דרשה ברדיו 2000 היום יום ד פרשת כי תצא:

דרשה ברדיו 2000 היום יום דפרשת כי תצא:

 

הפסק דין

דין תורה של אדם פשוט בבית דין של מעלה

התלמיד חכם ובעל חסד גדול יואל בן אשר נפטר והלך לעולמו

שאלות ותשובות בבית דין של מעלה

חלק ד

כתוב בגמרא (ברכות ה) עצות איך להלחם אם יצר הרע ואז כתוב "נצחו (ליצר הרע) מוטב, ואם לאו – יזכיר לו יום המיתה. הנה לפניכם דוגמא לדין תורה למעלה. שכל אחד מאיתנו יצטרך לתת דין וחשבון על מעשה ורגע בחייו!

 

דין תורה של צדיק גדול בבית דין של מעלה

התלמיד חכם ובעל חסד גדול יואל בן אשר נפטר והלך לעולמו

יום המיתה הגיע . הגיע הרגע הגורלי. קץ כל בשר. – ויהי מקץ החיים ונגמר החלום, אלו החיים שהם חלום אחד ארוך.

בשעת פטירתו הוא רואה את מלאך המוות שכולו מלא עינים למולו וחרבו שלופה בידו- ממנה מת. (עבודה זרה כ:) באותם רגעים האדם רואה שני מלאכים לנגד עיניו, מלאכים אלו כותבים לפניו את כל מעשיו שעשה בחייו, ואת כל אשר דיבר במשך כל ימי חייו.
כל מעשה ומעשה שנכתב על ידי שני המלאכים, בא ועומד לפניו ומעיד עליו ואומר: "אני מעשה פלוני שנעשה ביום פלוני", "אני דיבור פלוני שנאמר ביום פלוני".
לאחר מכן מבקשים ממנו המלאכים את חתימתו על הדין והחשבון המוצג לפניו,
האדם אינו מכחיש דבר ואינו מנסה להסתיר מאומה, אלא הוא מודה על הכל וחותם.

 

הבת קול! – "יואל בן אשר" מוזמן לדין תורה בבית דין צדק העליון."

 

יואל בן אשר: נמשך לתוך מנהרה אשר בקצה המנהרה יש אור אין סוף שלא מהעולם הזה. מובלים אותו שני מלאכים והוא מתייצב לפני בית הדין.

 נפטר צדיק גדול תלמיד חכם גדול בעולם הזה,

"פנו מקום ופתחו שערים" קראו לפניו בקול גדול ובהכרזה, צדיק בא לגן עדן עם מחנה רב וכבוד מלאכים ואורות גדולים ונוראים, צבא רב אשר ממעשי מצותיו המה נבראים", קמו ועמדו לפניו כל הישיבה של מעלה, קבלוהו בכבוד גדול ודרש לפניהם סתרי תורה לפאר ולתהלה, הושיבהו במעלה עליונה, רב טוב הצפון זכה להתענג ולדשנה, שוב אחר זה הלך  ממקומו ועמד על רגליו לפני כל הישיבה, שם הביאו לפניו ספר תורה וקיבל אותה באהבה  וחיבה.

תיכף יצא הכרוז בלשון שאלה : "קיים זה מה שכתוב בזה?" תשובה השיב הצדיק, "אמת  קיימתי מה שכתוב בספר התורה הזה", אמרו לו: "כל המצות במנינם, אמור אם קיימת אותם כתקונם?" בפיו השיב : "קיימתי אותם באמת ובאמונה, בית הדין של מעלה אמרו: יבואו עדים ויעידו נכונה, גם תיכף באו עדים מלאכים קדושים וטהורים, גבורי כח כולם אהובים כולם ברורים, דברו בפיהם:"הנה אנחנו להעיד באנו, דעו כי הוא עשנו ובמעשי הטובים בראנו!"

