פיקוח נפש-הצלת נפשות ישראל/ מי לא רוצה להציל נפשות ישראל מטימיון? – זה לא עולה לך כסף

אור הזוהר 1301_6_מכתב תוכחה 2_

סוד מלחמת עזה דרשה ברדיו 2000 י' אב סופית 

שאלות ותשובות בבית דין של מעלה חלק לב פאה נכרית

שו"ת אכילת בשר למעשה

 

להסיר מכשול מדרך עמי הודעה ואזהרה – לאפרושי מאיסורא

כך שכל אחד לא יכול לטעון "לא אמרו לי!, לא ידעתי!"

יהודי! עצור והתבונן:

א. "הידעת? אין בשר בהמה כשרה בכל העולם" – הגאון רבי משה יהודה ליב לנדא.

ב. "אין לסמוך על שום בד"ץ, כי גם בד"ץ למהדרין יוכול להיות טרף ממש^[1]"

ג. "בהרבה ספרים כתוב שעדיף לאכול רק בשר עוף ולהמנע מבשר בהמה"

ד. "רוב בשר בהמה שיש בשוק הוא טרף, כי לא יודעים את הניקור"

ה. "עדיף לאכול בשר חזיר שזה רק לאו מאשר לאכול בשר בהמה שיש בו חשש כרת"

ו. "אני אוכל רק עוף משחיטה קטנה, כי בשחיטה רגילה יש הרבה מכשלות"

 

ז. "תאוות אכילת בשר ותאוות ממון – שתי סימנים של הערב רב, אל תסמכו על שום כשרות שחיטה רגילה בגלל שלוקחים שם כסף"

ח. "איך אפשר לסמוך על השחיטה אם לא הייתי שם ובדקתי בעצמי?"

ט. "מאכלות אסורות, אסורות גם אם יש הכשר בד"ץ עליהם"

י. "השוחט חס על ממונו ולא על כבוד קונו, לכן תאכלו רק משחיטה קטנה שלא לוקחים כסף"

יא. "בשר עוף משחיטה קטנה וכשרה ודגים – זה עונג שבת למהדרין, כאשר לא סומכים על ההכשרים של בשר בהמה"

יב. "רבי! תאמר לי הבשר כשר? איך אני אדע לא הייתי שם ולא בדקתי"

יג. "יהודי! הידעת שבאכילת טריפות תוצרת בד"ץ בשוגג – נעשית נפשך שרץ, ובמזיד נעשית – שקץ (אור החיים הקדוש)"

יג. "האם היית מכניס רעל לפיך? ככה אל תאכל בשר (טרף) בהשגחת הבד"ץ"

יד."אזהרה: אכילת בשר (טרף) בהשגחת הבד"ץ גורמת לטמטום הלב"

טו."אחת מהסיבות שירודים לתרבות רעה זה מאכילת בשר טרף בהכשר בד"ץ (דברי חיים)"

טז. "למה יש אסונות? השוחטים שוחטים אותנו בסכין הפגום שלהם" (רבי אהרן מבעלזא)

יז."אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבילות וטריפות של הבד"ץ הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי (רש"י משפטים ל')."

יח. "העם דורש: הקץ להאכיל נבילות וטריפות בארץ ובעולם!, תייסדו שחיטות כשרות, כי אי אפשר לסמוך אפילו על הבד"ץ"

יט."אחי, אם יאמר לך אדם שהבד"ץ זה כשר. תענה לו שכש"ר זה ר"ת כ'ולו ש'קר ר'מאות, את הכשר הזה מותר לאכול???

"כ.יהודי! היודע הינך שמוכרים לך, ואתה מאכיל את בני ביתך טריפות ממש? גם בד"ץ זה טרף, לכן תאכל רק משחיטה קטנה וכשרה, והצל נפשך מרדת שחת!"

 

שאלות ותשובות על אכילת בשר למעשה

 

ב"ה, שאלה אל כ"ק אדמו"ר מהאלמין  שליט"א, איך יכולים לומר על בשר כשר שאחנו בני ישראל אוכלים שזה טרף, ומה אני לא יתן לילדים שלי בשר?

תשובה:

אם תקרא מה שכתוב רק בדף הזה יתורץ לך הכל

שאלה: איך כבודו יכול לעצור לנו לאכול בשר בהמה, הלא מצוה גדולה לאכול לכבוד שבת ויום טוב ואנחנו שרים בשבת בזמירות "בשר ודגים וכל מטעמים"?

תשובה: כשהבשר כשר כמו הדגים שאתה רואה את הסימנים  אז תאכל בשמחה, אבל כשאתה נכשל בחלב ודם ובשר טרף, אתה לא מקיים שמחת שבת, כמובן, ואתה מפטם אותך במאכלות אסורות רח"ל, שכל מחלת הסרטן רח"ל בא מזה!!!

שאלה: אם אכן יש מכשלה גדולה, ראוי לפרסמה דרך גדולי ישראל, שיורו לציבור להיזהר מצריכת בשר.

אומנם להפיץ הודעה שכזאת ללא הוראה מפורשת של גדולי הדור, נראה לי, בעייתי

מה גם שאיננו בדורו של ר' עקיבא. אנשים בקושי מצליחים לקיים את עיקרי הדין, אז לומר שאינם יכולים כעת לאכול בשר כשר, עלול להפיל רבים מעבודת השם.

 

ממה שאני מבין אין שום כשרות ראויה לאכילת בשר?

ומה עם השמחה שיש בבשר ביין, בעניין שבת קודש?

סליחה על בורותי, מה הפשט ב"שחיטה קטנה"?

הכיצד תסבירו את העובדה שיש הכשרים מהודרים כל כך לבשר שלדבריכם הינו טרף?

אני חייב לציין שאם תאמרו לי שהכל עניין של כסף ותו לא, אזי מה נותר לנו בעולמנו בעת הזאת?!

 

אני קורא את דבריכם והדבר מביא לחלישות הדעת…

 

כמובן שעוד לא הספקתי לקרוא את כל מה שכ"ק האדמו"ר שליט"א שלח בעניין זה, אך אשמח להבין הדבר…

תשובה:

 

בשבת קודש הזו (פרשת שמות) הכריז כ"ק אדמו"ר שליט"א שהוא לא ממליץ על אף  כשרות חוץ מהשחיטה קטנה במושב "ישעי". של הרב שלום רוט שליט"א  על זה הרב אמר שהוא סומך רק על שחיטה אחת. כי הוא היה שם בדק את הסכין וכו'

וכדאי מאד להפיץ את ההתעוררות הזו( שאין בשר בהמה כשר, ואי אפשר לסמוך על ההכשר) בכל העולם.

מי שרוצה לאכול בשר בהמה – אחריות שלו.

ז. אפשר להשיג בשר עוף משחיטה קטנה, יש לשאול את האדמו"ר.

ח. כמו שמפיצים את הזוהר ככה צריך להפיץ את המכשולות הגדלות שיש בבשר.

 

ט. ולא נראה לי שזה "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה". כי יש הרבה אנשים שבעקבות האדמו"ר הפסיקו לאכול בשר בהמה (כי יש בזה בעיות עצומות, כי "חֵלֶב" זה איסור כרת.   ואוכלים רק בשר עוף משחיטה קטנה או שנמנעים לאכול שום בשר כלל.

י. כדאי מאד להינזר מאכילת בשר בהמה.

ולאכול רק עוף משחיטה קטנה וכשרה שהאדמו"ר סומך עליו.

ככה מתאים לאדם שחפץ באמת.

כי ככה כתבו בספרים הקדושים (פלא יועץ, שלחן הטהור ועוד) בגלל שיש בעיות גדולת בשחיטת ואכילת בשר בהמה.

וזה לשון הפלא יועץ  (ערך בשר) ובלאו הכי יותר טוב אם הוא באפשר לו לאכל לעולם בשר עוף, כי הוא נצול ממכשולות הרבה, ומי שאפשר לו להיות מתחסד עם קונו, לא יאכל בשר כי אם משבת לשבת ובימים שאין אומרים בהם תחנונים, שהרי כתב בספר חסד לאברהם וזה לשונו, דע, כי ענש חבוט הקבר אינו בא אלא בשביל השמחה שאדם שמח בזמן שאינו ראוי, ואין שמחה אלא בבשר ויין, וכל הימים המתרים בנפילת אפים אינם ימי שמחה ולכן אסור בהם אכילת בשר ושתית יין, אלא אם לקח בשר ויין לשם שבת או שהם מותר של שבת מתרים, אבל בלאו הכי אסורים ונענש עליהם בחבוט הקבר, ע"כ.

ובערך טרף כתב : כמה גדולים דיני טרפות! אשרי איש ירא את ה', שיוכל לזהר שלא לאכל מבהמה שהורה בה חכם שהיא טרפה, אף על פי שרבא דרבא של הפוסקים מכשירים, למחש בעי. וזה החסידות עדיף טפי מכל מיני חסידות שבעולם כדכתיב (משלי כג ב) ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה; כי מאד צריך לזהר מכל צד נדנוד אסור ולהחמיר בענין הנוגע באכילה ושתיה, כי כל עמל אדם לפיהו (קהלת ו ז), שאם יפגע באסור, נמצא הגוף גדל באסור ומשוי אנפשה חתיכא דאסורא, ורוח הטמאה היא שורה עליו, ואין דרך ומבוא לרוח קדשה שתשרה עליו, ומתוך כך מרעה אל רעה יוצא, ואינו יכול להבין ולהשכיל, לשמע ללמד וללמד ולכון ליראה ולאהבה את ה' הנכבד ולשמח בעדן חדוה, שמחה של מצוה, ולהתעצב בעדן עציבותא כדת מה לעשות:

וכבר ספר הרב החסיד של"ה, שכשנפטר מרבו שלמדו חכמה, שאל ממנו, שילמדנו ארחות חיים, שיזכה בהם לחיי העולם הבא. ואמר לו, שיזהר בשלשה דברים, שיתקדש מאד בשעת תשמיש בקדשה ובטהרה ומחשבות טהורות, כדי שלא יהא יסוד הולד רעוע ונבנה באסור חס ושלום, שגורם לו שלא יוכל להשיג כל כך ארחות חיים, וכן שיזהר מאד באסור אכילה, כדי שלא יהא הגוף נבנה באסור, ושיברח מאה שערים של התר, כדי שלא יכנס באחד של אסור. ועל כגון זה אמרו (חולין מד, ב) איזהו תלמיד חכם, הרואה טרפה לעצמו, שאף על פי שהוא מקל לאחרים, יחמיר על עצמו לצאת ידי כל הדעות:

והנה בקשי יוכל להמצא בהמה, שתהא נקיה מכל דבר רע ושתהא כשרה אלבא דכלי עלמא, ומי יוכל לעמד על המשמר על זה, לכן הנאני מנהג חסידים ואנשי מעשה, שראיתי שלא היו אוכלים כי אם בשר עוף. אבל הדבר הקשה שצריך גם כן שיוכל לעשות גם את זאת שלא יסעד בבית אחר. אשרי אנוש יעשה זאת ויזהר בכל צד נדנוד אסור אכילה ושתיה, וזוכה לסיעתא דשמיא. ועקר המצוה הזאת מטלת על השוחטים ועל המורים יאחזמו רעד בבואם לבדק משום אסור טרפה, וילמדו חפוש מחפוש בבדיקת הראה ולדעת כל הדינים וכל הסברות, ויפחדו מאד וייראו מהאל, שלא להאכיל טרפות לישראל חס ושלום, ובמקום ספקא ופלגתא ילכו לחמרא, ובפרט בממון עכו"ם לא יבקרו לכחא דהתרא. זוהי דרך ישרה:  ע"כ

ובערך שוחט כתב: השוחטים יכולים לומר, בנפשנו נביא לחמנו (איכה ה ט), כי בכל האמניות צריך להזהר שעל פת לחם לא יפשע גבר ולא יצא מן השורה, אבל השוחטים מלאכתם כבדה שצריך להרגיש בפגימה דקה מן הדקה וצריך דעת צלולה ומישבת, כי כמה פעמים אדם מעביר צפרנו על הסכין פעמים שלש ולא ימצא פגימה, ואל ארבעה ימצאנה, וחוזרת ונגלית, .וצריך שיהא לו יראת שמים יתרה לדקדק מאד בבדיקת הסכין ובדיקת הראה.

ראוי להשליך את השוחט לכלבים

ויחרד האיש וילפת שלא להאכיל טרפות לישראל, כי עושה אלה הוא חטא רבים נשא וגדול עוונו מנשא וראוי להשליכו לכלבים, כיון שנטל את שלהם והאכיל את ישראל. וראוי לכל שוחט להראות סכינו כפעם בפעם לכל חכם וכל שוחט, ולמחש בעי שמא אבד הרגשתו כי הוא דבר הרגיל והווה וטובים השנים מן האחד. וחיובא רמיא עלה לעבר על הדינים לפחות פעמים בשנה עד שיהיו שגורים בפיו ויהיה בקי בהם. ואם יפל לו איזה ספק, אם יש חכם או שוחט אחר בעיר, לא יסמך על ידיעתו להתיר או לאסר אלא שאול ישאל. וכבר אמרו בש"ס (סנהדרין ז, ב), דרבא, כי הוה אתי טרפה קמה הוה מכנש לכלהו טבחי, אמר: כי היכי דלמטי להו שבא מכשורא. ומה נענה בתרה אנן יתמי דיתמי:

ויזהר השוחט מאד במצות כסוי הדם וברכתה, וגם לזאת אגיד לדור שראיתי שוחט אחד שחלה את עיניו חלי ארך, עד שנפל למשכב ומת. ובא בחלום לנערה אחת מן העיר שזה השוחט שחט פעם אחת עוף אחד ולא כסה את דמו, ובאותו דם עוף היה מגלגל נפש איש ישראל והיה מוכן לתקן על ידי מצות הכסוי, ולפי שלא כסה את הדם נשארת הנשמה נודדת ולא מצאה מנוח, ובעבור חטא זה בא לו זה החלי בעיניו. הגדתי היום מעשה זה, לפי שיש הרבה שוחטים בזמננו שאין מצות חביבות עליהם ומקלים במצות כסוי הדם, ישמעו זאת ותסמר שער ראשם. ויחרד השוחט בבואו לשחט בחשבו זאת, כי לפעמים שוחט השור מכה איש. ומה טוב לשוחט שיקדים תפלה שלא תצא תקלה מתחת ידו ושיזכה לתקן נפשות המגלגלים. וכבר יש בספר שבט מוסר פרק א' (פרק לו) שמדבר על השוחטים, ושם נאמר נסח תפלה להשוחטים, עין שם:

ומה מאד צריך השוחט לגדר בעצמו כדי שלא יטעה בשקול הדעת בבדיקת הסכין, ולא יבדק כשהוא שתו ולא כשהוא מטמטם בשנה, ולא כשיש לו צנה, ולא במקום שיש ערבוביא וקול צעקה, ולא במהירות ולא כשהוא עיף, שהבדיקה בעיא צילותא כיומא דאסתנא:

וראיתי שוחטים יראי השם שהיו נזהרים שלא לבדק הסכין לאחר שבודק הראה, שאז הצפרן רכה ואינו יכול לבדק יפה.

אכילת הבשר היא סכנה עצומה

ולפי גדל הזהירות שצריך ומעוט הישוב וההכנה שיש באיזה ערים, אמינא דאכילת הבשר היא סכנה עצומה, והיא רעה גדולה אם נכשל באכילת אסור, שמתגדל הגוף באסור ונעשה גופו חתיכה דאסורא, ואיך יוכל להשיג ארחות חיים, סורו טמא קראו למו.

 ואשרי מי שיוכל לעמד ולהזהר שלא לאכל בשר כלל, או לפחות שלא לאכל כי אם בשר עוף,

ואשרי מי שיוכל לעמד ולהזהר שלא לאכל בשר כלל, או לפחות שלא לאכל כי אם בשר עוף, שיוכל להזהר לשחטו בישוב הדעת, מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, ובפרט בדור יתום זה שרבו השוחטים בכפרים אשר אין יראת השם נגד פניהם ולא דעת ולא תבונה בהם לידע הדינים על ברין, ואינם יודעים לגע בספרים, רק מעט שלמדו קצת דינים בעל פה. והקולר תלוי בצואר השוחטים והמורים שנותנים כתב סמיכה בידם בלי בדיקה יפה יפה אם הם בקיאים ואם קדמה להם יראת חטא. טוב לגבר עובר ארח אשר הוא ירא את השם, אם אינו יכול לבדק את השוחט ולא קים לה בגוה, ימשך ידו ולא יאכל משחיטתו, כי רבה המכשלה בשוחטים כאלו. וכבר צוחו עלה קמאי ובתראי ואין תקנה עד שיתקן עולם במלכות שד"י. ע"כ

 

וזה לשון הגאון הקדוש רבי אהרן ראטה זצ"ל בספרו שולחן הטהור :" ואשרי לאלו היראי שמים שנזהרים שאינם אוכלים רק בשר עוף, ומזה יוצא מהרבה חששים. ומי שרוצה לקדש עצמו לפני בוראו נתיעצתי עם כמה שוחטים יראים, ואמרו לי לעצה טובה שלא אאכול רק בשר עוף. וזה עצה טובה לשמור נפשו מכמה מכשולים, כידוע ליודעים. וכל שכן בדורנו."

וכתב במסילת ישרים  (פרק יא הנה הוא איסור המאכלות, בין בענין הטריפות עצמם, בין בענין תערובותיהן, בין בענין בשר בחלב או חלב ודם וענין בישולי גוים, וענין געולי גויים, יין נסכם וסתם יינם. כל אלה הנקיות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק, כי יש תאות הלב המתאוה במאכלים הטובים וחסרון הכיס באיסורי התערובות וכיוצא בזה. ופרטיהם רבים ככל דיניהם הידועים והמבוארים בספרי הפוסקים. והמקיל בהם במקום שאמרו להחמיר, אינו אלא משחית לנפשו. וכך אמרו בספרא (שמיני יב, ג) לא תטמאו בהם ונטמאתם בם (ויקרא יא, מג), אם מטמאים אתם בם, סופכם לטמא בם, והיינו, כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו. והוא מה שאמרו בש"ס גם כן (יומא לט, א) ונטמאתם בם (ויקרא יא, מג), אל תיקרי ונטמאתם, אלא ונטמתם, שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדיעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה, והנה הוא נשאר בהמיי וחומרי משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו.)וכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצים בלבד הם הטמאים אלא גם הטריפות שבמין הכשר עצמו הם בכלל טומאה, אמר הכתוב (ויקרא יא, מז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובא הפירוש לרבותינו זכרונם לברכה (ספרא שמיני י, ז) אין צריך לומר בין חמור לפרה, למה נאמר בין הטמא ובין הטהור? בין טמאה לך ובין טהורה לך, בין נשחט רובו של קנה, לנשחט חציו. וכמה בין רובו לחציו? מלא השערה, עד כאן לשונם. ואמרו לשון זה בסיום מאמרם: וכמה בין רובו וכו', להראות כמה נפלא כח המצוה, שחוט השערה מבדיל בין טומאה לטהרה ממש.

והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש. אם כן מי איפוא יהיה המיקל במקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא. ועל דבר זה נאמר (משלי כג, ב) ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה. עכ"ל

כתב באור החיים הקדוש (פרשת שמיני  ויקרא פרק יא) אומרו" ולא תטמאו" בהם אולי שיכוין לומר שצריכין ישראל להזהר לבל יכנסו לפיהם, אפילו בהיסח הדעת, כי ההפרש שבין השוגג למזיד במציאות זה, כשוגג כמזיד. כי התיעוב יעשה מעשהו בנפש אדם, אפילו בהיסח הדעת, אלא שישתנה הפגם במעשה מזיד תעשה נפשו שקץ, ובשוגג תטמא נפשו ותטמטם, והוא אומרו "ולא תטמאו ונטמתם בם. "

 

יא. אני אשמח מאד אם גדולי הדור יפרסמו את זה!

אחד מגדולי הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א פרסם שיש מכשלה גדולה בבשר ואז איימו ברצח עליו.

אז  מי יכול לפתוח פה?

ומן הסתם  יש הרבה ערב רב שמסתירים את זה.

כי טוב שבטבחים שותפו של עמלק (מסכת קידושין)

יב. וזה לא בעייתי כי לכל אחד יש מצווה להוכיח, ויש דין כל "ישראל ערבים זה לזה."

יג. וזה לא מפיל אף אחד מעבודת השם, אדרבה זה מקרב להשם כי זה ממצות "קדושים תהיו", ועוד שהרבה קילקולים נובעים מאכילת טריפות. זה מטמטם את הלב, ויוצאים לתרבות רעה וכו' שלא נדע.

יד. מפעל הזוהר יכול לשולח לכם הרבה חומר.

טו. האדמו"ר אומר שאי אפשר לאכול בשר בהמה עד בניין בית המקדש בקרוב.

טז. יש לאדמו"ר שליט"א סיפורים על גבי סיפורים על המכשולות הגדולת שיש באכילת בשר.

יז. נקווה שמההקפדה לא לאכול בשר בהמה נזכה לברוך הבא מלך המשיח. (ר"ת בהמה)

יח. חלק מהבעיות שיש בשחיטה גדולה זה בגלל שמקבלים כסף, והכסף מדבר ולא הכשרות רח"ל.

ויש הרבה להרחיב בעניין זה, ומי שמחפש אמת יקבל את האמת בס"ד.

ונזכה לההבטחה בזכות לימוד הזוהר של הרשב"י)אותיות בשרי) נזכה לצאת מהגלות ברחמים.

 

להודיע ולהיוודע:

אי אפשר לסמוך על הכשרויות שיש בשוק כי :

א. יכול להיות שהבשר טרף כי שוחטים בכמות גדולה וכו' ולוקחים כסף, וכסף "מכשיר". ויש הרבה סיפורים שהחילפו בשר כשר בבשר טרף.

ויש זיוף חותמות וכו' וכו'

ב.יכול להיות שזה מוברח מהערבים^[2], ובאמת זה לא בשר עוף כשר כלל.

ג.בבשר בהמה יש בעיה יש בעיה גם בשחיטה ובדיקת סירכות וגם בניקור החֵלֶב שזה איסור כרת.

ועוד ועוד תנאים,

האדמו"ר כתב על זה הרבה ספרים ויש לו נסיון גדול.

ומה עם שמחה ועונג שבת ? – אפשר להתענג מבשר עוף כשר משחיטה כשרה, (האדמו"ר בכבודו ובעצמו אוכל, מרק מבשר עוף וחמין מבשר עוף) ולא נפגם כלל כבוד השבת, אדרבה – זוהיא שמחת השבת לאכול בשר כשר.

לאדם שמחפש אמת, אני מקווה שזה לא יהיה קשה לקבל.

עיין בספר שפרסם האדמו"ר שליט"א  "בעיר קראקא", מעשה שהיה, שהאכילו נבילות וטריפות ממש ולא ידעו שום רבנים מזה, עד שהיה מה שהיה (מגיפה גדולה) וגזרו תענית וכו' עד שנודע להם וכו' ושני הקצבים היו צריכים לעשות תשובה גדולה (לנוד ולנוע בארץ מעיר לעיר ולפרסם את מעשיהם ברבים וכו') ואז השותף השני נגלה אליו בחלום וסיפר לו מה שהיה איתו בעולם העליון. לומדים מזה :ראשית כל, עד כמה חייב האדם להתרחק מן העברה; ושנית, לאיזה מדרגות נשגבות יכול הצדיק להגיע בעולם הבא ע"י מעשיו הטובים בעולם הזה: ושלישית, כמה גדול כוחה של תשובה המגעת עד כסא הכבוד, כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ולמען ידע כל אשר נשמה באפו, שמתן שכרן של מצוות אין לתאר ואין לשער.  עין לא ראתה!

ועד רואים מכאן שיש ממש סטרא אחרא ולא יודעים מזה הרבנים (ואם כן ידאגו להם כבר שזה לא יתפרסם.) ויש מעשים כאלו הרבה. וכל כמה זמן תופסים עוד מישהו שמאכיל טריפות.

לכן מאד חשוב להיזהר מה אוכלים וממי אוכלים, וטוב מאד שזכיתם להנצל. והלוואי שכולם ידעו מזה וישמרו עצמם מלהכשל במאכלות אסורת ח"ו.

"ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה."

 

 

ועוד כתב הרב מהאלמין שליט"א :וזה לשונו :

מורי ורבותי תדעו לכם אין עצה לאכול בשר עוף כשר רק משחיטה קטנה ורק משוחט ירא שמים שיש לו באמת סכין טוב ולא שזה העיד כי העד מי יודע אם כשר – כידוע לעוסקי בכשרות המצב כל כך גרוע שאי אפשר לתאר.

אין בשר בהמה כשרה בכל העולם,

כאן תראו באיזה שקרים גדולים משקרים עלינו כל הרבנים,

הרבנים המכשירים הם הערב רב הכי הגדולים, כל האסונות של עם ישראל צריכים להודות לרבנים המכשירים,

אל תאמינו לשום רב יהיה מי שיהיה, עד שתבררו 100% לכל הפחות כמו בעסק שהייתה מכניס כל הכסף שלכם כמו מיליון דולר!!!

אני מוכן לשלם 1000$ למי שיראה לי שחיטת בהמה כשרה עם כל הבדצי"ם שיש לכם.

ואפילו שחיטת עופות יש רק כמה שחיטות קטנות שאפשר לסמוך עליהם.

מה תענו ליום הדין הגדול והנורא?

 

הרב מהאלמין שליט"א כבר כתב: וזה לשונו: הגענו לכאן שיכולים להבין למה כמעט כל הבשר עם ההכשרים הכי הטובים טרף, כי כל הבשר חציר ונותנים לנו נבילות וטריפות ממש, וכבר אמר הצדיק הרב לנדא שליט"א שכמעט ואין בשר כשר בכל העולם כולו, וכל הבעיה של השחיטה ששוחטים הרבה, והבעלים השולטים על המשחטות ועל המסחר בבשר,הם מאפיה אחד גדולה, אנשי עולם התחתון, שסכנה להתעסק איתם, והרבנים הצדיקים מפחדים לדבר, שמפחדים שיהרגו אותם, כאשר כבר הרגו את המעוררים, וצריכים להחזיר עטרה ליושנה להתחיל להשתמש רק בשחיטות קטנות כמו שהיה בשנים הקדמוניות כי שחיטה גדולה לא יכולה להיות כשרה, ויש לנו על זה 360 ספרים וקונטרסים על השחיטה וה, וכל הרוצה לברר יכול לברר, וכן במקוואות מי יודע אם רובם לא פסולים כידוע במקוה בירושלים שהצדיק רבי מאיר בראנסדורפר זצ"ל ביקש מרב גדול שיבדוק המקוה בהכשר שלו ואמר שהלב דופק לו על המקוה הזה, [משמשים כשלושים אלף משפחות בשנה, ואין פוצה פה ומצפצף, והאם זה חידוש למה יש לנו כל הרבה נושרים?] והרב הזה מצא שהמקוה פסולה דאורייתא, וכן פסקו הגה"צ מרן הרב אלישיב ומרן הגה"צ הרב עובדיה יוסף זי"ע, ולהבחל"ח הגה"צ הרב קניבסקי שליט"א ועוד הרבה רבנים גדולי ישראל, ויש מסמכים כתובים והוכחות על זה. וכבר עברו הרבה שנים, והמקוה  עדיין לא מתוקן!!! – איפה כל הקנאים שלוחמים בעד הקדושה? למה כולם שותקים? למה אין לנו וועד אמיתי, שיבדקו המקוואות והשחיטות ויגידו את האמת?!!! ולא יתנו לנו לאכול משחיטות נבילות אשר על ידי זה יוצאים היהודים מן הדת?. ידוע שעל ידי שוחטים הקלים שהאכילו בשר פיגול, יצאו מן הדת לערך ג' וחצי  מיליון יהודים רח"ל, כמבואר בשו"ת דברי חיים (יו"ד חלק א' סי' ז')  שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעוונותינו הרבים ראינו דעל ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השובי"ם הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל. (עיי"ש דבריו החוצבים להבות אש) )רבי חיים הלבערשטאם מצאנז זי"ע בעל "דברי חיים )", כל כוחו של הרשע הגרמני ימ"ש בא על ידי שאכלו מאכלות אסורות שהיו שוחטים קלים ומזה נולד עמלק הגרמני, והיה במדה כנגד מדה מפני שלא השחיזו הסכינים כדבעי השחיז את החרב של הבעל דבר שהוא שר של עמלק ועל ידי זה היה בכוחו לשחוט מיליוני יהודים רח"ל (ספר דרשות הגר"ש שווייצער שליט"א בשם כ"ק הצה"ק מרן רבי אהרן רוקח מבעלזא זי"ע) יום שכמעט כל הרבנים מערב רב,  לכן מובן למה כמעט הכל טרף.

 

בספר דרך הנשר מובא מהצדיק הקדוש רבי נתן אדלער, שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש, ואעתיק מה שכתוב ממקצת מספר "האבי"ב" (ראשי תיבות א'חינו ב'ני י'שראל ב'גולה) כתב, מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלר ותלמידו ר' משה סופר מפ"ב (פראנקפוט דמיין) מקובלים בנסתר, ר' נתן אדלער רצה לפסול השוחטים דפפד"מ, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הסמ"ם מ"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח מפ"ב. [וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה ב"זע"ם" תצעד ארץ, ראשי תיבות ז'ביחה ע'ירובין מ'קוואות]

 

חומרת עוון מאכלות אסורות:

   1  רוב אפיקורסות רח"ל מתנוצץ באדם על ידי אכילת נבילות וטריפות, (תורת משה פרשת קדושים).

2. מאכלות אסורות פוגם אפילו בשוגג, אלא שיתשנה הפגם דבמזיד תעשה נפשו שקץ, ובשוגג תטמטם נפשו ונטמאת (אור החיים הקדוש פרשת שמיני).
3. אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי (רש"י משפטים ל').
4. אין עבירה גדולה כל כך כמאכלות אסורות שמזה יצאו מדינות שלימות לתרבות רעה (שו"ת דברי חיים סימן ז').
5. כל מה שסובל האדם בעולם הזה הוא מפני שלא נזהר במאכלות אסורות (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).
6. יוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסטרא אחרא (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).
7. אוי להם ואי לנפשם כי לא יתדבקו בצרור החיים כלל ודנין אותו לאחר מיתתו כאדם מגועל, כי הקב"ה גועלו בעולם הזה ובעולם הבא (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"א).
8. מדבק נפשו בסטארא אחרא וגועל נפשו ורוחו, ורוח הטומאה שורה עליו (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).
9. נעשה פני חיה רעה (זוהר הקדוש ח"ב דף קכ"ה).
10. נכנס בו מחשבת כפירה ומינות (רמב"ם).
11. הבנים יוצאים לתרבות רעה ח"ו (אגרא דפרקא אות קכ"ו).
12. מכניס טומאה בלבו ובנפשו של אדם (מסילת ישרים)
13. למה משיח לא בא בשנת הכת"ר? – תשובה! עבור שוחטים קלים, (דרך הנשר, שמרו משפט).
14. כל האוכל מאכלות אסורות מעכב ביאת משיח צדקינו– מי החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינהבגלות עדיין בעונינו? – מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום ? עבור שוחטים שמאכילים נבילות וטריפות (ברית מטה משה על הגדה של פסח).

וּכְדֵי לְהָבִין קְצָת בְּיֶתֶר בֵּאוּר, מִי הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בְּיָמֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת עֲדַיִן בַּעֲווֹנֵנוּ? וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם? רְאֵה בְּסֵפֶר "בְּרִית מַטֵּה משֶׁה" עַל הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח בַּדַּף הָאַחֲרוֹן [נִדְפַּס לִפְנֵי ד' מְאוֹת שָׁנָה] וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: וְעַכְשָׁו שֶׁאִיתְרַע חֶזְקָתָם רָאִינוּ לְמַפְרֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בְּיָמֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת עֲדַיִן בַּעֲווֹנֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר נִמְצָא כַּמָּה קִלְקוּלִים אֲשֶׁר אֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַסֵּפֶר כִּי קָצָר הַיְרִיעָה מִלְּהִשְׂתָּרֵעַ, וְכוּ'. וּבִפְרָט בִּשְׁחִיטַת הַכְּבָשִׂים מֵחֲמַת צִמְרוֹ קָרוֹב הַדָּבָר לִפְשֹׁעַ וּלְקַלְקֵל וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לִשְׁחֹט הַרְבֵּה אֵינָם מְדַקְדְּקִים כָּל כָּךְ, וּמְמַהֲרִים לִשְׁחֹט, וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁמַּאֲכִילִין נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת כַּאֲשֶׁר נִתְבָּרֵר… וּמִי שֶׁיִּהְיֶה מוּתְּמַה בַּדָּבָר וְלוֹמַר מַה גֶּבֶר בְּגוּבְרִין וּמַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם וְיָקֵל בַּדָּבָר הַזֶּה בְּוַדַּאי מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם בְּיָדָם שֶׁשּׁוֹחֲטִים אֶת דִּבְרֵיהֶם לֵאמֹר מִי יִתֵּן לָנוּ לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְאַל תִּקְרִי וַיִּשְׁטְחוּ אֶלָּא וַיִּשְׁחֲטוּ שֶׁנִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה עַל שֶׁבִּקְּשׁוּ לֶאֱכֹל בְּשַׂר תַּאֲוָה הַיְנוּ בְּשַׂר נְחִירָה וַאֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ אִם נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם לֹא טוֹבִים לִהְיוֹת נִלְכָּדִים בַּעֲווֹנָם חַס וְשָׁלוֹם, וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה: וְאֵין לָנוּ פֶּה לְדַבֵּר, וּמִי יוּכַל לְהַגִּיד וּלְסַפֵּר מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ עַד כֹּה שֶׁגָּרְמוּ לָנוּ הַשּׁוֹחֲטִים כַּמָּה רָעוֹת, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁשָּׁחֲטוּ לְעַצְמָם בְּסַכִּין פְּגוּמָה, כְּמוֹ כֵן יִהְיֶה מִיתָתָם בִּכְלַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה לַכֹּל הוּא הַקְּלִפָּה רח"ל תַּשְׁלִיךְ אוֹתָם, וּמֻכְרָח לִהְיוֹת מְגֻלְגָּל בְּכֶלֶב וְכוּ'

הואיל ואתא לידן ענין זה באתי להזכיר מעון הרע הזה שעדיין הבשר בין שנינו שאכלנו נבילות וטריפות עד כה שהי' גודל המכשלה הזאת בישראל שהרבה שוחטים אין להם הרגשה והרבה מהם מקילין בדבר וממהרים לבדוק, ופשיטא לאחר שחיטה אינם בודקין הסכין רק דרך העברה בעלמא בלי כוונת הלב מחמת שמוכן לפניו הרבה לשחוט ואינו בכדי שיעשה בזמן קצר והמלאכה מרובה, ופשיטא מחמת שמייעפים ומיגעים, ידיהם כבד עליהם לבדוק סכינם יפה, ושוחטים בסכין א' הרבה, עד כי חדל לספור, כי אין מספר מכל התלאות ומקרים רעים שקרו עד כה וגודל עוונותם ע"י שמחלו חכמים על כבודם והעמידו אותם על חזקתם דכל ישראל בחזקת כשרות עומדים מן הסתם (רמב"ם פ"ב מקידוש החודש ועוד) ועכשיו שאיתרע חזקתם, ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו והשכינה בגלות עדיין בעונינו וכאשר נמצאו כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע.

ואם יאמר האומר אם אלו יצאו מחזקתן, כל ישראל מי עומדין בחזקת היתר מ"מ למיחש מיהא בעי מחמת שצריך להיות מתון גדול ולדקדק היטב והמלאכה כבידה עליו, כאשר מצאנו שכולם אינן מדקדקין בעבור זה, ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרן קרוב הדבר לפשוע ולקלקל, ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינם מדקדקין כ"ב וממהרים לשחוט, וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר.

ומי שיתמה בדבר ויאמר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה, בוודאי מנהג ומעשה אבותיהם בידם ששוטחים את דבריהם לאמר, מי יתן לנו לאכול בשר. אל-תקרי וישטחו אלא וישחטו שיתחייבו שונאיהם של ישראל כליה (יומא עה:) על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה ואבותינו חטאו ואינם, ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח"ו.

אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה, שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה, כמו כן יהי' מיתתם בכלל נבילה וטריפה, לכלב הוא הקליפה רחמנא ליצלן תשליך אותם ומוכרח להיות מגולגל בכלב, ע"כ ישימו אל לבם עונש גדול הרע הזה ויחשבו שכרם כנגד העבירה ולראות שתמיד יהי' יראתו ית' על פניהם, ומה' ומישראל יהי' ג"כ נקיים (במדבר לב-כב), ולהראות סכינים לחכמים שבדורם לפני השחיטה (חולין יח. ובראשונים וטוש"ע סי' י"ח סי"ז ובהגה), ואח"כ בכל שבוע ושבוע ואז תבא עליהם ברכת טוב ויזכו לרב טוב הצפון ליראיו.

ועכשיו ת"ל שמענו שבכמה קהלות קדושות במדינת אשכנז העמידו כשרים ונאמנים בשעת שחיטה כדי לבדוק תיכף אחר השחיטה ולהראות סכינו לפני השחיטה לחכם, גם פה ק"ק ברלין ראה הרב המופלג הישיש והזקן אב"ד ור"מ נר"ו לגדור גדר לפני צאן קדשים שלא יסתאבו את נפשם ח"ו והסר המכשילה הזאת מישראל עד כי חדל לספור כי אין מספר.

ע"כ הירא וחרד מדבר ה' ויש בידו לתקן יראה שלא יתלה אשמו בראשו ואף במי שאין בידו למחות עכ"פ הרי בידו שלא לאכול בשר כי אם עפ"י תקנה הנ"ל, ואף שלא ימצא בשר לאכול אפי' בשבתות ובי"ט אל יקל בעבור זה ח"ו, דקרוב לודאי הוא שיאכל דבר איסור לפעמים. ע"כ ישים אל לבו שסופו יהי' תולע ורימה ובתכלית יהי' מרה, ע"כ אל יתבייש מפני אדם כו' ויקדש את עצמו במותר לו (יבמות ב.) ואז קדוש יאמרו לו מה קדוש לעולם קיים ויזכה בביאת ירושלים במהרה בימינו אמן סלה, עכלה"ק

עיי"ש בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל.

 

15. אין לו טהרה עולמית ומאבד חלק עולם הזה ועולם הבא (יש שכר עמוד מ"ב).
16. נעשה מין ורשע (האריז"ל).
17. מליון יהודים נהרגו בשנת ת"ח עבור שוחטים קלים (קב הישר פרק קב).
18. שלשה וחצי מיליון יהודים יצאו מן הדת בגרמניה עבור שוחטים קלים (שו"ת דברי חיים).
19. הבעל שם טוב בא לעולם לתקן השחיטה (ברכת אברהם).
20. מחזה מחרידה ומזעזע: השוחט אינו שוחט עוף או במה, רק שוחט את עצמו.
21. אכילת נבילות וטריפות חמור יותר מחילול שבת קודש (חפץ חיים)

וידוע שערמת הס"ם שלא לפתות כל יחיד ויחיד, רק מעמיד שוחטים ורבנים בכל מקום מסיטרא דיליה, ועי"ז הכל ברשתו. וראה מה שכתב בעל תולדות יעקב יוסף (פ' נשא בד"ה העולה) וזל"ק: עתה התחכם היצה"ר שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דיליה המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, עיי"ש.

וזה שאנו רואים רבנים גדולים בקהילות ישראל שמכשילים הרבים ומאכילים נבילות וטריפות בישראל, זה אינו דבר חדש, וכבר מבואר בספר "שערי תשובה" לרבינו יונה זצ"ל (ש"ג), שאם הרב אינו משגיח על השו"ב כראוי וסומך עצמו על חזקתו הוי הרב בכלל מאכיל טריפות לישראל חס ושלום ונתפס בעונו.

וכן מובא בתבואות שור (על מסכת חולין) שהס"מ יושב על כסא של ג' רגלים, רבנים, חזנים, שוחטים, ואינו צריך לעמול הרבה וכך יש לו הכל ברשותו. ובשו"ת חתם סופר (או"ח סימן ר"ה) מבואר שמלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג' רגלים, חזנים, שוחטים, סופרים, וזל"ק: המלך זקן וכסיל [הוא היצה"ר] יושב על כסא של ג' רגלים. רגל א' – החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל. רגל ב' – שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל. רגל ג' – סופרים הכותבים תפילין ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום, עכל"ק.

וידוע שאם השוחט כשר אז אליהו בעיר, ואם ח"ו השוחט רע אז מלאך המות בעיר רח"ל, כמבואר בספר אמרי צדיקים, דברי גאונים (עמוד ה' עיי"ש באריכות), ומבואר בספר "שמחה בבשר" כי הפלא הוא שהרב או הרבי שמחזיק ידי השו"ב הפסול הוא אשם על כל האסונות שנמצאים בכלל ישראל, והאי עלמא כידוע עלמא דשיקרא, שאנו רואים בעווה"ר שנקטפים מהכלל ישראל בחורים וילדים ואברכים צעירים רח"ל, והרב המכשיר שמחזיק ידי השוחטים פסולים עומד וצועק כי האשם הוא הביטול תורה או הצניעות, וצועק ובוכה, ובאמת היו כולם צריכים אז לצעוק בקול גדול על הרב הזה כי הוא הוא הרוצח שרצח הנפש היקר ההוא. כמבואר ש"הצדיק אבד" (ישעי' נז, א) למה, בגלל ש'"ואין איש שם על לב" לידע ולצעוק על האמת מי הרג באמת את הצדיק הקדוש הזה.

ובאמת כי האדם האוהב את הקב"ה באמת, אי אפשר שלא יזעק ולא יצעק מרה כשרואה בני אדם מורדים בהקב"ה, ומפטמים את גופם ודמם ונפשם ונשמתם עם אכילות של נבילות וטריפות ר"ל, אשר הן יסודי גופי התורה בזה תלוי כל קדושת ישראל, ואם אינם מוחים בכל כוחם הרי נחשבים כאילו בעצמם אוכלים נבילות (כמבואר בשע"ת הנ"ל) ועוד כי כל אחד ערב בעד חבירו.

ומה מאוד יכאב לבנו בראותינו שרבים מבני עמנו אפי' אלו שמתפללים ג' פעמים בכל יום ושומרי מצוות, נכשלים במאכלות אסורות ומפטמים גם את נפש ילדיהם בכל מיני פטומי דטמאות ונבילות, אוי לעינינו שכך רואות. ומה יכאב לבנו שבעלי ההשפעה אינם מעוררים את לבב אחינו שלא יביאו ח"ו אסון עליהם ועל כלל ישראל על ידי אכילות נבילות וספיקי מ"א, כמבואר ברמב"ם ושו"ת דברי חיים הנ"ל.

ואסיים בדברי הקדוש מוה"ר שלמה קלוגר זי"ע בספרו שו"ת טוב טעם ודעת וזל"ק: ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד מעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים 'החכמה תחיה בעליה' (קהלת ז, יב) בשני עולמות, והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם, וכן יאבדו כל אויביך ד', ועלינו יערה רוח הבורא אמן. [דברים הללו ככתבם וכלשונם נעתקו משו"ת טוטו"ד (ח"א בפתחי שערים דף ג ע"ג) שכתב הגאון שר התורה מהרש"ק זצ"ל, אודות השוחט רע מעללים מק"ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו].

על כן סוף דבר הכל נשמע, אשרי חלקם ועמלם לאלו שעומדים ונזהרים להגן ולשמור את ביתם במאכלות אסורות, ושומרים את נפשם ואת ילדיהם ממכשולים בעניני מאכלות אסורות, וה' הטוב יהיה בעזרם לזכות את הרבים!

 

 

 

ולהפך כמה גדולה המעלה של הנזהר ממאכלות אסורות

• מקדש איבריו וזוכה לרוח הקודש. • יזכה לשבת בסעודת הצדיקים. • אור הקב"ה – עטרה בראשו. • שורה עליו צלם אלוקים. • הקב"ה שומרו. • מתכפרים לו הרבה עוונות. • מקדשים אותו הרבה מלמעלה. • מסירות הנפש – מאז ומעולם. • מסירות – הלכה למעשה.

מקדש איבריו וזוכה לרוח הקודש

"גם בגלות המר, אם יחזיק בעבודתו יתברך וישוב בתשובה שלמה על עוונותיו לתקן את כל איבריו וגידיו, לקדש ולטהר אותם במאכלים כשרים, ולא להכניס לתוך מעיו מאכלים אסורים, ויקדש איבריו בכל אופנים, יזכה גם עתה בגלות לידי רוח הקודש".
[[ועם אלימלך, סוף פרשת 'ויגש]

יזכה לשבת בסעודת הצדיקים

"עתיד הקב"ה לעשות סעודה גדולה לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו בעולם הבא".
[מדרש רבה ויקרא פר' יג]

אור הקב"ה – עטרה בראשו

"עבור התגברותו על יצרו בעת שרואה האיסור ורעב ומתאווה לו, וכובש את יצרו מחמת רצון הבורא יתברך שמו – נקרא 'גיבור', כמו דאיתא באבות: איזהו גיבור? הכובש את יצרו. ועתיד להיות אור הקב"ה עטרה בראשו, וחז"ל חישבו חמישה הזוכים לזה, ומתגבר על יצרו הוא אחד מהם, כמו שאמרו חז"ל: עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק. אפילו אם יזדמן בין חברים רעים שמורגלים באיסור זה, והם מחרפים ומגדפים אותו ומחזיקים אותו לשוטה ופתי עבור פרישותו, אל ישים לבו לזה, וידע כי עבור שסבל ביזיונות בשביל מצוותיו של הקב"ה יגדל שכרו יותר בעולם הגמול".
[נדחי ישראל להחפץ חיים זצ"ל]

שורה עליו צלם אלוקים

"אם אדם נזהר ממאכלים אסורים שורה עליו צלם אלוקים ודיוקן האדם, ודחלין מיני' [ופוחדים ממנו] כל חיות ברא [חיות הבריאה] ועופא דשמיא [ועוף השמים], ולא אשתני' זיוי' לעלמין [לא משתנה דיוקונו לעולם] [שולחן הטהור, פרישות ממאכלים אסורים, פ"א בשם ספר הזוהר]

וכבר הזהיר החפץ חיים זצ"ל בספרו "דבר בעתו" וזה לשונו: ומה מאד יתמרמר  על זה שבדבר תוכחה קלה, היה יכול להסתלק מכל אלו הדינים, ואל יתפתה בנפשו לומר, שבודאי לא יהיה הדין עליו לבד, כי אינו יחיד בעירו. כי לעומת זה תדע, כשנתחייב אדם בערבות גדולה לכמה עשרות אלפים דינרים, אפילו נתערבו אתו עוד כמה וכמה אנשים, מיהו כשמגיע לזמן התשלומים, אפילו אם יגיע עליו רק חלק מן הערבות, הוא שכהיום נתרבה מאוד ענין אכילת איסורים, וכאשר תבוא לחשבון, יגיע לאלפי כזיתים של איסור, הנאכלים בשבוע אחד ובמקום אחד וכו' וכו'. וכל שכן אלו האנשים אשר יש בידם לזרז את אנשי עירם להחזיק במצוה זו של קדושת המאכלות, ולמנוע נפשות ישראל מאיסורים והתרשלו, בודאי עיקר האשמה תהיה עליהם, וכדאיתא בתנא דבי אליהו, כל מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר למוטב  ואינו מחזיר, כל הדמים הנשפכים אינו אלא על ידו וכו', עיין שם.

שבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם

וכן מובא בדגל מחנה אפרים" (פרשת עקב מכתב מהרמב"ם זצ"ל) ששבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם רח"ל. וידוע שמערמת הסמ"ך מ"ם שלא לפתות כל יחיד ויחיד, רק מעמיד שוחטים ורבנים בכל מקום מסיטרא דיליה ועל ידי זה הכל ברשתו.

וז"ל: רעיא מהימנא: כתיב בי' במשיח (זכרי' ט' ט') "עני ורוחב על החמור", ענ"י איהו תמן בסימן ע'ירובין נ'דה י'במות, ושאר מתניתין בכלל ולא איתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה כנסת ישראל. (רעיא מהימנא ריש פרשת כי תצא).

. אכילת חלב מביא את האדם לכפור באלוקי ישראל כמו שראינו אצל שבתי צבי ימח שמו וזכרו

ובנוסף לזה נביא גביית עדות מבית דין הגדול שבירושלים – איך ששבתי צבי לקח מנין והאכיל אותם חֵלֶב הכליות שהיא איסור כרת ועשה על זה הברכה ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם מַתִּיר אַסוּרִים, כמו שמובא בספר תורת הקנאות לרבינו יעקב מעמדין זצ"ל והיא קבוצת מאמרים וכתבים נגד שבתי צבי ומתי סודו, נדפס באמסטערדאם תקי"ב. ונדפס בדפוס צילום בירושלים תשל"א ע"י הוצאת מקור, וז"ל:

טופס קבלת עדות בירושלים תוב"ב: במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא, ואתא לקדמנא החכם הכולל מהו"רר משה חביב איש ספרדי והעיד בתורת עדות (בלשונו), וז"ל בלה"ק: אני מעיד שמפורסם הדבר בין תלמידי חכמים בירושלים וחברון, ששבתי צבי תר"ו קודם שהמיר דתו, האכיל חלב כליות לעשרה מישראל, גם צוה להם להקריב פסח בחוץ לארץ והאכילם כסדר אכילת פסח, גם עשה ברכה על אכילת חלב בזו הנוסחא, ברוך אתה ה' מַתִּיר אַסוּרִים, וגם שמעתי דבר זה מאדם אחד בעל תורה גדול שעשה גם כן דבר זה ואחר כך עשה תשובה, גם שמעתי שבשנת תכ"ה גילה שבתי צבי על עצמו שהוא משיח בן דוד…… עוד שמעתי מהחכם הכולל הרב אברהם יצחקי אב"ד ור"מ דספרדים בעיה"ק ירושלים תוב"ב, ששמע מרבו הגדול החכם הכולל מהור"ר משה גלאנטי אומר, מתחילה לא הייתי מבזה לשבתי צבי ימח שמו וזכרו, אף על פי שלא הייתי מאמין בו, רק אחר שראיתי כתב יד של שבתי צבי ימח שמו וזכרו שכתב לכאן לאחד שהיה מאמין בו, וחתם את עצמו אני הוי"ה אלקיכם שבתי צבי, דהיינו שכתב שם הקדוש ככתיבתו, אחר זה אני מחרים אותו בכל יום ויום, עכ"ל.

. אומרים ארור המן אשר בקש לאבדי כי הוא האכיל את בני ישראל במאכלות אסורות, על ידי כך היה לו את הכח לגזור על היהודים גזירות קשות

איתא במסכת (מגילה י"ב) לכן אומרים ארור המן אשר בקש לאבדי כי הוא האכיל את בני ישראל במאכלות אסורות, על ידי כך היה לו את הכח לגזור על היהודים גזירות קשות. וכתב בב"ח (או"ח סי' תר"ע) וזל"ק, בפורים היתה עיקר הגזירה לפי שנהנו מסעודתו, ע"כ נגזר עליהם להרוג ולאבד את הגופים שנהנו מאכילה ושתי' של איסור ושמחה ומשתה של איסור, וכשעשו תשובה עינוי נפשותם כמו שאמרה אסתר "לך כנוס את כל היהודים ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים" לפיכך קבעום למשתה ויום טוב לזכור את עיקר הנס. ולכן אומרים ברוך מרדכי היהודי כי בזכותו היהודים ניצלו מגזירתו של המן, הוא נזהר שיהודים לא יכשלו במאכלות אסורות, ולכן הוא ישב בשער המלך לשמור שאסתר לא תאכל אוכל שאינו כשר.

רבינו הבעל שם טוב בא לעולם לתקן השחיטות, שרוב השוחטים שחטו אז עם סכין פגום, והבעל שם טוב עשה והתקין סכינים חדשים, והיה מלחמה גדולה נגדו^[3]. (עיין שו"ע הרב יו"ד סימן י"ח מה שכתב בזה).

. כתוב בספר של ר' יוסף שכטר נ"י, שבבתי הגז באושביץ באותו מקום שהרגו ששה מליון יהודים, היה לפני זה בית שחיטה גדולה ששחטו בהמות לאלפים ולרבבות לכל מדינת גרמני-ה ושאר מדינות, והמסחר גדל כל כך, עד שעשו שם ממש על ידי בית השחיטה תחנה מרכזית לרכבת מיוחדת בסיטונות להביא ולהוליך בהמות (ובלשונות שלהם קעטיל טרעין KETEL TRAIN –)

ובאותן הרכבות (וואגאן – (WAGON שלקחו את הבהמות לשחיטה לקחו במדה כנגד מדה את כל היהודים לשחיטה באותן הקעטיל טרעין כידוע, וזרקו את היהודים בפנים הטרעין הרבה יותר וגרוע ממה ואיך ששמו שם את הבהמות רח"ל.

. וזקן אחד סיפר לי איך שזוכר איך שבעסטרייך עשו מבשר יהודים שניצל ומכרו השניצל הזה לאכול לאנשים, ומי יודע כמה יהודים אכלו השניצל הזה שעשו מבשר חבריהם, וזה ממש מתאים למה שכתב השבט מוסר מספר הגלגולים, שאנשים מגולגלים בבהמות.

עוד מספר לי ששמע מהרבי מקלוזנבורג ז"ל שבעל הדברי חיים מצאנז ז"ל כתב בשו"ת דברי חיים" (יו"ד ח"א סימן ז') על גרמניה, ומבאר שם שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעווה"ר ראינו על ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז [לערך ארבעה מיליאן יהודים רח"ל] שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השוחטים ובודקים הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל (עיי"ש). ועל ידי עון השוחטים הקלים היה מלחמת העולמית הראשונה והשניה. [עיי"ש דבריו החוצבים להבות אש] (ראה בספר תירוש ויצהר הקול קורא'ס שיצאו אז לאור מכמה בתי דינים בווארשא, איך שאכלו ונכשלו אז בשנת כת"ר ובשנת תרס"ו בנבילות וטריפות וחלב דאורייתא ובשר חמורים רח"ל, ותבין).

. וכן מובא בדגל מחנה אפרים (פרשת עקב מכתב מהרמב"ם זצ"ל) ששבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם רח"ל.

מכתב עידוד וחזיוק עם הוספות מבעל פה

הנה מכתב שהתקבל  בחודש האחרון (טבת תשע"ה) שקיבלנו לאחר שפרסמנו מדברים אלו:

בס"ד

אפתח את מכתבי זה באזהרה חמורה! שכן, את דבריי הבאים, אני כותבת מלב שותת דם, לאחר ימים כמו גם לילות, נטולי שינה וסערת נפש שאין כדוגמתה. בראשית אומר שאני אוהבת את הקב"ה אהבת נפש לא רגילה, על כך יעיד בעלי ומכריי הקרובים ביותר.

ואעפ"י כן, אפילו בעבורי הסיפור הזה, אותו אגולל בהמשך, הינו כבד בכמה וכמה מידות ואף הביאני לחלישות הדעת גדולה ביותר. ימים ולילות ארוכים עברו עלי עד אשר הצלחתי להתאושש, ולו במעט, מההלם שאחז בי עת גיליתי את אחד הדברים הנוראיים ביותר, שיכולה לגלות בעלת תשובה כדוגמתי, ובכלל, כל אדם הירא את השם באמת ובתמים.

אציין ששבועיים לפני תחילת המעשה, התחלתי לגרוס בזוהר הקדוש.

קיבלתי מכתב עם מספר שורות מחץ אשר עתידות לשנות את חיי. בקיצור נמרץ אספר שבמכתב היה כתוב שהבשרים, הן של עופות ובעיקר של בהמות, הבאים אל פי, כמו גם אל מילוני פיות יהודים, הינם טריפות ונבלות ממש. אעפ"י שהכל בהכשרים המהודרים ביותר!

 

הבטתי במכתב  זה בתדהמה וזעמתי לעצמי, 'מי הוא אותו החצוף ההופך אותי, כמו גם מילוני יהודים אחרים, תלמידי חכמים, ראשי קהילות ופשוטי העם לאוכלי נבלות וטריפות, על בסיס יומיומי?'

 

יתרה מכך, באותו מכתב היה כתוב שכל אוכלי הבהמות בדורנו עוברים על איסור כרת מדאורייתא. איסור "חלב" צויין שם. "כרת" הוא גם הדין על מי שבא על נידה ר"ל! אתם מבינים?!

 

לא בזבזתי זמן, ומיד כתבתי לאדם החתום על הדברים, כי אני מוחא בכל תוקף, ולא ייתכן שהוא יוציא לעז ודיבה שכזו על כלל האומה. הרי לא ייתכן, שיכול בכלל להיות דבר שכזה, מבלי שתקום צעקה גדולה! ומה גם, הוספתי לכתוב, "דבריך הינם בגדר 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה', כמו כן, גורמים הדברים לחלישות הדעת ענקית ושזה פשוט לא יכול להיות אמיתי"!

 

כעבור זמן קצר קיבלתי מכתב חוזר. במייל הפנה אותי הכותב לכ"ק האדמו"ר מהאלמין שליט"א, שבדיעבד הסתבר לי שהוציא מאות ספרים בנושא, אך לא לפני ששלח לי חומר בנושא. לטענתו, עם הוכחות חותכות.

 

בתחילה סירבתי לפתוח שוב את מכתבו ולקרוא את הדברים, שכן הייתי מדי כעוסה והמומה מ"השקר הגס". לקח לי יומיים נוספים של חיבוטי נפש קשים מנשוא, עד שהעזתי לפתוח ולקרוא את הכתוב. עלי לציין שאנוכי אדם של אמת. אין ימינה ואין שמאלה, יש רק אמת אחת, והיא זו שהביאתני לפתוח בכל אופן את אותו מכתב.

 

שמעתי את הרה"ג לנדא שליט"א, במשך כמחצית השעה, על מחדלים נוראיים בענייני הכשרות, ואף הוסיף ואמר שכיום כמעט ולא ניתן למצוא בהמה כשרה, בשום מקום בעולם!! אתם שומעים?! והוא הוסיף ואמר, שגם לא איכפת לו לשלם את המחיר על דבריו.

 

חומר כתוב בלי סוף שאסף ואיגד האדמו"ר…. אני בוחנת את הדברים, ומרגע לרגע, סערת הנפש שלי הולכת וגדלה, הולכת ומתעצמת.

 

"לא יכול להיות שעובדים על כולנו! אני פשוט מסרבת להאמין לכך! הרי… הרי זה אומר שהפוליטיקה והכסף הם בעצם אלה שמביאים את האוכל אל פי, אל פיות כולם".

 

יחד עם כל המידע הזה, אני נמצאת בהכחשה טוטאלית. ואף יוצרת מחאה פרטית. אני מכניסה בשר אל החמין ומשהו בתוכי זועק "עכשיו כשאת יודעת שזה אסור, את תתני על זה את הדין!"…

 

"די, די, די" אני משתיקה את אותו הקול. בשבת קודש, משום מה, הבשר, אותו אני כה אוהבת מאז שאני זוכרת את עצמי, מרגיש טפל וחסר טעם. אני, חובבת הבשרים הנלהבת, לוקחת את חתיכת הכבש שבצלחת וזורקת אותה לפח. למחרת, נמשכת מחאתי כאשר אני מכניסה עוף לתנור. אני מתיישבת לאכול. תוך כדי האכילה, לאחר מספר דקות, אני חשה בכאב בטן שהולך וגדל.

 

בראשי אני שומעת קול שזועק: "את לא יכולה לאכול את זה". אני מסיימת לאכול, ובמשך שש שעות תמימות אני חווה התכווצויות ועוויתות נוראיות בקיבה. ופעילות המעיים שלי הולכת וגוברת. כעבור שש שעות עובר הכאב, כאילו לא היה. לא התייחסתי לכך יתר על המידה, עד אשר הדבר חזר על עצמו פעם אחר פעם. הקול בראש זועק "אל תאכלי את זה!" ואני משיבה לו "אבל זה לא יכול להיות! אני פשוט לא מאמינה לדבר הזה!". לאחר מספר פעמים הבנתי שמשמיים מאותתים לי שכעת, משאני יודעת את האמת, מנסים לגרום לי להפסיק.

 

לאחר בירורים החלטנו, אני ובעלי, שאין מנוס ושראשית כל, עלינו להפסיק לאכול בשר בהמה! גזירה לא פשוטה בעליל. שהרי אינני אוכלת בצקים, עוגיות או ממתקים, כי אם בשר וירקות! ואז ביקשנו מהאדמו"ר מהאלמין שליט"א  שיפנה אותנו לשוחט שלו. הרב אמר  שמכיוון שהשוחט שלו עושה שחיטות קטנות, הוא איננו יודע האם יוכל לשלוח גם לנו. אמרתי לרב, שאין לנו שמחה בשבת קודש אלא בבשר וביין. ואם לא בשר בהמה, לפחות בשר עוף… הרב נתן לי מספר והוסיף "תאמרי לרב רוט שאני שלחתי אתכם" ובע"ה תקוו לטוב.

 

מיד יצרנו קשר עם הרב רוט, אשר אחראי על השחיטה לאדמו"ר שליט"א, והוא אכן הסכים לשלוח גם לנו עופות והודו, לאחר שהסברתי שאין לי שום אופציה אחרת. על העופות והעוף, שילמתי פי 4 לערך מהמחיר אותו אני רגילה לשלם בסופר. אומנם אמרנו "לשם יחוד", והרי אנו באים לקיים מצוות עשה מדאורייתא של "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך!!!". לא שווה כל הון שבעולם, אם ח"ו נעבור על איסור אחד מדאורייתא, קל וחומר, על איסורים כה נוראיים וחמורים!

 

לאחר שיצרנו שוב קשר עם האדמו"ר, הוא הסביר לנו, בעדינות רבה, שבשלב הבא עלינו להכשיר את הכלים הניתנים להכשרה. לגבי כלי החרסינה, ככל הנראה דינם נחרץ ואין להם תקנה, כי אם להשליכם. אציין שלא מכבר קנינו שני סטים מדהימים ויוקרתיים לכבוד שבת קודש. כל סט בשווי 400 ₪. סה"כ 800 שקלים חדשים. וזאת בנוסף לכל הצלחות של יום חול, כולם מחרסינה… שלא לדבר על כך שאת הבשרים שבמקררנו, עלינו לזרוק, בכדי שלא נכשיל חלילה שום יהודי אחר בנבלות וטריפות.

 

על אף כל הנתונים הברורים והחדים כתער, אני מחליטה בכל אופן לעשות בירורים משל עצמי. אציין בזאת שאינני פתי המאמין לכל דבר, אלא בעלת תואר שני, ובעלת עסק עצמאי מצליח.

 

אני יוצרת קשר עם רב חשוב, העומד בראש כוללים, הידוע ללא עוררין כתלמיד חכם עצום וגדול.

 

אני שואלת את הרב מספר שאלות נוקבות. בתחילה הרב אומר שלמיטב ידיעתו אין בעיה באופן כללי, ואומנם, שהוא איננו מונח לחלוטין בפרטים, אך מזהיר מלהתקרב לבית מטבחיים מסויים, בו רבים וטובים קונים, במחירים מצויינים. הוא אומר שהוא מתריע כבר למעלה משנה שאין לדרוך במקום זה. עוד הוא מוסיף שידוע שישנה בעיה קשה בשחיטה בארץ פלונית, ולכן אסור להתקרב לשחיטה שיוצאת מארץ זו.

 

הרב מוסיף שכידוע, ישנה פוליטיקה רבה בכל נושא הכשרויות, אך שכדאי שאשוחח עם המשגיח החשוב פלוני אלמוני, שאחראי על כלל השוחטים בארץ ובעולם של בד"ץ מהודר ביותר, בכדי שהוא יעשה לי את ההשלמות, בעניינים עליהם הרב לא ידע להשיב. ניתקתי את השיחה, לא לפני שאמרתי לרב שאתקשר אליו בכדי לומר לו מה שראש המשגיחים אמר.

 

אם אהיה כנה עם עצמי, כמו גם עם מי שקורא את דבריי אלו, אומר שבתוכי ציפיתי, קיוויתי, ייחלתי, שאסיים את הבירור עם אמירה ברורה שבכלל אין לי מה לדאוג ושהכל בסדר גמור. אולי אף שהאדמו"ר נוהג חומרות, שלי, האדם הפשוט, לא מחוייבות המציאות.

 

מה רבה הייתה תדהמתי, כאשר תוך כדי שיחתי עם ראש המשגיחים, המטייל בכל העולם מטעם אותו ההכשר המהודר, הוא משיב לשאלתי, בעניין אותו בית המטבחיים, ממנו הזהיר הרה"ג עימו שוחחתי דקות ספורות קודם לכן, כי אין כל חשש בבית המטבחיים הזה, ושאפשר לקנות שם "בשקט". כמובן שלא סיפרתי לו לפני כן מה הרב אמר לי.

 

לשאלתי בעניין ההברחות של בני המיעוטים, אמר המשגיח שאכן ישנם זיופים רבים שלא ניתן לעשות בעניין דבר, מעבר למה שעושה המדינה.

 

"אז אתה אומר לי שיש מצב ממשי שאנו קונים בשר עם חותמת הבד"ץ שבעצם הגיע מעזה?!"

 

"תראי, הברחות וזיופים יש בכל תחום. גם פה. זה לא תלוי בנו…". התחלחלתי למשמע הדברים.

 

בהמשך דבריו החל לספר לי עד כמה הבהמות הנשחטות באותה ארץ פלונית, עליה הזהירני הרב הנ"ל מלהתקרב לכל השחיטות היוצאות ממנה, סטריליות ונבדקות בהקפדה ו"בחומרא דחומרא".

 

נותרתי המומה! ואז נפלט מפי "אבל הרב אמר שאסור להתקרב לשם!". המשגיח נאלם דום ושאל: "זה מה שהרב פלוני אמר?!"

 

"כן!" השבתי.

 

"מתי הוא אמר דבר שכזה?!" המשיך לשאול המשגיח ההמום.

 

"לפני שהתקשרתי אליכם, סיימתי את שיחתי עימו".

 

"באמת?! טוב תשמעי, אשוחח עם הרב ונראה מדוע הוא אמר לכם כאלה דברים"

 

שאלתי עוד מספר שאלות שבסופן, הדברים שנאמרו הם כדלקמן: אכן ישנן מחלוקות בעניינים מסויימים שבדיני הכשרות. ופוליטיקה רבה מנהלת את התחום המגלגל מיליוני דולרים ויותר כל שנה. ושעקב "חוסר ידיעה מספקת" בדינים מסויימים, נוהגים השוחטים בחומרות יתרות על מנת שלא תצא תקלה…

 

"חוסר ידיעה מספקת?" אני שואלת בתדהמה.

 

"כן, ולכן אנו נוהגים חומרות רבות והקפדות גדולות, בכדי שהכל יצא בהידור רב"

 

"אם יש חוסר ידיעה מספקת, הכיצד ייתכן לעשות שחיטה בהידור רב?!" אני חושבת לעצמי, ללא אומר דבר. ניתקתי את השיחה נדהמת, ובסערת נפש גדולה יותר ממה שהייתי עוד קודם לכן.

 

צפו ועלו שאלות רבות וגדולות יותר משהיו לפני כן. לאחר דקות ארוכות, בהן ניסיתי לשוב ולהתאושש מהשיחה ההזויה, ניסיתי להתקשר לרב פלוני אשר הפנה אותי אל המשגיח. הוא היה בממתינה….

 

התקשרתי לבעלי וגוללתי בפניו את תוכנן של שתי השיחות. אף הוא היה המום לחלוטין. בערב ישבנו על הספה, המומים ונטולי מילים. פשוט בהינו בחלל החדר, כשרק המילים "הזוי", "לא אמיתי" ו"זה לא יכול להיות", מסתננות מפעם לפעם מתוך נפשנו הסוערת.

 

השיחות הללו, בתוספת החומרים הרבים שהמשיכו להגיע אל תיבת הדואר שלי, הבהירה שלי שהכל אמת לאמיתה. ושמחדל לא נורמאלי בסדר גודלו מתחולל בתוך מטבחינו. אנו אוכלים ומאכילים את בני ביתנו לאורך שנים ארוכות בכל מרעין בישין.

 

לא פלא שהאדמו"ר מהאלמין שליט"א התבטא לא אחת שבשל עוון נורא ואיום זה, מתחוללות מגיפות נוראיות ר"ל, ואסונות נוראיים בכל פינה ומכל עבר. אנו פשוט מרעילים את גופנו ונשמתנו.

 

(בקיצור: הדברים שהרב אומר הם דברים שכשהגיעו לידיעתנו היה לנו מאד מאד לא פשוט לקבל אותם – ובהחלט דברים שהם ממש מזעזעים את  אמות הסיפים  וממש לא פשוט, אבל כשהאמת מגיעה אל מול העיניים, קשה לברוח ממנה.

עכשיו – כשהדברים הגיעו לידינו ואנחנו ככה בחנו אותם, אז בתחילה אנחנו קראנו מעט מן הדברים שהאדמו"ר מביא ואמרנו טוב, יכול להיות שהאדמו"ר- באמת מדבר על חומרות – חומרות – כי בכל זאת אנחנו אנשים פשוטים, בעלי תשובה, משתדלים לעבוד את ה' בתמימות.

אבל לצערנו הרב או לשמחתנו הרבה, אני לא יודעת אפילו איך להגדיר את זה, כשאני ואישי שיחיה, כשאנחנו התחלנו לחפור בנושא הזה שבעל כורחנו – כי באמת נדמה היה לנו כאילו כפו עלינו הר כגיגית אף אחד לא רוצה להתעורר למציאות שבה אנחנו מגלים שעובדים על כולנו, שמוכרים אותנו עבור בצע כסף וזה דברים שהם לא נתפסים, בטח ובטח לא כשמדובר על ציבור שאמור להיות אמון על המאכלות הכשרות, להכניס לפה, ופתאום אנחנו מגלים שיש פה הרבה מחדלים מאד מאד גדולים.

זה שבתחילה באמת היה לנו מאד קשה לקבל את הדברים, ודי ניסינו לברוח מהם, אמנם התחלנו לחקור את הענין והתחלנו לדבר עם משגיחים, עם רבנים שמתעסקים מעט- או מי פחות או מי יותר בעניני הכשרות, וככל שיותר בדקנו, הבנו שלא רק שהאדמו"ר – לא נוהג פה בחומרות-  שזה פשוט מזעזע, אבל הלכתחילה לא מתקיים בשום צורה ואופן בעניני הכשרות.

זאת אומרת, אם דיברנו עם רב מאד מאד גדול שהפנה אותנו למשגיח שהוא משגיח על כשרות מאד מאד נחשבת, ואותו משגיח אמר בדיוק הפוך ממה שהרב שהפנה אותנו אליו אמר — זאת אומרת, אם הרב שהפנה אותנו אמר "אל תתקרבו לבית מטבחי? של פלוני אלמוני, למקום הזה והזה, אז אל תדרכו, הרי כף רגלכם לא תדרך שם, כי אנחנו- מתריעים ומודיעים שיש שמה סכנות ובעיות גדולות", ואותו משגיח שאותו הרב שלח אותנו אליו אומר לנו הכל בסדר, אין שמה מה לחשוש.

אמרנו "אבל איך יכול להיות?" לא אמרנו כמובן שהרב אמר לנו שיש שמה בעיות גדולות.  אח"כ שאלנו "מה לגבי ארץ פלונית, הרב אמר 'ארץ פלונית אסור להתקרב לשחיטה מהארץ הזאת'", ואותו משגיח אמר בלי ידיעה כמובן שהרב אמר לנו כמה רגעים קודם לכן שאסור להתקרב לכל השחיטה היוצאת משם, אותו משגיח אמר אין מה לחשוש.

הכל שמה בסדר והפרות שמה זה פרות מרעה והכל מהודר והכל ואז ככה נפלטה זעקה  באמת זעקה. אמרתי :" אבל הרב אמר שאסור להתקרב לשם", אז המשגיח אמר "הרב אמר דבר כזה?" אמרתי, "כן. הרב אמר שאסור להתקרב". הוא אמר "מענין למה הרב אמר את זה". ואז כמובן אחר כך כשהתקשרתי חזרה לרב היתה שיחה ממתינה.

עכשיו אני יכולה להגיד שהדברים שהאדמו"ר אומר הם דברים לא פשוטים. לא פשוט להכיל אותם, אבל כידוע אמת היא לא דבר קל, אמת, כשהיא מותחת מול הפנים מה שנקרא "הציץ ונפגע" כשהאמת מגיעה מול העינים –  אי אפשר לברוח ממנה,

גם כאשר שמענו את הדברים, ובכל אופן – המשכנו לאכול עוד קצת – כי באמת היה קשה לנו לקבל את הדברים. קיבלנו כאבי בטן.

אבל מעבר לזה מי שבאמת יחקור אחר האמת… אבל ככל שחקרנו יותר ויותר את העניין  ככה גילנו עד כמה העסק הזה – סבוך, מסובך, כל כך הרבה פוליטיקה.

אפילו המשגיח הגדול שאיתו דיברתי (של הבדצי"ם) שאלתי אותו "מה אותם עושים לגבי העניין של הברחות" "לגבי ההברחות אין לנו מה לעשות. זה ידוע שיש הברחות, וזיופים יש בכל מקום ופינה, ובזה אין לנו שליטה".

אז אמרתי "יודעים לכתחילה שמגיעים בשר שעשויים להגיע עלם חותמות של הבד"ץ למקררים זה בכלל מגיע מג'נין או מעזה או אני לא יודעת מאיפה,. זה פשוט מזעזע, מחשבה מזעזעת."

נחזור לנקודת ההתחלה שבועיים קודם לכן – התחלנו לגרוס זוהר. וכמובן בלי ידיעה יותר מדי.)

עוד באותו הלילה, ראיתי חיזיון מדהים ומוחשי מאין כמותו. כל מי שאי פעם חווה חיזיון שכזה, יודע שאי אפשר להטיל ספק באמיתות הדברים, שכן הם מוחשיים יותר מכל הדמיונות של עלמא דשיקרא (עולם השקר)..

אני רואה את כ"ק  האדמו"ר שליט"א, הוא הרב הצדיק שלום יהודה גרוס שליט"א, עומד בבית דין של מעלה ואני רואה אותו נלחם על עם ישראל, פשוט נלחם על כל יהודי, אני רואה אותו רץ ממקום למקום. כביכול הוא רץ ליהודי חוזר לבית דין של מעלה לדיינים. רץ שוב פעם וחזור שוב פעם ומנסה להציל עוד יהודי  ועוד יהודי.

וכל הזמן שואלים את האדמ"ר שאלות והאדמו"ר משיב ועונה ומנסה להסביר "ואיך אני מוציא את יהודי פלוני, ואיך אני מוציא את יהודי אלמוני".

 

וככה במאמץ מאד גדול ומוסר דין וחשבון על כל יהודי ויהודי, שהצליח או לא הצליח כ"ק האדמו"ר לעורר ולהוציא מציפורני הס"א (היצר הרע). אני רואה את האדמו"ר מושך אותי ואת בני ביתי חזק, תוך מאמץ בלתי ישוער ממש מוץ מן התבן, עד אשר אני רואה אותו, כמו שולף אותי כלפי מעלה. לידה!!!

בשלב מסויים אני מרגישה זעזוע אני רואה עצמי נולדת אל עולם האמת. נשמות רבות מהעליונים מגיעות וכמו מנקות אותי מהדם והלכלוך ממש לידה.ומנחמות אותי ואומרות לי "הכל בסדר את במקום בטוח".

 

שם למעלה שמחים מאוד על הצלחתו של האדמו"ר להוציאני. ואומרים "כל הכבוד, אבל יש לך עוד הרבה עבודה, תשמיך לרצות". תיכף ומיד אומרים לו שעליו להמשיך במסירות נפשו להוציא עוד ועוד נשמות אבודות. אני מביטה סביבי. מנסה להבין מה קורה פה. אני רואה את האדמו"ר שמח  מוסר דין וחשבון בפני בית דין של מעלה.

 

אני פורצת בבכי (גם בחזיון וגם במציאות).

 

אני מרגישה כל כך עזובה, וכל כך מוגנת, כל כך עזובה מכל העולם, ומצד שני כי יש לנו את האדמו"ר.

 

ואני נבהלת כי אני לא מבינה מה קורה פה לאחר מכן, אני רואה דמות מתקרבת אלי. דמות יוצאת מהיכל הבדולח, הדמות הזו מוארת ,מלאת אור, מלאה אור  ונראית כמלאך השם צבאות.

 

אני רואה שזה הרשב"י הקדוש. אני יודעת בידיעה ברורה שזה הרשב"י. פשוט אנו רואים לא כמו בתמונה ממש גלימה לבנה מכסה את הדמות הזאת.ורואים את הפנים זקן ממש לבן לבן.

 

הוא מתקרב עד אלי ואומר לי: "אני יודע שאת עייפה ומותשת.אני יודע שקשה לך, אני יודע שאת מרגישה שכבר נגמר לך הכח להילחם. אני רואה שקשה לך ללכת נגד הזרם, לא להקשיב לכל הרוחות הזרות,אבל רק דעי שהגעתם לסוף, הגענו לקצה. אך דעי שמרגע שהתחלת לקרוא בזוהר הקדוש, ובעיקר מרגע שהתחלת להפיצו, את מוגנת. אני מגן עלייך והזוהר הקדוש מגן עלייך. רק תחזיקי חזק, את ובני ביתך.

 

תחזיקו חזק באדמו"ר הצדיק (האדמו"ר מהאלמין הרב שלום יהודא גראס שליט"א שה' ישמור אותו) זה אדם קדוש תחזיקו בו חזק, כי רק ככה תגיעו לאמת. ואל תתבלבלו, שכן, הבירור האחרון כבר נמצא בעיצומו. אתם עומדים להיגאל". אבל אני אומרת לרשב"י "אבל אנחנו לא יכולים כבר, נגמר  לנו הכח" אז הוא אומר "תחזיקו באדמו"ר מהאלמין, הוא אדם קדוש עליון, תחזיקו בו חזק, כי הגיע הזמן."

 

ואז אני אומרת: " אבל מה אני אעשה אני כבר לא יודעת מה לעשות,אבל קשה לנו אנחנו לא יכולים יותר". אז הוא אומר:" אל תדאגי אני איתך מהיום והלאה, מהרגע שהתחלת לעסוק בזוהר הקדוש, וגם להפיץ זוהר את מוגנת ושמורה מכל הבאות .דעי לך שהולכת להתחיל מלחמה לא פשוטה,  אבל מהמלחמה הזאת אתם תגאלו. ואני אתן לך את האות שהדברים שלי הם דברי אמת – שמהיום והלאה כל מה שאת תקראי בזוהר  הקדוש  (אני לא זוכרת אם הוא אמר רוב או כל ), אני אתן לך את התבונות להבין מה שאת קוראת."

 

אמרתי "מה אני אבין זוהר?" אז הרשב"י אמר "אני איתך, רק להחזיק חזק כי הגיע הזמן, אתם בבירור האחרון " אני מביטה ברשב"י שפניו כפני מלאך עליון, ומבקשת להתנחם. לפתע אני רואה דמות אחרת, ורואה מולי פנים לבנות אחרות. לבנה בצורה לא רגילה, דמות מאורת מאד מאד –  אליהו הנביא!  ואני יודעת בידיעה גמורה שהוא בא לבשר.

 

הוא מביט בי ומצביע אל עבר בית המקדש ומבקש שאביט.

 

אני מסתכלת אל כיוון אצבעו של אליהו הנביא ורואה חומות, ואור ענק ומדהים הזורח אי שם על החומות.

 

והאור הזה קורא ומבשר "ענווים ענווים הגיע זמן גאולתכם." והקול של אליהו הנביא מתערבב בקול הזה.

 

ואני מסתכלת ואז אני שומעת את אליהו הנביא אומר "הגיע זמן גאולתכם. ענווים ענווים, הגיע זמן גאולתכם. יש לכם את האדמו"ר מהאלמין תחזיקו בוא. כולם להחזיק חזק.

 

וכל מה שהאדמו"ר אומר קודש קודשים. הכל מילה במילה. ולא להרפות ולא להתבלבל". אני מבקשת מהרשב"י שלא יעזוב אותי "אבל כבר די,  אני אחד מול כל העולם.

 

" אין לי כח אנחנו כבר ממש עייפים ותשושים ומתושים, אני רוצה להשאר פה", ומבקשת מהצדיקים שלמעלה שירחמו עלינו כבר ויזרזו את המשיח. אמרו לי "את לא יכולה להשאר פה יש לך עבודה יש לך שליחות לגלות את האמת. ותודיעי לכולם שהזמן נגמר אתם הגעתם לסוף. ועכשיו כל מה שנשאר לכם זה להחזיק חזק."

 

ואני רואה את האדמו"ר כל הזמן הזה, כאילו רץ ונלחם והולך וחוזר, ומנסה להוציא עוד יהודי ונותן את הדין ועומד בפני בית דין של מעלה. ואני רואה כל כך הרבה מראות שאני המומה. ואני אומרת "מה, זהו, באמת הגיע הזמן?" ורק קול מהדהד עוד נשמע ברקע "זהו, הגיע הזמן ורק להחזיק חזק. תחזיקו חזק ואל תעזבו! הבירור לא הולך להיות פשוט אך הזוהר הקדוש מגן על הלומדים אותו ומטהר את ליבם"… ואז קול נורא ואיום נשמע: "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב'".

 

וגם נאמר לי שאנחנו עודמים לפני מלחמה מאד מאד קשה, ומי שלא יזכה להתעורר – ה' ירחם. ומראים לי שבעצם  קיבלנו כבר את כל הסימנים ואת כל האותות הכל כבר ידוע, כולם מרגשים את זה.

 

רק מי שירצה לפוקח את העינים ולצעוד אל האמת יכול לקום ולצעוד אל האמת, ומי שירצה לטמון ראשו בחול-  יטמן ראשו בחול.אבל זהו נגמר הזמן. בוואדות אני אומרת את זה.

 

בחיזיון זה ראיתי על האדמו"ר ובכלל, עוד דברים גדולים ומופלאים שאסור לי לספרם עד ביאת המשיח!

עד כאן.

 

ואחרי החזיון הזה, אני רוצה להגיד, שמהרגע הזה בעצם אני יכולה להסביר לאנשים זוהר, אני פשוט מבינה כמעט כל מה שאני קרואת בזוהר. בשבת הסברתי לבעלי זוהר. ואני יכולה להגיד שהגענו לקצה.

 

בבוקר של יום המחרת אני מקיצה מחלום בו אני רואה עצמי עומדת לטבוע. מרגישה שאני נחנקת. אני עומדת לטבוע אך לפתע מבזיקה בי ידיעה חדה וברורה שאין מה לפחד.

 

שבעצם נגמר הזמן, שכלו כל הקיצים ושאנו עוד רגע קט חוזרים למציאות של התאחדות והתייחדות עם קודשא בריך הוא. ואז אני מתמלאת בשמחה!

 

אני מרגישה שבמציאות שלנו אני פשוט חולמת, אני  חיה בתוך חלום, כי פשוט פה זה לא האמת. ובאמת באותו חזיון ראיתי דברים כל כך גדולים שהבהירו לי שהגענו לקצה, וכל מה שנשאר זה להחזיק חזק.

 

לסיום, כאשר התקשרתי לרב בכדי לספר לו את מה שהותר לי לספר, ואת העובדה שראיתיו מטייל בעולמות העליונים ועומד בפני בית דין של מעלה (לפני כן חשבתי שאת כל עלוני האדמו"ר, על דין תורה בבית דין של מעלה שהאדמו"ר מוציא, הוא כותב מתוך הדגמה למתרחש בעליונים עפ"י הספרים הקדושים. לא ידעתי שכל מה שהרב כותב זה ממה שהוא אכן רואה אי שם בגנזי מרומים)

 

הרב ציחקק בענווה ואמר לי: "כעת את מבינה למה צריך למסור נפש?! כעת את מבינה שהגענו לסוף?! צריך לשנס מותניים ולא לבזבז דקה אחת. להפיץ כמה שיותר את עניין הלימוד בזוהר הקדוש, שמציל נפשות רבות. ורק דעי שמי שלא לומד את הזוהר הקדוש לא יוכל לפקוח את עיניו בכדי להבין שהסטרא אחרא השתלטה על מוחו דרך המאכלות האסורות, דרך הנבלות והטרפות. רק מי שלומד זוהר הקדוש יכול להיטהר מכל המאכלות האסורות ולהתעורר אל האמת! ויתרה מכך, את חייבת לכתוב את הדברים ששמעת ושראית תיכף ומיד בכדי שנוכל להפיצם!"

 

האמת כואבת, מי שירצה לראות אמת, ומי שירצה להמשיך לטמון ראשו בחול – יטמון ראשו בחול.

 

ניתקתי את השיחה, הסתכלתי על המהפכה שסביבי, אמרתי שזכות הרשב"י תעזור לשבת שלי להיות מוכנה, עזבתי הכל והעליתי את הדברים שלפניכם על הכתב. עליי לציין, שאני מאמינה שיצטרך לי עוד זמן רב עד אשר אצליח, אם בכלל, לעכל את הדברים ואת חומרת העניין.

 

אומנם דבר אחד ברור לי וזה שהגענו אל קצה המסלול ומפה והלאה רק הזוהר הקדוש וזכות הרשב"י הקדוש, בע"ה, יוכלו להציל נשמות ישראל מציפורני הסיטרא אחרא (הנמצאת בשלבי גסיסה אחרונים, ועל כן משתוללת בכל כוחה), ולהוציא את יראי השם מהגלות המרה הזאת אל גאולת עולם!

 

ויהי רצון ונזכה כולנו להתעורר ולהתפקח מהסטרא אחרא שהשתלטה על מוחנו ונזכה כולנו לקבל משיח בן דוד ברחמים גדולים, לבניין בית במקדש ולחיי העולם הבא.

 

אני ממש לפני כמה ימים התעוררתי מתוך שינה בלילה בקריאה לבעלי "צריך להציל את עם ישראל, צריך להציל את עם ישראל" ראיתי דברים מאד קשים. צריך לשמוח ולרקוד כי הגענו לקצה כי אנחנו ברגעים ענקיים בהיסטוריה, אנחנו ברגעים להם חיכה העולם ששת אלפם שנה.

 

הגענו לסוף. בעצם אנחנו לא בסוף אנחנו בקצה של הסוף. אנחנו לא בחבלי לידה אנחנו בצירי לידה, בצירי לחץ, אנחנו בסוף. בקצה ממש. בקצה. וכולם מרגישים את זה.

 

היה לי חזיון נוסף בו ראיתי מאורעות קשים שיהיו ח"ו. ואחר כך שוב ראיתי את רשב"י, ושוב פעם ראיתי את אליהו הנביא. ושוב פעם הם אמרו לי: "תודיעי לעם שנגמר הזמן, תודיעי לכל מי שרק את יכולה – נגמר הזמן, הגיע הזמן עכשיו, זה הבירור האחרון – לעזוב את סיר הבשר!."

"

ואני ראיתי חזיון שבו אמרו לי שאנשים יראי השם הם בבעיה גדולה מאד. כי הם נאחזים באלילי הכסף ואלילי הזהב. כולם סביב – כסף, כסף כסף, וזה עבודה זרה ממש!

 

כי הם בעצם מייחסים לעבודה – אם אני אקבל יותר פרנסה או פחות פרנסה. העבודה הזאת תתן לי פרנסה. העבודה היא בגדר השתדלות,אבל אסור לנו לשכוח את זה. הפרנסה היא מהשם. הכסף הוא מה' ואם הקב"ה רוצה – יהיה לנו.

 

וממש ראתי קטרוג מאד גדול על העניין הזה. שאנשים רצים אחרי כסף, כסף, כסף, כאילו שהם יכולים להשיג יותר בכוחות שלהם, זאת אמרת אנחנו נעשה יותר ונקבל יותר. זה עבודה זרה. ממש ליחס לכסף כוחות נפרדים מהקב"ה.

 

אבל דעו לכם אנחנו בסוף,. אנחנו צריכים לעזוב את אלילי הכסף ואלילי הזהב. ולדעת ש'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד'. והדברים שאנחנו הולכים לראות בתקופה הקרובה הם דברים מאד לא פשוטים. אבל אנחנו צריכם לשמוח בהם.

 

ומי שיהיה באמת ירא ה' לא צריך לדאוג בכלל, הוא מוגן ושמור. רשב"י אמר לי את זה.

 

תדעו לכם שמי שיחזיק בהקב"ה ולא בשום דבר אחר, כי הכסף עומד לקרוס, "בזמן הקרוב" אמרו לי "הכסף יהיה שווה לנייר טואלט!, תודיעי לכולם!"

 

הקב"ה רוצה שכל מי שצריך להתנקות יתנקה בצורה עדינה.

 

אני אומרת את זה בוואדות שאנחנו צריכים להרפות. כי מי שיחזיק בכסף שלו…

 

איך אפשר לומר  "אני מחכה למשיח, כשאני אסיים לסגור את העסקה הזאת – יבא המשיח".

 

איך אני יכול להגיד  ש"אני מצפה למשיח" אבל זה אחד מהשאלות ששואלים "ציפית לישועה?"

 

איך אני יכול להגיד "צפיתי לישועה" "אם אני רק מחכה לסגור את העסקה, אם אני רק מחכה לחתן את הילד" זה לא יכול להיות ככה אני רוצה משיח עכשיו!

 

והעולם הולך להתנקות בזמן המאד מאד קרוב.

 

אני ראיתי את הכל מוכן. ראיתי את בית המקדש עומד לרדת. אפילו נתנו לי את הזכות להכנס לעזרת נשים בבית המקדש. ראיתי מראה – שכל מה שאני אתאר זה רק יקטין את זה. הזהב והשנהב, דברים שאני לא יכולה לתאר אותם אפילו  זה עוצמה שאין לה סוף!

 

ואנחנו ממש הגענו לקצה של הקצה, ועכשיו כל מה שנשאר באמת זה רק להחזיק חזק מאד.

 

אנחנו נראה הרבה עירובוביה של אמת ושקר. ומי שבאמת ירצה אמת- הקב"ה יסייע בידו.

 

חשוב לי לציין, אחד הדברים החשובים ביותר שאמר לי הרשב"י בחזיון שראיתי –
"דעי לך שמרגע שהתחלת לגרוס זוהר, והתחלת להפיץ זוהר – את שמורה ומוגנת. ותודיעי לכולם – שעכשיו זה הזמן לקרוא זוהר, כי בזכות ההבטחה של הרשב"י שבזכות הזוהר הקדוש נזכה לגאולה ברחמים

 

. אבל כמובן בזכות מי שיקרא זוהר ויעסוק בזוהר יזכה שחבלי משיח יהיו לו קלים יותר, הרבה יותר ברחמים, והוא ירגיש את הרחמים של הקב"ה עליו.

 

צריך להפיץ עכשיו זוהר. המון המון להשקיע בדבר הזה. כבר עבר הכל, למדנו הכל.

 

רשב"י אמר לי להודיע לכולם:לקורא בזוהר, נשים, גברים, ילדים, זקנים, עמי הארצות, כולם ללא יוצא מן הכלל. כי כבר הגענו לזמן שצריך לזרוק את השכל, ממש בתמימות, ולקיים "כל אשר יורך".

 

אמרתי לבעלי שהוא צריך ללמוד חצי שעה זוהר ביום.

 

לפני שבועות ספורים ראיתי חיזיון בו אני רואה בשמיים את 70 אומות העולם עומדים מעלינו עם חרבות שלופות ופה פעור לבולענו ומולם עומד משיח בן יוסף עם ספר זוהר פתוח ביד ונלחם בהם על ידי קריאה בזוהר הקדוש. ללא חרבות וללא כלי מלחמה, רק באמצעות הזוהר הקדוש. כל זמן שמשיח בן יוסף (שאגב, ראיתי מי הוא אך אסור לי לגלות) עמד מולם עם ספר הזוהר  תוך כדי קריאה ולימוד בו, לא ניתנה להם רשות לפגוע בנו. בעצם מלחמתו של משיח בן יוסף באומות העולם, וההכנה כולה של העולם לקראת התגלות משיח בן דוד היא ע"י לימוד הזוהר, שמטהר את נשמות ישראל ומשיבן למוטב.

 

אבל באמת בידוע ובוודאות אני גם ראיתי את הכל למעלה, הכל מוכן, ראיתי את בית המקדש מוכן לרדת. הראו לי את בית המקדש עומד  מוכן לרדת, וראיתי אבנים ענקים גדולות ועוצמתיים בגודל של בניינים, רבי קומות, שכביכול עומד מלמעלה ומוכן לרדת למטה כדי לכתוש את הרע ולנקות את הארץ מהטומאה. אבל באמת יהי רצון שיהיה ברחמים.

 

בברכה, הרבנית פלונית."

 

אשריכם  ישראל שאתם מקיימים בכ"ל (בגימטריה בהמ"ה) מאדך,  וקונים ביוקר בשר כשר העיקר לא להכשל באכילת טריפות ח"ו.

ונזכה בזכות זה לבשורת אליה"ו (בגימטריה בהמ"ה ) ולביאת ב"ן (בגימטרה בהמ"ה) דוד צדקנו במהרה בימינו אמן.

 

בשר כשר  בגימטריה ברית קודש. לומר שהאוכל בשר כשר יועיל לשמירת הברית וכן כתב בליקוטי הלכות:  כל מיני טרפות נמשכין מבחינת פגם הברית, ועל כן יש שבעים טרפות כנגד הרע הכולל של שבעים לשון, שכולם משוקעים בתאוה זו מאד, ועל ידי אכילה בכשרות, דהינו שנשמרין בשלמות מנבלות וטרפות וכו', על ידי זה נכנע הכסילות, וזוכין לתקון הדעת ולתקון הברית ולפרנסה ברוח. (הלכות טרפות, הלכה א', אות א-ב(:

 

זעקת הרשב"י לכל יהודי: "בן אדם מה  לך נרדם, אל תירא ואל תחת קום קרא אל אלקיך, את החלק של הזוהר שעלה בגורלך!"

וכבר היה מעשה מעשה נורא שהובא  בספר "סניגוריא" שכתב הגה"ח המקובל הצדיק ר' שמעון הווריץ זצוק"ל שהיה (ממייסדי ישיבת שער השמים ביחד עם ר' חיים לייב אויערבך אביו של הגרש"ז). חיבר ספר זה בעיצומה של השואה. ובו מעורר על חיוב לימוד הזוה"ק  ובפרט עכשיו להביא ה גאולה ברחמים (וכתב ללמוד שעה ויותר! בכל יום, עיין שם מעמוד 38 והלאה וכתב שם (עמ' 39) בשם החיד"א שבצפת עשו חבורה ללמוד וזוהר וחילקו ביניהם.

 

וז"ל : "בצפת ת״ו שהיו נוהגין לילך למערת רשב״י זי״ע בכל ל״ג לעומר כמה חכמים ולומדים שם כל ספר הזוהר, ומחלקים אותו לכל אחד מהקוראים חלק אחד, והיה היום שהיה עמהם איש אחד ונתנו לו גם כן חלק אחד מהזוהר עם הקוראים לקרות עמהם, והיה יודע בעצמו שאינו יודע לקרות, והוא כבהמה בצורת אדם, מה עשה אותו האיש קודם שיגיע העת של הלימוד יצא לחוץ מהמערה וילך הלוך ובכה הרבה מאד עד שנפלה עליו תרדמה וישן במקומו, ואז בא אליו רשב״י זי״ע בחלום, ואמר ליה: "מה לך נרדם, אל תירא ואל תחת קום קרא אל אלקיך, החלק שעלה בגורלך" השיבו האיש, "הרי אני כבהמה ואיני יודע כלל לקרות", אמר ליה רשב״י "קום קרא, ואני אסייעך, ותמצא עצמך קורא כגדולי החכמים", וכן היה והקיץ משנתו ומצא עצמו יודע בטוב, ותמהו עליו כל הרואים אותו שמצאו בו דברים נוראים שלא ידעו בו מקודם עד כאן המעשה, עיי"ש

 

והיה מעשה גם בימינו אנו  ברבי יוחנן בונאן זצ"ל שהיה בעל תשובה שאמר לו רבו רבי ניסים פרץ זצ"ל לגרוס בכל יום הרבה זוהר והיה בוכה בכל יום על שלא לומד ולא יודע את התורה. ורק גרס זוהר בהתמדה בכל יום. ויהי היום ויחלום חלום והנה בחלומו ראה את רשב"י  ודיבר עימו. ובבוקר מצא שהיה יודע ומבין את כל לשון הזוהר הקדוש בעל פה.

וככה מספר: רבי יוחנן: לילה אחד למדתי גמרא, סתם, בלילה התעוררתי לכל ההמולה שאני בכפר ערבי, נלחם עם ערבי וערבייה, הם קמים ואני נופל. הם נופלים ואני קם. בסוף נפלו שניהם על הרצפה, ונרדמתי, והתעוררתי בחדר שינה של אישה זקנה עטופה שחורים, השכינה הקדושה, אומרת לי בוא. ואמרתי לה מי את? מוות? אז, (קרבה את אצבעה לפיה) ועשתה ש, ששש! אמרתי : מוות: "שמע ישראל".

אמרה לי: בוא. אמרתי לה: את המוות! אומרת לי: ש, שששש!

לקחה אותי ביד שלה, ואנו טסים למעלה, טסים,

אני רואה את תל- אביב, ממש תל אביב, אורות, בנין דיזנגוף סנטר, עולה עולה עולה, והושלכתי לתוך מערה. בתוך המערה (אני אז לא ידעתי מי זה רשב"י).

מזרון אחד יושב איש – רשב"י, מזרון שני – שלי.

אני מתיישב, ואנחנו מדברים שעות, ימים, לילות, ואחרי הדיבור נכנסה שמחה ללב, שמחה שמחה.

ופתאום הגיע איזה אברך צעיר ואומר, הגיע זמן ללכת, אז רבי שמעון בר יוחאי אומר לי "לך תגיד שלום לסבא". אני הולך, רואה את סבא יצחק שלי יוצא מהיכלא גדולה (בדולח), בלי ראש, בלי גוף רק עם ראש, סבא, סבא, והוא אומר: נפתלי? אז אני אומר: אני נפתלי? אני יוחנן!

ואז אומר לי: "יוחנן!" ואז נישק אותי, בירך אותי, ואז פנה לאברך ואמר לו: קח אותו למזנון, תן לו שתי חתיכות.

אמר לו: "רבינו, הוא לא יוכל לאכול חתיכה אחת, איך שתי חתיכות?"

אמר לו: תתן לו.

לוקח שתי חתיכות – הכנסתי לפה. הפה התמלא, ואני אוכל ואוכל ולועס ולועס ולועס את הזוהר, וכל הזוהר נכנס לגוף שלי, ואני מבין את כל הזוהר, ושכחתי להגיד שיום קודם קראתי זוהר, ולא הבנתי אף מילה, לא הבנתי אף מילה, קראתי והזוהר נכנס לתוכי.

ואחרי כמה זמן, אין לי זמן, לא ידוע כמה זמן, האברך הפך להיות גדול, ואמר לי: "הגיע הזמן ללכת. ולקח אותי לסלע, ועל הסלע היה כתוב מלא אותיות.

לקח מטה, ולחץ על האותיות, א', י', י', כ', ה', נתן מכה ונפתח הסלע.

התעוררתי במיטה, קמתי – הלכתי למקוה, (פעם ראשונה בחיים), טבלתי במקוה התפללתי בנץ, פתחתי [פתח] אליהו, [והבנתי הכל], כאילו אני קורא עברית, ואני קורא עברית לשון הקודש, הכל ברור, לא רק הכל ברור, אלא מבפנים בפנים.

למחרת לאחר תפילת הנץ, [אני] קורא "חוק לישראל" והכל ברור. קראתי זוהר כמו עברית. מאותו היום ידעתי את הזוהר בעל פה.

האדמו"ר מהאלמין : האם גם כל כתבי האריז"ל?

רבי יוחנן:  הכל! התלבש בתוך המוחין, העולמות העליונים, העולמות התחתונים.

האדמו"ר מהאלמין שואל: האם גם אדרא? הכל? סיפרא דצניעותא?.

רבי יוחנן: הכל, הכל.

האדמו"ר: עם כל הביאורים? זכרת את כל כתבי האר"י?.

רבי יוחנן: הכל הכל, בלי לדעת, אף פעם לא למדתי!

האדמו"ר מהאלמין: זה האוכל של הרשב"י, הוא נתן לך אוכל.

מתי זה היה?

רבי יוחנן: בשנת תשס"א- תשס"ב.
ונעתיק מפרק כ"ח מספר נדחי ישראל של בעל החפץ חיים.זיע"א
בו יבואר גודל העונש של מאכלות האסורות.
כתוב בפרשת האזינו דברים ל"ב, "כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה ענבמו ענבי רוש אשכלות מרורות למו חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר, הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם וכו'". וביאור הכתוב נראה על פי מה שהביאו הספרים בביאור דברי הנביא, במיכה ז', "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע", היינו כשאדם חוטא תיכף נברא משחית לחבל אותו, שמהחטא שלו נברא משחית, ואם הקב"ה היה מניחו תיכף היה יורד ומעניש את האדם, שהיה תובע ממנו מזון, כיון שהוא נברא על ידו, אבל הקב"ה ברוב חסדו כביכול נושא עוון וטומנו וחותמו באוצרות ומפרנסו שם, כי הכל צריכים להשפעה, וממתין לאדם עד יום מותו פן יחזור בו בתשובה, זה שאמר הכתוב "מי אל כמוך נושא עון" שלא כמדת בשר ודם, שלא די שאין מעניש למורד אלא גם מפרנס לנושא בו כדי שלא יזיקהו. אבל סוף כל סוף אם אין עושה תשובה והאדם מוכרח למות, מיד פותח הקב"ה את אוצרותיו כי לא לעולם יזין אותם, ותיכף יוצאים המשחיתים שנבראו מהעבירות, וכל אחד מענישו באותו אבר שחטא בו.

וממשיך החפץ חיים: ואמרתי שכל זה רמוז בתורה בפסוק הנזכר לעיל, "כי מגפן סדום גפנם" והוא מליצה יפה, דהיינו כשם שהאדם כשעושה מצוה נוטע עבורו בגן עדן איזה נטיעה יפה בעץ החיים, והוא משל לתענוגים הרוחניים, כדי שיתענג אחר כך בבואו שמה, כן ממש כשעושה עבירה ניטע עבורו בגיהינום אילן מר שיין פירותיו הם ארסיים כארס תנינים וחמת פתנים, ובבואו שמה הוא מוכרח לשתות ולמצות שמריהם, והוא הכל משל לעונש המר והנמהר אשר הוא מקבל על ידי משחיתיו.
ועתה נבאר הכתוב, כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה וכו', היינו כשאדם עולה בדעתו ומהרהר לעשות העבירה, תיכף ניטע גפן עבורו בסדום, דהיינו מקום הגופרית והמלח והוא מרמז על הגיהינום, ורוצה לומר שהותחל להבראות עבורו מקום מוכן לפורענויות, ואחר כך כשמתחיל לעשות העבירה גופא, נגמר האשכולות המרים מן הגפן, זה כשמתחיל לעשות את העבירה, וכשגומר את העבירה נסחטו האשכולות ונעשה היין המר שהוא כולו ארס כחמת תנינים, וזהו שאמר "אשכלות מרורות למו חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר".

וכל זה רמז לבריאת המשחיתים שנגמרו בשלימות לאחר גמר העבירה, והם מוכנים ומזומנים תיכף לחבלו ולהשחיתו בכל כוחותם, ושמא יאמר האדם אם כן, איה הם, הלא אנו רואים עושי עבירות מידי יום ביומו ואין שטן ואין פגע רע, לזה משיב הכתוב, "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי", שאני טומנם אותם וחותמם באוצרותי ואיני מניחם לצאת לחבל פן יחזור האדם בתשובה, ומה שכפל הכתוב "כמוס עמדי חתום באוצרותי", הוא כי יש שני מיני משחיתים שאחד גרוע מחברו, שאחד מועיל לו הטמנה, מה שנטמן באיזה מקום שלא יראה את האדם ויזיקו, והשני אכזריות שלו גדולה כל כך שצריך דוקא לחותמו ולסגרו באיזה אוצר המוכן לזה. וזהו מדוקדק בלשון הכתוב, "חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר", כנגד שני מיני משחיתים אלו, ולכן מסיים "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי", כל אחד לפי ענינו.

ושמא תאמר עוד, אם כן טוב הדבר שאנו נמלא כל תאות לבנו והמשחיתים לא יפגעו בנו, לזה אמר הכתוב, "לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם", דהיינו בעת שימוטו רגלי האדם, וזה בעת פרידת הנפש, תיכף נפתח סגור האוצרות והם מוכנים לקבל נקם מאתו. ושמא יאמר האדם מתי יהיה דבר זה, רק אחר מאה שנה, לזה אמר הכתוב, כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו, כי באמת לא ידע האדם את עתו כי פעמים רבות יסובב על ידי עונות העצומים נקרב עת מיתתו, כמו שאמר הכתוב בקהלת ז', "אל תרשע הרבה פן תמות בלא עתך", ולזה אמר "וחש עתידות", דהיינו דבר הרע העתיד להיות בסוף כמה שנים מחיש לבוא לפני זמנו ע"י מעשים רעים.

היוצא מדברנו שמכל עבירה ועבירה נברא כח המשחית שיענישהו אח"כ, וכמו שכתוב "תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך", וכו', והיינו, שהרעה גופא היא המייסרת אותו, וכעין זה אמרו חז"ל, כל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו ומוליכתו ליום הדין, ומה שדקדקו לומר כל העובר עבירה אחת, להורות לנו דאפילו יש לו רק עבירה אחת שעשה בעודו בחייו ולא עשה תשובה, מכל מקום היא נדבקת בו ואינה נפרדת ממנו עד שמוליכה אותו למקום הדין. וכל שכן אם יש לו כמה וכמה עוונות, בודאי כולם הם מקיפין אותו ומוליכין אותו לבית המשפט.

ועתה נבוא לעניננו, האיש שהרגיל נפשו למאכלות אסורות, כמה מאות לאוין דאורייתא עבר על ידי זה, ומכל עבירה נברא משחית אחד שממתין רק עד שימוט רגלו ואח"כ יקבל העונש על ידו, ואם כן כמה מאות מלאכי חבלה לבושין שחורין ומתעטפים שחורים יהיו רצין אחריו ומלפפין אותו להוליכו לגיהינום, מקום החושך והמר, ושם ישפטו אותו.

ומי יוכל לשער גודל היסורין והצרות שיסבול אפילו על לאו אחד, ועל אחת כמה וכמה על כמה מאות לאוין וחייבי כריתות שעבר בימי חייו על ידי המאכלות האסורות, ואז ינהם באחריתו ויתמה על נפשו, איה היה שכלי, איך שנאתי תמיד המוסר שהיו מיסרין אותי בני עמי, כמו שאומר במשלי, "ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר", לומר זכור את בוראך, הלא תצטרך לבוא אליו לסוף ימיך, ואיך תשא פניך אליו, ולא עוד אלא שהעזתי כמה פעמים נגד פניהם של המוכיחים וחרפתים וגדפתים וחשבתי שהם שוטים ואני החכם והמשכיל, עתה ראה חכמתך והשכלתך שחפרת בור עמוק לנפשך, ויתודה בעצמו אז על עוונותיו כמו שאמרו חכמינו ז"ל עירובין כ"ב, וגם מובא שם שמצדיק הדין עליו בראותו את גודל הקלקולים שפעל למעלה בעולמות הקדושים וגם ריבוי הקליפות והחיצונים שנתרבו ונתגברו על ידו, אבל מי יועיל לו אז? כי אין תשובה אלא מחיים, כשאדם עוד פה, כידוע כמה צריך להזהר ממאכלות האסורות, שמלבד שהוא עבירה גדולה, עוד הוא משקץ את נפשו בזה, וכדכתיב בקרא בפרשת קדושים כ' כ"ד, "והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור", וכו', וכמו שפירש רש"י שם בתורת כהנים, שכוונת התורה על בהמה שלא נשחטה, וכן עוף שלא נשחט כהלכה, ועל זה מסיים קרא "ולא תשקצו את נפשותיכם וכו', והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'.

והעבירה מטמטמת לבו של האדם, כדאיתא בגמרא יומא ל"ט, תנא דבי רבי ישמעאל, עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם". וגם על ידי שהוא מתחיל להמשיך על עצמו רוח הטומאה על ידי מאכלות האסורות, מטמאין אותו מלמעלה גם כן, כדאיתא בגמרא שם, תנו רבנן, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה, מלמטה – מטמאין אותו מלמעלה, בעולם הזה – מטמאין אותו לעולם הבא.

וזה לשון הזוהר הקדוש פרשת שמיני (מא:): וְתָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּאָכִיל מֵאִינּוּן מַאֲכָלֵי דַּאֲסִירֵי, אִתְדְּבַק בְּסִטְרָא אָחֳרָא, וְגָעִיל נַפְשֵׁיהּ וְגַרְמֵיהּ, וְרוּחַ מְסָאָב שַׁרְיָא עָלֵיהּ, וְאַחְזֵי גַּרְמֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בֶּאֱלָהָא עילאה וְלָא אָתֵי מִסִּטְרֵיהּ, וְלָא אִתְדְּבַק בֵּיהּ. וְאִי יִפּוּק הָכִי מֵהַאי עָלְמָא, אֲחִידָן בֵּיהּ כָּל אִינּוּן דַּאֲחִידָן בִּסְטָר (ס"א דאתיין מסטר) דִּמְסָאֲבָא, וּמְסָאֲבִין לֵיהּ וְדַיְינִין לֵיהּ כְּבַּר נָשׁ דְּאִיהוּ גַּעֲלָא דְּמָארֵיהּ, גַּעֲלָא בְּהַאי עָלְמָא, וְגַעֲלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.

וּבֹא רְאֵה, כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל מֵאוֹתָם מַאֲכָלִים אֲסוּרִים, נִדְבָּק בַּצַּד הָאַחֵר, וּמְתַעֵב נַפְשׁוֹ וְעַצְמוֹ, וְרוּחַ טְמֵאָה שׁוֹרָה עָלָיו, וּמַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בָּאֱלוֹהַּ הָעֶלְיוֹן, וְלֹא בָא מֵהַצַּד שֶׁלּוֹ וְלֹא נִדְבַּק בּוֹ. וְאִם יָצָא כָּךְ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹחֲזִים בּוֹ כָּל אוֹתָם הָאֲחוּזִים בְּצַד (שבא מצד) הַטֻּמְאָה, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ וְדָנִים אוֹתוֹ כְּאָדָם שֶׁהוּא נִתְעָב שֶׁל רִבּוֹנוֹ, נִתְעָב בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִתְעָב בָּעוֹלָם הַבָּא.

 

וְעַל דָּא כְּתִיב, וְנִטְמֵתֶם בָּם בְּלָא א', דְּלָא אִשְׁתְּכַח אַסוּותָא לְגִעוּלֵיהּ, וְלָא נָפִיק מִמְּסָאֲבוּתֵיהּ לְעָלְמִין. וַוי לוֹן, וַוי לְנַפְשַׁיְיהוּ, דְּלָא יִתְדַבְּקוּן בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי לְעָלְמִין, דְּהָא אִסְתְּאָבוּ. וַוי לְגַרְמַיְיהוּ, עָלַיְיהוּ כְּתִיב (ישעיה סו) כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְגוֹ', וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר. מַאי דֵּרָאוֹן. סִרְחוֹנָא. מַאן גָּרִים לֵיהּ, הַהוּא סְטָר דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ.

וְעַל זֶה כָּתוּב וְנִטְמֵתֶם בָּם, בְּלִי א', שֶׁלֹּא נִמְצֵאת רְפוּאָה לְתוֹעַבְתּוֹ, וְלֹא יוֹצֵא מִטֻּמְאָתוֹ לְעוֹלָמִים. אוֹי לָהֶם! אוֹי לְנַפְשָׁם, שֶׁלֹּא יִדְבְּקוּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים לְעוֹלָמִים, שֶׁהֲרֵי נִטְמְאוּ! אוֹי לְעַצְמָם! עֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה סו) כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְגוֹ', וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר. מַה זֶּה דֵּרָאוֹן? סִרְחוֹן. מִי גָרַם לוֹ? אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ.

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ו) כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגוֹ'. אִסְתַּכַּלְנָא בְּמִלֵּי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְכֻלְּהוּ אֲחִידָן בְּחָכְמָה עִאבישי בן לאה. כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ, הַאי קְרָא, בְּשַׁעֲתָא דְּדַיְינִין לֵיהּ (דף מ"ב ע"א) לְבַּר נָשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא כְּתִיב, כָּל הַהוּא דִּינָא, וְכָל מַאי דְּסָבִיל בְּהַהוּא עָלְמָא, וְנָקְמִין מִנֵּיהּ נִקְמָתָא דְּעָלְמָא. לְפִיהוּ: בְּגִין פִּיהוּ, דְּלָא נָטִיר לֵיהּ, וְסָאִיב לֵיהּ לְנַפְשֵׁיהּ, וְלָא אִתְדְּבַק בְּסִטְרָא דְּחַיֵּי, בְּסִטְרָא דִּימִינָא. וְגַם הַנֶפֶשׁ לֹא תִמָלֵא, לָא תִּשְׁתְּלִים דִּינָהָא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. דָּבָר אַחֵר לֹא תִמָלֵא, לָא תִּשְׁתְּלִים לְסַלְּקָא לְאַתְרָהָא לְעָלְמִין, בְּגִין דְּהָא אִסְתְּאָבַת, וְאִתְדַּבְּקַת בְּסִטְרָא אָחֳרָא.

רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ו) כָּל עֲמַל אָדָם לְפִיהוּ וְגוֹ'. הִסְתַּכַּלְתִּי בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְכֻלָּם אֲחוּזִים בְּחָכְמָה עֶלְיוֹנָה. כָּל עֲמַל אָדָם לְפִיהוּ, הַפָּסוּק הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁדָּנִים אֶת הָאָדָם בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם כָּתוּב. כָּל אוֹתוֹ הַדִּין, וְכָל מַה שֶּׁסּוֹבֵל בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם וְנוֹקְמִים מִמֶּנּוּ נִקְמַת הָעוֹלָם – לְפִיהוּ, בִּשְׁבִיל פִּיהוּ שֶׁלֹּא שָׁמַר אוֹתוֹ וְטִמֵּא אוֹתוֹ אֶת נַפְשׁוֹ, וְלֹא נִדְבַּק לְצַד הַחַיִּים לְצַד הַיָּמִין. וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא, לֹא תִשְׁתַּלֵּם דִּינָהּ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. דָּבָר אַחֵר לֹא תִמָּלֵא, לֹא תִשְׁתַּלֵּם לַעֲלוֹת לִמְקוֹמָהּ לְעוֹלָמִים, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הִיא נִטְמְאָה וְנִדְבְּקָה לַצַּד הָאַחֵר.

 

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מַאן דְּאִסְתְּאָב בְּהוּ, כְּאִילּוּ פָּלַח לְעֲבוֹדָה זָרָה, דְּאִיהוּ (דברים יז) תּוֹעֲבַת יְיָ', וּכְתִיב לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה. מַאן דְּפָלַח לְעֲבוֹדָה זָרָה, נָפִיק מִסִּטְרָא דְּחַיֵּי, נָפִיק מֵרְשׁוּתָא קַדִּישָׁא, וְעָיִיל בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא. אוּף מַאן דְּאִסְתְּאָב בְּהָנֵי מֵיכְלֵי, נָפִיק מִסִּטְרָא דְּחַיֵּי, וְנָפִיק מֵרְשׁוּ קַדִּישָׁא, וְעָיִיל בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּאִסְתְּאָב בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְעַל דָּא וְנִטְמֵתֶם בָּם כְּתִיב בְּלָא א'.

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מִי שֶׁנִּטְמָא בָהֶם, כְּאִלּוּ עָבַד לַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהִיא תּוֹעֲבַת ה', וְכָתוּב לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה. מִי שֶׁעוֹבֵד לַעֲבוֹדָה זָרָה, יוֹצֵא מִצַּד הַחַיִּים, יוֹצֵא מֵרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה וְנִכְנָס לְרָשׁוּת אַחֶרֶת. אַף מִי שֶׁנִּטְמָא בַּמַּאֲכָלוֹת הַלָּלוּ, יוֹצֵא מִצַּד הַחַיִּים, וְיוֹצֵא מֵרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה וְנִכְנָס לְרָשׁוּת אַחֶרֶת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּטְמָא בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְלָכֵן כָּתוּב וְנִטְמֵתֶם בָּם בְּלִי א'.

 

וּכְתִיב, וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכָל אֲשֶׁר תִּרְמוֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם לְטַמֵּא. מַאי לְטַמֵּא. לְטַמֵּא לְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּהָא אִינּוּן מִסְאֲבִין, וּמִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא קָא אַתְיָין. וְכָל חַד אִתְדַּבָּק בְּאַתְרֵיהּ.

וְכָתוּב (ויקרא כ) וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשּתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא. מַה זֶּה לְטַמֵּא? לְטַמֵּא אֶת הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֲרֵי הֵם טְמֵאִים, וְהֵם בָּאִים מִצַּד הַטֻּמְאָה, וְכָל צַד נִדְבָּק בִּמְקוֹמוֹ.

ואיתא במדרש שוחר טוב, כל המחליט עצמו לעבירה אין לו מחילה עולמית, רוצה לומר, אף בעת שיתגברו רחמי ה' על העולם מכל מקום לא ימחלו לו מטעם שהפקיר את רצונו של הקב"ה לגמרי ונעשה חלות לעבירה הזו.

גם גופו מתפתם מאיסור, ובהמשך הזמן נעשה גופו מלא משקצים ורמשים ונבילה וטריפה, ומה יכול להיות מגוף טמא כזה, כי אפילו אם יהיו לו זכותים גדולים משארי מצוות ומעשים טובים והם ימליצו טוב בעדו שיקום לעת התחיה עם שאר מתי ישראל, אחר כל היסורים והעונשים שתקבל הנפש בגיהינום, אין לשער ולערוך גודל צרת הנפש שיהיה לו לאדם לבסוף על ידי זה, דהלא ידוע דכשנתקלקל לו לאדם בפנימיותו, כגון שנתהפך באיזה מקום בגידיו הדם לליחות, מוכרח הרופא לעשות לו [אפעראציאן] (ניתוח) לחתוך במקום זה ולשאוב הליחה משם, ואח"כ יוכל לחזור ולהרפא, דאם לא כך, עלול להתקלקל הדם יותר ויותר עד שימות.

וכן אם נתהוה לו כזה בשני מקומות או בשלושה, מוכרח לסבול יסורים שיחתכו בשניים ושלשה מקומות לשאוב הליחה משם, אבל אם חס ושלום יתפשט הליחה בידיו וברגליו ובגופו בכמה מקומות מוכרח למות, דכי יחתכו כל גופו?

וכאשר יחתכו האם יוכל לסבול כל כך יסורים?

ועתה נתבונן בעניננו, הלא ידוע מספרים הקדושים, שלפיכך אמר הקב"ה לאדם, "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", משום שע"י אכילה של עץ הדעת טוב ורע נתערב בו כח הרע, שלא יוכל להאיר עליו אור ה' שיחיה אותו לנצח ומוכרח למות, שע"י יסורי הקבר יתעכל כח הרע הטמון בתוכו ויתפרש ממנו ויזדכך החומר כדי שאח"כ כשיקום בעת התחיה יוכל להאיר עליו אור ה' ויחייהו לנצח,

והוא דוגמא ממש כמו שמוכרח לפרוש הליחה מאת האדם החי כדי שישאר בחיותו.

ועתה נתבונן בעניננו, האיש אשר מילא גופו בחייו מנבלות וטרפות והוא ימות לבסוף, אפילו אם נאמר שיזכה לתחיה אחרי שיקבל גמול עוונותיו בגיהינום, הלא על כל פנים יצטרך עוד תיקון איום, [אפעראציא נוראה] (ניתוח נורא), שיצטרך להתעכל חלק עפר הרע הטמון בכל אבר ואבר שבגופו, ובכל קרום דק שנמצאו בו. כי הלא כשאדם אוכל נתפשט כח המאכל בכל אבר ואבר, מכף רגלו ועד ראשו ואפילו על קרומי העין וכדומה, כדי שיזדככו וישארו רק החלק העפר הנעשה מכשרות, ויוכל לקום בעת התחיה ולזכות עם עם ישראל יחד, וכמה יסורין יסבול מזה עד שיתעכל כל חלקי הרע הטמון בכל חלקי הגוף מכף רגלו ועד ראשו, וינהום באחריתו על כל זה.

גם על ידי מאכלות אסורות מסתלק הצלם אלהים מן האדם, כדאיתא בזוהר הקדוש פרשת משפטים בסופו, ועלול לבוא כמה מאורעות על האדם, כמו שאמרו חכמים ז"ל על הפסוק, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, אם אתם מובדלים מן העמים עובדי גילולים הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו, דאף שבעת שהוא מתרצה להתערב עם הגויים בכל עניניהם, נראים כאוהבין אותו, אבל כל זה רק בהתחלה, אבל בהמשך הזמן נסבב לו על ידם גופא רעות רבות וצרות עליו, כי הקב"ה מסלק את שמירתו ממנו עבור זה, וכבר צווח הכתוב ואמר, "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר", אבל האיש השומר עצמו ממאכלות האסורות, אף בעת דחקו, נושא על עצמו הצלם אלוקים וניצול ממאורעות רעות.

וזה שהועיל לדניאל חנניה מישאל ועזריה שנזהרו מפת בג המלך ומיין משתיו להנצל מיד נבוכדנצר. וכדאיתא בזוהר הקדוש פרשת משפטים (קכה:):

תָּאנָא, בְּמָה זָכוּ דָּנִיֵאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, דְּאִשְׁתְּזִיבוּ מֵאִינּוּן נִסְיוֹנֵי, אֶלָּא בְּגִין דְּלָא אִסְתָּאֲבוּ בְּמֵיכְלֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב (דניאל א) וַיָּשֶׂם דָּנִיֵאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לא יִתְגָּאַל בְּפַת בַּג הַמֶּלֶךְ וְגוֹ'. וְתָאנָא בִּסְתִימָא דְּמַתְנִיתִין, מֵיכְלָא דְּהַהוּא רָשָׁע, בִּשְׂרָא בְּחָלָבָא הֲוָה וּגְבִינָה עִם בִּשְׂרָא, בַּר מֵיכְלָן אַחֲרָנִין, וְדָא סָלִיק לֵיהּ בְּפָתוֹרֵיהּ, בְּכָל יוֹמָא.

שָׁנִינוּ, בַּמֶּה זָכוּ דָנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁנִּצְלוּ מֵאוֹתָם נִסְיוֹנוֹת? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ בְמַאַכְלֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּתוּב (דניאל א) וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַת בַּג הַמֶּלֶךְ וְגוֹ'. וְשָׁנִינוּ בְּסֵתֶר הַמִּשְׁנָה, מַאֲכַל אוֹתוֹ הָרָשָׁע, בָּשָׂר בְּחָלָב הָיָה וּגְבִינָה עִם בָּשָׂר, פְּרָט לְמַאֲכָלִים אֲחֵרִים, וְזֶה עָלָה לוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּכָל יוֹם.

 

וְדָנִיֵאל דְּאִסְתָּמַּר מֵהַאי, כַּד רָמוּ יָתֵיהּ לְגוּבָא דְּאַרְיָיוָותָא, אִשְׁתְּלִים בְּצוּלְמָא דְּמָארֵיהּ, וְלָא שָׁנֵי (בראשית קצ"א ע"א) צוּלְמֵיהּ לְצוּלְמָא אַחֲרָא, וְעַל דָּא דַּחֲלוּ אַרְיָיוָותָא מִנֵּיהּ, וְלָא חַבְּלוּהוּ. וְהַהוּא רָשָׁע, בְּשַׁעֲתָא דְּמַלְכוּתָא אִתְעָדֵי מִנֵּיהּ, (דניאל ד) וְעִם חֵיוַת בָּרָא הֲוָה מָדוֹרֵיהּ, אַעְדֵּי צוּלְמָא דְּאַנְפּוֹי מִנֵּיהּ, וּמֵהַהוּא יוֹמָא, לָא אִתְחָזֵי צוּלְמֵיהּ, צוּלְמָא דְּבַר נָשׁ. וְכָל בְּעִירָא דְּאָתֵי, אִתְחָזֵי לֵיהּ, צוּלְמָא דְּזִינֵיהּ, וְנוּקְבֵיהּ, וַהֲווּ אַתְיָין עָלֵיהּ כֻּלְּהוּ, וּבְכַמָּה זִמְנִין הֲווֹ אַכְלִין לֵיהּ חֵיוָת בָּרָא, בַּר דְּאִתְגְּזַר הַאי עוֹנְשָׁא עָלֵיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, (חבקוק א) וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס, בְּגִין כַּךְ, כֹּלָּא יִתְקַלְּסוּ בֵּיהּ, כָּל הַהוּא זִמְנָא.

וְדָנִיִּאִל שֶׁנִּשְׁמַר מִזֶּה, כְּשֶׁזְּרָקוּהוּ לְגֹב הָאֲרָיוֹת, הִשְׁתַּלֵּם בְּצֶלֶם רִבּוֹנוֹ, וְלֹא שִׁנָּה צַלְמוֹ לְצֶלֶם אַחֵר, וְלָכֵן פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ הָאֲרָיוֹת וְלֹא חִבְּלוּ בוֹ. וְאוֹתוֹ רָשָׁע, בְּשָׁעָה שֶׁהָעָבְרָה מִמֶּנּוּ מַלְכוּתוֹ וּמְדוֹרוֹ הָיָה עִם חַיּוֹת הַשָּׂדֶה, הָעֳבַר מִמֶּנּוּ צֶלֶם פָּנָיו, וּמֵאוֹתוֹ יוֹם לֹא נִרְאָה צַלְמוֹ צֶלֶם שֶׁל אָדָם, וְכָל בְּהֵמָה שֶׁבָּאָה, נִרְאָה לָהּ בְּצֶלֶם שֶׁל מִינָהּ וּנְקֵבָתָהּ, וְכֻלָּם הָיוּ בָאִים עָלָיו, וּבְכַמָּה פְעָמִים הָיוּ אוֹכְלוֹת אוֹתוֹ חַיּוֹת הַשָּׂדֶה זוּלַת נִגְזַר עָלָיו הָעֹנֶשׁ הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (חבקוק א) וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס, מִשּׁוּם כָּךְ כֻּלָּם הִתְקַלְּסוּ בוֹ כָּל אוֹתוֹ זְמַן.

 

תָּא חֲזִי, מַה כְּתִיב, (דניאל א) וּלְמִקְצַת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶן טוֹב מִכָּל הַיְלָדִים הָאוֹכְלִים אֶת פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ. נִרְאָה מַרְאֵיהֶן טוֹב, דְּצוּלְמָא דְּמָארֵיהוֹן לָא אַעְדִּיאוּ מִנְּהוֹן, וּמֵאַחֲרִנֵי אַעְדִּיאוּ. מַאן גָּרִים הַאי. בְּגִין דְּלָא אִתְגַּעֲלוּ בְּגִיעוּלֵי מֵיכְלֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בְּהוּ, וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי. (שמות כד) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְיָ' וְגוֹ'. וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר, (קל"א ע"א) מַאן אָמַר. דָּא שְׁכִינְתָּא. עֲלֵהּ אֶל יְיָ', כְּמָה דִּכְתִּיב, (שמות יט) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וְגוֹ'. (ס"א ויקרא אליו יי') אֲמַאי כָּל דָּא, לְקַיְּימָא עִמְּהוֹן קַיָּים, בְּגִין דְּהָא אִתְפְּרָעוּ, מַה דְּלָא נָפְקוּ הָכִי מִמִּצְרַיִם, דְּאִתְגְּזָרוּ, וְלָא אִתְפְּרָעוּ, (מ' ע"א) וְהָכָא הָא אִתְפְּרָעוּ, וְעָאלוּ בִּבְרִית קַיָּימָא, דִּכְתִּיב, (שמות טו) שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט. דַּיְיקָא וְשָׁם נִסָּהוּ, בְּהַאי אָת קַדִּישָׁא, דְּאִתְגַּלְיָיא בְּהוּ, וְהָכָא אִתְקַיָּים בְּהוּ, עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה גְּזִירָה דְּקַיָּימָא, דִּכְתִּיב, וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וְגוֹ'.

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב (וגו') מִן כָּל הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ. נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב – שֶׁצֶּלֶם רִבּוֹנָם לֹא זָז מֵהֶם, וּמֵאֲחֵרִים זָז. מִי גָרַם אֶת זֶה? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִגְעֲלוּ בְּגִעוּלֵי מַאַכְלֵיהֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב בָּהֶם, וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי.

 

וְיָדוּעַ הָעֹנֶשׁ בְּחִבּוּט הַקֶּבֶר עַל הָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת: כָּתַב בְּסֵפֶר אוֹר צַדִּיקִים (פֶּרֶק י"ט), וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: דַּע כִּי מִי שֶׁלֹּא הָיָה מְדַקְדֵּק בְּמַאֲכָלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא הָיָה נִזְהָר לְהַבְחִין בֵּין אִסּוּר לְהֶתֵּר, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ אִסּוּר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה אֶלָּא מֵחֲכָמֵינוּ ז"ל. עָנְשׁוֹ שֶׁלְּאַחַר מוֹתוֹ בָּא הַמְמֻנֶּה עַל חִבּוּט הַקֶּבֶר וּמַכֶּה עַל בִּטְנוֹ בְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל בַּרְזֶל וְאֵשׁ, עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת וְיוֹצֵא פַּרְשַׁנְדָּא, וְאָז מְהַפְּכִין אוֹתוֹ עַל פָּנָיו וּמַכִּים אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ בְּלַע מַה שֶּׁהוֹצֵאתָ, הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִדִּין הַקָּשֶׁה הַזֶּה וּמְדִכְוָותֵיהּ, וּבִפְרָט בְּאִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב שֶׁהוּא עָוֹן חָמוּר, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

ומי שאינו מדקדק באכילת ספק איסור מתגלגל בעלין של אילן ובכל פעם שהרוח מנענע הוא סובל יסורים וצער גדול מאד". ספר קב הישר – פרק מ.

בעל לשון הרע וכל אוכלי נבלות וטרפות ומאכילין אותן לישראל דינם בכלב – כתבי הרמ"ע מפאנו – מאמר תקוני תשובה – פרק י.

"והמאכיל נבלות נדון בעלה האילן בסוד כי תהיו כאלה נובלת עליה שהרוח בא ומטרפו זמן רב עד שלסוף נעקר ונופל והוא סוד הכרת שבו". רמ"ע מפאנו – מאמר תקוני תשובה – פרק י.

 

הַגָאוֹן הַקָדוֹש רבי הילל קָאלָאמַיֶיער זי"ע מֵבִיא בְּסִפְרוֹ עֵת לַעֲשׂוֹת (ח"א שְׁאֵלָה צב מַעֲרֶכֶת מַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת) הַעַבֵירָה שֶׁל הַמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת חָמוּר מֵאוֹד, חוּץ מִזֶּה שֶׁעוֹבְרִים עַל לֹא תַּעֲשֶׂה בְּכָל כַזַּיִת, וְחַיָיבִים בְּמַלְקוֹת, וְהוּא נִקְרָא רָשָׁע, הוּא גַּם גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ רָעָה גְּדוֹלָה וְאָסוֹן גָּדוֹל, כִּי גּוּפוֹ מְפוּטָם בְּאִיסוּר, כִּי הָאוֹכֵל שֶׁאֵינוֹ נָקִי נוֹתֵן לוֹ אֶת הַכֹּחַ, וּבְדֶרֶךְ זוֹ נִשְׁמָתוֹ מִסְתָאֶבֶת. – וְעַבֵירָה גּוֹרֶרֶת עַבֵירָה, וּמִמֵּילָא אַחַר כָּךְ קָשָׁה לוֹ לְקַיֵּים אֶת מִצְווֹת הַיַּהֲדוּת, וְזֶה מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הָאַמִיתִּית לְיִרְאָה וּלְאֶהוֹב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, וּבְכָל זֹאת הֵם מְזַלְזְלִים בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. – יֶשְׁנָם חֲלָקִים שֶׁכָּל בֵּיתָם אֵינוֹ מִתְנַהֵל כְּלָל עַל פִּי כְּלָלֵי הַכַּשְׁרוּת, וְיֶשְׁנָם אֲחֵרִים שְׁאֶצְלָם הַבַּיִת מְנוּהָל עַל פִּי כָּל כְּלָלֵי הַכַּשְׁרוּת, אַךְ הַעַבֵירָה הִיא קַלָּה מֵאוֹד בְּעֵינֵיהֶם, וּכְשֶׁהֵם נוֹסְעִים בָּאֳנִיָּה אוֹ בְּרַכֶּבֶת הֵם מֵקִילִים לְעַצְמָם וְאוֹכְלִים מִכָּל הַבָּא לְיַד, וּמִמֵּילָא לִבָּם מִטַמְטֵם. – כְּשֶׁהֵם יַגִּיעוּ לְעֵת צָרָה וְהֵם יִצְעֲקוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמַע לָהֶם? וְאוֹתָם אֵלּוּ הַמְּטַמְּאִים וּמְשַׁקְצִים אֶת נַפְשָׁם, כְּשֶׁהֵם מְפַטְּמִים אֶת נַפְשָׁם בַּאֲכִילַת נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת עֲלֵיהֶם אוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – "לֹא עַמִּי אַתֶּם" אַתֶּם אֵינְכֶם שַׁיָיכִים לִי עַכַּ"ל.

 

מכתב מזעזע על המכשולות הרבות בכשרות בד"ץ עדה החרדית

דוד שווימער – רב ומו"ץ שכונת בית ישראל

רחוב לייב דיין 15 פעיה"ק ירושלים תובב"א
טלפון 02-5377510

בס"ד, יום שני ה' שבט תשע"א

למעכ"ת הדר"ג הגאונים חברי הביד"ץ שליט"א דפה עיה"ק ירושלים תובב"א, אחדשה"ט בכבוד הראוי

במענה לשאלה שנשאלתי היום במושב בית דין דפה עיה"ק ירושלים, אודות מה שאמרו בשמי שהעופות הנשחטים במפעל "הידורים" שבהשגחת הביד"ץ, יש לחשוש שאינם כשרים, ומה הם הנימוקים לחשש זה, הנני להבהיר כדלהלן:

חשש זה מתבסס על שלושה נימוקים עיקריים שהם:

א. שלטון הפחד שמשליט מנהל המפעל החדש אלעזר ויס על השובי"ם, עד שנתונים הם בלחץ אימתני ובאיום תמידי לפטר אותם ממשרתם אם לא יספיקו די העבודה ומחמת איום זה גם יראים להטריף עוף שאינו כשר.

ב. האיום התמידי המרחף על השובי"ם והמשגיחים ע"י הנהלת ועד השחיטה ויראים לסור מהוראתם, הנוגדת לעתים כל דעת ודין תורה ולעתים הוא היפך מהשגחה על כשרות הבשר והעופות. תחת שיסורו השובי"ם והמשגיחים להוראת הרבנים. באיום "שלא יקבלו משכורת" ו"נראה מי בעל הבית כאן" גם עירובם התמידי בעניינים הלכתיים בשעה שאין תפקידם אלא בניהולו הכספי של וועד השחיטה , משרה אוירת אימה בין השובי"ם ומשגיחי הכשרות היראים לדווח לרבנים על מכשולים.

ג. חשש כבד מלהעניק כשרות לאחד שאינו שומר תורה ומצוות, וביותר לאחד הידוע כאינו נאמן, שהוא בעל מפעל "הידורים" וגופי הכשרות בארץ הקודש, שהכשירו הבשר והעופות במפעלים שתחת בעלותו כבר התנערו ממנו, לאחר שנכחו ברמאותו וזיופיו, (וקלא דלא פסיק שגם וועד הכשרות של עדתינו נוכחו בדגים ששיווק בהשגחת הבד"ץ שהם דגים טמאים).

ויוסבר: אין מן הצורך להכביר במילים, על שלטון הפחד האימתני שמשליט מנהל המפעל אלעזר ויס על השוחטים, הנתונים בלחץ נוראי של הספק העבודה, עד שמן הנמנע שמן עבודה מהירה כזאת לא תצא תקלה תחת ידם, כי הדברים הידועים בין השוחטים, וניתן בניקל לברר אצלם הדבר. ואסביר דברי במקצת : 1) במקום השחיטה ששוחטים העופות, התקין המנהל, עין אלקטרוני המפקח על עבודת השוחטים, ואם משתהים במקצת בעבודתם, מיד מתקשר טלפונית לאחד מן הממונים (ובכוונה תחילה אני נמנע מלנקוב בשמו, כדי שלא לפגוע בכבודו, לפי שגם הוא נתון תחת לחץ נורא זה), כדי ללחוץ עליו לזרזו בעבודתו. 2) אחד מן השוחטים הוותיקים והמפורסמים, מהמיוחדים והמובחרים שבין השוחטים של עדתינו, נפסל בהוראה מפורשת של אחד מהממונים שם (בתיאום עם מנהל המפעל ?) [ובמידת הצורך אף אנקוב בשמו, ויהיה ניתן לבירור] מלשמש כשוחט במפעל החדש, לפי שעבודתו נעשית במתינות ובישוב הדעת, שלא כפי הקצב הדרוש במפעל החדש, וכדבריו של הממונה שאין ביכולתו של שוחט זה "לערוף ראשים". 3) אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה הורה, מטעמים מסחריים, לשוחטים במפעל החדש, בתיאום עם מנהל המפעל, לעבור על תקנת וועד השחיטה, שנתקנה מאז ומקדם ומטעמים הלכתיים, שלא לשחוט יותר מעשר אלף עופות ביום. וזאת לאחר שהממונה האחראי עוזב כבר את שערי המפעל ו"מעיפים אותו הביתה", כלשונו של מנהל המפעל, בתיאום עם אחד מחברי הנהלת ועד השחיטה. 5) תמוהה העובדה מאד, מה שהעידו השוחטים בפניי שמאז שהחלו לשחוט במפעל החדש כמעט ולא נפסל סכין אחרי השחיטה, ואילו במפעל הישן הם מעשים בכל יום שנפסלים סכינים כמה פעמים ביום, ופוסלים כל העופות שנשחטו בהם, מאז הבדיקה האחרונה שנמצאת מהודרת. 6) מוזר מאד שביום שלמחרת שיורד גשם נפסלים במפעל הישן הרבה עופות מחמת פגימת הסכינים (הנגרמים עקב לכלוך העופות) [בתחילת שבוע זה, שהיה לאחר הגשם של יום השבת, נפסלו כמה וכמה סכינים כמו כן לפני כשבועיים נפסלו במפעל הישן 3000 (שלשת אלפים) עופות ביום אחד, מחמת פגימת הסכינים], ואילו במפעל החדש לא נפסל אפילו סכין אחד [כפי עדות השוחטים, ובמידת האפשר אף אנקוב בשמם וניתן לבירור]. 7) תמהים אנו על העובדה שלפני כמה שבועות, סיפק משק אחד עופות הודו לשני המפעלים, גם במפעל הישן וגם למפעל החדש [כעדות המשגיח, שבמקרה הצורך אנקוב את שמו] ובעוד שבמפעל הישן נפסל כל תוצרת של אותו היום, והופסקה השחיטה לשם כך, מחמת ספיקות שנתגלו בבני מעיים, שנבעו מחומר הזרקה מוגבר שהזריקו בעופות, ואילו במפעל החדש נשחט הכל והוכשר ללא שום ספיקות ושאלות. 8) זאת ועוד אנו תמהים, היתכן שבמפעל הישן מובאים מידי יום ביומו כמה שאלות על שתי מרוח, ואילו במפעל החדש לא היה מעולם שאלה כזו. 9) גם מבקשים אנו לברר כמה פעמים נשאלה שאלה על עוף או קורקבן, האם כל זאת אינו אומר דרשני. וכל זאת עקב הלחץ האימתני והפחד התמידי שנתונים בהם השוחטים והבודקים.

וכאן נשאלת השאלה, האם אין בכל הנימוקים אלו לעורר חשש על כשרות השחיטה במפעל החדש.

ומכאן לסעיף השני על האיום התמידי המרחף על השובי"ם והמשגיחים על ידי הנהלת וועד השחיטה, שאם יאמרו דבר שאינו כרצונם, או יפעלו שלא כהוראתם יפוטרו מיד מעבודתם, גם אם הוראתם נוגדת, לעתים, כל דעת ודין תורה, ולעתים הוא היפך מהשגחה על כשרות הבשר והעופות. היתכן כזאת בישראל שיהיו השובי"ם והמשגיחים נתונים ללחץ חיצוני שייראו מלומר את האמת ולדווח לרבנים הממונים על כל מכשול. 1) האם בהוראת אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה למשגיח שלא לנסוע להשגיח בעת העמסה שלא יהיה בהם חשש נפולות, דבר הנוגד כל דעת ודין. המשגיח אף הוזהר שלא יגלה לרב הממונה שאינו נוסע, אלא אדרבה, המשגיח הוזהר לומר בפני הרב, שאכן השגיח על כך. [ובמידת האפשר אנקוב בשמו]. והמשגיח דיווח על הוראה זו למשגיח הממונה עליו, ומשום שדיווח המשגיח הממונה, אודות המכשול לרבנים, פוטר ממשרתו, אתמהה. 2) שלא להתייחס לכך מה שניתנה ההוראה על ידי אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה למשגיח המיועד לכך שאין צורך לנסוע להשגיח בצרכניית "אושר עד" על הבשר והעופות הנמכרים שם. 3) בהוראתו של אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה [שאנקוב את שמו במידת הצורך] ניתנה הוראה לשוחטים שבמפעל החדש, לעבור על תקנת וועד השחיטה, שהורה ראש צוות השחיטה לשוחטים שלא לעבוד יותר משש שעות ביום, כתקנת וועד השחיטה זה מכבר, וזאת כמובן מטעמים הלכתיים, השוחטים ששאלו אודות תקנת וועד השחיטה, נענו באיום שאם לא יעשו כן "נראה מי בעל הבית כאן". 4) עירובם התמידי בעניינים ההלכתיים בכשרות העופות והבשר, בעת שאין תפקידם אלא בניהולו הכספי של וועד השחיטה, משרה אוירת אימה בין השובי"ם ומשגיחי הכשרות, ויראים לדווח לרבנים על מכשולים. ואף משתמשים באיומים כלפי רבנים ומוצי"ם שיפוטרו ממשרתם אם לא ימלאו אחרי דרישותיהם, ויהינו להביע דעתם דעת תורה [כפי שנוכח גם מעכ"ת שליט"א לשמוע בעת הדיון בבית הדין באיומיו של אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה]. ואטו כי רוכלא ניזול ונימני כל המקרים בהם איימו על השוחטים, הבודקים והמשגיחים, כי אם יאמרו דבר שלא כרצון חברי הנהלת וועד השחיטה, או יעשו שלא כרצונם יפוטרו ממשרתם "ונראה מי בעל הבית כאן", ו"מי נותן המשכורת". ועומדים הם תחת איום תמידי שלא לפצות פה שלא כרצון חברי הנהלת וועד השחיטה. והדברים ניתנים לבירור אצל השובי"ם והמשגיחים [כשלא יעמדו תחת איום פיטורין, ולא ייראו לומר את האמת]. 4) גם לא שמעו בקולו של מרן הגאב"ד שליט"א שהורה להם לפרסם הודעה מיוחדת בחנויות המוכרות בשר טרי ללא בלומבס. 5) לא זו בלבד אלא שבתקופה אחרונה מייחדים לעבודה אחראית זו, כשחיטה, וממנים כשוחטים לשחיטה המהודרת של עדתינו, אברכים צעירים אשר רבים מהם אינם יודעים העבודה כראוי, ומן הנמנע שיעשו עבודתם כראוי. במקום אשר עד עתה ידוע היה כי לא ניתנה עבודה זו אלא למבוגרים, יראים ושלמים, הבקיאים היטב במלאכתם. ומתקנת וועד השחיטה שלא למנות שוחטים שהם למטה מגיל שלושים.

האם אין בכל האמור לעיל לעורר חשש, ויותר מזה, על כשרות העופות והבשר הנשחטים במפעל החדש.

ומכאן שהתאמת החשש הכבד מלהעניק הכשר לאחד שאינו שומר תורה ומצוות, שהיה אחד מאבני היסוד בכשרות העופות והבשר, שהעמידם הגאון הגדול מורנו רבי מאיר ברנדסדורפר זצוק"ל, שמסר נפשו עשרות בשנים להעמיד השחיטה המהודרת של עדתינו על מכונה, המפורסמת בכל העולם בהידורה. ונימוקיו עימו: 1) בעוד שאצל יהודי כשר שהוא שומר תורה ומצוות, מפקחים בארבע עיניים שלא יבוא לידי מכשול בעת חולשתו כשיתגבר עליו יצרו, הרי אצל אחד שאינו שומר תורה ומצוות מן הנמנע מלהשגיח כל העת שלא יבוא לידי רמאות, והיה מנמק לומר שדי בכך שמשגיח הכשרות הממונה על הבלומבס יסיח דעתו לרגע אחת, כדי להביא בלומבס למקום אחר, ומיד יקח אחד מהפועלים גלגל שלם של בלומבס המונה כחמש מאות אלף בלומבס, ויעשה בהם כאוות נפשו. להאכיל נבילות וטריפות ברבבות עופות. [באומרו שמבחינה מסחרית כדאי לו לבעל המפעל לשכור פועל מיוחד שיהיה מיועד עבור זה, להמתין להסחת דעתו של המשגיח לרגע אחת ביום, כדאי לקחת גלגל בלומבס, וכך יעלה בידו להכשיר הרבה עופות שפוסלים בשחיטה המהודרת של עדתינו, ואף גרוע מזה רח"ל]. 2) ביותר לאחד כזה שכל מגמתו הוא לשבור את מחירי השוק, ולעיתים הוא מוכר למטה ממחיר הקרן [ולאחר שיעלה בידו להיות המפעל הבלעדי שתחת ההשגחה, יעלה את המחירים] בוודאי יחפש כל הדרכים לרמות ולזייף כדי שעל ידי זה יהיה בידו להוריד המחירים. [לא לחינם כמעט נשחטו לאחרונה במפעל החדש עופות הודו, שלא אושרו על ידי המשגיח הממונה על הזריקות, עד להתערבותו של המשגיח הממונה על הזריקות שזעק ככרוכיא למנוע שחיטה זו, בעוד שמתחילה היה הוא צריך לאשר המשלוח, וללא אישורו אין להביא כלל עופות אלו למפעל]. 3) גם הנהלת וועד השחיטה עצמה ידעה מנתונים אלו, ולשם כך העמידו פנים ברמאות, עד לפני כחצי שנה, שהמפעל החדש נתונה תחת בעלותו של שומר תורה ומצוות, גם כשכבר נודע לכולם מי הוא בעל המפעל האמיתי. 4) תמוהה העובדה מאוד, שבעוד שבמפעל הישן שתחת ההשגחה, שמורים הבלומבס והוואלגראמעס בכספת הנעול במנעול כבד, הרי שבמפעל החדש מונחים הבלומבס והוואלגראמעס, שהם יסוד הכשרות המעידה על כשרות הבשר, בארגז של גבס הנעול במנעול פשוט, ומובן לכל שבניקל יעלה ביד כל אחד המעונין בזה, להוציא משם בלומבס וואלגראמעס כאוות נפשו. 5) מה עוד שכל זה מדובר באחד, כאמור לעיל, שגופי הכשרות השונים בארץ התנערו ממנו עקב רמאותו וזיופו התמידי [שמכיון שחלק גדול מהעופות והבשר בארץ נתונים תחת בעלותו, קל בידו לנייד עופות ובשר מכאן לכאן והדברים מובנים לכל]. 6) ביותר שיש קלא דלא פסיק, שוועד הכשרות של עדתינו החרדית נוכחו, כאמור, שהדגים ששיווק בחותמת הביד"ץ הם דגים טמאים. והיאך ניתן לסמוך עוד על מידת אמינותו על כשרות הבשר והעופות.

נ.ב. כאמור מסיבות הנימנות לעיל בסעיף ב, 4, נמנעתי מלנקוב בשמות האנשים בדברים האמורים כאן, אך במידת הצורך, ובמידת האפשר, ובהסכמת האנשים, במידה ולא יהיו נתונים תחת איומים, אף אנקוב בשמותם באופן שיהיה ניתן לברר כל העובדות הנ"ל לאשורם ולאמיתותן.

לאור כל האמור לעיל, מובן מאליו, שללא דיון ובירור מעמיק כדי לתקן כל המכשולות, ולהחזיר סדרי כשרות השחיטה המהודרת על כנם, כפי שהתקינו לעשות בחיים חיותו של מורי ורבי הגאון הקדוש, צדיק האמת רבינו מאיר ברנדסדורפר זצוקלה"ה, נמנע ממנו על פי דין ודעת תורה, לכתוב מכתב התנצלות או תמיכה.

ואנכי את נפשי הצלתי לאחר מסירת הדברים והנימוקים למעכ"ת שליט"א

הכותב וחותם בצער ודמע בראות כבלע את הקודש

 

קצת מהשאלות בדין תורה בבית דין של מעלה

בית דין:למה אכלת מאכלות אסורות? לא קראת שהבשר בהמה טרף?

אבישי בן לאה: לא רציתי לקרוא, כי לא שמעתי מהרבנים שלי שצריך בכלל לפחד מהבית דין של מעלה, וחשבתי מה זה נוגע לי כעת, יש לי זמן לאחר מאה ועשרים לטפל בזה, מי מאמין בכלל שיש דבר כזה?

בית דין: האם לא ראית מה שציין לך האדמו"ר מהאלמין רשימת הספרים שכותבים מה הולך בכשרות השחיטה?

אבישי בן לאה: ראיתי, ולא רציתי לקרוא, כי ידעתי אם אני יקרא יהיו לי בעיות ולא אוכל לאכול את שאהבה נפשי, וכי לא נאכל בשר? האם אני במדריגת פרוש? או האם אני בגרמניה? ב"ה שיש לנו כסף לקנות אוכל, וכפי מה שאני אוכל יש לי יותר כוח, ובכלל האם אפשר בכלל לחיות בלי בשר? הלא כתוב כתוב בתורה הקדושה מי יאכילנו בשר?

בית דין: לא מקובל בבית דין, כאן תשלם על כל מה שאכלת!

אבישי בן לאה: כבר שילמתי הרבה כסף על הבשר הכשר בעולם התחתון? מה עוד הפעם לשלם על זה? (בעלי המכשירים כבר גנבו ממני מאות אחוזים יותר מהבשר של הגוים?) לא מספיק ששילמתי שם?

בית דין: כאן לא מדובר על כסף, כאן מדובר על עשיית ניתוחים על כל אבר ואבר שנהנה ממאכלות אסורות, האם לא ראית מה שהחפץ חיים כותב בספרו "נדחי ישראל" פרק כח שמי שאוכל מאכלות אסורות יצטרך לעבור בשמים ניתוח וזיכוך על כל אבר וגיד ועצם? הלא למדת כל יום מהפץ חיים על לשון הרע ולמה לא שמעת בקולו?

בית דין: למה אכלת בשר נבילות וטריפות?

אבישי בן לאה: אכלתי רק בהכשר הרבנים שליט"א.

בית דין: אבל קראת בעיתונים שרוב הבשר בארץ בא מיריחו ועזה ומסרוסיה ועוד, ואיך סמכת על הבשר שזה לא משם?

אבישי בן לאה: אבל הרבנים שליט"א, אמרו שזה כשר, ולא היה לי חוצפה לומר שזה טריפה, וממילא אכלתי כמו שכולם אוכלים.

בית דין: האם לא ראית את הקונטרס סודות הכשרות, ששם מבואר שאי אפשר לסמוך על כלום!!!

אבישי בן לאה:  ראיתי, אבל תאוות הבשר גבר עלי, ונזכרתי במי יאכילנו בשר וכל יום חשבתי רק על הבשר, מתי אגיע לבית לאכול בשר!!! אינני מבין מה רוצים מבן אדם פשוט כמוני?

בית דין: כל ההצטדקויות אינם מקובלות בבית דין של מעלה, ואתה צריך לילך לגיהנום.

אבישי בן לאה: אבל למה שלא תקחו את הרבנים לגיהינום למה אני דוקא, הם יותר חשובים ממני, אם תקחו אותם יהיה לכם אדם חשוב שם!

בית דין: לא מקובל בבית דין, ואתה צריך לילך לגיהנום, ותסחוב אותם אתך, ותצעק שם שהם ילכו קודם!!!

בית דין: למה אכלת בשר בהמה? ולמה לא שמעת בקול האדמו"ר שאמר שכמעט בכל בתי השחיטה של עופות בארץ לא בודקים הסכינים מפגימות, ומתירים פגימות גדולות, ופגימה אותיות מגיפה, ולכן יש כל הרבה יתומים ואלמנות, וכל זה באשמת הרבנים והאוכלים משחיטתם, האם לא פחדת מהשאלות שישאלו אותך בבית דין של מעלה?

אבישי בן לאה: ראיתי, אבל לא שמעתי מהרבנים שלי שצריך להפסיק לאכול ולפחד מהבית דין של מעלה, וחשבתי שזה לא בשבילי, אז מה אתם רוצים ממני, זה בוודאי לא נוגע לי, ובפרט שכל הרבנים שאני שואל את שאלותי ואני נותן להם את מעות המעשר והוראת קבע, ואם יש לכם טענות אעביר אותם אליהם, כי הם היו יכולים לומר לי האמת, ואם היו אומרים לי בוודאי הייתי שומע, אז מה אתם רוצים ממני בן אדם פשוט?  האם יכול להיות שכל עם ישראל הצדיקים נכשלים במאכלות אסורות?

בית דין: כל ההצטדקויות אינם מקובלות בבית דין של מעלה, ואתה צריך לילך לגיהנום, ולעשות לך ניתוח על כל גיד וגיד ואיבר ואיבר, כמו שראית בוודאי בספר "נדחי ישראל" להחפץ חיים זי"ע פרקים כ"ח כ"ט

בית דין: האם לא ראית את את השאלות ותשובות מהאדמו"ר מהאלמין ובו נדפסו כמה מהשאלות, שישאלו אותך בבית דין של מעלה?

אבישי בן לאה: ראיתי, אבל לא שמעתי מהרבנים שלי שצריך להפסיק לאכול בשר בהמה ועוף משחיטה רגילה ולפחד מהבית דין של מעלה, וחשבתי שזה לא בשבילי, אולי זה להקנאים בירושלים, אבל הם גם אוכלים… אז מה אתם רוצים ממני, זה בוודאי לא נוגע לי, ובפרט שכל הרבנים שאני שואל את שאלותי ואני מכבד אותם ואני מהנה אותם, הלא הם תלמידי חכמים גדולים, ואם יש לכם טענות אעביר אותם אליהם, כי כתוב בתורה כל שיש בידו למחות וכו', והם היו יכולים למחות ולומר לי האמת, אם יש אמת בדבר? אז מה אתם רוצים ממני בן אדם פשוט?

בית דין: כל ההצטדקויות אינם מקובלות בבית דין של מעלה, ואתה צריך לילך לגיהנום, ויעקרו לך את השיניים אחת אחת!

אבישי בן לאה: ראיתי, אבל למה שלא תקחו את הרבנים לגיהינום למה אני דוקא, הם יותר חשובים ממני, אם תקחו אותם יהיה לכם אדם חשוב שם!

בית דין: לא מקובל בבית דין, ואתה צריך לילך לגיהנום, ותסחוב אותם אתך, ותצעק שם שהם ילכו קודם!!!

בית דין: האם לא שמעת מהאדמו"ר מהאלמין ש – פגימה היא אותיות מגיפה, וכל שבוע ושבוע ניתוספים 50 עד 70 יתומים חדשים, [זה מה שאנחנו רואים עין בעין] האם יש לך מגיפה גדולה מזו? שנגרם מפגימות בסכיני השחיטה!

האם אתם לא מקבלים כל יום בדואר מקופה של צדקה להודיע לכם כמה יתומים ניתוספו היום, וזה לא אפילו 10 אחוז של הרשימה, כי אלו רק מהם שזכו לאסוף כסף בשבילם, וכמה לא זוכים אפילו לעזור להם, ומה עם כל הנושרים שיצאו מהדת הישראל עבור שאכלו מאכלות אסורות, כל יהודי שוה לפי החשבון הקטן 48 מיליון יהודים.

הבית דין ממשיך: הלא ראית מה שכתב הגה"ק המפורסם רבי אברהם מיוחס בספרו היקר בני אברהם, וז"ל: אם עונותיו של האדם גרמו לו שמת קודם זמנו, אז נפרעים ממנו גם על זה שגרם לו למות קודם זמנו, ונקרא מאבד עצמו לדעת רח"ל עכ"ד. ואם כן איך אכלת מהבשר הזה ששוחטים בסכינים מלא פגימות, ואין כמעט מושג כזה של פגימות ברוב מקומות השחיטה בארץ ישראל, ואין מדברים בכלל על כל אופן השחיטה שהיא טריפה, או חשש טריפה רח"ל.

בית דין: למה לא הפסקת לאכול בשר בהמה ועוף כשראיתה את המכתב של הרב שווימער שסמכת עליו 20 שנה!

אבישי בן לאה: קראתי ולא רציתי להאמין, כי איך יכול להיות שכל הצדיקים שותקים, ולא שמעתי מעוד רבנים שיזהירו אותנו לא לאכול בשר!!! ועוד האם אפשר בכלל לחיות בלי בשר? הלא כתוב כתוב בתורה הקדושה מי יאכילנו בשר?

בית דין: האם לא שמעת גם כן שהגה"צ הרב לנדא שליט"א והגה"צ רבי אמנון יצחק אמרו שאין בשר כשר בעולם? הלא שמעת את הדרשות שלו ולמה אכלת הלאה?

אבישי בן לאה: אם יש לי מאות רבנים שלא אומרים כלום ונותנים הכשרים על הכל, מה הייתי צריך להחמיר יותר? הלא ראיתי שהרבנים הגדולים גם כן אכלו, ואף פעם לא שמעתי מהם מילה אחת שהבשר טרף? תקחו אותם לגיהנום ולא אותי?

בית דין: לא מקובל בבית דין, כאן תשלם על כל מה שאכלת! ותסחוב איתך את כל הרבנים שלא אמרו לך לא לאכול וסמכת עליהם!!!

ואז לקחו אותו שני מלאכי חבלה ועקרו לו את השיניים, ושוב החזירו אותם ועקרו אותם שוב וחוזר חלילה. מלאכים שחורים זה בלי הרדמה של רופא שיניים, זה בלי רחמנות.

ואז הוא עבר ניתוח נוראי להוציא את כל המאכלות האסורות ממנו.

וחיבוט הקבר איום וגיהני גיהנם לכמה שנים, שלא נדע!

ואז הוא התגלגל בעלי האילן,וכל פעם שהרוח הניע את העלים הוא סבל יסורים גדולים עד מאד, עד שלבסוף נעקר ונפל. ואז התגלגל בכלב.

לכן הבה נקבל על עצמינו לא לאכול בשר בהמה כלל ולאכול רק עוף משחיטה קטנה וכשרה.

בואו נתכונן ונדע מה להשיב בבית דין של מעלה.

אבישי בן לאה :קיבלתי על עצמי כבר בעולם הזה גם אני וגם אשתי תחיה לא לאכול רק דגים כשרים (כי גם בדגים יש בעיה – תולעים, וצריך לדאוג שזה באמת יהיה דג כשר וכו'), ותודה רבה להאדמו"ר מהאלמין עבור כל ההתעוררות הגדולה הזאת.

 

[1]  נודע לי כעת, [ועוד נודע לי הרבה דברים שאין הנייר יכול לסובלם] כאשר ה רב הגאון רבי דוד שווימער שליט"א רב ומו"ץ בשכונת בית ישראל בירושלים, שפירסם מכתב בחמש עמודים את המכשולים הנוראים מה שיש בהשחיטה של העדה החרדית בירושלים, ואיימו עליו להרוג אותו [וכן רצו להרוג את הגה"צ רבי משה שטרנבוך כשאמר על הכריסים שהם טריפה והיה מודעות גדולות בכל ירושלים עיה"ק, ובתוך שעתיים לא נראה אפילו מודעה אחת כי הם הורידו את זה תיכף, והכל נשלט על ידי שותפם של עמלק – ועל טריפות של הכרסים, ידוע לכל השוחטים שכבר 8 שנים יש הבעיה הזאת של נקיבת הכרסים] אם לא יכתוב מכתב חדש שהכל כשר, ולבסוף בגלל שעמד על דעתו ולא רצה בפרסומים של שקר, [והם פרסמו פרסומים שאין הדעת של ירא שמים סובלתן] העבירו אותו ממשמרתו. זאת אומרת שמשלמים לו כסף רק אם יגיד שהכל כשר!!! וכשרות כזה שייכת רק לעמלק ושותפיו כמו שהמשנה אומרת טוב שבטבחים שותפו של עמלק. (קידושין פ"ב). ומי שרוצה להבין באמת את כל הבעיות של השחיטה כיום יעיין בארבע מאות ספרים שכתבתי על הכשרות, ויתבהר הכל.

וּכְבָר יָדוּעַ שֶׁבָּעִתּוֹנִים כְּבָר פִּרְסְמוּ בְּעֵרֶךְ 2000 מִקְרִים אֵיךְ שֶׁתָּפְסוּ טְרֵפוֹת עִם הֶכְשֵׁרִים מְהֻדָּרִים. – וְאֶחָד שָׁאַל אוֹתִי פַּעַם לְגַבֵּי הֶכְשֵׁר שֶׁל הָרַב…, הַאִם זֶה טוֹב וּמְהֻדָּר, אָז סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁפַּעַם פָּגַשְׁתִּי יְהוּדִי מִבֵּית שֶׁמֶשׁ שֶׁעוֹבֵד בְּמִפְעָל גָּדוֹל שֶׁל בָּשָׂר, וְסִפֵּר לִי שֶׁבְּאוֹתוֹ מִפְעָל מַגִּיעַ קוֹנְטֵיינֶרִים שֶׁל בָּשָׂר, עִם כָּל מִינֵי הֶכְשֵׁרִים גְּלַאט וְאֵינוֹ גְּלַאט, וְגַם בָּשָׂר בְּלִי הֶכְשֵׁר וְגַם בָּשָׂר שֶׁעָבַר אֶת הַתַּאֲרִיךְ – וְגַם הַרְבֵּה פְּעָמִים הַפְרִיזֶער עַל הָאֳנִיָּה נִתְקַלְקֵל וּמִמֵּילָא הַבָּשָׂר כְּבָר מַסְרִיחַ וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַוְטְרִינָר לִבְדּוֹק אֶת אֵיכוּת הַבָּשָׂר, אִם הוּא מוֹצֵא בָּשָׂר מְקֻלְקָל הוּא שׁוֹפֵךְ עַל זֶה דְּיוֹ מְיֻחָד וְזוֹרֵק אֶת זֶה לָאַשְׁפָּה בַּחוּץ, וּלְאַחַר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לוֹקְחִים בַּחֲזָרָה אֶת הַבָּשָׂר וּמְשַׁפְּרִים אֶת זֶה עִם חוֹמָרִים כִימִיִּים, וְעוֹשִׂים מִזֶּה אֹכֶל מְיֻחָד "דְלִישֶׁעס", וּמְשַׁוְקִים אֶת זֶה לְאֵיזֶה בֵּית אָבוֹת. ה"י. – וְעוֹד מַעֲשֵׂה מַבְהִיל הָיָה עִמִּי, שֶׁהָלַכְתִּי לְהֵיכָל שְׁלֹמֹה לִפְנֵי 15 שָׁנָה לִדְרוֹשׁ לָהֶם עַל כַּשְׁרוּת, וּלְאַחַר הַדְּרָשָׁה שָׁאַלְתִּי אוֹתָם כַּמָּה מְנַקְּרִים טוֹבִים (שֶׁיּוֹדְעִים הִלְכוֹת נִקּוּר בְּכָל פְּרָטֶיהָ), יֵשׁ לָכֶם, וְאָמְרוּ לִי שְׁנַיִם, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָם וְכַמָּה מְנַקְּרִים אַתֶּם צְרִיכִים, וְעָנוּ לִי בְּעֵרֶךְ 500, וְנִקּוּר זֶה בְּכָרֵת, ה"י.

[2]  מספר האדמו"ר מהאלמין שליט"א :וַאֲסַפֵּר עַתָּה מַעֲשֵׂה מַבְהִיל שֶׁהָיָה עִמִּי בְּעֵת שְׁהוּתִי בְּגָלוּת אַמֶרִיקָה, הָיִיתִי שָׁם אֵצֶל רוֹפֵא מֻמְחֶה, וּלְאַחַר שֶׁיָּצָאתִי מִשָּׁם הִזְמַנְתִּי מוֹנִית, וְאָמְרוּ לִי שֶׁיָּבוֹא עוֹד חֲצִי שָׁעָה, וַהֲגַם שֶׁיָּרְדוּ גְּשָׁמִים עַזִּים חָשַׁבְתִּי בְּדַעְתִּי לֵילֵךְ בָּרֶגֶל מַהֲלָךְ שֶׁל עֶשֶׂר דַּקּוֹת, וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ פָּגַשְׁתִּי יְהוּדִי, וְשׂוֹחַחְנוּ שָׁעָה וַחֲצִי בַּגֶּשֶׁם הַשּׁוֹטֵף שֶׁיָּרַד, וְסִפֵּר לִי שֶׁשְּׁלִיחִים מֵהַמְּדִינָה בָּאוּ לָרַב ביעסטרצקי מִצְּפַת זַצַ"ל, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁהֵם לֹא יְכוֹלִים לִתְפֹּס אֶת הַהַבְרַחוֹת שֶׁל הַבָּשָׂר, וְאוּלַי הָרַבָּנִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חָכְמָה יוֹדְעִים אֵיךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁבָּשָׂר עִם חוֹתֶמֶת שֶׁל הַהֶכְשֵׁרִים הַמְהֻדָּרִים מַגִּיעִים מֵהָעַרְבִים, וְזֶה יוֹצֵר שְׁנֵי בְּעָיוֹת רְצִינִיִּים, אֶחָד שֶׁהֵם מַאֲכִילִים אֶת הַבְּהֵמוֹת אוֹכֵל שֶׁאֵינוֹ בָּרִיא וְאֵין הַשְׁגָּחָה וִויטְרַאנִית עַל הָאוֹכֵל, וְיֵשׁ בְּעָיָה עִם הַבְּרִיאוּת. וְעוֹד בְּעָיָה שֶׁהֵם אֵינָם מְשַׁלְּמִים אֶת הַמִּסִּים, וְיֵשׁ לָהֶם 300 תִּיקִים פְּלִילִים שֶׁתָּפְסוּ בָּשָׂר עִם הֶכְשֵׁר שֶׁמַּגִּיעַ מֵהָעַרְבִים, וְסִפֵּר אוֹתוֹ יְהוּדִי מְאַמֶערִיקָא שֶׁלָּקְחוּ אוֹתוֹ וְלָמְדוּ אִתּוֹ בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים דַּרְכֵי בִּילוּש אֵיךְ לְגַלּוֹת מִי מַגְנִיב אֶת הַבָּשָׂר מֵהָעַרְבִים וְהִבְטִיחוּ לוֹ סַךְ גָּדוֹל כַּחֲצִי מִלְיוֹן דּוֹלָר תַּשְׁלוּם עֲבוּר זֶה. וּלְאַחַר מִכֵּן הִגִּיעַ לְיַד רַאמַלַה וְרָאָה שָׁם בְּאֵיזֶה מָקוֹם סוֹדִי תַּת קַרְקַעִי מִפְעָל גָּדוֹל שֶׁהָיָה שָׁם הֲמוֹן מַדַּפִים מְסוּדַרִים, כָּל מַדָּף עִם סוּג הֶכְשֵׁר שׁוֹנֶה, עִם פְּלוֹמְבּוֹת שֶׁל כָּל סוּגֵי הַהֶכְשֵׁרִים, וּפְקִידִים מְקַבְּלִים טֶלֶפוֹנִים: "אֲנַחְנוּ צְרִיכִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת קִילוֹ בָּשָׂר עִם הֶכְשֵׁר פְּלוֹנִי", וְלוֹקְחִים בְּשַׂר פִּגּוּלִים וְשָׂמִים עֲלֵיהֶם הַפְּלוֹמְבּוֹת שֶׁל…. וּמְשַׁוְקִים אֶת זֶה, וְלָקַח עִמּוֹ כְּעֶשֶׂר שַׂקִיּוֹת, וּכְשֶׁבָּא לְהַרְאוֹת אֶת זֶה לַאַחֲרָאִיִים, נִכְנַס לַמִּשְׂרָד שֶׁלָּהֶם וְהִנִּיחַ אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת בַּחוּץ, וְלָקַח עִמּוֹ כַּמָּה דֻּגְמָאוֹת לְהַרְאוֹת לָהֶם, וּכְשֶׁיָּצָא לָקַחַת אֶת שְׁאָר הַשַּׂקִּיּוֹת בַּחֲזָרָה רָאָה שֶׁהֵם נֶעֶלְמוּ, וְאָמַר גַּם כָּאן יֵשׁ גַּנָּבִים? וְהִגִּיעַ אֵלָיו אֶחָד מֵהָאַחֲרָאִים שֶׁל תַעשִׂיַית הַבָּשָׂר הַטָּרֵף, וְהֵרִים אֶקְדָּח קָרוֹב לְרֹאשׁוֹ וְאָמַר לוֹ, אִם אֵינְךָ עוֹזֵב אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דָּמְךָ בְּרֹאשְׁךָ, וּבָרַח לַחוּץ לְאֶרֶץ.

 

[3] ) חבל על דאבדין "ולא" משתכחין, שאין לנו הבעל שם טוב הקדוש בדורינו שיבדוק הסכינים שלנו. (שמעתי פעם ביאור על זה, "ולא" סובב על אלו שהם בבחינת לא (כלום) הם משתכחין).

להסיר מכשול מדרך עמי הודעה ואזהרה – לאפרושי מאיסורא

כך שכל אחד לא יכול לטעון "לא אמרו לי!, לא ידעתי!"

יהודי! עצור והתבונן:

א. "הידעת? אין בשר בהמה כשרה בכל העולם" – הגאון רבי משה יהודה ליב לנדא.

ב. "אין לסמוך על שום בד"ץ, כי גם בד"ץ למהדרין יוכול להיות טרף ממש^[1]"

ג. "בהרבה ספרים כתוב שעדיף לאכול רק בשר עוף ולהמנע מבשר בהמה"

ד. "רוב בשר בהמה שיש בשוק הוא טרף, כי לא יודעים את הניקור"

ה. "עדיף לאכול בשר חזיר שזה רק לאו מאשר לאכול בשר בהמה שיש בו חשש כרת"

ו. "אני אוכל רק עוף משחיטה קטנה, כי בשחיטה רגילה יש הרבה מכשלות"

 

ז. "תאוות אכילת בשר ותאוות ממון – שתי סימנים של הערב רב, אל תסמכו על שום כשרות שחיטה רגילה בגלל שלוקחים שם כסף"

ח. "איך אפשר לסמוך על השחיטה אם לא הייתי שם ובדקתי בעצמי?"

ט. "מאכלות אסורות, אסורות גם אם יש הכשר בד"ץ עליהם"

י. "השוחט חס על ממונו ולא על כבוד קונו, לכן תאכלו רק משחיטה קטנה שלא לוקחים כסף"

יא. "בשר עוף משחיטה קטנה וכשרה ודגים – זה עונג שבת למהדרין, כאשר לא סומכים על ההכשרים של בשר בהמה"

יב. "רבי! תאמר לי הבשר כשר? איך אני אדע לא הייתי שם ולא בדקתי"

יג. "יהודי! הידעת שבאכילת טריפות תוצרת בד"ץ בשוגג – נעשית נפשך שרץ, ובמזיד נעשית – שקץ (אור החיים הקדוש)"

יג. "האם היית מכניס רעל לפיך? ככה אל תאכל בשר (טרף) בהשגחת הבד"ץ"

יד."אזהרה: אכילת בשר (טרף) בהשגחת הבד"ץ גורמת לטמטום הלב"

טו."אחת מהסיבות שירודים לתרבות רעה זה מאכילת בשר טרף בהכשר בד"ץ (דברי חיים)"

טז. "למה יש אסונות? השוחטים שוחטים אותנו בסכין הפגום שלהם" (רבי אהרן מבעלזא)

יז."אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבילות וטריפות של הבד"ץ הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי (רש"י משפטים ל')."

יח. "העם דורש: הקץ להאכיל נבילות וטריפות בארץ ובעולם!, תייסדו שחיטות כשרות, כי אי אפשר לסמוך אפילו על הבד"ץ"

יט."אחי, אם יאמר לך אדם שהבד"ץ זה כשר. תענה לו שכש"ר זה ר"ת כ'ולו ש'קר ר'מאות, את הכשר הזה מותר לאכול???

"כ.יהודי! היודע הינך שמוכרים לך, ואתה מאכיל את בני ביתך טריפות ממש? גם בד"ץ זה טרף, לכן תאכל רק משחיטה קטנה וכשרה, והצל נפשך מרדת שחת!"

 

שאלות ותשובות על אכילת בשר למעשה

 

ב"ה, שאלה אל כ"ק אדמו"ר מהאלמין  שליט"א, איך יכולים לומר על בשר כשר שאחנו בני ישראל אוכלים שזה טרף, ומה אני לא יתן לילדים שלי בשר?

תשובה:

אם תקרא מה שכתוב רק בדף הזה יתורץ לך הכל

שאלה: איך כבודו יכול לעצור לנו לאכול בשר בהמה, הלא מצוה גדולה לאכול לכבוד שבת ויום טוב ואנחנו שרים בשבת בזמירות "בשר ודגים וכל מטעמים"?

תשובה: כשהבשר כשר כמו הדגים שאתה רואה את הסימנים  אז תאכל בשמחה, אבל כשאתה נכשל בחלב ודם ובשר טרף, אתה לא מקיים שמחת שבת, כמובן, ואתה מפטם אותך במאכלות אסורות רח"ל, שכל מחלת הסרטן רח"ל בא מזה!!!

שאלה: אם אכן יש מכשלה גדולה, ראוי לפרסמה דרך גדולי ישראל, שיורו לציבור להיזהר מצריכת בשר.

אומנם להפיץ הודעה שכזאת ללא הוראה מפורשת של גדולי הדור, נראה לי, בעייתי

מה גם שאיננו בדורו של ר' עקיבא. אנשים בקושי מצליחים לקיים את עיקרי הדין, אז לומר שאינם יכולים כעת לאכול בשר כשר, עלול להפיל רבים מעבודת השם.

 

ממה שאני מבין אין שום כשרות ראויה לאכילת בשר?

ומה עם השמחה שיש בבשר ביין, בעניין שבת קודש?

סליחה על בורותי, מה הפשט ב"שחיטה קטנה"?

הכיצד תסבירו את העובדה שיש הכשרים מהודרים כל כך לבשר שלדבריכם הינו טרף?

אני חייב לציין שאם תאמרו לי שהכל עניין של כסף ותו לא, אזי מה נותר לנו בעולמנו בעת הזאת?!

 

אני קורא את דבריכם והדבר מביא לחלישות הדעת…

 

כמובן שעוד לא הספקתי לקרוא את כל מה שכ"ק האדמו"ר שליט"א שלח בעניין זה, אך אשמח להבין הדבר…

תשובה:

 

בשבת קודש הזו (פרשת שמות) הכריז כ"ק אדמו"ר שליט"א שהוא לא ממליץ על אף  כשרות חוץ מהשחיטה קטנה במושב "ישעי". של הרב שלום רוט שליט"א  על זה הרב אמר שהוא סומך רק על שחיטה אחת. כי הוא היה שם בדק את הסכין וכו'

וכדאי מאד להפיץ את ההתעוררות הזו( שאין בשר בהמה כשר, ואי אפשר לסמוך על ההכשר) בכל העולם.

מי שרוצה לאכול בשר בהמה – אחריות שלו.

ז. אפשר להשיג בשר עוף משחיטה קטנה, יש לשאול את האדמו"ר.

ח. כמו שמפיצים את הזוהר ככה צריך להפיץ את המכשולות הגדלות שיש בבשר.

 

ט. ולא נראה לי שזה "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה". כי יש הרבה אנשים שבעקבות האדמו"ר הפסיקו לאכול בשר בהמה (כי יש בזה בעיות עצומות, כי "חֵלֶב" זה איסור כרת.   ואוכלים רק בשר עוף משחיטה קטנה או שנמנעים לאכול שום בשר כלל.

י. כדאי מאד להינזר מאכילת בשר בהמה.

ולאכול רק עוף משחיטה קטנה וכשרה שהאדמו"ר סומך עליו.

ככה מתאים לאדם שחפץ באמת.

כי ככה כתבו בספרים הקדושים (פלא יועץ, שלחן הטהור ועוד) בגלל שיש בעיות גדולת בשחיטת ואכילת בשר בהמה.

וזה לשון הפלא יועץ  (ערך בשר) ובלאו הכי יותר טוב אם הוא באפשר לו לאכל לעולם בשר עוף, כי הוא נצול ממכשולות הרבה, ומי שאפשר לו להיות מתחסד עם קונו, לא יאכל בשר כי אם משבת לשבת ובימים שאין אומרים בהם תחנונים, שהרי כתב בספר חסד לאברהם וזה לשונו, דע, כי ענש חבוט הקבר אינו בא אלא בשביל השמחה שאדם שמח בזמן שאינו ראוי, ואין שמחה אלא בבשר ויין, וכל הימים המתרים בנפילת אפים אינם ימי שמחה ולכן אסור בהם אכילת בשר ושתית יין, אלא אם לקח בשר ויין לשם שבת או שהם מותר של שבת מתרים, אבל בלאו הכי אסורים ונענש עליהם בחבוט הקבר, ע"כ.

ובערך טרף כתב : כמה גדולים דיני טרפות! אשרי איש ירא את ה', שיוכל לזהר שלא לאכל מבהמה שהורה בה חכם שהיא טרפה, אף על פי שרבא דרבא של הפוסקים מכשירים, למחש בעי. וזה החסידות עדיף טפי מכל מיני חסידות שבעולם כדכתיב (משלי כג ב) ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה; כי מאד צריך לזהר מכל צד נדנוד אסור ולהחמיר בענין הנוגע באכילה ושתיה, כי כל עמל אדם לפיהו (קהלת ו ז), שאם יפגע באסור, נמצא הגוף גדל באסור ומשוי אנפשה חתיכא דאסורא, ורוח הטמאה היא שורה עליו, ואין דרך ומבוא לרוח קדשה שתשרה עליו, ומתוך כך מרעה אל רעה יוצא, ואינו יכול להבין ולהשכיל, לשמע ללמד וללמד ולכון ליראה ולאהבה את ה' הנכבד ולשמח בעדן חדוה, שמחה של מצוה, ולהתעצב בעדן עציבותא כדת מה לעשות:

וכבר ספר הרב החסיד של"ה, שכשנפטר מרבו שלמדו חכמה, שאל ממנו, שילמדנו ארחות חיים, שיזכה בהם לחיי העולם הבא. ואמר לו, שיזהר בשלשה דברים, שיתקדש מאד בשעת תשמיש בקדשה ובטהרה ומחשבות טהורות, כדי שלא יהא יסוד הולד רעוע ונבנה באסור חס ושלום, שגורם לו שלא יוכל להשיג כל כך ארחות חיים, וכן שיזהר מאד באסור אכילה, כדי שלא יהא הגוף נבנה באסור, ושיברח מאה שערים של התר, כדי שלא יכנס באחד של אסור. ועל כגון זה אמרו (חולין מד, ב) איזהו תלמיד חכם, הרואה טרפה לעצמו, שאף על פי שהוא מקל לאחרים, יחמיר על עצמו לצאת ידי כל הדעות:

והנה בקשי יוכל להמצא בהמה, שתהא נקיה מכל דבר רע ושתהא כשרה אלבא דכלי עלמא, ומי יוכל לעמד על המשמר על זה, לכן הנאני מנהג חסידים ואנשי מעשה, שראיתי שלא היו אוכלים כי אם בשר עוף. אבל הדבר הקשה שצריך גם כן שיוכל לעשות גם את זאת שלא יסעד בבית אחר. אשרי אנוש יעשה זאת ויזהר בכל צד נדנוד אסור אכילה ושתיה, וזוכה לסיעתא דשמיא. ועקר המצוה הזאת מטלת על השוחטים ועל המורים יאחזמו רעד בבואם לבדק משום אסור טרפה, וילמדו חפוש מחפוש בבדיקת הראה ולדעת כל הדינים וכל הסברות, ויפחדו מאד וייראו מהאל, שלא להאכיל טרפות לישראל חס ושלום, ובמקום ספקא ופלגתא ילכו לחמרא, ובפרט בממון עכו"ם לא יבקרו לכחא דהתרא. זוהי דרך ישרה:  ע"כ

ובערך שוחט כתב: השוחטים יכולים לומר, בנפשנו נביא לחמנו (איכה ה ט), כי בכל האמניות צריך להזהר שעל פת לחם לא יפשע גבר ולא יצא מן השורה, אבל השוחטים מלאכתם כבדה שצריך להרגיש בפגימה דקה מן הדקה וצריך דעת צלולה ומישבת, כי כמה פעמים אדם מעביר צפרנו על הסכין פעמים שלש ולא ימצא פגימה, ואל ארבעה ימצאנה, וחוזרת ונגלית, .וצריך שיהא לו יראת שמים יתרה לדקדק מאד בבדיקת הסכין ובדיקת הראה.

ראוי להשליך את השוחט לכלבים

ויחרד האיש וילפת שלא להאכיל טרפות לישראל, כי עושה אלה הוא חטא רבים נשא וגדול עוונו מנשא וראוי להשליכו לכלבים, כיון שנטל את שלהם והאכיל את ישראל. וראוי לכל שוחט להראות סכינו כפעם בפעם לכל חכם וכל שוחט, ולמחש בעי שמא אבד הרגשתו כי הוא דבר הרגיל והווה וטובים השנים מן האחד. וחיובא רמיא עלה לעבר על הדינים לפחות פעמים בשנה עד שיהיו שגורים בפיו ויהיה בקי בהם. ואם יפל לו איזה ספק, אם יש חכם או שוחט אחר בעיר, לא יסמך על ידיעתו להתיר או לאסר אלא שאול ישאל. וכבר אמרו בש"ס (סנהדרין ז, ב), דרבא, כי הוה אתי טרפה קמה הוה מכנש לכלהו טבחי, אמר: כי היכי דלמטי להו שבא מכשורא. ומה נענה בתרה אנן יתמי דיתמי:

ויזהר השוחט מאד במצות כסוי הדם וברכתה, וגם לזאת אגיד לדור שראיתי שוחט אחד שחלה את עיניו חלי ארך, עד שנפל למשכב ומת. ובא בחלום לנערה אחת מן העיר שזה השוחט שחט פעם אחת עוף אחד ולא כסה את דמו, ובאותו דם עוף היה מגלגל נפש איש ישראל והיה מוכן לתקן על ידי מצות הכסוי, ולפי שלא כסה את הדם נשארת הנשמה נודדת ולא מצאה מנוח, ובעבור חטא זה בא לו זה החלי בעיניו. הגדתי היום מעשה זה, לפי שיש הרבה שוחטים בזמננו שאין מצות חביבות עליהם ומקלים במצות כסוי הדם, ישמעו זאת ותסמר שער ראשם. ויחרד השוחט בבואו לשחט בחשבו זאת, כי לפעמים שוחט השור מכה איש. ומה טוב לשוחט שיקדים תפלה שלא תצא תקלה מתחת ידו ושיזכה לתקן נפשות המגלגלים. וכבר יש בספר שבט מוסר פרק א' (פרק לו) שמדבר על השוחטים, ושם נאמר נסח תפלה להשוחטים, עין שם:

ומה מאד צריך השוחט לגדר בעצמו כדי שלא יטעה בשקול הדעת בבדיקת הסכין, ולא יבדק כשהוא שתו ולא כשהוא מטמטם בשנה, ולא כשיש לו צנה, ולא במקום שיש ערבוביא וקול צעקה, ולא במהירות ולא כשהוא עיף, שהבדיקה בעיא צילותא כיומא דאסתנא:

וראיתי שוחטים יראי השם שהיו נזהרים שלא לבדק הסכין לאחר שבודק הראה, שאז הצפרן רכה ואינו יכול לבדק יפה.

אכילת הבשר היא סכנה עצומה

ולפי גדל הזהירות שצריך ומעוט הישוב וההכנה שיש באיזה ערים, אמינא דאכילת הבשר היא סכנה עצומה, והיא רעה גדולה אם נכשל באכילת אסור, שמתגדל הגוף באסור ונעשה גופו חתיכה דאסורא, ואיך יוכל להשיג ארחות חיים, סורו טמא קראו למו.

 ואשרי מי שיוכל לעמד ולהזהר שלא לאכל בשר כלל, או לפחות שלא לאכל כי אם בשר עוף,

ואשרי מי שיוכל לעמד ולהזהר שלא לאכל בשר כלל, או לפחות שלא לאכל כי אם בשר עוף, שיוכל להזהר לשחטו בישוב הדעת, מה טוב חלקו ומה נעים גורלו, ובפרט בדור יתום זה שרבו השוחטים בכפרים אשר אין יראת השם נגד פניהם ולא דעת ולא תבונה בהם לידע הדינים על ברין, ואינם יודעים לגע בספרים, רק מעט שלמדו קצת דינים בעל פה. והקולר תלוי בצואר השוחטים והמורים שנותנים כתב סמיכה בידם בלי בדיקה יפה יפה אם הם בקיאים ואם קדמה להם יראת חטא. טוב לגבר עובר ארח אשר הוא ירא את השם, אם אינו יכול לבדק את השוחט ולא קים לה בגוה, ימשך ידו ולא יאכל משחיטתו, כי רבה המכשלה בשוחטים כאלו. וכבר צוחו עלה קמאי ובתראי ואין תקנה עד שיתקן עולם במלכות שד"י. ע"כ

 

וזה לשון הגאון הקדוש רבי אהרן ראטה זצ"ל בספרו שולחן הטהור :" ואשרי לאלו היראי שמים שנזהרים שאינם אוכלים רק בשר עוף, ומזה יוצא מהרבה חששים. ומי שרוצה לקדש עצמו לפני בוראו נתיעצתי עם כמה שוחטים יראים, ואמרו לי לעצה טובה שלא אאכול רק בשר עוף. וזה עצה טובה לשמור נפשו מכמה מכשולים, כידוע ליודעים. וכל שכן בדורנו."

וכתב במסילת ישרים  (פרק יא הנה הוא איסור המאכלות, בין בענין הטריפות עצמם, בין בענין תערובותיהן, בין בענין בשר בחלב או חלב ודם וענין בישולי גוים, וענין געולי גויים, יין נסכם וסתם יינם. כל אלה הנקיות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק, כי יש תאות הלב המתאוה במאכלים הטובים וחסרון הכיס באיסורי התערובות וכיוצא בזה. ופרטיהם רבים ככל דיניהם הידועים והמבוארים בספרי הפוסקים. והמקיל בהם במקום שאמרו להחמיר, אינו אלא משחית לנפשו. וכך אמרו בספרא (שמיני יב, ג) לא תטמאו בהם ונטמאתם בם (ויקרא יא, מג), אם מטמאים אתם בם, סופכם לטמא בם, והיינו, כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו. והוא מה שאמרו בש"ס גם כן (יומא לט, א) ונטמאתם בם (ויקרא יא, מג), אל תיקרי ונטמאתם, אלא ונטמתם, שהעבירה מטמטמת לבו של אדם, כי מסלקת ממנו הדיעה האמיתית ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים, כמו שאמר הכתוב (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה, והנה הוא נשאר בהמיי וחומרי משוקע בגסות העולם הזה. והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו.)וכדי להודיענו שלא הבהמות הטמאות או השקצים בלבד הם הטמאים אלא גם הטריפות שבמין הכשר עצמו הם בכלל טומאה, אמר הכתוב (ויקרא יא, מז) להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ובא הפירוש לרבותינו זכרונם לברכה (ספרא שמיני י, ז) אין צריך לומר בין חמור לפרה, למה נאמר בין הטמא ובין הטהור? בין טמאה לך ובין טהורה לך, בין נשחט רובו של קנה, לנשחט חציו. וכמה בין רובו לחציו? מלא השערה, עד כאן לשונם. ואמרו לשון זה בסיום מאמרם: וכמה בין רובו וכו', להראות כמה נפלא כח המצוה, שחוט השערה מבדיל בין טומאה לטהרה ממש.

והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש, ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל. ואם יקל, לא יהיה נחשב אלא לשוטה גמור אף איסור המאכל כבר בארנו, שהוא ארס ממש ללב ולנפש. אם כן מי איפוא יהיה המיקל במקום חששא של איסור אם בעל שכל הוא. ועל דבר זה נאמר (משלי כג, ב) ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה. עכ"ל

כתב באור החיים הקדוש (פרשת שמיני  ויקרא פרק יא) אומרו" ולא תטמאו" בהם אולי שיכוין לומר שצריכין ישראל להזהר לבל יכנסו לפיהם, אפילו בהיסח הדעת, כי ההפרש שבין השוגג למזיד במציאות זה, כשוגג כמזיד. כי התיעוב יעשה מעשהו בנפש אדם, אפילו בהיסח הדעת, אלא שישתנה הפגם במעשה מזיד תעשה נפשו שקץ, ובשוגג תטמא נפשו ותטמטם, והוא אומרו "ולא תטמאו ונטמתם בם. "

 

יא. אני אשמח מאד אם גדולי הדור יפרסמו את זה!

אחד מגדולי הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א פרסם שיש מכשלה גדולה בבשר ואז איימו ברצח עליו.

אז  מי יכול לפתוח פה?

ומן הסתם  יש הרבה ערב רב שמסתירים את זה.

כי טוב שבטבחים שותפו של עמלק (מסכת קידושין)

יב. וזה לא בעייתי כי לכל אחד יש מצווה להוכיח, ויש דין כל "ישראל ערבים זה לזה."

יג. וזה לא מפיל אף אחד מעבודת השם, אדרבה זה מקרב להשם כי זה ממצות "קדושים תהיו", ועוד שהרבה קילקולים נובעים מאכילת טריפות. זה מטמטם את הלב, ויוצאים לתרבות רעה וכו' שלא נדע.

יד. מפעל הזוהר יכול לשולח לכם הרבה חומר.

טו. האדמו"ר אומר שאי אפשר לאכול בשר בהמה עד בניין בית המקדש בקרוב.

טז. יש לאדמו"ר שליט"א סיפורים על גבי סיפורים על המכשולות הגדולת שיש באכילת בשר.

יז. נקווה שמההקפדה לא לאכול בשר בהמה נזכה לברוך הבא מלך המשיח. (ר"ת בהמה)

יח. חלק מהבעיות שיש בשחיטה גדולה זה בגלל שמקבלים כסף, והכסף מדבר ולא הכשרות רח"ל.

ויש הרבה להרחיב בעניין זה, ומי שמחפש אמת יקבל את האמת בס"ד.

ונזכה לההבטחה בזכות לימוד הזוהר של הרשב"י)אותיות בשרי) נזכה לצאת מהגלות ברחמים.

 

להודיע ולהיוודע:

אי אפשר לסמוך על הכשרויות שיש בשוק כי :

א. יכול להיות שהבשר טרף כי שוחטים בכמות גדולה וכו' ולוקחים כסף, וכסף "מכשיר". ויש הרבה סיפורים שהחילפו בשר כשר בבשר טרף.

ויש זיוף חותמות וכו' וכו'

ב.יכול להיות שזה מוברח מהערבים^[2], ובאמת זה לא בשר עוף כשר כלל.

ג.בבשר בהמה יש בעיה יש בעיה גם בשחיטה ובדיקת סירכות וגם בניקור החֵלֶב שזה איסור כרת.

ועוד ועוד תנאים,

האדמו"ר כתב על זה הרבה ספרים ויש לו נסיון גדול.

ומה עם שמחה ועונג שבת ? – אפשר להתענג מבשר עוף כשר משחיטה כשרה, (האדמו"ר בכבודו ובעצמו אוכל, מרק מבשר עוף וחמין מבשר עוף) ולא נפגם כלל כבוד השבת, אדרבה – זוהיא שמחת השבת לאכול בשר כשר.

לאדם שמחפש אמת, אני מקווה שזה לא יהיה קשה לקבל.

עיין בספר שפרסם האדמו"ר שליט"א  "בעיר קראקא", מעשה שהיה, שהאכילו נבילות וטריפות ממש ולא ידעו שום רבנים מזה, עד שהיה מה שהיה (מגיפה גדולה) וגזרו תענית וכו' עד שנודע להם וכו' ושני הקצבים היו צריכים לעשות תשובה גדולה (לנוד ולנוע בארץ מעיר לעיר ולפרסם את מעשיהם ברבים וכו') ואז השותף השני נגלה אליו בחלום וסיפר לו מה שהיה איתו בעולם העליון. לומדים מזה :ראשית כל, עד כמה חייב האדם להתרחק מן העברה; ושנית, לאיזה מדרגות נשגבות יכול הצדיק להגיע בעולם הבא ע"י מעשיו הטובים בעולם הזה: ושלישית, כמה גדול כוחה של תשובה המגעת עד כסא הכבוד, כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ולמען ידע כל אשר נשמה באפו, שמתן שכרן של מצוות אין לתאר ואין לשער.  עין לא ראתה!

ועד רואים מכאן שיש ממש סטרא אחרא ולא יודעים מזה הרבנים (ואם כן ידאגו להם כבר שזה לא יתפרסם.) ויש מעשים כאלו הרבה. וכל כמה זמן תופסים עוד מישהו שמאכיל טריפות.

לכן מאד חשוב להיזהר מה אוכלים וממי אוכלים, וטוב מאד שזכיתם להנצל. והלוואי שכולם ידעו מזה וישמרו עצמם מלהכשל במאכלות אסורת ח"ו.

"ונסלח לכל עדת בני ישראל כי לכל העם בשגגה."

 

 

ועוד כתב הרב מהאלמין שליט"א :וזה לשונו :

מורי ורבותי תדעו לכם אין עצה לאכול בשר עוף כשר רק משחיטה קטנה ורק משוחט ירא שמים שיש לו באמת סכין טוב ולא שזה העיד כי העד מי יודע אם כשר – כידוע לעוסקי בכשרות המצב כל כך גרוע שאי אפשר לתאר.

אין בשר בהמה כשרה בכל העולם,

כאן תראו באיזה שקרים גדולים משקרים עלינו כל הרבנים,

הרבנים המכשירים הם הערב רב הכי הגדולים, כל האסונות של עם ישראל צריכים להודות לרבנים המכשירים,

אל תאמינו לשום רב יהיה מי שיהיה, עד שתבררו 100% לכל הפחות כמו בעסק שהייתה מכניס כל הכסף שלכם כמו מיליון דולר!!!

אני מוכן לשלם 1000$ למי שיראה לי שחיטת בהמה כשרה עם כל הבדצי"ם שיש לכם.

ואפילו שחיטת עופות יש רק כמה שחיטות קטנות שאפשר לסמוך עליהם.

מה תענו ליום הדין הגדול והנורא?

 

הרב מהאלמין שליט"א כבר כתב: וזה לשונו: הגענו לכאן שיכולים להבין למה כמעט כל הבשר עם ההכשרים הכי הטובים טרף, כי כל הבשר חציר ונותנים לנו נבילות וטריפות ממש, וכבר אמר הצדיק הרב לנדא שליט"א שכמעט ואין בשר כשר בכל העולם כולו, וכל הבעיה של השחיטה ששוחטים הרבה, והבעלים השולטים על המשחטות ועל המסחר בבשר,הם מאפיה אחד גדולה, אנשי עולם התחתון, שסכנה להתעסק איתם, והרבנים הצדיקים מפחדים לדבר, שמפחדים שיהרגו אותם, כאשר כבר הרגו את המעוררים, וצריכים להחזיר עטרה ליושנה להתחיל להשתמש רק בשחיטות קטנות כמו שהיה בשנים הקדמוניות כי שחיטה גדולה לא יכולה להיות כשרה, ויש לנו על זה 360 ספרים וקונטרסים על השחיטה וה, וכל הרוצה לברר יכול לברר, וכן במקוואות מי יודע אם רובם לא פסולים כידוע במקוה בירושלים שהצדיק רבי מאיר בראנסדורפר זצ"ל ביקש מרב גדול שיבדוק המקוה בהכשר שלו ואמר שהלב דופק לו על המקוה הזה, [משמשים כשלושים אלף משפחות בשנה, ואין פוצה פה ומצפצף, והאם זה חידוש למה יש לנו כל הרבה נושרים?] והרב הזה מצא שהמקוה פסולה דאורייתא, וכן פסקו הגה"צ מרן הרב אלישיב ומרן הגה"צ הרב עובדיה יוסף זי"ע, ולהבחל"ח הגה"צ הרב קניבסקי שליט"א ועוד הרבה רבנים גדולי ישראל, ויש מסמכים כתובים והוכחות על זה. וכבר עברו הרבה שנים, והמקוה  עדיין לא מתוקן!!! – איפה כל הקנאים שלוחמים בעד הקדושה? למה כולם שותקים? למה אין לנו וועד אמיתי, שיבדקו המקוואות והשחיטות ויגידו את האמת?!!! ולא יתנו לנו לאכול משחיטות נבילות אשר על ידי זה יוצאים היהודים מן הדת?. ידוע שעל ידי שוחטים הקלים שהאכילו בשר פיגול, יצאו מן הדת לערך ג' וחצי  מיליון יהודים רח"ל, כמבואר בשו"ת דברי חיים (יו"ד חלק א' סי' ז')  שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעוונותינו הרבים ראינו דעל ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השובי"ם הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל. (עיי"ש דבריו החוצבים להבות אש) )רבי חיים הלבערשטאם מצאנז זי"ע בעל "דברי חיים )", כל כוחו של הרשע הגרמני ימ"ש בא על ידי שאכלו מאכלות אסורות שהיו שוחטים קלים ומזה נולד עמלק הגרמני, והיה במדה כנגד מדה מפני שלא השחיזו הסכינים כדבעי השחיז את החרב של הבעל דבר שהוא שר של עמלק ועל ידי זה היה בכוחו לשחוט מיליוני יהודים רח"ל (ספר דרשות הגר"ש שווייצער שליט"א בשם כ"ק הצה"ק מרן רבי אהרן רוקח מבעלזא זי"ע) יום שכמעט כל הרבנים מערב רב,  לכן מובן למה כמעט הכל טרף.

 

בספר דרך הנשר מובא מהצדיק הקדוש רבי נתן אדלער, שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש, ואעתיק מה שכתוב ממקצת מספר "האבי"ב" (ראשי תיבות א'חינו ב'ני י'שראל ב'גולה) כתב, מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלר ותלמידו ר' משה סופר מפ"ב (פראנקפוט דמיין) מקובלים בנסתר, ר' נתן אדלער רצה לפסול השוחטים דפפד"מ, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הסמ"ם מ"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח מפ"ב. [וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה ב"זע"ם" תצעד ארץ, ראשי תיבות ז'ביחה ע'ירובין מ'קוואות]

 

חומרת עוון מאכלות אסורות:

   1  רוב אפיקורסות רח"ל מתנוצץ באדם על ידי אכילת נבילות וטריפות, (תורת משה פרשת קדושים).

2. מאכלות אסורות פוגם אפילו בשוגג, אלא שיתשנה הפגם דבמזיד תעשה נפשו שקץ, ובשוגג תטמטם נפשו ונטמאת (אור החיים הקדוש פרשת שמיני).
3. אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבילות וטריפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי (רש"י משפטים ל').
4. אין עבירה גדולה כל כך כמאכלות אסורות שמזה יצאו מדינות שלימות לתרבות רעה (שו"ת דברי חיים סימן ז').
5. כל מה שסובל האדם בעולם הזה הוא מפני שלא נזהר במאכלות אסורות (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).
6. יוצא מרשות הקדושה ונכנס לרשות הסטרא אחרא (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).
7. אוי להם ואי לנפשם כי לא יתדבקו בצרור החיים כלל ודנין אותו לאחר מיתתו כאדם מגועל, כי הקב"ה גועלו בעולם הזה ובעולם הבא (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"א).
8. מדבק נפשו בסטארא אחרא וגועל נפשו ורוחו, ורוח הטומאה שורה עליו (זוהר הקדוש ח"ג דף מ"ב).
9. נעשה פני חיה רעה (זוהר הקדוש ח"ב דף קכ"ה).
10. נכנס בו מחשבת כפירה ומינות (רמב"ם).
11. הבנים יוצאים לתרבות רעה ח"ו (אגרא דפרקא אות קכ"ו).
12. מכניס טומאה בלבו ובנפשו של אדם (מסילת ישרים)
13. למה משיח לא בא בשנת הכת"ר? – תשובה! עבור שוחטים קלים, (דרך הנשר, שמרו משפט).
14. כל האוכל מאכלות אסורות מעכב ביאת משיח צדקינו– מי החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינהבגלות עדיין בעונינו? – מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום ? עבור שוחטים שמאכילים נבילות וטריפות (ברית מטה משה על הגדה של פסח).

וּכְדֵי לְהָבִין קְצָת בְּיֶתֶר בֵּאוּר, מִי הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בְּיָמֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת עֲדַיִן בַּעֲווֹנֵנוּ? וּמַדּוּעַ לֹא בָּא בֶּן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם? רְאֵה בְּסֵפֶר "בְּרִית מַטֵּה משֶׁה" עַל הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח בַּדַּף הָאַחֲרוֹן [נִדְפַּס לִפְנֵי ד' מְאוֹת שָׁנָה] וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: וְעַכְשָׁו שֶׁאִיתְרַע חֶזְקָתָם רָאִינוּ לְמַפְרֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה הֶחֱרִיב אֶת בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִבְנָה בְּיָמֵינוּ, וְהַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת עֲדַיִן בַּעֲווֹנֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר נִמְצָא כַּמָּה קִלְקוּלִים אֲשֶׁר אֵין לְהַעֲלוֹת עַל הַסֵּפֶר כִּי קָצָר הַיְרִיעָה מִלְּהִשְׂתָּרֵעַ, וְכוּ'. וּבִפְרָט בִּשְׁחִיטַת הַכְּבָשִׂים מֵחֲמַת צִמְרוֹ קָרוֹב הַדָּבָר לִפְשֹׁעַ וּלְקַלְקֵל וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לִשְׁחֹט הַרְבֵּה אֵינָם מְדַקְדְּקִים כָּל כָּךְ, וּמְמַהֲרִים לִשְׁחֹט, וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁמַּאֲכִילִין נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת כַּאֲשֶׁר נִתְבָּרֵר… וּמִי שֶׁיִּהְיֶה מוּתְּמַה בַּדָּבָר וְלוֹמַר מַה גֶּבֶר בְּגוּבְרִין וּמַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם וְיָקֵל בַּדָּבָר הַזֶּה בְּוַדַּאי מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם בְּיָדָם שֶׁשּׁוֹחֲטִים אֶת דִּבְרֵיהֶם לֵאמֹר מִי יִתֵּן לָנוּ לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְאַל תִּקְרִי וַיִּשְׁטְחוּ אֶלָּא וַיִּשְׁחֲטוּ שֶׁנִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה עַל שֶׁבִּקְּשׁוּ לֶאֱכֹל בְּשַׂר תַּאֲוָה הַיְנוּ בְּשַׂר נְחִירָה וַאֲבוֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם, וַאֲנַחְנוּ אִם נַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם לֹא טוֹבִים לִהְיוֹת נִלְכָּדִים בַּעֲווֹנָם חַס וְשָׁלוֹם, וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְאוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַתּוֹכֵחָה: וְאֵין לָנוּ פֶּה לְדַבֵּר, וּמִי יוּכַל לְהַגִּיד וּלְסַפֵּר מַה שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ עַד כֹּה שֶׁגָּרְמוּ לָנוּ הַשּׁוֹחֲטִים כַּמָּה רָעוֹת, וְלֹא יָדְעוּ שֶׁשָּׁחֲטוּ לְעַצְמָם בְּסַכִּין פְּגוּמָה, כְּמוֹ כֵן יִהְיֶה מִיתָתָם בִּכְלַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה לַכֹּל הוּא הַקְּלִפָּה רח"ל תַּשְׁלִיךְ אוֹתָם, וּמֻכְרָח לִהְיוֹת מְגֻלְגָּל בְּכֶלֶב וְכוּ'

הואיל ואתא לידן ענין זה באתי להזכיר מעון הרע הזה שעדיין הבשר בין שנינו שאכלנו נבילות וטריפות עד כה שהי' גודל המכשלה הזאת בישראל שהרבה שוחטים אין להם הרגשה והרבה מהם מקילין בדבר וממהרים לבדוק, ופשיטא לאחר שחיטה אינם בודקין הסכין רק דרך העברה בעלמא בלי כוונת הלב מחמת שמוכן לפניו הרבה לשחוט ואינו בכדי שיעשה בזמן קצר והמלאכה מרובה, ופשיטא מחמת שמייעפים ומיגעים, ידיהם כבד עליהם לבדוק סכינם יפה, ושוחטים בסכין א' הרבה, עד כי חדל לספור, כי אין מספר מכל התלאות ומקרים רעים שקרו עד כה וגודל עוונותם ע"י שמחלו חכמים על כבודם והעמידו אותם על חזקתם דכל ישראל בחזקת כשרות עומדים מן הסתם (רמב"ם פ"ב מקידוש החודש ועוד) ועכשיו שאיתרע חזקתם, ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו והשכינה בגלות עדיין בעונינו וכאשר נמצאו כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע.

ואם יאמר האומר אם אלו יצאו מחזקתן, כל ישראל מי עומדין בחזקת היתר מ"מ למיחש מיהא בעי מחמת שצריך להיות מתון גדול ולדקדק היטב והמלאכה כבידה עליו, כאשר מצאנו שכולם אינן מדקדקין בעבור זה, ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרן קרוב הדבר לפשוע ולקלקל, ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינם מדקדקין כ"ב וממהרים לשחוט, וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר.

ומי שיתמה בדבר ויאמר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה, בוודאי מנהג ומעשה אבותיהם בידם ששוטחים את דבריהם לאמר, מי יתן לנו לאכול בשר. אל-תקרי וישטחו אלא וישחטו שיתחייבו שונאיהם של ישראל כליה (יומא עה:) על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה ואבותינו חטאו ואינם, ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח"ו.

אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה, שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה, כמו כן יהי' מיתתם בכלל נבילה וטריפה, לכלב הוא הקליפה רחמנא ליצלן תשליך אותם ומוכרח להיות מגולגל בכלב, ע"כ ישימו אל לבם עונש גדול הרע הזה ויחשבו שכרם כנגד העבירה ולראות שתמיד יהי' יראתו ית' על פניהם, ומה' ומישראל יהי' ג"כ נקיים (במדבר לב-כב), ולהראות סכינים לחכמים שבדורם לפני השחיטה (חולין יח. ובראשונים וטוש"ע סי' י"ח סי"ז ובהגה), ואח"כ בכל שבוע ושבוע ואז תבא עליהם ברכת טוב ויזכו לרב טוב הצפון ליראיו.

ועכשיו ת"ל שמענו שבכמה קהלות קדושות במדינת אשכנז העמידו כשרים ונאמנים בשעת שחיטה כדי לבדוק תיכף אחר השחיטה ולהראות סכינו לפני השחיטה לחכם, גם פה ק"ק ברלין ראה הרב המופלג הישיש והזקן אב"ד ור"מ נר"ו לגדור גדר לפני צאן קדשים שלא יסתאבו את נפשם ח"ו והסר המכשילה הזאת מישראל עד כי חדל לספור כי אין מספר.

ע"כ הירא וחרד מדבר ה' ויש בידו לתקן יראה שלא יתלה אשמו בראשו ואף במי שאין בידו למחות עכ"פ הרי בידו שלא לאכול בשר כי אם עפ"י תקנה הנ"ל, ואף שלא ימצא בשר לאכול אפי' בשבתות ובי"ט אל יקל בעבור זה ח"ו, דקרוב לודאי הוא שיאכל דבר איסור לפעמים. ע"כ ישים אל לבו שסופו יהי' תולע ורימה ובתכלית יהי' מרה, ע"כ אל יתבייש מפני אדם כו' ויקדש את עצמו במותר לו (יבמות ב.) ואז קדוש יאמרו לו מה קדוש לעולם קיים ויזכה בביאת ירושלים במהרה בימינו אמן סלה, עכלה"ק

עיי"ש בַּאֲרִיכוּת גָּדוֹל.

 

15. אין לו טהרה עולמית ומאבד חלק עולם הזה ועולם הבא (יש שכר עמוד מ"ב).
16. נעשה מין ורשע (האריז"ל).
17. מליון יהודים נהרגו בשנת ת"ח עבור שוחטים קלים (קב הישר פרק קב).
18. שלשה וחצי מיליון יהודים יצאו מן הדת בגרמניה עבור שוחטים קלים (שו"ת דברי חיים).
19. הבעל שם טוב בא לעולם לתקן השחיטה (ברכת אברהם).
20. מחזה מחרידה ומזעזע: השוחט אינו שוחט עוף או במה, רק שוחט את עצמו.
21. אכילת נבילות וטריפות חמור יותר מחילול שבת קודש (חפץ חיים)

וידוע שערמת הס"ם שלא לפתות כל יחיד ויחיד, רק מעמיד שוחטים ורבנים בכל מקום מסיטרא דיליה, ועי"ז הכל ברשתו. וראה מה שכתב בעל תולדות יעקב יוסף (פ' נשא בד"ה העולה) וזל"ק: עתה התחכם היצה"ר שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דיליה המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, עיי"ש.

וזה שאנו רואים רבנים גדולים בקהילות ישראל שמכשילים הרבים ומאכילים נבילות וטריפות בישראל, זה אינו דבר חדש, וכבר מבואר בספר "שערי תשובה" לרבינו יונה זצ"ל (ש"ג), שאם הרב אינו משגיח על השו"ב כראוי וסומך עצמו על חזקתו הוי הרב בכלל מאכיל טריפות לישראל חס ושלום ונתפס בעונו.

וכן מובא בתבואות שור (על מסכת חולין) שהס"מ יושב על כסא של ג' רגלים, רבנים, חזנים, שוחטים, ואינו צריך לעמול הרבה וכך יש לו הכל ברשותו. ובשו"ת חתם סופר (או"ח סימן ר"ה) מבואר שמלך זקן וכסיל יושב על כסא של ג' רגלים, חזנים, שוחטים, סופרים, וזל"ק: המלך זקן וכסיל [הוא היצה"ר] יושב על כסא של ג' רגלים. רגל א' – החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל. רגל ב' – שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל. רגל ג' – סופרים הכותבים תפילין ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום, עכל"ק.

וידוע שאם השוחט כשר אז אליהו בעיר, ואם ח"ו השוחט רע אז מלאך המות בעיר רח"ל, כמבואר בספר אמרי צדיקים, דברי גאונים (עמוד ה' עיי"ש באריכות), ומבואר בספר "שמחה בבשר" כי הפלא הוא שהרב או הרבי שמחזיק ידי השו"ב הפסול הוא אשם על כל האסונות שנמצאים בכלל ישראל, והאי עלמא כידוע עלמא דשיקרא, שאנו רואים בעווה"ר שנקטפים מהכלל ישראל בחורים וילדים ואברכים צעירים רח"ל, והרב המכשיר שמחזיק ידי השוחטים פסולים עומד וצועק כי האשם הוא הביטול תורה או הצניעות, וצועק ובוכה, ובאמת היו כולם צריכים אז לצעוק בקול גדול על הרב הזה כי הוא הוא הרוצח שרצח הנפש היקר ההוא. כמבואר ש"הצדיק אבד" (ישעי' נז, א) למה, בגלל ש'"ואין איש שם על לב" לידע ולצעוק על האמת מי הרג באמת את הצדיק הקדוש הזה.

ובאמת כי האדם האוהב את הקב"ה באמת, אי אפשר שלא יזעק ולא יצעק מרה כשרואה בני אדם מורדים בהקב"ה, ומפטמים את גופם ודמם ונפשם ונשמתם עם אכילות של נבילות וטריפות ר"ל, אשר הן יסודי גופי התורה בזה תלוי כל קדושת ישראל, ואם אינם מוחים בכל כוחם הרי נחשבים כאילו בעצמם אוכלים נבילות (כמבואר בשע"ת הנ"ל) ועוד כי כל אחד ערב בעד חבירו.

ומה מאוד יכאב לבנו בראותינו שרבים מבני עמנו אפי' אלו שמתפללים ג' פעמים בכל יום ושומרי מצוות, נכשלים במאכלות אסורות ומפטמים גם את נפש ילדיהם בכל מיני פטומי דטמאות ונבילות, אוי לעינינו שכך רואות. ומה יכאב לבנו שבעלי ההשפעה אינם מעוררים את לבב אחינו שלא יביאו ח"ו אסון עליהם ועל כלל ישראל על ידי אכילות נבילות וספיקי מ"א, כמבואר ברמב"ם ושו"ת דברי חיים הנ"ל.

ואסיים בדברי הקדוש מוה"ר שלמה קלוגר זי"ע בספרו שו"ת טוב טעם ודעת וזל"ק: ללמד דעת לדורות אולי יזדמן עוד מעשה כזה ידעו איך להתנהג ולקיים 'החכמה תחיה בעליה' (קהלת ז, יב) בשני עולמות, והלואי כד שכיבנא יפוק לקדמנא זכות זה מה שביערתי הרעה הזה מן העולם, וכן יאבדו כל אויביך ד', ועלינו יערה רוח הבורא אמן. [דברים הללו ככתבם וכלשונם נעתקו משו"ת טוטו"ד (ח"א בפתחי שערים דף ג ע"ג) שכתב הגאון שר התורה מהרש"ק זצ"ל, אודות השוחט רע מעללים מק"ק בארדיטשוב שזכה להרחיקו ולהעבירו].

על כן סוף דבר הכל נשמע, אשרי חלקם ועמלם לאלו שעומדים ונזהרים להגן ולשמור את ביתם במאכלות אסורות, ושומרים את נפשם ואת ילדיהם ממכשולים בעניני מאכלות אסורות, וה' הטוב יהיה בעזרם לזכות את הרבים!

 

 

 

ולהפך כמה גדולה המעלה של הנזהר ממאכלות אסורות

• מקדש איבריו וזוכה לרוח הקודש. • יזכה לשבת בסעודת הצדיקים. • אור הקב"ה – עטרה בראשו. • שורה עליו צלם אלוקים. • הקב"ה שומרו. • מתכפרים לו הרבה עוונות. • מקדשים אותו הרבה מלמעלה. • מסירות הנפש – מאז ומעולם. • מסירות – הלכה למעשה.

מקדש איבריו וזוכה לרוח הקודש

"גם בגלות המר, אם יחזיק בעבודתו יתברך וישוב בתשובה שלמה על עוונותיו לתקן את כל איבריו וגידיו, לקדש ולטהר אותם במאכלים כשרים, ולא להכניס לתוך מעיו מאכלים אסורים, ויקדש איבריו בכל אופנים, יזכה גם עתה בגלות לידי רוח הקודש".
[[ועם אלימלך, סוף פרשת 'ויגש]

יזכה לשבת בסעודת הצדיקים

"עתיד הקב"ה לעשות סעודה גדולה לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו בעולם הבא".
[מדרש רבה ויקרא פר' יג]

אור הקב"ה – עטרה בראשו

"עבור התגברותו על יצרו בעת שרואה האיסור ורעב ומתאווה לו, וכובש את יצרו מחמת רצון הבורא יתברך שמו – נקרא 'גיבור', כמו דאיתא באבות: איזהו גיבור? הכובש את יצרו. ועתיד להיות אור הקב"ה עטרה בראשו, וחז"ל חישבו חמישה הזוכים לזה, ומתגבר על יצרו הוא אחד מהם, כמו שאמרו חז"ל: עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק. אפילו אם יזדמן בין חברים רעים שמורגלים באיסור זה, והם מחרפים ומגדפים אותו ומחזיקים אותו לשוטה ופתי עבור פרישותו, אל ישים לבו לזה, וידע כי עבור שסבל ביזיונות בשביל מצוותיו של הקב"ה יגדל שכרו יותר בעולם הגמול".
[נדחי ישראל להחפץ חיים זצ"ל]

שורה עליו צלם אלוקים

"אם אדם נזהר ממאכלים אסורים שורה עליו צלם אלוקים ודיוקן האדם, ודחלין מיני' [ופוחדים ממנו] כל חיות ברא [חיות הבריאה] ועופא דשמיא [ועוף השמים], ולא אשתני' זיוי' לעלמין [לא משתנה דיוקונו לעולם] [שולחן הטהור, פרישות ממאכלים אסורים, פ"א בשם ספר הזוהר]

וכבר הזהיר החפץ חיים זצ"ל בספרו "דבר בעתו" וזה לשונו: ומה מאד יתמרמר  על זה שבדבר תוכחה קלה, היה יכול להסתלק מכל אלו הדינים, ואל יתפתה בנפשו לומר, שבודאי לא יהיה הדין עליו לבד, כי אינו יחיד בעירו. כי לעומת זה תדע, כשנתחייב אדם בערבות גדולה לכמה עשרות אלפים דינרים, אפילו נתערבו אתו עוד כמה וכמה אנשים, מיהו כשמגיע לזמן התשלומים, אפילו אם יגיע עליו רק חלק מן הערבות, הוא שכהיום נתרבה מאוד ענין אכילת איסורים, וכאשר תבוא לחשבון, יגיע לאלפי כזיתים של איסור, הנאכלים בשבוע אחד ובמקום אחד וכו' וכו'. וכל שכן אלו האנשים אשר יש בידם לזרז את אנשי עירם להחזיק במצוה זו של קדושת המאכלות, ולמנוע נפשות ישראל מאיסורים והתרשלו, בודאי עיקר האשמה תהיה עליהם, וכדאיתא בתנא דבי אליהו, כל מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר למוטב  ואינו מחזיר, כל הדמים הנשפכים אינו אלא על ידו וכו', עיין שם.

שבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם

וכן מובא בדגל מחנה אפרים" (פרשת עקב מכתב מהרמב"ם זצ"ל) ששבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם רח"ל. וידוע שמערמת הסמ"ך מ"ם שלא לפתות כל יחיד ויחיד, רק מעמיד שוחטים ורבנים בכל מקום מסיטרא דיליה ועל ידי זה הכל ברשתו.

וז"ל: רעיא מהימנא: כתיב בי' במשיח (זכרי' ט' ט') "עני ורוחב על החמור", ענ"י איהו תמן בסימן ע'ירובין נ'דה י'במות, ושאר מתניתין בכלל ולא איתקרי תמן מלך עד דרכיב בסוסיא דיליה כנסת ישראל. (רעיא מהימנא ריש פרשת כי תצא).

. אכילת חלב מביא את האדם לכפור באלוקי ישראל כמו שראינו אצל שבתי צבי ימח שמו וזכרו

ובנוסף לזה נביא גביית עדות מבית דין הגדול שבירושלים – איך ששבתי צבי לקח מנין והאכיל אותם חֵלֶב הכליות שהיא איסור כרת ועשה על זה הברכה ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם מַתִּיר אַסוּרִים, כמו שמובא בספר תורת הקנאות לרבינו יעקב מעמדין זצ"ל והיא קבוצת מאמרים וכתבים נגד שבתי צבי ומתי סודו, נדפס באמסטערדאם תקי"ב. ונדפס בדפוס צילום בירושלים תשל"א ע"י הוצאת מקור, וז"ל:

טופס קבלת עדות בירושלים תוב"ב: במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא, ואתא לקדמנא החכם הכולל מהו"רר משה חביב איש ספרדי והעיד בתורת עדות (בלשונו), וז"ל בלה"ק: אני מעיד שמפורסם הדבר בין תלמידי חכמים בירושלים וחברון, ששבתי צבי תר"ו קודם שהמיר דתו, האכיל חלב כליות לעשרה מישראל, גם צוה להם להקריב פסח בחוץ לארץ והאכילם כסדר אכילת פסח, גם עשה ברכה על אכילת חלב בזו הנוסחא, ברוך אתה ה' מַתִּיר אַסוּרִים, וגם שמעתי דבר זה מאדם אחד בעל תורה גדול שעשה גם כן דבר זה ואחר כך עשה תשובה, גם שמעתי שבשנת תכ"ה גילה שבתי צבי על עצמו שהוא משיח בן דוד…… עוד שמעתי מהחכם הכולל הרב אברהם יצחקי אב"ד ור"מ דספרדים בעיה"ק ירושלים תוב"ב, ששמע מרבו הגדול החכם הכולל מהור"ר משה גלאנטי אומר, מתחילה לא הייתי מבזה לשבתי צבי ימח שמו וזכרו, אף על פי שלא הייתי מאמין בו, רק אחר שראיתי כתב יד של שבתי צבי ימח שמו וזכרו שכתב לכאן לאחד שהיה מאמין בו, וחתם את עצמו אני הוי"ה אלקיכם שבתי צבי, דהיינו שכתב שם הקדוש ככתיבתו, אחר זה אני מחרים אותו בכל יום ויום, עכ"ל.

. אומרים ארור המן אשר בקש לאבדי כי הוא האכיל את בני ישראל במאכלות אסורות, על ידי כך היה לו את הכח לגזור על היהודים גזירות קשות

איתא במסכת (מגילה י"ב) לכן אומרים ארור המן אשר בקש לאבדי כי הוא האכיל את בני ישראל במאכלות אסורות, על ידי כך היה לו את הכח לגזור על היהודים גזירות קשות. וכתב בב"ח (או"ח סי' תר"ע) וזל"ק, בפורים היתה עיקר הגזירה לפי שנהנו מסעודתו, ע"כ נגזר עליהם להרוג ולאבד את הגופים שנהנו מאכילה ושתי' של איסור ושמחה ומשתה של איסור, וכשעשו תשובה עינוי נפשותם כמו שאמרה אסתר "לך כנוס את כל היהודים ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים" לפיכך קבעום למשתה ויום טוב לזכור את עיקר הנס. ולכן אומרים ברוך מרדכי היהודי כי בזכותו היהודים ניצלו מגזירתו של המן, הוא נזהר שיהודים לא יכשלו במאכלות אסורות, ולכן הוא ישב בשער המלך לשמור שאסתר לא תאכל אוכל שאינו כשר.

רבינו הבעל שם טוב בא לעולם לתקן השחיטות, שרוב השוחטים שחטו אז עם סכין פגום, והבעל שם טוב עשה והתקין סכינים חדשים, והיה מלחמה גדולה נגדו^[3]. (עיין שו"ע הרב יו"ד סימן י"ח מה שכתב בזה).

. כתוב בספר של ר' יוסף שכטר נ"י, שבבתי הגז באושביץ באותו מקום שהרגו ששה מליון יהודים, היה לפני זה בית שחיטה גדולה ששחטו בהמות לאלפים ולרבבות לכל מדינת גרמני-ה ושאר מדינות, והמסחר גדל כל כך, עד שעשו שם ממש על ידי בית השחיטה תחנה מרכזית לרכבת מיוחדת בסיטונות להביא ולהוליך בהמות (ובלשונות שלהם קעטיל טרעין KETEL TRAIN –)

ובאותן הרכבות (וואגאן – (WAGON שלקחו את הבהמות לשחיטה לקחו במדה כנגד מדה את כל היהודים לשחיטה באותן הקעטיל טרעין כידוע, וזרקו את היהודים בפנים הטרעין הרבה יותר וגרוע ממה ואיך ששמו שם את הבהמות רח"ל.

. וזקן אחד סיפר לי איך שזוכר איך שבעסטרייך עשו מבשר יהודים שניצל ומכרו השניצל הזה לאכול לאנשים, ומי יודע כמה יהודים אכלו השניצל הזה שעשו מבשר חבריהם, וזה ממש מתאים למה שכתב השבט מוסר מספר הגלגולים, שאנשים מגולגלים בבהמות.

עוד מספר לי ששמע מהרבי מקלוזנבורג ז"ל שבעל הדברי חיים מצאנז ז"ל כתב בשו"ת דברי חיים" (יו"ד ח"א סימן ז') על גרמניה, ומבאר שם שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעווה"ר ראינו על ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז [לערך ארבעה מיליאן יהודים רח"ל] שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השוחטים ובודקים הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל (עיי"ש). ועל ידי עון השוחטים הקלים היה מלחמת העולמית הראשונה והשניה. [עיי"ש דבריו החוצבים להבות אש] (ראה בספר תירוש ויצהר הקול קורא'ס שיצאו אז לאור מכמה בתי דינים בווארשא, איך שאכלו ונכשלו אז בשנת כת"ר ובשנת תרס"ו בנבילות וטריפות וחלב דאורייתא ובשר חמורים רח"ל, ותבין).

. וכן מובא בדגל מחנה אפרים (פרשת עקב מכתב מהרמב"ם זצ"ל) ששבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם רח"ל.

מכתב עידוד וחזיוק עם הוספות מבעל פה

הנה מכתב שהתקבל  בחודש האחרון (טבת תשע"ה) שקיבלנו לאחר שפרסמנו מדברים אלו:

בס"ד

אפתח את מכתבי זה באזהרה חמורה! שכן, את דבריי הבאים, אני כותבת מלב שותת דם, לאחר ימים כמו גם לילות, נטולי שינה וסערת נפש שאין כדוגמתה. בראשית אומר שאני אוהבת את הקב"ה אהבת נפש לא רגילה, על כך יעיד בעלי ומכריי הקרובים ביותר.

ואעפ"י כן, אפילו בעבורי הסיפור הזה, אותו אגולל בהמשך, הינו כבד בכמה וכמה מידות ואף הביאני לחלישות הדעת גדולה ביותר. ימים ולילות ארוכים עברו עלי עד אשר הצלחתי להתאושש, ולו במעט, מההלם שאחז בי עת גיליתי את אחד הדברים הנוראיים ביותר, שיכולה לגלות בעלת תשובה כדוגמתי, ובכלל, כל אדם הירא את השם באמת ובתמים.

אציין ששבועיים לפני תחילת המעשה, התחלתי לגרוס בזוהר הקדוש.

קיבלתי מכתב עם מספר שורות מחץ אשר עתידות לשנות את חיי. בקיצור נמרץ אספר שבמכתב היה כתוב שהבשרים, הן של עופות ובעיקר של בהמות, הבאים אל פי, כמו גם אל מילוני פיות יהודים, הינם טריפות ונבלות ממש. אעפ"י שהכל בהכשרים המהודרים ביותר!

 

הבטתי במכתב  זה בתדהמה וזעמתי לעצמי, 'מי הוא אותו החצוף ההופך אותי, כמו גם מילוני יהודים אחרים, תלמידי חכמים, ראשי קהילות ופשוטי העם לאוכלי נבלות וטריפות, על בסיס יומיומי?'

 

יתרה מכך, באותו מכתב היה כתוב שכל אוכלי הבהמות בדורנו עוברים על איסור כרת מדאורייתא. איסור "חלב" צויין שם. "כרת" הוא גם הדין על מי שבא על נידה ר"ל! אתם מבינים?!

 

לא בזבזתי זמן, ומיד כתבתי לאדם החתום על הדברים, כי אני מוחא בכל תוקף, ולא ייתכן שהוא יוציא לעז ודיבה שכזו על כלל האומה. הרי לא ייתכן, שיכול בכלל להיות דבר שכזה, מבלי שתקום צעקה גדולה! ומה גם, הוספתי לכתוב, "דבריך הינם בגדר 'גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה', כמו כן, גורמים הדברים לחלישות הדעת ענקית ושזה פשוט לא יכול להיות אמיתי"!

 

כעבור זמן קצר קיבלתי מכתב חוזר. במייל הפנה אותי הכותב לכ"ק האדמו"ר מהאלמין שליט"א, שבדיעבד הסתבר לי שהוציא מאות ספרים בנושא, אך לא לפני ששלח לי חומר בנושא. לטענתו, עם הוכחות חותכות.

 

בתחילה סירבתי לפתוח שוב את מכתבו ולקרוא את הדברים, שכן הייתי מדי כעוסה והמומה מ"השקר הגס". לקח לי יומיים נוספים של חיבוטי נפש קשים מנשוא, עד שהעזתי לפתוח ולקרוא את הכתוב. עלי לציין שאנוכי אדם של אמת. אין ימינה ואין שמאלה, יש רק אמת אחת, והיא זו שהביאתני לפתוח בכל אופן את אותו מכתב.

 

שמעתי את הרה"ג לנדא שליט"א, במשך כמחצית השעה, על מחדלים נוראיים בענייני הכשרות, ואף הוסיף ואמר שכיום כמעט ולא ניתן למצוא בהמה כשרה, בשום מקום בעולם!! אתם שומעים?! והוא הוסיף ואמר, שגם לא איכפת לו לשלם את המחיר על דבריו.

 

חומר כתוב בלי סוף שאסף ואיגד האדמו"ר…. אני בוחנת את הדברים, ומרגע לרגע, סערת הנפש שלי הולכת וגדלה, הולכת ומתעצמת.

 

"לא יכול להיות שעובדים על כולנו! אני פשוט מסרבת להאמין לכך! הרי… הרי זה אומר שהפוליטיקה והכסף הם בעצם אלה שמביאים את האוכל אל פי, אל פיות כולם".

 

יחד עם כל המידע הזה, אני נמצאת בהכחשה טוטאלית. ואף יוצרת מחאה פרטית. אני מכניסה בשר אל החמין ומשהו בתוכי זועק "עכשיו כשאת יודעת שזה אסור, את תתני על זה את הדין!"…

 

"די, די, די" אני משתיקה את אותו הקול. בשבת קודש, משום מה, הבשר, אותו אני כה אוהבת מאז שאני זוכרת את עצמי, מרגיש טפל וחסר טעם. אני, חובבת הבשרים הנלהבת, לוקחת את חתיכת הכבש שבצלחת וזורקת אותה לפח. למחרת, נמשכת מחאתי כאשר אני מכניסה עוף לתנור. אני מתיישבת לאכול. תוך כדי האכילה, לאחר מספר דקות, אני חשה בכאב בטן שהולך וגדל.

 

בראשי אני שומעת קול שזועק: "את לא יכולה לאכול את זה". אני מסיימת לאכול, ובמשך שש שעות תמימות אני חווה התכווצויות ועוויתות נוראיות בקיבה. ופעילות המעיים שלי הולכת וגוברת. כעבור שש שעות עובר הכאב, כאילו לא היה. לא התייחסתי לכך יתר על המידה, עד אשר הדבר חזר על עצמו פעם אחר פעם. הקול בראש זועק "אל תאכלי את זה!" ואני משיבה לו "אבל זה לא יכול להיות! אני פשוט לא מאמינה לדבר הזה!". לאחר מספר פעמים הבנתי שמשמיים מאותתים לי שכעת, משאני יודעת את האמת, מנסים לגרום לי להפסיק.

 

לאחר בירורים החלטנו, אני ובעלי, שאין מנוס ושראשית כל, עלינו להפסיק לאכול בשר בהמה! גזירה לא פשוטה בעליל. שהרי אינני אוכלת בצקים, עוגיות או ממתקים, כי אם בשר וירקות! ואז ביקשנו מהאדמו"ר מהאלמין שליט"א  שיפנה אותנו לשוחט שלו. הרב אמר  שמכיוון שהשוחט שלו עושה שחיטות קטנות, הוא איננו יודע האם יוכל לשלוח גם לנו. אמרתי לרב, שאין לנו שמחה בשבת קודש אלא בבשר וביין. ואם לא בשר בהמה, לפחות בשר עוף… הרב נתן לי מספר והוסיף "תאמרי לרב רוט שאני שלחתי אתכם" ובע"ה תקוו לטוב.

 

מיד יצרנו קשר עם הרב רוט, אשר אחראי על השחיטה לאדמו"ר שליט"א, והוא אכן הסכים לשלוח גם לנו עופות והודו, לאחר שהסברתי שאין לי שום אופציה אחרת. על העופות והעוף, שילמתי פי 4 לערך מהמחיר אותו אני רגילה לשלם בסופר. אומנם אמרנו "לשם יחוד", והרי אנו באים לקיים מצוות עשה מדאורייתא של "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך!!!". לא שווה כל הון שבעולם, אם ח"ו נעבור על איסור אחד מדאורייתא, קל וחומר, על איסורים כה נוראיים וחמורים!

 

לאחר שיצרנו שוב קשר עם האדמו"ר, הוא הסביר לנו, בעדינות רבה, שבשלב הבא עלינו להכשיר את הכלים הניתנים להכשרה. לגבי כלי החרסינה, ככל הנראה דינם נחרץ ואין להם תקנה, כי אם להשליכם. אציין שלא מכבר קנינו שני סטים מדהימים ויוקרתיים לכבוד שבת קודש. כל סט בשווי 400 ₪. סה"כ 800 שקלים חדשים. וזאת בנוסף לכל הצלחות של יום חול, כולם מחרסינה… שלא לדבר על כך שאת הבשרים שבמקררנו, עלינו לזרוק, בכדי שלא נכשיל חלילה שום יהודי אחר בנבלות וטריפות.

 

על אף כל הנתונים הברורים והחדים כתער, אני מחליטה בכל אופן לעשות בירורים משל עצמי. אציין בזאת שאינני פתי המאמין לכל דבר, אלא בעלת תואר שני, ובעלת עסק עצמאי מצליח.

 

אני יוצרת קשר עם רב חשוב, העומד בראש כוללים, הידוע ללא עוררין כתלמיד חכם עצום וגדול.

 

אני שואלת את הרב מספר שאלות נוקבות. בתחילה הרב אומר שלמיטב ידיעתו אין בעיה באופן כללי, ואומנם, שהוא איננו מונח לחלוטין בפרטים, אך מזהיר מלהתקרב לבית מטבחיים מסויים, בו רבים וטובים קונים, במחירים מצויינים. הוא אומר שהוא מתריע כבר למעלה משנה שאין לדרוך במקום זה. עוד הוא מוסיף שידוע שישנה בעיה קשה בשחיטה בארץ פלונית, ולכן אסור להתקרב לשחיטה שיוצאת מארץ זו.

 

הרב מוסיף שכידוע, ישנה פוליטיקה רבה בכל נושא הכשרויות, אך שכדאי שאשוחח עם המשגיח החשוב פלוני אלמוני, שאחראי על כלל השוחטים בארץ ובעולם של בד"ץ מהודר ביותר, בכדי שהוא יעשה לי את ההשלמות, בעניינים עליהם הרב לא ידע להשיב. ניתקתי את השיחה, לא לפני שאמרתי לרב שאתקשר אליו בכדי לומר לו מה שראש המשגיחים אמר.

 

אם אהיה כנה עם עצמי, כמו גם עם מי שקורא את דבריי אלו, אומר שבתוכי ציפיתי, קיוויתי, ייחלתי, שאסיים את הבירור עם אמירה ברורה שבכלל אין לי מה לדאוג ושהכל בסדר גמור. אולי אף שהאדמו"ר נוהג חומרות, שלי, האדם הפשוט, לא מחוייבות המציאות.

 

מה רבה הייתה תדהמתי, כאשר תוך כדי שיחתי עם ראש המשגיחים, המטייל בכל העולם מטעם אותו ההכשר המהודר, הוא משיב לשאלתי, בעניין אותו בית המטבחיים, ממנו הזהיר הרה"ג עימו שוחחתי דקות ספורות קודם לכן, כי אין כל חשש בבית המטבחיים הזה, ושאפשר לקנות שם "בשקט". כמובן שלא סיפרתי לו לפני כן מה הרב אמר לי.

 

לשאלתי בעניין ההברחות של בני המיעוטים, אמר המשגיח שאכן ישנם זיופים רבים שלא ניתן לעשות בעניין דבר, מעבר למה שעושה המדינה.

 

"אז אתה אומר לי שיש מצב ממשי שאנו קונים בשר עם חותמת הבד"ץ שבעצם הגיע מעזה?!"

 

"תראי, הברחות וזיופים יש בכל תחום. גם פה. זה לא תלוי בנו…". התחלחלתי למשמע הדברים.

 

בהמשך דבריו החל לספר לי עד כמה הבהמות הנשחטות באותה ארץ פלונית, עליה הזהירני הרב הנ"ל מלהתקרב לכל השחיטות היוצאות ממנה, סטריליות ונבדקות בהקפדה ו"בחומרא דחומרא".

 

נותרתי המומה! ואז נפלט מפי "אבל הרב אמר שאסור להתקרב לשם!". המשגיח נאלם דום ושאל: "זה מה שהרב פלוני אמר?!"

 

"כן!" השבתי.

 

"מתי הוא אמר דבר שכזה?!" המשיך לשאול המשגיח ההמום.

 

"לפני שהתקשרתי אליכם, סיימתי את שיחתי עימו".

 

"באמת?! טוב תשמעי, אשוחח עם הרב ונראה מדוע הוא אמר לכם כאלה דברים"

 

שאלתי עוד מספר שאלות שבסופן, הדברים שנאמרו הם כדלקמן: אכן ישנן מחלוקות בעניינים מסויימים שבדיני הכשרות. ופוליטיקה רבה מנהלת את התחום המגלגל מיליוני דולרים ויותר כל שנה. ושעקב "חוסר ידיעה מספקת" בדינים מסויימים, נוהגים השוחטים בחומרות יתרות על מנת שלא תצא תקלה…

 

"חוסר ידיעה מספקת?" אני שואלת בתדהמה.

 

"כן, ולכן אנו נוהגים חומרות רבות והקפדות גדולות, בכדי שהכל יצא בהידור רב"

 

"אם יש חוסר ידיעה מספקת, הכיצד ייתכן לעשות שחיטה בהידור רב?!" אני חושבת לעצמי, ללא אומר דבר. ניתקתי את השיחה נדהמת, ובסערת נפש גדולה יותר ממה שהייתי עוד קודם לכן.

 

צפו ועלו שאלות רבות וגדולות יותר משהיו לפני כן. לאחר דקות ארוכות, בהן ניסיתי לשוב ולהתאושש מהשיחה ההזויה, ניסיתי להתקשר לרב פלוני אשר הפנה אותי אל המשגיח. הוא היה בממתינה….

 

התקשרתי לבעלי וגוללתי בפניו את תוכנן של שתי השיחות. אף הוא היה המום לחלוטין. בערב ישבנו על הספה, המומים ונטולי מילים. פשוט בהינו בחלל החדר, כשרק המילים "הזוי", "לא אמיתי" ו"זה לא יכול להיות", מסתננות מפעם לפעם מתוך נפשנו הסוערת.

 

השיחות הללו, בתוספת החומרים הרבים שהמשיכו להגיע אל תיבת הדואר שלי, הבהירה שלי שהכל אמת לאמיתה. ושמחדל לא נורמאלי בסדר גודלו מתחולל בתוך מטבחינו. אנו אוכלים ומאכילים את בני ביתנו לאורך שנים ארוכות בכל מרעין בישין.

 

לא פלא שהאדמו"ר מהאלמין שליט"א התבטא לא אחת שבשל עוון נורא ואיום זה, מתחוללות מגיפות נוראיות ר"ל, ואסונות נוראיים בכל פינה ומכל עבר. אנו פשוט מרעילים את גופנו ונשמתנו.

 

(בקיצור: הדברים שהרב אומר הם דברים שכשהגיעו לידיעתנו היה לנו מאד מאד לא פשוט לקבל אותם – ובהחלט דברים שהם ממש מזעזעים את  אמות הסיפים  וממש לא פשוט, אבל כשהאמת מגיעה אל מול העיניים, קשה לברוח ממנה.

עכשיו – כשהדברים הגיעו לידינו ואנחנו ככה בחנו אותם, אז בתחילה אנחנו קראנו מעט מן הדברים שהאדמו"ר מביא ואמרנו טוב, יכול להיות שהאדמו"ר- באמת מדבר על חומרות – חומרות – כי בכל זאת אנחנו אנשים פשוטים, בעלי תשובה, משתדלים לעבוד את ה' בתמימות.

אבל לצערנו הרב או לשמחתנו הרבה, אני לא יודעת אפילו איך להגדיר את זה, כשאני ואישי שיחיה, כשאנחנו התחלנו לחפור בנושא הזה שבעל כורחנו – כי באמת נדמה היה לנו כאילו כפו עלינו הר כגיגית אף אחד לא רוצה להתעורר למציאות שבה אנחנו מגלים שעובדים על כולנו, שמוכרים אותנו עבור בצע כסף וזה דברים שהם לא נתפסים, בטח ובטח לא כשמדובר על ציבור שאמור להיות אמון על המאכלות הכשרות, להכניס לפה, ופתאום אנחנו מגלים שיש פה הרבה מחדלים מאד מאד גדולים.

זה שבתחילה באמת היה לנו מאד קשה לקבל את הדברים, ודי ניסינו לברוח מהם, אמנם התחלנו לחקור את הענין והתחלנו לדבר עם משגיחים, עם רבנים שמתעסקים מעט- או מי פחות או מי יותר בעניני הכשרות, וככל שיותר בדקנו, הבנו שלא רק שהאדמו"ר – לא נוהג פה בחומרות-  שזה פשוט מזעזע, אבל הלכתחילה לא מתקיים בשום צורה ואופן בעניני הכשרות.

זאת אומרת, אם דיברנו עם רב מאד מאד גדול שהפנה אותנו למשגיח שהוא משגיח על כשרות מאד מאד נחשבת, ואותו משגיח אמר בדיוק הפוך ממה שהרב שהפנה אותנו אליו אמר — זאת אומרת, אם הרב שהפנה אותנו אמר "אל תתקרבו לבית מטבחי? של פלוני אלמוני, למקום הזה והזה, אז אל תדרכו, הרי כף רגלכם לא תדרך שם, כי אנחנו- מתריעים ומודיעים שיש שמה סכנות ובעיות גדולות", ואותו משגיח שאותו הרב שלח אותנו אליו אומר לנו הכל בסדר, אין שמה מה לחשוש.

אמרנו "אבל איך יכול להיות?" לא אמרנו כמובן שהרב אמר לנו שיש שמה בעיות גדולות.  אח"כ שאלנו "מה לגבי ארץ פלונית, הרב אמר 'ארץ פלונית אסור להתקרב לשחיטה מהארץ הזאת'", ואותו משגיח אמר בלי ידיעה כמובן שהרב אמר לנו כמה רגעים קודם לכן שאסור להתקרב לכל השחיטה היוצאת משם, אותו משגיח אמר אין מה לחשוש.

הכל שמה בסדר והפרות שמה זה פרות מרעה והכל מהודר והכל ואז ככה נפלטה זעקה  באמת זעקה. אמרתי :" אבל הרב אמר שאסור להתקרב לשם", אז המשגיח אמר "הרב אמר דבר כזה?" אמרתי, "כן. הרב אמר שאסור להתקרב". הוא אמר "מענין למה הרב אמר את זה". ואז כמובן אחר כך כשהתקשרתי חזרה לרב היתה שיחה ממתינה.

עכשיו אני יכולה להגיד שהדברים שהאדמו"ר אומר הם דברים לא פשוטים. לא פשוט להכיל אותם, אבל כידוע אמת היא לא דבר קל, אמת, כשהיא מותחת מול הפנים מה שנקרא "הציץ ונפגע" כשהאמת מגיעה מול העינים –  אי אפשר לברוח ממנה,

גם כאשר שמענו את הדברים, ובכל אופן – המשכנו לאכול עוד קצת – כי באמת היה קשה לנו לקבל את הדברים. קיבלנו כאבי בטן.

אבל מעבר לזה מי שבאמת יחקור אחר האמת… אבל ככל שחקרנו יותר ויותר את העניין  ככה גילנו עד כמה העסק הזה – סבוך, מסובך, כל כך הרבה פוליטיקה.

אפילו המשגיח הגדול שאיתו דיברתי (של הבדצי"ם) שאלתי אותו "מה אותם עושים לגבי העניין של הברחות" "לגבי ההברחות אין לנו מה לעשות. זה ידוע שיש הברחות, וזיופים יש בכל מקום ופינה, ובזה אין לנו שליטה".

אז אמרתי "יודעים לכתחילה שמגיעים בשר שעשויים להגיע עלם חותמות של הבד"ץ למקררים זה בכלל מגיע מג'נין או מעזה או אני לא יודעת מאיפה,. זה פשוט מזעזע, מחשבה מזעזעת."

נחזור לנקודת ההתחלה שבועיים קודם לכן – התחלנו לגרוס זוהר. וכמובן בלי ידיעה יותר מדי.)

עוד באותו הלילה, ראיתי חיזיון מדהים ומוחשי מאין כמותו. כל מי שאי פעם חווה חיזיון שכזה, יודע שאי אפשר להטיל ספק באמיתות הדברים, שכן הם מוחשיים יותר מכל הדמיונות של עלמא דשיקרא (עולם השקר)..

אני רואה את כ"ק  האדמו"ר שליט"א, הוא הרב הצדיק שלום יהודה גרוס שליט"א, עומד בבית דין של מעלה ואני רואה אותו נלחם על עם ישראל, פשוט נלחם על כל יהודי, אני רואה אותו רץ ממקום למקום. כביכול הוא רץ ליהודי חוזר לבית דין של מעלה לדיינים. רץ שוב פעם וחזור שוב פעם ומנסה להציל עוד יהודי  ועוד יהודי.

וכל הזמן שואלים את האדמ"ר שאלות והאדמו"ר משיב ועונה ומנסה להסביר "ואיך אני מוציא את יהודי פלוני, ואיך אני מוציא את יהודי אלמוני".

 

וככה במאמץ מאד גדול ומוסר דין וחשבון על כל יהודי ויהודי, שהצליח או לא הצליח כ"ק האדמו"ר לעורר ולהוציא מציפורני הס"א (היצר הרע). אני רואה את האדמו"ר מושך אותי ואת בני ביתי חזק, תוך מאמץ בלתי ישוער ממש מוץ מן התבן, עד אשר אני רואה אותו, כמו שולף אותי כלפי מעלה. לידה!!!

בשלב מסויים אני מרגישה זעזוע אני רואה עצמי נולדת אל עולם האמת. נשמות רבות מהעליונים מגיעות וכמו מנקות אותי מהדם והלכלוך ממש לידה.ומנחמות אותי ואומרות לי "הכל בסדר את במקום בטוח".

 

שם למעלה שמחים מאוד על הצלחתו של האדמו"ר להוציאני. ואומרים "כל הכבוד, אבל יש לך עוד הרבה עבודה, תשמיך לרצות". תיכף ומיד אומרים לו שעליו להמשיך במסירות נפשו להוציא עוד ועוד נשמות אבודות. אני מביטה סביבי. מנסה להבין מה קורה פה. אני רואה את האדמו"ר שמח  מוסר דין וחשבון בפני בית דין של מעלה.

 

אני פורצת בבכי (גם בחזיון וגם במציאות).

 

אני מרגישה כל כך עזובה, וכל כך מוגנת, כל כך עזובה מכל העולם, ומצד שני כי יש לנו את האדמו"ר.

 

ואני נבהלת כי אני לא מבינה מה קורה פה לאחר מכן, אני רואה דמות מתקרבת אלי. דמות יוצאת מהיכל הבדולח, הדמות הזו מוארת ,מלאת אור, מלאה אור  ונראית כמלאך השם צבאות.

 

אני רואה שזה הרשב"י הקדוש. אני יודעת בידיעה ברורה שזה הרשב"י. פשוט אנו רואים לא כמו בתמונה ממש גלימה לבנה מכסה את הדמות הזאת.ורואים את הפנים זקן ממש לבן לבן.

 

הוא מתקרב עד אלי ואומר לי: "אני יודע שאת עייפה ומותשת.אני יודע שקשה לך, אני יודע שאת מרגישה שכבר נגמר לך הכח להילחם. אני רואה שקשה לך ללכת נגד הזרם, לא להקשיב לכל הרוחות הזרות,אבל רק דעי שהגעתם לסוף, הגענו לקצה. אך דעי שמרגע שהתחלת לקרוא בזוהר הקדוש, ובעיקר מרגע שהתחלת להפיצו, את מוגנת. אני מגן עלייך והזוהר הקדוש מגן עלייך. רק תחזיקי חזק, את ובני ביתך.

 

תחזיקו חזק באדמו"ר הצדיק (האדמו"ר מהאלמין הרב שלום יהודא גראס שליט"א שה' ישמור אותו) זה אדם קדוש תחזיקו בו חזק, כי רק ככה תגיעו לאמת. ואל תתבלבלו, שכן, הבירור האחרון כבר נמצא בעיצומו. אתם עומדים להיגאל". אבל אני אומרת לרשב"י "אבל אנחנו לא יכולים כבר, נגמר  לנו הכח" אז הוא אומר "תחזיקו באדמו"ר מהאלמין, הוא אדם קדוש עליון, תחזיקו בו חזק, כי הגיע הזמן."

 

ואז אני אומרת: " אבל מה אני אעשה אני כבר לא יודעת מה לעשות,אבל קשה לנו אנחנו לא יכולים יותר". אז הוא אומר:" אל תדאגי אני איתך מהיום והלאה, מהרגע שהתחלת לעסוק בזוהר הקדוש, וגם להפיץ זוהר את מוגנת ושמורה מכל הבאות .דעי לך שהולכת להתחיל מלחמה לא פשוטה,  אבל מהמלחמה הזאת אתם תגאלו. ואני אתן לך את האות שהדברים שלי הם דברי אמת – שמהיום והלאה כל מה שאת תקראי בזוהר  הקדוש  (אני לא זוכרת אם הוא אמר רוב או כל ), אני אתן לך את התבונות להבין מה שאת קוראת."

 

אמרתי "מה אני אבין זוהר?" אז הרשב"י אמר "אני איתך, רק להחזיק חזק כי הגיע הזמן, אתם בבירור האחרון " אני מביטה ברשב"י שפניו כפני מלאך עליון, ומבקשת להתנחם. לפתע אני רואה דמות אחרת, ורואה מולי פנים לבנות אחרות. לבנה בצורה לא רגילה, דמות מאורת מאד מאד –  אליהו הנביא!  ואני יודעת בידיעה גמורה שהוא בא לבשר.

 

הוא מביט בי ומצביע אל עבר בית המקדש ומבקש שאביט.

 

אני מסתכלת אל כיוון אצבעו של אליהו הנביא ורואה חומות, ואור ענק ומדהים הזורח אי שם על החומות.

 

והאור הזה קורא ומבשר "ענווים ענווים הגיע זמן גאולתכם." והקול של אליהו הנביא מתערבב בקול הזה.

 

ואני מסתכלת ואז אני שומעת את אליהו הנביא אומר "הגיע זמן גאולתכם. ענווים ענווים, הגיע זמן גאולתכם. יש לכם את האדמו"ר מהאלמין תחזיקו בוא. כולם להחזיק חזק.

 

וכל מה שהאדמו"ר אומר קודש קודשים. הכל מילה במילה. ולא להרפות ולא להתבלבל". אני מבקשת מהרשב"י שלא יעזוב אותי "אבל כבר די,  אני אחד מול כל העולם.

 

" אין לי כח אנחנו כבר ממש עייפים ותשושים ומתושים, אני רוצה להשאר פה", ומבקשת מהצדיקים שלמעלה שירחמו עלינו כבר ויזרזו את המשיח. אמרו לי "את לא יכולה להשאר פה יש לך עבודה יש לך שליחות לגלות את האמת. ותודיעי לכולם שהזמן נגמר אתם הגעתם לסוף. ועכשיו כל מה שנשאר לכם זה להחזיק חזק."

 

ואני רואה את האדמו"ר כל הזמן הזה, כאילו רץ ונלחם והולך וחוזר, ומנסה להוציא עוד יהודי ונותן את הדין ועומד בפני בית דין של מעלה. ואני רואה כל כך הרבה מראות שאני המומה. ואני אומרת "מה, זהו, באמת הגיע הזמן?" ורק קול מהדהד עוד נשמע ברקע "זהו, הגיע הזמן ורק להחזיק חזק. תחזיקו חזק ואל תעזבו! הבירור לא הולך להיות פשוט אך הזוהר הקדוש מגן על הלומדים אותו ומטהר את ליבם"… ואז קול נורא ואיום נשמע: "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב'".

 

וגם נאמר לי שאנחנו עודמים לפני מלחמה מאד מאד קשה, ומי שלא יזכה להתעורר – ה' ירחם. ומראים לי שבעצם  קיבלנו כבר את כל הסימנים ואת כל האותות הכל כבר ידוע, כולם מרגשים את זה.

 

רק מי שירצה לפוקח את העינים ולצעוד אל האמת יכול לקום ולצעוד אל האמת, ומי שירצה לטמון ראשו בחול-  יטמן ראשו בחול.אבל זהו נגמר הזמן. בוואדות אני אומרת את זה.

 

בחיזיון זה ראיתי על האדמו"ר ובכלל, עוד דברים גדולים ומופלאים שאסור לי לספרם עד ביאת המשיח!

עד כאן.

 

ואחרי החזיון הזה, אני רוצה להגיד, שמהרגע הזה בעצם אני יכולה להסביר לאנשים זוהר, אני פשוט מבינה כמעט כל מה שאני קרואת בזוהר. בשבת הסברתי לבעלי זוהר. ואני יכולה להגיד שהגענו לקצה.

 

בבוקר של יום המחרת אני מקיצה מחלום בו אני רואה עצמי עומדת לטבוע. מרגישה שאני נחנקת. אני עומדת לטבוע אך לפתע מבזיקה בי ידיעה חדה וברורה שאין מה לפחד.

 

שבעצם נגמר הזמן, שכלו כל הקיצים ושאנו עוד רגע קט חוזרים למציאות של התאחדות והתייחדות עם קודשא בריך הוא. ואז אני מתמלאת בשמחה!

 

אני מרגישה שבמציאות שלנו אני פשוט חולמת, אני  חיה בתוך חלום, כי פשוט פה זה לא האמת. ובאמת באותו חזיון ראיתי דברים כל כך גדולים שהבהירו לי שהגענו לקצה, וכל מה שנשאר זה להחזיק חזק.

 

לסיום, כאשר התקשרתי לרב בכדי לספר לו את מה שהותר לי לספר, ואת העובדה שראיתיו מטייל בעולמות העליונים ועומד בפני בית דין של מעלה (לפני כן חשבתי שאת כל עלוני האדמו"ר, על דין תורה בבית דין של מעלה שהאדמו"ר מוציא, הוא כותב מתוך הדגמה למתרחש בעליונים עפ"י הספרים הקדושים. לא ידעתי שכל מה שהרב כותב זה ממה שהוא אכן רואה אי שם בגנזי מרומים)

 

הרב ציחקק בענווה ואמר לי: "כעת את מבינה למה צריך למסור נפש?! כעת את מבינה שהגענו לסוף?! צריך לשנס מותניים ולא לבזבז דקה אחת. להפיץ כמה שיותר את עניין הלימוד בזוהר הקדוש, שמציל נפשות רבות. ורק דעי שמי שלא לומד את הזוהר הקדוש לא יוכל לפקוח את עיניו בכדי להבין שהסטרא אחרא השתלטה על מוחו דרך המאכלות האסורות, דרך הנבלות והטרפות. רק מי שלומד זוהר הקדוש יכול להיטהר מכל המאכלות האסורות ולהתעורר אל האמת! ויתרה מכך, את חייבת לכתוב את הדברים ששמעת ושראית תיכף ומיד בכדי שנוכל להפיצם!"

 

האמת כואבת, מי שירצה לראות אמת, ומי שירצה להמשיך לטמון ראשו בחול – יטמון ראשו בחול.

 

ניתקתי את השיחה, הסתכלתי על המהפכה שסביבי, אמרתי שזכות הרשב"י תעזור לשבת שלי להיות מוכנה, עזבתי הכל והעליתי את הדברים שלפניכם על הכתב. עליי לציין, שאני מאמינה שיצטרך לי עוד זמן רב עד אשר אצליח, אם בכלל, לעכל את הדברים ואת חומרת העניין.

 

אומנם דבר אחד ברור לי וזה שהגענו אל קצה המסלול ומפה והלאה רק הזוהר הקדוש וזכות הרשב"י הקדוש, בע"ה, יוכלו להציל נשמות ישראל מציפורני הסיטרא אחרא (הנמצאת בשלבי גסיסה אחרונים, ועל כן משתוללת בכל כוחה), ולהוציא את יראי השם מהגלות המרה הזאת אל גאולת עולם!

 

ויהי רצון ונזכה כולנו להתעורר ולהתפקח מהסטרא אחרא שהשתלטה על מוחנו ונזכה כולנו לקבל משיח בן דוד ברחמים גדולים, לבניין בית במקדש ולחיי העולם הבא.

 

אני ממש לפני כמה ימים התעוררתי מתוך שינה בלילה בקריאה לבעלי "צריך להציל את עם ישראל, צריך להציל את עם ישראל" ראיתי דברים מאד קשים. צריך לשמוח ולרקוד כי הגענו לקצה כי אנחנו ברגעים ענקיים בהיסטוריה, אנחנו ברגעים להם חיכה העולם ששת אלפם שנה.

 

הגענו לסוף. בעצם אנחנו לא בסוף אנחנו בקצה של הסוף. אנחנו לא בחבלי לידה אנחנו בצירי לידה, בצירי לחץ, אנחנו בסוף. בקצה ממש. בקצה. וכולם מרגישים את זה.

 

היה לי חזיון נוסף בו ראיתי מאורעות קשים שיהיו ח"ו. ואחר כך שוב ראיתי את רשב"י, ושוב פעם ראיתי את אליהו הנביא. ושוב פעם הם אמרו לי: "תודיעי לעם שנגמר הזמן, תודיעי לכל מי שרק את יכולה – נגמר הזמן, הגיע הזמן עכשיו, זה הבירור האחרון – לעזוב את סיר הבשר!."

"

ואני ראיתי חזיון שבו אמרו לי שאנשים יראי השם הם בבעיה גדולה מאד. כי הם נאחזים באלילי הכסף ואלילי הזהב. כולם סביב – כסף, כסף כסף, וזה עבודה זרה ממש!

 

כי הם בעצם מייחסים לעבודה – אם אני אקבל יותר פרנסה או פחות פרנסה. העבודה הזאת תתן לי פרנסה. העבודה היא בגדר השתדלות,אבל אסור לנו לשכוח את זה. הפרנסה היא מהשם. הכסף הוא מה' ואם הקב"ה רוצה – יהיה לנו.

 

וממש ראתי קטרוג מאד גדול על העניין הזה. שאנשים רצים אחרי כסף, כסף, כסף, כאילו שהם יכולים להשיג יותר בכוחות שלהם, זאת אמרת אנחנו נעשה יותר ונקבל יותר. זה עבודה זרה. ממש ליחס לכסף כוחות נפרדים מהקב"ה.

 

אבל דעו לכם אנחנו בסוף,. אנחנו צריכים לעזוב את אלילי הכסף ואלילי הזהב. ולדעת ש'כל מה דעביד רחמנא לטב עביד'. והדברים שאנחנו הולכים לראות בתקופה הקרובה הם דברים מאד לא פשוטים. אבל אנחנו צריכם לשמוח בהם.

 

ומי שיהיה באמת ירא ה' לא צריך לדאוג בכלל, הוא מוגן ושמור. רשב"י אמר לי את זה.

 

תדעו לכם שמי שיחזיק בהקב"ה ולא בשום דבר אחר, כי הכסף עומד לקרוס, "בזמן הקרוב" אמרו לי "הכסף יהיה שווה לנייר טואלט!, תודיעי לכולם!"

 

הקב"ה רוצה שכל מי שצריך להתנקות יתנקה בצורה עדינה.

 

אני אומרת את זה בוואדות שאנחנו צריכים להרפות. כי מי שיחזיק בכסף שלו…

 

איך אפשר לומר  "אני מחכה למשיח, כשאני אסיים לסגור את העסקה הזאת – יבא המשיח".

 

איך אני יכול להגיד  ש"אני מצפה למשיח" אבל זה אחד מהשאלות ששואלים "ציפית לישועה?"

 

איך אני יכול להגיד "צפיתי לישועה" "אם אני רק מחכה לסגור את העסקה, אם אני רק מחכה לחתן את הילד" זה לא יכול להיות ככה אני רוצה משיח עכשיו!

 

והעולם הולך להתנקות בזמן המאד מאד קרוב.

 

אני ראיתי את הכל מוכן. ראיתי את בית המקדש עומד לרדת. אפילו נתנו לי את הזכות להכנס לעזרת נשים בבית המקדש. ראיתי מראה – שכל מה שאני אתאר זה רק יקטין את זה. הזהב והשנהב, דברים שאני לא יכולה לתאר אותם אפילו  זה עוצמה שאין לה סוף!

 

ואנחנו ממש הגענו לקצה של הקצה, ועכשיו כל מה שנשאר באמת זה רק להחזיק חזק מאד.

 

אנחנו נראה הרבה עירובוביה של אמת ושקר. ומי שבאמת ירצה אמת- הקב"ה יסייע בידו.

 

חשוב לי לציין, אחד הדברים החשובים ביותר שאמר לי הרשב"י בחזיון שראיתי –
"דעי לך שמרגע שהתחלת לגרוס זוהר, והתחלת להפיץ זוהר – את שמורה ומוגנת. ותודיעי לכולם – שעכשיו זה הזמן לקרוא זוהר, כי בזכות ההבטחה של הרשב"י שבזכות הזוהר הקדוש נזכה לגאולה ברחמים

 

. אבל כמובן בזכות מי שיקרא זוהר ויעסוק בזוהר יזכה שחבלי משיח יהיו לו קלים יותר, הרבה יותר ברחמים, והוא ירגיש את הרחמים של הקב"ה עליו.

 

צריך להפיץ עכשיו זוהר. המון המון להשקיע בדבר הזה. כבר עבר הכל, למדנו הכל.

 

רשב"י אמר לי להודיע לכולם:לקורא בזוהר, נשים, גברים, ילדים, זקנים, עמי הארצות, כולם ללא יוצא מן הכלל. כי כבר הגענו לזמן שצריך לזרוק את השכל, ממש בתמימות, ולקיים "כל אשר יורך".

 

אמרתי לבעלי שהוא צריך ללמוד חצי שעה זוהר ביום.

 

לפני שבועות ספורים ראיתי חיזיון בו אני רואה בשמיים את 70 אומות העולם עומדים מעלינו עם חרבות שלופות ופה פעור לבולענו ומולם עומד משיח בן יוסף עם ספר זוהר פתוח ביד ונלחם בהם על ידי קריאה בזוהר הקדוש. ללא חרבות וללא כלי מלחמה, רק באמצעות הזוהר הקדוש. כל זמן שמשיח בן יוסף (שאגב, ראיתי מי הוא אך אסור לי לגלות) עמד מולם עם ספר הזוהר  תוך כדי קריאה ולימוד בו, לא ניתנה להם רשות לפגוע בנו. בעצם מלחמתו של משיח בן יוסף באומות העולם, וההכנה כולה של העולם לקראת התגלות משיח בן דוד היא ע"י לימוד הזוהר, שמטהר את נשמות ישראל ומשיבן למוטב.

 

אבל באמת בידוע ובוודאות אני גם ראיתי את הכל למעלה, הכל מוכן, ראיתי את בית המקדש מוכן לרדת. הראו לי את בית המקדש עומד  מוכן לרדת, וראיתי אבנים ענקים גדולות ועוצמתיים בגודל של בניינים, רבי קומות, שכביכול עומד מלמעלה ומוכן לרדת למטה כדי לכתוש את הרע ולנקות את הארץ מהטומאה. אבל באמת יהי רצון שיהיה ברחמים.

 

בברכה, הרבנית פלונית."

 

אשריכם  ישראל שאתם מקיימים בכ"ל (בגימטריה בהמ"ה) מאדך,  וקונים ביוקר בשר כשר העיקר לא להכשל באכילת טריפות ח"ו.

ונזכה בזכות זה לבשורת אליה"ו (בגימטריה בהמ"ה ) ולביאת ב"ן (בגימטרה בהמ"ה) דוד צדקנו במהרה בימינו אמן.

 

בשר כשר  בגימטריה ברית קודש. לומר שהאוכל בשר כשר יועיל לשמירת הברית וכן כתב בליקוטי הלכות:  כל מיני טרפות נמשכין מבחינת פגם הברית, ועל כן יש שבעים טרפות כנגד הרע הכולל של שבעים לשון, שכולם משוקעים בתאוה זו מאד, ועל ידי אכילה בכשרות, דהינו שנשמרין בשלמות מנבלות וטרפות וכו', על ידי זה נכנע הכסילות, וזוכין לתקון הדעת ולתקון הברית ולפרנסה ברוח. (הלכות טרפות, הלכה א', אות א-ב(:

 

זעקת הרשב"י לכל יהודי: "בן אדם מה  לך נרדם, אל תירא ואל תחת קום קרא אל אלקיך, את החלק של הזוהר שעלה בגורלך!"

וכבר היה מעשה מעשה נורא שהובא  בספר "סניגוריא" שכתב הגה"ח המקובל הצדיק ר' שמעון הווריץ זצוק"ל שהיה (ממייסדי ישיבת שער השמים ביחד עם ר' חיים לייב אויערבך אביו של הגרש"ז). חיבר ספר זה בעיצומה של השואה. ובו מעורר על חיוב לימוד הזוה"ק  ובפרט עכשיו להביא ה גאולה ברחמים (וכתב ללמוד שעה ויותר! בכל יום, עיין שם מעמוד 38 והלאה וכתב שם (עמ' 39) בשם החיד"א שבצפת עשו חבורה ללמוד וזוהר וחילקו ביניהם.

 

וז"ל : "בצפת ת״ו שהיו נוהגין לילך למערת רשב״י זי״ע בכל ל״ג לעומר כמה חכמים ולומדים שם כל ספר הזוהר, ומחלקים אותו לכל אחד מהקוראים חלק אחד, והיה היום שהיה עמהם איש אחד ונתנו לו גם כן חלק אחד מהזוהר עם הקוראים לקרות עמהם, והיה יודע בעצמו שאינו יודע לקרות, והוא כבהמה בצורת אדם, מה עשה אותו האיש קודם שיגיע העת של הלימוד יצא לחוץ מהמערה וילך הלוך ובכה הרבה מאד עד שנפלה עליו תרדמה וישן במקומו, ואז בא אליו רשב״י זי״ע בחלום, ואמר ליה: "מה לך נרדם, אל תירא ואל תחת קום קרא אל אלקיך, החלק שעלה בגורלך" השיבו האיש, "הרי אני כבהמה ואיני יודע כלל לקרות", אמר ליה רשב״י "קום קרא, ואני אסייעך, ותמצא עצמך קורא כגדולי החכמים", וכן היה והקיץ משנתו ומצא עצמו יודע בטוב, ותמהו עליו כל הרואים אותו שמצאו בו דברים נוראים שלא ידעו בו מקודם עד כאן המעשה, עיי"ש

 

והיה מעשה גם בימינו אנו  ברבי יוחנן בונאן זצ"ל שהיה בעל תשובה שאמר לו רבו רבי ניסים פרץ זצ"ל לגרוס בכל יום הרבה זוהר והיה בוכה בכל יום על שלא לומד ולא יודע את התורה. ורק גרס זוהר בהתמדה בכל יום. ויהי היום ויחלום חלום והנה בחלומו ראה את רשב"י  ודיבר עימו. ובבוקר מצא שהיה יודע ומבין את כל לשון הזוהר הקדוש בעל פה.

וככה מספר: רבי יוחנן: לילה אחד למדתי גמרא, סתם, בלילה התעוררתי לכל ההמולה שאני בכפר ערבי, נלחם עם ערבי וערבייה, הם קמים ואני נופל. הם נופלים ואני קם. בסוף נפלו שניהם על הרצפה, ונרדמתי, והתעוררתי בחדר שינה של אישה זקנה עטופה שחורים, השכינה הקדושה, אומרת לי בוא. ואמרתי לה מי את? מוות? אז, (קרבה את אצבעה לפיה) ועשתה ש, ששש! אמרתי : מוות: "שמע ישראל".

אמרה לי: בוא. אמרתי לה: את המוות! אומרת לי: ש, שששש!

לקחה אותי ביד שלה, ואנו טסים למעלה, טסים,

אני רואה את תל- אביב, ממש תל אביב, אורות, בנין דיזנגוף סנטר, עולה עולה עולה, והושלכתי לתוך מערה. בתוך המערה (אני אז לא ידעתי מי זה רשב"י).

מזרון אחד יושב איש – רשב"י, מזרון שני – שלי.

אני מתיישב, ואנחנו מדברים שעות, ימים, לילות, ואחרי הדיבור נכנסה שמחה ללב, שמחה שמחה.

ופתאום הגיע איזה אברך צעיר ואומר, הגיע זמן ללכת, אז רבי שמעון בר יוחאי אומר לי "לך תגיד שלום לסבא". אני הולך, רואה את סבא יצחק שלי יוצא מהיכלא גדולה (בדולח), בלי ראש, בלי גוף רק עם ראש, סבא, סבא, והוא אומר: נפתלי? אז אני אומר: אני נפתלי? אני יוחנן!

ואז אומר לי: "יוחנן!" ואז נישק אותי, בירך אותי, ואז פנה לאברך ואמר לו: קח אותו למזנון, תן לו שתי חתיכות.

אמר לו: "רבינו, הוא לא יוכל לאכול חתיכה אחת, איך שתי חתיכות?"

אמר לו: תתן לו.

לוקח שתי חתיכות – הכנסתי לפה. הפה התמלא, ואני אוכל ואוכל ולועס ולועס ולועס את הזוהר, וכל הזוהר נכנס לגוף שלי, ואני מבין את כל הזוהר, ושכחתי להגיד שיום קודם קראתי זוהר, ולא הבנתי אף מילה, לא הבנתי אף מילה, קראתי והזוהר נכנס לתוכי.

ואחרי כמה זמן, אין לי זמן, לא ידוע כמה זמן, האברך הפך להיות גדול, ואמר לי: "הגיע הזמן ללכת. ולקח אותי לסלע, ועל הסלע היה כתוב מלא אותיות.

לקח מטה, ולחץ על האותיות, א', י', י', כ', ה', נתן מכה ונפתח הסלע.

התעוררתי במיטה, קמתי – הלכתי למקוה, (פעם ראשונה בחיים), טבלתי במקוה התפללתי בנץ, פתחתי [פתח] אליהו, [והבנתי הכל], כאילו אני קורא עברית, ואני קורא עברית לשון הקודש, הכל ברור, לא רק הכל ברור, אלא מבפנים בפנים.

למחרת לאחר תפילת הנץ, [אני] קורא "חוק לישראל" והכל ברור. קראתי זוהר כמו עברית. מאותו היום ידעתי את הזוהר בעל פה.

האדמו"ר מהאלמין : האם גם כל כתבי האריז"ל?

רבי יוחנן:  הכל! התלבש בתוך המוחין, העולמות העליונים, העולמות התחתונים.

האדמו"ר מהאלמין שואל: האם גם אדרא? הכל? סיפרא דצניעותא?.

רבי יוחנן: הכל, הכל.

האדמו"ר: עם כל הביאורים? זכרת את כל כתבי האר"י?.

רבי יוחנן: הכל הכל, בלי לדעת, אף פעם לא למדתי!

האדמו"ר מהאלמין: זה האוכל של הרשב"י, הוא נתן לך אוכל.

מתי זה היה?

רבי יוחנן: בשנת תשס"א- תשס"ב.
ונעתיק מפרק כ"ח מספר נדחי ישראל של בעל החפץ חיים.זיע"א
בו יבואר גודל העונש של מאכלות האסורות.
כתוב בפרשת האזינו דברים ל"ב, "כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה ענבמו ענבי רוש אשכלות מרורות למו חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר, הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם וכו'". וביאור הכתוב נראה על פי מה שהביאו הספרים בביאור דברי הנביא, במיכה ז', "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע", היינו כשאדם חוטא תיכף נברא משחית לחבל אותו, שמהחטא שלו נברא משחית, ואם הקב"ה היה מניחו תיכף היה יורד ומעניש את האדם, שהיה תובע ממנו מזון, כיון שהוא נברא על ידו, אבל הקב"ה ברוב חסדו כביכול נושא עוון וטומנו וחותמו באוצרות ומפרנסו שם, כי הכל צריכים להשפעה, וממתין לאדם עד יום מותו פן יחזור בו בתשובה, זה שאמר הכתוב "מי אל כמוך נושא עון" שלא כמדת בשר ודם, שלא די שאין מעניש למורד אלא גם מפרנס לנושא בו כדי שלא יזיקהו. אבל סוף כל סוף אם אין עושה תשובה והאדם מוכרח למות, מיד פותח הקב"ה את אוצרותיו כי לא לעולם יזין אותם, ותיכף יוצאים המשחיתים שנבראו מהעבירות, וכל אחד מענישו באותו אבר שחטא בו.

וממשיך החפץ חיים: ואמרתי שכל זה רמוז בתורה בפסוק הנזכר לעיל, "כי מגפן סדום גפנם" והוא מליצה יפה, דהיינו כשם שהאדם כשעושה מצוה נוטע עבורו בגן עדן איזה נטיעה יפה בעץ החיים, והוא משל לתענוגים הרוחניים, כדי שיתענג אחר כך בבואו שמה, כן ממש כשעושה עבירה ניטע עבורו בגיהינום אילן מר שיין פירותיו הם ארסיים כארס תנינים וחמת פתנים, ובבואו שמה הוא מוכרח לשתות ולמצות שמריהם, והוא הכל משל לעונש המר והנמהר אשר הוא מקבל על ידי משחיתיו.
ועתה נבאר הכתוב, כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה וכו', היינו כשאדם עולה בדעתו ומהרהר לעשות העבירה, תיכף ניטע גפן עבורו בסדום, דהיינו מקום הגופרית והמלח והוא מרמז על הגיהינום, ורוצה לומר שהותחל להבראות עבורו מקום מוכן לפורענויות, ואחר כך כשמתחיל לעשות העבירה גופא, נגמר האשכולות המרים מן הגפן, זה כשמתחיל לעשות את העבירה, וכשגומר את העבירה נסחטו האשכולות ונעשה היין המר שהוא כולו ארס כחמת תנינים, וזהו שאמר "אשכלות מרורות למו חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר".

וכל זה רמז לבריאת המשחיתים שנגמרו בשלימות לאחר גמר העבירה, והם מוכנים ומזומנים תיכף לחבלו ולהשחיתו בכל כוחותם, ושמא יאמר האדם אם כן, איה הם, הלא אנו רואים עושי עבירות מידי יום ביומו ואין שטן ואין פגע רע, לזה משיב הכתוב, "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי", שאני טומנם אותם וחותמם באוצרותי ואיני מניחם לצאת לחבל פן יחזור האדם בתשובה, ומה שכפל הכתוב "כמוס עמדי חתום באוצרותי", הוא כי יש שני מיני משחיתים שאחד גרוע מחברו, שאחד מועיל לו הטמנה, מה שנטמן באיזה מקום שלא יראה את האדם ויזיקו, והשני אכזריות שלו גדולה כל כך שצריך דוקא לחותמו ולסגרו באיזה אוצר המוכן לזה. וזהו מדוקדק בלשון הכתוב, "חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר", כנגד שני מיני משחיתים אלו, ולכן מסיים "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי", כל אחד לפי ענינו.

ושמא תאמר עוד, אם כן טוב הדבר שאנו נמלא כל תאות לבנו והמשחיתים לא יפגעו בנו, לזה אמר הכתוב, "לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם", דהיינו בעת שימוטו רגלי האדם, וזה בעת פרידת הנפש, תיכף נפתח סגור האוצרות והם מוכנים לקבל נקם מאתו. ושמא יאמר האדם מתי יהיה דבר זה, רק אחר מאה שנה, לזה אמר הכתוב, כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו, כי באמת לא ידע האדם את עתו כי פעמים רבות יסובב על ידי עונות העצומים נקרב עת מיתתו, כמו שאמר הכתוב בקהלת ז', "אל תרשע הרבה פן תמות בלא עתך", ולזה אמר "וחש עתידות", דהיינו דבר הרע העתיד להיות בסוף כמה שנים מחיש לבוא לפני זמנו ע"י מעשים רעים.

היוצא מדברנו שמכל עבירה ועבירה נברא כח המשחית שיענישהו אח"כ, וכמו שכתוב "תיסרך רעתך ומשובותיך תוכיחוך", וכו', והיינו, שהרעה גופא היא המייסרת אותו, וכעין זה אמרו חז"ל, כל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו ומוליכתו ליום הדין, ומה שדקדקו לומר כל העובר עבירה אחת, להורות לנו דאפילו יש לו רק עבירה אחת שעשה בעודו בחייו ולא עשה תשובה, מכל מקום היא נדבקת בו ואינה נפרדת ממנו עד שמוליכה אותו למקום הדין. וכל שכן אם יש לו כמה וכמה עוונות, בודאי כולם הם מקיפין אותו ומוליכין אותו לבית המשפט.

ועתה נבוא לעניננו, האיש שהרגיל נפשו למאכלות אסורות, כמה מאות לאוין דאורייתא עבר על ידי זה, ומכל עבירה נברא משחית אחד שממתין רק עד שימוט רגלו ואח"כ יקבל העונש על ידו, ואם כן כמה מאות מלאכי חבלה לבושין שחורין ומתעטפים שחורים יהיו רצין אחריו ומלפפין אותו להוליכו לגיהינום, מקום החושך והמר, ושם ישפטו אותו.

ומי יוכל לשער גודל היסורין והצרות שיסבול אפילו על לאו אחד, ועל אחת כמה וכמה על כמה מאות לאוין וחייבי כריתות שעבר בימי חייו על ידי המאכלות האסורות, ואז ינהם באחריתו ויתמה על נפשו, איה היה שכלי, איך שנאתי תמיד המוסר שהיו מיסרין אותי בני עמי, כמו שאומר במשלי, "ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר", לומר זכור את בוראך, הלא תצטרך לבוא אליו לסוף ימיך, ואיך תשא פניך אליו, ולא עוד אלא שהעזתי כמה פעמים נגד פניהם של המוכיחים וחרפתים וגדפתים וחשבתי שהם שוטים ואני החכם והמשכיל, עתה ראה חכמתך והשכלתך שחפרת בור עמוק לנפשך, ויתודה בעצמו אז על עוונותיו כמו שאמרו חכמינו ז"ל עירובין כ"ב, וגם מובא שם שמצדיק הדין עליו בראותו את גודל הקלקולים שפעל למעלה בעולמות הקדושים וגם ריבוי הקליפות והחיצונים שנתרבו ונתגברו על ידו, אבל מי יועיל לו אז? כי אין תשובה אלא מחיים, כשאדם עוד פה, כידוע כמה צריך להזהר ממאכלות האסורות, שמלבד שהוא עבירה גדולה, עוד הוא משקץ את נפשו בזה, וכדכתיב בקרא בפרשת קדושים כ' כ"ד, "והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור", וכו', וכמו שפירש רש"י שם בתורת כהנים, שכוונת התורה על בהמה שלא נשחטה, וכן עוף שלא נשחט כהלכה, ועל זה מסיים קרא "ולא תשקצו את נפשותיכם וכו', והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'.

והעבירה מטמטמת לבו של האדם, כדאיתא בגמרא יומא ל"ט, תנא דבי רבי ישמעאל, עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם". וגם על ידי שהוא מתחיל להמשיך על עצמו רוח הטומאה על ידי מאכלות האסורות, מטמאין אותו מלמעלה גם כן, כדאיתא בגמרא שם, תנו רבנן, ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה, מלמטה – מטמאין אותו מלמעלה, בעולם הזה – מטמאין אותו לעולם הבא.

וזה לשון הזוהר הקדוש פרשת שמיני (מא:): וְתָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּאָכִיל מֵאִינּוּן מַאֲכָלֵי דַּאֲסִירֵי, אִתְדְּבַק בְּסִטְרָא אָחֳרָא, וְגָעִיל נַפְשֵׁיהּ וְגַרְמֵיהּ, וְרוּחַ מְסָאָב שַׁרְיָא עָלֵיהּ, וְאַחְזֵי גַּרְמֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בֶּאֱלָהָא עילאה וְלָא אָתֵי מִסִּטְרֵיהּ, וְלָא אִתְדְּבַק בֵּיהּ. וְאִי יִפּוּק הָכִי מֵהַאי עָלְמָא, אֲחִידָן בֵּיהּ כָּל אִינּוּן דַּאֲחִידָן בִּסְטָר (ס"א דאתיין מסטר) דִּמְסָאֲבָא, וּמְסָאֲבִין לֵיהּ וְדַיְינִין לֵיהּ כְּבַּר נָשׁ דְּאִיהוּ גַּעֲלָא דְּמָארֵיהּ, גַּעֲלָא בְּהַאי עָלְמָא, וְגַעֲלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.

וּבֹא רְאֵה, כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל מֵאוֹתָם מַאֲכָלִים אֲסוּרִים, נִדְבָּק בַּצַּד הָאַחֵר, וּמְתַעֵב נַפְשׁוֹ וְעַצְמוֹ, וְרוּחַ טְמֵאָה שׁוֹרָה עָלָיו, וּמַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בָּאֱלוֹהַּ הָעֶלְיוֹן, וְלֹא בָא מֵהַצַּד שֶׁלּוֹ וְלֹא נִדְבַּק בּוֹ. וְאִם יָצָא כָּךְ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹחֲזִים בּוֹ כָּל אוֹתָם הָאֲחוּזִים בְּצַד (שבא מצד) הַטֻּמְאָה, וּמְטַמְּאִים אוֹתוֹ וְדָנִים אוֹתוֹ כְּאָדָם שֶׁהוּא נִתְעָב שֶׁל רִבּוֹנוֹ, נִתְעָב בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִתְעָב בָּעוֹלָם הַבָּא.

 

וְעַל דָּא כְּתִיב, וְנִטְמֵתֶם בָּם בְּלָא א', דְּלָא אִשְׁתְּכַח אַסוּותָא לְגִעוּלֵיהּ, וְלָא נָפִיק מִמְּסָאֲבוּתֵיהּ לְעָלְמִין. וַוי לוֹן, וַוי לְנַפְשַׁיְיהוּ, דְּלָא יִתְדַבְּקוּן בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי לְעָלְמִין, דְּהָא אִסְתְּאָבוּ. וַוי לְגַרְמַיְיהוּ, עָלַיְיהוּ כְּתִיב (ישעיה סו) כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְגוֹ', וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר. מַאי דֵּרָאוֹן. סִרְחוֹנָא. מַאן גָּרִים לֵיהּ, הַהוּא סְטָר דְּאִתְדַּבָּק בֵּיהּ.

וְעַל זֶה כָּתוּב וְנִטְמֵתֶם בָּם, בְּלִי א', שֶׁלֹּא נִמְצֵאת רְפוּאָה לְתוֹעַבְתּוֹ, וְלֹא יוֹצֵא מִטֻּמְאָתוֹ לְעוֹלָמִים. אוֹי לָהֶם! אוֹי לְנַפְשָׁם, שֶׁלֹּא יִדְבְּקוּ בִּצְרוֹר הַחַיִּים לְעוֹלָמִים, שֶׁהֲרֵי נִטְמְאוּ! אוֹי לְעַצְמָם! עֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה סו) כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְגוֹ', וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר. מַה זֶּה דֵּרָאוֹן? סִרְחוֹן. מִי גָרַם לוֹ? אוֹתוֹ הַצַּד שֶׁנִּדְבָּק בּוֹ.

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ו) כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וְגוֹ'. אִסְתַּכַּלְנָא בְּמִלֵּי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, וְכֻלְּהוּ אֲחִידָן בְּחָכְמָה עִאבישי בן לאה. כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ, הַאי קְרָא, בְּשַׁעֲתָא דְּדַיְינִין לֵיהּ (דף מ"ב ע"א) לְבַּר נָשׁ בְּהַהוּא עָלְמָא כְּתִיב, כָּל הַהוּא דִּינָא, וְכָל מַאי דְּסָבִיל בְּהַהוּא עָלְמָא, וְנָקְמִין מִנֵּיהּ נִקְמָתָא דְּעָלְמָא. לְפִיהוּ: בְּגִין פִּיהוּ, דְּלָא נָטִיר לֵיהּ, וְסָאִיב לֵיהּ לְנַפְשֵׁיהּ, וְלָא אִתְדְּבַק בְּסִטְרָא דְּחַיֵּי, בְּסִטְרָא דִּימִינָא. וְגַם הַנֶפֶשׁ לֹא תִמָלֵא, לָא תִּשְׁתְּלִים דִּינָהָא לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. דָּבָר אַחֵר לֹא תִמָלֵא, לָא תִּשְׁתְּלִים לְסַלְּקָא לְאַתְרָהָא לְעָלְמִין, בְּגִין דְּהָא אִסְתְּאָבַת, וְאִתְדַּבְּקַת בְּסִטְרָא אָחֳרָא.

רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, (קהלת ו) כָּל עֲמַל אָדָם לְפִיהוּ וְגוֹ'. הִסְתַּכַּלְתִּי בְּדִבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, וְכֻלָּם אֲחוּזִים בְּחָכְמָה עֶלְיוֹנָה. כָּל עֲמַל אָדָם לְפִיהוּ, הַפָּסוּק הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁדָּנִים אֶת הָאָדָם בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם כָּתוּב. כָּל אוֹתוֹ הַדִּין, וְכָל מַה שֶּׁסּוֹבֵל בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם וְנוֹקְמִים מִמֶּנּוּ נִקְמַת הָעוֹלָם – לְפִיהוּ, בִּשְׁבִיל פִּיהוּ שֶׁלֹּא שָׁמַר אוֹתוֹ וְטִמֵּא אוֹתוֹ אֶת נַפְשׁוֹ, וְלֹא נִדְבַּק לְצַד הַחַיִּים לְצַד הַיָּמִין. וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא, לֹא תִשְׁתַּלֵּם דִּינָהּ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. דָּבָר אַחֵר לֹא תִמָּלֵא, לֹא תִשְׁתַּלֵּם לַעֲלוֹת לִמְקוֹמָהּ לְעוֹלָמִים, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הִיא נִטְמְאָה וְנִדְבְּקָה לַצַּד הָאַחֵר.

 

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מַאן דְּאִסְתְּאָב בְּהוּ, כְּאִילּוּ פָּלַח לְעֲבוֹדָה זָרָה, דְּאִיהוּ (דברים יז) תּוֹעֲבַת יְיָ', וּכְתִיב לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה. מַאן דְּפָלַח לְעֲבוֹדָה זָרָה, נָפִיק מִסִּטְרָא דְּחַיֵּי, נָפִיק מֵרְשׁוּתָא קַדִּישָׁא, וְעָיִיל בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא. אוּף מַאן דְּאִסְתְּאָב בְּהָנֵי מֵיכְלֵי, נָפִיק מִסִּטְרָא דְּחַיֵּי, וְנָפִיק מֵרְשׁוּ קַדִּישָׁא, וְעָיִיל בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּאִסְתְּאָב בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְעַל דָּא וְנִטְמֵתֶם בָּם כְּתִיב בְּלָא א'.

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מִי שֶׁנִּטְמָא בָהֶם, כְּאִלּוּ עָבַד לַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהִיא תּוֹעֲבַת ה', וְכָתוּב לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה. מִי שֶׁעוֹבֵד לַעֲבוֹדָה זָרָה, יוֹצֵא מִצַּד הַחַיִּים, יוֹצֵא מֵרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה וְנִכְנָס לְרָשׁוּת אַחֶרֶת. אַף מִי שֶׁנִּטְמָא בַּמַּאֲכָלוֹת הַלָּלוּ, יוֹצֵא מִצַּד הַחַיִּים, וְיוֹצֵא מֵרְשׁוּת הַקְּדֻשָּׁה וְנִכְנָס לְרָשׁוּת אַחֶרֶת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּטְמָא בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְלָכֵן כָּתוּב וְנִטְמֵתֶם בָּם בְּלִי א'.

 

וּכְתִיב, וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכָל אֲשֶׁר תִּרְמוֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם לְטַמֵּא. מַאי לְטַמֵּא. לְטַמֵּא לְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דְּהָא אִינּוּן מִסְאֲבִין, וּמִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא קָא אַתְיָין. וְכָל חַד אִתְדַּבָּק בְּאַתְרֵיהּ.

וְכָתוּב (ויקרא כ) וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשּתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא. מַה זֶּה לְטַמֵּא? לְטַמֵּא אֶת הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהֲרֵי הֵם טְמֵאִים, וְהֵם בָּאִים מִצַּד הַטֻּמְאָה, וְכָל צַד נִדְבָּק בִּמְקוֹמוֹ.

ואיתא במדרש שוחר טוב, כל המחליט עצמו לעבירה אין לו מחילה עולמית, רוצה לומר, אף בעת שיתגברו רחמי ה' על העולם מכל מקום לא ימחלו לו מטעם שהפקיר את רצונו של הקב"ה לגמרי ונעשה חלות לעבירה הזו.

גם גופו מתפתם מאיסור, ובהמשך הזמן נעשה גופו מלא משקצים ורמשים ונבילה וטריפה, ומה יכול להיות מגוף טמא כזה, כי אפילו אם יהיו לו זכותים גדולים משארי מצוות ומעשים טובים והם ימליצו טוב בעדו שיקום לעת התחיה עם שאר מתי ישראל, אחר כל היסורים והעונשים שתקבל הנפש בגיהינום, אין לשער ולערוך גודל צרת הנפש שיהיה לו לאדם לבסוף על ידי זה, דהלא ידוע דכשנתקלקל לו לאדם בפנימיותו, כגון שנתהפך באיזה מקום בגידיו הדם לליחות, מוכרח הרופא לעשות לו [אפעראציאן] (ניתוח) לחתוך במקום זה ולשאוב הליחה משם, ואח"כ יוכל לחזור ולהרפא, דאם לא כך, עלול להתקלקל הדם יותר ויותר עד שימות.

וכן אם נתהוה לו כזה בשני מקומות או בשלושה, מוכרח לסבול יסורים שיחתכו בשניים ושלשה מקומות לשאוב הליחה משם, אבל אם חס ושלום יתפשט הליחה בידיו וברגליו ובגופו בכמה מקומות מוכרח למות, דכי יחתכו כל גופו?

וכאשר יחתכו האם יוכל לסבול כל כך יסורים?

ועתה נתבונן בעניננו, הלא ידוע מספרים הקדושים, שלפיכך אמר הקב"ה לאדם, "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", משום שע"י אכילה של עץ הדעת טוב ורע נתערב בו כח הרע, שלא יוכל להאיר עליו אור ה' שיחיה אותו לנצח ומוכרח למות, שע"י יסורי הקבר יתעכל כח הרע הטמון בתוכו ויתפרש ממנו ויזדכך החומר כדי שאח"כ כשיקום בעת התחיה יוכל להאיר עליו אור ה' ויחייהו לנצח,

והוא דוגמא ממש כמו שמוכרח לפרוש הליחה מאת האדם החי כדי שישאר בחיותו.

ועתה נתבונן בעניננו, האיש אשר מילא גופו בחייו מנבלות וטרפות והוא ימות לבסוף, אפילו אם נאמר שיזכה לתחיה אחרי שיקבל גמול עוונותיו בגיהינום, הלא על כל פנים יצטרך עוד תיקון איום, [אפעראציא נוראה] (ניתוח נורא), שיצטרך להתעכל חלק עפר הרע הטמון בכל אבר ואבר שבגופו, ובכל קרום דק שנמצאו בו. כי הלא כשאדם אוכל נתפשט כח המאכל בכל אבר ואבר, מכף רגלו ועד ראשו ואפילו על קרומי העין וכדומה, כדי שיזדככו וישארו רק החלק העפר הנעשה מכשרות, ויוכל לקום בעת התחיה ולזכות עם עם ישראל יחד, וכמה יסורין יסבול מזה עד שיתעכל כל חלקי הרע הטמון בכל חלקי הגוף מכף רגלו ועד ראשו, וינהום באחריתו על כל זה.

גם על ידי מאכלות אסורות מסתלק הצלם אלהים מן האדם, כדאיתא בזוהר הקדוש פרשת משפטים בסופו, ועלול לבוא כמה מאורעות על האדם, כמו שאמרו חכמים ז"ל על הפסוק, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, אם אתם מובדלים מן העמים עובדי גילולים הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו, דאף שבעת שהוא מתרצה להתערב עם הגויים בכל עניניהם, נראים כאוהבין אותו, אבל כל זה רק בהתחלה, אבל בהמשך הזמן נסבב לו על ידם גופא רעות רבות וצרות עליו, כי הקב"ה מסלק את שמירתו ממנו עבור זה, וכבר צווח הכתוב ואמר, "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר", אבל האיש השומר עצמו ממאכלות האסורות, אף בעת דחקו, נושא על עצמו הצלם אלוקים וניצול ממאורעות רעות.

וזה שהועיל לדניאל חנניה מישאל ועזריה שנזהרו מפת בג המלך ומיין משתיו להנצל מיד נבוכדנצר. וכדאיתא בזוהר הקדוש פרשת משפטים (קכה:):

תָּאנָא, בְּמָה זָכוּ דָּנִיֵאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, דְּאִשְׁתְּזִיבוּ מֵאִינּוּן נִסְיוֹנֵי, אֶלָּא בְּגִין דְּלָא אִסְתָּאֲבוּ בְּמֵיכְלֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב (דניאל א) וַיָּשֶׂם דָּנִיֵאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לא יִתְגָּאַל בְּפַת בַּג הַמֶּלֶךְ וְגוֹ'. וְתָאנָא בִּסְתִימָא דְּמַתְנִיתִין, מֵיכְלָא דְּהַהוּא רָשָׁע, בִּשְׂרָא בְּחָלָבָא הֲוָה וּגְבִינָה עִם בִּשְׂרָא, בַּר מֵיכְלָן אַחֲרָנִין, וְדָא סָלִיק לֵיהּ בְּפָתוֹרֵיהּ, בְּכָל יוֹמָא.

שָׁנִינוּ, בַּמֶּה זָכוּ דָנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁנִּצְלוּ מֵאוֹתָם נִסְיוֹנוֹת? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ בְמַאַכְלֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּתוּב (דניאל א) וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ אֲשֶׁר לֹא יִתְגָּאַל בְּפַת בַּג הַמֶּלֶךְ וְגוֹ'. וְשָׁנִינוּ בְּסֵתֶר הַמִּשְׁנָה, מַאֲכַל אוֹתוֹ הָרָשָׁע, בָּשָׂר בְּחָלָב הָיָה וּגְבִינָה עִם בָּשָׂר, פְּרָט לְמַאֲכָלִים אֲחֵרִים, וְזֶה עָלָה לוֹ עַל שֻׁלְחָנוֹ בְּכָל יוֹם.

 

וְדָנִיֵאל דְּאִסְתָּמַּר מֵהַאי, כַּד רָמוּ יָתֵיהּ לְגוּבָא דְּאַרְיָיוָותָא, אִשְׁתְּלִים בְּצוּלְמָא דְּמָארֵיהּ, וְלָא שָׁנֵי (בראשית קצ"א ע"א) צוּלְמֵיהּ לְצוּלְמָא אַחֲרָא, וְעַל דָּא דַּחֲלוּ אַרְיָיוָותָא מִנֵּיהּ, וְלָא חַבְּלוּהוּ. וְהַהוּא רָשָׁע, בְּשַׁעֲתָא דְּמַלְכוּתָא אִתְעָדֵי מִנֵּיהּ, (דניאל ד) וְעִם חֵיוַת בָּרָא הֲוָה מָדוֹרֵיהּ, אַעְדֵּי צוּלְמָא דְּאַנְפּוֹי מִנֵּיהּ, וּמֵהַהוּא יוֹמָא, לָא אִתְחָזֵי צוּלְמֵיהּ, צוּלְמָא דְּבַר נָשׁ. וְכָל בְּעִירָא דְּאָתֵי, אִתְחָזֵי לֵיהּ, צוּלְמָא דְּזִינֵיהּ, וְנוּקְבֵיהּ, וַהֲווּ אַתְיָין עָלֵיהּ כֻּלְּהוּ, וּבְכַמָּה זִמְנִין הֲווֹ אַכְלִין לֵיהּ חֵיוָת בָּרָא, בַּר דְּאִתְגְּזַר הַאי עוֹנְשָׁא עָלֵיהּ, בְּגִין דִּכְתִּיב, (חבקוק א) וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס, בְּגִין כַּךְ, כֹּלָּא יִתְקַלְּסוּ בֵּיהּ, כָּל הַהוּא זִמְנָא.

וְדָנִיִּאִל שֶׁנִּשְׁמַר מִזֶּה, כְּשֶׁזְּרָקוּהוּ לְגֹב הָאֲרָיוֹת, הִשְׁתַּלֵּם בְּצֶלֶם רִבּוֹנוֹ, וְלֹא שִׁנָּה צַלְמוֹ לְצֶלֶם אַחֵר, וְלָכֵן פָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ הָאֲרָיוֹת וְלֹא חִבְּלוּ בוֹ. וְאוֹתוֹ רָשָׁע, בְּשָׁעָה שֶׁהָעָבְרָה מִמֶּנּוּ מַלְכוּתוֹ וּמְדוֹרוֹ הָיָה עִם חַיּוֹת הַשָּׂדֶה, הָעֳבַר מִמֶּנּוּ צֶלֶם פָּנָיו, וּמֵאוֹתוֹ יוֹם לֹא נִרְאָה צַלְמוֹ צֶלֶם שֶׁל אָדָם, וְכָל בְּהֵמָה שֶׁבָּאָה, נִרְאָה לָהּ בְּצֶלֶם שֶׁל מִינָהּ וּנְקֵבָתָהּ, וְכֻלָּם הָיוּ בָאִים עָלָיו, וּבְכַמָּה פְעָמִים הָיוּ אוֹכְלוֹת אוֹתוֹ חַיּוֹת הַשָּׂדֶה זוּלַת נִגְזַר עָלָיו הָעֹנֶשׁ הַזֶּה, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב (חבקוק א) וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס, מִשּׁוּם כָּךְ כֻּלָּם הִתְקַלְּסוּ בוֹ כָּל אוֹתוֹ זְמַן.

 

תָּא חֲזִי, מַה כְּתִיב, (דניאל א) וּלְמִקְצַת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶן טוֹב מִכָּל הַיְלָדִים הָאוֹכְלִים אֶת פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ. נִרְאָה מַרְאֵיהֶן טוֹב, דְּצוּלְמָא דְּמָארֵיהוֹן לָא אַעְדִּיאוּ מִנְּהוֹן, וּמֵאַחֲרִנֵי אַעְדִּיאוּ. מַאן גָּרִים הַאי. בְּגִין דְּלָא אִתְגַּעֲלוּ בְּגִיעוּלֵי מֵיכְלֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בְּהוּ, וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי. (שמות כד) וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל יְיָ' וְגוֹ'. וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר, (קל"א ע"א) מַאן אָמַר. דָּא שְׁכִינְתָּא. עֲלֵהּ אֶל יְיָ', כְּמָה דִּכְתִּיב, (שמות יט) וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וְגוֹ'. (ס"א ויקרא אליו יי') אֲמַאי כָּל דָּא, לְקַיְּימָא עִמְּהוֹן קַיָּים, בְּגִין דְּהָא אִתְפְּרָעוּ, מַה דְּלָא נָפְקוּ הָכִי מִמִּצְרַיִם, דְּאִתְגְּזָרוּ, וְלָא אִתְפְּרָעוּ, (מ' ע"א) וְהָכָא הָא אִתְפְּרָעוּ, וְעָאלוּ בִּבְרִית קַיָּימָא, דִּכְתִּיב, (שמות טו) שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט. דַּיְיקָא וְשָׁם נִסָּהוּ, בְּהַאי אָת קַדִּישָׁא, דְּאִתְגַּלְיָיא בְּהוּ, וְהָכָא אִתְקַיָּים בְּהוּ, עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה גְּזִירָה דְּקַיָּימָא, דִּכְתִּיב, וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וְגוֹ'.

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, וּמִקְצָת יָמִים עֲשָׂרָה נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב (וגו') מִן כָּל הַיְלָדִים הָאֹכְלִים אֵת פַּת בַּג הַמֶּלֶךְ. נִרְאָה מַרְאֵיהֶם טוֹב – שֶׁצֶּלֶם רִבּוֹנָם לֹא זָז מֵהֶם, וּמֵאֲחֵרִים זָז. מִי גָרַם אֶת זֶה? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִגְעֲלוּ בְּגִעוּלֵי מַאַכְלֵיהֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתוּב בָּהֶם, וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי.

 

וְיָדוּעַ הָעֹנֶשׁ בְּחִבּוּט הַקֶּבֶר עַל הָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת: כָּתַב בְּסֵפֶר אוֹר צַדִּיקִים (פֶּרֶק י"ט), וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: דַּע כִּי מִי שֶׁלֹּא הָיָה מְדַקְדֵּק בְּמַאֲכָלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא הָיָה נִזְהָר לְהַבְחִין בֵּין אִסּוּר לְהֶתֵּר, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ אִסּוּר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה אֶלָּא מֵחֲכָמֵינוּ ז"ל. עָנְשׁוֹ שֶׁלְּאַחַר מוֹתוֹ בָּא הַמְמֻנֶּה עַל חִבּוּט הַקֶּבֶר וּמַכֶּה עַל בִּטְנוֹ בְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל בַּרְזֶל וְאֵשׁ, עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת וְיוֹצֵא פַּרְשַׁנְדָּא, וְאָז מְהַפְּכִין אוֹתוֹ עַל פָּנָיו וּמַכִּים אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ בְּלַע מַה שֶּׁהוֹצֵאתָ, הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִדִּין הַקָּשֶׁה הַזֶּה וּמְדִכְוָותֵיהּ, וּבִפְרָט בְּאִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב שֶׁהוּא עָוֹן חָמוּר, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

ומי שאינו מדקדק באכילת ספק איסור מתגלגל בעלין של אילן ובכל פעם שהרוח מנענע הוא סובל יסורים וצער גדול מאד". ספר קב הישר – פרק מ.

בעל לשון הרע וכל אוכלי נבלות וטרפות ומאכילין אותן לישראל דינם בכלב – כתבי הרמ"ע מפאנו – מאמר תקוני תשובה – פרק י.

"והמאכיל נבלות נדון בעלה האילן בסוד כי תהיו כאלה נובלת עליה שהרוח בא ומטרפו זמן רב עד שלסוף נעקר ונופל והוא סוד הכרת שבו". רמ"ע מפאנו – מאמר תקוני תשובה – פרק י.

 

הַגָאוֹן הַקָדוֹש רבי הילל קָאלָאמַיֶיער זי"ע מֵבִיא בְּסִפְרוֹ עֵת לַעֲשׂוֹת (ח"א שְׁאֵלָה צב מַעֲרֶכֶת מַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת) הַעַבֵירָה שֶׁל הַמַּאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת חָמוּר מֵאוֹד, חוּץ מִזֶּה שֶׁעוֹבְרִים עַל לֹא תַּעֲשֶׂה בְּכָל כַזַּיִת, וְחַיָיבִים בְּמַלְקוֹת, וְהוּא נִקְרָא רָשָׁע, הוּא גַּם גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ רָעָה גְּדוֹלָה וְאָסוֹן גָּדוֹל, כִּי גּוּפוֹ מְפוּטָם בְּאִיסוּר, כִּי הָאוֹכֵל שֶׁאֵינוֹ נָקִי נוֹתֵן לוֹ אֶת הַכֹּחַ, וּבְדֶרֶךְ זוֹ נִשְׁמָתוֹ מִסְתָאֶבֶת. – וְעַבֵירָה גּוֹרֶרֶת עַבֵירָה, וּמִמֵּילָא אַחַר כָּךְ קָשָׁה לוֹ לְקַיֵּים אֶת מִצְווֹת הַיַּהֲדוּת, וְזֶה מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הָאַמִיתִּית לְיִרְאָה וּלְאֶהוֹב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְעָבְדוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, וּבְכָל זֹאת הֵם מְזַלְזְלִים בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. – יֶשְׁנָם חֲלָקִים שֶׁכָּל בֵּיתָם אֵינוֹ מִתְנַהֵל כְּלָל עַל פִּי כְּלָלֵי הַכַּשְׁרוּת, וְיֶשְׁנָם אֲחֵרִים שְׁאֶצְלָם הַבַּיִת מְנוּהָל עַל פִּי כָּל כְּלָלֵי הַכַּשְׁרוּת, אַךְ הַעַבֵירָה הִיא קַלָּה מֵאוֹד בְּעֵינֵיהֶם, וּכְשֶׁהֵם נוֹסְעִים בָּאֳנִיָּה אוֹ בְּרַכֶּבֶת הֵם מֵקִילִים לְעַצְמָם וְאוֹכְלִים מִכָּל הַבָּא לְיַד, וּמִמֵּילָא לִבָּם מִטַמְטֵם. – כְּשֶׁהֵם יַגִּיעוּ לְעֵת צָרָה וְהֵם יִצְעֲקוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִשְׁמַע לָהֶם? וְאוֹתָם אֵלּוּ הַמְּטַמְּאִים וּמְשַׁקְצִים אֶת נַפְשָׁם, כְּשֶׁהֵם מְפַטְּמִים אֶת נַפְשָׁם בַּאֲכִילַת נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת עֲלֵיהֶם אוֹמֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – "לֹא עַמִּי אַתֶּם" אַתֶּם אֵינְכֶם שַׁיָיכִים לִי עַכַּ"ל.

 

מכתב מזעזע על המכשולות הרבות בכשרות בד"ץ עדה החרדית

דוד שווימער – רב ומו"ץ שכונת בית ישראל

רחוב לייב דיין 15 פעיה"ק ירושלים תובב"א
טלפון 02-5377510

בס"ד, יום שני ה' שבט תשע"א

למעכ"ת הדר"ג הגאונים חברי הביד"ץ שליט"א דפה עיה"ק ירושלים תובב"א, אחדשה"ט בכבוד הראוי

במענה לשאלה שנשאלתי היום במושב בית דין דפה עיה"ק ירושלים, אודות מה שאמרו בשמי שהעופות הנשחטים במפעל "הידורים" שבהשגחת הביד"ץ, יש לחשוש שאינם כשרים, ומה הם הנימוקים לחשש זה, הנני להבהיר כדלהלן:

חשש זה מתבסס על שלושה נימוקים עיקריים שהם:

א. שלטון הפחד שמשליט מנהל המפעל החדש אלעזר ויס על השובי"ם, עד שנתונים הם בלחץ אימתני ובאיום תמידי לפטר אותם ממשרתם אם לא יספיקו די העבודה ומחמת איום זה גם יראים להטריף עוף שאינו כשר.

ב. האיום התמידי המרחף על השובי"ם והמשגיחים ע"י הנהלת ועד השחיטה ויראים לסור מהוראתם, הנוגדת לעתים כל דעת ודין תורה ולעתים הוא היפך מהשגחה על כשרות הבשר והעופות. תחת שיסורו השובי"ם והמשגיחים להוראת הרבנים. באיום "שלא יקבלו משכורת" ו"נראה מי בעל הבית כאן" גם עירובם התמידי בעניינים הלכתיים בשעה שאין תפקידם אלא בניהולו הכספי של וועד השחיטה , משרה אוירת אימה בין השובי"ם ומשגיחי הכשרות היראים לדווח לרבנים על מכשולים.

ג. חשש כבד מלהעניק כשרות לאחד שאינו שומר תורה ומצוות, וביותר לאחד הידוע כאינו נאמן, שהוא בעל מפעל "הידורים" וגופי הכשרות בארץ הקודש, שהכשירו הבשר והעופות במפעלים שתחת בעלותו כבר התנערו ממנו, לאחר שנכחו ברמאותו וזיופיו, (וקלא דלא פסיק שגם וועד הכשרות של עדתינו נוכחו בדגים ששיווק בהשגחת הבד"ץ שהם דגים טמאים).

ויוסבר: אין מן הצורך להכביר במילים, על שלטון הפחד האימתני שמשליט מנהל המפעל אלעזר ויס על השוחטים, הנתונים בלחץ נוראי של הספק העבודה, עד שמן הנמנע שמן עבודה מהירה כזאת לא תצא תקלה תחת ידם, כי הדברים הידועים בין השוחטים, וניתן בניקל לברר אצלם הדבר. ואסביר דברי במקצת : 1) במקום השחיטה ששוחטים העופות, התקין המנהל, עין אלקטרוני המפקח על עבודת השוחטים, ואם משתהים במקצת בעבודתם, מיד מתקשר טלפונית לאחד מן הממונים (ובכוונה תחילה אני נמנע מלנקוב בשמו, כדי שלא לפגוע בכבודו, לפי שגם הוא נתון תחת לחץ נורא זה), כדי ללחוץ עליו לזרזו בעבודתו. 2) אחד מן השוחטים הוותיקים והמפורסמים, מהמיוחדים והמובחרים שבין השוחטים של עדתינו, נפסל בהוראה מפורשת של אחד מהממונים שם (בתיאום עם מנהל המפעל ?) [ובמידת הצורך אף אנקוב בשמו, ויהיה ניתן לבירור] מלשמש כשוחט במפעל החדש, לפי שעבודתו נעשית במתינות ובישוב הדעת, שלא כפי הקצב הדרוש במפעל החדש, וכדבריו של הממונה שאין ביכולתו של שוחט זה "לערוף ראשים". 3) אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה הורה, מטעמים מסחריים, לשוחטים במפעל החדש, בתיאום עם מנהל המפעל, לעבור על תקנת וועד השחיטה, שנתקנה מאז ומקדם ומטעמים הלכתיים, שלא לשחוט יותר מעשר אלף עופות ביום. וזאת לאחר שהממונה האחראי עוזב כבר את שערי המפעל ו"מעיפים אותו הביתה", כלשונו של מנהל המפעל, בתיאום עם אחד מחברי הנהלת ועד השחיטה. 5) תמוהה העובדה מאד, מה שהעידו השוחטים בפניי שמאז שהחלו לשחוט במפעל החדש כמעט ולא נפסל סכין אחרי השחיטה, ואילו במפעל הישן הם מעשים בכל יום שנפסלים סכינים כמה פעמים ביום, ופוסלים כל העופות שנשחטו בהם, מאז הבדיקה האחרונה שנמצאת מהודרת. 6) מוזר מאד שביום שלמחרת שיורד גשם נפסלים במפעל הישן הרבה עופות מחמת פגימת הסכינים (הנגרמים עקב לכלוך העופות) [בתחילת שבוע זה, שהיה לאחר הגשם של יום השבת, נפסלו כמה וכמה סכינים כמו כן לפני כשבועיים נפסלו במפעל הישן 3000 (שלשת אלפים) עופות ביום אחד, מחמת פגימת הסכינים], ואילו במפעל החדש לא נפסל אפילו סכין אחד [כפי עדות השוחטים, ובמידת האפשר אף אנקוב בשמם וניתן לבירור]. 7) תמהים אנו על העובדה שלפני כמה שבועות, סיפק משק אחד עופות הודו לשני המפעלים, גם במפעל הישן וגם למפעל החדש [כעדות המשגיח, שבמקרה הצורך אנקוב את שמו] ובעוד שבמפעל הישן נפסל כל תוצרת של אותו היום, והופסקה השחיטה לשם כך, מחמת ספיקות שנתגלו בבני מעיים, שנבעו מחומר הזרקה מוגבר שהזריקו בעופות, ואילו במפעל החדש נשחט הכל והוכשר ללא שום ספיקות ושאלות. 8) זאת ועוד אנו תמהים, היתכן שבמפעל הישן מובאים מידי יום ביומו כמה שאלות על שתי מרוח, ואילו במפעל החדש לא היה מעולם שאלה כזו. 9) גם מבקשים אנו לברר כמה פעמים נשאלה שאלה על עוף או קורקבן, האם כל זאת אינו אומר דרשני. וכל זאת עקב הלחץ האימתני והפחד התמידי שנתונים בהם השוחטים והבודקים.

וכאן נשאלת השאלה, האם אין בכל הנימוקים אלו לעורר חשש על כשרות השחיטה במפעל החדש.

ומכאן לסעיף השני על האיום התמידי המרחף על השובי"ם והמשגיחים על ידי הנהלת וועד השחיטה, שאם יאמרו דבר שאינו כרצונם, או יפעלו שלא כהוראתם יפוטרו מיד מעבודתם, גם אם הוראתם נוגדת, לעתים, כל דעת ודין תורה, ולעתים הוא היפך מהשגחה על כשרות הבשר והעופות. היתכן כזאת בישראל שיהיו השובי"ם והמשגיחים נתונים ללחץ חיצוני שייראו מלומר את האמת ולדווח לרבנים הממונים על כל מכשול. 1) האם בהוראת אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה למשגיח שלא לנסוע להשגיח בעת העמסה שלא יהיה בהם חשש נפולות, דבר הנוגד כל דעת ודין. המשגיח אף הוזהר שלא יגלה לרב הממונה שאינו נוסע, אלא אדרבה, המשגיח הוזהר לומר בפני הרב, שאכן השגיח על כך. [ובמידת האפשר אנקוב בשמו]. והמשגיח דיווח על הוראה זו למשגיח הממונה עליו, ומשום שדיווח המשגיח הממונה, אודות המכשול לרבנים, פוטר ממשרתו, אתמהה. 2) שלא להתייחס לכך מה שניתנה ההוראה על ידי אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה למשגיח המיועד לכך שאין צורך לנסוע להשגיח בצרכניית "אושר עד" על הבשר והעופות הנמכרים שם. 3) בהוראתו של אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה [שאנקוב את שמו במידת הצורך] ניתנה הוראה לשוחטים שבמפעל החדש, לעבור על תקנת וועד השחיטה, שהורה ראש צוות השחיטה לשוחטים שלא לעבוד יותר משש שעות ביום, כתקנת וועד השחיטה זה מכבר, וזאת כמובן מטעמים הלכתיים, השוחטים ששאלו אודות תקנת וועד השחיטה, נענו באיום שאם לא יעשו כן "נראה מי בעל הבית כאן". 4) עירובם התמידי בעניינים ההלכתיים בכשרות העופות והבשר, בעת שאין תפקידם אלא בניהולו הכספי של וועד השחיטה, משרה אוירת אימה בין השובי"ם ומשגיחי הכשרות, ויראים לדווח לרבנים על מכשולים. ואף משתמשים באיומים כלפי רבנים ומוצי"ם שיפוטרו ממשרתם אם לא ימלאו אחרי דרישותיהם, ויהינו להביע דעתם דעת תורה [כפי שנוכח גם מעכ"ת שליט"א לשמוע בעת הדיון בבית הדין באיומיו של אחד מחברי הנהלת וועד השחיטה]. ואטו כי רוכלא ניזול ונימני כל המקרים בהם איימו על השוחטים, הבודקים והמשגיחים, כי אם יאמרו דבר שלא כרצון חברי הנהלת וועד השחיטה, או יעשו שלא כרצונם יפוטרו ממשרתם "ונראה מי בעל הבית כאן", ו"מי נותן המשכורת". ועומדים הם תחת איום תמידי שלא לפצות פה שלא כרצון חברי הנהלת וועד השחיטה. והדברים ניתנים לבירור אצל השובי"ם והמשגיחים [כשלא יעמדו תחת איום פיטורין, ולא ייראו לומר את האמת]. 4) גם לא שמעו בקולו של מרן הגאב"ד שליט"א שהורה להם לפרסם הודעה מיוחדת בחנויות המוכרות בשר טרי ללא בלומבס. 5) לא זו בלבד אלא שבתקופה אחרונה מייחדים לעבודה אחראית זו, כשחיטה, וממנים כשוחטים לשחיטה המהודרת של עדתינו, אברכים צעירים אשר רבים מהם אינם יודעים העבודה כראוי, ומן הנמנע שיעשו עבודתם כראוי. במקום אשר עד עתה ידוע היה כי לא ניתנה עבודה זו אלא למבוגרים, יראים ושלמים, הבקיאים היטב במלאכתם. ומתקנת וועד השחיטה שלא למנות שוחטים שהם למטה מגיל שלושים.

האם אין בכל האמור לעיל לעורר חשש, ויותר מזה, על כשרות העופות והבשר הנשחטים במפעל החדש.

ומכאן שהתאמת החשש הכבד מלהעניק הכשר לאחד שאינו שומר תורה ומצוות, שהיה אחד מאבני היסוד בכשרות העופות והבשר, שהעמידם הגאון הגדול מורנו רבי מאיר ברנדסדורפר זצוק"ל, שמסר נפשו עשרות בשנים להעמיד השחיטה המהודרת של עדתינו על מכונה, המפורסמת בכל העולם בהידורה. ונימוקיו עימו: 1) בעוד שאצל יהודי כשר שהוא שומר תורה ומצוות, מפקחים בארבע עיניים שלא יבוא לידי מכשול בעת חולשתו כשיתגבר עליו יצרו, הרי אצל אחד שאינו שומר תורה ומצוות מן הנמנע מלהשגיח כל העת שלא יבוא לידי רמאות, והיה מנמק לומר שדי בכך שמשגיח הכשרות הממונה על הבלומבס יסיח דעתו לרגע אחת, כדי להביא בלומבס למקום אחר, ומיד יקח אחד מהפועלים גלגל שלם של בלומבס המונה כחמש מאות אלף בלומבס, ויעשה בהם כאוות נפשו. להאכיל נבילות וטריפות ברבבות עופות. [באומרו שמבחינה מסחרית כדאי לו לבעל המפעל לשכור פועל מיוחד שיהיה מיועד עבור זה, להמתין להסחת דעתו של המשגיח לרגע אחת ביום, כדאי לקחת גלגל בלומבס, וכך יעלה בידו להכשיר הרבה עופות שפוסלים בשחיטה המהודרת של עדתינו, ואף גרוע מזה רח"ל]. 2) ביותר לאחד כזה שכל מגמתו הוא לשבור את מחירי השוק, ולעיתים הוא מוכר למטה ממחיר הקרן [ולאחר שיעלה בידו להיות המפעל הבלעדי שתחת ההשגחה, יעלה את המחירים] בוודאי יחפש כל הדרכים לרמות ולזייף כדי שעל ידי זה יהיה בידו להוריד המחירים. [לא לחינם כמעט נשחטו לאחרונה במפעל החדש עופות הודו, שלא אושרו על ידי המשגיח הממונה על הזריקות, עד להתערבותו של המשגיח הממונה על הזריקות שזעק ככרוכיא למנוע שחיטה זו, בעוד שמתחילה היה הוא צריך לאשר המשלוח, וללא אישורו אין להביא כלל עופות אלו למפעל]. 3) גם הנהלת וועד השחיטה עצמה ידעה מנתונים אלו, ולשם כך העמידו פנים ברמאות, עד לפני כחצי שנה, שהמפעל החדש נתונה תחת בעלותו של שומר תורה ומצוות, גם כשכבר נודע לכולם מי הוא בעל המפעל האמיתי. 4) תמוהה העובדה מאוד, שבעוד שבמפעל הישן שתחת ההשגחה, שמורים הבלומבס והוואלגראמעס בכספת הנעול במנעול כבד, הרי שבמפעל החדש מונחים הבלומבס והוואלגראמעס, שהם יסוד הכשרות המעידה על כשרות הבשר, בארגז של גבס הנעול במנעול פשוט, ומובן לכל שבניקל יעלה ביד כל אחד המעונין בזה, להוציא משם בלומבס וואלגראמעס כאוות נפשו. 5) מה עוד שכל זה מדובר באחד, כאמור לעיל, שגופי הכשרות השונים בארץ התנערו ממנו עקב רמאותו וזיופו התמידי [שמכיון שחלק גדול מהעופות והבשר בארץ נתונים תחת בעלותו, קל בידו לנייד עופות ובשר מכאן לכאן והדברים מובנים לכל]. 6) ביותר שיש קלא דלא פסיק, שוועד הכשרות של עדתינו החרדית נוכחו, כאמור, שהדגים ששיווק בחותמת הביד"ץ הם דגים טמאים. והיאך ניתן לסמוך עוד על מידת אמינותו על כשרות הבשר והעופות.

נ.ב. כאמור מסיבות הנימנות לעיל בסעיף ב, 4, נמנעתי מלנקוב בשמות האנשים בדברים האמורים כאן, אך במידת הצורך, ובמידת האפשר, ובהסכמת האנשים, במידה ולא יהיו נתונים תחת איומים, אף אנקוב בשמותם באופן שיהיה ניתן לברר כל העובדות הנ"ל לאשורם ולאמיתותן.

לאור כל האמור לעיל, מובן מאליו, שללא דיון ובירור מעמיק כדי לתקן כל המכשולות, ולהחזיר סדרי כשרות השחיטה המהודרת על כנם, כפי שהתקינו לעשות בחיים חיותו של מורי ורבי הגאון הקדוש, צדיק האמת רבינו מאיר ברנדסדורפר זצוקלה"ה, נמנע ממנו על פי דין ודעת תורה, לכתוב מכתב התנצלות או תמיכה.

ואנכי את נפשי הצלתי לאחר מסירת הדברים והנימוקים למעכ"ת שליט"א

הכותב וחותם בצער ודמע בראות כבלע את הקודש

 

קצת מהשאלות בדין תורה בבית דין של מעלה

בית דין:למה אכלת מאכלות אסורות? לא קראת שהבשר בהמה טרף?

אבישי בן לאה: לא רציתי לקרוא, כי לא שמעתי מהרבנים שלי שצריך בכלל לפחד מהבית דין של מעלה, וחשבתי מה זה נוגע לי כעת, יש לי זמן לאחר מאה ועשרים לטפל בזה, מי מאמין בכלל שיש דבר כזה?

בית דין: האם לא ראית מה שציין לך האדמו"ר מהאלמין רשימת הספרים שכותבים מה הולך בכשרות השחיטה?

אבישי בן לאה: ראיתי, ולא רציתי לקרוא, כי ידעתי אם אני יקרא יהיו לי בעיות ולא אוכל לאכול את שאהבה נפשי, וכי לא נאכל בשר? האם אני במדריגת פרוש? או האם אני בגרמניה? ב"ה שיש לנו כסף לקנות אוכל, וכפי מה שאני אוכל יש לי יותר כוח, ובכלל האם אפשר בכלל לחיות בלי בשר? הלא כתוב כתוב בתורה הקדושה מי יאכילנו בשר?

בית דין: לא מקובל בבית דין, כאן תשלם על כל מה שאכלת!

אבישי בן לאה: כבר שילמתי הרבה כסף על הבשר הכשר בעולם התחתון? מה עוד הפעם לשלם על זה? (בעלי המכשירים כבר גנבו ממני מאות אחוזים יותר מהבשר של הגוים?) לא מספיק ששילמתי שם?

בית דין: כאן לא מדובר על כסף, כאן מדובר על עשיית ניתוחים על כל אבר ואבר שנהנה ממאכלות אסורות, האם לא ראית מה שהחפץ חיים כותב בספרו "נדחי ישראל" פרק כח שמי שאוכל מאכלות אסורות יצטרך לעבור בשמים ניתוח וזיכוך על כל אבר וגיד ועצם? הלא למדת כל יום מהפץ חיים על לשון הרע ולמה לא שמעת בקולו?

בית דין: למה אכלת בשר נבילות וטריפות?

אבישי בן לאה: אכלתי רק בהכשר הרבנים שליט"א.

בית דין: אבל קראת בעיתונים שרוב הבשר בארץ בא מיריחו ועזה ומסרוסיה ועוד, ואיך סמכת על הבשר שזה לא משם?

אבישי בן לאה: אבל הרבנים שליט"א, אמרו שזה כשר, ולא היה לי חוצפה לומר שזה טריפה, וממילא אכלתי כמו שכולם אוכלים.

בית דין: האם לא ראית את הקונטרס סודות הכשרות, ששם מבואר שאי אפשר לסמוך על כלום!!!

אבישי בן לאה:  ראיתי, אבל תאוות הבשר גבר עלי, ונזכרתי במי יאכילנו בשר וכל יום חשבתי רק על הבשר, מתי אגיע לבית לאכול בשר!!! אינני מבין מה רוצים מבן אדם פשוט כמוני?

בית דין: כל ההצטדקויות אינם מקובלות בבית דין של מעלה, ואתה צריך לילך לגיהנום.

אבישי בן לאה: אבל למה שלא תקחו את הרבנים לגיהינום למה אני דוקא, הם יותר חשובים ממני, אם תקחו אותם יהיה לכם אדם חשוב שם!

בית דין: לא מקובל בבית דין, ואתה צריך לילך לגיהנום, ותסחוב אותם אתך, ותצעק שם שהם ילכו קודם!!!

בית דין: למה אכלת בשר בהמה? ולמה לא שמעת בקול האדמו"ר שאמר שכמעט בכל בתי השחיטה של עופות בארץ לא בודקים הסכינים מפגימות, ומתירים פגימות גדולות, ופגימה אותיות מגיפה, ולכן יש כל הרבה יתומים ואלמנות, וכל זה באשמת הרבנים והאוכלים משחיטתם, האם לא פחדת מהשאלות שישאלו אותך בבית דין של מעלה?

אבישי בן לאה: ראיתי, אבל לא שמעתי מהרבנים שלי שצריך להפסיק לאכול ולפחד מהבית דין של מעלה, וחשבתי שזה לא בשבילי, אז מה אתם רוצים ממני, זה בוודאי לא נוגע לי, ובפרט שכל הרבנים שאני שואל את שאלותי ואני נותן להם את מעות המעשר והוראת קבע, ואם יש לכם טענות אעביר אותם אליהם, כי הם היו יכולים לומר לי האמת, ואם היו אומרים לי בוודאי הייתי שומע, אז מה אתם רוצים ממני בן אדם פשוט?  האם יכול להיות שכל עם ישראל הצדיקים נכשלים במאכלות אסורות?

בית דין: כל ההצטדקויות אינם מקובלות בבית דין של מעלה, ואתה צריך לילך לגיהנום, ולעשות לך ניתוח על כל גיד וגיד ואיבר ואיבר, כמו שראית בוודאי בספר "נדחי ישראל" להחפץ חיים זי"ע פרקים כ"ח כ"ט

בית דין: האם לא ראית את את השאלות ותשובות מהאדמו"ר מהאלמין ובו נדפסו כמה מהשאלות, שישאלו אותך בבית דין של מעלה?

אבישי בן לאה: ראיתי, אבל לא שמעתי מהרבנים שלי שצריך להפסיק לאכול בשר בהמה ועוף משחיטה רגילה ולפחד מהבית דין של מעלה, וחשבתי שזה לא בשבילי, אולי זה להקנאים בירושלים, אבל הם גם אוכלים… אז מה אתם רוצים ממני, זה בוודאי לא נוגע לי, ובפרט שכל הרבנים שאני שואל את שאלותי ואני מכבד אותם ואני מהנה אותם, הלא הם תלמידי חכמים גדולים, ואם יש לכם טענות אעביר אותם אליהם, כי כתוב בתורה כל שיש בידו למחות וכו', והם היו יכולים למחות ולומר לי האמת, אם יש אמת בדבר? אז מה אתם רוצים ממני בן אדם פשוט?

בית דין: כל ההצטדקויות אינם מקובלות בבית דין של מעלה, ואתה צריך לילך לגיהנום, ויעקרו לך את השיניים אחת אחת!

אבישי בן לאה: ראיתי, אבל למה שלא תקחו את הרבנים לגיהינום למה אני דוקא, הם יותר חשובים ממני, אם תקחו אותם יהיה לכם אדם חשוב שם!

בית דין: לא מקובל בבית דין, ואתה צריך לילך לגיהנום, ותסחוב אותם אתך, ותצעק שם שהם ילכו קודם!!!

בית דין: האם לא שמעת מהאדמו"ר מהאלמין ש – פגימה היא אותיות מגיפה, וכל שבוע ושבוע ניתוספים 50 עד 70 יתומים חדשים, [זה מה שאנחנו רואים עין בעין] האם יש לך מגיפה גדולה מזו? שנגרם מפגימות בסכיני השחיטה!

האם אתם לא מקבלים כל יום בדואר מקופה של צדקה להודיע לכם כמה יתומים ניתוספו היום, וזה לא אפילו 10 אחוז של הרשימה, כי אלו רק מהם שזכו לאסוף כסף בשבילם, וכמה לא זוכים אפילו לעזור להם, ומה עם כל הנושרים שיצאו מהדת הישראל עבור שאכלו מאכלות אסורות, כל יהודי שוה לפי החשבון הקטן 48 מיליון יהודים.

הבית דין ממשיך: הלא ראית מה שכתב הגה"ק המפורסם רבי אברהם מיוחס בספרו היקר בני אברהם, וז"ל: אם עונותיו של האדם גרמו לו שמת קודם זמנו, אז נפרעים ממנו גם על זה שגרם לו למות קודם זמנו, ונקרא מאבד עצמו לדעת רח"ל עכ"ד. ואם כן איך אכלת מהבשר הזה ששוחטים בסכינים מלא פגימות, ואין כמעט מושג כזה של פגימות ברוב מקומות השחיטה בארץ ישראל, ואין מדברים בכלל על כל אופן השחיטה שהיא טריפה, או חשש טריפה רח"ל.

בית דין: למה לא הפסקת לאכול בשר בהמה ועוף כשראיתה את המכתב של הרב שווימער שסמכת עליו 20 שנה!

אבישי בן לאה: קראתי ולא רציתי להאמין, כי איך יכול להיות שכל הצדיקים שותקים, ולא שמעתי מעוד רבנים שיזהירו אותנו לא לאכול בשר!!! ועוד האם אפשר בכלל לחיות בלי בשר? הלא כתוב כתוב בתורה הקדושה מי יאכילנו בשר?

בית דין: האם לא שמעת גם כן שהגה"צ הרב לנדא שליט"א והגה"צ רבי אמנון יצחק אמרו שאין בשר כשר בעולם? הלא שמעת את הדרשות שלו ולמה אכלת הלאה?

אבישי בן לאה: אם יש לי מאות רבנים שלא אומרים כלום ונותנים הכשרים על הכל, מה הייתי צריך להחמיר יותר? הלא ראיתי שהרבנים הגדולים גם כן אכלו, ואף פעם לא שמעתי מהם מילה אחת שהבשר טרף? תקחו אותם לגיהנום ולא אותי?

בית דין: לא מקובל בבית דין, כאן תשלם על כל מה שאכלת! ותסחוב איתך את כל הרבנים שלא אמרו לך לא לאכול וסמכת עליהם!!!

ואז לקחו אותו שני מלאכי חבלה ועקרו לו את השיניים, ושוב החזירו אותם ועקרו אותם שוב וחוזר חלילה. מלאכים שחורים זה בלי הרדמה של רופא שיניים, זה בלי רחמנות.

ואז הוא עבר ניתוח נוראי להוציא את כל המאכלות האסורות ממנו.

וחיבוט הקבר איום וגיהני גיהנם לכמה שנים, שלא נדע!

ואז הוא התגלגל בעלי האילן,וכל פעם שהרוח הניע את העלים הוא סבל יסורים גדולים עד מאד, עד שלבסוף נעקר ונפל. ואז התגלגל בכלב.

לכן הבה נקבל על עצמינו לא לאכול בשר בהמה כלל ולאכול רק עוף משחיטה קטנה וכשרה.

בואו נתכונן ונדע מה להשיב בבית דין של מעלה.

אבישי בן לאה :קיבלתי על עצמי כבר בעולם הזה גם אני וגם אשתי תחיה לא לאכול רק דגים כשרים (כי גם בדגים יש בעיה – תולעים, וצריך לדאוג שזה באמת יהיה דג כשר וכו'), ותודה רבה להאדמו"ר מהאלמין עבור כל ההתעוררות הגדולה הזאת.

 

[1]  נודע לי כעת, [ועוד נודע לי הרבה דברים שאין הנייר יכול לסובלם] כאשר ה רב הגאון רבי דוד שווימער שליט"א רב ומו"ץ בשכונת בית ישראל בירושלים, שפירסם מכתב בחמש עמודים את המכשולים הנוראים מה שיש בהשחיטה של העדה החרדית בירושלים, ואיימו עליו להרוג אותו [וכן רצו להרוג את הגה"צ רבי משה שטרנבוך כשאמר על הכריסים שהם טריפה והיה מודעות גדולות בכל ירושלים עיה"ק, ובתוך שעתיים לא נראה אפילו מודעה אחת כי הם הורידו את זה תיכף, והכל נשלט על ידי שותפם של עמלק – ועל טריפות של הכרסים, ידוע לכל השוחטים שכבר 8 שנים יש הבעיה הזאת של נקיבת הכרסים] אם לא יכתוב מכתב חדש שהכל כשר, ולבסוף בגלל שעמד על דעתו ולא רצה בפרסומים של שקר, [והם פרסמו פרסומים שאין הדעת של ירא שמים סובלתן] העבירו אותו ממשמרתו. זאת אומרת שמשלמים לו כסף רק אם יגיד שהכל כשר!!! וכשרות כזה שייכת רק לעמלק ושותפיו כמו שהמשנה אומרת טוב שבטבחים שותפו של עמלק. (קידושין פ"ב). ומי שרוצה להבין באמת את כל הבעיות של השחיטה כיום יעיין בארבע מאות ספרים שכתבתי על הכשרות, ויתבהר הכל.

וּכְבָר יָדוּעַ שֶׁבָּעִתּוֹנִים כְּבָר פִּרְסְמוּ בְּעֵרֶךְ 2000 מִקְרִים אֵיךְ שֶׁתָּפְסוּ טְרֵפוֹת עִם הֶכְשֵׁרִים מְהֻדָּרִים. – וְאֶחָד שָׁאַל אוֹתִי פַּעַם לְגַבֵּי הֶכְשֵׁר שֶׁל הָרַב…, הַאִם זֶה טוֹב וּמְהֻדָּר, אָז סִפַּרְתִּי לוֹ שֶׁפַּעַם פָּגַשְׁתִּי יְהוּדִי מִבֵּית שֶׁמֶשׁ שֶׁעוֹבֵד בְּמִפְעָל גָּדוֹל שֶׁל בָּשָׂר, וְסִפֵּר לִי שֶׁבְּאוֹתוֹ מִפְעָל מַגִּיעַ קוֹנְטֵיינֶרִים שֶׁל בָּשָׂר, עִם כָּל מִינֵי הֶכְשֵׁרִים גְּלַאט וְאֵינוֹ גְּלַאט, וְגַם בָּשָׂר בְּלִי הֶכְשֵׁר וְגַם בָּשָׂר שֶׁעָבַר אֶת הַתַּאֲרִיךְ – וְגַם הַרְבֵּה פְּעָמִים הַפְרִיזֶער עַל הָאֳנִיָּה נִתְקַלְקֵל וּמִמֵּילָא הַבָּשָׂר כְּבָר מַסְרִיחַ וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַוְטְרִינָר לִבְדּוֹק אֶת אֵיכוּת הַבָּשָׂר, אִם הוּא מוֹצֵא בָּשָׂר מְקֻלְקָל הוּא שׁוֹפֵךְ עַל זֶה דְּיוֹ מְיֻחָד וְזוֹרֵק אֶת זֶה לָאַשְׁפָּה בַּחוּץ, וּלְאַחַר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לוֹקְחִים בַּחֲזָרָה אֶת הַבָּשָׂר וּמְשַׁפְּרִים אֶת זֶה עִם חוֹמָרִים כִימִיִּים, וְעוֹשִׂים מִזֶּה אֹכֶל מְיֻחָד "דְלִישֶׁעס", וּמְשַׁוְקִים אֶת זֶה לְאֵיזֶה בֵּית אָבוֹת. ה"י. – וְעוֹד מַעֲשֵׂה מַבְהִיל הָיָה עִמִּי, שֶׁהָלַכְתִּי לְהֵיכָל שְׁלֹמֹה לִפְנֵי 15 שָׁנָה לִדְרוֹשׁ לָהֶם עַל כַּשְׁרוּת, וּלְאַחַר הַדְּרָשָׁה שָׁאַלְתִּי אוֹתָם כַּמָּה מְנַקְּרִים טוֹבִים (שֶׁיּוֹדְעִים הִלְכוֹת נִקּוּר בְּכָל פְּרָטֶיהָ), יֵשׁ לָכֶם, וְאָמְרוּ לִי שְׁנַיִם, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָם וְכַמָּה מְנַקְּרִים אַתֶּם צְרִיכִים, וְעָנוּ לִי בְּעֵרֶךְ 500, וְנִקּוּר זֶה בְּכָרֵת, ה"י.

[2]  מספר האדמו"ר מהאלמין שליט"א :וַאֲסַפֵּר עַתָּה מַעֲשֵׂה מַבְהִיל שֶׁהָיָה עִמִּי בְּעֵת שְׁהוּתִי בְּגָלוּת אַמֶרִיקָה, הָיִיתִי שָׁם אֵצֶל רוֹפֵא מֻמְחֶה, וּלְאַחַר שֶׁיָּצָאתִי מִשָּׁם הִזְמַנְתִּי מוֹנִית, וְאָמְרוּ לִי שֶׁיָּבוֹא עוֹד חֲצִי שָׁעָה, וַהֲגַם שֶׁיָּרְדוּ גְּשָׁמִים עַזִּים חָשַׁבְתִּי בְּדַעְתִּי לֵילֵךְ בָּרֶגֶל מַהֲלָךְ שֶׁל עֶשֶׂר דַּקּוֹת, וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ פָּגַשְׁתִּי יְהוּדִי, וְשׂוֹחַחְנוּ שָׁעָה וַחֲצִי בַּגֶּשֶׁם הַשּׁוֹטֵף שֶׁיָּרַד, וְסִפֵּר לִי שֶׁשְּׁלִיחִים מֵהַמְּדִינָה בָּאוּ לָרַב ביעסטרצקי מִצְּפַת זַצַ"ל, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁהֵם לֹא יְכוֹלִים לִתְפֹּס אֶת הַהַבְרַחוֹת שֶׁל הַבָּשָׂר, וְאוּלַי הָרַבָּנִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חָכְמָה יוֹדְעִים אֵיךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁבָּשָׂר עִם חוֹתֶמֶת שֶׁל הַהֶכְשֵׁרִים הַמְהֻדָּרִים מַגִּיעִים מֵהָעַרְבִים, וְזֶה יוֹצֵר שְׁנֵי בְּעָיוֹת רְצִינִיִּים, אֶחָד שֶׁהֵם מַאֲכִילִים אֶת הַבְּהֵמוֹת אוֹכֵל שֶׁאֵינוֹ בָּרִיא וְאֵין הַשְׁגָּחָה וִויטְרַאנִית עַל הָאוֹכֵל, וְיֵשׁ בְּעָיָה עִם הַבְּרִיאוּת. וְעוֹד בְּעָיָה שֶׁהֵם אֵינָם מְשַׁלְּמִים אֶת הַמִּסִּים, וְיֵשׁ לָהֶם 300 תִּיקִים פְּלִילִים שֶׁתָּפְסוּ בָּשָׂר עִם הֶכְשֵׁר שֶׁמַּגִּיעַ מֵהָעַרְבִים, וְסִפֵּר אוֹתוֹ יְהוּדִי מְאַמֶערִיקָא שֶׁלָּקְחוּ אוֹתוֹ וְלָמְדוּ אִתּוֹ בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים דַּרְכֵי בִּילוּש אֵיךְ לְגַלּוֹת מִי מַגְנִיב אֶת הַבָּשָׂר מֵהָעַרְבִים וְהִבְטִיחוּ לוֹ סַךְ גָּדוֹל כַּחֲצִי מִלְיוֹן דּוֹלָר תַּשְׁלוּם עֲבוּר זֶה. וּלְאַחַר מִכֵּן הִגִּיעַ לְיַד רַאמַלַה וְרָאָה שָׁם בְּאֵיזֶה מָקוֹם סוֹדִי תַּת קַרְקַעִי מִפְעָל גָּדוֹל שֶׁהָיָה שָׁם הֲמוֹן מַדַּפִים מְסוּדַרִים, כָּל מַדָּף עִם סוּג הֶכְשֵׁר שׁוֹנֶה, עִם פְּלוֹמְבּוֹת שֶׁל כָּל סוּגֵי הַהֶכְשֵׁרִים, וּפְקִידִים מְקַבְּלִים טֶלֶפוֹנִים: "אֲנַחְנוּ צְרִיכִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת קִילוֹ בָּשָׂר עִם הֶכְשֵׁר פְּלוֹנִי", וְלוֹקְחִים בְּשַׂר פִּגּוּלִים וְשָׂמִים עֲלֵיהֶם הַפְּלוֹמְבּוֹת שֶׁל…. וּמְשַׁוְקִים אֶת זֶה, וְלָקַח עִמּוֹ כְּעֶשֶׂר שַׂקִיּוֹת, וּכְשֶׁבָּא לְהַרְאוֹת אֶת זֶה לַאַחֲרָאִיִים, נִכְנַס לַמִּשְׂרָד שֶׁלָּהֶם וְהִנִּיחַ אֶת הַשַּׂקִּיּוֹת בַּחוּץ, וְלָקַח עִמּוֹ כַּמָּה דֻּגְמָאוֹת לְהַרְאוֹת לָהֶם, וּכְשֶׁיָּצָא לָקַחַת אֶת שְׁאָר הַשַּׂקִּיּוֹת בַּחֲזָרָה רָאָה שֶׁהֵם נֶעֶלְמוּ, וְאָמַר גַּם כָּאן יֵשׁ גַּנָּבִים? וְהִגִּיעַ אֵלָיו אֶחָד מֵהָאַחֲרָאִים שֶׁל תַעשִׂיַית הַבָּשָׂר הַטָּרֵף, וְהֵרִים אֶקְדָּח קָרוֹב לְרֹאשׁוֹ וְאָמַר לוֹ, אִם אֵינְךָ עוֹזֵב אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דָּמְךָ בְּרֹאשְׁךָ, וּבָרַח לַחוּץ לְאֶרֶץ.

 

[3] ) חבל על דאבדין "ולא" משתכחין, שאין לנו הבעל שם טוב הקדוש בדורינו שיבדוק הסכינים שלנו. (שמעתי פעם ביאור על זה, "ולא" סובב על אלו שהם בבחינת לא (כלום) הם משתכחין).

 

 

 

 ספר סוד מלחמת עזה

 

בס"ד

ספר

סוד מלחמת עזה

דרשה ברדיו 2000 יום ד' פרשת ואתחנן י' אב תשע"ד

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.

וִיהִי נוֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ. וִיהִי נוֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

בְּשֵׁם ה' נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ

בְּרוּכִים הַבָּאִים בְּשֵׁם ה' לכל שומעי רדיו 2000 בארץ ובעולם כולו:

אתם בוודאי זוכרים מה שסיפרנו לכם על בעל הסולם זי"ע שאמר,  שרק אחרי שיצא בדפוס ספר הזוהר הראשון עם פירוש הסולם יהיה להיטלר ימ"ש מפלה, וכך היה, ולא היה יכול להיכנס לארצינו הקדושה, ואם יהיה זמן נספר את זה באריכות בע"ה.

כעת נספר לכם את החדשות של מפעל הזוהר העולמי מיום רביעי העבר:

ביום רביעי  לאחר השיעור  שהעברתי לכם נסענו לדפוס בראשון לציון וביבנה  כדי לקחת 201,600 תיקון מ"ג שהכינו לחיילים עם התמונות של החיילים, וגם הבאנו מדפוס בחולון 13.000 אלף תיקון מ"ח, וכן עלון האור שיצא לאור מ"בחגוי הסלע" בשיתוף עם מפעל הזוהר העולמי לערך 100,000, ועכשיו שיש לנו הסחורה צריכים לנסוע לעזה לחלוקה, כי אין זמן, הכל צריך להיות באותו היום, כי כתוב בחז"ל בסוטה (י"ג.) המתחיל במצוה ואחר גמרה הרי הוא כאלו עשאה דכתיב ביהושע (כ"ד, ל"ב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל, וכו'.

כל המצוה – אם התחלת במצוה גמור אותה כולה, וכן אמרו חז"ל, המתחיל במצוה אומרים לו מרוק פירש גמור, וכל המתחיל במצוה ואחר גומרה נקראת על שם גומרה, מנא לן ממשה שהתחיל במצות ארונו של יוסף שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף" ולא גמרה, שלא הכניסן לארץ אלא ישראל הכניסוהו, לפיכך נקראת על שמם, שנאמר "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם" ולא כתיב אשר העלה משה. ועוד אמר רבי ינאי כל מי שהתחיל במצוה ואינו גומרה קובר אשתו ובניו, מנא לן מיהודה שנאמר "מה בצע כי נהרוג את אחינו", ישבו לפרוס על הפת ולברך ברכת המוציא אמר להם אנו הורגין את אחינו ומברכין, ובוצע ברך נאץ ה', אלא לכו ונמכרנו לישמעאלים וכתיב "וישמעו אחיו" ולא גמר המצוה להצילו לגמרי, לכך כתיב ותמת בת שוע אשת יהודה וער ואונן בניו לכך, כשיתחיל אדם במצוה יגמור את כולה, לכך כתיב: המתחיל במצוה אומרים לו גמור.

כשבאנו הביתה מהדפוסים מראשון, מיבנה, מחולון,  אחרי הצהרים נסעתי לרופא עם נהג צמוד שלי במונית, אני שואל אותו, אולי אתה מכיר איזה חייל שיכול לנסוע איתנו לעזה לחלק לחיילים?

תיכף טילפן לאחד שמוכן לנסוע ביום חמישי, ביקשתי עוד חייל לנסוע גם ביום ראשון, טילפן לחבר שלו חייל קצין עם כל הכלי נשק שיבוא איתנו ביום ראשון.

מה עשה הקדוש ברוך הוא?

הלא כתוב בזוהר הקדוש כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְזוֹהַ"ק "כַּד בָּעַי בַּר נַשׁ לְאִתְדַכְיָיא כַּמָּה אִנּוּן דְמִזַמְנִין לֵיהּ", כַּאֲשֶׁר בֶּן אָדָם רוֹצֶה לְהִטָּהֵר כַּמָּה מַלְאָכִים עוֹזְרִים לוֹ.

תשמעו נס גדול!

הרב הראשי מהצבא מטלפן ביום רביעי להרב אבישי כהן, לערך שעה 6-7 שהוא רוצה מאוד שנביא לו ספרי זוהר לחלק לחיילים!

הרב אבישי עונה לו: אנחנו תיכף באים, ונביא לך עוד דברים על הזוהר הקדוש ביחד עם האדמו"ר מהאלמין מייסד מפעל הזוהר העולמי שמוציא לאור כל הספרים.

הרב הראשי מהצבא שמח מאוד, הלוואי ונזכה לזה, אתה חושב שהאדמו"ר יבוא? הוא לא יפחד מהטילים?

התשובה: בוודאי, מי שעוסק בזוהר לא מפחד רק מה'!

הרב אבישי מטלפן אלי ואומר: בעוד חצי שעה אנחנו צריכים לנסוע לעזה, הרב מוכן?

התשובה: בלי לחשוב בוודאי אני מוכן, ועוד איך, אני מחכה לזה, בשם ה' נעשה ונצליח!

ויבוא שליחו של השטן, ואמר לי לאיפו כבודו נוסע בזמן שטילים נופלים בכל המקומות, זה ממש סכנה! עניתי לו היום הייתי ב"ה בראשון לציון וביבנה, ותראה הסחורה שהבאנו, ועכשיו מתכוננים לנסוע לעזה בעזרת השם, ואמר לי איך אתה לא מפחד, זה בשבילך? תשלח מישהו אחר, אבל אל תסכן את עצמך!!!

עניתי לו: כל אחד ואחד צריך לומר בשבילי נברא העולם, ועל ידי שיחשוב מה שכתב רבינו הקדוש מברסלב זי"ע התורה של אחד היה אברהם[א], וכל אחד יכול להיות אברהם אבינו, זאת אומרת שכל אחד יכול לעשות גדולות ונצורות, [רבינו ז"ל מזכיר את זה הרבה פעמים] וצריך רק הרצון [רצון אותיות צינור – שאם יש רצון טוב באמת, אז נפתחים הצינורות ויש סייעתא דשמיא, ולא צריך לפחד מכלום אלא מהבורא כל עולמים, [ויש על זה סיפור יפה מהבעל שם טוב[ב] זי"ע] ובמקום שאין איש השתדל להיות איש, ואי אפשר לי לשלוח אנשים אחרים אם אני מפחד, איפו אהבת ישראל?], ועיקר הוא להתפלל לבורא כל עולמים, ולבקש מהשם שיזכה לעשות פעלים גדולים, אך ורק לאוקמא שכינתא מעפרא, ולמהר את ביאת המשיח צדקינו, וזה הדבר הכי הגדול שאפשר לעשות להציל את אחינו בני ישראל החיילים שנלחמים בעד עם ישראל, ועל ידי זה יחזרו כולם בתשובה אמיתית, כמו שאתה רואה שמחלקים גם את העלון האור הסיפור רבי יוחנן באנון זיע"א תלמידו של הרשב"י שהיה קצין במחלקת הסמים וחזר בתשובה והלאי שאני אזכה למה שהוא זכה, וכן תראה ניסים ונפלאות בזכות הזוהר הקדוש, כולם יחזרו בתשובה כי לא ידח ממנו נידח.

וּאָנוּ נִזְקָקִים לְרַחֲמֵי שְׁמַיָּא, וְיֵשׁ כִּמְעַט אֶחָד וַחֲצִי בִּילְיאָן עַרַבִים שֶׁכֻּלָּם רוֹצִים לְחַסֵּל אֶת חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה מִּלְיאָן יְהוּדִים, וְלָכֵן אָנוּ בְּטוּחִים שֶׁאִם יִלְמְדוּ אֶת הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, בְּוַודְאַי יִנָּצְלוּ מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי שֶׁבְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא.

בשעה 8:10 הכינו כבר טנדר שלם ממולא עם כל ספרי זוהר: 1. סטים של זוהר 45 כרכים, 2. תיקוני זוהר, עשרות אלפים 3. פתח אליהו הנביא זכור לטוב, 4. תיקון מג, 5. עלון האור הסיפור מרבי יוחנן באנון זי"ע, 6. תיקון מ"ח עם תמונות של החיילים, 7. כוח הזוהר חלק ו', 8. תורת הזוהר מיוחד לחיילים, [ראו בתמונות].

האוטו מלא על גדותיו ונוסעים, [בנתיים המקום שנסענו זה סוד צבאי – עשינו גם וידאו, אבל זה בנתיים בסוד – כי זה סוד של הנשק הכי הגדול לנצח את המלחמות – זה סוד צבאי – ואולי אחרי הרבה זמן נוכל לפרסם את הכל!],

היגענו ב"ה, הרב מהצבא שליט"א שמח כל כך שאין לתאר ולספר, ונספר בקיצור:

אחרי שסיפרנו לו הכל, וכל הניסים שקרא עם המלחמות כל פעם אחרי שגמרנו את הזוהר:

• במבצע עופרת יצוקה (27 בדצמבר 2008 – 18 בינואר 2009), היה מבצע צבאי של צה"ל נגד הטרור מרצועת עזה ובפרט נגד חמאס וירי ארטילריה רקטית על יישובי הדרום. ישראל השיגה ניצחון צבאי מוחץ אך לא השיגה את מטרותיה המדיניות. אחרי שגמרנו את הזוהר היומי 12 כרכים באותו היום נגמרה המלחמה, ועוד ניסים שנספר בעזרת השם בשיעור בשבוע הבא.
• במבצע עמוד ענן (14 בנובמבר 2012 – 21 בנובמבר 2012), מבצע צבאי של צה״ל ברצועת עזה, החל במתקפה של מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי וחיל הים הישראלי ע״י סטי״לים ולאחר כמה ימים החל גיוס מילואים נרחב, חיל היבשה היה בכוננות בשטחי כינוס אך המבצע הסתיים בתקיפה אווירית וימית בלבד. ישראל השיגה ניצחון בתחום הצבאי ובתחום המדיני הושג שקט לזמן קצר. ונכנסו בחיל רגלי, אבל לא היה מלחמה, בחיל רגלי, ולא היה חסר אפילו חייל אחד. אחרי שגמרנו את הזוהר תתק"ס 960 חוברות הזוהר באותו הלילה היה הפסקת אש ונגמרה המלחמה.
• במבצע צוק איתן (8 ביולי 2014), מבצע צבאי שהחל לנוכח ירי הרקטות המתגבר מאז תחילת מבצע שובו אחים שבו נחטפו שלושה נערים ישראלים. בתחילה היה מבוצע על ידי כוחות חיל האוויר והים אך לאחר גדילת איום המנהרות נכנסו גם כוחות היבשה. ביום שגמרנו את הדפוס של תיקון מ"ג תיקון מ"ח, ועלון האור ועוד, והצדיק הקדוש המקובל הרב אריה ברדה גמר וסיים את השיעורים דף היומי של זוהר תהלים, בדיסקים ובשיעורים בכל בעולם, וגמרנו את תורת הזוהר 7000 ספרים לחיילים [112 עמודים כל ספר בפורמט כיס – ראו את הסרטים שחילקנו לחיילים – וגמרנו להדפיס את זוהר תורה 5 כרכים] ונסענו לצבא להביא את כל הסחורה וחילקו, ביום הזה התחיל הפסקת אש, וזה אך ורק בזכות החיילים שהתחילו ללמוד זוהר הקדוש, דקה זוהר ביום. ויש על זה תמונות. שנקוה לפרסם בקרוב. וכן ביקש לבוא עוד הפעם להביא לו עוד סחורה.
• מורי ורבותי רואים עין בעין מה שכתב הרמח"ל בספרו "אדיר במרום" "והאמת כי תועלת גדול הוא, כי הוא הצלה מחבלי משיח", עכל"ק, והרשב"י משה רבינו ואליהו הנביא הם מנהלים את המלחמות שלנו.
• תתארו לכם אם הראשי ישיבות והרבנים של הערב רב שלא רוצים להגיד לתלמידים ללמוד דקה זוהר ביום כמו שביקש רבי שמעון בר יוחאי ע"ה מהתלמיד שלו יוחנן באנון זי"ע שהיה קצין במלחמת הסמים ונעשה בעל תשובה עד שזכה להגיע בשמים לישיבת הרשב"י ולמד איתו כל התורה כולה בכמה דקות וידע הכל בעל פה, וכל אחד יכול לראות את זה עין בעין ולשמוע את השיעורים שלו בעל פה כל ספרי הזוהר וכל כתבי האריז"ל וכל התורה בעל פה כמו שאנחנו יודעים את הברכה שהכל נהיה בדברו, כך ידע הכל, ורבי שמעון ביקש ממנו שילמדו דקה אחת שתים ושלש ביום זוהר הקדוש, ורבני הערב רב העמלקים לא רוצים לשמוע לקול רבי שמעון ומשה רבינו ואליהו הנביא ע"ה.
• אם היו שומעים לא היה לנו בכלל מלחמות, ולא היו שפיכות דמים, הם אשמים על הכל כמו שכתב הרשב"י בתיקון מ"ג.

כל פעם אחרי שגמרנו את ספר הזוהר נגמר המלחמה!

ועכשיו ביום רביעי שעבר, הרב הצבאי אמר לנו שהוא הולך לתת לכל החיילים שיקראו ביחד את התיקוני מ"ג, מ"ח, ועוד, ויכניס בכל טנק וכלי שיריון כל ספרי הזוהר שהבאנו לו, ויראה שכל החיילים ילמדו בתיקונים, וזה כבר נעשה ביום רביעי בלילה!

ביום חמישי הרב הצבא אמר עם כל החיילים תיקון מ"ג נ"ח ותיכף התחילה הפסקת אש, ובעזרת ה', נגמרת המלחמה ויוצאים, ואם הראשי ישיבות והרבנים יגידו לציבור שלהם שילמדו דף זוהר ביום לא יהיה עוד בעזרת ה' מלחמות.

בואו ונספר לכם את סודות המלחמה:

אם נבחן את השם עזה, נראה שהקב"ה מסתתר ושולח לנו את עם המכה את התרופה:

הגה"צ המקובל הרב פיש שליט"א גילה לנו  סוד חדש, סוד המלחמה בעזה

האותיות הקודמות של "עזה," יוצא המילה "ס-ו-ד"! האות הקודמת של ע' הוא ס' האות הקודמת של ז' הוא ו', האות הקודמת של אות ה' הוא ד', לרמז שכל המלחמה בעזה תלוי בלימוד תורת ה"סוד", וכל יהודי צריך לבחור אם הוא רוצה לקבל רחמי שמים על ידי לימוד תורת הסוד, זוהר, או ח"ו לקבל דינים קשים, (זאת אומרת כי כל המלחמה בעזה היא אשמת רבני הערב רב שלא רוצים ללמוד דקה זוהר ביום).

המלחמה בעזה למה? מי אשם בזה?

ביאור על המלחמה ב- "עזה" ואותיות הקודמות "סוד" מה שכתוב בכתבי האריז"ל שהיום ה' הוא יומא דהילולא שלו זיע"א, וסוד "ויסע ויבא ויט".

ראה השאלה אשר נשאל רבנו שמשון מאוסרפולי זי"ע, והתשובה שהשיב, [שאנו אומרים בכל ערב פסח]:

בספר הקדוש "אדיר במרום" (עמוד כב – להרמח"ל זיע"א), וזה לשון קדשו:

 

בריחת רבי שמעון בן יוחאי עשתה ענין התיבה. שבסודה נעשה הזוהר אשר בו נכללו כל הששים ריבוא נשמתין, כמוזכר בתיקונים, ואז נחשב זה לבריחה כללית לכל ישראל, עד שבסוף הימים לא יצטרך אלא יציאה. וזה שכתוב (ישעיה נב, יב): "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", והאמת היא כי ספר הזוהר נשאר אחריו לברכה, שכל מי שיתדבק בו נקרא שבורח מן הסטרא אחרא, עד שלא יצטרך לו (באחרית הימים) אלא יציאה, ואודיעך מה תועלת נמצא בזה. והאמת כי תועלת גדול הוא, כי הוא הצלה מחבלי משיח. ("אדיר במרום" עמ' כב)

לראות השעון אם יש זמן להגיד הפירושים

והביאור בזה: (ישעיה נב, יב) כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

 

וברש"י פירש: כי הולך לפניכם – שני דברים שבסוף המקרא הזה מיישבין שני דברים שבראשו. כי לא בחפזון תצאו – מה טעם, כי הולך לפניכם ה' לנחותכם הדרך ומי ששלוחו מקדים לפניו לנחותו הדרך אין יציאתו בחפזון. ובמנוסה לא תלכון – לפי שמאסיפכם אלהי ישראל הולך מאחריכם לשמור אתכם מכל רודף כמו ונסע דגל מחנה דן מאסף לכל המחנות ההולך אחרי המחנה קרוי מאסף לפי שהוא ממתין את הנחלשים ואת הנכשלים וכן הוא אומר ביהושע והמאסף הולך אחרי הארון:

וברד"ק פירש: כי לא בחפזון – כלומר ביד רמה תצאו אל תפחדו מאדם ולא תהיו צריכים לכלי זיין, ויונתן תרגם נטלי מאני דבית מקדשא, ולא ידעתי דעתו כי אין בזה הגלות כלי בית המקדש כמו שהיו בגלות בבל שנשאו אותם בצאתם מהגלות:

 כי הולך לפניכם – לפיכך תצאו בנחת כי לא תיראו מאדם אבל ממצרים יצאו בחפזון לפי שהמצריים היו ממהרים אותה לצאת מפני מכותם אבל משיצאו מן העיר הלכו בנחת ביד רמה:

ובמלבי"ם פירש (- חלק באור הענין):

כי לא בחפזון – הנחפז נחפז אל הדבר, והנס נס מן הדבר, והנה יציאת מצרים היציאה עצמה היתה בחפזון, כמ"ש כי בחפזון יצאת ממצרים, כי נחפזו אל הטובות הגדולות מהתגלות השכינה בעמוד אש וענן ויתר הישועות שלא השיגו עד בואם אל הר ה' חורבה. והליכתם בדרך אח"כ, היה במנוסה, כי אח"כ רדפו מצרים אחריהם, אבל לעתיד לא יהיה כן, ומפרש כי לא בחפזון תצאו כי הולך לפניכם ה' – ואל מי תחפזו, הלא לא תצטרכו ללכת אחריו עד הר האלהים כי ילך לפניכם, וכן לא תלכו – בדרך במנוסה – מפני האויב שאחריכם, כי מאספכם יהיה אלהי ישראל – הוא ילך אחריכם כמאסף ההולך אחר המחנות ומלפני מי תנוסו:

לקרוא רק את זה

ובמלבי"ם פירש: (- חלק באור המלים):

ה', אלהי ישראל – ה' יקרא מצד שהוא מנהיג העולם כולו, ואלהי ישראל מצד השגחתו הפרטית על ישראל. המאסף שילך אחר המחנות להצילם מאויב רודף אחריהם, יהי' אלהי ישראל, נגד האויב, ולפניהם שילך להאירם באור החיים יהיה מצד שהוא ה' כי באור הזה ילך אז העולם כולו:

ובספר קול אליהו פירש: (סי' נב) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל. (שם נב. יב) יש לפרש כי הנה ההולך במהירות יהיה מרוצתו לאחד מב' סבות אם שהוא בורח מן הרעה שאחריו או שהוא נמהר ונחפז למקום חפצו מה שהוא לפניו, והנה על הבורח להמלט מרעה יפול מאמר מנוס, והנחרד להשיג דבר טוב שלפניו יפול בו מאמר חפזון, והנה הב' בחינות האלו היו ביוצאי מצרים שהיו ממהרים וחרדים לנוס ולהתרחק מפחד המצריים הרודפים אחריהם, וגם היו נחפזים להתקרבות השכינה לבוא ולהשיג מבטחם הנכבד שהבטיחם השי"ת תעבדון את האלקים וגו', אכן על גאולת העתיד יעד אותנו הנביא ע"ה שלא יהיה דבר המפחיד שיצטרכו הגאולים לנוס, וכן לא יצטרכו להיות נחפזים לבוא אל השגת הטוב המקוה, וזהו שדיבר על שניהם ואמר כי לא בחפזון תצאו ר"ל למהר לבוא אל מקום השכינה, ובמנוסה לא תלכון לברוח מן הרעה שאחריכם, ומבאר הטעם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, כי הולך לפניכם ה' ר"ל בסמוך קרוב אליכם, וזהו הטעם של כי לא בחפזון תצאו, כי תיכף תשיגו הטוב, ומאספכם אלקי ישראל ר"ל הוא יתברך ילך מאחריכם לשמור אתכם מכל רודף (ההולך אחר המחנה נקרא מאסף) וזהו טעם על ובמנוסה לא תלכון כי לא יגורו משום דבר. (באר אברהם על תהלים מבנו ז"ל. אוהל יעקב פ' יתרו מפיו הקדוש):

עכשיו נקרא לכם הקול קורא:

זעקת השכינה

מפי הגה"צ המקובל רבי יקותיאל פיש שליט"א

[הדברים נכתבו בהתייעצות עם גדולי תורה].

איך יתכן שכבר באו כל הסימנים שבן דוד בא עד האחרון שבהם, ועד בכלל, ועדין לא תיקנו בכל הכוללים לימוד חובה של לפחות כמה דקות ביום, בספר הזוהר להצלת עם ישראל?

איך יתכן שדם ישראל נשפך כמים ולא מנסים את העצה היחידה שמובאת בחז"ל שיכולה להציל את עם ישראל גם בדור שכולו חייב להביא את הגאולה ברחמים?

האם מחכים חס ושלום לנהרות של דם ואז יתעוררו? מדוע לא מנסים לכל הפחות להראות לקב"ה שרוצים את העצה היחידה שכתובה בתורה שבעל פה מפי חז"ל, ולהתחיל לכל הפחות עם לימוד נגלות הזוהר?

היכן בני עדות המזרח שאבותיהם ואבות אבותיהם עסקו בעיקר בחכמה הזאת, ובזכות זה זכו שהיטלר ימ"ש לא נכנס למדינות שלהם? מדוע עדין לא תיקנו לימוד ברבים בכל כולל, בספר הזוהר ובשאר ספרים שעוסקים בפנימיות התורה?

איך יתכן שרבבות לומדי התורה הגיעו למצב של דוחק גדול בפרנסה שרק הולך ומחריף ח"ו, ועדין לא עשינו שום חשבון נפש על מה באה עלינו הצרה הזאת, ומה הקב"ה דורש מאיתנו, ולא עשינו שום תקנה של לימוד ספר הזוהר ברבים שהובטח לנו מפי חז"ל שיתן לנו מחסה ושובע ופרנסה בהרחבה גם בזמנים הקשים?

איך נוכל להתעלם מזעקת השכינה על בניה התינוקות שנשבו שנמצאים בסכנת חיים ובידינו להצילם, האם נוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה? כדברי הזוהר בפרשת נשא, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזוהר יִפְּקוּן בֵּיהּ מִגָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי.

רַבִּי יַעֲקֹב צֶמַח זצ"ל: (בהקדמה לספרו 'קול ברמה', על אידרא רבא) "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ" שֶׁאֵינָם עוֹסְקִים בַּחָכְמָה הַזֹּאת הַמְמַהֶרֶת אֶת הַקֵּץ, וְלָזֶה אֵין מָשִׁיחַ בָּא, כִּי אֵין מִדְרָשׁ קָבוּעַ בְּכָל עִיר וָעִיר כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּעֵסֶק הַתַּלְמוּד, וְלָכֵן "אֵינֶנּוּ", אֵין בָּנֶיהָ מוֹשְׁכִים וּמְמַהֲרִים אֶת הַמָּשִׁיחַ.

בַּעַל הגוב"י עַל 'עֵץ חַיִּים' (בהסכמתו לספר 'איפה שלימה' על אוצרות חיים). הָעֲנִיִּים וְהַהֲרוּגִים בִּזְמַן הַגָּלוּת תּוֹבְעִים בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁלֹּא לָמְדוּ קַבָּלָה, וּמַעֲנִישִׁים אוֹתָם עַל כָּךְ.

רבנו ה'אור החיים' הקדוש (ויקרא כה, כה) "כי ימוך אחיך וגו'", פרשה זו תרמוז ענין גדול, והערה ליושבי תבל, "ימוך", כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות, ומתמסכן עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בהתחתונים. "ומכר מאחוזתו", ירצה על המשכן משכן העדות אשר בעונותינו נמכר הבית ביד האומות, והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה', הוא יגאל ממכר אחיו, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב.

מסקנת הדברים: כל ראש כולל, מגיד שיעור, ואדם שיש לו השפעה על רבים, יתקן אצלו במסגרת שלו כל יום חובת לימוד בספר הזוהר למשך כמה דקות להצלת עם ישראל. מתוך אמונה פשוטה בדברי חז"ל שזה הפתרון כמובטח, ועדיף לימוד ברבים בשיעור עם הבנה וכו', ומי שאצלו במסגרת עדין לא תיקנו את התקנה, יציל את נפשו בלימוד באופן פרטי כפי יכלתו, עכ"ל.

• מִי שֶׁמּוֹנֵעַ תּוֹרַת סוֹד, כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ

וּבְתִקּוּנֵי זוֹהַר (תִּיקוּן תִּשְׁעָה עָשָׂר דַּף ל"ח ע"א): וּמִי שֶׁמּוֹנֵעַ סוֹד הָעִקָּר שֶׁל שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, כְּאִלּוּ הֶחֱזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ…, וְאֵלּוּ אוֹתָם שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵין תּוֹרָה אֶלָּא כִּפְשָׁטָהּ, וְאֵין בָּהּ סוֹד אַחֵר. וְהֵם דּוּ פַּרְצוּפִים, [שְׁתֵּי הַתּוֹרוֹת] הוּא גַ"ן סְדָרִים, [תּוֹרָה שֶׁבִּכְתַב הוּא ג"ן פַּרְשִׁיּוֹת] שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה, גַּן נָעוּל מִצַּד שֶׁל ם' סְתוּמָה, ו' הוּא נָעוּל בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתַח, וּבְשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה כְּנוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ, הִיא פְּתוּחָה אֲלֵיהֶם, שֶׁהֵם נְשָׁמוֹת יְתֵרוֹת.

• וּבְמוֹשָׁב לֵצִים לֹא יָשַׁב. אֵיזֶה מוֹשַׁב לֵצִים זוֹ (לילי"ת) אִמָּם שֶׁל עֶרֶב רַב. שֶׁהִיא מְטַמְּאָה כְּנִדָּה בְּמוֹשָׁבָה. וְכֵן עֶרֶב רַב מְטַמְּאִים בְּמוֹשָׁבָם לַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בֵּינֵיהֶם

וּבְתִּקּוּנֵי זוֹהַר (תִּיקוּן י"ג דַּף כ"ז ע"ב), עַל הַפָּסוּק אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וגו' – אַשְׁרֵי וּתְהִלָּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ – אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, בַּדֶּרֶךְ חַטָאִים לֹא עָמַד וּבְמוֹשָׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. (תְּהִילִים פֶּרֶק א פָּסוּק א)

אַשְׁרֵי הָאִישׁ. הוּא אהי"ה אֲשֶׁר אהי"ה. רֹאשׁ לְכָל הָרָאשִׁים וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (שִׁיר ז) רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל. וְזֶה תְּפִילִין שֶׁל רֹאשׁ. וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כְּאַרְגָּמָן. זוֹ תְּפִילִין שֶׁל יַד. וּבוֹ מְשַׁבְּחִים לְבַת בָּזֶה הָאַשְׁרֵי (וְעַל כֵּן בְּרֵאשִׁי"ת שֵׁם אַשְׁרֵי שֵׁם בַּת) זֶה הוּא שֶׁכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ל) בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת. [הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁמַּעֲלִים אֶת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה] מִי זוֹכֶה לִיכָּנֵס שָׁמָּה, אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים. שֶׁהִיא עֵצָה רָעָה מִצַּד שֶׁל עֵץ הַדָּעַת טוֹב וְרַע. (מִי הָרְשָׁעִים. זֶה סמא"ל וְנָחָשׁ) וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמַד. אֵיזֶה דֶּרֶךְ חַטָּאִים. זוּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (מִשְׁלֵי ל) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ וגו'. וּבְמוֹשָׁב לֵצִים לֹא יָשַׁב. אֵיזֶה מוֹשַׁב לֵצִים זוֹ (לילי"ת) אִמָּם שֶׁל עֶרֶב רַב. שֶׁהִיא מְטַמְּאָה כְּנִדָּה בְּמוֹשָׁבָה. וְכֵן עֶרֶב רַב מְטַמְּאִים בְּמוֹשָׁבָם לַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹשְׁבִים בֵּינֵיהֶם, כְּנִדָּה. וּמִי שְׁמִּתְדַבֵק בְּאוֹתוֹ אַשְׁרֵי. שֶׁהוּא הַכֶּתֶר וְהָרֹאשׁ שֶׁל הַתּוֹרָה. נֹאמַר בּוֹ וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם. וְזֶה עֵץ הַחַיִּים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל.

 

ניסי הזוהר

בו יבואו כמה סיפורים נפלאים ומיוחדים שזכו ישראל על ידי לימוד הזוהר הקדוש [בדקה]

וּבְכָךְ נִתְחַזֵּק לְקַיֵּם אֶת אֲשֶׁר כְּבָר צָוְחוּ קַמָּאֵי שֶׁמִּצְוָה לֵידַע וּלְהוֹדִיעַ וּלְפַרְסֵם בָּרַבִּים, כִּי בּוֹ וְרַק עַל יָדוֹ תָּלוּי כָּל גְּאוּלָתֵינוּ, וּכְדִבְרֵי הַמְּקֻבָּל הָאֱלֹקִי בַּעַל הַשָּׂדֶה זי"ע שֶׁאָמַר אִילּוּ יָדְעוּ רָאשֵׁי הַיְּשִׁיבוֹת מִדִּבְרֵי המהרח"ו עַל תִּקּוּן מ"ג וְעוֹד, בְּוַדַּאי כוּלָּם הָיוּ עוֹסְקִים בְּלִמּוּד סֵפֶר הַזּוֹהַר וְהַקַּבָּלָה, לְהָחִישׁ הַגְּאוּלָה לְמַעַן פְּדוּת הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה.

סיפורי מעשיות מכוח הזוהר להתעוררות לתשובה

סיפור א. לימוד חוק לישראל פעם אחת שתי דקות וחזר בתשובה:

מעשה באדם שפקר והלך עם גויה והתקרב לנוצרים, וחבירו שחזר בתשובה הביא לו "חק לישראל" במתנה, וחשב שאולי פעם בחיים יעיין ויפעל הדבר עליו. אותו אדם נתפס ללא רישיון וויזה, ושלחו אותו חזרה לארץ ישראל, ובא הביתה שבור, והגויה וכל העסק [הביזנס] נשארו מאחור – בארצות הברית, ומתוך יאוש ישב וקרא בספר "חק לישראל" שהביא לו חבירו בפרשת שמות, וקרא שם בלשון הזוהר את חומר עוון אשה נכריה ,ונתעורר מאד והתחיל לבכות ולחזור בתשובה עד שנסע לכותל המערבי ובכה שם הרבה  , ומשם טלפן לחבירו ואמר לו "אני בכותל, בא", ובא ובכו יחדיו. וסיפר שלאחר שהבין את חומרת הדבר ביקש לטבול במקוה, ושם היה עבודות נקיון ולא יכל לטבול והלך עד  למוצא ושם טבל. וכך התעורר וחזר בתשובה שלמה, ולבסוף זכה לישא אשה כשרה ולהקים משפחה בטהרה.

ולכל זה זכה מלימוד קטע קטן של מוסר מתוך הזוהר הנמצא ב"חק לישראל". ורואים שאפילו בדבר שכמה רבנים לא יכלו לפעול עליו, אבל לימוד מעט זוהר בכמה דקות העיר אותו מתרדמתו ונשמתו נטהרה מכח הרשב"י הקדוש. [ובידי מכתב של 3 עמודים אשר כתב לי אותו בעל תשובה בענין זה]. תראו ותקחו מוסר מה שקצת זוהר יכול לעשות לבן אדם וכמה גדול כוח הרשב’י זי’ע. ולכן כמה חשוב שיתן כל אחד לחבירו זוהר בכדי לזכות אותו, וכל זה יהיה לזכותו הוא, והכל נזקף לחשבונו. ובעבור זה סדרתי "לקט חוק לישראל", אשר בו רק הזוהר והמוסר והרמב"ם. אמנם לא עלה בידי להוציא על כל התורה, ויצא רק על בראשית, והלואי ויימצא תורם לכך ותושלם המלאכה. וגם הדפסתי כל ענייני הזוהר של החוק מפרשת שמות עד תצווה שמדבר על פגם הברית. וכל זה התעוררתי לעשות מכח שלמדתי ב"חק לישראל" על תיקון הברית.

נדפסו יותר מאלף עמודים בעניין תיקון הברית על בראשית, ועל שמות 300 עמודים. אבל לדאבוני לא יכולתי להמשיך מחוסר תקציב.

ועתה כאשר נודע גודל נחיצות לימוד הזוהר הקדוש, דרק על ידו נגאל ברחמים כמובא ב"אור הזוהר" וב"גדולי ישראל והזוהר" דברי הצדיקים וגדולי הדורות מכל החוגים והעדות ממש.

ואכשר דרא דנעשתה מהפיכה של ממש על ידי "מפעל הזוהר העולמי", וכל ישראל מקטנם ועד גדולם מתמלאים חשק עצום ונפלא ללימוד הזוהר הקדוש, וכולם שואלים ומבקשים ללמוד לכל הפחות בזוהר שמסודר על פי "חק לישראל" שיסודתו בהררי קודש, ובלימוד של דקה כבר זוכה להיות בן עולם הבא.

ודברי התנא רבי יהודה בן תימא זי"ע, הוי עז כנמר וכו' עמדו מול עינינו, ולכן אזרנו כגבר חלצינו והוצאנו לאור בס"ד את הזוהר המבואר על סדר "חק לישראל", וחילקנו אותם לבתי מדרשים בחינם. ומי שרוצה לקבל לבתי מדרשים יתקשר: 052-765-1911

 

תפסת אותי!!!

סיפור ב. אחרי שהדפסנו חצי מיליון עותקים זוהר תיקון מ"ח, שלחנו 70.000 חוברות לתל אביב לחלק בתחנת אגד בבנין של 7 קומות, – פעם מטלפן לנו אחד, ואומר לנו, אני חילוני, לא שומר, לא שבת, לא פסח, לא יום כיפור, אוכל חזיר ועוד, רח"ל, הייתי כאן בתחנת אגד ונתנו לי חוברת תיקון מ"ח וקראתי בו פעם אחד כמה דקות, ומיד התעוררתי, וצועק לי בטלפון, תפסת אותי!!! מהיום אני הולך יהודי כשר שומר תורה ומצוות!!!

סיפור ג. הרב גבריאל מבת ים ממזכי הרבים הגדולים של מפעל הזוהר העולמי, מספר לנו, שיש לו חבר שאחיו נפל מדרך היהדות לגמרי עד שאוכל כבר חזיר רח"ל.

הרב גבריאל אמר לחבירו שיתן לו את התיקון מ"ח, כי זה סגולה גדולה לתיקון ולטהרת הנשמה, ויקרא פעם אחת.

אחרי שקרא את התיקון פעם אחת, נפתח לבו לתשובה ואמר לאחיו  קיבלתי על עצמי להיות יהודי כשר שומר תורה ומצוות, ב"ה שזכיתי!!!

סיפור ד. בהיותי בעיר האבות "באר שבע" אחרי הדרשה שאמרתי שם על גודל לימוד הזוהר הקדוש, בא לפני יהודי בא בימים וסיפר ברבים אשר בצעירותו למד תורה בישיבה, ולדאבון לב הושפע מהערב רב, ונפל מיהדותו אשר מלבד שבת וכשרות כפי השגתו, לא שמר דבר.

יום אחד בא לידו ספר הזוהר עם פירוש הסולם, ונכנס בו חשק ללומדו. וכך מידי יום ביומו למד מספר דפים למרות לעגם והפרעתם של הסובבים אותו, וכאשר שם כיפה לכבוד תורת הרשב"י, צעקה עליו זוגתו, האם השתגעת? מה קרה לך שאתה לובש כיפה?

אמר לה מה איכפת לך אני רק לומד היסטוריה, והסתיר את לימודו כדי שלא תפריע לו.

וכך המשיך מידי יום ביומו עד שסיים כל הזוהר הקדוש, תיכף לאחר מכן נכנס בו התעוררות מאוד גדולה לתשובה אמיתית, והתחיל לקיים כל המצוות, והיום הוא יהודי כשר הדבוק בתורת הרשב"י. מכאן רואים כמה גדול כוחו של רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום.

ועל זה אפשר להמליץ דברי חז"ל הקדושים: הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירם למוטב – וזהו האור הגנוז בתורה, וכדברי קדשו של הבני יששכר זי"ע, שהאור הגנוז לצדיקים טמון בתורת הרשב"י ע"ה.

סיפור ה:

סיפור נורא שקרה השנה במאה שערים – בזכות תיקון מ"ח ניצל

"פקיחו דעיניין"

חושו וראו!!!

כוחו של הזוהר מתגלה בעולם – נס גדול לבחור ישיבה מירושלים

שבזכות פועלו בהפצת ולימוד ספרי זוהר, ניצל מתאונה מחרידה

נס גדול ונורא שארע בעקבות הפצה לזיכוי רבים של ספרי "בראשית תמן" (תיקון מ"ח של הזוהר) בבתי ישיבות בירושלים.

בחור ישיבה, בשם אלון כהן, הלומד בירושלים, קיבל להפצה ממפעל הזוהר העולמי, באמצעות אימו, חבילות קונטרסים של "בראשית תמ"ן".

אלון כהן נסע לישיבת "שאו מרום עיניכם" בירושלים עיה"ק בנשיאות הרה"ג רבי שלמה אופר שליט"א.

כל הישיבה למדו את התיקון (מ"ח) ביחד, והיתה שמחה גדולה לישיבה בלימוד הזה, שאין לשער ולספר.

בתום הלימוד, נסע אלון כהן לביתו בראשון לציון, והתנגש בתאונה מחרידה עם רכב ג'יפ צבאי שבו נהג בחור בשם אלמוג כהן, שבא לחופשה לארץ מגרמניה, שבה משמש כאחד משחקני הכדורגל הגדולים.

לג'יפ לא ארע כמעט דבר, רק המספר הרישוי התקלקל.

אולם רכבו של אלון כהן, נמעך לגמרי ונחצה לשתיים, ואלון יצא ללא כל פגע!!

 

נהג הג'יפ, אלמוג כהן פנה לאלון כהן, בחור הישיבה, ואמר לו, "אתה לא צריך לשלם לי כלום", ב"ה שלא קרה לך כלום, ורק נפגע הרכב.

וכפי שאימו של אלון סיפרה לי, היום זה ישודר ברדיו

אמו של אלון כהן, תרמה כסף להדפיס הספר "נשמת כל חי" להודות לה' יתברך על הנס הגדול שנעשה לבן שלה.

מה המסקנה?

אנו רואים את כוחו העצום של הזוהר

כל מי שעוסק בלימוד ובהפצה של ספר הזוהר מוגן, כבתיבת נוח!

ידה הארוכה של הזוהר שומרת עוטפת ומחבקת כל יהודי שעוסק בה.

שימו לב, לדיוק של הנס הגדול,

הרכב נמעך לחלוטין והבחור יצא ללא כל פגע,

ובאותה מידה, כמו שנכון בפרט, נכון בכלל,

הרכב שנמעך הוא בבחינת הגויים שצרים עלינו בבחינת "חרבם תבוא בליבם וקשתותם תשברנה",

הבחור שניצל ללא כל פגע משול ליהודי שנשמר מכח הזוהר שלמד וזיכה את הרבים,

ולכן בכח לימוד הזוהר להגן על כלל עם ישראל מכל הצרות, היסורים הגזרות הקשות פצצות האטום ושאר מרעין בישין.

ואנו רואים שאם רק נעסוק בזוהר "שערת ראשינו לא תיפול" ואנו נהייה מוגנים כעובר ברחם אימו, (רחם בא מהמילה רחמים),

ולמה אתם עוד מחכים? רוצו, לימדו והפיצו את הזוהר הקדוש יומם ולילה

 

סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ – וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה רָשָׁע
אֵין חֲשָׁשׁ אִם יִכָּנֵס

כִּי חִבּוּר זֶה שֶׁנִּקְרָא סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כְּמוֹ תֵּבַת נֹחַ, שֶׁבּוֹ הָיוּ מִינִים הַרְבֵּה וְלֹא הָיָה קִיּוּם לְאוֹתָן הַמִּינִים וְהַמִּשְׁפָּחוֹת כֻּלָּם אֶלָּא עַל יְדֵי כְּנִיסָתָם לְהַתֵּבָה כֵּן הוּא מַמָּשׁ… כֵּן יִכָּנְסוּ הַצַּדִּיקִים אֶל סוֹד אוֹר חִבּוּר הַזֶּה לְהִתְקַיֵּם, וְכָךְ סְגֻלַּת הַחִבּוּר שֶׁמִּיָּד שֶׁעוֹסֵק בְּחֶשְׁקוֹ אַהֲבַת הַשֵּׁם יִשְׁאָבֶנּוּ כִּשְׁאִיבַת הָאֶבֶן הַשּׁוֹאֶבֶת אֶת הַבַּרְזֶל וְיִכָּנֵס אֵלָיו לְהַצָלַת נַפְשׁוֹ וְרוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ וְתִקּוּנוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה רָשָׁע אֵין חֲשָׁשׁ אִם יִכָּנֵס. (אוֹר יָקָר, שַׁעַר א' סִימָן ה')

ב"ה יצאו לאור עולם זוהר עם תרגום לשון הקודש וגם בלשון הקודש לבד, לזרז ולגלות הזוהר הקדוש בכל מיני אופנים, שיהגו בו גדולים עם הקטנים, ולזכות ללמוד בלשון הקודש שהשכינה מתחברת בו, וכן מהדורת כיס, והאדרות הקדושות בגודל כיס ששמעתי כבר מרבים שזכו לנצל את הזמן בתור לבנק ובדרכים, ויש הרבה מעשיות שיהודים שחיכו בתור בבנק ובנתיים למדו בתיקוני הזוהר שהיה שם ראו ישועות גדולות בפרנסה והסכימו לבקשתם בלי בעיות.

ממש תענוג לראות ומפעים הלבבות, האיך נתחברו כל היהודים בכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות, ללמוד כל יום ובפרט כל שבת קודש [שכידוע מעלת הלימוד בשבת קודש עולה כפול אלף, ולימוד זוהר הקדוש שעה בחול עולה לשנה, ושעה בשבת קודש אלף שנה, וכאשר הלימוד הוא מתוך שמחה עולה לערך מליון שנה, ובצער מאה מליון שנה – ראה ספר ערכה של שעה] בסדר הזוהר המסודר בחק, מספר דקות אחר כל תפילה, ובין התפילות.

וכעת אין לשום יהודי תירוץ מדוע לא ילמוד זוהר הקדוש, אלא כל ישראל חברים מקשיבים ולומדים זוהר הקדוש ומקיימים דברי אלוקים חיים, מפי משה רבינו ע"ה, שאמר: "בספרא דא יפקון מן גלותא ברחמי" (רעיא מהימנא נשא קכ"ד), במהרה בימינו אמן.

כוח לימוד הזוהר

א

עֵרֶךְ הַגִּימַטְרִיָּה שֶׁל" זוֹהַר הַתִּקּוּנִים" – עִם ב' תֵּבוֹת =   841

בְּגִימַטְרִיָּה "צַדִּיקִים מְהַפְּכִים דִּין לְרַחֲמִים" = 841,

בִּיאוּר: כְּמוֹ שֶׁהָרַשְׁבִּ"י הָיָה מְבַטֵּל הַגְּזֵרוֹת וּמְהַפֵּךְ הַכֹּל לְרַחֲמִים, [זוֹהַר שְׁמוֹת (דַּף ט"ו ע"א)… קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִיהוּ גּוֹזֵר גְּזֵרָה, וְאִיהוּ מְבַטְּלָהּ, וְכוּ'], שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת נִשְׁמַת הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַצַהַ"ק הַמְּקֻבָּל רַבִּי אַבְרָהָם אֲזוּלַאי (זְיָעָ"אָ זְקֵנוֹֹ שֶׁל הַחִידָ"א בְּשֵׁם הַמְּקֻבָּל הָרַב אַבְרָהָם גַלַאַנְטִי, בְּסִפְרוֹ "אוֹר הַחַמָּה" עַל הָ"אִדְּרָא דְמַשְׁכְּנָא" שֶׁבְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים דַּף קכ"ג ע"ב). אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, אִתְעַטַר בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון.

ב

בְּגִימַטְרִיָּה "שׁוֹמְרֵי הָעִיר" = 841, בִּיאוּר: שֶׁלּוֹמְדֵי זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הֵם שׁוֹמְרֵי הָעִיר הָאֲמִתִּיִּים, [כְּדִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים כְּזֹהַר מַזְהִירִים, הָרַמְחַ"ל, הַגְרָ"א, רַבִּי יְהוּדָה פְּתַיָּה, בַּעַל הַסֻּלָּם זיע"א]

ג

הָעוֹסֵק בְּסֵפֶר זֶה מְקָרֵב הַגְּאוּלָה וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְיוֹצְרו

בְּגִימַטְרִיָּה "הַתִּקּוּן הָאַחֲרוֹן" = 841, בִּיאוּר: שֶׁדַּוְקָא בְּסוֹף יוֹמַיָּא בְּדָרָא בַּתְרָאָה עָתִיד לְאִתְחַדְשָׁא חִבּוּרָא דָּא… וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא לְתַתָּא יִתְפַּרְנְסוּן מֵהַאי (דַּף כד ע"א) חִבּוּרָא דִּילָךְ, כַּד יִתְגַּלֵי לְתַתָּא בְּדָרָא בַתְרָאָה בְּסוֹף יוֹמַיָּא, וּבְגִינֵיהּ (וַיִּקְרָא כה י) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְגוֹמֵר.

תרגום: וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם לְמַטָּה יִתְפַּרְנְסוּ מֵהַחִבּוּר הַזֶּה שֶׁלְּךְ, כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה לְמַטָּה בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּסוֹף הַיָּמִים, וּבִגְלָלוֹ וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ וְגוֹמֵר. (תִּקּוּנֵי זוֹהַר דַּף כ"ג:, כ"ד.), וְזֶהוּ הַתִּקּוּן הָאַחֲרוֹן שֶׁבִּזְכוּתוֹ וּבִסְגוּלָתוֹ יִּתְגַּלֶּה הַמָּשִׁיחַ וְיָבוֹא בְּרַחֲמִים. כַּמְּבֹאָר בְּכִסֵּא מֶלֶךְ עַל תִּקּוּנֵי זוֹהַר, שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּסֵפֶר זֶה מְקָרֵב הַגְּאוּלָה וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ גָּדוֹל לְיוֹצְרוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: כְּאִלּוּ פְּדָאַנִי אֲנִי וּבָנַי מִן הַגָּלוּת כו'. כִּי כָּךְ גָּזַר הַבּוֹרֵא שֶׁלֹּא יִּתְגַּלֶּה וְיִהְיֶה גָּנוּז עַד סוֹף יוֹמַיָּא דִבְּגִינָהּ יָבוֹא דְּרוֹר, כִּי סְגוּלָה זוֹ בּוֹ וְלֹא בְּזוּלָתוֹ.

ד

"אִיתְעַטַר רַבִּי שִׁמְעוֹן", מִיַּד מִתְעַטֵּר וּבָא וַיּוֹשֵׁב בֵּינֵינוּ

וְיָדוּעַ שֶׁכַּאֲשֶׁר לוֹמְדִים זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, אֲזַי נִשְׁמַת הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ בָּא וְנִמְצָא בֵּינֵינוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַחֶסֶד לְאַבְרָהָם בְּשֵׁם רַבִּי אַבְרָהָם גַלַאַנְטִי זי"ע, דִּבְכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּאִדְּרָא "אִיתְעַטַר רַבִּי שִׁמְעוֹן", מִיַּד מִתְעַטֵּר וּבָא וַיּוֹשֵׁב בֵּינֵינוּ, וְהַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים הָיוּ זוֹכִים מַמָּשׁ לִרְאוֹת זֹאת בְּעֵינֵיהֶם, אָמְנָם, אָנוּ לֹא זוֹכִים לִרְאוֹת, אֲבָל יוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים שֶׁכָּךְ הוּא מַמָּשׁ. וְאִם יֵשׁ לָנוּ אֶת הָרַשְׁבִּ"י אָז אֵין לָנוּ מַה לִדְאֹג כְּלָל, כְּמוֹ שֶּׁיָּדוּעַ הַסִּפּוּר שֶׁכָּתוּב בְּזוֹהַ"ק שֶׁהַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה נִשְׁלַח לְהַחְרִיב אֶת הָעוֹלָם, וְהָרַשְׁבִּ"י עָצַר אוֹתוֹ בְּכֹחַ קְדֻשָּׁתוֹ, הֲגַם שֶּׁנִּשְׁלַח יְשִׁירוֹת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּכְשֶׁבָּא בִּטְרוּנְיָה אוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי הָרַשְׁבִּ"י אֵינוֹ מַנִּיחוֹ, לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ, עָנָה לוֹ הקב"ה, וְכִי לֹא יָדַעְתָּ שֶׁיֵּשׁ אֶת הָרַשְׁבִּ"י בָּעוֹלָם? הוּא בִּבְחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹקִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה וְהוּא מְבַטְּלָהּ, עַתָּה אֵין לָנוּ לִדְאֹג רַק לְעַצְמֵנוּ, אֶלָּא אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְחַשֵּׁב בְּכָל הַיְהוּדִים, וּלְזַכּוֹת לְכֻלָּם שֶׁיִּלְמְדוּ בְּזוֹהַ"ק כִּי הוּא הַמָּגֵן הָאֲמִתִּי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ וּמֻבְטָח לָנוּ כִּי הָעוֹסֵק בְּזוֹהַ"ק וּבְתוֹרַת הָאֲרִיזַ"ל, הקב"ה מִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ בְּפַּמַּלְיָא שֶׁלּוֹ בְּכָל יוֹם, וּדְיוֹקְנוֹ נִרְשַׁם לְמַעְלָה בֵּין אוֹהֲבַי וַאֲהוּבֵי הַמֶּלֶךְ, וּמַכְרִיזִים לְפָנָיו "הֱווּ זְהִירִים בִּדְיוֹקְנָא דְּפְלוֹנִי" וַאֲפִילוּ הקב"ה גּוֹזֵר גְּזֵרוֹת יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְבַטְּלָם. כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים שֶׁעַד כְּדֵי כָּךְ גָּדוֹל וְעָצוּם כֹּחוֹ שֶׁל הַלִּמּוּד בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר, אֵין לָנוּ אֶלָּא לְחַזֵּק אֶת יְדֵי עוֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ, לְהוֹסִיף לָהֶם אֹמֶץ וְכֹחַ וְחֹזֶק בַּעֲבוֹדָתָם הַקְּדוֹשָׁה, אִמְּצוּ מָתְנַיִם וְחִגְרוּ עֹז לְהַמְשִׁיךְ וּלְהָפִיץ אֶת אוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, לְפַרְסֵם כֹּחוֹ בָּעוֹלָם וּלְסַיֵּעַ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר תּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי.

ה

וּבִזְכוּת לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִתְקַבְּלוּ הַתְּפִלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ הַמְלוּבָּ"ן רַבִּי יַעֲקֹב אַבּוּחֲצִירָא (בִּגְדֵי הַשְּׂרָד עַל הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח), וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׁבְחוֹ הַחִידָ"א וְהַבֶּן אִישׁ חַי זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן, וּבְלִי לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לִפְנֵי הַתְּפִלָּה אִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ. – וּבַשּׁוֹאָה הָאֲיֻּמָה רַחְמָנָא לִיצְלָן שָׂרְדוּ לְחַיִּים אֵלּוּ שֶׁהָיוּ רְגִילִים לוֹמַר כָּל יוֹם בְּעַל פֶּה פָּתַח אֵלִיָּהוּ (תִּקּוּנֵי זוֹהַר הַקְדָּמָה דַּף יז עא קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וְרָאוּ בַּעֲלִיל שֶׁכֹּחוֹ גָּדוֹל מְאֹד, (עֵדוּת בְּיַעֲקֹב). – וּבְכַמָּה דַּקּוֹת שלומד זוהר הקדוש יָכוֹל לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְטוֹבָה וְלִהְיוֹת מִבְּנֵי עֲלִיָּה, לִזְכּוֹת לְ"עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ", וִיטַהֵר נִשְׁמָתוֹ וְיִזְכֶּה לְמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת כַּיָּדוּעַ מִדִּבְרֵי הָאַרִיזַ"ל.

וְכָל אֶחָד יְעוֹרֵר אֶת חֲבֵרוֹ שילמוד זוהר כַּמָּה דַּקּוֹת בְּיוֹם, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְתַעֲנוּגֵי גַּן עֵדֶן וְעוֹלָמוֹת הַנֶּצַח, וְיָבִין אֶת כָּל דַּרְכֵי ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְיִזְכֶּה לִשְׂכַר הַגָּדוֹל עַל כָּל דַּקָּה וְדַקָּה שֶׁאוֹמֵר וְלוֹמֵד זוהר הקדוש, שֶׁהַלּוֹמֵד זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ שָׁעָה אַחַת בְּחוֹל כְּמוֹ מֵאָה אֶלֶף שָׁנָה תּוֹרָה, וּבְשַׁבָּת, כְּמוֹ מֵאָה מִלְיוֹן שָׁנָה תּוֹרָה, (כִּסֵּא מֶלֶךְ, הָרֵי"חַ הַטּוֹב, אוֹרְחוֹת צַדִּיקִים, אָבוֹת דְר' נָתָן), וַאֲמִירָה כְּשָׁלֹשׁ דַּקּוֹת בִּלְבַד, וּבְלִמּוּד כְּעֶשֶׂר דַּקּוֹת יַעֲלֶה לוֹ: בַּחוֹל כְּמוֹ 1666 שָׁנָה תּוֹרָה, וּבְשַׁבָּת: יזכה ל- 166,666 שָׁנָה תּוֹרָה.

וּבְרֶגַע אֶחָד אַתָּה יָכוֹל לִזְכּוֹת לָעוֹלָמוֹת נֶצַח! "עַיִן לֹא רָאֲתָה" עַל יְדֵי שֶׁתְּזַכֶּה לַחֲבֵרֶךָ, כָּל הַשָּׂכָר הוֹלֵךְ גַּם אֵלֶיךָ. וְכַאֲשֶׁר כָּל יִשְׂרָאֵל יֹאמְרוּ "פָּתַח אֵלִיָּהוּ" נִזְכֶּה שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וִיבַשֵּׂר אֶת בִּיאַת הַגּוֹאֵל. וְאִם בִּזְכוּתְךָ יִתְאַרְגְּנוּ עֶשֶׂר יְהוּדִים לוֹמַר אֶת הַתְּפִלּוֹת, אֵין לְשַׁעֵר אֶת גּוֹדֶל זְכֻיּוֹתֶיךָ וּבִפְרָט שֶׁבְּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ (פ' וַיֵּצֵא קס"א.) כָּתוּב: כָּל מַה שֶׁנּוֹתְנִים מִשָּׁמַיִם הוּא בְּאֶלֶף, וְעוֹד כַּיָּדוּעַ כָּל עֲשָׂרָה בֵּיהּ שְׁכִינָה שָׁרְיָא, וּבְכָךְ מְחַשְּׁבִים לְךָ כָּל מִנְיָן יְהוּדִים כְּמוֹ אֶלֶף. וּמִי יוּכַל לְחַשֵּׁב אֶת גּוֹדֶל הַשָּׂכָר הַנִּצְחִי שֶׁיֵּשׁ לָךְ מִכָּךְ בְּוַדָּאוּת! וּבְוַדַּאי תִּזְכֶּה לַאֲרִיכוּת יָמִים.

וּבַחֲלוּקַת תיקון מ"ג אַתָּה מְזַכֶּה אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְכָתַב הַגְרָ"א בְּמִשְׁלֵי (י"ב, י"ד), גּוֹדֶל הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לִמְזַכֶּה הָרַבִּים וּמוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ, שֶׁאִם שָׁמַע, מְקַבֵּל שְׂכַר עַל כָּל מַה שֶׁיַּעֲשֶׂה לְדוֹרוֹת, וְגַם אִם לֹא שָׁמַע, אָז מְקַבֵּל כָּל חֶלְקוֹ הַטּוֹב, וְזֶה שֶׁלֹּא שָׁמַע לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ אֶת חֵלֶק הַגֵּיהִנּוֹם שֶׁלּוֹ. וּבְזֹהַר (פ' תְּרוּמָה קכ"ט ע"א), אָמְרוּ: שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְמִרְדָּף בָּתַר חַיָיבַיָא וּלְמִזְכֶּה לְהוּ כְּמַאן דְרָדִיף בָּתַר חַיָּיו עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וּבְלִי שׁוּם סָפֵק אִם כָּל הַיְהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וּבִפְרָט תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן בְּהֶבֶל פִּיהֶם הַטָּהוֹר יֹאמְרוּ תְּפִלּוֹת אֵלּוּ כָּל יוֹם, נִזְכֶּה לִפְתֹּחַ אֶת הַשַּׁעַר לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב שֶׁיָּבוֹא וִיבַשְּׂרֵנוּ, וְתֵכֶף יָבוֹא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְיִגְאָלֵנוּ, בְּרַחֲמִים בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. – וְעַל יְדֵי קוּנְטְרֶס זוֹ שֶׁיִּהְיֶה יַד הַכֹּל מְמַשְׁמְשִׁין בָּהּ, יִזְכּוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם. וְהוּא יְסוֹד גָּדוֹל שֶׁבּוֹ יִמְצְאוּ אַדְמוֹרִי"ם רַבָּנִים, מַגִּידֵי שִׁעוּר וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת, מְלַמְּדִים וּמְחַנְּכִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הַטְּהוֹרִים, וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָּהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.

ונסיים בדברי הזוהר הקדוש המלהיבים את לבבות היהודים להידבק בתורת הרשב"י הקדוש, "דאיהו ספר הזוהר מן זוהרא דאימא עילאה תשובה" (רעיא מהימנא פרשת נשא קכ"ד:).

רַק בְּסֵפֶר הַזוֹהַר יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי

כּוּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַמַּצָּב שְׁבוֹ אָנוּ נִמְצָאִים! וּמִי יוֹדֵעַ מַה יֵלֵד יוֹם!!! – מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, מְגַּלִּים לָנוּ, שֶׁרַק בְּסֵפֶר הַזוֹהַר יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי, כִּי הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הוּא כְּמוֹ תֵּיבַת נֹחַ[ג] וְרַק אֵלּוּ שֶׁיִּלְמְדוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ יִנָּצְלוּ בְּתֵבַת נֹחַ שֶׁהוּא הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, ויִנָּצְלוּ מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וּבָּזֶה תָּלוּי סוֹד הַצָּלַת עַם יִשְׂרָאֵל בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן וּגְאוּלָתוֹ, בְּכֹחַ וּסְגֻלַּת לִמּוּד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.

בּוֹאוּ וְנִתְאַחֵד כוּלָנוּ[ד] בְּיַחַד וְנַתְחִיל לִלְמֹד כָּל יוֹם דַּף הַיּוֹמִי שֶׁל תִּקּוּנֵי זֹּהַר, שֶׁזֶּה לוֹקֵחַ רַק שְׁתֵּי דַּקּוֹת בְּיוֹם, וּבְשַׁבָּת קוֹדֶשׁ נִלְמַד שָׁעָה אַחַת לְמַעַן תִּיקוּנֵי הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה, וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יִתְבַּטְּלוּ מֵעָלֵינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת, וְנִזְכֶּה לִגְאוּלָה בְּרַחֲמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַשְׁבִּ"י, (זוֹהַר נָשֹׂא בְרַעְיָא מְהֵימְנָא דַּף קכ"ד ע"ב), בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי, בִּיאוּר: בְּסֵפֶר הַזֶּה נֵצֵא מִן הַגָּלוּת בְּרַחֲמִים במהרה בימינו אמן.

 

 

 

 

 

זוה"ק שיר השירים סעי' תפ"ד דורש על הפסוק "הגידה לי את שאהבה נפשי" ואומר: מי שהולך לעולם ההוא בלי ידיעת סודות התורה, אפילו יש בו הרבה מעשים טובים מוציאים אותו מכל השערים של העולם ההוא, צא וראה, מה כתוב כאן "הגידה לי" הנשמה אומרת להקב"ה , אמור לי סודות החכמה העליונה איך אתה רועה ומנהיג בעולם ההוא העליון, למד אותי "סודות החכמה" שלא ידעתי ולא למדתי עד הנה, כדי שלא אהיה בבושה בין אלו המדרגות העליונות שאני באה ביניהן, כי עד כאן לא הסתכלתי בהן. בוא וראה מה כתוב, "אם לא תדעי לך היפה בנשים", הקב"ה משיב לנשמה, אם את באת ולא הסתכלת בחכמה מטרם שבאת לכאן, "צאי לך", אין את ראויה להכנס לכאן בלא ידיעה, "צאי לך בעקבי הצאן" היינו שתתגלגלי פעם שניה לעולם, ותהיי יודעת בעקבי הצאן האלו, שהם בני אדם, שהאנשים דשים אותם בעקב, דהיינו שמחזיקים אותם לשפלים והם יודעים הסודות העליונים של אדונם, ובהם תדעי להסתכל ולדעת כלומר שמהם תלמדי, עכ"ל…

הגה"ק המקובל האלוקי רבי מנחם מענכין היילפרין זי"ע כותב בהסכמתו לספר "איפה שלימה" מהמקובל האלוקי רבי חיים שאול הכהן דוויך זי"ע, וז"ל: אדם המאמין האמיתי, תסמרנה שערותיו ובשרו נעשה חדודין חדודין בעלותו על ליבו כי עניותא דישראל, הגזירות והמלחמות, המשיסות וההריגות "הוא בעצמו גורם לזה" .. כל זה נקרא איפוא "חטאים שבין אדם לחבירו אשר גם יום הכיפורים אינו מכפר עליהם", אוי לנו מיום הדין והתוכחה… הבו גודל לאלוקינו ורוממות לתוה"ק, זכאה חולקיה דהאי גברא אשר חש להגן על ארעא ומשתדל ביקרא דמאריה בקביעת עתים ללמוד חכמת הקבלה למיקם עלמא ולאוקמא שכינתא מעפרא, אשריהם בעולם הזה וטוב להם לעוה"ב, עולמם יראו בחייהם מרוב בסימא עונג ועדן, "לא כאותם הטפשים הפוטרים את עצמם מלמוד הקבלה, מפני שלא מלאו כריסם בש"ס ופוסקים",… שעל זה אמרו, מי שמבטל בגלוי את הנסתר, חזקה שמבטל בסתר את הנגלה… עכ"ל..

בספר הברית חלק ב' מאמר י"ב דרך הקודש כותב בזה"ל: בפרט נזר התורה היא חכמת הקבלה אשר רוב העולם פורשים ממנה באמרם במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות, אתה, שלח ידך ואחוז בזה אם אתה מסוגל לתורה הזאת ומנה לא תזוע, כי מי שלא טעם, טעם חכמה זו, לא ראה מאורות מימיו והולך בחושך ואוי להם לבריות מעלבונה של התורה הזאת, והאומר די לי בנגלות, טב ליה דלא אברי בעלמא … וכתב בעל ספר ויקהל משה (דף י' ע"א) וז"ל: חמת ה' מלאתי וקנאת ה' צבאות קנאתי והמכשלה הזאת איננה תחת יד ההמון בלבד, אך יד הסגנים והחכמים המתחכמים בדעתם במרד ובמעל הזאת והתחילו לבזות ולגנות החכמה הזו, בחושך ילכו ובחושך שמם יכוסה על שפערו פיהם ואמרו ידנו רמה בנגלה מה לנו ולחכמה הזאת, די לנו בפשוטי התורה, עכ"ל. אמנם אנו מחוייבים ומושבעים ועומדים ללמוד זאת החכמה האמיתית .. ובזכות ובכח הלימוד הקדוש הזה נצא מן הגלות לא בזולת זה הלימוד… ואתה אהובי ואבי ראה גם ראה מכל דברי חז"ל הנזכר מה רב טוב השכר הצפון לבעלי הקבלה וכמה גדול העונש למי שלא עסק בחכמה זו, ואל תפן לקחת ראי-ה מגדולי התורה בעלי הנגלות שלא רוצים לעסוק בחכמה זו, כי דברי חז"ל במדרש ובזוהר שזכרנו, נאמנים ובטוחים יותר מגדולי הדור הזה. עכ"ל.
[א] ) "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" (יְחֶזְקֵאל ל"ג), שֶׁאַבְרָהָם עָבַד הַשֵּׁם רַק עַל יְדֵי שֶׁהָיָה אֶחָד, שֶׁחָשַׁב בְּדַעְתּוֹ שֶׁהוּא רַק יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא הִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁסָּרִים מֵאַחֲרֵי ה' וּמוֹנְעִים אוֹתוֹ, וְלֹא עַל אָבִיו וּשְׁאָר הַמּוֹנְעִים, רַק כְּאִלּוּ הוּא אֶחָד בָּעוֹלָם, וְזֶהוּ: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם". וְכֵן כָּל הָרוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכְנֹס כִּי אִם עַל יְדֵי בְּחִינָה זוּ שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁאֵין בָּעוֹלָם כִּי אִם הוּא לְבַדּוֹ יְחִידִי בָּעוֹלָם, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם אָדָם הַמּוֹנְעוֹ, כְּגוֹן אָבִיו וְאִמּוֹ אוֹ חוֹתְנוֹ וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְכַיּוֹצֵא, אוֹ הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ מִשְּׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, הַמַּלְעִיגִים וּמְסִיתִים וּמוֹנְעִים מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יָחוּשׁ וְיִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל, רַק יִהְיֶה בִּבְחִינַת: "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם" כְּאִלּוּ הוּא יָחִיד בָּעוֹלָם כַּנַּ"ל: (ליקוטי מוהר"ן בתחילת חלק שני)

וּמֵעֵין זֶה מַה שֶּׁמְּסַפְּרִים בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, מָשָׁל, שֶׁמֶּלֶךְ אֶחָד הִנִּיחַ אוֹצָר גָּדוֹל בְּמָקוֹם אֶחָד, וְסִבֵּב בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם כַּמָּה וְכַמָּה חוֹמוֹת סְבִיב הָאוֹצָר וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי אָדָם לְאֵלּוּ הַחוֹמוֹת, נִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם חוֹמוֹת מַמָּשׁ, וְקָשֶׁה לְשַׁבְּרָם. וּקְצָתָם חָזְרוּ תֵּכֶף, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ חוֹמָה אַחַת וּבָאוּ אֶל הַשְּׁנִיָּה וְלֹא יָכְלוּ לְשַׁבְּרָהּ, וּקְצָתָם שִׁבְּרוּ יוֹתֵר וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁבֹּר הַנִּשְׁאָרִים, עַד שֶׁבָּא הַבֶּן מֶלֶךְ, אָמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל הַחוֹמוֹת הֵם רַק בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם, וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם חוֹמָה כְּלָל, וְהָלַךְ לָבֶטַח עַד שֶׁעָבַר עַל כֻּלָּם. וּמִזֶּה יָבִין הַמַּשְׂכִּיל הַנִּמְשָׁל מֵאֵלָיו עַל כָּל הַמְּנִיעוֹת וְהַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת חוֹמוֹת, שֶׁיֵּשׁ עַל אוֹצָר שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם כְּלוּם. וְהָעִקָּר לֵב חָזָק וְאַמִּיץ, וְאָז אֵין לוֹ שׁוּם מְנִיעָה וּבִפְרָט הַמְּנִיעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת, כְּגוֹן מֵחֲמַת מָמוֹן אוֹ שֶׁמּוֹנֵעַ אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְחוֹתְנוֹ אוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְכוּ', וְכַיּוֹצֵא, הֵם כֻּלָּם בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים לְמִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק וְאַמִּיץ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְגַם אֲפִלּוּ גְבוּרָה שֶׁל הַגִּבּוֹרִים, הוּא רַק מֵחֹזֶק וְאֹמֶץ הַלֵּב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב חָזָק בְּיוֹתֵר לָרוּץ בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים: (ליקוטי מוהר"ן, חלק שני סימן מו)

כל הרוצה לכנוס בעבודת השם באמת אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי שיחשוב, שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם. ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואמו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא בהם, או המניעות שיש משאר בני העולם המלעיגים ומסיתים ומונעים מן דרך האמת. וצריך שלא יחוש ולא יסתכל עליהם כלל רק יהיה בבחינת אחד היה אברהם כאלו הוא יחידי בעולם: (לקוטי עצות, ערך מניעות אות ט')

העיקר הוא לב חזק ואמיץ, ואז אין לו שום מניעה בפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו, מכל שכן שאר אנשים כשמונעים אותו על ידי דבריהם ובליצנות שלהם מלהתקרב אל האמת, הכל בטל ומבוטל למי שמתחזק ומאמץ את לבבו בהשם יתברך: (לקוטי עצות, ערך מניעות אות ט')

[ב] ) הצה"ק רבי ישראל 'הבעל-שם-טוב הקדוש זי"י', הינו אבי תנועת החסידות וסבו של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע.

נולד בעיירה אוקופ אשר בפודוליא (כיום אוקראינה) בי"ח אלול ה'ת"נ (ויש האומרים ה'תנ"ח או ה'ת"ס)  לאביו רבי אליעזר ולאמו שרה. בשעת לידתו נפטרה אמו ונשאר יתום עם אביו שהיה בגיל 100 בהולדת בנו. כשהגיע רבי אליעזר לגיל 105 קרא אליו את בנו, ואמר לו בזו הלשון "ישראלי'ק, אני הולך עכשיו לעולמי כדרך כל העולם, ואתה אל תפחד מאף בריה שבעולם, תצייר בדעתך שמלא כל הארץ כבודו, הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, והוא תמיד איתך, וכל מה שאתה צריך תבקש ממנו, ותדבר אתו כאשר ידבר איש אל רעהו", ובמילים אלו נסתלק אביו מן העולם.

דיבורים אלו נחקקו עמוק בליבו של רבי ישראל זי"ע, שהתחיל לדבר עם הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו וביקש כל דבר שהיה צריך. כך עלה ונתעלה עד שהגיע הזמן שנתגלה והתפרסם בעולם, וכך נתגלתה שיטת החסידות שיסדותיה הם שאין שום מציאות בלעדו יתברך כלל, והכל אשר לכל אלוקות גמור, וצריכים להכניס את זה בדעתו ולא להסיח דעת ממנו יתברך כלל. ('שבחי הבעש"ט').

[[ג]] סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כְּתֵבַת נֹחַ שֶׁנִּתְכַּנְּסוּ בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אִלֵּין אִינּוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּאִיהוּ כְּתֵיבַת נֹחַ, דְּמִתְכַּנְּשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. וּלְזִמְנִין אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. דִּבְהוֹן יִתְקָיֵּים (שְׁמוֹת א) כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְּאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ. וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא. (זֹהַר חֵלֶק ג' דַּף קנ"ג: בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא)

הָרַמְחַ"ל זי"ע לֹא מָצָא עֵצָה לְבַטֵּל גְּזֵרוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא בְּלִמּוּד "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" בְּרֶצֶף לְלֹא הֶפְסֵק, שֶׁבְּכֹחַ "הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ" לְבַטֵּל כָּל גְּזֵרוֹת וּלְקָרֵב הַגְּאֻלָּה בְּרַחֲמִים. וז"ל: בְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, וְכֻלָּנוּ נִבְרַח לְהַתֵּבָה הַזֹּאת וְנִנָּצֵל וְנִמְצָא שֶׁבְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, שֶׁבְּסוֹדָהּ נַעֲשָׂה הַזֹּהַר, אֲשֶׁר בּוֹ נִכְלְלוּ כָּל הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמָתִין, כַּמֻּזְכָּר בַּתִּקּוּנִים, וְאָז נֶחְשָׁב זֶה לִבְרִיחָה כְּלָלִית לְכָל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁבְּסוֹף הַיָּמִים לֹא יִצְטָרֵךְ אֶלָּא יְצִיאָה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה נב, יב): "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל"… כָּל מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בּוֹרֵחַ מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ, וְהָאֱמֶת כִּי סֵפֶר הַזֹּהַר נִשְׁאַר אַחֲרָיו (אַחֲרֵי רַשְׁבִּ"י) זְיָ"ע, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בּוֹ נִקְרָא שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לוֹ (בְּאַחֲרִית הַיָּמִים) אֶלָּא יְצִיאָה, וְאוֹדִיעֲךָ מַה תּוֹעֶלֶת נִמְצָא בְּזֶה, וְהָאֱמֶת כִּי תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל הוּא, כִּי הוּא הַצָּלָה מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ. (רְאֵה בְּאוֹרְךָ בְּאוֹר הַזוֹהַר).

[[ד]] כָּתוּב בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ דְּעַל יְדֵי כְּנִישְׁתָא חֲדָא תֵּכֶף נִגְאָל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרָיְיתָא וְיִשְׂרָאֵל חַד הוּא, וְעוֹד הָא דְּכָתַב הָרַמְחַ"ל זי"ע דְּכָל שִׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמָתִין נִכְלְלוּ בְּסֵפֶר הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, ואכמ"ל.

 

בית דין של מעלה בנושא צניעות –

הפאה הנוכרית

 

ב"ה

שאלות ותשובות בבית דין של מעלה

חלק לב

שאלה: למה אני כותב על פאה נכרית???

תשובה: כדי שיהיה לי תשובה הגונה, לענות בבית דין של מעלה!!!

 

דין תורה בבית דין של מעלה
להאדמו"ר מהאלמין שליט"א

 

בית דין: שלום יהודה! למה לא עוררת על הצניעות?

האדמו"ר מהאלמין: עסקתי בכשרות ובזוהר. זה העיקר! אתם הרי יודעים מה שהולך בכשרות, שמאכילים את עם ישראל ממש נבילות וטריפות חלב ודם! חייבים לעצור את זה!!!

ואם לא ילמדו זוהר – הגאולה תבוא בדין וכו',

ואתם יודעים מה כתוב בתיקון ל' ותיקון מ"ג!!

 

בית דין: יפה מאד. אשריך! שכרך הרבה מאד!!

אבל למה לא עסקתם בצניעות, הרי זה מה שהקב"ה שונא – אלהיהם של אלו שונא זימה!!!

האדמו"ר מהאלמין: חשבתי שזה מהשטן, שאני אעשה הכל רק לא לעבוד על הכשרות והזוהר!!!

 

בית דין : השטן ירשה לדבר על הכל רק לא על הפאה. ככה זה אצל כל הרבנים.

אין שום סתירה לדבר על הפאה כאשר גם מדברים נגד הבשר.

 

זה דבר הגלוי לעיני הכל, ומחטיא מכשיל הרבים. בכל עיר חרדית הולכות המון נשים עם פאות. וכמעט אין קול נגד זה.

 

וזה מכשיל המון בחורים ואברכים וגם חילונים!!!

יש כאלו שמסתכלים דווקא על נשים עם פאות!

 

כי הבשר זה עם הכשר. לא כתוב על זה חותמת "טרף". למרות שזה באמת טרף!

ואולי כמה אחוזים – זה באמת כן כשר. לא יודעים.

 

אבל פה זה אסור ממש ובפרהסיא!!!

 

למרות ש"הרב" נתן "הכשר"!

 

זה גם יהרג ואל יעבור, כי זה עריות ועבודה זרה. ובשר אין בזה יהרגו ואל יעבור אפילו שזה גם כרת!

 

וזה גם חילול השם ברבים – אדיר.

 

שעושים עם התורה מה שרוצים. ועושים את זה בשם התורה!!!

 

וגם שנשים חרדיות שצריכות להיות הכי צנועות – הולכות בפריצות!

 

שניהם ממצות "קדושים תהיו". ורק מי שקדוש ישאר לימות המשיח, ותחיית המתים, ועולם הבא, כנזכר בנבואות ובזוהר הקדוש.

 

וחוץ מזה שנזכר בזוהר שמי שלא נזהר במאכלות אסורות – יש לו בעיה עם החלק לעולם הבא שלו….

 

וכי על הבשר זה קל לדבר?

הרי "מי יאכילנו בשר?" וזה תאווה גדולה מאד! לא דיינו שאסור האסור. אז גם את המותר – אוסרים???

ומי ששומע תוכחה על הבשר כבר ישמע תוכחה על הצניעות.

 

האדמו"ר מהאלמין: אבל הבשר והזוהר זה העיקר – זה מעכב את המשיח!!!

 

בית דין:  גם זה מעכב את המשיח, כידוע, חוץ מהבשר והזוהר.

 

האדמו"ר מהאלמין: אבל הבשר וזה שלא לומדים זוהר – זה עושה את כל הצרות והאסונות. פגימה אותיות מגיפה! וכידוע שאין כזה דבר פגימה בסכין היום. וידוע לכם מה כתוב בתיקון ל' ומ"ג!!!

 

בית דין: זה עושה הרבה צרות ומחלות ותאונות ומיתות, חוץ מהבשר והזוהר. כידוע מהחפץ חיים זי"ע.

 

והדבר הראשון שיעשה המשיח – לבער את המאכילי נבילות וטריפות ואת הפאה הנכרית מן העולם.

 

האדמו"ר מהאלמין: לכן אני עובד כל כך קשה נגד הערב רב- עשיתי כבר מ"ב חיבורים!!! כנגד שם מ"ב של אנא בכח – להכניע כל הערב רב בכח שם מ"ב!!!

 

בית דין: טוב מאד!

אבל – חוץ מהעבודה שלך על הערב רב כל הזמן –

 

צריך גם להדגיש – זה ששמעת לרב שלך – זה לא תירוץ. ולא פוטר אותך מהדין בעוה"ז או בעוה"ב!

 

כי דברי הרב ודבר התלמיד דברי מי שומעין???

 

הרב אמר – אסור ללמוד זוהר!

 

הקב"ה, משה רבינו, אליהו הנביא, ורשב"י ועוד גדולי ישראל אומרם – חייבים ללמוד-

 

דברי מי שומעין???

 

הקב"ה אומר – הבשר טרף!

 

הרב אומר – הכל כשר! אין שום בעיה!

 

דברי מי שומעין???

 

הרב אומר – מותר ללבוש פאה נכרית. זה בסדר. אל תפחדי מהאיומים וההפחדות שאומרים לכם בשם בית דין של מעלה!

 

הקב"ה ועוד 114 פוסקים אומרים – אסור – פריצות!

דברי מי שומעין???

 

נכון שהערב רב אמר לכם שהמותר – אסור. והאסור – מותר.

 

אבל למה לא היה לך שכל, להבדיל בין הטמא והטהור?

 

זה כמו שאחד יאמר – הרב שלי אמר לחלל שבת. הרב שלי אמר לי לעבוד עבודה זרה. הרב שלי אמר לי לרצוח.

 

זה מקובל???

 

הוא יאמר – אל תאשימו אותי! הרב אמר לי. הוא אשם!!!

 

זה לא יתקבל בבית דין של מעלה!!!

 

אז לכן חייבים להדגיש ולומר – נכון. הרבנים – ערב רב, עמלקים, שדין רוחין ולילין, צדוקים ומינים ואפיקורסים, נחשים ועקרבים, לבן הארמי, זמרי בן סלוא, ובלעם הרשע וכו',

אבל למה הקשבת להם???

 

אסור לך להקשיב להם!!!

 

אין שום דבר שיפטור אותך מן העונש!!!

 

צריך לעשות בית דין של מעלה לכל יחיד ויחיד!