סֵפֶר

סֻכַּת הַזֹּהַר וּסְגֻלּוֹתֶיהָ

 להורדה: הקדמה חדשה לעין יעקב ועין הזוהר מסכת סוכה יום ב שלח

הַקְדָּמָה לְלִמּוּד עֵין יַעֲקֹב עִם עֵין הַזֹּהַר לְמַסֶּכֶת סֻכָּה וְקִיּוּם מִצְווֹת סֻכָּה וְאַרְבַּעַת הַמִּינִים

בֶּחָג הַסֻּכּוֹת מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה

י'שמחו ה'לבבות ו'יתבררו ה'מוחות בלימוד ספר "סֻכַּת הַזֹּהַר וּסְגֻלּוֹתֶיהָ", וטרם יפתח השער, אפתח פי בשבח והודיה להשם יתברך ויתעלה:

אודה ה' מאוד בפי, ובתוך רבים אהללנו, על כל החסד אשר עשה עמנו ששם חלקנו מיושבי ביהמ"ד, ועכשיו שזיכנו בעזרת השם יתברך לראות את ספרי הזוהר הקדוש יוצאים כמעט מידי יום ביומו אורות חדשים לאור עולם, ובפרט הספר הקדוש עין יעקב עין הזוהר על אגדות הזוהר הקדוש, וזכינו שספרים אלו יעלו על שלחנם של תלמידי חכמים וכל בני ישראל באהבה וברצון, לזכותם במצוה הגדולה הלזו ללמוד זוהר הקדוש לכל הפחות דקה ביום לקיים המצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך לזכותם בלימוד הזוהר הקדוש ובזה יתעוררו רשפי אהבתם להשם יתברך וישובו בתשובה מאהבה לעבדו בלבב שלם, והיא מצות עשה של תוכחה שמשה רבינו עליו השלום סידר על זה כל סדר דברים שבהם הוכיח לעם ישראל, וכמו שאנו רואים בכל יום גם האנשים הרחוקים על ידי לימוד הזוהר הקדוש זוכים למאור שבתורה המחזירם למוטב ונהפכים לאנשים כשרים וצדיקים.

אי אפשר לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך
אם לא מודיע לחבירו ענין שכר ועונש

כתב

בספר הקדוש קב הישר (פרק ה') וזה לשונו: ואהבת לרעך כמוך (דברים ו, ה), אמרו רבותינו זכרונם לברכה (תורת כהנים, פרשת קדושים, ד') זה הוא הפסוק, שהוא כלל גדול שבתורה. ואין לך אהבה יותר, כשרואה האדם דבר מגונה באחיו ישראל, שעושה איזה חטא ועוון, שצריך להוכיחו[1] על זה, כי נשמתן של ישראל הן קשורין ודבוקין זה בזה. אבל הכלל הוא, שצריך האדם מי שהוא יודע ההרפתקאות והסיבות והעונשים[2] שבאים לנשמת האדם אחר יציאת הנשמה מהגוף, צריך להודיע לחבירו[3], אולי על ידו יזכה חבירו גם כן ויעזוב דרכו הרשעה "ושב ורפא לו" (ישעיה ו, י), עכ"ל. וכל ישראל ערבים זה לזה וערבים זה בזה, שנשמותיהם קשורות ומחוברות, וכאשר יהודי עושה מצוה ומתחזק בירושלים יהודי אחר הגר בפריז מתחיל לשמור שבת (מהצה"ק רבי ישראל סלנטער זי"ע), וכאשר בזכותו מתחזקים היהודים הרי שהוא מקבל שכר כנגדם עליהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות (הקדמה לספר נדחי ישראל להח"ח זי"ע), והעיקר שאצל יהודי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וכמו שמובא בשם הצדיקים שאם נאנס ולא עשה את המצוה מעלתו יותר גדולה ממי שעשה את המצוה, כי מי שעשה את המצוה כמה עמל וטורח צריך שתהא בשלימות וכולי האי ואולי, אך כאשר חישב בכל לבו לעשות את המצוה ונאנס, הרי הקב"ה מחשיב לו כאילו עשה את המצוה בשלימות עם כל כוונות האריז"ל. וכדי להשלים את נשמתו בכל חלקי התורה שלא יצטרך לבוא בגלגול לזה יש ג' פתרונות. א. מטעם הערבות שכל ישראל ערבים זה לזה. ב. אם יהודי הקשור לנשמתו מקיים את המצוה הרי הוא מזכה אותו.  ג. בלימוד המצוה נחשב כאילו קיים אותה וכדאמרו חז"ל והובא ברמב"ם בפירוש המשניות מסכת מנחות (פרק יג משנה יא): נאמר בעולת הבהמה אשה ריח ניחוח ובעולת כו' – אמרו גם כן זאת התורה לעולה ולמנחה וגו', כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה ומנחה וחטאת, ואמרו תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה בית המקדש בימיהם, ועל כן ראוי לאדם להתעסק בדברי הקרבנות ולשאת ולתת בהן ולא יאמר הרי הן דברים שאין צורך להן בזמן הזה כמו שאומרים רוב בני האדם, עכ"ל.

על כן כל הלומד מסכת סוכה זוכה גם להסגולות של מי שמקיים את המצוה, והוא כעין ונשלמה פרים שפתינו שעל ידי שלומד את דברי התורה של המצוה כמו שקיים את המצוה בפועל.

יש ללמוד מסכת סוכה

א. מצוות סוכה היא סגולה אריכות ימים.

ב. סגולה למחלוקת ילמוד מסכת סוכה וזהוא תצפנם בסוכה מריב לשונות וללמוד בדברי הימים ב' סימן יד "ויקרא אסא אל ה', עד אני ותפילת יהושפט (בשם ליקוטי מוהר"ן, ס"י).  על כן מי שיש לו חלילה מחלוקת, ילמד מסכת סוכה בתוך הסוכה (גם נשים יכולות לקרוא, ובפרט זוהר הקדוש).

ג. הלומד מסכת סוכה ואומר קדיש דרבנן לא יִגְלֶה ולא יקרה לו שום מקרה עם איש אלם וחמסן ואכזר כל אותו החודש (מראה הילדים, סגולות ישראל).

ד. בכל לילה מימי חג הסוכות יקרא משניות סוכה, ויש בזה סוד גדול כידוע ליודעי חן, ובפרט כשלומד ביחד עם הזוהר הקדוש, לכן יזדרז לקרוא מסכת סוכה עין יעקב ועין הזוהר בחשק גדול ויזכה להאור הגדול של חג הסוכות.

המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית (שו"ת מהרי"ו, רבי יעקב בן יהודה וייל)

בשו"ת מהר"י ווייל (סימן קצא) כתב: "המקיים מצות סוכה כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית". ולשון זו נמצא בחז"ל בעוד ב' מקומות, בשבת דף קיט ע"ב, כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו וכו'. ושם דף י ע"א, כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת וכו'.

אנו נמצאים בסוכה כמו תחת החופה והשכינה עוטפת אותנו, שהסוכה היא כנגד ענני הכבוד ונמצא בצל השכינה הקדושה, שזכינו לענני כבוד בזכות אברהם אבינו שהושיב את המלאכים ואמר להם השענו תחת העץ, ודרשו חז"ל במדרש ובזוהר הקדוש דמה שכתוב והשענו תחת העץ היינו שהיו יושבים בצלו של הקב"ה בצלה דמהמנותא, ומשם היה יודע אברהם אבינו ע"ה אם נתגייר ולבו שלם, וכמפורש בזוהר פרשת אמור, (תוכן דברי נפש חיים לרבי חיים פלאג'י).

מי שהוא תמיד בצער ויסורים רח"ל אזי הסגולה לזה שיקיים מצות סוכה כדת וכהלכה ובזכות זה יתבטל ממנו כל מיני יסורים, והרמז על זה אמרו חז"ל המצטער פטור מן הסוכה (ספר צמח צדיק להרה"ק מהר"מ מוויזשניצע), ועוד יש רמז על זה "כי יצפננו בסוכו ביום רעה" והבן (סגולות ישראל).

מצות סוכה היא סגולה לאריכת ימים דאמרו ז"ל כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי דהיינו: על ידי מצות ישיבת סוכה בשבעה ימים של סוכות יזכה להאריך ימים בעולם הזה שהיא דירת ארעי (ספר לבושי מכלול סימן כ'), וזה שכתוב בסוכות תשבו שבעת ימים, והבן, (סגולות ישראל).

אמר רבי לוי כל מי שהוא מקיים מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה מיסך עליו מן המזיקין שכן הוא אומר באברתו יסך לך, ותחת כנפיו תחסה, ואף הקב"ה נותן לו חלק בעולם הבא ממנה לעתיד לבוא, והקב"ה מושיבו בסוכות של לויתן לעתיד לבוא וכו', וכל מי שמקיים מצות סוכה הקב"ה נותן לו חלק לעולם הבא בסוכה של סדום שהיית מסוככת בשבעה אמרות זה על זה וכו', (רוקח הלכות סוכה בשם חז"ל במדרש, ס"י).

סוכה רוחנית

א. בספר הזוהר הקדוש, הסוכה מכונה "צל האמונה" (או בארמית "צילא דמהימנותא"), וזאת כיוון שהסוכה היא לא סתם אוהל חביב שאנחנו נהנים לארח בו בחג, אלא יש לסוכה עצמה קדושה ממש (לכן למשל אסור להשאיר זבל בסוכה), והשפעה רוחנית ניכרת על האדם. מלבד זאת.

ב. המעלה הגדולה במצות סוכה, שמצוות הסוכה מקיפה את כל האדם מכף רגלו ועד קדקדו, וכל כולו מוקף בקדושת הסוכה, כמו שכתוב בדברי יחזקאל (שינאוא, ד"ה בליל), שיבח את מצות הסוכה, שכל המצוות הוא רק על איזה איבר מאבריו של אדם לבד, אבל מצות סוכה מקפת את האדם כולו, עכ"ל.

ג. ובספר "רמתים צופים" (אות עז – על תנא דבי אליהו), כתב בשם הרבי ר' בונם מפרשיסחא, וז"ל: "אומר אדמו"ר מפרשיסחא זצ"ל, שאין לך חביב ממצות סוכה שהוא נכנס בכל איבריו ומלבושיו ומנעליו לתוך המצוה".

קדושת הסוכה כארץ ישראל וכגן עדן

בספר מהרי"ד מבעלזא על התורה ומועדים – (עמ' ריז-ריח) מהגה"ק ר' יששכר דוב זי"ע) וי"ל, על פי ששמעתי כמה פעמים מא"א ז"ל בשם א"ז ז"ל דענין סוכה הוא שהשי"ת מקיף אותנו בקדושת ביהמ"ק מארבע רוחות ולמעלה ולמטה, וגם בחו"ל הוא כך. והן דפני הסוכה וקרקעיתה והסכך. וכן אויר הסוכה הוא אוירא דארץ ישראל ממש… והנה אף דהאבות הקדושים זכו כולם לקדושת ארץ ישראל, אך לקדושת א"י בחו"ל לא זכה רק יעקב אע"ה, כדאיתא במסכת חולין (צא:) עה"פ "ויפגע במקום": איהו עד חרן אזל, ונעקר הר המוריה ובא לקראתו. היינו שבאה לקראתו כל קדושת ביהמ"ק וא"י, אף דהיה בחו"ל, וכמו שאמרו חז"ל שקפל השי"ת כל א"י תחתיו. וזה היה הרמז לדורות שנוכל להשיג קדושת ארץ ישראל אף בגלות בחו"ל, כמו ענין מצות סוכה, דברי א"א ז"ל דהוא קדושת א"י ממש. וע"כ רומז סוכה ליעקב אע"ה.

 

סוֹד שֶׁל אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה "וְהָאֶבֶן הַזאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים"

בזוהר פרשת אחרי מות (סז.):

אָמַר לוֹ, שָׁאַלְתִּי עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ בַּפָּסוּק הַזֶּה [סוד של אבן השתיה שאמרת], וְהָאֶבֶן הַזאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים, שֶׁזּוֹ אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה, [עכשו שמקשיב לדברי] אֵיךְ אֶפְשָׁר? שֶׁהֲרֵי אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הָיְתָה, וּמִמֶּנָּה נִשְׁתַּל הָעוֹלָם, וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁיַּעֲקֹב שָׂם אוֹתָהּ כָּעֵת, וְכָתוּב וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשּתָיו?

 

כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְקַפְּלָה תַּחְתָּיו, וְאוֹתָהּ אֶבֶן תַּחְתָּיו הָיְתָה

וְעוֹד, שֶׁיַּעֲקֹב בְּבֵית אֵל הָיָה, וְהָאֶבֶן הַזּוֹ הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם. אָמַר לוֹ, כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִתְקַפְּלָה תַּחְתָּיו, וְאוֹתָהּ אֶבֶן תַּחְתָּיו הָיְתָה. אָמַר לוֹ, אֲשֶׁר שָׂם כָּתוּב, וְכָתוּב וְהָאֶבֶן הַ את אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה. אָמַר לוֹ, אִם יָדַעְתָּ הַדָּבָר – אֱמֹר אוֹתוֹ.

 

דָּוִד הַמֶּלֶךְ, הַחֲבִיבוּת וְהַדְּבֵקוּת שֶׁלּוֹ הָיְתָה בָּאֶבֶן הַזֹּאת

פָּתַח וְאָמַר, (תהלים יז) אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךְ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךְ. דָּוִד הַמֶּלֶךְ, הַחֲבִיבוּת וְהַדְּבֵקוּת שֶׁלּוֹ הָיְתָה בָּאֶבֶן הַזֹּאת, וְעָלֶיהָ אָמַר (שם קיח) אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. וּכְשֶׁרָצָה לְהִסְתַּכֵּל בְּמַרְאֵה כְּבוֹד רִבּוֹנוֹ, נָטַל אֶבֶן זוֹ בְּיָדוֹ בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס.

 

מִשּׁוּם שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, לֹא נִכְנָס אֶלָּא עִם אֶבֶן זאת, שֶׁכָּתוּב (ויקרא יג) בְּזאת יָבא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ. וְדָוִד מְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ וְאוֹמֵר, אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךְ. וְכָל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ שֶׁל דָּוִד לְהֵרָאוֹת בְּאֶבֶן זֹאת כָּרָאוּי כְּלַפֵּי מַעְלָה.

אמרו חז"ל בסוכה (ט.): ותניא רבי יהודה בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה', עכ"ל.

לכן במשך כל ימי החג (כולל שמחת תורה) אסור להשתמש בדפנות הסוכה ובסכך, ולבטלם מקדושתם. דין זה נלמד מהפסוק :"חג הסוכות שבעת ימים לה'"- כשם שחל שם שמים על קורבן חגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה, לפיכך אסור להוריד ענף מסכך הסוכה על מנת להשתמש בו לתשמיש אחר ואפילו לקחת קיסם מדפנות הסוכה בכדי לחצוץ בו את שיניו- אסור.

הראשית חכמה (שער הקדושה פרק יד), וז"ל: וכן היה מנהג מורי ע"ה [הרמ"ק], שלא לדבר בתוך הסוכה בימי הסוכות אלא בדברי תורה כי מצות סוכה קדושתה גדולה… כמו שאמרו חז"ל סוכה (ט.).

וביערות דבש (ח"א דרוש ו'), כתב, שענן ה' חופף על הסוכה כאשר מתנהג בה כראוי ואשרי עין ראתה כל אלה, ע"כ.

הגה"צ רבי מאיר פאפיראש [מתלמידי האריז"ל] בספרו אור צדיקים (סימן לח ס"ג), וז"ל: יזהר שלא לדבר בסוכה בימי חג הסוכות אלא בדברי תורה כי גדולה קדושתה, עכ"ל.

בשפת אמת (סוכות תרמ"ג), יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחינת הגן עדן, והשי"ת הכניסנו לדירה זו שחל עליה שם שמים כדאיתא בגמרא, והשמחה במעונו, לכן דירה זו מביאה השמחה, עכ"ל.

הסוכה היא כנגד ענני כבוד שבאו בזכות אהרן הכהן שמדתו אוהב שלום ורודף שלום (אבות פרק א' משנה י"ב): הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה (אורות הזוהר).

בזוהר פרשת אמור (ק"ג:): שֶׁכָּל מִי שֶׁיּוֹשֵׁב תַּחַת צֵל הָאֱמוּנָה, יוֹרֵשׁ חֵרוּת לוֹ וּלְבָנָיו לְעוֹלָמִים וּמִתְבָּרֵךְ בְּרָכָה עֶלְיוֹנָה, ע"כ.

בתיקוני הזוהר (תקונא שבעין -דף קלב.): ומי שעושה לו סכה, הקדוש ברוך הוא מסכך עליו באותו עולם, ומגן עליו מכל מלאכי חבלה כאשר יוצא מזה העולם והולך לאותו עולם.

מצוות סוכה היא סגולה אריכות ימים – מי שתמיד בצער ויסורים יש ללמוד מסכת סוכה

א. בזכות קיום מצות סוכה, זוכה להיפטר מכל המחלות והייסורין. שנאמר (תהילים כז,ה): "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ". ורמז לדבר בדברי חז"ל (סוכה כה, ב): "המצטער פטור מן הסוכה". ופירשו בדרך רמז: המצטער – נפטר מצערו על ידי הסוכה. (אביעה סגולות עמ' 335).

ב. על ידי מצות סוכה זוכה האדם להשגת הדעת, כמו שנאמר (ויקרא כג, מד): "למעןידעו דורותיכם". והכוונה, שע"י הדעת יבין כיצד עליו לעבוד את הבורא יתברך. (אביעה סגולות עמוד 336).

ד. על ידי הישיבה בסוכה אדם שואב שמחה לכל השנה כולה, לכן ישתדל כמה שיותר לשהות בסוכה. וכמו שכתבו תלמידי הבעש"ט זצ"ל, שמחג הסוכות אנו שואבים שמחה לכל השנה כולה, שהרי חג הסוכות הוא "חג שמחתנו". (אביעה סגולות עמוד 336).

ה. על ידי מצות ישיבה בסוכה, זוכה אדם למשוך חירות לו ולבניו עד עולם. וזה בתנאי שלא ידבר דברים בטלים בתוך הסוכה. (אביעה סגולות עמוד 338).

ו. על ידי מצות ישיבה בסוכה, מושך האדם ברכה וקדושה לדירה שלו לכל השנה, (אביעה סגולות עמוד 338).

סגולת ארבעת המינים

א. סגולה להניח את הלולב קשור עם ההדס והערבה על גבי פתח החדר שיישן בו, ולהשאירם מונחים שם עד ערב פסח. ובערב פסח משליכים אותם במדורת שריפת החמץ ובתנור של אפיית המצות. (כף החיים סימן תרס"ד, ס), ובספר "סדר היום" כתב לשמור במקום מיוחד בבית כל ארבעת המינים שבירכו עליהם, ולא לזורקם ח"ו, וזו סגולה להינצל מכל צרה, (ראה עוד במטה אפרים).

ב. סגולה נפלאה לקנות ארבעת המינים יפים, והעושה כן – זוכה לבנים צדיקים ובעלי תורה, וזוכה הוא ובניו לחיי העולם הזה והעולם הבא, אם אינו עושה כן לשם גאווה, (מועד לכל חי כג, קכח. באר היטב סימן תרמה, ט(.

ג. סגולה לאריכות ימים – לברך על הלולב, והרמז: "לולב" בגימטריא "חיים", (אביעה סגולות עמוד 289).

ד. נוהגים לברך במשך השנה את ברכת הבשמים שבהבדלה על ההדסים של ארבעת המינים. (שו"ע רצז, ד' ובמשנה ברורה שם(.

סגולות הערבות של "חבטת ערבות"

א. סגולה לזכות בזרע של קיימא, לבשל את הערבות שעשו בהן חבטת הערבה בהושענא רבא, וישתו בני הזוג העקרים את המים האלו. והרמז, "ערבה" בגימטריא "זרע". (ליקוטי מהרי"ח עניני סוכות).

ב. עלי הערבות של "חבטת הערבה" מסוגלים לשמירה בדרך. (מקור חיים סימן תרס"ד), ולכן ייקח קצת מהערבות עמו כשהולך לדרך, או שיידע בבירור מקום הנחת הערבות בביתו, ובשעת הסכנה בדרך ח"ו ייזכר מקום הנחתם, וינצל מהסכנה. (מועד לכל חי כד, יח), וכדאי לכל אדם להשים ברכבו קצת מעלי הערבה (ספר המידות ערך דרך, ו(.

ד. מסופר על רבינו מאיר שמחה הכהן זצ"ל, מחבר ספר "אור שמח", שהיה נותן משיירי ערבה שלו לחיילים יהודים שגייסום לצבא במלחמת העולם הראשונה, וידוע מפי עדים נאמנים כי כל מי שנטל ממנו ערבות אלו ניצל בניסים גלויים, וכולם חזרו לבתיהם בריאים ושלמים. (לבוש יוסף, מועדים עמוד רלד).

ג. סגולת הערבות של חבטת ערבות להסיר פחד מהאדם. (ספר המידות לרבי נחמן מברסלב עניין הפחד, טז), ומי שמבהילים אותו חלומות רעים, יניח הערבות מתחת לכר שישן עליו, ויועיל לו. (כה"ח תרס"ד, ס בשם יפ"ל). ובספר התניא כתב, מנהג כשר להניח הערבות אחר "חבטת ערבות" סמוך לראש מיטתו לחבוב מצווה, (כה"ח תרס"ד).

סגולת האתרוג

א. סגולה נפלאה לאישה בהריון שיהיה לה הריון קל, ושתלד בקלות, שתנשוך את הפיטם של האתרוג שבירכו עליו בחג הסוכות, תיתן צדקה, ותתפלל לה' שתלד ולד בר קיימא בקלות ולא בצער לחיים טובים ולשלום. אמנם אסור לעשות כן ביום הושענא רבה, אלא יש להמתין עד אחרי שמחת תורה. (מטה אפרים, חזו"ע סוכות עמוד תמט).

ב. נוהגים לעשות ריבה מהאתרוג שבירכו עליו בחג הסוכות, ואוכלים ריבה זו בט"ו בשבט עם שאר הפירות שנוהגים לאוכלם בט"ו בשבט. (כה"ח תרס"ד, ס).

ג. סגולה נפלאה לאישה בהריון שתאכל ריבה זו. כמו כן אישה שמתקשה בלידה – סגולה שתאכל מהריבה הזאת בשעת הלידה, ותלד בקלות ללא צער, ויצא העובר בריא ושלם לחיים טובים ולשלום, (כה"ח תרס"ד, ס).

ד. אכילת האתרוג אחרי חג הסוכות הוא סגולה לחולי לב, שיהיה להם לב בריא וחזק, (סגולות ישראל).

ה. סגולה בדוקה ומנוסה לאישה עקרה שתאכל מהאתרוג שבירכו עליו בסוכות, ובעזרת השם תזכה לזרע של קיימא.

ו. כתב מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א [זי"ע] ((חזון עובדיה סוכות, תנ): "ואני יודע מעשים, שהאתרוג שברכתי עליו בימי החג ויצאתי בו ידי חובת המצווה, חילקוהו בני ביתי לנשים חשוכי בנים, אחר שמונה שנים ושתים עשרה שנה מנישואיהם, ונתנו לכל אחת חתיכה מן האתרוג, ובאותה שנה נפקדו בבנים ובבנות לחיים טובים ולשלום".

ז. בספר לבוש יוסף (עמוד רלח) סיפור ממקור ראשון: "סיפר אברך יקר שלא זכו הוא ואשתו לפרי בטן כעשר שנים. יום אחד השתתפו בברית מילה שבו היה מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א [זי"ע] סנדק, כשראה הרב את האברך אמר לו: "בא אל ביתי לאחר מכן, כי יש לי משהו להעביר לך". והנה כאשר פנה אל מרן שליט"א קבל ממנו חלק מאתרוגו שבירך עליו בחג סוכות, ואמר לו: "תאכלו מאתרוג זה ובעזרת השם תפקדו בזרע של קיימא". והנה זה פלא לאחר חודש ימים נפקדה אשתו ונולד להם בן זכר בשעה טובה ומוצלחת וקראוהו בשמו של מרן שליט"א [זי"ע] ".

כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם

אמרו בגמרא מנחות (קי.):  שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, מאי בלילות, אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה לעולם, זאת על ישראל, א"ר גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, ורבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם, אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם, כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם, אמר רבא האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה, אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם, אמר רבי יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.

הצה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע שהיה מדבר בכל ימות השנה מהסוכה והיה ממשיך איזה סיפור בדיבורו, השם של סוכה

ומפורסם מהצה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע שהיה מדבר בכל ימות השנה מהסוכה והיה ממשיך איזה סיפור בדיבורו, השם של סוכה, וענינו כמו שביאר הרמב"ן בפרשת לך לך (בראשית י"ב ו'), וז"ל: ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים – ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך, והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל וגו' (ירמיה נא סג סד) וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מ"ב יג טז -יז), ויאמר אלישע ירה ויורה ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם ונאמר שם (פסוק יט) ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם, ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו, והבן זה, עכ"ל.

ולכן היה מזכיר הצדיק הנ"ל את השם סוכ"ה מפני ששם סוכה מורה על יחוד שני שמות הקדושים, שם הוי"ה גימטרי כ"ו ושם אדנ"י גימטריה ס"ה, שבכל זמן ועת שמזכירים שם הוי"ה ברוך הוא, צריך לכוון על יחוד שני השמות "יאהדונהי" שגימטריה צ"א כמנין סוכ"ה וממילה יחפוף עלינו אור הסוכה בכל ימות השנה ותהיה לצל ולמסתור מכל המזיקים ונהיה יושבים בצלא דמהימנותא, וכמו שאומרים בתפילת ערבית בברכת השכיבנו, "וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ. וּשְׁמוֹר צֵאתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". שבכל פעם שמכון שילוב השמות הקדושים זוכה שהשכינה הקדושה חופפת עליו ומגינה כסוכה, ובפרט כאשר לומד זוהר הקדוש שהוא מן זיהרא דאימא עליאה בבחינת בינה וכן הסוכ"ה היא בבחינת בינה אימא עליאה כמו שאמרו בזוהר פרשת כי תצא (רפ"ג.):  שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכָּה – שֶׁבַע סְפִירוֹת. סֻכָּה – אִמָּא עֶלְיוֹנָה שֶׁמְּסוֹכֶכֶת עֲלֵיהֶם, עכ"ל.

ובתיקוני הזוהר (הקדמת תקוני הזהר ג.): קוּם אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לִכְבוֹד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וּשְׁכִינָתוֹ, וְיִתְעוֹרְרוּ עִמְּךְ שְׁאָר הַנְּבִיאִים, וַעֲשֵׂה לוֹ קֵן בַּחִבּוּר הַזֶּה, וּלְכָל הַמַּחֲנוֹת שֶׁהוֹלְכִים מְגֹרָשִׁים אַחַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וּשְׁכִינָתוֹ, לְחַבְּרָם בַּחִבּוּר הַזֶּה שֶׁתִּמָּצֵא בוֹ מְנוּחָה לַמַּחֲנוֹת שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַלָּלוּ שֶׁהוֹלְכִים מְגֹרָשִׁים מֵהַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא יְחִידָה, (איכה א א), אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד, וּלְהִמָּצֵא בוֹ מְנוּחָה לְמַחֲנוֹת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן, וְאֵין שָׁלוֹם אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא.

קוּם לְחַבְּרָם בַּחִבּוּר הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּילִים, מֵאֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דניאל יד ג) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, זֶה שֶׁנִּקְרָא סֵפֶר הַזֹּהַר, שֶׁיּוֹדְעִים לַעֲבֹד אֶת רִבּוֹנָם וּלְהוֹצִיא אַזְכָּרוֹת שֶׁל הַשֵּׁמוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וּשְׁכִינָתוֹ בְּכַוָּנָה, וּלְחַבְּרָם בְּקוֹל שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע וּבְדִבּוּר שֶׁל תְּפִלָּה, שֶׁהֵם שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת – יאהדונה"י, שֶׁבָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַהֲוָיוֹת וְהַכִּנּוּיִים וְעֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת.

הַחִבּוּר הַזֶּה, שֶׁהוּא מִזֹּהַר הָעֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה

בזוהר חדש-ספרא תנינא:

וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹּהַר הָרָקִיעַ וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד (דניאל יב). וְהַמַּשְׁכִּלִים – אֵלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו, יַזְהִרוּ כְּשֶׁהִתְכַּנְּסוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחִבּוּר הַזֶּה, שֶׁהוּא מִזֹּהַר הָעֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה, הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הִתְגַּלָּה, נִתְּנָה רְשׁוּת לְרַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו לְגַלּוֹת בּוֹ רָזִים נִסְתָּרִים עֲמֻקִּים, וּלְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַיְשִׁיבָה שֶׁלְּמַעְלָה, וְהַיְשִׁיבָה הַתַּחְתּוֹנָה, וּלְשִׁבְעָה הָרִים עֶלְיוֹנִים, שֶׁהֵם שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת וְהָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן וְאַהֲרֹן וְדָוִד וּשְׁלֹמֹה, וְאֵלִיָּהוּ עִמָּהֶם, וּלְכָל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַיְשִׁיבוֹת שֶׁהוֹלְכִים מְעֻרְטָלִים, וְהַמַּלְאָכִים שֶׁמְּמֻנִּים עֲלֵיהֶם, וְהוֹלְכִים מְעֻרְטָלִים בִּשְׁבִילָם, שֶׁהֵם בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ שֶׁל הַשְּׁכִינָה. שֶׁהִיא מְעֻרְטֶלֶת מֵהֶם, וְהֵם מְעֻרְטָלִים מִמֶּנָּה. וְכָךְ הֵם צִבְאוֹת הַמֶּלֶךְ מְעֻרְטָלִים מִמֶּנָּה, שֶׁכָּתוּב (ישעיה לג) הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן.

הִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחִבּוּר הַזֶּה, וְכִנֵּס בּוֹ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לִמְצֹא בוֹ מְנוּחָה לַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְחֵרוּת לָהּ וּלְבָנֶיהָ

וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה יְחִידָה מִצִּבְאוֹתֶיהָ? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. אֵ'י כֹּ'ה יָשְׁבָה בָדָד, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים קמה) וַחֲסִידֶיךְ יְבָרְכוּ כָ'ה. וְעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ אָמַר הַכָּתוּב (משלי כז) כְּצִפּוֹר נוֹדֶדֶת מִקִּנָּהּ כֵּן אִישׁ נוֹדֵד מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שמות טו) ה' אִישׁ מִלְחָמָה. וּבַזְּמַן שֶׁהִיא מְעֻרְטֶלֶת, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְצַדִּיקִים וְאַנְשֵׁי מִדּוֹת שֶׁלָּהּ, כֻּלָּם הוֹלְכִים וְנוֹדְדִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מֵאֲתַר לַאֲתַר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, דּוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, אַנְשֵׁי חַיִל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר, וְלֹא יְרֻחֲמוּ. וּמִשּׁוּם זֶה הִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּשְׁכִינָתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחִבּוּר הַזֶּה עַל יַד אוֹתוֹ שֶׁהִתְגַּלָּה, וְכִנֵּס בּוֹ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לִמְצֹא בוֹ מְנוּחָה לַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, וְחֵרוּת לָהּ וּלְבָנֶיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים פד) גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ. הַהִיא שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא כה) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ. אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרוֹחֶיהָ – אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כב) וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים, וְהֵם בַּעֲלֵי הַכְּנָפַיִם, שֶׁבָּהֶם נֶאֱמַר (יחזקאל א) וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם. שֶׁאֵלֶּה הֵם שֶׁמְּמֻנִּים עַל בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁרוּחָם פּוֹרַחַת מֵהֶם. אוֹ עַל הַבֵּיצִים – אֵלּוּ הָאוֹפַנִּים שֶׁמְּמֻנִּים עַל בַּעֲלֵי הַמִּקְרָא. שֶׁבִּשְׁבִיל הַחִבּוּר הַזֶּה, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים.

 

הַחִבּוּר הַזֶּה הָיָה כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ שֶׁהִתְכַּנְּסוּ בָהּ כָּל מִין וָמִין. כָּךְ מִתְכַּנְּסִים בַּחִבּוּר הַזֶּה כָּל נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים

לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים, אֵלּוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. אֵלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו וּמוֹרֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַחִבּוּר הַזֶּה. וְהַחִבּוּר הַזֶּה הָיָה כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ שֶׁהִתְכַּנְּסוּ בָהּ כָּל מִין וָמִין. כָּךְ מִתְכַּנְּסִים בַּחִבּוּר הַזֶּה כָּל נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְאַנְשֵׁי מִדּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תהלים קיח) זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבאוּ בוֹ. וַאֲחֵרִים שֶׁאֵינָם צַדִּיקִים, נִדְחִים מִשָּׁם. וּכְשֶׁהִתְגַּלָּה הַחִבּוּר הַזֶּה בָּעוֹלָם, רַבִּים מִתְכַּנְּסִים אֵלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כט) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה וְגוֹ', וְאֶת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה – בַּחִבּוּר הַזֶּה – עִמָּנוּ הַיּוֹם. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דניאל יב) וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, כְּאוֹתָם הַכּוֹכָבִים שֶׁיִּהְיוּ קַיָּמִים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְנֶאֱמַר בָּהֶם, וְהָיָה זַרְעֲךְ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, שֶׁהוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁהוּא אַתָּה תִשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְלֹא כַּכּוֹכָבִים מִשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ, (תהלים קב) הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד.

 

אֵלּוּ הֵם הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֵׂכֶל לְהַכִּיר אֶת רִבּוֹנָם, שֶׁסּוֹדוֹת רִבּוֹנָם אֵין מִתְכַּסִּים מֵהֶם, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּהַסְכָּמָה בַּחִבּוּר הַזֶּה

 

וְעוֹד וְהַמַּשְׂכִּלִים, אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֵׂכֶל לָדַעַת אֶת גְּזֵרַת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּהֶם, מֵאֵלּוּ הַסַּפִּירִים שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁגְּזוּרִים מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים יט) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. שֶׁכֻּלָּם מְלֵאִים סְגֻלּוֹת. וְאוֹתָם אַנְשֵׁי מִדּוֹת, נִשְׁמוֹתֵיהֶם רְשׁוּמוֹת שָׁם, וּמִשָּׁם אֲצִילוּתָם. מִצִּדָּהּ שֶׁל הַמַּלְכוּת הֵם בְּנֵי מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים, וּמִצַּד זֶה יוֹצְאִים מִיִּשְׂרָאֵל מְלָכִים. וּמִצַד שֶׁל הַצַּדִּיק נִקְרְאוּ צַדִּיקִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים. וּמֵהַצַּד שֶׁל נֵצַח וְהוֹד נִקְרְאוּ נְבִיאִים. וּמֵהַצַּד שֶׁל הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי נֶאֱמַר בָּהֶם (ירמיה ב) וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (מלאכיג) תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ. וּמִצַּד שֶׁל הַגְּבוּרָה נִקְרְאוּ גִבּוֹרִים עוֹמְדִים בַּפֶּרֶץ דּוֹחִים אֶת הַגְּזֵרוֹת. וּמִצַּד שֶׁל הַחֶסֶד נִקְרְאוּ חֲסִידִים. וּמֵהַצַּד שֶׁל חָכְמָה וּבִינָה נֶאֱמַר בָּהֶם כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים. וּמִצַד שֶׁל הַכֶּתֶר, שֶׁהוּא הָרֹאשׁ שֶׁל הַכֹּל, הֵם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר אַנְשֵׁי מִדּוֹת. אֵלּוּ הֵם הַמַּשְׂכִּילִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֵׂכֶל לְהַכִּיר אֶת רִבּוֹנָם, שֶׁסּוֹדוֹת רִבּוֹנָם אֵין מִתְכַּסִּים מֵהֶם, שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּהַסְכָּמָה בַּחִבּוּר הַזֶּה. וּלְאֵלֶּה שֶׁהֵם בַּמִּדּוֹת הַלָּלוּ, צָרִיךְ לְגַלּוֹת סוֹדוֹת טְמִירִים. אֲבָל מִי שֶׁמְּגַלֶּה סוֹדוֹת לָרְשָׁעִים, כְּאִלּוּ מְגַלֶּה עֲרָיוֹת בַּתּוֹרָה. שֶׁבְּנֵי שִׁפְחָה הָרָעָה לילית, אִמָּם שֶׁל הָרְשָׁעִים, עִרְבּוּבְיָה רָעָה.

 

מַה זֶּה כְּזֹּהַר? הַדַּרְגָּה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁעַל שְׁמוֹ נִקְרָא הַחִבּוּר הַזֶּה סֵפֶר הַזֹּהַר. וְהַשְּׁכִינָה מְאִירָה בּוֹ

 

מִי שֶׁמְּגַלֶּה סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, גּוֹרֵם לַצַּדִּיק שֶׁהוּא יְסוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים כה) סוֹד ה' לִירֵאָיו, שֶׁהִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַמַּעְיָן וּמִן הַשְּׁכִינָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב יד) אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ. בְּאוֹתוֹ זְמַן אוֹתָם הַצַּדִּיקִים לְמַטָּה עֲנִיִּים מֵהַכֹּל, עֲנִיִּים מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה, עֲנִיִּים בַּגּוּף. וְכָל מִי שֶׁמְּגַלֶּה סוֹדוֹת לַצַּדִּיקִים, גּוֹרֵם לַצַּדִּיק לְהָאִיר בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְלַשְּׁכִינָה, שֶׁהָאוֹר נִקְרָא רָ"ז. וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹּהַר הָרָקִיעַ. מַה זֶּה כְּזֹּהַר? הַדַּרְגָּה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁעַל שְׁמוֹ נִקְרָא הַחִבּוּר הַזֶּה סֵפֶר הַזֹּהַר. וְהַשְּׁכִינָה מְאִירָה בּוֹ, וְזוֹהֶרֶת בַּלְּבָנָה מִן הַשֶּׁמֶשׁ. שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְאִירָה בְּשִׁשָּׁה הָרִים גְּדוֹלִים, וְהַלְּבָנָה בַּשְּׁבִיעִית כְּלוּלָה מִשֶּׁבַע.

החיבור הזה בע"ה מחולק לשבעת ימי החג כדי שיוכל ללמוד והתקשר לרשב"י בתיבת נח שהוא הסוכה בכל ימי החג, וחילקנו גם לכל ימות השנה כדי שיזכה לצל השכינה בכל יום ויום מימי השנה כמו שנהג הצדיק מראפשיץ זי"ע.

ויהיה רצון שנזכה ליחוד השלם בגאולה השלמה כמו שאמר דוד המלך בתהלים (פרק ע"ו ג') "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן" והרמח"ל בתקט"ו תפילות תפילה ק"פ, מתפלל על זה: אל אחד יחיד ומיוחד הרי ירושלים העיר הקדושה שנאמר בה "ויהי בשלם סוכו" שם גלית יחודך דכתיב בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, וזה סוכה יחוד ודאי, כ"ו ה"ס, ס"ה זה היכל, שמך הקדוש נזכר שם כ"ו, הרי יחוד שלם, וה' בהיכל קדשו, "ויהי בשלם סוכו" ודאי, שם היו נקשרים נשמותיהם של שבטים בג' רגלים שהם נצח הוד יסוד, ובג' שערים היו פותחים בשכינה להראות בך יחודך בנה"י ודאי, שבהם אני ראשון ואני אחרון וכו', וג' שערים נעשים י"ב לי"ב שבטים להתקשר בהם ביחוד שלך, ג' בראש ג' בסוף ג' באמצע כגון ג' אבות, אברהם יצחק ויעקב, והם היו נקראים גוי אחד בארץ, שהרי ג' אבות כך נכללים מכל ג' שהם ט' וזה אח דאחד, שבטים מתקשרים בהם שהם ד' מחנות שכינה ובית המקדש שבה, הכל הולך אל מקום אחד ונשלם אחד, ישראל גוי אחד בארץ, לפיכך עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים אלה ג' רגלים שהם ג' רגלים אח דאחד, שבהם למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך למען בית ה' אלהינו וזה ד' דאחד, והכל נקשר ביחוד שלם, עכ"ל, בב"א

 

 

[1]) ואין לך אהבה יותר… שצריך להוכיחו על זה. ובזה מתבאר בטוב טעם דבריהם ז"ל, שואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה, כי האהבה הגדולה ביותר לחבירו הוא להוכיחו כשרואה בו איזה חטא, ולקרבו לעבודת ה' לקיים המצוות שבתורה.

[2]) והסיבות והעונשים שבאים לנשמת האדם אחר יציאת הנשמה מהגוף, אם לא השלימה ותיקנה בעולם כראוי וכנכון. (יסוד יוסף, מאורי האש).

[3]) אבל הכלל הוא… צריך להודיע לחבירו. כלומר, שלא יסתפק להוכיחו סתם, שאינו נוהג עצמו כשורה, אלא יודיע לו גם כן העונש על החטא שהוא נכשל בו, כי אולי על ידי זה יעזוב דרכו הרשעה ויזהר ביותר מלהכשל בם עוד. (מאורי האש, לפי ביאור אשכנז).