זוהר תורה- פרשת שמיני

"וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וגו' וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וגו'", פתח רבי אלעזר ואמר, "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי", מהו יום השמיני, [1] אלא כתיב: "וּמִפֶּתַח אֹהֶל וגו' כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם", "כִּי שִׁבְעַת יָמִים", בשבעת ימים היה צריך לומר, או שבעה ימים ימלא את ידכם, מהו "כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא".

]

המלכות נקראת שבע

ועל כן נקראת מדת המלכות בת שבע, שהיא בת של השבע ההיא [7] והיא נכללת מן שש אחרות.

אהרן הקריב עגל לכפר על מעשה העגל

וכיון שהשבעה ההוא השלים להם להכהנים, ועטרם ומשחם בכל, כאשר הגיעו למדת המלכות שהיא נקראת יום השמיני, [8] נצטוה אהרן להקריב עגל, לפי שהוא בנה של הפרה, לכפר על אותו החטא של עגל אחר שעשה אהרן, שחטא בזה כנגד דמדרגה שנקראת פרה שהיא שמיני, שלימות של אמונת ישראל. [9]

ונמצא הכהן שלם בכל, בח' מינים בגדי כבוד, שלם בכל הכתרים, שלם למעלה שלם למטה.

כמו שנעשו הפעולות למטה כך התעורר למעלה

ובכל נצרך להראות פעולה, ועל כן נעשה בו באהרן פעולה זו למטה, בשביל שיתעורר כך למעלה, ויהיה נמצא הכל בדמיון אחד, ואז מתברכים כל העולמות, והברכות נמצאות על ידי עבודת הכהן, וכאן נשתלם הכהן בכל כראוי.

ועגל מדוע, שכתוב: "עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת", בשביל אותו החטא שעשה תחלה.

האיל בשביל להמתיק את דיני המלכות

"וְאַיִל לְעֹלָה", מפני מה איל, בשביל איל של יצחק שהוא עולה תמימה, ואיל ראוי להקרב להשלים הכל, שזה המקום מצד של יצחק נובע, [10] וזה האיל הבא בשביל איל של יצחק נקרב עולה, לפי שזה הקרבן עולה כולה למעלה, וכל זה בשביל לעטרה בשלמות, עגל ואיל, עגל בשבילה כמו שאמרנו, ואיל להשלימה בשלמות של יצחק כראוי. [11]

גם בני ישראל הקריבו קרבנותיהם לתקן ולהמתיק כדלעיל

וישראל שחטאו עם הכהן בחטא זה, מקריבים כדמיון זה, שכתוב: "וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי ה'", שור בשביל מה שחטאו, ואיל להשלים למקום הזה בשלמות של יצחק.

לא נזכר בישראל חטאת שכבר קבלו עונשם

ומפני מה כתוב בכהן עגל לחטאת, ולא כתוב בישראל שור לחטאת, אלא ישראל שהם קבלו עונשם בתחלה, ולפי שקבלו עונשם בכמה מקומות על חטא זה, לא רצה הקדוש ברוך הוא להזכיר להם חטאם כבתחלה, ועל כן לא כתוב כאן אצלם לחטאת, אלא לשלמים, בשביל להראות שלום, שהרי הקדוש ברוך הוא הוא בשלום עם ישראל עבור זה.

אהרן שלא קיבל עונש מוזכר חטאת

אבל אהרן שהוא לא קבל עונש, לבעבור תפלת משה, שכתוב: "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' וגו'" (דברים ט, כ), וכתוב: "וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִיא", ועד עתה חטאו היה תלוי, כתוב בו: ו"עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת", לחטאת ודאי, בשביל שיכופר חטאו, ויטהר וישתלם בכל.

הרבה שמחה היה ביום ההוא

וביום ההוא נשתלמו עליונים ותחתונים, ונמצא שלום בכל, בשמחה שלמעלה ושלמטה, ואלמלא שנמצא הערבוב של בני אהרן ביום ההוא, לא נמצאת שמחה של עליונים ותחתונים כשמחת יום ההוא, מן היום שעלו ישראל מן הים, ביום ההוא נתבטל חטא העגל מן העולם, ונמצאו הכהנים וישראל נקיים ממנו, ביום ההוא נתרחקו כל אותן המקטריגים שלמעלה, והיו הולכים ושטים מסביב למחנה ישראל, ולא נמצאו ביניהם בזמן ההוא, עד שגרמה השעה ויקומו נדב ואביהו וערבבו השמחה של כולם, ונמצא רוגז בעולם.

f   f    f

ביום השמיני נתעטרה המלכות משבע הארות שלמעלה

רבי יהודה פתח, "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי", לאחר שנשתלם אהרן באותן שבעת הימים, ונתעטר בשמן משחת קודש העליון ההוא, [12] יום השמיני נצרך להשתלם מן השבעה, של השתלמות על ידי הכהן, [13] ועבור זה היתה העבודה בשמיני, להתעטר מן השבעה.

אהרן הקריב עגל לכפר על חטא העגל

ושיתתקן הכהן על החטא ההוא שחטא בתחלה, זהו שכתוב: "וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל", הרי ביארו עגל ודאי, לכפר על חטא העגל ההוא שכתוב: "וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה" (שמות לב, ד).

לא כתוב עגל בן פרה לפי שצריך לתקן המלכות שהיא סוד הפרה

"בֶּן בָּקָר", מפני מה בן בקר ולא בן פרה, אלא כיון שהוא נצרך להתתקן לפני המדרגה שנקראת פרה, [14] אין ראוי להקריב ממנה אליה.

השולח מתנה למלך אינו שולחו מבית המלך

מי ששולח מתנה למלך, הראיתם שיקח מבית המלך ויתן למלך, אלא שהמתנה הנשלחת למלך מבית אחר צריכה להיות, ולא מבית המלך.

רבי יוסי אמר, ממנו ואליו אין מן הראוי, אמר רבי יהודה, לפיכך בן בקר ודאי ולא בן פרה, "לְחַטָּאת", לטהרו מן החטא ההוא שחטא בו.

למה כתיב על האיל תמימם?

"וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם", "תְּמִימִם", תמים היה צריך לומר, אפשר תאמר שעל האיל והעגל נאמר, לא כן, שהרי שניהם לא עלו לקרבן עולה, שהרי כתוב: וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם, והעגל לחטאת עלה, ומהו איל תמימים.

היו צריכים להמתיק ב' גבורות

אלא זה אילו של יצחק להקריב מדתו אצל המדרגה שנקראת פרה, [15] והוא נזכר ב' פעמים במקרא, אחד שכתוב: "וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל" (בראשית כב, יג), ואחד, "וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה", הרי שנים, ועל כן כתוב: "וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם", בלשון של שנים, איל אחד שהוא שנים, [16] ועל כן למדנו שזה רמז על גבורות, ומהם יפרדו למקומות אחרים. [17]

f   f    f

ישראל לא הוצרכו לחטאת שכבר קבלו עונשם

"וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת", עגל לחטאת היה נצרך להם כמו בהכהן, אלא ישראל הרי קבלו עונשם, ועל כן לא כתוב בהם עגל לחטאת, אלא עגל לעולה.

הביאו עולה לכפר על אלו שהיה רק הרהור הלב

מה הטעם, לפי שכל אותן שחטאו בו, קבלו עונשם, בין שחטאו בדבור, בין במעשה, בין בעבודה, ואפילו אותן שלא עשו כלום, אלא שעלה להם ברצון לבם לעבוד אליו, גם כן נענשו, כמו שכתוב: "וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות לב, כ), אבל כל אלה שהסכימה רצונם שלא לעבוד אליו, אלא שעלה במחשבתם דמיון של רצון והנאה ממנו, הם נטהרו כאן, והקריבו עגל עולה ולא לחטאת.

החטאת היה בשביל העבודה זרה אצל המצרים

אבל "קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת" למה, אלא לפי שהיו מקריבים בתחלה לשעירים, השולטים על ההרים הגבוהים, ולכך זהו לחטאת, שנצרכו להטהר מן החטא ההוא, ולא עוד אלא שבעבור מולד הלבנה נצרך זה הקרבן. [18]

שור להראות שלום לישראל אחר שנתכפרו על הכל

"וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים", שור ולא פר, לפי ששור הוא שלם בא, להראות שלום, [19] זהו שכתוב לשלמים.

שור ואיל להמתיק את גבורות המלכות

רבי יוסי אמר, שור ואיל מצד השמאל הם באים, שור מצד השמאל, שכתוב: "וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול" (יחזקאל א, י), איל בשביל אילו של יצחק, ועולים לשלמים, להיותם בשלום עם כנסת ישראל, ועל כן שור ואיל לשלמים.

שמחה גדולה למעלה על ידי היחוד שהיה אז

אמר רבי יהודה, כל זה בשביל שכנסת ישראל מתעטרת ומתברכת על ידי הכהן בשלמות, וזה היום היה השמחה של הכל, שמחה של כנסת ישראל בהקדוש ברוך הוא, שמחת עליונים ותחתונים, וכמו שנשתלם הכהן למטה, כן כביכול נשתלם הכהן למעלה, מלבד נדב ואביהו שעוררו ערבוב בין המטרונה והמלך.

f   f    f

צריך להרים יד הימין למעלה מיד השמאל

"וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם", אמר רבי חזקיה, "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו", כתוב ידו אחת, לפי שנצרך להרים בחינת הימין על בחינת השמאל, וזה הסוד נתבאר.

עשרה ממונים על הרמת ידים

נמצא בספרו של שלמה המלך, שכל מי המגביה ידיו למעלה, שלא בשעת תפלה ותחנונים, זה הוא איש שמתקלל מעשרה שליטים הממונים, והם "מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר" (קהלת ז, יט), אלו הם העשרה הממונים על פרישת ידים למעלה, להעלות תפלה זו או ברכה זו, ונותנים בהן כח שיתכבד שם הקדוש שנתברך מלטה, וכיון שמלמטה נתברך בפרישת ידים למעלה, אז הוא מתברך מלמעלה ומתכבד מכל הצדדים.

עשרה שליטים מוכנים לקבל הברכות ולהשפיעם למתפלל

ואלה עשרה ממונים מוכנים לקבל מאותן הברכות שלמעלה ולהשפיע למטה, ולברך לזה המברך, ככתוב: "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" (במדבר ו, כז). [20]

יזהר להגביה ידיו רק בעת התפילה

לפיכך ישתמר האדם בשעה שמגביה ידיו למעלה, להיות אז בתפלה או בברכה או בבקשה, ואל יגביה ידיו לחנם, לפי שאלה העשרה הם מוכנים ומתעוררים אצל פרישת ידים ההיא, ואם היא לחנם אותן העשרה מקללים אותו ברמ"ח קללות, וזה הוא שכתוב בו: "וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ" (תהלים קט, יז), ואז רוח של טומאה שורה על אותן הידים, שזה דרכו לשרות על מקום ריק, והברכה אינה שורה במקום ריק, ועל זה כתוב: "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד, כב) ותרגומו בצלו.

על ידי הגבהת ידים מיחד העשר ספירות ועוד סודות עליונים

ובענין פרישת ידים יש סודות עליונים, בשעה שנפרשות ונגבהות למעלה, מכבד האדם להקדוש ברוך הוא בכמה סודות עליונים, שמראה בזה היחוד של סוד העשרה מאמרות, [21] בשביל שיתיחד הכל, ולהתברך שם הקדוש כראוי, וגם מראה בזה היחוד של סוד מרכבות הפנימיות, ומרכבות החיצוניות, בשביל שיתברך שם הקדוש בכל הצדדים, ויתיחד הכל כאחד למעלה ולמטה.

f   f    f

הכהן שהוא בחינת הימין נתמנה לברך העם

אמר רבי יוסי, בוא וראה, צד בחינת הימין עומד תמיד, לקיום כל העולם, ולהאירו ולברכו, ולפיכך הכהן שהוא מצד בחינת הימין, מוכן תמיד לברך העם, שהרי מצד בחינת הימין באות כל ברכות העולם, והכהן נוטל בראש, ועל כן הוא נתמנה לברך למעלה ולמטה.

השכינה שורה על הכהן בשעה שנושא כפיו ונשפע שפע רב

בוא וראה, בשעה שהכהן נושא כפיו לברך את העם, אז השכינה באה ושורה עליו וממלאה את ידיו, יד הימנית יגביה למעלה מיד השמאלית, בשביל להעלות בחינת הימין שיתגבר על השמאל, ואז כל המדרגות שעליהן מורה פרישת ידיו, מתברכות כולן ממקור הכל, מקור הבאר מי הוא, זו המדרגה הנקראת צדיק, [22] ומקור הכל זהו עולם הבא, שהוא מקור העליון, שכל הפנים מאירים משם, שהרי הוא המעין והמקור של הכל, וכל המאורות והנרות משם נדלקים. [23]

כדמיון זה, המקור והמעין של הבאר, כל אותן המאורות שלמטה, כולם נוארים ומתמלאים בהארות ממנו, וזה קיים לעומת זה, ולפיכך בשעה שהכהן נושא כפיו ומתחיל לברך את העם, אז נשפע ברכות עליונות ממקור העליון להדליק המאורות, ומאירים כל הפנים, וכנסת ישראל מתעטרת בעטרות עליונות, וכל אותן הברכות נשפעות ונמשכות מלמעלה למטה.

המלאך אוריאל נראה בשלהבת על המזבח

"וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה", אמר רבי יהודה, זה אוריאל שנתראה בשלהבת האש שעל המזבח, כאריה גדול רובץ על הקרבן, ואז היתה שמחה בכל, שהרי נתקבל הקרבן ברצון, כמו שכתוב: "וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם".

f   f    f

כשראו זאת נפל פחד עליהם ושבו בתשובה

והרי אמרו שכאשר עלה ונתראה על המזבח אוריא"ל כדמות אריה אחד תקיף רובץ על טרפו, והיו רואים הכהנים וישראל ושמחו, שהיו יודעים שהקרבן נתקבל ברצון לפני המלך הקדוש, ואש אחר עליון קדוש היה יורד לנגד אש התחתון, אז נפל פחד על האדם ונזדעזע לפני רבונו, והיה חוזר בתשובה שלמה.

ה' אמר לאוריאל לך וקבל המתנה שבני מקריבים לפני

משל למלך ששלחו לו מתנה, והוטבה לפניו, אמר לעבדו לך וקבל מתנה זו שהביאו לי, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאוריא"ל, לך וקבל המתנה שבני מקריבים לפני.

הרבה שמחה היה כאשר הקריבו הקרבן כראוי

הרבה שמחה היתה נמצאת בכל, הרבה המתקות בכל היה נמצא, כאשר הכהן והלוים וזה שהקריב הקרבן, היו מכונים להקריב הקרבן כראוי, ביחוד שלם.

אם לא היה כראוי היו רואים כלב חצוף על הקרבן

וכאשר ישראל לא נמצאו זכאים, או זה שהקריב הקרבן לא הקריב כראוי, ולא נתקבל קרבנו, היו רואים שאין העשן עולה בדרך מישור, ויקם רוח אחד מן הנקב שבצד צפון, ונכנס על המזבח, והיו רואים דמות כלב חצוף אחד רובץ על הקרבן, אז היו יודעים שלא נתקבל ברצון זה הקרבן.

