זוהר תורה- פרשת צו

 פרשת צו זוהר חלק ג' פרשת צו דף כו ע"א

קרבן עולה גורם יחוד למעלה

"צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה", אמר רבי שמעון, כתיב: "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'" (תהלים לו, ז), [1] בוא וראה, זו העולה, רמז על עליית והתקשרות מדת המלכות למעלה, ועל התדבקות שלה בתוך עולם הבינה, להיות הכל אחד, בקשר אחד בשמחה.

להורדה זוהר פרשת צו: זוהר- פרשת צו

היחודים הנעשים על ידי הכהנים בעבודתם וכו'

ולבעבור שהיא עולה למעלה למעלה, כתיב: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה", "זֹאת תּוֹרַת", זה סוד מדרגת זכר ומדרגת נקבה ביחד, [2] תורה שבכתב ותורה שבעל פה, "הָעֹלָה", שהיא עולה תוך עולם הבינה להתקשר בתוכו שהוא נקרא קדש הקדשים בודאי, ועולה גם כן קודש הקדשים היא, ולפיכך סדר שחיטתה הוא לצד צפון, שהוא צד בחינת שמאל, [3] שזו התורה שבעל פה אינה עולה באהבה אלא כאשר נתעורר צד של צפון, שכתוב: "שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי" (שיר השירים ב, ו), ואז היא עולה באהבה, ונתעטרת בבחינת הימין, ומתחברת במדרגה האמצעית, [4] והארה באה על הכל מן סוד קדש הקדשים, וזה נעשה מתוך סוד האדם, [5] במחשבת הכהן בשירת הלוים ובתפלת ישראל.

שלושה רוחות קשורים כאחד יחד

והרי ביארנו, שהעולה קדש הקדשים בסוד של רוח העליון, לפי ששלשה רוחות קשורים יחד, [6] רוח התחתון שנקרא רוח הקודש, רוח הפנימי שבמדרגה האמצעית שנקרא רוח חכמה ובינה, וכן נקרא גם רוח התחתון, [7] אבל זה הממוצע נקרא רוח היוצא מתוך השופר, כלול באש ובמים, [8] רוח העליון שהוא טמיר ונעלם, שבו מתקיימים כל הרוחות הקדושים, וכל הפנים המאירים, [9] ולפיכך חוזרת העולה להיות רוח ממש. [10]

מבשר הבהמה ניזונים הניצוצין שבקליפת נוגה

ואחר כך מסוד הבהמה מסתפקים וניזונים, להתקשרות רוח אחר שהוא בתוך הטומאה, מאותן החלבים והשמנונית כמו שנתבאר, [11] ולפיכך העולה קודש קדשים.

קדשים קלים עשויין לבטל את אחיזת החיצונים מהמלכות

שאר הקרבנות הם לעשות שלום בעולם [12] כולם בשביל להעביר כמה צדדים רעים ובעלי הדין, ולהאירם מתוך הרצון דקדושה להמתיקם, הם נקראים קדשים קלים, לפי שאין גורמים התעטרות ועליית מדת המלכות למעלה מעלה בקודש הקדשים, ולכך הקדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה כמו שביארו, אבל עולה שהיא סוד קודש הקדשים, אין היא כשאר קרבנות, כי כל מעשיה קודש.

למה הבגדים נקראים קדש

בוא וראה, מה כתוב: "וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד", אלה הבגדים הם מיוחדים לקדושה, בד יחידי, מיוחד לקדושה, [13] וכתוב: "בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם", מה הטעם של זה הקודש. [14]

הבגדים הם של פשתן שאין בהם אחיזת החיצונים כמו המלכות על ידי העולה

אלא סוד הדבר כמו שאמרנו, שהעולה קודש קדשים, שעל ידה עולה הכל ומתעטר בקודש הקדשים בקשר אחד, ואחר כך היא מפנה ומעביר רוח הטומאה המטמא הכל, שלא ישלוט ולא יתקרב לתוך המקדש, והוא נדחה מכל צדדי הקדושה, ונשאר הכל קודש בקדושה בלבד.

תיקון הקרבן בב' ענינים אדם ובהמה

ואמר רבי שמעון, הרי אמרו במה שכתוב: "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'" (תהלים לו, ז), שכך נתעלה הסוד של אדם מצד האדם, ובהמה מצד הבהמה, [15] ולפיכך כתוב: "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם", אדם ודאי, שזה הוא קרבנו למעלה לקשור הקשר בסוד האדם, ואחר כך, "מִן הַבְּהֵמָה", והכל הוא בסוד של אדם ובהמה, וזה הוא הסוד שנצרך להקרבן אדם ובהמה כמו שאמרנו.

התדבקות הרצון של הכהנים וכו' עד היכן עולה?

רבי אלעזר שאל לרבי שמעון אביו, ואמר, הרי קשר העולה נקשר בקודש דקדשים, לקבל הארה, והשגת מחשבותם של הכהנים ולוים וישראל למעלה עד כמה היא עולה?

עד אדם קדמון

אמר לו, הרי ביארנו עד אין סוף, [16] שכל קשר ויחוד ושלימות צריך לכוון שיגיעו עד עולם הנסתר ההוא, שאינו מושג ואינו ידוע, [17] שרצון כל הרצונות בו, שהרי ריח ניחח היינו ריח המחשבה, מכל אלו הכונות של התפלה, וכונת השיר של הלוים, וכונת הכהנים, שכולם הם סוד של אדם, וכל הכונות עולות לרצון אחד, וזה נקרא ניחח, רעותא כתרגומו, [18] ואז הכל נקשר ומקבלים הארה יחד כראוי, כמו שנתבאר.

ועבור זה נתנה כח הטומאה הזו ביד הכהן, שכתוב: "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר".

בעבודת הקרבנות שורפים את מחשבת עבודה זרה

כאן יש סוד, שהרי ביארו אין צו אלא עבודה זרה, וכאן ניתן לו הכח לשרוף מחשבה רעה הזו, ולהעבירה מתוך הקדושה, בכח מחשבה זו העולה למעלה, ובכח זה העשן של החלבים הנשרפים, והכל בשביל להעביר הטומאה מן הקדושה, וזו הצו ברשות הכהן עומדת להפרישה מן הקדושה, על ידי הקרבן הזה.

כל זמן שישראל עושים רצון ה' אין הסטרא אחרא שולט עליהם

ואם תשאל, הרי כתוב: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כן הדבר, שהרי גם ברשותם הדבר עומד, שכל זמן שעושים רצון רבונם, לא תוכל לשלוט עליהם.

ברצון ובתפילת ישראל מפרידים בין הטומאה להמלכות

וזה המקרא כולו בא להראות סוד הדבר של הקרבן, להכתיר ולהעלות רוח הקודש למעלה מעלה, ולהפריש רוח הטומאה, להורידה מטה מטה, עליה זו נעשה בכח הכונות והתפלה כמו שאמרנו, והורדה זו נעשה בפעולת ההקרבה, הכל כראוי לו.

וזה המקרא מוכיח על שני הענינים, שכתוב: "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר", "צַו", זו עבודה זרה, רוח הטומאה, "לֵאמֹר", זו האשה הנקראת יראת ה', [19] כתוב כאן "לֵאמֹר", וכתוב שם: "לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ" (ירמיהו ג, א), וזה נתבאר, ולפי זה הכל נרמז בהכתוב.

והכהן עומד לתקן הכל בסוד של אדם ובהמה, אשרי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא.

f   f    f

מידת המלכות עולה למעלה לז"א ולמעלה לאימא

בוא וראה, כתוב: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה", אמר רבי חייא זה המקרא ביארנו אותו באופן הזה, "זֹאת תּוֹרַת", זו מדת המלכות, [20] "הָעֹלָה", שהיא עולה ומתעטרא למעלה מעלה, להתקשר כראוי, עד המקום שנקרא קדש קדשים. [21]

על ידי שריפת העולה שורפים המחשבות הרעות

"הִיא הָעֹלָה", זו מחשבה רעה, שהיא עולה ומשטנת לו לאדם, נצרך לשרוף אותה באש, [22] בשביל שלא ניתן לה מקום להשטין, ובשביל זה "עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה".

השכינה גומרת לטהר את האדם מהמחשבה הרעה

מהו לילה, זו מדת המלכות, [23] הבאה לטהר לו לאדם מהמחשבה ההיא, "עַל מוֹקְדָה", לפי שנהר דינור הוא המקום לשרוף לכל אותן הנעברים ממעמדם, שהרי מכניסים אותם באש ההוא השורף, ומעביר ממשלתם מהעולם, ובשביל שלא תשלוט מחשבה הרעה, נצרך "עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה", ואז נכנעת ואינה שולטת.

