אכילת בשר מבחינה הלכתית
שאלה:
בס"ד לצוות הרבנים, שלום וברכה!
יש לי 2 שאלות לגבי אכילת בשר מבחינה הלכתית ואשמח אם תוכלו לענות לי על שתיהן:
א. לי יש יותר נטיה לכיוון צמחוני (אני כן אוכלת מוצרי-חלב, דגים וביצים, אך לא בשר). האם יש בעיה הלכתית עם העובדה שאני לא אוכלת בשר בערב שישי/שבת ולפעמים גם לא דגים?
ב. שמעתי טענה שאומרת שמלכתחילה, האדם לא לא אמור היה לאכול בשר (שהרי הוא תאווה, וחלו לאכול אותו רק לאחר דור המבול. לפני כן אכלו רק מהצומח, כפי שציוה הקב"ה את אדם). האם אדם שלא תאב לבשר הוא ברמה רוחנית גבוהה יותר? (כמובן שאי-האכילה נובעת מחוסר תאווה ולא מבחינה אידיאולוגית של צער בע"ח)?
תשובה:
שלום וברכה
יש לענג את השבת, במאכל האהוב עלייך במיוחד, ולאו דוקא בשר או דגים. לגבי העניין השני, הרי שעל פי הקבלה צריך להיות אדם גדול מאוד בכדאי להיות ראוי לאכול רק מן הצומח, אנשים קטנים יותר ראויים לאכול בשר יותר מאשר מן הצומח. ולהבין את הדברים כראוי למה זה ככה, כדאי שתעבור בישוב הדעת על המאמר הבא שליקטתי מלשונו של מרן האריז"ל בספר הגלגולים.
דע כי ארבע בחינות יש בעולם השפל, והם דומם, וצומח, ובעל חי, והאדם, והם זה למעלה מזה, ודע כי גם הדומם יש בו חיות ורוחניות שאם לא כן לא היה העפר מוציא זרעים אם לא יהיה בו והעניין, שאחר שהנשמה היא קדושה ועשתה פעולות הבעל חי כמו הבהמות והלכה אחר האכילה והשתייה והמשגל, לזה כשימות זה האדם יחזור ותכנס נשמתו בבעל חי, ואם היה יותר רע יורידו אותו בצומח, ואם היה יותר רע יורידו אותו בדומם, ואדם אחר שיש לו קורבה עם נשמתו מתקן אותו ומוציא אותו מהמצרים האלו, אם מהצומח אם מהבעל חי שהוא אסור שמה, וזהו הטעם האסור ומותר, כי כאשר הגיע הזמן הקצוב ונתקן אותה הנפש אז תהיה מותרת לאכול, ואם עדיין לא נתקנו אסור לאכול משחיטתה כי יתיילד בה סימני טריפה, ונקרא טריפה כי עדיין היא מובלעת בתוכו ואינה יכול לצאת, כמו הטרף הבלוע בפי החיה, ולזה אנו שוחטין הבהמה בסכין כשר בלא פגימה כדי שלא ירגיש המוות, שכל דיני השחיטה וה` דברים המפסידין אותה הם מסודרים בסוד גדול, שעל ידי הדינין האלו והסכין הבדוק יהיה ראוי לקרבה לאכילת האדם, להדמות לבשר האדם, כי כל מה שיעבור על האדם בעת יציאת נפשו יעבור גם עליה כאשר נבאר: …
ואם הנשמה תהיה יותר רעה במעשיה, תרד ותתגלגל בצומח, וכאשר יאכל אותם האדם יחזרו ויתקנו אותם הניצוצות, אמנם אם עדיין לא נתקן יכנוס בערלה כי עדיין אסור אותו הניצוץ ולא נתקן עדיין ולזה אסור לאכול ממנו. וכמו שנפש אדם עוברת בגיהינום כמה עונשין וכן בשעת מיתה, כך יעבור על זה הניצוץ שבצומח, כי כמה טורח יש לדגן עד שיהיה ראוי לאכילת האדם, כי תחלה היא הקצירה והיא כמו מיתה שחותכים אותו, ואח"כ העימור והדישה והברירה והטחינה והרקידה והלישה, ואח"כ האפיה שהיא בתנור שהוא כמו בגיהינום של אש, שצריך אפיה בתנור עד שיקרא לחם, שע"י עונש התנור שהוא כמו גיהינום אז יהיה ראוי להוציא ממנו חלה שהיא אכילה מעולה לכהנים, שע"י התנו"ר יעלה לתור"ן שהיא מעלה רמה, וכן ג"כ ע"י ביכורים ותרומות ומעשרות לקט שכחה פאה וחלה, והמוציא ואחריו ד` ברכות, שע"י אלו המצות יתוקן הניצוץ שבתוכה לעלות ולדבק בנשמת האדם. …
ואם תהיה הנשמה יותר רעה, יורידו אותה לדומם, והאדם שיש לו קורבה עם נשמתו מתקן אותה ומוציא אותה מהמצרים האלו, כי היותר קשה שבגלגולים הוא גלגול באבן דומם יבש שלא יוצא ממנו תועלת, שנאמר אבן מקיר תזעק, לצאת אותו הרוח ממקומו. ….ודע כי המגולגלים בבחינות הנזכרים הם עומדים שם בגלגול זמן קצוב שנגזר עליהם, עד ימרק חטאו שגורם לו זה הגלגול, ובכלות זמנו עולה למדרגה אחרת ומתגלגל בבעל חי עד זמן קצוב, ואחר כך יתגלגל באדם. …
ולפעמים מתגלגל האדם מדומם לאדם, כיצד הרי שהיה מגולגל במעט עפר ונפל אותו העפר תוך תבשיל ואכלו האדם, הנה אז מתגלגל בו ועולה כל אלו המדרגות ביחד, והנה ג"כ אפשר להתגלגל במלח ונקרא צומח, ולכן אמרו רז"ל הנוטל מלח מן המחצב חייב משום קוצר ואין קצירה אלא בצומח, ויש מגולגלים במים, ולפעמים יגולגל האדם מצומח לאדם, כגון בעשבים ויאכלם האדם, ויש כמה מינים בגלגולים. ודע כי תלמידי החכמים שיודעים בתורה אבל אינם יודעים חכמת האמת והקבלה בסודות התורה, אלו יכולים להעלות המגולגלים מדריגה אחת והוא מבעל חי לאדם, והיודעים חכמת האמת והקבלה יכולים להעלות ב` מדריגות שהם מצומח לאדם, והמופלאים בחכמת האמת מאד מאד אלו הם יכולים להעלות אפילו מן הדומם עד האדם.
ובזה יובן מאמר רב חסדא שאמר אני לא כשהייתי עני אכלתי ירקות, ולא עכשיו כשאני עשיר אני אוכל ירק, שהייתי אומר עד שאני אוכל וממלא את עצמי בירק, כדאי לי יותר לאכול בשר ודגים ואשבע, והנה דיבור זה לא יאות אלא לכסילים זוללי בשר, וח"ו להאמין על קדוש כזה הדברים האלה, גם הדברים אינו יוצא מידי פשוטן, אמנם ביאור הדברים הוא שאין עני אלא מן התורה ומן המצות, ולכן היה אומר רב חסדא כי לא בעניותי פי` בהיותי עם הארץ קודם שהיה חכם בתורה, ולא בעתירותי פי` אחר שנתחכם בתורה מעולם לא רצה לאכול ירקות ודבר הצומח, הטעם כי כשהיה עני עם הארץ לא היה יכול בודאי להעלות מצומח לאדם, …
וגם בעשירותי שהיה חכם והיה יכול להעלותו אפילו שני מדריגות כגון מצומח לאדם, לא היה רוצה להטריח עצמו ולאכול ירק ולתקן ב` מדריגות ביחד, כי צורך טורח גדול, ולכן היה אוכל בשר שבטורח מועט יכול לתקן מעלה אחת לתקן כמה מגלגולים של אותה המדרגה: בהצלחה – מנשה ישראל