דברי חיזוק להרב אדם סיני מהאדמו"ר מהאלמין שליט"א- נשיא מפעל הזוהר העולמי

להורדה: דברי חיזוק להרב אדם סיני ולקהילת הסולם      דרשה אדם סיני 2

האדמו"ר מהאלמין בדרשה ברדיו 2000 בדברי חיזוק לרב אדם סיני ולקהילת הסולם יום ד' פרשת עקב תשע"ה.

 

 

 

להאזנה: (להמתין  מעט עד להטענה)

 

 

 

לשמיעת דברי חיזוק  נוספים של האדמור מהאלמין:

( נא להמתין מעט עד להטענה מלאה)

ספר

סִינַי סִינַי לוֹ נִקְרָא

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.

וִיהִי נוֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

בְּשֵׁם ה' נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ

בְּרוּכִים הַבָּאִים בְּשֵׁם ה'

בִּרְשׁוּת הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל מָרָן רַבִּי אָדָם סִינַי שליט"א, נְשִׂיא קְהִלַּת הַסֻּלָּם וּבִרְשׁוּת הָרַבָּנִים הַגְּאוֹנִים, רָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שְׁלִיטָ"א, וּמְזַכֵּי הָרַבִּים שֶׁאִרְגְּנוּ אֶת קִבּוּץ הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְכָל הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה.

אֲנַחְנוּ מְיַחֲלִים וּמְצַפִּים שְׁמְקִידוּש הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הַיּוֹצֵא מִן הַקִּבּוּץ הַזֶּה, יָבִיא בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בִּמְהֵרָה אֶת הַקִּבּוּץ גָּלֻיּוֹת בְּבִיאַת מָשִׁיחַ צִדְקֵינוּ בב"א.

אנחנו יושבים בצל כנפי השכינה הקדושה ורבי שמעון בר יוחאי ע"ה וכתוב בפסוק "סכותה לראשי ביום נשק" ודרשו בירושלמי יבמות זה יום מלחמת גוג ומגוג שקראנו בהפטורה של השבת, וכיצד יכולים להיות בסוכה כל השנה? זה על ידי שלומדים תורת הרשב"י הזוהר הקדוש בכל יום, זוכים להיכנס בתיבת נח של הרשב"י כמו שכתוב הזוה"ק וכן הרמח"ל באגרותיו, ועל ידי שלומדים זוה"ק זוכים ויושבים עם הרשב"י בצל השכינה. ועל ידי שמזכים את הרבים בלימוד הזוהר הקדוש יש שמחה בעליונים ותחתונים בפרסום לימוד תורת הרשב"י[1]. ובוודאי הרשב"י זי"ע ימליץ טוב עלינו ויאמר זכויות  ישראל ויתהפך הכל לטובה.

בהזדמנות זו אני רוצה להכיר טובה למזכה הרבים הגאון הצדיק המקובל שליט"א, בשיעוריו הנפלאים ובפרט בזוהר הקדוש הנשמע בכל העולם כולו, "בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם. וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם. לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם… וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ. תּוֹרַת יְהֹוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. בכל יום ויום כ 3 שנים יושבים ציבור גדול, וזוכים לתת אהל ומשכן ללימוד תורת הרשב"י הנקרא שמש, וממנו ישמעו וילמדו כל ישראל את לימוד הזוהר הקדוש, ויפעלו שלא יהיה בית יהודי שאין בו לימוד זוהר הקדוש[2], וכל הצמאים ממנו שותים, אשר לקחו על עצמם משימה קדושה לפרסם ללמוד וללמד ולחלק זוהר הקדוש לכל היהודים, ובזה יתעוררו כל ישראל לשוב[3] לאבינו שבשמים.

בְּסִפְרָא דָּא יִפְּקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי

הָעוֹלָם מֵכִין עַצְמוֹ לַגְּאֻלָּה הַשְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לְרַשְׁבִּ"י – "בְּסִפְרָא דָּא יִפְּקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי". וּבִזְכוּת מְזַכֵּי הָרַבִּים יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וְנִזְכֶּה לַהַבְטָחוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁל הָרַשְׁבִּ"י (בְּזֹהַר תְּרוּמָה קכ"ח:).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי זיע"א: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁכָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים וּמַחְזִירָן לְמוּטָב [שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הֲפָצַת הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ] מִתְעַלֶּה בְּשָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת, מַה שֶּׁאֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לָזֶה – כּוֹפֶה אֶת מַלְכוּת הָרִשְׁעָה. – עוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ וְעִלּוּי לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. – מַעֲמִיד אֶת כָּל הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יֵחָרֵב, וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם.

וְעַל זֶה מַבְטִיחַ לוֹ הָרַשְׁבִּ"י: זוֹכֶה לִרְאוֹת בָּנִים לְבָנָיו. – זוֹכֶה לַעֲשִׁירוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה. – זוֹכֶה לְעוֹלָם הַבָּא. – אֵין שׁוּם אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהַזִּיק וּלְהָרַע לוֹ. – נִכְנַס לִשְׁנֵים עָשָׂר שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן – וְאֵין מוֹחֶה בְּיָדוֹ. – מַשְׁפִּיעִים עָלָיו שֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה לוֹ בְּכָל עִנְיָנִים לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהָרַשְׁבִּ"י מְבָרְכִים אוֹתָם בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בָּהֶם אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁגַּם הוּא קֵרֵב אֶת כֻּלָּם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לְאַרְבַּע מַחֲנוֹת מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים וּמְלַוִּים אוֹתוֹ, וְנִכְנַס לְשִׁבְעִים עוֹלָמוֹת גְּנוּזִים (גִּימַטְרִיָּא "סוֹד"), שֶׁלֹּא זוֹכֶה בָּהֶם שׁוּם אָדָם אַחֵר – וּמְיֻחָדִים רַק לוֹ.

וכל המלמד ומדפיס ספרי הזוהר הקדוש הוא בְּסוֹד אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו, שֶׁבִּזְכוּת הַצְּדָקָה שנותן לְהָפִיץ אֶת תּוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י זּוֹכֶה לְהָגֵן עַל אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, ולהיות במחיצתו[4] של הרשב"י זי"ע.

ראיון  עם האדמור מהאלמין שליט"א

נשיא מפעל הזוהר העולמי

לחיזוק  הרב אדם סיני וקהילת הסולם

מראיין: פנינו לאדמו"ר לקבל דברי חיזוק…

מאיפה הרב מכיר את קהילת ואת הרב אדם סיני

התשובה:

אני מכיר אישית את הצדיק הקדוש הרב אדם סיני שליט"א, לפני 3 שנים הזמינו אותי להגיד דרשה ברמת גן, לעורר הציבור ולחזק לימוד הזוהר הקדוש, ושמעתי את השיעור הנפלא שלו בזוהר הקדוש, נִתְּפַעַלְתִּי מאוד מהסבריו הנפלאים, ותיכף הראתי לו את הספר דף זוהר היומי הזה! וביקשתי ממנו שכמו שכבודו גמר עכשיו שיעור היומי של תלנוד עשר ספירות ילך מחיל אל חיל ויעביר שיעור בדף זוהר היומי עם פירוש הסולם.

ודברים היוצאין מן הלב נכנסו תיכף אל הלב, ואמר לי ואמרו אמן, אני בעזרת השם מתחיל מחר לתת השיעור. וב"ה השיעור הזה מתקיים כבר כ-3 שנים ללא הפסקה.

המראיין:

האם לאחר מכן המשכתם להיות בקשר?

תשובה:

לא רק שהמשכתי להיות בקשר עימו, אלא צירפתי אותו לתכנית שלי ברדיו 2000 שמתקיימת כבר הרבה שנים בכל יום רביעי שעתיים, והקרבתי קרבן ונתתי לו במתנה שעה כל שבוע שהוא ידבר במקומי, והרבה פעמים ישבתי ושמעתי את שיעוריו הנחמדים בעצמי, אפילו ששעה אצלי שוה הרבה ולפעמים אני יכול חיבור שלם מתוך מאות ספרים שמחכים על השעה הזאת לגמור את החיבור.

התגובות היו נלהבות כמו שהעידו מאות אנשים מאזינים שטלפנו לאולפן לשאול שאלות, כך זה נמשך תקופה ארוכה.

כל השיעורים היו בתורת בעל הסולם זי"ע.

המראיין:

איך האדמו"ר רואה את המפעל של הרב סיני ושל קהילת הסולם?

תשובה:

איזה שאלה?

אלפי אנשים שומעים תורתו וגם אני בתוכם. אני תומך במפעל הקדוש שלו,  ורואה בו שותף נאמן להפצת חכמת האמת והזוהר הקדוש בעולם.

אני מכיר טוב מאוד את היגיעה העצומה שהוא עושה במסירות נפש, כדי לקרב את עם ישראל ללימוד הזוהר הקדוש, ולהביא את הגאולה ברחמים, כמו שהבטיח משה רבנו ע"ה בספרא דא יפקון בני ישראל מגלותא ברחמים, ואין כמעט כדוגמתו בעולם – שמפרסמים את לימוד הדף היומי בזוהר עם פירוש הסולם זצוק"ל.

זכותו גדול עד לב השמים שהוא דבוק במלאך ה' צבאות קדוש ה', הצדיק המקובל האלוקי רבי יהודה לייב אשלג שזכה לעיבור נשמת האר"י הקדוש זי"ע, ואשרי חלקו בזה ובבא, ושיזכה להמשיך בעבודתו הקדושה ולהעמיד תלמידים הרבה רודפי תורת האמת כמו שכתוב בספר "אור החמה", שאפילו עוד היום אחר שנפטר רשב"י מבינינו, כל זמן שאנו עוסקים בדברי האדרא, "אתעטר" בא רבי שמעון מעוטר כמלך בעטרותיו בראש, ויושב בגוון, עכל"ק (הצה"ק רבי אברהם אזולאי, הצה"ק רבי אברהם גלאנטי זיע"א, "אור החמה" קכ"ג ע"ב).  אז אין לך דבר גדול מזה שהרשב"י יושב אתכם ביחד מידי יום ביומו, וכשיבוא מלך המשיח הוא יהיה הראשון שיצביע ידו ויאמר בזכותך היגעתי!

כמו שהתבטא פעם צדיק ואמר: בבוא מלך המשיח, עם ישראל נקבצו ובאו לך, ופליטת העם ששים ושמחים. בעת הזו יתבונן מלך המשיח בעיניו הטהורות, יבחן כל אחד ואחד לפי מעשיו, ולפתע ירים ידו ויראה באצבעו, כולם ירימו עיניהם בפליאה, ויביטו במחזה, אז ישמיע מלך המשיח את קולו ויאמר, בפנותו אצבעו על יהודי מסוים: "בזכותך היגעתי, לך יש חלק בגאולת העם". כך יראה על כל יהודי ויהודי שפעל למען ביאתו.

ונברך את כבוד הרב שליט"א ואת כל חברי קהילת הסולם, ולכל הנלוים אליהם, בוודאי בזכות לימוד תורת הרשב"י תזכו להיות מן הזוכים המאושרים, שהמשיח בכבודו ובעצמו יעיד עלינו – "בזכותך הגעתי".

על כן, יהודים יקרים, תנו לימוד לשם שמים, ותמשיכו להביא עוד הרבה תלמידים, והקריבו מדקותיכם למען השכינה הקדושה, לעשות נחת רוח ליוצרינו, לגרום לפדות נפשנו, ונלך כולנו כאחד יחד לקבל את אור פני מלך המשיח בב"א.

[[1]] וביאר הגאון הצדיק המקובל הרב בניהו יששכר שמואלי שליט"א ראש ישיבת המקובלים נהר שלום, ירושלים, והיה אותיות הוי"ה שהוא מידת הרחמים, אם תרצו להמשיך מידת הרחמים בזמן עקב שזה עקבתא דמשיחא, תשמעון אותיות ת – תורת, שמעון. שעל ידי לימוד הזוהר הקדוש ממשיך רחמים וישועות לכלל ישראל.

וידוע מצדיקים קדמונים שלא נכנסו לבית אם אין שם זוהר הקדוש ונועם אלימלך

[[2]] ומסופר על האי גברא קדישא רשכבה"ג מרן מהר"א מבעלזא זיעועי"א, [יומא דהילולא כ"א מנחם אב (תשי"ז)], לאחר שניצל בניסי ניסים מהמלחמה הנוראה, ועלה לארץ הקדושה טרם הכנסו לדירתו צוה להביא ספר הזוה"ק (ממחותני להבחל"ח) דוקא מכ"ק מרן האדמו"ר הגה"ק רבי יוסף מאיר מספינקא זיעוכי"א (ירושלים), מפני שאצלו וודאי יש זוהר הקדוש שלומד בו.

[[3]] ובהיותי בעיר האבות "באר שבע" אחרי הדרשה שאמרתי שם על גודל לימוד הזוהר הקדוש בא לפני יהודי בא בימים וסיפר ברבים אשר בצעירותו למד תורה בישיבה, ולדאבון לב הושפע מהערב רב, ונפל מיהדותו אשר מלבד שבת וכשרות כפי השגתו, לא שמר דבר.

יום אחד בא לידו ספר הזוהר עם פירוש הסולם, ונכנס בו חשק ללומדו. וכך מידי יום ביומו למד מספר דפים למרות לעגם והפרעתם של הסובבים אותו, וכאשר שם כיפה לכבוד תורת הרשב"י, צעקה עליו זוגתו, האם השתגעת? מה קרה לך שאתה לובש כיפה?

אמר לה מה איכפת לך אני רק לומד היסטוריה, והסתיר את לימודו כדי שלא תפריע לו.

וכך המשיך מידי יום ביומו עד שסיים כל הזוהר הקדוש, תיכף לאחר מכן נכנס בו התעוררות מאוד גדולה לתשובה אמיתית, והתחיל לקיים כל המצוות, והיום הוא יהודי כשר הדבוק בתורת הרשב"י. מכאן רואים כמה גדול כוחו של רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום.

ועל זה אפשר להמליץ דברי חז"ל הקדושים: הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירם למוטב – וזהו האור הגנוז בתורה, וכדברי קדשו של הבני יששכר זי"ע, שהאור הגנוז לצדיקים טמון בתורת הרשב"י ע"ה.

סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ – וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה רָשָׁע אֵין חֲשָׁשׁ אִם יִכָּנֵס

כִּי חִבּוּר זֶה שֶׁנִּקְרָא סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ, שֶׁבּוֹ הָיוּ מִינִים הַרְבֵּה וְלֹא הָיָה קִיּוּם לְאוֹתָן הַמִּינִים וְהַמִּשְׁפָּחוֹת כֻּלָּם אֶלָּא עַל יְדֵי כְּנִיסָתָם לְהַתֵּבָה כֵּן הוּא מַמָּשׁ… כֵּן יִכָּנְסוּ הַצַּדִּיקִים אֶל סוֹד אוֹר חִבּוּר הַזֶּה לְהִתְקַיֵּם, וְכָךְ סְגֻלַּת הַחִבּוּר שֶׁמִּיָּד שֶׁעוֹסֵק בְּחֶשְׁקוֹ אַהֲבַת הַשֵּׁם יִשְׁאָבֶנּוּ כִּשְׁאִיבַת הָאֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת אֶת הַבַּרְזֶל וְיִכָּנֵס אֵלָיו לְהַצָלַת נַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וְתִקּוּנוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה רָשָׁע אֵין חֲשָׁשׁ אִם יִכָּנֵס. (אוֹר יָקָר, שַׁעַר א' סִימָן ה')

[4]) מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת וּמְבַטֶּלֶת גְּזֵרָה

הוּבָא עַל יְדֵי מַר שִׁמְעוֹן נִסִּים שרים עינתבי הי"ו. שֶׁהֵבִיאוֹ מֵהָעִתּוֹן

קוֹל הַשַּׁבָּת סִיוָן תשכ"ה

מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה וְזֶה לִפְנֵי שִׁשָּׁה שָׁנִים בכ"ב אֱלוּל תשכ"ג. הַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ בּוֹ לְרַבּוֹת שֵׁמוֹת הָאֲנָשִׁים הַמְּקוֹמוֹת וְהַתַּאֲרִיכִים, כֻּלָּם נְכוֹנִים וּמְצִיאוּתִיִּים. בִּשְׁעָתוֹ הָיְתָה הָאָרֶץ כְּמִרְקַחַת בְּשֶׁל הַמִּקְרֶה הַזֶּה, וַאֲנִי עַבְדְּכֶם הַכּוֹתֵב רְאוּבֵן נענה זוֹכֵר הַמִּקְרֶה שֶׁקָּרָה וְכָל אֵלּוּ שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ בְּאוֹתוֹ תְּקוּפָה זוֹכְרִים אֶת הָאָסוֹן הֵיטֵב. וְעַכְשָׁו בְּהֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר יְבֹאָר וְיוּבַן כִּי לֹא הָיָה מִקְרֶה כְּלָל וּכְלָל. לֹא הָיָה בְּדַעְתִּי לִכְתֹּב עָלָיו, אֲשֶׁר רָאִיתִי בָּזֶה דָּבָר רָגִיל בְּיָמֵינוּ, אוּלָם הַסִּפּוּר הִתְפַּתֵּחַ וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר עָמְדוּ כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים יְרֵאֵי שָׁמַיִם וִיחִידֵי סְגוּלָה, שֶׁרָאוּ כָּאן עִנְיָן שֶׁל אֶצְבַּע אֱלֹקִים. וְהַמַּעֲשֶׂה מְכֻוָּן מִלְמַעְלָה, בִּזְמַן "עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא" וְהִבִּיעוּ אֶת דַּעְתָּם כִּי מִן הָרָאוּי לְהַעֲלוֹתוֹ עַל הַכְּתָב וּלְפַרְסְמוֹ בָּרַבִּים, וְזֶה מַה שֶּׁקָּרָה.

בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסְּלִיחוֹת שֶׁחָל בכ"ב בֶּאֱלוּל שְׁנַת תשכ"ג, (וְהוּא מִנְהַג שֶׁל הָאַשְׁכְּנָזִים לְהַתְחִיל סְלִיחוֹת שָׁבוּעַ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה) כְּלוֹמַר לִפְנֵי כְּשִׁשָּׁה שָׁנִים מִיּוֹם שֶׁהַעֲלֹתִי אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה בְּ"אוֹצַר הַמַּעֲשִׂיּוֹת". יָצְאוּ תַּלְמִידִים מִישִׁיבַת פְּרֶשְׁבּוּרְג שֵׁבֶט סוֹפֵר שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם בְּלִוְיָת מוֹרֵיהֶם, לְהִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹמוֹת הַקְּדוֹשִׁים. עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בְּמִירוֹן שֶׁלְּיַד צְפַת, וְעַל קִבְרוֹת הַצַּדִּיקִים בִּטְבֶרְיָה. תְּחִלָּה הִגִּיעוּ לְקֶבֶר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בְּמִירוֹן, וּבִילוּ אֶת הַלַּיְלָה בִּתְפִלּוֹת וּבְ"תִקּוּנִים" וְאִלּוּ בַּבֹּקֶר עָלוּ לְמַשָּׁאִית כְּשֶׁמְּחוֹז חֶפְצָם טְבֶרְיָה. בְּדַרְכָּם נִתְהַפְּכָה הַמְכוֹנִית וְנָפְלָה בַּעֲרוּץ שֶׁלְּצַד הַדֶּרֶךְ. הָיְתָה זוּ תְּאוּנָה קַטְלָנִית שֶׁבָּהּ קִפְּחוּ אֶת חַיֵּיהֶם הַנֶּהָג בראשי וּשְׁלוֹשָׁה בַּחוּרִים מְצֻיָּנִים מִבְּחִירֵי הַיְּשִׁיבָה, וְאֵלּוּ הֵם, מָרְדְּכַי פּוֹלַק, יִצְחָק נַחוּם נוישט, וְאַבְרָהָם בִּנְיָמִין פְרִידְמַן, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. שְׁאָר הַנּוֹסְעִים נִפְצְעוּ וְכַמָּה מֵהֶם בְּאֹפֶן קָשֶׁה. כֻּלָּם הָיוּ צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים שֶׁבְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. וּבִמְיֻחָד אֶחָד מֵהַתַּלְמִידִים הַהֲרוּגִים מָרְדְּכַי פּוֹלַק ז"ל הָיָה יְרֵא שָׁמַיִם בְּתַכְלִית, וְנוֹסָף לְצִדְקָתוֹ, צְנִיעוּתוֹ וְעִיסוּקוֹ בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, נוֹהֵג הָיָה לִרְשֹׁם אֶת כָּל מַעֲשָׂיו וּפְעֻלּוֹתָיו בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם בְּפִנְקָס. וְלִפְנֵי לֶכְתּוֹ לִישׁוֹן הָיָה קוֹרֵא בּוֹ עַל מְנָת לְבַקֵּר אֶת עַצְמוֹ וְלִרְאוֹת אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא חָטָא מִתּוֹךְ בִּלְבּוּל הַדַּעַת, וְאִם יֵשׁ צוֹרֶךְ לְתַקֵּן מַשֶּׁהוּא אוֹ לְכַפֵּר עַל אֵיזֶה מַעֲשֶׂה שְׁלִילִי כְּגָדוֹל וּכְקָטָן. חֲבֵרוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי פּוֹלַק ז"ל, מֵהַיְשִׁיבָה הָיָה בָּחוּר בְּשֵׁם מְנַחֵם הַלֵּוִי יִבָּדֵל לְחַיִּים אֲרֻכִּים. בְּשֶׁל סִבּוֹת שׁוֹנוֹת לֹא הִצְטָרֵף לַנְּסִיעָה, וּכְשֶׁהִגִּיעָה הַיְּדִיעָה עַל הַתְּאוּנָה הַמַּחְרִידָה, נִזְדַּעֲזֵעַ מְאֹד כִּי אַהֲבַת נֶפֶשׁ אָהַב אוֹתוֹ. כָּאָמוּר מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מְאֹד יְרֵא שָׁמַיִם וְרֹשֶׁם כָּל מַעֲשָׂיו בְּפִנְקָסוֹ. הָיָה צַר לוֹ מְאֹד מְאֹד עַל יְדִידוֹ הַטּוֹב, שֶׁכֹּה אֵרַע לוֹ. אוּלָם הוּא יָדַע כִּי צַדִּיק הַשֵּׁם בְּכָל מַעֲשָׂיו וְכָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, וְלָכֵן לֹא הִרְהֵר אַחַר מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִצְדִיק אֶת הַדִּין. זְמַן מָה לְאַחַר כֵּן חָלַם חֲלוֹם וְהִנֵּה חֲבֵרוֹ הַנִּפְטָר, מָרְדְּכַי פּוֹלַק ז"ל, נִצָּב לְפָנָיו פָּנָיו הֵפִיקוּ אוֹר יְקָרוֹת, וְנִרְאֶה הָיָה בּוֹ כִּי מְאֻשָּׁר הוּא. "רָאִיתִי כִּי הִצְטָעַרְתָּ עָלַי צַעַר רַב" אָמַר: וְלָכֵן בָּאתִי לְעוֹדֵד אֶת רוּחֲךָ, דַּע לְךָ שֶׁמִּיָּד הוּכְנַסְתִּי לְגַן עֵדֶן וְהַמְּקֻבָּל הָאֱלֹקִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, הִכְנִיסַנִּי יָשָׁר לִמְתִיבְתָא שֶׁלּוֹ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְשָׁם זוֹכֶה אֲנִי לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּיו שֶׁל הרש"י הַקָּדוֹשׁ מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי נִזְהָר בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת קוֹדֶשׁ בִּזְמַן שֶׁקָּרָאתִי אֶת פָּרָשַׁת שמו"ת (ר"ת שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם) לִלְמֹד עִם פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י ז"ל. וּבְשֶׁל כָּךְ זָכִיתִי שרש"י הַקָּדוֹשׁ לָמַד עִמִּי וְאֶסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ, הִשְׁתּוֹמֵם מְנַחֵם הַלֵּוִי בַּחֲלוֹמוֹ, וְשָׁאַל אֶת חֲבֵרוֹ הַנִּפְטָר כַּמָּה שְׁאֵלוֹת. א) כֵּיצַד הִתִּירוּ לוֹ לְהִכָּנֵס לְגַן עֵדֶן מִבְּלִי שֶׁיַּעֲבֹר תְּחִלָּה אֶת כָּל הַתַּהֲלִיךְ שֶׁל בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה?

ב) מַה הַטַּעַם שֶׁצָּרִיךְ הָיָה הוּא וַחֲבֵרָיו יִרְאֵי שָׁמַיִם לָמוּת מִיתָה כֹּה מְשֻׁנָּה בְּקִצּוּר יָמִים. עָנָה לוֹ חֲבֵרוֹ כִּי לִפְנֵי כְּשָׁנָה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, נִגְזְרָה גְּזֵירָה קָשָׁה עַל הַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לְפִיהָ צָרִיךְ הָיָה לְהִתְרַחֵשׁ כָּאן אָסוֹן כָּבֵד לֹא עָלֵינוּ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו רִחֵם עַל בְּנֵי אֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בְּעֵת קֵץ. וּכְתַחֲלִיף הֻחְלַט בַּשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר יִקְרֶה אָסוֹן לִישִׁיבָה קְדוֹשָׁה בִּירוּשָׁלַיִם עִיר הַקּוֹדֶשׁ, וְיָמוּתוּ אַרְבָּעָה צְעִירִים, בַּעֲלֵי נְשָׁמוֹת זַכּוֹת וּטְהוֹרוֹת. כָּךְ אֵרַע בְּתוֹם שָׁנָה זוּ, לִפְנֵי יְמֵי הַדִּין שֶׁל הַשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה, שֶׁהַמְכוֹנִית אֲשֶׁר בָּהּ נָסַעְנוּ נִתְהַפְּכָה וּנְהֶרַגְּנוּ אֲנִי, שְׁלוֹשֶׁת הַתַּלְמִידִים, וּבְיַחַד עִם הַנֶּהָג. נחברנו כֻּלָּנוּ עַל יְדֵי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה לִהְיוֹת קָרְבְּנוֹת מְכַפְּרִים עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, גם עִנְיַן פְּצִיעָתָם שֶׁל שְׁאָר הַמִּשְׁתַּתְּפִים בְּטִיּוּלֵי מִצְוָה זוּ קָשׁוּר בְּחֶשְׁבּוֹן מֵהַשָּׁמַיִם. כָּעֵת גַּם יוּבַן לְךָ כִּי בַּחוּרִים שֶׁכָּאֵלֶּה נִכְנְסוּ יָשָׁר לְגַן עֵדֶן וּמִדַּת שֵׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי לֹא תּוּכַל לְהַשִּׂיג אֶת רוֹב אָשְׁרֵנוּ.

דְּמוּתוֹ שֶׁל הַנִּפְטָר נֶעֶלְמָה וְזֶה הָיָה סוֹף הַחֲלוֹם. מְנַחֵם הַלֵּוִי הִתְעוֹרֵר, כְּמִי שֶׁטִּלְטְלוּהוּ גַּלִּי הַיָּם בְּחָזְקָה. הוּא פָּקַח עֵינָיו בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְחָשַׁב רַבּוֹת עַל אוֹדוֹת הַחֲלוֹם, בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם וּבַיָּמִים שֶׁלְּאַחֲרָיו חַי בְּדִמְיוֹנוֹ אֶת אֲשֶׁר רָאָה אָז בַּחֲלוֹמוֹ, אֶת פָּנָיו הַשְּׂמֵחִים וְהַמַּבִּיעִים כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֶׁל חֲבֵרוֹ. אֶת שְׁאֵלוֹתָיו הוּא וּתְשׁוּבוֹתָיו שֶׁל הֶחָבֵר וְסִפּוּרוֹ וְהֶסְבֵּרָיו.

יֵשׁ כָּאן שְׁתֵּי אֶפְשָׁרוּיוֹת חָשַׁב. א) שֶׁזֶּהוּ חֲלוֹם נָכוֹן אֲשֶׁר הֵבִיא לְפָנָיו מַלְאָךְ בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת, בְּהֶתְאֵם לְמַאֲמָרֵי חז"ל. אוֹ… ב) שֶׁהַחֲלוֹם הוּבָא עַל יְדֵי שֵׁדִים לְפִי מַאֲמָר רַבּוֹתֵינוּ דיל. "רבא רמי כְּתִיב בַּחֲלוֹם אֲדַבֵּר בּוֹ וּכְתִיב וַחֲלוֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ. לֹא קַשְׁיָא, כָּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ כָּאן עַל יְדֵי שֵׁד" (בְּרָכוֹת נ"ה). "כֵּיצַד", חָשַׁב הַלֵּוִי, "אֵדַע שֶׁהַחֲלוֹם הִנּוֹ מִן הַסּוּג הָרִאשׁוֹן אוֹ מֵהַסּוּג הַשֵּׁנִי"? לְבַסּוֹף הֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת שְׁאֵלַת חֲלוֹם. וְזֹאת יֵשׁ לָדַעַת כִּי לִשְׁאֵלַת חֲלוֹם צָרִיךְ אָדָם לְהִזְדַּכֵּךְ וְלִהְיוֹת צַדִּיק גָּמוּר. עָשָׂה הַלֵּוִי אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת הַגּוּפָנִיּוֹת וְהַנַּפְשִׁיּוֹת, הוּא טָבַל בְּמִקְוֶה וְנָהַג בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, צָם וְהִתְפַּלֵּל אֶל קוֹנוֹ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנוּ חֶסֶד שֶׁיָּבוֹא לְפָנָיו שׁוּב בְּחֶזְיוֹן הַלַּיִל אֶת חֲבֵרוֹ עַל מְנָת לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלָה. לְצַעֲרוֹ לֹא חָלַם שֵׁנִית עַל חֲבֵרוֹ הַנִּפְטָר, לֹא בַּלַּיְלָה הַהוּא וְלֹא בַּלֵּילוֹת שֶׁלְּאַחֲרָיו. אִי הַוַּדָּאוּת הֵצִיק לוֹ וְהוּא הִתְהַלֵּךְ כָּל הַזְּמַן תָּפוּס בְּשַׂרְעֲפָיו, הוּא לֹא הִתְיָאֵשׁ וְהוֹסִיף לִנְהֹג בְּאֹרַח שֶׁל קְדוּשָׁה וְטָהֲרָה, וְהִתְחַנֵּן אֶל ה'ַ יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֵּהוּ לִרְאוֹת בַּחֲלוֹמוֹ שׁוּב פַּעַם אֶת חֲבֵרוֹ וִיקַבֵּל תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה לִסְפֵיקוֹתָיו. כָּךְ חָלְפוּ כְּשָׁנָה וַחֲצִי, מִיּוֹם הָאָסוֹן כְּשֶׁהוּא נִצָּב לְפָנָיו וּמַבִּיט בּוֹ רְצוֹנוֹ, וְהִנֵּה לַיְלָה אֶחָד רָאָה בַּחֲלוֹמוֹ אֶת חֲבֵרוֹ אָמַר לוֹ: גָּזְרוּ עָלֶיךָ בַּשָּׁמַיִם לְהַמְתִּין עַד שֶׁתְּהֵא רָאוּי לְכָךְ שֶׁיְּמַלְּאוּ אֶת בַּקָּשָׁתְךָ, וְעַתָּה כְּדֵי לְהוֹצִיא סְפֵקוֹת מִלִּבְּךָ צִוּוּ עָלַי לָתֶת לְךָ שְׁנֵי סִימָנִים. הַסִּימָן הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּעוֹד שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּתְאָרֵס בְּשָׁעָה טוֹבָה, עִם נַעֲרָה הֲגוּנָה אֲשֶׁר שְׁמָהּ דְּבוֹרָה בַּת שִׁמְעוֹן. הַסִּימָן הַשֵּׁנִי, שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת לְאַחַר מִכֵּן יוֹפִיעַ פִּתְאוֹם, דּוֹד אַרוּסָתְךָ, לְאַחַר שֶׁנֶּעֶלְמוּ עִקְּבוֹתָיו בְּאֵירוֹפָּה, בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וְנֶחְשָׁב כְּמֵת. מְנַחֵם הַלֵּוִי הִתְעוֹרֵר בַּבֹּקֶר וּמִיָּד רָשַׁם אֶת פְּרָטֵי הַחֲלוֹם בְּפִנְקָסוֹ. כַּעֲבוֹר יָמִים מִסְפָּר דֻּבַּר בּוֹ נִכְבָּדוֹת ושדכוהו עִם נַעֲרָה שֶׁעָלְתָה זֶה לֹא מִכְבָּר מֵאַרְגֶנְטִינָה. שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת בְּדִיּוּק נִמְרָץ מִיּוֹם הַחֲלוֹם, נֶעֶרְכוּ הַתְּנָאִים וְהוּא הִתְּאָרֵס בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת. שֵׁם הַנַּעֲרָה דְּבוֹרָה וְשֵׁם אָבִיהָ שִׁמְעוֹן מַמָּשׁ כְּפִי שֶׁהוֹדִיעוֹ חֲבֵרוֹ בַּחֲלוֹם. גַּם הַסִּימָן הַשֵּׁנִי הִתְקַיֵּם. דּוֹדָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה שֶׁבִּזְמַן הַשּׁוֹאָה בְּאֵירוֹפָּה נִשְׁלַח לְמַחֲנֶה הַשְׁמָדָה וְלֹא נִרְאָה מֵאָז הוֹפִיעַ פִּתְאוֹם בְּבֵית קְרוֹבָיו בָּאָרֶץ. נִתְבָּרֵר כִּי לְאַחַר תְּקוּפַת סֵבֶל וּפַחַד הִצְלִיחַ לְהִמָּלֵט לְרוּסְיָה וְשָׁם נִשְׁלַח לְמַחֲנוֹת עֲבוֹדָה. וְנִשְׁאַר בַּעַל כּוֹרְחוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל סֵבֶל וְעַבְדוּת, מִבְּלִי שֶׁיִּרְשׁוּ לוֹ לָבוֹא בְּקִשְׁרֵי דֹּאַר עִם קְרוֹבָיו שֶׁנִּמְצְאוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְאַרְגֶנְטִינָה. בְּאֹרַח פֶּלֶא שֻׁחְרַר זֶה לֹא מִכְבָּר, וְהוּא עָלָה לָאָרֶץ זְמַן מוּעָט לְאַחַר בּוֹאָם שֶׁל אֲחוֹתוֹ, בַּעְלָהּ וּבִתָּם מֵאַרְגֶנְטִינָה. וְכָךְ נִתְאַחֲדוּ כֻּלָּם וְנִפְגְּשׁוּ בְּבֵית אַנְשֵׁי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁבָּאָרֶץ. אָכֵן עַל יְדֵי כָּךְ נָגוֹזּוּ סְפֵקוֹתָיו שֶׁל מְנַחֵם הַלֵּוִי, וְהוּא יָדַע בְּאֹפֶן בָּרוּר וּמֻחְלָט, כִּי דְּבָרָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ הַנִּפְטָר בַּחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן נְכוֹנִים. שְׁלוֹשֶׁת תַּלְמִידֵי הַיְּשִׁיבָה עִם הַנֶּהָג שִׁמְּשׁוּ כְּקָרְבָּן לַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי בָּאָרֶץ, וְעִם מוֹתָם נִתְבַּטְּלָה הַגְּזֵירָה הַקָּשָׁה מֵהַשָּׁמַיִם שֶׁנִּגְזְרָה עַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מַה שֶּׁהָיָה חָשׁוּב בִּמְיֻחָד שֶׁגִּילוֹ לוֹ כִּי הִנֵּה עוֹמְדִים אָנוּ זֶה עַתָּה, לִפְנֵי בּוֹאוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ אֲשֶׁר עַם יִשְׂרָאֵל מְצַפֶּה לוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם. בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים מִסְפָּר שָׁמַר מְנַחֵם אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ מִבְּלִי שֶׁיְּגַלֶּה מְאוּמָה לְאִישׁ, לְאַחַר מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת וְהִתְלַבְּטוּיוֹת נִגַּשׂ אֶל רֹאשׁ הַיְּשִׁיבָה וְסִפֵּר לוֹ הַכֹּל, מִתְּחִלָּה וְעַד הַסּוֹף. וְהַמַּעֲשֶׂה סֻפַּר מֵאִישׁ לְאִישׁ עַד שֶׁהִגִּיעַ לָעִתּוֹן קוֹל הַשַּׁבָּת וְעַל בַּקָּשָׁתָם שֶׁל יְהוּדִים טוֹבִים מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם כְּפִי שֶׁכָּתַב הָעִתּוֹן בַּהַתְחָלָה הֶעֱלָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה עַל הַכְּתָב עַל מְנָת לְחַזֵּק אֶת רוּחוֹ שֶׁל הָעָם. כֵּן אֲנִי הצב"י רְאוּבֵן נַעֲנָה הַמְּחַבֵּר וּמוֹצִיא לָאוֹר אֶת "אוֹצַר הַמַּעֲשִׂיּוֹת" רָאִיתִי לְנָכוֹן גַּם לְהַכְנִיסוֹ בֵּין הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל "אוֹצַר הַמַּעֲשִׂיּוֹת" בִּפְרָט דָּבָר שֶׁקָּרָה בְּיָמֵינוּ. יְהִי רָצוֹן שֶׁהַמָּשִׁיחַ הַגּוֹאֵל יָבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְיִגְאַל אוֹתָנוּ גְּאוּלָה שְׁלֵמָה, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.