עליית המלכות, כאשר נכנע כח הסטרא אחרא

ועל כן כאשר היא נכנעת, תעלה מדת המלכות, שהיא רוח הקודש, העולה ומתעטרת למעלה, שהרי עליה שלה היא כאשר נכנע כח אחר ההוא, ונפרש ממנה, ולפיכך נצרך בסוד הקרבן להפריש צד ההוא מן הרוח הקודש, וליתן לו חלק בהקרבן, [24] לבעבור שרוח הקודש תתעלה למעלה.

f   f    f

יחוד שבחצות הלילה

רבי אלעזר אמר, "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִיא הָעֹלָה וגו'", זה הכתוב בכנסת ישראל מדבר, שהיא עולה ומתחברת במלך הקדוש בהזדווגות שלמה.

בלילה זמן שליטת החיצונים

"הִיא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה… כָּל הַלַּיְלָה וגו'", בוא וראה, כיון שנכנס הלילה והשערים ננעלים, דינים התחתונים נתעוררים בעולם, והולכים ומשוטטים, בחמורים ואתונות וכלבים, חמורים הרי נתבאר, וכלבים ואתונות אינם משוטטים ואינם הולכים, אלא שבהם עושים כשפים לאנשים, כמו בלעם וזה נתבאר, אז כל בני העולם ישנים, ומזבח החצון שלמטה אש תוקד בו.

בחצות הלילה נכנעים החיצונים ויש חסדים

בחצי הלילה נתעורר רוח צפון, ומן המזבח שלמטה ההוא יוצא שלהבת אש, והשערים נפתחים, והדינים התחתונים נאספים בחוריהם, ושלהבת ההיא הולכת ומשוטטת, ושערי גן עדן נפתחים, עד שמגיע הבקר, ושלהבת ההיא מתחלקת להרבה צדדי העולם, ונכנסת תחת כנפי התרנגול וקורא.

ה' משתעשע עם הצדיקים ואחר כן מתיחד עם השכינה

אז נמצא הקדוש ברוך הוא בין הצדיקים, וכנסת ישראל משבחת לו להקדוש ברוך הוא עד שמגיע הבקר, כיון שהגיע הבקר נמצאים מספרים בשחרית בסוד אחד, ויש לכנסת ישראל נחת בבעלה.

זהו שכתוב: "עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר", שהרי בבקר הדינים ואש השלהבת משתככים, ואז נתעורר אברהם בעולם ונחת היא לכל.

שלא נמצא אלא יחוד השכינה בהקדוש ברוך הוא.

f   f    f

הפשתים ישאר לבדו

"וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וגו'", אמר רבי אלעזר למה נקרא בד, משמעותו יחידי, לפי שלא נצרך לחבר פשתים זה במין אחר, ועל כן לא כתוב מדו פשתים, אלא בד שמשמעותו יחידי.

פשתים הוא דין ומהדשן מקבלים החיצונים חלק

ולמה נצרך הכהן להתראות בזה, אלא אלה בגדי בד, נצרך להתראות בהם על מזבח העולה, באשר היה מפנה האפר של דשן העולה, שהרי עולה בשביל חטא של עבודה זרה ומחשבה רעה היא באה, ולפיכך נצרך הכהן להתראות בבגדי פשתן בלבדם ולא בערבוב מין אחר, כדי שיתכפר לו לאדם כל אותן החטאים הבאים מצד ההוא.[25]

לכהן היה מותר ללכת בכלאים בשעת העבודה

וכאשר נכנס הכהן למקדש, במקום שהשלמות נמצא, וכל אותן העבודות של השלמות, אף על פי שנתחבר במין אחר, אין רע, כמו שאמרנו בשעטנז של ציצית, לפי ששם נמצאו ונתחברו כל אותן המינים שלמעלה, וכל אותן כלי המקדש נמצאים בהם הרבה מינים משונים זה מן זה, וכולם נתכללו שם כדמיון שלמעלה.

f   f    f

הרי כהן הוא חסד ולמה היה מבעיר אש שזה דין?

"וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וגו'", פתח רבי אחא ואמר, "וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ", למה, "וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר", למה, וכהן להבערה למה, והרי למדנו, שאש בכל מקום מורה על דין, והכהן מצד בחינת הימין הוא בא, ורחוק הוא מן דין, שהרי כהן לא נזדמן בדין לעולם, וכאן למה צריך הכהן לשרוף הדין בעולם, שכתוב: "וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן".

החוטא שורף עצמו באש של יצר הרע

אלא כך למדנו, אדם שבא לחטוא לפני רבונו, הוא שורף עצמו בשלהבת של היצר הרע, ויצר הרע מצד של רוח הטומאה הוא בא, ולכך שורה בו רוח הטומאה.

על ידי הבערת האש על ידי הכהן, מתבטל האש האחר

ולפעמים יש להכיר מן הקרבנות הבאים מצד ההוא, שזה נצרך להקריב על המזבח דמיון חטאו, [26] ולא נכלה ולא נתבטל רוח הטומאה ההוא, בין מן האדם ובין מן הצד ההוא שבא ממנו, אלא באש המזבח, שזה האש מבער רוח הטומאה ומינים הרעים מן העולם, והכהן היה מכוון בזה להכין האש, שיבער מינים הרעים מן העולם.

שהאש לא יכבה לעולם

ועל כן נצרך שלא לכבות האש לעולם, ולא יהיה נחלש הכח והתוקף שלו, לשבר הכח והתוקף האחר הרע מן העולם, ועל כן "לֹא תִכְבֶּה".

בבקר בעת ששורה צד החסד בעולם

והכהן יסדר עליו אש בבקר בבקר, בזמן ששולט הצד שלו ונתעורר בעולם, בשביל להמתיק הדין, [27] ונכנעים הדינים ואין מתעוררים בעולם.

ועל כן למדנו, יש אש אוכלת אש, האש שלמעלה אוכלת אש אחר, ואש המזבח אוכלת אש אחר, ועל כן אש הזה לא תכבה לעולם, ורק הכהן יסדרנו בכל יום.

f   f    f

חמש מיני אש ירדו על המזבח

"זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה", מצוה זו לעשות העולה כמשפטה, ועליה נאמר: "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה וגו'", חמש מיני אש היו יורדות על הקרבן, אש אוכלת ואינה שותה, אש השותה ואינה אוכלת, אש האוכלת ושותה, אש אוכלת לחים ויבשים, אש שאינה אוכלת ואינה שותה.

כנגדן נאמר "זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה" א', "הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה" ב', "עַל הַמִּזְבֵּחַ" ג', "כָּל הַלַּיְלָה" ד', "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" ה'.

אש המלכות אוכלת לחים ויבשים

וביארו בעלי המשנה, שעולה כולה עולה לגבוה, זה עולם הבינה, ומראה כבוד כאש אוכלת היא אש השותה כל מימי התורה, ואוכלת כל קרבנות של התפלות, אוכלת לחים ויבשים, אלו פשטי התורה שהם כעצים יבשים, וסודות התורה הם כעצים לחים, וזו היא אש האוכלת לחים ויבשים.

מכפרים על מצות עשה ולא תעשה

ועוד אוכלת לחים היינו, כל הקרבנות שהם נקרבים בתפלה על מצות עשה, ויבשים היינו כל הקרבנות שהם נקרבים בתפלה על מצות לא תעשה. [28]

שזה הוא העונש סקילה שריפה הרג וחנק, על מצות לא תעשה, אלו הם קרבנות השכינה, תלמוד תורה, והתפלה שעל מצות עשה ולא תעשה.

f   f    f

עברה מכבה מצוה

"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה", זו התורה שנאמר עליה: "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'" (ירמיהו כג, כט), "לֹא תִכְבֶּה" ודאי, דעבירה אין מכבה תורה, אבל עבירה מכבה מצוה, ומי שעשה עבירה שמכבה מצוה שהיא נר, כך הוא מכבה נר שלו, שנאמר בה: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז) מגופו, וזה הוא הכבוי, שנשאר הגוף בחשכות.

במקום השכינה באה הסטרא אחרא לשרות

וכן הוא מי שמסלק השכינה ממקומה, גורם כבוי וחשכות למקום ההוא, עבירה היא חשכות, ועל זה כתוב  "וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ" (משלי ל, כג).

בבעלי התורה אין כביה למצוותם

והסתלקות מצוה היא אצל עמי הארץ, שבהם עבירה מכבה מצוה, לקיים בהם "וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ" (שמואל א' ב, ט), אבל אצל בעלי תורה, אין כביה עולמית בהם, שמאירים להמצוה בכמה סודות התורה, שאור נקרא רז.

