).
צב) להיות נעור כל ליל שישי ללמוד כל הלילה עד הבוקר הוא תיקון גדול ונפלא לפגם הברית. (כתבי האריז"ל ושאר ספרי המקובלים).
מב) גם זה תיקון לשמור ולהרחיק את עצמו מדברים המסבבים וגורמים חטא זה כדי להנצל ממנו וה' ישמרינו, ועיין בתיקוני תשובה שנדפסו בספר מצות השם דקא חשיב לכלהו ואלו הם, המספר לשון הרע, המדבר נבלות פה, המדבר דברים שקרים, המגלה סוד למי שאינו ראוי, מברך ברכה לבטלה, הנודר ואינו מקיים, הפוגם בראיה, המסתכל בנשים ובבגדיהם, המרבה בדאגה, המטה אזנו לשמוע דברים בטלים, האוכל אכילה גסה, הישן בחדר לבדו, המסתכל בבעלי חיים כשנזקקין זה לזה, להזהר מלרכוב על בהמה בלא אוכף, ליזהר מלדבר עניני תש' אפילו עם אשתו שלא בשעת תשמיש ויזהר מלראות במקום הגורם לו הרהור ומכל שכן שלא יהרהר בדברים אלו בכיון שמקשה עצמו לדעת בזה ואמרו חכמינו זכרונם לברכה המקשה כו', ולא יאכל בדברים המרבים זרע אלא בליל זיוג. עד כאן.
ואציין עוד אלה הדברים אשר מצאתי שכתבו עוד ליזהר מהם שלא לבא לידי עבירה חלילה ואלו הן, המסתכל בצורת עבודה זרה אינהו ואביזרייהו, שלא ירבה דיבור עם האשה, אם סביב מטתו יהיה כלים צואים, אם יהיה סביב מראשותיו מנעלים או מכנסיים וכיוצא, אם יהיה עליו מפתחות ברגל וכיוצא בעת שישן, אם יהיה קורי עכביש למעלה מראשותיו, האוחז באמה ומשתין, אם בתחלת הלילה ישן על צד ימין, מי שאינו נוטל ידיו בבוקר בתחלת הקיצו, בסיבת תענוג השינה כל הלילה, העושה מצות באקראי ולא בקבע, הפורץ גדר מגדרי רבותינו זכרונם לברכה, המתגאה, המיפה את עצמו ומסלסל בשערו, מי שטבעו חומד ממון. כל זה העתקתי מספרים הקדושים ורובם ככולם העתקתי מספר קרנות צדיק והשאר מה שמצאתי כתוב בספרים[פז].
בו יבוארו: סיבות שונות המביאות את האדם לפגום בברית
סיבות מביא את האדם לידי הוצאת
זרע לבטלה בהקיץ או בחלום
א) מי שפוגם פיו ולשונו לדבר ניבול פה ולשון הרע ולדבר שקרים מטמא אותו בטומאת קרי בשעת שינה.
ב) המגלה סודות למי שאינו ראוי לגלות לו שום סוד.
ג) מי שברך ברכה לבטלה ובכלל זה כשאינו עונה אמן אחר השליח-ציבור בשעה שחוזר התפלה שמונה-עשרה וגורם לשליח-ציבור לברך ברכות לבטלה לכן מטמאין אותו.
ד) מי שנודר דבר מה ואינו מקיים נדרו לשלם מה שנדר.
ה) מי שפוגם בראיה רחמנא לצלן להסתכל במקום ערוה הן בנשים יהודית או בארמית או בבתולות או בשעה שבהמה ועוף נזקקין זה לזה.
ו) מי שמרבה באכילה ושתיה ואוכל מאכלות שמנות ואכילה גסה.
ז) מי שישן בחדר יחידי אוחזתו לילית ומכשילו בהוצאות זרע לבטלה.
ח) מי שמסתכל בצלם או בפסל ומסכה.
ט) מי שמרבה בדאגה ויגון ואנחה.
י) מי שפוגם באזנו לשמוע ניבול פה או דברים בטלים.
עד כאן מהסיבות
תיקוני החטא
א) לשמור שבת במחשבה ודיבור ומעשה כמבואר בראשית חכמה שער הקדושה.
ב) להרבות בתינת צדקה לעניים ולהזהר בהפרשת מעשר מכל ריוח שבא לידו.
ג) להזהר ממשקה המשכר אפילו בשבת ויום טוב.
ד) להתפלל כל תפילותיו בבכי וצעקה.
ה) לקרות הקריאת שמע שכתוב בשערי ציון בכל לילה.
ו) שיבחור במדת הענוה ויסבול כל העלבונות וחרופין וגידופין.
ז) לגדל יתומים בתוך ביתו ולהשיאם בשמירת ברית קודש.
ח) להיות מעשרה ראשונים בבית הכנסת ולהתפלל תמיד בציבור ולא ביחיד חס ושלום ולהיות זריז וזהיר במצות תפילין ובמצות ציצית על צד היותר טוב ולסמוך גאולה לתפלה ולהזהר לענות אמן יהר שמיה רבה ואמן בכל פעם בחוק ולא יעבור.
ט) שיתחמם בכל עשיות מצות הבאות לידו עד שיזיע ובפרט באפיית המצות לפסח.
י) להרבות בהדלקת הנרות לכבוד שבת ובתוספת שבת ב' שעות קודם הלילה.
יא) לענג את השבת כהלכתו כמתנת ידו אשר ברכו השם יתברך.
יב) ללמוד קודם שכיבה ולומר הד' מזמורי תהלים קודם השכיבה.
יג) להזהר לומר בריך שמיה בשעת הוצאת ספר תורה ולהיות עולה לקרות בתורה על כל פנים פעם אחת בכל חודש.
יד) שילמוד משניות בכל יום ואם אפשר לו ללמוד ח"י פרקים מה טוב ומה נעים.
טו) יאמר תמיד בכל תפלת שמונה-עשרה בברכת תקע בשופר היהי רצון הנדפס בשע"צ וגם בשעת ראש-חודש בענטשן ובשעת אמירת ומפני חטאינו
טז) לאכול משיורי המוציא ולהאכיל מסעודתו תמיד לעניים בני תורה.
יז) להתענות בשובבים ת"ת כמבואר בספר עבודת הקודש.
י"ח) ללמוד חק לישראל דבר יום ביומו[פח].
אחד מגדולי התיקון לפגם הברית הוא לימוד
החק לישראל דבר יום ביומו
מכתב המלצה מהגה"צ אב"ד משארמאש שליט"א [זצ"ל] בשנת תש"ל על הדפסת החק לישראל כל פרשה בנפרד כדי לקיים בניקל בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. וזה לשונו:
| מלפנים |
זאת בישראל בדורות הקודמים ובימי אבותינו זי"ע, אשר כל אחד ואחד בין תלמיד חכם בין איש המוני השתדלו להשלים חוקם בכל יום ויום בספר חק לישראל חק ולא יעבור, וכן נהגו הצדיקים הקדושים מדור דור כידוע, ומקור חוצבו ממקום קדוש עליון, יסדו ותקנו איש האלקי קודש הקדשים מרן רבינו האריז"ל ללמוד בכל יום עניני מוסר ודינים מלוקטים מארבעה חלקי השולחן ערוך והרמב"ם ז"ל כדי לצאת גם ידי חובת לימוד הלכה, על דרך אמרם ז"ל כל השונה הלכות בכל יום כו'.
| ועיין |
בשולחן ערוך (סימן רל"ח) דאם לא השלים חק הקבוע לו ביום, ישלימנו בלילה מיד. ועיין בפתחי תשובה (יו"ד סי' רמ"ו) בשם משנת חכמים דדעתו נוטה דאם לא השלים בלילה מחוייב להשלים אף ליומא אוחרא, וצריך ללמוד דבר זה קודם שאר לימודו עיין שם.
| בעונותינו הרבים |
בסיבת החורבן והגלות שאירע לעם ישראל בימינו אלה הרבה ממנהגי ישראל הטובים והישרים נדלדלו ונטשטשו, ולמיעוט מציאותם כמעט שנשכחו מלב ההמון, וככה אירע גם בלימוד החק לישראל, שהיה חק קבוע לכל בר ישראל מגדול ועד קטן להשלים חקו מידי יום ביומו כל ימי חייהם עד עולם, ועכשיו בעונותינו הרבים נתמעטו לומדיה ועוסקיה וכמעט לא נמצאו, מי יתן איפוא להחזיר עטרה ליושנה שיקבעו כל אחד ואחד שיעור קבוע ללמוד בכל יום ויום כפי הסדר שיסדה רבינו האריז"ל על פי הסוד, וגם לקבוע שיעורין ברבים כמנהג אבותינו הקדושים בדור הקדום.
| על כן |
באו ונחזיק טיבותא לגברא דמרא סייעא … אשר טוב עשה בעמיו והדפיס ספר חק לישראל בדפוס נאה ומשובח, באותיות מאירות עינים, גם חילק כל פרשה בכרך לבדנה, למען להקל ללומדי' להוליכם בחיקם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך באלה מסעי, והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, ולא ימוש ספר התורה הזה מפיך, ועל ידי זה יהיה באפשרות גם להטרודים על המחי' ועל הכלכלה להשלים חקם בספר החק לישראל מידי יום ביומו. ואקוה בעזר השם שיתרבה גבולנו בתלמידים ויתרחב גבול הקדושה להגדיל תורה ולהאדירה. ומתאמרא משמיה דהגאון הצדיק הקדוש משינאווע זללה"ה, אשר לימוד החק לישראל מסוגל לפרנסה בנקל ובהרחבה, ונרמז באמרם ז"ל (ביצה ט"ז ע"א) דהאי חק לישנא דמזונא הוא, עד כאן דבריו הקדושים ודפח"ח, ובזכות התורה הקדושה יוסיף הקב"ה ויגאלנו גאולת עולם במהרה דידן אמן כן יהי רצון.
הכ"ד הכותב לכבוד התוה"ק ולומדי'
נפתלי הירצקא העניג אבד"ק שארמאש יצ"ו, ברוקלין, נ.י.
| אחר |
תפלה ישתדל ללמוד סדר היום בסדר חק לישראל כי הוא סדר נאה דרך קצרה וכשרה וזוכה במעט זמן לקרות תנ"ך ולשנות משנה וגמרא וזהר והאיש הירא ח"ק נתן ולא יעבור כי הוא תועלת עצום לנפשו קרי"ה נאמנה הזאת נעמי וגם ילמוד תנ"ך בתרגום כמו שכתוב האר"י זצ"ל ושם ימצא הכל מוכן אמנם יש בו טעויות הרבה וצריך להבין ולהרגיש הטעות ובנביאים וכתובים ילמוד פעם אחת מקרא ופעם תרגום ולא יכוין בכונות הכתובים שם כי הם מלאי השגיאה כי לא יאמר התפלות שבראש הספר (ועתה נדפס חק לישראל בסדר יפה ונחמד).
(עבודת הקודש (חלק א') למרן החיד"א זלל"ה)
סגולה גדולה לתיקון פגם הברית ללמוד בספר חק לישראל
| בספר |
שארית ישראל (בפתיחה לספר שמות) וזה לשונו: הנה הרואה יראה בספר הקדוש שנקרא חק לישראל שהוא תיקון לפגם הברית ככה קבלתי מרבותי שתיקון האמיתי הוא על ידי התחברות תורה שבכתב עם תורה שבעל פה על ידי חק לישראל ורמז לזה במאמר וחוק בשארו שם וכו', על כן בעקבות משיחא אלו יצא לאור ספר יוסף לחק מהצדיק הגדול רבי חיד"א זכרונו לברכה תלמידו של רבי חיים אבן עטר בעל אור החיים שיש בו שני אורות תרין משיחין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף בסוד חכם הכולל המתקן פגם של כל ישראל.
| הרואה |
יראה כי בימים האלו בימי שובבי"ם ת"ת [תרומה תצוה] תיקונים גדולים לפגם ברית המעור והלשון כנ"ל ויש בהם רזין עילאין רזין דרזין כו'.
(שארית ישראל שער השובבים דרוש א')
תיקון לעונש כרת ר"ל
| עיין |
ביסוד ושורש העבודה (שער ח' פרק א' ובשער יו"ד פרק ח') שכתב בשם האריז"ל להנצל מכרת להיות נעור כל הלילה ולא יישן כלל אלא יעסוק בתורה עד אור הבוקר, וראוי ללמוד מעניני העבירה שעבר שחייב עליה כרת ובכל לילה שיעשה כן נצול מכרת אחד שנתחייב, עד כאן לשון האריז"ל, ונוהגים ללמוד מסכת כריתות משניות וגמרא וספרי יראים כו' עיין שם, [וכן הוא בשער היחודים ובספר נגיד ומצוה (חלק ב' שולחן ערוך האריז"ל ובמשנת חסידים מספר התשובה].
| ובספר |
ישועות חכמה (סימן עא) כתב דכל אדם צריך לחוש שמא פעם אחת חלל שבת או יום הכיפורים, או אדם שנכשל באיסור נדה חס וחלילה ולא ידע על פי חשבון שהוא סמוך לוסתה שאז הוא קרוב למזיד חס וחלילה וחשבוני הוסת הם רבים כמבואר בקיצור שולחן ערוך ובמסגרת השלחן (סימן קנה) עיין שם, והוא לא ידע ואשם חס וחלילה על מה שלא למד לידע היטב כל הדינים, וכן לפעמים בענין חמץ בפסח יוכל להיות מכשולות חס וחלילה בשנה שרבו הגשמים כידוע גם יוכל להיות כי בגלגול העבר עבר על איזה כריתות חס וחלילה ונתגלגל לתקן ומכל אלו הטעמים טוב לכל בן תורה להיות ניעור לפעמים בלילי קיץ כל הלילה בליל שישי או באיזה לילה שירצה – שבקיץ אין בזה טורח כל כך – וילמוד כל הלילה עד שיאיר היום ויהיה ניצול בכל לילה מכרת אחד וילמוד המשנה דכריתות פרק א' בכוונה ובתשובה. וזה לשון המשנה שלשים ושש כו' ואחר זה טוב לומר תפלה זו בכוונה ובפרט אחר חצות לילה שהוא עת רצון. יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתכפר לנו על כל חטאתינו ותסלח לנו על כל עונותינו ותמחל לנו על כל פשעינו וטהר מחשבותינו ולבנו לעבדך באמת ובשמחה. עד כאן לשון ספר ישועות חכמה.
| ומה |
שכתב שם דכשהולך לישן כשיאיר היום יטול ידיו ג' פעמים ויברך ברכת התורה ואחר כך יאמר כל הקריאת שמע לצאת ידי חובת קריאת שמע של שחרית עיין שם, לעניות דעתי לא נראה כן אלא שיוכל לקרות קריאת שמע בלא ברכת התורה דבברכת התורה של אתמול נפטר עד אחר שינת קבע של לילה זו עיין שו"ת מהר"ם שיק (אורח חיים סימן א') ושאר תשובות אחרונים, וכן ראיתי בספר זכרו תורת משה שכתב דשאל את פה קדשו בעל דברי חיים זלה"ה מצאנז על זה ואמר לו שאם דעתו לישן אזי מותר ללמוד עד השינה בלי ברכת התורה עיין שם.
| וה' |
יתברך יטהר לבנו הזונה ויזכינו שנוכל לתקן את אשר שחתנו ולעבדו עבודה תמה מתוך נחת והרחבה בלב שמח אמן כן יהי רצון.
| מי |
שראה חס ושלום קרי בלילה אזי יתענה בו ביום כמו שכתוב בספר שע"צ דמי שמתענה בו ביום יכלו ויתמו המשחיתים והמקטריגים והמזיקים שנבראו מטיפות קרי ועולה לו במקום טבילה כאלו טבל במים במקוה טהרה ועיין שם שהאריך בזה.
(יפה ללב חלק ב')
| עיין |
בעבודת הקודש בחלק ציפורן שמיר (אות ד"ק) שכתב וזה לשונו: מסורת היא בידינו שהרואה קרי יטבול בו ביום ההוא דייקא ומתודה כראוי ונמחה המזיק של קרי.
| וכתב |
בספר יפה ללב (בקו"א) דכמו כן אם מתענה בו ביום ומתודה כראוי נח המזיק, כי בכלל סגולות התענית הוא כי הסטרא אחרא אין בה כח לידבק במי ששרוי בתענית (הובא דבריו בספר או"ח החדש סימן תקס"ב). ועיין בספר היקר יסוד מערבי שהוא מיוסד על זרע לבטלה רחמנא לצלן מחכם ספרדי אחד נ"ע שכתב (בדף כ"ו עמוד ב') סגולה נפלאה לרואה קרי חס ושלום ללמוד פרשת נח כי היא מסוגלת להכרית כח הטומאה ושלא יבא לידי טומאה עוד. (עיין ספר המדות להר"ן זכרונו לברכה ערך קליפה אות יו"ד ובספר האח נפשינו עיין שם). ועיין בספר עתרת חיים (להגאון מהרח"פ זללה"ה סימן מ"ב) שסידר תיקון למי שראה קרי ביום כפור, ובסוף כתב שם בספר חמה"י בהלכות סוכה (סוף פרק ב') דיקנה לולב ואתרוג לזכות את הרבים עיין שם.
(ס"י)
עוד עניני תיקון הברית
| מאן |
דכאיב ליה בעון המר והנמהר תוצאות שכבת זרע לבטלה רחמנא לצלן אזיל לביה אסיא לחפש תיקון על זה בספרים הקדושים הלא המה בספר הקדוש ראשית חכמה שער הקדושה (פרק ט"ו ופרק ט"ז) בספר הקדוש זרע קודש, ובספר יסוד יוסף וכו', ונעתיק איזה פרטים בזה:
| א) |
מתקוני הקרי שירגיל עצמו לטבול ועל כל פנים לפחות בכל ערב שבת קודש וערב יום טוב
(זרע קודש).
| ב) |
ישמע חרפתו ואינו משיב ולכן אמרו בש"ס הנעלבים ואינם עולבים וכו' עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו
(ספר זרע קודש).
| ג) |
כתב הטורי זהב (אורח חיים סימן ת"ס) וזה לשונו: כתב בכוונת האריז"ל שטרח עצמו במצת של מצוה[פט] עד כי יתחמם ובזה ישבר הקליפות שנולדו משכבת זרע לבטלה. ועיין בשערי תשובה (סימן רנ"א) שכתב גם כן בשם כוונת האריז"ל הזיעה שאדם מזיע בצרכי שבת הם סגולה למחיקת עונות כמו הדמעות, ולכן צריך לטרוח הרבה בשביל כבוד השבת וכהאי גוונא כתבו בענין עשיות המצות בערב פסח, עד כאן לשונו.
תיקון לרואה קרי ביום כיפור רחמנא לצלן
| הסגולה |
לזה כתב בספר קרבן נתנאל (בפרק ח' למסכת יומא אות פ"ב) וזה לשונו: ובכוונת האריז"ל יש תיקון לזה:
| א. |
שלושים יום כל יום יאמר הפיוט מסדר קדושות של יום כיפור בכוונה שלימה ורצויה ובדמעות שליש.
| ב. |
וגם יעשה פדיון נפש כמנין וחשבון שמו.
| ג. |
גם מצוה לנדור בעת צרה לקבל עליו בנדר ללמוד מספר פ' או תענית או צדקה ואז ועד עולם כל ימי היותו, עד כאן לשונו.
| ובשאלות |
ותשובות אמרי א"ש (סימן מ"ו) כתב: ויסכים בלבו ללמוד וללמד לשמור ולעשות, וגם ללמוד בכל יום בלי נדר ב' או ג' סעיפים שולחן ערוך אורח חיים בתחילתו, לכבוד ד' אלקי ישראל, עד כאן לשונו.
| והסדר |
של ד' קדושות הוא כך: יתחיל בשחרית ובכן לך תעלה וכו' מי יתנה תוקף תהלתך וכו' עד קדושה משולשת, אל ברוב עצות וכו' עד יבוא בהם הרוח, תמיד תתלונן וכו' לדור ודור הללוי-ה ויתחיל במוסף עשה למען שמך וקדש וכו' עד קדושה בקודש אז מלפני וכו' עד הללוי-ה, ויתחיל במנחה כי רוכב בערבות עד והנקדשה בקודש ויתחיל בנעילה שערי ארמון וכו', וכל הקדושה עד הללוי-ה חמול על מעשיך וכו', עד המלך המשפט ויסיים במזמור קמ"ג ד' שמע תפלתי וכו'
(לקוטי צבי בשם ס' ע"ח)
| תקנה |
להמוציא שכבת זרע לבטלה לצוות שלא ילווהו בניו אחר מטתו.
(הנהגת אדם, מדרש תלפיות)
תיקון לזרע לבטלה לומר התפלה הזאת בברכת תקע בשופר
| בברכת |
תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבל גליותנו כשיבא לתיבת: וקבצנו יחד יאמר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותינו שכל טיפה וטיפה של זרע שיצא ממני שלא במקום מצוה בין באונס בין ברצון בין בהרהור בין במחשבה שתכניסהו במקום קדוש בעבור קדושת שמך "חבו" היוצא מפסוק ח'יל ב'לע ו'יקיאנו והטוב בעיניך עשה בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל וכו' וטוב מאד לתיקון זרע לבטלה.
(של"ה הקדוש, מדרש תלפיות יסוד ושורש העבודה)
תיקון למוציא שכבת זרע לבטלה לצום פ"ד ימים רצופים
| תיקון |
למוציא שכבת זרע לבטלה תצום פ"ד ימים רצופים ותכוין בשם ע"ב דיודין מ"ב של טיפה עילאה מ"ב זווגים ומ"ב פ"ב ג' דיורין ט"ל ע"ב ד' יודין שם ב"ן שני הויות חד רוחא דכגוונא שנשאה שם תמיד וזהו סוד אי זה ספר כריתות בסוד אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי ומתמלא דיודין וכו' גם צריך לתת פרוטה לצדקה קודם כל תפלה ויתקן מה שגרע ויכוין לכל הנזכר.
(נגיד ומצוה, מדרש תלפיות)
[א]) קם רבי שמעון פתח ואמר: בראשית ברי"ת א"ש. שהוא אות ורושם, שעליונים ותחתונים בו עומדים. הוא אות הצבא שלמעלה שבהם נקרא הקדוש ברוך הוא יקו"ק צבאות. והוא אות הצבא שלמטה. הוא אות וברית שבו עומדים שמים וארץ ,כמו שאתה אומר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. הוא אות ודאי, שהוא רושם של חותם המלך.
[ב]) פירוש הזוהר: בראשית, ברי"ת א"ש. ברית זה צדיק. כל נקרא. קשר כל אברי הגוף. ח' שהוא שמונה ימים, הם שיעור השבת, שהוא שני אלפים אמות לכל צד, לשמור בהם אות שבת. כמו כן הם שמונה ימים תחום לקבל בהם אות ברית, ולשמור אותו בהם, שלא נעשה באות ברית חילול. אמר רבי אלעזר, אבא, יום אחד היינו הולכים אני ורבי יוסי. ובא בנו של רב המנונא הזקן מאותו עולם, בדיוקן זה העולם. והזדמן לנו בדרך כמו שמחמר בשני חמורים. ושאלנו (נ"א ושאל אותנו) מהו את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, ואמר הוא דברים יפים. אבל עם כל זה רוצה אני לשמור מפיך. אמר לו, בני, בוודאי ברית הוא שקול לשבת, ומפני זה (בראשית ירא שבת).
[ג]) פירוש הזוהר: בא ראה, כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם עשה הברית שכל העולם עומד עליו מנלן דכתיב בראשי"ת ברא שית, זהו הברית שהעולם עומד עליו.
[ד]) פירוש הזוהר: בוא ראה, כל זמן שישראל שומרים ברית קודש, אז עושים קיום למעלה ומטה. וכאשר עוזבים את זאת הברית, אז לא נמצא קיום למעלה ומטה.
[ה]) פירוש הזוהר: והן שבעה מדורי הגיהנם. אותה נפש שלא חזרה בתשובה באלו שלושה, מוריד אותה הקדוש ברוך הוא במדורי הגיהנם האלה, ושם נשכחת לדורי דורות. ואם הוא צדיק נאמר בו כי שבע יפול צדיק וקם. אמר רבי אלעזר ואם הוא צדיק מדוע יורד שם. אלא כדי להוציא משם כל נפש ונפש מאלו שהרהרו בתשובה ומתו בקצרות שנים, והוא טורח בשביתו. זה הוא מאמר ראשון שהוא בראשית.
[ו]) פירוש הזוהר: וזה סוד את קשתי נתתי בענן. והעמידוהו החברים דבר שהוקש לי. מוקש כתוב בו. שבו היה מוקש לאדם הראשון, כמו שהעמידוהו אדם הראשון מושך בערלתו היה. ומה ששומר אותו הוא בהקש בשותפות עמי, בדיוקן שלי עליונ אמר ויברא אלקים את האדם בצלמו. מפני שמי ששומר ברית זוכה למלכות. הרי הוא בהקש לי בשותפות עמי. ואם לא שומר אותה הופך ק"ש, קשה לו קשה לאות ה'. ועל זה הקש נאמר ובית עשו לקש. והוא לק"ש בהיפוך אותיות שק"ל. והוא שקל הקודש. אוי למי שלא שומר אותה, וזכאי הוא מי ששומר אותה. ומי ששומר ברית זו, הוא עד עליו, ע' מן שמע ד' מן אחד.
[ז]) פירוש הזוהר: ובמה נסתר בן אדם מאלו דינים וקטרוגים שלא שולטים עליו. בתשובה, זה הוא שכתוב יושב בסתר עליו. זו אימא שהיא סתר. עליון ממנה זו חכמה, שלא ניכרת אלא בה'. בצל שד"י יתלונן זו אימא עליונה (נ"א תחתונה). צל שד"י שהוא אות ברית קודש, שנאמר בו אך בצלם יתהלך איש. וזה שכינה תחתונה, שהיא צלמו של הקדוש ברוך הוא. ועליונ אמר ויברא אלקים אתה אדם בצלמו. בצלמו ממש זו השכינה, צלמו של הקדוש ברוך הוא. במידה שלו בשיעור שלו שלא הוסיף ולא גרע.
[ח]) פירוש הזוהר: ומפני שהכל נברא בזה הצלם שעל כל ישראל שהוא צדיק, נאמר בהם ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגומר.
[ט]) בינתים הרי הזקן ירד אצלו כמקודם פתח ואמר, רבי רבי, (י') ברית הוא ודאי צדיק ח"י עולמים.
שהוא י' קטנה מצד החכמה שלמעלה. כאשר יורדת י' אצלו, אף על פי שבמקומה י' עליונה נקראת, כאשר יורדת לגבי צדיק י' קטנה נקראת, ואות ו' אף על פי שהיא ו' עליונה במקומה בעמוד האמצע. כאשר יורדת אצל צדיק להתחבר בה. ו' קטנה נקראת. אלף בית של אותיות קטנות בו הן. וה' עליונה כאשר יורדת אצל צדיק, קטנה נקראת. ואף על פי שאותיות השם הקדוש בו כלולות, סתומות הן בו. ובשבילו נאמר סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם. ואם סתומות הן בו, במה ניכרות. בשכינה שהיא מראה שמאירה כאשר יורד יקו"ק לגבי צדיק להאיר בה ודאי. וממנה ניכרים. זה הוא שכתוב כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו. אם הוא שם נקראת מראה שמאירה. ובאותו זמן כי אם בזאת י'תהלל 'המתהלל ה'שכל ו'ידוע. ואם יסתלק מצדיק ונשאר הוא חרב ויבש, מיד נקראת מראה שלא מאירה. באותו זמן אל יתהלל חכם בחכמתו.
[י]) ומי גורם להאיר לה, ולהכיר בה את הקדוש ברוך הוא. מי ששומר ברית.
וסוד הדבר זה השער לה' צדיקים יבאו בו. זו היא שער הצדיקים, ויש להם רשות להכנס שם. וזה הוא מי שהוא צדיק, ובו יקו"ק, הוא זוכה בשכינה ויורש אותה, ועולה בה למלך שהוא עמוד האמצע. שהוא מלך, והיא מלכות שלו. וסוד הדבר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, וזו היא השכינה שנאמר בה והארץ הדם רגלי.
[יא]) וכאשר נכנסה בי"ת סוד הברית בין שתי אותיות לו, שהן שי"ת תי"ו, (נכנסו) ונעשו שב"ת
ובוא וראה, כאשר עמדו ישראל על הר סיני, נכנסה בין שתי אותיות אלו סוד הברית, ומי היא, בי"ת, ונכנסה בין שתי האותיות שנשארו ונתן אותו לישראל. וכאשר נכנסה בי"ת סוד הברית בין שתי אותיות לו, שהן שי"ת תי"ו, (נכנסו) ונעשו שב"ת כמו שאתה אומר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדרתם ברית עולם, כמו שהיתה התחלת העולם להתיחס בהם כל דורות העולם מאלו שתי אותיות, ש"ת היו תלויות עד שנשלם העולם כיאות, ונכנסה ביניהם ברית הקודש ונתקן בשליות ונעשו שב"ת.
[יב]) אם שומר שבת שומר הברית, והשומר ברית שומר שבת
ויש לרמז בזה פסוק (בשלח) כתיב ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט. הרי שחיללו את השבת ולכן ראשי תיבות מזה מילה הרי על ידי שחיללו את השבת כאלו מחללי בריתם. והפוגם בריתו כאלו מחלל שבת, ומכלל הן אתה שומע לאו, אם שומר שבת שומר הברית, והשומר ברית שומר שבת.
[יג]) פירוש הזוהר: ומי ששומר אותו [את הברית], הוא בדומה לי בשותפות עמי בצלם שלי. עליו נאמר "ויברא אלקים את האדם בצלמו", כי מי ששומר הברית זכה למלכות, הרי הוא בדומה לי בשותפות עמי… ומי ששומר הברית, זה הוא "עד" עליו, אות עי"ן מן תיבת "שמע", ואות דל"ת מן תבת "אחד".
[יד]) מאן דנטיר אות ברית קודש, הקדוש ברוך הוא
שומרו בכל אתר שצריך שמירה
פירוש הזהר: ומאן דנטיר אות ברית, שהיא מדת היסוד, בכל אתר דאיהי, בכל המצות הנקראות אות, בין בברית מילה ששומרה מלפגום בה, בין בשבת ויומין טבין הנקראים אות ושומרם מלחללם, קודשא בריך הוא נטר ליה בגינה, הקדוש ברוך הוא שומרו בזכות זו המצוה, בכל אתר שצריך שמירה, ומכסי עלוי משנאוי, שלא ישלוט עליו הסטרא אחרא, כגוונא דמשה דאתמר ביה בצל שד"י יתלונן, כדרשת חכמינו זכרונם לברכה (שבת פ"ח ע"ב) שמשה היה מתיירא מן המלאכים ופירש שד"י מזיו שכינתו עליו, וכגוונא דאסתר דסתיר לה הקדוש ברוך הוא מאחשורוש דאיהו ערל וטמא ושוי באתרה שנית, היינו שידה, בדיוקנא דילה, בצורת אסתר, הדא הוא דכתיב כל אשר תאמר ינתן לה וגו', שביקשה אסתר שלא ישלוט בה אחשורוש, אלא תנתן במקומה שידה, בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני, היא מקום הנקבות של הסטרא אחרא, כי זה לעומת זה עשה אלקים, כמו שיש בקדושה בחינת רחל ולאה, כמו כן יש בסטרא אחרא, והשידית שנזדמנה לאחשורוש תחת אסתר משם באה ולשם שבה, ועוד ואיהו נטיר לה מהמן הרשע שרצה לאבדה עם כלל ישראל יחד, הדא הוא דכתיב מצר תצרני, ומפרש דאיהו צר ואויב כמו שכתוב "איש צר ואויב המן הרע הזה", עד כאן.
[טו]) ראה בזוהר הקדוש פרשת ויחי (דף רי"ט עמוד ב') דלא מהני תשובה רחמנא לצלן על חטא הידוע, ובמקום אחר בזוהר הקדוש (פרשת נח דף ס"ב עמוד א') אמרו דרק תשובה סגי מהני, וכן איתא בזוהר הקדוש פרשת ויקהל (דף רי"ד עמוד ב') דרק תיובתא שלימתא, תיובתא דאיהי אתחזייא על כל עובדוי וכו', עד כאן לשונו. (ועיין יומא דף פ"ו עמוד א'. זוהר הקדוש סוף פרשת במדבר. דברי חיים פרשת נח על הפסוק "קץ כל בשר בא לפני").
[פירוש הזוהר: תשובה שלימה, תשובה שהיא ראויה לחפות על כל מעשיו.]
ועיין בספר הקדוש "נועם אלימלך" בהנהגותיו, כי חטאת נעורים של האדם מסמין עיניו שלא יראה האמת, עיין שם. ובעונותינו הרבים חטא זה הוא גורם השפלות הגדול בדורנו, שאין אנו יכולים להתעלות במדרגות עבדות השם יתברך, כי חטא זה מסמא עינים רחמנא לצלן ומעכב, ואילו זכינו לתקן חטא זה ויקבל השם יתברך בחינת תשובתינו ויענה ויאמר סלחתי, כבר נהייתה הגאולה שלימה.
[טז]) ראה נדה (דף י"ג עמוד א'), ועיין של"ה שער האותיות – עמק ברכה י”ב, ועיין כלי יקר שמות (פרק כ' פסוק כ"ח), רבינו בחיי בראשית (פרק ו' פסוק י"ב).
[יז]) פירוש הזוהר: זכאי העם שכל זה מחכים. אהה חסיד קדוש, מי ששומר ברית שם אותו אחריו והיא לפנים. ואם תאמר מי שומר לאחור, הרי שמירה גדולה ועליונה מהכל ששומר אותו. ומי הוא, צדיק עליון באהבה רבה. נכנס בין צדיק וצדק ונמצא שמור מכל צדדים. זכאי מי ששומר ברית זו. ועל כן ישראל נראים כל זכרים ששומרים אות קיום זה לפני המלך הקדוש. מי הוא שיכול להזיק לבן שהוא באמצע, אביו מכאן ואמו מכאן והוא ביניהם, וזה כאשר הוא אחרי ה'.
[יח]) פירוש הזוהר: אותו רקיע הוא הולך בגלגול יותר ממה שעינים יכולות להסתכל. כל אלו שומרים הקיום הקדוש שצריכים [צריכים] להראות לפני המלך, שהרי לא נראים אלא כדי להראות שהם בני מילה קדושה, ועל כן יראה כל זכורך, אלו בני הקיום הקדוש. דייק גדול הישיבה זכורך, ולא זכרך, שהרי זכר כתוב ולא זכור, מהו זכורך, אלא כל אלו ששמרים קיום קדוש ולא חוטאים בו, אלו הם בני המלך, שבכל יום משתבח בהם וזוכר אותם תדיר. ועל כן זכורך, אותו שיש בו קיום קדוש. שזוכר אותם המלך בכל יום, שאין שבח לפני מלך עליון (אלא) כמי ששומר ברית זו.
ועל כן צריך שיראו שלש פעמים בשנה לפניו. שלש פעמים מדוע, אלא מפני אבות ראשונים שקבלו את זו הברית, ראשונה לכל מצות התורה, ומשום כך שלש פעמים הםב שנה. אברהם קיבל ברית. יצחק קיבל ברית. יעקב היה שלם מכולם ועל כן כתוב בו ויעקב איש תם, שלם מהכל.
אברהם תמים נקרא, ולא היה כל כך כלם, אבל תם שלם מהכל. מה כתוב בנח איש תצדיק תמים היה בדורותיו, שהיה רשום ברושם קדוש ביניהם. ואמר גדול הישיבה בכל מקום שכתוב תמים, שרשום ברושם קדוש באות קיום של ברית, ומפני ששמר ברית נקרא תמים בדורותיו, מה שלא היו כולם כך, שהם השחיתו דרכם.
ועל כן כתוב אתה אלקים התהלך נח. וכי מי יכול ללכת עמו. אלא כל מי ששומר ברית קודש מתחברת בו השכינה ושורה עליו.
[יט]) פירוש הזוהר: שיש לו פנים לבנים רושם של אריה חותם שלו. מי שאדום בפניו איהו חותם דשור. מי שהוא ירוק בפניו איהו חותם דנשר. ומי שהוא שחור בפניו יש לו דמות אדם כמו התורה דאתמר בה שחורה אני ונאוה.
[כ]) פירוש הזוהר: מצות ברית מילה בחיתוך של ערלה ופריעה, כמו שהוא מעביר מאותו אבר כל אלו קליפות של אלהים אחרים ומתקן בו מקום לשרות בו שכינה שם. שהוא אות ברית מילה. כך הקדוש ברוך הוא כאשר נשמתו עולה למעלה, זה הוא שכתוב מ'י י'עלה ל'נו ה'שמימה. הקדוש ברוך הוא מעביר ממנו כל מלאכי חבלה ומקטרגים שלא יקרבו אצלו, מפני שהשם של ה' שורה עליו, שתמצא אותו באלו תיבות "מי יעלה לנו השמימה", ראשי תיבות מילה וסופי תיבות יקו"ק, בשמו עולה למעלה נשמתו. ובאותו זמן יתקיים בו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.
[כא]) רבינו יעקב הגוזר מבעלי התוספות עמוד י"ט.
[כב]) האר"י הקדוש ותלמידו ר' חיים ויטאל.
[כג]) הרמ"ק בתיקוני זוהר כרך ג' דף רל"ב.
[כד]) הגה"ק ר' חיים בן עטר ז"ל אוה"ח פרשת תזריע.
[כה]) פרי האדמה על הרמב"ם הל' מילה.
[כו]) יש"ש יבמות משכן בצלאל על הריקאנטי סימן תקצ"ה.
[כז]) זכר דוד מאמר א' זכ"א, וכן בילקוט ראובני.
[כח]) שאלות ותשובות זרע אמת הגאון רבי ישמעאל הכהן ממודינא יו"ד סימן רס"ד סימן קל"ב.
[כט]) זוכר הברית סימן י"א אות ט"ז.
[ל]) מהרה"צ ר' נחמן זצ"ל בספר ברית שלום.
[לא]) רבינו הגר"א ז"ל מוילנא הגהות על תיקוני זוהר תיקון ל"ז.
[לב]) מהר"ם שיק זצ"ל שאלות ותשובות יו"ד סימן רמ"ה.
[לג]) הגר"א וסרמן זצ"ל, קובץ שיעורים יבמות ס"ד אות ח'.
[לד]) הגר"צ חיות סימן ס'.
[לה]) שאלות ותשובות בנין ציון סימן פ"ה הגר"י אטלינגר זצ"ל.
[לו]) כורת הברית הל' מילה סימן רס"ד.
[לז]) הגה"ק בעל שפת אמת פרשת תצא תרנ"ו.
[לח]) בית הלוי ב"י פי"ג.
[לט]) קדושת לוי פרשת לך לך.
[מ]) דרך פקודיך מערכת מילה חלק המחשבה אות י'.
[מא]) ערוך השלחן יו"ד סימן רס"ד סעי' ט"ז.
[מב]) יעב"ץ בסוד ענין הצפורן מלא וצפורן חסר.
[מג]) הגה"ק אדמו"ר ממונקאשט זצ"ל, אות שלום סימן ר"ס ס"ג אות ט'.
[מד]) הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל שאלות ותשובות אחיעזר ח"ג סימן ס"ה ודלא כהמטעים בפי' דבריו.
[מה]) מהר"י דאנציג שאלות ותשובות מהרי"ד יו"ד סימן י"ט.
[מו]) שאלות ותשובות אור המאיר סימן נ"ח, הגר"ם שפירא זצ"ל מלובלין.
[מז]) שאלות ותשובות חלקת יעקב ח"ג סימן פ"א.
[מח]) שאלות ותשובות עמק הלכה הרה"ג בוימעל.
[מט]) הגה"ק מוהרל"י גרינוואלד גאב"ד דק"ק ערוגת הבושם שאלות ותשובות מגדלות מרקחים סימן פ"א.
[נ]) הגאון הק' ציס"ע מרן רבי ישראל אלתר אדמו"ר מגור זצ"ל.
[נא]) הגה"ק מוהר"י אדמו"ר מפאפא זצ"ל.
[נב]) הגר"י יודלביץ זצ"ל שאלות ותשובות בית אב חמישאה סימן רע"ו רע"ז.
[נג]) שאלות ותשובות לבושי מרדכי הגרמ"מ אפשטיין מסלבודקה.
[נד]) הגה"ק כקש"ת מוהר"י קנייבסקי שליט"א מסטייפעלע.
[נה]) הגאון הגדול ר' אליעזר ש"ך שליט"א ראש ישיבת פונבי'ז.
[נו]) הגאון הגדול רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א מפוסקי הדור בירושלים.
[נז]) הגאון הגדול רבי מנשה קליין שליט"א מפוסקי הדור שאלות ותשובות משנה הלכות ט"ו חלקים. ועיין עוד באריכות בספרו מל ולא פרע.
[נח]) הגאון הגדול רבי שמואל וואזנער שליט"א מפוסקי הדור שאלות ותשובות שבט הלוי יו"ד סימן קל"ב.
[נט]) מעשה נורא באחד שלא נזהר בטהרת המשפחה
כתיב (ויקרא יח, יט) "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב", שום קורבה שבעולם, יד ליד לא ינקה מדינה של גיהנם. ואיסור נדה הוא בכל אשה, בין פנויה בין אשת איש, כמאמר הכתוב ואל אשה בנדת טומאתה, סתם אשה, בין אשתו בין פנויה בין אשת איש בין קרובה בין רחוקה. על כן יזהר מאד לשמור עצמו מליגע בבגדי אשתו וכל שכן לתת מיד ליד. ותלמיד אחד שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים, מפני שלא היה נזהר בימי לבונה והיה שוכב אצלה, מת בחצי ימיו, ואמר עליו אליהו זכור לטוב 'ברוך המקום שהרגו (שבת יב, ב). ואם בעל נפש אתה, דרוש נא כַּיוֹם הדברים האסורים בזמן פרישותה מפי סופרים או מפי ספרים, ותלמד לעשות ולקיים מצות ה', וגם ה' יתן הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים, (חק לישראל פרשת יתרו).
[ס]) פירוש הזוהר: וכאשר אות ברית הקודש נשמר בעולם כיאות, אז הקדוש ברוך הוא נותן ברכות למעלה להריק בעולם כמו שאתה אומר גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננתה. גשם נדבות, זה גשם רצון, כאשר רוצה הקדוש ברוך הוא בכנסת ישראל ורוצה להריק לה ברכות אז נחלתך ונלאה אתה כוננתה. נחלתך, הם ישראל שהם נחלתו של הקדוש ברוך הוא כמו שאתה אומר יעקב חבל נחלתו. ונלאה, זו כנסת ישראל שהיא נלאה בארץ אחרת, שהיא צמאה לשתות ואז היא נלאה. וכאשר אות גשם של רצון ניתן, אז אתה כוננתה. ועל כן שמים וארץ וכל צבאם כולם עומדים על ברית זו שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ומפני כך צריך להזהר בזה, והרי העמידוהו. ומפני כך כתוב ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, ואחריו כתוב ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף.
[סא]) פירוש הזוהר: רבי חייא פתח עדות ביהוסף שמו. הרי העמידוהו שלמד שבעים פתקים, ולשון הקודש יותר. זה הוא שכתוב שפת לא ידעתי אשמע. אבל מהי עדות. בוא ראה, בשעה שאשת פוטיפר היתה אוחזת בו לאותו דבר, היה יוסף עושה עצמו כמי שלא יודע הלשון שלה, וכן בכל יום, עד אותה שעה אחרונה שכתוב ותתפשהו בבגדו, מהו ותתפשהו, אלא מפני שעשה עצמו כמי שלא יודע הלשון. ורוח הקודש צווחת כנגדו לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליטה. מה משמיע לנו. אלא כל מי ששומר עצמו מזה, נקשר בה בשכינה, ואוחז באותה עדות. ומה היא, ה' שנוספה בו, שכתוב עדות ביהוסף שמו. גם כאן י' נוספה בפינחס על שקנא בזה.
[סב]) פירוש הזוהר: כל מי ששומר ברית קודש, כאילו קיים כל התורה הקדושה, שהרי ברית שקול ככל התורה.
[סג]) ועיין מדרש רבה בראשית פרשה צ"ב פסקה א'.
[סד]) פירוש הזוהר: קם אחר ואמר ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר וגומר. וכי מדוע קרא להם, והרי קרובים היו אצלו. אלא בשעה שאמר להם אני יוסף אחיהם תמהו, שראו אותו במלכות עליונה, אמר יוסף מלכות זו, בגלל זוה רוחתי אותה. גשו נא אלי ויגשו שהראה להם זו ברית המילה, אמר זו גרמה לי מלכות זו, בגלל ששמרתי אותה. מכאן למדנו מי ששומר לזה אות הברית, מלכות נשמרת לו. מנין לנו מבועז שכתוב חי ה' שכבי עד הבוקר, שהיה מקטרג לו יצרו, עד שנשבע שבועה ושמר את זו הברית. בגלל כך זכה שיצאו ממנו מלכים שליטים על כל שאר מלכים, והמלך המשיח שנקרא בשם של הקדוש ברוך הוא.
[סה]) פירוש הזוהר: קם אחר ואמר "ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר וגומר". וכי מדוע קרא להם, והרי קרובים היו אצלו. אלא בשעה שאמר להם אני יוסף אחיכם תמהו, שראו אותו במלכות עליונה, אמר יוסף מלכות זו, בגלל זו הרוחתי אותה. גשו נא אלי ויגשו שהראה להם זו ברית המילה, אמר זו גרמה לי מלכות זו, בגלל ששמרתי אותה. מכאן למדנו, מי ששומר לזה אות הברית, מלכות נשמרת לו. מנין לנו מבועז שכתוב חי ה' שכבי עד הבוקר, שהיה מקטרג לו יצרו, עד שנשבע שבועה ושמר את זו הברית. בגלל כך זכה שיצאו ממנו מלכים שליטים על כל שאר מלכים, והמלך המשיח שנקרא בשם של הקדוש ברוך הוא.
[סו]) פירוש הזוהר: וכל מי ששומר אות ברית זוכה למלכות, כמו יוסף. וישראל מפני ששומרים ברית זכו למלכות ונאמר בהם כל ישראל בני מלכים. ומשה מפני ששמר אות ברית, נאמר בו ויהי בישרון מלך. זכאי הוא מי ששומר ברית.
[סז]) פירוש הזוהר: ומי גורם להאיר לה, ולהכיר בה את הקדוש ברוך הוא. מי ששומר ברית. וסוד הדבר זה השער לה' צדיקים יבואו בו. זו היא שער הצדיקים, ויש להם רשות להכנס שם. וזה הוא מי שהוא צדיק, ובו יקו"ק, הוא זוכה בשכינה ויורש אותה, ועולה בה למלך שהוא עמוד האמצע. שהוא מלך, והיא מלכות שלו. וסוד הדבר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ, וזו היא השכינה שנאמר בה והארץ הדום רגלי. והשכינה היא ציור של עליונים ותחתונים.
[סח]) פירוש הזוהר: ועל כן ישראל ששומרים ברית וקבלו אותה יש להם חלק בעולם הבא. ולא עוד, אלא בגלל כך נקראים צדיקים. מכאן למדנו כל מי ששומר הברית שהעולם מתקיים עליה נקרא צדיק. מנין לנו מיוסף, בגלל ששמר את ברית העולם, זכה שנקרא צדיק ועל כך ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ.
[סט]) פירוש הזוהר: וכל מי שנימול נקרא צדיק. שכתוב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. כל מי שנימול ושומר זה אות הברית נקרא צדיק. בוא ראה מן יוסף, שכל ימיו לא נקרא צדיק עד ששמר אותה ברית אות הקיום הקדוש. כיון ששמר אותו נקרא צדיק, יוסף הצדיק.
[ע]) פירוש הזוהר: ומפני זה מי ששומר ברית אש, נקרא איש צדיק תמים. ואות י' של שדי היא חוליה על צואר הש"ד יצר הרע, חוליה של שלשלת. ומפני זה רשום שד"י בברית, ורשום במזוזה, שמזדעזעים כולם מזו השלשלת. שהיא אות שבת, אות ברית, אות ימים טובים, אות תפילין. ומיד שהוא תופס בה יצר הרע שהוא ש"ד, נוטל בן אדם חרב שנאמר בה רוממות א"ל בגרונם. שהיא י' ראש החרב. ו' גוף החרב. ה' ה' שתי פפיות שלה. ושוחט אותו.
[עא]) פירוש הזוהר: כי עודך חי, שהתקימת בסוד הברית קודש שנקרא חי העולמים. ומשום כך כי עודך חי. ועל כן בתחילה אמר רב עוד יוסף בני חי, שצריך לעמוד בסוד של חי והרי נאמר.
[עב]) פירוש הזוהר: אלא כל מי ששומר ברית קודש, מתחברת בו השכינה ושורה עליו וכו', שכיון ששומר ברית זו, עם ה' שיהי' ולא פורש ממנו.
[עג]) פירוש הזוהר: אמר רבי יהודה, מה שכתוב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. אלא כל מי שמזרז עצמו ונותן פחד חרב חדה חזקה כנגדו. על ירך, מהו על ירך, זה הרושם הקדוש כמו שאתה אומר שים נא ידך תחת ירכי.
[עד]) פירוש הזוהר: דבר אחר חרוך חרבך, כלומר הזדרז והחזק יצרך הרע, שהוא חרבך. על ירך, על אותו הרושם הקדוש לשמור אותו. ואם שומר אותו, אז נקרא גבור, והקדוש ברוך הוא מלביש אותו בלבושיו, ומי הם לבושיו של הקדוש ברוך הוא, הוד ונצח (נ"א והדר) שכתוב הוד והדר לבשת. גם כאן הודך והדרך. ואז נדבק בן אדם במלך הקדוש כיאות. מכאן ולהלאה כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. זה המלך הקדוש. ועל זה הזהיר אותם על אותו דבר ממש שנתן ורשם בהם ולא יותר.
[עה]) פירוש הזוהר: והכל תלוי בזה האות. ועל כן כתוב ומבשרי אחזה אלוה. זו שלימות הכל, מבשרי ממש, מזה האות ממש. ועל כן זכאים הם ישראל קדושים שאחוזים בו בקדוש ברוך הוא, זכאים הם בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב ואתם הדבקים בה' וגומר בגלל כך חיים כולכם היום.
[עו]) פירוש הזוהר: אבל ישראל קדושים בני קדושים של גזעים ושרשים, והתבשמו בהר סיני, ונכנסו באמונה השלימה הקדושה, בשעה שנימול שורה בכל, שכתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
[עז]) רבינו יונה, קב הישר, שבט מוסר, ראשית חכמה.
[עח]) עיין בפתחי חיים על השערי ציון שכתב לומר על כל פנים תיקון חצות בליל ב' וה' או על כל פנים פעם אחת בשבוע ע"ש וכן כתב בליקוטי אמרים באגרת התשובה (פרק י'). בספר אור לשמים (פרשת תרומה) כתב ב' או ג' פעמים בשבוע עכ"פ ע"ש, ובספר עבודת ישראל (פרשת וירא) כתב על כל פנים פעם אחת בחודש עיין שם, ובמדרש פנחס כתב הזהיר לנו כמה פעמים לומר תיקון רחל כו' ואם אין פנאי כל כך יאמר על כל פנים על נהרות בבל וזכור ובהיכלך ואם לאו יאמר על כל פנים בהיכלך וכל זה אפילו קודם השינה אם הוא אחר חצות לילה צריך לומר עיין שם.
[עט]) ראה באריכות בתחילת פרשת בראשית, מזוהר הקדוש ומספרי תלמידי בעל שם טוב זי"ע.
[פ]) עיין בהקדמת מעשי אורג על המשניות ועיין עוד בראשית חכמה (שער הקדושה פרק י"ז) ובשער התשובה (שם פרק ב') ובזוהר הקדוש רות (אות י"ב) ובאגרת התשובה שבספר ליקוטי אמרים (סוף פרק ח') ובשאלות ותשובות מהרש"ם (ח"א סימן ח"ן) עיין שם ואין כאן מקומו להאריך.
[פא]) עיין ספר מקדש מעט, ואחד המתיקונים הגדולים הוא להוכיח ולמחות על המדברים בשעת התפילה, וכל המזכה את הרבים זוכה לבנים צדיקים, (משנה ברורה הלכות שבת).
[פב])
[פג]) וזה עיקר כוונתינו בפרשת קריאת שמע שאנו אומרים בכל יום: א-ל מלך נאמן, וזו הכוונה: א-ל מלך נאמן – לשלם שכר ועונש. ואחר כך אומרים (דברים יא, יג – כא), "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי" – השכר. "השמרו לכם וגו'" – העונש רחמנא ליצלן, ואחר כך מסיים: "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם וגו' וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, למען ירבו ימיכם", (עיין רש"י). [ועיין בבעל הטורים על הפסוק "וכתבתם על מזוזות ביתך" (שם פסוק כ'), וסמיך ליה "למען ירבו ימיכם", שעל ידי המזוזה לא יבוא המשחית אל בתיכם (עיין מנחות דף ל"ב עמוד ב') וסמוך ליה "אם שמור תשמרון" על שם ה' שומרך, ה' צלך על יד ימינך (תהלים קכא, ה. מנחות דף ל"ג עמוד ב')].
השכר של הנחת תפילין כהלכתה
למען ירבו ימיכם – מאן בעי חיי?
גדולה מצות תפילין, שכל המניחן [על מקומן] מאריך ימים, שנאמר ה' עליהם יחיו, אותם שנושאים עליהם שם ה' בתפילין יחיו (גמרא ורש"י ומנחות מ"ד ע"ב)
הלכה מבוררת בשו"ע ואחרונים, ש"כל התפילין של ראש" צריך להיות למעלה מתחילת צמיחת השערות של המצח.
א. מקום הנחת תפלה של ראש, מהתחלת עיקרי השער ממצחו, עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס. (שלחן ערוך אורח חיים סימן כז סעיף ט)
ב. ורבים נכשלים באיסור זה, ועיקר התפילין מונח על המצח ועוברים על איסור דאורייתא, דכל התפילין צריכין להיות במקום שיש קרחה, דהיינו שיהיה אפילו קצה התחתון של התיתורא מונח על מקום התחלת עיקרי השער. אכן אין להשגיח למי שיש לו שערות ארוכות ששוכבים עד חצי המצח להניח שם התפילין, כי התחלת מקום התפילין צריך להיות מהתחלת עיקרי השער שבפדחת מלמעלה. ויותר טוב להניח קצת למעלה משיעור זה, דהא מקום יש בראש להניח שתי תפילין, כדי שלא ישמט למטה על המצח, וכל המניחן על המצח הוא מנהג קראים ולא עשה המצוה.
ג. וכל בעל נפש יזהיר לחביריו וילמדם שלא יכשלו בזה, כדי שלא יהיו חס ושלום בכלל פושעי ישראל בגופן, דזהו קרקפתא דלא מנח תפילין, וגם הברכה הוי לבטלה, דתפילין שמונחין שלא במקומן הוי כמונחין בכיסן. (משנה ברורה בשולחן ערוך שם סעיף קטן לג)
הערה: גם הקשר מאחורי הראש, צריך להיות במקום הראוי, ואם לאו, אין יוצאים מצות תפילין, וליתר פרטי הדינים, עיין היטיב בשולחן ערוך אורח חיים (סימן כז סעיף י, ובמשנה ברורה, ובשערי תשובה שם).
ד. "אחד הניח תפילין של ראש והיה למטה מהשערות על המצח, ואמרתי לו שצריך לחזור ולהניחם כראוי, ולקרות עוד הפעם קריאת שמע". וכתב בסידורו "דעת קדושים" בכל קיבוץ לתפלה יש לייחד איש אחד משגיח על זה, שלא יצא משהו מעיקרי השער. (אשל אברהם להגאון הצדיק מבוטשאטש, מהדורא קמא סימן כז)
ה. מי ששערותיו גדילין על המצח בעיגול, צריך לזהר בזויות התיתורא דלמטה, שיהיו מונחין במקום עיקרי השערות, שהרי ריבוע דתפילין הוא הלכה למשה מסיני, ואם כן צריך כל התפילין להיות במקום החיוב. (מסגרת השלחן על קיצור שולחן ערוך סימן י' סעיף ג').
ו. איש זקן שנשרו שערות ראשו וכן הקרח, אף על פי שאין להם עתה שער בראשם, יניחו התפילין במקום שהיה בו שער מקודם. (כף החיים סימן כז בשם הבן איש חי וספר חיים ושלום שם)
ז. הן בעון עינינו הרואות כי הרבה נכשלין בזה, ומניחין התפילין ממש על מצחן, אף שלפעמים מוחין בהם הרואים והוא נותנן למעלה, לא הועילו בזה, שחוזרין ונופלין, ה' הטוב יכפר בעדם, וראוי ליראי ה' ולחושבי שמו לעמוד בפרץ וליקח התפילין ולקצר הקשר, באופן שיהיו מונחין במקומן. (חסד לאלפים סעיף קטן ז').
[והוא נותנן למעלה כו', – כונתו: דאפילו על זה הזמן מעט, שהוא למעלה, אינו נחשב שהוא במקומו הנכון, דכיון דנופל אחר כך, מוכח, שבשעה שהיה למעלה לא היה מהודק].
[הערה: הרצועות של ימינו אלה נמתחין ביותר, על כן צריך ליזהר מאד, ביחוד לאחר שמסתפרים, שהתפילין לא ירדו למטה ממקום צמיחת השערות, ובאם כן צריך להקטן את קשר הרצועה].
ונסיים בדברי הרא"ש:, (בהלכות קטנות הלכות תפילין סימן כ"ז), וז"ל:
"שנו חכמים: ליום הדין, אם היה זהיר במצות תפילין כף זכות מכרעת, ואם פשע בהם כף חובה מכרעת, שאין לך גדול בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין, שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך, לכן צריך כל אדם ליזהר במצות תפילין" (הרא"ש, בהלכות קטנות הלכות תפילין סימן כ"ז).
[פד]) קיצור שלחן ערוך (סימן קצ"ה בשם זוהר הקדוש אחרי עיי"ש), ואפשר לומר דהיינו שאמרו חז"ל במסכת שבת (דף נה:) אמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרת אתה, שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. [פירוש "את מקומות נדודי מנית אתה ה', שים את דמעתי באוצרך הרי הם ספורים עמך"].
ובזוהר הקדוש (ח"ב) פירוש על הפסוק "נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאודך הלא בספרתך". אמר רבי יוסי למדנו כל השערים ננעלו ונסגרו, ושערי דמעות לא ננעלו, ואין דמעה אלא מתוך צער ועצבון, וכל אותן הממונים על שערים ההם כולם משברים הרי קרח ומנעולי ברזל ומכניסים אותן הדמעות, ותפלה זו נכנסת לפני המלך הקדוש ובכן מדרגה הידועה יש לה צער מן העצבון והצרה של איש ההוא, כמו שכתוב (ישעי' מ"ג) בכל צרתם לו צר וגו'. והאיש ההוא עם תפלה ההיא עם הדמעות אינה חוזרת ריקם. והקב"ה מרחם עליו. אשרי חלקו של איש ההוא שמוריד דמעות לפני הקב"ה בתפלתו.
וזהו מה שאמרו כל המוריד דמעות על אדם כשר שמת הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו ולכאורה צריך לדקדק מה תועלת בזה שסופרן ולמה זה (ועיין בחידושי אגדות מהרש"א שם וברי"ף שעמדו בזה), ולהנ"ל יש לומר בפשוט כיון שהדמעות אלו הם תיקון לעון קרי לכן סופרן כדי שתכפר בכל טפה דמע על כל טפה קרי שיצא ממנו לבטלה ויהיו אלו כנגד אלו, והוא רחום יכפר עון בית ישראל במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.
[פה]) עיין פתחי עולם (סימן רמ"ט) ועיין במעבר יבק (שפ"צ פרק י"ב) וכן כתב בספר דברי יחזקאל (פרשת שמות) בשם הרב הקדוש מהר"ם מטשערנאבל זלה"ה עיין שם.
[פו]) ישמח משה לראש השנה (אות ו' עיין שם).
[פז]) [ועיין בנועם אלימלך סוף פרשת חי' שרה]. – וכן מובא בספר הקדוש עבודת ישראל על (מתני' באבות) "ולא הסריח בשר הקודש מעולם דהיינו האות ברית קודש שלא באו לידי הרהור כלל", עיין שם שכתב וביותר צריך ליזהר מזה בימים האלו הם ימי תמוז וחצי אב טבת וחצי שבט כו', וגם באלו החדשים צריך ליזהר כי ניסן הוא הראש ואייר וסיון הם האזנים ותמוז ואב הם העיינין ואלול הוא החוטם עיין שם.
[פח]) לסדר עניני חק מדעקעל החק.
[פט]) ראה ספר הקדוש קב הישר שמאריך בזה.