אש הזוהר מול אש גשמית

פצצת הזוהר – נגד פצצת אטום –

ונגד האפיקורסים והערב רב

כשהתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי ע"ה פתח פיו ללמוד בסודות התורה הייתה האש מקיפה סביבותיו, כדאיתא בזוהר דברים-האדרא זוטא קדישא: פָּתַח עֵינוֹי רִבִּי שִׁמְעוֹן וְחָמָא מַה דְּחָמָא וְאַסְחַר אֶשָׁא בְּבֵיתָא. נָפְקוּ כֻלְּהוּ וְאִשְׁתְּאֲרוּ רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְרִבִּי אַבָּא. וּשְׁאָר חַבְרַיָּא יָתְבוּ אַבַּרָאי.

ובזוהר חדש-פרשת בראשית: אוֹתְבֵיהּ לְר' אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ לְגַבֵּיהּ, אֲמַר תִּיב בְּרִי תִּיב, דְּיוֹמָא דֵין אַתְּ קַדִּישָׁא, וּבְעַדְבָא דְקַדִּישִׁין. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מִלָּה חַד, וְאַסְחַר אֶשָׁא בְּבֵיתָא. נָפְקֵי רַבָּנָן, חָמוּ קִיטוֹרָא דְּהֲוָה סָלֵיק מִבֵּיתָא כָּל הַהוּא יוֹמָא.

בלשון הקודש: הוֹשִׁיב אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ אֶצְלוֹ. אָמַר, שֵׁב בְּנִי, שֵׁב, שֶׁיּוֹם הַזֶּה אַתָּה קָדוֹשׁ, וּבְגוֹרָלָם שֶׁל קְדוֹשִׁים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דָּבָר אֶחָד, וְהִקִּיפָה אֵשׁ אֶת הַבַּיִת. יָצְאוּ הַחֲכָמִים, רָאוּ קִיטוֹר שֶׁהָיָה עוֹלֶה מִן הַבַּיִת כָּל הַיּוֹם הַהוּא.

ולמדנו כאשר מתקשרים ולומדים את דברי התנא הקדוש בא ויושב ושונה כנגד הלומד "אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, אִתְעַטַר בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון". (אור החמה). וכך האש הרוחנית הקדושה שמקיפה את לומדי הזוהר הקדוש מגינה ומצילה מכל פגעים למיניהם, ומוגנים בכוח הרשב"י ע"ה, והם המגינים על כל עם ישראל וככל שירבו לומדי זוהר הקדוש כך קדושת ישראל תגבר ואין כל עם ולשון יכולים לנו, ואז אנו מכינים כסא ומדור לשכינה הקדושה ומיד בא משיח צדקינו וגואלנו ברחמים, אכי"ר.

– שרשרת הגנה של הזוהר לכלל ישראל

הזמן הולך ואוזל  והמשחק נגמר

אין לנו לאן לברוח, אלא אל אבינו שבשמים ולעשות רצונו

עורו והתעוררו לפני שיהיה  מאוחר מידי,

כל ישראל עוטפים עצמם בלבושים של הגנה אלוקית שנקראת זוהר  הקדוש

פצצת אטום חומר גשמי, מתבטל מול כח אלוקי של הזוהר

כשעם ישראל  באחדות וערבות הדדית, ניסים מעל הטבע קורים,

כדוגמת אברהם שנכנס לכבשן האש ולא נשרף,

אנו במלחמה של כפתורי אש

אש הזוהר – מול אש גשמית

כנגד לחיצת כפתור להפעלת פצצת אטום

כל יהודי  בלחיצת כפתור שולח מייל לכל מאות חבריו לומדי דף היומי של הש"ס את הדף היומי של הזוהר הקדוש

וכך אנו מקיפים את כל העולם ומגיעים לכל יהודי

שערת ראשו של אף יהודי לא נופלת

כי לא ידח ממנו נידח 

כל ישראל חברים

כל ישראל נשמה אחת

כל ישראל גוף אחד

עושים נחת גדולה בעליונים

כל העולמות בשמחה

חיים של גאולה

ומשיח תכף יורד ומבשר הגאולה

כתב הגה"ק רבי חיים פלאג'י זי"ע: בספרו נפש חיים מערכת אות ז' וזל"ק: הט אזניך ושמע כי נודעה יד ה' אל עבדיו דחיבור הזוהר הקדוש לא נתגלה לראשונים זאת לפנים בישראל כי אם ואמר אל דור האחרון שם יתנו קריאה נאמנה הנהו זהרורי דבזכות זאת ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה… ומה שכתוב בזוה"ק ברעיא מהימנא, פרשת נשא (דף קכ"ו.): וז"ל: (דניאל יב) וְהַמַשְׂכִּילִים יָבִינוּ, מִסִּטְרָא דְּבִינָה, דְּאִיהוּ אִילָנָא דְּחַיִּי, בְּגִינַיְיהוּ אִתְּמַר, (דניאל יב) וְהַמַשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ בְּהַאי חִבּוּרָא דִּילָךְ דְּאִיהוּ סֵפֶר הַזֹּהַר, מִן זוֹהֲרָא דְּאִימָא עִלָּאָה תְּשׁוּבָה. בְּאִלֵּין לָא צָּרִיךְ נִסָּיוֹן, וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעַם מֵאִילָנָא דְּחַיִּי, דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי. וְיִתְקַיֵּים בְּהוֹן, (דברים לב) יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר.

וְהַמַּשְׂכִּילִים יָבִינוּ – מִצַּד הַבִּינָה, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים, בִּגְלָלָם נֶאֱמַר (דניאל יב) וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹּהַר הָרָקִיעַ, בְּחִבּוּר זֶה שֶׁלְּךְ, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר, מִזֹּהַר הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה תְּשׁוּבָה. בְּאֵלֶּה לֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן, וּמִשּׁוּם שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵעֵץ הַחַיִּים, שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר הַזֶה, יֵצְאוּ בוֹ מֵהַגָּלוּת בְּרַחֲמִים, וְיִתְקַיֵּם בָּהֶם (דברים לב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר.

 

הנה לנו פסק של גדול הפוסקים וגדול המקובלים בדורות האחרונים, ואיתו עוד מאות גדולי ישראל (ראה בספר אור הזוהר) שהביא את דברי הרעיא מהימנא הוא משה רבנו ע"ה, בתור פסק לכל איש ישראל שבלימוד ובקריאת ספר הזוהר יבוא המשיח לגאול את ישראל ברחמים בלי ניסיון.

ומי שלא מתעורר ומעורר את כל אחינו היהודים חשוד באפיקורסות שאינו מאמין בדברי משה רבנו ע"ה, ומחפש כל מיני פטנטים ולא מקיים את דברי משה רבנו כפשוטם, ועליו נאמר בגמרא שאסור לדבר עם אפיקורס[א].

עבירות שבין אדם לחבירו שיום הכפורים אינו מכפר עליהם

והרשב"י בתיקון מ"ג ובתיקון ל' אומר: "שכל מי שאינו לומד את ספר הזוהר הקדוש , הרי הוא גורם, לביזה חרב הרג ואבדן לעולם, ואלו נקראים עבירות שבין אדם לחבירו שאפילו יום הכפורים אינו מכפר עליהם, ובאופן כזה אין באפשרותנו לקיים "עד שירצה את חבירו" מחמת שנאבדו כבר רח"ל, כמו שכתב בְּסֵפֶר זוֹהַר מַגְנָא וּמַצְלָא, וּבְסֵפֶר סוֹד ה', וְעוֹד.

 

מִי שֶּׁאֵינוֹ לוֹמֵד נִסְתָּר וְחָכְמַת סֵפֶר הַזֹּהַר, תִּסְמַרְנָה שַׂעֲרוֹתָיו וּבְשָׂרוֹ יֵעָשֶׂה חִדּוּדִין חִדּוּדִין

וְכֵן כָּתַב הגוב"י. הַג"ר מְנַחֵם מֶענְכִין הַלְפְּרִין זצ"ל: הָעֲנִיִּים וְהַהֲרוּגִים בִּזְמַן הַגָּלוּת תּוֹבְעִים בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה אֶת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁלֹּא לָמְדוּ קַבָּלָה, וּמַעֲנִישִׁים אוֹתָם עַל כָּךְ: וְזֶה לְשׁוֹן בַּעַל הגוב"י עַל 'עֵץ חַיִּים' (בַּהַסְכָּמָה שֶׁנָּתַן להג"ר חַיִּים שָׁאוּל דוויק זצ"ל עַל סִפְרוֹ 'איפה שלימה' [הצדיק הקדוש רבי חיים שאול הכהן דוויק, זי"ע, מכונה גם ה"שד"ה"‏‏ י"ד בחשוון ה'תרי"ח – ד' בטבת ה'תרצ"ג היה רב, דיין וראש ישיבה, רבה הראשי של ארם צובא שבסוריה, ומגדולי המקובלים בדורו]). מִי שֶּׁאֵינוֹ לוֹמֵד נִסְתָּר וְחָכְמַת סֵפֶר הַזֹּהַר, תִּסְמַרְנָה שַׂעֲרוֹתָיו וּבְשָׂרוֹ יֵעָשֶׂה חִדּוּדִין חִדּוּדִין בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל לִבּוֹ כִּי עֲנִיּוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל, הַגְּזֵרוֹת וְהַמִּלְחָמוֹת, הַמְּשִׁיסוֹת וְהַהֲרֵגוֹת, הוּא בְּעַצְמוֹ גּוֹרֵם לָזֶה. וּבַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה הֶעָנִי יְחַיְּבוׁ עַל דַּלּוּתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ, וְהֶהָרוּג עַל הֲרִיגָתוֹ, וְכָל זֶה נִקְרָא חֲטָאִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. אֲשֶׁר גַּם יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, אוֹי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין וְהַתּוֹכֵחָה, עכ"ל.

האומר די לי בנגלות, טב ליה דלא אברי בעלמא

ובספר הברית חלק ב' מאמר י"ב דרך הקודש כותב בזה"ל: בפרט נזר התורה היא חכמת הקבלה אשר רוב העולם פורשים ממנה באמרם במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות, אתה, שלח ידך ואחוז בזה אם אתה מסוגל לתורה הזאת ומנה לא תזוע, כי מי שלא טעם, טעם חכמה זו, לא ראה מאורות מימיו והולך בחושך ואוי להם לבריות מעלבונה של התורה הזאת, והאומר די לי בנגלות, טב ליה דלא אברי בעלמא…

בחושך ילכו ובחושך שמם יכוסה

וכתב בעל ספר ויקהל משה (דף י' ע"א) וז"ל: חמת ה' מלאתי וקנאת ה' צבאות קנאתי והמכשלה הזאת איננה תחת יד ההמון בלבד, אך יד הסגנים והחכמים המתחכמים בדעתם במרד ובמעל הזאת והתחילו לבזות ולגנות החכמה הזו, בחושך ילכו ובחושך שמם יכוסה על שפערו פיהם ואמרו ידנו רמה בנגלה מה לנו ולחכמה הזאת, די לנו בפשוטי התורה, עכ"ל.

 

בזכות ובכח הלימוד הקדוש הזה נצא מן הגלות לא בזולת זה הלימוד

אמנם אנו מחוייבים ומושבעים ועומדים ללמוד זאת החכמה האמיתית .. ובזכות ובכח הלימוד הקדוש הזה נצא מן הגלות לא בזולת זה הלימוד… ואתה אהובי ואבי ראה גם ראה מכל דברי חז"ל הנזכר מה רב טוב השכר הצפון לבעלי הקבלה וכמה גדול העונש למי שלא עסק בחכמה זו, ואל תפן לקחת ראי-ה מגדולי התורה בעלי הנגלות שלא רוצים לעסוק בחכמה זו, כי דברי חז"ל במדרש ובזוהר שזכרנו, נאמנים ובטוחים יותר מגדולי הדור הזה. עכ"ל.

כּוֹחַ לִמּוּד הַזֹּהַר

עֵרֶךְ הַגִּימַטְרִיָּה שֶׁל" זוֹהַר הַתִּקּוּנִים" – עִם ב' תֵּבוֹת =   841

בְּגִימַטְרִיָּה "שׁוֹמְרֵי הָעִיר" = 841, בִּיאוּר: שֶׁלּוֹמְדֵי זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ הֵם שׁוֹמְרֵי הָעִיר הָאֲמִתִּיִּים, [כְּדִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים כְּזֹהַר מַזְהִירִים, הָרַמְחַ"ל, הַגְרָ"א, רַבִּי יְהוּדָה פְּתַיָּה, בַּעַל הַסֻּלָּם זיע"א].

בְּגִימַטְרִיָּה "צַדִּיקִים מְהַפְּכִים דִּין לְרַחֲמִים" = 841. בִּיאוּר: כְּמוֹ שֶׁהָרַשְׁבִּ"י הָיָה מְבַטֵּל הַגְּזֵרוֹת וּמְהַפֵּךְ הַכֹּל לְרַחֲמִים, [זוֹהַר שְׁמוֹת (דַּף ט"ו ע"א)… קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּאִיהוּ גּוֹזֵר גְּזֵרָה, וְאִיהוּ מְבַטְּלָהּ, וְכוּ'], שֶׁעַל יְדֵי לִמּוּד הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ זוֹכִים לְהַמְשִׁיךְ אֶת נִשְׁמַת הָרַשְׁבִּ"י הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַצַהַ"ק הַמְּקֻבָּל רַבִּי אַבְרָהָם אֲזוּלַאי (זְיָעָ"אָ זְקֵנוֹֹ שֶׁל הַחִידָ"א בְּשֵׁם הַמְּקֻבָּל הָרַב אַבְרָהָם גַלַאַנְטִי, בְּסִפְרוֹ "אוֹר הַחַמָּה" עַל הָ"אִדְּרָא דְמַשְׁכְּנָא" שֶׁבְּפָרָשַׁת מִשְׁפָּטִים דַּף קכ"ג ע"ב). אֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם אַחַר שֶׁנִּפְטַר רַשְׁבִּ"י מִבֵּינֵינוּ, כָּל זְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בְּדִבְרֵי הָאִדְּרָא, אִתְעַטַר בָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן מְעֻטָּר כְּמֶלֶךְ בַּעַטְרוֹתָיו בְּרֹאשׁ, וְיוֹשֵׁב בְּגַוָון.

וְכָל מִי דְאִשְׁתַּדָל לִקְרֹא אֶת הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ אֲפִילוּ בִּקְרִיאָה לְבַד וּבְגִמְגוּם, הֲרֵי הוּא כְּהוֹגֶה וּמְפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם, שֶׁיֵּשׁ כּוֹחַ בּוֹ לַעֲשׂוֹת נִסִּים אֲפִילוּ בְּלֹא יְדִיעָה, וְיָגֵן עָלָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא [הַגָּהוֹת הָרַמָ"ז (הַצַהַ"ק רַבִּי מֹשֶׁה זְכוּתָא זְיָעָ"א) דַּף קע"ח ע"ב].

 

[א]) מסכת אבות פרק ב' משנה י"ד: רבי אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודע לפני מי אתה עמל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך.

ובגמרא סנהדרין (דף לח:): תנן התם רבי אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס אמר רבי יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס (של) עובדי כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דפקר טפי, עכ"ל.

וברמב"ם בפירוש המשניות על אבות שם, וז"ל: ענין שקידה, הוא מלשון הכתוב כי שוקד אני על דברי. כלומר מהר ומשתדל. או יהיה ענינו הרגל ותמידות כמו לשקוד על דלתותי יום יום:

מה שתשיב לאפיקורוס. אמר צריך שתלמד דברים שתשיב בהם לאפיקורסים ותחלוק עליהם ותשיבם אם יקשו לך, ואמרו (סנהדרין שם) לא שנו אלא אפיקורס עובד כוכבים אבל אפיקורס ישראל כ"ש דפקר טפי, ר"ל שיוסיף לבזות, ומפני זה אין צריך לדבר עמו כלל שאין לו תקנה ואין לו רפואה כלל ועיקר שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, ואמרו אף על פי שתלמד דעות האומות לדעת איך תשיב עליהם. השמר שלא יעלה בלבך דבר מן הדעות ההם, ודע שמי שתעמוד לפניו יודע צפון לבך, והוא אמרו ודע לפני מי אתה עמל. רצה לומר שיכוין לבו באמונת השם יתברך.