פתיחה
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום, הנה ידוע מ"ש בסהה"ק אדרת אליהו בשם רבני אשכנז ז"ל דברכת כנים ט"ו תיבות, ובאצבעות האדם יש י"ד פרקים כנגד י"ד תיבות ואין בההם כנגד תיבת ט"ו של שלום, ותקנו חז"ל כוס של ברכה להשלים תיבת ט"ו של שלום, ואנא עבדא אמרתי בששת ימי השבוע יש י"ב סעודות א' ביום וא' בלילה, ורק בשבת יש שלש סעודות, וכן הוא דינו של עני ההולך ממקום למקום לתת לו שתים ביום החול ושלש בשבת וכנז' במשנה, ואלו ט"ו סעודות נשפעים מן ט"ו תיבות דברכת כהנים וסעודה שלישית היא כנגד תיבת ט"ו של שלום, ובזה פפרשתי בס"ד הטעם שאורים שבת שלום כי השבת גרם להשללים כנגד תיבת שלום, שאם לא היה בו סעודה שלישית לא ההיה סעודה כנגד תיבת שלוםף והנה רבני אשכנז ז"ל ע"פ הקדמה הנז' פירשו מאמר רז,ל לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, ירוש כלי הוא הכוס של ברכה לישראל אלא השלום כי הכוס של ברכה נתקן כנגד תיבת שלום, ובזה פרשתי בס"ד מאמר רז"ל ת"ח מרבין שלום בעולם, כי חז"ל תקנו כוס בכמה דרים שהם קדוש שבת ויו"ט והבדלה ובהמ"ז ואירוסין ונשואין ומילה וליל פסח, ובכולם נשלמה תיבת שלום דברכת כהנים, שאין באצבעות האדם פרק כנגדה, נמצא המה הרבהו בעולם הרמז של תיבת שלום הנז' בכמה דברים הנז"ל שתקנו בהם כוס, ולז"א ת"ח מרבין שלום בעולם:
והנה מלבד השבח שנעשה ליין בתקנת חז"ל שתקנו אותו בכל דברים הנז"ל, עוד עשו לו יתקון בדרים הנז"ל שחייבין לברך עליו אע"פ שאין ערב להם שתייתו, יען כי הדי הוא ביין דקדוש והבדלה ובהמ"ז וליל פסח וכל דברים הנז"ל אע"פ שאינו ערב לאדם ואינו יכול לשתותו חייב לשתות, ואינו יכול לפטור עצמו ממנו אע"פ דאינו נהנה ממנו ואינו צריך לשותו:
אות א
מבואר בגמרא ובפוסקם הואיל והיין הוא חשוב שגורם ברכה לעצמו שמברכין עליו בפה"ג בכמה מקומות בקדוש והבדלה ובהמ"ז וליל פסח וארוסין ונשואין ומילה אע"פ שאין צריכין לשצייתו ואין תאבין אליו, לפיכך אינו נחשב טפל לפת להפטר בברכתו מברכה ראשונה שהיא בפה"ג, אע"פ שטפל אליה להפטר בבהמ"ז מברכה אחרונה, לפי שאינו גורם לעצמו ברכה אחרונה אלא ברכה ראשונה לבדה שבשבילה הוא עיקר הבאת הכוס בכל דברים הנז' שטעונין כוס, ולכן היין אע"פ שבא לשתותו תוך הסעודה מברך עליו בפה"ג ואינו נפטר בברכת הפת, אע"פ ששותהו האדם כדי לשרות האכילה שבמעיו והרי זה כסרים האים מחמת הסעודה בתוך הסעודה שנפטרים במקום הפת, מ"מ הואיל והיין הוא חשוב שגורם ברכה לעצמו בכמה מקומות הנז"ל אע"פ שאין צריכין לשייתו וכמו שביארנו, על כן אינו טפל לפת, משא"כ שאר אוכלים ומשקים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה שנטפלים לפת אין צריכין ברכה וכאשר נבארם בע"ה, וכל זה מפורש יוצא בש"ע הגאון ר"ז ז"ל סי' קע"ד ס"א:
אות ב
היין קנה עוד חשיבות ומעלה שהוא פוטר כל מיני משקין, לפיכך אם בירך על היין אין צריך לברך על שאר משקין דהיין פוטר כל מיני משקין בין בשעת סעודה בין בשאר פעמים, לפי שהיין הוא עיקר משקהה והוא ראש לכל מיני משקין ולכך הוא עיקר לענין ברכה וכולן טפילים אליו, והוא שיהיו המשקין לפניו בשעה שיברך על הייןן או שיהיה דעתו עליהם, ואפילו אינו קובע עצמו לשתות יין, אלא שותה יין מעט דרך עראי לצורך מצוה וכיוצא, ושותה אח"כ משקין הרבה נפטרין בברכת היין אם היה דעתו עליהם, אבל אם לא קבע עצמו לשתיה אלא ששותה מעט דרך עראי ולא היה דעתו על משקין אחרים אינם נפטרים בברכת היין:
לכן צריכין להזהר כשמקדשין בשבת על היין אם רוצה לשתות מים או שאר משקין אחר הקדוש קודם ברכת המוציא צריך שיהיו המים לפניו או שיכוין עליהם, ואז אין צריך לברך על המים או שאר משקין, גם נכון להזהיר זה השותה מיםם בין קדוש לברכת המוציא שלא ישתה רביעית, כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה ויכנס במבוכה של המחלוקת די"א שצריך לברך ברכה אחרונה ואין בהמ"ז פוטרת המים ששתה קודם המוציא, וי"א שאין צריך לברך, ועל כן טוב ליזהר שלא ישתה רביעית, ומיהו אם טעה ושתה רביעית יברך ברכה אחרונה על המים קודם המוציא, יען דאע"ג דיש חולקין מ"מ סברא זו עיקר, מפני דכך היא ההסכמ רבינו הגדול האר"י ז"ל אשר צפה ברוה"ק במצח רבינו מהרח"ו ז"ל בפעם אחת ששתה רביעית מים קודם המזון ולא בירך ברכה אחרונה, והוכיחו על זאת וכנז' בשעער טעמי המצות פרשת עקב יע"ש, ואע"ג דהאי עובדא דרבינו מהרח"ו ז"ל שהובאה בשער טעמי המצות הנז' אפשר להיות דבחול הוה, מ"מ נראה דה"ה בסעודת שבת דאית בה קידוש נמי דינא הכי לדעת רבינו הגדול האר"י ז"ל, וכאשר הוכחתי ובררתי זאת בסה"ק מקבציאל בס"ד ועיין להרב ברכ"י ז"ל סי' קע"ד סק"ב יע"ש:
אות ג
יין שלפפני המזון כגון הקידוש שאומרים במקום סעודה פוטר היין שבתוך המזון אם היה בדעתו לשתות בתוך הסעודה, ואם יאן דרכו בכך ונמלך ורוצה לשתות, או שנתנו לו אחרים צריך לחזור ולברך:
אות ד
אין לברך ברכה אחרונה על היין של קידוש שההוא במקום סעודה, או על היין ששותה קודם שאר סעודה ובאיזה זמן שיהיה ואע"פ שאינו שותה יין בתוך הסעודה, דבהמ,ז פוטרת ברכה אחרונה של היין ששתה קודם סעודה, אבל אם אכלל מניי מזונות קודם ברכת המוציא יברך ברכה מעין שלש קודם נט"י שקודם המוציא, ולא יסמוך על בהמ"ז לכתחילה, ואם לא יברך ברכה אחרונה קודם המוציא ונזכר אחר שבירך המוציא לא יברך ברכה אחרונה על מיני מזונות שאכל קודם המוציא, רק וכוין לפטרם בבהמ"ז:
וכל זה דוקא במיני מזונות, אבל אם אכל פירות או שתה משקין קודם ברכת המוציא ושכח ולא בירך ברכה אחרונה קודם נט"י והמוציא ונזכר אחר ברכת המוציא יברך ברכה אחרונה אפילו באמצע סעודה, מפני שאין בהמ"ז פוטרת אלא מידי דזיין ודברים הבאים בתוך הסעודה ועיין אחרונים:
אות ה
אם בתוך הסעודה שותה מים י"א דמברך עליהם, וי"א דאינו מברך וקי"ל סב"ל ולא יברך אלא יהרהר הברכה בלבו, או יאמר בריך רחמנא שהכל נהיה בדברו, על כן כדי להסתלק מן הספק הזהה דאיכא בין הפוסקין הנז' ישב קודם נטילה במקו סעודה וישתה מים ויברך עליו ע"ד לפטור כל מה שישתה בתוך סעודתו, אך יזהר שישתהה פחות משיעור כדי שלא יתחייב ברכה אחרונה, יען שאם יברך ברכה אחרונה לא הועיל בתקנתו כלום, דעתה לא יוכל לפטור באותה ברכה למה ששותה בתוך הסעודה, וגם יזהר שלא יצא חוצה אחר שישתה משום דהמשנה מקומו צריך לחזור ולברך כשחוזר למקומו ונמצא שלא הועיל בתקנתו וכן כתב רבינו מהרח"ו ז"ל תקנה זו דשתיית המים והזהיר שישתה פחות משיעור כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה, ואם יש יין בתוך הסעודה אינו צריך לכל ה כי ברכת היין פוטרת כל מיני משקים וכנז' בשער טעמי המצות:
והנה תיקון זה שהוא לשתות מים קודם המוציא לא אפשר לעשותו בכל עת, יען כי לפעמים אין האדם תאב למים קודם המוציא כלל, וכל שאינו צמא ואינו תאב למים כלל יש להסתפק אם מותר לו לעשות כן ולברך עליהם, והגם דיש מתירי להדיא בכהאי גוונא שהוא מברך כדי לפטור המי שבתוך הסעודה, עכ"ז אין הדבר ברור אצלינו ואין לאדם להכניס עצמו בספק גבי ברכות, ועיין חס"לסי' קע"ד אות ד' בהגהת מר בריה דרבינ"א ז"ל יע"ש, על כן אם לא יהה צמא ולא היה תאב למים כלל או שכבר נטל ידיו ולא עשה תיקון הנז' של שתיית המים, יזהר לברך שהכל על חתיכת סוכ"ר וכדומה בתוך הסעודה קודם שישתה המים וכיוין לפטור את המים שישתה, וכך היה מנהגו של עט"ר הרב מור אבי זלה"ה לברך על מיני מתיקה תמיד קודם שישתה מים בתוך ההסעודה והיה נזהר בזה מאד, ולכן כל אדם נכון להזהר בזה, ומיהו בשתי סעודות של שבת שמקדש בהם על היין אינו צריך להזהר בכל זה, כי ברכת היין של קידוש שוא במקום סעודה פוטרת כל משקין שבתוך הסעודה, וצריך שיכוין בברכת היין של קידוש לפטור המים שבתוך הסעודה, ועיין צפיחית בדבש סי' וא"ו ע"ש, ויש מדקדקין לומר קודם קידוש דשבת אחר שאומרים לשם יחוד וכו' והריני מכוין לטור בברכה שאברך על יין דקידוש את כל מיני משקין שאשתה בתוך הסעודה, ומנהג זה נכון הוא כי האדם עלול לשכחה ובזה נמצא הוא זריז ונשכר:
אות ו
שכר ששותין בתוך הסעודה אם שותהו לעורר תאות המאכל הרי הוא טפל לסעודהה ואין צריך לברך עליו, ואם שותהו לחמם האצטומכא לעעכל המאכל צריך לברך עליו, ומיהו כיון דהרבה פעמים תמצא כונת ההאדם היא לעורר בו תאות המאכל, קשה הדבר למיקם עלה דמלתא בכונת השותהו ועל הרוב מכוין להא ולהא וקי"ל סב"ל לכך לא יברך עליו, ומה גם עוד בלא"ה הברכה על השכר אינה ברורה אצל כל אדם יען כי הוא שורף הגרון, ויש כמה בני אדם וא להם כקוץ מכאיב ומחמת כן נוהגים לשות אחריו מים תכף ומיד, ועל כן טוב להזהר לאכול דבר שברכתו שהכל כמו סוכ"ר וכיוצא קודם שישתה השכר ויכוין לפטור השככר, וזכור לטוב הרב אדוני אבי זלה"ה שמימיו לא בירך על השכר אלא היה לוקח חתיכת סוכ"ר ומברך לפטרו, ואפילו אם שותה ביום כוס קטן של שכר לאיזה צורך שאינו בשעת סעודה היה דרכו לברך תחלה על חתיכת סוכ"ר כי היה מזומן אצלו בעבור דבר זהה, וכבר אמרנו שבסעודת שב וחו"ט שמקדשים על היין אין צריך לעשות תיקון כי ברכת היין של קידוש פוטרת כל משקין, לכך יכוין האדם לפטור בו מים ושכר וכל מיני משקין:
אות ז
דברים הבאים בתוך הסעודה, אם באים מחמת הסעודהה דהיינו שהם דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם, בין שבאים ללכת בהם את הפת כגון בשר ודגים וירקות וגבינה וביצים ומיני מלוחים בין שם באים להזין ולההשביע כגון מיני תבשילין מעשה קדרה שאין באים כדי ללפת בההם הפת אלא כדי לההזין ולהשביע, ההרי אלו אינם צריכין ברכה לפניהם אפילו שאוכלם בלא פת, משום דברכת המוציא וטרתםם, ואינם צריכין ברכה לאחריהם דבהמ"ז פוטרתם, יען דבאלו אין דרכם לאכול אותם כל היום כמו הפירות אלא רק בשעת סעודה בלבד, ולכך הם טפלים לפת שההוא עיקר הסעודה ונפטרים בברכת הפת אע"פ שאוכלם בלא פת: וכל מיני פירות הבאים בתוך הסעודה אם אוכלם עם הפת אין צריך ברכה כלל, משום דכיון דעעתה אוכלם עם הת נעשו טפלים לפת וברכת המוציא פוטרתן, אבל אם אין אוככל אותם עם הפת אלא אוכלם לבדם בגמר הסעודה לקנוח ותעענוג בעלמא, הרי אלו צריכין ברכה לניהם ואין נפטרין בברכת המוציא, כיון שאינם מעיקר ההסעודה ודרכם לאכלם כל היום אפילו שלא בשעעת סעודהה, אבל אין טעונין ברכה לאחריהם משום כיון דבאו תוך ההסעודה קודם שימשכו ידיהם מן הפת בהמ"ז פוטרתן, דכל מה שבא תוך הסעודה הוא מכלל השביעה שנאמר בה ואכלת ושבעת וברכת וכמ"ש בש"ע להגאון ר"ז ז"ל:
אות ח
אם קבע לפתן סעודתו על דבר אחר, והביאו לניו פירות ג"כ ואוכל קצתם עם פת וקצתם בלא פת, הנה יש בזה דעות חלוקות וי"א כל שההוא מלפת בהם הפת תחלה וסוף אע"ג דאוכל בינתיים בלא פת הרי אלו נפטרים בברכת המוציא, וי"א אפילו אם מלפת בהם פת תחלה וסוף מאחר שאוכל בינתיים בלא פת אין נפטרים בברכת המוציא, יען כי הוא לא קבע סעודתו עליהם ללפת בהם הפת כי יש לו דבר אחר ללפת בו, ועל כן כדי לצאת ידי המחלוקת כתבו האחרונים ז"ל אם רוצה לאכול קצתם בפת וקצתם בלא פת יעשה כך יאכל תחלה מעט בלא פת ויברך עליהם, ואח"כ יאכלם בין בפת בין בלא פת, ודין זה אינו אלא בקובע סעודתו על שאר דברים אלא שרוצה ללפת הפת גם עם קצת פירות, אבל אם הוא באמת קובע סעודתו על הפירות ללפת בהם הפת אז יאכל תחלה פת עם הפירות ולא יברך על הפירות, ואח"כ אם יאכל קצת מהם בלא פת ג"כ לא יברך, מיההו טוב להזהר שילפת הפת בהם גם לבסוף ועיין אחרונים ז"ל: ולכן אותם הנוהגים בימי הקיץ לאכול פת וגבינה אך אוכלים עמהם קישואין או אבטיחים והם עושין כל הליפות בגבינה, ורק בין כל ליפות ב' וג' חתיכות של בינה לוקחים חתיכת קישואים או האבטיחים בלא ליפות פת כדי למתק אכילתו מממליחות הגבינה, הנה הם צריכין להזהר לאכול תחלה מן הקישואין או האבטחים עם הפת וגם לבסוף ג"כ יזהרו ללפת בהם הפת, ואז בינתיים יכוים לאכול כמה חתיכות מהם בזא"ז בלא ליפות פת, והיותר נכו הוא לעשות כך שיאכל מהם חתיכה אחת קודם נט"י ויברך ע"ד לפטור מה שיאכל מהם בתוך הסעודה והרי זה אוכל מהם בתוך הסעודה בלא ליפות בלי פקפוק ועיין אחרונים:
אות ט
כתב בחס"ל קע"ז אות ו' פירות מבושלים בעיניינו אפילו עם הבשר אם אי התחלת קביעות סעודתו עלהם יש מי שאומר שצריך לברך עליהם וכן בקישואים כבושים וכדומה, ויש מי שאומר דאפילו אוכלם עם ההפת צריך לברך, ויש מי שאומר שאין לברך כיון שבאים לצורך סעודה ולא לקינוח, ולכך ירא שמים ישב קודם סעודה ויברך על מין אותו פרי ויאכל פחות מכשיעור ויכוין לפטור עכ"ל, ואם אי אפשר לו בהכי ובפרט אם הוא אורח אז יהרהר הברכה בלבו, או יאמר בריך רחמנא ובפרט אם הוא אורח אז יהרהר הברכה בלבו, או יאמר בריך רחמנא בורא פרי האדמה או בורא פרי העץ כפי מה שהוא הפרי:
אות י
בסעודת ליל שבת דרכן של בני אדם להאריך על השלחן שלש וארבע שעעות ובפרט בימי החורץ, ומנהגם כך אחר ברכת המוציא אוכלין מיני מללוחין בחומץ, ואוכלין התבשילין של בשר מעשה קדרה שבשלו לכבוד שבת, ואח"כ מסירין התבשיל ומביאים מיני פירות ומניחין על השלחן ומברכים עליהם ומאריכין עעל השלחן ב' וג' שעעות עד שיברכו בהמ"ז, אך דרכן להשאיר פת על השלחן עד בהמ"ז כדי שנראה שעדיין לא משכו ידיהם מן הפת, שאם משכו ידיהם מן הפת היו צריכין לברך על כל מה שביאים בין אם הם דרים הבאין מחמת הסעודה כגון דגים וכיוצא, בין מיני פירות דלפו"ר צריך לברך לפניהם ולאחריהם דאין פוטרתם ברכת המוציא ולא בהמ"ז כיון דהביאום אחר שמשכו ידיהם מן הפת, על כן הם נזהרים להניח פרוסת פת על השלחן כדי שנראה שלא משכו ידיהם מן הפת, ואז לא יהיו נראין כמועילן בברכות כשאין מברכין עליהם, מיהו אע"פ שהפת עודנו מונח על השלחן עד בהמ"ז ירא שמים יזהר לאכול מעט מן הפת סמוך ממש לנטילת מים אחרונים, וגם בעת שעורכין הפירות על השלחן ג"כ יאכל מעט מן הפת דבזה נמצא באמת שלא משך ידו מן הפת, ואצלינו בביתנו מנהג שלנו להביא גם בסעודה ראשונה וסעודהה שניה של שבת דגי ונאכל מהם מעט עם הפת סמוך לנטילת מים אחרונים והוא מנהג יפה ונכון, דנמצא בכל משך ב' וג' שעות שאנחנו יושבים על השלחן הערוך מפירות אין אנחנו מושכים ידינו מהפת, שבדעתנו לאכול עוד מהפת עם הדגים שנאכל לבסוף:
אות יא
אם אכל תבשיל של קשואין או כבוש של קשואין וכיוצא בתוך הסעודה שלא בירך עליו, ואחר גמר הסעודה קודם בהמ"ז ערכו לפניו פירות לקנוח ותענוג ובכללם הביאו ג"כ קשואין חיין, יש אומרים שצריך לברך עליהם וי"א שאין צריך לברך, ועל כן ירא שמים יאכל מין אחר אשר ברכתו שוה עם זה המין ויברך עליו ויפטור גם את זה, או קודם שיאכל התבשיל והכבוש יקח חתיכה מזה המין ולא יאכל ממנו עתה כדי שלא יכניס עצמו בפלוגתא דברכות אבל אין לו תקנה לומר יאכל ויהרהר הברכה בלבו דאין אומרים כן אלא באונס ובדוחק ועיין זכור ליצחק הררי ז"ל סי' מ"ח יע"ש ואם ימצא אדם אחר לאכול ולברך ויכוין עליו הנה מה טוב: אות יב ירא שמים יזהר בכל סעודה בשעה שמברך להיות דעתו על כל שיבא לו אפילו בדרך רחוקה דאינו אורחא דמלתא, יען די"א אם אחר שבירך על הפת שלחו לו דורון מבית אחרים ולא היה דעתו על הדורון, אז אפילו אם הוא מדברים שדרכן ללפת בהם הפת עכ"ז אם אינו אוכלם עם הפת צריך לברך עליהם כדין נמלך, וי"א שאין צריך לברך דסתם דעת האדם על כל מה שמביאין לו בסעודה, לכך הנזהר להיות דעתו בשעה שמברך על הפת ועל היין ועל הפירות על כל מה שיביאו לו, הן בדרך דורון ואפילו ממקום רחוק הרי הוא ניצול מסלע המחלקות הנז', ועליו תבא ברכת טוב:
www.shechem.org מתוך אתר
אוצר הזוהר הגדול – 3426 ספרים ומאמרים על כל מקצועות התורה להורדה בחינם
לחצו כאן רק 640 מגה
אוצר הזוהר1 | ספר הזוהר הקדוש | פתח אליהו | תיקון מ"ח בראשית תמן | תיקון מ"ג אוצר חכמת הזוהר 2 -104 ספרים | ספרא דצניעותא | תיקוני הזוהר | אדרא רבא | אדרא זוטא | אוצר חכמת הזוהר 3 105-144 | הערב רב וכל המסתעף | עלוני "אור הזוהר" ספר "זוהר תהילים" – הורידו ולימדו | זוהר "חוק לישראל" | ספר " שכר ועונש"