אמר רבי יהודה, יאמר לנו הרב, (מאלו) דברים עליונים של ראש השנה. פתח רבי שמעון ואמר, (מלכים ב ד) ויהי היום. בכל מקום שכתוב ויהי – הוא צער. ויהי בימי – צער ודאי. ויהי היום – יום שיש בו צער, וזהו ראש השנה, יום שיש בו דין קשה על העולם. ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם – יום של ראש השנה היה. ובכל מקום ויהי היום – זה ראש השנה. (איוב א) ויהי היום ויבאו בני האלהים – יום ראש השנה היה

בכל פעם שני ימים הם. מה הטעם? כדי שיהיה יצחק כלול מדין ורחמים, שני ימים ולא אחד. שאם ימצא יחידי, יחריב העולם. ועל זה כתוב שתי פעמים ויהי היום ויהי היום

ויבאו בני האלהים – אלו בית דין הגדול. בני האלהים – ודאי בניו של המלך קרבים אליו. והם שבעים ממנים שסובבים תמיד את המלך, והם חותכים דין על העולם. להתיצב על ה', וכי מעל ה' עומדים? אלא בשעה שאלו עומדים בדין, דין הראשון שהכל בו מהו? מי שלא מכבד לשם הקדוש ברוך הוא ושלא מכבד לתורה ולעבדיו. אף כך – מי הוא שלא חושש על כבודו של השם הקדוש שלא יתחלל בארץ. מי הוא שלא חושש לכבודו של הקדוש ברוך הוא, מי הוא שלא נותן כבוד לשם זה. ויבוא גם השטן בתוכם, גם – לרבות אותה הנקבה שלו. אף כך להתיצב על ה', שהוא חושש גם לכבודו של שם זה

גדל מעלת אמירת תקונים בחדש אלול, שמזכך הנפש רוח ונשמה

בספר מטה אפרים (סימן תקפ"א סעיף קטן י"ז), כתוב: אנשי מעשה נהיגי לומר בכל יום מאותם ארבעים יום שמראש חדש אלול עד אחר יום כפורים איזה דפים מספר הקדוש תקוני הזהר, ומכונים לגמר כל הספר עד יום הכפורים. ועין בספרים שהלהיבו מאד על למוד התקוני זהר בארבעים יום אלו. ואף שאינו מבין, מכל מקום הלשון של הזהר הקדוש והתקונים מסגל מאד לנשמה

בספר קצה המטה למטה אפרים (סימן תקפ"א סעיף קטן כ"ג), מוסיף: כי למוד בימים הקדושים אלו מטהר הגוף והנשמה, וסגלתו לקרב הגאלה במהרה בימינו אמן

בספר לקוטי הלכות למורינו הרב רבי נתן מברסלב זכר צדיק לברכה – (הלכות ראש השנה הלכה ו), וז"ל: הצדיקים הגדולים האמתיים בחינת משיח, שמכניסין דרך התשובה, הם יודעים הסוד של בראשית מאמר סתום שרשב"י גלה עליו ע' פנים שנוהגין לעסק בהם באלו הימים באלול ועשרת ימי תשובה שהוא ספר התקונים הקדוש

להכניס דרך של תשובה, אין יודע כי אם הצדיקים הגדולים האמתיים, כי כל צדיק אמתי הוא בחינת משיח, הוא יודע הסוד של בראשית מאמר סתום שרבי שמעון בר יוחאי גלה עליו שבעים אנפין שנוהגין לעסק בהם באלו הימים באלול ועשרת ימי תשובה שהוא ספר התקונים הקדוש, כי כל דרך התשובה באלו הימים הוא על ידי בחינת בראשית מאמר סתום

ואפשר לבאר דבריו הקדושים, כי כתוב בזוה"ק שאלו שלא לומדים תורת הסוד הם מהערב רב, ואין להם שום חלק לעולם הבא בגן עדן העליון, [אפילו שילמדו 10 פעמים כל הש"ס], ובגלל זה רואים שהזוה"ק מעורר ומדבר מהערב רב שלא רוצים ולא מעוררים על לימוד תורת הסוד, שהם מהערב רב. והזוה"ק ורבי חיים ויטאל כותבים שיתרחקו מאלו עד קצה האחרון, ולערך 172 פעמים הזוה"ק מעורר על הערב רב, ולערך 130 מקומות שצדיקי הדור תלמיד בעש"ט ותלמידיהם ועוד, עוררו גם כן נגד הערב רב שיתרחקו מהם

אספר סיפור נפלא מכ"ק מרן אדמו"ר מסאטמאר זי"ע

כשהייתי בחור בן 17 שנה הגיע לידי כמה מספרי רבינו זצ"ל, ליקוטי מוהר"ן ליקוטי תפילות, ועוד, והתחלתי ללמוד ולהתפלל בספרים אלו, והרגשתי ממש עליה גדולה ביראת שמים

החלטתי שאלמד את הספרים ברבים, כדי שעוד בחורים יתעוררו. בא אלי המגיד שיעור ואמר לי אתה יודע שרבינו הקדוש מסאטמאר אמר שהספרים האלו הם לא בשבילנו, ואסור ללמוד בספרים אלו, ולמה לא די לך נועם אלימלך, מאור ושמש, באר מים חיים

תיכף נכנסתי לכ"ק מרן אדמו"ר מסאטמאר זי"ע, ואמרתי לו שאני לומד בכמה ספרי חסידות, ובא לידי ספר ליקוטי מוהר"ן והתחלתי ללמוד כל יום לערך 10-15 דקות והרגשתי ממש התעוררות גדולה, האם כדאי ללמוד בספר הזה, ובעוד כמה ספרים מברסלב

רבינו הקדוש ענה לי, שבהיותי בן 16 שנים למדתי כבר כל ספרי ברסלב, ורואים בספרים שלו, שהוא ראה וגילה יותר מכל תלמידי בעל שם טוב מה שיהיה בדור האחרון על הערב רב, על כן דבר טוב שתלמד ספריו

וכך היה שהמשכתי ללמוד בספר ליקוטי מוהר"ן, ובא אלי אותו הראש ישיבה ואמר לי, הלא אמרתי לך שהרבי אמר שאסור ללמוד ספריו

עניתי לו, סליחה, אני שאלתי את רבינו הקדוש, ואמר לי שטוב לי ללמוד הספרים האלו

היוצא לנו מהזוה"ק שמי שמעורר ללימוד הזוה"ק הם הצדיקים האמיתיים, שבהם נשמת משיח צדקינו, ואלו שלא מעוררים הם מהערב רב^{^[1]}, וצריך להתרחק מהם. כמו שכתוב בזהר הקדוש פרשת נשא דף קכ"ד ע"א: שעל ידי למוד הזהר הקדוש ננצח את הערב רב, כלב, נחש, אדום וישמעאל, ואכמ"ל, וכתבתי כבר על זה לערך 17 ספרים

[1] ) על ידי למוד הזהר הקדוש ננצח את הערב רב, כלב, נחש, אדום וישמעאל

זהר פרשת נשא דף קכ"ד ע"א:

אמר רעיא מהימנא: אליהו, קום אפתח עמי בפקודין, דאנת הוא עוזר לי, בכל סטרא. דהא עלך אתמר בקדמיתא, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. ובן אהרן ודאי איהו אח דילי, (משלי יז) אח לצרה יולד

באור: משה רבינו אמר לאליהו הנביא קום פתח עמי ותסיעני לבאר טעמי המצוות כי אתה עוזר לי בכל צד, ואתה נקרא אח שלי

… כגוונא דא בישראל, כד אינון מחללין אורייתא, קודשא בריך הוא ייעול לון בגלותא דבני עשו ובני ישמעאל, תחות שעבודא דלהון, דדרגייהו כל"ב ונח"ש, ואתדנו תמן, ובהון יתבררו ויתלבנו ויצרפו כצרוף הכסף וכבחון הזהב, הדא הוא דכתיב, (זכריה יג) וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב, עד דיתקיים בהו, (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו

באור: כעין זה בישראל כשהם מחללים את התורה אז בעוון חלול התורה, הקדוש ברוך הוא יכניס אותם בגלות ובשעבוד של בני עשו וישמעאל, שמדרגתם כלב ונחש, עשו כלב, וישמעאל נחש, ושם יתלבנו ויצטרפו ישראל עד הגאולה

ואילנא דטוב ורע, בגיניה אתמר, (שמות טו) ויורהו ה’ עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו'. בגין דהוו ישראל עם ערב רב, כלהו הוו אילנא דטוב ורע, ועל דא, חציו מתוק מסטרא דימינא. וחציו מר, מסטרא דשמאלא. ובזמנא דערב רב הוו מחטיאין לון לישראל, הוי כאילו הוו כלהו מסטרא דרע. ומיא אתהדרא כלהו מרירין, כההוא עץ מר במיא, הדא הוא דכתיב, (שמות טו) ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם

באור: ועץ הדעת טוב ורע, שבשביל עץ הדעת נאמר במרה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, ויורהו ה' עץ וגו', לפי שהיו ישראל מערבים בערב רב שהם רעים, ומחטיאים את ישראל, לכן היה צריך לברר את הטוב מהרע, ובזמן שערב רב מחטיאים את ישראל היו כלם מצד הרע ולכן המים היו מרים

והאי עץ מר, איהו כגוונא דנסיונא דסוטה, אי סטת תחות בעלה, אינון מיין דאשקיין לה אתהדרו מרירין, ובהון וצבתה בטנה ונפלה יריכה, ואי לא סטת מה כתיב, ונקתה ונזרעה זרע, ואולידת בר. אוף הכא וימתקו המים

באור: ועץ המר שהשליך משה רבנו לתוך המים, היה כמו הנסיון של הסוטה, שאם סטתה תחת בעלה, אותם המים שהשקו אותה חזרו להיות מרים, ועל ידם התקים הכתוב "וצבתה בטנה ונפלה ירכה", ואם לא סטתה תחת אישה אז כתוב שתוליד בנים קדושים, גם כאן במרה המים בדקו את ישראל, ונמצאו כלם טהורים. כמו שבאר רבי אלעזר במאמר הזהר לעיל דף קכ"ד ע"ב

כגוונא דא, יתעביד לנסאה לון לישראל בפורקנא בתרייתא, הדא הוא דכתיב, (דניאל יב) יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים, דאינון מסטרא דטוב, וקיימין בנסיונא. והרשיעו רשעים אינון מסטרא דרע, ויתקיים בהון (יחזקאל יג) ואל אדמת ישראל לא יבאו וקטיל לון

באור: כעין זה יעשה הקדוש ברוך הוא לנסות את ישראל לפני הגאלה האחרונה, כדי לברר את הנשמות הקדושות מן הנשמות הטמאות, על ידי שיכביד עליהם על הגלות והצרות, והצדיקים המאמינים בה' שכל הצרות הן רק נסיונות והן לטובה, יתלבנו ויטהרו מטמאתם ויתדבקו בהשם יתברך ביתר שאת בתשובה ותפלה, והרשעים יצאו מכלל ישראל וישתמדו ויאבדו ולא יראו בטובה, וזה מה שכתוב "והרשיעו רשעים" אלו שמצד הרע, ויתקים בהם הפסוק ביחזקאל (יג, ט) "ואל אדמת ישראל לא יבואו" ולא יזכו לבוא לארץ ישראל, וארץ העמים הורגת אותם

……………..

זוהר חק לישראל פרשת כי תבא יום ב

זוהר פרשת אמור דף צ"ח עמוד ב –

צ"ט עמוד א

השופר ממתיק את הדינים

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ (ויקרא כג). רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, (תהילים פא) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֵרַב אוֹתָם אֵלָיו מִכָּל הָאֻמּוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהִתְרַצָּה בָהֶם, וּמִמָּקוֹם רָחוֹק קֵרַב אוֹתָם אֵלָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (יהושע כד) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם. לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי מִמָּקוֹם רָחוֹק הִתְרַצָּה בָהֶם וְקֵרַב אוֹתָם אֵלָיו, וְכָתוּב, (יהושע כד) וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וְגוֹ'. בַּפְּסוּקִים הַלָּלוּ יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, וְכִי כָל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיוּ יוֹדְעִים אֶת זֶה, וְכָל שֶׁכֵּן יְהוֹשֻׁעַ?

אֶלָּא כָּל הַתּוֹרָה נִסְתֶּרֶת וְנִגְלֵית, כְּמוֹ שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נִסְתָּר וְנִגְלֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הִיא שֵׁם קָדוֹשׁ, וְעַל כֵּן הִיא נִסְתֶּרֶת וְנִגְלֵית. אִם יְהוֹשֻׁעַ וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ יוֹדְעִים, לָמָּה כָּתוּב כֹּה אָמַר ה'? אֶלָּא וַדַּאי סֵתֶר הַדָּבָר – הַטּוֹב הָרַב שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְרַצָּה בָּאָבוֹת, וְעָשָׂה אוֹתָם מֶרְכָּבָה קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה לִכְבוֹדוֹ, וְהוֹצִיא אוֹתָם מִתּוֹךְ נָהָר עֶלְיוֹן נִכְבָּד קָדוֹשׁ, מְאוֹר כָּל הַמְּאוֹרוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַטֵּר בַּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כֹּה אָמַר ה' בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם. הַנָּהָר – אוֹתוֹ הַנָּהָר שֶׁמֻּכָּר וְנוֹדָע.

מֵעוֹלָם – מַה הוּא רוֹצֶה כָּאן? אֶלָּא לְהַרְאוֹת חָכְמָה. מֵעֵבֶר הַנָּהָר מֵעוֹלָם, אֶלָּא אוֹתוֹ נָהָר נִקְרָא עוֹלָם, וְעַל כֵּן בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, לְהַרְאוֹת הַטּוֹב וְהָאֱמֶת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל. וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר. מַה זֶּה אוֹמֵר? אֶלָּא אַבְרָהָם לֹא נִדְבַּק בְּאוֹתוֹ נָהָר כְּמוֹ יִצְחָק שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ בְּצִדּוֹ לְהִתְחַזֵּק.

בֹּא רְאֵה, הַנָּהָר הַזֶּה, אַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ דִּין, יוֹצְאִים דִּינִים מִצִּדּוֹ וּמִתְחַזְּקִים בּוֹ. וּכְשֶׁיִּצְחָק מִתְחַזֵּק (בדיניו) בְּבָנָיו, אֲזַי הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים מִתְכַּנְּסִים לְדִין, וְכִסֵּא הַדִּין מִתְתַּקֵּן, וְהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דִין וְדָן אֶת הָעוֹלָם. אָז, תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדְעִים לְסַלֵּק כִּסֵּא הַדִּין וּלְתַקֵּן כִּסֵּא שֶׁל רַחֲמִים, וּבַמֶּה? בַּשּׁוֹפָר.

עוד אפשר לומר דבריו הקדושים, כמבואר בְּתִּקּוּנֵי זֹּהַר (דַּף נ"ג:) עַל יְדֵי שֶׁנִּתְדַּבֵּק בְּהַצַּדִּיק שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהָגֵן וְלִהְיוֹת תֵּבַת נֹחַ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הוּא הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ שֶׁהִבְטִיחַ (סֻכָּה דַּף מה:): וְאָמַר חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי יָכוֹל אֲנִי לִפְטֹר אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי עַד עָתָּה, וְכוּ'

הָעֶרֶב רַב הֵם: הַמְחַבְּלִים הָאֲמִתִּיִּים וּמְצַעֲרִים אֶת יִשְׂרָאֵל

וּבְּתִּקּוּנֵי זֹּהַר (דַּף נ"ג:) כָּתוּב: דָּג גָּדוֹל אִיהוּ עֵרֶב רַב, דְּאִינוּן (נ"א דְּאִיהוּ) רַב הַחוֹבֵל, מָאן חוֹבֵל אֶלָּא רַב מִכָּל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, אִיהוּ חוֹבֵל, וְאִיהִי חַבָּלָה, עִרֶב רַב בְּנִין דְּלילית חַיָּיבָא, דִבְהוֹן חָאבוּ יִשְׂרָאֵל וַחֲבִילוּ יָת בִּשְׂרַיְיהוּ בְּאָת בְּרִית, אִינוּן רַב עֲלַיְיהוּ בְגָלוּתָא, וְאִינוּן דָּגָה לְיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין דָּא אָמְרוּ (בַּמִּדְבָּר יא ה) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה וְגוֹ'.

[בֵּאוּר: מְבָאֵר הַפָּסוּק (יוֹנָה ב' א'), דָּג גָּדוֹל רוֹמֵז עַל הָעֵרֶב רַב שֶׁהֵם תַּחַת מֶמְשַׁלְתּוֹ שֶׁל הַסָּמֶ"ךְ מֵ"ם, הַנִּקְרָא רַב הַחוֹבֵל שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וּבַת זוּגוֹ נִקְרֵאת חַבָּלָה, וְהָעֵרֶב רַב נִקְרָאִים בָּנִים שֶׁלָּהּ, שֶׁעַל יָדָם חָטְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל וְחָבְלוּ וְהִשְׁחִיתוּ אוֹת בְּרִיתָם, וְאֵלּוּ הָעֵרֶב רַב נַעֲשׂוּ רָאשִׁים עַל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמְעוּ לָהֶם, וְהֵם מְבִיאִים דַּאֲגוֹת לְיִשְׂרָאֵל בַּצַּעַר שֶׁמְּצַעֲרִים אוֹתָם, וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר יא ה) "זָכַרְנוּ אֵת הַדָּגָה" – מִלְּשׁוֹן דְּאָגָה].

וּבְזִמְנָא דְנָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קְטִיל מִנַּיְיהוּ סַגִּיאִין, וּבְגָלוּתָא בַתְרָאָה עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקָטְלָא לוֹן, וְדָא אִיהוּ (שְׁמוֹת ז יח) וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאוֹר מֵתָה.

[וּבַזְּמַן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, נֶהֶרְגוּ הַסִּיגִים – הֵם הָרְשָׁעִים שֶּׁמֵּתוּ בְּמַכַּת חֹשֶׁךְ, וְכֵן בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹן קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַהֲרוֹג אֶת כָּל הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הָעֵרֶב רַב, שֶׁזֶּהוּ זְמַן הַבֵּרוּר. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת ז, יח), "וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְּאוֹר מֵתָה" – שֶׁאָז תָּמוּת וְתִתְבַּטֵּל הַקְּלִפָּה פְּלוֹנִית שֶׁנִּקְרֵאת דָּגָה].

רַק לְיִשְׂרָאֵל הַדְּבוּקִים בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִהְיֶה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם

וַיִּבְאַשׁ הַיְאוֹר דָּא אוֹרַיְיתָא, דְאִתְּמַר בָּהּ (מִשְׁלֵי ו כג) וְתוֹרָה אוֹר, סָרְחַת לְגַבַּיְיהוּ, וְאִתְּמַר בְּיִשְׂרָאֵל (שְׁמוֹת א כב) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ, אוֹר אִיהוּ רָ"ז, הַיְאוֹרָה בַּת זוּגֵיהּ דְּהַהוּא אוֹר, דְּאִתְּמַר בָּהּ (שָׁם י כג) וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם.

[בֵּאוּר: וּמְבָאֵר "וַיִּבְאַשׁ הַיְאוֹר" זֶה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁנִּקְרֵאת יְאוֹר מִלְּשׁוֹן "וְתוֹרָה אוֹר", וְזֹאת הַתּוֹרָה הָיְתָה מְבֻזֶּה בְּעֵינֵי הָעֵרֶב רַב כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל (בְּסוֹף סוֹטָה) בְּעִקְבוֹת הַמָּשִׁיחַ… וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת.

וְכֵן בְּסַנְהֶדְרִין (צז.) תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דּוֹר, שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, בֵּית הַוַּעַד יִהְיֶה (לִזְנוּת) (לְזוֹנוֹת), וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן (יִשְׁתּוֹמֵם) (יֶאֱשַׁם), וְאַנְשֵׁי (גָּלִיל) (גְּבוּל) יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחֹנָנוּ, וְחָכְמַת הַסּוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֲסוּ, וּפְנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי כֶּלֶב, וְהָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, (יְשַׁעְיָה נט) "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל".

אֲבָל בְּיִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה" וְגוֹ', כְּלוֹמַר, שֶׁאֵת כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד – יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים מָתַי שֶׁלּוֹמְדִים הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר – כִּי אוֹ"ר בְּגִימַטְרִיָּה רָ"ז[1], שֶׁזֶּהוּ סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְהַיְאוֹרָה זֶה נִגְלוֹת הַתּוֹרָה וְהֵם יָאִירוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל מוֹשְׁבוֹתָם.]

בְּגָלוּת הָאַחֲרוֹנָה בִּזְכוּת הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ נִזְכֶּה לְאַרְאֶנוּ נִפְלָאוֹת

כְּגַוְונָא דָּא בְּגָלוּתָא בַּתְרָאָה (הַיְאוֹרָה) הַזֹּהַר בֵּיהּ הָוָה רָ"ז, דְּאִיהוּ אוֹר דְּפוּרְקָנָא בַתְרַיְיתָא, לְקַיֵּים (מִיכָה ז טו) כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת, וְדָא אִיהוּ כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ, וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן, אִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְלִין בְּאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה.

[בֵּאוּר: כְּמוֹ כֵן בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹנָה יִּתְגַּלֶּה אוֹר רָזֵי הַתּוֹרָה, וְזֶהוּ הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁהוּא אוֹר הַפְּדוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְעַל יְדֵי לִמּוּד זֶה תָבֹא הַגְּאוּלָה, וְכָךְ יִתְקַיֵּם הַפָּסוּק: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אֶרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת", שֶׁגַּם כָּאן בַּסּוֹף הַגָּלֻיּוֹת שֶׁזֶּה גָּלוּת עֵרֶב רַב, נִנָּצֵל עַל יְדֵי עֵסֶק בַּלִּמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וְזֶה "כָּל הַבֵּן" – מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בֵּן – שֶׁלּוֹמֵד אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה – "הַיְאֹרָ"ה תַּשְׁלִיכֻהוּ" – לִצְלוֹל בְּיָם חָכְמַת הַסּוֹד, "וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" – אֵלּוּ שֶׁעַד עַתָּה עָסְקוּ בַּנִּגְלֶה – גַּם הֵם יִלְמְדוּ וְיִגְרְסוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ].

[1]), 1. רְאֵה בְּהַקְדָּמָה הַשְּׁנִיָּה לַסֵּפֶר אוֹר הַחַמָּה, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְזֶהוּ עַצְמוֹ הָיְתָה עִקַּר כַּוָּנַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּחִבּוּר סֵפֶר הַזֹּהַר, לֶהֱיוֹת הַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת בְּאֶפֶס שֶׁפַע בְּאֵין תּוֹמֵךְ וְאֵין עוֹזֵר, וְרָצָה לְיַחֲדָהּ עִם הַתִּפְאֶרֶ"ת יִחוּד מוּעָט עַל יְדֵי חִבּוּר זֶה בְּמָה שֶׁהָיָה הוּא עִם חֲבֵרָיו עוֹסְקִים בַּסּוֹד, שֶׁזֶּה גּוֹרֵם לְיַחֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּי' עַל יְדֵי הַסּוֹד שֶׁהוּא רָ"ז דְּהַיְנוּ אוֹ"ר, וְגַם עַל יְדֵי חִבּוּר זֶה הוּא בִּטּוּל הַקְּלִפּוֹת וְקַלּוּת הַגָּלוּת, וְהַשְׁבָּתַת קִטְרוּגָם, שֶׁהֵם לוֹחֲמוֹת בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה נֶגֶד הַשֵּׁם וְנֶגֶד שְׁכִינָתוֹ וְנֶגֶד בָּנֶיהָ שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בְּגָלוּת בֵּין הָאֻמּוֹת הַנִּקְרָאִים חֵיוָן, חֵיוָן בִּישִׁין וְדֻבִּין דְּאָכְלִין עָנָא שֶׁהֵם יִשְׂרָאֵל, וְעֵסֶק הַתּוֹרָה נִקְרָא הַקֶּלַע וְהַחֶרֶב וְהָרֹמַח, וְהֵם בְּחִינַת הַסּוֹדוֹת לְהַצִּילָם מֵרָעָתָם בְּחִבּוּר זֶה כוּ', וְהַסֵּפֶר הַזֶּה עָתִיד לְהִתְפַּרְסֵם בִּימֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. וְהִנֵּה כָּל אוֹתָם שֶׁיִּזְכּוּ אֵלָיו יִזְכּוּ לַגְּאֻלָּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, וּבַהַשֵּׁם בָּטַחְנוּ שֶׁנִּהְיֶה בִּכְלַל הַזּוֹכִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

בְּחֶסֶד לְאַבְרָהָם (מַעְיָן רִאשׁוֹן נָהָר כ"ד) וז"ל: וְדַע, כִּי עִקַּר כַּוָּנַת הָרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּחִבּוּר הַזֹּהַר הָיָה לָהּ לִהְיוֹת הַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת בְּאֶפֶס שֶׁפַע בְּאֵין תּוֹמֵךְ וּבְאֵין עוֹזֵר לָהּ, וְרָצָה לַעֲשׂוֹת לָהּ סֶמֶךְ לְיַחֲדָהּ בְּבַעֲלָהּ יִחוּד גָּמוּר עַל יְדֵי הַחִבּוּר הַזֹּהַר כְּמַה שֶּׁהָיָה הוּא וַחֲבֵרָיו עוֹסְקִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁזֶּהוּ גּוֹרֵם לְיַחֵד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתָּא עַל יְדֵי הַסּוֹד שֶׁהוּא סוֹד רָ"ז בְּגִימַטְרִיָּא אוֹ"ר, וְגַם עַל יְדֵי הַחִבּוּר הַהוּא יִהְיֶה בִּטּוּל הַקְּלִפּוֹת וְקַלּוּת הַגָּלוּת וְהַשְׁבָּתַת הַקִּטְרוּגִים אֲשֶׁר הַחִיצוֹנִים לוֹהֲטִים בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה נֶגֶד מִדַּת הַקְּדֻשָּׁה, וְהַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הֵם בְּסוֹד הַשְּׁכִינָה וְנֶגֶד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בְּגָלוּת בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם הַנִּקְרָא חֵיוָון בִּישִׁין אֲרָיוֹת וְדֻבִּין וְכוּ', וְהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נִקְרָא קֶלַע וְחֶרֶב וְרֹמַח, וְהֵם בְּחִינַת סוֹדוֹת כְּדֵי לְהַצִּילָם מֵרָעָתָם עַל יְדֵי חִבּוּר זֶה כַּנִּזְכַּר, וְסֵפֶר זֶה עָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת בִּימֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא כְּדֵי לִתֵּן סַעֲדָא לִשְׁכִינְתָּא. וְהִנֵּה כָּל אֵלּוּ שֶׁיִּזְכּוּ אֵלָיו יִזְכּוּ לִגְאֻלָּה, כִּי עֲבוֹדָה זוֹ הַמּוּעֶטֶת בַּזְּמַן הַזֶּה הוּא יוֹתֵר חָשׁוּב מִכָּל אֵילֵי נְבָיוֹת שֶׁהָיָה בַּזְּמַן שֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם.

הַתּוֹפֵס חֵלֶק מִן הָאַחְדוּת כְּאִלּוּ תּוֹפֵס כֻּלּוֹ

בְּתוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים. וְכֵן כָּתוּב בְּסִפְרוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, חֵלֶק הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר, הַכֹּל אַחְדוּת אֶחָד, וְהַדּוֹחֶה חֵלֶק הַנִּסְתָּר שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בָּהּ, דּוֹחֶה כֻּלָּהּ וְנֶעֱנָשׁ, כִּי הַדּוֹחֶה חֵלֶק מִן הָאַחְדוּת כְּאִלּוּ דּוֹחֶה כֻּלּוֹ. וּמִכָּל שֶׁכֵּן הַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בְּחָכְמָה זוֹ לְהַשְׁפִּיעַ לְהַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּסֵפֶר הַקָּנֶה לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת, כִּי הַלּוֹמֵד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לֹא נִקְרָא חָכָם רַק לַמְדָן, כִּי אִם הַלּוֹמֵד כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ לְמִדָּה הַנִּקְרֵאת זֹא"ת וְכוּ'. וְזֶה שֶׁכָּתוּב הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, הַיְנוּ שֶׁהוּא נֵעוֹר וְעוֹסֵק רַק בִּלְבוּשֵׁי הַתּוֹרָה בַּחֵלֶק הַנִּגְלֶה הַנִּקְרָא לַיְלָה כַּיָּדוּעַ, וְאֵינוֹ חָפֵץ בְּאוֹ"ר הַתּוֹרָה, כִּי אוֹ"ר גִּימַטְרִיָּה רָ"ז, הַיְנוּ בְּרָזֵי הַתּוֹרָה וְסוֹדוֹתֶיהָ, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תּוֹרַת הַשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא יוֹם, הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ דּוֹחֶה אֶת הָאַחְדוּת כֻּלּוֹ וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם חָפֵץ גַּם בַּחֵלֶק הַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה, הַגַּם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיגוֹ, עַל זֶה נֶאֱמַר כִּי אִם בְּתוֹרַת הַשֵּׁם חֶפְצוֹ, וּכְמוֹ שֶׁפֵּירַשׁ הָאַלְשֵׁיךְ, וּכְאִלּוּ הִשִּׂיג גַּם חֵלֶק זֶה שֶׁבַּתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹפֵס חֵלֶק מִן הָאַחְדוּת כְּאִלּוּ תּוֹפֵס כֻּלּוֹ כוּ'.

סוֹד תִּקּוּנֵי הַזֹּהַר שֶׁגִּלָּה הָרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי

פְּרִי צַדִּיק לְרַבֵּינוּ צָדוֹק הַכֹּהֵן מִלּוּבְּלִין זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ, (סִימָן ח' דַּף נ"א.) וז"ל: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי גִּלָּה וּפָתַח הָע' פָּנִים שֶׁבְּמִלַּת בְּרֵאשִׁי"ת, וְקָרָא אוֹתָם תִּקּוּנֵי זֹהַר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא לְשׁוֹן אוֹר, וְאוֹ"ר גִּימַטְרִיָּא רָ"ז, וְהוּא הָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁגְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְכוּ', שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה בִּיכֹלֶת הָאָדָם לְתַקֵּן כָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה, וְעַל יְדֵי זֶה יְבָרֵךְ אוֹתוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאִם יִהְיֶה חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים הַלָּלוּ, שֶׁסְּדוּרוֹת וּבָאוֹת מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וְאָז כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. וְלָכֵן נוֹהֲגִין יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד בְּסֵפֶר הַתִּקּוּנִים בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁאֵלּוּ הָאַרְבָּעִים יוֹם הֵם יְמֵי רָצוֹן שֶׁאָז נִתְּנוּ הַלּוּחוֹת שְׁנִיּוֹת לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עִם כָּל הַדִּבְרֵי תּוֹרָה, וּלְתַקֵּן הַכֹּל עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה. (הַזּוֹהַ"ק אִימָּא עִילָאָה – תְּשׁוּבָה).

אוֹ"ר בְּגִימַטְרִיָּא רָ"ז

בַּסֵּפֶר אוֹר יִשְׂרָאֵל עַל תִּקּוּנֵי זֹהַר לְהַמַּגִּיד מִקָאזְנִיץ זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ – (תִּקּוּן ל"ו – דַּף ע"ז:), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: עִקַּר הַגְּאֻלָּה הוּא מֵרָזֵי דְּאוֹרַיְתָא, כִּי אוֹ"ר גִּימַטְרִיָּה רָ"ז, וְזֶה נִקְרָא כֵּ"ן שֶׁגִּימַטְרִיָּה סוֹ"ד מִיסוֹ"ד. וְזֶה שֶׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ, אֲנִי אָמַרְתִּי יְהִי כֵן, וְהָרְשָׁעִים אוֹמְרִים לֹא כֵן, שֶׁהֵם אוֹמְרִים שֶׁאֵין בַּתּוֹרָה אֶלָּא הַפְּשָׁט, עַל כֵּ"ן לֹא יָקוּמוּ. וְעִקָּר הִיא חָכְמַת הַתּוֹרָה וְרָזֶיהָ שֶׁיִּתְגַּלֶּה לָנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ כוּ', וְעַל דּוֹר שֶׁלָּנוּ נֶאֱמַר מִשֹּׁד עֲנִיִּים גּוּפַיְיהוּ, עַתָּה אָקוּם, בִּזְכוּת אִמְרוֹת הַשֵּׁם הַמְזֻקָּקוֹת שִׁבְעָתַיִם, אַךְ הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ מֵהָרְשָׁעִים אֲשֶׁר סָבִיב יִתְהַלָּכוּן וְאֵינָם רוֹצִים בְּרָזֵי וְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם כְּרֻם זֻלּוּת, דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְרוֹמֵם.

אוֹ"ר בְּגִימַטְרִיָּא אֵי"ן סוֹ"ף; אֲדוֹ"ן עוֹלָ"ם; רָ"ז

בְּאַגְרָא דְּכַלָּה לְמוֹרֵינוּ הָרַב צְבִי אֱלִימֶלֶךְ מִדִּינוֹב (הַפְטָרַת פָּרָשַׁת תָּבוֹא), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: 'קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ' (יְשַׁעְיָה ס א), אוֹ"ר בְּגִימַטְרִיָּה אֵי"ן סוֹ"ף, אֲדוֹ"ן עוֹלָ"ם, וּבְגִימַטְרִיָּה רָ"ז, שֶׁהוּא סוֹדוֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הוּא אוֹ"ר לָנוּ. וְזֶהוּ קוּמִי אוֹרִ"י, שֶׁיִּתְגַּלֶּה כְּבוֹד מַלְכוּת אֲדוֹ"ן עוֹלָ"ם, כִּי בָא אוֹרֵ"ךְ, כִּי כְּבָר נִתְגַּלָּה לָהֶם חָכְמַת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא רָ"ז, אוֹר הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה תִּהְיֶה גְּאֻלָּה לְהִתְגַּלּוֹת בְּסוֹד מַלְכוּתוֹ כַּנּוֹדָע.

זוהר חק לישראל פרשת כי תבא יום ג

זוהר פרשת ויחי דף רכ"ו עמוד ב –

רכ"ז עמוד א

בארבעה פרקים העולם נידון

בראש השנה עוברין לפניו כבני מרון. שנינו, ראש השנה זהו ראש השנה של המלך. ומי הוא ראש השנה? זה יצחק שנקרא ראש, שהוא ראש אחד של המלך [למעלה], מקום שנקרא שנה, לכן כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ועל זה שנינו בראש השנה, שהרי בראש השנה שורה יצחק

ובחג נדונים על המים, זוהי ראשית [של ראש] של ימין המלך, ועל זה שמחת המים נמצאת בכל בשעה שמנסכים מים ושואבים אותם, משום שמים זה ידוע, ועל זה בארבעה פרקים אלו הכל נמצאים

אמר רבי יוסי, כשיסתכלו בדברים, הכל נמצא בפרקים הללו, אברהם, יצחק ויעקב, דוד המלך, ובאלה העולם נדון, ובארבעה פרקים בני אדם נדונים בימים שנמצאים בעולם, ובכל יום ויום הספרים נפתחים והמעשים נכתבים, ואין מי שישים לב, ואין מי שירכין אזנים. והתורה מעידה בו בכל יום, וקול קורא בחיל, (משלי ט) מי פתי יסר הנה חסר לב אמרה לו, ואין מי שיקשיב לקולו

למדנו, בשעה שבן אדם קם בבקר, עדים עומדים כנגדו ומעידים בו, והוא אינו משגיח. הנשמה מעידה עליו בכל זמן ובכל שעה. אם הקשיב – יפה, ואם לא – הרי הספרים פתוחים והמעשים נכתבים. אמר רבי חייא, אשרי הצדיקים שאינם פוחדים מן הדין לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. זהו שכתוב (משלי כח) וצדיקים ככפיר יבטח. וכתוב (תהלים לז) צדיקים יירשו ארץ

יונה הנביא התפלל על ישראל שינצלו מהערב רב

דבר אחר וימן יהו"ה דג גדול לבלוע את יונה (יונה ב א), דא עניותא, דאיהו עצב, ונוקבא דיליה עצבון, דכורא דג נוקבא דגה, דא הוא (שם ב) ויתפלל יונה אל יהו"ה אלהי"ו ממעי הדגה, מכפנא דעניותא דמטי למעוי דישראל, בההוא זמנא ויאמר יהו"ה לדג ויקא את יונה וגומר (שם יא), בדוחקא דדאגה דלהון דדואגין מן עניותא, מדוחקא יפקון מן גלותא, הדא הוא דכתיב (שמואל ב, כב-כח) ואת עם עני תושיע. דא נבואה דיונה דנתנבא דיפקון ישראל מן גלותא בדאגה (ס"א בדוחקא) דעניותא

באור: באור נוסף לפסוק: הדג נמשל לדאגה, שרוצה לבלע את יונה – הם ישראל, ודאגה זו עניות, שבא על ידי הסמ"ך מ"ם ופלונית בת זוגו רח"ל, שידוע שהכעס וכן פגם הברית גורמים לדאגה זו, וזו תהיה פעלת הערב רב. ועל כך התפלל יונה הנביא אל ה' אלקיו שיציל את ישראל מעניות ורעב שמגיע אל המעים, ובאותו הזמן כאשר יתמלא סאת הצרות יצאו ישראל מהגלות, כמו שכתוב (שמואל ב כב-כח), "ואת עם עני תושיע" רומז שכאשר יהיו ישראל בעניות אז יושיעם ויגאלם. ובלמוד הזוהר הקדוש נצלים מכל העניות והנסיונות

ובמושב לצים לא ישב. איזה מושב לצים זו (לילי"ת) אמם של ערב רב. שהיא מטמאה כנדה במושבה. וכן ערב רב מטמאים במושבם לצדיקים שיושבים ביניהם

ובתקוני זוהר (תיקון י"ג דף כ"ז ע"ב), על הפסוק אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' – אשרי ותהלתו של האיש – אשר לא הלך בעצת רשעים, בדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. תהילים פרק א פסוק א

אשרי האיש. הוא אהי"ה אשר אהי"ה. ראש לכל הראשים ועליה נאמר (שיר ז) ראשך עליך ככרמל. וזה תפילין של ראש. ודלת ראשך כארגמן. זו תפילין של יד. ובו משבחים לבת בזה האשרי (ועל כן בראשי"ת שם אשרי שם בת) זה הוא שכתוב (בראשית ל) באשרי כי אשרוני בנות. {הם הצדיקים שמעלים את השכינה הקדושה} מי זוכה ליכנס שמה, אשר לא הלך בעצת רשעים. שהיא עצה רעה מצד של עץ הדעת טוב ורע. (מי הרשעים. זה סמא"ל ונחש) ובדרך חטאים לא עמד. איזה דרך חטאים. זו שנאמר בה (משלי ל) כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגו'. ובמושב לצים לא ישב. איזה מושב לצים זו (לילי"ת) אמם של ערב רב. שהיא מטמאה כנדה במושבה. וכן ערב רב מטמאים במושבם לצדיקים שיושבים ביניהם, כנדה. ומי שמתדבק באותו אשרי. שהוא הכתר והראש של התורה. נאמר בו והיה כעץ שתול על פלגי מים. וזה עץ החיים שנאמר בו ועלהו לא יבול

נתיבי הזוהר

היות וחז"ל גילו לנו שהערב רב הם המעכבים את ביאת המשיח, וכל הצרות מחמתם, והזוהר הקדוש מלא מזה בהרבה מקומות, לקטנו מראה מקומות נרחב ובהיקף נפלא: ראה נתיבי הזוהר בהוספות אות א

זוהר חק לישראל פרשת כי תבא יום ד

זוהר פרשת פנחס דף רל"א עמוד ב

סוד שני ימי ראש השנה, וסוד תרועה ושברים

בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְתַקְּנִים בֵּית דִּין כִּסֵּא לַמֶּלֶךְ לָדוּן אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְיִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים בָּרִאשׁוֹנָה בַּדִּין לְפָנָיו, שֶׁיִּרְבּוּ הָרַחֲמִים. (לפני שירבה הרגז). לָמַדְנוּ, וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. יוֹם בְּיוֹמוֹ מַה הוּא? אֶלָּא אֵלּוּ שְׁנֵי יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מַדּוּעַ שְׁנֵי יָמִים? מִשּׁוּם שֶׁהֵם שְׁנֵי בָּתֵּי דִין שֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד. דִּין עֶלְיוֹן, שֶׁהוּא קָשֶׁה, בְּדִין תַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא רָפֶה, וּשְׁנֵיהֶם נִמְצָאִים.

וְעַל זֶה לֹא יוֹדְעִים אֵלּוּ הַבַּבְלִים סוֹד שֶׁל הַיְבָבָה וְהַיְלָלָה, וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁשְּׁנֵיהֶם צְרִיכִים, יְלָלָה שֶׁהוּא דִּין תַּקִּיף. שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים שֶׁהוּא דִּין רָפֶה, גְּנִיחוֹת שֶׁגּוֹנֵחַ בְּרִפְיוֹן. הֵם לֹא יוֹדְעִים, וְעוֹשִׂים שְׁנֵיהֶם. וְאָנוּ יוֹדְעִים וְעוֹשִׂים שְׁנֵיהֶם. (ועל זה סוד היבבה והיללה, ושניהם צריכים. אלו הבבלים אינם יודעים, ועושים שניהם.) וְהַכֹּל יוֹצֵא לְדֶרֶךְ אֱמֶת.

פָּתַח וְאָמַר, (תהלים פא) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, מַהוּ בַחֹדֶשׁ? זֶה בֵּית דִּין רָפֶה, שֶׁנִּקְרָא חֹדֶשׁ. בַּכֶּסֶה – (כסא של העולם העליון, כסא של אות ה', זה פחד יצחק שהוא כסא למלך העליון. עוד בכסה) זֶה דִּין קָשֶׁה, פַּחַד יִצְחָק. דִּין שֶׁמִּתְכַּסֶּה תָּמִיד, שֶׁאֵין הוּא דִּין בְּגִלּוּי. כִּי חֹק – זֶה דִּין רָפֶה. וּמִשְׁפָּט – זֶה דִּין (קשה). וּשְׁנֵיהֶם הֵם כְּאֶחָד. בִּגְלַל זֶה שְׁנֵי יָמִים, וּשְׁנֵיהֶם בְּסוֹד אֶחָד. אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה וְגוֹ' (תהלים פט). לֹא כָתוּב שׁוֹמְעֵי, אוֹ תוֹקְעֵי תְרוּעָה, אֶלָּא יֹדְעֵי תְרוּעָה. בִּגְלַל (כגון) הַחֲכָמִים שֶׁדָּרִים בָּאֲוִיר שֶׁל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, אֵלּוּ יֹדְעֵי תְרוּעָה. סוֹד שֶׁל הַתְּרוּעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ב) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל. מִי עַם כְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹדְעִים סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁל רִבּוֹנָם, לַעֲלוֹת לְפָנָיו וּלְהִתְקַשֵּׁר בּוֹ. וְכָל אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד הַתְּרוּעָה, יִתְקָרְבוּ לָלֶכֶת בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְזֶה הָאוֹר הָרִאשׁוֹן שֶׁגָּנַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים. וְעַל זֶה צָרִיךְ לָדַעַת אוֹתָהּ.

מַטְעַמֵּי הַזוֹהַר

הַמְּצַפִּים וּמַאֲמִינִים לִגְאוּלָה, הֵם יִזְכּוּ לְכָל הַטּוֹבוֹת הַמוּבְטָחוֹת:

פָּתַח רַבִּי יוֹסִי וְאָמַר, (יְשַׁעְיָה מא) הֵן יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כָּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ וְגוֹ'. זָמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לְיִשְׂרָאֵל. כָּל אִינוּן טָבָאן, דְּקָאֲמַר עַל יְדֵי נְבִיאֵי קְשׁוֹט… (עָתִיד הַקָבָּ"ה לַעֲשׂוֹת לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ נְבִיאֵי הָאֱמֶת, וְסָבְלוּ עֲלֵיהֶם בְּגָלוּת…) אֲבָל אָזְלִין לְבֵי מִדְרָשׁוֹת, פָּתְחִין סַפְרִין, וְחַמָאָן כָּל אִינוּן טָבָאן, דְּקָא מְּחַכָן, וְחַמָאָן כְּתִיבִין בְּאוֹרָיְיתָא, דְאַבְטַח לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלַיְיהוּ, וּמִתְנַחֲמִין בְּגָלוֹתְהוֹן… (וְיִשְׂרָאֵל הֶחֱזִיקוּ מָעֳמָד כַּאֲשֶׁר רָאוּ בִּסְפָרִים הַקְּדוֹשִׁים אֶת כָּל הַהַבְטָחוֹת וְהַטּוֹבוֹת שֶׁהִבְטִיחַ הַשֶיִ"ת…) וְעַל דָּא, הֵן יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כָּל הַנֶּחֱרִים בְּךָ. מַאי כָּל הַנֶּחֱרִים בְּךָ. דְאַתְקִפוֹ נְחִירֵיהוֹן בְּרֹגֶז אַעַלְךָ בְּגָלוּתָא דָּא. בְּהַהוּא זִמְנָא. יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מִכָּל טָבִין דְיֶחְמוּן לְהוֹן לְיִשְׂרָאֵל. (וְעַל זֶה הִתְנַבֵּא הַנָּבִיא שֶׁרַק מִי שֶׁהֶאֱמִין וְצִיפָּה לְקִיּוּם הַנְּבוּאָה הוּא יִּזְכֶּה לִשְׂמוֹחַ בַּגְאוּלָה, וְהָעֵרֶב רַב יֵבוֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כִּי הָלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל – וְהָרוֹצֶה לְהִינָצֵל מִקְלִיפַּת הָעֵרֶב רַב מוּכְרַח לַעַסוֹק בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּתִיבַת נֹחַ שֶׁהִצִּילָה מֵהַמַּבּוּל). (זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא דַּף קפ"ח ע"ב)

הָרוֹצֶה לְהִינָצֵל מִקְלִיפַּת הָעֶרֶב רַב מוּכְרַח לַעַסוֹק בַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּתֵיבַת נֹחַ שֶׁהִצִּילָה מֵהַמַּבּוּל

וְאִינוּן עֵרֶב רַב רְשִיעַיָיא, (וְאוֹתָם הָרְשָׁעִים שְמְהַעֵרֶב רַב) דְיִתְקַיֵים בְּהוּ בְּהַהוּא זִמְנָא, (יִתְקַיֵים בָּהֶם לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הַכָּתוּב:) (דָּנִיֵּאל יב) יִתְבָּרְרוּ יִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים. (שֶׁאָז יִהְיֶה בִּירוּר גָּמוּר בְּיִשְׂרָאֵל) יִתְלַבְּנוּ: אִינוּן מָארֵי מִשְׁנָה. (אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנֶה שְׁיִתְבַרְרוּ עַל יְדֵי לִּימּוּד הַתּוֹרָה) וְיִצָּרְפוּ: אִינוּן זַרְעָא קַדִּישָׁא דִּשְׁאֵר עַמָּא. (וְזֶרַע הַקָּדוֹשׁ שֶׁל שְׁאָר הָעָם יִתְבָּרְרוּ עַל יְדֵי מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּצְדָקָה) הָדָא הוּא דִּכְתִיב, (זְכַרְיָה יג) וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף. (דְּהָיִינוּ עַל יְדֵי כֶּסֶף שֶׁנּוֹתְנִים לִצְדָקָה) וְהִרְשִׁיעוּ רְשָׁעִים, אִינוּן עֵרֶב רַב. (וְאֵלּוּ הָעֵרֶב רַב יָצְאוּ מִכְּלָל יִשְׂרָאֵל)

(דָּנִאֵל יב) וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ, אִינוּן מָארֵי קַבָּלָה, (וְהַמַּשְׂכִּילִים הֵם אֵלּוּ שֶׁעוֹסְקִים בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה) דְּאִתְּמַר בְּהוֹן (דָּנִיֵּאל יב) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אִלֵּין אִינוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, (אֵלּוּ הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִים בְּאוֹר הַזֶּה הַנִּקְרָא סֵפֶר הַזוֹהַר) דְּאִיהוּ כְּתִיבַת נֹחַ, (שֶׁהוּא כְּתִיבַת נֹחַ שֶּׁמַּצִּיל מֵהַמַּבּוּל) דְמִּתְכַּנְשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מּמַלְכוּתָא. וּלְזִמְנִין אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. (שֶׁכְּמוֹ שֶׁלֹּא כּוּלָם זָכוּ לְהִיכָּנֵס לַתֵּיבָה לִפְנֵי הַמַּבּוּל, כָּךְ רַק הַזְּרִיזִים וְהַמַּשְׂכִּילִים יִזְכּוּ לְהִינָצֵל עַל יְדֵי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי הַזְּמַן קָצַר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמַלְאָכִי (פֶּרֶק ג' פָּסוּק א') הִנְּנִי שׁוֹלֵחַ מַלְאָכִי וּפָנָה דֶּרֶךְ לְפָנַי וּפִתְאוֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאָךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָּא אָמַר ה' צְבָקוֹת) דִבְהוֹן (בְּאֵלּוּ שֶׁיִּזְכּוּ לַעַסוֹק בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ) יִתְקַיֵים (שְׁמוֹת א) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ. (לִהְיוֹת בִּבְחִינַת בָּנִים, וּמְהָרִאשׁוֹנִים לְקַבֵּל פְּנֵי מָשִׁיחַ צִדְקֵינוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ) וְדָא אוֹרָהּ דְּסִפְרָא דָּא, וְכֹלָא עַל סִבָּה דִּילָךְ. (וְזֶה הָאוֹר שֶׁל סֵפֶר זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יָאִיר בְּנִשְׁמוֹתֵיהֵם, וְכָל זֶה בִּזְכוּת הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ).

(זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ – רַעֲיָא מְהֵימְנָא, דַּף קנ"ג ע"ב, וְעַיֵּן תִּיקוּנֵי זוֹהַר תִּיקוּן כ"א עַמּוּד נ"ג, נ"ד).

זוהר חק לישראל פרשת כי תבא יום ה

זוהר פרשת פקודי דף רל"ז עמוד ב –

רל"ח עמוד א

תועלת התפילה בציבור בראש השנה

תָּא חֲזֵי, בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עָלְמָא אִתְּדָּן, וּבֵי דִּינָא קַדִּישָׁא (קודשא בריך הוא) יָתִיב, וְדָן כָּל עָלְמָא. וְהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא קָאִים מִסִּטְרָא דָּא, וְכָל אִינּוּן דְּאִתְּדָנוּ לְמוֹתָא אַשְׁגַּח עָלַיְיהוּ, וְאִתְרְשִׁימוּ קָמֵיהּ. וּבְשַׁעֲתָא (דף רל"ח ע"א) דְּיִשְׂרָאֵל מִתְעָרֵי רַחֲמֵי, בְּהַהוּא קוֹל שׁוֹפָר, כְּדֵין אִתְעַרְבְבָא לֵיהּ כֹּלָּא, דְּלָא יָדַע וְלָא מַשְׁגַּח, בְּאִינּוּן דְּאִתְּדָנוּ. עַד דִּלְבָתַר כָּל אִינּוּן דְּלָא מְהַדְּרֵי בְּתִיּוּבְתָּא, וְאִגְזַר עָלַיְיהוּ מוֹתָא, וַדַּאי נָפְקִין פִּתְקִין מִבֵּי מַלְכָּא, וְאִתְמְסָרוּ לֵיהּ, כֵּיוָן דְּאִתְמְסָרוּ לֵיהּ, לָא אָהַדְרוּ פִּתְקִין, עַד דְּאִתְעָבִיד דִּינָא.

בֹּא וּרְאֵה, בַּיּוֹם שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָעוֹלָם נִדּוֹן, וּבֵית הַדִּין הַקָּדוֹשׁ (הקדוש ברוך הוא) יוֹשֵׁב וְדָן אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְאוֹתוֹ הַצַּד הָאַחֵר עוֹמֵד מִצַּד זֶה, וְכָל אוֹתָם שֶׁנִּדּוֹנוּ לַמָּוֶת הוּא מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, וְנִרְשָׁמִים לְפָנָיו. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְעוֹרְרִים רַחֲמִים בְּאוֹתוֹ קוֹל שׁוֹפָר, אָז מִתְעַרְבֵּב לוֹ הַכֹּל, שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ וְלֹא מַשְׁגִּיחַ בְּאוֹתָם שֶׁנִּדּוֹנוּ, עַד שֶׁאַחַר כָּךְ כָּל אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָזְרוּ בִתְשׁוּבָה וְנִגְזַר עֲלֵיהֶם מָוֶת, וַדַּאי יוֹצְאִים עִם פְּתָקִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וְנִמְסָרִים לוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ, לֹא חוֹזְרִים הַפְּתָקִים, עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הַדִּין.

וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, בַּעְיָין לְאִסְתַּמְּרָא מִנֵּיהּ, כָּל שֶׁכֵּן בַּר נָשׁ בִּלְחוֹדוֹי. (וכל שכן וכל שכן) דְּהָא בְּרָזָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא, בָּעֵינָן לְאִסְתַּמְּרָא, וּלְמֵיהַב לֵיהּ בְּכָל יַרְחָא וְיַרְחָא, כַּד סִיהֲרָא בָּעֵי לְאִתְחַדְּתָּא, חַד שָׂעִיר, בְּגִין דְּלָא יְקַטְרֵג חַדְּתּוּתָא (נ"א חדוותא) וְיִטּוֹל חוּלָקֵיהּ כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. וְסִיהֲרָא קַדִּישָׁא לְיָנְקָא בִּקְדוּשָּׁה לְחַדְּתּוּתֵי כְּדְקָא יֵאוֹת.

וְכָל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ, כָּל שֶׁכֵּן אָדָם לְבַדּוֹ. (וכל שכן וכל שכן) שֶׁהֲרֵי בְּסוֹד עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה צְרִיכִים לְהִשָּׁמֵר וְלָתֵת לוֹ בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, כְּשֶׁהַלְּבָנָה רוֹצָה לְהִתְחַדֵּשׁ, שָׂעִיר אֶחָד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַטְרֵג עַל הַהִתְחַדְּשׁוּת (השמחה) וְיִטֹּל אֶת חֶלְקוֹ כָּרָאוּי, וְהַלְּבָנָה הַקְּדוֹשָׁה תִּינַק בִּקְדֻשָּׁה לְהִתְחַדֵּשׁ כָּרָאוּי.

וְכַד מִתְחַדְּשָׁא בְּכָל יַרְחָא וְיַרְחָא, בְּגִין (בראשית קמ"ט ע"ב) כַּךְ אִקְרֵי נַעַר, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְהַאי אַחֲרָא דָּא, דְּאִיהוּ תָּדִיר בִּמְסָאֲבוּ, וְלָא נָפִיק מִנֵּיה, אִקְרֵי מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. וּבְגִין כָּךְ, יִשְׂרָאֵל קַדִּישִׁין דְּאִינּוּן עַמָּא חַד, בְּיִחוּדָא קַדִּישָׁא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לוֹן עֵיטָא, לְאִשְׁתְּזָבָא מִכֹּלָּא. זַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דִּכְתִּיב, (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִרְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר.

וּכְשֶׁמִּתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, מִשּׁוּם כָּךְ נִקְרֵאת נַעַר, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וְהָאַחֵר הַזֶּה, שֶׁהוּא תָּמִיד בְּטֻמְאָה וְלֹא יוֹצֵא מִמֶּנָּה, נִקְרָא מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. וּמִשּׁוּם כָּךְ, יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁהֵם עַם אֶחָד בְּיִחוּד קָדוֹשׁ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לָהֶם עֵצָה לְהִנָּצֵל מִן הַכֹּל. אַשְׁרֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר.

מטעמי הזוהר – הוספות אות א':

עֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ: וְהִנֵּה מַה שֶּׁכָּתַב בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו וַאֲפִילּוּ כָּל אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא כָּל חֶסֶד דְּעָבְדִי לְגַרְמַיְהוּ וְכוּ'. עִם הֱיוֹת שֶׁפְּשָׁטוֹ מְבֹאָר, וּבִפְרָט בִּזְמַנֵּנוּ זֶה בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲשֶׁר הַתּוֹרָה נַעֲשֵׂית קַרְדֹּם לַחֲתֹךְ בָּהּ אֵצֶל קְצָת בַּעֲלֵי תּוֹרָה אֲשֶׁר עִסְקָם בַּתּוֹרָה עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס וְהַסְּפֵקוֹת יְתֵרוֹת, וְגַם לִהְיוֹתָם מִכְּלַל רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, וְדַיָנֵי סַנְהֶדְרָאוֹת, לִהְיוֹת שְׁמָם וְרֵיחָם נוֹדֵף בְּכָל הָאָרֶץ וְדוֹמִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה הַבּוֹנִים מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְעִקַּר סִבַּת מַעֲשֵׂיהֶם הִיא מַה שֶּׁכָּתַב אַחַר כָּךְ הַכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם. כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף כ"ה:) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ עַל פָּסוּק אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, שֶׁחֲמִשָּׁה מִּינִים יֵשׁ בָּעֵרֶב רַב, וּמִן הַג' מִינִים, מֵהֶם הוּא הַנִּקְרָא כַּת גִּבּוֹרִים, דְּעָלַיְיהוּ אִתְּמַר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (בְּרֵאשִׁית יא) הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְגוֹ' וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם בְּבִנְיָן בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְשַׁוְיָין בְּהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעֲטָרָה עַל רֵישֵׁיהּ, וְלֹּא לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְמֶעְבַּד לוֹן וְכוּ'. וְהִנֵּה עַל הַכַּת הַזֹּאת אָמְרוּ בַּגְּמָרָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ נֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהֶפְכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו וְלֹא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

רְאָיָה שֶׁאֵין עוֹסְקִין לִשְׁמָהּ: וְאָמְנָם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מַרְאִים תֵּימָהּ וַעֲנָוָה בְּאָמְרָם כִּי כָּל עִסְקָם בַּתּוֹרָה הוּא לִשְׁמָהּ. וְהִנֵּה הֶחָכָם הַגָּדוֹל הַתַּנָּא רַבִּי מֵאִיר עָלָיו הַשָּׁלוֹם הֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא כָּךְ הוּא בְּאָמְרוֹ לְשׁוֹן כְּלָלוּת כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה וְכוּ' וּמְגַלִּים לוֹ רָזֵי תּוֹרָה וְנַעֲשֶׂה כְּנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק וְהוֹלֵךְ וּכְמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר מֵאֵלָיו בִּלְתִּי הִצְטָרְכוֹ לִטְרֹחַ וּלְעַיֵּן בָּהּ וּלְהוֹצִיא טִפִּין טִפִּין שֶׁל מֵימֵי הַתּוֹרָה מִן הַסֶּלַע, הִנֵּה זֶה יוֹרֶה שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ כְּהִלְכָתָהּ, וּמִי זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִזְּלוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת בִּרְאוֹתוֹ הַמִּשְׁנָה הַזֹּאת וְרוֹאֶה חֶסְרוֹנוֹ וּפְחִיתוּתוֹ. (הַקְדָּמַת רַבִּי חַיִּים וִויטַאל עַל שַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת – וְעַיֵּן אוֹר הַזוֹהַר פֶּרֶק כ"ח).

הָעֵרֶב רַב: מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר, כָּל תּוֹרָתוֹ הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, וְכֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים – וּבְוַדַּאי לֹא יַשִּׂיג אָרְחוֹת חַיִּים

מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י, כָּל תּוֹרָתוֹ הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, וְכֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים – וּבְוַדַּאי לֹא יַשִּׂיג אָרְחוֹת חַיִּים אֶלָּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר וְכִתְבֵי מָרָן הָרַב חַיִּים וִיטַאל בִּלְבַד: בַּדּוֹר הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְכִתְבֵי מָרָן הָאֲרִ"י שֶׁהֵם חַיִּים מַמָּשׁ לַנֶּפֶשׁ, בְּלוּלָה בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְתַלְמוּד וּפוֹסְקִים, יֵדַע נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל תּוֹרָתוֹ שֶׁעוֹסֵק הוּא מִשָּׂפָה וְלַחוּץ, כְּדוֹאֵג, וְאֵין לוֹ עֵסֶק בַּחַיִּים וְהֶאָרָה לַנֶּפֶשׁ, וְהוּא כֻּלּוֹ טָעוּת וְרַמָּאוּת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֶלָּא לִהְיוֹת מֵאַנְשֵׁי שֵׁם, לִהְיוֹת רַב וְרֹאשׁ גְּדוֹל הַדּוֹר וּלְהִשְׂתָּרֵר עַל הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין לוֹ חַיִּים וְלֹא חֵלֶק בַּחַיִּים.

וְעַיֵּן בְּתִקּוּנֵי זֹהַר חָדָשׁ: לֵית בָּנוּ מַאן דְּיִתְּעַר לְגַבָּהּ לִרְצוֹת לָהּ עִם בַּעֲלָהּ, צַוְחִין בְּכָל יוֹמָא וְלֵילְיָא בְּאוֹרַיְתָא דִּבְעַל פֶּה, בְּכַמָּה קוּשְׁיָן. וְצַוְחִין בָּהּ כְכַלְבִין דְּאָמְרִין הַב הַב. הָב לָן עוּתְרָא הָב לָן יִקְרָא, וְלֵית מַאן דְּיִשְׁתַּדַּל לְסָלְקָא שְׁכִינְתָּא. וּבְוַדַּאי לֹא יַשִּׂיג אָרְחוֹת חַיִּים אֶלָּא עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר וְכִתְבֵי מָרָן הָרַב חַיִּים וִיטַאל בִּלְבַד, וְכֵן בַּסֵּפֶר שַׁעֲרֵי אוֹרָה שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר. וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ הַרְבֵּה מִזֶּה שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מְקֻבָּל, אֶלָּא עֲבֹד מֵאַהֲבָה וַעֲבֹד מִיִּרְאָה. (הֵיכַל הַבְּרָכָה קוֹמַרְנָה פָּרָשַׁת עֵקֶב ז', י"ט – אוֹר הַזוֹהַר פֶּרֶק י').

רַק הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ מַצִּיל אֶת הָעוֹלָם

וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (סַנְהֶדְרִין צ"ט:) אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ מֵשִׂים שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּבַפָּמַלְיָא שֶׁל מַטָּה שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִי". רַב אָמַר כְּאִילוּ בָּנָה פַּלְטֵרִין שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ". רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף מָגֵן עַל כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ". וְלֵוִי אָמַר אַף מְקָרֵב אֶת הַגְּאוּלָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אַתָּה".

וְעֵין בְּסֵפֶר "נֶפֶשׁ הַחַיִּים^{^[1]}" (שַׁעַר ד' פֶּרֶק כ"ה), שֶׁרַק עַל יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹכֶה לְקַיֵים הָעוֹלָם. וְאֵין לְּךָ תּוֹרָה לִשְׁמָהּ יוֹתֵר מְלִימוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, (עַיֵין אוֹר הַזוֹהַר).

נְתִיבֵי הַזוֹהַר – הוֹסָפוֹת אוֹת א. – 310 מַרְאֶה מְקוֹמוֹת שֶׁכָּתְבוּ וְהִזְהִירוּ אוֹתָנוּ לִהְיוֹת נִזְהָרִים מִן הָעֵרֶב רַב – כְּנֶגֶד ש"י עוֹלָמוֹת הַמּוּכָנִים לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת.

[1]) וזה לשון נפש החיים: וכל זה כשעדיין יש אנשים מישראל שדבקים בו יתברך ובתורתו בעיון ושקידה ויגיעה גדולה לשמה. ורק בתורת ה' חפצם כל הימים. ואז האנשים שבטלים לגמרי מעסק התורה מרוע בחירתם. המה ירדו שאול חיים ומגורשים מהסתפח בנחלת עבדי ה' הדבוקים בו יתברך ובתורתו. ומארץ חיים יכרתו ח"ו. ועל כל פעולת העולם גם כל העולמות, הגם כי נתמעטו וירדו מקדושתם ואורם, בסבת החטאים האלה בנפשותם, וכמעט שנטיו רגלם ליחרב ח"ו כמו שכתוב בתנא דבי אליהו (רבא פ"ב): אמרו חכמים כל זמן שבני אדם מבטלין מן התורה מבקש הקב"ה להחריב את העולם כו'. ושם (בסדר אליהו זוטא פ"ה) "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל" ואין מצוקין אלא תלמידי חכמים כו'. בכל יום יוצאים מלאכי חבלה מלפני הקב"ה לחבל את כל העולם כולו ואלמלא בתי כנסיות ובתי מדרשות שתלמידי חכמים יושבין בהם ועוסקים בדברי תורה היו מחבלין את כל העולם כולו מיד כו' ע"ש. עם כל זה עדיין יוכלו להתקיים על ידי השרידים אשר ה' קורא. העוסקים בתורה הקדושה יומם ולילה. שלא יתבטלו לגמרי לחזור לתהו ובהו ח"ו. אבל אם היה ח"ו העולם פנוי לגמרי אפילו רגע אחת ממש מעסק והתבוננות עם סגולה בתורה הקדושה. תיכף כרגע היו כל העולמות נחרבים ונבטלים ממציאות לגמרי ח"ו. ואף גם איש אחד מישראל לבד. רב כחו. שבידו להעמיד ולקיים את כל העולמות והבריאה בכללה על ידי עסקו והתבוננותו בתורה הקדושה לשמה. כמו שכתוב (סנהדרין פרק חלק דף צ"ט ב') כל העוסק בתורה לשמה כו'. רבי יוחנן אומר אף מגין על כל העולם כולו. וכן אמרו בפרק התורה (אבות פ"ו) כל העוסק בתורה לשמה כו'. ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו.

זוהר חק לישראל פרשת כי תבא יום ו ושבת קודש

זוהר פרשת ויקהל דף ר"ה עמוד ב

סוד שלש תפילות בשבת

תפלת השבת של העם הקדוש, שלש תפלות נמצאות ביום הזה כנגד שלש שבתות, ופרשוה, והכל אחד. כיון שנכנסו העם הקדוש לבית הכנסת, אסור להשתדל אפלו בצרך בית הכנסת, אלא בדברי תשבחות ותפלה ותורה וכראוי להם

ומי שמשתדל בדברים אחרים ובדברי העולם, זהו אדם שמחלל שבת, ואין לו חלק בעם ישראל. שני מלאכים ממנים על זה ביום השבת, והם שמים ידיהם על ראשו ואומרים: אוי לפלוני שאין לו חלק בקדוש-ברוך-הוא. ועל זה צריך להשתדל בתפלה ובשירים ובתשבחות של אדונם, ולהשתדל בתורה

היום הזה הוא יום הנשמות שמתעטר אותו צרור הנשמות (בתשבחות של אדונם). משום כך משבחים בתשבחות תשבחת הנשמה, והינו נשמת כל חי תברך את שמך ה' אלהינו ורוח כל בשר וכו'. ואין התשבחת אלא בצד של נשמה ורוח, והיום הזה עומד ברוח ונשמה, ולא של גוף

זוהר פרשת יתרו דף פ"ח עמוד ב

ביום השבת, בסעודה השניה כתוב (ישעיה נח) אז תתענג על ה'. על ה' ודאי. שאותה שעה נגלה העתיק הקדוש, וכל העולמות בשמחה, והשלמות והחדוה של העתיק אנו עושים, וזוהי סעודתו ודאי

בסעודה השלישית של שבת כתוב והאכלתיך נחלת יעקב אביך. זוהי הסעודה של זעיר אנפין שהוא בשלמות. וכל ששת הימים מאותה שלמות מתברכים. וצריך אדם לשמח בסעודתו ולהשלים הסעודות הללו, שהן סעודות האמונה השלמה של זרע קדוש של ישראל, שהאמונה העליונה היא שלהם ולא של עמים עובדי עבודת כוכבים ומזלות. ומשום כך אמר, (שמות לא) ביני ובין בני ישראל

בא וראה, בסעודות הללו נודעים ישראל שהם בני המלך ושהם מהיכל המלך ושהם בני האמונה, ומי שפוגם סעודה אחת מהם, מראה פגם למעלה, ומראה את עצמו שאינו מבני המלך העליון, שאינו מבני היכל המלך, ושאינו מזרע קדוש של ישראל, ונותנים עליו חמר של שלשה דברים – דין הגיהנם וכו

ובא ראה, בכל שאר הזמנים והחגים צריך אדם לשמח ולשמח את העניים, ואם הוא שמח לבדו ולא נותן לעניים – ענשו רב, שהרי לבדו שמח, ולא נותן שמחה לאחר. עליו כתוב (מלאכי ב) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. ואם הוא שמח בשבת, אף על גב שלא נותן לאחר – לא נותנים עליו ענש כבשאר הזמנים והחגים, שכתוב פרש חגיכם. אמר פרש חגיכם, ולא פרש שבתכם. וכתוב (ישעיה א) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי. ואילו שבת לא אמר

ומשום כך כתוב ביני ובין בני ישראל. ומשום שכל האמונה נמצאת בשבת, נותנים לאדם נשמה אחרת, נשמה עליונה, נשמה שכל השלמות בה, כדגמת העולם הבא. ומשום כך נקראת שבת. מה זה שבת? שם של הקדוש ברוך הוא, שם שהוא שלם מכל צדדיו

אמר רבי יוסי, ודאי כך הוא. אוי לאדם שלא משלים את שמחה המלך הקדוש. ומהי שמחתו? אלו שלש הסעודות של האמונה, סעודות שאברהם יצחק ויעקב כלולים בהם, וכלם שמחה על שמחה, אמונה שלמה מכל צדדיו

שנינו, ביום הזה מתעטרים האבות, וכל הבנים יונקים, מה שאין כן בכל שאר החגים והזמנים. ביום הזה רשעי הגיהנם נחים. ביום הזה כל הדינים נכפים ולא מתעוררים בעולם. ביום הזה התורה מתעטרת בעטרות שלמות

הגאולה תהיה על ידי שנתדבק בצדיק שיש לו כח להגן ולהיות תבת נח של ישראל, הוא הרשב"י הקדוש

ובימינא יפקון, (דף נד.) בגין דצדיק ח"י עלמין איהו עני דאתקשר בימינא, דאיהו פסח, כגוונא דישראל דאתמר בהון (יחזקאל טז ז) ואת ערום ועריה, והאי יונה איהי יונה דתיבת נח

באור: ובימינא יפקון – שיצאו בחסד וברחמים בזכות הצדיק שמשים עצמו כעני כמו שאמרו חז"ל ברכות (דף יז:): אמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כלו נזונין בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, וכמו בפסח שדלג השם על מצב ישראל וגאלם, כך יגאלנו בגאלה האחרונה אפלו שאין לנו זכיות, על ידי שנתדבק בצדיק שיש לו כח להגן ולהיות תבת נח של ישראל, הוא הרשב"י הקדוש שהבטיח (סכה דף מה:): ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי יכול אני לפטר את כל העולם כלו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, וכו', כן נזכה לגאלה ברחמים במהרה בימינו אמן

ללמד תקוני זהר ארבעים יום מראש חדש אלול עד יום הכפורים

בהקדמת המוציא לאור תקוני זהר מהגר"א, כתוב, וז"ל: יעין בסוף הקדמת בעל כסא מלך, ועוד בכמה ספרים קדושים שהלהיבו מאד ללמד התקוני הזהר בארבעים יום שמראש חדש אלול עד יום הכפורים (ואולי יש להסמיך זה ממה שכתב בתקון ו' ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה ודא יום הכפורים, דתבת נח היא אמא עלאה חלון דילי הוא עמודא דאמצעיתא, דביה אור יתירה אור. וכתב בבאור הגר"א שביום הכפורים חלונות התבה והוא תשובה אמא עלאה פתוחים, וזהו שכתוב מקץ ארבעים יום, שהם ארבעים יום הידועים מראש חדש אלול, ורעיא מהימנא איתא על התקוני זהר דאיהי כגוונא דתבת נח וכו' כידוע

אשרי מי שישלים ספר התקונים בימים אלו מחמשה עשר באב עד יום הכפורים – יקירי ירושלים מתחילים באמירת התקונים מחמשה עשר באב

הרבה חסידים ואנשי מעשה מתחילים ללמד סדר תקוני זהר הקדוש מחמשת עשר באב עד יום הכפורים. כי מעלת אמירת תקוני זהר בחדש אלול מבאר בהקדמת כסא מלך שמטהר הגוף והנשמה. וסגלתו לקרב קץ הגאלה, וכן כתוב באור צדיקים (סימן ל"ו סימן ב') אשרי מי שישלים ספר התקונים בימים אלו ויקירי ירושלים מתחילים באמירת התקונים מחמשה עשר באב

רבינו נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו אמן, הפליג מאד כמה פעמים בשבח גדלת קדשת התקוני זהר

רבינו נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו אמן, ידע כל דברי ה"עץ חיים" ו"פרי עץ החיים" וכל כתבי האר"י זכרונו לברכה מספר הזהר, והעקר מהתקונים. והמובן מדבריו היה שזה היה בימי נעוריו. והפליג מאד כמה פעמים בשבח גדלת קדשת התקוני זהר. והיה רגיל לעסק בו ביותר גם בכל השנה, אפלו שלא בימי אלול

בספר ספר שיחות הר"ן (אות קכ"ח), כתוב: בספר התקונים כלולים כל החכמות שבעולם וכו'

על ספר התקונים לבד לא יספיקו אלפים ספרים וכל עורות אילי נביות לבאר עצם רבוי הסודות ורמיזות שיש שם

בספר שיחות הר"ן (אות רפ"ה), כתוב: שמעתי מפיו הקדוש פעם אחד שדבר בהפלגת גדולות סודות נוראות תורתנו הקדושה. אמר: הלא כל ספר תקונים הוא על תבת בראשית לבד. ועל ספר התקונים לבד לא יספיקו אלפים ספרים לבאר עצם רבוי הסודות שיש שם, אשר לא יכילם העיון, כידוע לכל גדלת קדשת התקונים הקדוש, אשר כל עורות אילי נביות לא יספיקו לבאר סודותיו ורמיזותיו וכו'. וכל ספר התקונים עם כל מה שנכלל בו כנזכר לעיל, הוא רק פרוש על תבת בראשית לבד, וכן על תבת ברא יכולין גם כן לעשות ספר תקונים עם רבוי סודות וכו' כנזכר לעיל

ומזה יכולין להבין ולשער קצת גבהות עמקות תורתנו הקדושה, כי כן על כל תבה ותבה של התורה יש סודות רבות כמו אלו הסודות הכלולים ב"ספר התקונים" שהוא על תבת בראשית לבד. ועתה, כלליות התורה הקדושה שיש בה הרבה תבות כאלו, מה גדלו סודותיה, אשר אי אפשר לבאר ולדבר מזה כלל

עוד רציתי לעורר, היות שבסיעתא דשמיא זכיני שנבנה בית המדרש חדש על שמו של רבינו הקדוש, וב"ה שארגנו כבר כולל על לימוד הזוהר וקבלה, שמהם ילמדו וכן יעשו בכל מקום ומקום, ובכל עיר ועיר בארצנו הקדושה, ובכל העולם כולו

וכידוע שרבינו ז"ל צוה לכל אנשיו שיגמרו כל הזוהר ותיקונים בכל שנה ושנה, והיות וה' עזר לנו שהוצאנו לאור ספרי הזוהר המחולק היומי מחלק ל'354 ימי השנה, ובספר הזוהר הזה כל כך קל לגרוס הזוהר בכל יום לערך 12 דקות, וכך יגמרו הזהר הקדוש בכל שנה ושנה, וכך כשמגיעים לאומן יביאו מתנה לרבנו ז"ל, סיום כל ספר הזוהר ותיקונים וזוהר חדש

כתוב בספר הקדוש "שיחות הר"ן" מרבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע"א (אות ק"ח): ידוע שלמוד הזהר מסגל מאד מאד. ודע, שעל ידי למוד הזהר נעשה חשק לכל מיני למודים של התורה הקדושה, והלשון של הזהר מעורר מאד לעבודת השם יתברך

למדים אנו מזה, שלמוד ספר הזהר הקדוש, הוא כלי גדול לקבל דרכו תורה ועבודת השם, ומי לא מחפש היום חשק ללמוד התורה והתעוררות לעבודת השם – ובפרט הצעירי צאן קדשים לחנך אותם לחשקות התורה ויראת שמים ומדות טובות, הוא דרך טוב ומועיל, לחנך אותם ללמד הרבה בספר הזהר הקדוש, ועל ידי זה יזכו בנקל לחשקות התורה לכל מיני למודים של התורה הקדושה, כי אין לנו שיור רק התורה הזאת, ויתעורר לבם כאש להבת שלהבת לעבודת השם יתברך

האדמו"ר מהאלמין בשיעור דף היומי זוהר חק לישראל- פרשת כי תבוא

האדמו"ר מהאלמין בשיעור דף היומי זוהר

חק לישראל

זוהר חק לישראל פרשת כי תבא יום א

זוהר פרשת פנחס דף רלא עמוד א

החטא הראשון הנידון בראש השנה