אבן מקיר תזעק מבעל תשובה גדול שמפרסם את האמת כשנודע שהוא בעל עבירה גדול רח"ל/
ELFT-578-KASHRUT_HABASSAR_SHEELON_SHECHITA-EHY
סֵפֶר שִׂיחַ שַׂרְפֵי קוֹדֶשׁ – חבד
בעזרת השם יתברך
אבן מקיר תזעק
על מצב השחיטה
נתגלו שליחי הטרוריסטים שמתפוצצים באוטובוסים בארץ
אבל אשמים אנחנו על אחינו!!!
אני החותם מטה מודה ומתודה על האמת.
ומעשה שהיה כך היה!
אני אחד השוחטים הגדולים בארצינו הקדושה וגם כן נוסע הרבה לשחיטות הגדולות לחוץ לארץ בארצות הברית, ובארגנטינה. פעם אחת בבוקר בבית המדרש של חסידי גור שואל אותי חבר שלי למדת כבר את פרק 36 מספר שבט מוסר?
אני עונה לו על המקום מה אתה רוצה להגיד לי? שואל אותי עוד הפעם בתמימות, כנ"ל. אני עונה לו לא למדתי אף פעם הספר הזה. הוא שואל אותי, איך אתה יכול להיות שוחט בלי שלמדת הספר הזה? אני עונה לו, אנחנו לומדים רק הספר שמלה חדשה על שחיטה, ובוחנים אותנו את זה בעל פה, וכך אנחנו שוחטים. ולפלא בעיני שכל הרבנים שבחנו אותנו הלכות שחיטה מעולם לא שאלו אותנו האם למדנו את הספר שאתה מציע לי ללמוד, האם אתה רוצה להוסיף לנו עוד ספר חדש שלא שמענו מזה אף פעם? אני שואל אותו [הכוונה שלו היתה מן הסתם כך: הלא אחד מתנאי השוחט הוא שהוא צריך להיות ירא שמים מרבים (ועלזה ישנו שלושה – להעתיק דברי הרבינו יונה…)] מי המחבר, ומה כתוב שם שאתה חושב על זה כי זה כל כך נחוץ לשחיטה? הוא אומר לי אני אַלְוֶה לך הספר הזה, ותלמוד בו ותגיד לי אחר כך מה ראיתה שם?
אני מתחיל ללמוד הספר שבט מוסר הזה ונהיה לי שחור בעינים! אני צועק לעצמי אוי וויי, מה יהיה אתנו? וזה לשונו שם: "העולה מזה שצריך השוחט להיות צדיק גמור שלא יפגום צלם אלקים דאם לא כן, נדמה כבהמה, ונמצא שוחט בהמה לבהמה", וכו'.
התחלתי ללמוד הספר הנ"ל פעם אחר הלימוד אני הולך לארון הספרים לוקח ופותח ספר אחד בשם אמרי צדיקים דברי גאונים, (òîåã ä') וכתב שם דאם השוחט הוא כשר אז אליהו הנביא בעיר, ואם השוחט הוא רע חס ושלום אז מלאך המות בעיר וזה תוכן דבריו שם: אחז"ל כלבים שוחקין אליהו בעיר, כלבים בוכין מלאך המות בעיר, דהיינו כשהשוחט ירא שמים אז הכשרות הולכים לאכילה והטריפות נותנים להכלבים שזה מנת חלקם כמו שנאמר "לכלב תשליכון אותו", ועל כן הם שוחקין, ואם כן הרי זה סימן שאליהו הנביא בעיר, כיון שאכילת הבשר הוא כהוגן, אבל אם השוחט שוחט שלא כהוגן והוא מאכיל נבילות וטריפות לישראל חס ושלום, אז גוזל חלק הכלבים ועל כן הם בוכין, ואז מלאך המות בעיר. וראיתי כתוב מהבעל שם טוב זצ"ל על פסוק בזע"ם תצעד ארץ, ש'זע"ם' ראשי תיבות זביחה עירובין מקוואות. עוד ראיתי בספר "וזבחת כאשר צויתיך" (שהוציא לאור השו"ב הרב וואלדמאן חסיד בעלז) שעל הסכין צריך לראות השם הוי' ואם לאו ח"ו … ורבינו הבעל שם טוב בא לעולם לתקן השחיטות, שרוב השוחטים שחטו אז עם סכין פגום, והבעל שם טוב עשה והתקין סכינים חדשים, והיה מלחמה גדולה נגדו. (עיין שו"ע הרב יו"ד סימן י"ח מה שכתב בזה).
אחר כל זה סיפרתי לחבר שלי שהוא שוחט על כל מה שקרה לי, ואמר לי, שכתוב בספר אחד …. שבאושביץ בבתי הגז באותו מקום שהרגו ששה מליון יהודים היה לפני זה בית שחיטה גדולה ששחטו בהמות לאלפים ולרבבות לכל מדינת גרמני-ה ועוד מדינות, והמסחר גדל כל כך, עד שעשו שם ממש על ידי בית השחיטה תחנה מרכזית לרכבת מיוחדת בסיטונות להביא ולהוליך בהמות (ובלשונות שלהם קעטיל טרעין KETEL TRAIN –)
ובאותן הרכבות (וואגאן – (WAGON שלקחו את הבהמות לשחיטה לקחו במדה כנגד מדה את כל היהודים לשחיטה באותן הקעטיל טרעין כידוע, וזרקו את היהודים בפנים הטרעין הרבה יותר וגרוע ממה ואיך ששמו שם את הבהמות רח"ל.
ואחד סיפר לי איך שזוכר איך שבעסטרייך עשו מבשר יהודים שניצל ומכרו השניצל הזה לאכול לאנשים, ומי יודע כמה יהודים אכלו השניצל הזה שעשו מבשר חבריהם, וזה ממש מתאים למה שכתב השבט מוסר מספר הגלגולים, שמאנשים נעשים בני אדם.
צריכים כאן תמונות מכל מה שאפשר 1. תמונות מהטרעין 2. ממקום השחיטה. 3. מהאנשים שהיו אחד על השני בהטרעינס, איך וכו', כי כל זה צריך לילך לכל העיתונים אי"ה, ואם הוא עם תמונות כל אחד יתפוס את זה. כידוע שתמונה אחת הוא יותר מאלף תיבות.
תודה רבה לחבירי היקר … חבר נאמן להאוניווערסיטא העיברית בירושלים על שעזר לי בתמונות אלו.
עוד מספר לי ששמע מהרבי מקלוזנבורג ז"ל שבעל הדברי חיים מצאנז ז"ל כתב בשו"ת דברי חיים" (יו"ד ח"א סימן ז') על גרמניה, ומבאר שם שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעווה"ר ראינו על ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז [לערך ארבעה מיליאן יהודים רח"ל] שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השוחטים ובודקים הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל (עיי"ש). וכל זה היה כבר לפני מאה ושלושים שנה.
אני מתחיל לעשות לעצמי חשבון הנפש, הלא כמה וכמה אנשים שהלכו לעולמם על ידי פצצות ועוד, וכמה בחורים וילדים ואברכים צעירים רח"ל שנקטפים לא עלינו מהכלל ישראל, ולפי הנ"ל כולנו השוחטים אשמים בזה, כי הבעיות בשחיטה אצלנו זה באמת נורא ואיום, הגם שיש לנו רבנים משגיחים שמכשירים הכל, אבל עם כל זה [הם גם כן צדיקים כמו אנחנו והם גם כן עובדים בשביל פרנסה] והאמת הוא שחלק היותר גדול שמה שאנחנו נותנים לאכול בתור כשר גלאט הוא באמת גלאט טריף, כי הסכינים שלנו לפי המצב שלנו שאנו עובדים כמו סוסים וחמורים [כלשון ה'שבט מוסר' שבהמה שוחטת לבהמה], הם רחוקים מלהיות כשר באמת, ומי מדבר עוד מהבדיקות פנים וחוץ מה שהולך שם. [ישנם בארץ ג' שחיטות ששם מדקדקים על הסכינים בדקדוק רב, כי הרב המכשיר שלהם הוא ירא שמים ואינו להוט לכסף, והלוואי שהיהודים החרדים היו מדקדקים לאכול רק משם].
[אני אמרתי פעם למשגיח "בודק סכינים" שלנו שהוא חסיד ויזניץ, שאמר על סכין שלי שהיה פגום [ממש], ופסק שהוא כשר!!! ואמרתי לו בשבירת לב מה נענה על זה ביום הדין הגדול והנורא, וענה לי אתה לא יודע? אני שואל אותו מה אני לא יודע??? וענה לי: כי ישנו גיהנום מיוחד לרבנים מכשירים למשגיחים ושוחטים, ומי שאינו רוצה להיות בגיהנום הזה שילך להיות צנחן בצבא!!! – ולא להיות לא שוחט ולא משגיח, [הרב המכשיר הזה דיבר רק על הרבנים המכשירים השוחטים והמשגיחים באיזה גיהנום שילכו, אבל מה יהיה שם עם האוכלים מהשחיטה הזאת לא דיבר כלל, הלא הכשרות הוא יסוד קדושת ישראל וכמו שכתב ה'דברי חיים' שעל ידי מכשול שוחטים הקלים יצאו לשמד 4 מיליאן יהודים רחמנא ליצלן, זאת אומרת שהבעיה העיקרית שלנו שיורדים מהדת והולכים לשמד זה אינו הקיבוצים והכומרים המיסיאנערן של הארץ, ואך ורק השוחטים והמשגיחים עם הרבנים ביחד] ואני השוטה הגדול קיבלתי אז התשובה הזאת, ולא זאת עוד, אלא שאמרתי האימרה הזאת לחבירי וצחקנו ביחד, והצחוק הזה הרגיע אותי עד שהתחלתי ללמוד בהספר שבט מוסר פרק ל"ו ועוד מה שכתוב בענין השוחטים והגלגולים שהוא ממש פחד נורא ואיום, [ואם כל אחד ילמוד פרק ל"ו מספר הנ"ל יפסיק תיכף לאכול בשר שהוא לא ימצא שוחט ירא שמים, כי איך יכולים להיות ירא שמים בשחיטות הגדולות של היום, שהתנאי הראשון הוא לזרוק את היראת שמים ואת היראת חטא] וכעת אני רואה שזה לא צחוק, אוי ועוד איך גיהנום גדול מאוד מחכה לנו, מי יודע אם נכנס לשם, ואם כן, מי יודע אם נצא משם כלל. ואחר כל זה האם הוא פלא למה שישנם כל כך הרבה פצצות קרבנות ופיצועים ל"ע, האם לא אנחנו אשמים בזה?].ואחר כל הנ"ל שמעתי בהספד לצעיר אחד שנקטף בשנותיו הצעירות, והרב המספיד צועק ש"הצדיק אבד" למה בגלל ש'"ואין "איש" שם על לב", וקיבלתי כמו זרם במוחי אוי וויי!!! הלא הוא אומר תיבת אי"ש שהוא ראשי תיבות שוחט ירא אלוקים, ואיפה אנו השוחטים, איפה היראת שמים שלנו שאנו מאכילים את אחינו בני ישראל בארצינו הקדושה נבילות וטריפות הכל עבור שיהיה לנו פרנסה בדרך כבוד.
והמספידים צועקים שצריכים לעשות תשובה בענין צניעות ועוד, וכל האשמה הוא על הצניעות כביכול שהנשים הצדקניות לא הולכים בצניעות והם אשמים בזה, אבל הם אינם יודעים מי באמת הרג את הנפטר הזה [הלא אנו רואים מה קרה אחר כך באושוויץ שהרגו 6 מיליון יהודים, זאת אומרת שעם ישראל הפסידו 10 מליון יהודים, והרבי מצאנז אינו אומר שהלכו לשמד מפני שלא הלכו בצניעות. עוד סיפר לי כעת חסיד בעלז שהרבי הקדוש רבי אהרן מבעלזא זי"ע אמר בעת המלחמה שהיטלער ימח שמו הוא נשמת עמלק שנולד מהשוחטים הקלים הרי אנו רואים ששני הצדיקים הקדושים גילו לנו את הסוד האמיתי שעל ידי השוחטים נהרגו ונשחטו 10 מליון יהודים ואין פוצה פה]. הלא ישראל קדושים הם. איפה היה כל כך הרבה תורה בעולם כמו שיש עכשיו, וכו', ואני צריך לומר כי אני [וחבירי השוחטים] הם הרוצחים הטרוריסטים האמיתיים שרצחנו הנפשות האלו. כמבואר לעיל.
לספר מה הולך אצל השחיטה אפילו שיכתבו ספרים שלימים לא נוכל לספר הכל, {ואם היה כל שוחט כותב היסטוריה שלו, אז היה לנו התמונה האמיתית, מי הוא האשם בכל אסונות אלו. אבל האמת הוא, כי הוא אשמת כל ישראל, שאם אחינו בני ישראל היו מדקדקים על כשרות השחיטה כמו שהיה לפנים בישראל, לא היינו מגיעים למצב כזה שהשוחט יהיה מכונה אוטומאטית רח"ל}. אני רוצה רק לעורר על דבר אחד שיהודי חרידי שירא את ה' באמת לא יקח אפילו בשר עוף לפיו לפני שלמד בדיקת הסכין אצל שוחטים מומחים שאינם עוסקים בשחיטה [כי רוב העוסקים בשחיטה אינם נאמנים כלל, כי הם מפחדים לומר האמת] ואפילו אם תחשבו הלא האיך אפשר להיות כי שוחטים שנראים תמימים ויראים ושלמים יוכלו לומר שקר?. אבל השואל ומשיב כתב כבר ברוח קדשו על השוחטים בדורו "כי שקר בימינם, ואי אפשר להאמין להם", וכמובא בשו"ת דברי חיים על פי המשנה בחולין ש"השוחט שחיטתו כשרה", והקשה קושי' הידוע, שהשוחט משמע לכתחילה, ושחיטתו כשרה משמע בדיעבד, ופירוש, שכשמתחיל לשחוט הוא באמת שוחט כשר לכתחילה, ומכיון שהתחיל כבר לשחוט אז שחיטתו כשרה רק בדיעבד. [תזכרו כי הרב מצאנז מדבר לפני 130 שנה, ואז כתב בזה הלשון: ובעוונותינו הרבים ראינו על ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז [לערך ארבעה מיליאן יהודים רח"ל] שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השוחטים ובודקים הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל (עיי"ש). ומה נאמר היום בדורינו אנו בעקבתא דמשיחא וכאמרם ז"ל (ñåó ñåèä åñðäãøéï ö"æ ò"à) שהמלכות תיהפך למינות, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת וכו', ובפרט שהמנהיגים והאחראים שעומדים בראש העם הם שליחי הסמ"ך מ"ם ראשי הערב רב כמבואר בזוהר חי פרשת בראשית (ãó ÷é"ã) כתב וז"ל: ועתה רוב הדור עם הראשים שלהם הם מערב רב, והערב רב חושבים רק על כסף וזהב וכבוד, ובוודאי שאין פחד ה' לנגד עיניו. וכמבואר בדברי חיים (השמטות לפרשת ויקהל) וז"ל, כי ישראל בעצמן קדושים, אך הערב רב כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדו, כנראה בעליל, שהרבנים והחסידים והבעלי בתים שבדור המה בעונותינו הרבים רובן מערב רב, ורוצים לשרור על הציבור, וכל מעשיהם רק לגרמייהו לקבל כבוד וממון, ולכן אין להתחבר רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד', לא לקבל שום תועלת לעצמם.
[ואספר דבר נפלא, שפעם אחת בא אצלינו איזה קהילה גדולה ועשו שחיטה עם הכשר של הרב שלהם, וראיתי איך שהם מאכילים ממש טריפות, ועוררתי על זה את הרב שלהם, וענה לי, אנחנו נכנסנו לעניני כשרות רק עכשיו, ואין לנו עוד את האקספיריענס, ובמשך הזמן נלמוד איך ומה לתקן, ויסודר הכל.עניתי לו, אתה צודק, אבל מה יהיה עד אז הלא הבשר הזה אוכלים יהודים ולא ערביים, ואיך כבודו חושב שיכניסו מנהיג לרכבת או מטוס שאינו יודע עבודתו מאה אחוז? עזבתי את הרב הזה, וסיפרתי לחבירי השוחטים, ואמרו לי הלא אמרו חז"ל, מילי בסלע שתיקי בתריין! לנו יש יותר שכל ממך, מה איכפת לך מה שהם עושים, זה לא הפרנסה שלך, ואם הדבר הזה יתגלה לאזני בעל בית השחיטה הפסדתה את הפרנסה שלך על המקום, כך זה הולך בכל המקומות].
עוד דבר נחוץ אני מבקש מאחינו בני ישראל, כי היות ואנו השוחטים אינם יכולים לשנות כלום, כי לא הרבנים ולא הראשי משגיחים ולא המכשירים יהיו מוכנים לתקן את כשרות השחיטה, מפני טעמים הכמוסים כסף מנלן??? וידוע שכסף מטהר ממזירים!!! ובפרט שזה נוגע גם כן לכבוד, שיאמרו עליו שהאכיל טריפות לעם ישראל וכו'.
על כן אכתוב כמה עצות איך לתקן הענין הנורא הזה:
א. שיעשו "מכון למחקר עניני כשרות השחיטה, בדיקת הסכין, ובדיקת פנים וחוץ". ויבררו כמה שוחטים יש באותו שחיטה? כמה בודקי פנים? כמה בודקי חוץ? כמה אחוז מכשירים? ותראו כבר ההפרש בהכשרות בין מקום למקום ותפרסמו כל זה לעיני כל העולם, [תדעו שהשוחטים רוצים ומחכים לתיקונים, אבל אנחנו כעת כמו בתוך מחנה אושביץ, [לאגער], ואי אפשר לנו לעשות כלום, וכמו בגרמניה שהידים של היהודים היו אסורות. וגרמני אחד ניהל אלפים אנשים, ולא יכלו לעשות כלום, כמו כן ידינו אסורות בידי הסמ"ך מ"ם רח"ל, [כמו שכתוב (שמות ו' ה) "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם, ואזכור את בריתי], ורק כוח גדול ומסירת נפש מאחינו בני ישראל יוכל בע"ה להציל אותנו מתוך הלחץ והדחק הזה].
[זכור תזכור!!! כל אחד מאחינו בני ישראל יש לו את האחריות הנורא הזה, על כל יהודי ויהודי שאוכל בשר שאינו כשר. בעולם הבא יקחו את כלנו יחד למשפט, וכלנו נאמר ביחד "אבל אשמים אנחנו על אחינו"].ב. שיעשו "מכון ללימוד בדיקת הסכין". וכשידעו קצת מענין בדיקת הסכין תחפשו מומחים יראים ושלימים, [ובעזרת השם יתברך אני ועוד כמה מחבירי מוכנים לעזור לכם בלי שידעו מי אני, ויש עוד כמה שוחטים שמוכנים לתקן השחיטה שירדה אלף מעלות אחורנית], ותחקרו הרבה בענין הנ"ל, והבא לטהר מסייעין אותו.
ג. תתחילו לעשות שחיטות קטנות שיהיה שחיטה מתונה מאוד ושכל אחד יוכל לבוא ולבדוק הסכין לפני השחיטה, [ושוחט שאינו מראה הסכין שלו, תדעו שהוא מן המאכילי טריפות הידועים], ואפילו שזה יעלה יותר כסף, הכל כדאי, כי זכור תזכור!!! אם הבשר אינו כשר אז באים חס ושלום הפצצות והפיגועים האיומים שמפיל חללים חוץ ממה שקורה בתנואות דרכים רח"ל. כמו שקרה כבר הרבה פעמים רח"ל. עם ישראל, אנחנו כל כך עיוורים, הסמ"ך מ"ם מסמא את העיניים לראות את האמת, אפילו כשעם ישראל נתון במצב קשה מאוד ומעורר חרדה בכל העולם שדם ישראל נשפך כמים, צוררי ישראל הרימו ראש וחוצפתם הולכת וגוברת, בפיגועים איומים, והרבה פצועים, השם יתברך ירפאם ויחלימם במהרה.
ד. אל תכניסו לפיכם הבשר הזול שבא מארגנטינה ומשאר מקומות, מאיזה הכשר שהוא, כי יש אצל כמה מהם בעיות גדולות, ואיני רוצה כעת לפורטם.
[וקשה לי לגלות הכל, כי אני לא רוצה שידעו מי אני, כי הביזנעס הוא כל כך גדולה, ויש ביניהם כאלו שנחשדים על רציחה ממש, ובעד בצע כסף יכולים אפילו…. ולא בחינם אמרו חז"ל בקידושין פרק בתרא במשנה "כשר שבטבחים שותפו של עמלק" ופירש"י ספיקי טריפות באות לידו וחש על ממונו ומאכילן, עד כאן. רואין אנו מזה עד היכן העריכו חז"ל מכשולות הבאים על ידי הטבחים עד שלא נמנעו לכנותם בביטוי היותר חריפה שמצינו באיזה מקום שותפו של עמלק, הדברים מסמרין שערות ראש פוק חזי עד היכן הדברים מגיעין הלא מספק טריפות לבד אנו חוששין ואעפ"כ לא חששו חז"ל לגנותן בלשון מדקרות חרב. ולא נח דעת רבותינו ז"ל עד שכתבו "כשר שבטבחים" להורות לדורות הבאים לבל יבטח שום אדם לומר שלום עלי נפשי מאחר שהעמדתי טבח כשר וישר בודאי לא יצא מכשול מתחת ידו, וחזקה לחבר שלא יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן].{אכתוב סיפור קטן, שמזה יוכל כל אחד ללמוד מוסר השכל, והדבר ידוע: שוחט אחד ירא שמים "ממרוקו" סיפר לי שהלך לאיזה שחיטה בארצות הברית, כי רצה לשחוט לעצמו כמה בהמות בנוסח ומנהג של מרוקו, וראה שם שוחט אחד ששוחט ואינו בודק הסכין כלל ולא מקום בית השחיטה, הסימנים וכו', והשוחט שוחט ממש כמו גוי, [איננו מדבר שאין לו זקן ופיאות, ורק בלורי' גדולה], שאלתי לשוחט אחד עם זקן שהיה בפנים המקום, תגיד לי האמת מה הולך עם השוחט הזה? הלא הוא אינו עושה כלום, זה שחיטה? איננו מאמין, מה שאני רואה כאן?
ענה לי השוחט תרגיע עצמך: ואספר לך מה הולך. ראשית אתה נמצא בארצות הברית. ב. הבעל הבית של בית השחיטה כאן לקח פיילוט שנהג מטוס אל על, ושאל אותו אם רוצה להיות שוחט וישלם לו מחיר טוב, אם יכול לעשות לו מה שרוצה. והנהג המטוס הסכים, הנהג הזה לא למד אף פעם לא יורה דעה ואפילו לא עברי, הוא אינו יודע כלום, לא שומר שבת לא מניח תפילין וכו', העבודה שלו הוא לשחוט ולהרוג את הבהמות, ואם הרב המכשיר בא, אז הבעל הבית שולח אותי שאני ישחוט, וכך זה הולך כל הזמן, אתה מבין, זהו אמעריקא. היש לך עוד שאלות???} [וידוע שהבשר בארצינו הקדושה ישנם שיותר גרועה מהרבה שחיטות שבאים מחוץ לארץ, ומי שרוצה לדעת קצת מה שהולך פה בארצינו הקדושה, יחקור היטב היטב עד שיתוודע לו, בדיוק כמו שמברר בעניני מסחר כשרוצה להכניס חצי מליון דולר, וכדומה].
עוד עצה: אם תקחו רק את כל הקטעים מה שכתוב בעיתונים כאן בארצינו הקדושה ותתדפיסו את זה, להראות לאחינו בני ישראל איך שאחנחנו נכשלים דבר יום ביומו באכילת טריפות ונבילות, ואין מי שיעורר אותנו בעניני השחיטה, כי כאן הסמ"ך מ"ם העמלק הוא הבעל הבית הראשי על זה, ואולי הסוד הוא כי כולנו מטומטמים כמו שכתוב בתורה ונטמאתם בם, וכמו שכתב מרן רבנו הח"ס זי"ע בפרשת שמיני על מקרא קודש אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם, כי אני ה' אלקיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ וגו'. וז"ל: יאמר, כי הנשמה חלק אלוקי ממעל, ואינה מקבל זוהמת חלאת מאכלים מתועבים, כי מה לה ולמאכל המתועב והיא עצם רוחני אוירי מאת ה' מן השמים, אך הגוף מתטמטם על ידי המאכלים ההמה ואינו יכול לקבל עוד המושכלות, כי יעכר מוחו ולא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. אמנם כשאדם מקדש עצמו, אזי מקבלת הנפש זכזוך על ידי זה, כי היא חלק אלקים קדוש ומצא מין את מינו, וזהו אל תשקצו נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם, אין כח בשרצים לשקץ ולטמא נפשכם עליונה, רק ונטמאתם בם, אתם מתטמטמים בם ולא הנשמה, כי אני ה' אלקיכם והיא חלקו, לכן והתקדשתם והייתם קדושים אם תקדשו עצמכם תהיו קדושים כי קדוש אני ומצא מין את מינו אבל ולא תטמאו את נפשותיכם דייקא כנ"ל וק"ל.
ה. שתארגנו מכון לבדיקת השוחטים והמשגיחים וכשרות השחיטה, ואז בעזרת השם יתברך יהיה שלום על ישראל, ואין לכם זכות גדול יותר מזה.
כדי שיהיה לי קצת זכות לזכות לתשובה וקצת כפרה על כל עונותי הרבים שלדאבון לבי האכלתי [ביחד עם כל חבירי] כל כך אלפים מאחינו בני ישראל נבילות וטריפות ממש, בהכשירו של רבנים מופלגים בישראל.
אתחיל לספר לכם קצת מה שהולך במכשולות בדיקת הסכינים שהוא יסוד כשרות השחיטה ככתוב בתורה "וזבחת כאשר צויתיך" ואם הסכין אינו כשר כדת וכהלכה אז השחיטה אינה כשרה, כי לבדיקת הסכין צריך הרבה יראת שמים וישוב הדעת כמו שכתוב בשמלה חדשה סימן י"ח "הרבה צריך ישוב הדעת ויר"ש לבדיקת הסכין, הלא תראה כי יבדוק אדם פעמים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואח"כ ימצאנה, כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש כפי כוונת הלב. וכל זה מובא בספר שערי תשובה לרבינו יונה וז"ל: ועוד ראינו במקצתם שערורי' כי רבים מן המומחים רחקו לבם מיראת חטא, ואשר איננו ירא לבו לא יבין לדקדק בבדיקת הסכין כי צריך לכוין את לבו במאד מאד בבדיקתו הלא תראה כי יבדוק אדם פעמיים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ולאחר כן ימצאנה כי הכין לבו באחרונה, ובחינת חוש המישוש כפי כונת הלב, מלבד כי יפשע גבר מבלי יראה בבדיקת הסימנים ויתר דרכים וצדדים, בהגלות נגלות לפני כל יודעי דת ודין, עכ"ל.
ואיפו יש היום מקום לחשוב בכלל על מתינות ולבדוק הסכין לא פעמים ושלוש רק פעם אחת, ובמקום היראת שמים יש יראת הפרנסה.
ושוחט דלית ביה יראת שמים כשיעור הנרצה כנ"ל, נעשה אח וריע של השטן דמעשיהם דמי לגמרי דאחז"ל (ב"ב פ"א.) טכסיסו של השטן יורד ומסית, עולה ומקטרג, יורד ונוטל נשמה, וכן הוא בשוחט קל וריק, קודם מסית העם לחטוא באכילת בשר פיגולו, ואחר כך מקטרג, פירוש אחר כך כשכבר נתפס בעונו, אז מקטרג מקבץ קרוביו ידידיו ורעיו לעשות מחלוקת עם הקמים נגדו, ואחר כך נוטל נשמה, פירוש כבר עלה בידו להשתיק כל מפריעיו ועושה מלאכתו הרמיה בלי מפריע נוטל נשמת הקהל ומורידם לשאול תחתית רח"ל.
לפני יותר מארבעים שנה שהתחלתי לשחוט, היו להשוחטים בעיות גדולות, כי ידוע שסכין השחיטה נפגם מכל דבר קטן, ובפרט כששוחטים עמוק והסכין נוגע במפרקת, אז הסכין אבד חזקתו, וצריכים לבדוק הסכין. וכשלמדתי מלאכת השחיטה אצל שוחטים זקנים, ולמדו אותי סדר השחיטה למדו אותי וגם כן חבירי השוחטים לא לנגוע עם הסכין במפרקתו של העוף, [כי אז נפגם הסכין] וכך יהיה לנו סכין טוב וכשר.
וכך התחלנו השחיטות, נזהרנו מאוד בבדיקת ושמירת הסכין לבלי לנגוע במפרקת העוף. והדבר הזה אינו סוד וככתוב בשמלה חדשה (סימן י"ח סעיף י' וז"ל: ואם נמצא בו פגם אפילו חתך לתוך עצם המפרקת שחיטתו פסולה), וידוע לכל השוחטים וקצתם מהשוחטים יודו היום גם כן על האמת, [וקצת מהם יספרו סיפורים באבע מעשיות שפורחות באויר] שהסכין אם נוגע בהמפרקת נתקלקל. ועל כן השוחטים המומחים והיראים מלהאכיל טריפות נזהרים מאוד על כשרות הסכין. וממילא נזהרים לא לשחוט עמוק ומצמצמים לשחוט רק שני הסימנים והורידין שאם ירדו עם הסכין עוד קצת יגעו בהמפרקת והסכין אבד חזקתו וצריכים לבדקו תיכף ומיד י"ב בדיקות אם לא נפגם חס ושלום (עיין שם שמ"ח סעיף י'). [ומה שהשוחטים והמשגיחלים והרבנים מספרים שיש לנו הרבה סכינים טובים ובודקי סכינים מיוחדים, אמת וצדק!!! כי הבודקי סכינים האלה הם באמת המכשילים היותר גדולים אצלנו, [וכל אחד עם קצת שכל יחשוב, איזה גיהנום גדול צריך להיות מיוחד להבודק סכינים הזה, כי כל שוחט יש לו את האחריות רק על הסכין שלו, ומה לא עושים בשביל פרנסה? אבל הבודק הזה הוא לוקח את האחריות על כל הסכינים, וממילא בשביל זה הוא מקבל משכורת פי כמה, ואפילו שיאמר ויספר שהוא לא מקבל משכורת גדולה, אם נגיד שזה אמת, האם יש לך שוטה גדול יותר מזה, שעבור בצע כסף קטן ימכור לו כל עולם הבא שלו, ומוכן לילך לשאול תחתית עד עולם, ולא להנות מזיוו השכינה לעולם הבא], ומטעם זה אני כשלעצמי גם כן סמכתי יתדותי על הבודקים האלה וחשבתי מה איכפת לי אם הסכין אינו כשר הלא יש לי בודק סכינים והוא אומר שהסכין כשר? והאחריות הוא כולו עליו!!!]
אבל הירא שמים יודה על האמת, ואם הבודק הזה היה ירא שמים ולמד מלאכת בדיקת הסכין אצל ירא שמים שהיה לומד אותו באמת מה נקרא פגימה ומה לא, לא היה מכשיר כל הסכינים והפגימות האלו ולא היה לנו כל כך הרבה פצצות תופת וקרבנות רח"ל.
הבעיה אז לפני ארבעים שנה התחילה כך: שהנשים צדקניות כשבאו לקנות עוף לשבת קודש, והעוף עלה כשלושים וארבעים לירות לעוף, והתחילו לבדוק העוף מכל הצדדים וראו הרבה פעמים מתחת לאגפיים (פליגל) שהוא קצת אדום בהורידין, זאת אומרת בגלל שהשוחט לא שחט את הורידים לגמרי ועל כן לא יצא כל הדם מהוורידין מתחת לסימנים, שבאמת אפילו אם לא שחט הורידין העוף כשר לכתחילה, ומה הוא העצה לזה אם לא שחטו הורידין ונשאר דם מתחת להאגפים? שצריכים עם סכין לקרוע ולחתוך ולהוציא הדם מתחת להאגפיים לפני שמכשירים את העוף.
בעיות של הקונים:
האשה הכשרה כשבאה לקנות העוף לכבוד שבת קודש מסתכלת על העוף כמו על אתרוג שיהיה נקי מכל. ואם היא רואה שהעוף אינה נקי לגמרי אינה קונה העוף הזה, וכך נשארו להבית משחטה כל העופות האלו. ועל כן לא היה הברירה ביד בעל המשחטה אך ורק לומר להשוחטים שאם אתם לא תשחטו שלא ישאר אדום כלום ויהיה נקי מכל, אז אתם לא יכולים לשחוט אצלנו, וניקח רק שוחטים שיכולים לשחוט כמו שנחוץ בשביל הקונים שלנו, ואין אנחנו רוצים ומוכנים לשמוע כלום, ואיננו מוכן לשמוע ממכם כלום.
מי הוא המחליט??? – הדבר יצא מפי המלך [בעל בית השחיטה] ופני השוחטים חפו!!!!
ומה יעשה השוחט שהפרנסה היחידה בידו, וכל ימיו היה שוחט, ואינו יכול ברגע אחת להפסיק השחיטה וללכת להיות עוסק במסחר. [שוחטים יחידים היראים עזבו במשך הזמן את השחיטה] התחילו לאט לאט לשחוט בתוך המפרקת, והתחילו הבעיות, הסכין נפגם כל פעם, והתחילו להתיר פגימות קטנות מאוד, עד שירדו יותר ויותר, וכל השוחטים התחילו לשחוט לתוך המפרקת, [כי אם לאו הוא יכול תיכף ומיד לעזוב השחיטה]. ויצא העגל הזה!!!
הלכתי אז לרב אחד גדול וזקן, שהיה נראה בעיני כצדיק גדול, סיפרתי לו כל הענין, ואמר לי זה לא צחוק, סכין פגום? סכין פגום? אוי ווי!!! והראה לי סיפור נורא שמובא בספר שבחי האריז"ל, וז"ל: מעשה נורא בשוחט שנתגלגל בתיש עבור ששחט פעם אחת בסכין פגום: 111
אחר כל זה אמרתי לרב הזה אולי כבודו יעורר את הציבור בדרשותיו על זה? ענה לי הרב, אתה לא יודע איזה מלחמות ורדיפות וצער אני יכול לעבור על ידי זה שאני יגלה ויעורר את הציבור על ענין חמור כזה, עד שלא יהיה לי מנין אפילו בהלוי' אחר מאה ועשרים שנה, ואני רוצה שיהיה לי לוי' גדולה כמו שאר הרבנים הגדולים.
סיפרנו אז הבעיות שלנו לעוד כמה רבנים הכל מה שהולך בהשחיטה, וענו לנו שזה בעיה, אבל מה אפשר לעשות זה שעת הדחק והפסד ישראל הפסד מרובה ועוד תירוצים שונים!!!, וראינו שאם הרבנים יודעים ושותקים, מה נעשה אנן שהפרנסה הזאת היא היחידה בידינו, ואם הרב שהוא האחראי הראשי אינו מעוניין לתקן, אנחנו לא צריכים להיות יותר טובים וכשרים מהם. [תדעו נאמנה! דיברנו עם המקובלים הגדולים, והאוטיסטים הנביאי שקר שלנו שאומרים שהם יודעים ונותנים לנו הרבה עצות מה ואיך לתקן, האמת ניתן להאמר שהכל הוא ביזנעס גדול של שקר, הכל זה כסף וכסף ועוד הפעם כסף, והכל מה שהם עושים זה כבוד וכסף, והסימן הכי הגדול שלנו שאף פעם לא אמרו לנו שאנחנו אוכלים טריפות ונבילות, {ואנו בטוחים כי הם לבד אוכלים כל הטריפות האלו, כי אם לא מה הם עושים עם כל המליונים שבא לידם על ידי שהם מרמים את עם ישראל, אדרבה! תעשו חקירות ותיווכחו} בתוך כך שהרבנים הרב לנדה והרב וואזנער והעדה החרדית ובעלז והרבנות צועקים ומפרסמים בכל העיתונים שמאכילים לנו טריפות ומזהירים אתנו לא לאכול זה וזה. והרבנות גילה לנו כבר כמה פעמים בעיתונים ומודעות שהרבה שנים האכילו אותנו ממש נבילות, כמו המודעה בבני ברק ובתל אביב, ולפני כמה שנים בחיפה, שהרבנות לא התביישו לכתוב בעיתון ששלושים שנה מוכרים לנו עופות מהערבים, ולקבל על עצמנו תעניות וסיגופים והגעלת כלים, [כל הכבוד להם] והאוטיסטים והקאבאליסטים [הנביאי שקר שלנו] אין פוצה פה ומצפצף [מוכרים לנו לָאקְשְן] לומר לנו שכל הבעיות מה שבא לעם ישראל הוא בגלל הטריפות שנותנים לעם ישראל, וכל זה הוא ביודעים וידוע לכל אחד, עד שהחוצפה כל כך גדולה שהבג"ץ מתערב ופוסקים לנו שהרבנות אסור להם להוריד את ההכשרים מהמשחיטה שתפסו אותם, שהם רימו את עם ישראל בארצינו הקדושה שנים רבות, והאכילו אותנו נבילות וטריפות, ואפילו שהשונאים שלנו הערבים הרגו את העופות והבהמות ומכרו לנו בתור כשרות, הם מסכימים ורוצים שנכשל עוד ועוד. בא ונשאול את כל אחד, איך אנחנו יכולים להיות טֶמְבֶּלִים גדולים כאלו שֶפֶּתִּי מאמין לכל דבר, דבר שכתוב בתורה שהטריפות הוא אסון מספר אחד של עם ישראל כמו שכתוב בדגל מחנה אפרים" (פרשת עקב מכתב מהרמב"ם) ששבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם רח"ל.]. וראיתי בספר אלף כתב שמביא מה שכתוב בספר ה"אביב" – ראשי תיבות אחינו בני ישראל בגולה. מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלר ותלמידו ר' משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, רבי נתן אדלער רצה לפסול השוחטים דפראנקפורט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הסמ"ך מ"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח מפראנקפורט דמיין, עכ"ל.
הספר הזה כותב בפרטיות על פראנקפורט דמיין שהוא בגרמני-ה, ואנו רואים ששני נביאים הרבי מצאנז ורבי נתן אדלר מקובלים בנסתר מתנבאים בסגנון אחד. הרי אנו רואים כאן בפשיטות שהקדוש ברוך ברוך מתנהג עמנו "מדה כנגד מדה", במדה שאדם מודד מודדין לו (סוטה דף ח' עמוד ב), ואם הסכין אינו כשר אז נתהפך חס ושלום ונעשה מהסכין של שחיטה "חרב" של "על חרבך תחיה", רח"ל. וכל זה כתוב בתורה, אבל האוטיסטים והקאבאליסטים הגדולים כולם שותקים ואינם יודעים מה שכל ילד קטן לומד בבית הספר. [היש לנו שקר גדול מזה, ואומרים לנו לעשות אסיפות דרשות מוסר ולומר תהלים, ואין הם יודעים מה שאמר רבי הלל מקאלאמאייע ז"ל, בשו"ת בית הלל (סימן ט' מ"ח) וז"ל: תדעו שעבירה זאת של נבילות וטריפות חמור מאד באיכותו משאר עבירות, שעל שאר עבירות אמרו חז"ל בנים משחיתים אף על פי שמתחיתים נקראים בשם בנים, מה שאין כן באיסור נבילה וטריפה שעל הכתוב "ואנשי קדש תהיון לי", פירש"י אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבילות וטריפות אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי.
מעתה אם אינכם נזהרים חס ושלום מאיסור נבילות וטריפות איך אתם אומרים בכל שני וחמישי "כרחם אב על בנים כן תרחם עלינו" ואיך אתם אומרים בימים הקדושים "אנו בניך ואתה אבינו". איך מורא לא יעלה על ראשכם שיאמר ד' איני מכיר אתכם ואינכם שלי עבור שנפשכם מגואל מאכילת טריפות, מכל שכן וקל וחומר בעת ובעונה כזאת אשר אחינו בני ישראל הרבה מהם נתונים למשיזה ובוזזים ד' ירחם עליהם, על מי לנו להשען רק על אבינו שבשמים, וגדול הרועה השומרן.
עוד כתב שם: ועל הנודע ביהודה כתב עינו כעין חשמל – על מדינת מעהרן פיהם [בגרמני-ה] כתב, נחתם היא עם חותמו של סמ"ך מ"ם ר"ל, וישמור עצמו כל בעל נפש לעבור שם (ואין לך דבר שעומד בפני התשובה). ובעיר פראג כל זמן שהי' הנודע ביהודה בחיים לא היה יכול הסמ"ך מ"ם להיות שם, רק בדוחק בבחינת אורח ועכשיו מולך שם, ותחילת הקלקול יצא על ידי חזן וראש הקהל וכו' – ועל בתי כנסיות אלו כתב שם כל תפלתם בהם תועבה כמו אשר מתפלל בבית הכבוד, וגרוע יותר כי שם אשר מזכירין שם.
אחינו בני ישראל איפו אנחנו???
וכך נתגלגל הדבר עד שישנם הרבה "בודקי סכינים", ושוחטים לאלפים ורבבות ביום אחד. ואין אני כבר רוצה לדבר מהשחיטות הגדולות כאן בארצינו הקדושה, שזה ממש פחד גדול איך ששוחט שוחט אחד כל כך הרבה עופות ברגע אחד, והסמ"ך מ"ם עשה מכל שוחט מכונה אוטומאטית רובורט, והכוח של הסמ"ך מ"ם הוא כל כך גדולה שאף אחד לא יכול לעלות על דעתו ששוחט אחד לפני 50 שנה לא שחט בשנה שלימה מה ששוחט אחד שוחט היום ביום אחד בלבד. ומקומות השחיטה הגדולים סגור ומסוגר ואין יכולים לילך ולראות, ואפילו אם יהיה אחד שיבוא, מי מבין בכלל היום בעניני שחיטה, או יותר טוב מי מעוניין בכלל להיכנס בעובי הקורא ולתקן איזה דבר!!!
הרבה שוחטים בוכים ומבכים באמת את המצב, אבל הפרנסה דוחקת, והסמ"ך מ"ם לא נותן לנו להפסיק אפילו אם נרצה. [והאמת שאנחנו לא מאמינים כלל בהקדוש ברוך הוא שהוא נותן לנו הפרנסה, שאם היינו מאמינים היינו כבר עוזבים מזמן הפרנסה הזאת].
אבל בואו ונראה, מי מאחינו בני ישראל יבוא לעזרתינו? ישנם בארצינו הקדושה כל מיני גמחי"ם, והשטן יודע ועד והוא מסכים לעשות כמה גמחי"ם שרק רוצים, אבל הגמ"ח הזה לתיקון השחיטה שעולה לנו כל כך הרבה קרבנות לא יתן הסמ"ך מ"ם לאף אחד לעסוק בזה. אדרבה בואו ונראה איפו הם הבעלי מסירת נפש בארצינו הקדושה, מי מוכן לעזור לנו שלא נאכיל את עם ישראל בארץ ישראל נבילות וטריפות ממש.
כדי להבין קצת למה צריך מסירת נפש לענין הקדוש הזה אשר כל עם ישראל תלוי בזה נביא לדוגמא מה שכתב בתולדות יעקב יוסף (פ' נשא בד"ה העולה) כתב וז"ל: עתה התחכם היצה"ר שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דיליה המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, עיי"ש.
וכתב בספר שערי תשובה לרבינו יונה ז"ל וז"ל: אם הרב אינו משגיח על השוחט ובודק כראוי וסומך עצמו על חזקתו הוי הרב בכלל מאכיל טריפות לישראל חס ושלום ונתפס בעונו. וכן מובא בתבואות שור (על מסכת חולין) שהסמ"ך מ"ם יושב על כסא של ג' רגלים, רבנים, חזנים, שוחטים, ואינו צריך לעמול הרבה וכך יש לו הכל ברשותו. ובשו"ת חת"ס (או"ח סימן ר"ה) כתב וז"ל: המלך זקן וכסיל (הוא היצה"ר, הוא הסמ"ך מ"ם) יושב על כסא של ג' רגלים. רגל א' החזנים המוליכין מחוץ למחנה תפלות כלל ישראל. רגל ב': שוחטים המאכילים נבילות וטריפות לבני ישראל. רגל ג': סופרים הכותבים תפילין ומזוזות פסולים, ותו לא צריך לכלום, עכ"ל.
נזכור נא מה שכתוב בתורה (בראשית ד, ט'), "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה", ופירש רש"י (בראשית רבה כב, ט'), דמו ודם זרעיותיו עד סוף כל הדורות, ועיין שם בשפתי חכמים שכל זמן שהוא נגלה הנקמה תהי' יותר גדולה, כמו בדם זכריה הנביא (עיין גיטין נז), ועיין בבא בתרא י"א ע"א, סנהדרין לז עמוד א'. ועיין עוד סנהדרין שם במשנה: שכל אחד חייב לומר בשבילי נברא העולם וכו', אם לא יגיד ונשא עונו, (וירא ה, א'), יש לו עונש מהשם וכו' עיין שם.
אבל אשמים אנחנו על אחינו!
כל פרעניות שבאה לעולם, באה בגלל ישראל (éáîåú ñ"â:)
איתא בגמרא גיטין (דף ז עמוד א') שלח ליה מר עוקבא לר' אליעזר, בני אדם העומדים עלי וכו', קא מצערי לי טובא וכו', שלח ליה, דום לה' והתחולל לו (תהלים לז), דום לה' והוא יפיל חללים חללים, השכם והערב עליהן לבית המדרש, והן כלין מאליהן, עד כאן. ובספרים מפרשים הענין על פי מה דאיתא בזוהר חדש (פרשת בלק דף ס"ו ע"ב), מעשה ברבי אליעזר וחבריא, שראו נחש גדול עובר לפניהם, ורץ אחר איש אחד להורגו, אמר רבי אליעזר להנחש, איש זה כבר עשה תשובה, וניחם על הרעה, וכך הוה, שלא היה יכול להרוג את היהודי, רק את הכותי, עד כאן. וההסבר הוא, דאין יכולים להזיק לאדם רק מכח חטאיו, על כן כיוון שהאיש עשה תשובה לא היה הנחש יכול לשלוט עליו עוד, וכן אמרו חז"ל (áøëåú ìâ ò"à) אין ערוד ממית אלא החטא ממית. וזה פירוש הגמרא הנ"ל כששלח מר עוקבא לרבי אליעזר על דבר הרשעים העומדים עליו, שלח ליה, השכם והערב עליהם לבית המדרש, רצה לומר, שייטיב מעשיו, ויחזור בתשובה, והן כלין מאליהן, כי אז לא יוכלו לשלוט עליו עוד. [ועיין עוד בספר הקדוש מאור עינים פירוש הגמרא הנ"ל בשם הבעל שם טוב].
וכן כתב בראשית חכמה (שער הענוה פרק ד'), וז"ל: והוי יודע כי רעת האדם בעולם הזה אינו אלא מצד חטאיו, ואין יכולת ביד האדם להצר לחבירו אם אין לו סיוע מלמעלה בעונו, ולפיכך אל יאשים את חבירו, אלא לחטאו ולפשעו, עכ"ל.
ועתה כשופר ארים קולי, יהודים מאמינים בני מאמינים, קדושים מרחם אמם, טהורים מלידה, אל תחשבו עוד, צעקו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, הזעקו בחוצות ירושלים ובכל מקומות מושבותיכם, התעוררו והתחזקו ואל תתיגעו עד שבכח הרבים יעלה בידכם לתקן מה שהיה מקולקל כל השנים האלו, ובטוח אני בזאת ובזכות הרבים.
וע"ז באעה"ח. ע. ד. ש
v v v
מעשה בשוחט שנתגלגל בתיש
| יום |
אחד[א] בערב שהיו לומדים, נכנס תיש גדול ופתח הדלת, ונתקרב לרב ושם פיו באזני הרב ודבר עמו, והשיבו הרב, לך לשלום אנכי אעשה כדברך. וילך התיש. וכל החברים המה ראו כן תמהו. אמר הרב להרח"ו, קום ולך וקנה התיש הזה בכל מה שישאלו ממך והבא אותו אלי. אמר לו, אדוני מהיכן אני מכיר אותו. אמר לו, לך והוא יכירך מי הוא. ויקם וילך חוץ לעיר לעדר הצאן. מיד רץ התיש ויבוא אליו ושם קרנו בחגורו. בא הרועה והכה אותו להסירו מעליו, ולא יכול לו. אמר לו הרח"ו, למה אתה מכה בו, שאני רוצה לקנותו, ואז שחק הרועה ואמר לו, בעליו הוא עשיר גדול ואינו מוכר אותו. אמר לו אני אלך אצלו. וכן הי', והלך אליו וידבר עמו, ובעליו שאל ממנו ערך חמישים תיישים, ונתן לו. ויבא התיש אחריו.
והרב שלח אחר כל השוחטים שיבואו לפניו, ויבואו. אמר להם, השחיזו כל אחד סכינו. וכן עשו. ולקח הרב סכין אחד מהם, ובדקו כולם, וגם הרב. ויאמר הרב לתיש, הפל עצמך לארץ ותאמר וידוי. וכן עשה. וראו כולם שהוא בוכה. וכשגמר אמר לו הרב, פשוט צוארך. ופשט. בקשו לקשרו כמנהג, אמר הרב, אינו צריך, שכבר פשט צוארו מאליו, ואמר להרב סופינו שהוא ישחוט אותו, ונתן לו כוונות שיכוין בשחיטתו. וכן עשה. ובקש לבדוק הריאה. אמר הרב, אינו צריך, שכך אמר לי התיש שהוא כשר מכושר מבפנים. ואז צוה הרב שלא ישליכו ממנו שום דבר זולת דמו והרעי, ועורו יעבדו לשם ספר תורה ותפלין, וקרניו לשופרות, ויביאו כל הבשר לפניו. וקרא לסופר ואמר לו שיכתוב כוונות, ושלח לכל תלמיד חכם שירצה חתיכת בשר שיאכל אותו בכוונות אלו. וכשגמר הדבר, שאלו החברים מה זה הדבר. אמר להם, זה הי' שוחט פלוני, ויום אחד הכריחוהו שישחוט במהרה, והסכין הי' בה פגימה דקה מן הדקה ונעלמה ממנו, ויצא כשר, ונמצא שהאכיל נבלה לישראל. ובא ואמר לי שאתקן אותו שישחטוהו ויזהרו בסכין, שאם יתקלקל הסכין הוא חוזר לגלגולו. לכן תקנתי אותו. ויחרדו כל החברים. ובלילה בא בחלום לרב ואמר לו, רוחך ינוח לעולם הבא כמו שהנחתני.
[א]) מעשה שהובא בספר שבחי האריז"ל כתב יד קדום.
סֵפֶר שִׂיחַ שַׂרְפֵי קוֹדֶשׁ – חב"ד
הַיּוֹם צָרִיךְ שֶׁהָאֱלוֹקוּת שֶׁבַּתּוֹרָה יִהְיֶה גַּם בְּשׁוּקֵי דְבּוּרְסְקִי
כ"ק אדמו"ר שליט"א: אאמו"ר כְּשֶׁהָיָה מְבָאֵר עִנְיָן, הָיְתָה דַּרְכּוֹ לְדַיֵּק לֹא רַק בְּאוֹתָהּ עִנְיָן עַצְמוֹ, אֶלָּא גַּם בְּאֵיזֶה מָקוֹם מוֹפִיעַ הַדָּבָר בַּתּוֹרָה. וּבְאִם זֶה כָּתוּב בְּפָרָשָׁה מְסֻיֶּמֶת, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֶּשְׁנָה שַׁיָּכוּת מְיֻחֶדֶת לְאוֹתָהּ פָּרָשָׁה, לַמְרוֹת שֶׁהָעִנְיָן מִצַּד עַצְמוֹ הוּא בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּה[1].
בְּסִיּוּם פָּרָשַׁת בְּחֻקּוֹתַי, שֶׁ"בְּחֻקּוֹתַי" עִנְיָנוֹ "אִם[2] בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ", דַּוְקָא שָׁם מֵבִיא הַזּוֹהַר[3] שֶׁכַּאֲשֶׁר יְהוּדִי נִמְצָא בְּשׁוּקָא דְבּוּרְסְקִי, מָקוֹם שֶׁהוּא הָפְכִּי מֵעִנְיַן הַמַּלְכוּת, הֲרֵי, מִצַּד חֲשִׁיבוּת כַּלָּתוֹ בָּא הַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ לְשׁוּקָא דְבּוּרְסְקִי, וְזֶהוּ הָעִנְיָן דְּ"לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם"[4], וְהוּא נִמְצָא אֲפִילוּ בְּשׁוּקָא דְבּוּרְסְקִי.
בַּתּוֹרָה עַצְמָהּ יֶשְׁנָם עִנְיָנִים שֶׁבָּהֶם אֱלֹקוּת אֵינֶנָּה כָּל כָּךְ בְּגָלוּי וּמִשּׁוּם כָּךְ הֵם נִקְרָאִים בְּשֵׁם נִגְלֶה דְּתוֹרָה, וְיֶשְׁנוֹ הָעִנְיָן דְּ"רָזֵי תּוֹרָה" שָׁם אֱלֹקוּת הִיא בְּגָלוּי. כַּנִּרְאֶה שֶׁכָּעֵת הוּא הַזְּמַן שֶׁאֱלוֹקוּת שֶׁבַּתּוֹרָה (וּבַתּוֹרָה גּוּפָא, אֱלֹקוּת שֶׁבְּאֱלוֹקוֹת) יִהְיֶה גַּם בְּשׁוּקָא דְבּוּרְסְקִי.
בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁהַחֹשֶׁךְ גָּדוֹל כָּל כָּךְ צָרִיךְ יוֹתֵר אוֹר
הָאַדְמוֹ"ר מִבֶּעלְזא: דּוֹר הַהַפְלָגָה הָיָה בִּזְמַן שֶׁ"בֶּן מ"ח שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ"[5], וּמִכָּאן, בִּזְמַן שֶׁהַחֹשֶׁךְ גָּדוֹל, צָרִיךְ יוֹתֵר אוֹר.
הַלּוֹמֵד כִּפְשׁוּטוֹ מַאֲרִיךְ אֶת הַגָּלוּת
כ"ק אַדְמוֹ"ר שְׁלִיטָ"א: בְּהַקְדָּמַת רַבִּי חַיִּים וִיטָאל לְשַׁעַר הַהַקְדָּמוֹת יֶשְׁנָה אִמְרָה "חֲרִיפָה" אוֹדוֹת "הַמַּחְלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר", וְכָךְ הוּא כּוֹתֵב: מִי שֶׁלּוֹמֵד אֶת הָעִנְיָן שֶׁל הַמַּחְלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר כִּפְשׁוּטוֹ, וְלֹא יוֹתֵר, הוּא מַאֲרִיךְ אֶת הַגָּלוּת, אֶת הַ"שְׁכִינְתָּא בְּגָלוּתָא"[6], עִם כָּל הַחֲרִיפוּת שֶׁבַּדָּבָר.
כַּאֲשֶׁר כ"ק מו"ח אַדְמוֹ"ר נ"ע הִגִּיעַ לארה"ב הוּא אָמַר אִמְרָה זוּ וְזֶה גָּרַם לְ"רַעַשׁ" גָּדוֹל. הַיִּתָּכֵן ! טָעֲנוּ, הֲרֵי לִמּוּד הַמַּחְלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר הוּא הֲרֵי מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּמְבָרְכִים עַל כָּךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה "וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ", אִם כֵּן כֵּיצַד אֶפְשָׁר לוֹמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ ?
עָנָה עַל כָּךְ כ"ק מו"ח אַדְמוֹ"ר: "נֵיתֵי סֵפֶר וְנֶחֱזֵי" הֵבִיאוּ אֶת הַסֵּפֶר (כָּעֵת הַהַקְדָּמָה מֻדְפֶּסֶת גַּם בְּקֻנְטְרֵס עֵץ הַחַיִּים[7]) וּמָצְאוּ שֶׁאָכֵן כָּךְ בְּדִיּוּק כּוֹתֵב ר' חַיִּים וִיטָאל.
בְּאוֹתָהּ הִזְדַּמְּנוּת הוּא גַּם בֵּאֵר זֹאת בַּעֲבוֹדַת הָאָדָם: פָּרָה יוֹנֵק מִשְּׂמֹאל[8], מִגְּבוּרוֹת וַחֲמוֹר יוֹנֵק מִיָּמִין[9].
אִם כֵּן "הַמַּחְלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר", לִיהוּדִי צָרִיךְ לִהְיוֹת אֶת שְׁתֵּי הָעִנְיָנִים: א) אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁל "סוּר מֵרָע" וְלָכֵן דָּרוּשׁ אֶת עִנְיַן הַגְּבוּרוֹת. ב) אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁל "עֲשֵׂה טוֹב" עִנְיַן הַחֲסָדִים. וּלְעִתִּים הוּא צָרִיךְ לְהַחֲלִיף לַמְרוֹת שֶׁהוּא רָגִיל בְּקַו אֶחָד, אַךְ מִצַּד הֶכְרֵחַ הַדְּבָרִים הוּא פּוֹעֵל בְּקַו הַשֵּׁנִי[10].
הָאַדְמוֹ"ר מִבֶּעלְזא: מִדַּת הָאָרוֹן לֹא הָיְתָה שְׁלֵמָה, "אַמָּתַיִם[11] וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ", מוּבָא עַל כָּךְ שֶׁצְּרִיכִים לְהִכָּלֵל מִשְּׁנֵי הָעִנְיָנִים.
כ"ק אַדְמוֹ"ר שְׁלִיטָ"א: הֵעִיר שֶׁהוּא מְרֻצֶּה עַל שֶׁהָאַדְמוֹ"ר מִבֶּעלְז הֶעֱלָה אֶת עִנְיַן "הַמַּחְלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר", כִּי אוֹדוֹת עִנְיַן זֶה מְדֻבָּר עַתָּה, שֶׁיַּחְלִיפוּ חֵלֶק מִזְּמַנֵּי הַיְּשִׁיבָה מִלִּמּוּד עִנְיַן אֶחָד בַּתּוֹרָה לְלִמּוּד עִנְיַן שֵׁנִי וְיֶשְׁנוֹ הֲרֵי חֲמוֹרוֹ שֶׁל ר' פִּנְחָס בֶּן יָאִיר[12], וְכֵן פָּרָה אֲדוּמָה וְזֶה כְּפִי שֶׁהֵם בְּלְעוּמַת זֶה, ולאח"ז צְרִיכִים לַחֲשֹׁב כֵּיצַד הֵם נִמְצָאִים בִּקְדוּשָׁה.
הַגָּאוֹן רַבִּי שָׁלוֹם יְהוּדָה גְרָאס – גאב"ד הָאלְמִין.
הַזְּהִירוּת בְּעִנְיְנֵי אֲכִילָה – עֵץ הַדַּעַת………..
הרש"י גְרָאס: שָׁמַעְתִּי שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן הָיָה בְּמַאֲסָר, מָסַר נַפְשׁוֹ אֲפִילוּ עַל אֲכִילַת פַּת פַּלְטֵר, שְׁאָלוּהוּ הֲיִתָּכֵן לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לִמְצוֹא לוֹ הֶתֵּר עַל פִּי הַהֲלָכָה (רַק בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה יֵשׁ לְהַקְפִּיד יוֹתֵר וְכוּ')[13], הֲרֵי, הַמְּאַבֵּד עַצְמוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא[14] עָנָה הָרַבִּי, שֶׁמּוּטָב לוֹ לְאַבֵּד עוֹלָם הַבָּא מֵאֲשֶׁר לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר בְּתַכְלִית.
כ"ק אַדְמוֹ"ר שְׁלִיטָ"א: כְּלָלוּת עִנְיַן הַמִּיתָה בָּעוֹלָם (שֶׁבִּגְלַל זֶה יֶשְׁנוֹ הָעִנְיָן דְּנִיחוּם אֲבֵלִים) הוּא כְּתוֹצָאָה מֵאֲכִילַת דָּבָר בִּלְתִּי רָצוּי, עֵץ הַדַּעַת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:[15] "כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ וְגוֹ'", שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִקְנְסָה מִיתָה עַל הָאָדָם עַל כָּל הַדּוֹרוֹת.
וּלְפֶלֶא שֶמֵהַחִידוּשִים דְלְעָתִיד לָבוֹא הוּא הֶתֵּר דָּבָר שֶׁאָסוּר בַּאֲכִילָה, כמארז"ל[16] שֶׁעָתִיד חֲזִיר לְהִטָּהֵר, עָתִיד הקב"ה לְהַחֲזִירוֹ לְיִשְׂרָאֵל.
וּמֵעֵין זֶה מָצִינוּ גַּם בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ שֶׁהֻתַּר לָהֶם אֲפִילוּ קָדְלֵי דְּחֲזִיר[17]. אָמְנָם, עִנְיַן זֶה אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֹפֶן הַיּוֹצֵא מִן הַכְּלָל, מִצַּד פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ (בְּכִבּוּשׁ הָאָרֶץ), אוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא הַזְּמַן שֶׁ"עָתִיד הקב"ה לְהַחֲזִירוֹ", אֲבָל הָעֲבוֹדָה עַל דֶּרֶךְ הָרָגִיל, שֶׁזּוֹהִי הַהֲכָנָה לִזְמַן שֶׁ"עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחְזִירוֹ", הִיא דַּוְקָא עַל יְדֵי שְׁלִילַת מַאֲכָל בִּלְתִּי רָצוּי, שְׁלִילַת עֵץ הַדַּעַת.
וְיֵשׁ לְהוֹסִיף וּלְהָעִיד עַל פֶּלֶא נוֹסַף שֶׁכָּל הָאִסּוּר דְּעֵץ הַדַּעַת לֹא הָיָה אֶלָּא לְמֶשֶׁךְ ג' שָׁעוֹת בִּלְבָד, "וְאִלּוּ הִמְתִּין ג' שָׁעוֹת עַד שַׁבָּת הָיָה כָּל פִּרְיוֹ קוֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'"[18] (עַל דֶּרֶךְ הָעִנְיָן דְּ"שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים"[19]), שֶׁהָיָה זוֹכֶה לְקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן מֵעֵץ הַדַּעַת שֶׁ"גֶּפֶן הָיָה"[20].
וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה בְּקָרוֹב מַמָּשׁ לְ"יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים"[21], שֶׁאָז יְקַדְּשׁוּ עַל הַיַּיִן הַמְּשֻׁמָּר, וְיֹאכְלוּ הַסְּעוּדָה דְלִוְיָתָן וְשׁוֹר הַבָּר[22].
(תִּיעוּד שִׂיחוֹת וּפְגִישׁוֹת גְּדוֹלֵי וּמְאוֹרֵי יִשְׂרָאֵל עִם הוֹד כ"ק אַדְמוֹ"ר הָאֱלֹקִי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים רַבִּי מְנַחֵם מֶנְדֶל שְׁנֵיאוֹרְסוֹן מִלִיבַּאוִויטְשׁ זיעוכי"א
מַהֲדוּרָה חֲדָשָׁה בְּתוֹסֶפֶת מַפְתֵּחַ הָעִנְיָנִים מְכוֹן בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְרוּשָׁלַיִם התשס"ט)
[1] ראה מפתחות ללקוטי לוי יצחק (קה"ת אה"ק תשל"ע) ע' ו ואילך.
[2] בחוקותי כו, ג.
[3] ח"ג קטו, ב.
[4] בחוקותי כו, ג.
[5] ב"ר פס"ד ד.
[6] ראה מגילה כט, א', זח"ב רטז, ועוד.
[7] לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ע' 61 ואילך.
[8] זח"ג קפ, ב.
[9] ראה שם רז, א. אוה"ת ויחי תתריא, ב. ובכ"מ.
[10] כל ענין זה נדפס ב"הקריאה והקדושה", ה"מרעיש" היה רי"ד סולובייצ'יק.
[11] תרומה כה, י.
[12] ראה חולין ז, א. שבת קיב, ב. ירושלמי דמאי פ"א ה"ג. ב"ר פ"ס, י.
[13] ראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס תרג וש"נ.
[14] נסמן בלקו"ש חי"ז ס"ע 190 ואילך.
[18] ש"ך עה"ת קדושים י"ט, כ"ג. הובא בלקו"ת ר"פ קדושים. וראה לקו"ש חכ"ד ויש ע' 133 וש"נ.
[19] קדושים שם.
[20] ברכות מ', סע"א וש"נ. וראה ב"ר פי"ט, ה'.
[21] תמיד בסופה.
[22] ראה ברכות ל"ד, ב. ב"ב ע"ה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.