ראש חודש ניסן- הרב הגה"צ ניסים פרץ זצק"ל

 מתי נברא העולם? בחודש ניסן, או בחודש תשרי?  התשובה:  העולם נברא בפנימיות בחודש ניסן, ובחיצוניות  נולד בתשרי.  ועל דרך משל זו זו שאלה דומה לשאלה: מתי הילד הזה נולד? כשנולד מאימו, או כשנכנס למצוות? התשובה – הגוף נולד בשעת יציאתו לעולם, והנשמה הנר"נ דרוחניות, נולד בו בשעת היכנסו למצוות.

נושאי השיחה בענין ראש חודש ניסן:

• הסבר מחלוקת רבי יהושע ורבי אליעזר מתי נברא העולם בתשרי או בניסן. האם נחלקו במציאות?
• מהי עבודת חודש ניסן ומה השוני בינה לבין עבודת חודש אלול ותשרי.

http://www.youtube.com/watch?v=u22RufRFJKU

 ראש חודש- ניסן- תשע"א

 בגמ' במס' ר"ה יא. נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע מתי נברא העולם – בניסן או בתשרי, ר"א אומר בתשרי נברא העולם, ר"י אומר בניסן נברא העולם. ויש להתבונן, האם נחלקו במציאות? ועוד קשה – אם יש להם ספק אז שישאלו את הקב"ה מתי נברא העולם?

ידועים דברי חז"ל שאמרו שאלו ואלו דברי אלוקים חיים. הא כיצד? אומר רבינו האר"י ז"ל, [ובודאי דבריו ע"פ דברי הזוהר הק'], דבתשרי נברא העולם בחיצוניות, ובניסן נברא העולם בפנימיות. ולהבין את הדברים נסביר דרך משל. כל ילד שנולד, מצווה אותנו התורה, ביום השמיני ימול בשר ערלתו. מורידים לו את הערלה, ערלת הגוף, שכל מה שנברא בו ביצירתו הוא גוף, אולם הנשמה שבו היא מתפתחת לאט לאט, אבל מצד עצמו הוא כולו גוף. כל דבר שכואב לו הוא בוכה, עדיין אין לו שכל מפותח, אין לו נשמה מפותחת וכך הולך וגדל, הולך וגדל עד שמגיע אור לארבעה עשר, דהיינו שלוש עשרה ויום אחד – אז הוא נעשה מְצֻוֶּה ועושה, ואז נהפך להיות נימול גם בערלת הלב, שאז נכנסות בו נר"נ [נפש רוח נשמה] של רוחניות גם בפעולת הלב – נכנסת בו המציאות האמיתית של נשמה גבוהה. אז אם נשאל מתי הילד הזה נולד? כשנולד מאימו, או כשנכנס למצוות? התשובה – הגוף נולד בשעת יציאתו לעולם, והנשמה הנר"נ דרוחניות, נולד בו בשעת היכנסו למצוות.

וכך גם בבריאת העולם. החיצוניות של העולם, הטבע, נברא בתשרי. אוי לנו אם הקב"ה לא היה בורא את החוק בטבע, את הגבול שבטבע, תארו לכם שהקב"ה לא היה בורא את הטבע, לא היה לשמש גבול מתי לזרוח כולנו היינו באים להתפלל בהנץ החמה ופתאום החמה מחליטה לא לזרוח בשעת הנץ, כל התפילה וכל העבודה שעד שמו"ע לבטלה היתה. אולם הקב"ה, כיון שרצה בריה של אדם בעל גבול, אז גם את כל הבריאה ברא בעלת גבול עם חוק בטבע. כלומר, מציאות של החיים הגשמיים הקבועים – הם הטבע של העולם. אולם אם האדם מסתכל ולא חושב, נדמה לו שלאחר הבריאה הכל נעשה לבד, כמו איזה מכונית שיצר אותה יצרן ונדמה לנו שהיא נוסעת לבד. וכך סברו חלק מאוה"ע – דהכל טבע, הקב"ה ברא את העולם, אולם לאחמ"כ הכל נוסע מעצמו. יש שמש, יש עננים, יש ברקים, יש צאן ובקר, האדמה מצמיחה כפי חוק הטבע שבצומח, הדומם מתקיים מעצמו, החי והמדבר מתקיימים מעצמם, דהיינו חושב שרק בתשרי נברא העולם, הכל זה טבע.

אולם האמת היא, אומר רבי יהושע – בניסן נברא העולם. הוא לא חולק על רבי אליעזר, אולם האמת של העולם באה בניסן, כשהפנימיות נכנסה בתוך החיצוניות, ואז נגלה לעיני הכל שאין פה טבע. ה' לא רק ברא את העולם חד פעמית, אלא ה' בורא את העולם רגע רגע, חודש ניסן מלשון ניסין, ופירושו ניסים בארמית, [כל החודשים קרויים בלשון ארמית] כלומר ללמדך שבניסן נברא העולם. אין "טבע הוא מנהגו של עולם", ה' בורא את העולם רגע רגע, מאמיתת הימצאו נמצאו כל הנמצאים, אין עוד מלבדו! אם האדם מתבונן בטבע – הוא רואה איך שבתוך הטבע ואיך שבתוך הגבול נמצא האין סוף ברוך הוא שאין לו גבול, איך שאלפי אלפי תאים של האדם מתים כל רגע ומתחדשים כל רגע, וכך זה בכל האיברים של אדם, וכך זה בכל הבריאה כולה מטי ולא מטי.

ובזה יש לבאר דברי חז"ל שאומרים "אומות העולם מונים לחמה, ישראל מונים ללבנה". ולמה? כי חמה מעידה על הקביעות. לפי החמה ניתן לעשות לוח קבוע אחד לכל השנים – מתי בכל יום חצות, מתי הנץ, לפי שהחמה קבועה היא. אולם ישראל מונין ללבנה, הלבנה יש בה שינויים, יש בה התחדשויות, אין פה טבע, אין פה קביעות, אלא מציאות של המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. ניסן מעיד על חידוש העולם, הוא לא מציאות קבועה של חוק ומנהגו של עולם, וזה מה שאומר ר"י – בניסן נברא העולם, ניסן מורה על הענין הזה.

וזהו מה שאומרת לנו התורה בפרשת שמות "החודש הזה לכם ראש חדשים", עבודת חודש ניסן דורשת התחדשות. וביותר אומרת הגמ' בר"ה "החודש הזה לכם" – עדות זו תהא מסורה בידכם. כלומר, כל ההנהגה. אומר הקב"ה לבריאה – הכל תלוי בידם של ישראל, במה שאנו קובעים ראש חודש. זה עוצמה נוראה שהקב"ה נתן לנו את הכח להשתתף בהנהגה הזו הרוחנית שבטבע.

והנה בניסן יש נקודה חשובה שמלמד אותנו הענין, שאסור לאדם להיכנס לשגרה. מצות אנשים מלומדה היא דבר פסול. וכמו שאומר הנביא "ובשפתיו כבדוני וליבו רחק ממני, ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". הנחת תפילין כל יום צריכה להיות באותה התלהבות, באותה התחדשות, כאילו היום זה מצות הנחת תפילין הראשונה שלך בחיים. הברכות שמוציא בפיו יהיו במתינות ובכוונה ולא בחטף.

אם נתבונן נראה שהדברים הם גם בעבודת ה'. דבחודשים הללו של תשרי וניסן, עבודת תשרי היא מערכה של עבודה המתחלת באלול, ולאחמ"כ ר"ה עשי"ת יוה"כ, עד שמיני עצרת, עבודה של למעלה מחמישים יום שבהם העבודה היא על מי יחיה ומי ימות, מי יהיה שלו ומי יתייסר, הכל זה ענינים של הטבע הוא מנהגו של עולם.

צדיק אמיתי לא מענין אותו החומר. לא חרד מהדברים הנ"ל. הוא חי למען ה', ואם ה' ירצה אותו למעלה איתו – עוד יותר טוב לו. אצלו העבודה היא עבודה של ניסן, שהיא אתה אחד קודם שבראת העולם, ואתה הוא אחד לאחר שבראת העולם.

תחשבו דקה אחת, קודם שהיה העולם לא היה כלום וכל מה שאדם רואה ויש לו, זה הכל רגע רגע ממציאות השי"ת. אין שום הבדל בין קודם שהיה העולם לאחר שנברא העולם, הכל זה רצון השי"ת, ואם האדם מרגיש זאת בחוש, העבודה שלו היא אחרת לגמרי. עבודת חודש ניסן היא עבודה נפלאה, וצריך להתחיל לעבוד בהכנה לחודש הזה כבר מער"ח, שאז זה כמו החריש לקראת הגשם, חורשים את הלב להכין אותו בתשובה, כדי שכשיכנס החודש. כבר בכניסת ר"ח, אנו נהיה מוכנים לקראת עצם עבודת החודש שהיא עבודה של התרוממות חיבור של הנשמה עם הגוף. שהרי ידוע שההוי"ה בחודש זה היא הוי"ה דיושר, ישמחו השמים ותגל הארץ, חיבור השמים עם הארץ. בתחילתו של חודש יש לנו מערכה של י"ב ימים ראשונים של קרבנות הנשיאים, ולאחר מכן אנו מגיעים ליום הגדול ליל הסדר. ומליל הסדר אנו מתחילים מערכה של ימי ספירת העומר שזה כמו בחינת יניקה, עד שמגיעים ליום השבועות הנקרא עצרת. ע"ד מה שסיום העבודה של תשרי יום החמישים ואחד של העבודה נקרא שמיני עצרת, כך גם סיום המערכה של ימי הספירה נקרא עצרת. וכתוב בספרים שזה אותה בחינה אלא שבתשרי העבודה היא בחיצוניות ובניסן העבודה היא על הפנימיות, וה' יעזרנו על דבר כבוד שמו, אמן.  (תומלל ע"י הרב יצחק גרשי) .

לאתר של הרב ניסים פרץ זצק"ל, לחץ כאן:  http://sites.google.com/site/rabbinissimperetz/