משל למלך שכשרואה מתנה שלא כראוי אומר לתיתו לכלב

משל למלך ששלחו לו מתנה, ראה אותו המלך שאין הוא כדאי להקריב לפניו, אמר המלך, קחו מתנה זו ותנו אותה לכלב, שאין הוא כדאי ליכנס לפני, כך בשעה שהקרבן נקרב, ולא נתקבל ברצון, המתנה נמסרה לכלב, ולפיכך היו רואים דמות כלב על גבי המזבח.

f   f    f

בני אהרן קשרו את כל הספירות והשאירו את המלכות בחוץ

"וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וגו'", אמר רבי אלעזר, למדנו שביום ההוא שמחתה של כנסת ישראל היתה, להתקשר בקשר האמונה, עם כל הקשרים הקדושים, [24] שהרי הקטרת מקשרת הכל כאחד, ולפיכך נקראת קטרת, והם באו והקשירו כל אותן אחרים באחד, והניחו אותה מבחוץ, שלא קשרוה עמהם, והקשירו מדרגה אחרת, [25] ולפיכך נזהרו הכהנים אחר כך על זה, שכתוב: "בְּזֹא"ת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ".

בכמה אופנים ערבבו את השמחה

ובכמה אופנים ערבבו שמחתה של כנסת ישראל, אחד שלא נשאו נשים, ולא היו ראוים להקריב, שיתברכו העולמות על ידם, ועוד שלא היתה השעה ראויה לכך, [26] ועוד שדחקו את השעה, ועוד שהרי מקודם לזה יצא משפט עונשם. [27]

"וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה וגו'", ודאי מדרגה אחרת הקשירו בקשר זה, והניחו לכנסת ישראל מבחוץ.

השכינה לא שרתה כי לא נשאו נשים

אמר לו רבי פנחס, אל תאמר שהם הניחו לה מבחוץ, אלא כנסת ישראל לא יכלה להתקשר על ידם, שהרי בכל מקום שלא נמצא זכר ונקבה, אין השכינה שורה ביניהם כלל, לפיכך הזהיר לכהנים, ואמר: "בְּזֹא"ת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ", שיהיה נמצא זכר ונקבה, ועל כן אסור לכהן ליכנס למקדש עד שישא אשה, בשביל שישתתף בהקשר של כנסת ישראל, כי זה שאינו נשוי, מניח לה לכנסת ישראל מבחוץ, והיא אינה משתתפת עמו, ועל כן היה נמצא ערבוב ביום ההוא על ידם.

f   f    f

בני אהרן הקטירו קטרת שלא בזמנה

רבי יהודה אמר, בוא וראה, מה שבני אהרן מתו בשעה ההיא, כך היה ראוי מכמה טעמים, אחד שלא היתה אז שעת הקטרת, שהרי קטרת אינה נקרבת אלא בזמנים ידועים, שכתוב: "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר" (שמות ל, ז), ואימתי "בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת וגו'", להמצא שמן וקטרת ביחד, וכתיב: "וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה וגו'", בזמנים האלו נקרבת, ולא בזמן אחר.

בזמן מגפה מותר להקטיר גם שלא בזמנה

מלבד בזמן שמיתה שורה בעולם, כמו שנקרה, שכתוב: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ וגו'", ובני אהרן לא הקריבו בשעה ששמן וקטרת נמצאים ביחד.

עוד כמה טעמים למה מתו

ועוד, שדחקו את השעה בחיי אביהם, ועוד, שלא נשאו נשים, והיו פגומים, כי מי שאינו נושא אשה פגום הוא, ואין הוא כדאי שימצאו ברכות בעולם על ידו, עליו אין הברכות שורות, כל שכן על ידו לאחרים, ועוד, שהרי למדנו שתויי יין היו.

קטרת חביבה מהכל

ולפיכך "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וגו'", שהרי קטרת חביבה היא מהכל, והיא שמחת העליונים והתחתונים, שכתוב: "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב".

לדעת רבי אבא עיקר הטעם בשביל שלא נשאו נשים

אמר רבי אבא, אף על פי שביארו ענין נדב ואביהו בטעמים אחרים, כך הוא בודאי, אבל עיקר הטעם שקטרת עליונה היא מכל קרבנות שבעולם, שבשבילה מתברכים עליונים ותחתונים, וקרבן זה שהוא למעלה מכל הקרבנות, לא היו ראוים הם להקריב, שהרי לא נשאו נשים, להקריב קרבן לא היו ראוים, כל שכן לענינים עליונים שיתברכו העולמות על ידם.

המלכה אומרת להרוג האיש שבשבילו לא בא המלך אליה

ואם תאמר, "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם", למה, משל לאדם שבא לפני המלכה, לבשרה שהמלך בא לביתה, לשכן עם המלכה, ולשמח עמה, בא זה המבשר לפני המלך, וירא המלך לזה האיש שהוא בעל מום, אמר המלך, אין זה כבודי, שעל ידי איש פגום הזה אבא אל המלכה, בתוך כך הכינה המלכה את ביתה עבור המלך, כיון שראתה שהמלך היה מוכן לבוא אליה, וזה האיש גרם שיפרד המלך ממנה, אז גזרה המלכה להמית האיש ההוא.

ה' לא רצה לבוא אל השכינה על ידי אותם בעלי מומים

כך בשעה שנכנסו נדב ואביהו וקטרת בידיהם, שמחה השכינה, והכינה עצמה לקבל את המלך, כיון שראה המלך אותן אנשים פגומים בעלי מומים, לא רצה המלך שעל ידיהם יבוא לשכן עמה, ונפרד המלך ממנה, כשראתה השכינה שבעבורם נפרד המלך ממנה, מיד "וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם".

מי שאינו נשוי קדושת המלך מסתלק ממנו

וכל זה, לפי שמי שאינו נושא אשה הוא פגום, לבעל מום יחשב לפני המלך, קדושת המלך תסתלק ממנו, ואינה שורה במקום פגום.

f   f    f

על ידי עובדין דלתתא אתער עובדין לעילא

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וגו' וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה וגו'", רבי אבא אמר, הרי למדנו, בפעולה שלמטה נתעוררה פעולה למעלה, והפעולות שלמטה נצרך להראות כדמיון הפעולה שלמעלה.

בכהן אסור להיות שום פגם כדי שלא יפגום למעלה

בוא וראה, כל שמחה שלמעלה, תולה בשמן הקדוש ההוא, [28] שמשם תצא שמחה וברכות לכל המאורות, וכהן העליון מתעטר בהשפעת השמן, ולפיכך הכהן ששמן המשחה נמשך עליו כדמיון שלמעלה, צריך להראות שמחה והארת פנים, שלא יהיה נראה גרעון בראשו, ולא בבגדיו, אלא שיהיה כולו שלם כדמיון שלמעלה, ולא יתראה בו פגם כלל, בשביל שלא יגרום פגם במקום אחר.

אם היה איזה חיסרון באלעזר ואיתמר היו גם כן מתים

בוא וראה, אלמלא אלעזר ואיתמר הראו פגם בשעה ההיא בבגדיהם או בראשיהם, לא היו ניצולים בשעה ההיא, שהרי השעה עמדה לעשות דין.

בזמן שיש מגפה לא יתעורר אדם לדבר שמעורר דינים

ועל כן למדנו, בזמן שמגפה תתעורר בעולם, אל יעורר אדם עצמו לענין רע בעולם, כדי שלא יתעוררו הדינים עליו, מלבד אם מעורר עצמו לדבר טוב, שיהיה בכחו לדחות השעה, שהרי בזמן שהדין שולט בעולם, מי שהמשחית פוגע בו לוקט לו ונסתלק מהעולם, ולפיכך "וְלֹא תָמֻתוּ" כתיב.

על בני ישראל לא היה חשש רק על הכהנים ולכן מותר היה להם לבכות

"וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה", לפי שהם אין באים מאותו הצד של הכהנים ולא יוזקו.

f   f    f

על ידי כהנים יש יחוד והשפעות

אמר רבי שמעון, בוא וראה, "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב וגו'" (שמות ו, כג), [אלישבע ובת שבע הכל אחד [29] בת שבע מורה על דין, לנחול המלכות ולהתחזק, אלישבע, היינו שמחוברת בחסד] "וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע", להמתיק לה, לשמחה, לחברה עם המלך בזיווג שלם, שימצאו ברכות לכל העולמות על ידי אהרן.

הכהן צריך להיות בשמחה ויתרחק מהעצבות

לפיכך צריך הכהן להמצא בהארת פנים, בשמחה, הכל כדמיון שלמעלה, שהרי על ידו ברכות ושמחות נמצאות, ועל כן נתרחק ממנו הדין והרוגז והעצבות, כדי שלא יופגם מהמקום ההוא שנקשר בו, ועל כן "וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה", ולא הכהן, עליהם נאמר: "בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה" (דברים לג, יא).

f   f    f

נדב ואביהו שתויי יין היו לפיכך הזהיר עכשו את הכהנים על זה

"יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ וגו'", אמר רבי יהודה, מתוך פרשה זו נשמע, שנדב ואביהו שתויי יין היו, ממה שהזהיר עתה לכהנים בזה.

יין בתחילה שמחה וסופו עצבות

רבי חייא פתח, "וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ וגו'" (תהלים קד, טו), אם הכהן רוצה לשמח, ולהמצא בהארת פנים יותר מכולם, מפני מה נאסר לו יין, הרי שמחה בו נמצאת, הארת פנים בו נמצאת, אלא לפי שהיין תחלתו שמחה, וסופו עצבות, והכהן תחלה וסוף צריך להיות בשמחה ובהארת פנים.

יין בא מצד מדרגת הלוים, וצד מדרגת הכהן הוא מים צלולים בהירים.

בתחילתו שמחה לפי שנכלל ממים

רבי יוסי אמר, כל מדרגה משאלת משלה לחברתה, ונכלל הכל זה בזה, ולפיכך היין תחלתו שמחה, לפי שנכלל מן מים, ולבסוף חוזר למקומו, ומעציב ומרגיז ודן את הדין.

הכהנים יורשים מים ושמן והלוים יין

רבי אבא אמר, ממקום אחד יצאו יין ושמן ומים, מים ושמן שהם בבחינת ימין, נוטלים הכהנים בנחלה, ושמן יותר מהכל, לפי שהוא מורה על שמחה בתחלה ובסוף, שכתוב: "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן" (תהלים קלג, ב), ויין שהוא בבחינת שמאל, נחלו הלוים להרים קול ולזמר ולא לשתוק, שהרי יין אינו שותק לעולם, ושמן בשתיקה הוא תמיד.

שמן בחינת חסד ויין בחינת דין

מה בין זה לזה, אלא שמן שהוא בשתיקה ובלחש תמיד, הוא בא מצד המחשבה [30] שהיא בלחש תמיד ואינה נשמעת, ועל כן השמן הוא מבחינת הימין, ויין שהוא להרים קול ואינו שותק לעולם, בא מצד עולם הבינה, והלוים נוחלים צד השמאל, ועומדים לזמר להרים קול, והם בבחינת דין, ולפיכך כתוב: "וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע" (דברים כא, ה).

אסור לכהן להכנס למקדש כשהוא שתוי יין

לפיכך הכהן כשנכנס למקדש לעבוד עבודה, אסור לו לשתות יין, שהרי מעשיו בשתיקה הם, ובשתיקה הוא מכוון במה שמכוון, ומזווג למי שנצרך לזווג, וממשיך ברכות לכל העולמות, והכל בשתיקה.

ועוד שכל מעשיו הם בסוד, והיין מגלה סוד הוא, שהרי כל פעולתו להרים קול הוא עומד.

f   f    f

נח רצה לטהר את העולם ונכשל

רבי שמעון אמר, מה שלמדנו שבני אהרן שתויי יין היו, וכי מי נתן להם יין במקום ההוא לשתות, האם תעלה על דעתך שהיו חצופים שנשתכרו מיין, לא כן, אלא סוד של חכמה יש כאן, שכתוב: "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" (בראשית ט, כא), אהלה כתוב בה"א, שכאשר בקש נח לבדוק ולחקור בחטא ההוא שבדק אדם הראשון, לא להתדבק בו, אלא להבין ולתקן העולם ולא היה יכול, סחט ענבים לבדוק בכרם ההוא, [31] כיון שהגיע לזה, אז "וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה" של כרם ההוא, ולא היה לו כח לעמד, ולפיכך "וַיִּתְגַּל", שהיה מגלה פרצו של העולם שהיה סתום, ועל זה כתוב: "וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ" (משלי ה, ח).

בני אהרן רצו להכניס לקדושה את הצד האחר ולא עלתה בידם

כדמיון זה הענין שבני אהרן שתויי יין היו, ודאי מן אותו היין נשתכרו, זה שכתוב: "וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה", כתוב כאן אש זרה, וכתוב שם:  "לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה" (משלי ז, ה), והכל ענין אחד.

f   f    f

אהרן עומד להבדיל בין הטמא ובין הטהור

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם וגו' זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ", מפני מה נשתנה כאן שכתוב אהרן, אלא לפי שהוא היה קיים תמיד להבדיל בין הטמא ובין הטהור, שכתוב: "לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר".

הרוצה לזכות לחיים מעולם הבינה ינצור לשונו

רבי אבא פתח ואמר, "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וגו'" (תהלים לד, יג), "נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וגו'" (שם פסוק יד), "סוּר מֵרָע וגו'" (שם פסוק טו), וכתוב: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" (משלי כא, כג), מי האיש החפץ חיים, איזה חיים, [32] אלא זה החיים שנקרא עולם הבא, ושם שורה החיים, ועל כן למדנו, עץ חיים היא, פירוש שהיא עץ מאותן החיים, עץ הנטוע באותן החיים, ועל כן "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים" כתוב.

הרוצה להדבק בימים העליונים ישמור פיו ולשונו

"אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב", איזה ימים, [33] אלא זה הוא שם המלך הקדוש, המחובר באותן ימים העליונים, שנקראים ימי השמים על הארץ, ימי השמים בודאי, על הארץ בודאי, [34] מי שמבקש חיים שלמעלה, שיהיה לו חלק בהם, ומי שמבקש ימים העליונים, להתדבק בהם, ולאהוב אותם, ישמור פיו מכל רע, ישמר פיו ולשונו, ישמר פיו ממאכלות וממשקאות, המטמאים לנפש, ומרחקים לאדם מאותן חיים, ומאותן ימים, וישמור לשונו מדבורים רעים, שלא יטמא בהם, ויתרחק מהם, ולא יהיה לו חלק בהם.

ישמור פיו ולשונו שלא יפגום בפה ולשון העליונים

בוא וראה, פה ולשון, כך נקרא מקום עליון, [35] ולפיכך אל יפגום אדם פיו ולשונו, וכל שכן לטמא לנפשו ולגופו, [36] לפי שעל ידי זה הוא נטמא בעולם אחר, וזה נתבאר.

f   f    f

כשבני ישראל אינם אוכלים מאכלות אסורות הם דבקים במלכות

"זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה וגו'", מקרא זה אין תחלתו סופו ואין סופו תחלתו, בתחלה "זֹאת הַחַיָּה", ואחר כך "מִכָּל הַבְּהֵמָה", אלא אמר הקדוש ברוך הוא, בכל זמן שישראל משמרים נפשותם ועצמותם, שלא לטמא אותם, ודאי "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ", [37] יהיו נמצאים בקדושה העליונה, להתדבק בשמי, בבירור מין בהמה ההוא שביררתי לכם לאכול, אל תטמאו בהם, ותהיו דבקים בשמי.

אם אוכלים מאכלות אסורות מתדבקים במקום טמא

וכל זמן שאין הם משמרים נפשותם ועצמותם מן מאכלות ומשתאות אסורות, יודבקו במקום אחר הטמא, להטמא בהם, ולפיכך כתוב: "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ".

"מִכָּל", מכל ודאי, שהוא סוד השם הקדוש, להתדבק בו.

"הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ", [38] לפי שזה המאכל של הבהמה ההיא נמצא טהור, ולא יטמא לכם, והיה לכם חלק בשמי, להתדבק בי.

זאת שהיא המלכות קיימת להיפרע

ועוד "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ", בפרעה כתוב: "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'" (שמות ז, יז), הרי זאת לנגדך, להפרע ממך, [39] אף כאן, "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה", הרי זאת לנגדכם, להפרע מכם, אם תטמאו נפשותיכם, מה הטעם, לפי שנפשותיכם ממנה נתהוו, ואם אתם תטמאו לזה שהוא שלה, הרי זאת לנגדכם, אם לטוב היא קיימת אצלכם, אם לרע היא קיימת אצלכם.

הבהמות האחוזות בצד הקדושה מותר לכם לאכול

אמר רבי אלעזר, "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה", [40] מכל אותן הנאחזים בצד הקדושה, מותר להם לאכול, וכל אותן שאין באים מצד הקדושה, אסור להם לאכול, לפי שיש בהמות הבאות מצד הקדושה, ויש הבאות מצד אחר הטמא, [41] והסימן שלהם, שכתוב: "כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה", ולמדנו הסימנים של כולם, וכולם נרשמו בהכתוב, ולפיכך כל מי שאוכל מאותן הבאות מצד הטומאה, נטמא בהם ומטמא את נפשו, הבאה מצד הטהור.

f   f    f

כמו שיש צד הקדושה יש גם כן צד הטומאה

רבי שמעון אמר, כלל של הכל, כמו שיש עשרה כתרים של האמונה למעלה, כך יש עשרה כתרי כשפים של טומאה למטה, וכל הנבראים הנמצאים בארץ, יש מהם הנאחזים בצד הקדושה, ויש מהם הנאחזים בצד הטומאה.

צד הטומאה אינו שורה בתוך העזים אלא מתראה נגדם

ואם תשאל, הלא עז שורה רוח טומאה בו, לא כן, שאם רוח טומאה שורה בו, היה אסור לנו לאכלו, אלא שעוברים בתוכם ומתגלים לנגדם, ואין שורים לדור בהם, שכאשר רוצים לשרות בהם, רוח אחר עובר עליהם, ונפרדים מגופם, ואין יכולים לשלוט בגופם, ועל כן מותר לנו לאכלו.

רוח אחד מסימני הטהרה שבהם עובר ואז נפרדים מהם

בוא וראה, כשבאים רוחות הטומאה לשלוט בהם, עובר שם רוח אחר, זוקפים עיניהם, ורואים הסימנים שלהם ונפרדים מהם, אבל מתגלים לנגדם, ולא נאסרו לנו לאכול.

בכל בעלי החיים מותר לנו לאכול אותם הבאים מצד הקדושה

ובין בבהמות בין בחיות בין בעופות בין בדגי הים, בכולם יש לראות בחינת ימין או שמאל, וכל מי שבא מצד בחינת הימין, מותר לנו לאכול, לפי שמדרגת כולם טמאה היא, ורוח טמא שורה בהם ודר, ועל כן רוח הקדוש של ישראל אל יתערב בהם ואל יטמא בהם, כדי שיהיו נמצאים קדושים, וניכרים למעלה ולמטה.

אשריכם ישראל

אשרי חלקם של ישראל שהמלך הקדוש בחר בהם, ורוצה לטהר אותם ולקדש אותם על הכל, לפי שנאחזים בו.

ה' מתפאר בכם לכן אל תשקצו עצמכם

"אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וגו' וְנִטְמֵתֶם בָּם וגו' וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי". אמר רבי שמעון, בוא וראה, כתוב: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיהו מט, ג), אם הקדוש ברוך הוא מתפאר בהם בישראל, איך יבאו להטמא, ולהתדבק בצד הטומאה, ועל זה כתוב: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וגו'".

מי שהוא בצורת המלך, אין לו להפרש מדרכי המלך, ולפיכך רשם להם הקדוש ברוך הוא לישראל, כל אותן הבאים מצד הטוב, וכל אותן הבאים מצד הטומאה, אשרי חלקם של ישראל, שכתוב בהם: "כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'" (שם סא, ט), "בֵּרַךְ ה'" ממש, "בֵּרַךְ ה'" בכל.

האוכל מאכלות אסורות הוא מתועב לפני ה'

ובוא וראה, כל מי שאוכל מאותן מאכלות האסורות, נדבק בצד הטומאה, ומתעב נפשו וגופו, ורוח טמא שורה עליו, ומראה בעצמו שאין לו חלק באל עליון, והוא לא בא מצד הקדושה, ולא נדבק בה, ואם יצא כך מזה העולם, נאחזים בו כל אותן הבאים מצד הטומאה, ומטמאים אותו, ודנים אותו כאיש שהוא מתועב לרבונו, מתועב בעולם הזה, ומתועב בעולם הבא.

ווי להם ווי לגופם ולנפשותם

ועל כן כתוב: "וְנִטְמֵתֶם בָּם", בלי אל"ף, שאין רפואה נמצאת לתועבתו, ואינו יוצא מטומאתו לעולם, [42] ווי להם ווי לנפשותם, שלא יודבקו בצרור החיים לעולם, שהרי נטמאו, ווי לגופותם, עליהם כתוב: "כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וגו' וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר" (שם סו, כד), מהו דראון, סרחון, מי גרם לו זה, צד ההוא שהתדבק בו.

ישראל באים מצד בחינת הימין, אם מתדבקים בצד בחינת השמאל הרי פוגמים לצד הימין, ופוגמים לגופותם, ופוגמים לנפשותם, פגומים בעולם הזה ופגומים בעולם הבא, כל שכן מי שהתדבק בצד הטומאה [במאכלות אסורות] שהכל מקושר זה בזה, וכתוב "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וגו'" (דברים ז, ו).

f   f    f

הדין של עולם העליון בשביל שלא שמר על פיו

רבי יוסי פתח ואמר "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ וגו'" (קהלת ו, ז), עיינתי בדברי שלמה המלך, שכולם מקושרים בחכמה עליונה, "כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ", מקרא זה על השעה שדנים לו לאדם בעולם ההוא, ונוקמים ממנו נקמות של עולם הזה, "לְפִיהוּ", בשביל פיהו כל זה, שלא שמרו וטימא לנפשו, ולא נדבק בצד החיים בצד בחינת הימין, "וְגַם הַנֶּפֶשׁ לֹא תִמָּלֵא", לא תשתלם עונשה לעולם ולעולמי עולמים.

דבר אחר "לֹא תִמָּלֵא", לא תקנה שלמות לעלות למקומה לעולם, לפי שהרי נטמאה ונדבקה בצד הטומאה.

f   f    f

המקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה

ובעבור זה כתוב "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים", מי שמקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה, מי שמטמא עצמו מלמטה, מטמאים אותו מלמעלה, מקדשים אותו מלמעלה מובן, שהרי קדושת רבונו שורה עליו, אבל מטמאים אותו, מאיזה מקום, ואפשר תאמר מלמעלה, וכי שורה טומאה למעלה.

על ידי פעולה למטה נתעורר פעולה למעלה

אמר רבי חייא, זהו שלמדנו, שבפעולה שלמטה נתעוררה פעולה למעלה, אם הפעולה שלמטה היא בקדושה, נתעוררה קדושה שלמעלה, ובאה ושורה עליו, ונתקדש בה, ואם הוא מטמא עצמו למטה, נתעורר רוח טומאה למעלה, ובא ושורה עליו ונטמא בו, שהרי בהפעולה תולה הדבר.

כל דבר יש לו שורש למעלה

שאין לך טוב ורע, קדושה וטומאה, שאין למו עיקר ושורש למעלה, ובהפעולה שלמטה נתעוררה פעולה שלמעלה, מה שתולה במעשה, נתעורר למעלה על ידי העשיה, ונעשית הפעולה, ומה שתולה בדבור, נתעורר על ידי דבור, כאשר נגזר בדבור למטה, נתעורר כך למעלה.

גם על ידי דיבור מעורר טוב ורע

ואם תשאל מה יתעורר על ידי דבור, אלא כך כתוב "וְדַבֵּר דָּבָר" (ישעיהו נח, יג), זה הדבור יעורר ענין אחר למעלה שנקרא דבר,[43] שהרי למדנו, שזה הדבור עולה ובוקע רקיעים, עד שנתישב במקומו, ונתעורר מה שנתעורר, אם טוב טוב, אם רע רע, ועל כן כתוב: "וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כג, י).

f   f    f

האוכל מאכלות אסורות כעובד עבודה זרה

רבי יצחק אמר, כל מי שמטמא עצמו במאכלות אסורות, כאלו עובד עבודה זרה, שהיא "תוֹעֲבַת ה'" (דברים ז,כה), וכתוב: "לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה" (שם יד, ג).

האוכל מאכלות אסורות נכנס לרשות אחר

מי שעובד עבודה זרה, יוצא מהצד של חיים, יוצא מהרשות הקדוש, ונכנס ברשות אחר, וכן מי שמטמא עצמו במאכלות אסורות, יוצא מהצד של חיים, ויוצא מהרשות הקדוש, ונכנס ברשות אחר, ולא עוד אלא שנטמא בעולם הזה ובעולם הבא, ועל כן "וְנִטְמֵתֶם בָּם" כתוב בלי אל"ף.

הבהמות הטמאות נבראו לטמא בהם הגוים

וכתוב: "וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא", מהו לטמא, לטמא להעמים עובדי כוכבים ומזלות, שהרי הם טמאים ומצד הטומאה הם באים, וכל אחד נדבק בשורשו.

f   f    f

ישראל יטהרו על ידי חסדים של אימא ויתקדשו מהשפע של אבא הנקרא קדש

רבי אלעזר היה יושב לפני רבי שמעון אביו, אמר לו, מה שלמדנו שעתיד הקדוש ברוך הוא לטהר להם לישראל, במה, אמר לו, בזה שכתוב: "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם וגו'" (יחזקאל לו, כה), כיון שנטהרים, מתקדשים, וישראל שדבקים בו בהקדוש ברוך הוא, קדש נקראים, שכתוב: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיהו ב, ג), וכתוב: "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" (שמות כב, ל).

אשריכם ישראל

זכאים הם ישראל, שהקדוש ברוך הוא אמר עליהם "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי", לפי שכתוב: "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י, כ), וכתוב: "לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּ יָהּ" (תהלים קמז, כ), "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן".