האדם – משכן הקדושה – ואיך לעשות עצמו כסא ומרכבה לשכינה
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כה, ח)
יסוד המשכן והשראת השכינה עיקרו באדם שאם יתקדש עצמו כראוי בקיום המצות כולן שהם תלויין גם כן בשורשן העליון (בפרקי אברי השיעור קומה כביכול של כלל כל העולמות כולם.) אז הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו ה' ית"ש. כמו שנאמר היכל ה' היכל ה' המה. (ירמיה ז')
וכמאמרם ז"ל. ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כו' (נפש החיים שער א' פ"ד בהגה"ה)
כלומר יש להבין מדוע אמר השם יתברך 'ושכנתי בתוכם' ולא בתוכו?
אלא מלמד שהשכינה שורה בתוך כל אחד ואחד.
כי כאשר יכינו עצמם ויעשו מקדש אזי שכינתו ית' תשרה בם.
כי כל אחד מהם מקדש בלבו וזהו פירוש "ושכנתי בתוכם" – בתוך לבו של כל אחד מהם, כמו שכתוב 'היכל ה',היכל ה' המה'. (ירמיהו ז') כלומר, היהודי הוא היכל ה'. (האלשיך הקדוש)
האור החיים הקדוש (פ' בחוקותי) על הפסוק 'ונתתי משכני בתוככם' מביא את הפסוק 'אוהל שיכן באדם'. ה' יתברך חפץ לתת שכינתו באדם "עיקר משכנו בתוך נשמת עם קדושיו".
בתחילה היתה שכינתו יתברך מצויה בכל העולם ולאחר שהחטא גרם נצטמצמה לשרות במקום המשכן. ולאחר שגרם החטא נסתלקה למעלה, ונחרב המשכן, ולאחר מכן נחרב הבית בעוונותינו הרבים.
כפי שהזכרנו כעת יסוד השראת השכינה הוא באדם, וכפי שאפשר לרמוז ממה שכתוב "וכן תעשו – לדורות". שלדורי דורות יש לעשות מקדש בכדי שתוכל השכינה לשרות בתוך כל אחד ואחד. (מלבי"ם).
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכו' ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו"
ורז"ל דרשו (סנהדרין מ"ו) וכן תעשו לדורות.
'רצונו לומר אל תחשבו שתכלית כוונתי הוא עשיית המקדש החיצוני. אלא תדעו שכל תכלית רצוני בתבנית המשכן וכל כליו, רק לרמז לכם שממנו תראו וכן תעשו אתם את עצמיכם שתהיו אתם במעשיכם הרצויים כתבנית המשכן וכליו. כולם קדושים ראוים ומוכנים להשרות שכינתי בתוככם ממש.
זהו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דייקא שככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו'. תכלית כוונתי שכן תעשו את עצמיכם.
וכן אמר הוא ית"ש לשלמה אתר גמר בנין המקדש (מלכים א ל') הבית הזה אשר אתה בונה הוא רק אם תלך בחקתי גו' ושכנתי בתוך עמי ישראל דיקא.
לזאת כשקלקלו פנימיות המקדש שבתוכם. אז לא הועיל המקדש החיצוני ונהרסו יסודותיו רח"ל'. (נפש החיים שער א' פ"ד בהגה"ה)
ציווה כי כל אחד יבנה לו מקדש מחדרי ליבו,
כי יכין את עצמו להיות משכן לה' ומעוז לשכינת עוזו, וכן מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה' עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת. (הגאון המלבי"ם ז"ל)
הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (ב"ר פפ"ב): ויעל מעליו אלקים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית ז): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש.
ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש. (מסילת ישרים פרק כו, מדת הקדושה)
"בלבבי משכן אבנה להדר כבודו,
ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו,
ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה,
ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה."
(רבי יצחק הוטנר זצ"ל)
כַּמָּה רָאוּי לְאָדָם לִהְיוֹת קָדוֹשׁ בִּרְמַ"ח אֵבָרָיו וְלִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ אַחֲרֵי שֶׁהוּא הֵיכָל לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ כְּדִכְתִיב (הושע י"א) בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ כְּתִיב (ירמיה ז') הֵיכַל ה' הֵמָּה וּכְתִיב (ויקרא י"ט) קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי וְגוֹ' כְּלוֹמַר וַאֲנִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכְכֶם דִּכְתִיב (שם כ"ו) וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם (ספר חרדים)
כסא ומרכבה לשכינה
לכן צריך האדם לחפש בכל כחו לקיים כל תרי"ג מצות, וכאשר יקיים איזה מצות עשה יכוין להסיר מהאבר הפרטי של נפשו המתיחס אל המצוה ההיא זוהמת הקליפה ההיא ואזי תחול עליו אבר המצוה הקדושה ההיא אחר הסתלק הזוהמא, בסוד (יחזקאל ל"ב כ"ז) ותהי עונותם על עצמותם, כי כשזה קם זה נופל.
וכמו כן כאשר תבוא לידו איזו עבירה, ימנע מלעשותה ויכוין שעל ידי כן יסלק הזוהמא אשר בגיד הפרטי של הנפש המתיחס לאותה עבירה ואז יוכל להמשך שפע הרוחני הנמשך דרך הצנור הרוחני, ועל ידי כן נעשית נפשו כסא ומרכבה אל קדושתו יתברך וזהו סוד האבות הן הן המרכבה. (בראשית רבה מ"ז ו', זוהר ח"א דף קע"גׂ] ר' חיים ויטאל, שערי קדושה]
תכלית הבריאה שכל אחד מישראל יעשה עצמו כסא ומרכבה לשכינה.
מובא באלשיך על הכתוב ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״, וזה תכלית הבריאה שכל אחד מישראל יעשה עצמו כסא ומרכבה לשכינה.
יאמר אפילו אלף פעמים ביום, הריני עושה את עצמי כסא ומרכבה לשכינה
קבלתי ממורי (הוא רבי ר׳ אלימלך מליז׳נסק זי״ע), בכל עת שהוא לומד יחשוב הריני עושה את עצמי כסא ומרכבה לשכינה, כדאיתא ב׳שערי ציון׳ בתקון הנפש, ואפילו אלף פעמים ביום יאמר כן, ואמר מורי ורבי נרו יאיר כי הגוף מתקדש מאד בזה, וכשירגיל עצמו בזה יטהר מחשבתו ויסור ממנו הרהורי עבירה ויזכה להתפלל במחשבות קדושות ומקדש עצמו כמו בתעניות וסגופים. (דרכי צדק)
לעולם יהא תפלה זו שגורה בפי כל אדם, רבונא דעלמא (רבונו של עולם) זכני להיות כסא לשכינה״ (ספר הקדוש יסוד יוסף, רבו של מחבר הספר הקדוש קב הישר)
כי כשהגוף הוא בקדושה נעשה כסא לשכינה, כי זה הוא חשק ותאות השכינה, לשרות על גופי הצדיקים )קב הישר פרק נ״א)
וכתב האר״י ז״ל בספר (שער רוח הקודש דף נ״ז ע״ב) איך לכוון זאת על ידי כוונה פנימית, ומועתק בספר (שערי ציון בשער תיקון הנפש) לומר הריני מכוין לעשות כל גופי מרכבה לשכינה ועיי״ש הענין.
והוא סגולה גדולה ונפלאה לומר זאת כמה פעמים בכל יום, והוא המשכת קדושה עליונה על האדם, ולכל הפחות תיכף בעמדו מהמטה, וכן מה טוב לומר זאת לפני תפלה ולפני כל מצוה, וזה יחוד הפשוט אשר אפשר לכל בר ישראל לייחד, רק שלא יהא ח״ו טמא ומבוזה בלי הליכת מקוה. אם צריך לו, אז אסור ליחד שום יחוד, כאשר הזהירו על זה בספרי היראים.
ענין גדול ונורא ועצה טובה ויקרה, גילה לנו רבינו האר"י ז"ל (בשער רוה"ק יחוד כ"א), והוא ראוי לאדם תמיד לכוין ולהעריך את עצמו כאלו ההוא מדור וכסא אל האצילות הקדוש, ובפרט בזמן שהאדם מתפלל הוא יותר ראוי ומוכרח שיכוין בכך, ועל ידי כך תשרה ותחול עליו קדושה עליונה.
וזהו מה שיכוין תחילה יחשוב שהוא מכין גולגולת ראשו שהוא סוד כתר להיות כסא אל שם הוי"ה בנקוד קמ"ץ כולה.
ועוד מכין מוח חכמה שבו להיות כסא לשם הוי"ה בנקוד פת"ח.
ומכין מוח בינה שבו להיות כסא לשם הוי"ה בנקוד צירי.
ומכין עין ימין שבו להיות כסא אל חמשה הויו"ת בנקוד צירי.
ומכין עין ימין שבו להיות כסא אל חמשה הויו"ת שהם מספר עי"ן.
ומכין עין שמאל שבו להיות כסא לחמשה הויו"ת שהם מספר עי"ן.
ויכין אוזן ימין שבו להיות כסא לשם הוי"ה במילואה כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"ה שהוא מספר אז"ן.
ויכין אוזן שמאל שבו להיות כסא לשם הוי"ה במלוי זה יו"ד ה"י וא"ו ה"ה שהוא מספר אז"ן.
ויכין נחיר ימין דחוטם שבו להיות כסא לשם הוי"ה במלוי זה יו"ד ה"י וא"ו ה"י שעולה מספר חוט"ם.
ויכין נחיר שמאל דחוטם שבו להיות כסא לשם הוי"ה במלוי זה יו"ד ה"י שעולה מספר חוט"ם, ויכין פה שבו להיות ככסא לשם הוי"ה במלוי זה יו"ד ה"י וא"ו ה"י.
וכ"כ אותיות של חמשה מוצאות הפה, שהם אחה"ע גיכ"ק דטלנ"ת זסשר"ץ בומ"ף שעולה סך הכל פה.
ויכין זרוע ימין שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד סגו"ל.
ויכין זרוע שמאל שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד שב"א.
ויכין גופו כסא לשם הוי"ה בנקוד חול"ם.
ויכין ירך ימין שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד חיר"ק.
ויכין ירך שמאל שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד קיבוץ.
ויכין הברית שהוא יסוד שבו כסא לשם הוי"ה בנקוד שור"ק בוא"ו.
ויכין העטרה שבו להיות כסא לשם הוי"ה בלתי נקוד עכ"ד.
ומצאתי כתוב כשיכוין בהוי"ה זו בלתי נקוד צריך לצייר בתוך אות ה' אחרונה שם אדנ"י עכ"ד והוא כפתור ופרח:
ודע כי בסידור רבינו הרש"ש ז"ל הוסיף עוד כונות בסדר המרכבה הנז' לכוין בדעת עליון ובדעת תחתון, ועוד בהכנת הפה הוסיף לכוין בשם אהיה, ואני לא זכרתי פה אלא מה שמפורש להדיא בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער רוה"ק, וזה שכתבנו כל אדם יכול לכוון בזה.
ותחלה ירשום השמות עם נקודיהם בספר, ואחר שירגיל בהם אז יוכל לכוין הכל בע"פ ולא יצטרך לראות את הרשום בכתב.
וע"כ טוב שיגיל לעשות כונות הנזכרות כל לילה על מטתו קודם שיקרא ק"ש על המטה.
גם נכון לומר אח"כ טו"ב פעמים פסוק עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי.
ובכל פעם יכוין בשם הוי"ה כונה אחת מ"ז כונות הנז' כי הכונות של הכונות הנז' הם מספר טוב, ומשכיל על דבר ימצא טוב: (בן איש חי פרשת מקץ)
הנה אחי אחר שעשית חקון חצית לילה תתקן נפשך ותיחד הקב״ה ושכינתיה על כל אבר ואבר ותעשה כל גופך מרכבה לשכינה ותאמר כך בכוונה גדולה ומחשבת הלב :וראשית, קורם התפילה בבוקר תאמר: "רבונו של עולם, הריני מכוין לעשות כל גופי מרכבה לשכינה, כדי ליחדא קודשא בריך הוא ושכינתיה. שם יאהדונה״י, בדחילו ורחימו, שם יאההויה"ה, לחבר שם י״ה בו"ה.
וליחד תפארת במלכות בדרועא ימינא, בלילה צריך לומר בדרועא שמאלא.
וליחד שם הוי״ה עם אלהים, יאהלוההי"ם, ביחודא שלים בשם כל ישראל.
בראש – יש בגופי שלשה הויות דרך כלל, שתי העינים הם שני יודין, והחוטם הוא ואו, הרי כ״ו, גימטריא הוי״ה אחת.
הראש שלי הוא יוד, הגוף שלי הוא ואו, וב' ידי הם שני ההין. בכל יד ה׳ אצבעין, הרי הוי״ה שניה.
ראש הגויה שלי הוא יוד, הגויה עצמה היא ואו, עשר אצבעין של שתי רגלים, הם שני ההין, הרי הוי״ה שלישית.
דרך כלל, אחר כך דרך פרט, הגולגולת שלי, מרכבה לכתר, אשר הוי״ה שלו כלו בניקור קמץ.
המוח שלי, מרכבה לחכמה, אשר הוי״ה שלו כלו בנקוד פתח, הלב שלי מרכבה לבינה, אשר הוי״ה שלו, כלו בנקור צירי.
זרוע ימין שלי, מרכבה לחסד, אשר הוי״ה שלו, כלו בנקוד סגול.
זרוע שמאל שלי, מרכבה לגבורה, אשר הוי״ה שלו, בנקוד שוא.
הגוף שלי, מרכבה לתפארת, אשר הוי״ה שלו, בנקוד חולם.
השוק ימין שלי, מרכבה לנצח, אשר הוי״ה שלו, כלו בנקוד חיריק.
השוק שמאל שלי, מרכבה להוד, אשר הוי״ה שלו, כלו בנקוד קובוץ.
הברית שלי, מרכבה ליסוד, אשר הוי״ה שלו, כלו בנקוד שורק, הנקרא מלאפום.
עטרה של הברית שלי מרכבה למלכות, אשר הוי״ה שלו, בלא נקוד.
עין שלי, גימטריא ה׳ הויות.
אוזן שלי, גימטריא שם ס״ג , כזה, יו״ד ה״י וא״ו ה״י, עם ה׳ פרצופים היוצאים ממנו.
חוטם שלי, בגימט׳ שם ס״ג כנ״ל.
פה שלי בגימטריא שם ס״ג, וכ״ב אותיות כזה, אחה״ע, בומ״ף, ג־כ״ק, זסשר״ץ, דטלנ"ת, ה׳ מוצאות הפה.
יד ימין, גימ׳ הוי״ה אלהינ״ו הוי״ה י״ד אותיות.
יד שמאל, כוז״ו ,במוכס״ז, כוז״ו.
ה׳ אצבעות של יד ימין, הם כנגד ה׳ אותיות מנצפ״ך, פשוטה.
ה׳ אצבעות של יד שמאל, כנגד ה׳ אותיות מנצפ״ך כפולים.
רגל בגימט׳ שם ע״ב, ושם קס״א, כזה, יו״ד ה״י וי״ו ה״י, אל״ף ה״י יו״ד ה״י .
יאמר רבש״ע גלוי וידוע לפגיך, שרצוני לעשות רצונך, ולקיים את כל המצות, שכתבת בתורתך, ולהזהר בכל האזהרות, שהזהרתני, ולכוין בכל הכוונות, הצריכין לכוין בכל מצוה ומצוה, ולמשוך שפע ואור, בכל העולמות, מן השורש למעלה, במקום שכל מצוה, רומז שם' שאוכל להזהר, שלא אעבור.
לכן יההי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו שתהיה בעזרי היום ובכל יום שלא לעבור על אחד מן שס״ה לא תעשה שהזהרתנו בתורתך.
ושאוכל לקיים, היום ובכל יום, כל מצוה, שתזדמן לפני, מן רמ״ח מצות עשה שצותנו, לעשות אותה.
ומה שלא אוכל לקיים היום, תצרף מחשבתי הטובה, כאילו עשיתי אותה במעשה, ועל ידי זה תעשה לבוש רוחני, לנפשי, רוחי, וגשמתי, לרמ״ח איברים, ושס״ה גידים הרוחניים, ובזה יהיה לי חלוקא דרבנןן בעולם הנשמות בגן עדן, ולהתלבש בו בתחיית המתים לחיי עולם הבא אמן
וכתב האריז"ל שאדם יצייר נגד עיניו שם הוי"ה ב"ה בניקוד יִרְאָה כזה יִהְוָה.
וכן יצייר בעיני רוחו את המרכבה הקדושה שם הוי"ה בניקוד קמץ-זה כתר, שם הוי"ה בניקוד פתח-זה חכמה, וכן הלאה. כזה:
יָהָוָהָ
יַהַוַהַ יֵהֵוֵהֵ
יֶהֶוֶהֶ יְהְוְהְ
יֹהֹוֹהֹ
יִהִוִהִ יֹהוה
יוּהוּוּוּהוּ
יהוה
כמו שמובא בסידורים, אדם צריך להרגיל עצמו בזה, כי זה מציל אותו מן החטא ופותח לו שערי תפילות, וכמו שכתב המהרח"ו זיע"א בחשיבות הדבר.
מובא (שם בשער רוח הקודש) וזה לשונו הקדוש :ואין ספק אם כך יתנהג כמה זמנים (דהיינו שיכוין זו הכוונה לעשות עצמו מרכבה), שישיג לדעת את אשר ירצה, ויהיה כאחד מן המלאכים המשרתים ברקיע, וזה סוד בכל דרכיך דעהו, ובפרט אם בכל רגע יחשוב ולא יעבור המחשבה, וזכור זה בלבך עכ״ל, וכן מקיים בזה מצות עשה (דברים י) ובו תדבק (שם יא) ולדבקה בו.
ואל יחשוב הקורא שדבר זה הוא דרגה ומיועד רק לצדיקים – לא כן. אלא לכל אחד מישראל וכמו שכתב במכתב קדשו של הרה״ק בעל דברי יחזקאל משיניאווא ז״ל הנדפס בסוף ספר דברי יחזקאל, שנשאל על מה דאיתא בשערי ציון (ריש שער בי) תפלה המתחיל ״רבש״ע הריני מכוין לעשות כל גופי מרכבה לשכינה״ וכו', ואיש אחד רצה למנוע מלאמרו בטענה הנ״ל.
ועל זה השיב וזה לשון קודשו אשר איש אחד רצה למנוע מלומר התפלה המצויה בידינו הנדפסת בשערי ציון באמרו כי הוא לפני בני עליה נאמר.
אבל אין אמת כן, כי מה שנאמר בשערי ציון רשאים כל ישראל לומר, ואם כי הוא מהדברים העומדים ברומו של עולם, קדושים תהיו נאמר לכל עדת בני ישראל.
ולא ישמע לדברי המונע מטוב הצפון, והשי״ת יזכינו לטהר לבינו לעבדו באמת. ובודאי הוא לרצון לפני אבינו שבשמים כל מה שבר ישראל עושה באמת אפילו הוא איש פשוט ואינו יודע עד כמה הדברים מגיעים כי הוא למעלה מהשגתו, ועל כל זאת אם הוא מכוין לעשות רצון אביו שבשמים הבורא ית׳ באמת רצוי הוא לפניו ית׳ וכו' .
וכל ישראל אומרים לשם יחוד ואין פוצה פה גם תפלה זו רשאים כל הרוצים לשוב באמת אפילו אנשים פשוטים לאמרה כמו כל תפלה, עכ״ל'
ענווה
על ידי ענווה זוכה להשראת השכינה. כמו שנאמר "ואת דכא ושפל רוח"