מצותם הוא תורתם

ומצוה של תורה שמקיימים אותה רבנן, תורה היא אצלם, [29] לילה ויומם לא תכבה בהם, לפי שמקיימים בה "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח).

הבל פיהם של תלמידי חכמים הוא כמו עשן המערכה

וההבל העולה מפיהם בדברי תורה, הוא עשן המערכה, שמסדרים לה ומעריכים לה אצל בעלה, [30] ככתוב: "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת" (במדבר ח, ב) שנאמר בהם: "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". [31]

f   f    f

הרשעים גורמים פירוד

"זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה'", אמר רבי שמעון, בוא וראה, רשעי עולם גורמים להקדוש ברוך הוא, שיסתלק מן כנסת ישראל, זהו שכתוב: "אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (משלי טז, כח), מי הוא אלוף, זה הקדוש ברוך הוא, שהוא אלופו של עולם, וכמו שכתוב: "אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה" (ירמיהו ג, ד), ואותן רשעי עולם מפרידים לזא"ת מן ז"ה, [32] שהוא שלום הבית, והם זיווג אחד.

אהרן ובניו מיחדים קודשא בריך הוא ושכינתיה

בא אהרן הקדוש ובניו, על ידם מתקרבים שניהם, ונזדווג ז"ה בזא"ת, זה שכתוב: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ", "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו", הם מזוגים למלך הקדוש העליון בהשכינה, ועל ידיהם מתברכים עליונים ותחתונים, וברכות נמצאות בכל העולמות, והכל נתאחד בלי פירוד.

ואם תשאל מפני מה לא כתוב, זאת קרבן, לקרב את זא"ת למקומה, לא כן, שהרי הכהן מלמעלה הוא מתחיל להביא הזיווג לה למדת המלכות, עד שמגיע אל ז"ה, שיזדווג בזא"ת, ולקרבם ביחד, ולפיכך הכהן משלים הקרבן, בזה שגורם קירוב הזיווג, אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא.

f   f    f

אהרן משך את השמן מאבא אל מלכות

"זֹאת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וּמִשְׁחַת בָּנָיו", אמר רבי יוסי, זא"ת ודאי, משיחתו של אהרן, שהרי אהרן נמשח, והביא מן שמן משחת העליון ממעל, והמשיכו למטה, ועל ידי אהרן נמשחה המשחת קדש להתברך בשפע, [33] ועל כן כתוב: "זֹא"ת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וּמִשְׁחַת בָּנָיו" בודאי.

f   f    f

ישראל הם ממלכת כהנים שנקראים על שם המלכות שמתברכת על ידי הכהנים

למדנו שכתוב: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו), מי היא ממלכת כהנים, כמו שכתוב: "זֹאת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וּמִשְׁחַת בָּנָיו", שכאשר תתברך מדת המלכות על ידי הכהנים, אז נקראת על שמם, זהו שכתוב: "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים".

הכהנים ממליכים אותה

רבי שמעון אמר, בוא וראה, מלכות כהנים לא נקראת, אלא ממלכת כהנים, שהמליכוה הכהנים, ועשו לה גברת על הכל, אבל מלכות כהנים לא נקראת, [34] שהרי מן השמים נקראת מלכות, מלכות שמים ודאי, וכאן ממלכת, כמו שנתבאר, שהכהנים ממליכים לה ומחברים אותה בהמלך, ואז היא ממלכת על כל גנזי המלך, ממלכת על כל מיני כלי זיין של המלך, ממלכת בעליונים ותחתונים, ממלכת על כל העולם.

f   f    f

התורה מגינה למעלה ולמטה

"זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וגו'", אמר רבי יצחק, כתוב: "וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה", "זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת", "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם", "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים", הרי ביארו אם למטה התורה בכל, אם למעלה התורה בכל, [35] ומי שעמלו בתורה, נוטל את חלקו בכל, ונאחז בכל הצדדים, ואינו צריך להקריב קרבן על נפשו, וזה נתבאר.

 f   f    f

התורה מכפרת בזמן שאין בית המקדש קיים

אמר רבי יוחנן, כאשר פירש הקדוש ברוך הוא למשה ענין הקרבנות, אמר משה, רבונו של עולם, הרי ניחא בזמן שיהיו ישראל על אדמתם, ובזמן שיגלו מעל אדמתם מה יעשו, אמר לו הקדוש ברוך הוא, משה, יעסקו בתורה ואני אמחל להם בשבילה יותר מכל הקרבנות שבעולם, זהו שכתוב: "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וגו'", כלומר זאת התורה בשביל עולה בשביל מנחה בשביל חטאת בשביל אשם.

המזכיר בבית הכנסת עניני הקרבנות אין המלאכים יכולים להרע לו

אמר רבי כרוספדאי כל מי שמזכיר בפיו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, עניני הקרבנות וסדר הקרבתם ומכוון בהם, ברית כרותה היא שאותן המלאכים שמזכירים חטאי האנשים להרע להם, שלא יוכלו לעשות לו רע אלא טוב.

f   f    f

העוסקים בתורה גבוהים מן הנביאים

אמר רבי אלעזר בוא וראה, מה בין אותן העמלים בתורה לנביאי אמת, אותן העמלים בתורה חשובים יותר מנביאים בכל עת, מה הטעם, לפי שהם עומדים במדרגה יותר עליונה מנביאים, אלו העמלים בתורה קיימים למעלה, בהמקום שנקרא תפארת, שהוא החיזוק של כל האמונה, והנביאים קיימים למטה, במקומות שנקראים נצח והוד, ועל כן אלו העמלים בתורה חשובים מן הנביאים, ויותר עליונים מהם, שאלה קיימים למעלה, ואלה קיימים למטה, ואלו האומרים ענינים ברוח הקודש קיימים למטה מכולם.

התורה חשובה מהכל

ועל כן זכאים הם העמלים בתורה, שהם במדרגה עליונה יותר על כולם, ומי שעמלו בתורה, אינו צריך לא לקרבנות ולא לעולות, שהרי התורה חשובה מהכל, והיא עיקר קשר האמונה, ועל זה כתוב: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם" (משלי ג, יז), וכתוב: "שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל" (תהלים קיט, קסה).

f   f    f

כהן גדול למטה נגד כהן גדול של מעלה

"וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים וגו' כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם", אמר רבי יצחק, כתוב: "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהלים לו, י), "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים", זה כהן גדול למעלה, [36] לעומתו כהן גדול למטה, לפיכך בכח הכהן להמשיך שמן משחת קודש העליון למטה, [37] ומדליק המנורות למעלה.

הכל כמו למעלה

שהכהן גדול שלמעלה שלם בשלמות ז' הימים, להתעטר על הכל, [38] לעומת זה ז' ימי מלואים להכהן שלמטה, להמצא הכל כדמיון שלמעלה, ועל כן נקראים ימי מלואים, ימים של שלמות, בשביל שישתלם הכהן בשאר ימים האחרים, להשלים ז' ימים ביחד.

כל הספירות מתעוררות עם החסד

ואלה נקראים ימי מלואים, לפי שמתאחדים בו שאר ימים האחרים, ומה טעם הדבר, לפי שכאשר מדרגת הכהן נתעורר, כל שאר מדרגות האחרות נתעוררות עמה.

כשהכהן למטה מתעורר למעלה גם כן מתעוררים

ולפיכך כתוב: "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת וגו'", ז' ימים ודאי, שאז מתעטר הכהן למטה בכל, כדמיון שלמעלה, לפי שבשעה שהכהן שלמטה מתעורר, הכל נתעורר על ידו למעלה, וברכות נשפעות למעלה ולמטה.

משה משח לאהרן

רבי אבא אמר, מפני מה משח משה לאהרן, אלא לפי שהוא נשרש במקום ההוא של מקור החיים, וכתוב "מוֹלִיךְ לִימִין מֹשֶׁה זְרוֹעַ תִּפְאַרְתּוֹ" (ישעיהו סג, יב)[39] ומשה שמש כל אותן ז' ימי מלואים, להשרות כל הקדושה עם אהרן.

f   f    f

במוצאי שבת מריחים בשמים

אמר רבי אלעזר, בוא וראה, אין הנפש מתקיימת אלא על הריח, ומכח זה הריח ניכר כח ריח אחר, שהרי בשעת מוצאי שבת, שנסתלקה נפש היתרה, נשארים הנפש והרוח נפרדים ועצבים, בא ריח בשמים ועל ידו מתקרבים זה בזה ושמחים.

ועל כן צריך הרוח שנשאר אחר הרוח שיצא, לקבל ריח בשמים, וכיון שקבל הריח, מתקרבים יחד ושמחים.

על ידי ריח הקרבן מתיחדים למעלה

כדמיון זה ריח הקרבן, בריח זה מתקרבים כולם ביחד, והמנורות נלהבות, ושמחות. [40]

בוא וראה, שני נרות, אחד גבוה ואחד נמוך ממנו הדולקים, אם תכבה לזה הנר הנמוך, עשן שלו העולה ממנו לוהט אותו נר העליון, וכן הוא בעשן הקרבנות, עשן זה העולה, לוהטים אותו נרות העליונים, ונלהבים יחד, ומתקרבים כולם יחד בריח זה, ולפיכך ריח ניחוח אשה הוא לה', וזה נתבאר.

ריח הקרבנות על ידי הכהן הוא קיום הכל

ועל כן ריח הקרבנות הוא קיום של הכל, וקיום העולם, והקרבן על ידי הכהן, מקרב הכל, ולפיכך שבעת ימים של שלמות נשתלמו בו, בשביל שיתברכו כולם בעבודתו, ויהיה נמצא שמחות וברכות למעלה ולמטה.

f   f    f

ה' אומר חידושים משמו של ר' שמעון

רבי שמעון היה הולך לטבריא, פגע בו אליהו, אמר לו שלום עליך אדון, אמר לו רבי שמעון, במה עוסק הקדוש ברוך הוא ברקיע, אמר לו, בקרבנות היה עוסק, ואמר דברים חדשים משמך, אשרי חלקך, ובאתי להקדים לך שלום.

מי שאין בו אכילה איך יכול לומר אכלתי?

ודבר אחד אני רוצה לשאל מעמך להשיב תשובה בישיבה שברקיע, שאלה שאלו, עולם הבא אין בו אכילה ושתיה, והרי כתוב: "בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה וגו' אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי וגו'" (שיר השירים ה, א), מי שאין בו אכילה ושתיה, איך הוא אומר: "אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי".

ה' אמר שר' שמעון יאמר התשובה

אמר רבי שמעון, והקדוש ברוך הוא מה השיב להם, אמר לו, הקדוש ברוך הוא השיב להם, הרי בן יוחאי הוא יאמר, ובאתי לשאל מעמך.

ה' אוכל בשביל אהבתו לכנסת ישראל

אמר רבי שמעון חביבות גדולה חבב הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, ומאהבתו הגדולה שאוהב אותה, הוא משנה מעשיו ממה שהוא עשה, שאף על פי שאין דרכו לאכול לשתות, בשביל האהבה הוא אוכל ושותה, יען כי בא אליה הוא עושה את רצונה.

משל לכלה וחתן

כלה הנכנסת לחופה ומבקשת לאכול, האם אין מן הדין שהחתן שלה יאכל עמה, אף על פי שאין דרכו לעשות כך, זה שכתוב: "בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה", יען כי באתי אצלה ליכנס עמה לחופה, "אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי וגו'".

האורח יעשה רצון בעל הבית

ולמדנו מכאן דרך ארץ, שכאשר מזמין אדם לאחר, זה שבא אצלו יש לו לעשות רצונו, אף על פי שאין דרכו בכך.

יעקב ישן על האבנים שאין הדרך בכך

כמו כן, כתיב: "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וגו'" (בראשית כח, יא), יען כי בא החתן אצל הכלה, אף על פי שאין דרכו לשכב אלא בכרים וכסתות, אם היא נותנת לו אבנים לשכב, יקבל הכל ברצון הלב, זהו שכתוב: "וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא", על אותן האבנים אף על פי שאין דרכו בכך.

כמו כן כאן, "אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי", אף על פי שאין דרכו בכך, אלא בשביל אהבת הכלה, ועם כל זה רק בבית הכלה, ולא במקום אחר, במקומו אינו אוכל ואינו שותה, במקומה הוא אוכל ושותה, זה שכתוב: "בָּאתִי לְגַנִּי".

המלאכים אצל אברהם אכלו ושתו

מלאכים ששלח הקדוש ברוך הוא לאברהם לא אכלו ולא שתו במקומם, ובשביל אברהם אכלו ושתו.

אמר לו אליהו, רבי, חייך שדבר זה בקש הקדוש ברוך הוא לומר, ובשביל שלא להחזיק טובה לעצמו לפני כנסת ישראל העלה הדבר אליך, זכאי אתה בעולם שרבונך משתבח בך למעלה, ועליך כתיב "צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים" (שמואל ב' כג, ג), "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן".