ע' תיקונים- חדשים הרמח"ל

להורדה- : ע' תיקונים של הרמח"ל – קובץ טקסט וורד    ספר ע' תיקונים חדשים לכמוהר"ר הרמח"ל זי"ע

תודה מיוחדת ניתנת לרב דויד שלם מקהילת הרמח"ל שזיכה   את מפעל הזוהר העולמי בהפצת  ע' תיקונים חדשים לרמח"ל לכלל ישראל, כי רק בזכות הזוהר יצאו עם ישראל מהגלות ברחמים

לפרטים: הרב דויד שלם    קהילת הרמח"ל  055-22-37-37-0

להורדת  העלון: אור הזוהר 716 חלום הרמח"ל

 קישור לאתר  קהילת הרמח"ל : www.ramhal.net

תיקונא קדמאה.

הגאולה תהיה בסוד שם הוי"ה שהוא פנימיות הכל.

שם הוי"ה ב"ה שורש לכל השמות וכולם ענפים שלו. וישראל נשרשים בו בעמודא דאמצעיתא.

"ולכל היד החזקה" וכו' תיקונא קדמאה, "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'" (דברים לג כט) שמא דכליל כל שמהן. וכלהו שמהן אחרנין נפקין מיניה כענפין מאלנא, וכלהו ענפין מתחברן באלנא ולא מתפרשאן מיניה, ומיניה נטלין כלהו חילא.

תו, "עם נושע בה'", דא שמא שלים. דשאר זמנין אתפרקו ישראל מאת חד דשמא קדישא, אבל לזמנא דאתי בכלהו אתוון תהא פורקנא, פורקנא שלים בכל שלימו:

אבל תא חזי, ודאי שמא דא כללא דכלא איהו, וכל בריין דעלמא עלאין ותתאין ביה אתבריאו, ואפיק מגרמיה כינויין לאסתרא יקריה, ואיהו מלגו מתפשט ונטיל כלא בכללא. עם כל דא, מותב יְקָרָא קבע לגרמיה בההוא עמודא דאמצעיתא, ותמן יתיב ביקריה כחד מלכא רברבא ושליט דאשתלים בכלא, וכליל כלא, ושליט בכלא. והכא אשתרשו עמא קדישא בשרשוהי, הדא הוא דכתיב (שם לב ט) "כי חלק ה' עמו", דא הוי"ה שמא יחידאה. "יעקב חבל נחלתו". מאי חבל? אלא כחבל דא דביה מתקלען חוטין בחיבורא חד. כגונא דא ישראל כללא דכלא אינון, בגין דמהאי שמא כללא דכלא נפקין, ושמא דא קאים להו אחסנת עלם:

לישראל הנשרשים בפנימיות העולמות ניתן הכח ליחד את ה'.

ואינון אית להו חילא ליחדא שמא כדקא יאות, מאי דלא אשתכח חילא אפילו למלאכי עלאי, בגין דמגו רזא דא קטירו דיחודא נפקין ודאי, מה דלא אשתכח לשום בריה אחרינא בעלמא. ואתמר בהו 'ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו ויחון עם המיחדים שמו', דאית להו חילא ליחדא יחודא דשמא דא קדישא. בגין כך 'יפן' – ברזא דאנפין. דאית פנים ואית כנפים, ושמא דא איהו פנים. ביה "ופניתי אליכם והרביתי אתכם" (ויקרא כו ט) יפן ודאי. ואי תימא דבלא שכינתא אשתכחת מלה? לאו הכי, אלא 'ממקומו יפן' ודאי. אבל כלא אתכליל בשמא דא.

כדין "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל כ) דלא יהון כינויין מכסיין על שמא דא. וישראל יחודא דקריאת שמע אתמסר להו ברזא דשמא דא, דלא אתמסר אפילו למלאכי עלאי, דבגין שמא דא אית להו חילא ליחדא למאריהון. ואתמר בהו "את ה' האמרת היום" (דברים כו יז) "וה' האמירך היום" (שם שם יח), ואוקמוה (ברכות ו.) 'אתם עשיתוני חטיבה אחת אני אעשה אתכם חטיבה אחת' ברזא דא דיחודא עלאה.

בגאולה יתגלה כח שם הוי"ה וממנו יטלו ישראל כח לשלוט על הבריאה כולה.

ולזמנא דאתי יתגלי האי שמא קדישא בתוקפיה, ומיניה יתנהרון ישראל, וכדין יטלון שלטנותא על כלא, אפילו על מלאכי עלאי. דישראל מהאי שמא קדישא דלגו נפקין, ומלאכי עלאי מלבר, בגין כך אינון ישלטון על כלא. כל שכן על כלהו תתאי ועל כלהו סטרין מסאבין:

ישראל מתברכים בסוד ג' הויות דברכת כהנים: 'ראש' – עתיקא קדישא, 'תוך' – אבא ואימא, 'סוף' – זעיר אנפין ונוק'.

וברכת כהנים בה מתברכן ישראל בתלת ברכאן, "יברכך יהו"ה… יאר יהו"ה… ישא יהו"ה" (במדבר ו כד). הא הכא תלת הויין לחברא כלא ברזא דשמא דא ביחודא חד. בגין כך: "יברכך" בעתיקא קדישא, "יאר" באבא ואימא, "ישא" בקודשא בריך הוא ושכינתא. וכלא בשמא דא אתקשר, בגין כך "יהו"ה… יהו"ה… יהו"ה…", הוי"ה לעילא, הוי"ה לתתא, הוי"ה באמצעיתא, "יהו"ה מלך יהו"ה מלך יהו"ה ימלוך לעולם ועד". כדין ברכתא מטאת ושריא על ישראל ברזא דשמא קדישא דא, כלא בחבורא חד. הדא הוא דכתיב (במדבר ו כז) "ושמו את שמי על בני ישראל", לאתקנא שמא דא לגבייהו בתיקונא שלים, כדין "ואני אברכם". לקבל דא תלת קדושות קק"ק: בעתיקא קדישא, באבא ואימא, בזעיר אנפין ונוקבא. כלא אתכליל בשמא דא קדישא 'יהוה צבאות' – "ושמו את שמי" ודאי.

לבתר "ברוך כבוד ה' ממקומו", דא "ואני אברכם", ברכתא כלילא בשמא דא דאתפשט מאתריה לברכא להו. ובקדמיתא אתער תיקונא ביחודא דקריאת שמע, וביה אתער שמא דא ברזא דא לאתתקנא כדקא יאות. לבתר קדושתא אשתכחת הכי ברזא דא לחברא ביה כלא. אבל חילא דיחודא לא אתמסר אלא לישראל, בגין כך מלאכיא אמרין קדוש ולא יחודא דקריאת שמע, דלא אתמסר להו. אבל ביחודא דישראל מתתקפי מלאכיא לקדושה דילהון. על רזא דא כתיב "קדמו שרים אחר נגנים" (תהלים סח כו) "קדמו שרים", אלין ישראל ביחודא דלהון, "אחר נוגנים", אלין חיון קדישין דסלקין ניגונין בגדפייהו. בתוך עלמות תופפות, אלין "בתולות אחריה" (שם מה טו). ורזא דמלה "קדוש וברוך": "קדוש" אמרו ליה שרפים דכורסיא דשמע להו ישעיה. "ברוך" שמע יחזקאל מפומא דחיון. בגין כך "אחר נוגנים בתוך עלמות תופפות" (תהלים סח כו):

וכלא בזכותא דישראל סבא דאתמר ביה "ויחלום… והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" (בראשית כח יב) חמא אינון מלאכיא עלאי דסלקין ביה ונחתין ביה, דהא בתיקונא דיליה ויחודא דבנוי מתקפין למפלח פולחנא קמי מארייהו. אמאי. אלא בגין והנה ה' נצב עליו, דא שמא עלאה קדישא מקורא דכלא:

ובזמנא דגלותא אתכסי שמא דא ולא אתגליא. בההוא זמנא כתיב "אותי נהג וילך חשך ולא אור" (איכה ג ב). דבגלותא כתיב (ישעיה נ ג) "אלביש שמים קדרות", דא גבורה סטר שמאלא, "אלביש" לבושא ממש. "ושק אשים כסותם", דא סטרא אחרא דמכסייא עלייהו, ונהורא לא נהיר מינייהו לתתא. ובגין כך אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק (אסתר ד ב) דהא לא אתחזי הכי:

אבל שק ביה תיקונא לתיובתא, דכדין מסר גרמיה למארי דינא לקבלא ענשא, עד דיתתקנון דרגין עלאין, ומתמן אתקין תיקונין ודאי. ואסתר אתמר "ותשלח בגדים להלביש… ולהסיר שקו מעליו ולא קבל" (שם שם ד) דהא זמנא לא מטא, וחובה לא אתתקן לאתעברא, בגין כך ולא קבל, עד דימטי זמנא, דהכי אצטריך גלותא לאשתלמא. הדא הוא דכתיב  "והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות" (דברים כח כח), כגון אינון דמסרו נפשייהו לאתקטלא על קידוש ה'. אי תימא דשלטו בהו חס ושלום, אלא ואין קונה. אלא אתמר בהו "ממתים מחלד חלקם בחיים" (תהלים יז יד):

ולזמנא דאתי שק יתהדר לקש, "ובית עשו לקש" (עובדיה א יח). כדין "והיה בית יעקב אש" דא משיח בן דוד, "ובית יוסף להבה" דא משיח בן יוסף. "ובית עשו לקש" דא רומי חייבתא, והכא כליל כלא, דהא הכא אחרינא נמי אתכלילת. כדין "ודלקו בהם" (עובדיה א יח) תרין, בגין ישמעאל דאתכליל ביה. כדין אתין עלאין יתערון בעלמא. ודא תיקונא קדמאה לכל האותות והמופתים וכו' "ולכל היד החזקה" דא משיח בן יוסף, וללל המורא הגדול דא משיח בן דוד. דמשה רעיא מהימנא בסנה לא בעא לקבלא למפרק לישראל, דכתיב "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד יג) אמאי, אי תימא דלא בעא לקבלא נבואתא דמאריה, לאו הכי. אלא בגין דחמא גלוותא אחרנין דזמינין בתר ההוא פורקנא, בגין כך אקדים ואמר שלח נא ביד תשלח, דא אליהו נביאה (פרד"א פ' מ') דאתמר ביה "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה'" וכו' (מלאכי ג כג) ועליה אמר "שלח נא ביד תשלח", דהוה בעי דתיקונא ישתלם בקדמיתא. אבל קודשא בריך הוא לא בעא הכי, דהא זמנא לא מטא:

כיון דחמא משה הכי, מההוא יומא שארי עובדוי לאזמנא תיקונין לסוף יומיא. בגין כך לכל האותות והמופתים וכו', אלין דאתפקד ממלכא למעבד להו בפורקנא דמצרים. "ולכל היד… אשר עשה", דעביד מגרמיה לאתקנא תיקונין לפורקנא בתרייתא. בגין כך "ולכל היד החזקה" דא משיח בן יוסף, "ולכל המורא הגדול" דא משיח בן דוד. מאי המורא, אלא בגין משיח בן יוסף דאתקשר ביה, דכתיב "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאל לז יז). ובקדמיתא משיח בן יוסף קאים לחודיה, ודא "ולכל היד החזקה". לבתר אתי משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף אתחבר ביה, "והיו לאחדים" ודאי "המורא הגדול אשר עשה משה" ו'המתחיל במצוה אומרים לו גמור' (ירושלמי פסחים י ה) לזמנא דאתי דייתי איהו בהדי תרין משיחין למפרק להו לישראל פורקנא שלים:

קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, ר' ר' זכאה חולקך דאנת הוית סמכא לשכינתא בגלותא, והשתא אנת כורסי יקרא לגבה. וכד תיפוק מגלותא את תהא מנהל לה, דעל האי כתיב "אין מנהל לה מכל בנים" וכו' (ישעיה נא יח). אמאי אין מנהל לה אלא משום דאין מחזיק בידה, ומארי קבלה אתמר בהו "חזקו ויאמץ לבבכם" (תהלים לא כה). דשכינתא מסטרא דגופא סבלת מרעין דישראל, ואתמר בה "שחורה אני" (שיר א ה). כדין "והאם רבצת על האפרוחים" (דברים כב ו) כמה דאמר "רובץ תחת משאו" (שמות כג ה). אבל מסטרא דנשמתא בתוקפה קיימת כדקא יאות, ומאן דאתדבק בהאי זכי לתוקפא עלאה ואתקיף לה נמי, בגין כך "חזקו ויאמץ לבבכם", ביה "ונאוה" (שיר א ה) דכתיב "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי" (מיכה ז ח) דבשעתא דנפקת שכינתא בגלותא דחילת, עד דאמר לה מלכא זילי לא תדחלין, דאף על גב דאנת לבר, אנא אהא נהיר לך מלגו. בגין כך "כי אשב בחושך ה' אור לי". ובגין אור דא אתתקפת דלאו לאתחרבא עלמא, בגין דא "כי נפלתי קמתי":

ולזמנא דאתי "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג). דהשתא אור דא לך אתגלייא, אבל לא לכל עלמא. על רזא דא כתיב "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים לא כ) דא ט' דטוביה גניז בגויה (זוהר ח"א ג.). אבל לזמנא […] [דאתי] "והמשכילים יזהירו", זהר תקיף ונציץ לאנהרא לכל סטר, וכלא יתנהרון מיניה. מאי ומצדיקי הרבים, אלא לאנהרא לכל חד לפום חיליה. ואית דיהון נהרן לגביה בחילא דתוקפא עלאה, כזהר הרקיע. ואית דלא יהון נהרין לגביה אלא ככוכביא, דכתיב ומצדיקי הרבים ככוכבים. אבל פחות מן דא לא יהא. בגין כך לעולם ועד, למיהוי כלא בתיקונא שלים ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תנינא

"ולכל היד החזקה" דא תורה שבעל פה. "ולכל המורא הגדול" תורה שבכתב. אשר עשה משה לעיני כל ישראל, אימתי, בשעתא דכתיב להו ספר תורה, דכתיב "ויכתוב משה את התורה הזאת" (דברים לא ט). דהא בההוא ספר תורה אתחזיין כלהו רזין עלאין מתדבקן באינון אתוון כלא כדקא יאות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכלהו סתרין גניזין דלהון. ובשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתיהיבו להו עשר אמירן, דבהון כלילא כל אוריתא. דהא בההיא שעתא אתמסרת אוריתא לישראל למעבד לה, ולאתקנא תיקונהא כדקא יאות. ובגין כך עשר אמירן הוו, דהא כל אוריתא באינון עשר דרגין תלא. וכדין כל חד אפיק דיליה ואתגליא לאתמסרא בידא דישראל, לאתקנא תיקונוי כדקא חזי. מתמן ולהלאה זכו נמי לאסתכלא גו רזין דאוריתא, ולאתמסרא בידיהון ידיעה דילה נמי. דהא אוריתא לא אתחזיאת לשום בר נש אלא בגין דאתמסרת לעובדא. ואפילו למלאכי עלאי לא אתחזיאת אי לאו תיקונין עלאין דצריכין לאתתקנא על ידייהו. ורזא דא "גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו" (תהלים קג כ). דהא כלהו נהורין בוצינין לא אתגליין לחד בעלמא, אלא דאתמסר לאתתקנא, ובגין פולחנא דאתפלח לגביה אתגליא ואשתמודע. וישראל כגונא דא, בקדמיתא אצטריך למסרא אוריתא לעובדא בידייהו, ולבתר הכי לאסתכלא בה. ואינון דידעו הכי אמרו "נעשה ונשמע" (שמות כד ז) כגוונא דאינון מלאכי עלאי. אשתכחת עשר אמירן לתיקונא דעובדא אתיהבו, ולבתר ספר תורה כתיב לון משה, וביה אתמסרת לאסתכלא ולמנדע לה. ובגין כך בההוא ספר תורה כלילן ומתקשרן כל רזי עלמא, ואתיהיב בארונא בהדי לוחות. בגין כך "ולכל היד החזקה" דא תורה שבעל פה. "ולכל המורא הגדול" דא תורה שבכתב. מאי מורא. אלא לארחקא מינה מסאבין אומין דעלמא:

וספר דא כתב ליה משה, ולבתר כל שבטא כתב דיליה מתמן, לנטלא כלא מיניה כמה דאתחזי ליה כל חד בדרגיה כדקא יאות. וישראל קראן בספר תורה בציבורא, וכדין נהורא אתנהיר לגבייהו מגו ההוא ספרא דמשה. ובגין כך אמרין "וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" (דברים ד מד) לאתערא ההוא ספרא דקאים ודאי למהוי ידיעה לישראל באוריתא, כל חד כדקחזי. ועל ההוא ספרא אתמר אותיות מחכימות, דהא נהירו דדרגין עלאין נהרן בהו, ואתחזיין תמן כלהו רזין כמה דאתמר. ועם כל דא כל שאר אתוון דקדושה נמי אתמר בהו הכי, דירותא ירתין מגו ספר דא:

ובשבתא מפטירין בנביאי, לאמשכא משיכו דחכמתא ממשה ספרא רבא. דלית לך חכימא דאתחכם באוריתא אלא על ידוי, ולית לך נביאה דאתנבא בישראל אלא בחילא דיליה. ובהאי חילא קמו אינון נביאי מהימני ועבידו ספרייהו. ובהאי אתפשטת חכמתא יתיר בישראל. ובגין לאתערא תיקונא כדקא יאות אצטריך לאתערא תיקונין אלין, לאתנהרא מינייהו כל ישראל:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תליתאה

"ולכל היד החזקה" דא שכינתא בגלותא. ובמורא גדול בזמנא דפורקנא. דכלהו תיקונין דצריכין לשכינתא בכל דרא ודרא, כלא אתקין להו משה רעיא מהימנא. בגין כך אשר עשה משה. דשכינתא בגלותא אתמר בה "נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים" (תהלים נז ה). "בתוך לבאים", אלין רברבי עמין דיתבין כל חד על עמא דיליה לנטרא ליה כאריא גבר תקיף. ושכינתא אתלבשת בגוייהו ממש לנטרא להו לישראל, בגין כך בתוך לבאים. אשכבה לוהטים, אלין ס"מ ולילי' דקיימין תדיר בכל שרא ושרא להטין כאשא חשוכא תקיפא. אשכבה, בגלותא, דאתמר ביה "על משכבי בלילות" (שיר ג א) אלין תרין לילות רומי רבתא ורומי זעירתא, כללא דכלהו אומין מסאבין. בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיהו ולא מצאתיו, בגין דאסתתר לעילא, וסטרא אחרא איהי מחיצה מפסקת, בגין כך בקשתיו ולא מצאתיו. ואי אית בישראל אינין דאזלין בצלותא לבי כנישתא, גרמין לקודשא בריך הוא לאתקרבא לגבי שכינתא. בההוא זמנא כתיב "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיה נה ו). אימתי איהו קרוב אלא בזמנא דקראן ליה בבי כנישתאא דכתיב "קרוב ה' לכל קוראיו" (תהלים קמה יח). ואי צלותא לא אתמרת ברעותא דלבא, אתמר בה "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם" (ירמיה יב ב). בגין כך לכל אשר יקראוהו באמת, באמת ולא בשקרא. ומאן דסמיך גאולה לתפלה אתמר ביה קרוב ה' לכל קראיו. ואי לא, בקשתיו ולא מצאתיו. בגין כך "אשכבה לוהטים", "אשכבה" ודאי, כמה דאמר "כי עתה לעפר אשכב" (איוב ז כא). "בני אדם שניהם חנית וחצים" (תהלים נז ה) דא לתתא באינון אומין. ובגין לאשתזבא מינייהו אתתקפת שכינתא בדרועא שמאלא גבורה, לשיזבא גרמה, וישראל בהדה. בגין כך "ולכל היד החזקה". דכדין כתיב "אלהים הרס שנימו בפימו "וכו' (שם נח ז). מאי בפימו? אלא דישראל קיימין בגו אינון דובין, וכלהו חיון בישן, ואינון נטלין לון בפומייהו בין שינייהו, ובעאן להדקא לון. כדין אתתקפת תמן שכינתא בסטר גבורה ודאי דא אלהים, והרס להו לאינון שיניין. בגין כך הרס שינימו בפימו. ואי תימא במאי חילא עביד דא. אלא מלתעות כפירים נתוץ ה', דא הוי"ה שמא קדישא, קודשא בריך הוא דנטיר לה לשכינתא, ושכינתא נטרת להו לישראל. בגין כך "כי גבוה מעל גבוה שמר וגבוהים עליהם" (קהלת ה ז). וישראל דנטרין אוריתא מצות עשה ומצות לא תעשה, אתמר בהו "ונשמרתם מאד לנפשתיכם" (דברים ד טו) דגרמין לשכינתא לנטרא להו. ואי לא "כרמי שלי לא נטרתי" (שיר א ו):

אבל נטירותא כלא בחילא דגבורה איהי ודאי יד החזקה. ומשה רעיא מהימנא אתקין מלה מקדמיתא לזמנא דתצטריך. ואי תימא אימתי אתקין לה. אלא בזמנא דכתיב "ועתה יגדל נא כח אדנ"י" וכו' (במדבר יד יז) דהא בההוא זמנא קמת סטרא אחרא לקטרגא קבל שכינתא, עד דכביכול אתחלשו חילין עלאין, ומשה קאים בתוקפיה לאתקפא לה. בגין כך יגדל נא כח אדנ"י. במאי. אלא דמסר נפשיה למותא בגינה, למיהך גו אינון קליפין קשיין לאשרשא להו מאתרייהו. הדא הוא דכתיב "תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה" וכו' ולפושעים יפגיע (ישעיה נג יב). "ולכל המורא הגדול", בזמנא דפורקנא. מאי מורא גדול. אלא בזמנא דכתיב "וייראו גוים את שם ה' "(תהלים קב טז) ורזא דא "מורא גדול" זה גילוי שכינה. דכדין אשתמודעת שכינתא בתוקפה עלאה, וכלא דחלין מינה, וכלא אתקין משה תיקונין עלאין לכלהו ישראל:

והא מט"ט שרא רבא נחית פתח ואמר, ר' ר' ודאי קודשא בריך הוא בגלותא רחיק איהו משכינתא, ואתמר "מרחוק ה' נראה לי" (ירמיה לא ב). אמאי רחוק איהו משכינתא. אלא בגין עד […] יתדכי מקדשא. ועם כל דא לגו כלא בדכיותא עלאה קאים. בגין כך נראה לי. ואי תימא דבגין דאיהו רחוק שביק לה לשכינתא, לאו הכי, אלא קודשא בריך הוא לא שביק לה לעלמין. הדא הוא דכתיב "האלהי מקרוב אני" (שם כג כג), ולא מרחוק אני דבשעתא דחבו ישראל ואתמסרו בידא דסטרא אחרא לנפקא לבר מארעא, חשיבו דקודשא בריך הוא לא קאים עלייהו יתיר. בגין כך אקדים נביאה ואמר האלהי מקרוב אני וכו'. וכתיב "הנני מושיעך מרחוק" וכו' (שם ל י), מאי מרחוק. אי תימא דקודשא בריך הוא לא ייתי לקבלא לה למטרוניתא. לאו הכי. אלא מושיעך מרחוק, בגין דכל ההוא זמנא דהוה רחיק הוה נהיר לה, מתוך כך אתתקפת בה דלא לאשתבקא:

וישראל מקרבין ליה למלכא לגבי שכינתא בכמה קירובין, באות תפילין באות שבת באות ברית בציצית. בתפילין, בתפילה של יד לקבל שכינתא. ובתפלה של ראש לקבל קודשא בריך הוא. ושד"י שמא קדישא דמחבר לון כחדא. ש' תלת אבהן ברזא דדכורא. בתפלה דראש תמן ד' מסטרא דשכינתא, לאתחברא כחדא. תפלה של יד מסטרא דשכינתא, תמן י' רזא דדכורא, לאתחברא חד בחד לאתקרבא חד לגבי חדב בציצית דאינון ד' ציציות, ד' אתוון יהו"ה מתחברן לקבל לבא בזמנא דקריאת שמע, לחברא חד בחד, דכתיב "שימני כחותם על לבך" (שיר ח ו). באת שבת דאתמר ביה "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז כט). דבשאר יומין "כן איש נודד ממקומו" (משלי כז ח). אבל ביומא דשבתא אל יצא איש ממקומו, וכדין קריבו אשתכח ודאי. ותפילין לאו אינון בשבתא, דהא שבתא מחבר לון ולא יחזי פגימו באת דא. ואי תימא ציצית נמי. תא חזי, תפילין אינון לחברא לון. אבל ציצית, נהירו דנפיק מחיבורא דלהון:

באת ברית, דמאן דמקיים את ברית דלא לאעלא ליה באתר נוכראה, גרים קריבו דקודשא בריך הוא ושכינתא. ומאן דפגים ליה חס ושלום, כאלו אפריש להו. ועליה כתיב "בגדה יהודה" (מלאכי ב יא) כמאן דנטיל עיטא למרדא במלכא. בגין כך "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער וענה באהלי יעקב" (שם שם) תרין אהלין, דאתמר בהו "מה טובו אהליך יעקב" (במדבר כד ה) בגין דאפריש מינייהו ההוא דאתחזי לאתחברא בהו. אבל מאן דנטיר ליה אתמר ביה "ישראל עם קרובו "(תהלים קמח יד). מאי "עם קרובו"?, אלא עם דעבדין ליה קורבא בשכינתא, דהא בחילא דמילה דאית להו, יכלין לאתקנא תיקונא דא. אבל שאר אומין, "לא עשה כן לכל גוי" (שם קמז כ). וישראל בגין מילה דאית בהו, קודשא בריך הוא שריא עלייהו ואשתכח קריב לשכינתא. ומילה רזא דקרבן איהו ודאי, דמקרב להו לכלהו אתוון כחדא. בגין כך חדותא איהי קמי מלכא וחדותא לכלא. בההוא זמנא כתיב "יהי כבוד ה' לעולם", דא שכינתא, "ישמח ה' במעשיו" (שם קדלא) דא קודשא בריך הוא:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא רביעאה

"ולכל היד החזקה" דא ידא דשמאלא. "ולכל המורא הגדול" ה' אצבעאן דילה. ויד הגדולה ה' אלהינו ה'. יד החזקה כוזו במוכסז כוזו. ועוד, יד הגדולה יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף. יד החזקה וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף. יד הרמה יהו"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א. דבשעתא דאתפשט שמא קדישא בדרגוהי, כדין אתפלג בתלת כמה דאתמר. ובשעתא דאימא מתגליא בזעיר אנפין, בתרין אתגליאת. לימינא בחסד ודא יהו"ה אלהינו יהו"ה. לשמאלא בגבורה כוזו וכו'. ודא ובידך כח וגבורה (ד"ה א כט יב) יד החזקה. ובידך לגדל ולחזק לכל, דא יד הגדולה. ויד אלין י"ד פרקין דידא, ורזא דלהון שבעה ושבעה מוצקות (זכריה ד ב). דדעת איהו הכי, שבע קיימין ביה לעילא ואתפשט בשבע לתתא, כלא איהו יד. דמיניה אתפרש לתרין ידין כמה דאתמר. אבל עיקרא דכלא ה'. דשבע קיימין לאתפשטא לתתא עד שכינתא דאיהי בת שבע. ה' מקורא דלהון מסטרא דאימא. ואלין ה' אצבעאן דידא:

וישראל נפקו ממצרים ביד חזקה ודאי, דכדין אתמסרת להו גבורה דרועא שמאלא לשיזבא להו. דבקדמיתא כלהו נהורין הוו חשיכין ולא נהרין, וגבורה לא אתתקפת כגונא דא. עד דאתתקפת לבתר, הדא הוא דכתיב כי בחזק יד (שמות יג ג) חיזוקא דיד, לבתר כיון דאיהי אתתקפת פריקת להו לישראל, דכתיב כי ביד חזקה הוציאך וכו' (שם שם ט). ובגין דבגבורה אתפריקו, גאולה בפרהסיא הות, בארמותא דקלא. ובגין כך נמי לא הוי בתר ההיא גאולה גלותא, דכתיב כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וכו' (שם יד יג). אבל גאולת בבל מסטרא דימינא הות, בגין כך בלחישו דלא לארמא קלא. ומאן גרים דא. אלא דלא אתפייסת גבורה בהדייהו. אמאי, אלא בגין נשים נכריות, דכתיב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (בראשית א ד) מסטרא דגבורה ודאי. דגבורה איהי דרגא דאתפרשת לתרין, לישראל מלגו ולאומין מלבר. ובה הלוא אח עשו ליעקב (מלאכי א ב). ועם כל דא הבדלה אשתכחת בין האי להאי. ואלין כיון דעריבו דא בדא, נטלו לההיא הבדלה מאתרהא בגין כך גבורה לא אתפייסת בהדייהו, ומסטרא דחסד נפקו ופורקנא לא אשתלימת:

ולזמנא דאתי כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו) ביד חזקה ודאי. ובמצרים מסטרא דיד אתפריקו. אבל לזמנא דאתי מסטרא דה' אצבען, דבהו כוס ישועות אשא (תהלים קטז יג) "ולכל המורא הגדול". ובגין דבמצרים ביד אתפריקו דרזא דילה שבע ודאי, בגין כך מ"ט שערי בינה אתיהיבו למשה ולא שער הנ' (ר"ה כא ע"ב). ורזא דא ז' זימנין ז' אינון מ"ט. אבל לזמנא דאתי מסטרא דה' עיקרא יתיר דסליק לחמשין. ובגין כך מלכא משיחא נטיל ליה לשער הנ' נמי. ומשה בתר דאתמסרת להו לישראל האי יד חזקה, תב תדיר לקיימא ההוא נהירו ותוקפא עלייהו. כמה דאמר ושמעו מצרים וכו' (במדבר יד יג) אשר הוצאת מארץ מצרים וכו' (שמות לב יא). ופיקודא איהו לאדכרא גאולת מצרים תדיר, בגין לאמשכא חילא דא תדיר. דמיומא דאתער תו לא אתפסק. ואפילו לזמנא דאתי, שירותא דתיקונא שרי מגו ההוא מצרים, ולבתר ישתלים בדיליה. ועם כל דא כלא אתקין משה מקדמיתא. ובגין כך איהו נמי ייתי בסוף יומיא בהדי תרין משיחין, לנטלא ההוא שער הנ' דאתחסיר מיניה, וכדין פורקנא ישתלים כדקא יאות:

והא אליהו נביאה מהימנא נחית פתח ואמר, ר' ר' "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג), אלין דידעין לצרפא צירופין דאוריתא ברזין עלאין. דכלא מההוא רקיעא עלאה נפק, דאתמר ביה ודמות על ראשי החיה רקיע (יחזקאל א כג). מאן ראשי החיה. אלין תפארת וצדיק. רקיע קאים לעילא מינייהו לדברא כלא כדקא יאות. דבהאי רקיע קיימין כ"ב אתוון עלאין, ובהו אתכלילו כל בריין דעלמא, כמה דאתכליל כלא בההוא בירא תתאה, דהא כלא מתמן נפקו ודאי. וכמה רתיכין משמשין לאלין אתוון דאשתמודען בדרגייהו. וכפום אסתחרותא דאינון אתוון הכי נטלין צירופין לזינייהו לבר, ומילין קיימין על קיומייהו כדקא יאות. בגין כך כלהו צירופין דעלמא מרקיע דא נפק. בגין כך יזהירו כזהר הרקיע, דביה קיימין כ"ב אתוון אלין דאתמר בהו האותיות שאלוני (ישעיה מה יא) דכלא אתכליל באינון אתוון. וי"ב הויו"ת קיימין בההוא עמודא דאמצעיתא, שית לימינא ושית לשמאלא, בהו אסתחרן צירופין בקדמיתא, כמה דנפק מההוא רקיע. ורזא דלהון תלת הויי"ן דבהון תריסר אתוון, ואינון כללא דכלא עילא ותתא ואמצעיתא. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד. בהו אני ראשון לעילא, אני אחרון לתתא, ומבלעדי אין אלהים (ישעיה מד ו) באמצעיתא. דלית לך צירופא חד באוריתא דלא נפיק כלא מאלין תלת. וחכמה בינה ודעת איהו יה"ו, חסד גבורה תפארת יה"ו, נצח הוד יסוד יה"ו. שכינתא אשלימת כלהו ליהו"ה, ובה ה' מלך וכו'. והכי מסתחרן צירופין באוריתא ודאי. בגין כך "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג), אלין דידעין לצרפא צירופין באתרייהו כדקא יאות.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמישאה

"ולכל היד החזקה" דיה דאתמר בה דיה לצרה בשעתה (ברכות ט ע"ב). דסטרא אחרא איהי צרה, ותחומא אשתוי לה דלא לאעברא ליה, כמה דאמר עד פה תבוא ולא תוסיף (איוב לח יא) בזמנא דתיקונא קאים כדקא יאות. ובזמנא דאתתקפת סטרא אחרא לשלטאה, כתיב נחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזדונים (תהלים קכדד-ה) דסטרא אחרא עברת תחומה. ועם כל דא תחומא נמי לזמנא דא אשתכח לה, דאיהי הות בעיא למשטפא לעלמא, עד דקודשא בריך הוא אקים לה לתתא דלא תתפשט יתיר. כדין אתמר בה ופא ישית בגאון גליך (איוב לח יא) בשעתא דאינון גלין מתגאן ובעיין למשטף עלמא. בגין כך תחומין משניין אשתויאו לכל זמנא כדקא חזי, ודא דיה. דיה לצרה בשעתה, דא שעה דאתמר בה כל הדוחק את השעה השעה דוחקתו (ברכות סד.) דלית לדחקא לה לשכינתא בגלותא:

ועוד, דיה לצרה בשעתה, דבזמנא דגלותא אתמר אז יקראונני ולא אענה (משלי א כו). מאי אז, אלא חיבורא דקודשא בריך הוא ושכינתא. דישראל קראן קמיה בכל יומא ומיחדין יחודא דקריאת שמע, ועניין אמן אחר ברכאן דאיהו יאהדונה"י, ולית אינון נגאלין. אמאי. אלא ישחרונני ולא ימצאונני, בגין דעננא מכסי עלייהו ולא אתגליין, וצלותא לא עברת, דכתיב סכותה בענן לך מעבור תפילה (איכה ג מד) וכתיב עבים סתר לו ולא יראה (איוב כב יד). ובגין עיבא דא דאשתכח, צלותא לא אתקבילת ופורקנא לא אתגלית. דהא עיבא דא צריך לאעברא לה בכמה דמעין דזלגין מעינא, דאתמר בהו מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך (ישעיה מד כג) דהא באינון דמעין אתמחי עיבא דא, והכי אתמחין כלהו חובין. כדין אתמר בקודשא בריך הוא פקח עיניך וראה (דניאל ט יח) דדמעין אינון דינא קשיא דנפיק מגו עיינין, ועיינין דלעילא מתפקחן כדקא יאות:

בההוא זמנא "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג). דאף על גב דדמעין משחיתין ליה ליקרא דאנפין, כגון ועיני לאה רכות (בראשית כט יז) הכא לאו הכי. אלא "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג) דאתמר בהו בבכי יבאו ובתחנונים אובילם (ירמיה לא ח) דא רוח חן ותחנונים (זכריה יב י) דאינון דמעין לא ישחיתון יקרא דילהון. אלא אדרבא מתקנין לאינון אנפין למיהוי נהרן וחדאן. דרשיעיא אתמר בהו אסור להסתכל בפני רשע דהא כל חשוכא דעובדיהון סליק ונחית באנפיהון. ומאן דמסתכל בהו אחשיך עינוי בההוא חשוכא. אבל צדיקיא אתמר בהו והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיה לב) דהא כל נהורא וקדושתא נהרא באנפייהו תדיר, ומאן דאסתכל בהו אתנהיר מינייהו. בגין כך יזהירו כזהר הרקיע, דהא באינון דמעין אסתחיין אנפין מההוא חשוכא לאתנהרא:

ועוד, "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג), אלין תרין משיחין, דאתמר בהו בגלותא כן משחת מאיש מראהו (שם נב יד). ובזמנא דפורקנא יזהירו כזהר הרקיע, ומתמן יירתון ישראל שפירו דאנפין וזיו יקרא, כמה דאמר בני ציון היקרים (איכה ד ב). אבל בגלותא, עבים סתר לו ולא יראה ודאי:

ועם כל דא והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן (בראשית ט יד) דא שכינתא דאתחזיאת לאתגלאה. למאן. אלא למאן דאתפקחו עינוי למחמי בנהורא דאוריתא, דאתמר ביה ותורה אור (משלי ו כג). ומאן דלית ליה נהורא דא, אתמר ביה במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג ו). עליה כתיב אוטם אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה, תועה בה, דאיהי אזלת ושטאת מאתר לאתר ולא עאלת לגו. אבל מאן דאתנהיר בנהירו דא, לגביה אתמר ונראתה הקשת בענן, ואתדבק בה למיהך אבתרה באורח מישר. ואף על גב דסטרא אחרא רדפת אבתריה, אתמר לה דייך ברשעים, דיה לצרה ודאי. כלא בהאי יד חזקה תליא:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שתיתאה

"ולכל היד החזקה" דא יד משדי, "ולכל המורא הגדול" דא ש' דשדי. ושמא דא כליל רזין עלאין למארי חכמתא. ש' תלת אבהן חסד גבורה תפארת. ד' ארבע ראשי החיה נהי"ם, תפילין דדרועא י' דא שכינתא. דבר אחר – ש' תלת אבהן. ד' תרין ווין תרין סמכין, ובגין נהורין דאתפרשאן בגוייהו אינון ד' ואתמר. יו"ד דא צדיק דקאים בהדי שכינתא, ולאו לאפרשא ליה מינה. ולכל, לאתויי אדנ"י דמתחבר בהדיה. תו, ולכל, לאתויי אל, כמה דאמר ואל שדי יברך וכו' (בראשית כח ג). אל דא שכינתא דאתחברת בההוא שדי. אשר עשה משה דא אל שדי, דהא מהכא ברכאן נפקין לכל סטרב בגין כך ואל שדי יברך אותך. המורא הגדול, חסדים וגבורות. ולכל, לאתויי תפארת עמודא דאמצעיתא. אשר עשה משה, דא אל שדי, דכלהו תיקונין אלין על ידי דצדיק, דא משה מט"ט וכו':

ובקדמיתא ומשה היה רעה (שמות ג א) מסטרא דכ"ז אתוון רועה ודאי. וכדין אתיהיב ליה מטה ודא שדי, מטה ודאי מסטרא דצדיק. ביה ואת המטה הזה וכו' (שם ד יז) דבהאי תליין כלהו אתין. בגין כך לכל האותות וכו' "ולכל היד החזקה". ועוד, מטה משה דא מט"ט דאתהפך מטוב לרע ומרע לטוב ודא מט"ט. אשר עשה מש"ה, מ'ט"ט ש'ר ה'פנים ודאי, ודא משכנא דאתוקם במדברא על ידוי:

והא רב המנונא סבא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי "ולכל היד החזקה" דא משכנא דאקים משה במדברא, דאתמר ביה ושכנתי בתוך בני ישראל ונקדש בכבודי. קדושה דיליה תליא בהאי כבוד דאתחבר ביה, למהוי בית דירה למלכא. וכהני קיימין לאתקנא ליה בפולחנא דלהון. ליואי לנטרא ליה מסטרא דשמאלא. ישראל כלילין כלא בקטרא חד:

ותו, כהני ליואי בינייהו משכנא קאים, ורזא דא שכינתא בין תרין דרועין, דאתמר בה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני (שיר ב ו). ישראל, מינייהו ויקחו לי תרומה (שמות כה ב) דמשכנא מדילהון אתעבידי. ורזא דמלה זאת הפעם עצם מעצמי וכו' כי מאיש לוקחה זאת (בראשית ב כג):

וכמה אינון דאתמר בהו וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו וכו' (שמות לה י) דעבדין ליה בגין כל ישראל ואלין צדיקיא דמתקני תיקונין דשכינתא אי תימא דלגרמיהון לחוד עבדין. לאו הכי. אלא וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו, לאתקנא בגין כלא. ואית דאיהו לחודיה יכיל לאתקנא בגין כל ישראל, כמה דאמר ויקם משה את המשכן (שם מ יח). דהא כל אלין עובדין אתעבידו בתיקונא כל חד בדיליה. אבל כלא לא אשתלים ולא אתתקן אלא על ידי דמשה, דאיהו שקול ככל ישראל. ובאינון חכמי לב אתמר ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו וכו' (שם לא ו) חכמה דא שכינתא. דמאן דשכינתא לא שריא בעובדוי לית עובדוי עובדין, דלא מתקבלין קמי מלכא, דכתיב כי אם בזאת יתהלל המתהלל וכו' (ירמיה ט כג). דמאן דלא אשתכחת שכינתא בעובדוי, אתמר ביה מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי (ישעיה א יב) דא זאת, דלא אשתכחת בעובדייהו. ובגין כך רמוס חצרי קרי להו, כמה דאמר ושארא ברגלה רפסה (דניאל ז יט). דמסטר קדישא אתמר ודרך גבר בעלמה (משלי ל יט) דא דרך המלך, דאתמר בה דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל (במדבר כ יז) אלין ישמעאל ועשו. אבל מסטרא אחרא, ברגלה רפסה ודאי רמוס חצרי:

"והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים" (דניאל יב ג) וכו'. מצדיקי הרבים אלין חכמי לב דאתמר, דמתקנין כל חד תיקוניה לכלהו ישראל. אבל המשכילים אלין משה ותרין משיחין, דקיימין לאשגחא על כלהו אחרנין, כגון ויביאו את המשכן אל משה (שמות לט לג) דהא אינון נטלין תדיר כל תיקונא דכלהו, לאשלמא מילין כדקא יאות:

ומשכנא תמן שמא קדישא אדנ"י ולגו הוי"ה, לאתחברא בחיבורא חד. לבתר אתפרש שמא לאינון טקסין דקיימין סחרניה. כגונא דא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד את לכל שבטא. תלת שבטין לכל טקסא. ובכל טקסא קאים מלגו את חד משמא קדישא הוי"ה, כגונא דא יו"ד ה"א וא"ו ה"א. בגין כך משכנא קאים באמצעיתא, וטקסין מתפרשן סחרניה, למהוי ישראל בתיקונא שלים כדקא יאות:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שביעאה

"ולכל היד החזקה" במדברא. "ולכל המורא הגדול" בזמנא דכתיב היום הזה אחל תת פחדך ויראתך וכו' (דברים ב כה). דעד לא אתתקנת שכינתא בתיקונא שלים יד החזקה אצטריכת למיקם לקבל כמה אינון מסאבין. אבל כיון דאתתקנת, מיד מורא גדול אשתכח, ורזא דא גילוי שכינה. דשכינתא עד דלא קיימת בתיקונהא, אתטתמרת דלא לאתחזאה, ובין כך ובין כך מתתקנא כדקא יאות. כיון דאשתלימת לאתתקנא, אתגליאת בתוקפה, ודחילו דילה נפיל על כלהו קליפין:

כגונא דא מלכות בית דוד לא אתגליאת מיד. אלא בזמנא דעלו ישראל לארעא, קיימו בשופטים עד שאול. ורזא דא דעד שכינתא לא אתישבת באתרה כדקא יאות. אמאי. אלא אינון עממין דאשארו ישראל בארעא, גרמו דא דלא לאתישבא תמן שכינתא כדקחזי. בגין כך באינון שופטים קיימו ישראל. ורזא דמלה שופט מסטרא דצדיק, דאשלים בגין שכינתא דלא יכלת לאתגלאהא עד דאתי שאול כדין שארי לנטלא מלכותא. ושאול דא צדיק, ושכינתא אתחברת ביה בגילויא יתיר, ובגין כך נטיל מלכותא, אבל לא אתקיימת. עד דאתא דוד ומלכותא באתרה אשתכחת. ורזא דא שאול אתמשח בפך ולא נמשכה מלכותו, דוד בקרן נמשכה מלכותו (מגילה יד.). ורזא דמלה שאול בצדיק קאים, ובגין שכינתא דאתחברת לאתגלאה ביה נטיל מלכותא, ודא פך ודאי. ובגין דלאו באתריה הוה, לא אתקיים. אבל דוד במלכות איהו. וכד צדיק אתחבר ביה נטיל מלכותא כדקא יאות, ודא קרן, בגין כך נמשכה מלכותו. כדין קיימת שכינתא באתרה כדקא יאות:

עד דאתא ירבעם, דהא כדין אתפרשו צדיק מצדק, ודא ירבעם משבטא דיוסף, צדיק ודאי. רחבעם מזרעא דדוד, מלכות. וכיון דאתפרשו דא מן דא, אתפלג מלכו דישראל, עד דמקדשא אתחרב. וכל דא מאן גרים. אלא בגין דקבל דוד לה"ר. דמאן דמקבל לה"ר גרים לההוא לישנא עלאה דא צדיק, לאתפרשא מבת זוגיה. ואתמר בשכינתא נאלמתי דומיה (תהלים לט ג). ובגין כך אתמר ירבעם ורחבעם יחלקו את המלכות. ודוד צלי ואמר נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכו'. דא בגין לה"ר דקביל מציבא ואתרגיז על מפיבושת, עד דאמר ליה הנה לך כל אשר למפיבושת (שמואל ב טז ד). הדא הוא דכתיב חם לבי בקרבי בהגיגי וכו' דברתי בלשוני (תהלים לט ד) דא חובא דאמר מילין מגו רוגזא, הנה לך וכו'. ודא גרים ליה חילוקא דמלכותא ודאי (שבת נו ע"ב). בגין כך הודיעני ה' קיצי (תהלים לט ה) דא קץ הימין, דביה "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאל לז יז) במשיח בן יוסף ומשיח בן דוד, לאתחברא מאי דאתפרשו בקדמיתא בירבעם ורחבעם. בגין כך הודיעני ה' קצי וכו' ואדעה מה חדל אני לבר ממלכותא. אשתכח דכלא בזמניה אצטריך למהוי ודאי:

ושכינתא עד דלא אתתקנת לא אתגליאת. בגין כך דכל יומין דהוו ישראל במדברא, אצטריך ליה למשה לאתתקפא סגי לקבל כלהו מסאבין, "ולכל היד החזקה" ודאי. כיון דאתתקנת שכינתא ואתגליאת, מיד היום זה אחל תת פחדך וכו', "ולכל המורא הגדול". אימתי אתתקנת, אלא בזמנא דכתיב עלי באר ענו לה (במדבר כא יז) והא אוקמוה. בגין כך ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (דברים ג כג) בעת ההיא דייקא, דכבר סלקת שכינתא על ידוי ואתתקנת. ה' אלהים אתה החילות וכו' כמה דאמר היום הזה אחל וכו' (שם ב כה). אבל אתה החילות להראות את עבדך וכו' דקודשא בריך הוא אודע ליה ארחין דיליה, אימתי לאשתמשא בחסד דרגא דימינא, ואימתי בשמאלא. דכתיב להראות את עבדך את גדלך דא ימינא, ואת ידך החזקה דא שמאלא. ומשה בהאי יד החזקה אתתקף סגי ואצלח, כדין אעברה נא ואראה השתא דתיקונא נמי סליק בידאי, דכתיב אחל תת פחדך:

ואי תימא אימתי אחזי ליה רזין אלין. אלא בסנה אחזי ליה ודאי, בההוא מטה דאתמר ביה ויהי לנחש (שמות ד ג) דהא מטה דא אתהפך מטוב לרע ומרע לטיב. ואית מטה האלהים לשמאלא, מטה משה לימינא. אבל הכא אוליף ליה רזא, שלח ידך ואחוז בזנבו (שמות ד ד). דהא בזמנא דנחש דא אתער, אצטריך מיד למיקם לקבליה ולאחדא בזנבא דיליה, דביה מחי. לתפסא בה דלא תחרב עלמא. בגין כך ואחוז בזנבו, כגון אחזו לנו שועלים (שיר ב טו) דלא יחרבון לעלמא. במאי יתפוס ביה. אלא שלח ידך דא שמאלא, בה ואחוז בזנבו ודאי. מיד ויהי למטה בכפו (שמות ד ד) דכדין אשתכיך באתריה. וכיון דאשתכיך האי רחמי יתערון בכלא. בגין כך ויהי למטה בכפו. ובגין דא אתה החילות להראות את עבדך בסנה. את גדלך דא ימינא. ואת ידך החזקה, שלח ידך ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תמינאה

"ולכל היד החזקה" דא היד דיהודה, דאתמר ביה ידיו רב לו (דברים לג ז). "ולכל המורא הגדול" דא ו"ה דיליה. אשר עשה משה דאיהו בריך ליה הכי, וזאת ליהודה וכו'. דיהודה איהו יהו"ה ד', דהא ברא דא אתבריר למיהוי ביה רזא דמלכותא דישראל, שרשא דמלכא משיחא. אבל עד לא אתפרש ולא אתגליא, תמן קאים לאתנהרא ולאתתקנא ברזא דא ודאי יהו"ה ד' באמצעיתאא אילן ד' אתוון דאדנ"י, כלהו בכללא חד לאתנהרא מאינון ד' דסחרין לה. כיון דאתא דוד מלכא שרית ד' דא ואתגליאת. בההוא זמנא אתפשטת בדרגהא בד' אתוון אלין אדנ"י, ואתעבידת היכלא לאינון ד' אחרנין. ובגין כך בעא דוד למעבד היכלא לקודשא בריך הוא, ובעא למבני ליה לבי מקדשא, אלא דתיקונא לא אזדמן שלים בזמניה. בגין כך איהו לא בני ליה אלא בריה שלמה, שלימו דתיקונא לזמנא דמלכא משיחא, דכדין מתפשט איהו בתיקונא שלים, וצירופא סליק באורח אחרא כמה דסלקין דרגין באורח קשוט. תא חזי, רזא דכלא והיו לאחדים בידך (יחזקאל לז יז) אלין תרין משיחין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. שירותא דכלא, מאינון תרין ידין עלאין דעתיק יומין דזמינן לאתחברא כחדא, ובגינייהו יתחברון לתתא תרין משיחין. וחיבורא דאינון תרין ידין אתחזי באינון תרין מזלין עלאין וא"ו וא"ו, כלא רזא דאחד. והיו לאחדים, תרין זמנין אחד, בידך ודאי, דהא יתחברון תרין ידין למהוי יד חד ולא יתיר:

אי תימא יד דא למאן אתיהיבת. אלא רזא דא מי בראש בן ישי בראש. הדא הוא דכתיב ידיו רב לו, ריבותא דיליה בהאי תליא, ברזא דתרין ידין אלין דאתעבידו חד ואתיהיבו ליה. דכדין איהו יטול מלכותא, ומשיח בן יוסף בהדיה ודאי בחיבורא חדא. אבל עיקרא דכלא משיח בן דוד, דהא איהו נטיל ידא דא בחיבורא חד, וביה מתחבר משיח בן יוסף לנטרא ליה, דכתיב ועזר מצריו תהיה (דברים לגז) דא משיח בן יוסף דאתכליל ואתחבר ביה. בגין כך יד דא למשיח בן דוד אתיהיבת, ומתמן נטיל לה משיח בן יוסף דאתחבר ביה. ואף על גב דאיהו יהא שליט [אצ"ל – שלים] בקדמיתא, מרזא דמשיח בן דוד נטיל לה ודאי. והא מלה לא אשתלימת עד משיח בן דוד. וכדין מלכותא אתקיים בתרין דאינון חד, בתוקפא שלים, היד החזקה ודאי ההיא דאשתמודעת. ודא יהודה, הי"ד ו"ה, דידא דא מלעילא לעילא נחתת ונטיל לה משיח בן דוד, וכדין אשתכח איהו רתיכא לאינון תרין עלאין בחיבורא חד ודא ו"ה. משיח בן יוסף כגונא דא, דהא בחיבורא חד איהו בהדי משיח בן דוד ולא מתפרשאן, והיו לאחדים ודאי:

ואי תימא אמאי למשיח בן דוד ולא למשיח בן יוסף. אלא כלא באתריה. ומשיח בן דוד איהו במלכות בגין כך ליה אתחזי מלכותא. משיח בן יוסף ביסוד, דקאים לאתקפא ליה ולאתקנא ליה בכלא. הדא הוא דכתיב וזאת ליהודה. אמאי ליהודה הכי. אלא בגין דאיהו [נטיל] לה להאי זאת בגין כך ליה אתחזיאת מלה ודאי. ודא תיקונא דאזמין בקדמיתא משה רעיא מהימנא בההיא ברכתא דיליה, לאתקנא ישראל וכוליה עלמא תיקונא שלים:

והא מט"ט שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (בראשית א כו) אלין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף, דכורא ונוק', צלם ודמות, דבהו אשתלים דיוקנא עלאה ברזא כדקא יאות. לקבל אלין תרין, תרין אומין אשתכחו ואינון עשו וישמעאל, דקיימין כגון גזעין לאתפרשא מינייהו ענפין לכמה סטרין. ואלין גרמין ליה לדיוקנא עלאה דלא לאתחזאה שלים כדקחזי. ולזמנא דאתי בשעתא דיתער קודשא בריך הוא בעלמא תיקונא שלים מרישא דכלא ישרי לאתקנא ברזא דא צלם ודמות כדקא יאות. וכד כלא ישתלים הכי מטי לתתא לגבי תרין משיחין, לאתקנא להו ביחודא חד, "והיו לאחדים בידיך". בההוא זמנא מה יפו פעמיך בנעלים (שיר ז ב) אלין תרין רגלין תרין משיחין:

ואי תימא תרין משיחין, איך אינון תרין רגלין, ואינון תרין עינין, ואינון תרין ידין, ואינון צלם ודמות. אבל תא חזי, לית איברא דלית תמן שמא קדישא יהו"ה. ולית אתר דאשתכח שמא דא קדישא דלא אשתכחו לקבליה משיחין לאתקנא ליה. דהא בכלא רדיף סטרא אחרא לאתדבקא, בגין כך בכל אתר צריכין משיחין לאשתרשא לאתקנא ליה כלא ברזא דדכר ונוק'. בהו וקרא ז"ה אל ז"ה (ישעיה ו ג) י"ב י"ב, אלין תריסר שבטין דכל חד מנייהו כליל תריסר, למיהוי כלא בהו בתיקונא שלים:

ותיקונא דצלותא סליק בכמה רזין בכל יומא. ובזמנא דבר נש מסדר צלותיה איהו מקרב ומחבר כלהו עלמין מלגו. במאי. אלא בנשמתא דיליה דאיהי כללא דכלא. ובגין כך תפילה בלא כונה כגוף בלא נשמה. דהא ההיא רעותא דסלקת מאתר לאתר, סלקת ומחברא כלהו עלמין כלהו דרגין כדקחזי. ואי לאו ההיא רעותא לא מתחברי:

ושירותא דכלא באינון קרבנין, דכלא בקריבו תליא, ובהו מתערין קריבו מתתא לעילא לסלקא אינון דרגין דאופן. לבתר מתמן סלקין לגבי חיון. והכא אצטריך לאתערא בניגונא. דלתתא לית תמן ניגונא, אלא בשעתא דסלקין אינון אופנין בכמה תיקוני קריבותא לגבי חיון ומתדבקן בהו כדין חיון נטלין כמה ניגונין בסימין בגדפייהו. ורזא דמלה איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר (תהלים קלז ד). דעשיה איהי בחו"ל ויצירה בא"י. בגין כך לבר מארעא לא אתחזי שירה דא ולא אשתמע. לבתר, מתמן סלקין לכורסיא, ותמן תיקונא אסתדר לסדרא שבחין דמלכא בסידורא שלים, ברזא דאינון היכלין לחברא חד בחד. כדין מתערין ביחודא דקריאת שמע, לחברא כלא ברזא דיחודא כדקא יאות. לבתר סיומא דכלא גאל ישראל, דהכא אית לאתערא שלימו דפורקנא. כדין משיח נטיל לההיא צלותא ואשלים לה בשלימו דאתחזי ליה לאשלמא לכל ישראל, ואתתקן דיוקנא כדקחזי. וכלהו צלותין הכי מתתקנן, בתיקונא דדיוקנא צלם ודמות, כמה דאתמר. לבתר, מתמן סלקין בסליקו דדרגין בשיעורא כדקא יאות. עד דתבן בדרגייהו לנחתא לתתא, לאשתכחא תיקונא שלים מתתא לעילא ומעילא לתתא:

ועוד תרין משיחין לאתקנא תרין דרגין עץ החיים ועץ הדעת. דאתמר בהו ויצמח ה' אלהים וכו' ועץ החיים בתוך הגן (בראשית ב ט) דא משיח בן דוד. ועץ הדעת טוב ורע דא משיח בן יוסף. דקיימין בגו גנתא, כללא דכל ישראל. ובגין דלא אתתקנו מילין כדקא יאות, אתמר במשיח בן יוסף ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (שם שם יז) דלית לאתערא ליה, אלא עד דיתתקן כדקא חזי. ואימתי הוה מתתקן. אלא ביומא דשבתא. אי הוה אוריך אדם, דכדין הוה ההוא רע תב ואתהדר לטוב, ומשיח בן יוסף אשתזיב ממותא. דכדין אתמר ביה וירא אלהים את כל אשר עשה וכו' והנה טוב מאד (שם א לא) דא מות דאתהדר לטוב. אבל בגין דחב אדם אצטריך לאורכא עד יומא דקבילו ישראל אוריתא על טורא דסיני. בגין כך ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, דהא כדין אתהדר רע למיהוי טוב. הדא הוא דכתיב היטיבו כל אשר דברו (דברים ה כה) היטיבו לאחרינא, אלא הטיבו דאהדרו רע לטוב. וכדין אתיהיבת לון לוחות מסטרא דעץ החיים. דעד לא אתתקן עץ הדעת לאתחברא בחיבורא חד בהדי עץ החיים, עץ החיים לא אשתכח ולא אתגליא בעלמא, דכתיב לשמור את דרך עץ החיים. אבל כיון דעץ הדעת אתתקן, תב עץ החיים לאתפשטא:

לבתר תבו ערב רב לקלקלא מילין ואהדרו פגימו דעץ הדעת לאתריה. אימתי. אלא בשעתא דכתיב וירא העם כי בשש משה (שמות לב א) באה שש. ודא זמנא דאתפגים על ידוי דאדם קדמאה נמי. בגין כך מאי דהוי להו חרות, חירות, אתנטיל מנייהו. ואתמר בהו (תהלים כב ז) אכן כאדם תמותון דא אדם קדמאה. וכאחד השרים תפולו דא משיח בן יוסף, חד מאינון תרין שרים. דבגין האי אצטריך ליה מותא לאתקנא ההוא עץ הדעת דאתפגים. וכמה דצריך איהו מותא לאתקנא פגימו דא, הכי אינון אתמר בהו לבתר, במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במדברידלה). ומשיח בן יוסף נמי ביומא שתיתאה בתר פלגו דיומא אתחזיאת ליה מותא, לאתקנא תיקונא שלים. ומתמן ולהלאה יתחברון תרין אילנין כחדא למיהוי בשלימו חד:

ועם כל דא אריכו דגלותא, ותיקונין דאתתקנו ביה, משיזבין ליה ממותא. וזכותא דמארי קבלה מתקפין ליה לההוא טוב לאתפרשא מגו רע בלא האי מותא. בגין כך "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג) וכו' בזמנא דאתמר ביה והיתה עת צרה וכו' (דניאל יב א) כדין "והמשכילים יזהירו" לאתקפא בנהירו דילהון למיהב ליה חיין ודאי. כדין ותרא אותו כי טוב הוא ותחמול עליו ודאי. דבההיא שעתא אתמר ביה ותשם בסוף, בסוף יומיא. על שפת היאור, בזמנא דאתהדר חזיר מיער (תהלים פ יד) חזיר מיאור. ותתצב אחותו מרחוק דא שכינתא. לדעת מה יעשה לו ודאי, כדין ותחמול עליו:

ועוד בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתיהיבת להון לוחין מסטרא דעץ החיים. וכדין הות אוריתא בלא מחלוקת. ולבתר אתיהיב להו מסטרא דעץ הדעת טוב ורע. וכדין אשתכח תמן ימינא ושמאלא היתר ואיסור כשר ופסול טהור וטמא. דעץ החיים איהו כלל, תמן מתחברן ימינא ושמאלא בחיבורא חד. אבל עץ הדעת טוב ורע איהו פרט, תמן אשתמודען מילין כל חד לסטריה. בגין כך דא מכשיר ודא פוסל דא מטמא ודא מטהר. וכלא מההוא יובילא נפיק, דאתמר ביה אלו ואלו דברי אלהים חיים (עירובין יג ע"ב). ואף על גב דמתפרשן לתתא, לעילא כלא איהו חד. וכלא אוקמוה רבנן (חגיגה ג ע"ב) אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן, מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דביה ומשה היה רועה (שמותג א) לדברא עלמין. ושכינתא מסטרא דא, כי רועה היא (בראשית כט ט). וקודשא בריך הוא איהו כללא דכלהו נהורין עלאין, דאתמר ביה גדול ה' ומהולל מאד (תהלים מח ב). גדול מסטרא דימינא. ומהולל מאד מסטרא דשמאלא, דתמן ניגונא דליואי. וכלא באן אתר אפקיד. אלא בעיר אלהינו דא שכינתא, בעיר אלהינו מסטרא דעמודא דאמצעיתא. בגין כך הר קדשו. דהא כמה דרגין מתפרשן בשכינתא, אבל חד נקודה טמירתא איהי דלא אתמשכת אלא למלכא, הר קדשו ודאי. ותמן יהיב כלא בחיבורא חדא, כמה דאיהו כליל כלא הכי:

לבתר מתמן אתפרשן מילין בפרט, כל חד לסטריה. על רזא דא כתיב תדשא הארץ וכו' למינו (בראשית א יא) דהא תמן כל אינון חילין דאזדרעו בכללא חד, תבין ומתפרשן לזינייהו, כל חד באתריה כדקא יאות. דשא עשב וכו' אלין נשמתין דצדיקיא, וכלהו בריין נמי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תמינאה

לבתר תוצא הארץ נפש חיה וכו' (שם שם כד) אלין מלאכיא ממנן דאתמניאו על כל מילין דעלמא. וכלא לזיניה אתחזי ונפיק. ורבנן אוקמוה כל דבור שיוצא מפי הקודשא בריך הוא נעשה ממנו מלאך (חגיגה יד.). ורזא דמלה בשעתא דנפיק דבור, מיד מלאך חד ודאי נפיק ואזדמן לקבלא ליה, ואתמני עליה כדקא חזי. ומאן אתר נפק. אלא מההוא דבור ודאי. דאית קול ואית דבור. קול לגו דלא אשתמע, ודיבור לבר דאשתמע, ומניה נפקין מלאכין אלין דאתמר בהו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו (תהלים קג כ) ולא בקולו. דהא מהאי דבור נפקין ומיניה נטלין. אבל ישראל, לשמוע בקולו ודאי, דמחיצתן לפנים ממלאכי השרת (דברים רבה א י). דכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כג כג):

ולזמנא דאתי כלא יתתקן, בזמנא דיתחברון תרין אלנין אלין למהוי חד, דאתמר בהו והיו לאחדים בידך (יחזקאל לז יז). וכיון דאלנין אתחברו כלהו ענפין הכי נמי מתחברן. בההוא זמנא כתיב אפרים לא יקנא את יהודה וכו' (ישעיה יא יג) דהא ענפין בתר שרשין אזלן, וכיון דאתחברו שרשין לעילא ותתא, מתחברן ענפין נמי. דלית סטרא אחרא דאפרישת לון, דאתמר בה ונרגן מפריד אלוף (משליטזכא). מאי נרגן. אלא כמה דאמר (שם יח ח) דפרי נרגן כמתלהמים, וירגנו וכו' (דברים א כז) דהא סטרא אחרא לא אפרישת דרגין אלא מגו קטרוגא דילה, דסלקת מאתרה מתתא לעילא. כדין מפריד אלוף דא אל"ף ו. דו' דא קודשא בריך הוא וא' דא שכינתא. ורזא דמלה ו"א הא ז', פירודא בין שית לשבע, מפריד אלוף ודאי. ולזמנא דתתעבר סטרא אחרא מעלמא אתמר הלא מעתה קראת לי אבי אלוף נעורי אתה (ירמיה ג ד). קראת לי אבי, דקודשא בריך הוא קרי לשכינתא ברתיה בקדמיתא, בזמנא דאתבניאת מיניה. כדין אתמר בה לו לבת (אסתר ב ז). לבתר אלוף נעורי אתה, בזמנא דאתחבר בה, לו לבית. כדין חטאת נעורי ופשעי אל תזכור (תהלים כה ז). מאי נעורי. אלא הכא רזא כמה דאמר כי נשאתי חרפת נעורי (ירמיה לא יח). דישראל בזמנא דהוו שראן לאתתקפא בגזעא קדישא לעלמא באבהן ותריסר שבטין, מיד אתתקפת סטרא אחרא לקבלייהו וגלו למצרים. וזמנא דא איקרי נעורים להו ודאי:

ותא חזי, דבההוא זמנא אתקשר במצרים קיטרא דמסאבותא, דכלהו ד' קליפין אתקטרו תמן לשלטאה על ישראל. ולקבלייהו ת' שנין אתגזרו עלייהו למיהוי בפולחנא. ולקבל דא ד' לשונות של גאולה, למפרק להו מכלהו ד', פורקנא שלים. ואלמלא סבלו ישראל גלותא שלים, פורקנא נמי שלים הוה, דלא הוה אבתריה גלותא. אבל כיון דלא יכילו למסבל גלותא, ואצטריך לאתקצרא, לא נטלו כלהו קליפין כל דלהון. ולבתר שלטו כל חד באתריה בד' מלכיות. ובשעתא דחבו במדברא תבו ואתמסרו לאינון ד', במ' שנין דמדברא:

אבל תא חזי, מאן גרים לון דלא יכלו למסבל. אלא בגין דלא אתגזרו. ואתמר בהו בה' בגדו כי בנים זרים ילדו (הושע ה ז) מסטרא דערלה. דאתמר בה לא יהיה בך אל זר (תהלים פא י) בך ממש דא ערלה. וכדין מצרים דאיהי ערות הארץ שלטת עלייהו, ואשתעבידו תחותה ותחות כלהו מסאבין דהוו מתקטרין בה:

וכד בעא קודשא בריך הוא לאפקא לון, יהיב להו דם פסח ודם מילה. דם מילה לאשתיזבא מההיא ערלה קליפה קשיא. ודם פסח לאתחברא בגו קדושתא דמאריהון. כדין כתיב (זכריה ט יא) גם את בדם בריתך, לשכינתא אתמר, דאתפרקת בחילא דא. שלחתי אסיריך, אלין ישראל. בגין כך משכו וקחו לכם (שמות יב כא ומכילתא) משכו ידיכם מעבודה זרה דא ערלה, לא יהיה בך אל זר (תהלים פא י). וקחו לכם צאן של מצוה דם פסח ודאי. ועם כל דא כיון דלא אשתלים גלותא, לא אתפרשת סטרא אחרא לגמרי. וכד תבו למחטי בעגל ובמרגלים, תבו לאתמסרא בידייהו כמה דאתמר:

אבל תא חזי, כל מלכיות אלין, חילא משכין לגבייהו מההוא חילא דנטלו בקדמיתא. ובגין כך למען תזכור את יום צאתך וכו' (דברים טז ג) לאדכרא תבירו קדמאה, דלא יתגאון לחרבא עלמא. ולזמנא דאתי, כאשר שמע למצרים וכו' (ישעיה כג ה) וכתיב כימי צאתך וכו' (מיכה ז טו). וכתיב הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים (ישעיה יט א) לתברא שרשא, ויתברון ענפין אבתריה:

אבל במדברא ודאי משיכו ממצרים אתמשך אבתרייהו, והוה אסחר להו. בגין כך אמרו תדיר נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד). זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים (שם יא ה). והכי כלא. דלא אתפרשו מיניה לגמרי. וכיון דלא אתגזרו במדברא נמי, כל שכן דאתתקפת עלייהו סטרא אחרא בחילא דמצרים ודאי. וכד אתגזרו בידא דיהושע אתמר היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם (יהושע ה ט) ודאי, ודא חרפת נעורי. דחילא נטלו מאינון נעורים כלהו מסאבין, ומתמן משכין חילא לשלטאה בזמנייהו. ולזמנא דאתי וחרפת נעוריך לא תזכרי עוד דכדין תתחדש כנשר נעוריכי (תהלים קג ה) בזמנא דיסתלק כל פגימו, וכל חילא יתנטיל ממסאבותא, וכלא יתתקן. כדין חטאת נעורי, ופשעי דלבתר, אל תזכור. אלא אלוף נעורי אתה:

ר' ר' לזמנא דאתי כלא ודאי יתתקן, דכתיב ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך ה' ישמור וכו' (תהלים קכא ה) וכלא באינון תרין ידין דאתחברו למהוי חד, ורזא דמלה ה' צלך על יד ימינך, על ימינך לא כתיב, אלא על יד ימינך, דשמאלא אתחבר בימינא ואתעביד כלא חד. ודא משיח בן דוד דכליל ביה משיח בן יוסף בחיבורא חדא. וכדין כחדא יפקון מן גלותא, וכל ישראל אבתרייהו, וקודשא בריך הוא על רישייהו, ה' צלך ודאי. כדין ה' ישמור צאתך, דלא יעכבון חייביא על ידייהו. ובואך דלא יעלון בהדייהו כזמנא אחרא, דכתיב וגם ערב רב עלה אתם (שמות יב לח). מעתה ועד עולם, דדא תיקונא שלים, דלאו כבקדמיתא דייתי גוג לקטרגא, אלא מעתה ועד עולם ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תשיעאה

"ולכל היד החזקה" דא אהבה. "ולכל המורא הגדול" דא יראה. ולית אהבה בלא יראה ולית יראה בלא אהבה, אלא מתקשרן דא בדא ומתחברן דא בדא. היד דא אהבה. החזקה יראה דכלילא ביה. מורא דא יראה. הגדול דא אהבה דאתכליל ביה. ומאן דלית ביה אהבה ויראה לא אתחזי למיעל קמי מלכא. ומשה אזהר להו לישראל ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל וכו' ליראה ולאהבה (דברים י יב). ומאן דאית ביה יראה ואהבה קודשא בריך הוא ושכינתיה שריין עליה, ואי לא לא שריין עליה. ומשה בכלא אחזי יתיר דחילו ורחימו מן כל בני עלמא. ומאן דאית ביה יראה ואהבה אתמר ביה גם צפור מצאה בית וכו' (תהלים פד ד). אבל מאן דלית ביה דחילו ורחימו, קודשא בריך הוא ושכינתא אסתלקת מהתם ואשתארת יראה, יראת העונש. אהבה, אהבת הטוב. אבל מאן דאתדבק בקודשא בריך הוא, אתמר ביה לאהבה את ה' וכו' ולדבקה בו (דברים יא כב) ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא עשיראה

"ולכל היד החזקה" דא שמאלא. "ולכל המורא הגדול" דא ימינא. אשר עשה משה, דמשה אתקין כלא. דאברהם ויצחק אינון ימינא ושמאלא ואתקינו תיקונין על בנייהו, ועם כל דא כלא אוריך לאשתלמא על טורא דסיני. ורזא דמלה (שמות יט טז) ויהי קולות וברקים מסטרא דגבורה. וענן מסטרא דחסד. וקול שופר מסטרא דיעקב. ומשה לכלא קאים, אבל והאלהים יעננו בקול (שם שם יט) בקולו של משה דא עמודא דאמצעיתא דהא תמן אתדבק באתריה ונטיל לאינון תרין אחרנין בהדיה למהוי כליל כלא לתיקונא כמה דאצטריך:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חדסר

"ולכל היד החזקה" דא אימא עלאה. דבשעתא דקודשא בריך הוא ושכינתא אזדמנן לאתחברא, רוחא עלאה אתער מלעילא לחברא לון. עליה כתיב אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם (איוב לב ח) מסט' דאימא. ורוחא דא איהו רוחא דנחית מגו חכמה סתימאה ומחבר לעילא ומחבר לתתא. ודא רוחא דאתפשט לבתר על כלהו נביאי מהימני ועל כלהו דמתלבשי ברוחא קדישא. כמה דאמר רוח אדנ"י יהו"ה עלי יען משח וכו' (ישעיה סא א). עליה כתיב אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו (יחזקאל א יב):

ולא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח (תהלים א ד) דבזמנא דרוחא דא אתער מתתרכי קמיה כלהו מסאבין, דאתמר בהו לא יחפוץ כסיל בתבונה (משלייח ב). ודא עשו דנפיק לבר, ובין כך ובין כך אתי יעקב ונטיל ברכאן מאבוהי, דאיהו אתתקף בסטר קדישא, מה דלא יכיל לאתדבקא אחוהי. וכד תב עשו אתמר ביה הן גביר שמתיו לך (בראשית כז לז). מאי הן. אלא כמה דאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים (דברים ייד) כלא רזא חדא. ה' דא אימא עלאה דמינה נפיק רוחא דא, ואתפרש בתרין, וביה מתחברן קודשא בריך הוא ושכינתא ברעותא חדא בתיאובתא חדא. ורזא דא נ' פשוטה כללא דדכר ונוקבא. "ולכל היד החזקה". ה' יד החזקה ודאי, דא אימא עלאה דקיימת בתוקפא לחברא חיבורא דא כדקא יאות:

"ולכל המורא הגדול", דבשעתא דאזדמנת אימא עלאה הכי על בנהא ומחברת לון. מיד כלהו עלמין מתלבשן בדחילו, וקיימין קמי קודשא בריך הוא ושכינתא באימה ויראה ברתת ובזיע. ובזמנא דחיבורא דא אשתכח, כלהו עלמין קיימין בלחישו ודאי. בההוא זמנא כתיב בעמדם תרפינה כנפיהן (יחזקאל א כד) דלא שלטין כלל. לבתר כיון דאשתלים חיבורא, אתמר והחיות רצוא ושוב (שם שם יד) רצוא לנטלא מההוא נהירו עלאה. אבל בגין דלא יכלין למיקם ביה סגי, מיד ושוב, תבין לאתרייהו:

ועוד, והחיות רצוא ושוב. בזמנא דישראל עבדין רצונו של מקום, כדין רצוא לנטלא מלעילא. ושוב לאיתאה לתתא. ורזא דא (תהלים פד ח) ילכו מחיל אל חיל כדין (ישעיה מ לא) וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. מאי יחליפו כח. אלא חילופין ודאי, בגין דיהבין לחיון זכוון דלהון דבהו נטלין חילא לסלקא לעילא. ואינון יהבין להו חילא וברכאן דנטלין מעילא לאתיאה לתתא, יחליפו ודאי. וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר (רות ד ז). גאולה, למפרק לגרמיה ההיא מלה דזכין לאיתאה לגרמיה ברכאן וחילא. ודא מצוה דנחתת לאגרה לתתא. כמה דאמר ששכר מצוה מצוה (אבות ד ב). ועל התמורה דא חילופא דאתמר:

זאת דא שכינתא קיימת על כלהו אלין מילין לאקמא לון, לקיים כל דבר ודאי. ושכינתא אתמר בה היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (משלי לא יד) דהכי נטלת זכוון מלתתא ואיתיאת להו לעילא. ונטלת ברכאן נהמא דמזונא מלעילא ואיתיאת לתתא. בגין כך וקוי ה' יחליפו כח ודאי:

יעלו אבר כנשרים. למאן יעלו. אלא לאינון חיון. דבזמנא דלית זכותא בישראל, אתמר בהו בעמדם תרפינה כנפיהם. אבל בזמנא דאית בהו זכותא, והחיות רצוא ושוב כמה דאתמר. כדין יעלו אבר. מאי כנשרים. אלא רזא דא אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. בגין כך כלהו ד' חיון כנשרים סלקין. דא נשר ברחמי. דאתמר ביה כנשר יעיר קנו (דברים לב יא). ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט ד). ירוצו ולא ייגעו וכו' (ישעיה מ לא) רצוא ושוב ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חדסר

ועוד והחיות רצוא ושוב. בזמנא דישראל קיימין בבי כנישתא וסלקין שירין קמי מרייהו בכמה ניגונין. כדין והחיות רצוא ושוב. בההוא ניגרנא סלקין ונחתין ודאי, בתיאובתא דרוחא דתאיב לאתחברא לעילא. בההוא זמנא כתיב (חבקוק ג יט) אלהים אדנ"י חילי וישם רגלי כאילות וכו'. דהא בשעתא דמזדמנן חיון לסלקא שירתא קמי מאריהון, תרין ההי"ן אתערו, ה' עלאה ה' תתאה, דבהו תליא ניגונא. וכדין חילא נגיד מינהון לגבייהו, וביה יהו"ה אדנ"י חילי. דהא כדין סלקין ניגונא בכמה זינין, סליק ונחית בבסימו דקלין בסידורא שלים. וכדין מגו ההוא ניגונא מסתדרן סדרין לעילא לאתחברא בחד. הדא הוא דכתיב וישם רגלי כאילות, אלין תרין רגלין דבהו תיקונא דשכינתא. ובגין דבה מתחברן אתמר בהו כאילות. ועל במותי ידריכני, דא חיבורא דההוא צדיק. וכלא בההוא ניגונא, בגין כך למנצח בנגינותי (שם), דניגונא איהו בהוד בזמנא דנצח אתחבר ביה. ובההוא חיבורא כלא סליק לאתחברא דא בדא, נצח בהוד, יסוד בבת זוגיה:

לבתר כד מטאן ישראל לצלותא בלחש, אתמר וידי אדם מתחת כנפיהם (יחזקאל א ח) לקבלא לה מלגו. כדין בעמדם תרפינה כנפיהם, דהא כלא קאים בחשאי לגו לגו. ואימא איהי דמחברת חיבורין כדקא יאות, ובה וישם רגלי כאילות וכו' דא חיבורא דאיברין דמתחברן קודשא בריך הוא ושכינתא. כגון וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו (מלכים ב ד לד). דההוא ינוקא מסטרא דנוק' הוה ובגין כך מית, ואיהו גליף ביה רזא דדכורא. במאי. אלא בשמא קדישא דע"ב שמהן. ורזא דא ויסע ויבא ויט אלין תלת אבהן. אימא קיימא עלייהו ומחברת לון כלהו בשכינתא. כדין שמא נפיק כללא דע"ב שמהן, וביה אחי ליה ודאי. ושכינתא אתמר בה הושיבני במחשכים כמתי עולם (תהלים קמג ג). ובזמנא דייתי לגבה קודשא בריך הוא בתלת אבהן לאתחברא בה, אתמר בה הקיצו ורננו שוכני עפר וכו' (ישעיה כויט). כדין מחיה מתים ברחמים רבים. וכלא על ידא דאימא, היד החזקה, ה' יד החזקה, דבה קיימין כלהו בתוקפא שלים דסטרא אחרא לא יכלין לה ודאי:

ועוד, "ולכל היד החזקה", דא חשמל. "ולכל המורא הגדול", כמה דאוקמוה חיות אש ממללות (חגיגה יג.). ודא תיקונא תריסר:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תריסר

"ולכל היד החזקה" חשמל. "ולכל המורא הגדול", דעליה כתיב אש לפניו תאכל וסביביו וכו' (תהלים נ ג) אלין חיות אש ממללות דכלהו סחרן לבר לשיזבא מסטרא אחרא. וביה וסביביו נשערה מאד, שהקודשא בריך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה (יבמות קכא ע"ב) דלית מאן דיכיל לאעברא לגו אלא מגו האי חשמל. ובגין כך מאן דלאו איהו זכיך ונקיא במילוי, לא יכיל לאעברא תמן. הדא הוא דכתיב כי באש ה' נשפט (ישעיה סוטז):

והא רעיא מהימנא אתי פתח ואמר ר' ר', כי באש ה' נשפט, ודאי הכי איהו דא חשמל. דלזמנא דאתי ייתי גוג לאגחא קרבא בהדי סטר קדישא, דכתיב ביה על ה' ועל משיחו (תהלים ב ב). כדין יתתקף חשמל דא לקבליה, וביה יתוקד בנורא ודאי, כי באש ה' נשפט. וחרבו את כל בשר. חרבו דא גבורה דבה נטיל נוקמין מחייביא. ושמא דחשמל איהו יאהדונה"י, יהו"ה לגו, אדנ"י דינא, ביה להיט חיבייא, כי באש ה' נשפט וכו':

ועוד, אש דא אלהים כגונא דא אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, כי באש ה' נשפט. ואהי"ה אדנ"י אינון אלהים, אימא וברתא. דאלהים דא גבורה נטיל לתרוייהו כחד. נטיל לאימא מלעילא ולנוק' מלתתא. כללא דכלא עקב. דא עקב דמשיח בן יוסף, דביה יטול נוקמין מעובדי עבודה זרה ודא הודא עקב דדריך לה לההיא פורה, דאתמר בה, פורה דרכתי לבדי (ישעיה סג ג). ומסטרא דא ישמח צדיק כי חזה נקם (תהלים נח יא) דמשיח בן יוסף מצדיק איהו. אבל נוקמין דיליה בגין דאתקשר בהוד. ורזא דמלה פעמיו ירחץ בדם הרשע. אבל פעמיו, בגין נצח דאתחבר בהדיה. ועוד משיח בן יוסף דא ובית יוסף להבה (עובדיה א יח) דא מ"ב שמא דמ"ב אתוון. דיעקב איהו אש, עיקרא דכלא. אבל בית יוסף להבה, בזמנא דאתפרש בדרגוי ואתלהיט. וביה פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה (תהלים קיח יט). דשכינתא איהי שערי צדק. ובזמנא דגלותא כל השערים ננעלו. אמאי. אלא בגין סטרא אחרא, דאתמר בה לפתח חטאת רובץ (בראשית ד ז). אבל כיון דתתעבר סטרא אחרא מעלמא, מיד פתחו לי שערי צדק. במאי חילא. אלא אבוא בם, דא מ"ב דמשיח בן יוסף. אודה יה, דא יה נהירו פנימאה מסטרא דגבורה, לאכפיא כלהו קליפין. ודא יה דאתמר בה כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק (שמות יז טז) דדא [אצ"ל – י"ה] קאים להרסא ליה תדיר:

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר ר' ר', באש ה' נשפט ודאי דא חשמל דאסחר לבר. עליה כתיב להבה תלהט רשעים (תהלים קויח). ובשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתמר בהו את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש (דברים ה יט). דעשרת דברים לקבל עשר דרגין, וכלהו מגו אשא אתמרו, דא חשמל דאסחר עלייהו. ועם כל דא כתיב ויתיצבו בתחתית ההר (שמות יט יז). דהא ישראל לגו קיימין ודאי ומתדבקין בשכינתא כדקא יאות. ולא אתיהיב חשמל דא אלא לשיזבא אינון דלגו ממאן דלא אתחזי:

ועוד, חשמל בה סקילה שריפה הרג וחנק בד' אתוון אדנ"י דביהב בא' סקילה, ביה כי סקל יסקל או ירה יירה (שם שם יג) רי"ו דא גבור"ה. שריפה באש, דכתיב בה כי באש ה' נשפט. וסקילה בה אתדחי ההוא דלא אתחזי, לתתא. ובשריפה אתוקד מאן דלא חזי לאתקרבא ובעי לאתקרבא, ודא בד' דשם אדנ"י. ובחרבא, דאתמר ביה וחרבו וכו' את כל בשר, אתעביד הרג למאן דלא אתחזי למיעל. ובי' אתעביד חנק, דחנקין ליה דלא ייכול לינקא מגו סטר קדישא. בגין כך ורבו חללי ה', דהא בכמה זינין אינון. וכלא לנטירותא דההוא דלגו, יד החזקה ומורא גדול ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תליסר

"ולכל היד החזקה", דא בית קדמאה, דאתמר ביה אין כסף נחשב וכו' (ד"ה ב ט כ) וכלא בשמאלא אתתקן. "ולכל המורא הגדול", דא בית תנינא, דאתמר ביה גדול יהיה וכו' (חגי ב ט). שלימו דיליה בתליתאה, דביה נכון יהיה וכו' בראש ההרים (ישעיה ב ב) דא חסד גדול ודאי. וכלא אצטריך, דהא שירותא לאתקנא עלמא, בקדמאה איהו. שלימו דיליה בתליתאה. דתנינא שירותא דתליתאה איהו, ועל רזא [דא] כתיב גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, מן הראשון דייקא. דאיהו שארי, ואבתריה האי אשלים. ולכלא אזמין משה תיקונין מקדמיתא:

קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, ר' ר' אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וכו' (שמות טו א) דא שכינתא דסלקת לגבי מלכא בכמה ניגונין. אימתי. אלא בשעתא דאטבעו מצראי בימא, דכדין אינון סטרין מסאבין אתפרשו מינה, ואיהי סלקת בניגונין אלין. דבשעתא דאינון מסאבין קיימין סחרנה אתמר בה נאלמתי דומיה (תהלים לט ג). ובזמנא דאתפרשו מינה אתמר בה ותרון לשון אלם (ישעיה לה ו) בגין כך ובאבוד רשעים רנה (משלי יא י). ודא שיר חדש, דאתמר ביה שירו לה' שיר חדש כי נפלאות וכו' (תהלים צח א). ודא שיר פכמ"מ (פשוט כפול משולש מרובע). וניגונא סליק בשית ונחית בשית הא תריסר (תיקו"ז ריש תי' י"ג). אלין תריסר הויין עלאין, עלייהו כתיב איך נשיר את שיר ה' (שם קלז א) שיר ה' ודאי. דא שיר דסליק בשית תיבין דשמע ישראל ונחית בשית דבשכמל"ו (תיקו"ז שם). ובההוא זמנא כמה ניגונין מתערין לכל סטר, בכמה הללויה, דאתמר בהו הללויה הללו את ה' מן השמים (תהלים קמח א):

קדמאה הללו את ה' מן השמים דא שיר דאוריתא, דאתמר ביה (חגיגה יב ע"ב) ובלילה שירו עמי (שם מב ט). דבזמנא דמילין דאוריתא סלקין, כמה שירין מתערין לעילא באינון שמים. ודא שיר השירים, שיר דכליל תרין אחרנין בהדיה, ואלין אש ומים. ובזמנא דסליק צפרא, מתערין ישראל בבי כנישתא שירין בכמה פסוקי דזמרה. דהא כדין כלהו ממנן תבין לדוכתייהו לנטרא מטרתא דיממא, בגין כך אית לאתערא בשירין אלין, ובליליא הכי נמי פתחן בבי כנישתא שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות (תהלים קלד א) אלין ממנן דליליא. ומאן דקורא פסוק ועושה אותו כמין זמר התורה חוגרת שק (עי' סנהדרין קא. וברש"י שם). דהא אוריתא אתערת ההיא שירתא לעילא ודאי. אבל מאן דנטיל אוריתא לזמר בעלמא, דא גרים אתערותא דסטרא אחרא דאתער לגבה. אבל אוריתא דסלקת כדקא יאות, כמה שירין מתערין בגינה. דשמים בהו אתמר מן השמים השמיעך את קולו (דברים ד לו) דא קלא דאוריתא, בגין כך תמן תבת לאתערא שיר עלאה, שיר מובחר מכל שירין דעלמא:

תנינא הללוהו במרומים דא שיר דמלאכי עלאי. מאי מרומים. אלא בגין דנפקין מחכמה ובינה דאינון ראמין לעילא. ועוד, במרומים, דבזמנא דמתתקפן מלאכי עלאי לסלקא לעילא, באלין שירין מתערן וסלקין ודאי:

תליתאה הללוהו כל מלאכיו דא שיר דכלהו ממנן דאתמניאו על עלמא, דכלהו סלקין שירתא לגבי מארייהו, בגין לנטלא מיניה מזונא לפרנסא להו לכלהו בריין דקיימין תחותייהו. ורזא דא ברכת הנהנין. ומאן דמברך על ההיא מלה, אמשיך חילא לההוא ממנא לנגדא ברכאן מלעילא על ההיא מלה, ואתברכת כדקא יאות. ומאן דלא מברך, ברכתא אתגרעת מיניה, וסטר אחרא מסאבא אתפשט ושליט על ההיא מלה, וסאיב למאן דאכיל ליה:

רביעאה הללוהו כל צבאיו אלין ישראל לתתא דכלהו אשתמודען בסדרין קדישין לקבל סדרין עלאין. ואינון מתערין שירין קמיה לאמשכא עלייהו משיכו דסטר קדישא, לאתקדשא בקדושתא דמאריהון:

חמישאה הללוהו שמש וירח. שתיתאה הללוהו כל כוכבי אור אלין כוכביא ומזלי דקיימין לאמשכא נגידו על עלמא, לדברא כלא כדקא יאות. ותרין אינון דקיימין ושלטן על כלא, שני המאורות הגדולים, שמשא וסיהרא. ומתמן כמה כוכביא נהרין לכל סטרי, למעבד עובדין סגיאין בעלמא:

שביעאה הללוהו שמי השמים דא שיר דסליק לעילא. דהא בזמנא דאלין רקיעין דלתתא סלקין בניגונא לגבי עילא, אינון עלאין מתערן לקבלייהו, וכלא סליק לעילא לעילא. בגין כך שמי השמים. שמים אלין תתאין. שמי השמים אלין עלאין דקיימין על תתאין. והמים אשר מעל השמים, דא חסד עלאה דכלא מיניה אתפשט. ואיהו קאים לאתערא למיהב ברכאן ומזונא לכלא:

תמינאה יהללו את שם ה' דא שכינתא, דכלא אתמסר בידהא, ואיהי קיימת לדברא בעלמא. בגין כך לגבה מסתלקן כלהו שירין אלין ודאי, לאתתקנא מילין בכל סטרין. כי הוא צוה דא אימא, דמתמן נפקין כלהו מילין דזמינין למיתי לעלמא:

תשיעאה הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אלין סטרין דלתתא דקיימין בתר תחומא קדישא. דהא אינון נמי לא מתקיימין אלא בקיומא דנטלין מגו קודשא. וכלא בשירין אזדמנו לאתערא מלין כדקא יאות:

עשיראה כללא דכלא יהללו את שם ה' וכו', הכא כליל כלא בכללא חדא כדקא יאות:

והא מט"ט שרא רבא פתח ואמר, ר' ר' ודאי תרין בתין אינון תרין ההי"ן, ובהו אשתכחו אינון שירין ניגונין כדקא יאות. ובשעתא דבני שלמה למקדשא אתמר שיר השירים, שיר דכליל כלהו שירין עלאין. ובזמנא דכהני הוו מקרבי קרבנא, ליואי הוו סלקין ליה בניגונא דלהון. ורזא דא שיר המעלות, שיר דביה סלקין מדרגא לדרגא כדקא יאות:

ואית שיר למעלות (תהלים קכא א) ואלין תלתין מעלות (תיקו"ז תי' י"ג) שית ההי"ן דיה"ו, בהו אתחתימו שית סטרין דעלמא. ושכינתא אשלימת כלהו להוי"ה. בגין כך שית ההי"ן אינון ל'. ושית יה"ו בהו י"ח אתוון. ורזא דא חי העולמים. ודא מזמור שיר ליום השבת מנוחה לחי העולמים. וביה אתמר הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי העולמים. ובבי מקדשא הוו תרין חצוצרות לקבל תרין בתים. שופר בגוייהו דא צדיק:

ובזמנא דישראל סלקין בניגונא קמי קודשא בריך הוא בבי כנישתא, אתמר ביה כי קולך ערב (שיר ב יד). ואי לא מתכווני לשום מצוה כדקא חזי, אתמר ערבה כל שמחה (ישעיה כד יא). ואיהו בע"ר מסטרא דמסאבא, דאתמר ביה איש בער לא ידע (תהלים צב ז) ואתהדר ברע, כגון וברעתם יצמיתם (שם צד כג). אבל אי מכוני ביה כדקא יאות, מתער רוחא דאיהו רוח בער (ישעיה ד ד) וביה יהא מבער גילולים מן הארץ, בתיקונא דסליק מגו אינון ניגונין, לקשרא דרגא בדרגא כלא כדקא יאות:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא ארביסר

"ולכל היד החזקה" דא דוד דאתמר ביה ודוד מנגן ביד (שמואל א יט ט). סליק בשבע מתתא לעילא עד אימא. נחית בשבע מעילא לתתא עד מלכות. וכלא אתקין תיקונא כדקא יאות. עד דאתא שלמה וסליק לה לחכמה, כדין וה' נתן חכמה לשלמה (מלכים א ה כו) וכדין בני ליה לבי מקדשא. "ולכל המורא הגדול", דא מלכא משיחא שלימו דתיקונא כדקא יאות:

קם אליהו פתח ואמר, יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך (בראשית מט ח) דא דוד דאתמר ביה ודוד מנגן ביד. ודו"ד איהו יד, ואיהו בי"ד דרגין לסליקו דסיהרא. שלמה אבתריה אשלים מלה כדקא חזי:

ועוד, אתה יודוך אחיך במשיח בן יוסף דאתחבר ביה. ישתחוו לך בני אביך הדא הוא דכתיב וסרה קנאת אפרים (ישעיה יא יג). מאי בני אביך. אלא כמה דאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשיתמח ה). דבשעתא דעאל יוסף לגבי אתתא דריבוניה, חשיב למיחב בה. עד דאזדמן ליה דיוקנא דאבוהי ושזיב ליה. כדין אתחבר יעקב ביוסף. ורזא דא גוף וברית, לשיזבא ברית מגו סטרא אחרא. וכדין מרזא דיעקב נטיל יוסף תריסר שבטין. אלא דבי' טפין דנפקו מיניה אתאבידו מיניה י', ותרין אשתארו. ואלין תרין לאו מרזא דיוסף הוו, אלא מרזא דיעקב ודאי. בגין כך לי הם (בראשית מח ה). אבל שאר זרעא דנפיק מינייהו, אלין מרזא דיוסף גופיה דאתפשט בדרגוי נפקו. בגין כך ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו:

אינון עשרה דאתאבידו לאן אזלו. אלא סטרא אחרא נטלת לון. ולבתר זמנא נפקו, וי' שבטין אתגלגלו בהו. אבל יוסף אצטריך ליה לאשתכחא תמן, בגין לאפקא לון ולאשלמא לון באתרייהו כדקא יאות. ודא בעקיבא בן יוסף, בן יוסף ממש. ובהאי נטל איהו לאפקא לבתר מרזא דיליה משיח בן יוסף. אלין אינון עשרה דנפיקו מיניה, וכמה אחרנין רישי ישראל, הכא תליין. ומשיח בן יוסף כניש כלא באתר חד, עד דתב ואתחבר כלא במשיח בן דוד כדקא יאות. כדין וסרה קנאת אפרים וכו' (ישעיה יא יג). בההוא זמנא "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאל לז יז). כדין ישתחוו לך בני אביך (בראשית מט ח) ודאי.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמיסר

"ולכל היד החזקה" בזמנא דייתי מלכא משיחא, דאתמר בההוא זמנא חזקו ידים רפות (ישעיה לה ג) דידין צריכין לסלקא לעילא, דאתמר בהו שאו ידיכם קדש וברכו את ה' (תהלים קלד ב). דהא גופא בחיבורא חד עם רישא. אבל ידין לא קיימין הכי בהדי אינון תרין מוחי. בגין כך אינון צריכין לסלקא לעילא לאתחברא בהו. וכלא רזא עלאה. דבינה איהי חיי המלך. גופא דמלכא בחסד שרי. ובגין כך חסד וגבורה סלקין לגבי אינון מוחין, לאתקשרא כלא כחד. כדין ברכאן נגדין לכל סטר. כמה דאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם (ויקרא ט כב), דהא מתמן נחתין לארקא לבנין. ואי תימא דנחיתו איהו לגבייהו. לאו הכי, דהא לא נחתין אלא לאנהרא ולברכא. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות יז יא) דהא בזמנא דסלקין הכי לעילא, מתחברן בחיבורא חדא, כגון חכמה ובינה דלא מתפרשאן לעלמין. וכדין אתהדרו ידא חדא. ואתמר בהו "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאלל ז יז). וישא אהרן ידו כתיב:

וידין אלין קיימין לאקמא לה לשכינתא לעילא, דאתמר בהו שמאלו וכו' (שיר ב ו). דהא כדין אתחברת בגופא. ואי לא, השליך משמים ארץ וכו' (איכה ב א). ובזמנא דסטרא אחרא שלטין מתתקפן באינון טופרין, וכדין ידין לא יכלין לאתרמא. ואתמר בהו וכאשר יניח ידו וגבר עמלק (שמות יז יא) רפות ודאי, בעמדם תרפינה כנפיהם (יחזקאל א כד). אבל כד אינון מתתקפן אתמר בהו חזקו ידים רפות (ישעיה לה ג) על ידא דתרין משיחין, דאתמר בהו "והיו לאחדים בידיך". כדין אתהדרו חד, יד חזקה ולא רפיא:

"ולכל המורא הגדול" דא יומא דדינא רבא, בזמנא דכתיב על כן לא נירא בהמיר ארץ (תהלים מוג). בעדנא דבעא קודשא בריך הוא לחדתא עלמא, דהא כדין דינא תקיפא יתער על כל בריין דאתבריאו. וכלהו צדיקיא יהדרון בדינא לאתבררא ולאתלבנא עד דיתדכון לגמרי, לקבל בנינא חדתא דזמין קודשא בריך הוא למבני ליה לעלמא. ושאר בריין דעלמא בההוא תוקפא יתחרבון, עד דיהדר לון קודשא בריך הוא בתיקונא דבנינא אחרא. מתמן ולהלאה מלה גניזא למארהא אבל מההוא דינא ודאי דחלין כלא, בגין כך "ולכל המורא הגדול". ולכלא אזמין משה בתיקונאי עלאין. זכאה חולקיה:

והא מט"ט שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' הא עדנא איהו לאגחא קרבא בהדי חויא דאתער מחדתא לאתתקפא, בתר דמחי ליה מאריה:

אליהו נביאה מהימנא בחייך לא תתעכב מלנחתא הכא, אנת וכלהו צדיקיא עלאין, דהא קרבא תקיפא אזדמן בהדי חויא:

והא אליהו נחית וכלהו צדיקיא בהדי פתח ואמר, זכאין אינון ישראל דאתמר בהו בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד א). דהא כבן דא דמסר נפשיה על אבוהי ועל אימיה, הכי ישראל מסרין נפשייהו על קודשא בריך הוא ושכינתא. וכמה דאבא ואימא מסרין נפשא על בנייהו, הכי כביכול שכינתא מסרת נפשה עלייהו. דכמה נשיכין דהאי חויא סבלת בגינייהו, ונטלת מלה על גרמה לשיזבא להו ולמפרק להו. דאי לאו הכי לא הוו ישראל יכלין למיקם אפילו רגעא חדא. וקודשא בריך הוא קרי ואמר (ירמיה נא נ) זכרו מרחוק את ה', דא קודשא בריך הוא. דאף על גב דאיהו קאים לעילא רחיק מינייהו, לא שביק לון לעלמין. וירושלים תעלה על לבבכם, דא שכינתא דקיימת בהדייהו תדיר למסבל צערא בגינייהו. ועוד, איהי עאלת בגינייהו בכמה תהומין דחשוכא לשיזבא לון. ואתמר בה וכפר אדמתו עמו (דברים לד מג) דאיהי מכפרת עלייהו ודאי. ואתמר בה תבא אמו ותקנח צואת בנה (במ"ריט ח) ודא פרה אדומה, בגלותא מסטרא דדינא. ועוד, אדומה כמה דאמר היא העולה על מוקדה וכו' (ויקרא ו ב) דהכי משתלהבא בשלהובין דרחימו לגבי בעלה. ואיהי תמימה מסטרא דעמודא דאמצעיתא. אשר אין בה מום, אף על גב דאיהי בגלותא. אשר לא עלה עליה עול, כגון [אצ"ל – בגין] ועולתה תקפוץ פיה. ודא נחש עקימא דלא יכיל לסאבא מקדשא חס ושלום. ובגין דאיהי מסטרא דדינא מצותה בסגן, לאתקנא לה בימינא. ואי תימא אמאי לאו בכ"ג. אלא בגין דזמנא דגלותא איהו, וכ"ג לא אשתכח. ורזא דא מלך וכהן, תרין דרגין עטרין עלאין דאתנטילו מישראל, חד לימינא וחד לשמאלאג בגין כך בסגן דאשתאר, אתעבידת. ומלך מיניה אשתאר נשיא וריש גלותא. ואיהי מחוץ למחנה, דהא לבר קיימת בגלותא. כדין איהי מטמאה טהורים ומטהרת טמאים, דכמה אינון דאתמסרו בגינה לסטרא אחרא, כגון כלהו קטולי מלכותא. ומטהרת טמאים, דבהאי מלה גופה סלקת להו מגו מסאבין לאינון ניצוצין דקיימין לבר:

וישראל מסרין גרמייהו למותא בגינה לשיזבא לה מההוא חויא. דמאן דקטיל ליה אתיהיבת ליה ברתא דמלכא. כגון משה רעיא מהימנא. ובזמנא דחמא ליה בסנה דחיל מיניה וערק מקמיה, עד דאתקיף ליה מלכא, ואמר ליה שלח ידך ואחוז בזנבו (שמות ד ד). והכי בכל זמנא דאתער חויא אצטריך לאינון זכאין דישראל למיקם לקבליה, בכמה זיני קרבא עד דימיתון ליה. כדין נטיל קירטא בידוי וזריק ליה. קם ואמר, אתקיפו לי באבנין דלכון. מיד נטיל איהו קירטא בידוי ומחא ליה לחויא עד דקטיל ליה. מיד קלא נפיק ואמר הא חויא מסאבא מית במחאה דמחו ליה וכו':

קם מט"ט שרא רבא ואמר "ולכל היד החזקה" בזמנא דייתי מלכא משיחא, דכדין כלהו נהורין יהון מתתקפן בתוקפייהו, מה דהוו חלשין בגלותא, בזמנא דיתעבר חויא דא לגמרי מעלמא, ויתתקן כלא בתיקונא שלים:

קם רעיא מהימנא פתח ואמר, ר' ר' זכאה חולקך דכתיב בך סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם (תהלים כה יד) אלין ע' אנפין דאוריתא דאתמסרו לאתגלאה בתרין, ליריאיו ודאי. חד ר' שמעון בר יוחאי בוצינא קדישא וחד אנת וכו'. דבשעתא דשבעין תיקונין אלין אתתקנו בקדמיתא, שכינתא דאיהי בת שבע אתתקנת בכלהו דרגין עלאין. מתמן ולהלאה חכמתא אתפשטת בכל עלמא, דכלא אתתקן ברזא דא כדקא יאות. אבל איהו שארי מלה, והשתא אנת משלים לה. וכדין אתמר ובריתו להודיעם, דא ברית דאתמר ביה אם לא בריתי יומם ולילה וכו' (ירמיה לג כה). דהא אתר דא איהו אתר דביה כלילן כלהו רזין דכלהו עלמין עלאין ותתאין, כלהו סדרין דלהון, כלהו תיקונין דלהון. ואי לאו דאתתקנו בההוא אתר, לא נפקין לבתר באתרייהו, בגין כך חוקות שמים וארץ וכו', ודא ברית. ובריתו להודיעם, דהא לכו אתמסר תיקונא דא, תיקונא דכל עלמין בנהירו דזוהר עלאה דקאים לפרנסא לכלהו עלמין. זכאה חולקכון:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שיתסר

"ולכל היד החזקה" דא שכינתא דאיהי יד ה', ובה וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא). החזקה בגלותא, דלא יכלין לה כלהו מסאבין. ואיהי יד דאתמר בה וידי אדם תחת כנפיהם (יחזקאל א ח) ואוקמוה ידו פשוטה תחת כסא וכו' לקבל שבים (פסחים קיט.). ודא שכינתא דאיהי פשוטה בגלותא לקבלא מאן דתב לגבה למהוי חסי בצלה. ובה ובצל ידי כסיתיך (ישעיה נא טז):

ואיהי כף היד, דאתמר בה כף אחת עשרה זהב (במדבר ז יד) וכף איהו מאה. ורזא דא עשרה ודאי, עשרה דסלקין למאה. ובה טוב מלא כף נחת (קהלת ד ו). ואיהי ה' אצבעות ה' תתאה. ואיהי פס ירא דכתיבת מילין לבלשצר מנא מנא וכו' (דניאל ה כה). דהא בכל אתר דאצטריך לאתעבדא ניסא שכינתא אקדימת תמן, בגין כך לכל היד החזקה בגין נטירו דישראל. "ולכל המורא הגדול" דדחלין מינה כלהו סטרין בישין. דאי לאו הכי הוו מטשטשין ליה לעלמא. ואיהי יראת ה' למדחל מינה כלא:

והא רב המנונא סבא אתי וכמה צדיקיא סחרניה פתח ואמר, ר' ר' ודאי שכינתא איהי יד ואיהי די. בה והעבט תעביטנו די מחסורו (דברים טו ח) דאיהי בתראה דכלא ושוית תחומין. דאתמר בה אל יצא איש ממקומו ביום השביעי (שמות טז כט) ודא תחום שבת. דכל שאר יומין קיימין לעילא, אתר דלית תמן תחומא. אבל שבת תמן תחום ודאי, דלא לנפקא לבר. ומאן דאתנטיר בשבתא, אתקדש בקדושתא דמאריה דלא נפק לאתערבא בהדי אחרנין. בגין כך שבתא כלא בנטירו קאים. ורזא דא זכור ושמור. ומאן דאיתיה בשמור איתיה בזכור (ברכות כ ע"ב). דהא מאן דנטיר גרמיה ולא נפק מאתר קדישא בשמור, כדין כמה עטרין עלאין מתעטרן על רישיה מרזא דלעילא, כדין (שם לא טז) ושמרו בני ישראל את השבת, בשמור לנטרא ליה. לדורותם, לדירתם, אל יצא איש ממקומו ודאי. כדין ביני ובין בני ישראל וכו', בכמה נהורין בכמה עטרין עלאין:

וביה אתעבידת הבדלה, המבדיל בין קדש לחול וכו'. דבשעתא דאשתלים שבתא וישראל אתנטירו ביה מכל זינין דלבר, אשתארו אינון מובדלין מכלהו אומין. דהא ההוא שבתא אשתלים, וסלקין יומאי אחרנין מתמן ולהלאה. וישראל הכי נמי משתארן מובדלין מכלם, מתקשרן בקדושתא דמאריהון:

ומאן דנטיר שבתא כדקא יאות, אתמר ביה והאכלתיך נחלת יעקב אביך (ישעיה נח יד) ודא נחלה בלי מצרים (שבת קיח.) לזמנא דאתי בזמנא דתתעבר סטרא אחרא מעלמא, מדה כנגד מדה, כמה דאיהו נטיר גרמיה בקדושה, בזמנא דתחומא אתחזי, הכי יזכי לעינוגא עלאה בזמנא דתחומא תו לא אצטריך. ונחלת יעקב איהי בלא מצרים, דהא דסטרא דדכורא לא אשתכחו מצרים, אלא מסטרא דנוק'. ולזמנא דאתי והיה אור הלבנה כאור החמה (שם ל כו) כדין תהא נחלה בלא מצרים ודאי:

ועוד, שכינתא איהי יד, בה לא תקפוץ את ידך, (דברים טו ז) ודא פיקודא למעבד צדקה. דמאן דיהיב צדקה למסכני גרים לההוא צדיק לאתערא לגבי שכינתא ומלי לה בכמה ברכאן. כדין אתמר בה הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך וכו' (ישעיה נד ב) בגין דישתכח בה אתר לכלא. ורזא דמלה ארץ הצבי, דאתרווחת לפום זמנא ורזא דא כי בועליך עושיך ה' צבאות וכו' (שם שם ה) דא צדיק, דכמה דמברך לה הכי עביד לה מאנא לקבליה ממש. וכדין אתמר בה פתוח תפתח את ידך (דברים טו ח). פתוח בצדיק. תפתח בשכינתאג ומאן דלא בעי למיהב צדקה, גרים לההיא יד דאשתארת בריקניא ואתקצרת, ולא תקפוץ ודאי. בההוא זמנא אתמר בה אל תראוני שאני שחרחורת (שירא ו) דמסכינא כלא בדינא קאים לגביה. ומאן דלא עביד צדקה אתמר ביה וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, דא ס"מ דרדיף אבתריה לאחשכא נהורא. ועוד, והיה בך חטא, חסרונא דנהורא, דאתהפך לגביה כמו דאיהו גרים לאחריני. ורזא דמלה (דברים טו.) כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא שחוזר בעולם (שבת קנא ע"ב) גלגל ודאי. ועוד, שכינתא איהי יד החזקה דביה אתקיף קודשא בריך הוא לישראל בגלותא, דכתיב לא ירפך ולא ישחיתך (דברים ד לא). "ולכל המורא הגדול", דמאן דשכינתא שריא עליה אתמר ביה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (שם כח י). כלא אזמין משה מקדמיתא. זכאה חולקיה:

והא מט"ט שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' הכא רזא סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים (תהלים קמה יד) דא נ' כפופה דבה קיימת נפילה. ורזא דמלה, רגלין דשכינתא לתתא הוו מטאן ודאי, דהא בהו תליין כלהו עלמין תתאין, הדא הוא דכתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים (שם קכב ב). ורזא דמלה השמים כסאי וכו' (ישעיה סו א) דכל עלמא עלאה אקרי שמים. וכלהו עלמין […] [תתאין] אקרון ארץ:

ובגין רגלין אלין ישראל אזלין תלת זמנין בשתא לבי מקדשא, דאתמר בהו שלש רגלים תחוג לי בשנה (שמות כג יד). ואלין כתובים, דמתמן רוח הקדש שריא על כל ישראל. אימתי. אלא בשמחת בית השואבה ברגל תליתאה, דכבר אשתלימו תלת רגלין לאתקשרא באתרייהו. ורזא דא (בראשיתכטב) והנה ג' עדרי צאן רובצים עליה. כדין כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים:

והר הבית לא יכנס אדם להר הבית לא במנעלו וכו' (ברכות נד.). אלין מנעלים דאבק קאים בהו, דאתמר ביה ולא באבק שעל רגליו (שם). ורזא דא יתן ה' את מטר ארצך אבק (דברים כח כד) ודא קב חרובין. ועפר, כמה דאמר ונחש עפר לחמו (ישעיה סה כה). דבזמנא דתיקונא, מטרא דנחית איהו גשמי ברכה, מסטרא דשכינתא. אבל בשעתא דקטרוגא אשתכח אינון סטרא אחרא מקטרגין לגבי עילא, וכלא דאתמשך לפום קטרוגא אתמשך. דהא בזמנא אחרינא מטרא דנחית בסימא איהו, ורזא דעבין סלקין ונטלין מיא מאוקינוס, דאתמר ביה זה הים גדול ורחב ידים (תהלים קד כד) כדין אינון מלוחין מסטרא דדינא. וכד סלקין גו אינון עבין מתבסמן ברחמי דנטלין מלעילא. אבל בזמנא אחרא, אבק ועפר, לפום קטרוגא, במרירו דדינא קשיא. כדין מן השמים ירד עליך עד השמדך (דברים כח כד). ובגין אבק דא אצטריך לשלפא נעלין אלין, כגון של נעלך מעל רגליך (שמות ג ה). ואית נעלים אחרנין דאתמר בהו מה יפו פעמיך בנעלים (שיר ז ב). דמין במינו אינו חוצץ, וכלא אתעביד כלו חד גופא. אבל נעלין אלין אחרנין דאצטריך לשלפא להו, בגין דיתפשטון אינון רגלין עלאין לתתא, דלא יתכנשון לעילא. דהא בזמנא דחורבנא אתמר והרוח תשוב אל האלהים וכו' (קהלת יב ז) ודא רוח הקדש דאתפשט באלין רגלין, וכדין אתכנשו רגלין לעילא, כמה דאמר רומה על השמים אלהים וכו' (תהלים נז ו). וכדין חשיבו עלמין לאתחרבא, דהא רגלין אלין לא קיימין לאתקפא להו. ורזא דא דוחק רגלי השכינה (ברכות מג ע"ב). עד דאתקפת שכינתא לאתקפא בהו בידה. ורזא דמלה דכדין שכינתא אתתקפת בההוא דרועא שמאלא, דאתמר ביה כחותם על זרועך (שיר ח ו). ובידא שמאלא דילה אתקיפת בהו דלא יפלון לאתחרבא. ורזא דא ועוד ידו נטויה עלינו. כדין "ולכל היד החזקה" דא תיקונא שבסר:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שבסר

"ולכל היד החזקה" דא דרועא עלאה. "ולכל המורא הגדול" דא שכינתא דאתקשרת ביה. ואיהי כגונא דא בדרועא שמאלא אתפשטת ואתקיפת בכלהו עלמין. דהא רגלין כפיפן לעילא. ידא ימינא אתהדר לאחורא, דכתיב השיב אחור ימינו וכו' (איכה ב ג). בגין כך בשמאלא אתתקפת ובשמאלא אתקיפת לכלהו עלמין, וכלא בגבורה נטלין. "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול" ודאי. ומשה רעיא מהימנא אי לאו דאקדים בתיקונא דא, לא הוו עלמין מתקיימין ולא ישראל חס ושלום. ורזא דא העדותי בכם היום וכו' (דברים ד כו) מסטרא דנצח והוד, תרין סהדין ודאי. דבזמנא דיסתלקון לעילא קיימין עלמן לאתחרבא:

ולזמנא דאתי (ישעיה לה ג) חזקו ידים רפות, אלין תרין ידין דלאו מתתקפן כל כך כך. כדין וברכים כושלות תאמצנה, לאהדרא להו לאתרייהו. וכדין נ' כפופה אתעבידת נו"ן פשוטה, וזוקף לכל הכפופים. כדין איהי ן' כללא דדכר ונוקבא (זוהר ח"ג רפה ע"ב). בה והיה העקוב למישור (ישעיה מ ד) דלית נחש עקלתון דעקים לה, ישרו בערבה מסילה לאלהינו כללא דאדם דכר ונוקבא ודאי, לאתתקנא כלא בתיקונא שלים. ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים וכו' (זכריה יד ד) תרין רגלין, רגלין עלאין ותתאין בחיבורא חד. ובכל אתר דכורא עיקר ואיהו שליט, אבל דא בלא דא לא אשתכח, ואתהדר כלא לתיקונא כדקא יאות:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תמניסר

"ולכל היד החזקה" אלין ה' ספרין דאוריתא, דאינון ה' זמנין אור דעובדא דבראשית. והכא רזא טמיר דעילא על כלא אשתכח ההוא סתים דלא אשתמודע אתר לא גוון כלל, ואקרי אויר. מאי אויר. אור י'. דכד שארו מילין לאתפשטא, נפק אור בסטר חד, וי' בסטר חד, ואשתמודע דכלא אתכליל לעילא בההוא אויר דלא אתפס. ההיא י' אטמרת בחד היכלא דנפיק מגו ההוא אור קדמאה. וי' רזא דנקודה דא מדיד משיחן בה'א דאתמר בהו מי מדד בשעלו מים וכו' (ישעיה מ יב). וכלא מחילא דאור נטל להו. בגין כך ה' אור אינון. ואינון ה' א א א א. א:

אבל תא חזי, כיון דאתגליאו אור י', מיד אתמשחו משיחן לסטרייהו ה' ודאי, ואור י' בתרין אשתכחו דאינון אבא ואימא. ה' אור אלין אתגלגלו מדרגא לדרגא. מאן נטיל לון. אלא ה"א [אצ"ל – זעיר אנפין] נטיל לון, ואינון ה' חומשי תורה, שתיתאה ספר דכליל לון. ואלין ה', אינון דנחתין מדרגא לדרגא עד דקיימין באתרייהו. בגין כך מי מדד בשעלו וכו'. ואיהו לעילא ואיהו לתתא. שביעאה, תורה שבעל פה שכינתא נטלת, אשתכח כלא ממקורא חדא נפיק ואתפשט לסטריה ודאי. אבל אור י' שרשא דכלא אשתרש באויר בכללא חד, ואתקיים באתריה לבר. באן אתר אתגלי. אלא לתתא באינון תרין בנין. ונקודה לתתא אשלימת כלא לעשרה, עד דסלקין בה למ'. ואינון מ' סאה דמקוה ואתחרב.
תא חזי, "ולכל היד החזקה" אלין ה' אצבען דידא, ה' חומשי תורה. החזקה, מימינו אשדת למו (דברים לג ב). ולכל המורא דא שיתא סדרי משנה, לקבל ה' חומשי תורה וספר דכליל לון. הגדול דא גמרא, דא ים גדול ורחב ידים (תהלים קד כה). דבמשנה אתכליל כלא כגונא דלעילא, ובגמרא כלא לסטריה אתפשט, לימינא ולשמאלא ולכלהו סטרין כדקא יאות. וגמרא איהי גמר מצוה, מסטרא דשכינתא ודאי:

והא רעיא מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי ה' חומשי תורה מסטרא דה' עלאה. שיתא סדרי משנה מסטרא דו'. גמרא מסטרא דה' תתאה. י' איהי תורה חדשה דאתמר בה כי תורה חדשה מאתי תצא (ישעיה נא ד ע"ד דחז"ל ויק"ר פי"ג) ודא תורה דאצילות דקיימת בצירופי רזין עלאין דעלאין. ודא חדשה, דאתחדשת תדיר, מההוא דאתמר ביה המחדש בטובו בכל יום תמיד וכו', דהא נהורין מתחדשין תדיר. ובגיני אתמר לעולם יהיו ד"ת בעיניך כחדשים. אבל לתתא מה שהיה הוא שיהיה וכו' ואין כל חדש תחת השמש (קהלת א ט). דהא מאי דאתעביד, אתגלגל בצירופוי ונפיק לתתא:

וההיא עלאה חדשה ממש, איהי סתימא י' ודאי, ולא אתגליאת אלא לזמנא דאתי דכתיב (ישעיה יא ט) כי מלאה הארץ דעה את ה', דא שמא שלים יהו"ה. דבשאר זימני לא הוה להו השגה אלא בהו"ה. אבל בההוא זמנא, דעה את ה' כמים לים מכסים, דא רזא דתורה חדשה דאתמר. ורזא דא (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים וכו' דהא חדתותא אשתכח תדיר, וכמה דנחית מלעילא הכי נגיד לתתא, דכתיב והים איננו מלא. בגין כך חדשה אשתכחת תדיר, דכתיב אל מקום שהנחלים הולכים וכו':

ה', אלין ה' חומשי תורה מסטרא דבינה. ואית בינה ואית תבונה ודא ה"ה, ודא תורה ומשנה תורה. ועם כל דא לא מתפרשן דהא כלא חד. ו' אלין שית סדרי משנה, והכא לית אפרשותא דכלא גופא חד. ה' דא גמרא. ואית גמרא ירושלמית מסטרא דלאה, מסטרא דה' עלאה. וגמרא בבלית מסטרא דרחל, ה' תתאה. ורזא דמלה ה"ה. וגמרא, גמר סוף פסוק. בה יתפסקון עמלקים מעלמאג דהשתא כתיב ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך (שמות א יג) אלין ערב רב דנפקו ממצרים, דגרמין להו לישראל לאשתעבדא בפולחנא קשיא, בחומר בקל וחומר ובכל פלפולא דגמרא ודאי. אבל כד אלין יתפסקון מעלמא כלא בנייחא יהא:

ואית קושיין מסטרא דדינא, דאצטריך לזרקא לון. דהא סטרא אחרא לכמה סטרין אתתקפת לאתדבקא, ואצטריך לאתתקפא לקבלה ולזרקא לה, עד דנהורא יתגלי. ולזימנין אית קושיא דלא אשתכח לה פירוקא, עד דייתי ההוא דאתמר ביה הלכה כמותו, ודא שכינתא דאתמסרת ליה, כמה דאמר וממדבר מתנה (במדבר כא יח) וכדין אסיק שמעתא אליבא דהלכתא. ואית קושיא דאצטריך לאקשויי לה בגין תירוצא. ודא מאן דאקדים לגבי חויא לתרכא ליה, כמה דאמר קומה ה' קדמה פניו הכריעהו (תהלים יז יג). ואית קושיא דאתמר בה ולטעמיך, כגון התקוששו וקושו (צפניה בא) קשט עצמך ואח"כ קשט את אחרים (ב"מ קז ע"ב). דחויא רמאה אחזי גרמיה באתר חד, וכמין באתר אחרא, ואצטריך לתרכא ליה מכלא. ואית קושיא דאתמר בה קשיא, בגין דלא אשתכח חילא למפרק לה, עד דייתי ההוא דהלכה כמותו:

ואית דאתמר ביה תיקו, ודא תשבי יתרץ קושיות והויות, דלית לה פירוקא אלא לזמנא דאתי, בזמנא דאתמר אין אליהו בא אלא לעשות שלום בעולם (עדיות ח ז). דאליהו אתמר ליה הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב) ודא שכינתא. ובגין כך ביה תליין כל פירוקין לזמנא דאתי:

ואית תיובתא, דסלקת מלה לאימא תיובתא ודאי. ותתגלי נמי לזמנא דאתי, דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו) נ' פלאות. דכלהו מילין דקיימין בגילויא, לתתא אינון, דכתיב (דברים כט כח) והנגלות לנו ולבנינו. ואינון דקיימין בסתימו, לעילא מתדבקן, דכתיב הנסתרות לה' אלהינו. ורזא דמלה כי יפלא ממך וכו' וקמת ועלית (שם יז ח) לגבי סנהדרין, אלין ע' סנהדרין באימא, ודא לשכת הגזית:

בההוא זמנא יתמר "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו" (תהלים קד לא) בכלהו עובדין דעביד, אפילו בכלהו גליות. דבקדמיתא כתיב וזאת התורה אשר שם משה וכו' (דברים ד מד) דא שכינתא תורה שבעל פה, דבה ובלב כל חכם לב נתתי חכמה (שמותלא ו). דמאן דשכינתא שריא בליביה אוריתא אתגליאת ליה. בגין כך תורה שבכתב אתיהיבת למכתב. אבל תורה שבעל פה בלבא אתמסרת, ואתגלאה על ידה תורה שבכתב. אבל כיון דאתקלקלו מילין, אפילו תורה שבעל פה אצטריך לאתקפא לה בכתיבה דספרא מסטרא דצדיק, דכתיב בספר. ואתעבידו ספרין לפום זמנא, לאתקנא תיקונא שלים. ולבתר נמי, כלהו ספרין אתעבידו לאתקנא מילין לפום זמנא. בגין כך כתיב עשות ספרים הרבה אין קץ (קהלת יב יב) דהא כלא אצטריך ודאי, לאתקנא תיקונא שלים כדקא יאות:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תשסרי

"ולכל היד החזקה" וכו' דא תיקונא דקרבא, דאתקין משה לאגחא קרבא לקבל חויא מסאבא דרדיף תדיר בתר מקדשא לסאבא לה, ואצטריך לתרכא ליה מתמן. כמה דאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכו' (במדבר ה ב) אלין תלת דרגין מסאבין לקבל תלת עלמין דאשתמודעו, דאצטריך לתרכא להו מההוא מחנה קדישא בחילא דנהורין עלאין. ורזא דא "ולכל היד החזקה" דא דרועא שמאלא דאצטריך לחברא ליה באימא עלאה, וכדין אתתקף:

דהא בזמנא דאיהו לחודיה אתער, חושך מיניה אשתכח דאחשיך לכלא. ורזא דא ותכהין עיניו מראות (בראשית כז א). אבל בזמנא דאימא אתקיפת ביה, בסימו דחדותא אתערת מיניה לכלא. ודא יין המשומר דאתמר ביה המשמח אלהים ואנשים (שופטים ט יג) אלהים, דא דרועא שמאלא. ואנשים, אלין דלתתא דתליין מיניה, כגון יצחק וכל דדמיין ליה. ויעקב אתמר ביה ויבא לו יין וישת (בראשית כז כה) דא חמר דאבסים [אצ"ל – דא בסים] דמנטרא. דעשו בגיניה ותכהין עיניו. אבל יעקב ויבא לו יין ודאי. כדין יד החזקה איהי, דבזמנא אחרא איהי יד כהה, ותכהין עיניו ודאי. אבל כד אתתקפת באימא יד החזקה איהי. בזמנא דנהירו דא אתפשט כלהו דרגין בתוקפא קיימין בבסימו דחדותא, וסטרא אחרא אתתרכת מינייהו דלא למנגע בהו כלל:

מתמן מילין מטאן לשכינתא, כדין נטלת שכינתא כמה זיני קרבא לאגחא בכלהו מסאבין. כגון ויסע מלאך אלהים וכו' (שמות יד יט) דהכא נטלא שכינתא כמה סייפין ורומחין לאגחא קרבא במצראי. ואלין זיינין מתלת אבהן נטלת לון, אבל מסטרא דאימא דקיימא עלייהו דבה אתפריקו, כמה דאמר ביד חזקה:

כדין אתמר בה חרב לה' מלאה דם (ישעיה לד ו). דבזמנא אחרא אתמר חרב נוקמת נקם ברית (ויקרא כו כה) בגין דברית אתפרש מינה. אבל בזמנא דא חרב לה' דהא בהדי מלכא אתחברת, ומיניה נטלת כלהו זיני קרבא אלין לאתתקפא בהו. כדין הנה על אדום תרד (ישעיה לד ה). ודא "ולכל המורא הגדול", בשכינתא. הגדול ידא ימינא דאתקיף בה מסטרא לבסמא לה, ואתתקפת ביה. כדין (דברים לב מב) אשכיר חיצי מדם מסטרא דצדיק. וחרבי תאכל בשר מסטרא דשכינתא:

קם אברהם סבא חסידא פתח ואמר, ר' ר' זכאה חולקך דאתמר עלך (ישעיה מ כט) נותן ליעף כח ולאין וכו'. דשכינתא איהי יעף בגלותא, דאצטריך לה לאגחא קרבא בכמה סטרין בישין דקיימין לקטרגא עלה. ואיהי יעף במטולא דסטר אחרא דצריכא למסבל עלה, כמה דאמר כובד אבן ונטל החול (משלי כז ג). וקודשא בריך הוא יהיב לה חילא לאתתקפא. ולאין אונים, בסוף יומיא, דאתמר בה כי יראה כי אזלת יד (דברים לב לו). כדין עצמה ירבה. ועוד, ולאין אונים מסטרא דלתתא, עצמה ירבה מסטרא דלעילא מסטרא דאימא. ויעפו נערים ויגעו אלין מטט' וסנדל'. ובחורים כשול יכשלו אלין תרין משיחין דקיימין גו גלותא גו סטרא אחרא:

ולזמנא דאתי וקוי ה' יחליפו כח (ישעיה מ לא) בחילא דציפויא דמצפאן למלכא. כמה דאמר לישועתך קויתי ה' (בראשית מט יח) בגין ההיא ישועה, דא שכינתא, ישראל מצפאן למלכא, וגרמין למלכא דלא יתרחק מינה, ובגין כך יחליפו כח. כדין ירוצו ולא ייגעו לאקמא ישראל על אתריהון, בכמה שרשין מקורין עלאין. ילכו ולא ייעפו לאזמנא לישראל כל צרכיהון. ועוד, ירוצו ולא ייגעו לאמשכא לישראל כמה נהורין כמה ברכאן. ילכו ולא ייעפו לאכפיא כמה סטרין בישין. עלייהו כתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ביג). זכאה חולקהון. והא קלא חד מתבדר בין ענפי אילנין נטיעין דגנתא, ויימא חדותא לאיילתא ולאורזלאין דילה, דקודשא בריך הוא יהיב להו חילא וכו':

ספר תיקונים חדשים – תיקונא עשרין

"ולכל היד החזקה" דא מלך. "ולכל המורא הגדול" דא כהן. אלין תרין דקיימין לתיקונא דעמא, דא לימינא ודא לשמאלא, דא מסטרא דגופא ודא מסטרא דנשמתא. מלך מסטרא דגופא, לאקמא ישראל כלהו על אתריהון. כהן מסטרא דנשמתא, דקאים לאתקנא להו ברזא דפולחנא לאתקנא תיקונא שלים. ומלך אתמר ביה שתהא אימתו עליך (סנהדרין כב.) מסטרא דשכינתא. ודא יד החזקה ודאי, דשכינתא בשמאלא אתקשרת:

ומלך אתמר ביה מקרב אחיך וכו' (דברים יז טו) לאפקא גיורא. ודא רזא עלאה, דזרעא קדישא ביעקב אשתרש ואתפשט בעלמא, וכלא משיכו חד קדישא. ומאן דאתבריר מינייהו למלכא דא אתעביד כרסיא לשכינתא, ותיקונא דכל עמא ביה אתתקן. אבל גיורא לא אתחזי להאי. אמאי. אלא בגין דגיורא לבר הוה ועאל לגו. אבל עד לא אתתקף בתוקפא דגזעא קדישא, ואצטריך לאתתקנא איהו בהדייהו, ולאו לאתקנא לון:

ואי תימא אימתי יתתקנון גיורין. אלא לזמנא דאתי, דכתיב מי גר אתך עליך יפול (ישעיה נד טו) מי גר אתך בעניותך יפול אתך בעשירותך. דהא בזמנא דיתער שרשא קדישא לאתתקפא בעלמא, יתוב ויכנוש לגביה כלהו ישראל, וכלהו דאתחברו בהו, וכלא יתעביד כללא חדא תיקונא דכלא. אבל עד לא אתתקן תיקונא דא, לא אתתקפו גיורין הכי. ואברהם איהו אב המון גוים (בראשית יז ג) ותחותיה אתתקפי כלהו גיורין דמתגיירן. אבל עד לא אתכלילו בתוקפא דיעקב, עד זמנא דאתי. עלייהו כתיב ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה (ישעיה מט כא) דהא אלין לבר אתילידו, ולא לגו, והוו בנין לס"מ ונוק', ועאלו לגו לבתר. אבל מההוא זמנא ולהלאה אין מקבלים גרים (יבמותכד ע"ב) דהא תיקונא כבר אשתלים ותרעין אנעלו. אבל תא חזי, דכלא איהו בגין גופא דאתבני בבנינא מסאבא. ובזמנא דגופין יתתקנו, דכתיב וראו כל בשר יחדיו (ישעיה מ ה) כדין כלא יתתקן תיקונא שלים. אבל בגין דא לא תוכל לתת עליך איש נכרי (דברים יז טו):

"ולכל המורא הגדול" דא כהן גדול. ודא מורא מסטרא דחכמה יראה עלאה, ודא יראת הרוממות. דאית יראה לתתא מסטרא דגבורה, אבל יראת הרוממות מסטרא דחכמה. ודא מורא גדול. ובזמנא דהוה כהנא רבא עייל לבית קדש הקדשים, אתער כהנא רבא לעילא ועייל לגו ומדכן עלמא. וכלא אתקין משה רעיא מהימנא תיקונא שלים. ותא חזי, כהני אשתארו, ולאו לעבודה, אלא לברכא לישראל, דהכי אצטריך לאתערא בחסד ודאי. אבל כהן גדול דא קאים לאתערא פולחנא כדקא יאות. וכיון דפולחנא אתעברת, כהן גדול אתעבר, עד דיתהדר עלמא לאתתקנא כדקא יאות, וכלהו עטרין יתובון לאתרייהו:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חד ועשרין

"ולכל היד החזקה" דא יציאת מצרים. אבל דא מראה דסנה, דתמן כתיב ויאמר וכו' הבא נא ידך בחיקך (שמות ד ו) ודא יד חזקה דבה נפקו ישראל ממצרים. ובקדמיתא אחזי ליה ההוא מטה דאתהפך לנחש. ובכמה תיקונין דאתקין משה אתמר ביה ויהי למטה בכפו (שם שם ד). כדין אחזי ליה ההיא ידא מצורעת, בגין סטרא אחרא דאדבקת בה. ורזא דא בהרת לבנה או אדמדמת. לבנה מסטרא דישמעאל. אדמדמת מסטרא דאדום. והכא מצורעת מסטרא דישמעאל, ודא מצרים. ולבתר שבה כבשרו, הא תיקונא אזדמן לאפקא להו לישראל כדקא יאות. ובשרו דא שכינתא דאסתלקת מגו קליפין לאתדבקא ביה במלכא לבתר "ולכל המורא הגדול" במתן תורה, בזמנא דקיימו על טורא דסיני, דכדין אתקשרו ישראל בשרשיהון לעלמין. ובמצרים אתפרשו מגו סטרא אחרא, דאתמר בה אלו לא הוציא הקודשא בריך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו וכו'. דהא בההוא זמנא סטרא אחרא שלטת על סטר קדישא. ובזמנא דאתפריק מתמן אתפרק לגמרי. ורזא דא עבודת פרך לא אשתכחת אלא במצרים, דתמן אשתעבד סטר קדישא לסטר מסאבא לגמרי. אבל מתמן ולהלאה לא יכלו סטרין בישין לשעבדא ליה, אלא לאבאשא ליהא בגין כך אית לאדכרא יציאת מצרים תדיר, דהא גאולה דילה גאולת עלמין הוה. וישראל נפקו מגו ערלה, בדם מילה. ובדם פסח שארו למיעל גו חולקא קדישא. ובמתן תורה אשתלים לאשתרשא ביה לעלמין. ודא לכל המורא הגדול ודאי:

ועוד, במצרים אשתזיבו ישראל מגו סטרא אחרא. ועל ימא אתכבישת סטרא אחרא תחותייהו. כדין כתיב ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח) דהא סטרא אחרא אשתקע בנוקבא דתהומא רבא, ושלטנא קדישא שליט בעלמא דלא לאתפסקא. לבתר במתן תורה כלא אשתלים. ודא יום הששי, דכלהו בריין דעלמא הוו רפיין ולא קיימין, בגין סטרא אחרא דסחרת להו ואתדבקת בהו עד דקבילו ישראל אוריתא, וכלא אתקשר בשרשיה בקדושתא עלאה לאתקיימא כלא בקיימא שלים:

והא סבא דסבין פתח ואמר, ר' ר' ודאי לית סטרא אחרא מתתקפא אלא בזמנא דסטר קדישא אגניז נהוריה, דכתיב ישת חושך סתרו סביבותיו סוכתו וכו' (תהלים יח יב). דבזמנא דנהירו דא אטמר, כתיב תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש וכו' (שם קד כ). ושכינתא לזמנין איהי מראה, דאתמר בה (במדבר יב ו) במראה אליו אתודע דאחזיאת נהורין דמלכא לתתא. כדין מה כתיב בה וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא). ואתמר בה כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי (ירמיה ט כג) דהא מינה מסתכלין גו רזין עלאין דסתימין לעילא, יד הנביאים ודאי. ודא תיקונא תרין ועשרין:

ספר תיקונים חדשים – תרין ועשרין

"ולכל היד החזקה" רבה היתה עלי יד ה' (יחזקאל לז א). ובגין דאיהי מסטרא דדינא, כל נביא בשעתא דאתנבי גופיה אזדעזע ואתערבב. ורזא דא יד החזקה. דשכינתא אתמר בה כל התחלות קשות (מכילתא יתרו יט, ה). ורזא דא כי נר מצוה וכו' תוכחות מוסר (משלי ו כג). תוכחות תרין, שכינתא עלאה שכינתא תתאה. וכלא בגין גופא, לאעברא מיניה ההוא רע דאטים עיינין ולבא, דכתיב כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם (ישעיה מד יח) בגין סטרא אחרא דאחשיך לון. ומשה רעיא מהימנא ביה כתיב נביא מקרבך וכו' כמוני (דברים יח טו) דהא לית נביאה דמתנבי אלא מחילא דיליהא בגין כך "ולכל היד החזקה" אשר עשה לעיני כל ישראל דא נבואה דאזמין לכלהו ישראל, דכל חד מישראל דיתער לגבה, מיד שריית עליה. ורזא דמלה ואנכי חזון הרביתי (הושע יב יא) למהוי זמין לכלהו ישראל. אבל איהו בגין דבאספקלריא דנהרא אסתכל, גופיה לא אזדעזע וקאים בקיומא. וכלא בגין דגופא דיליה אתתקן כבר. ודא איש האלהים (דברים לג א). איש, בשעתא דאתי לישראל לאולפא להו. אלהים, בשעתא דסליק לאתחברא לעילא (תנחומא שם):

ובגין כך ולא ידע איש את קבורתו (שם לד ו). דקבורה, דא גופא דאתהדר לאתריה מסטרא דשכינתא, דכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג יט). ורזא דמלה וישוב העפר על הארץ וכו' (קהלת יב ז) כלא לאתריה אתהדר. אבל גופא דמשה דסליק לעילא, לאתתקנא בתיקונא שלים, קבורתיה נמי באתר דאתכסיא ואטמר מעינא, לעילא משאר בני עלמא. וכל דא רזא דיד, דאחזיאת נבואתא לנביאי:

אבל בזמנא דמלכא אטמר מינה, אתמר בה תשת חשך ויהי לילה (תהלים קד כ) דא שכינתא. ולחשך קרא לילה (בראשית א ה) מסטרא דדינא. כדין כמה סטרין בישין מתערין לשטטא בעלמא, דכתיב בו תרמוש כל חיתו יער. כדין שכינתא איהי משמרת דאתמר בה עד פה תבוא ולא תוסיף (איוב לח יא) ודא שכינתא, פה ודאי. ואיהי מסך באנפי מלכא, בגין דלא יבעון סטרא אחרא לאעברא תחומא. ורזא דא סביבותיו סוכתו (תהלים יח יב). אמאי. אלא בגין חשכת מים, אלין המים הזידונים (שם קכד ה) מיא דחשוכא ודאי. עבי שחקים, אלין עננין דגרמין לנהורא דאינון שחקים דלא לאתגלאה. ודא אור, דאתמר ביה ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים (איוב לז כא). דתמן נהיר נהורא באינון ריחיא דטחנין מנא לצדיקיא. ובזמנא אחרא ובטלו הטוחנות כי מעטו (קהלת יב ג) דהא עננין מכסיין עלייהו ונהורא לא נהיר. ועוד, חשכת מים חשוכא דמיא, דכדין ימא אתרגיש ברוח סערה דנשיב ביה, וגלין סלקין ונחתן:

וישראל בזמנא דנפקו ממצרים כלא אחזי להו קודשא בריך הוא ברזא עלאה. דעד ההוא זמנא שכינתא לסתימו קיימת, לאסתרא נהורא דמלכא. וכד אתגלי מלכא עלה, אתבזע ימא לקבליה. כדין (שמות יד כא) וישם את הים לחרבה, בגין לנטלא יניקה מכמה רתיכין אחרנין דבעאן לנטלא מתמן. ויבקעו המים. כדין זעפא אשתכיך מקמי מלכא. לבתר תב כל ההוא סערה כל ההוא זעפא, ונחת על רישיהון דחייביא. ורזא דא על ראש רשעים יחול (ירמיה כג יט). כדין מיין אתנהירו מההוא חשוכא, ושכינתא אתהדרת מראה, לאחזאה לישראל כמה רזין עלאין דאתמר בהו ראתה שפחה על הים וכו' (מכילתא בשלח ב). וכדין רוחא קדישא שארי עלייהו ואמרו שירה. ודא החזקה:

"ולכל המורא הגדול" לזמנא דאתי, בזמנא דכתיב ונבאו בניכם וכו' (יואל ג א). דבההוא זמנא וייראו גוים את שם ה' (תהלים קב טז) מגו גילויא דנהורין דאתגליא לאנהרא לכל סטר. וכמה דכל נבואה דאתנביאו כלהו נביאי מחילא דמשה אתנביאו, הכי גילויא דא לזמנא דאתי לא יהא אלא על ידוי דמשה, דאיהו ייקום בהדי תרין משיחין לאתקנא ליה לעלמא תיקונא שלים:

"ולכל היד החזקה" דא בי מקדשא תוקפא דישראל. יד, מקום אתר למלכא:

וביה אתחברו שייפין למהוי עלמא תתאה כגונא דעלמא עלאה. "ולכל המורא הגדול" דא נורא דנפל מלעילא ע"ג מדבחא, דביה סלקו כלהו קרבנין לפולחנא. דאי לאו דא דנחית מלעילא, לא יכלו תתאין לסלקא:

קם אברהם סבא חסידא פתח ואמר, "ולכל היד החזקה" בי מקדשא ודאי תוקפא דישראל, ביה ירושלים הבנויה כעיר וכו' (תהלים קכב ג). דבקדמיתא ארעא קדישא קיימת כל אתר לדרגיה. כיון דאתבני בי מקדשא, כלא אתחבר ביה בחיבורא חד, למהוי כלא ביחודא חדא בתיקונא שלים. ורזא דמלה ששם עלו שבטים שבטי יה וכו'. דבקדמיתא גילויא דסטר קדישא אתגלי בכמה אתרין לפום רזין עלאין. כיון דאתבני מקדשא, כי אם אל המקום (דברים יב ה) דתמן אתכליל כלא בחד נקודה טמירתא:

ובית דוד קיימת לסטר מקדשא. דהא מקדשא קאים לאכללא כלא מעילא לתתא. ומאי דנפיק מתמן, דוד נטיל ליה, ומיניה אתפרש לכל ישראלא דהא מלכא הכי קאים, לנטלא לכל ישראל ודאי. ושלמה בנה בי מקדשא בז' שנין וביתיה בארביסר ורזא דא ז' דאתכלילו מתתא לעילא ברזא דבי מקדשא, וז' מעילא לתתא לנטלא לתתא כדקא יאות. ועוד, דוד איהו ארביסר. ורזא דא ודוד מנגן ביד (שמואל א יט ט) סליק בז' ונחית בז' (תיקו"ז ריש תי' י"ג). וכלהו מילין דשלמה מחילא דדוד נטל להו. ורזא דמלה אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך (ד"ה ב ו מב):

ובזמנא דקלקלו ישראל, אתמר ראה ביתך דוד (מלכים א יב טז) דא ביתא דיליה דקאים לאמשכא לישראל נהירו וברכאן מגו מקדשא. כדין כפרו בה, ואמרו איש לאהליו ישראל (שמואל ב כ א) כל חד לחולקיה. דלאו לאתחברא תו בההיא נקודה בחיבורא דא, ולא ישתכח שלטנותא לדוד. אלא איש לאהליו, לאזדמנא בתיקונא אחרא על ידי דירבעם:

ולזמנא דאתי ופחדו אל ה' ואל טובו (הושע ג ה) דא בי מקדשא, לאתהדרא כלא לאתחברא ביה חיבורא כבקדמיתא. ותרין משיחין כחדא יקומון בירושלם דא עם דא בחיבורא חד. ורזא דא "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאל לז יז) ודאי כלא לגבי מקדשא לנטלא מיניה. בגין כך כי שמה ישבו כסאות וכו' (תהלים קכב ה):

"ולכל המורא הגדול" דא נורא דמדבחא ודאי, דביה סלקין קרבנין, דאי לאו אש דא לא סלקין. וביה אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ויקרא ו ו). דאש דא אתמר ביה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שיר ח ז). ומאן דמכבי ליה אשני תיקונא דלעילא. ואש דא לא אתעדי ממדבחא, דהא בטמירו קאים השתא נמי לסלקא עליה קרבנין, מיכאל כהנא רבא. ובזמנא דאעדיא ליה ישראל, אתמר ביה לא אקח מביתך פר וכו' (תהלים נ ט) דמילין לא סלקין אלא ביה. כדין מי בקש זאת מידכם וכו' (ישעיה א יב). ואי תימא דלעילא לא אשתכח. לאו הכי. אלא כי לי כל חיתו יער וכו' (תהלים נ י). ואף על גב דאית אש דגבוה מסטרא דקודשא בריך הוא, מצוה להביא מן ההדיוט (עירובין סג.) מסטרא דשכינתא, ודא אש דמערכה:

וכמה מערכות אינון על מדבחא, כלהו מהאי אש קדמאה מתערן. ואינון ד' מערכות, ד' אתוון דאדני. וביומא דכפורי ה' (יומא מג ע"ב) בגין אימא עלאה דשריא עלייהו. ואית דאמרי (שם) בכל יום שלש, מסטרא דחסד גבורה תפארת תלת אבהן. והיום ד', מסטרא דאימא. ואית דאמרי (שם) בכל יום שתים, מסטרא דקודשא בריך הוא ושכינתא. והיום ג', מסטרא דאימא. וכלא איהו. ונהורין קיימין בדרגייהו, כלהו כמה דאצטריך לפום רזין עלאין. ולזמנא דאתי כלא יתהדר לאתריה בתיקונא שלים:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא עשרין וארבע

"ולכל היד החזקה" דא נטירו דישראל בזמנא דגלותא. דהא ימינא אתהדר לאחורא, דכתיב השיב אחור ימינו (איכה ב ג). ושמאלא קאים בתוקפיה לנטרא לשכינתא ולישראלא אבל בסופא דכלא כתיב כי יראה כי אזלת יד (דברים לב לו) אלין חבלי משיח. דהא בההוא זמנא אתחזי דידא דא נמי אסתלקת, ורשו אתיהיב חס ושלום לאינון קליפין לשלטאה. כדין סלקין ונחתין ומתפשטן לכל סטר. וישראל קיימין בעאקו קמייהו, הדא הוא דכתיב ועת צרה היא ליעקב (ירמיה ל ז). כדין "ולכל המורא הגדול", דא דחילו דישראל דידחלון בחבלין דמשיחא, וחשבין דלית להו פורקנא. עד דמגו עקתין אלין יתובון למאריהון, ויפרוק להו פורקנא שלים:

והא מט"ט שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי באלין עקתין יתובון ישראל למאריהון. דהא צירופא קדמאה מצטרפין בגלותא. ולבתר צירופא אחרא יתעביד בההוא זמנא. דהא כלהו דרגין עלאין יזדמנון לאעברא מישראל כל זוהמא דאשתארת. ורזא דא בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים (דברים ד ל). דכלהו תוכחות לפום דרגין אתגזרו, בגין כך כמה תונחות אינון באוריתא ובמשנה תורה. דכל דרגא דאתפגים, מתמן נחית ענשא למאן דפגים ליה, ובזמנא דנחית ענשא אתעבר פגימו ואתתקן דרגא. ואתמר ביה (נחמיה ט לג) ואתה צדיק על כל הבא עלינו, בגין דסטרא אחרא אתעבר מתמן. ורזא דא כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. דתרי"ג פיקודין אינון באוריתא. לקבלייהו תרי"ג נהורין בוצינין לעילא. ולקבלייהו תרי"ג איברין בגופא ובנשמתא. ומאן דעבר עבירה אשני אבר חד מדיוקניה, ואשתכח משקר בההוא דיוקנא עלאה קדישא, משקר ביה במלכא. ודא שקר סטרא אחרא, דגרים ליה לאתאחדא לעילא בההוא דרגא דפגים ביה. ובזמנא דחייבא נטל ענשיה, תב קושטא עלאה לאתתקנא על קיומיה. בגין כך כי אמת עשית. ובזמנא דדינא אתעביד רוגזא אשתכיך לעילא:

ובגין דכמה דרגין אתפגימו, לקבל דא כמה תוכחות אתמרו לישראל. וקדמאין קודשא בריך הוא אמר להו. אבל אינון דמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן (מגילה לא ע"ב). דקדמאין מסטרא דרחל, ורזא דא שבע על חטאתכם (ויקרא כו כד). אבל תנינין מסטרא דלאה. ודא עצמו, דאתמר (בראשית ב כג) עצם מעצמי דא לאה, ובשר מבשרי דא רחלב דבגין דמשה מסטרא דלאה, איהו אמר להו. אבל אינון דתליין ברחל, קודשא בריך הוא אצטריך להו, ולא למשה, דאיהו לא קאים בה. דאיהי [אצ"ל – ואיהי] לא אתתקפת בההוא זמנא ועוד משה אמר להו ברוח הקדש דהא איהו בעא באלין ודאי, ורוח הקדש אסכים על ידוי ומליל בפומיה. וכלא בגין סטרא דא דלאה, סטרא דיליה ודאי. ומילין לעילא הכי ארשימו ברזא דיליה, ורוח הקדש אמר ברזא דא. דכל מילין רשימין לעילא, כלהו דאתמרו באוריתא, מכל חד דאתמרו ודאי. וכלא אתיהיב למשה, לאחזאה לישראל מילין כדקא יאות:

ואפילו תורה שבעל פה כלא אתרשים לעילא בשמא דמאריה עד לא אתמרת לתתא. כל שכן בתר דאתמרת. ורזא דא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם (אבות ו, ו). דכמה אינון דתליין בההיא נשמתא ודאי, ומשמשין לה, וכלהו מתנהרן בההיא מלה, דלההיא חולקא אתיהיבת. ומאן דגזל מילין ממרייהו כאלו גזל מגו קודשא עלאה, וגזל נהירו מאלין דמצפאן ליה. ואפילו מאן דאמר סתם, גרים לנהירו דלא אשתלים:

ואי תימא משה אמאי בעא למימר לון. אלא משה כלא לטיבותא דישראל עבד. ורזא דמלה והוא מחולל מפשעינו (ישעיה נג ה). דהא איהו נטיל בקדמיתא כלהו בכללא חדא, ופריש לון לישראל. אבל איהו נטיל לון בגינייהו. אשתכחו כלהו תוכחות לקבל דרגין עלאין. ורזא דמלה אלה דברי הברית (דברים כח סט) ודא אוריתא דאתמר בה אם לא בריתי יומם ולילה (ירמיה כג כה). דאוריתא איהי כללא דכל דרגין עלאין:

ובזמנא דקיימין מילין בתיקונא, אינון מילין גרמייהו משכין ברכאן למאן דמקיים לון. ולמאן דעברין עלייהו, אתהדרו אינון גופייהו בדינא לקבלייהו. וצירופין מצטרפין ברזא דשמהן בארחין עלאין כלא לדינא על חייביא. וכל דא בזמנא דגלותא, דכלהו דרגין צריכין לאתתקנא ולאעברא מינייהו פגימו. אבל בסוף יומיא, כלהו דרגין עלאין מתערן כחדא לאעברא מינייהו כל רשימו דזוהמא. וכמה דכלהו מתערין בזמנא חדא, הכי עקתין דיתחזון בעלמא, מכלהו יהון. ורזא דא ומצאוך כל הדברים האלה (דברים ד ל) כלהו בקיטרא חדא. דהא עקתא כלילא מכל עקתין תהא. הדא הוא דכתיב כאשר ינוס איש מפני הארי וכו' (עמוס היט). בגין כך "ולכל המורא הגדול". כדין ברגעא חד נהירו יתבקע, נהירו דכל דרגין, ויתפרקון ביה ישראל פורקנא שלים. ורזא דא כי הנה החשך יכסה ארץ וכו' (ישעיה ס ב). דכמה זינין מסאבין מארי חשוכא יתפשטון לשטטא בעלמא, ויתתקפון על אומין דלהון לאשלטא לון. בגין כך כי הנה החשך יכסה ארץ. וערפל לאמים דא ערפל דלהון. כדין ועליך יזרח ה' וכו'. זכאה חולקהון דישראל:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמש ועשרין

"ולכל היד החזקה" אלין כ"ה אתוון דיחודא מסטרא דבינה. ורזא דא ה' אצבען, ה' זמנין ה' אינון כ"ה, דבהו תליא יחודא עלאה ודאי מסטרא דאימא, דאתמר בה "שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד" (דברים ו ד). דקודשא בריך הוא ושכינתא אף על גב דאתחזון רחיקין דא מן דא, לאו איהו הכי, אלא כלא בחיבורא חד. ועוד, אף על גב דחד ימינא וחד שמאלא, כלא אתחבר ביחודא חדא על ידי דאימא דקיימת עלייהו. ורזא דא ה' בזעיר אנפין, ה' בנוק', אלהינו אימא מחברת לון. ואי תימא ה' אלהינו קודשא בריך הוא ושכינתא, ה' אימא. כלא איהו שפיר:

וישראל הכי נמי מתקשרן גו יחודא עלאה. ואתמר בהו אתם עשיתוני חטיבה אחת אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת (ברכות ו.), לאסתלקא ביה מגו סטרא אחרא. וזכותא דקריאת שמע ישיזיב להו לישראל מכל עקתא, מסטרא דבינה דבה תליא כל חירותא:

"ולכל המורא הגדול" דא אחד. דתמן אצטריך בר נש לממסר נפשיה על קידוש השם, דאתמר ביה נורא עלילה על בני אדם (תהלים סו ה). ובכ"ה אתוון בינה שראת על בנהא. ובאחד סליק תיקונא לעילא לעילא גו סתימו דמחשבה. הגדול דא אהבה דסליק לחושבן אחד, דאצטריך הכי נמי לאתקשרא ביה למהוי תיקונא שלים:

ובהאי יחודא יסתלקון מגלותא, דאתמר בההוא זמנא ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' (זכריה יד ט). דהא תיקונא דיחודא סליק בכל יומא, וביה צריכין ישראל לאתפרקא. ועם כל דא בגלותא אתמר (משלי א כה) אז יקראונני ולא אענה, בקריאת שמע דערבית ובצלותא דיליה מסטרא דשכינתא. ישחרונני ולא ימצאונני, בקריאת שמע דשחרית וצלותא דיליה מסטרא דקודשא בריך הוא. אי תימא דתיקונין אלין אתאבידו. לאו הכי. אלא כלא אתגניז לזמנא דאתי. וכדין ישכחון ישראל כלהו תיקונין דלהון, לנטלא אגרא דלהון בשלימו חד. כדין יהיה ה' אחד בקריאת שמע דשחרית. ושמו אחד בקריאת שמע דערבית. וישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב ז כג) בתרין משיחין, דאתמר בהו "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאל לז יז) חד מסטרא דקודשא בריך הוא וחד מסטרא דשכינתא. דכמה אגרין טבין אינון דאתגניזו לאתיהבא לזמנא דאתי, הדא הוא דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא כ). בגין כך זמנא דפורקנא זמנא דחדותא איהו, לנטלא ישראל כמה אגר טב דאתגניז להו. בגין כך הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו (ישעיה מ י). מתל לחד דפלח בכל יומא כמה פולחנין טבין דצריך להו כמה אגרין, ובסופא דיומא נטל כל אגריה בחדותא סגי. הכי ישראל, בגלותא עבדין וכנשין כמה עובדין טבין, ואגרא דכלהו יטלון לבתר בפורקנא:

כדין כתיב תזרח השמש יאספון וכו' (תהלים קד יט) יצא אדם לפעלו וכו'. דבגלותא תשת חשך ויהי לילה וסטרא אחרא שלטין בעלמא, בו תרמוש וכו'. ולזמנא דפורקנא תזרח השמש יאספון, רשעים לאתרייהו. כדין יצא אדם, יצאו צדיקים לקבל שכרם, יפקון ישראל מגלותא יפקון משלשלאין דפרזלא. ועוד, יצאו צדיקים, כמה גופין קדישין דאתמסרו לסטרא אחראא דאתמר בהו ממתים ידך ה' וכו' (שם יז יד). כדין יצאו יפקון תמן בתחיה דלהון לקבל שכרם. ולעבודתו וכו' במי שהשלים עבודתו. עדי ערב, עד דערב שלטת בעלמא, דהכי אצטריך ליה לאשלמא ודאי. ועוד, עדי ערב, עד סופא דיומא. וכלא איהו שפיר ודאי:

קם אברהם סבא חסידא פתח ואמר, ודאי כ"ה אתוון דיחודא אתמר בהו (שמות יט ג) כה תאמר לבית יעקב דא קריאת שמע דליליא. ותגיד לבני ישראל, כה תגיד לבני ישראל בקריאת שמע דצפרא. ואלין כ"ה כ"ה, נ' שערי בינה, לקבלא אוריתא מאימא, דאתמר משה קבל תורה מסיני, דא יובילא. כדין אנכי ה' אלהיך (שם כ ב) מסטרא דאימא. ובה ואשא אתכם על כנפי נשרים (שם יט ד) גדפין דפרשת עלייהו אימא ונטלת לון, ואינון ענני כבוד. ולקבלייהו בסוכות תשבו (ויקרא כג מב) ואינון ז' חסדים מאימא, סוכה צלא דמהימנותא. ועוד, סוכה כ"ו ה"ס, דאימא איהי חופה על רישא דחתן וכלה. דעד לא עיילין לחופה לא מתחברן, ואיהי מחברת לון. ולזמנא דאתי כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד ה) מסטרא דאימא. דמאן דאשתדל באוריתא נטיל להו לקודשא בריך הוא ושכינתא, ואימא שריא עליה חופה ודאי. ומסטרא דחכמה להנחיל אוהבי יש (משלי ח כא) דא יש, חכמה. מאין, כתר, לאשתלמא עינוגא שלים. ועוד, לזמנא דאתי "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאל לז יז) לאחדים, בתרין אחד. בידיך, בתרין ידין דאינון כ"ה כ"ה כמה דאתמר. ובהו אעלו ישראל לחולקא עלאה בנ' יומין דפסח עד עצרת דאימא שראת עלייהו. ואתמר בהו (שמות יט א) ביום הזה באו מדבר סיני דא סתימו דיובילא. ותמן ויחן שם ישראל, ויחן ביחודא חדא ברזא דאחד:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שית ועשרין

"ולכל היד החזקה" אלין רמ"ח מצות עשה, בהו תנו עוז לאלהים (תהלים סח לה), דא שכינתא. ועוז דא צדיק. ביה (משלי יח י) מגדל עוז שם ה'. אימתי איהו מגדל עוז. אלא בשעתא דבו ירוץ צדיק. כדין ונשגב ההוא מגדלא. ועוד, רמ"ח מצות עשה בהו ונתתי מטר ארצכם בעתו (דברים יא יד). "ולכל המורא הגדול" אלין מצות לא תעשה, דאתמר בהו (שמואל א ב ל) כי מכבדי אכבד דא כיבוד במצות עשה. ובוזי יקלו במצות לא תעשה. ומצות עשה לא ענשין עלייהו אלא בשעתא דריתחא. אבל מצות לא תעשה מאן דעבר עלייהו אתמר ביה כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר (במדבר טו לא) דא שכינתא, כגון הפרו תורתך (תהלים קיט קכו) בגין סטרא אחרא דאתאחדת בה. דמצות לא תעשה אינון משמרות לשכינתא ומאן דעבר עלייהו אתמר ביה ופורץ גדר ישכנו נחשא (קהלת י ח). בגין כך יקלו, מסטרא דההוא מסאבא, דכתיב עונותיו ילכדונו את הרשע וכו' (משלי ה כב). זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ועלמא דאתי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שבע ועשרין

"ולכל היד החזקה" דא שכינתא. "ולכל המורא הגדול" תרין דרועין, דאתמר בהו שמאלו תחת לראשי וכו' (שיר ב ו). ומשה איהו באמצעיתא ואסיק לה לשכינתא עד חסדים וגבורות. ורזא דמלה (שמות יז יב) ויהי ידיו אמונה, אלין תרין ידין. עד בוא השמש, דא מארי דביתא. ומשה אתקין לה תדיר ברזא דאבהן דנתיב זכור לאברהם וכו' (שם לב יג). ואתמר בה ואת עצומים יחלק שלל (ישעיה נג יב) אלין אבהן ודאי. ובגין כך (דברים ג כד) אתה החילות להראות את עבדך וכו' אשר מי אל ימינא. וכגבורותיך שמאלא. אעברה נא לעילא. ועם כל דא בזמנא […] דאוריתא עד בינה אתקיף לה. ורזא דא מי זאת עולה וכו' (שירג ו). אבל חסד גבורה תפארת בהו באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם (במדבר כא יח). ועד דהות לתתא, שכיבת לעפרא, דכתיב ותפול לפני רגליו (אסתר ח ג). ומשה אסיק לה עד תרין דרועין, כדין נפקת מגו סטרא אחרא. דוד ושלמה אשלימו לה לסלקא כדקא יאות. אבל משה אתקיף לה בבינה. דוד אשלים לה. שלמה אסיק לה עד חכמה. ובה וה' נתן חכמה לשלמה (מלכים א ה כו). ולזמנא דאתי משה ישלים לה עד כתר. ואתמר ביה (ישעיה נב יג) הנה ישכיל עבדי וכו' ירום מאברהם, ונשא מיצחק, וגבה מיעקב, מאד עד כתר עלאה. כדין יהון שני המאורות הגדולים (בראשית א טז) תרוייהו בתיקונא שלים כדקא יאות. והא מט"ט שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי לזמנא דאתי שני המאורות הגדולים יהון. דהשתא את המאור הגדול ואת המאור הקטון לממשלת הלילה, בזמנא דגלותא. אבל בזמנא דפורקנא ולילה כיום יאיר (תהלים קלט יב). בההוא זמנא והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו) דשכינתא על שמא דקודשא בריך הוא אתקריאת בכל דרגין. דאתמר בה עצם מעצמי ובשר מבשרי (בראשית ב כג). ודא ירושלים דאתקריאת על שמא דקודשא בריך הוא. דהא בזמנא דההוא עמודא דאמצעיתא יתער בתוקפיה, ושכינתא נמי תתקף ביה ותתקרי על שמיה וישתמודעון תרוייהו בשיקולא חדא. ועוד, שכינתא אצטריך לקשרא לה בכל דרגין במלכא, דהא חולקא מכלהו איהי. ומאן דלא אנסיב פגים איהו. אבל בקדמיתא אחת מצלעותיו. לבתר עצם מעצמי ובשר מבשרי, חולקא מכלא בזמנא דסלקת מדרגא לדרגא כמה דאתמר. דמשה סליק לה עד בינה. שלמה עד חכמה. משיחא עד כתר. בההוא זמנא דאתדבקת במלכא, אתמר בה לזאת יקרא אשה כי מאיש וכו'. ודא המאור הגדול והמאור הקטון. לבתר ויקרא את שמם אדם בשיקולא חדא, שני המאורות הגדולים, והכי יהיו לזמנא דאתי בזמנא דיתתקן כלא ברזא דאד"ם, אדם דוד משיח. כדין ויקרא את שמם אדם ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תמניא ועשרין

"ולכל היד החזקה" וכו' אלין תיקונין דאתקין להו משה לישראל. "ולכל היד החזקה" מסטרא דנשמתא מסטרא דלגו. ואתמר בה (משלי כ כז) נר ה' נשמת אדם. נר יאההויה"ה יאהלוההי"ם יאהדונה"י. חופש כל חדרי בטן מסטרא דלגו ולגו קיימת. עלה כתיב (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו דא נשמתא דאתעבידת בצולמא דלעילא ממש. אבל גופא כדמותינו ולא בדמותינו. דלעילא לית צורה דגופא, אלא כדמותינו דיוקנא לפום רזין עלאין. ונשמתא מסטרא דילה בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד א) אלין בנין דשלטין בנכסי אבוהון. אלין דעיילין בלא בר. דכמה נטורין ממנן קיימין על תרעין, וכד נשמתא סלקת צריכין למסגד קמה, ואיהי אעלת לגו בכל אתר ולית דימחי בידה. ורזא דא "ולכל היד החזקה":

ומסטרא דגופא "ולכל המורא הגדול". דפולחנא מסטרא דגופא איהי פולחנא ודאי מורא. דנשמתא איהי כבוד. אבל מגופא מורא בדחילו תליא. ופולחנא דמסטרא דנשמתא אוריתא איהי השגה דמשגת נשמתא בשרשה לאתענגא ביה. ורזא דא רצה הקודשא בריך הוא לזכות את ישראל לפיכך וכו'. דכל כמה דאסגיאו מילין באוריתא, מילין אשתכחו דרגין עלאין לנשמתא לאתענגא בהו. וגופא איהו עבד. ומלאכי עלאי אינון עבדין מסטרא דלבר, ורזא דא עבד עברי. אבל גופא עבד כנעני בגין יצה"ר דקאים ביה. וביה לעולם בהם תעבודו (ויקרא כה מו) דהכי אצטריך למהוי גופא תחות נשמתא. ומאן דשביק לגופא לשלטאה על נשמתא אתמר ביה תחת עבד כי ימלוך (משלי ל כב). עבדים משלו בנו (איכה ה ח). ואתמר ביה מפנק מנוער עבדו (משלי כט כא) כגון מפיבושת דאמר עבדי רמני (שמואל ב יט כז) דעב(י)ד דא מריד עלה וגרים לה דלא לאתקשרא במלכא. ודוד אמר (תהלים מא י) גם איש שלומי אשר בטחתי בו, דאיהו יכיל לאזמנא עינוגא לנשמתא. אוכל לחמי ודאי. הגדיל עלי עקב, גדל לא כתיב אלא הגדיל, דאתקיף לאינון דקיימין בעקב. בההוא זמנא נר רשעים ידעך (משלי כד כ) דא נשמתא דלא שלטא וקיימת תחות גופא. אבל בזמנא דגופא אתבר קמי נשמתא, אתמר בה להחיות רוח שפלים וכו' (ישעיה נז טו). ובמתן תורה אתתקנת נשמתא בישראל, אבל גופא נמי אתתקן בהדה. דהא במצרים אתבר מאינון גופין כל רע. ובמתן תורה אתפרש מינייהו ואתמר בהו ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (שבת קמו.). כדין חרות על הלוחות (שמותלבטז) חירות (תיקו"ז תי' נ"ו דף צא.). ואי לא חאבו בעגל חירות הוה להו ממש. כיון דחאבו תבת זוהמא, ועם כל דא לאו כבקדמיתא. ובשעתא דבר נש מית, נשמתא אסתלקת מגופא וסטרא אחרא אתיין ושריין עליה ומסאבין ליה, עד דאתעכלת גו עפרא ואתדכי. כדין יקומון לזמנא דאתי גופא ונשמתא כלא בקדושה בתיקונא שלים כדקא יאות. והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' כתיב יתמו חטאים מן הארץ (תהלים קדלה) לזמנא דאתי דאתמר ביה בלע המות לנצח (ישעיה כה ח) ודא מת דאתהדר תם. דעד דסטרא אחרא אתפשט בעלמא מותא אשתכחת בעלמא. כיון דהאי אתעבר ואסתלק, כדין מותא לא אשתכחת. בגין כך בלע המות מסטרא דמות ודאי דאתהדר תם. כגונא דא במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במדבר יד לה). דהא תמן אצטריך לאתעברא זוהמא דלהון, בגין כך יתמו. אבל בגין כך ושם ימותו, עד דאסתלק זוהמא דא. ועל רזא [דא] כתיב וגם יד ה' היתה וכו' עד תמם (דברים ב טו) עד דאתהדר מת תם. ובההוא זמנא יתמו חטאים מן הארץ, כדין ורשעים עוד אינם:

ועוד, יתמו חטאים אלין ערב רב, דבכל דרא אשתכחן מינייהו, ומתעברן מגו עמא קדישא. דהא בקדמיתא לא יכילו ישראל לאתדכאה מינייהו כלא בזמנא חדא, ואתדכיין הכי זעיר בכל דרא. עלייהו כתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (שמות לב לד). דערב רב אינון דגרמו לישראל למעבד עגלא, ואינון נטלין עונשא.דלהון בכל דרא, ואתעברן מגו עמא קדישא. ואי תימא מאי ביום פקדי. אלא תא חזי, כל דרא אזדמן קמי מלכא עד לא ייתי לעלמא. והיינו דאוקמוה (סנהדרין לח ע"ב) דור דור וחכמיו דור דור ודורשיו. כיון דאשתלים דרא, תב קודשא בריך הוא וקביל ליה בחושבנא ודאי. בההוא זמנא אעבר מההוא דרא אינון ערב רב דאתעריבו ביה. בגין כך ביום פקדי ופקדתי וכו'. דהא הכי בדר לון קודשא בריך הוא בכל דרא לאעברא לון. ועל רזא דא כתיב ויניעם במדבר וכו' עד תום כל הדור (במדבר לב יג). ומלה סלקת לזמנה, וסלקת לזמנא דאתי. דהא במדברא דא סטרא אחרא בגלותא אנע לון לישראל עד דישתלים דרא דערב רב, דאתמר בהו קשים גרים לישראל כספחת (יבמות מז ע"ב) אלין גרים דגייר לון משה וגרמו כל האי בישא לישראל. ולזמנא דאתי יתמו חטאים אלין ערב רב. בההוא זמנא אין מקבלין גרים לימות המשיח (יבמות כד ע"ב), אלא גרים גרורים הם לקבלא עלייהו מרותא עלאה, ולאו לאתערבא בגו כללא קדישא:

וערב רב בגינייהו בשרא לא אתתקן בגלותא. דאינון אמרו מי יאכילנו בשר (שם יא ד) בשרא סומקא מסטרא דדינא דתמן תוקפא דמסאבותא, ואינון תאיבו ליה. ובשרא דא אלהים, דבגיניה אמרו קום עשה לנו אלהים (שמות לב א). דחולקא דישראל הוי"ה קדישא, דכתיב כי חלק ה' עמו (דברים לב ט). ואינון קום עשה לנו אלהים. ודא עגל, אלהים וט"ו אתוון כגונא דא א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם ותרין רזין דלהון, דא עגל ודאי. ובגינייהו אתמר בישראל חשך משחור תארם (איכה ד ח). דבגין דבההוא בשרא אתתקף סטרא אחרא, אצטריך לאתגרעא. ואלין אינון דאזלין בתר הנאין דעלמא, סטרא דבשר, ושבקין לה לאוריתא. ולזמנא דאתי יתמו חטאים מן הארץ. כדין וראו כל בשר יחדיו (ישעיה מ ה). דהא בההוא זמנא והיה אור הלבנה כאור החמה (שם ל כו), ואיהו לעילא ואיהו לתתא. "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג), בהאי זוהר קדישא דבשרא יתוב לאתקדשא בקדושתא עלאה ולאנהרא כגונא דנשמתא ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תשע ועשרין

"ולכל היד החזקה" דבזמנא דמטאת שכינתא לתתא גו קליפין, אתמר בה (יונה ב ז) לקצבי הרים ירדתי הארץ בריחיה בעדי לעולם, דא לילית חייבתא דחשיבת לאתתקפא על שכינתא דלא תיסק מתמן. אבל ותעל משחת חיי. אימתי. אלא ה' אלהי, בזמנא דאתחברו כחד יהו"ה אלהים שמא שלים. דבההוא זמנא אתמר בה מקימי מעפר דל (תהלים קיג ז) ודא יד"ך מסטרא דאימא וכו' ודא פקידה, "ולכל היד החזקה". ודא י"ד משד"י. בה התנערי מעפר (ישעיה נב ב). לבתר תמן לתתא קיימת, עד דאשתלימת בשלימו כדקא יאות. כדין מאשפות ירים אביון (תהלים קיג ז) דא זכירה. "ולכל המורא הגדול", בזמנא דכתיב ביה וייראו גוים את שם ה' (שם קב טז):

קם אברהם סבא חסידא פתח ואמר, ר' ר' ודאי שכינתא בגלותא אתמר בה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם (ישעיה כו כ). מאי רזא. אלא דשכינתא מסתתרא בגלותא, ודא י' סתימא דלא אתגליאת. ואתמר בה אל תראוני שאני שחרחורת (שיר א ו). אי תימא מאי כמעט רגע. אלא רזא עלאה איהו גו סתימו דמתניתא תנינן דכלהו יומין כלהו שנין כלהו דרין כלא אתרשים ברזא עלאה קמי מלכא. ואפילו כלהו שעתי כלהו רגעי, כלא רזא עלאה איהו למארי חכמתא. ובכמה ארחין אתפרשת שעתא, דשעתא איהי שכינתא (זוהר ח"א קטז ע"ב) וכמה דרגין מתפרשאן בה. אבל תתר"ף דא סידורא דדרגין דקיימין לדברא זמנא בסידורא שלים ברזא דעיבורא. ואלין חולקין מתפרשאן לרגעין. וכל רגעא אתפרש לרע"ג דרגין דמתחברן אלין באלין למהוי כלא חיבורא חדא דלא מתפרשאן. והיינו דאוקמוה כמה רגע כמימריה (ברכות ז.) רגע רע"ג ודאי:

תא חזי, דמיומא דשארו ישראל למיחב קמי מארייהו, שארו יומין ושעתין לאתחשכא. ועם כל דא לא אתחשך ולא אסתים בתוקפא דרוגזא סתימו גמיר, אלא רגעא חדא. ורזא דא בהוד דשכינתא קאים, ואיהו רגעא חדא משעתא דאיהי שכינתא ולא יתיר. דאלמלא יתיר הוה, לא הוי ישראל יכלין למיקם. ורזא דמלה אני ה' לא שניתי (מלאכי ג ו) כגון שנו וישנו (מ"א יח לד), דהא רגעא חדא ולא יתיר הוה רוגזא, ומיד שכיך רוגזיה. בגין כך ואתם בני יעקב לא כליתם. ודא רגע דאתמר ביה (תהלים ל ו) כי רגע באפו חיים ברצונו. ומהאי אתתקפו כל האי זמנא כלהו מסאבין לשלטאה בעלמא. ורזא דמלה ועד ארגיעה לשון שקר (משלי יב יט):

ותא חזי, דאפילו האי רגעא כוליה לא אשתלים ברוגזא. ורזא דמלה בערב ילין בכי ודא גלותא. אבל ער"ב בציר חד מרגע, ודא חד מרגע דביה אשתכח פורקנא. ולבקר רנה בגין דאפילו רגעא חדא כוליה לא יעיבר בחשוכא. ורזא דמלה בעתה אחישנה (ישעיה ס כב) דא חד דאתנטיל מההוא רגע. ורגע דא גרע, גרעונא דכלא. ובהאי רגע כתיב חבי כמעט רגע, כמעט ודאי, דלא כוליה אלא עד יעבור. ודא עב"ר מרגע, עד יעבר זעם:

ותא חזי, דכל זמנא דסטרא אחרא מתתקפין ודאי שכינתא אסתימת גרמה, חבי כמעט רגע, ודא י' סתימא. בזמנא דמלכא אתער לגבה לפקדא לה, כדין אתמליאת י', דא כגונא דא יו"ד. ודא ידו היד החזקה בפקידה. ובה פותח את ידיך (תהלים קמה טז) די' סתימא איהי, וכד אתעבידת הכי ידו אתפתחת וכמה נהורין וכמה ברכאן נפקין מינה לכל סטר. דבקדמיתא איהי י' סתימא ואתמליאת זעיר זעיר, לבתר אתפתחת. אימתי. אלא פותח את ידיך, בפתח אתפתחת:

וכד אשתלימת לגמרי אתמר בה "ולכל המורא הגדול". בההוא זמנא כי אשא אל שמים ידי (דברים לב מ) לנטלא לה לעילא, מאשפות ירים אביון. דכדין אתעטרת בכמה תיקוני עטרין לאתחברא ביה במלכא, דכתיב זה יכתוב ידו לה' (ישעיה מדה) דדא זכירה. דפקידה איהי בשמאלא, זכירה בימינא הגדול ודאי. זכאה חולקהון דישראל:

מיד קם רעיא מהימנא ואמר ליה אברהם אברהם אבא חסידא רחימא דמלכא דכתיב אברהם אוהבי (שם מא ח) דעל ידך אתקשרת שכינתא בימינא לאתבסמא ביה. ואתמר בך (דברים י טו) רק באבותיך חשק ה' אלין תלת אבהן (ת"ז תי' ה' כ ע"ב). ורזא דמלה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. לאהבה אותם, דא רזא דכתיב בך והיה ברכה (בראשית יב ב) דבך חותמין מגן אברהם (פסחים קיז ע"ב) דכלא אתקשר בימינא דילך, בגין כך לאהבה אותם ודאי. ודא מג"ן אבות דאיהו א"ל א"ל א"ל מסטרא דילך, דכליל כלהו תלת בימינא. וזכותא דילך איהו מגן לשיזבא להו לישראל בגלותא מכלא:

על ידך ישתכח להו לישראל נייחא שלים דלא אשתכח כותיה מעלמא. דא נייחא דאתמר ביה והיתה מנוחתו כבוד (ישעיה יא י) דא ל"ב. כ"ב אתוון ועשר אמירן דאינון כללא דכל בריין דעלמא. ואינון ל"ב נתיבות חכמה דבהו אתקינת לכל עלמא ולבריין דיליה בספר יצירה דילך, דעבדת בקדמיתא בזמנא דכל בריין אתקלקלו ואנת אתקינת לון. ואתמר בך (בראשית כא לג) ויטע אשל וכו' ויקרא שם וכו'. ודא ימינא דביה המחדש בטובו וכו'. והכי תחדש לון לזמנא דאתי, דכתיב תתחדש כנשר נעורייכי (תהלים קג ה) דכלהו בריין יתחדשון בנהירו שלים ונייחא ישתכח בכלא. בגין כך מנוחתו כבוד ודאי:

נדין נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב ב) דא ימינא, לקבל גלותא דכתיב ביה לקצבי הרים ירדתי (יונה ב ז). דהא לקבל כלהו קלקולין דגלותא ישתכחון תיקוני עיטורין בפורקנא, דכתיב (תהלים צ טו) שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה. זכאה חולקהון דישראל:

קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, ודאי יראה אל עבדיך פעלך, אלין תלת אבהן קדישין דיקומון ברישא דישראל לאזמנא לון טיבו וברכאן. ועוד, יראה אל עבדיך פעלך דא רזא דכתיב כי עין בעין יראו וכו' (ישעיה נב ח). דהא כדין יזדמנון אבהן לתתא רתיכא לתלת אבהן לעילא, בזמנא דברכאן אתמשכן לגבייהו. בגין כך יראה ודאי. והדרך על בניהם דא נהירו דנגיד מינייהו עד ההוא צדיק, דאתמר ביה פרי עץ הדר. ומתמן אתפשט לכל ישראל. ועוד, והדרך על בניהם אלין תרין משיחין, דכל אלין יקומון לאמשכא ברכאן לישראל. כדין ויהי נועם ה' אלהינו עלינו דא נעימו בסימו עלאה. ומעשה ידינו כוננה עלינו, לעילא. ומעשה ידינו כוננהו, לתתא. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תלתין

"ולכל היד החזקה" דא ירושלים. "ולכל המורא הגדול" דא בית המקדש. דמשה בעא לאעברא גו ארעא לאתקנא איהו תיקונא דא. דאתמר ביה (דברים ג כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה דא ארץ ישראל. ההר הטוב דא ירושלים. והלבנון דא בית המקדש. וקודשא בריך הוא לא בעא דיעבר. ועם כל דא איהו מרחיק אנהיר מלגו, כשמשא לסיהרא. ויהושע אעיל לון ברזא דסיהרא. ועם כל דא משה מרחיק אתקין תיקונא. ובגין כך לכל היד החזקה. דירושלים אתמר בה כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א ז). ודא יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד (בראשית א ט). דארץ ישראל לכמה דרגין אתפרשת ברזא דשבטין, וכלא אתקשר כחדא בירושלימא ודא יד החזקה מסטרא דשכינתא, כיד דא דנטלת כמה חבלין בידה לקשרא לון, הכי ירושלים תפסת בכלהו דרגין דכלהו שבטין לקשרא להו. בגין כך כי אם אל המקום וכו' (דברים יב ה). "ולכל המורא הגדול" דא בית המקדש דתמן שרי מלכא. ואתמר בה מה נורא המקום הזה (בראשית כח יז). ואיהו גדול בכמה עיטורי נהורין, דאתמר בהו גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו (תהלים מה ב):

ולזמנא דאתי (ישעיה ס יט) לא יהיה לך השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך. דהשתא השמש קאים לאור יומם, דאתמר ביה יומם יצוה ה' חסדו (תהלים מב ט) דא חסד, נהורא דסתים ושליט לגו. אבל לתתא הירח איהו מאיר לנוגה, דעלמא לא נטיל אלא משכינתא. אבל לזמנא דאתי כי ה' יהיה לך לאור עולם, מסטרא דדכורא דיתגלי לאנהרא. בההוא זמנא ושלמו ימי אבלך, דפורקנין אחרנין מסטרא דנוק', והוה בתרייהו גלותא. אבל מסטרא דדכורא ושלמו ימי אבלך. ודא שיר חדש מסטרא דדכורא דלית אבתריה גלותא. ובי מקדשא יתבני מסטרא דדכורא ומסטרא דנוק', דבההוא זמנא והיה אור הלבנה כאור החמה, בתרין משיחין משיח בן דוד ומשיח בן יוסף:

קם אברהם סבא חסידא ואמר, אליהו אליהו נביאה מהימנא אימא מילך דאנת זמין למיעבד שלמא בעלמא, בצדיק דאתיהיב לחולקך דאתמר ביה הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה יב). ועל ידך יתגלי האי בעלמא, דאנת מחת ליה בזמנא דקניאת בגין שכינתא, וגרמת לצדיק לאתקשרא בה ברחימותא. ואנת תיתוב לגלאה ליה בעלמא, דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וכו' (מלאכי ג כג). דמסטרא דשכינתא, כי הנה החשך יכסה ארץ וכו' (ישעיה ס ב). ודא חשוכא דאתמר ביה (בראשית טו יב) והנה אימה חשכה גדולה, בגין ותרדמה נפלה על אברם, מסטרא דשכינתא. ובהאי חשך סבלו ישראל גלותא. וחשך דא יזדרק על אינון אומין. ומסטרא דצדיק כי ה' יהיה לך לאור עולם. ודא על ידך ודאי, דאתמר בך לעשות שלום בעולם. קם אליהו פתח ואמר, כי ה' יהיה לך לאור עולם, עולם דא שמא קדישא:

דבגלותא איהו לאור יומם מלגו דא יהו"ה. אבל לנוגה הירח דא אדנ"י. דבשמא קדישא אתמר זה שמי לעלם (שמות ג טו) [לעלם] כתיב לאסתתרא לגו. אבל לזמנא דאתי ה' יהיה לך לאור עולם עולם ודאי. דשכינתא איהי סיהרא, לזמנין אתגרעת ולזמנין אתמליאת. וישראל כגונא דא לזמנין סלקין לזמנין נחתין. אבל מסטרא דקודשא בריך הוא ואהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה לא) דשמשא מזמנא דנפיק, בתוקפיה איהו. דשכינתא איהי גלגל שחוזר בעולם (שבת קנא ע"ב) לזמנא בסליקו לזמנא בנחיתו. ומסטרא דילה אתמר בישראל והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כח יד). ומסטרא דקודשא בריך הוא ככוכבי השמים (שם כב יז). אבל לזמנא דאתי כלא מסטרא דקודשא בריך הוא יהא תדיר. כי ה' יהיה לך לאור עולם. ושכינתא יתמר בה והיה אור הלבנה כאור החמה. כדין ושלמו ימי אבלך, דלא ישתכח תו שליטו לסטרין מסאבין כלל:

קם רעיא מהימנא ואמר ליה, בריך אנת אליהו למארי עלמא, דאנת זמין למיקם בשלמא דא, דכתיב בך הנני נותן לו את בריתי שלום. תמן וי"ו קטיעא בגין דאבתריה אשתכח גלותא. אבל לזמנא דאתי תהא וי"ו שלימא, לחברא בה קודשא בריך הוא ושכינתא, ולחברא בה תרין משיחין. דמסטרא דצדיק אנת פנחס, דכליל תרין אחרנין דאתמר בהו פנ חס [אצ"ל – פנחס]. ומסטרא דשכינתא אליה"ו דאיהו ב"ן. ואתמר בך והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכ יג כד). דצדיק איהו קישורא דכל ספירן, ובך יתקשרון כלהו בקישורא חדא כדקא יאות:

קם אברהם סבא חסידא פתח ואמר (בראשית א א-ג) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו, בגלותא. וחשך על פני תהום דא חשוכא מסטרא דשכינתא, דביה מתתקפין כלהו סטרין מסאבין. בגין כך על פני תהום. ויאמר אלהים יהי אור מסטרא דדכורא. וירא אלהים את האור כי טוב דא אור דאתגניז דיתגלי בעלמא, ודא זמנא דפורקנא. כדין (שם שם ט) יקוו המים מתחת השמים וכו'. מאן מים. אלא אלין מים הזידונים (תהלים קכד ה). דבשעתא אחרא אתתקפו לשלטאה בעלמא. ובההוא זמנא יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, ורזא דמלה גרים גרורים הם לעתיד לבא (ע"ז כד.). כדין ותראה היבשה. דבזמנא אחרינא כתיב אל תראני שאני שחרחרת (שיר א ו) בגין קליפין דסחרן לה. אבל בזמנא דמתכנשין כלהו, ומשתעבדן תחות רגלהא, אתמר בה ותראה היבשה:

כדין (בראשית א יא) תדשא הארץ דשא עשב. ורזא דא כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח (ישעיה סא יא) אלין דרגין נהירין קדישין דנהרן בשכינתא, דלא אתחזיין בגלותא. ובההוא זמנא יתחדתון בתיקונא שלים. כדין כמה נטיעין מתנטען תמן, ואינון נשמתין קדישין דישראל. וכמה מלאכי עלאי דאתמר בהו ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ (בראשית א כ). ואחרנין דאתמר בהו תוצא הארץ נפש חיה (שם שם כד). שלימו דכלא נעשה אד"ם בצלמנו כדמותנו (שם שם כו) דא מלכא משיחא א'דם ד'וד מ'שיח שלימו דכל תיקונין. בההוא זמנא ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי (שם ב ב) דכל תיקונין אלין שלימו דשיתא יומין למיתי לשביעאה, דאיהו אלף שביעאה, שבת קדש שבת לה' ודאי, עד דיחדש קודשא בריך הוא לעלמא בחדתותא אחרינא דלא אשתמודע ולא אתחזי. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תלתין וחד

"ולכל היד החזקה" בזמנא דפורקנא. דכדין יתחדתון קטרין לאתקשרא עמא קדישא בשרשיהון כדקא יאות. אי תימא קטרין חדתין. לאו הכי אלא חדתותא דקטרין. ורזא דא ברית דגזר בהדייהו כד נפקו ממצרים, ויגזור בהדייהו לזמנא דאתי. ודא יד החזקה, דבה אתגזרו ישראל במצרים לאעברא ערלה מינייהו. לבתר אתקשרו בשרשין עלאין, בזמנא דאתיהיב לון אוריתא, דאתמר ביה נפשי יצאה בדברו (שיר ה ו) לאתדבקא במלכא. ובגין כך כתיב (שמות יט ד) אתם ראיתם אשר עשיתי וכו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם וכו'. דהא לא יכילו ישראל לאתדבקא במאריהון בדביקותא שלים עד דאתגלי עלייהו ושמעו קליה. בגין כך אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, דא ברית קדמאה דיהיב להו במצרים. כיון דשמעו קליה אתדבקן ביה כל חד כדקא חזי. מתמן ולהלאה (שם כ יט – כ) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון וכו', דהא כיון דאתקשרו ענפין בשרשייהו, מתמן ולהלאה לא יהא מאן דאפריש לון, ולא יהא מאן דייקום בינייהו. בגין דא לא תעשון אתי וכו':

כגונא דא לזמנא דאתי דקודשא בריך הוא יעבר מישראל כל זיני מסאבותא, דכתיב וטהרתם מכל טומאותיכם וכו' (יחזקאל לו כה). ודא לכל היד החזקה לאעברא ערלה מינייהו. לבתר "ולכל המורא הגדול", בשעתא דיתגלי קמייהו מלכא קדישא בכל עטרין דיליה, דכתיב הנה אלהינו זה וכו' (ישעיה כה ט). דכמה זמנין יתגלי קמייהו מלכא קדישא לאתדבקא ביה. אבל ביומא דישתלים נייחא דישראל בתר קרבא תקיפא, ונייחא דכלא, יתגלי קודשא בריך הוא לקמייהו ויתדבקון ביה כלהו דביקותא דלעלמין. וקרבנין יקרבון בההוא יומא לסלקא ענפין לשרשיהון. דהכי קריבו על טורא דסיני, דכתיב ויעלו עולות וכו' (שמות כד ה) בגין לסלקא גרמייהו לגבי עילא. כדין ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו (שם שם יא). בקדמיתא ויקריבו, מתתא לעילא. לבתר ויאכלו וישתו, בנהורא דנחית מעילא לתתא. וכלא הכי יהא לזמנא דאתי. זכאה חולקהון:

והא מט"ט שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' אנת נהירו דנהיר בעלמא, ומינך מתנהרין כמה אחרנין לאנהרא לכל סטר. ורזא דא "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים" (דניאל יב ג). דהא שמשא נטיל כל חילא לאפקא לעלמא. לבתר מיניה אתפרש חילא לכלהו כוכביא, וכל חד עביד דיליה בעלמא. ורזא דא שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות (שמות יח כא). דהא מילין מסתדרן הכי בסידורא שלים, דא בתר דא כדקא יאות. ומשה בקדמיתא איהו הוה קאים לדברא כל ישראל, דאתמר ביה שקול משה כששים רבוא (עי' מכילתא יתרו א). ועם כל דא אמר ליה יתרו (שם שם יח) נבול תבול וכו', דכלא ברזא עלאה. דהא מילין לתתא אצטריך למיהוי כגונא דלעילא, ואי לית אינון הכי לא מתקיימין בקיומא. בגין כך נבול תבול וכו' דהכי לא מסתדרן לעילא, אלא ברזא דשרי אלפים שרי מאות וכו'. משה לעילא מכלהו, כללא דכלא, ומיניה מתפרשאן לנטלא כל חד מאינון רישין בקדמיתא. ותחותייהו מתפרשאן כל שאר משריין. כדין וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום, לאשתכחא כל חד בדרגיה דחזי ליה, ולא כלא בכללא חד בערבוביא. בשלום, דכלא נטיל מההוא שלמא עלאה:

ופיקודא דא אתחזי ליה למשה לאתפקדא. אלא בגין דייתי יתרו ויזכי ביה. דהא איהו מאינון יועצין דפרעה הוה, ומשיך חילא למצרים מסטרא דחכמה, ואיוב מבינה, ובלעם מדעת. ובגין דערק ולא בעא למהוי לאתקפא למצרים, זכה לסדרא להו לישראל בסידורא שלים. ורזא דא חכמה, דאתמר בה כלם בחכמה עשית (תהלים קד כד). בגין דא והיית לנו לעיניים (במדבר י לא) מסטרא דחכמה. ולזמנא דאתי הכי נמי כלא יסתדר בסידורא דא, למהוי אינון רישין עלאין, יזהירו כזהר הרקיע. ומינייהו מתפרשאן כמה אחרנין דמתפרשאן לסטרייהו הכא והכא, לדברא להו לישראל. וכלהו נטלין מאלין דקיימין עלאין על כלא:

ועם כל דא כלא מירושלים יפוק. דירושלים תמן קיימין קדמאין דכלא. ומתמן כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים (ישעיה בג). ויטלון בקדמיתא כל אינון אחרנין למיהב לעמא בסידורא שלים. וכלהו יתערון לגבי שרשא דקאים בירושלים. ויתמר ביה יובילו שי למורא (תהלים עויב). דבית המקדש תמן "ולכל המורא הגדול" בגילויא דקודשא בריך הוא ושכינתא דיתגלון תמן על אינון משיחין, ואחרנין דעימהון. ותמן ייתון תלת זמנין בשתא כלהו אחרנין, לנטלא מנהון ככוכביא משמשא. ועוד ביומא דהקהל, בזמנא דמלכא מתתקף לאמשכא חילא לכל ישראל לכל שבע שנין. אבל בכל שתא, ודאי תמן ייתון לאתתקפא בגין כל ישראל. זכאה חולקהון:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תרין ותלתין

"ולכל היד החזקה" בזמנא דעאלו ישראל לארעא. דכדין כלהו סטרין מסאבין דהוו מתאחדין תמן, אתכנשו כחד לאתתקפא לקבלייהו. מאן אינון. אלין ל"א מלכים. ורזא דמלה, ישראל מסטרא דאברהם הוה להו למיעל לארעא בנייחא דכלא, מסטרא דימינא, אל ודאי. דאתמר ביה וארא אל אברהם וכו' באל שדיא (שמות ו ג). דשדי איהו צדיק ונטיל מכל ספירן. וכד נטיל מימינא אקרי הכי אל שדי. וכד נפקו ממצרים, אי לא חבו, הוו צריכין למיעל ברזא דא לארעא בנייחא דכלא בלא קרבא. ורזא דא מש"ה, א"ל שד"י, דעל ידו אצטריך להו למיעל:

כיון דחבו חילא דא לא אתקיים. ובזמנא דעאלו חשבו סטרין אחרנין דבחילא דא יעלון. מיד אתתקפו לקבלייהו תלתין וחד לקבל א"ל דא. כדין אצטריך לאתערא יצחק בתוקפיה על ידא דיהושע. ומשה בגין דאיהו ברזא דאל שדי לא אעל לון, אלא יהושע דאתמר ביה כאשר הייתי עם משה וכו' רק חזק ואמץ (יהושע א ה) מסטרא דאלהים ולא מסטרא דאל. ועם כל דא כלא אזמין משה. בגין כך "ולכל היד החזקה", חזק ואמץ ודאי. ובקדמיתא אילו זכו ישראל במצרים, בנייחא הוו נפקין ובנייחא עאלין. וכיון דלא זכו אתמר למשה עתה תראה (שמות ו א) ואין אתה רואה במלחמת ל"א מלכים. ועם כל דא אי בתר דנפקו לא חאבו, הוו יכלין למיעל בנייחא. אלא דהא גרים להאי:

ולזמנא דאתי ייתי משה לאשלמא תיקונא דלא אתתקן על ידיה בזמנא קדמאה. כדין והיתה מנוחתו כבוד (ישעיה יא י) בזמנא דכתיב וברחמים גדולים אקבצך (שם נד ז) א"ל ודאי. בגין דא "ולכל היד החזקה", לאפקא אינון מסאבין מארעא. "ולכל המורא הגדול", לבתר דקיימו בארעא דידחלון מינייהו אינון מסאבין דלא לאתקרבא להו. ואלמלא חבו בארעא תיקונא דא הוה סליק ואתתקף. כיון דחבו כתיב על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו (תהלים קלז א) דתמן אתגלי להו משה רעיא מהימנא ובעא לאתקפא תיקונא כבקדמיתא ולא יכיל. כדין שרו כלהו [ו]בכיין. ובזמנא דאתי ייתי איהו לאשלמא כל תיקונין כדקא יאות:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תלתין ותלת

"ולכל היד החזקה" בזמנא דקיימו ישראל על טורא דסיני לקבלא אוריתא, וקודשא בריך הוא אמר למשה הגבל את ההר וכו' (שמות יט כג) תרין יומין אמר ליה. ואלין חסדים וגבורות, למיתי לאוריתא ודא עמודא דאמצעיתא. ומשה הוסיף יום א' מדעתו (שבת פז.) ודא דעת דיליה ממש. דאתמר ביה משה זכה וזיכה את הרבים (אבות ה כא). וקודשא בריך הוא בעא הכי למיהב זכותא למשה ולישראל. דאיהו לא יהיב להו אוריתא לאתקנא אלא מסטרא דלתתא דאינון שית סטרין. ואינון אתקריבו לנטלא לה מסטרא דלעילא נמי, לאשלמא תיקונא שלים כדקא יאות. ובגין דא רחים להו קודשא בריך הוא וחביב להו. ורזא דא נעשה ונשמע (שם כד ז) בחסדים וגבורות דדעת. ובהו מי יתן והיה לבבם וכו' (דברים ה כו) בגין דאתמסרו מגרמייהו ליתיר ממאי דבעי למיהב להו מלכא. ולקבל דא יזכון לתורה חדשה לזמנא דאתי. אבל הכא תליא רחימו דישראל, דאתמר בהו צדיק מושל יראת אלהים (שמואל ב כג ג). ורזא דא "ולכל היד החזקה" דעיילין בלא בר. דהא מסטרא דלתתא עבדין חובה דלהון. אבל בגין דאתמסרו לפולחנא עלאה, אינון חסידים לפנים משורת הדין "ולכל המורא הגדול", בזמנא דכתיב ויוצא משה את העם וכו' (שמות יט יז). ורזא דמלה ויהי קול השופר הולך וחזק מאד (שם יט יט). דכמה דאיהו הוה מתגלי, הכי הוו ישראל מתקרבין לקבליה לאתקפא ליה, ואיהו מתתקף יתיר. וכלא עביד משה לטיבותא דכל ישראל. בגין כך ויוצא משה את העם לקראת האלהים וכו'. דכמה דהוו דרגין מתגליין, הכי הוה משה מקרב להו לישראל לגבייהו לאתקפא להו, ואינון מתתקפן תדיר. בגין כך הולך וחזק מאד. וכמה דמשה אתער לגבי עילא, הכי אתער יתיר נמי לגביה ואתער תדיר. בגין כך משה ידבר והאלהים יעננו בקול. ורזא דא "ולכל המורא הגדול", הגדול דמתרבי ואזיל, הולך וחזק ודאי:

והא אברהם סבא חסידא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי בזמנא דקיימו ישראל על טורא דסיני כלהו דרגין עלאין אתגליאו עלייהו והוו מתקשרן בהו, ואינון תאיבין לאתקשרא יתיר. אבל כל מה דהוו תאיבין הכי הוו מתגליין עלייהו נמי יתיר. ורזא דא (שיר א ב) ישקני מנשיקות פיהו וכו'. דהא כל דרגא דהוו מתדבקן ביה, הוו תאיבין לאתדבקא במאי דגניז יתיר, ואמרין ישקני מנשיקות פיהו וכו'. ומיד אתגליא ליה ואינון אמרין כי טובים דודיך מיין. והכי הוו מתגברן ומתתקפן תדיר. בגין כך הולך וחזק מאד. לבתר כלא אתקשר בקישורא חדא באימא דקיימת עלייהו. ורזא דמלה במשוך היובל המה יעלו בהר (שמות יט יג) דכדין כלא אתקשר בההוא יובילא וסליק לעילא, והכא תליא פולחנא דישראל גו סתימו עלאה ודאי:

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, לך ה' הגדולה והגבורה וכו' (ד"ה א כט יא), מאי חמא דוד לאדכרא הכא דרגין אלין. אלא כלא רזא עלאה ודאי. בשעתא דהוו ישראל במדברא אתתקן תיקונא דמשכנא. ואינון בד' דגלין אתפרשו כלא ברזא עלאה. כיון דאתו לבי מקדשא ההוא סידורא לא קאים, אלא סידורא אחרא. אמאי הכי. אלא שכינתא מגו חביבותא דחביבת להו לישראל, הכי אבתרייהו אתתקנת בכמה לבושין משניין אלין מאלין, ואתחזיאת בכמה תיקוני קישוטין, כלא לפום זמנא כמה דאתחזי. ובמדברא הכי אתפרש ברזא דד'. דהא בההוא מדברא הוו שלטין ד' רישי מסאבותא, נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים (דברים ח טו). לקבל דא ד' דגלין לאכפיא לון. אבל כד עאלו לבי מקדשא, כדין אסתדרו סידורין באורח אחרינא. והכי בכל שרא ושרא דאזלין ישראל תחותיה, שכינתא אתחזיאת הכי בסידרין עלאין, לפום סדרין דההוא רברבא ממש. ורזא דמלה לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתי (שיר א ט). דהא כמה דאתחזיאו אינון סדרי משריין, הכי אשתכחת שכינתא לקבלייהו:

ובההוא זמנא דאתנדבו ישראל לבי מקדשא, שארי תיקונא דמקדשא לאתתקנא. ובמשכנא כתיב ויקחו לי תרומה מאת כל איש (שמות כה ב) דשכינתא הכי צריכה לאתנטלא מכלהו דרגין דמלכא. אבל במדברא אתנטילת ברזא דההוא תיקונא דאתחזי. והשתא אתנטילת באורח אחרינא לפום רזא דאתחזי. בגין כך הכא אסתדרו סדרין לך ה' הגדולה וכו' לך ה' הממלכה. ועם כל דא סדרין לא אשתלימו בסידורא שלים דאתחזי לפום רזין עלאין לישראל דוקא, אלא בזמנא דשלמה מלכא. דכדין כלא אסתדר ברזין דלא אסתדר בזמנא אחרא, דאתחזי לישראל ולא לאחריני. וע"ד תוהת מלכת שבא ודאי:

ותא חזי, דבזמנא דבעא שלמה לאעלא ארונא לגו בקודש קדשים אתדבקו תרעין. וכלא איהו רזא עלאה. דהא דא יחודא עלאה דלא יכיל לאשתכחא לתתא בהאי עלמא. ואפילו דאמר ויבא מלך הכבוד (תהלים כד ט) ודא קודשא בריך הוא, לא אתחזי תקונא לאתתקנא. עד דאדכר תיקונא עלאה בזמנא דקבילו ישראל אוריתא. ורזא דא ה' צבאות, בזמנא דקיימו על טורא דסיני ואשתמודעו כלהו נשמתין דאינון משריין דמלכא, בנין דיליה, ואתקשרו ביה, ולהו אתמסר תיקונא דא תיקונא שלים:

ותא חזי, בזמנא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתחזיאת (בכלהו) שכינתא בכלהו סדרין דיכלת לזמנא לאתחזאה. ורזא דמלה "ולכל המורא הגדול". הגדול בגין דכליל כלא. ולכלא אזדמנו ישראל על ידי דמשה. ורזא דא ויוצא משה את העם וכו', דכמה דאתגליאו דרגין לפום רזין לאשתכחא לכל זמנא, הכי אזדמנו ישראל לקבלייהו ודאי. זכאה חולקהון. והא מט"ט שרא רבא אתי ואמר, ר' ר' והמשכילים אלין טעמים ונקודות:

יזהירו כזהר הרקיע דא ספר תורה דתמן קיימין תגין ואותיות. ובשעתא דסלקין למקרי ביה אתערו אינון טעמים ונקודות לאתגלאה בהו:

ומאן דסליק לספר תורה אצטריך ליה לברכא בקדמיתא, בגין דיתמשך חילא לגרמיה לאתקנא תיקוניה. ורזא דמלה כל המברך מתברך (סוטה לח). ואי תימא מאי ברכתא. אלא כמה דאמר ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה (דברים לג יא). דאי לאו דקודשא בריך הוא יהיב חילא לבר נש, לא יכיל איהו לאתקנא תיקונין לעילא כלל. ואיהו קרי ואמר מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג). אלא ברך ה' חילו, בקדמיתא, למיהב ליה חילא ודאי. לבתר ופועל ידיו תרצה. בגין כך מאן דבריך משיך ברכתא לגרמיה חילא ותוקפא לאתקנא ההוא תיקונא:

וברכתא אשר בחר בנו וכו' נותן התורה, דא אימא. דאוריתא איהי לתתא, ומאן דבעי לאתקנא לה, אצטריך לנטלא רשו מאימא, דאיהי שראת עלה תדיר. ומאן דנטיל לה בלא ברכתא אחזי פירודא חס ושלום, וכאלו גוזל לה. ורזא דא על עזבם את תורתי (ירמיה ט יב) והא אתמר (נדרים פא.). בגין כך אצטריך דלא למפתח ספרא עד דמברכין. אלא בקדמיתא יחמי באן אתר קיימין, ויסתום ספרא, דעד לא נטיל רשו מאימא. כדין אצטריך ליה לאהדרא אפיה לימינא, ורזא דמלה ותורה אור (משלי ו כג) בגין לאתערא תיקונא באתריה כדקא יאות. וכד חמי באתר דקיימין ביה, יתער לאתערא תיקונא בברכתא לעילא:

ומאן דידע רזין גו צירופי שמהן כדקא יאות, יכיל לאמשכא מעילא לתתא נהירו תקיפא. ואי תימא מאי צירופי שמהן. תא חזי, לית לך קרא דלא אצטריפו ביה כמה צירופי שמהן. וכל קרא מתחבר תדיר רישיה בסיפיה וסיפיה ברישיה, כלא ברזא חד. שרי משירותא לסיומא. וסליק אבתריה מסיומא לשירותא. כגונא דא כלהו פרשיין דאינון פתוחות וסתומות, כלהו מתקשרן הכי, שירותא וסיומא, לאתחברא כחדא בכלהו אתוון דלהון. בגין כך ספר תורה אצטריך למיהוי שלים בתיקונא כדקא יאות דחסירות ויתירות. דהא אי את חד דאצטריכת לא אתחזיאת, או דאשתכחת יתיר, צירופא לא סליק באתווי בההוא פרשתא. אלא כלא יהא בתיקונא שלים כגונא דלעילא:

ואי תימא רזא דפרשיין מאי איהו. תא חזי, דהכא ודאי רזא עלאה לחכימי לבא אשתכח. בשעתא דאתערו כלהו רזין דבריין דעלמא, כלא כליל באוריתא לאתקנא לעילא כדקא יאות. כלא אתפרש בה', ואינון ה' ספרין דאוריתא. ואי תימא אמאי ה'. אלא רזא דמלה מקצה השמים מוצאו ותקופתו על קצותם (תהלים יט ז) מה' נטיל ולה' אזיל. דכתיב וזרח השמש ובא השמש (קהלת א ה). בגין כך כלא בה' אשתכח. אבל רזא דכלא, אימא עלאה דאיהי ה' מדידת משיחן כגונא דא, לאשתכחא ברזא דילה כלא כדקא חזי. בגין כך ה' ספרין אינון, ואינון ה' זמנין אור ואתמר (ת"ז ת' ל"ג דף ע"ז). לבתר אתפרשו פרשיין ברזא דלהון. מאי רזא. אלא מלה דא בסוד העיבור תליית, דאיהו רזא עלאה דלא אתמסר אלא לישראל, בגין דאיהו סתימו טמירו עלאה דקודשא בריך הוא, איך מדבר עלמין באורח קשוט. ולא אשתמודע לבר אלא לישראל דאינון בנין חביבין דיליה, ומסר להו כל רזין דיליה. תא חזי, בכמה סטרין אתפרשו דרגין לעילא, וכלא אצטריך ודאי. אבל כל חד לעבידתיה. אבל כללא עלאה דקאים לדברא עלמא באורח קשוט, דא רזא דסוד העיבור ודאי, דהא הכא מתפרשאן דרגין לדברנותא דעלמא. ותא חזי, שמשא וסיהרא אלין קיימין לאסחרא עלמא. אבל שמשא אסחר ליה בי"ב ירחין, וסיהרא בכל ירחא, וכלא אצטריך הכי. דשמשא בזמנא דנפיק מגו ההוא סתימו, חילא נטיל ליה לדברא עלמא, כל מאי דאצטריך. וכלא אתכליל בתריסר, לקבל תריסר שבטין קדישין, דהכי קאים שרשא דכל נשמתין, והכי אשתרשו כל בריין דעלמא. ולזמנין אינון תליסר, ודא לקבל לוי דלא סליק במנינא בהדי אחוהי. אבל כלא רזא איהו:

ושכינתא דאיהי סיהרא, אפיקת עובדין דקודשא בריך הוא לעלמא. בגין כך כל חילא וחילא דנטלת מיניה, ביה אסחרת גלגולא בכל עלמא, עד דישתכחון מילין שלימין בכל חיליהון, ולבתר תריסר ירחי יהדרון מילין כבקדמיתא. ועם כל דא אית יומין דאוסיף שמשא על סיהרא, ובגינייהו אשתכח עיבורא דירחא. ורזא דא שמור את חודש האביב (דברים טז א) שיהא אביב בזמנו (ספרי שם):

תא חזי, אף על גב דמילין קיימין לתתא בקודשא בריך הוא ושכינתא, אבל אימא עלאה קיימת עלייהו תדיר ולא שבקת לון, בגין לאתקפא מילין כדקא חזי. ובגין דישתמודע דכלא קאים בחיבורא עלאה ולית פירודא כלל חס ושלום. ורזא דא ירחין מעוברין, ורזא איהו. דהא בגין חילא דא דנטיל שמשא יתיר, מרזא דאימא אינון. אבל שכינתא לא נטלת חילא אלא ממלכא. וכד אתתקפת אימא בנהורין דילה, אשתמודעת ואתחזיאת, ובגינה אשתכח ההוא יומא דריש ירחא יתיר. בגין דחד איהו מסטרא דזעיר אנפין וחד מסטרא דאימא. ולפום סדרי רזין, ה' ירחין אינון מליאים, ברזא דה' עלאה דאתפשטת לתתא. ותרין אשתארו לאשתמודעי, לפום דברנותא דעלמא, חד מסטרא דזעיר אנפין וחד מסטרא דאימא. וכד אינון כסדרן אימא שלטת בדילה וזעיר אנפין בדיליה. וכד אינון מלאים, בגין דאימא אתקיפת נהורא כמה דאתחזי לפום ההוא זמנא. וכד אינון חסרין אימא נמי אסתירת נהורא לאקמא מילין בתחומייהו:

אבל בזמנא דאתחזי, אימא אתתקפת בדילה, ואתגלי ירחא חד בגינה, ודא חודש העיבור. וכלא בגין ניסן דיהא בזימניה. דירחין מניסן עד תשרי אינון דנוק', והכא אצטריך שמירה. ומאן נטר. אלא אימא עלאה נטרת ודאי. ורזא דא וא"ו. דא' טמירא איהי לגו מסטרא דאימא. ולזמנין דאתגליאת, ואינון תליסר. ודא לוי מסטרא דאימא דאתפרש לפולחנא קדישא לעילא, ולא קאים בחושבנא:

ואי תימא אמאי אקרי עיבור. אלא דבשעתא (דאתערו) [דאתעברו] בנין בגו אמהון, אתתקפו בהאי קשורא דלא לאתפרשא מינה, אבל רזא סתים לגו ודאי, דקודשא בריך הוא ושכינתא כלא נטלין מאימא, ולא עבדין אלא כפום מאי דנטלין מינה, ודא גלגול, דאתמר ביה והוא מסיבות מתהפך (איוב לז יב) גלגל שחוזר, דאימא אתפשטת גו בנהא כנשמתא גו גופא, והכי אניעת ליה לההוא גופא דאיהו בנין דילה. אבל עיבור, בזמנא דאתעברת בגוייהו, כגון עיבור נשמתין אשתדומדעת [אצ"ל – ואשתמודעת] לאתחזאה. ותא חזי, כלהו אלין מילין סתימין אינון לעילא מסט' דאי ודאי. ובגין דא אומין דעלמא לא קיימין בהו ולא יכלין למיקם בהו. דדא רזא סתים דאתמסר ברחימותא לישראל, ואסיר לגלאה ליה לאומין כלל:

ותא חזי, הכי על סידורא דא אסתדר דברנותא דעלמא ודאי. והכי אתפרשת אוריתא בדרגהא לאקמא תיקונא. וכפום יומי שבת דאשתכחו, הכי אשתכחו פרשיין. ואי תימא יתיר אינון. הכי איהו ודאי. אבל הכא רזא. פרשיין מסטרא דזעיר אנפין, ולכל פרשתא רתיכא אשתכחת לעילא כדקא חזי. ולכל שבת אשתכחת פרשתא ברזא דיליה ממש. ולזמנין אית תרין פרשיות. ורזא דא חיבורא דאימא דאתגליאת, ואשתמודעת בהדי ברה. ועם כל דא חד אינון ולא מתפרשאן. ולזמנין מתפרשאן מינייהו, בשתא דעיבורא ודאי. דהכי אשתמודעת לעילא, אימא בהדי ברה:

תא חזי, תיקונא דא קאים לדברא עלמא, לפום זמנא דאתפרש בדרגוהי. ותיקונא סליק ביומא דשבתא באינון דסלקין למקרי באוריתא. ופחות מז' לא סלקין. דהא תיקונא דא אצטריך לתיקונא דאתחזי בעלמא. בגין כך כלא לפום רזין דדרגין בשלימו אצטריך. אבל בשאר יומין לאו אינון הכי, אלא בארחין אחרנין מתפרשאן רזין, ולא אצטריך אלא מאי דאצטריך:

אבל רזא דפרשיין בחושבנא דקראי, לפום שיעורא עלאה אתשערו, לפום צירופי שמהן דאצטריפו לאתכללא בהו כל בריין וכל מילין דעלמא ודאי. וכל פרשתא זעירתא, כללא חד דאינון צירופין דתליין מדרגא חד עלאה דחבר לון:

אבל תא חזי, תיקונין אלין מסטרא דאבא ואימא אינון, דאינון בנינא לה לאוריתא הכי בכמה רזין עלאין. ואינון אקימו כלהו צירופין דאתחזיין לאתחברא כחדא. ובגין כך אינון פתוחות וסתומות. פתוחות מסטרא דחכמה פתח. סתומות מסטרא דבינה צירי. צייר וחתים. וכלא במנינא קאים לפום סתימו דשיעורא עלאה:

וההיא פרשתא אשתכחת כגון רישי משריין, וממנא קאים לשמשא לה, וכמה משריין מתפרשאן תחותיה לפום צירופי שמהן, ולפום אתוון דאתכלילו תמן בשיעורא שלים. ובזמנא דצירופין מצטרפן, סליק צירופא מעילא לתתא, ואהדר מתתא לעילא ואתחבר רישא וסופא כחדא. כלהו צירופין מצטרפן בינייהו. כיון דאלין מצטרפן נהירו נטיל לתתא לההוא ממנא דקאים לשמשא לה, וחילא אתפלג לכל משריין דיליה כדקא חזי. אשתכח שיעורא דפרשיין, לפום תיקונין עלאין דאתקינו בה אבא ואימא לאקמא כל מלה באתרה כדקא יאות. שיעורא דקריאן, שיעורא דתיקונא דמתקני ישראל בכל שבתא לאתקיימא תיקונא עלאה. ובגין תיקונא, אצטריך לברכא ברכתא בקדמיתא כמה דאתמר:

ומאן דידע לאתערא ברזין עלאין, בזמנא דחמי באן אתר קיימין בספרא דא, יטול ברעותיה בזמנא דבריך ברכתא, בגין לאמשכא חילא לפום דרגא. ואצטריך ליה לחברא תרין אתוון. את בתראה מקריאה קדמאה, ואת קדמאה מקריאה דאתחזי ליה, לחברא להו כחדא. וניקודא דלהון, ניקודא דאוריתא דא חולם. כדין מתחברן דרגין אלין באלין, וחילא נחית מדרגא לדרגא, עד דאתמליין כלהו חילא וברכאן ותיקונא סליק כדקחזי:

לבתר דקרי אצטריך לגללא ליה כדבקדמיתא. דהא בשעתא דפתח ליה בתר דנטיל רשו, בההיא ברכתא אתגליין נהורין לאתקנא ברזא דטעמים ונקודות כמה דאתמר. לבתר גלל ליה, דהשתא אתהדרת מלה בסתימו לגבי קצה תתאה, בההיא ברכתא אחרונה וכלא אצטריך. והכא נמי אצטריך לאהדורי אפיה לימינא, דאוריתא כלא ברזא דימינא, ותורה אור (משלי ו כג) ודאי:

כדין "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג) טעמים ונקודות דמתגליין בקריאה דספר תורה, ואתתקן בהו. דהא עד לא נחתין הכי לתתא לגביה, סתימון אינון. וכד נחתין מתגליין ביה. בגין כך יזהירו כזהר הרקיע דייקא. דהא בגו ההוא זוהר דאוריתא אתחזיין אלין מנהרן ושלטין. ובזמנא דאתיהיבת לישראל אוריתא על טורא דסיני, מסטרא דקודשא בריך הוא ושכינתא אתיהיבת. אבל תמן נמי אתיהיבו טעמים ונקודות מסטרא דאבא ואימא. כדין משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות יט יט) רזא דא המשכילים יזהירו כזהר הרקיע ודאי. דמשה הוה מליל באינון טעמים ונקודות, לאמשכא לון מלעילא לתתא לגבי אוריתא. והכי הוו מתמשכן וכלילן בההוא קלא דאיהו זוהר הרקיע, אוריתא ודאי. בגין כך יעננו בקול. בגין דא ויוצא משה את העם וכו' (שם שם יז) דהא כמה דאזדמנו דרגין לעילא לאתתקנא בכמה תיקונין, הכי ישראל לתתא.

ובמשה כתיב וגם בך יאמינו לעולם (שם שם ט) דהא כדין חמו חיליה ודאי, לאמשכא מילין בתיקונא שלים מעילא לתתא. ובגין דא לכל המורא הגדול דאסגי ואזיל ודאי. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי:

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג) אלין טעמים ונקודות. דבשעתא דישראל קיימין בצלותא כמה תרעין מתפתחן בגינייהו. ואתמר בהו אדנ"י שפתי תפתח (תהלים נ). ואדנ"י איהי תרע"א, ודא פומא. במאי אתפתח. אלא בפומא דאתפתחת לצלותא אתפתחת האי תרעא לגבה, בתרין שפוון ודאי, דמינייהו תרין דלתות קיימין בההיא תרעא לפתחא לון ולסגרא לון לפום זמנא כמה דאצטריך, ואלין נ"ה:

ועוד, נ"ה תרין מזוזות, דבהו קיימין דלתות אלין, דאינון שכינתא עלאה שכינתא תתאה. ואצטריך למקבע מזוזה בימינא, ודא שכינתא, דתמן כתיבין שמע והיה אם שמע ודא חסדים וגבורות, דבהו תיקונא דשכינתא בימינא ושמאלא. ואצטריך לקשרא כלא בימינא, ודא נצח דכתיב ביה נעימות בימינך נצח (תהלים טז יא). כדין מזוזת ז"ז מו"ת. דבהוד, כל היום דוה (איכה א יג). אבל בנצח אתנטרת:

ועוד, נצח דא משיח בן דוד. הוד דא משיח בן יוסף. בזמנא דשכינתא אתקשרת במשיח בן דוד לימינא, כדין זז מות ממשיח בן יוסף דלא יימות, וייכול למפרק לה. ודא בועז דאתמר ביה ופרשת כנפיך וכו' (רות ג ט). דא שדי דמזוזה, משיח בן יוסף דאתקשר בימינא. בההוא זמנא (שם שם יג) ליני הלילה בגלותא. אם יגאלך טוב יגאל, דא גואל קרוב דאתמר ביה טוב שכן קרוב (משלי כז י). דכיון דאתקשרת איהי בימינא יכיל איהו למפרק לה בלא מותא. ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי. ודוד בהאי אשתדל לחברא שמאלא בימינא. אבל בשעתא דחבו ירבעם ורחבעם אתפרשו דא מן דא, וסטרא אחרא אתתקפת באינון עגלים. אבל לזמנא דאתי יהדר משיח בן יוסף לאתקשרא במשיח בן דוד. וכדין "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאל לז יז) משיח בן דוד בקדמיתא, ומשיח בן יוסף מתקשר אבתריה לאתקנא תיקונא שלים כדקא יאות. ותא חזי, כמה תרעין אינון דמתפתחן לצלותא דישראל ודאי. תרעא קדמאה תרעא דיראה. ועד לא יתפתח דא לית שום תרעא מתפתח:

דהא דא קאים קדמאה לכלא. במאי יתפתח. אלא להאי אצטריך בר נש לשואה רעותיה בקדמיתא, ואתמר ביה ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך (תהלים ה ח). ודא לקבלא עליה עול מלכות שמים מסטרא דשכינתא בציצית ותפילין. בציצית לאסתתרא תחות גדפין דשכינתא. בתפילין לקשרא לה עליה. בתפילין דרישא לקשרא לה ברישיה בהדי קודשא בריך הוא. בתפילין דדרועא לקשרא לה בדרועיה:

תרעא תנינא תרעא דניגונא. ודא מתפתח בזמנא דמטאן ישראל לפסוקי דזמרה. דבשעתא דאינון מנגנין בהו בבי כנישתא, כמה מארי דניגונא קיימין לנגנא אבתרייהו. וכד אינון מזמורין סלקין ברעותא דלבא ובחדותא כדקא יאות, קודשא בריך הוא מחבב לשירתא דישראל יתיר משירתא דמלאכי עלאי. ואינון מלאכין לא מתקנאין בישראל, אלא אדרבא כלהו פתחין ואמרין אשריך ישראל מי כמוך וכו' (דברים לג כט). בההוא זמנא אתוסף בהו נהירו על נהירו חדותא על חדותא. ובגין כך כלהו תאיבין תדיר לטיבותא דישראל:

תרעא תליתאה תרעא דברכתא. תרעא דהיכלין עלאין, דכלהו קיימין לאתתקנא על ידיהון דישראל. ואימתי מתפתחא. אלא בזמנא דאמרין ישראל ברכו. דהא ממנא חד קאים ואקרי שמיה ברכיאל דא ממנא על כלהו היכלין דקיימין לאתתקנא ברבויא דכל ברכאן, לאעלא שכינתא לעילא מתתקנא בתיקונהא. בזמנא דהאי אתער, כלהו אזדמנן לאעלא ברכאן דישראל קמי מלכא. בגין כך עד לא ישרי בר נש באינון היכלין אצטריך לברכא ברוך ה' המבורך וכו'. ודא בציבורא. ואי ביחידאה צלי אצטריך לשואה רעותיה באלין מלין:

תרעא רביעאה תרעא דצלותא. בה אדנ"י שפתי תפתח. הכא כלא קאים בלחישו. דהא אימא אזדמנת לאעטרא עטרין לבנהא, דאיהי קול דממה דקה (מלכים א יט יב). דקול אחרינא קאים לבר ואשתמע. אבל דא קול בחשאי דלא אשתמע. כדין כלהו קיימין בצלותין קמי קודשא בריך הוא ושכינתא. וקרבין לגבי שכינתא בקדמיתא. ואיהי שאילת עלייהו מי אלה. אי אינון מאינון דמחברין מי באלה, ואלין דמשתדלין באוריתא לשמה, לשם ה' עלאה. דמאן דלא אשתדל לשמה מפריד ו' מן ה', אלה ממי. ואי אינון טבין אתמר בהו ואלה שמות בני ישראל וכו' (שמות א א) וכדין עלין לגו. ואי לא, מי בקש זאת מידכם וכו' (ישעיה א יב). לבתר שכינתא איתיאת לון קמי מלכא. ומלכא שאיל הכי נמי (בראשית מח ח – ט) מי אלה. שכינתא אתיבת ליה בני הם, אלין דמשתדלין עלי בכמה פיקודין בכמה תקונין. אשר נתן לי אלהים בזה, דא צדיק, דאתמר בהו זרע קדש (ישעיה ו יג). מיד פתחין תרעין קמייהו ועאלין ומעטרין עטרין למלכא כדקחזי:

תרעא חמישאה תרעא דאוריתא. דא לא אתגליאת אלא בשעתא דקראן ישראל בספר תורה בציבורא. דכדין תורה אתגליאת קמייהו ואתמסרת להו. ובגין כך גזירתא דא הות בגין דלא תשתכח תורה מישראל. אי תימא דאינון מבינין מאי דכתיב. לאו הכי, אלא דבה אתגלי גלויא דנהורא דקאים לאחסנא אוריתא לישראל ודאי. כדין והמשכילים, לאתקנא תיקונא שלים מסטרא דאבא ואימא. כדין אתמר וזאת התורה אשר שם וכו' (דברים ד מד). ומלאכי עלאי אמרין מה רב טובך וכו'י (תהלים לא כ) דא אוריתא. כדין (דברים ד ד) ואתם הדביקים בה' אלהיכם מסטרא דלתתא. חיים מסטרא דטעמים ונקודות. המורא הגדול, שמא שלים דאסגי ואזיל ודאי. זכאה חולקהון:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תלתין וארבע

"ולכל היד החזקה" דא תוקפא דאוריתא פלפולא דילה. "ולכל המורא הגדול" דא בקיאות. ודא חמור דאוריתא. דביה יששכר חמור גרם (בראשית מט יד). ודא סיני דכליל כלא. והכל צריכין למארי חיטיא (הוריות יד.). והכי משיח בן יוסף אצטריך ליה לנטלא חילא ממשיח בן דוד, וביה עני ורוכב על חמור (זכריה ט ט). אבל מסטרא דמשיח בן יוסף בכור שורו הדר לו (דברים לג יז). ודא עוקר הרים, אלין טורין רמאין מסטר אחרא, דאצטריך לאעקרא לון ולטחנא לון עד דיפוק מינייהו מאן דאתחזי. ואית רוח גדולה וחזק מפרק הרים (מלכים א יט יא) דאתמר ביה לא ברוח ה', בגין דאיהו מפרק הרים דאינון הרים קדישין. בגין דא הכא מפרק כתיב ולא עוקר, משבר ולא עוקר. אבל הכא עוקר הרים, דהכי אצטריך לאעקרא לון מסטר קדישא דבעיין לאתאחדא ביה. עלייהו כתיב (ישעיה נד י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. כדין וחסדי מאתך לא ימוש. דבזמנא אחרא השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב ג). אבל השתא וחסדי מאתך לא ימוש. וצדיק דאתמר ביה מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיה נז א) השתא וברית שלומי לא תמוט. בגין כך למשיח בן יוסף אתחזי דא לאהדרא ברית שלמא דא לאתריה:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תלתין וחמש

"ולכל היד החזקה" אלין מצות. "ולכל המורא הגדול" דא תלמוד תורה. דמצות בהו תנו עוז לאלהים (תהלים סח לה) דא שכינתא דאתתקפת בחילא ודאי, דבה תליא מעשה. אבל אוריתא "ולכל המורא הגדול" דאתמר בה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח י). הגדול דסליק ואזיל עד רישא דכל דרגין:

והא רב המנונא סבא אתי פתח ואמר, ר' ר' "ולכל היד החזקה" אלין מצות ודאי. דבהו תנו עוז לאלהים דא שכינתא. עוז מסטרא דצדיק דאתחבר בה. ורזא דא בועז, בו עז (זהר ח"ג רפ ע"ב), דעאל בימא בתוקפיה, דכתיב ביה ישיש כגבור לרוץ אורח (תהלים יט ו). ורזא דא יורה כחץ, דבחסד רהיט לגבי שכינתא. ושמאלא אתכליל תמן, דביה חדותא דזיווגא ודאי. ורזא דא יורה כחץ, ודא ח"ץ דיצ"חק, פנימאה לגו, דא פנימיותא דגבורה דאתבסמת בימינא ואי תימא הא כתיב את העמוד השמאלי ויקרא את שמו בועז (מלכים א ז כא). תא חזי, ודאי בגין דא קרי שמיה הכי, ומלה דא הא אתמרת. דהא לא אצטריך למיקרי להו בשמא, אלא בגין לאכללא שמאלא בימינא וימינא בשמאלא. אבל בועז לימינא איהו ודאי, ואתכליל תמן בשמאלא. ועוד, בועז בעמודא דאמצעיתא ואיהו בצדיק. ובגין דאתכליל לשמאלא איהו בהוד. ואשתכח בד' דרגין מתקשר וכלא איהי. ושכינתא איהי ד' דמתקשרת בד' אלין, ודא ד' דדוד. ועשר ספירן דילה ו"ד. כלא איהו דוד. ורזא דא ודוד מנגן ביד (שמואל א יט ט). ודא יד החזקה, בעוז דבועז דאתתקפת ביה שכינתא:

דמצוה דא שכינתא, וקודשא בריך הוא אתחבר בה. ודא ו"ה. מ"צ דא י"ה. רזא דא יראה ואהבה דאתחברן בה. אבל בחילופא אינון. דאבא ואימא קיימין בגו זעיר אנפין, ומתמן בחילופא דאתוון נפקין לשכינתא. ודא חילופא בא"ת ב"ש דקאים בעמודא דאמצעיתא. כדין איהו נ"ר מצוה (משלי ו כג). ורזא דא אבא ואימא יאההויה"ה. זעיר אנפין ונוקבא יאהלוההי"ם יאהדונה"י. אבל אי לית תמן דחילו ורחימו, מ"צ אסתלק ואשתאר ו"ה. כדין ואמר א"י אלהימו צור חסיו בו (דברים לב לז). אבל מצוה בדחילו ורחימו איהי מצוה כדקא יאות. בה "ולכל היד החזקה" ודאי:

אבל אוריתא, ותורה אור דסלקת לעילא לעילא. ודא המורא הגדול, עד חכמה סתימאה, דאתמר בה ים גדול ורחב ידים (תהלים קד כה). דבה כולם בחכמה עשית, ותמן קיימת אוריתא. בגין כך כלא כליל באוריתא. ושכינתא מסטרא דא, רחבה מצותך מאד (שם קיט צו). דחכמה איהי ים שאין לה סוף. דכל מאן דאיהו עלה לחבריה אקרי לגבי אין סוף. בגין כך חכמה סתימאה איהי אין סוף לגבי אצילות. ושכינתא ברזא דילה רחבה מצותך. דשכינתא אתקריאת דמות דכל ספירן. ורזא דא ומה דמות תערכו לו (ישעיה מ יח). דשכינתא לאו איהי דמות פרטי לשום דרגא, אלא מאנא לכלא, דמות דכלא. בגין כך כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד טו) דהא לית תמונה פרטית, אלא כלא בכללא חדא ברזא דיחודא. וחכמה סתימאה בה וברחמים גדולים אקבצך (ישעיה נד ז) ים גדול ודאי. כדין כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (שם יא ט) ים שאין לו סוף. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ועלמא דאתי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תלתין ושית

"ולכל היד החזקה" דא תוקפא דהימנותא דישראל, דאינון מצפאן תדיר בגלותא. ואתמר בהו (תהלים מ ב) קוה קויתי ה' ויט אלי. מאי ויט. אלא בגין דרחיק איהו. ובגין כך אצטריך לארכא אודניה. ודניאל צלי בגין דא הטה אלהי אזנך (דניאל ט יח). כדין וישמע שועתי אפילו בגלותא. אבל בזמנא דפורקנא קריב איהו ולא אצטריך האי. ומאן דמצפי לקודשא בריך הוא בגלותא, גרים לאינון דרגין דאינון רחיקן לאתקרבא ואנהיר לה לשכינתא בחשוכא. בגין כך אצטריך בכל יומא למצפי לפורקנא. ורזא דא קוה אל ה' חזק ויאמץ וכו' (תהלים כז יד). ורזא דא מאן דמצפי גרים לנהירו עלאה דיתקרב לגביה, וכדין איהו מתתקף יתיר בקדושה. בגין כך קוה, כדין חזק ויאמץ. וכדין תיכול למצפי יתיר. אבל מאן דלא מצפי בקדמיתא לא מצפי נמי בתר הכי. ומשה אתקיף תיקונא לישראל בגין דיתתקפון בציפויא דא, ולא ישתבקון מיניה. "ולכל המורא הגדול", כמה דאמר גדול הרועה שמצילם. לשואה דחילו על אומין דעלמא. ומאן דמצפה לפורקנא גרים לנהירו דיתתקף יתיר, וגרים דחילו יתיר לאומין דעלמא. בגין כך אלין מילין מתחברן כחדא, לכל היד החזקה "ולכל המורא הגדול אשר עשה", בגין כל ישראל עבד לון ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תלתין ושבע

"ולכל היד החזקה" דא זכות אבות. ורזא דא אבהן עלאין מקורין דישראל אינון, ובהו מתתקפין בניהון. אבל אית זמנין דאתמר בהו תמה זכות אבות (שבת נה.). ומשה בגין האי קאים לאתתקפא להו, ואיהו אמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך (שמות לב יג). דמשה, רעיא מהימנא לישראל איהו ודאי, ובכלא קאים לאוטבא לון. ומסטרא דא קאים לאתקפא זכות אבות עלייהו. ובגין כך ואת עצומים יחלק שללא (ישעיה נג יב). ומסטרא דא "ולכל המורא הגדול" לאתקפא ליה למלכא משיחא דאיהו סביל מרעין בגינייהו. ואיהו קאים נמי תמן בהדיה. ובין האי והאי משתזבין ישראל בגלותייהו:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תלתין ותמניא

"ולכל היד החזקה" דא ביאת הארץ וכיבושא דילה. דכמה אינון דקמו לקטרגא לון. כדין יד החזקה אצטריכת ודאי למיקם לקבלייהו. "ולכל המורא הגדול" בזמנא דאתפלגת לשבטין, וקיימו כלהו בדוכתייהו לפום סדרין עלאין. כדין אתמר בהו כי מי גוי גדול (דברים ד ז) דקיימין ומתחברן לאינון דרגין עלאין קדישין. וכלהו סטרין דלבר דחלין מינייהו:

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' כמה עלאין אינון רזין דאוריתא. דהא בכל את דאוריתא אית כמה רזין. ואפילו בכל קוץ וקוץ, דאתמר בהו על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות (עירובין כא ע"ב). דקוצין אלין כגון קוצין דיודי"ן ודווי"ן. ואתמר בהו תהום אל תהום קורא לקול צינוריך (תהלים מב ח) דקוצין אלין אינון צינורין, דמינייהו אתמליין אתוון מאימא עלאה ורזא דא כלהו אתוון מבינה נפקין, ועם כל דא לא אתפרשו מינה, אלא כלהו קשירין בה. במאי. באלין קוצין. ואית אתוון דאית בהו תלתא תגין. ואית דאית בהו חד. ואית דלית בהו כלל. אמאי הכי. אלא כלהו אתוון קשירין אינון במקורא דילהון. אית דאתגליאת עלייהו אימא דאיהי מקורא, ברזא דתלת אבהן, ואינון תלת תגין. אית דאתגליאת עלייהו ברזא דעמודא דאמצעיתא, ודא תג חד. ואית דאינון קשירין בה, אבל לא אתגליאת עלייהו כלל. ואלין צינורין, לכל חד אית תהומא חד לעילא, דמתמן איתמלי ההוא צינורא. ובזמנא דההוא צינורא אתער, תהומא אתער לקבליה למלאה ליה. בגין כך תהום אל תהום קורא לקול צינוריך. ואלין רהטים שקתות המים, דתמן שוי יעקב חוטרין דיליה, וכלא ברזא עלאה:

תא חזי, יעקב הוי רעי ענא. מאי ענא. אלא ישראל אינון ענא, דכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי (יחזקאל לד לא). אבל בזמנא דאשתלימו, אינון אדם. והשתא ברזא דענא אפיק לון יעקב מגו עאנין דלבן. ורזא דא ויצל אלהים את מקנה אביכם (בראשיתלא ט) ויצל ממש, דשזיב לון ופריק לון. ובשעתא דהוו אזלין לאתחברא באינון שקתות המים, שוי חוטרין ודא עמודא דאמצעיתא. ובהו פצלות לבנות (בראשית ל לז) מסטרא דימינא. וברזא דא אמשיך אתערותא מאי דאמשיך. ואינון דמתערבי באינון עאנין, אתדבקו באינון חוטרין, לנפקא מגוייהו לאתדבקא בסטר קדישא:

ותא חזי, באלין קוצין תליין תילי תילים של הלכות. דהא כל מאי דאתחזי למיתי בגו אתוון, באינון קוצין אתי ודאי. וקוצין אינון דקיקין. לבתר לתתא אתפשטו אתוון ואתמליין כדקא יאות. ואלין קוצין אינון שחורות כעורב (שירהיא). שחורות, אוכמין מסטרא דדינא, לאקמא כלא בתחומיה:

ועוד, טעמים נקודות תגין אותיות, בהו קיימין כמה רזין עלאין למארי חכמתא. טעמים, אתמר בהו וחיך אוכל יטעם לו (איוב יב יא) מסטרא דחכמה, דמינה אשתכח כלא. ומסטרא דלבר כתיב (שם ו ו) אם יש טעם בריר חלמות, דגם את זה לעומת זה עשה האלהים. אבל מסטרא דקדושה כתיב חכו ממתקים וכולו מחמדים (שיר ה טז). ובסטרא אחרא היאכל תפל בלי מלח אם יש טעם בריר חלמות:

תא חזי, הכא רזא עלאה. דכלהו מילין מגו פומא עלאה נפקין. ורזא דמלה בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (תהלים לג ו) רוח פיו ממש, דא הבלא דפומא. ורזא דמלה נשיקין דפומא, בהו אתדבקן דרגין חד בחד. לבתר מלה נחתת לתתא לנפקא לעלמא כדקא יאות. אבל בסטרא אחרא כתיב ונעתרות נשיקות שונא (משלי כז ו). ורזא דמלה יתפרדו כל פועלי און (תהלים צב י) דלא מתדבקין כלל בהו היאכל תפל מבלי מלח אלין נקודות. מאי מלח. אלא אהח"ע תמן מלח, דכתיב ביה ולא תשבית מלח ברית אלהיך וכו' (ויקרא ביג) דא מלחא דיובילא דאצטריך לאתערא ליה בקרבנא תדיר. אם יש טעם בריר חלמות דא גיכ"ק, טעמים ודאי, דהא לא מתתקני ולא קיימין בתיקונא. ועוד, טעמים בחכמה אינון, ובניגונא קיימין מסטרא דבינה:

נקודות, בהו כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה ח). דנקודות מדברין להו לאתוון מסטרא דבינה דקיימת לגו, ואיהי אתחזיאת תנועין (לתתא) [לעילא] ולתתא ולאמצעיתא. בגין כך זה ישפיל, בחירק. וזה ירים, בחולם. דנקודות אף על גב דבדרגיהון אתפרשו, אבל כמה רזין עלאין אשתכחן בהו, ובהו תליא רזא דמהימנותא, אימא דמדברת לבנהא. ואינון לא עבדין מלה אלא כמה דנטלין מינה. ואיהי אתחזיאת נקודה לעילא בחולם, וביה קשרת כלהו דרגין עלאין במלכא. ובאמצעיתא בשורק, וכלילת ביה כל רזין דעלמא. לתתא בחירק, וקשרת ביה כלהו תתאי. וכלא אשתמודע מסטרא דאימא:

ואית דאתפתחת לאתפשטא לארכא, ודא פתח מסטרא דחכמה. ואית דאתחברת בחכמה בחיבורא חד, ודא קמץ י"ו:

תגין דא אימא דקיימת תגא על רישא דמלכא. בגין כך האי והאי אצטריך. דנקודות לדברא להו. תגין לקשרא להו בהדה דלא לאתפרשא. בהו כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף (דברים לביא), ובכלא אחזי ניקודא, אימא דקיימת בגו בנהא. והחיות רצוא ושוב (יחזקאל א יד). רצוא בבהילו, בדגש מסטרא דגבורה. ושוב לאתיישבא באתרייהו, ברפה מסטרא דחסד:

ובזמנא דעאלו ישראל לארעא בחילא דנקודין עאלו, מסטרא דבינה. ודא "ולכל היד החזקה". וירדנא אתבזע קמייהו. אמאי. אלא לאכפיא אינון כנענאי דשלטו ואתקפו ביה עד ההוא זמנא. וכיון דאתבזע מימוי, לא שלטו ואתברו אינון דמתתקפי ביה. ואי תימא איך אתבזע. אלא מקמי ארונא אתבזע. דירדן דא צדיק, ארונא מארי דיליה. ובשעתא דנהורין עלאין שלטין, אינון דקיימין תחותייהו לא אתחזון ולא מתתקפין, אלא אתכנען מקמייהו. בגין כך לקמי ארונא אתבזע ירדנא. מתמן נטלו אינון אבנין מתחות כפות כהניא. ואלין נקודין דקיימין בגו אתוון, לאחזאה דמחילא דא אתתקפו לשלטאה ישראל. דנקודין אינון אבנין עגילין ודא י', ובהו אתתקפו בזמנא דאתפשטו לדברא אתוון כרעותייהו. וכלא בשופר דאשתכח בהדייהו מסטרא דאימא. ורחב אמרת ונתתם לי אות אמת (יהושע ב יב) לאחזאה שליטו דלהון. ודא ו' דבה ו מתקשרן נקודין עילא ותתא ואמצעיתא לקשרא בה כלא בקישורא חדא. ודא חולקא דישראל ודאי. זכאה חולקהון:

והא מט"ט שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה (משלי טו כה) הכא אשתמודען רזין עלאין למארי חכמתא, ברזא דכתיב גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז יד). הכא תליא רזא סידורא דמלאכי עלאי היאך מסתדרן לפום רזין עלאין. תא חזי, שבע היכלין אינון, ובהו קיימין כמה מלאכיא נטרין מטרתהון. אלין מלגו ואלין מלבר. ורזא דא כהנים ולוים, דכלא אתחזי ברזא דבי מקדשא, סידורא דדרגין כדקא יאות. ורזא דא כ"ד משמרות אינון לכהנים וללוים וכלא ברזא עלאה. דבכמה סדרין אסתדרו משריין עלאין כל חד לפום רזין דאצטריכו. אית סידורא דמלאכין לפום דרגייהו. ואית סידורא לפום פולחנא דאתחזי:

סידורא קדמאה דא סידורא לפום דרגין. עשר כתות אינון לקבל עשר דרגין עלאין. תלת מינייהו בכורסיא. שית ביצירה. וכת בתראה בעשיהב ולכמה סטרין מתפרשאן. על כלהו אית רישין. רישא לכל כת. ורישין קיימין בגו היכלין. וכמה אחרנין דאתחזיין עמהון, נטרין מלגו ומקבלין מלגו. אחרנין קיימין לבר, נטרין מלבר ומקבלין מלבר. והכי כלהו נטלין דא מן דא באורח שלים. וכל כת מתפרשאת בכמה רזין אחרנין, דאשתמודען למארי חכמתא באורח מישר:

סידורא תנינא דא סידורא דפולחנא. כלהו משריין אתפרשן בד', ואתכלילו הכי מתתא לעילא, כלא בד' דגלין. ורישיהון קיימין עלייהו מלגו ומלבר. והכא קיימין כ"ד משמרות אלין דאתמרו. ורזא ד' דגלין, אלין אינון ד' מחנות שכינתא. ובהו תליא סידורא דפולחנא, דאינון לקבל ד' אתוון דאדנ"י, דמינייהו נפקין, ובהו מתקשרן לסלקא לעילא. ותא חזי כ"ד צירופין אינון, שית לכל את. בגין כך הכי מתפרשאן משריין תחות ד' דאתמרו, שית לכל חד. וכל חד אתתקף בדיליה. וההוא רישא קאים על כלהו, עד דאתקשר כלא בקטרא עלאה לאתחברא לעילא:

תא חזי, סידורא דמטלנין הכי אסתדר ודאי. בזמנא דמטי שעתא לאזדמנא פולחנא לגבי שכינתא כדקא יאות, כרוזא נפיק בכלהו רקיעי ואמר, אזדמנו משמשין מהימנין לפולחנא דמאריכון. מיד כלהו סלקין בניגונא בחדותא, עד דמטי ניגונא לעילא, ואשתמע ניגונא לעילא בבסימו דחדותא. מאי ניגונא. אלא ניגונא דשכינתא דמזמרת לקלייהו [אצ"ל – לקבלייהו] לקבל מלכא. כדין חדותא אתער מקמי מלכא ושכינתיה, ונפיק לתתא באינון אתוון אדנ"י. ואינון מתפרשאן כל חד לדגלא דיליה. ורזא דא אות הוא בצבא שלו, את דא נהרא בכמה רזין צירופין עלאין, כללא דכלהו משריין דקיימין תחות ההוא דגלא. כדין כלהו מתקשרן גו אינון צירופין, כל חד באתריה דחזי ליה. עד דכלא אתקשר וסליק לעילא לאתקנא תיקונא, תיקונא שלים. כדין מתמן נטלין כלהו ומתישבין באתרייהו כדקא יאות. על רזא דא כתיב (תהלים סח יג) מלכי צבאות, אלין רישי משריין. ידודון תרין. ידודון תרין. הא ד'. אלין ד' דגלין דאתמרו. כדין ונות בית תחלק שלל, דא שכינתא דאתעבידת ביתא למלכא. וכדין יהבת לה מזונא וכל צרכיהון. ועוד, שכינתא איהי ביתא דמלכא. ואתמר בה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה (משלי לא טו). דכלהו אלין משמשין, אינון משמשין דהאי ביתא:

ותא חזי, לקבל דא בסטרא אחרא כגונא דא אשתכח ממש. וכהאי ביתא אשתכח תמן ביתא מסאבא. ודא ביתא דאתמר בה בית גאים יסח ה'. אבל תא חזי, כתיב ויבדל אלהים בין האור ובין החושך (בראשית א ד) הכי איהו ודאי, דקודשא בריך הוא בעי דאלין סטרין יהון מתפרשאן תדיר. בגין כך שביק אתר לסטרא אחרא למיקם ביה, דלא יקטרגון ולא יערבבון סטר קדישא. בגין כך ביתא דא אתיהיב להו, בגין דיהון מופרשין מגו קודשא. אבל לזמנא דאתי בית גאים יסח ה', בגין דיתיר אתגאן סטרין אלין, דלא אתחזי. בגין כך (ביתא דא) אצטריך לאעקרא ביתא דא מעלמא. אבל תא חזי, בשעתא דאתנטיל ביתא דא מינייהו, אינון אזלין ככלבין כפינין, ואהדרן אנפין לגבי קודשא. בגין כך קודשא בריך הוא אצטריך למיקם לקבלייהו בחילא תקיפא:

תא חזי, רזא דא גוג רשיעא, דהא בזמנא דביתא דא יתהרס, יתבדרון אינון דרגין הכא והכא, דלא יכלון למיקם. עד דמינייהו יתכנשון מאן דיתכנשון, ויבעון לאהדרא אנפין לקודשא. בההוא זמנא כתיב ואני אהיה להם נאום ה' חומת אש (זכריה ב ט). בגין כך בית גאים יסח ה'. כדין בההוא זמנא ויצב גבול אלמנה, דא גבול דביה ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (בראשית א ג):

תא חזי, כגונא דא בשעתא דעאלו ישראל לארעא כתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת (יהושע ו א) דתמן הוו מתתקפן כלהו סטרין מסאבין, ודא אתבר בקדמיתא. ובקדמיתא ירדן אתבזע. דסטרין אחרנין לתתא הוו מתתקפן. וכיון דאתערו עלייהו דרגין עלאין, אלין דלתתא לא שלטו, וכלהו סטרין אחרנין אתברו. כגונא דא שמש בגבעון דום וכו' (שם י יב). כיון דאתברת יריחו, אתמר בה ארור האיש וכו' (שם ו כו) בגין דלא למיהב אתר תו לסטרא אחרא לשלטאה. אבל תא חזי, בקדמיתא כלהו הוו מתתקפין תמן. כיון דדא אתנטילת מינייהו, אהדרו אנפין לגבייהו. ורזא דא ל"א מלכים. כדין יד החזקה אצטריכת לאתתקפא לקבלייהו לשזבא להו לישראל. זכאה חולקהון:

והא רעיא מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג) וכו', דא זוהר דנהיר בנהורין דיליה לכל סטר. ואיהו זוהר דנפיק מרקיע דאתמר ביה ודמות על ראשי החיה רקיע (יחזקאל א כב) דהא מיניה אתמליין כלהו חיון ברכאן ונהורין. ובזמנא דאתמליין אתמר בהו ונוצצים כעין נחשת קלל (שם שם ז). ואלין ניצוצין נפקין ככוכביא, דאתמר בהו ומצדיקי הרבים ככוכבים. ואלין כוכביא, כמה מלאכיא קיימן לנטלא להו ולאפקא עובדיהון בעלמא. על אלין כתיב הבט נא השמימה וכו' כה יהיה זרעך (בראשית טו ה) כאלין כוכביא ממש דנפקין מחיון עלאין. כה, מסטרא דשכינתא דאיהי נטלת לון ומפקת מילין לעובדיהון. אבל כוכבים אחרנין אתמר בהו ונמקו כל צבא השמים וכו' וכל צבאם יבול (ישעיה לד ד) אלין אומין דלתתא. בגין כך שמש בגבעון דום וכו' לנטלא חילא דא. ואלין שמש וירח דכתיב בהו וחפרה וכו' (שם כד כג). ודא יד החזקה דאתיהיב להו ודאי. דהא מתמן ולהלאה אתבר חילא דסטרא אחרא וקדושתא שלטת בעלמא. קם אברהם סבא חסידא פתח ואמר, ר' ר' "ולכל היד החזקה". בודאי בשעתא דאעלו ישראל לארעא כמה סטרין אחרנין מסאבין הוו מזדמנן לקבלייהו לקטרגא להו, בגין כך יד החזקה אצטריכת. ורזא דמלה תפול עליהם אימתה ופחד וכו' (שמות טו טז). מאי רזא. אלא תא חזי, עשר עממין אינון לקבל עשר ספירן. ושבע אתיהיבו בידייהו דאינון שבע תתאין. תלת עד השתא לא אתמסרו בידייהו, ואינון תלת קדמאין. כללא דכלא איקרי כנען, ודא לקבל תפארת, כללא דכלא. בגין כך ארעא, ארץ ישראל אתקריאת וארץ כנען דא לקבל דא. ובשעתא דהוו עממין אלין קיימין בארעא, הוו אחדין בה וגרמין לה חשוכא. אבל תא חזי, הכא רזא עלאה. דאף על גב דאינון הוו קיימין בה, איהי לא אסתאבת בהו. דלא אסתאבת ארעא אלא בחובין דישראל. אבל אלין, מסאבותא דלהון אתדחי ונפיק לבר. כגונא דאתדחיא השתא בגלותא, דכמה מאומין יתבין בה, ועם כל דא בעובדיהון לא אסתאבת. אלא מסאבותא דלהון אתדחיא לבר וקאים תמן:

תא חזי, בזמנא דבעא קודשא בריך הוא לאעברא מארעא קדישא מסאבין אלין, אתערת יד החזקה בתוקפא. וכדין כל חשוכא דאתחשכו דרגין לעילא, בגין חשוכא דארעא, כלא אתדחי מקמה ונפלת על רישייהו לאתאבדא בה. וכל מסאבותא דלהון כגונא דא אתחברת ונפלת על רישייהו. ודא צרעה דאתמר בה וגם את הצרעה וכו' (דברים ז ב). ורזא דמלה תפול עליהם אימתה ופחד (שמות טו טז). תפול ממש, דאיתדחית מלעילא ונפלת על רישייהו ובה אתאבידו. וצרעה לא עברת את הירדן (סוטה לו.) דהכי מסאבותא דלהון לבר קאים, ומתמן תפסת להו ואובידת להו:

ואי תימא מאי צרע"ה. אלא דא שס"ה, דאתמר בה שמ"י עם י"ה שס"ה. ודא שמאלא, רזא מצוות לא תעשה, דתמן אתקיפו מסאבין אלין ומתמן אתאבידו. במאי. אלא בגדול זרועך. ורזא דא שמא י"ה אתרבי בדרגוי, ואתעביד שלהבת י"ה (שיר ח ו). בה להבה תלהט רשעים (תהלים קו יח). כדין ידמו כאבן. מאן אבן. אלא כאבן, כההיא אבן ידיעה ודא לילי' אבן נגף, דכדין אתברת איהי דלא למיקם, ואינון כגונא דילה הכי אתברו ואתאבידו. וכל דא עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. ודא "ולכל היד החזקה". "ולכל המורא הגדול". ה' ימלוך לעולם ועד. אימתי. אלא בשעתא דקיימו בנייחא גו ארעא, דכתיב תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. דבקדמיתא כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה (דברים יב ט) בזמנא דהוו כבשין לה לארעא, דקטרוגא הוה משתכח לגבייהו. בגין כך "ולכל היד החזקה". כיון דאתקם מקדשא וישראל הוו קיימין באתריהון, כדין "ולכל המורא הגדול". דבההוא זמנא כתיב וייראו גוים את שם ה' (תהלים קב טז). ורזא דא ה' ימלוך לעולם ועד, דשכינתא אתתקפת ביה במלכא, ודחילו דילה נפיל על כל אומין דעלמא. זכאה חולקהון דישראל:

פתח רעיא מהימנא ואמר, ר' ר' ודאי אצטריך השתא לישבא באתריהון כלהו נשמתין דסלקין לאתחברא במקורייהו. וכלהו ישראל דסלקין לאתחברא במקורא דלהון כדקא יאות. ודא ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כה י). דישראל בחובין דלהון אתנטילת מנהון ארעא ואתמסרת לנוכראין. ואינון הכי נמי כיון דנפקו מינה אתמר בהו הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוק (כתובות קי ע"ב). דהא כדין קודשא בריך הוא רחיק מינייהו ואינון קיימין בגו סטרין מסאבין. והשתא יסתלקון כלהו לאתחברא בשכינתא. באן אתר. אלא בארעא קדישא ודאי, דאיהי אחוזה דלהון, דכדין תבין לאתחברא בה, ומתמן לאתחברא במקוריהון. ורזא דא ואיש אל משפחתו תשובו. ואתמר בהו כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' (ישעיה סא ט):

דבגלותא אתמר אוי לו למלך שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם (ברכות ג.). מאי אוי. אלא תא חזי, תרין שמהן קדישין אינון כללא דכלא, ואלין הוי"ה ואהי"ה, דא דלגו ודא מלבר. ובכלא הוי"ה ואהי"ה אינון מקורא דכל שמהן. בזמנא דחובא גרים תרין ו"י דהויה אסתלקו. לגבי מאן. אלא לגבי א' עלאה. ודא רזא עלאה. תא חזי, ההוא עתיקא קדישא איהו שרשא דכל דרגין, דכלהו דרגין נפקין מיניה. וכגונא דאיהו אניע להו מלגו, הכי אינון עבדין עובדין. ובשעתא דמסתלקן דלא למעבד, לאן אתר מסתלקן. אלא לגבי מקורא עלאה דנפקו מיניה ודא א'. כלא איהו או"י:

ולזמנין דאסתלקו א"י מאהי"ה י"ו מהוי"ה כלא איהו אוי. אלין, תלת אתוון דאסתלקו. ואשתאר ה"ה ה"ה, דאתמר ביה הלילו הה ליום (יחזקאל ל ב). ולזמנא אסתלק י' מאהי"ה וי' מהוי"ה ואשתאר אה"ה הו"ה, כגון הוה על הוה (שם ז כו). אבל הכא אוי ודאי, דא ו' דאסתלק בקדמיתא לבתר י'. ורזא דא ולא אבוא בעיר (הושע יא ט) לא אבא בירושלים של מעלה עד שאבא וכו' (תענית ה.). אמאי. אלא אוי למלך שהגלה את בניו, דבנין אינון דגרמים חיבורא דקודשא בריך הוא ושכינתא, דאינון מ"ן דשכינתא. וכיון דאלין לא קיימין חיבורא לא אשתכח. בגין כך אוי למלך שהגלה את בניו, דאין מלך בלא עם. דאין מלך בלא מלכות ואין מלכות בלא עם. ולקבל דא אוי לבנים שגלו מעל שלחן וכו', דכיון דקיימין לבר משכינתא דאיהי שלחן, קודשא בריך הוא אשתכח רחיק מינייהו. אבל לזמנא דאתי בונה ירושלים ה' וכו' (תהלים קמז ב). במאי בונה. אלא רזא דא וכל בניך (ישעיה נד יג) אל תיקרי בניך אלא בוניך (שבת קיד.). דישראל אינון בנינא ממש דשכינתא. בגין כך בונה ירושלים ה' בקדמיתא. כדין נדחי ישראל יכנס, לאהדרא להו לאתרייהו:

ועוד, הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוק, דא שמא קדישא כסותא דנשמתא (זח"ב צו ע"ב). דביה לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה (שמות כא ח). דבגינה סטרא אחרא לא יכלין לאתקרבא לגבה. ומאן דאיהו בחו"ל סטרא אחרא שלטין על נשמתיה כמאן דלית ליה אלוק. ולזמנא דאתי כי הלבישני בגדי ישע (ישעיה סא י). ובגין חובא דעגל כתיב ויתנצלו את עדים מהר חורב (שמות לג ו) ודא לבושא דאתמר. ולזמנא דאתי כי הלבישני בגדי ישע, דא לבושא דאתמר. כחתן יכהן פאר, דבזמנא דחובא גרים כתיב וידעו כי עירומים הם (בראשית ג ז) לעילא ולתתא. ובזמנא דפורקנא, כי הלבישני בגדי ישע לתתא. כחתן יכהן פאר לעילא. כדין כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' (ישעיה סא ט) זרע דגרמין משיכו דברכאן לעילא ממלכא קדישא ודאי. כל רואיהם יכירום, בנהורא עלאה דאתנהיר עלייהו מגו יחודא עלאה. "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" ודאי. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ועלמא דאתי:

קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, רעיא מהימנא אנת איהו דכתיב בך כי קרן עור פניו בדברו אתו (שמות לד כט) דא נהירו דנהירא עלך מגו יחודא עלאה. ואיהו שיורא דדיו דאשתאר בקולמוס דאעבר על אנפך (תנחומא תשא). דבשעתא דהוו נכתבין אינון מילין דאוריתא גו ספרא עלאה, דכתיב ויכתב ספר זכרון לפניו (מלאכי ג טז) הוה צדיק דאיהו קולמוס, כתיב להו בדיו דנפיק מחכמה. ומאי דאשתאר מההיא כתיבה אתיהיב לך, דאנת איהו דמסרת נפשך למותא כמה זמנין בגין ישראל. ובגין דא יחודא קדישא על ידך אתיחד תדיר. ובזמנא דחבו ישראל בעגל אמרת קמי מלכא ואם אין מחני נא וכו' (שמות לב לב) ודא לכל היד החזקה. דא

ספר תיקונים חדשים – תיקונא תלתין ותשע

"ולכל היד החזקה" ודאי דכיון דחמת דסטרא אחרא אתתקפת עלייהו דישראל בחובא דעגל, מסרת נפשך למותא בגינייהו. ובחילא דא אפיקת להו מגוה, בגין כך סלחתי כדברך (במדבר יד כ). "ולכל המורא הגדול", בזמנא דחבו במרגלים, דכדין אצטריכו למימת במדברא. אמאי. אלא בגין דאפיקו שום ביש על ארעא. וכמה זינין מסאבין אתערו בההוא זמנא לשלטאה על ארעא בגינייהו, בגין כך אצטריכו אינון למימת תמן, דכתיב ופגריכם אתם וכו' (שם שם לב). בגין דכלהו אינון סטרין דיתערו, ישתארון במדברא כפיתין תחותייהו, דאינון הוו דאתערו לון. ובמותא דלהון אינון אצטריכו לאכפיא לון תחותייהו:

ואנת בכל זמנא דהוו אזלין במדברא אתקיפת עלייהו. דכמה קרבין הוו מזדמנין לגבייהו, בכמה סטרין, מכלהו זינין בישין. אי לאו דחילו דילך, דביה נטרת להו מ' שנין, ולא אתגברו עלייהו. ועוד, אנת נמי מיתת במדברא ותמן אתקברת, בגין דמינך ידחלון יתיר מכלא, כלהו אינון סטרי מסאבותא, דלא יתתקפון על עלמא. ואנת תייתי לשאר מיתי מדברא לעלמא דאתי בהדך. ובגין מלין אלין כתיב בך לכן אחלק וכו' תחת אשר הערה וכו' ואת פושעים וכו' (ישעיה נג יב). וקבורה דילך דאתמר בה ולא ידע איש את קבורתו (דברים לד ו) דהא מתמן אסתלקת לאתר אחרא עלאה, בגין כך לא ידע איש את קבורתו. אבל תמן אתקברת בקדמיתא לאכפיא קליפין ודאי. זכאה חולקך:

קם אברהם סבא חסידא ואמר, ר' ר' הא השתא איהו שעתא לאהדרא עטרה ליושנהא מאן יושנה. אלא כמה דאמר ואכלתם ישן נושן (ויקרא כו י) דא ההוא דכתיב ביה ועתיק יומין יתיב (דניאל ז ט). אבל תא חזי, תרין אינון, חד עתיקא קדישא וחד עתיק יומין. לקבל דא ואכלתם ישן, מסטרא דעתיקא קדישא. נושן, מסטרא דעתיק יומין. אמאי נושן. אלא דמסטרא דיליה טמיר איהו מכלא. אבל בגין דאתכסי לתתא בההוא עתיקא קדישא, אקרי הכי עתיק יומין. בגין כך ישן נושן ודאי. ובהו אצטריך לאהדרא שכינתא דאיהי בגלותא, כגונא דעבדו אנשי כנסת הגדולה (יומא סט ע"ב). ורזא דמלה הגדול הגבור והנורא. ואי תימא מאי האי לגבי האי. אלא הכא רזין עלאין למארי חכמתא דידעין למיהך בארחי רזין דלעילא באורח מישר. תא חזי, ההוא סתימא דכלא שרי במטלנוי לנחתא לתתא. ורזא תחלת המחשבה סוף המעשה. ושכינתא איהי סוף המעשה, דקיימת לדברא עלמין. ומקדמיתא כלא לגבה אשתער ודאי. שירותא דכלא בתלת רישין אשתכח, ושכינתא אשתרשת הכא ברזא דא. ורזא דכלא א' יו"י, ימינא שמאלא ואמצעיתא. מסטרא דא שכינתא איהי ש' בתלת רישין. ומסטרא דלתתא איהי ש' בד' רישין. ורזא דמלה (בראשית ב י) ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. דמסטרא דלעילא ונהר יוצא מעדן. דא רישא עלאה. נהר דא רישא תנינא. להשקות את הגן דא רישא תליתאה. דכלהו דרגין כמה דמתחברן הכי אשתמודען דא לגבי דא. בגין כך קדמאה עדן, תנינא נהר, תליתאה גן. ושכינתא כלילת כלא לתתא. לבתר מסטרא דילה והיה לארבעה ראשים, דאיהי ד' רביעאה לתלת:

אבל תא חזי, רזא דכלא, דכיון דעתיקא קדישא בתלת רישין אשתכח, הכי כלא לתתא אשתכח הכי, ואינון אבא ואימא ודעת. לקבל דא חסד גבורה תפארת. הא הכא אשתלימו דרגין לאתגלאה. כדין שכינתא קיימת באתרה, וכלא אתקשר בה, ואיהי אשלימת סמכא תחותייהו ואינון ד'. כדין והיה לד' ראשים. אשתכחת שכינתא קשורא דכל דרגין משירותא דכלא עד סופא דכלא. ואיהי אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד). דבשעתא דאתחברת לתתא בחסד גבורה תפארת, מתמן סלקת דרגא בתר דרגא עד דאתקשרת בתלת רישין דאתמרו. כדין מתמן אפיקת מזונא לעלמא. ורזא דא ממרחק תביא לחמה (שם לא יד) ודא אבן דסלקין לה עד אין סוף. ואתמר בה מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו (תהלים קיח כג). מאי מאת ה'. אלא בזמנא דאתחברת שכינתא בחסד גבורה תפארת לתתא, בתפארת בקדמיתא ומיניה בחסדים וגבורות. ורזא דא מאת ה'. מה' לא כתיב אלא מאת ה', ואלין חסדים וגבורות. כדין מתמן סלקת דרגא בתר דרגא עד ההוא אל"ף עלאה, ואתהדרת איהי כגונא דא פל"א. בגין כך היא נפלאת בעינינו. ובגלותא אתחזי דאתפרשת מאינון דרגין. אבל אנשי כנסת הגדולה אהדרו לון לאתרה, לאתחזאה דאף על גב דאיהי בגלותא לא אתפרשת מלעילא לעלמין. אלא בגלותא קיימת כמה דאצטריך בגלותא. ובפורקנא כמה דאצטריך לפורקנא. כלא לפום זמנא:

כדין ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו (ויקרא כו י) דא חדתותא דנהורא דאתחדש בכל יומא, דאתמר ביה המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ומטט' בשעתא דנטיל ליה לאפקא לעלמא, אתמר ביה (אבות ד ב) יש קנקן חדש, דאתחדש בנהירו חדתא. מלא ישן, דא נהירו דעתיקא. וסטרא אחרא איהו אל אחר דאסתרס ולא עביד איבין (זהר ח"ב קג.) ואתמר ביה וישן שאפילו חדש אין בו. דאפילו בשעתא דנפיק האי חדש לאזנא לעלמא, אפילו מהאי לא נטלין חילא לאפקא איבין כלל. ואף על גב דמתזנן אינון נמי בתר שלימו דדרגין קדישין, עם כל דא כלא לא נטלין אלא ממאי דאתדחי מלגו לגבייהו. אבל לעילא וישן מפני חדש תוציאו, כגון הוציאי פירותיך. (תענית כד.) דההוא ישן אפיק איבין לעלמא ברזא דיליה ממש, בחילא דחדתותא דאתחדש ביה מלעילא ודאי:

ר' ר' ודאי שכינתא השתא איהו זמנא לסלקא לה ליושנה דא. בע' תיקונין אלין. דבהו תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך (תהלים טז יא). דשכינתא איהי בת שבע, ובזמנא דאנפין עלאין נהרין בה סלקת לשבעין. מאן אנפין. אלא אלין כתרי מלכא, כמה דאמר יאר ה' פניו (במדבר ו כה). במאי. אלא תודיעני אורח חיים, דא קבלה רזא דאוריתא מסטרא דעץ החיים דאתגליא השתא לעלמא בנהירו דע' תיקונין אלין. כדין אסתלק כלא בנעימו עלאה, דאתמר ביה ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו' (תהלים צ יז). ודא זוהר, "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל י כג). כדין נעימות בימינך נצח, לאסתלקא כלא בימינא ותורה אור (משלי ו כג). כדין נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב ב). זכאה חולקהון דישראל:

קם רעיא מהימנא פתח ואמר, ר' ר' ודאי השתא איהו זמנא לאהדרא שכינתא לבעלה בהאי חיבורא. דביה "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג), דא אור עלאה דביה אנהירת לה לשכינתא בגלותא. וביה תסק לה מגלותא בזמנא דפורקנא. בההוא זמנא מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (שם יא ט). דאתערותא דלתתא אתער אתערותא לעילא כגונא דיליה. ובגין אתערותא דאתער השתא בהאי אור, יתער אור לעילא מחכמה סתימאה לאתגלאה בעלמא. וביה יתפרקון ישראל פורקנא שלים:

קום אליהו נביאה מהימנא דאנת איהו דאתמר בך הנה אנכי שולח לכם וכו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג כג). דתוקפא דישראל באבהן דלהון תליא, דאינון קטרא עלאה דביה מתתקפין. ובזמנא דמתחברן ביה, אתמר כי מראש צורים אראנו ומגבעות וכו' (במדבר כג ט ובתנחומא שם). כדין יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו (מלכים א ח נז). אבל בסופא דגלותא אתמר תמה זכות אבות (שבת נה.). ובגין כך אנת תיתי בקדמיתא לאהדרא קטרא על קיומיה. בגין כך והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ובהדך יתערון כלהו אבהן עלאין, לאתערא תיקונא כדקא יאות. ואנת דמשי להו ידייהו, לאתערא מיין עלאין מסטרא דבינה, דאתמר בהו וזרקתי עליכם מים טהורים (יחזקאל לו כה). ואלין מיין נחתין על ידיהון לדכאה להו מעשו וישמעאל, וכדין יחודא אתתקן על ידייהו:

אבל בגין גלותא לא קיימין כחדא, דהא כיון דבנין לא אתחברן בהו, אינון נמי לא קיימין כדקא יאות. ובזמנא דאתי כלהו יתחברון בחיבורא חדא, אבהן ובנין כחדא, לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. ואינון נמי בחיבורא חד יקומון לחברא חיבורא עלאה חיבורא שלים. קומו דמיכי ארעא אתערו משנתכון, דאתמר בכו (ישעיה כו יט) הקיצו ורננו שוכני עפר. דא עפר דאתמר ביה ונחש עפר לחמו (שם סה כה) אלין דאתמסרו לאתקטלא בידא דסטרא אחרא, דקיימין תמן השתא לאתקנא אגרייהו [אצ"ל – מגוייהו] תיקונא שלי ושינה נפלת עליכון בגלותא, דאתמר בה ותרדימה נפלה וכו' (בראשית טו יב). השתא הקיצו ורננו, בכמה שירין ותושבחן לסלקא לעילא, אתון וכמה נציצין אחרנין בהדייכו, כי טל אורות ודאי. ודא שיר חדש דיתער בעלמא. שיר פכמ"מ (פשוט כפול משולש מרובע) (תיקו"ז תי' כ"א דף נ"א.) ברזא דשמא קדישא כדקא יאות. קום ר' אפתח מלין קמי שכינתא לאתערא תיקונא שלים כדקחזי:

קם איהו פתח ואמר, "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג) אלין צדיקיא דקיימין בעלמא, דגרמין לנהירו עלאה לאתפשטא בעלמא. דלעילא כתיב ונהורא עמיה שרא (דניאל ב כב). וחשוכא לא קאים אלא לתתא. ורזא דא (בראשית א ה) ויקרא אלהים לאור יום דא עלמא עלאה. ולחשך קרא לילה דא עלמא תתאה:

דבהו ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, דאף על גב דאשתכח חשך לתתא לעילא אור איהו. ובזמנא דאית צדיקיא בעלמא, נהירו דלעילא אתמשך לתתא. כדין העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט א). בגין כך "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג), לגלאה זיהרא דלעילא לתתא. ואי תימא דתיקונא דעבדין לגרמייהו לחוד עבדין. לאו הכי. אלא ומצדיקי הרבים ודאי. דהא זיהורא עלאה אתמשך לגבייהו, ומיניה פשטין פשיטו דכוכביא לכל סטר לזכאה בהו אחרנין. בגין כך ומצדיקי הרבים ככוכבים:

ועוד, רקיע ביה קיימין כוכבים ומזלות ודא צדיק. ומתמן נטלין כמה מלאכיא לאחתא מילין לעלמא כל חד בדרגיה. וישראל אתמר בהו אין מזל לישראל (שבת קנו.). דישראל בעמודא דאמצעיתא קיימין, ומזלן בצדיק, בגין כך שלטין עלייהו. דהא כמה דאתנהיר לגבי ההוא צדיק מעמודא דאמצעיתא, הכי נטלין אינון מילין למיעבד עובדא:

קם אליהו נביאה מהימנא ואמר ליה, ר' ר' והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה יד ז) דא ודאי איהו אור דילך דאתגליא בהאי חיבורא. דעד השתא במחשכים הושיבני (איכה ג ו) השתא והיה לעת ערב יהיה אור. בסוף יומיא בזמנא דפורקנא אתקריב. ביה העם ההולכים בחשך ראו אור גדול בהאי חיבורא. "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול" דא:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא ארבעין

"ולכל היד החזקה" דקודשא בריך הוא בעי השתא לגלאה גילויא דא בעלמא. דכמה סטרין אחרנין הוו בעיין לקטרגא ולעכבא. עד דאתער קודשא בריך הוא בתוקפיה ובעא ביה. בגין כך "ולכל היד החזקה". דהשתא איהו זמנא דאתמר ביה בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וכו' (דברים ד ל) דסטרא אחרא סתמת ארחין מכל צד. ועם כל דא קודשא בריך הוא בקע בה בתוקפיה ובעא דיתגלי נהורא דא בעלמא. ורזא כשחר נכון מוצאו (הושע ו ג) כהאי שחר דבקע גו חשוכא ונפיק, הכי בקע קודשא בריך הוא גו קליפין ואפיק נהורא. ואתמר ביה מי זאת הנשקפה כמו שחר (שיר ו י) מה השחר הזה יוצא ואפלה בורחת מלפניו, הכי בשעתא דבקע בקיעה דא גו קליפין, סטרא אחרא ערקת מקמיה ודאי ואתברת. ודא "ולכל המורא הגדול", ואיהו המאור הגדול מסטרא דלגו. דמסטרא דלבר את המאור הקטן לממשלת הלילה (בראשיתא טו) דא גלותא, ודא הלכה דאזלת בגלותא. אבל קבלה דאתקבילת ממלכא (עי' תיקו"ז תכ"א נ"ח ע"א) המאור הגדול לממשלת היום. וביה דודי שלח ידו מן החור (שיר ה ד) דכיון דבקע בקיעה דא אתגלי נהירו. כדין ומעי המו עליו, דכמה אינון דיתכנשון לאתקרבא למלכא בהאי חיבורא בשעתא דיתגלי להו. וכדין סטרא אחרא ערקת ואטמרת, עד דתתעבר לגמרי מעלמא. וכלהו תיקונין דאתתקנו לשכינתא יתגלון לזמנא דאתי. בגין כך היינו כחולמים (שם קכו א) דהא כדין יתחזון כמה תיקונין טמירין, דלא אתידעו ולא אתגלו, ויחמון כלא בהו כמאן דחמי חלמא דלא ידע מאי איהו:

כדין (תהלים נח יא) ישמח צדיק כי חזה נקם דא משיח בן יוסף, דאיהו ישרי במלה בקדמיתא. וקודשא בריך הוא לבתר יתער בתריה. כדין ישמח צדיק כי חזה נקם. לבתר איהו גופיה ישלים, פעמיו ירחץ בדם הרשע. כדין ויאמר אדם אך פרי לצדיק, דא אדם קדמאה. לצדיק דא משיח בן יוסף דסליק בתיקונוי כדקא יאות א'דם ד'וד מ'שיח. אך יש אלהים שופטים בארץ, אלין אלהים דקדושה בזמנא דיסתלקון לגבי אימא, דכתיב רומה על השמים אלהים וכו' (שם נז ו) וכדין יתברון קמייהו כל סטרין מסאבין. ואינון גופייהו ימחון לסטרין אלין בכמה מחאן, כמה דעבדו במצרים, כמה דאמר האלהים האדירים המכים וכו' (שמואל א ד ח). ורזא דא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו) נ' פלאות מסטרא דאימא ודאי:

בההוא זמנא ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב יא) דכלא אתכליל ביהו"ה ולית אחרינא דשליט בעלמא. בההוא זמנא (תהלים קמה יג) יהללו את שם ה' דא שיר דסליק כדקא יאות. כי נשגב שמו לבדו כמה דאתמר. הודו דא משיח בן יוסף. על ארץ ושמים, דאחיד בהאי ובהאי מסטרא דצדיק ודאי. כדין ביה וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו מסט' דאימא. הללויה דא שלימו דיחודא כדקא יאות. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא ארבעין וחד

"ולכל היד החזקה" בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני. דבקדמיתא כתיב (שמות יט ב) ויחן שם ישראל נגד ההר, וכדין אתכלילו כלהו ביחודא חד. ומשה עלה אל האלהים בכללא דכלא. וכמה סטרא אחרא הוו בעאן לקטרגא, ובאינון יומין דהגבלה אתברו קמי ישראל. ובזמנא דכתיב הגבל את ההר וקדשתו (שם שם כג) תחומין אשתוו לכלא. וסטרא אחרא נמי אשתקעת באתרה ולא נפקת, ואזדמנת לאתעברא מעלמא. כדין סליק משה בתוקפא לטורא. ודא "ולכל היד החזקה". וכד סליק הוו מלאכי השרת בעין לעכבא על ידוי דלא ייחות תורה לתתא. בההוא זמנא כתיב מאחז פני כסא פרשז עליו עננו (איוב כו ט). ודא זיו שכינה דאתפרש עליה, דביה אתתקף ענפא בשרשיה, לאשתמודעא דתיקונא דשכינתא בישראל תליא. כדין דחילו סגי נפל על כלהו משריין מקמי משה. בגין כך "ולכל המורא הגדול". זכאה חולקיה:

והא מט"ט שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' כתיב השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו (שמות יט יב) הכא רזין עלאין למארי חכמתא. וכל מלה דאוריתא הכי אית בה כמה רזין טמירין וגניזין. דכמה סגולאן כלילן בה כאוצר חד. ומאן דאתפתחת ליה אשכח כמה סתימין עמיקין, כל חד לפום דרגיה. ורזא דא יפתח ה' לך את אוצרו הטוב (דברים כח יב). דמסטרא דשכינתא אשתכח הכי, כלילן רזין בסתימו חד. ורזא דמלה יראת ה' היא אוצרו (ישעיה לג י). ואי תימא אוריתא איהי בדכורא. הכי איהו ודאי. אבל שכינתא איהי קשורא דכלא, יחודא דכלא, ובכל ספירה וספירה ובכל אבר ואבר תמן שכינתא. ומסטרא דילה אתקשרן מילין הכי. וכלא אתקשר בכללא חדא בשכינתא. בה והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות יט ה) דשכינתא לא אתיהיבת אלא לישראל. בגין כך רזין דאוריתא לישראל אתמסרו. אבל אומין עובדי עבודה זרה אתמר בהו לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום (תהלים קמז כ):

ובשכינתא אשכחן כל ישראל כמה רזין כל חד לפום חיליה. ורזא דא אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת (משלי ה יט). ורזא דא אהבים ה' זמנין אור דאינון ה' חסדים. ויעלת חן מסטרא דאימא. ורזא דא ג"ן סדרין דאוריתא וה' ספרין הא ח"ן. דדיה, דד יה, ואלין דדים דכיור. וי"ב דדים אינון לי"ב שבטין כל חד נטיל מדד דיליה, ועוד תלת אבהן כללא דכלא הא ט"ו, בגין כך דד י"ה. ורזא דא פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה (תהלים קיחיט). ותריסר שבטין סלקין ג' זמנין בשתא לבי מקדשא, לקבל תלת אבהן. ורזא דא ששם עלו שבטים שבטי יה (שם קכב ד.):

ובשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתמסרת להו אוריתא בכלהו דרגין דילה. ותמן אזדמנו כל ישראל וכלהו נשמתין, אפילו אינון דלא הוו עדיין בעלמא, תמן אזדמנו. וכלהו נטלו חולקא באוריתא כמה דאתחזי. ורזא דמלה פנים בפנים דבר ה' וכו' (דברים ה ד) דכמה אנפין אינון לאוריתא. ורזא דלהון בכללא דד' אתכלילו, דאתמר בהו ארבעה פנים. שכינתא דמות דכלה. והכי כל חד מישראל בדיוקנא חד מאלין ד' אצטייר. וכל חד הוה אתגליא ליה לפום אנפין דיליה. בגין כך פנים בפנים. וכל חד הוה אמר ישקני מנשיקות פיהו (שיר א ב). בגין כך תמן כל חד נטיל חולקיה, וכלהו מלאכי עלאי אזדמנו תמן. ורזא דא מלכי צבאות וכו' (תהלים סח יג) לאתתקנא כלא תיקונא שלים, ישראל מלגו מלאכין מלבר. ושכינתא מתתקנא בכל סטרין כדקא חזי:

ובשעתא דבעא קודשא בריך הוא למיהב אוריתא, סטרין אחרנין הוו בעיין לקטרגא. בההוא זמנא כתיב (שמות יט יב) השמרו לכם עלות בהר וכו'. הכא רזין דרזין לחכימי לבא. תא חזי, בההיא שעתא בעא קודשא בריך הוא לאתקנא עלמא תתאה כדקא יאות. ושנינתא נחתת לתתא לאתקנא ליה. בההוא זמנא כתיב (דברים לג ב) ה' מסיני בא וכו'. דהא בגין דא אתגליא תמן באתר דסטרא אחרא שלטת, לאכפיא לה. ותמן כניש כל טיבו מכל אומין, וכלא כליל לגו. בגין כך מסיני בא וזרח משעיר וכו'. אבל בגין דלא אתתקן מלה בקדמיתא אתחזיאת שכינתא לאתתקנא לתתא עד לא תסתלק לעילא. וישראל נמי בההוא זמנא לא סלקו בהדה, אלא לתתא קיימו בההוא זמנא. ומשה נמי כתיב ביה רד העד בעם (שמות יט כא) דכלא אצטריך לאתתקנא לתתא. כיון דישתלים תיקונא לתתא, כדין תסתלק שכינתא לעילא וישראל אבתרה. בגין כך השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו. ורזא דמלה בגין דתיקונא אצטריך לסלקא בההוא זמנא מתתא לעילא, ולא אתחזי סיועא מלתתא, בגין דלא אזדמנו להאי. בגין כך השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו. אלא לבתר כתיב במשוך היובל המה יעלו בהר, דהא כדין אתחזי דתיקונא אתתקן, וישראל סלקין אבתרה כדקא יאות. אבל בגין דישראל לא אזדמנו להאי, אצטריך דלא לשואה ידייהו בטורא בגין דלא תזדמן סטרא אחרא תמן:

ורזא דא עוזה דאתמר ביה כי שמטו הבקר (שמואל ב ו ו) ובגין דפשט ידיה מית. ורזא דא דכדין הות שכינתא נפקת מפלשתים, אבל בגין דלאו מגו תיקונא דישראל הוה, בגין כך לא אתחזי ליה לשואה ידוי בהאי, וכיון דשוי מית. וישראל במצרים כתיב ה' ילחם לכם ואתם תחרישון (שמות יד יד) בגין דלא אזדמן תיקונא לגבייהו. אבל עם כל דא לכלא משה אתקין. דהא בקדמיתא ומשה עלה אל האלהים (שם יט ג) ותמן אתקין מאי דאתקין. מתמן ולהלאה רד העד בעם. כדין קודשא בריך הוא אתקין איהו בתיקונא שלים. ודא לכל היד החזקה:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא ארבעין ותרין

"ולכל היד החזקה" דקודשא בריך הוא בעא בתוקפיה לאתקנא מלה. "ולכל המורא הגדול", דהא בשעתא דאשתלים תיקונא דחילו נפל על כל אומין דעלמא. ובשעתא דהוה דרגין עלאין מתגליין לתתא, כתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה וכו' (דברים ה כו) כדין אתלבשו בלבושא יקירא מסטרא דשכינתא. דביה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך (שם כח י). ואי לאו דחבו בעגל לא הוה אומה דשליט עלייהו. דבזמנא דקבילו אוריתא דחילו עלאה אלביש להו, ומיניה אתברו כל אומין ואתערבבו כלהו והא אתמר. אבל בשעתא דחבו, ויתנצלו בני ישראל את עדים וכו' (שמות לג ו). ולזמנא דאתי כי הלבישני בגדי ישע (ישעיה סא י). כדין וייראו גוים את שם ה' וכו' (תהלים קב טז). זכאה חולקהון דישראל:

והא רב המנונא סבא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני, כלהו עלמין אזדמנו תמן לאתתקנא בתיקונא שלים. ותיקונא תליא לתתא, הדא הוא דכתיב וירד ה' על הר סיני (שמותיט כ). ותא חזי, הכא אתמר לא ירדה שכינה למטה מעשרה ולא עלה משה וכו' (סוכה ה.). מלה דא קשיא איהי. אלא כלא רזא עלאה. כתיב זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם (בראשית ה ב). בזמנא דאתחבר חיבורא עלאה כלהו איברין מתחברן דא בדא. ורזא דמלה מקבילות הלולאות (שמות כו ה). דהא כל אבר ואבר שלימו דיליה איהו שכינתא. ובגין כך כלא אתקשר כחדא בחיבורא חדא. כדין ויקרא את שמם אדם. ודא עשרה רזא דיחודא ודאי דכר ונוקבא. ורזא דמלה ביום הבראם. מאי ביום הבראם. אלא ביום תליא מלתא ודא דעת, דלית לילה בלא יום ולית יום בלא לילה. בגין כך דכורא ונוק' שלימו חד. ודכורא אקרי אדם, אבל אדם כללא דדכר ונוקבא. בגין כך ביום הבראם דכליל חסדים וגבורות. בגין כך כללא דכלא דכר ונוקבא, ותמן מתקשרן כלהו עלמין עלאין ותתאין. ובכל אתר דאצטריך הכי אתגליאו קודשא בריך הוא ושכינתא. ובאתר דאינון אתגליאו כלא אתכליל תמן. כגונא דא בזמנא דנפקו ישראל מארעא כתיב נפתחו השמים ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א). דהא כדין תמן אתגליאו קודשא בריך הוא ושכינתא וכדין כלא אתקשר תמן. וכלא איהו לקשרא עלמין עלאין בתתאה, בגין סטרא אחרא דלא תתקף לאחרבא ליה. כגונא דא בזמנא דנפקו ישראל ממצרים, הכי אתגליא קודשא בריך הוא ושכינתא על הים בגין לאתקפא עלמא דכדין נפק מגו מסאבותא. כגונא דא לזמנא דאתי דכתיב ואמר ביום ההוא הנה אלהינו וכו' (ישעיה כה ט) לאתקנא עלמא תיקונא שלים. יתיר מכלא בטורא דסיני:

אבל תא חזי, בההוא זמנא כלא אתתקן ברזא דא דעשרה ודא חסדים וגבורות דינא ורחמי. ואלין עשרה דאתמר בהו לא ירדה שכינה למטה מעשרה. ואף על גב דנחתת לתתא, קודשא בריך הוא קאים בהדה תדיר. בגין כך לא ירדה למטה מעשרה, דהא לתתא קיימין אינון מסאבין. ומשה אף על גב דכלא אתגליא ליה, לא סליק לעילא מעשרה. על רזא דא כתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ כב) לאתחזאה דכלא חד:

ואלין עשר אמירן, רזא דדכר ונוקבא כחדא, בהו "ולכל המורא הגדול", הכא עשר אתוון, ה' לסטר חד, ימינא ושמאלא דא לקבל דא. בגין כך לא תעשון אתי אלהי כסף וכו', אלין ישמעאל ועשו דאינון מפרידין בין שש לשבע. אלא מזבח אדמה תעשה לי דא שכינתא. ובה לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, דא לילית חייבתא דאצטריך לאסתמרא מינה. ודא חרב היונה (ירמיה מו טז). דהא שכינתא אצטריך למהוי לה ברירא ונקיא:

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי ""ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול" אלין עשר אמירן.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא ארבעין ותלת

ודא "ולכל היד החזקה" אלין ה' אמירן דשמאלא. ולכל ה מורא הגדול אלין ה' אמירן דימינא. ורזא דא ה"ה ה"ה, מזה ומזה הם כתובים (שמות לב טו). ו"ו דא שיעורא דלוחות ששה טפחים, ברזא דא לוחות האבן מסטרא דשם ב"ן יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. יו"ד דא דיו, אש שחורה על גבי אש לבנה. אש שחורה דא כתר דאיהו אוכמא לגבי עלת כל העלות. ועוד, אש שחורה כתר ודא קמץ. אש לבנה חכמה ודא פתח. ועוד, אתוון אתקריאן מגו ספר, ודא שכינתא דאיהי ספר, ודא ספר תורה:

והא מט"ט שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' כתיב לפני שמש ינון שמו (תהלים עב יז). הכא רזא עלאה. תא חזי, ה' אור אינון לקבלייהו ה' חשך. דא ידא ימינא ודא שמאלא. כדין ותרם כראים קרני (תהלים צב יא). מתמן ולהלאה יהי אור ויהי אור (בראשית א ג). בההוא זמנא שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה (תהלים צח א) דא נהירו דחכמה סתימאה בכ"ב אתוון, דאתמר בהו ב"ך יברך ישראל ישימך אלהים כאפרים וכמנשה (בראשית מח כ). אבל נפלאות, נ' פלאות. ורזא ינון שמו אלין דגים דימא דלית עינא בישא שליט בהו, ורזא דא עינא פקיחא. דבאתר דעינא דא אשגח לית עינא בישא שריא תמן. בההוא זמנא הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו (תהלים צח א) דא משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. דבשעתא דאתחברן כחדא, ימינא שליט ומשיח בן יוסף אשתזיב ממותא. ורזא דא דגים שבמים. דלתתא אתחזיין אינון דמעין. באן זמנא. אלא בזמנא דלבא אתעציב. ורזא דא ויתעצב אל לבו (בראשית ו ו) דהא ללבא מטאן מילין. מאי ויתעצב. אלא בגין עצבון דאדם. ובזמנא דלבא דא אתעציב, נורא דליק תמן וסליק לעיינין. כדין עיינין אתלהיטו ודמעין אשתפכן לבר, ואלין מים מרים. אבל לעילא אית מיין עלאין מתיקין ובסימין דנגדין מההיא חכמה סתימאה. בהו כתיב רוחצות בחלב יושבות על מלאת (שיר ה יב). ורזא דא דגים שבים. ויוסף אתמר ביה בן פורת עלי עין (בראשית מט כב) ודא משיח בן יוסף לאשתזבא ממותא בנהירו דההוא עינא עלאה:

אי תימא מאי לפני שמש. אלא דא משה דאתמר ביה פני משה כפני חמה (ב"ב עה.). רזא דמלה זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם (שם הב). ורזא דא ן' פשוטה, דכר ונוק' מסטרא דאריך אנפין, לאתקיימא כלא ביחודא חדא לעלמין. ודא תיקונא דיתתקן בזמנא דמלכא משיחא. אבל לבתר כי מאיש לוקחה זאת (שם ב כז). כדין אתמר בה כלת משה (במדבר ז א) דאתיית לזמנין. ובה ויקחו לי תרומה (שמות כה ב) לאהדרא לה לבעלה, דאתמר בה בעל אבידה מחזיר על אבידתו (קידושין ב ע"ב). בגין כך לפני שמש ינון שמו, דתיקונא דמשיח אזדמן בקדמיתא. וכלא ברזא דנ', נ' פלאות:

בההוא זמנא (שמות כד יב) יענך ה' ביום צרה לשיזבא משיח בן יוסף ממותא. ישלח עזרך מקודש דא שכינתא דסלקת לאיתאה ליה חיים מלעילא מסטרא דחיי עלאי, ורזא קדש. וכלא בתיקונא לפום דרגין אתמשך. בגין כך ומציון יסעדך דא צדיק משיח בן יוסף. כדין יזכור כל מנחותיך לאתתקנא נוק' בדכורא ובהאי ישתזיב. ועולתך דא שכינתא דסלקת מגלותא. ידשנה בה' אור דימינא. כדין נרננה בישועתך בחדותא שלים ולא בבכיה. בגין עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו. ובמתן תורה לוחות האבן (שמות כד יב) ה"ה ימינא ושמאלא כחדא. ולזמנא דאתי (תהלים קיח כב-כג) אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, ב"ן ודאי, ימינא ושמאלא כחדא. כדין היא נפלאת בעינינו, בגין נ' פלאות, דתמן סלקת ואיתיאת חיי לתתא כמה דאתמר:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא ארבעין ותלת

והא אברהם סבא חסידא אתי פתח ואמר, ר' ר' ""ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול", אלין עשר אמירן ה' לימינא וה' לשמאלא בשם ב"ן ודאי. ה"ה הכא רזא אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיה מח יג). ורזא דא "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאל לז יז). דשם ב"ן ביה והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו) דמילוי איהו כפשוט כ"ו כ"ו. וא' איהי אחד, א' ואח"ד הא י"ד. בגין כך לאחדים בידיך. וא' איהי י'ו'י' ודא כ"ו, תרין זמנין אחד. ותרין ידין אינון יד במילוי יד בפשוט. ואינון יד הגדולה יד החזקה, ימינא ושמאלא. כל יד תרין זמנין אחד דאיהו כ"ו. בגין כך לאחדים בידיך בתרין ידין, תרין אחד כלא איהו ב"ן. ותרין זמנין י"ד אינון כ"ח, ודא כח דחכמה, כח מה, חכמה סתימאה, דתמן מקורא דתרין ידין אלין. וא' בה אתעבידת שכינתא אב"ן כגונא דא יוד קק ואו קק. ורזא דא אבן מאסו הבונים (תהלים קיח כב). וביה תרין זמנין יד, יהוה יוד הא ואו הא, יהוה יוד הה ואו הה. וביה איהי גן המלך בגן ספרין דאוריתא, ודא לוחות האבן. ותרין ידין אינון משיח בן דוד ומשיח בן יוסף לאתחברא כחד, תרוייהו בשיקולא חדא ימינא ושמאלא. ועוד, לוחות האבן מסטרא דחכמה ודא י', אבן. ותא חזי, רזא דכלא צירופי שמהן מתפרשן בכמה רזין עלאין, וכלא בשמא קדישא כללא דכלא תליא. ובקדמיתא מתפרשאן צירופין לע"ב ברזא דתלת אתוון ואינון ע"ב. לבתר שכינתא אשלימת כלא ליהוה ואינון י"ב צירופין. ורזא דא תריסר שבטין. ומצירופי תלת אתוון אינון ע"ב זקנים. אבל תרין אתמר בהו וישארו שני אנשים וכו' (במדבר יא כו). וכלא אצטריך ודאי לפום דרגין רזין עלאין:

והא רעיא מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני אתמר בהו והייתם לי סגולה (שמות יט ה). אית סגול כגונא דא ואית סגולה דא סגולתא כגונא דא, סגול מסטרא דתלת אבהן חסד גבורה תפארת, סגולה דא אבא ואימא ודעת דא מזלא דביה אתכלילו. ורזא דא דכדין סלקו ישראל לדרגין עלאין עד אריך אנפין ודאי. ומסטרא דא אתיהיב להו אוריתא בקדמיתא, ובה לוחות האבן. תא חזי, דבההוא שעתא הוו תרין מאורות גדולים שוויין כחדא, ועם כל דא לא אשתלימת מלה. מאי שלימו. אלא דישראל הא צריכין לאקמא שלימו כדקא יאות. דשכינתא כבר סליקת עד כתר, ואשתכחת בשיקולא חדא בהדי בעלה. ורזא דא כתר, ביה תרין מאורות הגדולים. אבל מסטרא דלתתא, המאור הגדול המאור הקטן. ומסטרא דא אתיהיבת אוריתא בקדמיתא כמה דאמינא. תא חזי, בגין דא לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן (מכילתא בשלח יז) דכתיב ביה למען אנסנו הילך בתורתי וכו' (שם טז ד). דנהמא מסטרא דלתתא, בגין כך נפיק מגופא. אבל מן מסטרא דלעילא דלית תמן פסולת, בגין כך נבלע ברמ"ח אברים. ובגין דא מן אצטריך בקדמיתא, למיהב אוריתא:

אבל תא חזי, מה כתיב ויסעו מהר ה' (במדבר י לג) דלא בעו לאתקיימא בתיקונא דא, דאיהו תיקונא עלאה יתיר מכל בני עלמא. ובמן אתמר ונפשנו קצה בלחם הקלוקל (שם כא ה). כדין נחתו לתתא למיהוי כשאר בני עלמא. ובעגל אמרו (שמות לב ד) אלה אלהיך ישראל, אלה לתתא ולא לעילא. אשר העלוך מארץ מצרים הכא ו', דברזא דא נפקו ממצרים, והא אתמר כגבור על הים, ומהכא תליין סטרא אחרא באתפשטותא דדרגין. ובגין דלא אקימו ישראל תיקונא כדקא יאות לא אשתלים תיקונא. אבל לזמנא דאתי נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב ב) דא כתר עלאה. כדין והיה אור הלבנה כאור החמה (שם ל כו) ודאי. בההוא זמנא אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי דא שכינתא. אין דא עתיקא קדישא. מאי יבא. אלא הכא רזא עלאה כמה דאמר אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי (שיר ד ח):

תא חזי, שכינתא ודאי קשרא דכל דרגין איהי, דבה תחלת המחשבה סוף המעשה. וכלא אתקשר הכי מרישא דכלא עד סופא דכלא. ושכינתא הכי איהי קישורא דכלא. בגין כך מאין יבוא עזרי, דא אין כתר עלאה דמתמן שראת שכינתא לקשרא קשרין. ורזא דמלה אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד). ודא אבן דסלקין לה עד אין תכלית. דהא כלא בשיעורא דא אשתערו כלהו דרגין. ורזין אלין אתמסרו למאן דידע למיהך בארח רזין עלאין כדקא חזי:

תא חזי, עם כל דא דשכינתא איהי כללא דכלא, בזמנא דמשירותא דכלא אתכלילת עד סופא דכלא, כדין אזדמנת למהוי בת זוג למלכא ודאי, והכי אתחזי. ורזא דא אתי מלבנון כלה, אף על גב דאיהי עד אין סוף סלקת, יחודא דילה בבת זוגה, אתי מלבנון תבואי. בגין כך עזרי מעם ה' דא אימא דקיימת עם ה', ואיהי דעבידת שמיא וארעא, דהא איהי בניאת לה בנינא כדקא יאות לאתחברא ביה במלכא:

תא חזי, בזמנא דתסלק שכינתא עד ההוא כתר עלאה, דכתיב בה נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, כדין אבתרה יתתקן עלמא תיקונא כדקא יאות. בההוא זמנא (תהלים קכא ג – ח) אל יתן למוט רגליך דא משיח בן יוסף. אימתי. אלא בזמנא דאל ינום שומרך דא עתיקא קדישא, דביה (שם לג יח) הנה עין ה' אל יראיו דא משיח בן יוסף וכלהו דתליין ביה, למיחלים לחסדו. דהכי אתחברו לעילא ימינא ושמאלא כחדא. ולתתא "והיו לאחדים בידיך" לאשתזבא משיח בן יוסף ממותא, בחיבורא דאתחבר ביה במשיח בן דוד. ורזא דא הנה לא ינום ולא יישן. דלתתא קיימין נימין שערי על עיינין, ובגינייהו אסתתמן עיינין לזמנין. אבל לעילא לא ינום ולא יישן, דעינא פקיחא איהו תדיר. אמאי. אלא בגין שמאלא דאתהדר לימינא. כדין ה' שומריך למשיח בן יוסף. ה' צלך על יד ימינך דא משיח בן דוד. יומם השמש לא יככה דא חסד עלאה דאתפשט בכל דרגין לאתקנא לון. כדין יומם אתתקף בשמש לבסמא כלהו דינין בזמנא דאיהו שליט. וירח כגונא דא ברזא דיומם אתתקף, דאתמר ביה והיה אור הלבנה כאור החמה. כדין ה' ישמרך מכל רע דא גוג, בזמנא דיתחברון כלהו מסאבין אבתריה, ישמור את נפשך. ה' ישמור צאתך, במפקיה לאגחא קרבא מגו ירושלים. ובואך, בזמנא דיהך גו קליפין לתברא לון. כדין תיקונא אשתלים לעלמין, מעתה ועד עולם ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא ארבעין וחמש

קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, ר' ר' זכאה חולקך דרזין עלאין דמארך אתגליין לך. "ולכל היד החזקה" דא זעיר אנפין. "ולכל המורא הגדול" דא עתיקא קדישא. ורזא דא ה' הוא האלהים (מלכים א, יח לט). ה' בעתיקא. הוא האלהים בזעיר אנפין. דבההיא שעתא סליק זעיר אנפין לגבי עתיקא קדישא. בההוא זמנא (שמות יט ה – ו) והייתם לי סגולה בנוק'. ואתם תהיו לי בזעיר אנפין. ממלכת כהנים וגוי קדוש באריך אנפין. ודא כהן גדול דמיניה תליין ח' בגדים לתתא. דד' קדמאין אינון ד' אותיות הוי"ה חדא. ותרין אחרנין נפקין מינה, ואינון בח' אחרנין. קדמאין אינון שרשא. תנינין נפקין מגו קדמאין:

בההוא זמנא אתמר בישראל (דברים לג כט) אשריך ישראל מי כמוך. דמלאכי השרת מאבא ואימא נפקין, ישראל מזעיר אנפין ונוקבא. בההוא זמנא זעיר אנפין ונוקבא סלקו עד עתיקא קדישא וישראל סלקין אבתרייהו ואינון לעילא ממלאכי השרת. ורזא דא עם נושע בה' סלקין בסליקו דיליה. מג"ן עזרך, דא שכינתא דאתתקנת ברזא דתלת א"ל דלעילא. ואשר חרב גאותך דא לימינא ודא לשמאלא. וחרב דא רי"ו. ובגין דסלקו לעילא מאבא ואימא אתמר בהו מלכי צבאות ידודון ידודון (תהלים סח יג). דישראל לעילא ומלאכי השרת לתתא. רזא דכלא יו"ה, ודא תיקונא כדקא יאות, תיקונא דאתתקן בתלת קטרין דמהימנותא:

ובזמנא אחרא אתמר הו"י גוי חוטא (ישעיה א ד) דכלא אתהדר לאחורא, ה' לגבי ו', ו' לגבי י'. הכא תליא רזא דגלותא ופורקנא ה' סלקת בו', ו' אתחבר בה', כלא סליק בי' לאתקנא דרגין, תיקונא בתר שלטנו דחייבין קאים. אבל בזמנא דתיקונא יו"ה. ה' בתרין אתפרשת, שכינתא עלאה שכינתא תתאה, ודא יוה"ה תאומים סיון. ושבת דא ענ"ג, ע'דן נ'הר ג'ן, תלת קטרין אלין דאתמרו. ועד לא אתיהיבת אוריתא בשבת אתפקדו (סנהדרין נו ע"ב) לאתתקנא בתיקונא דא. כגונא דא דינין במרה איפקוד ודאי לתרכא סטרא אחרא מינייהו.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא ארבעין ושית

ועוד "ולכל היד החזקה" דא תוקפא דשכינתא. דבגלותא חלשא הות. ובזמנא דתיפוק מגלותא אתמר בה נותן ליעף כח (ישעיה מ כט) לאתתקפא בדרגהא כדקחזי. "ולכל המורא הגדול" רזא דכתיב שמחנו כימות עיניתנו (תהלים צ טו). דכל ההוא נהירו דאתגרע מישראל בגלותא כלא יתגלי ברגעא חדא ודא "ולכל המורא הגדול" ודאי:

בההוא זמנא (שם צח א – ג) מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. מזמור מאן אמר ליה. אלא דא רוחא קדישא, רוחא דנפיק מחכמה סתימאה למישרי על מלכא משיחא, איהו יימר מזמור דא. ודא שירו לה' שיר חדש דא חדתותא דכלא. ודא כי נפלאות עשה מסטרא דחכמה סתימאה פלא עלאה. הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו דא ימינא ושמאלא תרין משיחין. בההוא זמנא הודיע ה' ישועתו. מאי רזא. אלא שכינתא ה' סתומה בגלותא, והכי אצטריך בגין חויא בישא דרדיף אבתרה. ומרגלים הוציאו דבה על ארעא קדישא. מהו דבה. אלא דא לילית חייבתא. בגין דאמרו (במדבר יג לב-לג) ארץ אוכלת יושביה היא בגין סטרא אחרא דשלטת תמן חס ושלום. ושם ראינו בני ענק לאחזאה כאלו האי אתר אתיהיב להו תמן. אבל כלב, ויהס כלב (שם שם ל). מאי ויהס. אלא רזא דמלה נאלמתי דומיה (תהלים לט ג) דא שכינתא. דבגלותא איהי יונת אלם (שם נו א) ודא פ' סתומה, דהכי אצטריך שושנה דלא אתפתחת אלא לבן זוגה. ורזא דמלה הס כל בשר מפני ה' (זכריה ב יז). דשכינתא איהי אדנ"י ודא היכל, בזמנא דאיהי היכלא למלכא. אבל בזמנא אחרא איהי הס, ודא יונת אלם. בגין כך ויהס כלב, דהא רזא דא אחזי להו ודאי, דשכינתא פה סתומה איהי בגלותא ולית רשו לנוכראה לאתקרבא תמן ודאי. ולזמנא דאתי ופתחון פה למיחלים לך, דא פה פתוחה בכמה שירין בכמה תשבחן לגבי מלכא, ודא שיר חדש. כדין הודיע ה' ישועתו. דעד השתא בגלותא הות שחורא ודאי, דכתיב בה אל תראוני שאני שחרחורת (שיר א ו) ויקרא דילה לא אשתמודע בין חייבא. כיון דנפקת מתמן, כדין הודיע ה' ישועתו:

וכדין לעיני הגוים גלה צדקתו. ורזא דא כי עין בעין יראו וכו' (ישעיה נב ח) תא חזי, השתא חיבורא עלאה בטמירו אזדמן, בגין דלאו לאסתכלא תמן מסאבא. אבל בההוא זמנא כלא יתתקן בתיקונא שלים, ולית דחילו מכלא. כדין גלה צדקתו ודאי:

בההוא זמנא זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל. דא רזא, זכר חסדו, חסד דאתמר ביה בגלותא השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב ג). וכל חסד דא דאתגרע מינייהו בגלותא, כלא יתהדר להו כחד בפורקנא. ועוד, ואמונתו, רזא דא הזורעים בדמעה ברנה יקצורו (תהלים קכו ה). דבגלותא כמה תיקונין עלאין זרעין ישראל בההוא חקלא עלאה ולא אתגליין בגין גלותא. אי תימא דאתאבידו. חס ושלום אלא קודשא בריך הוא נטר להו לעילא וכלהו יצמחון לזמנא דאתי ויקצרון להו. דכתיב בהו כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח (ישעיה סא יא). כדין ואמונתו לבית ישראל:

בההוא זמנא ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו (תהלים צח ג). הכא רזא עלאה, דכמה אינון בתי כניסיות ובתי מדרשות דבחוץ לארץ, דתמן אתקינו ישראל כמה תיקונין עלאין. ואתמר בהו ונשאר גם הוא לאלהינו (זכריה ט ז) ואוקמוה (מגילה ו.). ומאי דבקדמיתא ארעא קדישא לחוד הות מנהרא בנהירו עלאה, בזמנא דפורקנא כלהו תיקונין יתתקנון בגילויא שלים, ומתמן יתגלון באינון אתרין דתמן אתעבידו. וכדין נהירו דקדושתא יתנהיר בהו אף על גב דאינון לבר, ובדא יתתקן כל עלמא בגין כך ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו ודאי. דבכל סטר עלמא אתגליאת, בגילויא דנהורא דאתפשט תמן כמה דאתמר. זכאה חולקהון דישראל.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא ארבעין ושבע

"ולכל היד החזקה" דא דאתמר בה (זכריה ב ט) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. "ולכל המורא הגדול" הדא הוא דכתיב ולכבוד אהיה בתוכה. דשכינתא בגלותא פרשת גדפהא על ישראל בנהא לנטרא לון נטורא מכל סטר. לקבל דא לאחזאה יקרא דילה לזמנא דאתי, וחביבותא דמחבב לה מלכא, איהו יקום כגונא דא פריש גדפוי ומסחר לה, כמה דסחרת להו איהי לישראל:

ותא חזי, ישראל כיון דהוו בגלותא אי תימא דאשתבקו מסטר קדישא. לאו הכי חס ושלום. אלא תא חזי, דהא הכא כתיב (תהלים קלד א-ג) שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים וכו'. מאן עבדים. אלא ישראל בגלותא אינון עבדים, דבפולחנא תליין עובדין בהו. ורזא דא כעיני עבדים אל יד אדוניהם כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו (שם קכג ב):

תא חזי, אית עבדים ואית עבדים. מלאכי אינון עבדים, ואתמר בהו הן אראלם צעקו חוצה (ישעיה לג ז) דהא לבר קיימין. והכי בגלותא קיימין לבר, אזלין בתר שכינתא. אבל ישראל אף על גב דאינון בגלותא לא משתבקן מלגו, אלא מלגו אינון מתדבקין תדיר. ורזא דא העומדים בבית ה' בלילות אלין גלוותא, דאף בההוא זמנא אינון קיימין לגו, בבית ה' ודאי:

תא חזי, דודאי כל מאי דעביד קודשא בריך הוא לישראל לטיבותא דלהון איהו. ורזא דא אודך ה' כי אנפת בי (שם יב א). דישראל בזמנא דאינון בגלותא שכינתא אתדבקת עלייהו יתיר, בגין לשזבא להו מגלותא. וכלהו שאר דרגין הכי נמי מתדבקן עלייהו בדביקותא שלים, יתיר ממאי דעבדו בקדמיתא, ואף על גב דכלא בסתימו. אבל בזמנא דפורקנא אי תימא דההוא דביקותא לא אשתכח. לאו הכי. אלא כלא דאשתכח בגלותא לא אתפסק בפורקנא, אף על גב דלא הוה אצטריך, אלא לאוספא נהירו על נהירו חדותא על חדותא. אודך ה' כי אנפת בי ודאי:

תא חזי, דהא בגלותא נטלו ישראל חילא לאתקנא תיקונין עלאין, מאי דלא הוה להו חילא אי לא קיימו בגלותא. דהא בההוא דביקותא דאצטרך לנטרא להו, אתתקפו יתיר ודאי. ודוד אמר הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות. דהא בגין דא יכלין לאתקנא תיקונין עלאין יתיר. ומאי אינון. אלא שאו ידיכם קדש. תא חזי, בגלותא רזא דשינתא איהו, דכתיב ותרדמה נפלה על אברם (בראשית טו יב). ודא זמנא דאתמר ביה ומאיר לאישון בת עין ודא ע"ב דנהיר לב"ן ואתמרא כגונא דא בגלותא עתיקא קדישא נטר לה לשכינתא. דמלכא לעילא אסתלק ואוקמוה. ובחילא דא אתתקפת שכינתא תקיפותא סגי דלא יתפרש מינה אפילו בפורקנא. ורזא דא שאו ידיכם קדש דא קדש עלאה ודאי. וברכו את ה' אלין קודשא בריך הוא ושכינתא, ודא בתרין משיחין דמתחברן כחד, ברזא דלעילא ודאי, "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאל לז יז). כדין יברכך ה' מציון. מאן אתר נהירו דתיקונא יפוק לעלמא. אלא מציון ודא בית המקדש דביה ולכבוד אהיה בתוכה (זכריה ב ט) ליקרא דילה ממש. דהא בכל אינון תיקונין דאתתקנת בגלותא אתחבר בה מלכא בפורקנא. ולכבוד אהיה בתוכה, לכבוד ודאי. "ולכל המורא הגדול" גילויא דנהורין עלאין דעלאין. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ועלמא דאתי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא ארבעין ותמניא

"ולכל היד החזקה". הא אדם קדמאה סבא דסבין אתי פתח ואמר, ר' ר' "ולכל היד החזקה" אלין דאתמר בהו וקוי ה' יחליפו כח (ישעיה מ לא) דאתמר בהו נותן ליעף כח (שם שם כט) אלין צדיקיא דיהון בעלמא בזמנא דפורקנא, דבהון יתתקן עלמא ויתתקף ממאי דאתחלש בגלותא. אבל "ולכל המורא הגדול" אלין מתין דיקומון מעפרא. ואי תימא אמאי יקומון. אלא בגין לאתערא כלהו מלין קדמאין דהוו כבר. כמה עקתין דעברו על ישראל. דכדין יקומון כל אינון דאתקטלו מאומין דעלמא. וכלהו דקטלו לון מלכין, דגזרו כמה שמדות על ישראל. וכלא לאתערא דרגין עלאין למעבד נוקמין באינון חייביא. ורזא דא יחיו מתיך וכו' וארץ רפאים תפיל (שם כו יט) אלין עמלקים דיתמחון מעלמא. במאי. אלא באתערותא דיתערון אינון מתין דיקומון לזמנא דאתי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא ארבעין ותשע

ועוד, "ולכל היד החזקה" דא ודא בית המקדש שלמטה. "ולכל המורא הגדול" דא בית המקדש שלמעלה:

בזמנא דיתחברון תרוייהו כחד. בההוא זמנא כתיב (תהלים קכב א) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. דבגין ההוא עלאה דאשתכח תמן, אפילו אינון מלאכי עלאין יהון מתכנשין ואתיין ביה ודאי:

תא חזי, כתיב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. הם לא כתיב אלא היו. דישראל אף על גב דהוו בגלותא, לא נפקו מאינון תרעין עלאין קדישין. ואדרבא בהו אתתקפו יתיר, לאתתקנא לבתר בתיקונא שלים, בגין כך היו. ולזמנא דאתי ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו בתרי בתי מקדשות עלאה ותתאה (עי' תענית ה.). בגין כך ששם עלו שבטים אלין שבטין דלתתא. שבטי יה עדות לישראל אלין שבטין דלעילא, וכלהו משריין קדישין. כי שמה ישבו כסאות למשפט אלין תרין בתי מקדשות דאמינא:

אבל הכא רזא דכתיב עד די כרסון רמיו (דניאל ז ט) ואוקמוה (חגיגה יד.) חד לדין וחד לצדקה. וחד אמר חד לקודשא בריך הוא וחד לדוד. וכלא איהו קשוט. דתרין בתי מקדשות כחדא יהון, פנימאה לקודשא בריך הוא, רתיכא לכלהו דרגין עלאין וקישורא דלהון. בראה לאפקא נהירו מלגו לבר. למאן נפיק. אלא לדוד. ודא מלכא דאיהו נטיל בקדמיתא ומפלג לכל עלמאא אבל חד לדין וחד לצדקה דמילין קיימין לגו יתיר. ואינון תרין לקבל תרין. לאה דא דין, דינא קשיא. וחד לצדקה דא רחל דינא רפיא. בגין כך כסאות למשפט דא חד לדין וחד לצדקה. כסאות לבית דוד חד לקודשא בריך הוא וחד לדודב מתמן ולהלאה שאלו שלום ירושלים למהוי בשלמה וניחא דכלא בתרין משיחין, דכתיב בהו "והיו לאחדים בידיך":

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמשין

"ולכל היד החזקה". קם סבא חדא פתח ואמר, ר' ר' זכאה חולקך דתיקונא עלאה סליק על ידך בע' תיקונין אלין, דבהו יתברון ע' רברבין קמי שכינתא. והכי כלהו אומין דלהון יפלון תחת ישראל לתתא. אבל תא חזי, "ולכל היד החזקה" דא אליהו נביאה מהימנא, דאתמר ביה (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה וכו'. ואיהו קאים לחברא כלהו ישראל במקוריהון, לאתתקפא כלא עילא ותתא. ורזא דמלה והשיב לב אבות על בנים ולב וכו'. "ולכל המורא הגדול" דא משה, דאתמר ביה יראה לגבי משה מלתא זוטרתי היא (ברכות לג ע"ב). ודא שכינתא דאיהי כלה דיליה, וליה אתחזי לאשראה לה בעלמא. דבגין כך איהו ייתי בפורקנא בהדי תרין משיחין לאתקנא ליה [אצ"ל – לה] לעלמא תיקונא שלים.
ספר תיקונים חדשים – תיקונא חד וחמשין

ועוד "ולכל היד החזקה" דא דא דו"ד י"ד דאתמר ביה ודוד מנגן ביד (שמואל א יט ט) דיתוב בפורקנא בהדי משיחא. דהא איהו כבר אתקין לה לשכינתא בכמה תיקונין עלאין, ובכמה קרבין דעבד בהדי אומין עובדי עבודה זרה ונצח לון. ובזמנא דאיהו ייתי, כמה אומין יתברון קמיה, לאתערא בתיקונא קדמאה דעביד בזמנא אחרא. "ולכל המורא הגדול" דא מלכא משיחא. דדוד איהו שירותא דתיקונא, משיח שלימו דיליה, והא אתמר.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמשין ותרין

ועוד "ולכל היד החזקה" דא ה' אצבעאן ה' דרגין עלאין כללא דמהימנותא. דכלהו יתתקפון בזמנא דפורקנא לאתגלאה בנהוריהון כדקא יאות. "ולכל המורא הגדול" דא יומא דדינא רבא. דכדין זמין מלכא לאתקנא עלמין תיקונא בתר תיקונא, לאתחדשא בחדתותא דלבתר.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמשין ותלת

ועוד, "ולכל היד החזקה" דא בזמנא דיתגלי מלכא משיחא. דכלהו נהורין עלאין יתגלון לתתא לאתקפא להו לישראל, דלא ידחלון באינון חבלין דמשיחא דזמינין למיהוי באינון י"ב ירחין. "ולכל המורא הגדול", דהא כלהו דרגין עלאין זמינין אינון לאתתקנא באינון י"ב ירחין, מגו אינון חבלין ודאי. ולבתר כלהו יתגלון בנהורא סגי ותקיפא. כדין אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' (דברים לג כט) שמא שלים בכל אתוון דיליהא כדין יפקון מגו גלותא בכמה עטרין תיקונין עלאין. וכמה קרבין יגיחון בהדי אומין עובדי עבודה זרה ויתברון לון לגמרי. וכלא בתיקונין אלין דאתתקנו מגו אינון חבלין דאתמרו. ולבתר כלא והיתה מנוחתו כבוד (ישעיה יא י). זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ועלמא דאתי:

קם אברהם סבא חסידא ואמר ליעקב ברא רחימא, קום השתא ואתער מילין קמי שכינתא. דהשתא ו' אתגליאת בך, דכתיב בה וזכרתי את בריתי יעקב (ויקרא כו מב). דיעקב אתמר ביה כי קטון הוא (עמוס ז ב) וישראל איהו גדול. אבל בזמנא דפורקנא ישראל יתגלי ודאי, דביה כי שרית עם אלהים וכו' (בראשית לב כט). ואי תימא דיעקב לא אתחזי. אלא יעקב גרמיה בתיקונא יתהדר בהאי ו' דאתגליא ביה. ורזא דא לא עתה יבוש יעקב וכו' (ישעיה כט כב):

קם יעקב בחירא ואמר, ודאי "ולכל היד החזקה" בזמנא דחבלין דמשיחא, דקודשא בריך הוא ושכינתא יתחברון כחדא ובהו יתתקפון ישראל. על רזא דא כתיב (שם א נה) ואשיבה ידי עליך. מאי ואשיבה. אלא בר מיד הנטויה בגלותא, ואשיבה ידי ודאי לאתקפא להו. ועוד, ואשיבה כמה זמנין, זמנא בתר זמנא. דכמה דרגין יתערון בההוא זמנא לאתתקנא. וכמה עקתין מטאן בגין דא לישראל עד דיתתקנון מילין. כדין יקרא לך עיר הצדק, במשיח בן יוסף מסטרא דשמאלא. לבתר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, במשיח בן דוד מסטרא דימינא. "ולכל המורא הגדול":

קם אברהם תנינות ואמר, ודאי כמה זמנין תתער יד החזקה, וכלהו יתחברון לאגחא קרבא לבתר בכלהו אומין בגוג רשיעא. ואתמר ביה (יחזקאל לט כא) ואת ידי אשר שמתי בהם. כדין (שם לח כב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם. דכלהו דרגין דעברו בדינא על ישראל חד חד כלהו כחדא יתחברון לקבל גוג רשיעא. וכל סטר אחרא יתעבר מעלמא בההוא זמנא "ולכל המורא הגדול", לבתר כלהו דרגין יתחברון כחדא לאנהרא על ישראל. כדין (ישעיה יא י) והיתה מנוחתו כבוד. זכאה חולקהון:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמשין וארבע

"ולכל היד החזקה" אלין חיון וכסא, דחיון אינון תרין דרועין ותרין רגלין דאינון י"ב פרקין. עמודא דאמצעיתא דא כסא. צדיק שרפרף דיליהא כלא איהו יד. "ולכל המורא הגדול" דא רקיע דעל גבי חיון, דכתיב ביה כעין הקרח הנורא (יחזקאל א כב). הגדול דא אדם חכמה ובינה דאתמר בהו זכר ונקבה בראם וכו' (בראשית ה ב) ובהו (יחזקאל א כו) דמות כמראה אדם עליו. מלמעלה דא כתר דקאים עלייהו:

והא סבא חד אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי "ולכל היד החזקה" הכי איהו כללא דרתיכא עלאה. ואי תימא אמאי האי הכא. אלא תא חזי, בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני, תמן אתגליאת קמייהו רתיכא קדישתא בכל דרגין דילה. בה כתיב רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש (תהלים סח יח). דבההוא זמנא כתיב ה' מסיני בא וזרח (דברים לג ב). תא חזי, דכלא אתגלי קמייהו ואשתמודעו להו כמה רזין עלאין למנדע יקרא דמאריהון. רכב אלהים רבותים אלפי שנא' אלין כ"ב אתוון עלאין דקיימין בההוא רקיע דא יובלא. ובזמנא דנפקין מיניה לבר, כסא נטיל להו. ואי תימא הא לעילא מרקיע איהו כסא, דכתיב וממעל לרקיע אשר על ראשם וכו'. אבל תא חזי, כסא ודאי דא עמודא דאמצעיתא דסליק לעילא לאתעטרא בעטרוי, ואיהו כסא למאן דיתיב עליה ודא אימא. אבל כיון דסליק כסא לעילא, רקיע נחית ואתפשט לתתא ודא יובילא. בגין כך כסא אתחזי לעילא מרקיע. אבל מאי דנפיק מגו רקיע אקדים ההוא כסא ונטיל ליה. וכמה דאיהו נטיל הכי מסתדרין אבתריה כלהו חיון וכל משריין דלהון. ורזא דמלה הכסא נושא את נושאיו דדא איהו עיקרא דכלא, וכלהו שאר ענפין אינון מיניה, ובתריה אתמשכן ודאי:

תא חזי, אסתחר רקיעא באתווי, ואתוון נפקין לבר בכמה צירופין רזין עלאין. מיד כסא נטיל להו, ומתמן מתפשטן לכל סטר לכלהו חיון כמה דאתחזי. לבתר תב שרפרף ונטיל כלא בכללא חדא ואפיק איהו עובדין לעלמא:

אבל תא חזי, הכא רזא דרזין לאשתמודעא במהימנותא עלאה, רזא דיחודא באורח קשוט. כתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם (משלי כז יט). זכאה חולקיה מאן דינדע למיהך ברזין דמלכא באורח מישרג תא חזי, רזא דא שימני כחותם על לבך (שיר ח ו). לעילא גו לבא דמלכא אחתים שמא דא קדישא אדנ"י, ודא שכינתא דתמן קביעת ואשתרשת. לקבל דא בלבא דשכינתא קאים שמא קדישא יהו"הד כדין בזמנא דנהורין נגדין, קיימין בההוא כסא בקדמיתא כמה דאתמר. וכלא אתכליל מיד בשמא דא אדנ"י. כדין שכינתא מאתרה אתערת ואזדמנת לקבלא נהורין. וכלהו נהורין מההיא שעתא הכי אזדמנו למיהך לגבה. לקבל דא שכינתא בזמנא דאלין דלתתא סלקין לגבה, כיון דמטי לההוא לבא אזדמן כלא בשמא דא קדישא יהו"ה. וכדין מתמן אתער קודשא בריך הוא לקבלא כלא. מתמן ולהלאה מילין מתפרשן לפום דרגייהו וסלקין לעילא, אבל בתר דאתכליל כלא בשמא דא קדישא יהו"ה, כגונא דנחתין מעילא לתתא בתר דאתכליל כלא בשמא אדנ"י. בגין כך כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, דהכי מתערין מד לקבל חד. בגין כך רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם דא שמא דביה מסתדרן לאתכללא:

תא חזי, הכי מתפרשאן מילין. בקדמיתא כ"ב אתוון נטלין מגו רקיעא לכסא. כדין אתכליל כלא ואתקשר בשמא קדישא אדנ"י. לבתר מתמן אתפשט לכל סטר. ומסטרא דאדנ"י דביה אתקשרו, מתפשטין בכל חיון ברזא דשמא קדישא דמ"ב אתוון אבגית"ץ וכו', בגין כך אדנ"י בם. כלהו אלין מילין אתגלי בטורא דסיני לעינייהו דכל ישראל. ואינון באספקלריא דנהרא הוו מסתכלן. ומתמן חמן מילין, דהכי קיימין ברזא דא לכל סטרין לעילא ולתתא. כדין כלהו אתקשרו ענפין בשרשיהון ורתיכתא קדישתא אסתדרת בסידורין עלאין כדקא חזי. ומתמן אתיהיבת להו אוריתא ועשר אמירן בתרין לוחין. ורזא דא לוחות האבן (שמות כד יב) יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. ד' ההי"ן הכא בד' חיון מתפרשאן, ברזא דה' חומשי תורה, דהכי סליק בההוא זמנא. ו"ו כסא ושרפרף. יו"ד אדם. ושמא דא בשכינתא קאים דתמן אתקשר יחודא קדישא קישורא דכלא. ורזא דא ד'ה זמנין אחד לקבל ד' אתוון. ולקבלייהו ד"פ אחד אמרין ישראל בכל יומא. ובגינייהו אקרון בנים למקום דאתמר בהו בנים אתם לה' אלהיכם (דברים יד א). ובגין דבכל יומא אמרין להו, בגין כך כתיב ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך (תהלים ב ז) דהא בכל יומא אקרי הכי בן. דבכל יומא אתעביד בן למקום בד' אחד אלין:

תא חזי, בשעתא דהוו קיימין על טורא דסיני אתקשרו בשרשיהון ודאי. ודא יקרא עלאה דאתמר ביה (ישעיה מט יח) כי כלם כעדי תלבשי. וקודשא בריך הוא (שם סא י) כחתן יכהן פאר. כיון דחבו ישראל מה כתיב ויתנצלו את עדים מהר חורב (שמות לג ו). לישנא דיקרא איהו, דאינון לא אתפשטו אלא אינון דרגין עלאין דאתיקרו בהו, כדין ויתנצלו וכו'. ודא עדי דאתמר לעילא:

תא חזי, חובא גרים חובא. וחובא דעגל גרים חובא דמרגלים, עד דאתעכבו במדברא וסטרא אחרא שלטו עלייהו. אבל בסוף יומין בזמנא דאתחזי לון למיעל לארעא, דכבר פגימו אתעבר וסטרא אחרא אשתביקו מנייהו, כדין תב משה לקשרא קשרין כבקדמיתא. במאי. אלא במשנה תורה ועשר אמירן. והכא כתיב כאשר צוך ה' אלהיך (דברים ה יב) לאחזאה כלא לאהדרא מילין כבקדמיתא. ובשעתא דבריך לון הכי שארי (שם לג ב) ה' מסיני בא וכו' לאהדרא כלא לאתריה:

תא חזי, ה' מסיני בא וזרח משעיר. מאי שעיר ופארן הכא. אלא לאחזאה מלה בדרגהא כדקא יאות. דכלא אתכליל כחדא, וקליפין כלהו אשתעבדו לסטר קדישא, ואוריתא בתיקונא דכלא בכללא דכלא אתיהיבת. וכללא דכלא "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול". ובדא אתקיף לון למיעל לארעא קדישא. ורזא דא חזק ואמץ (דברים לא כג) ליהושע אתמר. ודא חזק מיד החזקה. אבל תא חזי, דודאי אי ישראל לא הוו חאבין כלא הוה מתתקן כדקא יאות. אבל כיון דחאבו אתהדרו מילין בקלקולא. עד דייתי רעיא מהימנא לזמנא דאתי לאהדרא כלא בתיקונא שלים, בזמנא דתתגלי רתיכא עלאה לקמי כל ישראל. זכאה חולקהון:

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי בד' חיות אית תלת אנפין לכל חד דכלהו דיוקנא דאדם. ותלת דיוקנין אחרנין נפקין מתמן לכל סטר ואינון תלת ברכאן (במדבר ו כד – כז) יברכך יאר ישא ודא יה"ו מיהו"ה. ה"א בתראה בה ושמו את שמי על בני ישראל. ותא חזי, הוי"ה חדא איהי, בה מתפרשאן ד' חיון לסטרייהו. כל חד אפיק תלת ברכאן אלין. בגין כך יברכך ה' יאר ה' ישא ה'. ואנפין אינון י"ב, בהו מתגלגלין כ"ב אתוון דנפקין מההוא רקיעא דקאים עלייהו. ובהו מתגלגלין י"ב אלפא ביתין אלפא ביתא לכל חד. ורזא דא שמא דכ"ב אתוון דמתגלגל בצירופוי בפסוקין אלין:

תא חזי, הכא מתגלגלן אתוון ודאי בי"ב צירופין דשמא קדישא הוי"ה, צירופא לשבטא מתריסר שבטין. לבתר י"ב אלין מתחברן בי"ב אחרנין דקיימין לתתא בשכינתא, ואינון כ"ד, אתוון דרקיעא מסתחרן על כלא ואינון כ"ה. ברזא דא כ"ה תברכו את בני ישראל. תא חזי, רזא איהו. כ"ב אתוון מצטרפן בי"ב צירופין כלא איהו ל"ד, ודא יד"ך. ביה וישא אהרן את ידיו אל העם (ויקרא ט כב) ידו כתיב. ודא יד החזקה, סידורא דרתיכא דמסתדר בסדרוי לתיקונא דישראל:

פתח ואמר ר' ר' ודאי בסיני חמו ישראל כלהו סידורין דרתיכא עלאה קיימין על קיומייהו. סידורא דרתיכא בעשר מראות אסתדר, דעלייהו אתמר ואראה מראות אלהים (יחזקאל א א). קום יחזקאל נביאה מהימנא בעשר מראות אלין דילך, ותהא מסייע לי לסדרא להו קמי קודשא בריך הוא ושכינתא, למהוי אנא אומר דבר בשם אומרו. דאתמר ביה האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם (אבות ו ו). דמאן דאמר מליה בשום מאריה, גרים לההוא מאריה לאתתקפא בה ודאיי. דכלהו מילין אתיהיבו לכל חד לחולקיה מאי דאתחזי ליה. וכמה דאיהו לא נטיל מלה אלא במארה, הכי גרים לשכינתא דלא תשתכח בלא בעלה, דא צדיק גואל ודאי, ודא גאולה. לעולם דאיהי שכינתא, דאתמר בה מן העולם ועד העולם (תהלים קו מח) שכינתא עלאה ושכינתא תתאה. וכמה גאולות אינון אפילו בגלותא, כלא מסטרא דצדיק, למפרק לישראל מכמה עקתין. וכלהו יתחברון כחד בכללא חדא בגאולה בתראה. בגין כך אל תזכרו ראשונות (ישעיה מג יח) דהא איהי כללא דכלא. ושכינתא בה נפתחו השמים ואראה מראות אלהים, דא מראה קדמאה. דבעשר מראות אלין אשתכחו כלהו סדרין דרתיכא מסתדרן על קיומייהו:

מראה קדמאה דא מראה, דאתמר בה כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו כג). ודא שכינתא דאיהי מראה, דבה מתחזיין כלהו דרגין עלאין ותתאין. ועד דלא אשתכחת איהי מנהרא ברזא דא, לית מלה מתחזיא כלל. בגין כך כי אם בזאת יתהלל המתהלל (יומיה ט כז) דאיהי קשורא דכלא כללא דכלא, ובה תליא דברנותא דעלמין תתאין. בגין כך בה אתחזי כלא. ובגין דא כי נר מצוה ותורה אור, דנר דא שכינתא בוצינא, דאתדליק באור דתורה, ובה אתחזי כלא. לבר נש דיתיב בחדר חד בחשוכא, עד לא אדליק שרגא לא אתחזי מכל מאי דבחדר מידי. כיון דאדליק, כלא אתחזי. כגונא דא שכינתא ודאי עד לא אתפתחת בנהורא לאחזאה, לא אתחזי מידי. כיון דאתפתחת כלא אתחזי. בגין כך ואראה מראות אלהים. כגונא דא כל ניסא דאתעביד, שכינתא אקדימת תמן, דהא כלא על ידה אתעביד ודאי:

מראה תנינא וארא והנה רוח סערה וכו'. הכא רזא לאשתמודעא סטרא אחרא דאתכפיא תחות מארה ולא נפקת מרשותיה כלל. דהא הכי אצטריך למנדע מהימנותא עלאה באורח קשוט. ודא אתחזי בקדמיתא לאשתמודעא. בתר דא נהירו דסטר קדישא, וישתמודע מה בין האי להאי. על רזא דא אמר ר' עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים (חגיגה יד.) דלא לתקלא דא בדא. ורזא דא כשתגיעו לאבני שיש טהור, דעייל למחמי יקרא דמלכא, בקדמיתא אתחזון ליה אינון סטרין דלבר, ואלין אקרון אבני בהו, אבנין דאשתארו מגו ההוא בהו קדמאה. לבתר מתמן סליק לגו, למחמי ביקרא דמאריה, גו דרגין עלאין דאיקרון אבני שיש טהור מסטרא דשכינתא. וכד מטי תמן לא אצטריך למימר מים מים דהא מיין אלין מסטרא דקדושה ומיין אחרנין מסטרא דמסאבא ולא דמיין אלין לאלין. ואף על גב דאית דקריבין לגו יתיר, כלא אשתמודע, דדא קדישא ודא מסאבא ולא דמי דא לדא כלל:

והכא אצטריך לאשתמודעא איך תליין מילין מגו היתוכא דדהבא, לאשתמודעא יחודא עלאה. וסטר אחרא אצטריך ליה לנטלא מזונא מלעילא ודאי, דאי לא לא אתקיימת. וכמה דרגין אזדמנו בסידוריהון לנטלא מתמן אינון סטרין, מאי דאתחזי להו ולא יתיר. והא הכי אצטריך למהוי שלשלת קטיר בצואריהון ולא יחרבון עלמא. ורזא דמלה (משלי כה כא) אם רעב שונאך האכילהו לחם וכו'. דמאן דיבעי לאעברא רע מעלמא לא סליק בידוי. אלא קודשא בריך הוא לזמנא דאתי אתמר ביה יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו. אבל השתא אם רעב שונאך וכו', אם רעב דוקא, דהא לית לארואה ליה אלא מזונא לחוד, ההוא דאצטריך ליה ולא יתיר. כי גחלים אתה חותה על ראשו דא גבורה קדישתא דאתפשטת למיהב ליה מזונא דאצטריך. אבל גחלת אינון על ראשו ודאי, לאכפיא ליה ולתברא חיליה:

תא חזי, ד' קליפין אינון וכל חד אתקשר בחבריה לסלקא לעילא. ורזא דמלה את צועה זונה (ירמיה ב כ). דהא כל מאן דנטיל מחבריה נוקבא איהו לגביה. והכי שראת מילין מלתתא, בההיא קליפה דלתתא. וכלא אתקשר בחד דרגא תתאה, ואתקשר כחדא, ויהיכ גרמיה לההוא אחרינא דקאים עליה. ואי תימא דבת זוגיה איהי, לאו הכי. אלא כל חד וחד באנפי נפשיה אשתכח. ובגין לסלקא לעילא באתר דלאו דלהון, הכי מסרין גרמייהו. ודא זמה דאתמר בה אלהיהם של אלו שונא זמה הוא (סנהדרין צג.). ונוגה קריבא איהי יתיר. ובזמנא דאזדמנת לנטלא מלגו אי אינון אחרנין מתדבקן בה, זונה איהי דאצטריך לתרכא לה ולא תיקום באתר קדישא. ואי לסטרא דטב אתהדרת, כדין פלגש איהי. ואברהם אתמר ביה ולבני הפלגשים וכו' (בראשית כה ו) דכלא בעא לאתקנא. ואתקין לגו ביצחק, דאתמר ביה ויתן כל אשר לו ליצחק. ואתקין לבר ברזא דפלגש. ודא קטורה, דקטרת פתחה ולא מסרה גרמה לאינון אחרנין. וכלא בעא לאתקנא אברהם בגין לאתקנא עלמא כדקא יאות:

מראה תליתאה דא חשמל ודא לבושא. ורזא דמלה ה' מלך גאות לבש (תהלים צג א) תא חזי, מאי חשמל. אלא בזמנא דאתנהירו נהורין לגו, הכי מינייהו אתפרש פרישו לבר. ומאינון מוחין דקיימין ברישא דמלכא ומתפשטן בכל גופא, נפיק דא לבר. ורזא דמלה לפום רעותא דלגו הכי לבושא אשתכח. ולבושא אחזי על רעותא דלבא. ודא קאים לאודעא חדותא דמלכא וחילא דיליה:

ותא חזי, הכא מסתכלין מלאכי עלאי. אבל ישראל לגו מסתכלין, דכתיב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כג כג). על לבושא דא אתמר קרא ה' מלך גאות לבש. ודא מלך במוחין דרישא. כדין גאות לבש מסטרא דלהון מסטרא דאימא ודאי. ומגו לבושא דא אתחזיין חיון מסתדרן בסידורייהו. דכתיב ומתוכה דמות ד' חיות וכו'. תלת מראות קיימין בהו:

מראה רביעאה סידורא דחיון. תמן מצטיירן מילין בציורא שלים. ולית מלה רבתא או זעירתא בעלמא דכלא לא אצטייר וקאים תמן בצירופי רזי שמהן ואתוון דאוריתא. תמן אית אנפין ואית גדפין. כלא מתפרש לסטריה לדברא עלמא בתיקונא שלים. אנפין לגו גדפין לבר כלא כמה דאצטריך:

מראה חמישאה הכא רזא דכתיב אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, דא רוחא עלאה דבה נטלין למטלניהון לכל סטר, לפום רוחא מטלנין. וכלא בחיבורא חדא, לאתר דנטיל רוחא כלא נטלן ודאי. ורוחא בכמה רזין אתפרש, לכמה סטרין, למעבד עבידתיה כדקא חזי:

מראה שתיתאה רזא דתתאי דמתקשרן בעילאי, הכא תליין שרפין דכורסיא חיון ואופנין, דכלהו מזדמנן בסידורא שלים למהוי רתיכא למאריהון. וכלהו מתקשרן חד בחד לסלקא מלין בסתימו כדקא יאות. וכמה רזין תליין הכא דמתפרשן למארי חכמתא באורח מישר, למנדע כללא דענפין דמתקשרן בשרשיהון. ודא פולחנא דפלחין כלהו קמי מלכא, וכלהו אוף [אצ"ל – איך] נטלין מקמיה כמה דאצטריך:

מראה שביעאה דא רקיע ודא דעת. תמן קיימין לאשתמודעא אסתחרותא דאתוון כד נטיל במטלנוי, דתמן קביעין כלהו כ"ב אתוון דאוריתא, ומתמן נפקין לאתרייהו בכל דרגין דלהון, ולפום אסתחרותא דרקיעא נטלין אתוון בצירופין עלאין. ואתוון אינון גופא, ניקודי אינון נשמתא דקיימת לאחייא גופא, ובה מתעבדין כל עובדין דיליה. וכלא נפיק מהאי רקיע דקאים על רישא דחיון לאתפרשא בהו עובדין כדקא יאות. ואית נקודי דקיימין ברזא דרקיע ודא פתח. דכלהו נהורין דנפקין, אית מאן דנטיר דיוקונא דמקוריה, ואית דאצטייר בכמה ציורין. בגין כך אית דקאים בדיוקנא דרקיע, ואית ניצוץ דנפיק מיניה, ואית רקיע וניצוץ כחדא, וכלא ברזין עלאין אשתמודעו לפום נהירו דנהירח מראה תמינאה דא כסא, ודא עמודא דאמצעיתא כמה דאתמר. ודא כסא דאתעביד כורסיא למאן דשרי עליה, והכי כל תתאה אתעביד כורסיא למאן דקאים עליה. ותפארת איהו כסא לבינה למישרי עליה לדברא עלמא וכסא דא סליק לעילא ואתער לגבי אימא, ואימא שריא עליה ואתפשטת לתתא. ודא רקיע דקאים לגלאה עובדין מילין בעלמא כמה דאצטריך, והכי כלא אתקשר דא בדא בחיבורא שלים:

מראה תשיעאה דא אדם, ודא חכמה ובינה דקיימין לעילא מן כורסיא לפקדא על עלמא ולאשגחא עליה אשגחותא כמה דאתחזי. ואדם דא דכר ונוקבא, דאתמר בהו זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב) דהכי כלא אתתקן ברזא דדכר ונוקבא. ותרין בנין אשתמודען באבא ואימא, דא טמירו ודא גילויא. ורזא דא כמראה הקשת דא צדיק, הוא מראה דמות כבוד ה' (יחזקאל א כח) דא שכינתא. ואשתמודע לעילא דאיהו כגונא דלתתא, דא הנסתרות ודא הנגלות. מראה עשיראה קישורא דכלא יחודא דכלא וכללא דכלא, ודא כתר עלאה:

ביה כמראה אדם עליו מלמעלה (שם שם כו) דהכא אשתכח כלא בשרשא חדא קטיר כחד, ומתפרשן ענפין לתתא וכלא איהו חד. והכי אשתמודען רזין לכל סטר, דעתיקא קדישא איהו בוצינא דמיניה מתלהטן כל שאר בוצינין. וכד מסתכלין בהו לא קאים אלא איהו בלחודוי, ומיניה מתפרשאן ענפין סתימין בקדמיתא, תמן קיימין מילין בטמירו יתיר, ומתמן מזדמנין לנחתא לתתא באתריהון. זעיר אנפין כללא דכלא, ביה כסא וחיון מתפרשאן לסטרייהו לדברא עלמא. שכינתא מראה, לאחזאה כלא ולאמטאה מילין לתתא. וכלא הכי אצטריך ודאי. אשתכח כלא קישורא חדא יחודא חדא, דלא אתפרש לא לעילא ולא לתתא. בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין:

והא מט"ט שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך (תהלים ב ז) ורזא דא בני בכורי ישראל (שמות ד כב) דאתמר לפרעה בזמנא דהוו ישראל צריכין לנפקא ממצרים. וכלא רזא עלאה איהו. תא חזי, כלהו אומין דעלמא עבדים אינון לסטר קדישא. ובזמנא דישראל קיימין בגלותא תחות ידייהו דכתיב בהו וימררו את חייהם וכו' ובכל עבודה (שם א יד) אתמר בהו עבדים משלו בנו (איכה ה ח) ואינון עבדים לעבדים. אבל בזמנא דנפקין מגלותא אינון בנים, ודא הבן יקיר לי וכו' (ירמיה לא יט). אבל תא חזי, דלית ישראל נפקין אלא בזמנא דאזדמן ההוא דפריק לון, בחד עיטרא יקירא דאיהי נשמתא בת חורין דלא קיימית בפולחנא בגלותא. ובזמנא דאזדמן האי לתתא, מיד כלהו ישראל מתחברן ביה בחיבורא חד, והכי אקרון כלהו על שמיה בני בכורי ישראל. ובזמנא דאתגלי על משה במצרים, אתמר בישראל בני בכורי ישראל, ודא מסטרא דעתיקא קדישא דאיהו בוכרא קדמאה לכלא. ולזמנא דאתי הבן יקיר לי אפרים, בכור ודאי, בכור שורו הדר לו (דברים לגיז). ואיהו ילד שעשועים, דכל ברא מ"ן איהו לאימיה, לאתחברא על ידוי למאן דאתחזי לה. בגין כך ילד שעשועים דגרים כיון דאתיליד, שעשועא דמלכא בשכינתא מסטרא דא עלאה דעתיקא קדישא. בגין כך אני היום ילדתיך, ביומא דנפיק בעלמא. וישראל בני בכורי על שמיה:

ומשה אף על גב דלא זכה אלא לחיה, אבל סטרא דא נמי הוה קאים עליה למפרק להו לישראל. ובמתן תורה יתיר, ותמן רכ"ב אלהים רבותים (תהלים סח יח) ואיהו בכ"ר לעילא, לקבליה רכב לתתא. לעילא בוכרא דכלא. לתתא רכב, רתיכא דכלא מאנא דכלא. ובזמנא דנפקו ישראל ממצרים בגין כך כתיב קדש לי כל בכור (שמות יג ב) בגין בוכרא דא דאתגלי עלייהו. ופרשתא דא איהו בחכמה (זהר ח"ב קסב.). אבל כל בכור מסטרא דכתר עלאה. דהכי משה זכה לחיה ויחידה קיימת עלה. ובזמנא דחאבו בעגל אסתלק כתר ואשתאר חכמה ודא כהן. ולזמנא דאתי כיון דיהדר כתר לאתגלאה, תהדר עבודה לבכורות. וכמה דבסוף יומין דמדברא תב משה לאכללא אוריתא במשנה תורה, ואתיב ישראל על אתריהון לעילא', ברזא דאתמר "ולכל היד החזקה". הכי בפורקנא בתרייתא כי תורה מאתי תצא (ישעיה נא ד) וכלא יתהדר לאסתדרא בסידורא שלים בגילויא עלאה דיתגלי עלייהו. זכאה חולקהון:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמשין וחמש

"ולכל היד החזקה" דא תיקונא דחובא דקין. "ולכל המורא הגדול" תיקונא דחובא דאדם. תא חזי, בשעתא דחב אדם גרים לסטרא אחרא לאתפשטא. כיון דחב קין גרים לה לשלטאה על סטר קדישאא לזמנא דאתי כלא יתתקן. ודא "ולכל היד החזקה", לאהדרא סטר קדישא על תוקפיה דלאו לאשתעבדא תחות סטר מסאבא. "ולכל המורא הגדול", לאהדרא מילין לאתרייהו בתיקונא שלים:

והא מטט' שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' (שם מג כא) עם זו יצרתי לי אלין ישראל. ורזא דא גוי אחד בארץ (שמואל-ב ז כג) ודא זו. ז' דא שכינתא, ו' דא צדיק. מגו יחודא דלהון נפקין ישראלב בגין כך תהלתי יספרו, לאתקנא לה לשכינתא. דהא בגין כך תיקונא דא להו אתמסר ולא לאחרא. וערב רב בזמנא דעבדו עגל, הא אתמר דאפרידו בין שש לשבע (ת"ז תי' י"ג כח ע"ב). כלא בגין למיהב תוקפא לאמהון חייבתא דא לילית שפחה בישא. ורזא דא אמלאה החרבה (יחזקאל כו ב). ועגל דא ק"ב כגונא דא מ"ו ל"ז י"ט. מסכה אלין ק"כ צירופין דאלהים וה' אתוון דיליה. בגין דבכלא אתאחידו בהוי"ה ובאלהים:

אבל תא חזי, רזא עלאה ודאי לוחות אבן מסטרא דשכינתא ודא אלהים. אבל אבן דא ב"ן דאזדמן לקבל תלת דשריין עליה, ואינון עס"מ. ואלין אתוון דחקיקין בלוחיא. כיון דחאבו ערב רב אעברו האי ב"ן מאתריה. במאי. אלא אינון באלהים אתאחידו ודאי, ומתמן אתתקפו לאעברא האי ב"ן מאתריה. ומאינון עס"מ נפק לבר ההוא ק"ב דאיהו קב חרובין (תענית י.) ודא עגל. כדין אתוון פרחו מאינון לוחות, ולוחות אתברו. כדין אתהדר חובא דאדם לאתריה, וגרמו לסטרא אחרא לאתפשטא בעלמא. כדין מותא דאתעברת, תבת, הדא הוא דכתיב אכן כאדם תמותון (תהלים פבז). לבתר במרגלים תבו לאתקפא סטרא אחרא יתיר וכדין חובא דקין אתהדר לאתריה, ואתר אתיהיב לסטרא אחרא לשלטאה על קודשא. בההוא זמנא אתגזרת גזירה לאתחרבא בי מקדשא והא אתמר (תענית כט.). ואינון במדברא מיתו, בגין דתמן יתדכון ממסאבותא דאתתקף עלייהו. ורזא דא (במדבר יד לה) במדבר הזה יתמו, תמים ודאי. אבל בגין כך ושם ימותו, דהא מותא תמן אצטריכת להו בגין לאתדכאה. ולזמנא דאתי כל אלין חובין יתתקנון כחדא. "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול" ודאי. ועוד "ולכל היד החזקה" דא רזא דקרבא. ודא:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמשין ושית

"ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול", כלא בקרבא דעמלק אשתמודע דבכמה רזין עלאין סדר משה מלה. בההוא זמנא כתיב ויבא עמלק וכו' (שמות יז יח). הכא רזא למארי חכמתא. בזמנא דסטרא אחרא אזדמנת לאגחא קרבא בחילא דכמה קטרוגין אתיית ודאי. וכדין כמה ענפין מאלנא בישא מתתקפן ובהו בעאת לאתדבקא לעילא. וכמה דאיהי אתתקפת בדרגין דילה בקטרוגא דלהון, הכי אצטריך לאתתקפא לקבלה. ואי תימא מאן איהו דאגח קרבא ואתתקף לקבלה. אלא תא חזי, זכאי קשוט דקיימין בעלמא ומתקנין תיקונין עלאין בכל יומא קמי מארייהו, ביומא דמסתלקן מעלמא כדין כלהו תיקונין דלהון מתתקפן כחדא. ובההוא יומא אתמסר להו חילא מאי דלא הוה להו עד ההוא זמנא. ורזא דמלה ויום המות מיום הולדו (קהלת ז א). דהא כדין כלהו תיקונין דלהון מתישבן באתרייהו, מנהרן ומתתקפן כדקא חזי. אלין בזמנא דחמאן קטרוגא דסטרא אחרא ותוקפא דילה, מיד קיימין בחילייהו. מאי חילא. אלא דא חילא דאתמר. דהא זכותא דלהון אתקיף להו חילא, ובהאי מתתקפין לקבלייהו נפקין לעילא כמה נהורין קדישין, כלהו אשא מלהטא מסטר גבורה, לאכפיא לאינון סטרין בישין. ואי תימא מאן אינון. אלא צדיקיא אלין דכל יומיהון אשתדלו לאתקנא תיקונין בגין כללא דכל ישראל, ולאזמנא לשכינתא חילא ותוקפא בכל דרגהא. אלין אינון דכמה דעבדו בחייהון הכי עבדין בתר דאסתלקו מהאי עלמא ויתיר נמי. וכלא בחילא דאינון תיקונין קדמאין דעבדו בקדמיתא, דהא לבתר דא לית זכו ולא חובה:

תא חזי, על אלין כתיב (שמות יז ט) בחר לנו אנשים, אלין דאשתמודען בתוקפייהו דאתחזיין להאי. כדין וצא הלחם בעמלק. מאי וצא. אלא בגין דנפקין מגו אוצרא עלאה דתמן קיימין. ותו דנפקין מגו תחומא קדישא, ונחתין בגו קליפין אלין לאכפיא לון. כדין מלכא קדישא נפיק בחיליה, נפיק ודאי, דאתמר ביה ה' כגבור יצא (ישעיה מדיג). יצא מהיכלא דיליה דא שכינתא, דהא ליה אתחזי ודאי ולא לשכינתא. והא אוקמוה איש דרכו לכבוש (יבמות סה ע"ב). בההוא זמנא אתמר ביה כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה לא). וצדיק אתמליא גבורה לקבל קליפין אלין. על רזא דא כתיב מחר אנכי נצב על ראש הגבעה, דא עמודא אמצעיתא. ומטה האלהים בידי, דא צדיק דנטיל מאלהים ודאי:

תא חזי, כתיב וידי משה כבדים וכו', תרין ידין אינון דמינייהו מתתקפן עשו וישמעאל ובגין תרין אלין אינון כבדים, דבהו כתיב כובד אבן ונטל החול (משלי כז ג). ואצטריך לסלקא להו לגבי רישא עלאה, וכדין אינון מתתקנן בתיקונא כדקא יאות. ואינון מסאבין לא יכלין לנטלא מינייהו כלל. אבל תא חזי, כלא איהו רזא עלאה. דהא אלין ידין בזמנא דקיימין לתתא, כדין נפיק מינייהו לבר לאינון עשו וישמעאל כמו דאמינא. אבל בזמנא דסלקין לעילא, תרוייהו נגדין בההוא עדא"מ למיהב לישראל. ורזא דא ויהי ידיו אמונה, לגבי שכינתא ודאי ולא לגבייהו. ודא עד בא השמש, דהא בההוא זמנא זיווגא לא אשתכח, אלא לבתר בסופא דכלא. בגין כך ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, דא שכינתא, דהא כלא לתיקונא דא אזדמן. סופא דכלא זווגא אשתכח לישבא מילין באתרייהו לקיימא להו בקיומא שלים:

תא חזי, כתיב ויחלוש יהושע וכו' לפי חרב, דא שכינתא (זח"ב סו ע"ב) דאפקת מילין לעלמא. אבל תיקונין דמילין מלעילא נפיק, ושכינתא אפיק ליה לעלמא. בגין כך לפי חרב. דא "ולכל היד החזקה". בסופא דכלא בנא מדבחא, ודא לזיווגא דההוא זמנא לאקמא מילין באתרייהו. ודא "ולכל המורא הגדול". ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי לפום תיקונא דאתתקן בההוא זמנא. ויאמר כי יד על כס יה, דא יד החזקה, למהוי הכי תדיר בתיקונא דחילא דא דאצטרך בכמה זמנין בגלותא:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמשין ושבע

"ולכל היד החזקה" הא רעיא מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' ישראל בודאי בכמה נסיונין קיימו בגלותא ומסרו גרמייהו למותא. ותא חזי, חובא דאדם גרים לעלמא מותא. אבל חובא דקין גרים לכמה זכאין מישראל דיתמסרון לאתקטלא בידא דאומין עובדי עבודה זרה. אבל תא חזי, קין גרמיה מאי גרם ליה למיחב. אלא בגין דקרבניה לא הוה נקיא, והא אתמר (ב"ר כב ה). ובגין כך אתפגים יתיר וסטרא אחרא אתתקפת עליה. וכדין קטל ליה להבל. ובההוא זמנא דרועא שמאלא אתפגים ביה ודאי. דקין בדרועא דא תליא. ובגין דרועא דא דאתפגים אצטריכו אינון למימת. ורזא דמלה ממתים ידך ה' (תהלים יז יד) (עי' ברכות סא ע"ב), ודא יד שמאלא דאתפגימת. דהא בגין ידא דא אצטריכו כמה למימת מישראל. ורזא דמלה מאן דנקי אגב אימיה סליק (חגיגה טו ע"ב). דהא רזא דא איהו, מאן דבעי לסלקא לדרגא חד עלאה יתיר, וכיון דלאו איהו נקיא, בודאי יתיר איהו מתקלקל, כגונא דאלישע אחר. ורזא דא אמרת אלוק צרופה (משלי ל ה). זכה צורפתו לחיים לא זכה צורפתו למיתה (יומא עב ע"ב). ולזמנא דאתי קין יתהדר נקי (ת"ז ת' ס"ט קיח ע"ב). בההוא זמנא ונקיתי דמם לא נקיתי (יואל ד כא) ואלין הרוגי מלכות, דכלהו יתהדרון לאתרייהו, ודרועא דא יתתקן כדקא יאות, ודא יד החזקה. "ולכל המורא הגדול", דא משיח בן יוסף, דאיהו זמין לאתקנא מלה דא בתיקונא שלים כדקא יאות.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמשין ותמניא

"ולכל היד החזקה" דא חכמה סתימאה. "ולכל המורא הגדול", דא יקירו דדיקנא עלאה: כתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו וכו' (בראשית א א) הכא רזין עלאין למארי חכמתא. תא חזי, מגו היתוכא דזוהמא סוספיתא נפקת לתתא, ואתפרשת לדרגהא לפום רזין עלאין, דאתמר בהו גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז יד). בתלת שרשין אתפרש מקורא דלבר, לקבל תלת זמנין דאשתמודעו למארי רזין. קדמאה בתלת עלמין אשתמודע, ואינון בלע יובב חושם, ואתמר. תנינא ברזא דתנינים הגדולים דקיימין גו ימא. ואינון מכללא דשית סטרין נפקין. וקדמאה מכללא דעשר. תליתאה ברזא דעורב מכללא דתלת. הא אתמר עורב עבור בורע. ומלין אתפלגן לסטרייהו:

שרשא קדמאה קאים לאכפיא סטרין בישין, למיקם עליהון כשלשלאה בקדליהון. תנינא, מתמן מתקפן וינקין. תמן אתכלילו בגו ימא כל אינון רזין דצירופי אלהים דמינייהו משכין אלין מסאבין. ורזא דא כד דרגין קיימין בשלימו, סטרא אחרא מתברן תחותייהו. אבל בזמנא דלאו אינון בשלימו דלהון, כדין אלין ינקין לאתתקפא. תא חזי, ברזא דא מתפרשין רזין בקראי (בראשית א ב) והארץ היתה תהו דא קו תוהו, כלא בכללא חדא. דא נפיקו דסטרא אחרא דנפק מגו תבירו דעלמין קדמאין דאתחרבו. לבתר בהו, דא אבני בהו (עי' חגיגה יב.) דהכי מתפרשאן דרגין לכמה אבנין בכמה סטרין. דהא בקדמיתא כלא בכללא חדא נפיק. לבתר בשעתא דאתברירו דרגין לעילא, הכי אשתמודעו דרגין לבר. לבתר וחשך על פני תהום, דא רזא דכלהו צירופי אלהים דכלא אתכליל באלין תנינים דאתמרו, ודא קאים בהאי תהום:

הכא רזא מטה דאתהדר לנחש, הכי רזין עלאין אוליף ליה מלכא קדישא בסנה, בזמנא דחמינא ליה לההוא מטה דאתהפך לחויא ודחילנא מיניה. בההוא זמנא א"ל (שמות ד ד) שלח ידך ואחוז בזנבו. תא חזי, מטה דא איהו ד"ן מאדני ותמן הוה מתתקף פרעה רשיעא דאיהו תנין. וכד בעא קודשא בריך הוא למחאה ליה, כתיב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (בראשית טו יד). אבל תא חזי, מהאי מטה נפיק נחש דא, דאיהו תנין ודאי. ולקבל דא אתיהיב חילא בישראל לאכפיא ליה ודאי. ורזא דא (שם מט יז) יהי דן נחש עלי דרך. ומשיח כגונא דא איהו נחש, לקבל נחש דא. ודן אתמר ביה הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור. דהאי תנין כסוסיא איהו לגבי אינון דלתתא דרכבין עליה. דאף על גב דאיהו לעילא מינייהו, לגבייהו סוסיא אתקרי דרכבין עליה. ובזמנא דדן דאדנ"י אתתקף בתוקפא דמלכא, כדין נחש דא נפל מיניה. בגין כך ויפול רוכבו אחור. כל דא בזמנא דפורקנא יהא וישתמודע ודאי. ורזא דא לישועתך קויתי ה'ב תא חזי, תיקונא במאי תליא. אלא שלח ידך ואחוז בזנבו. מאי ידך. אלא דא ידא עלאה, יד החזקה, יד דעתיק יומין דקיימא טמירא בגו ההיא חכמתא עלאה. תא חזי, כלא ברזא דא אשתמודע. דהא מגו גבורה דלתתא רזא דאלהים, מתפשטן דרגין בתר דרגין עד דמינייהו נפקין לתתא אינון סטרין מסאבין. ואלין סטרין לא מתכפיין אלא בשרשייהו. דהא בזמנא דשרשא עלאה אתתקף, תב וכליל כל דרגין דיליה לעילא, וסטרין מסאבין נפלין לתתא ומתברן. ובגין כך שלח ידך ואחוז בזנבו. דהא תנין דא לגבי אינון דלתתא זנבא אקרי, ותמן אצטריך לאתתקפא בידא דא בגין לאכפיא ליה. כדין ויהי למטה בכפו, בההיא [אצ"ל – כההיא] כף דתמן קאים ההוא תנין דאתמר. ותמן נחש אתהדר למטה, לאתברא ולאתכפיא תחותיה. ואיהו דן דאתמר. תא חזי, ידא דא בההיא חכמתא אתערת. מתמן אתפשטת בי"ג תיקונין עלאין דאקרון י"ג מדות של רחמים. ורזא דא "ולכל המורא הגדול". המורא דא מדות של רחמים דא הגדול. בגין כך "ולכל היד החזקה" לגו. "ולכל המורא הגדול" לבר באינון מכילן דאתמרו. ורזא דא אדנ"י. דלגו איהו י"ה בחכמה סתימאה. לבר אדנ"י בי"ג תיקונין. בגין כך אם עונות תשמור יה אדני מי יעמוד (תהלים קל ג). תא חזי, בזמנא דשמא דא אדנ"י אתנהיר לעילא, אתתקן ואתנהיר כגונא דא לתתא. כדין ויהי למטה בכפו, דא דן דאדנ"י. דכיון דאתנהיר בנהוריה, נחש אתבר תחותיה ודאי, ואשתכח כלא בתיקונא שלים.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא חמשין ותשע

ועוד "ולכל היד החזקה" דא באלף שנין דאינון אלף יומין דחול, דהכי אצטריכו למהוי, דבהו שלטת סטרא אחרא ואתמר (זח"ב רכז ע"ב). "ולכל המורא הגדול", בשאר שנין עד דאזדמן פורקנא שלים. דכל אינון שנין סטרא אחרא דחילת ודאי מיומא דפורקנא. ובזמנא דישראל תקעין בשופר איהי דחלת בגין שופר אחרינא דיתער, ודא אימא דתתער בתיובתא דישראל, ודא תשוב ה' עלאה על בנין. לבתר תשובה, תשוב ה' תתאה לאתרה, עם כלהו אינון דאתמשכן אבתרה. ואימא עד לתתא תהא מתפשטת. כדין שלהוביתא יפוק מינה, דאתמר בה להבה תלהט רשעים (שם קו יח). ואתמר בה והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה (עובדיה א יח). ואש, דא אש דקאים לצירופא דישראל, דכתיב ביה וישב מצרף וכו' (מלאכי ג ג). לבתר להבה תתער בסופא דכלא לאוקדא כלהו חייביא, תלהט רשעים ודאי. ועוד "ולכל היד החזקה" דא:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שיתין

"ולכל היד החזקה" בשעתא דייתי גוג לתרעין דירושלים. דהא בקטרוגא יתער בגין חובא דקיקא דבזמנא קדמאה דייתי, אשא תקיפא יתחזי בין שמיא ובין ארעא תלתא יומין. וגוג קאים מלבר לקבל תרעא, ומלכא משיחא מלגו. ואשא דא מפסיק בינייהו ולא יעבדון דא לדא מידי. כיון דחמי דלא יכיל לאתקפא, יתוב לאתריה. לבתר, זמנא תנינא יתוב. וכדין חשוכא תקיפא יתחזי, וכמה זעפין יהון בעלמא, וכמה טורין רברבין יתבקעון. דאתמר בהו (ישעיה נד י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, כדין וחסדי מאתך לא ימוש וכו'. כדין יתוב לאחורא. אבל תא חזי, דהאי חייבא בחילופא דזימנין חשיב לאתתקפא, כמה דהוה עבד פרעה רשיעא, דכתיב וירא פרעה כי היתה הרוחה ויכבד את לבו (שמות ח יא). דהכי הוה חשיב דתיכול דחלתיה לאתתקפא, אי לאו השתא, לבתר זמנא. ותא חזי, האי גוג רשיעא עוד זמנא תליתאה ייתי ודאי. אבל עד לא ייתי, ייקום קודשא בריך הוא לאעברא חובא דקין מעלמא. ורזא דא וישב מצרף וכו' (מלאכי ג ג). וכיון דייתי ההוא רשיעא תו לא ישכח חובא. ורזא דא, למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק (תהלים ב א. ועי' ברכותז ע"ב) ריק ודאי, דאינון חשבין לאתתקפא בההוא חובא, והא ההוא חובא תו לא אשתכח. ולקבל דא צריך סטר קדישא לאתתקפא ודאי, "ולכל היד החזקה" בתרין זמנין דעד לא אתעבר חובא. "ולכל המורא הגדול", בצירופא דיצטריף עד לא ייתי זמנא תליתאה. דכדין כד ייתי יתמר ביה צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו (משלייא ח) ממש.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שיתין וחד

"ולכל היד החזקה" דא תיקונא דארעא. דהשתא קפצה לה ארץ ישראל, כגונא דלעילא דאמעיטו דרגין ואתמרא ולזמנא דאתי כתיב הרחיבי מקום אהלך (ישעיה נד ב) לאתהדרא באתריהון בתיקונא שלים. והא אוקמוה רבנן דזמין קודשא בריך הוא לאוספא על ירושלים אלף טפף אלף קפל וכו' (ב"ב עה ע"ב). ורזא דא כגון ממתו"ס ננקפ"י אאלר"ן (סנהדרין כב.) דאינון צירופין עלאין דמצטרפן הכי לעילא ומתהדרן בצירופין אחרנין לתתא כמה דאתחזי. ופס ידא דכתבא, דא שכינתא דאזדמנת בכל אתר דאתחזי תמן למעבד ניסא. "ולכל המורא הגדול", דא סליקו דילה דסלקת מדרגא לדרגא. דהא בקדמיתא אתתקנת לתתא. לבתר סלקת לעילא דרגא בתר דרגא עד דאתקריאת כסא ה'. בההוא זמנא וראו כל בשר יחדיו (שם מ ה). דהא עלמא תתאה אזדמן למיהוי כגונא דעלמא עלאה. מיד קמו מארי מתיבתא ואמרו ליה בריך אנת רעיא מהימנא, דאנת איהו דנפיק מעדן, דא יובילא דנגיד ולא פסק. ואתמר בך מוצא מים אשר לא יכזבו מימיו (שם נח יא). זכאה חולקנא דזכינן ושתינן ממיין דילך, דאתמר בהו ונוזלים מן לבנון (שיר ד טו). דא חכמה סתימאה דמתמן נפקת אוריתא. ודא ל"ב נו"ן, ל"ב נתיבות חכמה, נ' שערי בינה דכלא כליל באוריתא ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שיתין ותרין

קם אברהם פתח ואמר "ולכל היד החזקה" דא משה רעיא מהימנא דייקום לאעברא רע מעלמא:

ורזא דא ויהי למטה בכפו (שמות ד ד). דאלהים אחרים מאלהים דקדושה אשתלשלו לתתא. וכיון דתבין שרשין ואספין מילין לגבייהו, רע אתעבר וטבא אתכליל לעילא. מאן עביד דא. אלא יד החזקה ודאי. וכל דא אתמר ביה מה שהיה הוא שיהיה (קהלת א ט), כמה דהוה עד לא חב אדם. "ולכל המורא הגדול", בסליקו אחרינא דאסתליק עלמא סליקו בתר סליקו יתיר מכמה דהוה נמי.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שיתין ותלת

ועוד "ולכל היד החזקה" דא משה דזמין למיתי למיהב חילא לצדיקיא לקבלא אגריהון. דהא תרעין פתיחין אינון סגי, וכמה ברכאן נפקין ברווחא לעלמא, וצריכין אינון לאתתקנא מזדמנן לקבליה לקבלא ליה. "ולכל המורא הגדול", דייכלון למיקם בההוא גבורה עלאה, דבה מתדברן מלאכיא. דבני נשא אתמר בהו ואל תבוא במשפט את עבדך (תהלים קמג ב). אבל בההוא זמנא הכי יתתקנן עד דייכלון למיקם בה. ושלמה מלכא בעא לאתתקנא בתיקונא דא, דכתיב אין כסף וכו' (מלכים א יכא). אבל לא סליק בידיה. אלא לזמנא דאתי יסתליק ודאי.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שיתין וארבע

"ולכל היד החזקה" דא בזמנא דיתכנשון כלהו שבטיא כחדא דאינון יד. ורזא דא לוי לתרין אתפרש, כהן ולוי, ימינא ושמאלא. ולכלהו, אתר אשתכח בגו קרתא קדישא ירושלים. ואבתריהון אתמשך לאתתקנא כל עלמא. כהן ולוי קיימין לגו. ולשאר שבטין אשתכחן י"ב תרעין לקרתא קדישא, לקבל שבטין ודאי. וע' זקנים אינון בישראל, ובהו יתתקנון ע' אומין למהוי כלא כדקא יאות, ע' תחות י"ב כגונא דלעילא. "ולכל המורא הגדול", בתרין משיחין דקיימין לאמשכא ברכאן עלאין על כלא. בההוא זמנא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט). ושמא איהו אלהים. כדין מתחברן שמהן בשמא שלים בתרין משיחין יאהלוההי"ם. כדין סליק הוי"ה ואתפשט בדרגוי י"ב צירופין וע' שמהן. ואשתכח כלא בתיקונא שלים כגונא דלעילא ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שיתין וחמש

"ולכל היד החזקה". הא אדם קדמאה סבא דסבין אתי פתח ואמר, "ולכל היד החזקה" דא ה' ד"י. ורזא דמלה יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט) דיהו"ה אתהדר יהי"ה. דהשתא איהו ו' ושכינתא איהי ה' ד"ו, דל"ת על ו'. תא חזי, דהכא קאים רזא לחכימין למנדע באורח קשוט. כתיב המאורות הגדולים, וכתיב המאור הגדול המאור הקטון (בראשית א טז). ורזא דא בזמנא דלא יכלת סיהרא למהוי כשמשא כדין איהי המאור הקטון. אבל כד יכלת למהוי כוותיה כדין המאורות הגדולים. ולזמנא דאתי אצטרך מלכא בקדמיתא לאתעטרא בעטרוי, ומאי דהוה ו' יתהדר י'. כדין יהיה ה'. כדין שכינתא נמי תתקף בתוקפה לאשתכחא כותיה ממש. כדין איהי ד"י דל"ת על י'. דאיהו י' ואיהי קיימת כותיה ממש. אבל תא חזי, דהא אתמר הי מסגא ברישא. דכורא מסגי ברישא (ברכות סא.). דאף על גב דאינון שוין כחדא, דכורא איהו קדמאה. ולא איתמר דאיהי כותיה, אלא דיכלת למיקם בהדיה בכלא. בגין כך ד' על י' איהי, כיון דקיימת בהדיה בכלא, כדין אתפשטת איהי בדרגהא ואתקריאת המאור הגדול כותיה. בגין כך "ולכל היד החזקה", בקדמיתא ה' יד. "ולכל המורא הגדול" לבתר, דא תליא בדא.

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שיתין ושית

"ולכל היד החזקה" דא (שמות יז טז) יד על כס יה. דבגלותא כלהו נהורין דרגין עלאין מסתירין נהורייהו. ורזא דמלה הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים לא יח). אמאי. אלא קודשא בריך הוא כלא עבד לטיבותא דישראל, ואיהו בעי דאומין ישלטון עלייהו עד דיקבלון כל עונשייהו. בגין כך אסתיר נהורין דכל דרגין, למיהב אתר לסטרא אחרא דייכלון לאתפשטא ולשלטאה. דהא אי נהורין הוו מתגליין, לא הוו יכלין סטרא אחרא לאתתקפא כלל. וגבורה דרועא שמאלא איהי צריכא לאסתרא חילא, דלא ישתיצון מקמה סטרין אחרנין. ורזא דא כי יד על כס יה. דהא כס אשתאר מכסא, י"ה מיהו"ה. ורזא אסתיר פני, דלא אשתאר לאתגלאה אלא ההוא דלא אפשר בלאו הכי. כגונא דא יד דא אטמרת הכי דלא לאתגלאה אלא מאי דאצטריך ודאי. אבל לזמנא דאתי בהאי יד יתפסקון עמלקים מעלמא. בגין כך כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור. בההוא זמנא "ולכל המורא הגדול", דא יראת שמים שכינתא, דתהא לה אתר לאתפשטא בכל עלמא, מה דלאו הכי בקדמיתא בגין כמה סטרין אחרנין מסאבין דקיימין ביה. אבל בההוא זמנא כלא יתדכי ויתתקן כדקא יאות:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שיתין ושבע

"ולכל היד החזקה". הא רב המנונא סבא אתי פתח ואמר "ולכל היד החזקה" בזמנא דתתמר שירתא בעלמא דכתיב בה תשורי מראש אמנה (שיר ד ח). דרוחא מחכמה סתימאה נשיב לתתא וביה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים (בראשית ח א). אלין מיין דטופנא דאינון עשו וישמעאל. תא חזי, בזמנא דרוחא דא יהא נשיב מלעילא, ביה יתחדשון דרגין לעילא. לבתר לתתא נחית ושרי על מלכא משיחא וימניה יתפשט על כלהו ישראל וביה יימרון שירתא. נדין יזדמנון כלהו כחדא, מתחברן כחד עלאי ותתאי. ורזא דא יד החזקה כמה דאתמר במצרים כי ביד חזקה וכו' (שמות ו א). ורזא דמלה עלאי ותתאי, ושכינתא מתתקפא באמצעיתא בין האי להאי. ורזא דא (שיר ד ח) אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי וכו'. דאינון מתחדשן בההוא נהורא חידושא ודאי. כדין תשורי מראש אמנה, דא רישא דמהימנותא חכמתא סתימאה, דמתמן תיפוק שירתא דא ודאי. ממעונות אריות וכו' בזמנא דתיפוק שכינתא מגו קליפין אלין דגלותא. כדין משיחו אתישב על רישא דמלכא משיחא כדקא יאות. ורזא דא "ולכל המורא הגדול", בשכינתא דשרית עליה ומתישבא כדקא חזי, ודא יראת ה' דאתמר בה והריחו ביראת ה' (ישעיה יא ג).

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שיתין ותמניא

"ולכל היד החזקה" דא כמה תיקונין עלאין ותקיפין דאתקין משה רעיא מהימנא למאי דאתחזי משירותא דעלמא עד זמנא דפורקנא. דהכא אצטריך לאתקפא מילין בתוקפא דלא יתקלקלון, בגין דייכלון לקבלא תיקונא לבתר. "ולכל המורא הגדול", אלין תיקונין דאזדמנן ליה לזמנא דאתי. דהא כדין פורקנא יהא שלים ויתמר ביה וייראו גוים את שם ה' (תהלים קה טז). "ולכל המורא הגדול" ודאי:

ספר תיקונים חדשים – תיקונא שיתין ותשע

"ולכל היד החזקה" דא תיובתא דיתער קודשא בריך הוא בלבא דכל ישראל ביומא דיתגלי עלייהו מלכא משיחא. ורזא דא השיבנו ה' אליך ונשובה (איכה ה כא). דהא מגו מילין דימלל על לבהון מלכא משיחא תתער אימא עלאה דאיהי תיובתא, ליחדא לבהון לעילא ותיובתא יתער בגווייהו. כדין אתערותא יסתלק מינייהו לעילא, עד דיתגלי עלייהו קודשא בריך הוא ושכינתא בכל רתיכא עלאה. כדין "ולכל המורא הגדול". דהא בההוא זמנא תתישב שכינתא למישרי עלייהו כדקא יאות. ותשכח לה נייחא מה דלא אשכחת בגלותא, דאתמר בה ולא מצאה היונה כף מנוח לכף רגלה (בראשית ח ט). אבל בההוא זמנא תשכח לה נייחא ודאי. ודא המורא הגדול, מסטרא דאימא. ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיה כז יג) כגונא דמתן תורה דאתמר בישראל מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים (דברים ה כו) דהא בההוא זמנא שראת שכינתא בלבייהו, אלא דלא אתקיימת. ולזמנא דאתי תשרי ותתקיים לעלמין. זכאה חולקהון:

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו'. זכאה איהו מאן דזכי למיהך בארחין רזין עלאין סתימין דמלכא. דהא רזין אלין עלאין אינון סתימין וטמירין, דלא יתיהיבו אלא לאינון קדישי עליונין דשכינתא שראת בלבייהו, ובה חמאן כמאן דחמי מגו אספקלריא כלהו דרגין דנהרן עלה תדיר ולא פסקין. תא חזי, מאי דרגין ומאי ספירן. אלא הכא רזא עלאה לחכימי לבא רזא דרזין ודאי דלא אשתמודע ולא אתגליא מכמה שנין מכמה דרין. והשתא אצטריך לגלאה ליה הכא קמי קודשא בריך הוא ושכינתא, דהא עידן רעותא איהו קמייהו ודאי:

פתח בצלותא ואמר, רבון עלמין עלת על כל העלות דאנת איהו לחודך דעביד כלא ולית דעביד מלה בר מינך. אנת עבדת כלהו עלמין עלאין ותתאין ברעותך [אצ"ל – כרעותך] , ואנת מנהג להו ועביד בהו כמצבייך ולית דאשני. יהא רעוא קמך למפתח לי תרעין דרעוא, ולסדרא בפומאי מילך דאימא השתא מילין דקשוט, מילין דבהו תיסק שכינתא מגלותא וכו'. ונחדי ביקרך בעגלא ובזמן קריב וכו' בריך יהא שמך לעלם ולעלמי עלמין:

פתח ואמר "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג). האי קרא סתים איהו ולא אתפרש. דאף על גב דלכמה סטרין אתפרש וכמה מילין אתמרו ביה, אבל סתימו דיליה לגו קאים ודאי ויתגלי השתא וכו'. תא חזי, ההוא עלת על כל העלות סתים מכל סתימין דלא אשתמודע ולא אתפס כלל. בשעתא דבעא למעבד יקרא לרעותיה, מדיד משיחן בנהירו דיליה ואלין אינון ספירן. מאי איהו. אלא כלהו מילין דעביד, מנהירו דיליה עביד להו ודאי. ורזא דמלה רוקע הארץ מאתי (ישעיה מד כד) מי אתי כתיב. דהא אפילו כלהו מילין דעלמא תתאה, כלא מנהירו עלאה אתעביד. ורזא דא יש מאין, מההוא אין עלאה דלא אתידע ולא אתפס כלל:

תא חזי, בקדמיתא דכלא שיער שיעורין, ורזא דא בוצינא דקרדינותא סתים בסתימו עביד מילין בדרגייהו. אבל רזא דכלא "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע", הכא אשתמודע רזא ודאי. דהא רקיעא דא לתתא מיניה נציץ נציצו. אי תימא דההוא נציצו איהו מלה אחרינא בר מרקיעא. לאו הכי. אלא רקיעא דאתפשט לאנהרא דא נציצו דיליה מטי למאן דחמי ליה. הכי אינון ספירן עלאין, דהא נציצו אינון, דנציץ ממארי כלא למעבד עובדין לאתפשטא בכל עלמין. נציצו דא לעילא על כלא אלין אינון ספירן וכלא איהו חד ביחודא חד. דהא ההוא דלגו איהו דעביד כלא בחסד דין רחמים דבהו מנהג עלמין. וכגונא דרקיעא להיט בגוונוי ואשתמודע לעיינין, הכי ההוא עלת על כלא נציץ נציצו נהירו דיליה לאתפשטא למעבד עובדין בעלמא לרחמי או לדינא. כדין להיט נציצו ואשתמודע בדרגא חדא וקרינן ליה כתר. להיט לסטר אחרא ואשתמודע בדרגוי וקרינן ליה חכמה. להיט לסטר אחרא ואשתמודע בדרגוי וקרינן ליה בינה. והכי כלהו לפום עובדין דעביד ההוא סתים דלגו, נציץ נציצו לבר. וכלא בתחומא קאים בגין ההוא בוצינא דקרדינותא דאקים מילין הכי:

אי תימא דאית אתר לאלין ספירן. לאו הכי. אלא ההוא סתים מכלא לפום עובדין דעביד הכי נציצו אתנציץ ולהיט ואתפשט בעובדוהי דרגין מדרגין לשלטאה בעובדין לתתא כדקא יאות. אבל בהו תחומא לא אשתכח, דלית אינון מופרשין מברייהון כלל. אבל לפום עובדין הכי תחומא אתמר בהו ודאי. ואתר אשתכח למאן דאתברי מינייהו, לאתגלאה תמן. וכלא איהו הכי, דההוא סתים מכלא בכלא אשתכח, ולא אתגליא בכלא אלא כמה דבעי לשיעורא דעלמין ודאי:

ואי תימא איך איהו. אלא רזא דא ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג), אלין עשר ספירן דבהו אשתמודע יקרא סתימא דכלא. ואינון כזהר הרקיע, כהאי רקיע דנהיר ודאי. ובזמנא דאינון קיימין לאנהרא לעלמא, כדין ככוכביא, נהרין דא מן דא דא לגבי דא. אבל סתימא דכלא איהו דעביד כלא. ואיהו דאמר זכור ושמור בדבור אחד, דהכי כלהו עובדין איהו עביד ברגעא חדא. ותיאובתא דכלא לאנהרא לתתא. אבל מילין סלקין בתיקונא שלים, לאתחברא מילין דא בדא בחיבורא שלים. ונציצו נציץ לכלא סטרין, וכלא אתעביד בתיקונא שלים ודאי. ורזא דא השמים מספרים כבוד אל (תהלים יט ב) ברזא דספירן קיימין ואתחזיין מילין לתתא. אבל כלא תליא בההוא סתימא דלגו ודאי. ורזא דמלה שאו ידיכם קדש וברכו את ה' (שם קלד ב). דתרין ידין אינון ה' לימינא וה' לשמאלא, ואינון רחמי ודינא.

וכלא אתקשר בההוא דלגו בחיבורא חדא. והכי אצטריך לחברא להו תדיר. דמאן דלא עביד הכי אקרי מקצץ בנטיעות. אלא הכי אצטריך לחברא להו בחיבורא חד ודאי:

ולזמנא דאתי ביום ההוא יתקע בשופר גדול. דהא השתא מסטרא דשכינתא כלא סתים איהו, ומילין עלאין לא אתגליין בגוונא דלהון. אבל לזמנא דאתי יתקע בשופר גדול מסטרא דאימא. כדין כלא יתגלי בגילויא לעיני כלא. כדין כי עין בעין יראו וכו' (ישעיה נב ח) בע' תיקונין אלין יתגלי כלא. אבל כי עין בעין, אלין תרין עיינין מסטרא דאימא ודאי. חד בע' תיקונין דר' שמעון בר יוחאי בוצינא קדישא. וחד בע' דילך. דכדין וראו כל בשר יחדיו (שם מ ה) דהא בשרא יתתקן נמי, וכלא ישתלים בתיקונא שלים, בנהורין דאימא דאתגליא על בנין ודאי. זכאה חולקהון:

ספר תיקונים חדשים – האידרא קדישא

פתח איהו ואמר רבנן עד אימת יהא עלמא תליא וקאים דלא לאתישבא מילין באתריהון. כתיב ה' מלך גאות לבש וכו' אף תכון תבל בל תמוט (תהלים צג א). דמיומא דאתברי עלמא לא קיימו מילין בדוכתייהו כדקא יאות. אף על גב דבמתן תורה קיימו זעיר, אבל לא אתקיימו. וכלא בגין סטרא אחרא דאחשיכת עלמא, וסטר קדישא לא קאים באתריה. אלא לזמנא דתתעבר סטרא אחרא דא מעלמא, דכתיב והאלילים כליל יחלוף (ישעיה ביח). כדין יתישב סטר קדישא באתריה כדקא יאות:

רבנן רבנן הא גלותא אתארך ותרעין אנעלו, וחכמתא אסתלקת מבני נשא, דכתיב אבדה עצה מבנים (ירמיה מטז). והא זמנא מטא דאתמר ביה כי יראה כי אזלת יד (דברים לב לו) הא זמנא דאשתכחת אוריתא מעלמא ולא אתחזיאת הלכה ברורה בכל מקום (שבת קלח ע"ב). הא זמנא דיתבעי דג לחולה ולא ישתכח (סנהדרין צז.). דבשאר זמנין הוה כתיב וידגו לרוב בקרב הארץ (בראשית מח טז) אלין תא חזי, נונין רברבין, דסלקין ונחתין ושטאן בימא. אבל השתא מתבקש דג כדא לחולה דאיהי שכינתא בגלותא, ולא אשתכח:

קומו רבנן אתערו בני מתיבתא, מארי חרבן שננן, סייפין ורומחין, לאשתכחא השתא לאשכחא נייחא לשכינתא, ויתמר בה גם צפור מצאה בית ודרור קן לה (תהלים פד ד). אזדרזו בתיקוניכון אתערו בלבושיכון, לבושין דיקר תוקפא וחסן מלכותא. לאתערא מילין קדישין, מילין דקשוט, דלא סטאן לימינא ולשמאלא. מילין דקדישי עליונין חדאן למשמע להו ותאבין להו תדיר. ונהורין דקודשא בריך הוא ושכינתא יתנהרון הכא, למיהב לכו סיעתא לאתקנא תיקונא דא, תיקונא דלעלמין. דביה יהא מתגליא פורקנא לישראל, פורקנא שלים בעגלא ובזמן קריב. קם וצלי צלותיה. אזדמנו רבנן וקיימו בדוכתייהו, אברהם סבא חסידא משה רעיא מהימנא רב המנונא סבא מטט' שרא רבא אדם קדמאה סבא דסבין. אליהו מתקין אתר לכלהו, וכלהו צדיקיא בני מתיבתא כחדא. והא נהירו עלאה נהיר ואתפרש על רישא דכלהו:

קם אברהם סבא חסידא פתח ואמר, ר' ר' לשמיא לא נקרי, לארעא לא נימר. דהא כלהו דרגין עלאין קיימין הכא, מזדמנין למילנא וההוא טמירא בוצינא דכל בוצינין ינהיר נהורין דיליה, לאשתמודעא דכלא איהו חד. פתח ואמר, קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר (איוב כח ג):

כמה קרוין בישן אינון דקיימן לשלטאה בזמנייהו, וכלהו שלטנותא מגו ירושלים קרתא קדישא נטלו. ורזא דא אמלאה החרבה (יחזקאל כו ב). דהא שלטנותא לירושלים קיימא, ובזמנא דאתמשכו מילין לבר, כל חדא נטלת חולקה לשלטאה בה. וכלהו הכי ברזא דתכלית קיימין, ודא מלכות, בתראה דכל דרגין כללא דכלא. ולזמנא דיבעי מלכא קדישא למבני ירושלים בנינא דעלמין, כדין יהדר כל אינון חולקין לגו, ובהו תתבני ודאי, ושלטנותא יתנטיל מכלהו אחרנין. בגין כך קץ שם לחושך, דא קץ דכד ישתלים ישתלים גלותא. כדין ולכל תכלית הוא חוקר, כלהו תכליות אלין לאפקא מתמן מאי דאצטריך. ובדא יתבני ירושלים, דאתמר בה בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמז ב). דהא בזמנא דגדפן דאתפרשו לבר יתכנשון לגו, אבתרייהו יתכנשון כלהו ישראל. בגין כך נדחי ישראל יכנס. ואתמר בה (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל, אלין שאר קרוין עשו בזמנייהו. ואת עלית על כלנה, אפילו בההוא זמנא, כל שכן השתא, דבהו אתמר שקר החן והבל היופי וכו'. כדין תנו לה מפרי ידיה, לאתקיימא בקיומא שלים לעלמין:

פתח ואמר (בראשית לו לא) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכו'א כמה רזין עלאין בהאי קרא אתמרו וכלא קשוט. אבל הכא אצטריך לגלאה רזין טמירין דלא אתגלו ולא אשתמודעו עד השתא. תא חזי, בזמנא דההוא טמירא מכלא בעא לאתקנא עלמין בעלמין, אפיק ענפין ומלגו נפקו ונחתו לתתא, ומתדבקן אלין באלין דא מלגו ודא מלבר. עד דלא אתקיימו, כדין כתיב וימלוך וימת. וכלהו לפני מלוך מלך לבני ישראל, דא מלכא עלאה עיקרא דכלא. תא חזי, שבע אינון, ובזמנא דנחתו נחתו בדרגיהון דא לתתא מן דא, ואזדמנו עלמין לנפקא. אי תימא דהכי מקדמיתא הוו קיימין תמן. הכי איהו ודאי. אבל בזמנא דנחתו הכי אזדמנו לאפקא מילין, כמה דהוו נחתין. והכא אזדמן גופא לאדם בשעתא דנחתו לתתא. והכי אתדחיית סטרא אחרא מכלא. ובזמנא אחרינא הוו מתתקנן מילין, ומתפרשן דרגין לפום רזין דאזדמנו כלא. וכלא אתתקן בההוא אחרינא דאתגליא לקבלייהו, ודא הדר. אבל אלין קדמאין ברזא דה"ה בתראה אשתארו. כדין מאן דנפיק לא נפיק אלא לקבלייהו ודא ו'. אזדמנו עלמין בתיקונא ואינון יהו"ה. לזמנא דאתי יהיה ה' אחד (זכויה יד ט) דכדין ה"ה בתראה תסתלק כבקדמיתא למיהוי ברזא דה' עלאה. כדין ו' אשתכח לקבלה וסליק ברזא די'. בגין כך אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד). בה והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה וכו' (ישעיה ל כו) דהכי מתתא לעילא מסתלקן מילין:

תא חזי, בזמנא דאתקין ההוא סתימא דכלא תיקונין עלאין, כלא שרי ואתתקן בתלת רישין דאשתמודעו:

רישא קדמאה על כלהו קיימת לעילא לעילא, ומינה שבע אשתכחן לתתא, דאתמר בהו עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב (דניאל ז ט). תא חזי, ההיא רישא עלאה דלא אתידע כלל, קאים לאנהרא נהירו על כלהו דרגין עלאין. מאי נהירו. אלא רזא דא רזא עלאה דכתיב יאר ה' פניו אליך ויחונך (במדבר ו כה). נהירו דאנפין דמסתכלן לתתא אקים דרגין באתרייהו, לנטלא נהירו דלגו כמה דאצטריך. בגין כך באנפין מסתכלן, ובגופא קיימין מילין לגו לבושא כדקא חזי. ולתתא אוקמוה רבנן טוב מראה עינים טוב וכו' (קהלת ו ט. עי' יומא עד ע"ב). דהכי נהירו דא גרים לה לקבלא נהירו אחסנא [אצ"ל – אחרינא] כדקא יאות. ומאי דאתפשט לגו, שבע אינון, ומינייהו תליין כלהו דרגין עלאין ותתאין. בגין כך כל עלמא בשבע יומין אתברי, ובשבע אתדבר. ורזא דא עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. דהא כרסוון מזדמנן לתתא ברזא דשבע, כגונא דשבע עלאין. דהא כלהו דרגין דמתפרשאן הכא והכא, כד תסתכל בהו, כלא בשבע תליין ולא יתיר. בגין כך שבע כללא דכלא לעילא ותתא. ושכינתא שבע כגונא דלעילא. והכי כלא ברזא דשבע אסתדר ודאי בסידורא שלים:

תא חזי, מהכא תליא ההוא עתיקא קדישא דסתים לגו, ואתפרש בענפוי ברזא דד' אתוון יהו"ה ב"ה. ואתמר בהו ה' אחד ושמו אחד. דהא אלין שמא דעתיקא אקרון, ואינון יהו"ה, ואיהו מלגו הכי מתפרש לקבלייהו. אבל שמיה ממש, סתים מכלא טמיר מכלא, ולא אתרמיז אלא בההוא קוצא די', דמיניה אתבני ואתמליא שמא דא כדקא יאות. וכלא איהו אחד ביחודא חד ודאי. דדא איהו לגו, בוצינא דכלהו בוצינין מתלהטן מיניה. וכלא אתכליל ואתקשר בתליסר נביעין יקירין דאקרון י"ג תיקוני דיקנא, דיתפרשון באתרייהו כדקא חזי:

תא חזי, עתיקא קדישא שרי לאתתקנא בחד גולגלתא חיורא דרישא. אבל רזא טמירא, דכלא אתתקן ואתכליל בתלתב ועתיקא קדישא דא בתלת רישין אתתקן ודאי. ורזא דכלא איהו ימינא ושמאלא ואמצעיתא. והכי מתפרשאן לתתא כלא בתלת. ואי תימא דהכי איהו לעילא. לאו הכי. אלא הכא משתרשן מילין הכי. אבל מסטרא דלעילא איהו הכי, מסטרא דעתיק יומין דאטמר ביה. דהא חסד גבורה תפארת בתלת רישין אינון, והכא אשתרש כלא. והכי מטא לתתא כגונא דא עד שכינתא דאיהי כללא דכלא והכי בתלת מתפרשן:

אבל תא חזי, גולגלתא דא בכמה דרגין אתפשטת. אבל כיון דאתתקנו מילין בתלת, הכי איהי בתלת אתקשרת, ואינון תלת הויין וחד כליל לון כחדא. ובגין כך הכא אשתרשו דרגין בסידורא שלים, ואינון תליסר חיורתי דנהרן, חד מאמצעיתא כללא דכלא, ד' לימינא וד' לשמאלא וד' לבתר קדלא. והכי מתפרשן כלא לתתא, ואתכליל בשכינתא דאיהי ד' סמכא רביעאה תחותייהו, ודא הוי"ה דכליל לון. וכלא איהו אחד, דכתיב ה' אחד ושמו אחד. דהא כלא הכי בתליסר אתפרש ודאי, ברזא דתלת וחד דכליל לון. וזעיר אנפין איהו אח, ואינון ט' דרגין דיליה תלת תלת תלת, לקבל אבא ואימא ודעת, ולקבליה ולקבל שכינתא דנפקת מיניה. אבל שכינתא בחד דכליל תליא ודא ד'. כלא איהו אח"ד. דהכי תלת שריין מלעילא ומתפשטן בדרגיהון עד דמטי לתתא. כדין נפקת ד' אבתרייהו, וכלא איהו אחד. ודא י'ו'י' א', אחד ודאי. ימינא ושמאלא ואמצעיתא כלא בתלת רישין אלין אשתרש, לאקמא דברנותא דעלמא בקיומא שלים. ורזין אשתמודען לחכימי לבא, תליין דא מן דא בשיעורא שלים:

תא חזי, כלהו מילין דתליין בימינא מהכא משתרשן, באלין חיורתי דרישא ודאי. וכל דרגין נטלין לפום רזא (להו) [דלהון] לימינא או לשמאלא או לאמצעיתא. וכלא מהכא תליא מתלת רישין אלין דאתמרו. דהא בגו רישא דא קדמאה מוחא חד סתים אשתכח ודא רישא תליתאה. דעילא מיניה קיימא חד אוירא דלא אתפס ואיהו רישא תנינא. ומוחא דא לשמאלא קאים דהכי תליא ביה מלעילא. ומהכא אתעביד כלא דכתיב כלם בחכמה עשית (תהלים קד כד) ורזא עלאה איהו. דהא עלמין בגבורה אתעבידו, והיינו דאוקמוה רבנן שהב"ה ברא את העולם בדין אלא ששיתף עמו מית הרחמים (ב"ר יב טו). דהא עיקרא דכלא הכי איהו, דכלא אתבני מסטרא דגבורה. וכלא למיתי לתתא ברזא דאדם. בגין כך אשר יצר את האדם בחכמה, דא חכמה סתימאה דבה קאים דברנותא דכלא. וכל דא ברזא דגופא קאים, בגין כך גופא מיניה תליא ואשתכח. והכי תליא רזא משירותא דכל מילין ודאי. וחסד אתפשט ועייל לגו, ואתקין תיקונין לדרגין כמה דאצטריך:

תא חזי, מהאי מוחא אתפשט כלא ודאי. וכלא תליא בתליסר נביעין עלאין דנפקין מיניה, דנבעין נביעו עלאה לכל מאן דאצטריך. אבל מגולגלתא דרישא תליין שערי נימין על נימין, ואלין נמי מגו חכמתא דא נפקין. אבל כלא לדרגוי אתפרש. תא חזי, לתתא כתיב שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה (שיר ה ב). דהא מוחא מליא לרישא. ולבתר מההוא מוחא נפקין טיפין למאן דאתחזי מגו שערין אלין. ובהו אתתקן מאן דאתחלי לאתתקנא לנטלא בתר הכי נהירו דאצטריך לאזנא עלמא. כגונא דא לעילא מגו נימין אלין נהירו דחכמתא נפיק כגונא דא לאתקנא מאן דאתחזי לאתתקנא. אבל מזונא דאתחזי, לא נפיק אלא מאינון תיקונין יקירין דסחרין לסטרא דאנפין כמה דאתמר. בגין כך כלא לדרגיה אצטריך. ונימין אלין מגו האי מוחא נפקי, מגו ברירו דאתבריר מגו אינון מלכין דאתמרו. וכמה דרגין ודרגין תליין בהו. אבל בשעתא דנפקין לבר, ההיא רישא תנינא דאתמרת, אחדת בהו והדרת [אצ"ל – וסדרת] לון בסידורא עלאה ברזא דתליסר לימינא שמאלא ואמצעיתא כמה דאתמר. וסלקין ונפקין ע"ג גולגלתא לבר לאנהרא למאן דאצטריך, בנהירו דההוא מוחא דרהיט בהו. ושיעורא דנימין וחשבונא דלהון כלא ברזין עלאין אשתער ודאי כמה דאצטריך. שערין אלין כלהו קיימין בסידורא יאה חיורין כתלגא דאתמר בהו ושער רישיה כעמר נקי (דניאל ז ט). ולית תמן ערבוביא. ומסטרא דא אתיהיבת אוריתא לישראל כלא מחלוקת ובלא ספיקן כלל, מה דלאו הכי לתתא כמה דאתמר:

עיינין דרישא עלאה, הכא קיימין רזין לחכימי לבא. דהא עיינין מגו סתימו דמוחא. תא חזי, בשעתא דשרי מוחא לאתגלאה מגו אינון אנפין, בקע ואתגליא בתרין עיינין דבהו קיימא אשגחותא. מאי אשגחותא. אלא בזמנא דעיינין אלין מתפקחן, כדין כלהו סידורין דאסתדרו, כלהו מילין קיימין באתרייהו, ואי לא לא קיימין. ולתתא כתיב אל תאהב שינה פן תורש וכו' (משלי כ יג). דבשעתא דעיינין מסתתמן, סידורין לא מסתדרן כדקא חזי. ובזמנא דמתפקחן, כלא קאים כמה דאסתדר. ורזא דא פקח עיניך שבע לחם (משלי כ יג). תאנא אי עיינין אלין עלאין הוו מסתתמן אפילו רגעא חדא, כלא הוה מתחרב מיד. בגין כך כתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכא ד). דהא לתתא, לזמנין מתפתחן עיינין ולזמנין סתימין אינון, אבל בגין דאית אלין לעילא דקיימין פקיחן תדיר:

תא חזי, לתתא אינון ימינא ושמאלא, אבל לעילא כלא איהו ימינא, דכתיב הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו (שם לג יח). ורזא דא הא אתמר באדרא דר' שמעון בר יוחאי בוצינא קדישא. אבל הכא אצטריך לגלאה רזין טמירין כדקא יאות. תא חזי, תרין אינון ודאי אלא דאתהדרו לחד, ורזא איהו. לתתא קיימין עיינין לקיימא סדרין באתרייהו לימינא ולשמאלא. אבל הכא קיימין עיינין לאקמא כלא ברחמי ודאי. בגין כך חד איהו, דהא כלא אשגחותא דרחמי איהו. אבל לתרין אתפרש, לאקמא ימינא ושמאלא כלא ברחמי. והכא נימין לא קיימין על עינא ולא כסותא דהא פקיחו אצטריך תדיר:

תא חזי, הכא מתפרשאן רזין בעינא ודאי בתלת גונין דאינון תלת חיורין, חיור בגו חיור, וחיור דכליל כל חיור. דהא הכי לכלא פקיחו אצטריך, לתלת סטרין ימינא שמאלא ואמצעיתא, וכלא ברזא דימינא. והכי לימינא והכי לשמאלא. ובת עין לגו קאים, לאכללא כלא כחד. ואינון בסדרא דא קיימין ודאי, חיור בגו חיור, וחיור דכליל כל חיור. באלין חיורין אשגח לכל סטר, ואקים כלא בדוכתיה. אשגח לעילא ואשגח לתתא, וכלא אקים ברחמי כדקא חזי:

חיורא קדמאה שליט ואתתקף באתריה. נחית לתתא לאשגחא למאן דאצטריך. כדין תב וסליק לעילא, וקשר כלא לעילא. והכי כלא ברחמי אתקיים ודאי. ודא לימינא. חיורא תנינא שליט נחית וסליק, לאקמא ברחמי לשמאלא:

חיורא תליתאה שליט נחית וסליק, לאקמא כלא ברחמי לאמצעיתא. בת עין קיימת לעילא, וכלילת הכי כלא ברחמי, והכי נטלת לתתא. ולזמנא דאתי נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים (ישעיה ב ב). בי"ת ב"ת י', דא בת עין. וההיא [אצ"ל – מההיא] י' עלאה חכמה סתימאה, עלאה על כלא ודאי. ויו"ד איהי שיעורא דעינא בסתימו חד. אבל י' בה תלת קוצין, ואעון תלת חיורין אלין דאתמרו. ועוד הכא קיימין רזין לאתפרשא לפום דרגין, דהא תלת חיורין קיימין הכא. וכל חד לתלת סטרין אתפשט. ושבע אתפשטו מיניה, ורזא ז' גלדין דעינא. אבל כלא בגין רזא עלאה קאים. דהא אלין קיימין לאקמא סדרין בדוכתייהו. וכלא הכי בתלת אתפרש, מסטרא דתלת רישין. וכלא ברזא דשבע, דהכי תליין כלהו דרגין בשבע כמה דאתמר. בגין כך עינא איהו תלת ושבע. אבל כל חיורא נמי הכי סליק לתלת ושבע ודאי, כלא כמה דאצטריך:

מצחא דרישא דא מצחא דרעוא דקאים לאתגלאה לזמנין. דהא עיינין קיימין תדיר באשגחותא דלא פסק, דהכי אצטריך לאקמא כלא ברחמי. אבל מצחא דא בשעתא דאתגלי, כלהו מארי דינין מתעברן מקמיה לגמרי ולא שלטין. בגין כך דא לא אצטריך למהוי תדיר אלא לזמנין. דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים סט יד) אשתמע דלאו תדיר איהו הכי:

אבל תא חזי, לתתא מצחא בדינא איהו ודאי. מאי רזא. אלא תא חזי, תלת מוחין קיימין גו רישא. דעת אנהיר לקבליה בגו מצחא. תמן מתגליין אינון חמש גבוראן, בגין כך מצחא סומקא קאים. ודא הכי אצטריך, בגין לתברא קמיה אינון קליפין. ותא חזי, במצחא כ"ב אתוון קיימין דנפקין מגו בינה, וכלא אצטריך, ודא ביסומא נמי לההוא מצחא, אבל עד הכא כלא בדינא תלי. ודא אצטריך ודאי לשוואה דחילו על חייבא. אבל תא חזי, דהא במצחא כל דיוקנא אשתרש לאתחזאה וכלא [אצ"ל – דכלא] בגבורה ודאי, וידחלון מיניה כלא. אבל בגין דאיהו דינא תקיפא, כמה ביסומין אצטריכן ליה. ותפילין בקעין בההוא מצחא ונפקין לבר, ודא איהו ביסומא לגביה. ותו אית ציץ מסטרא דאבא, ודא אתחזי לכהנא רבא. ובזמנא דצלותא דמנחה בכל יומא, אתגליא מצחא דא דלתתא בגין לאכפיא קליפין. ובגין כך אצטריך תפילין בצלותא דמנחה, דהא הכי אצטריך לבסמא ההוא מצחא. אבל בשבתא דנייחא אשתכח וביסומא איהו יתיר, תפילין לא אתחזון, דלא לאחזאה פגימו ביקרא דשבתא. כל דא לתתא. אבל לעילא מצחא אתבסם בבסימו עלאה דעתיק יומין, וביסומא דא גרים לאינון מצחין דלתתא לאתבסמא זעיר. אבל בשעתא דאתגליא לגמרי, כלהו מארי דינין מתעברן לגמרי. תא חזי, בסטר מסאבא כתיב ומצח אשה זונה היה לך (ירמיה גג). דהא במצחא קאים כל דיוקנא כמה דאמינא. בגין כך תוקפא דבר נש במצחא איהו. ובגלית כתיב ותטבע האבן במצחו (שמואל-א יז מט) דהכי אצטריך, לתברא ליה. אבל לעילא לעילא ודאי מצחא דא עלאה קאים לבסמא דינא כדקא חזי:

חוטמא דרישא שפירו דפרצופא איהו. מתמן נשיה רוחא מגו מוחא. ורוחא דא קאים לאתערא לכל מאן דאתחזי למעבד עובדוי. אשתכח כלא אצטריך לדרגיה. נימין, קיימין לנגדא בהו משיכו דמוחא, לאתקנא מאן דאצטריך לאתתקנא. עיינין, קיימין לאשגחותא, לאקמא סידרין באתרייהו. מצחא, לאתגלאה לזמנין כדקא יאות. חוטמא, לנשבא רוחא לאתערא בחילא למאן דאצטריך למעבד עובדא. ורוחא דא לא פסיק כלל. ולתתא תרין נוקבין אינון, חד רחמי וחד דינא. אבל לעילא כלא רחמי ודאי. תא חזי, מתרין נוקבין אלין זמין לנשבא רוחא דחכמתא על תרין משיחין, חד מנוקבא חד וחד מנוקבא חד, בגין לאתערא להו בעובדייהו כגונא דלעילא. דהא בההוא זמנא ישתכח עלמא תתאה כגונא דעלמא עלאה לגמרי. זכאה חולקהון דישראל:

פתח ואמר הא השתא אצטריך הכא לאתקנא תיקונא דדיקנא עלאה יקירא דכל יקירין דבה תליין כל רזין דעלמא. קומו מארי מתיבתא, אזדמנו לאתקנא תיקונא עלאה דא כדקא יאות. דיקנא עלאה יקירא דמינה מתכספן כלא ולקמה מתברן כל סטרין מסאבין תיקונא דדיקנא יקירא דא, בתליסר תיקונין עלאין אתתקן, דהכא תליא כל יקירו עלאה, דאתמר ביה (תהלים קלג ב) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן וכו'. דהא הכי אתגלגל נהירו מדרגא לדרגא. בד' קדמאין בקדמיתא. מתמן בח' אחרני. ורזא דא הזקן זקן אהרן. מתמן לההוא מזלא תתאה דכליל כלהו כחדא, ודא שיורד על פי מדותיו. תא חזי, הכי דיקנא דא בתליסר אתתקן, ברזא דתלת הויי"ן וחד דכליל לון, ברזא דסידורא עלאה ודאי. ד' נפקין בקדמיתא מרזא דהוי"ה חדא. מתמן תרין אחרנין נפקין ואינון תמניא. לבתר חד כללא דכלא, ודא תליסר. ומתמן לתתא אתפרשן כלא כדקא יאות:

תיקונא קדמאה שריין שערי נפקין תחות (דיקנא) [פתחא דאודנין] מהאי ומהאי סטרא. תיקונא תנינא סחרן שערי על פומא מרישא חדא לרישא חדא. תיקונא תליתאה אתפסקן שערי תחות חוטמא עד פומא. תיקונא רביעאה סחרן שערי תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא:

תיקונא חמישאה אתפסקן שערי תחות (חוטמא) [פומא] לקבל ההוא ארחא אחרינא דאתמר. תיקונא שתיתאה סלקין שערי וחפיין על אנפין הכא והכא כדקא יאות. תיקונא שביעאה אתפסקן שערי ואתחזיין תרין תפוחין. תיקונא תמינאה נחתן שערי בשיקולא חדא עד טבורא דלבאה תיקונא תשיעאה נפקין שערי בין אינון עלאי לתתאי בשיקולא חדא. תיקונא עשיראה נפקין שערי דחפיין תחות גרונא. תיקונא חדסר שערי כלהו תליין בשיקולא חדא ולא נפקין דא מן דא. תיקונא תריסר פומא אתפני מכל סטרין דאתפסקן שערי סחרנהא. תיקונא תליסר אלין שערי דנחתין לתתא בשיקולא עד טבורא:

תא חזי, דיקנא יקירא דא ודאי כל נהירו וכל ברכאן מינה תליין ונפקין בסידורא שלים:

תיקונא קדמאה אל (מיכה ז יח) מי אל כמוך. ל"א קוצין תקיפין נפקין מתחות פתחא דאודנין. דאודנין קיימין לאעלאה מילין לעילא לגו, ולא אשתמודען. אבל ממאי דסליק לעילא נחית לבתר לתתא. וכלא אתתקן בתיקונא שלים:

תיקונא קדמאה דא תלת אל קיימין תמן והא אתמר, דבהו משתרשן תלת עלמין. אבל הכא רזא עלאה. דהא כלהו מילין דעלמא מגו ברירו דמלכי קדמאי נפק ודאי. וכללא דכלא תלת אינון, בלע יובב חושם. דהא שאר לא אתתקנו. ומאי דנפיק מתמן, כלא אתכליל הכא באלין תלת, ולא סלקין בשמא אחרא, אלא בהו כלילן ודאי. ובזמנא דשרי נהירו לנפקא, כדין כלא בתלת אלין אתכליל, דאינון כללא דכלא דלגו ודלבר. וסטרין אחרנין אתכפיין תחותייהו למיקם בתחומיהו לתתא, וכלא אתתקן בתיקונא שלים:

תא חזי, מה בין שערי דרישא לשערי דדיקנא. אלא אלין קשיין ואלין רכיכין. דהא אלין קיימין לתברא מסאבין מקמייהו, מה דלאו הכי אינון אחרנין. ורזא דא שערי דרישא קיימין לאמשכא נהירו דחכמתא לגבי מאן דאתחזי לאתקנא ליה. אבל שערין דדיקנא אינון קיימין לנחתא נהירו ומזונא דכלא. בגין כך הכא אצטריך לאתקפא. ואלין קיימין לאכפיא לכל אינון מסאבין ודאי. וכלהו שערי מגו מוחא נפקין מברירו דאתבריר תמן, ובהו רהיט נהירו דמוחא מלגו. תא חזי, בשעתא דנהורא דאלין נחית לתתא, כלא לתתא נמי אתתקן. ורזא דא לתתא לאו אינון אלא ט' תיקונין. וכד נהרן דרגין בתיקונא אתעבידו י"ג, וי"ג אלין נהרן בהו. כדין קיימא כלא בתיקונא שלים ודינא אתבסם ומארי דינא מתעברן. בגין כך בזמנא דאתגלאן, כלהו סטרין מסאבין מתברן, ולית דיכיל למיקם קמייהו. קום רעיא מהימנא אתקין תיקונא דדיקנא יקירא דא כדקא יאות:

קם רעיא מהימנא פתח ואמר, ודאי תיקונא דדיקנא יקירא אשתמודע כדקא יאות. תיקונא תנינא דא נושא עון. הכא שכ"ה יהו"ה, וכלא ברזא עלאה תליא:

דהא בשעתא דנהירו נפיק, אתתקן מתיקונא לתיקונא, עד דאשתלים בשלימו כדקא יאות. ובתיקונא קדמאה אתער מלה, כללא דכלא. תיקונא תנינא ביה קאים תיקונא דאינון ש"ך דינין, דאינון ה' זמנין די"ן, דמינייהו ז' אד"ם בקדמיתא. וכד תבו לאתתקנא, הכי אצטריך לאתתקנא רזא דא לאתבסמא דינין כדקא יאות, בגין דיתפשט נהירו עלאה באתריה כמה דאצטריך:

תיקונא תליתאה ועובר על פשע, דאתפסקן שערי, בגין למיהב אתר לההוא רוחא דנשיב מגו חוטמא. דהא הכי אצטריך בכל אתר דרוחא זמין לנפקא תמן, למשבק ליה אתר פתיח, בגין דינא דלא יעכב:

תיקונא רביעאה לשארית נחלתו. הא אוקמוה למי שמשים עצמו כשירים (ר"ה יז.). ואלין שערי דנחתין וסחרין תחות פומא. ודא קאים בגין רוחא דנחית מגו פומא. דהא מתמן נחית על ההוא מזלא עלאה ודאי. ואתפרש בדרגוי. ובגין דא אצטריך לנטלא ההוא נהירו באלין שערין דאיזדמן [אצ"ל – דאיזדמנא] לגביה. וכל דא בגין אינון דמתגאן דלא ייכלון לנטלא מתמן כלל אלא למאן דאתכפיא בדחילו קמיה דיקנא יקירא דא:

תיקונא חמישאה לא החזיק לעד אפו. הכא נמי פסקין שערי למיהב אתר לרוחא דפומא. דהא שערי צריכן סחור פומא. אבל אי לגמרי הוו סחרן, הוה דינא מתתקף יתיר. בגין כך לא החזיק לעד אפו. תיקונא שתיתאה כי חפץ חסד הוא. דא ורב חסד (שמות לד ו). דהא כלהו תיקונין אלין צריכין ודאי כל חד לעובדיה. ובקדמיתא בהוא נושא עון אתבסמן שכ"ה דינין מרזא קדמאה. הכא מתבסמן אחרנין דאינון מנצפ"ך, ואינון ורב חסד. בגין כן הכא שערי מתפשטן, וה' חסדים נפקין בה' פאות לבסמא להו. וכלא אתבסם כדקא חזי. בגין כן כי חפץ חסד הוא:

תיקונא שביעאה ישוב ירחמנו. ודא ואמת. דהא הכא תליא ביסומא דדינין ודאי. דמצחא קאים לבסמא בזמנא דאתגלי, ולא תדיר, ובזמנא דאתגליא כלהו דינין מתעברן לגמרי. אבל אנפין חייכין תדיר וחדאן תדיר, בגין לקיימא ביסומא דדינין מאי דאצטריך תדיר. ורזא דא (משלי טז טו) באור פני מלך חיים וכו', דחיי צריכין תדיר ולא אתפסקן. אבל ורצונו כעב מלקוש, דא רצון עלאה, עת רצון דאתמר. ודא כעב מלקוש, כמטרא דא דנחית לזמנין לארואה עלמין. והכא ואמ"ת, אלין ז' ס"ג, דמינייהו ז' הבלין קיימין לתתא. וביסומא דכלא הכא אשתכח ודאי. ורזא דא, הכא נהירו דחכמתא אתגליא בתוקפיה, דאתמר ביה חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח א). בגין כך ביסומא תליא הכא ודאי:

תיקונא תמינאה יכבוש עונותינו. דא נוצר חסד (שמות לד ז). דחסד עלאה נפיק ואתפשט בדרגוי, וכליל הכא ודאי. וכלהו תיקונין אלין בהאי כלילן, ומיניה מתפשטן כלהו ברכאן עד ההוא מזלא תתאה, ומתמן לכלהו דלתתא:

תיקונא תשיעאה ותשליך במצולות ים כל חטאתם. ודא רזא עלאה למארי חכמתא. דהא כלא אצטריך למהוי ליה שרשא מקורא לעילא, ובדא כלהו סטרין מסאבין מתברין תחות סטר קדישא. וכד נהירו נהיר מההוא מזלא עלאה, מיד מתברן הכא מקמיה כלהו מסאבין. וכדין נחית בדרגוי כדקא חזי:

תיקונא עשיראה נחתין שערי תחות גרונא ודא תתן אמת ליעקב. רזא עלאה איהו, דבאלין שערי כתיבי מפני פחד ה' ומהדר גאונו וכו' (ישעיה ב יט). אמאי הכי. אלא דיקנא יקירא עלאה מינה מתכספין כלהו סטרין מסאבין ודאי. תא חזי, סטרין מסאבין אינון צריכין למיקם בדוכתייהו לתתא, ולא לאתגאה לסלקא לשלטאה לעילא. אבל עם כל דא אית זמנין דמתתקפן לאתדבקא, וכלא באינון דלתתא. דהא לעילא כתיב ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט). אבל שערין אלין דתחות גרונא קיימין לאתפשטא תוקפא דדיקנא עלאה בכלהו אינון דלתתא, דהא מגרונא ולתתא נחתין. בגין כך אלין תחות מזלא תתאה אתפשטו, למיהב להו תוקפא דא ודאי. ובזמנא דתתער דיקנא עלאה לאתיקרא בעלמא, כדין שערין אלין יתתקפון לאתקנא [אצ"ל – לאתקפא] לכל אינון דתליין בהו, ומינייהו יתברון כלהו סטרא אחרא מסאבין ודאי. בגין כך תתן אמת ליעקב. דעד השתא ועד ארגיעה לשון שקר (משלי יב יט) דאשתכח חילא לסטרא אחרא. אבל בההוא זמנא תתן אמת ליעקב, דא נהירו דסטר קדישא דיתנהיר בעלמא. מאן יטלון ליה. אלא ישראל ודאי. תיקונא חדסר שערי לא נפקין נימא מן נימא כלל, ורזא דא חסד לאברהם. דהא חסד עלאה נפיק ומתפשט בדרגוהי לעילא ותתא. ולקבליה צריכין כלהו שערין אלין למיקם בתחומא חד, ולא יתפשטון יתיר כלל, בגין למיהב ליה לאתפשטא כמה דאצטריך. דהא שערין אלין דינין אינון ואתמר:

תיקונא תריסר אשר נשבעת לאבותינו. דא פומא דאתפני מכל סטרוי. דהא הכא נפיק כלא, ונחית בההוא מזלא עלאה דכליל ביה כלהו תיקונין אלין, ואתתקן בכלהו. לבתר מיניה נחית לגבי ההוא מזלא תתאה, ומתמן לתתא כמה דאתמר. ורוחא דא דנפיק מהכא, כמה אינון דמתלבשן ביה, וכמה זכאי קשוט דמתלבשן ביה. והכי אינון אבהן בהאי אתרחיצו לאתלבשא ודאי:

תיקונא תליסר מימי קדם. דא מזלא תתאה, מימי קדם, בגין דמאינון מלכי קדם אתעבידו כלהו תיקונין אלין, ודא כללא דכלהו. אבל מימי קדם, דהכא מתפשט נהירו דכלהו דרגין עלאין, משירותא דכל שירותין עד ההוא מזלא עלאה, ומיניה להאי תתאה. והאי תתאה ביה כלילן כלהו תתאין כחדא ודאי, והכא אתקשר כלא בקישורא חדא. תא חזי, הכא כתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. דהא תריסר תיקונין מגו תלת הויי"ן דאתמרו נפקין. תליסר מחד דכליל לון, ורזא דא שכינתא דהכא אשתרשת ודאי. ובזמנא דתיקונא דא יתתקן בשלימו לאתנהרא בכל דרגין, כדין שכינתא תתקף לקבליה לתתא, לאתפרשא מינה כל סטרין מסאבין ודאי. ויתתקן כלא בתיקונא שלים, בקדושתא עלאה כדקא יאות. קמו כלהו ובריכו ליה. קם אברהם סבא חסידא ואמר, השתא ודאי אצטריך לאתקנא תיקונין דאבא ואימא דתליין מהאי מזלא. קום אליהו נביאה מהימנא ואתקין תיקונין אלין דאבא ואימא:

קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה (איוב כח יב). תא חזי, אתפשט מזלא תתאה בדרגוי ואפיק אבא ואימא, לגלאה רזין דטמירין לעילא. אבל תא חזי, בההיא דיקנא עלאה תלת רישין אתכלילו ודאי ושבע תיקונין עלאין דהכי אצטריך לדברא כלא בדברנותא שלים. מתמן שרי לאתפשטא לתתא כלא ברזא דתלת. אבל תא חזי, חכמה איהי לעילא בינה איהי לתתא. מאי בינה. אלא דא ישראל סבא ותבונה. ורזא דא י"ה. י' דא אבא ואימא, וי' לא אתפרש לעלמין. ה' ישראל סבא ותבונה, לזמנין אינון ד"ו. וכלא איהו יו"ד. אבל תא חזי, בגין כך אבא ואימא מבינה נפקין לאתכללא כלא כחד. דהא חכמה מלעילא נפקת ואתמר בה והחכמה מאין תמצא אלין תלת רישין עלאין. ובגין כך דלא אשתכח אתר תמן לבינה, כתיב ואיזה מקום בינה. אבל בינה נפקת לתתא בזמנא דאינון עלאין נחתין לנפקא תחות גרונא:

ותא חזי, כמה דלעילא כלא בתלת אתכליל, הכי נפיק כלא ברזא דתלת. ומתרין רישין עלאין נפקו אבא ואימא דא לסטר ימינא ודא לסטר שמאלא. אבל מזלא דא רזא דאויר עלאה אפיק, וכדין אתפרשו מיניה או"ר י'. נטיל אור לימינא ואינון ה' זמנין אור, ואתפשט ואלביש דרועא ימינא, ונטיל דיליה בגופא. אתפשטת י' בסטר אחרא ואתעבידת ה' זימנין י' אלין נ' שערי בינה, אתפשט ואלביש דרועא שמאלא, ונטיל דיליה בגופא. לבתר אתפרשן אבא ואימא לעילא, ישראל סבא ותבונה לתתא. דהא בזמנא דנחתו בדרגייהו עבדו דרגין מדרגין הכי, עד דעיילין ברישא דמלכא ועבדין תמן אינון מוחין דיליה. דהא אבא כלא איהו חכמה, אימא כלא איהי בינה ודאי. ובההוא זמנא אתפשטן רגלייהו עד סופא דדרגין. דהא ברזא דלהון במזלא אתכלילו, ופשיטו דמזלא אינון, דאתמר בהו הנסתרות לה' אלהינו (דברים כט כח) בגין דתחות מזלא דא אתכלילו. מתמן ולתתא למיעל ברישא דמלכא מתפשטין עד סופא דדרגין כמה דאתמר. והכי אשתכחו מילין מתפשטן בסטרייהו לימינא ולשמאלא. ורזא דא וייצר ה' אלהים את האדם (בראשית ב ז). וייצר בתרין יודי"ן ודא צירי בינה, דמתמן נפקין אבא ואימא כמה דאתמר, ואינון תרין יודי"ן. ובכלא אינון תרין יודי"ן, דהא אבא ואימא י' חד, ישראל סבא ותבונה י' אחרינא. ועוד אבא י' אימא י' ישראל סבא י' תבונה י', כלא רזא דכר ונוקבא. ובגין דהכא נפקין דכר ונוקבא, הכי כלא אתתקן לתתא ברזא דדכר ונוקבא. בגין כך ה' אלהים את האדם. דהא מילין שראן לעילא ונחתין בדרגייהון לתתא בסידורא שלים כדקא יאות. קם אברהם ובריך ליה ואמר, בריך תהא אליהו נביאה מהימנא לעתיק יומין:

הא השתא אצטריך לאתקנא תיקוני מלכא קדישא כדקא יאות. קום רעיא מהימנא ושרי בתיקונין אלין דמלכא קדישא:

קם רעיא מהימנא פתח ואמר (שם לו לא – לט) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכו'. הא אתמר דכלא מהאי תליא. וכלא לא אתקן בר בזמנא דנפיק ההוא מ"ה עלאה, וכדין כלא אתקן ביה ברזא דאדם. והיינו דאתמר ושם אשתו מהיטבאל. דאדם איהו כללא דדכר ונוקבא. אדם דכר, חוה נוק'. ודא ודא אבא ואימא. כדין כי היתה אם כל חי (שם ג כ). דבקדמיתא וימלוך וימת, אבל השתא אם כל חי ודאי. ודא מ"ה י"ט. בא"ל דא ימינא. דבקדמיתא בראשית ברא אלהים. לבתר באל אתתקן, ודא ימינא. בההוא זמנא אתחברו כחדא אל אלהים ה'. ומהכא נפקת חד גלגלתא תקיפתא, ודא רישא דמלכא ודאי. דהא חסדים וגבורות אתחברו כחדא על ההוא עמודא דאמצעיתא, וכדין תמן אתנהירו כלהו נהורין עלאין, רזא דתלת רישין דאתמרו, ורזא דשבע דאינון כללא עלאה. אבל תלת הכא לד' אתפרשו ואינון חכמה ובינה חסדים וגבורות, וכדין כלא אתכליל בההוא עמודא דאמצעיתא. ואי תימא אמאי ד'. אלא בגין שכינתא דכלילת הכא, דכתיב זכר ונקבה בראם (בראשית ה ב). כדין הכא אשתרש כל גופא בחיבורא חד. אבל ד' אינון חכמה ובינה מסטרא דאבא ואימא ותרין עטרין דאעטרו ליה, דהכי נטלו אינון מלעילא, ואינון חסדים וגבורות, כלא אתחבר כחדא ואתעביד גלגלתא דרישא דא כללא דכלא. לבתר מתמן אתפשטו מילין לתתא ואתעביד חד גופא בתיקונא שלים כדקא יאות. תא חזי, כלהו תיקונין דזעיר אנפין מתיקונין דאריך אנפין נפקין, אלא דלא אתגליין הכא אלא מאן דאתגליין. ולעילא כלא איהו רחמי, והכא דינא ורחמי כחדא, דהכי אצטריך לתיקונא דעלמא:

תלת מוחין קיימין בההיא גולגלתא ואינון חכמה ובינה ודעת. חכמה ובינה בהו נטיל כלהו מילין לימינא ושמאלא. לבתר דעת כליל כלא ותבת ואתפשט בגופא ויהיב גבורה לשכינתא, וכדין משתלמין מילין כדקא יאות. ומוחא ימינא אתפשט לתרין ותלתין שבילין, ומוחא שמאלא לנ' שערי בינה. וכלא כמה דאצטריך ליה לנטלא ולאתערא עובדין בדרגוהי כדקא יאות:

שערי דרישא קיימין נימין על נימין. והכא אתחזי ערבוביא מאי דלא אתחזי לעילא כלל. בגין כך הכא קיימא אוריתא בכמה מחלוקות לימינא ולשמאלא:

עיינין דרישא כגונא דעיינין דעתיקא אתפרשו. אלא דהכא קיימין תלת גונין, לקבל תלת חיורין דלעילא. ולזמנין דמתפקחן בדינא, אתחזיין עיינין סומקין. ווי מאן דאערע קמייהו. ובזמנא דמתפקחן ברחמי, כלא אתהדר חיור. ונהירו דנטלין מלעילא, דא איהו נהירו דכתיב בה רוחצות בחלב יושבות על מלאת (שיר ה יב) דא חלבא דאימא. דהא כלא מאימא נטיל זעיר אנפין. כדין יושבות על מלאת, בתיקונא שלים. וכד מסתכלן בעיינין עלאין, כלא רחמי אתהדר. ורזא דא כי עין בעין יראו וכו' (ישעיה נב ח):

אודנין דמלכא קיימין לאעלא מילין לעילא לגביה ודאין לון. וכפום מאי דשמע הכי מתעבדין מילין ודאי:

חוטמא קאים לנשבא רוחא כגונא דלעילא, לאתערא ביה מאן דאצטריך לאתערא. אלא דהכא מחד נוקבא נשיב רחמי ומחד נוקבא נשיב דינא. ולעילא כלא איהו רחמי. מצחא דמלכא קאים לאפלא דחילו על חייביא, דכלהו דחלין מקמיה ודאי:

דיקנא יקירא דמלכא בט' תיקונין אתתקנת, תליין מט' דאריך אנפין. אבל בזמנא דאתתקנין מילין, כדין הט' אשתלמן בי"ג. וי"ג דלעילא נהרן בהו, ודינא אתבסם לגמרי. והכי אצטריך לאמשכא להו לתתא בזמנא דדינא תליא בעלמא. עד הכא מתקשרן תיקונין דזעיר אנפין מתיקונין דעתיקא קדישא, לאשתמודעא דכלא חד ודאי:

קם אברהם סבא חסידא פתח ואמר, ודאי באלין ט' תיקונין רזין קיימין לאשתמודעא, דלעילא אינון תליסר ולתתא אינון ט'. בגין דד' קדמאין אתנטילו מיניה ואשתארו ט', ואלין ט' נפקין מגו י"ג דלעילא. דהכי אתחזי דכלא קאים ביחודא חדא. ובזמנא דאתתקן לתתא תיקונא שלים, כדין ישתכח כגונא דלעילא ממש:

תיקונא קדמאה נפקין שערי מתחות פתחא דאודנין נימין ע"ג נימין. והכא נמי איהו אל כגונא דלעילא, דהכא נמי אצטריך לאתכללא כלא ברזא דאל דאתמר כללא דתלת עלמין, דאינון כללא דכלא ודאי:

תיקונא תנינא שערין סחרין לפומא עילא ותתא. והכא תרין תיקונין אתכלילו כחדא. דהא כיון דאתעבדו לעילא תיקונין עלאין, תיקונין דלא אצטריכו לתתא אתחברו כחדא. ורזא דא שארו שערי לעילא ונפקן על פומא, ותמן אתבסמו אינון ש"ך דינין דאתמרו. לבתף תיקונא אחרא אתתקן, ונחתו שערי תחות פומא. אבל כד מטו לאתגלאה לתתא, כלא אשתכח בחיבורא חד בתיקונא חדא ודאי. ודא קאים לנטלא נהירו כגונא דלעילא, דלא לאתפשטא אלא בשיעורא שלים:

תיקונא תליתאה ארחין קיימין על פומא ותחות פומא, ומליין שערין זעירין תקיפין. דהא הכא אתר דדינא איהו, והכי אצטריך:

תיקונא רביעאה סלקין שערי וחפיין עלעין כדקא חזי. והכא נמי קאים כגונא דלעילא לבסמא דינא כמה דאתמר. אבל תא חזי, אלין דינין דמנצפ"ך דאתחזון לאתבסמא. אבל ש"ך בהו אתמר דאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים (ברכות ה ע"ב). דהא דא ברזא דעלמין קדמאין אשתמודע, ומלה לתתא הות ולא לעילא. בגין כך לההוא דלעילא סלקת מלה. וכיון דאתתקן לעילא תו לא אצטריך לתתא, ותרין תיקונין כחדא אתחברו:

תיקונא חמישאה תרין תפוחין אתחזיין כדקא יאות. והכא נמי כגונא דלעילא אינון קיימין לבסמא דינא כדקא יאות:

תיקונא שתיתאה נחית חד חוטא עד רישא דמיעוי. ודא מזלא כגונא דלעילא ודאי. ואי תימא מזלא דלעילא קאים לאפקא מילין לתתא, ההוא דלתתא למאן. אלא ליעקב ורחל ודאי. ועם כל דא דיקנא קיימת ליעקב, לאשתכחא כגונא עלאה בדיוקנא שלים. תיקונא שביעאה פומא אתפני סחור סחור כגונא דלעילא ודאי:

תיקונא תמינאה שערי נחתין תחות דיקנא וחפיין על קדלא. תא חזי, לעילא חפין על גרונא, דהכי אצטריך. אבל הכא חפיין על קדלא, בגין לכסאה עליה. דהא לעילא לא יכלין אחרנין לאסתכלא. אבל לתתא דהוו יכלין, אצטריך כיסוייא. אבל בזמנא דאתמליין תיקונין לתתא, ה"נ אינון כגונא דלעילא ממש:

תיקונא תשיעאה שערי קיימין כלהו בשיקולא עד אינון דנחתין, עד רישא דמיעין. ה"נ אתחברו תיקונין, כיון דאתתקנו לעילא אתחברו לתתא כמה דאתמר. דהא תיקונא לא אתחזי הכי לתתא, אלא בזמנא דאשתלים בתיקונא כדקא יאות. לאתחזאה דהכי איהו לתתא כגונא דלעילא. אבל בזמנא דלא אשתלים ט' אינון. אמאי ט'.

אלא רזא דכלא בתלת אתתקן, ואינון עתיקא קדישא זעיר אנפין ונוקבא. דהא אבא ואימא אתמר בהו הנסתרות לה' אלהינו (דברים כט כח) דבמזלא אתכלילו כמה דאתמר. אשתכח כלא בתלת אתתקן, ימינא שמאלא ואמצעיתא. עתיקא קדישא איהו ימינא, זעיר אנפין אמצעיתא, שכינתא שמאלא. ובזמנא דזעיר אנפין קאים לתתא, ימינא לא אתחזי תמן, ודא עתיקא קדישא. בגין כך ט' אינון ולא יתירח אבל בזמנא דאתחזי בתיקונא שלים כגונא דלעילא, ביה נמי תליסר אינון. כדין יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט). לזמנא דאתי דיתתקן כלא למהוי בתיקונא שלים תדיר בכל זמנא, כדין כלא ישתכח בתיקונא דא כדקא חזי:

עד הכא קיימין מילין בתיקונין דמלכא קדישא. מכאן ולהלאה תיקונין דשכינתא דתליין בזעיר אנפין. קום רב המנונא סבא, אתער רחימו דשכינתא לגבי מלכא. קם רב המנונא סבא פתח ואמר, אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שיר ו ג):

שכינתא ודאי חולקא מקודשא בריך הוא איהי, ובגין כך תיאובתא דקודשא בריך הוא לגבה איהו תדיר. תא חזי, בזמנא דעיילין מוחין עלאין ברישא דמלכא וקיימין בה, כדין נפיק דעת לבתר קדלא, ותמן אפיק דיוקנא חד ודא שכינתא עלאה ואתקריאת לאה. ובזמנא דההוא יובילא הוה קאים לעילא, כדין נפקין נהורין ומתפשטן בזעיר אנפין בסדרא חד עד חדוי. וכדין אתתקנת האי לאה במוחין דילה, ובתיקונין דילה כדקא חזי. לבתר נחתין מוחין ומתפשטן לתתא, ותמן נפקת רחל בתר חדוי עד סופא דגופא, שכינתא תתאה. הכא קיימין נהורין בנהירו דכלא:

רישא דשכינתא כגונא דרישא דמלכא בחסדים וגבורות אתתקנת ודאי דאתחברו בההוא עמודא דאמצעיתא. וכדין תמן אתעבידת רישא דא:

מוחין דרישא תרין אינון. ואינון חכמה ובינה מסטרא דנצח והוד, דמתמן אתתקנת ודאי ברזא דימינא ושמאלא כחדא. דהכי לתרין סטרין קיימת, לאשתכחא כלא בתיקונא שלים:

דעת קאים לתתא ברזא דצדיק, דביה אתתקנת בתיקונהא מסטרא דילה ממש, למהוי שמאלא לקבל זעיר אנפין דאיהו ימינא:

שערי דרישא סומקן כארגונא, ואינון ט"ו נימין. ורזא דא י"ה. אלין תרין מוחין דקיימין ברישא, דמתמן נפקין שערין אלין. אי תימא שערין אלין לאן אזלין. אלא תא חזי, הכא רזא שער באשה ערוה (ברכות כב.). תא חזי, כלהו תיקונין דשכינתא בגין עלמין דלתתא אינון. ושערין אלין נמי הכי נחתין מינייהו בטמירו טיפין טיפין לתתא. אבל בגין דאינון דינין אצטריכת אתתא לכסאה להו, בגין דלא יתדבקון בהו אינון מסאבין, אלא בטמירו נחתת מלה ודאי:

עיינין דרישא תרין עיינין אינון ימינא ושמאלא, והכי אצטריך ודאי. מסטרא דמלכא נטלת לון. מצחא דא נמי קאים לאכפיא קליפין:

חוטמא שפירו דפרצופא ודאי. ביה קיימין שע"ה נהורין מנהרן. דהא חוטמא תמן גבוראן קיימין, ובגין כך נהורין אלין משתכחן הכא לבסמא ליה, והכי אצטריך. ורזא דא וישע ה' אל הבל ואל קין ואל מנחתו לא שעה (בראשית ד ד-ה). דהא בש"ע אלין אצטריכת לאתבסמא ברזא דלעילא, וכדין נייחא אשתכח:

אנפין דשכינתא שית תיקונין אשתכחן בהו, מסטרא דשית תיקונין דזעיר אנפין אי תימא דאית תמן שערי. לאו הכי. אלא בזמנא דאתדבק מלכא בשכינתא באינון נשיקין דרחימותא, מתנהרן שית אתרין אלין באנפהא, לקבל שית אחרנין דיליה. תיקונא קדמאה לקבל ב' פאין הכא והכא. תיקונא תנינא סחרני פומא עילא ותתא. תיקונא תליתאה תרין ארחין עילא ותתא. תיקונא רביעאה תחות גרונא. תיקונא חמישאה אתר דבה מתפשטת דיקנא באנפין בעלעין. תיקונא שתיתאה תרין תפוחין:

פומא דשכינתא, בה אתחברת ביה במלכא בנשיקין דרחימותא בתרין שפוון סומקן. ורוחין דנפקין מפומין עאלין דא בדא. כדין מתדבקין תרוייהו בדביקותא שלים:

שדיים דילה דמפקין חלבא לכל סטר מסטרא דנצח והוד ודאי. עד הכא תיקונין קיימין בתיקונא שלים:

קם אברהם סבא חסידא ואמר, קום מטט' שרא רבא ואשלים תיקונין דשכינתא. ואבתרך יקום סבא דסבין קדישא עלאה אדם קדמאה לאשלמא תיקונא לפורקנא דישראל:

קם מטט' שרא רבא פתח ואמר, כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א). מאן זכי בהאי, דאיהו סהדותא על מהימנותא יחודא עלאה. תא חזי, שכינתא אית בה ארץ ואית בה שמים. אבל שכינתא מתדבקת ביה במלכא בגופא דיליה, דא תפארת נופא דאלנא, תמן אתחברת ביה בחיבורא חד. ואתמר בה השמים כסאי, דתפארת איהו כסא. ותמן כמראה אבן ספיר דמות כסא (יחזקאל אכו) ודאי. ובזמנא דתפארת לא אתחבר בהדה, א' אסתלקת ואשתאר כס דאתכסיאת ואמרת אל תראוני שאני שחרחורת (שיר א ו). אבל בזמנא דא' אתחבר בהדה דאיהו הוי"ה יו"י, כדין איהו כסא. השמים כסאי, דאיהו אש ומים ימינא ושמאלא. אש בשכינתא, מים בזעיר אנפין, הא חיבורא שלים. מתמן ולהלאה מתפרשאן ענפין. אבל כיון דבנופא אתחברו כחד, כדין מתמן ולהלאה כל ענפין דנפקין מתמן בכללא חד אינון. בגין כך שכינתא בכל אבר ואבר אתקשרת בקישורא חדא. ושלימו דמלכא שכינתא איהי. מתמן ולהלאה והארץ הדום רגלי, דהא באינון רגלין אתתקפת ודאי לאתבנאה מינייהו. ותא חזי, דהא לתתא בגו גופא מסתחרן נהורין, ברזא דאינון בני מעים. וכלא מסטרא דימינא, וכלא בגין שכינתא אינון:

אבל תא חזי, הכא רזא דרגלים וידים, רזא עלאה איהו. אבל ידים אינון כללא דדרגין עלאין, רגלים כללא דדרגין תתאין. ורזא דמלה ידים אתמר בהו שאו ידיכם קדש (תהלים קלד ב). דהא ידין אתחזיין לסלקא לעילא. ועשר אצבען אינון רזא דעשר ספירות דלעילא, דמינייהו אתעביד דיוקנא לתתא. אצבען דרגלים אינון כללא דעשר ספירות דלתתא, דמינייהו נפקין עשר ספירות בדיוקנא דלתתא מיניה. בגין כך עשר אצבען דידין אינון כללא דעשר ספירות דאימא, דמינייהו נפקו עשר ספירות דזעיר אנפין. עשר אצבען דרגלין, כללא דעשר ספירות דזעיר אנפין דמתמן נפקת שכינתא:

עד הכא אשתלימו רזין בדיוקנא עלאה, דיוקנא דאדם. דכלא דאיהו מסטר קדישא בכללא דגופא דא אתכליל. ואפילו מלאכי עלאי כלהו ברזא דגופא אדם אתכלילו. אבל סטרין אוחרנין לית אינון בכללא דגופא קדישא דא. דהא כד נפיק רזא דאדם לעלמא אינון אתדחו לבר ולא קיימין בציורא, אלא דחיון בעירן ורמשין. ציורין בישין משניין דא מן דא, מסטרא דב"ן דאיהו בהמ"ה, ולא מסטרא דאדם כלל. אבל כל אינון דסטר קדישא, כלהו בגופא דא כלילן ודאי. ושכינתא איהי קשורא יחודא דכלא. דהא בזמנא דקודשא בריך הוא ושכינתא מתחברן כחדא, כדין אשתמודע יחודא עלאה דכלא חד משירותא דכלא עד סיומא דכלא:

תא חזי, בזמנא דאינון מתחברן ביחודא חד כחדא, שרי תיאובתא לאתערא ונטיל מנל שייפין. וכלא אתכליל לעילא בההוא מוחא עלאה. ומתמן נחית לתתא עד אינון תרין ריחיא ואתתקן תמן ברזא דימינא ושמאלא. לבתר נחית בצדיק ברזא דאמצעיתא. כדין מתחברן מילין דא בדא מסטרא דדכורא ומסטרא דנוקבא. ותא חזי, אתערותא סליק מסטרא דדכורא עד לעילא לעילא, והכי מסטרא דנוק'. ולבתר נחית לתתא. סליק נהירו מתתא לעילא. נחית נהירו מעילא לתתא. ואתקשר כלא בקישורא חדא. ונוק' אתר לדכורא איהי ממש. וכדין אתקשר כלא ביחודא חדא, דלית תמן פירודא כלל. בריך הוא בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמין:

קם סבא דסבין אדם קדמאה פתח ואמר, זכאה חולקך וכו'. עלך כתיב הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (ישעיה דג). דשאר בני עלמא בזמנא דנחתין לעלמא, מתפרשאן מאתר עלאה דלהון, כמאן דאזיל לאתר רחיק. אבל אנת אף על גב דאנת בעלמא, לית אנת מתפרש משכינתא כלל. כגונא דמשה רעיא מהימנא, דאתמר ביה ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה כח). ובתיקונין אלין יזכון ישראל לכמה נהירו עלאה על ידך וכו'. קמו כלהו ואמרו בריך אנת וכו'. סליק קלא חדא ואמר עלמין עלמין וכו': זכאה חולקהון דישראל וכו' בעלמא דין ובעלמא דאתי:

פתח רעיא מהימנא ואמר, ר' ר' ודאי בך כתיב "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו" (תהלים קד לא). דהא לית חדותא לקודשא בריך הוא אלא בזמנא דאית צדיקיא בעלמא דמתקנין לה לשכינתא. דשכינתא אתמר בה אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן (ישעיה מב ח). שמי דא שכינתא מסטרא דלגו, דאתדבקת ביה במלכא ולא אתפרשת. ובה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט). אבל מסטרא דאתפשט לתתא באינון עלמין דילה, איתמר בה וכבודי לאחר לא אתן. דמאן דמכבד לה לשכינתא דא איהו יקרא דקודשא בריך הוא. ומאן דנהג בה קלנא אחזי קלנא במלכא. ורזא דמלה ערות אשת אביך לא תגלה (ויקרא יח ח). דשכינתא איהי אשת אב בגלותא דאתמר בה וראית בשביה אשת יפת תואר (דברים כאיא). דאף על גב דאיהי בגלותא, אשה דיליה איהי ודאי. ואיהי אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד). ואתמר בה כבד את אביך וכו' (שמות כ יב). ומאן דמכבד לה אתמר ביה כי מכבדי אכבד (שמואל א ב ל). דהא הכא מתדבקן אינון דלתתא ודאי, דמהכא נפקין. ומאן דלא מכבד לה אתמר ביה ובוזי יקלו, לאתמשכא זינא בתר זיניה:

כדין יגמר נא רע רשעים (תהלים ז י) ואתדחיין לבר לגבי סטר מסאבותא. והן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר (איוב לג כט). דשכינתא איהי גלגל, ואתהדרת לכל סטר לימינא שמאלא ואמצעיתא, דאינון תלת אבהן דבזמנא קדמאה דבר נש אתי בעלמא, בדרגיה קאים. ואי לא אתתקן אהדר ליה בחסד. ואי לא אתתקן אהדר בגבורה. ורזא דא פעמים. ואי בתרין אלין לא סליק, תו שתול ליה בתליתאה דאיהי יעקב בחיר שבאבות דערסיה שלים, ודא שלש. כיון דלא אשתלים, כדין ובוזי יקלו. ועל ארבעה לא אשיבנו (עמוס אג) דהא כיון דלא בעא לאתדבקא בה בשכינתא בשום סטרא אתדחי לבר לסטר מסאבא:

ועוד שכינתא איהי כבוד אלהים, דכתיב בה כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב). וכבוד איהו ל"ב. כבוד אלהים אלין ל"ב אלהים דמעשה בראשית, דאתמר ביה (חגיגה יא ע"ב) אין דורשין במעשה בראשית בשנים, בזמנא דגלותא, דאתמר ביה ונרגן מפריד אלוף (שם טז כח) כדין אצטריך להסתיר דבר. דאתמר בה אל תראוני (שיר א ו). ודא מאן דאשתדל באוריתא שלא לשמה. אבל מאן דאשתדל לשמה, גרים למלכא לאסתרא לה בגדפהא, כדין הסתר דבר ודאי. אבל מרכבה יתיר איהו. דמרכבה לעילא, ואתמר בה ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן הוא חכם ומבין מדעתו (חגיגה שם). ומעשה בראשית לתתא איהו, דביה אתברי עלמא. ואנת כלא אתיהיב לך לגלאה לכלהו ישראל לאתתקנא תיקונא שלים. פתח ואמר, ר' ר' ודאי כמה תיקונין עלאין מתתקנין בהאי זוהר קדישא דילך:

דכתיב "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג). דהא בזמנא דגלותא כתיב (איכה א ג). גלתה יהודה מעוני וכו'. הכא רזא, דדוד איהו ד' מיהודה. דבקדמיתא תמן הות טמירא וכיון דאתתקנת בדרגהא כדקא יאות, נפקת ונטלת שלטנו. כיון דחבו בזמנא דרחבעם אתמר אין לנו חלק בדוד (מלכים א יב טז). כדין אתהדרת ד' לאחורא בי"ד דרגין כחושבן דוד. כדין תבת וקיימת טמירא בשרשא ודא יהודה, כדין גלתה יהודה. ועם כל דא לא יסור שבט מיהודה, דא ד' דאטמרת תמן. ומחוקק מבין רגליו, דאף על גב דבטמירו קיימת, הא תדיר אזדמן חד דיכיל למיהוי משיח בן דוד ודאי:

תא חזי, גלתה יהודה מעוני, מגרעונא דנהירו. ומרוב עבודה, דהא כמה שעבידו לה ישראל בחוביהון לשכינתא כביכול תחות סטרא אחרא, עד דלא אצטריך למסבל. ורזא דא נלאיתי נשוא (ישעיה א יד). ומרוב עבודה ודאי. היא ישבה בגוים, היא בטמירו, דכתיב אל תראוני שאני שחרחורת (שיר א ו). כל רודפיה וכו', בזמנא דנפקת לבר ואזלת בין מצרים הכא והכא גו רברבי עמין. דהא בזמנא דאזלת תחות שרא חד, אתתקף עלה, והכי כלהו. אבל לזמנא דאתי (ישעיה יא א) ויצא חוטר מגזע ישי, מגזע דוד לא כתיב, אלא ישי. ורזא דא יהודה, ד' נפקת מתמן לאתגלאה כבקדמיתא. ונצר משרשיו, דא מחוקק מבין רגליו. יפרה ודאי, לאסתלקא בדרגוי, דכתיב ביה ירום ונשא וכו' (שם נביג). והשתא בהאי זוהר דילך אנת נהיר ליה למשיח בן דוד דקאים בחשוכא, איהו וכמה אחרנין, דאתמר בהו העם ההולכים בחושך וכו' (יחזקאל לז יז). והשתא מתנהיר להו זעיר זעיר. לבתר תנהיר ליה בכלא. וכדין יקומון תרין משיחין בחיבורא חד, דכתיב "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאל לז יז) יד החזקה. דהא כהאי צדיק דנהיר לנוקביה, הכי איהו ודאי. לאשתכחא כלא נטיל מיניה ושכינתא עבדת כלא. ואיהי יתבת לימינא דכתיב נצבה שגל לימינך (תהלים מה י). ואזלת בקדמיתא, דכתיב אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד) דהא יקרא דבעלה איהי. ואתמר מי בראש בן ישי בראש (סנהדרין קב.). דבגין דפירודא גרים ירבעם אמר לא בעינא. אבל לזמנא דאתי וסרה קנאת אפרים וכו' (ישעיה יא יג). דהא ברחימותא ובחביבותא יתקשרון ושכינתא מרזא דתפארת ובגין כך אוקיר לה צדיק סגי. דהכי אצטריך לאוקרא תדיר לאתתיה:

ועוד בזוהר דא כמה תיקונין מתתקנן בכלהו עלמין. דהא בזמנין דמילין דיליה נחתין לתתא כלהו אתנהירו ביה. וכמה חשוכא דאתתקף בהו מסטרא דגלותא נתר ואזיל. ועם כל דא לא אתפרש לגמרי ונחית לתתא אלא זעיר לזמנין. אבל כלא קאים ויחות כלא לזמנא דאתי. ועד חשוכא דא לא נחית, הכי תיקונא דא עלאה לא אתגליא לתתא, אלא כלא בזמנא חדא, דכתיב כי הנה החושך יכסה ארץ וכו' ועליך וכו' (שם ס ב). וכמה תיקונין אחרנין דמתתקנן, כלא בהאי זוהר יתתקן ודאי. וביה ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד (שם יד ט). יום דכתיב ביה יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט) מסטרא דההוא מזלא עלאה. ומקורא דכלא חכמה סתימאה דבה יתדכון כלהו עלמין. ובה כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים (ישעיה יא ט). ומשיח מציאה ועקרב באים בהיסח הדעת (סנהדרין צז.). משיח דא מלכא משיחא. מציאה דא שכינתא. עקרב דא גוג רשיעא. דנחש אתמר ביה אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק (ברכות ל ע"ב). ודא ס"מ דמתלבש בההוא חייבא. אבל עקרב פוסק. דעקרב איהו עקר בית (ת"ז ת' כ"א מב ע"ב) דאתמר ביה על ה' ועל משיחו (תהלים בב). כלהו אלין אתיין בהיסח הדעת, דא דעת עלאה, דאיהו רם על כל דרגין ולא אשתמודע לתתא. דדעת אחרא קאים לתתא בגילויא. אבל דעת עלאה דא מזלא, לא אתגליא ולא אתדבק. בגין כך היסח הדעת איהו ודאי:

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר ר' ר' ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים (בראשית א טז) אלין קמץ ופתח. את המאור הגדול לממשלת היום דא חולם. ואת המאור הקטון לממשלת הלילה דא חירק. ואת הכוכבים שאר כל ניקודין. תא חזי, כתיב כי גבוה מעל גבוה שומר וכו' (קהלת ה ז). דהכי ודאי מילין תליין דא מן דא, לאתחזאה דכלא יחודא חדא דלא אתפרש בה [אצ"ל – ב"ה] לעלם ולעלמי עלמין. תא חזי, ניקודין כמה רזין עלאין אחזיין באתוון, דאינון מתנהגין אבתרייהו. וקמץ ופתח אלין תרין נהורין רברבן, ימינא ושמאלא שקילין כחדא. דתמן שירותא דכל מילין ברישא דעתיקא מתתקנן בחסד וגבורה ודאי ואתמר. וקמץ סתים. פתח, פתיח לאנהרא לעלמא. קמץ בשבע אתתקן, דאינון שבע תיקוני רישא. דאף על גב דתיקונין אלין במוחא נמי אשתכחן, אבל עיקרא בגין דאיהי ברישא מתחברא כחדא, ודא שירותא דכלא, דכלא תליא בשבע ודאי והא אתמרג פתח, מיניה תליסר מכילן תיקונין עלאין דקיימין לדברא עלמין בימינא שמאלא ואמצעיתא. כלא אינון עשרים, דבהו בנא שלמה תרין בתין לתתא. בית המקדש בשבע, דאינון כללא דמקורין עלאין. ביתיה בי"ג דאיהו קאים לדברא עמא כגונא דלעילא. ודא ברזא דשני המאורות הגדולים דאלין אינון שקילין כחד. אבל לתתא המאור הגדול דא חולם, דאחזי לעילא שירותא דכל מילין. ואת המאור הקטן דא חירק, דאחזי לתתא סופא דכלא והכא איהו קטון. דימינא שליט לעילא, ושמאלא קאים לתתא לדברא עלמין תתאין. ובכללא דתרין נקודין אלין בנא שלמה מקדשא ברזא דלתתא, את המאור הגדול ואת המאור הקטון. ואינון תרין יודי"ן כ' ודאי. ובכלא אחזי שלמה רזין עלאין לעילא ולתתא:

ועוד, בית המקדש דא המאור הגדול, ואתבני בשבע דאיהו כללא דשבע דרגין דסלקין מתתא לעילא. בית דוד, המאור הקטון דאתבני בארביסר ברזא דדו"ד ודאי, דכליל שבע מתתא לעילא שבע מעילא לתתאד אי תימא הא כתיב שלש עשרה ולא ארבע עשרה (מלכים א ז א). אבל תא חזי, דהא בי מקדשא בפלגות שתא אשתלים, ובפלגות אחרינא שרי ביתיה, אשתכח דשתא חדא לתרין אשלימת. ורזא דא מלכות ודאי. הכא אתקשרו בדרגא חדא ודאי. ומתמן סלקת בדרגהא י"ג כלא איהו י"ד. הכא כתיב בית דוד דינו לבקר וכו' (ירמיה כא יב) ולא בני דוד. דהא ביתא דא קאים לדיינא ברזא די"ד, דאינון כ"ח עתים, י"ד לימינא י"ד לשמאלא. וכלא איהו עשרים ודאי. בגין כך כמה רזין אחזי שלמה בכל מלה. וכלא אצטריך ודאי, לאתתקנא תיקונא שלים כדקא חזי. והא מטט' שרא רבא אתי פתח ואמר, ר' ר' (תהלים סטיד) ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו'. תא חזי, שכינתא איהי עת (זוהרח"א קטז ע"ב) דאתמר בה לכל זמן ועת לכל חפץ וכו' (קהלתג א). וכ"ח עתים אינון, י"ד לימינא וי"ד לשמאלא. בגינייהו אמר דוד ואני תפילתי לך ה' עת רצון, לאתקנא לה בימינא. וכלא לאשתזבא ישראל מחבלין דמשיחא. ורזא דא אלהים ברוב חסדך ענני באמת ישעך, בזמנא דפורקנא. דכדין יתער ההוא אמת עלאה מסטרא דאימא, דאתמר בה חותמו של הקודשא בריך הוא אמת (שבת כה.). ומינה תיובתא תתער בלבא דכל ישראל. וכדין ישתיזבון מחבלין אלין. ודא יד החזקה, בתיובתא דישראל, בי"ד דימינא דשכינתא אתקשרת בהו. ורזא דמלה אימא איהי מארי דדינא בכלא, בגין כך דינא אתבסם מקמה. ובשעתא דאיהי תתער על ישראל, ישתזבון מחבלין אלין. ורזא דא (תהלים פהיב) אמת מארץ תצמח, דא שכינתא, דמינה תתער אתערותא דא מנהירו דאימא. כדין וצדק משמים נשקף, לאתבסמא באינון שמים, ולא יהון חבלין תקיפין. דהא מסטרא דשכינתא אינון חבלין אלין. וכד איהי אתבסמת ביה בקודשא בריך הוא כלא אתבסם ודאי. כדין (מלאכי ג ב) כאש מצרף איהו ודאי לאוקדא זוהמא. וכבורית מכבסים לאתקנא ולדכאה נשמתא. כל דא מאן גרים, אלא רזין דאוריתא בהאי זוהר קדישא דילך ודאי. דהלכה לשמאלא איהי, ודא הלכה, דאזלת בגלותא. אבל קבלה לימינא דאתקבילת ממלכא. ודא ימין מקרבת עת רצון ודאי:

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' כי אתה תאיר נרי וכו' (תהלים יח כט). דבשעתא דשכינתא אתנהירת ממלכא, איהי נמי נהרת ודאי. ורזא דא שכינתא איהי חשך. ובזמנא דאתנהירת בחיבורא חד בהדיה, איהי נמי אתעבידת מאור גדול. ורזא דא שני המאורות הגדולים. אבל תא חזי, פשטא דאוריתא איהי אור וחשך, מסטרא דיליה חבלי משיח ודאי. אבל רזא דלגו איהו כלא אור. ביה ה' אלהי יגיה חשכי (שם). וביה יזכון ישראל לתיובתא ודאי, וישתיזבון מאלין חבלין, בזוהר קדישא דילך ובההוא דר' שמעון בר יוחאי בוצינא קדישא. זכאה חולקהון דישראל בהדייכו בעלמא דין ובעלמא דאתי. והא קלא סליק ואמר וכו'.

מסטרא דמלאכיא מלבר. החזקה מסטרא דנשמתין מלגו. ולכל המורא מסטרא דמלאכיא מלבר. הגדול מסטרא דנשמתין מלגו. כלא כליל בכללא חדא לאתתקנא בתיקונא שלים:

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, כתיב ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (דברים כח ו) דא כללא דמהימנותא תוקפא דישראל. תא חזי, כתיב (ירמיה בכא) ואנכי נטעתיך שורק, דא שורק מסטרא דצדיק (ת"ז ז ע"ב). כלה זרע אמת, מסטרא דיובילא, דביה (מיכה ל כ) תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. דאמת ליעקב אתיהיב ודאי, דליה תוקפא דנהירו אתיהיב, בגין דמטתו שלימה, מה דלאו הכי לאחריני. דהא לאברהם וליצחק לא אתיהיב כל כך, בגין עשו וישמעאל. אבל עם כל דא תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. ורזא דא יעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה כט כב). דהא בזמנין דמילין קיימין לנפקא לבר, כדין נהירו דא אתהדר דלאו לאתפשטא. אבל בזמנא דנהירו אתהדר לאתר דיליה ודא יעקב, כדין כלא אתברך בגיניה. בגין כן תתן אמת ליעקב בקדמיתא, כדין חסד לאברהם. ודא חסד מקורא קדישא דישראל:

אבל תא חזי, יצחק נמי הכא אתכליל, דכתיב אשר נשבעת לאבותינו. דהא בזמנא דאברהם ויעקב מתתקנן כדקא יאות, אתתקן יצחק בהדייהו, בגין כך אשר נשבעת לאבותינו. מימי קדם, אלין יומין קדמאין דתמן מסתלקן אלין אבהן ודאי. ועוד, מימי קדם אלין יומין קדמאין עלאין, רזא דתלת רישין דעתיקא קדישא, דתמן קיימין בכללא חדא חסד גבורה תפארת, והא אתמרא ובזמנא דנשמתא חדא מישראל נפקת למיתי לעלמא בחיבורא דדכר ונוקבא נפקת ודאי. כגונא דא בשעתא דתבת לאסתלקא מעלמא, תבת לאתקשרא במקורא עלאה דילה. כדין תבין דכר ונוקבא לאתחברא בגינה, לכנשא לה לגבייהו. בגין כך ברוך אתה בבואך, למיתי לעלמא. וברוך אתה בצאתך, לנפקא מעלמא לאתהדרא לאתרה. ואומין דעלמא אתמר בהו ילדי (זנונים) [פשע] זרע שקר (שם נז ד) דהא מס"מ ובת זוגיה נפקין, ואלין עמלקים ערב רב:

דהא קודשא בריך הוא ושכינתא מתחברן כחדא בכמה חיבורין עלאין. ורזא דא חופה וקידושין. מאי אינון. אלא תא חזי, קדושין עזקא באצבעא, דא עטרה בראש צדיק, ודא ז' ואתמר (ת"ז תי' י' כה ע"ב). ואי תימא שכינתא ודאי איהי עזקא, אצבעא דא צדיק, אי הכי אתחזי דנוק' אצטריך לה למיהב קדושין לדכורא עזקא באצבעאב אבל תא חזי, כלא רזא עלאה, דאוקמוה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. משה דא מקורא סתים. וישראל דא ישראל זוטא. שכינתא דת דלהון איהי ודאי. ורזא דא ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג יט) דמסטרא דיליה איהי עזקא. ומינה אתיהיבת ליה לישראל, דכתיב וגם אמנה אחותי בת אבי וכו' ותהי לי לאשה (בראשית כ יב) והא אוקמוה (זוהר ח"ג ק ע"ב). חיבורא לא אשתכח אלא בסטרא דחכמה. אבל כלא בגין דקודשא בריך הוא ושכינתא אינון מין במינו, דהכי הוו מחוברין לעילא מן קדמת דנא. ורזא דא בחכמה יו"ד, ו"ד דא קודשא בריך הוא ושכינתא בחיבורא חדא, וכלא איהי י' סתימא. ודא טבעת עזקא. דהא בגין חיבורא דא דאתחברו הכי לעילא, הכי מתחברן לתתא. ודא אתיהיב לה לשכינתא, לסימנא דחיבור קדמאה, דמיניה מתחברן השתא תנינות. ודא קדושין, קדש ודאי מסטרא דחכמה (ת"ז ת' י"ב כז.). וחופה מסטרא דאימא, דאיהי חופה על רישייהו ואוקמוה. כדין מתחברן קודשא בריך הוא ושכינתא בחיבורא חדא ברזא דיחודא ודאי, למהוי כלא חד ביחודא חד. וישראל מתמן נפקן, מגו יחודא קדישא עלאה. אבל סטרין אחרנין אתמר בהו אין אישות

לגוי (עי' סנהדרין פב.). דלא קיימין ברזא דחיבורא, אלא ברזא דפירודא. ואומין דעלמא, בנין דלהון ילדי זנונים אינון, זרע שקר לקבל זרע אמת:

ואוריתא כגונא דא ברזא דא נפקת ודאי. בגין כך אוריתא וישראל כלהו ברזא דא אינון, ודא אתחזי לדא דוקא. ואוריתא אתקריאת ראשית, וישראל כגונא דא אקרון ראשית, האי אתחזי להאי ודאי. וחכמות אחרנין קיימין לבר. דאתמר בהו ובילדי נכרים ישפיקו (ישעיה ב ו). דהא מילין דאוריתא כגונא דנשמתין הכי אינון מההוא מקורא עלאה נפקין ודאי. ומילין דלבר כגונא דא מגו חיבורא דס"מ ונוק' נפקין. דהא אלין מילין אתיהיבו להו לאתפרנסא בהון, ולאו לישראל. דישראל אתמר בהו כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים (דברים ד ו). דהא אוריתא כללא דכלא איהי מסטרא דלגו. ואומין אחרנין לא נטלין אלא מילין דלבר ומינייהו אתזנן. ובגין דישראל אתמשכו אבתרייהו, כמה ביש גרמו לגרמייהו. דהא כדין אתמשכו לבר ואוריתא אתנשיאת מינייהו. ורזא דא ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וכו' (בראשית ג ככ). דאוריתא איהי עץ החיים, ומילין דלבר עץ הדעת טוב ורע. ומאן דאתמשך אבתרייהו אתפתי בתר ההוא רע ואשתקע ביה, ושביק ליה לאוריתא. ואוריתא אתנטילת מיניה, דלא אתחזיאת ליה יתיר. וכמה מלאכיא קיימין לשמשא לכל את ואת מאוריתא וכלהו נשמתין עלאין דאתמרו, דכלהו תליין באינון אתוון דאוריתא. בזמנא דשבקו ישראל אוריתא בגין אינון חכמות דלבר, כלהו אתקלקלו מסידורייהו ונפקו לבר בגלותא, וכלהו אתחלשו בלא חילא ודאי. ואית מאן דאשתדל בהו דאתמר ביה לא תלמד לעשות (דברים יח ט) אבל אתה למד וכו' (שבת עה.). דדא מאן דאשתדל בהו לתפסא בהו ס"מ ונוק' ככלבין דמתפסן בשלשלאה דעל צואריהון. ודא מאן דלא נטיל רגלוי מאוריתא, אלא קביע בה ודאי, ותב ותפס באלין כלבין. אבל מאן דאתפתי אבתרייהו ושביק אוריתא, אשתביק מסטר קדישא לגמרי:

ולזמנא דאתי כלא לאתתקנא אצטריך. במאי. אלא בנהירו דאוריתא דאתגליא בעלמא, דאתמר ביה (בראשיתא ג-ה) ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, דא זוהר נהירו דאוריתא ודאי. כדין ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, לאשתכחא כל חד בסטריה. דעד דחשוכא שליט ואתמר ביה ושפחה כי תירש גבירתה. (משלי ל כג) דא גרים לנהירו דאוריתא דלא יתגלי, דחשוכא אחשיך עליה. בההוא זמנא ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, ותהדר אוריתא לישראל בנהירו שלים. אימתי. אלא בזמנא דכתיב ויקרא אלהים לאור יום, למאיר ובא (פסחים ב.) דא זוהר נהירו דאוריתא מסטרא דימינא. דאתמר ביה הולך ואור עד נכון היום (שם דיח). כדין "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול", בזמנא דיתהדרון ענפין לאתקשרא במקוריהון בקודשא בריך הוא ושכינתיה, דלאו כדקדמיתא. אלא כלא באתריה יתתקן כדקא יאות בתיקונא שלים. זכאה חולקהון:

והא מטט' שרא אתי פתח ואמר, ר' ר' כמה אינון עלאין רזין דאוריתא. דהא כלא אתכליל בה' ספרין קדישין. ורזא דא שכינתא איהי ה', בה אתפרשן מילין לה' ודאי.

דכתיב וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח וכו' (קהלת א ה) לאחזאה דכלא בשכינתא אתכלל ודאי. פתח ואמר רבון עלמין אנת איהו חד דלית אחדין כיחודא דילך ואפיקת עלמין וכו'. ושכינתא קדישתא עבדת מאנא דכלא קישורא דכלא יחודא דכלא כללא דכלא. וכל דיוקנין עלאין ותתאין וכלהו ציורין דעלמין אתחזיין בה, דכתיב וביד הנביאים אדמה (הושע יב יא). יהא רעוא קדמך דאימא השתא מילין קדישין, מילין דסלקין קמך ליקרא דילך וליקרא דשכינתך. בריך אנת בריך שמך לעלם ולעלמי עלמין. פתח ואמר, זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א). רזא דא אוריתא [בה'] (ב)ספרין אתפרשת מרזא דשכינתא ודאי. ואדם כגונא דא בדיוקנא עלאה אתברי ברזא דה'. ואלין ה' אתוון דז"ה ספ"ר. ובהו בהבראם (שם ב ד) בה"א בראם, דכלא בהא אתברי ותליא. ודא זה ספר תולדות אדם, זרהפ"סג אלין ה' אתוון כללא דה' ספרין דאוריתא דמצטרפן בצירופייהו. זה ספר ברזא דצדיק וצדק. כדין אפקין תולדין תולדות אדם. כלא ברזא דה' ספרין ודאי:

ספרא קדמאה דא ספרא נהירו עלאה דאתפשט בדרגוי לאקמא מילין דעלמא כלהו על תיקוניהון. והכא קיימין ה' זמנין אור דאינון כללא דה' ספרין. והכא תליין כלהו מילין דעלמא למהוי באתריהון, ונשמתין דישראל כגונא דא. רזא דכלהו אבהן קדישין ושבטין קדישין, כלא תליא הכא. וחד ממנא שמשא קאים לשמשא ליה ודא מיכאל. ותחותיה מתפרשאן תתקי"ג ממנן עלאין תליין מהאי ספרא ומשמשין לגבה כדקא יאות. לבתר מתפרשאן מילין ברזא דפרשיין קראי תיבין ואתוון:

ספרא תנינא דא ספרא דקאים ביה שיזבותא דדרגין קדישין, לשיזבא להו מאינון סטרין בישין דבעיין לאתתקפא לקבלייהו. והכא תליא רזא דאוריתא דאתפשטת בדרגהא ואתתקפת למשרי על ישראל ודאי. שמשא דיליה גבריאל ותשמ"ו ממנן אחרנין קיימין תחותיה. מתמן מתפרשאן מילין ברזא דפרשיין קראי תיבין ואתוון. ספרא תליתאה ביה תליין תיקונין דתתאי ופולחנא דלהון ברזא דקרבנין ודאי:

שמשא דיליה רפאל ותחותיה שי"ז ממנן אחרנין. וקרא קדמאה ביה קיימין רזין דמראות אלהים ודא רמאל דעום וכו', סדרין דמסתדרן לפולחנא דתתאי ודאי. לבתר מתפרשאן מילין ברזא דפרשיין קראין תיבין ואתוון:

ספרא רביעאה דא חומש הפקודים, ביה קיימין במנינא כל בריין דעלמא, כלהו נשמתין קדישין וכלהו מלאכיא. שמשא דיליה אוריאל ותחותיה רמ"ח ממנן שמשין. מתמן מתפרשאן מילין לפרשיין קראי תיבין ואתוון. ספרא חמישאה ביה תליא רזא דתורה שבכתב ושבעל פה דמתחברן כחדא:

ורזא דא משנה תורה דא מקרא ומשנה, תורה שבכתב ותושבעל פה. שמשא דיליה נוריאל ותחותיה רנ"ו ממנן אחרנין דמשמשין ליה. לבתר מתפרשאן מילין לפרשיין קראי תיבין ואתוון ודאי. תא חזי, אלין ה' ספרין דקיימין ברזא דזה ספר זרהפ"ס ודאי, ואינון תולדות אדם:

ודיוקנא דאדם הכי כגונא דא מתפרש בה' אתרין לאשתמודעא בהו. ואלין שערי מצחא עיינין אודנין חוטמא ברזא דזה ספר אחתימו בד' אתוון עלאין, דבהו ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע (שמות יח כא). וכלא אשתמודע בדרגוי ודאי. ובאוריתא כלא אתחבר ענפין במקוריהון בחיבורא חדא.

כדין "ולכל היד החזקה" וכו'. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי:

קם אברהם סבא חסידא פתח ואמר, ודאי דיוקנא עלאה דא אדם, דאתמר ביה חביב אדם שנברא בצלם (אבות ג יד) דביה וירדו בדגת הים ובעוף השמים (בראשית א כו) אלין מלאכיא עלאין דאתמר בהו ועוף יעופף וכו' (שם שם כ) (זוהר ח"ג ל"ט ע"ב). דאדם איהו שלימו דדיוקנא דכליל כלא, ואיהו לנשמתין אתיהיב ולא למלאכיא. ובגין כך אוריתא נמי לישראל אתיהיבת ולא למלאכיא. הדא הוא דכתיב ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה (איוב כח כא). אבל ישראל אתמר בהו לקחת מתנות באדם (תהלים סח יט) באדם ודאי דיוקנא דכליל כל דיוקנין שלימו דכלא. ודא ישתלים לזמנא דאתי דכתיב ירום ונשא וגבה מאד (ישעיה נב יג) דא אדם שלימו עלאה. ובאתוון אשתמודען בכמה רזין עלאין אד"ם א'דם ד'וד מ'שיח. אדם דא תיקונא קדמאה דביה תליין כלהו רזין עלאין דתליין בשלימו דדיוקנא דא, בתלת דרגין אתפרש נפש רוח נשמה. נפש בכבד, בה ומלכותו בכל משלה (תהלים קז יט). דאיהי קיימת לאזנא ליה לגופא בכמה ערקין דדמא. וברירו דדמא למאן אתיהיב. אלא ללבא אלין ישראל. ושאר דמא אתפרש לע' ערקין דאינון ע' אומין דמשתעבדן תחותייהו. ולזמנין טחול ומרה קיימין מתתקפן, בהו כבד כועס. כדין כתיב וחרה אפי בו (דברים לא יז). ודמא סליק ונחית. ודא ימא דכתיב בה כל משבריך וגליך עלי עברו (תהלים מב ח). למאן סלקת מלה. אלא ללבא. ורזא דא רק אתכם ידעתי וכו' (עמוס ג ב). ודא אך בי ישוב יהפוך ידו כל היום (איכה גג). וכל גופא קאים בצערא. וכד אשתכיח דינא אתמר וחמת המלך שככה (אסתר ז י). אבל בזמנא דרוגזא אשתכח, ללבא מטי, ומיניה לאנפין. ביה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא (דברים לא יח) עד דדינא אתעביד ורוגזא שכיך:

רוח קאים בלבא ומתמן סליק ונחית לכל סטר. ורזא דא שכינתא קיימת לאזנא עלמין, וקודשא בריך הוא אסחר לכל סטר לאתקפא לה דכתיב תמיד עיני ה' אלהיך בה וכו' (שם יא יב) ודא רוח חיים, דנפש בלא רוח לאו איהי חיה. ואתמר בה נפשי בתוך לבאים (תהלים נז ה) אלין ע' ערקין דכבדא, נפש קיימת בגוייהו ודאי. ואיהו דפיק בכמה דפיקין דבהו קול דודי דופק (שיר ה ב). ודפיקו דפיק ולית מאן דאשתמודע ביה, עד דייתי ההוא דאתמר ביה אני לדודי וכו' (שם י ג) דכדין איהו אשתמודע בדפיקו כמה דאצטריך, ואקריב חד תפוח דאתחזי לההיא חולהה מיד אתפתחת לגביה, דכתיב בה פתחי לי אחותי רעיתי וכו' (שם ה ב). ודא מסטרא דמשה רעיא מהימנא. ואיהו אות דאתגליא בעלמא, דביה יזכון ישראל לפורקנא שלים. ולישנא דילך איהי מטה האלהים דבקע ימא דאוריתא ואתגליין מיניה כמה רזין דהוו סתימין לעילא. ודא מטה דביה נחש אתהפיך למטה. דהכי אשתעבדון כלהו סטרין אחרנין לסטר קדישא. וכלא בדפיקו דההוא רוחא אשתמודע לגביה ודאי וכו':

נשמה קיימת במוחא לעיינא על כל מילין, לאסתכלא בכל סטר, לדיינא כלא מסטרא דאימא, דבה כי אלהים שופט (תהלים ז ו). אשתכחת נפש לאזנא עלמין דאינון גופא. רוח לאתקפא לנפש לכל סטר. נשמה דא בינה דקיימת לאמשכא מילין מכל סטר לאכללא כלא כדקא יאות והא אתמר. אלין תלת דרגין קדישין תחותייהו נפש הבהמית, בה ואני בער וכו' (שם מגכב). אבל דא צלם עלאה דביה וירדו בדגת הים (בראשית א כו). עד הכא תיקונא קדמאה דאדם:

תיקונא תנינא ד', דא דוד דאגח קרבין משניין תדיר, לאשכחא אתר לשכינתא, דאתמר בה עד אמצא מקום לה' וכו' (תהלים קלב). דעד דסטרא אחרא אשתכחת מתפשטא בעלמא, סטר קדישא לא יכיל לאתפשטא. ורזא דא כי קצר המצע מהשתרע (ישעיה כח כא) מהשתרר שני רעים. דסטרא אחרא צריכה למהוי משתעבדא תחות סטר קדישא, ודא עבד. אבל לזמנין דסטרא אחרא אתגאת בגרמה לאתתקפא ולאתחזאה כריע לסטר קדישא, וסטר קדישא איהו מחניף לרשיעיא. בההוא זמנא אסתלק סטר קדישא מעלמא, ושביק אתר לסטרא אחרא. ורזא דא אין אדם דר עם נחש בכפיפה (יבמות קיב ע"ב). וכפיפה דא נ' כפופה. ודא דוחק רגלי השכינה (ברכות מג ע"ב). דבזמנא אחרא ואתה על במותימו תדרוך (דברים לג כט) באינון רגלין עלאין דבהון דרכת על צוארין דמסאבין. אבל בההיא שעתא רגלין אלין מסתלקן לעילא. וכל קרבין אלין אגח דוד מלכא בגין דייכול מקדשא לאשתכחא בעלמא. וכד אייתי שלמה ארונא לבי מקדשא דבקו שערים, בגין דלא יכיל תיקונא דא לאזדמנא לתתא, עד דאמר זכרה לחסדי דוד עבדך (ד"ה ב ו מ"ב). דהא חילא דדוד עבד תיקונא כדקא יאות. וכל בר נש אצטריך ליה לאתקנא תיקונא דא כדקא חזי. דאתמר לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע (ברכות ה.). ודא קרבא דאצטריך לאגחא קרבא בהדי חויא, עד דיתבני בי מקדשא לקודשא בריך הוא ושכינתא, דאתמר ביה זה אלי ואנוהו (שמות טו ב) אבנה לו דירה נאה:

תיקונא תליתאה דא מ' משיח דביה יתתקן עלמא ברזא שלים. דהשתא מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א ג). דהשתא לא אשתכח יתרונא לעילא לעלמא כלל, אלא מה שהיה הוא שיהיה, עד דשמשא נהיר לעלמא, ודא שמש דלתתא. אבל לזמנא דאתי והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וכו' (ישעיה ל כו). אלין שבע יומין דלעילא דאינון דרגין עלאין קדישין דיתתקן במשיח, דאתמר ביה ונחה עליו רוח ה' וכו' (שם יא ב) דא חכמה סתימאה דמתמן יתתקנון מילין בתיקונא שלים לאשתלמא דיוקנא דא כדקא חזי:

והא אליהו נביאה מהימנא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי שבעין רברבין מתברין בע' תיקונין אלין דילי. בההוא זמנא כתיב אין כמוך באלהים ה' וכו' (תהלים פו ח.) דהא ע' אלין מע' ניצוצין דאלהים נפקין ודאי. ושכינתא איהי כו"ס ודא אלהי"ם דביה יי"ן דאיהו ע' ניצוצין דיליה. ודא כוס של ברכה. דהא בשעתא דקיימת בתיקונא, כדין אמתליאת כמה ברכאן מלעילא. אבל בזמנא דאלין רברבן מתתקפין לאתאחדא בה, כדין אתקרי כוס פגום, ודא לא אתחזי לברכא עלה. וכוס של ברכה כמה תיקונין צריכין ליה ואתמרו דאינון עשרה דברים, ואתוקמו באתריהון. אבל ד' אינון כללא דכלא. ואלין חמשה (ת"ז תי' מ"ז פה ע"ב) דתליין בד' אתוון דאדנ"י ואתפרשו. אבל הכא אצטריך לפרשא לון ברזא דפורקנא, לגלאה נהירו דפורקנא לישראל. ד' תיקונין אינון ואינון חמשה. ורזא דמלה שכינתא איהי ה' ואיהי את רביעאה ליהו"ה. בגין כך חמשה אינון ואינון ד':

תיקונא קדמאה חי. מסטרא דצדיק דאיהו חי העולמים. דהא בזמנא אחרא כד רברבין מתתקפן ביה, אתמר ביה הושיבני במחשכים כמתי עולם (שם קמג ג). אבל מסטרא דא איהו חי. ועוד, חי מסטרא דאימא ודא אלהים חיים, ואימא מסטרא דחיים נטלת ואיהו אלהים חיים ודא אהי"ה יהו"ה אהי"ה. ועוד, חיים מסטרא דחכמה, דבה החכמה תחיה בעליה (קהלתזיב). וכד נחית לאימא איהי חיי"ם כגוונא דא יו"ד ה"י וא"ו ה"י וה' אתוון דאלהים. לבתר מתפרשן דרגין ומ"י אשתאר לעילא ואלין נ' שערי בינה. י"ח נחתין לתתא בנוק'. כדין איהו יין חי כדקא יאות:

אבל בשעתא דאינון רברבין מתדבקן, כדין יינא דא אתהדר דמא סומקא, דאתמר ביה ולא תשים דמים בביתך (דברים כב ח). וכדין אינון בהאי דמא מתתקפן, דאתמר בהו אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם (תהלים נה כד). וס"מ אתמר ביה שופך דם האדם באדם דמו ישפך (בראשית ט ו). דאיהו שפיך דמא דאדם קדמאה וגרים ליה מותא. ודא דם דחוה דפירסת נדה, ומיניה אתמשכת מותא לכל עלמא. ובגין כך באדם דמו ישפך, דא מלכא משיחא אדם דוד משיח:

ודא סקילה דעבדין ביה בא' דאדנ"י. מסטרא דחכמה תקיעה, והוקענום לה' (שמואל ב כא ו). דכמה אבנין אזדרקן ביה. ושכינתא איהי י' [ ] אבן מסטרא דחכמה. ודוד כתיב ויבחר לו חמשה חלוקי אבנים מן הנחל (שם א יז מ). ובהו ותטבע האבן במצחו (שם שם מט) לאפלא ליה מכל דרגין דבעי לאתאחדא בהו. וכל דא ביינא דא דאתמר ביה כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר וכו' (תהלים עה ט). ויין חי אתחזי לברכא עליה. ואצטריך למרמי ביה מיא ודא ימינא, דהכי אתחזי לברכה ודאי. ואימתי יהבין ביה מיא. אלא בשעתא דמטאן לוברכת את ה' אלהיך (זוהר ח"ג קפט ע"ב). ודא ברכה ודאי לבסמא ליה בימינא. אבל יינא אחרינא, יין המשכר דלא קביל מיא, ולא מברכין עליה. אבל דא ויין ישמח חיים (קהלת י יט) בחיים דאלהים חיים כמה דאתמר:

תנינא מלא ודא מלא ברכת ה' (דברים לג כג). דבגלותא אתמר בעירום ובחוסר כל (שם כח מח). דהא שכינתא בזמנא דקיימת באתרה, אתקשטת בכמה קישוטין ואתמליאת מכמה ברכאן. אבל בשעתא דנפקת לבר, פשטת מעלה כל אינון קישוטין, וכל אינון נהורין עלאין אתגריעו מינה, כלא בגין סטרא אחרא דלא תתהני מינייהו. אבל בזמנא דאתתקנת בתיקונא כדקא יאות, כדין אתמליאת בכלא. כדין לא תחסר כל בה (שם ח ט) ולית בה פגימו:

ועוד, שכינתא בגלותא איהי אלם, דאתמר בה נאלמתי דומיה (תהלים לט ג). אמאי. אלא בגין דקול אתפרש מינה, וכדין דבור אתאלם. אבל בזמנא דקלא אתחבר בה, כדין אתמליאת איהי מכמה סגולאן ואתקריאת סגולת מלכים (קהלת ב ח). ודא פום ממלל רברבן (דניאל ז ח) דאתמר בה אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (תהלים סב יב) בגין כך מלא:

בההוא זמנא אתרוקינת לקבלה סטרא אחרא מסאבא. ודא שברים מסטרא דד' דאדנ"י, דביה שבר תשבר מצבותיהם (שמות כג כד). דכמה טעוון וצולמין קיימין בדרגין, מתחברן אלין באלין, צולמין דפרזלא תקיפין לחדא. דבזמנא דההוא אשא עלאה יתאחד בהו, כלהו יתברון ויפלון איברין איברין. ודא אבנ די מחאת לצלמא, לבתר אתתקף אש דא. וביה להבה תלהט רשעים (תהלים קו יח) דאתמר ביה והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א יח). בההוא זמנא והובד גשמה ויהבת ליקדת אשא (דניאל ז יא). ודא שריפה לאתעברא בה מעלמא, בלהבה דא דאיהו משיח בן יוסף [אצ"ל – מ"ב], דינא תקיפא לאתוקדא ביה ודאי:

תיקונא תליתאה שטיפה. רביעאה הדחה. בנ"י דאדנ"י ואוקמוה. ודא מבפנים ומבחוץ לאתקנא לה לשכינתא כדקא יאות. ודא הרג וחנק. וכל דא במיא, דאתמר בהו וזרקתי עליכם מים טהורים (יחזקאל לו כה) מסטרא דחכמה סתימאה, מים טהורים דלית מסאבותא מטי תמן כלל. ובזמנא דאלין יתפשטון לתתא כלהו דרגין יתדכון בהו. ושכינתא תתדכי בהו מלגו, דכתיב וטהרו הארץ (שם לט טז). אימתי. אלא בשעתא דיתעביד קטלא דא הרג באומין דעלמא. דהא כדין יתדכי כסא דא כדקא יאות. ודא תרועה, תרועת מלחמה, בחרב דאיהו רי"ו וחר"ב פיפיות בידם (תהלים קמטו) דנפיק מהאי חכמה סתימאה. ובהאי חרבא תקיפא יתקטלון כלהו ודאי. ודא מבפנים. לבתר חנק יתעביד בהו, לשקעא ליה בזבלט ורזא דמלה ויצאו וראו בפגרי האנשים וכו' (ישעיה סו כד). דהא כדין ישתקעון כלהו אומין חייבין דעלמא בסטר בישא דלהון, ויתכפיין בנוק' דתהומא רבא, עד דיתעברון מעלמא לגמרי:

עד הכא תיקוני כסא לאתברכא כדקא יאות, בחיים דאתמשכן מלעילא. ורזא דא לפני שמש ינון שמו (תהלים עב יז). דהכי אתקין ליה קודשא בריך הוא למלכא משיחא בשמהן דיליה לפום דרגין עלאין. וביה עד כי יבא שילה (בראשית מט י). כדין יזכון ישראל לחיין עלאין בנייחא דכלא. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי:

פתח ואמר ר' ר' בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכו'. "ולכל היד החזקה" וכו' (דברים לד יב). הכא תליין מילין אלין לקבל אלין ברזין עלאין ודאי. דיוקנא עלאה דכליל (כלא) כל דיוקנין דא אדם, בד' חיון אתפרש, דאינון ראיה שמיעה ריח דבור. מלבר אינון ד' אתוון דאדנ"י, ודא היכל מסטרא דגופא. אבל מלגו אינון יהו"ה מסטרא דנשמתא. ועוד, אדם איהו עלמא, דאיהו שליש ים שליש מדבר שליש ישוב. דלבא איהו ימא, דתמן דמא קאים, ומיניה נפיק לכל סטר. וביה כל הנחלים הולכים אל הים וכו' אל מקום שהנחלים הולכים (קהלת א ז). שליש מדבר, אלין בני מעים דתמן קיימת זוהמא לנפקא לבר. ישוב דא מוחא וריאה דתמן נשמתא מתישבא למלכא [אצ"ל – למלאה] כדקא יאות. ועוד, דגופא תמן קיימן שרטוטין ואתחזיין עלאין ותתאין. עלאין מסטרא דנשמתא. תתאין מסטרא דגופא. וכל עובדין דאתעבידו בכל שיתא יומין, כלהו ברזא דאדם קיימין. בגין כך בסופא כתיב נעשה אדם (בראשית א כו). דהא כל מאי דאתברי כלא ברזא דאדם הוה, דהוה נפיק חולקא ליומא. לבתר כלא אתחבר כחדא, ואפיקו אדם שלים בכלא:

יומא קדמאה בראשית ברא אלהים את השמים וכו'. בההוא יומא אתברי אור וחשך ודא גופא ונשמתא. אבל תא חזי, דכדין הוה כלא מים במים ודא גופא ונשמתא כלא מיא דלא אקרישו. ורוח אלהים מרחפת על פני המים, דא נהירו עלאה דאפיק עובדין לאתרייהו. כדין ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ומסטרא דחשך תליין ומתאחדן כלהו דאתמר בהו היתה תהו ובהו. והכא יצה"ר דתליא בגופא. וכלא אתפרש לסטריה, דא לגו ודא לבר. יומא תנינא ויאמר אלהים יהי רקיע. ודא צלם דקאים בין גופא ובין נשמתא:

ועוד, יהי רקיע וכו' ויהי מבדיל, דא חצר הכבד דאפסיק בגו גופא בין מיין עלאין מסטרא דה' עלאה, דתמן איברין דחיותא מסטרא דבינה חיי המלך מיין תתאין בני מעים מסטרא דשכינתא. תמן איברין דמזונא מסטרא דשכינתא שלחן דמלכא. יומא תליתאה ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים וכו', אלין מיין תתאין. ודא גופא דסליק עליה לאתקשרא בההוא את ברית לאפקא מתמן תולדין. תא חזי, בשעתא דגופא אתבני, כלא אתבני הכי ברזא דא לאתקשרא לההוא אתר לאפקא תולדין לבתר כדקא חזי. בגין כך יקוו וכו' ותראה היבשה בכללא חדא. לבתר תדשא הארץ, ואלין כמה איברין דמתפרשאן לזינייהו לפום רזין עלאין:

יומא רביעאה יהי מארת ברקיע השמים וכו'. אלין תרין עיינין. ברזא דשמשא וסיהרא ודאי קיימין לבקעא בחשכא לבר. ואת הכוכבים אלין שאר שרטוטין דמתחזיין בכל סטרין בגופא:

יומא חמישאה ישרצו המים. דא נשמתא, דכמה עובדין תליין מינה. וכמה ממנן עלאין אתמניאו לשמשא לכל עובדא כדקא חזי לקבלייהו:

יומא שתיתאה תוצא הארץ וכו'. דהא עובדין קיימין בגופא ובנשמתא:

וכלהו ממנן הכי מתפקדן על כלהו עובדין דהאי ודהאי כדקא יאות. בתר כלא נעשה אדם, בכללא דכל אלין בריין דתליין מיניה. כל דא בראשית ברא אלהים וכו' דא בריאה בקדמיתא. לבתר "ולכל היד החזקה", דא סיומא, לאתקפא כלהו בריין באתריהון מלגו ומלבר כדקא חזי:

ועוד, נשמתא איהי אדם. גופא בשר אדם. ביה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה (ויקרא יח ו). דחיבורא דאתעביד בקדושא אתמר ביה על כן יעזוב איש וכו' ודבק באשתו, דביקותא מסטרא דנשמתא. כדין והיו לבשר אחד בגופא. אבל חיבורא דלאו כדקא יאות, חיבורא לא אשתכח בנשמתא אלא בגופא לחוד. בגין כך לית איהו חיבורא כלל. וממזר דא דנפיק מחייבי כריתות דלית תמן חיבורא כלל, ואלין אומין דעלמא, דנחש בא על חוה ומתמן נפקו אומין אלין. אבל בגין דלא אשתכח חיבורא אלא בגופא, בגין כך גופא אמשיכו מסטרא דאדם ולא נשמתא. ובהו לא יבא ממזר בקהל ה' (דברים כג ג). ויתיר מכלא ההוא חייבא מסאבא. ונחש איהו מעות שלא יוכל לתקון, שבא על הערוה והוליד ממנה ממזר (יבמות כב ע"ב). דבגין כך אצטריך איהו לאשתיצאה מעלמא. והכי ההוא ממזר אצטריך לאשתיצאה, ואלין אומין דיליה. כדין בלע המות לנצח וכו' וחרפת עמו יסיר (ישעיה כה ח) אלין אומין עובדי עבודה זרה, חרפת עמו ודאי. ומאן דעריב זרעיה באתתא נוכראה, אתמר ביה ובעל בת אל נכר (מלאכי ב יא) דא לילית חייבתא. דהא איהי אזדמנת לגבי ההיא מסאבתא, ואיהו בה אתקשר ודאי. כגונא דא מאן דמשמש באתתיה בקדושה כדקא יאות, שכינתא פרשת גדפהא על ההיא אתתא, וקודשא בריך הוא פריש גדפוי עליה. ואתמר בהו ומספר את רבע ישראל (במדבר כג י). כדין מתקדשן כלהו בקדושה כדקא יאות. אבל אי לא אזדהר בקדושתא כדקא יאות, סטרא אחרא אזדמנת תמן, ומשיכו מינה אתמשך בההוא ולדא. עליה כתיב אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה (ירמיה לא כח). אבל אי בקדושה דמאריה אתקדש כדקא יאות, כדין אתמר ביה זרע קדש מצבתה (ישעיה ו יג) מההוא קדש עלאה ודאי:

והא אברהם סבא חסידא אתי פתח ואמר, ר' ר' ודאי כמה רזין עלאין כלילן אינון בדיוקנא דאדם. ואדם הוה כליל כלא בכללא חדא. ושכינתא מתקשרא עליה לקשרא כלא בקישורא חדא. בגין כך ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו (בראשית ב יט) לאשתכחא כלא בישובא חדא. אבל בזמנא דחב אדם כלא אתקלקל, ואשתמודע באינון דרין דיליה. תא חזי, בזמנא דחב שראת שכינתא לאסתלקא, וכלא אתקלקל. מאי אסתלק. אלא רזא דא יום הששי ויכלו השמים והארץ (שם א לא). הכא כליל שמא קדישא יהו"ה ב"ה. אבל בתרין קראי איהו. אמאי. אלא דהכא אתעביד פירודא. ורזא דמלה לעלם כתיב, ודא ו"ה דאטמרו, בגין סטרא אחרא ערוה דקיימת לאתאחדא בהו, דכתיב בהו וידעו כי עירומים הם (בראשית ג ז). ובגין כך אשתאר שמא י"ה. ורזא דמלה וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן (בראשיתגיא) אלין ו"ה דהוו מסתלקן ואזלין. ו"ה בגינייהו אתמר ליה איכה, א"י כ"ה. דו"ה איהו א"י. ולקבל דאינון אטמרו, אתתקפו י"א ארורים, דאתיהיבו לבתר באוריתא לאכפיא לון. וכלא אסתלק לההוא כ"ה, למהוי מנדדא בגלותא. אבל תא חזי, עשר דרין אינון דכיון דחב אדם ואתקלקל, כלהו אתקלקלו אבתריה. עד דאתא נח לאתתקנא ביה עלמא. ורזא דא עשר אמירן עשרה מאמרות דבהו אתברי עלמא, כלא ברזא דאדם:

קדמאה בראשית (בראשית א א) עליה אמרו רבנן בראשית נמי מאמר הוא (ר"ה לב.) ודא כתר עלאה דאיהו כללא דכלא, בוצינא דכל בוצינין דכלא תליא מיניה ודאי. ודא בראשית ברא שית, שית תתאין. ברא תלת עלאין כתר כללא דכלא. אבל בזמנא דאיהו לחודיה הוה נהיר לתתא נהירו דקיק קאים דלא אתתקף, ומילין לא קיימין באתרייהו. בגין כך והארץ היתה תהו ובהו וכו' דהא אינון אחרנין הוו קיימין לאתתקפא על ארעא, בגין נהירו דאסתים מינה. ורזא דא קמץ. לבתר ויאמר אלהים יהי אור מסטרא דחכמה. והכא אתפתחו מילין לאתתקנא:

ובזמנא דחב אדם, ההוא קשרא קדמאה אשתרי. לבתר בקין אתתקף חשוכא על נהורא. ודא גרים לבתר חשוכא דאוריתא:

תליתאה ויאמר אלהים יהי רקיע מסטרא דבינה. רקיע דעל גבי חיון. ודא אתקלקל בדרא דאנוש, דכתיב ביה אז הוחל לקרוא בשם ה' (שם ד כו). ורזא דא הכא תליא עובדי אלילים לאפרדא אימא מעל גבי בנין. ורזא דמלה אלה אלהיך (שמות לב ד). ודא אז הוחל לקרוא, א"ז א' ז', אימא על בנין. ודא הוחל לקרוא בשם ה', למיהב אתר לסטרא אחרא בפולחנא דפלחו לה:

רביעאה ויאמר אלהים יקוו המים מסטרא דחסד. דקאים לרהטא לאתר דאתחזי ליה:

חמישאה ויאמר אלהים תדשא הארץ מסטרא דגבורה. לאתתקנא לקבל דכורא כדקא חזי. לאתחברא בחיבורא חד ימינא ושמאלא. שתיתאה ויאמר אלהים יהי מאורות מסטרא דעמודא דאמצעיתא. שביעאה ויאמר אלהים ישרצו המים מסטרא דנצח לימינא. תמינאה ויאמר אלהים תוצא הארץ מסטרא דהוד לשמאלא. תשיעאה ויאמר אלהים נעשה אדם מסטרא דצדיק:

עשיראה ויאמר להם פרו ורבו מסטרא דמלכות. והכא כליל ויאמר אלהים הנה נתתי וכו' מסטרא דמלכות ודאי דאיהי כללא דכלא, ובה קיימת פולחנא לאתתקנא כלא. בכלהו עשרה דרין אלין אתקלקלו מילין דאתבריאו בקדמיתא. עד דאתא נח, דביה קאים עלמא לאתתקנא באורח אחרינא:

קם מטט' שרא רבא ואמר, בריך אנת אברהם דאנת איהו דבך אתתקן עלמא כדקא יאות. דאתמר בך שכל הדורות היו מכעיסים ובאים עד שבא אריך אנפין וקבל עליו שכר כלם (אבות ה ב). תא חזי, מזמנא דחב אדם שרי עלמא לאתחשכא בגין חשך דאתתקף על אור. עד דמטי לנח, וביה נפק אור לעלמא, דביה זה ינחמנו וכו'. אבל תא חזי, דודאי כדין אעבר קודשא בריך הוא כלהו בריין קדמאין. ורזא דא תהו ובהו דאתתקף על עלמא וחריב ליה. אבל נח נפק בקדמיתא עד לא יתחרב, ואתקיף בנהורא. בגין כך אתתקף יתיר. ואבתריה כתיב לא אוסיף עוד לקלל וכו' (שם ח כא) בגין קרבנא דאתקריב בההוא זמנא. וכלא בנהורא דא דנפיק מצדיק לשכינתא. ורזא דא את האלהים התהלך נח (שם ו ט). אבל תא חזי, נח אתקיף ביה באדם לאתקנא ליה אבל אדם לא אתקיף ביה, בגין כך איש צדיק תמים היה בדורותיו. איש, ולא אדם. בדורותיו. בדרין דיליה, דקאים לאתקנא בהו דרין קדמאין דאדם. אבל אנת אתקיפת ביה באדם, ואיהו אתקיף בך, בגין כך אתמר בך האדם הגדול וכו' (יהושע יד טו). ואתמר וקבל עליו שכר כלם, מה דלא אתמר בנח. דכמה דאתקיפת בהו, אתקיפו בך, ונטלת כלא בכללא חדא. כדין זכת לאתקברא בהדיה מה דלאו הכי נח. והכי בנין קדישין דילך בהדך זכו לאתקברא, לאתקיימא עלמא בקיומא שלים. ואדם אתתקן בתלת אבהן בימינא שמאלא ואמצעיתא. כדין אשתרשו שרשין כדקא יאות. מתמן נפקו תריסר שבטין קדישין, ואינון תלת הויי"ן. תליסר מאן איהו. אלא דא מלכא, ודא לא אתתקן בקדמיתא אלא לבתר. ומשה רעיא מהימנא זכה ליה בקדמיתא, דכתיב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל (דברים לג ה). דהא כללא דתריסר שבטין עביד תליסר, ודא מלכא. לבתר דוד ירית ליה ירותא דלעלם. ואלין תלת פיקודין דאתפקדו ישראל. למנות להם מלך. למחות זרעו של עמלק. ולבנות להם בית הבחירה. דהא עד מלכא לא אשתכח בישראל, לא יכלו זרעא דא חייבא לאתעקרא. וכלא רזא עלאה. דמלכא איהו תליסר ודאי, דתליא בההוא מזלא עלאה, דביה ונקיתי דמם לא נקיתי (יואל ד כא). ובזמנא דהאי אתער אתמר ביה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה יד ט). דכדין מתעברן אלין מסאבין מעלמא, דאתמר בהו ונרגן מפריד אלוף (משלי טז כח). וכלא בהאי מזלא תליא ודאי:

ולזמנא דאתי דיתער, כדין כתיב והאלילים כליל יחלוף (ישעיה ב יח). ורזא דא יהיה יהו"ה אחד, דו' אתהדר י', לאשתכחא קודשא בריך הוא ושכינתא בחיבורא חד תדיר. ורזא דא כי אעשה כלה בכל הגוים וכו' ונקה לא אנקך (ירמיה ל יא) הא לאחרנין ינקה. וכלה, כי לה' המלוכה, דכדין אזדמנת שכינתא לאתחברא תדיר במלכא. בגין כך והאלילים כליל יחלוף. דהשתא לזמנין אתתרכת סטרא אחרא דאיהו עשו, עד דייתי יעקב ויטול ברכאן. לבתר ויהי אך יצוא יצא יעקב ועשו אחיו בא מצידו (בראשית כז ל). בגין צידא דיליה דנטיל מגו סטר קדישא. דהא בגין דא אית ליה טענה לגבי סטר קדישא. אבל בזמנא דכלא יפוק מתחות ידיה, כדין כליל יחלוף, לכל זמנין לעלמין. ומתמן אתבני בית הבחירה. ודוד בעא למבני לבית הבחירה כיון דירית מלכו ברזא דתליסר ודא בית המקדש נמי, ביה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל (תהלים קכב ד). ולזמנא דאתי "והיו לאחדים בידיך" (יחזקאל לז יז) ברזא דאח"ד דא דאתמר, מסטרא דמזלא דא דאתמר. ואתפרש לימינא ולשמאלא בתרין משיחין. יהיה ה' אחד ושמו אחד ודאי. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. והא קלא חדא סליק ואמר נייחא לאינון דמצפאן וכו'. הא מארי מתיבתא מזדמנן אליהו נביאה מהימנא אדם קדמאה סבא דסבין אברהם סבא חסידא משה רעיא מהימנא רב המנונא סבא מטט' שרא רבא:

קם אברהם סבא חסידא ואמר, ואני תפילתי לך ה' עת רצון וכו' (תהלים סט יד). כתיב ועת צרה היא ליעקב (ירמיה ל ז) אלין חבלין דמשיחא. מאי חבלין. אלא חבל דא בתלת אתקשר דאינון חסד גבורה תפארת, דבהו כפתין ליה למשיחא למיהוי בגלותא, ולא יפוק בתוקפיה עד זמנא דיתחזי. כדין ועת צרה היא ליעקב מסטרא דשמאלא מנצפ"ך צרה ודאי. אבל תא חזי, בזמנא דאתבסמת שמאלא ואתכפיאת לימינא, אתהדר צרה לרצה. ואתמר ביה רצה ה' אלהינו בעמך ישראל ובתפילתם. ורזא דא ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך (בראשית ג טז). דהא בזמנא דשמאלא אתתקן בתיקונא לגבי ימינא, ימינא בתיאובתא תקיפא אתער לגביה, ודא רצה. ואילה רחמה צר וחביבה על בעלה וכו' (עירובין נד ע"ב). דהא תוקפא דתיאובתא בגין שמאלא דא איהו. וכדין והוא ימשל בך, דהכי שליט ימינא בשמאלא. אבל בזמנא דשמאלא בעי לאתתקפא על ימינא, ולא אתכפיא לגביה, כדין עת צרה היא ודאי. ובחילא דזוהר דא, אתהדר שמאלא לאתבסמא בימינא ודאי. כדין עת צרה אתהדר עת רצון, לאתרעאה ביה בתיאובתא תקיפא:

"והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג). דשמאלא איהו חשך, וכד אתתקף ימינא אתהדר איהו נמי לאור. בגין כך יזהירו בחילא דזוהר דא, לאהדרא שמאלא לימינא ודאי. ועל רזא דא כתיב שמחנו כימות עניתנו וכו' (תהלים צ טו). דהא כלהו דרגין דשמאלא דגרמו חשוכא לישראל בגלותא, כלהו נמי מתבסמן יתהדרון בימינא. ואינון גרמייהו יגרמון חדוותא לישראל:

פתח ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא. זרקא בזמנא דאזדריקת אבנא קדישא עד אין סוף, כדין הדרת עטרה ליושנהיב אבל רזא דא השיבנו ה' אליך ונשובה (איכה ה כא). דהא בקדמיתא בסליקו חדא תסתלק שכינתא לגבי ההוא עלאה דכלא, ומתמן יתער תיובתא בלבא דכלהו ישראל, ודא השיבנו. לבתר מקף שופר הולך, דהשתא תבין ישראל לאסתלקא אינון דרגא בתר דרגא, ודא ונשובה. על ידי דמאן. אלא שופר הולך. ודא שופר עלאה ותתאה, עלאה דאימא, תתאה משיח בן יוסף צדיק. עד דאתתקם כלא באתריה, שכינתא בתלת עלאין ודא סגולתא, עטרה דהדרת ליושנה ודאי, בחילא דזוהר דא ותיקונין אלין דילך:

קם אדם קדמאה סבא דסבין פתח ואמר, ר' ר' "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג). בחילא דזוהר דא קדישא, דביה והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו). ורזא דמלה השתא סיהרא לא נהרא וצריכה לקבלא מן שמשא. אמאי. אלא בגין דאור כד נפק אשתאר גניז לעילא. כדין אשתאר לעילא אור, לתתא חשך. בהו ויבדל אלהים בין האור ובין החשך (בראשית א ד). אבל בחילא דזוהר דא, אתפשט נהורא ונטיל כלא בתוקפיה. כדין כלא יב. ע"ע לעיל צ"ד ובמצויין שם. איהו אור. והיה לעת ערב יהיה אור (זכריה יד ז). בגין כך והיה אור הלבנה וכו'. כדין יזהירו לאחריני, יזהירו לסיהרא כזהר הרקיע דא שמשא:

ועוד, סיהרא אית בה חשוכין באנפהא. וכלא רזא איהו. דהא לעילא אשתכחו תרין מאורות עלאין. ושמשא אספקלריא דנהרא. סיהרא דלא נהרא ונטלת מן שמשא. ובגין דצריכה לנטלא מיניה, אשתארו אתרין מרזא דילה חשיכין ודאי. והכא מתתקפן אינון דלבר, דהכי אצטריך. לזמנא דאתי יתעברון חשוכין אלין, וכלא בנהורא אשתאר. יזהירו כזהר הרקיע ודאי. ורזא דא וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ (ישעיה כה ח). דהשתא בגין דסטרא אחרא משתרשן נמי תמן, בגין כך אית אתרין אלין דלא אתנהירו ואשתארו חשוכין. דכתיב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה (קהלת ט יח). בכל אתר דסטרא אחרא בעיין לאתתקפא תמן, נהירו אסתלק ואתגרע. אבל בההוא זמנא והיה אור הלבנה כאור החמה:

פתח ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא. זרקא דא אבן דאזדריקת לצלמא להרסא ליה. ודא אבן די לא בידין (דניאל ב לד). בזמנא דנטלת מחכמה סתימאה הכי איהי אבן, ומחאת לההוא צלמא. לבתר מקף שופר הולך, דא משיח בן יוסף דאתמר ביה וירד מיעקב (במדבר כד יט). וייחות חד מדבית יעקב, דאיהו אסחר ואזיל מאתר לאתר בגו סטרא אחרא לאכפיא לה ואתמר. ואי תימא דאיהו לחודיה אזיל. לאו הכי. אלא סגולתא, אלין תלת אבהן דמתחברן ביה לאשלמא לישראל פורקנא שלים. וכלא בחילא דהאי זוהר קדישא ותיקונין אלין דילך. דבהו כתיב פקח עיניך וראה שוממותינו (דניאל ט יח). אלין תרין עיינין. חד אתפקח בע' תיקונין דר' שמעון בר יוחאי בוצינא קדישא. ודא עינא ימינא לשיזבא לישראל בגלותא. עינא תנינא בע' אלין דילך. ודא עינא שמאלא דאתפקח על אומין דעלמא לנטלא מנהון נוקמין. כדין פקח עיניך וראה שוממותינו. זכאה חולקהון דישראל בהדייכו בעלמא דין ובעלמא דאתי:

קם משה רעיא מהימנא פתח ואמר ר' ר' והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז (יחזקאל לד כב). זמין קודשא בריך הוא לאתגלאה בגו קליפין לכנשא להו לישראל. כדין יתגלי איהו תמן בחד [נ"א – כחד] נהורא תקיפא, ואבתריה יתאחדון ויתמשכון כל אינון דתליין מסטריה. כדין אתמר בהו העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט א). כדין והושעתי צאני וכו'. הדא הוא דכתיב כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם אלהי ישראל (שם נב יב). אבל תא חזי, דהא לבתר דיפקון מתמן יבעון אינון מסאבין לאתתקפא לקבלייהו, כמה דאתתקפו מצראי על ישראל בזמנא דנפקו ממצרים. אבל קודשא בריך הוא יתקיף בהו, דכיון דאתדבקו זמנא חדא תו לא יתפרשון. בגין כך ולא יהיו עוד לבז. כדין "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע" (דניאל יב ג). דהא בנהירו דזוהר דא דאתגליא ייקום קודשא בריך הוא לאתגלאה לאלין דקיימין לבר לכנשא להו. בגין כך יזהירו כזהר הרקיע. ומצדיקי הרבים ככוכבים, אלין יהון מצדיקי הרבים, כל אלין אחרנין דמתתקפן בנהורא דא, ככוכביא סגיאין לאתמשכא אבתריה לסלקא לעילא. כדין זרקא מקף שופר הולך סגולתא זרקא ביה (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וכו'. דהא אלין דנפקין מגו חשוכא, חשיכין אינון ודאי ואצטריך לאפרשא מינייהו חשוכא דא. במאי. אלא באלין מיין עלאין דנגדין מחכמה סתימאה. בה וטהרתם מכל טומאותיכם וכו'. כדין מקף שופר הולך, כלהו סחרן לההוא שופר דא משיח בן יוסף צדיק ודאי, לסלקא ביה לאתריהון לעילא. על רזא א ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב יג) וביה יסתלקון לאתריהון. מאי אתר. אלא סגולתא, אלין תלת אבהן קדישין דאינון שרשין עלאין דישראל. דכלהו צריכין לאתקשרא בהו למיהוי כלא בתיקונא שלים בחילא דהאי זוהר קדישא ותיקונין אלין קדישין דילך. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי:

והא קלא חדא סליק ברומי רקיעין ויימא, רעותא חדותא ונייחא לאיילתא ולאורזלאין דילה ולכלהו עלמין, ולכלהו צפרין דמקננין בענפין דאלנא רברבא. והא קלא אחרינא סליק ואמר וכו'. והא קלא אחרינא סליק ויימא וכו':

פתח איהו ואמר, שבחא עלאה לאלקא רבא ודחילא, דבעי בתיקונין דעבדיה ואתרעי בהו. וברחמין עלאין דיליה יתער לאתקנא לכל עלמין ולאסאה לכל כיבין דגלותא, דיתמר בהו רפאני ה' וארפא וכו' (ירמיה יז יד). דמלכא משיחא קאים וסביל מרעין בגלותא. ובהאי משח רבו דנגיד מחכמה סתימאה, יתסון יתתקנון יתדכון כדקא יאות לאתפרקא ישראל פורקנא שלים. ונחדי בחדותך וביקרך וביחודא קדישא דילך. בריך הוא לעלם ולעלמי עלמין. מיד סליק קלא עלאה ברומי רקיעין ויימא ז' זמנין חדותא וכו':

קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, ר' ר' ודאי עלך כתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן וכו'. מעדן דא חכמה סתימאה, דמתמן נגדין רזין סתרין אלין דאוריתא. להשקות את הגן דא שכינתא. ומשם יפרד והיה לד' ראשים, אלין ד' רישי נהרות, לקבל ד' מלכיות לאכפיא לון. דהא השתא אלין נהרין נפקין, חד מסטר חד וחד מסטר חד, ולא אשתמודען דכלהו נפקן מנקודה חדא. ודא בגין דאיהו זמנא דאינון שלטין. אבל בההוא זמנא מלה דא תשתמודע ודאי, דכלהו מנקודה דא נפקין. ונקודה דא מאן נטיל לה. אלא משיח בן יוסף נטיל לה, למיהוי כלהו עבדין כפיתין תחותיה. כדין ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' (ישעיה סא ה). זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי:

קם מטט' שרא רבא פתח ואמר, ר' ר' בזמנא דקיימו ישראל על טורא דסיני ושמעו מפומא דקודשא בריך הוא אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב) מיניה אתתקפו לאתקשרא ביה במלכא בקשרא חד. ובזמנא דשמעו לא יהיה לך (שם שם ג) כדין אתפרשו מינייהו כל סטרין מסאבין. תא חזי, תרין אלין מפי הגבורה שמעו להו. אמאי. אלא בגין דאלין תרין צריכין לאתתקפא בהו בכל זמנא תדיר, ויתיר מכלא בגלותא. בגין כך איהו בפומיא אמר להו לאתקפא להו בהון. ובגינייהו (תהלים מד כא) אם שכחנו שם אלהינו, דא אנכי ה' אלהיך. ונפרוש כפינו לאל זר, דא לא יהיה לך. עלייהו כתיב צמתתני קנאתי כי שכחו דבריך צרי (שם קיט קלט). דהא בגלותא אתחזי דאיהו הכי, דכבר אתפרשו ישראל מקודשא בריך הוא, ואתתקפו עלייהו סטרין אחרנין. אבל מאן דמסתכל לגו ידע דלאו אינון מופרשין כלל. והכי אצטריך למהוי ודאי, כיון דקודשא בריך הוא בפומיה אמר להו. בגין כך כי שכחו דבריך צרי, דבריך ממש, דא אנכי ולא יהיה לך. אבל לזמנא דאתי תתגלי מלה דא בעלמא, לאשתמודעא קודשא בריך הוא ושכינתא וישראל דכלהו מלה חדא וקיטורא חדא דלא אתפרש דא מן דא. וברכת כהנים ברזא דא אתפרשת ודאי (במדבר ו כד- כו). יברכך ה' וישמרך מסטרא דזעיר אנפין. אבל וישמרך מסטרא דשכינתא למישרי עלייהו. כגונא דא יאר ה' פניו וכו' מסטרא דזעיר אנפין למישרי עלייהו. ישא ה' וכו' תיקונא דישראל לאתקשרא בהו. מהו וישם לך שלום, ויתן לך מבעי ליה. אלא וישם לך, דישראל אינון שלום דעבדין שלמא בין פמליא של מעלה לפמליא של מטה, ורזא דא קודשא בריך הוא ושכינתא. ותא חזי, יתיר מכלא דאתמר בהו מרבים שלום בעולם. ובהאי שלמא נמי מתברכן, דכתיב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (תהלים כט יא). ורזא דא במדה שאדם מודד בה מודדין לו (מגילה יג ע"ב) כמדה לא אתמר אלא במדה. ורזא דא כי פועל אדם ישלם לו (איוב לד יא). דהא עובדא גופיה איהו דסליק לעילא ואייתי תיקונא לתתא. בגין כך בשלום, דדא תיקונא ובה יזכון לנייחא שלים. זכאה חולקהון דישראל בהדך בעלמא דין ובעלמא דאתי. קם רב המנונא סבא פתח ואמר, ר' ר' ודאי תיקונא עלאה אתתקן וכו': והכא אצטריך לסדרא תיקונא דחדותא כדקא יאות, בז' תיקונין אתתקן ודאי:

תיקונא קדמאה אתתקנת שכינתא לתתא בכמה תיקונין עלאין, בכמה דרגין בכמה עיטורין. דכל קלקולין אתתקנו, וכל פגמין אתעברו וכל כיבין אתסיאו. וכדין בתיקונא דא סלקת לעילא לאתחברא במלכא. ואתמר בה (תהלים קיח כו) ברוך הבא בשם ה'. דא מאן דסליק בתיקונא דשכינתא כדקא יאות. כדין קיימת שכינתא בביתה, מאי דהות עד השתא בכמה ארחין רחיקין עקימין. והא השתא אתית כלה לבי חתן. ודא תיקונא תנינא ברכנוכם מבית ה'. השתא קיימת בביתא ודאי:

תיקונא תליתאה אל ה' ויאר לנו. דכדין מלכא אנהיר אנפין לגבה, ואתבסמת בבסימו דחדותא כדקא יאות:

תיקונא רביעאה חופה. דא אימא דקיימת וסחרת על בנהא לחברא לון לבתר פרישו אתפרש טלית על רישא דחתן וכלה. וחופה איהו מרזא דאימא ודאי. וטלית איהו דאסחר על רישא ואתמר:

תיקונא חמישאה קידושין. וכל דא אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח, אלין תלת סהדין נצח הוד יסוד, דבהו אתקשרת שכינתא במלכא בתלת כריכות דרצועה דיד, ודא קידושין ודאי. דאף על גב דאיהי לעילא קיימת, קישורא דילה הכא אתקשר. דאיהי עשיראה למלכא ואתקשרת ביה בתלת אלין, בהו אסרו חג וכו':

תיקונא שתיתאה אלי אתה ואודך. דא כתובה דבה אתחזיאת שכינתא דאיהי ספרא דחכמתא דמלכא, ואזדמנת ליה כדקא יאות:

תיקונא שביעאה אלהי ארוממך. אלין שבע ברכאן, דסלקין בדרגיהון לקיימא כל מילין כדקא יאות. מתמן ולהלאה הודו לה' כי טוב כל"ח דא חיבורא שלים. וחסד נפיק ושליט בדרגוי כדקא חזי. כלהו תיקונין אלין סלקין קמי מלכא לאתתקנא השתא, בזמנא דיסתיימון תיקונין אלין דילך. ויומא דהלולא חדותא עלאה איהו לעילא ותתא. ומחר נמי כגונא דא, דהאי יומא הזמנה איהו למחר. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי:

קם אליהו נביאה מהימנא פתח ואמר, ר' ר' בך כתיב "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו" (שם קדלא). יהי כבו"ד אלין ל"ב נתיבות חכמה. ישמח ה' במעשיו אלין נ' שערי בינה יין המשמח. דהכי אתעטר מלכא בעטרוי בימינא ובשמאלא כדקא יאות. ישמח ה' במעשיו, ביי"ן דא דאיהו ע' תיקונין אלין. בהו אתמר בשכינתא שמע שם ע'. בהו "שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד" (דברים ו ד) ביחודא עלאה קדישא וכו':

קמו כלהו כחדא ואמרו בילאבא ואימא. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. עד דנהירו אתנהיר, וסלקן מילין ברזין עלאין, אשתכיכו לקלא. קמו ואמרו "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו". ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם (תהלים קמט ב). מיד נהירו אתפשט וקלין סלקין לכל סטר חדותא בכלא. זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי: תושלב"ע: