י'שמחו ה'שמים (זעיר אנפין) ו'תגל ה'ארץ (מלכות) בהגלות נגלות מאמרי הזוהר הקדוש על חג הפסח, סוד המצות, סוד הסדר, וסוד סיפור יציאת מצרים, ועוד, מתורגם ללשון הקודש, וקצת ביאורים שכתבנו בס"ד.
להורדת/לקריאה של קונטרס זוהר פסח- הקדמה– לחץ כאן:שער והקדמה לספר זוהר הפסח
הקדמה זוהר פסח (pdf)
ספר זוהר הפסח השלם
ליקוט גדול ונפלא מהזוהר הקדוש לימודים הנוגעים לקדושת חג הפסח, ושבח יציאת מצרים, וּמִצְווֹת וקרבנות הפסח, ספירת העומר, ועוד מאמרים חוצבי להבות אש מדברי הזוהר הקדוש בעניני חג הפסח.
ליקוט מקיף כזה עדיין לא ראה אור הדפוס עד היום הזה.
תוכן הספר ומהותו להנחיל דרך תורת אמת היא תורת הרשב"י זי"ע לכל ישראל הבא לקיים מצוות החג ככל משפטיו וחוקותיו המובא בתורת הסוד,
אשר ממיהם אנו שותים ולאורם אנו הולכים, ובו אנו נגאלים.
ספר א. הוא, זוהר הפסח חלק א', בו לקטנו המאמרים בכל ספרי הזוהר בארמית ולשון הקודש.
ספר ב. הוא, תורת הפסח חלק ב', בו לקטנו כל המאמרים מספר זוהר תורה המתורגם ללשון הקודש, עם כותרות תמצית הענין לכל קטע וקטע. וסידרנו לפי סדרים של הענינים, כמו מצוות מצה, ועוד, וסידרנו כל דבר על אופנו.
ספר ג. הוא, זוהר האר"י לפסח חלק ג', בו לקטנו מכתבי האריז"ל כל עניני הסדר וכל המצוות הכלולות בה, עם כותרות תמצית הענין לכל קטע וקטע. וסידרנו לפי סדרים של הענינים, כמו מצוות מצה, ועוד, וסידרנו כל דבר על אופנו.
בשער
ברוך המקום ברוך הוא, אשר שמר הבטחתו לישראל הקדושים חבלים נפלו לנו בנעימים, אף נחלת שפרה עלינו, לנו התלמידים, חברים מקשיבים, אשר אנו חוסים בצל כנפי השכינה הקדושה ומסתופפים בתיבת נוח הרשב"י ע"ה יחד שבטי ישראל, בלימוד זוהר הקדוש, באהבה ובשמחה, בהתאחדות גמורה, למען הקים השכינה הקדושה מעפרא, ולקחנו על שכמנו להוציא לאור זוהר הפסח, לתועלת הרבים, כבקשת טובים וידידים, לחזק הברכים, באמרים היקרים, מאירות כספירים, על פסח ומ"טמונים, אשר להם זכינו, ויראו עינינו, וישמח לבנו, ותגל נפשינו, באור חדש אשר לנו האיר, בתורה ועבודה אור המאיר, בקדושת סודות התורה, למען נזכה לאור הגנוז מדי שבת בשבתו ומועד כהלכתו.
בספרים אלו נקבצו כמאה מאמרים של זוהר הקדוש עם כותרות בארמית ולשון הקודש, "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם" (משלי פרק ד יח), לכל הבא לגשת אל הקודש פנימה, לחשוב מחשבות, בכל ענייני פסח המובאים בספרי הזוהר הקדוש, ובכתבי האריז"ל, והלומד בזה בין יבין את אשר לפניו, הדרך ילך בה, והמעשה אשר יעשה, לקיים מצוות החג כראוי וכיאות בלי מגרעת, בהשכל ובדעת, ללמוד וללמד לשמור ולקיים ולעשות.
וידוע שקיום מצוות מצה כהלכתה בשלימות, נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית (רוקח), וגם חשיב כאילו קיים כל התרי"ג מצוות (ילקוט מעם לועז). ובזכות לימוד הזוהר הקדוש על עניני החג, נזכה שְׁׁיִתְקַיֵּם דִּבְרֵי הָרַשְׁבִּ"י עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּדָא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן. – וְיִתְקַבְּצוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאַחְדוּת וּבְשִׂמְחָה וְאָחֲזוּ בָּאִילָן הַחַיִּים לִלְמוֹד הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ "בְּסִפְרָא דָּא יִפְקוּן מִן גָלוּתָא בְּרַחֲמֵי", וְכַאֲשֶׁר יִלְמְדוּ וְיַעַסְקוּ כֻּלָּם בְּתוֹרַת הַסּוֹד תֵּכֶף תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה בְּכֹחַ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה[1]. וּבַזֹּהַר רַעֲיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשֹׂא (דַּף קכד, ב) אָמְרוּ: דְּבְגִינֵיה "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ", וּבִזְכוּתֵיה יִתְקַיֵּם "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר". ונזכה לשנה הבאה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בבית קדשינו ותפארתינו במהרה בימינו אמן
יצא לאור
על ידי מפעל הזוהר העולמי
בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין רבי שלום יהודה גראס שליט"א
חודש ניסן שנת תשע"ב
הקדמה
יִ'שְׂמְחוּ הַ'שָּׁמַיִם (זְעֵיר אַנְפִּין) וְ'תָגֵל הָ'אָרֶץ (מַלְכוּת) בהגלות נגלות מאמרי הזוהר הקדוש על חג הפסח, סוד המצות, סוד הסדר, וסוד סיפור יציאת מצרים, ועוד…………. מתורגם ללשון הקודש, וקצת ביאורים שכתבנו בס"ד.
ויהי רצון שבזכות לימוד הזוהר הקדוש וסודות התורה, נזכה עוד בימי הפסח הזה, כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת בגאולה השלימה, כי כל קירוב הגאולה תלוי אך ורק בלימוד הזוהר הקדוש וסודותיה, ובפרט בזמנים אלו שזכינו לפרסם את הזוהר הקדוש למאות אלפי ישראל שהוגים ולומדים מידי יום ביומו, ומצוה על כל אחד ואחד להפיץ ולגלות הסודות, כי זה לעומת זה עשה האלוקים, ובפרט כעת שזכינו לסדר כל הזוהר הקדוש לשבעים חלקים, וכך זכינו להגיע לקרוב לשבעים אלף איש להכניע ולבטל את כל השבעים ראשי האומות כמו שכתב בזוה"ק (בשלח נח:), ועל ידי לימוד הזהר הקדוש נזכה לבטל 70 אומות העולם שבמלחמת גוג ומגוג (זוהר) להכריתם ולבערם מן העולם, ונזכה שְׁעַל יְצִיאַת הַקּוּנְטְרֵס הַלָּז בְּעֶזְרַת ה' וּבְּסִיַיעתּוֹ, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה תִּקּוּן יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
ובזכות החג הקדוש של פסח שהוא זמן הגאולה נזכה לקירוב הגאולה השלמה בב"א
וַאֲשֶׁר עַל כֵּן לִקַּטְנוּ מהזוהר הקדוש קְטָעִים שֶׁמֵּבִיא שָׁם אֶת כָּל סֵדֶר הַזֹּהַר למצוות חג הפסח.
וְאַתָּה בֶּן אָדָם חֲגוֹר חַרְבֶּךָ עַל יֶרֶךְ גִּבּוֹר וְתֶאֶזוֹר חַיִל לִלְמֹד בחג הפסח אֶת סֵפֶר זֹּהַר הפסח וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיוּ תִּקּוּנֵי הַמַּלְכוּת בִּשְׁלֵמוּת.
וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגַם וּלְטַהַרֵנוּ וּלְקַדְשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה וְתֵטִיב לָנוּ הַחֲתִימָה וְנִזְכֶּה בְּהַאי שַׁתָּא לְבִיאַת מְשִׁיחֵנוּ וּלְבִנְיָן מִקְדָשֵׁינוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ.
כה דברי המצפה להרמת קרן תורה לשמה שהוא רק על ידי לימוד תורת הסוד, ולביאת גואל צדק בב"א.
הוֹצֵאתִי לְאוֹר בְּחֶמְלַת ה' עָלַי ניסן תשע"ב
הק' שָׁלוֹם יוּדָא גְּרָאס
אבדק"ק האלמין בית שמש
יצא לאור על ידי
מִפְעָל הַזֹּהַר הָעוֹלָמִי בית שמש
מבוא
אוֹדֶה ה' מְאֹד בְּפִי, בְּתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ, בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה שֶׁל אלפי סיומי הַזֹּהַר של 70 כרכים בכל העולם כולו בָּרוּךְ ה', אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְתָאֵר אֶת הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה בַּשָּׁמַיִם כְּשֶׁהַפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה מַלְאָכִים וּשְׂרָפִים מִתְאַסְּפִים וּבָאִים וּמְקַלְּסִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאוֹמְרִים לְפָנָיו שְׁבָחוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּשַׁבְּחִים לְבוֹרְאָם בַּאֲמִירַת הַזֹּהַר וּבְסִיּוּמוֹ, כְּפִי שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּפָרָשָׁה שֶׁל פרשת החודש שקראנו השבת הזה, בְּפָּרָשַׁת בֹּא וְזֶה תַּרְגּוּמוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:
(פָּרָשַׁת בא פֶּרֶק יב, כו – כז) "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת[2] לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח[3] עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ. וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ.
וּבְרַעַיָא מְהֵימְנָא, (פָּרָשַׁת בֹּא מ'(: מִצְוָה[4] אַחַר זוֹ לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהִיא חוֹבָה עַל בֶּן אָדָם לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח זֶה לְעוֹלָמִים. כָּךְ בֵּאַרְנוּ, כָּל אָדָם שֶׁמְּדַבֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם וּבְאוֹתוֹ סִפּוּר שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָה, עָתִיד הוּא לִשְׂמֹחַ בַּשְּׁכִינָה בָּעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא שִׂמְחַת הַכֹּל, שֶׁהֲרֵי הוּא אָדָם שֶׁשָּׂמֵחַ בַּאֲדוֹנוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בְּאוֹתוֹ סִפּוּר.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כִּנֵּס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת כָּל הַפַּמַּלְיָא שֶׁלּוֹ, וְאָמַר לָהֶם: לְכוּ שִׁמְּעוּ אֶת סִפּוּר הַשֶּׁבַח שֶׁלִּי שֶׁמְּדַבְּרִים הַבָּנִים שֶׁלִּי וּשְׂמֵחִים בִּגְאֻלָּתִי. אָז כֻּלָּם מִתְכַּנְּסִים, וּבָאִים וּמִתְחַבְּרִים עִם יִשְׂרָאֵל, וְשׁוֹמְעִים סִפּוּר הַשֶּׁבַח שֶׁשְּׂמֵחִים בְּחֶדְוַת גְּאֻלַּת אֲדוֹנָם. אָז בָּאִים וּמוֹדִים לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עַל כָּל אוֹתָם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, וּמוֹדִים לוֹ עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּאָרֶץ שֶׁשְּׂמֵחִים בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה שֶׁל אֲדוֹנָם.
אָז מִתְוַסֵּף לוֹ כֹּחַ וּגְבוּרָה לְמַעְלָה, וְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ סִפּוּר נוֹתְנִים כֹּחַ לְרִבּוֹנָם, כְּמוֹ מֶלֶךְ שֶׁמּוֹסִיף כֹּחַ וּגְבוּרָה כְּשֶׁמְּשַׁבְּחִים גְּבוּרָתוֹ וּמוֹדִים לוֹ, וְכֻלָּם פּוֹחֲדִים מִפָּנָיו, וּמִתְעַלֶּה כְּבוֹדוֹ עַל כֻּלָּם. לָכֵן יֵשׁ לְשַׁבֵּחַ וּלְדַבֵּר בְּסִפּוּר זֶה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. חוֹבָה עַל בֶּן אָדָם לְדַבֵּר תָּמִיד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפַרְסֵם אֶת הַנֵּס בְּכָל אוֹתָם נִסִּים שֶׁעָשָׂה.
וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה זֶה חוֹבָה?, וַהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל, כָּל מַה שֶׁהָיָה וְשֶׁיִּהְיֶה לְאַחַר מִכֵּן?, מַדּוּעַ פִּרְסוּם זֶה לְפָנָיו, עַל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, וְהוּא יוֹדֵעַ? אֶלָּא וַדַּאי צָרִיךְ אָדָם לְפַרְסֵם אֶת הַנֵּס וּלְדַבֵּר לְפָנָיו בְּכָל מַה שֶׁהוּא עָשָׂה, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתָם דְּבָרִים עוֹלִים, וְכָל הַפַּמַּלְיָא שֶׁל מַעְלָה מִתְכַּנֶּסֶת, וְרוֹאִים אוֹתָם וּמוֹדִים כֻּלָּם לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וּמִתְעַלֶּה כְּבוֹדוֹ עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
וּלְפִי שֶׁרָאִינוּ שֶׁצְּרִיכִים לְפַרְסֵם הַנֵּס, עַל כֵּן אָנוּ מְפַרְסְמִים הַנֵּס, שֶׁבָּרוּךְ ה' בְּדוֹרֵנוּ בָּאֶלֶף הַשִׁישִׁי שֶׁמְּסַיְּמִים בְּיַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל 70 אֶלֶף אִישׁ שֶׁלְּכָל אֶחָד יִהְיֶה הַשָּׂכָר כְּאִילוּ סִיֵּם 70 מִלְיוֹן פָּעַם אֶת כָּל הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ, כְּפִי שֶּׁבֵּאַרְנוּ כְּבָר בַּאֲרִיכוּת בְּאוֹר הַזוֹהַר גִּלָּיוֹן 35. וּכְבָר אָמַר הָרָהַ"קָ מֹהַר"י מְרוּזִין זְיָ"ע שֶׁבְּדוֹר עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא יִהְיֶה קָשֶׁה לְהַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ לְטַפֵּס עַל קִיר חָלָק וְאָמַר עַל כָּךְ שֶׁכְּמוֹ בְּמִבְחָן שֶׁל אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, גַּם הַפַּעַם תֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם, אַךְ הַפַּעַם תֵּרֵד לְצִדָּם שֶׁל נְבִיאֵי הַבַּעַל, וְרַק מִעוּט יַחֲזִיקוּ בֶּאֱמוּנָה… וְכֵן לְהַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָה יִהְיֶה קָשָׁה כְּמוֹ לְטַפֵּס עַל קִיר חָלָק … (ועיין זוהר שמות ז דברי רבי שמעון בר יוחאי על זה).
וְאִם יֵשׁ בְּדוֹרֵנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים שֶׁסִּיְּמוּ זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּאֹפֶן כָזֶה גָּדוֹל, וַדַּאי שֶׁהוּא נֵס, בִּזְכוּת הַבְטָחָתוֹ שֶׁל רַשְׁבִּ"י עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁאֲפִילוּ יְלָדִים קְטַנִּים יִלְמְדוּ אֶת הַזוֹהַר לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וּצְרִיכִים לְפַרְסְמוֹ עוֹד וְעוֹד, שֶׁרַשְׁבִּ"י הֵכִין רְפוּאָה לַמַּכָּה, וְהֵכִין לָנוּ אֶת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וְלִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם, וְהָעִקָּר לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה גַּם לִרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר, כַּיָּדוּעַ.
וְעַל כֵּן נְשַׁבֵּח לַאֲדוֹן הַכֹּל וּנְפַרְסֵם בְּרַבִּים כְּבוֹדוֹ שֶׁזָּכִינוּ בָּרוּךְ ה' בְּאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לְמֵאוֹת שִׁיעוּרִים הַנִּלְמָדִים בְּזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לַעֲשָׂרוֹת אֲלָפִים הַלּוֹמְדִים וּבִפְרָט בְּעִיר טוֹרוֹנְטוֹ, וּמְסַיְּמִים זוֹהַר הַקָּדוֹשׁ לִרְבָבוֹת הַמִּשְׁתּוֹקְקִים לַחֲסוֹת בְּצֵל רַשְׁבִּ"י וְלִלְמוֹד תּוֹרָתוֹ, וּכְבָר הוּפַץ הַקּוּנְטְרֶס "עֶרְכָּה שֶׁל שָׁעָה" כ- 300,000 עוֹתְקִים וְסִפְרֵי כּוֹחַ הַזוֹהַר מֵאָה אֶלֶף עוֹתְקִים, פָּתַח אֵלִיָּהוּ הַמְּבֹאָר וּסְגֻלּוֹתָיו 65,000 וְהַלּוֹמְדִים מּוֹסִיפִים וְהוֹלְכִים בְּכָל יוֹם, עַד כִּי יֵשׁ מֵאוֹת אֲלָפִים הַלּוֹמְדִים זוֹהַר בִּפְרָט בְּשַׁבָּת קוֹדֶשׁ, וְכַמָּה סִפּוּרִים עַל אֲנָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה גְּמוּרִים בִּזְכוּת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכֹחוֹ שֶׁל רַשְׁבִּ"י, וְאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים הַנִּמְשָׁכִים דֶּרֶךְ הַלִמּוּד הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וּמִתְעַלִּים עוֹד וְעוֹד לְדַרְגּוֹת גְּבוֹהוֹת וְנַעֲלוֹת, טוֹעֲמִים וְרוֹאִים כִּי טוֹב, וַיֹּאכַל מֵעֵץ הַחַיִּים וְחַי לְעוֹלָם וּמִתְעַנְּגִים עַל לִמּוּדָם וּמִתְקָרְבִים אֶל ה', וְרַבִּים הֵם הַטֶּלֶפוֹנִים הַחוֹזְרִים וּמְסַפְּרִים עַל גֹּדֶל הָעָצְמָה וְרִבּוּי נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת אֲשֶׁר רוֹאִים עַיִן בְּעַיִן בִּזְכוּת הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ.
וִיהִי רָצוֹן שֶׁנִּזְכֶּה בְּחוֹדֶשׁ הַזֶּה, בּוֹ הִתְחִילָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם, וְכִימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ יָחַד לַגְאֻלָּה הַשְׁלֵימָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.
בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: יִמְלוֹךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
[1]) בספר אור תורה – ליקוטים: עוד מבואר בכמה מקומות בדבריהם, שעיקר ביאת משיח הוא בזכות התורה, כמו שאמרו בפרק קמא דבבא בתרא (ח, א) מאי דכתיב, "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים" (הושע ח, י), ותניא כל פסוק הזה בלשון ארמי נאמר, אי תנו, "עתה כלהו אקבצם", ואם מעט מהם, "יחלו ממשא מלך ושרים". ואמרו שם מאי דכתיב, "אף חובב עמים כל קדושיו בידיך" (דברים לג, ג), אפלו בשעה שאתה מחבב עמים, כל קדושים שלהם בידיך הם כו', וכמו שאמרו כל הנותן עליו על תורה, מעבירים ממנו על מלכות כו' (אבות פרק יג משנה ה), כי בזמן שקולו של יעקב כו', אין הידים ידי עשו כו' (בראשית רבא פרשה סה, טז), ובפרק חלק (צח ב) שאלו תלמידיו את רבי אלעזר, מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים כו', עכ"ל. וכל המזכה את הרבים בלימוד הזוהר הקדוש נקרא עוסק בתורה ובגמילות חסדים באופן הכי נעלה ומקיים ומציל את כל העולם כולו, ומתקשר לנשמת הרשב"י זי"ע, וכמו שכתב הגאון הקדוש צדיק ויסוד עולם אור טמיר ונעלם, קדש הקדשים המלוב"ן, מרא דרזין, מרן רבינו יעקב אבוחצירא זצוק"ל זיע"א, בספרו דורש טוב (עמוד ע"ב) וזה לשונו: גדולה זכות רבי שמעון בר יוחאי בעולם העליון יותר מכל הצדיקים, עכ"ל. וכמו שאמרו חז"ל, (סוכה דף מ"ה ע"ב). ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחאי ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף הן אני ובני מהן אם מאה הם אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני הן.
[2]) פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י (שְׁמוֹת פֶּרֶק יג פָּסוּק ה): אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת – (פְּסָחִים צו) שֶׁל פֶּסַח וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר לְמַעְלָה "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" וגו' וְלָמָּה חָזַר וּשְׁנָאָהּ בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ. בְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה נֶאֱמַר (שְׁמוֹת יב) "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" בְּבֶן רָשָׁע הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל וְכַאן וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בְּבֶן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל וְהַכָּתוּב מְלַמֶּדְךָ שֶׁתִּפְתַּח לוֹ אַתָּה בְּדִבְרֵי אַגָּדָה הַמּוֹשְׁכִין אֶת הַלֵּב, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
[3]) סֵפֶר הַזֹּהַר הוּא כְּתֵבַת נֹחַ שֶׁנִּתְכַּנְּסוּ בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא: וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. אִלֵּין אִינוּן דְּקָא מִשְׁתַּדְּלִין בְּזֹהַר דָּא, דְּאִקְרֵי סֵפֶר הַזֹּהַר, דְּאִיהוּ כְּתֵבַת נֹחַ, דְּמִתְכַּנְּשִׁין בָּהּ שְׁנַיִם מֵעִיר, וְשֶׁבַע מִמַּלְכוּתָא. וּלְזִמְנִין אֶחָד מֵעִיר, וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה. דִּבְהוֹן יִתְקַיֵּם (שְׁמוֹת א) "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ". וְדָא אוֹרָה דְּסִפְרָא דָּא. (זֹהַר חֵלֶק ג' דַּף קנ"ג: בְּרַעֲיָא מְהֵימְנָא). הרמח"ל [רַ'בֵּנוּ מ'שֶׁה חַ'יִּים ל'וּצָאטוֹ הַקָּדוֹשׁ] מְגַלֶּה, בְּסֵפֶר הַזֹּהַר נֵצֵא מֵהַגָּלוּת בְּרַחֲמִים
יָדוּעַ מַה שֶׁנִּכְתַּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת סֵפֶר הַזֹּהַר אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָצֵאת מֵהַגָּלוּת בְּרַחֲמִים, דְּהַיְנוּ לְלֹא יִסּוּרֵי חֶבְלֵי מָשִׁיחַ. הָרמח"ל בְּסִפְרוֹ "אַדִּיר בַּמָּרוֹם" מַסְבִּיר אֶת פְּנִימִיּוֹת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שֶׁל כֹּחַ הַזֹּהַר. הָעוֹלֶה מִדְּבָרָיו: כְּדַאי מְאֹד דַּוְקָא עַכְשָׁו לִדְבֹּק בִּקְרִיאַת סֵפֶר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (כַּיָּדוּעַ, אָמְרוּ הַמְקֻבָּלִים שֶׁסֵּפֶר הַזֹּהַר פּוֹעֵל גַּם אִם לֹא מְבִינִים אֶת הַמִּלִּים שֶׁקּוֹרְאִים).
לְהַלָּן חֵלֶק מֵהַדְּבָרִים שֶׁמֵּבִיא הָרמח"ל: "תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָא עַד אֵימָת נֵתִיב בְּקַיְימָא דְּחַד סַמְכָא" (בַּפְּתִיחָה לְאִדְּרָא).
הַגְּאֻלָּה מוּכָנָה, וְהַיְשׁוּעָה תָּלוּי בְּיָדֵינוּ
מִן הַתִּקּוּנִים הַגְּדוֹלִים שֶׁנִּתְקְנוּ בָּעוֹלָם הָיָה סֵפֶר הַזֹּהַר, כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר שְׁבָחָיו בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת מִמֶּנּוּ עַצְמוֹ, כִּי הוּא לִגְאֻלָּה הוּכַן, וּלְהַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל. וְיִתְבָּאֵר בּוֹ דָּבָר זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא, וּבַתִּקּוּנִים כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, וְגַם בְּפָרָשַׁת נָשׂא (קכד:): "וּבְגִין דַּעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְמִטְעָם מֵאִילָנָא דְּחַיֵּי דְּאִיהוּ הַאי סֵפֶר הַזֹּהַר, יִפְּקוּן בֵּיהּ מִן גָּלוּתָא בְּרַחֲמֵי" (וּבִגְלַל שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִטְעֹם מֵעֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא סֵפֶר הַזֹּהַר הַזֶּה, יֵצְאוּ בִּזְכוּתוֹ מֵהַגָּלוּת בְּרַחֲמִים).
וְהָעִנְיָן הַזֶּה תָּלוּי בְּעִקָּרִים גְּדוֹלִים מֵעִקְּרֵי הַחָכְמָה, וּמֻשְׁרָשׁ בְּעָמְקֵי הַהַנְהָגָה, אֲשֶׁר הֵכִין וּפָעַל הָאָדוֹן הַיָּחִיד עַל עַמּוֹ וְעַל נַחֲלָתוֹ, לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יַגִּיעוּ בּוֹ אֶל רַב טוּב הַמְכֻוָּן בְּרֵאשִׁית הַמַּחְשָׁבָה. וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע כַּמָּה חָסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָם, וּמַה תִּקּוּנִים צְרִיכִים הֵם לָהֶם לְהַחֲזִירָם לְקַדְמוּתָם. וּבַחֲשֹׁב הַמְשׁוֹרֵר (דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם) עַל הָעִנְיָן הַזֶּה, וְהֵבִין הַחֶסְרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה, הָיָה מִתְאוֹנֵן וְאוֹמֵר: "אוֹתֹתֵינוּ לֹא רָאִינוּ, אֵין עוֹד נָבִיא" וְכוּ’ (תְּהִלִּים עד, ט). כִּי בֶּאֱמֶת חָכְמָה רַבָּה וְיַקִּירָא אָבְדָה מִיִּשְׂרָאֵל, וַחֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ "מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שָׁרוּ חַכְמַיָּא לְמֶהֱוֵי כְּסִפְרַיָּא" כו' (סוֹטָה מט.). וְהָיָה הַמְשׁוֹרֵר מִתְפַּלֵּל עַל זֹאת וְאוֹמֵר: "עַד מָתַי אֱלֹהִים יְחָרֶף צָר" כו' (שָׁם עד, י). וּבִפְסוּקִים אֵלֶּה נִכְלָלִים סוֹדוֹת גְּדוֹלִים מְאֹד בָּעִנְיָן הַזֶּה, שְׁמַע וְהָבֵן ………..
בְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, וְכֻלָּנוּ נִבְרַח לַתֵּבָה הַזֹּאת וְנִנָּצֵל
וְנִמְצָא שֶׁבְּרִיחַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי עָשְׂתָה עִנְיַן הַתֵּבָה, שֶׁבְּסוֹדָהּ נַעֲשָׂה הַזֹּהַר, אֲשֶׁר בּוֹ נִכְלְלוּ כָּל הַשִּׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמָתִין, כַּמֻּזְכָּר בַּתִּקּוּנִים, וְאָז נֶחְשָׁב זֶה לִבְרִיחָה כְּלָלִית לְכָל יִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁבְּסוֹף הַיָּמִים לֹא יִצְטָרֵךְ אֶלָּא יְצִיאָה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָהוּ נב, יב): "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל"…
כָּל מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בּוֹרֵחַ מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ
וְהָאֱמֶת, כִּי סֵפֶר הַזֹּהַר נִשְׁאַר אַחֲרָיו (אַחֲרֵי רשׁבּ"י) לִבְרָכָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּתְדַּבֵּק בּוֹ נִקְרָא שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, עַד שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לוֹ (בְּאַחֲרִית הַיָּמִים) אֶלָּא יְצִיאָה, וְאוֹדִיעֲךָ מַה תּוֹעֶלֶת נִמְצָא בְּזֶה, וְהָאֱמֶת כִּי תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל הוּא, כִּי הוּא הַצָּלָה מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ.
סוֹד הָעִנְיָן "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן וּמַחֲזִירָם לְמוּטָב".
וְהָעִנְיָן: כִּי חֶבְלֵי מָשִׁיחַ לֹא הָיוּ צְרִיכִים, אֶלָּא כְּמוֹ חִבּוּט הַקֶּבֶר הַצָּרִיךְ לְהַפְרִיד מִן הָאָדָם הַזֻּהֲמָא שֶׁנִּדְבַּק בּוֹ, כְּמוֹ כֵּן הָיוּ צְרִיכִים הַחֲבָלִים (חֶבְלֵי מָשִׁיחַ) כְּדֵי לְהַפְרִיד מִיִּשְׂרָאֵל [אֶת] זֻהֲמַת הַגָּלוּת, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִבְרֹחַ כַּנִּזְכָּר לְמַעֲלָה, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לָצֵאת. וְזֶה סוֹד [מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה] "הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן וּמַחְזִירָם לְמוּטָב" (סַנְהֶדְרִין צז:), כִּי זֶהוּ כְּלַל גָּדוֹל: בְּעוֹד שֶׁהָאָדָם תּוֹךְ תִּגְבֹּרֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא אֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן הַתִּקּוּן הַצָּרִיךְ. וְצָרִיךְ שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא תִּשָּׁאֵר כְּפוּתָה וּקְשׁוּרָה תַּחַת יִשְׂרָאֵל כַּנִּזְכָּר לְמַעֲלָה. וְלָכֵן צָרִיךְ לָהֶם שְׁתֵּי הַפְּעֻלּוֹת:
לְצֵאת מִן הַקְּלִפּוֹת הָהֵם בְּדֶרֶךְ בְּרִיחָה, כִּי בְּדֶרֶךְ יְצִיאָה אִי אֶפְשָׁר בָּרִאשׁוֹנָה. – וְאַחַר כָּךְ שֶׁיֵּצְאוּ מַמָּשׁ מִן הַקְּלִפּוֹת בְּיָד רָמָה, שֶׁהַקְּלִפּוֹת תִּשָּׁאַרְנָה כְּפוּתוֹת תַּחְתָּם.
אַךְ כֵּיוָן שֶׁנִּדְבַּק הַרְבֵּה בָּהֶם הַזֻּהֲמָא, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם לִבְרֹחַ אֶלָּא עַל יְדֵי הַחֲבָלִים (חֶבְלֵי מָשִׁיחַ), שֶׁאָז הָיוּ חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה שֶׁהִיא "אִימָא" עִיר מִקְלָט, וְזֹאת הִיא הַבְּרִיחָה.
וְאוֹדִיעֲךָ בְּזֶה סוֹד גָּדוֹל מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב: "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְכוּ' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ" וְכוּ' (דְּבָרִים ד, ל), דַּע, כִּי הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא לִגְזֹר חַס וְשָׁלוֹם גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, נִמְשַׁךְ לְפִי עֲלִיָּתָהּ לְהִתְאַחֵז וְלִינֹק בְּמַדְרֵגוֹת, כִּי כְּפִי עֲלוֹתָהּ כָּךְ מִתְגַּבֶּרֶת. וְהִנֵּה הִיא עוֹלָה וּמִתְגַּבֶּרֶת בִּסְפִירוֹת זוּ"ן, וְאָז נִדְחָקִים יִשְׂרָאֵל דֹּחַק אַחַר דֹּחַק. עַד שֶׁהִיא מַגַּעַת לְ"אִימָא", וְהִיא חוֹשֶׁבֶת לְהִתְדַּבֵּק שָׁם גַּם כֵּן, בְּסוֹד, "אִימָא דִּינִין מִתְעָרִין מִינָהּ" (זֹהַר חֵלֶק ג' סה.), אַךְ בֶּאֱמֶת אֵינָהּ יְכוֹלָה, כִּי אִימָא הִיא חֵרוּת. וְאָז אַדְּרַבָּה, יִשְׂרָאֵל מִתְדַּבְּקִין בָּהּ וּבוֹרְחִין בְּסוֹד הַתְּשׁוּבָה. – לָכֵן הָיָה צָרִיךְ הַמֶּלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת, שֶׁהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר מִסְּפִירָה לִסְפִירָה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְאִימָא וְשָׁם נִשְׁבָּר כֹּחוֹ, כִּי אַדְּרַבָּה מִתְעוֹרֶרֶת הַתְּשׁוּבָה לְיִשְׂרָאֵל. וְהוּא סוֹד "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן" (מִשְׁלֵי טז, יח), וְעַל כֵּן גַּם בְּרִיחַת משֶׁה וְרַשְׁבִּ"י הָיוּ עַל יְדֵי הַגְּזֵרָה, וְכֵיוָן שֶׁבִּבְרִיחָה זֹאת נַעֲשָׂה סֵפֶר הַזֹּהַר, הִנֵּה כְּבָר עִנְיַן הַתֵּבָה קַיָּם וְעוֹמֵד לְכָל מִי שֶׁיִּזְדַּמֵּן אֵלָיו, דְּהַיְנוּ: הַנִּדְבָּק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר כְּבָר מַגִּיעַ לְ"אִימָא" וְיָצָא מִן הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹ חֶבְלֵי מָשִׁיחַ, כַּמֻּזְכָּר בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשׂא, בָּעִנְיָן שֶׁהֵבֵאתִי לְמַעְלָה בִּתְחִלָּה.
וְהִנֵּה, עִם כָּל זֶה, לֹא נִתְגַּלָּה הַזֹּהַר אֶלָּא בִּזְמַן הַרְבֵּה אַחֲרֵי הֵעָשׂוֹתוֹ, כִּי הֲלֹא הַפְּעֻלָּה הַזֹּאת אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִמָּצֵא אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ, פֵּרוּשׁ: שֶׁיִּבְרְחוּ יִשְׂרָאֵל בְּסוֹד הַזֹּהַר הַזֶּה, כִּי פְּעֻלָּתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּסוֹף יוֹמַיָּא בְּדָרָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא [בְּסוֹף הַיָּמִים, בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ].
וְהִנֵּה, בְּיָמֵינוּ אָנוּ, זָכִינוּ שֶׁסֵּפֶר הַזֹּהַר נָגִישׁ לְכָל אָדָם בְּכָל קַצְווֹת תֵּבֵל, בְּקַלּוּת וּבְפְּרוּטוֹת מַמָּשׁ, בִּפְרָט בִּזְכוּת מְזַכֵּי הָרַבִּים שֶׁל מִפְעַל הַזֹּהַר הָעוֹלָמִי, וְנִרְאֶה שֶׁזּוֹ כַּוָּנַת הַדְּבָרִים שֶׁפְּעֻלַּת סֵפֶר הַזֹּהַר (שֶׁאָמְנָם נִתְגַּלָּה בִּתְקוּפָה מְאֻחֶרֶת יַחֲסִית לִתְקוּפַת רַשְׁבִּ"י) צְרִיכָה לְהִמָּצֵא לִכְלַל יִשְׂרָאֵל בְּסוֹף הַיָּמִים, בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כְּלוֹמַר בְּדוֹרֵנוּ אָנוּ, לָכֵן נִרְאֶה שֶׁהַנְּגִישׁוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל סֵפֶר הַזֹּהַר בְּיָמֵינוּ אֵינָהּ מִקְרִית כְּלָל וְעִקָּר. – וּכְבָר קָרְאוּ כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אֶת הַצִּבּוּר לִלְמוֹד בְּסֵפֶר הַזֹּהַר בִּתְקוּפָה זוֹ. וְשָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם גְּדוֹלִים, שֶׁנָּכוֹן שֶׁאָדָם יַקְצִיב לְעַצְמוֹ אֲפִלּוּ קְרִיאָה שֶׁל דָּבָר מוּעָט בְּסֵפֶר הַזֹּהַר מִדֵּי יוֹם, וּבְכָךְ יוּכַל בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לִדָּבֵק בְּסֵפֶר הַזֹּהַר. וְהָאֱמֶת, שֶׁמֵּעֵבֶר לַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה בְּעִנְיַן כֹּחוֹ שֶׁל סֵפֶר הַזֹּהַר לְבַטֵּל אֶת חֶבְלֵי מָשִׁיחַ עֲבוּר הָאָדָם הַדָּבֵק בּוֹ, הֲרֵי יָדוּעַ שֶׁסֵּפֶר הַזֹּהַר מְמָרֵק אֶת נִשְׁמַת הָאָדָם מִכָּל דָּבָר רַע, וְהַקְּרִיאָה בּוֹ הִיא סְגֻלָּה לְכָל הַיְשׁוּעוֹת וְהַהַצְלָחוֹת.
[4]) וּבְרַעַיָא מְהֵימְנָא: פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא, לְסַפֵּר בִּשְׁבָחָא דִּיצִיאַת מִצְרַיִם, דְּאִיהוּ חִיּוּבָא עַל בַּר נַשׁ, לְאִשְׁתָּעֵי בְּהַאי שְׁבָחָא לְעָלְמִין. הָכִי אוֹקִימְנָא, כָּל בַּר נַשׁ דְּאִשְׁתָּעֵי בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וּבְהַהוּא סִפּוּר חַדֵּי בְּחֶדְוָה, זַמִּין אִיהוּ לְמֶחֱדֵי בִּשְׁכִינְתָּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי דְּהוּא חֵדוּ מִכֹּלָּא, דְּהַאי אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּחַדֵּי בְּמָרֵיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַדֵּי בְּהַהוּא סִפּוּר. – בֵּיהּ שַׁעֲתָא, כָּנִישׁ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכָל פַּמַלְיָא דִּילֵיהּ, וְאָמַר לוֹן, זִילוּ וּשְׁמָעוּ סִפּוּרָא דִּשְׁבָחָא דִּילִי, דְּקָא מִשְׁתָּעוּ בָּנַי, וְחַדָּאן בְּפוּרְקָנִי. כְּדֵין כֻּלְּהוּ מִתְכַּנְּשִׁין, וְאַתְיָין וּמִתְחַבְּרִין בַּהֲדַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וּשְׁמָעוּ סִפּוּרָא דִּשְׁבָחָא, דְּקָא חַדָּאן בְּחֶדְוָא דְּפוּרְקָנָא דְּמָרֵיהוֹן, כְּדֵין אַתְיָין וְאוֹדָן לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַל כָּל אִינּוּן נִסִּין וּגְבוּרָן וְאוֹדָאן לֵיהּ עַל עַמָּא קַדִּישָׁא דְּאִית לֵיהּ בְּאַרְעָא, דְּחַדָּאן בְּחֶדְוָה דְּפוּרְקָנָא דְּמָארֵיהוֹן. – כְּדֵין אִתּוֹסָף לֵיהּ חֵילָא וּגְבוּרְתָּא לְעֵילָּא, וְיִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא סִפּוּרָא יַהֲבֵי חֵילָא לְמָארֵיהוֹן, כְּמַלְכָּא, דְּאִתּוֹסָף חֵילָא וּגְבוּרְתָּא, כַּד מְשַׁבְּחִין גְּבוּרְתֵּיהּ, וְאוֹדָן לֵיהּ, וְכֻלְּהוּ דַחֲלִין מִקָמֵיהּ, וְאִסְתַּלָּק יְקָרֵיהּ עַל כֻּלְּהוּ. וּבְגִין כָּךְ, אִית לְשַׁבְּחָא וּלְאִשְׁתָּעֵי בְּסִפּוּר דָּא (דף מ"א ע"א) כְּמָה דְּאִתְּמַר. כְּגַוְונָא דָּא, חוֹבָה אִיהוּ עַל בַּר נַשׁ, לְאִשְׁתָּעֵי תָּדִיר קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְפַרְסוּמֵי נִיסָא בְּכָל אִינּוּן נִיסִּין דְּעָבַד. – וְאִי תֵּימָא, אֲמַאי אִיהוּ חוֹבָתָא, וְהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָדַע כֹּלָּא, כָּל מַה דְהֲוָה, וְיֶהֱוֵי לְבָתָר דְּנָא, אֲמַאי פִּרְסוּמָא דָּא קָמֵיהּ, עַל מַה דְאִיהוּ עָבַד, וְאִיהוּ יָדַע. אֶלָּא וַדָּאי אִצְטְרִיךְ בַּר נַשׁ לְפִרְסוּמֵי נִיסָא, וּלְאִשְׁתָּעֵי קָמֵיהּ בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבַד, בְּגִין דְּאִינּוּן מִלִּין סַלְּקִין, וְכָל פַּמַּלְיָא דִּלְעֵילָּא מִתְכַּנְּשִׁין, וְחָמָאן לוֹן, וְאוֹדָאן כֻּלְּהוּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאִסְתַּלָּק יְקָרֵיהּ עָלַיְיהוּ עֵילָּא וְתַתָּא.
