לכל הנשים וילדים והבנות לעבוד כאיש אחד בלב אחד-

אנשים נשים וטף

שכל אחד/אחת  יקדיש זמן כרצונו לזיכוי הרבים-

 שעה – חצי שעה  או פחות-

 ויארגן חבורות שילמדו זוהר בלא הפסקה –

ומהנשים הצדקניות הללו תבוא הגאולה

.

ספר הקדוש קב הישר

פרק ק"א

גודל שכר המוכיחים ומזכים את הרבים

א. בזוהר פרשת תרומה (דף קכ"ח עמוד ב'), הוא מפליג מגודל שכר של המוכיחים ומזכים את הרבים שמונעין את הרבים מן החטא ופועלין ד' דברים.

בראש, כי ידוע הוא (קידושין דף מ' עמוד ב') דהעולם נידון מחצה על מחצה ועון אחד הוא מכריע בכף חובה לכל העולם ומצוה אחת מכריעה לכף זכות, ועל ידי התוכחות שהמוכיח מוכיח את הבריות אם שב אחד מישראל בתשובה שלימה נמצא שעל ידיו העולם נידון לכף זכות ונמצא זכות הרבים תלוי בו.

ב. שנית, המוכיח מקיים מצות עשה הוכיח תוכיח וגו' ועל ידי התוכחה מתגבר הקדושה והסטרא אחרא מוכרח להיות מוכנע תחת יד הקדושה.

המזכה את הרבים זוכה לראות בנים ובני בנים יראים ושלמים

ג. השלישית, גורם שכבוד הקדוש ברוך הוא הוא מתעלה ומתרומם ושכרו יהיה שיזכה לראות בנים ובני בנים יריאים ושלימים.

ד. הרביעית, כי לאחר מותו מוליכין את נשמתו בתליסר תרעי של עולמות העליונים ולית מאן דימחה בידיה ועליו נאמר (מלאכי ב, ה):  "בריתי היתה אִתו החיים והשלום".

ועוד שנוסף על שכרו שכר גדול מאד והוא זה כי מלאך אחד ושמו יהודעי"ת ממונה על נשמתן של המוכיחין לשמה והוא מביא דיוקני' דההוא מוכיח אשר הוא מזכה את הרבים בתוכחתו ומכריע את העולם מכף חובה לכף זכות, ובשעה שמביא ההוא ממונה הדיוקנא ההוא כדין מלכא קדישא מברך לההוא דיוקנא בכל ברכאן דנתברך אברהם אבינו כד קריב עובדי עבודה זרה לעבודת הקדוש ברוך הוא כמה דאת אמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ומעלין לההוא דיוקנא בשבעין עלמין הגנוזים דלא זכו בהו שום בר נש אחרא חוץ מאן דמזכה רבים על ידי התוכחה. ואם כן אם כך גודל שכר המוכיחים הוא קשה בעיני דאמר רבי עקיבא, תמה אני אם יש בדור הזה מי שהוא יודע להוכיח, וכי ר' עקיבא לא היה יודע שכר הנזכר לעיל, היה לו להוכיח את הרבים כדי שיהיה זכות הרבים תלוי בו, ולדרוש ברבים כי הוא היה מופלג בדורו. והנראה בעיני דראה רבי עקיבא גודל העונש של המוכיחים שמוכיחים שלא לשמה ומביישים את הבריות בפני רבים על פי דאיתא במדרש רבה פרשת בהר, "ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביה ויגפהו ה'", אמר ר' שמואל בר נחמני את סבור לומר שירבעם ניגף והלא לא ניגף אלא אַביה ולמה ניגף, ר' יוחנן אמר על ידי שחשדן ברבים, הדא היא דכתיב: "ואתם המון רב ועמכם, שני עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם" וכו', ומה אם המלך על ידי שהוכיח את המלך כמוהו ענשו הכתוב. הדיוט שמוכיח את הדיוט חבירו על אחת כמה וכמה.

ולכן לא רצה רבי עקיבא להוכיח את הבריות בפני רבים כדי שלא לבייש אותן ברבים. וכל המבייש את חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, ולכן אמר תמה אני אם יודע אדם בדור הזה להוכיח.

ועכשיו ראיתי מוכיחים חדשים מקרוב באו ועומדין ודורשים ברבים ומביישין את הבריות דרך פרט וכלל ואינם יודעין את עונשן, וה' נתן לי לשון למודים שחברתי זה הספר כדי שיקראו בו הבריות, ואין רוצה אני לבייש אותן ברבים כי כל איש יודע מרת נפשו במה שעיוות ויוכיח לעצמו לתקן את הפשעים והחטאים, וכדי שלא יאמרו הבריות אין הלומדים יודעים את מעשינו ואין חשים לראות אותנו דע כי בכל קהלה וקהלה יש בני אדם שיודעים בקלקולן של הבריות אך מפני החנופה שגוברת אומרים אוי לנו אם נאמר ואוי לנו אם לא נאמר, לכן את אשר עם לבבי עשיתי וכתבתי קצת בדברי הגדה שמושכין לבם של הבריות ובדברי משל ומליצה ואקוה לאל שעל ידי הספר הזה מזכה אני את הרבים וזכות הרבים יהיה תלוי בי. ואני מבקש מכל היודע לקרות בזה הספר שישים דברי כחותם על לבו ועל זרועותיו, ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.