 הכרוז יצא: "אם קיים מצות עונה ומצות פריה ורביה, בכוונה הרצויה ובקדושה, המחשבות  הטהורות הטהורות אם היה לו כדת של תורה ולא להנאת גופו המתאוה?" ואז השיב הצדיק  "באמת ואמונה, ודאי קימתי המצוה כהלכה וכתקונה, זכים וברורים היו מחשבותי לקיים מצות הבורא."

זריזים בשליחותם היו המלאכים הקדושים ולהעיד באו, חיל גדול ומחנה רב אשר  ממחשבותיו הטהורים נבראו וכולם אמרו: "חסיד גדול היה ולא יגע להבל ולריק כל ימיו, טהורים מחשבותיו והוא ברא אותנו, טהור גברא הזה שקיים כל מצות שבתורה!"  יחד כל בני הישיבה חזרו ואמרו: "יאמר נא אם קיים תורה. שבעל פה נאמרה? " "כן" השיב הצדיק "קיימתי כל מה. שבעל פה נאמרה".

כרוז יצא שיביאו לפניו ד׳ חלקי שלחן ערוך שכל הדינים מהש״ס כתובים בקצרה, לקחו והביאו לפניו ד׳ שולחן ערוך ונתנו ליד הצדיק הזה, לאמר "אם קיימת מה שכתוב בזה?"

מיד אמר :"אמת וצדק שקיימתי ולא חסרתי שום דבר. מלאכים קדושים באו והעידו באמת

וצדיק שהאיש אמת ונבר."

נשאל אותו צדיק מפי בית דין של מעלה, "נהגת כמו שכתוב בשו״ע אורח חיים כשיזכור שם הוי״ה יכוין היה הוה ויהיה ובשם אדנ״י יכוין אדון הכל, ובשם אלקים יכוין שהוא תקיף ובעל היכולת במטה ובמעלה", סוף דבר מי שאינו מכוין הוא כמזכיר שם שמים  לבטלה. סמר מפחד אותו הצדיק ולא השיב להם שום מלה, ענו ואמרו הבית דין של מעלה, "יבואו עדים ויגידו עדותם", עדים באו מלאכים כולם לבושים בגדי שחורים, פשוט הדין בשו״ע יורה דעה השומע הזכרת השם לבטלה צריך לקרוע עליהם, פיהם פתחו בפחד ובמורא, צעקו כולם על הצדיק ואמרו אליו: "איך לא יראת להזכיר שם הגדול והנורא"

המשך הדין בעולם העליון

הנה עוד שאלות ותשובות בבית דין של מעלה על ברכות

בית דין: "ברכת ברכות הנהנין וברכת המצוות כדבעי"?

יואל בן אשר: "כן".

בית דין: "מה בֵּרַכְתָּ והאיך בֵּרַכְתָּ?

יואל בן אשר: "ברכות האכילה והמצוות"

בית דין: "האם זכרת לברך תמיד כדבעי לפני האכילה שבזה מעלה כל האכילה ולא תאווה גשמית, שהכל הולך לסטרא אחרא ח"ו."

יואל בן אשר: השתדלתי לברך תמיד בחיות בקול מלא.

בית דין: "אתה יודע שלברך שלא כדבעי הרי זה גנב, שרק על ידי הברכה כדבעי קונה המאכל ולא!!!! הרי זה גונב את הקב"ה לה' הארץ ומלואה"?

יואל בן אשר: אוי לאותה בושה וכלימה, תסמר שערות בשר, אינו יודע עצמו מרוב בושה

בית דין: "מה עם ברכות התורה, אשר על זה נחרב בית המקדש, ומה אם ברכת המזון דאורייתא?"

יואל בן אשר: מתחיל לחשב ולומר ברכות שבלע וזרק אותם בחצי פה.

בית דין: הרי כתוב מפורש בטור שולחן ערוך(סימן ה):"יכיון בברכות פירוש המילות שמוציא מפיו" ענוש תענש על זה.

