ספר זוהר השמש- דרשה להילולת רבינו שלום משאש זצ"ל – ד' ניסן

 דְרָשָׁה לְחִזּוּק לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מכ"ק אַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א, ביום ד' ניסן יומא דהילולא

דהצה"ק נר המערבי המאור הגדול רבינו שלום משאש זצ"ל אשר חיבר חיבור גדול בשם  'מזרח שמ"ש'

, וגם חיבר את הספר בית שמ"ש – על היד החזקה לרמב"ם, ועוד.

להורדה של ספר  זוהר ושמש לחץ כאן:  הספר זוהר השמש

ד' ניסן תשע"ב לפ"ק

זוהר השמש

דְרָשָׁה לְחִזּוּק לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ

מכ"ק אַדְמוֹ"ר מֵהָאלְמִין שְׁלִיטָ"א

ביום ד' ניסן יומא דהילולא דהצה"ק נר המערבי המאור הגדול רבינו שלום משאש זצ"ל אשר חיבר חיבור גדול בשם  'מזרח שמ"ש', וגם חיבר את הספר בית שמ"ש – על היד החזקה לרמב"ם, ועוד.

ד' ניסן תשע"ב לפ"ק

בבית המדרש תפארת רבי יונתן בן עוזיאל

בעיר התורה בית שמש  תובב"א

בְּרָאשׁוּת  הגה"צ מרא דאתרא רבי שמעון ביטון שליט"א, והרה"ג רבי אליהו אברג'ל שליט"א אב"ד ירושלים, ונשיא העמותה, והרה"ג רבי שלמה סויסיה שליט"א רב שכונת גבעת שרת ועוד רַבָּנִים הַגְּאוֹנִים, וְרָאשֵׁי יְשִׁיבוֹת שְׁלִיטָ"א

 

ספר

זוהר השמש

נתאספנו היום ד' ניסן יומא דהילולא דהצה"ק נר המערבי המאור הגדול רבינו שלום משאש זצ"ל, היה הרב הראשי במרוקו, ובעשרים ושש שנותיו האחרונות היה ראש אבות בתי הדין ורבה הראשי של ירושלים, גאונתו ושקדנותו  העצומה בתורה  היה להפליא, ובשנתו השבע עשרה כבר כתב חיבור גדול בשם  'מזרח שמ"ש', וגם חיבר את הספר "בית שמ"ש" – על היד החזקה לרמב"ם, ועוד הרבה ספרים בכל מקצועות התורה, עם כל גדלותו בתורה ענותנותו והארת פניו לכל אדם היה להפליא.

התורה מעידה על משה רבנו שעם כל גדלותו כנאמר "ולא קם עוד נביא כמשה" וגו', היה, והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, ויש לפרש על פי הזוה"ק, מה זה מכל האדם, כי לשון אדם משמע לשני פנים א.  אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן ב. לָשׁוֹן אֲדָמָה, וְאוֹמֵר לְאָדָם, עִם כָּל זֶה שָׁאַתָּה צֶלֶּם אֶלוֹקִים וְקָדוֹשׁ עֶלְיוֹן תִּזְכּוֹר "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב", וזה הפירוש "והאיש משה עניו מאוד" למד זאת מכל האדם אשר על פני האדמה, כי סוף כל האדם שחוזר לאדמה, ולכן כתב משה רבנו ויקרא עם א' זעירא, שמיעט עצמו, ולא החשיב עצמו לכלום כמו שאמר "ונחנו מה".  – ועוד כתוב בזוה"ק: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר", רבי אלעזר פתח :"שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹקֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה" (ישעיהו ז, יא), הסתכלתי בדורות הראשונים ובדורות האחרונים, מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, דורות הראשונים היו יודעים ומסתכלים בחכמה העליונה, וידעו לצרף האותיות שנמסרו למשה בסיני…

הגמרא בסנהדרין (דף צ"ד ע"ב) אומרת: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן " (ישעיה פרק י' כ"ז). אמר רבי יצחק נפחא, חוּבָל עֹל שֶׁל סַנְחֵרִיב מִפְּנֵי שַׁמְנוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ שֶׁהָיָה דּוֹלֵק בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, מַה עָשָׂה נַעַץ חֶרֶב על פתח בית המדרש ואמר, כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה, ובגמרא בבא קמא (דף ט"ז ע"ב): וכבוד עשו לו במותו מלמד שהושיבו ישיבה על קברו, וכתוב בתוספות שהושיבו ישיבה על קברו – לפי שהרבה תורה בישראל.

ואפשר לומר לענינינו דהנה כאן אנו עומדים להספיד ביום ההילולא את הצה"ק זצ"ל, כדאיתא בגמרא (שבת דף קנ"ג ע"א) "אחים בהספידא דהתם קאימנא", שהנפטר נמצא בשעת ההספד. ומצווים אנו לילך בדרכו שהיה שם לילות כימים להפיץ בישראל תורת ה' תמימה, וכידוע שבני העדה המרוקאית היו קשורים אליו באהבת נפש, כמים הפנים אל הפנים, שהיה אוהב כל יהודי ויהודי, גם אני זכיתי שבבית מדרשי מתפללים יהודים מקוריים מיהדות מרוקו, וסיפר לי יהודי למעלה משמונים שנה, שזוכר איך שבכל בית המדרש היו לומדים חבורות זוהר הקדוש וקטעים שלמים מהזוהר הקדוש היו שגורים על פה לשונם. ועד היום בכל בתי הכנסת של יהדות מרוקו בכל ארץ ישראל אחרי תפילת ערבית של מוצאי שבת נשארים עוד כשעה בחבורה קדושה ללמוד זוהר הקדוש, כדי להמשיך את קדושת השבת לימות החול עם קדושת הזוהר ואפילו האימהות תמיד היה שגור על לשונם שזכות רבי שמעון בר יוחאי תגן עליהם, וכמו שידענו מעובדה שהבאבא סאלי ידע כל הזוהר הקדוש בעל פה, והיו נוהגים לכבד מקום הזוהר הקדוש, כמו היכל של ספר תורה עם פרוכת, וכל פעם לפני שיצאו היו מנשקים את הפרוכת ובקשו מרבי שמעון בר יוחאי שיתפלל עליהם. ובאמת כל יהודי שלומד זוהר הקדוש זוכה ומתקשר לרבי שמעון בר יוחאי, ורבי שמעון בר יוחאי בא ויושב על ידו ומנשקו בפיו.

הצדיק הקדוש רבי שלום מאשש זצ"ל, היה כל דרכו להרבות תורה בעם ישראל, ולכן אנו צריכים למלאות רצונו, ולהמשיך כדרכו להרבות תורה בעם ישראל להאיר ולקרב את אחינו בני ישראל לאבינו שבשמים.

אמרו במדרש תנחומא (בשלח פרק כה), "ויבא עמלק וילחם עם ישראל", רבי אליעזר בן חסמא אומר מקרא זה רָשׁוּם וּמְפֹרָשׁ הוּא עַל יְדֵי אִיּוֹב שֶׁנֶּאֱמַר (אִיּוֹב ח) "הֲיִגְאֶה גּוֹמֵא בְּלֹא בִּצָּה" וגו' כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְיִשְׂרָאֵל לִחְיּוֹת אֶלָּא אִם כֵּן מִתְעַסְּקִין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וּלְפִי שֶׁפָּרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, לְפִיכָךְ הַשּׂוֹנֵא בָּא עֲלֵיהֶם, וּלְעוֹלָם אֵין הַשּׂוֹנֵא בָּא אֶלָּא עַל הַחֵטְא וְעַל הָעַבֵירָה, לְכָךְ נֶאֱמַר וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

… אֲחֵרִים אוֹמְרִים אֵין רְפִידִים אֶלָּא שֶׁרָפוּ יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה, וּלְפִיכָךְ עֲמָלֵק בָּא עֲלֵיהֶם, וְכֵן אַת מוֹצָא, שֶּׁאֵין הַשּׂוֹנֵא בָּא אֶלָּא עַל יְדֵי רִפְיוֹן יָדַיִם מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ד"ה ב' י"ב) "וַיהִי כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ עָזַב אֶת תּוֹרַת ה' וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ" וּמַה עָנְשׁוֹ? "עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלַיִם וַיִּקַּח אֶת אוֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֶת הַכֹּל לָקַח וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה" (מְלָכִים א' י"ד).

 אמרו חז"ל לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן!!! (רש"י ד"ה ב' ל"א ד) ובזוהר הקדוש (פרשת בשלח דף סב), כתוב מה מיוחד באוכלי המן? שכאשר אכלו את המן היה מתברך במעיים וקיבלו אור רוחני וראו מה שלמעלה וזכו לחכמה עליונה.

ועל זה נקראו דור דעה, והם היו בני האמונה, ולהם ניתנה התורה להסתכל בה בפנימיותה ולדעת דרכיה. רואים מהזוהר הקדוש שעיקר נתינת התורה ניתנה לאלו שלומדים את סודותיה.

כתוב בפרשת ויחי (בראשית פרק מ"ט י"א) "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה"[1], ובאור החיים הקדוש שם, כתב: שכוחו של הגואל העצום מלך המשיח הוא שצריך שיתעסקו ישראל ביינה של תורה, וביאור הדברים שילמדו את פנימיות התורה שזה יינה של תורה[2], גם יין גימטריה "סוד".

וְיֵשׁ לָנוּ עֵצָה אַחַת וּבְרוּרָה, לָרוּץ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי עַל יְדֵי לִמּוּד וְעֵסֶק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבְּזֹאת מַבְטִיחַ לָנוּ הָרַשְׁבִּ"י שֶׁנֵּצֵא בְּרַחֲמִים מֵהַגָּלוּת, וְלֹא צָרִיךְ נִסָּיוֹן [וְלֹא נִסָּיוֹן שֶׁל עֹנִי]. (כְּדִבְרֵי הַתִּיקוּנֵי זוֹהַר תִּיקוּן כ"א דַּף נ"ג) וְכַיָּדוּעַ דִּבְרֵי הַמְקֻבָּלִים, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי חַיִּים וִיטָאל, הָרַשַׁ"ש, הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְהַבֶּן אִישׁ חַי וְעוֹד, דְּעָתִיד לִמּוּד זֶה לְהִתְפַּרְסֵם וּלְהִגָּלוֹת, וְעַל יָדוֹ תִּגָּאֵל הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה. וּבְתוֹךְ דְּבָרַי גַּם זֹאת אַזְכִּירָה, דִּבְרֵי מוֹרֵנוּ הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק הַמְקוּבָל רַבִּי שְׁמוּאֵל דַּרְזִי זצללה"ה, דְּהָרוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ יָמִים יַחֲזִיק בְּעֵץ הַחַיִּים, כְּלוֹמַר יִלְמֹד בְּתוֹרַת הַסּוֹ"ד וּבְזֶה יַאֲרִיכוּ יָמָיו, וְקַבָּלָה זוֹ מִפִּי מָרָנָא רַבִּי יְאוּדָה פְּתָיָ"ה זי"ע נֶאֶמְרָה וְכָךְ הָוָה גַּם לְמַעֲשֶׂה כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים [הוּבָא דְּבָרָיו בְּקוּנְטְרֵס זִכָּרוֹן]. וּמַעֲשֶׂה בְּחָכָם אֶחָד שֶׁחָלָה וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ, וְאָכֵן לְאַחַר כַּמָּה יָמִים שָׁבַק חַיִּים לְכָל חַי רַחֲמָנָא לִיצְלָן. וְכָל גְּדוֹלֵי הַסְּפָרַדִּים שֶׁלִּבָּם הָיָה רָחָב כְּאוּלָם – הִשִּׂיגוּ כָּל מַעֲלָתָם עַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ תְּמִידִים כְּסִדְרָם.

וְכַיָּדוּעַ שֶׁכָּל הַקְּהִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת בְּחָאלֶבּ, עִירָק, מִצְרַיִם מַרוֹקוֹ וְעוֹד, תָּמִיד הָיוּ חֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת שֶׁלָּמְדוּ שָׁעוֹת בְּכָל לַיְלָה וּבְכָל יוֹם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבִפְרָט בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּדוֹרוֹ שֶׁל מָרָנָא הַבֶּן אִישׁ חַי זיע"א, עַל כָּל מַעֲשֵׂה מִצְוָה לָמְדוּ עִנְיְנֵי הַזֹּהַר הַקָּשׁוּר לַמִּצְוָה, וּבְכָל סְעֻדָּה בְּשַׁבָּת קֹדֶשׁ וּבְיָמִים טוֹבִים, וְכֵן בְּאַזְכָּרוֹת עַל נִפְטָרִים, לָמְדוּ זֹהַר הַקָּדוֹשׁ סַבָּא דְּמִשְׁפָּטִים וְהָאִדְרוֹת, וּבִבְרִית מִילָה וְכָל שִׂמְחָה – כִּי זֹאת יָדְעוּ, שֶׁאֵין לָנוּ כְּתוֹרַת הָרַשְׁבִּ"י לִפְתֹּחַ הַלֵּב וּלְטַהֲרַת הַנְּשָׁמָה, וְלִפְנֵי כָּל תְּפִלָּה – פָּתַח אֵלִיָּהוּ זָכוּר לָטוֹב [שֶׁהוּבָא בַּהַקְדָּמָה לַתִּקּוּנִים]. וְלָכֵן אָנוּ מִתְעוֹרְרִים וּמִתְחַזְּקִים לְהוֹסִיף עוֹד וְעוֹד לוֹמְדִים בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, כִּי הוּא הַפּוֹתֵחַ וְהוּא הַסּוֹגֵר, וְעַל יְדֵי לִמּוּד הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ רוֹאִים בְּרָכָה בְּלִמּוּד הַנִּגְלֶה כַּיָּדוּעַ וְכַמֻּרְגָּשׁ בְּחוּשׁ, וּמִתְרַבִּים חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה וְנִפְתָּחִים מַעְיְנוֹת הַחָכְמָה כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים. כַּמְבֹאָר בְּרַבִּי חַיִּים וִיטַאל וּבָרַמְחַ"ל וְהַגְּרָ"א וְהַחִידָ"א הַקְּדוֹשִׁים, וְעַיֵּן עוֹד בְּ"אוֹר הַזֹּהַר" בַּאֲרִיכוּת.

והנה מן השמים קא זכו ליה, לקיים בו את תפילת דוד המלך, "אגורה באהלך עולמים", שימשיך מפעלו הקדוש ביתר שאת וביתר עֹז גם אחרי פטירתו, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, וצדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כנאמר "ילכו מחיל אל חיל", ותלמידיו הצדיקים התארגנו לעשות ישיבה על קברו, שתהיה הישיבה הכי הגדולה בעולם שאין כמותה.

על פי התכנית של מפעל הזוהר העולמי- אשר מזמין את כלל ישראל לזכות וליטול חלק בלימוד האדיר של ספר הזוהר הקדוש, כי בזכות הזוהר הקדוש, עם ישראל, יזכה לצאת מהגלות ברחמים, ולבא לגאולה השלמה, כידוע הזוהר הקדוש נמשל לתיבת נוח, שמצילה את כל הדור מגזרות קשות, כל אדם המשתתף כחלק מהכלל בלימוד הזוהר הקדוש, זוכה לברכה ממקור עליון, שהיא תעודת ביטוח חיים, הטובה והחזקה ביותר הקיימת עלי אדמות, מסירים ממנו גזרות ויסורים קשים, עוונותיו נמחלים, נשמתו מזדככת ומתעלה, זוכה לעולם הבא הצפון לצדיקים, וזוכה עוד בעולם הזה, להאחז בעץ חיים, ככתוב "ועולמך תראה בחייך".

אנחנו נשמעים לקול קריאת גדולי הדור שקראו לעם ישראל לארגן אלפי סיומים של הזוהר הקדוש, בבחינת "האלף לך שלמה", ועם זה נביא את המשיח ברחמים בעזרת השם. כבר התארגנו אלפי יהודים בקבוצות של שבעים איש לכל סיום כדי להכניע את קליפת שבעים אומות הַמְּצֵרִים לישראל, כדאמרו בזוה"ק (שמות), בשבעים נפש ירדו אבותינו למצרים, ויעקב אבינו נקרא אב של שבעים נפש, ובזה יכולים להכניע את השבעים שרי אומות העולם.

כבר זכינו בס"ד שהתקבצו אלפי יהודים בשמחה ללמוד ולסיים את הזוה"ק מידי חודש בחדשו, אך לצערינו ספרי הזוה"ק המחולק לשבעים כרכים בפורמט כיס, אזלו מן השוק, ומוכרחים בדחיפות להדפיסם מחדש, על כן את אחי אנוכי מבקש, בואו לעזרת ה' בגבורים, למען שמו באהבה, ולעשות רצון צדיק ולקיים את מצוות חז"ל להושיב ישיבה על קברו, ולהמשיך בדרכו הקדושה להפיץ ולפרסם את תורת הרשב"י לכל יהודי די בכל אתר ואתר, ולחשוב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח כי כל הגאולה תלויה בזה. והחלש יאמר גיבור אני, בוזו כסף בוזו זהב, וכל אחד יכול לתרום ישר לבית הדפוס סך 1600 ₪ בעשרה תשלומים, וכך ידפיסו עוד עשרה סטים של זוהר הקדוש וככל שירבו התורמים, כך נוכל להדפיס יותר ויותר לחלוקה בחינם לכלל ישראל, כי הצמאון גדול ועם ישראל קדושים רוצים לאחוז בעץ החיים, ולהמשיך את נשמת הרשב"י כאן לדורינו, וכמו הפיוט שחיבר מאור עינינו הרי"ח הטוב זי"ע – קוֹלוֹ זִמֵּר עָרִיצִים, וְהִכְרִית אֶת הַקּוֹצִים, וְהִצִּיל הַלְּחוּצִים, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי. ובזה נזכה לתּוֹרָתוֹ מָגֵן לָנוּ, הִיא מְאִירַת עֵינֵינוּ, הוּא יַמְלִיץ טוֹב בַּעֲדֵנוּ, אֲדוֹנֵנוּ בַּר יוֹחָאי. – ויקויים בנו תפילת הרי"ח הטוב: פֶּה יָשִׂיחַ. עֵת מָשִׁיחַ. בַּנִּסְתָּר וּבַנִּגְלֶה: תִּשְׁבִּי תָבִיא. לְעִיר צְבִי. כֻּלָּנוּ מְצַפִּים לֵיהּ: לְעִיר צִיּוֹן הַר קָדְשֶׁךָ, שָׁם נִשְׂמַח וְנַעֲלֶה:

ומבטיח הרשב"י (זוהר שמות ז:), אשרי מי שיזדמן בזמן התגלות המשיח, כי מי שיהיה באותו זמן באמונה ומי שיתן עזר וסיוע לשכינה הקדושה, יזכה לאותו האור של שמחת המלך ברוך הוא, שאז ישמח ה' במעשיו, עכ"ל.

והעוסק בזוה"ק ובתורת האריז"ל, הקב"ה משתבח בו בפמליא שלו בכל יום, ודיוקנו נרשם למעלה בֵּין אוֹהֲבֵי וַאֲהוּבֵי המלך, ומכריזין לפניו "הוו זהירין בדיוקנא דפלוני" ואפילו הקב"ה גוזר גזירות, יש לו רשות לבטלם. (סוד ה'). וספר זה עתיד היה להתגלות בימי מלכא משיחא לִתֵּן סַעַד לַשְּׁכִינָה, והנה כל אותן שיזכו אליו יזכו לגאולה, כי עבודה זו המועטת בזמן ההוא, היא יותר חשובה מכל אילי נביות כשהיה בית המקדש קיים (חסד לאברהם, רבי אברהם אזולאי זיע"א).

ונכיר טובה לראש העיר הרב רבי משה אבוטבול שליט"א על שזכה לעזור בהדפסת יותר מאלף סטים, וחילק הרבה סטים בבתי מדרשים בבית שמש, ועל ידי זה הציל ומציל את כל העיר מהטילים. וזוהי השמירה וההגנה היותר גדולה והיותר בטוחה שיש. יישר חילו לאורייתא וממנו ילמדו וכן יעשו. אנו מבקשים מהצדיק הקדוש שיהא מליץ טוב בעד כל הלומדים לזכות נשמתו בישיבה הכי הגדולה בעולם ישיבת הרשב"י של לומדי הזוהר הקדוש ובעד כלל ישראל כמו שהיה פועל למענם בהיותו בחיים חיותו. ובזכות זה שנעשה רצונו של צדיק, הוא ימליץ טוב עלינו שהשי"ת ישלח לנו הגואל האמיתי במהרה בימינו אמן.