מי הם האשמים על השואה האחרונה?

בו יבואר כי כל המאורעות שסבלו ישראל ואיבוד חלקים גדולים מעם ישראל שנהפכן לגוים גמורים, זה בעקבות מכשולות השוחטים והסוחרים בבשר

 

עלוני "מדריך לכשרות"

להורדה וקריאה בקליק

 1

 

ספר

סודות הנושרים

מי הם האשמים בזה?

מי הם האשמים על השואה האחרונה?

בו יבואר כי כל המאורעות שסבלו ישראל ואיבוד חלקים גדולים מעם ישראל שנהפכן לגוים גמורים, זה בעקבות מכשולות השוחטים והסוחרים בבשר.

הגה"צ הרב אמנון יצחק מגלה הסודות שאין בשר כשר בעולם!!!

http://www.ha-zohar.info/?p=39727

האדמו"ר מהאלמין ברדיו 2000 ד פרשת בא תשע"ה 1-8

הבעלת תשובה שראתה את הרשב"י בעולם העליון עם כל הדין תורה בבית דין של מעלה – וגילוי סודות נוראים על הגאולה – הרשב"י אמר לה תחזיקו חזק בזוהר הקדוש, כי תיכף תהיה הגאולה הכל כבר מוכן בשמים, תלמדו זוהר הקדוש ותפיצו לכל ישראל כי רק זה יציל!!!

http://www.ha-zohar.info/?p=39740

סודות גדולות בענין כשרות השחיטה בלונדון ובארצות הברית – כאן בארץ פי מאה יותר גרוע / כאן הס"מ הבעל הבית / זה הניסיון האחרון שהקב"ה מנסה אותנו מי שבאמת יש לו רק טיפת מסירת נפש לא לנגוע בנבילות וטריפות  / זה הנסיון הקטן שכל אחד אומר שמע ישראל וצריך לקבל על עצמו מסירת נפש, ואם אוכל בשר כשיודע שיש בעיות משקר את עצמו כשאומר שמע ישראל!!! / הקב"ה שאל את אדם הראשון איכה? ועכשיו שואל את היהודי איכה? / שמעת ממחבר של יותר מאלף ספרים, וגם הגה"צ הרב לנדא והרב אמנון יצחק שליט"א שאין בשר כשר? מה תענו ליום הדין והנורא?

 

http://www.ha-zohar.info/?p=39713

אוהב כסף לא ישבע כסף…עד מתי?

כסף יעוור עיני חכמים  ויסלף דברי צדיקים

הרבנים עוזרים וממהרים ומאיימים את  על השוחטים לשחוט הרבה/וגם מביאים שוחטים אחרים שיכולים לשחוט יותר בהמות/עופות לשעה, כדי לאיים על השוחטים שאם לא ישחטו הרבה יפסידו הפרנסה שלהם/ וכל שוחט ששוחט וסופר כמה עופות שוחט ומקבל כסף לפי העוף ששחט, דעו לכם כי השחיטה טריפה/ ובקשה לראשי הרבנות, למה אתם מוכרים את נשמות עם ישראל ומביאים שואה ח"ו על עם ישראל!!!

רוב הרבנים שנותנים הכשרים הם ערב רב ועמלקים – ישנם רבנים שהם בגדר של תינוק שנשבה, ולא יודעים כלום, וכך נהיים מתיר אסורים, ויש רבנים שיודעים ומכשילים את ישראל בעד בצע כסף של מיליוני שקלים שמרויחים בבשר!!!

ועוד לא מצאתי רב אחד שמוכן ללמוד ולשמוע מה הם הבעיות של השחיטה!!!

שואה איומה על בני ישראל מדור דור:

שואה #1

שבעים אלף מישראל נהרגו בגבעת בנימין

כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה

בא

וראה כמה גדול עונשו של מי שיש בידו למחות ולא מיחה, שדם החוטא שמת בעוונו. דורש הקדוש ברוך הוא מידו, וכל הדמים הנשפכין בישראל תולין בו, עד כדי כך שאותן שבעים אלף מישראל שנהרגו בגבעת בנימין תלו בסנהדרין בדור ההוא.

כל

מי שסיפק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיר את ישראל למוטב ואינו מחזיר כל הדמים הנשפכין בישראל אינם אלא על ידו שנאמר "ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם וגו' הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אדרוש" לפי שכל ישראל ערבים זה בזה ולמה הן דומין לספינה שנקרע בה בית אחד אין אומרין נקרע בה בית אחד אלא כל הספינה נקרעת, כך הם ישראל, שנאמר "הלא עכן בן זרח מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף" וגו' ושמא תאמר אותן שבעים אלף שנהרגו בגבעת בנימין מפני מה נהרגו לפי שהיו להם לסנהדרי גדולה שהניח משה ויהושע ופנחס בן אלעזר עמהם היה להם לילך ולקשור חבלים של ברזל במתניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מארכובותיהן ויחזרו בכל עיירות ישראל יום אחד ללכיש, יום אחד לבית א-ל, יום אחד לחברון, יום אחד לירושלים, וכן לכל מקומות ישראל, וילמדו את ישראל דרך ארץ בשנה ובשתים ובשלש עד שיתישבו ישראל בארצם כדי שיתגדל ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא בעולמות כולן שברא מסוף העולם ועד סופו והם לא עשו כן אלא כשנכנסו לארצם כל אחד ואחד מהם נכנס לכרמו ולזיתו ולשדהו ואומרים שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות עליהן את הטורח, וכשעשו בני בנימין דברים מכוערין ודברים שאינם ראוין באותה שעה ביקש הקדוש ברוך הוא להחריב את כל העולם, אמר הקדוש ברוך הוא לא נתתי לאלו את ארץ ישראל אלא כדי שיקראו וישנו ויעסקו בתורה כל ענין בזמנו וילמדו דרך ארץ כו' עש"ב. (תנא דבי אליהו רבא פרק י"א)

מנהיג קהלה נענש על עוונות כל אחד מקהלתו, והרב של העיר על כל אחד ואחד.

במדרש

רבה פרשת יתרו על הפסוק "וישמע יתרו" וזה לשונו: הדא הוא דכתיב "שמעו דבר ד' בית יעקב" זה שאמר הכתוב "בני אם ערבת לרעך" אמר ר' נחמי' נאמרה על החברים כל הימים שאדם חבר לא איכפת לי' בצבור ואינו נענש עליו נתמנה אדם בראש ונטל טלית לא יאמר לטובתי אני נזקק לא איכפת לי בצבור אלא כל טורח הציבור עליו אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו נענש עליו ורוח הקדש צווחת בני אם ערבת לרעך אתה ערב עליו תקעת לזר כפיך, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הכנסת עצמך לזירה [פי' מקום שנכנסים להתאבק שם] ומי שהוא מכניס עצמו לזירה או נוצח או ניצח, עד כאן לשונו.

שואה # 2 – ג' שצ"ה – לפני 1980 שנה

בפורים היתה עיקר הגזירה לפי שנהנו מסעודתו, על כן נגזר עליהם להרוג ולאבד את הגופים שנהנו מאכילה ושתי' של איסור ושמחה ומשתה של איסור

 

המאורע	תאריך עברי	השנה למלכות אחשוורוש	השנה העברית	השנה הלועזית
סעודת אחשוורוש	ג' בתשרי	3	3395	366 לפנה"ס
הקריאה לושתי לסעודה	ט' בתשרי	3	3395	366 לפנה"ס
התחילו הנשים להגיע	טבת	6	3398	364 לפנה"ס
בחירת אסתר למלכה	טבת	7	3399	363 לפנה"ס

איתא במסכת (מגילה י"ב) לכן אומרים ארור המן אשר בקש לאבדי כי הוא האכיל את בני ישראל במאכלות אסורות, על ידי כך היה לו את הכח לגזור על היהודים גזירות קשות. וכתב בב"ח (או"ח סי' תר"ע) וזל"ק, בפורים היתה עיקר הגזירה לפי שנהנו מסעודתו, על כן נגזר עליהם להרוג ולאבד את הגופים שנהנו מאכילה ושתי' של איסור ושמחה ומשתה של איסור, וכשעשו תשובה עינוי נפשותם כמו שאמרה אסתר "לך כנוס את כל היהודים ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים" לפיכך קבעום למשתה ויום טוב לזכור את עיקר הנס. ולכן אומרים ברוך מרדכי היהודי כי בזכותו היהודים ניצלו מגזירתו של המן, הוא נזהר שיהודים לא יכשלו במאכלות אסורות, ולכן הוא ישב בשער המלך לשמור שאסתר לא תאכל אוכל שאינו כשר.

שואה # 3 – 900 שנה

שִּׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ כָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים בִּגְלַל שֶׁאָכְלוּ וְנִתְפַּטְּמוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיָּצְאוּ מֵהַדָּת

הָרַמְבַּ"ם הַקָּדוֹשׁ ז"ל בְּמִכְתָּבוֹ הַיָּדוּעַ הַנִּקְרָא "אִגֶּרֶת תֵּימָן" ומובא בְ"דֶגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם" (פָּרָשַׁת עֵקֶב מִכְתָּב מֵהָרַמְבַּ"ם זצ"ל) שֶׁשִּׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ כָּפְרוּ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים בִּגְלַל שֶׁאָכְלוּ וְנִתְפַּטְּמוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיָּצְאוּ מֵהַדָּת וּבָא עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וְהָרַג אֶת כֻּלָּם[1] רח"ל.

וְיָדוּעַ דְּהָעֹנֶשׁ בְּחִבּוּט הַקֶּבֶר עַל הָאוֹכֵל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת: כָּתַב בְּסֵפֶר אוֹר צַדִּיקִים (פֶּרֶק י"ט), וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: דַּע כִּי מִי שֶׁלֹּא הָיָה מְדַקְדֵּק בְּמַאֲכָלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא הָיָה נִזְהָר לְהַבְחִין בֵּין אִסּוּר לְהֶתֵּר, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ אִסּוּר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה אֶלָּא מֵחֲכָמֵינוּ ז"ל. עָנְשׁוֹ שֶׁלְּאַחַר מוֹתוֹ בָּא הַמְמֻנֶּה עַל חִבּוּט הַקֶּבֶר וּמַכֶּה עַל בִּטְנוֹ בְּשַׁרְבִיטוֹ שֶׁל בַּרְזֶל וְאֵשׁ, עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת וְיוֹצֵא פַּרְשַׁנְדָּא, וְאָז מְהַפְּכִין אוֹתוֹ עַל פָּנָיו וּמַכִּים אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ בְּלַע מַה שֶּׁהוֹצֵאתָ, ה' יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִדִּין הַקָּשֶׁה הַזֶּה וּמִדַכְוָותֵיהּ, וּבִפְרָט בְּאִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב שֶׁהוּא עָוֹן חָמוּר, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

 

שואה # 4 – ה'שמ"ה לפני 431 שנה

וְכֵן הִכְשִׁילוּ עַשְׂרוֹת אַלְפֵי יְהוּדִים עַשְׂרוֹת שָׁנִים בִּנְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת בָּעִיר קְרָאקָא כְּשֶׁהָיָה בַּעַל "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת" הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ הַמְקֻבָּל רַבִּי נָתָן נָטֶע שַׁפִּירָא זצוק"ל אַב בֵּית דִּין קְרָאקָא, וְהָרַב הַקָּדוֹשׁ בַּעַל "מְגַלֶּה עֲמֻקּוֹת" נָתַן תִּקּוּן גָּדוֹל לְהַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה.

זה סיפור שקרה לפני כארבע מאות שנה בעיר איפה שה"מגלה עמוקות" היה הרב שמה [בעיר קראקא].   וזה זיעזה אז את העולם כולו, ובמיוחד את יהודי אירופה,  ומעשה שהיה כך היה: קצבים יראים ושלמים בעלי צדקה מאכילים בשוגג ובלי יודעין עיר שלמה של רבבות אלפי יהודים עם בשר חזיר ממש לסיפור המלא….בשלש שפות: בלשון הקודש – אידיש – אנגלית 18 נקודות מהסיפור תוכן הסיפור:

1. מה שקצבים מסוגלים לעשות.
2. גדולי ישראל נופלים במלכודת.
3. דרך ושיטה לרמות את כלל ישראל באכילת ונבילות וטריפות.
4. קצבים מחלקים צדקה ביד רחבה לכל נרשא ונצרך.
5. לקצבים מקום מכובד בכל עניני הקהילה ועומדים במרכזה.
6. מקום מיוחד בשמחות ובאירועים משפחתיים מוכן עבורם בכל אירוע.
7. הבחורים המכובדים היפים והטובים ביותר חתניהם.
8. בית החיים מתמלא בנשמות של צעירים שנקטעו בדמי ימיהם.
9. אנשים צעירים משאירים אלמנות ויתומים ל"ע.
10. ילדים צעירים נפטרים מן העולם ללא עת ומשאירים הורים מלאי צער.
11. העיר כולה על גלגלים.
12. אלפי קילוגרמים של בשר נזרקים לאפתות.
13. כלים בערך של מליוני דולרים נשברים ונזרקים לזבל.
14. עשרות בחורים ואברכים תלמידי חכמים עוזבים את הדרך הישר.
15. מנקרים מאכילים חלב ודם לעיר שלמה ששמה קראקא במשך עשרות שנים.
16. תלמידי חכמים – רבנים – דיינים – גאונים וצדיקים – ראשי ישיבות כלי קודש – סופרים – שוחטים מלמדים – בני ישיבות – חסידים ואנשי מעשה – תינוקות של בית רבן ועשרות אלפי משפחות חשובות אוכלים נבילות וטריפות חלב ודם עשרות שנים.
17. בכיות ויללות עד לב השמים בכל קראקא.
18. ה"מגלה עמוקות" גוזר עשרות תעניות בגלל עשרות המגיפות.

הסיפור ממבט אחר כמה היבטים של המעשה הנורא – ההבדל בין מאנסי לקראקא – וכעת תוסיפו ההבדל בין קראקא לארץ ישראל!!!

1. לקראקא הי' רב אחד – במאנסיישנם מאות רבנים.
2. בקראקא היו שני קצבים – במאנסימאות קצבים.
3. בקראקא האכילות טריפה בשוגג – במאנסיבמזיד.
4. בקראקא זה קרה מתחת לאפו של הרב, – במאנסיהוא בהכשר ובהסכמתם של חלק מהרע–בנים.
5. קראקא היתה רק עיר אחת – במאנסיישנן מאות קהילות חרדיות, שהוא חלק גדול מכלל ישראל.
6. בקראקא הקצבים חזרו בתשובה בהתעוררות הראשונה – במאנסילאחר עשרות שנים של זעקה מרה על ידי רבנים גדולי ישראל, ואנשי המחנו"ט(ראשי–תיבות: מאכילית חלב נבילות וטריפות) עדיין עוד ישנם מאכילי חלב.
7. בקראקא הקצבים חששו מאימת יום הדין הגדול והנורא – במאנסילמאכילי הטריפות לא הי' כל פחד.
8. בקראקא הרבנים קרעו לבבם ובכו על חורבן בית המקדש – במאנסילוקחים חלק גדול של הרבנים קרוב למליון דולר דמי הכשר, בכדי להתגונן נגד הרבנים המעוררים, להשתיק את הערעור, ולטשטש את המוחות היהודים התמימים ולא להרשות חלילה ליהודים שיפסיקו לאכול בשר טריפה.
9. בקראקא בסך הכל במשך 40 שנה מכרו כל כך הרבה נבילות וטריפות, ובניו יורקמוכרים ביום אחד כמו כזו כפי שמכרו שם במשך כל השנים, כי בקראקא לא הי' אקספורט ביזנעס, אבל בניו יורקמפיצים אלפי טונות של בשר כל יום לכל האטליזים בכל ארצות הברית ולכל המסעות שם, לבתי המלון, למסעדות, לקעיטערערס, לבתי החולים, למטוסים אלפי טונות בשר בתוך חודש (ובפרט סאלאמיס, פרענקפורטער, נקניקיות שהם מטובלים בחלב, לשונות וכבדים ועוד.

מתי תהי' לנו הזכי' שהרבנים יצוו שהעיר הטריפה ששמה ניו יורק ישברו את הכלים הטרפים, ולזרוק  את כל הבשר הטרף לזבל.

שואה # 5 לפני 350 שנה

יבואר מספר הקדוש קב הישר (רבי אהרן שמואל קאיידנובר, מכונה גם מהרש"ק או מהראש"ק (ה'שפ"ד יט בתמוז ה'תל"ו, 30 יוני 1676) איך שמיליון יהודים נהרגו עבור שוחטים קלים (קב הישר פרק ק"ב).

קב הישר פֶּרֶק ק"ב

לָכֵן נִקְרֵאת מַלְכוּת אֱדוֹם "מֶטְרְפּוֹלִין" שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת (מְגִלָּה דַּף ו עַמּוּד א), כִּי הַמְּדִינָה הַזֹּאת הִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת יַד הַשַּׂר שֶׁל אֱדוֹם, וְהִיא קְלִפָּה רִאשׁוֹנָה.

שַׁחֲרִית, מִנְחָה, עַרְבִית – שֶׁהֵן רָאשֵׁי תֵבוֹת "שְׁמַע" *[2] .

אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב חָיוּ כְּמִנְיַן בָּשָׂ"ר – וְזֶהוּ הַסּוֹד "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ"

וְזֶהוּ הַסּוֹד (יִרְמִיָּה א יד) "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה", כִּי "צָפוֹן" הוּא גֵּימַטְרִיָּא "פּוֹלִין", "לִיטָא"

ועוד סודות נוראות ונפלאות

א. בַּמִּדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (פָּרָשָׁה כ יב), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר" (בְּרֵאשִׁית ג כא), בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הָיָה כָּתוּב: "כָּתְנוֹת אוֹר" – בְּאָלֶ"ף. וְהוּא תָּמוּהַּ, לָמָּה דַּוְקָא בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הָיָה כָּתוּב "כָּתְנוֹת אוֹר" – בְּאָלֶ"ף, וְלֹא בִּשְׁאָר סִפְרֵי תּוֹרוֹת? (עַיֵּן סֵפֶר "בִּרְכַּת שְׁמוּאֵל" שֶׁחִבֵּר הַגָּאוֹן אָבִי, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל קָאֵיידְנָאוֶוער זַ"ל, בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף ו טוּר ג), עַיֵּן שָׁם בְּשֵׁם הַגָּאוֹן מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי לֵיבּ צוּנְץ זַ"ל מַה שֶּׁכָּתַב, עַיֵּן שָׁם).

וְהַנִּרְאֶה לְתָרֵץ עַל פִּי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִפֶּה קָדוֹשׁ, הֲלֹא הוּא הָאִישׁ הָאֱלֹהִי, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי הֶעשִׁיל צוֹרֵף זַ"ל, שֶׁאָמַר בְּשֵׁם מְקֻבָּל אֶחָד דָּבָר נִפְלָא וְדָבָר נָאֶה וּמִתְקַבֵּל, וְהוּא זֶה: דַּע, כִּי צְפוֹ בֶּן אֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו, הַנִּכְתָּב בַּתּוֹרָה (בְּרֵאשִׁית לו טו): "אַלּוּף צְפוֹ", הִיא הַקְלִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּשִׁבְעִים אֻמּוֹת, וּכְנֶגְדּוֹ הִיא גַּם כֵּן בִּקְדֻשָּׁה (שְׁמוּאֵל א ט ה): "אֶרֶץ צוּף". אוֹתִיּוֹת דְּדֵין – כְּאוֹתִיּוֹת דְּדֵין [פֵּרוּשׁ: אוֹתִיּוֹת אֵלּוּ כְּאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ]. וְהוּא הָיָה מֶלֶךְ רִאשׁוֹן, וּמֶמְשַׁלְתּוֹ הָיְתָה בִּמְדִינַת פּוֹלִין וּמְרַמֵּז לִפְלוֹנִי, כִּי פְּלוֹנִי הוּא אוֹתִיּוֹת פּוֹלִין, שֶׁהוּא גֵּימַטְרִיָּא "צְפוֹ". וְלָכֵן נִקְרֵאת מַלְכוּת אֱדוֹם "מֶטְרְפּוֹלִין" שֶׁל שִׁבְעִים אֻמּוֹת (מְגִלָּה דַּף ו עַמּוּד א), כִּי הַמְּדִינָה הַזֹּאת הִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת יַד הַשַּׂר שֶׁל אֱדוֹם, וְהִיא קְלִפָּה רִאשׁוֹנָה.

וְדַע, כִּי הַקְלִפָּה שֶׁל צְפוֹ הִיא בָּאָה מֵחֲמַת חֵטְא שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְחַוָּה, וְאִילָן שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן, חִטָּה הָיָה (בְּרָכוֹת דַּף מ עַמּוּד א), כִּי חִטָּה גֵּימַטְרִיָּא כ"ב (תִּקּוּנֵי זֹהַר, תִּקּוּן טז, דַּף לא), שֶׁפָּגַם בְּחֶטְאוֹ בְּכ"ב אוֹתִיּוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה.

וְיָדוּעַ שֶׁחֵטְא שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בַּמִּדָּה שֶׁל הוֹד, שֶׁהִיא מִדָּה הַשְּׁמִינִית, וְח' פְּעָמִים כ"ב עוֹלֶה גֵּימַטְרִיָּא קע"ו, כְּמִנְיַן "צְפוֹ". וְזֶהוּ סוֹד חַוָּה, שֶׁחֵטְא בָּא עַל יָדָהּ, כִּי הָיְתָה נִבְרֵאת מִמִּדַּת הוֹד, שֶׁהִיא מִדָּה שְׁמִינִית, וְעַל יָדָהּ הָיָה הַפְּגָם שֶׁל כ"ב אוֹתִיּוֹת, וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְהִנֵּה הַנֶּעְלָם מִן "חַוָּה" כָּזֶה: חֵ"ת וָא"ו הֵ"א. קַח הַנֶּעְלָם מִן "חַוָּה" בְּמִלּוּאָהּ כָּזֶה: ת', א"ו, א' – הוּא גֵּימַטְרִיָּא ת"ח. לְרַמֵּז, שֶׁבִּשְׁנַת ת"ח לָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי יִהְיֶה תִּגְבֹּרֶת הַקְלִפָּה שֶׁל צְפוֹ, שֶׁהָיָה רָאוּי לִהְיוֹת הַגְּאֻלָּה בִּשְׁנַת "בְּזֹאת יָבוֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (וַיִּקְרָא טז ג), וּבְאוֹתוֹ שָׁנָה הַרְבֵּה עֲקֵדוֹת הָיוּ בְּאֶרֶץ פּוֹלִין וְלִיטָא, כַּיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם מִגְּזֵרוֹת רָעוֹת וְדִינִים קָשִׁים, הַנַּעֲשִׂים בְּאֶרֶץ פּוֹלִין וְלִיטָא בִּשְׁנַת "זֹאת", שֶׁנֶּהֶרְגוּ כַּמָּה רְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. וְהַנֶּעְלָם מִן "זֹאת" כָּזֶה: זַיִ"ן, אָלֶ"ף, תָּ"ו וְהוּא: י"ן ל"ף ו', שֶׁהוּא גֵּימַטְרִיָּא "צְפוֹ", שֶׁהוּא נִרְמָז בְּסוֹד "פְּלוֹנִי" *[3] . וְזֶהוּ הַסּוֹד (יִרְמִיָּה א יד) "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה", כִּי "צָפוֹן" הוּא גֵּימַטְרִיָּא "פּוֹלִין", "לִיטָא", וְלָכֵן הָיָה הַגְּזֵרָה דַּוְקָא בִּמְדִינָה זוֹ וּבִשְׁנַת ת"ח דַּוְקָא, וְדִבְרֵי פִי חָכָם חֵן. וְהִנֵּה יֵשׁ בְּיָדִי עוֹד דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים, שֶׁאֵין אֲנִי רוֹצֶה לְגַלּוֹתָם בִּפְנֵי כָּל אָדָם, כִּי אִם לַצְּנוּעִין, מַה שֶּׁקִּבַּלְתִּי מִן הָאִישׁ הָאֱלֹהִי, מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי הֶעשִׁיל צוֹרֵף זַ"ל.

וְדַע, כִּי "צָפוֹן" שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא "פּוֹלִין", "לִיטָא", הוּא מִנְיַן רכ"ו, בְּסוֹד (עַל פִּי תְּהִלִּים קיט פה) "כָּרוּ לִי שִׁיחָה", בַּעֲלִילוֹת שְׁקָרִים וּבַהֲרִיגַת צַדִּיקִים. וּקְלִפָּה שֶׁל עֵשָׂו הוּא יָדוּעַ בַּסְּפָרִים (עַיֵּן מִדְרַשׁ שׁוֹחֵר טוֹב קכ, מִדְרַשׁ שְׁמוּאֵל טז) שֶׁהוּא נִקְרָא "חֲזִיר מִיָּעַר" (תְּהִלִּים פ יד), וְלָכֵן אוֹת ע' שֶׁל "יָעַר" הִיא גְּדוֹלָה בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (שָׁם), לְרַמֵּז שֶׁתּוֹלִין בּוֹ כָּל הָע' אֻמּוֹת, וְהִיא ע' שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁמְּרַמֵּז עַל "כָּתְנוֹת עוֹר" – בְּעַיִ"ן, שֶׁהָיָה קֹדֶם הַחֵטְא "כָּתְנוֹת אוֹר" – בְּאָלֶ"ף, כַּיָּדוּעַ לְהַמְקֻבָּלִים (עַיֵּן עֵץ חַיִּים, שַׁעַר מט פֶּרֶק ד. סֵפֶר הַלִּקּוּטִים, דַּף ו). וְלָכֵן לֶעָתִיד יְתֻקַּן הַחֵטְא, וְיִהְיֶה הַסּוֹד "כָּתְנוֹת אוֹר" – בְּאָלֶ"ף, כְּמוֹ שֶׁהָיָה קֹדֶם חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן.

וְרַבִּי מֵאִיר הָיָה מִזֶּרַע נֵירוֹן קֵיסָר (עַיֵּן גִּיטִין דַּף נו עַמּוּד א), וְהָיָה מַתְחִיל לְתַקֵּן פְּגָם שֶׁל עֵשָׂו בְּסוֹד "חֲזִיר מִיָּעַר" – בְּעַיִ"ן. וּכְשֶׁתִּכְתֹּב "חֲזִיר מִיָּאַר" – בְּאָלֶ"ף, הוּא אוֹתִיּוֹת "מֵאִיר". וּכְשֶׁיְּתֻקַּן עֵשָׂו, אָז יִהְיֶה "כָּתְנוֹת אוֹר" – בְּאָלֶ"ף. וְלָכֵן הָיָה בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר כָּתוּב "כָּתְנוֹת עוֹר" בְּאָלֶ"ף כָּזֶה: "כָּתְנוֹת אוֹר", וְקַל לְהָבִין. וְזֶהוּ הַסּוֹד: "חֲזִיר" הוּא גֵּימַטְרִיָּא רכ"ה, כְּמִנְיַן כָּרָה, וְעִם הָאָלֶ"ף שֶׁל "מִיָּעַר", שֶׁהוּא עָתִיד לִהְיוֹת "מִיָּאַר" – בְּאָלֶ"ף, הוּא רכ"ו, כְּמִנְיַן "כָּרוּ לִי שׁוּחָה". וְהָאֻמּוֹת שֶׁכּוֹרִים שׁוּחָה תַּחְתֵּינוּ, יִהְיוּ לֶעָתִיד בְּטֵלִין כְּשֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה, כְּשֶׁיְּתֻקַּן הַחֵטְא, וְיִהְיוּ "כָּתְנוֹת אוֹר" – בְּאָלֶ"ף, וְקַל לְהָבִין.

וְהִנֵּה נַחֲזֹר לְעִנְיָנֵנוּ, כִּי "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה" (יִרְמִיָּה א יד), וְלָכֵן כְּשֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה, תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה תְּחִלָּה בִּמְדִינוֹת צָפוֹן, שֶׁהוּא פּוֹלִין, לִיטָא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שִׁיר הַשִּׁירִים ד טז) "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן", כִּי בִּתְחִלָּה יִהְיֶה הִתְעוֹרְרוּת הַגְּאֻלָּה מִצַּד צָפוֹן, וְאַחַר כָּךְ "וּבוֹאִי תֵימָן", וְאַחַר כָּךְ יִזְכֶּה כְּלַל יִשְׂרָאֵל לְרַב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים.

וְהִנֵּה כָּתַבְנוּ לְעֵיל, דְּמִכֹּחַ חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן נַעֲשָׂה מִן אוֹת אָלֶ"ף אוֹת עַיִ"ן, וְזֶהוּ בְּתֵבוֹת "כָּתְנוֹת עוֹר", שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת "אוֹר" – בְּאָלֶ"ף, וְלָכֵן "נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" (מִשְׁלֵי טז כח), כַּמְבֹאָר עִנְיָן זֶה בְּכַמָּה סִפְרֵי מְקֻבָּלִים (עַיֵּן שְׁנֵי לוּחוֹת הַבְּרִית חֵלֶק א, מַאֲמַר בֵּית דָּוִד, דַּף טז.), וְהָאָבוֹת תִּקְּנוּ חֵטְא וּפְגָם זֶה עַל יְדֵי שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת: שַׁחֲרִית, מִנְחָה, עַרְבִית – שֶׁהֵן רָאשֵׁי תֵבוֹת "שְׁמַע" *[4] .

אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב חָיוּ כְּמִנְיַן בָּשָׂ"ר – וְזֶהוּ הַסּוֹד "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ"

וְהִנֵּה יָדוּעַ (עַיֵּן זֹהַר חֵלֶק א, דַּף קסז עַמּוּד א, וְתִקּוּנֵי זֹהַר בְּסוֹפוֹ, תִּקּוּן י, דַּף קמז עַמּוּד ב), שֶׁמִּכֹּחַ חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן גָּבְרוּ שְׁתֵּי קְלִפּוֹת: שׁוֹר וַחֲמוֹר, וַחֲמוֹר הוּא קְלִפַּת יִשְׁמָעֵאל, וְשׁוֹר הוּא קְלִפַּת אֱדוֹם, וְתֵבוֹת "אֱדוֹם", "יִשְׁמָעֵאל" הֵן גֵּימַטְרִיָּא תק"ב, כְּמִנְיַן הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ הָאָבוֹת חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אַבְרָהָם הָיָה חַי קע"ה שָׁנִים, יִצְחָק – ק"פ שָׁנִים, יַעֲקֹב – קמ"ז שָׁנִים, קע"ה וְק"פ וְקמ"ז – צָרְפֵם יַחַד – יִהְיוּ תק"ב שָׁנִים, כִּי הָאָבוֹת הֵן בִּקְדֻשָּׁה נֶגֶד הַקְלִפָּה. וְזֶהוּ הַסּוֹד (שְׁמוֹת כב ל) "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה **[5] לֹא תֹאכֵלוּ", כִּי "בָּשָׂר" הוּא גַּם כֵּן גֵּימַטְרִיָּא תק"ב, וְקַל לְהָבִין.

עֲמָלֵק גֵּימַטְרִיָּא ר"ם

וְהִנֵּה זֶה יָדוּעַ, שֶׁ"רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" (בַּמִּדְבָּר כד כ), מִזֶּרַע עֵשָׂו הָרָשָׁע, וְיֵשׁ לוֹ אֲחִיזָה בְּאֵל אַחֵר, כִּי "עֲמָלֵק" הוּא גֵּימַטְרִיָּא ר"מ – כְּמִנְיַן "אֵל אַחֵר" (שְׁמוֹת לד יד), שֶׁהוּא גַּם כֵּן גֵּימַטְרִיָּא ר"מ, וּכְנֶגְדּוֹ בַּקְּדֻשָּׁה הוּא "רוּחַ י-ה-ו-ה" (שׁוֹפְטִים יא כט). וְהִנֵּה כְּנֶגֶד שְׁתֵּי קְלִפּוֹת שׁוֹר וַחֲמוֹר, יֵשׁ בַּקְּדֻשָּׁה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, דְּהוּא יִתְגַּבֵּר עַל הַקְלִפָּה שֶׁל חֲמוֹר בְּסוֹד (זְכַרְיָה ט ט): "עָנִי וְרוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר", וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף אִקְּרֵי "שׁוֹר", כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דְּבָרִים לג יז): "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ".

וְהִנֵּה אִיתָא בַּזֹּהַר (עַיֵּן חֵלֶק ג דַּף קכד עַמּוּד ב, וְזֹהַר חָדָשׁ רוּת, דַּף קא עַמּוּד ב), כִּי מִבֵּין שְׁתֵּי הַקְּלִיפּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, דְּהַיְנוּ מִקְּלִפּוֹת שׁוֹר וַחֲמוֹר, יָצָא קְלִפָּה אַחַת הַנִּקְרֵאת "צֶפַע", כִּי "מִשֹּׁרֶשׁ נָחָשׁ יֵצֵא צֶפַע" (יְשַׁעְיָה יד כט), וְ"צֶפַע" גֵּימַטְרִיָּא "עֲמָלֵק" – ר"מ, וְלָכֵן צְרִיכִין אָנוּ לִכְתֹּב בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּמֵי עָפָץ (עַיֵּן גִּיטִין דַּף יט עַמּוּד א) שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת "צֶפַע" בְּהִפּוּךְ אָתְוָן, וּבָזֶה אָנוּ מַכְנִיעִין הַקְּלִפָּה שֶׁל צֶפַע, מַה שֶּׁאָנוּ כּוֹתְבִין הַסֵּפֶר תּוֹרָה בְּמֵי עֲפָצִין.

וְנָחָשׁ הוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת: נָחָשׁ, חֲמוֹר, שׁוֹר – שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁבְּשִׁבְעִים אֻמּוֹת. וּקְלִפּוֹת "שׁוֹר" "חֲמוֹר" – גֵּימַטְרִיָּא "צָרַעַת". וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה כ ד): הַנֵּי סִלְעִין דְּנָחָשׁ הִיא צָרַעַת [פֵּרוּשׁ: אוֹתָם כְּתָמִים שֶׁבַּנָּחָשׁ (שֶׁהוּא מְנֻמָּר חֲבַּרְבּוּרוֹת עֲגוּלוֹת וְנִרְאָה כִּסְלָעִים) הִיא צָרַעַת], וּלְפִי שֶׁהַנָּחָשׁ דִּבֵּר לָשׁוֹן הָרָע, נִלְקָה בְּצָרַעַת.

וְהִנֵּה קְלִפַּת צְפוֹ בֶּן אֱלִיפַז, בֶּן עֵשָׂו, שֶׁהַשַּׂר שֶׁלּוֹ הוּא סמא"ל וְלִילִית הָרְשָׁעָה, עָשׂוּ בְּקִטְרוּגָם חֻרְבָּן גָּדוֹל בְּאֶרֶץ פּוֹלִין וְלִיטָא כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל, וְלָקְחוּ הַשּׂוֹנְאִים, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הַסִּפְרֵי תּוֹרָה שֶׁנִּכְתָּבִים בִּקְדֻשָּׁה עַל גַּבֵּי הָעוֹר מִצַּד בָּשָׂר, שֶׁהוּא גֵּימַטְרִיָּא תק"ב, וְלֹא עַל גַּבֵּי דּוּכְסוּסְטוּס, שֶׁהוּא מִצַּד הַשְּׂעָרוֹת, וְנִכְתָּב דַּוְקָא בְּמֵי עָפָץ, שֶׁהוּא נֶגֶד קְלִפַּת עֲמָלֵק. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עֲבוֹדָה זָרָה דַּף יח עַמּוּד א) בְּסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרַף עִם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת וְהַקְּלָף לְחוּד נִשְׂרַף. וְכֵן בִּגְזֵרוֹת פּוֹלִין הָיוּ נִשְׂרָפִים כַּמָּה אֲלָפִים סִפְרֵי תּוֹרָה, שֶׁאוֹתִיּוֹתֵיהֶן פָּרְחוּ, וְהַקְּלָף וְהָעָפָץ נִשְׂרַף. וְהַשּׂוֹנְאִים אֵינָם יוֹדְעִים, שֶׁמִּכֹּחַ זֶה אֵין לָהֶם שׁוּם אֲחִיזָה בַּקְּדֻשָּׁה, כִּי הַתּוֹרָה צִוְּתָה (שְׁמוֹת כב ל) "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" – בַּאֲכִילָה הוּא אָסוּר, אֲבָל מֻתָּר לִכְתֹּב עַל גַּבֵּי עוֹר נְבֵלָה וּטְרֵפָה, וּבָזֶה הָיָה לָהֶם אֲחִיזָה בַּקְּדֻשָּׁה, וְאַחַר שֶׁנִּשְׂרְפוּ הַסִּפְרֵי תּוֹרָה – מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְמַעֲטוּ כֹּחַ הַקְּלִפּוֹת הַנִּזְכָּרוֹת לְעֵיל, וְיַפְרִיחַ כֹּחַ שׁוֹר וַחֲמוֹר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, שֶׁיָּבוֹאוּ תְּרֵין מְשִׁיחִין: מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וּמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, וְהַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה יֵרֵד לְמַטָּה.

שואה # 6 בשנת תס"א – 314 שנה

ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה כמו כן יהיה מיתתם בכלל נבילה וטרפה לכל הוא הקליפה רח"ל תשליך אותם, ומוכרח להיות מגולגל בכלב

 

בספר "ברית מטה משה" על הגדה של פסח בדף האחרון וזל"ק: ועכשיו שאיתרע חזקתם ראינו למפרע שדבר זה החריב את ביתינו אשר עדיין לא נבנה בימינו, והשכינה בגלות עדיין בעונינו, וכאשר נמצא כמה קלקולים אשר אין להעלות על הספר כי קצר היריעה מלהשתרע, וכו'. ובפרט בשחיטת הכבשים מחמת צמרו קרוב הדבר לפשוע ולקלקל ומחמת שיש להם לשחוט הרבה אינו מדקדקים כ"כ וממהרים לשחוט וקרוב לוודאי שמאכילין נבילות וטריפות כאשר נתברר…ומי שיהי' מותמ' בדבר ולומר מה גבר בגוברין ומה יום מיומים ויקל בדבר הזה בוודאי מנהג אבותיהם בידם ששוחטים את דבריהם לאמר מי יתן לנו לאכול בשר וא"ת וישטחו אלא וישחטו שהיה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה על שבקשו לאכול בשר תאוה היינו בשר נחירה ואבותינו חטאו ואינם ואנחנו אם נעשה כמעשיהם לא טובים להיות נלכדים בעונם ח"ו ואוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה: ואין לנו פה לדבר ומי יוכל להגיד ולספר מה שעבר עלינו עד כה שגרמו לנו השוחטים כמה רעות ולא ידעו ששחטו לעצמם בסכין פגומה כמו כן יהיה מיתתם בכלל נבילה וטרפה לכל הוא הקליפה רח"ל תשליך אותם, ומוכרח להיות מגולגל בכלב וכו' עיי"ש באריכות גדול.

 

שואה # 7 – שנת תק"ב לפני 256 שנה

ידוע מה שכתב בספר דרך הנשר שהצדיק הקדוש רבי נתן אדלער (ומה שאמר הבעל שם טוב זי"ע, ראה בספר דגל מחנה אפרים (פרשת עקב), ועוד בשאר ספרי תלמידי הבעל שם טוב שכתבו), שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש,

הצדיק הקדוש רבי נתן אדלער זי"ע במלחמתו הגדולה להביא משיח

בספר

דרך הנשר מובא מהצדיק הקדוש רבי נתן אדלער, שעיקר עיכוב ביאת המשיח שאינו בא הוא בגלל השחיטה שמאכילים את עם ישראל בנבילות וטריפות ואם יתקנו זאת יבא תיכף ומיד ממש, ואעתיק מה שכתב שם ממקצת מספר "האבי"ב" [ראשי תיבות אחינו בני ישראל בגולה] מהנוגע לדעת בדורנו וז"ל: ר' נתן אדלער ותלמידו ר' משה סופר מפרעשבורג מקובלים בנסתר, ר' נתן אדלער רצה לפסול השוחטים דפראנקפורט דמיין, ולהכניע חותם הסטרא אחרא ששורה על שוחטים פסולים בסוד על חרבך תחי' וגו' ואלמלא השיג כל רצונו בא משיח, אך הסמ"ך מ"ם העמיד עליו רודפים קצבים והוצרך לברוח. וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה ב"זע"ם" תצעד אר"ץ, ראשי תיבות: זביחה עירובין מקוואות.

וכמעט כל גרמניה יצאו מדת ישראל!!!

שואה # 8 – ה'תק"כ לפני 255 שנה

הצדיקים הקדושים במלחמתם הגדולה להציל את עם ישראל מכלי' חס ושלו'.

א') הבעל שם טוב הקדוש ראה הגזירה הנוראה של אוישווי"ץ וניסה לבטלו

מכתב שכתב הצדיק הקדוש מורינו ורבינו רבי ישראל בעל שם טוב זי"ע לחבירו הרב הק' מ' מרדכי מטלוסט זי"ע

["בן גילו הצדיק נסתר" – כך כתב בכמה מכתבים מהבעש"ט זי"ע אליו]

באגרת הקודש [דף קעב] (יג), מכתב ס' [נו' 183]: [נדפס בספר "התמים" – יצא לאור בווארשא י"ב לחודש תמוז שנת תרצ"ו – חוברת רביעית] וזה לשונו:

ב"ה, אור ליום ג' ראה ת"ק טי"ת אושפיצין,

לחברי הרב הק' מ' מרדכי מטלוסט

למע"ש (למען שמו) תיכף לבוא כי רואה אני דברים לא טובים על הקהלה, וטובים השנים מן האחד ונמתיק סוד, "וסוד ה' ליראיו", בטחוני חזק שתכף תבוא לפה תקח אתך הכתבים הידועים לך ממורינו הק' נ"ע כי נחוצים הם לי. חברך דו"ש באהבה נאמנה. ישראל בע"ש מטלוסט.

וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין לתקן השחיטה והשוחטים, ורמז על זה ב"זע"ם" תצעד אר"ץ, ראשי תיבות: זביחה עירובין מקוואות.

וזה היה סוד ירידת הבעל שם טוב הקדוש לעלמא הדין ורמז על זה: ב"זע"ם" תצעד אר"ץ, ראשי תיבות: זביחה עירובין מקוואות.

הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ראה ברוח קדשו מה שיהיה הנסיון האחרון בעקבתא דמשיחא:

הבעל שם טוב הק' זי"ע שומע במתיבתא דרקיע ש"מקוה" ש'חיטה וע'ירוב הם יסודי הדת שהעולם עומד עליהם

שמעתי שתלמידי הרבי ישראל בעל שם טוב זכרונו לברכה היו יושבים ביחד ומתווכחים איזהו הדבר העקרי שראש ומנהיג הדור צריך להשגיח עליו.

יש מהם אמרו שהעיקר הוא להשגיח על הזביחה שיהיה השו"ב ירא שמים, וכן בכל שאר ענינים השייכים לזה כי חס ושלום מאכלות אסורים מטמטמים את הלב.

ויש שאמרו עירובין הוא העיקר כי הלכות שבת כהררים התלויים בשערה (חגיגה דף י' עמוד א') והאיסור חמור מאוד.

ויש אמרו מקוה היא העיקר להשגיח שהמקוה תהיה כשרה בלי שום חשש, כי אם יסוד בנין האדם הוא חס ושלום בלי כשרות קשה לו מאוד להתגבר על הרע רחמנא ליצלן.

ואחר זה אמר להם מרן הרב ישראל בעל שם טוב זכרונו לברכה בזה הלשון, תיתי לי כי בעת הזאת פלפלו גם כן במתיבתא דרקיע[6] איזה מהם עיקר ואמרו כמר וכמר. והסימן הוא במקרא (חבקוק ג') בזע"ם תצעד ארץ[7] ראשי תיבות "זביחה[8], "עירובין[9], "מקוה[10], כל אלה הם יסוד הארץ. עכ"ל.

 

שואה # 9 לפני 220 שנה

כל העיר ווילנא אכלו חלב דאורייתא

רבי אליהו בן שלמה זלמן נולד ט"ו בניסן ה'ת"פ, 23 באפריל 1720 נפטר י"ט בתשרי ה'תקנ"ח, 9 באוקטובר 1797 שנודע בכינויים:  הגאון רבינו אליהו,הגאון מווילנה,  הגאון החסיד

הספר לחם שערים יצא לאור בזמנו של הגר"א זצ"ל, המנקר הגה"צ רבי משה מק"ק קיראן מצא שכל העיר ווילנא אוכלים חלב דאורייתא, והגאון החסיד מווילנא זי"ע לקח עשרה גדולי ישראל ובתוכם אחיו רבי שלמה זלמן זצ"ל, וישבו זמן רב וביררו כל מלאכת והלכות הניקור ומצאו שאמת נכון הדבר שכל העיר ווילנא נכשלו באכילת חלב, וכל העשר רבנים דשם חתמו על קול קורא איך לתקן הענין של הניקור  – מקובץ ספרי ניקור ט' כרכים,– מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א

שואה # 10 – בשנת תקנ"ז לפני 218 שנה

דעו לכם שהצה"ק מצאנז זי"ע אמר ש-3.5 מיליון יהודים נשרו ויצאו מן הדת מפני שאכלו בשר טריפה.

ג) הצדיק הקדוש בעל דברי חיים זי"ע מגלה לנו סודות נוראים

וידוע

שעל ידי השוחטים הקלים שהאכילו בשר פיגול, יצאו מן הדת לערך ג' וחצי מיליאן יהודים רח"ל, כמבואר בשאלות ותשובות "דברי חיים" (יורה דעה חלק א' סימן ז') שאין עבירה כמאכלות אסורות שמטמטם הלב הישראלי, ובעונותינו הרבים ראינו דעל ידי זה יצאו מן הדת כמה קהילות בארץ לוע"ז שאכלו ונתפטמו בנבילות וטריפות על ידי השובי"ם הקלים, וגברו עליהם דעות זרות עד שנאבדו מן הקהל (עיי"ש דבריו החוצבים להבות אש), וכן מובא בדגל מחנה אפרים" (פרשת עקב מכתב מהרמב"ם זצ"ל) ששבעים אלף איש כפרו בתחיית המתים בגלל שאכלו ונתפטמו במאכלות אסורות עד שיצאו מהדת ובא עליהם מלך והרג את כולם רח"ל. וידוע שמערמת הסמ"ך מ"ם שלא לפתות כל יחיד ויחיד, רק מעמיד שוחטים ורבנים בכל מקום מסיטרא דיליה ועל ידי זה הכל ברשתו.

שואה # 11 ה' תרע"ד – לפני 98 שנה

ראה ספר הרידב"ז והכשרות שבכל ארצות הברית הכל טרף, ולא יהיה בשר כשר עד ביאת המשיח.

יבואר המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש בעל הרידב"ז על הירושלמי זי"ע

כל זה כתבנו לפני כ-40 שנה בארצות הברית, ועכשיו נכתוב על המצב בארצינו הקדושה. הכשרות של השחיטות כאן בארץ פי 200 אחוזים יותר גרוע מארצות הברית, למשל בארצות הברית יצאו 12 רבנים נגד השחיטה המהירה שמי ששוחט יותר משש מאות עופות לשעה כשהגוי אוחז את העוף, והשוחט רק אוחז את הראש לשחיטה, וזה אסרו כל הרבנים הגדולים וגם נתפרסם בשו"ת.

זאת אומרת אם בשחיטה הזאת (קעפעל שחיטה), מותר לשחוט רק 600 עופות לשעה, [וזה רק לשוחט הכי הטוב המומחה ורק בדעיבד גדול ובה"מ יכולים אולי להכשיר את זה], אז בלקיחת העוף ביד היה אסור לשחוט יותר מ-250 מכסימום לשעה, והאמת כאן בארץ שוחטים 900-1200 לשעה, כשהשוחט אוחז לבד את כל העוף ביד.

כאן בארץ השוחט אוחז את כל העוף ביד במקום שהגוי יאחז את זה, וממילא היד נהיה כבר כמו אבן, ואין שום הרגשה לא לסכין ולא לשחיטה, ושוחט נבילות וטריפות [ספר רנו ליעקב הרידב"ז [שכתב ספר על ירושלמי] בהקדמה של חיבורו על התורה – וכותב: עוד ענין רע ראיתי בהעיר הזאת אשר תסמר שערות ראשי, השו"ב מורטים בעצמם נוצות העופות ששוחטים. ויש שו"ב ששוחטים ביום ה' ו' עש"ק עד ב' אלפים עופות ומורטים הנוצות, ובליל שבת קודש נלאו הידיים שלו לאכול, ויש מהם אשר בני ביתם תחבו הכף לתוך פיו בלילי שב"ק לאכול, כי לא היה לו כח לאחוז הכף הלא שחיטתו נבילה גמורה והכלים אסורין, בין כך וכך נתפגלו בטנם של יהודים בנבילה וטריפה ר"ל, ואמרו חז"ל עד שיתפלל אדם שיכנסו דברי תורה לתוך מעיו יתפלל שלא יכנסו דברים אסורים לתוך מעיו, כי כיון שנכנס דברים אסורים לתוך מעיו הוברח רוח היהדות ונתגברה התאוה ר"ל לכל דבר תועבה עד שקשה לעשות תשובה, וכ"ז בגרם המדינה שנקבצו מכל הארצות טובים ורעים ואין להבחין, עכ"ל].

הסיבה למה עשו את זה כך, שהשוחט יאחז את העוף ביד היתה טובה להלכה, אבל זה רק בשחיטה קטנה, ומכיון שלא הרבנים הם בעלי בתים על הכשרות, [וגם הרבנים אינם יודעים את כל הסיבות והבעיות והמכשולות, מה כשר, ומה טרף, מכיון שהוא לא היה שוחט ולא עסק לבד בכל הדברים כדי שיבין הכל על בוריה, כמו שכתב שוחט לפני 80 שנה לערך, בספר השוחט והשחיטה, שאם הרב אינו שוחט בעצמו ועושה כל הפעולות בכשרות אין לו שום ידיעה ולא מבין בכלל מה כשר?] וישנם שחיטות שלא איכפת להם בכלל הכשרות, ושוחטים הרבה בין אם כשר בין אם טרף, ומוכרים ממילא בזול את העופות, מכיון שהשחיטה לא עולה הרבה, ונהיה תחרות על המחירים, וזה ידוע שכל אחד מחפש בזול, כי הפרנסה קשה מאוד, וכך נעשה השרשרת של מאכילי טריפות.

 

מה עשה הבעל דבר כדי שכולם יתחילו לשחוט עוד יותר ועוד יותר עופות לשעה, תפס אותם בחומרא, שהשוחט מחזיק את העוף לבד, ולא איכפת לו לבעל דבר, כי ממילא הכל נבילות וטריפות, מפני שמחייבים את השוחטים לשחוט יותר ממה שאפשר לבן אדם לשחוט, שיהיה לו הרגשה, והשוחט בגלל פרנסה צריך להמשיך בעבודתו, ועושה הכל על חשבון הרבנים, וגם מקבלים בהרבה מקומות המשכורת לפי ההספק כמה עופות הוא שוחט לשעה, ממילא יש תחרות בין השוחטים מי מקבל משכורת יותר גבוה על חשבון נבילות וטריפות, ועל פי ההלכה מאבד את נאמנותו וזה כבר טרף, וכך אחד משך את השני, וכולנו אוכלים טריפות, ועוברים על איסורי תורה החמורים.

 

עוד דבר שקרה כאן בארץ שמתירים פגימות גדולות בסכין, מה שאני למדתי אצל שוחטים שהיו שוחטים לפני  130 שנה, וכולם אמרו על הפגימות שמתירים היום זה פגימה, וממש נבילה דאורייתא.

אז מה העצה? להחזיר עטרה ליושנה, לקחת שוחטים טובים ולעשות רק שחיטות קטנות, כי בסטונאות הכל טרף, וכבר לא מדברים מזה שרוב הבשר שאנחנו אוכלים בא מערבים, ויש על זה אלפים כתבות בעיתונים, איך שתופסים מידי יום ביומו שמביאים בשר מערבים ומוכרים את זה בכל ירושלים, ובכל ערי הארץ, אפילו במקומות הכי הטובים, כי השטן הוא הבעל הבית, כידוע, אז איפו היגענו? מה אנחנו אוכלים, ומפני זה יוצאים רוב הבנים לתרבות רעה.

וזה לשון הרדב"ז הקדוש בהקדמת ספרו על התורה:

גם הרבנים היראים אבדה השפעתם

לא אכחד שמצאתי במדינה הזאת גם רבנים בעלי תורה ויראי ד' מרבים, וכן שו"ב ובוטשערס כשירים, אבל אין בכחם להועיל כלל  כי בעיני העם שפל מאוד כבוד הרבנים,

[כל זה ממש הוא מצבנו גם היום, השטן מרקד בין הרע-בנים והקצבים והמכשירים שלהם, ועושה כל הפעולות להכשיל את בני ישראל הקדושים בפיטומי איסור, וכשרב גדול ויר"ש לאמיתו צועק ומוחה שאינו כשר, משפילים אותו ומבזים אותו בכל מיני בזיונות, וההמון אינם מבחינים בין רב לרב ובין שו"ב לשו"ב והאמת נעדרת]

בראותם מעשיהם לא יבינו אח"כ בין רב לרב, בין שו"ב לשו"ב, בין בוטשער לבוטשער, כי בהדי הוצא לקי כרבא, כמאמר חז"ל, ואין להבחין איזה בשר כשר ואיזה טריפה כי על כל החלונות נדבק "טאבלינע" [מודעה] הוא הודעה כאן יש למכור בשר כשר ובכל מקום שהולכים שם תיבת בשר כשר באותיות בולטות לעינים, עד שלא מוצא כלל במדינה הזאת בשר טריפה  והכל כשר, והיהודים הכשירים בעלי תורה והחרדים לדבר ד' נשבר לבם בקרבם ומיגעים להכשיר הבשר, אבל מה יעשו לנגד המון שנתקבצו מד' פינות העולם שאין משימין לב לכשרות כלל, כי אכלו נבילה וטריפה גם על הספינה, והמה אינן רוצין לשמוע כלל, מפי החרדים לתקן העיר במאכל כשר, ורבניהם ושובי"ם ובוטשארס עוזרים להם להוזיל מקח הבשר, וכולם פונים אל המציאות הזאת, בשר זול בשר זול (ר"ל בשר זולל בשר זולל), ומוכרח הבוטשער היהודי הכשר להוזיל ג"כ, ומבשר כשר לא ירויח כשימכור כמו הבוטשער המוכר טריפה.

[וקרוב לזה החורבן בזה"ז במדינת אייראפע לפני מלחמת עולם השני' כשהיו שנים כתיקונם הי' אצל כל מטבחיים לכה"פ שני סוגי בשר: 1) בשר כשר. 2) גלאט כשר. מובן שבשר גלאט הי' מחירם ביוקר מופלג מבשר כשר ורק מדקדק אמיתי הי' מבזבז מהונו ורכושו כדי להשיגו, והאדם הפשוט בצירוף שלא הי' המטבע שכיח – והרבה שלא אכלו בשר רק משבת לשבת – הספיק לו בשר כשר.

לא כן במדינת אמעריקע אשר לקתה בכפליים לא די שהיר"ש ירדה אלף מעלות אחורנית עד ששורר הבדל גדול בין מושג יר"ש בזמנינו לבין אדם ישר ותמים שבימי קדם וטובה צפרנן של אותן תמימים מכריסן של היראים דעכשיו. עוד זאת שהמטבע שכיח ואין אדם שבע רצון מאכילת כשר בלבד אלא רוצה רק גלאט כשר למהדרין מן המהדרין. ומאליו מובן שגם אחר הסכמת בנ"א לאכול רק מין זה הבהמות לא הסכימו לייצר ריאות כאלו בלבד כמו שא"א לעשות כל עליות של ס"ת ששי או מפטיר. וכתוצאה מזה נתחכמו בעלי מטבחיים לחתום חותמת גלאט כשר על הכל ובאופן זה השיגו המטרה שהזאב יהי' שבע והכבש ישאר שלם, והעולם אינם מתבוננים היאך במציאות להעניק כמויות גדולים של מיליאנען פונט בשר בהמה לכל המדינה ואוכלוסיה בחותמת גלאט כשר, כל זה לא איכפת להו ואין רוצים לדעת. כי להם העיקר שיש להם די סיפוק בנפש שלקחו הבשר באיטליז אשר עלי' בולטים אותיות גדולות – קידוש לבנה – בשר כשר גלאט למהדרין מן המהדרין שחיטה, בדיקה, ניקור, ונמלח והודח, תחת השגחת הרב פלוני אלומי, יאכלו ענוים וישבעו,  ועי"ז מתפטמים בבשר מפוקפק ספק נבילות וטריפות].

קורא יקר, מן הסתם כשאתה קורא שורות הללו חיל ורעדה יאחזוך ופלצות יבעתוך, מגודל רשעת השוחטים דאז ותמ"ה תמ"ה תקר"א, על היראים דאז איך לא הרגישו בזה שאוכלים ממש נבילות וטריפות, אך מה נאמר ומה נדבר, כשנגלה לך, שגם היום מצוי ושכיח מאוד כל ענין זה, ופוק חזי, לך נא ודבר עם השוחטים אחרי כלות עבודתם שלהם, ותראה את מצבם, עייפים ומעוצבנים, עכ"ל.

[וגם אל תאמין כשהשוחט יגיד לך שהכל כשר, כי כבר כתב הרשב"א זי"ע ששקר בימינם, ואי אפשר להאמין להם, אבל ב"ה ישנם הרבה שוחטים שיש בהם ניצוץ יראת שמים וכואב להם ומספרים את האמת (ספר שחיטת ואכילת בשר כהלכתה)].

 

שואה # 12 לפני 115 שנה

יבואר המלחמה הגדולה של רבינו יעקב יוסף בארצות הברית, איך שעבור תיקון הכשרות הרגו אותו, זי"ע. [יעקב יוסף (חריף) (1840 – תר"א 28 ביולי 1902 תרס"ג) היה הרב הראשי הראשון והיחיד של העיר ניו יורק,  ומייסד אגודת הרבנים, נודע כדרשן ומגיד מישרים רהוט, ומשך קהל אלפים לדרשותיו המוסריות).[

נעתיק לכם מה שכתבתי לפני הרבה שנים במדריך לכשרות # 40

מצב הכשרות בתקופת הרב הכולל הג"ר יעקב יוסף זצ"ל

טרגדיית הכשרות בארצות הברית – עליות ומורדות בהיסטוריה ארוכה בת מאות שנים

מבוא

קיבוץ הגליות בארצות הברית, מאז ימיה הראשונים, הביאה יחד עמה שורה ארוכה של בעיות בכל תחומי היהדות, היו שנים שבהם לא ניתן היה להכיר כי יהודים חיים בארצות הברית, רבבות מבני ישראל נאלצו לעבוד בשבתות, וממילא כל יתר תחומי החיים היהודים היו רופפים. אך ככל שהתקבצו ובאו יותר יהודים מאירופא וממדינות אחרות, במיוחד בחמישים שנים האחרונות חלה מהפכה גדולה כמעט בכל תחום, והמצב נשתנה מן הקצה אל הקצה. אך תחום אחד נשאר פרוץ, וזאת למרות שהגיעו המוני יהודים חרדים לארצות הברית, לא הצליחו להתגבר על אותן נקודות עדינות.

וזהו תחום הכשרות: אין זה סוד שהכסף מטהר… אימרה זו אמורה לאו דוקא אצל יהודים אמריקאים שגרו בארצות הברית לפני מאה שנה, אלא גם על דורנו, כאשר ישנם בתוכנו אנשים שיצרם חזק ואין בהם הכח לגבור על אותה חולשה. – תחום זה הינו עדין ומיוחד, הכשלון הקטן ביותר, הוא כשלון של הכלל, אם חלילה "מכשירים" את הטרף פירושו הכשלת ההמונים בנבילות וטריפות, ולכן הנושא מחייב טיפול חזק ובלתי מתפשר.

בכל הדורות היו שנכשלו והכשילו בתחום הכשרות, ודורנו זה לא הצליח להתגבר על אותן היצרים האפלים. – בסידרה שאנו פותחים החל בגליון זה נכתב על אשר במשך מאה השנים האחרונות בתחום זה, עובדות ומסמכים אותן אספנו מן הספרים ומן העיתונות שנדפסו במשך השנים. – אחת המטרות העיקריות בהצעת כל הני סיפורים כדי שיכירו וידעו דרי ארה"ב בימינו הטעם למה החליטו גאוני וצדיקי זמנינו לצאת בחרב וכידון נגד אכילת בשר כלל ובכרוזא קרי בחיל שכל החס על נפשו ונפשות ביתו ירחיק עצמו וזרעו אחריו מכל מין בשר בהמה כי אש הוא עד אבדון תאכל. פוק חזי הני גדולי הדור שדרו פה בארה"ב במאות השנים האחרונות לא מצאה ידיהם חיל להעמיד הכשרות על בסיסו, התמוטטו והכריזו כי בארה"ב לא יכנס תיקון לעולם בענין כשרות בשר, ופוק חזי האיך דברי חז"ל אין חוזרות ריקם. קי"ל בשולחן ערוך דאכילת איסור מטמטם הלב ומוליד טבע רע וזאת אפילו בתינוקות שאין עושין ח"ו במתכוון כי אין יודעין הנעשה עמהם. ולא זו בלבד אלא אפילו אם מינקת שלהם אכלה מאכלות אסורות משפיע עליהם לרע, ועל כן תבין למה ירדו כל הדורות שלהם שאול תחתית, לא נשאר מזמן ההוא רק אחד מני אלפי אלפים, והשאר נשתמדו ויצאו מתוך קהל ישראל. נשאו נשים נכריות ויתערבו בגוים ויעבדו עצביהם הכל מטעם זה. – וכי יהיה לך חידוש אם אחר כל הנ"ל יחליטו גאוני זמנינו שהרוצה להבטיח קיום לדורותיו ישליך בשר הבהמה ממנו והלאה לא יראה ולא ימצא בבית ישראל לא בתוך הבית ולא אצל שמחות ושאר הזדמנות. כלה גרש יגרש אותו ואז יראה זרע כשר ממשיכי שושילתא דדהבא לתפארת בית ישראל זרעא חייא וקיימא די לא יפסוק עד ביאת בן דוד ועד בכלל.

פרק ראשון

א. מצב הכשרות בתקופת הרב הכולל הג"ר יעקב יוסף זצ"ל

כבר לפני יותר ממאה שנים כאשר הגאון הצדיק רבי יעקב יאסעף זצ"ל שהיה רב הכולל הגיע לאמריקה, בשליחות החפץ חיים זי"ע, הוא מצא שם הזנחה גדולה בכל תחומי היהדות, בחלק הגדול זה היה ניכר בשטח הכשרות, הצבור היהודי אז היה מאוד מצומצם, והיהודים שגרו במקום לא היו בני תורה כלל. הוא ניסה בכוחות על אנושיים להקים מערכת כשרות טובה, אבל בגלל התנאים ששררו אז הוא היה מאוד מוגבל ולא יכול בשום אופן לבנות מערכת כשרות על פי מדרגתו. המצב נמשך כך במשך עשרות שנים, הסיבות לכך היו שונות, וביניהם העובדה שאותם הפושעי ישראל, חוטאים ומחטיאים את הרבים, שהיו בעצמם ממדריגה נחותה ביותר, עמי הארצים פשוטים הכתירו עצמם בשם "רבנים" או "ראבאייס" או בשפה האמריקאית "אישיות מכובדת" וכך הוא נהיה "רב המכשיר" וביד רחבה חילק הכשרים לכל דכפין, ברור לאחר שגם "שילמו ביד רחבה" ללא כל מאמץ.

כפי שידוע, יהדות ארצות הברית בחלקו הגדול היה מורכב אז מיהודים פשוטים שברחו מאירופה, הללו לא היו חסידים ואנשי מעשה, וזאת מאחר ואותם החסידים ואנשי מעשה שרצו לנסוע לארצות הברית התייעצו עם האדמורי"ם והרבנים שהללו הציעו להם שלא לעשות זאת. ולכן במצב כזה נאלץ הרב הכולל הגר"י יוסף לבנות את התשתית של בנין הכשרות – מאמץ רב ודמים תרתי משמע הוא נאלץ להכניס עד שמישהו עזר לו להעמיד בשביל אלו שבאמת רצו כשרות אמיתית כמו שהיה בעבר באירופה, אבל כל מה שהוא עשה היה זה רק חלק קטן ממה שהוא היה צריך לעשות. – רשמים מאותה "היסטוריה" יכולים למצוא בשבועון "דאס אידישע ליכט" שיצא לאור בארצות הברית לפני שמונים שנה על ידי החזן הנודע הרב החסיד רבי יוסף רוזנבלט ז"ל שרצה מאוד להרים את קרן התורה והיהדות, שם היכן שהוא השקיע את כל פרנסתו עד שהוא קיבל שבץ לב ונפטר מן העולם.

ב. הרבנים בראש האשמה

להקוראים שעדיין לא יודעים מי הוא זה הרב פייוויל מענדעלאוויטש זצ"ל, ראוי ליתן סקירה קצרה: הרב הגאון רבי שרגא פייוויל מנדלוביץ זצ"ל כותב באחד מאותן החוברות בענין אותה בעיה ברשימה תחת הכותרת "הניתוח החשוב" הוא פותח בעובדה שהוא קרא בשבוע האחרון הודעה של מספר רבנים שהתאספו והחליטו להודיע שהיות וחנויות לממכר "פילעי" תולים על המוצרים תויות "כשר" על בשר טריפה כאילו הן כשרות, הם מזהירים את הצבור שיזהרו, הם גם מזהירים את בתי החרושת לנקניק, שלא ימכרו נבילות וטריפות, והודיע כי העירו להם ש-90 אחוז מתוצרת הנקניק הינן טריפה.

ועל כך כותב בעל הרשימה: "אני שואל את אותם רבנים, איזה יהודים הינם מזהירים: שישמרו ולא יקנו טריפות? בשביל אותם היהודים שפרקו מעל עצמם עול של יהדות ולא איכפת להם לאכול טרף?, הללו מסתפקים בכך שכתוב על חלון החנות "כשר"! לדעתי לאותם היהודים כלל לא תעזור אזהרה, לא הם ישמעו לקול האזהרה של הרבנים, והרבנים אינם זקוקים לדאוג להם "הלעיטהו לרשע וימות", והרבנים לא יהיו יותר אחראים לדבר, ולכן כשרוצים להזהיר חייבים לעשות זאת למען היהודים האחרים המחפשים רק כשר, אלא הם לא נזהרים מספיק, אבל אותם היהודים לא יכנסו בשום אופן לקנות בשר כשר במקום שהם בעצמם אינם מכירים את הקצב שהינו איש נאמן, או שתולה אצלו שלט מרב שהוא נותן השגחה על אותו חנות.

הדברים שהוא כותב בהמשך ממש מבהילים: …עתה ניצבת בפנינו בשאלה, ממה אתם מזהירים את הצבור? הלא עליכם להזהיר נגד אותם רבנים הנותנים שלטים לאטליזים? האם אינכם יודעים שאת רוב הטרפות המופצות בארצות הברית הינם ב"הכשר" של רבנים או של כאלו המכנים את עצמם "רבנים"? ואם כן מדוע אינם מקימים קול זעקה נגדם?. – אתם פונים ומבקשים גם שבתי החרושת לנקניק שלא ימכרו חמץ, האם הינכם תובעים מ"קוזאק" יושר!!!, מדוע אינם תובעים מהרבנים שהללו לא יזרקו את ההכשרים מימין לשמאל? מדוע הינכם לא מרימים קול זעקה אחת ולתמיד ומפרסמים את שמותיהם של אותם הרבנים שהמלה "כשר" הינו אצלם כל כך זול שהינם כותבים ונותנים הכשרים על כל דבר אסור?, אתם בודאי תשיבו כי הדבר כרוך במריבות וקטטות, אבל היכן המסירות הנפש ששמר על היהדות בכל הזמנים…?

עוד כותב שם הרב מנדלוביץ זצ"ל: … בשום זמן ובשום מדינה לא הגיע בקלות ענין שמירת היהדות, רק מנהיגנו הגדולים הצדיקים הגדולים הללו מסרו את נפשם וכך הצליחו לקיים את ה"ובערת הרע מקרבך" כי "כל מצוה שנתנו נפשם עליה נתקיימה בידם", אבל כאן לדאבוננו, איננו רואים מסירות נפש הקטנה ביותר של הרבנים, והאמת היא שהוא פרוץ מרובה על העומד חוץ מקבוצה קטנה של רבנים שהוא מיעוט קטן, ואולי מיעוט שבמיעוט, וכל היתר הרבנים – וביניהם רבנים גדולי תורה – אף אחד מהם אינו חוסך את עטו מלתת הכשרים כמה שרק בא להם. – כשאני קורא את אותן הכתבות עומדים לי דמעות בעינים כשאני רואה איך שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואיך שארץ הזהב (אמריקה "הקדושה") מסוגלת לעוור את עיני החכמים ולסלף את דברי הצדיקים, כוחו של "הדוד סעם" יכול בעוונותינו הרבים לסחוף לצדו את אותן היהודים עד שהם יכולים לומר על האסור מותר… – [כאן אנו נפגשים בנקודה יקרה מאד, אשר מעולם היתה נגע מספחת לעם היהדות בארה"ב, ובעונותינו הרבים עדיין השטן מרקד בינינו: הרבנים שצריכים להיות עיני העדה מדריכיהם ומנהיגיהם, מוליכין את הכלל ישראל שולל תחת מסוה הרבנות, וכשאנו מדגישין "רבנים" כולן בכלל! הן הפחותין וגם היראים! הא כיצד? הפחותין שבהם עושין מרבנות קרדום לחפור אחר זהב וכסף, זורקין הכשרים לכל המבקש עד שבין יום ולילה יצמחו כמן הארץ עשיריות חנויות מוכרי בשר כשר למהדרין מן המהדרין לאורכה ולרוחבה של רחבי המדינה, והכל לצבור הון תועפות, והמצב הגיע עד כדי כך שהרבנים משוקעים ראשן ורובן ברדיפה אחר בצע כסף עד שאין מוכן לזוז אצבע קטנה אם לא בעד בצע כסף. זאת אומרת אין בין הרבנים ובעלי הבתים ולא כלום. הללו והללו עסקם במסחר "ביזנעס" ומסך המבדיל ביניהם שבו בפרק שהבעה"ב מסתחרים בדרך היתר הרבנים מובילין לשוק למכור את כל הקדוש לנו כמו כשרות, שבת, צניעות ושארי גופי תורה דאחר שלהוטין לגרוף הון חונפין לבעלי בתים ואין מוכיחין על שום דבר ומתקיים "כסף וזהב מטהר ממזרים" רח"ל].

עוד ממשיך ההרב מנדלוביץ זצ"ל וכותב: …ומהיכן מצאו אותם הרבנים היתר לעשות מן התורה קרדום לחפור בה, ולהתמכר כל כך לכסף, לא מבקש מהם ללכת בשיטת הרמב"ם ולא לקחת כלל כסף בעבודת הרבנות. הרבנים יכולים להתפרנס היטב מההכנסות שיש להם מעריכת סידור קידושין וגיטין, בריתות, הספדים, הקמת מצבות וכדומה והם יכולים להתפרנס מזה בכבוד שיוכלו לעבוד לטובת היהדות ללא פניות, אבל כאן בארצות הברית, הרבנים אינם מוכנים לזוז ממקומם כל עוד לא שילמו להם, ואין לדבר כלל על הכשרים שאינם נותנים ללא תשלום, בכך אף אחד אינו מוכן לעשות שלא על מנת לקבל פרס, אבל ישנם רבנים שקורים להם לדבר למען תלמוד תורה, למען ישיבה, הללו מתנים מראש כמה ישלמו…  – אוי לאותה בושה! הכותב ממשיך ומנתח את המצב באותן הזמנים, הוא מביא את כוונותיהם של אותם הרבנים, הוא מבכה את העובדה שבראשם של אותם הרבנים אין כלל עולה על הדעת להרביץ תורה ויראה, ומה שכבר כן עשו בכיון זה עשו זאת רק כאלו אנשים בעלי בתים שיש להם מסירות נפש כפי שהדבר בא לידי ביטוי באותה רשימה.

ג. הרבנים משתחוים לעגל הזהב

…ומעט הישיבות שיש לנו כאן, עובדים בשבילם בעלי בתים ממש במסירות נפש, ולא די שאינם דוחפים את הבעלי בתים, ולא די בכך שהרבנים אינם המנהיגים שיצליחו למשוך את הבעלי בתים, קשה מאוד לבעלי בתים לעניין את הרבנים בענינים כאלו, כי לא מונח בענינים הללו תשלום כספי, כאשר מדברים עם רב שישא נאום למען ישיבה הם עונים בחצי פה ואז מבינים שצריכים לשלם. שומו שמים! איך כל דבר שקדוש בעיני הרבנים? האם אין להם כלל אידיאלים? מנהיגים הצריכים להראות דוגמא לעם, שיתמכרו כל כך לעגל הזהב? ואז מה יענו איזובי הקיר"? – בהמשך הרשימה שואל בעל המאמר: "האם אינם יודעים שבהתנהגותם הינם מבזים את כבוד הרבנות"?, הוא ממשיך ושואל האם האזנים שלהם חרשות והלב שלהם כל כך אטום שאינם מסוגלים לשמוע את הבת קול המכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה?"

יותר מאוחר מתלונן בעל המאמר: "אדרבה, שהרבנים יסתובבו בין העם וישמעו היטב איך שאחד מדבר לשני ומה דעתם על הרבנים, ומי אשם בכך אם לא אותם הרבנים עצמם ההופכים הכל למען ביזנעס, המודדים כל דבר גדול וקדוש על פי כמות הכסף שקיבלו, ועוד יותר האם אינם אותם הרבנים סוחרים ממולחים העוסקים במסחר המולכלך ביותר?, בעל המאמר מאריך מאוד בענין זה ומסיים, ולאחר כל זאת עוד יש טענות לרבנים מדוע אין שומעים ומזלזלים בהם!!!. – כשקוראים את אותה רשימה נשאלת השאלה האם מה שקורה היום בארצות אין המצב דומה גם בזמנינו היום?, בזמננו במשך 60 שנה למרות שכבר הגיעו לארצות הברית אלפי יהודים יראים ושלמים, חסידים ואנשי מעשה, וישנם כבר עשרות ישיבות וראשי ישיבות מרביצי תורה, צדיקים קדושי עליון חסידי ואנשי מעשה, כאלה שאינם מכורים לעגל הזהב. אדרבא, הללו מרביצי תורה וחסידות עם יראת שמים באופן מיוחד, אבל לדאבונינו בעוונותינו הרבים השליטה אינה אצלם, כי אותם אלו המכורים לכסף רצו להיות בעלי הבתים ומנהיגי עולם התורה והחסידות ומצאו דרך חדשה איך להשתלט על הכל בכח הזרוע, בטרור חזק ואוי לאותו אחד שיעמוד מנגד אותם בעלי המסחר, אותן האנשים השחורים מוכנים לקצר אחד את ימי השני לא בשם המפורש אלא פשוטו כמשמעו – על ידי שהם מוציאים את האקדח מן הכיס של הבעקישע או מתחת לשטריימעל… – הרב מנדלוביץ ז"ל מסיים את רשימתו בדברים כדלהלן:

ד. רבנים צבועים

כל מה שכתבתי לעיל, אינו חדש, כל הרבנים הישרים יודעים זאת, ולאחרונה ביום ראשון יצא לי לשמוע איך שרבנים אמיתיים דיברו נגד הרבנים וזעקו נגד אותו סוג של רבנים ואמרו: חייבים להוריד אחת ולתמיד את המסוה מעל פניהם, כן רבותי! זה היה יכול להיות הדבר הטוב ביותר, אבל עירוב פרשיות יש כאן, קורה תוהו ובוהו בעולם, אין יודעים מי מותר להם להיות אלו שיורידו את המסיכה מעל פני אותם הרבנים, ומי הם אותם הרבנים שמעל פניהם חייבים להוריד את המסוה, מה שקורה שיתכן מאוד שדוקא אותו אחד שעומד וזועק שיש להוריד את המסוה מעל פני אותם הרבנים, דוקא ממנו שעומד ומעמיד פנים כאילו הוא מלא יראת שמים צריכים להוריד את המסוה, איזה רב הוא מי שאומר אמת ומי הוא המעמיד פנים, מי הוא דובר אמת ומי הוא צבוע? ולכן רבותי, אם כבוד התורה חשוב ויקר לכם, אם אתם רוצים להרבות כבוד ישראל והכבוד העצמי שלכם שלדאבוננו ירד לתחתית השפלות, ואז תכניסו סדר לענין, תבררו את הפסולת מתוך האוכל, עוד פעם ועוד פעם, אל תפחדו מאף אחד ושישאר רק "ועוד בה עשיריה" אבל שיהיה "זרע קודש מצבתה" ואף אחד, שיהיה הגדול ביותר בתורה, אם הוא מחלל שם שמים, הוא חייב להישאר מחוץ למחנה, ואז כבוד התורה וממילא יחד עם זאת כבוד הרבנות יקבל את הברק הנכון ואותם היהודים שיראת השמים נוגע ללבבם ישמרו עליכם, ובכל דבר שבקדושה יסייעו בידכם ויוכלו הרבה לסייע בעניני חיזוק התורה והיהדות, מה שעתה לדאבוננו ירדה עשר מעלות אחורנית, וכבר הגיע הזמן של כי עת לחננה כי בא מועד…! – [נמצא דמה ששכיחים כהיום רבנים המתכבדים לדרוש בהספידא או בשאר הזדמנות ודורש בהתלהבות על שפלות הדור בו בזמן שהוא המסייע היותר גדול על ידי נתינת הכשרים לבשר מפוקפק או חֵלב גמור או בנתינת חיזוק לאותן מנהיגים העומדים מתחת המסחר הענקי של מכירת בשר ספק נבילות וטריפות וודאי חלב לכל המדינה. כל זה כבר היה לעולמים במדינת הזוהר שלנו וההיסטוריה חוזרת על עצמה].

במלים אלו סיים הרב מנדלוביץ את דבריו, ועתה אני שואל אתכם רבותי: האם חסר עוד משהו שצריכים להוסיף על הנעשה בזמנינו? האם בדורנו לא עשינו את אותו דבר? החילול השם הגדול וכמו כן העובדה שלא הרפורמים או הקונסרבטיבים נוהגים כך, אלא כאלו הרוצים להוכיח כי הינם הממשיכים החזקים והטובים ביותר מן האורטודוקסיה, ועוד כאשר מחוגם הודיעו ומחו בענין אותו איסור דאורייתא באותו עונש כרת רח"ל, שהסתובבו אצלהם במשך שלשים שנה והכשילו רבבות מישראל באכילת נבלות וטרפות ובאותו חטא חמור, ואותם ה"רע-בנים" יש להם את העוז לקום ולהעיז פנים במצח נחושה בעינים ואומרים על חֵלב דאורייתא שהוא לא חֵלב, בדיוק כאילו היו אומרים על יום שהוא לילה… – עד כאן ציטטנו את דבריו של הרב ר' פייוויל מנדלוביץ במה שאירע לפני שמונים שנה, עתה נקפוץ קצת אחורנית ונראה מה קרה לפני מאה שנה מחוץ לניו יורק.

שואה # 13 לפני 83 שנה

המלחמה הגדולה בהירחון די שוחטים שטימע, [קול השוחטים] בשנת תרצ"ב – תרצ"ו מלחמת השוחטים נגד הבוטשערס מאכילי הטריפות בארצות הברית.

שואה # 14 לפני 80 שנה

המלחמה הגדולה של הגדולי ישראל בווארשא לפני פרוץ מלחמת הראשונה. (בשנת תרצ"ב תרצ"ז). כל העיר ווארשא אכלו בשר סוסים וחמורים וכל הרבנים יצאו בקול קורא'ת חזקים ולא יכלו לעצור את אכילת סוסים חמורים וגמלים [ראה באריכות בקובץ ספרי ניקור 9 כרכים – וכך יצאו חלק גדול מכלל ישראל מדת ישראל]

 

שואה # 15 – תש"ד לפני 70 שנה

הרה"ק הָאֱלֹקִי כ"ק מרן האדמו"ר רַבִּי אַהֲרֹן רֹקַח מִבֶּעְלְזא זי"ע: כִּי כָּל כֹּחוֹ שֶׁל הָרָשָׁע הַגֶּרְמָנִי ימ"ש בָּא עַל יְדֵי שֶׁאָכְלוּ מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁהָיוּ שׁוֹחֲטִים קַלִּים וּמִזֶּה נוֹלַד עֲמָלֵק הַגֶּרְמָנִי, וְהָיָה בְּמִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִשְׁחִיזוּ הַסַּכִּינִים כִּדְבָעֵי, הִשְׁחִיז אֶת הַחֶרֶב שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר שֶׁהוּא שַׂר שֶׁל עֲמָלֵק וְעַל יְדֵי זֶה הָיָה בְּכֹחוֹ לִשְׁחֹט מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים רח"ל.

שואה # 16 לפני 53 שנה

המלחמה הגדולה של רבינו הגדול רבי אליעזר זילבער זצ"ל בארצות הברית. (בשנת תשכ"ב יצא נגד כל השחיטות ואופני השחיטות שכל הבשר נבילות וטריפות – וכך יצאו מדת ישראל מיליוני יהודים).

הרב אליעזר סילבר  נולד כ"ג בשבט תרמ"א  נפטר  ט' בשבט  תשכ"ח,  היה נשיא אגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה ובין הרבנים האורתודוקסים המובילים של יהדות אמריקה. התפרסם בפעולות ההצלה שלו במלחמת העולם השנייה, מילא תפקידים רבניים שונים בניו יורק, פנסילבניה, מסצ'וסטס ואוהיו.

דא גזירה דאורייתא

דגזור רבנן קמאי, ראשונים כמלאכים, גאוני וצדיקי הדור שלפנינו זיע"א

אלול תש"כ

לכבוד הרה"ג שליט"א

באתי לעורר בזה כי היות ואני רב בברוקלין, ובאו לפני ג' שוחטים וסיפרו לי איך שהולך מעשה השחיטה, ששוחטים שחיטה תלוי' דהיינו ששמים שרשרת על רגלי הבהמות ותולים אותם וכו', וכידוע יצאו נגד השחיטה הזאת הגאונים הצדיקים הרידב"ז זצ"ל שהי' מומחה גדול בשחיטה, ואח"כ עורר ג"כ על השחיטה הזאת הגאון רבי אליעזר סילבער שליט"א, ראש אגודת הרבנים, על כן באתי בזה לעורר את הרבנים שיצאו חוצ נגד השחיטה הזאת כי שמעתי שמהשחיטה הזאת קונים בשר כל האנשים החרדים יוצאי אונגארין, שניצלו מהשואה, וכפי שסיפר לי השוחט עוברים בשחיטה הזאת על כל החמש הל' שחיטה, והשוחטים מפני פרנסתם נעשים כעבר ושנה ונעשה להם כהיתר, וממילא מקלו יגיד לו כמבואר בשו"ע יו"ד סי' י"ז עיי"ש.

עוד סיפר לי איך שהשוחטים בלבלו להרבנים המכשירים שאמרו להם כי הרב סילבער אינו יודע מה שהוא מדבר, והשחיטה הזאת כאן בארצות הברית הרבה יותר טובה מיוראפ, כי לא מפחדים מהבהמות כלל.

אמנם זה אמת שאינם מפחדים מהבהמות, אך אמנם אמת, אינם מפחדים גם שיצטרכו ליתן דו"ח על כל שחיטה ששחטו, ולאחר מאה ועשרים שנה, יבואו כל הבהמות ויטענו למה עשיתם אותי טריפה, וכו'.

אוי לאותה בושה שרבנים שניצלו מיוראפ יתמכרו עבור בצע כסף, וע"ז מובא כבר בספרים הקדושים קדשי קדשים שחיטתן בצפון, שאפילו אלו שהם קדושים שוחטים אותם היצר הרע בצפון (כסף, צפון מזהב יאתה). ואפ"ל יותר קדשי קדשים אלו שיצאו מדייטשלאנד שנהרגו קדושים למליונים על קידוש השם, ואלו נשארו שיוכלו לבנות הכלל ישראל להחזירו לכבתחילה, לא די זה שלא תקנו, אלא שקלקלו, שנותנים ליהודים שניצלו משארית הפליטה ספיקי נבילות וטריפות רח"ל.

וע"כ אני מתחנן אליכם נא ונא לראות לתקן שישחטו כמו ששחטו לפני כמה שנים שחיטה מונחת, ולפלא גדול עלי, הלא אתם חסידי צאנז זצ"ל, וע"כ אתם לא אוכלים מצות מכונה, שחדש אסור מן התורה, ואיך התרתם לשחוט באופן החדש?

אחד הרבנים

הרב ר' אליעזר סילווער ז"ל – מעורר נגד השחיטה תלוי'

(נדפס בירחון המאור בחודש טבת תשי"ט, שנה עשירית, חוברת ג' [פט]).

וז"ל בהמאור שם במכתב שכתב מוהר"א זילבער שליט"א להרב הגאון הצדיק מוה"ר חנני' י"ט ליפא דייטש שליט"א:

הגאון האדיר מוהר"א זילבער שליט"א אב"ד סינסינטי כותב לו בנד"ז: לידי"נ הרב הגאון המוכתר בש"ט, עסקן נפלא להטבת מצב הטהרה במדינה ולכלה הקוצים מן כרמי ישראל, ירא וחרד בכל דרכיו מוה"ר חנני' יו"ט ליפא דייטש שליט"א, אב"ד דק"ק העלמע וכו'…

על השחיטה התלוי'

ו. אודיעו טעמי ונימוקי על פקפוקי נגד שחיטה תלוי' שהתנהגו ברוב העירות ובתי המטבחים במדינה בשנים האחרונות, ושכבר אסר באיסור גמור הרידב"ז מסלוצק וצפת לפני חמשים שנה כשהי' פה בדענווער. וכן אסרתי אני אח"ז בראותי שהנכרי המחזיק הראש של השורים והגסות התלויות מנענע את הרעש בעת השחיטה פעמים רבות, ובפרט כשהבהמה מתאמצת להטות ראשה אל הצד מהפכה בידיו בעת השחיטה ודוחק הראש על הסכין, ונמצא כמו מסייע ממש בשחיטה, וכמו ישראל ונכרי שוחטים יחד, הנכרי מוליך הראש על הסכין, והשוחט מוליך נגדו הסכין על הצואר. מלבד שלפעמים דוחק הוא הנכרי את הראש על הסכין. וכזה ראיתי הרבה פעמים ואסרתי שחיטה תלוי'.

ובס"ד בעירות שהייתי ובבתי המטבחים שהיו תחת פקודתי השחיטה הי' על האר כשמונחת הבהמה וכה נהגו עד לפני שנים כל בתי מטבחים הגדולים בנוי יורק ושיקאגו, בוסטון וכו', ורק אחרי מות הרבנים זקני הת"ח ונמסרה השחיטה לפיקוח הצעירים תקנו ממוני בתי המטבחים אחד אחד מבלי שאלם את הרבנים הזקנים, ואני על משמרתי אעמודה שספק נבלה יש בכמה מהם.

בברכה הננו שלו,

אליעזר זילבער

בהרה"ג ר' בונם צמח זצ"ל, הרב לאגה"ק

פה סינסינעטי, ראש נשיאות אגוה"ר דארה"ב

נ.ב.

ראה בספר חן טוב מהרה"ג השו"ב ר' אהרן צבי פרידמאן שנדפס בשנת תרל"ה, שמה שהנהיגו שמה חידוש בשחיטה אשר עדיין לא נראה ולא נשמע בכל תפוצות ישראל, שלפענ"ד אסור לשחוט כן והשוחט על זה הדרך מאכיל טריפות לישראל בלתי ספק, וכל אשר יראת ה' נוגע בלבבו ישמר ויזהר שלא לאכול מבשר זבח הלזה כי פיגול הוא לא ירצה ולא יטמא נפשו בתועבה הלזה. ומעיד על עצמו אף שזה יותר מל"ג שנים שעומד ומשמש בעבודת הקדש בשחיטה, אומר שאי אפשר בשום אופן לשום אומן לשחוט בדרך הזה ושא"א לירא ה' לעשות הרעה הגדולה הזאת לחטוא ולהחטיא הרבים יעו"ש שמביא ששתים רעות עושים שמה.

א. שנוהגין בנוא יארק בשחיטת בהמות הגסות, שקושרים בחבל שני הרגליים האחוריים, והחבל נקשר להחבל הקבוע בגלגל מלמעלה בבית המטבחיים, וסובבים את הגלגל והחבל עולה עם הגלגל, ומושך את הבהמה בשני רגלי' עד שאינה יכולה לעמוד על רגלי' הקדמיים, ונופלת לאר ומונחת על צדי', ורגלי' הקדמיים אינם אסורים כלל, ויכולה לנענע ולפרכס אותם כרצונה, ומשרתי הטבחים תופסים ראשה בחזקה ומעמידים את הראש על שתי קרניו באר עד שאינה יכולה לנענע ולפרכס עם הראש והצואר מתוח, ובא השוחט במהירות בבהלה ובפחד גדול לשוחטה יען כי ירא שלא ילקה על ידי הרגליים הקדמיים של הבהמה שאינם אסורים.

בשארי מדינות או עיירות קושרים הד' רגלים כדי שלא תוכל לפרכס ולנענע גם בהם כן נהגו אבותינו ואבות אבותינו ששחטו על דרך זה אשר הפילו הבהמה על האר ומחזיקין בראשה ושוחטין אותה.

ב. מתאונן בדבר שנתחדש שם מאיזה טבחים להעלות בגלגל כל הבהמה עד שתלוי' ברגלי' האחוריים באויר וראשה ורגלי' הקדמיים סמוך לאר, ומגיעים מלמטה עד נגד הצואר וחותך מלמטה למעלה ומשרתי הטבחים אוחזים השור בשתי קרניו, ובא השוחט ומכניס סכינו מלמטה נגד הצואר וחותך מלמטה למעלה, ומשרתי הטבחים דוחקים את הראש עם הצואר על הסכין, והשוחט שוחט נגדם, והשוחט אין לו מקום לעמוד אלא בצד הבהמה, כי ירא ונבהל מרגלי הבהמה הקדמיים אשר אינם אסורים, שמא תפרכס הבהמה בהם.

וזה ידוע אשר כל דבר התלוי בוודאי מתנענע, כי אינו נסמך על שום דבר, ובפרט שמשרתי הטבחים עוזרים עוד לדחוק הצוואר על הסכין אז בוודאי מתנענע, ואף אם ינענע רק קצת, תהי' שהיי' ודרסה.

וזה ראיתי בעיני שכולם הם אשמים באשם תלוי, ואף שתהי' רק כהרף עין ראוי לחוש כמו שביארנו, וכי יכול לומר כל שוחט שאינו נבהל כשהשור מתחיל לפרכס ברגליו, ואף אם השוחט יבהל רק קצת, כדרך כל הירא לנפשו, ומשרתי הטבחים כאשר מתחיל לפרכס דוחקין עוד יותר והיא דרסה וודאית בלי שום ספק.

מלבד כל זאת הרי אנו אוסרין לשחוט מלמטה למעלה אף באין דוחקין הצוואר על הסכין ובנד"ד דוחקין בחוזק הצוואר על הסכין ואסורה משום דרסה וודאית (ויש לעורר עוד דהוי כשוחטין ישראל ועכו"ם מסייע לו), וראוי לגזור על אותן השוחטים שלא יזידון ולא יעשו עוד התועבה הזאת, וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין. אל תאמינו לדברי השוחטים באופן זה שאומרים שהיא שחיטה יפה, רעה היא בעיני אלקים ואדם וחוטאים בנפשותם האומרים כן וכו' וכו' יעו"ש רח"ל.

שואה # 17- תש"ח – תשע"ה נמשך למעלה מ- 60 שנה

הרבנים המכשירים בארצינו הקדושה הביאו ומביאים כל הזמן שואה חדשה רח"ל

הם אשמים על כל הנושרים בארצנו הקדושה יותר ממיליון נושרים – עשרות אלפים יתומים ואלמנות / אתם הרוצחים שאין כמותכם בעולם / רבותי הכל טריפה ממש תפסיקו לאכול מכל הטריפות האלו! / רבותי הגיע זמן גאולתכם תצאו כולכם למלחמה נגד רבני הערב רב שמכשילים את עם ישראל עם השחיטות הגדולת והטריפות!!!

כל הנזכר לעיל כתבנו לפני כ-40 שנה בארצות הברית, ועכשיו נכתוב על המצב בארצינו הקדושה. הכשרות של השחיטות כאן בארץ פי 200 אחוזים יותר גרוע מארצות הברית, למשל בארצות הברית יצאו 12 רבנים נגד השחיטה המהירה שמי ששוחט יותר משש מאות עופות לשעה כשהגוי אוחז את העוף, והשוחט רק אוחז את הראש לשחיטה, וזה אסרו כל הרבנים הגדולים וגם נתפרסם בשו"ת.

זאת אומרת אם בשחיטה הזאת (קעפעל שחיטה), מותר לשחוט רק 600 עופות לשעה, [וזה רק לשוחט הכי הטוב המומחה ורק בדעיבד גדול ובה"מ יכולים אולי להכשיר את זה], אז בלקיחת העוף ביד היה אסור לשחוט יותר מ-250 מכסימום לשעה, והאמת כאן בארץ שוחטים 900-1200 לשעה, כשהשוחט אוחז לבד את כל העוף ביד.

כאן בארץ השוחט אוחז את כל העוף ביד במקום שהגוי יאחז את זה, וממילא היד נהיה כבר כמו אבן, ואין שום הרגשה לא לסכין ולא לשחיטה, ושוחט נבילות וטריפות [ספר רנו ליעקב הרידב"ז [שכתב ספר על ירושלמי] בהקדמה של חיבורו על התורה, ראה למעלה מה שכתב הרידב"ז באריכות.

שואה # 18 – תש"ל לפני 45 שנה

המלחמה הגדולה של 50 שנה נגד המאכילי נבילות ופריפות חלב ודם בארצות הברית תחת רבנים חרדים, וכמעט שהרגו כמה פעמים את המעוררים, עד שרובם יצאו מהדת אפילו שהולכים עם שטריימלעך אבל לא שומרים שבת וכו'.

הסבר – אכילת חלב מביא את האדם לכפור באלוקי ישראל כמו שראינו אצל שבתי צבי ימח שמו וזכרו.

ובנוסף

לזה נביא גביית עדות מבית דין הגדול שבירושלים – איך ששבתי צבי לקח מנין והאכיל אותם חֵלֶב הכליות שהיא איסור כרת ועשה על זה הברכה ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם מַתִּיר אַסוּרִים, כמו שמובא בספר תורת הקנאות לרבינו יעקב מעמדין זצ"ל והיא קבוצת מאמרים וכתבים נגד שבתי צבי ומתי סודו, נדפס באמסטערדאם תקי"ב. ונדפס בדפוס צילום בירושלים תשל"א ע"י הוצאת מקור, וז"ל:

טופס

קבלת עדות בירושלים תוב"ב: במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא, ואתא לקדמנא החכם הכולל מהו"רר משה חביב איש ספרדי והעיד בתורת עדות (בלשונו), וז"ל בלה"ק: אני מעיד שמפורסם הדבר בין תלמידי חכמים בירושלים וחברון, ששבתי צבי תר"ו קודם שהמיר דתו, האכיל חלב כליות לעשרה מישראל, גם צוה להם להקריב פסח בחוץ לארץ והאכילם כסדר אכילת פסח, גם עשה ברכה על אכילת חלב בזו הנוסחא, ברוך אתה ה' מַתִּיר אַסוּרִים, וגם שמעתי דבר זה מאדם אחד בעל תורה גדול שעשה גם כן דבר זה ואחר כך עשה תשובה, גם שמעתי שבשנת תכ"ה גילה שבתי צבי על עצמו שהוא משיח בן דוד…… עוד שמעתי מהחכם הכולל הרב אברהם יצחקי אב"ד ור"מ דספרדים בעיה"ק ירושלים תוב"ב, ששמע מרבו הגדול החכם הכולל מהור"ר משה גלאנטי אומר, מתחילה לא הייתי מבזה לשבתי צבי ימח שמו וזכרו, אף על פי שלא הייתי מאמין בו, רק אחר שראיתי כתב יד של שבתי צבי ימח שמו וזכרו שכתב לכאן לאחד שהיה מאמין בו, וחתם את עצמו אני הוי"ה אלקיכם שבתי צבי, דהיינו שכתב שם הקדוש ככתיבתו, אחר זה אני מחרים אותו בכל יום ויום.

א. המלחמה הגדולה של הגאון הקדוש כ"ק אדמו"ר מקאשוי שליט"א במלחמתו על פירצת הניקור בארצות הברית. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)

ב. המלחמה הגדולה של רבינו הקדוש האדמו"ר מקלויזנבורג זצוקלה"ה, במלחמתו נגד המאכילי נבילות וטריפות חלב ודם, בדרשתו הגדולה בי"ג מדות של רחמים. (בשנת תשל"ט – תשמ"ג)   – דרוש ומאמר ברית שלש עשרה – מאת כבוד קדושת אדומו"ר הגה"ק מרן יקותיאל יהודה הלברשטאם שליט"א [זצוקללה"ה] אבדק"ק צאנז – אשר בשר צדק בקהל רב – ביום י"ג מדות שנת תש"נ לפ"ק. – דרשה וקול קורא מהגאון הצדיק הקדוש והטהור כ"ק אדמו"ר מקלויזנבורג זצוקללה"ה  שיצא בקול חוצב להבות אש נגד הרבנים המכשירים המכשילים שמאכילים נבילות וטריפות חלב ודם להכלל ישראל, רחמנא ליצלן. מקובץ ספרי ניקור חלק י"ב. – מהגה"צ רבי שלום יהודה גראס, כ"ק מרן אדמו"ר מהאלמין שליט"א.

ג. המלחמה הגדולה של כ"ק אדמו"ר מהאלמין שליט"א במלחמתו נגד המאכילי טריפות בארצות הברית.

ד. המלחמה הגדולה של הגאון הרב יהודה שיין שליט"א במלחמתו נגד המאכיל טריפות הגדול הרב ווייסמאנדעל, שמכר את עצמו עבור בצע כסף למשפחת רובאשקין מהמאכילי טריפות הגדולים ביותר בארצות הברית, ונגד הרב היינימאן.

בס"ד

קול קורא

מה טיבו של הרב משה היינימאן? האם הוא באמת תלמיד חכם? האם יש לו ידיעה בשחיטות ובדיקות? ומדוע שחיטתו הוא בגדר ספק נבילות וטריפות?

כידוע שיסוד היסודות של רב המכשיר על שחיטות עופות הוא לדעת ישר והפוך את כל ההלכות של שחיטה ובדיקות למיניהם המובאים בשו"ע יו"ד חלק א', כי תפקידו של רב המכשיר הוא לפסוק שאלות המזדמנות אם הן טריפה ונבילה או כשר. וההוראה במקצועות אלו הוא מן העבודות הקשות שבקודש, וזאת מפני ההלכות הרבות והמסופעות ופרטי הדינים לאלפיהם הכרוכות בה. ובזמן התלמוד כבר היו ממנים מורי הוראה מיוחדים בתחומי הלכה זו של טריפות (עיין במסכת חולין דף נ"ה ע"ב).

ובאמת לפני פרסום "פרשת הטריפות" של הרב היינימאן חשבנו בתמימות, שהרב היינימאן הוא ת"ח מופלג בתורה ובמיוחד בתחומי שחיטות ובדיקות, – אמנם לאחר בירורים וחקירות ודרישות נודע לנו שאין לו יד ורגל בעניני הלכה בכלל ובשחיטות ובדיקות בפרט. בכדי לתת לכם לקוראים קצת מושג על גודל ידיעתו בענינים אלו, אספר לכם כמה עובדות ששמענו ע"י גביית עדות מאחד המשגיחים הקרובים ביותר להרב משה היינימאן.

סיפור א. בשחיטת "פאלס גליל" עובד משגיח בשם הרב נתן גאלדבערגער, וכל השאלות המזדמנות מביאים אליו, והוא פוסק מה כשר ומה טריפה. ומכיון שהר"נ גאלדבערגער בודק כל שאלה ביסודיות, וממילא הגיע לכמות של טריפות, כמו בבני מעיים או בבוקא דאטמא וכדומה.

פעם אחת החסיר הרב גאלדבערגער מעבודתו ובמקומו הי' שם הרב משה היינימאן והביאו אליו את כל השאלות, – וממש במהירות נפלאה הסתכל פה ושם ומיד פסק מה כשר ומה טריף, ובמשך ג' שעות של שחיטה היו לו 11 טריפות, בו בזמן שאצל הרב גאלדבערגער היו בדרך כלל בג' שעות שחיטה בערך 52 טריפות, וב4 שעות שוחטים יותר מ25.000 עופות. והי' שם משגיח שראה את הנ"ל ושאל את הרב היינימאן, הרב גאלדבערגער הי' מטריף הרבה שאלות שהרב היינימאן הכשיר?

והמשגיח הזה לקח כמה עופות שהרב היינימאן הכשיר, והראה אותם להרב היינימאן, ואמר לו איך הכשרת אותם? הנה רואים בבירור בבני מעים שהם ניקבו וניקב הבני מעיים – טריפה. השיב לו הרב היינימאן, לא אתה ולא הרב גאלדבערגער מבינים בהלכות אלו (והוא פלא: אם כן, איך הרב היינימאן סומך על המשגיחים שלו מתי שהוא לא נמצא שם?).

כשהרב גאלדבערגער חזר לעבודתו, כהרגילו, בא אליו המנהל של "פאלס גליל", מר ברעסקי, וצעק עליו, מה אתה מטריף לי כ"כ הרבה עופות. הרב היינימאן הי' פה במקומך, ולא הטריף אלא שליש מהמספר שאתה מטריף, – ומאז הרב גאלדבערגער נמצא בפחד תמידי מחשש שיאבד פרנסתו, וד"ל.

וחייב אני להוסיף פה עוד, כידוע המעשה של רב אחד באירופה שכל עוף הי' זורק לכלב, ושאלו אותו מדוע אתה זורק כל העופות לכלבים? והשיב להם, – כי כתיב בתורה לכלב תשליכון אותו – לכן יש לי סימן, אם הכלב אוכל את העוף, הרי הסימן שהוא נבילה, ואם לאו הרי הוא כשר.

והרב היינימאן זה גם לכלב לא משליך העופות לבדוק אם כשר אם לאו – אלא תוך כדי מרוצת הליין הוא מוריד עופות כרצונו הטוב, וזורק לטריפה או לכשר, ועוד ההיפך, עופות שצריך להכשירם הוא מטריף, ושצריך להטריף הוא מכשיר, – האם אין די כסף לבעלי בתים של "פאלס" לקנות להרב היינימאן איזה "כלב" גדול… מלומד לפסוק בהלכות טריפות.

סיפור ב'. בשחיטת "פאלס גליל" עובד משגיח ששמו הרב בלאו שליט"א, שעובד בשביל הרב משה היינימאן. לפי גביית העדות שקבלנו, הרב בלאו הוא ירא שמים מרבים, וכשהתחיל לפני שנה בערך, שמע הצעקות של השוחטים שאינם יכולים לעבוד במהירות כזאת ולהכשיל יהודים בנבילות וטריפות. הרב בלאו שמאוד כאב לו הענין, בירר את המצב והגיע למסקנה, שאכן נכשלים בנבילות וטריפות. הלך להרב משה היינימאן ואמר לו, שהמצב לא טוב וצריך לתקן את המכשלה. השיב לו הרב היינימאן שאין שום מכשלה, והוא בעצמו אוכל מהעופות בלי שום חשש וספק, ואין עוד שחיטה כשירה ומהודרת כמו של הרב היינימאן. הרב בלאו המשיך בעבודתו כרגיל ולא התווכח יותר עם הרב היינימאן – כמה ימים אחרי סיפור זה, אמר הרב בלאו שליט"א לאדם אחד, שאיננו מבין איך כל העולם גולם קונה את העופות של "גליל", והלוואי אם הייתי יכול להקים קול זעקה מקצה העולם ועד קצהו ולהודיע שאסור לאכול מעופות אלו – אבל מפחד אני מטירוריזם, לכן אין לי ברירה אלא לשתוק.

סיפור ג': בדעטרויט יש רב אחד חשוב שמשרת שם בתפקיד חשוב מאוד בהרבצת תורה ובכשרות (רב זה הוא מידידיי הקרובים, למדנו יחד כמה שנים בלייקוואוד). פעם אחת נפגש רב זה עם הרב משה היינימאן ושאל אותו בתמימות, שיבאר לו מה בדיוק צריך לבדוק בבני מעיים. והרב היינימאן השיב לו שצריך לחפש אם זה קרוע, והמשיך לשאול אותו, האם אין עוד שאלות בבני מעים, והשיב לו – לאו. ורב זה הלך לדרכו – אחרי שבוע פגש אותי באיזה שמחה וסיפר לי את כל הסיפור.

סיפור ד: פעם א' הי' סיפור שכמה עשרות עופות נבילות עברו בליין של השחיטה ונתערבו בשאר העופות, והשוחטים שאלו את הרב היינימאן מהו הדין, האם אפשר להתיר מטעם נתערב בנוצתה המבואר בסי' ק"א סעיף ג' וז"ל המחבר, תרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרות בטלה (מכיון שהוא עדיין עם הנוצות) שהרי אינה ראויה להתכבד לפני האורחים כמות שהוא וכו' עיי"ש עוד… השיב להם הרב היינימאן ברוב גאונותו – בוודאי העופות מותרים, כי רוב הנוצות של העופות הרי הם כשרים ובמילא בטיל ברובא וכו'… ועוד הוסיף סברות כהנה וכהנה… השוחטים שעמדו שם התגלגלו מצחוק גדול רם ונשא, – עם הארצות כזו עוד לא שמעו מעולם אפילו משיסטער. ואיך יתכן שהרב היינימאן שהוא הרב המכשיר שלנו לא ידע מה זה דין נתערב בנוצתה, אפילו הפועל שנוסע כל יום לעבודתו הוואקמען ושומע את השיעור של דף היומי יש לו כבר מושג בדין זה – סיפר זה מוכיח יותר מכל מי ומה הוא הרב הבליעל הזה…

רבותי! הרב משה היינימאן הוא עם האר גמור!

הלכה מפורשת היא שניקב הבני מעיים הוא טריפה, והלא בבני מעיים צריך לבדוק במקום ה"גבעיל" ששם מאוד שכיח שיהי' קצת נפוח ושיהי' נקב תחת הנפיחה, והרבה טריפות יש כל יום בכל השחיטות בבני מעיים, כמו בעמפייר או בוויינלאנד וכו'… ומה עם ה"סניא דיבי" שצריך לבדוק (אמנם זה לא מצוי) אבל להלכה חייבים לבדוק אותו.

בטוח אני כ"כ שהרב היינימאן אינו יודע מה זה "גבעול" ומה זה "סניא דיבי", אולי הוא חושב שזהו שם של איזה בנק… ואדרבה, אם קרוע הבני מעיים אין להטריף, כי אנו תולים דלפעמים נקרע במשמוש ידא דטבחא – ואם נקרע מחיים אין העוף יכול כלל לחיות, ואיך לא יחרד אדם בליעל זה מלהאכיל טריפות בישראל?

בוא וראה מדת חרדתם של חכמינו ז"ל. בגמרא (סנהדרין דף ז' ובהוריות דף ג') מובא, שרב אשי, כאשר הביאו לפניו שאלה בעניני טריפות הי' מאסף סביבו את כל הבקיאים בהלכות אלו כדי לשאת ולתת בנידון, וכך הסביר את מעשהו, "כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא", פירוש, שתגיע אלינו נסורת קטנה מן הקורה, וכוונתו, שאם יטעו המשיבים בתשובתם, יתחלק העונש בין כולם ולא יהי' המשא הכבד טעון עליו בלבד.

ובמסכת חולין דף מ"ח ע"ב מובא, "אין אומרים בטריפות זו דומה לזו", כלומר, בדיני טריפות אין אפשרות לעשות היקשים והשוואות, אלא צריך לברר כל פרט ופרט לגופו, ולא זו בלבד, אלא קביעת הכשרות או הטריפות מחייבת שלהרב יהי' יכולת להבחין ולהתמצות בדיוק במצבו של האבר הנידון ולקבוע לאיזה הגדרה הלכתית שייכת שאלה זו. ואם הרב היינימאן אינו יודע בכלל איזה שאלה צריך לבדוק בבני מעיים, איך הוא אינו מפחד מיום הדין הקרב ובא – הרי הוא 11גדול המאכילי טריפות בישראל.

גמרא מפורשת שהרב היינימאן הוא עם הארץ גמור

קיים אצלינו מושג של "תלמיד חכם", איך אנו מגדירים אדם מסויים בשם "תלמיד חכם"? מקורו הוא במסכת חולין (דף מ"ד ע"ב) אמר רב חסדא, איזהו תלמיד חכם? – זה הרואה טריפה לעצמו. ומסביר הר"ן: הרואה טריפה לעצמו, שהגיע לכלל כך שיודע לפרש איזו כשירה ואיזו טריפה. וראוי הוא לסמוך על עצמו ואינו צריך להוראת אחרים, עיין גם ברש"י שם.

ובדף צ"ה ע"ב מובא שרבי יוחנן לא הי' מוכן לקבל עליו את מרותו הרוחנית של שמואל, אלא לאחר ששמואל שיגר לו תכריך גדול של כתבים שהיו בו בירורים בספקי טריפות, אז התרשם ר' יוחנן מגדלותו של שמואל וקיבלו עליו כרבו ואמר: יש לי רב בבבל, עיי"ש.

ומי שלא יתעצל ויקרא עוד פעם בעיון את 3 הסיפורים שכתבתי לעיל, יראה ויבין במציאות שהרב היינימאן הוא עם האר גמור, עכ"פ בודאי בהלכות שחיטות ובדיקות, ובאמת הוא פלא גדול שיש עוד קהילות מועטות שעדיין סומכים על ההכשרים שלו.

אני יכול להבטיחכם נאמנה, – שבעהזשי"ת לא נשקוט אפילו לרגע אחד – ונזעזע עולם ומלואו ונמשיך ביתר עז לפרסם את מעלליו של הרב היינימאן עד שיתוקנו כל המכשולים.

פניה נרגשת להרב בעלסקי והרב גענעק

ראשי מחלקת הכשרות של "א-יו"

עד עתה לא ידענו מה היה לכם ומדוע אתם שותקים? הרי הפלענט של "פאלס גליל" נמצא בעיקר תחת השגחתכם, ואיך לא שומעים מכם שום קול תרועה שאתם תקחו את כל הענין בחוזק ובתקיפות ולהסיר כל המכשולים הקיימים שם?

הגענו למסקנה, שהיות ואתם סמכתם כל התקופה על הרב היינימאן שבודאי הכשרות ב"פאלס" טוב מאוד ואין שום מכשול, כמו שקיים דבר זה גם בארגוני כשרות אחרים שאחד סומך על השני – והראיה שאפילו "התאחדות הרבנים" גם סומכים בהרבה דברים על הרב היינימאן.

אבל כעת שהתגלה פרצופו האמיתי של הרב היינימאן קבל עולם ומלואו והחזיר גילה את טלפיו, אין אתם רשאים לסמוך יותר עליו בשום ענין לגבי השחיטה והבדיקות ב"פאלס", וחייבים אותם תיכף ומיד לתקן את כל המכשולות.

אין לנו שום ספק בכך, שחו ממה שאתם חייבים, אתם גם מסוגלים לתקן הכל במהירות, להעמיד שם רב מכשיר הבקי בכל סדרי השחיטות והבדיקות ולקבוע סדרים חדשים על מהלך השחיטה וכדומה. מדוע יגרע "פאלס" מ"אמפייר" וכדומה?

האם אבדתם את כוחכם הגדול בביצור חומת הכשרות?

האם אתם רוצים לחזור למדריגה שהייתם לפני עשרות שנים? ב"ה כהיום הכשרות של ה"א-יו" מקובל אפילו על אנשים החרדים ביותר!

האם הרב היינימאן יהי' עליכם בעל הבית ויקבע לכם את סדרי השחיטה ב"פאלס"?

אנא הזהרו על כבודכם שלא יתדרדר עד התהום!

ואגב אורחא: ידוע לנו שזה כמה שבועות, רבנים ואנשים שונים מתקשרים יום יום לטלפון של הרב גנעק ומבקשים את הרב גנעק שליט"א בכדי לברר מה קרה בשחיטת "פאלס גליל", ואין קול ואין עונה! מדוע הוא מתעלם מכל הפניות והטלפונים אליו – האם כוח הציבור אינו חשוב כ"כ בעיניו בכדי שיזכה לקבל איזה תשובה ברורה על כל הענין?

לנו ידוע, שכוח הציבור הוא חזק מאוד ממש עד אין לשער, ולטובתכם ראוי שתתחשבו בכוח הרבים, למען ייטב לנו ולכם. אנו מצפים לראות במהרה מה יהיו הפעולות של הרב בעלסקי והרב גנעק שליט"א, בכדי לתקן כל המכשולות ב"פאלס גליל".

אין לכם כלל מה לחשוש ולפחד מהרב היינימאן, כי עומדים אנו לפרסם בקרוב עובדות יותר חמורות מכל העובדות ששמעתם עד עתה, שיקויים הכתוב וינועו אמות הסיפים ויתנודדו מוסדות תבל. ואם יוודע לנו שהרב היינימאן מעכב בעדכם לתקן את המכשולות ב"פאלס גליל" – אז תיכף ומיד נגביר המלחמה בתקיפות רבה, ונפרסם בעולם כולו את כל העובדות הנוראות על הרב היינימאן.

אנו פונים לכל הבני תורה החרדים לדבר ד' ולתורתו ולכבוד שמו יתברך, – הרי כל השנים חינכו אותנו לדבר אחד שהוא יסוד החיים, – אמת – אנא אל תעשו ח"ו שקר בנפשיכם, והאמת יהי' נר לרגליכם, ובלי פחד ומורא, שכל אחד יכריז בבית המדרש שלו ולהתרות את הבוטשער סטארס לא להכניס ח"ו עופות משחיטת "פאלס" ואלו הנקראים "גליל" עד שיתוקנו כל המכשולות הנזכרים במכתב המצורף.

ובזכות זה ירחם הקב"ה עלינו ועל כל ישראל, ואני מעתיר בתפילה, שלכל הרבנים ואני בתוכם שנכשלו באכילת חזיר ל"ע, יהי' לנו מחילה סליחה וכפרה, ושנזכה להינצל ממאכלות אסורות עד עולם.

ט"ו מנחם אב תשנ"ב לפ"ק

החותם בצער,

הרב ישראל חיים פעלדמאן.

 

מכתב גלוי לסטאר קיי – הרב משה היינימאן

ועד הכשרות דבאלטימור סטאַר קיי

יצא לאור על ידי הרב יהודה שיין

חושדים בי שאני החתום מטה הפצתי את מודעות הקול קורא שהתפרסמו לאחרונה במדינות אמריקע נגד השחיטה של "גליל פאלס" בהשגחת הסטאר קיי של הרב היינימאן, בקול קורא אלו מובאים עובדות שכלל אינם נעימים לחיך של הסטאר קיי.

מודעות קול קורא אלו מטילים ספק גדול על עצם ההשגחה הכללית של סטאר קיי בכל מקום שהם.

מטבע הדברים, מחוייב אני להשיב על החשדות שסטאר קיי מחשידים אותי, ובהמשך אשיב אי"ה על כך, אבל בתחילת דבריי הנני רוצה להבהיר בצורה ברורה, מדוע הסטאר קיי מחשידים דווקא אותי בזה ולא אדם אחר, יש טעם בדבר, ובשורות הבאות אסביר הכל על צד הטוב ביותר.

מלפני 9 חודשים בערך בקרתי בשחיטת "וויינלאנד", זה הי' אחד מהביקורים הרבים שאני מבקר בשחיטה זו. בביקורי זה נלווה אלי הרה"ג ר' הלל וויינבערגער שליט"א מ"מאונט קיסקא" מגדולי הפוסקים של התאחדות הרבנים. – כשישבנו יחד באפיס של בית השחיטה בוויינלאנד, נכנס לאפיס ר' שמואל היינימאן, ואמר להר"ר הלל שליט"א, הנה בדקתי עתה כמה מאות עופות לערך ולא מצאתי שום הגרמה (שהוא נבילה ודאי). ענה לו הר"ר הלל שליט"א, מדוע שיהי' הגרמות, הרי השוחטים פה מובחרים ביותר….

אחרי שיחה זו באפיס, הלכתי יחד עם הרב ש. היינימאן לבית חרושת סמוך ונראה לויינלאנד. בבית חרושת זו מייצרים תוצרת שאינו עומד תחת השגחתו, ועשיתי שם בדיקה ומצאתי שכל התוצרת שם מודבק בעטיפות של ההכשר של הסטאר קיי, – הרב ש. היינמאן פנה לבעל הבית, ואמר לו מדוע אתם משתמשים בחותם ההכשר שלנו על התוצרת הזה, הרי אין אנו נותנים הכשר במקום הזה?

רק לאחר כ- 4 שבועות ראיתי בעיתון ג'ואיש פּרעס מודעות פרסומת מ-"סטאר קיי", שמודיעים שבית חרושת הנ"ל השתמש בהכשר של סטאר קיי ללא רשות.

באותו מעמד פניתי בשאלה להרב היינימאן, האם הוא מסכים שאני יבוא עמו לבקר בבית השחיטה "גליל פאלס" בהשגחת הסטאר קיי?. ענה לי תיכף ומיד, בודאי מדוע לא, תבוא בשמחה רבה, ובזמן שאני אלך לבית השחיטה אודיעך ותבוא יחד אתי. משך כמה שבועות פניתי אליו מספר פעמים ושאלתיו, מתי כבר נלך לשחיטה? ובכל פעם ענה לי כשאלך לשחיטה אני כבר אקרא לך.

כשראיתי שהוא מתחמק ממני, פניתי לכמה ממכיריי מבית השחיטה "פאלס גליל", ושאלתי אותם אם הרב ש. היינימאן הי' שם במשך השבועות האחרונים, וספרתי להם את כל הענין, מתוך התשובה שקבלתי מהם הבנתי שאף פעם לא עלה בדעתו של הרב היינימאן לקחת אותי לראות שם את כל עניני השחיטה.

ועל הנעשה בדיוק ל"ע בבית השחיטה "פאלס גליל", אכתוב אי"ה בגילוי דעת השני שאני מתכונן לפרסם, ובגילוי דעת זה אני רוצה לכתוב בעיקר על כל מה שהתרחש סביב הפרשה של דגי הטונה בהכשר של הסטאר קיי.

ר"ח אדר שנה זו, קרה מקרה כדלהלן:

אחת מנשי אברכי הכולל דישיבת לייקואוד, קנתה בגראסערי, באקס גדול של קופסאות "טונה" של "טונה דלייט". שהי' עליהם עטיפה עם חותמת של השגחת הסטאר קיי. וכשפתחה קופסא, נדהמה לראות, שהדג אינו דג, אלא לפי הסימנים הוא דג טמא, מיד התקשרה אל הרב ש. הינימאן (שהוא מתגורר בלייקואוד) וסיפרה לו את כל הענין בתמימות. והוא השיב בודאי %001 אחוז טונה על אחריותו המלאה, ויש שם בבית החרושת משגיח תמידי, ובודאי הדג הזה הוא דג טונה, ואם הדג אינו מוצא חן בעיניך, תחזירי את הדגים לגראסערי.

אחר הדברים האלה, פנתה אשה זו לאשתי, בידעה שאני מתעסק בעניני כשרות והשגחה, וביקשה אם באפשרותי לברר איזה סוג דג יש בקופסא של "טונה דלייט", כי בתפקידי מבקר אני הרבה בבתי חרושת של דגי טונה ויש לי ידיעה בזה, ואולי אני אדע איזה סוג דג יש בקופסא זו. עובדא זאת התרחש ביום רביעי בשבוע. ואשתי ענתה לאשה הנ"ל, שאבוא לביתי רק ביום ששי ערב שבת קודש, ותשתדל לבקש ממני שמיד אטפל בענין, ובאמת ביום ששי לקחתי את הדג הנ"ל והלכתי ל-4 בתי חרושת שמוכרים דגים ושאלתי 7 מומחים מה עם הדג הזה, וכולם ענו פה אחד, שדג זה שמו "ק­לעם"

והוא דג טמא אחד משרצי המים. – חיש מהר התקשרתי בטלפון ללוס אנג'לס לאחד ממשגיחי הכשרות של סטאר קיי שהוא המשגיח על הדגי טונה, וספרתי לו את כל הסיפור, וענה לי המשגיח שהוא בעצמו לא היה שם בבית החרושת בעת שעשו את הקופסאות האלו, ובודאי היה שם משגיח אחר.

אחרי כל הנ"ל, קבלתי טלפון מהרב אוסיינא שהוא הממונה על כל הייצור של ה"טונה דלייט" , והוא הבטיח לי בנאמנות שיברר את כל מה שקרה עם ה"טונה".

מספר דקות לפני הדלקת נרות ש"ק. קבלתי עוד טלפון מהרב שומאן שהוא המנהל כללי של סטאר קיי, – והוא ביקש ממני שאלך להודיע לכל הגראסעריס שלא ימכרו את הדג ה"טונה דלייט" עד להודעה חדשה, והיות שכבר היה מאוחר מאוד, וכל הגראסעריס היו סגורים, לכן פרסמתי מהר כמה מודעות, שהציבור יזהר לא להשתמש ב"טונה דלייט"

קוד מספר (                                ) עד להודעה חדשה. וגם הודיעו לי מהאפיס של סטאר קיי, שאשה זו יכולה להחזיר את כל הבקאקס לקארליפונייע ותקבל את כספה בחזרה – על זה עניתי להם, זה אמנם יפה מצידכם שאתם רוצים לשלם לאשה את כספה,- אבל אני מעונין שכל הבאקס ישאר פה אצלנו ובכדי שיהיה לי הוכחה ברורה שסטאר קיי מוכרים דגים טמאים…

כידוע, בבאלטימור יש גראסעריס שפותחים את שעריהם לקונים גם במוצאי שבת. ובאמת, במוצאי שבת בשעה 7.45 שעה ורבע אחרי יציאת השבת, התקשרתי בטלפון לחנות בבאלטימור הנקרא סעווען מייל מארקעט (                                  )

לברר אם בעל החנות קיבל איזה הודעה שיפסיק למכור את הדג ה"טונה דלייט" – וקבלתי ממנו תשובה שלא קיבל שום הודעה בענין.

והדברים מתמיהים מאוד! – בעירנו ליקוואד שכל החנויות סגורים במוצאי שבת, הזדרזו להודיע מספר דקות לפני שבת שלא ימכרו יותר את הדג "טונה דלייט" ואעפ"י שלא היה שייך כלל מי שימכור במוצש"ק דג זה. – ובבאלטימור ששם פתוחים החנויות גם במוצאי שבת, לא הודיעו כלל לבעלי החנויות שיפסיקו למכור דג זה???

קבלתי עוד טלפון מהרב אוסיינאש ביום ראשון יבוא לליקוואד לראות מקרוב איך קרה המכשול הזה – באמת הוא בא והסתובב בחנויות, אבל עד היום הזה עדיין לא בא אלי לברר הענין וגם לא לאשה שקנתה דגים אלו, שאצלה יכול לראות בעיניו את הדגים הטמאים בהכשר של הסטאר קיי.

לאחר כמה שבועות בא הרב ש. היינימאן לאשה הזאת, וביקשה שתתן לו את הדגים האלו, אבל אשה זאת התנהגה בחכמה יתירה ולא נתנה לו את כל הקופסא, אלא חתיכת "קלעם" מהקופסא.

במשך כל התקופה ניסיתי להתקשר שוב ושוב עם אנשי הסטאר קיי. שיראו לסדר את הענין ולהוריד המכשול, ולא קבלתי שום תשובה מהם, והם מתעלמים לחלוטין מכל הענין, ואפילו עדיין לא הודיעו לחנות הזו בבאלטימור שיפסיקו למכור את הדג "טונה דלייט…

לאחרי כל זאת, הגעתי להחלטה, שכוונתם של הסטאר קיי היתה רק להשקיט את הסערה שהיתה בלייקוואד ושישתתק שם הענין, לכן הודיעו תיכף ומיד בלייקוואד שיפסיקו מלמכור דג זה, אבל בשאר מקומות באמריקע, לא נתנו שום הוראה בענין, וכאילו שלא קרה שום דבר, ואין מטריד אותם כלל וכלל שאוכלים דגים טמאים ל"ע.

החלטתי לכתוב גילוי דעת על כל הענין בכוונה להעבירו לעיתונים שיפרסמו זאת, ולפני ששלחתי את הגילוי דעת לעיתון, שלחתיו לסטאר קיי שיקראו את הגילוי דעת ואולי יש להם מה לענות על כל הנ"ל, ואולי יתקנו את המכשול, ויותר מזה היתה כוונתי להפעיל עליהם לח כבד שיתקנו את המכשול, ואמנם דברתי עם העיתון שעדיין לא ידפיסו את הגילוי דעת בכדי לתת איזה זמן לסטאר קיי שיתקנו את הענין.

שבעון אחרי שהתגלה המכשול הזה, נסעתי לבאלטימור לאפיס של הסטאר קיי והכנתי תכנית מרצוני עבור הסטאר קיי שלא יהי' עוד פעם מכשול כזה, קראו לי לאפיס של הרב ד"ר פאלק שהוא הנשיא של האפיס של הסטאר קיי והרב שומאן גם היה באפיס, באותו מעמד הם היו מאוד מרוגזים עלי, וטענו כי עקב כל המהומה שנוצר סביב ה"טונה דלייט", עלול להתמוטט כל הביזנעס של "טונה דלייט"…

שאלה הראשונה ששאלו אותי, האם לקחתי את הדג הזה מהקופסא לבדיקה במעבדה לכימיקאי, שהכימקאי יקבע אם הדג הזה כשר או טמא – עניתי להם – לא – ומיד שאלתי אותם בחזרה האם אתם כן הבאתם דג זה למעבדה לכימיקאי?.. והוספתי להם שעל פי  הלכה בדגים צריכים לשאול מומחים מיוחדים לדגים, ולא למעבדה.

בתוך הדברים, שאלתי אותם האם באותו בית חרושת שמייצרים את ה"טונה דלייט" מייצרים גם דגים טמאים, הם ענו לי, בשום אופן לאו. והוסיפו, שלהם יש דרכים לבדוק ולהחליט שבית חרושת זה אינו מייצר דגים טמאים ואנו ערבים ואחראים בדבר ב-%001 אחוז שאינם מייצרים שם דגים טמאים.

אחרי מה ששמעתי מהם הוצאתי מאמתחתי דfקאמענט שקוראים לו קאמפאני פראפילל מהבית החרושת שבמדינת "תאיילנמד" ששם מייצרים את ה"טונה דלייט" ובדוקאמענט כתוב בבירור שהם מייצרים גם בייבי קלעמס (                  )

הרב פאלק והרב שומאן נדהמו, וביקשו קאפי מהדוקומענט. (אתמהה! היתכן שלרבנים אלו לא יהיה דאקאמענט כזה ויצטרכו לבקש זאת ממני) ונתתי להם.

אחרי כל זאת הודו לי, שהבית חרושת שעושים את הקופסאות, הם בעצמם מזמינים את העטיפות של הקופסא "לעיבעל" והם מחזיקים את העטיפות אצליהם ועושים בהם כרצונם, מיד שאלתי אותם איזה ביקורת יש על העטיפות האלו? – ולא ענו לי כלום.

ועוד שאלתי אותם!

שעל הקופסאות יש תאריך 09.113, ובקשתי מהם שיענו לי מה משמעות התאריך הנ"ל, תאריך אירופאי או תאריך אמריקאי? הרב שומאן ענה לי, שאין לו מוסג כלל בענין זה.

(אתמהה! מי שממונה על כשרות לא יידע מה משמעותו של התאריך הנ"ל?).

והרב שומאן שואל אותי, מה הוא הנפקא מינה איזה תאריך הוא? עניתי לו כך. אם זה תאריך אמריקאי, משמעותו הוא, שבשלו את הדגים ביום ששי וארזו אותם בקופסאות ביום שבת קודש (כי הדגים לא אורזים אותם רק כשהם כבר מקוררים) ואם זה לפי תאריך אירופאי, משמעותו, שבשלו את הדגים ביום שב"ק וארזו אותם ביום ראשון.

אם כן וברצוני לדעת, מי הוא זה המשגיח תמידי שעושה את הבישול (שיהי' בישול ישראל) בשבת קודש, וגם על זה לא ענו לי כלום.

ועוד שאלתי אותם!

ברצוני לראות את הדין וחשבון (ריפארט) של המשגיח, כי בדין וחשבון הזה ניתן לראות את הזמנים שהמשגיח מבקר בבית החרושת וגם צריך להיות בדו"ח מספרי הקוד של הקופסאות שהמשגיח היה בבישולם ובאריזתם. ולא רצו להראות לי את הדין וחשבון בשום פנים ואופן.

לאור כל זאת פניתי בדברים להרב ד"ר פאלק ולהרב שומאן ואמרתי להם, שכנראה אין לכם שום דין וחשבון, ושאלו אותי מנין לך שאין לנו דו"ח, – עניתי להם, שגם לי יש את המהלכים הסודיים שאני בודק כל דבר, ואיני מעוניין לגלות את הסודות שלי.

ועוד שאלתי אותם!

האם יש לכם להראות לי איזה "דף עבודה" שמקבל כל משגיח כשיוצא לתפקידו, שידע מה עליו לעשות משך כל זמן ההשגחה? – על זה הם הראו לי איזה דף, אבל לא נתנו לי בשום אופן לקרות בו מה כתוב שם.

באותו הזדמנות הסברתי להם עוד פרט חשוב, שהיות שאתם מייצרים דגים טונה גם לאנשי אר ישראל. וכידוע באר ישראל אין אוכלים אך ורק בישול בשיטת הבית יוסף ולא כשיטת הרמ"א (הכוונה, דלפי הבית יוסף אינו מועיל שישראל זורק ע לתוך האש שייקרא בישול ישראל), והנה נתברר לי שד"ר פאלק והרב שומאן אין להם מספיק ידיעה כלל בכל התהליך של סדר הבישול, למשל בזמנינו אין מבשלים באש ממש, אלא בהסקה (סטים) ויש בזה כל מיני חלוקים מה מותר ומה אסור לגבי בישול ישראל וכדומה, ואם כן איך יוכלו לסדר שיהי' בישול עפ"י בית יוסף – אבל לאחר שהסברתי להם איך עובד בזמנינו סדר הבישול, הבטיחו לי נאמנה שיסדרו שיהי' בישול בית יוסף.

בתאריך י"ב אדר שלחתי גילוי דעת שניה לעיתון "יתד נאמן" שיפרסמו כל מה שהתרחש עם הדגים הטמאים, וגם הפעם שלחתי קאפי לאפיס של סטאר קיי.

מערכת העיתון התקשרה לסטאר קיי, ושאלו אותם האם יש להם איזה תשובה בדבר הזה, ולא ענו כלום לעיתון, אחרי זמן מה שלחו האפיס של הסטאר קיי הבהרה לעיתון "יתד נאמן" ובו הם מודיעים, שכל קופסא "טונה" שיש לו מכסה כפול ויש בו מספר הקוד הנ"ל, יש בו חשש, ומי שיש לו קפסא כזאת, יתקשר לאפיס של הסטאר קיי לברר הדבר.

במשך שבעויים ימים לא עשו שום פעולה לפרסם הדבר שלא יאכלו דג זה, אלא לאחר מסע ממושך של לחצים שהפעלתי עליהם וגם איימתי עליהם שאפרסם את הענין בכל העיתונים או אז, בקושי שלחו איזה מודעה לא ברורה לעיתון "יתד נאמן". ועכשיו הם טוענים שאחד חפש להשמי את הסטאר קיי, והכניס דג טמא לקופסא של הסטאר קיי…

(אתמהה! מי הכניס דג טמא זה, אשה כשירה זו מליקוואוד?) מטרתם היא להטיל את האשמה על מי שלא יהי', רק לא על הסטאר קיי.

באותו מעמד שהייתי באפיס של סטאר קיי בבאלטימור יחד עם הרב שומאן וד"ר פאלק, שאלתי אותם, מדוע הרב שמואל  היינימאן לא לקח אותי יחד איתו לבית השחיטה "פאלס גליל" כפי, שהבטיח לי, הם ענו לי – שהם בעצמם נתנו פקודה והוראה להרב היינימאן לא להכניס אותי בשום אופן לבית השחיטה של "גליל פאלס" וגם לשום בית חרושת שהם נותנים הכשר, כי אינם רוצים שהגרובלער הזה יבקר שם, וגם איננו רוצים שתראה בבית השחיטה את כל הקולות והדיעבד שעושים שם ולבסוף אני אפרסם זאת ברחובות קרי'ה, אלו הם הדברים שאמרו לי בפירוש. [בתוך הדברים אמר לי הרב שומאן שרוצה לספר לי סיפור:

פעם אחת, הרב משה היינימאן ביקר בשחיטה יחד עם עוד איזה אדם, ואדם זה ראה עוף שאינו נמלח כראוי, והראה את העוף להרב משה היינימאן – ענה לו הרב מ. היינימאן, שזה כשר בדיעבד, והלך אדם זה ופרסם בדיעבד. עד כאן הסיפור, והוסיף הרב שומאן, שזו חוצפה גדולה מאדם זה שהוא חולק על פסק דינו של הרב משה היינימאן. –

על זה עניתי לו שטעות היא בידך, הוא אינו חולק כלל על הרב היינימאן. אלא פשוט, הוא קונה עופות של גליל, ואינו רוצה לקנות עופות דיעבד, אלא כשרים גלאט כשר לכתחילה.

אחרי שלא ננו לי רשות להיכנס לבית השחיטה של "גליל פאלס" התחלתי לחקור היטיב אחרי כל מה שמתרחש בבית השחיטה של "גליל", אבל את כל מה שנודע לי, אכתוב אי"ה בגילוי דעת שיתפרסם בקרוב.

נסעתי לבאלטימור ופגשתי שם את הרב שהוא המנהל של ועד הכשרות דבאלטימור וגם פגשתי את הרב משה היינימאן ודברנו יחד על ענינים שונים. ובגילוי דעת זה אציין רק מה שדברנו אודות הדגי טונה.

שאלתי את הרב משה היינימאן

אם בית החרושת של הקופסאות מזמינים בעצמם את העטיפות עם חותמות של ההכשר והם מחזיקים זאת אצלם? – אם כך איזה ביקורת יש לך על העטיפות שלא ידביקו אותם על קופסאות של דגים טמאים – הרב מ. היינמאן ענה לי, שאינו יודע לי להשיב. והוא צריך לשאול את המשגיחים – לזה אמרתי לו, היתכן! האדם היחיד שהוא אחראי ומסדר את כל התכניות והמהלכים של ההשגחה בבית החרושת, הוא אך ורק הרב משה היינימאן בכבודו ובעצמו, ואם הרב היינימאן לא יודע, מנין ידע המשגיח? – (רבי לא שנה חייא מנין)….

והרב משה היינימאן לא ענה לי על זה כלום!

עוד שאלתי את הרב היינימאן:

האם אתם סומכים על הבית חרושת שיפחדו מלהשתמש בעטיפות של סטאר קיי – ענה לי- כן. בוודאי זה אחד מהבטחונות שלי שהבית חרושת לא ישתמש בעטיפות שלי.

"כשר גרעם" היוצא על ידי ועד הכשרות של דעטרויט, ושם כתוב שסטאר קיי אינו אחראי על כמה סוגי "טונה" כי אינם יכולים לאשר שהי' שם משגיח בעת שייצרו את הטונה האלו.

ואלו הם ה"טונה": (                                                    )

(ונמצא אצלי עוד קוד שאינו כתוב בפרסומת ושגם "קוד" זה אינם מאשרים)

משמעות פרסומת זו, כוונתו, שהבית חרושת הנ"ל משתמש בעטיפות של סטאר קיי ללא ידיעתכם, ובינתיים מצאו רק את המספרים האלו, ובהחלט יכול להיות שיש עוד מספרי "קוד" שאינם כלל בהשגחה – כל זה אמרתי להרב משה היינימאן.

פליאה הוא ממני ואינו משיג זאת בהשכלי, שהסטאר קיי אינו יכול לאשר אם היה שם משגיח או לאו – מה שכן ניתן להבין בשכל הישר – שלא היה משגיח כלל. והבית חרושת עשו את הקופסאות בלי משגיח – זה ניתן להבין. אבל זה שהרב משה היינמאן אינו יכול לאשר כלל אם הי' משגיח שם או לאו, "זה אומר שאין לו שום ביקורת כלל על כל הנעשה בבית החרושת" ואיפה האחריות בדבר? הרב משה היינימאן נותן הכשר על דגים ואינו יודע מה נעשה שם אם היה משגיח או לאו?

עוד שאלתי את הרב משה היינימאן

במודעה שהסטאר קיי פרסמו בעיתון "יתד נאמן" אמרו שם כך. שמי שיש לו קפוסא עם מכסה כפול יש בו חשש ויתקשר לאפיס של הסטאר קיי לברר אם זה כשר או לאו? שאלתי אותו מה הוא הענין של מכסה כפול? האם הכוונה שבקופסא כזאת יש הדג הטמא "קלעס" או שזה סתם קופסא משונה מכל הקופסאות הרגילים.

על זה ענה לי, שהסימן של מכסה כפול מראה, שזה תוצרת של בית חרושת אחר, וזה היה הסיבה שבתוך הקופסא של האשה היה הדג הטמא "קלעמס", כי זה היה מבית חרושת אחר…

באותו מעמד הי לי באמתחתי 2 קופסאות של "טונה דלייט" מהבאקס שאשה זו מלייקוואד קנתה שם בגראסערי, ומיד בדקתי את הקופסאות ולא היה עליהם שום מכסה כפול.

הרב מ. היינמאן נדהם!

הוא אמר שזה סימן שהדג הטמא קלעס הוא מבית חרושת אחר, וכאן הוא רואה ממש שההיפך הוא הנכון. ואם כן. חזרה השאלה מאיפה הגיעו הדגים הטמאים לקופסא זו?

ועד שאלתי את הרב משה היינימאן.

האם לדעתך, אברך בן תורה אם ימצא שאלה בדגים אלו, הוא יתקשר לסטאר קיי? – אברך בן תורה זה בודאי יזרוק את כל הקופסא לגארביטש, א"כ מה פשר כל המודעה המוזרה הזאת? – אז ענה לי שהמודעה הזאת לא היתה מכוונת לבני תורה אלא לאנשים פשוטים. על זה שאלתי אותו. האם אדם פשוט יבזבז 2 דולר בשביל טלפון לברר אם קופסא של 97 סענט כשר? על זה לא ענה לי כלום!

ועוד שאלתי את הרב משה היינימאן

האם המשגיח עומד שם עד אחרי שגומרים להדביק את העטיפות על הקופסאות?.

על זה ענה לי. שבודאי המשגיח עומד שם עד הסוף. על זה עניתי לו, שדברתי עם אחד מהמשגיחים שלו בשם …. והוא אמר לי, שהוא לא נמצא שם כל הזמן עד הדבקת העטיפות, אלא בשעת הבישול, ורק הוא הולך לבקר שם אחרי שבועיים כשמדביקים העטיפות.

והמשכתי לשאול אותו. אם המשגיח לא נמצא שם כל הזמן העטיפה. והרי אתה אמרת בעצמך שמספרי הקוד אין ידועים לך, אם כן איך אתה יודע מה עושים שם, ואיך אתה נותן הכשר על ה"טונה דלייט"?

– על זה ענה לי הרב משה היינימאן. שבמדינת טאווייאן עומד המשגיח עד הסוף. ושאלתי הכי במדינת תאיילנד יש תורה אחרת מאשר בטאווייאן?

ולא ענה לי כלום ע"ז!

לסיכום הענין:

על כל השאלות ששאלתי את הרב משה היינימאן, לא קבלתי שום תשובה ממנו, וצריך לדעת בצורה הברורה ביותר, שאדם ששואלים אותו שאלות – והוא לא עונה – זה לא אומר שהוא אינו רוצה לענות, אלא שאין לו מה לענות ואין לו שום תשובה בדבר הזה….

ודרך אגב, שאלתי איזה רב חשוב מ"ועד הכשרות דבאלטימור", האם הסטאר קיי שייך באמת ל"ועד רבנים", או שזה שייך רק להרב משה היינימאן, כי תחת ידי יש מסמך קאפי ושם מופיע שהבעל הבית היחידי של סטאר קיי הוא מקס היינימאן (אינדובודאל ) והוא מקס היינימאן קורא לעצמו גם ועד הכשרות דבאלטימור וסטאר קיי. אצל הרב הזה זה היה חידוש גדול. הוא חשב שבודאי הועד הכשרות והסטאר קיי הוא ארגון של הרבה רבנים. והנני רוצה לסיים, שאני אחראי על הכל מה שכתבתי עד כאן.

ועל מה שחשדו אותי שאני פרסמתי את מודעות הקול קורא – איני אחראי למודעות קול קורא, כי איני יודע מי הם האנשים האלו שכתבו את מודעות הקול קורא. – אני אחראי אך ורק על מה שאני כתבתי, כי כל מה שאני כותב ומפרסם אני חותם את שמי המלא.

ובאמת הגיע כבר הזמן. שמי שרוצה לאכול גלאט כשר באמת שלא ימהר, ויעצר במחשבתו לרגע, ויברר אצל אנשים מוסמכים מה הם אומרים על הכשר זה וכדומה.

החותם יהודה שיין

פירסט עוועניו, לעקוואוד ניו ג'ערסי, 10780. פאסט באקס  271 טלפון 6408 – 463 – 809

פאקס נאמבער 7776 – 509 – 809

 

ה.  קול קורא שיצא בלונדון

אכן נודע הדבר!

וועד העסקנים החרדים דקהילות החרדיות בלונדון

שאלות גלויות להרב פאדווא שליט"א

בענין השחיטה הנדרשת ע"י חברת "צער בעלי חיים"

היות והרב פאדווא כתב במכתבו שמי שרוצה להעיר בעניני השחיטה יבא אליו וישמע דבריו, ע"כ יצאנו  באלו שאלות גלויות לעיני כל, אולי יודה על האמת.

א. לפי מה שסיפרו השוחטים, רואים שמה שכותב הרב פאדווא בענין השחיטה בלונדון הוא היפך האמת.

ב. איך התיר לשחוט בבאקס, בטענה שרבינו הקדוש מסאטמאר זצללה"ה ביקר בבית המטבחיים, ועל סמך זה הוא מתיר שחיטה זו, הרי ידוע שרביה"ק מסאטמאר מעולם לא ביקר בבית המטבחיים בארה"ב ולא נתן הכשר על שום בשר שהוא.

ואמרו ז"ל מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי, וגם את זה רוצים להכחיש???

ג. כתה"ר כותב במכתבו וז"ל: ואם יש ביד מי שהוא דבר מה להעיר בזה יבא אלי ואשמע את דבריו.

ד. שאלתנו: אם אמת הדבר שכת"ר רוצה לשמוע מה יש בפי הבריות, למה כשהשובי"ם שלו אומרים וכותבים כי בשחיטה הזאת עוברים על כל הה' הלכות שחיטה, האם אין זה די להפסיק השחיטה הזאת, כשרוצים לשמוע?

ה. אם רבני כדתיא זועקים וכותבים הרבה מכתבים בכתב ידם וחותמים ומבקשים בתחנונים שלא להכניס "הבאקס הפען" לשנות משחיטה הנהוגה עד היום הזה, מפני שבשחיטה הזאת יאכילו נבילות וטריפות במלוא מובן המלה, למה אינו משים לב לזה?

האם לזאת יקרא רוצה לשמוע?

ו. כולם יודעים ומודים שאופן השחיטה בבאקס ופען הוא נבילות וטריפות, ורק כתה"ר היחידי העומד על כך בתוקף (נגד כל הרבנים והשוחטים, חוץ משו"ב אחד שלו, שותפו של עמלק) להאכיל לישראל נו"ט.

ז. אנו שואלים: עד מתי תאכילו את עם ישראל בלונדון בנבילות וטריפות???

והנה אחז"ל במשנה אבות והוי דן את כל האדם לכף זכות.

והזכות היחידי שיכולים ללמד על מעכת"ר בהיתר הזה הוא רק, שכתה"ר מקבל טובת הנאה גדולה מאוד לו ולבניו ולחתניו שזה מאפיל הדעת הנכון, לראות ולהבחין האמת. ומפני זה צועק יאכלו ענווים וישבעו, ואינו משים לב לדברי הרבנים הגאונים והצדיקים מכל העולם שכותבים לו בתחנונים שלא יהפוך השחיטה לנבילות וטריפות.

תודה לא-ל שלא אלמן ישראל, ועוד נמצאים רבנים חרדים בלונדון, שעדיין אינם משוחדים ומוחים נגד חילול שם שמים שלא להכשל באכילת איסורים, ושלא לחדש דברים חדשים, שבזה יעברו על ה' הלכות שחיטה, שהוא הלכה למשה מסיני.

איך יכולים לסמוך על רב שהוא מכשיל הרבים בנבילות וטריפות בשאט נפש במזיד?

האם זה נקרא רב?

אחבנ"י צריכים לדעת אחת ולתמיד כי לא אנשי "הצער בעלי חיים" אשמים, כלל וכלל לא. רק הרב פאדווא אשם בזה, בההיתר שהוא נותן על השחיטה הזו.

סוף דבר: אחר שישבנו (רבנים  מנהיגי קהילות ועסקנים) יומם ולילה באנו למסקנה:

1. שכל איש אשר רגליו עמדו על הר סיני, ואשר בוער בקרבו עדיין ניצוץ של יראת שמים, יפריש עצמו ובני ביתו מאכילת הבשר "כדתיא" אשר כל כשרותו אינו אלא סילוף וזיוף, וסמיית עיניים, כאשר כל הרבנים חוץ מהרב פאדווא מודים וצועקים על אי כשרותה.

אין לנו ברירה אחרת, אך ורק להפרד מקהילת "כדתיא" ולעשות קהלה עצמאית

2. אין לנו ברירה אחרת, אך ורק להפרד מקהילת "כדתיא" ולעשות קהלה עצמאית מרבנים ובעלי בתים החרדים לדבר ה' ותורתו הקדושה. זאת תהי' תחילת ההצלה, וזה עוד יציץ ויפרח פירות ופרי פירות, ויחיש הגו"צ בב"א.

 

כמו כן בארץ צריכים החרדים לדבר ה' להתארגן ולעשות שחיטות קטנות עם מומחים שמבינים בשחיטה.

 

עַשְׂרוֹת רַבָּנִים יְרֵאִים, גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל יָצְאוּ בְּקוֹל קוֹרְאִים נֶגֶד הַבָּשָׂר, וְכָל הַמַּכְשִׁירִים בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים נֶגְדָּם.

ועל ידי לימוד הזוהר הקדוש זוכים להיטהר מטמטום של מאכלות אסורות כי הזוהר הקדוש מטהר כמו מקוה [הצה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע] וזוכים להידבק בקדושת האבות הקדושים, ומבחינים (ויקרא יא מז) לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵּאָכֵל, והלב בוער בקדושה לאבינו שבשמים, ורואים נחת דקדושה מכל הצאצאים.  

וּבִזְכוּת שְׁמִירַת הַכַּשְׁרוּת יַרְאֵנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת יְשׁוּעָתוֹ וִיצַוֶּה לָנוּ אֶת בִּרְכָּתוֹ הַטּוֹבָה, וְיִזְכֹּר לָנוּ בְּרִית רִאשׁוֹנִים לְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ יָמִים כְּקֶדֶם וּלְהָשִׁיב שְׁבוּת צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

דרשת האדמו"ר מהאלמין בענין שחיטה וכשרות ברדיו 2000 – עם סיפור חלום וגילוי עצום של בעלת תשובה Read more:

http://www.ha-zohar.info/?p=39592#ixzz3Pq7SjW8d

http://www.ha-zohar.info/?p=39592

 

האזינו לדרשת האדמו"ר מהאלמין שליט"א ברדיו- ואשה שקיבלה על עצמה תשובה אמיתית ולומדת זוהר הקדוש רק שבועיים מספרת על חלום וגילוי עצום עם הרשב"י ואליהו הנביא ומסר על הגאולה – זכתה בזכות הפצת הזוהר הקדוש

https://www.youtube.com/watch?v=ka4JQw-3xVk

דרשה ברדיו 2000 האדמו"ר מהאלמין- עם סיפור החלום של בעלת תשובה

new.zohar-1.com/audio/1.mp3 Read more: http://www.ha-zohar.info/?p=39592#ixzz3Pq7mwI2G

 

תם ולא נשלם!

ש.ל.ב.ע.

[1]) ובא וראה מה שכתב הרמב"ם ז"ל, הובא בספה"ק צפנח פענח ובספה"ק דגל מחנה אפרים (פרשת עקב), ששמע מהבעל שם טוב זי"ע, שפעם אחת שאלו אנשי מדינה אחת במכתב להרמב"ם ז"ל על תחיית המתים לומר להם מן התורה. ומה שדרשו חז"ל בגמרא מן הפסוקים, אמרו שיש לדורשם באופן אחר. ולא רצה להשיבם הוא בעצמו דבר, אך אמר לתלמידו ר' שמואל אבן תבון שהוא ישיבם.

וזה תוכן דבריו בקיצור על פי חכמת הטבע, כי מכל מיני מאכל ומשקה נעשה דם, ומהדם יורד אל הכבד, ומהכבד עולה הברירות אל הלב, ומהלב יורד המובחר והדק אל המוח, ושם שורה השכל וחיות של האדם. ומי ששומר עצמו ממאכלות המותרות והאסור והטמא, נעשו דמיו צלולין וטהורין, ויש לו לב טהור, והמוח והחיות שלו נעשה חיות טהורות להשיג אמיתית החיות שהיא אלקות של כל העולמות המחי' את כולם. ומי ששומר עצמו יותר, ומקדש את אכילתו עפ"י דרכי ד' ותורתו, נעשה מזה בנין אב, והוא השכל לכל רמ"ח איבריו ומתקדשים ומתטהרים.

וכן להיפוך ח"ו, נעשה בנין אב שכל עקור ומעופש בדעות זרות, וחיות שלו נעשה בחינת מת, והוא אבי אבות הטומאה וכו', ורמ"ח איבריו נטמאים וטמא טמא יקרא לכל דבר, ונעלם ממנו אמיתת החיות שהיא אלקות של כל העולמות, ונטמא ונופל לדיעות זרות ואלהים אחרים, הם אלילים אלמים מתים וזבחי מתים יקראו להם.

לכן התנאים ואמוראים ובעלי המדות וחכמי המשנה הם שמרו נפשן שלא יתגאלו בפת בג הזקן וביין משתיו, ולכן האירו שכלם והי' שורה עליהם רוח הקודש, לפרש כל מאמר סתום בדת התורה הקדושה, כי שרתה עליהם כח אלקי, אשר הוא ואורייתא כולא חד ואור נשמתם ג"כ הוא חוט המשולש אשר לא ינתק לעולם ולעולמי עולמים. אבל אנשים הללו בודאי טמאים ונטמאו דמם, ומשם לבם ומוח שלהם נטמטם במאכלות האסורות והטמאות, ולכך החיות שלהם נוטה למינות ואפיקורסות, ולא יכלו לקבל מתיקות נופת צוף דברי מאמרינו הבנוים עפ"י שכל אלקי עולם ומלך עליון. והואיל והעיזו פניהם ויצאו לחוץ, פתאום יבוא עליהם הכורת, וכרות יכרתו אותם וכל אשר להם. וכך עלתה להם, כי לא היו ימים מועטים עד אשר בא עליהם מלך גדול והרג אותם וביזז כל אשר להם, ע"כ תוכן דבריו.

 

 

[2] *) שְׁמַ"ע בְּגִימַטְרִיָּא שְׁ'חִטָּה, מִ'קְוֶה, עֵ'רוּב.

[3] *) יָדוּעַ שֶׁנָּהֲגוּ לוֹמַר סְלִיחוֹת בְּיוֹם כ' סִיוָן, וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת בְּיוֹם זֶה. תַּעֲנִית כ' סִיוָן קְבָעוּהוּ אַחֵינוּ בְּנֵי פּוֹלִין.

וְעִקָּר וִיסוֹד תַּעֲנִית זֶה שֶׁל כ' סִיוָן שֶׁהָיָה עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב, גְּזֵרוֹת וּשְׁמָדוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁנַת ת"ח וְת"ט לָאֶלֶף הַשִּׁשִׁי. וְנִשְׁפַּךְ דָּמָן שֶׁל אֻמָּה קְדוֹשָׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית כְּמַיִם הַמֻּגָּרִים אָרְצָה, וְהַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּאָרֶץ בַּדּוֹר הַהוּא גָּזְרוּ עַל זֶה תַּעֲנִית וְקָבְעוּ בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה, וְעַל הַגְּזֵרָה שֶׁל שְׁנַת ת"ח וְת"ט יִסְּדוּ הַגְּאוֹנִים רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ קָרוֹב לִזְמַן הַנִּזְכָּר לְעֵיל סְלִיחוֹת שׁוֹנוֹת.

רַבֵּינוּ הַגָּאוֹן שַׁבְּתַי כֹּהֵן (בַּעַל הַשַּׁ"ךְ זַ"ל, וְנִדְפְּסוּ בְּסוֹף סְלִיחוֹת בְּאַמְשְׂטֶרְדַאם שְׁנַת תי"א. וּמִקֹּדֶם כָּתַב רַבֵּינוּ הַשַּׁ"ךְ מַאֲמָר הַנִּקְרָא בְּשֵׁם מְגִלָּה עָפָה סִפּוּר מַעֲשֶׂה הַגְּזֵרוֹת רָעוֹת שֶׁאֵרְעוּ, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, בְּאֶרֶץ אוּקְרַינָא וָואלִין וּפָאדַלְיָא וְלִיטָא). גַּם רַבֵּינוּ בַּעַל "תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב" חִבֵּר סְלִיחוֹת לְכ' סִיוָן וְנִדְפַּס בִּפְרָאג.

עַיֵּן "מָגֵן אַבְרָהָם" סִימָן תק"פ סק"ט, דִּבְיוֹם כ' סִיוָן הָיוּ הַרְבֵּה צָרוֹת וּגְזֵרוֹת קָשׁוֹת, וְהַרְבֵּה נוֹהֲגִין לוֹמַר סְלִיחוֹת וְזֶה לְשׁוֹן קָדְשׁוֹ: "בִּשְׁנַת ת"ח נֶחְרְבוּ הַרְבֵּה קְהִלּוֹת גְּדוֹלוֹת בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּסְלִיחוֹת שֶׁחִבֵּר בַּעַל הַשַּׁ"ךְ עַל כֵּן נוֹהֲגִים לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל מַלְכוּת פּוֹלִין".

וּבְסוֹף סֵפֶר הַקָּדוֹשׁ "אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל" כָּתַב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "כ' סִיוָן הוּא הַתְחָלָה עַד יוֹם כִּפּוּר, אִם מְקַיֵּם זֶה כָּרָאוּי, אֲזַי יוּכַל לְקַיֵּם יוֹם כִּפּוּר כָּרָאוּי וְנָכוֹן. וְסִימָנָךְ – "כִּי יָד עַל כֵּ"ס יָ"הּ", "כֵּ"ס" רָאשֵׁי תֵבוֹת כ' סִיוָן, "יָ"הּ" – יוֹם הַכִּפּוּרִים". עכלה"ק.

וּבְסֵפֶר "יַלְקוּט אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל" (עַמּוּד קסה אוֹת נח) הֵבִיא, שֶׁכ' סִיוָן אָמְרוֹ הַגָּאוֹן הַקָּדוֹשׁ מֵאַפְּטָא זַצַ"ל בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וְהָיָה דּוֹרֵשׁ בְּאוֹתוֹ יוֹם דְּרוּשׁ גָּדוֹל לְהִתְעוֹרְרוּת, וְהָיוּ הַיְּלָלוֹת וְהַבְּכִיּוֹת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אָז יוֹתֵר מִתִּשְׁעָה בְּאָב.

וּבְסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ "יִשְׂמַח מֹשֶׁה" עַל מְגִלַּת אֶסְתֵּר כָּתַב עַל פָּסוּק (שָׁם ט כח) "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם, וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל" וְגוֹ', הִנֵּה כֶּפֶל הָעִנְיָן בְּמִלּוֹת שׁוֹנוֹת. וְנִרְאֶה לִי עַל פִּי מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי, כִּי הַמָּסוֹרוֹת הִיא תָּ"ו וַתִּכְתֹּב גְּדוֹלָה, וְח' שֶׁל חוּ"ר גְּדוֹלָה הוּא ת"ח, רֶמֶז שֶׁאוֹתָהּ הַגְּזֵרָה שֶׁהָיְתָה אָז רָאוּי לִהְיוֹת נִכְתָּב עַל שְׁנַת ת"ח וְהָבֵן. וְעַל פִּי זֶה א"שׁ הָרֶמֶז שֶׁשָּׁמַעְתִּי כִּי יָד עַל כֵּ"ס הוּא רָאשֵׁי תֵבוֹת כ' סִיוָן עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי, כִּי שַׁיָּךְ לְזֶה מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק, כִּי הֲלֹא הִיא גְּזֵרַת עֲמָלֵק, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וַיִּשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח, דְּאַף שֶׁהָיָה נִגְזַר אָז כְּלָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, וּבְת"ח לֹא הָיָה כְּלָיָה, נִרְאֶה לִי שֶׁהַכְּלָיָה הָיָה נִגְזַר בְּדֶרֶךְ זֶה כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לִהְיוֹת בְּי"ג בַּאֲדָר שֶׁשָּׁבְרוּ אוֹיְבֵי הַיְּהוּדִים, נִגְזַר שֶׁנְּפָשׁוֹת בְּמִנְיָן זֶה יֵהָרְגוּ, וּמִמֵּילָא הָיָה כְּלָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּחָם עַל הָרָעָה וּמִדַּת הַדִּין אֵינוֹ חוֹזֵר בְּרֵיקַנְיָא נִתַּן לוֹ אֵלּוּ נְפָשׁוֹת בְּפִזָּרוֹן כִּי כַּמָּה הֲרִיגוֹת הָיוּ, כַּמְּבֹאָר בְּסֵפֶר "שֵׁבֶט יְהוּדָה", רַק שֶׁנִּרְמַז ת"ח שֶׁהוּא הָיָה הֶרֶג הַיּוֹתֵר גָּדוֹל וְהַרְוָחָה הָיָה, שֶׁאִם הָיָה אָז בְּפַעַם אֶחָד הָיָה נִשְׁכַּח זֵכֶר יִשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן עַל אֹפֶן זֶה, וְעַל כֵּן הַשִּׂמְחָה, וְהִנֵּה פּוּרִים הוּא עַל שֵׁם הַפּוּרִים לְהֶרֶג וּלְאַבְדָן, וְעַל כֵּן אָמַר "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה" – רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁנִּתְּנוּ לְהֶרֶג וּלְאַבְדָן לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים. רְצוֹנוֹ לוֹמַר, לֹא יִפָּטְרוּ בְּלֹא כְּלוּם כִּי גַּבֵּהּ דִּילֵיהּ בָּעוֹהַ"ר, רַק הַהַרְוָחָה הוּא "וְזִכְרָם" – רְצוֹנוֹ לוֹמַר, שֶׁל הַיְּהוּדִים. "וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" – כְּדֵי שֶׁלֹּא יָסוּף זֵכֶר זֶרַע יִשְׂרָאֵל, וְעַל זֶה מְפָרֵשׁ, וְהָאֵיךְ זֶה? "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל" – ת' וְח' גְּדוֹלָה שֶׁכָּתְבָה עַל ת"ח כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְהוּא פְּלִיאָה בס"ד, עַד כָּאן דְּבָרָיו.

[4] *) שְׁמַ"ע בְּגִימַטְרִיָּא שְׁ'חִטָּה, מִ'קְוֶה, עֵ'רוּב.

[5] **) [אָמַר הַמַּעְתִּיק: מוּבָא בְּסֵפֶר "בִּרְכַּת אַבְרָהָם" עַל הַפָּסוּק (בַּמִּדְבָּר כג ח) "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה'", דְּתֵבַת אֶזְעֹ"ם רָאשֵׁי תֵבוֹת: א' – אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, ו' – רֶמֶז לִיסוֹד קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, וּמוּבָא מֵהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַצַ"ל עַל פָּסוּק "בְּזַעַ"ם תִּצְעַד אֶרֶץ", זַעַ"ם רָאשֵׁי תֵבוֹת: זְבִיחָה, עֵרוּבִין, מִקְוָאוֹת, וְגַם רָאשֵׁי תֵבוֹת זַ'עַם תִּ'צְעַד אֶ'רֶץ (כִּי הַב' הוּא רַק אוֹת הַשִּׁמּוּשׁ וְאֵינָהּ מִגּוּף הַתֵּבָה) עוֹלֶה כְּמִנְיַן ת"ט, רוֹמֵז לִגְזֵרוֹת ת"ח וְת"ט שֶׁהָיוּ אָז גְּזֵרוֹת כְּלָיָה, חַס וְשָׁלוֹם, עַל אַחֵינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בִּמְדִינַת פּוֹלִין וְלִיטָא כַּמְּבֹאָר כָּאן בִּפְנִים הַסֵּפֶר.

וְזֶה לְשׁוֹן סֵפֶר "אִגְרוֹת לֶחֶם שְׁלֹמֹה" מֵהַגָּאוֹן מִשַׁאמְלוֹיא זְצוּקַ"ל, דַּף מד עַמּוּד א (שָׁם) אוֹת יוּד מִשְּׁמֵיהּ דְּהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זִי"עַ שֶׁאָמַר עַל הַפָּסוּק חֲבַקּוּק ג' "בְּזַעַם תִּצְעַד אֶרֶץ", זַעַ"ם נוֹטְרִיקוֹן זְבִיחָה, עֵרוּבִין, מִקְוֶה, שֶׁג' דְּבָרִים אֵלּוּ הֵם רָאשִׁיִּים וּנְחוּצִים מְאֹד, שֶׁצְּרִיכִין לְיִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ, שְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה מִשּׁוֹחֵט וּבוֹדֵק יְרֵא שָׁמַיִם, וְשֶׁיִּהְיֶה עֵרוּבִין בָּעִיר, וּמִקְוֶה כָּשֵׁר, וְעַל יְדֵי זֶה יִצְעַד וִיקוֹמֵם הָאָרֶץ. ולע"ד יֵשׁ לִרְמֹז זֶה בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּחִידַת שִׁמְשׁוֹן שׁוֹפְטִים יד: "וּמֵעַ"ז יָצָא מָתוֹק" – מִקְוֶה, עֵרוּבִין, זְבִיחָה, עַל יְדֵי אֵלּוּ נִשְׁפָּע שֶׁפַע לְיִשְׂרָאֵל. ויל"ר בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים: "וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֵּר אֶל הָעָם וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" וְכוּ', וְכָתַב רַשִּׁ"י זַ"ל: אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבָד כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, עַיֵּן בְּסוֹטָה מב עַמּוּד א לְשׁוֹן חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְרַשִּׁ"י שִׁנָּה בְּלָשׁוֹן אַחֵר. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ, דְּנִרְמָז בלה"ק אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַ"ע, נוֹטְרִיקוֹן: שְׁחִיטָה, מִקְוֶה, עֵרוּבִין, כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ: "בְּזַעַם תִּצְעַד אֶרֶץ", עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַב בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל (פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית) בְּשֵׁם הָאֲרִיזַ"ל דְּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי "וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" – רָצָה לוֹמַר, דְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִזְכֹּר מַה שֶּׁהָאָרֶץ חָטְאָה וְשִׁנְּתָה מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָמַר שֶׁתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ פְּרִי עוֹשֶׂה פְּרִי וְהָאָרֶץ שִׁנְּתָה וַתּוֹצֵא עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי. וְזֶה מְלִיצַת זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיֶּחֶטְאוּ, חַס וְשָׁלוֹם, כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא מִדָּבָר שֶׁחָטָא, אִם כֵּן אֵין חִדּוּשׁ שֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם. עַד כָּאן דְּבָרָיו עַיֵּן שָׁם. וְזֶה "בְּזַעַם" – כְּשֶׁיֵּשׁ זַעַם מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַס וְשָׁלוֹם, אָז תִּצְעַד אֶרֶץ, לְלַמֵּד זְכוּת עָלֵינוּ וְהָבֵן.]

[6]) ראה שאלות ותשובות מן השמים, (סימן ה', הובא ברדב"ז סוף ח"ה).

[7]) (ספר חבקוק פרק ג' פסוק י"ב) בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ בְּאַף תָּדוּשׁ גּוֹיִם. ראה רש"י חבקוק (פרק ג' פסוק י"ב) וזה לשונו: "בזעם תצעד ארץ": – לגרש שבעה עכו"ם. ובמצודות דוד שם פירוש: תצעד ארץ – רמסת יושבי הארץ.

[8]) ז'ביחה: ידוע דרשות הרבים הוא מעלמא דפירודא הסטרא אחרא, ורשות היחיד הוא רשות הבורא עולם סטרא דקדושה כנסת ישראל, (ראה בתיקוני זהר (דף ס"ט עמוד א'), דרשות לחם שלמה לשמחת תורה דרוש ע'), וכו', וראה מה שכתב בעל "תולדות יעקב יוסף" (פרשת נשא בד"ה העולה) וזה לשון קדשו: עתה התחכם היצר הרע שלא יצטרך לילך ולפתות וללכוד ברשתו כל יחיד ויחיד, רק יחיד אשר רבים נכשלים בו, והוא שמעמיד שוחט בעיר מסיטרא דיליה המאכיל טריפות לרבים וכולם נלכדו ברשתו, עיי"ש. ועל ידי זה מעבירם על הדת ונעשים אפיקורסים כמו שכתוב הדברי חיים בשו"ת (יו"ד חלק א' סי' ז') כותב שעל ידי שוחטים שהיו קלים, הרבה קהילות התקלקלו בגרמניה, ועזבו את דרך היהדות רח"ל (עיין שם באריכות).

[9] ) ע'ירובין: ראה בתיקוני זהר (דף ס"ט עמוד א'). ראה עוד מה שכתוב הצדיק הקדוש רבי שלמה זלמן עהרענרייך זי"ע משאמלויא (בעל שאלות ותשובות דרשות לחם שלמה): וכן יתאמץ כל אחד ואחד במסירות נפש שלא יפריעו חס ושלום העירוב שעשינו ברוך השם על צד היותר טוב, והארכתי בביאור הטובה הרבה של העירוב וכוונתו לעשות מרשות הרבים רשות היחיד הוא רשות הבורא עולם סטרא דקדושה כמבואר בספרים הקדושים, וכו'.ראה אוהב ישראל (לחג השבועות). ראה עוד באר מים חיים פרשת יתרו, ועיין עוד סדורו של שבת שורש ב' ענף א' בענין זה).

[10] ) "מ'קוה: צריך לטבול בערב שבת קודש לברוח מרשות הרבים אל רשות היחיד יחודו של עולם: ראה בספר הקדוש באר מים חיים (פרשת בהעלותך), ראה עוד תיקוני זהר (דף ס' עמוד א'), רעיא מהימנא (השמטות דף רס"ד עמוד ב'), רעיא מהימנא (במדבר פרשת פנחס דף רמ"ב עמוד א'), תיקוני זהר (דף כ' עמוד א'), תיקוני זהר (דף ס"ו עמוד ב'). ועל כן הצדוקים האלו הכשילו במקוואות פסולות להכעיס. [ראה רש"י בראשית י"ג, י"ג, עה"פ: ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד].

 

שאלות ותשובות בבית דין של מעלה

כשרות השחיטה בישראל כהלכתה חלק ב'

מלחמה לה' בעמלק מדור דור מלחמת הצדיקים עם רבני הערב רב (העמלקים) – בשדי כשרות השחיטה, בד' מאות שנים האחרונים

[לפי בקשת השואל את השאלה נכתוב השם האמיתי שלו]

בית דין: למה לא הפסקת לאכול בשר בהמה ועוף כשראיתה את הספר סודות הנושרים!

אבישי בן לאה: באמת קראתי ולא רציתי להאמין, כי איך יכול להיות שכל הצדיקים בכל הדורות נתנו לאכול בשר טרף, ואם הם נתנו לאכול למה אני צריך להחמיר? ולא שמעתי מהרבנים שלי שצריך בכלל לפחד מהבית דין של מעלה, וחשבתי מה זה נוגע לי כעת, יש לי זמן לאחר מאה ועשרים לטפל בזה, מי מאמין בכלל שיש דבר כזה?

בית דין: האם לא ראית מה שציין לך האדמו"ר מהאלמין רשימת הספרים שכותבים מה הולך בכשרות השחיטה?

אבישי בן לאה: ראיתי, ולא רציתי לקרוא, כי ידעתי אם אני יקרא יהיו לי בעיות ולא אוכל לאכול את שאהבה נפשי, וכי לא נאכל בשר? האם אני במדריגת פרוש? או האם אני בגרמניה? ב"ה שיש לנו כסף לקנות אוכל, וכפי מה שאני אוכל יש לי יותר כוח, ובכלל האם אפשר בכלל לחיות בלי בשר? הלא כתוב כתוב בתורה הקדושה מי יאכילנו בשר?

בית דין: האם לא שמעת שהגה"צ הרב לנדא שליט"א והגה"צ רבי אמנון יצחק אמרו שאין בשר כשר בעולם? הלא שמעת את הדרשות שלו ולמ אכלת הלאה?

אבישי בן לאה: אם יש לי מאות רבנים שלא אומרים כלום ונותנים הכשרים על הכל, מה הייתי צריך להחמיר יותר? הלא ראיתי שהרבנים הגדולים גם כן אכלו, ואף פעם לא שמעתי מהם מילה אחת שהבשר טרף? תקחו אותם לגיהנום ולא אותי?

בית דין: לא מקובל בבית דין, כאן תשלם על כל מה שאכלת! ותסחוב איתך את כל הרבנים שלא אמרו לך לא לאכול וסמכת עליהם!!!