בית דין: "ומה עם עניית אמן"?

יואל בן אשר: אין קול ואין עונה.

בית דין: "נורא ואיום! בשביל זה נבראת, מה עשית בעולם הזה?"

יואל בן אשר: "אבל מלאתי כרסי בש"ס ופוסקים!"

בית דין: כל הלימוד שלך לא שווה פרוטה אחת ואתה צריך לקבל עונש על הלימוד שלך!

יואל בן אשר: מה? כאן בשמים הבתי דינים גם כן עולם השקר?

בית דין: לא! זה עולם האמת, אבל אתה לא עשית מינימום של הכרה בבורא עולם והשתדלות בברכות, ובהוצאת שם שמים לבטלה, ובאכילה ללא קדושה של ברכה רק לשם תאווה רח"ל.

בית דין: האם לא ראית מה שאמרו חז"ל (ברכות מ"ז.) שהעונה אמן חטופה קטופה יתומה יתקטפו ימיו, והעונה ומאריך באמן יאריכו ימיו, והן לא ידעת שהאמן משלים הברכה, גדול העונה יותר מן המברך, ומה שכתב בזוה"ק שצדיק צריך לענות בכל יום לפחות תשעים אמן, וזהו הפירוש בברכה שלימה ונאמר אמן היינו שעל ידי עניית האמן נעשית הברכה שלימה (דברי ישראל – מודז'יץ)

מורי ורבותי דַּם יִשְׂרָאֵל נִשְׁפַּךְ כַּמַּיִם בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת, בידינו לעצור את זה!

לְפָחוֹת בכל יום להוסיף עוד דַּקָּה לכל הפחות שלש פעמים בְּיוֹם לכל ברכה שזה עוצר כל המגיפות

[כְּמוֹ שֶׁבִּקֵּש רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי ע"ה שכל השערים נפתחים על ידי הברכות, וזה שער להוריד כל השפע וכן לעניית אָמֵן שזה משלים את הברכה

כַּד סַלְּקִין אִינּוּן בִּרְכָאן מִתַּתָּא, לֵית פִּתְחָא וּפִתְחָא לְעֵילָּא, וְלֵית מְמָנָא לְעֵילָּא, דְּלָא פָּתַח כָּל אִינּוּן פִּתְחִין. וּמַכְרִזֵי וְאַמְרֵי בְּכָל אִינּוּן רְקִיעִין, דָּא אִיהוּ דּוֹרוֹנָא דְּמַלְכָּא דְּשָׁדַר פְּלוֹנִי, דָּא הוּא דּוֹרוֹנָא בְּקִיּוּמָא כַּדְּקָא יָאוּת. וּמַאן אִיהוּ. בְּרָכָה דְּאָתִיבוּ עָלֵיהּ אָמֵן. דְּכָל בְּרָכָה דְּאָתִיבוּ עָלֵיהּ אָמֵן, דָּא אִיהוּ בְּקִיּוּמָא כַּדְּקָא יָאוּת.

כְּשֶׁעוֹלוֹת אוֹתָן הַבְּרָכוֹת מִלְּמַטָּה, אֵין פֶּתַח וּפֶתַח לְמַעְלָה, וְאֵין מְמֻנֶּה לְמַעְלָה שֶׁלֹּא פוֹתֵחַ אֶת כָּל אוֹתָם הַפְּתָחִים. וּמַכְרִיזִים וְאוֹמְרִים בְּכָל אוֹתָם הָרְקִיעִים: זֶהוּ דּוֹרוֹן שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁשָּׁלַח פְּלוֹנִי, זֶהוּ דּוֹרוֹן בְּקִיּוּם כָּרָאוּי. וּמִי הוּא? הַבְּרָכָה שֶׁהֵשִׁיבוּ עָלֶיהָ אָמֵן. שֶׁכָּל בְּרָכָה שֶׁהֵשִׁיבוּ עָלֶיהָ אָמֵן, זוֹהִי בְּקִיּוּם כָּרָאוּי.

 

וְכֵיוָן דְּהַאי בִּרְכָתָא סַלְּקָא, כָּל דַּרְגִּין דִּלְעֵילָּא, כֻּלְּהוּ זְמִינִין לְגַבֵּי הַהוּא נְהוֹרָא דְּלָא נָהִיר, בְּגִין לְאַנְהָרָא לְגַבָּהּ. וְכָל שֶׁכֵּן אִי הִיא בִּרְכָתָא דְּסַגִּיאִין מְבָרְכָן לָהּ, וּמְעַטְּרִין לָהּ בְּעִטְרִין קַדִּישִׁין, (עיין לקמן סוד אמן רפ"ה ע"א) בְּרָזָא דְּאָמֵן. אָמֵן הוּא רָזָא דְּקִשְׁרֵי, דְּכָל יִחוּדָא וּקְדוּשָׁה בְּרָזָא דְּמָארֵיהּ. וּמְעַטֵּר לְהַהִיא בִּרְכָתָא בְּעִטְרִין עִלָּאִין כַּדְּקָא יָאוּת.

וְכֵיוָן שֶׁהַבְּרָכָה הַזּוֹ עוֹלָה, כָּל הַדְּרָגוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מְזֻמָּנוֹת לְאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁלֹּא מֵאִיר כְּדֵי לְהָאִיר לָהּ. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הִיא בְּרָכָה שֶׁרַבִּים מְבָרְכִים אוֹתָהּ וּמְעַטְּרִים אוֹתָהּ בַּעֲטָרוֹת קְדוֹשׁוֹת בְּסוֹד שֶׁל אָמֵן. אָמֵן הוּא סוֹד הַקְּשָׁרִים שֶׁל כָּל יִחוּד וּקְדֻשָּׁה בַּסּוֹד שֶׁל רִבּוֹנוֹ, וּמְעַטֵּר אוֹתָהּ הַבְּרָכָה בַּעֲטָרוֹת עֶלְיוֹנוֹת כָּרָאוּי.

 

וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, בְּאִינּוּן דִּמְבָרְכִין לֵיהּ, וְתִיאוּבְתֵיהּ בְּבִרְכָתָא דִּלְתַּתָּא, דְּהַהִיא בִּרְכָתָא סַלְּקָא, וְאַנְהִיר בּוּצִינָא דְּלָא נָהִיר, וְאַתְקִיף לָהּ בְּתּוּקְפָא תַּקִּיפָא, לְסַלְּקָא לְעֵילָּא. וְעַל רָזָא דָּא כְּתִיב, (שמואל א ב) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד, אִלֵּין אִינּוּן דִּמְבָרְכִין לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבוֹזַי יֵקָלּוּ, אִלֵּין אִינּוּן דְּלָא מְבָרְכִין לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמַנְעִין בִּרְכָתָא מִפּוּמַיְיהוּ.

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךָ הוּא מִתְרַצֶּה בָהֶם, בְּאוֹתָם שֶׁמְּבָרְכִים אוֹתוֹ, וּתְשׁוּקָתוֹ בַּבְּרָכָה שֶׁלְּמַטָּה, שֶׁאוֹתָהּ בְּרָכָה עוֹלָה, וּמֵאִיר הַמָּאוֹר שֶׁלֹּא מֵאִיר, וּמְחַזֵּק אוֹתָהּ בְּתֹקֶף חָזָק לַעֲלוֹת לְמַעְלָה. וְעַל הַסּוֹד הַזֶּה כָּתוּב, (שמואל א כ) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד – אֵלֶּה אוֹתָם שֶׁמְּבָרְכִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּבֹזַי יֵקָלּוּ – אֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא מְבָרְכִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמוֹנְעִים בְּרָכָה מִפִּיהֶם.

 

רָזָא דְּרָזִין, לְאִינּוּן דְּיַדְעֵי חָכְמְתָא דְּמָארֵיהוֹן, לְמִנְדַּע רָזָא דְּבִרְכָּאן, בְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, וּבְכָל הַנָאִין וְכִסּוּפִין דְּהַאי עָלְמָא, לְאַרְקָא בִּרְכָאן מֵעֵילָּא לְתַתָּא.

סוֹד הַסּוֹדוֹת לְאוֹתָם שֶׁיּוֹדְעִים חָכְמַת רִבּוֹנָם, לָדַעַת אֶת סוֹד הַבְּרָכוֹת בְּמִצְווֹת הַתּוֹרָה וּבְכָל הַהֲנָאוֹת וְהַכִּסּוּפִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, לְהוֹרִיק בְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה.

 

כַּאֲשֶׁר (פרט) בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה, שֶׁהֵן תִּקּוּן שֶׁל רִבּוֹנָם מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה וּמִלְמַעְלָה לְמַטָּה. הַבְּרָכוֹת שֶׁאֵינָן בַּתְּפִלָּה עוֹלוֹת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, עַד שֶׁמַּגִּיעוֹת לְתוֹךְ הָאוֹר שֶׁלֹּא מֵאִיר, וּמִתְעוֹרְרִים (למעלה) בְּתֹקֶף לְאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁלֹּא מֵאִיר בְּאוֹתָהּ הַבְּרָכָה, וְעוֹלָה הִתְעוֹרְרוּת לְמַעְלָה, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לַכִּסֵּא הָעֶלְיוֹן, מְקוֹר כָּל הַחַיִּים. וְאָז יוֹצְאוֹת מֵאוֹתוֹ הַמָּקוֹר הָעֶלְיוֹן בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת, וּפוֹגְשׁוֹת אֵלֶּה בְאֵלֶּה, וְנוֹשְׁקוֹת אֵלֶּה לְאֵלֶּה, וּבָאוֹת וְשׁוֹרוֹת עַל רֹאשׁ הַצַּדִּיק לְהָרִיק לְמַטָּה. וּכְשֶׁיּוֹרְדוֹת, מִתְבָּרְכִים הָאָבוֹת וְהַבָּנִים וְכָל נֵרוֹתֵיהֶם.

 

וְסוֹד הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ לְעוֹרֵר מִלְמַעְלָה לְמַטָּה בְּסוֹד זֶה: בָּרוּךְ: זֶה הַסּוֹד שֶׁל הַמָּקוֹר הָעֶלְיוֹן מֵהַכֹּל, לְהָרִיק וּלְהַמְשִׁיךְ וּלְהָאִיר אֶת כָּל הַמְּאוֹרוֹת. וְהוּא תָּמִיד בָּרוּךְ (מברך), שֶׁלֹּא פוֹסְקִים מֵימָיו. וּמִשָּׁם הָרֵאשִׁית שֶׁנִּקְרֵאת הָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא קְצֵה הַשָּׁמַיִם, שֶׁאוֹתוֹ קָצֶה הוּא קָצֶה עֶלְיוֹן. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ קָצֶה כְּמוֹ זֶה לְמַטָּה, וְהוּא הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וְגַם הוּא נִקְרָא בָּרוּךְ, כְּנֶגֶד הַתַּחְתּוֹנִים, לְהָרִיק לְמַטָּה, וּלְהִתְעוֹרֵר מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה בְּבִרְכוֹת הַתְּפִלָּה. וְהַבָּרוּךְ (הראשון) הַזֶּה נִקְרָא כָּאן,

 

 

בית דין: האם לא ראית האסונות הגדולים השם ירחם הקורים בכל יום ויום זה לא מספיק לעורר אותך מתרדמה, הרי בזמן דוד המלך היו צרות שמתו בכל יום מאה בחורים, ותיקן לברך מאה ברכות בכל יום בכוונה, אם היית מברך בכל יום מאה ברכות בכוונה היית יכול למנוע אסונות ופיגועים ומיתות משונות רחמנא ליצלן, עכשיו אתה אשם"

הנידון: "אבל ברכתי בכל יום מאה ברכות"

בית דין : "איך ברכת?"

הנידון: "בוך תה דוני ליהנו מלכולם"

 

"בית דין: זה לא ברכה כלל הרי כתוב מפורש בגמרא (ברכות מז.) ולא יזרוק ברכה מפיו" אתה עשית צחוק ממלך מלכי המלכים הקב"ה!"

בית דין: מסכת ברכות למדת?"

"כן סיימתי את כל הש"ס כמה פעמים"

בית דין: "ולמה לא קיימת את הנלמד? הרי הלומד ואינו מקיים נוח לו שלא נברא!"

 

בית דין: "צריך אתה לקבל עליך אחת משתים, או שתתגלגל או שתרד לגיהנם בדין נורא." קיבל עליו הצדיק לירד לגיהנם כדי שלא יתגלגל עוד לעולם הזה.

קל העונש בחר לו כיון שצדיק גדול היה ניתנה לו ברירה."

כל אחד מישראל יצטרך לעמוד בפני הבית דין של מעלה, ומה יענה אז, אם בירך במהירות ובלי כוונה? מי יציל אותו מדינה של גיהנם או גלגול?

 

וזה לא המצאה שלנו כבר היו מעשים כאלה :
מעשה באדם שנענש אחר מותו על שבירך בלא כונה!!

בספר החסידים סי' מ"ו, מעשה באדם אחד שמת לפני זמנו כמה שנים, לאחר כמה שנים נתגלה בחלום לאחד מקרוביו, שאל לו "איך אתה בעולם שאתה שם?", אמר לו "בכל יום דנין אותי על שלא הייתי מדקדק בברכת המוציא וברכת הפירות וברכת המזון בכוונת הלב ואומרים לי להנאתך נתכוונת??", — ואם כך נענש על כוונת הלב בברכות מה יהיה משפט המזלזלים בברכות לאכול בקדשי שמים בבלי ברכה עד בלי די?

ה' יצילנו

אז מי לוקח/ת על עצמה לברך בכוונה?

וכתב בחיי אדם :אחר שגופו ולבושו ומקומו טהור, יכין עצמו לברך הברכות. וצריך האדם ליזהר מאוד שיברך ביראה ובכוונה רצויה, ושלא יברך חס ושלום שום ברכה לבטלה, כגון שאין צריך כלל לברכה זו, או אפילו לגרום ברכה שאינה צריכה, כגון שיכול לפטור בברכה א' וגורם לברך עוד ברכה, כגון שהניח תפילין של יד ומפסיק בשיחה ואז חייב לברך עוד הפעם על של ראש. והמברך לבטלה, עובר על לא תשא מדרבנן. אבל המוציא שם שמים לבטלה, עובר על מצות עשה את ה' אלהיך תירא [דברים ו, יג], וכתיב [שם כח, נח], אם לא תשמור ליראה את השם הנכבד והנורא כו', כי זה הוא מכלל היראה שלא להזכיר שמו הגדול כי אם בדרך שבח וברכה מה שמחויב, אבל לא לבטלה, ויירא ויזדעזעו איבריו בשעה שמזכיר השם. ולא שם המיוחד בלבד, אלא כל השמות שאינן נמחקין המיוחדין לשמו הגדול ב"ה. ואפילו בכל לשון, אסור. (כדי להלהיב לב אנשים לגודל הזהירות בזה, אעתיק מעשה רב. (ומובא גם ביסוד ושורש העבודה)

גדול אחד אנגיד (התעלף) ושמע בבית דין של מעלה קול רעש גדול "פנו מקום לצדיק אחד שנפטר". וקבלוהו בכבוד גדול ונתנו לו ספר תורה בזרועו ושאלוהו, קיימת מה שכתוב בזה ואמר, הן. קיימת מצוה ראשונה שהיא פרו ורבו לא להנאתך אלא לשם שמים. ואמר, הן. אמרו, מי מעיד בך. ובאו המלאכים שנבראו מהמצות אשר עשה עד אין מספר והעידו בו. זה אומר, נבראתי ממצוה זו וכו'. אחר כך הביאו לפניו ארבעה טורים ושאלוהו, קיימת תורה שבעל פה. ואמר, הן. ומי מעיד. ובאו המלאכים כנ"ל. אחרי זה שאלוהו, נזהרת מלהוציא שם שמים לבטלה, וידום. חזרו ושאלו, אשתיק ולא אמר להו ולא מידי. והכריזו אחר עדות, ובאו גדודים מלאכים לבושים שחורים והעידו. זה אומר, נבראתי ביום פלוני כשהוציא אזכרות כך וכך בתפלה בלא כוונה. וזה אומר כך. ויקרעו שמלותם כל הבית דין של מעלה, וגם אני קרעתי. ואמרו, טפה סרוחה, איך לא יראת ואיך לא נזדעזעת מלהזכיר שמו הגדול יתברך על פיך, בריה שפלה, בלי כונה? ועברת על 'לא תשא את שם יי אלהיך לשוא'! [שמות כ, ז]. ונגמר דינו, או לבוא לגיהנם או לחזור ולבוא בגלגול, ובחר בגיהנם מבגלגול, עד כאן לשונו. ואיך לא ישים האדם אל לבו להזכיר השם ביראה ופחד ובכוונת הלב. עכ"ל

 

ומעשה היה בצדיק אחד שבא לעולם העליון אחר פטירתו, ולא נמצא עליו רק חטא אחד של איזה עבירה שנכשל בה, ונדון בבית דין של מעלה, או לחזור בגלגול, או גיהנם שלשה ימים, ובחר בגיהנם שלשה ימים מיראתו שלא יתקלקל בעולם השפל עוד יותר ח״ו, מאחר שזכה במעשיו להיות נקי מעבירות, ומסרו אותו למלאך להוליכו לגיהנם, וכשבא חמש מאות פרסאות סמוך לגיהנם נתפרדו ונתפקקו עצמותיו מחום הגיהנם, וכל אשר נתקרב יותר היה החום ביותר, ואמר למלאך שרצונו יותר בגלגול, כי היה רצונו יתברך שיחיה הצדיק הזה עוד הפעם מטעם הכמוס אתו, ולפעמים לטובת רבים והבן, והרי בשביל שלשה ימים בגיהנם בחר יותר לבא בגלגול פעם שני, וכל שכן מי שנדון שנים עשר חודש, וכל זה במדור ראשון

של גיהנם, וכל שכן ח״ו למי שנגזר עליו מסבות עונותיו לירד באחת מיתר המדורות, אשר כל אחד קשה ששים פעם יותר ממדור הקודם לו, ה׳ ישמרנו ויש נשמות אשר כבר נתגלגלו למאות פעמים ולא זכו עוד במעשיהם להתברר.

כי הקב״ה הגם שהוא מלא חסד ורחמים, אבל על עבירות שאדם עובר אינו מוותר כלום, (בבא קמא דף נ׳ ע״א, וירושלמי שקלים פרק ה׳ הלכה א/ ביצה פרק ג׳ ), והאומר הקב״ה וותרן יוותרו לו מעיו ח״ו. (שומר אמונים)

 

 

יהודי! הידעת שיש לברך כל ברכה בכוונה? (רא"ש ברכות מז. טור שו"ע סימן ה')

הידעת שאסור לברך במהירות ובלא כוונה (ברכות מז., רא"ש שם בית יוסף סי' קכ"ד חיי אדם כלל ה' משנ"ב סי' ה')